ראיון עם היו"ר החדש
מאת: רוני ליפשיץ
“שבוע הספר העברי”, המכונה גם “חג הספר”, הוא בעיקר חגם של המו“לים. השנה עומד שבוע הספר בצילו של השפל הכלכלי. “כך אפשר להסביר את העלייה בגודל השווקים השנה”, אומר אריה פרידלר, מנכ”ל התאחדות המו“לים. “יותר מאי פעם המו”לים רוצים היום למכור את הספרים”.
שמאי גולן, היו“ר החדש של אגודת הסופרים, מברך כמובן את התאחדות המו”לים על אירגון שבוע הספר, אך מודה שלא זה הילד שבדיוק התפלל אליו. “הסופר העברי”, הוא אומר, “לא רווה נחת משבוע הספר. הספרים נמכרים בהנחה, והמשמעות לגבי הסופר היא שהוא מקבל פחות תמלוגים. לא שאני מתנגד, הלוואי וספר היה עולה כמו כרטיס קולנוע, אבל הישועה לסופר לא תבוא מכיוון אירועים כמו שבוע הספר”.
“מהו באמת מצבו של הסופר בארץ?”
“הסופר עוסק במלאכה שאיש לא ביקש ממנו לעסוק בה והוא אינו יכול להתפרנס ממנה, אבל היא חשובה ביותר למדינה ולחברה. ידוע לי שחיים הזז התקיים בעבר על משכורת מעם עובד, וגם ש” עגנון התקיים על משכורת מהוצאת שוקן".
“לא כל אחד הוא ש”י עגנון".
“נכון. אני מדבר על מצב אידיאלי, במציאות הסופר כותב קודם כל את סיפרו, ואחר כך הספר נמכר בממוצע באלפיים עותקים. במקרה הטוב מספיקים התמלוגים שהוא יקבל, למימון הקפה ששתה בזמן שכתב את הספר. בדרך־כלל הוא יקבל שנים־עשר אחוז, פחות הוצאות שונות הכתובות ב’אותיות הקטנות' שבחוזה עם המו”ל, ומתוך זה מס הכנסה ידידנו מנכה כמעט חמישים אחוז. פנינו למס הכנסה בבקשה להפחית את המס, והם, באטימות ליבם, סירבו לבוא לקראתנו. ביקשנו מהתאחדות המו“לים לפעול למען חוזה סטנדרטי שיגן על הסופר מפני ‘האותיות הקטנות’, אבל היא סירבה בנימוק שאסור לה ליצור קרטל”.
שמאי גולן, 56, יליד פולין וניצול שואה שעלה ארצה בעלייה הבלתי ליגלית. שירת כקצין קבע בחטיבת גבעתי ובבית הספר לקצינים. עד היום פירסם שלושה רומנים: “מותו של אורי פלד”, “אשמים” ו“באשמורת אחרונה”. בנוסף לכך פירסם קבצי סיפורים, תסריט לסרט “שלושה ואחת”, מחזות רדיו ומאמרים.
גולן כנראה יודע על מה הוא מדבר כשמדובר במעמדו המקצועי של הסופר העברי, שכן זו הפעם השנייה שהוא נבחר להיות יו"ר אגודת הסופרים העבריים. לפני שלושה ימים הוא הציע להקים ועדה שתבדוק את הרגלי הקריאה של ספרות מקור. שבוע הספר העברי הוא לדבריו “לא שבוע הספרות העברית, אלא יותר שבוע ספרי הבישול והעזר”.
“אולי זה בלתי נמנע, אי אפשר להכריח אנשים לקנות ספרים”.
“נכון, אבל אנחנו חושבים שהטלוויזיה והרדיו צריכים להקדיש יותר מקום לספרות העברית. שיכתבו עליה יום־יום. אפילו בעמודי החדשות. המו”ל צריך להרוויח, אי אפשר לבוא אליו בטענות. אנחנו רוצים להרחיב את הקרנות המשמשות לסיבסוד הספר או הסופר. משרד החינוך עוזר לנו מאוד. כל שנה הוא נותן מילגת התפנות לעשרה סופרים. המדובר במשכורת חודשית למשך שנה שלמה המאפשרת לסופר להתפנות לכתיבה. גם כאן נכנס מס הכנסה ומנכה מהמילגה את המס במלואו. הרבה לא נשאר מזה אחר כך. אפילו עם המוספים הספרותיים, העושים עבודה מצויינת, יש בעיות. חלק מהם לא משלם שכר סופרים מלא, וחלק אחר לא משלם כלל".
“במה שונה אגודת הסופרים מכל איגוד מקצועי אחר?”
“בזה שיש לה גם מטרות אחרות. היא חושבת שהיא צריכה להשמיע את קולה גם בעניינים חברתיים. היא מעוניינת לבצע פעולות חברתיות. אנחנו מקיימים סדנאות לכתיבה יוצרת, פגישות בין סופרים ותלמידים. מחר יתקיים בבית הסופר בתל־אביב ערב פתוח לקהל הרחב בו יראיין יעקב אגמון שמונה סופרים. האגודה הקימה את “מכון גנזים” – ארכיון הספרות העברית. יש בו ארבעה מיליון כרטיסים של כל מה שניכתב בעיתונות על סופרים ובידי סופרים. לא ניתן לעשות היום מחקר רציני על סופר עברי בלי לשבת במכון גנזים”.
“טענת בעבר שרוב הסופרים הם שמאלניים. אתה מאמין בזה?”
“אינני יודע. אני חושב שרובם עומדים מן המרכז שמאלה”.
“יש רושם בזמן האחרון שהסופרים הם מאוד פוליטיים ואילו האגודה בעננים, לא שומעים את קולה”.
“זה לא מדוייק, בזמן מלחמת לבנון יצאנו בגילוי דעת. האגודה לא מונחת בכיסה של שום מפלגה, וחברים בה סופרים מן הימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני. לא בדקנו אף פעם לאיזו מפלגה יש רוב באגודה”.
“מה אתה תעשה היום אחר־הצהריים?”
“גם אני אלך עם ארבעת ילדי למשש ספרים, להריח ולראות. גם לקנות”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.