דרשה אחת מדרשות

הרב החכם המפורסם הדרשן המצוין

מו“ה אהרן נ”י

המכונה

דאקטאר יעללינעק

פרעדוגער דער איזראעליטישעק קולטוס=געמיינדע איק וויעק.

בשבת פרשת שקלים שנת כת“ר לפ”ק,

נעתקה מל“א ללשון עברית ע”י

אברהם בער בן־חיים הכהן גאטטלאבער.

מעיר קאנסטנטין ישן.

דרוש לפ' שקלים    🔗

הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט

מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת־תְּרוֹמַת יְיָ

לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם:

(שמות ל', ט"ו).

בעוד מקדש ה' בציון קרית מועדנו ירושלים עמד על תלו ועל מזבחו עלה עולה וזבח, היו יוצאים שלוחים באחד באדר לכל ערי ישראל, כפי שבאה לנו הקבלה מפי המשנה¹ להזהיר ולהזכיר כל איש מישראל לתת את מחצית השקל תרומה למקדש ה' במועדו, למען אשר יחלו באחד בניסן להעלות על מזבח ה' מהתרומה החדשה². על נתינת מחצית השקל הזה היו כופין בכל תוקף ועוז; כי מעשרים וחמשה לחודש אדר כבר החלו לקחת משכנות³ מאותם האנשים אשר אחרו להביא את התרומה הקדושה הזאת. לזכרון עולם לדבר הזה התקינו אח“כ לקרות בתורה בביהכנ”ס לעיני כל ישראל בשבת שלפני ר“ח אדר, מלבד פרשת השבוע, עוד פרשה שנית שכתוב בה הפסוק הזה: “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל”, ושתהיה ההפטורה, לא כמו בכל יתר שבתות השנה, כ”א מתיחסת לפרשה הזאת השנית. גם משוררי ישראל בגלות החל חלקו כבוד לשבת הזה בשפת ישראל הישנה הקדושה: “די שקלי עד לא שקלתי הנם למס עובד היום שקלתי” מקונן ר' אליעזר הקליר ברוח נשברה. “אור פניך עלינו אדון נסה ושקל אשא בבית נכון ונשא”, מתפלל הפיטן הזה עצמו, כה היה מחצית השקל מטרת תקותם וכליון עיניהם של אבותינו הנענים והנגשים, אשר חזו בו דמות הדרור והחרות, ועל כן לא נתפלא כלל על זה שהפיטן ההוא עצמו מונה וסופא בפיוטו לשבת זה בחרוזים את כל המדות והמשקלים שהיו לישראל בזמן קדום, כאות וזכרון שהיתה הממלכה נכונה בידם וישראל עשה חיל.

עדת ישראל בימינו אלה רוחם חדש בקרבם ותהלה לאל אין להם הכרח עוד לדמות תרומת מחצית השקל אל המיסים המעיקים; ועכ"ז ענין מחצית השקל בעצמו, אם נשים לב אל המכוון ממנו אל קורותיו מאז – וזה הוא מה שאנו רוצים לעשות ברגע זה– לא יקל בעינינו גם עתה: כי אמנם מחצית השקל יש לו מכוון גדול וקורות נפלאות, אשר יש לאל ידינו להוציא מהם תועלת לפי רוח זמנו החדש, אם רק נרצה.

__________

א.

התרומה אשר יעדה התורה למקדש ה' היתה קטנה ומעטה, אבל גדול כבוד העיקר והיסוד שעליו נוסדה התרומה הזאת וגדולות ונכבדות תוצאותיו: הלא הוא היסוד הגדול, שכל בני אדם שוים לפני ה' אשר הם מאמינים בו ולפני החקים והמשפטים היוצאים ומחכים ממקור קדוש זה אשר רוח ה' בו. אשר על כן נקשרה התרומה הקטנה הזאת בקשר אמיץ עם הציווי לשאת את ראש בני ישראל (שמות ל', י“ב, י”ג), כי הנה בכל עת אשר יעמוד העם למנין ולמספר יגלה ויראה ההבדל אשר בין מעמד ומצב איש ואיש, כי יראו עינינו עשיר ורש, נכבד ונקלה, והם שונים איש לפי עסקו ולפי המשרה אשר על שכמו; ולמען אשר בכל זאת לא ישכח מלבנו כי כלם שוים לטובה לפני ה' ומשפטיו הצדיקים, נצטוו שיתן כל אחד מהם, אם דל ואם עשיר, כנקלה כנכבד את התרומה הקטנה הזאת, מחצית השקל, למקדש ה‘. מצרים יון ורומא לא העלו על לבם ולא ידעו ולא הבינו את ערך השווי הזה שכל העם שוים לפני אלהים ומשפטיו הקדושים; גם החכם היוני הנודע, אשר בעבור למודיו הצרופים והמזוקקים שבעתים אמרו עליו כי היה תלמיד ירמיהו הנביא, לא זכר ולא פקד השווי הזה בשיטתו מסדר הממשלה אשר נטה עליה קו בחכמתו. גם הזמן האמצעי שעשה הבדלות הרבה בחברה האנושית ובמשפטי איש איש וזכיותיהם לא ידע דבר משווי בני האדם. ויהי מקץ המאה הקודמת ופעם ראשונה נכבדות דבר בשער על דבר משפט שווי בני אדם לפני האלהים, המשפט הזה הלך הלוך וחזק מעט ע“י מלחמות תנופה נגד עריצים עצומים ההולכים אחרי שרירות לבם איש לבצעו מקצהו, עד שבזמננו זה נעשה המשפט הזה ליתד שהכל תלוי בו ולתל שהכל פונים אליו, והוא עתה כמו קול דפיקת הלב אשר בקרב זמן סועה וסוער; והנה המשפט הזה החדש מקרוב בא אל כל העמים משפט כתוב הדר הוא חק לישראל משפט לאלהי יעקב כי לכל בני ישראל היה אור זה במושבותם מאז היו לגוי. וכי אפשר היה שיהיה הדבר בקרב ישראל באופן אחר? וכי יכול יכל למצוא יד בקרב ישראל הבדל המצב ומותר האדם מן האדם? זה ספר תולדות השמים והארץ המודיעו לכל באי עולם כי כל איש ואיש נעשה בצלם אלהים; התגלות אלהים לכל עדת בני ישראל בלי הבדל; חקים ומשפטים שלא נתנו כפי העולה על רוח המחוקק ע”פ נטיתו אם לשבט אם לחסד, כי אם ע“פ האמת התמימה חותמו של הקב”ה, ולא יחסר כל בם אם גם לא מפי משה היו יוצאים, היוליכו כל אלה את העם אשר אלה לו להבדיל בין איש ואיש במשפטיהם אשר לפני ה’? על כן בעוד לא ידעו העמים כלם עד הזמן החדש כי אם מכתר מלכות וכתר כהונה, ולא הכירו כח הופך מסכות בתחבולותיו בקורות העתים זולתי במלכות ובכהונה, אשר נתנו חתתן בארץ החיים ופעמים לא מעט עשו מלחמה ביניהן ובקשו להחליש אשה רעותה במעמד תקפן וגבורתן בממשלתן ואגדתן עלי ארץ, ידע ישראל ויהודה התכונן כי יש עוד כתר תורה. כתר חוק ומשפט, אשר כבוד הוד הצדק חופף עליו ולא רוח בשר בקרבו ולפניו יכרעו ברך כל בני אדם ובני איש יחד בלי הבדל וכלם למשמעתו יסירו כקטן כגדול, ואשר הלך מחיל אל חיל בקרב ישראל ע"פ יסודות נאמנים וקיימים.

בהיות כל בני האדם שוים לפני ה' הנה מן ההכרח שיהיו כל אנשי העדה אשר אדניה על היסוד האמת הזה הטבעו חפשים ובלתי נתלים איש מרעהו ואין לאיש מהם המשפט להכביד עולו על חפשיותו של חברו, או לטלה ממנו. על כן מתחיל הדבור הראשון מעשרת הדברים שנאמרו בהר סיני: “אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים”; כי האמונה בה' הנושא בקרבו כל היקום ובכללו המין האנושי רחוקה מאד מיסוד העבדות כרחוק האור מן החשך.

בהיות כל בני אדם שוים לפני משפטי ה', הנה מן ההכרח שלא יהיה בישראל כת בני אדם מיוחדים לעבודת הצבא כאשר היה במצרים: כי אם החובה מוטלת על כל איש ואיש מבן עשרים שנה ומעלה לצאת לצבא לעזרת ארץ מולדתו ולהיות לה למחסה ומגן.

בהיות כל בני אדם שוים לפני משפטי ה‘, הנה אין לחלק אחד מן העם לקחת לו יתר שאת ועז על אחיו. על כן אין בישראל יצאו מן הכלל להיות חפשי ממסים וארנונות ע“פ מצבו, חקה אחת ומשפט אחד לכל העדה ע”פ משפטי ה’ ואפילו לכהן גדול בדברים הנוגעים לשלי ושלך ⁴, והחובה על כל איש לתת חלקו למסי המדינה, חוץ מאלה אשר נטו שכמם לסבול עול תורה וחקר כבודה⁵.

בהיות כל בני אדם שוים לפני ה‘, מן ההכרח שתהיה ידיעת אמתת ה’ ג“כ שוה לכלם, ולא תחלק הדת ללמודים אשר רק לחכמים לבדם חלק בהם וללמודים הדרושים לעם הארץ, לאמתות נסתרות וידועות רק אל הכהנים ולנגלות לעיני כל העם, ולא יתכן שיהיה בדת דבר שנתן להדרש רק באזני המון העם הבלתי מלומדים. ע”כ קרא המחוקק באזני העם בטרם נתן להם את התורה לאמור: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות י"ט, ו'), ולזאת הסבה נטל יתרון הכבוד מן הכהונה עוד לפני חורבן הבית השני כאשר נתרבה הדעת והחכמה בעם.

על ברכי הידיעה הזאת שכל בני אדם שוים לפני ה' ומשפטיו נולד הקהל בישראל שחקה אחת וחובה אחת ומשפט אחד להם. בהיות עוד ישראל במדבר בטרם נוסדה עוד הממלכה בקרבם נקראו אבותינו “עדת בני ישראל”, ואחר אשר נהרסה ממלכת ישראל נעשו קהלות הרבה בישראל בארצות פזוריהם, אשר היה להם דבר הלל: “אל תפרוש מן הצבור”⁶ לחוק ולא יעבור. קצור הדברים, היהדות תוכל להתפאר בזמן עבר אשר הוד והדר סביבו ובזמן עתיד מלא תקוות טובות, אבל אין לה זמן אמצעי עם הבדל המצבים ומותר האדם מן האדם, אדונים וסרים למשמעתם, והאמת הגדולה משווי כל בני האדם לפני ה' ומשפטיו אשר כל העמים המתוקנים בזמן החדש משתוקקים ומשתדלים להוציאה לפעולת אדם, כבר נודעת היא לנו בפרשת השבת הזאת ע"י מחצית השקל; על כן הראה ה' למשה – לפי דברי זקנינו⁷ – מחצית השקל של אש, יען כי הלמוד הגדול יוצא מזה יאיר לנו הדרך לעולם ועד, למען אשר ימשלו צדק ומשפט בקרב הארץ.

_________

ב.

כאשר זכינו לדעת איך גדול מאד כבוד המכוון ממחצית השקל הזה, כן עוד נחזה מה נכבדו קורותיו אשר יש לאל ידנו להוציא מהם תועלת לפי רוח זמננו החדש אם נרצה.

לתכלית מה הובא מחצית השקל אשר נתן כל איש מישראל בלי הבדל? במדבר עשו בעד כסף התרומה הנאסף ממחצית השקלים את אדני הכסף אשר עליהם עמד האהל מועד ואת ווי העמודים אשר קשרו ביניהם וחברו את כל האהל להיות אחד. ככה עמד המקדש כאהל בל יצען ע“י תרומת כל הקהל, וכל אישי האומה חברו יחדו חברים כאיש אחד ע”י נדבת כל עדת ישראל, ועי"כ העמיד האהל מועד חי לנגד עינינו הלמוד הנכבד הזה, כי רק חיל כל הקהל יחד הוא משען עוז לקדשי העם, ולא משענת הקנה הרצוץ של איזה יחידים. מה הועיל הועילו נדבות הנשיאים ראשי השבטים, אשר נתנו אבני חפץ יקרות מאד, מבלי האדנים והווים אשר נעשו מן הכסף המורם מאת כל העדה בלי הבדל? ככה יתכן שיהיו בקרב עם אחד או עדה אחת קצת אנשים חכמים וידועים והועיל לא יועילו כי בכל זאת ילכו העם ההוא או העדה הזאת הלוך ואבוד וקרוב לבא עתם וימיהם לא ימשכו, בעבור כי רוב עדתם תש כחם וגם ליחם עיפה נפשם וציץ נובל צבי תפארתם.

אחרי מאות שנים לקחו בכסף מחצית השקל קרבנות התמיד בבקר ובערב וזבחי מועדים והשלמים, העומר, שתי הלחם ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור⁸; קצור הדברים כל העבודה הקדושה לעיני כל ישראל נעשה מכסף הנדבות הקטנות שנתנו כל בני העם, וכאשר בקשו הצדוקים השחצנים להביא קרבנות התמידים מכסף העשירים שבהם, התמרמרו חכמי הפרושים אוהבי העם ונלחמו בכל עוז נגד העול הזה הנעשה לזכות ומשפט כל העם, והורו לאמר: שהקרבנות שיסוד לאומי (נאציאנאל קאראקטער) שוכן בקרבם, והם א“כ נכסי העם, מן ההכרח שיהיו קרבים מנדבות קטנות שיד כל אדם משגת לתת אותם בשוה כקטן כגדול, ולא מהנדבות הגדולות הבאות מאת עשירי העם לכבוד ולתפארת⁹, וע”כ שמו עין השגחתם על זה שמחצית השקל המורם מכל העם לתכלית זה יהיה נגבה מכל איש בחוזק יד ובכל תוקף ועוז. גם מארצות רחוקות בכל מקום אשר ישבו שם בני ישראל ודבקו באמונתם בכל לבם, שלחו מחצית השקל תרומה לירושלים, וברבות הימים שם עיניו על זה אחד מנציבי רומא וישם חוק לבלי הוציא כסף וזהב חוץ לגבול מדינות רומא אשר באזיא, והיה בעבור זה לשם ולתהלה בפי אחד המיוחד שבחכמי מליצי רומא אשר חרף מערכות היהודים לעיני כל וגדופותיו נאמרו ונשנו אח"כ בעירנו זאת.

גם אחרי חורבן הבית השני כאשר נכבה נר עבודת הקרבנות לא חדל מחצית השקל מקרב ישראל, על ידי משולחים אשר שלחו נשיאי ארץ ישראל למדינות שונות שבמלכות רומא נקבצו מחצית השקלים לתועלת בתי הישיבות הגדולות שבא“י. אספת הנדבות האלה אשר נתנו נפוצות יהודה להחזיק התלמוד תורה בישראל נאסרה משני מלכי רומא, וחמש שנים אח”כ הותרה, ולבסוף עשרים וחמש שנה אחרי כן, היינו שלש מאות וחמשים ותשע שנים אחרי חורבן הבית, נלקחה למס מאת בני ישראל לאוצר מלכות רומא – אז חדל מחצית השקל לפעול ישועות בקרב עמנו!

הן אמת נשאר עוד לפלטה עד היום המנהג הכשר והישר לחלק לעניים מטבעות קטנות בערב אשר לפני יום הפורים בפתח בית ה'; אולם המכוון ממחצית השקל בעצם וראשונה חדל ממנו ואיננו קולע אל מטרת תכליתו.

אמנם, אין לאל ידנו להפיח רוח חיים בקרב מחצית השקל ולהחיותו לפלטה גדולה כיום הזה? הכי נדעך שביב האש אשר חזה משה וכבה אורו לעולמים? הבה שמעו אלי אחי הנכבדים!

הנה בקרב עמנו בני ישראל קהלות למאות אשר קטנות ועניות הנה ואין ידן משגת לבנות בתי מקדש מעט ובתי ספר לפאר ולרומם עבודת ה' ולהחזיק ביד מורים לצדקה ללמד בניהם תורה, גם מאז הותר להם לבני עמנו לשנות מקום מושבם וללכת מעיר לעיר נתדלדל מצב קהלות רבות באסטרייך ובארץ אשכנז בכלל; קהלות גדולות היו לקטנות עשירות היו לעניות וקהלות חדשות צומחות אחריהן. למה, אשאלה אתכם, למה לא ניסד חברה בתוכנו להיות למשען עוז להחזיק במעז עבודת ה' וחנוך הילדים בערים הקטנות או הדלות? הכי נחוץ לנו לתכלית הדבר הזה פזור הון רב או נדבות עשירי עם? הכי לא די לנו אם יתן כל איש מאתנו, כעשיר כדל, רק מחצית השקל, ולו יהיה ביום הראשון אחר השבת הזה, למען יכובד שם ה' אלהי ישראל בכל מקום ושומרי עדותיו יגֻדלו על ברכי התורה? וכי לא ידוה לבנו בראותנו עמל בישראל בקהלות הקטנות ואיך יגדלו שם ילדיהם? הכי לא יגוללו אויבינו פלילים גם עלינו את חסרונות אחינו אשר בערים הקטנות? המבלי אין עבותות אהבה בקרבנו אשר יקשרו ויחברו בין כל אלה אשר באמונה אחת יחיו ותורה אחת להם? הנה, אחי הנכבדים! שני מושלים גדולים ועצומים בממלכות אברופה נוסדו יחד בקרב הימים האלה להיות למשען עוז ולמעוז לאחינו שבמדינת שווייץ ואנחנו בני ישראל מחשים ולא נעשה דבר לאמץ ברכים כושלות בתוכנו?

ואיה המקדש אשר לו המשפט יותר להשמיע קול מעל במותיו באזני אחינו כל בית ישראל ליסד חברת מחצית השקל למשען עבודת בית ה' ובתי הספר להרביץ תורה ולהחזיק מורים ממקדשנו זה אשר בקרב קהלתנו הגדולה לאלהים, קהלת יעקב בקרית מלכות אסטרייך? הלא חברו בה יחדו שתי המגלות קהלות ושיר השירים, הדרשות והזמירות, לתהלה ולתפארת בקורות ישורון? האין בקרבה אנשים חכמים וידועים מכובדים ואנשי השם, אשר להם כי אם לגלות רצונם ונלוו אליהם כל קהלות ארץ מולדתנו?

כאשר בטח לבי בבירור גמור כי הימים לא ימשכו עוד ומקץ המאה הזאת יותרו בכל ארצות אברופה אגודות מוטה אשר הושמו על בני ישראל והסירו מסבל שכמם; כאשר ברור הדבר כי ישראל הולך נכחו אל אחרית ותקוה טובה בקרב העמים החפשים והצרופים אשר רוח נכון חדש בקרבם; ככה בטח לבי ויודע אני בבירור, כי תוסד בימים הבאים חברה כזאת בישראל להחיות רוח מחצית השקל למשענת תורה ועבודת ה‘. אולם אשרי העדה אומר אני, שלש פעמים אשרי העדה והאנשים ההם, אשר בם בחר ה’ להיות הראשונים לדבר הזה להפיח רוח חיים בקרב מחצית השקל בשקל הקודש; אז, אחי הנכבדים, יבואו חיים חדשים בקרב יום השבת הזה, אז תמצא פרשת שקלים זאת הֵד של שמחה בקרב לב כל ישראל, אז ידע כל איש מישראל לבטח, כי המצות הישנות אשר באמונתו הקדושה הכו שרש בתהלוכות קורות העולם ונשאו פרי חדש, וכי היהדות עץ החיים הוא יפרח וישגא לאור שמש השווי אשר כל בני אדם לפני אלהים ומשפטיו הקדושים והצדיקים, עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן הוא להחיות רוח ולהשיב נפש בכל מקום אשר שֵם ה' היחיד ומיוחד יקרא שם לתהלה ולתפארת.