הָאֵם נָתְנָה לְדָוִד מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת לְהוֹצָאוֹתָיו, וְהוּא הִנִּיחַ אֶת כַּסְפּוֹ בְּתֵבַת כֶּסֶף קְטַנָּה וְיָפָה, לִהְיוֹת לוֹ לְמִשְׁמָרֶת; בְּאָמְרוֹ, כִּי כַאֲשֶׁר יִקְבֹּץ עַל־יַד שְׁנֵי שְׁקָלִים, יִקְנֶה לוֹ צַעֲצוּעַ יָקָר וְיָפֶה, וְלֹא הוֹצִיא מֵעוֹדוֹ כֶסֶף לִסֻכָּרִיּוֹת כְּמִנְהַג יְלָדִים קְטַנִּים רַבִּים.
וְדָוִד הִתְאַוָּה מְאֹד לִקְנוֹת לוֹ חָנוּת קְטַנָּה וּמֹאזְנַיִם, כִּי אָהַב מְאֹד לְשַׂחֵק בִּ“שְׂחוֹק הַחֶנְוָנִים”, וּמַה מְּאֹד יִתְעַנֵּג, בְּבוֹא אֵלָיו אֶחָד מֵרֵעָיו לְבַקְּרוֹ, וְהוּא יִשְׁקֹל עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם אֶת הַסּחוֹרָה אֲשֶׁר בַּחֲנוּתוֹ.
שָׁבֻעוֹת רַבִּים עָבְרוּ וְדָוִד מוֹסִיף לִקְבֹּץ כֶּסֶף; וְכַאֲשֶׁר יִרֶב הַכֶּסֶף בְּתֵבָתוֹ, כֵּן תִּגְדַּל גַּם תּשׁוּקָתוֹ לִרְכּשׁ לוֹ אֶת הַצַּעֲצוּעִים הָאֲהוּבִים לוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאָה דָּוִד, כִּי כְבָר יֵשׁ לוֹ דֵּי כֶסֶף לְשַׁלֵּם בִּמְחִיר חָנוּת וּמֹאזְנַיִם, בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ, כִּי תוֹאִיל לָלֶכֶת אִתּוֹ הַשּׁוּקָה, לִקְנוֹת אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה.
וְאִמּוֹ נֵאוֹתָה לָלֶכֶת אִתּוֹ, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֵם הַיָּפִים וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו הַשּׁוּקָה. וְדָוִד לֹא חָדַל מִדַּבֵּר בְּלֶכְתּוֹ עַל אֹדוֹת הֶחָנוּת הַקְּטַנָּה וְעַל אֹדוֹת הַמֹּאזְנַיִם, וַיְהִי שָׂמֵחַ מְאֹד, עַד כִּי הִשְׁתּוֹמְמָה אִמּוֹ לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה. פִּתְאֹם חָדַל מִפַּטְפֵּט וַיַּעֲמֹד אֵצֶל בַּיִת קָטָן, וַיַּבֵּט אֶל חַלּוֹנוֹתָיו הַשְּׁפָלִים.
– מַה לְּךָ, דָּוִד, כִּי עָמַדְתָּ פֹּה? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ.
– הָהּ, אִמִּי! – קָרָא דָוִד – רְאִי נָא אֶת הָאִישׁ הֶעָנִי וְהַחִוֵּר הַהוּא, הַשֹּׁוכֵב שָׁם בַּחֶדֶר עַל מִטָּתוֹ. הָבָה נָבֹאָה הַבַּיְתָה וְנִתֵּן מְעַט כֶּסֶף לָאֻמְלָל הַזֶּה!
אִמּוֹ נֵאוֹתָה כְרֶגַע לְחֶפְצוֹ, וַיָּבֹאוּ יַחְדָו אֶל בֵּית הַחוֹלֶה. כַּאֲשֶׁר רָאָה הַחוֹלֶה אֶת דָּוִד וְאֶת אִמּוֹ בָּאִים אֵלָיו הַבַּיְתָה, חָפֵץ לְהִתְחַזֵּק וְלָשֶׁבֶת עַל מִטָּתוֹ, אַךְ כֹּחוֹתָיו רָפוּ מאֹד, וְלֹא יָכֹל לְהָרִים רֹאשׁוֹ.
– הֵרָגַע־נָא, אִישׁ טוֹב – קָרָא דָוִד – וּשְׁכַב בִּמְנוּחָה עַל מִשְׁכָּבֶךָ, כִּי חוֹלֶה אַתָּה מְאֹד! –
– אָמְנָם כֵּן, – עָנָה הָאִישׁ – אֲבָל לוּ הָיוּ לִי סַמֵּי־מַרפֵּא מַאֲכָלִים טוֹבִים, כִּי עַתָּה נִרְפֵּאתִי מְהֵרָה מֵחֶלְיִי.
– וּמַדוּעַ אֵין לְךָ כָּל אֵלֶּה? – שְׁאָלָהוּ דָוִד.
– יַעַן כִּי עָנִי אֲנִי, יֶלֶד יָקָר – עָנָה הַחוֹלֶה – וְאֵין לִי כֶסֶף.
– אִם כֵּן – אָמַר דָּוִד – אוּכַל אֲנִי לַעֲזָרְךָ מְעָט. אָמְנָם חָפַצְתִּי לִקְנוֹת לִי חָנוּת קְטַנָּה וּמֹאזְנַיִם, אֲבָל… דָוִד לֹא כִלָּה אֶת דְּבָרוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת כִּיסוֹ הַקָּטָן, וַיְנַעֵר מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בוֹ עַל מִטַּת הָאִישׁ הַחוֹלֶה. וְגַם הָאֵם נָתְנָה עוֹד מְעַט כֶּסֶף לֶעָנִי.
וּבְכֵן נִכְזְבָה תִּקְוַת דָּוִד הַנְּעִימָה, לִרְאוֹת בְּחֶדְרוֹ אֶת הֶחָנוּת הַקְּטַנָּה וְאֶת מֹאזְנֶיהָ; אַךְ הוּא הָיָה הַפַּעַם מְאֻשָּׁר בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לוּ קָנָה לוֹ אֶת הַצַּעֲצוּעִים, כִּי רָאָה אֶת פְּנֵי הַחוֹלֶה, כִּי נָהֲרוּ מִגִּיל.
מִן הָעֵת הַהִיא עָבְרוּ כִּשְׁלשָׁה יְרָחִים, וַיְהִי הַיּוֹם וְדָוִד שִׂחֵק עִם אֲחָדִים מֵרֵעָיו עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְלֹא נִזְהֲרוּ הַיְלָדִים בְּמִשְׂחָקָם, כִּי קָרְבוּ אֶל הַמַּיִם מְאֹד וַיֶּהְדְּפוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְדָוִד אֲשֶׁר עָמַד אֵצֶל הַמַּיִם נֶהְדַּף פִּתְאֹם וַיִּפֹּל הַמָּיְמָה. הַיְלָדִים צָעֲקוּ בְקוֹל מַר, וַיִּתְאַסְּפוּ שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים, אֲבָל אִישׁ מהֶם לֹא נוֹעַז לָרֶדֶת הַמַּיְמָה לְהַצִּיל אֶת דָּוִד מִמִּצוֹלוֹת.
פִּתְאֹם יָצָא אִישׁ אֶחָד מִתּוֹךְ הַנֶּאֱסָפִים, וַיֵּרֶד בְּאֹמֶץ־לֵב הַמַּיְמָה וַיָּרֶם אֶת הַנַּעַר הַטּוֹבֵעַ בְּעָמָל רַב מֵעַל לַמַּיִם, כִּי הִתְעַלֵּף הַנַּעַר וְכִמְעַט שֶׁטָּבָע. וְהָאִישׁ הֶעֱלָה אֶת דָּוִד אֶל הַחוֹף בְּשָׁלוֹם, וְעַד מְהֵרָה הֵשִׁיב אֶת רוּחַ הַנַּעַר אֶל קִרְבּוֹ. כַּאֲשֶׁר פָּקַח דָּוִד אֶת עֵינָיו, רָאָה אֶת מַצִּילוֹ – וְהִנֵּה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ לְפָנִים אֶת מְעַט כַּסְפּוֹ הַקָּבוּץ לַהֲקִימֵהוּ מֵחָלְיוֹ.
– אֲהָהּ, דָּוִד הַקָּטָן וְהָאֻמְלָל! – קָרָא הָאִישׁ – מַה מָּרָה הָיְתָה נֶפֶשׁ אִמְּךָ לוּ טָבָעְתָ! הַאֻמְנָם לֹא נִחַמְתָּ עַל אֲשֶׁר הִקְרַבְתָּ בְּעַד שְׁלוֹמִי אֶת הֶחָנוּת הַקְּטַנָּה בְּעֵת חָלְיִי?
– לֹא! – עָנָה דָוִד – אֲנִי לֹא נִחַמְתִּי גַּם בְּטֶרֶם הִצַּלְתָ אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת. וְעַל חַסְדְּךָ זֶה אוֹדְךָ מִקֶּרֶב לִבִּי. וְעַתָּה לֵךְ נָא אִתִּי אֶל בֵּיתֵנוּ וְיוֹדוּךָ גַּם הוֹרַי כָּמוֹנִי.
אֲבָל הָאִישׁ לֹא חָפֵץ לָלֶכֶת אִתּוֹ וַיִּפָּרֶד דָּוִד מִמֶּנּוּ. וְכָל יְמֵי חַיָּיו לֹא שָׁכַח דָּוִד, כִּי הַצְּדָקָה הִצִּילָה אוֹתוֹ מִמָּוֶת, וְלֹא חָדַל מֵחֲשׂךְ כַּסְפּוֹ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ תָמיד אַךְ טוֹב וָחֶסֶד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.