הַטּוּ נָא אָזְנֵיכֶם וּשְׁמָעוּ:
מִחוּץ לָעִיר עַל יַד הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד בַּיִת קָטָן נֶחֱמָד לְמַרְאֶה; בְּוַדַּי1 רְאִיתֶם גַּם אַתֶּם אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בְּעֵינֵיכֶם בְּלֶכְתְּכֶם לְטַיֵּל בִּימֵי הַקַּיִץ הַיָּפִים, וְעַל יַד הַבַּיִת שָׁתוּל גַּן פְּרָחִים קָטָן, וּמִסָּבִיב לוֹ סוֹרַג-עֵץ מָשׁוּחַ בְּצֶבַע יָרוֹק, וְאֵצֶל הַסּוֹרָג מִחוּץ, עַל שְׂפַת הַתְּעָלָה הַקְּטַנָּה, בְּתוֹךְ יְרַקְרַק הַדֶּשֶׁא, צוֹמֵחַ פֶּרַח אֶחָד קָטָן, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ פֶּרַח-הָאַוָּז.
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִירוֹת בְּיָפְיָן וְחֻמָּן גַּם עַל הַפֶּרַח הַקָּטָן, כְּמוֹ עַל כָּל הַפְּרָחִים הַגְּדוֹלִים וְהַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר בַּגָּן, וְלָכֵן יִגְדַּל הַפֶּרַח לְעֵינֵי הָרוֹאֵה מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.
וַיְהִי הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח הַפֶּרַח הַקָּטָן אֶת עָלָיו הַלְּבָנִים הַדַּקִּים, הַסּוֹבְבִים כְּקַרְנֵי אוֹר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַצָּהוֹב אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ; וְהוּא לֹא חָשַׁב וְגַם לֹא עָלָה עַל לְבָבוֹ לַחְשֹׁב, כִּי הוּא אַךְ פֶּרַח קָטָן וְנִקְלֶה וְאִישׁ לֹא יָשִׂים לִבּוֹ אֵלָיו, וַיְהִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וַיִּפֶן אֶל מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּקְשֵׁב לְשִׁירַת הַחוּגָה2 הַמְזַמֶּרֶת בָּאַוִּיר. וְהַפֶּרַח הָיָה כָּל כַּךְ שָׂמֵחַ, כָּל כַּךְ מְאֻשָּׁר, כְּאִלּוּ הָיָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם חַג גָּדוֹל, וּבֶאֱמֶת אַךְ יוֹם חֹל פָּשׁוּט הָיָה הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַיְלָדִים הָיוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר. וּבָעֵת אֲשֶׁר הֵם כֻּלָּם יוֹשְׁבִים עַל סַפְסְלֵיהֶם וְלוֹמְדִים תּוֹרָה מִפִּי הַמּוֹרֶה, יָשַׁב הַפֶּרַח הַקָּטָן עַל גִּבְעוֹלוֹ הַדַּק הַיָּרֹק וַיִּלְמַד מִן הַשֶּׁמֶשׁ הַחַם וְהַמֵּאִיר, מַה טּוֹב הוּא יוֹצֵר הַכֹּל לִבְרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא, וְגַם בְּזִמְרַת הַחוּגָה שָׁמַע הַפֶּרַח בָּרוּר אֵת כָּל אֲשֶׁר הִבִּיעַ לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ בְּדוּמִיָּה.
וְהַפֶּרַח הַקָּטָן הֶעָנָו הִבִּיט בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד לְמַעְלָה אֶל הַצִּפּוֹר הַמְאֻשָּׁרָה, הַיְכוֹלָה לְזַמֵּר וְלָעוּף כְּחֶפְצָהּ, אַךְ קַנֵּא לֹא קִנֵּא בָהּ הַפֶּרַח הַקָּטָן, וְלֹא חָרָה לוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא יוּכַל גַּם הוּא לְזַמֵּר ולָעוּף כָּמוֹהָ.
– הֵן אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה אֶת הַכֹּל – אַָמַר הַפֶּרַח בִּלְבָבוֹ – הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עָלַי, הָרוּחַ מְנַשֵּׁק אוֹתִי. הֶאָח, מָה רַב אָשְׁרִי! – וּבְתוֹךְ הַסּוֹרָג עוֹמְדִים פְּרָחִים נֶהְדָּרִים וְנִכְבָּדִים מְאֹד, וּכְכָל אֲשֶׁר יִמְעַט רֵיחַ הַפֶּרַח כֵּן יִגְבַּהּ רוּחוֹ: שׁוֹשַׁנֵּי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְנַפְּחוֹת לְמַעַן הֵרָאוֹת יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת מִשּׁוֹשַׁנֵּי הַוֶּרֶד, וְשׁוֹשַׁנֵּי הַוֶּרֶד מִתְנַשְּׂאוֹת עַל הַחֲבַצָּלוֹת. וְהַחֲבַצָּלוֹת יוֹדְעוֹת הֵיטֵב, כִּי גַּוָּנִים יָפִים לָהֶם, עַל כֵּן תְּרִימֶינָה אֶת רָאשֵׁיהֶן בְּגַאֲוָה וְתִתְיַצֵּבְנָה יָשָׁר לְמַען יִרְאוּן הָעוֹבְרִים. וְאַף אֶחָד מֵהַפְּרָחִים הַגֵּאִים הָהֵם לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל הַפֶּרַח הַקָּטָן הַזֶּה, אֲבָל הוּא לֹא שְׁכָחָם, הוּא מַבִּיט עֲלֵיהֶם בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַפְּתוּחוֹת וּבִלְבָבוֹ יַחְשֹׁב: “מַה יָּפִים וַעֲשִׁירִים הֵמָּה הֵן אֲלֵיהֶם תָּבֹא הַחוּגָה בְּוַדַּי, אוֹתָם תְּבַקֵּר הַצִּפּוֹר הַנֶּהְדָּרָה הַזֹּאת, בְּלִי סָפֵק; וּמָה רַב אָשְׁרִי, כִּי מָצָאתִי לִי מָקוֹם קָרוֹב לָהֶם, וְיָכוֹל אוּכַל לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹדָם וַהֲדָרָם!”
וּבְעֵת אֲשֶׁר דִּבֵּר כֵּן הַפֶּרַח אֶל לִבּוֹ, נִשְׁמַע קוֹל הַחוּגָה, אֲשֶׁר יָרְדָה פִתְאֹם מִמְּרוֹמִים, וְהִיא לֹא אֶל הַחֲבַצָּלוֹת וְלֹא אֶל הַוְּרָדִים וְהַשּׁוֹשַׁנִּים יָרְדָה הַפַּעַם – לֹא, לֹא! כִּי אַךְ אֶל הַפֶּרַח הַקָּטָן, אֲשֶׁר נִרְעַשׁ כָּל כַּךְ מֵרֹב שִׂמְחָה עַד כִּי לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ.
וְהַחוּגָה מְפַזֶּזֶת בַּדֶּשֶׁא מִסָּבִיב לַפֶּרַח הַקָּטָן וּמְזַמֶּרֶת: “הֶאָח, מָה רַךְ פֹּה הַדֶּשֶׁא, וּמַה יָּפֶה הַפֶּרַח הַקָּטָן הַזֶּה, אֲשֶׁר זָהָב בִּלְבָבוֹ וְכֶסֶף בִּבְגָדָיו!” וְהַנְּקֻדָּה הַצְּהֻבָּה, אֲשֶׁר בְּלֵב הַפֶּרַח, הִזְהִירָה בֶאֱמֶת כַּזָּהָב, וְהֶעָלִים הַקְּטַנִּים סְבִיבָהּ הִבְרִיקוּ בִּבְרַק הַכָּסֶף.
וּמַה מְאֻשָּׁר הָיָה אָז הַפֶּרַח הַקָּטָן! – אִישׁ לֹא יוּכַל לְתָאֵר כָּזֹאת בְּנַפְשׁוֹ. צִפּוֹר-רְנָנִים זוּ מְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ בְּמַקּוֹרָהּ הַקָּט וּמְזַמֶּרֶת לְפָנָיו אֶת זְמִירוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת! וְאַחַר הִתְרוֹמְמָה וַתָּעָף לְמַעְלָה בְּרוּם תְּכֵלֶת הָאַוִּיר הַצַּח.
וְהַפֶּרַח הַקָּטָן הָיָה כְּשִׁכּוֹר מֵרֹב עֹנֶג וָאֹשֶר; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְגִּיעַ מְעַט אֶת רוּחוֹ הַסּוֹעֵר, הִבִּיט אֶל הַפְּרָחִים הַגְּדוֹלִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר בַּגַּן, בְּבוּשָׁה וְשָׂשׂוֹן גַּם יָחַד. הֵם הֲלֹא רָאוּ כֻלָּם אֶת אָשְׁרוֹ וּכְבוֹדוֹ הָרַב, וּבְוַדַּי יָבִינוּ גַּם אֶת שִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה. אוּלָם הַשּׁוֹשַׁנִּים עוֹמְדוֹת זְקוּפוֹת כְּמִקֶּדֶם וּפְנֵיהֶם אֲדֻמּוֹת, כִּי הֵיטֵב חָרָה לָהֶן הַפַּעַם וַתְּקַנֶּאנָה בַּפֶּרַח הַקָּטָן; גַּם הַחֲבַצָּלוֹת אָסְפוּ אֶת עֲלֵיהֶן אֲלֵיהֶן וְרָאשֵׁיהֶן עָבוּ מְאֹד. מַה טּוֹב, כִּי לֹא יָכְלוּ הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה לִפְתֹּחַ פֶּה וּלְדַבֵּר דָּבָר, וְלוּלֵא זֹאת, כִּי עַתָּה שָׁמַע הַפֶּרַח הַקָּטָן מִפִּיהֶן דְּבָרִים רַבִּים, אֲשֶׁר הָיוּ מַכְעִיסִים וּמַרְעִימִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה מְאֹד. וְהַפֶּרַח הַקָּטָן רָאָה, כִּי סָר רוּחָם וְהֵמָּה נֶעֱצָבִים וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד: מַדּוּעַ זֶה לֹא יֵדְעוּ גַּם חֲבֵרָיו הַגְּדוֹלִים שִׂמְחָה?
וּבָרֶגַע הַהִיא בָּאָה אֶל הַגַּן נַעֲרָה קְטַנָּה וּבְיָדָהּ סַכִּין חַד מְלֻטָּשׁ וַתַּעֲבֹר עַל פְּנֵי הַחֲבַצָּלוֹת וַתִּכְרְתֵן אַחַת אַחַת. – אֲהָהּ! – נֶאֱנַח הַפֶּרַח הַקָּטָן – נוֹרָא הַמַּרְאֶה, נוֹרָא מְאֹד! הִנֵּה בָא קִצָּן!
וַתֵּלֶך הַנַּעֲרָה וַתִּקַּח אִתָּהּ אֶת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר קָטְפָה; וּמַה מְּאֹד שָׂמַח אָז הַפֶּרַח הַקָּטָן, כִּי עוֹמֵד הוּא מִחוּץ לַסּוֹרָג בְּתוֹךְ הַדֶּשֶׁא וְכִי הוּא אַךְ פֶּרַח קָטָן וְדַל.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּא וַיִּקְפֹּץ הַפֶּרַח אֶת עָלָיו וַיַּאַסְפֵם אֵלָיו וַיִּישַׁן בִּמְנוּחָה; וַיַּחֲלֹם כָּל הַלַּיְלָה חֲלוֹמוֹת נְעִימִים עַל דְּבַר הַשֶּׁמֶשׁ הַחַם וְעַל דְּבַר הַצִּפּוֹר הַיָּפָה.
וַיְהִי בֹּקֶר. הַפֶּרַח הַקָּטָן פָּתַח בְּשִׂמְחָה אֶת עָלָיו וַיַּטֵּם לְכָל רוּחַ, כְּאִלּוּ פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹתָיו אֶל הָאַוִּיר הַצַּח וְאֶל הָאוֹר הַנָּעִים; וַיַּכֵּר אֶת קוֹל הַצִּפּוֹר אֲשֶׁר שָׁרָה אֶתְמוֹל. אַךְ, – אֲהָהּ! – שִׁירָתָהּ הָיְתָה כָּל כַּךְ עֲצוּבָה, כָּל כַּךְ מְלֵאָה יָגוֹן! כֵּן, יֵשׁ וְיֵשׁ לַחוּגָה הַמִּסְכֵּנָה עַל מַה לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְעַצֵּב. הִיא נִלְכְּדָה בְּרֶשֶׁת. וְעַתָּה הִיא יוֹשֶׁבֶת כְּלוּאָה בַּכְּלוּב הַתָּלוּי בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ. הַצִּפּוֹר הַמִּסְכֵּנָה מְזַמֶּרֶת עַתָּה בְּעֶצֶב עַל תַּעֲנוּגוֹת הַדְּרוֹר. מַה טּוֹב הוּא לִהְיוֹת חָפְשִׁי וְלָעוּף אֶל אֲשֶׁר יִשָּׂא הָרוּחַ! הִיא שָׁרָה עַל הַקָּמָה הַיְרוֹקָה אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, עַל הַמַּסָּע הַנֶּהְדָּר וְהַנָּעִים בָּאַוִּיר מֵעַל לִשְׂדוֹת תְּבוּאָה, עַל הַיְּעָרִים וִירַק הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר בֵּין הָעֵצִים. הַחוּגָה לֹא יָדְעָה עוֹד שִׂמְחָה, הִיא יוֹשֶׁבֶת כְּלוּאָה בִּכְלוּב צָר!
וְהַפֶּרַח הַקָּטָן מוּכָן בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲזֹר לְחוּגָה הָאֻמְלָלָה, אַךְ מַה יּוּכַל לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ? בַּמֶּה יוּכַל לַעֲזֹר לָהּ? וְהַפֶּרַח הַטּוֹב שָׁכַח אֶת כָּל אֲשֶׁר סְבִיבוֹ: אֶת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְזֹהַר קַרְנָיו וְאֶת לֹבֶן עָלָיו הַיָּפִים. כָּל מַעֲיָנָיו הָיוּ בַּאֲסוֹן הַצִּפּוֹר הַכְּלוּאָה אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לַעֲזֹר לָהּ בִּמְאוּמָה.
פִּתְאֹם בָּאוּ שְׁנֵי נְעָרִים קְטַנִּים וּבְיַד הָאֶחָד סַכִּין חַד וְגָדוֹל, כַּסַּכִּין אֲשֶׁר קָטְפָה בוֹ הַנַּעֲרָה אֶתְמוֹל אֶת הַחֲבַצָּלוֹת, וַיִּקְרְבוּ אֶל הַפֶּרַח הַקָּטָן, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת חֶפְצָם וְלֹא הֱבִינוֹ.
– פֹּה נוּכַל לָקַחַת דִּשְׁאָה קְטַנָּה וְיָפָה בְּעַד הַחוּגָה, אָמַר אַחַד הַנְּעָרִים; וַיַּחְפֹּר בְּסַכִּינוֹ מְרֻבָּע עָמֹק בָּאָרֶץ מִסָּבִיב לַפֶּרַח אֲשֶׁר נִשְׁאַר נִצָּב בְּתוֹךְ הַדִּשְׁאָה.
– עֲקֹר נָא אֶת הַפֶּרַח הַקָּטָן! – אָמַר הַנַּעַר הַשֵּׁנִי. הַפֶּרַח הַקָּטָן רָעַד מֵרֹב פַּחַד, יָדוֹעַ יָדַע הַקָּטָן הֵיטֵב, כִּי בְּהֵעָקְרוֹ יִתַּמּוּ חַיָּיו; וְהוּא חָפֵץ עוֹד לִחְיוֹת, לְמַעַן יוּכַל עוֹד לָבֹא עִם הַדִּשְׁאָה אֶל כְּלוּב הַחוּגָה.
– לֹא, לֹא! יִשָּׁאֵר הַפֶּרַח בִּמְקוֹמוֹ וְיוּבָא עִם הַדִּשְׁאָה הַקְּטַנָּה אֶל הַכְּלוּב.
וְהַצִּפּוֹר הַמִּסְכֵּנָה קוֹנְנָה כָל הַיּוֹם עַל אָבְדַן חֵרוּתָהּ, וַתַּךְ בִּכְנָפֶיהָ בְּחוּטֵי הַבַּרְזֶל שֶׁל קִירֹות הַכְּלוּב; וּמַה צַּר הָיָה לַפֶּרַח הַקָּטָן, כִּי לֹא יוּכַל לְדַבֵּר וּלְנַחֲמָה אַף בְּמִלָּה אַחַת.
עָבַר חֲצִי הַיּוֹם.
– “טִפַּת מַיִם, טִפַּת מַיִם! – צִפְצְפָה הַחוּגָה –: הֵם כֻּלָּם יָצְאוּ וְאוֹתִי שָׁכָחוּ. אֲהָהּ גְּרוֹנִי נִחָר וְיָבֵשׁ! בְּקִרְבִּי אֵשׁ וָקֶרַח וְהָאַוִּיר מִסָּבִיב כָּבֵד עָלַי מְאֹד! הָהּ! בָּא קִצִּי, בָּא יוֹם הַמָּוֶת, עָלַי לַעֲזֹב עַתָּה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, אֶת יְרַק הַדֶּשֶׁא!” וַתִּנְעַץ אֶת מַקּוֹרָהּ בְּאַדְמַת הַדֶּשֶׁא הַקָּרָה, אֲשֶׁר עַל תַּחְתִּית כְּלוּבָהּ, לְהָשִׁיב מְעַט אֶת רוּחָהּ; וַתֵּרֶא אֶת הַפֶּרַח הַקָּטָן וַתְּנַעֲנַע לוֹ בְּרֹאשָׁהּ וַתְּנַשְּׁקֵהוּ וַתֹּאמֶר לוֹ: גַּם אַתָּה תִּבֹּל פֹּה, פֶּרַח מִסְכֵּן, גַּם אַתָּה תָּמוּת בַּכֶּלֶא הַזֶּה, בְּלִי נֵטֶף טָל; אוֹתְךָ וְאֶת הַדִּשְׁאָה הַזֹּאת נָתְנוּ לִי חֵלֶף כָּל הַתֵּבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר מִחוּץ לִכְּלוּבִי, כָּל עֵשֶׂב דַּק כְּעֵץ רַעֲנָן הוּא פֹּה בְּעֵינַי, כָּל עָלֶה מֵעָלֶיךָ – שׁוֹשַׁנָּה נוֹתֶנֶת רֵיחַ נִיחוֹחַ; אֲהָהּ, אַתֶּם מַזְכִּירִים אוֹתִי מָה רַב אֲסוֹנִי, מַה גָּדוֹל שִׁבְרִי, מַה גְּדוֹלָה הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר אָבְדָה לִי בְּהִלָּקֵחַ מִמֶּנִּי חֵרוּתִי.
“מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְנַחֲמֵהוּ מִיגוֹנוֹ!” חָשַׁב הַפֶּרַח בִּלְבָבוֹ. וּמַה צַּר לוֹ, כִּי לֹא יָכֹל לְהַבִּיעַ אַף מִלָּה אַחַת; אוּלָם הָרֵיחַ אֲשֶׁר נָתְנוּ עָלָיו חָזַק הַפַּעַם, וְהַחוּגָה הִרְגִּישָׁה אֶת זֹאת וְלֹא נָגְעָה בַּעֲלֵי הַפֶּרַח הַזֶּה; וַתִּקְטֹף מֵרֹב צְמָאָהּ אֶת כָּל הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַפֶּרַח.
וַיְהִי עֶרֶב, וְאִישׁ לֹא זָכַר לְהָבִיא מְעַט מַיִם לַחוּגָה הַמִּסְכֵּנָה, וַתִּפְרֹשׂ הַצִּפּוֹר הָאֻמְלָלָה אֶת כְּנָפֶיהָ הָרַכּוֹת וַתְּנוּעֶינָה וַתִּרְעַדְנָה, וַתּוֹרֶד בְּמַר נַפְשָׁהּ אֶת רֹאשָׁהּ הַקָּטָן אֶל מוּל פְּנֵי הַפֶּרַח וְלִבָּה נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּהּ מִיָּגוֹן וּמִשֶּׁבֶר רוּחַ, וְגַם הַפֶּרַח לֹא יָכֹל עוֹד לֶאֱסֹף בָּעֶרֶב הַזֶּה אֶת עָלָיו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶמֶשׁ, וַיּוֹרֶד גַּם הוּא אֶת רֹאשׁוֹ עָצוּב וְנוּגֶה.
וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר זָכְרוּ הַנְּעָרִים אֶת הַחוּגָה – וַיָּבֹאוּ אֶל הַכְּלוּב וְהִנֵּה הִיא שׁוֹכֶבֶת מֵתָה. וַיִּבְכּוּ וַיִּשְׁפְּכוּ דְּמָעוֹת רַבּוֹת מְאֹד; וַיַּחְפְּרוּ קֶבֶר לְחוּגָה וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַצִּפּוֹר בְּכָבוֹד וַיְפָאֲרוּ אֶת קִבְרָהּ בַּשּׁוֹשַׁנִּים וּבַחֲבַצָּלוֹת.
בִּהְיוֹת הַצִּפּוֹר חַיָּה שְׁכֵחוּהָ וַיַּעַזְרוּהָ וַיְחַסְּרוּהָ מִכֹּל, וּבְמוֹתָהּ שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת עָלֶיהָ וַיַּעֲשׂוּ לָהּ כָּבוֹד.
וְאֶת הַפֶּרַח הַקָּטָן עִם הַדִּשְׁאָה הִשְׁלִיכוּ הַחוּצָה; וְאִישׁ לֹא זָכַר אוֹתָם וְלֹא יָדַע, כִּי אַךְ הֵם הִשְׁתַּתְּפוּ בְצַעַר הַצִּפּוֹר הָאֻמְלָלָה, אַךְ הֵם הִרְגִּישׁוּ אֶת צָרַת נַפְשָׁהּ וְאַךְ הֵם חָפְצוּ בְּכָל לֵב לְנַחֲמָהּ וְלֹא יָכֹלוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.