אֶסְתֵּר הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וּנְעִימָה, וּבְכָל זֹאת הָיוּ בָהּ חֶסְרוֹנוֹת אֲחָדִים. וְהַחֶסְרוֹן הַגָּדוֹל בָּהֶם הָיָה – שִׁכְחָתָהּ. פְּעָמִים רַבּוֹת אָמְרָה אִמָּהּ בְּלָצוֹן, כִּי לֹא תִתְפַּלֵּא אִם בְּאַחַד הַיָּמִים תִּשְׁכַּח אֶסְתֵּר אַיֵּה רֹאשָׁהּ, כִּי אֵין כָּמוֹהָ יַלְדָּה שַׁכְחָנִית. וְאָמְנָם צָדְקָה אִמָּהּ בִּדְבָרֶיהָ אֵלֶּה, כִּי בְשָּׁלְחָהּ לִפְעָמִים, אֶת אֶסְתֵּר הַחֲנוּתָה לִקְנוֹת דְּבַר־מָה, וְשָׁבָה הַיַּלְדָּה כְפַעַם בְּפַעַם הַבַּיְתָה לִשְׁאֹל מַה צִּוּוּהָ, כִּי כְבָר שָׁכֵחָה, וְגַם אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה תָּבִיא סֻכָּר תַּחַת קֶמַח, שְׁקֵדִים תַּחַת צִמּוּקִים. וּבְלֶכְתָּהּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר תִּשְׁכַּח מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם אֶחָד מֵחֲפָצֶיהָ: פַּעַם תִּשְׁכַּח סֵפֶר, פַּעַם – עֵט וּפַעַם – אֶת כָּל חֶפְצֵי הַלִּמּוּד עִם יַלְקוּטָהּ יָחַד. וְהַשִּׁכְחָה הַזֹּאת בָּאָה לָהּ מִקַּלּוּת־דַּעְתָּהּ. וְאִם אָמְנָם כְּבָר יִסְּרוּ אוֹתָהּ גַּם הַהוֹרִים גַּם הַמּוֹרֶה לְמַעַן הָסִיר מִמֶּנָּה אֶת חֶסְרוֹנָהּ זֶה, אֲבָל מוּסָרָם לֹא הוֹעִיל בִּמְאוּמָה וַתּוֹסֶף לִהְיוֹת שַׁכְחָנִית כְּקֶדֶם, עַד אֲשֶׁר קָרָה מִקְרֶה אֶחָד וַיְיַסְּרֶנָה קָשֶׁה.
פַּעַם אַחַת יָשְׁבָה אֶסְתֵּר אֶל הַשֻּׁלְחָן וַתַּעֲבֹד עֲבוֹדָתָה בִּשְׁקִידָה רַבָּה, וְהִנֵּה בָּא אָבִיהָ הַחַדְרָה, וַתִּרְאֵהוּ וַתִּקְפֹץ מִמְּקוֹמָהּ בְשִׂמְחָה וַתָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הוּא נוֹשֵׂא בְיָדוֹ דְּבַר־מָה מְכֻסֶּה בְמִטְפַּחַת לְבָנָה.
– מַה־זֶה בְיָדְךָ, אַבָּא? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר בְּסַקְרָנוּת.
– מִצְאִי־נָא! – עָנָה הָאָב בְּלָצוֹן.
אֶסְתֵּר קָרְאָה בְשֵּׁם חֲפָצִים שׁוֹנִים, אֲבָל בְּכָל פַּעַם עָנָה אָבִיהָ: “לֹא!” וַתִּפְצַר בְּאָבִיהָ לְהַרְאוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ.
וְהָאָב הֵסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת וַתֵּרֶא אֶסְתֵּר וְהִנֵּה כְלוּב. וּבוֹ קוֹפֶצֶת מַעְלָה וּמַטָּה צִפּוֹר קְטַנָּה וְנֶחְמָדָה מְאֹד, אֲשֶׁר הֵחֵלָּה לְצַפְצֵף בְּקוֹל נָעִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּסְרָה הַמִּטְפַּחַת, וְאוֹר הַיּוֹם הֵאִיר אֶת כְּלוָּבה.
– רְאִי, אֶסְתֵּר! – אָמַר הָאָב, – אֶת הַצִּפּוֹר הַזֹּאת הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ לְמִנְחָה, אֲבָל זִכְרִי, כִּי עָלַיִךְ לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָה, וְאִם תִּשְׁכְּחִי כְּמִשְׁפָּטֵךְ לָתֶת לָהּ מַאֲכָלָה וְשִׁקּוּיָהּ בְּעִתָם, תָּמוּת הַצִּפּוֹר בָּרָעָב וּבַצָּמָא, וְהָיָה בָךְ אָשָׁם.
– אֵיךְ?! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּתִמָּהוֹן, – אָנֹכִי אֶשְׁכַּח לְכַלְכֵּל אֶת הַצִּפּוֹר הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה הַזֹּאת! הוֹי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה, הוֹסִיפָה הַיַּלְדָּה, בְּקַחְתָּה אֶת הַצִּפּוֹר בְּיָדֶיהָ וּבְנַשְּׁקָהּ אוֹתָהּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת: הֲיִתָּכֵן, כִּי בְּאַשְּׁמָתִי תָמוּתִי? לֹא! הָיֹה לֹא תִהְיֶה כָזֹאת!
וְאָמְנָם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא שָׁכְחָה אֶסְתֵּר לָתֵת לַצִּפּוֹר אֶת מַאֲכָלָה וְשִׁקּוּיָהּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. כִּי מְאֹד אָהֲבָה הַיַּלְדָּה אֶת הַיְצוּר הַקָּטָן הַזֶה וַתִּתְעַסֵּק בּוֹ הַרְבֵּה. אוּלָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּשְׁקִידַת אֶסְתֵּר זֹאת רָפְתָה, וּבַבֹּקֶר אֶחָד שָׁכְחָה אֶת צִפּוֹרָהּ כָּלִיל וְלֹא נָתְנָה לָהּ אֶת מַאֲכָלָה וְשִׁקּוּיָהּ.
כָּל הַיּוֹם הַהוּא לֹא זָכְרָה הַיַּלְדָּה אֶת הַצִּפּוֹר, וְגַם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָלְכָה אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר מִבְּלִי תֵּת לַצִּפּוֹר הָאֻמְלָלָה אֹכֶל. וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה מִבֵּית־סִפְרָהּ הִשְׁתּוֹמְמָה אֶסְתֵּר מְאֹד עַל אֲשֶׁר לֹא נִשְּׁמַע עוֹד קוֹל שִׁירַת הַצִּפּוֹר הַנְּעִימָה, וַתְּמַהֵר אֶל הַכְּלוּב, וְהִנֵּה, – אֲהָהּ! – הַצִּפּוֹר שׁוֹכֶבֶת עַל גַּבָּהּ קָרָה וּקְפוּאָה בְּלִי כָל אוֹת חַיִּים!
– אוֹיָה! – הִתְיַפְּחָה אֶסְתֵּר בְּקוֹל מָר, – אוֹיָה, צִפּוֹרִי יַקִּירָתִי, צִפּוֹרִי הָאֲהוּבָה, אֵיךְ שְׁכַחְתִּיךְ! אֵיךְ עֲזַבְתִּיךְ!!
וַתּוֹצֵא אֶסְתֵּר אֶת הַצִּפּוֹר הַמֵּתָה מִן הַכְּלוּב וַתְּנַשֵּׁק לָהּ וַתֵּבְךְּ. וַתִּקַּח תֵּבָה קְטַנָּה וַתַּנַּח בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹר וַתִּשָּׂא אוֹתָה הַגַּנָּה לְקָבְרָה שָׁם.
אַחֲרֵי כֵן הֵקִימָה גַל עַל הַקֶּבֶר וַתִּטַּע בּוֹ פְרָחִים וַתֹּאמֶר:
– הַגַּל הַזֶּה יִהְיֶה לִי לְעֵד, אֲשֶׁר יַזְכִּירֵנִי תָמִיד אֶת אַשְׁמָתִי וְאֵת אֲשֶׁר חָטָאתִי לַצִּפּוֹר הָאֻמְלָלָה, לְמַעַן אֵרָפֵא מִקַּלּוּת־דַּעְתִּי וּמִשִּׁכְחָתִי.
וְאֶסְתֵּר הִתְאַמְּצָה בֶאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים לְהֵיטִיב דַרְכָּהּ מֵאָז וָהָלְאָה. וְאִם אָמְנָם לִפְעָמִים עוֹד הֶחֱלִיפָה דָבָר אֶחָד בְּמִשְׁנֵהוּ בְּלֶכְתָּהּ אֶל הֶחָנוּת, אוֹ שָׁכְחָה סֵפֶר אוֹ עֵט בְּלֶכְתָּהּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, אַךְ זֶה קָרָה אוֹתָהּ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד וּלְאַחֲרוֹנָה נִרְפְּאָה כָלָה מִמַּחֲלַת הַשִׁכְחָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.