¹

המכתבים האלה נמצאים בכת“י של אוצר הספרים אשר לקהלת פראג² וצלום ממנו נמצא במכון לחקר השירה העברית מיסודו של רש”ז שוקן³ חברי פרופ' יצחק ביר עורר את תשומת לבי אליהם. ואמנם ראויים הם לתשומת לב, כי יש בהם קצת פרטים חדשים לתולדות הר“ן, וידיעות חשובות על אחד מגדולי הזמן ההוא רבנו פרץ ב”ר יצחק הכהן, שעד עתה ידענו עליו מעט מאד. מהם אנו עומדים גם על מצבה הקשה של קהלת ברצלונה באותו זמן.

במכתבים לא נרשם זמן כתיבתם, אבל יש לחשוב שנכתבו זמן מה אחרי שנת ה“א ק”ט. המגפה השחורה עשתה שמות בין התושבים ועל היהודים העלילו שהם גרמו לה. המון העם התנפל על רובע היהודים בברצלונה, רכושם נשדד וכעשרים איש נהרגו. שרי העיר וגדוליה עמדו בפרץ, וגם הגשם השוטף הפריע לפורעים לכלות מלאכתם⁴. אולם ליהודי ברצלונה לא הונח גם אחרי זה: “שבעו מרורות כל אפסי ארץ, חמת זוחלי עפר ינקו, ולולי הותיר להם שריד ירדו בגבורים – הנשארים בעונם ימקו”. קהלת ברצלונה הגדולה והעשירה לפנים לא יכלה עתה לשלם להרב את המשכרת הראויה לו ולמלא את צרכיו, והיה הכרח בדבר שהקהלות אשר סביבותיה ישתתפו בהחזקת הרב.

כעין הוכחה שהמכתבים נכתבו אחרי שנת “ט תשמש העובדא, שהר”ן מזכירה בשני מכתביו, כי נכבדי קהלת טוליטולה שלחו לר' פרץ ובקשוהו שיהיה להם לראש ולקצין והם מוכנים למלא כל מחסוריו. ידוע שעד שנת ק“ט שימש שם ברבנות ר' יהודה בן הרא”ש⁵, ורק אחרי פטירתו אפשר היה לראשי טוליטולה שיפנו לר' פרץ בבקשה שישמש אצלם ברבנות.

שני המכתבים הראשונים עוסקים בסדורו של ר' פרץ כרב בברצלונה. ר' פרץ כתב ממרשיליה אל הר“ן שיתור לו מקום לשבתו בספרד. אפשר לשער שעוד לפני זה עמדו שני הגדולים בחליפת מכתבים ושאלות ותשובות⁶. הר”ו הציע לפני נכבדי קהל ברצלונה שיקבלו את רבי פרץ לרב. הם קבלו את ההצעה ומנוהו לחמש שנים במשכרת של אלף כסף לשנה. הר“ן הודיע על כך לר”פ, והוא בא לברצלונה לשבת על כסא הרבנות ופתח גם בית מדרש לתלמידים. אולם עוד בשנה הראשונה ראה שהשכר שקצבו לו אינו מספיק לפרנסת ביתו וחשב לעזוב את ברצלונה. נכבדי טוליטולה מבקשים אותו שיבא לקהלתם והם יספיקו כל צרכיו. יש לזכור שקהלת טוליטולה שלמה לר' יהודה בן הרא“ש סך אלף וחמש מאות זהובים לשנה, ואחר כך, כשחשב לעזוב אותה וללכת לשביליה, הכפילה לו את שכרו והעמידה אותו על שלשת אלפים זהובים לשנה⁷ הר”ן עושה מאמצים לעכב את ר“פ בברצלונה “לבל תהיה עדת ה' אשר בברצלונה כצאן אשר אין להם רועה”. מפציר הוא בדון קרישקאש שלמה, ראשם ומנהיגם של יהודי קטלוניה באותו זמן, שיתן ויחזור ויתן בעד קהלו ושיוסיפו על משכרתו של ר”פ. הוא הסכים לכך והוסיפו לו על מה שהותנה מקודם, אבל כל זה לא הספיק, כי ההוצאה מרובה, וגם ר“פ היה פותח ידו לנצרכים, “שכן דרכם של תלמידי חכמים מטוב מעדניהם רעבים גם צמאים יניקו”. אז פנה הר”ן אל הקהלות שבסביבת ברצלונה שגם הן תבואנה לעזרה, כי גם שנים קודמות היו הקהלות הקרובות עוזרות לקיים את הישיבה שבברצלונה. את תרומותיהם ואת כתבי התחיבויותיהם עליהם למסור לידי דון קרישקאש שלמה.

ר' פרץ היה מגדולי דורו. ר' יצחק די לאטיש כותב עליו: “והרב הגודל ר' יצחק הכהן גם הוא הרביץ את התורה והעמיד תלמידים רבים, וביאר תורה שבע”פ, והניח ברכה וחיים עד העולם הרב הגדול בנו ר' פרץ הכהן… והרב רבינו פרץ ביאר התלמוד ופסק⁸ בביאור טוב ונכבד, והוא כתב הרבה מאד, אמנם עדיין לא יצא טבעם בעולם" (שערי ציון, הוצ' בובר, עמ' 47). מגדולי תלמידיו בברצלונה היו ר' מתתיה ב“ר יוסף, שהיה אחר כך הרב הראשי בצרפת (שערי ציון שם), והריב”ש. זה האחרון מזכיר את רבו זה כמה פעמים. בתשובותיו סי' קנ“ז הוא כותב: “הודעתיך כי מורי הרב רבי פרץ הכהן לא היה כלל מדבר ולא מחשיב באותן ספירות”. בס' רי”ט הוא כותב: “וכך שמעתי לרבינו הרב ר' פרץ הכהן והר”ן ז“ל שהיו עוברים לפני התיבה ביום הכפורים”. גם בס' שע"ה הוא מזכירו: "וטרם ראיתיו בתוספות קבלתיו מפי מורי ורבי הרב הגדול רבינו פרץ הכהן ז"ל.

את זמן פטירתו של רבינו פרץ יש לקבוע סמוך לשנת ק“ל (1370). ר”י די לאטיש שכתב את חבורו הנ“ל בשנת קל”ב מזכירו בברכת המתים: “וקבל גם כן מהרב רבינו פרץ הכהן נ”ע ומהרב רבינו נסים“. בינואר 1357 מצוה המלך פדרו הרביעי להר”ן ולר' פרץ, שיפסקו דין בכל המשפטים שנתעוררו נגד יורשי ר' חסדאי קרישקאש (זקנו של הפילוסוף ר"ח קרישקאש) לפי המשפט העברי⁹. מצד אחד אנו יודעים שחי עוד בשנת קכ“ה. בתשובותיו סוף סי' שפ”ז כותב הריב“ש: “ואם ימצא בדברינו נטיה בדבר קטן או גדול מדברי שני המאורות הגדולים מורינו ורבינו נ"ו יש'צ"ן הנה אנחנו משימים לאל מלתנו וישתקע הדבר ולא יאמר כי מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים”. שני המאורות הם הר”ן ור' פרץ, וכבר הוכיח ר“א אטלס (הכרם עמ' 13) שתשובה זו נכתבה בשנק קכ”ח או קכ“ט. נראה איפוא שבאותה שעה היה עוד ר' פרץ בחיים. אולם בס' שע”ה הוא מרמז לפטירתו של ר' פרץ: “למדוני מנעורי גאוני עולם… לפניהם יכרעו כל יושבי אהל… ומן אז חדלו נאספו ממנו בחטאינו נשאר העולם שומם וגלמוד לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד דבר אחד לדור הוא מורנו הרב הגדול רבנו נסים נר”ו“. גם בסי' שפ”ט הוא כותב: “מעיד אני על רבותי הרב רבינו פרץ הכהן ז"ל, והרב רבינו נר"ו שמעולם לא הניחו שינתן גט זולתי בפניהם. ובכן ברור שר”פ נפטר בחיי הר“ן. ר' פרץ נקבר בברצלונה “בתוך בית הקברות ולא שלחו אותו אל הגבול” של בית הקברות, כדרך שנהגו אז בקבורת כהנים (שם סי' קכ“ד, ועי' גם תשב”ץ ח“ג סי' שכ”ג) ואחיו של הריב”ש חבר עליו קינה בחרוזים (שם סי' ס').

מן המכתבים נראה שהר“ן לא ישב בזמן כתיבתם בברצלונה. בתשובות הר”ן סי' מ“ג כתוב: “זה אשר כתבתי לכבוד הרב הגדול ר' פרץ הכהן נר”ו ולנכבדי ברצלונה”¹⁰. משמע ג“כ שהיה באותה שעה מחוץ לברצלונה. רק כעבור איזה זמן אחרי מינויו של ר”פ בברצלונה התישב גם הר"ן שם ושניהם שימשו בעיר זו ברבנות.

דון קרישקאש שלמה ור' משה נתן הנזכרים באגרות אלו היו ראשי היהודים בקטלוניא, והם החתומים בשמם על התקנות הידועות שנתקנו בשנת קט“ו¹¹. דון קרישקאש שלמה נזכר בכמה תעודות שנתפרסמו ע”י פרופ' ביר¹² וגם בסוף תשובת הר“ן סי' מ”ג. הוא היה בא־כחם של יהודי קטלוניא במשלחת שהלכה אל האפיפיור באויניון והוציא על זה מכיסו כספים הרבה. הוא נפטר לפני שנת 1357. גם ר' משה נתן נזכר פעמים אחדות באותן תעודות¹³.

המכתב השלישי מפליג בשבחו של אחד החכמים, וקרוב הדבר שנשלח לר' פרץ. אותו חכם כתב מכתב להר"ן והוא משיב לו.

במכתב הרביעי פונה הר“ן לנדיבי עם, שיעזרו ל”הנכבד ר' יצחק מבני תבון היקרים הנודעים בשערים, המהוללים לפי שכלם“. ר' יצחק זה אינו ידוע לי ממקום אחר. אין אנו יודעים גם אם ישב בספרד או באחת מקהלות צרפת הדרומית. נראה שירד מנכסיו לא מחמת איזו סבה פרטית כי אם לרגלי מאורע שפגע בכמה קהלות, או בקהלה אחת, וגרר אחריו רציחות ושוד, ו”גבורי כח הלכו בלי כח ואוסף שללם“. לפי מכתבו זה של הר”ן באו בכ“י אגרות אחדות מסוג זה הנקרא בשם “אגרת ארחית”: “אגרת ארחית עשה הר' אברהם איצק הלוי ז”ל בעד אנשמואל אשתרוק קדוש, שרצה ללכת בפתחי הנדיבים שנת קל”ו לפרט, שהיתה אחר הגזרה שהיתה בפרפיניאן“, ואחרי אגרת זו: “עוד לו אגרת להעיד על הישיש ר' יעקב דלשטבליאה ז”ל “בן האשל הגדול ר' שמעון דלשטבליאה אשר מנכסיו ירוד ירד”, “כי בסער מתחולל שולח בעיר שללו ויבוזו כל אשר לו… וילך לגור באשר ימצא בארץ נוד, ויקר מקרהו פה אתנו נרבונה”. אבל גם כאן לא הונח לו. אף ר' יעקב זה היה מבני פרפיניאן. אחרי זה באה “אגרת ארחית לאחיו הר' דון שתרוק איצק הלוי זלה”ה”, שנכתבה לאשה כבודה אחת, “והנה היא מדברת את כל הדברים האלה לפנינו אנחנו קצת ק”ק פרפיניאן חתומי מטה“. ואחרי מכתב זה מכתבו של הר”ן בדבר ר' יצחק ן' תבון. אפשר היה לכאורה לחשוב, שאף הוא היה בין אלה שסבלו מגזרת פרפיניאן ולהניח שהר“ו היה עוד בחיים באותה שנה, בנגוד לדעתו של אטלס הקובע את זמן פטירתו בשנת קל”ד או קל"ה¹⁴.

בכתבת שעל גבי מכתב זה נקרא הר“ן “הקורטובי אלגירונדי”. אולי היה אביו של הר”ן בן קורטובה שהתישב בגירונדה. נראה גם שצ"ל: [לידי] הישיש אנבוניאק, ובוניאק הוא קצור של: בן יצחק, והוא כינוי רגיל בצרפת הדרומית (עי' Gallia Judaica, 15).

א.    🔗

[ע“א א'] בצקת עפרות זהב למוצק וברגבים ירובקו¹⁵, שבעו מרורות כל אפסי ארץ חמת זוחלי עפר¹⁶ ינקו, לולי הותיר להם שריד ירדו בגבורים¹⁷ הנשארים בעוונם ימקו, בהצל צל ארזי הלבנון יערב וכח הלם¹⁸ [ע”א ב‘] באש נשקו, צללי יושבי בצלם דוכאו לדכים ועדים התפרקו¹⁹ ברם בחסד עליון עקר שרשם בארער ישקו שבוקו²⁰, כי איך ישוער, ביום רעש יסוער, לא ירעשו הספים והכפתור הט²¹ או ישגבו²² משק גבים²³ במבצר עת יבצרו²⁴ מתבל טהורי נפש לבבם זכו, אם כי צורם כמגין יגין עליהם פסוח והמליט²⁵ בזכותו שוכני עיפתה²⁶ חכו, הידמו גדיי העזים הנהלות להראות אחרי השאות אילי הבשן²⁷ גברו חיל גם עתקו, גם הצלחו²⁸ לכל מלאכה פתילי הנעורת אחרי אשר רתוקות חבל הכסף הנתקו²⁹ לולי בפליטת אדרת הרועים³⁰ וגולת הזהב מנורותיה ברקים הבריאו, עיפה נפשנו לשאת הצמאים אלי בין עד העלות עלינו ענן כבוד³¹ יערוף כמטר לקחו ואמרתו כטל אורו יזוקו³² כי יבשה הארץ בהאסף מראיה³³ כי גושמה ביום זעם³⁴ מטר מרוה ברד ואש להביה אבניה אבני נזר מתנוססות שחקו, ויקנא ה’ לארצו רצוא ושוב מחרי האף הגדול ויחמול על עמו אשר בסף רעל השקו, הציץ כאש גברו³⁵ עין רואה השגיח בחלוננו דעת עליון מלאכי מעוזינו על דלתינו דפקו, הוא הרב הכהן הגדול ר' פרץ צבי³⁶ אשר שמענו ממעיני ישועתו כל העדרים ישקו, שלח כתבו אלי ממרשילה, להכין לו מחנה בארצנו ופעמי מרכבותיו בחומותינו ישוקו, הגדתי הדבר בברצלונה כאשר ידעתיה עיר ואם ומקום אמונה שם ישבו כסאות ליושבים לפני ה' ונסיכי הדור שם התפרקו, ויקבלו הענין בחפץ כפים ובאלף כסף עד תם ה' שנים בדק נדבתם חזקו, וכשוב מענה פי לרב הכהן הגדול נר“ו עלה אריה מסובכו³⁷ וחמוקי יריכו³⁸ בגלילותינו חמקו³⁹, הכין כסאו בעיר ההוללה ובית מדרשו פתוח לרוחה ועבי תכונותיו על המבקשים מים יריקו, וירא ראשית לו בשנה הראשון כי אין הקומץ משביע את הארי וטרף לביתו וחק לחונים על דגלו נדבתם לא הספיקו, ובכן עלה בדעתו להרחיק נדוד אף כי שלחו אליו נכבדי קהל טוליטולה להזריח אורו עליהם וברצי כסף כבודו הענק יעניקו, וכשמעי שלחתי לחלות פניו להתקדם בראיה מקום סנסלוני⁴⁰ והוא⁴¹ הנשא דון קרישקאש שלמה יצ”ו ועל כל הדברים יחד סוד ימתיקו, אתו⁴² בקשתי מאת הרב הכהן הגדול הר“ו לבל תהיה עדת ה' אשר בברצלונה כצאן אשר אין להם רועה אף [ע”ב א‘] כי צבי היא לכל הארצות והמון רחמיו עליהם התאפקו⁴³ וגם אל המעולה דון קרישקאש שלמה י"א הפצרתי ליתן ולחזור וליתן בעד קהלו, וכן עשה הוסיפו עוד על המותנה, ואם אמת הוא כי מסבל שכמם כאשר תעיק העגלה יעיקו⁴⁴ וכל זה אינו שוה באשר שער העיר יקר והוצאתו מרובה, שכן דרכם של תלמידי חכמים מטוב מעדניהם רעבים גם צמאים יניקו. ואחשבה לשלוח אל סביבת העיר הגדולה להיות ידם בעזרו כי שכר הוא להם ובשלום העיר שלום יהיה להם ואדניהם מכסף כבודה חושקו, כי ידעתי זאת לפנים תרגלו לסעוד ידי העומדים שם על הפקודים ועול תורה מעליהם לא פרקו, אצילי בני ישראל עליכם המצוה הזאת לתת להם שארית בארץ ולהיות לנו לפליטה גדולה מזויכם מזן אל זן יפקו⁴⁵, ואת אשר ידבנו לבכם בכתב ידיכם תשכילו לתת מדי שנה בשנה עד תם ד’ שנים להביא ליד הנשא דון קרישקאש שלמה יצ“ו בעד הר' נר”ו נדריכם ונדבותיכם רבים יצדקו, צדקת ה' תנחם לחזות באור פני מלך בשוב ה' את עמו המדוכה אשר מכלי אל כלי הורקו, וככלי אין חפץ בו בעמים זורקו, ובילדי נכרים ישפיקו, שחתו והעמיקו, עד יערה רוח ממרום לאמור לאסורים צאו אשר באזיקים רותקו, יופיע מושיע על עם עני מבין לוחציהם ינאקו, כנפש נאמן בריתכם ולכל אשר תגזרו אומר ויקם לשם כנפשכם וכנפש שמעה אזני ותבן,

נסים ב“ר ראובן זלה”ה

ב.    🔗

עוד לו, מעת הוסר צור ואור בעריפינו⁴⁶ ולקו המאורות אשר חנן אלהים להאיר על הארץ הלכו חשכים יושבי תבל ואין נגה להם, מיום נעתקו ממקומם צורי החלמיש ויבולו הרים גבנונים, היו מחסה לשפנים, אין מחסה ומסתור מזרם וממטר, אחרי בלות לבוש מבלות⁴⁷ כבוד ושמים כעשן נמלחו⁴⁸ ובגדי ארגמן עש אכלם, אין לשומר נפשו כסות בקרה, כי תצא⁴⁹ ותאכל מגדיש ועד קמה ואלומות קציר אומללו אשר מאז היו לשבעה מזי רעב, רעב כל אדם ללחם עד כי נחם ה' את עמו ולא עתה יבוש, ונתן להם לאכול ובגד ללבוש, הוא הרב הכהן ר' פרץ נר“ו, ממנו פרי נמצא רענן כברוש⁵⁰ [ע”כ ב‘] שלח כתבו אלי כתבו מארצו לתור לו בגבולותינו מנוחה ומנוח ייטב לו לדרוש, ואמצא עיר כלבבי ברצלונה ההוללה אשר המצרך⁵¹ בכבודה פאר יחבוש, ויתנדבו אלף כסף לשנה עד תום ה’ שנים, ועל פי הדברים האלה נשא הרב הר“ו את דגלם ובעירם המלוכה לחבוש, וינסה בשנה הראשונה כי לא תספיק נדבתם אליו וכי אתם לא יוכל להוחיל עד בוש, ואף גם זאת כי שלחו אליו מטוליטולה רוזניה ונסיכיה להיות להם לקצין וטרף לביתו על פיו לפרוש, וכשמעי לא עצרתי כח ואשלח לחלות פני מעלתו להראות אתי סנסלוני, והנשא דון קרישקאש שלמה י”א⁵² שם היה, ואבקש מהרב נר“ו אשר גזע נטע נעמינו⁵³ מטעינו כל ישרש, ואל הנשא הנז' אמרתי למלאות ידו כידם הטובה ומברכתם יציקו יקביו יצהר ותירוש, והוא ג”כ חיל לבו לא יסוג אחור, הוסיפו לו על המותנה כמסת ידם, ונצריך⁵⁴ אליו לא יוכלו למלאות לסבת מצוק העת כח מעשיהם יחליש, אמרתי אני בלבבי אעירה את רוח סביבותיה והמצוה הזאת עליהם ובנדבותיהם הם יקחו חלקם, ולא יראו פני ריקם, כי זאת דרכם לראש, לכן האצילים חושו לעזרה בדבר הזה, אך ידעתי למעולה הר'' משה נתן יצ“ו בשכבר פרי ישוה לו בדבר הזה ולבקש מאת הכלל אתם גם אתם תעזרו בענין לא אבוש, כי קרוב מצדיקנו ישלם גמול לעושי הטובה, ואת פקודי הנדבה בכתב מידכם השכילו להגיע ליד הנשא דון קרשקאש שלמה יצ”ו בעד הרב נר"ו מדי שנה בשנה עד תום ד' שנים, והיתה נדבתכם לסייע במלאכת שמים בשמים ראש, משמים ישקיף צור ישראל על עם עני להושיע מיד צר על גבו כל היום יחרוש, כחפץ נאמן אהבתכם ולכל אשר תצוו שמעה אזנו ותבן,

נסים בן ראובן

ג.    🔗

עוד לו. בהתלהב גחלת אור לה בציון ⁵⁵ מצויין בכוס החכמה לפידיה⁵⁶ מרופפת רבוצה כארי⁵⁷ תמריא שבטה וחרב פיפיותיה שולפת, אור חיציה ברק ברקי חניתיה מעופפת, תבריק שחר משחר צל⁵⁸ אורות להורות שמורות צדק בחצרות קדש מסתופפת, התלש⁵⁹ צורת כלהו גוהרקי⁶⁰ תתחקה שכל [ע"ג א'] זך כעמר נקא ועצמות כחו מתעטפת, מאצילות חלות⁶¹ המוציא הויתו תקבל שפע שכלי והשפעתו על התכלית והתמיד מחופפת, ורוח אלהים מרחפת, רכב ישראל ופרשיו דרך כוכב ממערכת שמיך תשים משטרו בארץ על יושביה יפעת מבטו כמו שחר נשקפת, נצוץ מסילתו להט⁶² מתהפך יבקע צר ואור בעריפיך ועגלת כדורו כקו צודק כל יושבי על מדין מקפח, קם שבט משתיל גזעך⁶³ עומדת לנס גבהו דליותיו וצמרת אצל נטעך פארה במערצה מסעפת⁶⁴ מסלול ודרך קדוש חכמתך לא שזפתנו משכיל עטך ומרוץ⁶⁵ קלים מיעפת, בים דרכת בעקבות⁶⁶ שכלך לא נודע בעים רוחך⁶⁷ נוססה כי אני שיש מטרפת, תציל צולם⁶⁸ לעלות למושכלות תיסר אבני אפדני השכל הנקנה, תפשיט הצורות החמריות ולהת[ה]פך בשכלים הנבדלים נפשך החשובה כוספת, בין צאלי⁶⁹ נהרי יאורי נחלי התבונה ישבת חצבת עמודיה יסודיה בל ימוטו רפידותיה רופפת, תפנה אל פנינה תסחר סחרה סוחרת⁷⁰ שבך⁷¹ שבו ויהלום להלמך וימינך אופיר מאספת, עדית עדי התעודה כליל תפארת לכהן מעיל מעלתה וציץ ציצה למיעפת⁷² עטך עט סופר מהיר בהיר הוא ללמד דעת, וקנה⁷³ קנינך מגבה⁷⁴ גבוה מעל גבוה מים רבים חושפת, תוציא לפעלו אור המעתדים⁷⁵ בכחם לראות בהכות נצוץ שמשך בעיניהם וזרועך אורה חושפת, כתבך מכתב אלים משגיח באשנבינו ומגילת ספר תתן אמרי שפר נצניה נתנו ריח מור עובר מנטפת, תמונת הנדה⁷⁶ כאור בוקר על פנינו חולפת, יפיץ אורה גשם נדבות כרביבים עלי עשב מדלפת, לשמע אוזן שמעתיך ועתה שמע אותותיך לאות ולמופת ותהי לנפשי כדבש למתוק תטופנה שפתותיך דבש וחלב צוף ונופת, התענג מזיו כבודה העירה רוח המדמה להתקשר עצמי בעצמך ונפשי בנפשך מתלופפת⁷⁷ מעלתך תפרוש ימה וקדמה ונחלת תפארתך לעד נוספת, כנפשך ונפש אהבתך ברחוק מנשקת ומגפפת, זכרון צלמך צלם אלהים חותם על זועו בין עיניו לטוטפת. מתפלל על שלום תורתך ויפי חכמתך אשר שמעה אזנו ותבן,

נסים ב"ר ראובן זלהיה

ד    🔗

[ ע' א'] חתימת יד הרב ר' נסים בר' ראובן הקורטובי אלגירונדי הישיש אנבוניאק זלה"ה.

מדהרות דהרות⁷⁸ אבירי הרועים מאבידים ונופצים שחו גבעות עולם⁷⁹, מקול שאון רעם צרים [ע]רי קדש בחצריהם ובטירותם בלי נשמע קולם, נטשו חבלי⁸⁰ נעימיהם נדדו מארץ מגוריהם צעקו חוצה הן אראלם⁸¹, אמיץ לבו המס ימס כהמס דונג⁸² כי ישית לבו לחילם⁸³, אי שמים⁸⁴ אחרי זאת היתנו טלם⁸⁵, שמש וירח היבקע אורם, צר ואור וחושך בעריפי מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם⁸⁶, וכוכבי אל היהל אורם⁸⁷ וצר ואויב הפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ויטמן בארץ חבלם⁸⁸, וארץ עיפתה⁸⁹ איך תכסה על הרוגיה בהנחיל לצורריה בצעם וּחילם, התוסף תת כחה וגיבורי כח הלכו בלי כח ואוסף שללם, ובזרותם לא נכרו בחוצות⁹⁰ ובארצות חותמם ופתילם⁹¹, ואם אבותיהם שלחו יונקותיהם⁹² עד נהר ועד ים נתנו צרמתם בין עבותים⁹³ ובין צאלים צללם, בניהם ההולכים לדבריהם⁹⁴ צריכים למודעי⁹⁵ ישא דעי למרחוק⁹⁶ יאיר נתיב לחשכם ואפלם, כזה הנכבד ר' יצחק מבני תבון היקרים הנודעים בשערים המהוללים לפי שכלם⁹⁷, אשר שמו על לבם אשר לא יתגאל דבר אמת בלעגי שפה ובלשון אחרת⁹⁸ ולתת לו גאולת עולם, העידו גבורי כח על כשרון מעשהו ואם העוה הזמן עליו דרכו ופרץ ישולם⁹⁹, וכי הוא וביתו מסבלים במצוות ואם¹⁰⁰ כרעו תחת סבלם, קצת החתומים ידענו אותותם לא אנכר¹⁰¹ ודגלם, המישר לפניהם דרכם להשקיט להם מימי רע ולילות עמלם, יראה בנחמה, בשוב ה' ציון ושבו בנים לגבולם כימי עולם, ורועה אחד לכולם כנפש ליוצא ולבא אין שלום בעצמיו¹⁰² ויצוריו כצל כולם¹⁰³.