כ“ז בניסן תשכ”ד, 9 באפריל 1964
יום השואה והגבורה חל בין חג החירות הקדום לבין יום קוממיות ישראל בארצו בדורנו. בין שני מועדים אלה מקופלים דברי ימי עמנו.
ביציאה משעבוד מצרים “בזרוע נטויה” קנינו את קוממיותנו, ו“בדמיך חיי” קמנו כאומה עצמאית בעלותנו מתוך השואה.
נזכור ביום זה את הפרק הנורא ביותר בתולדותינו על כפל פניו: פן השואה ופן הגבורה. זה וזה מלוים את עם ישראל ברוב ימיו. התנכלות מלכויות ושעבוד גלויות, ובתוך כל אלה שרשרת בלתי פוסקת של גבורה יהודית, אם גבורת יאוש ואם גבורה בונה.
לא חדלה גבורה מישראל מימות בר־כוכבא ועד ימינו ממש. מפולמוס טרוינוס ועד לוחמי היערות ומורדי הגטאות, במלחמות יהודים ובמלחמות עמים, לא פסקו גילויי־גבורה יהודיים כשם שלא פסקו חיים יהודיים עצמיים.
ככל שאנו משתחררים והולכים מתפיסת העם היהודי בגלותו כמוּשׂא סביל של ההיסטוריה ולא כנושאה; ככל שחושפים החוקרים את מהלך תולדותיו של העם היהודי מבחינת מה שעשו לו, עולים לפנינו פרקי גבורה חזור ועלה.
פרקים חדשים במסכת מופלאה זו הולכים ומתגלים לפנינו. הנה, לעינינו ממש, במשפטם של רוצחי אושוויץ, צף ועלה מחדש פרק ההתמרדות היהודית במחנה הרצח, כאשר אפסה כל תקוה זולתי הרצון הלוהט לראות, לכל הפחות, את התליינים משלמים את מחיר הדמים.
אבל היתה גם מלחמת יהודים ממש. מורדי הגטאות, מלחמת הפרטיזנים היהודים שהכו באויב ככל שהשיגה ידם, ועם זאת ביקשו לקיים גרעין יהודי חי, שיעלה מן היערות עם התנערות העמים מעול הצורר; גרעין זה הוסיף לרקום את מסכת תקומת ישראל.
בזמן האחרון קמו עוררים על הערכת ההיסטוריה של מלחמת היהודים בנאצים. כמו לא די לנו באימת השואה, באו להוסיף עליה את “ענשו של מוסר־השכל” אכזרי. כאילו בנו האשם שהתקוממות היהודים היתה מועטת, כאילו בצואר הארגון היהודי תלוי הקולר; אלה באו לשים בקרבן עצמו את התו של מסייע לאסון.
יודע עמנו ועד, כי לא כך הוא הדבר, הרי אם הזכרנו את אושוויץ, יודעים אנו, כי בצד מיליון וחצי יהודים הושמדו שם לא פחות משני מיליונים מבני עמים אחרים. היהודים הם שהתקוממו, אפילו שם. על אחרים לא שמענו, ואין אנו זכאים לבוא, חלילה, בטענה אליהם. אולם ידוֹע נדע כי אימת השטנים של השואה היא אשר שיתקה את כוחות ההתנגדות של האדם.
יתר על כן: טענת הרשע על ההתארגנות היהודית, שהיה בה דוקא סיוע לטבח, כביכול, מתנפצת אף היא אל עובדות השואה. הרי הגיעה הרעה אל קיבוץ יהודי גדול שלא היה בו שום ארגון – ברוסיה הסובייטית – ומלאכת ההשמדה שם היתה איומה וטוטאלית יותר, ולא פחות, מאשר בכל מקום אחר.
גילויי הגבורה היהודית יהיו לעם ישראל לאורך ימים לסמל מחנך גדול, כגבורת מצדה וכתשועת המכבים. עצם המלחמה בצורר והנצחון עליהם הם הם שהניחו את היסוד לחידוש קוממיותנו. מבחינה זו היו מלחמות היהודים בנאצים ומלחמת הקוממיות כאן מלחמה אחת. הסמיכות הגיאוגרפית בין "יד־ושם לבין הר הרצל מבטאת הרבה יותר מקירבת מקום בלבד.
אין תמורה לפצע האנוּש שנפצע גופו של העם היהודי בשואה. נעשה נסיון, בזמן משפט אייכמן, להעלות חשבון היסטורי גדול מה היו פני העם היהודי כיום לולא השואה ומה גודל האבדה שאבדה. איני יודע אם אפשר לעשות חשבון כזה עד הסוף. אחת יודעים אנו: עלִינו מתוך השואה כעם חי. עמנו השותת דם גילה חיוניות מופלאה וכושר רגנרציה אדיר. שבטים יהודיים אחרים, שלא נגעה עדיהם הרעה, עצם מעצמו ובשרו של העם, נחלצו לחדש עמנו את קוממיות ישראל ולבנות עמנו יחד את המדינה. מבחינה זו כולנו בבחינת “שארית הפליטה”.
גם כוחנו החומרי וגם סגולת רוחנו יידרשו לנו, כדי שלעולם לא יוכל עוד מתנכל לראות ביהודים קרבן חסר־ישע. לעולם לא ישוב עוד צל השואות ללוות את דברי ימי ישראל כאשר הוא ליוה אותם במשך כאלפיים שנות גלות.
אחריות זו אינה מוטלת עלינו, יהודי ישראל,לבדנו. כל כוחותיו של העם היהודי יידרשו לכך. אנו מצוּוים על חידוש שותפות הגורל והיצירה עם קיבוּצים שנותקו מאתנו במהלך ההסטוריה. אנו מצוּוים על גיוס כל הכוח היהודי, באיכות ובכמות, לעזרת הקיום היהודי החדש, שהמדינה מסמלת אותו.
השואה היא פרק של ימי אפלה בתולדות ישראל. ימי אדם וימי עם אין בכוחם להספיק למצות את האבל. עלינו להתרגל, למרות הכל, ולהישיר מבט בפני הפרק הזה בתולדותינו. עלינו לשלבו בתודעתנו הלאומית וההיסטורית לא לעצום עיניים בפחד ולא לאחל לעצמנו את היעלמו מזכרוננו הקיבוצי. גם אם נניח לכל בחינה אחרת, היה לו, למשפט אייכמן, ערך עצום מהבחינה הזאת. הוא חייב את הנוער שגדל כאן להזדהות בברית אחים עם העם היהודי באירופה. בצידה של שלילת הגלות קמה ונהיתה ההזדהות עם הגולה. מתוך הכרת שותפות הגורל באה ההחלטה הנחושה לבנות עתיד משותף לעם היהודי, האחד בכל תהפוכות גורלו.
נעלה מתוך הפרק הזה בתולדותינו את מורשת הלקח ואת מורשת התחושה המחייבות אותנו לעתיד לבוא. אין דרכים קצרות לשאיבה מן העבר הרחוק, מן העבר הגלום במקרא ומן העבר הנחשף בחורבות מצדה. צינורות היניקה והחיוּת הלאומיים שלנו עוברים על פני כל תולדות עם ישראל ואנו חייבים לספוג דרכם את אימת השואה ואת הדר הגבורה האחוזים ודבוקים זה בזה. ואז רק אז “מהררי הנשף עוד נחצוב להבה”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.