במלאת שבעים וחמש שנה לב.כהן־בידרמן, מזקני תנועת הבונים החפשים, שעלה לארץ־ישראל בשנת 1936, חגגה בשנת 1945 לשכת מיפלמן־אומן בתל־אביב את יום־הולדתו ואף הוציאה לאור לכבודו חוברת בשם “הבנאות החפשית בגרמניה, בראי ההיסטוריה ותולדות התרבות”.

כהן־בידרמן הוא, דומני, היחידי בארץ, המשתייך לתנועה זו למעלה מיובל שנים. בגרמניה השתייך ללשכה גרמנית “הומאניסט”, שהיתה בשעתה לשכת הקיסר פרידריך צור בונדסטרואה. לשכה זו הצטרפה בשנת 1900 ללשכה העתיקה של האמבורג, שנוסדה בשנת 1737.

וראוי הוא אח ותיק זה של הבונים החפשים, שבתקופת־חייו האחרונה נמנה עם אזרחי תל־אביב, לספר את קורות חייו בקצרה:

ב. כהן־בידרמן נולד ב־ 17.10.1870 בעיר קניץ, פרוסיה המזרחית. נתחנך בגימנסיה בעלת מגמה הומאניסטית, ונוסף ללשון הגרמנית, לשון הלמודים, למד גם את הלשונות העתיקות: לאטינית, יוונית וכן צרפתית ואנגלית. אחר כך נתקבל כתלמיד באוניברסיטה שבברלין בהיותו בן 17 וחצי. בבית־הספר העליון למד משפטים, פילוסופיה, היסטוריה ודברי ימי התרבות. תחילה (בהיותו בן 24) נבחן בפאקולטה למשפטים, ואחר כך ביתר הלמודים. בסוף 1896 גמר את חוק־למודיו, והוכתר בתואר “ד”ר למשפטים".

מקום־מושבו הקבוע היה בברלין, וכעורך־דין עסק במשפטים אזרחיים, מסחריים וגם פליליים. בפרוץ מלחמת־העמים הראשונה גוייס לצבא, ובמשך ארבע שנים ויותר שרת בצבא הגרמני.

בשנת 1915 קיבל תואר “יוסטיץ־ראט” (יועץ משפטי), ונתפרסם כעורך־דין מומחה ורב־נסיון במקצועו. מספר לקוחותיו גדל והלך שנה לשנה, ורכש לו עמדה יפה בחוגים האינטלקטואליים ובחוגי הכלכלה.

כשהגיעו אליו ידיעות על הבנאות החפשית, השואפת להרים את הרמה הרוחנית והמוסרית של האנושות – החליט להצטרף לתנועה זו. ובשנת 1897 נתקדש בברלין בלשכה “הומאניסט”, שנוסדה בשנת 8190 על־ידי האח סטגסט, שהיה בימים ההם אחד המומחים הראשונים בחקלאות וריקטור של בית־ספר גבוה לחקלאות בברלין. הקיסר פרידריך היה בונה פעיל בשלש לשכות גדולות בפרוסיה, והאח סטגסט היה נשיאה הגדול של אחת הלשכות הגדולות ופעל הרבה לפיתוחה של הבנאות החפשית. לאות ידידות ואחוה עם הקיסר פרידריך, נתן הנשיא הגדול סטגסט את השם “הומאניסט” ללשכה החדשה שעל שם פרידריך צור בונדסטרואה.

ב. כהן־בידרמן היה פעיל מאד בלשכתו, עלה משלב אל שלב ומילא בה תפקידים ראשיים. שנים רבות היה קשור עם הלשכה, וכתגמול על מסירותו הנאמנה נבחר כל שנה לראש מועצת־הכבוד. בגלל טירדותיו המרובות והמסועפות במקצוע המשפטי לא היה לו פנאי לכהן כנשיא הלשכה.

בשנת 1922 נבחר כראש “הומאניסט”, ומילא בהצלחה רבה את תפקידו זה במשך שנתים. באפריל 1924 התפטר ממשרתו הגבוהה, בגלל נסיעותיו התדירות מברלין לערים אחרות. אך מתוך הערכת שרותו הגדול, בחרו בו ל“נשיא כבוד” של הלשכה “הומאניסט”.

וכאן ראוי לציין פרט מעניין: בשנת 1930 אמר פרופיסור רוסי, שנבחר כנואם “הומאניסט”, שלא יקבל את התפקיד כל זמן שהאח כהן־בידרמן לא יהיה נואם ראשון. מתוך רצון לשמור על הרמה התרבותית של הלשכה, הסכים האח כהן־בידרמן להטיל על עצמו את התפקיד של “נואם ראשון” בשנות 1930־1931.

מזמן לזמן היה מרצה על נושאים של הבנאות החפשית, על היסטוריה ודברי ימי התרבות. הרצאותיו היו תמיד מלאות ענין רב ותוכן מלבב, מסוגננות יפה, בלשון ספרותית ונמלצת ממדריגה ראשונה ומשכו קהל רב, אשר באו לשתות בצמא את דברי המרצה הנכבד והנואם המצוין.

עבודתו כעורך־דין ונוטריון גזלה ממנו את רוב זמנו, ומשום כך לא היתה לו אפשרות להקדיש הרבה זמן לכתיבת מאמרים רבים. לעתים נדירות היה אוחז בעט־סופרים ומפרסם מאמרים ב“פוסישה צייטונג” בשאלות משפטיות ודברי הימים. עתון ליבראלי זה עמד על רמה ספרותית גבוהה בברלין. מלבד זה פירסם בעתון הבונים החפשים של הלשכה הגדולה בהאמבורג מאמרים חשובים על הבנאות החפשית.

בשנת 1933 שותקה התנועה המאסונית בגרמניה תחת לחץ הנאצים, אשר הציקו ליהודים ולבונים החפשים כאחד, וכל הלשכות נסגרו לגמרי והאחים התפזרו.

אביו של כהן־בידרמן היה זמן רב חבר מועצת־העיר ויו"ר הקהילה העברית בקניץ (פרוסיה המזרחית). בעיר זו חיתה משפחת כהן־בידרמן דורות רבים. האב היה יהודי נאמן ואת אהבתו למסורת של עם ישראל נטע בלב שלשת בניו.

בשנת 1936 עלה ב. כהן־בידרמן לארץ־ישראל, ולאחר חדשים מספר התקשר עם הלשכה הסימבולית על אדמת נכר “מיפלמן אומן”. לשכה זו נוסדה על־ידי ידידו מיפלמן – גרמני פרוטסטאנטי, ממוצאה של משפחה מאסונית עתיקה בארץ־ישראל, במטרה להחזיק את מסורת הבנאות החפשית עד יעבור זעם ותהיה אפשרות להחזירה לגרמניה.

בשנת 1937 נבחר ב. כהן־בידרמן כ“נשיא כבוד” של לשכת מיפלמן־אומן, ובשנת 1939 נבחר כנשיא גדול, ובשנת 1942 נבחר לאח־כבוד של “שילוח”.

מלבד החוברת על התפתחות הבונים החפשים בגרמניה, הוציא לאור חוברת על הריפורמטור הגרמני הגדול, הבונה החפשי, פרידריך לודוויג שרדר, שתורגמה לעברית על־ידי הסופר אביגדור המאירי.

במשך שנות חייו ביקר בארצות רבות, ראה והתבונן לכל מה שנעשה ויש לו הרבה לספר על כל מה שחזה בעיניו. גם בגיל הגבורות עודנו מלא חיים, היה מבקר בישיבות לשכת “מיפלמן אומן”, ולעתים גם בישיבות הלשכות המשתייכות ללשכה הלאומית הגדולה בארץ־ישראל.

האח ב. כהן־בידרמן ניחן בכשרון של נואם בחסד עליון, נאומיו והרצאותיו היו משמשים חומר מעניין בישיבות הלשכה, ויוצרים אוירה תרבותית ממדריגה ראשונה.