א    🔗

דברי־ימיה של האוטופיה כדברי־ימיו של האדם התרבותי. היא בת־לוויה לו ומורה־דרכו. מעולם לא נפסקה יצירתה. וכל עוד האדם איננו מרוצה מן הקיים ושואף לגדולות ולחדשות – היא לא תיפסק. ביחוד יפה כוחה של האוטופיה בתקופות נסערות, שבהן מתהווים שידוד־מערכות ושינוי־ערכים. אין איפוא תימה, שדורנו הוא דור של אוטופיות, אף־על־פי שהן שונות תכלית השוני מקודמותיהן.

דוק ותמצא: כל אוטופיות־המופת משמשות בבוּאה לדור שבו נוצרו ולמדינה שמתוכה צמחו. חותמן חותם המשבר. וכשם שמשורר, היוצר אידיליות, אינו מעיד בזה על עצמו שהוא חי חיי־רועים שקטים ונעלסים, כך אין כותב־אוטופיה אדם שלאנן, מדושן־עונג ורואה אך טוב בחייו. מוחלפת השיטה; אין אדם יוצר אוטופיה אלא אם כן נכשל תחילה ב“טופיה”, לפי ביטויו של גוסטאב לנדאואר בספרו“המהפכה”. רק מי ששתה את שיקויי־המרורים של החברה הקיימת ועבר באש ובמים, יכול להגיע לידי הארה עליונה וליצור אוטופיה. מי שאינו יודע טעם של נגע, מהיכן ירגיש טעם של עונג? אפר־ההווה מביא לידי פאר ֿהעתיד. האוטופיה היא“השבת הגדול” לאחר ימי החורף הארוכים והצוננים. לחיקה של שבת זו נמלטים יגיעי־רוח ועייפי־חולין.

מבחינה זו, עניין מיוחד ומחודש בימינו לאוּטופיה של פראנסיס בייקון ־“אטלנטיס החדש”. אמנם זוהי אוטופיה קטועה, אוטופיה שלא נשלמה, וחוקרים לא קבעו את מקומה בכותל־המזרח, ויש שמיעטו את דמותה; אך הערכה זו היתה מוטעית. שכּן בסיועה אתה עומד על טיבם של חלומות האנושות מלשעבר, ועל צורת ההתגשמות בהווה. באוּטופיה זו חקוקות לא רק תולדות חייו הפרטיים של בייקון וניכרים שיטתו ומחקריו ומשתקף אופי המדינה והסדרים שהיו קיימים בימיו; אלא היא בחינת“מעשה־אבות סימן לבנים”, חזות לדורות הבאים.

בייקון כתב את האוטופיה שלו בשלהי חייו, בשנת 1623, לאחר שכבר שבע כבוד ומכאוב, השכלה ודעת, חלומות ומפח־נפש, והיא נתפרסמה רק לאחר מותו. ואף־על־פי שמבחינה ספרותית אין היא מוכתרת באותן המעלות ששאר יצירותיו מצויינות בהן, הרי יש לה רבותא בכך שהיא נתחברה בהיותו מודח כאיש מדיני, שרוי בבדידות ובמצוקה פנימית ולקוי בבריאותו. אפשר איפוא לראותה כחשבון־הנפש, כתמצית השקפותיו, וכנסיון נועז להגשים את יעודו כנביא השיטה המדעית הכל־יכולה, אי־שם במקום אידיאלי, ב“אטלנטיס החדש”.

שמה של אוטופיה זו לקוח, כידוע, מן המיתוס של אפלטון, הנזכר ב“תימיאוס” וב“קריטיאס”. שם מסופר, כי לפני הרבה שנים היה אי אחד ב“איזור גאדס”, שהיה גדול מכל אסיה, ובו פרחה תרבות גדולה והאנשים חיו חיי אושר. אולם מחמת זוועות ורעש־אדמה שהתרגשו עליו, שקע האי בים עם כל אוצרות התרבות והקניינים, ולא נודע כי באו אל קרבו. האוטופיה“אטלנטיס החדש” באה איפוא להחזיר למין האנושי אותה ארץ השרויה בזיו האושר, השפע והצדק.

ב    🔗

וזוהי תמצית סיפורו של בייקון באוטופיה שלו: ספינה, שפניה מועדות מפּאֶרו ליפן ושהיו בה חמישים ואחד נוסעים, נתקפה על־ידי סערה עזה ונקלעה אל האי, שתושביו קוראים לו בּנשלם. אנשי הספינה הטרופה נשאלו על ֿידי תושבי האי, קודם כל, אם הם נוצרים, ורק לאחר שהשיבו בחיוּב ונשבעו שאינם שודדי־ים, הוגש להם למאכל פרי הדומה לתפוח־זהב, המשמש אמצעי כנגד מחלות מידבקות. הם הורשו לשהות באי שישה שבועות. האנגלים רצו להעניק לפקידים מתת־כסף, אך הם דחו אותה, לתמהונם הרב של הג’נטלמנים. שום איש אינו רוצה לקבל תשלום כפול. Twice paid היא מלת גנאי כלפי אלה, המקבלים משכורתם מקופת המדינה וגם תשלום באורח פרטי. על סדרי המדינה בכללם אין אנו שומעים אלא מעט מאוד. אך תושבי האי מספרים, שקיימים אצלם חוקים הנועלים דלת בפני זרים; שהנסיעה באניות היתה לפני שלושת אלפים שנה גדולה מאשר עכשיו; וכן אנו שומעים – דבר, שאינו נרמז כלל בשום יצירה אחרת מסוג זה – שישנם באי יהודים. והמסַפר מתוודע אל אחד היהודים, שאין בו כל שנאה לנוצרים; ומתוארת חגיגה, שנערכה על חשבון המדינה, לכבוד מי שיש לו שלושים צאצאים שהם למעלה מבני שלוש שנים וכולם חיים.

אולם כל אלה אינם אלא דברים של מה־בכך לעומת תיאור“בית ֿהאוצר למדעים”, שנוסד בידי שלמה, זה המחוקק שחי במדינת־הא לפני תשע־עשרה מאות שנה. בצבעים חיים מצוּייר בית־האוצר הזה, ומתוארים מוסדותיו, אגפיו, מיתקניו, תפקידיו ומנהיגיו. זהו מעין אקדמה, או נכון יותר: מזיגה של מיסדר ואקדמיה. מטרתו של אותו בית־שלמה, חקירת כל יש וכל נוצר והכרת הסיבות והתנועות הסודיות של כל הדברים. מכון נפלא זה כולל מספר רב של מוסדות ממעל לאדמה ומתחת לה, שפירוטם הדמיוני מביאנו לידי הפלאה. הכל, הכל צריך להיחקר, מה שבמכרות ההרים ומה שבמעמקי האדמה, מה שבגנים ומה שבימים. שם יש אפילו מין מגדל־עופל, ומעליו עורכים תצפיות שקודות על־פני מרחקי־עולם מופלגים. ומעבדות רבות הותקנו שם לבדיקות מיקרוסקופיות, ביחוד לבדיקת הדם, מכונים לבדיקת הצליל, הריחות וכו'. גם תפקידיהם של חברי המוסדות האלה מחולקים בתבונה רבה. זהו איפוא מרכז עליון למדע, שעדיין לא היה כמותו בשום מקום. כל מה שראוי לידיעה, נאגר בכל הארצות ומובא לכאן. לשם כך נשלחים לחוץ לארץ אחת לשתים־עשרה שנה שתי אניות, ובכל אניה שלושה מחכמי האי, הנקראים merchants of lights (קוני האור). הללו צריכים להביא משם ידיעות, מכשירים, ספרים וכיוצא באלה; אולם אין שליחי־מצווה אלה משלמיים כלום בעד מטמוני הידיעה, הספרים והמכשירים, שהם נוטלים ממדינות אחרות, אין הם מגלים לאחרים שום דבר משלהם. בימינו אין התנהגות זו מעוררת כל תמהון. כל מדינה שומרת את סודותיה האטומיים מכל משמר, אך עושה הרבה כדי לשאוב את סודותיה של מדינה אחרת. אולם המוזר הוא, שכפיון־טובה זה קיים באי אוּטופי, הדוגל בהוּמאניזם ובאוּניברסאליזם.

ויש במכון חלוקת עבודה דקה מן הדקה. מדעי־הטבע הם כאן יסוד כל דעת, ואילו מדעי־הרוח אינם נחשבים, כמו בשיטתו של בייקון בכלל, ואינם תופסים מקום ניכר. תכלית כל מדע איננה מציאת האמת, אלא רכישת כוח ושלטון.“דעת כוח היא” – אימרה זו נטבעה בידי בייקון, ומרחפת מעל לשיטתו והיא אבן־שתיה באוּטופיה שלו. הוא האמין כי המדע והדעת, לכשיוצברו בבתי ֿאוצר וייעשוּ קניין האנושות, יש בכוחם לפתור כל הבעיות החברתיות ולהביא רווחה ואושר לאדם.

תעודת המכון המופלא הזה היא, בלשונו של בייקון“,לדעת את הסיבות ואת התנועות הסודיות של הדברים; להרחיב את הגבולות של ממלכת ֿהאדם, לשם ביצוע כל הדברים שהם בגדר האפשר”. אולם לשם כך יש צורך לערוך ניסויים רבים, עדינים ומפורטים, כדי שאחר־כך יסוכמו התוצאות בסך־הכל גדול ורב־משמעות, שיפענח את רזי־הטבע. אז ימלוך האדם על הטבע, ישפוך עליו את ממשלתו, וייטב לו ב“אטלנטיס החדש” עד עולם.

אבל עד שישיג האדם את הסוד האחרון והמוחלט באמצעות מדעי ֿהטבע והניסויים, יושבים החכמים בבנשלם ומתמכרים לחקירותיהם העיוניות והשימושיות. הם חיים במונארכיה, שחוקה קבועה לה אשר ניתנה על־ידי שלמה המלך. ישנם מעמדות ודירוגי־שכר, ואנשים נבדלים זה מזה במלבושיהם המפוארים ובחיי־מותרות. אולם תהליכי המחקר והניסוי סמויים מעין הבריות, ואם כי אורחים מתקבלים בעין יפה, הרי אין כמעט מגע ומשא עם ארצות־חוץ, ואיסורים חמורים חלים על כניסת זרים. ובאותה שעה עצמה נעשים, כאמור לעיל, כל המאמצים לגלות מה שמתרחש אצל אחרים ולהכניס ל“בית־שלמה” כל מה שהשיגו ארצות קרובות ורחוקות. לשם כך נשלחות משלחות סודיות, המבקרות לעיתים מזומנות בכל ארץ תרבותית, ומביאות עימהן דינים וחשבונות מפורטים. דו“חות פנימיים וחיצוניים אלה מובאים ל”בית־שלמה" ובו יושבים שבת־תחכמוני ועושים קיטלוג של הנסיונות וההישגים, ומתוכם עולה שפע של פלאים מיטאַלורגיים, ביוֹלוֹגיים, אסטרוֹנוֹמיים וכימיים, וכן מדהים השימוש המעשי במדע לשם עשׂיית עצמים חדשים ומכונות שונות ומשונות, שלא נודעו קודם לכן. כמעט שאין לך אמצאה או תגלית שלא הופיעו, במובלע או במפורש, במעבדות של“בית־שלמה”: הפוֹנוֹגראף, האווירון, הצוללת, הדיאגנוזה המיקרוֹסקוֹפית, קליטת גאזים ופליטתם, תוצרת סינתטית, חומרי־נפץ, יהלומים מלאכותיים, תצפיות מזג־אוויר וכיוצא באלה. ויש בו אמצאות שהן דמיוניות אף בימינו, והן נעוּצות בתפיסת ֿהטבע המוטעית, שהיתה רוֹוחת בימים ההם, כגון: תנועה בלתי־נפסקת, ייצור מטעים בלא זרע, התקנת בעלי־חיים באוויר, וכן יצירתם מן הרקבון.

אולם המעניין ביותר הוא, שאין כאן כל זיקה בין התקדמות המדע והטכניקה ובין התמורה במבנה החברתי וביחסים שבין אדם לחברו.

ג    🔗

האוטופּיה של בייקון, אף־על־פי שאינה אלא קטע, והדמיון היוצר המשוקע בו מחוויר לעומת אוּטוֹפּיות מבהיקות אחרות – הרי היא השפיעה מתחילת ברייתה על העולם הרבה יותר מאוטופיות אחרות. אמנם לא נבנו מושבות על יסודה, כדרך שבנו תלמידי אוֹאֶן וקאַבּה, אך אנשי המדע והטכניקה, הכובשים את העולם בהדרגה ובעיקביוּת, נתבשמוּ מאוטופיה זו וניסוּ להגשים בצורות שונות את גרעיניה המדעיים.

שנה לאחר שנכתבה אוטופיה זו נוסדה ה־ cadémie française. אחריה הוקמה ה־Royal Society בלונדון, וכן השפיעה זו על לייבניץ. שמואל הארטליב והמלומד הצ’כי קומניוס, שניהם הודו שתכניתם המדעית הושפעה על־ידי“אטלנטיס החדש”. וביחוּד רב חלקו בהשקפתם של האנציקלופדיסטים הצרפתים.

אולם רק עיוור לא יראה, שאותו אי אוּטוֹפּי של בּייקוֹן נעשה מוּחשי שבעתיים בימינו. בשטחה של כל מעצמה גדולה יש עכשיו אי כזה, ובו מעין“בית־שלמה” מודרני, המצוּייד בכל המכשירים והכלים שבעזרתם עורכים תצפיות וניסויים כבירים בחומר אורגני ובלתי־אורגני, וממצים את כוח־האמצאה האנושי מיצוּי אחר מיצוּי. וכוהני־המדע הללו כפופים ל“מלך־שלמה” ועושים כמצוותו, והם מסוגרים ותנועתם כבולה, והליכותהם נבלשות, והישגיהם עטופים מסתורין, ורמת חייהם גבוהה, וכל מחסוריהם על ה“מלך שלמה”. ורבה התחרות בין יושבי האיים הללו, וגדולה הקנאה. מפקידה לפקידה מגיע רסיס מן הסוד הנעלם לקהל הרחב, בדמות אמצאה טכנית מופלאה, שפעולתה מטילה אימים ומופיעה כשליח של מלאך־המוות, ששיגר כביכול לעולם עינא בישא אחת מאלפי עיניו.

האוּטוֹפיה של בייקון לא הושלמה על־ידיו, ולא נודע על שום מה לא השלים אותה. אך אפשר שלא נהא רחוקים מן האמת אם נגיד, שאוּטוֹפיה כזאת אי־אפשר היה להשלים. שהרי מה יכול להיות סופה של מדינה, שמלוּמדיה הגאונים נוקבים ויורדים לתוך הטבע ושולפים ממנו את סודותיו הרבים, ומרבים אמצאות, ומצרפים צירופי יסודות שונים, ובוראים בריאות־חומר חדשות, וּממלאים את כל חללו של“אטלנטיס החדש” מכונות־פלאים, וכלי־יריה, ומטוסים וקליעים, ודברי־מותרות, ואף מאריכים ימי אדם, ומפשטים את קמטי זיקנתו? מה יתרון בכל אלה, ובמה ייבדל אי אוטופי זה מאיים“טוֹפּיים” אחרים? האוּטוֹפּיה של בייקון אחת דתה להיפך בקרוב ל“טופּיה”, למצב סטאטי, למשטר מדכדך. שכן“בת־שלמה” מלא דעת הטבע וחכמת ההרכבה וההפרדה של החומר, אך אין בו חזון חברתי מוסרי ולא מידות“אוטופיות”, אלא המלומדים ספונים בהיכל המדע ונשמעים למלך ואין דעתם ושעתם נתונות לתיקון האדם מיסודו. אין אנו יודעים איך הרגישו את עצמם תושבי האי, שהרי לא כולם מלומדים ורק מתי ֿמספר עוסקים בגילוי סודות הטבע. אבל ניתנה לנו רשות להניח, שאילו נשלמה אוּטוֹפּיה זו של בּייקון תוך מיצוי מסקני של התוצאות, היינו רואים את תושבי“אטלנטיס החדש” נחנקים בשפע נכסיהם ובעתרת נוחיותם. מדינה אוּטוֹפּית כזו, שאין בה טיפוח האישיות ולא אהבת הבריות, פשוטה כמשמעה, אלא מדע אפור וחמור, ותוצאות תהומיות של מדע כזה, ומלומדים משועבדים וכבולים – נידונה להסתאבות.

מן האוטופיה של בּייקוֹן מוליכה דרך ישרה לאוּטוֹפּיוֹת של זמננו, המלאות סיוטי־לילה וביעותי־יום, פרי־דמיונם של ואֶלס, האֶכּסלי, אורוול ואטקינס. אפשר שבייקון היה עדיין בעל אמונה תמימה בכוחו הכל־יכול של המדע להאשיר חיי אדם; שלא כאחרונים, שכבר אבדה להם תמימות זו, והם רואים את אנשי־המדע כמכשירים עיוורים בידי שלטון יחיד או יחידים; שכּן אנשי ֿהמדע עצמם, יותר משהם מרגישים עצמם כמשחררים וגואלים, הם חשים מוסר־כליות על שחכמתם נרתמת לכוחות ההרס והשמד. ברם, ההבדל בין האוּטוֹפּיוֹת שלפני המאה העשרים ובין אלוּ של המאה הזאת, הוא סוגיה בפני עצמה, שראוי לייחד עליה את הדיבור.

תשי"ח