הלל זלטופולסקי – ממנהיגי הציונים ברוסיה ומראשי תנועת התרבות העברית. נולד בשנת 1869. היה חבר לחובבי־ציון, ציר ברוב הקונגרסים הציוניים ומזכירו של הפרופ' מנדלשטם בקיוב בעניני הציונות. סופר עברי – פרסם מאמרים בשאלות הציונות וביחוד בשאלת התרבות העברית. בימי מלחמת העולם יסד “תרבות” ברוסיה ותמך בבתי־ספר עבריים באוקראינה. יסד את הוצאת “אמנות” (יחד עם פרסיץ). ממיסדי קרן היסוד. מגדולי בעלי תעשית הסוכר ברוסיה ואחר מלחמת העולם – בצרפת. נרצח בשנת 1932 בפאריס.

את ר' הלל זלטופולסקי ז"ל הכרתי בשנים 8־1897 בעת שבראש ההסתדרות הציונית ברוסיה עמדו שנים־עשר מורשים, מבין הציונים הותיקים. רוסיה נחלקה לשנים־עשר גלילות, בראש כל גליל עמד מורשה, ועל־יד כל מורשה היתה קיימת לשכה מיוחדת.

“לשכת הדואר” התנהלה על ידי הד"ר יעקב ברנשטיין־כהן, והמרכז הכספי היה בקיוב בהנהלת הפרופיסור מנדלשטם, בעזרת מזכיר הכבוד הלל זלטופולסקי.

המורשים הגליליים שברוסיה היו מקבלים את חוברות השקלים מאת המרכז הכספי שבקיוב, והיו מוסרים לו שנה־שנה את דמי השקלים יחד עם הדינים והחשבונות הכספיים.

בחורף 1898 באתי לקיוב למסור דין־וחשבון כספי ומעשי מאת האגודה הציונית ברוטמיסטרובקה (פלך קיוב). מתוך המכתבים החוזרים, שהייתי מקבל אז ממורשה גליל קיוב, ידעתי בראש וראשונה את הפרופיסור מנדלשטם, ומשום כך הלכתי לקליניקה שלו כדי לקבל הוראות, הנוגעות לפעולות כספיות של אגודתנו.

באולם הגדול, ששימש חדר־המתנה לחולים, מצאתי עשרות אנשים שעמדו בתור וחכו לקבלתם על ידי הפרופ' מנדלשטם.

חכיתי שעה ארוכה, ולאחר הפצרות רבות הסכים השוער, העומד על יד חדר הכניסה, למסור את כרטיס הבקור שלי. על הכרטיס כתבתי, שבאתי לא כחולה, כי אם בעניינים ציוניים. עברו רגעים מספר, ולשמחתי יצא לקראתי הפרופ' מנדלשטם, ומיד הכניסני לחדרו ושאל למטרת בקורי. לאחר שהראיתי לו את הדו"ח הכספי ענה לי, שעלי לפנות למר הלל זלטופולסקי, המנהל למעשה את עניני המרכז הכספי.

נפרדתי מאת הפרופ' מנדלשטם ושאלתי בטלפון את זלטופולסקי, באיזו שעה אני יכול לבקר אצלו. תשובתו היתה, שבענינים מסחריים הוא מקבל בשעות קבועות, ובענינים ציוניים הוא מוכן לקבלני בכל זמן שיזדמן לי.

הראיון הראשון עשה עלי רושם כביר. ראיתי לפני איש מלא כח־עלומים ועינים מפיקות פקחות, בעל טמפרמנט ומעוף. ה. זלטופולסקי דיבר בחום ובהתלהבות על הענינים הציוניים, שאל לשלום האגודה הציונית והקשיב בעיון רב לפרטים שמסרתי לו על התפתחות העבודה הציונית בערים אחדות שבפלך קיוב. באותו מעמד מסר לי חוברות תעמולה, מגלות עפות ומכתבים־חוזרים לשם הפצתם בחוגי הציונים. בסוף הודה לי בחביבות רבה על התנדבותי, ואחל לי עבודה פוריה. דבריו הנלבבים עודדו את רוחי וקרבוני אליו קרבת חברים ואחים לעבודה.

מאז נוצר בינינו קשר חי ומתמיד על ידי מכתבים תכופים, שהיו מוקדשים לתעמולה ציונית.

ביאנואר 1905 נפגשנו שוב בועידת ציוני־ציון בווילנא. הפעם הופיע זלטופולסקי לא רק כמנהל המרכז הכספי, אלא גם כמורשה גליל קיוב, במקום הפרופ' מנדלשטם, שעבר למחנה הטריטוריאליסטים.

התפלגות ההסתדרות הציונית הקטנה לשני מחנות החלישה במדה ניכרת את העבודה בכל הארצות, ויותר מכולן סבלה ההסתדרות הציונית ברוסיה. המשטר הרוסי אסר את התעמולה הציונית בעל־פה ובכתב, ופעם לפעם הופיעו פקודות חמורות, שאסרו את האספות הציוניות. מלבד ההגבלות הקשות מצד הרשות בכל רחבי רוסיה, קם לנו אויב מבפנים – מצד האוגנדיסטים והטריטוריאליסטים.

המלחמה היתה נטושה לאורך כל החזית. הצירים שנתכנסו לועידת ציוני־ציון בווילנא, היו מדוכאים והרצו ברוח נכאה על ההוה ועל הסכויים לעתיד הקרוב.

בין הצירים המעטים שהתיחסו באופטימיות למצב היה – הלל זלטופולסקי. הוא האמין אמונה שלמה, שהציונות הטהורה תתגבר על כל המכשולים והמעצורים, ותצא בנצחון אל הדרך הנכונה, המובילה לציון.

מלבד כשרונותיו המסחריים והכספיים, היתה מתבלטת חבתו המיוחדת לתרבות העברית ולכל הקנינים הלאומיים. עוד מימי הקונגרסים הראשונים היה ה. זלטופולסקי מעמודי התווך של העבודה התרבותית בגולה ובארץ־ישראל.

ה. זלטופולסקי היה אחד המיסדים הראשונים של החברה “סיני”, שמטרתה העיקרית היתה הפצת הלשון והתרבות העברית בארצות שונות. בשורה של מאמרים וכרוזים בעתונים שונים היה עומד ומטעים את החשיבות הגדולה שיש לעבודה התרבותית בגולה ובארץ תחיתנו.

והנה דוגמה לדבר: באחד ממאמריו, שנתפרסם בשבועון הרוסי “כרוניקה של החיים העבריים” בפטרבורג, בגליון מיום 9 לספטמבר 1905, כתב ה. זלטופולסקי: "הציונים שחרתו על דגלם את תחית העם בארץ מולדתו העתיקה צריכים לתמוך בחברת “סיני”. אינני מסופק בזה, שגם הרבה מאחינו התרבותיים, וגם הרבה מחוג המעמד הבינוני של “בעלי הבתים”, העוקבים אחרי הספרות. ואף אם הם רחוקים מן האידיאל הציוני, יסופחו למפעל התרבותי. האוגנדיסטים המכירים בקשר של העם העברי עם עברו יקחו חלק בעבודה תרבותית זו. וגם האבטונומיסטים, המכירים בלאומיות העברית, צריכים להשתתף אתנו בהגשמת העבודה התרבותית. חברת “סיני” תאחד, איפוא, תחת דגלה את כל המפלגות ואת כל המעמדות המצדדים בלאומיות.

המחשבה העברית תמצא לה מקלט בתוך ספרי החברה “סיני”. חברה זו תהיה בעתיד הקרוב משענת חשובה להסתדרות ציונית".

ה. זלטופולסקי היה לא רק נאה דורש מאחרים, כי אם בעצמו תרם תרומות גדולות להחזקת המפעלים הציוניים, וביחוד הגדיל בתרומותיו למוסדות חנוך ותרבות.

שמו הטוב הלך לפניו ונתפרסם בכל חוגי היהדות כנדבן, עסקן פעיל, בעל תכניות רחבות, וביחוד כמוקיר הלשון, התרבות וכל קדשי האומה. עשרות שנים עמד במערכה ונלחם בין השורות הראשונות. על התענינותו הערה של זלטופולסקי בעבודת החנוך והתרבות בארץ תחיתנו מעידים דבריו, שאמר באספה הכללית של ועד חובבי ציון באודיסה בפברואר 1912.

בישיבה הרביעית, בארבעה בפברואר, הרצה הד“ר י. קלוזנר על החנוך בבתי הספר העבריים בארץ־ישראל. ההרצאה המקיפה עוררה וכוחים רבים וממושכים. מכיון שנרשמו לשאלה זו 36 נואמים, הוחלט לבחור בארבעה נואמים ראשיים. בין ארבעת הנבחרים היה הלל זלטופולסקי, שאמר בין שאר דבריו: “לא נכונה דעתו של מר אוסישקין, שההורים עצמם זכאים לתת את הכוון לחנוך בבית הספר. מה יהיה, אם ההורים יכוונו את בית הספר ברוח של התבוללות, האם גם אז נתמוך בבתי ספר אלה? לא ולא! אנו מחויבים להשליט את שאיפותינו ואת רצוננו הלאומי. בתנ”ך ובמסורת אין לנגוע. אם יאמרו לי את ההיפך לא אגיד, שזה אי־דתי, כי אם אומר, שזה לא פרוגרסיבי”…

מטבעו היה המנוח בעל נפש רחבה ואהב פעולות כבירות גם בעסקיו הפרטיים וגם בעבודתו הצבורית. נפשו היתה סולדת מפעולות קטנות במסגרת צרה ומצומצמת. כל ימי חייו תיכן תכניות גדולות בעלות מעוף רחב. הוא חשב על התישבות באמת־מדה גדולה, שתקיף חוגים רחבים של עם ישראל. הרבה מחייו הקדיש המנוח לעמו ולכל קניניו הלאומיים. הוא ישב כל ימיו בגולה, אבל לבו, רוחו ונשמתו היו בעבודה המעשית והתרבותית לעמנו ולארצנו.

כל אלה שהכירו את זלטופולסקי מקרוב, יזכרו מתוך הערצה את הלוחם הגדול לתחיה העברית, ללשון ולתרבות הלאומית.

גורל אכזרי היה זה, שאיש החזון הלאומי והפעולה הלאומית נפל חלל באופן טרגי על אדמת זרים ובארץ נכריה. ־ ־ ־