בכנסת, 15 בפברואר 1965
אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה,
החובה המרכזית המוטלת על ממשלת ישראל היא – לחזק את כושר ההרתעה וההתגוננות של המדינה, כתנאי ראשון לבטחון קיומה. בכושר ההתגוננוּת וההרתעה הקיים בידי מדינת-ישראל, מותנית גם יציבות כל האיזור הזה מול כונתם המוצהרת של שליטי ערב לחדש את תוקפנותם המזוינת נגד ישראל בבוא המועד.
מכאן שכל מדינה, שעיניה נשואות לקידום השלום באזורנו ובעולם כולו, חייבת להתיחס בחיוב לשמירת כוח התגוננותנו ולראות בדאגה חמוּרה כל דבר העלול להחליש את מאזן ההרתעה.
אם זה הדין לגבי מדינות העולם בכללן, הרי גרמניה עומדת בפני מבחן של אחריוּת מיוחדת, אשר אין כמוהו לחומרה. כאן מצטרפת לחובת היסוד של קידום השלום העולמי מסכת-זכרונות יחידה במינה. זכרונות אלה מעוררים זעזוע אֵבל, זעם ויגון-עולמים בלב העם היהודי, והדור הזה כולו חי בצלה של השוֹאה. רקע הסטורי זה מחייב את העם הגרמני ומנהיגיו להקפיד בקיומם של ציווּיים מוסריים ברורים. חובה מוסרית ראשונית על גרמניה לתרום לחיזוקה של ישראל בכל דרך אפשרית ואסור לה, בשום פנים, להיתפס למעשה כלשהו, העלול להחליש את בטחונה של ישראל.
האנושות הנאורה כולה נוטה, בצדק, לשפוט ולהעריך את מידת התנערותה של גרמניה מנטל העבר, על פי מעשיה בתחום היחסים עם ישראל והעם היהודי. כן טבעי לראות את המדיניוּת של גרמניה כלפי ישראל כאבן-בוחן לגבי שאיפתה להשתלב במשפחת העמים כאחד מגורמי היציבות, הבטחון והשלום בעולם.
מותר להניח, כי היה זה השיקול המכריע שהניע את ממשלת הקנצלר אדנאור, בשעתו, לקבוע את עמדת ארצו כלפי חובת גרמניה להביא תרומה רצינית לחיזוקה וביצורה של ישראל בשטחים שונים. במשך שנים מספר גילתה ממשלת גרמניה המערבית יחס חיוּבי לצרכים חיוניים של מדינת ישראל, הנאבקת על קיומה והתבצרותה. אכן, חשבון הדמים התלוי ועומד בין העם היהודי והעם הגרמני, נמצא מעבר לכל תחום מדיני וחמרי. מאחורינו סבל אשר אין לו כפרה ושאינו יכול להיטשטש בתודעת הדור.
לרגל מצבה הבטחוני המיוחד חייבת ממשלת ישראל לקבל כל הגברה אפשרית של כשרה ההגנתי מכל מקור, לרבות גרמניה. מאותו הגיון של דאגה לבטחוננו, התחייבה התרעתנו נגד פעולתם של מדענים גרמנים במצרים.
באחד מנאומיו הראשונים שנשא הקנצלר ארהארד, לאחר שנכנס לכהונתו כראש ממשלת גרמניה, אמר: “אין לשחרר יחסי גרמניה-ישראל מן הנטל המיוחד שהעמיסו עליהם הנאצים”. בתגובה לכך הבעתי בכנסת את התקוה, כי דברים אלה מן הדין שישתקפו במעשים הולמים את תכנם. עתה באו ההודעות מבון, ואין פלא שפרצה תגובת זעם בישראל, בעם היהודי ובעולם. מהודעות אלה ומשיחות ישירות, שנתקיימו בבון, מסתבר כי מסתמנת כונה לסגת ממילוין המדויק של הבטחות מפורשות, שישראל כבר הביאה בחשבון בפיתוח תכונתה הבטחונית. כן מוסבר בגילוי-לב, בהודעות שהושמעו ובשיחות שנתקיימו בבון, כי מדיניות זו היא היענות ישירה לאיוּמים שאיימה עליה, על גרמניה, ממשלת מצרים.
להחלטה זו ממשלת בון נודעת, מבחינת ישראל, חומרה כפולה. ההחלטה היא חמוּרה לגופה מבחינת תוצאותיה; אך היא חמורה עוד יותר מול המניעים שהולידו אותה.
שליט מצרים מפתח, בתנופה מיוחדת, מדיניות של סחטנות, המופעלת כלפי מדינות הנמצאות ביחסי מתיחות עם מדינות אחרות. מגמתה של מדיניות זו ברורה: כל אימת שיש סכסוך בין שתי מדינות, מבקש שליט מצרים להסית את היריבות זו נגד זו – ושתיהן יחד נגד ישראל. הוא מאיים לפגוע באינטרסים של מדינות אחרות, אם לא יסכימו לשבש את יחסיהן עם ישראל. כך מזדקר במדיניותו של נאצר תכסיס מובהק של ספסור במצב-מחלוקת בכל מקום ובכל זירה.
מתיחות בינלאוּמית איננה, בעיניו של נאצר, תקלה שיש להתגבר עליה ולמנוע אותה – כי אם הזדמנות שיש לנצלה לתכלית אנוכית, אפילו עד כדי שימוש בתוקפנות.
ברור, כי כל ממשלה הנכנעת לאיוּם מסוג זה מפקיעה משהו מריבונותה על-ידי שהיא מעניקה למצרים את הזכות להכתיב את מדיניותה באחד מתחומי יחסיה הבינלאומיים. כלום לא הגיעה השעה שעמים שוחרי שלום וקידמה בעולם יתעוררו לעובדה כי שליט זה ומשטרו, המתעטפים לעת מצוא באיצטלא של נייטרליות ושלום, עוסקים למעשה בניצולם והרחבתם של סכסוכים בינלאומיים בהיקף עולמי ובליבוי מחושב של יצרי איבה לשם רוַח עצמי.
כל כניעה לסחטנות כזו נראית מוזרה ביותר, מאחר שהנסיון הוכיח כי כל ממשלה המסרבת לתת לשליטי ערב להכתיב את תכנם ורוחם של יחסיה עם צד שלישי, מבטיחה לעצמה מעמד מכובד ואיתן במשפחת העמים בכלל ובאיזור שלנו בפרט. הכניעה – נוסף על היותה פסולה מבחינת המוסר הבינלאוּמי – נמצאת חסרת-שחר מבחינת חשבונה התועלתי. סחטנות גוררת סחטנות. המורד הוא תלול– ואין לו סוף.
החלטת ממשלת גרמניה המערבית מתבססת – לפי דבריה – על עקרון של אי-משלוח נשק ל“אזורי מתיחות”. מוזר כי גרמניה המערבית, הנתונה בעצמה במעגל של מתיחות רגישה ביותר, מנצלת מושג זה כנימוק לאי-משלוח סיוע בטחוני לישראל דוקא.
אין גרמניה זכאית לראות את ישראל כאחד מאזורי המתיחות בעולם. ישראל איננה איזור מתיחות; היא שארית-הפליטה שנותרה לעם היהודי אחרי הנוראה שבכל הפורעניות שפקדו אי –פעם עם כלשהו ממשפחות העמים עלי האדמה. חובתה של גרמניה כלפי ישראל שייכת למִרקם היסטורי יחיד ומיוחד, ואיננה ניתנת להיכלל בשום הגדרה כוללת של “איזור מתיחות”.
זאת ועוד: עצם ההגדרה אין לה שחר כלשהו. כאן לא מדובר על מציאות אובייקטיבית של מתיחות בין שני צדדים, כי אם על איומים והכנות לתוקפנות נגד ישראל מצד מדינות ערב. המצב הנובע ממדיניות ערבית זו – הוא הקובע את זכותה של ישראל לקבל עזרה לחיזוק בטחונה, והוא הקובע את חובתן של מדינות שוחרות שלום לתרום לחיזוקה.
דוקא בהקשר זה נודעת חומרה רבה לעובדה שמדענים גרמנים במצרים עדיין פועלים לחיזוק מכונת התוקפנות של נאצר. אינני יכול להתעלם מהסתירה המשוַעת בין זריזותה של ממשלת בון עכשיו לפעול למניעת משלוחי נשק לישראל ובין כובד תנועתה והליכתה בעצלתיים בנוגע להיענותה לתביעת ישראל להוצאת המדענים ממצרים.
ממשלת ישראל אינה יכולה להשלים עם כך, שממשלה כלשהי תהא רשאית להפסיק את סיועה הבטחוני לישראל ולהימנע ממתן סיוע כזה בנימוק של התנגדות ערבית לסיוּע זה. כן לא תוכל ישראל להשלים עם הסיכוי שתיהפך למעין מטבע, שבו קונות ממשלות אחרות את סיפוק מגמותיהן שלהן.
ובמישור היחסים בין ישראל וגרמניה יהא זה ברור וגלוי: חובתה של גרמניה לסיוע לישראל בציוד הדרוש לבטחונה, זו חובתה, ושום פיצויים ותחליפים כספיים לבדם לא יהא בהם כדי לצאת ידי חובתה זו. לא נקבל פיצוי כספי כתחליף לביטול הסיוע הבטחוני המובטח.
ידעתי הטענה בדבר מערכת יחסים מורכבים שבהם נתונה גרמניה. אין באלה כדי לתרץ או להצדיק כניעה לאיומים סחטניים של נאצר שמקורם במדיניות האיבה לישראל ובסכסכנותו בין מזרח למערב.
כלום לא הירהרה ממשלת גרמניה כי כניעתה זו, במצב הבינלאוּמי המפותח שהעולם נתון בו, עלולה לפתוח שרשרת של איומים סחטניים שיכוּונוּ נגדה מצדדים שונים, ועל -ידי כך יתוסף גורם נוסף להגברת המתיחות הבינלאוּמית?
בסיכום הודעתי, ברצוני להביא כמה מסקנות שהבית כולו, כך אני מקוה, יתאחד באישורן.
ההתפתחויות האחרונות יחייבו אותנו לעיין היטב במשמעותם של יחסי ישראל-גרמניה.
על ממשלת גרמניה להמשיך ולקיים חובתה והתחייבויותיה לישראל כרוחן וכלשונן.
אשר למצב הבטחוני – אני רואה צורך להודיע מעל הדוכן הזה לעם: כושר ההתגוננות וההרתעה של ישראל הוא רב ומשוכלל. שמירתו ופיתוחו של כושר ההתגוננות מחייבים מאמצים מתמידים כדי לפגוש אתגרים הנובעים מתמורות במאזן הבטחוני באיזור. לא נחסוך שום מאמץ כדי להשיג את הנחוץ לצרכי בטחוננו החיוניים.
לדעתנו, חייבת כל ממשלה שוחרת שלום הדוגלת בשמירת המאזן הבטחוני באזורנו לשתף את עצמה אתנו, בדאגה זו, בגלוי וביעילות של ביצוע.
ראשית האחריות לקיום בטחוננו מוטל עתה, כתמיד, על העם והמדינה. מעולם לא השלכנו יהבנו על גרמניה דוקא, אך במאמצינו להרבות ולשכלל כלי בטחוננו אין אנו מבודדים.
ולבסוף, אומר לכנסת ולעם: העם נתבע להתאזרות חמרית מוגברת, למטרת הבטחון וההתגוננות. אני בטוח כי הוא ייענה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.