חשֶׁךְ הָיָה בַּחֶדֶר, אַף כִּי בַּחוּץ הֵאִיר אוֹר בָּהִיר, יַעַן כִּי חַלּוֹן הַחֶדֶר כֻּסָּה בְמָסָךְ עָבֶה מְאֹד, לְבַל יַחְדֹּר אַף קַו אוֹר אֶחָד אֶל דָּוִד הָאֻמְלָל, הַשּׁוֹכֵב בִּתְנוּמָה עַל מִטָּתוֹ, כִּי חָלָה מְאֹד.

וִיהוֹנָתָן אָחִיו יָשַׁב אֶצְלוֹ עֲצוּב־רוּחַ וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בְּיַד דָּוִד הַחַמָּה. וְהוּא יָשַׁב בִּמְנוּחָה רַבָּה, לְבַל יָעִיר אֶת אָחִיו הַחוֹלֶה מִשְּׁנָתוֹ.

פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְהַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הֵקִיץ מִתְּנוּמָתוֹ לְקוֹל הַשָּׁאוֹן וַיֵּשֶׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּקְרָא בְשִׂמְחָה בְּקוֹל רָפֶה:

– הֶאָח, אָבִי אֲהוּבִי, מַה הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֲךָ הֵנָּה!

וְהָאָב יָשַׁב עַל יַד יְלָדָיו וַיִּשְׁאַל: “מַה שִּׁלוֹמִךָ, דָּוִד? הַעוֹד תּבְעַר בְּךָ הַקַּדַּחַת? אוּלָם רְאוּ, יְלָדִים, אֶת אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָכֶם”. וּבְדַבְּרוֹ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁנֵי תַּפּוּחֵי־זָהָב גְּדוֹלִים וַיִּתְּנֵם לַיְלָדִים.

עֵינֵי הַחוֹלֶה אוֹרוּ וַיִּקְרָא בְשִׂמְחָה: “הֶאָח, מַה־נָּעִים לֶאֱכֹל אֶת הַפְרִי הַנֶּחְמָד הַזֶּה! אוֹדְךָ, אָבי יַקִּירִי, עַל מִנְחָתְךָ זֹאת!” ויִּלְחַץ אֶת הַפְּרִי הַמָּלֵא עָסִיס אֶל מצְחוֹ הַחַם, וַיִּשְׂמַח מְאֹד עַל צִבְעוֹ הַיָּפֶה.

הָאָב יָשַׁב אֵצֶל יְלָדָיו רְגָעִים אֲחָדִים, וַיְשׂוֹחֵחַ אִתָם, וַיְנַשְּׁקֵם, וַיְבָרֶךְ אֶת דָּוִד, כִּי יֵרָפֵא מַהֵר מֵחָלְיוֹ וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ; כִּי עֲסָקָיו וְטִרְדּוֹתָיו לֹא נְתָנוּהוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה בַּחֲדַר הַיְלָדִים הַיְקָרִים לוֹ.

– תְּנָה לִי, דָּוִד, אֶת תַּפּוּחַ־זְהָבְךָ, – אָמַר יְהוֹנָתָן אֶל אָחִיו, – וַאֲנַתְּחֵהוּ לִנְתָחִים קְטַנִּים, לְמַעַן תּוּכַל לֶאֱכֹל אוֹתוֹ.

וִיהוֹנָתָן לָקַח שַׂכִּין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְצַלַּחַת קְטַנָּה, וַיְנַתַּח אֶת תַּפּוּחַ־הַזָּהָב לִנְתָחִים וַיְפַזֵר עֲלֵיהֶם אֲבַק־סֻכָּר, וַיַּגֵּשׁ אוֹתָם לְדָוִד, אֲשֶׁר אֲכָלָם בְּתֵאָבוֹן רַב, כִּי נָעַם לוֹ הַפְּרִי הַזֶּה מְאֹד.

וִיהוֹנָתָן הִבִּיט בְּעֹנֶג רַב בַּאֲכֹל אָחִיו אֶת תַּפּוּחַ־הַזָּהָב וְאַחֲרֵי כַלּוֹת הַחוֹלֶה לֶאֱכֹל, יְעָצָהוּ יְהוֹנָתָן לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ וְלִישֹׁן וְדָוִד עָשָׂה כֵן וּכְרֶגַע נִרְדַּם וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה לוֹ, כִּי עֲסִיס הַפְּרִי הוֹסִיף בּוֹ כֹּחַ.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הָעֶרֶב, וִיהוֹנָתָן עָמַד עַל יַד הַחַלּוֹן, וַיַּבֵּט אֶל פַּנָּסֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר הָדְלְקוּ בָעֵת הַהִיא. וְהַמַּחֲזֶה הָיָה נֶהְדָּר לִרְאוֹת בְּהָדְלַק הַפַּנָּסִים פִּתְאֹם אֶחָד אַחַר אֶחָד. וַיַּבֵּט יְהוֹנָתָן בְּשׂוּם־לֵב אֶל הָאִישׁ הַמַּדְלִיק אוֹתָם, הַהוֹלֵךְ עִם נֵרוֹ הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הָלוֹךְ וְקָרוֹב אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר בּוֹ גָרוּ הוֹרֵי הַיְלָדִים הָאֵלֶּה.

עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּחֲזֶה, וְהִנֵּה אָחִיו הַחוֹלֶה, אֲשֶׁר הֵקִיץ הַפַּעַם מִשְּׁנָתוֹ, קוֹרֵא לוֹ. יְהוֹנָתָן עָזַב כְּרֶגַע אֶת הַחַלּוֹן וַיְמַהֵר אֶל דָּוִד אָחִיו.

– תְּנָה לִי, יְהוֹנָתָן, כּוֹס מַיִם, כִּי צָמֵאתִי! – קָרָא הַחוֹלֶה.

– כְּרֶגַע! – עָנָהוּ אָחִיו בְּרַחֲמִים רַבִּים.

וּמֶה עָשָׂה יְהוֹנָתָן? הוּא לָקַח אֶת תַּפּוּחַ־הַזָּהָב, אֲשֶׁר נָתַן אָבִיו לוֹ וַיְנתַּח אוֹתוֹ לִנְתָחִים קְטַנִּים, וַיְפַזֵר עֲלֵיהֶם אֲבַק־סֻכָּר וַיַּגִּישֵׁם אֶל אָחִיו וַיּאמַר:

– הֵא לְךָ דָּוִד אֲהוּבִי! אֲדַמֶּה, כִּי יִנְעַם לְךָ זֶה מִמָּיִם.

בָּרִאשׁוֹנָה מֵאֵן דָּוִד לָקַחַת אֶת הַתַּפּוּחַ מִיַּד אָחִיו וַיֹּאמַר: “אֵיכָכָה אוּכַל וְאָכַלְתִּי גַּם אֶת חֶלְקֶךָ?” אֲבָל יְהוֹנָתָן הִפְצִיר בּוֹ מְאֹד עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר לוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִיָּדוֹ.

– יְהוֹנָתָן יַקִּירִי, מָה רַבּוּ תוֹדוֹתַי לָךְ! – קָרָא דָוִד בְּרֶגֶשׁ, וּבְדַבְּרוֹ חִבֵּק בִּזְרֹעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת וְהָרָפוֹת אֶת צַוַּאר יְהוֹנָתָן, וַיּוֹדֶה לוֹ פְעָמִים אֵין מִסְפָּר עַל אַהֲבָתוֹ וְעַל טוּב לִבּוֹ.

וִיהוֹנָתָן לֹא נִחַם עַל מַעֲשֵׂהוּ הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּמָנְעוֹ מִנַּפְשׁוֹ לֶאֱכֹל גַּם הוּא אֶת הַפְּרִי הַנֶּחְמָד הַזֶּה; כִּי הִתְעַנֵּג יוֹתֵר בִּרְאוֹתוֹ אֶת אָחִיו הַחוֹלֶה אוֹכֵל אוֹתוֹ בִּתֵאָבוֹן רַב. וּמִנִּי אָז וָהָלְאָה גָּדְלָה אַהֲבַת הָאַחִים זֶה לָזֶה, וַאֲבִיהֶם שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת בְּאשֶׁר שְׁנֵי יְלָדָיו הַקְּטַנִּים וְהַנְּעִימִים.