אגרת עשרים.    🔗

פאניוועז יום ב' ד׳ תשרי שנה ״תפקדהו בטובה״ לפ׳׳ק.

בראשית שנת ״אחרית״, אחדש אתך הברית, לבלי תֶמַח שמי מלבך וזכרי בל תכרית: והמכלכל נביאו במדבר בנחל כרית, יתן גם לך חיים נעימים שם טוב ושארית, ויטהרך מחטאתיך בנתר ובורית, ידידי וסמל מאוַיַי, כל ימי חַיַי, זאב וואלף הכהן נ״י.

הנה אמרתי אשמרה לפי מחסום ולא אדבר בך עד תענני על מכתבי הראשונים והאחרונים, כי רבות נתחייבת לי; אפס כי זכרתי כי בעל חשבון הנפש לעת כזאת איש כמוך היָרֵא אלהים מנעוריו, ובלתי ספק טרוד אתה בחשבונך עם אלֹהיך ולא תֵפֶן לחשֵב עם רעיך. ומה גם כי נכון אנכי ללכת לווילנא ממחרת יום הכפורים ולשבת שם כל ימי חג הסכות, ויותר מזה כי אשה כלי זיינה עליה, היא האשה אשר כבר בקשתיך פעם אחת לקנות [ב]עבורה וכו׳… האשה הזאת שבה עוד הפעם ותאלצני לדבר בך ולבקשך לקנות עתה וכו׳… ובלתי ספק תעשה למעני ותקבל עליך הטרחה הזאה לקנות כו'… ולשלוח ע״י המוכ״ז באופן שתגיע לפאניוועז על חג הסכות; וכן תשיב לי גם כן על ידו את עלי ״המגיד" אשר לי תחת ידך, ואולי יש ג״כ עלים מצייטונגען אחרים תשלח גם אותם. והנה דע אחי כי ספרי ״משלי יהודה" נתן על פי הגענעראל להחכם הצענזאר טוגענדהאלד לחרוץ משפטו עליו ואז לא ירף מדבר טוב עליו באזני המיניסטער; ואקוה כי החכם הנ״ל לא ימנע הטוב ממני, כי מודע ומכיר [הוא] לי מתמול שלשום. ואולם — היאמין לבך לשמועה הזאת ? — האד״ם כזב ויבגוד בי; ימים רבים השיאני ויבטיח לי כי יחוש לעזרתי ובבוא העת נסוג מעלי ויעמוד מרחוק. אשר על כן נאנסתי לשנות טעמי ולבטל רצוני אשר רציתי בתחלה לבלי הטריח את הרב הד״ר ניימאן בשאלותי וכתבתי לו ע״י הפאסט ערב ראש השנה ובלי תפונה כבר הגיע המכתב לידך ואולי גם גלה אזנך בדבר הזה, ואולי גם תוכל אתה לדבר על לבו, כי יתמכני בימין צדקו כי אין לי בלעדיו. בין כה וכה הנה עיני כלות לאמרתך אשר נעצרה זה ימים רבים. והנה מברך אותך ואת ביתך ואת זרעך בשנה טובה ומתוקה אני ידידך באמת

יל"ג. ידידינו ה׳ סירקין מבָרֶכך.

 

אגרת עשרים ואחת.    🔗

[להנ״ל]

ב״ה יום ה׳ ו׳ חשוון שנה ״תפקדהו בטובה". פאניוועז.

לידידי בחירי מקדמות שנותי, אוצר מכלול כל חמדותי, כמו״ח זאב הכהן נ״י. השלום והברכה! (לפ״ק).

פעמַיִם בשנה אנכי חלם חֲלוֹם נְחמָד, חלום משיב נפש נַחַלָאָה ומשַעשעַ לב נשבר ונדכה, כחלום ישני אדמת עפר, בשם ״אַלמָוֶת״ נקראהו. בחלומי והנה סרה מעל יד עבודתי, דלתות בית ספר נעלוֹת, תלמידי מפזרים ומפֹרדים ואין פעמון מצלצל מאסף לנֹדֵד; ועירי הקטנה והנכחדת מאין אדם ורֹב בהֵמָה בתוכה, נהפכה ותהי לעיר גדולה לַאלֹהים! בתי מדות והיכלים רָמִים יכללו הדרה, והמון אדם רב ישתקשקו ברחבותיה ולהם פנים מפנים שונים; זה פני חכם לו וזה פניו פני צדיק ירא אלהים; פני מליץ ומשורר, פני משטין וצורר, וקנאה מעורר; פני אוהב חכמים ונבונים, פני אוהב בצע ורודף שלמונים, פני חבר לצבעים ולגאֵיונים; פני זה כפני אחַי וקרובַי, ופני זה כפני מיודַעי ואהובַי; וכלם יחלפו אַחַד אַחד ויתחלפו חליפות וצבא רָב עמם, ואנכי עומד ומתענג בעליצותי על התמורה ההדורה הזאת ואנכי נופל על פני וקורא: ״הה ווילנא! הבי לי נא דודיך! פתחי לי אוצרות חמדתֵך ומטמוני יקרותַיִך,ִ אתענגה נא על חמדות הדריך המחדשים עדיהם נגדי חדשים לרגעים, אתעלסה באהבים בחברת משכילַיִך, סופרַיִך, חכמַיִךִ ומליצַיִך רעי!״ והנה יד נוגעת בי ותעירני, איקץ והנני פה בעירי פֹּה-נבז.

מחלום נחמד כזה הקיצותי אתמול לעת ערב ואשוב לטרדותי ולדאגותי כפעם בפעם; ואשוב לשוֹחֵחַ באַחי ורעי הרחוקים ע״י הכתָב, ואשוב לדבר שלום גם בך, אבן הנזר בין פניני ידידי, ראש הפינה ליסוד קורות לבי ובתי נפשי! אבל לפני יום הכפורים דברתי בך דברים אחדים ע״י עגלון, אף שלחתי לך חמשה רו״כ לקנות לי איזה דבר חפץ והנה עד היום עוד לא עניתני בדבר קבלת המכתב והכסף ואף לא שלחת לי את החפץ המבוקש ולא עלי הצייטונגען אשר כבר נקבצו ובאו אל תחת ידך ולא השיבותָ לי את עלי המגיד אשר בלתם לא אובה שלוח לך אחרים תחתם אשר תשמח נפשך בקראך בם דברים רבים ממני וגם שמך נזכר בם לטוב, וגם לא הודעתני את חפץ הד״ר ניימאן ותשובתו על מכתבי אשר הריצותי לו ע״י הפאסט זה כששה שבועות. ואנכי הייתי בווילנא לפַקֵח (מלבד ענינים אחרים) גם בעסקי ספרי החדש; ותהלות לאל עליון כי מצא חן בעיני משכילי עמנו ויהללוהו מאד; הצענזאר ה׳ טוגענדהאלד נתן עדותו עליו ראשונה לעיני הממשלה (אפֿיציעל) בדברי תשבחות, ואחריו ה׳ פֿין הללַני ג״כ אותי ואת ספרי בתוך הבעריכט שלו; וגם לפני שר התקופה נתן ה׳ את חני ובראשית השבוע הבא ילך ספרי למסעיו פטרבורגה והוא בכבודו ידבר עלי טוב לפני המיניסטער. והנה תראה כי בעז״ה ההתחלה טובה ומי יתן ויבַצע גם הד״ר ניימאן הבטחתו הטובה אשר הבטיח לי על פיך (כי עוד לא כבדני לבא אתי בכתובים) וידבר טוב בעדי אל אחד מן השרים העומדים בהמיניסטעריום — אולי אל הפרופסור מיכֿלינסקי! ודבר זה הגדול אלי הנני שָם בידך אחי ואל תבישני משברי. מאת ידידי הד״ר מאיר לעטעריס קבלתי תמונתו למנחה לאות אהבה. שובה לדבר אתי אחרי החרישך ימים רבים ממני ושמח בדבריך המסולאים מפז את לבב אוהבך הנחפז בעת הזאת מאד יל״ג.

 

אגרת עשרים ושתים.    🔗

.1858 Ponivesz 22 October ט״ז חשוון תרי״ט.

ידידי ורעי הזק״ן.

מכתבך בלא משלוח ע״י הפאסט ומשלוחך בלא מכתב ע״י הזדמנות קבלתי, ומאד נצטערתי בצערך באבֹד אחת מחמש אצבעותיך, היא בתך הקטנה; ואולם אחרי אשר כבר ארכו הימים מיום מותה, לא ארבה פה בדברי תנחומים פן אעיר את דאבון לבך; וגם לא ארהיב עז בנפשי לברך אותך שישיב ה' אבדתך בקרוב, כי רב לך הילדים אשר כבר חנן אלהים אותך בהמה. יגדלו ויחיו לארך ימים! והנה אתה בא עלי אחי בעקיפין כאלו רמזתי בשום רמז רמיזה באחד ממכתבי שעתי לא תתנני להריץ מכתבי אליך ולהרבות דברי בהם כאשר עד כה, והוא דבר אשר לא היה ולא נברא; ואנכי רק אמרתי כי טוב היה לנו לו היינו מודיעים איש לאחיו גם איזה דברי תורה במרוצת מכתבינו למען יהיה בהם גם איזה תועלת, אבל לא שיהיה הדבר הזה הכרחי מחייב בבטולו ביטול המכתבים. ואחרי מתי עוד ידידי תהיה פוסח על שתי הסעפים כאחד מקטני אמנה ולא תאמין בי ברעך האמתי, כי באמונה אנכי עושה אתך? ראה נא הנה אנכי מגיד לך תמיד את כל לבי הנגלות והנסתרות, לא אכסה דבר; ואתה מדי קראך את דברי תחשוב תמיד שרוח אחרת היתה אתי בדברי ושאיזה פניה יש לי ואנכי מדבר בך בתם לבבי ובנקיון רוחי כאשר ידבר איש אל רעהו באמת! מכתב הד״ר ניימאן הגיעני; ואנכי עודני מחכה בתשובתי עד בוא הידיעה מווילנא שספרי הלך לו למסעיו לפ״ב; וכבר שמעתי שיצא מווילנא אבל עוד נחסרו לי איזה דברים פרטיים ואדעם בפאסט הבאה, ואחר השבת אבוא בכתובים גם אל כבוד הד״ר. כי כבד אותי הד״ר לעטעריס בתכנית פניו למנחה, כמדומה לי שכבר הגדתי לך; אבל כי קבלתי גם מכתב אהבה וידידות מעלף בדברי חכמה ותורה מאת החכם הכללי משוש דורנו מו״ה שד׳׳ל נ׳׳י את זאת עוד לא הגדתי לך בוראי וכבר גם השיבותיו דברי טעם, ודבריו ודברי כבר נדפסים בהמגיד. — מלבד ספרי ״משלי יהודה" אשר הלך לפ״ב ואשר עוד לא נודע לי יום צאתו לאור יש בלבבי להוציא בחֹרף הזה ספר אחר כולל ״לירישע געדיכֿטע" מן המובחרים שבשירי, אם יהיה ה׳ בעזרי… וכו׳. אצלנו בפאניוועז מפליאה החלי רע מכותיה זה כשני שבועות ועוד לא השיבה חרבה לנדנה. ה' ישמרנו אותנו ואת בני ביתנו מכל חלי רע ופגע רע וישמחנו איש בטובת רעהו; ואתה ברך את רעיתך בשמי ושני בניך ושתי בנותיך הנמצאות וחושה לשמחני בדבריך הנעימים ואולי תמצא עתה את הספר ״עזאפ׳ס פֿאבעלן״ אשר כבר בקשתי ממך פעמים רבות, ודע שההעתקה האשכנזית ממנה הוציאה אור מדפיס אחד בלייפציג ושמו euchnizT ואם לא תמצאנה אצל Deubner בקשה אצל מו״ס אחרים אולי תמצאנה כי נחוץ הוא לי; וכן אולי תמצא לי לשאול, או גם לקנות אם איננו ביוקר רב, הספר ״איזראעליטישער מוזענאלמאנאך" להרב דהעבֿינגען, שלההו לי ע״י הזדמנות ראשונה. שכחתי לבשר לך בשורה טובה כי הד״ר שטיינשניידער יחרפני בהמזכיר שלו בנומער האחרון על אשר הטחתי דברים כנגדו בהמגיד; כן הודיעוני מחוץ לגבול , ועוד לא ראיתי הנומער ההוא מן המזכיר. ובזה כלו דברי ידידך יל״ג.

 

אגרת עשרים ושלש.    🔗

[להנ״ל] בעז״ה מוש״ק י״א טבת 6 דעצעמבער 1858 פאניוועז. תרי״ט.

שלום לך רעי כאח לי!

את מכתבך היקר כתוב ביום ט׳ כסלו קבלתי ביום ט' טבת ועלי הצייטונגען אשר נלוו אליו; והנה אֵחר מכתבך חדש ימים בדרך ועל כן גם אֵחרה תשובתי לבוא; והנני תמה ראשונה על אמרך כי בושש מכתבי אל הרב הד״ר לבוא ואני כתבתי אליו עוד ביום ב' כסליו תשובה על מכתבו והפקדתי טובי בידו, האם לא בא אליו המכתב ההוא ויאבד בידי הפאסט? תודיעני בטובך על אדות זאת, גם אם כתב הד״ר אל זייבערלינג כפי הבטחתו אם לא; והנני מודיעך כי כבר יצא משפט ספרי בפטרבורג לזכות וכי בשבוע העבר נתכבדתי במכתב מלא תהלה מאת האדון הפראפעססאר כֿוואלסאהן אשר כתבתי אליו ובקשתיו כי ישים עינו לטוב על ספרי ויענני כי אף כי לא יכלו לקבל את ספרי כספר למודים בבית הספר, מטעמים שונים, בכל זאת הללוהו אל המיניסטער ויבקשו לתמוך ידי בהוצאות הדפוס, ובקרוב אדע פשר דבר. ובסוף דבריו עוד הואיל האיש הנכבד הזה בטובו ליעצני עצות מרחוק איזה הדרך אבחר לעטי, ואיזה ספרים אכתוב למען יוכל אז לעשות יותר בשבילי ותודיע זאת ג״כ להד״ר ניימאן, כי מצאתי את מבוקשי לחצאין, יען כי היה לבבו גם הוא טוב עמדי ואקוה כי במשך החדש הזה ישוב ספרי מפ׳׳ב ואדע סך כסף העזר הנתן לי, ולא ימשכו הימים אחרי כן ושלחתים לבית הדפוס. — אחרי הבשורה הטובה הזאת עוד בשורה בפי אליך ידידי, והיא כי ביום שלפני ערב חנוכה המליטה אשתי בת ותקרא שמה נחמה (מה יהיה שמה בשפת אשכנז?) — והנה כעת שתי בנות לי ובן אין! דור בא ודור הולך! ביום ב׳ דר״ח טבת מת אבי (חמותי) [חותנתי] הישיש הנכבד ר' תנחום ארינשטאם אשר ידעתו פנים אל פנים והוא גם אבי דודותי ממ״ע שטערן ודיללאן כפי אשר ידעת. ידידנו דיללאן אשר היה אופראווליאיושצי באקציז, לא יהיה עוד; כי אדונים חדשים בעלו את האָטקופ ויבאו אנשים אחרים לרגליהם ועוד לא ידע מה יעשה השם בו לאחר ראשית שנת 1859, והנה תחתיו שב סאלאווייציג על כנו כמשפט הראשון אשר היה אופראווליאיושצי ודיללאן קבל בין כה וכה כשבע מאות רו״כ חלק ירושתו בנחלת אבות אשתו. ״אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה ריוח״ (ב״ר פ' ל״ה). והנה אחרי הודיעי אותך את כל זאת אשובה לדבר בך על אודותיך ואומרה: כי על עמלי להעיר ולעורר את רוחך הנרדמה ועל קראי אותך קבל עם לצאת לעזרת שפת עמנו בסופרים, אל תגער בי כי לא יחר לי, ואל תודני כי לא לרצון יהיה לי; כי לא זה ישעי ולא זה חפצי, כי אם להצמיח מוצא דשא וכל פרחי חמד על ערוגות לבבך, להועיל לעמנו ולשפתנו, לעשות לך שם תפארת, ולהציל גם את גוך ובשרך מדאגותיו ומצוקותיו אשר סביב שתו עליו בירכתי ביתך; כי אם תָחֵל להָחֵם את לבך הקר באש תאות כבוד סופרים, ראה תראה כי יבראו לך שמים חרשים וארץ חדשה, כי תחיה חיי רוח על הארץ ואם יהיה מבול מצוקות ורעות ח״ו סביבך תמצא נפשך מרגיע לכף רגלה על ענפי עץ הדעת. חי אני! רעי כאח לי! כי גם צרות לבני הגדילו בימים האחרונים האלה, אשר אבד הוני בענין רע, והוצאות ביתי הולכות ורבות והכנסותי מעטות, ואמי האלמנה אשר בווילנא וילדיה מסובלים עלי כי אין להם אחר, וכחות בשרי הולכות הלוך וחסר, ובכל זאת לא אתן למוט רגלי רוחי וקרא בזה גם את השיר-זהב אשר כתבתי בו את דברי אלה אליך ; עשה אפוא גם אתה כזאת רעי והנצל, כי גם חיי רוח גם חיי בשרים יהיה לך מזה: והנני נותן לפניך היום עבודה אחת קטנה אשר בלי הוצאות רבות בכסף ובזמן תוכל למלאתה, ואקוה כי תשא לך פרי תנובה: קח נא את הספר:

Acht Jahre in Asien und Afrika von J. J. Benjamin, Hannover 1858 והעתיקהו כדמותו וכצלמו לשפה עבר. הנה הספר הזה מקובל על כל קוראיו, וגם אנכי קראתי תוצאות אחדות ממנו וימצא חן בעיני; ואתה בחלקת לשונך תיטיב להעתיקו לשפת עם למען אשר ירוץ כל קורא בו, וככלות מלאכתך תוכל אם תחפץ להציגו לפני הממשלה, כמעשי אני, ויצאה לעזרך בהוצאות הדפוס; או כי מכור תמכרנו להמדפיס, כמעשי ידידנו שולמאן, והדפיסו. ואנכי בכל יכלתי הנני נכון לעזרך בכל מה דאפשר רק חזק ואמץ; והודיעני דבר אם תעשה זאת, כי הדבר הזה צריך להעשות במהרה, יען כי הספר נדרש ופן ימצאו עליו מעתיקים אחרים; והיה כי תקנה את הספר ותקרא בו ושמת אל לבך להעתיקו אז אודיע חיש מהרה בהמגיד ובשאר הצייטונגן כי הנך מעתיק אה הספר המהולל ההוא למען רפות ידי מעתיקים אחרים ולבי אומר לי כי אם תעשה זאת תרויח כסף הרבה, כי הספר הלזה יקנוהו בני עמנו בכל ארצנו. ורק אל תתנהל בעצלתים במעשיך עם היאזעפוס אשר בא אחר ויקדמך. ודי בזה. בהמוזענאלמאנאך אין לי עוד חפץ! משלי עזאפ תשלח לי בלשון יון אם איננו יקר מאד. עוד זאת אבקשך: הנה זה ירחים רבים אשר כתבתי לידידנו לה' וואונדערבאר במיטוי ושלחתי לו 2 רו״כ במחיר ספריו אשר כבדני בם, ומן אז והלאה לא קבלתי דבר ממנו, והנני דואג פן אבד מכתבי עם הכסף בדרך; והנה מלבד אשר לא אתענג על דבריו הנעימים עוד יוכל הוא מבלי דעת לשאת עלי עון כי עכבתי את תשלומיו. והנה אולי תוכל לעשות בחכמתך להודע אם קבל מכתבי עם ב' רו״כ אשר שלחתי לו ע״י פאסט ביום ד׳ כ״ו תמוז שנת תרי״ח (26 יוני 1858) מבלי אשר ידע הוא כי אנכי הוא השואל והודעתני. והנה תיטיב להודיעני מה טיבו של האיש מענדעלסאהן, אשר הוא משוחֵחַ אלי זה פעמים במכתבך (ובשתי הפעמים דבריו, המה דברים של מה בכך) ואתה לא דברת אלי על אודותיו דבר. והיה שלום וברכה אתה וכל אשר לך ברכת אוהבך בכל לבו יל״ג.

איך גריססע הערצליכֿסט מיינע געעהרטע פֿריינדין, מאַדאַמע קאפלאן זאמט איהרען ליעבען קינדערן! איהרע מיהע פֿיר מיך , טהייערע פֿריינדין! ויאר דאס מאל זא גראסס, דאס איך קאם צו דאנקען וואגע. איך גלויבע עס ווירד אַם פאססענדסטען היער זיין די פֿערזיכֿערונג, דאסס איך פֿאָן נון אן זי מיט דער גלייכֿען ערמידענדען אויפֿטראגען מאֶגליכסט פֿערשאנען ווערדע. מיינע פֿרויא מיט ביידען טאֶכטערליין (דאס צווייטע קוים 3 וואכען אלט) עמפפֿעהלען זיך איהנען בעסטענס. איך וואגע אויך מיין אנדענקען אין אירר געדעכטניס צוריק.

P.S. אחי קאפלאן! אל תעצר לי לחתום על הצייטונגען גם לשנת 59 בקרוב אשיב את כסף החתומים לדייבנער לידו ממש יען כי דבר לי אליו גם זולת זאת. — מאשר נשאר מכתבך בידי ימים אחדים, הנני שולח לך גם ארבעה רו״כ [ב]עבור המו״ס דייבנער, שנים ממני ושנים מידידנו סירקין המברך אותך וחושך אמריו אליך מאין עת פנויה לפעם אחרת; ואתה בטובך תשיב את שני מכתבינו הרצופים בזה עם הכסף לדייבנער ותבקשו כי יסלח לנו על כי שלחנום אליו ערומים, יען כי יראנו פן יפשטנו הפאסט מייסטער ערֻמים. אף בל תֹחֶר להשיב לי את הצייטונגען אשר לי תחת ידך, והיה שלום וזכור באהבה את אוהבך הנ״ל.

 

אגרת עשרים וארבע.    🔗

[להנ"ל]

ב“ה מוש”ק פ' שמות. י“ט טבת תרי”ט. פאניוועז.

שלום עד אין קץ לך מחמד לבי!

בפאסט העברה שלחתי לך מכתב בצרוף ד' רו"כ. ובלתי ספק כבר קבלתו וקראתו. ועליו אין לי להוסיף; והנני שולח לך עלי המגיד מן נו' 31 עד 43 ועד בכלל. והנומערן אשר כבר קראת החסרתי, והמה בכלל 9 נומערן עם 2 הוספות. ואל נא תעכבם אצלך זמן רב כמו בפעם שלפני זה, כי לולא זאת לא אוכל שלוח לך העלים הנותרים. והסבה לאשר עָלַי מגֹאָלים, יען כי אני מקֹצר יד להחזיק את המגיד על חשבוני לבד, ספחתי אלי שלשה שותפים הלוקחים את העלים מידי לקראם, וחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. וכה ילך מחיל אל חיל עד כי בשובו אלי לא אכירהו כי בשחת יטבלוהו ותעבו שלמותיו. היה שלום וברכה אתה ואשתך וכל צאצאיך כברכת אחיך אוהבך

דן גבריאל.

 

אגרת עשרים וחמש.    🔗

ב“ה יום ד' ו' אד”ר תרי"ט פאניוועז (28 יאנואר 1859).

השלום אתה מחמדי ואהובי, יושב בסתר לבבי, זאב וואלף הכהן נ"י!?

תמול באני מכתבך בצירוף עלי הצייטונגען והספרים, והיום אמהר להשיבך מלים כאשר עם לבבי; כי חמֻדות אתה לי ודבריך חיי רוחי, וכל עוד אשר אמהר כתוב אליך הלא תקדם ותבוא תשובתך אלי; ואנכי – שעשֻׁעַי את רעי המה ינחמו את נפשי בעת צרה ויוסיפו לי ענג וטובה ביום טוב. לא רעב אנכי לזהב ולא צמא ליקר וכבוד, כי אם לשמוע דבר ה‘, דברי רעי הנאמנים; אחבקך אשקך ואודך בכל לבי על אשר שמעת לעצתי ותקח לך מועד להעתיק את הספר אשר יעצתיך ורק התחרה להחיש את המלאכה ולעשותה טובה ושלמה מכל צדדיה, כי אם כי רק מלאכה ולא חכמה היא כדבריך, בכל זאת סמוך לבי בטוח בה’ כי תעמיד לך רֶוַח ותעש פרי תנובה, כי הספר יהיה מרוצה לעם הקוראים וזה ישע כל מחבר. ואם תסיר המכשול הזה, היא ההתחלה הקשה מדרכך, או תמצא לך מנפשך עבודות רבות אחרות אשר תעשינה לך שם ותהלה בארץ כאשר לך יָאָתה. ואל תפן אל דברי המבקרים המדברים קשות בר' בנימין זה, כי כמוהם רבו גם הממליצים בעדו ואומרים כי כל דבריו אמת וצדק; וגם פהיליפזאן לא יֵבוש מהביא מספרו תוצאות רבות בעלי העתים אשר לו. ואם תקרא את שמך על הספר או לא, עוד נועצה בזה, אבל אם נגמור אֹמר שתעלים שמך, הלא לא אוכל להשלים חפצי להודיע תיכף אחר התחלת המלאכה, בעלי העתים כי ספר ר“ב השני נעתק לל”ע; והדבר הזה היה נחוץ מאד לרפות ידי איזה קאנקורענט באם שימצא, והזהירות היתרה הזאת איננה נפרזה, והא לך מופת על זה: הזכרת במכתבך אלי את העתקתך של פלאוויוס וכי תחפוץ להוציאו אור. והנני מסגיר לתכלית זאת, פה מכתב אשר קבלתי מידידנו רק“ש בשבוע הזה, ממנו תראה כי כבר קדמך הוא וכי גם בטרם בוא מכתבך אלי כתבתי אליו שהעתקת הפלאוויוס ערוכה גם אצלך לדפוס, מלבד מה שגם הד”ר לעטטעריס הוציא חוברת אחת מתולדות ימי פלאוויוס, ויותר לא ידעתי. ובכל זאת, שים עין על דברי שולמאן אולי יישר בעיניך להוציא גם אתה את העתקתך. – קראת מלא אחרי המבקרים הקוראים איש את אחיו למהלֻמות ולריבות שפה, והיא צרעת נוֹשָנָת בכל דור ודור, כי במקום שיש חכמה יש קנאת סופרים, ולא כדעתך שרק בדור הזה פשה הנגע ורק בקירות בית ישראל. השכחת את מריבת חכמי פרובינצה בהצותם על ספרי אדוננו הרמב“ם ז”ל; את השנאה הכבושה במכתבו של ר' יהודה אלפאכר להרד“ק ז”ל המתחיל במלות “יגער בך השטן, דוד הוא הקטן”, ואת המחלקת הנמשכה מזה בימי הרשב“א והרמב”ן זצ“ל? והמחלקת והרדיפות של רנה”ו והשטנה נגד הרמבמ“ן בהתחילו להוציא אור את כתב עתו קהלת מוסר ועוד ועוד!! כללו של דבר שבכל דור ודור יש מחלוקות רבות בין חכמי הזמן אשר רק מעוטן לשם שמים, ובכל זאת לא יועם הזהב ולא ישנא הכתם הטוב; רוח עברה ותגרש את חשרת העבים, והמשכילים יזהירו ככוכבים. צר לי, רק לי, שהכנסתי גם אנכי את ראשי בין הררים גדולים אלה הנטחנים זה בזה; אבל אנכי חפצתי להלחם בעד משכילי ארצי אשר חכמי עבר הגבול יבזום כנערים נעורים; ופעמים יצאתי לקרב בעדם, והמה יעמדו מרחוק ויטשוני בדד כאשר עשה רק”ש, אשר כמעט רק בעבורו ולהציל כבודו ערכתי מלחמה את הד“ר ש”ש, והוא שנה טעמו בהקדמתו למסתרי פאריז ח“ג, החניף את מבקריו בחלקלקות והשתחוה על כפות רגלי כל מנאציו. – ואת אשר הלינות עלי בקול רעש גדול, על אשר קראתי לעוזב ה' מכֻבָד, במכתבי הכתוב אליך; הנה לא אזכור ולא אדע על מה תסֻבִינה שמה דלתות אמרי, אך זאת ידעתי שלא על דבר אמונתו והגלות לבו בעניני הדת דברתי שמה, בלתי אם רק על פי מקומו הגבוה אשר הוא עומד עליו, ובידו לעשות עם אנוש כערכו טובה רבה וכן להיפך; וגם ידיעותיו וחכמתו רבו למעלה כאשר נוכחתי למראה עיני מספרו “איבער דיא סאביער אונד דען סאבעאיזמוס”; ועל אשר נטש תורת אמו ואמונת אבותיו, המשפט לאלהים הוא ולא לנו; ואין זה דומה לאיש יהודי המתאמץ להפיץ דעות הכפירה והשחתת המדות בין זולתו; ועל כל אלה הן לא כתבתי דברי שמה לדפוס כי אם במכתב רעים, אשר תוכל לצור אותו על פי צלוחית של פלייטון, ובהבל בא ובחשך ילך, ומה כל החרדה הגדולה הזאת? ובכל זאת אבקשך ואשביעך שלא תכחד ממני את הדבר האחר אשר אמרת להעירני עליו, ואנכי אגיד לך אז את כל לבי, לא אכסה פשעי. – החרפה אשר נשא עלי ש”ש קטנה היא ונקלה; קראַני “אבסקורער קאררעספאנדענט” אשר הוראתו באמת “איש בלתי מפורסם” ודומה בהוראתו למלת חשֻׁכִים העברי (וטעות גדול טעה המגיד בהעתיקו אותו “בוזה חכמה ושונא דעת” שהוא תרגום מלת אבסקוראנט ולא אבסקור, ובזה צדק ממנו ש"ש בהמזכיר 5No) והוא שם היאות לי באמת, האחת מפאת שמי הנסתר החתום על מאמרי ההוא, והשנית כי גם שמי האמתי איננו מפורסם ונודע ומה גם לעֻמת הד“ר ש”ש. וכמדומה לי שבנומר 5 שב ש"ש וידבר עלי טובות ויאמר “שדעתו על דבר מחבר המאמר (כמדומה לי שיכוֵן על מאמרי דשו"א, אבל לא יכולתי עוד לעיין היטב יען כי המזכיר עודנו בידי סירקין) היא בלתי נכונה ונחם הוא עליה; ועוד ששמע מווילנא שהמחבר הנ”ל הוא איש נכבד ונאמן רוח.¹ בין כה וכה אין בדבריו אלה גדופים וחרפות עלי, עד שאמרת אתה, כי אפפוני אבני אלגביש וגחלי אש בוערים, משלכים בזעף אף ובחמה שפוכה!

ד. היה לאופראווליאיושצי בשוילען; וכבר נשמע כי גם מן המצב הזה יהָרֵס וישאר רק רעוויזאר; אבל בין כה וכה ימצא חית ידו. את שם בתי כתבתי בהמאַטריקען בלשון רוססיאнаталiя –,²наташа דייטש Nanny. על דבר ספרי משלי יהודה לא ידעתי עוד כל חדש, כי לא קבלתי שום תשובה מפ"ב מלבד אותה אשר כבר הגדתי לך. אם בכל זאת לא תאמר נואש מהוציא את העתקתך פֿלאוויוס לאור תוכל לשלחה אלי ואשימה עיני עליה. תודה רב לך על שלחך אלי את העזאפ הנחוץ לי מאד; עד כמה מגיעה יד ידיעתי בלשון יָוָן כבר הגדתי לך במכתבי האחרון; אפס מדוע לא הודעתי את מחיר הספר? על העלה הראשון כתוב בעט עופרת 30 וכפי הנראה הוא 30 קאפ' יען על עבר העלה ההוא ביתה כתוב

Aesopicae fabulae 7½ Ngi שהוא ½22 קאפ'. ועל כן הנני מליט בזה רו“כ אחד ולקחת חצי הרו”כ המגיע לך ומהנשאר תשלם בעד העזאפ. אל נא תתן דמי לדייבנער עד אשר ימלא את חסרוני בעלה 47 מן הפֿאלקסבלאטט; ואנכי בקשתיו כי יביא לי משלוח אחד השמור [ב]עבורי בוויען ביד שטיינאקער על שמי ומי יודע אם עשה זאת אם לא כי לא ענני; והיום אני וסירקין כותבים אליו. אל נא תשכח מהשיב לי ע"י מוקדם את עלי המגיד אשר לי תחת ידך, כי חפץ אני למסרם לידי (החובש)³. כמדומה לי שכבר הוצאתי את כל לבי ואין לי עוד מה לכתוב לך. היה שלום וברכה אתה וכל בני ביתך; וברך בשמי את רעיתך ואחותך הכבודות ואת כל ילדיך היקרים והחמֻדים כזהב, ופקדני לעתים מזמנות במכתביך היקרים כי אליהם תערוג נפש ידידך אוהבך כנפשו

את מכתבו של ק' שולמאן הלוט בזה תשיב לי.

יהודה ליב בר"א גארדאן.

 

אגרת עשרים ושש.    🔗

[להנ"ל]

עשרה מאמרות. ב“ה יום ד' ג' אד”ש תרי"ט פאניוועז.

ידידי יקירי אהובי חביבי, רגע לא ימוש זכרונך מלבי!

כתבתי לך ביום ה' אד“ר (והליטותי במכתבי רו"כ אחד) ולא ידעתי אם בא לידך, כי עוד לא מצאתי מענה ממך; ובכל זאת אֶכָּנס עמדך לפנים משורת הדין, כי ידעתי את קֹצר רוחך ועבודתך הקשה וכי סוף סוף תשלם את נשיי בנשך ובמרבית, ותבוא אלי במגלה עפה כתובה פנים ואחור להֵיטיב את נזקי בשתיקתך הארוכה. ואולם אנכי לא אוכל לחשות, כי דברים אחדים לי אליך הנראים כנחוצים, והמה גם אלצוני לדבר דברי אלה עליך ע”י הפאסט:

א) ספרי “משלי יהודה” שם מפ“ב ריקם; הקאמיטעט שם אותו לפני ה' זייבערלינג והוא בקרו בטוב טעם ודעת אבל כפי הנראה גם ברֹעַ לב; ותהי תשובתו כי מקומות אחדים יעשו את ספרי לבלתי הגון לבוא בבתי הספר (אף כי במקומות רבים כתוב בכתב ידו: אטליצנא! פרעקראסנא!)⁴ ולאחד ממכירי אשר דבר טוב עלי אליו, כתב כי מכתבו אֵחר לבוא אחרי אשר כבר יצא המשפט השולל מלפניו, וכי טעמו ונימוקו עמו! – והמיניסטער חרץ איפוא על פי דבריו גם את משפטו כי לא יוכל לקבל את ספרי לספר למוד בבה”ס ולא לתת לי מקודם על הוצאות הדפוס, אבל אם אתקן את ספרי בדברים הנוגעים לצענזור ואדפיסהו, אז אחרי ההדפסה לא ימָנַע מצַוֹת לקנותו בכל בתי הספר לב"י “למען העיר את רוח המחבר בעבודתו על דרך המדעים”

для поощренія трудовъ автора на ученомъ поприщь. והנך רֹאה כי האיש אשר הכית בחרפה לחיי על דברי טוב בו חפץ להיטיב עמדי וגם בא אלי בכתובים כאשר הודעתיך; והשני (הישר בעיניך) קלקל. תספר מוצא הדבר להד“ר ניימאן ותבטיחו כי בכל זאת לא תקטן תודתי לו, על חָפצו להיטיב עמדי מאשר בראשונה. על גליון מְשָׁלך הרצוף בתוך ספרי כתוב מידי ז”ב: Exellenté…

ב) בנומר 7 מן המגיד שנה שלישית מצאתי כתוב משני אחים בני שושן אשר באו מהודו לאירופה והעידו על אמתות דברים רבים הכתובים בספרו של ר"ב בעל המסעות כדברים האלה: “וכאשר שמעו כי ס' המסעות יהיה נעתק גם ללה"ק שמחו מאד והבטיחו לקבל ארבעה עשר עקסעמפ”. ולא הוגד מי המעתיק ומתי ואנה יֵצֵא לאור; ואתה לא הודעתני אם החילות את עבודתך זאת. ואולי היה באמת מן הצרך לקחת רשות בתחלה מן המחבר; ודבר זה לא עלה על לבי ועל לבך.

ג) אם עוד לא באת בכתובים עם מיכאל גארדאן על אודותי, אל תבא עוד, כי האמלל הזה תקע את עצמו במקום לא נכון לו, ויקבל עליו פקודת “קאססיר” והוא לא ידע המלאכה הזאת וגם איננו יודע למשוך בשבט סופר בשפת רוססי', ויהיו דברי הקאססע שלו יגעים וחסֵרים, ויֵאָנס לעזוב מקומו וישב תחתיו בקאוונא ימים רבים, ועתה כפי הנשמע יבוא לעירי בתור “צאסטני פאוויערענני” (מקום שפל); ולא אחפוץ לספות על מר נפשו, ומחמלתי עליו הנני סולח ונושא לו בכל אשר עשה לי.

ד) תחלה נא את פני המו"ס דייבנער (אשר זה פעמים כתבתי אליו ולא ענני –) ולא תתן דמי לו עד אשר יוציא ויביא לי המשלוח המונח אצל שטיינאקער בלייפציג [ב] עבורי על שמו. הגידה לו כי כל ההוצאות יושב [תוּשבנה] לו וגם בעד טרחתו יקוב שכרו ואֶתֵּנָה.

ה) ידידי הד"ר לעטטעריס מוציא לאור [את] כל השירים אשר כתב מימי נעוריו ועד עתה בכרך אחד ונקרא בשם “תּוֹפֵשׂ כִּנוֹר וְעוּגָב” ואותי בחר לסוכן לכל ארץ רוססי' למכור על ידי הספר הזה; אם תחפץ להיות לי מעיר ריגא לעזור בארצות ליפֿ-וקורלאנד, והיה לך מחיר לא קטן חֵלֶף עמלך.

ו) השיבה לי עלי המגיד אשר לי, וגם את עלי הצד“י והפ”ב אשר הגיעו לך עד כה, ע“י פאסט אם אין הזדמנות לפניך. גם הנומר 47 מן הפ”ב תשלים לי כי בלעדו לא אהיה חובש⁵ את כל הספר.

ז) בקרוב יצא לאור ח' רביעי מהעתקת מ"פ אשר לשולמאן ובראשו תהיה נדפסת הקדמה ממני, והוא מאמר ארוך מהפך בזכות ההעתקה ומדבר משפטים עם מבקריו ומחרפיו. –

ח) יש אתי ספרי “שירי יהודה” כולל קבוצת שירים בודדים, Lierische Gedichte ערוך לדפוס; והנני חפץ לשלחו אליך לחֹג אצלך את חג הפסח אם תבטיחני שתבדוק אותו לאור נר חכמתך ותבער ממנו כל שאור וכל חָמֵץ.

ט) תברך בשמי את רעיתך הכבודה, ואת צאצאיך הנאהבים והנעימים (ארבעה במספר?!) וגם את אחותך, אם עודנה בביתך.

י) תהיה גם אתה שלום וברכה; שָׂמֵחַ וטוב לב ביום הפורים, ובן חורין בחג הפסח זמן חֵרוּתנו ובשמחתך וטוב לבך התזכור את ידידך זוכרך לרגעים ופוקדך לבקרים את יהודה ליב גארדאן?!

 

אגרת עשרים ושבע.    🔗

[להנ"ל]

פאניוועז א' דחוה“מ פסח תרי”ט.

שלום לך אבי, איש חסדי ומטיבי, אוהבי ואהובי יושב בסתר לבבי!

קבלתי אתמול מכתבך היקר אשר בו הראיתני לדעת את אשר כבר ידעתי באר היטב, כי אוהב נאמן אתה לי וכי תדרוש טובתי בכל לבבך. והנני מודה ומשבח לך על כל הטוב אשר עשית לי עד כה ואשר עתה עושה עמדי. ובדבר אשר הודעתני הנני מוכרח לשמוע בקול שתקיף ממני ובלתי ספק אעשה ככל אשר כתב, והנה פה מקום אתי להגיד לך, כי לדעתי צריך לשוב ולהשמיט משירך הנעלה אשר בראש ספרי את הבית אשר חברת לו על פי בקשתי מן “ריח והדר שושן כו' עד בשפת זו נעמה”, יען וביען כי לא נדרשו לי להביא את ספרי לבית הספר, ולא קבלו תפלתך “מי יתן ובאו לבני בית הספר”! – “ומשליך אלה יֻתַּן על פיהם”, והרי היא תפלת שוא. וכן לא אחפץ להדפיס את מאמר לעטטעריס אלי בלשון אשכנז, המדבר גם הוא בזה האופן – ואיחל לָמוֹ עצתך. ועוד אבקש עצתך בדבר אחר והוא: הנה כתבתי משל אחד בשם “יעלת סלע והנשר” (הנהו רצוף לפניך בזה) ונחלקו בו חכמי ישראל, ה' טוגענדהאלד הזכירו לשבח, וגם חפץ להעתיקו לשפת אשכנז כי מצא חן בעיניו מאד; ורש“י פין הזכירו לגנאי ויתוה על מצחו “תיו תמות”, יען כי מתנגד הוא מעט למתנגדי הממשלה המיסדת בתי הספר, כאשר תראה בעיניך. ומידי השלישי המכריע ביניהם אשר בפ”ב מצאתי כתוב בצדו Отлично но не умѣстно כלומר “טוב מאד אבל אין כאן מקומו” – ובתוך מכתבו להמיניסטער לא הזכירו בפרט כמו שהזכיר משלים אחדים כי אם אמר בדרך כלל כי רע בעיניו את אשר הבאתי במשלים אחדים “דברים קשים כגידים לבית יעקב” – употребление Автором слишком ръзкихъ колкостей противъ Еврееъ “אלצו שארפֿע שטיכעלייען געגען דיא יודען” וכאלה נמצאו באמת בספרי, אבל כבר בערתי אחריהם. והנה לבי מפקפק במשלי זה אם הקלותי בו כבוד בית ישראל אם לא ואתה אדוני וידידי הנך יודע את האיש ואת שיחו אשר בידו יהיו עתותי ספרי, הודיעני נא דעתך ועצתך הישרה אם אוכל לקיים את משלי זה היקר בעיני, או אם אמחנו מספרי. הנני עושה חפצך ושולח לך כדמות העתקה ממה שכתבתי להמגיד ביום כ“ד אד”ר כפי שיכלתי להוציא מן ההעתקה המחוקה מאד אשר נשארה תחת ידי:

א) תוכחת מגולה…… (דברים אחדים כנגד מחרף שד“ל בנומר 6; אבל אחרי אשר כבר קדמני שד”ל בעצמו בנומר 12 בלתי ספק לא ידפיס עוד את דברי; ואֻלי יהיה זה מניעה גם להדפסת החלק הב' ממאמרי זה המשולב במקצת עם הראשון).

ב) אהבה מְסֻתָּרֶת. לשאל את פי שולמאן – לפקוד בשלום רייכערסאהן – שטיינבערג –

ממאמרי לבעה“מ נשארה תחת ידי ה עתקה מחֻקה מאד, והנני לשלוח לך כדמות העתקה ממנו ביד אחי, ואולי יבא בין כך וכך גם נדפס בהמגיד; אבל יש לי סבה להסתפק אם ידפיסנו מכל וכל מפני שהיה משולב עם מאמר אשר כבר קדמני בו שד”ל.

מן הספרים של לעטטעריס אשר אמרתי לשלוח לך לא ראיתי גם אני עוד עלה אחד בעיני, ולא עוד אלא שהפסדתי בערך עשרים רו“כ ששלמתי אני וסירקין ללעטטעריס. והספרים באו לידי משולחנו בק”ב והוא מעל בשליחותו, ויפתח את הצרור לקרוא בם, ויגנבו מן הספרים, ושאריתם נתן בידי מעבירי הגבול ומן הוא והלאה עקבותם לא נודעו. ועוד צרור אחד מונח ועומד ומוכן לי בטילזיט זה כשנה תמימה, ואין איש אשר יעבירנו את הגבול; וכבר הבטיחוני רבים ולא קיימו הבטחתם.

ואולם על אודות הבטחתו לדבר על אודותינו במכתב העתי שלו הנה כבר החל לקיים מעט מעט דברו, ובנומר 13 משנה זו דבר דברים אחדים על אודותי. ובמכתבו אלי אומר: “את ספרי רעיך אשר שלחת לי (ספרך, ס' בן פורת, הריסות בית ועוד) אשפוט משרים לעת מצוא במכתבי העתי, ודברי אמת יכון לעד”.

---

זה ימים רבים חלפו מעת קבלתי מכתבך האחרון. והנה לדאבון נפשי בשורה רעה מוצאת בפי היום: משלוח הצופה אשר כבר שלמתי לך [ב]עבורו, אבד, כי האיש אחד ממכירי אשר עשה לי הטוב לקבל התכריך מידי גרעפֿע עט אונצער הניחו בתוך תכריך סחורה, אשר התעתדה לבוא אליו, והתכריך הזה לא נודע איפה הוא. ואולם המשלוח השני “ס' מו"נ וא"א” עודנו מונח בטילזיט אשר על הגבול, וכבר הבטיחוני רבים להעבירו את הגבול ולא קיימו; כי דבר קשה הוא ומסֻכָּן מאד; ואינני יודע מתי יבוא לידי; ובחפצי היה להשיבו אחור לקאֶניגסבערג, למען ישוב משם דרך לייפציג לידך, ויראתי פן ירע בעיניך הדבר הזה.

מידי המו“ס דייבנער אשר בריגא קבלתי מכתב זה כשבועים, כתוב בו, כי כפי הנראה לו עוד לא הגיע המשלוח לליפציג, יען כי הסוכן שלו יחריש ולא יודיעהו דבר מזה. ואולם בבאו ימהר להגיעהו לידי, והנה במקום הזה כל המשלוחים בטוחים, אף כי יתמהמהו בדרך. והנה ביום ר”ח ניסן העבר שלחתי לדייבנער על אדרעססא של פראנדעל עט מייער בוויען משלוח [ב]עבורך כולל “ס' שם הגדולים” ב' חלק' וי' עקזעמפל' מספרי “אדו”ם" כמו שהרשית באחד ממכתביך. מחיר ס' שה“ג 1–50, 2fl, 30Kr. ומחיר כל ספר אדו”ם 50 קרייצר. והנה תוכל לתת ספרי בכסף ובספרים אחרים חדשים ומועילים אם יקרו לפניך; ותגיעם לידי לעת מצוא.

בכליון עינים אחכה ליום צאת ספרך במהדורא החדשה. ואנכי כבר הודעתי את צאתו בין אחדים ממכירַי בערים שונות, אשר הבטיחו להיות בעוזרי לטובתך; והנותר תעשה המודעה אשר אמרת להדפיס, ואשר תשלח לי ממנה עקז' אחדים בתוך קרייץ-קאנווערט, באופן שתשלם שמה את הפארטא, כי פה ידרשו [ב]עבורו סך עצום; ורב לי אם הבטיחוני להשיבו לידי מבלי שלחו את הצענזור ואם יישר בעיניך והליטות שם גם ס' אחד “הצופה” אשר בצפייתי צפיתי לראות פניו ולא זכיתי עד היום –

על דבֶּרְךָ בי דברים טובים נגדה נא לכל עמי כבר הודיתי לך וכן אודך גם עתה בכל לבבי (אף כי יש שם בדבריך שני תקונים קלים הא' שאינני מורה לשון עברית בבית ספרי כי אם מורה הדת כמו שכתוב בל' צרפת על מעטפת ספרי “אדו”ם", הב' שהממשלה לא מלאה בקשתי בדבר ספרי) ועוד יותר אודך אם אהיה אנכי הזכאי אשר על ידי תגלגל הזכות.

יל"ג.

 

אגרת עשרים ושמונה.    🔗

ב“ה יום א' א' תמוז תרי”ט פאניוועז.

שלום לך ידידי זאב וואלף הכהן.

ספרי אשר השיבות לי ביד יה"ס קבלתי; וגם ספרי כתב יד שב אלי ואתה לא הודעתני את משפטך עליו ולא אדע אם הדומיה תהלה או תָּהֳלָה. אודך בישר לבב על הספר “זרע ישראל” אשר הרימות לי מנחה לאזכרה. והנה שמעתי כי יש תחת ידך כל ספרי האינסטיטוט ותחפוץ למכרם, הנני נכון לקנותם מידך אם לא תרבה על מחירם אשר קבע להם פֿהיליפסאהן. אם תאות לזה תוכל לשלחם אלי על ידי הזדמנות ראשונה, ואנכי אשיב לך מכרם.

ביום החמישי העבר (כ"ח סיון) ½11 שעה כחצות היום, מֵתָה עלינו חנה אשת דיללאן, ותעזוב לארץ אחריה שבעה עוללים נטיעים בלתי מגודלים, ואיש אמלל מרבה תאניה, ומיודעים בוכים ומשפחה הומיה; וביתה ערער יתערער מאד כי נפל היסוד. היה שלום אח יקיר ורֵעַ נאמן; ברך בשמי את אשתך ואת אחותך ואת כל ילדיך; לי ולכל אשר לי שלום, ויתר דברי ביתי תוכל לשמוע אם תחפוץ מפי ידידנו המוכ"ז כי הוא ידידי כלבבי, האחד בכל עיר מושבי, תמים במעשיו ונאמן באהבתו, ואין זולתו. ידידך אוהבך בכל לבו ונפשו

יל"ג.

P.S. ברך בשמי את חברך ה' מענדעלסאהן, כי כן ברכני במכתבך אלי ביד ה' סירקין הנ"ל.

 

אגרת עשרים ותשע.    🔗

כ“ב למנחם תרי”ט.

אלהים יברך אותך ואת ביתך ידידי יקירי שאהבה נפשי מהרז"ו קאַפלאַן.

צר לי מאד כי עוד לא ערכתי אליך מלים למן היום אשר יצאתי מעירך ומביתך, וגם עתה, התדמה כי לקחתי לי מועד למלאות את מכתבי זה בדברי ידידות מפה לפה? לא, רעי, סלח לי, כי לא עת היא להשתעשע עמך באהבים, כי עוד רפו ידי וכל רפאות תעלה אין לי עוד מימי הים אשר רחצתי בהם, אך אחות אשתי הכריחתני היום לערוך דברים אליך לא דברי חן ואהבה, אך דברי רצון כי תיטיב להגיד לאחותך תחיה אשר תיטיב לקנות למענה פניני חול הנקובים בשמותם למטה, כי רבה העבודה עליה לתת מפרי כפיה מנחה לאהוב נפשה החדש, כי מאורשה היא לאיש נכבד ה' ש. מזאגער חדש.

ואלה הפנינים אשר תקנה אחותך תחיה למענה וכו' וכו'.

………………..

הראית ידידי [את] המכתב? הנהו מפלגא ולעיל דאהורמיז מפלגא ולתתא דאהורמין! וקבל איפוא את ברכתי, וגם את שמלתך אשר השאלת לי אשיב לי בקרוב ידידך

יל"ג.

 

אגרת שלשים.    🔗

[להנ"ל]

בעזה“ש מוש”ק יום ד' לחדש שמזלו בתולה, לסדר ולפרט “למען יאריך ימים הוא ובניו!”

בחדש שמזלו בתולה, ישלח האל ברכה כפולה, לידידי הנבחר מכל סגולה, ולנות ביתו היקרה והמעולה, ולמשפחתו בהדרה כלולה, והיתה היא כמנורת זהב כֻלָה, ואתה ידידי על ראשה הגֻלָה, והאומר חרבי לצוּלָה, ידשן אתכם בשמנו הטוב ויופע עליכם אורה גדולה, ואנכי במחשכי שבתי אתענג לֹנגה אורכם סלה.

הנני משיב לך בזה ידידי היקר את מכתבך הנחמד והנעים ע“י ידידנו ד. ולא אפונה כי כבר קבלת מכתבי הראשון ע”י הפאסט והנני מחכה לתשובתך עליו וביחוד בדבר הד“ר כי נחוץ הוא לי מאד! כי אתה ידעת את לבב משכילי עירנו ווילנא; טובים המה לי מאד בכל לבבם ובכל נפשם, אבל לא בכל מאדם; ידברו עלי טובות בעיני, או בעיני יודעי, או אולי גם בינם לבין עצמם אבל ביכלם להועיל לי בדבר שיש בו ממש וריוח, כדבר הזה אשר אנחנו עוסקים בו לא אֵדע אם יעמוד לבם לעשות ככל אשר הבטיחוני! ועל כן חפץ אנכי לחצוב עמודי ביתי שבעה, כי יפול האחד והיה הנשאר לפלטה ובכל זאת אולי יכבד עליך הדבר הזה אשר בקשתי כי לא תחפֹץ להכביד על הד”ר או כי תראה כי “החצים ממך והלאה” אל תפצר בו ואל תבאיש ריחי וריחך בעיניך וה' יעמיד לי רוח והצלה ממקום אחר, או כי ישלח לי עזרו מקֹדש. חפצתי לשלוח לך עוד איזה עלים מן המגיד, אבל יען כי מעטים המה חשכתי ליום אחר.

לדעתי ייטב לנו אם נסול למכתבינו דרך תושיה, ונשא ונתן בכל מכתב בדבר הלכה, למען לא נהיה כאוכלים מזבחי מתים! ומה גם כי פס החֹמר אשר נצור עליו את צורת מכתבינו, אם לא כי יהיו בינינו דברי תורה בין בחקירות ובין בביאורי מקראי קדש וכדומה לזה, איש איש ככל העולה על רוחו, ואז יהיה במכתבינו גם איזה תועלת למען יעמדו ימים רבים, וגם הזמן אשר נבלה בעריכת מכתבים לא נבלה בדברים של מה בכך. ולולא קצרה לי עתה עתי, כי בלילה אנכי כותב והמוכ"ז נחוץ, כי אז הייתי אנכי המתחיל. – תשיב לי בטובך את האוריאל אקאסטה, אם לא תחפוץ לעכבו במחיר אשר אמרתי! ודע אחי כי מן הראוי היה לעורר שוט הבקורת העזה והנוראה על הספר הזה אשר אין חפץ בו לקהל העברים בחמרו, ספור חיי איש מקצץ בנטיעות, בצורתו שפה מבולבלת, מדולדלת ומקולקלת, שפת אשכנז לבושה טלאים מבגדי ירושלים, ובתכליתו לבהל ולרפות ידי החפצים לגשת אל מקדש ההשכלה והחקירה בראותם כי שחו אל מות מעגלותיה. האין בזה חלול לשון הקדש יותר גדול מאשר במסתרי פאריז? ואנכי כבר נגעתי בקצה עטי במאמר אחד אשר יצא לאור זה בקרוב, בבקֹרתי הספר הזה. והיה אם תחפוץ לעשות (ויותר היה טוב לכתוב זאת בשפת אשכנז ולשלחה ע"י ידידנו ה' וואונדערבאר לפֿהיליפזאהן בעצמו; כי ידידי החכם לעטטעריס ישבח אותו – לא ידעתי מה היה לו?) אז תודיעני ואהיה תנא דמסייעא לך. ובזה תמו דברי בפעם הזאת ואנכי מחכה לתשובתך ולגשם נדבות פיך אשר תניף עלי, ואז אשוב לדבר בך ככל העולה על רוחי – כי שערותי ילבינו, וכחי ולֵחִי ומֹחי ינוסו ורוחי ישוב אל המקום אשר בא משם, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית אהבתי לא תמוט – אולם אחרי כן – מי זה יודע!?

ידידך אשר לבו לך דופק, עד סתימת הגולל והדופק

יל"ג.