בנוהג שבעולם, יהודי היוצא לדרך ארוכה, מוּבטח לו שישוב עם איזה “מיחוּש”. ראשו כואב מטלטולי הדרך ומהרשמים והן גם ייתכנו התרגזויות בדרך. לפעמים מתקלקלת הקיבה: אוכלים לא לפי הסדר הרגיל, ארוחת־הצהרים בשעה שלוש, והמנוחה של אחרי־הצהרים גם היא חסרה; את סעוּדת־הערב סועדים בעשר בלילה; המאכלים במסעדה אינם ערבים והדגים לא תמיד טריים ביותר. עם שינוי סידרי האכילה חל גם שינוי בסדר השינה ומלבד זה – מי רגיל לישון במיטה זרה? והיכן הזדמנות נאותה להתקרר, אם לא בדרך? “רוח פּרצים” מצוּיה בכל מקום – ולך הזהר מפּניה! וכאשר הגעת לגבול סבלנוּתך ואתה מתכונן לסגור את החלון ברכבת או במכונית, עוצר בעדך שכנך הטוב ובשוּם אופן אינו נותן לסגור, – חם לו והוּא זקוּק לאויר צח! ואם את שולח אותו הביתה – לשבת שם ב“רוח פּרצים” כזו ולסַכּן את חייו, עונה הוא בשקט ובשלוה, שאינו מתנגד שאתה תשאר בבית עם חלונות סגוּרים ותריסים מוּגפים. והנהג – כאילו אינו שומע מאוּמה ונדמה שאין זה נוגע לו כלל; הוא יושב לו ליד ההגה, משוחח לו עם בחוּרה היושבת מאחוריו וכאילו אינו יודע את הנעשה בפנים המכונית.
צא וחשוב, מה רב הדרך אשר הנהג עובר בו במשך ימי חייו? רבבות מילין! נהג זה, הנמצא תמיד בנסיעות – “בדרך” – כמה מיחוּשים צריכים להתרגש עליו! הן סדרי חייו הם תמיד ללא כל סדר. ובכל זאת אין הדבר כך: מתרגלים.
ארבע שנים רצופות שכבו מיליוני אנשים בחפירות ההגנה בבוץ ובקור, בפחד ורעדה, – ובכל זאת “התרגלו”. “האדם הוא בריה, היודעת להסתגל”. אבל על סמך ה“בכל זאת” נעשים לעתים קרובות דברים מיוּתרים, עד לידי הפקרוּת. גם הנהג איננו הפקר, ובכל אי־הסדר הזה אפשר להנהיג סדר ידוּע.
דוגמאות אחדות מן החיים:
השתיה. נהג, הנוסע בקיץ דרך ארוכה, כיצד זה אינו צריך לשתות דבר מה? אבל עליו להזהר משתיית מים מפוקפקים־מזוהמים, כדי להישמר מהדיזנטריה והטיפוּס. יתרגל־נא לקחת עמו לדרך בקבוּק מים נקיים או תה קלוּש ועל־ידי זה יישמר מכל מיני חלאים רעים.
האכילה. קשה לנהג לשמור על סדרי אכילה, בשעות קבועות וקצוּבות מראש, ומסיבה זו שכיחות הן מחלות המעיים בין הנהגים. אבל גם כאן אפשר להנהיג סדר ידוע. הארוחה העיקרית צריכה להיות אחרי העבודה מפּני שהיא צריכה להאכל בשקט ובמנוּחה, אבל אפשר לאכול – ובסדר – גם בשעת עבודה. ואם גם האוטו נחפּז ורץ, יכול הפּה בכל זאת ללעוס היטב ובנחת, כי אכילה מהירה גם היא גורמת לקלקול הקיבה והמעיים.
מצוות נטילת ידים לפני האכילה, גם הנהג יכול לקיים אותה.
האלכּוֹהוֹל. כשמדברים על שתיית אלכּוֹהוֹל מתכוונים, כרגיל, לשכרוּת ועל זו, כמוּבן, מיוּתר לדבר כאן. אבל גם כוס אחת של יין רגיל לפני הנסיעה עלוּלה לגרום לנהג נזק רב ואסונות גדולים. כוס יין אחת אינה משכּרת, אבל היין מחליש את אפשרות ההכרעה וכוח המדידה, גם כשהוא במשורה. נהג, אשר לעתים קרובות תלוּיים חייו וחיי נוסעיו בעשירית השניה, צריך לשמור על הכשרון להכיר ולהעריך את המרחקים. בהשוואה עם מהירות הנסיעה, בדיוק נמרץ. כוח־הערכה זה ניטל ממנו על־ידי אלכּוֹהוֹל מוּט שבמוּעט, גם אם אינו מוּרגש.
על חשיבוּת השינה במידה מַספּקת לנהג, אין צורך להרבות בדברים; מוחו ועצביו מתוּחים מאד במשך כל היום והוא זקוּק למנוחה שלימה יותר מכל בעל־מקצוע אחר. כדאי הדבר, שבמוּסכים גדולים יוּנהג מזנון זול בשביל הנהגים וגם מקום מנוחה מיוחד להם. לפעמים מבלה הנהג שעות שלימות ליד המוּסך, מתוך שיחה בטלה. והרי אפשר לנַצל את השעות האלה, מתוך סידוּר מתאים, למנוּחה ולקריאה שקטה.
העצבּנוּת. לוּ ידעו הנהגים, מה טוב מרגישים את עצמם הנוסעים באוטו, אשר הנהג שלו שקט, אינו מתרגז, אינו ממהר, אינו נחפּז להקדים ולעבור מכונית שלפניו – לוּ ידעוּ זאת, היוּ לומדים לשלוט ברוּחם ולשמור על השקט הפּנימי שלהם.
נהג זה, אשר רשמיו והרגשותיו מתחלפים בכל רגע, – וסכנות הדרך הן כה מרוּבות – כמה זקוּקים עצביו לשקט פנימי ולשליטה על עצמו!
הבאתי רק דוגמאות אחדות, כדי להוכיח כי גם על הנהג חלים אותם חוּקי־הטבע אשר כולנו נכנעים להם וכי גם לתיאוריה של ו“בכל זאת” ושל “הסתגלוּת” יש גבול.
הקואופּרטיב מצוּוה על שמירת המקצוע ושכר העבודה, אבל לא פחות מזה – על הגנת בריאותם של חבריו; בכוחו של הקואופרטיב להכניס סדר בחיי הנהג. והעומדים בראשו צריכים לחשוב בכיווּן זה. יחשבו, ידאגו, יפעלו – וסופם להצליח.
1933
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.