רקע
דנטה אליגיירי
הקומדיה האלוהית: העדן
איורים מאת: סנדרו בוטיצ'לי

לזכר נשמת פרופ' משה דוד קאסוטו זכרונו לברכה

1.jpg

הנני להגיש לקורא העברי את תרגום העדן, הוא השער השלישי והאחרון של הקומדיה האלהית לדאנטי אליגיירי.

על כמה מקומות קשים וחשובים ביותר עוד זכיתי להתיעץ עם פרופ' קאסוטו המנוח.

עם גמר עבודתי זו שלוחה ברכתי והוקרתי למורי הישיש, פרופ' קארל יאברג בברן, הלווציה.

תודתי נתונה הפעם למר מ. בן־דוד, אשר שקד על הניקוד, ולמר ישראל ייבין אשר קרא הגהה אחת והעיר הערות מועילות מאד.

כן חייב אני תודה לגברת פועה שלו־תורן על ציורה של ‘הורד השמימי’.


ירושלים, באביב 1955

עמנואל אולסברגר


 

הקדמה דאנטי: העדן    🔗

אחרי עינויי התופת ואחרי נתיבי ההטהרות במדורי טור־הטוהר, עולה דאנטי ומעלה את הקורא לזבולי ה’עדן', ובהם נפשות הצדיקים יושבות ונהנות מזיו השכינה, כל אחת לפי יכולת הסתכלותה. לפי דרגת יכולת זאת מופיעות הנפשות לפני דאנטי בזבולים נמוכים או נשגבים יותר של השמים.

בפי נפשות אלה שם המשורר רעיונות על כל אשר נחשב ראוי להוגה דעות להתעסק בו, ועל כל מושגי המוסר והדת. הדת של דאנטי היא הדת הנוצרית הקאתולית; אך גם הקורא הלא־נוצרי יהנה מיפי הרעיונות והתאורים, כשם שהקורא יכול לראות את הנעלה בכל דת אשר איננה דתו הוא.

העדן של דאנטי שוכן בגלגלים של הפלאנטות (כוכבי לכת1) המסודרות על יסוד השיטה הפטולימאית, אשר היתה מקובלת לפני קופרניקוס.

במרכזו של היקום כולו שוכנת, לפי השיטה הפטולימאית, האדמה, ומסביבה נעים בזה אחר זה זבולי השמים, שלוש קבוצות של שלושה זבולים כל אחת, אלה הם (מן העליון אל התחתון שבהם):


זבול המניע הראשון, או שמי־הבדלח

זבול כוכבי־שבת

זבול שבתאי (סאטורן)

זבול צדק (יופיטר)

זבול מאדים (מארס)

זבול השמש

זבול נוגה (וינוס)

זבול כוכב (מרקור)

זבול הירח


כל הזבולים האלה מסתובבים בחוג ההולך ונרחב ובמהירות הולכת וגדלה מדי התרחקם מן המרכז (האדמה) או מדי התקרבם לזבול התשיעי, הוא זבול המניע הראשון(Primum Mobile) או שמי־הבדלח. זבול המניע הראשון הוא המהיר מכלם והוא מניע את עצמו ואת כל יתר הזבולים.

למעלה מתשעה הזבולים האלה ישנו עוד זבול עשירי, הוא זבול השכל הטהור, זבול האש הטהורה, האמפיריאום.

כל פלאנטה היא כדור זך ושקוף. ‘כל הכוכבים והגלגלים, כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו, משבחים ומפארים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמם ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם. ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם’ (רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע ג: ט).

במעופו המסתורי בזבולי העדן, חודר דאנטי יחד עם ביאטריקס אל חיק כל כוכב וכוכב, מן הירח ומעלה, ורואה את נשמות הצדיקים אשר נולדו איש איש תחת השפעתו של כוכב זה או אחר: כן אנשי צדק ומשפט נולדו תחת השפעת הכוכב צדק (יופיטר), ונשמותיהם מופיעות לדאנטי בחיק הכוכב הזה וכו' (על כח השפעתו של כל כוכב ועל אופיו עיין ב’כתר מלכות' לר' שלמה אבן גבירול) אך, לאמיתו של דבר, שוכנות כל הנשמות כולן בזבול העליון, העשירי, האמפיריאום, ונהנות מזיו השכינה, כל אחת לפי כח השגתה אשר בו היא נולדה על אדמות. אף כי הן שוכנות כולן באמפיריאום, הן מופיעות לדאנטי בגלגלי־כוכבים שונים כדי להראות לו, לפי כח השגתו האנושי, את דרגות האושר השונות אשר להן זכו בעולם האמת.

על האמפיריאום אומר דאנטי בספרו קונוויויו: ‘זהו הבנין העליון של היקום, ובו נכלל העולם כלו, ואין דבר נמצא מחוצה לו; ואיננו במרחב, והוא נוצר מן הרוח הקדמון, איננו נע, אך ממנו באה התנועה בכל הגלגלים’.

ר' שלמה אבן גבירול מתאר את האמפיריאום בכתר מלכות במלים אלה:

‘מי יבין סודות בריאותיך בהרימך על גלגל התשיעי גלגל השכל, הוא ההיכל לפנָי. העשירי יהיה קודש ליי. והוא הגלגל הנעלה על כל עליון, אשר לא ישיגהו רעיון, ושם החביון, אשר הוא לכבודך לאפריון, מכסף האמת יצקת אותו ומזהב השכל עשית רפידתו, ועל עמודי צדק שמת מסבתו, ומכחך מציאותו, וממך ועדיך מגמתו, ואליך תשוקתו’.

ההשקפות האלה היו נפוצות בכל העולם התרבותי של ימי הבינים, כמוה כהשקפות הקוסמוגרפיות של תנועת מערכת הכוכבים. ועליהן אוסיף עוד סקירה קצרה.

הפלאנטות, שגם הירח והשמש נכללים בהן, מסתובבות מסביב לאדמה, שהיא מרכז היקום, מהמזרח למערב. רק הגלגל השמיני, גלגל כוכבי־שבת, מסתובב כולו מהמערב למזרח. תנועת הירח והשמש היא בחוג מסביב לאדמה. לא כן תנועת חמש הפלאנטות (כוכב־מרקור, נוגה־וינוס, מאדים־מארס, צדק־יופיטר, שבתאי־סאטורן2). להסביר את תנועתן, הנראית על השמים, היה צרך להניח תנועה מסובכת בעקיפים: כל פלאנטה נעה במסלול מסביב לנקודה (‘פלאנטה מדומה’) המתנועעת בחוג מסביב לאדמה. למסלול ההוא קראו אפיציקלוס, עוקף (ובלשון ימי הבינים ‘חוג יוצא מרכז’). אם הנחת אפיציקלוס אחד לא הספיקה, הוסיפו עליו אפיציקלוס נוסף אשר מרכזו נע מסביב לאפיציקלוס הראשון, ועוד ועוד.

ענין האפיציקלוס יתברר אם נשוה את תנועתו לתנועת הירח לפי ידיעתנו המודרנית. כמו שהירח נע במסלול מסביב לאדמה ויחד אתה בחוג מסביב לשמש, כן הפלאנטה נעה לפי השיטה הפטולימאית באפיציקלוס מסביב לנקודה ואתה יחד בחוג מסביב לארץ. ואם נתאר לעצמנו גוף המסתובב מסביב לירח, יתברר לנו גם ענין האפיציקלוס השני, וכך הלאה.

הקדמה קצרה זו מספיקה להבנת מבנהו של ‘העדן’. ביאורים נוספים יבואו במקומם, בהערות לכל שיר ושיר.


 

שִׁיר רִאשׁוֹן    🔗

דברי מבוא לשער השלישי של הקומדיה, קריאה לאפולו. דאנטי וביאטריקס מתרוממים במעוף השמימה ועוברים את גלגל האש. ביאטריקס מסבירה לדאנטי איך הוא, בהיותו גוף, יכול להתעלות באויר.


אֲשֶׁר בִּגְבוּרָתוֹ הַכֹּל מֵנִיעַ – (1)

כְּבוֹדוֹ מָלֵא תֵבֵל וּבִמְדוֹרֶיהָ

פֹּה מַעֲדִיף וְשָׁם מַמְעִיט לִזְרֹחַ;

בַּזְּבוּל3, שׁוֹפֵעַ רֹב זִיווֹ, הָיִיתִי, (4)

חוֹזֶה דְבָרִים אֲשֶׁר אוֹתָם לַבִּיעַ

אֵין לַיּוֹרֵד מִשָּׁם דֵּעָה וִיכֹלֶת:

יַעַן בְּהִתְקָרֵב לְרוּם חֶפְצֵנוּ (7)

בּוֹ כֹה תִשְׁקַע הַדַּעַת עַד הַזֵּכֶר

לָשׁוּב בְּעִקְּבוֹתֶיהָ לֹא יַצְלִיחַ;

אַךְ אֵת אֲשֶׁר מִמַּלְכֻיּוֹת הַקֹּדֶשׁ (10)

אֱגֹר בְּמִכְמַנֵּי זִכְרִי יָכֹלְתִּי

עַתָּה לְחֹמֶר מִזְמוֹרִי אָשִׂימָה.

לִגְמָר עֲבוֹדָתִי, אַפֹּול רַב־חֶסֶד, (13)

עֲשֵׂנִי־נָא לִכְלִי מֵכִיל אוֹנֶךָ,

אֲשֶׁר עָלָיו תַּשְׁרֶה עֲלֵה־חֶמְדֶּךָ!

רַק בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי רָאשֵׁי פַּרְנַסּוּס4 (16)

רַב לִי עַד כֹּה, אַךְ מֵעַתָּה בַּשְּׁנַיִם

אֶל הַזִּירָה הַנִּשְׁאָרָה אַעְפִּילָה!

בּוֹא אֶל חֻבִּי וּנְשֹׁם נָא אֶת רוּחֶךָ (19)

כְּאָז, בַּיּוֹם עֵת לְתִפְאֶרֶת שְׁמֶךָ

אֶת מַרְסִיַּס מִנְּדַן־גִּידָיו מָשִׁיתָ! 5

הוֹי, כֹּח אֱלֹהִי! אִם תְּסַיְּעֵנִי (22)

עַד כִּי גַּלּוֹת לוּ צֵל מַלְכוּת הָאשֶׁר,

כְּהֵחָתְמוֹ בְזִכְרוֹנִי, אַשְׂכִּילָה –

רָאֹה תִרְאֶה בּוֹאִי אֶל עֵץ חִשְׁקֶךָ (25)

לְהֵעָטֵר בַּזֵּר, לוֹ יְזַכּוּנִי

גַּם חַסְדְּךָ, גַּם אֲצִילוּת הַחֹמֶר!

כֹּה מְעַטִּים, אָבִי, קוֹטְפֵי עָלֵהוּ (28)

לִכְבוֹד זַמָּר אוֹ לְאַדֶּרֶת־מֶלֶךְ

(לְתַאֲווֹת־אֱנוֹשׁ קָלוֹן וָקֶלֶס!),

עַד כִּי תוֹסִיף מָשׂוֹשׂ עַל גִּיל אַל־דֶּלְפִי (31)

פֻּארַת בַּת־פִּינֵאוּס6, אִם אֶל עָלֶהָ

יִשָּׂא לְבַב־אָדָם צִמְאָה וָכֹסֶף!

מִזִּיק חַלָּשׁ אֵשׁ חֲזָקָה נוֹלֶדֶת! (34)

אוּלַי אַחַר חָלְפִי יֵיטִיבוּ תַחַן

בְּקוֹל עָרֵב וְיַעַן לוֹ שְׁכַן־צִירָה! 7

מִמִּפְתָּחִים שׁוֹנִים עוֹלָה לָעַיִן (37)

אוֹרַת תֵּבֵל, אַךְ מִפִּתְחָהּ, בָּהּ שְׁלשֶׁת

צְלָבִים קְשׁוּרִים בְּעִגּוּלִים אַרְבָּעַת,8

יִצְלַח רוּצָהּ, יִיף חֶבֶר כּוֹכָבֶיהָ, (40)

וּבְכֹחַ עָצְמָתָהּ תַּרְבֶּה לַטְבִּיעַ

עַל שַׁעֲוַת הַיְקוּם חֹם וְחוֹתֶמֶת.

לְבֹקֶר פֹּה, שָׁם לְדִמְדּוּמֵי־עֶרֶב (43)

קָרָא פִתְחָהּ עַתָּה, וּפְנֵי רָקִיעַ

פֹּה מִסָּבִיב הִלְבִּינוּ, שָׁם הִקְדִּירוּ,9

עַד בִּפְנוֹתָהּ אֱלֵי שְׂמֹאלָהּ רָאִיתִי (46)

אֶת בֵּיאַטְרִיקְסְ, נוֹתְנָה עֵינָהּ בַּשֶּׁמֶשׁ:

כֵּן לְעוֹלָם בָּהּ לֹא תַּבִּיט עֵין נֶשֶׁר! 10

וּכְקֶרֶן אוֹר חוֹזֶרֶת, הַנֶּעְתֶּקֶת (49)

מֵהַנּוֹפְלָה, לָשׁוּב אֶל עָל נֶחְפֶּזֶת

כְּהֵלֶךְ לְשִׁיבָה מִתְגַּעֲגֵעַ, 11

כֵּן מַבָּטָהּ בְּעַד עֵינַי הִשְׁפִּיעַ (52)

עַל דִּמְיוֹנִי, וְגַם עֵינַי הִפְנֵיתִי

שׁוּר בַּחַמָּה אֶל עַל מֵחָק־יִצְרֵנוּ.12

שָׁם לַחוּשִׁים מֻתָּר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ (55)

מֵהֶם נִמְנָע, כִּי שָׁם הֵכִין אֱלֹהַּ

מְקוֹם סְגֻלָּה לִבְנֵי אָדָם לָשֶׁבֶת.13

לֹא זְמָן אָרֹךְ סְבַלְתִּיהָ, אַךְ דֵּי צֹרֶךְ (58)

לַחֲזוֹתָהּ סָבִיב זִקִּים מַתֶּזֶת

כְּמוֹ בַרְזֶל נִתָּז מִכּוּר־הַלָּהַב.

וְיוֹם נוֹסָף עַל יוֹם רָאִיתִי פֶתַע, (61)

כְּאִלוּ יַד שַׁדַּי, בַּכֹּל שׁוֹלֶטֶת,

עִנְּדָה בְּמִשְׁנֵה־שֶׁמֶשׁ אֶת הָאֹפֶק.

שְׁקוּעַת־מַבָּט בְּגַלְגִּלֵּי הַנֵּצַח (64)

עָמְדָה בֵּיאַטְרִיקְסְ, וְעֵינַי הִטִּיתִי

מִן הַשְּׁחָקִים לָשׁוּר בִּבְרַק עֵינֶיהָ;

וּבְהַבִּיטִי בָהּ, בְּקִרְבִּי נֶהְפַּכְתִּי (67)

כִּגְלַאוּקוּס עֵת טָעַם עִשְׂבֵי הַדֶּשֶׁא

הַמַּחְבִּירוֹ לִשְׁאָר אֵלֵי הַמָּיִם. 14

‘הִתְעִלָּאוּת’ – מִלִּים לֹא יְתַנּוּהָ, (70)

וְהַמָּשָׁל יַסְפִּיק עַד יְחֻנֶּךָ

הַחֶסֶד לְדַעְתָּהּ מִנִּסְיוֹנֶךָ!

אִם לְצוּרַת סוֹף מַעַשְׂךָ נִהְיֵיתִי, 15 (73)

לְךָ, מַנְהִיג בְּאַהֲבָה שָׁמֶיךָ,

נוֹדָע, כִּי בְאוֹרְךָ הֶעֱלִיתָנִי!

עֵת הַגַּלְגַּל, בּוֹ נִצְחֲךָ הִטְבַּעְתָּ16 (76)

בַּכִּסּוּפִים אֵלֶיךָ, מְשָׁכַנִי

בַּהוֹד אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ וְהִבְדַלְתָּ –

גָּדַל אֵזוֹר הַשַּׁחַק הַמַּגִּיהַּ (79)

בְּאֵשׁ חַרְסָה, עַד אֵין מָטָר אוֹ פֶלֶג17

הַשָּׂם אֲגַם רְחַב־גַּלִּים כָּמוֹהוּ.

פִּלְאֵי הַלַּחַן וְשִׁפְעַת הַנֹּגַהּ18 (82)

אוֹתִי לָדַעַת עִלָּתָם הִלְהִיבוּ

בְּגַעְגּוּעִים לֹא יְדַעְתִּים עַד הֵנָּה.

וְהָרוֹאָה אוֹתִי כִּרְאוֹת־אָנֹכִי, (85)

לְהַשְׁקִיטֵנִי מֵהֶמְיַת הָרוּחַ,

פָּתְחָה, עַד אֶפְתַּח פִּי לִשְׁאֹל, אֶת פִּיהָ:

'אַתָּה בִלְבָד, בְּכֶזֶב דִּמְיוֹנֶךָ (88)

מַקְדִּיר אֶת רוּחֲךָ וְלֹא מַשְׁגִּיחַ

אֲשֶׁר רָאִיתָ לוּ אוֹתוֹ פָרָקְתָּ;

אֵינְךָ עַל אֲדָמוֹת, אִם כֵּן דִּמִּיתָ! (91)

אַךְ אֵין בָּרָק אָץ מִקִּנּוֹ לִבְרֹחַ

כָּמוֹךָ בְּשׁוּבְךָ אֶל מוֹצָאֶךָ'. 19

אִם מֵרֵאשִׁית מְבוּכָתִי חֻלַּצְתִּי (94)

בְּחֵן שְׂחוֹקָהּ עַל טַלְלֵי מִלֶּיהָ,

עַתָּה תְפָשַׂתְנִי חֲדָשָׁה וָאָעַן:

'כִּמְעַט מִתִּמְהוֹנִי הָרַב נִרְגָּעְתִּי, (97)

אוּלָם עַתָּה אֶתְמַהּ לָבִין, אֵיכָכָה

מִנִּי גוּפִים כֹּה קַלִּילִים קַלֹּותִי?'20

וַתֵּאָנַח בְּרַחֲמִים וַתֵּפֶן (100)

אֵלַי כְּאֵם מַבֶּטֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד

אֲשֶׁר מֵחֹם מַחֲלָתוֹ מֵסִיחַ,

2.jpg

לֵאמֹר: 'בַּיְקוּם נִתְּנוּ לְחֹק וָסֵדֶר (103)

כָּל הַיְצוּרִים: זֹאת הִיא צוּרַת הַצֶּלֶם,

בָּהּ נִדְמְתָה תֵבֵל לָאֵל יוֹצְרֶהָ;

בָּהּ הַבְּרוּאִים הַנִּשְׂגָּבִים21 יַכִּירוּ (106)

חוֹתַם גְּבוּרַת הַנֶּצַח, קֵץ הַמָּעַשׂ,

עָדָיו מוֹבִיל הַחֹק אֲשֶׁר הִזְכָּרְתִּי;

בְּסֵדֶר זֶה נוֹטָה בְּרִיאַת כָּל טֶבַע (109)

אֶל מְקוֹרָהּ, וּבְקֶצֶב סְגֻלּוֹתֶיהָ

תַּמְעִיט בְּקִרְבָתָהּ אֵלָיו אוֹ תֵרֶב;

כֻּלָּן אֶל נְמָלִים שׁוֹנִים תָּרֹצְנָה (112)

בְּרֹחַב יָם הַיְקוּם, אוּלָם כָּל נֶפֶשׁ

בַּיֵּצֶר, בָּהּ הוּשַׂם לַהֲרִיצֶנָּה:

הוּא הַמַּשִּׂיא הָאֵשׁ לִקְרַאת הַסָּהַר, (115)

הוּא הַמֵּנִיעַ לֵב יְצוּרֵי־מָוֶת,

הוּא מְאַחֵד הָאָרֶץ וּמְהַדְּקֶנָּה;

לֹא רַק אֶת הַיְצוּרִים חַסְרֵי הַשֵּׂכֶל (118)

מַפְלִיט בִּגְבוּרָתוֹ מֵיתַר־הַקֶּשֶׁת

כִּי גַם אֶת מְלֵאֵי חִבָּה וָדָעַת.

הַהַשְׁגָּחָה הַמַּסְדִּירָה כָל אֵלֶּה (121)

מַשְׁרָה מְנוּחַת־עַד עַל זְבוּל הַשָּׁחַק,

בּוֹ חָג מְהִיר כָּל גַּלְגִּלֵּי הַהֶדֶר;22

אֵלָיו, כְּאֶל מָחוֹז מֵרֹאשׁ קָבוּעַ, (124)

עַתָּה גְּבוּרַת הַקֶּשֶׁת מְעַלַּתְנוּ

הַמַּדְרִיכָה הַכֹּל לְקֵץ שָׂמֵחַ.

אָכֵן, כְּמוֹ יִקְרֶה וְלֹא תַתְאֵמְנָה (127)

צוּרוֹת אֶל מְגַמַּת אֳמַן־הַפֹּעַל

יַעַן חֵרֵשׁ הַחֹמֶר מֵעֲנוֹת לָהּ,

כֵּן יֵשׁ וְתֵּט הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֶּרֶךְ (130)

כִּי עִם הִדָּחֲפָהּ קִבְּלָה גַם כֹּח

לָסוּר וָרוּץ אֶל מַטָּרָה אַחֶרֶת

(כֵּן אֵשׁ עָנָן יֵשׁ וְנוֹפֶלֶת אָרְצָה!), (133)

אִם הַדְּחִיפָה הָרִאשׁוֹנָה נִמְשֶׁכֶת

בְּנַפְתּוּלֵי חִשְׁקֵי־כָזָב לְמָטָּה;

וְאַל תִּתְמַהּ – אִם לְהַסְבִּיר הֵיטָבְתִּי – (136)

עַל עֲלוֹתְךָ, כִּי הֲתִתְמַהּ לָאֶשֶׁד

אִם מִפִּסְגַּת הָהָר יֵרֵד לָעֵמֶק?

הֲלֹא נִפְלֵאתָ, לוֹ עַתָּה דָבַקְתָּ, (139)

חָפְשִׁי מִכָּל מַעֲצוֹרִים, בַּשֵּׁפֶל,

כְּפֶלֶא אֵשׁ חַיָּה דְּבֵקָה בָאָרֶץ'.23

אָמְרָה וְאֶת עֵינָהּ נָשְׂאָה שָׁמָיְמָה. (142)


 

שִׁיר שֵׁנִי    🔗

אזהרה לקוראי ‘העדן’. ביאטריקס ודאנטי נכנסים אל גלגל הירח. דאנטי שואל מפי ביאטריקס על סבת הכתמים בירח, ומביע לה את דעתו. היא מבטלת את דעותיו המוטעות ומציעה לפניו את הסבות הנכונות לתופעה זו.


אֲשֶׁר בְּסִירַתְכֶם דַּלַּת־הַקֶּלַע (1)

בָּאתֶם, בְּעוֹד לִבְּכֶם עוֹרֵג לִשְׁמֹע,

אַחַר צִיִּי הַשָּׁט וְצָף בְּזֶמֶר –

עַתָּה לָשׁוּב אֶל חוֹפֵיכֶם הִסָּבּוּ! (4)

אַל־נָא אֵל לֵב הַיָּם לָצֵאת תָּהִינוּ,

פֶּן אֵעָלֵם מִכֶּם וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ.

מֵי־נֶסַע אֵלֶּה לֹא חֻתְּרוּ עַד הֵנָּה; (7)

מִינֶרְוָה מַשִּׁיבָה, אַפֹּול מַנְחֵנִי

וּמוּזוֹת שֶׁבַע לַדֻּבִּים יוֹרוּנִי!

אַךְ הַיְחִידִים אֲשֶׁר גְּרוֹנָם הוֹשִׁיטוּ (10)

בְּעוֹד מוֹעֵד לִמְזוֹן דָּרֵי שָׁמַיִם

הַזָּן כָּל נֶפֶשׁ פֹּה וְלֹא יַשְׂבִּיעַ – 24

צִיכֶם הַפְלִיגוּ אֶל נַחְשׁוֹל הַשֶּׁטֶף (13)

אַחַר שׁוּרַת תַּלְמִי וְלֹא יָצִיפוּ

הַמַּיִם הַשָּׁבִים אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ!

וְיִרֶב תִּמְהוֹנְכֶם מֵרְבוֹת הַתֵּמַהּ (16)

בַּנּוֹעֲזִים עֵת בְּעָבְרָם לְקוֹלְכִיס

רָאוּ יָסוֹן חוֹרֵשׁ בְּעֹל הַצֶּמֶד.25

צִמְאַת יִצְרֵנוּ הַנִּצְחִית26 לַמּשֶׁל (19)

אֲשֶׁר נִבְרָא בִדְמוּת שַׁדַּי, הִדְאַתְנוּ

מַהֵר כִּרְאוֹת עֵינְכֶם מֵרוֹץ הַשָּׁחַק.

עֵין בֵּיאַטְרִיקְסְ אֶל עָל, עֵינִי אֵלֶיהָ! (22)

וְחִישׁ כָּעֵת בָּהּ לְקִצּוֹ יַגִּיעַ

הַחֵץ אֲשֶׁר נִפְלַט, נִלְחָץ לַקֶּשֶׁת –27

בּוֹאִי רָאִיתִי אֶל אֲשֶׁר דְּבַר־פֶּלֶא (25)

מָשַׁךְ אֵלָיו עֵינַי; עַל כֵּן הָאֵשֶׁת,

מִמֶּנָּה תְנוּעוֹתַי לֹא תֵעָלַמְנָה,

פָּנְתָה אֵלַי, עוֹטָה כְגִיל כְּיֹפִי: (28)

‘כּוֹנֵן לִבְּךָ הוֹדוֹת לְיָהּ’, עָנָתְנִי,

‘כִּי לָרִאשׁוֹן בַּכּוֹכָבִים28 חִבְּרָנוּ!’

וְלִי נִדְמָה כִּי עֲנָנָה כִּסָּתְנוּ, (31)

עֲבַת־הַזִּיו, מוּצֶקֶת וּמְלֻטֶּשֶׁת

כְּיַהֲלוֹם עֵת אוֹר חַמָּה יַכֶּנּוּ.

וַאֲסָפַתְנוּ מַרְגָּלִית הַנֵּצַח (34)

אֱלֵי חֵיקָהּ, כְּהֵאָסֵף בַּמַּיִם29

קֶרֶן אוֹרָה וְהֵמָּה לֹא יֵחָצוּ!

אִם עוֹד הָיִיתִי גוּף – וְלֹא נָבִינָה (37)

פֹּה, אֵיךְ מִדָּה תָכִיל מִדָּה אַחֶרֶת

שֶׁכֵּן הַדִּין אִם גּוּף בְּגוּף יַגִּיחַ –

הֲלֹא יִגְדַּל חִשְׁקֵנוּ שִׁבְעָתַיִם (40)

לַבִּיט מַהוּת הַסֵּתֶר, בָּהּ נַבִּיטָה

אֵיךְ יֵאָחֵד טִבְעֵנוּ עִם אֱלֹהַּ! 30

שָׁם יֵרָאֶה אֲשֶׁר פֹּה הֶאֱמָנּוּ, (43)

לֹא מְבֹאָר, אַךְ מֵאֵלָיו יָדוּעַ

כְּרֹאשׁ הַמֻּשְׂכָּלִים, בָּם אִישׁ שָׂם אֹמֶן.31

‘שָׂרַת רוּחִי, בְּכָל לִבִּי’, עָנִיתִי, (46)

'וּבְכָל יִרְאַת נַפְשִׁי אוֹדֶה לַכֹּחַ

אֲשֶׁר מִגֵּיא הַמָּוֶת הִרְחִיקָנוּ;

אוּלָם אִמְרִי: מָה הֵם כִּתְמֵי הָאֹפֶל (49)

בַּגּוּף הַזֶּה אֲשֶׁר בִּנְאוֹת הָאָרֶץ

מַרְבִּים בָּעָם הַבְלֵי דִבּוּר עַל קַיִן?'32

בְּצַחַק קַל עָנְתָה לִי: 'אִם תִּטְעֶינָה (52)

דֵּעוֹת הָעָם בִּמְקוֹם לֹא יִפְתְּחוּ לוֹ

חוּשָׁיו רָזֵי־אֱמֶת, הֲלֹא מֵעָתָּה

חִצֵּי הַתִּמָּהוֹן אַל יַפְצִיעוּךָ (55)

בַּהֲבִינְךָ כִּי אַחֲרֵי חוּשֶׁיךָ

קָצְרוּ מֵהֵעָלוֹת כַּנְפֵי הַשֵּׂכֶל;

אוּלָם מַה מִּלִּבְּךָ עַל זֹאת חָשָׁבְתָּ?' (58)

‘שִׁנּוּי גְּוָנָיו בְּגֹבַהּ זֶה’, אָמָרְתִּי,

‘אַסְבִּיר בְּדֹק הַחֹמֶר וּבָעֹבִי’.

וְהִיא: 'אָכֵן תִּרְאֶה כִּי רַעְיוֹנֶךָ (61)

טָבוּעַ בְּכָזָב, אִם תַּאֲזִינָה

לַנִּמּוּקִים אֲשֶׁר נֶגְדּוֹ אַבִּיעַ.

הַשַּׁחַק הַשְּׁמִינִי33 לָכֶם מַזְרִיחַ (64)

אוֹרוֹת שׁוֹנִים, וּבְרֹב פָּנִים יוֹפִיעוּ

גַּם בְּכַמּוּת גַּם בְּאֵיכוּת לָעָיִן.

אִם רַק עֲבִי וְדֹק אוֹתָם יַבְדִּילוּ, (67)

יִשְׁכֹּן בָּם אוֹן אֶחָד, שָׁוֶה בְּאֹמֶץ

אוֹ נֶחֱלָק בְּחִסָּרוֹן וְעֹדֶף.

גְּבוּרוֹת שׁוֹנוֹת – הֵן תּוֹצְאוֹת הֶכְרֵחַ (70)

מֵעֶקְרוֹנוֹת יוֹצְרִים34, וּלְפִי דַּעְתֶּךָ

כֻּלָּם, בִּלְתִּי אֶחָד, הֵן יִבָּטֵלוּ!

וְעוֹד: אִם הַדַּקּוּת סִבָּה לַכֶּתֶם, (73)

הַמַּדְהִימְךָ, כִּי אָז: אוֹ דַל הַחֹמֶר

בְּחֵלֶק הַכּוֹכָב לְכָל הָעֹמֶק,

אוֹ, כְּחַלֵּק גּוּף חַי רָזוּת וָחֵלֶב, (76)

גַּם בַּכּוֹכָב הַזֶּה כֵּן תֵּחָלַקְנָה

שִׁכְבָה שִׁכְבָה כְּמוֹ דַּפִּים בַּסֵּפֶר.

לוּ הָרִאשׁוֹן35 נָכוֹן, הֲלֹא הִכַּרְתָּ (79)

בְּעֵת לִקּוּי חַמָּה, כִּי אָז קַרְנֶיהָ,

כְּמוֹ בְעַד כָּל חַיִץ דַּק, תַּחְדֹּרְנָה;

כֵּן לֹא יִקְרֶה! עַל כֵּן נָשִׂים עֵינֵינוּ (82)

אֶל הַשֵּׁנִי36: אִם גַּם אוֹתוֹ אֶסְתֹּרָה,

הֲלֹא יָרְאֶה כִּזְבוֹן הַשְׁעָרָתֶךָ!

אִם דֹּק הַגּוּף לֹא כָל עָמְקוֹ פוֹצֵחַ, (85)

נוֹדָע לוֹ גְבוּל אֲשֶׁר מֶנְהוּ וָמָעְלָה

עוֹצֵר הִפּוּךְ הַדֹּק קַרְנֵי הַזֹּהַר,

וְהֵן מִנִּי הַגְּבוּל הַהוּא תָשֹׁבְנָה, (88)

כְּמוֹ מִן הַזְּכוּכִית חוֹזֵר הַגָּוֶן

אִם בְּדִיל מֵאֲחוֹרֶיהָ יְכַסֶּנָּה;

וְאִם תֹּאמַר, כִּי חַלָּשָׁה הַקֶּרֶן (91)

בְּחֵלֶק זֶה מִכָּל חֶלְקֵי הַסַּהַר

יַעַן מֵעֹמֶק רַב חוֹזְרָה הַפָּעַם –

3.jpg

יָבוֹא הַנִּסָּיוֹן וִישַׁחְרְרֶךָּ (94)

מֵהַסְּבָרָה הַזֹּאת, אִם תִּבְחָנֶנּוּ,

כִּי הוּא מַעְיַן כָּל נַהֲרוֹת דַּעְתֶּךָ.

קַח שְׁלשׁ מַרְאוֹת; הַרְחֵק מִמְּךָ הַשְּׁתַיִם (97)

מֶרְחָק שָׁוֶה, וְהַשְּׁלִישִׁית בֵּין אֵלֶּה

מֵרֹחַק רַב מֵהֶן תַּךְ מַבָּטֶיךָ;

הַבֵּט בָּהֶן, אַךְ שִׂים מֵאֲחוֹרֶיךָ (100)

נֵר הַמֵּאִיר אֶת שְׁלשׁ מַרְאוֹת הַבְּדֹלַח,

ואֶל עֵינְךָ תָּשֹׁבְנָה הַקַּרְנָיִם;

אִם הַבֻּבָּה הָאֶמְצָעִית מַקְטֶנֶת (103)

גָּדְלָהּ מֵרֹב מֶרְחָק, תִּרְאֶה בְּכָל־זֹאת

אֶת חֲרִיפוּת אוֹרָהּ כִּבְרֵעוֹתֶיהָ! 37

עַתָּה, כְּמוֹ מֵחֹם חִצֵּי הַשֶּׁמֶשׁ (106)

יֵלֵךְ וְיֵחָשֵׂף כָּל גּוּשׁ הַשֶּׁלֶג

גַּם מִגּוֹנוֹ גַם מִקֹּרוֹ מִקֹּדֶם –

לְמַעַן תֵּחָשֵׂף דַּעְתְּךָ כָּמוֹהוּ, (109)

עָלֶיךָ אוֹר כֹּה חַי־הַזִּיו אַשְׁפִּיעַ

עַד כִּי יַרְעִיד זִקִּים לִפְנֵי עֵינֶיךָ!

בַּזְּבוּל הָרָם, מִשְׁכַּן שַׁלְוַת אֵלֵנוּ, (112)

גּוּף מִסְתּוֹבֵב, וּבְעָצְמָתוֹ שׁוֹכֶנֶת

מַהוּת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּקָּפִים בּוֹ;38

הַזְּבוּל תַּחְתָּיו, עֲשִׁיר אוֹרוֹת הַהֶדֶר, (115)

שָׁת בַּזְּבוּלִים, הַנִּבְדָּלִים מִמֶּנּוּ

וְהַכְּלוּלִים בּוֹ, אֶת מַהוּת קוֹדְמֵהוּ;

וּבְהֶבְדֵּלִים שׁוֹנִים זְבוּלֵי הַשַּׁחַק (118)

הַנִּשְׁאָרִים אֶת סְגֻלּוֹתָם כֻּלָּהַן

לִפְעֻלּוֹתָן וּלְתוֹלְדוֹתָן יַכְשִׁירוּ.

כֹּה פוֹעֲלִים גִּידֵי תֵבֵל הָאֵלֶּה (121)

דַּרְגָּה דַּרְגָּה, כְּמוֹת שֶׁפֹּה הָרְאֵיתָ:

קַבֵּל מִמַּעְלָה וְנָתוֹן לְמַטָּה.

שִׂים לֵב עַתָּה אֵיךְ אֶעֱבֹר בַּפֶּלֶג (124)

לַחְתֹּר אֶל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּקָּשְׁתָּ,

וּבְעַצְמְךָ תִּפְשַׂע מֵי הָאָפְסָיִם! 39

מִמְּנִיעִים בְּרוּכֵי־דֵעָה יִנְהָרוּ (127)

תְּנוּעָה וָעֹז בְּגַלְגִּלֵּי הַקֹּדֶשׁ

כְּעֹז פַּטִּישׁ מֵהַנַּפָּח עוֹשֵׂהוּ.40

הַזְּבוּל, אֲשֶׁר יִפְעוֹת כָּל אוֹר שׁוֹפֵעַ, (130)

מֵעֹמֶק הַבִּינָה הַמְסוֹבְבֶנּוּ

נָטַל צַלְמָהּ וּלְחוֹתָמוֹ שָׂמָהוּ;

וּכְמוֹ בְמוֹ עָפָר גּוּפְכֶם הַנֶּפֶשׁ 133

בַּאֲבָרָיו הוֹלְכָה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת

לְפִי סְגֻלּוֹת אֲשֶׁר לָהֶם נוֹעֲדוּ,

כֵּן גַּם הַשֵּׂכֶל טוֹבוֹתָיו מַשְׁפִּיעַ (136)

בְּרֹב פָּנִים כִּרְבוֹת כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם,

וְחָג עַל צִיר אַחְדוּת הוֹדוֹ לָנֶצַח!

גְּבוּרָה שׁוֹנָה קְשִׁירוּת שׁוֹנָה יוֹצֶרֶת (139)

בַּגּוּף הַחַי, בּוֹ הִיא חַיִּים נוֹפַחַת

וּבוֹ הִיא, כַּחַיִּים בָּכֶם, נִקְשֶׁרֶת;

תּוֹסֶפֶת הַגְּבוּרָה בַּגוּף לוֹהֶטֶת (142)

בְּטִיב הַגִּיל אֲשֶׁר צֵאתָהּ מִמֶּנּוּ,

כַּגִּיל הַחַי בִּבְרַק אִישׁוֹן הָעָיִן.

הִיא הַסִּבָּה בֵּין אוֹר לְאוֹר מַבְדֶּלֶת (145)

וְלֹא הָעֹבִי וְהַדֹּק, וְדַע לָךְ

כִּי הִיא כְעִקָּרוֹן יוֹצֵר מַצְמַחַת

לְפִי מִדַּת אוֹנָהּ גַּם זֹךְ גַּם אֹפֶל'. 148


 

שיר שְׁלִישִׁי    🔗


בירח נראות נשמות האנשים אשר לא שמרו על נדריהם. פיקארדה דונאטי משוחחת עם דאנטי על גורלן של הנשמות האלה ועל גורלה היא. אחרי כן היא מראה לו את נשמת המלכה קונסטאנצה.


שִׁמְשִׁי41, אֲשֶׁר רֵאשִׁית לִמְּדַתְנִי אָהַב, (1)

פֹּה בִסְתִירוֹת וְנִמּוּקִים גִּלְּתָה לִי

פְּנֵי הָאֱמֶת וְנֹעַם הֲדָרֶיהָ;

וְאָנֹכִי, לְמַעַן אֶתְוַדֶּה לָהּ (4)

עַל טָעוּתִי וְתִקּוּנָהּ, אֵלֶיהָ

כְּפִי הַצֹּרֶךְ אֶת רֹאשִׁי נָשָׂאתִי.

אַךְ קָם מַרְאֶה פִּתְאֹם וְהִדְהִימַנִי (7)

וְכֹה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ מְשָׁכַנִי

עַד כִּי אֶת וִדּוּיִי לֹא עוֹד זָכָרְתִּי.

כְּמִזְּכוּכִית שְׁקוּפָה אַף מְמֹרֶטֶת, (10)

אוֹ מִמֵּי זֹךְ, לֹא תְנִיעֵם הָרוּח,

וְלֹא עָמְקוּ עַד יְסוֹדָם לַדְלִיחַ –

שָׁבָה צוּרַת פָּנֵינוּ אֶל עֵינֵינוּ 13

כֹּה חַלָּשָׁה עַד לֹא תַבְהִיר מִמֶּנָּה

עַל מֵצַח צַח פְּנִינָה לְעֵין רוֹאֶיהָ –

כֵּן פֹּה נִרְאוּ דְמֻיּוֹת אוֹבוֹת לָסִיחַ, (16)

וַיְהִי בִי הֶפֶךְ מִמִּשְׁגֵּה הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר עוֹרֵר אַהֲבָתוֹ לַנָּחַל.42

אַךְ רְאִיתִין, כֵּן חֲשַׁבְתִּין לְצֶלֶם (19)

נִשְׁקָף בִּרְאִי, וָאֵפֶן כִּי אַבִּיטָה

מִי הֵם אֲשֶׁר בֻּבּוֹתֵיהֶם נִרְאוּ לִי;

וָאֵרֶא וּמוּלִי אֵין אִישׁ, וְשַׁבְתִּי (22)

לָתֵת עֵינַי בְּזִיו חֶמְדַּת הָאֵשֶׁת

אֲשֶׁר בְּלַהַט עֵין קָדְשָׁהּ חִיְּכָה לִי.

‘אַל תִּתְפַּלֵּא’, אָמְרָה, 'עַל כִּי צִחַקְתִּי (25)

לְרוּחֲךָ, וְהִיא כְלֵב הַיֶּלֶד,

עֲדֶן פּוֹחֵד לִדְרֹךְ מַסְלוּל הַקּשֶׁט,

אַךְ, כְּדַרְכּוֹ, מַפְנָה אוֹתְךָ לַתֹּהוּ; (28)

כִּי הֲוָיוֹת חַיּוֹת חוֹזוֹת עֵינֶיךָ,

וּפֹה שֻׁכְּנוּ כִּי בְנִדְרָן נִכְשָׁלוּ!

עַל כֵּן דַבֵּר וּשְׁמַע וְהַאֲמִינָה, (31)

כִּי אוֹר־אֱמֶת אֲשֶׁר אוֹתָן מַשְׂבִּיעַ

תֵּת לֹא יִתְּנֵן הַעְתֵּק רַגְלָן מִמֶּנּוּ!'

וָאֵפֶן אֶל הַדְּמוּת אֲשֶׁר דִּמִּיתִי (34)

כִּי מִכֻּלָּן חָשְׁקָה מִלִּים לַבִּיעַ,

וּכְאִישׁ נָבוֹךְ מֵרֹב כִּסּוּף הֵחָלְתִּי:

'הוֹי הַנּוֹצְרָה לְאשֶׁר וְטוֹעֶמֶת (37)

בְּאוֹר חַיֵּי הַנֶּצַח אֶת הַנֹּפֶת,

לֹא נְבִינֶנּוּ אִם לֹא טְעַמְנוּהוּ!

לִבִּי יוֹדֶה לָךְ אִם־נָא תְשַׂמְּחִינִי (40)

בְּשֵׁמַע שְׁמֵךְ וְגוֹרַלְכֶם43 תֹּורִינִי!'

וְחִישׁ וּבְעַיִן עַלִּיזָה עָנָתְנִי:

'אַהֲבָתֵנוּ לֹא נוֹעֶלֶת שַׁעַר (43)

לְחֵפֶץ טוֹב, אַךְ כְּחִבַּת שָׂרֵנוּ

אֲשֶׁר רוֹצֶה כִּי כָל חֵילוֹ יִדְמֶה לוֹ.

עַלְמַת מִנְזָר בְּעוֹלַמְכֶם הָיִיתִי: (46)

אִם זִכְרוֹנְךָ תַחְקֹר, לֹא יַסְתִּירֵנִי

יִתְרוֹן יָפְיִי עַתָּה מִמַּבָּטֶיךָ,

אוּלָם תָּשׁוּב תַּכִּיר בִּי אֶת פִּקַּרְדָּה44, (49)

אֲשֶׁר בֵּין אֵלֶּה הַבְּרוּכִים בֹּרַכְתִּי

בִּזְבוּל זֶה הַמֵּאֵט נוֹעוֹ בַשָּׁחַק;45

אַוּוֹת חִשְׁקֵנוּ, אֲשֶׁר לֹא תִלְהַטְנָה (52)

בִּלְתִּי כְּחִין גְּזֵרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

שְׂמֵחוֹת אֱלֵי חֶלְקָן לְפִי חֻקֶּיהָ;

חֶלְקֵנוּ פֹה, כֹּה דַל בְּעֵין בְּנֵי־אָרֶץ, 55

בָּא לָנוּ כִּי הִזְנַחְנוּ אֱסָרֵינוּ

אוֹ סַרְנוּ בִפְרָטֵי פְרָטִים מֵהֵמָּה'.

וָאֶפְתַּח פִּי: 'דְּבַר מָה כְּזִיו אֱלֹהַּ 58

מֵאוֹר פְּנֵיכֶם הַנִּפְלָאִים בּוֹקֵעַ,

דַּי לְשַׁנּוֹת אֶת מַרְאֵיכֶם מִקֹּדֶם:

עַל כֵּן לְהַחֲיוֹת זִכְרֵךְ בּוֹשָׁשְׁתִּי, (61)

אוּלָם עַתָּה עָזְרוּ לִי דִבּוּרַיִךְ

וּבִנְקָלָה אַבְחִין קַוֵּי פָּנָיִךְ;

אַךְ, אִם בִּזְבוּל זֶה בֹּרַכְתֶּם בְּאשֶׁר, (64)

הֲתִכָּסְפוּ לִזְבוּל מֶנְהוּ גָבֹהַּ

לַרְבּוֹת חָזוּת וַחֲבֵרִים לָאֹהַב?'46

וַתִּצְטַחֵק מְעַט כִּשְׁאָר רֵעֶיהָ (67)

וְכֹה שְׂמֵחָה עָנְתָה עַד דִּמִּיתִיהָ

כְּבוֹעֲרָה בְשַׁחַר אֲהָבֶיהָ:

'מִדַּת הָאַהַב מַשְׁקִיטָה חִשְׁקֵנוּ (70)

וְלֹא נִרְצֶה כִּי אִם בִּמְנָת חֶלְקֵנוּ,

וּלְכֹל דָּבָר אַחֵר לֹא תַצְמִיחֵנוּ;

וְלוּ חָשַׁקְנוּ לְהַגְבִּיהַּ שֶׁבֶת, (73)

הֲלֹא כִי יִלָּחֵם אֲזַי יִצְרֵנוּ

בִּרְצוֹן הַשַּׂר אֲשֶׁר הֲלֹם דָּנָנוּ,

וְזֹאת לֹא תִתָּכֵן פֹּה בְחוּגֵינוּ, (76)

אִם בָּם הָשְׁפַּעְנוּ חֶסֶד מֵהֶכְרֵחַ,

וְאִם תִּזְכֹּר טִבְעוֹ וְתִשְׁקְלֶנּוּ.

וְחֶסֶד זֶה מֵעִקָּרוֹ נוֹבֵעַ (79)

לְהִשָּׁאֵר בִּתְחוּם רְצוֹן אֱלֹהַּ,

בּוֹ מִתְאַחֵד רְצוֹן לְבַב כֻּלָּנוּ.

כֵּן עֵת־שִׁבְתֵּנוּ בְמַלְכוּת שָׁמַיִם (82)

מִסַּף לְסַף, גַּם אֶת כֻּלָּהּ מַשְׂבַּעַת

גַּם אֶת מַלְכָּהּ הַשָּׂם חֶפְצוֹ חֶפְצֵנוּ!

4.jpg

חֶפְצוֹ – בּוֹ שַׁלְוָתֵנוּ, כִּי הִנֵּהוּ (85)

הַיָּם אֲשֶׁר אֵלָיו הַכֹּל יָנוּעַ,

כְּנִבְרָאָיו כְּמַעֲשֵׂי הַטֶּבַע'.47

הָבְהַר לִי אָז כִּי כָל מָקוֹם בַּשַּׁחַק (88)

הָעֵדֶן הוּא, אַף כִּי גִשְׁמֵי הַחֶסֶד

לֹא שְׁוֵי־מִדָּה בְּכָל זְבוּלָיו יַרְעִיפוּ.

אַךְ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אִם יַשְׂבִּיעֵנוּ (91)

מָזוֹן אֶחָד וְלַשֵּׁנִי נִרְעַב עוֹד:

עַל זֶה נוֹדֶה וְיָד לָזֶה נוֹשִׁיטָה –

כֵּן בִּרְמָזִים וּבְדִבּוּרִים בִּקַּשְׁתִּי (94)

לִלְמֹד מִמֶּנָּה מֶה הָיָה הָאֶרֶג48

אֲשֶׁר לֹא כָל חוּטָיו מָשְׁכָה בַפֶּלֶךְ.

'חַיֵּי שְׁלֵמוּת וּזְכוּת זַכָּה הִשְׁכִּינוּ (97)

אֶל עָל מִפֹּה אִשָּׁה49, וּכְמִנְהָגֶיהָ

יֵשׁ בְּדוֹרְכֶם עוֹטוֹת צָעִיף וָבֶגֶד,

וְכֵן עַד מוֹת תֵּעֹרְנָה וְתִישַׁנָּה50 (100)

בְּחֵיק הַבַּעַל הַמְקַבֵּל כָּל נֶדֶר

אֲשֶׁר אֵשׁ־אַהַב לִרְצוֹנוֹ מַתְאֶמֶת.

עוֹדִי עַלְמָה, מִן הָעוֹלָם בָּרַחְתִּי (103)

לִצְעֹד אִתָּהּ וּלְבוּשׁ נִדְרָהּ לָבַשְׁתִּי

וְאֶת חַיֵּי כִּתָּהּ לִחְיוֹת נִשְׁבָּעְתִּי.

אַךְ אֲנָשִׁים, חוֹמְדֵי מִטּוֹב הָרֹעַ,51 (106)

מִנֹּעַם מִנְזָרִי אָז חֲטָפוּנִי,

וְיָהּ עֵדִי אֵיכָה חַיַּי הָיוּ לִי!

וְהָאוֹרָה הַהִיא אֲשֶׁר תִּרְאֶנָּה (109)

פֹּה לִימִינִי, וּפְאֵר זִיוָהּ זוֹרֵחַ

מִכָּל שִׁפְעוֹת יָם זָהֳרֵי זְבוּלֵנוּ –

דְּבַר סִפּוּרִי עָלַי חָל גַּם עָלֶיהָ: (112)

הִיא הִתְנַזְּרָה, אַךְ צֵל צְעִיף הַקֹּדֶשׁ

גַּם מֵרֹאשָׁהּ כְּמֵרֹאשִׁי הִרְחִיקוּ.

אַךְ, גַּם אִם הָפְנְתָה שֵׁנִית לַחֶלֶד, (115)

לַמְרוֹת חֶפְצָהּ, לַמְרוֹת כָּל חֹק וָישֶׁר –

מִצְּעִיף־לִבָּהּ לֹא נִפְרְדָה אָף פַּעַם:

אוֹרַת קוֹנְסְטַנְצָה52 הִיא, גְּדוֹלַת הָרוּחַ, (118)

לְסַעַר שְׁוַבְּיָה הַשֵּׁנִי יָלָדָה

אֶת הַשְּׁלִישִׁי, הָאַחֲרוֹן לַכֶּתֶר!'

כֹּה סָחָה וּפָתְחָה שְׂפָתָהּ בְּזֶמֶר (121)

‘אָוֵה מָרִיָּה’ וּבְשִׁירָהּ נֶעְלָמָה

כְּגוּף כָּבֵד צוֹלֵל עָמְקֵי הַמָּיִם.

כָּל עוֹד יָכְלוּ, הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ (124)

עֵינַי, אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא עוֹד רָאוּהָ

פָּנוּ אֱלֵי מַטְּרַת אַוָּה גוֹבֶרֶת

וּמַבָּטָן הֵרִימוּ אֶל בֵּיאַטְרִיקְסְ; (127)

אַךְ הִיא בִבְרַק עֵינֶיהָ כֹּה הִכַּתְנִי

עַד כִּי רֵאשִׁית לָשׁוּר בָּהּ לֹא יָכֹלְתִּי

וּבְעֵקֶב זֹאת בִּשְׁאֵלוֹתַי אֵחָרְתִּי. (130)


 

שִׁיר רְבִיעִי    🔗

דאנטי מתלבט בשני ספקות: על דבר הנשמות השוכנות בכוכבים, ועל דבר הנדרים. ביאטריקס מנחשת את רעיונותיו ופותרת את ספקותיו. דאנטי מודה לה ומוסיף לשאול על דבר המרת נדר אחד בשני.


בֵּין שְׁתֵּי פִתִּים, שְׁוֵי רֹחַק וְּשְׁוֵי־חֶמֶד, (1)

אָדָם, חָפְשִׁי לִבְחֹר, יִרְעַב עַד מָוֶת

בְּטֶרֶם הָאַחַת יָבִיא אֶל פִּיהוּ;53

כֵּן גְּדִי יָקוּם בֵּין שְׁנֵי זְאֵבֵי־טֶרֶף, (4)

פּוֹחֵד מֵרַעֲבוֹן שְׁנֵיהֶם גַּם יָחַד,

כֵּן קָם בֵּין שְׁתַּיִם אַיָּלוֹת הַכֶּלֶב.

וְאִם שָׁתַקְתִּי, לֹא אֶתֵּן בִּי דֹּפִי (7)

(כִּי בֵין סְפֵקוֹת שׁוֹנִים עַתָּה נִלְכָּדְתִּי),

וְגַם לֹא אֶתְפָּאֵר, כִּי כֵן הָכְרָחְתִּי!

שָׁתַקְתִּי, אֶפֶס גּוֹן פָּנַי הִבִּיעַ (10)

אֶת עֶרְגָּתִי וְאֵת לִשְׁאֹל רָצִיתִי

בְּאוֹר בָּהִיר מִכָּל דִּבּוּר שְׂפָתָיִם.

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ כְּדָנִיֵּאל הֶחְכִּימָה54 – (13)

פּוֹדֶה אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מִזַּעַם

אֲשֶׁר שָׂמוֹ חִנָּם רוֹצֵחַ נֶפֶשׁ –

וְסָחָה: 'שׁוּר אָשׁוּר אֵיךְ יִמְשְכוּךָ (16)

שְׁנֵי חֲשָׁקִים יַחְדָּו, בָּם חֶרְדָּתֶךָ

כֹּה תְסֻבַּךְ עַד לֹא תִפְלֹט הַחוּצָה!

“כָּל עוֹד רְצוֹן נַפְשִׁי טָהוֹר” אָמָרְתָּ, (19)

"אֵיךְ אֶת מִדַּת זְכוּתִי יַפְחִית הַצֶּדֶק

אִם אֲחֵרִים בְּאֹנֶס יַשִּׁיאוּנִי?"

וְעוֹד תִּתְמַהּ, כִּי לְמַרְאִית הָעַיִן (22)

כָּל הַנְּשָׁמוֹת לַכּוֹכָבִים תָּשֹׁבְנָה

כְּפִי אֲשֶׁר מֵאַפְּלָטוֹן לָמָדְתָּ.55

הֵן הַקֻּשְׁיוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁוְיוֹן־עֹקֶץ (25)

דּוֹקְרוֹת לִבְּךָ; עַל כֵּן לָדוּן אַתְחִילָה

בְּזֹאת הַמַּזִּיקָה בְּיֶתֶר אֶרֶס56.

שָׂרָף מַעְמִיק לִשְׁכֹּן בְּחֵיק אֱלֹהַּ57, (28)

משֶׁה, שְׁמוּאֵל, וּבְחַר אֶחָד מִשְּׁנַים

נוֹשְׂאֵי שֵׁם יוֹחָנָן58, וְאַף מָרִיָּה

אֵינָם שׁוֹכְנִים בִּזְבוּל אַחֵר בַּשַּׁחַק (31)

מֵהַדְּמֻיּוֹת אֲשֶׁר אַךְ זֶה נִרְאוּ לָךְ,

וְהֵם שָׁוִים בִּשְׁנוֹת שִׁבְתָּם בָּעֵדֶן.

כֻּלָּם עַל זְבוּל רִאשׁוֹן יוֹסְפִים תִּפְאֶרֶת, (34)

אַךְ בָּם שׁוֹנָה מִדַּת חַיֵּי הָעֹנֶג

כִּגְדֹל כֹּחָם לִנְשֹׁם נִשְׁמֵי הַנֵּצַח.

וּפֹה נִגְלוּ, לֹא יַעַן כִּי לַהֵמָּה (37)

חֻלַּק זְבוּל זֶה, אוּלָם בִּלְבָד לִרְמֹז לָךְ59

עַל הַנָּמוֹךְ בֵּין כָּל זְבוּלֵי שָׁמָיִם.

לִתְפִישַׂתְכֶם כֹּה לְדַבֵּר יָאָתָה, (40)

כִּי רַק מִן הַמּוּחָשׁ תָּרְאוּ לָדַעַת60

אֲשֶׁר אַחַר־כֵּן תְּעַלּוּ לַשֵּׂכֶל.

וְהַמִּקְרָא עַל כֵּן מַשְׁפִּיל לָסִיחַ61 (43)

כְּכֹחַ דִּמְיוֹנְכֶם, וְיָד וָרֶגֶל

נוֹתֵן לְיָהּ, וּמְגַמָּתוֹ אַחֶרֶת;

וּדְמוּת־אָדָם תַּלְבִּישׁ עֲדַת קָדְשֵׁנוּ (46)

אֶת גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל וְיַחַד

אֶת זֶה62 שֶׁאֶת טָבִית רִפָּא מֵחֹלִי.

אֲשֶׁר עַל הַנְּשָׁמוֹת טוֹעֵן טִימֵאוּס, (49)

אֵינוֹ דוֹמֶה לַאֲשֶׁר פֹּה מוֹפִיעַ,

כִּי לְשׁוֹנוֹ כְמַשְׁמָעָהּ נִרְאֵית לִי;

אֶל כּוֹכָבָהּ, אוֹמֵר, שָׁבָה כָל נֶפֶשׁ, (52)

וּמַאֲמִין כִּי נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ

עֵת הִלְבִּישָׁהּ הַטֶּבַע דְּמוּת וָצֶלֶם.

אוּלָם בִּצְלִיל דְּבָרָיו אוּלַי נִטְמֶנֶת 55

דֵּעָה שׁוֹנָה, וְיִתָּכֵן לַנִּיחַ

כִּי אֵין בִּמְגַמָּתוֹ מָקוֹם לְלָעַג.

אִם, לְדַעְתּוֹ, אֶל הַזְּבוּלִים הָאֵלֶּה 58

שָׁבָה הַשְׁפָּעָתָם לְטוֹב אוֹ רֹעַ –

אוּלַי קַשְׁתּוֹ לִקְצָת־אֱמֶת קוֹלָעַת.

זֹאת הַדֵּעָה, לֹא כָרָאוּי מוּבֶנֶת, (61)

כִּמְעַט עָכְרָה כָּל הָעוֹלָם, עַד חָשׁוּ

קַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹת מֶרְקוּר, מַרְסְ וְיֻפִּיטֶר.63

הַסֶּפֶק הַשֵּׁנִי מֵעִיק עָלֶיךָ (64)

בְּרַעַל קַל מִן הָרִאשׁוֹן, בְּיַעַן

רִשְׁעוֹ מִקִּרְבָתִי לֹא יְסִירֶךָּ.

אִם יֵרָאֶה לְעֵין אֱנוֹשׁ צִדְקֵנוּ64 (67)

כְּלֹא צוֹדֵק, הֲלֹא נִמּוּק אֵיתָן הוּא

לֶאֱמוּנָה, לֹא לִכְפִירָה פוֹשָׁעַת65.

אַךְ יַעַן שִׂכְלְכֶם מֻכְשָׁר בְּכֹחַ (70)

שׁוּר הָאֱמֶת הַזֹּאת עַד עֳמָקֶיהָ,

אַשְׂבִּיעֲךָ כְּכָל אֲשֶׁר בִּקָּשְׁתָּ.

אִם אֹנֶס הוּא, אִם הַסּוֹבֵל מִמֶּנּוּ (73)

תֵּת לֹא יִתֵּן לְהָאוֹנְסוֹ סִיּוּעַ –

אֵין הַנְּשָׁמוֹת הָהֵן חַפּוֹת מִפֶּשַׁע,

כִּי הָרָצוֹן, אִם לֹא יִרְצֶה לֹא יֶרֶף, (76)

כִּי אִם יִפְעַל כִּפְעֹל טִיב הַשַּׁלְהֶבֶת

אַף אִם בָּא אֹנֶס לְהָדְפָהּ פִּי־אֶלֶף!

אִם יֶרֶב אוֹ יַמְעִיט לִסְטוֹת הַצִּדָּה, (79)

יַעְזֹר לָאֹנֶס: כֵּן עָשׂוּ שְׁתֵּי אֵלֶּה,

כִּי כֵן יָכְלוּ לִמְעוֹן נִדְרָן לִבְרֹחַ;

לוּ רְצוֹנָן נִשְׁאַר תַּקִּיף בָּאֹמֶץ, (82)

כָּעֹז בְּלֵב לוֹרֶנְץ66 עַל הַכִּירַיִם,

אוֹ עֹז, בּוֹ עַל יָדוֹ לֹא חָס לֵב־מוּצְיוּס67

כִּי אָז הִטָּן לָנוּס בִּשְׁעַת הַחֹפֶשׁ (85)

לַשְּׁבִיל אֲשֶׁר אוֹתָן חָטְפוּ מִמֶּנּוּ!

אוּלָם רָצוֹן כֹּה עַז, אָכֵן יָקָר הוּא!

בְּאֵמֶר זֶה, אִם בּוֹ עִיּוּן הֶעְמָקְתָּ, (88)

שֻׁבְּרָה הַטַּעֲנָה אֲשֶׁר לִבֶּךָ

יָכְלָה עוֹד פְּעָמִים רַבּוֹת לַטְרִיחַ.

אוּלָם מֵצַר חָדָשׁ פֹּה מִשְׂתָּרֵעַ (91)

אֶל מוּל עֵינְךָ, וּבְטֶרֶם תַּעַבְרֶנּוּ

בְּעַצְמְךָ, תִּלְאֶה וְתִתְיַגֵּעַ!

הֲלֹא יָפֶה בְּרוּחֲךָ חָרָתִּי: (94)

אֵין נֶפֶשׁ מְבֹרֶכֶת מְשַׁקֶּרֶת,

כִּי לֹא תִרְחַק לָעַד מִמְּקוֹר הַקּשֶׁט;

אֶפֶס, יָכֹלְתָּ שְׁמֹעַ מִפִּקַּרְדָּה (97)

כִּי לַצָּעִיף שָׁמְרָה אֵמוּן קוֹנְסְטַנְצָה:

אִם כֵּן שְׂפָתָהּ אֶת אֲמָרַי סוֹתֶרֶת!

עִתִּים רַבּוֹת, אָחִי, לָנוּס מֵרֹעַ (100)

יִטְעֶה אָדָם לַמְרוֹת חֶפְצוֹ וְיַעַשׂ

גַּם פְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה:

כֵּן אַלְקְמֵאוֹן68, אֲשֶׁר בְּצַו אָבִיהוּ (103)

שָׁלַח יָדוֹ אֶת יוֹלַדְתּוֹ לִרְצֹחַ,

לְמַעַן נוּס מִפֶּשַׁע69 אָץ לִפְשֹׁעַ!

בָּזֶה אֶת לְבָבְךָ לָאִיר רָצִיתִי, (106)

כִּי יֵשׁ רָצוֹן נִהְיֶה שֻׁתָּף לָאֹנֶס,

ואָז הַעֲבֵרוֹת לֹא תְכֻפַּרְנָה.

רָצוֹן מָחְלָט יָד לֹא יִתֵּן לְפֶשַׁע, (109)

אֶלָּא אִם כֵּן יִפְחַד פֶּן בְּסָרְבוֹ לוֹ

יִפֹּל בְּסַכָּנָה מֶנְהוּ גוֹבֶרֶת.

עַל כֵּן פִּקַּרְדָּה אֶת דַּעְתָּהּ הִבִּיעָה (112)

עֲלֵי רָצוֹן מָחְלָט, אוּלָם אָנֹכִי

עֲלֵי אַחֵר, וְכֵן צָדַקְנוּ שְׁתֵּינוּ!'

כֵּן שִׂחֲקוּ גַלֵּי נְהַר הַטֹּהַר (115)

הַבָּא מִנִּי מַעְיָן מוֹלִיד כָּל קשֶׁט

וְכֵן אֶת שְׁנַיִם סְפֵקוֹתַי הֵנִיחוּ.

5.jpg

'הֶאָח בַּת־יָהּ, חֶמְדַת אֲבִי כָל־אָהַב, (118)

אֲשֶׁר שְׁטָפַנִי דִבּוּרֵךְ', עָנִיתִי,

'וּבְאֵשׁ חֻמּוֹ הוֹלֵךְ וּמַלְהִיבֵנִי!

אַהֲבָתִי לֹא כֹה עָמְקָה, עַד חֶסֶד (121)

אוּכַל עֲשׂוֹת גַּם לָךְ כַּחֲסָדָיִךְ:

הַכֹּל־רוֹאֶה, הַכֹּל־יָכֹל יִגְמֹל לָךְ!

עַתָּה אֶרְאֶה, כִּי לֹא יִשְׂבַּע שִׂכְלֵנוּ (124)

עַד תְּאִירוֹ אֱמֶת אֲשֶׁר עָלֶיהָ

אֵין כָּל אֱמֶת אַחֶרֶת מִתְגַּבָּהַת;

וּבָהּ, כַּפֶּרֶא בְגֻבּוֹ, יָנוּחַ (127)

אִם יַשִּׂיגָהּ, וּלְהַשִּׂיגָהּ מֻכְשָׁר הוּא,

כִּי לוּלֵא כֵן הָיָה לַשָּׁוְא כָּל כֹּסֶף! 70

לָכֵן יִצְמַח, כַּחֹטֶר מִן הַשֹּׁרֶשׁ, (130)

סָפֵק עַל סַף אֱמֶת: כֵּן דּוֹחֲפֵנוּ71

מִצּוּר לְצוּר עַד לַפִּסְגָּה הַטֶּבַע.

עַתָּה אֶשְׁאַף גַּם בִּטָּחוֹן גַּם מֶרֶץ (133)

לִשְׁאֹל מִפִּיךְ, גְּבִרְתִּי, בְּיִרְאַת־הֶדֶר

פִּתְרוֹן אֱמֶת נוֹסֶפֶת הַסְּתוּמָה לִי:

אִם יְרַצְּכֶם, תַּחַת שְׁבִירַת הַנֶּדֶר, (136)

אָדָם בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה אַחֶרֶת72

וּבְמֹאזְנֵיכֶם בָּעֵרֶךְ לֹא יֵקָלּוּ?'

בִּי בֵּיאַטְרִיקְסְ בְּזִיו עֵינָהּ הִבִּיטָה (139)

כֹּה מְלֵאָה זִקֵּי חִבַּת אֱלֹהַּ

עַד כִּי לָשׁוּר בָּהּ לֹא עָצַרְתִּי כֹחַ,

וּכְמוֹ אוֹבֵד־לֵבָב עֵינַי הִשְׁפָּלְתִּי. (142)


 

שיר חֲמִישִׁי    🔗

ביאטריקס מסבירה לדאנטי מדוע הוא אינו יכול לסבול את אור מבטיה. היא מטיפה דברי תוכחה נגד קלות דעתם של הנוצרים. הם מתעלים אל גלגל הכוכב מרקור, ובו שוכנות נשמות האנשים אשר מלאו את המצוות לא לשמן כי לשם תפארת שמם על אדמות. אחד פונה בדבריו אל דאנטי ושומע תשובה מפיו.


'אִם כֹּה בְחֹם הָאַהַב הִלְהַבְתִּיךָ (1)

מֵעֵבֶר לָרָגִיל עֲלֵי הָאָרֶץ

עַד כִּי הִדְבַּרְתִּי אֶת גְּבוּרַת עֵינֶיךָ,

אַל תִּתְפַּלֵּא, כִּי לַהַט זֶה נוֹבֵעַ (4)

מִנִּי חָזוּת שְׁלֵמָה הַמִּתְקַדֶּמֶת,

מִדֵּי תָפְשָׂה, בַּטּוֹב אֲשֶׁר תְּפָשָׂתּוּ! 73

הֲלֹא אֶרְאֶה: כְּבָר בְּדַעְתְּךָ זוֹרֵחַ (7)

זֹהַר הַנֵּצַח הַמַּצִּית בַּנֶּפֶשׁ,

אַךְ יֵרָאֶה בִמְעַט, לַבַּת הָאָהַב.

וְאִם דְּבַר־מָה אַהֲבַתְכֶם מַדִּיחַ, (10)

אֵין זֶה כִּי אִם נִיצוֹץ בּוֹדֵד מִמֶּנָּה,

בִּלְתִּי מֻכָּר, וּבוֹ קָרְנָהּ נִשְׁקֶפֶת74.

שָׁאַלְתָּ אִם בִּזְכוּת צְדָקָה אַחֶרֶת 13

יֵשׁ וּמְכַפְּרִים עַל הֲפָרַת הַנֶּדֶר

עַד כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּפָּדֶה מִדֹּפִי'.

כֹּה בֵּיאַטְרִיקְסְ אֶת הַמִּזְמוֹר הֵחֵלָּה (16)

וּכְאִישׁ בִּלְתִּי מַפְסִיק אֶת שֶׁטֶף פִּיהוּ

לָשֵׂאת אֶת קֹדֶשׁ נְאוּמָהּ הוֹסִיפָה:

'מִבְחַר כָּל שַׁי אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהַּ (19)

בְּיוֹם בָּרְאוֹ, שַׁי מֵעַל כֹּל יָקָר לוֹ

וְהַמַּרְבֶּה אֶת נִדְבָתוֹ לַבִּיעַ –

הוּא חֹפֶשׁ הַבְּרֵרָה, בּוֹ מִנִּי קֶדֶם (22)

וְעַד עַתָּה כָּל יְצוּרֵי הַשֵּׂכֶל75,

כֻּלָּם וְהֵמָּה לְבַדָּם, חֻנָּנוּ.

עַתָּה תָבִין, אִם רַק לִשְׁקֹל הִשְׂכָּלְתָּ, (25)

מָה רַב מִכְרוֹ שֶׁל נֶדֶר אִם נָדָרְתָּ

וְיָהּ הִסְכִּים עֵת נַפְשְׁךָ הִסְכִּימָה;

כִּי בְרִית הִיא בֵּין אָדָם וּבֵין עוֹשֵׂהוּ (28)

וְקָרְבָּנָהּ הַשַּׁי76 אֲשֶׁר תֵּאָרְתִּי,

אֲשֶׁר הָקְרַב מִדַּעַת לַמִּזְבֵּחַ;

אִם כֵּן, אֵי גְמוּל תּוּכַל לָתֵת כְּכֹפֶר? (31)

אִם הֵהָנוֹת תֹּאבֶה מִקָּרְבָּנֶךָ,

הֲלֹא מֵהוֹן־חָמָס תִּקְטֹף פְּרִי־צֶדֶק!

לָמַדְתָּ הָעִקָּר; אַךְ יֵשׁ וּפַעַם77 (34)

אֶת הַנְּדָרִים תַּתִּיר עֲדַת קָדְשֵׁנוּ

וּתְהִי כְּאֶת אֱמֶת דְּבָרַי סוֹתֶרֶת;

עַל כֵּן הַמְתֵּן אֶל הַשֻּׁלְחָן לָשֶׁבֶת, (37)

כִּי הַמָּזוֹן הַגַּס אֲשֶׁר אָכַלְתָּ

דּוֹרֵשׁ עוֹד עֵזֶר־מָה עַד תְּעַכְּלֶנּוּ.78

וּפְתַח לִבְּךָ לַלֶּמֶד אֲגַלֶּה לָךְ (40)

וּנְצֹר אוֹתוֹ, כִּי אֵין קִיּוּם לַלֶּקַח,

גַּם אִם הֵבַנְתָּ, אִם לֹא תִנְצְרֶנּוּ!

מַהוּת קָרְבָּן זֶה שְׁנֵי דְבָרִים דּוֹרֶשֶׁת: (43)

הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אוֹתוֹ הִקְרַבְתָּ

וְהַשֵּׁנִי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ;

שְׁבוּעַת הַבְּרִית לֹא תְבֻטַּל לַנֶצַח (46)

אִם לֹא בְהִמָּלְאָהּ, וְעַל חֻקֶּיהָ

כֹּה לִפְנֵי זֶה בְּדִבּוּרַי דִּיָּקְתִּי.

עַל כֵּן הָיָה הֶכְרֵחַ לְבְנֵי־עֵבֶר (49)

לַקְרִיב קָרְבָּן, אַף כִּי – וְזֹאת יָדַעְתָּ –

יֵשׁ קָרְבָּנוֹת בָּאֲחֵרִים הֵמִירוּ;

וְחֹמֶר הַקָּרְבָּן, עָלָיו שָׁמַעְתָּ, (52)

יוּכַל אָמְנָם, וּמִבִּלְתִּי לִפְשֹׁעַ,79

לְהֵחָלֵף בְּהַקְרָבָה אַחֶרֶת;

אַךְ אַל יָמִיר עֲלֵי שִׁכְמוֹ הַנֵּטֶל (55)

אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, עַד לֹא יוּסַבּוּ

מַנְעוּל הַפָּז וְגַם מַנְעוּל הַכֶּסֶף; 80

וְכָל חִלּוּף יַחְשֹׁב חִלּוּף־אִוֶּלֶת, 58

אִם הֶחָדָשׁ לֹא יַעֲלֶה בָּעֵרֶךְ

עַל הַמְבֻטָּל כְּעַל הַשְּׁנַים שְׁלשֶׁת:81

כִּי כָל דָּבָר אֲשֶׁר כֹּה רַב בַּכֹּבֶד (61)

עַד כִּי יַכְרִיעַ בַּמִּשְׁקָל כָּל פֶּלֶס82

אֵין כֹּפֶר דֵּי כָבֵד כִּי יְמִירֶנּוּ.

6.jpg

אַל יַעַשׂ אִישׁ אֶת נְדָרָָיו שַׁעְשׁוּעַ! (64)

שִׁמְרוּ מוֹצָא פִיכֶם וְאַל תִּפְזֹלוּ

כִּבְיוֹם יִפְתָּח בְּרֹאשׁ נִדְרוֹ הִרְשִׁיעַ;

וְטוֹב לוּ אָז אָמַר: ‘עֲשׂוֹת נוֹאָלְתִּי’ (67)

מִלְּהָרַע כִּפְלַיִם בַּבִּצּוּעַ;83

כֵּן מֶלֶךְ הַיְּוָנִים84 סָכָל כָּמוֹהוּ

יוֹם עַל יָפְיָהּ הֵילִילָה אִיפִיגֶנְיָה (70)

וּבְכִי בַכְּסִיל כְּבֶחָכָם הֵעִירָה

אֲשֶׁר דְּבַר נֹהַג כֹּה נִבְעַר הִקְשִׁיבוּ.

דִּרְכוּ, אַתֶּם נוֹצְרִים, בְּכֹבֶד צַעַד (73)

וְאַל תִּהְיוּ כַמֹּץ לִפְנֵי כָל רוּחַ

וְאַל תֹּאמְרוּ: ‘כָּל מַיִם יְנַקּוּנוּ’!

שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת בְּרִית־יָהּ לָכֶם נִתָּנוּ, (76)

וּלְהַנְהִיגְכֶם שׁוֹקֵד רוֹעֵה הָעֵדֶר,

וְרַב לָכֶם לְיֶשְׁעֲכֶם בָּאֵלֶּה!

אִם צַו אַחֵר חוֹטְאֵי־חָמָס יַתְרִיעוּ, (79)

הֱיוּ אִישִׁים, לֹא בוֹעֲרִים כַּכֶּבֶשׂ,

פֶּן יְשִׂימְכֶם עִבְרִי גֵרְכֶם לְלָעַג! 85

אַל תַּעֲשׂוּ כַשֶּׂה אֲשֶׁר מַזְנִיחַ (82)

חֲלֵב אִמּוֹ וּכְפֶתִי מִתְלַהְלֵהַּ

וּבְהִתּוּלָיו רַק בְּעַצְמוֹ פוֹגֵעַ!'

כֵּן לִי אָמְרָה בֵּיאַטְרִיקְסְ, כֵּן כָּתָבְתִּי; (85)

וְאַחַר כֵּן פָּנְתָה, כֻּלָּהּ נִכְסֶפֶת,

לִמְקוֹם בּוֹ אוֹר עוֹלָם מַרְבֶּה לִזְרֹחַ.86

וּשְׁתִיקָתָהּ וְשִׁנּוּיֵי מַרְאֶהָ (88)

הִשְׁתִּיקוּ אֶת רוּחִי הַמִּשְׁתּוֹקֶקֶת

אֲשֶׁר חִשְּׁבָה חַדֵּשׁ שְׁאֵלוֹתֶיהָ.

וּכְמוֹ הַחֵץ לַמַּטָּרָה מַגִּיעַ (91)

בְּטֶרֶם נָח מֵרְתֹת מֵיתַר הַקֶּשֶׁת,

כֵּן לַמַּמְלֶכֶת הַשְּׁנִיָּה87 מִהָרְנוּ.

פֹּה אֶת גְּבִרְתִּי כֹּה עַלִּיזָה רָאִיתִי (94)

בְּהִצְטָרְפָהּ לְאוֹר זְבוּל זֶה בַּשַּׁחַק,88

עַד אֶת נָגְהוֹ אוֹרַת עֵינָהּ הִגְבִּירָה!

אִם הַכּוֹכָב שִׁנָּה פָנָיו בְּצָחַק – (97)

אֵיךְ לִי הָיָה, כִּי מִטִּבְעִי89 נוֹצַרְתִּי

לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל מִקְרֶה יִקְרֵנִי!

וּכְמוֹ בְּמֵי אֲגַם, מֵי זֹךְ וָשֶׁלֶו, (100)

אֶל הַנִּזְרָק בָּם הַדָּגָה נִמְשֶׁכֶת

כִּי תַחְשְׁבֶנּוּ לְמָזוֹן מַשְׂבִּיעַ –

כֵּן פֹּה אַלְפֵי אוֹרוֹת אֵלַי נִמְשָׁכוּ (103)

וַחֲזִיתִין וְכָל אַחַת דּוֹבֶרֶת:

‘הִנֵּה הַבָּא לַגְדִּיל אַהֲבוֹתֵינוּ!’

וַיְהִי כִקְרֹב כָּל נֶפֶשׁ אֶל מוּלֵנוּ (106)

כֵּן מְלֵאַת חֶדְוָה נִרְאֵית לָעַיִן

בְּזֹךְ הַזֹּהַר הַקּוֹרֵן מִמֶּנָּה.90

חֲשֹׁב, קוֹרֵא, לוּלֵא סִפַּרְתִּי הָלְאָה (109)

אֲשֶׁר לוֹמַר הִתְחַלְתִּי, מָה רָעַבְתָּ

בְּנַפְשְׁךָ עוֹד לְהוֹסִיף לִשְׁמֹע,

וּבְעַצְמְךָ תָּבִין אֵיכָה נִכְסַפְתִּי (112)

לִשְׁמֹע קוֹרוֹתָם מִפִּי כָּל אֵלֶּה,

כִּמְעַט לִפְנֵי מַבַּט עֵינַי הוֹפִיעוּ!

'הֶאָח יְלִיד הַחֶסֶד, כִּי חֻנַּנְתָּ (115)

לִרְאוֹת אֶת זִיו כִּסְאוֹת הַדְרַת הַנֵּצַח

בְּטֶרֶם עֲזָבְךָ זְמַן מִלְחַמְתֶּךָ! 91

בָּאוֹר אֲשֶׁר בְּכָל שְׁמֵי רוֹם זָרוּעַ (118)

הֻצַּתְנוּ, וְלָכֵן, אִם עַל חַיֵּינוּ

בִּקַּשְׁתָּ אוֹר, כְּאַוָּתְךָ תִּשְׁתֶּנּוּ!'

כֵּן לִי אָמַר אַחַד אִישֵׁי הַצֶּדֶק, (121)

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ עָנְתָה: 'דַּבֵּר, דַּבֵּרָה

בְּבִטָּחוֹן, וְכִלְאֵלִים תֵּן אֹמֶן!'

'אֶרְאֶה אֵיךְ תִּתְלַבֵּשׁ בְּאוֹר־עַצְמֶךָ (124)

וְאֵיךְ מִנִּי עֵינֶיךָ תִּשְׁאָפֶנּוּ,

כִּי כַאֲשֶׁר תִּצְחַק כֵּן תִּתְלַהַבְנָה!

אַךְ לֹא אֵדַע, הוֹי הַמְבֹרָךְ, אֶת שְׁמֶךָ (127)

וְלָמָּה בְּאוֹרַת זְבוּל זֶה הָשְׁכָּנְתָּ,

לוּטָה לְעֵין אֱנוֹשׁ בְּאוֹר מִשְׁנֶהָ?'92

דְּבָרַי הִפְנֵיתִי כֹה לִדְמוּת הַזֹּהַר (130)

אֲשֶׁר רֵאשִׁית שָׁלְחָה אֵלַי דְּבָרֶיהָ,

וּמֵעַתָּה גָדְלָה אוֹרַת קַרְנֶיהָ.

וּכְמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מִיִּתְרוֹן הַנֹּגַהּ (133)

מַסְתִּיר פָּנָיו עֵת מֵחֻמּוּ יִמַּסּוּ

עָבֵי אֵדִים אֲשֶׁר הֶחֱלִישׁוּהוּ –

כֵּן פֹּה הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה הִסְתִּירָה (136)

עַצְמָהּ בַּזִּיו אֲשֶׁר קָרַן מִמֶּנָּה,

וְכֵן, סְתוּרָה וּמְסֻתָּרָה, עָנַתְנִי

כְּכָל אֲשֶׁר עַתָּה יוּשַׁר בַּזֶּמֶר. (139)


 

שִׁיר שִׁשִּׁי    🔗

נשמת הקיסר יוסטיניאנוס מספרת על אודותיו בתשובה לשאלתו של דאנטי; הוא מספר על קורותיה של הקיסרות הרומית, ומבאר מי הן הנשמות המופיעות בגלגל הכוכב מרקור, ובסוף מעלה על הנס את רומיאו שהיה הנאמן על בית רימונד ברלינגירי, הנסיך האחרון של פרובנצה.


'מִיּוֹם בּוֹ קוֹנְסְטַנְטִין93 הֵעִיף הַנֶּשֶׁר (1)

הֵפֶךְ הֲלִיךְ שְׁמֵי רוֹם אֲשֶׁר לִוָּהוּ

לָצֵאת אַחַר הַסָּב גּוֹזֵל־לָוִינְיָה –

יוֹתֵר מִשְּׁנוֹת מָאתַיִם עוֹף־אֱלֹהַּ (4)

שָׁמַר קִנּוֹ בִּקְצֵה אַדְמַת אֵירֹפָּה

בֵּין הֶהָרִים, מֵהֶם יָצָא, וְשָׁמָּה

בְּצֵל כַּנְפֵי קָדְשׁוֹ נִהֵל הָאָרֶץ94 (7)

עַד כִּי, עוֹבֵר מִיָּד לְיָד, הַכֶּתֶר

בְּחִלּוּפִים עַד לְיָדַי הִגִּיעַ.

אֲנִי יוּסְטִינִיָּן95, קֵיסָר הָיִיתִי: (10)

בִּרְצוֹן מְקוֹר־הָאַהַב96 הַמְחַיֵּנִי

הוֹצֵאתִי מִן הַחֹק כָּל רִיק וָסֶרַח;

וּבְטֶרֶם שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי לַפֹּעַל, 13

רַק דְּמוּת אַחַת אֱלֵי כְרִיסְטוֹס97 יִחָסְתִּי,

וּבֶאֱמוּנָתִי שָׂבַעְתִּי נָחַת;

אַךְ אָז הָיָה בְרוּךְ־קֹדֶשׁ אָגַפֶּטוּס98 (16)

כֹּהֵן גָּדוֹל, והוּא בְלֶמֶד פִּיהוּ

אֶת נִשְׁמָתִי הֵשִׁיב אֶל דָּת הַקּשֶׁט.

לוֹ הֶאֱמַנְתִּי, אֶפֶס פֹּה אַבִּיטָה (19)

אֱמֶת אֱמוּנָתוֹ כִּרְאוֹת שִׂכְלֶךָ

כִּי כָל סְתִירָה – בָּהּ גַּם אֱמֶת גַּם שֶׁקֶר99.

וְאַךְ אַחַר הַכְּנֵסִיָּה100 צָעָדְתִּי, (22)

כֵּן חֶסֶד יָהּ הוֹאִיל לָשִׂים בִּי רוּחַ

לְשֶׂגֶב הַמִּפְעָל101, לוֹ נִתְמַסָּרְתִּי;

וּלְבֶלִיצַר102 רֵעִי נִשְׁקִי הִפְקָדְתִּי, (25)

וְרַבָּה לוֹ עֶזְרַת יְמִין־שָׁמַיִם

וַתְּהִי לִי אוֹת מִמִּלְחָמוֹת לָנוּחַ.

הִנֵּה לִשְׁאֵלָתְךָ103 כִּמְעַט עָנִיתִי, (28)

אַךְ תֹּכֶן הַדְּבָרִים פֹּה מַכְרִיחֵנִי

עוֹד לְהַחְבִּיר עַל דִּבּוּרַי תּוֹסֶפֶת;

וְלְבַעֲבוּר תָּבִין עַד מַה צָדָקוּ104 (31)

כָּל הַבּוֹגְדִים בְּדֶגֶל105 אוֹת הַקֹּדֶשׁ,

כַּנִּשְׁבָּעִים בִּשְׁמוֹ106 כַּלּוֹחֲמִים בּוֹ –

רְאֵה מָה רַב הַהוֹד אֲשֶׁר עִטְרָהוּ (34)

לְהַעְרִיצוֹ, מֵאָז פַּלַּס חָצַב לוֹ107

בִּמְחִיר מוֹתוֹ אֶת כֵּס מַלְכוּת־הַהֶדֶר!

הֲלֹא תֵדַע אֵיךְ קָם כֵּסוֹ בְאַלְבָּא108 (37)

כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנִים עַד בּוֹא הַקֵּצֶה

וְהַשְּׁלשָׁה נִצּוּ עָלָיו בַּשְּׁלשֶׁת;109

תֵּדַע, מַה שָּׁת מִפִּיד נְשֵׁי־סַבִּינָה (40)

בֵּין הַשָּׂרִים שִׁבְעָה, לִכְאֵב־לוּקְרֶצְיָה110,

עֵת אֶת שְׁכֵנָיו בְּנִצְחוֹנָיו הִכְנִיעַ;

תֵּדַע אֶת מַעֲשָׂיו עֵת נְשָׂאוּהוּ (43)

חֹרֵי הָרוֹמָאִים מוּל בְּרֶן וּפִּירוּס111

וּמוּל כָּל וַעַד־עָם וּמוּל כָּל מֶלֶךְ!

מִשָּׁם טוֹרְקְוַט וּקְוִינְצְיוּס שֶׁכִּנּוּהוּ112 (46)

פְּרוּעַ־תַּלְתַּל, כָּל דֶּצִ’י וְכָל פַבִּי113

נָחַל שִׁבְחוֹ, עָלָיו שִׂים מֹר אָגִילָה!

וְהוּא אֶת שַׁחַץ עַם עֲרָב114 הִכְרִיעַ (49)

אֲשֶׁר עָבַר, רוֹדֵף אֶת חַנִּבַּעַל,

צוּרֵי הָרִים, מֵהֶם מֵי פּוֹא יָגִיחוּ;

תַּחְתָּיו גָּאוּ, עוֹד בִּהְיוֹתָם בַּנֹּעַר, (52)

פּוֹמְפֵּי וּסְצִפִּיּוֹן115, וּמַר מַרְאֵהוּ

לַתֵּל אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיתוֹ נוֹלָדְתָּ! 116

וְאָז בִּקְרֹב הָעֵת בָּהּ הַשָּׁמַיִם (55)

עַל הָעוֹלָם רָצוּ שְׁלוֹמָם לַשְׁפִּיעַ117,

קֵיסָר בִּרְצוֹן עַם־רוֹמִי הֱרִימָהוּ;

וּמַעֲשָׂיו מִנַּחַל וָאר עַד רֵינוּס118 58

הֲלֹא רָאוּ אִיזֶר, אַרְאַר וּסְיֵנָה119

וְכָל בִּקְעָה אֲשֶׁר מַרְוָה אֶת רוֹדָן;

וּמַעֲשָׁיו מִיּוֹם מִנִּי רָוֶנָּה (61)

עָבַר אֶת רֻבִּיקוֹן120, כֹּה עוּף הִגְבִּהוּ

עַד כִּי לֹא יַשִּׂיגוּם לָשׁוֹן אוֹ חֶרֶט!

אֶל מוּל סְפָרַד הִפְנָה אֶת מַחֲנֵהוּ (64)

עָבַר דּוּרַצֹּו וְהִכָּה פַרְסַלְיָה

עַד חַשׁ בַּפִּיד גַּם חֹם יְאוֹר מִצְרָיִם;121

וַיַּרְא שֵׁנִית אֶת סִימוֹס וְאַנְטַנְדְּרוֹס, (67)

קַן מוֹצָאוֹ, וּמְקוֹם נוּחוֹ שֶׁל הֶקְטוֹר;

אָז הִתְנַעֵר לְפִיד תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ;122

כְּחֵץ חָזִיז יָרַד עַל מֶלֶך יֻבָּא123 (70)

וְאָז עַל אַדְמַתְכֶם סָר מַעֲרָבָה124

וְשָׁם שָׁמַע קוֹל חֲצוֹצְרַת פּוֹמְפֵּיוּס.

עַל מַעֲשָׂיו בְּהִתְחַדֵּשׁ125 נוֹשְׂאֵהוּ (73)

בְּרוּטוּס וְקַסְיוּס126 מֵילִילִים בַּתֹּפֶת

וּמִתְיַפְּחוֹת פֶּרוּגָ’ה127 וּמוֹדֵנָה;

וּבְעִצְּבוֹנָהּ בּוֹכָה עוֹד קְלֵאֹפַּטְרָה (76)

כִּי מִפָּנָיו בָּרְחָה וּבְשֵׁן הַפֶּתֶן

הֵחִישָׁה אֶת מוֹתָהּ פִּתְאֹם לְפֶתַע128;

אִתּוֹ אֶחָד לִגְדוֹת יַם־סוּף הִגִּיעַ, (79)

אִתּוֹ בָאָרֶץ שָׂם שָׁלוֹם וָשֶׁלֶוֹ

עַד כִּי סֻגְּרוּ דַלְתֵי מִקְדַּשׁ אֵל יָנוּס129.

אַךְ כָּל גְּדֻלּוֹת הַנֵּס אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי (82)

עַד כֹּה וּמִפְעָלָיו מֵאָז וָהָלְאָה

בְּכָל מַלְכוּת־אֱנוֹשׁ הַנִּכְנָעָה לוֹ –

כָּל זֶה יְהִי לַאֲפֵלָה וָאֶפֶס (85)

בִּידֵי קֵיסָר שְׁלִישִׁי, אִם נַבִּיטֶנּוּ

בִּטְהֹר הַנֶּפֶשׁ וּפִקְחוּת הָעָיִן;

כִּי הַמִּשְׁפָּט הַחַי הַמַּלְהִיבֵנִי (88)

חָנַן אוֹתוֹ, בִּידֵי הַשַּׂר הִזְכָּרְתִּי,

לִנְקֹם נִקְמַת זַעְפּוֹ, לוֹ לְתִפְאֶרֶת.

7.jpg

וּשְׁמַע עַתָּה דְבָרַי בְּמִשְׁנֵה־פֶלֶא: (91)

אַחַר, יָצָא לְהִתְנַקֵּם עִם טִיטוּס

בַּמִּתְנַקְּמִים בַּחֵטְא קַדְמוֹן־הָרֶשַׁע! 130

עֵת שֵׁן שָׁלְחָה בַכְּנֵסִיָּה לוֹמְבַּרְדְּיָה131 (94)

קָם קַרְל הָרָם132 וּבְצֵל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר

הָיָה לָהּ בְּנִצְחוֹן עֻזּוֹ לְעֵזֶר.

וּשְׁפֹט עַתָּה עַל הָאִישִׁים הַרְשַׁעְתִּי133 (97)

וְעַל חַטֹּאתֵיהֶם אֲשֶׁר הֵבִיאוּ

לָכֶם כָּל מְצוּקָה רָעָה וָפֶגַע.

זֶה רָב מוּל נֵס הָעָם בַּחֲבַצֶּלֶת (100)

זֶה לְמִפְלַגְתּוֹ אוֹתוֹ סוֹפֵחַ,134

וּמַי יַגִּיד בְּמִי גָדַל הַפֶּשַׁע?

יַרְבּוּ, יַרְבּוּ נִכְלָם הַגִּבֶּלִינִים (103)

בְּנֵס אַחֵר! כִּי זֶה יֻשָּׂא לַשֶּׁקֶר

בִּידֵי מַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הַקּשֶׁט! 135

וְקַרְל זֶה הַצָּעִיר אַל־נָא יַשְׁחֶנּוּ (106)

עִם הַגְּוֶלְפִים רֵעָיו: פְּרָסוֹת יָגוּר־נָא

אֲשֶׁר פָּרְמוּ עוֹר כְּפִיר עָצוּם מִמֶּנּוּ! 136

מִכְּבָר עַל חֵטְא אָבוֹת בָּנִים הֵילִילוּ! (109)

וְאַל יִבְטַח: 'חֲבַצַּלְתִּי תָנִיעַ

אֶת יָהּ, בָּהּ לְהָמִיר נִשְׁקֵי עֻזֵּהוּ!' 137

זֶה הַכּוֹכָב הַדַּל מַרְבֶּה לִזְרֹחַ138 (112)

בְּאוֹר אִישִׁים אֲשֶׁר הִרְבּוּ בְמַעַשׂ

לְמַעַן יִקְצְרוּ כָבוֹד וָשֶׁבַח;

וְאִם לִקְנוֹת אֶת אֵלֶּה תֵּשְׂטְ הַנֶּפֶשׁ (115)

בַּחֲשָׁקֶיהָ, מִן הַדִּין תִּמְעַטְנָה

קַרְנֵי חִבָּה כֵּנָה עֲלוֹת לְמָעְלָה! 139

אַךְ גַּם בָּזֶה גוֹבְרָה מְנַת גִּילֵנוּ (118)

כִּי אֶת הַגְּמוּל נַשְׁוֶה לְצִדְקָתֵנוּ,

כִּי לֹא יִקְטַן וְלֹא יִגְדַּל מִמֶּנָּה;

בָּזֶה הַדִּין הַחַי מַמְתִּיק יִצְרֵנוּ (121)

עֲדֵי כִי אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַטֵּנוּ

לְהִמָּסֵר לְהַרְגָּשָׁה מָשְׁחֶתֶת.

רִבּוּי קוֹלוֹת מַנְעִים זְמִירוֹת בָּאָרֶץ: (124)

רִבּוּי כֵּסִים140 מַנְעִים כֹּה אֶת חַיֵּינוּ

בְּרָן־יַחְדָּו זְבוּלֵי הַהוֹד הָאֵלֶּה.

וּבַפְּנִינָה הַזֹּאת141 מַזְהִיר הַזֹּהַר, (127)

אוֹר רוֹמֵאוּס אֲשֶׁר כֹּה רַע גְּמָלוּהוּ

עַל מַעֲשׂוֹ הָרָם וְרַב־הַהֶדֶר;

אַךְ בְּנֵי פְּרוֹבַנְסְ, אֲשֶׁר נֶגְדּוֹ הֵעֵזּוּ, (130)

אַל יִצְחֲקוּ! כִּי רַע נְתִיב הַגֶּבֶר

הַמִּתְעַצֵּב בִּגְלַל צִדְקַת רֵעֵהוּ!

אַרְבַּע בָּנוֹת, וְכָל אַחַת מוֹלֶכֶת, (133)

הָיוּ לְבֶּרִינְגְיֵר, וְזֹאת עָשָׂה לוֹ

רוֹמֵאוּס, גֵּר נוֹדֵד, מַצְנִיעַ לֶכֶת;

אַךְ אֶת הָאָב הַמַּלְשִׁינִים הִשִּׁיאוּ (136)

בַּקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹן מֵעִם צַדִּיק־הָרוּחַ

אֲשֶׁר הִגְדִּיל מִקְנֵהוּ שִׁבְעָתָיִם;

מִשָּׁם גָּלָה, זָקֵן וּשְׂבַע הָעֹנִי, (139)

וְלוּ מְרִי לִבּוֹ הָיָה יָדוּעַ

לָעָם, בּוֹ חַי פּוֹשֵׁט יָדוֹ לְלֶחֶם –

עַל רֹב שִׁבְחוֹ עֲדֶן שְׁבָחִים יוֹסִיפוּ!' 142 (142)


 

שיר שְׁבִיעִי    🔗

אחרי שהנשמות נעלמות, מסבירה ביאטריקס לדאנטי מדוע צדק ענשם של רוצחי ישו למרות כי מותו היה רצוי בעיני האלהים, ומדוע בחר האלהים ללבוש לבוש אדם כדי להושיע את המין האנושי; היא מורה אותו, מי הן הבריאות הקימות לנצח ומי לזמן מוגבל.


Osanna, sanctus Deus Sabaoth, (1)

Superillustrans claritate tua

143Felices ingnes horum malachoth!

כֹּה, סוֹבְבָה לְלַחַן זְמִירוֹתֶיהָ, (4)

נִגְלֵית אֵלַי הַדְּמוּת144 אֲשֶׁר עָלֶיהָ

בְּכֶפֶל נְהָרָה145 נָחַת הַנֹּגַהּ;

וּבִמְחוֹלוֹת יָצְאָה עִם רֵעוֹתֶיהָ (7)

וְחִישׁ כְּרוּץ שְׁבִיבֵי בָרָק נֶעְלָמוּ,

וְרָחֲקוּ מִמּוּל עֵינַי בִּן־רֶגַע.

בִּמְבוּכָתִי146 ‘דַּבֵּר, דַּבֵּר’ אָמַרְתִּי (10)

עִם לְבָבִי, 'דַּבֵּר אֶל שָׂרָתֶךָ

וּבְטַל מִתְקָהּ תִּשְׁבֹּר אֶת צִמְאוֹנֶךָ!'

אַךְ הַיִּרְאָה אֲשֶׁר תָּמִיד שְׁטָפַתְנִי 13

בִּלְבָד לְשֵׁמַע מֶלֶל ‘בִּי’ אוֹ ‘אִיצֶ’ה’,147

אוֹתִי כְּאֶת הֲלוּם־שֵׁנָה הִכְרִיעָה.

כֹּה רֶגַע קַל בֵּיאַטְרִיקְסְ הִנִּיחָתְנִי, (16)

וְסָחָה, מַקְרִינָה בִי זִיו עֵינֶיהָ,

בּוֹ יְאֻשַּׁר גַּם הַנִּשְׂרָף בְּלָהַב:

'רוּחִי שֶׁלֹּא שׁוֹגָה לָעַד אוֹמְרָה לִי (19)

כִּי בְלִבְּךָ תִּתְמַהּ אֵיכָה יָטִילוּ

נָקָם צוֹדֵק עַל נְקָמָה צוֹדֶקֶת? 148

כַּתַּר־לִי וְאַתִּיר קִשְׁרֵי רוּחֶךָ! (22)

הַסְכֵּת וּשְׁמַע, כִּי דִבּוּרַי יוֹרוּךָ

שַׁי לֶקַח רָם, אֶשְׁכָּר יְקַר הָעֵרֶךְ:

מִבִּלְתִּי סְבֹל לְטוֹבָתוֹ כָל רֶסֶן (25)

עַל כֹּחַ רְצוֹנוֹ, הָאִישׁ אֵין־אֵם־לוֹ149

בִּגְזֹר דִּינוֹ גָזַר דִּין כָּל מִינֵהוּ;

וְשָׁחוּ שָׁם יִלְדֵי־אֱנוֹשׁ בְּצַעַר (28)

דּוֹרֵי־דוֹרוֹת, טוֹעֵי לֵבָב וָדָעַת,

עַד כִּי הוֹאִיל דִּבּוּר־הָאֵל150 לָרֶדֶת

וְרַק בִּפְעֹל חַסְדּוֹ הַחַי לָנֶצַח (31)

אִחֵד אֶל עַצְמוּתוֹ מַהוּת הַנֶּפֶשׁ

אֲשֶׁר הִתְרַחֲקָה מִנִּי עוֹשֶׂהָ.151

עַתָּה הַטֵּה לְהֶגְיוֹן פִּי אָזְנֶיךָ: (34)

כִּי נֶפֶשׁ זוֹ אֱלֵי יוֹצְרָהּ נִצְמֶדֶת,

כְּהִבָּרְאָהּ הָיְתָה טוֹבָה, מֻשְׁלֶמֶת,

אַךְ הִיא בְדִין עַצְמָהּ גֹּרְשָׁה מֵעֵדֶן (37)

יַעַן הָפְכוּ וְסָרוּ חֲשָׁקֶיהָ

מִנְּתִיב אֱמֶת וּמִמַּעְיָן חַיֶּיהָ.

הַדִּין אֲשֶׁר בַּצְּלָב הוּשַׂם כְּעֹנֶשׁ – (40)

אִם אֶל הַיֵּצֶר הַשָּׁאוּל152 נַשְׁוֶנּוּ,

לֹא קָם בְּצֶדֶק חֻמְרָתוֹ כָּמוֹהוּ;

כֵּן אֵין מַרְשִׁיעַ מֶנְהוּ, אִם תַּבִּיטָה (43)

לַדְּמוּת הָאֱלֹהִית אֲשֶׁר סְבָלַתּוּ,153

וּבָהּ חֻבְּרָה דְמוּת נֶפֶשׁ הַפּוֹשַׁעַת.

כֵּן מִמִּפְעָל אֶחָד שׁוֹנוֹת הִצְמִיחוּ: (46)

מִיתָה אַחַת, יָהּ וִיהוּדִים שָׂמְחוּ לָהּ;

אָז זָעָה אֶרֶץ154 וְנִקְרַע הַשָּׁחַק.

אַל־נָא תִקְשֶׁה אֵפוֹא עַל בִּינָתֶךָ (49)

אֱמֶת אָמְרִי כִּי בְנִקְמַת דִּין צֶדֶק155

חֲצַר־הַצֶּדֶק הִתְנַקְּמָה אַחַר־כֵּן.

אַךְ לִי נִרְאֶה עַתָּה אֵיךְ מַחְשַׁבְתֶּךָ (52)

נִתְפֶּשֶׂת מִנִּי קֶשֶׁר אֱלֵי קֶשֶׁר

וְתַעֲרֹג לְהִגָּאֵל מֵהֵמָּה.

תֹּאמַר: 'הֵיטַבְתִּי בִין אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי, (55)

אַךְ לִי סָתוּם, עַל מַה בָּחַר אֱלֹהַּ

רַק דֶּרֶך זוֹ לִגְאֹל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ?'

זֹאת הַגְּזֵרָה אָחִי, אָמְנָם נִטְמֶנֶת 58

מֵעֵין כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בְּאֵשׁ הָאַהַב

לֹא נִתְבַּשְּׁלָה הֲבָנָתוֹ עֲדָיִן;

וְיַעַן רַבּוּ בַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (61)

לִתְמֹהַּ, אַךְ לַהֲבִינָם מִעֵטוּ –

שְׁמַע לָמָּה דֶרֶךְ זוֹ מִכֹּל נִכְבֶּדֶת.

טוֹבַת הָאֵל אֲשֶׁר מַשְׁלֶכֶת הָלְאָה (64)

כָּל זִיק קִנְאָה, בְּאֵשׁ עַצְמָהּ לוֹהֶטֶת

עַד כִּי תַתִּיז זִרְמֵי יִפְעָה נִצָּחַת;

לְכָל הַבָּא בְמֵישָׁרִים מִמֶּנָּה156 (67)

אֵין קֵץ נוֹדָע, כִּי חוֹתַמְתָּהּ לֹא סָרָה

לָעַד מִיּוֹם עַל פָּעֳלָהּ שָׂמָתָּה;

אֲשֶׁר תַּזְרִים בְּמֵישָׁרִים, הִנֵּהוּ (70)

כֻּלּוֹ חֵרוּת, עָלָיו כִּי לֹא שׁוֹלֶטֶת

גְּבוּרַת דִּבְרֵי־חֲלוֹף אֲשֶׁר חֻדָּשׁוּ;

כָּמוֹהוּ אֵין דּוֹמֶה לָהּ אוֹ אָהוּב לָהּ, (73)

כִּי אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ157, עַל הַכֹּל קוֹרֶנֶת,

מַרְבָּה חַיִּים בְּכָל מַרְבֶּה לִדְמוֹת לָהּ;

כָּל הַסְּגֻלּוֹת הָהֵן – בָּן מִשְׁתַּבֵּחַ (76)

יֵצֶר אָדָם; וְאִם אַחַת נִפְסֶדֶת,

אֲצִילוּתוֹ תֵרֵד מִן הַהֶכְרֵחַ;

אֶת חֵרוּתוֹ הוֹרֵס בִּלְבָד הַפֶּשַׁע, (79)

וְלֹא יִדְמֶה לַטּוֹב הָרָם מֵעָתָּה,

וְכֵן יִמְעַט אוֹרוֹ לַהֲאִירֶנּוּ;

וְלֹא תָשׁוּב לִיקָר כְּבוֹדָהּ הַנֶּפֶשׁ (82)

אִם לֹא יָשְׁלַם הָרִיק, תּוֹלֶדֶת עָוֶל,

בְּדִין הַגְּמוּל מוּל רֹעַ אַוּוֹתֶיהָ;

8.jpg

יֵצֶר מִינְכֶם, אֲשֶׁר כֻּלּוֹ הִרְשִׁיעַ (85)

בְּחֵטְא הָאָב158, מֵהַסְּגֻלּוֹת הַלָּלוּ

הָרְחַק בְּהִגָּרְשׁוֹ מִגַּן הָעֵדֶן;

וְלֹא הָיְתָה לְחַיּוֹתוֹ כָּל דֶּרֶךְ – (88)

אִם תִּתְבּוֹנֵן יָפֶה – כִּי אִם בִּפְשֹעַ

אַחַד הַמַּעְבָּרִים מִנִּי הַשְּׁנָיִם:

אוֹ בְחַסְדּוֹ בִלְבָד יִשָּׂא אֱלֹהַּ (91)

לְחֵטְא אָדָם, אוֹ בִּבְשָׂרוֹ הַגֶּבֶר

עַל רֹעַ אִוַּלְתּוֹ יַנִּיחַ כֹּפֶר.

לְטשׁ עַתָּה אֶת מַבָּטֵי שִׂכְלֶךָ (94)

אֶל תְּהוֹם סוֹד עַד, וּלְבִלְתִּי סוּר הַקְשִׁיבָה

לְדִבּוּרַי בְּכָל עָצְמַת רוּחֶךָ.

הֵן לֹא יָכְלָה הַנֶּפֶשׁ בִּתְחוּמֶיהָ (97)

כַּפֵּר חֶטְאָהּ, כִּי בְאִחוּר מִשְׁמַעַת

אֵיךְ תִּתְעַנֵּו בָּהּ־בְּדַרְגָּה לָרֶדֶת,

בָּהּ אָז רָצְתָה לְהֵעָלוֹת בְּמֶרֶד? (100)

לָכֵן סֻגַּר לִפְנֵי אֱנוֹשׁ הַשַּׁעַר

רַצּוֹת בְּמַעֲשָׂיו אֶת הַשָּׁמָיִם;159

וְיָהּ הָכְרַח דַּרְכֵי קָדְשׁוֹ לִבְחֹר לוֹ (103)

לָשִׁיב אֶת הָאָדָם לִטְהוֹר חַיֵּיהוּ,

בַּדֶּרֶךְ הָאַחַת אוֹ גַם בַּשְּׁתָּיִם.160

אַךְ יַעַן בְּחִנּוֹ יִגְדַּל הַמַּעַשׂ (106)

כְּכָל אֲשֶׁר יַרְבֶּה וִיגַל עוֹשֵׂהוּ

אֶת טוּב הַלֵּב אֲשֶׁר אוֹתוֹ הִצְמִיחַ –

טוּב יָהּ, הַשָּׂם חוֹתַם עַל כָּל הַחֶלֶד, (109)

הוֹאִיל לִדְרֹךְ בְּכָל דְּרָכָיו גַּם יַחַד

לְהַעֲלוֹת אֶתְכֶם שֵׁנִית לְמָעְלָה.

מִשַּׁחַר יוֹם בְּרִיאָה עַד לֵיל הַחֶדֶל161 (112)

מִפְעָל נֶהְדָּר וְנַעֲלֶה כָמוֹהוּ,

בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ זוֹ, לֹא קָם, לֹא יֶהִי!

כִּי בְהַקְרִיב עַצְמוֹ לְמַעַן יַעַל (115)

אָדָם שֵׁנִית, רַב חֶסֶד יָהּ כִּפְלַיִם

מֵאִלּוּ רַק מִטּוֹבָתוֹ סָלַח לוֹ;

וְיֶתֶר כָּל דַּרְכֵי סְלִיחָה תֶּחְסַרְנָה (118)

מִדַּת הַדִּין, זוּלַת אִם בַּר־אֱלָהָא

יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִלְבּשׁ בָּשָׂר וָעֶצֶם.

עַתָּה, כָּל כִּסוּפֶיךָ כִּי אַשְׂבִּיעַ, (121)

אָשׁוּב וַאֲבָאֵר לְךָ עוֹד פֶּרֶק

וְתַבְחִינֶנּוּ גַם אַתָּה כָּמוֹנִי;

תֹּאמַר: 'רָאִיתִי אֵשׁ, רָאִיתִי מַיִם (124)

וְאֶרֶץ וְצֵרוּפֵיהֶם כֻּלָּהַם

אָצִים לִרְקֹב וּזְמַן קָצָר יָקוּמוּ,

וְהֵם, הֲלֹא הָיוּ בְרוּאִים גַּם הֵמָּה!' (127)

אִם כֵּן, אִם בִּדְבָרַי אֱמֶת הִטָּפְתִּי,162

אֵיךְ הֵם מִכִּלָּיוֹן לֹא יִנָּצֵלוּ?

הַמַּלְאָכִים, אָחִי, וּזְבוּל הַטֹּהַר, (130)

בּוֹ פֹה הִנְּךָ – נִתָּן לוֹמַר כִּי אֵלֶּה

כְּצוּרוֹתָם בִּכְלִיל שְׁלֵמוּת נִבְרָאוּ;

אַךְ הַיְסוֹדוֹת אֲשֶׁר שְׁמוֹתָם הִזְכַּרְתָּ (133)

וְכָל הַבָּא מֵהֶם, צוּרָה וְתֹאַר

קִבְּלוּ מִכֹּחַ הַנִּבְרָא לִפְנֵי זֶה:

נִבְרָא לְעֶצֶם הַיְסוֹדוֹת הַחֹמֶר, (136)

נִבְרָא אוֹן הַיְצִירָה אֲשֶׁר נָטוּעַ

בַּכּוֹכָבִים אֲשֶׁר סְבִיבָם יָסֹבּוּ;

אֶת נֶפֶשׁ כָּל הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ (139)

מוֹשְׁכוֹת מִצֵּרוּפִים הֲרֵי־יְכֹלֶת

תְּנוּעָה וְקֶרֶן מֵאוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ.163

אַךְ חַיֵּיכֶם בְּמֵישָׁרִים נוֹפֵחַ164 (142)

הַטּוֹב הָרָם וּמַלְבִּיבְכֶם בְּאָהַב,

וְהֵם אֵלָיו לָנֶצַח יַעֲרֹגוּ;

וּצֵא וּלְמַד מֵהַדְּבָרִים אָמַרְתִּי (145)

תְּחִיַּת גּוּפְכֶם, אִם תִּזָּכֵר אֵיכָכָה

נוֹצַר שְׁאֵר־אֱנוֹשׁ בְּרֵאשִׁית־קֶדֶם

יוֹם נִבְרְאוּ יַחְדָּו קְדוּמֵי הוֹרֵינוּ'.165 (148)


 

שיר שְׁמִינִי    🔗

דאנטי וביאטריקס נכנסים אל גלגל הכוכב נגה, ובו שוכנות נשמות האנשים אשר התמסרו בחיים לאהבה מוגזמת. השיחה בין דאנטי ובין קארל מארטל המסביר איך יוכל להולד לאב טוב בן רע, ובסוף מוכיח איך האדם נשחת בהלחמו בנטיות הטבעיות.


דּוֹרוֹת אָשְׁמוּ לַחְשֹׁב כִּי הַבְלֵי־חֵשֶׁק166 1

הַקַּפְרִיסִית167 הַיְפֵהפִיָּה מַלְהֶבֶת

בְּסֹב בָּעֹקֶף הַשְּׁלִישִׁי168 חוּגֶיהָ;

עַל כֵּן לֹא רַק אוֹתָהּ כָּבוֹד הִכְתִּירוּ 4

בְּקָרְבָּנוֹת וּבְהַתְרָעוֹת כָּל נֶדֶר

בְּנֵי קֶדֶם בְשִׁגְעוֹן מִשְׁגָּם מִקֶּדֶם,

כִּי גַם כִּבְּדוּ אֶת דִיּוֹנֵי וְקֻפִּיד,169 7

זֹאת כְּאִמָּהּ וְזֶה כִבְנָהּ הֶעְרִיצוּ,

וְהוּא, סִפְּרוּ, יָשַׁב עַל בִּרְכֵּי דִּידוֹ170;

וּשְׁמָהּ, בּוֹ זֶמֶר זֶה פָתַחְתִּי, שָׂמוּ171 10

עַל הַכּוֹכָב אֲשֶׁר עוֹגֵב בַּשֶּׁמֶשׁ

פֹּה לְפָנֶיהָ, שָׁם מֵאֲחוֹרֶיהָ172.

אֵיךְ אֶל קִרְבּוֹ עָלִיתִי, לֹא הִרְגָּשְׁתִּי, 13

אוּלָם עַל הֱיוֹתִי בוֹ הִבְטִיחַתְנִי

גְּבִרְתִּי בְּהִלָּהֵט יָפְיָהּ כִּפְלָיִם.

וּכְמוֹ בַלַּהַב זִיק תִּרְאֶה הָעַיִן (16)

אוֹ קוֹל בְּקֶרֶב קוֹל תַּבְחִין הָאֹזֶן,

כִּי זֶה קַיָּם וְזֶה יָבוֹא וְיֶרֶף,

כֵּן לַפִּידִים בְּלֵב אוֹר זֶה חָזִיתִי, (19)

מֵהֶם בְּחוּג אָצִים, מֵהֶם לָאָטוּ,

אוּלַי לְפִי עָצַמַת שׁוּרָם בַּנֵּצַח! 173

אֵין רוּחַ, אִם נִרְאֵית אוֹ נֶעֱלֶמֶת,174 (22)

אֲשֶׁר מִקֹר עָבִים תָּחִישׁ לָרֶדֶת

וְלֹא תָרְאֶה נִלְאָה וּמִתְמַהְמַהַת

לְעֵין רוֹאֵי אוֹרוֹת אֱלֹהַּ אֵלֶּה (25)

אוּץ לִקְרָאתֵנוּ בְּעָזְבָם הַסֶּבֶב

אֲשֶׁר צֵאתוֹ מֵרוּם שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ.175

בַּמַּקְדִּימִים מוּלֵנוּ, שִׁיר ‘הוֹשַׁע־נָא’ (28)

עָרַב לָאֹזֶן עַד כִּי לֹא יִטְּשֵׁנִי

כִּסּוּף לְלַחַן זֶה מֵאָז עַד הֵנָּה.

אֶחָד מֵהֶם קָרַב וּלְבַד הִשְׁמִיעַ: (31)

'כֻּלָּנוּ לְהוּטִים מַלֹּאת חֶפְצֶךָ

לְבַעֲבוּר תּוּכַל לִשְׂמֹחַ בָּנוּ!

שְׁבִילֵנוּ, סִבּוּבֵנוּ, צִמְאוֹנֵנוּ – (34)

אֶחָד חֻקָּם כְּחֹק שָׂרֵי שָׁמַיִם

אֲשֶׁר לָהֶם קָרָאתָ מִן הָאָרֶץ176:

“הוֹי מְנִיעֵי גַלְגַּל שְׁלִישִׁי בְדַעַת”, (37)

וְכֹה לְעַנֶּגְךָ מָלֵאנוּ אַהַב

עַד לֹא יַפְחִית מַרְגּוֹעַ קַל עָנְגֵּנוּ!'

וַיְהִי כִּי אֶל שָׂרַת נַפְשִׁי נָשָׂאתִי (40)

עֵינַי בְּיִרְאַת־הֶדֶר וְהִרְווּנִי

זִקֵּי יָפְיָהּ וּבְבִטָּחוֹן חִזְּקוּנִי,

9.jpg

וָאֵפֶן אֶל הָאוֹר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ (43)

כֹּה אֶת לִבִּי, וְקוֹל ‘אֱמֹר מִי אָתָּה’

בְּלַחַן כִּסּוּפֵי חִבָּה הוֹצֵאתִי.

הוֹי מָה הִשְׂגִּיא בַגֹּדֶל וּבָאֹפִי (46)

בְּהִסָּפַח עָלָיו חֶדְוָה נוֹסֶפֶת

עַל שִׂמְחָתוֹ עֵת אֶת דְּבָרַי הִשְׁמָעְתִּי!

כֹּה נִשְׁתַּנָּה, עָנָה177: 'קָצְרוּ בַחֶלֶד (49)

יָמַי; וְלוּ אָרְכוּ, לֹא תִתְחוֹלֵלְנָה

רַבּוֹת מִן הָרָעוֹת אֲשֶׁר תָּבֹאנָה.

זִיו חֶדְוָתִי מִמְּךָ מַעֲלִימֵנִי, (52)

כִּי הוּא סְבִיבִי זוֹרֵחַ וְעוֹטֵנִי

כְּמוֹ מְשִׁי־קוּרֶיהָ הַתּוֹלָעַת.

מְאֹד, וְלֹא לַשָּׁוְא, אוֹתִי אָהָבְתָּ, (55)

כִּי, לוּ עוֹדֶנִּי שָׁמָּה, הֶרְאִיתִיךָ

מֵחִבָּתִי יוֹתֵר מֵעֳפָאֶיהָ! 178

הָאָרֶץ, בָּהּ מֵימֵי רוֹדָן יִרְחָצוּ 58

אֶת שְׂמֹאל חוֹפָהּ179 בְּהִזָּרְמָם אֶל סוֹרְגָּה,

חִכְּתָה לִי בְּבוֹא יוֹם לִשְׁלֹט עָלֶיהָ,

וְכֵן חֶלְקַת אַוּסוֹנְיָה הַמֻּכְתֶּרֶת (61)

עָרֵי גָאֵיטָה, בָּארִי וְקָטוֹנָה,180

מִשָּׁם הוֹלְכִים לַיָּם מֵי טְרֶנְט וּוֶרְדֵּה;

כְּבָר עַל מִצְחִי הִבְרִיק הֲדַר הַכֶּתֶר, (64)

זֵר הַמְּדִינָה, בְּמֵי דָנֻבּ טוֹבֶלֶת

אַחַר עָזֹב גַּלָּם חוֹפֵי גֶרְמַנְיָה;

וִיפִי טְרִינְקַרִיָּה181 הַמִּתְקַדֶּרֶת (67)

בֵּינוֹת פָּקִינוֹ וּפֵּלוֹר, לְמַעְלָה

מִן הַמִּפְרָץ אֲשֶׁר מַכּוֹ הָאֵרוּס

(בְּאֵד גָּפְרִית, לֹא בַחֲמַת טִיפֵיוּס!) (70)

עֲדֶן חִכָּה לְמשֶׁל מְלָכֶיהָ

מִנִּי חָטְרֵי בְנִי קַרְלְ וּבְנִי רוּדוֹלְפוֹ,

לוּלֵא מַלְכוּת הָרֶשַׁע, הַמַּדְבֶּרֶת (73)

תָּמִיד עַמִּים תַּחַת שִׁבְטָהּ, הִזְעִיקָה

אֶת זַעַק בְּנֵי פָּלֶרְמוֹ:182 ‘מָוֶת, מָוֶת!’;

וְלוּ מֵרֹאשׁ רָאָה אָחִי183 כָּל אֵלֶּה, (76)

כִּי אָז בָּרַח מִנִּי חֲמַס הָעֹנִי

מִקָּטָלוֹנְיָה, פֶּן יַעֲלִיבֶנּוּ!

וְטוֹב הָיָה לוּ עוּץ עֵצָה יָחִישׁוּ, (79)

אִם הוּא אוֹ אֲחֵרִים, וְלֹא יוֹסִיפוּ184

עַל סִירָתוֹ הָעֲמוּסָה עוֹד עֹמֶס!

יִצְרוֹ – חֹטֶר נוֹבֵל עַל עֵץ פּוֹרֵח – (82)

זָקוּק לִגְדוּד־מִשְׁמַר גִבּוֹרֵי חָיִל,

לֹא לְחָרֵד מַלֹּאת כִּיסוֹ בְגֶזֶל!'

'אֶבְטַח כִּי הַחֶדְוָה אֲשֶׁר דְּבָרֶיךָ, (85)

שָׂרִי, הִזְרִימוּ אֶל נַפְשִׁי', אָמָרְתִּי,

'לְךָ נִרְאֵית בִּמְקוֹם בּוֹ לְכָל אשֶׁר

רֵאשִׁית וָקֵץ, כִּרְאוֹת אוֹתָהּ גַּם אָנִי; (88)

עַל כֵּן בִּי רַב עֻזָּהּ, וְעוֹד שָׂמַחְתִּי185

כִּי בְשׁוּרְךָ זִיו־יָהּ אֶת זֹאת הִבְחָנְתָּ!

גִיל הִשְׂבַּעְתָּנִי, נָא גַם הֲאִירֵנִי, (91)

כִּי הֱנִיעַנִי דִבּוּרְךָ לִתְמֹהַּ

אֵיכָה פְרִי מַר יִצְמַח מִזֶּרַע־מֶתֶק?'186

וְהוּא: 'אִם לְגַלּוֹת לְךָ אַצְלִיחַ (94)

אֱמֶת אַחַת – אֶל הַדָּבָר שָׁאַלְתָּ

תַּפְנֶה פָנֶיךָ כְּעַד כֹּה עָרְפֶּךָ:187

הַטּוֹב אֲשֶׁר מֵנִיעַ וּמַשְׂבִּיעַ (97)

זְבוּלֵי מָרוֹם, הַשְׁגָּחָתוֹ שָׂם חֹסֶן

בַּגַּלְגַּלִּים הָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה;188

לֹא רַק צוּרוֹת כָּל יֵשׁ שְׁמוּרוֹת בַּשֵּׂכֶל (100)

אֲשֶׁר כְּלִיל שְׁלֵמוּתוֹ מֶנְהוּ נוֹבֵעַ,189

אַךְ אֵלֶּה וּשְׁלוֹמָן אִתָּן גַּם יָחַד;

וְקֶשֶׁת זוֹ190, מִדֵּי תִירֶה פּוֹגַעַת (103)

תָּמִיד בְּמַטָּרָה מֵרֹאשׁ נִבְחֶרֶת,

כַּחֵץ בָּאוֹת אֲשֶׁר אֵלָיו שִׁלְּחוּהוּ!

וְלוּלֵא כֵן, הַשַּׁחַק בּוֹ דָרַכְתָּ (106)

יוֹלִיד אַךְ תּוֹלָדוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה

לֹא אֳמָנוּת כִּי מַשּׁוּאוֹת וָהֶרֶס!

כֵּן לֹא יִהְיֶה, אִם בַּשְּׂכָלִים191 אֵין דֹּפִי (109)

הַמְסוֹבְבִים אֶת כָּל כּוֹכְבֵי רָקִיעַ,

אוֹ בָרִאשׁוֹן עַל כִּי חִסֵּר בָּם כֹּח!

הַעוֹד בֵּאוּר לַקּשְׁטְ הַזֶּה בִּקָּשְׁתָּ?' (112)

‘לֹא’, עֲנִיתִיו, 'כִּי עַל דַּעְתִּי לֹא יַעַל

כִּי בְדָבָר נָחוּץ יִלְאֶה הַטֶּבַע!"

אֲזַי הוֹסִיף: 'הַגֵּד הַאִם יָרֵעַ (115)

לְאִישׁ לוּ לֹא הָיָה אֶזְרָח בֶּן־חֶבֶר?'192

‘כֵּן’, עֲנִיתִיו, ‘וּבְנִמּוּקִים אֵין צֹרֶךְ!’

'וְזֹאת הֲתִתָּכֵן אִם לֹא יַעְמֹלוּ (118)

בַּעֲמָלִים שׁוֹנִים יִלְדֵי הָאָרֶץ?

לֹא כִי, אִם מִשְׁפְּטֵי מוֹרְכֶם193 צָדָקוּ!'

וְכֹה בְהֶקֵשִׁים דָּרַךְ עַד הֵנָּה (121)

וְאָז הוֹסִיף: 'אִם כֵּן, הַדִּין מַכְרִיחַ

בָּכֶם רֹב שָׁרָשִׁים194 כִּרְבֹות הַמָּעַשׂ!

כֵּן זֶה נוֹלַד סוֹלוֹן, זֶה מַלְכִּיצֶדֶק, (124)

וְזֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְזֶה הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר שָׁכַל אֶת בְּנוֹ הָעָף שָׁמָיְמָה! 195

הַטֶּבַע הַסּוֹבֵב הַשָּׂם חוֹתֶמֶת (127)

עַל שַׁעֲוַת־חֲלוֹף – טוֹב מַעֲשֵׂהוּ196

אַךְ לֹא יַבְדִּיל בֵּין אֹהֶל וּבֵין אֹהֶל:

עַל כֵּן נִבְדַּל עֵשָׂו תְּאוֹם הַבֶּטֶן (130)

מִיַּעֲקֹב197, וְאֶת קְוִירִין198 יִחֵסוּ

לְמַרְס, פֶּן יְבַיְּשׁוֹ מוֹצָא־אָבִיהוּ!

הַטֶּבַע הַנּוֹצָר הֵן יוֹלִיכֶנּוּ (133)

בִּשְׁבִיל דּוֹמֶה לַשְּׁבִיל הוֹרָיו דָּרָכוּ199

לוּ הַשְׁגָּחַת אֱלֹהַּ לֹא הִכְרִיעָה!

הִנֵּה כָּל הַנִסְתָּר הֻצַּג מוּלֶךָ; (136)

וּלְהַרְאוֹתְךָ אֵיכָה בְךָ עָלָצְתִּי,

אֶפְרֹשׂ לִפְנֵי עֵינֶיךָ עוֹד תּוֹסֶפֶת:

תָּמִיד אַךְ בְּאוּשִׁים הַטֶּבַע יַעַשׂ (139)

אִם בְּגוֹרָל עוֹיֵן נִתְקָל, כַּנֶּטַע

אֲשֶׁר מִחוּץ לִתְחוּם חַיָּיו שָׂמוּהוּ;

לוּ לֵב שַׂמְתֶּם לַיְסֹוד יָצַב הַטֶּבַע, (142)

כִּי אָז אֶת יִצְרֵיהֶם יָכְלוּ לַשְׁבִּיחַ

בִּצְעֹד בְּעִקְּבוֹתָיו יַלְדֵי עַמֶּךָ;

אוּלָם אַתֶּם אֵפוֹד כֹּהֵן תָּשִׂימוּ (145)

עַל הַנּוֹלָד לַחְגֹּר מָתְנָיו בְּחֶרֶב,200

וְהַנּוֹלָד לִנְאֹם – אוֹתוֹ תַמְלִיכוּ! 201

עַל כֵּן שׂוֹטֶה שְׁבִילְכֶם מִנְּתִיב־הַיּשֶׁר'. (148)


 

שיר תְּשִׁיעִי    🔗

הנבואה של קארל מארטל. שיחות עם קוניצה־דא־רומאנו ועם פולקו, המראה לדאנטי את רחב ונושא נאום נגד שחיתותם של פירנצי ושל הכנסיה הרומית.


עֵת אֶת רוּחִי, הוֹי בַּת הַחֵן קְלֶמֶנְצָה202, 1

קַרְלְ זֶה אָבִיךְ הֵאִיר, הוֹסִיף סַפֵּר לִי

אֶת הַנְּכָלִים אֲשֶׁר בָּנָיו יִנְחָלוּ,

וְסָח לִי: ‘דֹּם! תֵּן לַשָּׁנִים תָּסֹבְנָה!’ 4

וְלֹא אַגִּיד, אֵפוֹא, אַךְ כִּי בְצֶדֶק

צוּקוֹתֵיכֶם תַּגְמוּל־נְהִי תִּגְרֹרְנָה.

וּכְבָר פָּנְתָה נִשְׁמַת אוֹרַת הַקֹּדֶשׁ 7

לַשֶּׁמֶשׁ הַמְמַלְאָה אוֹתָהּ בָּאשֶׁר

אֲשֶׁר כֹּחוֹ לְהַעֲשִׁיר כָּל נֶפֶשׁ.

הוֹי נְפָשׁוֹת תּוֹעוֹת, יְצוּרֵי־חֹנֶף, 10

מַפְנֵי לִבְּכֶם מִטּוֹב נִשְׂגָּב כָּמוֹהוּ

וּבְעֵין פּוֹזְלִים זוֹנִים אַחַר הַהֶבֶל!

וּכְבָר שְׁנִיָּה מֵהָאוֹרוֹת הַלָּלוּ 13

פָּנְתָה אֵלַי וּבְהַבְרָקַת קַרְנֶיהָ

הֶרְאַתְנִי אֶת חֶפְצָהּ לְהַנֹּותֵנִי.

עֵין בֵּיאַטְרִיקְסְ, אֲשֶׁר לֹא סָרָה מֶנִּי (16)

מֵרוּם זִיוָהּ, בִּיקָר הַסְכָּמוֹתֶיהָ

אִמְּצַתְנִי גַם עַתָּה וְהִבְטִיחַתְנִי.

‘נָא שִׂימִי גְמוּל לִתְשׁוּקָתִי’, קָרָאתִי, (19)

'רוּחַ בְּרוּכָה! תְּנִי אוֹת לִי וְאֵדָעָה

כִּי כָל עֶרְגַּת נַפְשִׁי בָּךְ מִשְׁתַּקֶּפֶת!'203

וְהָאוֹרָה, עֲדֶן לֹא מֻכָּרָה לִי, (22)

מִנִּי עָמְקָהּ, מֶנְהוּ בְשִׁיר הֵחֵלָּה,

עָנְתָה כְאִישׁ עוֹלֵץ בְּפֹעַל־חֶסֶד:

'שָׁם, בְּחֶלְקַת אִיטַלְיָה הַמָּשְׁחֶתֶת,204 (25)

הִיא הַחֶלְקָה אֲשֶׁר בֵּין אִי רִיאַלְטוֹ

וּבֵין מַעְיַן־פִּיאָבָה וְעֵין בְּרֶנְטָה,

נִשֵּׂאת גִּבְעָה אַחַת צְנוּעַת־הַגֹּבַהּ, (28)

מִמֶנָּה לִפְנֵי זְמַן יָרְדָה שַׁלְהֶבֶת205

אֲשֶׁר הִכְבִּירָה שֹׁד־מָגוֹר לָאָרֶץ;

גַּם שְׁתֵּינוּ מִמָּקוֹר אֶחָד נוֹלָדְנוּ. (31)

קוּנִיצָה206 שְׁמִי הָיָה, וּפֹה אַזְרִיחַ

כִּי זֹהַר הַכּוֹכָב הַזֶּה נִצְּחָנִי.

אַךְ לְעַצְמִי בְּלֵב עַלִּיז סָלָחְתִּי (34)

עִלַּת חֶלְקִי207, גַּם לֹא תַעֲצִיבֵנִי:

אוּלַי עַל זֹאת יִתְמַהּ הֲמוֹן עַמֶּךָ!

מִשּׁוֹכְנֵי לֶשֶׁם זֶה, פְּאֵר זְבוּלֵינוּ208 (37)

אֲשֶׁר קָרוֹב אֵלַי מִכָּל הַיֶּתֶר,

עוֹד שֶׁבַח רַב יֵצֵא, וּבְטֶרֶם יֶרֶף

תָּשׁוּב זֹאת שְׁנַת־יוֹבֵל עוֹד פִּי חֲמֵשֶׁת! (40)

וּרְאֵה אִם טוֹב לְאִישׁ לִגְדֹּל לְמַעַן

חַיֵּי חֶלְדּוֹ מִשְׁנֵה חַיָּיו יַצְמִיחוּ! 209

אַךְ לֹא כֵן יַחְשְׁבוּ עֶדְרֵי דוֹרֶךָ210, (43)

סְגוּרִים בֵּין אָדִיצֵ’י לְטַלְיָמֶנְטוֹ,

וְלֹא, גַּם כִּי הֻכּוּ, מוּסָר לָקָחוּ!

אַךְ עוֹד מְעַט בְּנֵי פָּדוֹבָה211 יַאְדִּימוּ (46)

אֶת הָאֲגַם מַרְוֶה חוֹפֵי וִיצֶ’נְצָה

עַל כִּי הִקְשׁוּ עָרְפָּם לִפְנֵי הַצֶּדֶק;

וְשָׁם, בְּהִלָּווֹת קַנְיָן לְסִילֵי212, (49)

שׁוֹלֵט אֶחָד נוֹשֵׂא מִצְחוֹ בְשַׁחַץ,

וּכְבָר לְהִתָּפְשׂוֹ שׁוֹזְרִים מִכְמֶרֶת!

וּנְהִי וָהֶגֶה יַעֲלוּ מִפֶלְטְרוֹ213 (52)

בְּחֵטְא רוֹעָהּ כִּי רַב, אֲשֶׁר אֵין פֶּשַׁע

כָּמוֹהוּ כִי גָלָה לְכֶלֶא מַלְטָה.

אֵין לֹג אֲשֶׁר יִגְדַּל רָחְבּוֹ דֵי צֹרֶךְ (55)

עַד כִּי יָכִיל אֶת שֶׁפֶךְ דַּם פֵירָרָה,

וְאַךְ יִיגַע שׁוֹקְלוֹ נֵטֶף בְּנֵטֶף!

דָּם זֶה יַקְרִיב כֹּהֵן נְדִיב הָרוּחַ, 58

אוֹת הִמָּסְרוֹ לַכַּת, וְשַׁי כָּמוֹהוּ

אָמְנָם יִשְׁוֶה לְחֹק חַיֵּי אַרְצֶךָ!

10.jpg

מַרְאוֹת214 בָּרוֹם, לָהֵן כֵּסִים תִּקְרָאוּ: (61)

מֵהֶן, יוֹשֵׁב בַּדִּין, יָהּ מְאִירֵנוּ

וְכֵן נֵדַע צִדְקַת דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה!' 215

עוֹד לֹא דִבְּרָה216, וְלִי הֶרְאָה מַרְאֶהָ (64)

כִּי לְדָבָר אַחֵר פָּנְתָה, כִּי שָׁבָה

אֶל מְחוֹלָהּ כְּסִבּוּבָהּ מִקֹּדֶם.

וְגִיל אַחֵר – וְאֶת זִיווֹ הִכַּרְתִּי217 (67)

כְּבָר בִּמְלוֹאוֹ – לִפְנֵי עֵינַי הוֹפִיעַ

כְּשֹׁהַם צַח כִּי תַךְ בּוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ.

הַגִּיל אֲשֶׁר מַצְמִיחַ בָּנוּ צַחַק (70)

מַרְבֶּה שָׁם נֹגַהּ, אַךְ דָּרֵי הַשָּׁחַת218

פְּנֵיהֶם קוֹדְרִים כִּרְבוֹת בָּם הָעַצֶּבֶת.

'הַכֹּל צוֹפֶה אֱלֹהַּ, וּרְאוּתֶךָ (73)

כֹּה בוֹ שׁוֹקַעַת עַד כִּי אֵין כָּל חֵפֶץ

אֲשֶׁר יוּכַל לְהֵעָלֵם מִמֶּךָּ!

לָמָּה אֵפוֹא רָצוֹן לֹא יַשְׂבִּיעֵנִי, (76)

בְּרוּךְ־יָהּ, קוֹלְךָ הַשָּׂם שְׂמָחוֹת בַּשַּׁחַק

תָּמִיד בְּחֶבֶר שִׁיר קְדוֹשֵׁי הַלַּהַב

הַמִּתְלַבְּשִׁים בְּשֵׁשֶׁת הַכְּנָפָיִם? 219 (79)

לֹא כֵן לִשְׁאֵלָתְךָ אֲנִי חִכִּיתִי

לוּ כִרְאוֹתְךָ אוֹתִי אוֹתְךָ רָאִיתִי!'

אָמַרְתִּי כֹה, וְאָז דְבָרָיו הֵחֵלּוּ: (82)

'גְּדוֹל הַשְּׁקָעִים, בּוֹ נִרְחָבִים הַמַּיִם

(מִלְּבַד הַיָּם הַשָּׂם לָאָרֶץ חֵשֶׁב)220

בֵּין שְׁנֵי חוֹפִים שׁוֹנִים, כֹּה אָץ מִזְרָחָה221 (85)

עַד כִּי הוֹפֵךְ לְחוּג הַצָּהֳרַיִם

הַקַּו אֲשֶׁר רֵאשִׁית הָיָה לוֹ אֹפֶק.

לְשֶׁקַע זֶה שׁוֹמֵר חוֹפוֹ הָיִיתִי (88)

בֵּין אֶבְּרוֹ וּבֵין מַקְרָה הַמַּפְרֶדֶת

בִּזְעֵיר דַּרְכָּהּ גֵּנוֹבָה מִטּוֹסְקָנָה.

כִּמְעַט יַחְדָּו רוֹאוֹת שְׁקִיעָה וָשַׁחַר (91)

גַּם בּוּגָ’ה גַּם הָאָרֶץ בָּהּ נוֹלָדְתִּי,

אֲשֶׁר דָּמָהּ אֶת נְמָלָהּ הִרְתִּיחַ222.

הָעָם יוֹדֵעַ שְׁמִי קָרָא לִי פוֹלְקוֹ, (94)

וְחוֹתַמְתִּי בַזְּבוּל הַזֶּה הָטְבָּעָה

כִּי הוּא גַם חוֹתָמוֹ עָלַי הִטְבִּיעַ.

בַּת־בֵּלוֹ223 כֹה לֹא נִרְתְּחָה בַחֵשֶׁק, (97)

מַדְוֶה אֶת סִירֵאוּס וְאֶת קְרֵיאוּסָה,

כָּמוֹנִי כָּל עוֹד תַּלְתַּלַּי הִשְׁחִירוּ,

אַף לֹא בַת־רוֹדוֹפֵּי אֲשֶׁר הִתֵּל בָּהּ (100)

הַשַּׂר דֵּמוֹפוֹאוֹן, וְלֹא אַלְקִידֵס

עֵת בְּחַדְרֵי לִבּוֹ שָׁכְנָה אִיּוֹלֵי.224

אַךְ פֹּה לֹא נֵדַע נֹחַם כִּי אִם עֹנֶג, (103)

לֹא עַל הַחֵטְא, כִּי אֶת זִכְרוֹ לֹא נַעַל225,

אַךְ עַל הָאוֹן הַדָּן וְהַקּוֹבֵעַ.

פֹּה נִתְבּוֹנֵן בַּדַּעַת הַמַּשְׁבַּחַת (106)

רוּם תּוֹלְדוֹתֶיהָ, וְהַטּוֹב נַכִּירָה,

בּוֹ לָעֶלְיוֹן שָׁב הָעוֹלָם מִתָּחַת.

וּלְמַעַן תַּעַל שְׂבַע כָּל חֲשָׁקֶיךָ (109)

אֲשֶׁר בְּךָ בַּזְּבוּל הַזֶּה הִצְמִיחוּ,

הָבָה וְעוֹד בְּדִבּוּרִים אוֹסִיפָה:

הֲלֹא תִשְׁאַל עַל שְׁכַן אוֹרַת הַזֹּהַר (112)

אֲשֶׁר בְּקִרְבָתִי פֹה מְנַצְנֶצֶת

כְּקֶרֶן הַחַרְסָה בְּזֹךְ הַמָּיִם?

הַקְשֵׁב, אֵפוֹא, כִּי פֹה מוֹצֵאת מַרְגּוֹעַ (115)

רָחָב, וּבְהִסָּפְחָהּ אֶל סִיעָתֵנוּ226

בָּהּ שָׂמָה חוֹתַמְתָּהּ כִּי תַאְדִּירֶנָּה.

לַזְּבוּל הַזֶּה, בּוֹ לְקִצּוֹ מַגִּיעַ (118)

צֵל אַרְצְכֶם, אִשָּׁה זוֹ נֶאֱסָפָה227

מֵחֵיל נִצְחוֹן כְרִיסְטוֹס לִפְנֵי כָּל נֶפֶשׁ228;

וְלָהּ יָאֶה בִּזְבוּל מִזְּבוּלֵי מַעְלָה (121)

לְהִשָּׁאֵר כְּעֵד הוֹד הַנִּצּוּחַ

אֲשֶׁר הֻשַּׂג בְּהַצְמָדַת כַּפָּיִם229,

כִּי הִיא עָזְרָה לָחִישׁ רֵאשִׁית הַהֶדֶר (124)

אֶל יְהוֹשֻׁעַ230 עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ,

לָהּ לַחֲרֹד הָאַפִּיפְיוֹר231 לֹא יֶרֶב!

עִירְךָ אֲשֶׁר יִסְּדָהּ אֲבִי־הַמֶּרֶד (127)

אֲשֶׁר פָּנָה אֱלֵי עוֹשֵׂהוּ עֹרֶף232,

וּבָהּ קִנְאָה הוֹלִידָה הִי וָהֶגֶה,

יוֹצֶרֶת וּמְפִיצָה אָלַת הַפֶּרַח233 (130)

אֲשֶׁר הִטְעָה אֶת צֹאן תְּמִימֵי הַדֶּרֶךְ

כִּי בוֹ הָפַךְ זְאֵב רוֹעֵה הָעֵדֶר!

וּכְתָב בְּרִית־יֵשׁוּ וּגְדוֹלֵי מוֹרֶיהָ (133)

זֻנְּחוּ, וְרַק בְּפַסְקָנֵי הַכְּנֶסֶת

הוֹגִים, וְכֵן שׁוּלֵי כָל דַּף יָעִידוּ;234

לֵב אַפִּיפְיוֹר וְחַשְׁמַנִּים אֶל אֵלֶּה, (136)

וְלֹא תִרְעֶה רוּחָם בִּנְאוֹת נַצֶּרֶת,

בָּהּ גַּבְרִיאֵל פָּרַשׂ אֶת הַכְּנָפָיִם! 235

אַךְ וָטִיקָן וּשְׁאָר סְגֻלּוֹת עִיר רוֹמִי, (139)

בָּם מְנוּחַת עוֹלָם מָצָא בַּקֶּבֶר

הַגְּדוּד, אֲשֶׁר הָלַךְ אָז אַחַר פֶּטְרוּס236,

מִן הַתַּזְנוּת הַזֹּאת חִישׁ יִנָּצֵּלוּ!' 237 (142)


 

שִׁיר עֲשִׂירִי    🔗

חכמת האלהים הנראית במסלולי המזלות. העליה אל גלגל השמש, מקום שבתן של נשמות התיאולוגים. הזר של שנים עשר תיאולוגים מפורסמים. תומאס (ד’אקוינו) קורא בשמותיהם. כל הזר שב לרקוד ולמזמור.


מַבִּיט בִּבְנוֹ בָאַהֲבָה238 – נוֹשֶׁבֶת (1)

גַּם יַחַד מִשְּׁנֵיהֶם לְעוֹלְמֵי נֶצַח –

אַב־הַגְּבוּרוֹת, קַדְמוֹן, לֹא נְכַנֶּנּוּ,

אֶת כָּל הַנָּע בַּטֶּבַע אוֹ בַשֵּׂכֶל (4)

הִפְלִיא לִיצֹר בְּחֹק, עַד אֵין כָּל נֶפֶשׁ

אוֹתוֹ תִרְאֶה וְלֹא יַרְוֶנָּה עֹנֶג.

עַתָּה, קוֹרֵא, אִתִּי שָׂא עַיִן מַעְלָה (7)

אֶל רוּם הַגַּלְגַּלִים לִמְקוֹם שָׁם יַחַד

שְׁתֵּי הַתְּנוּעוֹת זוֹ בַשְּׁנִיָּה פוֹגַעַת239;

וְשָׁם הָחֵל לְהִסְתַּכֵּל בַּמְּלֶאכֶת 10

אֲשֶׁר יוֹצְרָהּ, שׁוֹמֵר חִבָּה אֵלֶיהָ,

לָנֶצַח לֹא יָמִישׁ עֵינוֹ מִמֶּנָּה,

וּרְאֵה אֵיכָה מִשָּׁם נִפְרָד הָאֹרַח, 13

זֶה הֶעָקֹם נוֹשֵׂא כוֹכְבֵי הַלֶּכֶת

לֵיטִיב לַדּוֹר, אֲשֶׁר לָהֶם שֹׁוֵעַ240;

וְלוּלֵא יֵט אָרְחָם, כִּי אָז לְתֹהוּ 16

אָבַד הַרְבֵּה מִן הַגְּבוּרָה בַשַּׁחַק

וּמֵת כִּמְעַט כָּל כֹּחַ חַי בָּאָרֶץ241;

וְלוּ תַמְעִיט נְטִיָּתָם אוֹ תֶרֶב (19)

מִקַּו יָשָׁר, הֲלֹא הַפְסֵד יַפְסִידוּ

סִדְרֵי עוֹלָם לְמַעְלָה גַם לְמַטָּה242.

שֵׁב, שֵׁב לְךָ, קוֹרֵא, עַל סַפְסָלֶךָ (22)

וְשׁוּב הֲגוֹת בְּלֶקַח הַמַּטְעֶמֶת

אִם גִּיל תֹּאבֶה בְּטֶרֶם תִּתְיַגֵּעַ.

מוּלְךָ שַׂמְתִּיהָ: גְּרֹס אַתָּה מֵעָתָּה, (25)

כִּי אָנֹכִי, כָּל חֶרְדָּתִי נִתֶּנֶת

אֶל הַדָּבָר, אוֹתוֹ לִכְתֹּב נָדָרְתִּי.

גְּדוֹל מְשָׁרְתֵי תֵבֵל243 אֲשֶׁר מַטְבִּיעַ (28)

אֶת הָעוֹלָם בְּאוֹן גְּבוּרַת שָׁמַיִם

וְלָנוּ אוֹרָתוֹ עִתִּים מוֹדֶדֶת,

בְּהִתְאַגְּדוֹ עִם הַנְּקֻדָּה הִזְכָּרְתִּי, (31)

סָבַב בַּלֻּלְיָנִים אֲשֶׁר בָּאֵלֶּה

תָּמִיד מַקְדִּים לִזְרֹחַ לְפָנֵינוּ.244

וּבוֹ הָיִיתִי245, אֶפֶס לֹא הִרְגַּשְׁתִּי (34)

בַּעֲלוֹתִי, כְּמוֹ אֲשֶׁר דַּעְתֵּנוּ

עַד בּוֹא רֵאשִׁית רַעְיוֹן לֹא תַרְגִּישֶׁנּוּ.

בֵּיאַטְרִיקְסְ הִיא אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע (37)

כֹּה מְעַלָּה מִטוֹב אֶל טוֹב מִמֶּנּוּ,

וְלֹא יֻכַּר הַזְּמַן בְּמַעֲשֶׂיהָ.

מַה מֵּעַצְמוֹ הִבְרִיק כָּל שְׁכַן הַשֶּׁמֶשׁ (40)

אֲשֶׁר הָיִיתִי בְחֵיקָהּ, וְהֵמָּה

בַּזִּיו נִרְאוּ לָעַיִן, לֹא בַגָּוֶן! 246

גַּם כִּי אַזְעִיק כִּשְׁרוֹן, הֶרְגֵּל וָדָעַת – (43)

אֵיךְ אֲסַפְּרוֹ וְדִמְיוֹנְכֶם יִרְאֶנּוּ?

רַק יֵאָמֵן וּלְהַבִּיטוֹ תִכְסֹפוּ!

וְאִם מִגֹּבַהּ זֶה דַּל דִּמְיוֹנֵנוּ, (46)

אֵין פֶּלֶא, כִּי אֶל עָל מֵאוֹר הַחֶרֶס

עֵינֵי בָשָׂר לֹא הִתְעַלּוּ עֲדָיִן247.

11.jpg

כֹּה הַפָּמַלְיָה הָרְבִיעִית הָיְתָה פֹה (49)

לָאָב הָרָם, אוֹתָהּ לָעַד מַשְׂבִּיעַ,

מַרְאֶה לָהּ אֵיךְ מוֹלִיד וּמַשִּׁיב־רוּחַ248.

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ פָּתְחָה: 'תַּן הוֹד, תֵּן שֶׁבַח (52)

לְשֶׁמֶשׁ הַשְּׂרָפִים249 כִּי חֲסָדֶיהָ

לַמֻּרְגָּשָׁה בְּחוּשׁ פֹּה הֶעֱלוּךָ!'

אֵין בֶּן־אֱנוֹשׁ, נָכוֹן לִמְסִירוּת־נֶפֶשׁ (55)

וְלִכְנִיעָה לִפְנֵי רְצוֹן אֱלֹהַּ

בְּכָל לִבּוֹ, כְּהִכָּנַע אָנֹכִי

עַתָּה בְהַקְשִׁיבִי לְדִבּוּרֶיהָ, 58

וְכָל חִבַּת נַפְשִׁי אֵלָיו הִפְנֵיתִי

עַד אֶת בֵּיאַטְרִיקְסְ בִּנְשִׁיָּה הֵלִיטָה.

לֹא חָרָה לָהּ, אַךְ שִׂחֲקוּ פָנֶיהָ (61)

וְאֶת רוּחִי, עַד הֵנָּה מְאֻחֶדֶת,

בֵּין רֹב דְּבָרִים פִּזַּר אוֹר צְחוֹק עֵינֶיהָ.250

וְחֵיל אוֹרוֹת זִיו חַי, זִיו מְנַצֵּחַ, 251 (64)

שָׂמָנוּ לְמֶרְכָּז וּכְזֵר עִטְּרָנוּ,

וְרַב מֵחֵן אוֹרָן חִנָּן בַּזֶּמֶר.

כֵּן זֵר נִרְאֶה סָבִיב לְבַת־לָטוֹנָה252 (67)

בִּרְבוֹת עֲבִי אֵדִים עַד כִּי יַחְזִיקוּ

הַחוּט אֲשֶׁר טוֹוֶה אַבְנֵט קַרְנֶיהָ.

שׁוֹמְרָה חֲצַר הַזְּבוּל, מִמֶּנָּה שַׁבְתִּי, (70)

רֹב אַבְנֵי חֵפֶץ, כֹּה יִקְרוֹת הַמֶּכֶר

עַד אֵין לְהַשִּׂיאָן מִן הַמַּמְלֶכֶת,

וְזֶמֶר הָאוֹרוֹת הָיָה מֵאֵלֶּה; (73)

מִי לֹא יַרְחִיב כָּנָף לָעוּף עַד שָׁמָּה,

יְקַו מִפִּי אִלֵּם שִׁבְחָן לִשְׁמֹעַ!

וְכַאֲשֶׁר שִׁלְּשׁוּ חַמּוֹת הַנֹּגַהּ (76)

בְּלַהֲטָן אֶת הֲלִיכָן סְבִיבֵנוּ,

נִרְאוּ, כַּכּוֹכָבִים סְבִיב צִיר הַקֹּטֶב,

כַּעֲלָמוֹת רוֹקְדוֹת, לֹא כִי תִטֹּשְׁנָה (79)

אֶת מְחוֹלָן, אַךְ תַּעֲמֹדְנָה חֶרֶשׁ253

עַד אֶת צְלִילֵי חֲרוּז חָדָשׁ תִּשְׁמַעְנָה.

וְקוֹל דּוֹבֵר מִלֵּב־אַחַת הִקְשָׁבְתִּי254: (82)

'אִם כֹּה בְךָ זוֹרֵחַ אוֹר הַחֶסֶד

(מַצִּית חִבַּת אֱמֶת אֲשֶׁר הוֹלֶכֶת

וּבְעָצְמָתָהּ גְּדֵלָה) עַד כִּי יַנְחֶךָּ (85)

עַל הַסֻּלָּם אֲשֶׁר לֹא נֵרֶד מֶנְהוּ255

בִּלְתִּי לְמַעַן לַעֲלוֹת נָשׁוּבָה –

כָּל הַמּוֹנֵעַ מִנִּי צִמְאוֹנֶךָ (88)

אֶת יֵין כּוֹסוֹ, דְּרוֹר לֹא יוֹדֵעַ, אֶפֶס

כַּמַּיִם הַמְסָרְבִים לִפֹּל הַיָּמָּה! 256

הֲלֹא תִשְׁאַל אֵי נִצָּנִים יַאְדִּירוּ (91)

זֵר זֶה הַנָּע סְבִיב אַהַב חֵן הָאֵשֶׁת

הַמְזַכָּתְךָ לַעֲלִיַּת שָׁמָיִם:

הָיִיתִי בֵין שֵׂיוֹת עֶדְרֵי הַקֹּדֶשׁ (94)

אוֹתָן הוֹלִיךְ דּוֹמִינִיקוּס בַּדֶּרֶךְ,

בָּהּ יְדֻשַּׁן שׁוֹמְרָהּ אִם לֹא יִטְּשֶׁנָּה;257

זֶה הַקָּרוֹב מִימִין לִי מִכֻּלָּהַם (97)

הָיָה לִי רַב וְאָח, וְהוּא אַלְבֶּרְטוּס258

אִישׁ־קֶלְן, וְאָנֹכִי תּוֹמַס ד’אַקְוִינוֹ!

אִם כֵּן תֹּאבֶה לַכִּיר אֶת כָּל הַיֶּתֶר, (100)

אַחַר דְּבָרַי שָׂא עַיִן וְסוֹבַבְתָּ

אֶת זֵר הַמְבֹרָכִים בְּמַבָּטֶיךָ: 259

שָׁם הַחִיּוּךְ מַצְהִיל מִפְּנֵי גְּרַצְיָנוּס, (103)

אֲשֶׁר בֵּין בֵּית דִּין זֶה וּבֵין מִשְׁנֵהוּ

שָׂם גֶּשֶׁר לְשִׂמְחַת דָּרֵי הָעֵדֶן; 260

וְעַל צִדּוֹ עוֹנֵד נִזְרֵנוּ פֶּטֶר261, (106)

אֲשֶׁר כָּאַלְמָנָה מֻכַּת הָעֹנִי

הִקְרִיב הוֹנוֹ לִכְנֵסִיַּת קָדְשֵׁנוּ;

הַזִּיו הַחֲמִישִׁי,262 גְּדוֹל תִּפְאַרְתֵּנוּ, (109)

קוֹרֵן פִּלְאֵי חִבָּה עַד כָּל בְּנֵי חֶלֶד

צְמֵאִים לִשְׁמֹעַ עַל גּוֹרַל הַגֶּבֶר;

בּוֹ לֵב צָפוּן כֹּה מַעֲמִיק בְּחֵקֶר (112)

עַד, אִם אֱמֶת הִיא הָאֱמֶת, כָּמוֹהוּ

לֹא קָם שֵׁנִי צוֹפֵה כָל רָז וָסֵתֶר;

וְעַל צִדּוֹ – הָאוֹר אֲשֶׁר לְמַטָּה, 116

בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, הֶעְמִיק בִּינָה וָטַעַם263

טִיב כָּל מַלְאָךְ וּשְׁלִיחוּתוֹ לָדָעַת;

וְשָׁם בַּלַּהַב הַקָּטָן שָׂמֵחַ (118)

מֵלִיץ יְמֵי נַצְרוּת אֲשֶׁר מִפִּיהוּ

בָּא עֵזֶר וְחִזּוּק לְקוֹנְסְטַנְטִינוּס; 264

עַתָּה, אִם תְּסוֹבֵב אֶת עֵין שִׂכְלֶךָ (121)

אַחַר שְׁבָחַי מִזֹּהַר אֱלֵי זֹהַר,

כִּי אָז כְּבָר לַשְּׁמִינִי תֵצֵא נַפְשֶׁךָ!

בּוֹ, בִּרְאוֹתָהּ כָּל טוֹב, שְׂמֵחָה הַנֶּפֶשׁ, (124)

זֹאת הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר מִשְׁגֵּי בְנֵי־אֶרֶץ

גִּלְּתָה לְכָל אָדָם מֵיטִיב לִשְׁמֹעַ;

הַגּוּף, מֶנְהוּ גֹרְשָׁה, עַתָּה יָנוּחַ (127)

שָׁם בְּצֶ’לְדַּאוּר, וְהִיא הֲלֹם הִגִּיעָה

לְשֶׁלֶו זֶה מִמְּרִי גוֹלָה וָסֵבֶל;265

שׁוּר עוֹד אוֹרוֹת נִשְׁמוֹת לַבָּה נוֹצֶצֶת, (130)

אוֹר אִיסִידוֹר266, אוֹר בֵּדָא וְרִקַּרְדּוֹ,

שֶׁהָגוּתוֹ מֵעַל לֵב אִישׁ נִשְׂגָּבָה;

וְזֶה, מֶנְהוּ עָדַי שָׁב מַבָּטֶךָ, (133)

הוּא אוֹר הָאִישׁ, לוֹ בְעִמְקֵי מַחְשֶׁבֶת

נִרְאָה יוֹם הַמִּיתָה כְמִתְמַהְמֵהַּ;

אוֹרָה נִצְחִית הִיא, הִיא אוֹרַת סִגְיֵרִי267 (136)

אֲשֶׁר, מַרְבִּיץ תּוֹרָה בִּרְחוֹב־הַתֶּבֶן,

בְּהֶקֵּשִׁים אֱמֶת מַשְׂנֵאת הוֹכִיחַ!'

וּכְאוֹרְלוֹגִין – אֲשֶׁר קוֹרֵא אֵלֵינוּ (139)

בְּקוּם בְּשַׁחֲרִית רַעְיַת אֱלֹהַּ268

קַדֵּם דּוֹדָהּ בְּשִׁיר כִּי יְחַבְּבֶנָּה,

וּבוֹ מוֹשֵׁךְ אוֹפַן אוֹפַן רֵעֵהוּ (142)

וְלַחַן קוֹל טִין־טִין עָרֵב מַשְׁמִיעַ

עַד כָּל יִשְׁרֵי־לֵבָב יְדֻשְּׁנוּ־אָהַב –

כֵּן פֹּה אוֹפַן הַמְהֻלָּלִים חָזִיתִי (145)

נָע וּמְזַמֵּר זִמְרוֹ אֲחִיד־הָרֶנֶן

בְּמֶתֶק־נֹעַם, לֹא נוֹדָע לָאֹזֶן

בִּלְתִּי בִמְקוֹם הַגִּיל לָעַד לֹא יֶרֶף. (148)


 

שיר אַחַד עָשָׂר    🔗

נאומו של תומאס על אודות הקדוש פראנציסקוס מאסיזי. משא תוכחה נגד הדומיניקאנים.


הֶאָח חֶרְדַּת אֱנוֹשׁ רוֹדֶפֶת הֶבֶל! (1)

מָה רוֹפְפִים הַנִּמּוּקִים, מֵהֵמָּה

רָאִית לִפְרֹשׂ לְמַטָּה אֶת כְּנָפָיִךְ!

מִי שָׂם הַמִּשְׁפָּטִים קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ, (4)

מִי הָרְפוּאָה, מִי לִכְהֻנָּה כָּמֵהַּ,

מִי בְעָרְמָה לִשְׁלֹט וּמִי בְכֹחַ,

מִי לִגְזֵלָה וּמִי לְעִסְקֵי־סָחַר, (7)

וּמִי נִלְאָה שְׁטוּף עֲגָבִים וָעֹנֶג

וּמִי יֵשֵׁב לוֹ בְחִבּוּק יָדָיִם,

עֵת אָנֹכִי, חָפְשִׁי מִנִּי כָל אֵלֶּה, (10)

עִם בֵּיאַטְרִיקְסְ בִּשְׁמֵי מָרוֹם זָכִיתִי

לְקַבָּלַת־פָּנִים כֹּה מְפֹאֶרֶת!

וּבְשׁוּב כָּל אוֹר אֶל הַנְּקֻדָּה, מִמֶּנָּה (13)

הֵחֵל לָנוּעַ בְּמַעְגַּל הַזֹּהַר,

עָמַד כַּנֵּר בִּמְנוֹרָתוֹ תָקוּעַ269.

וְקוֹל הָאוֹר אֲשֶׁר רֵאשִׁית קָרָא לִי270 (16)

שָׁמְעָה אָזְנִי, וְאַךְ פָּתַח בַּשִּׂיחַ

כֵּן צַחַק שַׁלְהַבְתּוֹ גָּדַל כִּפְלָיִם:

'כְּהִדָּלֵק רוּחִי מֵאוֹר הַנֵּצַח, (19)

כֵּן, בְּשׁוּרִי אֱלֵי חֵיקוֹ, אַכִּירָה

גַּם אֶת מְקוֹר כָּל רַחְשׁוּשֵׁי לִבֶּךָ!

תִּתְמַהּ וְתִתְאַוֶּה לַקְשִׁיב מִמֶּנִּי (22)

בִּנְאוּם שָׂפָה צְרוּפָה אַף מְפֹרֶטֶת –

וְיַעַרְכוּ דְבָרַי לְבִינָתֶךָ, –

“לָמָּה בָּהּ יְדֻשַּׁן” אֲזַי אָמַרְתִּי (25)

וְעוֹד לָמָּה “לֹא קָם שֵׁנִי כָמוֹהוּ”? 271

וּפֹה יָפֶה אִם לְהַבְדִּיל נֵיטִיבָה.

הַהַשְׁגָּחָה אֲשֶׁר בַּיְקוּם שׁוֹלֶטֶת (28)

בְּסוֹד עֵצָה, בָּהּ עֵין כָּל יִלְדֵי־חֹמֶר

אַךְ תְּנֻצַּח עַד לְעָמְקָהּ תַּגִּיעַ,

פָּקְדָה – לְבַעֲבוּר תִּדְבַּק הָאֵשֶׁת (31)

בַּדּוֹד אֲשֶׁר אֵרְשָׂהּ בְּקוֹל צוֹוֵחַ

בַּדָּם הַזַּךְ, אַף, בְּעַצְמָהּ בּוֹטָחַת272,

תַּרְבֶּה לִשְׁמֹר אֵלָיו אֶת אֱמוּנֶיהָ – (34)

שְׁנֵי נְשִׂיאִים273 כִּי יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ

וּבְבִטְחוֹנָהּ וֶאֱמוּנָהּ יוֹרוּהָ:

12.jpg

זֶה, לַבָּתוֹ כְאֵשׁ שְׂרָפִים הִלְהִיטָה, (37)

וְזֶה כְּנֹגַהּ הַכְּרוּבִים הִזְרִיחַ274

בְּרוּחַ חָכְמָתוֹ עֲלֵי הָאָרֶץ.

אַזְכִּיר אֶחָד275, כִּי גַם שְׁנֵיהֶם יָזְכָּרוּ (40)

בְּהִשָּׁבַח אֶחָד, זֶה אוֹ רֵעֵהוּ,

כִּי כְאֶחָד עָמְלוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם!

שָׁם, בֵּין טֻפִּינוֹ וּנְפִילַת הָאֶשֶׁד (43)

בַּתֵּל אֲשֶׁר בָּחַר קָדוֹשׁ אֻבַּלְדּוֹ276,

תְּלוּיָה צֵלָע פּוֹרָה מֵהַר גָּבֹהַּ,

וְתַךְ פֶּרוּגָ’ה דֶּרֶךְ פֹּרְטָה־סוֹלֵי (46)

בְּקֹר וָחֹם, וְעַל עֻלָּן תִּבְכֶּינָה

מִשָּׁם וְיָמָּה נוֹצֶ’רָה וּגְוַלְדּוֹ.

עַל הַצֵּלָע הַהִיא, בִּמְקוֹם הַזֶּרֶם (49)

מֵאֵט נִפְלוֹ, נוֹלְדָה לָאָרֶץ שֶׁמֶשׁ277

כְּצֵאת שִׁמְשֵׁנוּ זוֹ מִמֵּי הַגַּנְגֵּס;

עַל כֵּן כָּל בָּא תַנּוֹת שִׁבְחֵי הַפֶּלֶךְ (52)

לֹא שְׁמוֹ אַסִּיזִי הַתָּפֵל יִתֵּן לוֹ

כִּי שֵׁם “מוֹצָא הַשֶּׁמֶשׁ” יַכְתִּירֶנּוּ.

כִּמְעַט מֵעַל מְקוֹם צֵאתוֹ הִגְבִּיהַּ (55)

וּכְבָר הֵחֵל לַטְעִים דּוֹרֵי הָאָרֶץ

מְעַט חִזּוּק מִגְּבוּרָתוֹ בַקֹּדֶשׁ;

כִּי בְאָבִיו נִלְחַם, עוֹדֶנּוּ נָעַר, 58

בִּגְלַל אִשָּׁה278, לָהּ, כַּאֲשֶׁר לַמָּוֶת,

אִישׁ לֹא יִשְׂמַח דַּלְתֵי בֵיתוֹ לִפְתֹּחַ;

וּלְעֵין כָּל עֲדָתוֹ וּלְעֵין רוֹעֶיהָ (61)

וְקָבָל פְּנֵי אָבִיו279 אוֹתָהּ אֵרַשׂ לוֹ

וְעַז מִיּוֹם לְיוֹם חִשְׁקוֹ אֵלֶיהָ.

הִיא, עַד בּוֹאוֹ, שָׁנִים מֵאָה וָאֶלֶף (64)

חִכְּתָה, שְׁכוּלָה מִבַּעַל נְעוּרֶיהָ,280

בָּדָד, נִבְזָה, מֵאֵין נוֹטֶה לָהּ חֶסֶד;

לַשָּׁוְא שִׁבְחָהּ כִּי בְאָמְצָהּ הֶחְזִיקָה (67)

כְּאָמִיקְלַס281 בְּשֵׂאת קוֹלוֹ הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר הִטִּיל עַל כָּל הָאָרֶץ פָּחַד;

לַשָּׁוְא שָׁמְרָה בְּאֹמֶץ אֱמוּנֶיהָ (70)

עַד כִּי בְהִשָּׁאֵר מָרִיָּה מַטָּה282

הִיא עִם כְרִיסְטוֹס עָלְתָה עַל צְלָב הָעֹצֶב283.

וּלְמַעַן לֹא אַרְבֶּה בִּטְמִירֵי מֶלֶל, (73)

הַכֵּר בְּרֹב דְּבָרִים אֲשֶׁר הִטַּפְתִּי

אֶת הַדּוֹדִים: דַּלּוּת וְסַן־פְרַנְצִיסְקוּס!

שְׁלוֹם זִוּוּגָם וְזִיו אָשְׁרָם הִשְׁפִּיעוּ (76)

עַל רוֹאֵיהֶם חִבָּה, חֶדְוָה וָתֵמַהּ,

וְרַעְיוֹנוֹת קְדוֹשִׁים בָּהֶם הוֹלִידוּ,

עַד כִּי רִאשׁוֹן חָלַץ בֶּרְנַרְדְ הַשּׁוֹעַ284 (79)

אֶת נְעָלָיו, לָרוּץ אַחַר הַשֶּׁלֶו

וּבְמֵרוֹצוֹ חָרַד פֶּן יִתְמַהְמֵהַּ!

הוֹי אשֶׁר לֹא נִכָּר! הוֹי טוֹב רַב־פֶּרִי! (82)

יָחֵף אֶגִידְיוּס רָץ, יָחֵף סִלְוֶסְטֶר285

אַחַר הַדּוֹד: כֹּה הַכַּלָּה לִבְּבָתּוּ!

וְנָד אִישׁ זֶה, הָאָב וּמוֹרֶה־דֶרֶךְ, (85)

לִצְעֹד286 עִם רַעְיָתוֹ וְעִם הַחֶבֶר,

כְּבָר אֲזוּרִים בַּחֲגוֹרַת הָעֹנִי;

וְלֹא הִשְׁפִּיל אֶת עַפְעַפָּיו מִבּשֶׁת (88)

עַל הֱיוֹתוֹ בֶן פְּיֶטְרוֹ בֶּרְנַרְדּוֹנֵי

אוֹ יַעַן כִּי עוֹרֵר מַרְאֵהוּ לָעַג,

אַךְ אֶת חֶפְצוֹ גִּלָּה בִּגְאוֹן בֶּן־מֶלֶךְ (91)

לְאִנּוֹצֶנְטְ וְגַם קִבֵּל מִמֶּנּוּ

חוֹתָם רִאשׁוֹן לְסִיעָתוֹ בַנֶּדֶר287.

וַיְהִי בִּגְדֹל כִּתַּת הוֹלְכֵי בְחֹסֶר (94)

אַחַר הָאִישׁ אֲשֶׁר חַיָּיו הִפְלִיאוּ

עַד כִּי בִשְׁמֵי מָרוֹם יְהַלְלוּהוּ,

אֲזַי הִכְתִּירָה בְּמִשְׁנֵה עֲטֶרֶת (97)

קָדְשֵׁי רְצוֹן חַשְׁמָן זֶה יַד־הוֹנוֹרְיוּס288

בְּהַשְׁרָאַת מִצְוַת רוּחַ הַנֵּצַח.

וְאָז, בְּצֵאת נַפְשׁוֹ לִיסוּרֵי סֵבֶל, (100)

בָּא לַשֻּׂלְטָן הַנָּח עַל כֵּס תִּפְאֶרֶת, 289

לוֹ דְבַר כְרִיסְטוֹס וְתַלְמִידָיו לַשְׁמִיעַ;

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ עַם זֶה מַקְשֶׁה הָעֹרֶף (103)

מִבּוֹא בַבְּרִית, מִשְּׁהוֹת חִנָּם פָּנָה לוֹ

וְשָׁב לִלְקֹט פֵּרוֹת בִּנְאוֹת אִיטַלְיָה;

אָז עַל הַצּוּר בֵּין טִבֶּר וּבֵין אַרְנוֹ (106)

קִבֵּל מֵאֵת כְרִיסְטוֹס גְּמָר הַחוֹתֶמֶת

וַיִּשָּׂאוּהָ אֲבָרָיו שְׁנָתָיִם! 290

וְעֵת חָנַן הַבּוֹחֲרוֹ לָאשֶׁר (109)

לַהֲרִימוֹ אֶל־עַל לִקְרַאת הַשֶּׁלֶם

אֲשֶׁר זָכָה בוֹ בְּעַנְוַת־הַנֶּפֶשׁ,

הִפְקִיד אֶת רַעְיָתוֹ, מִכֹּל יָקְרָה לוֹ, (112)

בִּידֵי אֶחָיו, וְהֵם יוֹרְשָׁיו בְּצֶדֶק,

וַיְצַו בֶּאֱמוּנָה כִּי יְחַבְּבוּהָ;

מֵחֵיק דַּלּוּת רָצְתָה נִשְׁמַת הַהֶדֶר (115)

לָשׁוּב אֶל מַמְלַכְתָהּ, בָּזָה לַנִּיחַ

אֶת גְּוִיָּתָהּ בְּכָל מִטָּה אַחֶרֶת291.

צֵא וַחֲשֹׁב, מָה הֵן סְגֻלּוֹת הָרֵעַ (118)

אֲשֶׁר סֻגַּל לַנְהִיג בְּגַל הַסַּעַר

אֶל חוֹף נִבְחָר אֶת סִירָתוֹ שֶׁל פֶּטְרוּס! 292

וְזֶה הָיָה אָבִינוּ מְיַסְּדֵנוּ! 293 (121)

עַל כֵּן שׁוֹמְרֵי דְרָכָיו כְּלֶמֶד פִּיהוּ

יִרְאוּ מַה טּוֹב עַל שִׁכְמֵיהֶם הַנֵּטֶל!

אַךְ לְמָזוֹן חָדָשׁ294 פָּנָה הָעֵדֶר (124)

בִּתְשׁוּקוֹתָיו, עַד כִּי לֹא יִמָּנֵעַ

בִּנְאוֹת מִרְעֶה רַבִּים כִּי יִתְפַּזָּרוּ!

וְכַאֲשֶׁר לַמֶּרְחַקִּים תִּתְעֶינָה (127)

מִמֶּנּוּ רְחֵלָיו לָנוּד וָנוּעַ,

כֵּן לַמִּכְלָה דַּלּוֹת־חָלָב תָּשֹׁבְנָה295.

אָמְנָם, מֵהֶן מִפְּנֵי הֶפְסֵד תָּגֹרְנָה (130)

וּבָרוֹעֶה דְּבֵקוֹת, אַךְ כֹּה מָעָטוּ

עַד כִּי גִזָּן יֵקַל עַל הַמֹּאזְנָיִם.

עַתָּה, אֵפוֹא, אִם אֲמָרַי לֹא כָהוּ (133)

וְאִם בְּשִׂים לֵבָב אֵלַי הִקְשַׁבְתָּ

וְאִם תִּזְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמָרְתִּי,

הֲלֹא בִמְעַט תִּשְׂבַּע רָצוֹן רוּחֶךָ296 (136)

בַּחֲזוֹתְךָ לָמָּה נִגְדַּע הַנֶּטַע297

וּבְבִינָתְךָ אֶת לֶקַח הַתּוֹכָחַת:

‘בָּהּ יְדֻשַּׁן שׁוֹמְרָהּ אִם לֹא יִטְּשֶׁנָּה’.298 (139)


 

שיר שְׁנֵים עָשָׂר    🔗

המשך. נאומו של בונאוינטורא על אודות הקדוש דומיניקוס. משא נגד הפראנציסקאנים. תיאולוגים ידועים.


כִּמְעַט לְשׁוֹן הַלַּהַב299 הַמְבֹרֶכֶת (1)

אֶת דִּבּוּרָהּ הָאַחֲרוֹן הִשְׁלִימָה,

הֵחֵל הַפֶּלַח הַקָּדוֹשׁ300 לָנוּעַ;

וְעַד מִלֵּא סִבּוּב, שֵׁנִי עִטְּרָהוּ (4)

לָנוּעַ מִסְּבִיבוֹ וַיַּעֲנֶנּוּ

זֶמֶר לְזֶמֶר, פֶּשַׂע אֱלֵי פֶשַׂע;

זֶמֶר גּוֹבֵר עַל קוֹל שָׂרוֹת־שִׁירֵינוּ, (7)

עַל נֹעַם סִירֵנוֹת בְּעוּגָבֵינוּ,

כַּקֶּרֶן הַיְשָׁרָה – עַל הַחוֹזֶרֶת301.

יֵשׁ קֶשֶׁת מַקְבִּילָה מֵעַל לְקֶשֶׁת 302 (10)

נִרְאוֹת בְּלוֹט עָבִים שָׁווֹת בְּגָוֶן

עֵת יוּנוֹ צַו לְשִׁפְחָתָהּ פּוֹקֶדֶת,303

הַחִיצוֹנִית מֵהַפְּנִימִית זוֹרָחַת, (13)

כְּהֵד קוֹל הַנָּדָה אֲשֶׁר חַיֶּיהָ

כִּלָּה הָאַהַב כָּאֵדִים הַשֶּׁמֶשׁ304

וְהֵן אֶת יְלוּדֵי אֱנוֹשׁ תַּבְטַחְנָה (16)

בִּבְרִית כְּרוּתָה בֵין אֱלֹהִים וְנֹחַ

כִּי לֹא יָשׁוּב מַבּוּל שַׁחֵת הָאָרֶץ305:

כֵּן שְׁנֵי זֵרֵי הַשּׁוֹשַׁנִּים סַבּוּנוּ, (19)

אֲשֶׁר לָנֶצַח יִפְעָתָם פּוֹרָחַת,

וְכֵן הִקְבִּיל לַחִיצוֹנִי מִשְׁנֵהוּ.

בְּתֹם מְחוֹל הַהוֹד, חַג רַב־הַיֶּפַע, (22)

בּוֹ גַם לַבּוֹת הָאוֹר גַּם צְלִיל הַזֶּמֶר

עֹרְכוּ בְגִיל וָחֵן זֶה מוּל רֵעֵהוּ,

תְּמִימֵי רָצוֹן עַתָּה יַחְדָּו לָנוּחַ, (25)

כְּמוֹ עֵינֵינוּ יַחַד תִּפָּקַחְנָה,

לַיְפִי מוֹשְׁכָן וְיַחַד תִּסָּגַרְנָה –

אַחַת מִזֵּר הַחֲדָשׁוֹת הוֹצִיאָה306 (28)

לְפֶתַע קוֹל, וְלִקְרָאתוֹ הָפְנֵיתִי

כְּמַחַט זוֹ אֲשֶׁר מָפְנָה צָפוֹנָה307:

'הָאַהַב הַמְיַפֶּה אוֹתִי מוֹשְׁכֵנִי (31)

שִׁיר עַל נָשִׂיא שֵׁנִי אֲשֶׁר הֵנִיעַ308

אֶת נְשִׂיאִי309 לַרְבּוֹת מִלִּים בְּשֶׁבַח!

טוֹב הִזָּכְרוֹ בְּהִזָּכֵר אָחִיהוּ, (34)

לְמַעַן, כַּאֲשֶׁר יַחְדָּו נִלְחָמוּ,

כֵּן גַּם שִׁבְחֵי שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יַזְהִירוּ.

כְּבָר חֵיל כְרִיסְטוֹס, מֻשְׁלָם בִּיקָר הַמֶּכֶר310, (37)

אֵחַר לִצְעֹד אַחַר דִּגְלוֹ בְּפָחַד,

בִּמְתֵי־מְעַט וּרְדוּף חֲשָׁשׁ וָסֶפֶק,

13.jpg

וְהַשַּׁלִּיט, אֲשֶׁר מָלְכוֹ לָנֶצַח, (40)

לַגְּדוּד הַמִּסְתַּכֵּן מִהַר לְעֵזֶר

(מֵחֶסֶד, לֹא בִזְכוּת צִדְקַת הֶחָיִל),

וְכָאָמוּר לְרַעְיָתוֹ שָׂם שְׁנַיִם311 (43)

עוֹזְרִים אֲשֶׁר בָּאֵמֶר וּבַמַּעַשׂ

שֵׁנִית עֲדַת הַנִּפְלָגִים אִחֵדוּ.

יֵשׁ כֶּתֶף יָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה יַעַל312 (46)

צַפְרִיר נָעִים, גַּלּוֹת פִּרְחֵי הַקָּיִץ,

בָּם הוֹד חָדָשׁ מַלְבִּישׁ אַדְמַת אֵירֹפָּה,

קָרוֹב לִמְקוֹם הַכּוֹת גַּלֵּי הַמַּיִם (49)

אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרָם, שִׁטְחָם כִּי יִרֶב,

יֵשׁ וּמֵעֵין כָּל אִישׁ נֶחְבָּא הַחֶרֶס313:

שָׁם קֶרֶת קַלָּרוֹגָה הַמְבֹרֶכֶת314 (52)

בְּצֵל מָגֵן גָּדוֹל שׁוֹכֶנֶת בֶּטַח,

בּוֹ גַם מַכְנִיעַ גַּם נִכְנָע הַלָּיִשׁ.315

בָּהּ אָח חָדָשׁ נוֹלַד לְדַת־נַצֶּרֶת, (55)

קָדוֹשׁ, לוֹחֵם בְּאַהֲבָה וָצֶדֶק,

טוֹב לְרֵעָיו וְלִמְשַׂנְאָיו מֵרֵעַ;

וְאֶת נַפְשׁוֹ בְּהִוָּצְרָהּ הִשְׁטִיפָה 58

גְּבוּרָה חַיָּה עַד לְחוֹזָה הֵשִׂימָה

אֶת יוֹלַדְתּוֹ, עוֹדֶנּוּ בְּמֵעֶיהָ316;

וַיְהִי בְתֹם חַג הַכְּלוּלוֹת317 בֵּינֵיהוּ (61)

וּבֵין הַדָּת עַל יַד כִּיּוֹר הַקֹּדֶשׁ,

שָׁם זֶה לְזֶה הִגִּישׁוּ מֹהַר־יֶשַׁע –

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה318, אֲשֶׁר הֵעִידָה (64)

עַל טְבִילָתוֹ, בַּשְּׁנָת אֶת פְּרִי הַפֶּלֶא

אֲשֶׁר מִנּוֹ וּמִיּוֹרְשָׁיו יַצְמִיחַ;

וּלְבַעֲבוּר יִהְיֶה כִשְׁמוֹ נוֹשְׂאֵהוּ, (67)

מִפֹּה319 צִוְּתָה בַת־קוֹל כַּתְּרוֹ בְתֹאַר

אֲשֶׁר כֻּלּוֹ לוֹ הִתְמַסֵּר הַגֶּבֶר:

שְׁמוֹ דּוֹמִינִיק הָיָה וָאֲדַמֶּנּוּ (70)

אֶל הַיּוֹגֵב, בּוֹ אָז בָּחַר כְרִיסְטוֹס

לִהְיוֹת עוֹבֵד כַּרְמוֹ כִּי יִנְטְרֶנּוּ;

אָכֵן נִרְאָה יוֹרֵשׁ כִּידִיד כְרִיסְטוֹס (73)

כִּי אֶת רֵאשִׁית אַהֲבָתוֹ הִלְהִיטָה

רֵאשִׁית עֵצוֹת אֲשֶׁר הִטִּיף כְרִיסְטוֹס! 320

עִתִּים רַבּוֹת רָאַתּוּ הָאוֹמֶנֶת (76)

עֵר וְדוֹמֵם נָח עַל רִצְפַת הַחֶדֶר

כְּמוֹ רוֹצֶה לוֹמַר: ‘לְכָךְ נוֹצָרְתִּי’!

אַשְׁרֵי־אָבִיו, כִּשְׁמוֹ כֶן הוּא פֶלִיצֵ’י! 321 (79)

הֶאָח אִמּוֹ, כִּשְׁמָהּ כֶּן הִיא יוֹחַנָּה,

אִם לְפָרֵשׁ אֶת כִּנּוּיָהּ הִשְׂכִּילוּ! 322

לֹא מֵרְדִיפַת שְׂמָחוֹת, לָהֶן יָגֵעַ (82)

דּוֹרְךָ אַחַר אִישׁ אוֹסְטְיָה323 וְתָדֵיאוּס,

אַךְ מֵאַהֲבָתוֹ אֶת מַן הַקּשֶׁט324

הָיָה בִזְמַן קָצָר גְּדוֹל הוֹגֵי־דַעַת (85)

עַד כִּי יָצָא סְבִיב עֲרוּגוֹת הַכֶּרֶם325

אֲשֶׁר יָחִישׁ יַלְבִּין עִם רַע יוֹגְבֵהוּ;

וּמִן הַכֵּס 326אֲשֶׁר דִּין־דַּל הִזְנִיחַ – (88)

לֹא כִי הַכֵּס, אַךְ כִּי יוֹרְשׁוֹ הִרְשִׁיעַ –

לֹא הֶתֵּרִים לִגְזֹל שִׁשָּׁה בִּקֵּשׁ לוֹ327

בְּתֵת לַדַּל מוֹנִים שְׁלשָׁה אוֹ שְׁנַיִם, (91)

לֹא עשֶׁר מִמִּשְׂרָה פְנוּיָה זֶה עָתָּה,

לֹא מַעֲשַׂר־עָנִי אֲהוּב שָׁמָיִם, 328

כִּי אִם רְשׁוּת, בְּעַם תּוֹעֵי הַדֶּרֶךְ (94)

לִלְחֹם לְשֵׁם הַזֶּרַע329, מֶנְהוּ אֵלֶּה

עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְרָחִים עִטְּרוּךָ.330

וְעַז־רָצוֹן וּבִנְאוּמֵי תוֹכַחַת (97)

יָצָא, שָׁלִיחַ בְּבִרְכַּת רוֹעֵהוּ,

כָּאֶשֶׁד הַנִּשְׁפָּךְ מֵהַר גָּבֹהַּ,331

וַיַּךְ בְּזַעַם בְּסוּרֵי הַגֶּפֶן332 (100)

וּבְיֶתֶר עֹז בִּמְקוֹם בְּיֶתֶר אֹמֶץ

אַנְשֵׁי הַהִתְנַגְּדוּת נָתְנוּ לוֹ עֹרֶף;

אָז אֲפִיקִים שׁוֹנִים זָרְמוּ מִמֶּנּוּ 333 (103)

בְּגַן הַכְּנֵסִיָּה וְטוֹב הִשְׁקוּהוּ

עַד כִּי יוֹנְקָיו עַתָּה יַחְלִיפוּ יֶרֶק!

אִם כֹּה הָיָה אוֹפַן אֶחָד בָּרֶכֶב, (106)

עָלָיו הִתְגּוֹנְנָה עֲדַת קָדְשֵׁנוּ

וּבְגֵיא קְרָבָהּ בָּאֶזְרָחִים הִצְלִיחָה –

הֲלֹא תִלְמַד עַל חֲבֵרוֹ וְתֵרֶא (109)

מָה רַבּוּ סְגֻלּוֹתָיו, אוֹתָן פִּי תּוֹמַס334

עַד לְבוֹאִי בַּאֲדִיבוּת שִׁבֵּחַ.335

אַךְ הַמַּסְלוּל אֲשֶׁר בּוֹ הִתְנוֹעֵעַ (112)

רֹאשׁ הָאוֹפַן, נֻטַּשׁ וַיַּזְנִיחוּהוּ

עַד כִּי בִמְקוֹם הַקְּרוּם עָלָה הָעֹבֶשׁ336.

וְחַיָּלָיו אֲשֶׁר הֵישִׁירוּ רֶגֶל (115)

בְּעִקְּבוֹתָיו, הָפְכוּ עַד כִּי נוֹגֵעַ

כָּל אִישׁ עִקְּבוֹת רֵעוֹ מֵאֲחוֹרֵיהוּ;

וְחִישׁ יַרְאֵם קְצִירָם מָה רַע זָרָעוּ, (118)

כִּי הַזּוּנִים יִבְלוּ מִחוּץ לַפֶּתַח

וְהָאָסָם יִסְגֹּר דַּלְתּוֹ לָהֵמָּה!

אַךְ אִם עָלֶה עָלֶה תַּחְקֹר סִפְרֵנוּ, (121)

תִּמְצָא עַמּוּד וּבוֹ רָשׁוּם הָאֵמֶר:

‘עוֹדֶנִּי כַּאֲשֶׁר תָּמִיד הָיִיתִי’!

אַךְ לֹא שְׁמוֹת בְּנֵי קָסַל אוֹ אַקְוַסְפַּרְטָה, (124)

כִּי בֵין הַמִּתְעַסְּקִים מֵהֶם בַּסֵּפֶר –

זֶה נָס מִנִּי הַחֹק, זֶה מַחְמִירֶנּוּ! 337

רְאֵה בִי אֶת חַיֵּי בּוֹנָוֶנְטוּרָא338 (127)

מִבַּנְיוֹרֶג’וֹ, שֶׁתָּמִיד דָּחִיתִי

עִסְקֵי־חֻלִּין מוּל רוּם מִשְׂרוֹת שֵׁרָתִּי.

גַּם אַבְגּוּסְטִין פֹּה, גַּם אִלּוּמִינָטוֹ339, (130)

מֵרִאשׁוֹנֵי דַלִּים יְחֵפֵי צָעַד,

כִּי הָאַבְנֵט שָׂמָם רֵעֵי אֱלֹהַּ;

פֹּה מַנְגָ’דוֹר וְהוּגוֹ מִסַּנְקְט־וִיקְטוֹר, (133)

גַּם פְּיֶטְרוֹ סְפָרַדִּי אֲשֶׁר לְמַטָּה

אוֹרוֹ בִתְרֵיסַר מְגִלּוֹת זוֹרֵחַ340;

פֹּה הַנָּבִיא נָתָן וּכְרִיסוֹסְטוֹמוֹס341, (136)

רֹאשׁ הֶגְמוֹנִים, וְאַנְסֶלְם וְדוֹנָטוּס

אֲשֶׁר טָרַח בְּרֹאשׁ חָכְמוֹת הַיֶּדַע;

רַבָּנוּס342 פֹּה, וְעַל צִדִּי נֹגֵהַּ (139)

הָאָב יְהוֹיָכִין יְלִיד קָלַבְּרְיָה343,

חָנוּן בְּרוּחַ נְבוּאַת הַקּשֶׁט.

לָשֵׂאת שִׁבְחֵי הָאִישׁ חֲסִין־הַחַיִל344 (142)

אָחִי תּוֹמַס בַּאֲדִיבוּת לוֹהֶטֶת

וּבְמֶלֶל שִׁקּוּל־דַּעַת הֱנִיעָנִי,

אוֹתִי וְעִמָּדִי אֶת כָּל הַחֶבֶר'. (145)


 

שיר שְׁלשָׁה עָשָׂר    🔗

המשך. שני חוגים של תיאולוגים במחול כפול. דברי תומאס על אדם ועל ישו.


אִם בִּין תֹּאבֶה אֲשֶׁר עַתָּה חָזִיתִי, (1)

דַּמֵּה לְךָ (וּשְׁמֹר, עֵת אֲדַבֵּרָה,

כְּצוּר מוּצָק דִּמְיוֹן זֶה בְּרוּחֶךָ),

מִכּוֹכָבִים חֲמֵשֶׁת וַעֲשֶׂרֶת (4)

הַמַּצְהִילִים שְׁחָקִים בְּאוֹר שָׂמֵחַ

עַד כִּי קַרְנָיו מִקְוֵי כָל אֵד תִּבְקַעְנָה;

תָּאֵר הָעֲגָלָה אֲשֶׁר דַּיֶּהָ (7)

בְּחֵיק שָׁמֵינוּ אֵלֶּה יוֹם וָלַיִל

וְגַם בִּנְטוֹת מוֹטָהּ לֹא תִגָּרֵעַ;

וּמִמּוּלָהּ אֶת פִּי מוֹט הַמִּרְכֶּבֶת (10)

יוֹצֵא מֵרֹאשׁ הַצִּיר אֲשֶׁר סָבִיב לוֹ

רִאשׁוֹן הַגַּלְגַּלִּים חוֹזֵר חָלִילָה;

וּרְאֵן כִּשְׁתֵּי קְבוּצוֹת כּוֹכְבֵי רָקִיעַ, (13)

כַּזֵּר אֲשֶׁר יַלְדַּת־מִינוֹס הִפְרִיחָה

אֲזַי בְּהַרְגִּישָׁהּ בְּקֹר הַמָּוֶת; 345

וְזוֹ עַל זוֹ מַשְׁפַּעַת אוֹר וָנֹגַהּ, (16)

וְגַם שְׁתֵּיהֶן בְּסִבּוּבָן תָּנַעְנָה,

אַךְ זוֹ הוֹלְכָה בְרֹאשׁ, זוֹ אַחֲרֶיהָ:

וּכְצֵל כּוֹכְבֵי קשְׁטְ־חֲזוֹנִי יָרְאֶה לָךְ (19)

בְּדִמְיוֹנְךָ, וּכְצֵל מְחוֹל הַכֶּפֶל

סְבִיב הַנְּקֻדָּה בָּהּ אָנֹכִי נִמְצֵאתִי;346

כִּי סִבּוּבָם מָהִיר מִכָּל הִסְכַּנּוּ (22)

כְּמוֹ מִנִּי מֵרוֹץ מֵימֵי הַקְּיָנָה347

יָחִישׁ הַקַּל בֵּין גַּלְגִלֵּי שָׁמָיִם.

שָׁם לֹא פֵּיאָן348 הֻלַּל בְּשִׁיר, לֹא בַּקְכוּס, (25)

כִּי אִם שִׁלּוּשׁ פָּנִים בְּהוֹד אֱלֹהַּ,

בָּם הִתְאַחֵד טִיבוֹ עִם טִיב מִינֵנוּ.

הַשִּׁיר וְהַמָּחוֹל קִצְבָּם הִשְׁלִימוּ (28)

בִּפְנוֹת אֵלֵינוּ מְאוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ

שְׂמֵחִים לָמִיר מִשְׁמֶרֶת בְּמִשְׁמֶרֶת.

וְאֶת דִּמְמַת בְּנֵי־אֵל אֲחִידֵי־חֵשֶׁק (31)

שָׁבַר הָאוֹר349 אֲשֶׁר מִפִּיו הָשְׁמַעְתִּי

פִּלְאֵי חַיֵּי הַדַּל אֲהוּב הָעֵדֶן350.

'אַחַר אַחַד הָעֳמָרִים חָבַטְתִּי (34)

וּכְבָר כָּל גַּרְעִינָיו אֻסְּפוּ לַגֹּרֶן351,

חִבַּת־דּוֹדִים לַחְבֹּט רֵעוֹ צִוָּתְנִי:

14.jpg

חָשַׁבְתָּ כִּי בְלֵב הָאִישׁ מִמֶּנּוּ (37)

לֻקְּחָה צֵלָע לִיצֹר חֶמְדֵי הַלֶּחִי

אֲשֶׁר חִכָּהּ לְכָל מִינְכֶם הִרְשִׁיעַ,352

וּבְלֵב חֲלוּל־חֲנִית נוֹשֵׂא כָל פֶּשַׁע353 (40)

מִנִּי רֵאשִׁית עַד סוֹף דּוֹרוֹת – בַּכֹּפֶר

אֲשֶׁר מַכְרִיעַ כַּף מֹאזְנֵי כָל אָוֶן –

כִּי הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר יָצְרָה הַשְּׁנַיִם (43)

זָרְעָה גַּם בִּשְׁנֵיהֶם מְנַת הַזֹּהַר

כְּכָל לְטֶבַע בֶּן־אֱנוֹשׁ יָאָתָה;

עַל כֵּן תִּתְמַהּ עַל אֲמָרַי מִקֹּדֶם (46)

כִּי לֹא הָיָה שֵׁנִי לְשַׁי הַדַּעַת

אֲשֶׁר בָּאוֹר הַחֲמִישִׁי שׁוֹכֶנֶת.354

וּפְקַח עַתָּה לִתְשׁוּבָתִי עֵינֶיךָ (49)

וּרְאֵה כִּי, כַּמֶּרְכָּז לַחוּג, יַתְאִימוּ

אֶל הָאֱמֶת דְּבָרַי וּסְבָרוֹתֶיךָ.

כִּבְנֵי אַלְמָוֶת כַּנְּתוּנִים לַמָּוֶת (52)

אֵינָם כִּי אִם תַּבְרִיק הַמַּחֲשֶׁבֶת,

אוֹתָהּ מֵאַהֲבָה מוֹלִיד שָׂרֵנוּ,

יַעַן הָאוֹר הַחַי אֲשֶׁר נוֹבֵעַ (55)

מִן מְאִירוֹ – לְלֹא פֵרוּד מִמֶּנּוּ

אוֹ מִן הָאַהַב הַמְשֻׁלָּשׁ עִם אֵלֶּה355

קַרְנָיו עַל תֵּשַׁע הֲוָיוֹת356 מַשְׁפִּיעַ 58

מֵרֹב טוּבוֹ, כְּעַל מַרְאָה הַלָּהַב,

וְהוּא אֶחָד הָיָה הֹוֶה וְיֶהִי.

מִשָּׁם עַד אַחֲרוֹן כֹּחוֹת הַגֶּלֶם (61)

יוֹרֵד אוֹר זֶה מִפֹּעַל אֱלֵי פֹעַל

עַד רַק מִקְרִים יוֹצֵר קִצְרֵי־הַהֹוִי.357

הֵם הַמִּקְרִים הַנּוֹלָדִים, אַגִּידָה, (64)

אֲשֶׁר בְּסִבּוּבָיו יוֹצֵר הַשַּׁחַק

אִם מִזַּרְעָם אִם מִבִּלְתִּי כָל זֶרַע;

חָמְרָם, כֵּן כֹּחַ מְעַצְּבוֹ, אֵינֶנּוּ (67)

תָּמִיד אָחִיד, וְיֵשׁ יַרְבּוּ לִנְגֹּהַּ

בְּאוֹר מַחְשֶׁבֶת יָהּ וְיֵשׁ יַמְעִיטוּ;358

כֵּן יֵשׁ וְעֵץ אֶחָד, לְפִי מִינֵהוּ, (70)

יִשָּׂא פְרִי טוֹב אוֹ פְרִי מָשְׁחָת יַפְרִיחַ,

כֵּן בִּתְכוּנוֹת שׁוֹנוֹת בְּנֵיכֶם יֻלָּדוּ.

לוּ בְתַכְלִית־שְׁלֵמוּת הוּצַק הַחֹמֶר (73)

וּבְכָל שְׁלֵמוּת אוֹנָם עָשׂוּ שָׁמָיִם,

כִּי אָז אוֹר הַחוֹתָם כֻּלּוֹ הוֹפִיעַ;

אַךְ יַד הַטֶּבַע אֶת זִיווֹ מַפְחֶתֶת (76)

וְתַעַשׂ כָּאֳמָן אֲשֶׁר טוֹרֵחַ

בְּכשֶׁר אֳמָנוּת וּבְיָד רוֹתֶתֶת.

כֵּן, אִם אֶת זֹךְ חָזוּת לַבַּת הָאַהַב (79)

מֵאוֹן רִאשׁוֹן מַזְרֶמֶת וּמַטְבָּעַת–

בַּכֹּה־נוֹצָר כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת שׁוֹפֵעַ! 359

כֵּן מֵרֵאשִׁית בְּרִיאָה זָכְתָה הָאָרֶץ (82)

שְׁלֵמוּת כָּל בַּעַל־חַי שֵׂאת בְּמֵעֶיהָ,

וְכֵן הָרְתָה הָאֵם לֹא יָדְעָה גֶבֶר;

עַל כֵּן שַׁבֵּחַ אָנֹכִי דַעְתֶּךָ (85)

כִּי לֹא יָשְׁלַם טִיב הָאָדָם – מִקֶּדֶם

וַעֲדֵי עַד – כִּבְאָב רִאשׁוֹן וּבְיֵשׁוּ.

עַתָּה, אִם לְדַבֵּר לֹא עוֹד אוֹסִיפָה, (88)

הֲלֹא תִפְתַּח בִּשְׁאֵלָתְךָ: "וְלָמָה

אָמַרְתָּ עַל שְׁלֹמֹה: לֹא קָם כָּמוֹהוּ?"

וּלְמַעַן הַבִּלְתִּי־בָרוּר יָבְרַר לָךְ, (91)

שְׁקֹל מִי הָיָה וְאֵי סִבָּה אִלְּצָתּוּ,

בִּקְרֹא לוֹ יָהּ “שְׁאַל”, חִשְׁקוֹ לַבִּיעַ? 360

לֹא יִתָּכֵן כִּי מִמִּלַּי לֹא בַנְתָּ (94)

כִּי הוּא מָלַךְ וְכִי בִקֵּשׁ לוֹ דַעַת

לְבַעֲבוּר יַשְׂגִּיא כְּבוֹדוֹ כְמֶלֶךְ,

וְלֹא לַכִּיר מִסְפַּר כָּל הַמֵּנִיעַ (97)

בִּשְׁמֵי מָרוֹם, אוֹ דַעַת אִם נוֹכִיחַ

מִנִּי הֶכְרֵחַ וּמֻתְנֵה הֶכְרֵחַ,361

אוֹ אִם נָכְרַח מֵסֵב רִאשׁוֹן362 לַנִּיחַ, (100)

אוֹ מְשֻׁלָּשׁ אִם עַל חֲצִי הָעֹגֶן

יוּשַׂם וְלֹא תִישַׁר זָוִית קָצֵהוּ.

וְאִם דְּבָרִי זֶה וְקוֹדְמָיו שָׁקָלְתָּ, (103)

תָּבִין כִּי חֵץ מְגַמָּתִי כִוַּנְתִּי

רַק לַחָכְמָה לִמְלֹךְ מֵאֵין כָּמוֹהָ;

תָּבִין מִלַּי “לֹא קָם”, כִּי לֹא תָחֹלְנָה (106)

כִּי אִם עַל מְלָכִים עוֹנְדֵי עֲטֶרֶת

כִּי הֵם רַבִּים, אַךְ הַטּוֹבִים יִיקָרוּ!

הַפְלֵה כָל זֹאת וְלִדְבָרַי תַּסְכִּימָה (109)

וְיִיף כֹּחָם גַּם אִם תִּכּוֹן דֵּעֶךָ

עַל זְקַן־אָבוֹת וְעַל חֲמוּד־יִשְׁעֵנוּ;

וִיהִי דְבָרִי עַל רַגְלְךָ עוֹפֶרֶת (112)

וּלְאַט־לְאַט תִּצְעַד כְּאִישׁ יָגֵעַ

עַד תַּעַן הֵן אוֹ לֹא עַל הַסָּתוּם לָךְ!

כִּי גַם בֵּין אֱוִילִים נֶחְשָׁב כְּבַעַר (115)

כָּל מִתְנַגֵּד וְכָל מַסְכִּים לְאֵמֶר

וְלֹא הִבְחִין כָּל צַעַד וְכָל שָׁעַל;

כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת פַּחְזוּת הָרוּחַ (118)

נוֹטָה לְדֶרֶךְ הֲפוּכָה לָסֶגֶת,

וְהַהֶרְגֵּל יָחִישׁ לִכְבֹּל שִׂכְלֵנוּ! 363

מַה טּוֹב עָמֵל לָרִיק מֵאָץ לַשַּׁיִט (121)

לָדוּג אֱמֶת וְלֹא לָמַד הַמְּלֶאכֶת,

כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד כִּהְיוֹתוֹ לִפְנֵי זֶה!

עַל זֹאת יוֹרוּנוּ לֶקַח פַּרְמֵנִידֶס, (124)

מֵלִסּוּס, בְּרִיסוּס וְרַבִּים כָּהֵמָּה364

אֲשֶׁר נָסְעוּ מִבְּלִי לָדַעַת אָנָה365.

כֵּן נוֹאֲלוּ גַם אַרְיוּס וְסַבֶּלְיוּס366 (127)

הֱיוֹת כַּחֲנִיתוֹת לְסִפְרֵי־קֹדֶשׁ

כִּי כֵן אֶת פְּנֵי הַמֵּישָׁרִים הֶעְקִימוּ367.

אִישׁ אַל יָאוּץ בְּמִשְׁפָּטוֹ לִבְטֹחַ (130)

כִּבְטֹחַ הָאוֹמֵד לִרְאוּת־הָעַיִן

יְבוּל הַשִּׁבֳּלִים עַד תִּגָּמַלְנָה!

כִּי כְבָר רָאִיתִי קוֹץ, בְּכָל הַחֹרֶף (133)

נוֹשֵׂא דַרְדַּר יָבֵשׁ וּבְלוּיֵי שָׁיִת,

וְאַחַר כֵּן צָץ עַל רֹאשׁוֹ הַוֶּרֶד;

וְצִי רָאִיתִי אָץ יָשָׁר, בּוֹטֵחַ, (136)

עוֹבֵר גֵּאֶה כָל מִשְׁבְּרֵי הַשֶּׁטֶף

וְיִשָּׁבֵר אַךְ לַנָּמָל יַגִּיעַ!

אַל יַאֲמִינוּ כָל מָרְטִין וּבֶּרְטָה368, (139)

רוֹאֵי אִישׁ זֶה גּוֹנֵב, זֶה גּוֹמֵל־חֶסֶד,

כִּי כְבָר רָאוּ שִׁפְטָם בְּסוֹד הַנֶּצַח:

כִּי זֶה יוּכַל עֲלוֹת וְזֶה לָרֶדֶת!' (142)


 

שיר אַרְבָּעָה עָשָׂר    🔗

סיום. הקדושים בחיי הנצרות. הכוכב מאדים (מארס). הלוחמים לשם שמים, בצורת צלב.


בֵּין הַמֶּרְכָּז לַחוּג, הֵנָּה וָהֵנָּה, (1)

בִּכְלִי עָגֹל גַּלֵּי מֵימָיו יָנוּעוּ

כְּהִדָּפְקוֹ בַכֹּתֶל אוֹ בַתָּוֶךְ.

מָשָׁל זֶה עַל דַּעְתִּי עָלָה לְפֶתַע (4)

בִּגְמֹר לָשֵׂאת אֶת לֶקַח דִּבּוּרֶיהָ

שַׁלְהֶבֶת חַיֵּי־תּוֹמָס הַמְפֹאֶרֶת;

כִּי כֵן דָּמָה לְחִלּוּפֵי הַסִּיחַ (7)

בֵּינוֹ לְבֵּיאַטְרִיקְסְ אֲשֶׁר הוֹאִילָה

כֹּה אַחֲרָיו לִפְתֹּחַ אֲמָרֶיהָ:

'אִישׁ זֶה זָקוּק (וְלֹא שָׁאַל עַד הֵנָּה) (10)

לֹא בִדְבָרִים וְלֹא בַמַּחֲשֶׁבֶת)

לָרֶדֶת עַד עָמְקֵי אֱמֶת אַחֶרֶת:

אֱמֹר לוֹ אִם הָאוֹר, מֶנְהוּ פוֹרַחַת (13)

הֲוָיַתְכֶם, יִשְׁאַר אִתְּכֶם לָנֶצַח,

לָעַד בּוֹעֵר בְּלַהֲטוֹ כְעָתָּה;

וְאִם יִשְׁאַר, אֱמֹר אֵיךְ, עֵת תָּשׁוּבוּ (16)

לְהִלָּבֵשׁ בְּגוּף, לֹא תְיַגֵּעַ

אֶת כֹּחַ רְאוּתְכֶם חַדּוּת הַלָּהַט?'

כְּמוֹ, בִּרְבוֹת פִּתְאֹם חֶדְוַת הָעֹנֶג, (19)

רוֹקְדֵי בְחוּג יֻדְּחוּ וְיִמָּשֵׁכוּ

וְשִׁיר יַגְבִּירוּ וְנוֹעָם יַעְלִיזוּ –

כֵּן נֹכַח הַחִנּוּן עֲנַו־הָרוּחַ (22)

הֶרְאוּ מָשׂוֹשׂ חָדָשׁ הוֹגֵי הַקֹּדֶשׁ

גַּם בַּמָּחוֹל גַּם בְּקִסְמֵי הַזֶּמֶר.

כָּל הָאָבֵל כִּי פֹה נָמוּת לְמַעַן (25)

נִחְיֶה בָּרוֹם, שָׁם לֹא רָאָה מַה טֹּבוּ

גִּשְׁמֵי הַנֵּצַח מְחַיֵּי הַנֶּפֶשׁ.

לַחַד־תְּרֵין־תְּלָת369 הַחַי לָעַד, בַּל יֶרֶף (28)

לִמְלֹךְ בִּתְלָת־וּתְרֵין־וְחַד, לַכֹּחַ

הַלֹּא־מֻקָּף וְכֹל־מַקִּיף, לָרִיעַ

שִׁלְּשׁוּ עַתָּה כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ (31)

שירָם בְּלַחַן הוֹד עַד אֵין כָּמוֹהוּ

שָׂכָר שָׁוֶה כִּגְמוּל כָּל מַעַשׂ ישֶׁר.

15.jpg

וּבַנְּהָרָה, רַבַּת זִיו יָהּ, שָׁמָעְתִּי, (34)

בִּקְטַן שְׁנֵי הַזֵּרִים, קוֹל מֶלֶל נַחַת370

כִּדְבֹב, אוּלַי, צִיר־אֵל אָז אֶל מָרִיָּה,

וְסָח: 'כָּל עוֹד יֶאְרַךְ הֶחָג בָּעֵדֶן, (37)

תּוֹסִיף הָאַהֲבָה הַמַּזְהִירַתְנוּ

לַקְרִין לְבוּשׁ שַׁלְהֶבֶת זוֹ סְבִיבֵנוּ;

וְהוּא בָהִיר כְּפִי חֶרְדַּת רוּחֵנוּ (40)

אֲשֶׁר לְפִי אוֹן רְאוּתָהּ גּוֹבֶרֶת

כְּכָל אֲשֶׁר מַעַל זְכוּתָהּ חֻנַּן לָהּ371;

כְּשׁוּב גּוּפֵנוּ מְקֻדַּשׁ־הַהֶדֶר (43)

לָקוּם בִּלְבוּשׁ, כֵּן יִרֶב חֵן דְּמוּתֵנוּ

כִּי אָז תָּשְׁלַם בִּכְלִיל כָּל סְגֻלּוֹתֶיהָ372;

וְכֵן יִגְדַּל הַשַּׁי בּוֹ מְזַכֵּנוּ (46)

בִּמְנַת אוֹרָה חַיָּה אֲבִי כָל אשֶׁר,

אוֹרָה אֲשֶׁר לִרְאוֹת בּוֹ תַכְשִׁירֵנוּ;

הֲלֹא אֲזַי תִּגְבַּר חָזוּת עֵינֵינוּ, (49)

יִגְבַּר הַלַּהַט הַמֻּצָּת מִמֶּנָּה,

יִגְבַּר הַזִּיו אֲשֶׁר מֶנְהוּ נוֹבֵעַ.

אַךְ כַּפֶּחָם אֲשֶׁר מַתִּיז שַׁלְהֶבֶת (52)

וּבְנֹגַהּ זָהֳרוֹ גּוֹבֵר עָלֶיהָ

עַד כִּי יִכּוֹן בְּתוֹךְ אִשָּׁהּ מַרְאֵהוּ –

כֵּן עַל הַנּוּר, אֲשֶׁר עַתָּה עוֹטְרֵנוּ (55)

כְּבָר פֹּה, תִּגְבַּר יִפְעַת מַרְאֵה גוּפֵנוּ

אֲשֶׁר כָּל יוֹם הָאָרֶץ מְכַסָּתּוּ;

אַף לֹא יוּכַל נוּר זֶה לְהַלְאוֹתֵנוּ, 58

כִּי יֶחֶזְקוּ אֶבְרֵי הַגּוּף כֻּלָּהַם

מוּל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל שַׂמְּחֵנוּ'.

וּשְׁתֵּי הַמַּקְהֵלוֹת זְרִיזוֹת נִרְאוּ לִי (61)

יַחְדָּו עֲנוֹת ‘אָמֵן’ וְכֵן הֵעִידוּ

כִּי לְגוּפָן הַמֵּת רוּחָן נִכְסֶפֶת,

אִם לֹא לְמַעֲנָן, אוּלַי לְמַעַן (64)

אִמּוֹת, אָבוֹת וְכָל אֲשֶׁר חָמָדוּ

בְּטֶרֶם הֵהָפְכָן לַבּוֹת אוֹר־נֶצַח!

וּרְאוּ, שָׁוֶה בְּטָהֳרַת הַזֹּהַר, (67)

שָׁם אוֹר חָדָשׁ עָלָה סְבִיב שְׁנַיִם אֵלֶּה

כַּחֲגוֹרַת הַשַּׁחַר הַבּוֹקֵעַ.373

וְכַזִּקִּים בְּהֵעָרֵב הַנֶּשֶׁף (70)

לְאַט צָצִים בָּרוֹם וְלֹא נַבְחִינָה

אִם הֵם אוֹר חַי אוֹ אֲחִיזַת עֵינַיִם –

כֵּן הֲוָיוֹת מְחֻדָּשׁוֹת רָאִיתִי (73)

כְּזֵר סוֹבֵב לְמַעְלָה מִן הַשְּׁנַיִם

אֲשֶׁר אֶת מַבָּטַי מָשְׁכוּ עַד הֵנָּה.

רוּחַ קְדוֹשָׁה זִקֵּי אֱמֶת מַתֶּזֶת! (76)

אֵיךְ פֹּה פִתְאֹם בְּלַהֲטֵךְ הוֹפַעַתְּ

עַד כִּי נֻצְּחוּ עֵינַי וְלֹא יָכְלוּ לוֹ!

אַךְ בֵּיאַטְרִיקְסְ כֹּה עַלִּיזָה חִיְּכָה לִי (79)

וְכֹה יָפְתָה עֲדֵי כִּי אֶצְרְרֶנָּה

בַּחֶזְיוֹנוֹת לֹא יְחַיֵּם הַזֵּכֶר.

מִמֶּנָּה שָׁב אֶל מַבָּטַי הַכֹּחַ (82)

לְהֵעָלוֹת, וָאֵרֶא כִּי נִשֵּׂאתִי

עִם שָׂרָתִי לִזְבוּל מַגְבִּיהַּ אשֶׁר.

וְכִי לָעוּף הִגְבַּהְתִּי, הוֹכִיחוּנִי (85)

דִּיצַת פְּנֵי הַכּוֹכָב הַמִּתְלַקַּחַת374

וּנְגוֹהָתוֹ אֲשֶׁר אָדְמָה כִפְלָיִם.

וּלְיָהּ בְּכָל לֵבָב וּבַאֲרֶשֶׁת375 (88)

אֲשֶׁר שָׁוָה בַכֹּל, אִשֶּׁה הִקְרָבְתִּי376,

יָאֶה לַחֶסֶד בּוֹ עַתָּה הָשְׁפָּעְתִּי.

אֵשׁ עוֹלָתִי עוֹד מֵחֻבִּי לֹא פָגָה (91)

וּכְבָר יָדַעְתִּי כִּי צָלַח הַתַּחַן

וְכִי קִבְּלוּהוּ רַחֲמַי שָׁמָיִם;

כִּי נְהָרָה וְזִיו אָדֹם חָזִיתִי (94)

בְּקֶרֶב שְׁתֵּי קְרָנוֹת, עַד כִּי קָרָאתִי:

‘הוֹי אֵל עֶלְיוֹן, מָה אֶת יָפְיָן הִנְוֵיתָ!’ 377

וּכְמוֹ, נְקוּד אוֹר דַּל אוֹ אוֹר נֹגֵהַּ, (97)

יַלְבִּין בֵּין שְׁנֵי צִירֵי תֵבֵל הָאֹרַח

בִּנְהַר־דִּי־נוּר, גַּם נְבוֹנִים מַתְמִיהַּ –

כֵּן בְּעָמְקֵי זְבוּל־הַמַּאְדִּים חֻבָּרוּ (100)

כּוֹכְבֵי הָאוֹר לָאוֹת הַנַעֲרֶצֶת

אֲשֶׁר קַוֵּי רִבְעֵי־הַחוּג יַצִּיבוּ.378

פֹּה זִכְרוֹנִי אֶת יְכָלְתִּי מַכְנִיעַ, 379 (103)

כִּי מִן הַצְּלָב הַהוּא זָרַח כְרִיסְטוֹס,

וְאֵי מָשָׁל אֶמְצָא לוֹ כִּי אַחְבִּירָה?

אַךְ הַנּוֹשֵׂא צְלָבוֹ אַחַר כְרִיסְטוֹס380 (106)

עַל כֹּל הֶחְסַרְתִּי לִי יִמְחַל יוֹם יֵרֶא

בְּזֹךְ הַצְּלָב הַהוּא אֶת בְּרַק כְרִיסְטוֹס.

מִקֵּץ לְקֵץ וּמִן הָרֹאשׁ לַשֹׁרֶשׁ (109)

רִצְּדוּ זִקִּים381 וְהִתְלַקְּחוּ בְלַהַט

עֵת נִפְגְּשׁוּ אוֹ זֶה עַל זֶה עָבָרוּ:

כֵּן יְשָׁרִים אוֹ עֲקֻמִּים יוֹפִיעוּ (112)

עַפְרוֹת־אָבָק, קְצָרִים אוֹ רַבֵּי־אֹרֶךְ,

לֵאִים, אָצִים וּמֵחֲלִיפֵי־תֹאַר,

נָעִים עַל קַו הַקֶּרֶן הַדּוֹקֶרֶת (115)

אֶת הַמֵּצַל382 אֲשֶׁר מָגֵן שָׂמוּהוּ

בְּדַעַת וְכִשְׁרוֹן יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

וּכְמוֹ בְרֹב נִימִים כִּנּוֹר וָנֵבֶל (118)

נִגּוּן יַמְתִּיקוּ אֲחִידֵי־הַלַּחַן

בְּטֶרֶם צְלִילֵיהֶם תַּבְחִין הָאֹזֶן –

כֵּן הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר מוּלִי הִבְרִיקוּ (121)

רָקְמוּ סָבִיב לַצְּלָב נִגּוּן וָזֶמֶר

כּוֹבְשֵׁי לִבִּי אַף אִם קוֹלָם לֹא בָנְתִּי.

אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי הֶאְדִּירוּ שֶׁבַח, (124)

כִּי קוֹל אֵלַי גֻּנַּב: ‘עוּרָה, נַצֵּחָה’,

כִּלְאִישׁ אֲשֶׁר מִבְּלִי לָבִין שׁוֹמֵעַ.

וּמִצְּלִילֵי הַשִּׁיר שָׂבַעְתִּי אָהַב, (127)

אֲשֶׁר עַד כֹּה דָּבָר לֹא מְשָׁכַנִי

בַּעֲבוֹתוֹת עֶדְנַת־חִבָּה כָּמוֹהוּ.

אוּלַי מִלַּי כְּנוֹעָזוֹת תָּרְאֶינָה (130)

עַל הִמָּנְעִי מִשִּׁיר עֵינֵי הַיֶּפַע383,

בָּהֶן, מִדֵּי אֶרְאֵן, חִשְׁקִי יָנוּחַ;

אַךְ הַזּוֹכֵר כִּי מְעַצְּבֵי כָל יֹפִי (133)

בְּרוּחַ חַי, כִּגְדֹל רוּמָם יָעֹזּוּ384,

וְכִי עֲדֶן אֶל אֵלֶּה לֹא פָנִיתִי –

הוּא יְצַדְּקֵנִי עַל כִּי הֶאְשַׁמְתִּנִי (136)

לְהַצְדִּיקִי, וְקשְׁטְ יִרְאֶה כִּי סָחְתִּי,385

כִּי לֹא כִחַשְׁתִּי אֶת קְדֻשּׁוֹת הָעֹנֶג

אֲשֶׁר כַּעֲלוֹתָן כֵּן תִּטָּהַרְנָה. (139)


 

שיר חֲמִשָּׁה עָשָׂר    🔗

בכוכב מאדים. קאצ’אגוידא משבח את חיי פירנצי הקדומה.


רָצוֹן מֵיטִיב אֲשֶׁר תָּמִיד נוֹבֵעַ (1)

מִמֶּנּוּ אַהַב נְדִיבֵי הָרוּחַ –

כִּנְבֹעַ מִן הָרַע צָרוּת־הָעָיִן –

שָׂם הַס לְצוּף הַנֶּבֶל וְהִרְגִּיעַ (4)

נִימֵי386 קְדֻשַּׁת הַשִּׁיר אֲשֶׁר אֶת אֵלֶּה

יְמִין שַׁדַּי מוֹתַחַת וּמַתֶּרֶת.

אֵיךְ מֵחִנּוּן יָשָׁר אָזְנָם יַעְלִימוּ (7)

הַהֲוָיוֹת אֲשֶׁר לִדֹּם הִסְכִּימוּ

לְבַעֲבוּר לְחַלּוֹתָם יִתְּנוּנִי? 387

אָכֵן יָאֶה יְגוֹן אֵין קֵץ לַנֶּפֶשׁ (10)

אֲשֶׁר בִּרְדֹף חֶמְדֵי שָׁעָה חוֹלֶפֶת

אֶת טוּב הָאַהֲבָה הַזֹּאת מַפְסֶדֶת.

כְּמוֹ בְטָהֳרֵי שַׁלְוַת רָקִיעַ (13)

יֵשׁ וְתִזְנֹק לַבָּה פִּתְאֹם לְפֶתַע

וְתַךְ בַּסַּנְוֵרִים אֶת עֵין רוֹאֶהָ,

כִּבְרַק כּוֹכָב מֵמִיר שִׁבְתּוֹ לְמָעְלָה – (16)

אֶפֶס כִּי בַחֶלְקָה בָּהּ תִּתְלַקֵּחַ

לֹא יֵעָדֵר אַף אוֹר, וְהִיא חוֹלֶפֶת –

כֵּן מִן הַזְּרוֹעַ הַשְּׁלוּחָה יָמִינָה (19)

נִתַּז עַד לַהֲדוֹם הַצְּלָב שְׁבִיב־נֹגַהּ388

מֵאֲגֻדַּת־אוֹרוֹת הַמַּפְאִירַתּוּ.

אַף מֵרְבִידָהּ לֹא סָרָה הַבָּרֶקֶת, (22)

אַךְ אוֹרָתָהּ פָּשְׁטָה בַקַּו, קוֹרֶנֶת

כְּעֵין הָאֵשׁ מִבַּעַד זֹךְ הַשָּׁיִשׁ:

כֵּן אָז, הוֹגֵה חִבָּה, חָשׁ צֵל אַנְכִיסֵיס – (25)

אִם לְאֵמוּן רָאוּי אַבִּיר שִׁירֵינוּ –

בַּחֲזוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ בְּגֵיא אֶלִיסְיוּם389.

O sanguis meus, o superinfusa 390 (28)

Gratia Dei! Sicut tibi, cui

Bis unquam coeli ianua reclusa?391392

כֹּה סָח הָאוֹר וְאֶל קוֹלוֹ נִמְשָׁכְתִּי, (31)

וְאָז אֶל שָׂרָתִי הִפְנֵיתִי עַיִן

וּמִזִּיוָם, גַּם פֹּה גַּם שָׁם, נִדְמֵיתִי:

כִּי בְעָמְקֵי עֵינָהּ צָץ אוֹר זוֹרֵחַ (34)

וַיְהִי לִי כִּבְעֵינַי עַתָּה נָגַעְתִּי

מוֹסְדוֹת יִשְׁעִי וִיסוֹד חֶלְקִי בָעֵדֶן.

וּבְעַיִן עַלִּיזָה וּבְקוֹל שָׂמֵחַ (37)

הוֹסִיף הָרוּחַ עַל רֵאשִׁית הַסִּיחַ

מִלִּים אוֹתָן מֵרֹב עָמְקָן לֹא בָנְתִּי;

וְלֹא בְכַוָּנָה נִסְתַּר מִמֶּנִּי (40)

כִּי אִם מֵאֹנֶס, כִּי דֵעָיו הִמְרִיאוּ

אֶל עֵבֶר מִמַּטְּרַת חִצֵּי בְנֵי־מָוֶת.

אַךְ כַּאֲשֶׁר מֵעֹז חִבָּה בוֹעֶרֶת (43)

הִנְמִיכָה קֶשֶׁת דִּבּוּרָיו לְמַעַן

תִּירֶה לִקְרַאת מַטְּרַת שִׂכְלֵנוּ־אָנוּ –

הָיְתָה רֵאשִׁית מִלָּיו אֲשֶׁר הֵבָנְתִּי: (46)

'הֱיֵה בָרוּךְ, קָדוֹשׁ אֶחָד בַּשְּׁלשֶׁת393,

כִּי עַל זַרְעִי חֶסֶד כֹּה חַי שָׁפָכְתָּ!'

וְעוֹד: 'כִּסּוּף יָשָׁן וְרַב תּוֹחֶלֶת394, (49)

שָׁאוּב מִקְּרִיאָתִי גְּוִילֵי הַסֵּפֶר395,

בּוֹ לֹא יוּמַר לָעַד שָׁחֹר אוֹ לֹבֶן,

הִשְׂבַּעְתָּ, בְּנִי, בְּקֶרֶב לֵב הַזֹּהַר (52)

מֶנְהוּ יוֹצֵא קוֹלִי! בְּרוּכָה הָאֵשֶׁת

אֲשֶׁר לְרוּם עוּפְךָ שָׂמָה כְנָפֶיךָ!

16.jpg

חָשַׁבְתָּ כִּי נִגְלִים לִי רַעְיוֹנֶיךָ (55)

מֵאַב־שְׂכָלִים, כִּנְבֹעַ לַיּוֹדֵעַ

מִן הָאֶחָד הַחֲמִשָּׁה וָשֵׁשֶׁת396;

עַל כֵּן לֹא שְׁאִלְתַּנִי מִי אָנֹכִי 58

וּמַה מִּכָּל עֵדָה זוֹ הָעוֹלֶצֶת

מַרְבֶּה אוֹרִי חֶדְוָה לִקְרַאת פָּנֶיךָ?

דַּעְתְּךָ צָדְקָה, כִּי בַחַיִּים הָאֵלֶּה (61)

תַּלְמִיד וָרַב יַחְדָּו בָּרְאִי397 יַבִּיטוּ,

בּוֹ רַעְיוֹנְךָ, עַד הִכַּרְתּוֹ, יָצָקְתָּ.

וּלְבַעֲבוּר בִּשְׁלֵמוּתָהּ תַּבְקִיעַ (64)

חִבָּה קְדוֹשָׁה, בָּהּ בְּחָזוּת בַּל תֶּרֶף

אֵעוֹר, כִּי תַצְמִיאֵנִי עֶדְנֵי חֵשֶׁק –

יִצְהַל קוֹלְךָ, גָּלוּי, עַלִּיז, בּוֹטֵחַ, (67)

יְגַל אֶת רְצוֹנְךָ, יְגַל חִשְׁקֶךָ,

וּתְשׁוּבָתִי לַכֹּל מֵרֹאשׁ נִגְזָרָה!'

וָאֵפֶן אֶל גְּבִרְתִּי אֲשֶׁר שְׁמֵעַתְנִי (70)

לִפְנֵי דַבְּרִי, וְלִי הִצְהִילָה שַׂחַק

אֲשֶׁר הִרְחִיב אֶת כְּנַף חִשְׁקִי כִפְלַיִם,

וָאֶפְתַּח פִּי: 'הַיֵּצֶר וְהַדַּעַת (73)

בָּכֶם הָיוּ שְׁוֵי הַמִּשְׁקָל בָּרֶגַע

בּוֹ אֶת שִׁוְיוֹן רִאשׁוֹן עֵינְכֶם הִבִּיטָה;

כִּי בַחַמָּה אֲשֶׁר בָּכֶם מַבְעֶרֶת (76)

גַּם חֹם גַּם זֹהַר, כֹּה מַפְלִיא הַשֹּׁוִי

עַד אֵין מָשָׁל לַמְשִׁיל לְדֹק הַפֶּלֶס;

אֶפֶס בִּבְנֵי־תְמוּתָה רָצוֹן וָדֵעַ – (79)

בִּגְלַל סִבָּה אֲשֶׁר לָכֶם מוּדָעַת –

שׁוֹנִים בְּעֹז כְּנָפָם זֶה מִמִּשְׁנֵהוּ;398

וּכְבֶן תְּמוּתָה גַּם אָנִי, מְעִיקֵנִי (82)

אִי־שִׁוְיוֹן זֶה, עַל כֵּן בִּלְבָד בַּנֶּפֶשׁ

אוֹדֶה עַל בִּרְכַּת־אָב בָּהּ קִדַּמְתַּנִי;

וַאֲחַלְּךָ, הַלֶּשֶׁם הַמַּשְׁבִּיחַ (85)

מַחְרֹזֶת זוֹ, בְּזִיו כְּבוֹדָהּ מַבְרֶקֶת,

וּבְהוֹדָעַת שִׁמְךָ נָא לְשַׂבְּעֵנִי!'

'הֶאָח חָטְרִי, אֲשֶׁר גַּם בְּכַתְּרִי לָךְ (88)

בְּךָ שָׂמַחְתִּי, שָׁרְשְׁךָ הָיִיתִי!'

קוֹלוֹ בְּפֶתַח נְאוּמוֹ עָנַנִי

וְאָז הוֹסִיף: 'אֲשֶׁר עַל מִשְׁפַּחְתֶּךָ399 (91)

הוֹרִישׁ אֶת שְׁמוֹ, וּמְאַת שָׁנִים וָמַעְלָה

עֲדֶן סוֹבֵב מֵסַב תַּחְתּוֹן בַּגֶּבַע400,

הוּא בְנִי הָיָה וְאַב אֲבִי אָבִיךָ401; (94)

אָכֵן יָאֶה כִּי אֶת גְּזֵרַת הַסֵּבֶל

לוֹ תְקַצֵּר בְּשֶׁפֶר מַעֲשֶׂיךָ! 402

פְיוֹרֶנְצָה אָז, תּוֹךְ עַתִּיקוּת הַכֹּתֶל403, (97)

אֲשֶׁר עַד כֹּה מוֹדִיעַ שְׁעוֹתֶיהָ404,

שָׁכְנָה שְׁלֵוָה, זַכָּה, מַצְנַעַת־לֶכֶת;

לֹא עֲנָקוֹת בָּהּ, לֹא נִזְרֵי עֲטֶרֶת, (100)

לֹא קִשּׁוּטֵי נָשִׁים, לֹא נוֹי הַחֵשֶׁב

הָדוּר יוֹתֵר מֵהָאִשָּׁה עִנְּדָתּוּ!

וְלֹא בְהִוָּלְדָהּ הִטִּילָה פַחַד (103)

הַבַּת בָּאָב, כִּי כַּשָּׁנִים כַּמֹּהַר

אָז לֹא עָבְרוּ עֲלֵי מִדַּת הַקֶּצֶב! 405

לֹא אַרְמוֹנִים רֵיקִים מֵאֵין גָּרִים בָּם! 406 (106)

לֹא בָא עַד שָׁם סַרְדָּנַפַּל עֲדֶנָה407

לַרְאוֹת הָאוֹצָרוֹת שְׁמוּרִים בְּסֵתֶר!

לֹא מֵהַר מָלוֹ רָם אוּצֶ’לַּטוֹיוֹ (109)

הַרְכֶם, אֲשֶׁר כַּעֲלוֹתוֹ בַּהֶדֶר

סוֹפוֹ גַם לְהַפְלִיא בְּרִדְתּוֹ מָטָּה! 408

אֶת בֶּלִּינְצ’וֹן409, חֲגוּר עוֹרוֹת וָעֶצֶם, (112)

רָאִיתִי רוּץ, וּמִמַּרְאָה סוֹבֶבֶת

אִשְׁתּוֹ וְלֹא שָׂמָה בַפּוּךְ עֵינֶיהָ!

וָאֵרֶא אֶת בֶּן־וֶקְיוֹ וְאִישׁ־נֶרְלוֹ410 (115)

עוֹד בְּחֶלְקָם בִּלְבוּשׁ עוֹרוֹת יִשְׂמָחוּ,

וּנְשֵׁי בֵיתָם בַּפֶּשֶׁת וּבַפֶּלֶךְ!

אַשְׁרֵי חֶלְקָן, כִּי לְכֻלָּן נָכוֹנוּ (118)

קִבְרֵי אָבוֹת, וּבְמִטּוֹתָן עֲדַיִן411

בִּגְלַל צָרְפַת כַּעֲגוּנוֹת לֹא בָלוּ! 412

מִי, נָדְדָה שְׁנָתָהּ עַל יַד הָעֶרֶשׂ (121)

וּלְנִחוּמִים זִמְּרָה בְּנִים הַלָּחַשׁ413,

בּוֹ לֵב הוֹרִים רֵאשִׁית שִׂמְחָה יוֹדֵעַ!

מִי, בְּמָשְׁכָהּ עַל הַכִּישׁוֹר חוּטֶיהָ, (124)

מִשְׁלֵי סִפּוּר לִבְנֵי בֵיתָהּ הִנְעִימָה

עַל טְרוֹיָא, עַל פִיאֵסוֹלֵי וְרוֹמִי!

תָּמְהָה כָל נֶפֶשׁ בַּיָּמִים הַלָּלוּ (127)

לְלַפּוֹ סַלְטֶרֶלּוֹ וּלְצַ’נְגֶּלָּה

כִּלְצִ’ינְצִ’ינָטוֹ וּלְקוֹרְנִלְיָה עָתָּה! 414

אֶל קֵן כֹּה רַב שַׁלְוָה, אֶל חַיֵּי קֶרֶת (130)

כֹּה רַבָּתִי שְׁלוֹם יְדִידוּת יוֹשְׁבֶיהָ,

אֶל חִין מִשְׁכָּן כֹּה טוֹב וְכֹה בוֹטֵחַ,

מָרִיָּה, לְצִוְחוֹת אִמִּי415, שָׂמָתְנִי, (133)

וּבְמִקְדַּשְׁכֶם, עַתִּיק דּוֹרוֹת416, הָטְבַּלְתִּי

יַחְדָּו לִהְיוֹת נוֹצְרִי וְקַצַ’גְוִידָא.

אַחַי הָיוּ מוֹרוֹנְטְ וְאֵלִיסֵיאוֹ; (136)

מֵעֵמֶק נַחַל פּוֹא417 אִשְׁתִּי בָאָתְנִי,

אֲשֶׁר מִמֶּנֶּה שֵׁם בֵּיתְךָ נָחָלְתָּ.418

וְנַעְתִּי בְעִקְּבוֹת קוֹנְרַד הַמֶּלֶךְ419, (139)

וְהוּא בְחֵשֶׁב אַבִּירָיו אִזְּרָנִי:

כֹּה שֶׁפַע מַעֲשַׂי עָלָיו חִבְּבָנִי;

אִתּוֹ יָצָאתִי דּוּן מִשְׂפַּח הַשֵּׁבֶט (142)

אֲשֶׁר בָּנָיו, בְּחֵטְא כָּמְרֵי הָעָוֶל420,

שׁוֹסִים אֶתְכֶם וְאֶת גְּבוּלְכֶם יַשִּׂיגוּ;

וְשָׁם, בִּידֵי הָעָם לִמּוּד הַזָּעַם, (145)

חֻלַּצְתִּי מֵחַיֵּי עוֹלַם הַכֶּזֶב,

בּוֹ הָעֶדְנָה נַפְשׁוֹת רַבִּים הִשְׁחִיתָה,

וּמִיסוּרִים עַד שֶׁלֶו זֶה נִשֵּׂאתִי!' 421 (148)


 

שיר שִׁשָּׁה עָשָׂר    🔗

דאנטי מתפאר ביחוסו. הוא שואל מפי קאצ’אגוידא על חיי פירנצי העתיקה.

השחתת פירנצי בגלל המהגרים אליה מן הנכר. משפחות פירנצי העתיקות אשר ירדו מגדולתן או נהרסו. קינות על חלוקת אנשי העיר בין הגולפים והגיבלינים.


הוֹי אֲצִילוּת דָּמֵנוּ הַקְּלוֹקֶלֶת! (1)

אִם יִתְגָּאוּ בָךְ הַדָּרִים לְמַטָּה

בִּנְאוֹת עוֹלָם בּוֹ נֶחֱלַשׁ יִצְרֵנוּ –

עַל זֹאת לֹא עוֹד אוֹסִיף עַתָּה לִתְמֹהַּ, (4)

כִּי גַם בִּמְקוֹם לֹא יְעֻוַּת חִשְׁקֵנוּ,

לֵאמֹר בִּשְׁמֵי מָרוֹם, בָּךְ הִתְפָּאָרְתִּי!

אַתְּ אַךְ שִׂמְלָה לְהִקָּצֵר נִתֶּנֶת; (7)

וְאִם יוֹם יוֹם עָלֶיהָ לֹא יוֹסִיפוּ,

הַזְּמַן בַּמִּסְפָּרַיִם יְסִבֶּנָּה! 422

בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד אֲשֶׁר הִנְהִיגָה רוֹמִי (10)

אוּלָם זְנָחָהּ עַמָּהּ, דְּבָרַי חִדָּשְׁתִּי,423

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ מֵרֹחַק־מָה הִקְשִׁיבָה

וְצִחֲקָה וְנִדְמְתָה לָאֵשֶׁת (13)

אֲשֶׁר הִשְׁתַּעֲלָה, כִּדְבַר הַסֵּפֶר,

בַּחֲזוֹתָהּ רֵאשִׁית חַטֹּאות גִ’ינֶבְרָה424.

‘הוּא אֲדוֹנִי וְהוּא אָבִי’, אָמָרְתִּי, (16)

'הוּא מְעוֹרֵר בִּי דְרוֹר אֵלָיו לָסִיחַ,

הוּא מְשַׂגְּבֵנִי אֶל מֵעַל מִמֶּנִּי!

בִּמְאַת זְרָמִים נַפְשִׁי חֶדְוָה מָלֵאָה (19)

וְתַעֲלֹץ, שָׂשָׂה לִגְבוּרוֹתֶיהָ

לָשֵׂאת אֶת שִׁפְעָתָם מִבְּלִי לִפְקֹעַ!

וְיוֹאֶל־נָא טוּבוֹ לְהוֹדִיעֵנִי (22)

מִי אֲבוֹתָיו הָיוּ וְאֵיךְ בָּאָרֶץ

בְּיַלְדוּתוֹ צֻיְּנוּ שָׁנִים עָבָרוּ?

עַל עֵדֶר צֹאן־יְהוֹחָנָן425 יְתַן־נָא: (25)

אֵיךְ אָז גָּדַל וּמִי נוֹדַע לְשֶׁבַח,

רָאוּי עַל כֵּס נִשָּׂא וָרָם לָשֶׁבֶת?'

וּכְמוֹ, בִּנְשֹׁב רוּחוֹת, תִּבְעַר גַּחֶלֶת (28)

בְּלַהַט חַי, כֵּן פֹּה אוֹרַת הַזֹּהַר

לְשֵׁמַע חֲלַקּוֹת מִלַּי הִבְהִיקָה.

וְרַב, כִּגְדֹל יָפְיָהּ לִרְאוּת הָעָיִן, (31)

גַּם נֹעַם עֲרֵבוּת קוֹלָהּ, וַתָּעַן,

אַךְ לֹא בְנִיב שָׁגוּר בְּפִי דוֹרֵנוּ:426

'מִיּוֹם נִשְׁמַע בִּשְׁמֵי מָרוֹם קוֹל “אָוֵה”427, (34)

עַד יוֹם מֵרֶחֶם יוֹלַדְתִּי יָצָאתִי

אֲשֶׁר עָלְתָה אֶל יְשִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה,

מוֹנִים שְׁמוֹנִים וּמַחֲצִית הָאֶלֶף (37)

חָזְרָה לְגֹב אַרְיָהּ זֹאת הַשַּׁלְהֶבֶת,

תַּחַת רַגְלוֹ לְהַחֲלִיף אִשֶּׁיהָ;428

וְאָנֹכִי וַאֲבוֹתַי נוֹלַדְנוּ (40)

בִּקְצֵה הַשִּׁשִּׁיּוֹת, עָדָיו כָּל קַיִץ

אַלּוּף מֵרוֹצֵיכֶם מַקְדִּים לַגִּיעַ429.

17.jpg

וְרַב לְךָ עַל קַדְמוֹנַי לִשְׁמֹעַ, (43)

כִּי מִי הָיוּ וְאֵי מִזֶּה הִפְרִיחוּ –

יָאֶה כִּי אַחֲרִישׁ וְלֹא אַגִּידָה!

מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים לִמּוּדֵי־חֶרֶב (46)

בֵּין מַרְסְ לִכְנֶסֶת הַמַּטְבִּיל430, מָנִינוּ

כְּחֵלֶק חֲמִישִׁי מִבְּנֵי דוֹרֶךָ431;

אַךְ הָאֻמָּה אֲשֶׁר עַתָּה בְלָלוּהָ (49)

גֵּרֵי פִיגִינֵה, קַמְפּוֹ וְצֶ’רְטַלְדּוֹ432,

עַד אַחֲרוֹן הָעֲמֵלִים טָהֵרָה!

מַה טּוֹב לָכֶם לוּ שִׁכְנֵיכֶם נִשְׁאָרוּ (52)

כָּל אֵלֶּה הַשְּׁבָטִים, וְלוּ עֲדַיִן

הָיָה גְבוּלְכֶם טְרֶסְפְּיָנוֹ וְגַלֻּצּוֹ433

מִלְּהַקִּיפָם עַד יַדְאִיבְכֶם בַּצַּחַן (55)

הָאִישׁ מֵאָגוּלְיוֹן אוֹ זֶה מִסִּינְיָה434,

לוֹטְשֵׁי עֵינָם לְכָל מִשְׂפָּח וָשֹׁחַד!

לוּ כַת הַמַּעַל, מַשְׁחִיתֵי הָאָרֶץ, 58

הָיְתָה לְקֵיסָרָהּ לֹא אֵם חוֹרֶגֶת

כִּי אִם כָּאֵם לִבְנָהּ שׁוֹמֶרֶת חֶסֶד435

הוּשַׁב הַגֵּר אֲשֶׁר בִּנְאוֹת פְיוֹרֶנְצָה (61)

מַחְלִיף מָעוֹת בַּשּׁוּק, אֶל סִימִיפוֹנְטֵי436,

בָּהּ נָד אֲבִי אָבִיו פּוֹשֵׁט יָדָיִם;

וְעוֹד הָיָה הַר מוֹרְלוֹ לִבְנֵי קוֹנְטִי437 (64)

וּבֵית בְּנֵי צֶ’רְקִי עוֹד בִּתְחוּם אָקוֹנֵי438

וּבְעֵמֶק גְּרֶוֶה בֵּית בּוּאוֹנְדֶלְמוֹנְטֵי! 439

תָּמִיד הָיָה עִרְבּוּב גִּזְעֵי בָנֶיהָ (67)

רֵאשִׁית הַהַשְׁחָתָה לִגְאוֹן הַקֶּרֶת

כְּמוֹ לַגּוּף הַעֲמָסַת הָאֹכֶל;

וְשׁוֹר עִוֵּר נוֹפֵל בְּיֶתֶר פַּחַז (70)

מִשֶּׂה עִוֵּר; גַּם חֶרֶב יֵשׁ בּוֹדֶדֶת

תֵּיטִיב וְתֶרֶב מֵחָמֵשׁ לִפְצֹעַ!

אֶת לוּנִי אִם תִּזְכֹּר וְאוֹרְבִּיסַלְיָה440, (73)

אֵיךְ נֶחֶרְבוּ וּבְעִקְּבוֹתָם כָּהֵמָּה

שָׁפְלוּ גַּם קְלוּסִיּוּם וְסִינִיגַלְיָה441

לֹא יִפָּלֵא מֵאָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ (76)

אֵיךְ מִשְׁפָּחוֹת יָרְדוּ מֵרוּם הָעשֶׁר,

כִּי גַם לְהוֹד עָרִים בָּא קֵץ וָחֶדֶל!

כָּל עִסְקֵיכֶם נִתְּנוּ כָכֶם לַמָּוֶת, (79)

אַךְ יֵשׁ וְיֵעָלֵם מוֹתָם בְּיַעַן

שְׁנוֹתָם אָרְכוּ וְחַיֵּיכֶם קָצָרוּ!

וּכְמוֹ אֲשֶׁר סִבּוּב שְׁמֵי הַיָּרֵחַ (82)

לָעַד יֶחְשֹׂף וִיכַס חוֹפֵי הַמָּיִם,

כֵּן הַגּוֹרָל שָׁת לְקוֹרוֹת פְיוֹרֶנְצָה;

הִנֵּה עַל כֵּן מִלַּי אַל יַפְלִיאוּךָ (85)

בְּתַנּוֹתִי עַל רַבְרְבֵי יוֹשְׁבֶיהָ

אֲשֶׁר שִׁבְחָם שׁוּלֵי הַזְּמַן הִטְמִינוּ!

רָאִיתִי בְנֵי אוֹרְמַנִּי, אַלְבֵּרִיקִי, (88)

פִילִפִּי, גְּרֶצִ’י, אוּגִי, קָטֶלִּינִי,

בִּירִידָתָם, אִישִׁים יְדוּעֵי־שָׁעַר;

רָאִיתִי עֲשִׁירִים עַתִּיקֵי־יָחַשׂ, (91)

כְּבֵית סַנֶלָּה כֵּן מִשְׁפַּחַת אַרְקָא,

בּוֹסְטִיקִי, סוֹלְדַּנְיֵרִי וְאַרְדִּינְגִּי442;

וּמֵעֶבְרֵי הַשַּׁעַר, – בּוֹ הִכְבִּירוּ (94)

עַתָּה נִטְלֵי כָל חֵטְא, בְּגִידָה וָעָוֶל

עַד עוֹד מְעַט וְהַסִּירָה יַטְבִּיעוּ443, –

גָּדַל בֵּית רָוִינְיָן אֲשֶׁר שַׂר גְּוִידוֹ (97)

מִמֶּנּוּ בָא וְכָל אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ

יָרַשׁ לָשֵׂאת שֵׁם בֶּלִּינְצ’וֹן הַשּׁוֹעַ.444

כְּבָר אָז יָדַע לִמְשֹׁל מֶמְשֶׁלֶת צֶדֶק (100)

בֶּן פְּרֶסָה, וּבְבֵיתָם בְּנֵי גָּלִיגָיוֹ

אֶת הַנִּצָּב וְגֻלָּתוֹ הִזְהִיבוּ! 445

רָם הָעַמּוּד בִּבְרַק שָׁשַׁר צָבוּעַ446, (103)

גָּדְלוּ סַקֶטִּי, גַּלִּי וְסִיפַנְטִי,

וְהֵם אֲשֶׁר בִּגְלַל הַהִין הִסְמִיקוּ447;

נִשָּׂא הַשֵּׁבֶט, אָב לְבֵית קַלְפֻצִּ’י448, (106)

וּבְנֵי בֵית סִיצִיִּי וְאַרִיגֻצִּ’י

כְּבָר הֹעֲלוּ עֲלֵי כִסְאוֹת הַמּשֶׁל!

הוֹי מָה רַבִּים רָאִיתִי וְאָבָדוּ (109)

בְּשַׁחֲצָם, וּבְמַעֲשֵׂי תִפְאֶרֶת

פַּז־רִמּוֹנִים הֶאְדִּיר אֶת נוֹי פְיוֹרֶנְצָה449;

כָּהֶם עָשׂוּ אֲבוֹת יַלְדֵי הָאָוֶן (112)

הַזּוֹלְלִים לִשְׁמֹן בְּבֵית הַוַּעַד

מִתֹּם מִשְׂרַת כֹּהֵן עַד יְחַדְּשׁוּהָ450.

כַּת הַזֵּדִים – בְּאַף־דְּרָקוֹן יִרְדֹּפוּ451 (115)

אֶת הַבּוֹרְחִים, וּכְשֶׂה תָמִים נִכְנָעוּ

לִפְנֵי מַרְאֵי כִיסָם אוֹ חֹד־שִׁנָּיִם –

אֲזַי עָלְתָה, אַךְ מִדַּלַּת הָאָרֶץ, (118)

עַד כִּי חָרָה לְאֻבֶּרְטִין דּוֹנָטוֹ

לְהִתְחַתֵּן, כִּרְצוֹן חוֹתְנוֹ, עִם אֵלֶּה452;

מִפְיֵסוֹלֵי יָרַד אָז קַפּוֹנְסַקּוֹ (121)

אֶל שׁוּק הַסּוֹחֲרִים, וְאִינְפַנְגָּטוֹ453

נוֹדַע בָּעִיר בֵּין סֹלֶת אֶזְרָחֶיהָ;

דְּבַר קשְׁטְ אַגִּידָה אַף כִּי הוּא מַתְמִיהַּ: (124)

אָז לַמָּבוֹא הַצַּר הוֹבִיל הַשַּׁעַר

אֲשֶׁר לוֹ שֵׁם נָתְנוּ לִכְבוֹד בֵּית־פֶּרָא! 454

הַשּׁוֹעַ הַנִּזְכָּר לְשֵׁם וָשֶׁבַח (127)

מִדֵּי שָׁנָה בַחֲגִיגוֹת תּוֹמַסּוּס

יִתְרוֹן זְכֻיּוֹת וְאַבִּירוּת הִנִּיחַ

לְכָל נוֹשְׂאֵי אוֹת קַל מֵהוֹד הַדֶּגֶל, (130)

וְלוּ הַיּוֹם יֵלֵךְ עִם עַם־הָאָרֶץ

הָאִישׁ הַמַּכְתִּירוֹ בִּזְהַב־עֲטֶרֶת! 455

גָּדַל בֵּית גְּוַלְטֶרוֹט וְאִמְפּוֹרְטוּנִי, (133)

וְעוֹד עֻזָּם יַרְבֶּה שַׁלְוָה גַם עָתָּה

אִלּוּ מִכָּל שָׁכֵן חָדָשׁ שְׁמָרוּהוּ;456

שָׂבַע כָּבוֹד – הוּא עִם קְרוֹבָיו – הַבַּיִת (136)

אֲשֶׁר מִלֵּא אֶתְכֶם מַדְוֶה וָבֶכִי

וּבְזַעַם לֵב צַדִּיק הִכְּכֶם עַד מָוֶת457,

וְשָׂם כָּלָה לְחַיֵּיכֶם בָּעֹנֶג; (139)

לָמָּה הִרְשַׁעְתָּ, בּוֹנְדֶּלְמוֹנְטְ, לִבְרֹחַ

מִשֵּׂאת בִּתּוֹ וְאֶת אוֹיְבָיו שִׂמָּחְתָּ? 458

יֵשׁ אֲבֵלִים וְהֵם שָׂמְחוּ שָׂמוֹחַ (142)

לוּ אֱלֹהִים הִשִּׂיאֲךָ אֶל אֵמָּה

בְּיוֹם רֵאשִׁית דָּרְכָה בָּעִיר רַגְלֶךָ! 459

אוּלָם יָאֶה לָאֶבֶן הַנִּפְסֶלֶת, (145)

עֲדֶן שׁוֹמְרָה הַגֶּשֶׁר, כִּי פְיוֹרֶנְצָה

בְּתֹם שְׁלוֹמָהּ לָהּ שֶׂה קָרְבָּן הִקְרִיבָה!

עִם חֶבֶר זֶה וַאֲחֵרִים כָּמוֹהוּ (148)

פְיוֹרֶנְצָה בְּבִטְחָה שׁוֹכְנָה רָאִיתִי

מֵאֵין דָּבָר מַדְמִיעַ אֶת עֵינֶיהָ;

עִם חֶבֶר זֶה רָאִיתִי אֶזְרָחֶיהָ (151)

בְּעשֶׁר וּצְדָקָה, וְלֹא נֶהְפָּכָה

עֲלֵי קָנָהּ הַדְרַת הַחֲבַצֶּלֶת

וְלֹא בְרִיב־הַמִּפְלַגּוֹת הֶאְדִּימָה!' 460 (154)


 

שיר שִׁבְעָה עָשָׂר    🔗

דאנטי שואל מאת קאצ’אגוידא על הגולה העתידה לו. תשובתו של קאצ’אגוידא. נבואתו על הגולה ועל אדיבותו של בית סקאליירי. נחמות ועצות.


כַּבֵּן אֲשֶׁר לִמַּד אָבוֹת לָסֶגֶת (1)

מִלַּעֲשׂוֹת חִשְׁקֵי בְנֵיהֶם – כָּמוֹהוּ

הַבָּא לְהִנָּחֵם מִדִּבַּת־עֶצֶב461

אֶל קְלִימֵנֵי – הָיִיתִי, וַיָּבִינוּ (4)

לְמַצָּבִי גְּבִרְתִּי וְנֵר־הַקֹּדֶשׁ

אֲשֶׁר שִׁנָּה שִׁבְתּוֹ לְהַשְׂמִיחֵנִי.

עַל כֵּן גְּבִרְתִּי: ‘הוֹצֵא אֶת אֵשׁ חִשְׁקֶךָ’, (7)

אָמְרָה אֵלַי, 'לְבַעֲבוּר יַגִּיהַּ

מִמֶּנָּה בִּמְלוֹאוֹ חוֹתַם קְרָבֶיךָ!

לֹא כִי דְבָרְךָ יַרְחִיב יְדִיעָתֵנוּ, (10)

אַךְ כִּי תַסְכִּין אֶת צִמְאוֹנְךָ לַבִּיעַ

וְרֵעֲךָ יִמְזֹג לְךָ כּוֹסֶךָ!'

'צוּר מַחְצַבְתִּי אֲשֶׁר – כִּרְאוֹת שִׂכְלֵנוּ (13)

כִּי בִמְשֻׁלָּשׁ לֹא שְׁתֵּי כֵהוֹת תָּכְלָלְנָה –

אַתָּה, מַבִּיט אֶל הַנְּקֻדָּה בָּהּ יַחַד

כָּל הָעִתִּים כְּנוֹכְחוֹת תָּרְאֶינָה, (16)

תִּרְאֶה אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים בְּכֹחַ

בְּטֶרֶם בּוֹא הִתְגַּלּוּתָם בְּפֹעַל! 462

עֵת עִם וִירְגִיל אֲזַי עֲלֵי הַגֶּבַע, (19)

זֶה הַמְרַפֵּא אֶת הַנְּשָׁמוֹת, עָלִיתִי,

גַּם עֵת יָרַדְתִּי אֶל עוֹלַם הַשָּׁחַת –

דְּבָרִים קָשִׁים עַל עֲתִידִי שָׁמָעְתִּי463, (22)

אַף כִּי עַתָּה כְצוּר מִגְדָּל חָזַקְתִּי

לִקְרַאת מַכּוֹת גּוֹרָל כִּי יַשִּׂיגוּנִי;

הִנֵּה עַל כֵּן, עָלַי דַּעְתִּי תָנוּחַ (25)

בִּשְׁמֹעַ אֵי שׁוֹאָה אֵלַי נָכוֹנָה:

כִּי חֵץ מֵרֹאשׁ צָפוּי מֵאֵט לִפְצֹעַ!'

כֵּן סַחְתִּי לָאוֹרָה אֲשֶׁר לִפְנֵי זֶה (28)

דִּבְּרָה אֵלַי, וְאֶת חֶפְצִי־אָנֹכִי

לְפִי רְצוֹן בֵּיאַטְרִיקְסְ הִתְוַדֵּיתִי.

לֹא בִטְמִירֵי חִידוֹת בָּהֶן נֶהְבָּלוּ (31)

גָּלְמֵי עַמִּים בְּטֶרֶם שֵׂה־אֱלֹהַּ,

נוֹשֵׂא כָל חֵטְא וָפֶשַׁע, בָּא לַטֶּבַח,

אַךְ בְּשָׂפָה צְרוּפָה וּבְשִׁקּוּל־דַּעַת (34)

בְּאַהַב־אָב עָנַנִי צוּר הַזֹּהַר

עוֹטֵה אוֹרַת זִיווֹ אֲשֶׁר גִּלָּתּוּ:

'כָּל יֵשׁ מִקְרִי, אֲשֶׁר לֹא יִשְׂתָּרֵעַ (37)

אֶל עֵבֶר סֵפֶר חָמְרְכֶם אַף פָּעַם,

כֻּלּוֹ צָבוּעַ בְּמַרְאַת הַנֵּצַח,

אַךְ לֹא יִטֹּל הֶכְרַח־קִיּוּם מִמֶּנָּה (40)

אֶפֶס כִּנְטֹל סִירוֹת, יוֹרְדוֹת בַּזֶּרֶם,

אוֹתוֹ מֵעֵין רוֹאָן, בָּהּ תִּשְׁתַּקֵּפְנָה.

מִשָּׁם464, כְּבוֹא צְלִיל נֹפֶת אֶל הָאֹזֶן (43)

מִן הָעוּגָב, אֶל חָזוּתִי תָבֹאנָה

קוֹרוֹת הַזְּמַן הַנּוֹעָדוֹת אֵלֶיךָ.

כְּנוּס מִנִּי אַתּוּנָא הִפּוֹלִיטוּס (46)

בִּזְמָם אֵם חוֹרַגְתּוֹ, רָעָה, בּוֹגֶדֶת,

כֵּן מִפְיוֹרֶנְצָה תֵּאָלֵץ לִבְרֹחַ465;

18.jpg

כֵּן גְּזַר־הַגַּד, כֵּן מְבַקְּשִׁים אוֹיְבֶיךָ466, (49)

וְחִישׁ יָקוּם רְצוֹן זוֹמֵם הָאָוֶן467

בָּעִיר, בָּהּ בִּכְרִיסְטוֹס יוֹם יוֹם יִסְחָרוּ.

בַּנִּרְדָּפִים תִּדְבַּק דִּבַּת הַדֹּפִי, (52)

כִּי כֵן דַּרְכָּהּ, אַךְ הַנָּקָם יוֹכִיחַ

עַל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בּוֹאוֹ מִמֶּנָּה.

נָטוֹשׁ תִּטּשׁ מִבְחַר כָּל שִׂמְחוֹתֶיךָ: (55)

זֶה חֵץ רִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֶל לֵב הַגֶּבֶר

יַד הַגּוֹלָה מֵעַל קַשְׁתָּהּ שׁוֹלָחַת!

אֲזַי תֵּדַע מַה מַּר טוֹעֵם הַמֶּלַח 58

בְּלֶחֶם זָר, וּמַה קָּשָׁה הַדֶּרֶךְ

עַל מַדְרֵגוֹת זָרִים עֲלוֹת וָרֶדֶת!

אַךְ מִכָּל עֹל יָעִיק עֲלֵי שִׁכְמֶךָ (61)

הַחֶבֶר הַנִּסְכָּל וְהַמַּרְשִׁיעַ,

אִתּוֹ אֶל עֵמֶק עֹנִי זֶה תָּשׁוּחַ! 468

כִּי כְפוּי תּוֹדָה, סָכָל וּמִשְׁתַּגֵּעַ (64)

יָקוּם לָרִיב בְּךָ, אוּלָם יַאְדִּימוּ469

בְּיוֹם פְּקֻדָּה פָּנָיו וְלֹא פָנֶיךָ!

עַל נַבְלוּתָם קוֹרוֹת דַּרְכָּם יָעִידוּ, (67)

וִיהִי זֶה שִׁבְחֲךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ

לִיצֹר לְךָ מִפְלֶגֶת לְעַצְמֶךָ! 470

רֵאשִׁית מָנוֹחַ וּמִקְלָט יִתֵּן לָךְ (70)

בַּאֲדִיבוּת רוּחוֹ רוֹזֵן לוֹמְבַּרְדְּיָה471,

אֲשֶׁר נִסּוֹ סֻלָּם עִם עוֹף הַקֹּדֶשׁ472;

וִיהִי דִגְלוֹ עָלֶיךָ חִין וָחֶסֶד (73)

עַד כִּי, לְהֶפֶךְ מִדַּרְכֵי דוֹרֶךָ,

יַקְדִּים לָתֵת בְּטֶרֶם תְּבַקְשֶׁנּוּ;

אִתּוֹ תִרְאֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עִצְּבָהוּ473 (76)

אוֹן כּוֹכָב474 זֶה, בְּיוֹם צֵאתוֹ מֵרֶחֶם,

עַד כִּי עֲלִילוֹתָיו כָּבוֹד עִטְּרוּהוּ;

עַד כֹּה לֹא הוֹקִירוּהוּ בְּנֵי הַקֶּרֶת (79)

מֵרֹךְ גִּילוֹ, כִּי פְעָמִים רַק תֵּשַׁע

סַבּוּהוּ גַּלְגַּלֵּי שָׁמֵינוּ אֵלֶּה;

אַךְ עַד בַּשַּׂר הֵנְרִיךְ יִבְגֹּד אִישׁ־גְּוַסְקוֹ, (82)

הוּא בְּזִקֵּי אֲצִילוּתוֹ יוֹפִיעַ475

כְּבָז לַכֶּסֶף וְלֹא נָס מִיֶּגַע;

וְיוֹם יָבוֹא וְיִוָּדְעוּ בָאָרֶץ (85)

נְדִיבוֹתָיו, וְלֹא יוּכְלוּ לִמְנֹעַ

אַף מְשַׂנְאָיו אֶת לְשׁוֹנָם מִשֶּׁבַח!

אֵלָיו וְאֶל חַסְדּוֹ הַבְטַח רוּחֶךָ: (88)

הוּא חֲדָשׁוֹת יִבְרָא וְיַחֲלִיפוּ

מַעֲמָדָם דַּלִּים וּמְדֻשְּׁנֵי־עשֶׁר476;

וּשְׁמֹר בַּלֵּב אֲשֶׁר עָלָיו אַגִּידָה, (91)

אַךְ אַל תְּגַל!' וְנִפְלָאוֹת בִּשְּׂרָנִי

אֲשֶׁר גַּם לְרוֹאָן לֹא תֵאָמַנָּה477,

וַיּוֹסֶף: 'אֵלֶּה הַגָּהוֹת מִמֶּנִּי (94)

עַל כָּל הָשְׁמַעְתָּ; הֵן מוֹקְשֵׁי הַמָּעַל,

טְמוּנִים בְּחֵיק תְּקוּפַת שָׁנִים מֻעֶטֶת!

אַךְ אַל לְךָ קַנֹּא בִּבְנֵי עַמֶּךָ, (97)

כִּי תַאֲרִיךְ שָׁנִים אַחַר כָּל זֵכֶר

לְעֹנֶשׁ מִרְמוֹתָם יִשָּׂא הָרוּחַ!'

וַתְּכַל הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה וָאֵרֶא (100)

כִּי כְבָר כָּלְתָה אֱרֹג חוּטֵי הָעֵרֶב

בַּפֶּשֶׁת זוּ עָרַכְתִּי לְפָנֶיהָ,

וּפִי פָתַחְתִּי כְּנִכְסָף לִשְׁמֹעַ (103)

בִּמְבוּכָתוֹ עֲצַת יָדִיד וָרֵעַ

רוֹאֶה וִישַׁר־רָצוֹן וּמָלֵא־אָהַב.

'אָמְנָם אֶרְאֶה, אָבִי, אֵיךְ יִרְדְּפוּנִי (106)

מַכּוֹת הַזְּמַן, וְהֵן בְּמִשְׁנֵה־עֹצֶב

אֶת הַהוֹלֵךְ לְפִי תֻמּוֹ יַפְצִיעוּ;

הֲלֹא עַל כֵּן לְהִזָּהֵר אַשְׂכִּילָה, (109)

פֶּן, אִם יֻקַּח מִקְלַט חֶמְדִּי מִמֶּנִּי,

גַּם כָּל אַחֵר בִּגְלַל שִׁירַי אַפְסִידָה! 478

בִּשְׁאוֹל מָרָה, בְּמַחֲנַק הַתֹּפֶת, (112)

וּבַגִּבְעָה אֲשֶׁר מֵהוֹד רָאשֶׁיהָ

עֵינֵי אַלּוּפָתִי רוּם הֶעֱלוּנִי,

וּבַשְּׁחָקִים בְּכָל זְבוּלֵי הַנֹּגַהּ (115)

נוֹדַע לִי, מָה אֲשֶׁר, אִם אֲסַפְּרֶנּוּ,

לְחֵךְ אִישִׁים רַבִּים יֵמַר כַּלָּעַן;

אַךְ אִם יָדִיד פַּחְדָּן אֶהְיֶה לַקּשֶׁט, (118)

אִירָא פֶּן עוֹלָמִי אַפְסִיד בֵּין אֵלֶּה

אֲשֶׁר לַדּוֹר הַזֶּה “עַתִּיק” יִקְרָאוּ!'

וַיִּתְנוֹצֵץ הָאוֹר, מֶנְהוּ הִצְהִילוּ (121)

פְּנֵי אוֹצָרִי אֲשֶׁר בָּזֶה מָצָאתִי,

כִּרְאִי זָהָב בִּבְרַק קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

וְסָח: 'אָכֵן יִקְשֶׁה מְרִי דְבָרֶיךָ (124)

לְכָל אָדָם אֲשֶׁר לִבּוֹ נוֹקְפֵהוּ,

אִישׁ בְּבָשְׁתּוֹ אוֹ בִכְלִמַּת רֵעֵהוּ;

אוּלָם אַף כֵּן, בִּרְחֹק מִנִּי כָל שֶׁקֶר (127)

גַּלֹּה גַלֵּה מְלוֹא כָל חֶזְיוֹנֶיךָ

וְתֵן לְמֻכֵּי־שְׁחִין וְיִתְגָּרָדוּ!

כִּי, אִם רֵאשִׁית יֵמַר טַעַם מִלֶּיךָ, (130)

הֲלֹא סוֹפָן לָתֵת מִחְיָה וָאֹמֶץ

לְכָל אוֹכֵל פִּרְיָן אַף מְעַכְּלֶנּוּ.

שָׂא אֶת קוֹלְךָ וְיַךְ הֵדוֹ כַסַּעַר (133)

בָּאֲמִירִים כְּכָל עֻמַּת יִגְבָּהוּ479:

בְּאֵלֶּה יֵרָאֶה יְקָר שִׁבְחֶךָ!

עַל כֵּן בִּשְׁמֵי מָרוֹם וְעַל הַגֶּבַע (136)

וְשָׁם בְּגֵיא־צַלְמָוֶת לֹא הָרְאֵיתָ

כִּי אִם נִשְׁמוֹת אִישִׁים יְדוּעֵי־שָׁעַר;

כִּי דַעַת הַשּׁוֹמֵעַ לֹא תָנוּחַ (139)

מִכָּל מָשָׁל, וְלֹא תִתֵּן בּוֹ אֹמֶן

כָּל עוֹד שָׁרְשׁוֹ טָמוּן, בִּלְתִּי יָדוּעַ480,

אוֹ מִנִּמּוּק בִּלְתִּי מֵאִיר עֵינָיִם!' (142)


 

שיר שְׁמוֹנָה עָשָׂר    🔗

ביאטריקס מנחמת את דאנטי; יפיה והתלהבותו. קאצ’אגוידא מראה לו נשמות אנשים אשר לחמו את מלחמת הדת. דאנטי עם ביאטריקס עולים לגלגל הכוכב צדק (יופיטר) אשר בו שוכנות נשמות הצדיקים. הנשמות מופיעות בצורת אותיות בדמות החרוז הראשון של ‘ספר חכמת שלמה’, ואחרי כן הן מעצבות צורת נשר. קריאתו של המשורר לנשר.


כְּבָר שָׁב בְּהֶגְיוֹנָיו בִּלְבָד לִשְׂמֹחַ (1)

מְאוֹר הַקֹּדֶשׁ, וַאֲנִי טָעַמְתִּי

אֶת הֶגְיוֹנִי, בִּרְפוֹא לַמַּר בַּמֶּתֶק;

עַד הַמּוֹרָה481 דַרְכִּי אֶל יָהּ צִוָּתְנִי: (4)

'סוּר לְרַעְיוֹן אַחֵר! בִּין כִּי קָרַבְתִּי

אֵלָיו אֲשֶׁר מֵסִיר נִטְלֵי כָל עָוֶל!'

לְחֶמֶד קוֹל נֶחָמָתִי פָּנִיתִי (7)

וְאֶת שִׁפְעַת הָאַהַב, הַנִּגְלֵית לִי

בְּעֵין קָדְשָׁהּ, לֹא לְתַנּוֹת אָהִינָה:

גַּם מִפַּחְדִּי, מִלַּי פֶּן יַכְשִׁילוּנִי, (10)

אַךְ גַּם בְּיַעַן לֹא יָשׁוּב הַזֵּכֶר

אֶל גֹּבַהּ זֶה, אִם לֹא יָקוּם לוֹ עֵזֶר.

עַל רֶגַע זֶה רַק זֹאת אוּכַל לַבִּיעַ: (13)

כִּי כַאֲשֶׁר בְּהוֹד יָפְיָהּ הִבָּטְתִּי,

כֵּן נְטָשַׁתְנִי כָּל תְּשׁוּקָה אַחֶרֶת,

כָּל עוֹד שִׂמְחַת הַנֵּצַח הַזּוֹרַחַת (16)

יָשָׁר עַל בֵּיאַטְרִיקְסְ, אוֹתִי הִשְׂבִּיעָה

בִּבְרַק זִיוָהּ הַשָּׁב מֵעַל פָּנֶיהָ482.

וְהִיא בְזֹהַר צַחֲקָהּ לִבְּבַתְנִי (19)

וְכֹה אָמְרָה אֵלַי: 'סֹב וְהַקְשִׁיבָה!

לֹא בְעֵינַי בִּלְבַד שָׁרוּי הָעֵדֶן!'

כְּמוֹ אֲשֶׁר יָרְאוּ רַחֲשׁוּשֵׁינוּ (22)

עַל הַפָּנִים, אִם כֹּה גָבְרוּ עָלֵינוּ

עַד כִּי מָלְאוּ אֶת כָּל חַדְרֵי לִבֵּנוּ –

הִכַּרְתִּי כֹה בְּלַהַב נוּר הַקֹּדֶשׁ, (25)

אֲשֶׁר אֵלָיו פָּנִיתִי, אֶת הַחֵשֶׁק

עוֹד לְהוֹסִיף אִתִּי מְעַט לָסִיחַ.

וְסָח: 'בַּחֲמִישִׁית שִׁכְבוֹת הָעֹפִי (28)

בָּעֵץ הַזֶּה הַחַי מִן הַצַּמֶּרֶת,

תָּמִיד פּוֹרֶה וְלֹא יֵדַע שַׁלֶּכֶת,

שׁוֹכְנִים בְּרוּכִים, וְעַד בּוֹאָם שָׁמַיְמָה (31)

יָצָא לָהֶם עַל אֲדָמוֹת שֵׁם שֶׁבַח483,

בּוֹ כָל שָׂרוֹת־הַזֶּמֶר תֵּעָשַׁרְנָה484.

עַל כֵּן אֱלֵי קַרְנוֹת הַצְּלָב שָׂא עָיִן: (34)

אֲשֶׁר אֶקְרָא בִשְׁמוֹ, יָחִישׁ וְיַעַשׂ

מַהֵר כִּפְעֹל בְּחֵיק עָנָן הַלָּהַב'.485

וָאֵרֶא עַל הַצְּלָב אוֹרָה יוֹרֶדֶת (37)

כִּמְעַט יָצָא מִפִּיו שֵׁם יְהוֹשֻׁעַ486,

וְלֹא הִבְחַנְתִּי בֵּין הַקּוֹל לַמָּעַשׂ;

וּלְשֵׁמַע שֵׁם בֶּן־מַכַּבִּים הַשּׁוֹעַ487 (40)

רָאִיתִי אוֹר אַחֵר סְחַרְחַר יָנוּעַ

וְהַשִּׂמְחָה אֶת סִבּוּבוֹ מַצְלֶפֶת;

וּלְשֵׁם הַמֶּלֶךְ קַרְלְ וּלְשֵׁם אוֹרְלַנְדּוֹ488 (43)

עֵינַי אַחַר שְׁנֵי אֲחֵרִים הֵעַפְתִּי

כִּרְדֹף אַחַר מְעוּף בַּזּוֹ אִישׁ־צָיִד;

19.jpg

וּלְאֹרֶךְ כָּל הַצְּלָב עֵינִי נִמְשָׁכָה (46)

אַחַר וִילְיַם וְאַחֲרֵי רִינַרְדּוֹ489,

אַחַר דֻּכָּס גּוֹטְפְרֶד, אַחַר גְּוִיסְקַרְדּוֹ! 490

וּבְסֹב יַחְדָּו בְּתוֹךְ עֲדַת רֵעֶיהָ (49)

הַנֶּפֶשׁ הַדּוֹבְרָה אֵלַי הֶרְאַתְנִי

כִּשְׁרוֹן קוֹלָהּ בְּמַקְהֵלַת שָׁמָיִם!

וְלִימִינִי סַבּוֹתִי כִּי תוֹרֵנִי (52)

בֵּיאַטְרִיקְסְ אֶת חוֹבִי מִפֹּה וָהָלְאָה,

אִם בְּדִבּוּר שְׂפָתָהּ וְאִם בְּרֶמֶז;

וָאֵרֶא וְעֵינֶיהָ כֹה הִצְהִילוּ (55)

וְכֹה שָׂמְחוּ עַד כִּי גָבְרוּ בַּזֹּהַר

עַל כָּל נַהֲרָתָן מֵאָז עַד הֵנָּה.

וּכְמוֹ בִרְבוֹת גִּילוֹ מִמַּעַשׂ חֶסֶד 58

יַרְגִּישׁ אָדָם כִּי צִדְקָתוֹ גוֹבֶרֶת

מִיּוֹם לְיוֹם וְאֶת גְּבוּלָהּ מַרְחֶבֶת –

כֵּן בְּנוּעִי עִם הַשְּׁחָקִים גַּם יַחַד (61)

הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הִרְחַבְתִּי אֶת הַקֶּשֶׁת,

כִּי אוֹר פִּלְאֵי גְבִרְתִּי גָּדַל וַיִרֶב491.

וּכְשׁוּב בְּהֶרֶף עַיִן גּוֹן פְּנֵי אֵשֶׁת (64)

מֵאֹדֶם אֱלֵי לֹבֶן, אִם פָּנֶיהָ

מִמַּעֲמַס הַבּשֶׁת הִתְפָּרָקוּ –

כֵּן פֹּה רָאִיתִי בִּפְנוֹתִי לַנֹּגַהּ (67)

בְּאוֹר כּוֹכָב שִׁשִּׁי חַלַּשׁ־הַלַּהַט

אֲשֶׁר עַתָּה לְפֶתַע אֲסָפָנִי.

וָאֵרֶא אֵיךְ מֵאֵשׁ לַפִּיד יֻפִּיטֶר492 (70)

יָצְאוּ שְׁבִיבֵי הָאַהַב493 הַבּוֹעֵר בּוֹ

וְהֵם כּוֹתְבִים אֶת אוֹתִיּוֹת שְׂפָתֵנוּ494.

וּכְמוֹ עוֹפוֹת, עוֹלִים מֵחוֹף הַנַּחַל (73)

וּבְשִׂמְחָתָם לִקְרַאת מִרְעֶה מַשְׂבִּיעַ

עָפִים בְּקַו גַּם יַחַד אוֹ בְּעֹגֶל –

כָּהֵם בְּלֵב הַזִּיו, הֵנָּה וָהֵנָּה, (76)

עָפוּ דְמֻיּוֹת קְדוֹשׁוֹת מַתְווֹת מוּלֵנוּ

בִּקְבוּצָתָן אוֹת דָּלֶת, יוֹד אוֹ לָמֶד.

רֵאשִׁית לְקֶצֶב מְחוֹלָן הֵרִיעוּ, (79)

וּבְהִצָּרְפָן לְאוֹת אַחַת, לְפֶתַע

מְעַט שָׁבְתוּ מִסֹּב וְהֶחֱרִישׁוּ.

הֶאָח בַּת פֶּגָסוּס495, אַתְּ הַמְפָאֶרֶת (82)

גְּאוֹן אִישִׁים וְחַיֵּיהֶם מַאְרֶכֶת

וְעִמָּהֶם חַיֵּי כָל עִיר וָאָרֶץ –

שִׁפְכִי אוֹרֵךְ עָלַי וַאֲתָאֵרָה (85)

צֵרוּפֵיהֶם כְּכָל אוֹתָם רָאִיתִי:

בִּמְעַט שׁוּרוֹת תָּרְאֶינָה גְבוּרוֹתַיִךְ!

וְאֶל מוּלִי בִּכְתִיב מָלֵא הוֹפִיעוּ (88)

חֲמֵשֶׁת פִּי שִׁבְעָה, וְכֵן זָכַרְתִּי

אֶת צוּרוֹתָן כַּצְּלִיל אֲשֶׁר תֵּאֵרוּ.

Diligite justitiam הֵחֵלָּה (91)

דְּמוּת הַמִּכְתָּם כֻּלּוֹ בְשֵׁם וָפֹעַל,

וּבְסִיּוּמוֹ: Qui judicatis terram; 496

וּבַמִּלָּה הַחֲמִישִׁית נִשְׁאָרוּ (94)

סְדוּרִים בָּ’אֶם', וּפְנֵי יֻפִּיטֶר שָׁמָּה

נִרְאוּ כְּמִשְׁבְּצֵי זָהָב בַּכֶּסֶף497.

וָאֵרֶא עוֹד אוֹרוֹת אָצוֹת לָרֶדֶת (97)

לִמְקוֹם פִּסְגַּת הָ’אֶם' וְשָׁמָּה נָחוּ

זַמֵּר לַטּוֹב, אוֹתָן אֵלָיו מֵנִיעַ.

וּכְאוּד נִשְׂרָף בַּלַּהַב, אִם יַכּוּהוּ, (100)

יִזְרֶה לְכָל סְבִיבָיו זִקִּים אֵין קֵצֶה498

(וּבָם קוֹרֵא עֲתִידוֹתָיו הַפֶּתִי),

אַף פֹּה499 עָלוּ אוֹרוֹת יוֹתֵר מֵאֶלֶף, (103)

מִי לְעוֹפֵף מַנְמִיךְ וּמִי מַגְבִּיהַּ

כְּצַו שִׁמְשָׁם500 אֲשֶׁר אוֹתָם מַתֶּזֶת.

וּבְנוּחַ כָּל אֶחָד בִּמְקוֹם נוֹעַד לוֹ, (106)

רָאִיתִי, רֹאשׁ וָעֹרֶף, צֶלֶם נֶשֶׁר

אֲשֶׁר לַבַּת אֵשׁ הַמִּכְתָּם צִיְּרָתּוּ.

וְהַצַּיָּר – שָׁם אֵין מִי יְאַלְּפֶנּוּ: (109)

הוּא הַמְאַלֵּף, מֶנְהוּ בָאָה לַשֵּׂכֶל

הַיְכֹלֶת תֵּת לַקֵּן צוּרָה וָצֶלֶם! 501

עֲדַת בְּרוּכִים שְׁנִיָּה, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה (112)

דָּבְקָה בָ’אֶם' כַּשּׁוֹשַׁנִּים בַּכֶּתֶר502,

טָסָה בְנוֹעַ קַל אַחַר הַסֶּמֶל.

כּוֹכָב עָרֵב! 503 מָה רַבּוּ סַפִּירֶיךָ (115)

וּבְאֵי הָדָר הוֹרוּנוּ כִּי צִדְקֵנוּ

צָץ מִן הַזְּבוּל בּוֹ עֶדְיְךָ שִׁבָּצְתָּ!

וָאֶתְחַנֵּן לַשֵּׂכֶל הַמַּשִּׁיב בָּךְ (118)

תְּנוּעָה וָאוֹן, כִּי יִתְבּוֹנֵן מֵאַיִן

בָּא הֶעָשָׁן504 לַשְׁחִית אֶת זֹךְ קַרְנֶיךָ,

וְכִי יָשׁוּב505 בּוֹ וְיִבְעַר הַזַּעַם (121)

לִגְעֹר בַּסּוֹחֲרִים בְּמִקְדָּשֵׁנוּ

אֲשֶׁר נִסִּים וְעִנּוּיִים בִּצְּרוּהוּ! 506

הוֹי צְבָא שָׁמַיִם, בּוֹ עַתָּה אַבִּיטָה, (124)

שָׂא חִנּוּנְךָ עַל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ,

אֲשֶׁר תּוֹעִים אַחַר מָשָׁל מַרְשִׁיעַ!

בַּחֶרֶב רָבוּ לְפָנִים, אַךְ עָתָּה (127)

בִּגְזֹל הֵן פֹּה הֵן שָׁם אֶת פַּת הַלֶּחֶם507

אֲשֶׁר לַכֹּל הָאָב הַטּוֹב הִבְטִיחַ!

דַּע, הַגּוֹזֵר נִדּוּי רַק לְבַטְּלֶנּוּ508 (130)

כִּי פַּאוּל וּפֶּטְרוּס עוֹד חַיִּים, וּמֵתוּ

לְמַעַן כֶּרֶם יָהּ, אוֹתוֹ חִבָּלְתָּ! 509

אָכֵן תָּרִיעַ: 'כֹּה בָאִישׁ חָשַׁקְתִּי (133)

אֲשֶׁר בָּחַר חַיֵּי נָזִיר וּלְסֵבֶל

הוּבַל בִּמְחוֹל לֵצִים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ,

עַד לֹא אֵדַע עוֹד הַדַּיָּג אוֹ פַּאוּלוּס!' 510 (136)


 

שיר תִּשְׁעָה עָשָׂר    🔗

דאנטי מתודה לפני הנשר שאיננו מבין מדוע ייענשו צדיקים אשר חיו לפני הנצרות ועל כן לא היו יכולים להיות נוצרים. הנשר עונה ובתשובתו מיסר מלכים נוצרים אשר יזכרו לרעה בספרו של האלהים.


נִרְאֵית מוּלִי, פּוֹרֶשֶׂת אֶת כְּנָפֶיהָ, (1)

דְּמוּת נֶשֶׁר הֶהָדָר אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעָה

עַל חֶבֶר הַנְּשָׁמוֹת שִׂמְחָה וָעֹנֶג.

נִרְאֵית לִי כָּל אַחַת כְּעֵין הַנֹּפֶךְ (4)

אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ שִׁלְּחָה קַרְנֶיהָ

וְהֵן מִמֶּנּוּ אֶת עֵינַי הִלְהִיטוּ.

וְאֵת אֲשֶׁר עַתָּה תַּנּוֹת צֻוֵּיתִי, (7)

פֶּה לֹא הִגִּיד, דְּיוֹ לֹא כָתְבָה עֲדָיִן,

וְאֵין דִּמְיוֹן־אֱנוֹשׁ אֲשֶׁר תְּפָשָׂהוּ:

כִּי הַמַּקּוֹר רָאִיתִי, גַּם שְׁמַעְתִּיהוּ (10)

קוֹרֵא בְקוֹל גַּם ‘לִי’ וְגַם ‘אָנֹכִי’

וּמְגַמָּתוֹ אֶל ‘לָנוּ’ וְאֶל ‘אָנוּ’,

וְסָח: 'כִּגְמוּל חַיַּי בְּחֹק וָישֶׁר (13)

עָלִיתִי פֹה לַהוֹד, לֹא יִירָשֶׁנּוּ

אָדָם בְּכֹחַ גַּעְגּוּעִים וָכֹסֶף;

וְזֵכֶר שְׁמִי עַל אֲדָמוֹת עָזָבְתִּי, (16)

אַךְ הַזֵּדִים, אַף כִּי יְהַלְלוּהוּ,

לֹא בְעִקְּבוֹת עֲלִילוֹתָיו יֵלֵכוּ!'

וּכְמוֹ מִגֶּחָלִים רַבּוֹת נִרְגֶּשֶׁת (19)

לַבָּה אַחַת, כֵּן מִכָּל חֵיל הָאַהַב

רַק קוֹל אֶחָד יָצָא, הוּא קוֹל הַנֶּשֶׁר.

וָאֲמַהֵר לִקְרֹא: 'הוֹי, פִּרְחֵי־נֶצַח, (22)

שְׂמֵחֵי לָעַד, אֲשֶׁר רוּחִי נוֹשֶׁמֶת

כָּל בָּשְׂמֵיכֶם כַּאֲחִידֵי־נִיחֹחַ –

בְּנָשְׁבְּכֶם שִׁבְרוּ בִי צוֹם רַב־עֹצֶב (25)

הַמַּצְמִיאֵנִי זֶה שָׁנִים אֵין חֵקֶר,

כִּי בְאַרְצִי לוֹ לֹא מָצָאתִי שֶׁבֶר!

הֲלֹא אֵדַע כִּי, אִם צִדְקַת אֱלֹהַּ (28)

בִּזְבוּל שְׁחָקִים אַחֵר מַרְאָה שָׁמָה לָהּ,

זְבוּלְכֶם לֹא בְעַד לוֹט אֵדִים יִרְאֶנָּה511.

הֲלֹא תֵדַע אֵיכָה כַאֲפַרְכֶּסֶת (31)

שַׂמְתִּי אָזְנַי, וְגַם תֵּדַע הַסֶּפֶק512

אֲשֶׁר מֵאָז שָׁנִים כֹּה מַכְאִיבֵנִי!'

כַּבַּז, בְּהֵחָלְצוֹ מִן הַמִּצְנֶפֶת (34)

מֵנִיעַ רֹאשׁ וּבִמְחִיאַת כְּנָפַיִם

גַּם מִתְגָּאֶה גַּם אֶת חִשְׁקוֹ מַבִּיעַ –

כֵּן שָׁם הָפַךְ הָאוֹר אֲשֶׁר עִצְּבוּהוּ (37)

שִׁבְחֵי חַסְדֵי עֶלְיוֹן בְּשִׁיר וָזֶמָר,

אֲשֶׁר מִתְקָם שְׂבֵעֵי זִיו־רוֹם יָבִינוּ,

וְאָז הֵחֵל: 'אֲשֶׁר בַּיְקוּם מֵנִיעַ (40)

עַד לִקְצוֹתָיו אֶת הַמְּחוּגָה, וּבְשֶׁפַע

גַּם נִסְתָּרוֹת וְגַם נִגְלוֹת הִשְׁכִּין בּוֹ –

לֹא יִתָּכֵן כִּי בִשְׁלֵמוּת הִטְבִּיעַ (43)

כֹּחוֹ עַל כָּל תֵּבֵל, אַךְ יִשְׂתָּרֵעַ

דְּבָרוֹ לָעַד אֶל עֵבֵר מִכָּל חֵקֶר.

וְזֹאת לָמַדְנוּ מֵאֲבִי כָל מֶרֶד, (46)

כְּלִיל נוֹי הַנִּבְרָאִים הַמָּט לַשַּׁחַת

פָּגוּם, כִּי לֹא חִכָּה לְאוֹר זָרוּעַ! 513

וְכָל יְצוּר, אֵפוֹא, הַדַּל מִמֶּנּוּ (49)

צַר מֵהָכִיל מַתְּנוֹת הַטּוֹב אֵין קֵץ לוֹ

אֲשֶׁר גָּדְלוֹ רַק מִדָּתוֹ מוֹדֶדֶת.

עַל כֵּן רְאִיָּתֵנוּ שֶׁאֵינֶנָּה (52)

כִּי אִם אַחַת מִנִּי קַרְנֵי הַשֵּׂכֶל

אֲשֶׁר מָלֵא כָּל יֵצֶר וְכָל חֵפֶץ –

לֹא מִטִּבְעָהּ כֹּה הַגְּבוּרָה תִכּוֹן בָּהּ (55)

עֲדֵי כִי אֶת מְקוֹר אוֹרָהּ לֹא תֵרֶא

לְעַל וּלְעַל מִן הַנִּגְלֶה אֵלֶיהָ.

וְהַמַּבָּט, בּוֹ בְנֵי תְמוּתָה חֻנָּנוּ, 58

יָכוֹל בְּחֵיק מִשְׁפַּט עוֹלָם לִשְׁקֹעַ

כִּשְׁקֹעַ בִּתְהוֹמוֹת הַיָּם עֵינֶיךָ:

כִּי, אִם מֵחוֹף אֶת קַרְקָעוֹ תִרְאֶינָה, (61)

לֹא מִלֵּב יָם יִרְאוּהָ, וְהִנֶּהָ

שָׁם בְּכָל זֹאת, אַךְ מַסְתִּירָהּ הָעֹמֶק.

אֵין אוֹר כִּי אִם הַבָּא מִמְּקוֹר הַזֹּהַר (64)

הַלֹּא־נִדְלָח לָעַד; וָלֹא – הוּא אֹפֶל514,

אוֹ צֵל בָּשָׂר אוֹ רַעֲלוֹ הִנֵּהוּ!

הִנֵּה דֵי צֹרֶךְ הֶעָבִים פִּזַּרְתִּי (67)

אֲשֶׁר מִמְּךָ הַדִּין הַחַי הֶעְלִימוּ515,

אֲשֶׁר עָלָיו שָׁאַלְתָּ וְחָזָרְתָּ.

אָמַרְתָּ: "הַנּוֹלָד עַל חוֹף הַהִנְדּוּס, (70)

וְעַל כְרִיסְטוֹס אֵין סֵפֶר כִּי יִקְרָא בוֹ,

וְאֵין כּוֹתֵב אוֹ אֲמִתּוֹ מוֹכִיחַ,

וּתְשׁוּקוֹתָיו וּפְעֻלּוֹתָיו תִּישַׁרְנָה (73)

כֻּלָּן, כְּכָל אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט בַּר־דָּעַת,

וְלֹא פָשַׁע בְּדִבּוּרִים וָמָעַשׂ,

וְהוּא יָמוּת לְלֹא טְבִילָה וָאֹמֶן – (76)

לָמָּה לְכַף חַטָּאת אוֹתוֹ יָדוּנוּ?

מָה אַשְׁמָתוֹ כִּי לֹא בָטַח כָּמוֹנוּ?"

וּמִי אַתָּה, מֵעֵז בַּכֵּס לָשֶׁבֶת (79)

לָדוּן אֶל עֵבֶר אַלְפֵי מִיל בְּעַיִן

אֲשֶׁר תִּקְצַר מִשּׁוּר כִּי אִם כַּזֶּרֶת?

אָמְנָם, כָּל מְדַקְדֵּק אִתִּי וִכּוּחַ (82)

יִמְצָא אַלְפֵי סְפֵקוֹת כִּי יַתְמִיהוּהוּ

לוּלֵא סֻכָּה לָכֶם כִּתְבֵי קָדְשֵׁנוּ!

הוֹי לְבָבוֹת גַּסִּים, יְצוּרֵי אֵפֶר! (85)

רָצוֹן רִאשׁוֹן, מִבְחַר כָּל טוֹב וָחֶסֶד,

לֹא סָר מֵהֲוָיַת קָדְשׁוֹ לָנֶצַח!

כָּל הַשָּׁלֵם אִתּוֹ – בּוֹ חַי הַצֶּדֶק: (88)

אֵין טוֹב נִבְרָא, אֵלָיו כִּי יִמְשְׁכֶנּוּ,

כִּי הוּא בִּקְרֹן אוֹרוֹ כָּל טוֹב מַצְמִיחַ'. 516

כְּחוּג הַחֲסִידָה מֵעַל קִנֶּהָ (91)

אַחַר תִּתָּהּ מָזוֹן לְגוֹזָלֶיהָ

וְהֵם, שְׂבֵעִים, יִשְׂאוּ עֵינָם אֵלֶיהָ –

כֵּן אָנֹכִי אֶת עַפְעַפַּי נָשָׂאתִי (94)

וּדְמוּת הַנֶּשֶׁר517 כֵּן כְּנָפָהּ הִרְחִיבָה

בִּרְבוֹת אַנְשֵׁי סוֹדָהּ אֲשֶׁר זֵרְזוּהָ,

וּבְחוֹגְגָהּ זִמְּרָה: 'כִּקְלֹט אָזְנֶיךָ (97)

צְלִילֵי קוֹלִי אֲשֶׁר לֹא הֲבִינוֹתָ –

כֵּן קוֹל דִּין נֵצַח לְשִׂכְלֵי בְנֵי מָוֶת!'

וְנָחוּ אֵלֶּה שַׁלְהֲבוֹת הַנֹּגַהּ, (100)

בְּנוֹת רוּחַ־קֹדֶשׁ, וְעוֹדָן בַּסֶּמֶל518

אֲשֶׁר הִקְנָה כָבוֹד וְהוֹד לְרוֹמִי,

וְהוּא הוֹסִיף: 'לֹא בָא אֱלֵי זְבוּלֵנוּ (103)

בִּלְתִּי אִם הַנִּשְׁבָּע בְּשֵׁם כְרִיסְטוֹס,

אִם טֶרֶם הִצָּלְבוֹ וְאִם אַחַר כֵּן519;

אַךְ שׁוּר! רַבִּים קוֹרְאִים: כְרִיסְטוֹס, כְרִיסְטוֹס!

וּמֶנְהוּ יִרְחֲקוּ בְּיוֹם הַשֶּׁפֶט

מֵהַבִּלְתִּי מַכִּיר אֶת שֵׁם כְרִיסְטוֹס520;

וְאֶת נוֹצְרִים כָּהֵם בְּנֵי כוּשׁ יַרְשִׁיעוּ (109)

יוֹם בּוֹ סִיעוֹת הַשְּׁתַיִם תִּפָּרַדְנָה:

זוֹ לְנִצְחֵי הָעשֶׁר, זוֹ לָעֹנִי.521

מַה בְּנֵי פָרַס עַל מַלְכֵיכֶם יַגִּידוּ (112)

בִּרְאוֹת עֵינָם פָּתוּחַ אֶת הַסֵּפֶר

בּוֹ תוֹעֲבוֹתֵיהֶם כֻּלָּן נִכְתָּבוּ?

בּוֹ תֵרָאֶה בֵּין עֲלִילוֹת אַלְבֶּרְטוּס (115)

גַּם זוֹ אֲשֶׁר תָּחִישׁ מֵרוֹץ הַחֶרֶט

וּבִגְלָלָהּ תֵּשַׁם הַקֶּרֶת פְּרָגָה;

בּוֹ יֵרָאֶה הַדְּוַי אֲשֶׁר עַל סֶנָּה (118)

בְּזִיּוּפֵי מָעוֹת הֵבִיא הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר יָמוּת בִּבְעֹט חֲזִיר מִיָּעַר; 522

בּוֹ תֵרָאֶה צִמְאַת אַוּוֹת הַשָּׁחַץ, (121)

בָּהּ נוֹאֲלוּ כְּאַנְגְּלִיָּה כִּסְקוֹטְיָה523

עַד כִּי תְחוּמָם מָעַט מֵהֶם לָשֶׁבֶת;

וְיֵרָאוּ חַיֵּי עֶדְנָה וָעשֶׁר (124)

בְּבֵית שַׁלִּיט סְפָרַד וְשַׂר בּוֹהֶמְיָה524

הַמּוֹאֲסִים שֵׁם טוֹב, אַף לֹא קָנוּהוּ!

וְיֵרָאֶה נְכֵה יְרוּשָׁלָיִם, (127)

וּזְכֻיּוֹתָיו שָׁם יְצֻיְּנוּ בְאָלֶף

אוּלָם הִפּוּכֵיהֶן בְּאוֹת הָאֶלֶף! 525

וְתֵרָאֶה קַטְנוּת וּרְדִיפַת בֶּצַע (130)

בַּגֶּבֶר הַשּׁוֹמֵר אֶת אִי־הַלָּהַב526,

בּוֹ אֹרֶךְ הַחַיִּים כִּלָּה אַנְכִיסֵיס527;

וּלְמַעַן קַטְנוּתוֹ לַכֹּל יוֹכִיחוּ, (133)

דַּפּוֹ בְאוֹתִיּוֹת צְפוּפוֹת יִכְתֹּבוּ

וּבַמֻּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה יַחְזִיקוּ;

לַכֹּל יָרְאֶה שָׁם מָה הִכְבִּידוּ עָוֶל (136)

כַּדּוֹד כָּאָח בְּחַלְּלָם שֵׁם הֶדֶר528,

שֵׁם שְׁנֵי עַמִּים וּשְׁנֵי כִתְרֵי תִפְאֶרֶת;

וְרֶשַׁע פּוֹרְטוּגַל וְחֵטְא נוֹרְוֶגְיָה529 (139)

שָׁם יְסֻפְּרוּ, וְתוֹעֲבוֹת אִישׁ־רָשָׁא

אֲשֶׁר בִּכְאֵב רָאָה מְעוֹת וֶנֶצְיָה! 530

אַשְׁרֵי הֻנְגַּרְיָה אִם לֹא תִּכָּנֵעַ531 (142)

לְדִין מִשְׂפַּח זָרִים! אַשְׁרֵי נָוַרָה,

אִם בֶּהָרִים תֶּאְמַץ אֲשֶׁר סַבּוּהָ! 532

וְאֶת דִּבְרֵי תּוֹכַחַת זוֹ תַּצְדֵּקְנָה (145)

קִרְיַת נִיקוֹסִיָּה וּפָמָגוֹסְטָה

הַנּוֹאֲקוֹת בִּגְלַל חַיַּת הַטֶּרֶף

אֲשֶׁר מֵאֲחֵרוֹת אֵינָהּ נִבְדֶּלֶת!' 533 (148)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים    🔗

הנשר מחריש ונשמות אחדות פותחות בשיר. בתום השיר מוסיף הנשר לדבר וקורא בשמותיהן של נשמות אחדות המעצבות את צורת עינו. על שאלתו של דאנטי, מסביר הנשר איך הועלו לגן העדן שתים מהנשמות על אף היותם עובדי אלילים.


עֵת מְאִירַת עוֹלָם534 כֻּלּוֹ יוֹרֶדֶת (1)

כָּלִיל מֵעַל כִּפַּת שְׁמֵי רְקִיעֵנוּ

עַד כִּי הַיּוֹם בְּכָל פִּנָּה גֹּוֵעַ,

יַזְהִיר בְּרֹב אוֹרוֹת פִּתְאֹם הַשַּׁחַק (4)

אֲשֶׁר עַד כֹּה רַק מִזִּיוָהּ הִזְרִיחַ,

וְהֵן קִבְּלוּ אוֹרָן בִּלְבַד מִמֶּנָּה535.

עַתָּה בְּחֹק שָׁמַיִם זֶה נִזְכַּרְתִּי (7)

כְּתֹם הַקּוֹל בְּפִי קְדֻשַּׁת הַסֶּמֶל,

סֵמֶל מַלְכוּת הָאָרֶץ וּנְגִידֶיהָ536;

כִּי זָהֳרֵי נִשְׁמוֹת537 בְּרוּכֵי הַיֶּשַׁע (10)

בִּגְדֹל נָגְהָם בְּמִזְמוֹרִים הֵחֵלּוּ

אֲשֶׁר מִזִּכְרוֹנִי חָלְפוּ וְסָפוּ538.

חֶמְדַּת הָאַהֲבָה539, לוֹבֶשֶׁת צָחַק! (13)

מָה רַב חֻמֵּךְ בַּחֲלִילִים הָאֵלֶּה,

בָּהֶם רַק רַעְיוֹנוֹת קְדוֹשִׁים יִשֹּׁבוּ!

וַיְהִי כִּי סַפִּירֵי יְקָר הַנֹּעַם, (16)

אֲשֶׁר בִּזְבוּל שִׁשִּׁי540 עֶדְיָם שִׁבֵּצוּ,

אֶת לַחַן שִׁיר הַמַּלְאָכִים הִשְׁתִּיקוּ,

שָׁמַעְתִּי בְאָזְנַי כְּלַחַשׁ פֶּלֶג541 (19)

הַמִּשְׁתַּפֵּךְ מִסֶּלַע אֱלֵי סֶלַע

כְּעֵד עֲלֵי שִׁפְעַת מְקוֹר הַמָּיִם.

וּכְמוֹ צוּרַת צְלִיל הַקַּתְרוֹס נוֹבַעַת (22)

מִמַּפְרַקְתּוֹ, וְאֶת הַקּוֹל יוֹצֶרֶת

בַּסּוּמְפֹּנְיָה הָרוּחַ הַנּוֹשְׁבָה בָהּ –

כֵּן פֹּה, מִבְּלִי לִסְבֹּל לְהִתְמַהְמֵהַּ, (25)

עָלָה הַלַּחַשׁ בְּצַוַּאר הַנֶּשֶׁר

כְּאִלּוּ חֲלָלוֹ נָבוּב פָּתוּחַ;

וְשָׁם הָפַךְ לְקוֹל אֲשֶׁר הֵגִיחַ (28)

מִן הַחַרְטֹם בָּאֵמֶר, לוֹ צִפִּיתִי

בְּכָל לִבִּי כִּי עַל לוּחוֹ כְתַבְתִּיהוּ542:

סוֹבְלִים נִשְׁרֵי־חֲלוֹף', הֵחֵל לָסִיחַ543,

'בָּהּ תֵּן עֵינְךָ, כִּי מֵאִשֵּׁי הַלַּהַב

הַמַּלְבִּישׁוֹת אוֹתִי צוּרָה, כָּל אֵלֶּה (34)

אֲשֶׁר מֵהֶן עֵינִי בָרֹאשׁ נוֹצֶצֶת –

מִכָּל גָּבְהֵי מַעֲלוֹתָן נִשְׂגָּבוּ.

הָאוּר אֲשֶׁר בְּאִישׁוֹנִי זוֹרֵחַ (37)

הָיָה נְעִים זְמִירוֹת544 רוּחַ הַקֹּדֶשׁ

וְהָאָרוֹן מֵעִיר לְעִיר הִסִּיעַ:

פֹּה הוּא מֵבִין מַה הִיא זְכוּתוֹ בַזֶּמֶר (40)

הַבָּא מִסּוֹד לִבּוֹ, וְיֶחֱזֶנָּה

בִּגְמוּל הַשֶּׁלֶם הַשָּׁוֶה אֵלֶיהָ;

מֵחֲמִשָּׁה עוֹקְמֵי רִיסִי כַקֶּשֶׁת (43)

קָרֵב לָאַף הַשַּׂר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ

נָקָם לָאַלְמָנָה עַל בְּנָהּ סוֹפֶדֶת:

פֹּה הוּא מֵבִין מְחִיר סְטִיַּת הַנֶּפֶשׁ (46)

מִנְּתִיב כְרִיסְטוֹס, כִּי מִבְּשָׂרוֹ יוֹדֵעַ

עֶדְנַת חַיֵּי זְבוּל זֶה וְהִפּוּכֶיהָ545;

20.jpg

וְאַחֲרָיו, בַּחוּג אֲשֶׁר תֵּאָרְתִּי, (49)

עַל גֹּבַהּ כִּפָּתוֹ שׁוּר אֶת הַמֶּלֶךְ

אֲשֶׁר בִּבְכִי־תְשׁוּבָה דָּחָה גְזָר־מָוֶת546:

פֹּה הוּא מֵבִין כִּי לֹא יוּמַר דִין־נֶצַח (52)

אַף אִם חִנּוּן צַדִּיק יַשְׁהֶה לְמַטָּה

אֶת גְּזַר יוֹם זֶה עַד לְאַחַר הַלָּיִל;

שְׁכֵנוֹ, אִתִּי וְעִם חֻקֵּי הַצֶּדֶק (55)

בְּטוּב רָצוֹן (וְהוּא פְרִי רַע הִצְמִיחַ)

הָפַךְ לְאִישׁ־יָוָן – שַׁי לְרוֹעֵהוּ! 547

פֹּה הוּא מֵבִין כִּי לֹא הֵבִיא לוֹ נֶזֶק (58)

הָרַע אֲשֶׁר מִטּוֹבוֹתָיו הִפְרִיחַ,

אַף כִּי מִמֶּנּוּ בָא לָאָרֶץ הֶרֶס;

וְשׁוּר, בִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁת תֵּט, אֶת וִילְהֶלְם, (61)

עָלָיו בּוֹכָה הָאָרֶץ הַמְקוֹנֶנֶת

עַל קַרְלְ וּפְרֶדְרִיק כִּי חַיִּים עֲדֶנָה548:

פֹּה הוּא מֵבִין אֵיךְ נֶאֱהָב בַּשַּׁחַק (64)

הַמֶּלֶךְ הַצַּדִּיק, וְכֵן יוֹכִיחַ

בָּאוֹר אֲשֶׁר מֵעַל פָּנָיו נּוֹגֵהַּ;

מִי בֵין תּוֹעֵי הָאָרֶץ יַאֲמִינוּ (67)

כִּי פֹה כַחֲמִישִׁי בִּקְהַל הַזֹּהַר

יִזְרַח רִיפֵאוּס549, דְּגוּל אַנְשֵׁי עִיר טְרוֹיָה?

פֹּה הוּא מֵבִין הַסּוֹד לֹא יַשִּׂיגֶנּוּ (70)

עוֹלָם תַּחְתּוֹן, סוֹד רֹב חַסְדֵי אֱלֹהַּ

אַף כִּי עֵינָיו לֹא עַד עָמְקוֹ תַחְדֹּרְנָה!'

כָּעֶפְרוֹנִי, הָעָף עַל כְּנַף הָרוּחַ, (73)

רֵאשִׁית יָשִׁיר וְאַחַר כֵּן יָנוּחַ

וְיֵהָנֶה מִגְּמַר סִלְסוּל הַמֶּתֶק –

כֵּן פֹּה נִרְאָה לִי אוֹת רְצוֹן הַנֵּצַח, (76)

אֲשֶׁר לְפִי חֶפְצוֹ צוּרָה וָצֶלֶם550

כָּל הַבְּרוּאִים, אִישׁ כִּהְיוֹתוֹ, יַלְבִּישׁוּ.

וּמְבוּכָתִי – אַף כִּי מוּלָהּ הָיִיתִי (79)

כִּפְנֵי זְכוּכִית מוּל הַגָּוָן מִנֶּגֶד,

לִי לֹא נָתְנָה זְמַן רַב כִּי אַחֲרִישָׁה,

אַךְ בְּמִשְׁקַל־נִטְלָהּ מִפִּי הִפְלִיטָה (82)

תִּמְהוֹן שְׁאֵלָתִי: ‘מָה אֵלֶּה לָנוּ?’ 551

וָאֵרֶא צָהֳלַת לַבּוֹת מַבְרֶקֶת552.

וּבְעַיִן מַכְבִּירָה יְקוֹד לְפֶתַע (85)

הַסֶּמֶל הַמְבֹרָךְ עַתָּה עָנַנִי

פֶּן בִּי יָמוּג לִבִּי מֵרֹב הַתֵּמַהּ:

'הֵן בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶאֱמַנְתָּ (88)

כִּי הִגַּדְתִּים, אַךְ אֲמִתָּם לֹא תֵרֶא,

וְהֵם, אַף כִּי הֶאֱמַנְתָּם, סְתוּמִים לָךְ;

כָּמוֹךָ כַּמֵּבִין מִשְּׁמוֹ הַחֵפֶץ, (91)

אַךְ מַהוּתוֹ לָדַעַת לֹא יַצְלִיחַ

אִם מִמָּקוֹם אַחֵר לֹא יְאִירוּהוּ.

מַלְכוּת שָׁמַיִם לִכָּנַע נִתֶּנֶת553 (94)

מוּל חֹם חִבָּה וּמוּל תִּקְוָה קַיֶּמֶת:

כִּי אֶת רְצוֹן שַׁדַּי הִיא מְנַצָּחַת,

לא כְאָדָם אֶת חֲבֵרוֹ יַכְרִיעַ, (97)

אַךְ יְנֻצַּח רוֹצֶה לְהִנָּצֵחַ

וּבְהִנָּצְחוֹ יִנְצַח שׁוֹפֵעַ אָהַב.

מִכָּל נִשְׁמוֹת מַתְוֵי רִיסִי תָּמַהְתָּ (100)

לָרִאשׁוֹנָה וַחֲמִישִׁית, כִּי הֵנָּה

זְבוּל מַלְאָכִים צִיְּרוּ לְמַבָּטֶיךָ.

הֵן לֹא כָפְרוּ, אַךְ כְּנוֹצְרִים הֶעְרִיצוּ, (103)

בְּהֵחָלְצָן מִגּוּף, רַגְלֵי צוּרֵנוּ,

בּוֹטְחוֹת: זוֹ כִּי דָווּ, זוֹ כִּי תִדְוֶינָה554.

כִּי מִן תָּפְתֶּה, בּוֹ אֵין שִׁיבָה לְיֶשַׁע, (106)

שָׁבָה אַחַת לִלְבּשׁ בָּשָׂר וָעֶצֶם555,

וַיְהִי זֶה לְתִקְוָה חַיָּה556 גְמוּל־צֶדֶק;

תִּקְוָה חַיָּה אֲשֶׁר הוֹסִיפָה אֹמֶץ (109)

עַל הַחִנּוּן אֶל יָהּ כִּי יְחַיֶּנָּה

לְבַעֲבוּר יָפְנֶה יִצְרָהּ לָאֹמֶן.

הַנֶּפֶשׁ הַבְּרוּכָה הַהִיא, עֵת שָׁבָה (112)

לִלְבוּשׁ בָּשָׂר, בּוֹ לֹא אָרְכוּ חַיֶּיהָ,

הֶאְמִינָה בַּיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעֶנָּה,

וֶאֱמוּנָהּ הִצִּית בָּהּ אֵשׁ לוֹהֶטֶת, (115)

אֵשׁ אַהַב חַי, עַד בְּמִשְׁנֵה הַמָּוֶת

זָכְתָה לְחַג שָׂמֵחַ זֶה כִּי תָעַל.

וַחֲבֵרָהּ, בַּחֶסֶד הַבּוֹקֵעַ (118)

מִנִּי מַעְיָן כֹּה רָם עַד כִּי אֵין נֶפֶשׁ

אֲשֶׁר תִּשָּׂא אֶל רֹאשׁ גַּלָּיו עֵינֶיהָ,

הִפְנָה לַטּוֹב אֶת כָּל חִשְׁקֵי יִצְרֵהוּ; (121)

עַל כֵּן הָאֵל, מוֹסִיף עַל חֶסֶד חֶסֶד,

פָּקַח עֵינָיו לִקְרַאת גְּאֻלָּתֵנוּ;

בְּיָהּ בָּטַח, וְלֹא יָכֹל לִנְשׂא עוֹד (124)

יְוֵן הָאֱלִילוּת מֵאָז וָהָלְאָה,

וְלִשְׁחוּתֵי הֶבְלָהּ הִטִּיף תּוֹכָחַת557.

אֶל טְבִילָתוֹ שְׁלֹשׁ הַשָּׂרוֹת לִוּוּהוּ, (127)

אוֹתָן חָזִיתָ בָּאוֹפַן יָמִינָה,

לִפְנֵי בְרִית הַטְּבִילָה דּוֹרוֹת שְׁנוֹת אֶלֶף! 558

מָה רָחֲקוּ, גְּזַר שַׁחַק559, שָׁרָשֶׁיךָ (130)

מִנִּי עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת תּוּכַלְנָה

אֶת אֵם כָּל הָעִלּוֹת בְּכָל דְּרָכֶיהָ!

אַל תִּפְחֲזוּ לָדוּן, אַתֶּם בְּנֵי חֶדֶל, (133)

וְאָנוּ, הָרוֹאִים אוֹר־יָהּ, עֲדַיִן

כָּל נִבְחֲרֵי לָעֵדֶן לֹא יָדָעְנוּ!

וְטוֹב חֶלְקֵנוּ בְּחֶסְרוֹן הַדָּעַת, (136)

כִּי אשֶׁר זֶה – בּוֹ מִתְעַדֵּן אָשְׁרֵנוּ,

כִּי כָל יִרְצֶה הָאֵל נִרְצֶה גַם אָנוּ!'

כֵּן דְּמוּת הַנֶּשֶׁר הַמְקֻדָּשׁ הוֹאִילָה (139)

לָתֵת לִי סַם־מַרְפֵּא נְעִים הַנֹּפֶת

לְמַעַן קֹצֶר רְאוּתִי יַבְהִיר בִּי.

וּכְמוֹ לְשִׁיר אֳמָן יוֹדֵעַ זֶמֶר ( (142)

חֲכַם הַנִּגּוּנִים מַרְטִיט הַנֶּבֶל

וְכֵן מוֹסִיף עַל הַמִּזְמוֹר תִּפְאֶרֶת, –

כֵּן פֹּה רָאִיתִי שְׁתֵּי רוּחוֹת הָאשֶׁר560, (145)

עוֹנוֹת בִּיקוֹד אִשָּׁן לְכָל קוֹל פִּיהוּ,

יְקוֹד לְקוֹל, יְקוֹד לְקוֹל, כְּנוֹעַ

אַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ גַבּוֹת עֵינֵינוּ. (148)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וְאֶחָד    🔗

דאנטי עולה אל גלגל הכוכב שבתאי (סאטורן). מדוע ביאטריקס פה איננה מחייכת? דאנטי רואה את סולמו של יעקב אבינו, ונשמות אנשי הסתכלות רוחנית עולים ויורדים בו. להבה מזהירה, היא נשמתו של פטרוס דאמיאני, בא לברך את דאנטי ומשוחח אתו על ההשגחה, ואחרי־כן מספר את קורותיו. הוא מיסר בנאומו את החשמנים השחותים, ויתר הנשמות מודות לדבריו.


כְּבָר מַבָּטֵי עֵינַי שֵׁנִית נָסַבּוּ (1)

אֶל שָׂרָתִי, וְגַם רוּחִי כָהֵמָּה,

וָאֶנָּתֵק מִכָּל הָגוּת אַחֶרֶת.

לֹא שִׂחֲקָה, כִּי אִם פָּתְחָה אֶת פִּיהָ: (4)

'לוּ אֲשַׂחֵק, כְּסֵמֵלֶה הָיִיתִי

בַּיּוֹם בּוֹ יֻפִּיטֶר שְׂרָפָהּ לְאֵפֶר561;

כִּי יִפְעָתִי הַמוֹסִיפָה לִנְגֹּהַּ (7)

עַל מַעֲלוֹת הֲדַר הֵיכַל הַנֵּצַח,

כִּרְאוֹת עֵינְךָ, כְּכָל אֲשֶׁר תַּגְבִּיהַּ,

כֹּה תְנַצְנֵץ, לוּלֵא הֶחֱלַשְׁתִּיהָ, (10)

עַד מוּל זִיוָהּ יִדַּל אוֹנְכֶם, בְּנֵי מָוֶת,

כַּעֲנָפִים מְנֻפָּצִים בָּרָעַם!

עָלִינוּ לַשְּׁבִיעִי זְבוּלֵי הַזֹּהַר562 (13)

וְהוּא מִתַּחַת לֵב לַבַּת הַלַּיִשׁ563

עַתָּה, מְסוּךְ אוֹרוֹ, קוֹרֵן לְמָטָּה.

שַׁלַּח אֶת רוּחֲךָ אַחַר עֵינֶיךָ (16)

וְתֵעָשֶׂינָה הֵן מַרְאוֹת לַסֶּמֶל

אֲשֶׁר בָּרְאִי הַזֶּה564 יוֹפַע אֵלֶיךָ'.

כָּל הַיּוֹדֵעַ אֶת הֲדַר הָאָחוּ (19)

אֲשֶׁר בְּקֹדֶשׁ חֲזוֹנִי נִגְלָה לִי

עַתָּה כִּי אֶת מַטְּרַת שׁוּרִי שִׁנִּיתִי,

יָבִין אֵיכָה עָלַץ לִבִּי לִשְׁמֹעַ (22)

לְקוֹל מַדְרִיכָתִי שְׁלִיחַת שָׁמָיִם,

אִם יְאַזֵּן לִשְׁקֹל עֹנֶג מוּל עֹנֶג565.

בְּלֵב הַבְּדֹלַח, זֶה אֲשֶׁר כִּנּוּהוּ, (25)

בְּסוֹבְבוֹ תֵבֵל, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ566

אֲשֶׁר תַּחְתָּיו אָזַל וְסָף כָּל אָוֶן –

כְּפָז, מַקְרִין קַרְנֵי חַמָּה, רָאִיתִי (28)

סֻלָּם מֻצָּב, כֹּה לִמְרוֹמִים מַגְבִּיהַּ

עַד כִּי מְאוֹר עֵינַי לֹא יַשִּׂיגֶנּוּ.

עָלָיו אוֹרוֹת רַבִּים רָאִיתִי רֶדֶת (31)

עַד כִּי אָמַרְתִּי כִּי מִשָּׁם נִשְׁפֶּכֶת

אוֹרַת כָּל פְּאֵרֵי כוֹכְבֵי שָׁמֵינוּ.

וּכְקִיכְלִיּוֹת יַחְדָּו, הַשְׁכֵּם עִם שָׁחַר, (34)

תָּעֹפְנָה כְדַרְכָּן כִּי תְחַמֵּמְנָה

נוֹצוֹתֵיהֶן מִנִּי קָרַת הַלָּיִל –

מֵהֶן לְלֹא רְצוֹן־שִׁיבָה תִּרְחַקְנָה, (37)

מֵהֶן לָשׁוּב לִמְקוֹם מִמֶּנּוּ עָפוּ,

וַאֲחֵרוֹת מֵעַל קִנָּן תָּחֹגְנָה:

23.jpg

כֵּן פֹּה אֶת נֹהַג הַנְּהָרוֹת הִבַּטְתִּי (40)

בְּהִתְנוֹצֵץ אוֹרוֹתֵיהֶן גַּם יַחַד

מִדֵּי עַל מַעֲלָה אַחַת תִּנְחַתְנָה.

וְהַקְּרוֹבָה אֲלֵינוּ כֹּה הִבְהִירָה567 (43)

עַד כִּי לִבִּי אָמַר: 'אָכֵן אַבִּיטָה

אֶת הַחִבָּה אֲשֶׁר אוֹרֵךְ מוֹרֵנִי;

אַךְ הִיא, אֲשֶׁר אוֹחִילָה לִרְמָזֶיהָ (46)

אֵיךְ וּמָתַי דַּבֵּר וּשְׁתֹק, שׁוֹבֶתֶת,

וְטוֹב, לַמְרוֹת חֶפְצִי, כִּי לֹא אֶשְׁאָלָה'.

אַךְ הָרוֹאָה דּוּמִיָּתִי־אָנֹכִי (49)

בִּרְאוּת הַשַּׂר568 אֲשֶׁר צוֹפֶה כָּל סֵתֶר,

אָמְרָה אֵלַי: ‘חַלֵּץ אֶת אֵשׁ חִשְׁקֶךָ!’

וָאֶפְתַּח פִּי: 'הוֹי נֶפֶשׁ מְבֹרֶכֶת, (52)

לֹא בִזְכוּתִי לִתְשׁוּבָתֵךְ אַעְתִּירָה,

אַךְ בִּזְכוּתָהּ אֲשֶׁר לִשְׁאֹל הִרְשָׁתְנִי!

וְאַתְּ, לוּטָה בְנֹגַהּ שִׂמְחוֹתָיִךְ, (55)

אֶת הַסִּבָּה לִי לְגַלּוֹת הוֹאִילִי

אֲשֶׁר אוֹתָךְ כֹּה אֶל מוּלִי הִקְרִיבָה;

וְלָמָּה בְגַלְגַּל זֶה הֶחֱרִישָׁה (58)

עֶדְנַת שִׁיר לַחַן צַדִּיקֵי־הָעֵדֶן,

זֶמֶר כֹּה זַךְ בְּכָל זְבוּלָיו לְמָטָּה?'

‘בָּשָׂר עֵינֶיךְ וּבָשָׂר אָזְנֶיךָ’, (61)

עָנַתְנִי, 'וְעַל כֵּן אָפֵס הַלָּחַן569,

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ עַל כֵּן שָׁבְתָה מִצָּחַק;

וַעֲלֵי קֹדֶשׁ הַסֻּלָּם יָרַדְתִּי (64)

דַּרְגָּה־דַּרְגָּה לְמַעַן אֲשַׂמְּחֶךָּ

בַּקּוֹל וּבָרְשָׁפִים אֲשֶׁר עָטוּנִי;

וְלֹא יִתְרוֹן הָאַהַב הֱאִיצָנִי, (67)

כִּי רַב מֶנְהוּ בוֹעֵר מִפֹּה וָמַעְלָה,

וְזֹאת נוּרֵי הַשַּׁלְהָבוֹת הֶרְאוּךָ;

אַךְ רוּם570 הַחֶסֶד הַמֵּשִׂים אוֹתָנוּ (70)

עַבְדֵי סוֹד יָהּ אֲשֶׁר שׁוֹלֵט בַּחֶלֶד,

הֲלֹם, כִּרְאוֹת עֵינֶיךָ, יִיעָדֵנוּ'.

‘הֲלֹא אֶרְאֶה, בּוּצִין קָדוֹשׁ’, עָנִיתִי, (73)

'אֵיךְ בֶּחָצֵר הַזֹּאת חִבָּה דוֹרֶכֶת,

חָפְשִׁית, בְּפֶלֶס הַשְׁגָּחַת הַנֵּצַח;

אַךְ זֹאת הִיא הַקֻּשְׁיָה לֹא אֲבִינֶנָּה: (76)

מַה לַּמִּשְׁמָר הַזֶּה אַתָּה נוֹעַדְתָּ

מִכָּל עֲדַת רֵעֶיךָ רֶדֶת הֵנָּה?'

וְעוֹד שְׂפָתַי דּוֹבְרוֹת וּכְבָר הֵחֵלָּה (79)

סְבִיב מֶרְכָּזָהּ לָנוּעַ הַשַּׁלְהֶבֶת

וְחָגָה חִישׁ כְּפֶלַח הָרֵחָיִם;

וְסָח הָאַהַב הַטָמוּן בַּלָּהַב: (82)

'אוֹרַת שַׁדַּי עָלַי קַרְנָהּ שׁוֹלַחַת

וְהִיא חוֹדְרָה לַזִּיו הַמַּעֲטֵנִי571!

כֹּחָהּ, קְשׁוּר חָזוּתִי, כֹּה מַמְרִיאֵנִי (85)

אֶל עַל מִמֶּנִּי עַד אֲשֶׁר אַבִּיטָה

בָּעֶצֶם הַנִּשְׂגָּב הַמְכַלְכְּלֶנָּה572.

מֶנְהוּ הָעֹנֶג מַלְבִּישֵׁנִי לַהַט (88)

כִּי לִרְאוּתִי, כְּכָל עֻמַּת הִבְהִירָה,

אֶת בְּהִירוּת זִיו לַהַט זֶה דִּמִּיתִי.573

אַךְ הַנָּאוֹר מִכָּל בְּרוּכֵי הַשַּׁחַק (91)

וּבְחִיר שְׂרָפִים לָשׁוּר בְּזִיו אֱלֹהַּ

אֶת שְׁאֵלַת שְׂפָתֶיךָ574 לֹא יַשְׂבִּיעוּ;

כִּי כֹה בִתְהוֹם חֹק נְצָחִים מַעְמֶקֶת (94)

שְׁאֵלָתְךָ, עַד כִּי תַעְלוּמוֹתֶיהָ575

מִכָּל מַבַּט יְצוּר נִבְרָא תָּסְתַּרְנָה.

וְשָׂא אֶת זֹאת אֱלֵי עוֹלָם הַמָּוֶת (97)

אֲשֶׁר אֵלָיו תָּשׁוּב, וְלֹא יָהִינוּ

אֶל חֵקֶר כֹּה טָמִיר לַסִּיעַ רֶגֶל!

כָּל שֵׂכֶל, פֹּה מֵאִיר, מֵעִיב בָּאָרֶץ: (100)

אֵיךְ שָׁם יַשִּׂיג אֶת הַנִּבְצָר מִמֶּנּוּ

פֹּה, אַף כִּי אֲסָפוּהוּ הַשָּׁמָיִם?'

וְכֹה בַּאֲמָרֶיהָ הִגְבִּילַתְנִי (103)

עַד מֵהַפְצִיר חָדַלְתִּי וּנְסוּגוֹתִי

לִשְׁאֹל בַּעֲנָוָה אֵיכָה כִּנּוּהָ?

'רֶכֶס נִשָּׂא בֵּין שְׁנֵי חוֹפֵי אִיטַלְיָה (106)

וְלֹא רָחוֹק מִקֶּרֶת מוֹלַדְתֶּךָ 576,

וְרָם עַד כִּי רוֹעֵם תַּחְתָּיו הָרָעַם;

שֵׁם קַטְרִיָּה נוֹשֵׂא שָׁם רֹאשׁ הָרֶכֶס:577 (109)

תַּחְתָּיו חָנְכוּ מִנְזָר וְהִקְדִּישׁוּהוּ

בִּלְבַד לַעֲבוֹדַת הָאֵל וּלְתָחַן'.

כֹּה לִי בִנְאוּם שְׁלִישִׁי הֵחֵל לָסִיחַ (112)

וְאָז הוֹסִיף: 'בַּעֲבוֹדַת אֵלֵנוּ

בְּלֵב וָנֶפֶשׁ כֹּה דָבַקְתִּי שָׁמָּה

עַד כִּי בִלְבַד בִּמְזוֹן מִשְׁרַת הַזַּיִת (115)

עַל נְקַלָּה סָבַלְתִּי חֹם וָקֶרַח,

בְּהִרְהוּרֵי הִסְתַּכְּלוּתִי שָׂמֵחַ;

מִנְזַר שַׁלְוִי הִכְבִּיר קְצִירוֹ לִשְׁלֹחַ (118)

לַזְּבוּל הַזֶּה, אֶפֶס קָמַל עָלֵהוּ

וְחִשּׂוּפָיו חִישׁ בָּרַבִּים יֵרָאוּ!

בַּקֵּן הַהוּא הָיִיתִי פְּיֶר דַּמְיָנוֹ, (121)

אוּלָם כִּפְּיֶר חוֹטֵא חָיֹה חָיִיתִי

עַל יַד חוֹף אַדְרִיָּא בְּבֵית גְּבִרְתֵּנוּ578:

מְעַט חַיֵּי־חֲלוֹף עוֹד נִשְׁאֲרוּ לִי (124)

מֵאָז כָּפוּ עָלַי לִצְנֹף הַכּוֹבַע579

אֲשֶׁר עַתָּה עוֹבֵר מֵרַע אֶל רֹעַ!

בָּא כֵּפָא580, בָּא הַכְּלִי הָרָם שׁוֹפֵעַ (127)

רוּחַ קְדוֹשָׁה, רָזִים וִיחֵפֵי־שָׁעַל,

לוֹקְחֵי פִתָּם בְּכָל סֻכָּה יִמְצָאוּ!

רוֹעֵי דוֹרְךָ דּוֹרְשִׁים יָמִין וּשְׂמֹאלָה (130)

מִשְׁעֶנֶת וּמַדְרִיךְ – כִּי כֹה כָבֵדוּ! –

וּמֵאָחוֹר אִישׁ לְשֵׂאתָם עַל שֶׁכֶם!

אֶת שִׂמְלוֹתָם עַל סוּסֵיהֶם יִפְרֹשׂוּ, (133)

וְעוֹר אֶחָד שְׁתֵּי בְהֵמוֹת תַּעְטֹפְנָה!

הוֹי אֹרֶךְ אַף שַׁדַּי, נוֹשֵׂא כָל אֵלֶּה!'

עוֹד הוּא דוֹבֵר, וְרֹב אוֹרוֹת נִרְאוּ לִי (136)

יוֹרְדוֹת דַּרְגָּה־דַּרְגָּה, וּבְחוּג תָּחֹגְנָה

וּבְכָל סִבּוּב זָרַח יָפְיָן כִּפְלָיִם.

סְבִיב הַדּוֹבֵר הִסְתּוֹבְבוּ וְנָחוּ (139)

וּמִקִּרְבָּם הֵרִיעַ קוֹל צֹוֵחַ

עַד אֵין כָּמוֹהוּ אֶת הַלֵּב קוֹרֵעַ;

אַף לֹא בַנְתִּיו – כֹּה רַעֲמוֹ נִצְּחָנִי. (142)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם    🔗

ביאטריקס מסבירה לדאנטי את סיבת הצעקה אשר נשמעה בשמים. הקדוש בנדיקטוס מתגלה לדאנטי ומבכה את שחיתות המסדר אשר הוא יסד. נשמות אנשי ההסתכלות עולות לאמפיריאום (שמי הערבות). העליה לזבול השמיני. קריאה למזל התאומים. דאנטי מעיף מבט על שבעה הגלגלים אשר בהם עבר עד כה.


הֲלוּם־פַּחְדָּה אֶל מוֹרָתִי פָנִיתִי (1)

כְּיֶלֶד הַפּוֹנֶה בִּגְדֹל הַפַּחַד

אֶל זוֹ אֲשֶׁר בָּהּ לְבָבוֹ בוֹטֵחַ,

וְהִיא, כָּאֵם הַנֶּחְפָּזָה לְפֶתַע (4)

נַחֵם אֶת בְּנָהּ, חִוֵּר וּקְשֵׁה־הַנֶּשֶׁם,

בַּקּוֹל הַמַּשְׂמִיחוֹ תָמִיד, עָנָתְנִי:

הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי הִנְּךָ בַשָּׁחַק? (7)

אִם לֹא יָדַעְתָּ כִּי כֻלּוֹ זְבוּל קֹדֶשׁ

וְכָל חֶרְדוֹת שׁוֹכְנָיו – שָׁרְשָׁן בַּצֶּדֶק?

אֵיכָה שִׁנְּךָ, לוּ פֹה נִשְׁמַע, הַזֶּמֶר (10)

וְצַחַק שִׂפְתוֹתַי, עַתָּה תָבִינָה

אַחַר כִּי כֹה הִדְהִים אוֹתְךָ הַצָּעַק; 581

וְלוּ אֶת חִנּוּנֵי קוֹל זֶה הֵבַנְתָּ, (13)

חֲזוֹת יָכֹלְתָּ אֶת נִקְמַת הַזַּעַם

אֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּטֶרֶם בּוֹא קִצֶּךָ.

חֲנִית רוּם זֶה לֹא תְמַהֵר לִפְצֹעַ (16)

וְלֹא תָאֵט, בִּלְתִּי אִם לִמְצַפֶּיהָ

מִי כִמְפַחֵד וּמִי כְמִתְגַּעְגֵּעַ!

אַךְ סֹב עַתָּה וּלְזוּלָתִי הַבִּיטָה, (19)

כִּי חֵיל רוּחוֹת תִּרְאֶה רַבּוֹת תִּפְאֶרֶת,

אִם אַחֲרֵי מִלַּי תַּפְנֶה עֵינֶיךָ!'

עֵינַי הִפְנֵיתִי כַּיָּשָׁר עָלֶיהָ, (22)

רוֹאֵה מֵאוֹת אוֹרוֹת אֲשֶׁר נֶהְדָּרוּ

בִּנְגֹהַּ יַחַד זִיו עַל זִיו רֵעֵהוּ.

עָמַדְתִּי כִּבְחַדְרֵי לִבּוֹ מַכְרִיעַ (25)

אֶת חֹד חִשְׁקוֹ, נִזְהָר אֶת פִּיו לִפְתֹּחַ

פֶּן קֻשְׁיוֹתָיו רֵעֵהוּ תְיַגַּעְנָה.

וְהַגְּדוֹלָה וַעֲתִירַת הַזֹּהַר (28)

מֵהַפְּנִינִים הָהֵן קָרְבָה לְמַעַן

תָּנִיחַ אֶת דַּעְתִּי עַל אוֹדוֹתֶיהָ.

24.jpg

וְקוֹל דּוֹבֵר בָּהּ582: 'לוּ תִרְאֶה כָּמוֹנוּ (31)

אֶת אֵשׁ הַחֶסֶד הַבּוֹעֶרֶת בָּנוּ,

לֹא עוֹד בּוֹשַׁשְׁתָּ רַעְיוֹנְךָ לַבִּיעַ;

אוּלָם, פֶּן תְּאַחֵר וְתִתְמַהְמֵהּ (34)

עַל שֶׂגֶב דַּרְכְּךָ – עָנֹה אֶעְנֶךָּ583

עַל הָרַעְיוֹן אוֹתוֹ שׁוֹמֵר לִבֶּךָ:

עַל כֶּתֶף הַר שׁוֹכֶנֶת עִיר קַסִּינוֹ584; (37)

שָׁם עַל שִׂיאוֹ הָמוּ תוֹעֵי הַדֶּרֶךְ

אֲשֶׁר רִמּוּם בִּנְטוֹת יִצְרָם לַהֶבֶל.

אֲנִי, אֲנִי רֵאשִׁית עָלָיו נָשָׂאתִי (40)

אֶת שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵבִיא לָאָרֶץ585

אֶת הָאֱמֶת הַמַּשְׂגִּיאָה רוּחֵנוּ;

וְכֹּה הָשְׁפַּעְתִּי נַהֲרַת הַחֶסֶד (43)

עַד כִּי אֶת כָּל סְבִיבוֹת הָהָר קָרַעְתִּי

מִדָּת־חִלּוּל אֲשֶׁר הַכֹּל הִדִּיחָה.

וְאֵלֶּה הַלַּבּוֹת הָיוּ כֻלָּהַם (46)

בְּנֵי־הִסְתַּכְּלוּת, וַיְחַמְּמֵם הַלַּהַב

אֲשֶׁר מוֹלִיד קְדֻשַּׁת פְּרָחִים וָפֶרִי:586

בָּהֶן מַקָּרִיּוֹ, בָּן רוֹמוֹאַלְדּוֹ,587 (49)

בָּהֶן אַחַי אֲשֶׁר רַגְלָם לֹא מָשָׁה

מִן הַמִּנְזָר, וּבְתֻמָּתָם הֶחְזִיקוּ'.

וַעֲנִיתִיו: 'הָאַהַב הַנִּגְלֶה לִי (52)

בְּדַבֶּרְךָ אֵלַי וּפְנֵי הַנֹּעַם

אֲשֶׁר בְּכָל לַהֲטֵיכֶם אַבִּיטָה,

אֶת בִּטְחוֹנִי וֶאֱמוּנִי הִרְחִיבוּ (55)

כִּפְעֹל הַשֶּׁמֶשׁ עַל גִּבְעוֹל הַוֶּרֶד

בְּהִפָּתַח כּוֹסוֹ עַד אֶפֶס כֹּחַ;

וַאֲחַלְּךָ, אָבִי, לְהַבְטִיחֵנִי, (58)

אִם־נָא אָהִין בַּקֵּשׁ יִתְרוֹן חִנֶּךָ,

וְאַבִּיטְךְ בְּחִשּׂוּפֵי צַלְמֶךָ!'

וְסָח: 'אָחִי, יֻרְווּ שִׂגְבֵי חִשְׁקֶךָ588 (61)

בַּזְּבוּל הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר מַשְׂבִּיעַ

אֶת אַוּוֹתַי וְאֶת אַוּוֹת כֻּלָּנוּ.

שָׁם כָּל אַוָּה תַמָּה, גְּמוּלָה, מֻשְׁלֶמֶת; (64)

רַק שָׁם, בַּזְּבוּל הַהוּא, נִמְצָא כָל חֵלֶק

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הָיָה מֵאָז מִקֶּדֶם;

כִּי הוּא לֹא בַמֶּרְחָב, לֹא בֵין צִירִים הוּא, (67)

וְסֻלָּמֵנוּ זֶה עָדָיו מַגִּיעַ:

עַל כֵּן אוֹבֵד רֹאשׁוֹ מִמַּבָּטֶיךָ.

עַד שָׁם רָאָהוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ (70)

בְּרוּם פִּסְגַּת גָּבְהוֹ, בְּיוֹם רָאָהוּ

וּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן כֹּה הִכְבִּידוּהוּ.589

אַךְ אֵין עוֹד, בּוֹ לִשְׂגֹּב, מַסִּיעַ רֶגֶל (73)

מֵאֲדָמוֹת, וְחֻקָּתִי נִשְׁאֶרֶת

לְמַטָּה לִשְׁחִיתוּת דַּפֵּי גְוִילֶיהָ!

וְהַחוֹמוֹת הַנּוֹעָדוֹת לְתַחַן (76)

הָיוּ קַן פָּרִיצִים, וְהַמִּצְנֶפֶת

הָיְתָה לְשַׂק אֲשֶׁר קִמְחוֹ דָלוּחַ;

אַךְ לֹא יֵרַע לְיָהּ מַשָּׂא כָל נֶשֶׁךְ590 (79)

כַּפְּרִי הַהוּא, בּוֹ הַנְּזִירִים נֶהְבָּלוּ

בִּתְעוֹת לִבּוֹתֵיהֶם אַחַר הַתֹּהוּ.

כִּי כָל אֲשֶׁר הַכְּנֵסִיָּה אוֹגֶרֶת (82)

נוֹעַד לְדַל קוֹרֵא בְשֵׁם שָׁמָיִם,

לֹא לִקְרוֹבִים אוֹ לִגְרוּעִים מֵהֵמָּה591!

וּבְשַׂר אֶנוֹשׁ נִתָּן לְהֵאָלֵחַ, (85)

וְהַתְחָלוֹת טוֹבוֹת שָׁם לֹא תִחְיֶינָה

מִגְּדֹל אַלָּה עַד צֵאת פְּרִי בַלּוּטֶיהָ!

פֶּטְרוּס592 יָצָא לְלֹא זָהָב וָכֶסֶף, (88)

אֲנִי בְצוֹם וְתַחַן הַחִלּוֹתִי,

וּבִצְנִיעוּת הֵחֵל כִּתּוֹ פְרַנְצִיסְקוּס593.

וְאִם תַּבִּיט אֶל רֹאשׁ דַּרְכֵי שְׁלָשְׁתֵּנוּ (91)

וְאֶל הַשְּׁבִיל בּוֹ הַיּוֹרְשִׁים עָבָרוּ,

תִּרְאֶה מָה רַב הָעָשׁ בִּמְקוֹם הַיֶּרֶק!

אַךְ רַב הַנֵּס בְּיוֹם כִּרְצוֹן אֱלֹהַּ (94)

הַיָּם בָּרַח וּמֵי יַרְדֵּן נָסוֹגוּ

מִנֵּס מַרְפֵּא אִם יִמָּצֵא לָאֵלֶּה!' 594

כֹּה סָח אֵלַי וְאָץ לְהִסָּפֵחַ (97)

אֶל וַעֲדוֹ, וַיֵּאָחֵד הַוַּעַד

וְכַסּוּפָה סָבַב כֻּלּוֹ לְמָעְלָה.

חֶמְדַּת גְבִרְתִּי בְּרֶמֶז קַל שְׁלָחַתְנִי (100)

אַחֲרֵיהֶם עַל הַסֻּלָּם לַגְבִּיהַּ:

כֹּה גְבוּרָתָהּ בִּי אֶת טִבְעִי הִדְבִּירָה.

לא אָץ בָּאָרֶץ, בָּהּ נֵרֵד וְנַעַל (103)

בְּחֹק טִבְעִי, מָעוּף כֹּה עַז לָנוּעַ

אֲשֶׁר לְעֹז מְעוּף כְּנָפַי אַשְׁוֶנּוּ.

לוּ כֵן אָשׁוּב אֶל קֹדֶשׁ הַנִּצּוּחַ (106)

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ עַל חֲטָאַי אֶדְמָעָה

וְכַפּוֹתַי עֲלֵי חָזִי תַכֶּינָה595:

כֹּה לֹא תָחִישׁ מְשֹׁךְ מֵאֵשׁ וּתְקֹעַ (109)

אֶצְבַּע, כְּמוֹ מִהַרְתִּי שׁוּר הַסֶּמֶל

הַבָּא אַחַר הַשּׁוֹר, וּבוֹ אֻסָּפְתִּי!

הֶאָח כּוֹכְבֵי הָדָר, הוֹי אוֹר שׁוֹפֵעַ (112)

גְּבוּרָת הָאוֹן אֲשֶׁר מֶנְהוּ נָחַלְתִּי

גְאוֹן רוּחִי, אִם רַב אוֹ דַל הִנֵּהוּ596

אִתְּכֶם עָלָה, אִתְּכֶם נָחַת לִשְׁקֹעַ (115)

אַב כָּל חַיִּים הַנּוֹעָדִים לַמָּוֶת,

בְּיוֹם רֵאשִׁית נָשְׁמִי רוּחוֹת טוֹסְקָנָה597.

וְעֵת גָּבַר הַחֶסֶד וְזָכִיתִי (118)

בּוֹא לַגַּלְגַּל אֲשֶׁר אֶתְכֶם מֵנִיעַ598,

זְבוּלְכֶם חֻלַּק לִי לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ!

לָכֶם, אֵפוֹא, נַפְשִׁי עַתָּה עוֹרֶגֶת, (121)

וְתֶאֱמַץ לִדְרֹךְ מֵי הַשִּׁבֹּלֶת

אֲשֶׁר אוֹתָהּ מוֹשֶׁכֶת אֶל זְרָמֶיהָ!

‘עַתָּה קָרַבְתָּ כֹה אֶל רוּם כָל יֶשַׁע599’, (124)

אָמְרָה בֵּיאַטְרִיקְסְ, 'עַד כִּי לְעֵינֶיךָ

כְּבָר מִתְגַּלֶּה זִיווֹ בְּחֹד וָטֹהַר600;

לָכֵן, בְּטֶרֶם בּוֹ תוֹסִיף לִשְׁקֹעַ (127)

שׁוּבָה וּרְאֵה כַּמָּה תְחוּמֵי הַחֶלֶד

עַד כֹּה הִצַּעְתִּי תַחַת מִצְעָדֶיךָ,

לְבַעֲבוּר בְּכָל שִׂמְחַת נַפְשֶׁךָ (130)

תּוּכַל לִקְרֹב לִקְהַל נִצְחוֹן הַהֶדֶר601

הַבָּא בְגִיל בְּזֹךְ גַּלְגַּל הָאֶתֶר'.

וּלְכָל שִׁבְעַת הַגַּלְגַּלִים הֵסַבְתִּי (133)

עֵינַי, וָאֵרֶא אֶת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ602

עַד כִּי חִיַּכְתִּי עַל דַּלּוּת מַרְאֵהוּ!

וְאֶת הַדַּעַת אָנֹכִי שַׁבֵּחַ (136)

הַמַּקְטִינָה עֶרְכּוֹ! אָכֵן בְּצֶדֶק

נִקְרָא דָגוּל כָּל הֶחָדֵל מִמֶּנּוּ603!

רָאִיתִי בַת־לָטוֹנָה604 הַיּוֹקֶדֶת (139)

לְלֹא הַצֵּל אֲשֶׁר אֲזַי הִתְעַנִי

לִרְאוֹת בָּהּ אֶת הַדֹּק וְאֶת הָעֹבִי.605

אֶת זִיו בִּנְךָ, הִפֶּרִיּוֹן, סָבַלְתִּי (142)

וָאֵרֶא אֵיךְ, קְרוֹבִים לוֹ וְסָבִיב לוֹ

הִתְנוֹעֲעוּ גַּם מָיָה גַם דִיּוֹנֵי.

וָאֵרֶא פֹה אֵיכָה רֻכַּךְ יֻפִּיטֶר (145)

בֵּין בְּנוֹ וּבֵין אָבִיו, וּפֹה הָרְאֵיתִי

אֵיךְ יְשַׁנּוּ אֶת קַן נוּדָם בַּשָׁחַק606;

וְכָל שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים נִגְלוּ לִי, (148)

כַּמָּה גָדְלוּ וּמְהִירוּתָם מָה רָבָּה,

וּבְמַסְלוּלָם אֵיךְ זֶה מִזֶּה הִרְחִיקוּ;

וְעֵת עִם תְּאוֹמֵי הַנֵּצַח נָדְתִּי – (151)

חֲצַר הַדַּיִשׁ607, בּוֹ כֹה נִתְיַמָּרָה,

מִשִּׂיא הָרָיו עַד פִּי זְרָמָיו נִגְלָה לִי!

וּלְהוֹד עֵינֵי גְבִרְתִּי עֵינַי נָשָׂאתִי. (154)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה    🔗

ביאטריקס מביטה אל־על ומראה לדאנטי את הופעתם של ישו עם הקדושים. אחר כך נושא דאנטי עיניו למעלה ורואה לא עוד את ישו כי אם את מריה ומסביבה מרחף המלאך גבריאל. מריה עולה אחרי ישו אל האמפיריאום בברכת הקדושים, אשר דאנטי מהלל את אשרם.


כְּמוֹ צִפּוֹר, שׁוֹמְרָה בָּעֳפָאֶיהָ (1)

עַל קַן חֵן אֶפרֹחֶיהָ כָּל הַלַּיִל

הַמַּעֲלִים הַכֹּל מִמַבָּטֵינוּ,

וּלְמַעַן חִישׁ לִרְאוֹת מִבְחַר מִרְעֶיהָ (4)

לִמְצֹא מָזוֹן אָהוּב לְגוֹזָלֶיהָ

(וְאַךְ נָעִים לָהּ סֵבֶל יְגִיעֶיהָ)

בְּטֶרֶם זְמַן תִּבְחַר עָנָף פָּתוּחַ (7)

וּבְאֵשׁ חִבָּה שָׁם תְּחַכֶּה לַשֶּׁמֶשׁ,

עֵרָה לִשְׁקֹד עַד יַעֲלֶה הַשָׁחַר –

כֵּן שָׂרָתִי, זְקוּפָה וּמִשְׁתּוֹקֶקֶת, (10)

עָמְדָה, פּוֹנָה אֶל חֶבֶל־הָרָקִיעַ

אֲשֶׁר תַּחְתָּיו נִרְאֶה מֵאֵט שִׁמְשֵׁנוּ608.

וּבִרְאוֹתִי אוֹתָהּ בְּכִסּוּפֶיהָ, (13)

הָיִיתִי כָרוֹצֶה דָבָר וְאֵין לוֹ

וַיְקַו וְנֶחָמָה לוֹ הַתּוֹחֶלֶת.

אוּלָם קָצְרָה הָעֵת בֵּינוֹת הַשְּׁתָיִם, (16)

כְּלוֹמַר בֵּין עֵת שָׁקְדִי לָעֵת חָזִיתִי

אוֹרַת מָרוֹם הוֹלֶכֶת וּמַבְהֶרֶת.

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ אָמְרָה: 'הִנֵּה הֶחָיִל, (19)

חֵיל נִצּוּחֵי כְרִיסְטוֹס וְכָל הַפֶּרִי609,

קְצִיר סִבּוּבֵי הַגַּלְגַּלִּים הָאֵלֶּה!'

וָאֵרֶא כִּי בָעַר כֻּלּוֹ מַרְאֶהָ (22)

וְכֹה עֵינֶיהָ אוֹר חֶדְוָה מָלֵאוּ

עַד אֵאָלֵץ עַל תֵּאוּרָן לִפְסֹחַ.

כִּצְחֹק בְּזִיו שַׁלְוַת מְלֹא הַסַּהַר (25)

מוֹשְׁלַת הַלַּיִל בֵּין נִמְפוֹת הַנֵּצַח610

הַמַּאְדִּירוֹת כָּל אָהֳלֵי שָׁמָיִם –

מֵעַל אַלְפֵי נוּרִים עֲלוֹת רָאִיתִי (28)

חַמָּה אֲשֶׁר גַּם אֶת כֻּלָּם הִלְהִיטָה

כִּפְעֹל שִׁמְשֵׁנוּ עַל כּוֹכְבֵי שָׁמֵינוּ611.

בְּעַד לַבַּת הָאוֹר הַחַי פִּעְפֵּעַ (31)

הָעֶצֶם הַיּוֹקֵד וְכֹה הִזְרִיחַ

עַל מַבָּטַי עַד כִּי לֹא נְשָׂאתִיהוּ! 612

הֶאָח חֶמְדַּת נַפְשִׁי, מוֹרָה בֵּיאַטְרִיקְסְ! (34)

הִיא סָחָה לִי: 'הַזֹּהַר הַמְנַצְּחֶךָּ

הוּא אוֹן אֲשֶׁר אֵין כָּל מָגֵן מִמֶּנּוּ!

וּבוֹ שׁוֹכְנִים הַיְכֹלֶת וְהַדֵּעַ (37)

פּוֹתְחֵי הַשְּׁבִיל בֵּין אֶרֶץ לַשָּׁמָיִם,

אֵלָיו דּוֹרוֹת כֹּה אֲרֻכִּים נִכְסָפוּ!'

כָּאֵשׁ אֲשֶׁר מִן הֶעָנָן נִתֶּקֶת (40)

כִּי מֵעָצְמַת רָחְבָּהּ לֹא יְכִילֶנָּה

וְהִיא, לַמְרוֹת טִבְעָהּ, יוֹרֶדֶת אָרְצָה –

כֵּן נִרְחֲבָה דַעְתִּי בִּרְבוֹת הָעֹנֶג (43)

בַּזְּבוּל הַזֶּה, מִנִּי עַצְמָהּ נִפְשֶׁטֶת,

וְלֹא תִזְכֹּר עַתָּה אֵיךְ אָז הָיָה לָהּ…

'עֵינֶיךָ פְתַח, וְכִהְיוֹתִי רְאֵנִי! (46)

דְּבָרִים חָזִיתָ וּמֵהֶם דֵּי אֹמֶץ

לָשֵׂאת אֶת נֹגַהּ חִיּוּכִי רָכָשְׁתָּ!'

כַּמִּתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחוּ (49)

וּלְחַיּוֹתָם יִטְרַח וְלֹא יַצְלִיחַ,

הָיִיתִי אָז עֵת בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי

אֶת הַקְּרִיאָה הַזֹּאת! אָכֵן יָאוּ לָהּ (52)

תּוֹדוֹת אֲשֶׁר לָעַד לֹא תִמָּחֶינָה

מִסֵּפֶר רִשּׁוּמֵי קוֹרוֹת עָבָרוּ.

וְלוּ יַחְדָּו כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הֵרִיעוּ – (55)

אוֹתָן עִם אַחְיוֹתֶיהָ הֶעֱשִׁירָה

בְּמִבְחֲרֵי מִתְקָהּ פּוֹלִיהִמְנִיָּה613

לְעֶזְרָתִי, אַף חֵלֶק מִנִּי אֶלֶף (58)

מִקֹּדֶשׁ חִיּוּכָהּ לֹא תְזַמֵּרְנָה

וְלֹא אֵיךְ הוּא הֵאִיר קְדֻשַּׁת פָּנֶיהָ;

וּבְתָאֲרִי עַתָּה קָדְשֵׁי הָעֵדֶן (61)

אֶדְלֹג עַל חֵלֶק חֲרוּזַי מֵאֹנֶס,

כַּהֵלֶךְ הַמּוֹצֵא דַרְכּוֹ נִסְתֶּמֶת;

25.jpg

אַךְ הַחוֹשֵׁב עַל נֵטֶל עֹל הַחֹמֶר (64)

וְעַל שִׁכְמֵי־בָשָׂר אֲשֶׁר נִשְּׂאוּהוּ –

לֹא יַרְשִׁיעֵנִי אִם תַּחְתָּיו רָעָדְתִּי.

יָם זֶה, אֳנִי קָטָן לֹא יַעַבְרֶנּוּ, (67)

אַף כִּי יָעֵז לַחְתֹּר בִּגְאוֹן הַתֹּרֶן,

וְלֹא מַלָּח חָרֵד לָנוּס מִסָּעַר.

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ: 'לָמָּה פָנַי לִבְּבוּךָ (70)

עַד כִּי לֹא תֵפֶן אֶל גִּנַּת הַיֹּפִי

אֲשֶׁר מִתַּחַת זִיו כְרִיסְטוֹס פּוֹרָחַת?

שָׁם צָץ הַוֶּרֶד, בּוֹ דִבּוּר־אֱלֹהַּ (73)

לָבַשׁ בָּשָׂר, שָׁם שׁוֹשַׁנֵּי נִיחֹחַ614

אֲשֶׁר בָּשְׂמָם הוֹבִיל בִּנְתִיב הַיּשֶׁר!'

וְאָנֹכִי, אֲשֶׁר לַעֲצוֹתֶיהָ (76)

כֻּלִּי הוּכַנְתִּי, שַׁבְתִּי אֶל הַלֶּבֶט,

לַלֶּבֶט בְּרִפְיוֹן הָעַפְעַפָּיִם!

וּכְמוֹ בְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹרֶנֶת (79)

יֵשׁ וְרָאִיתִי בְּעַד עָב קָרוּעַ

כִּכַּר פְּרָחִים בְּלוֹט צְלָלִים נִטְמֶנֶת –

כֵּן פֹּה חֵילוֹת־אוֹרָה רַבִּים רָאִיתִי (82)

נוֹפְלִים מֵרוֹם בִּבְרַק קַרְנֵי שַׁלְהֶבֶת

וְאֶת מְקוֹר הַנֹּגַהּ615 לֹא הִבְחָנְתִּי.

הוֹי אוֹר חַנּוּן הַמַּשְׁפִּיעָם זִיוֶךָ! (85)

מִשָּׁם הִמְרֵאתָ וּמֶרְחָב פִּנִּיתָ

לְמַבָּטַי, כִּי מוּל אִשְּׁךָ חָלָשׁוּ.

שָׁם צִיץ הַיְקָר, אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ אֶקְרָאָה (88)

הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, רוּחִי הִכְרִיעַ

כֻּלָּהּ, לָשׁוּר בִּגְדוֹל נוּרֵי הַלָּהַט.616

וּבְקוּם הָאוֹר הַחַי, הוּא הַמְנַצֵּחַ (91)

לְמַעְלָה כְּנַצְּחוֹ אֲזַי לְמָטָּה,

וּשְׁתֵּי עֵינַי הֵאִיר בַּטִּיב וָעֹצֶם,

נָחַת לַפִּיד רוֹקֵד מִלֵּב הַשַּׁחַק617 (94)

כִּדְמוּת אוֹפַן, כְּעֵין צוּרַת עֲטֶרֶת,

אוֹזְרָה הַיְקוֹד הַהוּא לָסֹב סָבִיב לוֹ.

כָּל לַחַן זֶמֶר הַמְלַבֵּב אָזְנֵינוּ (97)

וְאֶל מִתְקוֹ מוֹשֵׁךְ לֵבָב וָנֶפֶשׁ,

כָּמוֹהוּ כִּבְשִׁבְרֵי עָנָן קוֹל רַעַם

מוּל קוֹל הַנֶּבֶל הָעוֹנֵד כְּכֶתֶר (100)

נוֹי הַסַּפִּיר, בּוֹ זַךְ זְבוּלֵי שָׁמַיִם

בְּזָהֳרֵי אוֹרַת סַפִּיר זוֹרֵחַ618.

'אֲנִי, חִבַּת הַמַּלְאָכִים, אָחוּגָה (103)

נוֹשֵׂאת הַגִּיל הַבָּא מִנִּי הָרֶחֶם

אֲשֶׁר הָיָה מְלוֹן גַּעֲגוּעֵינוּ;

וְכֵן אָחוּג עַד אַחַר בְּנֵךְ תַּמְרִיאִי, (106)

מַלְכַּת מָרוֹם, וּבְהוֹד יָפְיֵךְ תּוֹסִיפִי

אוֹר־יָהּ לָרָם בְּגַלְגִּלֵּי הַנֵּצַח'.

פֹּה תַם הַלַּחַן619 הַסּוֹבֵב בְּזֶמֶר (109)

וְיַחַד יֶתֶר הַנּוּרִים עָנוּהוּ

בַּהֲרִיעָם הַלֵּל לְשֵׁם מָרִיָּה.

הַדְרַת אַדֶּרֶת כָּל גְּוִילֵי הַחֶלֶד,620 (112)

אֲשֶׁר מִכֹּל מַרְבָּה חַיִּים וָלַהַט

בְּנֶשֶׁם אֱלֹהִים וּבְמַעֲשֵׂהוּ,

פָּרְשָׂה פְנִים חֻפָּתָהּ מֵעַל רֹאשֵׁנוּ (115)

וְכֹה גָבְהָה עַד כִּי אֵלַי עֲדֶנָה

זִיוָהּ בִּמְקוֹם עָמַדְתִּי לֹא הִגִּיעַ.

עַל כֵּן נִבְצַר מִמֶּנִּי שֵׂאת עֵינַיִם (118)

אַחַר לַבַּת הַזֹּהַר הַמֻּכְתֶּרֶת

אֲשֶׁר, דְּבֵקָה בִּבְנָהּ, נִשְּׂאָה לְמָעְלָה621.

וְכָעוֹלָל אֶת זְרוֹעוֹתָיו שׁוֹלֵחַ (121)

לִקְרַאת אִמּוֹ אַחַר כִּי הֵינִיקַתּוּ

כִּי אֵשׁ אַהֲבָתוֹ כֵּן מִתְפָּרֶצֶת –

כֵּן פֹּה מָתְחוּ כָל הַנְּגֹהוֹת הַלָּלוּ (124)

קְצֵי לַבּוֹתָן, וְכֵן הָרְאֵיתִי דַעַת

אֵיךְ אֶל מָרִיָּה חִבָּתָן בּוֹעֶרֶת.

וּבִמְטַחֲוֵי עֵינַי אֲזַי נִשְׁאָרוּ (127)

וְשִׁיר Regina Coeli כֹּה הִנְעִימוּ622

עַד כִּי מֵאָז לֹא סָר מִתְקוֹ מִמֶּנִּי.

הֶאָח מָה רַב הַיְבוּל, שָׁמוּר בְּשֶׁפַע (130)

בָּאַרְגָּזִים הָהֵם, אֲשֶׁר כֹּה טֹבוּ

לִהְיוֹת עַל אֲדָמוֹת נוֹשְׂאֵי הַזֶּרַע! 623

פֹּה הֵם חַיִּים שְׂמֵחֵי בִיקָר הָעשֶׁר, (133)

אֲשֶׁר גּוֹלֵי בָבֶל קָנוּ בְּבֶכִי

כִּי אֶת פַּזָּם מֵאֲחוֹרָם הִשְׁאִירוּ. 624

פֹּה מִתְאַדֵּר – בְּצֵל כְּנַף בַּר־אֱלָהָא (136)

וּבֶן מָרִיָּה, בְּעֻזּוֹ וְיַחַד

בְּעֹז עֵדוּת־קְדוּמִים וְעֵדוּתֵנוּ 625

שׁוֹמֵר הַמַּפְתְּחוֹת626 לִפְאֵר הָעֵדֶן. (139)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה    🔗

ביאטריקס מבקשת מאת הקדושים להשפיע על דאנטי מעט מחכמתם. הקדושים מתיצבים בצורת זרים אחדים מסביב לדאנטי. מתוך אחד הזרים האלה יוצא פטרוס וחוקר את דאנטי בעקרונות האמונה. פטרוס נהנה מתשובותיו של דאנטי ומברך אותו.


'הוֹי חֵיל קְרוּאֵי אֶל סְעוּדַת הַשֶּׁפַע, (1)

בָּהּ כֶּבֶשׂ־יָהּ מֵזִין אֶתְכֶם בְּאֹכֶל

אֲשֶׁר תָּמִיד אֶת חִשְׁקְכֶם מַשְׂבִּיעַ!

אִם יָהּ לְהֵלֶךְ זֶה חָנַן מַטְעֶמֶת (4)

מֵהַנּוֹפֵל מִשֻּׁלְחַנְכֶם, בְּטֶרֶם

אֶת מוֹעֲדוֹ גָזַר עָלָיו הַמָּוֶת627

נָא פְנוּ אֶל אֹמֶץ כִּסוּפָיו וּתְנוּ לוֹ (7)

מְעַט טַלְּכֶם: אַתֶּם שׁוֹתֵי לָנֶצַח

מֵי־קשְׁטְ628 אֲשֶׁר מֵהֶם דַּעְתּוֹ צוֹמָחַת!'

כֵּן בֵּיאַטְרִיקְסְ; וְכָל נַפְשׁוֹת־הָאשֶׁר (10)

הָפְכוּ כְאוֹפַנִּים עַל צִיר קָבוּעַ629

וּבְסִבּוּבָן כְּנוּר־שָׁבִיט הִבְהִיקוּ.

וּכְגַלְגַּלֵּי הָאוֹרְלוֹגִין יָנוּעוּ (13)

יַחְדָּו, וְהָרִאשׁוֹן לְעֵין רוֹאֵהוּ

שׁוֹבֵת בִּהְיוֹת הָאַחֲרוֹן בּוֹרֵחַ –

כֵּן הָרוֹקְדוֹת הָהֵן, כְּפִי הֵאֵטּוּ (16)

אוֹ מִהֲרוּ לָחוּג, לַמֵּד לִמְּדוּנוּ

חֶלְקָן בָּאשֶׁר; וַאֲשֶׁר רָאִיתִי630

בָּהֶן יָפָה מֵעַל כֻּלָּן, הִתִּיזָה (19)

שַׁלְהֶבֶת כֹּה נָאוָה עַד לֹא הִשְׁאִירָה631

שָׁוָה בְזִיו הַהוֹד בֵּין רֵעוֹתֶיהָ;

וּפִי שְׁלֹשָׁה סְבִיבוֹת בֵּיאַטְרִיקְסְ חָגָה (22)

וְכֹה שִׁיר זֶמֶר אֶרְאֶלִּים הִצְהִילָה

עַד כִּי זִכְרִי שֵׁנִית לֹא יְחַיֶּנּוּ!

יִפְסַח, אֵפוֹא, עֵטִי וְלֹא אֶכְתֹּבָה, (25)

כִּי לְתָאֵר כָּל פְּרָט גַּם דִּמְיוֹנֵנוּ

יֶחְסַר גּוֹן דַּק, וְלֹא רַק דִּבּוּרֵנוּ.

'הוֹי אֲחוֹתִי קְדוֹשָׁה, כֹּה הֶעְתַּרְתִּנִי (28)

עַד כִּי בְכֹחַ לַהַב חִבּוֹתַיִךְ

מִנּוֹי הַחוּג הַהוּא עַתָּה קְרַעְתִּנִי!'

וּבְנוּחַ הַשַּׁלְהֶבֶת הַמְבֹרֶכֶת (31)

אֲשֶׁר דִּבְּרָה כְּכֹל אֲשֶׁר אָמָרְתִּי,

פָּנְתָה אֶל שָׂרָתִי בִּנְשִׁימוֹתֶיהָ.

וְהִיא: 'הוֹי אוֹר נִצְחִי, אוֹר כְּבוֹד־הַגֶּבֶר (34)

אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת מַפְתְּחוֹת עָנְגֵּנוּ,

אוֹתָם הוֹרִיד שָׂרֵנוּ עַל הָאָרֶץ:

עַל כָּל חָמוּר וָקַל אֶת זֶה שְׁאַל־נָא, (37)

כִּרְצוֹן לִבְּךָ, בְּעִקָּרֵי הָאֹמֶן

אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ פְּנֵי־יָם דָּרָכְתָּ;

אִם טוֹב אָהַב, טוֹב הֶאֱמִין וַיּוֹחֶל – (40)

לֹא נֶעֱלָם מִמֶּךָּ, כִּי תַבִּיטָה

בִּמְקוֹם בּוֹ כִמְצֻיָּר הַכֹּל מוֹפִיעַ; 632

אַךְ יַעַן מַלְכוּתֵנוּ אֶזְרָחֶיהָ (43)

קָנְתָה בְדָת־אֱמֶת, טוֹב כִּי יֻתַּן לוֹ

לָסִיחַ, לְשִׁבְחָהּ, עַל אוֹדוֹתֶיהָ'.

וּכְהִתְכּוֹנֵן נִבְחָן וְלֹא יָסִיחַ (46)

בְּעוֹד מוֹרוֹ אֶת קֻשְׁיוֹתָיו מַצִּיעַ

כִּי יְנַמְּקֵן וְלֹא יִפְסֹק עַל אֵלֶּה633

כֵּן בְּדַבְּרָהּ אֶת טְעָמַי עָרַכְתִּי (49)

לִהְיוֹת מוּכָן לִקְרַאת בּוֹחֵן כָּמוֹהוּ

וּמוּל קְדֻשַּׁת הַדָּת בָּהּ יִבְחָנֵנִי.

'הַגֵּד, נוֹצְרִי יָשָׁר, גַּלֵּה לִבֶּךָ: (52)

הָאֱמוּנָה מַה הִיא?' וְרֹאשׁ נָשָׂאתִי

אֶל הָאוֹרָה אֲשֶׁר אֶת זֹאת הִשִּׁיבָה.

אָז אֶל בֵּיאַטְרִיקְסְ מַבָּטַי הֵעָפְתִּי, (55)

וְהִיא מַהֵר צִוַּתְנִי בִרְמָזֶיהָ

עַתָּה אֶת מֵי מַעְיַן נַפְשִׁי לָגִיחַ.

וָאֶפְתַּח פִּי: 'הַחֶסֶד הַמְזַכֵּנִי (58)

לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי חֲלוּץ הֶחָיִל,

אֶת רַעְיוֹנַי בְּאוֹר בָּהִיר יָאִיר־נָא!

26.jpg

לְפִי אֲשֶׁר כָּתַב, אָבִי, בַּסֵּפֶר (61)

בְּעֵט־אֱמֶת אָחִיךָ634 בְּרוּךְ הַזֵּכֶר

אֲשֶׁר אִתְּךָ הִדְרִיךְ לַטּוֹב אֶת רוֹמִי:

הָאֱמוּנָה – יְסוֹד דִּבְרֵי תוֹחֶלֶת (64)

וְהָעֵדוּת לַלֹּא נִרְאֶה לַשֵּׂכֶל;

וְזֹאת, נִדְמֶה לִי, מַהוּתָהּ', הוֹסָפְתִּי.

‘טוֹב שִׁקּוּלְךָ’, שָׁמַעְתִּי, 'אִם הֵבַנְתָּ (67)

מַדּוּעַ בַּיְסוֹדוֹת שָׂמָהּ וְלָמָּה

הוֹסִיף בָּעֵדֻיּוֹת לְהַזְכִּירֶנָּה?'

‘עָמְקֵי כָל הַדְּבָרִים’, אֲזַי עָנִיתִי, (70)

'אֲשֶׁר בִּדְמֻיּוֹתָם פֹּה נִתְגַּלּוּ לִי,

סְתוּמִים לְעֵין בְּנֵי אָרֶץ, וְלָהֵמָּה

נוֹדַעַת יֵשׁוּתָם בִּלְבָד בָּאֹמֶן, (73)

וְהוּא הַיְסוֹד לְשֶׂגֶב הַתּוֹחֶלֶת:

עַל כֵּן נִתַּן לוֹ שֵׁם יְסוֹד אוֹ עֶצֶם.

וּמִן הָאֱמוּנָה נוֹסִיפָה דַעַת (76)

בְּהֶקֵּשִׁים לְלֹא רְאוּת אַחֶרֶת,

וְהִיא עַל כֵּן כְּהוֹכָחָה נֶאְמֶנֶת'.

'אִם כֹּל אֲשֶׁר לִמּוּד מַקְנֶה לְמַטָּה (79)

כֹּה יִבָּהֵר', שָׁמַעְתִּי, 'לֹא הָיָה עוֹד

שָׁם כָּל מָקוֹם לְפִלְפּוּלֵי וִכּוּחַ'.

כֹּה לִי נָשַׁב הַקּוֹל בִּמְלֹא הָאַהַב (82)

וְסָח: 'בָּחַנְתִּי בִּבְחִינָה נִצַּחַת

מִשְׁקַל מַטְבֵּעַ זוֹ וְטִיב סִיגֶיהָ,

אַךְ הַאִם הִיא בְקֻפְסָתְךָ מֻנָּחַת?' (85)

‘כֵּן’, עֲנִיתִיו, 'תַּמַּת־עִגּוּל, מַבְרֶקֶת,

וְצוּרָתָהּ לֹא תְעוֹרֵר בִּי סֶפֶק!'

וְקוֹל יָצָא מִמַּעְמַקֵּי הַזֹּהַר (88)

אֲשֶׁר זָרַח שָׁם: 'אֵיךְ יְקָר הַשֹּׁהַם635,

אֲשֶׁר עָלָיו בְּנוּיָה מִדַּת כָּל צֶדֶק,

אֵלֶיךָ בָא?' וָאַעַן: 'מֵי הַפֶּלֶג, (91)

בָּהֶם הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה הִשְׁטִיפָה

גְּוִילֵי בְרִית חֲדָשָׁה וּבְרִית מִקֶּדֶם636,

הֵם הַהֶקֵּשׁ הַחַד הַמַּכְרִיעֵנִי (94)

עֲדֵי אֲשֶׁר לְעֻמָּתָם נִרְאֵית לִי

כֵּהָה כָּל הוֹכָחַת־מוֹפֵת נוֹסֶפֶת'.

'הַהַצָּעוֹת אֲשֶׁר כֹּה הִכְנִיעוּךָ, (97)

הַחֲדָשָׁה וְהַקְּדוּמָה – מַדּוּעַ',

אָמַר, ‘אוֹתָן תַּחְשֹׁב לִדְבַר־אֱלֹהַּ?’

‘אוֹת אֲמִתָּן’, עָנִיתִי לוֹ, 'נִגְלָה לִי (100)

בַּתּוֹלָדוֹת, לָהֶן לֹא צָק מַתֶּכֶת637

וְלֹא הָלַם אֶת פַּטִּישׁוֹ הַטֶּבַע'.

עָנָה: 'הַתּוֹלָדוֹת, מִי מַבְטִיחֶךָ (103)

עַל אֲמִתָּן? הֲלֹא שְׁבוּעַת הַסֵּפֶר!

וְהִיא דוֹרְשָׁה אִשּׁוּר! מִי מְעִידֶנָּה?'

'אִם לַנַּצְרוּת פָּנֹה פָנְתָה הָאָרֶץ (106)

לְלֹא נִסִּים', עָנִיתִי לוֹ, 'דַיֵּנוּ:

הַנֵּס הַזֶּה שָׁקוּל כְּנֶגֶד אֶלֶף! 638

יַעַן רָעֵב וְדַל בַּנִּיר דָּרַכְתָּ (109)

לִזְרֹעַ זֶרַע טוֹב אֲשֶׁר הִצְמִיחַ

פְּרִי גֶפֶן וְעַתָּה הָפַךְ לְשָׁיִת'.

בְּתֹם הַסִּיחַ, בַּשְּׁחָקִים הֵרִיעָה (112)

עֲדַת הַקֹּדֶשׁ שִׁיר ‘יָהּ נְשַׁבֵּחַ’

בְּלַחַן זֶמֶר אָהֳלֵי שָׁמָיִם.

כְּבָר הַנָּסִיךְ הַהוּא רוּם נְשָׂאַנִי (115)

בִּבְחִינוֹתָיו מֵחֹטֶר אֱלֵי חֹטֶר

עַד כִּי לִקְצֵה הָעֳפָאִים הִגָּעְנוּ,

וְסָח שֵׁנִית: 'עַד כֹּה פָתַח הַחֶסֶד, (118)

הַסָּח בְּאַהֲבָה עִם לְבָבֶךָ,

אֶת שִׂפְתוֹתֶיךָ כַּיָּאֶה לִפְתֹּחַ,

וַאֲשַׁבֵּחַ אֶת אֲשֶׁר הִבִּיעוּ; (121)

אוּלָם אֱמֹר מַה הִיא אֱמוּנָתֶךָ

וְלֶאֱמוּנָתְךָ מָה הֱבִיאֶךָ?'

'הוֹי אָב קָדוֹשׁ, עַתָּה רוֹאָה רוּחֶךָ (124)

כֹּל כֹּה בָטַחְתָּ שָׁם עַד כִּי הִקְדַּמְתָּ

רַגְלֵי צָעִיר מִמְּךָ לִקְרֹב לַקֶּבֶר!' 639

אָמַרְתִּי לוֹ: 'חָפַצְתָּ כִּי אַסְבִּירָה (127)

צוּרַת אֱמוּנָתִי, בָּהּ חַי הִנֵּנִי,

וְגַם אֶת סִבָּתָהּ מִפִּי שָׁאָלְתָּ;

וּתְשׁוּבָתִי: 'בְּאֵל אֶחָד בָּטָחְתִּי, (130)

יָחִיד, חַי־עַד, בִּלְתִּי מוּנָע, מֵנִיעַ

כָּל הַשְּׁחָקִים בְּאַהֲבָה וָכֹסֶף; 640

וּלְבִטְחוֹנִי אֶלְמַד לֹא רַק מִטֶּבַע (133)

וּמֵטָפִיסִיקָה מוֹפְתִים, כִּי יַחַד

מִן הָאֱמֶת אֲשֶׁר מִפֹּה הִמְטִירוּ

משֶׁה, חוֹזִים, תְּהִלִּים, הָאֵבַנְגֶּלְיוֹן, (136)

וְכֵן כֻּלְּכֶם641 אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם עַל סֵפֶר

עֵת עֲלֵיכֶם הִשְׁרָה אִשּׁוֹ הָרוּחַ;

בִּשְׁלֹשֶׁת הַפָּנִים אֶבְטַח, וְהֵמָּה (139)

יֵשׁוּת אַחַת, אַחַת גַּם מְשֻׁלֶּשֶׁת,

וְגַם בְּ’יֵשׁ' גַּם בְּ’יֶשְׁנָם' יֻזְכָּרוּ;

עָמְקֵי תְכוּנַת הָאֵל, בָּהֶם נָגַעְתִּי (142)

בַּאֲמָרַי, לִי בַלֵּבָב הֶחְתִּימָה

תּוֹרַת הָאֵבַנְגֶּלְיוֹן שִׁבְעָתָיִם.

זֶה הָעִקָּר, זֶה הַנִּיצוֹץ, מִמֶּנּוּ (145)

אֵשׁ לַהַב חַי הוֹלְכָה וּמִתְלַקַּחַת

וְכַכּוֹכָב בַּשַּׁחַק בִּי זוֹרָחַת'.

כַּשַּׂר, אֲשֶׁר הָעֶבֶד מְבַשְּׂרֶנּוּ (148)

דִּבְרֵי טוֹבוֹת, בְּאַהַב יְחַבְּקֶנּוּ

בְּסוֹף דְּבָרָיו, לַחֲדָשׁוֹת שָׂמֵחַ –

כֵּן בְּשִׁירָה וָזֶמֶר הִלְּלַנִי (151)

בְּתֹם דְּבָרַי, וּפִי שְׁלֹשָׁה סַבַּנִי

אוֹר שְׁלִיחַ־יָהּ, אֲשֶׁר דְּבָרַי דִּבַּרְתִּי

בִּפְקֻדָּתוֹ: כֹּה הִשְׂבַּעְתִּיהוּ נָחַת. (154)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה    🔗

תקותו של דאנטי לשוב למולדתו כמשורר מהולל. יעקב הקדוש חוקר את דאנטי בעניני התקוה ועל מקורה. יוחנן הקדוש משוחח עם דאנטי. נשמות הגאולים מפסיקות את מחולן ואת מזמורן, ודאנטי פונה אל ביאטריקס.


אִם יוֹם יַגִּיעַ וּמִזְמוֹר הַקֹּדֶשׁ, (1)

בּוֹ גַם שְׁחָקִים גַּם אֶרֶץ עֲזָרוּנִי

עַד בִּי שָׁלְחוּ רָזוֹן שָׁנִים אֵין קֵצֶה,

יִנְצַח עַל הָרִשְׁעָה אֲשֶׁר הִגְלַתְנִי (4)

מִנּוֹי הַדִּיר, בּוֹ כְּכִבְשָׂה נִרְדָּמְתִּי642,

שׂוֹנֵא הַזְּאֵבִים643 אֲשֶׁר חִבְּלוּהוּ –

בְּקוֹל אַחֵר אָז וּבְגִזָּה אַחֶרֶת644 (7)

אָשׁוּב לְהִכָּתֵר כְּשַׂר הַזֶּמֶר

לְרֶגֶל הַכִּיּוֹר, בּוֹ הִטְבִּילוּנִי645;

כִּי שָׁם לַדָּת נִכְנַסְתִּי הַמְקָרֶבֶת (10)

אֶת הַנְּשָׁמָה אֶל יָהּ, וּפֹה סַנְקְט־פֶּטְרוּס

כֹּה בִגְלָלָהּ סְבִיב עַפְעַפַּי סַבָּנִי! 646

וּמִן הַחוּג הַזֶה נָע נוּר עָדֵינוּ (13)

אֲשֶׁר רֵאשִׁית הַבִּכּוּרִים647 הִצְמִיחַ,

מֵהֶם כְרִיסְטוֹס הִשְׁאִיר סְגָנָיו בָּאָרֶץ.

וּמְלֵאֲתִי־חֶדְוָה גְּבִרְתִּי אָמְרָה לִי: (16)

'הַבֵּט, הַבִּיטָה! שׁוּר אֶת נוּר הַשּׁוֹעַ

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ זוֹרְמִים לִנְאוֹת גַּלִּצְיָה!' 648

כְּמוֹ יוֹנָה אֶל רֵעָתָהּ יוֹרֶדֶת (19)

וְזוֹ עַל זוֹ בִּמְעוּף חוּגִים וּבְרֶנֶן

פּוֹרֶשֶׂת אֶת סֻכַּת אַהֲבוֹתֶיהָ –

כֵּן כֹּה רָאִיתִי שְׁנֵי שָׂרֵי הֶחָיִל649, (22)

אִישׁ מְבָרֵךְ רֵעוֹ וְזֶמֶר־שֶׁבַח

שָׁרִים לַמָּן650 הַמַּשְׂבִּיעָם בָּעֵדֶן.

וּבְתֹם בִּרְכוֹת־הָאַהַב, הֶחֱרִישׁוּ (25)

וְאֶל מוּלִי נִצְּבוּ שְׁנֵיהֶם, וְיַחַד

בְּלַהֲטָם אֶת אוֹר עֵינַי הִדְבִּירוּ.

אָז בֵּיאַטְרִיקְסְ נָשְׂאָה דְבָרָהּ בְּצָחַק: (28)

'הוֹי נוּר חַיֵּי־יְקוֹד, אֲשֶׁר כְּתָבֶיךָ

שִׁבְּחוּ אֶת רֹחֲב חֶסְד חֲצֵרֵנוּ651,

תֵּן וּבְרוּם זֶה קוֹל הַתִּקְוָה יָרִיעַ! 652 (31)

אַתָּה מֻסְמָךְ, כִּי יִצַּגְתָּהּ כָּל פַּעַם

עֵת בַּשְּׁלֹשָה הִרְבָּה חָזוֹן חֵן־יֵשׁוּ!' 653

'שָׂא אֶת רֹאשְׁךָ וּרְאֵה הַבְטַח לִבֶּךָ, (34)

כִּי כָל עוֹלֶה מִגֵּיא בְנֵי־מָוֶת הֵנָּה

אַךְ יִבָּשֵׁל בְּזָהֳרֵי קַרְנֵינוּ!'

הַלַּהַב הַשֵׁנִי כֹּה נִחֲמָנִי; (37)

עַל כֵּן עֵינִי אֶל הֶהָרִים654 נָשָׂאתִי

אֲשֶׁר עַד כֹּה בְּלַחֲצָם דִּכְּאוּהָ.

'בְּיַעַן מֵחַסְדּוֹ רָצָה מַלְכֵּנוּ (40)

כִּי עַד מוֹתְךָ אֶת פְּנֵי שָׂרָיו תַּבִּיטָה

בְּסוֹד הֵיכַל סִתְרוֹ בְּמוֹ עֵינֶיךָ,

27.jpg

וּבְשׁוּר קשְׁטְ חֲצֵרֵנוּ זוֹ תַגְבִּירָה (43)

בְּךָ וּבְזוּלָתְךָ אֶת הַתּוֹחֶלֶת,

זוֹ הַמְחַבְּבָה הַטּוֹב עַל דָּרֵי־מָטָּה –

הַגֵּד מַה הִיא, וְאֵיךְ לָבַשׁ פְּרָחֶיהָ (46)

לִבְּךָ, וְאֵי מִזֶּה אֵלֶיךָ בָאָה?'

כֹּה אֵשׁ הַלַּהַב הַשְּׁנִיָּה הוֹסִיפָה.

וְהַבְּרוּכָה הַהִיא, אֲשֶׁר הֵישִׁירָה (49)

נוֹצוֹת כְּנָפַי אֶת מְעוּפָן לַגְבִּיהַּ,

אֶת מַעֲנִי כֹה בְּקוֹלָהּ הִקְדִּימָה:

'אֵין בַּעֲדַת הַלּוֹחֲמִים655 כָּמוֹהוּ (52)

מָלֵא תִקְוָה, וְכֵן כָּתוּב בַּשֶּׁמֶשׁ

אֲשֶׁר זִיוָהּ קוֹרֵן עַל כָּל צְבָאֵנוּ656:

עַל כֵּן חֻנַּן לָבוֹא מִנִּי מִצְרַיִם (55)

יְרוּשָׁלַיְמָה פֹה657, לִרְאוֹת כָּל אֵלֶּה

בְּטֶרֶם תֹּם הַקְּרָב אֲשֶׁר הֻקְצַב לוֹ;

וּשְׁאָר שְׁנֵי הַפְּרָטִים אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ (58)

לֹא כִי תִלְמַד מִפִּיו, אַךְ כִּי יוֹדִיעַ

מַה יְּקָרָה מִדָּה זוֹ לְלִבֶּךָ –

אַנִּיחַ לוֹ, כִּי לֹא יִקְשֶׁה לוֹ מַעַן (61)

וְלֹא בוֹ יִתְפָּאֵר: הוּא יַעֲנֶךָּ

וְחֶסֶד יָהּ יָקוּם נָא לוֹ לְעֵזֶר!'

וּכְמוֹ לָרַב עוֹנֶה תַלְמִיד, שָׂמֵחַ (64)

וּמִתְאַוֶּה כְּכֹל אֲשֶׁר נָהִיר לוֹ

גַּלּוֹת אֶת כִּשְׁרוֹנָיו, כֵּן עֲנִיתִיהוּ:

'תִּקְוָה הִיא הַמְקַוָּה וְהַבּוֹטַחַת (67)

בַּהוֹד נָכוֹן לָבוֹא, אוֹתוֹ יָבִיאוּ

חַסְדֵי אֱלֹהַּ וּזְכֻיּוֹת עָבָרוּ; 658

מִכּוֹכָבִים רַבִּים אוֹר זֶה בָּאָנִי, (70)

אוּלָם רֵאשִׁית עַל נִשְׁמָתִי שְׁפָכָהוּ

גְּדוֹל הַשָּׁרִים לַמֶּלֶךְ659 גְּדוֹל הַהֶדֶר:

‘וְיִבְטְחוּ בְךָ’, שָׁר, ‘יוֹדְעֵי־שְׁמֶךָ’ (73)

בְּשִׁיר קָדְשׁוֹ; וּמִי לֹא יֵדָעֶנּוּ

אִם בְּלִבּוֹ אֱמוּנָתִי שׁוֹכֶנֶת?

וּבִי בְנֵטֶף מִכְתָּבְךָ הוֹסַפְתָּ (76)

לְהַטִּיפָהּ, עַד כִּי אוֹתָהּ מָלֵאתִי

וְעַל רֵעַי מֵי גִשְׁמְכֶם הִזְרָמְתִּי'.

עוֹדֶנִּי סָח, וּלְשׁוֹן לַפִּיד הִרְעִידָה (79)

פִּתְאֹם בַּחֵיק הַחַי, חֵיק הַשַּׁלְהֶבֶת660,

כַּחֲזִיזֵי בָרָק צְפוּפִים יַבְרִיקוּ,

וְקוֹל נָשְׂאָה: 'הָאַהַב הַמְלַבְּבֵנִי (82)

גַּם פֹּה אֶל הַמִּדָּה אֲשֶׁר לִוַּתְנִי

עַד לַזִּירָה וְעַד עָזְבִי הַנֶּשֶׁק661,

צִוַּנִי כִּי אַשִּׁיב לְךָ לְמַעַן (85)

תָּגִיל בָּהּ, וְאֶשְׂמַח אִם תַּעֲנֵנִי

מָה הַתִּקְוָה לְרוּחֲךָ מַבְטָחַת?'

וָאַעַן: 'בְּרִית קְדוּמִים וְכֵן בְּרִיתֵנוּ (88)

בְּאוֹת בָּרוּר אֶת הַנְּשָׁמוֹת רָמְזוּ לִי

בָּהֶן כַּאֲהוּבָיו בָּחַר אֱלֹהַּ.

סָח יְשַׁעְיָה, כִּי בְאַרְצָם יִירָשׁוּ (91)

כֻּלָּם לְבוּשׁ מִשְׁנֶה662: אַרְצָם אֵינֶנָּה

כִּי אִם הַגִּיל פֹּה בְחַיֵי הָעֹנֶג;

וּבְיֶתֶר בְּהִירוּת הִרְחִיב אָחִיךָ, (94)

בִּמְקוֹם דַּבְּרוֹ עַל לֹבֶן הָאַדֶּרֶת663,

גַּלּוֹת אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת אֵלֵינוּ'.

וּבְתֹם דְּבָרַי רֵאשִׁית מֵעַל רָאשֵׁינוּ (97)

מִזְמוֹר ‘וְיִבְטְחוּ בְךָ’ נִשְׁמַע

וְכָל הַחוֹגְגִים בְּשִׁיר עָנוּהוּ;

וְאַחַר כֵּן מֵהֶם זִיו אוֹר בָּקַע664: (100)

לוּ בְדֹלַח בְּכוֹכְבֵי־סַרְטָן כָּמוֹהוּ,

הַחֹרֶף חֹדֶשׁ כֻּלּוֹ־יוֹם יָדַע! 665

וּכְקוּם עַלְמָה שְׂמֵחָה, רַגְלָהּ לָנִיעַ (103)

אֶל חוּג רוֹקְדוֹת, בִּלְבַד לַרְבּוֹת תִּפְאֶרֶת

עַל הַכַּלָּה, לֹא מִקַּלּוּת הַדָּעַת –

כֵּן אֶת הַנּוּר הַמִּתְבַּהֵר רָאִיתִי (106)

קָרֵב לִשְׁנֵי הַסּוֹבְבִים בְּקֶצֶב

כְּכֹל לְלַהַב חִבָּתָם יָאָתָה;

וְאֶל חוּגָם נִכְנַס הַנּוּר בְּלָחַן, (109)

וְשָׂרָתִי נָתְנָה בָם מַבָּטֶיהָ

כְּמוֹ כַלָּה, שְׁלֵוָה וּמַחֲרֶשֶׁת.

'זֶה נָח עֲלֵי חֲזֵה קְאַת יִשְׁעֵנוּ, (112)

וְהוּא מֵעַל הַצְּלָב בְּקוֹל גֹּוֵעַ666

נִקְרָא אֶת שֶׂגֶב הַמִּשְׂרָה לָרֶשֶׁת667'.

כֹּה שָׂרָתִי אָמְרָה, אֶפֶס עֵינֶיהָ, (115)

כְּהַבִּיטָן יָשָׁר לִפְנֵי דְבָרֶיהָ

כֵּן בְּתֻמָּם מֵחָזוּתָם לֹא סָרוּ.

כְּאִישׁ קוֹרֵץ עֵינָיו וּמִתְיַגֵּעַ (118)

לִרְאוֹת מְעַט מֵאוֹר לִקּוּי הַשֶּׁמֶשׁ

וּכְכָל יַרְבֶּה לָשׁוּר – מְאוּם לֹא יֵרֶא:

כֵּן מוּל הָאוֹר הָאַחֲרוֹן הָיָה לִי, (121)

עַד קוֹל נִשְׁמַע: 'מַה תְּיַגַּע עֵינֶיךָ

לִרְאוֹת דָּבָר וּפֹה לֹא תִמְצָאֶנּוּ?

שָׁם בֶּעָפָר עֲפַר גּוּפִי יָנוּחַ (124)

עִם אֲחֵרִים עַד יוֹם בּוֹ מִסְפָּרֵנוּ

יִשְׁוֶה אֶל הַנִּגְזָר בְּסוֹד הַנֵּצַח668;

בִּלְבוּשׁ מִשְׁנֶה שׁוֹכְנִים בְּמִנְזָרֵנוּ (127)

רַק שְׁנֵי אוֹרוֹת אֲשֶׁר מִפֹּה הִמְרִיאוּ:

עַל זֹאת שָׂא לָעוֹלָם אֶת עֵדוּתֶךָ669'.

בְּתֹם קוֹל זֶה, הַחוּג הַמִּתְלַקֵּחַ (130)

נָח, וְאִתּוֹ קוֹל עֲרֵבוּת הַזֶּמֶר

אֲשֶׁר עָלָה מִשְּׁלִישִׁיַּת הַנֶּשֶׁם:

כֵּן, לִמָּלֵט מִסַּכָּנָה אוֹ יֶגַע, (133)

נָח כָּל מָשׁוֹט אַחַר חָתְרוֹ בַּמָּיִם,

אַךְ תִּשָּׁמַע צְפִירַת קְבַרְנִיט־הַשָּׁיִט.

הוֹי מַה נִּסְעַר רוּחִי עֵת פֹּה פָנִיתִי (136)

לָשׁוּר אֶת בֵּיאַטְרִיקְסְ וְלֹא יָכֹלְתִּי

לְהַבִּיטָהּ, לַמְרוֹת קָרְבִי אֵלֶיהָ670

וֶהֱיוֹתִי בַזְּבוּל רְווּי הָאשֶׁר! (139)


 

שִׁיר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה    🔗

לפני אשר התפקחו עיניו, עונה דאנטי ליוחנן הקדוש על שאלותיו בעניני מדות האהבה. כל צבא השמים מהללים את תשובותיו, וביאטריקס מגבירה את אורה ואת כח ראיתו. מופיעה נשמתו של אדם הראשון ועונה על ארבע שאלות אשר אותן הוא קורא ברוחו של דאנטי.

עוֹד לְעִוְרוֹן מְאוֹר עֵינִי חָשַׁשְׁתִּי671 (1)

וּמִלַּבַּת הָאֵשׁ672 אֲשֶׁר הִכְהַתָּה

נָשְׁבָה קְרִיאָה, וְאֶת אָזְנֵי הִפְנֵיתִי

לְדִבּוּרָהּ: 'עַד שׁוּב רְאִיָּתֶךָ (4)

אֲשֶׁר בְּלַהַט זָהֳרִי אִבָּדְתָּ,

טוֹב לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנָהּ בְּסִיחַ!

הָחֵל, אֵפוֹא, עֲנוֹת, אֶל מָה רוּחֶךָ (7)

נִמְשָׁךְ, וּבְטַח כִּי אוֹר עֵינֶיךָ 673

אָמְנָם נָבוֹךְ אַךְ לֹא כָלָה לִגְוֹעַ;

כִּי בְעֵינֵי הָאֵשֶׁת, הַמַּדְרֶכֶת (10)

אוֹתְךָ בִזְבוּל־יָהּ זֶה, שׁוֹכֵן הַכֹּחַ

אֲשֶׁר בּוֹ נִתְבָּרְכָה יַד־חֲנַנְיָהוּ674'.

'לוּ בְחַסְדָּהּ לְאַט אוֹ חִישׁ תִּחְיֶינָה (13)

עֵינַי', אָמַרְתִּי: 'הֵן הָיוּ הַשַּׁעַר

לְבוֹא אִשָׁהּ לָעַד לְחַמְּמֵנִי!

הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶת חֲצַרְכֶם מַשְׂבִּיעַ, (16)

הוּא אָלֶף וְהוּא תָו לְכָל גְּוִיל סֵפֶר

בּוֹ צַו חִבָּה אֶקְרָא בְקוֹל וָלָחַשׁ'.675

וְשָׁב הַקּוֹל הַהוּא אֲשֶׁר חִלְּצַנִי (19)

מִפַּחַד סַנְוֵרֵי־פִתְאֹם וַיֶּפֶן

אֶת חֶרְדָּתִי שֵׁנִית לְשִׂיחָתֵנוּ:

‘בְּעַד כְּבָרָה צָרָה יוֹתֵר’, עָנַנִי (22)

יָאֶה כִּי תְסַנֵּן; טוֹב כִּי תַגִּידָה

מַה לַּהֶשֵּׂג676 הַזֶּה הִדְרִיךְ קַשְׁתֶּךָ?'

וּפִי: 'בְּנִמּוּקֵי הַפִילוֹסוֹפְיָה (25)

וּבַסַּמְכוּת אֲשֶׁר מִפֹּה יוֹרֶדֶת

בִּי אַהַב זֶה הָחְתַּם מִן הַהֶכְרֵחַ,

יַעַן הַטּוֹב, כְּטוֹב, אַךְ נְבִינֶנּוּ (28)

כֵּן אַהֲבָה יַצִּית, וּבְיֶתֶר לַהַב

כְּכָל עֻמַּת מִדַּת הַטּוֹב תִּרְבֶּה בּוֹ.

עַל כֵּן לַהֲוָיָה, הַמִּתְגַבַּהַת (31)

עֲדֵי כִי כָל הַטּוֹב שְׁכַן־זוּלוֹתֶיהָ

אֵינֶנּוּ כִּי־אִם זִיק מֵאוֹר קַרְנֶיהָ677,

מֵעַל לַכֹּל בָּאַהֲבָה נִמְשֶׁכֶת (34)

הַנֶּפֶשׁ הָרוֹאָה אֶת אוֹת הַקּשֶׁט,

עָלָיו הַהוֹכָחָה678 הַזֹּאת נִשְׁעֶנֶת.

28.jpg

וְקשֶׁט זֶה, קֵרְבוֹ לִי אֶל הַשֵּׂכֶל (37)

הוּא הַמַּרְאֶה לִי אֶת רֵאשִׁית הָאַהַב

אֲשֶׁר בְּכָל יֵשׁוּת נִצְחִית שׁוֹכֶנֶת679;

קֵרְבוֹ אֵלַי דְּבַר אֱלֹהֵי הַצֶּדֶק (40)

אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ אֱלֵי מֹשֶׁה הִשְׁמִיעַ680

קוֹל, אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ';

וְגַם קֵרְבוֹ דְּבָרְךָ, בּוֹ הַחִלּוֹתָ (43)

בִּנְאוּם חָזָק מִכָּל לָשׁוֹן אַחֶרֶת

בַּשֵּׂר רָזֵי שְׁמֵיכֶם לְדָרֵי מָטָּה'.681

‘בְּתֹקֶף שֵׂכֶל הָאָדָם’, הָשְׁמָעְתִּי, (46)

'וּבְעֹז הַסַּמְכֻיּוֹת הַמַּתְאִימוֹת682 לוֹ

שְׁמֹר בְּלִבְּךָ לְיָהּ רֹאשׁ חֲשָׁקֶיךָ!

אוּלָם הַגֵּד, אֵלָיו אִם מְשָׁכוּךָ (49)

עוֹד עֲבוֹתוֹת, גַּם בְּכַמָּה שִׁנַּיִם

הָאַהֲבָה הַזֹּאת אוֹתְךָ נוֹשֶׁכֶת?'

לֹא נֶעֱלַם אֶל מַה כִּוֵּן הַפַּעַם (52)

נֶשֶׁר־כְרִיסְטוֹס683, כִּי אִם הֵיטֵב הֵבַנְתִּי

לְאָן רָצָה אֶת וִדּוּיִי לָנִיעַ;

וְסַחְתִּי עוֹד: 'כָּל הַנְּשִׁיכוֹת הַלָּלוּ, (55)

אֲשֶׁר כֹּחָן לַפְנוֹת אֶל יָהּ לִבֵּנוּ,

עִם חִבָּתִי אֵלָיו יַחְדָּו תִּפְעַלְנָה;

כִּי יֵשׁוּתִי וְכֵן יֵשׁוּת הַחֶלֶד, (58)

מוֹת הַגּוֹאֵל הַמֵּת לְמַעַן אֶחִי,

וְכָל תִּקְווֹת מַאֲמִינִים כָּמוֹנִי,

וְהַהֶכֵּר הַחַי684 אֲשֶׁר הִזְכָּרְתִּי – (61)

מִיָּם הָאַהַב הַנִּפְתָּל הִטּוּנִי

וַעֲלֵי חוֹף הָאֲמִתִּי שָׂמוּנִי.

אֶת עֳפָאֵי פְאֵר־הַדְרַת הַכֶּרֶם685, (64)

גִּנַּת כּוֹרֵם נִצְחִי, נַפְשִׁי אוֹהֶבֶת

כְּרֹב הַטּוֹב אֲשֶׁר שָׁפַךְ בָּהֵמָּה'.

אַךְ הֶחֱרַשְׁתִּי, כֵּן מִתְקֵי קוֹל זֶמֶר (67)

הָמוּ בְכָל הַזְּבוּל, וְעִם רֵעֶיהָ

‘קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ’ גְּבִרְתִּי הֵרִיעָה.

וּכְמוֹ אָדָם מוּל קֶרֶן אוֹר לוֹהֶטֶת (70)

יָקִיץ מִשְּׁנָת בְּרוּץ גְּבוּרַת הָרֹאִי

לִקְרַאת הָאוֹר, מִקְּרוּם לִקְרוּם686 מַגִּיעַ,

וּבְהַבִּיטוֹ יִבְלֹל אֶת הַנִּרְאֶה לוֹ, (73)

כִּי כֹה נָבוֹךְ בַּהֲקִיצוֹ לְפֶתַע

אִם לֹא שִׁקּוּל הַדַּעַת יַעַזְרֶנּוּ –

כֵּן מֵעֵינַי כָּל קַשְׂקַשִּׂים הֵנִיסָה (76)

בֵּיאַטְרִיקְסְ בְּקַרְנֵי זִיו מַבָּטֶיהָ

אֲשֶׁר עַד אֶלֶף מִיל סָבִיב הִבְרִיקוּ.

עַל כֵּן, כִּגְבֹר אוֹן רְאוּתִי, שָׁאָלְתִּי, (79)

נִדְהָם, עַל נוּר חָדָשׁ כִּי רְאִיתִיהוּ

עַתָּה כְּזֹהַר רְבִיעִי בֵינֵינוּ.

'בְּלֵב נוּר זֶה חוֹמְדָה עוֹשָׂהּ הַנֶּפֶשׁ (82)

הָרִאשׁוֹנָה687 אֲשֶׁר בְּרָאָהּ מִקֶּדֶם

הַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן', גְּבִרְתִּי אָמְרָה לִי.

כַּחֹטֶר הַמַּטֶּה רֹאשׁוֹ לְמַטָּה (85)

עֵת רוּחַ בּוֹ תַכֶּה, אַךְ שָׁב וְיַעַל

בְּאוֹן עַצְמוֹ הַדּוֹחֲפוֹ לְמָעְלָה –

כֵּן לִי הָיָה בְּהַטִּיפָהּ דְּבָרֶיהָ: (88)

נִדְמֵיתִי, וְאַחַר כֵּן אוֹשְׁשַׁנִי

דְּבָרָהּ בַּחֵשֶׁק אֶת שִׂיחִי לַבִּיעַ.

'הוֹי, פְּרִי אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד נוֹצַרְתָּ (91)

בָּשֵׁל! אֲבִי־אָבוֹת אֲשֶׁר קָרָאתָ

לְכָל כַּלָּה גַם בַּת גַּם אֵשֶׁת בְּנֶךָ! 688

בְּכָל עַנְוַת רוּחִי לְךְ אַעְתִּירָה (94)

לִי לַעֲנוֹת! חֶפְצִי הִנְּךָ יוֹדֵעַ:

וּלְמַעַן חִישׁ אַקְשִׁיב, לֹא אַבִּיעֶנּוּ!'

יֵשׁ וְחַיָּה תַחַת מִכְסֶה תָנוּעַ, (97)

וְכֵן מְגַמּוֹתֶיהָ תִתְגַּלֶּינָה

מִנּוֹעַ חִתּוּלָהּ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ:

כֵּן גַּם נִשְׁמַת אָבִינוּ קַדְמוֹנֵנוּ (100)

מִבַּעַד לְחִתּוּל אוֹרָהּ הֶרְאַתְנִי

מָה רַב גִּילָהּ אוֹתִי רָצוֹן לַשְׂבִּיעַ,689

וְלִי הִשִּׁיבָה: 'אַף כִּי לֹא אָמַרְתָּ (103)

אֶת חֶפְצְךָ, לַהֲבִינוֹ הֵיטַבְתִּי

מִבִּין אַתָּה דָבָר חָפְשִׁי מִסֶּפֶק!

כִּי אַבִּיטֶנּוּ בְמַרְאַת הַקּשֶׁט (106)

בָּהּ מִשְׁתַּקֵּף כָּל חֵפֶץ וְכָל צֶלֶם,

וְאֵין דָּבָר, בּוֹ הִיא כֻלָּהּ נִשְׁקֶפֶת! 690

תִּשְׁאַל אֵי זְמַן עָבַר מֵאָז שָׂמַנִי (109)

יָהּ בְּגַנּוֹ הָרָם, בּוֹ מוֹרָתֶךָ691

אוֹתְךָ לִקְרַאת סֻלָּם כֹּה רָם הֵכִינָה,

וְאֵי מִסְפַּר יָמִים בּוֹ הִתְעַנָּגְתִּי, (112)

וַאֲמִתַּת סִבַּת קִצְפֵי הַזַּעַם

וְאֵי שָׂפָה דִבַּרְתִּי וְיָצָרְתִּי?

דַּע, בְּנִי: לֹא עֶצֶם אֲכִילַת הַפֶּרִי, (115)

לֹא הִיא גָרְמָה גֵרוּשׁ כֹּה רַב־הָאֹרַח,

אַךְ בִּפְרִיצַת גָּדֵר הָיָה הַפֶּשַׁע!

בִּמְקוֹם בּוֹ אֶת וִירְגִּיל פָּקְדָה גְבִרְתֶּךָ (118)

עָרְגָה נַפְשִׁי כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

וְאַרְבָּעָה אַלְפֵי תְקוּפוֹת הַשֶּׁמֶשׁ692

לְוַעַד זֶה; וּבְעוֹד אֲנִי בָּאָרֶץ, (121)

שִׁמְשָׁהּ אֶל כָּל כּוֹכְבֵי דַרְכָּהּ חוֹזֶרֶת

שְׁלֹשִׁים וּתְשַׁע מֵאוֹת מוֹנִים רָאִיתִי.693

שְׂפַת דִּבּוּרִי כָלְתָה זְמַן רַב בְּטֶרֶם (124)

בְּנֵי דוֹר נִמְרֹד נָשְׂאוּ מִצְחָם לַפֹּעַל

אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן כִּי יַשְׁלִימוּהוּ694;

כִּי לֹא יָקוּם לָנֶצַח פְּרִי הַשֵּׂכֶל, (127)

כִּי נַחַת רוּחֲכֶם אַךְ מִתְחַלֶּפֶת

בְּהַשְׁפָּעַת מַסְלוּל כּוֹכְבֵי רָקִיעַ.

דִּבּוּר – הֶכְרַח הַטֶּבַע, אַךְ הַטֶּבַע (130)

לָכֶם לִבְחֹר הַבִּטּוּיִים מַנִּיחַ

כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרְכֶם שִׁקּוּל הַדָּעַת!

עַד לְרִדְתִּי לְבִעוּתֵי הַתֹּפֶת (133)

נִתַּן לַטּוֹב הָרָם שֵׁם ‘יָהּ’ בָּאָרֶץ,

וּמֶנְהוּ בָא הַגִּיל אֲשֶׁר עוֹטְפֵנִי;

אַחַר, קָרְאוּ לוֹ ‘אֵל’, וְכֵן יָאָתָה, (136)

כִּי נֹהַג בְּנֵי אֱנוֹשׁ דּוֹמֶה לַטֶּרֶף

עַל הֶעָנָף: זֶה מֵת וְצָץ מִשְׁנֵהוּ!

בָּהָר, הָרָם מִכָּל אִיִּים, שָׁהִיתִי, (139)

נְקִי־חַיִּים אוּלָם מֻכְתָּם בְּכֶתֶם,

מֵהִוָּצְרִי וְעַד חַמָּה הֵמִירָה,

אַחַר שָׁעָה שִׁשִּׁית, רֹבַע בְּרֹבַע'.695 (142)


 

שיר עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה    🔗

אחרי מזמור לכבוד האל מפי נשמות העדן, פותח פטרוס בנאום משא נגד שחיתותה של הכנסיה ומצוה על דאנטי לגלות את נאומו על אדמות. הנשמות עולות אל שמי האמפיריאום (ערבות). ביאטריקס מפנה את עיני דאנטי עוד פעם אל האדמה ועולה יחד אתו אל שמי הבדלח, הם שמי המניע הראשון. היא מבארת לו את טיבו של זבול שמים זה ונושאת נאום משא נגד רדיפת הבצע.


‘הַלֵּל לָאָב, לַבֵּן וּלְרוּחַ-קֹדֶשׁ’ (1)

פָּתְחוּ שִׁירָם כָּל רַחֲבֵי הָעֵדֶן

עַד כִּי מִתְקֵי הַזֶּמֶר הִשְׁכִּירוּנִי.

וָאֵרֶא כְּאִלּוּ הִצְהִילָה צַחַק (4)

תֵּבֵל כֻּלָּהּ, וְשִׁכְרוֹנִי בָאַנִי

יַחַד בְּעַד הָעַיִן וְהָאֹזֶן.

הֶאָח חֶדְוָה! הוֹי, גִּיל לֹא נְתַנֶּנּוּ! (7)

הֶאָח שְׁלֵמוּת חַיַּי חִבָּה וָשֶׁלֶו,

בִּטְחַת הָעשֶׁר, לֹא תֵּדַע עוֹד כֹּסֶף!

אֶל מוּל עֵינֵי אַרְבַּע אוֹרוֹת696 הַלַּהַב (10)

נִצְּבוּ דוֹלְקוֹת, וְזֹאת, אֲשֶׁר הִקְדִּימָה

לְהִתְגַּלּוֹת, לַרְבּוֹת חַיִּים הַחַלָּה;

וַיְהִי מַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה פְנֵי צֶדֶק (13)

לוּ מַרְסְ וְהוּא הָיוּ עוֹפוֹת שָׁמַיִם

וְנוֹצוֹתָם זֶה בְּרֵעוֹ הֵמִירוּ697.

הַהַשְׁגָּחָה, אֲשֶׁר חוֹלֶקֶת שָׁמָּה (16)

לַכֹּל יִעוּד וָעֵת, דְּמָמָה הִטִּילָה

עַל מַקְהֵלַת הָאֹשֶׁר מִכָּל עֵבֶר,

עַד קוֹל שָׁמַעְתִּי: 'אִם גּוֹנִי הֶחְלַפְתִּי (19)

אַל תִּתְפַּלֵּא, כִּי בְדַבְּרִי-אָנֹכִי

תִּרְאֶה כָּל אֵלֶּה יַחֲלִיפוּ גָוֶן.

הוּא, הַגּוֹזֵל כִּסְאִי עֲלֵי הָאָרֶץ, (22)

גּוֹזֵל כִּסְאִי, כִּסְאִי הָרֵיק מִגֶּבֶר

בְּעֵין אֲבִי-הוֹדוֹ, עֵין בַּר-אֱלָהָא,

הוּא אֶת קִבְרִי הָפַךְ לְבִיב-הָרֶפֶשׁ, (25)

בִּיב דָּם וָשֹׁד, בָּם מִתְנַחֵם בַּשַּׁחֵת

הַזֵּד אֲשֶׁר נָפַל מֵרוֹם זְבוּלֵנוּ'.698

הָאֹדֶם הַצּוֹבֵעַ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ (28)

אֶת הֶעָבִים בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר,

עַתָּה כִסָּה אֶת כָּל מֶרְחַב הַשָּׁחַק;

וּכְמוֹ עַלְמָה צְנוּעָה שׁוֹהָה בוֹטַחַת (31)

בְּזַכּוּתָהּ, אוּלָם תַּלְבִּין מִפַּחֵד

אַךְ כִּי תִּשְׁמַע עַל חֲבֶרְתָּהּ דְּבַר-דֹּפִי –

כֵּן בֵּיאַטְרִיקְסְ שִׁנְּתָה אֶת אוֹר פָּנֶיהָ: (34)

וְכֵן לָקָה אוֹר הַחַמָּה, נִדְמֶה לִי,

אָז בַּעֲלוֹת גְּדוֹל-הַגְּבוּרָה לַסֵּבֶל699.

אָז הַנּוֹאֵם הוֹסִיף דְבָרָיו לַשְׁמִיעַ (37)

בִּצְלִיל שׁוֹנֶה מִנִּי קוֹלוֹ מִקֹּדֶם,

וְלֹא מִמֶּנּוּ רַב שִׁנּוּי מַרְאֵהוּ:

'רַעְיַת כְרִיסְטוֹס – דָּמֵינוּ לֹא גִדְּלוּהָ, 40

דָּמִי-אֲנִי, דַּם לִינוּס וְדַם-קְלֵטוּס,

לְמַעַן בָּהּ לִרְכּשׁ זָהָב יִסְחָרוּ,

כִּי אִם לִרְכּשׁ גִּיל הַחַיִּים הָאֵלֶּה (43)

דָּמָם, אַחַר זִרְמֵי בִכְיָם, שָׁפָכוּ

קָלִיקְסְטוּס, סִיקְסְטוּס, פִּיּוּס וְאוּרְבָּנוּס! 700

אַף לֹא יָזַמְנוּ כִּי לִימִין יוֹרְשֵׁנוּ (46)

תֵּשֵׁב עֵדָה אַחַת מִבְּנֵי בְרִיתֵנוּ

וְלִשְׂמֹאלוֹ עֵדָה שְׁנִיָּה תָנוּחַ; 701

וְלֹא כִי מַפְתְּחוֹת, בָּהֶם הָפְקָדְתִּי, (49)

יִהְיוּ צִיּוּן בַּדֶּגֶל הַמַּסִּיעַ

נוֹצְרִים לִלְחֹם בְּנִטְבָּלִים כָּהֵמָּה;

וְלֹא כִי דְמוּת צַלְמִי תְּהִי חוֹתֶמֶת 52

עַל חֲזָקוֹת קְנוּיוֹת בְּפָז וָשֶׁקֶר:

עַל זֹאת זִקִּים אַתִּיזָה וְאַאְדִּימָה!

בִּלְבוּשׁ רוֹעִים נִרְאוּ זְאֵבֵי-טֶרֶף (55)

עַל אֲדָמוֹת בְּכָל מִרְעֶה וָאָחוּ:

לָמָּה, חָסוּת שַׁדַּי, עֲדֶן תָּנוּחִי?

נָכוֹן לִשְׁתּוֹת דָּמֵנוּ אִישׁ גַּסְטוֹנָה 58

וְאִישׁ קָאוֹרְסְ! הוֹי חֹק נוֹעָד לְישֶׁר702,

עַד אֵי שִׁפְלוּת בָּא חֶלְקְךָ לָרֶדֶת!

אַךְ רוּם הַהַשְׁגָּחָה אֲשֶׁר עִם סְצִפְּיוּס 61

לֶהֶדֶר הָעוֹלָם הֵגֵן עַל רוֹמִי703,

מַהֵר – כֵּן אֶנָּבֵא – יָחִישׁ לְעֵזֶר!

לֵךְ, בְּנִי, אַתָּה אֲשֶׁר בְּעֹל בְּנֵי-מָוֶת (64)

תָּשׁוּב לַאֲדָמוֹת, וּפְתַח אֶת פִּיךָ

וְאַל תַּכְחִיד אֶת לֹא הִכְחַדְתִּי אָנִי!'

כְּמוֹ מִכְּפוֹר אֵדִים יַמְטִיר כַּצֶּמֶר (67)

אֲוִיר נְאוֹת אַרְצֵנוּ בְּהַגִּיעַ

עַד לַחַמָּה קַרְנֵי גְדִי הָרָקִיעַ704

כֵּן הִתְעַנֵּד מֵעַל רֹאשִׁי הָאֶתֶר (70)

בְּהֵעָלוֹת פִּתּוֹת חֵיל הַנִּצּוּחַ705

אֲשֶׁר אִתָּנוּ שָׁמָּה הִתְמַהְמֵהַּ.

29.jpg

אַחַר מֵרְאֵי זִיוָן עֵינֵי הֵעָפְתִּי, 73

עֲדֵי כִי הֶחָלָל, מֵרֹב הָרֹחֵק,

לִמְעוּף מַבָּטֵיהֶן שָׂם גְּבוּל וָקֶצֶב.

וְשָׂרָתִי, רוֹאָה אֵיכָה חֻלַּצְתִּי (76)

מִשּׁוּר אֶל עָל, אָמְרָה: 'הַשְׁפֵּל עֵינֶיךָ

וּרְאֵה אֵי חוּג רָחָב עַד כֹּה סַבּוֹתָ!'

מֵאָז רֵאשִׁית מִשָּׁם הִבַּטְתִּי אַרְצָה (79)

הִנֵּה כִי נַעְתִּי כְבָר מְלֹא הַקֶּשֶׁת

מִלֵּב אֵזוֹר רִאשׁוֹן עַד לְקָצֵהוּ706,

וְאֶת אִוֶּלֶת שְׁבִיל אוּלִכְּסְ רָאִיתִי (82)

מֵעֵבֶר קָדִיס, וְקָרוֹב מִזְרָחָה707

הַחוֹף708, בּוֹ עֹל נָעִים הָיְתָה אֵירֹפָּה.

וְעוֹד יוֹתֵר נִגְלָה לִי גֵיא-הַדָּיִשׁ, (85)

לוּלֵא תַחַת רַגְלַי הַשֶּׁמֶשׁ נָעָה

מֵעַל לִמְלֹא מַסְלוּל-מַזָּל מִמֶּנִּי709.

רוּחִי, חוֹלַת הָאַהַב, הַדּוֹבֶרֶת (88)

תָּמִיד עִם שָׂרָתִי, חִשְׁקִי הִגְבִּירָה

לָשׁוּב לַפְנוֹת אֶת מַבָּטַי אֵלֶיהָ.

כָּל נוֹי אֲשֶׁר מֵכִין אֳמָן אוֹ טֶבַע (91)

בִּבְשַׂר אָדָם אוֹ בְמִכְחוֹל וָצֶבַע,

לִלְכֹּד הָעַיִן וְלִמְשֹׁךְ הַנֶּפֶשׁ –

כֻּלָּם גַּם יַחַד יֵחָשְׁבוּ כְאֶפֶס 94

מוּל עֶדְנַת-יָהּ אֲשֶׁר עָלַי הִגִּיהָה

בִּפְנוֹת עֵינַי אֶל צַחַק אוֹר פָּנֶיהָ.

וְהַגְּבוּרָה, בָּהּ מַבָּטָהּ חַנַּנִי, (97)

קְרָעַתְנִי מֵהַדְרַת קַן-לֶדָה הָלְאָה710

וְאֶל מְהִיר זְבוּלֵי מָרוֹם שִׁלְּחָתְנִי711.

כָּל חֲלָקָיו רַבֵּי חַיִּים וָשֶׂגֶב (100)

כֹּה אֲחִידִים שָׁם עַד כִּי לֹא אַגִּידָה

בְּאֵי מֵהֶם בֵּיאַטְרִיקְסְ הִנִּיחָתְנִי.

אַךְ הִיא אֲשֶׁר אֶת כִּסּוּפִי הִכִּירָה (103)

אָמְרָה אֵלַי בְּצַחַק אוֹר שָׂמֵחַ

כְּאִלּוּ יָהּ בְּמַבָּטָהּ זוֹרֵחַ:

'זְבוּל זֶה הוּא גְבוּל, מֶנְהוּ מַחֵל בְּפֹעַל (106)

טֶבַע תֵּבֵל אֶת מֶרְכָּזָהּ לַרְגִּיעַ

וּמִסְּבִיבוֹ לָנִיעַ כָּל זְבוּלֶיהָ712.

אֵין לוֹ מָקוֹם אַךְ בְּבִינַת אֱלֹהַּ, (109)

בּוֹ הַחִבָּה הֻצְּתָה הַמְסוֹבְבַתּוּ

וְהַגְּבוּרָה הַמִּשְׁתַּפְּכָה מִמֶּנּוּ.

וּכְהַקִּיפוֹ רֵעָיו, כֵּן הִקִּיפוּהוּ713 (112)

חִבָּה וְאוֹר יַחְדָּו, וְאֵין יוֹדֵעַ

סוֹד הַהֶקֵּף הַזֶּה כִּי אִם אוֹזְרֵהוּ714.

לֹא תְמוֹדֵד אֶת תְּנוּעָתוֹ אַחֶרֶת715, (115)

אַךְ בָּהּ יִמַּד הַכֹּל, כְּמוֹ אֶת עֶשֶׂר

נָמֹד לְפִי הַחֲמִישִׁית וָחֵצִי716.

אֵיךְ בִּזְבוּל זֶה שָׁרְשֵׁי-הַזְּמַן הוּשָׂמוּ (118)

וָעֳפָאָיו בַּאֲחֵרִים, מֵעָתָּה717

עַל נְקַלָּה יָבְהַר לְעֵין שִׂכְלֶךָ.

הוֹי אַהַב בֶּצַע, מַה שָּׁטְפוּ זְרָמֶיךָ (121)

אֶת בְּנֵי אֱנוֹשׁ, עַד כִּי לְאִישׁ אֵין כֹּחַ

לַפְנוֹת אֶת מַבָּטָיו מֵעִם גַּלֶּיךָ!

אָמְנָם, עוֹד בָּאָדָם רָצוֹן מַפְרִיחַ (124)

אוּלָם מָטָר אֵין קֵצֶה מַשְׁחִיתֶנּוּ,

וְלֹא פַגִּים כִּי בְאוּשִׁים יַצְמִיחַ.

תְּמִימוּת וֶאֱמוּנָה עוֹד תִּמָּצֶאנָה (127)

בָּעוֹלְלִים, אַךְ גַּם מֵהֶם תָּנֹסְנָה

בְּטֶרֶם תְּכֻסֶּינָה הַלְּחָיַיִם!

יֵשׁ יֶלֶד צָם, עֲדֶן עִלֵּג-שְׂפָתָיִם, (130)

וְאַחַר כֵּן יַתִּיר לָשׁוֹן זוֹלֶלֶת

כָּל מַאֲכָל לִבְלֹעַ וּבְכָל חֹדָשׁ718;

וְזֶה, כָּל עוֹד עִלֵּג, מַקְשִׁיב בְּאַהֵב 133

לְקוֹל אִמּוֹ, וְאַךְ תִּישַׁר שְׂפַת-פִּיהוּ

כֵּן יִתְאַוְּה לִרְאוֹת רִדְתָּהּ לַקֶּבֶר.

וְכֵן הָעוֹר, אֲשֶׁר הִלְבִּין מְקֶּדֶם, 136

עַתָּה מַשְׁחִיר בְּנוֹי בַּת הַבּוֹרֵחַ

מִנִּי הָעֶרֶב וּמֵבִיא הַשָּׁחַר! 719

וּלְבַל תִּתְמַהּ אַתָּה, הָבֵן לָדַעַת (139)

כִּי אֵין עַתָּה שׁוֹלֵט עַל אַדְמָתֶךָ720

וַתְּהִי מִשְׁפַּחַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ סוֹרֶרֶת!

אוּלָם בְּטֶרֶם צֵאת יַנְוַר מֵחֹרֶף – 142

כִּי שָׁמָּה יוֹם מִכָּל מֵאָה יַפְסִידוּ721

זְבוּלֵינוּ אֵלֶּה כֹה יַרְעִימוּ רַעַם

עַד הַסּוּפָה722, אֲשֶׁר דּוֹרוֹת צִפּוּהָ, (145)

תַּהְפֹּךְ הַתֹּרֶן עַל הַיַּרְכָתַיִם

וְאֶת הַצִּי בְמֵישָׁרִים תַּסִּיעַ,

וְאַחֲרֵי הַצִּיץ יִפְרַח פְּרִי מֶגֶד'.723 148


 

שיר עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה    🔗

דאנטי פונה אל בֵּיאַטְרִיקְסְ העומדת מאחוריו. אחרי כן הוא רואה לפניו נקודה לוהטת, היא דמותו של האלוהים, ומסביבה תשעה הילות-אור המסמלות את מקהלות המלאכים. התאמה בין ההילות ובין תשעת הגלגלים. סדר מעלותיהם של המלאכים.


כֹּה, בְּחָרְפָהּ נִגְעֵי חַיֵּי דוֹרֵנוּ, (1)

גִּלְּתָה אֵלַי אֶת הָאֱמֶת הָאֵשֶׁת

הַמַּפְאִירָה אֶת גַּן רוּחִי כָעֵדֶן;

וְכַמַּבִּיט בִּרְאִי לַבַּת-נִבְרֶשֶׁת (4)

בִּפְנוֹת גַּבּוֹ אֵלֶיהָ, וְעַד הֵנָּה

לָהּ לֹא צִפּוּ עֵינָיו וְלֹא רָאוּהָ,

וְסַב אָחוֹר לִרְאוֹת אִם קשְׁטְ דּוֹבֶרֶת (7)

זְכוּכִית הָרְאִי, וַיֵּרֶא כִּי מַתְאֶמֶת

הַדְּמוּת לָרְאִי כִּדְבַר הַשִּׁיר לַלָּחַן –

הָיִיתִי אָז, וְכֵן נַפְשִׁי זוֹכֶרֶת (10)

אֵיךְ בְּעֶדְנֵי עֵין שָׂרָתִי הִבָּטְתִּי,

בָּהּ שָׂם מוֹקֵשׁ הָאַהַב לְלָכְדֵנִי:

וְאַךְ סַבּוֹתִי וְעֵינֵי נִפְגָּעוּ (13)

בַּזִּיו אֲשֶׁר בַּזְּבוּל הַזֶּה נוֹגֵהַּ

תָּמִיד בְּנוּעַ בּוֹ מַבַּט הָעָיִן,

וָאֵרֶא נְקֻדָּה מַקְרֶנֶת לַהַט724 (16)

עַד כִּי הָעַיִן, בָּהּ אִשָּׁה נוֹפֶלֶת,

חִישׁ תֵּעָצֵם מוּל חֲרִיפוּת הַזֹּהַר725;

וּקְטַן הַכּוֹכָבִים יָרְאֶה כַּסַּהַר (19)

לְעֻמָּתָהּ, אִם יִתְקָרֵב אֵלֶיהָ

כִּקְרֹב זֶה אֶל רֵעוֹ כּוֹכְבֵי רָקִיעַ.

וּכְהֵרָאוֹת הִלָּה הַמִּתְקָרֶבֶת (22)

אֶל הַמָּאוֹר אֲשֶׁר אוֹתָהּ צוֹבֵעַ

בְּהִקָּווֹת הָאֵד הַמַּחְזִיקֶנָּה –

כֵּן לַנְּקֻדָּה קָרֵב זֵר אֵשׁ יוֹקֶדֶת726 (25)

וְחָשׁ לָסֹב עַד כִּי נוֹעוֹ נִצֵּחַ727

אֶת הַמָּהִיר728 בֵּין מְאַזְּרֵי הַחֶלֶד.

אֶת הַהִלָּה הַהִיא שְׁנִיָּה הִקִּיפָה, (28)

שְׁלִישִׁית אֶת הַשְּׁנִיָּה, וְאַחֲרֶיהָ

סְבִיב רְבִיעִית עוֹד חֲמִישִׁית הֵאִירָה,

וּסְבִיב שִׁשִּׁית שְׁבִיעִית בֵּיתָהּ הִרְחִיבָה (31)

עַד לֹא יָכִיל גַּם חֵשֶׁב הַיָּרֵחַ,

אַף אִם יָרְאֶה כֻּלּוֹ, אֶת רְחָבֶיהָ;

כֵּן הַשְּׁמִינִית וְהַתְּשִׁיעִית סְבִיבֶיהָ, (34)

וְכָל אַחַת מְהִירוּתָהּ הִמְעִיטָה

כְּכָל אֲשֶׁר מִן הַפְּנִימִית הִרְחִיקָה;

הִלָּה הִלָּה הוֹלֶכֶת וְלוֹהֶטֶת (37)

כְּכָל תִּקְרַב אֱלֵי נִיצוֹץ הַטֹּהַר,

כִּי כֵן בַּאֲמִתּוֹ מַרְבָּה לִשְׁקֹעַ.

גְּבִרְתִּי, רוֹאָה רוּחִי נִדְהָם מִתֵּמַהּ, (40)

אָמְרָה לִי: 'הַנְּקֻדָּה הַהִיא – מִמֶּנָּה

תְּלוּיִים זְבוּלֵי מָרוֹם וְכָל הַטֶּבַע!

שׁוּר בַּמֵּסַב אֲשֶׁר דָּבֵק אֵלֶיהָ (43)

וְדַע כִּי כֹה יָחִישׁ לְהִתְנוֹעֵעַ

בִּגְלַל יְקוֹד הָאַהַב הַמְגָרֶנּוּ!'

וָאַעַן לָהּ: 'אִלּוּ תֵבֵל נוֹהֶגֶת (46)

כֻּלָּהּ כַּסֵּדֶר בַּחוּגִים הַלָּלוּ,

הֲלֹא הַצָּעוֹתַיִךְ יַשְׂבִּיעוּנִי;

אוּלָם עוֹלַם הַמּוּחָשׁוֹת לִמְּדָנוּ (49)

כִּי הַחוּגִים הַמַּקְבִּילִים יָחִישׁוּ

כְּכָל אֲשֶׁר מִן הַמֶּרְכָּז יִרְחָקוּ! 729

וּלְבַעֲבוּר עַד קֵץ חִשְׁקִי אַגִּיעַ (52)

פֹּה בְהֵיכָל הַמַּלְאָכִים, בַּפֶּלֶג

אֲשֶׁר רַק אוֹר וָאַהַב730 יַקִּיפוּהוּ,

עָלֵי לַקְשִׁיב לָמָּה עוֹלָם-הַחֹמֶר (55)

בְּקַו אֶחָד עִם דֻּגְמָתוֹ לֹא יֵלֶךְ, 731

כִּי מֵעַצְמִי לַשָּׁוְא אֶהְגֶה בָאֵלֶּה!'

30.jpg

'אִם אֶצְבְּעוֹת יָדֶיךָ לֹא תַסְפֵּקְנָה 58

לְקֶשֶׁר זֶה, אַל תֵּמַהּ! כִּי הִקְשִׁיחַ

בְּיַעַן לֹא עָמַל בּוֹ אִישׁ עֲדֶנָה',732

אָמְרָה, וְעוֹד: 'קַבֵּל אֲשֶׁר אַגִּידָה, (61)

אִם אֶת דַּעְתְּךָ רָצִיתָ לְהַנִּיחַ,

וּסְבִיב דְּבָרַי חַדֵּד אֶת בִּינָתֶךָ:

חוּגֵי הַחֹמֶר רָחֲבוּ אוֹ צָרוּ (64)

לְפִי אֲשֶׁר גּוֹבֵר אוֹ דַל הַכֹּחַ

אֲשֶׁר נִשְׁפָּךְ עַל חֶלְקֵיהֶם כֻּלָּהַם:733

כָּל כֹּחַ רַב מַרְבֶּה בְּרָכוֹת לַשְׁפִּיעַ; (67)

בְּרָכָה גְדוֹלָה בְּגוּף גָּדוֹל מֻקֶּפֶת

אִם חֲלָקָיו שְׁלֵמִים זֶה כְּרֵעֵהוּ.734

עַל כֵּן מַתְאִים הַזְּבוּל הָאָץ, מֵנִיעַ (70)

אֶת כָּל הַיְקוּם, אֱלֵי הִלַּת הַחֵשֶׁב

אֲשֶׁר מִכֹּל מַרְבָּה חִבָּה וָדָעַת735.

וְאִם לָאוֹן תָּשִׂים קְנֵה-מִדָּתֶךָ, (73)

לֹא לְמַרְאֵה הַחֹמֶר הַמּוֹפִיעַ

כְּעִגּוּלֵי חוּגִים לִפְנֵי עֵינֶיךָ,

כִּי אָז הֲלֹא הֶתְאֵם נִפְלָא, מַתְמִיהַּ – (76)

הַכֹּל לְפִי הַגֹּדֶל וְהַקֹּטֶן –

בֵּין הַזְּבוּלִים וְשִׂכְלֵיהֶם תַּכִּירָה'.736

כְּהִבָּהֵר כָּלִיל עֵין רְקִיעֵנוּ (79)

עֵת בּוֹרֵיאַס737 מִצַּד לֶחְיוֹ יָפִיחַ

אֲשֶׁר עָלֶיהָ רוּחוֹתָיו תֵּקַלְנָה,

וְנָס וְסָר עֲשַׁן אֵדֵי הָאֹפֶל (82)

וְהַשָּׁמַיִם בְּשִׂמְחָה יִצְהָלוּ

בִּיפִי הוֹדָם בְּכָל פִּנָּה וָעֵבֶר –

כֵּן לִי הָיָה אַחַר כִּי הֶחֱיַתְנִי (85)

אַלּוּפָתִי בְּקוֹל צְלִילוּת דְּבָרֶיהָ,

וְכַכּוֹכָב בַּרוֹם זָרַח הַקּשֶׁט.

וַיְהִי כִּי תַמּוּ הַטָּפוֹת מִלֶּיהָ, (88)

כָּל הַהִלּוֹת שְׁבִיבֵי לַבָּה הִתִּיזוּ

כְּמוֹ זִקֵּי בַרְזֶל מִכּוּר הַלָּהַב.

כָּל הַזִּקִּים אַחַר אִשָּׁן נִמְשָׁכוּ (91)

וַהֲמוֹנָם רַב מֵחִטֵּי זֵרוּעַ

הַמְכֻפָּלוֹת בְּמִשְׁבְּצוֹת אִשְׁקוּקֵי.738

וְשִׁיר עָבַר מִלַּהֵק אֱלֵי לָהֵק, (94)

שיר לַנְּקֻדָּה אֲשֶׁר אוֹתָם מַחְזֶקֶת

וְתַחְזִיקֵם לָעַד בִּמְקוֹם הֻשְׁכָּנוּ.

וְהָרוֹאָה סְפֵקוֹת רוּחִי עָנָתְנִי: (97)

'פֹּה הַהִלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ

אֶת הַשְּׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים הֶרְאוּךָ.739

כֻּלָּם כְּהִקָּשְׁרָם בְּיָהּ יָחִישׁוּ740 (100)

לִשְׁווֹת אֶל הַנְּקֻדָּה כְּכָל יָכֹלוּ,

וְרַבָּה בָם כְּחֹד עֵינָם הַיְכֹלֶת741.

וּמִסְּבִיבָם רִשְׁפֵּי חִבָּה יָסֹבּוּ, (103)

וּשְׁמָם ‘כִּסְאוֹת לְאוֹר חָזוּת אֱלֹהַּ’,742

הֵם אֶת רִאשׁוֹן הַשִּׁלּוּשִׁים הִשְׁלִימוּ!

וְדַע כִּי אֶת כֻּלָּם חֶדְוָה מַשְׂבַּעַת (106)

כְּכָל אֲשֶׁר רְאִיָּתָם מַעְמֶקֶת743

בַּקֹּשֶׁט, בּוֹ מוֹצֵאת כָּל דַּעַת שֶׁלֶו.

עַל כֵּן עֹז הֶחָזוּת, הוּא הַקּוֹבֵעַ (109)

יְסוֹד לְאֹשֶׁר זֶה, וְלֹא הָאַהַב

הַבָּא אַחֲרֵי כֵן בְּעִקְבוֹתֶיהָ;

עֹז הֶחָזוּת – בַּזְּכוּת אֲשֶׁר צוֹמַחַת744 (112)

מֵחֶסֶד וּמִטּוּב רְצוֹן הַנֶּפֶשׁ:

כֵּן מִתְעַלִּים מִגֹּבַהּ אֱלֵי גֹבַהּ! 745

שִׁלּוּשׁ שֵׁנִי אֲשֶׁר מַרְבֶּה תִפְאֶרֶת (115)

בִּפְרִיחָתוֹ פֹה בַאֲבִיב הַנֵּצַח

אֲשֶׁר גַּם טְלֵה-הַלֵּיל746 לֹא יְשַׁסְּעֶנּוּ,

בְּלַחַן מְשֻׁלָּשׁ שָׁר שִׁיר ‘הוֹשַׁע-נָא’ (118)

לַעֲדֵי עַד בִּשְׁלשׁ דַּרְגוֹת הָעֹנֶג

אֲשֶׁר מֵאֵלֶּה שִׁלּוּשׁוֹ נוֹבֵעַ.

שָׁלשׁ אֵלוֹת747 פֹּה בְמִסְדַּר הַקֹּדֶשׁ: (121)

הַמַּלְכֻיּוֹת וְהַגְּבוּרוֹת אַחַר כֵּן,

אַחֲרֵיהֶן הָאֵיתָנִים, וְהָלְאָה

חָגִים בִּשְׁתֵּי הִלּוֹת לִפְנֵי הַקֵּצֶה (124)

נְסִיכֻיּוֹת וְאֶרְאֶלִּים; יוֹדַעַת

הַקִּיצוֹנִית גִּיל מַלְאֲכֵי שַׁעְשׁוּעַ.

כָּל אֵלֶּה הַדְּרָגוֹת צוֹפוֹת לְמַעְלָה (127)

וּלְמַטָּה מַדְבִּירוֹת, וְכֵן גַּם יַחַד

כֻּלָּן לְיָהּ מוֹשְׁכוֹת וְתִמָּשַׁכְנָה.

וּדִיּוֹנִיסִיּוּס שָׁקַד לִטְרֹחַ748 (130)

לַחְקֹר כָּל הַדְּרָגוֹת הָהֵן בָּרוּחַ

וְהִבְדִּילָן וְכֵן כִּנָּן כָּמוֹנִי;

אוּלָם עָלָיו בָּא לַחֲלֹק גְּרֵגוֹרְיוּס, 133

וְאַךְ בַּזְּבוּל הַזֶּה עֵינָיו נִפְקָחוּ

כֵּן עַל מִשְׁגּוֹ מִלֵּא אֶת פִּיהוּ צָחַק!

וְאַל תִּתְמַהּ אִם סוֹד כָּמוּס כָּמוֹהוּ (136)

נִגְלָה לִבְנֵי אֱנוֹשׁ, כִּי כֵן בִּשְּׂרָהוּ

עִם יֶתֶר אֲמִתּוֹת רָזֵי חוּגֵינוּ749

הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָם פֹּה בִמְרוֹמֵינוּ'. (139)


 

שיר עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה    🔗

דברי ביאטריקס על בריאת המלאכים, על נפילתם של המלאכים המתמרדים. אין למלאכים צורך בזכרון כי הם תמיד רואים את הכל. משא נגד פילוסופים תועים ונגד מטיפים משקרים.


יֵשׁ רֶגַע, בּוֹ יַחְדָּו שְׁנֵי בְּנֵי לָטוֹנָה, (1)

כְּסוּיִים זֶה בַּטָּלֶה, זֶה בַּמֹּאזְנָיִם,

שָׂמִים לָהֶם לְחֵשֶׁב אֶת הָאֹפֶק.

כָּעֵת בָּהּ מֵרִדְתָּם שְׁוֵי פֶלֶס יַחַד (4)

מִן הַזֶּנִית, מִזֵּר זֶה יֵעָקֵרוּ

וּבְהַחֲלִיף שְׁמֵיהֶם פִּלְסָם יָפֵרוּ –

אָרְכָה הָעֵת, בָּהּ, מַזְהִירָה בְצָחַק, (7)

שָׁתְקָה בֵּיאַטְרִיקְסְ בְּתִתָּהּ עֵינֶיהָ750

בְּלַהַט הַנְּקֻדָּה אֲשֶׁר נִצְּחָנִי751,

וְאָז אָמְרָה: 'אֲשֶׁר לַקְשִׁיב חָפָצְתָּ, (10)

אַגִּיד וְלֹא אֶשְׁאַל, כִּי רְאִיתִיהוּ

בִּמְקוֹם כָּל אֵי וְכָל מָתַי אֻחָדוּ752.

לֹא לְהַגְדִּיל טוּבָהּ – כִּי זֹאת אֵיךְ יֶהִי? – (13)

אַךְ כִּי אוֹרָהּ, אֲשֶׁר קַרְנוֹ חוֹזֶרֶת

מֵהַיְצוּרִים, יוּכַל לוֹמַר “הִנֵּנִי”,

חִבַּת הַנֶּצַח, לֹא בַזְּמַן מֻגְבֶּלֶת, (16)

מֵעַל לְכָל בִּינָה, בִּלְבַד מֵחֶסֶד

גִּלְּתָה בְחֵיל חִבּוֹת חָדָשׁ פָּנֶיהָ.753

אַךְ לִפְנֵי זֶה לֹא נָחָה כְנִרְדֶּמֶת, (19)

כִּי לֹא פָנִים וְלֹא אָחוֹר נוֹדָעוּ

לְיָהּ בְּרַחֲפוֹ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.754

צוּרָה וָחֹמֶר, נִפְרָדִים וּבְעֵרֶב, (22)

יָצְאוּ לַהֹוִי לְלֹא פְגָם, כִּשְׁלֹחַ

שְׁלשָׁה חִצִּים הַקֶּשֶׁת הַמְשֻׁלֶּשֶׁת;755

וּכְמוֹ אֱלֵי זְכוּכִית, עִנְבָּר אוֹ בְדֹלַח (25)

נוֹפֶלֶת קֶרֶן אוֹר וּכְמוֹ תִגַּע בָּם

כֵּן לְתוֹכָם לְלֹא הֶפְסֵק חוֹדֶרֶת,

כֵּן שְׁלִישִׁיַּת הַפֹּעַל מֵעוֹשֶׂהָ (28)

כֻּלָּהּ יַחְדָּו לִמְצִיאוּתָהּ הִקְרִינָה,

לֹא בְמֻקְדָּם וּבִמְאֻחָר נִבְדֶּלֶת.

בְּבַת אַחַת נוֹצְרוּ צוּרוֹת הָעֶצֶם (31)

וְסִדְרֵיהֶן, וּבְרוּם תֵּבֵל הוּשָׂמוּ

הַנִּבְרָאִים לְטָהֳרַת הַמָּעַשׂ;

שׁוֹכֵן לְמַטָּה זֹךְ יֵשׁוּת בְּכֹחַ, (34)

וְכֹחַ וּמִפְעָל חֻבְּרוּ בַּתָּוֶךְ,

וְקֶשֶׁר זֶה לָעַד לֹא יִקָּרֵעַ.756

וְהֶאֱרִיךְ מִלִּים הִיֶּרוֹנִימוּס757 (37)

עַל מַלְאָכִים אֲשֶׁר נוֹצְרוּ שְׁנוֹת אֶלֶף

בְּטֶרֶם הִבָּרֵא שְׁאָר הַחֶלֶד;758

אַךְ קשְׁטְ מִלַּי – דַּפִּים רַבִּים הוֹרוּהוּ, (40)

כְּתוּבִים בְּיַד סוֹפְרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ759,

וְתִלְמְדֵם אִם לְדָרְשָׁם תֵּיטִיבָה.

וְגַם כִּמְעַט הַשֵּׂכֶל מְחַיְּבֶנּוּ, (43)

כִּי אֵיךְ יַסְכִּים כִּי מְנִיעִים יָנוּחוּ

זְמַן כֹּה אָרֹךְ וּשְׁלֵמוּתָם נִמְנָעַת? 760

כְּבָר בַּנְתָּ, אֵיךְ, מָתַי וְאֵי נִבְרָאוּ (46)

הָאֲהָבוֹת הָהֵן, וּמִסְּפֵקֶיךָ761

תַּמּוּ שָׁלשׁ לַבּוֹת מֵעַנּוֹתֶךָ.762

31.jpg

אַךְ אָז, בְּטֶרֶם סְפֹר עֶשְׂרִים הִסְפִּיקוּ, (49)

קָם חֵלֶק מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן בְּמֶרֶד

וְחֹמֶר יְסוֹדוֹתֵיכֶם הִדְלִיחַ;763

הַחֵלֶק הַנִּשְׁאָר הֵחֵל בַּמְּלֶאכֶת, (52)

אוֹתָהּ רוֹאָה עֵינְךָ, וְכֹה שִׂמְּחַתּוּ

עַד כִּי לָעַד מִסֹּב וָחוּג לֹא יֶרֶף764.

וַתְּהִי רֵאשִׁית נָפְלָם אָלַת הַשַּׁחַץ (55)

בַּזֵּד אֲשֶׁר אֶת לַחֲצוֹ רָאִיתָ765

מִתַּחַת סֻבֳּלֵי תֵבֵל כֻּלָּהַם.

אַךְ אֵלֶּה פֹה בַּעֲנָוָה הִכִּירוּ 58

כִּי בָאָה יֵשׁוּתָם מִטּוּב אֱלֹהַּ

הַמַּכְשִׁירָם לְדַעַת כֹּה נִשְׂגֶּבֶת;

עַל כֵּן אֶת חָזוּתָם מְאֹד הִשְׂגִּיאוּ (61)

זְכוּתָם וְחֶסֶד-יָהּ, אוֹרוֹ מַשְׁפִּיעַ,

וְעַז בָּם וְשָׁלֵם רְצוֹן הַיֵּצֶר.

וְנָא אַל תְּפַקְפֵּק, אַךְ הַאֲמִינָה (64)

כִּי חֶסֶד זֶה – אַךְ זְכוּת הִיא לְקַבְּלֶנּוּ

כְּכָל שֶׁהַחִבָּה אֵלָיו נִפְתַּחַת.

עַל וַעַד-קֹדֶשׁ766 זֶה עַתָּה תַצְלִיחַ (67)

הוֹסֵף הָגוּת, אִם אֶת דְּבָרַי אָגָרְתָּ,

וְעוֹד לֹא תִּצְטָרֵךְ לְכָל סִיּוּעַ.

אַךְ יַעַן אַסְכּוֹלוֹת יִלְדֵי הָאָרֶץ (70)

מוֹרוֹת כִּי טֶבַע מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם

לָבִין, לִזְכֹּר, לִרְצוֹת אוֹתָם מַכְרִיחַ767

אוֹסִיף דַּבֵּר וּבְזַכּוּתוֹ תַבִּיטָה (73)

הַקּשֶׁט הַנָּבוֹךְ עַל אַדְמָתֶךָ

בְּרֹב סֻגְיוֹת כְּפוּלוֹת-מַשְׁמָע כָּאֵלֶּה.

מֵאָז שָׂמְחוּ הַמַּלְאָכִים לִשְׂבֹּעַ (76)

אוֹר אֵל עֶלְיוֹן, עֵינָם לֹא סָרָה מֶנְהוּ

אֲשֶׁר אֵין לְפָנָיו כָּל רָז וָסֵתֶר;

עַל כֵּן כָּל דָּבָר חָדָשׁ שָׂם חַיִץ (79)

לְחָזוּתָם, וּלְהִזָּכֵר אֵין צֹרֶךְ

כִּי הָגוּתָם לָעַד אֵינָהּ נִפְסֶקֶת!

אַךְ לְלֹא שְׁנָת חוֹלְמִים שָׁם, כַּבּוֹטֵחַ (82)

כַּלֹּא-בוֹטֵחַ כִּי אֱמֶת הִבִּיעַ,

אַף הָאֶחָד מַרְבֶּה אָשָׁם וָבֹשֶׁת! 768

לֹא שְׁבִיל אָחִיד עַל אֲדָמוֹת יִדְרֹכוּ (85)

הוֹגֵי-דֵעוֹת: כֹּה יְנַשְּׂאֵם הַחֵשֶׁק

לְהִתְגַּלּוּת שִׁבְחָם וּלְתַעְנוּגֶיהָ!

אַךְ הַחֵמָה בוֹעֶרֶת בִּמְרוֹמֵינוּ (88)

לֹא כֵן עַל אֵלֶּה, כִּי עַל הַמַּזְנִיחַ

אֶת כְּתָב דִּבְרֵי אַל חַי וְהַמְסָרְסֶנּוּ!

נִשְׁכַּח מְחִיר הַדָּם אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ (91)

לַרְבִּיץ אֶת תּוֹרָתוֹ, וּמַה יָּקָר לוֹ

כָּל הַדָּבֵק בַּכְּתָב769 בְּשֵׁפֶל-רוּחַ.

אִישׁ אִישׁ חוֹמֵד לִרְאוֹת גָּדְלוֹ וְיֶרֶב (94)

הַמְצָאוֹתָיו, וְרַק בָּהֶן יָדוּשׁוּ

הַמַּגִּידִים, וּכְתָב הַבְּרִית יַשְׁתִּיקוּ!

כֵּן יֵשׁ דּוֹרְשִׁים כִּי סָג אָז הַיָּרֵחַ (97)

בְּיוֹם סִבְלֵי כְרִיסְטוֹס, לַחְצוֹת הַדֶּרֶךְ

לְבַל יוּכְלוּ קַרְנֵי חַמָּה לִזְרֹחַ;

וְלֹא כֵן: כִּי בְנֵס כָּבָה לְפֶתַע (100)

אוֹר זָהֳרָה, עַל כֵּן לָקְתָה גַם יַחַד

לְעֵין בְּנֵי יְהוּדָה, פָּרַס וָהֹדּוּ! 770

מִשְּׁמוֹת בְּנֵי בִּינְדְּ וְלַפִּי771 בִפְיוֹרֶנְצָה (103)

הִרְבּוּ, מִדַּי שָׁנָה, בְּדָיוֹת הַהֶבֶל

אֲשֶׁר בַּכֹּל מֵעַל בָּמוֹת יַכְרִיזוּ!

וְשָׁב הָעֵדֶר הַנִּבְעָר מִדַּעַת (106)

שְׂבַע-רוּחַ מִמִּרְעוֹ, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ

אָמְרוֹ: ‘הֵן לֹא רָאִיתִי כִּי הָתְעֵיתִי!’

לֹא סָח כְרִיסְטוֹס אֶל רִאשׁוֹנֵי הַכְּנֶסֶת: (109)

‘לְכוּ בָעָם וְהִתּוּלִים הַטִּיפוּ’, 772

כִּי אִם יְסוֹד אֱמֶת לָהֶם הִנִּיחַ!

וְזֹאת רַק זֹאת שִׂפְתוֹתֵיהֶם הִצְהִירוּ; (112)

וּלְמַעַן לִקְרָבָם אֵמוּן יַצִּיתוּ,

הָיְתָה לָהֶם בְּרִיתוֹ מָגֵן וָרֹמַח!

עַתָּה מַטִּיפֵיכֶם שׁוֹקְדִים בַּדֵּחַ (115)

בַּעֲוָיוֹת, וּכְרֹב הַצְּחוֹק יָעִירוּ

כֵּן בַּרְדָּסָם יִצְבֶּה, וּבָם הַנָּחַת! 773

אַךְ בְּקָצֵהוּ מְקַנֵּן עוֹף-נֵכֶל774, (118)

וְעוֹד יָבִין הָעָם, אִם יְגַלֶּנּוּ,

אֵי כַפָּרַת-הָאָוֶן הִבְטִיחָתּוּ;

כִּי הִיא גִדְּלָה בָאָרֶץ הָאִוֶּלֶת, (121)

וּבְנֵי הָעָם, לְלֹא עֵדוּת מוֹכָחַת,

לְכָל הַבְלֵי הַהַבְטָחוֹת יַסְכִּימוּ!

בָּהֶן שָׁמוֹן יִשְׁמַן חֲזִיר אַנְטוֹנְיוּס (124)

וְיֶתֶר חֲזִירִים, גַּסִּים מִמֶּנּוּ,

נוֹתְנֵי מַטְבֵּעַ מְחֻסֶּרֶת צֶלֶם! 775

אַךְ רַב לָנוּ לִסְטוֹת776! שׁוּבָה לַגְבִּיהַּ (127)

לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אֶת מַבָּטֶיךָ

וְיֵעָרֵךְ לַזְּמַן שְׁאָר שְׁבִילֵנוּ.

כֹּה רַב מִסְפַּר הַמַּלְאָכִים הַלָּלוּ (130)

עַד אֵין לְשׁוֹן-אָדָם כִּי יְתַנֶּנּוּ

אוֹ דִּמָיוֹן אֲשֶׁר עָדָיו יַגִּיעַ;

וְאִם גִּלוּי פִּי דָנִיּאֵל דָּרָשְׁתָּ, 133

תִּרְאֶה רִבְבוֹתָיו כִּי אַךְ תַּסְתֵּרְנָה

מִסְפָּר עָצוּם מֵהַשָּׂגַת שִׂכְלֵנוּ.777

מְקוֹר הָאוֹר778 אֲשֶׁר בָּהֶם מַגִּיהַּ (136)

אֻסַּף בָּהֶם בָּאֳפָנִים אֵין קֵצֶה

כִּרְבוֹת רִשְׁפֵּי הַנּוּר הַמִּזְדַּוְּגִים בּוֹ;

עַל כֵּן, בִּצְעֹד הִתְפַּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ (139)

אַחַר הַשָּׂגָתָהּ, עֶדְנַת הָאַהַב

בָּהֶם מַרְבָּה יְקוֹד אוֹ מְמַעֶטֶת! 779

רְאֵה, אֵפוֹא, מָה רָמָה וְנִרְחֶבֶת (142)

גְּבוּרַת חַי-עַד, אִם הִיא, הַמִּתְפָּרֶדֶת

בְּרֹב מַרְאוֹת הוֹדָהּ, תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת

כֻּלָּהּ בְּאַחְדוּתָהּ מֵאָז מִקֶּדֶם'. (145)


 

שיר שְׁלשִׁים    🔗

מקהלות המלאכים נעלמות. מראה ביאטריקס מסנור את עיני דאנטי. בשמי האמפיריאום מאבד דאנטי את אור עיניו, ואחרי כן ראותו מתגברת והוא רואה את גן העדן בצורת נהר ארוך; הוא שותה ממי הנהר הזה והנהר נהפך לעיגול בצורת ורד, אשר סביבו מרחפים מלאכים ועל עליו יושבים הגאולים. ביאטריקס מראה לו כמה מהנשמות היושבות על עלי הורד ואת המקום השמור לנשמתו של המלך הנריק השביעי.


כְּשֵׁשֶׁת אַלְפֵי מִיל מֵמּוֹלַדְתֵּנוּ (1)

לוֹהֵט חֲצִי הַיּוֹם, וּכְבָר הָאָרֶץ

כִּמְעַט בְּמֵישָׁרִים צִלָּהּ שׁוֹלַחַת,

וְיַחֲלִיפוּ אוֹר עָמְקֵי שָׁמֵינוּ (4)

עַד כִּי חָדְלוּ קְטַנֵּי כוֹכְבֵי רָקִיעַ

לִשְׁלֹחַ קַרְנֵיהֶם עָדֵינוּ מָטָּה780.

וְכַעֲלוֹת לְאַט עַמּוּד הַשָּׁחַר, (7)

כֵּן לְאוֹרוֹת הַלֵּיל נִסְגָּר הַשַּׁחַק

מֵאוֹר לְאוֹר עֲדֵי לִגְדוֹל הַיֶּפַע:

כָּהֵם, כֵּן חַג הַהוֹד הַמִּשְׁתַּעְשֵׁעַ 10

תָּמִיד סְבִיב לַנְּקֻדָּה אֲשֶׁר נִצְּחָתְנִי781

נִרְאֵית מֻקֶּפֶת בַּאֲשֶׁר מַקֶּפֶת782

אַט-אַט כָּבָה מִמַּבָּטִי, וָאֶפֶן (13)

עֵינַי אֶל בֵּיאַטְרִיקְסְ, וְכֵן אִלְּצוּנִי

חֻלְשַׁת רְאוּת וְלַהַב הַגַּעְגּוּעַ!

אִם דְּבַר הַלֵּל אֶחָד יָכִיל כָּל שֶׁבַח (16)

אֲשֶׁר עַד כֹּה נֶאְמַר עַל אוֹדוֹתֶיהָ,

הֲלֹא עַתָּה יִדַּל מוּל יִפְעוֹתֶיהָ,

כִּי לֹא בִלְבָד מֵעֵבֶר מִדָּתֵנוּ (19)

גָּדֵל יָּפְיָהּ עַתָּה, אַךְ אַאֲמִינָה

כִּי לֹא יִשְׂבַּע כֻּלָּהּ בִּלְתִּי עוֹשֶׂהָ.

וְעַל כָּשְׁלִי אוֹדֶה, וְלֹא יָדַעְתִּי (22)

אִם יֵשׁ וּמִמְּלַאכְתּוֹ קָטַן כָּמוֹנִי

כָּל מְחַשֵּׁב קוֹמֶדְיָה אוֹ טְרָגֶדְיָה! 783

כִּי, כַּחַמָּה אֶת עֵין חַלָּשׁ מִמֶּנָּה, (25)

כֵּן נֹעַם שַׂחֲקָהּ עַתָּה שָׂמָנִי,

וְאֶת זִכְרִי מֵעִם עַצְמוֹ הִבְרִיחַ.

מִנִּי הַיּוֹם עַל אֲדָמוֹת רָאִיתִי (28)

יָפְיָהּ וְעַד לְהוֹד מֵרְאֶיהָ אֵלֶּה

לֹא נָס שִׁירִי מִדְּרֹךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ;

אוּלָם לֹא עוֹד אוּכַל לְהַשִּׂיגֶנָּה (31)

בְּשִׁיר יָפְיָהּ: כֵּן כָּל אֳמָן יָגֵעַ

לַשָּׁוְא, לְשִׂיא אֳמָנוּתוֹ מַגִּיעַ!

וּכְהַנִּיחִי אוֹתָהּ לִפְתֹּחַ לַחֵן (34)

חָזָק מֵחֲלִילִי אֲשֶׁר נוֹפֵחַ

עַתָּה צְלִילֵי נְגִינוֹתָיו לַקֵּצֶה784

בִּכְבוֹד מַנְהִיג וּבְקוֹל לִמּוּד-מֶמְשֶׁלֶת (37)

אָמְרָה אֵלַי: 'מִגְּדוֹל גּוּפֵי שָׁמַיִם

יָצָאנוּ אֱלֵי זְבוּל כֻּלּוֹ זֹךְ זֹהַר785,

זֹהַר שִׂכְלִי, כֻּלּוֹ שׁוֹפֵעַ אָהַב, (40)

אַהַב אֱמֶת, כֻּלּוֹ שׁוֹפֵעַ עֹנֶג,

עֹנֶג נִשָּׂא מֵעֵבֶר לְכָל נֹפֶת.

פֹּה שְׁנֵי חֵילוֹת הָעֵדֶן786 יֵרָאוּ לָךְ, (43)

וְהָאֶחָד בַּדְּמוּת אֲשֶׁר תִּרְאֶנָּה

בְּבוֹא מוֹעֵד הַקֵּץ בְּיוֹם הַשֶּׁפֶט'.

כְּחֵץ בָּרָק אֲשֶׁר מֵפֵר לְפֶתַע (46)

מוֹסְדוֹת רְאוּת עַד כִּי מִמַּבָּטֵינוּ

אוֹבְדוֹת דְּמֻיּוֹת גַּם בְּהִירוֹת מִמֶּנּוּ,

כֵּן נַהֲרַת אוֹר חַי מוּלִי הִבְרִיקָה (49)

וּבְחִתּוּלֵי קַרְנֶיהָ עֲטָפַתְנִי

עַד כִּי עֵינַי כָּל חֵפֶץ לֹא הִבְחִינוּ.

'הָאַהֲבָה, מְקוֹר שַׁלְוַת זְבוּלֵנוּ, (52)

תָּמִיד בְּדֶרֶךְ זוֹ פָנִים מַסְבֶּרֶת

לַכְשִׁיר הַנֵּר לְקַבָּלַת הַלָּהַב787'.

וְאַךְ דְּבָרֶיהָ הַקְּצָרִים הַלָּלוּ (55)

חָדְרוּ אֱלֵי לִבִּי, כֵּן הֲבִינוֹתִי

כִּי אֶל מֵעַל לִגְבוּרָתִי נִשֵּׂאתִי.

וְאוֹן רְאוּת חָדָשׁ כֹּה הִצִּיתַנִי 58

עַד אֵין עוֹד כָּל אוֹרָה מַקְרֶנֶת נֹגַהּ

אֲשֶׁר עֵינִי עַתָּה לֹא תִּסְבְּלֶנָּה!

וָאֵרֶא לַהַב נְגֹהָה לוֹהֶטֶת (61)

כְּעֵין נָהָר בֵּין שְׁנֵי חוֹפִים מֵגִיחַ,

אוֹתָם פִּרְחֵי אָבִיב נִפְלָא הִפְאִירוּ.

זִקֵּי אוֹר חַי הִמְרִיאוּ מִן הַנַּחַל (64)

וּמִסָּבִיב עַל הַפְּרָחִים נָחָתוּ

כְּמוֹ בְזֵר זָהָב אַבְנֵי בָרֶקֶת;

32.jpg

וְשָׁבוּ כִשְׁכוּרֵי רֵיחוֹת-הַבּשֶׂם (67)

שֵׁנִית לִשְׁקֹעַ בְּנִבְכֵי הַפֶּלֶא,

וַיְהִי זִיק זֶה יוֹרֵד וְעָף מִשְׁנֵהוּ.

'רוּם חִשְׁקְךָ הַמַּלְהִיבְךָ לָדַעַת (70)

וְדוֹחַפְךָ לַכִּיר כָּל קָם מוּלֶךָ –

כְּכָל אֲשֶׁר יִגְדַּל, כֵּן אֲחַבְּבֶנּוּ.

אוּלָם בְּטֶרֶם צוֹם כֹּה עֵז תַּשְׂבִּיעַ, (73)

יָאֶה לְךָ מֵי נַחַל זֶה לִגְמֹעַ!' 788

חַמַּת עֵינַי אָמְרָה לִי, וְהוֹסִיפָה:

'מֵי הַנָּהָר וּמְעוּף אַבְנֵי הָאֹדֶם (76)

וּנְפִילָתָן, וּשְׂחוֹק עִשְׂבֵי הַיֶּרֶק,

הֵם צֵל מָבוֹא אֶת אֲמִתָּם לִפְתֹּחַ:789

לֹא הַדְּמֻיּוֹת בִּגְלַל טִבְעָן תִּקְשֶׁינָה, (79)

אַךְ הַחֶסְרוֹן בְּךָ, כִּי לֹא קָנִיתָ

עַד כֹּה גְבוּרַת עֵינַיִם כֹּה נִשְׂגֶּבֶת!'

כֵּן לֹא נֶחְפָּז תִּינוֹק לַפְנוֹת אֶת פִּיהוּ (82)

אֶל שְׁדֵי אִמּוֹ, אִם מִשְּׁנָתוֹ הַפַּעַם

זְמַן רַב מִן הָרָגִיל יִפְתַּח עֵינַיִם –

כְּאוּץ אֲנִי לִלְטשׁ בְּיֶתֶר טֹהַר (85)

מַרְאוֹת עֵינֵי, וָאֵט מֵעַל לַשֶּׁטֶף

הַמִּשְׁתַּפֵּךְ לְמַעַן יְשַׁפְּרֵנוּ.

וְאַךְ סִדְקֵי רִיסַי לָגְמוּ מִמֶּנּוּ790, (88)

נִדְמָה לִי כִּי חָדַל מִשְּׁטֹף בְּאֹרֶךְ,

וּכְמוֹ אוֹפַן עָגֹל עַתָּה נִרְאָה לִי.

וְאָז – כְּהֵרָאוֹת בִּדְמוּת אַחֶרֶת (91)

פְּנֵי אֲנָשִׁים כְּסוּיֵי מַסְוֶה עַד הֵנָּה,

אִם אֶת זָרוּת הִתְחַפְּשׂוּתָם יַשְׁלִיכוּ –

כֵּן הַפְּרָחִים וְהַזִּקִּים הִגְדִּילוּ (94)

חֶדְוַת שִׂמְחוֹתֵיהֶם, עַד כִּי רָאִיתִי

אֶת הִתְגַּלּוּת שְׁנֵי מַחֲנוֹת הָעֵדֶן! 791

הוֹי אוֹר שַׁדַּי, אֲשֶׁר בְּךָ רָאִיתִי (97)

רוּם הַנִּצּוּחַ בְּמַלְכוּת הַקּשֶׁט –

לָשִׁיר אַמְּצֵנִי אֵיךְ אוֹתוֹ רָאִיתִי!

יֵשׁ בַּמְּרוֹמִים אוֹרָה אֲשֶׁר קַרְנֶיהָ (100)

מַרְאוֹת אֶת הַבּוֹרֵא לְעֵין כָּל נֶפֶשׁ

אֲשֶׁר בִּלְבַד בְּשׁוּר אוֹתוֹ תָנוּחַ,

וְחוּג דְּמוּתָהּ הוֹלֵךְ וּמִשְׂתָּרֵעַ (103)

עֲדֵי כִי הֶקֵּפָיו עַתָּה יִרְחָבוּ

מִהְיוֹת אֵזוֹר חוֹבֵק מָתְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

כָּל מַרְאִיתָהּ רֻקְּמָה מִזִּיו הַקֶּרֶן (106)

אֲשֶׁר עַל גַּב מֵסֵב רִאשׁוֹן נוֹפֶלֶת,

וְהוּא מִשָּׁם שׁוֹאֵף חַיִּים וָאֹמֶץ792.

וּכְמוֹ גִבְעָה בְּמֵי מַרְגְּלוֹתֶיהָ (109)

תִּגְאֶה לְהִשְׁתַּקֵּף כְּמִתְפָּאֶרֶת

בִּמְלֹא עֲדִי עֶשְׂבָּהּ וְנִצָּנֶיהָ, –

כֵּן מִשְׁתַּקְּפִים בִּמְאַת זֵרִים חָזִיתִי, (112)

זֵר סְבִיב רֵעוֹ, רֻבֵּי נִשְׁמוֹת גִּזְעֵנוּ

אֲשֶׁר חָזְרוּ לִמְכוֹרָתָן שָׁמָיְמָה.

וְאִם תַּחְתִּית מֵעֲלוֹתָן אוֹסֶפֶת (115)

אוֹרָה כֹה עֲצוּמָה – מָה רַב הָרֹחַב

בְּוֶרֶד זֶה בְּעֶלְיוֹנֵי עָלֵהוּ! 793

וְלֹא נָבוֹךְ מֵרֹחַב וּמִגֹּבַהּ (118)

מַבָּט עֵינַי, כִּי אִם הִקִּיף גַּם יַחַד

טִיב הַחֶדְוָה הַהִיא וּמִדּוֹתֶיהָ:

רְחֹק וּקְרֹב פֹּה לֹא יִגְרַע אוֹ יוֹסֶף794, (121)

יַעַן בִּשְׁלֹט הָאֵל לְלֹא מִצּוּעַ

אֵין כָּל שְׁלִיטָה עוֹד לְחֻקֵּי הַטֶּבַע!

אֶל פַּז הַוֶּרֶד795 הַמְלַבְלֵב לָנֶצַח, (124)

נִרְחָב, נִסְעָף, שׁוֹלֵחַ שִׁיר-נִיחֹחַ

לַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַיָּה אָבִיב אֵין קֵצֶה,

אוֹתִי – שׁוֹתֵק אַף כִּי נִכְסָף לָשִׂיחַ – (127)

מָשְׁכָה בֵּיאַטְרִיקְסְ וְאָמְרָה: 'הַבִּיטָה

מָה רַב צִבּוּר עוֹטֵי שְׂמָלוֹת כַּשֶּׁלֶג!

שׁוּר קִרְיָתֵנוּ, אֵיךְ תַּסֵּב חוּגֶיהָ, (130)

שׁוּר כִּסְאוֹתֵינוּ, כִּי מָלְאו כֻלָּהַם

עַד כִּי לִמְתֵי מְעַט עֲדֶן יַמְתִּינוּ! 796

בַּכֵּס אֲשֶׁר אֵלָיו נָשָׂאתָ עַיִן 133

כִּי כְבָר עָלָיו הָעֲטָרָה מֻנָּחַת,

תֵּשֵׁב, עַד בּוֹאֲךָ לִסְעוּדָתֵנוּ,

נִשְׁמַת הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ לְמַטָּה: (136)

הֶנְרִיךְ הָרָם הַבָּא לַיְשִׁיר אִיטַלְיָה797

בְּטֶרֶם לְיִשְׁעָהּ תְּהִי מוּכֶנֶת.

עִוְרוֹן הַבֶּצַע הַצַּדְכֶם בְּכֶשֶׁף (139)

דִּמָּה אֶתְכֶם אֱלֵי יוֹנֵק שָׁדָיִם:

יַךְ בָּאוֹמֶנֶת וְיִרְעַב עַד מָוֶת!

אָז אִישׁ יֵשֵׁב עַל כֵּס רוֹעֵי קָדְשֵׁנוּ, (142)

אֲשֶׁר, אִם בְּגָלוּי וְאִם בְּסֵתֶר,

יֶחְדַּל בְּקַו אֶחָד אִתּוֹ לָלֶכֶת.

אַךְ לֹא יַאְרִיךְ לִסְבֹּל אוֹתוֹ אֱלֹהַּ (145)

בְּכֵס קָדְשׁוֹ, וִיהִי מֻשְׁלָךְ לַשָּׁחַת,

בָּהּ בְּרִשְׁעוֹ שִׁמְעוֹן כַּשָּׁף צֹוֵחַ,

וְשָׁם יוֹסִיף לַשְׁפִּיל אֶת אִישׁ אָלַנְיָה'. 798 (148)


 

שיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד    🔗

תיאור הורד של נשמות גן העדן. דאנטי מחפש את בֵּיאַטְרִיקְסְ ולפניו מופיע במקומה הקדוש ברנרד. תפילתו של דאנטי לביאטריקס. ברנרד מראה לדאנטי את מריה בהוד תפארתה.


בְּצֶלֶם וֶרֶד צַח, אֵפוֹא, הוֹפִיעָה (1)

אֶל מַבָּטֵי עֲדַת קְדוֹשֵׁי הַחַיִל

אֲשֶׁר כְרִיסְטוֹס בִּטְהוֹר דָּמוֹ אֵרַשׂ לוֹ.799

אַךְ הַשְּׁנִיָּה800, מַבֶּטֶת וּמְשַׁבַּחַת (4)

אֶת הוֹד הָאֵל הַמְמַלְאֶנָּה אַהַב

וְאֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר כֹּה מְעַצְּבֶנָּה –

הִיא, כַּעֲדַת דְּבוֹרִים אֲשֶׁר יוֹרֶדֶת (7)

עַל הַפְּרָחִים וּלְפֶתַע מִתְרוֹמֶמֶת

לִמְקוֹם פְּרִי עֲמָלָה הוֹפֵךְ לְנֹפֶת,

יָרְדָה בַצִּיץ אֲשֶׁר גָּדְלוֹ מַפְרִיחַ (10)

עָלֶה עָשִׁיר, וְשָׁבָה וְהִמְרִיאָה

לִמְקוֹם בּוֹ חִבָּתָהּ לָעַד שׁוֹכֶנֶת801.

וַיְהִי כְלַהַט חַי מַרְאֵה כֻלָּהַם, (13)

כְּנָפָם זָהָב, וְצַלְמֵיהֶם הִלְבִּינוּ

עֲדֵי כִּי לֹא יִשְׁוֶה לָהֶם כָּל שֶׁלֶג.

בְּכָל הַצִּיץ מִזֵּר לְזֵר יָרָדוּ (16)

וּבָם שָׁפְכוּ טַל שֶׁלֶו וְטַל לַהַב

אֲשֶׁר בְּהִתְעוֹפֵף כְּנָפָם סְפָגוּהוּ.

אַךְ כָּל שִׁפְעוֹת הַכַּת הַמִּתְעוֹפֶפֶת (19)

כְּחַיִץ בֵּין הַצִּיץ לָרָם מִמֶּנּוּ

לֹא אֶת הַזִּיו וְחֶזְיוֹנוֹ הֶחְלִישׁוּ:

כִּי זֹהַר יָהּ מָלֵא כָל חַדְרֵי חֶלֶד (22)

לְפִי מִדַּת זְכוּתָם, וְאֵין כָּל חֵפֶץ

אֲשֶׁר אֶת הִשָּׁטְפוֹ יוּכַל לִמְנֹעַ.

מֶמְשֶׁלֶת זוֹ, שְׂבֵעַת בִּטְחָה וָעֹלֶז (25)

וְעַם עַתִּיק וְעַם חָדָשׁ מַשְׁכֶּנֶת,802

לְאוֹת אֶחָד803 נִכְסֶפֶת וּמַבֶּטֶת.

הוֹי זֹהַר מְשֻׁלָּשׁ804, נוֹצֵץ עַל אֵלֶּה (28)

מֵאוֹר אֶחָד וְכֹה מַרְוָם בְּשֶׁלֶו –

הַטֵּה עֵינְךָ אֶל סַעֲרוֹת חַיֵּינוּ!

אִם הַפְּרָאִים בָּאֵי מִקְצֵה הָאָרֶץ – (31)

בּוֹ הֵלִיצֵי805 יוֹם יוֹם שָׁמָיו חוֹפֶפֶת

בְּסֹב עִם בְּנָהּ, אֵלָיו נַפְשָׁהּ עוֹרֶגֶת –

לִרְאוֹת אֶת רוֹמִי וְהַדְרֵי בָתֶּיהָ, (34)

תָּמְהוּ אָז בַּיָּמִים עֵת לָטֶרָנוּס806

נָשָׂא אֶל עֵבֶר מִשְּׂכִיּוֹת בְּנֵי-מָוֶת –

אֵיךְ לֹא תִגְדַּל מְהוּמָתִי-אָנֹכִי (37)

הַבָּא מִגֵּיא אֱנוֹשׁ לִזְבוּל אֱלֹהַּ,

מִנִּי עִתּוֹת הַזְּמַן אֱלֵי הַנֵּצַח,

אֶל עַם צַדִּיק וְתָם מִנְּוֵי פְיוֹרֶנְצָה? 807 (40)

אָכֵן, בֵּין הַחֶדְוָה וּבֵין הַתֵּמַהּ,

טוֹב לִי לִשְׁהוֹת אִלֵּם וּסְתוּם-אָזְנָיִם!

וּכְמוֹ צַלְיָן, כִּי יְחַיֶּנּוּ כֹחַ (43)

בְּיוֹם עֵינָיו מִקְדַּשׁ נִדְרוֹ תַבֵּטְנָה,

כְּבָר מִתְּאַוֶה תַּנּוֹת יָפְיוֹ לְרֵעַ –

כֵּן בְּעָבְרִי בָאוֹר הַחַי שָׁלַחְתִּי (46)

אֶת מַבָּטַי בְּכָל זֵרָיו, הֵן מַעְלָה,

הֵן מַטָּה, הֵן בְּכָל הֶקֵּף הַוֶּרֶד.

וָאֵרֶא פְּנֵי חִבָּה נְעִימֵי מֶתֶק, (49)

אוֹתָם צְחוֹקָם וְאוֹר רֵעִים הִפְאִירוּ,

וְהוֹד וָהֶדֶר תְּנוּעוֹתָם הִבִּיעוּ.

כְּבָר אֶת צוּרַת הָעֵדֶן הַמֻּשְׁלֶמֶת (52)

כֻּלָּהּ בְּמַבָּטִי עַתָּה תָפָשְׂתִּי,

אַךְ לַפְּרָטִים עֲדֶן לֹא שַׂמְתִּי עָיִן;

וּבְהִתְחַדֵּשׁ לַבַּת-חִשְׁקִי, פָּנִיתִי (55)

לִשְׁאֹל מִשָּׂרָתִי עַל דִּבְרַי סֵתֶר

אֲשֶׁר לְעֻמָּתָם רוּחִי נָבוֹכָה.

קוֹלָהּ בִּקַּשְׁתִּי אַךְ אַחֵר עָנָנִי; 58

אוֹתָהּ לִרְאוֹת אָבִיתִי, אַךְ רָאִיתִי

יָשִׁישׁ הָדוּר בִּלְבוּשׁ בְּרוּכֵי הָאֹשֶׁר.808

הוּצַק עֲלֵי עֵינָיו וְעַל מַרְאֵהוּ (61)

גִּיל חֵן, וּתְנוּעָתוֹ אוֹמֶרֶת חֶסֶד

כְּמוֹ לְאָב רַחוּם-לֵבָב יָאָתָה.

וּבְתִמְהוֹנִי ‘אֵי הִיא?’ פִּתְאֹם קָרָאתִי, (64)

וַיַּעַן: 'לְמַלְאוֹת אֶת כּוֹס חֶפְצֶךָ,

מִמְּקוֹם שִׁבְתִּי בֵּיאַטְרִיקְסְ הֱנִיעָתְנִי;

וְאִם לְתוֹר שְׁלִישִׁי תָּרִים עֵינֶיךָ, (67)

בְּרוּם זֵרֵי הַוֶּרֶד תַּבִּיטֶנָּה809

בַּכַּס, אֵלָיו זִכּוּהָ צִדְקוֹתֶיהָ!'

מִבְּלִי-עֲנוֹת אֶת מַבָּטַי נָשָׂאתִי (70)

וָאַבִּיטֶנָּה, כִּי שָׁזְרוּ לָהּ כֶּתֶר

קַרְנֵי הַנֶּצַח810 הַחוֹזְרוֹת מִמֶּנָּה.

מִן הָאֵזוֹר, בּוֹ מִתְגַּלְגֵּל הָרַעַם, (73)

עֵינֵי יִלְדֵי אֱנוֹשׁ כֹּה לֹא תִרְחֵקְנָה,

וְלוּ עַד לְתַחְתִּית הַיָּם תִּשְׁקַעְנָה,

כִּרְחֹק אֲנִי אֲזַי מִנִּי בֵּיאַטְרִיקְסְ, (76)

אַךְ בַּמֶּרְחָק לֹא חַשְׁתִּי, כִּי מַרְאֶהָ

יָרַד עָדַי לֹא בְּסִיגֵי מִצּוּעַ.

'אֲשֶׁר לְתוֹחַלְתִּי נוֹתֶנֶת אֹמֶץ, (79)

וּבַעֲבוּר יִשְׁעִי נָשָׂאת הַסֵּבֶל

עִקְּבוֹת רַגְלַיִךְ לַעֲזֹב בַּתֹּפֶת811

בְּכָל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי אוֹקִירָה (82)

אֶת טוֹבָתֵךְ, גְּבִרְתִּי, וַחֲסָדָיִךְ,

אֶת רוֹמְמוּת רוּחֵךְ וּגְבוּרוֹתָיִךְ!

מֵעַבְדוּתִי לַדְּרוֹר אַתְּ מְשַׁכְתִּנִי (85)

בְּכָל נָתִיב, בְּכָל פָּנִים וָאֹפֶן

אֲשֶׁר לָהֶם הִסְפִּיקוּ כֹּחוֹתָיִךְ!

אַל תִּגְרְעִי אֶת נִדְבָתֵךְ מִמֶּנִּי, (88)

וְתֵחָלֵץ, אוֹתָךְ רָצוֹן לַשְׂבִּיעַ,

נַפְשִׁי, אֲשֶׁר רִפֵּאת, מִנְּדַן-הַחֹמֶר!'

כֵּן פִּי הֶעְתִּיר, וְהִיא, כֹּה מְרֻחֶקֶת (91)

לִרְאוּת עֵינַי, חִיְּכָה וּבִי הֵצִיצָה

וְאֶל מַעְיַן אוֹרַת הַנֵּצַח שָׁבָה.

וּזְקַן הַקֹּדֶשׁ סָח: 'לַשְׁלִים דַּרְכֶּךָ (94)

אֲשֶׁר עַתָּה בַעֲבוּרָה אֵלֶיךָ

חִבָּה קְדוֹשָׁה וְחִנוּנִים שְׁלָחוּנִי812

עוּף בְּעֵינְךָ בַּגַּן הַזֶּה לְמָעַן, (97)

בְּשׁוּר אוֹתוֹ, תַּכְשִׁיר אֶת מַבָּטֶיךָ

לְהֵעָלוֹת עַל קֶרֶן זִיו אֱלֹהַּ!

וְגַם תַטֶּה מַלְכַּת מָרוֹם, אֵלֶיהָ (100)

בּוֹעֶרֶת חִבָּתִי, חַסְדָהּ אֵלֵינוּ

כִּי אָנֹכִי נֶאֱמָנָהּ בֶּרְנַרְדּוּס!'

כָּאִישׁ הַבָּא אֵלֵינוּ מִקְּרוֹאַצְיָה813 (103)

לִרְאוֹת אֶת דְּמוּת מִטְפַּחַת וֵרוֹנִיקָה814

וְלֹא יִשְׂבַּע מֵרֹב עַתִּיקוֹתֶיהָ815,

אַךְ בְּלִבּוֹ אוֹמֵר, כָּל עוֹד יִרְאֶנָּה: (106)

'הוֹי יֵשׁוּ, אֵל אֱמֶת, כְרִיסְטוֹס מַלְכֵּנוּ,

הַאַף כָּזֶה הָיָה קְלַסְתֵּר פָּנֶיךָ?!' –

כֵּן לִי הָיָה בִּרְאוֹת מָה רַב הָאַהַב (109)

בָּאִישׁ אֲשֶׁר, הוֹגֶה בְגֵיא עָנְיֵנוּ,

כְּבָר אָז טָעַם שַׁלְוַת עוֹלַם הַקּשֶׁט.

‘בְּרוּךְ חֶסֶד יָהּ! חֶדְוַת חַיֵּי שָׁמָיִם’, (112)

הֵחֵל הָאִישׁ, 'לֹא תִוָּדַע אֵלֶיךָ

כָּל עוֹד תִּתֵּן עֵינְךָ בִּלְבַד לְמָטָּה!

עַד לַנִּשָּׂא שׁוּר בְּתוֹרֵי הַפֶּרַח (115)

עַד כִּי תִרְאֶה אֶת שֶׁבֶת מַלְכָּתֵנוּ816,

לָהּ מַלְכוּת זוֹ בְּאַהֲבָה נִכְנָעַת'.

הִבַּטְתִּי עָל; וּכְמוֹ בִדְמִי הַשַּׁחַר (118)

הָאֲזוֹרִים בִּפְאַת מִזְרַח הָאֹפֶק

גּוֹבְרִים עַל אוֹר מְקוֹם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ –

כֵּן, כָּעוֹלֶה מִגַּיְא לְרֹאשׁ הַגֶּבַע, (121)

רָאוּ עֵינַי פִּנָּה בְרוּם הַוֶּרֶד817

אֲשֶׁר אוֹרָה נִצַּח כָּל הַכּוֹתֶרֶת.

כִּרְבוֹת הַיְקוֹד בִּמְקוֹם נוֹחִיל לָרֶכֶב (124)

אֲשֶׁר לְרָעָתוֹ פַיְטוֹן818 הִסִּיעַ,

וּמִצִּדָּיו קַרְנֵי הָאוֹר יַחְוִירוּ –

כֵּן פֹּה זָרְחָה שַׁלְוַת הָאוֹרִפְלַמָּה, (127)

בְּאֶמְצָעָהּ יוֹקֶדֶת, וּסְבִיבֶיהָ

הָלְכוּ קַרְנֵי הַזִּיו הָלוֹךְ וָשֹׁחַ.

וּמַלְאָכִים שְׂמֵחִים יוֹתֵר מֵאֶלֶף (130)

רָאִיתִי בָאֶמְצַע פּוֹרְשִׂים כְּנָפָיִם,

אִישׁ אִישׁ שׁוֹנֶה בַּלַּהַט וּבַנּוֹעַ.

וּמוּל אוֹרָם בֶּחָג הַמִּשְׁתַּעְשֵׁעַ 133

חִיְּכָה יִפְעַת שַׁלְהֶבֶת, הַמַּשְׁפַּעַת819

חֶדְוָה עַל כָּל שְׁאָר עֲדַת הַקֹּדֶשׁ.

לוּ כֹחַ דִּבּוּרִי שָׁוָה בַכּשֶׁר (136)

לְדִמְיוֹנִי, לֹא לְתָאֵר אָהִינָה

אַף חֵלֶק מִתִּפְאֶרֶת הֲדָרֶיהָ!

בִּרְאוֹת בֶּרְנַרְדְּ אֵיךְ מִבִּלְתִּי לָסֶגֶת (139)

בִּמְקוֹר יְקוֹד חֻמּוֹ עֵינֵי נָתָתִּי,

הִפְנָה לְשָׁם עֵינוֹ, וְעֹז אִשֶּׁיהָ

הוֹסִיף גַּם עַל עֵינַי לַבַּת-גַּעְגּוּעַ820. (142)


 

שיר שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם    🔗

הוורד נחלק לשני חצאי עיגול: באחד שוכנות הנשמות שלפני ישו ובשני אלה שלאחריו. החוג העובר מסביב למרכז בתוך הורד מבדיל בין המבוגרים השוכנים מן החוג הזה ומעלה ובין הילדים השוכנים בין החוג הזה ובין המרכז. המלאך גבריאל. ברנרד מזמין את דאנטי להאזין לתפילתו למריה אשר בה פותח את המזמור הל"ג.


דָּבֵק בִּמְקוֹר821 עָנְגּוֹ, הוֹגֵה הַדַּעַת (1)

בָּחַר מֵרְצוֹן לִבּוֹ לִהְיוֹת מוֹרֶה לִי

וְכֹה הֵחֵל בִּנְאוּם קָדוֹשׁ לָשִׂיחַ:

'שׁוּר אֶל רַגְלֵי מָרִיָּה, שֶׁהִבְרִיאָה (4)

וְסָכָה מַחַצְכֶם, אֶת בַּת הַיֹּפִי

אֲשֶׁר אוֹתוֹ פָתְחָה וַתּוֹרִישֶׁנּוּ822.

וּבַכִּסְאוֹת בְּתוֹר שְׁלִישִׁי מִמַּעְלָה (7)

יוֹשֶׁבֶת אֶל רַגְלָהּ רָחֵל אִמֵּנוּ

וּבֵּיאַטְרִיקְסְ אֶצְלָהּ, כִּרְאוֹת עֵינֶיךָ823;

שָׂרָה, רִבְקָה, יוּדִית וְאֵם הַגֶּבֶר (10)

אֲשֶׁר נֶכְדּוֹ, הַשָּׁר, בִּכְאֵּב הַפֶּשַׁע

קָרָא לָאֵל: ‘חָנֵּנִי כְּחַסְדֶּךָ’, 824

יוֹשְׁבוֹת זוֹ תַחַת זוֹ; וְהִשְׁמַעְתִּיךָ (13)

אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן עֵת בְּעֵינַי יָרַדְתִּי

בְּוֶרֶד זֶה מִטֶּרֶף אֱלֵי טֶרֶף.

וּבַדְּרָגוֹת מִן הַשְּׁבִיעִית וָמַטָּה (16)

יוֹשְׁבוֹת בְּנוֹת הָעִבְרִים, וְהֵן אַף הֵנָּה

חוֹצוֹת אֶת תַּלְתַּלַּי הַצִּיץ לִשְׁנָיִם, 825

כִּי הֵן חוֹמָה בֵּין שְׁנֵי חֵילֵי הַקֹּדֶשׁ (19)

לְפִי הָאֱמוּנָה בָּהּ הֶאֱמִינוּ

שֵׁנִי אֵלֶּה בִּכְרִיסְטוֹס וְאֵיךְ רָאוּהוּ.

לִשְׂמֹאל מֵהֶן יוֹשְׁבוֹת דְּמֻיּוֹת כָּל אֵלֶּה (22)

אֲשֶׁר לְיוֹם בִּיאַת כְרִיסְטוֹס הוֹחִילוּ,

וְשָׁם מָלֵא בְּכָל עָלָיו הַפֶּרַח;

וְלִימִינָן, וְשָׁם עֲדֶן נִשְׁאָרוּ (25)

עָלִים רֵיקִים, כְּבַחֲצִי הַגֹּרֶן826

יוֹשְׁבִים רוֹאֵי כְרִיסְטוֹס הַבָּא וַיּוֹשַׁע.

וּכְמוֹ מִשָּׁם הוֹד כֵּס מַלְכַּת שָׁמַיִם (28)

וְיֶתֶר הַכִּסְאוֹת תַּחַת רַגְלֶיהָ

כְּחַיִץ כֹּה גָדוֹל הֲלֹם הוּשָׂמוּ –

נֶגְדָּם כֵּס יוֹחָנָן הָרָם נוֹגֵהַּ (31)

אֲשֶׁר, תָּמִיד קָדוֹשׁ, סָבַל חוֹל חֹרֶב

גַּם מוֹת קְדוֹשִׁים, וּבַתָּפְתֶּה שְׁנָתָיִם.

תַּחְתָּיו כָּמוֹהוּ לְהַפְרִיד נִבְחָרוּ (34)

פְרַנְצִיסְקוּס, בֶּנֶדִיקְטְ וְאַבְגוּסְטִינוּס

וְרֵעֵיהֶם, זֵר זֵר עַד מַטָּה הֵנָּה.827

וּתְמַהּ עַתָּה לְשֶׂגֶב דִּין אֱלֹהַּ, (37)

כִּי בְּמִדָּה שָׁוָה גַּן זֶה יַשְׁלִימוּ

שְׁנֵי מַחֲנוֹת דַּרְכֵי אֱמוּנָתֵנוּ828.

וְתַחַת הָעִגּוּל, אֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ (40)

חוֹצֶה אֶת חֲצָאֵי הַצִּיץ, הַבִּיטָה

רוּחוֹת, אוֹתָן לֹא זְכֻיּוֹתָן הִצִּילוּ

כִּי זְכוּת-אָבוֹת בְּחֹק תְּנָאִים קָבוּעַ; (43)

כִּי הֵם כֻּלָּם רוּחוֹת אֲשֶׁר נִגְאָלוּ

עַד יְכָלְתֶּם לִבְחֹר בֵּין טוֹב וָרֹעַ:

הֲלֹא עַל זֹאת מֵרְאֵי פְנֵיהֶם יָעִידוּ (46)

וְנִיב אֲרֶשֶׁת פְּיּוֹתָם, נִיב יֶלֶד,

אִם שׁוּר תֵּיטִיבָה וּלְקוֹלָם תַּקְשִׁיבָה.829

הִנְּךָ נָבוֹךְ וּבַמְּבוּכָה830 הֶחְרָשְׁתָּ, (49)

אוּלָם אֲנִי אַתִּיר קִשְׁרֵי הַסֶּפֶק,

בָּם רַעְיוֹנֶיךָ הַדַּקִּים נִלְכָּדוּ.

בְּרַחֲבֵי מַמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם (52)

לֹא יִתָּכֵן דָּבָר מִקְרִי לָנֶצַח,

כְּגוֹן רָעָב אוֹ צִמָּאוֹן אוֹ עֹצֶב;

כִּי חֹק נִצְחִי חָקַק בָּם אֶת הַסֵּדֶר (55)

בְּכֹל רָאִיתָ, וְשָׁוָה בַצֶּדֶק

מִדַּת הַגְּמוּל כְּלָאֶצְבַּע טַבָּעַת831.

עַל כֵּן הָעָם הָרַב, אֲשֶׁר הֵחִישׁוּ 58

בּוֹאָם לִזְבוּל הַקּשְׁטְ, לֹא sine causa832

זֶה מֵרֵעוֹ בִשְׁלֵמוּתָם נִבְדָּלוּ.

הָאֵל, אֲשֶׁר בְּטוֹבָתוֹ הִנִּיחַ (61)

זְבוּל זֶה בְּשֶׁפַע אַהֲבָה וָאֹשֶׁר

עַד אֵין תְּשׁוּקָה אֶל עַל מֵהֶם שׁוֹאֶפֶת,

בִּבְרֹא בְּעֹדֶף חֶדְוָתוֹ כָּל נֶפֶשׁ, (64)

חַסְדוֹ בְשִׁנּוּיֵי מִדּוֹת הִשְׁפִּיעַ,

וּבְהַכָּרַת הַתּוֹצָאוֹת דַּיֶּךָּ! 833

כָּל זֹאת בַּאֲמָרוֹת צְרוּפוֹת הוֹרוּךָ (67)

דִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ בִּתְאוֹמֵי הַבֶּטֶן

אֲשֶׁר בִּמְעֵי אִמָּם נִצּוּ מִכַּעַס834.

עַל כֵּן הַחֶסֶד מִתְנַשֵּׂא כְּכֶתֶר (70)

עַל רֹאשׁ כָּל דְּמוּת כְּרֹב זְכוּתָהּ לַזֹּהַר:835

עַל כָּל אַחַת כְּצֶבַע תַּלְתַּלֶּיהָ.

אִם כֵּן, לֹא כְמִדַּת זְכוּתָם בַּמַּעַשׂ (73)

אוֹתָם בְּמַעֲלוֹת שׁוֹנוֹת הוֹשִׁיבוּ,836

אוּלָם כְּחֹד רֵאשִׁית כֹּחָם לָרֹאִי.

בְּרִאשׁוֹנֵי דוֹרוֹת837, לִזְכּוֹת בַּיֶּשַׁע, (76)

הִסְפִּיקוּ אֱמוּנַת הוֹרִים וְיַחַד

תֻּמַּת הַנֶּפֶשׁ הַחַפָּה מֵאָוֶן;

אַחַר הָרִאשׁוֹנִים עָלָה הַצֹּרֶךְ (79)

כִּי לַבָּנִים, נוֹסָף עַל זֹךְ הַיֵּצֶר,

זְכוּת גְּאֻלָּה בִּבְרִית מִילָה838 יוֹסִיפוּ;

אוּלָם, בְּהִפָּתַח דַּלְתֵי הַחֶסֶד, (82)

תַּמִּים מִבְּלִי טְבִילָה כְּדָת כְרִיסְטוֹס

הוּשְׁבוּ לְמַטָּה בַּפַּרְוָר לַתֹּפֶת839.

אַךְ שׁוּר בְּזוֹ אֲשֶׁר לִדְמוּת כְרִיסְטוֹס (85)

מַרְבָּה לִדְמוֹת840, כִּי רַק זַכּוּת קַרְנֶיהָ

אוֹתְךָ תַּכְשִׁיר אֱלֵי חָזוּת כְרִיסְטוֹס!

רָאִיתִי גִיל כֹּה רַב נִמְטָר עָלֶיהָ, (88)

גִּיל הַנִּשְׁפָּךְ עֲלֵי שִׂכְלֵי הַקֹּדֶשׁ841

הַנִּבְרָאִים לָעוּף רוּם כֹּה גָּבֹהַּ,

עַד כִּי הַכֹּל אֲשֶׁר עַד כֹּה רָאִיתִי (91)

לֹא כְמוֹתָהּ בְּתִמָּהוֹן צָדָנִי,

וְלֹא נִרְאָה לִי כֹה כִּדְמוּת אֱלֹהַ.

וְזֶה אֲשֶׁר רֵאשִׁית יָרַד עָדֶיהָ842 (94)

בְּשִׁיר ‘מָרִיָּה רַבַּת-חֵן אַשְׁרָיִךְ’ 843

פָּרַשׂ אֶת אֲבָרָיו לִפְנֵי עֵינֶיהָ.

לַשִּׁיר הָאֱלֹהִי כֻּלָּהּ הֵשִׁיבָה (97)

עֲדַת הָאֹשֶׁר מִכָּל צַד וָעֵבֶר

וְיַחַד פְּנֵי כֻלָּם הוֹסִיפוּ עֹלֶז.

'הוֹי אָב קָדוֹשׁ, אֲשֶׁר לִנְחוֹת הוֹאַלְתָּ (100)

לְמַעֲנִי, בִּנְטֹשׁ מִתְקֵי כִסְאֶךָ

אֲשֶׁר עָלָיו לְשֶׁבֶת-עַד נִבְחָרְתָּ –

מִי הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר בְּגִיל אֵין קֵצֶה (103)

מַבִּיט אֱלֵי עֵינֵי הוֹד מַלְכָּתֵנוּ

וּבְחִבָּתוֹ נִרְאֶה כְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת?'

כֹּה שַׁבְתִּי וָאֶשְׁאַל אֶת הַמְלַמְּדֵנִי (106)

אֲשֶׁר סָפַג הָדָר מִפְּנֵי מָרִיָּה

כִּסְפֹג מִפְּנֵי חַמָּה כּוֹכַב הַשָּׁחַר844.

וַיַּעַן לִי: 'כְּכָל אֲשֶׁר יָדוּרוּ (109)

בְּנֶפֶשׁ וּבְמַלְאָךְ דִּיצָה וָאֹמֶץ,

כָּל זֶה אֻסַּף בּוֹ, וּבָזֹאת רָצִינוּ,

כִּי לְמָרִיָּה הוּא הוֹרִיד הַתֹּמֶר (112)

בְּיוֹם אֲשֶׁר הוֹאִיל בּוֹ גּוֹאֲלֵנוּ

לָשֵׂאת אֶת נֵטֶל כָּל עֲמַל סִבְלֵנוּ845;

אַךְ לֵךְ נָא אַחֲרַי בְּמַבָּטֶיךָ (115)

כְּפִי דַבְּרִי, וְשׁוּר כָּל שַׂר וָשׁוֹעַ

פֹּה בְמַלְכוּת הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר:

שְׁנֵי מַגְבִּיהֵי שִׁבְתָּם, שְׂבֵעֵי הָעֹנֶג (118)

בִּקְרֹב כִּסְאָם אֶל כֵּס מַלְכַּת שָׁמֵינוּ,

הִנָּם כִּשְׁנֵי שָׁרְשֵׁי הַדְרַת הַוֶּרֶד: 846

זֶה הַיּוֹשֵׁב לִשְׂמֹאל כִּסְאָהּ, הִנֵּהוּ (121)

הָאָב אֲשֶׁר הֵעֵז לִטְעֹם הַפֶּרִי

וּלְכָל אָדָם הוֹרִישׁ מְרִי הַטָּעַם; 847

וּמִימִינוֹ אֲבִי עֲדַת קָדְשֵׁנוּ (124)

אֲשֶׁר כְרִיסְטוֹס מָסַר לוֹ לְמִשְׁמֶרֶת

שְׁנֵי מַפְתְּחוֹת לְוֶרֶד הַתִּפְאֶרֶת;848

וְהוּא אֲשֶׁר רָאָה בְטֶרֶם מָוֶת (127)

בְּבוֹא עִתּוֹת כָּל סֵבֶל אֶל הָאֵשֶׁת

אֲשֶׁר אֹרְשָׂה בְמַסְמְרִים וָרֹמַח,849

יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ; וְאֶל אָבִי גִזְעֵנוּ (130)

קָרֵב הַשַּׂר אֲשֶׁר מִמַּן הַשַּׁחַק

זָן אֶת עַמּוֹ, עַם רַע, מוֹרֵד, קְשֵׁה עֹרֶף850;

וְנֶגֶד פֶּטְרוּס שׁוּר חַנָּה851 יוֹשֶׁבֶת 133

וּבְאֵשׁ חֶדְוָה בִּפְנֵי בִתָּהּ מַבֶּטֶת

וְלֹא תָּסוּר גַּם בְּשִׁירָה ‘הוֹשַׁע-נָא’;

וּמוּל אֲבִי כָל חַי שׁוּר אֶת לוּצִיָּה (136)

אֲשֶׁר אֲזַי אֶת שָׂרָתְךָ הֵנִיעָה, 852

יוֹם בִּמְצוּקָה הִשְׁפַּלְתָּ עַפְעַפֶּיךָ853.

אַךְ, בַּאֲשֶׁר זְמַן חֲלוֹמְךָ854 בוֹרֵחַ, (139)

נַפְסִיקָה, כַּחַיָּט אֲשֶׁר יוֹדֵעַ

לִתְפֹּר כְּרֹב הָאֶרֶג אֶת הַבֶּגֶד;

וְאֶל הָאַהַב הָרִאשׁוֹן855 נַבִּיטָה (142)

לְמַעַן, בְּשׁוּרְךָ אוֹתוֹ, תַּחְדֹּרָה

אֶל בְּרַק זִיווֹ כְּכָל יִסְבֹּל כֹּחֶךָ.

אַךְ, פֶּן בְּנוֹעַ בִּכְנָפְךָ תָּשׁוּבָה (145)

אָחוֹר, בַּחֲשָׁבְךָ לָעוּף קָדִימָה –

לְחֵן חַסְדָּהּ עַתָּה חִנּוּן אַעְתִּירָה,

לְחֵן חַסְדָּהּ, כִּי הִיא תוּכַל עֲזֹר לָךְ, 856 (148)

וּשְׁמַע אֵלַי בִּיקוֹד אַהֲבָתֶךָ

לְבַל יָסוּר מִנִּי מִלַּי לִבֶּךָ!'

וּבְתַחַן קֹדֶשׁ זֶה פָּתַח אֶת פִּיהוּ: 151


 

שיר שְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה    🔗

ברנרד הקדוש מתפלל למריה שתכשיר את דאנטי להסתכל בהתגלות האלהית. כל הדברים, הנגלים והנסתרים, שוכנים בחיק האלהים. המסתורין של האיחוד המשולש. המסתורין של ישו. סוף החזון.


'הַבַּת לִבְנֵךְ! 857 הָאֵם לֹא יָדְעָה גֶבֶר! (1)

מִכָּל יְצוּר צְנוּעָה, עַל כֹּל נִגְבָּהַת,

תַּכְלִית סוֹד נֶצַח נְסוּכָה מִקֶּדֶם!

דְּמוּתֵךְ אֶת טֶבַע הָאָדָם הִשְׁלִימָה (4)

בְּזֹךְ הָאֲצִילוּת, עַד כִּי יוֹצְרֵהוּ

לֹא בָז אַף הוּא לְהִוָּצֵר מִמֶּנּוּ;

בְּרַחֲמֵךְ הָאַהַב הִתְלַקֵּחַ (7)

אֲשֶׁר בְּעֹז חֻמּוֹ בִּכְלִיל תִּפְאֶרֶת

כֹּה וֶרֶד זֶה בְּשֶׁלֶו-עַד הִפְרִיחַ858.

כַּשֶּׁמֶשׁ בְּשִׂיאָהּ, לַפִּיד הָאַהַב 10

אַתְּ לָנוּ פֹה, וְשָׁם בֵּין בְּנֵי הַמָּוֶת

אַתְּ מַעְיָן חַי, מֵגִיחַ מֵי תוֹחֶלֶת!

כֹּה רַמְתְּ, כֹּה רַב עֶרְכֵּךְ, עַד כִּי כָל נֶפֶשׁ, (13)

צְמֵאָה לַחֶסֶד לְלֹא פְנוֹת אֵלָיִךְ,

לָעוּף עוֹרֶגֶת וְתֶחְסַר כְּנָפָיִם!

טוּבֵךְ לֹא עַל דּוֹרְשָׁיו בִּלְבָד יָנוּחַ, (16)

אַךְ יִתְנַדֵּב עִתִּים רַבּוֹת לָרֶדֶת,

בְּטֶרֶם שַׁוְעָתָם, לִשְׂבֵעֵי יֶגַע.

בָּךְ שֶׁפַע הַחֶמְלָה, בָּךְ טַל הַחֶסֶד, (19)

בָּךְ כְּלִיל-אַדֶּרֶת, בָּךְ אֻסְּפוּ גַם יַחַד

טוֹבוֹת כָּל הַיְצוּרִים אֲשֶׁר נִבְרָאוּ!

הִנֵּה הַגֵּר אֲשֶׁר מִתְּהוֹם הַשַּׁחַת (22)

תָּר אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ וּבָא עַד הֵנָּה,

צוֹפֶה זֶה אַחַר זֶה זְבוּלֵי הָרוּחַ;

וּתְפִלָּתוֹ, בְּחֶסֶד כִּי יֻתַּן לוֹ (25)

דֵּי כֹחַ לַעֲלוֹת בְּחֶזְיוֹן עַיִן

מִפֹּה וָמַעְלָה אֶל תַּכְלִית כָּל אֹשֶׁר!

לֹא כֹה אֶכְסֹף לֵאוֹר עֵינִי-אָנֹכִי (28)

כִּלְהִפָּקַח עֵינוֹ, וּבְכָל נִיב-תַּחַן

אַעְתִּיר לָךְ, וְרֵיקָם אַל תְּשִׁיבִינִי,

וְכָל עֲשַׁן עֲוֹן-אֱנוֹשׁ הָדִיחִי859 (31)

מִמֶּנּוּ בִקְדֻשַּׁת תַּחֲנוּנָיִךְ,

הָעֹנֶג הַנִּשְׂגָּב כִּי יִתְגַּלֶּה לוֹ!

עוֹד אֶתְחַנֵּן, מַלְכָּה רַבַּת יְכֹלֶת (34)

לְכֹל תִּרְצִי: אֶת יְצָרָיו שִׁמְרִי-נָא

שְׁלֵמִים בְּתֹם חָזוֹן כֹּה רַב-הַשֶּׁפַע!

אַוּוֹת-אֱנוֹשׁ תַּדְבִּיר חָסוּת-כְּנָפָיִךְ! (37)

רְאִי, עִם חִנּוּנַי נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם

לָךְ בֵּיאַטְרִיקְסְ וְחֵיל בְּרוּכֵי הַיֶּשַׁע!'

עֵינָהּ, יִקְרַת שַׁדַּי, חֶמְדַּת אֱלֹהַּ, (40)

הִשְׁקִיעָה בַנּוֹאֵם וְכֵן הֶרְאַתּוּ

מַה בַּקָּשׁוֹת לֵבָב שָׁלֵם יָשְׁרוּ לָהּ.

אָז אֶל מְאוֹר הָעוֹלָמִים הִבִּיטָה, (43)

אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן לִבְרוּאֵי חֹמֶר

לַחְדֹּר זִיווֹ בְּעַיִן כֹּה פִקָּחַת.

וַיְהִי בִּקְרֹב לִמְחוֹז כָּל חֲפָצֶיהָ (46)

נַפְשִׁי, וַיְהִי לִי כַּאֲשֶׁר יָאוּת לִי

וּבִי אֶת לַהַב גַּעְגּוּעַי עָצָרְתִּי.

עֵינֵי בֶּרְנַרְדְּ הִצְהִילוּ, וַיִּרְמֹז לִי (49)

לָשֵׂאת עֵינַי אֶל עָל, אַךְ קִדַּמְתִּיהוּ

וּכְכֹל רָצָה כְּבָר מֵעַצְמִי עָשִׂיתִי;

בְּיַעַן רְאוּתִי, מִדֵּי נִטְהָרָה, (52)

דָּרְכָה בַקֶּרֶן אֶל עָמְקֵי הַזֹּהַר

אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ אֲמִתּוֹ נוֹבָעַת;

אָז חָזוּתִי גָבְרָה, לֹא אֲתַנֶּנָּה, (55)

כִּי נָס דִּבּוּר מִפְּנֵי רְאוּת נִשְׂגֶּבֶת,

נָס זִכָּרוֹן מֵהוֹד מֻפְלָא מִמֶּנּוּ!

וְכָרוֹאֶה חֲלוֹם – נַפְשׁוֹ שׁוֹמֶרֶת 58

אַחַר חָלְפוֹ, הָרֶגֶשׁ בָּהּ הִטְבִּיעַ

וְאֶת פְּרָטָיו מִזִּכְרוֹנָהּ גּוֹרָעַת:

כֵּן אָנֹכִי, כִּי חֲזוֹנִי זְנָחַנִי (61)

כִּמְעַט כֻּלּוֹ – עוֹד בְּלִבִּי יַרְעִיפוּ

נִטְפֵי הַצּוּף אֲשֶׁר מֶנְהוּ נוֹלָדוּ.

כֵּן דְּמוּת הַשֶּׁלֶג תִּמָּחֵק בַּשֶּׁמֶשׁ, (64)

כֵּן בְּעָלִים קַלִּים, בִּנְשֹׁב בָּם רוּחַ,

כָּלִיל מִשְׁלֵי-סִבִּלָּה הִתְפַּזָּרוּ!

הוֹי אוֹר עֶלְיוֹן, נִשְׂגָּב מֵעַל כָּל חֵקֶר (67)

מִמַּשִּׂיגֵי הַגּוּף! שׁוּבָה חַיֵּנִי

בִּזְעֵיר הַחֶזְיוֹנוֹת, בָּם לִי נִגְלֵיתָ,

וְתַן עֱזוּז לְמֶלֶל פִּי, לְמַעַן (70)

יוּכַל רַק זִיק אֶחָד מִתִּפְאַרְתֶּךָ

לַנְחִיל לִבְנֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ:

כִּי, אִם בִּמְעַט אֶל זִכְרוֹנִי יָשׁוּבוּ (73)

וּמְעַט אֶת לַחֵן חֲרוּזַי יַפְאִירוּ,

כְּבָר יֶרֶב אִישׁ לַשִּׂיג הוֹד נִצְחוֹנֶךָ!

שָׂגָא הָאוֹר הַחַי אֲשֶׁר שְׁטָפָנִי, (76)

וְאַאֲמִין כִּי בִמְבוּכָה אָבָדְתִּי,

לוּ אָז הָפְנוּ עֵינַי מֶנְהוּ וָהָלְאָה.

וְעוֹד אֶזְכֹּר כִּי עֵקֶב זֶה אָמַצְתִּי (79)

לְהַחֲזִיק חָזוֹן עַד אֲאַחֵדָה

עֵינִי עִם עֵין גְּבוּרוֹת לֹא תִדָּלֶינָה.

הוֹי שֶׁפַע חֲסָדִים, בָּם הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי (82)

בְּאוֹר נִצְחִי אֶת מַבָּטַי לַשְׁקִיעַ

עַד כִּי, כְּכֹל תָּכִיל עֵינִי, שְׁתִיתִיהוּ!

בִּתְהוֹם עָמְקוֹ, קְשׁוּרֵי חִבָּה נִצָּחַת, (85)

בְּסֵפֶר זִיו אֶחָד צְרוּרִים רָאִיתִי

כָּל הֶעָלִים אֲשֶׁר בַּיְקוּם פֻּזָּרוּ:860

חֹמֶר עַצְמִי, מִקְרִים, כָּל חֹק וָסֵדֶר (88)

יַחַד אֻגְּדוּ, וְכָל אֲשֶׁר מָנִיתִי

יַחְדָּו בְּלַהַב לֹא נִבְדָּל הִבְרִיקוּ.

צוּרַת מִכְלַל הַיְקוּם עַתָּה חָזִיתִי (91)

(כֵּן אֲדַמֶּה), כִּי מִדֵּי דַבְּרִי אֵלֶּה

אֵדַע חֶדְוָה וָגִיל בְּיֶתֶר אֹמֶץ.

בִּי רֶגַע קַל אֶת חֲזוֹנִי הִשְׁכִּיחַ, (94)

וְלֹא נִשּׁוּ דוֹרוֹת פְּרָטֵי הַנֶּסַע

שֶׁאֶת נֶפְּטוּן הִדְהִים בְּצֵל הָאַרְגּוּס! 861

כֵּן הִסְתַּכְּלָה רוּחִי, מִכֹּל נִפְשֶׁטֶת, (97)

צוֹפָה דוּמָם, תּוֹהָה וְלֹא תָנוּעַ,

וּמִדֵּי צְפוֹת לִצְפּוֹת יוֹתֵר שׁוֹקֶקֶת!

כִּי כֹה מוּל זֹהַר זֶה תִּרְוַח נַפְשֵׁנוּ (100)

עֲדֵי כִי פְנִיָּתָהּ לִרְאוּת אַחֶרֶת

לֹא תִתָּכֵן וְלֹא תֻרְשֶׁה מֵעָתָּה;

כִּי בוֹ אָגוּר כָּל טוֹב מוֹשֵׁךְ לִבֵּנוּ, 102

וְחוּצָה לוֹ רַק נִשְׁחָתִים יָבוֹאוּ

כָּל הַדְּבָרִים, בּוֹ בִשְׁלֵמוּת שֻׁכְלָלוּ!

אַךְ מֵעַתָּה תִּקְצַר שְׂפָתִי וְדַלָּה (106)

גַּם בְּדַבְּרִי עַל כָּל אֲשֶׁר זָכָרְתִּי,

כִּשְׂפַת עוֹלֵל יוֹנֵק חֲלֵב שָׁדָיִם.

לֹא כִי יוֹתֵר מִדְּמוּת אַחַת שׁוֹכֶנֶת (109)

בָּאוֹר הַחַי אֲשֶׁר עַתָּה נִרְאָה לִי,

כִּי הוּא לָנֶצַח כִּהְיוֹתוֹ מִקֹּדֶם;

אַךְ עֵקֶב הֶחָזוּת הַמִּתְגַּבֶּרֶת (112)

כְּדֵי צְפוֹתִי, דְּמוּת אוֹר אַחַת מַזְהֶרֶת

שִׁנְּתָה אֵלַי, בִּשְׁנוֹת אֲנִי, פָּנֶיהָ!

בִּתְהוֹם הַזֹּךְ, בַּהֲוָיַת הַטֹּהַר, (115)

אֶת זֹהַר שְׁלשֶׁת אוֹפַנִּים רָאִיתִי,

מְשֻׁלְּשֵׁי-גָוֶן וַאֲחִידֵי תֹכֶן:

אֶחָד מַבְרִיק, כַּקֶּשֶׁת מִן הַקֶּשֶׁת, (118)

מִן הַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁלִישִׁי כְלַהַב

עוֹלֶה מִזֶּה וָזֶה בְּשִׁוְיוֹן-נֶשֶׁם. 862

הוֹי מַה כֵּהוֹת מִלִּין וּמַה תִּלְאֶינָה (121)

מוּל דִּמְיוֹנִי, וְהוּא מִן הַנִּגְלָה לִי

כֹּה דַּל עַד כִּי כִמְעַט נִמְשַׁל כְּאֶפֶס!

הוֹי אוֹר נִצְחִי, הַנָּח רַק בְּעַצְמָךָ, (124)

לְבַד אוֹתְךָ מֵבִין, וְכַמּוּבָן לָךְ

וּכְבָן אוֹתְךָ, מָלֵא חִבָּה וָעֹנֶג!

אֶת הָאוֹפַן אֲשֶׁר צֵאתוֹ מִמֶּךָּ (127)

וּבְךָ נִרְאֶה כְּקֶרֶן אוֹר חוֹזֶרֶת,

בִּמְעוּף מַבָּט סוֹבַבְתִּי, וּבִן-רֶגַע

רָאִיתִי וְהִנֵּה עָלָיו מָשׁוּחַ (130)

בְּצֶבַע כְּצִבְעוֹ צַלְמֵנוּ-אָנוּ,

וְלֹא יָכְלָה עֵינִי מֶנְהוּ לָסֶגֶת.

וְכַמְהַנְדֵּס אֲשֶׁר לַשָּׁוְא יָגֵעַ 133

לָמֹד אֶת הָעִגּוּל וְלֹא יַצְלִיחַ

גַּלּוֹת הָעִקָּרוֹן אֲשֶׁר יוֹעִיל לוֹ 863

כֵּן הֶחָזוֹן, הַקָּם פִּתְאֹם, שָׂמָנִי: (136)

אָבִיתִי לַחֲזוֹת אֵיכָה מַתְאֶמֶת

הַדְּמוּת לַחוּג וְאֵיכָה תִּשְׁתַּכֵּן בּוֹ;

אַךְ פֹּה גְּבוּרַת כְּנָפַי לֹא עוֹד הִסְפִּיקָה, (139)

לוּלֵא הֻכְּתָה רוּחִי בִּבְרַק שַׁלְהֶבֶת

וּבוֹ נִמְלָא חֶפְצָהּ! פֹּה מָט הַכֹּחַ

בַּחִזָּיוֹן הָרָם; אַךְ כְּבָר הֵסֵב בִּי (142)

כַּחֵשֶׁק כָּרָצוֹן – כִּבְשִׁוְיוֹן –קֶצֶב

יָסֹב גַּלְגֵּל – הָאַהַב הַמֵּנִיעַ

הַשֶּׁמֶשׁ עִם שְׁאָר כּוֹכְבֵי רָקִיעַ. (145)


 

נספח    🔗

על ההערות    🔗

בכתיבת ההערות השתמשתי בספרים אלה:

  1. DIVINA COMMEDIA, testo critico della Societa Dantesca Italiana, riveduto, col commento Scartazziniano, rifatto da Giuseppe Vandelli, Ulrico Hoepli, Milano, 1951.

  2. THE PARDISO OF DANTE ALIGHIERI. Temple Clasics, London 1924

  3. LOSINSKI, Bozhestvennaja Komedia. Ray; Moskva, 1945

  4. PAGET TOYNBEE, Concise Dictionary of proper names and notabke matters un the Works of Dante` Oxford. Clarendon Press, 1915


קיצורים    🔗

ת.–תופת

ע.–עדן

ט"ט–טור-הטוהר

מיט.–מיטאמורפוזות לאובידיוס

אינ.–איניאס לוירגיליוס

חר’–חרוז

ר’–ראה

ספרי האבנגליון:

מרקוס; לוקאס,

יו’–יוחנן

מת’–מתי

רומ’–אגרת אל הרומאים

פ"ש–פעלי השליחים

התגל’–התגלות יוחנן


על המאייר    🔗

סַאנְדְּרוֹ בּוֹטִיצֶ’לִּי

(SANDRO BOTTICELLI)

איש פירנצי כדאנטי, מגדולי הציירים האיטלקים בתקופת הריניסאנס (1444 [?] עד 1510] השאיר אחריו מחזור של רישומים המלוים את מאת השירים שב’קומדיה האלוהית'.

שיטת רישומיו של בוטיצ’לי בעיטוריו לקומידיה היא סימולטאנית, היינו תוכנו של כל שיר ועלילותיו מסודרים על דף רישום אחד, ולכן מופיעות בו ברישום הדמויות העיקריות שבכל שיר ושיר כמה פעמים, בתיאור השלבים השונים של עלילת השיר.


21.jpg
22.jpg
33.jpg

  1. מן הראוי לקבוע לאלה שם אחר, הואיל ואנו יודעים שגם ‘כוכבי־שבת’ בתנועה.  ↩

  2. אלה הפלאנטות הידועות לעולם העתיק. מאז המצאת הטילסקופ נתגלו עוד פלאנטות: אוראנוס (1781), נפטון (1845), פלוטון (1930).  ↩

  3. באמפיריום.  ↩

  4. משני ראשי ההר ארנאסוס היה, לפי דאנטי, האחד קודש למוזות והשני לאל אפולו.  ↩

  5. מארסיאס, הסאטיר מפריגיה, התפאר כי נגינתו על החליל יפה מנגינת אפולו על העוגב; להענישו פשט אפולו את עורו מעליו (‘נדן גידיו’: מיט' ו).  ↩

  6. בת–פונאוס, דאפנה, אהובת אפולו, נהפכה לעץ הדפנה.  ↩

  7. צירה, שם ראש–פארנסוס מקודש לאפולו.  ↩

  8. מסלול חוג המשוה השמימי, מסלול המזלות ומסלול שויון היום והלילה מצטלבים עם חוג האופק. בשעת זריחת השמש בתקופת שויון היום והלילה באביב בבת אחת, וזהו זמן נעים. כשהשמש עוברת במזל טלה הוא מזל–ניסן.  ↩

  9. שם, בחצי הכדור הדרומי, פה, בצפוני; כבר אחרי שויון יום וליל הקיצי.  ↩

  10. הנשר נחשב בעל ראיה חריפה.  ↩

  11. הלך נודד מתגעגע לשוב לביתו; כן קרן השמש הנופלת על גוף נכספת לשוב למקור מוצאה, כלומר לשמש.  ↩

  12. מבטי ביאטריקס הגבירו את כח ראיתו של דאנטי.  ↩

  13. שם, בגן עדן התחתון, חושי האדם יותר חריפים, כי הוא נוצר כמקום סגולה לאדם המשוכלל

    בטהרת כשרונותיו בצאתו ישר מתחת ידי האלהים.  ↩

  14. גלאוקוס הדיג אכל עשבים מוקסמים ונהפך לאל המים (מיט', יג).  ↩

  15. אם שבתי להיות עתה נפש טהורה, נפשטת מן הגוף, שהיא סוף מעשה בראשית (ר' ספר בראשית) ידוע רק לאלהים.  ↩

  16. לפי אריסטו מניע האל את כל היקום בהציתו בו אהבה וכיסופים, ולא בכח חמרי, כי הלא הוא איננו חומר.  ↩

  17. הם עתה בגלגל האש המקיף את גלגל הרוח אשר מקיף את האדמה.  ↩

  18. פה דנטי סר מדעת אריסטו המכחיש כי הכוכבים בתנועותיהם מוציאים נגינה.  ↩

  19. הברק אץ לברוח מקינו, כלומר מן הענן, ודנטי אץ עתה, בשובו למקום מוצא נפשו, כלומר לשמי מרום.  ↩

  20. איך קלותי מהאויר עד כי הנני עולה למעלה.  ↩

  21. הברואים הנשגבים, המלאכים.  ↩

  22. הכונה לאמפיריאום המקיף את הגלגל התשיעי, גלגל המניע הראשון שהוא המהיר בין כל הגלגלים (ר' הקדמה). אין ריוח בין גלגל לרעהו, וכולם דבקים זה בזה ומסתובבים יחדו, והרחוק מן המרכז מסתובב ביתר מהירות. בעיגול המסתובב מסביב למרכז הנח, כל נקודה נעה ביתר מהירות במידת התרחקותה מן המרכז.  ↩

  23. עתה, בהיותך 'זך ונכון עלות כוכבי רקיע (ט"ט, לג, 145) מושך אותך יצרך באופן טבעי למעלה.  ↩

  24. רק הצמאים בחייהם למזון רוחני, המוכן לכל נפש מבלי להשביעה עלי–אדמות (פה), יבינו את השירה הנשגבה ב‘עדן’.  ↩

  25. הארגונאוטים, בהגיעם לקולכיס, תמהו בראותם את יאסון צמוד לשוורי–אש וחורש את האדמה ומנצח את החיילים היוצאים מחיקה (מיט', ז).  ↩

  26. צמאת היצר הנצחי מושכת את הנשמה השמימה.  ↩

  27. סדר תנועות החץ הפוך, להדגיש את מהירותן.  ↩

  28. ראשון בכוכבים: הירח.  ↩

  29. באו אל חיק הירח (‘מרגלית הנצח’) כקרן אור החודרת אל חיק היהלום.  ↩

  30. גדול מפלאי חדירת גוף אל תוך גוף הוא פלא איחודם של טיב האדם וטיב האלהים בהופעת ישו, לפי אמונת–הנוצרים, ודנטי נכסף להכיר בזבולי מרום את סוד הפלא הזה.  ↩

  31. שם, בשמים; פה, על אדמות; ראש המושכלים, האכסיומות.  ↩

  32. העם ראה בכתמי הירח את פני קין (ר‘ ת. כ’ 126).  ↩

  33. השחק השמיני, גלגל כוכבי–שבת.  ↩

  34. עקרונות יוצרים: העקרונות אשר לפיהם נוצרות הצורות השונות.  ↩

  35. ההשערה הראשונה, חר' 75–74.  ↩

  36. ההשערה השניה, חר' 77–76.  ↩

  37. האור במראה התיכונית יותר קטן, בגלל מרחקה הגדול, אך לא פחות בהיר.  ↩

  38. בזבול הרם, באמפיריום, מסתובב גלגל המניע הראשון, שהוא חמרי; מהאמפיריום נשפך כח שכלי על יתר הגלגלים במידות שונות.  ↩

  39. אני, ביאטריקס, אסביר את עצם העקרון הקשה להבנה, ואתה בעצמך תוכל להבין את תוצאותיו.  ↩

  40. הפטיש מקבל את כחו מהנפח ומטביע את רוחו על הברזל; כן הגלגלים מקבלים השפעה מהגלגל העליון ומטביעים את רוחו האלהית על שוכניהם.  ↩

  41. השמש, ביאטריקס.  ↩

  42. נארציסוס, לפי האגדה, חשב את בבואתו לאדם חי, ודאנטי חושב את הדמויות החיות לבבואות.  ↩

  43. שמך וגורל חבריך.  ↩

  44. פיקארדה, בת סימוני דונאטי ואחות קורסו ופוריזי דונאטי, התנזרה אחרי ארושיה, אך קורסו הוציא אותה בכח מהמנזר והשיא אותה.  ↩

  45. גלגל הירח מאט מכל הגלגלים, מקרבתו למרכז.  ↩

  46. עדה גדולה יותר של ברוכי העדן, או קרבה יתרה לאלהים.  ↩

  47. הבדל בין הנבראים בידי האלהים במישרים ובין הנבראים ע"י הטבע כלומר לא במישרים בידי האלהים.  ↩

  48. הארג, הנדר אשר לא נשלם.  ↩

  49. קלארה הקדושה (1253–1194), ידידה של פראנציסקוס מאסיזי.  ↩

  50. הוגות יומם ולילה באלהים, שהוא הבעל המקבל ברצון כל נדר הניתן באהבה.  ↩

  51. הכונה במיוחד לאחיה קורסו.  ↩

  52. קונסטאנצה, בת רוג‘רי מלך סיציליה, נישאה להינריך השישי בן הקיסר פרדריק הראשון; בנה היה פרדריק השני. לפי מסורת, אולי מדומה, היא התנזרה והוצאה מן המנזר באונס. שלושת המלכים בחרוזים האלה מכונים ’סערי שואביה', כי שלטונם היה חריף אך קצר. עם פרדריק השני כלה הפאר של בית מלכות זה.  ↩

  53. המשל הידוע על חמורו של בורידאן הסכולסטיקון (1358–1297); דאנטי לקח את המשל מתומאס אקוינאס (Summa Theologica).  ↩

  54. דניאל ב', כג–כח; ביאטריקס ניחשה את רעיונות דאנטי כדניאל שניחש את חלום המלך.  ↩

  55. לפי טימאיוס לאפלטון.  ↩

  56. תורת אפלטון, כפי שהבינה דאנטי, מלאה ארס, כי לפיה השפעת הכוכבים על חיי האדם מבטלת את הבחירה החפשית, וכן את מוסדות המוסר.  ↩

  57. כל הנשמות שוכנות באמפיריום, ר' הקדמה.  ↩

  58. יוחנן המטבל,או יוחנן המבשר.  ↩

  59. לרמוז לך על דרגת האושר אליה תעלינה הנשמות בהתאם לדרגת השתלמותן השכלית. הנמוך בזבולים הוא הירח.  ↩

  60. לפי אריסטו וחכמי הסכולאסטיקה מקבל הדמיון את הרשמים מן החושים ומציע אותם לשכל.  ↩

  61. ‘דיברה תורה בלשון בני–אדם’.  ↩

  62. “זה”, רפאל, ריפא את טובית, ר' ספר טוביה יא, ב–כז.  ↩

  63. עבודת–אלילים נובעת מן ההבנה הפסולה כי הכוכבים משפיעים על גורל האדם מכוח עצמם ולא כעושי רצון הבורא. ר‘ רמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובדיה, פ’ א, ב; ור‘ אבן גבירול, כתר מלכות: ’אתה אלוה וכל היצורים עבדיך ועובדיך, ולא יחסר כבודך בקהל עובדי בלעדיך, כי כונת כולם להגיע עדיך, אבל הם כעורים מגמת פניהם דרך המלך, ותעו מן הדרך'.  ↩

  64. צדקנו, צדק השמים.  ↩

  65. הספק אם צדק גזר דין השמים – הוא נימוק לאמונה איתנה ללא חקירה ודרישה.  ↩

  66. לורנץ, קדוש נוצרי, נשרף ברומי בשנת 258.  ↩

  67. קאיוס מוציוס סציוולה, אזרח רומי, בא למחנה פורסינה מלך קלוסיום הנלחם ברומי, רצה להרוג את המלך אך שגה והרג את מזכירו. המלך דן אותו לשריפה, והוא שם את ידו בלהבה ולא הראה כל סימן כאב. המלך תמה לאומץ רוחו ושחרר אותו. בגלל אבוד ידו בלהבה נקרא סציוולה: עמל בידו השמאלית.  ↩

  68. אלקמיאון רצח את אמו בפקודת אביו אשר רצה להתנקם בה אחרי שהכריחה אותו להלחם אף כי ידעה כי ייהרג בקדב. ר' ת. כ, 36–31; ט"ט יב, 51–49.  ↩

  69. נס מפשע הסירוב לצו אביו לפשע רציחת אמו. ר‘ מיט’ ט‘ 408 וכו’.  ↩

  70. אילו נבצר משכל האדם להשיג אמת אחרי אמת, היה לשוא כל כיסוף להשגה זאת.  ↩

  71. חיפוש האמת מוליד באדם ספקות, והמה מעוררים אותו לחתור לקראת אמת יותר נשגבה.  ↩

  72. אם ניתן להמיר נדר במעשה צדקה השוה בערכו לערך הנדר.  ↩

  73. שני פרושים: אני נראית לך מזהירה יותר באשר חדותי הולכת וסופגת ביתר שלמות את הטוב האלהי; או: הנני נראית לך מזהירה יותר באשר חזותך הולכת ומשתלמת.  ↩

  74. ט"ט טז, 93–85.  ↩

  75. יצורי השכל: בני אדם ומלאכים.  ↩

  76. השי, חופש הבחירה, אשר תארתי בחר' 22–19.  ↩

  77. העיקר, שלא יתכן ביטול נדר; תשובה לחר' 15–13.  ↩

  78. עוד הצטרכת לעזרה להתרת ספקותיך, כי הלא יש והכנסיה מתירה נדרים.  ↩

  79. ר‘ שמ’ יג, יג: לד, כ; ויקרא כז, לג; במדבר יח, טו–יח.  ↩

  80. שני המפתחות, סמל לשלטון הכנסיה; ר' ט"ט ט, 126–118.  ↩

  81. על הנדר החדש להיות חמור מהמבוטל.  ↩

  82. משקל הנדר המכריע כל פלס, הנזירות.  ↩

  83. ר‘ שופ’ יא.  ↩

  84. מלך היונים אגממנון הקריב את בתו למען ימנו לו האלים רוח נוחה במסעו על טרויא (מיט' יב; אינ. ב).  ↩

  85. חוטאי חמס, מתירי נדרים תמורת תשלומים; היהודים, השומרים בקפדנות את תורתם, ילעגו לכם.  ↩

  86. לפאת השמש.  ↩

  87. הממלכה השניה, כוכב–מרקור.  ↩

  88. לגלגל כוכב.  ↩

  89. טבעי, טבע האדם.  ↩

  90. הנשמות בעדן מראות את שמחתן בהגברת אורן.  ↩

  91. זמן מלחמתך, זמן חייך עלי אדמות בהיותך נאמן למלחמת הכנסיה למען הדת; הכנסיה לוחמת עלי אדמות ומנצחת בשמים.  ↩

  92. אור השמש מחליש את אור כוכב מרקור.  ↩

  93. קונסטאנטינוס הגדול העביר בשנת 330 את הבירה מרומי לביזאנטיון, והנשר, סמל הקיסרות, עף מן המערב למזרח, בנגוד לתנועת כוכבי השמים, כלומר בניגוד לרצון השמים; אך בימי קדם הוא עף יחד עם הכוכבים כאשר, עם נפילת טרויא, הוא ליוה את איניאס, אבי–הרומאים, אשר בהגיעו לרומי, נשא את לאוויניה (ת. ד, 125; ט"ט יז, 39–34) בהסכמת אביה, אף כי היתה מאורשת לטורנוס, מלך הלאטינים. אחר כך נשאר הנשר הרומי (עוף–אלוה הממלא את רצון האלהים) כמאתים שנה ‘בקצה אדמת אירופה’, על חוף הבוספורוס, לא רחוק מההרים אשר מעליהם עף בפעם הראשונה יחד עם איניאס, ושם, בביזאנטיון, עבר השלטון מקיסר לקיסר, עד כי הגיע לידי יוסטיניאנוס.  ↩

  94. ר‘ תה’ טז, ח.  ↩

  95. יוסטיניאנוס קיסר (565–522) אשר בימיו נקבעה החוקה הרומית הנודאת את שמו (Codex Justinianus), ונכבשה איטליה מידי האוסטגותים.  ↩

  96. מקור האהב: רוח הקודש.  ↩

  97. האנין באמונה המונופיסטית, כלומר שבאישיותו של ישו היה רק יסוד אחד, האלוהי, ולא שני יסודות, האלוהי והאנושי.  ↩

  98. אגאפיטוס האפיפיור מת 536 בביזאנטיון, בבואו לשם להשכין שלום בין תיאודוטוס, מלך האוסטגותים, ובין יוסטיניאנוס.  ↩

  99. עלי אדמות יוסטיניאנוס רק האמין לדברי אגאפיטוס, אך פה בשמים הוא רואה את אמיתותם, כאשר יראה שכל האדם כי בכל דברי סתירה נכלל דבר–מה מן האמת ודבר מה מהשקר.  ↩

  100. אחר הכנסיה, בעקבות האמונה הרשמית של הכנסיה.  ↩

  101. שגב המפעל, אוסף החוקים.  ↩

  102. בליצר (Velisarius), שר צבא יוסטיניאנוס, כבש מהוואנדאלים את צפון אפריקה ומהאוסטגותים את איטליה (את רומי בשנת 536, ואת ראוינה בשנת 539).  ↩

  103. לשאלתך הראשונה: מי אני.  ↩

  104. אירוניה מרה.  ↩

  105. דגל הנשר, סמל הקיסרות העולמית.  ↩

  106. נשבעים בשמו הגיבלינים המנצלים את רעיון הקיסרות לצרכי מפלגתם, ולוחמים בן הגוולפים.  ↩

  107. פאלאס, מגיבורי האיניאיס, בן איאנדרוס מלך ארקדיה, עבר עם עמו לאיטליה ושלט במחוז אשר בו הוקמה אחרי כן העיר רומי. פאלאס, בעל–בריתו של איניאס, הקריב את חייו בקרב עם המלך טורנוס.  ↩

  108. אלבא, או Alba longa – עיר בלאטיום, שנוסדה, לפי המסורת, בידי אסקאניוס, בן איניאס.  ↩

  109. כאשר ניצחו שלשת הרומאים (Horatii) במלחמה את שלשת האלבאניים (Cariatii), עבר השלטון על לאטיום מאלבא לרומי.  ↩

  110. מחטיפת הסאביניות עד התאבדותה של לוקרציה בימי טארקויניוס הגאה, לפי אנ. ח, 635.  ↩

  111. ברן, מנהיג הגאלים במאה הרביעית לפה“ס; פירוס, מלך אפירוס בדרום יון במאה הרביעית והשלישית לפס”ה.  ↩

  112. Lucius Quintius Cincinnatua (פרוע–תלתל), קונסול רומאי ודיקטטור במאה החמישית לפס“ה, משובח בגלל מידותיו, ר' שיר ט”ו, 129; Titus Manlius Torquatus, שר צבא רומי במאה הרביעית לפה“ס, דן למות [במקור הסרוק נדפס בטעות *די למות* הערת פב”י] את בנו החשוד כאויב המדינה.  ↩

  113. דציוס, שלשה שרי צבא רומיים נושאי שם זה: פובליוס דציוס, בנו ונכדו; פאבי, משפחת אצילים מהוללת בקיסרות הרומית.  ↩

  114. עם ערב, עם קרתגו, עבר באלפים בהנהגת חניבעל בשנת 218 לפס"ה ופלש לאיטליה.  ↩

  115. פומפיוס (106–48 לפה"ס) ניצח את מאריוס בגיל כ“ה; פובליוס קורנליוס סציפיו אפריקאנוס (183–235 לפה"ס) התחיל בשרותו בצבא בגיל י”ז, והיותו בן שלושים ניצח את חניבעל; ע. כז, 62.  ↩

  116. פייסולי שוכנת על גבעה, ומתחת לה העיר פירנצי; העיר נכבשה ונהרסה ע"י הרומאים בהנהגתם של יוליוס קיסר ושל פומפיוס.  ↩

  117. זמן מה לפני אבגוסטוס אשר השכין שלום.  ↩

  118. מערבה מהנהרות האלה שוכנת גאליה הטראנסאלפינית.  ↩

  119. הנהר איזר נופל לרודאן; אראר, הנהר לואר.  ↩

  120. הנהר רוביקון נופל אל הים האדריאטי דרומה מראוינה; יוליוס קיסר עבר את הרוביקון בשנת 49 לפס"ה, ובזה פתח את מלחמת האזרחים אשר הביאה לו את השלטון המלא.  ↩

  121. בדוראצו התגבר יוליוס קיסר על ההסגר ששמו עליו חיילי פומפיוס; בקרבת העיר פארסאליה הכה יוליוס את פומפיוס בשנת 48 לפס"ה; פומפיוס ברח למצרים ושם נהרג, ועל כן: ‘חש בפיד גם חום יאור מצרים’.  ↩

  122. לוקאנוס מספר ב‘פארסאליה’ על ביקורי יוליוס במקומות טרויא העתיקים אחרי מות פומפיוס. מהעיר אנטאנדרוס, נמל בפריגיה, הפליג, לפי וירגיל, איניאס; סימוס, נהר בקרבת טרויה. מהמקומות האלה יצא, לפי דאנטי, נשר–רומי (חר' 9–1). הקטור, גדול גבורי טרויא, בן המלך פריאמוס, נפל בקרב עם אכיליס. ‘לפיד תלמי’: יוליוס הדיח את תלמי הי' והמליך את אחותו קליאופאטרה תחתיו.  ↩

  123. יובא, מלך מאוריטאניה, בעל בריתו של פומפיוס, נוצח בידי יוליוס ושם קץ לחייו.  ↩

  124. על אדמתכם מערבה: לספרד. בספרד הכה יוליוס את שרידי צבאות פומפיוס (45 לפס"ה).  ↩

  125. נושא הנשר התחדש בימי אבגוסטוס, קיסר רומי הראשון (מלך משנת 31 לפס"ה ומת בשנת 14 לספירה).  ↩

  126. ברוטוס וקאסיוס, רוצחי יוליוס (ת. ל"ד, 67–64) נוצחו בידי אוקטאויאנוס בקרבת פיליפי (42 לפס"ה) ושמו קץ לחייהם.  ↩

  127. בפירוג'ה לקח אוקטאויאנוס בשבי את פולוויה אשת מארקוס אנטוניוס ואת אחיו לוציוס אנטוניוס והרס את העיר (41 לפס"ה); באותה שנה ניצח בקרבת מודיגה את מרקוס אנטוניוס.  ↩

  128. קליאופאטרה ברחה והתאבדה בתתה לנחש לנשוך אותה (31 לפס"ה).  ↩

  129. דלתי מקדש האל יאנוס נפתחו רק בימי מלחמה ונסגרו בימי שלום.  ↩

  130. קיסר שלישי, טיבריוס (37–14 לספירה); בימיו פקד האל (המשפט החי) על נשר–רומי, אשר שלט אז ביהודה, לנקום את נקמת החטא הקדמון ע"י מותו של ישו; ובימי טיטוס התנקם הנשר, אף עתה ברצון האל, ביהודים רוצחי ישו, והחריב את ירושלים (70 לספירה), בשיר ז, 51–19 מבארת ביאטריקס את הצדק שבשתי הנקמות האלה.  ↩

  131. תה' ג, ח; נז, ה; קכד, ו.  ↩

  132. קרל הגדול, אחרון הקיסרים (814–768) עזר לאפיפיור אנדריאנוס הראשון במלחמתו במלך הלונגובארדי דאדריוס וניצח אותו (774); כך כלתה מלכות לונגובארדיה.  ↩

  133. הר' 33–29.  ↩

  134. הגוילפים נלחמים בנשר לטובת בית מלכי צרפת, הנושאים על מגנם שלוש חבצלות צהובות, ולטובת מלך נאפולי קרל השני מאנז'ו (1309–1289); הגיבלינגים סיפחו את סמל הנשר למפלגתם (הר' 33).  ↩

  135. הנשר, סמל הצדק, אינו יאה לגיבלינגים רודפי הבצע.  ↩

  136. נשר רומי ‘פרם עור כפיר עצום’ מקרל מאנז'ו.  ↩

  137. האל לא ימסור בידי מלכי צרפת את השלטון, כי הוא בחר בנשר–רומי.  ↩

  138. תשובת יוסטיניאנוס על שאלת דאנטי השניה (שיר ה, 139–127); מה סיבת הופעתו בגלגל הכוכב הזה; בו נשמות אנשים עושי טובות בחייהם מרדיפת כבוד; ר‘ כתר מלכות לאבן גבירול; ’הוא (כוכב) מעורר בעולם ריבות ומדנים, ואיבות ורגנים, ונותן כח לעשות חיל ולצבור הון ולכנוס עשר וממון'.  ↩

  139. עשית טובות לשם שבח, ולא לשמן, ממעיטה את זריחת חיבת–האמת.  ↩

  140. רבוי כסים, רבוי הדרגות השונות שבאושר האלוהי.  ↩

  141. בכוכב–מרקור.  ↩

  142. Raymond Berenger הרביעי, נסיך פרובאנס האחרון; אחרי מותו דאג רומיאו לבתו יורשתו הצעירה, ביאטריקס, והשיא אותה בשנת 1246 לקרל מאנז‘ו אשר מלך אחרי כן גם על סיציליה ונאפולי, ובגלל נישואים אלה השתלט גם על פרובאנס. הוא מת בשנת 150. גם שלושת בנות ריימונד הגדולות נישאו למלכים: מארגאריטה ללואי הי"א מצרפת; אליאנורה להנרי השלישי מאנגליה; סנצ’ה לריצ‘ארד מקורנואלד, מלך גרמניה (1272–1257). נפוצה שמועה כי רומיאו בא כעני נודד לחדר הנסיך, שרת בנאמנות והשיא את בנותיו; אנשי החצר המתקנאים הלשינו עליו, ולפי דרישת הנסיך הגיש רומיאו דין וחשבון מפורט והוכיח כי הוא הגדיל את רכוש הנסיך, ועזב את החצר נעלב ועני; הנסיך הכיר את צדקתו וציוה להמית את המלשינים. הדברים מסופרים בספרו של ג’ובאני וילאני (1316–1275): קורות פירנצי.  ↩

  143. ‘הושע–נא אלהי הצבאות הקדוש, המאציל מזהרך על הלהבות המאושרות בממלכות האלה’; הושע–נא: בשפת האבנגליון הלל לך! המלה המשובשת Malachoth במקום ‘ממלכות’ נמצאת במבוא לתרגום המקרא להיירונימוס (420–340) המוכר לדאנטי; הלהבות המאושרות: נשמות הברוכים והמלאכים.  ↩

  144. הדמות של יוסטיניאנוס.  ↩

  145. כפל נהרה: אור ‘הלהבה המאושרת’ ויתרון אורת האלהים.  ↩

  146. דאנטי מהסס לשאול מביאטריקס.  ↩

  147. ’בי‘, ’איצ‘ה’, ההתחלה והסוף של השם ביאטריצ'ה (איטלקית במקום ‘ביאטריקס’ הלטינית), הממלא את דאנטי יראת–קדש.  ↩

  148. דאנטי טרם הבין כי גם הריגת ישו וגם הענשת היהודים צודקות (שיר ו, 93–88).  ↩

  149. אדם הראשון.  ↩

  150. דיבור האל, ישו הלובש צורת אדם; ר‘ יו’ א, יד.  ↩

  151. החטא מרחיק את נפש האדם מבוראה.  ↩

  152. היצר השאול, היסוד האנושי הנספח אל היסוד האלהי בישו, לפי אמונת הנוצרים.  ↩

  153. בדמות ישו האנושית סבלה גם דמותו האלוהית.  ↩

  154. זעה ארץ, מרוב פחד וחמלה; ונקרע השחק, כי מיתת ישו פתחה לפני בני–אנוש את השער לאושר השמים ר‘ מת’ כז, נא; ת. יב, 41  ↩

  155. נקמת דין צדק (חרבן ירושלים; שיר ו, 93–92) הנקמה הצודקת על מיתת ישו.  ↩

  156. כל מה שברא האל בעצמו ולא בעקיפים, נצחי הוא.  ↩

  157. אש–הקודש, האהבה האלוהית, כל הסגולות: אל–מות (חר' 68 ), חרות (חר' 71), וצלם–האלהים (חר' 75–73).  ↩

  158. האב, אדם הראשון.  ↩

  159. באכלו מעץ הדעת התנשא אדם להיות כאלהים, ואיחור החרטה, המשמעת המאוחרת, לא תוכל להורידו לדרגת ענוה שוה לדרגת התנשאותו בחטא.  ↩

  160. בדרך מידת הרחמים ובדרך מידת הדין.  ↩

  161. מיום הבריאה עד יום הדין האחרון.  ↩

  162. בדברי, חר' 69–67.  ↩

  163. מלאכים ושמים נבראו בידי האל בעצמו, אך היסודות ותולדותיהם נבראו מהחומר ע“י האל, ועליהם משפיע ‘און יצירה’ הבא מהכוכבים אשר נוצרו ע”י האל.  ↩

  164. האל עצמו נפח באדם את הנשמה (ט"ט כה, 75–67), ועל כן היא נצחית.  ↩

  165. תחיית המתים הכרחית, כי גוף האדם, ירושת גופי אדם וחוה, נברא ע"י האל עצמו, ועל כן לא נודע קץ לקיומו (חר' 68).  ↩

  166. שיר ד, 63–61.  ↩

  167. הקפריסית, וינוס הנולדה בקפריסין (מיט' י, 270),  ↩

  168. העוקף השלישי, ר' הקדמה; פה עוקף שלישי נקרא העוקף של נוגה–וינוס, כי היא הפלאנטה השלישית מן האדמה.  ↩

  169. דיוני, אם וינוס; קופידו, בנה.  ↩

  170. במשתה שערך דידו לכבוד איניאס ישב קופידו בחיקה לעורר בה אהבה לגיבור הטרויאני (אינ' א, 722–657)  ↩

  171. וינוס.  ↩

  172. נוגה עולה או אחרי השקיעה ככוכב–ערב או לפני הזריחה ככוכב–בוקר.  ↩

  173. בחיק כוכב נוגה–וינוס רואה דאנטי תנועת לפידים, נשמות רוויות אהבה תנועותיהן שונות במהירותן לפי כח ראיית הנשמות באור אלוהי.  ↩

  174. נראית, הברק; נעלמת, רוח האויר.  ↩

  175. מרום שרפי הקודש, מהאמפיריום, ירדו הנשמות אל הכוכב נוגה להיראות לפני דאנטי.  ↩

  176. שיר ידוע של דאנטי.  ↩

  177. מדבר קארל מארטל (1295–1271), בנו בכורו של קארל מאנז'ו (שיר ו' 107) ושל מאריה בת לאדיסלאוס השני, מלך הונגאריה. בשנת 1290 הוכתר קארל מארטל כמלך הונגאריה, אך מלכותו לא האריכה ימים, כי הכסא עבר אל אנדריאס השלישי. בשנת 1294 בילה בפירנצי בבואו שם להפגש עם בוריו השבים מצרפת, ופה, אולי, הכיר אותו דאנטי.  ↩

  178. גם את פירותיה.  ↩

  179. שמאל חופה, פרובנס השייכת לבית אנז'ו.  ↩

  180. דרום אוסוניה, דרום איטליה או נאפולי; גאיטה, בארי, קאטונה: שמות ערים.  ↩

  181. טרינאקריה, בעלת שלשת הראשים, שם יווני לסיציליה; הארץ בין פאקינו, היא פאסרו, בדרום מזרח סיציליה, ועד פילורו, בצפון מזרח האי. את האי מכה רוח מזרחית ‘אירוס’ ומקדיש העשן מהר–הגעש אטנה; לפי מיט' ה, ולפי האיניאיס, מעלה אטנה עשן בגלל זעמו של הענק טיפיאוס הנרצח ע"י זיבס והנקבר בתחתית ההר.  ↩

  182. סיציליה היתה מחכה למלכים חוקיים מצאצאי קארל ורודולף (אביו היה קארל השני מאנז'ו, ואשתו קלימינצה היתה בת הקיסר רודולך נראשון מהאבסבורג); אילו מלכות הזדון של קארל הראשון מאנז‘ו ושל שליטי צרפת לא הביאה למרד בפאלירמו (ערב הבהלות הסיציליאני, vespri Siciliani 1282) ולהסרת בית–אנז’ו, אשר מאז נשארה לו מכל נחלותיו באיטליה ממלכת נאפולי בלבד.  ↩

  183. אילו אחיו הצעיר של קארל מארטל, רוברט, אשר מלך בנאפולי אחרי קארל השני (1343–1309 (, ראה את הנולד, לא היה מתחבר עם אזרחי קאטאלוניה העניים ורודפי הבצע, אשר עם עלותו לשלטון יתחילו ללחוץ (להעליב) את תושבי הארץ.  ↩

  184. רוברט, או מקורביו, היו צריכים לדאוג לבל יהיו יועציו יותר אכזריים ממנו.  ↩

  185. שמחתי כי הנך רואה את זאת כמוני, ואשמח כפלים כי אתה רואה את זאת בחזותך את אורת–האל, כלומר ראייה למעלה מכל אפשרות של משגה.  ↩

  186. לאב נדיב (קארל השני) נולד בן רודף בצע (רוברט). ר‘ מת’ ז, יח; לוקס ו, מג וכו'.  ↩

  187. תבין את אשר אינך מבין עתה.  ↩

  188. בזבולי הכוכבים, אשר בהם הנך עולה עתה הופכת השגחת האל לכח המשפיע על כל חי.  ↩

  189. בשכל האלוהי שמורות לא רק צורות יצירותיו כי אם גם שלמותן.  ↩

  190. קשת זו, השפעת הכוכבים, מוציאה תמיד לפועל את גזירת האל.  ↩

  191. השכלים, המלאכים השולטים על תנועת הגלגלים (ר' שיר ב, 129–127).  ↩

  192. אילו לא חי האדם בחבר אנשים.  ↩

  193. מורכם,אריסטו המוכיח את נחיצות חלוקת העבודה לטובת הכלל.  ↩

  194. השרשים, הכשרונות המכשירים את כל אחד לעבודתו המיוחדת לו.  ↩

  195. דידאלוס, אבי איקארוס אשר נפל ומת בנסותו לעוף (ר' ת. יז, 111–109; כט, 115).  ↩

  196. הטבע משפיע על החיים (שעות–חלוף) מבלי להתחשב עם מוצאו של איש זה או אחר.  ↩

  197. גם ברחם אמו נבדל עשו מיעקב (בר' כה, כא–כז).  ↩

  198. קוירינס, הוא רומולוס, שליט רומי הראשון, אשר שם אביו לא נודע, ועל כן ייחסה אותו האגדה לאל מארס.  ↩

  199. לולא השגחת האל, היה הבן תמיד דומה בכל לאביו.  ↩

  200. אולי רמז ללודויק, בנו השני של קארל מאנז'ו, אשר אביו בחר לו משרת כהונה.  ↩

  201. כנראה רמז לרוברט, בנו השלישי של קארל, שאהב לעסוק בכתיבת דרשות דתיות.  ↩

  202. קלימינצה, בת קארל מארטל, נולדה 1290, נישאה 1315 ללודביק העשירי, מלךצרפת, מתה 1328.  ↩

  203. את יודעת את רצוני מבלי שאגיד.  ↩

  204. ר‘ ת. טז, 9; ט"טו, 76, וכו’.  ↩

  205. גבעת רומאנו, אחוזת איצלינו השלישי דא–רומאנו, עריץ, ר' ת. יב, 110; אמו חלמה כי היא ילדה לפיד השורף את כל המחוז.  ↩

  206. קוניצה, אחות איצלינו, אהבה רבים ובמיוחד את המשורר סורדילו (עליו ר‘ ט"ט ו, 58 וכו’.  ↩

  207. “עלת חלקי”, אהבותיה, היא השפעת הכוכב נוגה–וינוס המעורר אהבה. דישה [אולי צ“ל *הקדישה* ונשמטו שתי אותיות? הערת פב”י] את כל אהבתה לאלהים בלבד.  ↩

  208. קוניצה מנבאה עטרת תפארת שתעמוד לו למאות שנים, לפולקו ממארסיליה, טרובדור פרובנצאלי שהתנזר והיה הגמון בטולוזה (1231–1180).  ↩

  209. במעשיו בעולם הזה יקנה לו חיים בעולם הבא.  ↩

  210. תושבי טרויג'ו בין שני הנהרות הנזכרים.  ↩

  211. אנשי פאדובה נוצחו פעמים רבות בקרבת ויצ'נצה בשנות 1317–1312.  ↩

  212. שני הנהרות מתאחדים בקרבת טרויג'ו, בה שולט בשנת 1300 ריקארדו דא–קאמינו, ונהרג בשנת 1313 בשעת משחק שחמט.  ↩

  213. לפלטרו, במחוז טרויג'ו, ברחו גיבלינים רבים לאחר קשר בלתי מוצלח נגד הגולפים, הסגירו את עצמם כשבויים בידי הארכיהגמון אשר מסרם למושל פירארה, ובפקודתו נהרגו כלם. בכלא מאלטה, או מארטה, נאסרו בפקודת האפיפיורים הכהנים הסוררים.  ↩

  214. המראות, המלאכים, ר‘ שיר כח; ור’ אבן–גבירול, כתר מלכות: ‘ושם מעמדות ומראות, לנפשות העומדות במראות הצובאות, את פני האדון לראות ולהיראות’.  ↩

  215. ר‘ תה’ ט, ה; מכח השפעת המלאכים יודעות נשמות הצדיקים את הבאות.  ↩

  216. קוניצה שבה למחול הנשמות אשר ממנו יצאה להיראות לדאנטי.  ↩

  217. עתה יופיע פולקו, חר' 40–37.  ↩

  218. השמחה מרבה את הזוהר מסביב לנשמות כמו שהיא מרבה צהלת צחוק על אדמות; לעומת זאת פני הנענשים בתפת קודרים ככל אשר יגדל כאבם.  ↩

  219. הנשמות שרות בקהל השרפים בעלי ששת הכנפים (ישע' ו, ב).  ↩

  220. הים התיכון, אשר רק האוקינוס גדול ממנו, ובחופו הצפוני חיים נוצרים ובדרומו מושלמים; הידיעות הגיאוגרפיות הגזימו אז את גודל הים התיכון.  ↩

  221. פולקו מתאר את מקום עיר מולדתו מארסיליה, במרחק שוה מהנהרות אברו ומאקרה ותחת קו–צהרים אחד עם בוג'ה באפריקה.  ↩

  222. הדם הנשפך בהיכבש העיר ע"י ברוטוס.  ↩

  223. בת–בילו, דידו מלכת קרתגו (ת. ה, 62–61; עדן ח, 9) באהבתה את איניאס העליבה את זכר אישה סיכיאוס ואת זכר קריאוסה אשת איניאס.  ↩

  224. בת–רודופי, מלכת הפראנקים פיליס, אשר היתה בהרי רודופי ותלתה את עצמה כאשר אהובה, הנסיך דימופואון מאתונה, שב למולדתו והזניח אותה; אלקייס הוא הרקולס אשר אהבתו למלכה איולי גרמה למותו; ר‘ אובידיוס, הירואידיס ב; וירגיליוס, אקלוגי ה; ור’ ת. יב, 69–67.  ↩

  225. זכר החטא אבד אחר שתיית מי–ליתי בגן עדן התחתון; ר' ט"ט כח, 132–127; לג, 96–91.  ↩

  226. ר‘ יהוש’ ב, א–כד.  ↩

  227. צל האדמה משתרע בחלל–המרחב ומגיע בקצו עד לכוכב נוגה.  ↩

  228. נשמת רחב הועלתה לשמים לפני כל הנשמות האחרות אשר נגאלו ברדת ישו לתפת. ר' ת, ו, 63–52.  ↩

  229. בתפילה.  ↩

  230. יהושע בן–נון.  ↩

  231. האפיפיור בוניפאציוס השמיני אינו חרד לגאול את ירושלים מידי המושלמים; ר' ת. כז, 90–85.  ↩

  232. לוציפר שמרד באלהים.  ↩

  233. אלת הפרח, הפלורין, מטבע זהב פלורנטיני המראה חבצלת בצד אחד ואת דמות יוחנן בצד השני.  ↩

  234. בגלל בצע–כסף שכחו את האבנגליון ואת אבות–הכנסיה, והוגים רק בפסקני–הכנסת, בדיקריטאלים של אפיפיור, ומוסיפים פירושים עליהם, כפי שנראה על שולי הספרים.  ↩

  235. בנצרת בישר המלאך גבריאל למאריה את הולדת ישו.  ↩

  236. ברומי נקברו לפי המסורת פטרוס השליח וקדושים נוצריים אחרים.  ↩

  237. נבואה, שהואטיקאן ורומי ייגאלו משחיחותם (תזנותם) של האפיפיורים רודפי הבצע; ר' ת. א, 111–94; ט"ט כ, 15–10; לג, 45–40.  ↩

  238. תאור השלישיה הנוצרית מופיע פה ובשירים הבאים. רוח הקודש יוצאת מהאב (האל) ומהבן (ישו), המלה filioque (גם מן הבן) עוררה ריב ממושך וגרמה להתפוררות בין הכנסיה יונית המתנגדת למלה זו ובין הרומאים בשנת 1054.  ↩

  239. בנקודה הראשונה במזל טלה ובנקודה הראשןנה במזל מאזנים מצטלבים קו המשוה השמימי וקו המזלות. התנועה היומית של השמש ושל כל גופי השמים מן המזרח למערב מקבילה לקו המשוה, ותנועתם השנתית ממערב למזרח היא לאורך מסלול המזלות העקום (חר' 13) וכן שתי התנועות האלה פוגעות זו בזו בשתי הנקודות ההן.  ↩

  240. השפעת הפלאנטות הנחוצה לכל חי.  ↩

  241. אילו חוג המזלות היה אחד עם קו המשוה, כי אז היה לתהו הרבה מגבורות השמים, היות והפלאנטות והשמש היו משפיעים על אזור צר, ו‘מת כמעט כל כח חי בארץ’: באזור קו המשוה מרוב החום, באזור הבינוני מחוסר הבדלים בתקופת השנה, באזור הצירים מרוב הקור.  ↩

  242. בשמים ובארץ.  ↩

  243. בר' א, טז.  ↩

  244. בתקופת שנה זו, כלומר שויון יום ולילה באביב, במקום הצטלבותם של קו המשוה ומסלול המזלות, מתקרבת השמש לאזור הסרטן ומתנועעת, לפי תורת פטולומיאוס, בלוליוים, ובל יום מקדימה לעלות.  ↩

  245. חדרתי לגלגל השמש.  ↩

  246. מה רב זהרן של הנשמות המופיעות בשמש, מאחר שהן נבדלות מקרני השמש לא בצבע כי אם במידת האורה, כלומר אורן גדול מאור השמש.  ↩

  247. לא נוכל לתאר לנו אור גדול מאור השמש.  ↩

  248. כה הבריקו הנשמות בזבול הרביעי (זבול השמש), אשר להן האל–האב מגלה את סוד הדת הנוצרית (האל, רוח הקודש, ישו).  ↩

  249. שמש השרפים, האלהים, העלה אותך לשמש החומרית.  ↩

  250. רוחי, שעד עתה התרכזה בהסתכלות באלהים בלבד, עתה פנתה להסתכל בדברים רבים.  ↩

  251. בחיק השמש מופיעות נשמות חכמים, פילוסופים ותיאולוגים.  ↩

  252. בת לאטונה, דיאנה, הלבנה.  ↩

  253. המרקדות המלוות את שירי הבאלאדות.  ↩

  254. מדבר תומאס מאקוינו, ממשפחת אצילי אקוינו, דומיניקאני, פילוסוף ותיאולוג מפורסם, (1274–1227) ורבה השפעתו על דאנטי; הועלה לדרגת קדוש בשנת 1323; ר' ט"ט כ, 69–68.  ↩

  255. כל הבא בחייו אל העדן, ישוב אליו אחרי מותו.  ↩

  256. המונע ממך באורים אינו פועל לפי חופש טבעו, שהוא האהבה.  ↩

  257. הייתי חבר מסדר דומיניקוס (שיר י"ב, 105–46) אשר נאמניו “ידושנו” אם לא יטשו את דרכו.  ↩

  258. אלברט מקלן, אלברט הגדול מבית בולשטט, תיאולוג ופילוסוף (1280–1193) מורו של תומס ואחיו, כלומר חברו במסדר הדומיניקאני.  ↩

  259. בחרוזים הבאים תומס מונה, מימינו לשמאלו את שאר החכמים שוכני השמש; מספרם י"ב.  ↩

  260. פראנציסקוס גראציאנוס, משפטני, נולד בשנת 1090 באיטליה, מחבר הספר Concordia discorandum Canonum הידוע גם בשם Decretum gratiani שיצא לאור בין 1150–1140, ובו נתנת פשרה בין המשפט האזרחי ומשפט הכנסיה (‘בית דין זה ומשנהו’).  ↩

  261. פטר מלומבארדיה, תיאולוג (1164–1100) הידוע בתאר Magister Sententiarum על שם ספרו Sentenriarum libri quatuor אשר בהקדמתו משוה את עצמו לאלמנה שהביאה את נדבתה למקדש (לוקס כא).  ↩

  262. שלמה המלך, על גורלו צמאים לדעת: אם עלה לעדן או נענש על חטאת זקנותו; ר' מל"א יא, א.  ↩

  263. דיוניסוס אריאופאגיטא הועבר לנצרות ע"י פאולוס (פ"ש, יז); חשבוהו למחבר הספר De coelesti hierarchia (מערכת מלאכי הקודש).  ↩

  264. פאולוס אורוסיוס (במאה החמישית) יליד ספרד, מחבר הספר נגד עובדי אלילים Historiae adversum paganos בו הוא מהלל את הנצרות; הספר נכתב בעצת אבגוסטינוס הקדוש (שיר לב, 35) אשר השתמש בו. דאנטי כנראה לא החשיב ביותר את ערך ספר, ויש רואים רמז לכך במלים ‘בלהב הקטן’ (חר' 118).  ↩

  265. אניציוס מאנליוס טורקואטוס בואיתיוס (Boëthius), סופר ומדינאי רומאי (525–475); תיאודוריך חשד בו כמתנגד לשלטון הגותי ואסר אותו בעיר פאוויה ושם מת מעינויים; בכלא כתב את ספרו המפורסם De consolatione Philosophiae בצורת דו–שיח בינו ובין הפילוסופיה. בימי הבינים חשבוהו לנוצרי; לפי המסורת נקבר בפאוויה בכנסית פאולוס הנקראת צ'לדאורו, שמי–זהב.  ↩

  266. איסידור, הגמון ספרדי (560–536); בידא, נזיר אנגלי, תיאולוג וחוקר היסטורי (735–674); ריקארדו, יליד סקוטלנדיה, תלמידו של הוגו מסנקט ויקטור (1141–1097) היה ראש מנזר סנקט–ויקטור בפאריז, תיאולוג מיסטיקאי המכונה: ‘בעל ההסתכלות הגדול’, מת בשנת 1173.  ↩

  267. סיגיירי מבראבאנט, במאה הי“ג, פילוסוף, פרופיסור באוניברסיטה בפאריז הנמצאת ברחוב התבן (Rue du Fouarre); חשדוהו במינות כי הטיף את חופש המחקר והושם בפקודת האפיפיור (מארטין הרביעי) במאסר; נרצח ע”י מזכירו.  ↩

  268. רעית אלוה, הכנסיה, מקדמת בברכה את דודה, את האלוהים, ומחכה כי הוא, האל, יחבבנה.  ↩

  269. כאשר כל אחד מהחכמים השלים סבוב אחד; ר‘ סוף שיר י’.  ↩

  270. תומאס.  ↩

  271. ר' שיר י, 96, 114.  ↩

  272. הכנסיה תדבק בדוד, אשר אליו אורשה בשעת גסיסתו.  ↩

  273. שני נשיאים: פראנציסקוס מאסיזי מחזק את האמונה במשל חיי אהבתו, ודומיניקוס הקדוש בתורתו.  ↩

  274. אהבת פראנציסקוס עזה כאש שרפים; תורת דומיניקוס מזהירה ככרובים, שכן אומר תומאס בספרו Summa Theologica: ‘שרפים’ פרושו שורף, ויש לפרש שורף באש האהבה; כרובים, פרושו מלוא המדע'.  ↩

  275. האחד, פראנציסקוס (1182–1126), אשר הורה חיי עניות לפי האבנגליון, ויסד את מסדר הפראנציסקאנים, או המינוריטים; הועלה לדרגת קדוש בשנת 1228. בשיר הזה הדומיניקאני תומאס מגנה את שחיתות בני מסדרו ומהלל את פראנציסקוס; בשיר י"ב יגנה הפראנציסקאני בונאוינטורא את שחיתות מסדרו ויהלל את דומיניקוס  ↩

  276. בן שני הנהרות טופינו וקיאשו, הנופל מעל גבע אשר עליו בנה הקדוש אובאלדו (1160–1129) את מנזרו, שוכנת אסיזי, עיר מולדתו של םראנציסקוס, על צלע השולחת או קור או חום על העיר פירוג‘ה הפונה אליו בשעריה המזרחיים; ממנה וימה שוכנות הערים נוצ’ירה וגואלדו הבוכות על עולן, כלומר, לפי פירושים שונים: רוחות קרות, מסי מלכי נאפולי, עריצותה של ממשלץ פירוג'ה.  ↩

  277. שמש, כנוי לפראנציסקוס, השמש עולה מהנהר גאנגיס בתקופת הקיץ שבה גדל גם אורה גם חומה, כי זהו היום הארוך בשנה.  ↩

  278. האשה, העניות.  ↩

  279. אבי פראנציסקוס, הסוחר העשיר פייטרו ברנארדוני, התמרמר על פזרנותו בנדבות ופנה בשנת 1207 לבית דינו של הארכיהגמון מאסיזי להסיר ממנו את זכות הירושה; בנוכחות הארכיהגמון ויתר הבן על הירושה, הסיר את המעיל ומסרו לאביו באמרו כי מעתה נשאר לו רק אב אחד, הוא אבינו שבשמים; אלה היו,אירושיו' עם העניות.  ↩

  280. היא, העניות, חכתה 1100 שנה, שכולה מבעל נעוריה, כלומר מישו.  ↩

  281. אמיקלאס, לפי לוקאנוס, היה דייג עני ולא נבהל בבוא יוליוס קיסר לביתו.  ↩

  282. מאריה נשארה לרגלי הצלב אחר תלית ישו (ר‘ יו’ יט, כה).  ↩

  283. העניות עלתה על הצלב עם ישו כי הלא היה ערום.  ↩

  284. ברנארדו די קוינטאואלי, עשיר ואציל מאסיזי, תלמידו הראשון של םראנציקוס, חלק את כל הונו לעניים וחלץ את נעליו והצטרף למסדר (ט" במאי 1209).  ↩

  285. אף אלה מראשוני תלמידי פראנציסקוס; אגידיוס, מת בשנת 1273.  ↩

  286. לצעוד לרומי לקבל אישור מסדרו מהאפיפיור אינוצנטיוס השלישי.  ↩

  287. אינוצנטיוס אישר באורח זמני את מסדר המינוריטים (1210).  ↩

  288. הונוריוס אישר סופית את המסדר בשנת 1223.  ↩

  289. בשנת 1219 פראנציסקוס נסע למצרים ולשוא נסה להעביר לנצרות את השולטן.  ↩

  290. על ההר אלוירניה, בין הנהרות טיבר וארנו, שנתים לפני מותו, פרנציסקוס קיבל על ידיו ורגליו סימני פצעים כפצעי ישו על הצלב (Stigmata): גמר החותמת שניתנה למסדר ע"י אינוצנטיוס והונוריוס.  ↩

  291. לפי האגדה שכב פראציסקוס ערום על האדמה בהרגישו כי קרוב קצו.  ↩

  292. סגולות הרע: דומיניקוס הראוי להנהיג את הכנסיה (סירתו של פטרוס) יחד עם פראנציסקוס.  ↩

  293. הוא יסד את המנזר הדומיניקאני, ועל חבריו נמנה המדבר תומאס.  ↩

  294. למזון חדש, לתענוגי העולם הזה.  ↩

  295. רחליו כינוי רגיל לעניי הרוח; לא נותנות עוד חלב–עזרה רוחני.  ↩

  296. במעט פתרת אחת משאלותי (חר' 25).  ↩

  297. למה מתנונן (מתכונן? מתגונן? הערת פב"י) המסדר הדומינקאני.  ↩

  298. ר' שיר י, 96.  ↩

  299. הלהב, תומאס (שיר י, 99).  ↩

  300. הפלח הקדוש, חוג י"ב החכמים.  ↩

  301. הקרן הנופלת בהירה יותר מהחוזרת.  ↩

  302. בשתי קשתות בעננים, אחת מעל השניה.  ↩

  303. איריס, בת תאומאס (ט"ט כא, 50), שפחת האלים ובמיוחד שפחת האלה יונו.  ↩

  304. אז חשבו כי הקשת העליונה היא בבואת התחתונה, כאילו דומה לאֶכּוּ אשר מרוב אהבתה את נארציסוס אבדה את גופה והפכה לקול ההד, אשר על כן נקרא ‘אכו’ (מיט' ג).  ↩

  305. בר', יא.  ↩

  306. באחת הלהבות בחוג החיצוני תופיע נשמת בונאוינטורא (חר' 127).  ↩

  307. מחט המגניט.  ↩

  308. שיר על דומיניקוס (1221–1170), יליד ספרד, מיסד מסדר המטיפים או דומיניקאנים; הועלה לדרגת קדוש בשנת 1233.  ↩

  309. נשיאי, פראנציסקוס (שיר יא, 117–43).  ↩

  310. ביקר המכר, בחייו של ישו.  ↩

  311. ר' שיר יא, 42–31.  ↩

  312. בספרד.  ↩

  313. בקרבת המפרץ הביסקאי, בתקופת הקיץ, השמש, ביום הארוך של השנה, כאילו עיפה מדרכה הארוכה, לפעמים נחבאת מעין האדם.  ↩

  314. קאלארונה, בספרד; מבורכת, כי שם נולד דומיניקוס.  ↩

  315. בשלט הממלכתי של קאסטיליה נראה מגדל ברובע הראשון והשלישי, ואריה בשני וברביעי; מצד אחד, איפוא, האריה נכני למגדל, מצד שני הוא מכניעו.  ↩

  316. אם דומיניקוס, לפי האגדה, חלמה בהריונה כי היא ילדה כלב שחור–לב (צבעי הדגל הדומיניקאני) ובפיו לפיד השורף את כל העולם.  ↩

  317. חג הכלולות, ברית הטבילה הנוצרית.  ↩

  318. האשה הזאת חלמה, לפי האגדה, כי על מצחו זורח כוכב.  ↩

  319. מפה, מהשמים.  ↩

  320. לפי מת' יט, כא, הית עצת ישו הראשונה – העניות; תומאס הבדיל בין מצוותיו ובין עצותיו של ישו, והעצות הן עוני, פרישות ומשמעת.  ↩

  321. פליצ'י, לאטינית: מאושרת.  ↩

  322. אם נכון פרוש השם יוחנה: חנינת יה.  ↩

  323. איש אוסטיה, הקארדינאל אנריקו–דא–סוזה, מפרש ומלומד (מת בשנת 1271); תאדיאוס: תאדיאו ד'אלדירוטו,יליד פירנצי, רופא מפורסם, מתרגם האתיקה לאריסטו (מת בשנת 1299), או תאדיאו ממולי, משפטן בבולוניה בימי דאנטי.  ↩

  324. מן–הקושט, מזון רוחני.  ↩

  325. כרם הכנסיה; ר‘ ישע’ ה, א–ד; כז, ב.  ↩

  326. כס האפיפיור.  ↩

  327. לא משרת כס האפיפיורים, כי אם יורשו הרוחני, בונאפיציוס השמיני.  ↩

  328. משרות הכהונה נמכרו בעד בצע כסף; מעשר חובה לכנסיה ולעניים.  ↩

  329. הזרע, האמונה האמיתית.  ↩

  330. כ"ד החכמים אשר עיטרו את דאנטי בשני זרים.  ↩

  331. ר‘ ישע’ נט, יט.  ↩

  332. אנשי מינות אשר בהם נלחם דומיניקוס.  ↩

  333. תלמידי דומיניקוס.  ↩

  334. האופן האחד דומיניקוס, והשני פראנציסקוס.  ↩

  335. ראה שיר יא, 117–43.  ↩

  336. היין הטוב מניח על כתלי החבית גבישי–קרום, החבית הריקה וישנה אך מעלה עובש.  ↩

  337. פראנציסקאני נאמן לא בא מאקואספארטה ולא מקאסאלי: באקואספארטה, באומבריה, נולד החשמן מתיאו–ד'אקואספארטה, שגריר האפיפיור בפירנצי (1301–1297), מת בשנת 1302, השתדל להקל את חוקות המסדר; אוברטינו–דא–קאסאלי (1298–1259), מתנגדו של הקודם, קנאי מחמיר, מחבר הספר Arbor Vitae Crucifixae Jesu.  ↩

  338. בונאוינטורא מבאניוריג‘ו (1274–1121), [כך במקור, חי 153 שנה? אולי צ“ל (1174–1121) הערת פב”י] תיאולוג ומלומד, גנרל במסדר הפראנציסקאני. שמו היה ג’ובאני פידאנצה; בילדותו חלה ונרפא ע“י פראנציסקוס מאסיזי אשר, בשמעו על הבראתו, קרא ”buona Ventura“ (‘מזל טוב’), ואז אמו שנתה את שמו: הועלה לדרגת קדוש בשנת 1482 ע”י האפיפיור סיכסטוס הרביעי; סיכסטוס החמישי הכתירו בתואר Doctor Seraphicus; דאנטי שאב מספריו הרבים, בין היתר קורות חיי פראנציסקוס, את ידיעותיו על הקדוש הזה.  ↩

  339. אבגוסטין ואילומינאטוס, מתלמידיו הראשונים של פראנציסקוס.  ↩

  340. הוגו מסנקט–ויקטור (1141–1097), תיאולוג, נזיר במנזר סנקט–ויקטור בפאריז; פייטרו מאנג'אדורי

    (1179–1110), תיאולוג צרפתי; כינויו (אכלן) מרמז כי הוא ‘אכל ספרים רבים’; פטר ספרדי, יליד ליסאבון, רופא ותיאולוג, הוכתר כאפיפיור בשם ג'ובאני הכ“א (1277–1276), מחבר ספר על לוגיקה Summulae logicales בי”ב חלקים.  ↩

  341. ר‘ שמואל ב’, יב; מל"א א; כריסוסטומוס (407–344), ‘פה זהב’, ארכיהגמון בקונסטנטינופול, מאבות הכנסיה, מטיף מפורסם; אנסילם, ארכיהגמון בקנטרברי, תיאולוג (1109–1033); דונאטוס, במאה הרביעית, מחבר ספר על הדקדוק (‘ראש חכמות הידע’).  ↩

  342. ראבאנוס מאורוס (856–766), ארכיהגמון ממאגונצה, מחבר ספר De Universo בכ"ב כרכים.  ↩

  343. יהויכין (1202–1130), ראש מנזר בקאלאבריה, מחבר ספרים, ביניהם Concordia utriusque Testamenti (התאמה בין שתי העדויות,המקרא והאבנגליון); נחשב כרואה נבואות.  ↩

  344. חסיני החיל (פאלאדינים), שם לי"ב אבירי קרל הגדול; פה כינוי לדומיניקוס ולבונאוינטורא.  ↩

  345. שבעת כוכבי הדובה הגדולה שאינן שוקעים בשמי הצפון; שני הגדולים בכוכבי הדובה הקטנה אשר בה כוכב הציר; וט“ו כוכבים נוספים שהם ביחד כ”ד כוכבים בצורת משנה כתר, ככתר אריאדנה בת מינוס אשר באקבוס הפך אותה לקבוצת כוכבים אחר מותה מיגונה על מרד תיסיאוס (מיט', ח).  ↩

  346. המחול הכפול של כ"ד החכמים; שני הזרים נעים בכיוון הפוך זה מזה.  ↩

  347. הנהר קיאנה, בימי דאנטי, זרם לאט לאט בתוך ביצות, בטרם שינו את הילוכו בחפירת תעלה; הקל בין גלגלי השמים, המניע הראשון.  ↩

  348. פיאן, הימנון לאפול.  ↩

  349. האור, תומאס מאקוינו.  ↩

  350. מדובר על תומאס (ר' שיר יא).  ↩

  351. חבטתי, הסירותי אחד מספקותיך (שיר יא, 25) והנני להסיר גם שני (שם, 26); אמרתי על שלמה (שיר י, 114), ‘לא קם כמוהו’, והנך נדהם: הכי עולה שלמה על אדם ועל ישו אשר נבראו במישרים ע"י האל?  ↩

  352. בלב האדם שמצלעו נבראה חוה אשר תאותה לפרי העץ הרשיעה לכל המין האנושי (ר‘ בר’ ב).  ↩

  353. בלב ישו (יו' יט, לד) אשר במותו נשא כל פשעי בני אדם שלפניו ושלאחריו.  ↩

  354. נשמת שלמה בזהר החמישי בין י"ב החכמים בזר הראשון (שיר י, 109).  ↩

  355. כל הנמצאים אינם כי אם תבריק (קרן חוזרת) של המחשבה האלהית. הלהב (האל הבן) נובע מן מאירו (האל–האב) ללא פרוד ממנו ומן האהב (האל–הרוח) המהוים ביחד את האלהות, לפי הדת הנוצרית.  ↩

  356. תשע הויות, תשעה סוגי המלאכים (שיר כט, 145–142).  ↩

  357. מן הכח האלהי נוצרות, זו אחר זו, הויות ושלמותן הולכת וקטנה כרבות דרגות השתלשלותן מן המקור, עד אשר נשארות הויות מקריות, הויות–חלוף.  ↩

  358. חומר הבריאה, וכן הכח המעצב אותו, כלומר השפעת השמים, משתנים: על כן ישנם יצורים המביעים את אור המחשבה האלוהית במידות שונות, גדולות או קטנות.  ↩

  359. הויה מושלמת נוצרה רק בברוא האל במישרים, כלומר כשהאהב (האל–הרוח) שם על החזות (מחשבת, האל–הבן) את חותמת האון הראשון (האל האב). נאמן לעקרוני הדת הנוצרית, דאנטי מתאר את היצירה כפעולתו של האל המשולש: פעולת האל–האב (חר' 54–52), האל–הבן (חר' 63–55) והאל הרוח (חר' 81–79).  ↩

  360. ר' מל"א ג.  ↩

  361. האם אפשר להוציא מסקנה נכונה מהקש (סילוגיזם), אם אחת מהנחותיו הכרחיות והשניה רק אפשרית.  ↩

  362. מניע ראשון נותן דחיפה לכל תנועות אחרות.  ↩

  363. ההרגל מפריע לנו לשנות את דעתנו.  ↩

  364. פארמידס (500 לפס"ה), תלמידו מליסוס (450 לפה"ס); בריסוס, פילוסוף יוני, עסק בריבוע המעגל. דאנטי הכיר אותם מתוך ספרי אריסטו הסותר את תורותים.  ↩

  365. ר‘ יו’ יב, לה.  ↩

  366. סאבליוס (265) ואריוס (336), אבות כיתות מינות בנצרות.  ↩

  367. עקמו את האמת, כמו פני האדם הנראים עקומים בבבואות בחניתות מלוטשטת.  ↩

  368. מרטין וברטה, שמות נפוצים מאוד: ‘כל מן דהוא’.  ↩

  369. האחד שהוא גם שנים גם שלשה, לפי המושג הנוצרי של האלוהות.  ↩

  370. כאשר דבר גבריאל למאריה.  ↩

  371. הנשמות מקרינות אור לפי חרדת רוחן, היא אש האהבה הבוערת בהן; החרדה גדלה לפי כחן לחזות את האל; והכח הזה הוא פרי זכותן ויותר מזה פרי חסדי האלהים.  ↩

  372. אחרי תחית המתים תדענה נשמות הצדיקים, בלבשן גוף חדש, אושר יותר גדול (חר' 51–46).  ↩

  373. מסביב לשני זרי החכמים מופיע זר שלישי, בתחילה כהה כעין עמוד השחר, והולך וגובר בזהרו.  ↩

  374. הוא הכוכב מאדים–מארס ובו נשמות הלוחמים למען הדת.  ↩

  375. המחשבה שבלב היא הארשת השוה בכל איש, בלתי קשורה במלים.  ↩

  376. הגיתי הגויות תודה.  ↩

  377. בשתי קרנות מצטלבות (ר‘ חר’ 111–96).  ↩

  378. שני קוים בצורת צלב מחלקים את העיגול לארבעה חלקים.  ↩

  379. כשרוני אינו מספיק לתאר את כל אשר זכרתי מחזוני.  ↩

  380. כל נוצרי נאמן הנושא את הצלב בעקבות ישו (מת' י, לח) יזכה לעלות לעדן ויסלח למשורר אשר לא הצליח לתאר את כל פאר שמי מאדים.  ↩

  381. זיקים, נשמות לוחמי הדת.  ↩

  382. תריסים בפני קרני השמש.  ↩

  383. עיני ביאטריקס.  ↩

  384. השמים המטביעים את חותמם על כל היקום, או עיני ביאטריקס; בזבול המאדים דאנטי עד כה לא הסתכל בעיניה.  ↩

  385. ‘האשמתי אותי’ על אשר לא הבטתי בעיני שרתי; ‘להצדיק’, כי לא עשיתי כן כי כה משך את לבי פאר שירי הברוכים בחיק המאדים.  ↩

  386. הנימים, הנשמות.  ↩

  387. נשמות לוחמי הדת הנראות לדאנטי בצורת להבות עפות ויורדות על אורך הצלב, נעצרות להענות לשאלותיו.  ↩

  388. מזרוע הצלב הימנית ניתז שביב–אור, נשמת קאצ‘אגוידה (1147–1090), הסבא של הסבא של דאנטי. לא ידוע על חייו מלבד המסופר ב’עדן' (טו, טז.) הוא יצא עם קונראד השלישי במסע צלב השני ונפל בשדה הקרב.  ↩

  389. אנכיסיס ירד לאליסיאום, מלכות המתים, ושם שמח לראות את בנו איניאס (אינ. ו, 693–679).  ↩

  390. אביר שירינו, וירגיל.  ↩

  391. הוֹי, דַּם עוֹרְקַי וּבְחִיר חַסְדֵי אֱלֹהַּ!

    כָּמוֹךָ מִי זָכָה כִּי יִפָּתְחוּ לוֹ

    זֶה פַּעֲמַיִם שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם?  ↩

  392. פעמים: עתה ואחרי מותך.  ↩

  393. האל המשולש.  ↩

  394. את הכיסופים לראות את נין–נינו.  ↩

  395. בספר גבורות האלהים הקדומות.  ↩

  396. אתה חושב כי רעיוניך מגיעים אלי מידיעתי את האלהים, כאשר ידיעת כל המספרים נובעת מידיעת המספר אחד.  ↩

  397. הראי, האלהים.  ↩

  398. האלהים שהוא השויון הגדול, ובו כל דבר מגיע לתכלית שלמותו, ממלא את הנשמות באהבה ודעה, במידה שוה, ועל כן הן מסוגלות לתת ביטוי שלם להרגשותיהן; לא כן בני האדם אשר יכלת ביטוים מוגבלת.  ↩

  399. הוא אלדיגיירי או אליגיירי שהוריש את שמו לדאנטי.  ↩

  400. בטור הטוהר.  ↩

  401. בלינצ'וני, אחיו של אליגיירי השני, אבי דאנטי.  ↩

  402. בזכות מעשיך הטובים ייקצר זמן שהותו בטור–הטוהר (ר' שם יא, 29; יג 4).  ↩

  403. הכותל העתיק הוקם עוד בתקופת רומי, ובמאה הי"ב הוקמה חומה חדשה ובימי דאנטי שלישית.  ↩

  404. פעמוני הכנסיה הדומיניקאנית בתוך החומה הקדומה הודיעו לאזרחים את שעות היום.  ↩

  405. המוהר לא היה גדול מדי וגיל הכלה לא צעיר מדי.  ↩

  406. פרושים שונים: הבתים לא היו ריקים כמו עתה כאשר מתנגדים פוליטיים מגרשים זה את זה; לא היו דירות נהדרות ובעלות חדרים מיותרים; לא היו משפחות עשירות מחוסרות ילדים, עד כי החדרים היו ריקים.  ↩

  407. סרדנפל, מלך אשור, 626–667 לפה"ס, התמסר לחיי עדנה, נזכר בסאטירה העשירית ליובינאליס.  ↩

  408. מההר מונטימאלו רואים את רומי, ומההר אוצ‘ילטויו את פירנצי: ’פירנצי בימים ההם טרם עלתה בפאר בנינה על רומי; אך יבוא היום ונפילתה תהיה יותר איומה מנפילת רומי'.  ↩

  409. בלינצ'ון ברטי, יליד פירנצי, עשיר אציל, אביה של גואלדראדה (ת. טז, 37).  ↩

  410. שתי משפחות מהוללות בפירנצי.  ↩

  411. כל אחת ידעה שהיא תיקבר בעיר מולדתה ולא בגולה.  ↩

  412. כי הגברים נוסעים כסוחרים לצרפת.  ↩

  413. בדיבור עוללים.  ↩

  414. לאפו סאלטרלו, בן דורו של דאנטי, משפטן, משורר ומדינאי, חי חיי עדנה מוגזמת. צ‘אנגלה, בימי דאנטי, אלמנה עליזה בפירנצי. צ’ינצ‘ינאטוס, ר’ הערה לשיר ו, 46; קורנליה, בת סציפיו אפריקאנוס, אם הגראקכים, אשת חיל (ת. ד, 128).  ↩

  415. היולדות קוראות בשם מאריה, אם ישו (ר' ט"ט כ, 21–19).  ↩

  416. בכנסית סאן–ג'ובאני (ת. יט, 17).  ↩

  417. הכונה לעיר פירארה.  ↩

  418. בוקאצ‘ו בדברו על חיי דאנטי מספר כי קאצ’אגוידא נשא אשה ממשפחת אלדיגיירי מפירארה; לאחד מבניהם נתנו שם אלדיגיירי אשר עבר על כל יורשיו, ובמשך הזמן נשתנה לאליגיירי.  ↩

  419. ר‘ הערה לחר’ 20–19; קונראד לא עבר באיטליה, ויתכן שדאנטי מערבבו עם קונראד השני (1039–1024) שנלחם בקאלאבריה במושלמים הפולשים, חי זמן מה בפירנצי והעלה לאבירות משפחות רבות.  ↩

  420. כומרי העול, האפיפיורים האדישים לגורל ירושלים (ת. כז, 90–85; ע. ט, 137–125).  ↩

  421. מיסורי עינויים על קדוש הדת, או מיסורי החיים עלי אדמות.  ↩

  422. על האצילות ר' דאנטי, De Monarchia ב, ג; Convivio ג.  ↩

  423. לפי המסורת, פנו ליוליוס קיסר בשם ‘אתם’, כי הוא איחד משרות רבות, אך בימי דאנטי שבו לקרוא לכל איש בלשון ‘אתה’  ↩

  424. ברומן הצרפתי העתיק Lancelot מסופר כי רעת המלכה ג‘ינברה השתעלה כשהמלכה נשקה ללאנצילו; כן צחקה ביאטריקס בשמעה את דאנטי פונה לסבו בלשון כבוד ’הוא‘, ובמקום ’אתם' (voi).  ↩

  425. פירנצי שפטרונה יוחנן המטביל.  ↩

  426. בניב אחר, אבל לא לאטינית כמו שהתחיל (שיר טו, 30–28), אך בשפת פירנצי העתיקה; דאנטי מרבה לדבר על שינויי ניבי השפה המדוברת בספרו DE Volgari Eloquentia.  ↩

  427. מיום בשורת המלאך גבריאל למאריה.  ↩

  428. מיום בשורת גבריאל עד יום הולדת קאצ‘אגוידא חזר המאדים לקבוצת מזל האריה 580 פעמים; אז חישבו את סיבוב המאדים בימים 94, 684; קאצ’אגוידא נולד, איפוא, ביום 25 ביאנואר 1091.  ↩

  429. בהתחרויות מרוץ, ביום חג יוחנן המטביל, היו המנצחים מגיעים עד לאחרון מששת מחוזי העיר ובו שער סאן–פיירו; במחוז הזה גרו משפחות אצילי פירנצי.  ↩

  430. ממצבת האל מארס ועד לכנסית יוחנן המטביל: מדרום העיר ועד צפונה.  ↩

  431. בשנת 1300 היו בפירנצי 70.000 נפשות, ביניהן 30.000 נושאי נשק; בימי קאצ'אגוידא היו המספרים 14.000 לעומת 6.000.  ↩

  432. ערים קטנות בקרבת פירנצי, שיוצאיהן התערבו עם תושבי העיר האצילים.  ↩

  433. עיירות בקרבת פירנצי.  ↩

  434. באלדו ד'אגוליוני ופאציו–דיי–מורי– אובאלדיני–דא–סיניה, שני משפטנים, עברו ממפלגת הלבנים לשחורים בשנת 1302. בשנת 1311 הוציא באלדו, כשליט פירנצי, חוק להחזרת כל הגולים אך בפרוש לא את דאנטי; בשנת 1299 נאשם בזיוף רשימות בית המשפט (ר' ט"ט יב, 105); פאציו מסיניה שרת במשרות גבוהות מאז 1310, התנגד ללבנים ולקיסר הנריך השביעי.  ↩

  435. אילו הכהונה לא החלישה את שלטון הקיסר ולא הביאה ע"י כך למריבות בין אזרחי איטליה, כי אז הרבה מן הגולים נשארו במקומותיהם ופירנצי לא היתה סובלת מזרימת גרים זרים.  ↩

  436. רמז לליפו וילוטי, מעסקני השחורים, יוצאי סימיפונטי שנחרבה ע"י הגולפים בשנת 1202.  ↩

  437. קונטי, נסיכים, כינוי למשפחת גוידי שמכרו את מבצרם על הר מורלו, בין פראטו ובין פיסטויה, לפירנצי בשנת 1254, כי לא יכלו להגן עליו בפני פיסטויה; קנית המבצר, כמוה כמגמת פירנצי להרחיב את גבולותיה.  ↩

  438. טוב אילו נשארו בני צ'רקי באקוני ולא באו לפירנצי לחזק את הלבנים (ר‘ חר’ 99–94).  ↩

  439. בני בואונדלמונטי הגרו לפירנצי אחרי שחייליה הרסו את מבצרם בקרבת הנהר גרוה.  ↩

  440. לוני על הנהר מאגרה ואורביסאליה באנקונה, לפנים ערים עשירות ובימי דאנטי הרוסות כליל.  ↩

  441. קלוסיום, עיר אטרוסקית עתיקה בטוסקאנה, וסיניגליה על החוף האדריאטי, כבר היו נחרבות בימי דאנטי.  ↩

  442. אלה, כנזכר בחרוזים הבאים, היו משפחות אצילים ירודים.  ↩

  443. מעברי השער סאן–פיירו, בו גרים בני צ‘רקי, שבגידתם תביא שברון ל’סירת הממשלה'.  ↩

  444. ראויניאן בלינצ‘וני (ר' שיר טו, 112) השיא את בתו גואלדארדה (ת. טז, 37) לנסיך גוידו הזקן, ונכדו היה הנסיך גוידו גוירה (ת. טז, 39–34). את השם בלינצ’וני ירשו צאצאי אוברטינו דונאטי (ר‘ חר’ 119) שנשא את אחות גואלדארדה.  ↩

  445. פרסה וגליגאיו, משפחות ידועות; גולת–זהב על נצב–החרב היה סמל אבירים.  ↩

  446. השלט של משפחת פליפי.  ↩

  447. בני קיאראמאנטיזי, אשר אחד מהם, דוראנטי, מכר מלח בהין מזויף (ט"ט יב, 105).  ↩

  448. דונאטי.  ↩

  449. רמז לבית אוברטי, אשר עם אחד מבניו, עם פארינאטא, דאנטי נפגש בתפת. (ת, י, 32); רימון–זהב קישט את שלט בית לאמברטי.  ↩

  450. אבות בתי ויסדומיני וטודינגי, בהיות כסא ההגמון פנוי בפירנצי, יושבים בארמון הנועד להגמון כאילו לשמור עליו, וחיים בתענוגים.  ↩

  451. רמז לבית אדימארי; בוקאצ'ו אדימארי השתלט על רכושו של דאנטי הגולה והתנגד בחריפות להחזרתו לפירנצי.  ↩

  452. אוברטין דונאטו כעס על נישואי בת חותנו בלינצ'וני השניה לאחת מבית אדימארי.  ↩

  453. קאפונסאקו, מאצילי פיאיסולי, התישב ב‘שוק הישן’ בפירנצי.  ↩

  454. לאחד משערי העיר קראו על שם המשפחה דילה פירא, ועתה נשכח אף זכרם.  ↩

  455. הוגו הגדול מבראנדנבורג, נסיך טוסקאנה, ממלא מקומו של הקיסר אוטו השלישי, מת בשנת 1006 ביום הזכרון לתומאס הקדוש; הוא העלה לאצילות משפחות רבות שקבלו גם את שלט ביתו; עטרת זהב הכתירה את שלטו של בית דילה בילה, שאחד מהם, ג'אנו, הצטין בימי דאנטי כמנהיג העם נגד האצילים.  ↩

  456. משפחות אצילים במחוז בורגו אשר קלקלוהו גרים זרים.  ↩

  457. זעם לב צדיק נגד בואונדלמונטי.  ↩

  458. בית אמידיאי; בשנת 1215 פרץ ריב, בשעת משתה, בין בואונדלמונטי ובין אודו אריגי פיפאנטי; להשלים ביניהם, החליטו להשיא לבואונדלמונטי את בת לאמברטוצ‘ו אמידיאי, קרובתו של אריגי. בערב יום החתונה נזפה גואלדארדה, אשת פוריזי דונאטי, בבואודלמונטי שהוא הסכים לנישואים אלה מתוך פחד, והניעתו לשאת את בתה, ולמחרת חגגו את החתונה הזאת. אמידיאי ופיפאנטי, קרוביהם וידידיהם, נועדו להתנקם ואת העצה המכרעת יעץ מוסקא דיי–לאמברטי (ת. כח, 111–103). בחג הפסחא נרצח בואונדלמונטו לרגלי מצבת מארס (חר' 145), ולפי האגדה הביא הרצח הזה לפרוד העיר לשני מחנות אויבים. ’ביום הזה‘, כותבת כרוניקה של המאה הי"ג, ’התחיל הרס פירנצי, כי אז קמו מלים חדשות והן: מפלגת הגיבלינים ומפלגת הגולפים'.  ↩

  459. אילו אלהים הטביע אותך בנהר אימה בדרכך בפעם הראשונה לפירנצי. אבן נפסלת, שריד למצבת מארס במבוא לשוק הישן (ת. יג, 150–143) ששם נרצח בואונדלמונטי. החבצלת קשטה את דגל פירנצי.  ↩

  460. על דגל פירנצי העתיק היתה חבצלת לבנה בשדה אדום. הגולפים הפכו את הצבעים, הגיבלינגים הוסיפו לדגול בדגל העתיק.  ↩

  461. עצת אבי פאיטון לבנו לנהוג את עגלת השמש תהיה אזהרה לכל האבות עד היום הזה; פאיטון בקש מאמו קלימיני לאשר שהוא באמת בנו של אפול מאחר שבנו של יופיטר הכחיש את זאת (מיט. א–ב).  ↩

  462. פניה לקאצ'אגוידא.  ↩

  463. שמעתי הרבה בשורות רעות על עתידי: ת. י, 81–79, 123–121; טו, 61, 99; כד, 151–142; ט"ט ח, 139–133; יא, 141–140.  ↩

  464. משם, ממראת הנצח (חר' 39).  ↩

  465. אם חורגתו של היפוליטוס הלשינה עליו באזני אביו תיסיאוס והוא הוכרח לברוח מאתונה (מיט. טו).  ↩

  466. בוניפאציוס השמיני שרצה להשתלט על טוסקאנה שלח את קרל ואלוא (ט"ט כ, 78–70) לפירנצי בשנת 1301 כאילו להשלים בין הלבנים והשחורים, אך אז נהרסו הלבנים וגלו, וביניהם דאנטי; הגזירה הראשונה הטילה עליו עונש כספי וגולה לשנתים, וכעבור רבע שנה בראשית 1302 דנו אותו בהעדרו לשריפה.  ↩

  467. ברומי השחורים הפלורנטיניים, בהנהגת קורסו דונאטי, הסיתו את בוניפאציוס נגד הלבנים.  ↩

  468. מדובר על המחלוקת בין דאנטי והלבנים אשר גלו יחד אתו.  ↩

  469. יאדימו משפיכת דם: רמז על נסיון הלבנים והגיבלינים ביולי 1304 לחזור בכח למולדתם; אך דאנטי כבר נתק את קשרו אתם ולא השתתף בנסיון שלא הצליח.  ↩

  470. לא להצטרף למפלגה זו או אחרת.  ↩

  471. הוא בארטולומיאו–דילה–סקאלה, שליט וירונה משנת 1301 עד מותו בשנת 1304.  ↩

  472. שלט בית דילה–סקאלה היה סולם, ועליו נוסף נשר בהימנות קאן גראנדי דילא סקאלה לממלא מקום הקיסר.  ↩

  473. קאן גראנדי, אחיו הצעיר של בארטולומיאו, נולד בשנת 1291 ושלט על וירונה משנת 1312 עד מותו בשנת 1329; דאנטי קיוה כי הוא יביא שלום לאיטליה, העריץ אותו והקדיש לו את ה‘עדן’.  ↩

  474. כוח המאדים, כוכב הקרבות.  ↩

  475. האפיפיור קלמנס החמישי (1314–1305), יליד גאסקוניה (ת. יט, 82–7), אשר ברך את כניסתו של הנריך השביעי לאיטליה (1310) ואחר כך רב אתו (שיר ל, 148–102).  ↩

  476. העניים יועשרו ולהפך.  ↩

  477. דבר שלא יאמן גם לרואיו בעליל.  ↩

  478. פן, אם יגרשוני ממולדתי, אסתום לפני את הדרך לערי איטליה אחרות, אם אכתוב ואפרסם ברבים את שירי.  ↩

  479. קולך יכאיב עריצים ואנשי שם.  ↩

  480. אם מביאים דוגמה מאלמונים בלתי ידועים.  ↩

  481. ביאטריקס.  ↩

  482. אור אלהים הבריק מעל פני ביאטריקס.  ↩

  483. בדרגה החמישית של העדן הדומה לעץ החי תמיד ומקבל חיוניות לא מן השרשים כי אם מן הצמרת, כלומר מן האמפיריאום.  ↩

  484. לוחמי הדת הנותנים לשרות–הזמר, למוזות, חומר רב לשירה.  ↩

  485. שיר יד, 111–109; טו, 24–19; כל אשר אקרא בשמו יחיש להופיע במהירות הברק.  ↩

  486. בן־נון.  ↩

  487. יהודה המכבי (ספר המכבים א, ג).  ↩

  488. קרל הגדול; אורלנדו, בן אחיו של קרל, נפל במלחמה עם המאורים; שניהם גבורי ‘שירי רולנד’.  ↩

  489. שני גבורי האפוס הצרפתי מימי הבינים.  ↩

  490. הנסיך גוטפריד מבולון, ראש מסע הצלב הראשון, מת בשנת 1110 בתואר ‘מלך ירושלים’; רוברט גויסאקרדו, מנהיג נורמנדיה, גרש במאה הי"א את המושלמים מדרום איטליה; ממיסדי השלטון הנורמאנדי בדרום איטליה ובסיציליה.  ↩

  491. הגברת אורת ביאטריקס מראה לדאנטי שהם נישאו מהזבול החמישי (מאדים–מארס) לזבול השישי (צדק–יופיטר); כל זבול רחב מקודמו.  ↩

  492. מהפלאנטה צדק.  ↩

  493. שביבי האהב, הנשמות המופיעות פה.  ↩

  494. עפו בצורת אותיות לאטיניות.  ↩

  495. בת פיגאסוס, שם כללי למוזות השוכנות על הרי הליקון, ושם המעין היפוקריני אשר חצבו פרסות פיגאסוס (מיט' ה).  ↩

  496. ‘אהבו את הצדק אתם, שופטי הארץ’ (חכמת שלמה א, א).  ↩

  497. האות M נראתה כמשבצי זהב על פני הפלאנטה הלבנה ככסף.  ↩

  498. היו מנחשים לפי הזיקים היוצאים מאוד נשרף.  ↩

  499. פה, בראש האות M. צורת האות הגותית M הלובשת דמות ראש הנשר.  ↩

  500. שמשם, האלהים.  ↩

  501. אמן הציור הוא האלהים אשר אינו לומד מאחר אך מלמד את הכל, גם את הצפור לבנות את קנה. ר‘ כתר–מלכות לאבן גבירול: ’אתה חכם ולא למדת מבלעדיך, ולא קנית חכמה מזולתך'.  ↩

  502. האות M הגותית דומה לשושנה על שלטי האצילים.  ↩

  503. כוכב צדק ‘והוא כוכב הרצון והאהבה ומעורר יראת השם ויושר ותשובה וכל מדה טובה… והוא ישפוט תבל בצדק’ (אבן–גבירול, שם).  ↩

  504. העשן, תועבות חצר האפיפיור.  ↩

  505. ישוב, כאשר בראשונה כעס ישו בגרשו את הסוחרים מבית המקדש (מת‘ כא, יב; יו’ ב, יד).  ↩

  506. הכנסיה נוסדה בעינויי ישו וקדושי הדת הנוצרית.  ↩

  507. האפיפיור לוחם את מלחמת הדת בהחרמות הגוזלות מן הנענשים את ‘הלחם’ אשר האב הטוב, האל, הכין לכל: לחם הסעודה הקדושה המסמל את בשרו של ישו בפולחן הנוצרי.  ↩

  508. האפיפיור ג‘ובאני כ"ב (1344–1254) היה מנדה כופרים ומבטל את הנידוי בעד בצע כסף; ג’ובאני, הצורה האיטלקית לשם יוחנן.  ↩

  509. השיחים פאולוס ופטרוס, אף כי מתו למען הכרם (הכנסיה) אשר אתה, יוחנן, מחבל, עודם חיים ברוחם וישלמו לך כגמולך.  ↩

  510. הנני אוהב את יוחנן (אשר דמותו נראתה על מטבעות זהב, פלורינים!) אשר חי במדבר ומת בשעת ריקודי סאלומי, אשר בקשה את ראשו כתשלום בעד ריקודיה (מת'יד, א–יב), עד כי שכחתי את הדייג (פטרוס) ואת פאולוס.  ↩

  511. מאורת צדקת אלוה בזבול המלאכים (שיר ט, 62–61), אך בכל זאת היא נראית לכם פה לא בעד לוט כי אם בבהירות.  ↩

  512. הנשר מנחש את ספקות דאנטי: רק האמונה בישו והטבילה מביאות לאושר נצחי, אך במה אשמו אלה אשר לא שמעו ולא יכלו לשמוע את שמעו של ישו (חר' 78–70).  ↩

  513. לוציפר, יפה המלאכים, מבלי לחכות להתגלות האור האלוהי הזרוע, מרד באל והופל לשחת כשהוא פגום, לא מושלם.  ↩

  514. הזהר הלא–נדלה לעד, האמת האלהית, נקנה רק דרך התגלות.  ↩

  515. כי הראיתי לך כי דין האלהים (החי) לא יובן לשכל האנושי.  ↩

  516. האל אינו בוחר בברואים בגלל טובתם, כי הוא הנוטע בהם תכונות טובות.  ↩

  517. הנשמות המעצבות את דמות כנפי הנשר.  ↩

  518. עודן בתוך סמל נשר הקיסרות.  ↩

  519. אשר האמינו בישו (המעונה על הצלב) כמשיח בטרם הופעתו ואחריה.  ↩

  520. ר‘ מת’ ה, יב; לוקס יג.  ↩

  521. הקיסר אלברט (ט"ט ו, 97) החריב את בוהמיה בשנת 1304; תחוש את חרט האלהים הכותב הכל בספר קורות העולם.  ↩

  522. מלך צרפת פיליפ היפה (1314–1285) הוציא מטבעות פסולות, מת בציד בנפלו מעל סוסו. דאנטי קרא לו ‘הרוצח הצרפתי’, ‘פילאטוס החדש’, ‘הענק העוגב בזונה’ (ט"ט ז, 109; כ' 92; לב, 151; לג, 144). התנגדותו לשלטון האפיפיור הביאה לחיסול מסדר ‘בני המקדש’ (Templarii) ולשריפת מנהיגו די–מוליי (Du Molay) בשנת 1313.  ↩

  523. אדוארד הראשון מלך אנגליה (1307–1272) ורוברט ברוס מלך סקוטלנדיה (1329–1308) נלחמו למען הרחבת גבולותיהם.  ↩

  524. רדינאנד הרביעי מלך קאסטיליה (1312–1295); וינציסלאוס הרביעי מלך בוהמיה (1305–1278),

    ר' ט"ט ז, 102.  ↩

  525. ‘נכה–ירושלים’, מלך נאפולי הצולע קרל השני מאנז‘ו (1309–1289); את מידותיו הטובות תציין האות אלף (אחד) והרעות אות–האלף –(M); ר’ ט"ט כ, 80–79; ע. ו' 107: כ, 63.  ↩

  526. מלך סיציליה (‘אי הלהב’ בגלל ההר אטנה) פרידריך השני (1337–1298); ר' ט"ט ז, 119; ע, כ, 63.  ↩

  527. אנכסיסיס הישיש, אבי איניאס, מת בסיציליה בדרכו מטרויא לאיטליה (אינ. ג, 714–707).  ↩

  528. הדוד של פרדריק השני, מלך מאיורקה יעקוב (1311–1262); אחיו מלך אראגוניה יעקוב השני (1327–1291); ר' ט"ט ז, 119.  ↩

  529. המל דיוניסיוס הראשון, ‘עובד אדמה’, מפורטוגאל (1325–1279); מלך נורוגיה האקון החמישי, ‘ארוך הרגל’ (1319–1299).  ↩

  530. מלך סרביה סטיפאן השני, אורוש מילוטין (1307–1275); (Urosh Milutin) זייף מטבעות ונציה; ראשא (אורוש), שם בירת סרביה, היא נווי באזאר (Novy Bazar).  ↩

  531. אשרי הונגריה אם תתנקם בהרס אשר גרמו לה קודמי אנדריאס בשלישי (1301–1290) וברע הנגרם לה ע"י מלכי צרפת (1342–1301).  ↩

  532. אם נאוארה תתגונן בתוך הריה נגד צרפת.  ↩

  533. על נאוארה ללמוד לקח מניקוסיה ופאמאגוסטה שבקפריסין תחת שלטון העריץ הנריק השני הנושא בדגלו דמות אריה, והוא בעריצותו אינו נבדל מיתר המלכים הנזכרים למעלה.  ↩

  534. השמש.  ↩

  535. השקפה קדומה כי הכוכבים כלם מקבלים אור מן השמש.  ↩

  536. הנשר הוא הסמל.  ↩

  537. הנשמות השרות.  ↩

  538. בכלות אור השמש השוקעת מופיעים ברקיע הכוכבים; כן, בתום הנאום היוצא ממקורו של הנשר, פתחו בשיר להבות הנשמות אשר עצבוהו.  ↩

  539. האהבה השוכנת בנשמות.  ↩

  540. זבול שישי של הפלאנטה צדק–יופיטר.  ↩

  541. ר‘ יחז’ לג.  ↩

  542. הדברים החרותים על לבי.  ↩

  543. העין, אשר בה נשרי–חלוף, כלומר הנשרים על אדמות, רואים בחריפות את השמש. דאנטי רואה רק את עין הנשר השמאלית, כמצויר על דגל–רומי.  ↩

  544. דוד המלך, ר' ט"ט י, 69–55.  ↩

  545. מהנשמות המעצבות את ריס העין; טראיאנוס (מלך 117–98 לפה"נ) דן דין האלמנה בההרג בנה (ט"ט י, 96–73). בזכות חסדו זה נגאל טראיאנוס מהתופת לפי תפילת האפיפיור גריגוריוס הגדול (604), שב לתחיה, ובמותו בפעם השניה הועלה לעדן (ט"ט י, 96–73); אחרי תקופת חייו השניה כנוצרי, הכיר את תענוגי העדן, אולם אחרי הראשונה הכיר, כעובד אלילים,את ענויי התופת.  ↩

  546. החנינה לחזקיהו החולה אחרי תפלתו (מל"ב כ; ידע לח).  ↩

  547. קונסטנטינוס קיסר, במגמה טובה ובתוצאות רעות, כאילו הגיש את איטליה מתנה לאפיפור סילוסטר הראשון (‘מתת קונסטנטינוס’) והעביר את בירתו בשנת 330 לביזאנץ, כלומר העיף את הנשר–הקיסרות ממערב מזרחה, הפך לתנועת השמים (כנגד רצון השמים!), יחד עם חוקיו, ר' ת. יט, 117–115; ט"ט לב, 129–124; ע. ו, 97.  ↩

  548. וילהלם השני מלך סיציליה (1189–1166) נינו של גויסקארד הנדיב הידוע; סיציליה מקוננת כי עוד נמצאים בחיים קרל מאנז'ו (שיר יט, 129–127) הנלחם בה ברצותו לכבשה, וגם מלכה הרע פרדריק השני (שיר יט' 131).  ↩

  549. ריפיאוס, איש טרייאני, איש הצדק והאמת לפי איניאס ב, 426.  ↩

  550. סמל הנשר המביע את רצון האלהים.  ↩

  551. אף כי ספקי נראה ככתוב על פני, הוא הפליט מפי את השאלה: ‘מה אלה לנו?’; איך הגיעו לגן עדן עובדי אלילים אלה, טריאנוס וריפיאוס?  ↩

  552. זהר הנשמות גבר בגבור שמחתן לפתור את ספקותיו של דאנטי.  ↩

  553. ר‘ מת’ יא, ב.  ↩

  554. זה האמין בישו העתיד לבוא, העריץ את הרגלים שתדוינה על הצלב, וזה בישו אחרי בואו, העריץ את הרגלים שדוו.  ↩

  555. ר‘ הערה לחר’ 48–43.  ↩

  556. התקוה החיה של גריגוריוס הגדול.  ↩

  557. אמונת ריפיאוס בישו העתיד לבוא ומלחמתו באלילות, הן פרי דמיונו של דאנטי.  ↩

  558. ריפיאוס חי כאלף שנה לפני הנצרות (ברית הטבילה); את טבילתו הרוחנית ליוו שלש המידות הנוצריות (אמונה, תקוה ואהבה) אשר נראו לדאנטי בדמות שלש הנשים הצועדות בגן העדן התחתון אצל האופן הימני של המרכבה (ט"ט כט, 129–121).  ↩

  559. גזר שחק, הגוזר מראש את גורל חיי הנפש על אדמות ובשמים.  ↩

  560. השנים, טראיאנוס וריפיאוס.  ↩

  561. בת המלכה שמילי, אהובת יופיטר ואם בכחוס; לפי עצת יונו היא הסתכלה ביופיטר במלוא זהרו אשר שרף אותה (מיט' ג).  ↩

  562. לפלאנטה שבתאי–סאטורן ובה אנשי ההסתכלות האלהית.  ↩

  563. בחדשי מרס–אפריל 1300 נמצא שבתאי במזל האריה.  ↩

  564. בפלאנטה הזאת.  ↩

  565. העונג להביט בביאטריקס והעונג למלאות את עצתה ולהביט בדבר אחר.  ↩

  566. בתוך שבתאי הנע מסביב לאדמה; סאטורן, בן אוראנוס ואבי יופיטר, היה אל השלום ובשלטונו שרר ‘דור הזהב’ (ר‘ ת. יד, 96; מיט’ א, 112–89).  ↩

  567. פטר דאמיאנו (מת 1072), נקרא כן לאות תודה על שם אחיו דאמיאנוס שאסף אותו אחרי שהוריו האביונים הזניחוהו; היה הגמון באוסטיה בשנת 1058, נתפרסם כמיסר דרכי הנזירים השחותות.  ↩

  568. בראות האל.  ↩

  569. אזנך לא תוכל לשאת את עצמת שירנו כשם שעינך לא תוכל עתה לסבול את ברק עיני ביאטריקס.  ↩

  570. על רום מדרגות הסולם.  ↩

  571. את האור העוטף אותו.  ↩

  572. באלוהים.  ↩

  573. ר' שיר יד, 41–40.  ↩

  574. שאלתך על גזרת השמים.  ↩

  575. שאלתך בחר' 78–77: מדוע רק אני נבחרתי לשיחה הזאת.  ↩

  576. רכס הרי האפנינים הקרוב לפירנצי.  ↩

  577. במחוז האפנינים, בין גוביו ובין פרגולה, על צלע ההר, נמצא המנזר פונטי אילאנה.  ↩

  578. פטר דאמיאנו היה חותם את שמו ‘הנזיר פטר החוטא’ (Petrus peccator monachus); חי זמן מה במנזר סאנטה מאריה פומפוזה, על האי בקרבת נפילת הנהר פוא לים האדריאטי.  ↩

  579. כובע הקארדינאלים.  ↩

  580. כפא, כנויו הארצי של שמעון פטר, הוא הליח פטרוס (ר‘ יו’ א, מב), הכלי, השליח פאולוס, לפי פ"ש ט, טו (ר'ת. ב, 28); כפא, בארמית אבן, ותרגום ליונית פטרוס (אבן).  ↩

  581. שיר כא, 12–4, 63–58.  ↩

  582. מדבר בנדיקטוס הקדוש, מיסד מסדר הבנדיקטינים.  ↩

  583. פן תפסיד זמן בדרכך זו הנשארה, אענך על אשר רצית לשאול על אודותי.  ↩

  584. ההר קאסינו בדרום איטליה; בנדיקטוס החריב את מקדש אפול העתיק ובמקומו הקים את מנזרו בשנת 529.  ↩

  585. את שם ישו.  ↩

  586. הפרחים: הרגשות, רעיונות ודבורים; הפרי: המעשה.  ↩

  587. מאקאריו הגדול המצרי, או מאקאריו מאלכסנדריה (מת 405), נזיר; רומואלדו (1027–960), מיסד מסדר הקאמאלדוליסטים.  ↩

  588. באמפיריאום דאנטי יראה את בנדיקטוס בדמות אדם חי (שיר לב, 35).  ↩

  589. ר‘ בר’ כח.  ↩

  590. שחיתות הנזירים (ת. יא, 111–95; יז, 78–34).  ↩

  591. לא לקרובי משפחות הנזירים.  ↩

  592. השליח פטרוס, האפיפיור הראשון; ר' פ"ש ג.  ↩

  593. פראנציסקוס מאסיזי, ר' שיר יא, 117–43.  ↩

  594. נס קריעת ים סוף והירדן גדל מן הנס הנחוץ להחזיר לטובה את הנזירים השחותים.  ↩

  595. ר' לוקס יח, יג.  ↩

  596. מזל התאומים; אליו נישא דאנטי בעופו לזבול השמיני, ‘זבול כוכבי שבת’.  ↩

  597. לפיכך נולד דאנטי בין י“ח במאי וי”ז ביוני (1265) שאז היתה השמש במזל התאומים.  ↩

  598. הזבול השמיני.  ↩

  599. אל האלהים.  ↩

  600. לתפקיד הקשה לתאר את הגבוהים בזבולי העדן.  ↩

  601. לקהל נשמות המנצחים (שיר כג, 21–19).  ↩

  602. את האדמה.  ↩

  603. כל המתרומם מעל חרדות חיי הארץ.  ↩

  604. הלבנה (שיר י, 67).  ↩

  605. ללא כתמים שאותם דאנטי הסביר כתוצאת הדוק והעובי של החומר (שיר ב. 148–140); עתה נראה הצד השני של הלבנה ובו אין כתמים.  ↩

  606. הענק היפריון, בן אוראנוס (השמים) וגיאה (האדמה), אביו של הליוס (השמש); מאיה בת אטלאנטה, אהובת יופיטר, אמו של מרקור. פה נקראת מאיה הפלאנטה מרקור; דיוני אם וינוס (שיר ח, 7), פה כינוי לפלאנטה נוגה–וינוס; יופיטר–צדק, רך החום, נמצא בין בנו החם מאדים–מארס ובין אביו הקר שבתאי–סאטורן.  ↩

  607. חצר הדיש, האדמה הקטנה לעומת מערכת הכוכבים; דאנטי נמצא עתה תחת קו–הצהרים של ירושלים העובר, לפי ידיעותיו הקוסמוגרפיות, מעל אמצע כדור הארץ הצפוני, אשר בו היבשה (ר' שיר כז, 87–76).  ↩

  608. ביאטריקס מביטה בקו הצהרים, והשמש העוברת בו נראית כאילו מאיטה לכת (ט"ט לג, 105–103).  ↩

  609. נשמות הניצוח מופיעות בזבול השמיני.  ↩

  610. מושלת הלילה, בין נימפות הנצח, הכוכבים.  ↩

  611. אלפי נשמות; חמה: ישו, ר‘ מת’ יז; כשם שהשמש מאצילה מאורה לכוכבים.  ↩

  612. דמות ישו האלוהית.  ↩

  613. המוזה פוליהימניה שרת השירה הלירית, ואחיותיה יתר המוזות.  ↩

  614. הורד, מאריה; השושנים, השליחים.  ↩

  615. ישו, מקור הנוגה, נישא אל על ועיני דאנטי לא יכלו עוד לראותו.  ↩

  616. בשמעו כי הוא יוכל לראות את מאריה, המכונה ‘ורד’ בפי ביאטריקס, הוא מחפש אותה בגדול האורות המבריקים לפניו.  ↩

  617. המלאך גבריאל.  ↩

  618. באמפיריאום.  ↩

  619. כן נסתיים השיר של הלהבה הפורחת בצורת עיגול.  ↩

  620. הזבול התשיעי, שמי הבדולח או המניע הראשון המקיף את יתר הזבולים (‘גוילי החלד’) והקרוב ביותר לאמפיריאום; ר' הקדמה; שיר א, 77–76  ↩

  621. אחרי לכת מאריה העטורה בזרו של גבריאל והנישאת לאמפיריום אחרי ישו.  ↩

  622. Regina Coeli, מלכת השמים, המנון למאריה בחג הפסחא.  ↩

  623. הנשמות, אשר בחייהן היו ארגזים מלאים זרע טוב; ר‘ מת’ יג, ג–כד; מרקוס ד, ג–ל; לוקס ח, ה–טו.  ↩

  624. הצדיקים ויתרו על כל עשרם בחייהם.  ↩

  625. צדיקי העדות הקדומה (המקרא) ועדותנו (האבנגליון).  ↩

  626. השליח פטרוס שומר את המפתחות למלכות השמים.  ↩

  627. סעודת החסד הרוחנית: כבש–יה, ישו; ר‘ מת’ כב; לוקס טו.  ↩

  628. מי קושט, השכל האלוהי.  ↩

  629. הנשמות במחול חוגים רבים.  ↩

  630. מהירות המחול המתאימה למידת האושר.  ↩

  631. נשמת השליח פטרוס; הוא דרך על המים בכח אמונתו; ר‘ מת’ כה, ו וכו'.  ↩

  632. בהסתכלות באל נשמות הברוכים רואות את הכל (שיר ט, 75–73).  ↩

  633. הנבחן באוניברסיטה הביא נימוקים לחיזוק הרצאתו, אך הפוסק היה הבוחן.  ↩

  634. אחיך, השליח פאולוס; דאנטי מביא את דברי פאולוס במכתב לעברים (יא, מ).  ↩

  635. השהם, האמונה.  ↩

  636. האבנגליון והמקרא.  ↩

  637. בנסים המסופרים בכתבי הקודש ואשר לא הטבע פעל אותם.  ↩

  638. התפשטות הנצרות ללא נסים הוא הנס הגדול המאשר את אמיתת ספרי הקודש.  ↩

  639. בשמעם מפי מאריה מגדלינה כי קברו של ישו ריק, מיהרו פטרוס ויוחנן למקום, ופטרוס קרב הראשון לקבר (יו', כ).  ↩

  640. האלוהים, הבלתי נע, מניע את השמים בהעירו בם אהבה אליו והיא מניעה אותם (שיר א, 77–76).  ↩

  641. כלכם, השליחים.  ↩

  642. דאנטי מקוה לשוב לפירנצי מגלותו.  ↩

  643. הזאבים, שונאי דאנטי מחבלי העיר היפה.  ↩

  644. בשבח ובשערות זקנה.  ↩

  645. דאנטי מתאוה להיכתר בזר משוררים בכנסית ג'ובני האהובה (ת. יט, 17) אשר בה נטבל.  ↩

  646. ר' שיר כד, 153–148.  ↩

  647. ראשית הביכורים, השליח פטרוס (שיר כד, 21–19).  ↩

  648. השליח יעקוב; לקברו בקומפאסטיליה הספרדית זורמים צלינים רבים.  ↩

  649. השליחים פטרוס ויעקוב.  ↩

  650. למן, לאושר העדן.  ↩

  651. השליח יעקוב במכתבו (א, ה) מדבר על נדבתו של האלוהים.  ↩

  652. בוחן את דאנטי בעקרון התקוה כשם שפטרוס בחן אותו בעקרון האמונה.  ↩

  653. יצגת את התקוה: בשלוש התגלויותיו של ישו נלוו עליו שלשת השליחים: פטרוס, יעקוב ויוחנן, המסמלים, לפי מפרשי האבנגליון, את האמונה, התקוה והאהבה (מת' יז, כו; מרקוס ט, א; יד, לג; לוקס ה, נא; ט, כח).  ↩

  654. אל פטרוס ויעקוב (ור‘ תה’ קכא, א).  ↩

  655. בעדת לוחמי הכנסיה.  ↩

  656. באור האלוהי.  ↩

  657. מחיי העולם הזה (מצרים) לירושלים של מעלה.  ↩

  658. רומ' ח, כה.  ↩

  659. דוד בתה' ט, יא.  ↩

  660. ר‘ יחז’ א, יג.  ↩

  661. עד הסוף, עד שעזבתי על אדמות את מלחמתי למען הדת.  ↩

  662. לבוש משנה (ישע' סא, ז), אושר הגוף והרוח לאחר תחית המתים.  ↩

  663. יוחנן מדבר (התגל' ז, ט–יז) על אושר הצדיקים עטופי לבוש צח.  ↩

  664. השליח יוחנן.  ↩

  665. מיום כ“א בדצמבר עד כ”א ביאנואר עולה מזל סרטן עם שקיעת החמה ונראה ברקיע כל הלילה; אילו היה בו כוכב בהיר כלהבה הזאת, כי אז ידע החודש הזה אור מלא גם ביום גם בלילה.  ↩

  666. בסעודה האחרונה הניח יוחנן את ראשו על לבו של ישו ‘קאת–ישענו’ (יו‘ יג, כג; כא, כ; על ’קאת‘ עי’ תה' קב, ז); לפי אמונת–העם מחיה הקאת את גוזליה המתים בדמה בדקרה במקורה את חזה.  ↩

  667. ישו לפני מותו הטיל עליו להיות ממלא מקומו כבן למאריה (יוח' יט, כו–כז).  ↩

  668. האמינו כי יוחנן עלה השמימה בגופו, ודאנטי מתאמץ לראות את הגוף; אך הגוף, אומר לו יוחנן, ינוח בקבר עד אשר יגדל מספר הנשמות בעדן כנגזר בסוד האלוהים, עד יום הדין האחרון.  ↩

  669. בלבוש משנה, גם ברוח גם בגוף, שוכנים בעדן רק ישו ומאריה, אלה השנים שנישאו לפני–זה מפה לאמפוריאום (שיר כג, 87–85, 120–112).  ↩

  670. האור מסנור את עיני דאנטי.  ↩

  671. ר' סוף שיר כה.  ↩

  672. אור יוחנן השליח.  ↩

  673. יוחנן בוחן את דאנטי בעקרון האהבה אחרי שפטרוס ויעקוב בחנוהו בעקרונות האהבה והתקוה.  ↩

  674. ביאטריקס במבטה תאיר את עיני דאנטי כמו אשר יד חנניה רפאה את עיני השליח פטרוס בדרכו לדמשק (פ"ש, ט, י, וכו').  ↩

  675. האל, שהוא הטוב הנצחי, הוא האלף והתו של כל הכתוב על גוילי לבי, אשר את שורותיהם אני קורא בקול ובלחש; כל אהבתי נתונה לאלוהים.  ↩

  676. לאלוהים.  ↩

  677. נשמתי נמשכה אל האלוהים, אל ההויה: כל הטוב הנמצא בזולתו איננו אלא זיק מאור קדושתו.  ↩

  678. ההוכחה כי האל הוא הטוב הנעלה.  ↩

  679. אריסטו המורה כי האל הוא הסיבה הראשונה, עילת העילות, אשר נשמות בני אדם שואפות להתאחד אתה.  ↩

  680. ר' שמות לג, יט.  ↩

  681. דברי יוחנן באבנגליון או בהתגלות.  ↩

  682. בעדות כתבי הקודש.  ↩

  683. הנשר הוא סמל יוחנן המבשר.  ↩

  684. ההכר החי שהאל הוא הטוב הנעלה (חר' 18–16, 36–31).  ↩

  685. כל הברואים.  ↩

  686. מקרום אחד של גוף העין לשני.  ↩

  687. נשמת אדם הראשון.  ↩

  688. כל אחת מבנות אדם היתה גם בתו גם כלתו, אשת בנו.  ↩

  689. הלך–רוחה של חיה מכוסה נגלה לנו בתנועותיה: כן דאנטי ראה את שמחת אדם בצהלת האור העוטף אותו.  ↩

  690. שאלתך נגלית לי בהסתכלי באלוהים (מראת הקושט) כי בו משתקף כל דבר, אף כי אין דבר אשר בו משתקף האל כלו (ר' שיר ט, 75–73).  ↩

  691. הגן העדן התחתון על פסגת טור–הטוהר אשר משם ביאטריקס נישאה עם דאנטי לשמים.  ↩

  692. בפרור התופת, שלשם ירדה ביאטריקס ובקשה מאת וירגיל לעזור לדאנטי התועה (ת. ב, 120–52), אדם שהה 4302 שנים בגעגועים לאושר, עד כי ישו ירד לתופת והוציאו משם (ת. ד, 55).  ↩

  693. בחיי אדם על אדמות עברה השמש במסלולי כל המזלות 930 פעם, כלומר אדם חי 930 שנה (בר' ה, ה).  ↩

  694. ‘שפה אחת ודברים אחדים’, כלו אחרי נמרוד (ת. לא, 81–76; ט"ט יב, 36–34).  ↩

  695. אדם עונה על שאלה שניה אשר הוא קורא ברוחו של דאנטי (חר' 112): בגן העדן התחתון הוא שהה רק שבע שעות, מהבוקר עד אשר השמש המירה אחרי השעה השישית מזריחתה רובע ברובע, כלומר עברה מרובע אחד של מסלולה היומי (כ"ד שעות) לרובע השני.  ↩

  696. ארבע אורות: פטרוס, יעקוב יוחנן, אדם.  ↩

  697. פטרוס; הלהב סביבו הולך ומתאדם ברבות זעמו: היה לבן ככוכב צדק והפך אדום כמאדים–מארס.  ↩

  698. האפיפיור בוניפאציוס השמיני (1303–1294), ר' ת. יט, 57–52; כז, 111–67; ע. ל, 148; קברו של פטרוס, לפי המסורת, ברומי; לוציפר, המלאך שמרד.  ↩

  699. ישו הצלוב.  ↩

  700. הגמונים בשלש המאות הראשונות.  ↩

  701. להפריד בין הגולפים אהובי האפיפיור ובין הגיבלינים שנואיו.  ↩

  702. שני יורשי בוניפאציוס: קלמנס החמישי (1314–1305), יליד גאסקוניה (ת. יט, 83; ע. יז, 82; ל, 148–142) אשר העביר את בירתו לאויניון, ויוחנן הי"ב (1334–1316), יליד קאורסה (שיר יח, 136–130); ‘לשתות דמנו’, להחריב את הכנסיה אשר נוצרה בדם קדושיה ואשר בגדה בתפקידה (‘חוק נועד ליושר’).  ↩

  703. נצחונו של סציפיו אפריקאנוס על חניבעל (שיר ו, 52).  ↩

  704. השמש נכנסת למזל הגדי בדצמבר.  ↩

  705. נשמות הקדושים העולות לאמפיריאום.  ↩

  706. מעל האזור הראשון הקרוב לקו המשוה; אז חלקו את חצי כדור הארץ הצפוני, אשר בו משתרעת היבשה מקו–הצהרים של גאנגיס במזרח ועד קו הצהרים של קאדיס הספרדית במערב, לשבעה אזורים מקבילים לקו המשוה; באמצעם, לפי דנטי, עובר קו הצהרים של ירושלים השוכנת ממול טור–הטוהר שבחצי הדרומי. בראשונה הביט דאנטי על האדמה ממזל התאומים (שיר כב, 153–133) מעל קו הצהרים של ירושלים, והשמש היתה במזל טלה, כמ"ה מעלות יותר מערבה, כלומר היא עברה, מקו הצהרים של טור–הטוהר, 2250 של כדור הארץ, ומשעת עליתו של דאנטי עברו 15 שעות (ר' שיר א, 47–43); עתה דאנטי נמצא מעל קו הצהרים של קאדיס, כלומר עבר יחד עם זבול כוכבי–שבת עוד רבע–חוג במשך שש שעות.  ↩

  707. אוליכסיס עבר את עמוד הרקוליס (גיבראלטר) וטבע בים מול טור–הטוהר (ת. כו, 96 וכו').  ↩

  708. החוף הפיניקי, אשר שם יופיטר בדמות שור חטף את המלכה אירופה, הושיבה על גבו והסיעה לאי כרתים (מיט. ב, 875–883).  ↩

  709. הדיש, האדמה (שיר כב, 152); השמש עברה כמעט מרחק של מסלול שלם של המזל; חלק גדול של היבשה המזרחית היה שרוי בחושך.  ↩

  710. ממזל התאומים, קאסטור ופולוכס, אשר נולדו מהביצה אשר הטילה לידה לאביהם יופיטר.  ↩

  711. לשמי הבדולח, הזבול התשיעי, או המניע הראשון.  ↩

  712. מרכז תבל, האדמה, נח, ומסביבו נעים כל הזבולים.  ↩

  713. את הזבול התשיעי מקיף האמפיריאום (ר‘ הקדמה ור’ שיר א, 78–76; שיר ב, 123–112).  ↩

  714. האלוהים בעצמו שולט על האמפיריאום, ועל יתר הזבולים שולטים המלאכים (שיר ב, 129).  ↩

  715. אהבה ואור הממלאים את האמפיריאום (שיר ל, 42–39) מקיפים את הזבול התשיעי כמו שהוא מקיף את יתר שמונה הזבולים.  ↩

  716. כאשר מודדים את המספר 10 במספרים 5, 2.  ↩

  717. שרשי הזמן הבלתי נגלים הושמו בזבול המניע הראשון, ועפאי הזמן הנגלים הושמו ביתר הזבולים: בתנועות הכוכבים.  ↩

  718. מבלי לשים לב לימי הצום.  ↩

  719. עִוֵּר מין המשפחה האנושית, הבת היפה של השמש הבורח מן הלילה ומביא את הבוקר.  ↩

  720. כשלטון האזרחי כשלטון הכנסיה אינם נאמנים לתפקידם (ט"ט ו, 151–76).  ↩

  721. בטרם יאנואר יחדל להיות בחורף, בגלל אי דיוק הלוח היוליאני הקדום. הלוח החדש של האפיפיור גריגוריוס הי"ג הותקן בשנת 1582. ביאטריקס מנבאה קרבת תקופת הצדק בחיי בני–האדם.  ↩

  722. הסופה, הגואל אשר יבוא להציל את האנושות; ר' נבואת וירגיל על הכלב (ת. א, 102) ונבואת ביאטריקס על 515 (ט"ט לג, 43).  ↩

  723. בניגוד לאמור למעלה חר' 126–124.  ↩

  724. נקודה גיאומטרית, שאין לה ממדים, סמל לאלוהים.  ↩

  725. איש הרואה פתאום להבה במראה ופונה אחורנית להיוכח אם אין המראה מרמה אותו, כלומר אם אמנם ישנה להבה בחדר המשתקפת במראה: כן דאנטי, הרואה בעיני ביאטריקס נקודה לוהטת, פונה לראות את מקורה.  ↩

  726. את הנקודה הקיף חוג–אש כגון חוגי הזהר באדים סביב לירח או לשמש.  ↩

  727. את החוג הזה ואת יתר החוגים המקבילים מעצבים מלאכים הפורחים סביב לנקודה: סביב האלוהים. תשעה הם החוגים לפי תשע מערכות המלאכים והן בשלש קבוצות: שרפים, כרובים, כסאות; מלכויות, גבורות, איתנים; נסיכויות, אראלים, מלאכים. דאנטי לקח את שמות המלאכים מתוך הספר De Coelesti hierarchia המיוחס לדיוניסיוס אריאופאגיטא אשר פאולוס העבירו לנצרות (פ"ש יז, לד).  ↩

  728. מהירות המניע הראשון.  ↩

  729. כגדול מרחקם מן המרכז, מן האדמה, כן יחישו לנוע, כלומר בהיותם צפופים ובאין ריוח בין אחד לרעהו.  ↩

  730. את הזבול התשיעי, בו נמצאים עתה דאנטי וביאטריקס, מקיף האמפיריאום שהוא כלו ‘אור ואהב’ (שיר כז, 112  ↩

  731. תמה דאנטי: עולם החומר (חר' 49) בנוי לפי דוגמת העולמות העליונים, אך בהם החוגים ממהרים לנוע כמידת קרבתם למרכז, ובו כמידת רחקותם מן המרכז!  ↩

  732. עד כה איש לא טרח לפתור את השאלה (הקשר) הזאת ועל כן פתרונה קשה.  ↩

  733. גודל הגלגלים תלוי במידת הכח אשר הם מקבלים ממעלה ומעבירים זבול זבול למטה עד לאדמה (שיר ב, 123–112).  ↩

  734. כגדול כוח הגלגל, כן תגדל השפעתו המתאימה, כמובן, לגודל הגלגל אם כל חלקיו מושמים במידה שוה (אין לשכוח כי הגלגלים בעלי שכל, ר' הקדמה!).  ↩

  735. המניע הראשון, המניע את עצמו וכל יתר הזבולים, הוא המושלם ביותר ומתאים לקטן החוגים סביב לנקודת הלהט, כי הוא קרוב מכלם לאהבה ולדעת (לאלוהים).  ↩

  736. אם נשים לב לכח השוכן בזבולים וחוגי המלאכים, ולא רק לגדלם, נראה בנקלה את הקשר הישר בין מידת שלמות כל זבול ובין שלמות השכל השולט בו, כלומר שכל המלאכים המניעים אותו (שיר ב, 129): לנפח גדול מתאימה מידת כח גדולה, ולהפך. בזבול התשיעי, המושלם ביותר, שולטת הכת הגבוהה שבמלאכים, השרפים; בלבנה, הזבול הקרוב ביותר לאדמה והרחוק ביותר מהמניע הראשון, שולטת כת המלאכים הרחוקה ביותר מנקודת הלהט (שיר ז, 37–34); הכת השביעית, נסיכויות, שולטת בזבול השלישי, נוגה–וינוס.  ↩

  737. בוריאס, הרוח הצפונית, מוציא מצד לחיו הימנית רוח צפונית–מערבית הקלה מהרוח הצפונית–מזרחית.  ↩

  738. ממציא השחמט (אשקוקי) בקש לו מן המלך כתגמול כמות חטים, החל מאחת שתנוח על המשבץ הראשון ובהכפלה בטור גיאומטרי על יתר 63 משבצי הלוח; המלך צחק על בקשה כה צנועה, אך במהרה נוכח לדעת כי כל ארצו לא תכי [אולי צ“ל *תכיל*? הערת פב”י] מנת חטים כה גדולה, שהיא 264–1, כלומר: 18,446,744,073,709,551,615.  ↩

  739. החוג הדבק בנקודה, השרפים, והשני הכרובים.  ↩

  740. כרוב חיבתם ליה, תחיש תנועתם.  ↩

  741. יכלת המלאכים להשיג את ה' שוה לכוח ראיתם.  ↩

  742. כסאות, ר' שיר ט, 65–61.  ↩

  743. כל כת מלאכים יודעת חדוה כמידת השגתה את ה'.  ↩

  744. שלמות ההשגה היא פרי זכויותיו של המסתכל, והן פרי חסדי האלוהים ופרי רצונו של המסתכל (שיר כט, 66–61).  ↩

  745. החסד והרצון קובעים את דרכת הזכויות; דרגת הזכויות קובעת את שלמות ההסתכלות; זו קובעת את מידת האהבה והאושר (שיר יד, 42–37).  ↩

  746. טלה–הליל: הסתיו, שאז רואים בלילה את מזל טלה הבלתי נראה באביב, כי אז הוא מלוה את השמש.  ↩

  747. שלוש אלות, ר' ת. ז, 87, ושם גם הגורל גם המלאכים השולטים בזבולים נקראים אלים.  ↩

  748. אריאופאגיטא (שיר י, 117–115; ור‘ הערה לחר’ 25); האפיפיור גריגוריוס הגדול (604–590) חילק את המלאכים בסדר אחר; דאנטי בספרו Convivio (ב, ו) נוטה משניהם, אך עתה מתקן את טעותו (ר' גם שיר ח, 37–34).  ↩

  749. מורו של דיוניסיוס, השליח פאולוס, עלה בחייו השמימה (ת. ב, 30–28) וראה והבין את סוד מערכת המלאכים ועוד סודות שמים אחרים.  ↩

  750. ביאטריקס מחרישה לרגע קל, ברגע אשר בו נמצאים זה מול זה, בנקודות האופק הפוכים ובמרחק שוה מן הזנית, התאומים ילידי לאטונה: השמש (אפול) במזל טלה, והלבנה (דיאנה) במזל מאזנים, שאחר רגע קל שתיהן עוברות לרקיע חדש, כי השמש שוקעת מתחת לאופק והלבנה עולה.  ↩

  751. ר' שיר כח, 18–16.  ↩

  752. דאנטי רוצה לדעת, מתי, איה ואיך נבראו המלאכים (חר' 47–46); ביאטריקס קוראת את שאלתו באלוהים, במקום ‘כל אי וכל מתי אוחדו’ (שכל זמן בשבילו ‘עתה’, וכל מקום בשבילו ‘פה’).  ↩

  753. בשעת היצירה, התגלתה ‘חבת הנצח’ (האלוהים) ‘בחיל חבות חדש’, כלומר במספר רב של יצורים האוהבים אותה, לא מפני שהיא רצתה להגדיל שלמותה, כי לא יתכן דבר זה, אלא לבעבור שכל הויה היוצאת ממנה, כצאת קרן האור ממקורה, תוכל לאמר ‘הנני’, כלומר להכיר את קיומה.  ↩

  754. אך האל לא נח ללא פעולה לפני היצירה, כי לא ‘לפני זה’ ולא ‘אחרי זה’ חלו עליו, שהוא מעבר לזמן, בנצח (חר' 16), כשרוח אלוהים רחפה על פני המים (בר' א, ב).  ↩

  755. מקשת בעלת שלשה מיתרים נפלטים שלשה חצים: כן נועדו שלש פנים לכל הנוצר ע"י האל המשולש (מושג נוצרי של האלוהות): צורה, חומר, וערבוב שניהם: שלש הפנים האלה יצאו למציאות בשלמות ובבת אחת, כי בימי הבריאה היה הכל טוב מאוד (בר' א, לא).  ↩

  756. הכל נברא בבת אחת, כקרן החודרת בבת אחת לכל חלקי גוף שקוף (אז לא ידעו כי האור מתפשט בזמן). כן נבראו גם צורות העצם גם סדריהן, כי יחד עם היקום נוצרו גם הסדרים; ברום העולם נוצרו הברואים הנועדים לטהרת המעש, או הצורות (חר' 22), כלומר הויות פעילות מחוסרות גוף, מלאכים; למטה, על אדמות, כל ‘יש בכוח’, כלומר החומר; ובאמצע איחוד החומר והצורה.  ↩

  757. היארונימוס (420–340), תיאולוג נוצרי.  ↩

  758. האמת שמלאכים נבראו עם שאר היקום.  ↩

  759. מחברי ספרי הקודש היהודים והנוצריים.  ↩

  760. אילו נבראו המלאכים לפני היקום כלו, היו נשארים זמן מה ללא יכולת הפעלת שלמותם כמניעי הגלגלים.  ↩

  761. הבינות איה, מתי ואיך נבראו המלאכים; מעל לעולם (חר' 45–37), פתאום ובצורת טהרת המעש (חר‘ 30–25, והערות לחר’ 36–22).  ↩

  762. עניתי על שלש שאלותיך.  ↩

  763. חלק המלאכים ובראשם לוציפר מרדו והופלו מן השמים עד למרכז הארץ, לתפת (ת. לד, 124–121), וכן הדליחו את חומר יסודות הארץ.  ↩

  764. סביב הנקודה היוקדת (שיר כח, 45–25).  ↩

  765. לוציפר השקוע בתוך הקרח במרכז האדמה (ת. לד) נלחץ תחת כל סבלי תבל.  ↩

  766. ועד קודש, המלאכים.  ↩

  767. הדעה כי המלאכים מבינים, זוכרים ורוצים, אינה נכונה, באשר בעלי השכל והרצון המושם אינם זקוקים לזכרון כי בהסכלותם תמיד באלוהים הם רואים בו בכל רגע את כל העבר, ההוה והעתיד ואין דבר המפסיק את חזותם.  ↩

  768. שם, על אדמות, דומים המלומדים לחולמים בהקיץ, ויש אשר בעצמם אינם מאמינים במוצא פיהם, ואלה מרבים אשם ובושת.  ↩

  769. בכתב, בדברי אל חי.  ↩

  770. ביום תלית ישו ירד חושך על כל האדמה (מת' כז, מה; מרקוס טו, לג; לוקס כג, מד); ולא היה זה ליקוי חמה טבעי, כי דרך נס היה, ועל כן חשך גם קצה המזרח גם קצה המערב, שלא קורה בליקוי חמה טבעי.  ↩

  771. בינדו ולאפי (קיצור של אילדבראנדו ויאקופו, יעקוב), שמות נפוצים בפירנצי בימי דאנטי.  ↩

  772. אמונה עיוורת בדברי מטיפים, כמוה כקלות דעת.  ↩

  773. הברדס במעיל המטיף מתנפח כשהקהל צוחק להלצותיו; היה נהוג להכניס הלצות בדרשות בכנסיה.  ↩

  774. עוף נכל, השטן המתחבא בברדס המטיף המבטיח למאזיניו, ללא יסוד ובתקות תשלום, כפרת חטאים (‘אינדולגנציות’).  ↩

  775. אנטוניוס הקדוש (356–251) המצויר עם חזיר רובץ לרגליו, סמל לשטן הנכנע; נזירי מנזרו ודומיהם להם המוכרים כתבי כפרת–חטא בעד בצע כסף, משמינים את החזיר הזה ואנשים רבים, חזירים גסים ממנו: את עצמם, את אהובותיהם ואת ידידיהם.  ↩

  776. סטינו מהשיחה על המלאכים ועלינו לשוב לענין זה פן נפסיד את הזמן העומד לרשותנו.  ↩

  777. דברי דניאל (ז, י) רומזים על מספר עצום אך לא מסוים.  ↩

  778. מקור האור (האל) אוסף במלאכים באופנים שונים, הכל לפי יכולת השגתם את האלוהים.  ↩

  779. האהבה לאלוהים צומחת מהשגת כבודו (שיר כח, 111–109) ודרגת אהבת המלאכים תלוי בדרגת השגתם.  ↩

  780. אז חישבו את חוג האדמה ב–20.400 מיל; אם הצהרים עלו במרחק ששת אלפי מיל מאתנו (כלומר כמעט רבע החוג), כי אז נראה אנחנו את זריחת השמש כעבור שעה; בשעה זו צל האדמה במרחב נוטה כמעט בקו ישר עם האופק ועמקי שמינו (שמי הזבול השמיני, זבול כוכבי–שבת), נעים כה חיוורים עד כי אור הכוכבים הבהירים ביותר אינו מגיע עוד עד לאדמה.  ↩

  781. תשעה חוגי המלאכים מסביב לנקודה הלוהטת אשר הכתה בעורון את עיני דאנטי (שיר כח; כט, 9).  ↩

  782. האל, מקיף את הכל, נראה פה כאילו מוקף, בדמות נקודה מרכזית, בחוגי מלאכים מקבילים.  ↩

  783. לפי הגדרת ימי הבינים: טרגדיה, כל יצירה בסגנון נשגב שסופה עצוב; קומדיה, כל יצירה בשפה עממית שסופה שמח; לפיכך דאנטי קרא ליצירתו קומדיה (ת.יד, 180; כא, 2).  ↩

  784. הנחתי לביאטריקס לדבר בקול חזק מקול שירי, החלש עתה מלהביע את כל עצמת חזוני.  ↩

  785. יצאנו מן הזבול התשיעי, האחרון מזבולי החומר, ובאנו לאמפיריאום, הזבול העשירי שכולו רוח, משכן האלוהים, המלאכים ונשמות הצדיקים.  ↩

  786. שני חילות העדן: המלאכים והנשמות, והן תופענה בדמות אשר תקבלנה ביום הדין האחרון בלבשן שנית גוף בשר (ת. 99–94; ע. כב, 63–58).  ↩

  787. האהבה האלוהית מקבלת באור לוהט את כל באי האמפיריאום להכשירם להסתכלות באור האלוהי, כשם שמכינים את הנר למען תציתנו האש.  ↩

  788. עליך לשתות ממי הנהר הזה, כלומר להסתכל בזהרו, למען תסתגל לאורה עזה ממנו אשר תשביע את צמאונך להכיר את הכל אשר יקום עתה מולך (חר' 71).  ↩

  789. כל הנראה לך עתה: הנהר, הזיקים והפרחים, יראה לך בבהירות יותר נשגבת: הנהר בדמות ורד–העדן ובו, כמו באמפיתיאטרון, שוכנות הנשמות: החופים כמעלותיו; הפרחים כנשמות היושבות עליהן; הזיקים כמלאכים המעופפים בין הנשמות ובין האלוהים (שיר לא, 18–4).  ↩

  790. ואך הסתכלתי בזהר–הנהר.  ↩

  791. מחנה המלאכים ומחנה הנשמות.  ↩

  792. האמפיריאום מואר באור בלתי–חמרי המכשיר את היצורים להסתכל באלוהים; האור הזה בא מקרן הנופלת ממעלה על גב זבול המניע הראשון השואב ממנה חיים (תנועה) ואומץ (כח להשפיע על הזבולים מתחתיו); האור הזה מתרחב עד שהוא גדול מהקף–השמש.  ↩

  793. מסביב לחוג האורה משתרע באלפי מעלות אמפיתיאטרון בדמות ורד פתוח ובעליו יושבות בלבוש לבן (חר' 129) רבבי נשמות בני–אדם אשר חזרו מעל אדמות למכורתן בשמים.  ↩

  794. באמפיריאום הקירבה לא מגדילה את בהירות הראיה, והמרחק אינו גורע ממנו.  ↩

  795. לפז–הורד, לאמצעו שהוא צהוב.  ↩

  796. רק מעטים יבואו לשכון בעדן, גם בגלל שחיתות הדור וגם בגלל קרבת יום הדין האחרון, לפי אשר חכו לו בימים ההם.  ↩

  797. הקיסר הנריך השביעי (1313–1262) בן הנסיך הנריך השני מלוכסנבורג; אחרי מות אלברכט מבית הבסבורג (ט"ט ו, 97) נבחר הנריך בשנת 1308 לקיסר ובשנת 1310 התחיל במסע על איטליה; דאנטי קיוה שהוא ישתלט על איטליה וישכין בה שלום; אחרי נצחונות רבים הוכתר הנריך בכתר הקיסרות בשנת 1312 ברומי; מסעו על פירנצי נכשל; הוא מת בימי הכנותיו למסע נגד רוברט השני מלך נאפולי.  ↩

  798. בימי הנריך השביעי יהיה אפיפיור קלמנס החמישי הרשע (ת. יט, 83–82; ע. יז, 82 או 83; כז, 58) אשר לא ילך בקו אחד עם הקיסר. אך האפיפיור יחיה רק זמן קצר אחרי מות המלך ויושלך למקום שבתו של שמעון כשף בתפת ושם ברגליו ישפיל את איש–אלאניה, בוניפאציוס השמיני, אשר הושכן לפניו בתפת (ת. יט).  ↩

  799. חיל נשמות הצדיקים אשר, לפי אמונת הנוצרים, ישו גאל אותן מהחטא הקדמון.  ↩

  800. חיל המלאכים.  ↩

  801. למשכן הנצחי של האלהים.  ↩

  802. צדיקי הדת שלפני ישו ושלאחריו.  ↩

  803. לאלוהים.  ↩

  804. באלהות המשולשת, לפי דת הנוצרים.  ↩

  805. את הליצי (קאליסטו), חברתה של דיאנה, אינס יופיטר (ט"ט כב, 132–130), יונו בקנאתה הפכה אותו לדובה, אך יופיטר הרים אותה ואת בנה ארקאדיוס בדמות כוכבי הדובה הגדולה (מיט. ב, 530–401).  ↩

  806. לאטראנוס, מחוז רומי עתיק הארמון לאטראנוס עבר לרשות מלכי רומי ואחר–כן לרשות האפיפיורים עד אשר אלה העבירו את בירתם לאויניון.  ↩

  807. אירוניה מרה.  ↩

  808. ברנארד הקדוש (1153–1091), ראש מנזר, סופר דתי, בעל הסתכלות עיונית, מעריץ נלהב של מאריה; עשה בעסקי המדינה והכנסיה. בעדן התחתון היתה לדאנטי למורת דרך מאטילדה אשר הדריכה אותו והשקתה אותו ממי הנהרות ליתי ואינואי (ט"ט כח; לג); ופה באמפיריאום, לפי בקשת ביאטריקס, מדריך אותו הישיש ברנארד המסביר לו את מבנה ורד–העדן והמכין אותו להסתכלות באור–האלהים שתינתן לו אחרי תפילת ברנארד למאריה (שיר לג).  ↩

  809. ביאטריקס, בתום תפקידה, שבה לאמפיריאום, במסב השלישי ממעלה של הורד, אצל רחל (ת. ב, 101; ע. לב, 9–7).  ↩

  810. קרני אור האלהים, המאירות את פני ביאטריקס וחוזרות ממנה, מעצבות כתר–הילה מסביב לראשה.  ↩

  811. ר' ת. ב, 118–52.  ↩

  812. החבה של ביאטריקס או של ברנארד, והחנונים של ביאטריקס.  ↩

  813. קרואציה, סמל לארץ רחוקה; תושביה היו קאתוליים קנאים.  ↩

  814. דמות ישו על מטפחת שמורה בכנסית פטרוס ברומי. לפי האגדה, הסירה וירוניקה במטפחת את הזעה מעל פני ישו בלכתו לצליבה, ודמות פניו נשארה דבקה במטפחת.  ↩

  815. הצלין לא ישבע לתמוה על עתיקות המטפחת ועל פני תמונתה.  ↩

  816. מלכתנו, מאריה.  ↩

  817. במסב–הורד העליון.  ↩

  818. פיטון נהרג בנסותו להסיע את מרכבת השמש (ת. יז, 108–106; ט"ט ד, 72; כט, 120–118).  ↩

  819. אוריפלאמה (לאטינית aurea flamma, להבת זהב), הדגל האדום של מלכי צרפת; שלות האוריפלאמה, הקצה העליון של הורד והוא בהיר ביותר באמצעו, מקום שבתה של מאריה בתוך חיל מלאכים מעופפים; יפעת השלהבת, מאריה.  ↩

  820. מאריה,אשר אליה גדל חום אהבתו של ברנארד.  ↩

  821. ברנארד השקוע בהסתכלות מאריה.  ↩

  822. כסאה של מאריה במסב הראשון של הורד (ר' את הציור); בקו ישר תחתיה, במסב השני, יושבת חוה (‘בת היופי’ כי בוראה האלוהים!), אשר פתחה והורישה את מחץ בני אדם בחטא אכילת פרי עץ הדעת; את המחץ הזה רפאה מאריה בלדתה את ישו הגואל, לפי דת הנוצרים.  ↩

  823. תחת חוה, במסב השלישי, יושבת רחל, סמל חיי ההסתכלות (ת. ב, 101; ד, 60; ט"ט כז, 104), לימינה יושבת ביאטריקס (ת. שם; ע. לא, 72–67) במחצית הורד הנועדה לצדיקי האבנגליון (ר‘ הערות להלן ור’ הציור).  ↩

  824. מתחת לרחל יושבות שרה, רבקה ויהודית אשר הרגה את הולופרנס (ט"ט יב, 60–58) ורות אשר ממנה יצא בדור שלישי דוד המלך אשר התחרט על פשעו (מל"ב, יא–יב).  ↩

  825. ברנארד הזכיר את שמות נשי העברים היושבות בשבעה המסבים העליונים מתחת למאריה; במסבים נוספים למטה מהן יושבות עוד נשי עברים, וכלן חוצות לשני חצאים שוים את הורד כלו; בחצי הימני יושבים צדיקים שלפני ישו ובשמאלי הצדיקים שלאחריו: אלה האמינו בגואל (ישו) העתיד לבוא ואלה בגואל אחרי בואו.  ↩

  826. בחצי הימני כל הכסאות מלאים, בשמאלי עוד נשארו כסאות ריקים (שיר ל, 132 והערה).  ↩

  827. במסב המקיף הראשון, מנגד, ממול מאריה, יושב יוחנן המטבל, ‘תמיד קדוש’ כי, לפי האבנגליון, הוא היה מלא רוח הקודש בצאתו מרחם אמו; הוא מת שנתים לפני רדת ישו לתפת ועד רדתו זו נשאר בפרור התפת; מתחת ליוחנן באמפיתיאטרון יושבים פראנציסקוס מאסיזי (שיר יא, 117–43), בנדיקטוס (שיר כב, 63–28) והתיאולוג אבגוסטיטנוס (430–354) ושאר אבות הכנסיה; הם משלימים את הקו החוצה את הורד לשני חלקים.  ↩

  828. המאמינים בגואל כי יבוא והמאמינים בגואל כי בא.  ↩

  829. ר' הציור; תחת העגול האמצעי החותך לשני חלקים שוים, זה מסביב לזה, את כל הורד, שוכנים ילדים אשר זכו לעילוי נשמותם לא בזכותם הם, כי אם בזכות אבותיהם, אך בתנאי מסוים (ברית מילה, ואחרי ישו הטבילה, חר' 84–76).  ↩

  830. ברנארד רואה את מבוכת דאנטי, והיא: מדוע לא זכו כל הילדים למידת אושר בגן העדן? ולמה יושבים אחדים במעלה יותר גבוהה מהאחרים?  ↩

  831. אין דבר מקרי בממלכת השמים; על הכל שולטת גזרת האלוהים המתאימה לכל כמו טבעת לאצבע!  ↩

  832. מונח סכולאסטי לאטיני: ‘בלי סיבה’.  ↩

  833. ה' ביצרו את הנשמות משפיע עליהן לפי רצונו דרגת אושר מסוימת; אנחנו יכולים לדעת רק את העובדה הזאת אך לא נוכל להבין את סיבתה (שיר כ, 138–130; כא, 102–73).  ↩

  834. עשו ויעקב (בר' כה) שבטרם היולדם גזר האל על הבכור להיות עבד לצעיר.  ↩

  835. מליצה מרמזת על צבע שערותיו של עשו.  ↩

  836. כל אחד זוכה למעלת האושר כפי כח ההסתכלות וההשגה הנטוע בו מראשית היותו.  ↩

  837. מדור אדם עד דור אברהם.  ↩

  838. אחרי אברהם שנצטוה על המילה.  ↩

  839. בדור הנצרות המצוה ברית–הטבילה,והמת בלי טבילה ישהה בפרור התפת (ת. ד, 36–25).  ↩

  840. במאריה.  ↩

  841. שכלי הקודש, המלאכים.  ↩

  842. המלאך גבריאל העף מעל מאריה בעדת חיל המלאכים.  ↩

  843. כה ברך המלאך גבריאל את מאריה, לפי האבנגליון.  ↩

  844. שאלתי מפי ברנארד אשר פניו ספגו יופי מפני מאריה כאשר כוכב השחר סופג יופי מהשמש.  ↩

  845. המלאך הבא לבשר את מאריה.  ↩

  846. אל כסא מאריה.  ↩

  847. לשמאל ממאריה (לימינו של המביט על הציור) יושב, כראשון בחצי חוג הקדמונים, אדם אשר העז לאכול מעץ הדעת והוריש לכל צאצאיו את הטעם המר.  ↩

  848. לימין מאריה (לשמאל מהמביט על הציור!) יושב, כראשון בחוג הנוצרים, השליח פטרוס, אשר בידיו הפקיד ישו את המפתחות למלכות השמים.  ↩

  849. יוחנן המבשר אשר את מגילת התגלותו פרשו כנבואות על קורות הכנסיה הנוצרית, כטובות כרעות; הכנסיה היא רעיתו של ישו; יוחנן יושב לימין פטרוס.  ↩

  850. סמוך לאדם, לשמאלו, יושב משה.  ↩

  851. חנה אמה של מאריה, יושבת ממול פטרוס לימינו של יוחנן המטבל.  ↩

  852. מול אדם, לשמאלו של המטבל, בחוג הנוצרים, יושבת לוציה אשר הניעה את ביאטריקס לרדת לפרור בתפת ולבקש מאת וירגיל לצאת להצלתו של דאנטי (ת. ב, 108–97; ט"ט ט, 63–49).  ↩

  853. ר‘ ת. א, 61: ’ובלכתי שוב אלי חשכת השפל'.  ↩

  854. זמן–חלומך: ניתן לך זמן מסוים לחזות כאילו בחלום את רזי מלכות השמים.  ↩

  855. אל האהב הראשון, אל האלוהים.  ↩

  856. יש לבקש מאת מאריה חסד כהכנה להסתכלות באלוהים למען יהיה מעוף שכלו האנושי של דאנטי מעוף קדימה ולא לאחור.  ↩

  857. מריה אם ישו; היא בתו במובן הרוחני.  ↩

  858. ברחמה של מאריה התלקחה האהבה בין האל ובין האדם, והאהבה הזאת (בהופעותיו של ישו ובתורתו) הפריחה את הורד של נשמות הברוכים.  ↩

  859. ר‘ שלמה אבן גבירול, כתר–מלכות: ’אתה אור עליון, ועיני כל נפש זכה יראוך, וענני עוונים מעיניה יעלימוך'.  ↩

  860. השוה בהאגאואדגיטה (Bhagavadgita XI 13) :

    כל–תבל ברוב–פניה נפרדה, אז ראתה

    עין בן–פּאנדו כאחדת שם גוף אל האלים.  ↩

  861. בנשמתו דאנטי הבריק חזון ההתגלות האלוהית הברקה פתאומית. לחזון חי זה מוכשרה הנשמה רק לרגע קל של התעוררות עלאית, ואף זכרון החזון ההוא איננו חי כאשר ההתעוררות ההיא חולפת; פרטי החזון נשכחים חיש מהר על אף עצמתו, שלא כן במאורע טבעי או היסטורי שאת פרטיו זוכרים גם כעבור דורות, כגון הספור על מסע הארגונאוטים כאשר נפטון (אל המים) נבהל בראותו בפעם הראשונה את צל הארגוס, האניה הראשונה.  ↩

  862. דאנטי זכה להתגלות האלוהית המשולשת, לפי דת הנוצרים, בדמות שלשה חוגים, שוים בגדלם ושונים בצבע. החוג האחד (ישו, האל הבן) כאילו זורח מן הראשון (האל האב) כקשת השניה בעננים היוצאת מן הראשונה, והחוג השלישי (האל רוח הקודש) יוצא כלהבה משני הקודמים (לפי הדת הקאתולית יוצאת רוח הקודש גם מהאב גם מהבן (filioque), והדת היונית מיחסת אותהרק לאל–האב).  ↩

  863. בחוג השני, בישו, רואה דאנטי את דמות האדם; דאנטי מתאמץ לגלות איך מתאימה דמות בן אדם לדמות האלוהים, כאשר המהנדס מתאמץ לשוא למצוא את היחס המדויק בין החוג ובין הקרן (את המספר π אין לחשב בדיוק סופי!). אך כח החזון עתה מט, כי אין כח בשכל האנושי, אף בשעת התעוררותו העלאית, לקבל את התגלות הנעלה בשלמותה; אולם אחרי הברקת החזון ‘הסב בי את החשק ואת הרצון האהב המניע את כל היקום’, במלה stelle (כוכבי רקיע) מסתים כל חלק משלושת חלקי הקומדיה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48706 יצירות מאת 2702 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20830 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!