¹

בשנת ה“א שי”ר נגזרה מטעם האפיפיור פאול הרביעי צורר היהודים גזרת שרפה על ספרי התלמוד ומפרשיו. אז נשרפו בויניציה לבדה יותר מאלף אכסמפלרים מהתלמוד, חמש מאות מן האלפם ו“שארי ספרים אין קץ”. התלמוד הוצאת יושטיניאן, ויניציא ש“ו – שי”א, אבד כמעט כולו, והוא הדין להוצאת בומברג השלישית. אף מן המסכתות שנדפסו בסביוניטה בשנות שי“ג – שי”ד שרדו רק אכסמפלרים מועטים. בכל איטליא נשאר אז רק מקום מקלט אחד לספרי התלמוד ומפרשיו, היא העיר קרימונה, שהיתה נתונה אז תחת שלטון הספרדים שנלחמו באותה שעה עם האפיפיור. בעיר זו הקים הרב ר' יוסף אוטולינגי ישיבה גדולה, העמיד בית דפוס מפואר להדפיס בו ספרים רבים וגדולים, כספרי הטורים ועוד. לעיר זו הבריחו רבים מיהודי איטליא את ספריהם כדי להצילם משרפה. ואולם אך שבתה המלחמה בין ממשלת ספרד והאפיפיור חלה הגזרה גם על קרימונה, ובשנת שי"ט נשרפו בה כעשרת אלפים ספרי תלמוד, וכיון שניתן רשות למשחית לא הבחינו בין ספרי התלמוד לספרים אחרים הנדפסים באותיות עבריות והעלו על המוקד גם את יתר ספרי ישראל.

שרפת התלמוד גררה אחריה שנויים חשובים בחייהם הרוחניים של יהודי איטליא והשפיעה על התפשטות הקבלה מצד אחד, למוד המקרא והלשון העברית ומדעים כלליים מצד שני, ויעידו על זה שני עדים נאמנים: האחד כותב “מאחרי לוקחה ממנו הגמרא נתמלאה הארץ ממקובלים בעלי החכמה האלהית יושבי בסתר עליון ומסתכלים באספקלריא המאירה”.² והשני כותב:… בגלילותינו אלה אין הרשות נתונה מאדוני הארץ להחזיק תלמודנו בידינו, ובקושי התירו מה שהתירו… בגלל הדבר הזה יש שהות ביום ועונות מהפנאי להתמיד הלמוד במקראי קודש ודקדוק הלשון ואף גם לחכמות בחוץ"³

באותו זמן עצמו שנגזרה הגזרה על התלמוד, וספרי הפוסקים היו עוד תלויים בין איסור להיתר ועל יתר הספרים הוטלה צנזורה חמורה, התחילו בהדפסת ספרי היסוד של הקבלה. ס' מערכת האלהות לר' פרץ הכהן הופיע ראשונה בפירארה, מרחשון שי“ח, ושנית במנטובה באותה שנה בר”ח אדר שני. הדפסתם של תקוני הזוהר במנטובה נגמרה בי“ג כסלו שי”ח והזוהר כולו נדפס במנטובה בשנות שי“ח – ש”כ ובאותן השנים נדפס גם בקרימונה.

אך נודע הדבר שהתחילו בהדפסתם, או להכינם לדפוס, ועוד טרם יצאו לאור⁴, נתעורר פולמוס חריף מסביב לזה. נמצאו מימינים ומשמאילים, מצדדים נלהבים ומתנגדים חריפים. נמוקי המתנגדים היו שונים והם נחלקו לכמה כתות⁵. מהם ש“היו מואסים חכמת הקבלה גם כפרו בה. אמרו מי ר' שמעון כי נעבדנו וכי נשים לדבריו לבנו… מבטן מי יצא היום ספר הזוהר אשר עד הנה לא נדע מקומו איו ובישיבות רבני צרפת וספרד לא נזכר שמו… אין טוב לאדם מספר ימי חייו אשר נתן האלקים כי אם לדרוש ולחקור הויות אביי ורבא והדינים ע”פ התלמוד הבבלי והפוסקים." ו“יש מהם שהוסיפו סרה ואמרו כי העיון בזוהר יביא למינות ולפיכך טעון גניזה או שרפה”.⁶ ומהם שאמרו “שאין להתעסק בחכמת הקבלה. כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו להכנס בחצר גנת ביתן המלך בדור הזה, לקצר המשיג ולעמק המושג”. כת אחרת – מבעלי הקבלה עצמם – אמרה, שאין רשות לאדם “לגלות סתרים עתיקים ודברים עמוקים אשר מאז ומני קדם היו סתומים וחתומים, ואיככה נוכל וראינו שתשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, דברים שכסן עתיק יומין יעלו על שפתי ריקים ופוחזים”. עוד טענה היתה בפיהם של קצת מן המתנגדים “כי להיותנו בזמן שגזרה המלכות שרפת התלמוד” יש לגדור גדר שלא להדפיס ספרי קבלה⁷, כי בזה נעורר עלינו את חמת המלכות ותגזור שרפה גם על שאר הספרים.

המצדדים סותרים את טענות המתנגדים. כלפי הטענה האחרונה כותב ר' יצחק דלאטש:⁸ “אוי לאזנים שכך שומעות. אחאב עבד הבעל מעט והוא יעבדנו הרבה, ואם בתקנות אמרו הבו דלא לוסיף כל שכן בתקלות, והם למען ספות הרוה את הצמאה מקדימין פורענותא וגוזרים מה שלא גזרו” אנשי השלטון. ר' עמנואל איש בניונטו, העוסק בהדפסת הספרים, טוען שדוקא שרפת התלמוד מחייבת להדפיס את ספרי הקבלה:⁹ “ועתה שממנו לוקח מחמד עינינו והיה לשרפה מאכלת אש. ולא נוכל להתעסק בהויות אביי ורבא, והפוסקים עוד אינם, כי סגרו על מסגר ומי יודע אם לרוב ימים יפקדו, ושלח ה' בחמלתו עלינו הספרים האלה למחיה להיות לנו לעינים ביום ענן וערפל, באו הרועים ויגרשום איש כלי מפצו בידו וכבו גחלתינו אשר נשארה לבלתי השאיר לנו שם ושארית. אם גם מאת זה נצא מי שתורתו אומנותו… מה יעשה, איזה ספר יראה יבין לדעת כבוד ה' והדר גאונו, בבוקאגיו או דברי הימים של מלכים?”

ועל הטענה שאין לגלות סתרים עתיקים וכו' הם משיבים: הרי ספרי הרמב"ן, ר' בחיי, הרקנאטי, צרור המור ועוד נדפסו מזמן, וקצתם גם נדפסו כמה פעמים, ואיש לא מיחה במדפיסים. “ולא זה בלבד אלא שנדפסו ספרים שהם ובעליהם היו חייבים שרפה ולא עמד איש לגדור את פרציהם”. על כן יש לחשוב שהמתנגדים “לא נתעוררו רק מחמת איבה וקנטור”.

המתנגדים “נחפזו לכתוב שטנה” בראש וראשונה “אל המאור הגדול לממשלת היום בויניציאה”¹⁰ הוא מהר“מ פדואה, והוא וחבריו גזרו “גזרת נח”ש על כל איש שלא ירים ידו לדפוס שום ספר של קבלה”¹¹, אבל אח“כ לא הקפיד מהר”מ בתוקף על קיום גזרה זו. לעומת זה כותב ר"י דלאטאש “כי מהמתקוממים על ה' ועל תורתו כבר הסכימו לימים שעברו בהתר ועתה חוזרים בהם”. ¹²

והנה עד היום נתפרסמו פסקיהם והסכמותיהם של המסכימים כר“י דלאטאש¹³, ר' משה באסולה, ר' משה פרובינצאלי, ר' יוסף מרוויגו ועוד, אבל לא ראו אור דברי המתנגדים. את טענותיהם ידענו רק מתוך מה שהביאו המסכימים, על כן סבורני שכדאי לתת מקום לפסק דינו של ר' יעקב ישראל ב"ר רפאל פינצי, אחד מן המתנגדים התקיפים. ר' יעקב ישראל ידוע כמקובל חשוב מפירושו הגדול על התפלות השמור בכתב־יד, והוא מקנא לה' “ולתורתו הקדושה, תורת הקבלה, הרמוסה ביד פריצים, ויבלעוה לגיונות להדפיס אותה בשוקים וברחובות”. בדבריו יש משום תשובה לדברי המסכימים. וכנראה כתב את פסקו אחר גמר הדפסת ס' הזוהר לבראשית וס' התיקונים. קובל הוא מרה גם על שהדפיסו את ס' מערכת האלהות. אמנם נדפסו כבר הריקאנטי ופירוש הרמב”ן על התורה אבל אין אלו ספרי קבלה במובן המצומצם ואין לדון מהם גזרה שוה להדפיס “ספר של קבלה כולה מיוחדת” כס' הזוהר ומערכת האלהות. לדעתו אין להדפיס עתה “שום ספר אחר”, אף לא של קבלה, משום סכנה שמא תבוא המלכות ותגזור על יתר הספרים הנותרים לנו, אבל ביחוד יש להמנע מהדפסת ספרי קבלה.

את פסק־דינו של ר' יעקב ישראל העתקתי מכ“י שזח”ה מס' 9, הנמצא עתה בביהמ“ד לרבנים בלונדון ורשום ברשימת הירשפילד מס' 113, דפים ק”נ ע“א – קנ”ג ע“א. העתקתיו ימים מועטים לפני פרוץ המלחמה, כשעמדו להעביר ביום מחר את כתבי־היד למקום בטוח מסכנת שרפה והפצצה, וע”כ לא הספקתי להעתיק את התוספות שהוסיף המחבר על הגליונות, אך ראיתי שאין בהוספות אלו כל חדש כי אם ציטטות מס' הזוהר שיש בהן כדי להוכיח שחכמת הקבלה טעונה הסתר ואין ללמדה אלא להגונים לה.

“דין דאין להדפיס ספרים של קבלה”    🔗

קנא קנאתי לה' ולתורתו הקדושה, תורת הקבלה, הרמוסה ביד פריצי‘, ויבלעוה לגיונות להדפיס אותה בשווקים וברחובות לפני אנשים רקים ככלי שיר המזמרי’ בה האומות, והיא חוגרת שק ותובעת עלבונה לפני מי שבראה, דהא קיימא לן דרזין עלאין לא אתמס[רו] אלא למחצרי חקלא קדישא, דכתי' סוד ה' ליריאיו כדאיתם בס' הזוהר¹⁴. ובהדיא פי' התוספות במס' ע“ז פ' אין מעמידין¹⁵ בתוספות דאין מגלין [טע]מי תורה אלא לפני אנשים חכמים והגונים. וכן נמי איתא בחגיגה פ' אין דורשין דאין שונין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו, כההוא מעשה דר' אלעזר בן ערך¹⁶ שהיה הולך בדרך עם רבן יוחנן בן זכאי רבו. אם כן אין לפזרם לפני אנשים רקים כמו כן שפירש הרמב”ן¹⁷ ז“ל בפירוש האבות שלו במה שאמ' התנא ודאשתמש בתגא חלף, ר”ל כאן דמשתמש בעטרה של ברית במקום אסור כגון בנידה או שפחה או גויה או זונה חלף. וכן נמי שמזלזל בתורה ב.. ¹⁸ אתוון ובסימניהון ומפזר רזין דאוריתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון בשמא מפרש באנשים דלאו אינון הגונים חלף עכ“ל. גם על ידי הדפוס יבא האדם לעסוק בקבלה ביחידי בלא חבר ועסקו בה אפילו נערים וקטנים ואנשים שאינם הגונים שלא כמצווה, דאין לעסוק בה בלי חבר וצריך שיהיה עומד בחצי ימיו ויהיה צנוע והגון, כהאי דשנינו בספר הבטחון של ר' יהודה בן בתירה¹⁹ שכתב שירמיהו ע”ה היה עוסק בספר היצירה לבדו, יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר, הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בספר ג' שנים, לקיים מה שנאמ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו‘. לסוף ג’ שנים כשרצו לצרף האלפא ביתות בצירוף הכלל והמאמר נברא להם אדם אחד והיה כתוב במצחו וה' אלהי' אמת והיה סכין ביד אותו האדם הנברא והיה מוחק א' של אמת נשאר מת קרע ירמיהו את בגדיו, אמר לו ירמיהו למה אתה מוחק א' של אמת, אמ' לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לבנאי אחד שהיה בונה כמה בתים בכמה מדינות כמה מגרשות²⁰ ולא היה אדם מרגיש באומנותו כלל ולא היה²¹ דעתו ולא מלאכתו, עד שפתוהו²² בני אדם ולמדם סוד אומנותו עד שידעו הכל על דרך האמת, וכשידעו האומנות וידעו סודו ותכונתו התחילו לקטרגו בדברים עד שנתפרשו מחברתו ונעשו בנאים כמותו, ומה שהיה הוא עושה בדינר היו עושים הם הששה פשוטי‘, וכשהרגישו בני אדם הניחו כבודו של האומן והיו כולם באים אליהם ומכבדים אותם ומתעסקים עמהם בעניין הבניין שהיו צריכים. כך ברא הקב"ה אתכם בצלם ודמות צורה ועתה כשאתם בראתם אדם כמותו יאמרו אין אלוה בעולם אלא אילו. אמ’ לו ירמיהו מאי תקנתיה אם כן, אמ' להם כתבו האלפא ביתות למפרע באותו עפר הנזרק בכונת לבבכם ואל תהרהרו בהם דרך כבוד והתיקון כי אם²³ הכלל למפרע. ויעשו גם הם כן ונעשה אותו אדם לפניהם עפר ואפר. אז אמ' ירמיהו ע“ה באמת כי אין ראוי לו לאדם ללמוד אלו הדברים אלא לידע כחו וגבורתו של בורא עולם אבל לא לעשות שנ' לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות²⁴ אמ' לו בן סירא אדוני דע שאין מוסרין דברים אלו המקודשים אלא למי שהוא עומד בחצי ימיו וצנוע ואינו כועס ואינו משתכר ומעביר על מדותיו עכ”ל. אם כן אין לך זלזול ופיזור ומגלה סוד יותר מאלו האנשים המדפיסים את ספרי הקבלה כי אז היא לבז לפני כל זר ומפורסם. ואולי תקשה אלי לומר שכבר דברים שבע"פ הותרו לכותבם משום עת לעשות לה‘, כאשר עשה רבינו הקדוש שכתב את המשנה, וכן רבינא ורב אשי שסדרו התלמוד בכתב כדי שלא תשתכח תורה מישראל כדאיתא בפ’ אחד דיני ממונות במס' סנהדרין²⁵, כי אין דעתי בכך לומ' שאסור לכותבה, רק דעתי היא שאין לגלותה לפני אנשים שאינם הגונים, כמו שעשו הראשונים עד עתה ששושבינה²⁶ הביאו אותה בחשאי להיות כתובה אצלם²⁷ מזהב ומפז רב ולא הראוה לעסוק בה רק למי שמלא את כריסו מפסוק ומשנה ותלמוד ויראת השם ולמד הקבלה איש מפי איש, כי כן ידוע וגלוי לכל בעל חכמה ובינה שהקבלה נמסרה על פה בחשאי לר' שמעון בן יוחאי במערה ולא נמסרה לכותבה לכל אדם כמו המשנה והתלמוד, ולא שם על לב שום אדם לעשות הדבר הזה להדפיס אותה משום כבוד ה‘, וכבוד ה’ הסתר דבר.

גם לא יועיל לשום אדם לומ' שכבר נדפס הריקנאטי והרמב“ן וספרים אחרים מקבלה, כי בזה אשיב כי הפרושי' אשר נעשו על דרך הקבלה כמו הריקנאטי והרמב”ן ופרושי' אחרים אינם כולם²⁸ דברי הזוהר בלבד רק הם מביאים לדעתם דיבור ומפרשים אותם הדיבורים עם כוונתם הרצויה ומיוסדת בחכמה באופן שלא יוכל אדם להכשל בהם, כי פרושי קא מפרשי ליה, אבל להדפיס ספר של קבלה כולה מיוחדת, כגון ס“ה²⁹, מערכת אלהות והתיקונים ועוד ספרי קבלה כולה לא עלה בלב שום אדם לעשות הרעה הגדולה הזאת משום כבוד ה' וכבוד ה' הסתר דבר, כמו כן שכתב החכם השלם המקובל כמהר"ר יצחק זלה"ה ממשפחתי בפירוש מערכת האלהות אשר חיברו בשנת חמשת אלפים ורכ”ב לבריאת עולם אשר הוא אצלי בכתיבת ידו ממש³⁰ וז“ל מה שאמרו רז”ל³¹ דברים שבכתב³² אי אתה רשאי לכותבם לפי הנראה ירמוז לחכמת הקבלה אשר סתרי תורה כולם מוצרכים קבלת איש מפי איש, כמו שקבל משה רבינו ע“ה וכמו שנאמ' הלכה למשה מסיני על פי השם הנכבד בעניין משנה תורה, שנאמ' הואיל משה באר התורה הזאת, הלא ידעת כי משנה תורה על פי המלכות³³ היה ומשה רבינו ע”ה היה שליח בין השם ית' ובין ישראל, וכל זה מובן מן הפרושים של משנה תורה. הרי שמשה רבינו ע“ה קבל מן המלכות הנקרא בת מלך פנימה, בהיות שקבלת שתורה הקדושה³⁴ ותורה קדושה ירמוז לידיעת עולם קדמון לכל דבר אשר המציא ולכן אין ראוי לכתוב תורה שבע”פ ואין הדור ראוי משום כבוד אלי' וכבוד אלי' הוא הסתר דבר, ובת מלך פנימה, ר“ל בת היא תורה שבע”פ, מלך תורה שבכתב, פנימה תורה הקדושה. הרי שהיא הקבלה המקבלת מן העולם ועד העולם והכל עולה קנה אחד עכ“ל. הנה נא מזה משתמע שיש להסתר הקבלה משום כבוד אלהי'. לכן אין לגלותה ע”י דפוס לפני כל אדם היותה פלא ופלא ובמופלא ממך אל תחקור.

ולחנם מזורה הרשת האיש המסכן אשר בזדון לבו הדפיס התיקונים והזוהר והמערכת האלהות³⁵ והטיל מום בקדשים לדין אותם כמחשבי קליפות בחמשה כיתות, כאשר כתב הוא במוסף התיקונים הנדפסים³⁶, ולנגדם בנה תל תלפיות מארבעה חכמים הכותבי' וחתומי' בראש הספר הזה³⁷, והנה כולם כותבים טעם לפגם נגד האנשים המבזים חכמת הקבלה, אמנם לא ירדו לעומקה של הלכה.

ואנן לא בגברי ערטלאי קא עסקינן³⁸ דדבר ידוע הוא שהקבלה היא תורת אמת והיא הצריכה לנו, שהגם שלכל פסוק ודבור יש לו נגלה עם כל זה יש לו נסתר והוא העיקר, כמו שפירש הרב רבינו מנחם זצ“ל מריקנאטי בספרו, וכל כל חכמה ושכל הם רמוזים בכתב התורה ובצורת האותיות, כדאית' בנדרים פ' אין בין המודר³⁹, וגרסינן בשבת פ' כל כתבי ובברכות פ' אין עומדי'⁴⁰ כל העונה איש”ר בכל כחו קורעין לו גזר דינו, והרב רבינו מנחם ז“ל מריקנאטי פירש בספרו בפרשת בשלח כי בכל כחו חוזר אל השם, ר”ל שיכוין את השם בכל מה שראוי לו באותיותיו ובפירושיו ובעיוניו ובניקוד המקובל, כדפריש התם, כי זהו העיקר שבעת שייחד את השם הנכבד על פי תורת אמת שהיא הקבלה כי בה תלויים כל סתרי תורה, וכל מאן דלא ידע לייחד יחודא דמלכא קדישא ולקשורא קשירא דהימנותא טב ליה דלא ליברי, ועליו כתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, כי לא יספיק לו לאדם בקיום המצוות בלבד, רק צריך שיתחכם בתודת הקבלה שהיא תורת אמת וידע מה שהעידה עליו התורה ביחוד השם ומהותו באופן שיכיר את בוראו כי מתוך כך יבוא לידי יראה, כמו שבא בפסוק אם תבקשינה ככסף וכמטמו' תחפשנה אז תבין יראת יי‘, כי כן ראוי לו לאדם להסתכל בדבר תורה ובדברי נבואה ככל מה שיוכל להשיג בלימוד, כמו כן שנאמר לירמיה הטבת לראות והשיב מקל שקד אני רואה ולא אמר שקל אני רואה להודיע שהשיג כמה שהיה לו להשיג, ולא נוכל להשיג אמיתות הדבר וסוד המצוות רק על פי הקבלה, והיא נקראת בת מלך פנימה בהיותה מקבלת הכל שהצינורות מבפנים, כלו’ מן כתר חכמה לבינה ומן הבינה לתפארת ומן התפארת לצדיק ומן הצדיק למלכות, ולכן נקראת פנימה שהיא מבפנים ולא מבחוץ… היינו מסביבותיה החיצוני' אשר בהם העורלות(!) והקליפות.

הן על כל אלה אלף אלפי אלפים אנו צריכים אליה, וחייבים אנחנו לעסוק בה בלימוד איש מפי איש, ובזמן הראוי, שלא יהיה בחור רק בחצי ימיו, כי אין לגלות אותה לפני אנשים שאינם הגונים רק לפני אנשים חכמים ובחבורה והם הם המחזיקי' בה בביתם מזהב ומפז רב, וכל דכפין נותנים לו, ואין איש עשיר או עני שיהיה בית נקייה מספרי הקבלה בביתו שימנעו אותה מכל מבקשיה, כי ביתם פתוח לרווחה לחכמים ולעוסקים [152a] בה לשמה, כמו כן דהמופת יוכיח שכמה חכמים גדולים היו בחכמת הקבלה עד עתה, כי כל מבקשיה השיגוה בין החכמים יודעי עתים ויראי אלהים, כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון⁴¹.

לכן אל יתהלל האיש הזה בחכמת המרמה לומר כי לזכות את הרבים בחכמת הקבלה נתכוון, כי הקבלה שלו היא לעשות ממנה קרדום לקבל מעות ולהביא הכסף בכיסו, ואת פני ה' לא הביט ואת כבודו המיר, היותה מושלכת לפני כל זר, כי כבוד ה' הסתר דבר, ותלה את עצמו באילן גדול באומרו⁴² שקיבל העתקות מספר הזוהר מהחכם כמה“ר אליקים יצ”ו ממצריטה, כי על החכם כמה"ר אליקים אני מעיד עליו כי לא נתכוון על כך, וגם לא מסר מאומה בידו כדי להדפיס אותם, רק בתחבולותיו קבלם מיד הרבי שלו וגנב את דעתו, לכן לא טוב הדבר אשר עשה וגדול עונו מנשא.

גם לא טוב היות האדם אשר נשא לבבו להדפיס את מערכת האלהות שהוא קיום אמונת השי“ת ויחודו הקדוש, כי כשמו כן הוא מערכת אלהות, היותו כשלחן ערוך מלא כל טוב מיחוד השם ואין לגלותו רק לפני אנשים חכמים ויראי אלהים, והוסיף רווה על הצמאה להדפיס בו פירוש⁴³ הנותן טעם לפגם מפי ארסטו ופילוסופים אחרים שהמזכיר אותם עוברים על לא יהיה לך אלהי אחרים, כדפירש הספר⁴⁴ בפ' ואלה המשפטים וז”ל אסור להתעסק בספרי אחרינא דלא מסיטרא דאוריתא ואסור אפילו לאדכרא לון ולמילף מינייהו טעמ' כל שכן על אוריתא שנ' ושם אלהים אחרים לא תזכירו וסמיך ליה את חג המצות תשמור לומ' דמאן דלא נטיר האי כמאן דלא נטיר האי מועדים דאית בהו הימנותא דקב“ה עכ”ל. וכן אין להדפיס שום ספר של קבלה בלבד פן (לא) יהיו לבז ולמרמס לפני אנשים רקים, ויש להזהיר בדברי רז“ל שמא מתוכם ילמדו לשקר, כאשר עשו צדוק וביתוס על ששמעו מפי רבם שאמ' אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס בעולם הזה כפרו בדבריו, על שלא הבינו את דבריו, ואמרו מימינו לא שמענו את הדבר הזה, והלכו למקדש הר גריזים ונעשו שם ראשים ועשו כת של צדוקים וביתוסים, כך עתה האנשים שאין בהם תבונה ויראת שמים וילמדו לשקר ולפקר ויגלו במקום מים רעים לעשות בהם פרושים מסברות דעתם וישתו התלמידים הבאים אחריהם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל בעשותם פרושים כדעתם, שלא הסכימו בו נביאי וחכמי ישראל, כמו כן [152] שמצאתי בספר א' שקבלה שרב האי גאון השיב לרב פלטוי גאון⁴⁵ וז”ל הזהרו מכת המעייני' ומכת אנשי הסברות. ווי על מאן דסמיך בחורפיה ובעייוניה ואזיל ראשו בתר רגלוהו ושביק רזיא דנביאיא וחכימיא דמבני ישראל ויליף חכמתא דפלוסופיא דהיא חכמתא אחיזא כעין חכמתא דחרשיא וקיסמיא כרגליא בלא רישא ומוחיא, וכנקביא בלא עינא וכריחא בלא נחיריא. ווי על מאן דסביר ולא קביל קביל ולא סביר עכ"ל. ולכן אין להדפיס אותה פן (לא) יבאו לידי אנשים שאינם הגונים כאשר ראיתי עד עתה מאנשים המתעלסים בה, ופן ח"ו יבא גם כן בידי האומות ויעתיקו אותה בלשונם לעשות בהם מעשים כרצונם, נמצא שאין לך חילול השם יותר מזה.

גם אין להדפיס שום ספר של קבלה משום סכנה, וחמירא סכנתא מאסורא⁴⁶. ובהיותינו עתה בצרה גדולה, שנלקח ממנו עטרת ראשינו, שהתלמוד⁴⁷, ובכל יום ויום מגלגלים עלינו עלילות דברים על יתר פליטת הספרים. לכן אין לדפוס שום ספר אחר פן לא⁴⁸ יגברו לשונם עלינו לומ‘, לא די להם ליהודים ששרפו התלמוד כי עוד ידם נטויה לדפוס ספרים אחרים שלא נדפסו לעולם ויבואו מזה ח"ו להאביד יתר הספרים הנותרים לנו והנשארים אצלינו, ולכן אין להדפיס אותם, רק יש לנו לגלות טפח ולכסות טפחים ולהחזיק את יתר הספרים הנותרים לנו בצנעה ולא לפרסמם, רק יש לנו לעשות כאשר עשה ר’ יהודה בן בבא⁴⁹ בימי אנדרינוס מלך רומי שגזר גזירה שכל הנסמך יהרג והסומך יהרג והעיר שסומכים בה יחרב, והלך ריב“ב וישב בין שתי עיירות גדולות בין אושא לשפרעם וסמך ה' זקנים כדי שלא תשתכח תורה מישראל כדאי' בפ”ק דע“ז⁵⁰, והכל עשה בצנעה בפני הגזירה, כך עתה שהיא עת גזרה בעונותינו יש לנו להחזיק את ספרינו הנותרים לנו בצנעה ולא לפרסם ע”י דפוס. א"כ גדול עונם מנשוא, שהאנשים⁵¹ אשר נשאו את לבם להדפיס שום ספר של קבלה וראו לגדור גדר על הדבר הזה.

ומה מאד תמהתי שרבני וויניציאה כמו החכם השלם כמהר“ד מאיר יצ"ו מפדואה והזקן חשוב מלא חכמה הגאון כמהר”ר אליה⁵² יצ"ו הרופא וחבריו, אשר כבר גזרו קודם גזירת נחש על כל איש שלא ירים ידו לדפוס שום ספר של קבלה, כי כן עיני ראו בגזירה ההיא וחתמתי שמי עליה, איך לא יקומו עתה למלחמה נגד האנשים הפושעים [153a] כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב.

השם הוא היודע כי לא בשנאה ואיבה ותחרות כתבתי הדברים האלה, כי חלילה לי מעשות כדבר הזה, רק על דרך הטוב והאמת, כי קנא קנאתי לכבוד השם ולתורתו ויראתו מן הסכנה, כי אשרי האיש מפחד תמיד. ואז אל ה' יתברך אפיל תחנתי יסיר המכשולות מעלינו ויתן אל לבנו לאהבתו ולתורתו הקדושה באופן שנזכה בחזרת התלמוד ויוציאנו מאפילה לאורה ונזכה בבנין בית מקדשינו ויגדיל תורה ויאדיר אכי“ד. הצעיר **יעקב ישראל בן לא”א רפאל זלה"ה** פ'נצי.