רקע
ויקטור הוגו
בּוּג יַ'רְגַּל
ויקטור הוגו
תרגום: אברהם שלונסקי (מצרפתית)

א    🔗

וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַקַּפִּיטַן לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה, הֵצִיץ בַּמְּסֻבִּים בְּתִמָּהוֹן וְהוֹדִיעַ, כִּי אֵין הוּא יוֹדֵעַ בְּחַיָּיו אֲפִילוּ מְאֹרָע אֶחָד שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְסַפֵּר עָלָיו בְּרַבִּים.

“הָכֵיצַד, קַפִּיטַן!” אָמַר לוֹ הַקָּצִין אַנְרִי: “שָׁמַעְנוּ, כִּי הִרְבֵּיתָ בְּמַסָּעוֹת וְרָאִיתָ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. הֲלֹא הָיִיתָ בְּאִיֵּי אֲנָטוֹלְיָה, בְּאַפְרִיקָה, בְּאִיַטְלָיה, בִּסְפָרַד? הָהּ, קַפִּיטַן, הִנֵּה כַּלְבְּךָ הַצּוֹלֵעַ.”

דְּ’אוֹבֶרְנֶה נִזְדַּעְזַע. הַסִּיגָרָה נִשְׁמְטָה מִיָּדוֹ וְהוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל פֶּתַח הָאֹהֶל. וּבָרֶגַע הַהוּא רָץ וְקָרַב אֵלָיו כֶּלֶב גָּדוֹל, צוֹלֵעַ. בְּדַרְכּוֹ רָמַס הַכֶּלֶב אֶת הַסִּיגָרָה שֶׁל הַקַּפִּיטַן, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב לַדָּבָר.

הַכֶּלֶב לִקֵּק אֶת רֶגֶל בְּעָלָיו, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, יִבֵּב יְבָבָה שֶׁל חִבָּה, כִּרְכֵּר וּפִזֵּז וְרָבַץ לְפָנָיו. הַקַּפִּיטַן הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וּבְנָשְׁמוֹ בִּכְבֵדוּת לִטֵּף בְּהֵסַּח הַדַּעַת אֶת הַכֶּלֶב בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית הִתִּיר אֶת רְצוּעַת הַקּוֹבַע וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ לִמְקֻטָּעִים:

“הַאַתָּה הוּא זֶה, רַסְק! הַאַתָּה הוּא!” וּפִתְאֹם קָרָא בְּקוֹל, “וּמִי זֶה הֶחֱזִירְךָ לְכָאן?” “בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, אֲנִי הוּא…” הַסֶּרְזַ’נְט טָדֶה עָמַד עַל הַסָּף. בִּשְׂמֹאלוֹ הִפְשִׁיל אֶת שׁוּלֵי הָאֹהֶל, וִימִינוֹ כְּרוּכָה בְּסָגִין. וְכֵן עָמַד כַּמָּה רְגָעִים וְהִתְבּוֹנֵן בְּסִיּוּמָהּ שֶׁל אוֹדִיסֵיאָה זוֹ, וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת. סוֹף-סוֹף הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לֵאמֹר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“”בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, אֲנִי הוּא".

דְּ’אוֹבֶרְנֶה נָשָׂא אֵלָיו אֶת עֵינָיו: “הַאַתָּה הוּא טַד! אֵיךְ זֶה הִצְלַחְתָּ? כֶּלֶב מִסְכֵּן! וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי הוּא שָׁבוּי בְּמַחֲנֵה הָאַנְגְּלִים. וְאֵיפֹה מָצָאתָ אוֹתוֹ?”

“תּוֹדָה לָאֵל! הִנְנִי, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, שָׂמֵחַ עַכְשָׁו, כְּבֶן-אָחִיו בְּשָׁעָה שֶׁאֲדוֹנִי הִכְרִיחַ אוֹתוֹ לִנְטוֹת בְּלָטִינִית אֶת הַשֵּׁם Cornu, קֶרֶן…”.

“אָנָּא, הַגִּידָה לִי דְבָרִים בְּרוּרִים, אֵיפֹה נִמְצָא רַסְק?” “הוּא לֹא נִמְצָא, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, אֲנִי הָלַכְתִּי לְחַפְּשׂוֹ.” הַקַּפִּיטַן קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לַסֶּרְזַ’נְט. הַחַיָּל לֹא הוֹצִיא אֶת יָדוֹ מֵהַסָּגִין. אַךְ הַקַּפִּיטַן לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר.

"הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כֵּן הָיָה, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן. מִיּוֹם שֶׁאָבַד רַסְק הַמִּסְכֵּן, רָאִיתִי, כְּלוֹמַר, בִּרְשׁוּתוֹ, כִּי מַשֶּהוּ חָסֵר לוֹ. הָאֱמֶת נִתְּנָה להֵאָמֵר: נִדְמָה לִי, כִּי בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁרַסְק לֹא בָּא לֶאֱכֹל עִמִּי כָּרָגִיל אֶת מְנָת הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר חֵלֶק כְּחֵלֶק, הָיָה טַד הַזָּקֵן מוּכָן לִבְכּוֹת כְּיֶלֶד, אַךְ, תּוֹדָה לָאֵל, רַק פַּעֲמַיִם בְּחַיַּי בָּכִיתִי;

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, בְּשָׁעָה… בַּיּוֹם הַהוּא,

בְּשָׁעָה…"

וְהַסֶּרְזַ’נְט הִבִּיט עַל הַמְמֻנֶּה עָלָיו בַּחֲרָדָה, “וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה – בְּשָׁעָה שֶׁעַל לִבּוֹ שֶׁל הַמְנֻוָּל הַזֶּה, הַקַּפְּרַל בֵּלְטַזַּר, עָלָה הָרַעְיוֹן לְהַכְרִיחֵנִי לִקְלֹף צְרוֹר בְּצָלִים.”

“נִדְמֶה לִי, טָדֶה,” קָרָא אַנְרִי בִּצְחוֹק, “כִּי לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ פְּרָטִים עַל בְּכִיָּתְךָ הָרִאשׁוֹנָה.” “וַדַּאי, יְדִידִי, בְּשָׁעָה שֶׁלַּהּ-טוּר-דְּאוֹבֶרְן, הַגְּרֶנַדִּיר הַצָּרְפַתִּי הָרִאשׁוֹן, גִּפֵּף וְחִבֵּק אוֹתְךָ?” שָׁאַל הַקַּפִּיטַן בְּחִבָּה וְהוֹסִיף לְלַטֵּף אֶת הַכֶּלֶב. לָאו דַּוְקָא, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן. אִם אָמְנָם בָּכָה הַסֶּרְזַ’נְט טָדֶה, הֲרֵי זֶה דַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁפָּקַד לִירוֹת בְּבוּג-יַ’רְגַּל, אוֹ בְּכִנּוּיוֹ הַשֵּׁנִי: פְּיֶרוֹ."

פָּנָיו שֶׁל דְּ’אוֹבֶרְנֶה קָדְרוּ. הוּא נִגַּשׁ בִּצְעָדִים נִמְהָרִים אֶל הַסֶּרְזַ’נְט וּבִקֵּשׁ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ, וְאוּלָם עִם כָּל הַכָּבוֹד הָרַב שֶׁחָלַק לוֹ הַמְמֻנֶּה עָלָיו, לֹא הוֹצִיא טָדֶה הַזָּקֵן אֶת יָדוֹ מִתַּחַת לַסָּגִין.

"כֵּן, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, " הוֹסִיף טָדֶה וְנָסוֹג אֲחוֹרַנִּית פְּסִיעוֹת מִסְפָּר, וּדְּ’אוֹבֶרְנֶה הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵינַיִם עֲצוּבוֹת, “כֵּן, בָּכִיתִי בַּיּוֹם הַהוּא. הָאֱמֶת נִתְּנָה להֵאָמֵר, כִּי הוּא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּבְכּוּ עָלָיו! הוּא הָיָה שָׁחוֹר, אָמְנָם כֵּן, וְאוּלָם גַּם אֲבַק-הַשְּׂרֵפָה שָׁחוֹר וְ…וְ…”

הַסֶּרְזַ’נְט טוֹב-הַלֵּב רָצָה בְּכָל לִבּוֹ לָצֵאת בְּכָבוֹד מֵהַשְׁוָאָתוֹ הַמְשֻׁנָּה. יִתָּכֵן, כִּי בִּגְזֵרָה-שָׁוָה זוֹ הָיָה מַשֶּׁהוּ הֶחָבִיב עָלָיו, אַךְ כָּל מַאֲמַצָּיו לְבַטֵּא אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ עָלוּ בַּתֹּהוּ; וְהִנֵּה, לְאַחַר כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת, פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, לְהִסְתָּעֵר עַל רַעְיוֹנוֹ וּלְכָבְשׁוֹ, הָיָה הַסֶּרְזַ’נְט מָשׁוּל אוֹתָהּ שָׁעָה לְשַׂר-צָבָא שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לִכְבּשׁ אֶת הַמִּבְצָר וְהוּא חָזַר בּוֹ מִן הַמָּצוֹר. הוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר וְלֹא שָׂם לֵב לְחִיּוּכָם שֶׁל הָאוֹפִיצֵרִים הַצְּעִירִים אֲשֶׁר הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו:

“יֹאמַר נָא לִי, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, הֲזוֹכֵר הוּא אֶת הַכּוּשִׁי הַמִּסְכֵּן בְּשָׁעָה שֶׁבָּא כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ בְִּיִוּקּ בָּרֶגַע שֶׁעֲשֶׂרֶת חֲבֵרָיו כְּבָר עָמְדוּ נְכוֹנִים? הָאֱמֶת נִתְּנָה להֵאָמֵר, כִּי הָיָה הֶכְרָח לֶאֱסֹר אוֹתָם בַּחֲבָלִים. אֲנִי הָיִיתִי הַמְפַקֵּד. וְהוּא הִתִּיר אוֹתָם מִכַּבְלֵיהֶם כְּדֵי לְהֵאָסֵר בִּמְקוֹמָם. הֵם סֵרְבוּ, אֲבָל הוּא עָמַד עַל דַּעְתּוֹ. הָהּ, גִּבּוֹר הֶחָיִל! וְהַזּוֹכֵר אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן אֶת עֲמִידָתוֹ הַזְּקוּפָה כְּאִלּוּ הִתְכּוֹנֵן לָצֵאת בְּמָחוֹל, וְכַלְבּוֹ רַסְק הִנֵּה הוּא לְפָנֵינוּ, בַּהֲבִינוֹ אֶת אֲשֶׁר אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לַעֲשׂוֹת לוֹ, תְּפָשַׂנִי בִּגְרוֹנִי.”

“עַל פִּי רֹב, טַד.” שִׁסַּע אוֹתוֹ הַקַּפִּיטַן, “בְּסַפֶּרְךָ אֶת הַדָּבָר הָיִיתָ רָגִיל לְלַטֵּף בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֶת רַסְק הַמִּסְכֵּן; רְאֵה נָא אֵיךְ הוּא מַבִּיט אֵלֶיךָ.” “צָדַק אֲדוֹנִי!” אָמַר טָדֶה בִּמְבוּכָה: " רַסְק הַמִּסְכֵּן מַבִּיט אֵלַי, וְאוּלָם… הַזְּקֵנָה מַלַּגְרִידָה סָחָה לִי, כִּי הַמְלַטֵּף בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית פְּגִיעָתוֹ רָעָה." “וּמַדּוּעַ זֶה לֹא תּלַטֵּף אוֹתוֹ בִּימִינְךָ?” שָׁאַל בְּתִמָּהוֹן דְּ’אוֹבֶרְנֶה בִּרְאוֹתוֹ עַכְשָׁו לָרִאשׁוֹנָה גַם אֶת יָדוֹ הַטְּמוּנָה מִתַּחַת לַסָּגִין וְגַם אֶת הַחִוָּרוֹן שֶׁבְּפָנָיו.

מְבוּכָתוֹ שֶׁל הַסֶּרְזַ’נְט גָּבְרָה. “יַרְשֶׁה נָא לִי, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן. הִנֵּה יֵשׁ לוֹ כְּבָר כֶּלֶב צוֹלֵעַ, וְעַכְשָׁו, חוֹשֵׁשְׁנִי, כִּי יִהְיֶה לוֹ גם סֶרְזַ’נְט גִּדֵּם.”

הַקַּפִּיטַן נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ: “מָה? מָה אָמַרְתָּ, יְדִידִי? גִּדֵּם! הַרְאֵה נָא אֶת יָדְךָ, גִּדֵּם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” דְּ’אוֹבֶרְנֶה רָעַד. הַסֶּרְזַ’נְט הֵסִיר לְאַט-לְאַט אֶת הַסָּגִין וְהֶרְאָה לַמְמֻנֶּה עָלָיו אֶת יָדוֹ, הַחֲבוּשָׁה בְּמַטְלִית מְגֹאֶלֶת בְּדָם.

“הָהּ, אֵלִי!” לָחַשׁ הַקַּפִּיטַן בַּהֲרִימוֹ בִּזְהִירוּת אֶת הַמַּטְלִית, “סַפֵּר נָא לִי, יְדִידִי…” "הָהּ, פָּשׁוּט לְמַדַּי הַמַּעֲשֶׂה. כְּבָר אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי רָאִיתִי אֶת אֲדוֹנִי וְהִנֵּה הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מֵהַיּוֹם שֶׁהָאַנְגְּלִים הָאֲרוּרִים גָּזְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַכֶּלֶב הַנִּפְלָא, אֶת רַסְק הַמִּסְכֵּן, כַּלְבּוֹ שֶׁל בּוּג… הֶחֱלַטְתִּי לְהַחֲזִירוֹ לַאֲדוֹנִי, וְלוּ גַם בִּמְחִיר חַיַּי, כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב בְּתֵאָבוֹן. פָּקַדְתִּי עַל שַׁמָּשׁוֹ מַטְלֶה לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת בֶּגֶד-הַשְּׂרָד שֶׁל אֲדוֹנִי, כִּי לְמָחָר נוֹעַד הַקְּרָב. וְאַחַר בָּרַחְתִּי בַּחֲשַׁאי מֵהַמַּחֲנֶה, רַק חַרְבִּי בְּיָדִי, וְהִבְקַעְתִּי לִי דֶרֶךְ בֵּין מְשׂוּכוֹת הַחֶדֶק אֶל מַחֲנֵה הָאַנְגְּלִים, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר.

עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַגִּיעַ אֶל הַחֲפִירוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהִנֵּה, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, בַּחֹרְשָׁה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל אֲנִי רוֹאֶה הָמוֹן רַב שֶׁל חַיָּלִים אֲדֻמִּים. הָלַכְתִּי הָלְאָה, לִרְאוֹת מַה יֵעָשֶׂה שָׁם. אִישׁ לֹא שָׂם לֵב אֵלַי. וְהִנֵּה לְעֵינַי רַסְק קָשׁוּר אֶל אַחַד הָעֵצִים וּשְׁנֵי גִבּוֹרֵי-חַיִל עֲרֻמִּים מִאֲזוֹרָם וּלְמַעְלָה, כְּעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים, מַכִּים זֶה אֶת זֶה בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם עַד כְּדֵי רִסּוּק עֲצָמוֹת. יְשַׁעֵר נָא, אֲדוֹנִי, כִּי שְׁנֵי הָאַנְגְּלִים נִלְחֲמוּ בְּשֶׁל כַּלְבּוֹ.

פִּתְאֹם רָאַנִי רַסְק וְזִנֵּק בְּכֹחַ, הַחֶבֶל נִתַּק וּכְהֶרֶף-עַיִן הִגִּיעַ הַכֶּלֶב אֵלַי. הֲלֹא יָבִין אֲדוֹנִי, הַכְּנֻפְיָה לֹא עָמְדָה מֵרָחוֹק בְּחִבּוּק יַדַיִם. שַׂמְתִּי אֶת פְּעָמַי אֶל הַיַּעַר, וְרַסְק אַחֲרַי. כַּדּוּרֵי מָוֶת אֲחָדִים חָלְפוּ בִּשְׁרִיקָה סָמוּךְ לְאָזְנָי. רַסְק יִלֵּל וְיִבֵּב, אַךְ, לְאָשְׁרִי, לֹא שָׁמְעוּ הָאַנְגְּלִים אֶת יִלְלָתוֹ מִפְּנֵי צִוְחוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר צָוְחוּ:

"French Dog, French Dog, "

כְּאִלּוּ כַּלְבּוֹ אֵינֶנּוּ הַכֶּלֶב הַמְהֻלָּל מִסַּן-דּוֹמִינְגוֹ. הִגַּעְתִּי עַד קְצֵה הַחוֹרְשָׁה וְאָמַרְתִּי לָצֵאת מִמֶּנָּה, אַךְ פִּתְאֹם הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינַי שְׁנֵי מַדֵּי-שְׂרָד אֲדֻמִּים. קָפַץ הַכֶּלֶב וְטָרַף אֶחָד מֵהֶם, וְאֵין סָפֵק, כִּי הָיָה טוֹרֵף גַּם אֶת הַשֵּׁנִי לוּלֵא אֶקְדֹּחוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ כַּדּוּר. יִרְאֶה נָא אֶת יָדִי הַיְמָנִית. אַךְ אֵין דָּבָר! French Dog קָפַץ עָלָיו וַחֲטָפוֹ בִּגְרוֹנוֹ, וְהִנְנִי בָּטוּחַ כִּי חִבֵּק וְגִפֵּף אוֹתוֹ כַּהֲלָכָה.

הָאַנְגְּלִי צָנַח כַּאֲלֻמָּה, נֶחֱנַק מִכֹּבֶד גּוּפוֹ שֶׁל רַסְק. כֵּן יָאֶה לוֹ, אַל יִטָּפֵל אֵלַי כְּפוֹשֵׁט יָד הַנִּטְפָּל אֶל עוֹבֵר-אֹרַח! קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, טַד חָזַר אֶל הַמַּחֲנֶה וְעִמּוֹ רַסְק. רַק עַל דָּבָר אֶחָד צַר לִי בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא הוֹעִיד לִי אֱלֹהִים אֶת כָּל הַתְּלָאוֹת הַלָּלוּ לְמָחֳרַת הַיּוֹם בִּפְרֹץ הַקְּרָב. הִנֵּה הַכֹּל."

הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא נִפְצַע לֹא בִּשְׂדֵה-קְרָב הִקְדִּירָה אֶת פְּנֵי הַסֶּרְזַ’נְט הַזָּקֵן. “טָדֶה,” קָרָא הַקַּפִּיטַן בְּכַעַס, אַךְ מִיָּד הוֹסִיף וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ, “הֲנִטְרְפָה דַעְתְּךָ כִּי חֵרַפְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ בְּשֶׁל כֶּלֶב?”

“לֹא בְּשֶׁל כֶּלֶב, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, כִּי אִם בְּשֶׁל רַסְק.” פְּנֵי דְּ’אוֹבֶרְנֶה אוֹרוּ, הַסֶּרְזַ’נְט הִמְשִׁיךְ: “בְּשֶׁל רַסְק, בְּשֶׁל הַדּוֹג שֶׁל בּוּג.”

“רַב לְךָ, רַב לְךָ, טַד הַזָּקֵן!” קָרָא הַקַּפִּיטַן וְכָבַשׁ אֶת עֵינָיו בְּכַפּוֹ. “נוּ,” הוֹסִיף לְאַחַר דּוּמִיָּה קְצָרָה, “הִשָּׁעֵן עָלַי וְנֵלֵךְ לַחֲבשׁ אֶת יָדְךָ.” טָדֶה סֵרַב קְצָת מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְנִכְנָע.

הַכֶּלֶב, שֶׁהִסְפִּיק בְּמֶשֶׁךְ הַשִּׂיחָה הַזֹּאת לְכַרְסֵם אֶת עוֹר-הַדֹּב הַיָּקָר שֶׁל בְּעָלָיו קָם וְיָצָא אַחֲרֵיהֶם.


ב    🔗

הַמְּאֹרָע עוֹרֵר סַקְרָנוּת רַבָּה בַּמְּסִבָּה הָעַלִּיזָה. הַקַּפִּיטַן לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה הָיָה אֶחָד מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים, הַמְעוֹרְרִים תָּמִיד רֶגֶשׁ שֶׁל כָּבוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין בָּהֶם, לִכְאוֹרָה, מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּמִינוֹ. הֲלִיכוֹתָיו הָיוּ מְתוּנוֹת, מֶבַּט עֵינָיו קַר. אָמְנָם, הַשֶּׁמֶשׁ הַטְּרוֹפִּית שָׁזְפָה אֶת פָּנָיו, וְאוּלָם הִיא לֹא אָצְלָה לוֹ אֶת פְּזִיזוּת הַתְּנוּעוֹת וְהַדִּבּוּר הַמִּצְטָרֶפֶת אֵצֶל הַקְּרֵאוֹלִים עִם רִשּׁוּל-שֶׁל-חֵן. דְּ’אוֹבֶרְנֶה הָיָה מְמַעֵט לְדַבֵּר וּמְמַעֵט לְהַקְשִׁיב, וְתָמִיד מוּכָן לִפְעֹל. הוּא הָיָה מַקְדִּים לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וּמְאַחֵר לַעֲבֹד בָּעֶרֶב. הוּא כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְעַיֵּף אֶת גּוּפוֹ וּלְהַסִּיחַ עַל יְדֵי כָּךְ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַהִרְהוּרִים. זוֹעֲמִים וַעֲצוּבִים הָיוּ הַהִרְהוּרִים וְהֵם שֶׁהִקְדִּימוּ לַחֲרשׁ אֶת מִצְחוֹ קְמָטִים קְמָטִים. הֵם לֹא הָיוּ מִסּוּג הַהִרְהוּרִים שֶׁאִם יְשִׂיחֵם בַּעֲלֵיהֶם לְזוּלָתוֹ וְרָוַח לוֹ, וְלֹא מִסּוּג הַהִרְהוּרִים הַמִּתְמַזְגִים בְּרָצוֹן עִם הִרְהוּרֵי אֲחֵרִים בְּשִׂיחַת חֻלִּין. לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה, שֶׁגּוּפוֹ לֹא יָדַע עֲיֵפוּת בַּעֲמַל הַקְּרָב, עָיַף, כַּנִּרְאֶה, עַד מָוֶת מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ. הוּא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מִוִּכּוּחִים וְשׁוֹאֵף קְרָבוֹת. וְאִם יִקְרֶה מִקְרֵהוּ לָקַחַת חֵלֶק בְּאַחַד הַוִּכּוּחִים וְהִפְלִיט מִלִּים סְפוּרוֹת הַמְּלֵאוֹת בִּינָה.

וּפִתְאֹם, בְּבוֹא שַׁעְתּוֹ לְהַכְרִיעַ אֶת אִישׁ-וִכּוּחוֹ, יְשַׁסַּע אֶת הַשִּׂיחָה וְיֹאמַר: מַה בֶּצַע בְּכָל זֶה? וּפוֹרֵשׁ מֵהַחֲבוּרָה לִשְׁאֹל אֶת שַׂר הַצָּבָא, מַה יוּשַׂם עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַד בּוֹא מוֹעֵד הַהַתְקָפָה.

חֲבֵרָיו סָלְחוּ לוֹ אֶת הֲלִיכוֹתָיו וְהֶרְגְּלָיו מִפְּנֵי שֶׁהָיָה תָּמִיד עַז-רוּחַ, טוֹב לֵב וּמֵיטִיב. הוּא חֵרַף אֶת נַפְשׁוֹ וְהִצִּיל אֲחָדִים מֵהֶם מִמָּוֶת, וְהַכֹּל יָדְעוּ, שֶׁאִם אֶת פִּיו הָיָה פּוֹתֵחַ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, הֲרֵי כִּיסוֹ הָיָה פָּתוּחַ תָּמִיד לִרְוָחָה.

בַּגְּדוּד אֲהֵבוּהוּ וְגַם סָלְחוּ לוֹ אֶת רֶגֶשׁ הַהַעֲרָצָה שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ בְּלֵב רַבִּים מֵחֲבֵרָיו. אַךְ הוּא הָיָה צָעִיר לְיָמִים. לְפִי מַרְאֵהוּ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹמַר עָלָיו כִּי בֶּן שְׁלשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה צָעִיר הַרְבֵּה מִגִּיל זֶה. הוּא נִלְחַם בְּצִבְאוֹת הָרֶפּוּבְלִיקָאִים יָמִים רַבִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קוֹרוֹת-חַיָּיו. הַיְצוּר הַיְחִידִי שֶׁיָּכֹל הָיָה לְעוֹרֵר אֶת לִבּוֹ כְּמוֹ רַסְק לְגַלּוּת אֶת יְדִידוּתוֹ, הֲלֹא הוּא הַסֶּרְזַ’נְט הַזָּקֵן טָדֶה, שֶׁנִּתַגֵּיֵּס לַגְּדוּד יַחַד עִמּוֹ וְלֹא זָז מִמֶּנּוּ, הָיָה מְסַפֵּר לִפְעָמִים בְּלָשׁוֹן סְתוּמָה כַּמָּה מְאֹרָעוֹת מִמְּאֹרָעוֹת חַיָּיו. הַכֹּל יָדְעוּ כִּי בַּאֲמֵרִיקָה נִתְיַסֵּר דְּ’אוֹבֶרְנֶה בְּיִסוּרִים רַבִּים, כִּי הוּא הִתְחַתֵּן בְּסַן-דּוֹמִינְגוֹ, נִתְאַלְמֵן מֵאִשְׁתּוֹ וְשָׁכַל אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ בִּימֵי הַטֶּבַח הַגָּדוֹל בִּפְרֹץ הַמַּהְפֵּכָה לַמּוֹשָׁבָה הַנִּפְלָאָה. בִּתְקוּפָה זוֹ שְׁכִיחִים הֵם הַמְּאֹרָעוֹת הַלָּלוּ, וְהַכֹּל הִתְיַחֲסוּ אֲלֵיהֶם בְּחֶמְלָה סְתוּמָה. וְאִם חָמְלוּ עַל קַפִּיטַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה הֲרֵי זֶה לָאו דַּוְקָא בְּשֶׁל הָאֲבֵדוֹת אֲשֶׁר אָבַד, אֶלָּא בְּעִקָּר מִפְּנֵי הַיִּסּוּרִים שֶׁהָאֲבֵדוֹת הַלָּלוּ הֵסֵבּוּ לוֹ. וְאָמְנָם, מִבַּעַד לְמַסְוֶה זֶה שֶׁל שִׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ הָיָה מִתְגַּלֶּה לִפְעָמִים הָרֶטֶט הַגָּדוֹל שֶׁל פֶּצַע עָמֹק וּבִלְתִּי נִרְפָּא.

כָּל פַּעַם עִם רֵאשִׁית הַקְּרָב הָיוּ פָּנָיו מְאִירִים. הוּא הָיָה נִלְחָם בְּעֹז וּבִגְבוּרָה, כְּאִלּוּ שָׁאַף לְהַגִּיעַ לַתֹּאַר שֶׁל גֶּנֶרַל, וּלְאַחַר הַנִּצָּחוֹן הָיָה מַצְנִיעַ לֶכֶת כְּאִלּוּ אֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא שְׁאִיפָה אַחַת – לִהְיוֹת חַיָּל פָּשׁוּט. הַחֲבֵרִים רָאוּ שֶׁאוֹתוֹת הַהִצְטַיְּנוּת וְתָאֳרֵי הַכָּבוֹד אֵינָם נֶחְשָׁבִים בְּעֵינָיו כְּלָל, וְלֹא הֵבִינוּ, לָמָה אֵפוֹא הוּא נִרְאָה לִפְנֵי כָּל קְרָב כִּמְצַפֶּה לְמַשֶּׁהוּ, וְאִישׁ לֹא שִׁעֵר, כִּי מִכָּל מַתְּנוֹת הַקְּרָב נָשָׂא דְּ’אוֹבֶרְנֶה אֶת לִבּוֹ לְמַתָּנָה הָאַחַת – הַמָּוֶת.

צִירֵי הָאֻמָּה אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַצָּבָא לְרֶגֶל שְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת בִּקְּשׁוּ לְמַנּוֹתוֹ מְפַקֵּד הַפְּלֻגָּה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב; אֲבָל הוּא סֵרֵב, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יֻכְרַח לַעֲזֹב אֶת הַגְּדוּד וּלְהִפָּרֵד מֵעַל הַסֶּרְזַ’נְט טָדֶה. וּמִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר הִצִּיעַ לְהִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ מִשְׁלַחַת מְסֻכֶּנֶת וְיָצָא מִמֶּנָּה בְּשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁיֵּהָרֵג, וְהוּא בְּסֵתֶר לִבּוֹ הִשְׁתּוֹקֵק לְכָךְ. וְאָז הִצְטַעֵר מְאֹד, כִּי סֵרַב לְקַבֵּל אֶת הַתֹּאַר אֲשֶׁר הֻצַּע לוֹ.

“אִם תּוֹתָחֵי הָאוֹיֵב,” אָמַר, “חָסִים עָלַי תָּמִיד, אוּלַי תַּסְכִּים לְהָרְגֵנִי הַמַּעֲרֶפֶת, שֶׁאֵינָה יוֹדַעַת רַחֲמִים וְהִיא הוֹרֶגֶת כָּל מִתְנַשֵּׂא.”


ג    🔗

אָכֵן, זֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו נָסַבָּה הַשִּׂיחָה הַבָּאָה, בְּצֵאתוֹ מֵהָאֹהֶל. “הִנְנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב,” קָרָא הַקָּצִין אַנְרִי, בְּנַקּוֹתוֹ אֶת מַגָּפוֹ הָאָדֹם, הַמְלֻכְלָךְ בְּכֶתֶם בֹּץ, " הִנְנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב, כִּי הַקַּפִּיטַן לֹא יִתֵּן אֶת כַּפּוֹ הַשְּׁבוּרָה שֶׁל הַכֶּלֶב בִּמְחִיר עֲשֶׂרֶת הַסַּלִּים שֶׁל יֵין מַדֵּירָה אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּאֵלֶּה הַיָּמִים בְּתוֹךְ עֶגְלַת-הַגֶּנֶרַלִּים הַגְּדוֹלָה."

“הַס, הָס!” אָמַר הַשָּׁלִישׁ פַּסְקַל בְּקוֹל עַלִּיז, “לֹא כַּדַּאי הַדָּבָר! הַסַּלִּים הָיוּ רֵיקִים, הַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִי. וּשְׁלשִׁים בַּקְבּוּקִים רֵיקִים,” הוֹסִיף בְּכֹבֶד רֹאשׁ, “מָה הֵם וּמָה עֶרְכָּם, יְדִידִי הַקָּצִין, כִּי יַחֲלִיפוּם בְּכַפּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַזֶּה? וַהֲרֵי מִכַּף זוֹ אֶפְשֶׁר לְהַתְקִין יָדִית נָאָה לְפַעֲמוֹן הַדֶּלֶת.”

קוֹלוֹ הֶחָמוּר שֶׁל הַשָּׁלִישׁ בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים הִצְחִיק אֶת הַחֲבוּרָה. רַק אַלְפְרֶד, אוֹפִיצֵר צָעִיר מִן הַהוּסָרִים מִבַּסְק, לֹא צָחַק, פָּנָיו הִבִּיעוּ רֹגֶז.

“אֵינֶנִּי מוֹצֵא, רַבּוֹתַי, עִנְיָן לִצְחוֹק בְּכָל הַמְּאֹרָע הַזֶּה. לְפִי דַעְתִּי, רְאוּיִים הֵם הַכֶּלֶב וְהַסֶּרְזַ’נְט, שֶׁתָּמִיד נִזְדַּמֵּן לִי לִרְאוֹת בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל דְּ’אוֹבֶרְנֶה, לְעוֹרֵר בָּנוּ הִשְתָּתְּפוּת בְּצָעַר. סוֹף-סוֹף, הַמַּחֲזֶה הַזֶּה…”

פַּסְקַל שֶׁנִּפְגַּע מֵרֻגְזוֹ שֶׁל אַלְפְרֶד וּמֵעַלִּיזוּתָם שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי הַמְּסִבָּה שִׁסַּע אֶת דְּבָרָיו וְאָמַר:

“הֲרֵי זֶה מַחֲזֶה סֶנְטִימֶנְטַלִּי עַד מְאֹד. כֶּלֶב שֶׁנִּמְצָא וְיָד שְׁבוּרָה!” " קַפִּיטַן פַּסְקַל, אַתָּה טוֹעֶה מְאֹד," אָמַר אַנְרִי וְזָרַק מִתּוֹךְ הָאֹהֶל אֶת הַבַּקְבּוּק שֶׁהֱרִיקוֹ זֶה עָתָּה: “בּוּג זֶה, פְּיֶרוֹ, מְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתִי.” פַּסְקַל שֶׁהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהִתְכַּעֵס, נִרְגַּע בִּרְאוֹתוֹ שֶׁכּוֹסוֹ אֲשֶׁר חֲשָׁבָה לְרֵיקָה עוֹמֶדֶת מְלֵאָה לְפָנָיו.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה חָזַר וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּמַרְאֵה אָדָם שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, אַךְ פָּנָיו הָיוּ שְׁקֵטִים יוֹתֵר מִקֹדֶם. הוּא נִרְאָה כְּמֵצֵר וְדוֹאֵג וְלֹא שָׁמַע אֶת אֲשֶׁר דֻּבַּר סְבִיבוֹ. רַקְס חָזַר עִמּוֹ רָבַץ לְרַגְלָיו וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּמֶבָּט חָרֵד.

“הִנֵּה כּוֹס, קַפִּיטַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה, יִטְעַם נָא מִן הַיַּיִן הַזֶּה.” הָהּ, תּוֹדָה לָאֵל!" אָמַר הַקַּפִּיטַן, בְּחָשְׁבוֹ כִּי דְבָרָיו הֵם תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל פַּסְקַל, “הַפֶּצַע אֵינֶנּוּ מְסֻכָּן, הַיָּד אֵינֶנָּה שְׁבוּרָה.”

רַק מִפְּנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהַקַּפִּיטַן הָיָה מְעוֹרֵר בְּלֵב חֲבֵרָיו לַצָּבָא. כָּבַשׁ אַנְרִי אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁחָשַׁב לְהִתְפָּרֵץ מִפִּיו.

“הוֹאִיל וְחָדַלְתָּ לִדְאֹג לְטָדֶה, וְהוֹאִיל וְהֻסְכַּם בֵּינֵינוּ שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לְסַפֵּר מַשֶּׁהוּ מִמְּאֹרְעוֹת חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאַרְכוּ הַשָּׁעוֹת בְּמִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה, הֲרֵי מְקַוֶּה אֲנִי, יְדִידִי הַיָּקָר, כִּי תַּעֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וּתְסַפֵּר לָנוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּכַלְבְּךָ הַצּוֹלֵעַ וּבְבוּג… אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה שְׁמוֹ הַמְפֹרָשׁ שֶׁל פְּיֶרוֹ זֶה, כְּכִנּוּיוֹ בְּפִי טַד.”

דְּ’אוֹבֶרְנֶה לֹא הָיָה עוֹנֶה דָבָר עַל שְׁאֵלָה זוֹ שֶׁנִּשְׁאֲלָה סָפֵק בַּהֲלָצָה סָפֵק בְּכֹבֶד-רֹאשׁ, לוּלֵא הִפְצִירוּ בּוֹ כָּל הַמְּסֻבִּים. סוֹף-סוֹף נֵאוֹת לְבַקָּשָׁתָם.

יְהִי כֵּן, רַבּוֹתַי, אַךְ אַל נָא תְּקַוּוּ לִשְׁמֹעַ דָּבָר, מִלְּבַד סִפּוּר מַעֲשֶׂה עַל מְאֹרָע רָגִיל מְאֹד, שֶׁבּוֹ אֲנִי מְמַלֵּא תַּפְקִיד צְדָדִי בְּהַחְלֵט. אִם מְקַוִּים אַתֶּם לִשְׁמֹעַ מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, עַל סֶמֶךְ הַיְדִידוּת שֶׁבֵּין טָדֶה, בֵּין רַסְק וּבֵינִי, הֲרֵי אֵינְכֶם אֶלָּא טוֹעִים וְהְִנִני מַזְהִירְכֶם עַל כָּךְ. וְעַכְשָׁו אַתְחִיל."

דְּמָמָה עֲמֻקָּה הִשְׂתָּרְרָה בָּאֹהֶל. פַּסְקַל גָּמַע בִּלְגִימָה אַחַת אֶת הַיַּיִן מִתּוֹךְ הַצְּלוֹחִית, אַנְרִי הִתְכַּרְבֵּל מִפְּנֵי קֹר הַלַּיִל בְּעוֹר הַדֹּב הַמְכֻרְסָם, וְאַלְפְרֶד סִיֵּם אֶת הַזֶּמֶר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה נִשְׁתַּקַּע בְּהִרְהוּרִים, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ אֶת זֵכֶר הַמְּאֹרָעוֹת אֲשֶׁר זֶה כְּבָר נִדְחֲקוּ מִזִּכְרוֹנוֹ מִפְּנֵי מְאֹרָעוֹת אֲחֵרִים. וּלְבַסּוֹף הִתְחִיל מְסַפֵּר לְאַט-לְאַט בְּקוֹל חֲרִישִׁי וּבְהַפְסָקוֹת תְּכוּפוֹת.


ד    🔗

נוֹלַדְתִּי בְּצָרְפַת, וְאוּלָם עוֹד בִּצְעִירוּתִי נִשְׁלַחְתִּי לְסַן-דּוֹמִינְגוֹ לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל דּוֹדִי, קוֹלוֹנִיסְט עָשִׁיר מֻפְלָג, שֶׁאֶת בִּתּוֹ בִּקְּשׁוּ לְהַשִּׂיא לִי.

בִּנְיְנֵי הָאֲחֻזָּה שֶׁל דּוֹדִי הָיוּ סְמוּכִים לַמִּבְצָר גָּלִיפֶה, וְהַמַּטָּעִים שֶׁלּוֹ הִשְׂתָּרְעוּ עַל פְּנֵי שֶׁטַח גָּדוֹל בְּעֵמֶק הַתַּנִּינִים.

דַּוְקָא מָקוֹם זֶה הַמּוּכָן לְפֻרְעָנֻיּוֹת, אֲשֶׁר פְּרָטָיו וַדַּאי אֵינָם מְעַנְיְנִים אֶתְכֶם בְּיוֹתֵר, הָיָה אַחַת הַסִּבּוֹת לַצָּרוֹת וְלַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל שֶׁהֵמִיט הַגּוֹרָל עַל מִשְׁפַּחְתִּי.

שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת כּוּשִׁים עָבְדוּ בַּאֲחֻזּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל דּוֹדִי. וְהִנְנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה לִפְנֵיכֶם, כִּי מַצָּבָם הֶעָגוּם שֶׁל הָעֲבָדִים הַלָּלוּ הוּרַע שִׁבְעָתַיִם מִפְּנֵי אַכְזְרִיּוּתוֹ שֶׁל בַּעֲלֵיהֶם. דּוֹדִי הָיָה מִסּוּג אוֹתָם הַנַּטָּעִים (מִסְפָּרָם, לְאָשְׁרֵנוּ, אֵינֶנּוּ רַב), אֲשֶׁר לִבָּם הִקְשִׁיחַ מִתּוֹךְ הֶרְגְּלֵי אַכְזְרִיּוּת מֻחְלֶטֶת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. הוּא הִתְרַגֵּל שֶׁיִּכָּנְעוּ לְכָל נִדְנוּד-עַפְעַף שֶׁלּוֹ, וְכָל עֶבֶד שֶׁהָיָה מְהַסֵּס הִסּוּס כָּל שֶׁהוּא, הָיְתָה אַחַת דָּתוֹ לְהֵעָנֵשׁ בְּאַכְזְרִיּוּת. וּפְעָמִים כְּשֶׁהָיוּ יְלָדָיו מִתְעָרְבִים בַּדָּבָר, הָיְתָה חֲמָתוֹ בּוֹעֶרֶת בּוֹ שִׁבְעָתָיִם. וְעַל כֵּן הָיִינוּ מֻכְרָחִים עַל פִּי רֹב לְהִסְתַּפֵּק בְּעֶזְרָה חַשָׁאִית, כִּי קָצְרָה יָדֵנוּ לְהָנִיא אֶת הַצָּרָה.

רַק אֶחָד בֵּין כָּל הָעֲבָדִים הָאֵלֶּה הָיָה אֲשֶׁר זָכָה לְחַסְדֵי דוֹדִי. זֶה הָיָה גַמָּד סְפַרְדִי, בֶּן תַּעֲרֹבֶת, זֶרַע בַּת כּוּשִׁים וְלָבָן, אֲשֶׁר נִתַּן לְדוֹדִי מַתָּנָה מֵאֵת לוֹרְד אֶפִינְגַס, שַׂר הַפֶּלֶךְ בְּיַמַּיְקָה.

שָׁנִים רַבּוֹת יָשַׁב דּוֹדִי בִּבְרָזִילְיָה וְסִגֵּל לְעַצְמוֹ אֶת הַהִדּוּר הַפּוֹרְטוּגָלִי. הוּא אָהַב מְאֹד לְפָאֵר אֶת בֵּיתוֹ כַּיָּאוּת לְעָשְׁרוֹ. הֲמוֹן הָעֲבָדִים הַמְאֻמָּנִים כִּמְשָׁרְתִים בְּאֵרָפָּה שִׁוּוּ לְבֵיתוֹ הוֹד וְהָדָר שֶׁל אַרְמוֹן נְסִיכִים. אֶת הָעֶבֶד שֶׁל לוֹרְד אֶפִינְגַס הָפַךְ לְלֵיצָן, כְּמִנְהַג הַפֵיאוֹדָלִים לְפָנִים, שֶׁהָיָה לָהֶם לֵץ בְּבֵיתָם. צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, כִּי בְּחִירָתוֹ שֶׁל הַדּוֹד הָיְתָה מֻצְלָחָה מְאֹד. חֲבִיבְרָה (זֶה הָיָה שֵׁם הַלֵּץ) הָיָה אֶחָד מֵאוֹתָם הַיְצוּרִים הָעֲלוּלִים לְהֵרָאוֹת כְּמִפְלָצוֹת מִפְּנֵי מִבְנֵה גוּפָם לוּלֵא הָיוּ מְגֹחָכִים. גַּמָּד מְכֹעָר זֶה הָיָה שָׁמֵן, קְצַר רַגְלַיִם וּגְדָל-כֶּרֶס. הִלּוּכוֹ הָיָה פָּזִיז, וְרַגְלָיו הַצְּנוּמוֹת וְהַכְּחוּשׁוֹת הָיוּ מִצְטַלְּבוֹת תַּחְתָּיו בְּשִׁבְתּוֹ כְּרַגְלֵי הָעַכָּבִישׁ. רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל הָיָה נִרְאֶה כְּשָׁקוּעַ בֵּין כְּתֵפָיו וּמָלֵא שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת, מְסֻלְסָלוֹת כְּעֵין הַצֶּמֶר, וּמִזֶּה וּמִזֶּה אָזְנַיִם רְחָבוֹת. חֲבֵרָיו הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי בִּשְׁעַת בְּכִיָּה הוּא מְקַנֵּחַ בְּאָזְנָיו אֶת דִּמְעוֹתָיו. פָּנָיו הָיוּ מִתְעַוִּים תָּמִיד, אַךְ עַוְיוֹתָיו הָיוּ מִשְׁתַּנּוֹת מִפַּעַם לְפַעַם. וּפְזִיזוּת זוֹ שֶׁבְּקַוֵּי פָּנָיו הִכְנִיסָה אֵיזוֹ רַב גּוֹנִיּוּת בְּכֵעוּרוֹ.

דּוֹדִי אָהַב אֶת כֵּעוּרוֹ וְאֶת עֲלִיצוּתוֹ שֶׁלֹּא יָדְעָה סְיָג. חֲבִיבְרָה הָיָה חֲבִיבוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁכָּל הָעֲבָדִים נֶאֶנְקוּ מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה, הָיְתָה מְלַאכְתּוֹ שֶׁל חֲבִיבְרָה לָשֵׂאת מֵאֲחוֹרֵי אֲדוֹנָיו מְנִיפָה גְדוֹלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת טַוָּס וּלְהַבְרִיחַ בָּהּ אֶת הַיַּתּוּשִׁים וְהַזְּבוּבִים. הוּא הָיָה אוֹכֵל תָּמִיד לְרַגְלֵי דוֹדִי עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת-קָנִים, וְדוֹדִי הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ בְּתוֹךְ הַצַּלַּחַת שְׁיָרִים שֶׁל אַחַד הַמַּטְעַמִּים הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר. חֲבִיבְרָה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, אַסִּיר תּוֹדָה לְדוֹדִי עַל טוּב לִבּוֹ וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכֻיּוֹת הַלֵּצִים וּבָרְשׁוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לְדַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ וּבִלְבָד שֶׁיְּבַדַּח אֶת דַּעַת אֲדֹנָיו. הוּא שִׁעֲשַׁע אֶת לִבּוֹ בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת וּבְהַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת וְתָמִיד הָיָה כָּרוּךְ אַחֲרֵי דוֹדִי פָּזִיז כְּקוֹף וְנִכְנָכע כְּכֶלֶב.

לֹא אָהַבְתִּי אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה. בְּעַבְדוּתוֹ הָיְתָה הִתְרַפְּסוּת יְתֵרָה, וְאִם הָעַבְדוּת אֵינָה חֶרְפָּה הֲרֵי הַהִתְרַפְּסוּת הִיא שִׁפְלוּת בְּכָל לִבִּי רִחַמְתִּי עַל הַכּוּשִׁים הָאֻמְלָלִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים יָמִים תְּמִימִים לְעֵינַי כִּמְעַט עֲרֻמִּים. וְאוּלָם הַלֵּץ הַמְכֹעָר, זֶה הָעֶבֶד הַמִּתְבַּטֵּל בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ הָאֱוִילִית הַמְקֻשֶּׁטֶת גְּדִילִים וְצֶלְצְלִים, הָיָה מְעוֹרֵר בִּי בּוּז וּשְׁאָט נֶפֶשׁ. וּמֵעוֹדוֹ לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ הַגַּמָּד בְּהַשְׁפָּעָתוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ עַל יְדֵי הִתְרַפְּסוּתוֹ לְהָקֵל מֵעַל אֶחָיו אֶת קְשִׁי גוֹרָלָם. מֵעוֹדוֹ לֹא בִּקֵּשׁ מֵאֵת אֲדוֹנָיו שֶׁיִּסְלַח לְעֶבֶד מִן הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ נֶעֱנָשִׁים לְעִתִּים תְּכוּפוֹת. אַדְּרַבָּא, יוֹם אֶחָד, בְּחָשְׁבוֹ כִּי אֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, הוֹכִיחַ הַגַּמָּד לַאֲדוֹנָיו, כִּי עָלָיו לְהַקְשִׁיחַ אֶת לִבּוֹ וְלִרְדּוֹת בַּעֲבָדָיו בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וְאַחַד הָעֲבָדִים שָׁמַע בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וְאוּלָם הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים, לִכְאוֹרָה, לְהִזָּהֵר מִפָּנָיו וּלְהִתְקַנֵּא בּוֹ, לֹא רָחֲשׁוּ לוֹ שִׂנְאָה. הוּא הָיָה מְעוֹרֵר בְּלִבָּם רִגְשֵׁי פַּחַד וְכָבוֹד הַנְּקִיִּים מִשֶּׁמֶץ אֵיבָה. וְכָל פַּעַם כְּשֶׁהָיָה הַגַּמָּד עוֹבֵר עַל פְּנֵי מְעוֹנוֹתֵיהֶם בְּכִפָּתוֹ הַגְּבוֹהָה, הַמְחֻדָּדָה וְהַמְּלֵאָה צֶלְצְלִים וְקִשּׁוּטִים מוּזָרִים מְצֻיָּרִים בִּדְיוֹ שְׁחוֹרָה, הָיוּ הָעֲבָדִים מִתְלַחֲשִׁים בְּכֹבֶד רֹאשׁ:

“זֶהוּ מְכַשֵּׁף!”

כָּל הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לָכֶם עַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, לֹא נָגְעוּ עַד לִבִּי בַּיָּמִים הָהֵם. בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי הָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּרַחֲשֵׁי אַהֲבָה נֶאֱמָנָה לַנַּעֲרָה שֶׁנּוֹעֲדָה לִי לְאִשָּׁה מִיַּלְדוּתִי, וּבְשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ רָאִיתִי אֶת כָּל שְׁאָר הָעִנְיָנִים.

מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי הִסְכַּנְתִּי עִם הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הִתְעַתְּדָה לִי לְאִשָּׁה וְהָיְתָה לִי כְּאָחוֹת, וְרֶגֶשׁ מוּזָר הִתְעוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ: זוֹ הָיְתָה תַּעֲרֹבֶת שֶׁל מְסִירוּת-אַחִים, הִתְלַהֲבוּת נִסְעֶרֶת וְאֵמוּן שֶׁבֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוּ.

רַק מְעַטִּים זָכוּ לַעֲלוּמִים מְאֻשָּׁרִים כָּעֲלוּמִים אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּחֶלְקִי, רַק מְעַטִּים זָכוּ שֶׁנַּפְשָׁם תְּלַבְלֵב תַּחַת שָׁמַיִם נִפְלָאִים מֵאֵלֶּה בְּצֵרוּף נִפְלָא זֶה שֶׁל אשֶׁר בַּהֹוֶה וְתִקְוָה בֶּעָתִיד. מִיַּלְדוּתִי הִקִּיפוּנִי תַּעֲנוּגוֹת הָעשֶׁר וְכָל חֲמוּדוֹת הַחַיִּים אֲשֶׁר לְרָמֵי הַמַּעֲלָה בְּאֶרֶץ זוֹ, שֶׁבָּהּ דַּי לוֹ לְאָדָם לִהְיוֹת לָבָן כְּדֵי לְהִתְיַחֵס עַל רָמֵי הַמַּעֲלָה. יָמִים תְּמִימִים בִּלִּיתִי עִם הַיְצוּר הָאָהוּב עָלַי, וְהוֹרֵינוּ, שֶׁיָּכְלוּ לְהַפְרִיעַ אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת, סִיְּעוּ לָהּ בְּכָל לִבָּם. וְכָל זֶה בְּעֶצֶם שְׁנוֹת הָעֲלוּמִים, כְּשֶׁהַדָּם סוֹעֵר וּבְאֶרֶץ שֶׁבָּהּ הַקַּיִץ הַנִּצְחִי וְהַטֶּבַע הַנֶּהְדָּר. וְאֵיכָה יָכֹלְתִּי לְבִלְתִּי הַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי כּוֹכַב הָאשֶׁר מֵאִיר לִי? וְכִי אֵין אֲנִי רַשַּׁאי לוֹמַר, כִּי רַק מְעַטִּים זָכוּ לִימֵי נְעוּרִים כֹּה מְאֻשָּׁרִים?

הַקַּפִּיטַן הִפְסִיק אֶת דְּבָרָיו, כְּאִלּוּ לֹא הִסְפִּיק לוֹ קוֹלוֹ מִשֶּׁפַע זִכְרוֹנוֹת הָאשֶׁר אֲשֶׁר רָגְשׁוּ עָלָיו, וְהוּא הוֹסִיף בְּקוֹל עָצוּב וְעָמֹק: “אָכֵן, עַכְשָׁו רַשַּׁאי אֲנִי לְהוֹסִיף וְלוֹמַר, כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ לִחְיוֹת אֶת שְׁאֵרִית חַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּעֶצֶב כְּעָצְבִּי.”

הוּא כְּאִלּוּ הֶחֱלִיף כֹּחַ בְּהַכָּרַת אֲסוֹנוֹ. וְקוֹלוֹ שָׁב לְאֵיתָנוֹ כְּמִקֹּדֶם.


ה    🔗

בְּתִקְווֹת וּבַחֲלוֹמוֹת אֵלֶּה הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים. יוֹם הֻלַּדְתִּי חָל בְּאוֹגוּסְט 1791, וְאֶת הַיּוֹם הַזֶּה הוֹעִיד דּוֹדִי לְיוֹם כְּלוּלוֹתַי אֶת מַרְיָה. וַדַּאי תָּבִינוּ מֵעַצְמְכֶם, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה עַל אֹדוֹת הָאשֶׁר הַקָּרוֹב מִלְּאָה אֶת כָּל לִבִּי, וְכִי רַק הֵד עָמוּם נִשְׁאַר בְּזִכְרוֹנִי מִכָּל הַוִּכּוּחִים הַפּוֹלִיטִיִּים אֲשֶׁר הִסְעִירוּ אֶת הַמּוֹשָׁבָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם יָמִים. עַל כֵּן לֹא אֲתָאֵר לִפְנֵיכֶם אֶת הַהִתְחָרוּת שֶׁבֵּין “אֲסֵפַת הַצָּפוֹן הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית” וּבֵין " הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנְיָלִית," אֲשֶׁר נָסַב שְׁמָהּ “אֲסֵפָה כְּלָלִית,” מִפְּנֵי שֶׁהַמִּלָּה “קוֹלוֹנְיָלִית” יֵשׁ בָּהּ מֵרֵיחַ הָעַבְדוּת. בְּיָמֵינוּ אֵין כָּל עִנְיָן בִּדְבָרִים אֵלֶּה, דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, אֲשֶׁר הִסְעִירוּ בַּיָּמִים הָהֵם אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת, מִלְּבַד הָאֲסוֹנוֹת שֶׁהֵמִיטוּ עָלֵינוּ. בְּתוֹךְ מִלְחֶמֶת תַּחֲרוּת זוֹ שֶׁהִפְרִידָה בֵּין קָף וּפוֹרְט-אוֹ-פְרֶנְס צָרִיךְ הָיִיתִי כַּמּוּבָן לִהְיוֹת מֵחֲסִידֵי קָף שֶׁבִּגְבוּלָהּ חָיִינוּ וַחֲסִיד “הָאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית” שֶׁדּוֹדִי הָיָה בֵּין חֲבֵרֶיהָ.

רַק פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לִי לָקַחַת חֵלֶק בְּוִכּוּחַ עַל מְאֹרְעוֹת הַיּוֹם. גָּרְמָה לְכָךְ הַפְּקֻדָּה מִיּוֹם 15 בְּמַאי 1791, פְּקֻדָּה שֶׁסּוֹפָהּ הָיָה מַר וְשֶׁעַל פִּיהָ נָתְנָה הָאֲסֵפָה הַלְּאֻמִּית בְּצָרְפַת לַכּוּשִׁים וְלַמּוּלָטִים הַחָפְשִׁים זְכֻיּוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת כִּזְכֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלְּבָנִים.

בְּאַחַד הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁעָרַךְ שַׂר הַפֶּלֶךְ בְּקָף עָמְדָה חֲבוּרָה שֶׁל קוֹלוֹנִיסְטִים צְעִירִים וְדִבְּרָה בִּגְנוּתָהּ שֶׁל הַפְּקֻדָּה אֲשֶׁר פָּגְעָה פְּגִיעָה קָשָׁה בִּכְבוֹד הַלְּבָנִים. לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּשִׂיחָה זוֹ. אַךְ הִנֵּה נִגַּשׁ אֶל חֲבוּרַת הַמִּתְוַכְּחִים אַחַד הַנַּטָּעִים הָעֲשִׁירִים, שֶׁהַלְּבָנִים לֹא אָהֲבוּ לְסַפְּחוֹ לְחֶבְרָתָם, וְשֶׁצֶּבַע עוֹרוֹ הַבִּלְתִּי בָּרוּר עוֹרֵר סְפֵקוֹת בִּדְבַר טָהֳרַת מוֹצָאוֹ. פִּתְאֹם נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּקוֹל רָם:

“מוּטַב שֶׁתֵּלֵךְ מִזֶּה; כָּאן מְדַבְּרִים דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִנְעֲמוּ לְאֹזֶן אָדָם אֲשֶׁר בְּעוֹרְקָיו נוֹזֵל דַּם תַּעֲרֹבֶת.”

לְשֵׁמַע הָעֶלְבּוֹן בָּעֲרָה חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית וְהוּא הִזְמִינַנִי לְדוּ-קְרָב. פָּצַעְנוּ זֶה אֶת זֶה. וַדַּאי שֶׁלֹּא צָדַקְתִּי, וְאוּלָם לֹא רַק הַדֵּעָה הַקְּדוּמָה לְגַבֵּי הַגֶּזַע הַשָּׁחוֹר עוֹרְרָה אוֹתִי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. זֶה יָמִים מִסְפָּר הִכַּרְתִּי שֶׁאָדָם זֶה מֵעֵז לְהָעִיף עַיִן עַל בַּת דּוֹדִי וְהִנֵּה רָקַד עִמָּהּ רִקּוּד.

אִם כֹּה וְאִם כֹּה שָׂמַחְתִּי בְּכָל לִבִּי בִּרְאוֹתִי כִּי קָרוֹב קָרוֹב הָרֶגַע שֶׁמַּרְיָה תִּהְיֶה לִי לְאִשָּׁה. וּבְשִׂמְחָתִי לֹא נָגְעָה עַד לִבִּי הַהִתְעוֹרְרוּת הַכְּלָלִית שֶׁתָּקְפָה אֶת כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתִי. לֹא רָאִיתִי וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי דָבָר מִלְּבַד הָאשֶׁר הַמִּתְרַחֵשׁ וּבָא וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב לִרְאוֹת כִּי עֲנָנָה הֲרַת-אָסוֹן הֵעִיבָה כִּמְעַט אֶת כָּל הָאֹפֶק הַפּוֹלִיטִי שֶׁלָּנוּ וְהִיא עֲתִידָה לְקַפֵּחַ אֶת חַיֵּי כֻּלָּנוּ בְּהִתְפָּרְצוּתָהּ. לֹא לְמֶרֶד הָעֲבָדִים חָשְׁשׁוּ מְהִירֵי-הַפַּחַד. לֹא! אֶת הַמַּעֲמָד הַזֶּה שָׂנְאוּ שִׂנְאָה רַבָּה מִכְּדֵי לִפְחֹד מִפָּנָיו, – וְאוּלָם הַלְּבָנִים וְהַמּוּלָטִים הַחָפְשִׁיִּים הָיוּ עוֹיְנִים זֶה אֶת זֶה, וְהַר הַגַּעַשׁ בְּהִתְפָּרְצוּתוֹ עָמַד לְכַלּוֹת אֶת הַמּוֹשָׁבָה וּלְהַחֲרִיבָהּ.

וּבְרֵאשִׁית יֶרַח אוֹגוּסְט אֲשֶׁר כֹּה צִפִּיתִי לוֹ קָרָה הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר אֲשֶׁר הִסְעִיר בְּאֵימָה בִּלְתִּי צְפוּיָה אֶת תִּקְווֹתַי הַשְּׁקֵטוֹת.


ו    🔗

עַל שְׂפַת נָהָר יְפֵה נוֹף שֶׁהִשְׁקָה אֶת מַטָּעֵי דּוֹדִי הִתְנוֹסֵס בִּיתָן לֹא גָדוֹל עָשׂוּי זְרָדִים וּמֻקָּף חוֹרְשַׁת עֵצִים עָבָה. יוֹם יוֹם הָיְתָה מַרְיָה הוֹלֶכֶת לְשָׁם לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח הַבָּא מִן הַיָּם עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ הַקַּלָּה, הַנּוֹשֶׁבֶת בְּסַן-דּוֹמִינְגוֹ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב בְּחָדְשֵׁי הַשָּׁרָב.

בֹּקֶר-בֹּקֶר קִשַּׁטְתִּי בִּשְׁקִידָה רַבָּה אֶת הַפִּנָּה הַזֹּאת בְּתִפְאֶרֶת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

יוֹם אֶחָד פָּרְצָה לִקְרָאתִי מַרְיָה, וּפָנֶיהָ נִפְחָדִים מְאֹד. בְּהִכָּנְסָהּ אֶל פִּנָּתָהּ הַמְלַבְלֶבֶת מָצְאָה לְתִמְהוֹנָהּ הַמָּהוּל בְּפַחַד, כִּי כָל הַפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵבֵאתִי בַּבֹּקֶר תְּלוּשִׁים וּרְמוּסִים וְעַל גַּבֵּי הַסַּפְסָל שֶׁהִיא רְגִילָה לָשֶׁבֶת מֻנָּח צְרוֹר פִּרְחֵי צִפֹּרֶן שֶׁנִּקְטְפוּ זֶה עָתָּה. עוֹד הִיא נִדְהָמָה בְּתִמְהוֹנָהּ וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ מִמַּעֲבֵה הַחֹרֶשׁ הַמַּקִּיף אֶת הַבִּיתָן צְלִילֵי גִּתִּית.

וְאַחֲרֵי הַצְּלִילִים קוֹל אָדָם, וְהַקּוֹל לֹא קוֹלִי, כִּי אִם קוֹל זָר, וְהוּא שָׁר אֵיזֶה שִׁיר, כַּנִּרְאֶה, סְפַרְדִי, וּמִכָּל הַמִּלִּים לֹא הֵבִינָה אֶלָּא אֶת שְׁמָהּ הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהָיָה נִשְׁנֶה וְנִשְׁלָשׁ בֵּין דִּבְרֵי הַשִּׁיר, אֶת הַשְּׁאָר לֹא יָכְלָה לְהָבִין בִּמְבוּכָתָהּ וּבְתֻמָּתָהּ. הִיא נִמְלְטָה, לְאָשְׁרָהּ לֹא הִפְרִיעַ אִישׁ אֶת מְנוּסָתָהּ.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּעֲרָה בִּי חַמָּתִי וְקִנְאָתִי לְהַשְׁחִית. חָשַׁדְתִּי כִּי הַנַּטָּע, שֶׁכְּבָר הִתְקוֹטַטְתִּי עִמּוֹ, הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וְאוּלָם פִּקְפַּקְתִּי בַּדָּבָר וְהֶחֱלַטְתִּי לִכְבּשׁ אֶת כַּעְסִי וְלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר. הִרְגַּעְתִּי אֶת מַרְיָה הַמִּסְכֵּנָה וְגָמַרְתִּי בְּלִבִּי לִשְׁמֹר עָלֶיהָ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם עַד בּוֹא הַמּוֹעֵד הַמְקֻוֶּה וְהַקָּרוֹב, אֲשֶׁר יֻרְשֶׁה לִי לְבִלְתִּי הִפָּרֵד מִמֶּנָּה.

חָשַׁבְתִּי, כִּי עַז-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר חֻצְפָּתוֹ כֹּה הִפְחִידָה אֶת מַרְיָה, לֹא יִסְתַּפֵּק בְּנִסְיוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן לְגַלּוֹת אֶת אַהֲבָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת, וּבָעֶרֶב הַהוּא, בְּהִשְׂתָּרֵר דּוּמִיָּה בַּמּוֹשָׁבָה, נַחְבֵּאתִי בְּקִרְבַת הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ יָשְׁנָה כַּלָּתִי. יָשַׁבְתִּי בַּמַּאֲרָב בְּתוֹךְ חוֹרְשַׁת הַקָּנִים הַגְּבוֹהִים וְצִפִּיתִי דוּמָם. אָכֵן צִפִּיָּתִי לֹא הָיְתָה צִפִּיַּת שָׁוְא. בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם קוֹל נְגִינָה עֲצוּבָה וְרַבַּת הוֹד שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי מֵאַחַד הַמְּקוֹמוֹת מַהֲלַךְ כַּמָּה פְּסִיעוֹת מִמַּחֲבוֹאִי. רַעַד תְּקָפַנִי:

הֲלֹא צְלִיל הַגִּתִּית הוּא, וּפֹה – סָמוּךְ לְחַלּוֹנָהּ שֶׁל מַרְיָה! חֲמָתִי בָּעֲרָה בִּי וּבִתְנוּפַת פִּגְיוֹן פָּרַצְתִּי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָׁם הִגִּיעוּ אֵלַי הַצְּלִילִים וּבִמְרוּצָתִי שָׁבַרְתִּי אֶת קְנֵי הַסֻּכָּר הַנּוֹחִים לְהִשָּׁבֵר. פִּתְאֹם תְּפָסַנִי מִישֶׁהוּ וֶהֱטִילַנִי לָאָרֶץ בְּכֹחַ שֶׁנִּרְאָה לִי כַּבִּיר כְּכֹחַ-אֵיתָנִים. בִּן-רֶגַע נֶחְטַף הַפִּגְיוֹן מִיָּדִי וְהַלַּהַב הִבְרִיק מֵעַל לְרֹאשִׁי. שְׁתֵּי עֵינַיִם לָהֲטוּ מֵעָלַי בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וּמִבֵּין טוּרֵי הַשִּׁנַּיִם שֶׁהִלְבִּינוּ בַּחֹשֶׁךְ נִפְלְטוּ מִלִּים סְפַרְדִיּוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶן מִטֵּרוּף הַשִּׂמְחָה:

“תְּפַשְׂתִּיךָ! תְּפַשְׂתִּיךָ!”

לֹא נִפְחַדְתִּי, כִּי אִם נִדְהַמְתִּי. לַשָּׁוְא בִּקַּשְׁתִּי לְהֵחָלֵץ מִידֵי יְרִיבִי הָאָיֹם. חֻדּוֹ שֶׁל הַפִּגְיוֹן כְּבָר נִנְעַץ בְּבִגְדִּי, אַךְ מַרְיָה אֲשֶׁר שֶׁהִתְעוֹרְרָה לְקוֹל הַגִּתִּית וְהַהֲמוּלָה הוֹפִיעָה פִּתְאֹם בַּחַלּוֹן. הִיא הִכִּירָה אֶת קוֹלִי וּבִרְאוֹתָהּ אֶת בְּרַק הַפִּגְיוֹן פָּרְצָה מִפִּיהָ צַעֲקַת אֵימָה נוֹאָשֶׁת. לְשֵׁמַע הַצְּעָקָה הַזֹּאת קָפְאָה יָדוֹ שֶׁל יְרִיבִי שֶׁגָּבַר עָלַי. הוּא עָמַד תַּחְתָּיו כִּמְכֻשָּׁף, הֶעֱבִיר אֶת הַפִּגְיוֹן פַּעַם וּשְׁתַּיִם עַל חָזִי, אַךְ פִּתְאֹם זָרַק אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה וְקָרָא בְּצָרְפַתִּית: “לֹא! לֹא! הִיא תִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת כַּמָּיִם.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָמּוּזָרִים הַלָּלוּ נֶעְלַם בְּחוֹרְשַׁת הַקָּנִים, וּבְטֶרֶם עָמַדְתִּי עַל רַגְלַי שָׁבוּר וְרָצוּץ מִמִּלְחָמָה בִּלְתִּי רְגִילָה זוֹ, נֶעְלַם אִישׁ רִיבִי מֵעֵינַי וּכְלֹא הָיָה.

הִנְנִי מִתְקַשֶּׁה מְאֹד לְהַבִּיעַ אֶת הַרְגָּשׁוֹתַי אֲשֶׁר הִתְרוֹצְצוּ בְּלִבִּי בְּשׁוּב אֵלַי רוּחִי בֵּין זְרוֹעוֹת מַרְיָה הַצְּנוּעָה, לְאַחַר שֶׁהָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת כַּלָּתִי חָס עָלַי בְּאֹפֶן כֹּה מוּזָר. מֵעוֹדִי לֹא כָּעַסְתִּי עַל אִישׁ רִיבִי זֶה כַּאֲשֶׁר כָּעַסְתִּי עָלָיו הַפַּעַם, וּמַה נִכְלַמְתִּי בְּחָשְׁבִי כִּי אֲנִי חַיָּב לוֹ תּוֹדָה עַל שֶׁחָס עַל חַיָּי. בְּעֶצֶם הִנְנִי חַיָּב תּוֹדָה זוֹ לְמַרְיָה, שֶׁהֲרֵי קוֹלָהּ הוּא אֲשֶׁר הִשְׁמִיט מִיָּדוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן. וְאוּלָם מֻכְרָח הָיִיתִי לְהוֹדוֹת, כִּי מִדַּת חֶסֶד הָיְתָה בָּרֶגֶשׁ שֶׁעוֹרֵר אֶת יְרִיבִי הַפֶּלִאי לָחוּס עָלַי.

וְאוּלָם מִי הָיָה יְרִיבִי זֶה? אַלְפֵי חֲשָׁדִים נִתְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי, וְכָל אֶחָד סָתַר אֶת מִשְׁנֵהוּ. לֹא יִתָּכֵן כִּי זֶה הוּא הַנַּטָּע הֶעָשִׁיר, אֲשֶׁר בְּקִנְאָתִי חָשַׁדְתִּי בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה. הוּא לֹא הָיָה כֹּה חָזָק, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי לֹא הָיָה קוֹלוֹ. הָאִישׁ שֶׁנֶּאֱבַקְתִּי עִמּוֹ הָיָה עָרֹם מֵאֲזוֹרוֹ וּלְמַעְלָה, וְרַק הָעֲבָדִים מִתְלַבְּשִׁים כָּךְ בַּמּוֹשָׁבוֹת.

וְאוּלָם לֹא יִתָּכֵן כִּי מִן הָעֲבָדִים הוּא. לֹא שִׁעַרְתִּי בְּנַפְשִׁי, כִּי בְּלֵב עֶבֶד יָכֹל לְקַנֵּן רֶגֶשׁ, אֲשֶׁר יְעוֹרֵר אוֹתוֹ לִזְרֹק אֶת הַפִּגְיוֹן מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. בּוֹשְׁתִּי גַם מֵעֶצֶם הַהַשְׁעָרָה, כִּי יִתָּכֵן שֶׁאִישׁ-רִיבִי וְתַחֲרוּתִי הוּא עֶבֶד. מִי אֵפוֹא הָיָה הָאִישׁ? אָכֵן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: אֲצַפֶּה נָא וְאֶתְחַקֶּה עַל שָׁרְשֵׁי הַדָּבָר.


ז    🔗

מַרְיָה הֵעִירָה אֶת הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה, שֶׁהָיְתָה לָהּ כְּאֵם, כִּי הִיא נִתְיַתְּמָה מֵאִמָּהּ בְּעוֹדָהּ בַּעֲרִיסָתָהּ. אֶת שְׁאֵרִית הַלַּיִל בִּלִּיתִי עַל יָדָהּ, וּכְשֶׁהֵנֵץ הַשַּׁחַר, סִפַּרְנוּ לְדוֹדֵנוּ אֶת הַדָּבָר הַמּוּזָר אֲשֶׁר נָפַל בָּאֲחֻזָּה. הוּא הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, אַךְ גַּאֲוָתוֹ לֹא נְתָנַתּוּ לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, כִּי אַחַד הָעֲבָדִים הוּא מַעֲרִיצָה הַנִּסְתָּר שֶׁל בִּתּוֹ. הָאוֹמֶנֶת נִצְטַוְּתָה לְבִלְתִּי עֲזוֹב מֵעַתָּה אֶת מַרְיָה לְנַפְשָׁהּ, וְאוּלָם, מִפְּנֵי יְשִׁיבוֹת הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנְיָלִית, מִפְּנֵי הַטְּרָדוֹת שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וּמַצַּב-הָעִנְיָנִים הַקּוֹלוֹנְיָלִיִּים שֶׁהָלַךְ הָלֹךְ וְקָשֶׁה וּמִפְּנֵי רִבּוּי הָעֲבוֹדָה בַּמַּטָּעִים לֹא הָיְתָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל דּוֹדִי פְּנוּיָה, וְהוּא הִרְשָׁה לִי לְלַוּוֹת אֶת בִּתּוֹ בְּכָל טִיּוּלֶיהָ עַד יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ שֶׁנּוֹעַד לְכ"ב אוֹגוּסְט, וְעַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא פָּקַד דּוֹדִי לִשְׁמֹר אֶת הָאֲחֻזָּה יוֹמָם וָלַיְלָה, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁב, כִּי מַעֲרִיצָה הֶחָדָשׁ שֶׁל בִּתּוֹ הוּא אָדָם מִן הַצַּד.

אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה עָלָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן. נִכְנַסְתִּי לַבִּיתָן הַסָּמוּךְ לַנָּהָר, כִּבַּדְתִּי אוֹתוֹ, נִקִּיתִי אוֹתוֹ וְקִשַּׁטְתִּיו לִכְבוֹד מַרְיָה בִּפְרָחִים, כְּמִנְהָגִי מִיָּמִים יָמִימָה.

וּכְשֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתָּהּ שֶׁל מַרְיָה לָלֶכֶת לְשָׁם לָקַחְתִּי בִּיָדִי רוֹבֶה מְמֻלָּא וְהִצַּעְתִּי לָהּ לְלַוּוֹתָהּ עַד הַבִּיתָן. הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה הָלְכָה אַחֲרֵינוּ.

לֹא סִפַּרְתִּי לְמַרְיָה כִּי בְּעֶצֶם יָדַי מָחִיתִי אֶת כָּל עִקְּבוֹת הַהֶרֶס, שֶׁהִפִּיל עָלֶיהָ פַּחַד גָּדוֹל, וְהִיא נִכְנְסָה רִאשׁוֹנָה לְתוֹךְ הַסֻּכָּה הַיְרוֹקָה.

"רְאֵה נָא, לֵאוֹפּוֹלְד, הַבִּיתָן פָּרוּעַ מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶתְמוֹל. הֲרוֹאֶה אַתָּה, עֲבוֹדָתְךָ אֲשֶׁר עָבַדְתָּ הֲרוּסָה, פְּרָחֶיךָ קְטוּפִים, רְמוּסִים. וְאוּלָם, "הוֹסִיפָה מַרְיָה, בְּקַחְתָּהּ אֶת צְרוֹר פִּרְחֵי הַצִּפֹּרֶן מֵעַל הַסַּפְסָל, "מַה מוּזָר הַדָּבָר, כִּי הַצְּרוֹר הַנִּתְעָב הַזֶּה לֹא נָבַל עֲדַיִן.

רְאֵה נָא, יַקִּירִי, הֲלֹא מַרְאֵה הַפְּרָחִים כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה

נִקְטָפוּ."

כְּאֶבֶן דּוּמָם נִצַּבְתִּי מֵרֹב תִּמָּהוֹן וָכָעַס. אָמְנָם כֵּן: כָּל עֲבוֹדָתִי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי הַבֹּקֶר נֶהֶרְסָה, וּפְרָחִים אֲחֵרִים, שֶׁרַעֲנַנּוּתָם הִפְלִיאָה אֶת מַרְיָה הַמִּסְכֵּנָה, תָּפְסוּ שׁוּב בְּחֻצְפָּה אֶת מְקוֹם הַשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁלִּי.

“הֵרָגַע,” אָמְרָה לִי מַרְיָה בִּרְאוֹתָהּ אֶת הִתְרַגְּשׁוּתִי, " הֵרָגַע! זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁעָבַר, וְהֶחָצוּף לֹא יֵרָאֶה יוֹתֵר."

לֹא סָתַרְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, כִּי חָשַׁשְׁתִּי לְהַפְחִידָהּ, וְלֹא אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר, לְדַעְתָּהּ, לֹא יוֹפִיעַ יוֹתֵר, כְּבָר הָיָה כָּאן. הִיא רָמְסָה אֶת פִּרְחֵי הַצִּפֹּרֶן מִתּוֹךְ כַּעַס תָּמִים.

עַכְשָׁו קִוִּיתִי, כִּי אַצְלִיחַ סוֹף-סוֹף לְהַכִּיר וְלָדַעַת, מִי הוּא וְאֵיזֶה הוּא יְרִיבִי הַפֶּלִי, וְהוֹשַׁבְתִּיהָ בֵּינִי וּבֵין הָאוֹמֶנֶת. וְאַךְ הִקְרִיבָה מַרְיָה אֶת אֶצְבָּעָהּ אֶל שְׂפָתַי, הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ צְלִילִים אֲשֶׁר רָפוּ מִפְּנֵי רִשְׁרוּשׁ הָרוּחַ וְשִׁכְשׁוּךְ הַמָּיִם.

הִקְשַׁבְתִּי וְנִדְהַמְתִּי: הֲלֹא זֶהוּ הַזֶּמֶר הֶעָצוּב וְהָאִטִּי אֲשֶׁר הִבְעִיר אֶת חַמָּתִי בַּלָּיְלָה.> חָפַצְתִּי לִקְפֹּץ מִמְּקוֹמִי, אַךְ מַרְיָה עֲצָרַתְנִי. " לֵאוֹפּוֹלְד," אָמְרָה לִי בְּלַחַשׁ, “כְּבוֹשׁ אֶת כַּעְסְךָ, חַכֵּה עַד שֶׁיַּתְחִיל לָשִׁיר, אוּלַי יְגַלּוּ לָנוּ דִּבְרֵי הַשִּׁיר מִי הוּא הַשָּׁר.”

וְאָמְנָם, כַּעֲבֹר רֶגַע הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מִמַּעֲבֵה הַיַּעַר קוֹל גֶּבֶר עָצוּב. הַקּוֹל הִתְמַזֵּג עִם הַצְּלִילִים הַנְּמוּכִים שֶׁל הַגִּתִּית וְהַשִּׁיר – רוֹמַנְס סְפַרְדִי, שֶׁכָּל מִלָּה מִמִּלּוֹתָיו יָרְדָה חַדְרֵי לִבִּי וְעַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר.

לָמָּה תָּנוּסִי מִפָּנַי, מַרְיָה?

לָמָּה תַּסְתִּירִי פָּנַיִךְ מִמֶּנִּי?

מַדּוּעַ כֹּה יִפְחַד לְבָבֵךְ

מִדֵּי שָׁמְעֵךְ אֶת קוֹלִי?

אָמְנָם, מַה מְאֹד אָיַמְתִּי!

כִּי יָדַעְתִּי אַהֲבָה, מַכְאוֹב וָשִׁיר!


מִדֵּי אֶרְאֶה פָּנַיִךְ הַטְּהוֹרִים

מִבַּעַד לְדִקְלֵי הַקּוֹקוֹס הַגְּבוֹהִים

הַמִּתַּמְרִים עִם הַנַּחַל,

וְאָסְפוּ עֵינַי נָגְהָן –

הָהּ, מַרְיָה;

נַפְשִׁי תְּדַמֶּה, כִּי חָלְפָה עַל פָּנַי הָרוּחַ.


וּמִדֵּי אֶשְׁמַע, הַהּ מַרְיָה,

אֶת מִדְבָּרֵךְ הַנָּאֶה כְּדִבְרֵי שִׁיר

וְדִמִּיתִי, כִּי פָּעֹם יִפְעַם לִבִּי בְּמֹחִי,

וּבְרַעֲדוֹ רַעַד עַצֶּבֶת

וְדָבַק בְּקוֹלֵךְ עַד הֱיוֹתָם לַאֲחָדִים.


אֲבוֹי לִי!

כִּי עָרֵב קוֹלֵךְ מִקּוֹל צִפֳּרִים בַּשָּׁמַיִם

אֲשֶׁר בָּאוּ מֵאַרְצִי וּמִמּוֹלַדְתִּי, –

אַרְצִי אֲשֶׁר הָלַכְתִּי בָּהּ,

מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר יָדַעְתִּי חֹפֶשׁ!


מֶלֶךְ וְחָפְשִׁי, הָהּ יַעֲלַת-חֵן!

וְאוּלָם לְמַעֲנֵךְ נָשִׁיתִי כָּל אֵלֶּה.

מַלְכוּת, בַּיִת וּנְקָמָה.

הָהּ, כִּי גַם הַנְּקָמָה תִּשָּׁכַח מִנִּי לֵב.


אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה שָׁר הַקּוֹל בְּהַפְסָקוֹת תְּכוּפוֹת וּמְמֻשָּׁכוֹת, אַךְ בְּבַטְּאוֹ אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן נֶהְפַּךְ הַקּוֹל וַיְהִי לְאָיֹם.

הָהּ, מַרְיָה!

דִּמִּיתִיךְ לְדֶקֶל יְפֵה-צַמֶּרֶת

אֲשֶׁר יִנּוֹעַ בְּחֵן בְּגַעַת בּוֹ הָרוּחַ,

וּבְהַבִּיטֵךְ אֶל עֵינִי אֲהוּבֵךְ

לְתָמָר שִׁוִּיתִיךְ הַמַּשְׁקִיף מִמְּרוֹמָיו

אֶל מֵי הַנַּחַל הַזַּכִּים.


הַאִם לֹא תֵּדְעִי לָךְ,

כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִסָּתֵר הַסַּעַר בְּחֵיק הַמִּדְבָּר,

בְּקִנְאָתוֹ בַּנַּחַל כִּי יֵאָהֵב?

וְהָמָה הַסַּעַר מִמַּשַׁק כְּנָפָיו הַכְּבֵדוֹת,

יִתְחוֹלְלוּ עֲרֵמוֹת הַחוֹל,

הַנַּחַל יַךְ בְּאֵשׁ סַעֲרוֹ,

עַד אִם חָרֵב הַנַּחַל וְנָבַל הָעֵץ.


הָהּ, חוּלִי לָךְ, בַּת אִסְפַּנְיוֹלָה הַלְּבָנָה! 1

חוּלִי לָךְ, פֶּן יְסֹעַר סְבִיבֵךְ

וְהָיָה לְמִדְבַּר שְׁמָמָה!

אוֹ אָז תִּתְנַחֲמִי עַל אָטְמֵךְ אָזְנַיִךְ

מִשְּׁמֹעַ קוֹל הָאַהֲבָה.


לָמָּה תָּשִׁיבִי רֵיקָם אֶת אַהֲבָתִי, מַרְיָה?

כִּי מֶלֶךְ אָנִי!

רָם וְנִשָּׂא עַל כָּל בְּנֵי תְּמוּתָה!

אַתְּ לְבָנָה וַאֲנִי שָׁחוֹר;

הֲלֹא יְחֻבַּר הַיּוֹם עִם הַלַּיִל

וּבְהִתְחַבְּרָם הֲלֹא יוֹלִידוּ אֶת הַשַּׁחַר

וְאֶת הַשְּׁקִיעָה

הַיָּפִים מֵהֶם שִׁבְעָתָיִם.


עַד כָּאן דִּבְרֵי הַשִּׁיר.


ח    🔗

אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שָׁר הַקּוֹל בַּאֲנָחָה מְמֻשֶּׁכֶת וְקוֹל מֵיתָרִים רוֹטְטִים עָנָה לָהֶם בְּהֵד, לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי!

“מֶלֶךְ!”

“שָׁחוֹר!”

“עֶבֶד!”

אַלְפֵי מַחֲשָׁבוֹת פְּרוּעוֹת, שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי לְשֵׁמַע הַזֶּמֶר הַסָּתוּם, חָלְפוּ בְּמֹחִי. חֵפֶץ עַז תְּקָפַנִי לְהַעֲבִיר מִן הָעוֹלָם אֶת הָאַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר הֵעֵז לְהַכְנִיס אֶת הַשֵּׁם מַרְיָה לְמִזְמוֹר הָאַהֲבָה וְהָאֵימָה.

תָּפַשְׂתִּי אֶת רוֹבִי וּפָרַצְתִּי מִן הַבִּיתָן. מַרְיָה הַנִּפְחָדָה פָּשְׁטָה אֶת יָדֶיהָ לַעֲצֹר בִּי, אַךְ אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי בְּמַעֲבֵה הַחֹרֶשׁ, אֲשֶׁר מִשָּׁם הִגִּיעַ אֵלֵינוּ הַקּוֹל.

חִפַּשְׂתִּי בַּיַּעַר כֹּה וָכֹה, תָּחַבְתִּי אֶת קְנֵה הָרוֹבֶה לְמַעֲבֵה כָּל חֹרֵשׁ-קָנִים, הִקַּפְתִּי אֶת כָּל הָעֵצִים עֲבֵי הַגֶּזַע, בִּקַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ וְלֹא מָצָאתִי דָבָר. חִפּוּשֵׂי-שָׁוְא אֵלֶּה וְהִרְהוּרֵי הַשָּׁוְא עַל אוֹדוֹת הָרוֹמַנְס אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי זֶה עַתָּה הוֹסִיפוּ כְּלִמָּה עַל כַּעְסִי הַאֻמְנָם תִּקְצַר יָדִי וְתִקְצַר דַּעְתִּי מֵהַשִּׂיג אֶת יְרִיבִי הֶחָצוּף?

הַאֻמְנָם לֹא אֲגַלֶּה אֶת עִקְּבוֹתָיו וְלֹא אֶמְצָאֶנּוּ לְעוֹלָם. וּבְרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל צֶלְצְלִים אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי מֵהִרְהוּרָי. הָפַכְתִּי אֶת פָּנַי: עַל יָדִי עָמַד הַגַּמָּד חֲבִיבְרָה.

“שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי,” אָמַר בְּקִדָּה-שֶׁל-כָּבוֹד, אַךְ עֵינָיו שֶׁהִבִּיטוּ אֵלַי הַבָּטָה אֲלַכְסוֹנִית וּפָנָיו שֶׁהֵפִיקוּ כְּעֵין עַרְמוּמִיּוּת סְתוּמָה הִגְדִּילוּ אֶת מְבוּכָתִי.

“הַגִּידָה לִי,” פָּרַצְתִּי אֵלָיו פִּתְאֹם, “הֲרָאִיתָ אִישׁ בַּיַּעַר הַזֶּה?” “לֹא רָאִיתִי אִישׁ מִלְּבַדְּךָ, Senor mio,” עָנַנִי בְּשֶׁקֶט.

“הֲשָׁמַעְתָּ קוֹל אָדָם?”

הָעֶבֶד שָׁתַק שְׁתִיקָה קַלָּה, כְּאִלּוּ שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ מַה לְהָשִׁיב לִי. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִּי מִקֹּצֶר רוּחַ.

“מַהֵר!” אָמַרְתִּי לוֹ, “עֲנֵנִי מַהֵר, אִישׁ אֻמְלָל! הֲשָׁמַעְתָּ קוֹל אָדָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה?”

הוּא נָעַץ בִּי בְּחֻצְפָּה אֶת עֵינָיו הָעֲגֻלּוֹת כְּעֵינֵי הַנֵּץ.

“מָה הַקּוֹל, אֲדוֹנִי, שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל עָלָיו? הֲרֵי בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ קוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת שׁוֹנִים. יֵשׁ קוֹל צִפֳּרִים וְיֵשׁ קוֹל הָרוּחַ בַּצַּמֶּרֶת…” שִׁסַּעְתִּי אֶת דְּבָרָיו וְנִעֲנַעְתִּי אֶת כְּתֵפוֹ בְּחָזְקָה:

“לֵץ נִבְזֶה, חָלִילָה לְךָ לְהִתְעַלֵּל בִּי, וָלֹא – אַשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹל הָרוֹבֶה! עֲנֵה בְּקִצּוּר: הֲשָׁמַעְתָּ בַּיַּעַר הַזֶּה קוֹל גֶבֶר אֲשֶׁר שָׁר שִׁיר סְפַרְדִי?”

“כֵּן, סֶנְיוֹר,” עָנָה הַגַּמָּד בְּנַחַת, "גַּם אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר שָׁמַעְתִּי… יִשְׁמַע נָא אֲדוֹנִי וַאֲסַפֵּר לוֹ דָבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. טִיַּלְתִּי לִי לְתֻמִּי בְּיַרְכְּתֵי הַחֹרֶשׁ וְהִקְשַׁבְתִּי לְקוֹל צֶלְצְלֵי הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לְכִפָּתִי. וְהִנֵּה גֻנְּבוּ אֵלַי מִלִּים סְפוּרוֹת בְּלָשׁוֹן, שֶׁאֲדוֹנִי קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּשֵׁם סְפַרְדִית. עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ הִגִּיעוּ אֵלַי הַמִּלִּים, וְהַלָּשׁוֹן הִיא לְשׁוֹנִי אֲשֶׁר מִלְמַלְתִּי בָּהּ בְּעוֹדִי יֶלֶד, בְּשָׁעָה שֶׁאִמִּי הָיְתָה קוֹשֶׁרֶת אוֹתִי אֶל גַּבָּהּ בִּפְתִילִים עֲשׂוּיִים צֶמֶר אָדֹם וְצָהֹב; אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֹּאת, הִיא מַעֲלָה עַל לִבִּי אֶת זֵכֶר הַיָּמִים הָרְחוֹקִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי עֲדַיִן יֶלֶד וְלֹא גַמָּד.

הָלַכְתִּי לִקְרַאת הַקּוֹל וְשָׁמַעְתִּי אֶת סוֹף הַשִּׁיר."

“וּבְכֵן זֶה הַכֹּל?” שָׁאַלְתִּי בְּקֹצֶר רוּחַ.

"כֵּן, אֲדוֹנִי, וְאוּלָם אִם עַל אֲדוֹנִי טוֹב,

אֲסַפֵּר לוֹ, מִי הוּא וְאֵיזֶה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁר אֶת

הַשִּׁיר."

הָיִיתִי מוּכָן לְנַשֵּׁק אֶת הַלֵּץ הַמִּסְכֵּן. “הָהּ, דַּבֶּר נָא,” קָרָאתִי בְּקוֹל, “דַּבֵּר עוֹד, הִנֵּה הָאַרְנָק שֶׁלִּי, חֲבִיבְרָה, וְעוֹד עֲשֶׂרֶת אַרְנָקִים כָּמוֹהוּ וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ אֶתֵּן לְךָ, אִם תְּסַפֵּר לִי מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה.”

הוּא לָקַח אֶת הָאַרְנָק וְחִיֵּךְ: "עֲשָׂרָה אַרְנָקִים טוֹבִים מִזֶּה. הֲזוֹכֵר אֲדוֹנִי אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַזֶּמֶר:

אַתְּ לְבָנָה וַאֲנִי שָׁחוֹר.

הֲלֹא יְחֻבַּר הַיּוֹם עִם הַלַּיִל,

וּבְהִתְחַבְּרָם הֲלֹא יוֹלִידוּ אֶת הַשַּׁחַר וְאֶת הַשְּׁקִיעָה

הַיָּפִים מֵהֶם שִׁבְעָתָיִם?!


אָכֵן, אִם אֱמֶת דִּבֵּר הַשִּׁיר, הֲרֵי חֲבִיבְרָה, עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן, בֶּן תַּעֲרֹבֶת, זֶרַע בַּת כּוּשִׁים וְלָבָן, יָפֶה מֵאֲדוֹנִי, כִּי הִנְנִי יוֹצֵא חַלְצֵיהֶם שֶׁל הַיּוֹם וְהַלַּיִל בְּהִתְחַבְּרָם יַחַד, הִנְנִי הַשַּׁחַר אוֹ הַשְּׁקִיעָה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ דֻבַּר בַּשִּׁיר הַסְּפַרְדִי. וּבְכֵן, הִנְנִי יָפֶה מֵאֲדוֹנִי, נָאֶה מֵהַלָּבָן!"

הַגַּמָּד תִּבֵּל אֶת דְּבָרָיו פַּעַם בְּפַעַם בִּצְחוֹק פָּרוּעַ. שִׁסַּעְתִּיו שׁוּב: “מָה הַלַּעַג הַזֶּה לְךָ? מַה כַּוָּנָתְךָ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הַגֶּד נָא לִי! מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁר בַּחֹרֶשׁ הַזֶּה?”

הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, סֶנְיוֹר," עָנָה הַלֵּץ וְעֵינָיו לִגְלְגוּ, “הַיּוֹצֵא מִדִּבְרֵי אֲדוֹנִי הוּא, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁר אֶת שִׁירֵי הַלַּעַג אֵינוֹ אֶלָּא לֵץ כָּמוֹנִי! אָכֵן, רָאוּי אֲנִי לְקַבֵּל אֶת עֲשֶׂרֶת הָאַרְנָקִים.”

הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי, כְּדֵי לְהַכּוֹת אֶת הָעֶבֶד הֶחָצוּף מַכַּת עֹנֶשׁ עַל הֲלָצָתוֹ הַנּוֹעָזָה, אַךְ פִּתְאֹם הִגִּיעָה אֵלַי מֵהַחֹרֶשׁ צְעָקָה מָרָה.

זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל מַרְיָה. רַצְתִּי לְפָנִים, וּבְלִבִּי הַפַּחַד: מַהוּ הָאָסוֹן הֶחָדָשׁ הַצָּפוּי לִי? כִּמְעַט רוּחִי בִּי הִגַּעְתִּי אֶל הַסֻּכָּה הַיְרוֹקָה.

שָׁם נִתְגַּלָּה לְפָנַי מַחֲזֶה אָיֹם. תַּנִּין אַדִּיר, שֶׁמַּחֲצִית גּוּפוֹ חֲבוּיָה בֵּין קְנֵי הַחוֹף, שִׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל לְתוֹךְ הַבִּיתָן. בְּלוֹעוֹ הַנִּתְעָב הַפָּעוּר לְמֶחֱצָה הִתְנַכֵּל הַתַּנִּין לִבְלֹעַ אֶת הַכּוּשִׁי גְבַהּ הַקּוֹמָה שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת נַעֲרָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת מֵרֹב פַּחַד, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הִכָּה בְּגַרְזֶן בַּרְזֶל הַכּוֹת וּפָצוֹעַ אֶת מַלְתָּעוֹתֶיהָ הַחַדּוֹת שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת. הַתַּנִּין נֶאֱבַק בְּשֶׁצֶף חֵמָה עִם הַיָּד הַנּוֹעָזָה וְהָאַדִּירָה.

כְּשֶׁנִּרְאֵיתִי עַל סַף הַסֻּכָּה פָּרְצָה מַרְיָה בְּקוֹל שִׂמְחָה. נֶחְלְצָה מִידֵי הַכּוּשִׁי, נָפְלָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי וְקָרְאָה:

“נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת.”

הַכּוּשִׁי הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֵלַי, שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד חֲלִיפוֹת, וּבְשָׁלְחוֹ אֶל כַּלָּתִי מֶבָּט עָצוּב, קָפָא תַּחְתָּיו, כְּאִלּוּ לֹא רָאָה אֶת הַתַּנִּין הַזּוֹעֵם בְּקִרְבָתוֹ וּכְאִלּוּ שָׁכַח כִּי אֵין בְּיָדוֹ הַגַּרְזֶן, וְכִי הַתַּנִּין מוּכָן לִבְלֹעַ אוֹתוֹ חַיִּים. אָכֵן, אֵין סָפֵק שֶׁהַתַּנִּין הָיָה טוֹרֵף אֶת הַכּוּשִׁי הַגִּבּוֹר, לוּלֵא הִטַּלְתִּי אֶת מַרְיָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל הָאוֹמֶנֶת וּבְהִתְפָּרְצִי אֶל הַמִּפְלֶצֶת יָרִיתִי בְּלוֹעָהּ אֶת כָּל כַּדּוּרֵי הָרוֹבֶה.

הַתַּנִּין פָּעַר וְסָגַר אֶת לוֹעוֹ הַשּׁוֹתֵת דָּם שָׁלשׁ פְּעָמִים, פָּקַח וְעָצַם אֶת עֵינָיו פַּעַם וּשְׁתַּיִם, אַךְ זוֹ הָיְתָה הָעֲוִית הָאַחֲרוֹנָה. וְאַחַר צָנַח לָאָרֶץ וּפָשַׁט אֶת כַּפָּיו הַגְּדוֹלוֹת הַמְקֻשְׂקָשׂוֹת. הַתַּנִּין מֵת.

הַכּוּשִׁי,שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהַצִּילוֹ מִמָּוֶת, הָפַךְ אֶת פָּנָיו, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָעֲוִית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת, כָּבַשׁ אֶת עֵינָיו בַּקַּרְקַע, חָזַר וְזָקַף אוֹתָן אֶל מַרְיָה, שֶׁנִּלְחֲצָה אֶל חָזִי, וְאָמַר בִּסְפַרְדִית: “לָמָה הָרַגְתָּ אוֹתוֹ!”

קוֹלוֹ הִבִּיעַ מַשֶׁהוּ הַגָּדוֹל מִיִּאוּשׁ. אַךְ הוּא לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָתִי וְהִסְתַּלֵּק בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת, נִכְנַס לְתוֹךְ עֲבִי הַחֹרֶשׁ וְנֶעְלַם מִנֶּגֶד עֵינֵינוּ.


ט    🔗

רֹאשִׁי הָיָה עָלַי כְּגַלְגַּל מִמַּחֲזֵה הַזְּוָעוֹת הַזֶּה, מֵאַחֲרִיתוֹ הַמּוּזָרָה וּמִכָּל שְׁאָר הַתְּלָאוֹת הָרַבּוֹת, אֲשֶׁר הֵמִיט עָלַי הַגּוֹרָל בַּיּוֹם הַהוּא.

מַרְיָה לֹא הִתְעוֹרְרָה עוֹד מֵהַפַּחַד אֲשֶׁר נָפַל עָלֶיהָ וְשָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְנוּ מַחֲרִישִׁים, לֹא יָכֹלְנוּ לִפְצוֹת פֶּה, וְרַק הִבַּטְנוּ אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְלָחַצְנוּ יָד.

“נֵלֵךְ מִפֹּה, מַרְיָה!” אָמַרְתִּי לָהּ, “אֵיזוֹ קְלָלָה רוֹבֶצֶת כָּאן.” הִיא קָמָה בְּחִפָּזוֹן, כְּאִלּוּ חִכְּתָה לְמִצְוַתִּי, תָּמְכָה אֶת יָדָהּ בְּיָדִי וּשְׁנֵינוּ יָצָאנוּ מֵהַבִּיתָן.

וְרַק בְּלֶכְתֵּנוּ שְׁאִלְתִּיהָ, אֵיךְ הוֹפִיעַ פִּתְאֹם הַכּוּשִׁי הַזֶּה בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה צְפוּיָה לָהּ? הֲמַכִּירָה הִיא אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי מִכְנָסָיו הַפְּשׁוּטִים אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת מַעֲרֻמָּיו הֵעִידוּ עָלָיו כְּמֵאָה עֵדִים, כִּי הוּא בֵּן לַמַּעֲמָד הַשָּׁפָל בְּיוֹתֵר.

“הָאָדָם הַזֶּה,” אָמְרָה לִי מַרְיָה, “נִמְנֶה, כַּנִּרְאֶה, עַל הַכּוּשִׁים שֶׁל אָבִי. הוּא עָבַד סָמוּךְ לַנָּהָר בְּשָׁעָה שֶׁהֵגִיחַ הַתַּנִּין וּמִפִּי פָּרְצָה הַזְּעָקָה, אֲשֶׁר הִגִּידָה לְךָ, כִּי הִנְנִי בְּסַכָּנָה. אוּכַל לְהַגִּיד רַק זֹאת, כִּי הוּא חָשׁ לְעֶזְרָתִי מִתּוֹךְ הַיַּעַר בְּרֶגַע הַסַּכָּנָה.”

“וּמֵאֵיזֶה צַד הוֹפִיעַ הַכּוּשִׁי?” שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ. “לֹא מִן הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם הִגִּיעַ אֵלֵינוּ הַקּוֹל, אֶלָּא מִן הַצַּד נֶגֶד.” תְּשׁוּבָה זוֹ בִּטְּלָה אֶת הַשְׁעָרָתִי אֲשֶׁר שִׁעַרְתִּי בְּלִבִּי לְאַחַר שֶׁלָּמַדְתִּי גְזֵרָה שָׁוָה בֵּין הַפָּסוּק הַסְּפַרְדִי שֶׁאָמַר לִי הַכּוּשִׁי וּבֵין הָרוֹמַנְס שֶׁשָּׁר אִישׁ-רִיבִי הַנִּסְתָּר בְּלָשׁוֹן זוֹ. וּבְלִבִּי עָלוּ הַשְׁעָרוֹת אֲחֵרוֹת. אֵין סָפֵק כִּי הַכּוּשִׁי הַזֶּה, שֶׁקּוֹמָתוֹ גְבוֹהָה וְכֹחוֹ עָצוּם, הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר נֶאֱבַק עִמִּי בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר. אַגַּב, גַּם הוּא עָרֹם, וְהַדָּבָר הָיָה לִי לְאוֹת כִּי הַשְׁעָרָתִי נְכוֹנָה. וְעוֹד זֹאת: אִישׁ הַיַּעַר אָמַר “הִנְנִי כּוּשִׁי,” וְאַף זֶהוּ דִמְיוֹן. אָמְנָם, הָאִישׁ הַהוּא כִּנָּה אֶת עַצְמוֹ בְּשֵׁם “מֶלֶךְ”, וְהַלָּז הָיָה עֶבֶד פָּשׁוּט, וְאוּלָם בְּתִמָּהוֹן רַב זָכַרְתִּי בְּלִבִּי אֶת פָּנָיו אֲשֶׁר הוֹד וְהָדָר נְסוּכִים עֲלֵיהֶם, אֶת אָפְיוֹ, אֳפִי הַגֶּזַע הָאַפְרִיקָנִי, אֶת הַבָּרָק שֶׁבְּעֵינָיו, אֶת לֹבֶן שִׁנָּיו, אֶת גֹּבַהּ מִצְחוֹ הַמְיֻחָד לַכּוּשִׁים, אֶת הַעֲוָיַת הַבּוּז, אֲשֶׁר שִׁוְּתָה לִנְחִירָיו וּלִשְׂפָתָיו הַבְּלוּמוֹת מַשֶּׁהוּ גֵאֶה וְתַקִּיף, אֶת אֲצִילוּת קוֹמָתוֹ, אֵת אֶבְרֵי גוּפוֹ הָעֲנָקִי שֶׁהָיוּ יָפִים לְהַפְלִיא גַם בִּרְזוֹנָם. שִׁוִּיתִי לְנֶגֶד עֵינַי אֶת דְּמוּתוֹ הָאֲצִילָה שֶׁל הָעֶבֶד וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: אָכֵן מַרְאֵה מַלְכוּת הוּא! אֶל הַסִּמָּנִים הַלָּלוּ צֵרַפְתִּי עוֹד פְּרָטִים רַבִּים, וּמֵרֹב כַּעַס גָּבַר בִּי הַחֲשָׁד, כִּי הַכּוּשִׁי הֶחָצוּף הַזֶּה הוּא הוּא אִישׁ רִיבִי, חָפַצְתִּי לָתֵת פְּקֻדָּה שֶׁיִּמְצָאוּהוּ וְיַעַנְשׁוּהוּ, אַךְ שׁוּב הִסַּסְתִּי בְּלִבִּי: בְּעֶצֶם, מִנַּיִן לִי הַבִּטָּחוֹן בַּחֲשָׁד זֶה?

הָאִי סַן-דּוֹמִינְגוֹ הָיָה שַׁיָּךְ בְּרֻבּוֹ לִסְפָרַד, וְכוּשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר נוֹלְדוּ כָּאן, אוֹ עָבְדוּ יָמִים רַבִּים אֵצֶל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הַמְּקוֹמִיִּים, הָיוּ בּוֹלְלִים אֶת לְשׁוֹנָם בְּמִלִּים וּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מֵהַלָּשׁוֹן הַסְּפַרְדִית. וּכְלוּם מִפְּנֵי שֶׁהָעֶבֶד הַזֶּה אָמַר לִי כַּמָּה מִלִּים סְפַרְדִיּוֹת רַשַּׁאי אֲנִי לַחְשֹׁב אוֹתוֹ לִמְחַבֵּר הָרוֹמַנְס הַסְּפַרְדִי, הַמֵּעִיד בְּלִי שׁוּם סָפֵק עַל הַשְׂכָּלָה מְרֻבָּה, שֶׁלְּדַעְתִּי הִיא זָרָה בְּהַחְלֵט לַכּוּשִׁים? וַאֲשֶׁר לְתוֹכַחְתּוֹ הַמּוּזָרָה, אֲשֶׁר הוֹכִיחַנִי בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הָרַגְתִּי אֶת הַתַּנִּין, הֲרֵי עֻבְדָּה זוֹ הֵעִידָה רַק עַל הַבּוּז שֶׁהָעֶבֶד רוֹחֵשׁ לַחַיִּים, בּוּז הַנּוֹבֵעַ מִמַּצָּבוֹ. יִתָּכֵן כִּי רַק מִקְרֶה הוּא מְצִיאוּתוֹ בַּחֹרֶשׁ סָמוּךְ לַסֻּכָּה, אַף כֹּחוֹ וְקוֹמָתוֹ אֵינָם הוֹכָחָה מַסְפֶּקֶת.

וְאֵיךְ אוּכַל עַל סֶמֶךְ סִמָּנִים רוֹפְפִים אֵלֶּה לְהַאֲשִׁים אֶת הָעֶבֶד הַמִּסְכֵּן, שֶׁהִצִּיל אֶת מַרְיָה בִּגְבוּרָה וּבְחֵרוּף נֶפֶשׁ וּלְהַסְגִּירוֹ בִּידֵי דוֹדִי, אֲשֶׁר יִשְׁפֹּךְ עָלָיו אֶת חֲמַת גַּאֲוָתוֹ שֶׁנִּפְגְּעָה. עוֹד אֲנִי מְהַסֵּס בְּלִבִּי, וּמַרְיָה הִגִּיעַתְנִי בִּדְבָרֶיהָ שֶׁאָמְרָה בְּקוֹל רָם:

“לֵאוֹפּוֹלְד, אָנוּ חַיָּבִים תּוֹדָה לְכוּשִׁי אֻמְלָל זֶה, לוּלֵא הוּא כִּי עַתָּה אָבָדְתִּי.” דְּבָרֶיהָ הִכְרִיעוּ אֶת הַכָּף. אָמְנָם לֹא חָזַרְתִּי בִּי מֵהַחְלָטָתִי לִמְצֹא אֶת הָעֶבֶד אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת מַרְיָה, וְאוּלָם כַּוָּנַת חִפּוּשַׂי נִשְׁתַּנְּתָה, תְּחִלָּה בִּקַּשְׁתִּי לְהַעֲנִישׁוֹ, עַכְשָׁו חָפַצְתִּי לְשַׁלֵּם לוֹ כִּגְמוּלוֹ. אָמַרְתִּי לְדוֹדִי, כִּי הוּא חַיָּב תּוֹדָה לְאַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת בִּתּוֹ מִמָּוֶת, וְהוּא הִבְטִיחַ לִי לְהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי, אִם אַצְלִיחַ לְהַכִּירוֹ בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה.


י    🔗

עַד הַיּוֹם הַהוּא הָיִיתִי פּוֹרֵשׁ מִן הַמַּטָּעִים שֶׁבָּהֶם עָבְדוּ הַכּוּשִׁים, כִּי לֹא נְתָנַנִי לִבִּי לִרְאוֹת אֶת יִסּוּרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיָּדִי קָצְרָה לַעֲזֹר לָהֶם. וְאוּלָם כְּשֶׁלְּמָחֳרַת הַיּוֹם הִצִּיעַ לִי דוֹדִי לְסַיֵּר עִמּוֹ אֶת מְקוֹמוֹת הָעֲבוֹדָה, הִסְכַּמְתִּי וְקִוִּיתִי לִמְצוֹא בֵּין הַפּוֹעֲלִים אֶת מוֹשִׁיעָהּ וּמַצִּילָהּ שֶׁל מַרְיָה אֲהוּבָתִי.

בִּשְׁעַת הַטִּיּוּל נוֹכַחְתִּי לָדַעַת מַה גָּדוֹל שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן עַל עֲבָדָיו, וְאוּלָם גַּם זֹאת נִתְבָּרֵר לִי, כִּי בִּמְחִיר יָקָר עַד מְאֹד קוֹנֶה לוֹ הָאָדוֹן אֶת אַדְנוּתוֹ.

אָמְנָם, הָעֲבָדִים הָיוּ רוֹעֲדִים בִּרְאוֹתָם אֶת דּוֹדִי, וּבְקָרְבוֹ אֲלֵיהֶם הָיוּ מַגְבִּירִים אֶת שְׁקִידָתָם וְאוּלָם כַּמָּה שִׂנְאָה עֲצוּרָה בַּפַּחַד הַזֶּה!

דּוֹדִי הָיָה רַתְחָן מִטִּבְעוֹ וּכְבָר הָיָה מוּכָן לִשְׁפֹּךְ אֶת חֲמָתוֹ עַל לֹא-דָבָר, אַךְ פִּתְאֹם הֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ חֲבִיבְרָה, שֶׁהָיָה כָּרוּךְ אַחֲרָיו כְּצֵל, כּוּשִׁי אֶחָד שֶׁנִּרְדַּם מֵרֹב עֲיֵפוּת תַּחַת אַחַד הַתְּמָרִים. הַדּוֹד פָּרַץ אֶל הָאֻמְלָל, הֶעִירוֹ בְּגַסּוּת וְצִוָּהוּ שֶׁיָּשׁוּב לַעֲבוֹדָתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד. הַכּוּשִׁי הַנִּבְהָל קָפַץ וּמִתַּחְתָּיו נִרְאָה שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים בֶּנְגָּלִיּוֹת, שֶׁדּוֹדִי טִפַּח בְּאַהֲבָה רַבָּה. הַשִּׂיחַ הָיָה רָמוּס וּמוּבָס. חֲמַת דּוֹדִי לְמַרְאֵה הַשִּׂיחַ הָרָמוּס בָּעֲרָה לְהַשְׁחִית. הוּא הוֹצִיא מִתַּחַת לְחֲגוֹרָתוֹ מַגְלָב עָשׂוּי רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת וּבִקְצֵיהֶן פִּיקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וּכְבָר הֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַכּוֹת בּוֹ אֶת הַכּוּשִׁי שֶׁכָּרַע עַל בִּרְכָּיו, אַךְ הַמַּגְּלָב הַמּוּרָם לֹא הוּרַד.

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הָרֵגַע הַזֶּה. זְרוֹעַ חֲזָקָה עָצְרָה אֶת יַד דּוֹדִי, וְכוּשִׁי אַחֵר (הֲלֹא הוּא הַכּוּשִׁי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּיו) קָרָא אֵלָיו בְּצָרְפַתִּית:

“עָנְשֵׁנִי, כִּי פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדְךָ, אַךְ אַל תִּגַּע בְּאָחִי, שֶׁפָּגַע רַק בְּשִׂיחַ שׁוֹשַׁנֶּיךָ.”

הִתְעָרְבוּתוֹ הַפִּתְאֹמִית שֶׁל אָדָם שֶׁהָיִיתִי חַיָּב לוֹ תּוֹדָה עַל שֶׁהִצִּיל אֶת מַרְיָה, תְּנוּעַת יָדוֹ, מֶבַּט עֵינָיו, קוֹלוֹ שֶׁהָיָה כְּקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה – הִדְהִימוּנִי. וְאוּלָם דּוֹדִי לֹא נִכְלַם כְּלָל לְמַרְאֵה נְדִיבוּתוֹ הַבִּלְתִּי זְהִירָה שֶׁל הָעֶבֶד. אַדְּרַבָּא, מַעֲשֵׂה הָעֶבֶד הִגְבִּיר אֶת חֲמָתוֹ. בְּחֵמָה שְׁפוּכָה הֵרִים דּוֹדִי אֶת מַגְלָבוֹ וּבִקֵּשׁ לְהַכּוֹת אֶת הַכּוּשִׁי הַגָּבֹהַּ. אַךְ הַכּוּשִׁי חָטַף מִיָּדוֹ אֶת הַמַּגְלָב, שָׁבַר אֶת הַשּׁוֹט הַמְסֻמָּר כִּשְׁבֹר קְנֵה קַשׁ וְרָמַס בְּרַגְלָיו אֶת כְּלִי-הַחוֹבְלִים הַנִּבְזֶה.

קָפָאתִי מֵרֹב תִּמָּהוֹן, וְדוֹדִי מֵרֹב כָּעַס. הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת! חִלּוּל כָּבוֹד כָּזֶה! עֵינָיו חִשְּׁבוּ לָצֵאת מֵחוֹרֵיהֶן, שְׂפָתָיו הִכְחִילוּ וְרָעָדוּ. הָעֶבֶד הִבִּיט אֵלָיו רֶגַע קָט בְּשֶׁקֶט וּפִתְאֹם הוֹשִׁיט לוֹ גַרְזֶן וְאָמָר: “אִם יֵשׁ אֶת לִבְּךָ, הַלָּבָן, לְהַכּוֹתֵנִי, קַח נָא, לַפָּחוֹת, אֶת הַגַּרְזֶן הַזֶּה.”

חֲמָתוֹ שֶׁל דּוֹדִי בָּעֲרָה מְאֹד, הוּא הָיָה מוּכָן לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ, וּכְבָר בִּקֵּשׁ לִתְפֹּשׂ אֶת הַגַּרְזֶן, אַךְ פִּתְאֹם הִתְעָרַבְתִּי בַּדָּבָר. חָטַפְתִּי אֶת הַגַּרְזֶן וּזְרַקְתִּיו לְתוֹךְ הַבְּאֵר הַסְּמוּכָה.

“מֶה עָשִׂיתָ?” אָמַר דּוֹדִי בְּכָעַס. “אֲנִי שׁוֹמֵר אוֹתְךָ,” עָנִיתִי לוֹ, “מֵאָסוֹן. חָלִילָה לְךָ לְהַכּוֹת אֶת מוֹשִׁיעַ בִּתְּךָ! לָעֶבֶד הַזֶּה אַתָּה חַיָּב תּוֹדָה עַל חַיֵּי מַרְיָה! זֶהוּ הַכּוּשִׁי אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ לִי לְשַׁלְּחוֹ לַחָפְשִׁי.”

זוֹ לֹא הָיְתָה שְׁעַת הַכּשֶׁר לְהַזְכִּיר לְדוֹדִי אֶת הַבְטָחָתוֹ. דְּבָרַי לֹא נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ הַנִּרְגָּז שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְט.

“הַאֶת הָאִישׁ הַזֶּה אֶשְׁלַח לַחָפְשִׁי!” עָנָה לִי דוֹדִי בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת, “אָכֵן, רָאוּי הוּא שֶׁיָּשִׂימוּ קֵץ לְעַבְדוּתוֹ! נִרְאֵה נָא מַה הוּא הַדְּרוֹר, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ הַשּׁוֹפְטִים בְּבֵית הַדִּין הַצְּבָאִי.”

דָּמִי קָפָא בְּעוֹרְקַי לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לַשָּׁוְא הִתְחַנַּנּוּ לְפָנָיו אֲנִי וּמַרְיָה. אֵת הַכּוּשִׁי שֶׁרָמַס אֵת שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים הִכּוּ בְּמַקֵּל חוֹבְלִים, וְאֶת מָגִנּוֹ חָבְשׁוּ בְּבֵית הַכֶּלֶא שֶׁבַּמִבְצַר גָּלִיפֶה עַל חֶטְא אֲשֶׁר חָטָא בַּהֲרִימוֹ יָד עַל אִישׁ לָבָן, וְהוּא חֵטְא פְּלִילִי לְעֶבֶד.


יא    🔗

הֲלֹא תְּשַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם, רַבּוֹתַי, מַה מְאֹד נִתְעוֹרֵר לִבִּי בַּמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה. שָׁאַלְתִּי וְחָקַרְתִּי לָדַעַת פְּרָטִים עַל הָאַסִּיר וְשָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה דְבָרִים מוּזָרִים וּמְיֻחָדִים בְּמִינָם.

סִפְּרוּ לִי, כִּי חַבְרֵי הַכּוּשִׁי הַצָּעִיר הַזֶּה רָחֲשׁוּ לוֹ כָּבוֹד מֵעֹמֶק לִבָּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֶבֶד כְּמוֹתָם, נִכְנְעוּ לוֹ בְּהַכְנָעָה שְׁלֵמָה. הוּא לֹא נוֹלַד בְּמוֹשַׁב הָעֲבָדִים. אִישׁ לֹא יָדַע אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. סִפְּרוּ לִי, כִּי הוּא בָּא לְסַן-דּוֹמִינְגוֹ לִפְנֵי שָׁנִים מִסְפָּר בְּאַחַת הַסְּפִינוֹת שֶׁל סוֹחֲרֵי הַכּוּשִׁים. הוּא הָיָה שַׁלִּיט עַל כָּל חֲבֵרָיו, לְרַבּוֹת הַכּוּשִׁים הַקְּרֵאוֹלִים, וַהֲלֹא תֵּדְעוּ בְּוַדַּאי, כִּי הַקְּרֵאוֹלִים בָּזוּ עַל פִּי רֹב לְכוּשִׁיֵּי קוֹנְגוֹ.

הַכּוּשִׁי הַזֶּה הָיָה שָׁרוּי תָּמִיד בְּצַעַר טָמִיר וְקוֹדֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכֹחוֹ הַבִּלְתִּי מָצוּי וּבִזְרִיזוּתוֹ הַמַּפְלִיאָה לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ הַמּוֹעִילָה בַּמַּטָּעִים. לֹא הָיָה סוּס חָזָק בְּאִי הַתַּנִּינִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ וּמִהֵר לְסוֹבֵב כָּמוֹהוּ אֶת גַּלְגִּלֵּי הַ“נּוֹרִיּוֹת”. וּפְעָמִים הָיָה עוֹשֶׂה בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד עֲבוֹדַת עֲשָׂרָה חֲבֵרִים כְּדֵי לְהַצִּילָם מֵעֹנֶשׁ בִּגְלַל עַצְלוּתָם. על כֵּן הָיוּ הָעֲבָדִים מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ, אַךְ הַעֲרָצָתָם זוֹ הָיְתָה שׁוֹנָה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה מֵאוֹתוֹ פַּחַד סָתוּם שֶׁהִפִּיל עֲלֵיהֶם חֲבִיבְרָה. זֶה הָיָה מֵעֵין פֻּלְחָן.

וּמוּזָר הַדָּבָר: בְּמִדָּה שֶׁהָיָה הַכּוּשִׁי הַזֶּה פָּשׁוּט בַּהֲלִיכוֹתָיו וְנוֹחַ לִבְנֵי מִינוֹ, אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לָהֶם לְכָבוֹד לְהִכָּנַע לוֹ, בָּהּ בְּמִדָּה הָיָה גֵא וְיָהִיר בְּיַחֲסוֹ לַמַּשְׁגִּיחִים עַל הָעֲבוֹדָה. הָעֲבָדִים הַלָּלוּ הָיּו מַעֲרִיצִים בּוֹ אֶת רֶגֶשׁ הַגַּאֲוָה. הֲלֹא הִיא הַגַּאֲוָה אֲשֶׁר עוֹרְרָה אוֹתוֹ לְהַעֲלִיב אֶת דּוֹדִי. אִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה מַנִּיחַ שֶׁיַּעַנְשׁוּהוּ עֹנֶשׁ מַחְפִּיר, וְאִם הוּטַל עָלָיו עֹנֶשׁ כָּזֶה, מִיָּד הָיוּ בָּאִים עֶשְׂרִים כּוּשִׁים וּמְבַקְשִׁים שֶׁיַּעַנְשׁוּ אוֹתָם בִּמְקוֹמוֹ וְהוּא הָיָה רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת עָנְשָׁם וְלֹא זָע וְלֹא נָע, כְּאִלּוּ חוֹבָתָם הָיְתָה זֹאת.

וְזֶה הָאִישׁ הַמּוּזָר וְהַפֶּלִי נוֹדַע בְּכָל הַמְּעוֹנוֹת בַּשֵּׁם פְּיֶרוֹ.


יב    🔗

כָּל הַפְּרָטִים הַלָּלוּ הִלְהִיבוּ אֶת דִּמְיוֹנִי הַצָּעִיר. מַרְיָה, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָיָה מָלֵא תּוֹדָה וְרַחֲמִים, הִשְׁתַּתְּפָה עִמִּי בְּכָל מַחְשְׁבוֹתַי, וּפְיֶרוֹ מִלֵּא אֶת כָּל לִבֵּנוּ. הֶחֱלַטְתִּי לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ. הִתְחַלְתִּי לְטַכֵּס עֵצָה אֵיךְ לָבוֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים.

צָעִיר לְיָמִים הָיִיתִי, וְאוּלָם מִפְּנֵי הַיִּחוּס שֶׁלִּי, שֶׁהָיִיתִי קְרוֹבוֹ שֶׁל אַחַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָעֲשִׁירִים, זָכִיתִי לְתֹאַר שֶׁל קַפִּיטַן בַּגְּדוּד הַמְּקוֹמִי.

אֶת מִבְצַר גָּלִיפֶה שָׁמַר הַגְּדוּד הַזֶּה יַחַד עִם פְּלֻגַּת דְּרָגוּנִים צְהֻבִּים, שֶׁמְּפַקְּדָם (עַל פִּי רֹב סְגָן אוֹפִיצֵר) הָיָה הַמְמֻנֶּה עַל הַמִּבְצָר, וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת עַל פִּי מִקְרֶה בִּידֵי אָחִיו שֶׁל אַחַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָעֲנִיִּים, שֶׁפְּעָמִים אֲחָדוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ חֶסֶד, וְהוּא הָיָה מָסוּר לִי מְאֹד…

כָּל הַשּׁוֹמְעִים שִׁסְּעוּ אֶת דְּ’אוֹבֶרְנֶה וְקָרְאוּ: “טָדֶה!”

“כֵּן, רַבּוֹתַי!” הוֹסִיף הַקַּפִּיטַן, "הֲלֹא תָּבִינוּ בְּעַצְמְכֶם כִּי לֹא קָשֶׁה הָיָה לִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת כְּנִיסָה לַחֲדַר הָאֲסוּרִים שֶׁבּוֹ יָשַׁב הַכּוּשִׁי. כְּקַפִּיטַן שֶׁל הַגְּדוּד רַשַּׁאי הָיִיתִי לְבַקֵּר בַּמִּבְצָר. וְאַף עַל פִּי כֵן, מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְעוֹרֵר חֲשָׁד בְּלֵב דּוֹדִי שֶׁחֲמָתוֹ לֹא שָׁכְכָה עֲדַיִן, הָלַכְתִּי לְשָׁם בְּשָׁעָה שֶׁדּוֹדִי הָיָה נָח מְנוּחַת-מִנְחָה.

כָּל הַחַיָּלִים יָשְׁנוּ, מִלְּבַד הַזְּקִיפִים. טָדֶה הוֹבִילַנִי עַל דֶּלֶת הַכֶּלֶא, פָּתַח אוֹתָהּ וְהָלַךְ לוֹ, וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי פְּנִימָה.

הַכּוּשִׁי יָשַׁב עַל גַּבֵּי הַסַּפְסָל, מִפְּנֵי שֶׁהַחֶדֶר הָיָה נָמוּךְ וְרֹאשׁוֹ הִגִּיעַ עַד כִּפַּת הַתִּקְרָה. הוּא לֹא הָיָה יְחִידִי, כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי קָם מֵעַל הָרִצְפָּה דוֹג גָּדוֹל וּפָרַץ עָלַי בִּנְהִימָה.

“רַסְק!” קָרָא הַכּוּשִׁי.

הַדּוֹג הַצָּעִיר נִשְׁתַּתֵּק, רָבַץ כְּמִקֶּדֶם לְרַגְלֵי אֲדוֹנָיו וְאָכַל שְׁיָרִים שֶׁל אֵיזֶה מַאֲכָל עָלוּב. הָיִיתִי לָבוּשׁ בִּגְדֵי שְׂרָד. מִבַּעַד לַצֹּהַר שֶׁנּוֹעַד לְהָאִיר אֶת הַכֶּלֶא הַצַּר הַזֶּה, הִסְתַּנֵּן אוֹר קָלוּשׁ. וּפְיֶרוֹ לֹא הִכִּירַנִי מִפְּנֵי הָאַפְלוּלִית.

“הִנְנִי מוּכָן!” אָמַר לִי בְּקוֹל שָׁקֵט וְנִזְדַּקֵּף כְּדֵי חֲצִי קוֹמָתוֹ. “חָשַׁבְתִּי,” אָמָרְתִּי לוֹ בִּרְאוֹתִי כִּי אֵין הוּא אָסוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת, “חָשַׁבְתִּי, כִּי אָסְרוּ אוֹתְךָ בַּאֲזִקִּים.”

קוֹלִי רָעַד בְּדַבְּרִי, וְהָאַסִּיר לֹא הִכִּירוֹ כַּנִּרְאֶה. הוּא דָחַף בְּרַגְלָיו אֶת שִׁבְרֵי הַבַּרְזֶל שֶׁהִשְׁמִיעוּ קוֹל צִלְצוּל.

“הִנֵּה הֵם אֲזִקַּי, נִתַּקְתִּי אוֹתָם!”

בְּקוֹלוֹ הָיָה מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי נִתְפָּס, כְּאִלּוּ אָמַר: לֹא נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת אָסוּר בַּאֲזִקִּים.

אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא הֻגַּד לִי כִּי אַתָּה רַשַּׁאי לְהָבִיא לְכָאן אֶת הַכֶּלֶב.” “עַל דַּעַת עַצְמִי הֵבֵאתִי אוֹתוֹ הֵנָּה.” תִּמְהוֹנִי הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדֹל. דֶּלֶת הַכֶּלֶא הָיְתָה סְגוּרָה מִבַּחוּץ עַל בָּרִיחַ מְשֻׁלָּשׁ, וְהַצֹּהַר – שִׁשָּׁה טְפָחִים רָחְבּוֹ.

הוּא הֵבִין, כַּנִּרְאֶה, אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ כְּכֹל הָאֶפְשָׁר לוֹ בַּחֶדֶר הַזֶּה, הוֹצִיא בְּלִי הִתְאַמְּצוּת יְתֵרָה אֶבֶן גְּדוֹלָה מִתַּחַת לַצֹּהַר, הֵסִיר אֶת שְׁנֵי הַבְּרִיחִים שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הָאֶבֶן, וּלְעֵינַי נִגְלְתָה פִּרְצָה הַמּוֹבִילָה לְחוֹרְשָׁה שֶׁל תְּאֵנֵי-חַוָּה וּדְקָלִים שֶׁל אֱגוֹזֵי הֹדּוּ, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעָה בְּצֵל הָר סָמוּךְ לַמִּבְצָר.

נִדְהַמְתִּי לְמַרְאֵה עֵינָי. פִּתְאֹם נָפְלָה קֶרֶן אוֹר עַל פָּנַי, הָאַסִּיר הִזְדַּקֵּף לְפֶתַע כְּאָדָם שֶׁדָּרַךְ עַל גַּבֵּי נָחָשׁ וּמִצְחוֹ נֶחְבַּל בְּכִפַּת הָאֶבֶן שֶׁל הַתִּקְרָה. בְּעֵינָיו חָלְפוּ אַלְפֵי רְגָשׁוֹת סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה: שִׂנְאָה, חֶסֶד, תִּמָּהוֹן, עֶצֶב. אַךְ הוּא הִתְגַּבֵּר עַד מְהֵרָה: רֶגַע הָיוּ פָּנָיו קָרִים וּשְׁקֵטִים, הוּא נָעַץ בִּי אֶת עֵינָיו בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, וְהִבִּיט בְּפָנַי כְּאִלּוּ לֹא הִכִּירַנִי.

“אֲנִי יָכֹל לִרְעֹב עוֹד שְׁנֵי יָמִים,” אָמַר לִי. בְּלִי מֵשִׂים עָשִׂיתִי תְּנוּעָה שֶׁל פַּחַד, רָאִיתִי אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַמִּסְכֵּן וְהִנֵּה הוּא כָּחוּשׁ מְאֹד. הוּא הוֹסִיף:

"הַכֶּלֶב הַזֶּה אוֹכֵל רַק מִיָּדִי. לוּלֵא

הִרְחַבְתִּי אֶת הַצֹּהַר, כִּי עַתָּה מֵת רַסְק הַמִּסְכֵּן בָּרָעָב. טוֹב לִי מוֹתִי מִמּוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם כֹּה וְאִם כֹּה נִגְזַר עָלַי לָמוּת."

“לֹא,” קָרָאתִי בְּקוֹל, “לֹא, לֹא תָּמוּת בָּרָעָב!”

הוּא לֹא הֵבִין אֶת דְּבָרַי. “כָּמוּבָן.” אָמַר לִי וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ מַר, “יָכֹל אֲנִי לִרְעֹב עוֹד שְׁנֵי יָמִים, אֲבָל אֲנִי מוּכָן, אֲדוֹנִי הָאוֹפִיצֵר! טוֹב לִי לָמוּת הַיּוֹם מִלָּמוּת מָחָר. רַק לְרַסְק אַל יְאֻנֶּה רָע.”

אָז הִרְגַּשְׁתִּי אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו: “הִנְנִי מוּכָן.” הוּא נֶאֱשַׁם בְּפֶשַׁע שֶׁדִּינוֹ מִיתָה, וְחָשַׁב, כִּי בָּאִתי לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹ. וְהָאִישׁ הַזֶּה, בַּעַל כֹּחַ הָאֵיתָנִים, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ, אָמַר בְּשֶׁקֶט וּבְהַכְנָעָה פַּעַם וּפַעֲמַיִם לַצָּעִיר הָעוֹמֵד לְפָנָיו: " הִנְנִי מוּכָן!"

“רַק אַל יְאֻנֶּה רָע לְרַסְק,” אָמַר הַכּוּשִׁי שֵׁנִית.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק עוֹד. “מָה?!” קָרָאתִי, “הִנְנִי בְּעֵינֶיךָ לֹא רַק תַּלְיָן, שֶׁבָּא לָקַחַת אֶת נַפְשְׁךָ, אֶלָּא גַם אָדָם, שֶׁאֵין אַתָּה מַאֲמִין לוֹ כִּי הוּא מְסֻגָּל לְרַחֵם עַל כֶּלֶב זֶה, הָאֻמְלָל וְהַחַף מִפֶּשַׁע.”

דְּבָרַי נָגְעוּ עַד לִבּוֹ. הוּא שִׁנָּה אֶת קוֹלוֹ, הוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ וְאָמַר: “סְלַח לִי, הַלָּבָן, אֲנִי אוֹהֵב אֶת כַּלְבִּי. וּבְנֵי עַמְּךָ,” הוֹסִיף לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה, “הֵרֵעוּ לִי מְאֹד.”

חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ, לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְהוֹצֵאתִי מִלִּבּוֹ אֶת חֲשָׁדוֹ. “הַאֻמְנָם לֹא הִכַּרְתַּנִי?” שְׁאִלְתִּיו. “יָדַעְתִּי כִּי לָבָן אַתָּה וּבְעֵינֵי הַלְּבָנִים, אֲפִילוּ בְּעֵינֵי הַמְתֻקָּנִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, כָּל כּוּשִׁי אֵינוֹ אֶלָּא יְצוּר נִבְזֶה. אַגַּב: יֵשׁ בְּלִבִּי טִינָא גַם עָלֶיךָ.”

“וְכִי לָמָּה?” שָׁאַלְתִּי בְּתִמַּהוֹן. “כִּי הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי פַּעֲמַיִם.”

חִיַּכְתִּי בְּשָׁמְעִי אֶת הָאַשְׁמָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת. הוּא רָאָה אֶת חִיּוּכִי וְהוֹסִיף בִּמְרִירוּת:

"כֵּן, אֲנִי כּוֹעֵס עָלֶיךָ בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה.

אַתָּה הִצַּלְתַּנִי פַּעַם מִשִּׁנֵּי הַתַּנִּין וּפַעַם מִידֵי

הַקּוֹלוֹנִיסְט, וְשִׁבְעָתַיִם מַר לִי, כִּי עַל יְדֵי כָּךְ שָׁלַלְתָּ

מִמֶּנִּי אֶת הַזְּכוּת לִשְׂנוֹא אוֹתְךָ. מָה אֻמְלָל אָנִי!"

דְּבָרָיו הַמּוּזָרִים וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַמְשֻׁנּוֹת לֹא הִדְהִימוּנִי יוֹתֵר. הֵם הִתְאִימוּ מְאֹד לְאִישִׁיּוּתוֹ.

“הִנְנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה,” אָמַרְתִּי לוֹ, “הִנְנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה עַל אֲשֶׁר הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי כַּלָּתִי מַרְיָה.”

הוּא נִזְדַּעְזַע, כְּאָדָם שֶׁעֲבָרוֹ זֶרֶם חַשְׁמַל. “מַרְיָה!” קָרָא בְּקוֹל עָמוּם. רֹאשׁוֹ צָנַח עַל כַּפּוֹת יָדָיו הַקְּפוּצוֹת בַּעֲוִית, וְחָזֵהוּ הָרָחָב הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד מֵאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת.

הִנְנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, כִּי הַחֲשָׁדִים אֲשֶׁר כְּבָר שָׁקְעוּ בְּלִבִּי הִתְעוֹרְרוּ מֵחָדָשׁ, אַךְ הַפַּעַם בְּלִי כַּעַס וּבְלִי קִנְאָה. הֲרֵי כֹּה קָרוֹב הָיִיתִי אֶל אָשְׁרִי וְהוּא כֹּה קָרוֹב אֶל מוֹתוֹ. הֲיוּכַל אִישׁ כָּזֶה לִהְיוֹת לִי לְבֶן-תַּחֲרוּת, הֲיוּכַל לְעוֹרֵר בְּלִבִּי רְגָשׁוֹת אֲחֵרִים מִלְּבַד רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים?

לְבַסּוֹף זָקַף הַכּוּשִׁי אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר:

“אַל תּוֹדֶה לִי!”

וּלְאַחַר הַפְסָקָה הוֹסִיף וְאָמַר: “וַהֲרֵי לְפִי תֹּאַר הַכָּבוֹד שֶׁלִּי לֹא נוֹפֵל אֲנִי מִמְּךָ.” הַדְּבָרִים הַלָּלוּ רָמְזוּ לִי עַל עִנְיָנִים שֶׁעוֹרְרוּ אֶת סַקְרָנוּתִי, וְהִפְצַרְתִּי בּוֹ שֶׁיְּסַפֶּר לִי, מִי הוּא וּמַה הוּא וּמָה הֵם קוֹרוֹת חַיָּיו. אַךְ הוּא אָטַם אֶת לִבּוֹ וְשָׁתַק שְׁתִיקָה קְדוֹרַנִּית.

וְאַף עַל פִּי כֵן נָגַע נִסְיוֹנִי עַד לִבּוֹ. הַצָּעָתִי אֲשֶׁר הִצַּעְתִּי לְפָנָיו לִהְיוֹת לוֹ לְעֶזְרָה, וּבַקָּשׁוֹתַי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ הִכְרִיעוּ אֶת שִׂנְאַת הַחַיִּים אֲשֶׁר לָהֲטָה בְּלִבּוֹ.

הוּא יָצָא בִּזְחִילָה דֶרֶךְ הַחַלּוֹן וְהֵבִיא תְּאֵנֵי-חַוָּה אֲחָדוֹת וֶאֱגוֹז הֹדּוּ גָדוֹל. חָזַר, סָתַם שׁוּב אֶת הַפִּרְצָה וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל, מִתּוֹךְ שִׂיחָה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה בֵּינֵינוּ נִתְבָּרֵר לִי, כִּי הוּא דִבֵּר צָרְפַתִּית וּסְפַרְדִית צֵחָה וְהָיָה גַם אִישׁ מַשְׂכִּיל בְּמִדַּת מָה. הוּא יָדַע כַּמָּה רוֹמַנְסִים סְפַרְדִים וְהָיָה מֵיטִיב לְזַמֵּר אוֹתָם. וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו הָיָה כֹּה מוּזָר וּבִלְתִּי מוּבָן. מֵרֶגַע זֶה לֹא הִפְלִיאַתְנִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ.

נִסִּיתִי שׁוּב לְהַצִּיל מִפִּיו מִלִּים אֲשֶׁר יְגַלּוּ לִי אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר, אַךְ הוּא לֹא עָנָנִי. לְבַסּוֹף עֲזַבְתִּיו לְנַפְשׁוֹ וּמְסַרְתִּיו בִּידֵי טָדֶה הַנֶּאֱמָן שֶׁהָיָה דוֹאֵג לוֹ בְּכָל לִבּוֹ.


יג    🔗

וּמֵאָז הִתְרָאֵיתִי עִמּוֹ יוֹם-יוֹם בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה. מִשְׁפָּטוֹ הִדְרִיךְ אֶת מְנוּחָתִי. דּוֹדִי לֹא שָׁעָה לְתַחֲנוּנַי וְדָרַשׁ בְּמַפְגִּיעַ לְהוֹעִידוֹ לַמִּשְׁפָּט. לֹא הִסְתַּרְתִּי מִפְּיֶרוֹ אֶת חֲשָׁשׁוֹתַי, אַךְ הוּא הִקְשִׁיב לִדְבָרַי בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, בִּשְׁעַת הַבִּקּוּרִים הָאֵלֶּה, הָיָה מוֹפִיעַ רַסְק וְעַל צַוָּארוֹ עֲלֵה תָּמָר. הַכּוּשִׁי הָיָה מֵסִיר אֶת הֶעָלֶה וְקוֹרֵא אֶת הַכָּתוּב בּוֹ בְּלָשׁוֹן בִּלְתִּי יְדוּעָה לִי וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵעַ אֶת הֶעָלֶה לִגְזָרִים. הֻרְגַּלְתִּי שֶׁלֹּא לַחְקֹר אוֹתוֹ.

יוֹם אֶחָד נִכְנַסְתִּי לְכִלְאוֹ. הוּא לֹא שָׂם לֵב אֵלָי. הוּא יָשַׁב, גַּבּוֹ אֶל הַדֶּלֶת, וְשָׁר בְּקוֹל עָצוּב אֶת הַשִּׁיר הַסְּפַרְדִי, “הִנְנִי מַבְרִיחַ מֶכֶס.” וּכְכַלּוֹתוֹ לָשִׁיר הָפַךְ אֵלַי אֶת פָּנָיו וְקָרָא:

“אָחִי, הִשָּׁבַע לִי, כִּי אִם יָבוֹא יוֹם וְתַחְשְׁדֵנִי בְּדָבָר מְגֻנֶּה, הֲרֵי לְשֵׁמַע הַשִּׁיר הַזֶּה תָּסִיר כָּל חֲשָׁד מִלִּבְּךָ.”

פָּנָיו הִבִּיעוּ הַדְרַת-כָּבוֹד. הִבְטַחְתִּי לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ וְלֹא יָדַעְתִּי לְמָה רָמְזוּ דְבָרָיו בְּאָמְרוֹ, אִם יָבוֹא יוֹם וְתַחְשְׁדֵנִי בְּדָבָר מְגֻנֶּה. הוּא לָקַח קְלִפַּת אֱגוֹז עֲמֻקָּה, מָזַג לְתוֹכָהּ יֵין קוֹקוֹס, הִצִּיעַ לִי לִלְגֹּם לְגִימָה וְאַחָר שָׁתָה בִּגְמִיעָה אֶחָת.

וּמֵאָז הָיָה מְכַנֶּה אוֹתִי בְּשֵׁם: “אָחִי.” וּבַיָּמִים הָהֵם נִתְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי תִּקְווֹת סְתוּמוֹת. כַּעְסוֹ שֵׁל דּוֹדִי שָׁכַךְ מְעָט. יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהַכּוּשִׁי וּמִלֵּא אֶת לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת עַלִּיזוֹת יוֹתֵר. גַּם מַרְיָה בִּקְשָׁה לְפָנָיו רַחֲמִים עַל הַכּוּשִׁי.

יוֹם-יוֹם הָיִיתִי מְשַׁדֵּל אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְטוֹעֵן לְפָנָיו, כִּי פְּיֶר לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲלִיבוֹ, אֶלָּא בִּקֵּשׁ לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵאַכְזְרִיּוּת יְתֵרָה. כִּי הַכּוּשִׁי הַזֶּה הִצִּיל אֶת מַרְיָה מִשִּׁנֵּי הַמָּוֶת בְּהִתְפָּרְצוֹ בִּגְבוּרָה רַבָּה עַל הַתַּנִּין, כִּי הוּא חַיָּב לוֹ תּוֹדָה עַל חַיֵּי בִּתּוֹ וַאֲנִי – עַל חַיֵּי כַּלָּתִי. וְעוֹד טָעַנְתִּי לְפָנָיו, כִּי פְּיֶרוֹ הוּא הֶחָזָק בְּכָל עֲבָדָיו (עַכְשָׁו לֹא חָלַמְתִּי עוֹד לְהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי, וְכָל רְצוֹנִי הָיָה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו). טָעַנְתִּי לְפָנָיו, כִּי הוּא עוֹבֵד כַּעֲשָׂרָה פּוֹעֲלִים וְכִי בְּיָדוֹ הָאַחַת הוּא מֵנִיעַ אֶת גַּלְגִּלֵּי טַחֲנַת הַסֻּכָּר.

הוּא הָיָה מַקְשִׁיב לִדְבָרַי וּפְעָמִים מְרַמֵּז, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיַּפְסִיק אֶת הַמִּשְׁפָּט. לֹא אָמַרְתִּי דָבָר לַכּוּשִׁי עַל הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר חָלָה בְּלֵב דּוֹדִי, כִּי חָפַצְתִּי לְבַשֵּׂר לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁאַצְלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי.

וְאוּלָם דָּבָר אֶחָד הִפְלִיאַנִי: הֲלֹא הוּא חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ נָדוֹן לַמָּוֶת – וּמַדּוּעַ זֶה לֹא נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה לְפָנָיו.

וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, עָנַנִי בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ: “עָלַי לְהִשָּׁאֵר פֹּה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי נָפַל עָלַי פָּחַד.”


יד    🔗

יוֹם אֶחָד נִגְּשָׁה אֵלַי מַרְיָה וּפָנֶיהָ מְאִירִים. “שְׁמַע נָא,” אָמְרָה לִי, “בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים, בְּכ”ב בְּאוֹגוּסְט, חָל יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ, עוֹד מְעַט… הִפְסַקְתִּי אוֹתָהּ:

“אַל תֹּאמְרִי” עוֹד מְעַט“, מַרְיָה, וּלְפָנֵינוּ עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים.” הִיא חִיְּכָה וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ. "אַל תַּפְסִיקֵנִי, לֵאוֹפּוֹלְד. עַל לִבִּי עָלָה רַעְיוֹן אֲשֶׁר יִנְעַם לְךָ מְאֹד. הֲלֹא יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי אֶתְמוֹל נָסַעְתִּי עִם אַבָּא הָעִירָה לִקְנוֹת תַּכְשִׁיטִים שׁוֹנִים לְיוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ. אַל תַּחְשֹׁב, כִּי יָקְרוּ לִי כָּל הַתַּכְשִׁיטִים וְהַפְּנִינִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיפוּ לִי נוֹי וָחֵן בְּעֵינֶינָך, מוּכָנָה אֲנִי לָתֵת אֶת כָּל פְּנִינֵי הָעוֹלָם בְּעַד פֶּרַח אֶחָד מֵהַפְּרָחִים אֲשֶׁר רָמַס הָאִישׁ הַשָּׁפָל הַזֶּה. אַךְ לֹא זֶה הָעִקָּר. אַבָּא רוֹצֶה, וִיהִי מָה, לְהַעֲנִיק לִי מִכָּל טוּב, וַאֲנִי עוֹשָׂה אֶת עַצְמִי כְּמִשְׁתּוֹקֶקֶת לְכָךְ, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ נַחַת-רוּחַ אֶתְמוֹל רָאִיתִי שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה אַטְלַס סִינִי הַמְרֻקָּם רִקְמַת פְּרָחִים בְּתוֹךְ תֵּבָה עֲשׂוּיָה עֵץ רֵיחָנִי וְשַׂמְתִּי אֵלֶיהָ אֶת לִבִּי.

תַּכְשִׁיט יָקָר מְאֹד, אַךְ מְיֻחָד בְּמִינוֹ. אָבִי רָאָה, כִּי לִבִּי נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַשִּׂמְלָה. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה בִּקַּשְׁתִּיו שֶׁיַּבְטִיחַ לָתֵת לִי מַתָּנָה כִּרְצוֹנִי כְּמִנְהַג הָאַבִּירִים לְפָנִים. הֲלֹא יָדוּעַ לְךָ, כִּי הוּא אוֹהֵב לְהִדַּמּוֹת לְאַבִּירֵי הֶעָבָר. הוּא נִשְׁבַּע לִי בְּהֵן-כְּבוֹדוֹ, כִּי יִתֵּן לִי מַתָּנָה כְּאַוַּת נַפְשִׁי. הוּא בָּטוּחַ, כִּי אֲבַקֵּשׁ אֶת שִׂמְלַת הָאַטְלַס הַסִּינִי. אַךְ הַדָּבָר אֵינוֹ כֵּן. אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת חַיֵּי פְּיֶרוֹ, וְזוֹ תִּהְיֶה מַתְּנַת כְּלוּלוֹתָי."

חִבַּקְתִּי אֶת מַלְאַךְ לִבִּי. הַדּוֹד הָיָה שׁוֹמֵר אֶת מוֹצָא פִּיו, וּכְשֶׁנִּגְּשָׁה אֵלָיו מַרְיָה לְהַגִּיד לוֹ אֶת מְבֻקָּשָׁהּ, מִהַרְתִּי אֶל מִבְצַר גָּלִיפֶה לְהוֹדִיעַ לִפְיֶרוֹ, כִּי הוּא נִצָּל.

“אָחִי,” קָרָאתִי בִּכְנִיסָתִי, “שְׂמַח, אָחִי, כִּי נוֹשָׁעְתָּ. מַרְיָה תְּבַקֵּשׁ אֶת חַיֶּיךָ מִידֵי אָבִיהָ בִּמְקוֹם מַתְּנַת הַכְּלוּלוֹת!”

הָאַסִּיר נִזְדַּעְזַע: “מַרְיָה… כְּלוּלוֹת… חַיַּי… הֲיִתָּכֵן כָּל זֶה בְּצֵרוּף אֶחָד?!” “פָּשׁוּט מְאֹד,” עָנִיתִי לוֹ, “מַרְיָה, אֲשֶׁר אֶת חַיֶּיהָ הִצַּלְתָּ, נִשֵּׂאת לְאִישׁ.”

“לְמִי?” קָרָא הָאַסִּיר, וְעֵינָיו שׁוֹטְטוּ וְהֵפִיקוּ אֵימָה. “הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ? " עָנִיתִי לוֹ בְּשֶׁקֶט, “לִי.” פָּנָיו הָאֲיֻמִּים נִשְׁתַּנּוּ וְהֵפִיקוּ הַכְנָעָה וְטוּב-לֵב. “הָהּ, כֵּן! נָכוֹן הַדָּבָר,” אָמַר לִי, “לְךָ! וּמָתַי יוֹם הַחֲתֻנָּה?” “בְּכ”ב בְּאוֹגוּסְט.”

“בּכ”ב בְּאוֹגוּסְט? הֲיָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ?" קָרָא בְּעֶצֶב וּבְפָחַד. הוּא נִשְׁתַּתֵּק. הֵצַצְתִּי בּוֹ בְּתִמָּהוֹן. הוּא לָחַץ אֶת יָדִי בְּחִפָּזוֹן “אָחִי, אֲנִי אַסִּיר תּוֹדָה לְךָ, וְחוֹבָתִי הִיא לָעוּץ לְךָ עֵצָה, הַאֲמֵן לִי… סַע לְקָף וְהִתְחַתֵּן לִפְנֵי כ"ב בְּאוֹגוּסְט.”

לַשָּׁוְא הִפְצַרְתִּי בּוֹ שֶׁיַּסְבִּיר לִי אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו הַסְּתוּמִים. “שָׁלוֹם!” אָמַר לִי בְּקוֹל חוֹגֵג, “אֶפְשָׁר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה. וְאוּלָם הָעָוֶל שָׂנוּא עָלַי יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר.”

נִפְרַדְתִּי מֵעָלָיו וְלִבִּי הָיָה מָלֵא דְאָגָה וּסְפֵקוֹת, אַךְ לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה וְלִבִּי נִתְמַלֵּא עַל גְּדוֹתָיו מַחֲשָׁבוֹת עַל אָשְׁרִי הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וּבַיּוֹם הַהוּא חָזַר בּוֹ הַדּוֹד מֵהַקֻּבְלָנָה.

וְשׁוּב הָלַכְתִּי לַמִּבְצָר לְהוֹצִיא לַחָפְשִׁי אֶת פְּיֶרוֹ. טָדֶה, אֲשֶׁר יָדַע עַל חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הַכּוּשִׁי, נִכְנַס עִמִּי לַחֲדַר הַכֶּלֶא, אַךְ הַכּוּשִׁי נֶעְלָם. בַּכֶּלֶא מָצָאנוּ רַק אֶת רַסְק שֶׁנִּגַשׁ אֵלַי בְּחִבָּה. לְצַוָּארוֹ הָיָה קָשׁוּר עֲלֵה תָּמָר. הֲסִירוֹתִי אֶת הֶעָלֶה וְקָרַאתִי בּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“תּוֹדָה לְךָ, אָחִי! הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. אָחִי, אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַבְטָחָתְךָ.” וּבְשׁוּלֵי הַמִּכְתָּב בִּמְקוֹם חֲתִימָה הָיָה כָּתוּב בַּלָּשׁוֹן הַסְּפַרְדִית: “הִנְנִי מַבְרִיחַ מֶכֶס.”

אַךְ טָדֶה נִדְהַם יוֹתֵר מִמֶּנִּי. הוּא לֹא יָדַע אֶת סוֹד הַצֹּהַר וְחָשַׁב, כִּי הַכּוּשִׁי נִתְגַּלְגֵּל לְכֶלֶב. לֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהוֹכִיחַ לוֹ אֵת טָעוּתוֹ וְרַק בִּקַּשְׁתִּיו שֶׁלֹּא יְגַלֶּה לְאִישׁ אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאָה בְּעֵינָיו.

חָפַצְתִּי לְהוֹבִיל עִמִּי אֶת רַסְק, אַךְ בְּצֵאתֵנוּ מִן הַמִּבְצָר פָּרַץ הַכֶּלֶב אֶל הַיַּעַר וְנֶעְלָם.


טו    🔗

חֲמָתוֹ שֶׁל דּוֹדִי בָּעֲרָה לְהַשְׁחִית בְּשָׁמְעוֹ עַל מְנוּסַת הָאַסִּיר. הוּא צִוָּה לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְכָתַב לְשַׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁיַּסְגִּירוּ אֵלָיו אֶת פְּיֶרוֹ.

וְיוֹם כ"ב בְּאוֹגוּסְט הִגִּיעַ. חַג כְּלוּלוֹתֵינוּ נֶעֱרַךְ בַּכְּנֵסִיָּה שֶׁבְּאִי-הַתַּנִּינִים בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. מַה מְאֻשָּׁר הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה, מְקוֹר כָּל הָאֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָי! לִבִּי הָיָה שִׁכּוֹר מִשִּׂמְחָה וְרַק הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדַע בְּחַיָּיו שִׂמְחָה כָּזֹאת יוּכַל לַהֲבִינָהּ. שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי אֶת פְּיֶרוֹ וְאֶת עֲצָתוֹ הָאֲיֻמָּה.

הָעֶרֶב אֲשֶׁר צִפִּיתִי לוֹ בְּכִלְיוֹן לֵב הִגִּיעַ סוֹף-סוֹף. אִשְׁתִּי הַצְּעִירָה פָּרְשָׁה לְאַחַד הַחֲדָרִים שֶׁהֻקְצוּ לִי, וְעָלַי הֻטַּל לְמַלֵּא חוֹבָה מְשַׁעְמֶמֶת מְאֹד. כְּקַפִּיטַן שֶׁל הַגְּדוּד הֻכְרַחְתִּי בָּעֶרֶב הַהוּא לְהַקִּיף אֶת הַמִּשְׁמָרוֹת בְּאִיֵּי הַתַּנִּינִים. כִּי בַּיָּמִים הָהֵם בְּיוּנִי, יוּלִי וַאֲפִילוּ בְּרֵאשִׁית אוֹגוּסְט פָּרְצוּ מְהוּמוֹת בַּמּוֹשָׁבָה, וְהַכּוּשִׁים ם הָעוֹבְדִים בְּמַטָּעֵי טִיבוֹ וְלָגוֹסֶט הִתְפָּרְצוּ פַּעַם בְּפַעַם מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְהַמּוּלָטִים הַחָפְשִׁיִּים רָגְזּו מְאֹד עַל שֶׁהָרְגוּ אֶת הַמּוֹרֵד אוֹזֶ’ה וְעוֹרְרוּ מְהוּמוֹת.

דּוֹדִי הָיָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִזְכִּיר לִי אֶת חוֹבָתִי. הֻכְרַחְתִּי לְהִכָּנֵעַ. לָבַשְׁתִּי אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְיָצָאתִי לַדָּרֶךְ. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הַמִּשְׁמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא רָאִיתִי סִמָּנֵי מְהוּמָה. וְרַק בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁטִּיַּלְתִּי שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים עַל יַד תּוֹתָחֵי הַמִּפְרָץ, רָאִיתִי בִּקְצֵה הָאֹפֶק אוֹר אָדֹם מַבְקִיעַ מִלִּימוֹנַד וְסַן-לוּאִי. הָאֵשׁ הָיְתָה מִתַּמֶּרֶת וְעוֹלָה, מִתַּמֶּרֶת וּרְחָבָה. תְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ, אֲנִי וְהַחַיָּלִים, כִּי זוֹהִי אֵשׁ שְׂרֵפָה, אַךְ מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר פָּרְצָה הָאֵשׁ בִּמְאֹד מְאֹד, וְהֶעָשָׁן, שֶׁנִּשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, נִתְעַבָּה. מִהַרְתִּי אֶל הַמִּבְצָר לְהַתְרִיעַ עַל הַסַּכָּנָה וְלִשְׁלֹחַ עֶזְרָה.

כְּשֶׁעָבַרְתִּי עַל פְּנֵי מְעוֹנוֹת הַכּוּשִׁים הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לְמַרְאֵה הַחֲרָדָה אֲשֶׁר הִקִּיפָה אֶת הַמַּחֲנֶה. רֹב הַכּוּשִׁים הָיוּ עֵרִים וְהִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם בְּהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה. מִן הַנִּיב שֶׁלָּהֶם הַבִּלְתִּי מוּבָן לִי שָׁמַעְתִּי פַּעַם בְּפַעַם שֵׁם מוּזָר:

“בּוּג יַ’רְגַּל” – – –

וְאַף עַל פִּי כֵן הֲבִינוֹתִי כַּמָּה מִלִּים, אֲשֶׁר עַל פִּיהֶן שִׁעַרְתִּי, כִּי הַכּוּשִׁים בַּמִּישׁוֹר הַצְּפוֹנִי הִתְפָּרְצוּ מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם וְשִׁלְחוּ אֵשׁ בַּבָּתִים וּבַמַּטָּעִים מֵעֵבֶר לְקָף.

בְּלֶכְתִּי עַל פְּנֵי אֲדָמָה טוֹבְעָנִית נִגְּפָה רַגְלִי בְּגַל שֶׁל גַּרְזִנִּים וְכַשִּׁילִים טְמוּנִים בְּתוֹךְ הַקָּנִים. לִבִּי נִתְמַלֵּא חֲרָדָה רַבָּה. מִיָּד הִזְעַקְתִּי אֶת הַגְּדוּד וְצִוִּיתִי לְהַשְׁגִּיחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם.

מִסָּבִיב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. וְאֵשׁ הַשְּׂרֵפָה הִתְפַּשְּׁטָה מֵרֶגַע לְרָגַע. מֵרָחוֹק הִגִּיעַ אֵלַי קוֹל נֵפֶץ שֶׁל יְרִיַּת תּוֹתָחִים וְרוֹבִים. בַּשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּ אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה הַעִירוֹתִי אֶת דּוֹדִי.

הוּא לֹא יָכֹל הָיָה לְהַבְלִיג עַל חֶרְדָּתוֹ וְצִוַּנִי לְהַשְׁאִיר בְּאִי-הַתַּנִּינִים חֵלֶק מֵהַגְּדוּד בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל הַקָּצִין.

מַרְיָה שֶׁלִּי הָאֻמְלָלָה יָשְׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ אוֹ חִכְּתָה לִי, וַאֲנִי נִכְנַעְתִּי לְדוֹדִי, שֶׁהָיָה, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, צִיר בָּאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית, וְהָלַכְתִּי בְּרֹאשׁ פְּלֻגַּת חַיָּלִים לְקָף.

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת מַרְאֵה הָעִיר הַזֹּאת. הָאֵשׁ אָכְלָה אֶת הַמַּטָּעִים וְהֵצִיפָה אֶת פְּנֵי הָעִיר בְּאוֹר שַׁלְהֶבֶת שֶׁהוּעַם מִתִּימְרוֹת הֶעָשָׁן הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ עַל פְּנֵי הַחוּצוֹת. זִיקֵי אֵשׁ הִתְעוֹפְפוּ בִּסְחַרְחֹרֶת כִּפְתוֹתֵי שֶׁלֶג עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים בָּעִיר, עַל הָאֳנִיּוֹת בַּחוֹף, וּמֵרֶגַע לְרֶגַע צְפוּיָה הָיְתָה לְקָף שְׂרֵפָה אֲיֻמָּה לֹא פָּחוֹת מֵהַשְּׂרֵפָה בַּסְּבִיבָה.

זֶה הָיָה מַחֲזֶה אֲיֻם-הוֹד. מִצַּד אֶחָד יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַחִוְרִים, הַמְסַכְּנִים אֶת נַפְשָׁם לְהַצִּיל אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה מִכָּל עָשְׁרָם, וּמִצַּד שֵׁנִי אֳנִיּוֹת מַפְלִיגוֹת בַּיָּם הָאָדֹם מִשַּׁלְהֶבֶת הַדָּם.


טז    🔗

עוֹד אֲנִי נָבוֹךְ מִירִיּוֹת הַתּוֹתָחִים בַּמִּבְצָר, מֵאֶנְקוֹת הַפְּלִיטִים וְקוֹל הַנֵּפֶץ וְהַחֻרְבָּן שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי מֵרָחוֹק וּמְהַסֵּס בְּלִבִּי בִּבְלִי דַעַת אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חַיָּלַי, – וְהִנֵּה מְפַקֵּד הַדְּרָגוּנִים הַצְּהֻבִּים בָּא לִקְרָאתִי וְנֵאוֹת לִהְיוֹת לָנוּ לְמוֹרֵה דָרֶךְ.

לֹא אֲתָאֵר לִפְנֵיכֶם, רַבּוֹתַי, מַה דְמוּת וּמַה מַרְאֶה הָיוּ לַמַּטָּעִים בַּעֲלוֹתָם בָּאֵשׁ. כְּבָר קִדְּמוּנִי אֲחֵרִים בְּתָאֲרָם אֶת מְצוּקוֹת קָף, וְאֵין לִי רָצוֹן לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי אֶת זִכְרוֹן הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה, מְאֹרָעוֹת הַדָּמִים וְהָאֵימָה. הַכּוּשִׁים הַמּוֹרְדִים כְּבָר כָּבְשׁוּ אֶת כָּל הַמַּטָּעִים הַקְּרוֹבִים וְלִבִּי נִתְמַלֵּא חֲרָדָה לְגוֹרַל מַטָּעָיו שֶׁל דּוֹדִי.

מִהַרְתִּי לָבוֹא אֶל בֵּית שַׂר-הַפֶּלֶךְ, אָדוֹן בְּלַנְשְׁלַנְד. מְבוּכָה רַבָּה שָׂרְרָה כָּאן, גַּם בַּעַל-הַבַּיִת הָיָה נָבוֹךְ. שְׁאִלְתִּיו לְהוֹרָאוֹת וּבִקַּשְׁתִּיו שֶׁיִּדְאַג לְאִי-הַתַּנִּינִים.

כָּאן מָצָאתִי אֶת הַגֶּנֶרַל-מָיוֹר אָדוֹן דְּ’רוּבְרֶה , אֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָרֲחֻזּוֹת הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּאִי, הָאָדוֹן דּ'-רוּזַר, אֶת שַׂר הַגְּדוּד שֶׁל קָף, כַּמָּה מֵחַבְרֵי הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית וְהַפְּרוֹבִינְצְיָלִית וַאֲחָדִים מֵהַקּוֹלוֹנִיסְטִים בַּעֲלֵי-הַשֵּׁם.

בִּכְנִיסָתִי שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַמִּתְוַכְּחִים בָּאֲסֵפָה הַחֲטוּפָה הַזֹּאת. " אֲדוֹנִי שַׂר הַפֶּלֶךְ," אָמַר אֶחָד מֵחַבְרֵי הָאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית, “לְצַעֲרִי, נִתְאַמְּתוּ הַדְּבָרִים: הַכּוּשִׁים הֵם שֶׁמָּרְדוּ וְלֹא הַמּוּלָטִים הַחָפְשִׁיִּים. הֲלֹא כֵּן אָמַרְנוּ מֵרֹאשׁ.”

“כֵּן! אֲמַרְתֶּם, אֲבָל לֹא הֶאֱמַנְתֶּם!” עָקַץ אוֹתוֹ חֲבֵר הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית (אוֹ הַכְּלָלִית), “אֲמַרֲתֶּם כְּדֵי לְהִתְנַשֵּׂא עָלֵינוּ, וַהֲרֵי לֹא פִּלַּלְתֶּם כְּלָל, שֶׁהָעֲבָדִים יִמְרְדוּ בֶּאֱמֶת, וְהָרְאָיָה, כִּי בְּ 1789 עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַנִּרְגָּנוּת שֶׁל אֲסֵפַתְכֶם עוֹרַרְתֶּם אֶת הַמֶּרֶד הַמְפֻרְסָם וְהַמְגֹחָךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת אַלְפֵי הַכּוּשִׁים בְּהַרוּ קָף. בַּמֶּרֶד הַזֶּה נִמְצָא הָרוּג אֶחָד מֵהַמִּתְנַדְּבִים, וְאַף הוּא נֶהֱרַג בִּידֵי חֲבֵרָיו.”

“אֲנִי חוֹזֵר עַל דְּבָרַי,” הֵשִׁיב חֲבֵר הָאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית, “וְאוֹמֵר לָכֶם, כִּי אָנוּ מַרְחִיקִים רְאוֹת מִכֶּם. וְהַסִּבָּה פְּשׁוּטָה מְאֹד. אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ כָּאן וְהִשְׁגַּחְנוּ עַל עִנְיְנֵי הַמּוֹשָׁבָה, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל חַבְרֵי אֲסֵפַתְכֶם נָסְעוּ לְצָרְפַת.”

חֲבֵר הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית עָנָה בְּבוּז וּבִמְרִירוּת: “בְּנֵי עִירֵנוּ בָּחֲרוּ בָּנוּ שֵׁנִית, פֶּה אֶחָד.” “לֹא! אַתֶּם בְּהַפְרָזוֹתֵיכֶם הֲבֵאֶתם לִידֵי כָּךְ, שֶׁהִתִּיזוּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמִּסְכֵּן שֶׁבָּא לְקָף וּלְכוֹבָעוֹ לֹא הָיָה הָאוֹת בַּעַל שְׁלשֶׁת הַצְּבָעִים. וְאַף זוֹהִי אַשְׁמַתְכֶם, כִּי תָּלוּ אֶת הַמּוּלָט לָקוֹמְבְּ בְּשֶׁל הַבַּקָּשָׁה הַמַּתְחִילָה בְּמִלִּים בִּלְתִּי רְגִילוֹת: “בְּשֵׁם הָאָב, הַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ”.”

“לֹא נָכוֹן!” קָרָא חֲבֵר הָאֲסֵפָה הַכְּלָלִית, “זוֹהִי מִלְחֶמֶת דֵּעוֹת וּזְכֻוּיֹות, מִלְחֶמֶת גִּבְּנִים וּבַעֲלֵי-מוּמִים.”

“זֶהוּ מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי תָּמִיד, כִּי הִנְּךָ מֵהַבִּלְתִּי תְּלוּיִים.” וִכּוּחַ-שָׁוְא זֶה הָיָה לְזָרָא, וְקוֹל מֶחָאָה כְּלָלִית נִשְׁמַע: “חֲבֵרִים צִירִים!” קָרָא אַחַד הַנַּטָּעִים, “אַתֶּם מְבַלִּים אֶת הַזְּמָן בְּדִבְרֵי הֶבֶל, וּמַה יִהְיֶה לְצֶמֶר הַגֶּפֶן שֶׁלִּי?”

“וְאַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף שְׁתִילֵי הָאִינְדִּיגוֹ שֶׁלִּי?” הוֹסִיף הַשֵּׁנִי. “וְהַכּוּשִׁים שֶׁלִּי, אֲשֶׁר שִׁלַּמְתִּי מְחִירָם שְׁלשׁ מֵאוֹת דּוֹלָר הָעֶבֶד,” אָמַר רַב הַחוֹבְלִים שֶׁל אֳנִיַּת סוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים.

"כָּל רֶגַע שֶׁאַתֶּם מְבַלִּים פֹּה, הוֹסִיף אַחַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, “עוֹלֶה לִי בִּמְחִיר עֲשֶׂרֶת צֶנְטְנֶרִים סֻכָּר, 17 פְּיַסְטֶר הַצֶּנְטְנֶר, הֲרֵי זֶה 130 פְרַנְק 50 סֶנְט בְּכֶסֶף צָרְפַת.”

“הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית, שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים לָהּ בְּשֵׁם הָאֲסֵפָה הַכְּלָלִית, תָּפְשָׂה אֶת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק,” הִתְפָּרֵץ שׁוּב אַחַד הַמְּתְוַכְּחִים, “תִּכָּבֵד נָא הָאֲסֵפָה הַזֹּאת וְתֵשֵׁב לָהּ בְּפוֹרְטוֹ-פְרֶנְס וְשָׁם תּוֹצִיא לָהּ אֶת פְּקדּוֹתֶיהָ וְאַל תִּפְרֹשׂ אֶת מְצוּדָתָהּ עָלֵינוּ. קָף שַׁיֶּכֶת לַקּוֹנְגְּרֶס הַפְּרוֹבִינְצְיָלִי הַצְּפוֹנִי, לוֹ וְרַק לוֹ.”

“הִנְנִי מוֹדִיעַ,” קָרָא שׁוּב הַבִּלְתִּי תָּלוּי, “כִּי הוֹד מַעֲלָתוֹ שַׂר הַפֶּלֶךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכַנֵּס כָּל אֲסֵפָה מִלְּבַד אֲסֵפָה כְּלָלִית שֶׁל בָּאֵי-כֹּחַ הַמּוֹשָׁבָה בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן קָדוּשׁ.”

“הֵיכָן הוּא הַנָּשִׂיא שֶׁלָּכֶם? הֵיכָן הִיא הָאֲסֵפָה שֶׁלָּכֶם? הֲלֹא מֵחַבְרֵי אֲסֵפַתְכֶם בָּאוּ לְכָאן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים: וְחַבְרֵי הָאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית בָּאוּ כֻּלָּם. אוּלַי מִתְכַּוֵּן כְּבוֹדוֹ לִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ אֲסֵפָה שְׁלֵמָה, מוֹשָׁבָה שְׁלֵמָה?”

תַּחֲרוּת זוֹ שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַצִּירִים הִכְרִיחָה שׁוּב אֶת שַׂר הַפֶּלֶךְ לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר. “רַבּוֹתַי, מַה בֶּצַע בְּכָל הַוִּכּוּחִים הַלָּלוּ, מַה תּוֹעֶלֶת בָּהּ לָאֲסֵפָה הַזֹּאת?”

“לַעֲזָאזֵל!” הִרְעִים הַגֶּנֶרַל רוּבְרֶה בְּקוֹלוֹ

וְדָפַק בְּכָל כֹּחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, “פַּטְפְּטָנִים עֲלוּבִים! מַה לָנוּ וְלִשְׁתֵּי הָאֲסֵפוֹת הַלָּלוּ הַמִּתְקוֹטְטוֹת בֵּינֵיהֶן בְּלִי הֶרֶף. אַדְּרַבָּא, אֲדוֹנִי שַׂר הַפֶּלֶךְ, יְכַנֵּס נָא אֶת שְׁתֵּי הָאֲסֵפוֹת הַלָּלוּ, וַאֲנִי אֶהֱפֹךְ אוֹתָם לִשְׁנֵי גְדוּדִים וְאֵלֵךְ בְּרֹאשָׁם לְהִלָּחֵם בַּכּוּשִׁים. אַדְּרַבָּא, נִרְאֶה נָא, הֲיַרְעִימוּ גַם רוֹבֵיֶהם כְּפִיהֶם.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ אֵלַי וְאָמַר לִי בַּחֲשַׁאי, “וְכִי מַה יוּכַל לַעֲשׂוֹת שַׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁנִּתְמַנָּה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ הַצָּרְפַתִּי, כְּשֶׁהוּא נָתוּן בֵּין שְׁתֵּי הָאֲסֵפוֹת הַמְּקוֹמִיּוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן רוֹצָה לִהְיוֹת הַשַּׁלֶּטֶת? בַּמֶּטְרֹפוֹלִין זֹאת מְקוֹר כָּל הָרַע הֵם הַפַּטְפְּטָנִים וְעוֹרְכֵי הַדִּין. אִלּוּ נִתְכַּבַּדְתִּי לִהְיוֹת נְצִיב הַמֶּלֶךְ, כִּי עַתָּה פִּזַּרְתִּי לְכָל רוּחַ אֶת הַמְנֻוָּלִים הַלָּלוּ, כִּי עַתָּה אָמַרְתִּי: הַמֶּלֶךְ מוֹלֵךְ, וַאֲנִי מוֹשֵׁל! לְכָל הָרוּחוֹת הָיִיתִי מְבַטֵּל אֶת הָאַחֲרָיוּת בִּפְנֵי שְׁלִיחֵי הַצִּבּוּר כִּבְיָכֹל, הָיִיתִי מַבְטִיחַ חֲצִי-תְּרֵיסָר צְלָבִים בְּשֵׁם הוֹד מַלְכוּתוֹ וּמַבְרִיחַ אֶת הַמַּרְדָּנִים לְאִי הַצָּב, שֶׁהָיָה לְפָנִים מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם שֶׁל שׁוֹדְדִים כְּמוֹהֶם, הֲלֹא הֵם שׁוֹדְדֵי הַיָּם. יִזְכֹּר נָא הֵיטֵב אֶת דְּבָרָי! יֵדע נָא שֶׁהַפִּילוֹסוֹפִים הֵבִיאוּ לָעוֹלָם אֶת הַפִּילָנְטְרֹפִּים, וְהַלָּלוּ – אֶת אוֹהֲבֵי הַכּוּשִׁים. הָאִידֵאוֹת הַלָּלוּ, הַלִּבֶּרַלִּיּוֹת כִּבְיָכֹל, הַחֲבִיבוֹת כָּל כָּךְ בְּצָרְפַת – הֵן סַם הַמָּוֶת בְּאַרְצוֹת הַטְּרֹפִּיקָה. צָרִיךְ הָיָה לִנְהֹג זְהִירוּת בַּכּוּשִׁים, וְלֹא לְעוֹרְרָם לְשִׁחְרוּר פִּתְאוֹמִי. כָּל הַבַּלָּהוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ עַכְשָׁו עַל סַן-דּוֹמִינְגוֹ, נוֹלְדוּ בַּקְּלוּבִּים הַפּוֹלִיטִיִּים, וּמֶרֶד הָעֲבָדִים אֵינוֹ אֶלָּא הֵד שֶׁל חֻרְבַּן בַּסְטִילְיָה.”

אִישׁ-הַמִּלְחָמָה הַוָּתִיק הִרְצָה לְפָנַי אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁלּוֹ – הַצָּרָה, אֲבָל הַכֵּנָה מְאֹד, וְהַוִּכּוּחַ הַסּוֹעֵר נִמְשָׁךְ. אַחַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, מַר ס., שֶׁהָיָה נִמְנֶה עַל הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה שֶׁל הַמְהַפְּכָנִים הַנִּלְהָבִים וְהָיָה מְכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּשֵׁם אֶזְרָח וְגֶנֶרַל, קָרָא בְּקוֹל: "מִיתַת בֵּית-דִּין עֲדִיפָה מִמִּלְחָמָה. הֶהָמוֹן זָקוּק שֶׁיַּרְאוּ לוֹ דֻגְמָא אֲשֶׁר תַּפִּיל עָלָיו אֵימָה. אָכֵן, צָרִיךְ לְהַפִּיל אֵימָה עַל הַכּוּשִׁים. אֲנִי הִכְנַעְתִּי אֶת מֶרֶד יוּנִי וְיוּלִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּלִיתִי חֲמִשִּׁים גֻּלְגְּלוֹת כּוּשִׁים בְּשַׁעַר בֵּיתִי מִזֶּה וּמִזֶּה. קַבְּלוּ נָא אֶת הַצָּעָתִי! עָלֵינוּ לְהָגֵן עַל קָף בַּכּוּשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֶצְלֵנוּ: נַקִּיף אֶת הָעִיר בְּשַׁלְשֶׁלֶת עֲשׂוּיָה גֻּלְגָּלוֹת גֻּלְגָּלוֹת שֶׁל כּוּשִׁים, לְמִן פִּיקוֹלֶה וְעַד כֵּף קָרָקוֹל. יִרְאוּ חַבְרֵיהֶם הַמַּרְדָּנִים וְלֹא יָעֵזּוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הָעִיר.

עֵת לַעֲשׂוֹת הִיא, עַל כֵּן חַיָּב כָּל אֶחָד לְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ. הִנְנִי מַצִּיעַ לְשֵׁם כָּךְ אֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַכּוּשִׁים שֶׁלִּי אֲשֶׁר לֹא הִצְטָרְפוּ לַמֶּרֶד."

הַצָּעָה נִתְעָבָה זוֹ עוֹרְרָה גֹעַל בְּלֵב כָּל הַמְסֻבִּים. “זוֹהִי תּוֹעֵבָה! זֶהוּ נִוּוּל!” קָרְאוּ הַמְסֻבִּים פֶּה אֶחָד. “הֲלֹא דַוְקָא הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ הֵמִיטוּ עָלֵינוּ אֶת הָאָסוֹן,” אָמַר אֶחָד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, “לוּלֵא הָרְגוּ אֶת כָּל הַמַּרְדָּנִים שֶׁהִתְפָּרְצוּ בְּיוּנִי, בְּיוּלִי וּבְאוֹגוּסְט, כִּי עַתָּה הִצְלַחְנוּ לִמְצֹא אֶת שׁרֶשׁ הַמֶּרֶד, אֲשֶׁר נִגְדַּע בְּגַרְזֶן הַתַּלְיָן.”

הָאֶזְרָח וְהַגֶּנֶרַל ס. הֶחֱרִישׁ רֶגַע בְּצַעַר רַב וְאַחַר רָטַן מִבַּעַד לְשִׁנָּיו: “לֹא שִׁעַרְתִּי כְּלָל, כִּי יַחְשְׁדוּנִי בִּדְבַר-תּוֹעֵבָה. הִנְנִי נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם אוֹהֲבֵי הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וַהֲרֵי אֵין כָּאן פִּילוֹסוֹפִים כְּלָל.”

וְהָאָדוֹן בְּלַנְשְׁלַנְד הִצִּיעַ, זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, לִשְׁמֹעַ אֶת עֲצוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְסֻבִּים. “עֲצָתִי הִיא, אֲדוֹנִי שַׂר הַפֶּלֶךְ,” אָמַר אֶחָד, “לָרֶדֶת בַּסְּפִינָה “לֵאוֹפּוֹלְד” הָעוֹגֶנֶת בַּחוֹף.” “נִקְבַּע פְּרָס בְּעַד גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל בּוּקְמַן!” אָמַר קוֹל שֵׁנִי. “נוֹדִיעַ עַל כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ לְשַׂר הַפֶּלֶךְ בְּיַמַּיְקָה.” “כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ גַם הַפַּעַם רַק 500 חַיָּלִים?” אָמַר צִיר הָאֲסֵפָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית. “אֲדוֹנִי שַׂר הַפֶּלֶךְ, יִשְׁלַח נָא לְצָרְפַת אֳנִיַּת בְּשׂוֹרָה וּנְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה.”

"לְחַכּוֹת?! לְחַכּוֹת?! “שִׁסַּע אוֹתוֹ אָדוֹן דְּ‘-רוּבְרֶה, אוּלָם הַכּוּשִׁים לֹא יְחַכּוּ! וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר הִקִּיפָה כְּבָר אֶת כָּל הָעִיר לֹא תְּחַכֶּה! אָדוֹן דְּ’-טוּזָר, יְצַוֶּה נָא לְהַתְרִיעַ עַל הַסַּכָּנָה; יִקַּח נָא אֶת הַתּוֹתָחִים וְיֵצֵא לִקְרַאת צְבָא הַמּוֹרְדִים בְּרֹאשׁ הַגְּרֶנַדֵּרִים וְהַקַּלָּעִים. אֲדוֹנִי שַׂר הַפֶּלֶךְ, יְצַוֶּה נָא לָשִׂים מִשְׁמָרוֹת בְּכָל מְבוֹאוֹת הַמִּזְרָח. יַעֲמִיד נָא זְקִיפֵי מִלְחָמָה בִּטְרוּ וּבְוַלְיֶרָה. הִנְנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי אֶת הַמִּישׁוֹר שֶׁל מִבְצַר דּוֹפִין, אֶבְנֶה שָׁם סוֹלְלוֹת, כִּי הִנְנִי בָּקִי מְעַט בַּדָּבָר הַזֶּה.”

נְאוּמוֹ הַנִּמְרָץ וְהַמַּעֲשִׂי שֶׁל דְּ‘-רוּבְרֶה שָׂם קֵץ לְחִלּוּקֵי-הַדֵּעוֹת. הַגֶּנֶרַל צָדַק. וְהוֹאִיל וְכָל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת הַמּוֹעִיל לוֹ נִצְטָרְפוּ כָּל הַמְסֻבִּים לְדַעְתּוֹ שֶׁל דְּ’-רוּבְרֶה.

שַׂר הַפֶּלֶךְ לָחַץ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַגֶּנֶרַל הָאַמִּיץ וְרָמַז לוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הֵיטֵב אֶת עֶרֶךְ הַצָּעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נֶאֶמְרוּ כִּפְקֻדּוֹת, וְאֶת עֶרֶךְ עֶזְרָתוֹ. וְכָל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים דָּרְשׁוּ לְהָחִישׁ אֶת הַדָּבָר. וְרַק צִירֵי הָאֲסֵפוֹת הַמִּתְחָרוֹת זוֹ בָּזוֹ לֹא נִצְטָרְפוּ לַדֵּעָה הַכְּלָלִית וְרָטְנוּ בְּקֶרֶן זָוִית.

הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ לִשְׁאֹל הוֹרָאוֹת מִפִּי מַר דְּ' בְּלַנְשְׁלַנְד וְיָצָאתִי לְהַקְהִיל שׁוּב אֶת חַיָּלַי כְּדֵי לָשׁוּב תֵּכֶף וּמִיָּד לְאִי-הַתַּנִּינִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי לִוְיָתִי הָיוּ עֲיֵפִים עַד מְאֹד. אֲנִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כָּל עֲיֵפוּת.


 

חלק ב    🔗

יז    🔗

עִם הָנֵץ הַחַמָּה יָצָאתִי לְמִגְרַשׁ הַתֵּלְפִּיּוֹת וְעוֹרַרְתִּי אֶת הַחַיָּלִים אֲשֶׁר שָׁכְבוּ עַל סְגִינֵיהֶם יַחַד עִם הַדְּרָגוּנִים, הָאֲדֻמִּים וְהָצְּהֻבִּים, הַפְּלִיטִים מִמְּקוֹמוֹת הַחֻרְבָּן וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר הַגּוֹעִים וְהַפּוֹעִים וְתִלֵּי תִּלִּים שֶׁל חֲפָצִים שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם הַנַּטָּעִים מִבְּנֵי הַסְּבִיבָה. לְאַט-לְאַט מָצָאתִי בְּתוֹךְ הָעַרְבּוּבְיָה הַזֹּאת אֶת חַיָּלָי.

פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵרָחוֹק דְּרָגוּן צָהֹב נִשָּׂא לִקְרָאתִי עַל סוּסוֹ כֻּלּוֹ שָׁטוּף זֵעָה וּמְכֻסֶּה אָבָק. רַצְתִּי לִקְרָאתוֹ וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו יְדִיעָה אֲיֻמָּה. חֲשָׁשׁוֹתַי נִתְאַמְּתוּ! הַמֶּרֶד הִגִּיעַ עַד מִישׁוֹרֵי הַתַּנִּינִים וְהַכּוּשִׁים שָׂמוּ מָצוֹר עַל מִבְצַר גָּלִיפֶה שֶׁבּוֹ נִסְגְּרוּ הַחַיָּלִים וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים. וְעָלַי לֵאמֹר לָכֶם, רַבּוֹתַי, כִּי מִבְצַר גָּלִיפֶה לֹא הָיָה מִשְׂגַּב-עֹז כְּלָל וּכְלָל. בְּסַן-דּוֹמִינְגוֹ הָיוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם מִבְצָר לְכָל סוֹלְלָה שְׁפוּכָה.

וּבְכֵן, אָסוּר הָיָה לְהִתְמַהְמֵהַּ אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד. הִרְכַּבְתִּי עַל הַסּוּסִים אֶת חַיָּלַי, שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִילָם סוּסִים וּבַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר הִגַּעְתִּי לַאֲחֻזַּת דּוֹדִי. הַמַּטָּעִים הַכַּבִּירִים הַלָּלוּ נֶהֶפְכוּ לְיָם שֶׁל אֵשׁ וְעַנְנֵי עַנְנֵי עָשָׁן. נֵפֶץ אָיֹם, חֲרִיקָה וּשְׁרִיקָה עָנוּ בְּהֵד לְיִלְלָתָם הָרְחוֹקָה שֶׁל הַכּוּשִׁים שֶׁהִגִּיעָה אֵלֵינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאִינוּ עֲדַיִן אִישׁ מֵהֶם.

מַחֲשָׁבָה אַחַת מִלְּאָה אֶת לִבִּי: לְהַצִּיל אֶת מַרְיָה. יָדַעְתִּי כִּי הִיא נִמְצֵאת בַּמִּבְצָר וְהִתְפַּלַּלְתִּי לֵאלֹהִים, כִּי יַצְלִיחַ אֶת דַּרְכִּי וִיבִיאֵנִי לְשָׁם בְּעוֹד מוֹעֵד. וְהַתִּקְוָה הַזֹּאת חִזְּקָה אֶת רוּחִי וְנָתְנָה לִי עֹז וּגְבוּרָה.

סוֹף-סוֹף הִתְגַּלָּה לְעֵינֵינוּ מֵרָחוֹק מִבְצַר גָּלִיפֶה. מֵעַל לַמִּבְצָר עוֹד הִתְנוֹסֵס הַדֶּגֶל בַּעַל שְׁלשֶׁת הַצְּבָעִים, וְאֵשׁ הַיְרִיּוֹת הִקִּיפָה אֶת חוֹמוֹתָיו. שָׂמַחְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי וְקָרָאתִי בְּקוֹל:

“דַּהֲרוּ! דַּרְבְּנוּ אֶת הַסּוּסִים!”

וּבְמִשְׁנֵה-שֶׁטֶף נְשָׂאוּנוּ סוּסֵינוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֶל הַמִּבְצָר אֲשֶׁר לְמַרְגְּלוֹתָיו עוֹד נִצְנֵץ בֵּית דּוֹדִי שְׁבוּר הַדְּלָתוֹת וְהַחּלֹונֹות, כֻּלּוֹ אָדֹם מִבָּבוּאוֹת הָאֵשׁ שֶׁעוֹד לֹא אָחֲזָה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָרוּחַ נָשְׁבָה מֵהַיָּם, וְהַבַּיִת עָמַד רָחוֹק מֵהַמַּטָּעִים. כּוּשִׁים רַבִּים נִרְאוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת וְעַל הַגָּג. אֲבוּקוֹתֵיהֶם, כִּידוֹנֵיהֶם, כַּשִּׁילֵיהֶם הִתְנוֹצְצוּ לְאֵשׁ הַיְרִיּוֹת שֶׁיָּרוּ בַּמִּבְצָר, וְעוֹד כּוּשִׁים רַבִּים טִפְּסוּ בַּסֻּלַּמּוֹת שֶׁהָעָמְדוּ אֶל חוֹמוֹת הַמִּבְצָר, נָפְלוּ וְטִפְּסוּ שׁוּב. מַבּוּל-כּוּשִׁים הַמִּתְפָּרֵץ וְהַנֶּהְדָּף, נֶהְדָּף וּמִתְפָּרֵץ שׁוּב אֶל הַחוֹמוֹת הָאֲפוֹרוֹת הָאֵלֶּה, דָּמָה מֵרָחוֹק לַעֲדַת נְמָלִים שֶׁהִתְאַמְּצוּ לַעֲלוֹת עַל שִׁרְיוֹן שֶׁל צָב גָּדוֹל וְהוּא מַרְתִּיעַ וּמְנַעֲרֵם מֵעָלָיו.

סוֹף-סוֹף הִגַּעְנוּ עַד הַחֲפִירוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַמִּבְצָר. לֹא גָּרַעְתִּי עַיִן מֵהַדֶּגֶל הַמִּתְנוֹסֵס, עוֹדַדְתִּי אֶת חַיָּלַי, הִזְכַּרְתִּי לָהֶם אֶת בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם שֶׁנִּסְגְּרוּ יַחַד עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת הַלָּלוּ, וְשֶׁלְּעֶזְרָתָם מִהַרְנוּ. קוֹל שֶׁל הַסְכָּמָה כְּלָלִית נִשְׁמַע, עָרַכְתִּי אֶת פְּלֻגָּתִי הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי בְּשׁוּרָה אַחַת וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לָתֵת אוֹת לְהַתְקִיף אֶת הַכּוּשִׁים הַמִּתְנַפְּלִים.

אַךְ בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע מֵהַמִּבְצָר קוֹל צְעָקָה אֲיֻמָּה, תִּמְרֹת-תִּמְרוֹת שֶׁל עָשָׁן הִקִּיפוּ אֶת כָּל הַבִּנְיָן, הִתְהַפְּכוּ זְמַן-מָה מִסָּבִיב לַחוֹמָה, שֶׁמִּשָּׁם הִגִּיעַ נֵפֶץ שֶׁל שְׂרֵפָה, נָפוֹצוּ, נָמוֹגוּ, וּלְנֶגֶד עֵינֵינוּ הוֹפִיעַ מִבְצַר גָּלִיפֶה וְעָלָיו מִתְנוֹסֵס דֶּגֶל אָדֹם.


יח    🔗

אֵיךְ אוּכַל לְתָאֵר לָכֶם, רַבּוֹתַי, אֵת אֲשֶׁר הִתְחוֹלֵל בְּלִבִּי בָּרֶגַע הַזֶּה?> הִנְנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, לְבָשְׁתִּי, כִּי הַמִּבְצָר הַכָּבוּשׁ, שֶׁבּוֹ נִשְׁחֲטוּ כָּל הַמְּגִנִּים וְנִרְצְחוּ עֶשְׂרִים מִשְׁפָּחוֹת, וְכָל מַרְאֵה הַפְּרָעוֹת הַזֶּה לֹא עוֹרְרוּ בְּלִבִּי כָּל דְּאָגָה.

מַרְיָה שֶׁלִּי אָבְדָה לְעוֹלָם! אָבְדָה שָׁעוֹת מִסְפָּר לְאַחַר שֶׁנִּתְּנָה לִי לִצְמִיתוּת. אָבְדָה בְּאַשְׁמָתִי, מִפְּנֵי שֶׁלּוּלֵא נִפְרַדְתִּי מֵעָלֶיהָ אֶמֶשׁ, כְּדִי לָלֶכֶת לְקָף עַל פִּי מִצְוַת דּוֹדִי, כִּי עַתָּה הֲרֵי יָכֹלְתִּי לַפָּחוֹת לְהָגֵן עָלֶיהָ אוֹ לָמוּת עִמָּהּ וְעַל יָדָהּ.

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הֶעֱבִירוּנִי עַל דַּעְתִּי. יֵאוּשִׁי הָיָה לִי גַם לְמוּסַר-כְּלָיוֹת. וּבְנֵי לִוְיָתִי הִשְׁתּוֹלְלוּ וְשָׁאֲפוּ נָקָם. הִתְפָּרַצְנוּ לְתוֹךְ הֲמוֹן הַמּוֹרְדִים הַמְנַצְּחִים, הַחֲרָבוֹת בְּשִׁנֵּינוּ וְהָאֶקְדֹּחִים בִּשְׁתֵּי יָדֵינוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיִינוּ הַמְּעַט, נָסוּ הַכּוּשִׁים מִפָּנֵינוּ. רָאִינוּ אוֹתָם מִימִינֵנוּ וּמִשְּׂמֹאלֵנוּ, מִפָּנֵינוּ וּמֵאֲחוֹרֵינוּ, הֵם רָצְחוּ אֶת הַלְּבָנִים וּמִהֲרוּ לִשְׁלֹחַ אֵשׁ בַּמִּבְצָר. לְמַרְאֵה הַנְּבָלָה הַזֹּאת בָּעֲרָה חֲמָתֵנוּ לְהַשְׁחִית.

עַל יַד אַחַד הַמְּבוֹאוֹת שֶׁל הַמִּבְצָר רָאִיתִי אֶת טָדֶה פָּצוּעַ וְזָב דָּם. “הוֹד מַעֲלָתוֹ”, אָמַר לִי, “פְּיֶרוֹ שֶׁלָּכֶם הוּא פָּשׁוּט מְכַשֵּׁף, “אוֹבִּי” בִּלְשׁוֹנָם שֶׁל הַכּוּשִׁים הָאֲרוּרִים, אוֹ, לְכָל הַפָּחוֹת, שֵׁד. אָנוּ הֲגִנּוֹנוּ עַל הַמִּבְצָר בְּחָזְקָה וּבְעֶזְרַתְכֶם הָיִינוּ מַצִּילִים אֶת הַכֹּל, אַךְ פִּתְאֹם חָדַר פְּיֶרוֹ לְתוֹךְ הַמִּבְצָר, מִי יוֹדֵעַ מֵאַיִן, וְהִנֵּה עֵינֵי אֲדוֹנִי רוֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עוֹלֵל לָנוּ… וַאֲשֶׁר לְדוֹדוֹ, לְמִשְׁפַּחְתּוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ…”

“אֵיפֹה מַרְיָה?” שִׁסַּעְתִּי אֶת דְּבָרָיו. בָּרֶגַע הַזֶּה הֵגִיחַ מִתּוֹךְ הַגַּן הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ כּוּשִׁי גָבֹהַּ וּבְיָדָיו אִשָּׁה צְעִירָה מִתְלַבֶּטֶת וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל. זוֹ הָיְתָה מַרְיָה וְהַכּוּשִׁי – פְּיֶרוֹ. “בּוֹגֵד!” קָרָאתִי.

כּוֹנַנְתִּי אֶת הָאֶקְדֹּחַ לִירוֹת בּוֹ, אַךְ אֶחָד הַכּוּשִׁים הַמִּתְפָּרְצִים עָמַד בֵּינִי וּבֵינוֹ וְנָפַל שָׁדוּד. פְּיֶרוֹ הָפַךְ אֶת פָּנָיו כְּאִלּוּ קָרָא אֵלַי דְּבַר-מָה וְאַחַר נֶעְלַם עִם הַשָּׁלָל בְּתוֹךְ קְנֵי-הַסֻּכָּר הָעוֹלִים בָּאֵשׁ. כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְפָּרֵץ אַחֲרָיו כֶּלֶב גָּדוֹל נוֹשֵׂא בֵּין שִׁנָּיו עֲרִיסָה, וּבָהּ בְּנוֹ שֶׁל דּוֹדִי. הִכַּרְתִּי גַם אֶת הַכֶּלֶב: זֶה הָיָה רַקְס! בַּחֲמָתִי יָרִיתִי בּוֹ מֵהָאֶקְדֹּחַ הַשֵּׁנִי, אַךְ הֶחֱטֵאתִי אֶת הַמַּטָּרָה.

הִתְפָּרַצְתִּי כִּמְטֹרָף לִרְדֹּף אַחֲרָיו, אַךְ טִלְטוּלֵי הַלַּיְלָה, הָרָעָב הַמְמֻשָּׁךְ, חֶרְדָּתִי לְגוֹרַל מַרְיָה, הַמַּעֲבָר הַפִּתְאוֹמִי מֵהָעֹנֶג הָרַב אֶל הָאָסוֹן הַגָּדוֹל, – כָּל אֵלֶּה הִתִּישׁוּ כֹּחִי, וְאַחֲרֵי רִיצָה שֶׁל פְּסִיעוֹת מִסְפָּר פָּקוּ בִּרְכַּי, חָשְׁכוּ עֵינַי, נָפַלְתִּי מְלֹא קוֹמָתִי אַרְצָה וְהִתְעַלָּפְתִּי.


יט    🔗

הִתְעֹוַרְרִּתי בְּבֵיתוֹ הַשּׁוֹמֵם שֶׁל דּוֹדִי בֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל טָדֶה. הָאִישׁ הַיָּשָׁר הַזֶּה הִתְבּוֹנֵן בִּי וְעֵינָיו הִבִּיעוּ חֲרָדָה וְיִסּוּרִים.

“נִצַּחְנוּ!” קָרָא אֵלַי, בְּהַרְגִּישׁוֹ כִּי הַדֹּפֶק שֶׁלִּי הִתְחִיל פּוֹעֵם,“נִצַּחְנוּ! הַכּוּשִׁים נָפוֹצוּ, וְהַקַּפִּיטַן קָם לִתְחִיָּה.”

שִׁסַּעְתִּי אֶת דְּבָרָיו הַנִּלְהָבִים בִּשְׁאֵלָתִי הָאַחַת תָּמִיד: “אֵיפֹה מַרְיָה?”

עוֹד לֹא שָׁבָה אֵלַי רוּחִי, הִרְגַּשְׁתִּי, אֲבָל עוֹד לֹא הִשַּׂגְתִּי בְּשִׂכְלִי אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרַנִי. טָדֶה הִשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ, וְזֵכֶר הַמְּאֹרָעוֹת עָלָה עַל לִבִּי.זָכַרְתִּי אֶת לֵיל כְּלוּלוֹתַי הַנּוֹרָא, וְהַכּוּשִׁי הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת מַרְיָה בִּזְרוֹעוֹתָיו בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, נִצַּב לְנֶגֶד עֵינַי כִּדְמוּת בַּלָּהוֹת. הָאֱמֶת הָאֲיֻמָּה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה לִבְנֵי הַמּוֹשָׁבָה הַלְּבָנִים, בְּהִוָּכְחָם, כִּי עַבְדֵיהֶם הֵם שׂוֹנְאֵיהֶם, גִּלְּתָה לְפָנַי אֶת דְּמוּתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל פְּיֶרוֹ הַנֶּאֱמָן הַנָּדִיב וְטוֹב הַלֵּב שֶׁחַיָּב לִי תּוֹדָה מְשֻׁלֶּשֶׁת עַל חַיָּיו. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי דְמוּת מִפְלֶצֶת הִיא, אֲיֻמָּה וּכְפוּיַת טוֹבָה. הוּא שָׁדַד אֶת אִשְׁתִּי בְּעֶצֶם לֵיל כְּלוּלוֹתַי. וְהַדָּבָר שֶׁהָיָה בְּעֵינַי קֹדֶם בְּחֶזְקַת חֲשָׁד נֶהְפַּךְ לְוַדָּאוּת. עַכְשָׁו הַבִינוֹתִי כִּי הַזַּמָּר אֲשֶׁר שָׁר אֶת שִׁירָיו עַל יַד הַסֻּכָּה הָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר גָּנַב אֶת מַרְיָה מִמֶּנִּי.

טָדֶה סִפֵּר לִי, כִּי הוּא רָדַף לַשָּׁוְא אַחֲרֵי פְּיֶרוֹ וְכַלְבּוֹ, כִּי הַכּוּשִׁים נָסוֹגוּ אָחוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּסְפָּרָם הָיָה רַב וְנָקֵל הָיָה לָהֶם לְהַכּוֹת אֶת הַחַיָּלִים הַמּוּעָטִים, כִּי הָאֵשׁ אָכְלָה אֶת אֲחֻזּוֹת קְרוֹבַי בְּלִי הֶרֶף וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְכַתּוֹבָהּ.

שְׁאַלְתִּיו לְגוֹרַל דּוֹדִי, אֲשֶׁר לַחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הֱבִיאוּנִי. הוּא אָחַז בְּיָדִי דוּמָם, הוֹבִילַנִי אֶל הַקִּיטוֹן וְהֵרִים אֶת שׁוּלֵי הַפַּרְגּוֹד. בַּמִּטָּה שָׁכַב דּוֹדִי הַמִּסְכֵּן, שׁוֹתֵת דָּם וְעָמֹק בְּלִבּוֹ נָעוּץ הַפִּגְיוֹן. עֵינָיו הַשְּׁקֵטוֹת הֵעִידוּ, כִּי הוּא נֶהֱרַג בִּשְׁנָתוֹ. גַּם מִטָּתוֹ שֶׁל הַגַּמָּד חֲבִיבְרָה, שֶׁעָמְדָה תָּמִיד מַרְגְּלוֹת דּוֹדִי, הָיְתָה מְגֹאֶלֶת בְּדָם, וּכְתָמִים אֲדֻמִּים הִתְנוֹצְצוּ גַם עַל בִּגְדּוֹ הַמֻּזְהָב שֶׁל אוֹתוֹ לֵץ.

בָּרוּר הָיָה לִי, כִּי הַלֵּץ מֵת מִפְּנֵי נֶאֱמָנוּתוֹ וּמְסִירוּתוֹ לְדוֹדִי, וְאוּלַי נִשְׁחַט בִּידֵי חֲבֵריָו בְּשָׁעָה שֶׁהֵגֵן עַל אֲדוֹנָיו. הִתְחָרַטְתִּי מְאֹד עַל הַמִּשְׁפָּט הַכּוֹזֵב שֶׁהוֹצֵאתִי בְּחָפְזִי עַל חֲבִיבְרָה וְעַל פְּיֶרוֹ, וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁבָּכִיתִי עַל מוֹת דּוֹדִי, נִכְמְרוּ רַחֲמַי גַּם עַל הַלֵּץ. צִוִּיתִי לִמְצֹא אֶת גּוּפָתוֹ, אַךְ כָּל הַחִפּוּשִׂים עָלוּ בַּתֹּהוּ.

חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, וַדַּאי נָשְׂאוּ הַכּוּשִׁים אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַגַּמָּד וֶהֱטִילוּהוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ. וּבִשְׁעַת הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל דּוֹדִי צִוִּיתִי לְהַזְכִּיר גַּם אֶת נִשְׁמַת עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן חֲבִיבְרָה.


כ    🔗

מִבְצַר גָּלִיפֶה הָיָה הָרוּס וּבָתֵּינוּ חֲרֵבִים. לָדוּר אִי אֶפְשָׁר הָיָה בְּתוֹךְ הַחֻרְבוֹת הַלָּלוּ. וּבָעֶרֶב הַהוּא חָזַרְנוּ לְקָף.

שָׁם תְּקָפַתְנִי קַדַּחַת נוֹרָאָה. הִתְאַמְּצוּתִי הַנַּפְשִׁית לְדַכֵּא בִּי אֶת יֵאוּשִׁי הָיְתָה לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתַי, הַקָּפִיץ שֶׁנִּמְתַּח יֶתֶר עַל הַמִּדָּה פָּקַע, וְחוּשַׁי תָּעוּ.

תִּקְווֹתַי שֶׁנִּכְזְבוּ, אַהֲבָתִי אֲשֶׁר נִתְחַלְלָה, יְדִידוּתִי אֲשֶׁר בָּגְדָה וַעֲתִידִי הֶהָרוּס, וּכְנֶגֶד כֻּלָּם: הַקִּנְאָה הָעַזָּה – עָכְרוּ אֶת דַּעְתִּי. נִדְמָה לִי, כִּי שַׁלְהֶבֶת נוֹזֶלֶת בְּעוֹרְקַי. רֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר, וּבְלִבִּי לָהֲטָה אֵשׁ זָעַם. תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי אֶת מַרְיָה בִּידֵי אַחֵר, בִּידֵי עֶבֶד שַׁלִּיט, בִּידֵי אֵיזֶה פְּיֶרוֹ.

אַחַר כָּךְ סִפְּרוּ לִי, כִּי הָיִיתִי קוֹפֵץ מֵעַל הַמִּטָּה, וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים נֶאֶבְקוּ עִמִּי לְעָצְרֵנִי שֶׁלֹּא אֲנַפֵּץ אֶת גֻּלְגָּלְתִּי בַּכֹּתֶל.

הָהּ, לָמָּה לֹא מַתִּי בַּיּוֹם הַהוּא!

הַמַּשְׁבֵּר עָבַר. הָרוֹפְאִים, טִפּוּלוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל טָדֶה וְכֹחַ הַחַיִּים הַטָּמִיר אֲשֶׁר לִימֵי הַנֹּעַר גָּבְרוּ עַל מַחֲלָתִי הַקָּשָׁה. כַּעֲבֹר עֲשָׂרָה יָמִים שַׁבְתִּי לְאֵיתָנִי וְלֹא הִצְטַעַרְתִּי עַל כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁחָפַצְתִּי לִחְיוֹת עוֹד זְמַן-מָה וְלִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לְאֵיתָנִי, הָלַכְתִּי אֶל מַר דְּ’בְּלַנְשְׁלַנְד וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּטִיל עָלַי עֲבוֹדָה. הוּא רָצָה לִמְסֹר בְּיָדִי אֶת הֲגָנַת אַחַד הַמִּבְצָרִים, אַךְ אֲנִי בִּקַּשְׁתִּיו שֶׁיְּקַבְּלֵנִי כְּמִתְנַדֵּב לְאַחַד הַגְּדוּדִים הַנִּשְׁלָחִים פַּעַם בְּפַעַם לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּכּוּשִׁים וּלְהָדְפָם אָחוֹר.

עַד מְהֵרָה בִּצְּרוּ אֶת קָף, הַמֶּרֶד הִצְלִיחַ בְּמִדָּה מַבְהִילָה, הַכּוּשִׁים בְּפוֹרְטוֹ-אוֹ-פְרֶנְס הִתְחִילוּ לְהִתְפָּרֵץ. בִּיאָסוֹ עָמַד בְּראֹשׁ כּוּשִׁיֵּי לֶמְבֶּה, דּוֹנְדוֹן וְאִי הַתַּנִּינִים. יַ’ן פְרַנְסוּאַ הִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ הַמּוֹרְדִים בְּמִישׁוֹר מָרִיבָּרוּ. בּוּקְמַן, שֶׁנִּצְטַיֵּין אַחַר כָּךְ בְּמוֹתוֹ הַטְּרַגִּי, שׁוֹטֵט בְּרֹאשׁ גֻּנְדָּתוֹ עַל שְׂפַת לִימוֹנָדָה, וְכוּשִׁיֵּי הָהָר הָאָדֹם שָׂמוּ עֲלֵיהֶם אֵת אַחַד הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר שְׁמוֹ בּוּג יַ’רְגַּל.

לְפִי הַשְּׁמוּעָה הָיָה בּוּג יַ’רְגַּל זֶה הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מֵחֲבֵרָיו הַמִּצְטַיְּנִים בְּאַכְזְרִיּוּת. בּוּקְמַן וּבִיאָסוֹ הָיוּ מַמְצִיאִים כָּל מִינֵי מְצוּקוֹת לְיַסֵּר בָּהֶם אֶת הַשְּׁבוּיִים אֲשֶׁר נָפְלוּ בִּידֵיהֶם, לֹא כֵּן בּוּג יַ’רְגַּל, שֶׁהָיָה נוֹתֵן לָהֶם אֶמְצָעִים לַעֲזֹב אֶת הָאִי. בּוּקְמַן וּבִיאָסוֹ הָיוּ עוֹשִׂים קְנוּנְיוֹת עִם שׁוֹדְדֵי-יָם סְפַרְדִיִּים, הַשָּׁטִים סָמוּךְ לַחוֹפִים, וּמוֹכְרִים לָהֶם לְמַפְרֵעַ אֶת רְכוּשָׁם שֶׁל הָאֻמְלָלִים אֲשֶׁר הֻכְרְחוּ לִבְרֹחַ, לֹא כֵּן בּוּג יַ’רְגַּל אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ כַּמָּה סְפִינוֹת כָּאֵלֶּה. לְפִי פְּקֻדָּתוֹ נִצְּלוּ מִמָּוֶת תִּשְׁעָה מִטּוּבֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁבּוּקְמַן צִוָּה לִקְשֹׁר אוֹתָם אֶל הַגַּלְגַּלִּים. שְׁמוּעוֹת מִשְּׁמוּעוֹת שׁוֹנוֹת הִתְפַּשְּׁטוּ עַל נְדִיבוּת לִבּוֹ, וְאִלּוּ בָּאתִי לְסַפֵּר לִפְנֵיכֶם אֶת כָּל הַשְּׁמוּעוֹת הַלָּלוּ, לֹא הָיִיתִי מַסְפִּיק.

תִּקְוָתִי לָקַחַת נָקָם הָיְתָה רְחוֹקָה מֵהִתְגַּשֵּׁם. עַל פְּיֶרוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר. הַמּוֹרְדִים וּבְרֹאשָׁם בִּיאָסוֹ הוֹסִיפוּ לָצוּר עַל קָף וְהֵעֵזוּ פַּעַם אַחַת לָגֶשֶׁת אֶל הָהָר הַמִּתְנַשֵּׂא מֵעַל הָעִיר, וְתוֹתַח הַמִּבְצָר הִצְלִיחַ בְּקשִׁי לַהֲדֹף אוֹתָם אָחוֹר. שַׂר הַפֶּלֶךְ הֶחֱלִיט לְהַתִּיקָם אֶל יַרְכְּתֵי הָאִי. הַצָּבָא שֶׁלָּנוּ הָיָה מֻרְכָּב מִגְּדוּדֵי אִי הַתַּנִּינִים, לֶמְבֶּה, אוֹ-אָנָמִית וְאָרִיבָרוּ יַחַד עִם פְּלֻגַּת קָף וְהַגְּדוּדִים הַצְּהֻבִּים וְהָאֲדֻמִּים רַבֵּי הָאֵימָה. מִשְׁמַר הָעִיר הָיָה מֻרְכָּב מִגְּדוּדֵי דוֹנְדוֹן וְרֹבַע דּוֹפִין וַאֲלֵיהֶם נִצְטָרְפָה פְּלֻגַּת מִתְנַדְּבִים תַּחַת יַד פוֹנְסִינְיוֹן.

קֹדֶם כֹּל הֶחֱלִיט שַׂר הַפֶּלֶךְ לְהִפָּטֵר מִבּוּג יַ’רְגַּל וְהַשְׁלִיחַ בּוֹ אֶת גְּדוּד אוּ-אָנָמִית וְאַחַת מִפְּלֻגּוֹת קָף. לְאַחַר יוֹמַיִם חָזַר הַגְּדוּד מֻכֶּה וְשָׁדוּד. אַךְ שַׂר הַפֶּלֶךְ הִתְעַקֵּשׁ וְאָמַר לְהַכְנִיעַ אֶת בּוּג יַ’רְגַּל, וִיהִי מָה. הוּא הוֹסִיף אֶל הַגְּדוּד הַמֻּכֶּה חֲמִשִּׁים דְּרָגוּנִים צְהֻבִּים וְאַרְבַּע מֵאוֹת חַיָּלִים מִמָּרִיבָרוּ, וְהַצָּבָא הַזֶּה נָחַל מַפָּלָה גְדוֹלָה שִׁבְעָתַיִם. טָדֶה, שֶׁהִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׁלַחַת זוֹ, רָגַז וְרָגַשׁ מְאֹד וְנִשְׁבַּע לִי לְהִתְנַקֵּם בְּבוּג יַ’רְגַּל.

עֵינֵי דְ’אוֹבֶרְנֶה הִתְקַשְּׁרוּ בִּדְמָעוֹת. הוּא שִׁלֵּב אֵת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְשָׁקַע בְּהִרְהוּרִים נוּגִים. אַחַר כָּךְ הִתְעוֹרֵר מֵהִרְהוּרָיו וְהוֹסִיף:


כא    🔗

"הִגִּיעַתְנוּ יְדִיעָה, כִּי בּוּג יַ’רְגַּל יָצָא מֵהָהָר הָאָדֹם וְהוּא הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ חֵילוֹתָיו בֶּהָרִים, כְּדֵי לְהִצְטָרֵף אֶל צִבְאוֹת בִּיאָסוֹ. שַׂר הַפֶּלֶךְ לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר אַגַּב חִכּוּךְ יָדַיִם:

“נוּ, הַפַּעַם יִפֹּל בְּיָדֵנוּ.”

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיָה הַצָּבָא הַקּוֹלוֹנִיָלִי מַהֲלַךְ מִיל מִקָּף. כְּשֶׁקָּרַבְנוּ, מִהֲרוּ הַמּוֹרְדִים לַעֲזֹב אֶת פּוֹרְט מָרְגּוֹ וְאֶת מִבְצַר גָּלִיפֶה, שֶׁשָּׂמוּ בּוֹ מִשְׁמָר וְתוֹתָחִים גְּדוֹלִים. כָּל הַכְּנֻפְיוֹת נָסוֹגוּ אָחוֹר אֶל הֶהָרִים.

שַׂר הַפֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד וְאָנוּ הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת לְפָנִים. בְּלֶכְתֵּנוּ עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹרִים הַשּׁוֹמְמִים הָאֵלֶּה הִבִּיט כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הָיוּ קֹדֶם לָכֵן שְׂדוֹתֵינוּ, בָּתֵּינוּ וּרְכוּשֵׁנוּ.

וְאוּלָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה קָשֶׁה לְהַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם.

פְּעָמִים גָּדְרוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ יְעָרוֹת בּוֹעֲרִים וּשְׁדֵמוֹת שֶׁהָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשֹׁ. מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה לִשְׂרֵפָה בְּאַקְלִים זֶה וּבְאַדְמַת בְּתוּלִים זוֹ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּשִׁפְעַת צְמָחִים. הָאֵשׁ מַשְׁמִיעָה קוֹלָהּ מֵרָחוֹק. עוֹד לֹא רָאִיתָ אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת וְהִנֵּה קוֹל נֵפֶץ כְּקוֹל אַשְׁדוֹת מָיִם. גִּזְעֵי הָעֵצִים הַמִּתְבַּקְּעִים, הָעֲנָפִים הַנִּשְׁבָּרִים, הַשָּׁרָשִׁים הַפּוֹקְעִים מִתַּחַת לָאֲדָמָה, הָעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ הַמְרַשְׁרֵשׁ שְׁרִיקוֹת הָאֵשׁ בָּאֲוִיר – כָּל זֶה מִצְטָרֵף לְרַעַשׁ גָּדוֹל הַגּוֹבֵר וּמִשְׁתַּכֵּךְ חֲלִיפוֹת עִם תִּגְבֹּרֶת הָאֵשׁ וְרִפְיוֹנָהּ. הִנֵּה בַּיִת בּוֹעֵר כֻּלּוֹ וְהוּא מֻקָּף חוֹרְשַׁת עֵצִים שֶׁעוֹד לֹא נָגְעָה בָּהֶם הָאֵשׁ.

פִּתְאֹם בְּאֶחָד מִקְצוֹת הָאֵזוֹר הַזֶּה מִשְׁתַּרְבֶּבֶת לְשׁוֹן אֵשׁ, נְחַשׁ שַׁלְהֶבֶת כְּחַלְחַל חוֹלֵף רוֹהֵט עַל פְּנֵי הַגִּבְעוֹלִים, רֶגַע וְהַיַּעַר נֶעְלָם מִתַּחַת לִצְעִיף זָהָב רוֹטֵט וּכְהֶרֶף עַיִן עוֹלֶה הַכֹּל בְּאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת. פִּתְאֹם עִם נְשִׁיבַת הָרוּחַ יוֹרְדִים שׁוּלֵי הֶעָשָׁן וְעוֹטְפִים אֶת הָאֵשׁ. הֶעָשָׁן מִתְאַבֵּךְ וּמִשְׂתָּרֵעַ, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, נָמוֹג וּמִתְעַבֶּה, פִּתְאֹם יַשְׁחִיר וּלְפֶתַע יַפְצִיעַ בְּשׁוּלָיו צִיצִיּוֹת שֶׁל אֵשׁ. וְהִנֵּה קוֹל נֵפֶץ אַדִּיר, הַצִּיצִיּוֹת נְמוֹגוֹת, הֶעָשָׁן עוֹלֶה מַעְלָה מַעְלָה וּמִתּוֹכוֹ מִתְפָּרֵץ זֶרֶם אֵפֶר אֲדַמְדַּם הַנִּתָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה כְּגֶשֶׁם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.


כב    🔗

כַּעֲבֹר יוֹמַיִם נִכְנַסְנוּ לִפְנוֹת עֶרֶב אֶל נִקְרַת הַנָּהָר הַגָּדוֹל הַכֹּל שִׁעֲרוּ, כִּי הַכּוּשִׁים מִסְתַּתְּרִים בֶּהָרִים מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים פַּרְסָה מִכָּאן.

חָנִינוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֲשֶׁר שִׁמְּשָׁה כַּנִּרְאֶה מְקוֹם חֲנִיָּה גַם לָהֶם, כִּי כֵן הֵעִיד מַרְאֶהָ הַשּׁוֹמֵם. עֶמְדָּה זוֹ לֹא הָיְתָה מֻצְלָחָה בְּיוֹתֵר, אַךְ אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּטוּחִים. מִכָּל רוּחוֹתֶיהָ שֶׁל הַגִּבְעָה נִזְדַּקְּפוּ סְלָעִים זִיזִיִּים מְכֻסִּים חוֹרְשׁוֹת עָבוֹת, וְהַנְּקִיקִים הָיוּ מְכֻסִּים שִׂיחִים. עַל כֵּן קָרָאנוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּשֵׁם “מַכְנִיעַ הַמּוּלָטִים.”

הַנָּהָר הַגָּדוֹל נָשָׂא אֶת מֵימָיו מֵאֲחוֹרֵי הַמַּחֲנֶה, וְהֶעָרוּץ הַנָּתוּן בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים הָיָה צַר וְעָמֹק. הַשָּׂפוֹת הַתְּלוּלוֹת וְהַגְּבוֹהוֹת הָיוּ מְכֻסּוֹת צִבּוּרִים צִבּוּרִים שֶׁל שִׂיחִים סְבוּכִים וּמְסֻבָּכִים. לִפְעָמִים הָיוּ הַמַּיִם נֶעֱלָמִים מֵאֲחוֹרֵי סְבָךְ הַלִּיאָנוֹת שֶׁנִּשְׂתָּרְגוּ בְּעַנְפֵי הָעֵצִים אֲדֻמֵּי הַפְּרָחִים, פָּשְׁטוּ מִשָּׂפָה אֶל שָׂפָה הִסְתַּבְּכוּ בְּאַלְפֵי סִבּוּכִים וְנָטוּ מֵעַל לַנָּהָר אֹהָלִים יְרוֹקִים. מִמְּרוֹמֵי הַסְּלָעִים הַקְּרוֹבִים יִרְאֶה הַמַּבִּיט כִּדְמוּת שְׁדֵמוֹת הָרְטֻבּוֹת עֲדַיִן מִטַּל, וְרַק הָרַעַשׁ הֶעָמוּם וְטִיסַת אַוַּז-הַבָּר לְפֶתַע פִּתְאֹם יָעִידוּ, כִּי נָהָר הוּא הַזּוֹרֵם לְמָטָּה.

וְהִנֵּה חָדְלָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁפֹּךְ אֶת זְהָבָהּ עַל מְרוֹמֵי הָרֵי דוֹנְדוֹן. לְאַט-לְאַט הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה מֵעַל לַמַּחֲנֶה, וְרַק צְרִיחוֹת הָעֲגוּרִים וְצַעֲדֵי הַזְּקִיפִים הַקְּצוּבִים הֵפֵרוּ אֶת הַדְּמָמָה.

פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ קוֹלוֹת אֵימָה, הַכּוּשִׁים שָׁרוּ מִשִּׁירֵי הַמַּהְפֵּכָה. הַדְּקָלִים וְהָאֲרָזִים שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הָהָר עָלוּ בָּאֵשׁ, וּלְאוֹר הָאַרְגָּמָן שֶׁל אֵשׁ הַשְּׂרֵפָה רָאִינוּ מֵעַל לִמְרוֹמֵי הֶהָרִים כְּנֻפְיוֹת כְּנֻפְיוֹת שֶׁל כּוּשִׁים וּמוּלָטִים אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם הַנְּחֻשְׁתָּנִיִּים הֶאְדִּימוּ לְאוֹר הַשַּׁלְהֶבֶת.

זוֹ הָיְתָה פְּלֻגָּתוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ.

הַסַּכָּנָה הָיְתָה קְרוֹבָה.

הַמְפַקְדִים שֶׁהִתְעוֹרְרוּ פִּתְאֹם מִהֲרוּ לֶאֱסֹף אֶת חַיָּלֵיהֶם, הַתֹּף הִזְעִיק אֶת הַחַיָּלִים, הַחֲצוֹצְרוֹת הֵרִיעוּ עַל הַסַּכָּנָה. הַשּׁוּרוֹת שֶׁלָּנוּ נֶעֶרְכוּ בְּלִי סֵדֶר, וְהַמּוֹרְדִים, תַּחַת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְבוּכָתֵנוּ, עָמְדוּ בְּלִי נוֹעַ, הִבִּיטוּ אֵלֵינוּ וְשָׁורּ אֶת שִׁירֵיהֶם. כּוּשִׁי עֲנָק הוֹפִיעַ פִּתְאֹם מֵעַל לְאַחַת מִסּוֹלְלוֹת הַשָּׂפָה מֵעַל לְמִצְחוֹ הִתְנוֹפְפָה נוֹצָה אֲדֻמָּה, בְּיָדוֹ הַיְמָנִית גַּרְזֶן וּבִשְׂמֹאלוֹ דֶגֶל אָדֹם.

הִכַּרְתִּי אֶת פְּיֶרוֹ. אִלּוּ הָיָה בְּיָדִי רוֹבֶה, כִּי עַתָּה אוּלַי הָיִיתִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נְבָלָה בַּחֲמָתִי שֶׁבָּעֲרָה בִּי. הוּא חָזַר עַל פִּזְמוֹן הַשִּׁיר הַמְהַפְּכָנִי, נָעַץ אֵת הַדֶּגֶל בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע, זָרַק בָּנוּ אֶת גַּרְזִנּוֹ וְנֶעְלַם בְּגַלֵּי הַנָּהָר. חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, כִּי לֹא מִיָּדִי יָמוּת הַכּוּשִׁי וְהִצְטַעַרְתִּי עַל כָּךְ צַעַר רָב.

הַכּוּשִׁים הִתְחִילוּ מְדַרְדְּרִים עָלֵינוּ גוּשֵׁי אֲבָנִים גְּדוֹלִים. מְטַר כַּדּוּרִים וְחִצִּים נִתַּךְ עַל גִּבְעָתֵנוּ, חַיָּלֵינוּ רָתְחוּ מִקֹּצֶר יָד לְהַגִּיעַ אֶל הַמִּתְנַפְּלִים וְגָוְעוּ בְּיְאוּשָׁם רְמוּסִים וּמְמֻעָכִים תַּחַת מַפַּלֵי הָאֲבָנִים, מְדֻקָּרִים בְּחִצִּים וּבְכַדּוּרִים. מְבוּכָה גְדוֹלָה הִקִּיפָה אֶת הַצָּבָא, אַף פִּתְאֹם, מִטַּבּוּרוֹ שֶׁל הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הִגִּיעַ אֵלֵינוּ רַעַשׁ חָזָק. מַחֲזֶה מוּזָר נִתְגַּלָּה לְעֵינֵינוּ. הַדְּרָגוּנִים הַצְּהֻבִּים שֶׁהֻכּוּ מַכָּה גְדוֹלָה מֵהָאֲבָנִים שֶׁגִּלְגְּלוּ עֲלֵיהֶם הַמּוֹרְדִים מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים, הֶחֱלִיטוּ לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לְכַפּוֹת הַלִּיאָנוֹת הַגְּמִישׁוֹת שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַנָּהָר.

הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִמְצִיא אֶת הַתַּחְבּוּלָה הַזֹּאת הָיָה טָדֶה." הַמְסֻבִּים שִׁסְּעוּ פִּתְאֹם אֶת דִּבְרֵי הַמְסַפֵּר.


כג    🔗

הִנֵּה זֶה כְּרֶבַע שָׁעָה פָּרַשׁ לוֹ הַקָּצִין טָדֶה בְּאֵין רוֹאֶה אֶל יַרְכְּתֵי הָאֹהֶל. יָדוֹ הַיְמָנִית חֲבוּשָׁה וְאָזְנוֹ נְטוּיָה לְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַקַּפִּיטַן. אַךְ הִנֵּה נִדְמָה לוֹ, כִּי מִפְּנֵי דַרְכֵי כָּבוֹד אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח הָאֵלֶּה וְלֹא לְהוֹדוֹת לִדְ’אוֹבֶרְנֶה וְהוּא מִלְמֵל בִּמְבוּכָה: “חֵן-חֵן, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן!”

קוֹל צְחוֹק פָּרַץ מִפִּי הַמְסֻבִּים. דְ’אוֹבֶרְנֶה הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְקָרָא בְּקוֹל מוֹכִיחַ: “אֵיךְ זֶה? הוּא פֹּה? וְיָדוֹ?”

לְשֵׁמַע הַמִּלִּים הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בָּהֶם, קָדְרוּ פְּנֵי הַחַיָּל הַזָּקֵן, הוּא נִזְדַּעְזַע, הִפְשִׁיל אֶת פָּנָיו לַאֲחוֹרָיו, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לִכְבּשׁ אֶת דִּמְעוֹתָיו.

“לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי כְּלָל,” אָמַר לְבַסּוֹף בְּקוֹל חֲרִישִׁי, “כְּלָל לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן מְסֻגָּל לְהַעֲלִיב כָּל כָּךְ אֶת קְצִינוֹ הַזָּקֵן וּלְדַבֵּר אֵלָיו בִּלְשׁוֹן “הוּא”.”

הַקַּפִּיטַן קָם עַל רַגְלָיו: “סְלַח לִי, יְדִידִי הַזָּקֵן, סְלַח לִי! לֹא בְּזָדוֹן אָמַרְתִּי אֶת זֶה. נוּ, טָד, הֲתִסְלַח לִי?” דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֵי הַקָּצִין עַל כָּרְחוֹ. “זוֹהִי הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית,” אָמַר בְּלַחַשׁ, “אַךְ הַדְּמָעוֹת הַלָּלוּ דִמְעוֹת שִׂמְחָה הֵן.” וַיְהִי הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. בָּאֹהֶל נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה קְצָרָה.

“הַגִּידָה לִי, טַד,”אָמַר הַקַּפִּיטַן בְּקוֹל רַךְ, “מַדּוּעַ עָזַבְתָּ אֶת בֵּית הַחוֹלִים וּבָאתָ הֵנָּה?”

"סְלִיחָה, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, בָּאתִי לִשְׁאֹל אֶת כְּבוֹדוֹ, אֵיךְ לְהַלְבִּישׁ מָחָר אֶת סוּסוֹ.

אַנְרִי פָּרַץ בִּצְחוֹק. “מוּטָב שֶׁתִּשְׁאַל מֵאֵת רוֹפֵא הַגְּדוּד, טָדֶה, הֲצָרִיךְ לָשִׂים שְׁתֵּי אוֹקְיוֹת מָזוֹר עַל יָדְךָ הַפְּצוּעָה?”

“וְעוֹד תִּשְׁאַל,” אָמַר פַּסְקַל, “הֲמֻתָּר לְךָ לְחַזֵּק אֶת גּוּפְךָ בִּמְעַט יַיִן, וּלְפִי שָׁעָה, שְׁתֵה-נָא כּוֹס יֵין-שָׂרָף זֶה, כִּי הוּא יוֹעִיל לָךְ. טְעַם נָא, יְדִידִי.” טָדֶה נִגַּשׁ, הֶחֱוָה קִדָּה-שֶׁל-כָּבוֹד, בִּקֵּשׁ סְלִיחָה, עַל שֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת הַכּוֹס בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וְלָגַם לְחַיֵּי כָּל הַפְּלֻגָּה.

הַיַּיִן הִדְלִיקוֹ.

"אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן הִגִּיעַ בְּסִפּוּרוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁ… "כֵּן, הִצַּעְתִּי לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לְסִבְכֵי הַלִּיאָנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָרְגוּ חַיָּלֵינוּ בָּאֲבָנִים. הַמְפַקֵּד שֶׁלָּנוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לִשְׂחוֹת, הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל כֹּחוֹ מִפַּחַד לִטְבֹּעַ בְּמֵי הַנָּהָר. וְהַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ. אַךְ פִּתְאֹם רָאָה אֶבֶן גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר רַק בְּדֶרֶךְ נֵס לֹא מָעֲכָה אֶת גּוּפוֹ, וְהִנֵּה הִיא נוֹפֶלֶת לְתוֹךְ הַנָּהָר. אַךְ הִיא לֹא שָׁקְעָה בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהָעֵשֶׂב עָצַר אוֹתָהּ. “אִם כֵּן, אָמַר הַמְפַקֵּד, מוּטָב לָמוּת מוֹת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם מִלָּמוּת מוֹת סְטֶפַן הַקָּדוֹשׁ. אֵין אָנוּ קְדוֹשִׁים, וּפַרְעֹה הֲרֵי הָיָה חַיָּל כָּמוֹנוּ.”

"הֲרוֹאִים אַתֶּם, כִּי אִישׁ מַשְׂכִּיל הָיָה הַמְפַקֵּד שֶׁלָּנוּ. וּבְכֵן, הוּא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתִי בִּתְנַאי שֶׁאֲנַסֶּה רִאשׁוֹן. יָרַדְתִּי בַּשָּׂפָה, קָפַצְתִּי מִתַּחַת לַסְּבָךְ וְנֶאֱחַזְתִּי בָּעֲנָפִים הַעֶלְיוֹנִים, וּפִתְאֹם, הוֹד מַעֲלָתוֹ, הִרְגַּשְׁתִּי כִּי מִישֶׁהוּ מוֹשֵׁךְ בְּרַגְלִי. נֶחֱלַצְתִּי, קָרָאתִי לְעֶזְרָה, הִכּוּנִי בַּחֶרֶב, וּפִתְאֹם זִנְּקוּ כָּל הַדְּרָגוּנִים בַּחֲמַת קֶצֶף כְּשֵׁדִים מַמָּשׁ אֶל סְבָךְ הַלִּיאָנוֹת. נִתְבָּרֵר, כִּי כּוּשִׁיֵּי “הָהָר הָאָדֹם” הִסְתַּתְּרוּ שָׁם וְהִתְנַכְּלוּ, כַּנִּרְאֶה, לְהִתְנַפֵּל מֵאָחוֹר. וַתְּהִי מְהוּמָה וּמַהֲלוּמָה. גִּלִּינוּ אֶת מַחֲבוֹאָם. הֵם הָיוּ זְרִיזִים מִמֶּנּוּ וְאוּלָם הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הִכִּינוּ בָּהֶם הָיוּ קָשׁוֹת יוֹתֵר. בְּיָד אַחַת חָתַרְנוּ בַּמַּיִם, וּבַשְּׁנִיָּה הִכִּינוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ לִשְׂחוֹת נֶאֶחֲזוּ בְּיָד אַחַת בַּלִּיאָנוֹת, וְהַכּוּשִׁים מָשְׁכוּ אוֹתָם הַמַּיְמָה בְּרַגְלֵיהֶם. בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה הַזֹּאת רָאִיתִי פִּתְאֹם כּוּשִׁי עֲנָק נֶאֱבָק כְּשִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר עִם שְׁמוֹנָה אוֹ עֲשָׂרָה מֵחֲבֵרַי. שָׂחִיתִי לְשָׁם וְהִכַּרְתִּי אֶת פְּיֶרוֹ, הַיְנוּ, אֶת בּוּג…

וְאוּלָם הֲלֹא הַדָּבָר הַזֶּה, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, עָתִיד לְהִתְבָּרֵר לְבַסּוֹף וּבְכֵן הִכַּרְתִּי אֶת פְּיֶרוֹ! מִכִּבּוּשׁ הַמִּבְצָר שָׂנֵאנוּ זֶה אֶת זֶה. תְּפַשְׂתִּיו בִּגְרוֹנוֹ, וְהוּא כְּבָר הָיָה מוּכָן לִדְקֹר אוֹתִי בְּפִגְיוֹנוֹ, אַךְ פִּתְאֹם הִתְבּוֹנֵן בִּי, וְתַחַת לְהָרְגֵנִי נִכְנַע לְפָנַי. נֵס וּמַזָּל הָיָה לִי הַדָּבָר הַזֶּה, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, כִּי לוּלֵא נִכְנַע… אַךְ כָּל זֶה הֲלֹא יִתְבָּרֵר אַחַר כָּךְ. וּבְכֵן, כְּשֶׁרָאוּ הַכּוּשִׁים, כִּי פְּיֶרוּ שָׁבוּי בְּיָדֵינוּ, הִתְפָּרְצוּ עָלֵינוּ וּבִקְשׁוּ לְהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי. כָּל חַיָּלֵי הַגְּדוּד הִתְכּוֹנְנוּ לִקְפֹּץ הַמַּיְמָה לְעֶזְרָתוֹ, אַךְ פְּיֶרוֹ, שֶׁהֵבִין, כַּנִּרְאֶה, כִּי הַכּוּשִׁים יִשָּׁחֲטוּ אֶחָד אֶחָד, קָרָא אֲלֵיהֶם דְּבַר-מָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל שֵׁדִים, וְהַכּוּשִׁים נֶעֱלְמוּ, הֵם צָלְלוּ בַּמַּיִם וְנֶעֱלְמוּ. קְרָב זֶה מִתַּחַת לַמַּיִם הָיָה נָעִים וּמְשַׁעֲשֵׁעַ מְאֹד, לוּלֵא נִקְטְעָה שָׁם אֶצְבָּעִי, וְלוּלֵא… מִסְכֵּן, אוּלָם זֶה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, אוֹת מִשָּׁמָיִם"!

הַקָּצִין הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהֵרִים אוֹתָהּ כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּרוֹמְמוּת כָּבוֹד.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, נִרְגָּשׁ מְאֹד. “כֵּן.” אָמַר דְּ’אוֹבֶרְנֶה, “כֵּן, יְדִידִי הַזָּקֵן, צָדַקְתָּ, זֶה הָיָה לֵיל בּוֹ הוּטַל הַגּוֹרָל.” וְהוּא שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים עֲמֻקִּים. אַךְ הַמְסֻבִּים הִפְצִירוּ בּוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ, וְהוּא הִתְחִיל לְסַפֵּר שׁוּב:


כד    🔗

"וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה הִתְרַחֵשׁ הַמְּאֹרָע אֲשֶׁר תֵּאַר לִפְנֵיכֶם טָדֶה (לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָם טָדֶה מִמְּקוֹמוֹ בְּהַכָּרַת גַּאֲוָה מֵאֲחוֹרֵי הַקַּפִּיטַן), הִצְלַחְתִּי עִם אֲחָדִים מֵחַיָּלַי לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הַר תָּלוּל וְזִיזִי, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “רֹאשׁ הַטַּוָּס” בִּגְלַל גַּוְנוּנֵי אֶבֶן-הַזְּכוּכִית שֶׁהִזְהִירוּ עַל פָּנָיו וְהִתְנוֹצְצוּ בַּשֶּׁמֶשׁ. גֹּבַהּ הַפִּסְגָּה הָיָה כְּגֹּבַהּ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ תָּעוּ צִבְאוֹת הַכּוּשִׁים. וְאַחֲרֵי שֶׁהִבְקַעְנוּ לָנוּ דֶרֶךְ נָהֲרוּ אַחֲרֵינוּ חַיָּלִים רַבִּים מִגְּדוּדֵנוּ וְכִסּוּ אֶת רֹאשׁ הָהָר. אָז הִתְחַלְנוּ לִירוֹת בַּכּוּשִׁים.

הַכּוּשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ מְזֻיָּנִים כָּמוֹנוּ לֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב לָנוּ אֵשׁ דּוֹמֶה לְשֶׁלָּנוּ. רוּחָם נָפְלָה, וְהִתְאַמְּצוּתֵנוּ גָבְרָה שִׁבְעָתַיִם. עַד מְהֵרָה נִתְפַּנּוּ הַסְּלָעִים הַסְּמוּכִים מֵהַמּוֹרְדִים שֶׁהָיּו זוֹרְקִים אֶת הֲרוּגֵיהֶם אֶל שְׁאֵרִית הַצָּבָא שֶׁהָיָה עוֹד עוֹמֵד בְּשׁוּרָה עֲרוּכָה עַל הַגִּבְעָה.

גָּדַעְנוּ עֲצֵי צֶמֶר הַגֶּפֶן וְקָשַׁרְנוּ אֶת הַגְּזָעִים בְּלוּלָבִים וּבַחֲבָלִים. וְעַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר הַזֶּה עָבַרְנוּ אֶל הַפְּסָגוֹת הָעֲזוּבוֹת, וְעַל יְדֵי כָּךְ כָּבַשׁ חֵלֶק מֵהַצָּבָא שֶׁלָּנוּ עֶמְדָּה נוֹחָה.

לְמַרְאֵה הַדָּבָר הַזֶּה נָפְלָה רוּחָם שֶׁל הַמַּרְדָּנִים וְאָנוּ הוֹסַפְנוּ לִירוֹת בָּהֶם, פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹל יְלָלָה וּנְאָקָה מִמַּחֲנֵה בִּיאָסוֹ, וּפַעַם בְּפַעַם שָׁמַעְנוּ אֶת הַשֵּׁם בּוּג יַ’רְגַּל. אֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל הַמּוֹרְדִים. כַּמָּה מִכּוּשִׁיֵּי הָהָר הָאָדֹם הוֹפִיעוּ בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע, בִּמְקוֹם שֶׁהִתְנוֹסֵס הַדֶּגֶל הָאָדֹם, נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה, הֵסִירוּ אֶת הַדֶּגֶל שֶׁלָּהֶם וְקָפְצוּ עִמּוֹ הַמָּיְמָה.

זֶה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, אוֹת וְסִמָּן שֶׁמַּנְהִיגָם נֶהֱרַג אוֹ נִשְׁבָּה. רוּחֵנוּ נִתְחַזֵּק מְאֹד. הֶחֱלַטְתִּי לַהֲדֹף אָחוֹר אֶת הַמּוֹרְדִים בַּחֲרָבוֹת, צִוִּיתִי לִמְתֹּחַ גֶּשֶׁר מִגִּזְעֵי עֵצִים בֵּין הַפִּסְגָּה שֶׁלָּנוּ וְהַסֶּלַע הַקָּרוֹב, וּפָרַצְתִּי רִאשׁוֹן לְתוֹךְ מַחֲנֵה הַכּוּשִׁים. הַחַיָּלִים שֶׁלִּי כְּבָר הָיוּ מוּכָנִים לְהִתְפָּרֵץ אַחֲרַי, אַךְ פִּתְאֹם הֵנִיף אַחַד הַמּוֹרְדִים אֶת גַּרְזִנּוֹ וּבְמַכָּה אַחַת שָׁבַר לִרְסִיסִים אֶת הַגֶּשֶׁר. הַשְּׁבָרִים צָלְלוּ הַמַּיְמָה וּבְדַרְדְּרָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים הִשְׁמִיעוּ קוֹל רַעַשׁ וְנֵפֶץ גָּדוֹל.

הָפַכְתִּי אֶת פָּנַי לְקוֹל הָרַעַשׁ וְהִנֵּה עָטוּ עָלַי שִׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה כּוּשִׁים, תְּפָסוּנִי וּפֵרְקוּ מֵעָלַי אֶת הַנֶּשֶׁק. נֶאֱבַקְתִּי עִמָּם כַּאֲרִי, אַךְ הֵם קְשָׁרוּנִי בְּחַבְלֵי-סִיבִים וְלֹא שָׂמוּ לֵב לִמְטַר הַכַּדּוּרִים שֶׁנִּתַּךְ עֲלֵיהֶם מֵרוֹבֵי הַחַיָּלִים.

יֵאוּשִׁי הֻמְתַּק לְשֵׁמַע קוֹל עֲנוֹת הַגְּבוּרָה, אֲשֶׁר הֵרִיעַ מִסְּבִיבִי כַּעֲבֹר רֶגַע. וּמִיָּד רָאִיתִי כּוּשִׁים וּמוּלָטִים עוֹלִים בְּפִזָּרוֹן אֶל הֶהָרִים הַתְּלוּלִים וּמְיַלְלִים יְלָלוֹת נוֹאָשׁוֹת.

הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר שָׁמְרוּ עָלַי רָצוּ אַחֲרֵיהֶם, וְהֶחָזָק שֶׁבְּכֻלָּם הֱטִילַנִי עַל גַּבּוֹ וְנָשָׂא אוֹתִי לַיַּעַר בְּקָפְצוֹ וּבְדָלְגוֹ מִסֶּלַע אֶל סֶלַע זָרִיז כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. אוֹר הַשַּלְהֶבֶת חָדַל פִּתְאֹם לְהָאִיר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ, וְאוּלָם גַּם אוֹר הַלְּבָנָה הַחִוֵּר הִסְפִּיק לוֹ כַּנִּרְאֶה, הוּא רַק הֵצֵר אֶת צְעָדָיו מֵחֲשַׁשׁ סַכָּנָה.


כה    🔗

הָלַכְנוּ בְּמַעֲבֵה הַיְּעָרוֹת, עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי כַּמָּה פְּלָגִים וְהִגַּעְנוּ לְעֵמֶק שׁוֹמֵם לְהַפְלִיא. לֹא יָדַעְתִּי אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה מֵעוֹדִי.

הָעֵמֶק הִשְׂתָּרַע בְּלֵב הָרִים. בְּסַן דּוֹמִינְגוֹ קוֹרְאִים לְמָקוֹם כָּזֶה בְּשֵׁם “הָרַיִם”. זוֹ הָיְתָה עֲרָבָה רַחֲבַת יָדַיִם, מְכֻסָּה דֶשֶׁא וּקְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל תִּרְזוֹת, וּנְתוּנָה בֵּין קִירוֹת סְלָעִים חֲשׂוּפִים מִכָּל רוּחוֹתֶיהָ. הַקֹּר הֶחָזָק שֶׁהָיָה שׂוֹרֵר תָּמִיד בַּמָּקוֹם הַזֶּה(אַף עַל פִּי שֶׁכְּפוֹר אֵין כָּאן) גָּבַר שִׁבְעָתַיִם עִם צִנַּת הַלָּיְלָה. הַבֹּקֶר הָיָה מַפְצִיעַ וְעוֹלֶה, הַשַּׁחַר הֵחֵל לְהַזְהִיב אֶת לֹבֶן הַפְּסָגוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִסָּבִיב, וְהָעֵמֶק, שֶׁהָיָה שָׁרוּי עֲדַיִן בַּעֲרָפֶל, הוּאַר בְּאַלְפֵי אוּרִים שֶׁהִדְלִיקוּ הַכּוּשִׁים, כִּי הוּא הָיָה לָהֶם לִמְקוֹם הַקָּהָל.

בְּלִי סֵדֶר נָהֲרוּ לְכָאן חֶלְקֵי הַצָּבָא הַנְּפוֹצִים. מִפַּעַם לְפַעַם הוֹפִיעוּ קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל כּוּשִׁים וּמוּלָטִים, מְצַעֲקִים צְעָקוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ וּמְנַהֲמִים נַהַם שֶׁל זַעַף, מֵרֶגַע לְרֶגַע הֻדְלְקוּ בַּאֲפֵּלַת הָעֲרָבָה אוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁהָיוּ מַבְהִיקִים כְּעֵינֵי הַנּמֵרִים, – אוֹת הוּא, כִּי הַמַּחֲנֶה הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב.

הַכּוּשִׁי, אֲשֶׁר לְקָחַנִי בַּשֶּׁבִי, הֱטִילַנִי לְרַגְלֵי אַלּוֹן וּמִשָּׁם רָאִיתִי בְּאֵין מַפְרִיעַ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה. הוּא קְשָׁרַנִי אֶל גֶּזַע הָעֵץ שֶׁעָמַדְתִּי עַל יָדוֹ, הִדֵּק הֵיטֵב אֶת הָאֲזִקִּים הַכְּפוּלִים שֶׁהָיִיתִי קָשׁוּר בָּהֶם, חָבַשׁ לְרֹאשִׁי אֶת כִּפָּתוֹ הָעֲשׂוּיָה צֶמֶר אָדֹם (נִרְאֶה לְשֵׁם סִמָּן, כִּי קִנְיָנוֹ אָנִי), וְכַאֲשֶׁר נוֹכַח כִּי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט מִיָּדָיו וְכִי לֹא יוּכַל אִישׁ לְהוֹבִילֵנִי מִפֹּה, פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ. הֶחֱלַטְתִּי לְנַסּוֹת עִמּוֹ דְבָרִים וּשְׁאִלְתִּיו בְּזַ’רְגּוֹן קְרֵאוֹלִי, “לְאֵיזֹה כְּנֻפְיָה אַתָּה שַׁיָּךְ? לַכְּנֻפְיָה הַדּוֹנְדוֹנִית אוֹ לִכְנֻפְיַת הָהָר הָאָדֹם?” הוּא עָמַד וְעָנָה לִי בְּגַאֲוָה: “הָהָר הָאָדֹם!”

רַעְיוֹן נִצְנֵץ בְּמֹחִי! רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי עַל נְדִיבוּת לִבּוֹ שֶׁל מַנְהִיג הַחֲבוּרָה הַזֹּאת שֶׁשְּׁמוֹ בּוּג יַ’רְגַּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי מוּכָן בְּכָל לִבִּי לְהַפְקִיד אֶת נַפְשִׁי בִּידֵי הַמָּוֶת כְּדֵי שֶׁיִּפְדֵּנִי מִכָּל הַיִּסּוּרִים, נִתְמַלֵּא לִבִּי פַּחַד, בְּחָשְׁבִי עַל הָעִנּוּיִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם, אִם,חָלִילָה, אֶפֹּל בִּידֵי בִּיאָסוֹ. נָכוֹן אֲנִי לָמוּת בְּכָל לִבִּי, אַךְ בְּלִי עִנּוּיִים. אוּלַי חֻלְשָׁה הִיא, אוּלָם סָבוּר אֲנִי, כִּי בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה מִתְעוֹרֵר בָּנוּ תָּמִיד הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי.

חָשַׁבְתִּי אֵפוֹא שֶׁאִם אַצְלִיחַ לְהֵחָלֵץ מִצִּפָּרְנָיו שֶׁל בִּיאָסוֹ, הֲרֵי לֹא יִכְבַּד מִמֶּנִּי לְבַקֵּשׁ מֵאֵת בּוּג יַ’רְגַּל שֶׁיִּשְׁפְּטֵנִי לַמָּוֶת כָּרָאוּי לְחַיָּל, בְּלִי מְצוּקוֹת וּבְלִי עִנּוּיִים. עַל כֵּן בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַכּוּשִׁי מֵ“הָהָר הָאָדֹם”, שֶׁיּוֹבִילֵנִי אֶל מַנְהִיגוֹ בּוּג יַ’רְגַּל.

" בּוּג יַ’רְגַּל!" אָמַר הַכּוּשִׁי וְחָבַט בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל מִצְחוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּעֲרָה חֲמָתוֹ, הוּא נוֹפֵף בְּאֶגְרוֹף וְקָרָא:

“בִּיאָסוֹ! בִּיאָסוֹ!”

וּבְבַטְּאוֹ אֶת הַשֵּׁם הָאָיֹם הַזֶּה, פָּנָה וְהָלַךְ. חֲמָתוֹ של הַכּוּשִׁי וְיֵאוּשׁוֹ הִזְכִּירוּנִי אֶת הַמְּהוּמָה הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר הֵעִידָה לָנוּ, כִּי מַנְהִיג הַמּוֹרְדִים מֵ“הָהָר הָאָדֹם” נִשְׁבָּה אוֹ נֶהֱרַג. עַכְשָׁו נִתְבָּרֵר לִי, כִּי שִׁעַרְנוּ אֶל נָכוֹן, וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לְנִקְמָתוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ, וְזֶהוּ, כַּנִּרְאֶה, הָאִיּוּם אֲשֶׁר אִיֵּם עָלַי הַכּוּשִׁי.


כו    🔗

הָעֲרָפֶל לֹא סָר עֲדַיִן מִן הָעֵמֶק. הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל כּוּשִׁים נָהֲרוּ לְשָׁם וְהָאוֹרוֹת הָלְכוּ הָלֹךְ וָרַב.

קְבוּצָה שֶׁל כּוּשִׁיּוֹת יָשְׁבָה בְּקִרְבָתִי וְהִדְלִיקָה מְדוּרָה. רָאִיתִי אֶת הַצְּמִידִים הָרַבִּים הָעֲשׂוּיִים חֲרוּזִים-חֲרוּזִים, כְּחֻלִּים, אֲדֻמִּים וּסְגֻלִּים הַמִּתְנוֹצְצִים בִּידֵיהֶן וּבְַרְגֵליֶהן, רָאִיתִי אֶת הָעֲגִילִים הַגְּדוֹלִים הַתְּלוּיִים בְּאָזְנֵיהֶן, אֶת הַטַּבָּעוֹת בְּכָל אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן, אֶת הַקָּמֵעוֹת עַל חֲזֵיהֶן וְהָעֲנָקִים בְּצַוְּארֵיהֶן, אֶת הַסִּנָּר הֶעָשׂוּי נוֹצוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת, הוּא הַכְּסוּת הַיְחִידָה לְמַעֲרֻמֵיהֶן; שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַנְּהִי וְהַמִּסְפֵּד הַקָּצוּב, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּעֵינֵיהֶן הָעֲכוּרוֹת וְהַתּוֹעוֹת, וַהֲבִינוֹתִי כִּי לְפָנַי הַגְּרֵאוֹטִים.

וְזֹאת לָדַעַת, כִּי בֵּין הַכּוּשִׁים הַנְּחִתִּים בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁבְּאַפְרִיקָה יֵשׁ שְׁבָטִים שֶׁהַטֶּבַע חָנַן אוֹתָם מִין כִּשְׁרוֹן פִּיּוּטִי אִמְפְּרוֹבִיזַצְיוֹנִי, פָּשׁוּט וּבִלְתִּי מוּבָן, וְהוּא דוֹמֶה לְשִׁגָּעוֹן. הַכּוּשִׁים הַלָּלוּ, הַנָּעִים וְנָדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דּוֹמִים לַרַפְּסוֹדִים הַקַּדְמוֹנִים וְלַמִּינֶסְטְרֶלִים בְּאַנְגְּלִיָּה בִּימֵי הַבֵּינַיִם, לַמִּינֶנְזֶנְגֶּרִים בְּגֶרְמַנְיָה וְלַטְּרֻבָּדוּרִים בְּצָרְפַת, וּשְׁמָם גְּרֵאוֹטִים.

דִּבּוּק נִכְנַס בַּנָּשִׁים וּבַגְּבָרִים. הַגְּבָרִים שָׁרִים שִׁירִים בַּרְבָּרִיִּים וְהַנָּשִׁים מְרַקְּדוֹת רִקּוּדִים פְּרוּצִים, חִקּוּי קָרִיקָטוּרִי לַבָּיֶדֵרְיוֹת שֶׁבְּהֹדּוּסְטָן וְאָלַמְיֵותֹ שֶׁבְּמִצְרָיִם.

אָכֵן, מַהֲלַךְ כַּמָּה פְּסִיעוֹת מִמֶּנִּי יָשְׁבָה בְּעִגּוּל עֲדַת נָשִׁים כָּאֵלֶּה. רַגְלֵיהֶן מְשֻׂכָּלוֹת מִתַּחְתֵּיהֶן, כִּי כֵן יוֹשְׁבִים בְּאַפְרִיקָה, וְהֵן יוֹשְׁבוֹת מִסָּבִיב לַעֲרֵמַת זְרָדִים יְבֵשִׁים הַבּוֹעֲרִים בְּאוֹר בָּהִיר וְשׁוֹפְכִין עַל פְּנֵיהֶן הַנִּתְעָבוֹת בָּבוּאָה אֲדֻמָּה וּמִתְנוֹעָעַת.

הֵן יָשְׁבוּ בְּמַעֲגָּל וְהֶחֱזִיקוּ יָד בְּיָד. וְהַזְּקֵנָה שֶׁבָּהֶן שֶׁבְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ נְעוּצָה נוֹצָה שֶׁל אֲנָפָה הִתְחִילָה צֹוַחַת:

“אוּאַנְגָּה!”

הֲבִינוֹתִי, כִּי הֵן מִתְכּוֹנְנוֹת לְהַשְׁבָּעוֹת. כָּל הַנָּשִׁים עָנוּ:

“”אוּאַנְגָּה!"

הַזְּקֵנָה הֶחֱרִישָׁה רֶגַע קָט וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ הַדְרַת קֹדֶשׁ. הִיא תָּלְשָה תַּלְתַּל אֶחָד מִשַּׂעֲרוֹתֶיהָ, זָרְקָה אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְקָרְאָה בַּזַּ’רְגּוֹן שֶׁל הַכּוּשִׁים הַקְּרֵאוֹלִיִּים מִלִּים מִסְתּוֹרִיּוֹת:

“מַלֶּלוֹ גֵאַבּ.”

וְהַפֵּרוּשׁ הוּא: “אֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!” כָּל הַנָּשִׁים עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה הַזְּקֵנָה: זָרְקוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ תַּלְתַּל מִשַּׂעֲרוֹתֵיהֶן וְחָזְרוּ בְּהַדְרַת כָּבוֹד עַל הַמִּלִּים:

" מַלֶּלוֹ גֵאַבּ."

קְרִיאָה מוּזָרָה זוֹ וְהַהַעֲוָיוֹת הַמְגֹחָכוֹת הֶעֱווּ אֶת פָּנַי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי. הֲלֹא הִיא הָעֲוִית הַתּוֹקֶפֶת אֶת הָאָדָם הָזָעוּם בְּיוֹתֵר וּמַר הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹתֵר עַל כָּרְחוֹ וּשְׁמָהּ – צְחוֹק. לַשָּׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי לִכְבּשׁ אֶת עַצְמִי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהִתְפָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק. וְהַצְּחוֹק שֶׁפָּרַץ מֵעֹמֶק לִבִּי הֶעָצוּב חוֹלֵל מַחֲזֶה קוֹדֵר וְאָיֹם מְאֹד.

כָּל הַכּוּשִׁיּוֹת הַלָּלוּ,שֶׁפֻּלְחָנָן הוּפַר, קָפְצוּ מִמְּקוֹמָן, כְּאִלּוּ הִתְעוֹרְרוּ פִּתְאֹם. עַד הָרֶגַע הַזֶּה לֹא רָאוּנִי הַנָּשִׁים הַלָּלוּ. הֵן פָּרְצוּ אֵלַי וְצָעֲקוּ: “לָבָן! לָבָן!”

מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי עֵרֶב רַב כָּזֶה שֶׁל פָּנִים מְכֹעָרִים כַּפָּנִים הַלּלוּ, הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַמְטֹרָפוֹת, לִבְנוֹת הַשִּׁנַּיִם. הַלֹּבֶן שֶׁבְּעֵינֵיהֶן הִתְנוֹצֵץ וְעַל פְּנֵיהֶן הִשְׂתָּרְגוּ גִידֵי דָם גְּדוֹלִים.

הֵן הָיוּ מוּכָנוֹת לִקְרֹעַ אוֹתִי לִגְזָרִים. הַזְּקֵנָה, שֶׁבְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ נְעוּצָה נוֹצַת אֲנָפָה, נָתְנָה אוֹת וְקָרְאָה פְּעָמִים אֲחָדוֹת: “בַּסָּךְ! בַּסָּךְ!”

פִּתְאֹם נֶעֶצְרוּ הַלִּילִיּוֹת, וּלְתִמְהוֹנִי רָאִיתִי שֶׁהֵן קוֹרְעוֹת מֵעֲלֵיהֶן אֶת סִנָּרֵי הַנּוֹצוֹת. הֵן זָרְקוּ אֶת הַסִּנָּרִים עַל הָעֵשֶׂב, וְהִתְחוֹלְלוּ מִסְּבִיבִי בְּמָחוֹל פִּרְאִי הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן הַכּוּשִׁים בְּשֵׁם “טְשִׁיקָה”.

הָרִקּוּד וְהַתְּנוּעוֹת הַמְגֹחָכוֹת וְהַמְּהִירוֹת הָיוּ בְּעֶצֶם הִתְפָּרְצוּת שֶׁל תַּעֲנוּג וְשִׂמְחָה, אַךְ הַפַּעַם, מִפְּנֵי סִבּוֹת צְדָדִיּוֹת, הָיָה הַמַּרְאֶה אָיֹם וְנוֹרָא. הָעֵינַיִם הַמְזָרוֹת אֵימָה שֶׁנָּעֲצוּ בִּי הַמְכַשֵּׁפוֹת הַלָּלוּ, הַקַּדְרוּת שֶׁבְּזֶמֶר הַ“טְּשִׁיקָה” שֶׁלָּהֶן, הַיְלָלָה הַמְמֻשָּׁכָה וְהַנּוֹקֶבֶת שֶׁהִשְׁמִיעָה פַּעַם בְּפַעַם נְשִׂיאַת הַמַּקְהֵלָה הַשְּׁחוֹרָה הַזּוֹ מֵהַ“בַּלָּפָה” שֶׁלָּהּ, (כְּלִי זֶמֶר הַדּוֹמֶה לִשְׁפִּינְיֶט, מְנַהֵם כְּעוּגָב וְעָשׂוּי עֶשְׂרִים חֲלִילִים שֶׁל עֵץ כָּל אֶחָד דַּק וְקָצָר מֵחֲבֵרוֹ) וּבְיִחוּד צְחוֹקָן שֶׁל כָּל הַמְּכַשֵּׁפוֹת הָעֲרֻמּוֹת בִּשְׁעַת הָרִקּוּד בְּגִשְׁתָּן אֵלַי אַחַת אַחַת קָרוֹב קָרוֹב אֶל פָּנַי וּבְגַעְתָּן כִּמְעַט בְּמִצְחִי, – כָּל אֵלֶּה הִגִּידוּ לִי מָה אָיֹם הָעֹנֶשׁ הַצָּפוּי לִי, הַלָּבָן, אֲשֶׁר חִלֵּל אֶת הָ“הָאוּאַנְגָּה” שֶׁלָּהֶן.

זָכַרְתִּי, כִּי חֹק הוּא לַשְּׁבָטִים הַפְּרָאִים הַלָּלוּ לִרְקֹד מִסָּבִיב לַשָּׁבוּי לִפְנֵי שְׁחִיטָתוֹ, וּבְאֹרֶךְ רוּחַ הִנַּחְתִּי לַנָּשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁתִּרְקֹדְנָה לְפָנַי רִקּוּד שֶׁל חֲזוֹן-תּוּגָה, שֶׁאֲנִי עָתִיד לִהְיוֹת גִּבּוֹרוֹ הָאֻמְלָל.

וְאַף עַל פִּי כֵן נִזְדַּעְזַעְתִּי בִּרְאוֹתִי אֶת הַמְכַשֵּׁפוֹת וְהִנֵּה הֵן זוֹרְקוֹת לְקוֹל צְלִילֵי הַבַּלָּפָּה אֶל תּוֹךְ מְדוּרָה – זוֹ אֶת לַהַב הַחֶרֶב וְזוֹ בִּקוּעַ שֶׁל קַרְדֹּם, זוֹ מַחַט אָרֹךְ שֶׁל תּוֹפְרֵי מִפְרָשִׂים וְזוֹ מֶלְקָחַיִם אוֹ מַשּׂוֹר מְשֻׁנָּן.

הָרִקּוּד נִגְמַר. כְּלֵי הָעִנּוּיִים הָיוּ מְלֻבָּנִים. הַזְּקֵנָה נָתְנָה אוֹת וְהַכּוּשִׁיּוֹת הָלְכוּ בָּזוֹ אַחַר זוֹ לְהוֹצִיא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ אֶת הַכֵּלִים הָאֲיֻמִּים הַלָּלוּ.

וְהַכּוּשִׁיּוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצְלִיחוּ לְהִזְדַּיֵּן בִכְלִי בַּרְזֶל מְלֻבָּן, הִזְדַּיְּנוּ בְּאוּדִים בּוֹעֲרִים. אָז הֲבִינוֹתִי מַהוּ הָעִנּוּי הַצָּפוּי לִי! אָז הֲבִינוֹתִי כִּי כָּל אַחַת מֵהַרַקְדָּנִיּוֹת תִּהְיֶה לִי לְתַלְיָן.

וְשׁוּב נָתְנָה הַזְּקֵנָה פְּקֻדָּה, וְהַכּוּשִׁיּוֹת הִתְחִילוּ מְרַקְּדוֹת לְעֵינֵי רִקּוּד אַחֲרוֹן רָקֹד וְצָוֹחַ צְוָחוֹת אֲיֻמּוֹת.

עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת תַּעְתּוּעֵי הַנָּשִׁים הַשְּׂטָנִיּוֹת הַמְקַשְׁקְשׁוֹת מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת וְשִׁגָּעוֹן קִשְׁקוּשׁ קָצוּב מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶן בִּכְלֵי הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּנִים.

אָזַרְתִּי אֶת כָּל כֹּחוֹתַי וְחִכִּיתִי לָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָחוּשׁ גּוּפִי כְּאֵב גָּדוֹל, שֶׁעַצְמוֹתַי תֵּחָרַכְנָה בָּאֵשׁ, – הִנֵּה הִנֵּה אֶתְפַּתֵּל מִמַּגַּע הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּשּׂוֹרִים הַלּוֹהֲטִים. צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בְּכָל גּוּפִי.

אָכֵן, זֶה הָיָה רֶגַע נוֹרָא. לְאָשְׁרִי לֹא אָרַךְ הָרֶגַע הַזֶּה. רִקּוּד הַמְכַשֵּׁפוֹת קָרַב אֶל קִצּוֹ. פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֵלַי מֵרָחוֹק קוֹל הַכּוּשִׁי שֶׁלְּקָחַנִי בַּשֶּׁבִי. הוּא רָץ אֵלֵינוּ וְצָעַק:

“מַה לָכֶן, בְּנוֹת הַשָּׂטָן! מֶה אַתֶּן עוֹשׂוֹת?! הַרְפּוּ מֵהַשָּׁבוּי שֶׁלִּי.”

פָּתַחְתִּי אֶת עֵינַי. כְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם. הַכּוּשִׁי מִהֵר לְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ וְרָץ בְּשֶׁצֶף-חֵמָה. הַמְכַשֵּׁפוֹת נֶעֱצְרוּ. וְיוֹתֵר מִשֶּׁפָּחֲדוּ לְשֵׁמַע אִיּוּמֵי הַכּוּשִׁי נִדְהֲמוּ לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַמּוּזָר אֲשֶׁר לִוָּה אוֹתוֹ.

זֶה הָיָה אִישׁ שָׁמֵן מְאֹד וְגוּץ, כִּמְעַט גַּמָּד, פָּנָיו הָיוּ מְכֻסִּים צָעִיף לָבָן וּבַצָּעִיף שְׁלשָׁה חוֹרִים, שְׁנַיִם לְעֵינָיו וְאֶחָד לְפִיו. הַצָּעִיף יָרַד עַל צַוָּארוֹ וְעַל כְּתֵפָיו וְחָשַׂף אֶת חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר צִבְעוֹ כְּצֶבַע עוֹר הַמּוּלָטִים. עַל חָזֵהוּ הָיְתָה תְּלוּיָה קֶלֶת שֶׁל כֶּסֶף קְשׁוּרָה לְשַלְשֶׁלֶת זָהָב. נִצָּב שֶׁל פִּגְיוֹן בְּצוּרַת צְלָב נִשְׁתַּרְבְּבָה עַל שִׂמְלָתוֹ מִתּוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ הָאֲדֻמָּה הָעֲשׂוּיָה פַּסִּים-פַּסִּים יְרוֹקִים, צְהֻבִּים וּשְׁחוֹרִים, וּגְדִילֵיהֶם הִגִּיעוּ עַד קְצֵה רַגְלָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַמְכֹעָרוֹת.

בְּיָדָיו, הַחֲשׂוּפוֹת כְּחָזֵהוּ, הֶחֱזִיק מַקֵּל לָבָן, בַּחֲגוֹרָתוֹ סָמוּךְ לַפִּגְיוֹן נִטַלְטְלָה מַחֲרֹזֶת. וּלְרֹאשׁוֹ כִּפָּה מְחֻדֶּדֶת, מְקֻשֶּׁטֶת צֶלְצְלִים. וּבְהִתְקָרְבוֹ אֵלַי הִכַּרְתִּי בְּתִמָּהוֹן רַב אֶת כִּפָּתוֹ שֶׁל חֲבִיבְרָה. וּבֵין אוֹתְיוֹת הַחַרְטֻמִּים הָרְשׁוּמִים עַל מִגְבַּעְתּוֹ הַמְשֻׁנָּה רָאִיתִי כִּתְמֵי דָם. אֵין זֹאת כִּי אִם כִּפָּתוֹ שֶׁל הַלֵּץ הַנֶּאֱמָן הִיא, כִּתְמֵי הַדָּם הָיוּ לִי הוֹכָחָה נוֹסֶפֶת לְמוֹתוֹ שֶׁל חֲבִיבְרָה, וְשׁוּב נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הַמֵּתִים.

כְּשֶׁרָאוּ הַמְכַשֵּׁפוֹת אֶת יוֹרֵשׁ כִּפָּתוֹ שֶׁל חֲבִיבְרָה, פָּרְצָה מִפִּי כֻּלָּן צְעָקָה אֶחָת:

“הַקּוֹסֵם!”

וְנָפְלוּ אַפַּיִם אָרְצָה.

הֲבִינוֹתִי, כִּי הַקּוֹסֵם שֶׁל צְבָא בִּיאָסוֹ הוּא. דַּי! דַּי!" אָמַר בְּקָרְבוֹ אֲלֵיהֶן בְּקוֹל עָמוּם וְזוֹעֵם, “הַנִּיחוּ לִשְּׁבוּיוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ.” קָפְצוּ הַכּוּשִׁיּוֹת וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶן. זָרְקוּ אֶת כְּלֵי הַמָּוֶת שֶׁבִּידֵיהֶן, חָגְרוּ שׁוּב אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶן הָעֲשׂוּיוֹת נוֹצוֹת. הַמְכַשֵּׁף נָתַן אוֹת, וְכֻלָּן פָּשְׁטוּ וּפָרְחוּ כְּמַחֲנֶה שֶׁל אַרְבֶּה. אָז נָעַץ בִּי הַקּוֹסֵם אֶת עֵינָיו. הוּא נִזְדַּעְזַע, נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו פְּסִיעָה אַחַת, הֵנִיף אֶת מַקְלוֹ הַלָּבָן כְּלַפֵּי הַכּוּשִׁיּוֹת, כְּאִלּוּ הִתְכּוֹנֵן לְהַחֲזִירָן לְכָאן, וְרָטַן מִבַּעַד לְשִׁנָּיו אֶת הַמִּלָּה: “אָרוּר!”

וְאַחַר כָּךְ לָחַשׁ מַשֶּׁהוּ בְּאָזְנֵי הַכּוּשִׁי וּלְאַט-לְאַט הִסְתַּלֵּק לוֹ בְּשִׁלּוּב יָדַיִם עַל חָזֵהוּ, כְּאִלּוּ שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים.


כז    🔗

אָז הוֹדִיעַנִי הַשּׁוֹמֵר, כִּי בִּיאָסוֹ מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת פָּנַי, כִּי עָלַי לְהִתְכּוֹנֵן לִרְאָיוֹן זֶה עִם הַמַּנְהִיג בְּעוֹד שָׁעָה.

אֵין סָפֵק, כִּי הַגּוֹרָל נָתַן לִי מַתָּנָה עוֹד שָׁעָה אַחַת שֶׁל חַיִּים! חִכִּיתִי לְבוֹאוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ, וְעֵינַי שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי מַחֲנֵה הַמּוֹרְדִים, וְרַק עַכְשָׁו, לְאוֹר הַיּוֹם, נִרְאָה לִי הַמַּחֲנֶה בְּכָל פְּרָאוּתוֹ וְזָרוּתוֹ. אִלּוּ הָיְתָה רוּחִי טוֹבָה עָלַי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וַדַּאי שֶׁהָיִיתִי צוֹחֵק הַרְבֵּה לְמַרְאֵה תַּאֲוַת הַכָּבוֹד שֶׁל הַכּוּשִׁים. כֻּלָּם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּתַשְׁמִישֵׁי מִלְחָמָה וָקֹדֶשׁ, וּבְאוֹתוֹת הִצְטַיְּנוּת אֲשֶׁר שָׁדְדוּ בְּנַצְּלָם אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם. הַקִּשּׁוּטִים הַלָּלוּ הָיוּ עַל פִּי רֹב פָּשׁוּט סְחָבוֹת קְרוּעוֹת וּמְגֹאָלוֹת בְּדָם. פְּעָמִים רָאִיתִי אֶצְלָם מִתַּחַת לַנְּזָמִים אַחַת הָאוֹתוֹת הַמִּתְנוֹצְצִים שֶׁל שָׂרֵי הַצָּבָא אוֹ כְּתֵפִיּוֹת עַל לְבוּשָׁם.

הַכּוּשִׁים בִּקְשׁוּ כַּנִּרְאֶה לְהִנָּפֵשׁ מֶהָעֲבוֹדָה שֶׁנָּדוֹנוּ לָהּ לְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם וְיָשְׁבוּ עַכְשָׁו בְּחִבּוּק יָדַיִם וּבְבַטָּלָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ בֵּין הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בָּאֹהָלִים. אֵלֶּה יָשְׁנוּ בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְרֹאשָׁם אֶל הַמְּדוּרָה הַבּוֹעֶרֶת, וְאֵלֶּה הַבִּיטוּ נִכְחָם בְּעֵינַיִם עֲכוּרוֹת אוֹ בּוֹעֲרוֹת, שָׁרוּ אֵיזֶה שִׁיר עָצוּב חַד-גּוֹנִי, בְּשִׁבְתָּם שְׁפוּפִים עַל סַף אַחַד הַמְּעוֹנוֹת הַדּוֹמֶה לִמְחִלַּת עָפָר מְכֻסֶּה עֲלֵי הַמּוּז אוֹ לוּלָבֵי דְקָלִים. צוּרַת הֶחָרוּט שֶׁל הַמְּחִלּוֹת הַלָּלוּ הִזְכִּירָה לִי אֶת אָהֳלֵי הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ.

נְשׁוֹתֵיהֶם, הַשְּׁחוֹרוֹת אוֹ הָאֲדֻמּוֹת-נְחֻשְׁתָּנִיּוֹת, עָשׂוּ מַטְעַמִּים לַלּוֹחֲמִים, וְכוּשִׁיִּים קְטַנִּים עָזְרוּ עַל יָדָן. רָאִיתִי אוֹתָם בּוֹחֲשִׁים בְּקִלְשׁוֹנִים תְּאֵנֵי-חַוָּה, פַּטָּטוֹת, פּוֹל, אֱגוֹזֵי הֹדּוּ, תִּירָס, כְּרוּב קַרָאִבִּי, הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנָם בְּשֵׁם טָיוֹ, וְעוֹד פֵּרוֹת מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ הַמִּתְבַּשְּׁלִים עִם נְתָחִים נְתָחִים שֶׁל בְּשַׂר חֲזִירִים, צַבִּים וּכְלָבִים. מֵרָחוֹק, בִּקְצֵה גְבוּל הַמַּחֲנֶה, הִתְחוֹלְלוּ הַגְּרֵאוֹטִים, נָשִׁים וּגְבָרִים, מַקְהֵלוֹת מַקְהֵלוֹת בְּעִגּוּלִים גְּדוֹלִים מִסָּבִיב לַמְּדוּרוֹת, וְעַל כַּנְפֵי הָרוּחַ הִגִּיעוּ אֵלַי קִטְעֵי שִׁירֵיהֶם הַבַּרְבָּרִיִּים וּצְלִילֵי הַגִּתִּית וְהַבַּלָּפָה.

זְקִיפִים אֲחָדִים שֶׁהָעָמְדוּ עַל רָאשֵׁי הַסְּלָעִים הִשְׁגִּיחוּ עַל סְבִיבוֹת בֵּית בִּיאָסוֹ, שֶׁמִּבְצָרוֹ הַיְּחִידִי מִפְּנֵי הִתְנַפְּלוּת הָיְתָה שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת אַפְסַנְיָה וּכְלֵי מִלְחָמָה. הַזְּקִיפִים הַשְּׁחוֹרִים עָמְדוּ עַל רָאשֵׁי הַפִּירָמִידוֹת שֶׁל אַבְנֵי שַׁחַם זִיזִיּוֹת, הָפְכוּ פַּעַם בְּפַעַם אֶת פְּנֵיהֶם כֹּה וָכֹה וְקָרְאוּ זֶה לָזֶה בְּגָרוֹן לְאוֹת כִּי אֵין סַכָּנָה.

“אֵין דָּבָר!”

“אֵין דָּבָר!”

מִפַּעַם לְפַעַם הָיוּ מִתְלַקְּטִים קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל כּוּשִׁים סַקְרָנִים, וְכֻלָּם נָעֲצוּ בִּי עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת מִשִּׂנְאָה.


כח    🔗

סוֹף סוֹף נִגַּשׁ אֵלַי מִשְׁמָר שֶׁל חַיָּלִים שְׁחוֹרִים מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ; הַכּוּשִׁי, שֶׁהָיָה כַּנִּרְאֶה אֲדוֹנִי, הִתִּיר אוֹתִי מֵאֲסוּרַי וְהִסְגִּירַנִי אֶל רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר. רֹאשׁ הַמִּשׁמָר נָתַן לוֹ תְּמוּרָתִי כִּיס מָלֵא וְגָדוּשׁ. הַכּוּשִׁי פָּתַח אוֹתוֹ לְעֵינַי וְהִנֵּה הוּא מָלֵא פְּיַסְטְרִים.

הַכּוּשִׁי כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְנָעַץ עֵינֵי תַּאֲוָה בְּגַל הַכֶּסֶף שֶׁבְּתוֹךְ הַכִּיס. וְהַחַיָּלִים הוֹבִילוּנִי מִפֹּה.

הִסְתַּכַּלְתִּי מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת בְּתִלְבָּשְׁתָּם הָעֲשׂוּיָה בַּד עָבֶה, קָנֹם, אָדֹם וְצָהֹב בְּנוּסַח סְפָרַד. מַשֶּׁהוּ מֵעֵין כּוֹבַע קַסְטִילִי, עִם שׁוֹשָׁן סְפַרְדִי אָדֹם וְגָדוֹל, כִּסָּה אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶם שֶׁדָּמוּ לְצֶמֶר. כְּלֵי זֵינָם – רוֹבֶה כָּבֵד, חֶרֶב וּפִגְיוֹן.

אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי, כִּי הַתִּלְבּשֶׁת הַזֹּאת הִיא הַתִּלְבּשֶׁת הַמְיֻחֶדֶת לְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ. עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי טוּר אֹהָלִים וְהִגַּעְנוּ עַד פֶּתַח מְעָרָה חֲצוּבָה בִּידֵי שָׁמַיִם לְרַגְלֵי אַחַד הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אֶת הָעֲרָבָה. מָסָךְ גָּדוֹל, עָשׂוּי אֵטוּן טִבֶּטִי, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם קָשְׁמִיר וְהַמִּצְטַיֵּן לֹא רַק בְּצִבְעוֹנִיּוּתוֹ אֶלָּא בְּעִקָּר בְּרַכּוּת קְפָלָיו וּבְצִיּוּרָיו הַמְשֻׁנִּים, כִּסָּה אֵת פֶּתַח הַמְּעָרָה. שׁוּרוֹת כְּפוּלוֹת שֶׁל חַיָּלִים אֲשֶׁר תִּלְבָּשְׁתָּם כְּתִלְבּשֶׁת הַחַיָּלִים שֶׁהֱבִיאוּנִי לְכָאן, הִקִּיפוּ אֶת הַמְּעָרָה.

רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר פָּסַק פָּסוּק לִשְׁנֵי הַזְּקִיפִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ עַל סַף הַמְּעָרָה, הֵרִים אֶת מָסַךְ הָאֵטוּן, הִכְנִיסַנִי לְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְהוֹרִיד אַחֲרַי אֶת הַמָּסָךְ.

מְנוֹרַת נְחשֶׁת מְחֻמֶּשֶׁת קַרְנַיִם נִשְׁתַּלְשְׁלָה מִן הַכִּפָּה וְשָׁפְכָה אוֹר מְהַבְהֵב עַל הַקִּירוֹת הָאֲפוֹרִים שֶׁל הַמְּעָרָה.

בֵּין שְׁנֵי טוּרֵי הַחַיָּלִים הַמּוּלָטִיִּים רָאִיתִי אָדָם כְּהֵה עוֹר יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי סְדָן גָּדוֹל שֶׁל עֵץ אָדֹם שֶׁמַּחֲצִיתוֹ מְכֻסָּה שָׁטִיחַ עָשׂוּי נוֹצוֹת תֻּכִּים. הוּא הָיָה מִשֵׁבֶט הַסַּקְטְרָסִים, הַנִּבְדָּל מִן הַכּוּשִׁים בְּצֶבַע עוֹרוֹ הֶבְדֵּל כִּמְעַט בִּלְתִּי נִכָּר. תִּלְבָּשְׁתּוֹ הָיְתָה מְגֹחֶכֶת מְאֹד. הוּא הָיָה חָגוּר אֵזוֹר נִפְלָא עָשׂוּי מֶשִׁי טָווּי וְעַל גַּבֵּי הַחֲגוֹרָה צְלָב שֶׁל לוּדְבִיק הַקָּדוֹשׁ. בְּטַבּוּר הַבֶּטֶן הִדְּקָה חֲגוֹרָתוֹ אֶת מִכְנָסָיו הַקְּצָרִים הָעֲשׂוּיִים בַּד כָּחֹל עָבֶה, הוּא הָיָה לָבוּשׁ בֶּגֶד קָנִיפַס לָבָן וְקָצָר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַד הַחֲגוֹרָה.

לְרַגְלָיו מַגָּפַיִם אֲפוֹרִים, לְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת עֲגֻלָּה מְקֻשֶׁטֶת שׁוֹשָׁן אָדֹם וְלִכְתֵפָיו כְּתֵפוֹת, אַחַת עֲשׂוּיָה זָהָב וּבָהּ שְׁנֵי כּוֹכְבֵי כֶּסֶף שֶׁל גֶּנֶרַל-מָיוֹר, שְׁנִיָּה עֲשׂוּיָה צֶמֶר צָהֹב וּבָהּ שְׁנֵי כּוֹכְבֵי נְחשֶׁת כַּנִּרְאֶה טַבְּעוֹת הַדָּרְבָנִים שֶׁנִּדְבְּקוּ לַכִּתְפָּה כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת חִנָּהּ שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לַחֲבֶרְתָּהּ הַמַּבְהִיקָה. הַכְּתֵפוֹת נִקְשְׁרוּ אֶל חָזֵהוּ בִּפְתִילִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. עַל גַּבֵּי הַשָּׁטִיחַ הֶעָשׂוּי נוֹצוֹת הָיוּ מֻנָּחִים חֶרֶב וְאֶקְדֹּחִים מְמֻלָּאִים.

וּמֵאֲחוֹרָיו עָמְדוּ קְפוּאִים וּמַחֲרִישִׁים שְׁנֵי יְלָדִים לְבוּשִׁים מִכְנְסֵי עֲבָדִים, כָּל אֶחָד הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ מְנִיפָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת אַוָּז, יְלָדִים עֲבָדִים אֵלֶּה הָיוּ מִבְּנֵי הַלְּבָנִים.

מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁל הַסְּדָן הָיוּ מֻנָּחִים שְׁנֵי כָּרֵי קְטִיפָה כְּעֵין הַפְּטָל, שֶׁנִּגְנְבוּ, כַּנִּרְאֶה, מֵאַלִמֵימָר אֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת.

עַל הַכַּר שֶׁמִּיָּמִין, יָשַׁב הַקּוֹסֵם שֶׁהִצִּילַנִי מִידֵי הַמְכַשֵּׁפוֹת. הוּא יָשַׁב שָׁפוּף וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַמַּקֵּל, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אֱלִיל-חַרְסִינָה בְּפַגּוֹדָה סִינִית, רַק עֵינָיו נוֹצְצוּ מִבַּעַד לְחוֹרֵי צְעִיפוֹ. הוּא לֹא גָרַע מִמֶּנִּי אֶת עֵינָיו הַלּוֹהֲטוֹת.

מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמַּנְהִיג הִתְנוֹסְסוּ צִבּוּרֵי דְגָלִים, נִסִּים, וְכָל מִינֵי צִיּוּנִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הִכַּרְתִּי דֶגֶל לָבָן עִם צִיּוּרֵי חֲבַצָּלוֹת דֶּגֶל בֶּן שְׁלשֶׁת הַצְּבָעִים וְדֶגֶל סְפָרַד. שְׁאָר הַדְּגָלִים הָיוּ פַנְטַסְתִּיִּים וּבְתוֹכָם הִתְנוֹסֵס נֵס שָׁחוֹר.

עֵינִי נִמְשְׁכָה אַחֲרֵי אַחַד הַחֲפָצִים שֶׁעָמַד בְּעָמְקָהּ שֶׁל הַמְּעָרָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמַּנְהִיג. זוֹ הָיְתָה תְּמוּנַת הַמּוּלָט אוֹרְזֶ’ה הַמּוֹרֵד, שֶׁאִפְּנַיּהוּ לִפְנֵי שָׁנָה בְּקָף יַחַד עִם חֲבֵרוֹ יַ’ן בַּטִיסְט שַׁלַּן, וְעֶשְׂרִים כּוּשִׁים וּמוּלָטִים. בִּתְמוּנָה זוֹ תֹּאַר אוֹרְזֶ’ה, בְּנוֹ שֶׁל הַקַצָּב מִקָּף, בְּצוּרָה שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו: בֶּגֶד שְׂרָד שֶׁל שַׂר צָבָא, צְלָב שֶׁל לוּדְבִיק הַקָּדוֹשׁ וְ“אוֹת הָאַרְיֵה” שֶׁקָּנָה בְּאֵרָפָּה מִידֵי הַנָּסִיךְ אִישׁ לִימְבּוּרְג.

מַנְהִיג פַּדָּסַקַטְרָה שֶׁעָמַדְתִּי לְפָנָיו הָיָה בַּעַל קוֹמָה בֵּינוֹנִית. פַּרְצוּפוֹ הַמְכֹעָר הֵפִיק עָרִיצוּת בְּלוּלָה בְּעַרְמוּמִיּוּת. הוּא רָמַז לִי שֶׁאֶגַּשׁ אֵלָיו וְהִסְתַּכֵּל בִּי כַּמָּה רְגָעִים בְּלִי דַבֵּר דָּבָר. לְבַסּוֹף הִתְפָּרֵץ בִּצְחוֹק כִּצְבוֹעַ וְאָמַר: “אֲנִי בִּיאָסוֹ!”

הַשֵּׁם לֹא הִפְתִּיעַנִי, חִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁשְּמַעְתִּיו יוֹצֵא מְפֹרָשׁ מִפִּיו שֶׁל אָדָם זֶה אַגַּב צְחוֹק אַכְזָרִי נִזְדַּעַזְעוּ כָּל קְרָבַי. וְאוּלָם פָּנַי הָיוּ שְׁקֵטִים וְגֵאִים וְלֹא עָנִיתִי דָבָר.

“וּבְכֵן,” אָמַר בְּצָרְפַתִּית רְצוּצָה, “הַאִם כְּבָר הוֹשִׁיבוּךָ עַל יָתֵד, כִּי אֵינְךָ יָכֹל לָכֹף אֶת גַּבְּךָ בִּפְנֵי יַ’ן בִּיאָסוֹ, הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שֶׁל הָאֲרָצוֹת הַמְשֻׁעְבָּדוֹת וְהַגֶּנֶרַל-מָיוֹר שֶׁל צִבְאוֹת הוֹד מַעֲלָתוֹ הַקַּתּוֹלִי.”

טַכְסִיס הָיָה זֶה לְמַנְהִיגֵי הַמֶּרֶד לְהַכְרִיז שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּשֵׁם מֶלֶךְ צָרְפַת אוֹ לְטוֹבַת הַמַּהְפֵּכָה, וּפְעָמִים גַּם לְטוֹבַת מֶלֶךְ סְפָרַד.

שִׁלַּבְתִּי אֶת יָדַי עַל חָזִי וְזָקַפְתִּי בּוֹ אֶת עֵינַי. הוּא הִתְפָּרֵץ שׁוּב בִּצְחוֹק, נִרְאֶה שֶׁזֶּה הָיָה אֶצְלוֹ הֶרְגֵּל. “הָהּ, הָהּ, וַדַּאי גִּבּוֹר חַיִל אַתָּה! וּבְכֵן שְׁמָעֵנִי” אַתָּה קְרֵאוֹל?"

“לֹא!” אָמַרְתִּי לוֹ, “אֲנִי צָרְפַתִּי!” דְּבָרַי הַנִּמְרָצִים הִזְעִיפוּ אֶת גַּבּוֹת עֵינָיו. הוּא הִמְשִׁיךְ בְּחִיּוּךְ: “טוֹב! מִבְּגָדֶיךָ נִכָּר שֶׁאוֹפִיצֵר אַתָּה. בֶּן כַּמָּה אָתָּה?”

“בֶּן עֶשְׂרִים!” “מָתַי מָלְאוּ לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה?” שְׁאֵלָה זוֹ עוֹרְרָה בִּי זִכְרוֹנוֹת עֲצוּבִים וְרֶגַע שָׁקַעְתִּי בְּהִרְהוּרִים. הוּא שָׁאַל שֵׁנִית:

“מָתַי מָלְאוּ לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה?”

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: “בַּיּוֹם שֶׁתָּלוּ בּוֹ אֶת חֲבֵרְךָ לֵאוֹגְרִי.” פָּנָיו נִתְעַוְּתוּ בְּכַעַס, וְהוּא חִיֵּךְ שׁוּב. אַךְ מִיָּד כָּבַשׁ אֶת עַצְמוֹ.

“אֶת לֵאוֹגְרִי תָּלוּ לִפְנֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה יָמִים,”אָמַר הַמַּנְהִיג, “הַיּוֹם תֹּאמַר לוֹ, הַצָּרְפַתִּי, בִּשְׁמִי, כִּי חָיִיתָ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים. רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתִּחְיֶה עוֹד יוֹם אֶחָד, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְסַפֵּר לוֹ אֶת מַהֲלַךְ הָעִנְיָנִים בַּמִּלְחָמָה לְשִׁחְרוּר אֶחָיו, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְסַפֵּר לוֹ אֵת אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּדִירָתוֹ שֶׁל יַ’ן בִּיאָסוֹ, הַגֶּנֶרַל-מָיוֹר, וְאֶת גֹּדֶל שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַגֶּנֶרַלִיסִימוּס עַל צְבָא הַמֶּלֶךְ.”

יַ’ן פְרַנְסוּאַ, שֶׁקָּרָא אֶת עַצְמוֹ בְּשֵׁם גֶּנֶרַל-אַדְמִירַל שֶׁל צָרְפַת, וַחֲבֵרוֹ בִּיאָסוֹ כִּנּוּ בְּשֵׁם זֶה אֶת הָאֲסַפְסוּף שֶׁלָּהֶם מִקֶּרֶב הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים הַמּוֹרְדִים.

הוּא צִוָּה לְהוֹשִׁיבֵנִי בֵּין שְׁנֵי שׁוֹמְרִים בְּפִנַּת הַמְּעָרָה, נָתַן אוֹת לַכּוּשִׁים הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי שָׁלִישִׁים וְאָמַר:

"הַזְעִיקוּ אֶת הָעָם, סַדְּרוּ אֶת הַצָּבָא עַל יַד

בֵּיתִי וְנַעֲרֹךְ לָהֶם מִפְקָד. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן," אָמַר בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַקּוֹסֵם, “לְבַשׁ נָא אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה וַעֲרֹךְ לָנוּ טֶקֶס קָדוֹשׁ, לָנוּ וּלְחֵילֵנוּ.” הַקּוֹסֵם קָם, הִשְׁתַּחֲוָה לְבִיאָסוֹ וְלָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ כַּמָּה מִלִּים, אַךְ הַמַּנְהִיג שִׁסַּע אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם וְנִמְרָץ:

סֵנְיוֹר הַכֹּהֵן, הֶאָמַרְתָּ כִּי אֵין לְךָ מִזְבֵּחַ?

וּמַה פֶּלֶא בַּדָּבָר הֲרֵי בֶּהָרִים אָנוּ נְטוּשִׁים, וְאוּלָם כְּלוּם חָשׁוּב הַדָּבָר? וְכִי מֵאֵימָתַי זָקוּק הָאֱלֹהִים לְבֵית מִקְדָּשׁ מְפֹאָר, לְמִזְבֵּחַ הַמְקֻשָּׁט בְּזָהָב וּבַעֲדִי עֲדָיִים. גִּדְעוֹן וַאֲחֵרִים כָּמוֹהוּ הִתְפַּלְלוּ לֵאלֹהִים לִפְנֵי גַל אֲבָנִים. יַעֲשֶׂה נָא גַם הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ כָּךְ, רַק אֵת הַתְּפִלָּה הַיּוֹצֵאת מִן הַלֵּב יִדְרשׁ הָאֱלֹהִים. הִנֵּה אָמַרְתָּ, כִּי אֵין לְךָ מִזְבֵּחַ, וּכְלוּם אִי אֶפְשָׁר לְךָ לַעֲשׂוֹת מִזְבֵּחַ מִתֵּבַת דְּיוּבּוֹיסוֹן?

הַצָּעַת בִּיאָסוֹ נִתְקְַּיָמה תֵּכֶף וּמִיָּד.

כְּהֶרֶף עַיִן הִתְקִינוּ אֶת הַמְּעָרָה לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, הֵבִיאוּ אֶת הַתֵּבָה וְאֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁגָּנְבוּ מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבְּאִי הַתַּנִּינִים, אֲשֶׁר שָׁם אֵרַסְתִּי לִי אֶת מַרְיָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁמָיִם.

מִתֵּבַת הַסֻּכָּר הַגְּנוּבָה בָּנוּ בִּימָה, כִּסּוּהָ סָדִין לָבָן בִּמְקוֹם תַּכְרִיךְ וּמֵעַל הַדְּפָנוֹת נִרְאֲתָה הַכְּתֹבֶת:

“דְּיוּבּוֹיסוֹן אֶת שֻׁתָּפָיו, בְּנַנְט” – – –

כְּשֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ עַל הַסָּדִין, רָאָה הַקּוֹסֵם כִּי אֵין צְלָב. מֶה עָשָׂה? שָׁלַף מֵחֲגוֹרָתוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן, שֶׁהַנִּצָּב שֶׁלּוֹ עָשׂוּי שְׁתִי וָעֵרֶב, וְנָעַץ אוֹתוֹ בַּתֵּבָה. הוּא לֹא הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת כִּפָּתוֹ וְאֶת צְעִיפוֹ, לָבַשׁ עַל גַּבּוֹ וְעַל חָזֵהוּ הֶחָשׂוּף אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה שֶׁגָּנַב מֵאֵת הַכֹּמֶר בְּאִי הַתַּנִּינִים, פָּתַח אֶת סֵפֶר הַתְּפִלּוֹת בִּכְרִיכַת הַכֶּסֶף, שֶׁבּוֹ קָרְאוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת בִּשְׁעַת טֶקֶס כְּלוּלוֹתַי, פָּנָה אֶל בִּיאָסוֹ, שֶׁמּוֹשָׁבוֹ עָמַד מַהֲלַךְ כַּמָּה פְּסִיעוֹת מֵהַזֶּבַח, הֶחֱוָה קִדָּה לְאוֹת, כִּי הוּא מוּכָן.

הַמַּנְהִיג נָתַן אוֹת, וּמָסַךְ הָאֵטוּן הוּרַם, לְנֵגֶד עֵינֵינוּ הוֹפִיעַ צָבָא שָׁחוֹר עָרוּךְ בְּרִבּוּעַ צָפוּף לְיַד פֶּתַח הַמְּעָרָה. בִּיאָסוֹ הֵסִיר אֶת מִגְבַּעְתּוֹ הָעֲגֻלָּה וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו עַל יַד הַמִּזְבֵחַ.

“כִּרְעוּ בֶּרֶךְ!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּקוֹל רָם. “כִּרְעוּ בֶּרֶךְ!” חָזְרוּ אַחֲרָיו שָׂרֵי כָּל הַפְּלֻגּוֹת. נִשְׁמַע קוֹל תֻּפִּים וְכָל הַחַיָּלִים כָּרְעוּ בֶּרֶךְ. וְרַק אֲנִי עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי וְלֹא נַעְתִּי וְלֹא זַעְתִּי. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִּי בְּחָשְׁבִי עַל חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ מִתְכּוֹנְנִים לַעֲשׂוֹת לְעֵינַי, אַךְ הַמּוּלָטִים הַגְּבַרְתָּנִים אֲשֶׁר שָׁמְרוּ עָלַי מָשְׁכוּ מִתַּחְתַּי אֶת מוֹשָׁבִי, דְּחָפוּנִי בְּגַבִּי וַאֲנִי נָפַלְתִּי עַל בִּרְכַּי עִם כָּל הַקָּהָל וְהֻכְרַחְתִּי לְהִתְחַפֵּשׂ כְּנוֹתֵן כָּבוֹד לַעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ זוֹ.

הַקּוֹסֵם הִתְחִיל לַעֲרֹךְ אֶת הַתְּפִלָּה בְּהַדְרַת כָּבוֹד. נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַלְּבָנִים מִלְּאוּ אֶת תַּפְקִידֵי הַשַּׁמָּשׁ וְהַחַזָּן.

הַמּוֹרְדִים עָמְדוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם וְהִבִּיטוּ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ לְטֶקֶס זֶה. בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה הֵרִים הַקּוֹסֵם חֹמֶר-חוֹתָם מְקֻדָּשׁ, הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַצָּבָא וְקָרָא בְּזַ’רְגוֹן קְרֵאוֹלִי:

“כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱלֹהִים. הִנֵּהוּ! הַלְּבָנִים הָרְגוּ אוֹתוֹ! הִרְגוּ אֶת הַלְּבָנִים!”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּקוֹל רָם, אֲשֶׁר שְׁמַעְתִּיו פַּעַם, נָהַם כָּל הַקָּהָל נַהַם אַדִּיר. הַכּוּשִׁים הֵנִיפוּ אֶת כְּלֵי זֵינָם, וְבִּיאָסוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ צָרִיךְ הָיָה לְסוֹכֵךְ עָלַי כְּדֵי לְהַצִּילֵנִי מִמָּוֶת.

עַתָּה הֲבִינוֹתִי, כַּמָּה מַעֲשֵׂי גְבוּרָה וְעָרִיצוּת עֲלוּלִים לַעֲשׂוֹת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁהַפִּגְיוֹן מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם צְלָב וּמֹחָם מְהִיר-הִתְלַהֲבוּת, הַמֻּשְׁפָּע עַל נְקַלָּה מִכָּל רשֶׁם.


כט    🔗

כְּכַלּוֹתוֹ אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, הָפַךְ הַקּוֹסֵם אֶת פָּנָיו אֶל בִּיאָסוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁל כָּבוֹד.

הַמַּנְהִיג קָם, פָּנָה אֵלַי וְאָמַר בְּצָרְפַתִּית: “מַאֲשִׁימִים אוֹתָנוּ, שֶׁאֵין לָנוּ דָת. הֲרוֹאֶה אַתָּה כִּי עֲלִילָה הִיא, הֲרוֹאֶה אַתָּה, כִּי אָנוּ קַתּוֹלִים טוֹבִים.”

וְלֹא הֲבִינוֹתִי אִם בְּהִתּוּל דִבֵּר אֵלַי הַכּוּשִׁי הַזֶּה אוֹ בְּתָם לֵבָב. אַחַר כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא כְּלִי-זְכוּכִית מָלֵא גַרְעִינֵי תִּירָס שְׁחוֹרִים וְזָרַק לְשָׁם כַּמָּה גַרְעִינֵי תִּירָס לָבָן. אַחַר כָּךְ הֵרִים אֶת הַכְּלִי מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה לְעֵינֵי כָּל הַצָּבָא וְאָמַר:

“אַחַי, אַתֶּם הַתִּירָס הַשָּׁחוֹר, וְשׂוֹנְאֵיכֶם הַתִּירָס הַלָּבָן!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיעַ אֶת הַכְּלִי. וּכְשֶׁנִּטְרְפוּ הַגַּרְעִינִים הַלְּבָנִים וְנִטְמְעוּ בֵּין הַשְּׁחוֹרִים, קָרָא הַכּוּשִׁי בְּקוֹל נִלְהָב וּבְפָנִים חוֹגְגִים.

“הֲרוֹאִים אַתֶּם, מָה הֵם הַלְּבָנִים לְעֻמַּתְכֶם וּמַה כֹּחָם?” לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַמַּנְהִיג נִשְׁמַע קוֹל תְּרוּעָה, וְהֵד הָרִים עָנָה לָהֶם. בִּיאָסוֹ הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן צָרְפַתִּית רְצוּצָה וּבְלוּלָה בִּפְסוּקִים קְרֵאוֹלִיִּים וּסְפַרְדִים:

“חָלְפוּ יְמֵי הַהַכְנָעָה. סַבְלָנִים הָיִינוּ כְּאֵילִים,שֶׁאֶת צַמְרָם מַשְׁוִים הַלְּבָנִים לְשַׂעֲרוֹתֵינוּ. עַכְשָׁו נִהְיֶה אַכְזָרִים כְּפַנְתֵּרִים וְיָגוּאָרִים מֵהָאֲרָצוֹת שֶׁמִּשָּׁם לֻקַּחְנוּ בִּזְרוֹעַ. יֵשׁ רַק כֹּחַ אֶחָד שֶׁבּוֹ יַשִּׂיג הָאָדָם אֶת זְכֻיּוֹתָיו: כָּל הַתַּקִּיף גּוֹבֵר! הֵם בָּאוּ… הֵם בָּאוּ, אוֹיְבֵי תְּחִיַּת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת, הַלְּבָנִים הַלָּלוּ, הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, הַנַּטָּעִים, הַסּוֹחֲרִים, צְפִיעֵי הַשָּׂטָן, הֵם בָּאוּ הֵנָּה מְזֻיָּנִים בְּחֻצְפָּה. הֵם בָּאוּ הַגַּאַוְתָּנִים מְקֻשָּׁטִים בְּרוֹבִים, צִיצִיּוֹת לְכוֹבָעָם, לְבוּשִׁים בִּגְדֵי תִּפְאֶרֶת וּבָזוּ לָנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהִנְנוּ שְׁחוֹרִים וַעֲרֻמִּים. בְּגַאֲוָתָם חָשְׁבוּ כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדָם לַהֲפִיצֵנוּ לְכָל רוּחַ כְּנוֹצוֹת הַטַּוָּס הָאֵלֶּה שֶׁמְּפִיצִים אֵת הֶעָרוֹב הַשָּׁחוֹר שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים וְהַיַּבְחוּשִׁים.”

בְּכַלּוֹתוֹ אֶת הַהַשְׁוָאָה הַזֹּאת הוֹצִיא מִידֵי אַחַד הָעֲבָדִים הַלְּבָנִים אֶת הַמְּנִיפָה וְהִתְחִיל מְנַפְנֵף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ בְּהַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְאַחַר כָּךְ פָּתַח שׁוּב. “וְאוּלָם, אַחַי, צְבָאֵנוּ הִתְפָּרֵץ עֲלֵיהֶם כְּהִתְפָּרֵץ עֲדַת עוֹרְבִים עַל פְּגָרִים. הֵם נָפְלוּ לְבוּשֵׁי בִּגְדֵי חַג שְׁדוּדִים מֵהַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הִכּוּ בָּהֶם יָדַים שְׁחוֹרוֹת שֶׁנֶּחְשְׁבוּ בְּעֵינֵיהֶם לְרָפוֹת. הֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי הָעֵץ הַטּוֹב יוֹסִיף כֹּחַ לְאַחַר שֶׁתּוּסַר קְלִפָּתוֹ. עַכְשָׁו חִיל וָרַעַד יֹאחֲזוּ אֵת הֶעָרִיצִים הַשְּׂנוּאִים. עַתָּה נָפַל עֲלֵיהֶם הַפָּחַד.”

לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַמַּנְהִיג הֵרִיעַ הֶהָמוֹן תְּרוּעַת שִׂמְחָה וְצָהֳלָה, וְכָל הָאֲסַפְסוּף קָרָא:

“נָפַל עֲלֵיהֶם הַפָּחַד!”

" נָפַל עֲלֵיהֶם הַפָּחַד!"

" נָפַל עֲלֵיהֶם הַפָּחַד!"

“שִׁמְעוּ נָא הַקְּרֵאוֹלִים וְהַמּוּלָטִים,” הוֹסִיף בִּיאָסוֹ, "נָקָם וּדְרוֹר! אַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַקְּסָמִים שֶׁל הַשֵּׁדִים הַלְּבָנִים. אֲבוֹתֵיכֶם נִמְצָאִים בְּשׁוּרוֹתֵיהֶם, אֲבָל אִמּוֹתֵיכֶם בְּשׁוּרוֹתֵינוּ. הָהּ, אֲחֵי נַפְשִׁי, הֵם לֹא הִתְנַהֲגוּ עִמָּכֶם כְּאָבוֹת, אֶלָּא כִּנְגִידִים וּמְצַוִּים. עֲבָדִים הֲיִיתֶם כַּכּוּשִׁים! בְּשָׁעָה שֶׁגּוּפְכֶם צְרוּב הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מְכֻסֶּה בְּסִנָּר קַל, שֶׁלֹּא סָכַךְ אֶת בְּשַׂרְכֶם מִפְּנֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֲטוֹת, הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הַבַּרְבָּרִים מְהַלְּכִים בְּהַדְרַת כָּבוֹד לְבוּשִׁים סוֹמְבְּרֶרוֹ רַחֲבֵי שׁוּלַיִם, בִּגְדֵי נַנְק בִּימֵי הַעֲבוֹדָה וּבִגְדֵי מֶשִׁי אוֹ קְטִיפָה בִּימֵי חָג. קַלְלוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, כִּי אֵין לֵב בְּקִרְבָּם, וְאוּלָם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֵׁר נָתַן לָנוּ אֱלֹהִים אוֹסְרִים עָלֵינוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל יַהֲרֹג אִישׁ אֶת אָבִיו בְּעֶצֶם יָדָיו. וְאוּלָם אִם תִּפְגְּשׁוּהוּ בְּמַעַרְכוֹת הָאוֹיֵב, מִי זֶה, יְדִידַי, יִמְנַע אֶתְכֶם מִקְּרֹא אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

“הֲרֹג נָא אֶת אָבִי וְהָרַגְתִּי אֶת אָבִיךָ!” “נָקָם, חַיָּלֵי הַמֶּלֶךְ!” הוֹסִיף בִּיאָסוֹ, “חֹפֶשׁ וּדְרוֹר לַכֹּל! הַקְּרִיאָה הַזֹּאת מְעוֹרֶרֶת הֵד בְּלֵב כָּל יוֹשְׁבֵי הָאִיִּים! הִיא נִשְׁמְעָה לָרִאשׁוֹנָה בְּסַן דּוֹמִינְגוֹ וְעַתָּה תְּעוֹרֵר אֶת טַבַּיָּה וְאֶת קֻבָּה. אֶת דִּגְלֵנוּ הֵנִיף מַנְהִיג אֲשֶׁר הִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ עֶשְרִים וַחֲמִשָּׁה כּוּשִׁים מָרוֹנִים בָּ”הָר הַכָּחֹל“, הֲלֹא הוּא הַכּוּשִׁי מִיַּ’מַּיְקָה בּוּקְמַן. פְּעֻלָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה נָחֲלָה נִצָּחוֹן! נֵלֵךְ נָא בִּדְרָכָיו הַנִּכְבָּדוֹת! בְּיָד אַחַת נַחֲזִיק אֲבוּקָה וּבַשְּׁנִיָּה גַרְזֶן! אַל תָּחוּס עֵינְכֶם וְאַל יַחֲמֹל לִבְּכֶם עַל הַנַּטָּעִים הַלְּבָנִים. נִשְׁחַט אֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם! נַחֲרִיב אֶת מַטָּעֵיהֶם! עֵץ אֶחָד בַּל יִשָּׁאֵר לִפְלֵטָה בַּאֲחֻזּוֹתֵיהֶם, מִשָּׁרְשׁוֹ יֵעָקֵר! אֶת כָּל הָאָרֶץ נַהֲפֹךְ עַל פִּיהָ וּבָלְעָה אֶת הַלְּבָנִים אֶחָד אֶחָד. הִתְאַזְּרוּ עֹז, רֵעַי וְאֶחָי! הִנֵּה נֵצֵא לַקְּרָב לְהַשְׁמִיד וּלְהַאֲבִיד. אוֹ נְנַצַּח אוֹ נָמוּת! אִם נְנַצַּח יַגִּיעַ תּוֵֹרנּו לְהִתְעַלֵּס בְּכָל תַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, וְאִם נָמוּת, נַעֲלֶה הַשַּׁמַיְמָה, מְקוֹם שָׁם מְחַכִּים לָנוּ הַקְּדוֹשִׁים, לְגַן-עֵדֶן, מְקוֹם שָׁם יְקַבֵּל כָּל גִּבּוֹר חַיִל שְׁתֵּי מָנוֹת יֵין-שָׂרָף וּפְיַסְטֶר לְיוֹם.”

הַדְּרָשָׁה הַצְּבָאִית הַזֹּאת, הַנִּרְאֵית לָכֶם, רַבּוֹתַי, מְגֹחֶכֶת מְאֹד, פָּעֲלָה עַל הַמּוֹרְדִים פְּעֻלָּה מַפְלִיאָה. כִּי הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר: הַפַּנְטוֹמִימָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל בִּיאָסוֹ, קוֹלוֹ הַנִּלְהָב, חִיּוּכוֹ הַמּוּזָר הָיוּ מוֹסִיפִים לִדְבָרָיו

עֹז בִּלְתִּי מוּבָן, לִוְיַת חֵן וָקֶסֶם. הוּא הָיָה מְדַקְלֵם אֶת נְאוּמוֹ וּמַכְנִיס פַּעַם בְּפַעַם פְּרָטִים וּפְרָטֵי פְּרָטִים לְגָרוֹת אֶת יִצְרָם וְאֶת חִשְׁקָם שֶׁל הַמּוֹרְדִים. וָאֳמָנוּת זוֹ הוֹסִיפָה לִוְיַת כֹּחַ לְתִפְאֶרֶת נְאוּמוֹ אֲשֶׁר הֻתְאַם לִקְהַל שׁוֹמְעָיו.

וְעַל כֵּן לֹא אֲתָאֵר לִפְנֵיכֶם אֶת הַהִתְלַהֲבוּת הַקּוֹדֶרֶת אֲשֶׁר הִקִּיפָה אֶת צְבָא הַמּוֹרְדִים לְאַחַר דְּרִישָׁתוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ. זוֹ הָיְתָה תִּזְמֹרֶת פְּרוּעָה שֶׁל צְעָקוֹת, נְאָקוֹת וּצְרִיחוֹת. אֵלֶה חָבְטוּ עַל חֲזֵיהֶם, וְאֵלֶּה קִשְׁקְשׁוּ בְּחַרְבוֹתֵיהֶם וּבְאַלּוֹתֵיהֶם וְאֵלֶּה כָּרְעוּ בֶּרֶךְ אוֹ נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה וְקָפְאוּ מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת וּדְבֵקוּת.

הַכּוּשִׁיּוֹת הִתְגּוֹדְדוּ וְשָׂרְטוּ אֶת שְׁדֵיהֶן וִידֵיהֶן בְּעַצְמוֹת דָּגִים שֶׁהָיוּ לָהֵן לְמַסְרֵקוֹת. נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת רוֹבִים, צְלִילֵי גִתִּיּוֹת, תַּמְתַּמִים, תֻּפִּים וּבַלָּפָה. זוֹ הָיְתָה אַנְדְּרוֹלָמוּסְיָה נוֹרָאָה.

בִּיאָסוֹ נָתַן אוֹת בְּיָדוֹ, וּכְמוֹ עַל פִּי קֶסֶם קָם הָרַעַשׁ לִדְמָמָה אִישׁ אִישׁ מִן הַכּוּשִׁים חָזַר לִמְקוֹמוֹ.

מִשְׁמַעַת זוֹ, שֶׁכָּפָה בִּיאָסוֹ עַל אֲנָשִׁים כְּעֶרְכּוֹ רַק בְּכֹחַ רְצוֹנוֹ וְרַעְיוֹנוֹ, הִדְהִימַתְנִי וְהִלְהִיבַתְנִי מְאֹד. כָּל הַחַיָּלִים בִּצְבָא הַמֶּרֶד הָיוּ מְהַלְּכִים וּמְדַבְּרִים עַל פִּי מִצְוַת מַנְהִיגָם, וְהָיוּ מְשׁוּלִים לִמְנַעַנְעֵי פְּסַנְתֵּר הַנַּעֲנִים לְאֶצְבְּעוֹת הַמְנַגֵּן.


ל    🔗

וְהִנֵּה נִמְשַׁךְ לִבִּי אַחֲרֵי מַחֲזֶה אַחֵר, מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים וּקְסָמִים – הֲלֹא הִיא חֲבִישַׁת הַפְּצוּעִים.

הַקּוֹסֵם, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא בַּצָּבָא תַּפְקִיד כָּפוּל: רוֹפֵא הַגּוּף וְרוֹפֵא הַנֶּפֶשׁ, – הִתְחִיל בּוֹדֵק אֶת הַחוֹלִים. הוּא פָּשַׁט מֵעָלָיו אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻוָּנה, צִוָּה לְהַעֲמִיד עַל יָדוֹ אַרְגָּז גָּדוֹל עָשׂוּי תָּאִים-תָּאִים וּבוֹ מַכְשִׁירָיו וְסַמְמָנָיו.

בַּמַּכְשִׁירִים הַחִירוּרְגִיִּים הִשְׁתַּמֵּשׁ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת; רַק הָאִזְמֵל הֶעָשׂוּי עַצְמוֹת דָּגִים הָיָה מַקִּיז דָּם בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה. בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בְּמֶלְקָחַיִם(בִּמְקוֹם צְבָת הָרוֹפְאִים( וּבְסַכִּין (בִּמְקוֹם אִזְמֵל) הָיוּ נוּעוֹתָיו בִּלְתִּי זְרִיזוֹת. עַל פִּי רֹב הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמַתַּן עֵצָה לְבַשֵּׁל נָזִיד מִתַּפּוּחֵי-זָהָב הַגְּדֵלִים בַּיַּעַר, לִשְׁתּוֹת שִׁקּוּי שֶׁל מִיץ-עֵשֶׂב יָדוּעַ אוֹ לִלְגֹּם מְעַט מִיֵּין שְׂרָף הַסֻּכָּר. וְזֶהוּ סַם הָרְפוּאָה הֶחָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר וְהַבָּדוּק לְדַעְתּוֹ בְּיוֹתֵר. שָׁלשׁ כּוֹסוֹת יַיִן אָדֹם בָּלוּל בְּאַבְקַת אֱגוֹז הַמּוּסְקַט וּבְחֶלְמוֹן בֵּיצָה. גַּם הָאֱגֹוז גַּם הַבֵּיצָה הָיוּ קְלוּיִים בְּאֵפֶר. הוּא הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְפוּאָה זוֹ לְכָל פֶּצַע וּלְכָל מַחֲלָה.

הֲלֹא תָּבִינוּ, כִּי רְפוּאָתוֹ הָיְתָה מְגֹחֶכֶת כִּכְהֻנָּתוֹ. צָרִיךְ לְשַׁעֵר, כִּי הַמִּקְרִים הַמְּעַטִּים שֶׁל רְפוּאָה עַל פִּי נֵס לֹא הִסְפִּיקוּ לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה בַּקּוֹסֵם אֲפִילוּ בְּלֵב הַכּוּשִׁים, אֶלָּא שֶׁהוּא צֵרֵף לְסַמְמָנָיו מַעֲשֵׂי תַּעְתּוּעִים וּלְהָטִים וְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל דִּמְיוֹנָם שֶׁל הַכּוּשִׁים מִקֹּצֶר יָדוֹ לְרַפֵּא אֶת חָלְיָם רְפוּאָה שֶׁל מַמָּשׁ.

לִפְעָמִים הָיָה מִסְתַּפֵּק בִּנְגִיעָה קַלָּה בִּמְקוֹם הַפֶּצַע וּבְאוֹתוֹת מִסְתּוֹרִין מְשֻׁנִּים עַד מְאֹד, בְּחָרִיצוּת רַבָּה הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׂרִידֵי הַהֲבָלִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּלֵב הַכּוּשִׁים מֵאֱמוּנָתָם הַקּוֹדֶמֶת וּמַכְנִיסָם לְתוֹךְ אֱמוּנָתָם הַחֲדָשָׁה – הַקַּתּוֹלִיוּת. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה: נוֹתֵן לְתוֹךְ הַפֶּצַע חַלּוּק אֶבֶן אֱלִילִי עָטוּף בִּכְתִיתִים, וְהַחוֹלֶה הָיָה סָבוּר כִּי לֹא הַכְּתִיתִים אֶלָּא חַלּוּק הָאֶבֶן רִפֵּא אוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ. וּכְשֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים לוֹ כִּי אַחַד הַפְּצוּעִים מֵת מִפְּצָעָיו וְאוּלַי מֵרְפוּאָתוֹ, הָיָה הַקּוֹסֵם עוֹנֶה בְּקוֹל חֲגִיגִי:

"כֵּן, יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ כִּי כֵן יִהְיֶה! הוּא הָיָה

בּוֹגֵד! בְּשָׁעָה שֶׁבֵּיתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָה בָּאֵשׁ, הִצִּיל הַמֵּת אֵת אַחַד הַלְּבָנִים. מוֹתוֹ הוּא עֹנֶשׁ מִשָּׁמָיִם." הֲמוֹן הַמּוֹרְדִים הַנִּדְהָם מָחָא כַּף, וְרֶגֶשׁ הַנָּקָם וְהַשִּׂנְאָה לָהֲטוּ בּוֹ בְּיֶתֶר עֹז. אַגַּב: הַמְתַעְתֵּעַ הַזֶּה הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַם רְפוּאָה שֶׁהִדְהִימַנִי: הוּא בָּדַק שָׁעָה אֲרֻכָּה אֶת הַפֶּצַע, חָבַשׁ אוֹתוֹ יָפֶה-יָפֶה, וְאַחַר כָּךְ עָלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאָמַר:" דָּבָר שֶׁל מַה-בְּכָךְ הוּא!"

וְאַחַר כָּךְ תָּלַשׁ מִסֵּדֶר-הַתְּפִלּוֹת שְׁלשָׁה-אַרְבָּעָה דַפִּים שְׂרָפָם בְּאֵשׁ הַנֵּרוֹת הַנְּעוּצִים בְּתוֹךְ הַפָּמוּטִים שֶׁנִּגְנְבוּ מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה בְּאִי הַתַּנִּינִים, שָׁפַךְ מְעַט אֵפֶר מֵהַנְּיָר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לְתוֹךְ כּוֹס יַיִן וְאָמַר לַפָּצוּעַ:

“שְׁתֵה וְרָפָא לָךְ!”

הַפָּצוּעַ הָיָה שׁוֹתֶה אֶת הַשִּׁקּוּי הַמֻּגָּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ גוֹרֵעַ אֶת עֵינָיו הַמְּפִיקוֹת אֱמוּנָה מֵעוֹשֵׂה הַלְּהָטִים הַפּוֹרֵשׂ עָלָיו אֶת יָדָיו כְּמִתְפַּלֵּל לְחַסְדֵי הַשָּׁמָיִם. וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל הַפָּצוּעַ בָּרְפוּאָה הוּא שֶׁעָמַד לוֹ לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ.


לא    🔗

אַחֲרֵי הַמַּחֲזֶה הַזֶּה רָאִיתִי מַחֲזֶה חָדָשׁ. וְשׁוּב: הַנֶּפֶשׁ הַפּוֹעֶלֶת הָעִקָּרִית הוּא הַקּוֹסֵם לְבוּשׁ הַצָּעִיף.

“הַאֲזִינוּ בְּנֵי אָדָם!” קָרָא הַקּוֹסֵם בְּקָפְצוֹ בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה עַל מִזְבַּח הָאֲרַעי. וּבְעָמְדוֹ נִרְאָה כְּיוֹשֵׁב שָׁפוּף וְרַגְלָיו מְכֻוָּצוֹת מִתַּחַת לְשִׂמְלָתוֹ הַצִּבְעוֹנִית.

“הַקְשִׁיבוּ, בְּנֵי אָדָם! הָאִישׁ הָרוֹצֶה לִקְרֹא מִסֵּפֶר הַגּוֹרָלוֹת אֶת הָאֱמֶת עַל חַיָּיו, יִקְרַב נָא אֵלַי וְהִגַּדְתִּי לוֹ עֲתִידוֹתָיו. כִּי לָמַדְתִּי אֶת חָכְמַת מִצְרָיִם.”

חִישׁ מַהֵר נָהַר אֵלָיו הֲמוֹן הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים. “גְּשׁוּ נָא אֶחָד, אֶחָד,” קָרָא הַקּוֹסֵם. קוֹלוֹ הֶעָמוּם שֶׁהָיָה לִפְעָמִים צַעֲקָנִי עוֹרֵר בְּלִבִּי זִכָּרוֹן מְעֻרְפָּל.

“חָלִילָה לָכֶם לָגֶשֶׁת יַחַד, פֶּן יַחְדָּו תֵּרְדוּ אֱלֵי קֶבֶר.” הֵם עָמְדוּ כְּמַסְמְרִים נְטוּעִים. פִּתְאֹם נִגַּשׁ אֶל בִּיאָסוֹ אִישׁ שֶׁצֶּבַע עוֹרוֹ כֵּהֶה, בִּגְדּוֹ וּמִכְנָסָיו לְבָנִים, וּלְרֹאשׁוֹ מַעֲטֵה-הוֹד כְּמִשְׁפַּט הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָעֲשִׁירִים. פָּנָיו הִבִּיעוּ צַעַר רָב.

“מַה קָרָה,” שָׁאַל הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס בְּלַחַשׁ, “מֶה הָיָה לְךָ, רִיגוֹ?” זֶה הָיָה אֶחָד מִמַּנְהִיגֵי הַמּוּלָטִים שֶׁנִּתְפַּרְסֵם אַחַר כָּךְ בְּשֵׁם הַגֶּנֶרַל רִיגוֹ. זֶה הָיָה אִישׁ עָרוּם וְאַכְזָר אֲשֶׁר הִסְתִּיר אֶת עַרְמוּמִיּוּתוֹ תַּחַת מַסְוֵה הַנְּדִיבוּת וְאֶת אַכְזְרִיּוּתוֹ תַּחַת מַסְוֵה הַצְּנִיעוּת. הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ.

“אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל,” אָמַר רִיגוֹ (הוּא דִבֵּר בְּלַחַשׁ, אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי עַל יַד בִּיאָסוֹ וְשָׁמַעְתִּי אֶת הַכֹּל), “שָׁם מֵעֵבֶר לַגְּבוּל בָּא רָץ מִיַּ’ן-פְרַנְסוּאַ, בּוּקְמַן נֶהֱרַג זֶה עַתָּה בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם דְּ’טוּזַר, וְהַלְּבָנִים, כַּנִּרְאֶה, עָרְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְהוֹקִיעוּהוּ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת הָעִיר.”

“וְלֹא יוֹתֵר?” שָׁאַל בִּיאָסוֹ, וּבְעֵינָיו נוֹצְצָה שִׂמְחָה מְסֻתֶּרֶת בִּרְאוֹתוֹ כִּי מִסְפַּר הַמַּנְהִיגִים הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת וְעַל יְדֵי כָּךְ הוֹלֵךְ עֶרְכּוֹ וָרָב. “וְעוֹד בְּשׂוֹרָה בְּפִי הָרָץ שֶׁל יַ’ן פְרַנְסוּאַ.” “טוֹב,” אָמַר בִּיאָסוֹ, “וְלָמָּה קָדְרוּ פָּנֶיךָ, רִיגוֹ יַקִּירִי?” “וְאוּלָם,” עָנָה רִיגוֹ, “הַאֵינְךָ חוֹשֶׁש, כִּי מוֹתוֹ שֶׁל בּוּקְמן יְעוֹרֵר מְבוּכָה בְּמַחֲנֶךָ?” “רִיגוֹ חֲבִיבִי, אֵינְךָ טִפֵּשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר תִּתְרָאֶה,” עָנָה לוֹ הַמַּנְהִיג, “הִנֵּה תִּרְאֶה, מִי הוּא וּמָה הוּא בִּיאָסוֹ, וְאוּלָם הִשְׁתַּדֵּל לִדְחוֹת כֵּדי רֶבַע שָׁעָה אֶת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ.” הוּא נִגַּשׁ אֶל הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע דָּבָר מִכָּל הַשִּׂיחָה הַזֹּאת וְהִתְכּוֹנֵן לְתַפְקִידוֹ: לְהַגִּיד עֲתִידוֹת. הוּא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת מֵאֵת הַכּוּשִׁים הַנִּדְהָמִים, בָּחַן הֵיטֵב כָּל קַו וְכָל תָּו בִּפְנֵיהֶם וּבִידֵיהֶם וְחִלֵּק לָהֶם אשֶׁר וָעשֶׁר, הַכֹּל לְפִי הַמַּטְבֵּעַ שֶׁזָּרַק כָּל כּוּשִׁי אֶל טַס הַכֶּסֶף הַצְפֻהֶּ זָהָב.

בִּיאָסוֹ לָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ כַּמָּה מִלִּים וְהַכּוּשִׁי הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת לְהָטִים עַל פִּי חָכְמַת הַפַּרְצוּף.

“הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע מִצְחוֹ בְּקַו הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ סִמָּן קָטֹן, מְשֻלָּשׁ אוֹ מְרֻבָּע, עָתִיד לְהִתְעַשֵּׁר בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה. וְהַסִּמָּן שֶׁצּוּרָתוֹ “S” מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא – אוֹת לְרָעָה הוּא. הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל מִצְחוֹ חָרוּת הָאוֹת הַזֶּה טָבֹעַ יִטְבַּע אִם לֹא יָנוּס מֵהַמָּיִם. הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ אַרְבָּעָה קַוִּים נִמְשָׁכִים מֵהַחֹטֶם וּמִתְכּוֹפְפִים שְׁנַיִם-שְׁנַיִם עַל הַמֵּצַח מֵעַל לְגַבּוֹת הָעֵינַיִם עָתִיד לִפֹּל בַּשְּׁבִי וּלְהִתְעַנּוֹת תַּחַת יְדֵי זָרִים.”

כָּאן הִפְסִיק הַקּוֹסֵם פִּתְאֹם אֶת דְּבָרָיו וְאַחַר הוֹסִיף בְּהַדְרַת כָּבוֹד וְאָמַר: “חֲבֵרַי! רָאִיתִי אֶת הָאוֹת הַזֶּה בּמִצְחוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל, מַנְהִיג הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הָהָר הָאָדֹם.” לְשֵׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, אֲשֶׁר הוֹכִיחוּ לִי שׁוּב שֶׁבּוּג יַ’רְגַּל נָפַל בַּשְּׁבִי, פָּרְצָה יְלָלָה אֲיֻמָּה בִּקְהַל הַכּוּשִׁים שֶׁמְּפַקְדֵיהֶם הָיוּ לְבוּשִׁים מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים. זֶה הָיָה הָאֲסַפְסוּף מִבְּנֵי הָהָר הָאָדֹם.

וְהַקּוֹסֵם הִמְשִׁיךְ: "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר בְּקַו הַיָּרֵחַ שֶׁבַּחֵלֶק הַיְמָנִי שֶׁל מִצְחוֹ יֵשׁ אוֹת בְּצוּרַת קִלְשׁוֹן, יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ מִבַּטָּלָה וּמֵהוֹלְלוּת. יֵשׁ עוֹד סִמָּן מֻבְהָק שֶׁצּוּרָתוֹ צוּרַת הַסִּפְרָה הָעֲרָבִית "3 “וְהוּא חוֹצֶה אֶת קַו הַשֶּׁמֶשׁ וּמֵעִיד כִּי בְּעָלָיו עָתִיד לִסְפֹּג מַלְקוֹת.”

כּוּשִׁי זָקֵן שִׁסַּע אֶת הַקּוֹסֵם, קָרַב אֵלָיו וּבִקֵּשׁ בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים שֶׁיַּחְבּשׁ אֶת פְּצָעָיו. מִצְחוֹ פָּצוּעַ, אַחַת מֵעֵינָיו מְדֻלְדֶּלֶת וְכֻלּוֹ שׁוֹתֵת דם. הַקּוֹסֵם פָּסַח עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁפָּקַד אֶת הַחוֹלִים, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ – קָרָא:

“הָעִגּוּלִים בַּחֵלֶק הַיְמָנִי שֶׁל הַמֵּצַח בְּקַו הַיָּרֵחַ מְנַבְּאִים תַּחֲלוּאֵי עֵינָיִם. בֶּן אָדָם,” אָמַר לַכּוּשִׁי הַפָּצוּעַ, “הִנֵּה הוּא הַסִּמָּן הֶחָרוּת בְּמִצְחֲךָ! וְעַתָּה הַרְאֵה נָא אֶת יָדְךָ.”

“אוֹי לִי, סֵנְיוֹר טוֹב הַלֵּב!” קָרָא הַכּוּשִׁי בִּסְפַרְדִית, “אָנָּא, רְפָא נָא אֶת עֵינִי.” “הֲבָלִים!” קָרָא הַקּוֹסֵם בְּכַעַס, “אֵין לִי צֹרֶךְ לִבְחֹן אֶת עֵינְךָ – תֵּן אֶת יָדְךָ, אָמַרְתִּי לְךָ.” הָאֻמְלָל הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְהוֹסִיף בְּקוֹל: “עֵינִי, עֵינִי!”

“טוֹב!” קָרָא הַקּוֹסֵם, “נְקֻדָּה בְּקַו הַחַיִּים וּמִסְּבִיבָה טַבַּעַת קְטַנָּה, סִמָּן הִיא לְאָדָם שֶׁיְּהֵא שְׁתוּם-עָיִן. מִפְּנֵי שֶׁהַצּוּרָה הַזֹּאת הִיא אוֹת לְעִוָּרוֹן. הִנֵּה הַנְּקֻדָּה וְהִנֵּה הַטַּבָּעַת! אָכֵן הָיֹה תִּהְיֶה שְׁתוּם-עָיִן.”

“כְּבָר נִסְתַּמְּאָה עֵינִי,” עָנָה הַכּוּשִׁי הַזָּקֵן בַּאֲנָחָה מָרָה. אֲבָל הַקּוֹסֵם, אֲשֶׁר לֹא עָסַק עַכְשָׁו בְּרִפּוּי, דְּחָפוֹ מֵעַל פָּנָיו בְּגַסּוּת, הוֹסִיף לְדַבֵּר וְלֹא שָׂם לֵב לְאַנְחוֹתָיו.

"שִׁמְעוּ נָא, בְּנֵי אָדָם, אִם שִׁבְעַת קַוֵּי הַמֵּצַח הֵם קְטַנִּים, קְלוּשִׁים וַעֲקַלְקַלִּים, הֲרֵי זֶה סִמָּן לְקֹצֶר יָמִים. הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁנֵי חִצִּים מְצֻלָּבִים לוֹ עַל פְּנֵי קַו הַיָּרֵחַ שֶׁבֵּין גַּבּוֹת עֵינָיו – עָתִיד לָמוּת בַּמִּלְחָמָה. וְאִם בִּקְצֵה קַו הַחַיִּים הַנִּמְשָׁךְ עַל פְּנֵי הַיָּד יֵשׁ צְלָב עַל יַד הַפֶּרֶק, הֲרֵי זֶה סִמָּן כִּי נָדוֹן הָאָדָם לַעֲלוֹת לְגַרְדֹּם, וְהִנֵּה עָלַי לְהוֹדִיעַ לָכֶם, כִּי שְׁלשֶׁת הַסִּמָּנִים הָאֵלֶּה נִתְּנוּ בְּאֶחָד מִגִּבּוֹרֵי הַשִּׁחְרוּר, הֲלֹא הוּא בּוּקְמַן.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַלָּלוּ קָפְאוּ הַכּוּשִׁים, עֵינֵיהֶם הַמְאֻבָּנוֹת נִנְעֲצוּ בַּקּוֹסֵם וְהִבִּיעוּ קֶשֶׁב הַדּוֹמֶה לְשָׁבָץ.

“וְאוּלָם,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם, “אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, מִי מִשְּׁנֵי הַסִּמָּנִים הַלָּלוּ יַכְרִיעַ הַפַּעַם: הַסִּמָּן הַמְנַבֵּא לְבוּקְמַן שֶׁיָּמוּת בַּמִּלְחָמָה, אוֹ הַסִּמָּן הַמְנַבֵּא לוֹ שֶׁיָּמוּת מִיתַת בֵּית דִּין, אַךְ אִם כֹּה וְאִם כֹּה תְּמִימָה תּוֹרָתִי וְלֹא תְּכַזֵּב.”

הוּא הֶחֱרִישׁ וְזָרַק עַיִן עַל בִּיאָסוֹ. בִּיאָסוֹ לָחַשׁ דְּבַר מָה בְּאָזְנֵי אֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו, וְהַלָּז יָצָא חִישׁ מַהֵר מֵהַמְּעָרָה.

“הַפֶּה הַפָּעוּר,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם בִּפְנוֹתוֹ אֶל קְהַל הַמַּקְשִׁיבִים בְּקוֹל מְלַגְלֵג וְנוֹכֵל, “הָעֲמִידָה הַמְסֻרְבֶּלֶת, הַיָּדַיִם הַמְטֻלְטָלוֹת מְעִידִים עַל טִפְּשׁוּת, אַפְסוּת, רֵיקָנוּת וְסַקְרָנוּת שֶׁל טִמְטוּם.”

בִּיאָסוֹ חִיֵּךְ. אוֹתוֹ רֶגַע חָזַר הַשָּׁלִישׁ וְאַחֲרָיו כּוּשִׁי מְלֻכְלָךְ וּמְאֻבָּק. רַגְלָיו הַשְּׂרוּטוֹת בְּקוֹצִים וּבַאֲבָנִים הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָשָׂה דֶרֶךְ אֲרֻכָּה. זֶה הָיָה הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָלָיו דִּבֵּר רִיגוֹ. בְּיָד אַחַת הֶחֱזִיק צְרוֹר חָתוּם וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה – קְלָף מְגוֹלָל וְחוֹתֶמֶת שֶׁצּוּרָתָהּ צוּרַת לֵב בּוֹעֵר. בְּאֶמְצַע הַקְּלָף הָיְתָה כֹּתֶרֶת סְבוּכָה עֲשׂוּיָה שְׁתֵּי אוֹתָיוֹת N,M הַמְסֹרָגוֹת זוֹ בָּזוֹ. הַפֵּרוּשׁ הָיָה,כַּנִּרְאֶה, בְּרִית בֵּין הַמּוּלָטִים וְהָעֲבָדִים הַכּוּשִׁים. לְיַד הַכֹּתֶרֶת רָאִיתִי כָּתוּב:

“הַדֵּעָה הַקְּדוּמָה נֻצְּחָה. שֵׁבֶט הַבַּרְזֶל נִשְׁבַּר. יְחִי הַמֶּלֶךְ!”

זוֹ הָיְתָה תְּעוּדָה שֶׁנִּתְּנָה עַל יְדֵי יַ’ן פְרַנְסוּאַ. הָרָץ הוֹשִׁיט אֶת הַקְּלָף לְבִיאָסוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה וּמָסַר לוֹ אֶת הַצְּרוֹר הֶחָתוּם. הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס פָּתַח אֶת הַצְּרוֹר, קָרָא אֶת הָאִגְרוֹת, תָּחַב אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ כִּיס בִּגְדוֹ, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה מָעַךְ בְּיָדוֹ וְקָרָא בְּקוֹל:

“חַיָּלֵי הַמֶּלֶךְ!”

הַכּוּשִׁים הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם אָרְצָה. "חַיָּלֵי הַמֶּלֶךְ! הִנֵּה הַבְּשׂוֹרָה הַמּוּבֵאת לְיַ’ן בִּיאָסוֹ מוֹשֵׁל הָאָרֶץ הַנִּכְנָעָה, הַגֶּנֶרַל-מָיוֹר שֶׁל צְבָא הוֹד מַעֲלָתוֹ הַקַּתּוֹלִי, מֵאֵת יַ’ן פְרַנְסוּאַ, הַגֶּנֶרַל אַדְמִירַל שֶׁל צָרְפַת, הַגֶּנֶרַל-לֵיטֶנַנְט שֶׁל צְבָא הוֹד רוֹמְמוּתוֹ מֶלֶךְ סְפָרַד וְכָל אַרְצוֹת הֹדּוּ.

"בּוּקְמַן מַנְהִיגָם שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים הַכּוּשִׁים מֵהָהָר הַכָּחֹל אֲשֶׁר בְּיַ’מַּיְקָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם עַצְמָאוּת מִטַּעַם שַׂר הַפֶּלֶךְ בְּלֶקוֹמְבָּה, נָפַל חָלָל בְּמִלְחֶמֶת הַגְּבוּרָה לְמַעַן הַדְּרוֹר וְהַהוּמַנִיּוּת נֶגֶד הֶעָרִיצוּת וְהַבַּרְבָּרִיּוּת. הַמַּנְהִיג נְדִיב הַלֵּב נֶהֱרַג בַּמִּלְחָמָה עִם הָרוֹצְחִים הַלְּבָנִים שֶׁל טוּזָר הַמְנֻוָּל. הָאַכְזָרִים הִתִּיזוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְהוֹדִיעוּ, כִּי יוֹקִיעוּהוּ לְאוֹת קָלוֹן מֵעַל לַגַּרְדֹּם אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַתַּלְפִּיּוֹת בָּעִיר קָף, קְחוּ נָקָם!

כְּכַלּוֹתוֹ לִקְרֹא הִשְׂתָּרְרָה סָבִיב דְּמָמָה קוֹדֶרֶת הַמְּעִידָה עַל רִפְיוֹן רוּחַ, אַךְ פִּתְאֹם נִזְדַּקֵּף הַקּוֹסֵם שֶׁעָמַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הֵנִיף אֶת מַטֵּהוּ הַלָּבָן וְקָרָא בְּקוֹל חוֹגֵג:

"שְׁלֹמֹה, זְרֻבָּבֶל, יְהוּדָה, בָּאוּטַרִיכְט אֶרֶרָאֶס, אַלְבֶּרְט הַגָּדוֹל, בּוֹאַבְּדִיל, יַ’ן-דֶה-גַגֶן, אַנָּה בָּרַטְרוֹ, רָחֵל פְלִינְץ, אֶלְטוֹרֶנִינוֹ – שֶׁבַח לָכֶם! הֶאָח, חָכְמַת מַגִּידֵי הָעֲתִידוֹת לֹא הִגִּידָה שֶׁקֶר. בָּנַי, רֵעַי, אַחַי, גִּבּוֹרִים, יְלָדִים וְאִמָּהוֹת וְכָל הַמַּקְשִׁיבִים לִדְבָרַי! הַאִם לֹא כֵּן הִגַּדְתִּי לָכֶם? הַאִם לֹא כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם? הַסִּמָּנִים אֲשֶׁר בְּמִצְחוֹ שֶׁל בּוּקְמַן הִגִּידוּ לִי, כִּי הוּא לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים וְיֵאָסֵף בִּשְׂדֵה קְרָב. קַוֵּי יָדָיו הִגִּידוּ לִי כִּי הוּא יַעֲלֶה לְגַרְדֹּם. נְבוּאוֹתַי נִתְקַיְּמוּ, וְהַמְּאֹרָעוֹת מִתְרַחֲשִׁים וּמִשְׁתַּלְשְׁלִים בַּצּוּרָה הַמְאַמֶּתֶת גַּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִרְאוּ לָנוּ כִּסְתִירוֹת.

הָהּ, אַחַי, הִשְׁתּוֹמְמוּ וָשֹׁמּוּ!"

בְּדַבְּרוֹ חָלְפָה מְבוּכָתָם הַקּוֹדֶרֶת שֶׁל הַכּוּשִׁים וּבִמְקוֹמָהּ הִשְׂתָּרֵר פַּחַד הַתִּמָּהוֹן. הֵם הִקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי הַקּוֹסֵם וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהַקּוֹסֵם הִתְהַלֵּךְ שִׁכּוֹר מִדִּבְרֵי עַצְמוֹ אָנֶה וָאָנָה עַל גַּבֵּי תֵּבַת הַסֻּכָּר, שֶׁגָּדְלָהּ הִתְאִים לִפְסִיעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת.

בִּיאָסוֹ חִיֵּךְ, וְאַחַר כָּךְ פָּנָה אֶל הַקּוֹסֵם וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, אִם אָמְנָם נִתַּן לְךָ לְהַגִּיד עֲתִידוֹת, הֲלֹא תּוֹאִיל לְהַגִּיד לָנוּ, מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל יַ’ן בִּיאָסוֹ, הַגֶּנֶרַל-מָיוֹר?"

הַקּוֹסֵם עָמַד גֵּאֶה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַמְגֹחָךְ וּבַעֲמִידָתוֹ זוֹ נִרְאָה כֶּאֱלִיל בְּעֵינֵי הַכּוּשִׁים קַלֵּי הָאֱמוּנָה. וְכֹה אָמַר לַגֶּנֶרַל-מָיוֹר: “יִקְרַב נָא הוֹד מַעֲלָתוֹ אֵלָי!” בְּרֶגַע זֶה הָיָה הַקּוֹסֵם הָאִישִׁיּוּת הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הַצָּבָא: הַשִּׁלְטוֹן הַצְּבָאִי נִכְנַע לְשִׁלְטוֹן הַקֹּדֶשׁ!

בִּיאָסוֹ נִגַּשׁ אֵלָיו. פָּנָיו הִבִּיעוּ מוֹרַת רוּחַ. “יוֹשִׁיט נָא לִי אֶת יָדוֹ, הַגֶּנֶרַל!” אָמַר הַקּוֹסֵם וְהִתְכּוֹפֵף לְקַחְתָּהּ. “קַו הַפֶּרֶק בָּהִיר וְנָהִיר לְכָל אָרְכּוֹ: סִמָּן הוּא, כִּי מֵהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ לְךָ אשֶׁר וָעשֶׁר. קַו הַחַיִּים – אָרֹךְ וּבָרוּר – סִמָּן הוּא, כִּי בְּחַיֶּיךָ לֹא תֵּדַע מַחֲלָה וְכִי תָּנוּב בְּשֵׂיבָה. דַּקּוּת הַקַּו – סִמָּן לְבִינָתְךָ, לְחָכְמָתְךָ הַדַּקָּה וְלִנְדִיבוּת לִבְּךָ. וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה בְּקַו יָדְךָ אֶת הַסִּמָּנִים הַנֶּחְשָׁבִים בְּעֵינֵי יוֹדְעֵי חָכְמַת-הַיָּד לְסִמָּנֵי הַמַּזָּל: הֲמוֹן קְמָטִים וְקִמְטֵי קְמָטִים הַמַּפְצִיעִים לְכָאן וּלְכָאן וּמְשַׁוִּים לַקַּו צוּרַת אִילָן כְּבַד-עֲנָפִים הָעוֹלִים בְּמַעֲלֵה הַקַּו – אוֹת וְסִמָּן הוּא לְהוֹד וּלְתִפְאֶרֶת. קַו הַבְּרִיאוּת אָרֹךְ מְאֹד – הוּא מְאַשֵּׁר אֶת עֵדוּתוֹ שֶׁל קַו הַחַיִּים וּמוֹסִיף עֵדוּת עַל גְּבוּרַת לִבְּךָ. הִנֵּה הוּא נוֹטֶה לְצַד הַזֶּרֶת בְּצוּרַת וָו. אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל, אוֹת וְסִמָּן הוּא לְקַפְּדָנוּת נְבוֹנָה.”

בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָעַץ בִּי הַקּוֹסֵם הַגּוּץ אֶת עֵינָיו מִבַּעַד לְחוֹרֵי הַצָּעִיף, וְשׁוּב נִדְמָה לִי, כִּי שָׁמַעְתִּי כְּבָר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה. הוּא הִמְשִׁיךְ בְּהַדְגָּשָׁה וּבְהַעֲוָיוֹת: "קַו הַבְּרִיאוּת הַטָּבוּעַ טַבָּעוֹת-טַבָּעוֹת קְטַנּוֹת מֵעִיד עַל מִשְׁפְּטֵי הַמָּוֶת הָרַבִּים שֶׁאֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל עָתִיד לַחֲרֹץ בְּיָמָיו. הִנֵּה נִפְסַק הַקַּו בְּאֶמְצָעִיתוֹ וְנוֹטֶה בְּצוּרַת חֲצִי עִגּוּל – אוֹת וְסִמָּן הוּא, כִּי סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת צְפוּיוֹת לְךָ מֵחַיּוֹת הַטֶּרֶף – הֲלֹא הֵם הַלְּבָנִים – אִם לֹא תַּשְׁמִידֵם בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד. קַו הָעשֶׁר, הַמֻּקָּף כְּקַו הַחַיִּים קְפָלִים קְפָלִים קְטַנִּים הַמַּפְצִיעִים בְּמַעֲלֵה הַיָּד, מֵעִיד עָלֶיךָ כִּי נוֹעַדְתָּ לִהְיוֹת רֹאשׁ וְגִבּוֹר. יָשָׁר וְדַק הוּא הַקַּו בְּקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן לְאוֹת וּלְסִמָּן כִּי נִתַּן לְךָ הַכִּשְׁרוֹן לִשְׁלֹט עַל אֲנָשִׁים, וְהַקַּו הַחֲמִישִׁי הוּא הַקַּו הַמְשֻׁלָּשׁ הַנִּמְשָׁךְ עַד הָאָמָה מְנַבֵּא לְךָ הַצְלָחָה גְמוּרָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ. וְעַתָּה הָבָה נִבְחַן אֶת הָאֶצְבָּעוֹת:

“הָאֲגֻדָּל הֶחָרוּשׁ לְאָרְכּוֹ קַוִּים קַוִּים קְטַנִּים לְמִן הַצִּפֹּרֶן וְעַד הַפֶּרֶק מְרַמֵּז כִּי יְרֻשָּׁה גְדוֹלָה נָכוֹנָה לְךָ. אָכֵן, יָרשׁ תִּירַשׁ אֶת כְּבוֹד בּוּקְמַן,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם בְּקוֹל רָם, “הַגַּבְשׁוּשִׁית הַקְּטַנָּה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הָאֶצְבַּע, חֲרוּשָׁה כֻּלָּהּ קַוִּים דַּקִּים – אוֹת וְסִמָּן הוּא לְתָאֳרֵי כָּבוֹד. הָאָמָה נְקִיָּה מִסִּמָּנִים. וְהַקְּמִיצָה – שְׁנֵי קַוִּים מִצְטַלְּבִים בָּהּ, אוֹת וְסִמָּן כִּי תַּכְרִיעַ אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ וְכִי תַּעֲלֶה עַל כָּל יְרִיבֶיךָ. וְהִצְטַלְּבוּת הַקַּוִּים מְרַמֶּזֶת כִּי גָאוֹן אַתָּה וְזָהִיר בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ. הַפֶּרֶק הַמְחַבֵּר אֶת הַזֶּרֶת אֶל הַיָּד חָרוּשׁ כֻּלּוֹ קַוִּים קַוִּים עֲקַלְקַלִּים – אוֹת וְסִמָּן הוּא כִּי הַמַּזָּל יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ רֹב בְּרָכָה. וְעוֹד אֲנִי רוֹאֶה צוּרַת עִגּוּל, וְאַף הוּא סִמָּן לְעֹז וּלְכָבוֹד. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּל הַסִּמָּנִים הַלָּלוּ נִתְּנוּ לוֹ. מִן הַשָּׁמַיִם יִדְאֲגוּ לוֹ, וְהַכּוֹכָב יַאֲצִיל לוֹ אֶת הַגָּאוֹן הַמּוֹבִיל אֶל הַכָּבוֹד. וְעַתָּה, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל, אֶבְחַן נָא אֶת קַוֵּי מִצְחֲךָ, כִּי כֵן אָמְרָה הַצּוֹעֲנִיָּה רָחֵל פְלִינְץ: “הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּקַו הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבְּטַבּוּר מִצְחוֹ יֵשׁ מְרֻבָּע אוֹ מְשֻׁלָּשׁ קָטֹן, יַצְלִיחַ עַד מְאֹד”. הִנֵּה הוּא הָאוֹת הַזֶּה, וְאִם מְקוֹמוֹ בִּימִין הַמֵּצַח הֲרֵי זֶה סִמָּן לִירֻשָּׁה גְדוֹלָה, כָּל יְרֻשָּׁתוֹ שֶׁל בּוּקְמַן! הָאוֹת אֲשֶׁר צוּרָתוֹ צוּרַת פַּרְסָה וְהוּא חָרוּת בֵּין גַּבּוֹת הָעֵינַיִם מִתַּחַת לְקַו הַיָּרֵחַ, מֵעִיד עַל בְּעָלָיו, כִּי הוּא עָתִיד לִנְקֹם אֶת נִקְמַת כְּבוֹדוֹ. הִנֵּהוּ הַסִּמָּן בְּמִצְחִי וּבְמִצְחֲךָ.”

קוֹלוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִדְהִימַנִי מְאֹד. “הַסִּמָּן הַזֶּה,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם, "מָצוּי אֵצֶל הַגִּבּוֹרִים הָעֲלוּלִים לִמְרֹד בִּגְבוּרָה וּלְנַתֵּק כַּבְלֵי עַבְדוּת בִּכְלֵי זָיִן. צִפֹּרֶן הָאַרְיֵה אֲשֶׁר מֵעַל לְגַבּוֹת הָעֵינַיִם מְצַיֶּנֶת אֶת עֹז רוּחֲךָ. וְעוֹד זֹאת, גֶּנֶרַל יַ’ן בִּיאָסוֹ, בְּמִצְחֲךָ חָרוּת הַסִּמָּן הַמֻּבְהָק הַמֵּעִיד עַל חֶסֶד: הַקַּוִּים הַמִּצְטָרְפִים בִּדְמוּת הָאוֹת M.

זֶהוּ רֹאשׁ הַתֵּבָה שֶׁל שֵׁם הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה. בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל קֶפֶל בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעִיד הַסִּמָּן הַזֶּה עַל גָּאוֹן, עַל כָּבוֹד וְעַל עֹז. הָאִישׁ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ הַסִּמָּן הַזֶּה יַצְלִיחַ תָּמִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

וְהָעָם, אֲשֶׁר לוֹ הַמַּנְהִיג הַזֶּה, לֹא יִכָּשֵׁל וְלֹא יֹאבֵד. אָכֵן, בְּחִיר הַגּוֹרָל אָתָּה!" “חֵן-חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן!” אָמַר בִּיאָסוֹ, וּכְבָר הָיָה מוּכָן לָשׁוּב אֶל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ הֶעָשׂוּי עֵץ אָדֹם.

“אָנָּא, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל,” אָמַר שׁוּב הַקּוֹסֵם, “הִנֵּה עוֹד סִמָּן אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי לְפָרְשׁוֹ: קַו הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָרוּת עַל מִצְחֲךָ מֵעִיד כִּי הַשָּׁמַיִם חֲנָנוּךָ כִּשְׁרוֹן הַחַיִּים, הַחֵפֶץ לָתֵת אֲשֶׁר לְזוּלָתְךָ, יָד רְחָבָה וְגוֹמֶלֶת חֶסֶד.”

בִּיאָסוֹ הֵבִין, כַּנִּרְאֶה, כִּי אִם אָמְנָם שָׁכַח מִישֶׁהוּ דְבַר מָה, הֲרֵי זֶה הוּא וְלֹא הַקּוֹסֵם… הוּא הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ אַרְנָק כָּבֵד וְזָרַק אוֹתוֹ עַל טַס הַכֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁתִּתְאַמֵּת עֵדוּתוֹ שֶׁל קַו הַשֶּׁמֶשׁ…

דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה עַל עֲתִידוֹתָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַמַּנְהִיג עָשׂוּ רשֶׁם כַּבִּיר עַל הַצָּבָא. כָּל הַמּוֹרְדִים שֶׁהֶאֱמִינוּ עַתָּה מִשְׁנֵה-אֱמוּנָה בְּדִבְרֵי הַקּוֹסֵם, לְאַחַר שֶׁבָּאָה הַבּשׂוֹרָה עַל מוֹת בּוּקְמַן, הִתְאוֹשְׁשׁוּ מְאֹד: הָעֶצֶב הַקּוֹדֵר סָר מִלִּבָּם. וְהִתְלַהֲבוּת הִקִּיפָה אֶת כָּל הַנִּצָּבִים.

הֵם הֶאֱמִינוּ בְּמַגִּיד הָעֲתִידוֹת וּבְמַנְהִיגָם אֲשֶׁר הוֹעִידוּ לָהֶם הַשָּׁמַיִם וְהֵרִיעוּ בְּקוֹל גָּדוֹל:

“יְחִי הַקּוֹסֵם!”

“יְחִי בִּיאָסוֹ!”

הַקּוֹסֵם וְבִּיאָסוֹ הִבִּיטוּ זֶה בִּפְנֵי זֶה, וְלִי נִדְמָה, כִּי הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס מְחַיֵּךְ וְהַקּוֹסֵם מֵשִׁיב לוֹ בִּצְחוֹק עָמוּם.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, מַדּוּעַ לֹא חָדַלְתִּי כָּל הַזְּמָן לְהַרְהֵר בּוֹ בְּקוֹסֵם זֶה. נִדְמָה לִי, כִּי כְּבָר רָאִיתִי אֶת מַרְאֵהוּ וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּדְבַר מָה, מֵעֵין הָרֶגֶשׁ הַמּוּזָר הַזֶּה, חָפַצְתִּי לְהַבִּיעַ בִּדְבָרַי: “אֲדוֹנִי הַקּוֹסֵם, רוֹפֵא הַחוֹלִים, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, הָאָב הָרַחוּם!” אָמַרְתִּי לוֹ חֲצִי סְפַרְדִית וַחֲצִי צָרְפַתִּית.

הוּא הָפַךְ אֵלַי אֶת פָּנָיו. “יֵשׁ כָּאן אָדָם, אֲשֶׁר אֶת עֲתִידוֹ לֹא הִגַּדְתָּ עֲדָיִן. אֲנִי הוּא הָאִישׁ.” הוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל סַהֲרוֹן הַכֶּסֶף אֲשֶׁר עַל חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר וְלֹא עָנַנִי דָבָר.

הוֹסַפְתִּי: “מְאֹד חָפַצְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת דַּעְתְּךָ עַל עֲתִידוֹתַי, וְאוּלָם חֲבֵרֶיךָ הַיְשָׁרִים לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת שְׁעוֹנִי וְאֶת אַרְנָקִי, וְאַתָּה הֲרֵי אֵינְךָ מֵאוֹתָם הַקּוֹסְמִים הַמַּגִּידִים עֲתִידוֹת חִנָּם אֵין כֶּסֶף.”

הוּא נִגַּשׁ אֵלַי וּבְקוֹל עָמוּם לָחַשׁ לִי בְּאָזְנִי: “אַתָּה טוֹעֶה מְאֹד! תֵּן לִי אֶת יָדְךָ.” הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי וְנָעַצְתִּי בּוֹ אֶת עֵינָי. עֵינָיו הִבְרִיקוּ. הוּא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּבוֹחֵן אֶת יָדִי. “קַו הַחַיִּים אֲשֶׁר שְׁנֵי קַוִּים קְטַנִּים וּבוֹלְטִים מַפְסִיקִים אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעִיתוֹ – הוּא סִמָּן לְמִיתָה קְרוֹבָה. אָכֵן, מוֹתְךָ קָרוֹב לָבוֹא! וְאִם קַו הַחַיִּים נִפְסָק בְּאֶמְצַע הַיָּד, מִצְטַלֵּב עִם קַו הָעשֶׁר וּמְהַוֶּה מְשֻׁלָּשׁ – הֲרֵי זֶה סִמָּן לְמִיתָה מְשֻׁנָּה. אַל תְּצַפֶּה אֵפוֹא לְמִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם! אִם לְאֹרֶךְ הָאָמָה נִמְתַּח קַו יָשָׁר – הֲרֵי זֶה סִמָּן כִּי תָּמוּת מִיתַת אֹנֶס.”

מַשֶּׁהוּ עַלִּיז הָיָה בְּקוֹלוֹ הַמַּרְעִים בְּהוֹדִיעוֹ עַל מוֹתִי. הִקְשַׁבְתִּי לוֹ בְּשִׁוְיוֹן רוּחַ וּבִשְׁאָט נֶפֶשׁ: “הַקּוֹסֵם,” אָמַרְתִּי לוֹ בְּחִיּוּךְ שֶׁל בּוּז, “אָדָם חָרוּץ אַתָּה וּמַגִּיד נְבוּאוֹתֶיךָ לָבֶטַח…” הוּא נִגַּשׁ אֵלַי קָרוֹב-קָרוֹב:

“אַתָּה מֵטִיל סָפֵק בִּנְבוּאָתִי? אָכֵן, שְׁמַע עוֹד. הִנֵּה קַו הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעַל מִצְחֲךָ נִפְסַק לְפֶתַע פִּתְאֹם. הֲרֵי זֶה סִמָּן, כִּי אַתָּה – הַיְדִיד הוּא כְּאוֹיֵב בְּעֵינֶיךָ וְהָאוֹיֵב כִּידִיד.”

הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ מְכֻוָּנִים, כַּנִּרְאֶה, לִפְיֶרוֹ הַבּוֹגֵד, שֶׁאֲהַבְתִּיו מְאֹד וְהוּא בָּגַד בִּי, וּלַחֲבִיבְרָה הַנֶּאֱמָן, אֲשֶׁר שְׂנֵאתִיו מְאֹד וּבִגְדּוֹ הַמְגֹאָל בְּדָם הֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא מֵת מוֹת גְבוּרָה כְּאִישׁ נֶאֱמָן. מַה כַּוָּנָתְךָ לוֹמַר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" קָרָאתִי. “הַנַּח לִי וְאֶגְמֹר אֶת דְּבָרַי,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם, “עַד כֹּה הִגַּדְתִּי לְךָ אֶת עֲתִידְךָ וְעַכְשָׁו אֹמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ עַל עֲבָרְךָ. קַו הַיָּרֵחַ שֶׁעַל מִצְחֲךָ מְעֻקָּל מַשֶּׁהוּ: אוֹת וְסִמָּן הוּא כִּי חָטְפוּ אֶת אִשְׁתְּךָ.”

נִזְדַּעְזַעְתִּי, חָפַצְתִּי לְהִתְפָּרֵץ מִמְּקוֹמִי, אַךְ הַשּׁוֹמְרִים עָצְרוּ בִּי. “קצַר-רוּחַ אַתָּה,” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם. “שְׁמָעֵנִי וְאֶגְמֹר אֶת דְּבָרַי. הַצְּלָב הַקָּטֹן הַמַּפְסִיק אֶת קְצֵה הַכֶּפֶף הַזֶּה מֵעִיד כִּי אֶת אִשְׁתְּךָ חָטְפוּ בְּעֶצֶם יוֹם כְּלוּלוֹתֵיכֶם.”

“מְנֻוָּל!” קָרָאתִי בְּקוֹל, “אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת מַחֲבוֹאָהּ. מִי אָתָּה?!” נִסִּיתִי לְהֵחָלֵץ מִידֵי שׁוֹמְרַי וְלִקְרֹעַ מֵעָלָיו אֶת הַצָּעִיף, אַךְ הֻכְרַחְתִּי לְהִכָּנַע בִּפְנֵי אוֹיְבַי הַחֲזָקִים וְהָרַבִּים מִמֶּנִּי וּבְזַעַף עָצוּר הִבַּטְתִּי עַל הַקּוֹסֵם הַמִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי וְקוֹרֵא אֵלַי בְּלֶכְתּוֹ: “וְעַכְשָׁו הֲלֹא תַּאֲמִין לִי? הִכּוֹן לְיוֹם מוֹתְךָ, כִּי קָרוֹב הוּא!”


לב    🔗

הַמְאֹרָע הַמּוּזָר הַזֶּה הִדְהִימַנִי מְאֹד, אַךְ לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה וּבִמְקוֹם הַקּוֹמֶדְיֶה הַפִּרְאִית שֶׁל הַקּוֹסֵם וְבִּיאָסוֹ הִתְחוֹלְלָה לְעֵינַי דְּרַמָּה חֲדָשָׁה אֲשֶׁר הִסִּיחָה אֶת דַּעְתִּי לִרְגָעִים מִסְפָּר.

בִּיאָסוֹ יָשַׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ הֶעָשׂוּי עֵץ אָדֹם; הַקּוֹסֵם מִימִינוֹ וְרִיגוֹ מִשְּׂמֹאלוֹ – שְׁנֵיהֶם עַל גַּבֵּי כָּרִים.

הַקּוֹסֵם שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְנִרְאָה כְּשָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים עֲמֻקִּים. בִּיאָסוֹ וְרִיגוֹ יָשְׁבוּ וְלָעֲסוּ טַבַּק אַחַד הַשָּׁלִישִׁים שָׁאַל אֶת הַמַּנְהִיג אוּלַי יְצַוֶּה לְהַעֲבִיר לְעֵינָיו אֶת הַצָּבָא בַּסָּךְ?"

וּפִתְאֹם הוֹפִיעוּ בְּפֶתַח הַמְּעָרָה קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל כּוּשִׁים בְּרַעַשׁ וּבְיִלְלַת בְּכִי פָּרוּעַ. כָּל אַחַת מֵהֶן הֵבִיאָה עִמָּהּ שָׁבוּי אֶחָד וּבִקְּשָׁה לְמָסְרוֹ לִידֵי בִּיאָסוֹ, לִשְׁמֹעַ מִפִּיו לֹא דְבַר חֲנִינָה, אֶלָּא פְּקֻדַּת מָוֶת: מַהִי הַמִּיתָה אֲשֶׁר יָבוֹר הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס לָאֻמְלָלִים הַלָּלוּ. וְקוֹלוֹת אֲיֻמִּים הֵרִיעוּ:

“מָוֶת, מָוֶת!”

הֵרִיעוּ כַּמָּה מֵהַכּוּשִׁים הָאַנְגְּלִים, כַּנִּרְאֶה, מִכְּנֻפְיַת בּוּקְמַן, שֶׁהִסְפִּיקוּ לְהִצְטָרֶף לַכּוּשִׁים הַסְּפַרְדִיִּים וְהַצָּרְפַתִּיִּים שֶׁל בִּיאָסוֹ. בִּמְנוֹד יָד הִסָּה בִּיאָסוֹ אֶת הֶהָמוֹן הַפָּרוּעַ וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת הַשְּׁבוּיִים אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה. לְתִמְהוֹנִי הָרַב הִכַּרְתִּי שְׁנַיִם מֵהֶם: אֶחָד מֵהֶם הָיָה הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל ס., הַפִּילַנְטְרוֹף שֶׁהֶחֱלִיף מִכְתָּבִים עִם כָּל יְדִידֵי הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְהִצִיעַ הַצָּעָה אַכְזָרִית בַּמּוֹעֵצָה שֶׁהִתְכַּנְּסָה בְּבֵית שַׂר הַפֶּלֶךְ, וְהַשֵּׁנִי הָיָה הַנַּטָּע הֶחָשׁוּד, אֲשֶׁר שָׂנֵא אֶת הַמּוּלָטִים וּבָז לָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַלְּבָנִים חֲשָׁבוּהוּ לְמוּלָט. הַשְּׁלִישִׁי הָיָה שַׁיָּךְ כַּנִרְאֶה לְמַעֲמַד הַלְּבָנִים הַפְּשׁוּטִים. הוּא הָיָה לָבוּשׁ סִנָּר שֶׁל עוֹר וְשַׁרְוֻלָּיו מֻפְשָׁלִים לְמַעְלָה מִן הַמַּרְפֵּק.

שְׁלָשְׁתָּם נִשְׁבּוּ לְבַדָּם, כְּשֶׁנִּסּוּ לְהִמָּלֵט בֶּהָרִים. אֶת הַשְּׁלִישִׁי חָקְרוּ רִאשׁוֹנָה. “מִי אַתָּה?” שָׁאַל בִּיאָסוֹ. “הִנְנִי יַ’ק בֶּלֶן, הַנַּגָּר בְּבֵית הַחוֹלִים בְּקָף.” בְּעֵינֵי הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שֶׁל הָאֲרָצוֹת הַמְשֻׁעְבָּדוֹת הִבְהֲבוּ תִּמָּהוֹן וָכָעַס. “יַ’ק בֶּלֶן!” קָרָא בִּיאָסוֹ וְנָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו. “כֵּן,” אָמַר הַנַּגָּר, “הַאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?” “קֹדֶם כֹּל,” אָמַר בִּיאָסוֹ, “דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד – וְהִשְׁתַּחֲוֵה!” “לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְעַבְדִּי!” קָרָא הַנַּגָּר. “לְעַבְדְּךָ? הַמְנֻוָּל!” קָרָא הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס. “כֵּן!” קָרָא הַשָּׁבוּי, “כֵּן, אֲנִי הוּא אֲדוֹנְךָ הָרִאשׁוֹן. מִתְחַפֵּשׂ אַתָּה. אַתָּה מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי כְּלָל. וְאוּלָם זְכָר נָא, בִּיאָסוֹ, הַאִם לֹא מָכַרְתִּי אוֹתְךָ בִּמְחִיר 30 פִּיַסטֶר לְאַחַד הַסּוֹחֲרִים שֶׁבְּסַן-דּוֹמִינְגוֹ?”

פָּנָיו שֶׁל בִּיאָסוֹ הִבִּיעוּ צַעַר רָב. “אָכֵן,” הוֹסִיף הַלָּבָן, "רוֹאֶה אֲנִי כִּי צַר לְךָ מְאֹד, שֶׁהָיִיתָ עַבְדִּי, וַהֲלֹא הוּא לְכָבוֹד לְךָ, יַ’ן בִּיאָסוֹ, כִּי הָיִיתָ עֶבֶד לְיַ’ן בֶּלֶן. אִמְּךָ הַזְּקֵנָה הַמְטֹרֶפֶת טִאַטְאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת חֲנוּתִי, וְעַכְשָׁו מָכַרְתִּי אוֹתָהּ לִמְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים. הִיא תַּשָּׁה מְאֹד, וְהַמְנַהֵל הִסְכִּים לְשַׁלֵּם לִי בִּמְחִירָהּ 32 פְרַנְק וְ – 6 סוּ נוֹסָפִים. אֵלֶּה תּוֹלְדוֹתֶיךָ וְתוֹלְדוֹת אִמְּךָ. שָׁכַחְתָּ כִּי עַכְשָׁו גָּבַהּ לִבָּם שֶׁל הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים, וּבְוַדַּאי שָׁכַחְתָּ אֶת הַיָּמִים שֶׁכָּרַעְתָּ בֶּרֶךְ לִפְנֵי יַ’ק בֶּלֶן הַנַּגָּר מִקָּף.

בִּיאָסוֹ הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו בְּחִיּוּךְ אַכְזָרִי, וְהַחִיּוּךְ הַזֶּה הוֹסִיף אֶל פָּנָיו מַשֶּׁהוּ נְמֵרִי. “טוֹב!” אָמַר בִּיאָסוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת הַנַּגָּר בֶּלֶן וְאָמַר: “הָבִיאוּ שְׁנֵי חֲמוֹרֵי עֵץ, שְׁנֵי קְרָשִׁים וּמַסּוֹר וְהוֹצִיאוּ מֵעַל פָּנַי אֶת הָאָדָם הַזֶּה!” יַ’ק בֶּלֶן, הַנַּגָּר מִקָּף, תֵּן תּוֹדָה לְבִיאָסוֹ, כִּי הוֹעַדְתִּיךָ לָמוּת מוֹת נַגָּרִים." מִצְּחוֹקוֹ נִכָּר הָיָה, מָה אָיֹם הָעֹנֶשׁ שֶׁהֻטַּל עַל אֲדוֹנָיו לִשֶׁעָבָר.

רַעַד עֲבָרָנִי. אַךְ יַ’ק בֶּלֶן לֹא זָע וְלֹא נָע, הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל בִּיאָסוֹ וְאָמַר בְּגַאֲוָה: “כֵּן! הִנְנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה, כִּי הִנֵּה מָכַרְתִּי אוֹתְךָ בִּשְׁלשִׁים פִּיַסְטֶר וְעַל יְדֵי כָּךְ הִכְנַסְתָּ לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשָּׁוְיְךָ.” הַכּוּשִׁים הוֹצִיאוּהוּ מִן הַמְּעָרָה.


 

חלק ג    🔗

לג    🔗

שְׁנֵי הַשְּׁבוּיִים הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה וּשְׁמִיעָה לַהַקְדָּמָה הַמּוּזָרָה שֶׁל אֲסוֹנָם. צֶמֶד זֶה הַנִּכְנָע וְהַנִּפְחָד הָיָה הִפּוּכוֹ שֶׁל הַנַּגָּר עַז הָרוּחַ וְהַגֵּאֶה בְּמִקְצָת. הֵם רָעֲדוּ מִפָּחַד. בִּיאָסוֹ בָּחַן אוֹתָם בְּעֵינָיו, עֵינֵי הַשּׁוּעָל, וּבִרְצוֹתוֹ לְהַאֲרִיךְ אֶת יִסּוּרֵיהֶם הִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רִיגוֹ עַל מִינֵי הַטַּבַּק הַשּׁוֹנִים וְהוֹכִיחַ, כִּי אֵין הַטַּבַּק הַהֲבָנִי יָפֶה אֶלָּא לְסִיגָרוֹת, וְכִי אֵין, לְדַעְתּוֹ, טַבַּק טוֹב לַהֲרָחָה מֵהַטַּבַּק הַסְּפַרְדִי שֶׁשָּׁלַח לוֹ בּוּקְמַן הַמָּנוֹחַ בִּשְׁתֵּי הֶחָבִיּוֹת אֲשֶׁר לָקַח מִידֵי לֶבוֹטְיוּ בַּעַל “אִי הַצָּב.”

פִּתְאֹם פָּנָה אֶל הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל ס. וְשָׁאַל: “וּמַה דַעְתְּךָ?” הָאֶזְרָח נִפְתעַּ, הִתְחַלְחַל וְעָנָה בְּגִמְגוּם: “אֲנִי סוֹמֵךְ, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל, עַל דַּעְתּוֹ.” “אַל חֲנֻפָּה!” קָרָא בִּיאָסוֹ, “אֲנִי שׁוֹאֵל לְדַעְתְּךָ וְלֹא לְדַעְתִּי, אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה טַבַּק לַהֲרָחָה טוֹב מֵהַטַּבַּק שֶׁל אָדוֹן לֶבוֹטְיוּ.”

“לֹא, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ!” אָמַר ס., שֶׁמְּבוּכָתוֹ הָיְתָה שַׁעֲשׁוּעִים לְבִיאָסוֹ. “אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל! הוֹד מַעֲלָתוֹ! אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד!” קָרָא הַמַּנְהִיג בְּקֹצֶר רוּחַ, “הֲלֹא אַתָּה אָצִיל.” “לֹא, לֹא!” קָרָא הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל," הִנְנִי פַטְרִיּוֹט כָּשֵׁר מִשְּׁנַת הַתִּשְׁעִים וְאַחַת וִידִידָם שֶׁל הַכּוּשִׁים."

“יְדִידָם שֶׁל הַכּוּשִׁים?” שִׁסַּע אוֹתוֹ הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, “מַה פֵּרוּשׁ יְדִידָם שֶׁל הַכּוּשִׁים?”> “הַיְנוּ, יְדִידָם שֶׁל כָּל שְׁחוֹרֵי הָעוֹר,” גִּמְגֵּם הָאֶזְרָח. “לֹא דַי לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה יְדִידָם שֶׁל הַשְּׁחוֹרִים,” עָנָה לוֹ בִּיאָסוֹ, “עָלָיו לִהְיוֹת יְדִידָם שֶׁל כָּל צְבוּעֵי הָעוֹר.” (דּוֹמֶה לִי, כִּי כְבָר אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי בִּיאָסוֹ הָיָה מִבְּנֵי הַגֵּזַע סַקַּטְרָה).

“הֲלֹא לָזֹאת נִתְכַּוַּנְתִּי!” אָמַר יְדִיד הַכּוּשִׁים בְּהַכְנָעָה, “הִנְנִי חֲבֵרָם שֶׁל כָּל חֲסִידֵי הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים הֶמְפֻרְסָמִים.” בִּיאָסוֹ נֶהֱנָה, כִּי נִתְּנָה לוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַשְׁפִּיל אֶת אֶחָד מִלִּבְנֵי הַפָּנִים וְהוּא שִׁסַּע אוֹתוֹ שׁוּב:

“כּוּשִׁים וּמוּלָטִים?! מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הַאֻמְנָם בָּאתָ לְכָאן לְהַעֲלִיבֵנוּ בְּכִנּוּיֵי הַגְּנַאי אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם לִבְנֵי הַפָּנִים?! יֵשׁ כָּאן בַּעֲלֵי עוֹר שָׁחוֹר וְיֵשׁ בַּעֲלֵי עוֹר כֵּהֶה! הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה, אֲדוֹנִי הַקּוֹלוֹנִיסְט?”

“זֶהוּ, פָּשׁוּט, הֶרְגֵּל רַע שֶׁסִּגַּלְתִּי לִי מִיַּלְדוּתִי,” אָמַר ס., “יִסְלַח נָא לִי, לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי חָלִילָה לְהַעֲלִיבוֹ, סֵנְיוֹר.” “חֲדָל לְךָ לְכַנּוֹתֵיִ בְּשֵׁם זֶה! הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי אֵינֶנִּי אוֹהֵב אֶת הַמִּנְהָגִים הָאֲרִיסְטוֹקְרַטִּיִּים הָאֵלֶּה.”

ס. הִתְחִיל שׁוּב מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה וְגִמְגֵּם תֵּרוּץ חָדָשׁ. “אִלּוּ הִכַּרְתַּנִי, הָאֶזְרָח!” “אֶזְרָח? מִי אֲנִי בְּעֵינֶיךָ כִּי תִּקְרָאֵנִי בְּשֵׁם אֶזְרָח!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּכַעַס, "אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַזַּ’רְגּוֹן הַיַּקּוֹבִּינִי הַזֶּה! אוּלַי יַקּוֹבִּינִי אָתָּה? זְכֹר, כִּי אַתָּה מְדַבֵּר עִם הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שֶׁל צְבָא הַמֶּלֶךְ. אֶזְרָח?! אֵיזוֹ חֻצְפָּה?! יְדִיד הַכּוּשִׁים הָאֻמְלָל נָבוֹךְ מְאֹד וְלֹא יָדַע בְּאֵיזוֹ לָשׁוֹן יְדַבֵּר עִם הָאִישׁ הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא רָצָה שֶׁיְּכַנּוּהוּ לֹא בְּשֵׁם “הוֹד מַעֲלָתוֹ” וְלֹא בְּשֵׁם אֶזְרָח, וְהִתְנַגֵּד גַּם לִלְשׁוֹן הָאֲרִיסְטוֹקְרַטִּיים וְגַם לִלְשׁוֹן הַפַּטְרִיּוֹטִים, הוּא הָיָה שָׁבוּר וְנִדְכָּא מְאֹד.

בִּיאָסוֹ הִתְחַפֵּשׂ כְּנִרְגָּז וְנֶהֱנָה מְאֹד לְמַרְאֵה מְבוּכָתוֹ שֶׁל לְבֶן-הַפָּנִים. “הָהּ!” קָרָא ס. לְבַסּוֹף, “מָה רָעָה דַעְתְּךָ עָלַי! הָהּ, הַמַּנְהִיג נְדִיב הַלֵּב, מוֹשִׁיעַ חֲצִי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי!”

הָאֶזְרָח ס. לֹא יָדַע בְּאֵיזֶה תֹּאַר לְכַנּוֹת אֶת הַמַּנְהִיג, שֶׁהִסְתַּלֵּק, כַּנִּרְאֶה, מִכָּל הַתָּאֳרִים, וּפָסַק אֶחָד מֵאוֹתָם הַפְּסוּקִים הַנִּמְלָצִים, שֶׁהַמְהַפְּכָנִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בְּחֵפֶץ לֵב בִּמְקוֹם כִּנּוּיִי הַשֵּׁם וְהַתֹּאַר שֶׁל אִישׁ שִׂיחָם.

בִּיאָסוֹ נָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו וְאָמַר: “וּבְכֵן, אַתָּה אוֹהֵב אֶת שְׁחוֹרֵי הָעוֹר וְהַמֶּטִיסִים?” “הַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם?” קָרָא הָאֶזְרָח ס. “הֲרֵי אֲנִי מַחֲלִיף מִכְתָּבִים עִם בְּרִיסוֹ וְ…” בִּיאָסוֹ שִׁסַּע אוֹתוֹ וְהִצְטַחֵק: “אֲהָהּ! אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד לִרְאוֹת כִּי הִנְּךָ חָסִיד נִלְהָב שֶׁל מִפְעָלֵנוּ, אִם כֵּן, בְּוַדַּאי שׂוֹנֵא אַתָּה אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הַמְנֻוָּלִים אֲשֶׁר הֵטִילוּ עַל הַמּוֹרְדִים הַצּוֹדְקִים שֶׁלָּנוּ עֳנָשִׁים חֲמוּרִים וְאַכְזְרִיִּים. אֵין סָפֵק אֵפוֹא, כִּי דַעְתְּךָ כְּדַעְתֵּנוּ שֶׁהַמּוֹרְדִים הָאֲמִתִּיִּים הֵם הַלְּבָנִים וְלֹא הַשְּׁחוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְקוֹמְמִים בַּטֶּבַע וּבָאֱנוֹשִׁיּוּת. וְאַתָּה בְּוַדַּאי מְקַלֵּל אֶת הֶעָרִיצִים הַלָּלוּ.”

“כֵּן, אֲנִי מְקַלֵּל אוֹתָם!” עָנָה ס. “טוֹב!” הוֹסִיף בִּיאָסוֹ, “מַה לְדַעְתְּךָ, יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּשָׁאֲפוֹ לְדַכֵּא אֶת מַאֲמַצֵּיהֶם הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַמּוֹרְדִים הוֹקִיעַ עַל הַכְּלוֹנָסִים חֲמִשִּׁים גֻּלְגְּלוֹת כּוּשִׁים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשְּׂדֵרָה הַמּוֹבִילָה אֶל בֵּיתוֹ?” פְּנֵי ס. חָוְרוּ עַד מְאֹד.

“מַה יֵעָשֶׂה לְדַעְתְּךָ, לָאִישׁ הַלָּבָן שֶׁהִצִּיעַ לְהַקִּיף אֶת הָעִיר קָף בְּגֻלְגְּלוֹת הָעֲבָדִים?” “חוּסָה נָא! חוּסָה נָא,” קָרָא ס. בְּאֵימָה וָפָחַד. “וְכִי מְאַיֵּם אֲנִי עָלֶיךָ?” שָׁאַל בִּיאָסוֹ בְּשִׁוְיוֹן רוּחַ, “הַנַּח לִי לִגְמֹר אֶת דְּבָרַי. לְהַקִּיף אֶת הָעִיר קָף בְּגֻלְגָּלוֹת, סְחוֹר סְחוֹר, לְמִן פִּיקוֹלֶה וְעַד כֵּף קָרָקוֹל. מַה דַעְתְּךָ עַל זֶה? עֲנֵה!” בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי בִּיאָסוֹ, שֶׁאָמַר:" וְכִי מְאַיֵּם אֲנִי עָלֶיךָ," שָׁבָה רוּחוֹ שֶׁל ס. הוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אוּלַי שָׁמַע הַמַּנְהִיג שְׁמוּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיעַ אֶת הַדָּבָר, וְהוּא עָנָה בְּקוֹל נִמְרָץ, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמַּנְהִיג כָּל חֲשָׁד כִּי הוּא הָאִישׁ. “חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי חֵטְא פְּלִילִי חָטָא הָאִישׁ!” בִּיאָסוֹ הִצְטַחֵק.

“טוֹב! וְאֵיזֶה עֹנֶשׁ הָיִיתָ מֵטִיל עַל הָאִישׁ הַזֶּה?” כָּאן לֹא יָכֹל הָיָה הָאֻמְלָל ס. לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. “נוּ?” קָרָא בִּיאָסוֹ, "הֲרֵי יְדִיד הַכּוּשִׁים אָתָּה! הָאֶזְרָח ס. הֶחֱלִיט לִתְפֹּשׂ אֶת הַסַּכָּנָה בְּמִעוּטָהּ. הוּא לֹא רָאָה בְּעֵינֵי בִּיאָסוֹ סִמָּנֵי אֵיבָה וְאָמַר בְּקוֹל חֲרִישִׁי: “בֶּן-מָוֶת הוּא!”

“תְּשׁוּבָה נִפְלָאָה!” אָמַר בִּיאָסוֹ בְּשֶׁקֶט וְיָרַק מִפִּיו אֶת הַטַּבַּק שֶׁלָּעַס. שִׁוְיוֹן-נַפְשׁוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ חִזֵּק מְעַט אֶת רוּחוֹ שֶׁל יְדִיד הַכּוּשִׁים הָאֻמְלָל, וְהוּא נִסָּה לִרְחֹץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיו.

“לֹא הָיָה אִישׁ,” קָרָא ס., "שׁוֹאֵף בְּלֵבָב שָׁלֵם לְנִצְחוֹנְכֶם כָּמוֹנִי. הִנְנִי מַחֲלִיף מִכְתָּבִים עִם בְּרִיסוֹ, עִם פְריוֹנוֹ דֶה-פוֹס רוּז' בְּצָרְפַת, עִם מֵגָּאוּ בַּאֲמֵרִיקָה, עִם פֶּטֶר פּוֹלוּס בְּהוֹלַנְד, עִם הַכֹּמֶר טַמְבּוֹרִינִי בְּאִיטַלְיָה.

וְהוּא פֵּרַשׁ בַּהֲנָאָה רַבָּה אֶת שְׁמוֹת הַפִּילַנְטְרוֹפִּים שֶׁהָיָה מַזְכִּירָם תָּמִיד בְּחֵפֶץ לֵב. אַךְ בִּיאָסוֹ שִׁסַּע אוֹתוֹ: “מַה לִי וּלְכָל הַכַּתְּבָנִים הַלָּלוּ! הַגֵּד לִי, הֵיכָן הֵם הַמַּחֲסָנִים וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁלְּךָ! הַצָּבָא שֶׁלִּי זָקוּק לְאַפְסַנְיָה. וַדַּאי יֵשׁ לְךָ מַטָּעִים גְּדוֹלִים וְעֶסְקֵי מִסְחָר רַבִּים, שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַחֲלִיף מִכְתָּבִים עִם גְּדוֹלֵי הַסּוֹחֲרִים בָּעוֹלָם.”

הָאֶזְרָח ס. הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהָעִיר הֶעָרָה קְטַנָּה: “גִּבּוֹרֵי הָאֱנוֹשִׁוּתּ אֵינָם סוֹחֲרִים, אֶלָּא פִּילוֹסוֹפִים, פִּילַנְטְרוֹפִּים, יְדִידֵי הַכּוּשִׁים.” בִּיאָסוֹ נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: “שׁוּב הִמְטִיר עָלַי הַלָּז מִלִּים אֲשֶׁר יְבִינֵם הַשֵּׁד. שְׁמַע נָא! אִם אֵין לְךָ לֹא מַחֲסָנִים וְלֹא אוֹצָרוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁדֹּד אוֹתָם, הֲרֵי מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּךָ?”

שְׁאֵלָה זוֹ פָּתְחָה לְס. פֶּתַח תִּקְוָה וְהוּא קָפַץ בְּשִׂמְחָה: “שַׂר צָבָא מְהֻלָּל בְּתִשְׁבָּחוֹת! הֲיֵשׁ בִּצְבָאֲךָ אִישׁ בָּקִי בְּחָכְמַת הַכַּלְכָּלָה?” “מַה פֵּרוּשָׁה שֶׁל תּוֹרָה זוֹ?” שָׁאַל הַמַּנְהִיג. הַשָּׁבוּי עָנָה בְּתִפְאֶרֶת הַמְּלִיצָה כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה לְשׁוֹנוֹ בְּפַחְדּוֹ. “הָאִישׁ הַבָּקִי בַּתּוֹרָה הַזֹּאת אֵין מוֹעִיל מִמֶּנּוּ, שֶׁכֵּן הוּא לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ הַעֲרֵךְ הֵיטֵב אֶת אֶמְצָעֶיהָ הַחָמְרִיִּים שֶׁל הַמְּדִינָה; הוּא לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁקֹל אוֹתָם וּלְתַכְּנָם עַל פִּי עֶרְכָּם; הוּא רוֹשֵׁם אוֹתָם בְּסֵדֶר לְפִי עֶרְכָּם, הוּא מְחַלֵּק אוֹתָם לְפִי שָׁוְיָם, הוּא מְשַׁפֵּר אוֹתָם וְשׁוֹפֵךְ אוֹתָם לְפִי הַצֹּרֶךְ כְּפַלְגֵי בְּרָכָה לְתוֹךְ הַנָּהָר שֶׁל הַתּוֹעֶלֶת הַכְּלָלִית, זֶה הַנָּהָר הַמַּרְחִיב אֶת יַם הָרְוָחָה הַצִּבּוּרִית.”

“לַעֲזָאזֵל!” קָרָא בִּיאָסוֹ, בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַקּוֹסֵם, “מַה כַּוָּנָתוֹ לֵאמֹר בַּמִּלִּים הָאֵלֶּה, שֶׁהוּא חוֹרְזָן זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ כִּפְנִינֵי הַחֲרוּזִים שֶׁלָּנוּ?”

הַקּוֹסֵם מָשַׁךְ אֶת כְּתֵפָיו לְאוֹת כִּי אֵין הוּא מֵבִין אֶת הַדְּבָרִים וּבָז לָהֶם, וְהָאֶזְרָח ס. הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“יוֹאִיל נָא לִשְׁמֹעַ אוֹתִי, הַמַּנְהִיג הַנּוֹעָז שֶׁל גִּבּוֹרֵי סַן-דּוֹמִינְגוֹ! לָמַדְתִּי אֶת דִּבְרֵיהֶם שֶׁל חַכְמֵי-הַכַּלְכָּלָה הַגְּדוֹלִים: טְיוּרְגוֹ, רֶנַל וּמִירָבּוֹ, יְדִיד הָאֱנוֹשִׁיּוּת. לָמַדְתִּי אוֹתָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. הִנְנִי בָּקִי בְּתוֹרָה זוֹ שֶׁתּוֹעַלְתָּהּ כֹּה מְרֻבָּה לְהַנְהָלַת מְדִינוֹת וּמַמְלָכוֹת.”

“אָכֵן, חֲכַם הַכַּלְכָּלָה אֵינֶנּוּ חֲכַם הַחִסָּכוֹן בִּדְבָרָיו,” אָמַר רִיגוֹ בְּחִיּוּכוֹ הָרַךְ וְהַמְלַגְלֵג. בִּיאָסוֹ קָרָא: “הַגִּידָה נָא לִי, פַּטְפְּטָן, וְכִי יֵשׁ לִי מְדִינוֹת וּמַמְלָכוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְנָהֵל אוֹתָן?” “לְפִי שָׁעָה לֹא, הָאָדָם הַגָּדוֹל!” עָנָה ס. “אַךְ יִתָּכֵן הַדָּבָר… וְאַגַּב: תּוֹרָתִי עוֹסֶקֶת גַּם בַּפְּרָטִים הַמּוֹעִילִים לְהַנְהָלַת הַצָּבָא וְאֵינָהּ מְזַלְזֶלֶת חָלִילָה בַּדָּבָר הַזֶּה.”

הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שִׁסַּע שׁוּב אֶת דְּבָרָיו פִּתְאֹם: “אֳדוֹנִי הַנַּטָּע! אֵינֶנִּי מְנַהֵל אֶת צְבָאִי, אֶלָּא מְפַקֵּד עָלָיו.” “טוֹב מְאֹד!” עָנָה הָאֶזְרָח, “אַתָּה תִּהְיֶה הַמְפַקֵּד וַאֲנִי – שַׂר הַמֶּשֶׁק. יֵשׁ לִי יְדִיעוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת בְּגִדּוּל צֹאן וּבָקָר.”

“וְכִי סָבוּר אַתָּה, כִּי אָנוּ עוֹסְקִים בְּגִדּוּל צֹאן וּבָקָר,” אָמַר בִּיאָסוֹ בְּחִיּוּךְ, “הָצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַאֲכָל לָנוּ, וְכַאֲשֶׁר תִּתַּם הַצֹּאן וְיֶאֱזַל הַבָּקָר שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הַצָּרְפַתִּית, אֵלֵךְ לִי מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַגְּבוּל וְאֶקַּח אֶת הַשְּׁוָרִים וְהָאֵילִים הָרוֹעִים בַּמִּישׁוֹרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל קַטְיוּאַ, בֶּגַה וְסַנְטְיַגּוֹ וְחוֹפֵי יוּנָה. וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ תַּשִּׂיג יָדִי גַם אֶת הַצֹּאן וְהַבָּקָר הָרוֹעִים בַּחֲצִי הָאִי סָמָן וּבְשִׁפּוּעֵי הָהָר טִבּוּס לְמִן מוֹצָא הַנָּהָר מֶבּ וְעַד מֵעֵבֶר לְסַן-דּוֹמִינְגוֹ. אַגַּב יִנְעַם לִי מְאֹד לַעֲנשׁ אֶת הַנַּטָּעִים הַסְּפַרְדִיִּים הָאֲרוּרִים עַל שֶׁהִסְגִּירוּ אֶת אוֹזֶ’ה. הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה, כִּי אֵין אֲנִי חָסֵר אַפְסַנְיָה וְאֵינִי זָקוּק לְטוֹבָתְךָ, שֶׁהִיא הֶכְרָחִית לְדַעְתְּךָ.”

הוֹדָעָה נִמְרֶצֶת זוֹ סָתְמָה אֶת טַעֲנוֹתָיו שֶׁל חֲכַם הַכַּלְכָּלָה הָאֻמְלָל. אַף עַל פִּי כֵּן הֶחֱלִיט לְהֶאָחֵז בַּמַּשְׁעֵנָה הָאַחֲרוֹנָה.

“אֲנִי לֹא הִסְתַּפַּקְתִּי בְּגִדּוּל צֹאן וּבָקָר. הִנְנִי בָּקִי בְּעוֹד לִמּוּדִים רַבִּים אֲשֶׁר יוּכְלוּ לְהוֹעִיל לְךָ מְאֹד. אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם לְעַבֵּד מִכְרוֹת פֶּחָם.” “וְכִי מַה צֹרֶךְ יֵשׁ לִי בָּזֶה?” אָמַר בִּיאָסוֹ, “כְּשֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּפֶחָם הֲרֵי אֲנִי שׂוֹרֵף עֲצֵי יַעַר לְאֹרֶךְ שְׁלשָׁה מִילִין.”

" אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם לְהַבְחִין בֵּין מִינֵי הָעֵצִים וְלָדַעַת אֶת שִׁמּוּשָׁם," וְס. הִתְחִיל לְפָרֵט אֶת שְׁמוֹת הָעֵצִים לְמִינֵיהֶם וְאֶת שִׁמוּשָׁם הַמְיֻחָד.

“יִקָּחוּךָ הַשֵּׁדִים אֲשֶׁר בְּכָל שִׁבְעַת מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ. “מָה אָמַר אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד?” קָרָא בְּרַעַד חֲכַם הַכַּלְכָּלָה, אֲשֶׁר לֹא הֵבִין סְפַרְדִית. “שְׁמַע נָא!” אָמַר בִּיאָסוֹ, “אֵין לִי צֹרֶךְ בָּאֳנִיּוֹת וְאֵין לִי עִנְיָן בְּבִנְיָנָן. אֶלָּא שֶׁבַּפַּמַּלְיָה שֶׁלִּי יֵשׁ תָּמִיד מִשְׂרָה אַחַת פְּנוּיָה. לֹא מִשְׂרַת בֶּן מֶשֶׁק הַבַּיִת, אֶלָּא מִשְׂרָה שֶׁל שׁוֹמֵר הַסָּף. חֲשׁבֹ נָא, סֵנְיוֹר פִּילוֹסוֹף, הַלְּפִי רוּחֲךָ הִיא הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת, אַתָּה תְּשָׁרֵת אֶת פָּנַי עַל בִּרְכֶּיךָ, אֶת הַמִּקְטֶרֶת תַּגִּישׁ לִי, וְאֶת הֵרָגוּ וְאֶת מְרַק הַצָּב. אַתָּה תִּשָּׂא אַחֲרַי אֶת הַמְּנִיפָה הָעֲשׂוּיָה נוֹצוֹת טַוָּס, אוֹ נוֹצוֹת הַתֻּכִּי, כִּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה. וְעַתָּה הַגִּידָה נָא, הֲיֵשׁ אֶת לִבְּךָ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַסָּף שֶׁלִּי?”

הָאֶזְרָח ס., שֶׁבְּכָל לִבּוֹ וּמְאֹדוֹ רָצָה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו, הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה וְהִבִּיעַ אֶת שִׂמְחָתוֹ וְאֶת תּוֹדָתוֹ.

“וּבְכֵן, הֲמַסְכִּים אַתָּה?” אָמַר בִּיאָסוֹ. “הֲיַעֲלֶה עַל דַּעַת אֲדוֹנִי נְדִיב הַלֵּב, כִּי אָשִׁיב רֵיקָם אֵת הַהַצָּעָה הַנִּכְבָּדָה אֲשֶׁר הִצִּיעַ לִי לְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי הוֹד מַעֲלָתוֹ?”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְפָּרֵץ בִּיאָסוֹ בִּצְחוֹק אַדִּיר. הוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו, קָם מֵעַל כִּסְאוֹ וּבְהָדְפוֹ בְּרַגְלוֹ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַלָּבָן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, קָרָא בְּקוֹל חָזָק: “שָׂמַחְתִּי מְאֹד לַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּתְּנָה לִי לְהִוָּכַח, מָה רַבָּה שִׁפְלוּתָם שֶׁל הַלְּבָנִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּחַיַּי, מָה רַבָּה אַכְזְרִיּוּתָם. הָאֶזְרָח ס.! אֲנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה עַל הָעֵדוּת הַכְּפוּלָה אֲשֶׁר הַעִידוֹתָ לְפָנַי. אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ הֵיטֵב, וְאֵיך זֶה הִסְכַּלְתָּ לְבִלְתִּי הָבִין אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? הֲלֹא אַתָּה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר הוֹצִיא לְהוֹרֵג אֶת הַמּוֹרְדִים בְּיוּנִי, בְּיוּלִי וּבְאוֹגוּסְט, הֲלֹא אַתָּה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר הוֹקִיעַ חֲמִשִּׁים גֻּלְגְּלוֹת כּוּשִׁים, וְאַתָּה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לִשְׁחֹט אֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַכּוּשִׁים הָאַסִּירִים אֲשֶׁר נוֹתְרוּ לְךָ בִּשְׁעַת הַמֶּרֶד וּלְהַקִּיף אֶת הָעִיר קָף בְּגֻלְגְּלוֹתֵיהֶם מִמִּבְצַר פִּיקוֹלוֹ וְעַד כֵּף קָרָקוֹל. אִלּוּ יָכֹלְתָּ, כִּי עַתָּה הוֹקַעְתָּ גַם אֶת גֻּלְגָּלְתִּי, וְעַכְשָׁו מְאֻשָּׁר אַתָּה אִם אַסְכִּים לְקַבֵּל אוֹתְךָ לִמְשָׁרֵת! לֹא, לֹא! אֲנִי חָס עַל כְּבוֹדְךָ יוֹתֵר מִמְּךָ. חָלִילָה לִי לְבַיֵּשׁ אוֹתְךָ. הִכּוֹן לַמָּוֶת!”

בִּיאָסוֹ נָתַן אוֹת לַכּוּשִׁים וְהֵם הֵטִילוּ עַל יָדִי אֶת יְדִיד הַכּוּשִׁים הָאֻמְלָל, אֲשֶׁר נָפַל כְּעֵץ גָּדוּעַ לְרַגְלֵי בִּיאָסוֹ וְלֹא יָכֹל הָיָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.


לד    🔗

“וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרְךָ,” אָמַר הַמַּנְהִיג לַשָּׁבוּי הָאַחֲרוֹן, הֲלֹא הוּא הַקּוֹלוֹנִיסְט, שֶׁהַלְּבָנִים חָשְׁדוּ בּוֹ, שֶׁהוּא מֶטִיס, וּכְשֶׁהֶעֱלַבְתִיו בַּדָּבָר הַזֶּה הִזְמִינַנִי לְדוּ-קְרָב.

הַקּוֹלוֹנִיסְט הֵשִׁיב דְּבַר מָה, אַךְ יִלְלַת הַמּוֹרְדִים הֶחֱרִישָׁה אֶת תְּשׁוּבָתוֹ.

“מָוֶת! מָוֶת!”

הַכֹּל הֵרִיעוּ, חָרְקוּ שֵׁן וְנוֹפְפוּ אֶגְרוֹפֵיהֶם כְּלַפֵּי הַשָּׁבוּי הָאֻמְלָל. “אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל,” אָמַר אַחַד הַמּוּלָטִים, שֶׁדִּבּוּרוֹ הָיָה בָּרוּר מֵחֲבֵרָיו. “הוּא לָבָן! בֶּן-מָוֶת הוּא!” הַנַּטָּע הַלָּבָן הִגְבִּיר אֶת תְּנוּעוֹתָיו וְאֶת קוֹלוֹ וְהִצְלִיחַ סוֹף סוֹף לְהוֹצִיא מִפִּיו כַּמָּה מִלִּים. לֹא, לֹא, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל! לֹא, אֶחָי! לֹא לָבָן אָנִי! זוֹהִי עֲלִילָה נִבְזָה, הִנְנִי מוּלָט כְּמוֹכֶם, בֶּן-כּוּשִׁיָּה!

“שֶׁקֶר!” קָרְאוּ הַכּוּשִׁים הַמְטֹרָפִים. “הוּא לָבָן!” “הוּא שָׂנֵא תָּמִיד אֶת הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים!” “מֵעוֹלָם לֹא שָׂנֵאתִי!” קָרָא הַשָּׁבוּי, “הִנְנִי בָּז לַלְּבָנִים. אֲחִיכֶם אָנִי! תָּמִיד אָמַרְתִּי יַחַד אִתְּכֶם: הַכּוּשִׁים הֵם הָאֲדוֹנִים וְהַלְּבָנִים – עַבְדֵיהֶם.”

“לֹא, לֹא!” הֵרִיעַ הַקָּהָל.

" הִרְגוּ אֶת הַלָּבָן!"

" הִרְגוּ אֶת הַלָּבָן!"

הָאֻמְלָל הוֹסִיף בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: “הִנְנִי מוּלָט! כָּמוֹנִי כְּמוֹכֶם!” “תֵּן אוֹת!” אָמַר בִּיאָסוֹ בְּקֹר רוּחַ. “אוֹת?” שָׁאַל הַשָּׁבוּי, וְלִבּוֹ פָּג מִפַּחַד “עֵדוּת לְכָךְ שִׂנְאָתָם שֶׁל הַלְּבָנִים!” “יִתָּכֵן, כִּי אֱמֶת בְּפִיךָ,” אָמַר בִּיאָסוֹ, “אַךְ חָצוּף אַתָּה מְאֹד.” אַחַד הַמּוּלָטִים הַצְּעִירִים פָּנָה אֶל הַקּוֹלוֹנִיסְט וְאָמַר: “הַלְּבָנִים שָׂנְאוּ אוֹתְךָ? נָכוֹן! וְאוּלָם גַּם אַתָּה שָׂנֵאתָ בְּגָלוּי אֶת הַמּוּלָטִים. שָׁמַעְתִּי כִּי הִזְמַנְתָּ לְדוּ-קְרָב אֶת אַחַד הַלְּבָנִים אֲשֶׁר אָמַר לְךָ, כִּי מן הַמּוּלָטִים אָתָּה.” קוֹלוֹת רִטּוּן נִשְׁמְעוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל הָרוֹגֵשׁ, וְאַחֲרֵיהֶם קוֹלוֹת רָמִים:

“בֶּן מָוֶת הוּא!”

“בֶּן מָוֶת הוּא!”

הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ הֶחֱרִישׁוּ אֶת דִּבְרֵי הַקּוֹלוֹנִיסְט הַמִּצְטַדֵּק. הוּא זָרַק בִּי בַּאֲלַכְסוֹן מֶבָּט מָלֵא יֵאוּשׁ וְתַחֲנוּנִים, קָרָא מִתּוֹךְ בֶּכִי: “זוֹהִי עֲלִילָה! אֵין לִי כָּבוֹד וְאֵין לִי אשֶׁר זוּלַת הַכָּבוֹד וְהָאשֶׁר לִהְיוֹת בֵּין שְׁחוֹרֵי הָעוֹר. הִנְנִי מוּלָט!”

“אִלּוּ הָיִיתָ מוּלָט בֶּאֱמֶת,” הֵעִיר רִיגוֹ בְּשֶׁקֶט, “כִּי עַתָּה לֹא הִשְתַּמַּשְׁתָּ בַּמִּלָּה הַזֹּאת.” “אֲהָהּ, הֲשׁוֹמְעוֹת אָזְנַי מַה שֶׁפִּי מְדַבֵּר?” הוֹסִיף הַקּוֹלוֹנִיסְט, “אֲדוֹנִי הַשַּׁלִּיט, יִרְאֶה נָא אֶת הָעִגּול הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר בְּצִפָּרְנַי הַמֵּעִיד עַל דַּם הַתַּעֲרֹבֶת הַנּוֹזֵל בְּעוֹרְקָי.”

בִּיאָסוֹ הָדַף אֶת הַיָּד הַמִּתְחַנֶּנֶת. “אֵינֶנִּי בָּקִי בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַכֹּהֵן הַמַּכִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים עַל פִּי הַיָּד. אַךְ שְׁמַע לִי, הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ מַאֲשִׁימִים אוֹתְךָ, שֶׁאַתָּה לָבָן וּמִתְחַפֵּשׂ כַּאֲחִיהֶם. אִם נָכוֹן הַדָּבָר, הֲרֵי בֶּן-מָוֶת אָתָּה! וְאוּלָם אָמַרְתָּ, כִּי בֶּן גִּזְעֵנוּ אַתָּה, וְכִי מֵעוֹלָם לֹא כָּפַרְתָּ בְּמוֹצָאֲךָ. אָכֵן, רַק דֶּרֶךְ אַחַת לְפָנֶיךָ לְהוֹכִיחַ לָנוּ אֶת צִדְקַת דְּבָרֶיךָ וּלְהַצִּיל אֶת חַיֶּיךָ!”

“מַה הִיא הַדֶּרֶךְ, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל? מַה הִיא הַדֶּרֵךְ?” שָׁאַל קּוֹלוֹנִיסְט, “הִנְנִי מוּכָן!”> “זוֹהִי הַדֶּרֶךְ,” אָמַר בִּיאָסוֹ בְּקֹר רוּחַ, “קַח אֶת הַפִּגְיוֹן הַזֶּה וּבְעֶצֶם יֶָדיָך דְּקוֹר אֶת שְׁנֵי הַשְּׁבוּיִים הַלְּבָנִים.”

בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹרָה עָלֵינוּ בְּעֵינָיו וּבְיָדוֹ. הַקּוֹלוֹנִיסְט נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו מֵרֹב פַּחַד, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ בִּיאָסוֹ בִּצְחוֹק שָׂטָן.

“נוּ, מְהַסֵּס אַתָּה?” שָׁאַל הַמַּנְהִיג, “וְאוּלָם זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה בָּהּ תּוּכַל לְהוֹכִיחַ לִי וּלְכָל צְבָאִי, כִּי לֹא מֵהַלְּבָנִים אַתָּה אֶלָּא מִשֶּׁלָּנוּ. וְעַתָּה הַחֲלֵט בַּדָּבָר, וְאַל תִּגְזֹל אֶת זְמַנִּי.”

עֵינֵי הַשָּׁבוּי שׁוֹטְטוּ מֵרֹב פָּחַד. הוּא פָּסַע פְּסִיעָה אַחַת אֶל הַפִּגְיוֹן וְאַחַר כָּךְ רָפוּ יָדָיו וְהוּא עָמַד תַּחְתָּיו בְּרֹאשׁ מָשְׁפָּל. גּוּפוֹ רָעַד כִּבְקַדָּחַת. “נוּ, מַהֵר!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ וּבְכַעַס, “אֵין לִי פְּנָאי! שְׁתֵּי דְרָכִים לְפָנֶיךָ: אוֹ לַהֲרֹג אוֹתָם בְּעֶצֶם יָדֶיךָ, אוֹ לָמוּת אִתָּם יָחַד.” הַקּוֹלוֹנִיסְט עָמַד בְּלִי נוֹעַ כִּנְצִיב אֶבֶן. “טוֹב מְאֹד,” אָמַר בִּיאָסוֹ וּפָנָה אֶל הַכּוּשִׁים, "אִם אֵין הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת תַּלְיָן –מוֹת יָמוּת! רוֹאֶה אֲנִי, כִּי לָבָן הוּא, הוֹצִיאוּהוּ מִכָּאן!

הַכּוּשִׁים אָמְרוּ לִתְפֹּשׂ אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְט, וְהִיא שֶׁהִמְרִיצָה אוֹתוֹ לִבְחֹר בֵּין מוֹתוֹ וּבֵין מוֹת זוּלָתוֹ. אָכֵן, גַּם לְשִׁפְלוּת יֵשׁ רְגָעִים שֶׁל גְּבוּרָה… הוּא תָּפַס אֶת הַפִּגְיוֹן שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ בִּיאָסוֹ וּבְלִי חֲשֹׁב פָּרַץ כְּנָמֵר עַל הָאֶזְרָח ס. שֶׁהָיָה מוּטָל עַל יָדִי.

מִלְחָמָה קָשָׁה פָּרְצָה בֵּין שְׁנֵיהֶם. יְדִיד הַכּוּשִׁים שֶׁרוּחוֹ נָפַל עָלָיו לְאַחַר הַחֲקִירָה, רָאָה אֶת אֲשֶׁר הִתְרַחֵשׁ בֵּין הַמַּנְהִיג וְהַנַּטָּע הַמּוּלָטִי, אַךְ כָּל לִבּוֹ הָיָה נָתוּן לְמַחְשְׁבוֹתָיו עַל מוֹתוֹ הַקָּרוֹב, וְהוּא לֹא הֵבִין, כַּנִּרְאֶה, אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ. וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְט מִתְפָּרֵץ עָלָיו וְאֶת לַהַב הַפִּגְיוֹן מִתְהַפֵּךְ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, – הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

הוּא קָפַץ עַל רַגְלָיו, תָּפַשׂ אֶת יָדוֹ שֶׁל הָרוֹצֵחַ וְקָרָא בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: “חוּסָה נָא! חוּסָה נָא! לָמָה פָּרַצְתָּ עָלַי! הֶחָטָאתִי לְךָ?!” “בֶּן מָוֶת אַתָּה, אֲדוֹנִי!” אָמַר לוֹ הַקּוֹלוֹנִיסְט וְהִתְאַמֵּץ לְחַלֵּץ אֶת יָדוֹ וְנָעַץ בְּקָרְבָּנוֹ אֶת עֵינָיו הַנִּפְחָדוֹת, “הַנַּח לִי לְבַצַּע אֶת הַדָּבָר, וְלֹא אַכְאִיבְךָ.” “לָמוּת מִיָּדְךָ!” קָרָא חֲכַם-הַכָּלְכָּלָה,“עַל שׁוּם מָה? חוּסָה נָא! אוּלַי חָרָה לְךָ עַל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי עָלֶיךָ פַּעַם, כִּי מִן הַשְּׁחוֹרִים אַתָּה, אַךְ חוּסָה עָלַי, הִנְנִי נִשְׁבָּע לְךָ, כִּי מִכָּאן וּלְהַבָּא אֹמַר עָלֶיךָ, כִּי לָבָן אַתָּה. כֵּן לָבָן אַתָּה! תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם אֹמַר כַּדָּבָר הַזֶּה, אַךְ חוּסָה נָא!”

יְדִיד הַכּוּשִׁים טָעָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. “שְׁתֹק! שְׁתֹק!” קָרָא הַקּוֹלוֹנִיסְט בְּשִׁגְעוֹנוֹ וּבְפַחְדּוֹ, “אוּלַי יִשְׁמְעוּ הַכּוּשִׁים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.”

אַךְ יְדִיד הַכּוּשִׁים לֹא שָׁמַע לוֹ וְצָוַח בְּקוֹל רָם, כִּי הוּא לָבָן, מִן הַלְּבָנִים הַגִּזְעִיִּים. הַקּוֹלוֹנִיסְט עָשָׂה אֶת הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן לְהַסּוֹת אֶת יְדִיד הַכּוּשִׁים: הוּא חָלַץ אֶת יָדוֹ בְּכֹחַ וְנָעַץ אֶת הַפִּגְיוֹן בְּבִגְדּוֹ שֶׁל הָאֶזְרָח ס. הָאֻמְלָל הִרְגִּישׁ אֶת מַגַּע חֻדּוֹ שֶׁל הַפִּגְיוֹן וְנָעַץ אֶת שִׁנָּיו בַּיָּד הַדּוֹקֶרֶת. “מְנֻוָּל! בֶּן בְּלִיַּעַל! אַתָּה הוֹרֵג אוֹתִי!” הוּא זָרַק עַיִן עַל בִּיאָסוֹ. “חוּסָה עָלַי! אַתָּה הַנּוֹקֵם אֶת נִקְמַת הָאֱנוֹשִׁיּוּת.” אַךְ הָרוֹצֵחַ לָחַץ בְּחָזְקָה אֶת פִּגְיוֹנוֹ, וְסִלּוֹן שֶׁל דָּם נִתַּז מִסָּבִיב לְיָדוֹ עַל פָּנָיו. בִּרְכֵּי הָאֻמְלָל כָּשְׁלוּ פִּתְאֹם, יָדָיו צָנְחוּ, עֵינָיו כָּבוּ. מִפִּיו פָּרְצָה אֲנָחָה עֲמוּמָה.> הוּא נָפַל שָׁדוּד.


לה    🔗

לְמַרְאֵה הַמְּאֹרָע הַזֶּה, שֶׁאַף אֲנִי צָרִיךְ הָיִיתִי לְמַלֵּא בּוֹ תַּפְקִיד, תְּקָפוּנִי הַצְּמַרְמֹרֶת וּשְׁאָט הַנֶּפֶשׁ.

הַנּוֹקֵם אֶת נִקְמַת הָאֱנוֹשִׁיּוּת הִבִּיט עַל שְׁנֵי הַקָּרְבָּנוֹת הַנֶּאֱבָקִים לֹא הֵנִיד עַפְעָף. וּכְתֹם הַמַּחֲזֶה, פָּנָה אֶל שְׁנֵי הַנְּעָרִים הַנִּבְהָלִים וְאָמַר לָהֶם: “הָבִיאוּ לִי עוֹד טַבַּק!” – וְהוֹסִיף לִלְעֹס בְּשֶׁקֶט. הַקּוֹסֵם וְרִיגוֹ לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ, וַאֲפִילוּ הַכּוּשִׁים נִבְהֲלוּ, כַּנִּרְאֶה, בִּרְאוֹתָם אֶת הַמַּחֲזֶה הַנִּתְעָב אֲשֶׁר חוֹלֵל לְעֵינֵיהֶם מַנְהִיגָם.

וְאוּלָם הֲרֵי עֲלֵיהֶם לִשְׁחֹט עוֹד אִישׁ לָבָן אֶחָד. אָכֵן – הִגִּיעַ תּוֹרִי. זָרַקְתִּי עַיִן עַל הָרוֹצֵחַ שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת תַּלְיָנִי, וְרַחֲמַי נִכְמְרוּ עָלָיו:> שְׂפָתָיו הִכְחִילוּ, שִׁנָּיו נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ. הוּא הִתְחַלְחֵל, גּוּפוֹ רָעַד בְּרַעַד עֲוִית, וְיָדוֹ הִתְרוֹמְמָה פַּעַם בְּפַעַם אֶל הַמֵּצַח, כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לִמְחוֹת אֶת כִּתְמֵי הַדָּם. הוּא הִבִּיט בְּעֵינֵי שִׁגָּעוֹן עַל הַגּוּף הַחַם הַמִּתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ לְרַגְלָיו. וְלֹא יָכֹל לִגְרֹעַ עַיִן מִקָּרְבָּנוֹ.

חִכִּיתִי לָרֶגַע, בּוֹ יַשְׁלִים אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהוּטַל עָלָיו. מוּזָר מְאֹד הָיָה מַצָּבִי. לִפְנֵי זְמַן-מָה בִּקֵּשׁ הָאִישׁ הַזֶּה לְהָרְגֵנִי, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא לָבָן, וְעַכְשָׁו עָלָיו לִשְׁחֹט אוֹתִי כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא מוּלָט. “טוֹב!” אָמַר בִּיאָסוֹ, “הִשְׂבַּעְתָּ אֶת רְצוֹנִי, יְדִידִי!”

הוּא זָרַק בִּי אֶת עֵינוֹ וְאָמַר: “אֶת הַשֵּׁנִי פָּטוּר אַתָּה מִלַּהֲרֹג. וְעַתָּה לֵךְ לְךָ. מִכָּאן וּלְהבָּא תִּהְיֶה כּוּשִׁי בֵּין כּוּשִׁיִּים, וְהִנְנוּ מְמַלְּאִים אֶת יָדְךָ לִהְיוֹת הַתַּלְיָן בַּצָּבָא שֶׁלָּנוּ.” לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָצָא מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת אַחַד הַכּוּשִׁים, הִשְׁתַּחֲוָה שָׁלשׁ פְּעָמִים לִפְנֵי בִּיאָסוֹ וְקָרָא בִּלְשׁוֹנוֹ: “וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה, אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל?” אַתָּה? מַה כַּוָּנָתְךָ לוֹמַר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה," שָׁאַל בִּיאָסוֹ. “הַאֻמְנָם לֹא תַּעֲשֶׂה לְמַעֲנִי דָבָר? הוֹד מַעֲלָתְךָ,” אָמַר הַכּוּשִׁי, “אַתָּה מְנַשֵּׂא אֶת הַכֶּלֶב הַלָּבָן הַזֶּה הַשּׁוֹחֵט אֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ לְאֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ. וְהַאֻמְנָם לֹא תְּנַשֵּׂא גַם אוֹתִי, וַאֲנִי הֲלֹא כּוּשִׁי טָהוֹר אָנֹכִי.”

בִּיאָסוֹ נָבוֹךְ לְשֵׁמַע הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת שֶׁיָּצְאָה לְפֶתַע מִפִּי אַחַד הַחַיָּלִים. הוּא פָּנָה אֶל רִיגוֹ בְּחֶפְצוֹ לִשְׁמֹעַ עֵצָה מִפִּיו וְהַלָּה לָחַשׁ לוֹ בְּצָרְפַתִּית: “חָלִילָה לְךָ לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, הִשְׁתַּדֵּל לְהָשִׁיב אֶת פָּנָיו רֵיקָם.” “לְנַשֵּׂא אוֹתְךָ?” אָמַר בִּיאָסוֹ. “בְּחֵפֶץ לֵב! וּמַהוּ תֹּאַר הַמַּעֲלָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְעַצְמְךָ?” “חָפַצְתִּי לִהְיוֹת אוֹפִיצֵר.” “אוֹפִיצֵר?” אָמַר הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, “וּמַה הֵם מַעֲשֵׂי גְבוּרוֹתֶיךָ אֲשֶׁר יְזַכּוּךָ לָשֵׂאת כְּתֵפוֹת?” “שָׂרַפְתִּי אֶת בֵּית מַגּוּסֶט בְּרֵאשִׁית אוֹגוּסְט,” אָמַר הַכּוּשִׁי בְּהַכָּרַת כָּבוֹד, “שָׁחַטְתִּי בְּעֶצֶם יָדַי אֶת הַנַּטָּע קְלֶמַן וְהוֹקַעְתִּי עַל חֻדּוֹ שֶׁל כִּידוֹן אֶת רֹאשׁ מְבַשֵּׁל הַסֻּכָּר שֶׁלּוֹ, שָׁחַטְתִּי בְּעֶצֶם יָדַי עֶשֶׂר נָשִׁים לְבָנוֹת וְשִׁבְעָה יְלָדִים קְטַנִּים. אַחַר כָּךְ שָׂרַפְתִּי אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל קוֹלוֹנִיסְטִים בְּאַחַד הַחֲדָרִים שֶׁל מִבְצַר גָּלִיפֶה. נָעַלְתִּי אֶת הַחֶדֶר וְהֶעֱלֵיתִי אוֹתוֹ בָּאֵשׁ. אֶת אָבִי אִפְּנוּ בְּקָף, אֶת אָחִי תָּלוּ בְּרֹק-רוּ, וְגַם אֲנִי נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת בְּדֶרֶךְ נֵס. שָׂרַפְתִּי שָׁלשׁ אֲחֻזּוֹת שֶׁל מַטָּעֵי קָפֶה, שִׁשָּׁה מַטָּעֵי אִינְדִיגוֹ, מָאתַיִם עֲרוּגוֹת שֶׁל קְנֵי-סֻכָּר, הָרַגְתִּי אֶת אֲדוֹנִי נוֹאֶה, וְאֶת אִמּוֹ…” “חֲדַל לְךָ לְגוֹלֵל לְפָנֵינוּ אֶת פָּרָשַׁת גְּדֻלָּתְךָ!” אָמַר רִיגוֹ שֶׁהִסְתִּיר בִּנְדִיבוּתוֹ הַמְעֻשָּׂה אֶת אַכְזְרִיּוּת לִבּוֹ. הוּא הָיָה עָרִיץ, אַךְ אָהַב לִהְיוֹת “הָגוּן” וְשָׂנֵא אֶת הַשִּׁפְלוּת בָּרֶצַח.

“מִלְּבַד כָּל אֵלֶּה יֵשׁ לִי לְסַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי גְבוּרוֹתַי עוֹד כָּהֵמָּה וְכָהֵמָּה!” קָרָא הַכּוּשִׁי בְּגַאֲוָה, “וְאוּלָם אֵין סָפֵק, כִּי גַם לְפִי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי זַכַּאי אֲנִי לְהִתְכַּבֵּד בְּתֹאַר אוֹפִיצֵר וּבִכְתֵפוֹת שֶׁל זָהָב עַל בְּגָדַי כַּחֲבֵרַי אֵלֶּה.”

הוּא הֶרְאָה עַל הַשָּׁלִישִׁים וְעַל הַפַּמַּלְיָה שֶׁל בִּיאָסוֹ. הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס חָשַׁב רֶגַע קָט וְאַחַר כָּךְ פָּנָה אֶל הַכּוּשִׁי בְּהַדְרַת כָּבוֹד וְאָמַר: “בְּחֵפֶץ לֵב אֶתֵּן לְךָ אֶת הַתֹּאַר אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ. שָׂבַעְתִּי רָצוֹן מֵעֲבוֹדָתְךָ, אַךְ מִיַּד הָאִישׁ הָרוֹצֶה לִהְיוֹת אוֹפִיצֵר יִדָּרֵשׁ עוֹד שֶׁיֵּדַע אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית.”

הָרוֹצֵחַ הַנִּדְהָם לָטַשׁ אֶת עֵינָיו וְאָמַר: “מַה כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר בָּזֶה, הוֹד מַעֲלָתוֹ!” “הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!” הוֹסִיף בִּיאָסוֹ, “הֲיוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית?” “הלשון… הרומית?…” – שאל הכושי הנדהם. “כן, כן, כן! את הלשון הרומית! היודע אתה את הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית,” הוֹסִיף הַמַּנְהִיג הֶעָרוּם. הוּא גוֹלֵל לְפָנָיו אֶת הַנֵּס, שֶׁעָלָיו הָיָה רָשׁוּם פָּסוּק מִסֵּפֶר הַתְּהִלִּים:

"In exitu Israel de Egypto "

וְהוֹסִיף: “פָּרֵשׁ לָנוּ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה!” הַכּוּשִׁי נִתְבַּלְבֵּל מְאֹד, עָמַד בְּלִי נוֹעַ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא מוֹלֵל בְּיָדוֹ אֶת הַסִּנָּר, וְעֵינָיו שׁוֹטְטוּ אָנֶה וָאָנָה, פַּעַם אֶל הַגֶּנֶרַל וּפַעַם אֶל הַנֵּס, וְחוֹזֵר חָלִילָה.

“עֲנֵה!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ. הַכּוּשִׁי גֵרַד אֶת רֹאשׁוֹ, פָּתַח וְסָגַר אֶת פִּיהוּ פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְהִפְלִיט לְבַסּוֹף בִּמְבוּכָה רַבָּה: “אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת דִּבְרֵי הַגֶּנֶרַל.” פְּנֵי בִּיאָסוֹ לָבְשׁוּ קַדְרוּת כְּאִישׁ רוֹגֵז וְכוֹעֵס. “הֲיִתָּכֵן? מְנֻוָּל!” קָרָא הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, “הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת? אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשִׂימוּךָ אוֹפִיצֵר וְאֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית אֵינְךָ יוֹדֵעַ?” “וְאוּלָם… הוֹד מַעֲלָתוֹ!”… גִּמְגֵּם הַכּוּשִׁי בִּמְבוּכָה וּבְרָעַד. “יָד לַפֶּה!”, קָרָא בִּיאָסוֹ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ, לְמַרְאִית עַיִן “הֲלֹא אַתָּה בֶּן-מָוֶת, כִּי גָבַהּ לִבְּךָ! הַגַּע בְּעַצְמְךָ, רִיגוֹ, מַה מְגֹחָךְ הוּא הָאוֹפִיצֵר, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית.”

"שְׁמַע אֵפוֹא, הַמְנֻוָּל, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אֶת הַכָּתוּב עַל הַנֵּס הַזֶּה. הָבָה וַאֲפָרֵשׁ לְךָ.

In Exitu “ " – כָּל חַי. *2

“Israel” – שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ רוֹמִית.

“de Egypto” – לֹא יוּכַל לִהְיוֹת אוֹפִיצֵר.

“הֲלֹא כֵּן, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן?” הַקּוֹסֵם הַגּוּץ עָשָׂה אוֹת, כְּאוֹמֵר: כֵּן. בִּיאָסוֹ הוֹסִיף וְאָמַר: "אָחִינוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּיו לְתַלְיָן צְבָאִי וְשֶׁאַתָּה מִתְקַנֵּא בּוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית “. הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַתַּלְיָן הֶחָדָשׁ וְאָמַר: הֲלֹא כֵּן, יְדִידִי? הַרְאֵה נָא לַבְּהֵמָה הַזֹּאת וְירְאֶה, כִּי מְלֻמָּד אַתָּה מִמֶּנּוּ! מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים Dominus Vobiscum?” הַקּוֹלוֹנִיסְט הַמּוּלָטִי הָאֻמְלָל הִתְעוֹרֵר מֵהִרְהוּרָיו הַקּוֹדְרִים לְשֵׁמַע הַקּוֹל הָאָיֹם, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּבּוֹ הָיָה מְדֻכָּא מִמַּעֲשֵׂה הָרֶצַח הַנִּבְזֶה, נִכְנַע מִפְּנֵי הַפָּחַד.

מַשֶּׁהוּ מוּזָר הָיָה בִּפְנֵי הָאָדָם הַזֶּה, אֲשֶׁר נִסָּה לִזְכֹּר אֶת גִּרְסַת יַלְדוּתוֹ, בְּשָׁעָה שׁהִרְהוּרִים מוּזָרִים וּמוּסַר כְּלָיוֹת הִטְרִידוּהוּ מְאֹד, וּבְקֹלוֹ הַקּוֹדֵר בַּהֲשִׁיבוֹ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ:

“” Dominus Vobiscum פֵּרוּשׁוֹ: יְהִי הָאֱלֹהִים עִמָּכֶם!" Etcum spiritu tuo“” הוֹסִיף הַקּוֹסֵם הַפֶּלִי בְּקוֹל חוֹגֵג. “Amen” קָרָא בִּיאָסוֹ. וּבִּיאָסוֹ הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹלוֹ הַנִּרְגָז. הוּא שִׁלֵּב לְתוֹךְ דְּבָרָיו, הַזּוֹעֲמִים לְמִשְׁמַע אֹזֶן, פְּסוּקִים רוֹמָאִים מְשֻׁבָּשִׁים כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לַכּוּשִׁים אֶת רֹב חָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וְקָרָא לַכּוּשִׁי הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַכָּבוֹד: "לֵךְ וַעֲמֹד אַחֲרוֹן בַּשּׁוּרָה. וְהִשָּׁמֵר לְךָ מְאֹד מְאֹד פֶּן תָּעֵז עוֹד לְהִתְנַשֵּׂא וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם מְנַהֲלֶיךָ הַיּוֹדְעִים אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית. Orate fratres!, וְלֹא אֲצַוֶּה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ. Bonus, bona, bonum! נִפְחָד וְנִרְעָשׁ חָזַר הַכּוּשִׁי לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְכָל חֲבֵרָיו שָׁרְקוּ וְהִתְמַרְמְרוּ עַל תְּבִיעוֹתָיו שֶׁאֵין לָהֶן יְסוֹד וְלָטְשׁוּ עֵינֵי הִתְלַהֲבוּת עַל הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שֶׁלָּהֶם הֶחָכָם וְהַמְלֻמָּד.

בְּמַחֲזֶה זֶה הָיָה מַשֶּׁהו מְגֹחָךְ אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי לְהַחֲשִׁיב אֶת חָרִיצוּתוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ. הַתַּחְבּוּלָה הַמְגֹחָכָה שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּהַצְלָחָה רַבָּה כָּל כָּךְ לָשִׂים לְאַל אֶת שְׁאִיפַת הַכָּבוֹד שֶׁל הַחַיָּל הֵעִידוּ עַל טִמְטוּמָם שֶׁל הַכּוּשִׁים וְעַל עָרְמַת מַנְהִיגָם.


לו    🔗

בֵּין כֹּה וָכֹה הִגִּיעָה שְׁעַת אֲכִילַת פַּת שַׁחֲרִית. לִפְנֵי הַגֶּנֶרַל-מָיוֹר שֶׁל הוֹד-מַעֲלָתוֹ הַקַּתּוֹלִי הֶעֱמִידוּ שִׁרְיוֹן-צָב גָּדוֹל וּמֵעָלָיו הִתְאַבֵּךְ עָשָׁן שֶׁל “podrido” הַמְתֻבֶּלֶת בְּנִתְחֵי חֵלֶב וּבְשַׂר צַבִּים בִּמְקוֹם בְּשַׂר עֵגֶל, וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה בִּמְקוֹם פּוֹל תֻּרְקִי וְקֶלַח גָּדוֹל שֶׁל כְּרוּב קָרָאִבִּי צָף עַל פְּנֵי הַבְּלִיל. מִשְּׁנֵי צִדֵּי שִׁרְיוֹן הַצָּב, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ דּוּד וּפִנְכָּה כְּאֶחָד, עָמְדוּ שְׁנֵי כֵּלִים עֲשׂוּיִים קְלִפַּת עֵץ הַקּוֹקוֹס. מְמֻלָּאִים צִמּוּקִים, אֲבַטִּיחִים, תְּמָרִים וְאִינְיָם. זוֹ הָיְתָה תַּרְגִּימָה. לֶחֶם תִּירָס וְנֹאד עִזִּים מָלֵא יַיִן קִנְּחוּ אֶת הַסְּעֻדָּה. בִּיאָסוֹ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ צְרוֹר שׁוּמִים וּמָרַח אֶת הַלֶּחֶם וְאַחַר כָּךְ הֵחֵל לֶאֱכֹל וְהִצִּיעַ לְרִיגוֹ לִסְעֹד עִמּוֹ, וּלְפָנָיו הַגְּוִיָּה הַחַמָּה שֶׁל הַנִּרְצָח. בְּתַאֲבוֹנוֹ שֶׁל בִּיאָסוֹ הָיָה דְבַר מָה מַפִּיל אֵימָה.

הַקּוֹסֵם לֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּסְּעֻדָּה. הֲבִינוֹתִי כִּי אַף הוּא כְּכָל הַדּוֹמִים לוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי לְהַגְבִּיר בָּהֶם אֶת הָאֱמוּנָה, כִּי הוּא יְצוּר שָׁמַיְמִי שֶׁאֵינוֹ מִזְדַּקֵּק לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, בִּיאָסוֹ סָעַד אֶת לִבּוֹ וְצִוָּה לְאֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו לְהַתְחִיל אֶת הַמִּפְקָד, וְהַכְּנֻפְיוֹת עָבְרוּ בַסָּךְ עַל פִּי הַמְּעָרָה.

רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ הַכּוּשִׁים מֵ“הָהָר הָאָדֹם,” מִסְפָּרָם הָיָה קָרוֹב לְ- 4000. הֵם הָיוּ מְחֻלָּקִים פְּלֻגּוֹת פְּלֻגּוֹת, וּבְרֹאשׁ כָּל אַחַת מֵהֶן הַמְפַקְדִים הַמְקֻשָּׁטִים בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים אוֹ חֲגוֹרוֹת אֲדֻמּוֹת, כַּאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם. הַכּוּשִׁים הַלָּלוּ, שֶׁכִּמְעַט כֻּלָּם הָיוּ גְּבוֹהֵי קוֹמָה וּגְבַרְתָּנִים, הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּרוֹבִים, גַּרְזִנִּים וַחֲרָבוֹת, רָבִּים מֵהֶם נָשְׂאוּ קְשָׁתוֹת, חִצִּים וּפִגְיוֹנוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְעַצְמָם מֵחֹסֶר כְּלֵי זַיִן אֲחֵרִים. דֶּגֶל לֹא הָיָה לָהֶם. הֵם הָלְכוּ בְּקֶצֶב, קוֹדְרִים וַחֲפוּיֵי רֹאשׁ.

לְמַרְאֵה הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה לָחַשׁ בִּיאָסוֹ בְּאָזְנוֹ שֶׁל רִיגוֹ וְאָמַר לוֹ בְּצָרְפַתִּית: "מָתַי סוֹף-סוֹף יְפַטְּרוּנִי תּוֹתָחֵי בְּלַנְשְׁלַן וְרוּבְרֶה מִשּׁוֹדְדִים אֵלֶּה בְּנֵי הָהָר הָאָדֹם? אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָם! כִּמְעַט כֻּלָּם שַׁיָּכִים לְגֶזַע קוֹנְגוֹ, וּלְבַד זֹאת אֵין הֵם הוֹרְגִים אֶלָּא בַּמִּלְחָמָה. הֵם הָלְכוּ בְּדַרְכֵי מַנְהִיגָם הָאֱוִילִי, זֶה הָאִישׁ בּוּג יַ’רְגַּל אֱלִילָם הַנַּעֲרָץ, זֶה הַמְשֻׁגָּע הַצָּעִיר שֶׁרָצָה לִהְיוֹת נְדִיב לֵב. אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתוֹ, רִיגוֹ, וּמְקַוֶּה אֲנִי כִּי לֹא תַּכִּיר אוֹתוֹ לְעוֹלָם. הַלְּבָנִים לָקְחוּ אוֹתוֹ בַּשְּׁבִי וְכָךְ נִפְטַרְתִּי מִמֶּנּוּ, כְּשֵׁם שֶׁנִּפְטַרְתִּי כְּבָר מִבּוּקְמָן.

“אַגַּב,” עָנָה רִיגוֹ, “הִנֵּה עוֹבְרִים עַל פָּנֵינוּ הַכּוּשִׁים מִמַּקָּיָה, וַאֲנִי רוֹאֶה בְּשׁוּרוֹתֵיהֶם אֶת הַכּוּשִׁי שֶׁנִּשְׁלַח אֵלֶיךָ מֵאֵת יַ’ן פְרַנְסוּאַ לְהוֹדִיעֲךָ עַל מוֹתוֹ שֶׁל בּוּקְמַן. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה יָכֹל לְהָזֵם אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הַקּוֹסֵם עַל מוֹתוֹ שֶׁל הַמַּנְהִיג. הוּא יְסַפֵּר לַכּוּשִׁים, כִּי עֲצָרוּהוּ כַּחֲצִי שָׁעָה בְּמִשְׁמַר הַגְּבוּלוֹת, וְכִי הוּא הוֹדִיעַ לִי אֶת הַבְּשׂוֹרָה לִפְנֵי שֶׁקָּרָאתָ אוֹתוֹ לָבוֹא אֵלֶיךָ.”

“Diabolo " קָרָא בִּיאָסוֹ, “צָדַקְתָּ, יְדִידִי, צָרִיךְ לִסְתֹּם אֶת פִּי הָאִישׁ הַזֶּה! עוֹד מְעָט!” הוּא הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא: “מַקָּיָה!” מְפַקְדָם שֶׁל הַכּוּשִׁים הַלְּבָנִים קָרַב אֵלָיו וְחָלַק לוֹ כָּבוֹד בְּרוֹבֵהוּ רְחַב-הַלּוֹעַ. “קְרָא נָא,” אָמַר בִּיאָסוֹ, “לַכּוּשִׁי הָעוֹמֵד שָׁם וַאֲשֶׁר מְקוֹמוֹ לֹא יַכִּירֶנּוּ בֵּין שׁוּרוֹתֵיכֶם.” זֶה הָיָה שְׁלִיחוֹ שֶׁל יַ’ן פְרַנְסוּאַ. מַקָּיָה הֱבִיאוֹ לִפְנֵי הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס שֶׁהֶעֱמִיד פִּתְאֹם פָּנִים שֶׁל כַּעַס, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד. “מִי אַתָּה?” שָׁאַל בִּיאָסוֹ אֶת הַכּוּשִׁי הַנִּדְהָם. “הוֹד מַעֲלָתוֹ! כּוּשִׁי אָנִי” Caramba!”" הֲלֹא עֵינַי הָרוֹאוֹת, כִּי כּוּשִׁי אַתָּה. וְאוּלָם הַגִּידָה נָא, מַה שִׁמְךָ?"

“כִּנּוּי שְׁמִי הוּא בַּבֶּלָם וּפַטְרוֹנִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא סָבָה. דְּיָקוֹן וְקָדוֹשׁ, שֶׁאֶת זִכְרוּ חוֹגְגִים עֶשְׂרִים יוֹם לִפְנֵי הֻלֶּדֶת הַנּוֹצְרִי.” בִּיאָסוֹ הִפְסִיק אוֹתוֹ:

“אֵיךְ נוֹעַזְתָּ לְהוֹפִיעַ בִּשְׁעַת הַטֶּקֶס וּלְהִתְיַצֵּב בֵּין הָרוֹבִים הַנִּפְלָאִים וּלְחַרְבְּךָ אֵין נְדָן, וּמִכְנָסֶיךְ קְרוּעִים וְרַגְלֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת?” “הוֹד מַעֲלָתוֹ,” עָנָה הַכּוּשִׁי, “לֹא בִּי הָאָשָׁם, הַגֶּנֶרַל אַדְמִירַל יַ’ן פְרַנְסוּאַ מִלֵּא אֶת יָדַי לְהָבִיא לְךָ אֶת הַבְּשׂוֹרָה עַל מוֹת בּוּקְמַן, וְאִם קְרוּעִים בְּגָדַי וְרַגְלַי מְלֻכְלָכוֹת הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּהַרְתִּי לָבוֹא אֵלֶיךָ וּלְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה, וְאוּלָם עֲצָרוּנִי וְ…”

בִּיאָסוֹ צִמְצֵם אֶת גַּבּוֹת עֵינָיו. “לֹא זֶה חָשׁוּב, gavacho! וְאוּלָם אֵיךְ נוֹעַזְתָּ לְהוֹפִיעַ בַּמִּפְקָד בְּצוּרָה כָּזֹאת. הַפְקֵד אֶת רוּחֲךָ בִּידֵי הַפַּטְרוֹן שֶׁלְּךָ, סָבָה הַקָּדוֹשׁ, לֵךְ וְצַוֵּה שֶׁיַּהַרְגוּךָ!”

אָכֵן, עוֹד עֻבְדָּה אַחַת הִיא אֲשֶׁר הֵעִידָה לִי עַל שִׁלְטוֹנוֹ הַמּוּסָרִי שֶׁל בִּיאָסוֹ וְעַל תְּכוּנָתָם שֶׁל הַמּוֹרְדִים.

הָאֻמְלָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה לָלֶכֶת וּלֵהָרֵג לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהוֹצִיא מִפִּיו הֶגֶה שֶׁל תַּרְעֹמֶת. הוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ הִשְתַּחֲוָה כְּשָׁלשׁ פְּעָמִים לַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר אֵין לְפָנָיו רַחֲמִים, כָּרַע לִפְנֵי הַקּוֹסֵם, שֶׁסָּלַח לוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָיו בְּהַדְרַת כָּבוֹד, וְיָצָא מִן הַמְּעָרָה.

לֹא אָרְכוּ הָרְגָעִים וְקוֹל יְרִיַּת רוֹבֶה הוֹדִיעַ לְבִּיאָסוֹ, כִּי הַכּוּשִׁי עָשָׂה אֶת מִצְוָתוֹ וָמֵת. בִּיאָסוֹ נִצַּל עַל יְדֵי כָּךְ מֵחֲשַׁשׁ סַכָּנָה, נָעַץ בְּרִיגוֹ עֵינַיִם מִתְנוֹצְצוֹת מִשִּׂמְחָה, וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ שֶׁל נִצָּחוֹן כְּאִלּוּ אָמַר: “רְאֵה וְהִשְׁתּוֹמֵם!”


לז    🔗

וְהַמִּפְקָד נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ. צָבָא זֶה אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁעוֹת מִסְפָּר נִרְאָה לִי מַרְאֵהוּ הַפָּרוּעַ כְּמַחֲזֶה בִּלְתִּי שָׁכִיחַ, הָיָה מוּזָר גַם עַכְשָׁו בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֵינוּ מְזֻיָּן כֻּלּוֹ. הִנֵּה עָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ כּוּשִׁים עֲרֻמִּים מְזֻיָּנִים בְּאַלּוֹת, בְּכַשִּׁילִים וּבְאֶצְעָדוֹת. הֵם הָלְכוּ לְקוֹל שׁוֹפָר כִּפְרָאִים.

וְאַחֲרֵיהֶם פְּלֻגּוֹת מוּלָטִים, הַלְּבוּשִׁים בְּבִגְדֵי סְפַרְדִים וְאַנְגְּלִים, מְזֻיָּנִים הֵיטֵב וּבַעֲלֵי מִשְׁמָעַת. הֵם הָלְכוּ בְּקֶצֶב לְקוֹל הַתֻּפִּים. וְהִנֵּה הוֹפִיעַ אֲסַפְסוּף כּוּשִׁיּוֹת וְכוּשִׁים קְטַנִּים מְזֻיָּנִים בְּקִלְשׁוֹנוֹת וְאַחֲרֵיהֶם כּוּשִׁים זְקֵנִים כְּפוּפִים מִמַּשָּׂא הָרוֹבִים הַיְשָׁנִים בְּלִי מַקּוֹרִים וּבְלִי קָנִים, וְאַחֲרֵיהֶם גְרֵאוֹטִים מְקֻשָּׁטִים וּמְנֻמָּרִים – עוֹשִׂים הַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת, שָׁרִים שִׁירִים בִּלְתִּי מוּבָנִים לְקוֹל הַגִּתִּית, הַטַּם-טַם וְהַבַּלָּפָה.

תַּהֲלוּכָה מְשֻׁנָּה זוֹ הָיְתָה נִפְסֶקֶת פִּתְאֹם עַל יְדֵי פְּלֻגּוֹת פְּלֻגּוֹת שֶׁל עֵרֶב-רַב מִבְּנֵי הַגְּזָעִים הַשּׁחוֹרִים לְמִינֵיהֶם: מַרַבָּה סַקַּטְר, קְבַרְטֶרוֹן, מַמֶּנְיוּק, מוּלָטִים חָפְשִׁיִּים, אוֹ כְּנֻפְיוֹת שֶׁל כּוּשִׁים לְבָנִים זְקוּפֵי קוֹמָה, מְזֻיָּנִים בְּקָרַבִּינִים נוֹצְצִים מוֹשְׁכִים אַחֲרֵיהֶם קְרוֹנוֹת עֲמוּסִים אוֹ תּוֹתָח שָׁבוּר, שֶׁהוֹצִיאוּ מִידֵי הַלְּבָנִים וְהָיַה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם מַלְקוֹחַ לְתִפְאֶרֶת וְלֹא כְּלִי-זָיִן. הֵם צָוְחוּ בְּכָל כֹּחָם וְשָׁרוּ אֶת הִמְנוֹנֵי הַמַּחֲנֶה שֶׁל הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל “אוֹ אוּאָ נַסֶּה.”

וּמֵעַל לְכָל הָרָאשִׁים הָאֵלֶּה הִתְנוֹפְפוּ דְגָלִים לְצִבְעֵיהֶם וּלְסִסְמְאוֹתֵיהֶם – לְבָנִים, אֲדֻמִּים, בַּעֲלֵי שְׁלשָׁה צְבָעִים, מְקֻשָּׁטִים בַּחֲבַצָּלוֹת, וַעֲלֵיהֶם כְּתָבוֹת שׁוֹנוֹת.

“מוֹת יָמוּתוּ הַכֹּהֲנִים וְהָאֲצִילִים!”

“תְּחִי הַדָּת!”

“חֵרוּת!”

“שִׁוְיוֹן!”

“יְחִי הַמֶּלֶךְ!”

“הָלְאָה הַמֶּטְרָפּוֹלִין!”

“תְּחִי סְפָרַד!”

“הַקֵּץ לֶעָרִיצִים!” – – –

וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה כְּתָבוֹת מִכְּתָבוֹת שׁוֹנוֹת. זֶה הָיָה בְּלִיל מְשֻׁנֶּה שֶׁהוֹכִיחַ כִּי צְבָא הַמּוֹרְדִים אֵינוֹ אֶלָּא אֲסַפְסוּף סְתָם, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַרְבּוּבְיָה שֶׁל מֻשָּׂגִים וְרַעְיוֹנוֹת לֹא פָּחוֹת מִעַרְבּוּבְיָה שֶׁל חַיָּלִים לְמַרְאֵיהֶם.

הַכְּנֻפְיוֹת הָיוּ עוֹבְרוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ עַל פִּי הַמְּעָרָה וּמוֹרִידוֹת אֶת הַדְּגָלִים. וּבִיאָסוֹ מֵשִׁיב לָהֶם קִדָּה תַּחַת קִדָּה. הוּא הָיָה פּוֹסֵק לְכָל פְּלֻגָּה אוֹ פָּסוּק שֶׁל שֶׁבַח, אוֹ פָּסוּק שֶׁל תּוֹכֵחָה, וְכָל דִּבּוּר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּיו, אִם לְשֶׁבַח וְאִם לְתוֹכֵחָה, הָיָה מְעוֹרֵר בְּלֵב אֲנָשָׁיו רַחֲשֵׁי כָּבוֹד וּקְנָאוֹת וּפַחַד סָתוּם. סוֹף-סוֹף נִפְסַק זֶרֶם הַבַּרְבָּרִים וְהַפְּרָאִים. הִנְנִי מוֹדֶה, כִּי מַרְאֵה הָמוֹן זֶה שֶׁל שׁוֹדְדִים, שֶׁלְּכַתְּחִלָּה הָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתִי מְאֹד, דִּכְּאַנִי עַכְשָׁו עַד מְאֹד.

וְהַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב וּכְשֶׁעָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ הַשּׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שָׁפַךְ הַשֶּׁמֶשׁ בָּבוּאָה אֲדֻמָּה כְּעֵין הַנְּחשֶׁת עַל רָאשׁי הַשַּׁחַם שֶׁל הָרֵי הַמִּזְרָח.


לח    🔗

כְּתֹם הַמִּפְקָד לְאַחַר הַפְּקֻדָּה הָאַחֲרוֹנָה שָׁקַע בִּיאָסוֹ בְּהִרְהוּרִים, וּכְשֶׁחָזְרוּ הַמּוֹרְדִים אִישׁ אִישׁ לִמְחִלַּת הֶעָפָר שֶׁלּוֹ פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: “הִנֵּה רָאִיתָ וְגַם נוֹכַחְתָּ כִּי רַב גְּאוֹנִי וְעֻזִּי גָדוֹל מְאֹד. עַכְשָׁו הִגִּיעָה שַׁעְתְּךָ לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שׁוֹכְנֵי מְרוֹמִים וּלְסַפֵּר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.”

“לֹא בִּי הָאָשָׁם, כִּי הַשָּׁעָה הַזֹּאת אֵחֲרָה לָבוֹא!” עָנִיתִי לוֹ בְּשִׁוְיוֹן רוּחַ. “צָדַקְתָּ!” אָמַר בִּיאָסוֹ. הוּא שָׁתַק רֶגַע, כְּאִלּוּ קָרָא מֵעַל פָּנַי אֶת אֲשֶׁר עָלָיו לְהַגִּיד, וְהוֹסִיף. “וְאוּלָם בְּיָדְךָ לִמְנֹעַ אֶת הַשָּׁעָה הַזֹּאת…” “מָה?” קָרָאתִי בְּתִמָּהוֹן, “מַה כַּוָּנָתְךָ לֵאמֹר בָּזֶה?” “כֵּן,” אָמַר בִּיאָסוֹ, “חַיֶּיךָ נְתוּנִים בְּיָדֶיךָ, אִם תִּרְצֶה – תּוּכַל לְהַצִּילָם.” הִתְעוֹרְרוּת זוֹ שֶׁל חֶסֶד, הָרִאשׁוֹנָה וְאוּלַי גַּם הָאַחֲרוֹנָה בְּחַיֵּי בִּיאָסוֹ, הִפְלִיאַתְנִי מְאֹד. הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר הִשְׁתּוֹמֵם כָּמוֹנִי לְשֵׁמַע אָזְנָיו נִתַּק מִמְקוֹמוֹ לְאַחַר שֶׁיָּשַׁב שָׁעָה אֲרֻכָּה יְשִׁיבָה שֶׁל דְּבֵקוּת כְּמִשְׁפַּט הַפָקִירִים בְּהֹדּוּ הוּא קָם, נִצַּב לִפְנֵי הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס וְקָרָא בְּכָעַס: “מַה הוּא סָח, הָהּ סֵנְיוֹר גֶּנֶרַל-מָיוֹר הַנּוֹדָע לִתְהִלָּה? הֲזוֹכֵר הוּא אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לִי? לֹא בְּיָדָיו וְגַם לֹא בִּידֵי הָאֱלֹהִים נְתוּנִים הַחַיִּים הָאֵלֶּה, כִּי הֵם מְסוּרִים בְּיָדַי.”

וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ הַזּוֹעֵם נִדְמָה לִי שׁוּב, כִּי כְבָר רָאִיתִי אֶת הַגַּמָּד הָאָרוּר. בִּיאָסוֹ קָם בְּשֶׁקֶט, לָחַשׁ מָה בְּאָזְנוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַדֶּגֶל הַשָּׁחוֹר. הַקּוֹסֵם הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וּמִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – לְאוֹת הַסְכָּמָה, אַחַר כָּךְ חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם וְיָשְׁבוּ כְּמִקֹּדֶם.

“שְׁמַע נָא,” אָמַר הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, בְּהוֹצִיאוֹ מִכִּיסוֹ אֶת הָאִגֶּרֶת שֶׁל יַ’ן פְרַנְסוּאַ: "מַצָּבֵנוּ רַע. בּוּקְמַן מֵת בַּמִּלְחָמָה; הַלְּבָנִים הָרְגוּ אַלְפֵי מוֹרְדִים בְּאַחַת הַפְּרוֹבִינְצִיּוֹת שֶׁל הַכּוּשִׁים; הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מוֹסִיפִים לְהִתְבַּצֵּר וּלְמַלֵּא אֶת הַמִּישׁוֹר מִשְׁמְרוֹת צָבָא עַד אֶפֶס מָקוֹם. אַשְׁמָתֵנוּ הִיא כִּי הֶחֱמַצְנוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לִכְבּשׁ אֶת קָף. הִזְדַּמְּנוּת זוֹ לֹא תִּשָּׁנֶה בִּמְהֵרָה. מִצַּד מִזְרָח חוֹסֵם הַנָּהָר אֶת דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ. כְּדֵי לִגְדֹּר בַּעֲדֵנוּ אֶת הַמַּעֲבָר כּוֹנְנוּ הַלְּבָנִים תּוֹתָחִים עַל פְּנֵי הַנָּהָר וְהֶעֱמִידוּ מִשְׁמָרוֹת עַל שְׂפָתוֹ. מִצַּד דָּרוֹם מִשְׂתָּרַעַת דֶּרֶךְ גְּדוֹלָה עַל פְּנֵי שֶׁטַח הֲרָרִי שֶׁשְּׁמוֹ קָף הָעֶלְיוֹן, שָׁם הָעָמְדוּ חַיָּלִים וְתוֹתָחִים. הֵם מְבֻצָּרִים גַּם מִצַּד הַיַּבָּשָׁה בִּמְשׂוּכָה חֲזָקָה. בַּעֲבוֹדַת הַמְשׂוּכָה הַזֹּאת הִשְׁתַּתְּפוּ כָּל הַתּוֹשָׁבִים. וְקָף בְּצוּרָה וּמְבֻצֶּרֶת וְלֹא נוּכַל לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ. הַמַּאֲרָב שֶׁלָּנוּ לֹא הִצְלִיחַ. וְעוֹד כִּשָּׁלוֹן נוֹסַף עַל כָּל כִּשְׁלוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים:

בְּמַחֲנֵה יַ’ן פְרַנְסוּאַ פָּשְׁטָה הַקַּדַּחַת הַסִּיאָמִית וּמַפִּיָלה חֲלָלִים. עַל כֵּן חוֹשֵׁב הַגֶּנֶרַל אַדְמִירַל שֶׁל צָרְפַת, וְאָנוּ תְּמִימֵי דֵעִים עִמּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָשֵׂאת וְלִתֵּן עִם שַׂר הַפֶּלֶךְ בְּלַנְשְׁלַן וְעִם הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית. וְהִנֵּה הַמִּכְתָּב שֶׁאָנוּ שׁוֹלְחִים לָאֲסֵפָה בְּעִנְיָן זֶה. שְׁמָעֵהוּ:

  • * * *

"לִכְבוֹד צִירֵי הָאֲסֵפָה הַקּוֹלוֹנִיָלִית! “צָרוֹת גְּדוֹלוֹת הִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ עַל קוֹלוֹנְיָה זוֹ הָעֲשִׁירָה וְהַחֲשׁוּבָה. הַצָּרוֹת הִשִּׂיגוּ גַם אוֹתָנוּ וּמַה נוֹסִיף עוֹד לְצִדְקָתֵנוּ, יָבוֹא יוֹם וַהֲבִינוֹתָם אֶת צִדְקָתֵנוּ וּמַצָּבֵנוּ זֶה, הַחֲנִינָה הַכְּלָלִית שֶׁהִכְרִיז לוּדְבִיק הט”ז צְרִיכָה לָחוּל גַּם עָלֵינוּ. שֶׁאִם לֹא כֵּן נוֹסִיף גַּם לְהַבָּא לַעֲבֹד בְּכָל לִבֵּנוּ וּמְאֹדֵנוּ לְמֶלֶךְ סְפָרַד, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הַנּוֹהֵג עִמָּנוּ בְּטוֹב וְגוֹמֵל לָנוּ חֲסָדִים רַבִּים.

“וְהִנֵּה עַל פִּי הַחֹק שֶׁל כ”ח סֶפְּטֶמְבֶּר 1791 נִתְּנָה לָכֶם הַזְּכוּת, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וְהָאֲסֵפָה הַלְּאֻמִּית, לִקְבֹּעַ בֶּהַחְלֵט אֶת מַעֲמָדָם הָאֶזְרָחִי שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בְּנֵי חוֹרִין וְאֶת מַעֲמָדָם הַפּוֹלִיטִי שֶׁל שְׁחוֹרֵי הָעוֹר. אָנוּ נָגֵן עַל פְּקֻדּוֹת הָאֲסֵפָה הַלְּאֻמִּית וְעַל פְּקֻדּוֹתֵיכֶם הַנְּתוּנוֹת בְּצוּרָה חֻקִּית עַד טִפַּת דָּמֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה. טוֹב תַּעֲשׂוּ, אִם תַּכְרִיזוּ בְּהַחְלָטָה מְפֹרֶשֶׁת וּמְאֻשֶּׁרֶת עַל יְדֵי הַגֶּנֶרַל, כִּי נְכוֹנִים אַתֶּם לִדְאֹג לְגוֹרַל הָעֲבָדִים. וְאִם יֵדְעוּ הָעֲבָדִים כִּי אָכֵן יֵשׁ דּוֹאֲגִים לָהֶם ( אֶת הַדָּבָר הַזֶּה יוֹדִיעוּ לָהֶם מַנְהִיגֵיהֶם, אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ מִכֶּם אֶת הַתְּעוּדָה) יִמְצְאוּ סִפּוּק בַּדָּבָר הַזֶּה, וְשִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל אֲשֶׁר הוּפַר יָקוּם מֵחָדָשׁ.

"וְאוּלָם אַל תַּחְשְׁבוּ, רַבּוֹתֵינוּ הַצִּירִים, כִּי נַסְכִּים לְהִזְדַּיֵּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָן שֶׁל הָאֲסֵפוֹת הַמְהַפְּכָנִיּוֹת. הִנְנוּ נְתִינֵי שְׁלשָׁה מְלָכִים: מֶלֶךְ קוֹנְגוֹ שַׁלִּיטָם הַטִּבְעִי שֶׁל כָּל הַכּוּשִׁים, מֶלֶךְ צָרְפַת, שֶׁהוּא בָּא כֹּחַ אֲבוֹתֵינוּ, וּמֶלֶך סְפָרַד, שֶׁהוּא בָּא כֹּחַ אִמּוֹתֵינוּ. שְׁלשֶׁת הַמְּלָכִים הַלָּלוּ הִנָּם צֶאֱצָאֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ לְאוֹר כּוֹכָבָם לְהִשְׁתַּחֲיוֹת לָאֱנוֹשׁ הָאֱלֹהִי. וְאִם נַסְכִּים לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאֲסֵפוֹת, הֲרֵי יִתָּכֵן, כִּי נִמָּשֵׁךְ לְמִלְחָמָה קָשָׁה וְשֶׁפֶךְ דָּם חִנָּם בְּאַחֵינוּ נְתִינֵי שְׁלשֶׁת הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם אֱמוּנִים. "לְבַד זֹאת, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים רְצוֹן הָאֻמָּה מַה הוּא, כִּי מִיּוֹם שֶׁנִּשְׂתָּרֵר הַשָּׁלוֹם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הַצָּרְפַתִּי אוֹהֵב אוֹתָנוּ, הַמֶּלֶךְ הַסְּפַרְדִי עוֹזֵר לָנוּ תָּמִיד. אָנוּ עוֹזְרִים לָהֶם, וְהֵם עוֹזְרִים לָנוּ, – וּמִזֶּה תִּצְמַח בְּרָכָה לָאֱנוֹשִׁיּוּת. אַגַּב, אִלּוּ הִדִּיחוּ אֶת הַמְּלָכִים מִכִּסְאָם, כִּי עַתָּה מִהַרְנוּ לְהוֹשִׁיב מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. "אֵלֶּה הֵן כַּוָּנוֹתֵינוּ וְעַל פִּי הַתְּנָאִים הַלָּלוּ נַסְכִּים לִכְרֹת בְּרִית שָׁלוֹם.

וְעַל הֶחָתוּם:

יַ’ן פְרַנְסוּאַ, גֶּנֶרַל;

"בִּיאָסוֹ, גֶּנֶרַל-מָיוֹר;

דֶּרְפֶּה;

מַנְזוֹ;

טוּסֶן;

אוֹבֶּר."

"הֲרוֹאֶה אַתָּה, " הוֹסִיף בִּיאָסוֹ בְּגָמְרוֹ לִקְרֹא אֶת הַתְּעוּדָה הַזֹּאת שֶׁל הַדִּפְּלוֹמַטְיָה הַכּוּשִׁית, אֲשֶׁר נֶחְרְתָה בְּזִכְרוֹנִי מִלָּה בְּמִלָּה, “הֲרוֹאֶה אַתָּה, כִּי אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם אָנוּ. שְׁמַע נָא, אֵפוֹא, אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ. לֹא יַ’ן פְרַנְסוּאַ וְלֹא אֲנִי לֹא לָמַדְנוּ בְּבָתֵּי-סֵפֶר שֶׁל הַלְּבָנִים אֶת חָכְמַת הַכְּתִיבָה הַנָּאָה. יְכֹלִים אָנוּ לְהִלָּחֵם, אַךְ לֹא לִכְתֹּב. וְאוּלָם אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁבְּמִכְתָּבֵנוּ אֶל הָאֲסֵפָה יְהֵא מַשֶּׁהוּ, אֲשֶׁר יְעוֹרֵר אֶת לַעֲגָם הַיָּהִיר שֶׁל אֲדוֹנֵינוּ לְשֶׁעָבָר. וַדַּאי לָמַדְתָּ אֶת הַחָכְמָה הַזֹּאת הַחֲסֵרָה לָנוּ. תַּקֵּן-נָא בְּאִגַּרְתֵּנוּ אֶת הַשְּׁגִיאוֹת, פֶּן נִהְיֶה לְלַעַג בְּעֵינֵי הַלְּבָנִים, וּבִשְׂכַר זֶה אַצִּיל אֶת חַיֶּיךָ.”

תַּפְקִיד זֶה שֶׁל מַגִּיהַּ שְׁגִיאוֹתָיו הַדִּפְּלוֹמַטִּיּוֹת שֶׁל בִּיאָסוֹ הָיָה לִי לְמוֹרַת-רוּחַ, וְלֹא פִּקְפַּקְתִּי אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד. וּלְבַד זֹאת: לָמָּה לִי חַיִים? הֲשִׁיבוֹתִי רֵיקָם אֶת פָּנָיו. הוּא נִדְהַם.

“מָה?!” קָרָא בִּיאָסוֹ, “הַאֻמְנָם בּוֹחֵר אַתָּה לָמוּת מֵאֲשֶׁר לְתַקֵּן מִלִּים אֲחָדוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל פִּסַּת קְלָף?”

“כֵּן!” עָנִיתִי לוֹ.

הַחְלָטָתִי, כַּנִּרְאֶה, הִדְהִימָה אוֹתוֹ. הוּא חָשַׁב רֶגַע קָט וְאָמַר: “שְׁמַע נָא, בָּחוּר מְשֻׁגָּע! אֵינֶנִּי עַקְשָׁן כָּמוֹךָ. אֲחַכֶּה עַד מָחָר בָּעֶרֶב, וְאַתָּה חֲשֹׁב הֵיטֵב בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמָחָר, עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, יְבִיאוּךָ אֵלַי. הִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי. שָׁלוֹם! כִּי לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט. וְאוּלָם זְכָר-נָא, כִּי הַמָּוֶת אֶצְלֵנוּ אֵינוֹ מָוֶת סְתָם.” פֵּרוּשָׁם שֶׁל הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי בִּיאָסוֹ בְּלִוְיַת צְחוֹק, הָיָה בָּרוּר מְאֹד. יָדַעְתִּי הֵיטֵב, כִּי בִּיאָסוֹ הָיָה רָגִיל לְהַמְצִיא עִנּוּיִים נוֹרָאִים לְקָרְבְּנוֹתָיו.

“הוֹצִיאוּ מֵעַל פָּנַי אֶת הַשָּׁבוּי!” קָרָא בִּיאָסוֹ, “הַפְקִידוּהוּ בִּידֵי הַכּוּשִׁים מֵהַר הָאָדֹם. רוֹצֶה אֲנִי כִּי יִחְיֶה עוֹד מֵעֵת לְעֵת.”

הַמוּלָט קַנְדִּי, רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לֶאֱסֹר אֶת יָדַי וְאַחַד הַחַיָּלִים הֶחֱזִיק בִּקְצֵה הַחֶבֶל וְהוֹצִיאַנִי מֵהַמְּעָרָה.


 

חלק ד    🔗

לט    🔗

כְּשֶׁהִפְקִידַנִי בִּיאָסוֹ בִּידֵי הַכּוּשִׁים שֶׁל הָהָר הָאָדֹם נִדְמָה לִי כִּי אֲנִי עוֹבֵר מִידֵי צְלָלִים לִידֵי צְלָלִים. לֹא הִתְנַגַּדְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁקָּשְׁרוּ אוֹתִי אֶל גֶּזַע הָעֵץ. וְהַלַּיִל בָּא.

הַשּׁוֹמְרִים פָּרְשׁוּ אִישׁ אִישׁ לִמְחִלָּתוֹ, וְעַל יָדִי נִשְׁאֲרוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים, אֵלֶּה יָשְׁבוּ וְאֵלֶּה שָׁכְבוּ עַל יַד הַמְּדוּרָה שֶׁהִדְלִיקוּ מִפְּנֵי צֵנַּת הַלָּיְלָה.

לֹא אָרְכוּ הָרְגָעִים וְכֻלָּם נִרְדְּמוּ. חֻלְשָׁתִי הַגּוּפָנִית עוֹרְרָה בְּלִבִּי הֲזָיוֹת. זָכַרְתִּי אֶת הַיָּמִים הַבְּהִירִים הַחַד גּוֹנִיִּים שֶׁעָבְרוּ עָלַי לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר בְּקִרְבַת מַרְיָה, הַיָּמִים הַבְּהִירִים אֲשֶׁר נִבְּאוּ לִי עֲתִידוֹת שֶׁל חַיֵּי אשֶׁר. הִשְׁוֵיתִי אֶת הַיָּמִים הַלָּלוּ לְיוֹם זֶה, שֶׁבּוֹ הָרְאֵיתִי מַחֲזוֹת רַבִּים מְשֻׁנִּים, שֶׁבּוֹ דָנוּ אוֹתִי לְמָוֶת שָׁלשׁ פְּעָמִים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִצַּלְתִּי לְגַמְרֵי.

חָשַׁבְתִּי עַל עֲתִידִי, עָתִיד שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת עִנוּיִים וָמָוֶת – – וּמַה טוֹב, כִּי קְרוֹבָה הַשָּׁעָה הַזֹּאת. נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי נֶאֱבָק עִם אֵיזֶה חֲלוֹם בַּלָּהוֹת. שָׁאַלְתִּי בְּלִבִּי: הֲיִתָּכֵן, כִּי כָל זֶה קָרָה הַיּוֹם? הֲיִתָּכֵן, כִּי הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר לְנֶגֶד עֵינַי הוּא מַחֲנֵהוּ שֶׁל בִּיאָסוֹ הַשּׁוֹאֵף דָּם? הֲיִתָּכֵן, כִּי מַרְיָה אָבְדָה לְעוֹלָם הַאֲנִי הוּא הַשָּׁבוּי הַקָּשׁוּר אֶל עֵץ וְנוֹעָד לַמָּוֶת, הַאֲנִי הוּא הַשָּׁבוּי אֲשֶׁר שִׁשָּׁה בַּרְבָּרִים שׁוֹמְרִים עָלָיו וְהוּא מוּאָר בְּאוֹר הַמְּדוּרוֹת שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים.

הִתְאַמַּצְתִּי לְהַסִּיחַ אֶת לִבִּי מֵהִרְהוּרִים רַבֵּי יִסּוּרִים, אַךְ הוּא הָיָה שָׁב וּמְהַרְהֵר עַל מַרְיָה. חָרַדְתִּי לְגוֹרָלָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי קָשׁוּר הֵיטֵב חָגַרְתִּי אֶת כָּל כֹּחוֹתַי וּבִקַּשְׁתִּי לָעוּף לְעֶזְרָתָהּ בְּתִקְוָתִי, כִּי הִנֵּה יִמּוֹג חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת וְהָאֱלֹהִים לֹא יִתֵּן כִּי כָל הַבַּלָּהוֹת הָאֵלֶּה יְבוֹאוּהָ.

מַחֲשָׁבוֹת קוֹדְרוֹת מִלְּאוּ אֶת לִבִּי, מַחֲשָׁבָה רוֹדֶפֶת מַחֲשָׁבָה. שׁוּב זָכַרְתִּי אֶת פְּיֶרוֹ וַחֲמָתִי בָּעֲרָה בְּלִבִּי כְּשִׁגָּעוֹן. נִדְמָה לִי, כִּי גִידֵי מִצְחִי מְחַשְּׁבִים לְהִתְפַּקֵּעַ. שָׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי, קִלַּלְתִּי אֶת נַפְשִׁי, בַּזְתִּי לִי עַל שֶׁקָּשַׁרְתִּי אֶת אַהֲבָתִי לְמַרְיָה עִם יְדִידוּתִי לִפְיֶרוֹ. לֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי כְּלָל לְבָרֵר, מַה הִיא הַסִּבָּה אֲשֶׁר עוֹרְרָה אוֹתוֹ לָצֵאת לְמִלְחָמָה עוֹלָמִית וְהִצְטַעַרְתִּי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי אוֹתוֹ.

הוּא מֵת, אַף אֲנִי אָמוּת בְּקָרוֹב. וְצַעַר אֶחָד מִלֵּא עַכְשָׁו אֶת לִבִּי כִּי לֹא נָקַמְתִּי אֶת נִקְמָתִי. כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ סֵעֲרוּ אֶת לִבִּי אַף עַל פִּי שֶׁרִפְיוֹנִי הַגָּמוּר נָסַךְ עָלַי תַּרְדֵּמָה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה אָרְכָה תַּרְדֵּמָה זוֹ, אַךְ פִּתְאֹם הֱקִיצוֹתִי: קוֹל גֶּבֶר עוֹרְרַנִי מֵרָחוֹק. שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּלִּים: “הִנְנִי מַבְרִיחַ מֶכֶס.”

נִזְדַּעְזַעְתִּי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינָי. הָיְתָה אֲפֵלָה סָבִיב. הַכּוּשִׁים יָשְׁנוּ. הָאֵשׁ דָּעָכָה. הַקּוֹל נָדַם. חָשַׁבְתִּי, כִּי בַּחֲלוֹמִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל וְעַפְעַפֵּי עֵינַי נֶעֶצְמוּ שׁוּב, אַךְ מִיָּד חָזְרוּ וְנִפְקְחוּ, כִּי שֵׁנִית נִשְׁמַע הַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁר אֶת הַשִּׁיר הַנּוּגֶה, שֶׁבַּיִת אֶחָד מִמֶּנּוּ אֲנִי זוֹכֵר בְּעַל פֶּה: כִּי שָׁבוּנִי אוֹיְבַי

בִּשְׁדֵמוֹת אוֹקַנְיַן

וּבִשְׁבִי קוֹטַדִּיל

מַה אֻמְלַלְתִּי מְאֹד.

לֹא! זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם. זֶה הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל פְּיֶרוֹ. וְהִנֵּה נִשְׁמַע שׁוּב קוֹלוֹ מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה וְהָעֲרָפֶל, וְהוּא שָׁר סָמוּךְ לְאָזְנַי אֶת הַזֶּמֶר הַיָּדוּעַ לִי:

" הִנְנִי מַבְרִיחַ מֶכֶס."

לְרַגְלַי הִתְחַכֵּךְ בְּשִׂמְחָה דוֹג גָּדוֹל: זֶה הָיָה רַסְק! זָקַפְתִּי אֶת עֵינַי: לְפָנַי עוֹמֵד כּוּשִׁי, וְאוֹר הַמְּדוּרָה פּוֹרֵשׂ אֶת צִלּוֹ הַגָּבֹהַּ לְיַד הַכֶּלֶב. זֶה הָיָה פְּיֶרוֹ!

תְּשׁוּקַת נְקָמָה בָּעֲרָה בִּי. מֵרֹב תִּמָּהוֹן לֹא נַעְתִּי וְלֹא זַעְתִּי וְלֹא הוֹצֵאתִי הֶגֶה מִפִּי. לֹא בַּחֲלוֹם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ. הֲיִתָּכֵן? מֵתִים קָמִים לִתְחִיָּה! זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם – זוֹ הָיְתָה הֲזָיָה. הָפַכְתִּי אֶת פָּנַי מִמֶּנּוּ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת פָּנַי הִשְׁפִּיל פְּיֶרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ. “אָחִי!” קָרָא לִי בְּקוֹל חֲרִישִׁי," הִבְטַחְתָּ לִי שֶׁלֹּא לְהָטִיל סָפֵק בְּיַשְׁרוּתִי לִשֵׁמַע הַשִּׁיר הַזֶּה. אֱמֹר נָא, אָחִי, הֲשָׁכַחְתָּ אֶת הַבְטָחַתְךָ?"

הַכַּעַס פָּתַח אֶת פִּי. “מְנֻוָּל!” קָרָאתִי בְּקוֹל, “שׁוּב הוֹפַעְתָּ לְפָנַי. תַּלְיָן! רוֹצֵחַ דּוֹדִי! גּוֹנֵב מַרְיָה! אֵיכָה תָּעֵז לְכַנוֹתֵנִי בְּשֵׁם אָח! אַל תִּקְרַב אֵלָי!” שָׁכַחְתִּי כִּי הָיִיתִי קָשׁוּר אֶל עֵץ וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל. הִשְׁפַּלְתִּי אֶת עֵינַי בְּלִי מֵשִׂים, כְּאִלּוֹ בִּקַּשְׁתִּי אֶת חַרְבִּי. הַדָּבָר הִדְהִים אוֹתוֹ. פָּנָיו הִבִּיעוּ הִתְרַגְּשׁוּת וְחִבָּה:

“לֹא!” אָמַר לִי פְּיֶרוֹ, “לֹא אֶגַּשׁ אֵלֶיךָ. אַתָּה אֻמְלָל, וְצַר לִי עָלֶיךָ. וּלְךָ לֹא צַר עָלַי, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אֻמְלָל מִמְּךָ.”

מָשַׁכְתִּי אֶת כְּתֵפָי. הוּא הֵבִין אֶת תּוֹכַחְתִּי הָאִלֶּמֶת וְנָעַץ בִּי אֶת עֵינָיו הַמִּתְבּוֹנְנוֹת. “כֵּן, אֲבֵדָה רַבָּה הִיא. אַךְ הַאֲמִינָה לִי, כִּי אֲבֵדָתִי רַבָּה שִׁבְעָתָיִם.” דְּבָרֵינוּ עוֹרְרוּ אֶת שֵׁשֶּׁת הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר שָׁמְרוּ עָלַי. בִּרְאוֹתָם אִישׁ זָר עוֹמֵד לְפָנַי קָפְצוּ עַל רַגְלֵיהֶם, תָּפְשׂוּ אֶת הָרוֹבִים, אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת פְּיֶרוֹ הִתְפָּרְצָה קְרִיאַת תִּמָּהוֹן וְשִׂמְחָה מִפִּיהֶם וְהֵם נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה וְהֵטִיחוּ אֶת מִצְחֵיהֶם בַּקַּרְקַע. וְאוּלָם לֹא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר חָלְקוּ הַכּוּשִׁים לִפְּיֶרוֹ וְלֹא לְטִיפוֹתָיו שֶׁל רַסְק אֲשֶׁר הִתְלַבֵּט בֵּין אֲדוֹנָיו וּבֵינִי ( הַכֶּלֶב הָיָה מַבִּיט אֵלַי בַּחֲרָדָה, כְּאִלּוּ הִשְׁתּוֹמֵם שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת) לֹא עוֹרְרוּנִי בָּרֶגַע הַזֶּה. בְּלִבִּי בָּעֲרָה חֲמָתִי חִדְלַת הָאוֹנִים מִפְּנֵי הַחֶבֶל שֶׁקְּשָׁרַנִי אֶל הָעֵץ. “הָהּ!” קָרָאתִי סוֹף סוֹף וּבָכִיתִי מִכַּעַס, "הָהּ, מָה אֻמְלָלְתִּי! הִצְטַעַרְתִּי שֶׁהַמְנֻוָּל הַזֶּה עָנַשׁ אֶת עַצְמוֹ, חָשַׁבְתִּי כִּי מֵת, וְהִצְטַעַרְתִּי כִּי לֹא אוּכַל לְהִתְנַקֵּם בּוֹ, וְעַכְשָׁו הוּא בָּא אֵלַי לְהִתְעַלֵּל בִּי. הִנֵּה הוּא נִצָּב חַי לְנֶגֶד עֵינַי, וְיָדַי אֲסוּרוֹת וְלֹא אוּכַל לִדְקֹר אוֹתוֹ. הָהּ, מִי יַצִּילֵנִי מֵרִגְעֵי קְלָלָה אֵלֶּה?

פְּיֶרוֹ הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַכּוּשִׁים הַכּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו “חֲבֵרִים!” אָמַר פְּיֶרוֹ, “הַתִּירוּ אֶת הַשָּׁבוּי מֵאֲסוּרָיו!”


מ    🔗

הַכּוּשִׁים עָשׂוּ אֶת מִצְוָתוֹ כְּהֶרֶף עָיִן. שֵׁשֶׁת הַשּׁוֹמְרִים חָתְכוּ אֶת הַחֲבָלִים שֶׁאֲסָרוּנִי אֶל הָעֵץ. זָקַפְתִּי אֶת קוֹמָתִי וְעָמַדְתִּי בְּלִי נוֹעַ – כִּי עַכְשָׁו קְשָׁרַנִי וַאֲסָרַנִי הַתֵּמָּהוֹן. “עוֹד לֹא נִגְמַר הַדָּבָר!” אָמַר פְּיֶרוֹ, הוֹצִיא מִידֵי אַחֶד הַכּוּשִׁים אֶת הַפִּגְיוֹן, הוֹשִׁיטוֹ לִי וְאָמַר: “מַלֵּא אֶת שְׁאִיפַתְךָ. עֵדִי בַּמְּרוֹמִים, כִּי אֵינֶנִּי מַכְחִישׁ אֶת זְכוּתְךָ לַהֲמִיתֵנִי. אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי שָׁלשׁ פְּעָמִים, עַכְשָׁו הֵם מְסוּרִים בְּיָדֶיךָ. הָרְגֵנִי נָא, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ!”

בְּקוֹלוֹ לֹא נִשְׁמְעָה תּוֹכֵחָה וְלֹא מְרִירוּת – אֶלָּא עֶצֶב וְהַכְנָעָה לַגּוֹרָל. אֶפְשָׁרוּת הַנְּקָמָה שֶׁנִּתְּנָה לִי פִּתְאֹם בִּידֵי נוֹשֵׂא הַנְּקָמָה עַצְמוֹ הָיְתָה יוֹתֵר מִדַּי מוּזָרָה וְקַלָּה. הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי עִם כָּל שִׂנְאָתִי אֶל פְּיֶרוֹ וְעִם כָּל אַהֲבָתִי אֶת מַרְיָה לֹא אוּכַל לְהָרִים יָד וּלְרָצְחוֹ נָפֶשׁ. אַגַּב, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַסִּמָּנִים הַחִצּוֹנִיִּים הֵעִידוּ, כִּי לְפָנַי אוֹיֵב וּפוֹשֵׁעַ, הֲרֵי בְּחֶבְיוֹן לִבִּי עָלָה קוֹל וְקָרָא: “מֵעוֹלָם לֹא יֵלֵךְ אוֹיֵב וּפוֹשֵׁעַ לִקְרַאת הַנְּקָמָה וְהָעֹנֶשׁ מֵעַצְמוֹ.” – – –

וְעוֹד זֹאת: הַכָּבוֹד וְהַשִּׁלְטוֹן שֶׁל הַיְצוּר הַפֶּלִי הַזֶּה הִכְרִיעוּנִי עַל כָּרְחִי אֲפִילוּ בָּרֶגַע הַזֶּה. זָרַקְתִּי אֶת הַפִּגְיוֹן.

“הָאֻמְלָל!” קָרָאתִי לוֹ, “רוֹצֶה אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ בְּדוּ-קְרָב וְלֹא לִשְׁחֹט אוֹתְךָ כְּרוֹצֵחַ. הָגֵן עַל נַפְשְׁךָ!”

"הַאֲנִי אָגֵן עַל נַפְשִׁי? קָרָא פְּיֶרוֹ בְּתִמָּהוֹן, “מִפְּנֵי מִי?” “מִפָּנַי”

הוּא עָשָׂה תְּנוּעָה כְּאִישׁ נִדְהָם: “מִפָּנֶיךָ? הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת רַסְק. יָכֹל אֲנִי לִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְהוּא יַנִּיחֵנִי שֶׁאֶשְׁחַט אוֹתוֹ, אַךְ לְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיֵּאָבֵק עִמִּי לֹא אוּכָל. הֲרֵי הוּא לֹא יָבִין כְּלָל מָה אֲנִי דוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ. אֵינֶנִּי מֵבִין לְךָ. הֲרֵי כְּרַסְק אֲנִי לְךָ.”

הוּא הֶחֱרִישׁ רְגָעִים מִסְפָּר וְהוֹסִיף: “אֲנִי רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ שִׂנְאָה כַּשִּׂנְאָה שֶׁרָאִיתָ בְּעֵינַי לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי צָרוֹת רַבּוּת הִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ עָלֶיךָ. אֶת דּוֹדְךָ רָצְחוּ נֶפֶשׁ, שְׂדוֹתֶיךָ הָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, יְדִידֶיךָ נִשְׁחֲטוּ, בָּתֶּיךָ שֻׁדְּדוּ, יְרֻשָּׁתְךָ נֶהֱרְסָה. אַךְ לֹא יָדַי שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְלֹא יָדַי בַּהֶרֶס. בְּנֵי עַמִּי עָשׂוּ אֶת כָּל אֵלֶּה. שְׁמָעֵנִי, הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר, כִּי בְּנֵי עַמְּךָ הֵרֵעוּ לִי מְאֹד. אָמַרְתָּ לִי, כִּי יָדֶיךָ לֹא הֵרֵעוּ לִי וּמֶה עָנִיתִי לְךָ עַל דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה?” פָּנָיו אוֹרוּ.

הוּא קִוָּה כִּי אֶפֹּל אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתָיו, וַאֲנִי הִבַּטְתִּי אֵלָיו בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת: “אַתָּה מְנַעֵר אֶת חָצְנְךָ מִכֹּל אֲשֶׁר עוֹלְלוּ בְּנֵי עַמְּךָ,” קָרָאתִי בְּטִינָא שֶׁבַּלֵּב, "וְאֵינְךָ מַגִּיד דָּבָר עַל כָּל אֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי בְּעֶצֶם יָדֶיךָ. “וְכִי מָה עוֹלַלְתִּי לְךָ?” שָׁאַל פְּיֶרוֹ. פָּרַצְתִּי אֵלָיו וְהִרְעַמְתִּי בְּקוֹלִי: “אֵיפֹה מַרְיָה? מֶה עָשִׂיתָ לְמַרְיָה?” לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה חָלְפָה עֲנָנָה עַל פָּנָיו. הוּא נָבוֹךְ.

לְבַסּוֹף אָמַר: “מַרְיָה? כֵּן, צָדַקְתָּ! אַךְ מְרֻבּוֹת הָאָזְנַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.” מְבוּכָתוֹ וּדְבָרָיו: “אַתָּה צָדַקְתָּ” הִבְעִירוּ שׁוּב אֶת הַחֵמָה בְּלִבִּי. נִדְמָה לִי, כִּי הוּא מִשְׁתַּמֵּט מִשְּׁאֵלָתִי. אַךְ הוּא נָשָׂא אֵלַי אֶת עֵינָיו הַפְּתוּחוֹת וְאָמַר בְּקוֹל נִרְגָּשׁ:

“אָנָּא אַל תַּחְשְׁדֵנִי. אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַכֹּל בְּמָקוֹם אַחֵר. מוּטָב שֶׁתֶּאֱהָבֵנִי וְתַאֲמִין בִּי, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וּמַאֲמִין בְּךָ.” הוּא הִפְסִיק לְדַבֵּר, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְבָרֵר אֶת הָרשֶׁם שֶׁעָשׂוּ עָלַי דְּבָרָיו, וְהוֹסִיף בְּקוֹל נִרְגָּשׁ: “הַאוּכַל לְכַנּוֹתְךָ בְּשֵׁם “אָחִי”?” אַךְ חֲמַת קִנְאָתִי הִתְלַהֲטָה שׁוּב, וּדְבָרָיו הָעֲדִינִים, שֶׁנִּרְאוּ לִי כַּחֲנֻפָּה, הִקְנִיטוּנִי מְאֹד. “אֵיךְ תָעֵז לְהַזְכִּיר לִי אֶת הַיָּמִים הָהֵם?” קָרָאתִי בְּקוֹל, “כְּפוּי-טוֹבָה!”

הוּא הִפְסִיקַנִי. בְּעֵינָיו נוֹצְצוּ דְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת: “אִם יֵשׁ כְּפוּי טוֹבָה בֵּינֵינוּ, הֲלֹא מִכָּל מָקוֹם לֹא אֲנִי הוּא.” טוֹב אֵפוֹא, דַּבֵּר!" קָרָאתִי בְּכַעַס, “אָנָה הֵבֵאתָ אֶת מַרְיָה?” “לֹא פֹּה! לֹא פֹּה!” קָרָא פְּיֶרוֹ, “כָּאן מַקְשִׁיבוֹת לִדְבָרֵינוּ אָזְנַיִם זָרוֹת. אַגַּב, הֲרֵי לֹא תַּאֲמִין לִדְבָרַי וְהַשָּׁעָה דְחוּקָה מְאֹד. הַבֹּקֶר אוֹר וְעָלַי לְהַחֲלֵץ אוֹתְךָ מִפֹּה. שְׁמַע נָא, אִם אֵינְךָ מַאֲמִין לִי, מַשְׁמָע, כִּי תַּם הַכֹּל, וּמוּטָב שֶׁתִּדְקְרֵנִי בַּפִּגְיוֹן, אַךְ חַכֵּה מְעַט, בְּטֶרֶם תְּבַצַּע אֶת נִקְמָתְךָ, עָלַי לְהַצִּילְךָ. נֵלֵךְ אֶל בִּיאָסוֹ.”

בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ וּבִדְבָרָיו הָיָה אֵיזֶה סוֹד נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי. אַף עַל פִּי שֶׁבְּלִבִּי הָיְתָה טִינָא עָלָיו הֲרֵי כָּל פַּעַם בְּדַבְּרוֹ הָיָה מַשֶּׁהוּ זָע בְנַפְשִׁי. בְּהַקְשִׁיבִי לִדְבָרָיו הָיִיתִי נִכְנָע תָּמִיד לְאֵיזֶה כֹּח בִּלְתִּי מֻשָּׂג. הָיִיתִי מִתְלַבֵּט בֵּין תַּאֲוַת נָקָם וְרֶגֶשׁ רַחֲמִים, בֵּין אִי-אֵמוּן וֶאֱמוּנָה. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו.


מא    🔗

יָצָאנוּ מִמַּחֲנֶה הַכּוּשִׁים שֶׁל הָהָר הָאָדֹם. הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד בִּרְאוֹתִי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ חָפְשִׁי בְּמַחֲנֵה הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם שׁוֹאֵף אֶת דָּמִי.

הַכּוּשִׁים וְהַמּוּלָטִים לֹא נִסּוּ לַעֲצֹר אוֹתָנוּ. אַדְּרַבָּה, בְּעָבְרֵנוּ עַל פְּנֵיהֶם הָיוּ נוֹפְלִים אַפַּיִם אַרְצָה וּמְרִיעִים בְּצָהֳלָה, בְּתִמָּהוֹן וּבְכָבוֹד. לֹא יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק אֶת רוּם יַחֲסוֹ שֶׁל פְּיֶרוֹ בִּצְבָא הַמּוֹרְדִים, אַךְ זָכַרְתִּי אֶת כֹּחוֹ וְשִׁלְטוֹנוֹ עַל חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים וְנִתְחַוֵּר לִי סוֹד כֹּחוֹ וְחִנּוֹ. כְּשֶׁקָּרַבְנוּ עַד הַזְּקִיפִים אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מְעָרַת בִּיאָסוֹ, נִגַּשׁ אֵלֵינוּ רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, הַמּוּלָט קַנְדִּי, וּשְׁאֵלָנוּ מֵרָחוֹק בְּקוֹל מַפִּיל אֵימָה: “אֵיךְ הִרְהַבְתֶּם עֹז בְּנַפְשְׁכֶם לְהִתְקָרֵב אֶל הַגֶּנֶרַל?” אַךְ כְּשֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ הֻקְטַן וְהוּא הִכִּיר אֶת פְּיֶרוֹ, הֵסִיר פִּתְאֹם אֶת כּוֹבַעוֹ הַמְרֻקָּם זָהָב, וּכְאָדָם שֶׁנִּבְהַל מֵחֻצפָּתוֹ הֶחֱוָה קִדָּה וְהִכְנִיסָנוּ אֶל בִּיאָסוֹ בְּמַלְמְלוֹ אַלְפֵי סְלִיחוֹת.

הַכָּבוֹד אֲשֶׁר רָחֲשׁוּ לִפְּיֶרוֹ הַכּוּשִׁים הַפְּשׁוּטִים לֹא הִדְהִימַנִי, אַךְ בִּרְאוֹתִי שֶׁקַּנְדִּי, אֶחָד מִשָּׂרֵי הַצָּבָא הַחֲשׁוּבִים, מִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי עֶבֶד מֵעַבְדֵי דוֹדִי, שָׁאַלְתִּי בְּלִבִּי:

“מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁכֹּחוֹ רַב כָּל כָּךְ?” אַךְ לִתְמְהוֹנִי לֹא הָיָה קֵץ בִּרְאוֹתִי שֶׁאַף הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, שֶׁיָּשַׁב יְחִידִי וְסָעַד בִּמְנוּחָה אֶת לִבּוֹ, קָם מִמְּקוֹמוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּיֶרוֹ, וּבְהַסְתִּירוֹ אֶת חֶרְדָּתוֹ וְאֶת צַעֲרוֹ תַּחַת מַסְוֶה שֶׁל כָּבוֹד רַב, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו בְּהַכְנָעָה וְהִצִּיעַ לוֹ לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

פְּיֶרוֹ סֵרַב.

“יַ’ן בִּיאָסוֹ!” אָמַר פְּיֶרוֹ “לֹא בָּאתִי לָקַחַת אֶת מְקוֹמְךָ – בָּאתִי לְבַקֵּשׁ חֶסֶד.” “Alteza! " עָנָה בִּיאָסוֹ בְּקִדָּה וּבְהִשְׁתַּחֲוָיָה, “הֲרֵי יָדוּעַ לוֹ, כִּי בְּיָדָיו כָּל אֲשֶׁר לְיַ’ן בִּיאָסוֹ, כָּל רְכוּשׁוֹ שֶׁל יַ’ן בִּיאָסוֹ וְאַף יַ’ן בִּיאָסוֹ בְּעַצְמוֹ.” תֹּאר הַכָּבוֹד " Alteza” (מַשֶּׁהוּ מֵעֵין הוֹד מַעֲלָתוֹ אוֹ כְּבוֹד רוֹמְמוּתוֹ) הַיּוֹצֵא מִפִּי בִּיאָסוֹ הִגְדִּיל שִׁבְעָתַיִם אֶת תִּמְהוֹנִי. “אֵינֶנִּי בָּא אֵלֶיךָ בִּדְרִישׁוֹת רַבּוֹת,” עָנָה פְּיֶרוֹ, “רַק אֶת הָאַחַת אֲבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ: לְהַצִּיל אֶת הַשָּׁבוּי הַזֶּה מִמָּוֶת.”

הוּא הֶרְאָה עָלַי בְּיָדוֹ, בִּיאָסוֹ נִדְהַם, אַךְ מְבוּכָתוֹ לֹא אָרְכָה הַרְבֵּה. " Alteza, עַבְדְּךָ נָבוֹךְ מְאֹד. אַתָּה דוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי דָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכֹּחִי, לְצַעֲרִי הָרַב. הַשָּׁבוּי הַזֶּה אֵינֶנּוּ שְׁבוּיוֹ שֶׁל יַ’ן בִּיאָסוֹ, הוּא אֵינֶנּוּ שַׁיָּךְ לְיַ’ן בִּיאָסוֹ, הוּא אֵינֶנּוּ תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל יַ’ן בִּיאָסוֹ."

“מַה כַּוָּנָתְךָ לֵאמֹר בָּזֶה?” שָׁאַל פְּיֶרוֹ בְּקוֹל נִמְרָץ, “וְכִי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל מִי תָּלוּי הַשָּׁבוּי הַזֶּה? הֲיֵשׁ פֹּה עוֹד שַׁלִּיט מִלְּבַדְּךָ?” “אֲבוֹי לִי, Alteza, יֵשׁ וָיֵשׁ.” “מִי הוּא הַשַּׁלִּיט הַזֶּה?” “הַצָּבָא!”

פָּנָיו הַחֲבִיבִים וְהָעַרְמוּמִיִּים שֶׁל בִּיאָסוֹ, הַמִּשְׁתַּמֵּט מִשְּׁאֵלוֹתָיו הַגְּלוּיוֹת וְהַגֵּאוֹת שֶׁל פְּיֶרוֹ, הֵעִידוּ, כִּי הוּא מִתְכַּוֵּן לְהִסְתַּפֵּק בְּהַבָּעַת כָּבוֹד חִיצוֹנִי לִפְּיֶרוֹ, כִּי כֵן מוּטָל עָלָיו. “מָה?” קָרָא פְּיֶרוֹ, “הַצָּבָא שֶׁלְּךָ? הַאֵינְךָ מְפַקֵּד עָלָיו?” בְּהַרְגִּישׁוֹ, כִּי יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, עָנָה בִּיאָסוֹ בְּכֵנוּת מְעֻשָּׂה. “הַאֻמְנָם חוֹשֵׁב Alteza, כִּי יָכֹל מִישֶׁהוּ לְפַקֵּד עַל אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִתְפָּרְצוּ מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף לְהִכָּנֵעַ?” פְּיֶרוֹ הֵשִׁיב לוֹ: “טוֹב הַדָּבָר, אִם אֵין בְּכֹחֲךָ לִשְׁלֹט עַל צְבָאֲךָ, אִם חַיָּלֶיךָ הֵם הַמְפַקְּדִים עָלֶיךָ, הַגִּידָה נָא לִי אֵפוֹא, עַל שׁוּם מָה שׂוֹנְאִים הֵם אֶת הַשָּׁבוּי הַזֶּה?” “בּוּקְמַן נָפַל קָרְבָּן בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם צְבָא הַמֶּמְשָׁלָה,” אָמַר בִּיאָסוֹ וְהֶעֱמִיד פָּנִים עֲצוּבִים, “חַיָּלַי הֶחֱלִיטוּ לִנְקֹם בּוֹ אֶת נִקְמַת מַנְהִיגָם שֶׁל כּוּשִׁיֵּי יַ’מַּיְקָה. הֵם רוֹצִים שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאוֹפִיצֵר הַצָּעִיר הַזֶּה יוּקַע תַּחַת רֹאשׁוֹ שֶׁל בּוּקְמַן.”

“אֵיךְ יָכֹלְתָּ,” אָמַר פְּיֶרוֹ, “לְהַסְכִּים לִנְקָמָה נִתְעָבָה זוֹ. שְׁמַע לִי, יַ’ן בִּיאָסוֹ, מַעֲשֵׂי אַכְזְרִיּוּת אֵלֶּה שָׂמִים לְאַל אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ הַצּוֹדֶקֶת. בִּהְיוֹתִי שָׁבוּי בְּמַחֲנֵה הַלְּבָנִים, שֶׁמִּשָּׁם הִצְלַחְתִּי לִבְרֹחַ, לֹא יָדַעְתִּי, כִּי מֵת בּוּקְמַן, וְרַק מִפִּיךָ הִנְנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבְּשׂוֹרָה. אָכֵן, כִּגְמוּלוֹ הֵשִׁיבוּ לוֹ, כִּי חָטָא מְאֹד. וְעַכְשָׁו אוֹדִיעֲךָ בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת: יַ’נּוֹ, מַנְהִיגָם שֶׁל הַכּוּשִׁים שֶׁהָיָה מוֹרֵה דַרְכָּם שֶׁל הַלְּבָנִים וּמָשַׁךְ אוֹתָם אֶל הַמַּאֲרָב, גַּם יַ’נּוֹ מֵת. הֲיָדוּעַ לְךָ, – אַל תַּפְסִיקֵנִי, בִּיאָסוֹ, – שֶׁהוּא עָלָה בְּאַכְזְרִיּוּתוֹ עַל בּוּקְמַן וְעָלֶיךָ. וְעַתָּה, רְאֵה וְשִׂים אֶל לֵב! רַעַם מִשָּׁמַיִם הָמַם אוֹתוֹ. הוּא מֵת לֹא בִּידֵי הַלְּבָנִים, כִּי אִם מִידֵי יַ’ן פְרַנְסוּאַ בְּעַצְמוֹ.”

מִפִּי בִּיאָסוֹ, שֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי פְּיֶרוֹ בְּכָבוֹד וּבְפָנִים קוֹדְרִים, פָּרְצָה קְרִיאַת הִשְׁתּוֹמְמוּת.

וּבְרֶגַע זֶה נִכְנַס רִיגוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי פְּיֶרוֹ וְלָחַשׁ דְּבַר מָה בְּאָזְנֵי הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס. קוֹל מְהוּמָה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵהַמַּחֲנֶה. פְּיֶרוֹ הוֹסִיף: "כֵּן, יַ’ן פְרַנְסוּאַ, שֶׁחֶסְרוֹנוֹ הַיְחִידִי הוּא תְּשׁוּקָתוֹ לְמוֹתָרוֹת, זוֹ הַכִּרְכָּרָה הַמְגֻחֶכֶת הָרְתוּמָה לְשִׁשָּׁה סוּסִים, הַמּוֹבִילָה אוֹתוֹ יוֹם-יוֹם לִתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הַנָּהָר הַגָּדוֹל, – יַ’ן פְרַנְסוּאַ זֶה עָנַשׁ אֶת יַ’נּוֹ עַל אַכְזְרִיּוּתוֹ. הָרוֹצֵחַ הִתְחַנֵּן לְפָנָיו כְּמוּג לֵב, וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן נָעַץ מֵרֹב פַּחַד אֶת יָדָיו בְּבִגְדֵי הַכֹּמֶר מִמַּנְגֶּלַנְד עַד שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְהַתִּיקוֹ מֵעָלָיו בְּכֹחַ.

אַךְ יַ’ן פְרַנְסוּאַ הִכְבִּיד אֶת לִבּוֹ וְהָרַג אֶת הָאַכְזָר לְרַגְלֵי הָעֵץ הַמְכֻסֶּה וָוֵי בַּרְזֶל, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה יַ’נּוֹ תּוֹלֶה אֶת קָרְבְּנוֹתָיו. בִּיאָסוֹ! שִׂים לִבְּךָ לַדָּבָר הַזֶּה! כִּי מַה תּוֹעַלְנָה הַמַּלְקוֹת הַמְעוֹרְרוֹת אֶת אַכְזְרִיּוּתָם שֶׁל הַלְּבָנִים? מַה בֶּצַע בַּתַּעְתּוּעִים הָאֵלֶּה הַמְעוֹרְרִים אֶת חֲמָתָם שֶׁל חֲבֵרֵינוּ הָאֻמְלָלִים הַמְּשׁתּוֹלְלִים גַּם בִּלְעֲדֵי זֶה? בִּטְרוּ-קוֹפִּי יֵש נוֹכֵל אֶחָד, מוּלָט, הַמְנַהֵל בְּתַעְתּוּעִים חֲבוּרָה שֶׁל כּוּשִׁים. הוּא מְחַלֵּל אֶת תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, וּמְסַפֵּר לַחֲבֵריָו, כִּי הוּא מְדַבֵּר פָּנִים אֶל פָּנִים עִם אֵם הַמָּשִׁיחַ וּמְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרָיו לִרְצֹחַ וְלַחְמֹס בְּשֵׁם מַרְיָה הַקְּדוֹשָׁה.

פְּיֶרוֹ בִּטֵּא אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה בַּעֲדִינוּת, שֶׁהָיָה בָּהּ יוֹתֵר אַהֲבָה מֵרֶגֶשׁ דָּתִי. נִפְגַּעְתִּי וְנִרְגַּזְתִּי. “שָׁמַעְתִּי,” הוֹסִיף פְּיֶרוֹ, “כִּי גַם בַּמַּחֲנֶה שֶׁלְּךָ יֵשׁ קוֹסֵם כָּזֶה, עוֹשֵׂה לְהָטִים וּמְתַעְתֵּעַ. יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי זָקוּק אַתָּה לְטַבַּעַת אֲשֶׁר תְּקַשֵּׁר אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי הָאֲרָצוֹת הַשּׁוֹנוֹת. הַגְּזָעִים הַשּׁוֹנִים וְהַצְּבָעִים הַשּׁוֹנִים, וְאוּלָם הַאֵין לְךָ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מִלְּבַד קַנָּאוּת אַכְזָרִית וְדֵעוֹת נִפְסָדוֹת? הַאֲמִינָה לִי, בִּיאָסוֹ, כִּי הַלְּבָנִים פָּחוֹת אַכְזָרִים מִמֶּנּוּ. רָאִיתִי הַרְבֵּה נַטָּעִים, אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת חַיֵּי עַבְדֵיהֶם. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי רַבִּים עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא מִתּוֹךְ רַחֲמִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת כַּסְפִּיִּים, וְאוּלָם בֶּצַע כֶּסֶף זֶה עוֹרֵר אוֹתָם לְמַעֲשֵׂה חֶסֶד. נִהְיֶה נָא אַנְשֵׁי חֶסֶד לֹא פָּחוֹת מֵהֶם, כִּי טוֹבָתֵנוּ הִיא. הַאֻמְנָם יִקְדַּשׁ וְיִצְדַּק מִפְעָלֵנוּ אִם נִשְׁחַט נָשִׁים, נִרְצַח יְלָדִים, נְעַנֶּה זְקֵנִים וְנִשְׂרֹף אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּבָתֵּיהֶם, וַהֲלֹא אֵלֶּה מַעֲשֵׂינוּ בְּכָל יוֹם. הַאֻמְנָם מִן הַהֶכְרַח הוּא, עֲנֵה לִי, בִּיאָסוֹ, שֶׁצְּעָדֵינוּ יִחְרְתוּ תָּמִיד רַק עִקְּבוֹת דָּם וָאֵשׁ?!” הוּא הֶחֱרִישׁ.

עֵינָיו שֶׁנּוֹצְצוּ וְקוֹלוֹ שִׁוּוּ לִדְבָרָיו כֹּחַ אַדִּיר וּמַשְׁפִּיעַ וְאֵיזֶה עֹז שֶׁאֵין לְבַטְּאוֹ בְּמִלִּים. בִּיאָסוֹ הָיָה דוֹמֶה אוֹתָהּ שָׁעָה לְשׁוּעָל שֶׁנִּתְפַּס בֵּין צִפָּרְנֵי הָאֲרִי. עֵינָיו הַמֻּשְׁפָּלוֹת וְהַמַּבִּיטוֹת בַּאֲלַכְסוֹן הֵעִידוּ, כִּי הוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבָה עַרְמוּמִית וְחוֹבֵל תַּחְבּוּלָה לְהֵחָלֵץ מִידֵי פְּיֶרוֹ. וְרִיגוֹ, זֶה הָאִישׁ רִיגוֹ, שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו לִפְנֵי שָׁעוֹת מִסְפָּר מַעֲשֵׂה אַכְזְרִיּוּת וְלֹא הֵנִיד עַפְעָף, הִתְחַפֵּשׂ עַתָּה כְּנִרְגָּשׁ עַד עֹמֶק לִבּוֹ מִמַּעֲשֵׂה הַבַּלָּהוֹת אֲשֶׁר תֵּאַר פְּיֶרוֹ וְקָרָא בְּעֶצֶב מְעֻשֶּׂה: “אֵלִי, אֵלִי! מָה אָיֹם הָעָם בַּחֲמָתוֹ!”


מב    🔗

וְהָרַעַשׁ מִחוּץ לַמְּעָרָה הָלַךְ הָלוֹךְ וָרַב וְהִשְׁכִּין, כַּנִּרְאֶה, דְּאָגָה בְּלֵב בִּיאָסוֹ. אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי, כִּי אֶת הַמְּהוּמָה הַזֹּאת עוֹרְרוּ כּוּשִׁיֵּי הָהָר הָאָדֹם, אֲשֶׁר הִתְרוֹצְצוּ וְהִקִּיפוּ אֶת הַמַּחֲנֶה לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה, כִּי מַצִּילִי בָּא, וַאֲשֶׁר הָיוּ מוּכָנִים לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצוֹ לָבוֹא אֶל בִּיאָסוֹ, רִיגוֹ הוֹדִיעַ זֶה עַכְשָׁו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס, וְרַק הַפַּחַד מִפְּנֵי מְהוּמָה וּמְרִידָה בַּמַּחֲנֶה הֵנִיעַ אֶת הַמַּנְהִיג הָעַרְמוּמִי לְוַתֵּר עַל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ שֶׁל פְּיֶרוֹ.

" Alteza," אָמַר בִּיאָסוֹ וּפָנָיו הִבִּיעוּ מֹרַת רוּחַ, “אִם אָנוּ מַחְמִירִים לְגַבֵּי הַלְּבָנִים, הֲרֵי אַתָּה מַחְמִיר בְּמִשְׁפָּטְךָ שֶׁחָרַצְתָּ עָלֵינוּ. לַשָּׁוְא תַּאֲשִׁימֵנִי בְּאלָּמוּת אַכְזָרִית: הֲלֹא הַמְּאֹרָעוֹת הֵם אֲשֶׁר יִגְרְפוּנִי בְּשִׁטְפָּם. וּמַה, סוֹף סוֹף, אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו וְהָיָה לְךָ לְרָצוֹן?”

“כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ אֶת הַדָּבָר, סֵנְיוֹר בִּיאָסוֹ,” עָנָה פְּיֶרוֹ, “הָשִׁיבָה לִי אֶת הַשָּׁבוּי.” בִּיאָסוֹ שָׁקַע רֶגַע בְּהִרְהוּרִים וְאַחַר קָרָא בְּקוֹל: “טוֹב, alteza, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּרְאֶה וְתִוָּכַח מָה רַב חֶפְצִי לְהָפִיק אֶת רְצוֹנְךָ. אַךְ הַרְשֵׁנִי לְהַגִּיד לַשָּׁבוּי סוֹד קָטֹן, וְאַחַר יוּכַל לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ.”

"אַדְּרַבָּא, " אָמַר פְּיֶרוֹ, וּפָנָיו שֶׁהָיוּ גֵאִים וּבִלְתִּי מְרוּצִים עַד כֹּה, אוֹרוּ מִשִּׂמְחָה. הוּא נָסוֹג לְאָחוֹר כַּמָּה פְּסִיעוֹת:

בִּיאָסוֹ מְשָׁכַנִי אֶל יַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה וְאָמַר לִי בְּלַחַשׁ: “רַק בִּתְנַאי אֶחָד אוּכַל לְהַצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ, הֲלֹא הוּא הַתְּנַאי הַיָּדוּעַ לְךָ. הֲתַסְכִּים?” הוּא הֶרְאָה לִי אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל יַ’ן פְרַנְסוּאַ. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסְכִּים, כִּי לְשִׁפְלוּת הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָי.

“לֹא,” אָמַרְתִּי לוֹ.

“אַהּ,” הוֹסִיף בִּיאָסוֹ וּבְפָנָיו הַלַּעַג, “הִקְשֵׁיתָ אֶת עָרְפְּךָ. רוֹאֶה אֲנִי כִּי סָמַכְתָּ עַל אִישׁ חַסְדְּךָ. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מִי הוּא?” “כֵּן,” עָנִיתִי לוֹ בִּמְהִירוּת, “הוּא אַכְזָר כָּמוֹךָ, אַךְ צָבוּעַ מִמְּךָ.” הוּא זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ מֵרֹב תִּמָּהוֹן, בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בְּעֵינַי הַבְּתָם לֵבָב אֲנִי אוֹמֵר אֶת דְּבָרַי, וְקָרָא: “מָה! הַאֻמְנָם אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתוֹ?” עָנִיתִי לוֹ מִתּוֹךְ זִלְזוּל: “אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ כְּעֶבֶד דּוֹדִי, בְּכִנּוּי שְׁמוֹ: פְּיֶרוֹ.” בִּיאָסוֹ גִחֵךְ.

“אַהּ! אַהּ! מוּזָר הַדָּבָר! הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ, וְאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתוֹ בְּשֵׁם “אַכְזָר כָּמוֹנִי”.”

" וְכִי לֹא אַחַת הִיא לִי?" עָנִיתִי לוֹ, " אִם יִנָּתֵן לִי רֶגַע חֹפֶשׁ, אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ לֹא אֶת חַיַּי, כִּי אִם אֶת מוֹתוֹ." “מָה אָמַרְתָּ?” קָרָא בִּיאָסוֹ, “רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בְּפִיךָ מַה שֶׁלִּבְּךָ חוֹשֵׁב, וְאֵינִי מְשַׁעֵר, כִּי תַּחְמֹד לָצוֹן בִּהְיוֹת חַיֶּיךָ תְּלוּיִים מִנֶּגֶד. דְּבַר-מָה בִּלְתִּי מוּבָן לִי צָפוּן פֹּה. אָדָם הַשָּׂנוּא לְלִבְּךָ פּוֹרֵשׂ עָלֶיךָ אֶת כַּנְפֵי חָסוּתוֹ; הוּא דוֹרֵשׁ אֶת חַיֶּיךָ וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ! וְאוּלָם אַחַת הִיא לִי, אַתָּה מְבַקֵּשׁ רֶגַע שֶׁל חֹפֶשׁ, אָכֵן יוֹתֵר מִזֶּה לֹא אוּכַל לָתֵת לְךָ, הִנְנִי מַרְשֶׁה לְךָ לָלֶכֶת אַחֲרָיו, אַךְ הִשָּׁבַע לִי, כִּי שְׁעָתַיִם לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה תָּשׁוּב אֵלָי. הֲלֹא צָרְפַתִּי אַתָּה?” אֵיךְ אוּכַל לְבַטֵּא בְּמִלִּים אֶת הַדָּבָר? הַחַיִּים הָיוּ לִי לְמַעֲמָסָה. וּלְבַד זֹאת לִמָגִנַּת לֵב הָיָה לִי הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשַׂנִי אֲסִיר תּוֹדָה לִפְּיֶרוֹ, לְזֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה רָאוּי, לִכְאוֹרַה, כִּי אָבוּז לוֹ. אָמְנָם, רַק שְׁעוֹת חֹפֶשׁ מְעַטּוֹת בִּקַּשְׁתִּי לִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְבָרֵר לִפְנֵי מוֹתִי אֶת גּוֹרָלָהּ שֶׁל מַרְיָה אֲהוּבָתִי וְאֶת גּוֹרָלִי אָנִי. הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי בִּיאָסוֹ הַמַּאֲמִין בְּהֵן כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַצָּרְפַתִּי, הָיְתָה לִי כְּאֶמְצָעִי נֶאֱמָן וְקַל לִחְיוֹת עוֹד יוֹם אֶחָד. אָכֵן, נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִגַּשׁ הַמַּנְהִיג אֶל פְּיֶרוֹ. “הִנְנִי מוֹדֶה לְךָ, בִּיאָסוֹ!” קָרָא פְּיֶרוֹ וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ, “אֲנִי מוֹדֶה לְךָ. טוֹבָה עָשִׂיתָ לִי, וּמֵעַתָּה כָּל אֲשֶׁר תֹּאבֶה נַפְשְׁךָ דְּרשׁ מִמֶּנִּי. הֱוֵי מַנְהִיג וּמְפַקֵּד לְאַחַי מֵהָהָר הָאָדֹם עַד שׁוּבִי.” הוּא פָּנָה אֵלַי וְאָמַר:

“הֲלֹא חָפְשִׁי אַתָּה, בּוֹא עִמָּדִי!” וְהוּא מְשָׁכַנִי אַחֲרָיו בְּכֹחַ שֶׁהָיָה מוּזָר בְּעֵינָי. בִּיאָסוֹ הִבִּיט אֵלֵינוּ בְּתִמָּהוֹן, אֲשֶׁר גַּם אֲרֶשֶׁת הַכָּבוֹד שֶׁבְּפָנָיו בְּלַוּוֹתוֹ אֶת פְּיֶרוֹ לֹא יָכְלָה לְהַסְתִּירוֹ.


מג    🔗

חִכִּיתִי בְּקֹצֶר רוּחַ לָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֶשָּׁאֵר יְחִידִי עִם פְּיֶרוֹ. מְבוּכָתוֹ בְּשָׁעַה שֶׁשְּׁאִלְתִּיו עַל אֹדוֹת מַרְיָה וְהָעֲדִינוּת הַחֲצוּפָה בְּבַטְּאוֹ אֶת שְׁמָהּ, הִגְבִּירוּ בְּלִבִּי שִׁבְעָתַיִם אֶת רֶגֶשׁ הַבּוּז וְהַקִּנְאָה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בִּי בְּשָׁעָה שֶׁמִּבְצַר גָּלִיפֶה עָלָה בָּאֵשׁ וְהוּא חָטַף לְעֵינַי אֶת מַרְיָה, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה אֶרַסְתִּי לִי לְאִשָּׁה.

וּמִמֵּילָא לֹא הִשְׁפִּיעוּ עָלַי לֹא דְבָרָיו הַנְּדִיבִים שֶׁדִּבֵּר בְּמַעֲמָדִי אֶל בִּיאָסוֹ שׁוֹאֵף הַדָּם וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ לְהַצִּיל אֶת חַיַּי, וַאֲפִילוּ לֹא אוֹתוֹ הַצִּבְיוֹן הַמְיֻחָד שֶׁהָיָה בְּכָל דְּבָרָיו וּמַעֲשָׂיו. וּמִמֵּילָא לֹא הִשְׁפִּיעָה עָלַי גַּם אוֹתָהּ הַסּוֹדִיּוּת שֶׁהִקִּיפָה אוֹתוֹ, זֶה הַסּוֹד אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ הוֹפִיעַ לְפָנַי חַי בְּשָׁעָה שֶׁחָשַׁבְתִּי, כִּי כְּבָר רָאִיתִי בְּעֶצֶם עֵינַי אֶת מוֹתוֹ, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ הָיָה לִשְׁבוּי הַלְּבָנִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאִיתִי, כִּי הוּא צָלַל בַּגַּלִּים, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ נֶהְפַּךְ הָעֶבֶד לְאִישׁ הַמַּעֲלָה, וְהַשָּׁבוּי – לְגוֹאֵל.

מִכָּל הַדְּבָרִים הַסְּתוּמִים הַלָּלוּ הֲבִינוֹתִי בִּבְהִירוּת רַק אֶת מַעֲשֵׂהוּ הַנִּבְזֶה בְּחָטְפוֹ אֶת מַרְיָה. הוּא הֶעֱלִיבַנִי, – וְעָלַי לְהִתְנַקֵּם בּוֹ. הוּא חָטָא חֵטְא פְּלִילִי, – וְעָלַי לְעָנְשׁוֹ. חִכִּיתִי בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לָרֶגַע בּוֹ אוּכַל לְהַכְרִיחַ אֶת יְרִיבִי שֶׁיַּגִּיד לִי אֶת פִּשְׁעוֹ. סוֹף סוֹף הִגִּיעַ הָרֶגַע הַזֶּה. עָבַרְנוּ בֵּין הַכּוּשִׁים שֶׁהָיוּ מְרִיעִים לִקְרָאתֵנוּ בְּתִמָּהוֹן:

“נֵס מִן הַשָּׁמַיִם!”

“הוּא נֶחְלַץ מִשִּׁבְיוֹ!”

וְלֹא יָדַעְתִּי לְמִי הָיוּ מְכֻוָּנִים דִּבְרֵיהֶם: לִי אוֹ לִפְּיֶרוֹ. עָבַרְנוּ אֶת קְצֵה גְבוּל הַמַּחֲנֶה. מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים וְהַסְּלָעִים נֶעֶלְמוּ זְקִיפָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל בִּיאָסוֹ. רַסְק הָיָה מִתְרוֹצֵץ לְפָנֵינוּ אוֹ מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. פְּיֶרוֹ הָלַךְ לְפָנִים בִּצְעָדִים מְהִירִים וַאֲנִי עֲצַרְתִּיו מִלֶּכֶת.

“שְׁמַע נָא,” אָמַרְתִּי לוֹ,“לֹא כַּדַּאי לָלֶכֶת הָלְאָה. אֵין אִישׁ עִמָּנוּ פֹּה וְאֵין אָזְנַיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרֵינוּ. הַגִּידָה נָא, אֵיפֹה הִסְתַּרְתָּ אֶת מַרְיָה?” קוֹלִי נִפְסַק מֵהִתְרַגְּשׁוּת כְּבוּשָׁה. הוּא הֵצִיץ בִּי בְּהַכְנָעָה: “שׁוּב פַּעַם?” קָרָא. “כֵּן, שׁוּב פַּעַם!” קראתי בחמה, “שׁוּב וְשׁוּב! אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת אֶשְׁאָלְךָ עַד נְשִׁימָתְךָ וּנְשִׁימָתִי הָאַחֲרוֹנָה, אֵיפֹה מַרְיָה?”> “וּבְכֵן, אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲקֹר מִלִּבְּךָ אֶת סְפֵקוֹתֶיךָ בְּיַשְׁרוּתִי וּמְסִירוּתִי לְךָ. עוֹד מְעַט תֵּדַע אֶת מְקוֹמָהּ!”

“מַהֵר, אֻמְלָל, אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת תֵּכֶף וּמִיָּד: אֵיפֹה מַרְיָה? אֵיפֹה מַרְיָה? הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה! עֲנֵה וֶאֱמֹר אוֹ צֵא הֵאָבֵק עִמִּי! הָגֵן עַל עַצְמְךָ!”> “כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ,” עָנָה פְּיֶרוֹ בְּעֶצֶב, “כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֵיכָה יִלָּחֵם הַנָּהָר בִּמְקוֹרוֹ?! וַהֲלֹא שָׁלשׁ פְּעָמִים הִצַּיְלַּתִני מִמָּוֶת, וְאֵיךְ אוּכַל לְהָגֵן עַל חַיַּי מִפָּנֶיךָ. וְאַגַּב, לוּ גַם הִסְכַּמְתִּי לַדָּבָר – אִי אֶפְשָׁר לְבַצַּע אוֹתוֹ. רַק פִּגְיוֹן אֶחָד יֵשׁ לָנוּ כָּאן.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר שָׁלַף אֶת הַפִּגְיוֹן מֵאֲזוֹרוֹ וְהוֹשִׁיטוֹ אֵלַי. “קָחֵהוּ נָא!” אָמַר לִי. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִּי לְהַשְׁחִית. תָּפַשְׂתִּי אֶת הַפִּגְיוֹן וְהִקְרַבְתִּיו אֶל חָזֵהוּ. הוּא לֹא זָע וְלֹא נָע. “אִישׁ אֻמְלָל,” קָרָאתִי אֵלָיו, “אַל תַּכְרִיחֵנִי לִרְצֹחַ נֶפֶשׁ הִנֵּה אֶנְעַץ בְּלִבְּךָ אֶת הַלַּהַב עִם הַנִּצָּב, אִם לֹא תֹּאמַר לִי תֵּכֶף וּמִיָּד: אֵיפֹה אִשְׁתִּי?!” הוּא עָנַנִי בְּלִי כָּל כַּעַס: “הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ! אַךְ אֲנִי מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ: תֵּן לִי עוֹד שָׁעָה אַחַת חַיִּים וְלֵךְ בְּעִקְּבוֹתַי. אֵינְךָ מַאֲמִין לָאִישׁ הַחַיָּב לְךָ תּוֹדָה מְשֻׁלֶּשֶׁת עַל חַיָּיו, לָאִישׁ אֲשֶׁר קָרָאתָ לוּ: אָחִי אָתָּה. וְאוּלָם שְׁמָעֵנִי נָא, אִם בְּעוֹד שָׁעָה תּוֹסִיף לְבִלְתִּי הַאֲמִין בִּי – הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְהָרְגֵנִי. הֲלֹא לְבַצַּע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תּוּכַל בְּכָל עֵת, הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה, כִּי אֵין אֲנִי רוֹצֶה כְּלָל לְהָגֵן עַל עַצְמִי הִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם מַרְיָה…” וּמִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת הוֹסִיף, “אִשְׁתְּךָ הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ שָׁעָה אַחַת וְהַאֲמֵן לִי אַךְ הַפַּעַם, כִּי אִם אֲנִי מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תְּמִיתֵנִי עַכְשָׁו, הֲרֵי זֶה לְטוֹבָתְךָ וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא לְטוֹבָתִי.”

בְּקוֹלוֹ הָיָה מַשֶּׁהוּ עָצוּב וַאֲמִתִּי עַד מְאֹד. קוֹל נִסְתָּר עָלָה מֵעִמְקֵי לִבִּי וְלָחַשׁ לִי: אוּלַי הוּא דוֹבֵר אֱמֶת, הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר שֶׁהָרָצוֹן לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו יֶאֱצַל לְקוֹלוֹ עֲדִינוּת כֹּה רַבָּה וְתַחֲנוּנִים כֹּה תְּמִימִים. וַדַּאי שֶׁלֹּא אֶת נַפְשׁוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל בָּזֶה.

וְשׁוּב הִכְרִיעַנִי בִּפְּיֶרוֹ אוֹתוֹ כֹּחַ טָמִיר שֶׁהָיָה בּוֹ תָּמִיד. אַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהוֹדוֹת לְעַצְמִי בַּדָּבָר הַזֶּה.

“טוֹב,” אָמַרְתִּי לוֹ, “הִנְנִי מַאֲרִיךְ לְךָ שָׁעָה אַחַת. נֵלֵךְ!” בִּקַּשְׁתִּי לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן – אַךְ הוּא עָנָה וְאָמַר: “לֹא! אִם אֵינְךָ מַאֲמִין בִּי, יְהֵא הַפִּגְיוֹן שָׁמוּר עִמְּךָ. אֲבָל נְמַהֵר נָא, חָלִילָה לָנוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ!”


מד    🔗

הָלַכְנוּ לְפָנִים. רַסְק נִסָּה פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה בֵּינֵינוּ לָלֶכֶת הָלְאָה וְהָיָה חוֹזֵר פַּעַם בְּפַעַם אֵלֵינוּ, כְּאִלּוּ שָׁאַל בְּעֵינָיו לְפֵשֶׁר הָעֲמִידָה הַזֹּאת, עַכְשָׁו רָץ הַכֶּלֶב בְּשִׂמְחָה רַבָּה. נִכְנַסְנוּ לַעֲבִי יַעַר-בְּתוּלִים. לְאַחַר מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה יָצָאנוּ אֶל עֲרָבָה יָפָה מְכֻסָּה יֶרֶק, אֲשֶׁר מַעְיַן הָרִים מַשְׁקֶה אֶת אַדְמָתָהּ וַעֲצֵי יַעַר גְּבוֹהִים וּמֻפְלָגִים בְּשָׁנִים מַקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל רוּחוֹתֶיהָ.

אֶל חֵיק הָעֲרָבָה הַזֹּאת פָּתְחָה אֶת פִּיהָ מְעָרָה גְדוֹלָה שֶׁקִּירוֹתֶיהָ הַיְרַקְרַקִּים מְכֻסִּים פִּרְחֵי לִיאַנָּה וְיַסְמִין וּשְׁאָר הַצְּמָחִים הַטַּפְּסָנִיִּים. רַסְק בִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ בִּנְבִיחָה, אַךְ פְּיֶרוֹ נָתַן לוֹ אוֹת, וְהוּא נִשְׁתַּתֵּק. וּבְלִי דַבֵּר דָּבָר הֶחֱזִיק יְרִיבִי בְּיָדִי וְהוֹבִילַנִי אֶל הַמְּעָרָה.

בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת נְצָרִים יָשְׁבָה אִשָּׁה, וְגַבָּהּ אֶל הַפֶּתַח. לְקוֹל צְעָדֵינוּ הָפְכָה הָאִשָּׁה אֶת פָּנֶיהָ. הָהּ, רַבּוֹתַי: זוֹ הָיְתָה מַרְיָה! הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָתָהּ הַלְּבָנָה – שִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת! וּבְשַׂעֲרוֹתֶיהָ קָלוּעַ עֲדַיִן זֵר פְּרָחִים מִפִּרְחֵי תַּפּוּחֵי הַזָּהָב. הֲלֹא הוּא קִשּׁוּט הַבְּתוּלִים הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי עוֹד לַהֲסִירוֹ מֵעַל רֹאשָׁהּ. בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי פָּרְצָה בִּצְעָקָה וְנָפְלָה בֵּין זְרוֹעוֹתַי מִתְעַלֶּפֶת מֵרֹב שִׂמְחָה וְתִמָּהוֹן. נְבוּכוֹתִי מְאֹד.

לְשֵׁמַע הַזְּעָקָה הַזֹּאת יָצְאָה מֵהַחֶדֶר הַסָּמוּךְ אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה אִשָּׁה זְקֵנָה וּבְיָדֶיהָ – יֶלֶד.

זוֹ הָיְתָה אוֹמַנְתָּהּ שֶׁל מַרְיָה, וְהַיֶּלֶד – בֶּן זְקוּנָיו שֶׁל דּוֹדִי. פְּיֶרוֹ הֵבִיא מַיִם מִן הַמַּעְיָן הַקָּרוֹב וְזָלַף עַל פְּנֵי מַרְיָה. הַמַּיִם הַצַּחִים עוֹרְרוּהָ מֵעֶלְפּוֹנָהּ. הִיא פָּתְחָה אֶת עֵינֶיהָ:

“לֵאוֹפּוֹלְד!” קָרְאָה מַרְיָה, “לֵאוֹפּוֹלְד שֶׁלִּי!” “מַרְיָה!” קָרָאתִי וְחִבַּקְתִּיהָ בְּכָל כֹּחִי. “הָהּ, רַק לֹא לְנֶגֶד עֵינָי!” נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵעַ לֵב. נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ: זֶה הָיָה פְּיֶרוֹ.

הוּא הָיָה עֵד רְאִיָּה לְחִבּוּקֵנוּ, וְהַדָּבָר גָּרַם לוֹ יִסּוּרִים רַבִּים. הוּא נָשַׁם נְשִׁימוֹת חֲטוּפוֹת בְּחָזֵהוּ הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד חֲלִיפוֹת. טִפּוֹת טִפּוֹת שֶׁל זֵעָה נָשְׁרוּ מִמִּצְחוֹ, וְכָל גּוּפוֹ רָעַד.

הוּא כָּבַשׁ פִּתְאֹם אֶת פָּנָיו בְּכַפָּיו, פָּרַץ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה וְקָרָא בְּלִי הֶרֶף בְּקוֹלוֹ הַמּוּזָר:

“רַק לֹא לְנֶגֶד עֵינָי!”

מַרְיָה הִבִּיטָה אַחֲרָיו: “הָהּ, אֱלֹהִים! לֵאוֹפּוֹלְד! אַהֲבָתֵנוּ גוֹרֶמֶת לוֹ, כַּנִּרְאֶה, יִסּוּרִים! הַאֻמְנָם הוּא אוֹהֵב אוֹתִי?” צַעֲקַת הָעֶבֶד הוֹכִיחָה לִי, כִּי הוּא הָיָה בֶּן תַּחֲרוּתִי, אַךְ דְּבַר מַרְיָה הֵעִיד עָלָיו, כִּי הָיָה גַם יְדִידִי.

“מַרְיָה!” עָנִיתִי לָהּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְלִבִּי נִתְמַלֵּא צָעַר, “מַרְיָה, הַאֻמְנָם לֹא יָדַעַתְּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?”

“גַּם עַכְשָׁו אֵינֶנִּי יוֹדַעַת,” עָנְתָה מַרְיָה, וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ מִצְּנִיעוּת, “מָה? הַאֻמְנָם הוּא אוֹהֵב אוֹתִי? מֵעוֹדִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַדָּבָר.” לָחַצְתִּי אוֹתָהּ אֶל לִבִּי בְּאַהֲבָה רַבָּה. “שׁוּב מָצָאתִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת יְדִידִי!” קָרָאתִי בְּקוֹל. “מָה אֻשַּׁרְתִּי וּמָה אָשַׁמְתִּי. הוֹי לִי, כִּי חָשַׁדְתִּי בּוֹ!”

“מָה?” קָרְאָה מַרְיָה בְּתִמָּהוֹן, “הֶחָשַׁדְתָּ בּוֹ, בִּפְּיֶרוֹ?! אָכֵן, אָשַׁמְתָּ מְאֹד. תּוֹדָה כְּפוּלָה אַתָּה חַיָּב לוֹ עַל חַיַּי, וְאוּלַי גַּם יוֹתֵר מִזֶּה,” הוֹסִיפָה מַרְיָה וְהִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ, “לוּלֵא פְּיֶרוֹ, כִּי עַתָּה בְּלָעַנִי תַּנִּין הַנָּהָר, לוּלֵא הוּא, כִּי עַתָּה הָיוּ הַכּוּשִׁים… פְּיֶרוֹ הוֹצִיאַנִי מִידֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁרָצוּ, כַּנִּרְאֶה, לַעֲשׂוֹת בִּי מַה שֶׁעָשׂוּ לְאָבִי הָאֻמְלָל.” הִיא נִשְׁתַּתְּקָה וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

“אֲבָל לָמָּה זֶה,” שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ, “לֹא הֶחֱזִירֵךְ פְּיֶרוֹ לְקָף, אֶל בַּעֲלֵךְ?”> “הוּא נִסָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, אַךְ לֹא יָכֹל, מִפְּנֵי שֶׁהֻכְרַח לְהִסְתַּתֵּר גַּם מֵעֵינֵי הַלְּבָנִים וְגַם מֵעֵינֵי הַכּוּשִׁים. לְבַד זֹאת לֹא יָדַע אִישׁ אֶת גּוֹרָלְךָ. אֲחָדִים אָמְרוּ, כִּי בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ אוֹתְךָ נוֹפֵל שָׁדוּד, אַךְ פְּיֶרוֹ אָמַר לִי, כִּי שֶׁקֶר הַדָּבָר. הָיִיתִי בְּטוּחָה, כִּי חַי אַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁאִלּוּ מַתָּ, הָיָה קוֹל טָמִיר מוֹדִיעַ לִי עַל מוֹתְךָ. אִלּוּ מַתָּ, כִּי עַתָּה מַתִּי גַם אָנִי.” “וּבְכֵן,” אָמַרְתִּי לָהּ, " פְּיֶרוֹ הֱבִיאֵךְ הֵנָּה?" “כֵּן, לֵאוֹפּוֹלְד. רַק הוּא יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמָה שֶׁל הַמְּעָרָה הַנִּדַּחַת הַזֹּאת. יַחַד עִמִּי הִצִּיל פְּיֶרוֹ אֶת כָּל שְׁאֵרִית מִשְׁפַּחְתֵּנוּ. אֶת אוֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה וְאֶת אָחִי הַקָּטֹן. הוּא הִסְתִּירָנוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הַאֲמֵן לִי, כִּי טוֹב וְנוֹחַ מְאֹד בַּמְּעָרָה הַזֹּאת וְלוּלֵא הַמִּלְחָמָה הַנְּטוּשָׁה בְּכָל מָקוֹם, כִּי עַתָּה הִסְכַּמְתִּי בְּכָל לִבִּי לִחְיוֹת עִמְּךָ פֹּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבַד כָּל רְכוּשֵׁנוּ. פְּיֶרוֹ נָתַן לָנוּ אֶת כָּל צְרָכֵינוּ. הוּא הָיָה בָּא אֵלֵינוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. עַל רֹאשׁוֹ הִתְנוֹסְסָה נוֹצָה אֲדֻמָּה. הוּא הָיָה מְנַחֵם אוֹתִי, מְסַפֵּר לִי עָלֶיךָ וְהִבְטִיחַ לִי, כִּי יָבוֹא יוֹם וְנָשׁוּב לִחְיוֹת עִמְּךָ יָחַד. וּפִתְאֹם נֶעְלָם. שְׁלשָׁה יָמִים לֹא רְאִיתִיו, וְלִבִּי חָרַד בִּי מְאֹד. וְהִנֵּה חָזַר עִמְּךָ. הוֹי, פְּיֶרוֹ הַמִּסְכֵּן, הוּא הָלַךְ, אֵפוֹא, לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ.”

"כֵּן, אָמַרְתִּי. “אִם כֵּן,” הוֹסִיפָה מַרְיָה, "הַאֻמְנָם גַּם אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה הוּא אוֹהֵב אוֹתִי? הַאֻמְנָם בָּטוּחַ אַתָּה, כִּי כֵן הַדָּבָר?

“כֵּן, עַכְשָׁו הִנְנִי בָּטוּחַ! הֲלֹא הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לִדְקֹר אוֹתִי, אַךְ מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה לְהַדְאִיב אֶת לִבֵּךְ. הֲלֹא הוּא הַכּוּשִׁי אֲשֶׁר שָׁר לָךְ שִׁירֵי אַהֲבָה בַּסֻּכָּה שֶׁעַל יַד הַנָּהָר.”

“הַאֻמְנָם?” קָרְאָה מַרְיָה בְּתִמָּהוֹן וּבִתְמִימוּת: “הַאֻמְנָם הוּא בֶּן תַּחֲרוּתְךָ! הַאֻמְנָם הוּא הָאִישׁ הָרַע אֲשֶׁר רָמַס אֶת הַפְּרָחִים? לֹא, לֹא יִתָּכֵן! הוּא הִתְנַהֵג עִמִּי בְּכָבוֹד וּבְהַכְנָעָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד אָבִי. אָמְנָם, נָכוֹן הַדָּבָר, פְּעָמִים הָיָה נוֹתֵן בִּי עֵינַיִם מוּזָרוֹת, אֲבָל חָשַׁבְתִּי, כִּי הוּא מְרַחֵם עָלַי בְּדַעְתּוֹ אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר בָּאַנִי. אִלּוּ יָדַעְתָּ, בְּאֵיזוֹ מְסִירוּת דִּבֵּר עִמִּי פְּיֶרוֹ עַל לֵאוֹפּוֹלְד שֶׁלִּי. יְדִידוּתוֹ אֵלֶיךָ דוֹמָה לְאַהֲבָתִי אוֹתְךָ.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִלְהִיבוּנִי מְאֹד, אַךְ גַּם הִכְאִיבוּנִי. זָכַרְתִּי אֶת הִתְנַהֲגוּתִי הָאַכְזָרִית עִם פְּיֶרוֹ אֻמְלָל זֶה, וְרַק עַתָּה הֲבִינוֹתִי אֶת דִּבְרֵי תּוֹכַחְתּוֹ הָעֲדִינָה וְהַנִּכְנַעַת בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לִי, כִּי לֹא הוּא כְּפוּי הַטּוֹבָה.

וּבָרֶגַע הַזֶּה חָזַר פְּיֶרוֹ, פָּניו הָיוּ קוֹדְרִים וַעֲצוּבִים. הוּא הָיָה דוֹמֶה לְאִישׁ שֶׁנִּתְחַיֵּב עִנּוּיִים וְיָצָא מֵהֶם בְּשָׁלוֹם, הוּא קָרַב אֵלַי לְאַט-לְאַט וְאָמַר לִי בְּכֹבֶד רֹאשׁ, בְּהוֹרוֹתוֹ עַל הַפִּגְיוֹן שֶׁבַּאֲזוֹרִי. “הַשָּׁעָה עָבְרָה!”

“שָׁעָה? אֵיזוֹ שָׁעָה?” קָרָאתִי אֵלָיו. “שְׁעַת הַחַיִּים אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי. אֶת הַשָּׁעָה הַזֹּאת בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ כְּדֵי לַהֲבִיאֲךָ הֵנָּה. לִפְנֵי שָׁעָה הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תַּהַרְגֵנִי וְעַכְשָׁו אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ! הָרְגֵנִי נָא!”

לִבִּי דָאַב בְּקִרְבִּי בִּרְאוֹתִי אֶת רִגְשֵׁי אַהֲבָתוֹ, יְדִידוּתוֹ וְתוֹדָתוֹ. נָפַלְתִּי לְרַגְלֵי הָעֶבֶד, לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי וּבָכִיתִי בְּכִי מָר. הוּא הֱרִימַנִי:

“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?”

"אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת הַמַּגִּיעַ לְךָ. אֵינֶנִּי

רָאוּי לִידִידוּת כִּידִידוּתְךָ. תּוֹדָתְךָ שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי

אֵינָהּ יְכֹלָה לְכַפֵּר אֶת כְּפִיּוּת טוֹבָתִי אֵלֶיךָ."

פָּנָיו הָיוּ קוֹדְרִים כְּמִקֹּדֶם. אַךְ בְּנַפְשׁוֹ פְּנִימָה הָיְתָה נְטוּשָׁה, כַּנִּרְאֶה, מִלְחָמָה חֲזָקָה. הוּא פָּסַע לִקְרָאתִי פְּסִיעָה אַחַת – וְנָסוֹג אֲחוֹרַנִּית. פָּתַח אֶת פִּיו וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה. אַךְ רִגְעֵי הַמְּבוּכָה לֹא אָרְכוּ הַרְבֵּה, וְהוּא פָּתַח אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְקָרָא:> “הַאוּכַל מֵעַתָּה לִקְרֹא לְךָ: אָחִי אַתָּה?” לֹא עָנִיתִי לוֹ דָבָר וְנָפַלְתִּי עַל צַוָּארוֹ. אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קְצָרָה אָמַר פְּיֶרוֹ: “טוֹב לֵב אַתָּה, אַךְ הָאָסוֹן הֱבִיאֲךָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה עָוֶל.” “שׁוּב מָצָאתִי אֶת אָחִי!” אָמַרְתִּי לוֹ, “מֵעַתָּה אֵינֶנִּי אֻמְלָל, אַךְ פִּשְׁעִי כָּבֵד מִנְּשׂוֹא.” “פִּשְׁעֲךָ, אָחִי! גַּם אֲנִי פָּשַׁעְתִּי. וְיוֹתֵר מִמְּךָ, אַךְ מֵעַתָּה אֵינְךָ אֻמְלָל עוֹד, וַאֲנִי אֻמְלָל לָנֶצַח.”


 

חלק ה    🔗

מה    🔗

פָּנָיו אֲשֶׁר הִבִּיעוּ שִׂמְחָה רַבָּה קָדְרוּ שׁוּב. אֵיזוֹ הַבָּעָה שֶׁל עֶצֶב מוּזָר וְנִמְרָץ הָיְתָה בָּהֶם. “שְׁמַע נָא,” אָמַר פְּיֶרוֹ בְּקֹר רוּחַ, “אָבִי הָיָה מֶלֶךְ בְּאֶרֶץ קָקוֹנְגוֹ. הוּא הָיָה שׁוֹפֵט אֶת נְתִינָיו לְיַד שַׁעַר בֵּיתוֹ, וְכָל פַּעַם לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא מִשְׁפָּט הָיָה שׁוֹתֶה יֵין תָּמָר מְלֹא הַכּוֹס, כִּי כֵן הַמִּנְהָג בְּאַרְצֵנוּ. הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים וְאַדִּירִים, וְהִנֵּה בָּאוּ אֵלֵינוּ בְּנֵי אֵרָפָּה וּמֵהֶם קִבַּלְתִּי אֶת יְדִיעוֹת הַהֶבֶל אֲשֶׁר הִדְהִימוּךָ. מַנְהִיגָם הָיָה קַפִּיטַן סְפַרְדִּי. הוּא הִבְטִיחַ לְאָבִי מַלְכוּת, הַגְּדוֹלָה מִמַּלְכוּתוֹ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, וְגַם נָשִׁים לְבָנוֹת הִבְטִיחַ לוֹ. וְאָבִי הָלַךְ אַחֲרָיו עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ. הָהּ, אָחִי! הֵם מָכְרוּ אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים…”

חֲזֵה הַכּוּשִׁי עָלָה וְיָרַד חֲלִיפוֹת, עֵינָיו נוֹצְצוּ, הוּא פָּרַךְ בְּלִי מֵשִׂים עֵץ רַעֲנָן שֶׁצָּמַח עַל יָדוֹ וְהוֹסִיף לְדַבֵּר כְּאִלּוּ אֶל נַפְשׁוֹ וְלֹא אֵלַי: “הַמּוֹשֵׁל עַל אֶרֶץ קָקוֹנְגוֹ הָיָה לְעֶבֶד. וּבְנוֹ – לְעֶבֶד עֲבָדִים בִּשְׂדוֹת סַן-דּוֹמִינְגוֹ. הִפְרִידוּ אֶת הַכְּפִיר הַצָּעִיר מֵעַל אָבִיו הַזָּקֵן, כְּדֵי שֶׁיֵּקַל לְרַסֵּן אוֹתוֹ. אֶת הַנָּשִׁים הַצְּעִירוֹת גָּזְלוּ מִידֵי בַּעֲלֵיהֶן וּמָכְרוּ אוֹתָן בְּבֶצַע כֶּסֶף. הַתִּינוֹקוֹת לֹא יָדְעוּ אַיֵּה אִמָּם שֶׁגִּדְּלָה וְטִפְּחָה אוֹתָם, אַיֵּה אֲבִיהֶם אֲשֶׁר רָחַץ אוֹתָם בְּפַלְגֵי הָרִים. עָרִיצִים וְאַכְזָרִים הִקִּיפוּ אוֹתָם וְהֵם הָיוּ יְשֵׁנִים יַחַד עִם כְּלָבִים…”

הוּא שָׁתַק, אַךְ שְׂפָתָיו עוֹד נָעוּ. עֵינָיו קָפְאוּ בְּחוֹרֵיהֶן וְהִבִּיעוּ שִׁגָּעוֹן. וּפִתְאֹם תָּפַשׂ אֶת יָדִי וְאָמַר: “שְׁמַע, אָחִי! פְּעָמִים אֲחָדוֹת מָכְרוּ אוֹתִי מִיָּד לְיָד, מִנַּטָּע לְנַטָּע, כְּשֵׁם שֶׁמּוֹכְרִים בְּהֵמָה. הֲזוֹכֵר אַתָּה, אֵיךְ הָרְגוּ אֶת אוֹזֶ’ה, בַּיּוֹם הַהוּא רָאִיתִי שׁוּב אֶת אָבִי. אֲבָל – קָשׁוּר אֶל אוֹפָן…” נִזְדַּעְזַעְתִּי, וְהוּא הוֹסִיף: “אֶת אִשְׁתִּי מָסְרוּ לַלְּבָנִים. שְׁמַע, אָחִי: הִיא מֵתָה וּבִקְּשָׁה אוֹתִי לִנְקֹם אֶת נִקְמָתָהּ. הִנְנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה,” אָמַר פְּיֶרוֹ בְּהִסּוּס וְהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, “חָטָאתִי! אָהַבְתִּי אַחֶרֶת. אֲבָל אַל נְדַבֵּר בַּדָּבָר הַזֶּה… כָּל בְּנֵי עַמִּי הִמְרִיצוּנִי וְהִתְחַנְנוּ לְפָנַי לִגְאֹל אוֹתָם וְלִנְקֹם אֶת נִקְמָתָם. רַסְק הָיָה מֵבִיא אֵלַי אֶת מִכְתְּבֵיהֶם. אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָם מִפְּנֵי שֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּבֵית הַכֶּלֶא שֶׁל דּוֹדְךָ. וּבַיּוֹם הַהוּא, יוֹם בּוֹ נִתְּנָה לִי הַחֲנִינָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁתַּדַּלְתָּ לְהַצִּילֵנִי, בָּרַחְתִּי, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת בָּנַי מִידֵי אֲדוֹנֵיהֶם הֶעָרִיץ. סוֹף סוֹף הִגַּעְתִּי אֶל בֵּית אֲדוֹנֵיהֶם. הָהּ, אָחִי! הָאַחֲרוֹן לְנֶכְדֵי מֶלֶךְ קָקוֹנְגוֹ נָפַח זֶה עַתָּה אֶת רוּחוֹ וּמֵת מֵהַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה בִּידֵי הַלָּבָן. שְׁאָר בָּנַי מֵתוּ עַל פָּנָיו.”

הוּא שָׁתַק רֶגַע, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אוֹתִי בְּקֹר רוּחַ: “אָחִי! הַגִּידָה לִי, מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בִּמְקוֹמִי?” צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתְנִי לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַקּוֹדְרִים הַלָּלוּ. עַל שְׁאֵלָתוֹ עָנִיתִי בִּתְנוּעַת אִיּוּם. הוּא הֶבִינַנִי וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ מַר, אַחַר כָּךְ הוֹסִיף: "הָעֲבָדִים הִתְפָּרְצוּ מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ עַל שֶׁרָצַח אֶת בְּנִי. הֵם בָּחֲרוּ בִּי לִהְיוֹת לָהֶם לְמַנְהִיג. הֲלֹא יְדוּעִים לְךָ כָּל הָעִנּוּיִים וְהַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ בַּעֲקֵב הַמֶּרֶד הַזֶּה. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי עַבְדֵי דוֹדְךָ מִתְכּוֹנְנִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה חַבְרֵיהֶם. בָּאתִי לְאִי הַתַּנִּינִים בְּעֶצֶם לֵיל הַמֶּרֶד וְלֹא מְצָאתִיךָ. דּוֹדְךָ נִרְצַח זֶה עַתָּה בְּמִטָּתוֹ. הַכּוּשִׁים כְּבָר הִבְעִירוּ אֵשׁ בְּמַטָּעָיו. לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצוֹר אוֹתָם, כִּי הֵם חָשְׁבוּ בְּתָם לִבָּם, כִּי בְּשָׂרְפָם אֶת אֲחֻזּוֹת דּוֹדְךָ יִקְּמוּ אֶת נִקְמָתִי. אַךְ הִצְלַחְתִּי לְהַצִּיל אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ. דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּעֶצֶם יָדַי חָדַרְתִּי לְתוֹךְ הַמִּבְצָר. אֶת אוֹמֶנֶת אִשְׁתְּךָ הִפְקַדְתִּי בִּידֵי אַחַד הַכּוּשִׁים הַנֶּאֱמָנִים. אַךְ לְהַצִּיל אֶת מַרְיָה הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. הִיא פָּרְצָה לְתוֹךְ הַמִּבְצָר הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת אָחִיהָ הַקָּטֹן, בֶּן דּוֹדְךָ הַיָּחִיד, שֶׁנִּצַּל מִמַּכּוֹת מָוֶת. הַכּוּשִׁים הִקִּיפוּהָ וּבִקְּשׁוּ לַהֲרֹג אוֹתָהּ. פִּתְאֹם הִגַּעְתִּי וְצִוִּיתִי לָהֶם לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה וְלָתֵת לִי לִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי. הֵם הִסְתַּלְּקוּ. לָקַחְתִּי אֶת אִשְׁתְּךָ בִּזְרוֹעוֹתַי, הִפְקַדְתִּי אֶת הַיֶּלֶד בִּידֵי רַסְק וְהִסְתַּרְתִּי אֶת שְׁנֵיהֶם בַּמְּעָרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֶת מוֹצָאֶיהָ וּמְבוֹאֶיהָ אֵין יוֹדֵעַ אִישׁ זוּלָתִי. אָחִי! זֶה פִּשְׁעִי וְזֶה חֶטְאִי! כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי מְאֹד, וְרִגְשֵׁי תּוֹדָתִי

גָבְרוּ בִּי. בִּקַּשְׁתִּי לִפּוֹל שׁוּב לְרַגְלֵי פְּיֶרוֹ, אַךְ הוּא עֲצָרַנִי וְנֶעְלַב. “נֵלֵךְ,” אָמַר לִי וְשִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹ בִּזְרוֹעִי, “קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְנֵלֵךְ מִפֹּה.” שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בְּתִמָּהוֹן: “לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹלִיךְ אוֹתָנוּ?” “אֶל מַחֲנֶה הַלְּבָנִים,” עָנָה פְּיֶרוֹ. “מִקְלָטֵנוּ זֶה אֵינוֹ בָּטוּחַ. מָחָר, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, יִתְנַפְּלוּ הַלְּבָנִים עַל מַחֲנֵה בִּיאָסוֹ וְהֵם יִשְׂרְפוּ בְּלִי סָפֵק אֶת הַיָּעַר. וּלְבַד זֹאת אָסוּר לִי לְהִתְמַהְמֵהַּ. עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים עָרְבוּ אוֹתִי, אָנוּ יְכֹלִים לְמַהֵר – מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה חָפְשִׁי, וּצְרִיכִים לְמַהֵר – מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי חָפְשִׁי.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גָבַר בִּי הַתִּמָּהוֹן שִׁבְעָתַיִם. שְׁאִלְתִּיו: “מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים?” “הֲלֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי בּוּג יַ’רְגַּל נָפַל בַּשֶּׁבִי…” אָמַר פְּיֶרוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ. “שָׁמַעְתִּי, אֲבָל מַה לְךָ וּלְבּוּג יַ’רְגַּל?” “אֲנִי הוּא בּוּג יַ’רְגַּל!”


מו    🔗

כְּבָר הֻרְגַּלְתִּי לְהַפְתָּעוֹת לְגַבֵּי אָדָם זֶה. בְּתִמָּהוֹן רַב שָׁמַעְתִּי, כִּי פְּיֶרוֹ הָעֶבֶד הוּא מֶלֶךְ אַפְרִיקָה. וְעַכְשָׁו נִדְהַמְתִּי בְּשָׁמְעִי, כִּי הוּא-הוּא בּוּג יַ’רְגַּל הָאָיֹם וְהַנָּדִיב, מַנְהִיג הַמּוֹרְדִים מֵהָהָר הָאָדֹם.

עַתָּה הֲבִינוֹתִי, מַדּוּעַ הֶעֱרִיצוּהוּ כָּל הַמּוֹרְדִים, אֲפִילוּ בִּיאָסוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. הוּא הָיָה לָהֶם לְמַנְהִיג בּוּג יַ’רְגַּל וּלְמֶלֶךְ קָקוֹנְגוֹ.

הוּא לֹא שָׂם לֵב כַּנִּרְאֶה לָרשֶׁם הָעַז שֶׁעָשׂוּ עָלַי דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים. “וְהִנֵּה אָמְרוּ לִי,” אָמַר פְּיֶרוֹ, “כִּי גַם אַתָּה שָׁבוּי בְּמַחֲנֵה בִּיאָסוֹ. עַל כֵּן בָּאתִי לִפְדּוֹתְךָ.” “וּמַדּוּעַ זֶה אָמַרְתָּ לִי, כִּי אֵינְךָ חָפְשִׁי?” “שְׁמַע נָא,” אָמַר פְּיֶרוֹ, “הַבֹּקֶר הָיִיתִי שָׁבוּי בִּידֵי בְּנֵי עַמְּךָ. בַּמַחֲנֶה פָּשְׁטָה שְׁמוּעָה שֶׁבִּיאָסוֹ מִתְכּוֹנֵן לַהֲרֹג לִפְנוֹת עֶרֶב שָׁבוּי צָעִיר וּשְׁמוֹ לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה. הִגְבִּירוּ אֶת הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר הָפְקַד עָלַי. שָׁמַעְתִּי, כִּי יְמִיתוּנִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר יְמִיתוּךָ בְּמַחֲנֵה בִּיאָסוֹ, וְאִם אֶבְרַח, יַהַרְגוּ בִּמְקוֹמִי עֲשָׂרָה מֵחֲבֵרָי. הֲלֹא תָּבִין עַכְשָׁו כִּי עָלַי לְמַהֵר.”

“וּבְכֵן, בָּרַחְתָּ?” שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. “לוּלֵא כֵּן לֹא הָיִיתִי בָּא הֵנָּה. הֲלֹא צָרִיךְ הָיָה לְהַצִּילְךָ. הֲלֹא אַסִּיר תּוֹדָה אֲנִי לְךָ כִּי הִצַּלְתָּ אֶת חַיָּי. וְעַתָּה בּוֹא וְנֵלֵךְ. מַהֲלַךְ שָׁעָה אַחַת לְמַחֲנֵה בִּיאָסוֹ וּלְמַחֲנֵה הַלְּבָנִים. רְאֵה נָא, צִלְלֵי הַתְּמָרִים מִתְאָרְכִים וְצַמְרוֹתֵיהֶם הָעֲגֻלּוֹת נִרְאוֹת עַל גַּבֵּי הַגֶּשֶׁר כְּבֵיצֵי נֶשֶׁר גְּדוֹלוֹת. אוֹת הוּא, כִּי בְּעוֹד שָׁלשׁ שָׁעוֹת תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. נֵלֵךְ, אָחִי, כִּי חָלִילָה לָנוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ.”

"בְּעוֹד שָׁלשׁ שָׁעוֹת תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. – – " הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת הַלָּלוּ הִקְפִּיאוּ אֶת דָּמִי בְּקִרְבִּי, כְּאִלּוּ הוֹפִיעָה לְפָנַי דְּמוּת הַמָּוֶת. הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הִזְכִּירוּ לִי אֶת דִּבְרֵי בִּיאָסוֹ. אֲבוֹי לִי!

בִּרְאוֹתִי אֶת מַרְיָה שָׁכַחְתִּי אֶת פְּרֵדָתֵנוּ הָאֲיֻמָּה הַקְּרוֹבָה, הָיִיתִי נִלְהָב וְשָׂמֵחַ מְאֹד, וְהָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה הִסִּיחוּ אֶת דַּעְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי וְשָׁכַחְתִּי כִּי קָרוֹב מוֹתִי. אַךְ דִּבְרֵי חֲבֵרִי הִזְכִּירוּנִי אֶת הַמָּוֶת הַצָּפוּי לִי.

"בְּעוֹד שָׁלשׁ שָׁעוֹת תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. – " מַהֲלַךְ שָׁעָה אַחַת מִפֹּה עַד מַחֲנֵה בִּיאָסוֹ. הִתְחַיַּבְתִּי בִּפְנֵי הַשּׁוֹדֵד הַזֶּה לָשׁוּב אֵלָיו. וְטוֹב לִי הַמָּוֶת מִתֵּת לְבַרְבָּר זֶה אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לָבוּז לַדָּבָר הָאֶחָד שֶׁעוֹד הֶאֱמִין בּוֹ, כַּנִּרְאֶה, הֲלֹא הוּא רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד שֶׁל הַצָּרְפַתִּי!

הַבְּחִירָה הָיְתָה נוֹרָאָה! בָּחַרְתִּי אֵת אֲשֶׁר צָרִיךְ הָיִיתִי לִבְחֹר. אֲבָל, רַבּוֹתַי, הִנְנִי לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵיכֶם, כִּי רֶגַע אֶחָד פִּקְפַּקְתִּי בְּלִבִּי… הֲחָטָאתִי בַּדָּבָר הַזֶּה?


מז    🔗

בְּיָדִי הָאַחַת הֶחֱזַקְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל וּבַשְּׁנִיָּה אֶת יַד מַרְיָה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁהִתְבּוֹנְנָה בַּחֲרָדָה בַּצֵּל אֲשֶׁר הִקְדִּיר אֶת פָּנַי. " בּוּג יַ’רְגַּל," אָמַרְתִּי, " הִנְנִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ אֶת אוֹצָרִי הַיְחִידִי, – אֶת מַרְיָה שֶׁלִּי. שׁוּבוּ נָא לַמַּחֲנֶה בִּלְעָדַי, כִּי לֹא אוּכַל לָלֶכֶת עִמָּכֶם." “אֵלִי!” קָרְאָה מַרְיָה, כִּמְעַט רוּחָהּ בָּהּ – “שׁוּב אָסוֹן!” בּוּג יַ’רְגַּל נִזְדַּעְזַע. עֵינָיו הֵפִיקוּ תִּמָּהוֹן וָעֶצֶב: “אָחִי, מָה אַתָּה סָח?” הָאֵימָה אֲשֶׁר תָּקְפָה אֶת מַרְיָה בְּחָשְׁבָה עַל הָאָסוֹן הִכְרִיחָה אוֹתִי לְהַסְתִּיר מִמֶּנָּה אֶת הָאֱמֶת וּלְהִמָּנַע מִפְּרֵדָה קוֹרַעַת לֵב.

לָחַשְׁתִּי בְּאָזְנוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל: “הִנְנִי שָׁבוּי! נִשְׁבַּעְתִּי לְבִיאָסוֹ, כִּי אָשׁוּב אֵלָיו שְׁעָתַיִם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, הִבְטַחְתִּי לוֹ לָמוּת.”

חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ וְהוּא הִרְעִים בְּקוֹלוֹ: “מִפְלֶצֶת שֶׁכְּמוֹתוֹ! עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי מַדּוּעַ זֶה רָצָה לְדַבֵּר עִמְּךָ בְּסוֹד. הוּא רָצָה לְהַצִּיל מִפִּיךָ אֶת הַהַבְטָחָה הַזֹּאת. הִסְכַּלְתִּי בְּהַאֲמִינִי לְבִיאָסוֹ שְׁפַל הַמִּדּוֹת, וְאֵיךְ זֶה לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי הוּא חוֹרֵשׁ מְזִמָּה. לֹא כּוּשִׁי הוּא, אֶלָּא מוּלָט!”

“מָה? מְזִמָּה? אֵיזוֹ הַבְטָחָה?” קָרְאָה מַרְיָה בְּפַחַד, “מִי זֶה בִּיאָסוֹ?” “שְׁתוֹק; יָד לַפֶּה!” לָחַשְׁתִּי בְּאָזְנוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל! “אַל תַּחֲרֵד אֶת לֵב מַרְיָה.” “טוֹב!” אָמַר לִי בְּקוֹל קוֹדֵר, “אוּלָם אֵיךְ זֶה יָכֹלְָּת לְהַבְטִיחַ לוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה? לָמָה הִבְטַחְתָּ לוֹ?”

“חֲשַׁבְתִּיךָ לְבוֹגֵד כְּפוּי-טוֹבָה. חָשַׁבְתִּי, כִּי מַרְיָה מֵתָה, וְלָמָּה לִי חַיִּים?” “וְאוּלָם הַבְטָחָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְשׁוֹדֵד כָּמוֹהוּ אֵינָה חוֹבָה.” “נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ בְּהֵן צִדְקִי.”> הוּא הִשְׁתַּדֵּל, כַּנִּרְאֶה, לְהָבִין אֶת דְּבָרַי וְשָׁאַל: “בְּהֵן צִדְקְךָ? מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הַזֶּה? הֲרֵי לֹא שְׁתִיתֶם מִכּוֹס אַחַת? הֲרֵי לֹא שְׁבַרְתֶּם לַחֲצָאִין טַבַּעַת אוֹ עֲנַף פְּרָחִים אֲדֻמִּים?” “לֹא.”

“וּבְכֵן, מַהוּ הַדָּבָר הַמַּכְרִיחֲךָ לָשׁוּב?” “כְּבוֹדִי!” עָנִיתִי לוֹ. “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין דָּבָר הַכּוֹפֵת אוֹתְךָ לְבִיאָסוֹ. בּוֹא אִתָּנוּ.” “לֹא אוּכַל, אָחִי. הֲלֹא הִבְטַחְתִּי!” “לֹא! לֹא הִבְטַחְתָּ,” קָרָא פְּיֶרוֹ בְּכַעַס, הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא: אֲחוֹתִי, עִזְרִי לִי! אַל תִּתְּנִי לְבַעֲלֵךְ שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתָנוּ. הוּא רוֹצֶה לָשׁוּב לְמַחֲנֵה הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר הִצַּלְתִּיו מִשָּׁם. לָשׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁהִבְטִיחַ לְבִיאָסוֹ מַנְהִיגָם לָמוּת." “מֶה עָשִׂיתָ?” קָרָאתִי אֵלָיו. אֲבָל כְּבָר אֵחַרְתִּי. נְדִיבוּת לִבּוֹ שֶׁעוֹרְרָה אוֹתוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרַת הָאִשָּׁה הָאֲהוּבָה עָלָיו כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בֶּן-תַּחֲרוּתוֹ, כְּבָר עָשְׂתָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ. מַרְיָה נָפְלָה עַל צַוָּארִי בִּזְעָקָה קוֹרַעַת לֵב. הִיא לָפְתָה אֶת צַוָּארִי וְנָפְלָה עַל חָזִי מִתְעַלֶּפֶת, חִדְלַת אוֹנִים. “הָהּ, מַה הוּא סָח, לֵאוֹפּוֹלְד הֲלֹא הוּא מְרַמֶּה אוֹתִי! לֹא כֵּן? הַאֻמְנָם רוֹצֶה אַתָּה לַעֲזֹב אוֹתִי בָּרֶגַע שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ שׁוּב. לַעֲזֹב וְלָמוּת. עֲנֵנִי נָא מַהֵר, פֶּן אָמוּת! אֵינְךָ רַשַּׁאי לַחְתֹּךְ אֶת גּוֹרַל חַיֶּיךָ, מִפְּנִי שֶׁחַיֶּיךָ קְשׁוּרִים בְּחַיָּי. הֲרֵי לֹא תִּרְצֶה לְהִפָּרֵד מֵעָלַי לְעוֹלָם?”

“מַרְיָה, אַל תַּאֲמִינִי לוֹ. אֲנִי אֶעֶזְבֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹהִי חוֹבָתִי, אַךְ אָנוּ נִתְרָאֶה בְּמָקוֹם אַחֵר.”

“בְּמָקוֹם אַחֵר?” שָׁאֲלָה מַרְיָה בְּפַחַד, “אֵיפֹה?” “בַּשָּׁמָיִם!” עָנִיתִי לָהּ, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁקֵּר לְמַלְאָךְ זֶה. הִיא הִתְעַלְּפָה.

וְהַזְּמָן חָלַף. הֶחֱלַטְתִּי וְעָשִׂיתִי. הִפְקַדְתִּי אוֹתָהּ בִּידֵי בּוּג יַ’רְגַּל, וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת. “וּבְכֵן, דָּבָר לֹא יוּכַל לַעֲצֹר אוֹתְךָ?” אָמַר לִי. “וּמָה אוֹסִיף וּמָה אֲדַבֵּר, וְעֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת וְאֵיךְ תּוּכַל לְהַמְרוֹת אֶת פִּי מַרְיָה. הֲלֹא בְּעַד דִּבּוּר אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרָה לְךָ הָיִיתִי מַקְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאַתָּה לֹא תּוּכַל לְוַתֵּר לְמַעֲנָהּ עַל מוֹתְךָ.” “לִמְחֹל עַל כְּבוֹדִי? לֹא אוּכַל! שָׁלוֹם, בּוּג יַ’רְגַּל! שָׁלוֹם אָחִי! אֲנִי מַפְקִיד אוֹתָהּ בְּיָדֶיךָ!” הוּא שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹ בִּזְרוֹעִי, שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים וְלֹא שָׁמַע לִדְבָרַי. “אָחִי, בְּמַחֲנֵה הַלְּבָנִים נִמְצָא אֶחָד מִקְּרוֹבֶיךָ. בְּיָדָיו אַפְקִיד אֶת מַרְיָה, הֲרֵי לֹא אוּכַל לְקַחְתָּהּ מִמְּךָ.”

הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁ הָהָר הַמִּתְנוֹסֵס מֵעַל לַסְּבִיבָה אָמַר: “רְאֵה נָא אֶת הַסֶּלַע הַזֶּה. כְּשֶׁיִּתְנוֹסֵס מֵעָלָיו הַדֶּגֶל הַמּוֹדִיעַ עַל מוֹתְךָ לֹא תְּאַחֵר לָבוֹא הַשְּׁמוּעָה גַם עַל מוֹתִי. שָׁלוֹם!” חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא הֲבִינוֹתִי אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהָיוּ סְתוּמִים בִּשְׁבִילִי. נָשַׁקְתִּי אֶת מִצְחָהּ הַחִוֵּר שֶׁל מַרְיָה, אֲשֶׁר רוּחָהּ שָׁבָה אֵלֶיהָ לְאַט-לְאַט בֵּין זְרוֹעוֹת הָאוֹמֶנֶת, וּמִהַרְתִּי לָרוּץ מִפַּחַד מֶבָּטָהּ הָרִאשׁוֹן וְאַנְחָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר יַרְפּוּ אֶת יָדַי.


מח    🔗

רַצְתִּי בְּתוֹךְ מַעֲבֵה הַיַּעַר וְלֹא הִרְהבתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַבִּיט לַאֲחוֹרַי. רַצְתִּי בְּלִי הֶרֶף עַל פְּנֵי חוֹרְשׁוֹת, עֲרָבוֹת, גְּבָעוֹת, כְּאִלּוּ בִּקַּשְׁתִּי לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרוֹדְפוֹת אוֹתִי. וְהִנִּה נִזְדַּקֵּף לְנֶגֶד עֵינַי רֹאשׁ הַסֶּלַע וּמֵעָלָיו נִרְאָה מַחֲנֵהוּ שֶׁל בִּיאָסוֹ – שׁוּרַת הָעֲגָלוֹת, הַמְּחִלּוֹת, וְעֵרֶב רַב כּוּשִׁים הָרוֹחֲשִׁים כִּנְמָלִים.

עָמַדְתִּי. דַּרְכִּי וְחַיַּי הִגִּיעוּ אֵל קִצָּם. הָעֲיֵפוּת וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הִתִּישׁוּ אֶת כֹּחוֹתַי. נִשְׁעַנְתִּי אֶל עֵץ וְסָקַרְתִּי בְּפִזּוּר נֶפֶשׁ אֶת הָעֲרָבָה הַמִּשְׂתָּרַעַת לְרַגְלָי.

קֹדֶם חָשַׁבְתִּי, כִּי כְּבָר שָׁתִיתִי אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עַד תֻּמָּהּ, וְאוּלָם עַכְשָׁו נִתְבָּרֵר לִי, כִּי עוֹד לֹא טָעַמְתִּי אֶת טַעַם הָאָסוֹן הַנּוֹרָא מִכֹּל. כִּי אֵין לְךָ דָבָר קָשֶׁה מֵאֲשֶׁר לְוַתֵּר מֵרָצוֹן עַל הַנִּתָּן לְךָ וְעַל חַיֶּיךָ – מִפְּנֵי הַכֹּחַ הַמוּסָרִי הַכַּבִּיר מִכֹּל. לִפְנֵי שָׁעוֹת מִסְפָּר הָיוּ חַיַּי חֲשׁוּבִים בְּעֵינַי כַּמָּוֶת. בְּעֶצֶם לֹא הָיִיתִי כְּלָל. הֲלֹא הַיֵּאוּשׁ מָשׁוּל לַמָּוֶת. הוּא מֵעֵין-מָוֶת הַמַּכְרִיחֲךָ לִשְׁאֹף אֶת הַמָּוֶת הָאֲמִתִּי. אַךְ הַגּוֹרָל חִלְּצַנִי מִיֵּאוּשִׁי וְהֶחֱזִיר לִי אֶת מַרְיָה. אָשְׁרִי, אֲשֶׁר חֲשַׁבְתִּיו לְאָבוּד, קָם לִתְחִיָּה; עֲבָרִי הָיָה לַעֲתִידִי; וְכָל חֲלוֹמוֹתַי אֲשֶׁר הוּעַמּוּ זָרְחוּ שֵׁנִית בְּאוֹר שִׁבְעָתַיִם. וְהַחַיִּים, הַחַיִּים בְּעַצְמָם, הַמְּלֵאִים עֲלוּמִים, אַהֲבָה וְחֶדְוָה, נִפְתְּחוּ לִי שֵׁנִית וְרָמְזוּ לִי אשֶׁר אֵין קֵץ. יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל שֵׁנִית אֶת חַיַּי. מִלִּבִּי וּמִחוּצָה לִי קָרְאוּ לִי לְחַדֵּשׁ אַת חַיָּי. לֹא הָיָה לִי כָּל מַעֲצוֹר. כָּל מְצוּקָה לֹא הָיְתָה צְפוּיָה לִי. הָיִיתִי חָפְשִׁי, הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, – אַךְ הָיִיתִי מֻכְרָח לָמוּת.

רַק פְּסִיעָה אַחַת פָּסַעְתִּי בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁנִּפְתַּח לְפָנַי. וּפִתְאֹם אֵיזוֹ חוֹבָה, סְתוּמָה מְאֹד וַעֲמוּמָה מְאֹד, הִכְרִיחַתְנִי לָסֶגֶת לְאָחוֹר וְלָצֵאת לִקְרַאת הַמָּוֶת.

הַמָּוֶת – בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא לְלֵב נוֹבֵל וּמְדֻכְדָּךְ. וְאוּלָם מַה קָשָׁה יָדוֹ וּמַה מַקְפִּיאָה הִיא, בְּנָגְעָהּ בְּלֵב פּוֹרֵחַ, הַשּׁוֹתֶה לִרְוָיָה מִשִּׂמְחַת הַחַיִּים. מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי אֶת זֶה. לְרֶגַע יָצָאתִי מִקִּבְרִי, שָׁתִיתִי לִרְוָיָה אֶת כָּל הַזֹּהַר הַשָּׁמַיְמִי הַשָּׁפוּךְ עַל פְּנֵי הָעוֹלָם: אַהֲבָה, נֶאֱמָנוּת, חֹפֶשׁ – וְהִנֵּה מֻכְרָח אֲנִי לָרֶדֶת שְׁאוֹלָה מֵרְצוֹנִי.


מט    🔗

וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלַי רוּחִי, שֶׁנָּפְלָה בְּקִרְבִּי מִפְּנֵי צַעֲרִי, תְּקָפַנִי הַטֵּרוּף. פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת פָּסַעְתִּי עַל פְּנֵי הָעֵמֶק, חָפַצְתִּי לְמַהֵר וְלָשִׂים קֵץ לְכָל יִסּוּרָי.

נִגַּשְׁתִּי אֶל חֵיל הֶחָלוּץ שֶׁל הַכּוּשִׁים, אַךְ הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד וְלֹא הִנִּיחוּנִי לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל.

מוּזָר הַדָּבָר: הֻכְרַחְתִּי לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם… לְבַסּוֹף תְּפָשׂוּנִי שְׁנַיִם מֵהֶם וֶהֱבִיאוּנִי אֶל בִּיאָסוֹ.

נִכְנַסְתִּי אֶל מְעָרָתוֹ שֶׁל הַמַּנְהִיג. הוּא הָיָה עָסוּק בִּבְדִיקַת הַקְּפִיצִים שֶׁל כָּל מִינֵי מַכְשִׁירֵי הָעִנּוּיִים שֶׁהִקִּיפוּהוּ מִכָּל צַד. בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָרַעַשׁ, הָפַךְ אֶת פָּנָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתִי לֹא הִשְׁתּוֹמֵם כְּלָל.

“הֲרוֹאֶה אַתָּה?” אָמַר לִי בְּהַרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּכְשִׁירִים הַנִּתְעָבִים הַסּוֹבְבִים אוֹתִי. לֹא נַעְתִּי וְלֹא זָעְתִּי. יָדַעְתִּי אֶת אַכְזְרִיוּתוֹ שֶׁל “גִּבּוֹר הָאֱנוֹשִׁיּוּת” הַזֶּה וְגָמַרְתִּי בְּלִבִּי לְקַבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בְּעֹז רוּחַ וְלֹא לְהַחֲוִיר. “הַאֵין זֹאת?” אָמַר לִי וְהִצְטַחֵק, " וַדַּאי מְאֻשָּׁר מְאֹד הָיָה לֵאוֹגְרִי שֶׁדִּינוֹ יָצָא לְהִתָּלוֹת וְלֹא יוֹתֵר". נָעַצְתִּי בּוֹ מֶבָּט שֶׁל בּוּז וְלֹא עָנִיתִי דָבָר. “הַבְהִילוּ נָא אֶת הָאָדוֹן הַכֹּהֵן!” אָמַר בִּיאָסוֹ לְאֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו. רֶגַע שָׁתַקְנוּ וְהִבַּטְנוּ זֶה בִּפְנֵי זֶה. הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ, וְהוּא הִשְׁגִּיחַ עָלַי. בְּרֶגַע זֶה נִכְנַס רִיגוֹ. הוּא הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וְדִבֵּר עִם הַגֶּנֶרַלִּיסִימוּס בְּלָחַשׁ. “יֵאָסְפוּ נָא כָּל שָׂרֵי הַצָּבָא!” אָמַר בִּיאָסוֹ בְּשֶׁקֶט. כַּעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה נִתְאַסְּפוּ עַל יַד הַמְּעָרָה כָּל שָׂרֵי הַצָּבָא בִּלְבוּשֵׁיהֶם הַשּׁוֹנִים וְהַמְשֻׁנִּים. בִּיאָסוֹ קָם וְזָקַף אֶת קוֹמָתוֹ. "שִׁמְעוּ נָא Amigos! הַלְּבָנִים מִתְכּוֹנְנִים לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ מָחָר עִם עֲלוֹת הַשָּׁחַר. הָעֶמְדָה שֶׁבָּחַרְנוּ לָנוּ אֵינָה טוֹבָה. עָלֵינוּ לַעֲזֹב אוֹתָהּ. עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה נֵצֵא מִפֹּה וְנֵלֵךְ אֶל הַגְּבוּל הַסְּפַרְדִי. מַקָּיָה! אַתָּה וְכוּשִׁיֶּיךָ הַפְּלִיטִים – תִּהְיוּ הַחֲלוּצִים! פַּדְרֶה יַ’ן! סְתֹם אֶת הַתּוֹתָחִים אֲשֶׁר שָׁדַדְתָּ מִידֵי גְדוּד הַקַּלָּעִים בִּפְרָלוֹטוֹ. אִי אֶפְשָׁר לְקַחְתָּם אֶל הֶהָרִים. טוּסֵין יֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ בְּרֹאשׁ הַכּוּשִׁים שֶׁל לֵאוֹגָן וּטְרוֹי. אִם יָעֵזוּ הַגְּרֵאוֹטִים וּנְשׁוֹתֵיהֶם לְהָקִים רַעַשׁ, אַסְגִּירֵם בִּידֵי הַתַּלְיָּן הַצְּבָאִי. סְגָן שַׂר הַגְּדוּד קְלוּ יְחַלֵּק אֶת הָרוֹבִים הָאַנְגְּלִים, שֶׁנִּשְׁדְּדוּ בְּכֵף קַבְּרוֹל, וְיוֹלִיךְ אֶת הַמּוּלָטִים בִּשְׁבִילֵי וִיסְטָה. אֶת שְׁאֵרִית הַשְּׁבוּיִים יֵשׁ לִשְׁחֹט, אֶת הַחִצִּים לִמְשֹׁחַ בְּרָעַל. יֵשׁ לִשְׁפֹּךְ שָׁלשׁ חָבִיּוֹת זַרְנִיק לְתוֹךְ הַמַּעְיָן שֶׁמִּמֶּנּוּ שׁוֹאֲבִים מַיִם בִּשְׁבִיל הַמַּחֲנֶה. הַצָּבָא הַקּוֹלוֹנְיָלִי יַחְשֹׁב אֶת הַזַּרְנִיק לְסֻכָּר וְיִשְׁתּוּ אֶת הַמָּיִם. הַצָּבָא מִלֶּמְבֶּה, גּוֹנְדוֹן וְאִי הַתַּנִינִים יֵצֵא אַחֲרֵי קְלוּ וְטוּסֵין. שַׁבְּשׁוּ בְּגוּשֵׁי סְלָעִים אֶת כָּל דַּרְכֵי הָעֲרָבָה. יְרוּ אֶל כָּל הַמְּבוֹאוֹת. שִׁלְחוּ אֵשׁ בְּכָל הַיְּעָרוֹת. רִיגוֹ! הִשָּׁאֵר עִמָּנוּ! קַנְדִּי! אֱסֹף אֶת חֵיל הַמִּשְׁמָר שֶׁלִּי! הַכּוּשִׁים שֶׁל הָהָר הָאָדֹם יִהְיוּ חֵיל הָעֹרֶף וִיפַנּוּ אֶת הָעֲרָבָה עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

הוּא לָחַשׁ לְרִיגוֹ בְּאָזְנוֹ: “אֵלֶּה הֵם כּוּשִׁיֵּי בּוּג יַ’רְגַּל. מִי יִתֵּן וְיַהַרְגֵם הָאוֹיֵב עַד אֶחָד. בְּמוֹת הַצָּבָא יָמוּת הַמַּנְהִיג. לְכוּ, Hermanos!” קָרָא בִּיאָסוֹ וְזָקַף אֶת קוֹמָתוֹ, “קַנְדִּי יַגִּיד לְךָ אֶת הַדִּבְּרָה וְאֶת הַסִּסְמָה.” שָׂרֵי הַצָּבָא הָלָכוּ.

“אֲדוֹנִי הַגֶּנֶרַל!” אָמַר רִיגוֹ, “צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ אִגֶּרֶת לְיַ’ן פְרַנְסוּאַ. מַצָּבֵנוּ רַע וְהָאִגֶּרֶת הַזֹּאת תַּעֲצֹר אֶת הַלְּבָנִים.” בִּיאָסוֹ הוֹצִיא אֶת הָאִגֶּרֶת מִכִּיסוֹ. “הִזְכַּרְתַּנִי, רִיגוֹ, אֶת דְּבַר הָאִגֶּרֶת. אַךְ הִיא מְלֵאָה שְׁגִיאוֹת קְדּוּקִיּוֹת, וְהֵם יִלְעֲגוּ לָנוּ.” הוּא הוֹשִׁיט לִי אֶת הַנְּיָר וְאָמַר: “שְׁמַע נָא! הֲרוֹצֶה אַתָּה לְהַצִּיל אֶת חַיֶּיךָ? בְּטוּב לִבִּי אֲנִי חוֹזֵר וּמַצִּיעַ לְךָ שֶׁלֹּא תִּתְעַקֵּשׁ. עֲזֹר לִי לְתַקֵּן אֶת הַמִּכְתָּב. אֲנִי אַגִּיד לְךָ אֶת רַעְיוֹנוֹתַי, וְאַתָּה תִּכְתֹב אוֹתָם בְּסִגְנוֹן הַלְּבָנִים.”

נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת שְׁלִילָה. פָּנָיו הִבִּיעוּ צַעַר רָב. “וּבְכֵן, אַתָּה מְסָרֵב?” אָמַר לִי. “מְסָרֵב!” אָמַרְתִּי. “עַיֵּן הֵיטֵב בַּדָּבָר!” וְעֵינָיו כְּאִלּוּ רָמְזוּ לִי: “רְאֵה נָא אֶת מַכְשִׁירֵי הָעִנּוּיִים הָאֵלֶּה…” “דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁעִיַּנְתִּי הֵיטֵב בַּדָּבָר, הִנְנִי מְסָרֵב. נִדְמֶה לִי, שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לְגוֹרָלְךָ וּלְגוֹרַל חַיָּלֶיךָ וּמְשַׁעֵר בְּלִבְּךָ, כִּי מִכְתָּבְךָ אֶל הָאֲסֵפָה יְפַיֵּס אֶת הַלְּבָנִים וִישַׁכֵּךְ אֶת חֲמָתָם. אֵין לִי חֵפֶץ בְּחַיִּים, אֲשֶׁר יַצִּילוּ אֶת חַיֶּיךָ. הָרְגֵנִי נָא!”

“אַהּ, אָהּ!” קָרָא בִּיאָסוֹ בְּקוֹל וְדָחַף בְּרַגְלָיו אֶת מַכְשִׁירֵי הָעִנּוּיִים, “נִדְמֶה לִי, כִּי כְּבָר הִסְכַּנְתָּ עִם אֵלֶּה. חֲבַל מְאֹד. אוּלָם אֵין לִי פְּנַאי לְנַסּוֹתְךָ בְּכָל הַמְּצוּקוֹת הַלָּלוּ. עֶמְדָּתֵנוּ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה, וְעָלַי לְעָזְבָהּ בְּהֶקְדֵּם. אָהּ! אַתָּה מְסָרֵב לִהְיוֹת לִי לְמַזְכִּיר, וְאוּלָם הַצֶּדֶק עִמְּךָ! הֲלֹא בֵּין כֹּה וָכֹה הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ אַחַר כָּךְ. הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ סוֹד מִסּוֹדוֹת בִּיאָסוֹ לֹא יוּכַל לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. וּלְבַד זֹאת, יַקִּירִי, הִבְטַחְתִּי לָאָדוֹן הַכֹּהֵן לַהֲמִיתְךָ.”

הוּא פָּנָה אֶל הַקּוֹסֵם שֶׁנִּכְנַס בְּאוֹתוֹ רֶגַע וְאָמַר: “הֲמוּכָנָה פְּלֻגָּתְךָ?” הַקּוֹסֵם נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הֵן. “הֲצֵרַפְתָּ אוֹתָהּ מִכּוּשִׁיֵּי הָהָר הָאָדֹם? הֵם הַיְחִידִים בַּצָּבָא שֶׁאֵינָם צְרִיכִים עוֹד לְהִתְכּוֹנֵן לַדֶּרֶךְ.”

הַקּוֹסֵם נִעֲנַע שׁוּב בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת “הֵן”. אָז הוֹשִׁיט בִּיאָסוֹ אֶת יָדוֹ וְהֶרְאָה לִי אֶת הַדֶּגֶל הַשָּׁחוֹר, שֶׁרְאִיתִיו עוֹד קֹדֶם בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַמְּעָרָה. “הִנֵּה הוּא הַדֶּגֶל אֲשֶׁר יַגִּיד לִבְנֵי עַמְּךָ, כִּי יְכֹלִים הֵם לִמְסֹר אֶת תָּאָרְךָ לְאִישׁ אַחֵר. הֲלֹא תָּבִין, כִּי בְּרֶגַע זֶה עָלַי לִהְיוֹת כְּבָר בַּדֶּרֶךְ. אַגַּב, זֶה עַתָּה שַׁבְתָּ מִטִּיּוּלְךָ. מַה דַעְתְּךָ עַל הַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ?” “כֵּן,” אָמַרְתִּי לוֹ בְּקֹר-רוּחַ, “רָאִיתִי שָׁם עֵצִים רַבִּים, אֲשֶׁר יַסְפִּיקוּ לִתְלִיָּתְךָ וּלִתְלִיַּת כָּל שׁוֹדְדֶיךָ.”

" אֵין דָּבָר!" עָנָה בִּיאָסוֹ בְּחִיּוּךְ אַכְזָרִי, “יֵשׁ כָּאן עוֹד מָקוֹם אֶחָד אֲשֶׁר בְּוַדַּאי לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ, וְהַקּוֹסֵם יַרְאֲךָ אוֹתוֹ. שָׁלוֹם לְךָ, הַקַּפִּיטַן הַצָּעִיר! דְּרשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל לֵאוֹגְרִי!”

צְחוֹקוֹ הָיָה לְחִישַׁת נָחָשׁ. הוּא הֵנִיעַ בְּיָדוֹ וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו מִמֶּנִּי. הַכּוּשִׁים הוֹצִיאוּנִי מֵהַמְּעָרָה, וְהַקּוֹסֵם לְבוּשׁ הַצָּעִיף לִוָּה אוֹתָנוּ, וּבְיָדוֹ –מַחֲרֹזֶת הַפְּנִינִים.


נ    🔗

הָלַכְתִּי וְלֹא הִתְנַגַּדְתִּי לָהֶם. אָמְנָם כָּל הִתְנַגְּדוּת הָיְתָה לַשָּׁוְא. עָלִינוּ לְרֹאשׁ אַחַד הֶהָרִים שֶׁהִתְנוֹסֵס בְּמַעֲרָבָה שֶׁל הַמְּעָרָה. שָׁם נַחְנוּ מְעָט. זָרַקְתִּי מֶבָּט אַחֲרוֹן עַל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, אֲשֶׁר אֶת זְרִיחָתָהּ לֹא אֶרְאֶה עוֹד. אַחֲרֵי שֶׁנַּחְנוּ מְעַט, קָמוּ בְּנֵי לִוְיָתִי וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם.

יָרַדְנוּ לְעֵמֶק קָטֹן, שֶׁבְּכָל עֵת אַחֶרֶת הָיָה מַרְאֵהוּ מַפְלִיאֵנִי מְאֹד. לְרָחְבּוֹ שָׁטַף פֶּלֶג, אֲשֶׁר הִרְוָה וְהִפְרָה אֶת הַקַּרְקַע, בִּקְצֵה הָעֵמֶק שָׁפַךְ הַפֶּלֶג אֶת מֵימָיו לְאַחַד הָאֲגַמִּים הַמְרֻבִּים בְּסַן-דּוֹמִינְגוֹ. בְּיָמִים מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר הָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת אַחַד הָאֲגַמִּים הַנִּפְלָאִים הַלָּלוּ וְחוֹלֵם חֲלוֹמוֹת בְּדִמְדּוּמִים, בְּשָׁעָה שֶׁתְּכֵלֶת מֵימֵיהֶם נִרְאֵית כְּשִׁכְבַת כֶּסֶף זְרוּעָה נִצְנוּצֵי זָהָב, בָּבוּאוֹתֵיהֶם שֶׁל כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב. וְהִנֵּה יָרְדוּ הַדִּמְדּוּמִים – וְעָלַי לָלֶכֶת הָלְאָה. מַה נִפְלָא הָיָה בְּעֵינַי הָעֵמֶק! כָּאן הִתְנוֹסְסוּ עֲצֵי דֹלֶב נִפְלָאִים, חֲסֻנִּים וּגְבוֹהִים לְהַפְלִיא. כָּאן נִשְּׂאוּ דְקָלִים מְיֻחָדִים בְּמִינָם וּתְמָרִים, פִּרְחֵי מַגְנוֹלִיָּה רַחֲבֵי הַגְּבִיעִים, קַטַּלְפִּים גְּבוֹהִים, שֶׁעֲלֵיהֶם הַשִּׁנָּנִיִּים מִתְנוֹצְצִים וּמְהַבְהֲבִים, אַשְׁכְּלוֹת הַזָּהָב הַקִּיטִיסוֹנִים. צְמָחִים טַפְּסָנִיִּים לְמִינֵיהֶם הִשְׂתָּרְגוּ זֶה בָּזֶה. סִבְכֵי הַלֵּאָנוֹת הַיְרוֹקוֹת רִפְּדוּ אֶת קִירוֹת הַסְּלָעִים הַקְּנֻמִּים וְהַזְקוּפִים. עַל פְּנֵי כָּל אַדְמַת הַבְּתוּלִים הַזֹּאת נִשָּׂא אֵיזֶה רֵיחַ נִיחוֹחַ מִימֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁהָיָה מְשׁוֹבֵב בְּוַדַּאי אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם הָרִאשׁוֹן בַּהֲרִיחוֹ אֶת רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים הָרִאשׁוֹנוֹת בְּגַן הָעֵדֶן הַתַּחְתּוֹן.

הָלַכְנוּ בַּמִּשְׁעוֹל לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַפֶּלֶג. לְתִמְהוֹנִי רָאִיתִי שֶׁהַמִּשְׁעוֹל הַזֶּה הֱבִיאָנוּ פִּתְאֹם עַד סֶלַע מְחֻדָּד. וּלְרַגְלָיו רָאִיתִי פִּרְצָה בְּצוּרַת שַׁעַר; מִשָּׁם יָצָא הַפֶּלֶג. מִתּוֹךְ הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁנִּפְרַץ בִּידֵי הַטֶּבַע, נִשְׁמַע פַּעַם בְּפַעַם קוֹל שָׁאוֹן עָמוּם וְזִנְּקָה רוּחַ חֲזָקָה.


הַכּוּשִׁים נָטוּ שְׂמֹאלָה וְעָלוּ בְּדֶרֶךְ עֲקַלְקַלָּה, כְּאִלּוּ הִשְׁטִיפוּהָ מֵי פֶּלֶג אֲשֶׁר חָרַב זֶה כְּבָר.

לְעֵינֵינוּ הִתְנוֹסֵס קְמָרוֹן שֶׁחֶצְיוֹ מְכֻסֶּה שִׂיחִים וַחֲרוּלִים. מִתַּחַת לַקְּמָרוֹן הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹל שָׁאוֹן כַּשָּׁאוֹן אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּשַׁעַר הָעֵמֶק. הַכּוּשִׁים מְשָׁכוּנִי פְּנִימָה כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמְּעָרָה, נִגַּשׁ אֵלַי הַקּוֹסֵם וְאָמַר בְּקוֹל מוּזָר: “הִנֵּה הַנְּבוּאָה אֲשֶׁר אוּכַל לְהַגִּיד לְךָ בְּשָׁעָה זוֹ: רַק אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ יֵצֵא מֵהַמְּעָרָה וְיֵלֵךְ שׁוּב בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ בָּהּ.”

לֹא עָנִיתִי דָבָר. הָלַכְנוּ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. הָרַעַשׁ הָלַךְ הָלֹךְ וְגָבֹר עַד כִּי לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל צְעָדֵינוּ. חָשַׁבְתִּי, כִּי הָרַעַשׁ הַזֶּה הוּא קוֹל אַחַד הָאֲשֵׁדוֹת, וְלֹא טָעִיתִי. לְאַחַר מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה רְגָעִים בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה הִגַּעְנוּ לִרְחָבָה קְטַנָּה בְּטַבּוּר הָהָר. הַרְחָבָה בְּרֻבָּה הָיְתָה מוּצָפָה מֵי פֶּלֶג סוֹעֵר שֶׁזִּנֵּק מִמְּעֵי הֶהָרִים בְּקוֹל רַעַשׁ אַדִּיר. מֵעַל לְאוּלָם זֶה אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאֲדָמָה הִתְנוֹסְסָה מֵעֵין כִּפָּה מְכֻסָּה קִסּוֹס צְהַבְהָב. לְרֹחַב הַקְּמָרוֹן נִמְשַׁךְ סֶדֶק וְאוֹר קָלוּשׁ נִסְתַּנֵּן בּוֹ. וּבַקְּצָווֹת צָמְחוּ שִׂיחִים יְרַקְרַקִּים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת הִזְהִיבָה אוֹתָם. בִּקְצֵה הָרְחָבָה מִצַּד צָפוֹן נָפְלוּ מֵי הַפֶּלֶג בְּקוֹל נֵפֶץ לְתוֹךְ הַתְּהוֹם שֶׁבְּתַחְתִּיתָהּ הִבְהֵב הָאוֹר הֶעָמוּם הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַסֶּדֶק. מֵעַל לַתְּהוֹם עָלָה עֵץ מֻפְלָג בְּשָׁנִים: קְצֵה צַמַּרְתּוֹ טוֹבֵל בְּקֶצֶף הָאֶשֶׁד, וְגִזְעוֹ הַמְסֻקָּס מִתַּמֵּר מִתּוֹךְ הַסֶּלַע. עֵץ זֶה שֶׁשָּׁרָשָׁיו וְצַמַּרְתוֹ רָחֲצוּ בְּמֵי הַפֶּלֶג וְנוֹפוֹ פָּרַשׂ אֶת עֲנָפָיו מֵעַל לַתְּהוֹם כְּיָד צְנוּמָה, הָיָה קֵרֵחַ כֻּלּוֹ וְקָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר מַה הוּא.


נא    🔗

הַכּוּשִׁים עָמְדוּ בַּמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה. הֲבִינוֹתִי, כִּי שְׁעַת מוֹתִי הִגִּיעָה. וְכָאן, עַל עֶבְרֵי פִּי תְּהוֹם, שֶׁחָפַצְתִּי לִפּוֹל לְתוֹכָהּ, נִחַמְתִּי עַל אָשְׁרִי אֲשֶׁר זָנַחְתִּי. כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי. הַתַּחֲנוּנִים לֹא הָיוּ לְפִי כְּבוֹדִי. וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְפָּרֵץ מִלִּבִּי קוֹל אֲנָחָה. “חֲבֵרִים!” אָמַרְתִּי לַכּוּשִׁים אֲשֶׁר הִקִּיפוּנִי, “הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, כִּי צַר מְאֹד לָמוּת בִּשְׁנַת הָעֶשְׂרִים, כְּשֶׁהָאָדָם מָלֵא חַיִּים וָכֹחַ, כְּשֶׁהוּא אוֹהֵב וְאָהוּב, וּכְשֶׁבַּחַיִּים תִּשָּׁאַרְנָה עֵינַיִם, אֲשֶׁר תִּבְכֶּינָה עַד אִם תֵּעָצַמְנָה לָעַד.”

כִּתְשׁוּבָה לְאַנְחָתִי נִשְׁמַע קוֹל צְחוֹק נִבְזֶה. זֶה הָיָה צְחוֹקוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם. פִּתְאֹם נִגַּשׁ אֵלַי הַיְצוּר הַנִּתְעָב וְהַמְעֻלָּף סוֹד: “חַהּ-חַהּ-חַהּ! צַר לְךָ עַל הַחַיִּים! תּוֹדָה לָאֵל! הֵן רַק לָזֹאת דָּאַגְתִּי פֶּן לֹא תִּפְחַד מִפְּנֵי הַמָּוֶת.” הַצְּחוֹק הַזֶּה וְהַקּוֹל הַזֶּה כְּבָר עוֹרֵר בִּי פְּעָמִים אֲחָדוֹת חֲשָׁדִים וְהַשְׁעָרוֹת. “מְנֻוָּל!” קָרָאתִי, “מִי אַתָּה, סוֹף-סוֹף?!” “עוֹד מְעַט תַּכִּירֵנִי!” אָמַר לִי בְּקוֹל מְאַיֵּם וּבְהַסִּיטוֹ אֶת סַהֲרוֹן הַכֶּסֶף מֵעַל חָזֵהוּ אָמַר לִי: “הַבֵּט!” הִרְכַּנְתִּי אֵלָיו אֶת רֹאשִׁי. עַל חָזֵהוּ הַשָׂעִיר שֶׁל הַקּוֹסֵם רָאִיתִי אוֹתָיוֹת לְבָנוֹת שֶׁל שְׁנֵי שֵׁמוֹת, סִמָּנִים נִתְעָבִים שֶׁלֹּא יִמָּחוּ לָעַד, הַנֶּחֱרָתִים בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן עַל חֲזֵה הָעֲבָדִים.

אֶחָד הַשֵּׁמוֹת הָיָה אֶפִינְגֶם וְהַשֵּׁנִי שֵׁם דּוֹדִי וּשְׁמִי – דְּ’אוֹבֶרְנֶה. מֵרֹב תִּמָּהוֹן לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. “נוּ, מַה תַּגִּיד, לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה?” שְׁאֵלַנִי הַקּוֹסֵם, “אוּלַי מִשִּׁמְךָ הֶחָרוּת עַל חָזִי תַּכִּיר גַּם אֶת שְׁמִי?” “לֹא!” עָנִיתִי לוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, בְּשָׁמְעִי כִּי הָאָדָם הַזֶּה קוֹרֵא לִי בִּשְׁמִי, וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לְבָרֵר דְּבַר-מָה שֶׁעָלָה בְּזִכְרוֹנִי. “שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ נֶחְרְתוּ רַק עַל חָזֵהוּ שֶׁל הַלֵּץ. וְאוּלָם הוּא מֵת, הַגַּמָּד הַמִּסְכֵּן… וּלְבַד זֹאת הֲרֵי הוּא הָיָה נֶאֱמָן לִי. לֹא יִתָּכֵן, כִּי אַתָּה הוּא חֲבִיבְרָה.”

“אֲנִי הוּא חֲבִיבְרָה!” קָרָא הַגַּמָּד בְּקוֹל נוֹרָא, הֵסִיר אֶת הַכִּפָּה הָעֲקֻבָּה מִדָּם וְקָרַע מִפָּנָיו אֶת הַצָּעִיף. וְהִנֵּה נִגְלוּ לְעֵינַי פָּנָיו הַמְכֹעָרִים שֶׁל גַּמַּד דּוֹדִי! וְאוּלָם הַבָּעַת הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיְתָה תָּמִיד טְבוּעָה בְּפָנָיו נִתְחַלְּפָה עַכְשָׁו בְּהַבָּעַת אֵימָה קוֹדֶרֶת. “אֵל אֱלֹהִים!” קָרָאתִי בְּתִמָּהוֹן, “הַמֵּתִים קָמִים לִתְחִיָּה! הֲלֹא זֶהוּ חֲבִיבְרָה, הַלֵּץ שֶׁל דּוֹדִי!” הַגַּמָּד הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן וְאָמַר בְּקוֹל עָמוּם: “הַלֵּץ שֶׁלּוֹ וְגַם – רוֹצְחוֹ!” נִרְתַּעְתִּי בִּשְׁאָט נָפֶשׁ.

“רוֹצְחוֹ?! מְנֻוָּל! הֲזֶה הוּא הַשָּׂכָר אֲשֶׁר נָתַתָּ לוֹ תַּחַת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ?!” הוּא שִׁסַּע אֶת דְּבָרַי: “הַטּוֹבָה! אֱמֹר: הָעֶלְבּוֹן!” “הַאֻמְנָם?” קָרָאתִי בְּקוֹל, “וּבְכֵן רָצַחְתָּ אוֹתוֹ? מְנֻוָּל” “רָצַחְתִּי!” עָנָה חֲבִיבְרָה, “נָעַצְתִּי אֶת הַפִּגְיוֹן עָמֹק עָמֹק בְּלִבּוֹ וְהוּא לֹא הִסְפִּיק כִּמְעַט לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ כְּדֵי לִשְׁקֹעַ בַּנֵּצַח. הוּא רַק קָרָא בְּקוֹל רָפֶה: אַ חֲבִיבְרָה, גֶּשׁ אֵלַי! וְלֹא יָדַע כִּי אֲנִי הוּא הָאִישׁ הָעוֹמֵד עַל יָדוֹ!”

סִפּוּרוֹ הַנִּבְזֶה וְשִׁוְיוֹן רוּחוֹ הִרְגִּיזוּנִי: “מְנֻוָּל! רוֹצֵחַ נִבְזֶה! וּבְכֵן שָׁכַחְתָּ אֶת כָּל אֲשֶׁר גָּמַל רַק לְךָ. הֲלֹא עַל שֻׁלְחָנוֹ אָכַלְתָּ וְעַל יַד מִטָּתוֹ יָשָׁנְתָּ!”

“כְּמוֹ כֶּלֶב!” שִׁסַּע חֲבִיבְרָה, “אֵין דָּבָר! אֲנִי זוֹכֵר יוֹתֵר מִדַּי אֶת הַחֲסָדִים הָאֵלֶה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה לִי לְעֶלְבּוֹן. עַתָּה נָקַמְתִּי אֶת נִקְמָתִי, וְעַכְשָׁו אֶפְקֹד גַּם עָלֶיךָ אֶת הָעֶלְבּוֹנוֹת. שְׁמַע אֵפוֹא!” הוּא שָׁאַף רוּחַ.

“הַאֻמְנָם חוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי מִפְּנֵי שֶׁמּוּלָט אֲנִי וְגַמָּד וּמְכֹעָר – אֵינֶנִּי בֶּן-אָדָם. הָהּ, גַּם לִי יֵשׁ לֵב וָנֶפֶשׁ וְהֵם עֲמֻקִּים וַחֲזָקִים מִלִּבּוֹ וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר אֶרְצָחֶנּוּ. נְתָנוּנִי מַתָּנָה לְדוֹדְךָ, כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִים קוֹף. לְשַׁעֲשׁוּעִים הָיִיתִי לוֹ, כִּכְלִי בּוּז, כִּי הוּא אָהַב אוֹתִי, כִּי תָּפַשְׂתִּי מָקוֹם בְּלִבּוֹ. כֵּן! תָּפַשְׂתִּי בְּלִבּוֹ אֶת הַמָּקוֹם בֵּין הַקּוֹף וּבֵין הַתֻּכִּי. אַךְ אֲנִי מָצָאתִי לִי בְּלִבּוֹ מָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַפִּגְיוֹן שֶׁלִּי.” נִזְדַּעְזָעְתִּי.

“כֵּן,” הוֹסִיף הַגַּמָּד לְדַבֵּר, “אֲנִי הוּא, אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר! הַבֶּט נָא בְּעֵינַי, לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה! רַב מִדַּי הִתְעַלַּלְתָּ בִּי, וְעַכְשָׁו הִזְדַּעְזַע! הָהּ! אַתָּה מַזְכִּיר לִי, כִּי דוֹדְךָ הָיָה מְבַכֵּר אוֹתִי עַל פְּנֵי אֲחֵרִים וּמְכַנֶּה אוֹתִי בְּשֵׁם לֵץ. אָכֵן, כָּבוֹד רַב הוּא!” הוּא הִצְטַחֵק בְּרֹעַ לִבּוֹ.

כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס אֶל חֲדַר הָאוֹרְחִים הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת פָּנַי בְּזִלְזוּלִים וּבְלָעַג. קוֹמָתִי, כִּעוּרִי, בִּגְדִּי הַמְגֹחָךְ וְרִפְיוֹנִי הֶעָלוּב – כָּל מַה שֶׁנִּתַּן לִי מִידֵי הַטֶּבַע הָיָה מְשַׁמֵּשׁ נוֹשֵׂא לְלַעַג בְּפִי דוֹדְךָ הַנִּבְזֶה וִידִידָיו הַנִּבְזִים כָּמוֹהוּ. וַאֲנִי אֲפִילוּ לְהַחֲרִישׁ לֹא יָכֹלְתִּי, כִּי הֻכְרַחְתִּי, הָהּ, לְהִצְטָרֵף לִצְחוֹקָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַצּוֹחֲקִים לִי. הַגִּידָה נָא, הַאֻמְנָם חוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי הָעֶלְבּוֹנוֹת הָאֵלֶּה יְכֹלִים לְעוֹרֵר רִגְשֵׁי תּוֹדָה בְּלֵב אָדָם? הַאֻמְנָם חוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי טוֹבִים הֵם הַחַיִּים הַלָּלוּ מֵחַיֵּי שְׁאָר הָעֲבָדִים – מֵעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת? כִּי טוֹבִים הֵמָּה מִחִשּׁוּק הַבַּרְזֶל עַל הַצַּוָּאר וּמִשּׁוֹט הַנּוֹגְשִׂים? הַחוֹשֵׁב אַתָּה, שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי לְהַדְלִיק בְּלֵב הָאָדָם אֵשׁ שִׂנְאָה אַכְזָרִית וְנִצְחִית-נִצְחִית כְּכֶתֶם הַקָּלוֹן אֲשֶׁר נֶחֱרַת בְּחָזִי. הָהּ, מָה אָרְכוּ יִסּוּרַי וּמַה קָצְרָה נִקְמָתִי! לָמָּה נִמְנַע מִמֶּנִּי לְיַסֵּר אֶת הֶעָרִיץ הַזֶּה בְּכָל אוֹתָם הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיָה מֵחַדֵּשׁ לִי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה? לָמָּה נִמְנַע מִמֶּנִּי לְהַשְׁקוֹתוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ מִכּוֹס הָעֶלְבּוֹנוֹת וְלָחוּשׁ אֶת עִקְּבוֹתֵיהֶן הַלּוֹהֲטִים שֶׁל דִּמְעוֹת הָעֶלְבּוֹן וְהַכָּעַס! הָהּ, מַה קָשֶׁה הָיָה לִי לְחַכּוֹת יָמִים רַבִּים לִשְׁעַת הַגְּמוּל וְלָשִׂים קֵץ לְכָל הָעֶלְבּוֹנוֹת בְּמַכַּת פִּגְיוֹן אַחַת! הָהּ, אִלּוּ יָדַע דוֹדְךָ יַד מִי רְצָחַתּוּ נָפֶשׁ! אַךְ אֲנִי מִהַרְתִּי, כִּי חָפַצְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת נַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ וְנִזְדָּרַזְתִּי לִנְעֹץ בּוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן. הוּא מֵת, וְלֹא הִכִּיר אוֹתִי, חֲמָתִי מָנְעָה מִמֶּנִּי אֶת עֹנֶג הַנְּקָמָה. וְאוּלָם עַכְשָׁו תְּהֵא נִקְמָתִי שְׁלֵמָה! הֲלֹא אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי, לֹא כֵּן? אָמְנָם, קָשֶׁה לְךָ לְהַכִּירֵנִי בְּצוּרָה זוֹ, שֶׁהִיא חֲדָשָׁה בִּשְׁבִילְךָ. הֲלֹא תָּמִיד רְאִיתַנִי צוֹחֵק וְעַלִּיז, וְאוּלָם עַכְשָׁו אֵינֶנִּי מַה שֶׁהָיִיתִי קֹדֶם! אָכֵן, רַק אֶת צְעִיף פָּנַי יָדַעְתָּ, וְעַתָּה רְאֵה וְדַע גַּם אֶת פָּנַי."

אָכֵן פָּנָיו הָיוּ נוֹרָאִים. “מִפְלֶצֶת!” עָנִיתִי לוֹ, “אַתָּה טוֹעֶה! בְּאַכְזְרִיּוּת פָּנֶיךָ וְלִבְּךָ יֵשׁ בְּכָל זֹאת מַשֶּׁהוּ לֵצָנִי.”

“הַלְּךָ הַצְּדָקָה לְדַבֵּר עַל אַכְזְרִיּוּת?” שִׁסַּע אוֹתִי חֲבִיבְרָה, “זְכָר נָא אֶת אַכְזְרִיּוּת דּוֹדְךָ!” “הוֹלֵךְ בָּטֵל!” קָרָאתִי בַּחֲמָתִי, “אִם הִתְאַכְזֵר דּוֹדִי, הֲלֹא רַק בִּגְלָלְךָ! עַכְשָׁו צַר לְךָ עַל גּוֹרַל הָעֲבָדִים הָאֻמְלָלִים. וְאוּלָם מַדּוּעַ זֶה הִשְׁתַּדַּלְתָּ תָּמִיד לְעוֹרֵר אֶת דּוֹדִי שֶׁיַּכְבִּיד אֶת לִבּוֹ? מַדּוּעַ זֶה לֹא הִשְׁתַּדַּלְתָּ לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמָיו?”

"לֹא לְתוֹעֶלֶת הָיָה לִי הַדָּבָר. הַאֲנִי אֶמְנַע אֶת אַחַד הַלְּבָנִים לְהַכְתִּים אֶת עַצְמוֹ בְּמַעֲשֵׂה אַכְזְרִיּוּת? לֹא, לֹא! אַדְּרַבָּא, הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁיִּתְאַכְזֵר כְּכֹל הָאֶפְשָׁר לַעֲבָדָיו, כְּדֵי לְהָחִישׁ עַל יְדֵי כָּךְ אֶת יוֹם הַמֶּרֶד, כְּדֵי שֶׁהָרְדִיפוֹת תִּגְרֹרְנָה אַחֲרֵיהֶן אֶת הַנְּקָמָה. בְּשָׁעָה שֶׁהֲרֵעוֹתִי לְאַחַי לְמַרְאִית עַיִן, הֲרֵי, בְּעֶצֶם, אֶת טוֹבָתָם עָשִׂיתִי. “וּבְכֵן,” הוֹסִיף הַגַּמָּד, “הַהִצְלַחְתִּי לְבַצַּע אֶת מְזִמָּתִי? מַה תֹּאמַר עַל הַלֵּץ חֲבִיבְרָה? מַה תֹּאמַר עַל לֵץ דּוֹדְךָ?”

“גְּמֹר אֶת אֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ,” אָמַרְתִּי לוֹ, “הָרְגֵנִי נָא, אַךְ מַהֵר.” הוּא הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הָרְחָבָה אָנֶה וָאָנָה וְשִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו: “וְאִם אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְמַהֵר? וְאִם רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְעַנֵּג עַל יִסּוּרֶיךָ? בִּידֵי בִּיאָסוֹ נָפַל חֶלְקִי בִּשְׁלַל הַבִּזָּה הָאַחֲרוֹנָה. כְּשֶׁרְאִיתִיךָ בְּמַחֲנֵה הַכּוּשִׁים בִּקַּשְׁתִּיו שֶׁיִּתֵּן לִי בִּשְׂכַר זֶה אֶת חַיֶּיךָ. הוּא הִסְכִּים בְּחֵפֶץ לֵב. וְעַכְשָׁו נְתוּנִים חַיֶּיךָ בְּיָדָי. אֵלֶּה הֵם שַׁעֲשׁוּעֵי לִבִּי. עוֹד מְעַט תִּפֹּל לְתוֹךְ הַתְּהוֹם אֶל הַאֶשֶׁד – וִיהֵא לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ! וְאוּלָם עָלַי לְהַגִּיד לְךָ, כִּי גִלִּיתִי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מִסְתַּתֶּרֶת אִשְׁתְּךָ וְהִשְׁפַּעְתִּי עַל בִּיאָסוֹ שֶׁיִּשְׂרֹף אֶת הַיַּעַר, וּבְוַדַּאי כְּבָר הֵחֵלָה הַשְּׂרֵפָה. כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ מֵתוּ, דּוֹדְךָ מֵת מִמַּכַּת פִּגְיוֹן, אַתָּה תָּמוּת בְּמַיִם וּמַרְיָה שֶׁלְּךָ בָּאֵשׁ.”

“מְנֻוָּל! מְנֻוָּל!” קָרָאתִי וְאָמַרְתִּי לְהִתְפָּרֵץ עָלָיו. הוּא פָּנָה אֶל הַכּוּשִׁים וְאָמַר: “אִסְרוּ אוֹתוֹ! הוּא הֵחִישׁ בְּעֶצֶם יָדָיו אֶת שְׁעַת מוֹתוֹ!” הַכּוּשִׁים הִתְחִילוּ קוֹשְׁרִים וְאוֹסְרִים אוֹתִי בַּחֲבָלִים. פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֵלַי קוֹל נְבִיחַת כֶּלֶב מֵרָחוֹק. חָשַׁבְתִּי, כִּי הֵד הַמַּיִם הוּא. הַכּוּשִׁים קְשָׁרוּנִי וְהִקְרִיבוּנִי אֶל הַתְּהוֹם שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה לִבְלֹעַ אוֹתִי. הַגַּמָּד שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְהִבִּיט אֵלַי בְּשִׂמְחָה וּבִתְרוּעַת נִצָּחוֹן. נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי אֶל הַסֶּדֶק, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אֶת פָּנָיו הַנִּתְעָבִים, וּכְדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת פִּסַּת הַשָּׁמָיִם. וּבְרֶגַע זֶה נִשְׁמְעָה נְבִיחַת כֶּלֶב בְּיֶתֶר עֹז וּבְיֶתֶר בְּהִירוּת: בְּתוֹךְ הַסֶּדֶק נִשְׁתַּרְבֵּב רֹאשׁ גָּדוֹל. – רֹאשׁוֹ שֶׁל רַסְק! נִזְדַּעְזָעְתִּי.

הַגַּמָּד קָרָא: “וּבְכֵן…” הַכּוּשִׁים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת נְבִיחַת הַכֶּלֶב כְּבָר הָיוּ מוּכָנִים לִזְרֹק אוֹתִי לְתוֹךְ הַתְּהוֹם.


נב    🔗

“חֲבֵרִים!” הִרְעִים קוֹל אַדִּיר. כֻּלָּם הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם: זֶה הָיָה בּוּג יַ’רְגַּל! הוּא עָמַד עַל פִּי הַסֶּדֶק וּבְרֹאשׁוֹ הִתְנוֹסְסָה נוֹצָה אֲדֻמָּה. " חֲבֵרִים! חֲבֵרִים!" קָרָא בּוּג יַ’רְגַּל שׁוּב, “עֲמֹדוּ!” הַכּוּשִׁים נָפְלוּ אַפַּיִם אָרְצָה. הוּא הוֹסִיף: "אֲנִי – בּוּג יַ’רְגַּל! הַכּוּשִׁים הֵטִיחוּ אֶת רֹאשָׁם בַּקַּרְקַע וְקָרְאוּ קְרִיאוֹת שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהָבִין אֶת פֵּרוּשָׁן. “הַתִּירוּ אֶת הַשָּׁבוּי!” קָרָא הַמַּנְהִיג. בְּרֶגַע זֶה הִתְאוֹשֵׁשׁ הַגַּמָּד וְעָצַר פִּתְאֹם אֶת יְדֵי הַכּוּשִׁים שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לַחְתֹּךְ אֶת הַחֲבָלִים. “מָה?! מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הַזֶּה?” קָרָא הַגַּמָּד. אַחַר כָּךְ הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי בּוּג יַ’רְגַּל וְאָמַר: “מַנְהִיג הָהָר הָאָדֹם! לָמָּה בָּאתָ לְכָאן?” בּוּג יַ’רְגַּל עָנָה: “כְּדֵי לְהִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ אֶחָי.” “נָכוֹן!” אָמַר הַגַּמָּד בְּכַעַס עָצוּר, “כָּל הַכּוּשִׁים הַלָּלוּ בָּאוּ מֵהָהָר הָאָדֹם. אַךְ מַה צְדָקָה יֵשׁ לְךָ לַעֲשׂוֹת בַּשָּׁבוּי שֶׁלִּי כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ?”

הַמַּנְהִיג עָנָה: “אֲנִי בּוּג יַ’רְגַּל!” הַכּוּשִׁים הֵטִיחוּ אֶת מִצְחָם בַּקַּרְקַע. “בּוּג יַ’רְגַּל,” עָנָה חֲבִיבְרָה, "אֵינִי רַשַּׁאי לְבַטֵּל אֶת פְּקֻדַּת בִּיאָסוֹ. הַלָּבָן הַזֶּה נִתַּן לִי עַל יְדֵי בִּיאָסוֹ. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יָמוּת, וְהוּא יָמוּת. מַהֵרוּ! קָרָא לַכּוּשִׁים, “עֲשׂוּ אֶת מִצְוָתִי! הָטִילוּ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם!”

לְשֵׁמַע קוֹלוֹ הַמְפַקֵּד שֶׁל הַקּוֹסֵם קָפְצוּ הַכּוּשִׁים וְקָרְבוּ אֵלַי פְּסִיעָה אַחַת. חָשַׁבְתִּי, כִּי בָּא הַקֵּץ.

“הַתִּירוּ אֶת הַשָּׁבוּי!” קָרָא בּוּג יַ’רְגַּל. וּכְהֶרֶף עַיִן הוּסְרוּ מֵעָלַי הַחֲבָלִים. לְתִמְהוֹנִי לֹא הָיָה קֵץ וְלֹא הָיָה קֵץ גַּם לַחֲמָתוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הוּא רָצָה לְהִתְנַפֵּל עָלַי, אַךְ הַכּוּשִׁים עֲצָרוּהוּ.

אָז הִתְפָּרֵץ הַקּוֹסֵם בְּדִבְרֵי גִדּוּף וְאִיּוּם: “Demonios! Rabia! Infierno de mialma! " הֲיִתָּכֵן, מְנֻוָּלִים? אַתֶּם מְסָרְבִים לְצַיֵּת לִי! אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים בְּקוֹלִי? הָהּ, לָמַּה הוֹצֵאתִי זְמָן לְבַטָּלָה וְשׂוֹחַחְתִּי עִם הָאָרוּר הַזֶּה! לָמָּה לֹא זְרַקְתִּיו אֶל הָאֶשֶׁד שֶׁיְהֵא בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לַדָּגִים! חָפַצְתִּי, כִּי תִּהְיֶה נִקְמָתִי שְׁלֵמָה וְעַכְשָׁו מָנְעוּ מִמֶּנִּי אֶת הַנְּקָמָה. Orabia de Satan! שִׁמְעוּ נָא אֶת דְּבָרָי! אִם תַּמְרוּ אֶת פִּי וְלֹא תִּזְרְקוּ אֶת הַנָּבָל הַזֶּה אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹם – כָּל קִלְלוֹת עוֹלָם יָחוּלוּ עַל רֹאשְׁכֶם. שַׂעֲרוֹתֵיכֶם יַלְבִּינוּ, יַתּוּשִׁים וְיַבְחוּשִׁים יֹאכְלוּ אֶת בְּשַׂרְכֶם, יְדֵיכֶם וְרַגְלֵיכֶם יִכֹּפּוּ כְּאַגְמוֹן, גְּרוֹנְכֶם יֵחַר, כַּחוֹל בְּיוֹם שָׁרָב. מוֹת תָּמוּתוּ! וּלְאַחַר מוֹתְכֶם יִשְׁפְּטוּכֶם לְסוֹבֵב בְּלִי הֶרֶף אַבְנֵי רֵחַיִם כְּהַר לְגֹדֶל עַל גַּבֵּי הַיָּרֵחַ, מְקוֹם שָׁם הַכְּפוֹר הַנִּצְחִי.”

הַמַּחֲזֶה הַזֶּה עָשָׂה רשֶׁם כַּבִּיר. הָיִיתִי הַלָּבָן הַיְחִידִי בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה הַקּוֹדֶרֶת וְהַטְּחוּבָה הַזֹּאת, וּסְבִיבִי שֵׁדִים בְּצוּרַת כּוּשִׁים, וְחִכִּיתִי כִּי הִנֵּה-הִנֵּה יְטִילוּנִי לְתוֹךְ הַתְּהוֹם. אֲנִי הָיִיתִי סִבַּת הַקְּלָלוֹת אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַגַּמָּד הַנִּתְעָב הַזֶּה, מִפִּי הַקּוֹסֵם הַמְכֹעָר, אֲשֶׁר בְּגָדָיו הַצִּבְעוֹנִיִּים וּמִצְנַפְתּוֹ הַמְחֻדֶּדֶת כִּמְעַט נִרְאוּ בְּאַפְלוּלִית הַמְּעָרָה, וְכוּשִׁי גָבוֹהַּ בַּעַל הַדְרַת קוֹמָה הֵגֵן עָלַי. נִדְמָה לִי שֶׁעָמַדְתִּי בְּשַׁעֲרֵי גֵיהִנֹּם וְחִכִּיתִי לִגְזָר דִּינָהּ שֶׁל נַפְשִׁי אִם לַאֲבָדּוֹן וְאִם לִישׁוּעָה. נִדְמָה לִי, כִּי שָׂטָן מְקַטְרֵג וּמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ נִלְחָמִים בִּגְלָלִי.

הַכּוּשִׁים נִבְהֲלוּ מְאֹד לְשֵׁמַע קִלְלוֹתָיו שֶׁל הַקּוֹסֵם. הוּא בִּקֵּשׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְבוּכָתָם וְקָרָא בְּקוֹל: “אֲנִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לְהָמִית אֶת הַלָּבָן! עֲלֵיכֶם לְהִכָּנַע! הֲמִיתוּהוּ!” בּוּג יַ’רְגַּל עָנָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ: “הוּא יִחְיֶה וְלֹא יָמוּת! אֲנִי – בּוּג יַ’רְגַּל! אָבִי הָיָה מֶלֶךְ קָקוֹנְגוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט בְּשַׁעֲרֵי בֵּיתוֹ.”

הַכּוּשִׁים נָפְלוּ אַפַּיִם אָרְצָה. הַמַּנְהִיג הוֹסִיף: “אַחַי, לְכוּ וְהַגִּידוּ לְבִּיאָסוֹ שֶׁלֹּא יוֹקִיעַ עַל הָהָר אֶת הַדֶּגֶל הַשָּׁחוֹר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ לַלְּבָנִים עַל מוֹת הַשָּׁבוּי, כִּי הַשָּׁבוּי הַזֶּה הִצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל, וְבּוּג יַ’רְגַּל רוֹצֶה שֶׁיִּחְיֶה!” הַכּוּשִׁים קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם. בּוּג יַ’רְגַּל זָרַק לָהֶם אֶת נוֹצָתוֹ הָאֲדֻמָּה. שַׂר הַפְּלֻגָּה שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְהֵרִים בְּכָבוֹד אֶת הַנּוֹצָה, וְהַכּוּשִׁים יָצְאוּ מֵהַמְּעָרָה בְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

הַקּוֹסֵם נֶעְלַם עִמָּהֶם בַּאֲפֵלַת הַמְּעָרָה. לֹא אֲתָאֵר לִפְנֵיכֶם, רַבּוֹתַי, אֶת הַמַּצָּב שֶׁנִּמְצֵאתִי בּוֹ. בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת הִבַּטְתִּי אֶל פְּיֶרוֹ וּהוּא הִבִּיט אֵלַי בְּתוֹדָה וּבְגַאֲוָה. “תּוֹדָה לָאֵל,” אָמַר לְבַסּוֹף, “כִּי בָּאָה הַיְשׁוּעָה,אָחִי, שׁוּבָה נָא בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְתָּ, וּבָעֵמֶק נִפָּגֵשׁ.” הוּא הֵנִיעַ לִי בְּיָדוֹ וְנֶעְלָם.


נג    🔗

מִהַרְתִּי לַמָּקוֹם הַמְיֻעָד. הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָדַעַת בְּאֵיזֶה אֹרַח פֶּלֶא כִּוֵּן פְּיֶרוֹ שׁוּב אֶת הַשָּׁעָה וְהָיָה לִי לְמוֹשִׁיעַ. יָצָאתִי מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה הַנּוֹרָאָה, אַךְ בַּמְּעָרָה אָרְבוּ לִי עוֹד סַכָּנוֹת. בַּדֶּרֶךְ עֲצָרַנִי אִישׁ:

זֶה הָיָה חֲבִיבְרָה! הַקּוֹסֵם הַנּוֹקֵם וְהַנּוֹטֵר לֹא הָלַךְ עִם הַכּוּשִׁים, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לִי, אֶלָּא הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד הַשַּׁחַם וְחִכָּה שָׁם לִשְׁעַת כּשֶׁר שֶׁיּוּכַל לְהִתְנַקֵּם בִּי. וּשְׁעַת הַכּשֶׁר בָּאָה. פִּתְאֹם הוֹפִיעַ לְפָנַי הַגַּמָּד וְצָחַק בְּפָנַי. הָיִיתִי יְחִידִי, בְּלִי כְּלִי זַיִן, וּבְיָדוֹ הִבְרִיק הַפִּגְיוֹן שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לוֹ בִּמְקוֹם צְלָב. בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרָי.

“חַהּ-חַהּ, אָרוּר! חָשַׁבְתָּ, כִּי נִצַּלְתָּ מִיָּדִי? וְאוּלָם הַלֵּץ אֵינֶנּוּ שׁוֹטֶה כָּמוֹךָ. חַיֶּיךָ נְתוּנִים בְּיָדִי, וְהַפַּעַם לֹא אֶתְמַהְמֵהַּ יְדִידְךָ בּוּג יַ’רְגַּל לֹא יְחַכֶּה לְךָ לַשָּׁוְא. אַתָּה תָּבוֹא אֶל הָעֵמֶק לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ. אַךְ אֶל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד יְבִיאֲךָ מַפַּל הַמַּיִם הַזֶּה.” וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הִתְנַפֵּל עָלַי, וּפִגְיוֹנוֹ בְּיָדוֹ. “מִפְלֶצֶת!” קָרָאתִי לוֹ וְנִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי אֶל הָרְחָבָה, “קֹדֶם הָיִיתָ תַּלְיָן, וְעַכְשָׁו – רוֹצֵחַ!” “זוֹהִי נִקְמָתִי!” קָרָא הַגַּמָּד וְחָרַק שֵׁן. אוֹתוֹ רֶגַע עָמַדְתִּי עַל עֶבְרֵי פִּי תְּהוֹם. הַקּוֹסֵם הִתְפָּרֵץ עָלַי בְּכֹחַ וְרָצָה לִדְחֹף אוֹתִי לְשָׁם בִּתְנוּפַת פִּגְיוֹן. הִשְׁתַּמַּטְתֵּי מִמֶּנּוּ. הוּא הִתְחַלֵּק עַל פְּנֵי הָאֵזוֹב הַחֲלַקְלַק שֶׁעַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים הַטְּחוּבִים וְהִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹן. “שֵׁד מִשָּׁחַת!” נָהַם הַקּוֹסֵם וְנָפַל לְתוֹךְ הַתְּהוֹם. כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי מִבֵּין חַגְוֵי הַשַּׁחַם מֵעַל לַתְּהוֹם עָלָה גֶזַע עֵץ מֻפְלָג בְּשָׁנִים. בְּנָפְלוֹ נִתְקַל הַקּוֹסֵם בָּעֵץ, שִׂמְלָתוֹ הַמְצֻיֶּצֶת נִסְתַּבְּכָה בֵּין הַשָּׁרָשִׁים וְהוּא הֶחֱזִיק בָּהֶם בְּכֹחַ רָב. כִּפָּתוֹ הַמְחֻדֶּדֶת נִשְׁמְטָה מֵעַל רֹאשׁוֹ וְאֶת הַפִּגְיוֹן הֻכְרָח לְהוֹצִיא מִיָּדָיו, הַפִּגְיוֹן שֶׁל הָרוֹצֵחַ וְכִפָּתוֹ הַמְקַשְׁקֶשֶׁת נֶעֶלְמוּ בְּמַעֲמַקֵּי הָאֶשֶׁד.

חֲבִיבְרָה הָיָה תָּלוּי מֵעַל לִתְהוֹם אֲיֻמָּה וְנִסָּה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הָרְחָבָה. וְאוּלָם יָדָיו הַקְּצָרוֹת לֹא הִגִּיעוּ עַד לִקְצֵה הַמִּדְרוֹן וְהוּא תָּלַשׁ אֶת צִפָּרְנָיו בְּנִסְיוֹנוֹתָיו לְהֵאָחֵז בַּסֶּלַע הַצָּמִיג הַנָּטוּי מֵעַל לַתְּהוֹם הַקוֹצֶפֶת. הוּא נָהַם בַּחֲמָתוֹ. בִּדְחִיפָה קַלָּה יָכֹלְתִּי לְהַפִּילוֹ לְמַטָּה, וְאוּלָם זוֹ הָיְתָה שִׁפְלוּת, וּמַחֲשָׁבָה כָּזֹאת לֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.

הִתְנַהֲגוּתִי הִדְהִימָה אוֹתוֹ. הוֹדֵיתִי לֵאלֹהִים עַל הַיְשׁוּעָה הַבִּלְתִּי צְפוּיָה וְחָשָׁבְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַגַּמָּד הָאֻמְלָל וּכְבָר הָיִיתִי מוּכָן לָצֵאת מִן הַמְּעָרָה אַךְ פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֵלַי קוֹלוֹ הַמִּתְחַנֵּן.

“אֲדוֹנִי!” קָרָא הַגַּמָּד, “אֲדוֹנִי! הִנְנִי מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ, הִשְׁבַּעְתִּיךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים. אַל תִּתְּנֵנִי לָמוּת בְּלִי תְּשׁוּבָה. כֹּחוֹתַי עֲזָבוּנִי, הֶעָנָף נִשְׁמָט מִיָּדִי וּמִתְכּוֹפֵף. כֹּבֶד גּוּפִי מוֹשְׁכֵנִי לְמָטָּה. אֲבוֹי לִי, אֲדוֹנִי! תְּהוֹם אֲיֻמָּה לְרַגְלָי. הַאֻמְנָם לֹא יִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל הַלֵּץ הָאֻמְלָל? אָמְנָם פּוֹשֵׁעַ הוּא וּכְבַד עָוֹן, וְאוּלָם הוֹכַח נָא, כִּי טוֹבִים הַלְּבָנִים מֵהַמּוּלָטִים וְהָאֲדוֹנִים מֵעַבְדֵיהֶם.” קָרַבְתִּי אֶל הַתְּהוֹם. דְּבָרָיו נָגְעוּ עַד לִבִּי. וּלְאוֹר הֶעָמוּם שֶׁהִסְתַּנֵּן מִבַּעַד לַסֶּדֶק רָאִיתִי בְּפָנָיו הַמְכֹעָרִים שֶׁל הַגַּמָּד הַבָּעָה שֶׁלֹּא הָיְתָה יְדוּעָה לִי עַד כֹּה: הַבָּעַת תַּחֲנוּנִים וְיֵאוּשׁ.

“סֵנְיוֹר לֵאוֹפּוֹלְד!” הוֹסִיף הַגַּמָּד לְדַבֵּר בִּרְאוֹתוֹ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמַי, “הַאֻמְנָם יָכֹל אָדָם לִרְאוֹת אֶת זוּלָתוֹ בְּצָרָה וּלְבִלְתִּי הַצִּילוֹ? אֲבוֹי לִי! הוֹשִׁיטָה לִי אֶת יָדְךָ, אֲדוֹנִי! לְהַצָּלָתִי נְחוּצָה לִי עֶזְרָה קְטַנָּה. מָשְׁכֵנִי אֵלֶיךָ. תּוֹדָתִי אֲשֶׁר אוֹדְךָ תְּכַפֵּר אֶת פִּשְׁעִי.” הִפְסַקְתִּי אוֹתוֹ.

“אֻמְלָל! אַל תָּעִיר וְאַל תְּעוֹרֵר אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.” “אִם הִזְכַּרְתִּי אֶת הַדָּבָר, הֲרֵי זֶה מִתּוֹךְ שִׂנְאָה לַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, אֲדוֹנִי. הָהּ, יִהְיֶה נָא אֲדוֹנִי נְדִיב לֵב מִמֶּנִּי. הָהּ, אֱלֹהִים! כֹּחוֹתַי עֲזָבוּנִי! אֲנִי נוֹפֵל! הוֹשֵׁט לִי אֶת יָדְךָ, אֶת יָדְךָ. בְּשֵׁם אִמְּךָ יוֹלַדְתְּךָ!”

אֵין בְּכֹחִי לְתָאֵר לָכֶם אֶת הַקּוֹל הַזֶּה שֶׁהָיוּ בּוֹ פַּחַד וְיִסּוּרִים. שָׁכַחְתִּי אֶת הַכֹּל. לְפָנַי הָיָה לֹא אוֹיֵב, לֹא בּוֹגֵד וְלֹא רוֹצֵחַ, אֶלָּא אָדָם אֻמְלָל, שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּילוֹ עַל נְקַלָּה מִמָּוֶת נוֹרָא וְאָיֹם. הוּא הִתְחַנֵּן לְפָנַי. הִתְכּוֹפַפְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל בִּרְכַּי. בְּיָד אַחַת נִשְׁעַנְתִּי בְּגֶזַע הָעֵץ, אֲשֶׁר שָׁרָשָׁיו הֶחֱזִיקוּ אֶת חֲבִיבְרָה, וְאֶת יָדִי הַשְּׁנִיָּה הוֹשַׁטְתִּי לוֹ. הוּא חָטַף אֶת יָדִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, אַךְ תַּחַת לְהִתְאַמֵּץ וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה, הִרְגַּשְׁתִּי, שֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ לִמְשֹׁךְ אוֹתִי אֶל הַתְּהוֹם. וְלוּלֵא גֶזַע הָעֵץ שֶׁהָיָה לִי לְמִשְׁעֶנֶת חֲזָקָה וּבְטוּחָה וַדַּאי שֶׁהָיִיתִי נוֹפֵל הַמַּיְמָה מִכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה הַפִּתְאֹמִית שֶׁמְּשָׁכַנִי הַגַּמָּד הַמְנֻוָּל.

“מְנֻוָּל!” קָרָאתִי לוֹ, “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?” “אֲנִי נוֹקֵם!” עָנָה הַגַּמָּד וְהִתְפָּרֵץ בִּצְחוֹק אַדִּיר, צְחוֹק שָׂטָן, “הִנֵּה, סוֹף-סוֹף נָפַלְתָּ בְּיָדִי! אֱוִיל! בְּעֶצֶם יָדְךָ הִסְגַּרְתָּ אֶת עַצְמְךָ בְּיָדִי. אַתָּה נִצַּלְתָּ וַאֲנִי אָבַדְתִּי, וְעַכְשָׁו הִנֵּה חָזַרְתָּ מֵרְצוֹנְךָ אֶל לוֹעַ הַתַּנִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָדַל לִנְהֹם וְהִתְחִיל מִתְאַנֵּחַ. מוֹתִי נֶהְפַּךְ לִנְקָמָה – וְזוֹהִי נִקְמָתִי! נָפַלְתָּ בַּפַּח, יְדִידִי. לֹא יְחִידִי אָבוֹא אֶל דְּגֵי הַמַּיִם, אֶלָּא בְּלִוְיַת חֲבֵרִי…”

“אַהּ, בּוֹגֵד!” קָרָאתִי לוֹ וְהִתְאַמַּצְתִּי בְּכָל כֹּחוֹתַי לְהַחֲזִיק בָּעֵץ. “זֶהוּ הַשָּׂכָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי עַל אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַצִּילְךָ מִמָּוֶת?!” “כֵּן,” אָמַר הַגַּמָּד, “יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי יָכֹלְתִּי לְהִנָּצֵל גַּם אֲנִי יַחַד עִמְּךָ, אַךְ טוֹב לִי שֶׁתָּמוּת גַּם אַתָּה יַחַד עִמִּי, כִּי טוֹב לִי מוֹתְךָ מֵחַיָּי. בּוֹא אֵלַי! בּוֹא!”

יָדָיו הַנֶּחֱלָשׁוֹת הַיַּבְּלוּלִיּוֹת נִצְמְדוּ אֶל יָדִי בְּכֹחַ כַּבִּיר עֵינָיו נוֹצְצוּ וְעַל שְׂפָתָיו הָיָה קֶצֶף. כֹּחוֹתָיו אֲשֶׁר עֲזָבוּהוּ שָׁבוּ אֵלָיו וְגָבְרוּ שִׁבְעָתַיִם מִשִּׁגָּעוֹן וּמִנְּקָמָה.

כִּמְנוֹפִים נִשְׁעֲנוּ רַגְלָיו בְּקִירוֹת הַסְּלָעִים הַזְּקוּפִים וְהוּא קָפַץ כְּנָמֵר עַל גַּבֵּי הַשָּׁרָשִׁים שֶׁתָּמְכוּ בּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְלָתוֹ נִסְתַּבְּכָה בֵּין הַזִּיזִים. הוּא רָצָה לַעֲקֹר אֶת הַשֹּרֶשׁ וְלִמְשֹׁךְ אוֹתִי בְּכֹבֶד גּוּפוֹ אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹם. פַּעַם בְּפַעַם הָיָה חָדֵל לִצְחֹק כְּדֵי לְכַרְסֵם בְּפִיו אֶת הַשָּׁרָשִׁים, וּצְחוֹקוֹ הָאָיֹם הָיָה סָר מֵעַל פָּנָיו הַמְכֹעָרִים.

הוּא נִרְאָה לִי כְּשֵׁד שׁוֹכֵן הַמְּעָרָה הַמִּתְאַמֵּץ לִמְשֹׁךְ אֶת קָרְבָּנוֹ אֶל אַרְמוֹנוֹ הַמִּתְנוֹסֵס בְּקַרְקַע הַתְּהוֹם וְהַצַּלְמָוֶת. לְאָשְׁרִי נִשְׁעֲנָה בִּרְכִּי בְּאֶחָד מִסִּדְקֵי הַסְּלָעִים, וְיָדִי לָפְתָה בְּכֹחַ אֶת הָעֵץ שֶׁתָּמַךְ בִּי וּבְכָל כֹּחִי וּמִרְצִי נֶאֱבַקְתִּי עִם הַגַּמָּד. פַּעַם בְּפַעַם הָיִיתִי מִזְדַּקֵּף וְקוֹרֵא בְּכָל כֹּחִי. “בּוּג יַ’רְגַּל! בּוּג יַ’רְגַּל!”

אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהָאֶשֶׁד הִרְעִים בְּקוֹל מֵימָיו וְהַמֶּרְחָק הָיָה רַב לֹא קִוִּיתִי שֶׁקּוֹלִי יַגִּיעַ אֵלָיו. וְהַגַּמָּד, אֲשֶׁר לֹא חִכָּה לְהִתְנַגְּדוּת כָּזֹאת, מְשָׁכַנִי אֵלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. כֹּחוֹתַי רָפוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַהִתְאַבְּקוּת נִמְשְׁכָה פָּחוֹת מֵהַסִּפּוּר שֶׁלִּי עָלֶיהָ. הַגַּמָּד מָשַׁךְ אֶת יָדִי בְּכָל כֹּחוֹתָיו, וְיָדִי שֻׁתְּקָה כִּמְעָט. עֵינַי נִתְעַכְּרוּ וּלְנֶגְדָּן הִבְהֲבוּ כְּתָמִים אֲדֻמִּים וַעֲכוּרִים. אָזְנַי צָלְלוּ, שָׁמַעְתִּי אֶת חֲרִיקַת הַשָּׁרָשִׁים הַמְחַשְּׁבִים לְהִשָּׁבֵר, אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁל הַגַּמָּד הַמּוּכָן לִפֹּל וְנִדְמָה לִי, כִּי הַתְּהוֹם הַגּוֹעֶשֶׁת מִתְנַשֵּׂאת אֵלַי וּפוֹעֶרֶת פִּיהָ לִבְלָעֵנִי. כֹּחוֹתַי עֲזָבוּנִי, נִסִּיתִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. אָזַרְתִּי אֶת כָּל כֹּחוֹתַי וְקָרָאתִי בְּקוֹל: “בּוּג יַ’רְגַּל! בּוּג יַ’רְגַּל!”

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל נְבִיחָה. הִכַּרְתִּי אֶת רַסְק וְנָשָׂאתִי אֵלָיו אֶת עֵינַי. בִּקְצֵה הַפִּרְצָה עָמְדוּ בּוּג יַ’רְגַּל וְכַלְבּוֹ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אִם אָמְנָם הִגִּיעַ אֵלָיו קוֹלִי הַקּוֹרֵא לְעֶזְרָה אוֹ שֶׁחָזַר לְכָאן מִתּוֹךְ חֲרָדָה סְתוּמָה שֶׁבַּלֵּב. הוּא רָאָה אֶת הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לִי וְקָרָא אֵלַי: “הַחֲזֵק הֵיטֵב!” חֲבִיבְרָה פָּחַד פֶּן אִנָּצֵל וְקָרָא בְּקֶצֶף עַל שְׂפָתָיו: “בּוֹא אַחֲרַי, אַחֲרָי!” וּכְדֵי לָשִׂים קֵץ אָזַר אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו וּמְשָׁכַנִי לְמָטָּה. יָדִי הָעֲיֵפָה הִרְפְּתָה מֵהָעֵץ. אָבַדְתִּי כַּאֲשֶׁר אָבָדְתִּי! פִּתְאֹם תְּפָשַׂנִי מִישֶׁהוּ מֵאֲחוֹרַי. זֶה הָיָה רַסְק!

הוּא קָפַץ דֶּרֶךְ הַסֶּדֶק אֶל הָרְחָבָה וְהֶחֱזִיק בְּשִׁנָּיו אֶת שׁוּלֵי בִּגְדִּי. עֶזְרָה בִּלְתִּי צְפוּיָה זוֹ הָיְתָה לִי לִישׁוּעָה. כֹּחוֹתָיו שֶׁל חֲבִיבְרָה רָפוּ בְּהִתְאַמְּצוּתָם הָאַחֲרוֹנָה. וַאֲנִי אָזַרְתִּי אֶת כָּל כֹּחוֹתַי לְחַלֵּץ אֶת יָדִי מִצְּבָת יָדָיו.

אֶצְבְּעוֹתָיו הַקְּפוּאוֹת וְהַמְאֻבָּקוֹת לֹא עָצְרוּ כֹּחַ וְהֻכְרְחוּ סוֹף סוֹף לְהַרְפּוֹת מִמֶּנִּי. הַשֹּׁרֶשׁ נִשְׁבַּר מִכֹּבֶד גּוּפוֹ. וּכְשֶׁמְּשָׁכַנִי רַסְק בְּכָל כֹּחוֹ, נִסְתַּחֵף הַגַּמָּד הַנִּבְזֶה בְּקֶצֶף הָאֶשֶׁד הַנּוֹרָא, וּבְנָפְלוֹ קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת שֶׁלֹּא הֲבִינוֹתִיהָ. כָּךְ מֵת הַלֵּץ שֶׁל דּוֹדִי.


נד    🔗

הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה, הַהִתְאַבְּקוּת הַפִּרְאִית וְסוֹפָהּ הָאָיֹם הִתִּישׁוּ אֶת כֹּחוֹתַי. כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי וְרַק קוֹלוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל הֵשִׁיב אֵלַי אֶת רוּחִי. “אָחִי!” קָרָא לִי בּוּג יַ’רְגַּל, “מַהֵר וְצֵא מִפֹּה! בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ שָׁם! לֵךְ בְּעִקְּבוֹת רַסְק.”

דִּבְרֵי הַיְדִידוּת עוֹדְדוּנִי מְאֹד, וְכֹחִי וּגְבוּרָתִי שָׁבוּ אֵלַי. קַמְתִּי עַל רַגְלָי. רַסְק מַהֵר לָלֶכֶת וַאֲנִי אַחֲרָיו וּנְבִיחָתוֹ הַחֲרִישִׁית הָיְתָה לִי לְמוֹרַת דֶּרֶךְ בָּאֲפֵלָה. מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר נִגְלָה הָאוֹר, סוֹף סוֹף הִגַּעְנוּ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְשָׁאַפְתִּי רוּחַ! בְּצֵאתֵנוּ מֵהַמְּעָרָה הַקּוֹדֶרֶת וְהַטְּחוּבָה, זָכַרְתִּי אֶת נְבוּאַת הַגַּמָּד, אֲשֶׁר אָמַר בִּכְנִיסָתֵנוּ הֵנָּה:

“רַק אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ יֵצֵא מֵהַמְּעָרָה…” אָכֵן, הוּא טָעָה בְּתִקְוָתוֹ, אֲבָל נְבוּאָתוֹ נִתְקַיָּמָה.


נה    🔗

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ עַד הָעֵמֶק רָאִיתִי שׁוּב אֶת בּוּג יַ’רְגַּל. נָפַלְתִּי עַל צַוָּארָיו וְלִבִּי פָּג עַל חָזֵהוּ. חָפַצְתִּי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אַלְפֵי שְׁאֵלוֹת, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. “שְׁמַע נָא,” אָמַר לִי, "אִשְׁתְּךָ…אֲחוֹתִי…אֵינֶנָּה בְּסַכָּנָה. הֲבֵאתִיהָ לְמַחֲנֵה הַלְּבָנִים וּמְסַרְתִּיהָ לִידֵי אֶחָד מִקְּרוֹבֶיךָ הַמְפַקֵּד עַל מִשְׁמַר הַחֲלוּצִים. חָפַצְתִּי לִפֹּל בַּשְּׁבִי מִפַּחַד שֶׁמָּא יַהַרְגוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַכּוּשִׁים שֶׁעָרְבוּ אוֹתִי. אַךְ קְרוֹבְךָ אָמַר לִי שֶׁאֲמַהֵר וְאֶשְׁתַּדֵּל לְהַצִּילְךָ מִמָּוֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֶת עֲשֶׂרֶת הַכּוּשִׁים יַהַרְגוּ רַק אִם יַהַרְגוּ אוֹתְךָ. רַצְתִּי לְהַצִּילְךָ וְרַסְק הָיָה לִי לְמוֹרֵה דֶרֶךְ.

וְהִנֵּה, תּוֹדָה לָאֵל, כִּוַּנְתִּי אֶת הַשָּׁעָה. אַתָּה תִּחְיֶה וְגַם אֲנִי נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת!" הוּא הוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ וְאָמַר: “הֲשָׂמֵחַ אַתָּה, אָחִי?” נָפַלְתִּי עַל צַוָּארָיו, הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעַזְבֵנִי עוֹד וְיִשָּׁאֵר עִמִּי בֵּין הַלְּבָנִים. הִבְטַחְתִּי לוֹ תֹּאַר כָּבוֹד בַּצָּבָא הַקּוֹלוֹנִיָלִי.

הוּא הִפְסִיקַנִי וְאָמַר בְּקוֹל נִמְרָץ: “הַאִם הִצַּעְתִּי לְפָנֶיךָ לְהִצְטָרֵף אֶל הַצָּבָא שֶׁלָּנוּ?” לֹא עֲנִיתִיו דָּבָר. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא צָדַקְתִּי. הוּא הוֹסִיף בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמַר: “נְמַהֵר לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְאִשְׁתְּךָ וּלְהַרְגִּיעַ אֶת לִבָּהּ.” הוּא כִּוֵּן בְּהַצָּעָתוֹ לִשְׁאִיפָתִי, הָלַכְתִּי אַחֲרָיו וְלִבִּי הָיָה מָלֵא אשֶׁר עַל גְּדוֹתָיו.> הַכּוּשִׁי יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ לְפָנַי, וְרַסְק רָץ אַחֲרֵינוּ.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה נִשְׁתַּתֵּק פִּתְאֹם וְהִבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו בְּפָנִים קוֹדְרוֹת. מֵעַל מִצְחוֹ נָשְׁרוּ אֶגְלֵי זֵעָה גְדוֹלִים. וְהוּא כָּבַשׁ פָּנָיו בְּכַפָּיו. רַסְק הִבִּיט אֵלָיו בַּחֲרָדָה. לְאַחַר רֶגַע קָם דְּ’אוֹבֶרְנֶה מִמְּקוֹמוֹ נִרְגָּשׁ מְאֹד וְיָצָא מֵהָאֹהֶל. הַכֶּלֶב וְהַקָּצִין יָצְאוּ אַחֲרָיו.


נו    🔗

“הִנְנִי מִתְעָרֵב עִמָּכֶם,” קָרָא אַנְרִי, “כִּי אָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי סִיּוּם נוֹרָא. צַר לִי מְאֹד, אִם קָרָה אָסוֹן לְבוּג יַ’רְגַּל. הוּא בֶּן חָיִל!”> פַּסְקַל הוֹצִיא מִפִּיו אֶת לֹעַ הַבַּקְבּוּק וְאָמַר: “הִנְנִי מוּכָן לָתֵת תְּרֵיסָר סַלִּים יֵין פּוֹרְטֶר לָאִישׁ אֲשֶׁר יַרְאֵנִי אֶת אֱגוֹז הַקּוֹקוּס אֲשֶׁר מִמֶּנוּ שָׁתָה בִּיאָסוֹ אֶת הַיָּיִן.” אַלְפְרֶד בִּקֵּשׁ אֶת אַנְרִי שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ אֶת הַגְּדִילִים וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף וְאָמַר: “הַכּוּשִׁי הַזֶּה מְעַנְיֵן אוֹתִי עַד מְאֹד, אַךְ אֵינֶנִּי מֵעֵז לִשְׁאֹל אֶת דְּ’אוֹבֶרְנֶה…”> “בִּיאָסוֹ מְעַנְיֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר!” אָמַר פַּסְקַל, “הַיַּיִן שֶׁלּוֹ הָיָה בְּוַדַּאי גָּרוּעַ מְאֹד, וְאוּלָם הָאִישׁ הַזֶּה יָדַע הֵיטֵב, מַה זֶה צָרְפַתִּי. בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת שֶׁלִּי אַכְזָרִיִּים מִבִּיאָסוֹ!” “אַגַּב, קַפִּיטַן, הִנֵּה אַרְבַּעַת הַלּוּאִידוֹרִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לָךְ!” קָרָא אַנְרִי וְזָרַק לְפַסְקַל אֶת אַרְנָקוֹ.

אַנְרִי הוֹסִיף: “רַבּוֹתַי, מַה דַעְתְּכֶם עַל הַסִּפּוּר שֶׁסִּפֵּר לָנוּ הַקַּפִּיטַן?” “הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר,” אָמַר אַלְפְרֶד,“כִּי לֹא הִקְשַׁבְתִּי בְּיוֹתֵר לַסִּפּוּר הַזֶּה, וְאוּלָם מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה אֲנִי, כִּי מִפִּי בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַזֶּה קִוִּיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבַר-מָה מְעַנְיֵן יוֹתֵר. וּלְבַד זֹאת יֵשׁ בּוֹ, בְּסִפּוּר זֶה, אֵיזֶה רוֹמַנְס בִּפְרוֹזָה, וַאֲנִי אֵינֶנִּי אוֹהֵב רוֹמַנְסִים בִּפְרוֹזָה. הֲלֹא אִי אֶפְשֶׁר כְּלָל לְזַמֵּר אוֹתָם, וּבְעֶצֶם הָיָה לִי לְזָרָא מַעֲשֵׂה בּוּג יַ’רְגַּל. הוּא אָרֹךְ יוֹתֵר מִדָּי.” “צָדַקְתָּ,” אָמַר פַּסְקַל, “זֶה אָרֹךְ מְאֹד. לוּלֵא הַמִּקְטֶרֶת וְהַבַּקְבּוּק הָיָה זֶה לַיְלָה נוֹרָא מְאֹד. וּלְבַד זֹאת, יֵשׁ כָּאן הַרְבֵּה דְבָרִים בְּטֵלִים. וְכִי מִי זֶה יַאֲמִין, לְמָשָׁל, שֶׁהַגַּמָּד הַמְכֹעָר הַזֶּה הָיָה קוֹסֵם? זֶה, מַה שְׁמוֹ? … אֵינֶנִּי זוֹכֵר… דּוֹמֶה לִי, חֲבִיבַת. וּמִי זֶה יַאֲמִין, כִּי הוּא הָיָה מוּכָן לִטְבֹּעַ וּבִלְבָד שֶׁיּוּכַל לְהַטְבִּיעַ אֶת אוֹיְבוֹ?”

אַנְרִי שִׁסַּע אוֹתוֹ בְּחִיּוּךְ “וּבְיִחוּד בְּמָיִם. הֲלֹא כֵּן, קַפִּיטַן פַּסְקַל? וַאֲנִי הִשְׁתַּעְשַׁעְתִּי בִּשְׁעַת סִפּוּרוֹ שֶׁל דְּ’אוֹבֶרְנֶה, בִּרְאוֹתִי, כִּי הַכֶּלֶב הַצּוֹלֵעַ הָיָה זוֹקֵף אֶת רֹאשׁוֹ כָּל פַּעַם שֶׁמִּפִּי אֲדוֹנָיו יָצָא הַשֵּׁם " בּוּג יַ’רְגַּל”." נְקִישׁוֹת הָרוֹבֶה שֶׁל הַזָּקִיף הוֹדִיעוּ לַמְּסֻבִּים שֶׁדְּ’אוֹבֶרְנֶה חוֹזֵר. הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה בָּאֹהֶל. הוּא הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הָאֹהֶל אָנֶה וָאָנֶה שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְשָׁתַק. טָדֶה הַזָּקֵן יָשַׁב בְּקֶרֶן זָוִית, הִבִּיט עַל דְּ’אוֹבֶרְנֶה בְּהִתְגַּנֵּב וְהִתְחַפֵּשׂ כִּמְלַטֵּף אֶת רַסְק, כְּדֵי שֶׁהַקַּפִּיטַן לֹא יִרְאֶה אֶת חֶרְדָּתוֹ. לְבַסּוֹף הוֹסִיף דְּ’אוֹבֶרְנֶה לְסַפֵּר.


נז    🔗

רַסְק רָץ אַחֲרֵינוּ. הָהָר הַגָּבוֹהַּ מִכָּל הָרֵי הָעֵמֶק לֹא הָיָה מוּאָר כְּבָר בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ פִּתְאֹם נִצְנְצָה שָׁם בָּבוּאָה כֵּהָה וְנֶעֱלָמָה. הַכּוּשִׁי נִזְדַּעֲזַע וְלָחַץ אֶת יָדִי בְּחָזְקָה. “הַקְשֵׁב!” אָמַר לִי.

עַל פְּנֵי הָעֲמָקִים נִשָּׂא רַעַם עָמוּם הַדּוֹמֶה לִירִיַּרת תּוֹתָח. הַהַד הִכְפִּיל אֶת הַהֲמוּלָה. “זֶהוּ אוֹת!” קָרָא הַכּוּשִׁי בְּקוֹל קוֹדֵר וְהוֹסִיף, " הֲלֹא זוֹהִי יְרִיַּת תּוֹתָח, לֹא כֵּן? נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת: הֵן. הוּא קָפַץ שְׁתֵּי קְפִיצוֹת וְעָלָה עַל רֹאשׁ הַסֶּלַע. עָלִיתִי אַחֲרָיו. הוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ עָצוּב: “הֲרוֹאֶה אַתָּה?” אָמַר לִי. נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת רֹאשׁ הָהָר שֶׁהֶרְאָה לִי בִּשְׁעַת פְּגִישָׁתִי עִם מַרְיָה. הַפִּסְגָּה הַזֹּאת הָיְתָה הַיְחִידָה הַמּוּאֶרֶת בְּאוֹר הַחַמָּה וְעָלֶיהָ מִתְנוֹסֵס דֶּגֶל שָׁחוֹר.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה שָׁתַק רֶגַע, אַחַר כָּךְ הוֹסִיף: אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי, שֶׁבִּיאָסוֹ הִזְדָּרֵז לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, וּבְחָשְׁבוֹ כִּי מַתִּי צִוָּה לִתְלוֹת אֶת הַדֶּגֶל בְּטֶרֶם שָׁבָה אֵלָיו הַפְּלֻגָּה שֶׁנִּשְׁלְחָה לְהוֹצִיאֵנִי לְהוֹרֵג.

בּוּג יַ’רְגַּל עָמַד שְׁלוּב-יָדַיִם וְהִבִּיט אֶל הַדֶּגֶל הַקּוֹדֵר. פִּתְאוֹם הָפַךְ אֶת פָּנָיו וּפָסַע פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לָרֶדֶת מֵעַל הַסֶּלַע. “אֵלִי, אֵלִי! חֲבֵרַי הָאֻמְלָלִים!” הוּא הָפַךְ אֵלַי אֶת פָּנָיו וְאָמַר: “הֲשָׁמַעְתָּ קוֹל יְרִיַּת תּוֹתָח?” וְעוֹד אָמַר:

“אָחִי, זֶה הָיָה אוֹת! וְעַכְשָׁו מוֹבִילִים אוֹתָם לַמָּוֶת.” רֹאשׁוֹ צָנַח עַל חָזֵהוּ. הוּא נִגַּשׁ אֵלַי וְאָמַר: “לֵךְ אֶל אִשְׁתְּךָ, אָחִי! רַסְק יוֹבִיל אוֹתְךָ.” הוא שָׁרַק אֵיזֶה זֶמֶר אַפְרִיקָנִי. הַכֶּלֶב כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לָלֶכֶת בְּכִוּוּן יָדוּעַ.

בּוּג יַ’רְגַּל הֶחֱזִיק בְּיָדִי וְנִסָּה לְחַיֵּךְ, אַךְ הַחִיּוּךְ הָיָה עָגוּם עַד מְאֹד. “שָׁלוֹם!” קָרָא לִי בְּקוֹלוֹ הָאַדִּיר וְנֶעְלַם בְּחוֹרְשַׁת הָעֵצִים אֲשֶׁר הִקִּיפָה אוֹתָנוּ. עָמַדְתִּי כִּנְצִיב אֶבֶן. הַמְּעַט אֲשֶׁר הֲבִינוֹתִי מִכָּל הַמִּתְרַחֵשׁ עוֹרֵר בִּי רְגָשׁוֹת קוֹדְרִים. וּבִרְאוֹת רַסְק, כִּי אֲדוֹנָיו נֶעְלַם הִתְחִיל מְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ וּמְיַלֵּל. אַחַר כָּךְ חָזַר אֵלַי וְהוֹרִיד אֶת זְנָבוֹ. עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ לַחוֹת. הוּא הֵצִיץ בִּי בַּחֲרָדָה, רָץ אֶל אֲדוֹנָיו וְהִתְחִיל מְיַלֵּל. הֲבִינוֹתִי לְיִלְלָתוֹ. לִבִּי נִתְמַלֵּא חֲרָדָה. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו וְהוּא רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת בְּעִקְּבוֹת בּוּג יַ’רְגַּל, וְלוּלֵא נֶעֱצַר פַּעַם בְּפַעַם, הָיִיתִי מְאַבֵּד אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרַצְתִּי בְּכָל כּחוֹתַי. רַצְנוּ עַל פְּנֵי עֲמָקִים, גֵּאָיוֹת וּגְבָעוֹת, מְכֻסִּים חוֹרְשׁוֹת עָבִים וְשִׂיחִים סְבוּכִים, וּלְבַסּוֹף… קוֹלוֹ שֶׁל דְּ’אוֹבֶרְנֶה נִפְסַק, פָּנָיו הִבִּיעוּ יֵאוּשׁ קוֹדֵר. הוּא אָמַר בְּהִתְאַמְּצוּת רַבָּה: “הַמְשֵׁךְ, טָדֶה, מִפְּנֵי שֶׁכֹּחִי כְּכֹחַ אִשָּׁה זְקֵנָה.” הַקָּצִין הַזָּקֵן הִתְרַגֵּשׁ לֹא פָּחוֹת מֵהַקַּפִּיטַן, אַךְ צִיֵּת לוֹ וְהִתְחִיל לְסַפֵּר: “אִם רוֹצֶה הוֹד מַעֲלָתוֹ… עָלַי לְהַגִּיד לָכֶם, רַבּוֹתַי הָאוֹפִיצֵרִים, בִּנְטִילַת רְשׁוּת מִכֶּם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבּוּג יַ’רְגַּל, הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם פְּיֶרוֹ, הָיָה כּוּשִׁי טוֹב, צָנוּעַ, חָזָק, עַז רוּחַ וּגְדוֹל הַגִּבּוֹרִים בָּעוֹלָם, הֲרֵי בְּכָל זֹאת הָיְתָה טִינָה בְּלִבִּי עָלָיו. לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲדוֹנִי כְּבָר סָלַח לִי. אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן! כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי כִּי בְּעוֹד יוֹמַיִם לְעֵת עֶרֶב יַהַרְגוּ אוֹתוֹ בְּמַחֲנֵה בִּיאָסוֹ, בָּעֲרָה בִּי חֲמָתִי עַל הָאֻמְלָל הַזֶּה וּבְתַעֲנוּג רַב הוֹדַעְתִּי לוֹ, שֶׁנַּהֲרֹג אוֹתוֹ אוֹ עֲשָׂרָה מִבְּנֵי עַמּוֹ כְּדֵי לִנְקֹם אֶת דַּם הַקַּפִּיטַן. הוּא שָׁמַע אֶת דְּבָרַי וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. וְרַק אַחֲרֵי שָׁעָה בָּרַח דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה שֶׁעָשָׂה בְּעֶצֶם יָדָיו. כְּשֶׁרָאִינוּ אֶת הַדֶּגֶל הַשָּׁחוֹר הַמִּתְנוֹסֵס מֵעַל רֹאשׁ הָהָר יָרִינוּ יְרִיַּת תּוֹתָח וְעָלַי הוּטַל לְהוֹבִיל אֶת עֲשֶׂרֶת הַכּוּשִׁים לִמְקוֹם הַהֲרֵגָה אֲשֶׁר בְּ”קֶרֶן הַשֵּׁד". בְּבוֹאֵנוּ לְשָׁם צִוִּיתִי לֶאֱסֹר אֶת עֲשֶׂרֶת הַכּוּשִׁים וְלִירוֹת בָּהֶם. פִּתְאֹם רוֹאֶה אֲנִי: כּוּשִׁי גָבוֹהַּ יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַיָּעַר! יָדַי צָנְחוּ. הוּא נִגַּשׁ אֵלַי כֹּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ. “בָּאתִי בְּדִיּוּק. שָׁלוֹם, טָדֶה!” אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִגַּשׁ פְּיֶרוֹ אֶל עֲשֶׂרֶת בְּנֵי עַמּוֹ וְהִתִּיר אֶת הַחֲבָלִים. עָמַדְתִּי כִּנְצִיב אָבֶן: בֵּין פְּיֶרוֹ וַעֲשֶׂרֶת הַכּוּשִׁים פָּרַץ רִיב שֶׁל נְדִיבוּת לֵב. וַחֲבָל, כִּי הָרִיב הַזֶּה לֹא נִמְשַׁךְ הַרְבֵּה. כֵּן! בִּי הָאָשָׁם… כִּי הִפְסַקְתִּי אֶת הָרִיב. פְּיֶרוֹ הִתְיַצֵּב בִּמְקוֹם הַכּוּשִׁים. בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ כַּלְבּוֹ… הָהּ, רַסְק הַמִּסְכֵּן!

הוּא קָפַץ עָלַי וּתְפָשַׂנִי בִּגְרוֹנִי, אַךְ פְּיֶרוֹ נָתַן אוֹת, וְהַכֶּלֶב הִרְפָּה מִמֶּנִּי, וְרָבַץ לְרַגְלָיו… אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, בְּזָכְרִי כִּי בְּמַחֲנֵה בִּיאָסוֹ הָרְגוּ אוֹתוֹ, בָּעֲרָה בִּי חֲמָתִי לְהַשְׁחִית. נָתַתִּי פְּקֻדָּה לִירוֹת… בּוּג יַ’רְגַּל נָפַל שָׁדוּד. אַחַד הַכַּדּוּרִים פָּצַע כַּף רַגְלוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וּמֵאָז, רַבּוֹתַי הָאוֹפִיצֵרִים," הַקָּצִין הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב רַב, "וּמֵאָז צוֹלֵעַ רַסְק. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל אֲנָחָה מִתּוֹךְ הַחוֹרְשָׁה וּמִהַרְתִּי לְשָׁם.

אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן הוּא אֲשֶׁר נֶאֱנַח, מִפְֵּני שֶׁאַחַד הַכַּדּוּרִים פָּגַע בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁרָץ לְהַצִּיל אֶת הַכּוּשִׁי הַנִּפְלָא הַזֶּה. כֵּן, אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן, הוּא נֶאֱנַח, הוּא נֶאֱנַח עַל בּוּג יַ’רְגַּל.

בּוּג יַ’רְגַּל הָיָה מֵת! אֶת אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן הֵבִיאוּ לַמַּחֲנֶה. הַפֶּצַע שֶׁל אֲדוֹנִי הַקַּפִּיטַן לֹא הָיָה מְסֻכָּן כְּפִצְעֵי בּוּג יַ’רְגַּל, וְהוּא שָׁב לְאֵיתָנוֹ אַחֲרֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ טִפְּלָה בּוֹ בִּמְסִירוּת רַבָּה." –

הַקָּצִין שָׁתַק.

דְּ’אוֹבֶרְנֶה אמר בקול עצוב “בּוּג יַ’רְגַּל הָיָה מֵת…” טָדֶה הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ. “כֵּן,” אָמַר טָדֶה, “הוּא הִצִּיל אֶת חַיַּי, וַאֲנִי הֲרַגְתִּיו.”


 

סִיּוּם    🔗

הוֹאִיל וְהַקּוֹרְאִים רְגִילִים לִדְרשׁ מֵאֵת הַסּוֹפֵר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם אֶת גּוֹרַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הוּא מְנַסֶּה לְעוֹרֵר בְּלִבָּם עִנְיָן אֲלֵיהֶם חָקַרְנוּ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶת הַקַּפִּיטַן לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה, אֶת קְצִינוֹ טָדֶה וְאֶת כַּלְבּוֹ רַסְק. בְּוַדַּאי זוֹכֵר הַקּוֹרֵא, כִּי שְׁתֵּי סִבּוֹת הָיוּ לַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַקַּפִּיטַן: מוֹתוֹ שֶׁל בּוּג יַ’רְגַּל הַמְכֻנֶּה פְּיֶרוֹ, וּמוֹתָהּ שֶׁל מַרְיָה הַיְקָרָה, אֲשֶׁר נִצְּלָה מֵהַשְׂרֵפָה בְּמִבְצַר גָּלִיפֶה כְּדֵי לָמוּת בְּקָרוֹב בַּשְּׂרֵפָה שֶׁפָּרְצָה בְּקָף. וְעַל דְּבַר הַקַּפִּיטַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה הִצְלַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַפְּרָטִים הַבָּאִים:

לְמָחֳרַת הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁבָּהּ נִצַּח צְבָא הָרֶפּוּבְלִיקָה הַצָּרְפַתִּית אֶת הַצָּבָא הָאֵרָפִּי, יָשַׁב בָּאֹהֶל הַגֶּנֶרַל מ. שֶׁנִּתְמַנָּה לִמְפַקֵּד רָאשִׁי, וְכָתַב עַל פִּי רְשִׁימוֹת מְנַהֵל הַמִּפְקָדָה הָרָאשִׁית דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מִלְחֶמֶת אֶתְמוֹל, כְּדֵי לְשָׁלְחוֹ אֶל הַקּוֹנְבֶנְט הַלְּאֻמִּי.

נִכְנַס אֵלָיו שָׁלִישׁוֹ וְהוֹדִיעַ לוֹ, כִּי בָּא אֵלָיו שְׁלִיחַ הָעָם וּמְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִמּוֹ. הַגֶּנֶרַל שָׂנֵא תַּכְלִית שִׂנְאָה אֶת הַשְּׁלִיחִים הַלָּלוּ הַחֲבוּשִׁים כִּפּוֹת אֲדֻמּוֹת, שֶׁמִּפְלֶגֶת הַמּוֹנְטַנְיָרִים הָיְתָה שׁוֹלַחַת אוֹתָם אֶל הַמַחֲנוֹת כְּדֵי לְהַכְתִּימָם וּלְהַבְזוֹתָם. הוּא שָׂנֵא אֶת הַמַּלְשִׁינִים הַמֻּשְׁבָּעִים הַלָּלוּ.

אֲבָל הַמֵּשִׁיב אֶת פְּנֵיהֶם רֵיקָם מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, בְּיִחוּד לְאַחַר הַנִּצָּחוֹן, וְהַגֶּנֶרַל צִוָּה לְהָבִיא אֵלָיו אֶת הַשָּׁלִיחַ. לְאַחַר חֲלִיפַת בְּרָכוֹת הַמִּשְׁתַּמְּעוֹת לִשְׁתֵּי פָּנִים, נִגַּשׁ הַשָּׁלִיחַ אֶל הַגֶּנֶרַל וְאָמַר לוֹ בַּחֲשַׁאי:

“זֶה לֹא דַי, הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל! לֹא דַי לְהַשְׁמִיד אֶת הָאוֹיֵב הַחִיצוֹנִי, צָרִיךְ לְהַשְׁמִיד גַּם אֶת הָאוֹיֵב הַפְּנִימִי.”

“מַה כַּוָּנָתְךָ לוֹמַר בָּזֶה, הָאֶזְרָח הַשָּׁלִיחַ?” שָׁאַל הַגֶּנֶרַל בְּתִמָּהוֹן. “בַּצָּבָא שֶׁלְּךָ,” הוֹסִיף הַקּוֹמִיסַר שֶׁל הַקּוֹנְבֶנְט, “יֵשׁ קַפִּיטַן אֶחָד וּשְׁמוֹ לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה. הוּא מְשַׁמֵּשׁ בַּפְּלֻגָּה הַשְּׁלשִׁים וּשְׁתָּיִם. הֲמַכִּיר אוֹתוֹ, הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל?” “וַדַּאי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ!” עָנָה הַגֶּנֶרַל, “זֶה עַתָּה קָרָאתִי אֶת הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל אֹדוֹתָיו. הוּא הָיָה קַפִּיטַן נִפְלָא בַּפְּלֻגָּה הַזֹּאת.” “מָה? הַאֻמְנָם, הָאֶזְרָח הַגֶּנֶרַל?” קָרָא הַשָּׁלִיחַ בִּיהִירוּת, “הֲכִבַּדְתָּ אוֹתוֹ רַק בְּתֹאַר חָדָשׁ?”

“לֹא אַסְתִּיר מִמְּךָ, הָאֶזְרָח הַשָּׁלִיחַ, כִּי לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי.” הַקּוֹמִיסַר הִפְסִיק אֶת הַגֶּנֶרַל בְּקוֹל מְפַקֵּד: “הַנִּצָּחוֹן מְעַוֵּר אֶת עֵינֶיךָ, גֶּנֶרַל! הִשָּׁמֵר לְךָ לְגַדֵּל נְחָשִׁים וְאוֹיְבֵי-עָם בְּחֻבְּךָ. הִשָּׁמֵר נָא, פֶּן תִּהְיֶה מִרְמָס לְרַגְלֵי הָעָם אֲשֶׁר יִרְמֹס אֶת הַנְּחָשִׁים. לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה הוּא בֶּן אֲצִילִים, קוֹנְטְר-רֵבוֹלוּצִיּוֹנֶר, רוֹיַלִיסְט, זִ’ירוֹנְדִיסְט! מִשְׁפַּט הַצִּבּוּר דּוֹרֵשׁ שֶׁיַּסְגִּירוּהוּ בְּיָדָיו, עָלֶיךָ לְהַסְגִּירוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד!”

הַגֶּנֶרַל עָנָה בְּקֹר רוּחַ: “לֹא אוּכַל!” “מָה? לֹא תוּכַל?” הוֹסִיף הַקּוֹמִיסַר וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ,“הַאֻמְנָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, גֶּנֶרַל, כִּי אֵין שִׁלְטוֹן בִּלְתִּי מֻגְבָּל מִבַּלְעֲדֵי שִׁלְטוֹנִי! הָרֶפּוּבְלִיקָה גוֹזֶרֶת עָלֶיךָ, וְאַתָּה לֹא תּוּכַל! שְׁמָעֵנִי, אֵפוֹא! מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁאֲנִי רוֹחֵשׁ לְךָ עַל הַצְלָחָתְךָ הָרַבָּה, רוֹצֶה אֲנִי לִקְרֹא לְפָנֶיךָ פִּתְקָה בְּעִנְיַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה אֲשֶׁר נִתְּנָה לִי עַל מְנָת שֶׁאֶשְׁלָחֶנָּה יַחַד עִמּוֹ אֶל הַקַּטֵּגוֹר הַצִּבּוּרִי. זוֹהִי הַעְתָּקָה מֵרְשִׁימַת הַשֵּׁמוֹת, שֶׁוַּדַּאי לֹא תִּרְצֶה, כִּי גַם שִׁמְךָ יֵרָשֵׁם בָּהּ. שְׁמַע, אֵפוֹא!” " לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה (מִי שֶׁהָיָה דְּ’אוֹבֶרְנֶה) קַפִּיטַן הַפְּלֻגָּה הַשְּׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם נֶאֱסַר שָׁם:> כִּי בְּמוֹעֲצַת קוֹשְׁרֵי הַקֶּשֶׁר סִפֵּר מַעֲשֶׂה אַנְטִירֵבוֹלוּצְיוֹנִי, שֶׁהָיָה מְכֻוָּן לָשִׂים לְלַעַג אֶת הַפְּרִינְצִפִּים שֶׁל הַשִּׁוְיוֹן וְהַחֵרוּת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבְלֵי הֶעָבָר הַיְדוּעִים בְּשֵׁם כְּבוֹד הַמַּלְכוּת וְהַדָּת;

כִּי הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבִטּוּיִים הַפְּסוּלִים בְּעֵינֵי כָּל הַסַּנְקִלוֹטִים הַטּוֹבִים, בְּבוֹאוֹ לְתָאֵר מְאֹרָעוֹת חֲשׁוּבִים שׁוֹנִים. כְּגוֹן: שִׁחְרוּר הַכּוּשִׁים בְּסַן דּוֹמִינְגוֹ;

כִּי בְּסִפּוּרוֹ הָיָה אוֹמֵר “אָדוֹן” וְלֹא “אֶזְרָח”; וְכִי בְּסִפּוּרוֹ זֶה הִתְכַּוֵּן בְּגָלוּי לְמַגֵּר אֶת הָרֶפּוּבְלִיקָה וּלְסַיֵּע בִּידֵי הַזִּ’ירוֹנְדִיסְטִים וְהַבְּרִיסוֹנִיסְטִים. בֶּן מָוֶת הוּא!" “אֶזְרָח גֶּנֶרַל! מַה דַעְתְּךָ? הֲתָעֵז עוֹד לְהַסְתִּיר אֶת הַבּוֹגֵד הַזֶּה? הַעוֹד תֵּמָאֵן לְהַסְגִּיר אֶת אוֹיֵב הַמּוֹלֶדֶת?”

“אוֹיֵב מוֹלֶדֶת זֶה,” עָנָה הַגֶּנֶרַל בְּהַכָּרַת כָּבוֹד, "חֵרַף אֶת נַפְשׁוֹ לְהַצָּלָתָהּ! וְעַל הַקֶּטַע מֵהַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ אָשִׁיב בְּקֶטַע מֵהַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי. שְׁמַע נָא, הָאֶזְרָח הַקּוֹמִיסַר. לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה, קַפִּיטַן הַפְּלֻגָּה הַשְּׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם. גָּרַם לְנִצְחוֹנֵנוּ הֶחָדָשׁ. בְּנֵי הַבְּרִית בָּנוּ סוֹלְלָה גְדוֹלָה. הִיא הָיְתָה לָנוּ מַפְתֵּחַ לְכָל עֶמְדוֹתֵינוּ, וְצָרִיךְ הָיָה לְכָבְשָׁהּ בְּכָל מְחִיר! כָּל גִּבּוֹר בְּהַעִזּוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ רִאשׁוֹן – הָיָה צָפוּי לַמָּוֶת. קַפִּיטַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה חֵרֵף אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא כָּבַשׁ אֶת הַסּוֹלְלָה וְנֶהֱרַג. וַאֲנַחְנוּ נִצַּחְנוּ. עַל יָדוֹ נִמְצְאוּ מֵתִים: הַקָּצִין טָדֶה מֵהַפְּלוּגָה הַשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם וְכֶּלֶב.

אָנוּ מַצִּיעִים לַקּוֹנְבֶנְצִיָּה הַלְּאֻמִּית לְהַכְרִיז, שֶׁהַקַּפִּיטַן לֵאוֹפּוֹלְד דְּ’אוֹבֶרְנֶה הִצְטַיֵּן בִּפְעֻלָּתוֹ לְטוֹבַת הַמּוֹלֶדֶת." "הֲרוֹאֶה אַתָּה הָאֶזְרָח קוֹמִיסַר, " הוֹסִיף הַגֶּנֶרַל בְּשֶׁקֶט, “אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הָאִגֶּרֶת שֶׁלִּי וְהָאִגֶּרֶת שֶׁלְּךָ. שְׁנֵינוּ שׁוֹלְחִים דִּין וְחֶשְׁבּוֹן אֶל הַקּוֹנְבֶנְט. בִּשְׁנֵיהֶם רָשׁוּם שֵׁם אֶחָד. אַתָּה מְצַיֵּן אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה כְּבוֹגֵד, וַאֲנִי – כְּגִבּוֹר. אַתָּה שׁוֹפֵט אוֹתוֹ לְקָלוֹן, וַאֲנִי – לִתְהִלָּה! אַתָּה מְצַוֶּה לִבְנוֹת גַּרְדֹּם, וַאֲנִי – לְהַצִּיב צִיּוּן, אִישׁ אִישׁ וְתַפְקִידוֹ. אוּלָם אַשְׁרֵי כִּי הַגִּבּוֹר נָפַל שָׁדוּד בַּקְּרָב וְנִצַּל עַל יְדֵי כָּךְ מִמַּעֲשֵׂי הַתְּכָכִים שֶׁלָּכֶם. תּוֹדָה לָאֵל! הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתֶּם לַהֲמִיתוֹ – מֵת.”

“הוּא מֵת? חֲבַל מְאֹד!” הַגֶּנֶרַל שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְקָרָא בְּכַעַס: “יֵשׁ לְךָ עוֹד אֶמְצָעִי אֶחָד. הָאֶזְרָח שְׁלִיחַ הָעָם. לֵךְ נָא וּמְצָא אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל הַקַּפִּיטַן דְּ’אוֹבֶרְנֶה. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי לֹא נֻפַּץ רֹאשׁוֹ מִכַּדוּר הָאוֹיֵב, וְתוּכַל לְהַמְצִיאָהּ לַמַּעֲרֶפֶת הַלְּאֻמִּית.”




  1. * בְּשֵׁם זֶה כִּנָּה כְּרִיסְטוֹפוֹר קוֹלֻמְבּוּס אֶת סַן–דּוֹמִינְגוֹ בְּשָׁעָה שֶׁגִּלָּה אֶת

    אֲמֵרִיקָה בְּדֶצֶמְבֶּר 1492.  ↩

  2. * הַמִּלִּים הַלָּטִינִיּוֹת הָאֵלֶּה פֵּרוּשָׁן: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49363 יצירות מאת 2727 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21026 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!