א
שוועת הצפרים עלתה השמימה:
“מלכנו הנשר עושה בנו שמות! הוא בז לנו, דורס דרס ואין מציל; את אפרוחינו הרכים הוא גוזל ומביאם טרף לגוזליו… אין אנו רוצים בו למלך”…
יצאה בת קול והשיבה לצפרים:
“אכן תלונה קשה אתם מביאים על מלככם. והיה אם לא ייטיב את דרכיו ויבוא על ענשו”.
ב
לקול רעם מחיאות־כפים, קריאות־גיל והתפעלות התרומם אוירון גדול מעל לכיכר שבעיר, האביר בכנפיו הרחבות למעלה, לתוך תכלת השמים, וזנבו פלט מקרבו כתב נפתל של פקעות עשן – כתב הטכניקה. האוירון חג באויר, עשה סבובי־חן נהדרים הראה כוחו בתמרונים והרהיב את עיני המסתכלים בטיסתו המהירה.
היה זה האוירון הראשון מעשה ידי אדם.
אחד מן הטייסים הוציא את ראשו מן התא וינופף בזרועו מול קהל האנשים לאות־פרידה.
והאוירון התרומם מעל להרים הגבוהים, חדר לתוך העבים, ויהי בעיני האנשים כצפור קטנטנן, ויעלם. יצור־כפיו של האדם נסר בגאון לתוך האין־סוף והאין־גבול…
ג
וביום ההוא עזב הנשר את קנו אשר במרומי הסלעים ויעף לשחר לטרף. הוא טרם הרחיק לעוף והנה קול זמזום זר עלה באזניו. ויחג הנשר חוגה באויר, לראות ולדעת מה פשר הקול ההולך וחזק. עברו רגעים מעטים ולפני עיניו הופיע עוף־ענק אשר זימזם, ויקרב ויבוא ממש לנוכח פניו, ללא כל פחד.
וירגז הנשר מקנאה וקצף. הוא מיהר לחזור לקנו, ויקרא אליו את הנץ, אשר התרפס לרגליו, קפל את כנפיו המרטטות מפחד מושלו, ויצפה לפקודה.
“טוס וראה מי העוף הלזה המתחצף בפני והודעתני דבר!”
ויעף הנץ כמצוות מלכו.
ד
בין כה וכה והמוני צפרים, אשר חרדו מפני האוירון אף הם, באו סיעות־סיעות, מתוך תקווה לחסות בצל מלכם. אימה גדולה הטיל עליהם העוף המשונה, אשר חלף בשמים כסופה ונהם.
בינתיים חזר הנץ משליחותו, עייף ונבעת, כל עוד רוחו בו, ויספר לנשר:
“כביר ונורא הוא העוף… חסר־נוצה, אך אין כמוהו למעוף מהיר! ומה הרעש שהוא מחולל בטוסו… אוי לנו, כי אבדנו!…”
“שתוק, מוג־לב!” – הרעים עליו הנשר –“איפה הוא העוף השחצן? יבוא־נא אלי ואודיענו דבר!”
“הנה הוא חוזר ומתקרב מעל לעבים”… הורה הנץ בכנפו הימנית, וכולו מתכווץ מפחד.
האוירון קרב ודירדר:
“דור־דור־דור…”
נבהלו הצפרים. חיל ורעדה אחזה אותם. לכל עבר נפוצו.
גם הנשר חרד ויברח אל קנו…
ולא נעלם הדבר מעיני הצפרים. הם לחשו בדממה ובעצב:
“אך מוג־לב הוא מלכנו…”
ועזניה אחת התחצפה ותצפצף צפצוף לועג ורם:
“פרש את כנפיו הרחבות ויברח!”
ואחד הבזים רטן:
“אכן, מפחד נשרנו…”
שמע הנשר וחמתו בערה בו:
“בבוא העוף שנית, הודיעוני ואצא להלחם בו. לא ימלוך אחר זולתי!”
ח
בבוקר בהיר אחד הגידו לנשר:
“העוף בא!”
ויצא הנשר נאפד־נקמה. על ראש סלע זקוף עמד הכן לפגוש את אויבו. וכל בעלי־הכנף התחבאו בין השיחים וחגוי הסלעים, ומשם הציצו ויצפו ברטט למלחמת האבירים.
– דור־דור־דור… – האוירון טס וקרב.
הנשר שיקשק בכנפיו, התרומם בעוז לקראת צליל מתכת. הנשר חש כי ראשו הולך סחרחר… הוא התאושש והכה שנית, אולם האוירון המשיך את טיסתו, כאלו לא קרה דבר.
התרגז הנשר ויתנפל על אויבו בשצף־קצף.
באותו רגע הוציא טייס אחד את ראשו מן האוירון ויקרא לחברו בצחוק:
“הביטה, נשר מתנפל על אוירוננו…”
הטייס הרים את זרועו להבריחו. אך הנשר הנרגז לא הירפה מאויבו החזק ויוסף להכות במקורו בגוף האוירון, ואת צפרניו השנונות נסה לתקוע בכנפיים, אז פקעה סבלנותו של הטייס. הוא הוציא אקדח ויכוננו מול הנשר המסתער…
מסביב באויר הכה גלים זמזומו של האוירון, וכשפילחה היריה את חללו, הניע הנשר הפצוע בכנפו האחת את גופו, ויצנח ארצה שותת דם.
ויהי מאז האוירון – מעשה ידי האדם – למלך הצפרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.