אגרת עשרים וארבע.    🔗

[להנ"ל]

ב“ה מוש”ק פ' שמות. י“ט טבת תרי”ט. פאניוועז.

שלום עד אין קץ לך מחמד לבי!

בפאסט העברה שלחתי לך מכתב בצרוף ד' רו"כ. ובלתי ספק כבר קבלתו וקראתו. ועליו אין לי להוסיף; והנני שולח לך עלי המגיד מן נו' 31 עד 43 ועד בכלל. והנומערן אשר כבר קראת החסרתי, והמה בכלל 9 נומערן עם 2 הוספות. ואל נא תעכבם אצלך זמן רב כמו בפעם שלפני זה, כי לולא זאת לא אוכל שלוח לך העלים הנותרים. והסבה לאשר עָלַי מגֹאָלים, יען כי אני מקֹצר יד להחזיק את המגיד על חשבוני לבד, ספחתי אלי שלשה שותפים הלוקחים את העלים מידי לקראם, וחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. וכה ילך מחיל אל חיל עד כי בשובו אלי לא אכירהו כי בשחת יטבלוהו ותעבו שלמותיו. היה שלום וברכה אתה ואשתך וכל צאצאיך כברכת אחיך אוהבך

דן גבריאל.

 

אגרת עשרים וחמש.    🔗

ב“ה יום ד' ו' אד”ר תרי"ט פאניוועז (28 יאנואר 1859).

השלום אתה מחמדי ואהובי, יושב בסתר לבבי, זאב וואלף הכהן נ"י!?

תמול באני מכתבך בצירוף עלי הצייטונגען והספרים, והיום אמהר להשיבך מלים כאשר עם לבבי; כי חמֻדות אתה לי ודבריך חיי רוחי, וכל עוד אשר אמהר כתוב אליך הלא תקדם ותבוא תשובתך אלי; ואנכי – שעשֻׁעַי את רעי המה ינחמו את נפשי בעת צרה ויוסיפו לי ענג וטובה ביום טוב. לא רעב אנכי לזהב ולא צמא ליקר וכבוד, כי אם לשמוע דבר ה‘, דברי רעי הנאמנים; אחבקך אשקך ואודך בכל לבי על אשר שמעת לעצתי ותקח לך מועד להעתיק את הספר אשר יעצתיך ורק התחרה להחיש את המלאכה ולעשותה טובה ושלמה מכל צדדיה, כי אם כי רק מלאכה ולא חכמה היא כדבריך, בכל זאת סמוך לבי בטוח בה’ כי תעמיד לך רֶוַח ותעש פרי תנובה, כי הספר יהיה מרוצה לעם הקוראים וזה ישע כל מחבר. ואם תסיר המכשול הזה, היא ההתחלה הקשה מדרכך, או תמצא לך מנפשך עבודות רבות אחרות אשר תעשינה לך שם ותהלה בארץ כאשר לך יָאָתה. ואל תפן אל דברי המבקרים המדברים קשות בר' בנימין זה, כי כמוהם רבו גם הממליצים בעדו ואומרים כי כל דבריו אמת וצדק; וגם פהיליפזאן לא יֵבוש מהביא מספרו תוצאות רבות בעלי העתים אשר לו. ואם תקרא את שמך על הספר או לא, עוד נועצה בזה, אבל אם נגמור אֹמר שתעלים שמך, הלא לא אוכל להשלים חפצי להודיע תיכף אחר התחלת המלאכה, בעלי העתים כי ספר ר“ב השני נעתק לל”ע; והדבר הזה היה נחוץ מאד לרפות ידי איזה קאנקורענט באם שימצא, והזהירות היתרה הזאת איננה נפרזה, והא לך מופת על זה: הזכרת במכתבך אלי את העתקתך של פלאוויוס וכי תחפוץ להוציאו אור. והנני מסגיר לתכלית זאת, פה מכתב אשר קבלתי מידידנו רק“ש בשבוע הזה, ממנו תראה כי כבר קדמך הוא וכי גם בטרם בוא מכתבך אלי כתבתי אליו שהעתקת הפלאוויוס ערוכה גם אצלך לדפוס, מלבד מה שגם הד”ר לעטטעריס הוציא חוברת אחת מתולדות ימי פלאוויוס, ויותר לא ידעתי. ובכל זאת, שים עין על דברי שולמאן אולי יישר בעיניך להוציא גם אתה את העתקתך. – קראת מלא אחרי המבקרים הקוראים איש את אחיו למהלֻמות ולריבות שפה, והיא צרעת נוֹשָנָת בכל דור ודור, כי במקום שיש חכמה יש קנאת סופרים, ולא כדעתך שרק בדור הזה פשה הנגע ורק בקירות בית ישראל. השכחת את מריבת חכמי פרובינצה בהצותם על ספרי אדוננו הרמב“ם ז”ל; את השנאה הכבושה במכתבו של ר' יהודה אלפאכר להרד“ק ז”ל המתחיל במלות “יגער בך השטן, דוד הוא הקטן”, ואת המחלקת הנמשכה מזה בימי הרשב“א והרמב”ן זצ“ל? והמחלקת והרדיפות של רנה”ו והשטנה נגד הרמבמ“ן בהתחילו להוציא אור את כתב עתו קהלת מוסר ועוד ועוד!! כללו של דבר שבכל דור ודור יש מחלוקות רבות בין חכמי הזמן אשר רק מעוטן לשם שמים, ובכל זאת לא יועם הזהב ולא ישנא הכתם הטוב; רוח עברה ותגרש את חשרת העבים, והמשכילים יזהירו ככוכבים. צר לי, רק לי, שהכנסתי גם אנכי את ראשי בין הררים גדולים אלה הנטחנים זה בזה; אבל אנכי חפצתי להלחם בעד משכילי ארצי אשר חכמי עבר הגבול יבזום כנערים נעורים; ופעמים יצאתי לקרב בעדם, והמה יעמדו מרחוק ויטשוני בדד כאשר עשה רק”ש, אשר כמעט רק בעבורו ולהציל כבודו ערכתי מלחמה את הד“ר ש”ש, והוא שנה טעמו בהקדמתו למסתרי פאריז ח“ג, החניף את מבקריו בחלקלקות והשתחוה על כפות רגלי כל מנאציו. – ואת אשר הלינות עלי בקול רעש גדול, על אשר קראתי לעוזב ה' מכֻבָד, במכתבי הכתוב אליך; הנה לא אזכור ולא אדע על מה תסֻבִינה שמה דלתות אמרי, אך זאת ידעתי שלא על דבר אמונתו והגלות לבו בעניני הדת דברתי שמה, בלתי אם רק על פי מקומו הגבוה אשר הוא עומד עליו, ובידו לעשות עם אנוש כערכו טובה רבה וכן להיפך; וגם ידיעותיו וחכמתו רבו למעלה כאשר נוכחתי למראה עיני מספרו “איבער דיא סאביער אונד דען סאבעאיזמוס”; ועל אשר נטש תורת אמו ואמונת אבותיו, המשפט לאלהים הוא ולא לנו; ואין זה דומה לאיש יהודי המתאמץ להפיץ דעות הכפירה והשחתת המדות בין זולתו; ועל כל אלה הן לא כתבתי דברי שמה לדפוס כי אם במכתב רעים, אשר תוכל לצור אותו על פי צלוחית של פלייטון, ובהבל בא ובחשך ילך, ומה כל החרדה הגדולה הזאת? ובכל זאת אבקשך ואשביעך שלא תכחד ממני את הדבר האחר אשר אמרת להעירני עליו, ואנכי אגיד לך אז את כל לבי, לא אכסה פשעי. – החרפה אשר נשא עלי ש”ש קטנה היא ונקלה; קראַני “אבסקורער קאררעספאנדענט” אשר הוראתו באמת “איש בלתי מפורסם” ודומה בהוראתו למלת חשֻׁכִים העברי (וטעות גדול טעה המגיד בהעתיקו אותו “בוזה חכמה ושונא דעת” שהוא תרגום מלת אבסקוראנט ולא אבסקור, ובזה צדק ממנו ש"ש בהמזכיר 5No) והוא שם היאות לי באמת, האחת מפאת שמי הנסתר החתום על מאמרי ההוא, והשנית כי גם שמי האמתי איננו מפורסם ונודע ומה גם לעֻמת הד“ר ש”ש. וכמדומה לי שבנומר 5 שב ש"ש וידבר עלי טובות ויאמר “שדעתו על דבר מחבר המאמר (כמדומה לי שיכוֵן על מאמרי דשו"א, אבל לא יכולתי עוד לעיין היטב יען כי המזכיר עודנו בידי סירקין) היא בלתי נכונה ונחם הוא עליה; ועוד ששמע מווילנא שהמחבר הנ”ל הוא איש נכבד ונאמן רוח.¹ בין כה וכה אין בדבריו אלה גדופים וחרפות עלי, עד שאמרת אתה, כי אפפוני אבני אלגביש וגחלי אש בוערים, משלכים בזעף אף ובחמה שפוכה!

ד. היה לאופראווליאיושצי בשוילען; וכבר נשמע כי גם מן המצב הזה יהָרֵס וישאר רק רעוויזאר; אבל בין כה וכה ימצא חית ידו. את שם בתי כתבתי בהמאַטריקען בלשון רוססיאнаталiя –,²наташа דייטש Nanny. על דבר ספרי משלי יהודה לא ידעתי עוד כל חדש, כי לא קבלתי שום תשובה מפ"ב מלבד אותה אשר כבר הגדתי לך. אם בכל זאת לא תאמר נואש מהוציא את העתקתך פֿלאוויוס לאור תוכל לשלחה אלי ואשימה עיני עליה. תודה רב לך על שלחך אלי את העזאפ הנחוץ לי מאד; עד כמה מגיעה יד ידיעתי בלשון יָוָן כבר הגדתי לך במכתבי האחרון; אפס מדוע לא הודעתי את מחיר הספר? על העלה הראשון כתוב בעט עופרת 30 וכפי הנראה הוא 30 קאפ' יען על עבר העלה ההוא ביתה כתוב

Aesopicae fabulae 7½ Ngi שהוא ½22 קאפ'. ועל כן הנני מליט בזה רו“כ אחד ולקחת חצי הרו”כ המגיע לך ומהנשאר תשלם בעד העזאפ. אל נא תתן דמי לדייבנער עד אשר ימלא את חסרוני בעלה 47 מן הפֿאלקסבלאטט; ואנכי בקשתיו כי יביא לי משלוח אחד השמור [ב]עבורי בוויען ביד שטיינאקער על שמי ומי יודע אם עשה זאת אם לא כי לא ענני; והיום אני וסירקין כותבים אליו. אל נא תשכח מהשיב לי ע"י מוקדם את עלי המגיד אשר לי תחת ידך, כי חפץ אני למסרם לידי (החובש)³. כמדומה לי שכבר הוצאתי את כל לבי ואין לי עוד מה לכתוב לך. היה שלום וברכה אתה וכל בני ביתך; וברך בשמי את רעיתך ואחותך הכבודות ואת כל ילדיך היקרים והחמֻדים כזהב, ופקדני לעתים מזמנות במכתביך היקרים כי אליהם תערוג נפש ידידך אוהבך כנפשו

את מכתבו של ק' שולמאן הלוט בזה תשיב לי.

יהודה ליב בר"א גארדאן.

 

אגרת עשרים ושש.    🔗

[להנ"ל]

עשרה מאמרות. ב“ה יום ד' ג' אד”ש תרי"ט פאניוועז.

ידידי יקירי אהובי חביבי, רגע לא ימוש זכרונך מלבי!

כתבתי לך ביום ה' אד“ר (והליטותי במכתבי רו"כ אחד) ולא ידעתי אם בא לידך, כי עוד לא מצאתי מענה ממך; ובכל זאת אֶכָּנס עמדך לפנים משורת הדין, כי ידעתי את קֹצר רוחך ועבודתך הקשה וכי סוף סוף תשלם את נשיי בנשך ובמרבית, ותבוא אלי במגלה עפה כתובה פנים ואחור להֵיטיב את נזקי בשתיקתך הארוכה. ואולם אנכי לא אוכל לחשות, כי דברים אחדים לי אליך הנראים כנחוצים, והמה גם אלצוני לדבר דברי אלה עליך ע”י הפאסט:

א) ספרי “משלי יהודה” שם מפ“ב ריקם; הקאמיטעט שם אותו לפני ה' זייבערלינג והוא בקרו בטוב טעם ודעת אבל כפי הנראה גם ברֹעַ לב; ותהי תשובתו כי מקומות אחדים יעשו את ספרי לבלתי הגון לבוא בבתי הספר (אף כי במקומות רבים כתוב בכתב ידו: אטליצנא! פרעקראסנא!)⁴ ולאחד ממכירי אשר דבר טוב עלי אליו, כתב כי מכתבו אֵחר לבוא אחרי אשר כבר יצא המשפט השולל מלפניו, וכי טעמו ונימוקו עמו! – והמיניסטער חרץ איפוא על פי דבריו גם את משפטו כי לא יוכל לקבל את ספרי לספר למוד בבה”ס ולא לתת לי מקודם על הוצאות הדפוס, אבל אם אתקן את ספרי בדברים הנוגעים לצענזור ואדפיסהו, אז אחרי ההדפסה לא ימָנַע מצַוֹת לקנותו בכל בתי הספר לב"י “למען העיר את רוח המחבר בעבודתו על דרך המדעים”

для поощренія трудовъ автора на ученомъ поприщь. והנך רֹאה כי האיש אשר הכית בחרפה לחיי על דברי טוב בו חפץ להיטיב עמדי וגם בא אלי בכתובים כאשר הודעתיך; והשני (הישר בעיניך) קלקל. תספר מוצא הדבר להד“ר ניימאן ותבטיחו כי בכל זאת לא תקטן תודתי לו, על חָפצו להיטיב עמדי מאשר בראשונה. על גליון מְשָׁלך הרצוף בתוך ספרי כתוב מידי ז”ב: Exellenté…

ב) בנומר 7 מן המגיד שנה שלישית מצאתי כתוב משני אחים בני שושן אשר באו מהודו לאירופה והעידו על אמתות דברים רבים הכתובים בספרו של ר"ב בעל המסעות כדברים האלה: “וכאשר שמעו כי ס' המסעות יהיה נעתק גם ללה"ק שמחו מאד והבטיחו לקבל ארבעה עשר עקסעמפ”. ולא הוגד מי המעתיק ומתי ואנה יֵצֵא לאור; ואתה לא הודעתני אם החילות את עבודתך זאת. ואולי היה באמת מן הצרך לקחת רשות בתחלה מן המחבר; ודבר זה לא עלה על לבי ועל לבך.

ג) אם עוד לא באת בכתובים עם מיכאל גארדאן על אודותי, אל תבא עוד, כי האמלל הזה תקע את עצמו במקום לא נכון לו, ויקבל עליו פקודת “קאססיר” והוא לא ידע המלאכה הזאת וגם איננו יודע למשוך בשבט סופר בשפת רוססי', ויהיו דברי הקאססע שלו יגעים וחסֵרים, ויֵאָנס לעזוב מקומו וישב תחתיו בקאוונא ימים רבים, ועתה כפי הנשמע יבוא לעירי בתור “צאסטני פאוויערענני” (מקום שפל); ולא אחפוץ לספות על מר נפשו, ומחמלתי עליו הנני סולח ונושא לו בכל אשר עשה לי.

ד) תחלה נא את פני המו"ס דייבנער (אשר זה פעמים כתבתי אליו ולא ענני –) ולא תתן דמי לו עד אשר יוציא ויביא לי המשלוח המונח אצל שטיינאקער בלייפציג [ב] עבורי על שמו. הגידה לו כי כל ההוצאות יושב [תוּשבנה] לו וגם בעד טרחתו יקוב שכרו ואֶתֵּנָה.

ה) ידידי הד"ר לעטטעריס מוציא לאור [את] כל השירים אשר כתב מימי נעוריו ועד עתה בכרך אחד ונקרא בשם “תּוֹפֵשׂ כִּנוֹר וְעוּגָב” ואותי בחר לסוכן לכל ארץ רוססי' למכור על ידי הספר הזה; אם תחפץ להיות לי מעיר ריגא לעזור בארצות ליפֿ-וקורלאנד, והיה לך מחיר לא קטן חֵלֶף עמלך.

ו) השיבה לי עלי המגיד אשר לי, וגם את עלי הצד“י והפ”ב אשר הגיעו לך עד כה, ע“י פאסט אם אין הזדמנות לפניך. גם הנומר 47 מן הפ”ב תשלים לי כי בלעדו לא אהיה חובש⁵ את כל הספר.

ז) בקרוב יצא לאור ח' רביעי מהעתקת מ"פ אשר לשולמאן ובראשו תהיה נדפסת הקדמה ממני, והוא מאמר ארוך מהפך בזכות ההעתקה ומדבר משפטים עם מבקריו ומחרפיו. –

ח) יש אתי ספרי “שירי יהודה” כולל קבוצת שירים בודדים, Lierische Gedichte ערוך לדפוס; והנני חפץ לשלחו אליך לחֹג אצלך את חג הפסח אם תבטיחני שתבדוק אותו לאור נר חכמתך ותבער ממנו כל שאור וכל חָמֵץ.

ט) תברך בשמי את רעיתך הכבודה, ואת צאצאיך הנאהבים והנעימים (ארבעה במספר?!) וגם את אחותך, אם עודנה בביתך.

י) תהיה גם אתה שלום וברכה; שָׂמֵחַ וטוב לב ביום הפורים, ובן חורין בחג הפסח זמן חֵרוּתנו ובשמחתך וטוב לבך התזכור את ידידך זוכרך לרגעים ופוקדך לבקרים את יהודה ליב גארדאן?!

 

אגרת עשרים ושבע.    🔗

[להנ"ל]

פאניוועז א' דחוה“מ פסח תרי”ט.

שלום לך אבי, איש חסדי ומטיבי, אוהבי ואהובי יושב בסתר לבבי!

קבלתי אתמול מכתבך היקר אשר בו הראיתני לדעת את אשר כבר ידעתי באר היטב, כי אוהב נאמן אתה לי וכי תדרוש טובתי בכל לבבך. והנני מודה ומשבח לך על כל הטוב אשר עשית לי עד כה ואשר עתה עושה עמדי. ובדבר אשר הודעתני הנני מוכרח לשמוע בקול שתקיף ממני ובלתי ספק אעשה ככל אשר כתב, והנה פה מקום אתי להגיד לך, כי לדעתי צריך לשוב ולהשמיט משירך הנעלה אשר בראש ספרי את הבית אשר חברת לו על פי בקשתי מן “ריח והדר שושן כו' עד בשפת זו נעמה”, יען וביען כי לא נדרשו לי להביא את ספרי לבית הספר, ולא קבלו תפלתך “מי יתן ובאו לבני בית הספר”! – “ומשליך אלה יֻתַּן על פיהם”, והרי היא תפלת שוא. וכן לא אחפץ להדפיס את מאמר לעטטעריס אלי בלשון אשכנז, המדבר גם הוא בזה האופן – ואיחל לָמוֹ עצתך. ועוד אבקש עצתך בדבר אחר והוא: הנה כתבתי משל אחד בשם “יעלת סלע והנשר” (הנהו רצוף לפניך בזה) ונחלקו בו חכמי ישראל, ה' טוגענדהאלד הזכירו לשבח, וגם חפץ להעתיקו לשפת אשכנז כי מצא חן בעיניו מאד; ורש“י פין הזכירו לגנאי ויתוה על מצחו “תיו תמות”, יען כי מתנגד הוא מעט למתנגדי הממשלה המיסדת בתי הספר, כאשר תראה בעיניך. ומידי השלישי המכריע ביניהם אשר בפ”ב מצאתי כתוב בצדו Отлично но не умѣстно כלומר “טוב מאד אבל אין כאן מקומו” – ובתוך מכתבו להמיניסטער לא הזכירו בפרט כמו שהזכיר משלים אחדים כי אם אמר בדרך כלל כי רע בעיניו את אשר הבאתי במשלים אחדים “דברים קשים כגידים לבית יעקב” – употребление Автором слишком ръзкихъ колкостей противъ Еврееъ “אלצו שארפֿע שטיכעלייען געגען דיא יודען” וכאלה נמצאו באמת בספרי, אבל כבר בערתי אחריהם. והנה לבי מפקפק במשלי זה אם הקלותי בו כבוד בית ישראל אם לא ואתה אדוני וידידי הנך יודע את האיש ואת שיחו אשר בידו יהיו עתותי ספרי, הודיעני נא דעתך ועצתך הישרה אם אוכל לקיים את משלי זה היקר בעיני, או אם אמחנו מספרי. הנני עושה חפצך ושולח לך כדמות העתקה ממה שכתבתי להמגיד ביום כ“ד אד”ר כפי שיכלתי להוציא מן ההעתקה המחוקה מאד אשר נשארה תחת ידי:

א) תוכחת מגולה…… (דברים אחדים כנגד מחרף שד“ל בנומר 6; אבל אחרי אשר כבר קדמני שד”ל בעצמו בנומר 12 בלתי ספק לא ידפיס עוד את דברי; ואֻלי יהיה זה מניעה גם להדפסת החלק הב' ממאמרי זה המשולב במקצת עם הראשון).

ב) אהבה מְסֻתָּרֶת. לשאל את פי שולמאן – לפקוד בשלום רייכערסאהן – שטיינבערג –

ממאמרי לבעה“מ נשארה תחת ידי ה עתקה מחֻקה מאד, והנני לשלוח לך כדמות העתקה ממנו ביד אחי, ואולי יבא בין כך וכך גם נדפס בהמגיד; אבל יש לי סבה להסתפק אם ידפיסנו מכל וכל מפני שהיה משולב עם מאמר אשר כבר קדמני בו שד”ל.

מן הספרים של לעטטעריס אשר אמרתי לשלוח לך לא ראיתי גם אני עוד עלה אחד בעיני, ולא עוד אלא שהפסדתי בערך עשרים רו“כ ששלמתי אני וסירקין ללעטטעריס. והספרים באו לידי משולחנו בק”ב והוא מעל בשליחותו, ויפתח את הצרור לקרוא בם, ויגנבו מן הספרים, ושאריתם נתן בידי מעבירי הגבול ומן הוא והלאה עקבותם לא נודעו. ועוד צרור אחד מונח ועומד ומוכן לי בטילזיט זה כשנה תמימה, ואין איש אשר יעבירנו את הגבול; וכבר הבטיחוני רבים ולא קיימו הבטחתם.

ואולם על אודות הבטחתו לדבר על אודותינו במכתב העתי שלו הנה כבר החל לקיים מעט מעט דברו, ובנומר 13 משנה זו דבר דברים אחדים על אודותי. ובמכתבו אלי אומר: “את ספרי רעיך אשר שלחת לי (ספרך, ס' בן פורת, הריסות בית ועוד) אשפוט משרים לעת מצוא במכתבי העתי, ודברי אמת יכון לעד”.

---

זה ימים רבים חלפו מעת קבלתי מכתבך האחרון. והנה לדאבון נפשי בשורה רעה מוצאת בפי היום: משלוח הצופה אשר כבר שלמתי לך [ב]עבורו, אבד, כי האיש אחד ממכירי אשר עשה לי הטוב לקבל התכריך מידי גרעפֿע עט אונצער הניחו בתוך תכריך סחורה, אשר התעתדה לבוא אליו, והתכריך הזה לא נודע איפה הוא. ואולם המשלוח השני “ס' מו"נ וא"א” עודנו מונח בטילזיט אשר על הגבול, וכבר הבטיחוני רבים להעבירו את הגבול ולא קיימו; כי דבר קשה הוא ומסֻכָּן מאד; ואינני יודע מתי יבוא לידי; ובחפצי היה להשיבו אחור לקאֶניגסבערג, למען ישוב משם דרך לייפציג לידך, ויראתי פן ירע בעיניך הדבר הזה.

מידי המו“ס דייבנער אשר בריגא קבלתי מכתב זה כשבועים, כתוב בו, כי כפי הנראה לו עוד לא הגיע המשלוח לליפציג, יען כי הסוכן שלו יחריש ולא יודיעהו דבר מזה. ואולם בבאו ימהר להגיעהו לידי, והנה במקום הזה כל המשלוחים בטוחים, אף כי יתמהמהו בדרך. והנה ביום ר”ח ניסן העבר שלחתי לדייבנער על אדרעססא של פראנדעל עט מייער בוויען משלוח [ב]עבורך כולל “ס' שם הגדולים” ב' חלק' וי' עקזעמפל' מספרי “אדו”ם" כמו שהרשית באחד ממכתביך. מחיר ס' שה“ג 1–50, 2fl, 30Kr. ומחיר כל ספר אדו”ם 50 קרייצר. והנה תוכל לתת ספרי בכסף ובספרים אחרים חדשים ומועילים אם יקרו לפניך; ותגיעם לידי לעת מצוא.

בכליון עינים אחכה ליום צאת ספרך במהדורא החדשה. ואנכי כבר הודעתי את צאתו בין אחדים ממכירַי בערים שונות, אשר הבטיחו להיות בעוזרי לטובתך; והנותר תעשה המודעה אשר אמרת להדפיס, ואשר תשלח לי ממנה עקז' אחדים בתוך קרייץ-קאנווערט, באופן שתשלם שמה את הפארטא, כי פה ידרשו [ב]עבורו סך עצום; ורב לי אם הבטיחוני להשיבו לידי מבלי שלחו את הצענזור ואם יישר בעיניך והליטות שם גם ס' אחד “הצופה” אשר בצפייתי צפיתי לראות פניו ולא זכיתי עד היום –

על דבֶּרְךָ בי דברים טובים נגדה נא לכל עמי כבר הודיתי לך וכן אודך גם עתה בכל לבבי (אף כי יש שם בדבריך שני תקונים קלים הא' שאינני מורה לשון עברית בבית ספרי כי אם מורה הדת כמו שכתוב בל' צרפת על מעטפת ספרי “אדו”ם", הב' שהממשלה לא מלאה בקשתי בדבר ספרי) ועוד יותר אודך אם אהיה אנכי הזכאי אשר על ידי תגלגל הזכות.

יל"ג.

 

אגרת עשרים ושמונה.    🔗

ב“ה יום א' א' תמוז תרי”ט פאניוועז.

שלום לך ידידי זאב וואלף הכהן.

ספרי אשר השיבות לי ביד יה"ס קבלתי; וגם ספרי כתב יד שב אלי ואתה לא הודעתני את משפטך עליו ולא אדע אם הדומיה תהלה או תָּהֳלָה. אודך בישר לבב על הספר “זרע ישראל” אשר הרימות לי מנחה לאזכרה. והנה שמעתי כי יש תחת ידך כל ספרי האינסטיטוט ותחפוץ למכרם, הנני נכון לקנותם מידך אם לא תרבה על מחירם אשר קבע להם פֿהיליפסאהן. אם תאות לזה תוכל לשלחם אלי על ידי הזדמנות ראשונה, ואנכי אשיב לך מכרם.

ביום החמישי העבר (כ"ח סיון) ½11 שעה כחצות היום, מֵתָה עלינו חנה אשת דיללאן, ותעזוב לארץ אחריה שבעה עוללים נטיעים בלתי מגודלים, ואיש אמלל מרבה תאניה, ומיודעים בוכים ומשפחה הומיה; וביתה ערער יתערער מאד כי נפל היסוד. היה שלום אח יקיר ורֵעַ נאמן; ברך בשמי את אשתך ואת אחותך ואת כל ילדיך; לי ולכל אשר לי שלום, ויתר דברי ביתי תוכל לשמוע אם תחפוץ מפי ידידנו המוכ"ז כי הוא ידידי כלבבי, האחד בכל עיר מושבי, תמים במעשיו ונאמן באהבתו, ואין זולתו. ידידך אוהבך בכל לבו ונפשו

יל"ג.

P.S. ברך בשמי את חברך ה' מענדעלסאהן, כי כן ברכני במכתבך אלי ביד ה' סירקין הנ"ל.

 

אגרת עשרים ותשע.    🔗

כ“ב למנחם תרי”ט.

אלהים יברך אותך ואת ביתך ידידי יקירי שאהבה נפשי מהרז"ו קאַפלאַן.

צר לי מאד כי עוד לא ערכתי אליך מלים למן היום אשר יצאתי מעירך ומביתך, וגם עתה, התדמה כי לקחתי לי מועד למלאות את מכתבי זה בדברי ידידות מפה לפה? לא, רעי, סלח לי, כי לא עת היא להשתעשע עמך באהבים, כי עוד רפו ידי וכל רפאות תעלה אין לי עוד מימי הים אשר רחצתי בהם, אך אחות אשתי הכריחתני היום לערוך דברים אליך לא דברי חן ואהבה, אך דברי רצון כי תיטיב להגיד לאחותך תחיה אשר תיטיב לקנות למענה פניני חול הנקובים בשמותם למטה, כי רבה העבודה עליה לתת מפרי כפיה מנחה לאהוב נפשה החדש, כי מאורשה היא לאיש נכבד ה' ש. מזאגער חדש.

ואלה הפנינים אשר תקנה אחותך תחיה למענה וכו' וכו'.

………………..

הראית ידידי [את] המכתב? הנהו מפלגא ולעיל דאהורמיז מפלגא ולתתא דאהורמין! וקבל איפוא את ברכתי, וגם את שמלתך אשר השאלת לי אשיב לי בקרוב ידידך

יל"ג.

 

אגרת שלשים.    🔗

[להנ"ל]

בעזה“ש מוש”ק יום ד' לחדש שמזלו בתולה, לסדר ולפרט “למען יאריך ימים הוא ובניו!”

בחדש שמזלו בתולה, ישלח האל ברכה כפולה, לידידי הנבחר מכל סגולה, ולנות ביתו היקרה והמעולה, ולמשפחתו בהדרה כלולה, והיתה היא כמנורת זהב כֻלָה, ואתה ידידי על ראשה הגֻלָה, והאומר חרבי לצוּלָה, ידשן אתכם בשמנו הטוב ויופע עליכם אורה גדולה, ואנכי במחשכי שבתי אתענג לֹנגה אורכם סלה.

הנני משיב לך בזה ידידי היקר את מכתבך הנחמד והנעים ע“י ידידנו ד. ולא אפונה כי כבר קבלת מכתבי הראשון ע”י הפאסט והנני מחכה לתשובתך עליו וביחוד בדבר הד“ר כי נחוץ הוא לי מאד! כי אתה ידעת את לבב משכילי עירנו ווילנא; טובים המה לי מאד בכל לבבם ובכל נפשם, אבל לא בכל מאדם; ידברו עלי טובות בעיני, או בעיני יודעי, או אולי גם בינם לבין עצמם אבל ביכלם להועיל לי בדבר שיש בו ממש וריוח, כדבר הזה אשר אנחנו עוסקים בו לא אֵדע אם יעמוד לבם לעשות ככל אשר הבטיחוני! ועל כן חפץ אנכי לחצוב עמודי ביתי שבעה, כי יפול האחד והיה הנשאר לפלטה ובכל זאת אולי יכבד עליך הדבר הזה אשר בקשתי כי לא תחפֹץ להכביד על הד”ר או כי תראה כי “החצים ממך והלאה” אל תפצר בו ואל תבאיש ריחי וריחך בעיניך וה' יעמיד לי רוח והצלה ממקום אחר, או כי ישלח לי עזרו מקֹדש. חפצתי לשלוח לך עוד איזה עלים מן המגיד, אבל יען כי מעטים המה חשכתי ליום אחר.

לדעתי ייטב לנו אם נסול למכתבינו דרך תושיה, ונשא ונתן בכל מכתב בדבר הלכה, למען לא נהיה כאוכלים מזבחי מתים! ומה גם כי פס החֹמר אשר נצור עליו את צורת מכתבינו, אם לא כי יהיו בינינו דברי תורה בין בחקירות ובין בביאורי מקראי קדש וכדומה לזה, איש איש ככל העולה על רוחו, ואז יהיה במכתבינו גם איזה תועלת למען יעמדו ימים רבים, וגם הזמן אשר נבלה בעריכת מכתבים לא נבלה בדברים של מה בכך. ולולא קצרה לי עתה עתי, כי בלילה אנכי כותב והמוכ"ז נחוץ, כי אז הייתי אנכי המתחיל. – תשיב לי בטובך את האוריאל אקאסטה, אם לא תחפוץ לעכבו במחיר אשר אמרתי! ודע אחי כי מן הראוי היה לעורר שוט הבקורת העזה והנוראה על הספר הזה אשר אין חפץ בו לקהל העברים בחמרו, ספור חיי איש מקצץ בנטיעות, בצורתו שפה מבולבלת, מדולדלת ומקולקלת, שפת אשכנז לבושה טלאים מבגדי ירושלים, ובתכליתו לבהל ולרפות ידי החפצים לגשת אל מקדש ההשכלה והחקירה בראותם כי שחו אל מות מעגלותיה. האין בזה חלול לשון הקדש יותר גדול מאשר במסתרי פאריז? ואנכי כבר נגעתי בקצה עטי במאמר אחד אשר יצא לאור זה בקרוב, בבקֹרתי הספר הזה. והיה אם תחפוץ לעשות (ויותר היה טוב לכתוב זאת בשפת אשכנז ולשלחה ע"י ידידנו ה' וואונדערבאר לפֿהיליפזאהן בעצמו; כי ידידי החכם לעטטעריס ישבח אותו – לא ידעתי מה היה לו?) אז תודיעני ואהיה תנא דמסייעא לך. ובזה תמו דברי בפעם הזאת ואנכי מחכה לתשובתך ולגשם נדבות פיך אשר תניף עלי, ואז אשוב לדבר בך ככל העולה על רוחי – כי שערותי ילבינו, וכחי ולֵחִי ומֹחי ינוסו ורוחי ישוב אל המקום אשר בא משם, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית אהבתי לא תמוט – אולם אחרי כן – מי זה יודע!?

ידידך אשר לבו לך דופק, עד סתימת הגולל והדופק

יל"ג.