האדם נמנה עם בעלי־החיים שמידת חומם הפּנימי קבועה ובלתי־תלויה במזג האויר. גם בהמצא האדם באויר של 30 מעלות חום או 20 מעלות קור תהיה הטמפּרטוּרה הפּנימית של גופו 37 מעלות, בערך. על כל הוויסוּת הזה מנצח מנגנון שלם שמרכזו במוח – מרכז החום.
לגוף האדם אמצעים שונים להרבות את החום הפּנימי, אם נשקפת סכנה שעל־ידי הקור החיצוני ילך הרבה חום לאיבוד. אחד האמצעים העיקריים לכך היא עבודת השרירים. תנוּעת השרירים מגדילה את החום. זוהי גם הסיבה, שהאנשים אשר עליהם להימצא זמן רב בקור מפעילים את שריריהם מדעת (הליכה, ריצה, שפשוּף הידים, ניקוּש רגל ברגל וכו'), ושלא מדעת – רעד, צמרמורת. להיפך בזמן החום הכבד משתדל האדם מדעת ושלא־מדעת להדיר את שריריו מהפּעולה וליתן להם מנוחה גמורה. באופן כזה פּוחתת התוצרת של החום עד למינימום.
לגוף אמצעים שונים לנהוג חסכון בחומו הפּנימי על־ידי התכּווצוּת צינורות־הדם בעור. העור נעשה חיור ומקבל צרת גבשושיות (“עור־האוז”). תודות לכך אין הדם בא במגע קרוב עם האויר ורוּבו מצטמצם באברים הפּנימיים, כשהוּא מוּגן על־ידי העור העבה. לעומת זאת מתרחבים בזמן החום צינורות הדם שבעור: העור מסמיק, ההזעה מרובה, ועל־ידי התנדפוּת הזיעה מתקרר הדם בצינורות העור.
בימי החמסינים קיימים כל התנאים החיצוניים המַקשים על הגוּף להשתחרר מן החום הפּנימי. אמנם, צינורות הדם שבעור מתרחבים, אבל הדם אינו מתקרר, כיון שהטמפּרטוּרה החיצונית שווה לטמפּרטוּרה הפּנימית ולפעמים עוד גבוהה ממנה. הזיעה מרובה, אבל איננה מתנדפת, מחוסר תנוּעת־האויר. למזלנו הרטיבוּת היחסית של האויר בימי החמסינים היא נמוכה מאד ועל כן ישנה עוד אפשרות כלשהי להתנדפות הזיעה. אבל בזה בלבד לא סגי.
מתוך הרגשה טבעית אנו נוקטים בימי החום באמצעים מהסוג הראשון שהזכרנו לעיל, כלומר: קימוץ מַכּסימלי בתוצרת של החום הפּנימי – מנוחה גמורה וכו'. כל העובד עבודה גוּפנית קשה בימי החמסינים מגדיל באופן מלאכותי את מידת החום הפּנימי בלי שתהיה לו האפשרות להשתמש באמצעים נגדיים כדי להשתחרר מן החום המיוּתר. החום מצטבר, איפוא, בגוּף והתוצאה – מַכּת־חוֹם. יש להבדיל בין מַכּת־חום לבין מַכּת־שמש. מכת־חום יכולה לבוא גם ביום סגריר, והיא: הצטברות החום הפנימי בלי ש“מרכז החום” במוח יכול לעשות את הוויסוּת הדרוש באמצעים שהוּזכרו לעיל.
משום כך ישנה סכנה רבה לתינוקות בימי שרב, כי וויסוּת החום אינו בסדר גמור בגיל זה; החום מצטבר, איפוא, והילדים מקבלים לפעמים חום גבוה – עד 40 מעלות – עם כל הנזקים הכרוכים בו לגוף האדם.
ברם, גם אם אין מכת־חום באה בפתאומיוּת, משאירה הצטברות החום בגוף נזקים רבים לאורגנים הפּנימיים וביחוד ללב. שריר הלב הולך ונחלש לפעמים במידה כזו, שאין האיש מסוגל לעבודה גוּפנית קלה. המסקנה היא, איפוא: אם אין האפשרוּת לשבות בימי־השרב וליתן מרגוע לגוף – שכן החיים דורשים מאתנו לעבוד גם ביום כּזה – חובה עלינו להימנע, לפחות, מכל עבודה מיוּתרת שאין בה הכרח. היוצא מזה: כל פּעולה ספּורטיבית בימי־שרב אסורה בהחלט.
1931
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.