הקדמה: וִיקְטוֹר הוּגוֹ    🔗

וִיקְטוֹר הוּגוֹ, אַבִּיר מְשׁוֹרְרֶיהָ שֶׁל צָרְפַת וְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַסּוֹפְרִים שֶׁל הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, נוֹלַד בְּעִיר בִּיזַנְסִין אֲשֶׁר בְּצָרְפַת בִּשְׁנַת 1802. עוֹדֶנּוּ רַךְ בְּשָׁנִים וּכְבָר גִּלָּה אֶת כֹּחוֹ בָּאֳמָנוּת הַשִּׁיר: בֶּן חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה קִבֵּל אֶת פְּרָס הָאֲקַדֶּמְיָה בְּעַד שִׁיר לִמּוּדִי בְּשֵׁם “תּוֹעֶלֶת הַלִּמּוּדִים”. בָּזֶה אַחַר זֶה הִתְחִילוּ מוֹפִיעִים קָבְצֵי שִׁירָיו, וּבְכֻלָּם נִגְלָה הַמְשׁוֹרֵר כִּמְחַדֵּשׁ בְּסִגְנוֹן הַפִּיּוּט הַצָּרְפַתִּי, כְּשַׁלִּיט בְּלָשׁוֹן שֶׁל תְּמוּנוֹת נֶאְדָּרָה וְכִמְחַיֶּה אֶת הַמִּשְׂחָק הַנֶּחְמָד וְהַסּוֹדִי שֶׁל הֶחָרוּז. הַפַּיְטָן הַצָּעִיר קָנָה לוֹ שֵׁם וְהַמֶּלֶךְ לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר הִקְצִיב לוֹ קִצְבָה שְׁנָתִית.

בִּתְקוּפַת נְעוּרִים זוֹ חִבֵּר הוּגוֹ אֶת שְׁנֵי סִפּוּרָיו הָרִאשׁוֹנִים: “רֵין מֵאִיסְלַנְד”, וּ“בוּג יַ’רְגַּל”: וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁנֵי הָרוֹמָנִים הָאֵלֶּה גַּם יַחַד שׁוֹלֶטֶת הָאַהֲבָה לְאֵיתָנוּת וּלְבַלָּהוֹת וּלְכָל חֹמֶר חַיִּים הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר שֶׁל צוּרָה – בְּכָל זֹאת שִׁמְּשׁוּ הַלָּלוּ אוֹת מְבַשֵּׂר שֶׁל הָרוֹמַנְטִיזְם, זוֹ הַשִּׁטָּה הַסִּפְרוּתִית שֶׁהוּגוֹ הָיָה רַבָּה וּמוֹרָהּ בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרוֹת בְּשָׁנִים. בְּפִיּוּט יָצַר הוּגוֹ בִּשְׁנוֹת גַּבְרוּתוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת אֶת מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם “שִׁירֵי הַמִּזְרָח” וְשֶׁתָּכְנוֹ הוּא מֶרֶד הַיְּוָנִים; כָּאן הַכֹּל לוֹהֵט: הָרְגָשׁוֹת, הַדְּמֻיּוֹת וְהַחֲרוּזִים. בִּשְׁנוֹת הָעֲמִידָה, תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ בְּפִיּוּט וּבִפְרוֹזָה, חִבֵּר הוּגוֹ גַּם דְּרַמּוֹת רַבּוֹת, שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן עָמְדָה גַּם הַצְלָחָה יְתֵרָה: הֲלֹא הִיא הַדְּרַמָּה “אֶרְנַנִּי”, שֶׁשִּׁמְשָׁה מוֹצָא לְוִכּוּחַ רַב בֵּין בַּעֲלֵי הַקְּלַסִּיצִיזְם וּבֵין בַּעֲלֵי הָרוֹמַנְטִיזְם. וְאוּלָם שֵׁם שֶׁל גָּדוֹל קָנָה לוֹ הוּגוֹ עַל יְדֵי חִבּוּרָיו הַסִּפּוּרִיִּים שֶׁבִּפְרוֹזָה – מִן הַסִּפּוּר “הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּי הַנָּדוֹן לְמִיתָה”, שֶׁתַּכְלִיתוֹ הַנִּמְרָצָה הִיא מֶחָאָה כְּנֶגֶד עֹנֶשׁ הַמָּוֶת, וְעַד הָרוֹמַנִּים “עֲלוּבֵי הַחַיִּים”, וְ“עוֹבְדֵי הַיָּם”, שֶׁבָּהֶם מִתְגַּלֶּה הוּגוֹ כְּבוֹחֲנָה וְשׁוֹפְטָהּ שֶׁל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית; מִן הַסִּפּוּר “הָאָדָם הַצּוֹחֵק”, שֶׁשָּׁם עוֹשֶׂה דִמְיוֹן הַיּוֹצֵר לַהֲטֵי זְוָעָה וְהַסּוֹפֵר הַנֶּאְדָּר בִּגְבוּרָה תּוֹבֵעַ שָׁם בְּלָשׁוֹן רָמָה אֶת זְכֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעֲשׁוּקִים וְעַד “נוֹטְר-דַּם-דֶּה-פָּרִיס” – זוֹ הַיְצִירָה לְמוֹפֵת שֶׁל הַסִּפְרוּת הַצָּרְפַתִּית, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתָהּ מְגֻבֶּבֶת בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים הִיא יָפָה בַּיֹּפִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְעוֹלָם מָלֵא.

בִּשְׁנַת 1841 נִבְחַר הוּגוֹ לַחֲבֵר הָאֲקַדֶּמְיָה, הַמֶּלֶךְ לוּאִי פִילִיףּ הִכְתִּיר אוֹתוֹ בְּתֹאַר הַכָּבוֹד “פֶּר שֶׁל צָרְפַת”. בֵּינָתַיִם אֵרַע דְּבַר מַהְפֵּכָה בְּצָרְפַת: נַפּוֹלְיוֹן הַשְּׁלִישִׁי הִכְרִיז אֶת עַצְמוֹ לְקֵיסָר. הוּגוֹ הִתְנַגֵּד לַקֵּיסָרוּת הַחֲדָשָׁה וְהָיָה מֻכְרָח לָצֵאת בַּגּוֹלָה. בִּשְׁנַת 1851 נִתְיַשֵּׁב בְּאַנְגְּלִיָּה וּמִשָּׁם עָרַךְ נֶגֶד יוֹרְשׁוֹ שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן הַגָּדוֹל אֶת הַפַּמְפְלֵט הֶחָרִיף “נַפּוֹלְיוֹן הַקָּטֹן”; בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי גָלוּתוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכוּ כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה, חִבֵּר הוּגוֹ כַּמָּה סִפְרֵי פִּיּוּט וּפְרוֹזָה, וְאוּלָם סֵפֶר אֶחָד הִקְנָה לוֹ אֶת הַתְּהִלָּה הָרוֹמְמָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ יִנְחַל לִפְעָמִים רַק בְּחִיר סוֹפְרִים שֶׁל אֻמָּה גְדוֹלָה. שֵׁם הַסֵּפֶר הַזֶּה הַכּוֹלֵל שִׁירִים שׁוֹנִים, הוּא “שִׁירֵי הַמַּרְדּוּת”; כָּל צָרְפַת קָרְאָה בּוֹ, הָגְתָה בּוֹ וְהֶעֶלְתָה אֶת מְשׁוֹרְרָה לְשִׂיא הַהַעֲרָצָה. בִּשְׁנַת 1871 שָׁב הוּגוֹ לְצָרְפַת;

בְּסוֹף יָמָיו חִבַּר אֶת הָרוֹמַן “שְׁנַת תִּשְׁעִים וְשָׁלשׁ”. בִּשְׁנַת 1885 נִפְטַר וִיקְטוֹר הוּגוֹ מִן הָעוֹלָם וְהוּא שְׂבַע יָמִים וּשְׂבַע כָּבוֹד, גָּדוֹל בְּשֵׁם וְגָדוֹל בִּיצִירוֹת.

בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ נֶחְשַׁב וִיקְטוֹר הוּגוֹ לִגְאוֹן סוֹפְרִים; תְּכוּנָתוֹ הָעִקָּרִית, שֶׁהִקְנְתָה לוֹ בְּצָרְפַת תְּהִלָּה אֵין-דּוֹמָה-לָהּ, הוּא הַכֹּחַ. הוּגוֹ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת כְּשֶׁהוּא מְתָאֵר תַּאֲווֹת אָדָם וְחֶזְיוֹנוֹת טֶבַע; אֲבָל אֶחָד וּמְיֻחָד הוּא בַּסִּפְרוּת הַצָּרְפַתִּית בָּזֶה שֶׁעוֹרֵר אֶת שְׂפַת עַמּוֹ לְחַיֵּי נֹעַר חֲדָשִׁים וְטָבַע דְּמוּת יִפְעָה חֲדָשָׁה לֶחָרוּז הַקָּלוּשׁ שֶׁל הַפִּיּוּט הַצָּרְפַתִּי. סְפָרָיו הָאַדִּירִים לֹא נֻקּוּ מִגִּבּוּבֵי תֵּאוּר וּמִגִּבּוּבֵי מְלִיצוֹת, כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצְרָם יוֹצֵא לִפְעָמִים לְאֶפֶקְטִים וּלְהַגְזָמוֹת; גַּם הַפַּשְׁטוּת, זֶה יְקָר נַפְשָׁהּ שֶׁל כָּל יְצִירָה, לֹא הָיְתָה לְפִי טִבְעוֹ שֶׁל הוּגוֹ, אִם כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָצְלָה לוֹ מֵחַסְדָהּ. גַּם הַהוּמוֹר, זֶה שֶׁבְּכֹחוֹ לְיַשֵּׁר אֶת הֲדוּרֵי הַדִּמְיוֹן, הָיָה חָסֵר אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי. וְאוּלָם לְעֻמַּת כָּל אֵלֶּה הִנֵּה מַעֲשֵׂה הַסִּפּוּר שֶׁל הוּגוֹ הוּא בִּנְיָן מְפֹאָר לְפִי צוּרָתוֹ; בְּקִרְבּוֹ, בְּקֶרֶב הָרוֹמַן הַנֶּאְדָּר וְהַמְסֻרְבָּל, כְּלוּאָה רוּחַ נִשְׂגָּבוֹת. זוֹ הָרוּחַ הָרוֹאָה בְּעַיִן גְּדוֹלָה וְטוֹבָה אֶת תַּאֲוַת הָאָדָם וְאֶת חֶטְאוֹ, אֶת הַחֲנִינָה הַיּוֹצֵאת מִלִּבּוֹ וְאֶת הַשְּׁאִיפָה הָעוֹלָה מִנַּפְשׁוֹ.

הַצָּרְפַתִּים מַעֲרִיצִים אֶת הוּגוֹ כְּטִפּוּס הַמְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר שֶׁל הַצָּרְפַתִּי בֶּן הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה. בְּעֵינֵי הָאֱנוֹשִׁיּוּת נֶחְשַׁב וִיקְטוֹר הוּגוֹ כְּסוֹפֵר שֶׁבָּנָה אֶת יְצִירוֹתָיו בָּמוֹת בָּמוֹת וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶן לְרַאֲוָה הֲמוֹן מִדּוֹת חַיִּים בְּצוּרָה מָגְדֶּלֶת וְנֶאְדָּרָה – כָּאֳמָן “בַּעַל מוֹפֵת” שֶׁעָשָׂה נִפְלְאוֹתָיו לְטוֹבַת הָאֱנוֹשִׁיּוּת.

 

חֵלֶק רִאשׁוֹן פַנְטִין    🔗

סֵפֶר רִאשׁוֹן הַצַּדִּיק    🔗

א

בִּשְׁנַת 1815 שִׁמֵּשׁ שַׁרְל פְרַנְסוּאַ בְּיֶנְוֶנוּ הֶגְמוֹן בְּדִין. הוּא הָיָה אָז בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְעָלָה לִכְהֻנָּתוֹ הַגְּדוֹלָה בִּשְׁנַת 1806.

לְשֵׁם דִּיּוּק רָאוּי לְהַזְכִּיר כָּאן מַה שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו וּמַה שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְשִׂיחִים בּוֹ דֶרֶךְ הַשְׁעָרָה בַּזְּמָן הָרִאשׁוֹן לְבוֹאוֹ אֶל הָאֶפַּרְכִיָּה. הַדֵּעָה הַמִּתְהַלֶּכֶת בִּדְבַר בֶּן-אָדָם, אִם נְכוֹנָה וְאִם כּוֹזֶבֶת, מְשַׁמֶּשֶׁת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּחַיָּיו גּוֹרֵם לֹא פָּחוֹת חָשׁוּב מֵאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו וּפֹעַל יָדָיו. מִירְיֶל הָיָה בֵּן לְיוֹעֵץ-פַּרְלַמֶּנְט אֶחָד בְּעִיר אֶה, וְהִתְיַחֵשׂ בְּאֹפֶן כָּזֶה עַל אֲצִילֵי הַפְּקִידִים. אָבִיו, לְפִי הַמְסֻפָּר, רָצָה לְהוֹרִישׁ לוֹ אֶת מִשְׂרָתוֹ וְהִכְנִיס אוֹתוֹ בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה אוֹ כְּבֶן עֶשְׂרִים, כְּפִי הַנָּהוּג בַּיָּמִים הָהֵם בְּקֶרֶב הַמַּעֲמָד הָאֲצִילִי שֶׁל הַפְּקִידִים. אַךְ לַמְרוֹת הַנְּשׂוּאִין הָאֵלֶּה שִׁמֵּשׁ אֹפֶן חַיָּיו שֶׁל שַׁרְל מִירְיֶל שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת. הוּא הָיָה יְפֵה-תֹּאֵר, אַף כִּי קוֹמָתוֹ הָיְתָה קְטַנָּה, הִתְהַדֵּר בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ, יָדַע לִנְהֹג בְּנֹעַם וָחֵן וְהָיָה מְחֹנָן שְׁאָר רוּחַ, וְכָךְ עָבְרָה עָלָיו תְּקוּפַת חַיָּיו הָרִאשׁוֹנָה בִּנְעִימִים וּבְשַׁעֲשׁוּעִים.

וְהִנֵּה פָּרְצָה הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1789 וְחִישׁ מַהֵר נָגְעָה הָרָעָה גַּם בְּמִשְׁפְּחוֹת הַפְּקִידִים הַמְיֻחָסוֹת. הֵן גֹּרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ, סָבְלוּ רְדִיפוֹת, נִפְזְרוּ לְכָל הָעֲבָרִים. גַּם שַׁרְל מִירְיֶל נָדַד בִּתְחִלַּת הַמַּהְפֵּכָה לְאֶרֶץ אִיטַלְיָה. פֹּה מֵתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ בְּמַחֲלַת הֶחָזֶה, אַחֲרֵי חֲלוֹתָהּ בַּמַּחֲלָה הַזֹּאת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. יְלָדִים לֹא הָיוּ לָהֶם. הַאִם הַהֶרֶס אֲשֶׁר בָּא עַל סֵדֶר הָעוֹלָם הַיָּשָׁן הוּא אֲשֶׁר הֶחֱרִיד אֶת לְבָבוֹ עַד הַתְּהוֹם וְשָׂם מַהֲלָךְ חָדָשׁ לְמַחְשְׁבוֹתָיו? הֲגָרְמָה לָזֶה הַצָּרָה שֶׁבָּאָה עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ, אוֹ אוּלַי הַמּוֹרָאִים שֶׁל שְׁנַת הַזְּוָעָה 1793, אֵלֶּה אֲשֶׁר לַגּוֹלִים נִרְאוּ מֵרָחוֹק עוֹד יוֹתֵר אֲיֻמִּים מֵאֲשֶׁר הָיוּ בַּמְּצִיאוּת? וְאוּלַי נָגַע הָאָסוֹן בּוֹ בְּעַצְמוֹ, בְּעוֹד הוּא מִסְתּוֹבֵב בִּמְחוֹל תַּעֲנוּגָיו? עַל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה לֹא יָדַע אִישׁ לָתֵת תְּשׁוּבָה; רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר, כִּי הוּא שָׁב מֵאִיטַלְיָה בְּתוֹר כֹּהֵן הַדָּת. כְּמוֹ כֵן לֹא יָדַע אִישׁ אִם יֵשׁ שֶׁמֶץ אֱמֶת בְּכָל הַשְּׁמוּעוֹת שֶׁהִתְהַלְּכוּ בִּדְבַר חַיָּיו הַקּוֹדְמִים שֶׁל מִירְיֶל. אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הִכִּירוּ רַק אֲנָשִׁים מְעַטִּים. לַמְרוֹת זֶה הִרְבּוּ, כַּמּוּבָן, בָּעֲיָרָה הַקְּטַנָּה לַחֲרֹץ לָשׁוֹן; אֲבָל מִירְיֶל הִנִּיחַ לָהֶם לַבְּרִיּוֹת לְהַרְבּוֹת עָלָיו שִׂיחָה, וְסוֹף סוֹף חָדְלוּ לְדַבֵּר בּוֹ רָעוֹת. הוּא הִשִּׂיג אֶת הַנִצָּחוֹן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה.

מִירְיֶל הֵבִיא אִתּוֹ לְדִין אֶת אֲחוֹתוֹ בַּפְּטִיסְטִין, שֶׁהָיְתָה צְעִירָה מִמֶּנּוּ בְּעֶשֶׂר שָׁנִים. בְּגִיל כָּזֶה הָיְתָה גַם הַמְשָׁרֶתֶת הַיְחִידָה בַּבַּיִת, מָרַת מַגְלוּאַר, זוֹ שֶׁשִּׁמְּשָׁה קֹדֶם מְשָׁרֶתֶת בְּבֵיִת הַכֹּהֵן וְעַכְשָׁו הִתְנַשְּׂאָה לִהְיוֹת “הַנַּעֲרָה” שֶׁל אֲחוֹת מִירְיֶל וּמְנַהֶלֶת הַמֶּשֶׁק שֶׁל הוֹד כְּהֻנָּתוֹ הַהֶגְמוֹן. לְבַפְּטִיסְטִין הָיְתָה רַק מַטָּרָה אַחַת בַּחַיִּים: לַעֲשׂוֹת יוֹם יוֹם אֶת חַיַּי אַחִיהָ נוֹחִים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ מִירְיֶל לְדִין, קָבְעוּ לוֹ בְּכָל אוֹתוֹת הַכָּבוֹד הַנָּהוּג מְקוֹם מוֹשָׁב בְּאַרְמוֹן הַהֶגְמוֹן, כִּי לְפִי פְּקֻדּוֹת הַקֵּיסָר נֶחְשְׁבָה מַעֲלַת הַהֶגְמוֹנִים כִּשְׁנִיָּה לְמַעֲלַת גֵּנֵרַלִּים שֶׁל בְּרִיגַדָּה. רֹאשׁ הָעִיר וְהַנָּצִיב כִּבְּדוּ אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה בְּבִקּוּרָם, וְהוּא מִצִּדּוֹ הִקְדִּים לְבַקֵּר אֶת הַגֵּנֵרַל וְאֶת הַמּוֹשֵׁל. אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁנִּגְמְרָה קַבָּלַת הַפָּנִים, הִתְחִילוּ בְּנֵי הָעִיר מְצַפִּים לִרְאוֹת אֵיךְ יְנַהֵל הַהֶגְמוֹן הֶחָדָשׁ אֶת עִנְיְנֵי הַכְּהֻנָּה.

ב

וְהִנֵּה הִתְחִיל הַהֶגְמוֹן אֶת פְּעֻלָּתוֹ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹרֵר הִשְׁתּוֹמְמוּת. אַרְמוֹן הָאֶפַּרְכִיָּה בְּדִין נִמְצָא עַל יַד בֵּית הַחוֹלִים. הַבִּנְיָן הָיָה גָּדוֹל וְיָפֶה וְהוּקַם בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה עַל יְדֵי הֶנְרִי פוּגֶ’ה, דָּקְטוֹר לְתֵאוֹלוֹגְיָה וְהֶגְמוֹן בְּדִין בִּשְׁנַת 1712. בְּהֵיכַל נְסִיכִים זֶה הָיָה הַכֹּל עָרוּךְ בְּתִפְאֶרֶת רַבָּה: חַדְרֵי הַדִּירָה שֶׁל הַהֶגְמוֹן, הָאוּלַמִּים, הַתָּאִים, חֲצַר הַכָּבוֹד הַגְּדוֹלָה שֶׁמִּסָּבִיב לָהּ נִמְשָׁךְ יְצִיעַ עַמּוּדִים, הַגַּנִּים הַנְּטוּעִים עֲצֵי הָדָר.

בִּנְיַן בֵּית הַחוֹלִים הָיָה צַר וְנָמוּךְ, רַק קוֹמָה אַחַת לוֹ וּמִסָּבִיב לוֹ גִנָּה קְטַנָּה.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִכְנִיסָתוֹ הָעִירָה בָּא הַהֶגְמוֹן לִרְאוֹת בְּבֵית הַחוֹלִים. מִיָּד לְאַחַר הַבִּקּוּר שָׁלַח לִקְרֹא אֵלָיו אֶת הַמְנַהֵל.

“אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל,” פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים, “כַּמָּה חוֹלִים נִמְצָאִים אֶצְלְךָ כַּיּוֹם?”

“עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, הוֹד מַעֲלַת כְּהֻנָּתוֹ.”

“הַמִּטּוֹת מַגִּיעוֹת אַחַת בַּשְּׁנִיָּה,” הוֹסִיף הַמְנַהֵל לְדַבֵּר, “בִּמְקוֹם אוּלַמִּים נִמְצָאִים בִּרְשׁוּתֵנוּ רַק חֲדָרִים שֶׁאֵין הָאֲוִיר מְרֻבֶּה בָּהֶם.”

“גַּם לִי נִרְאֵה הַדָּבָר כָּךְ.”

“וּבְעֵת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה בַּגָּן, הֲרֵי זֶה צַר מֵהָכִיל אֶת כָּל הַמַּבְרִיאִים.”

“כָּךְ אָמַרְתִּי לְלִבִּי גַּם אָנֹכִי.”

“בִּזְמַן מַגֵּפוֹת מַגִּיעַ מִסְפַּר הַחוֹלִים לְמֵאָה, וְאֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ לְהַמְצִיא לָהֶם מָקוֹם.”

“אַף אֲנִי דִּמִּיתִי כָּךְ.”

“אֲבָל לְכָל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה אֵין כָּל תְּרוּפָה,” אָמַר הַמְנַהֵל, “אָנוּ מֻכְרָחִים לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב.”

שִׂיחַת הַשְּׁנַיִם הִתְנַהֲלָה בְּאוּלָם הָאֹכֶל אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה.

הַהֶגְמוֹן הֶחֱרִישׁ רֶגַע אֶחָד, אַךְ מִיָּד פָּנָה שׁוּב אֶל הַמְנַהֵל בִּשְׁאֵלָה נִמְרָצָה:

“אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל, כַּמָּה מִטּוֹת, לְפִי דַּעְתְּךָ, עֲלוּלוֹת לִתְפֹּס מָקוֹם בָּאוּלָם הָאֶחָד הַזֶּה?”

“בְּאוּלָם הָאֹכֶל, הוֹד מַעֲלַת כְּהֻנָּתוֹ?” קָרָא הַמְנַהֵל בְּתִמָּהוֹן.

הַהֶגְמוֹן הֶעֱבִיר אֶת מֶבָּטוֹ עַל פְּנֵי הָאוּלָם, וְהָיָה דּוֹמֶה כִּי הוּא קוֹבֵעַ מִדּוֹת בְּעֵינָיו.

“אֲנִי מְשַׁעֵר, כִּי פֹּה יִמְצָא הַמָּקוֹם לְעֶשְׂרִים מִטָּה,” אָמַר הַהֶגְמוֹן בְּלַחַשׁ, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. אַחַר כָּךְ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַמְנַהֵל:

“אַגִּיד לְךָ דָבָר, אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל. כַּנִּרְאֶה נָפְלָה כָּאן טָעוּת. אִתְּכֶם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים וּבִרְשׁוּתְכֶם כַּחֲמִשָּׁה-שִׁשָּׁה חֲדָרִים קְטַנִּים, אֲנַחְנוּ פֹּה שְׁלָשְׁתֵּנוּ וְהַמָּקוֹם דֵּי רְחַב יָדַיִם בִּשְׁבִיל שִׁשִּׁים אִישׁ. הָשִׁיבוּ לִי אֶת בֵּיתִי. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה לָכֶם.”

לְמָחֳרָת הַיּוֹם בָּאוּ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה הַחוֹלִים הַמִּסְכֵּנִים לִשְׁכֹּן בְּאַרְמוֹן הַהֶגְמוֹן, וְהַהֶגְמוֹן הָלַךְ לָגוּר בְּבֵית הַחוֹלִים.

לְמִירְיֶל לֹא הָיָה כָּל רְכוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ נִדַּלְדְּלָה לְגַמְרֵי בִּזְמַן הַמַּהְפֵּכָה. לַאֲחוֹתוֹ הָיְתָה הַכְנָסָה שְׁנָתִית בִּסְכוּם שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק, וְהַכֶּסֶף הַזֶּה הִסְפִּיק לִצְרָכֶיהָ הַפְּרָטִיִּים בְּבֵית הַכֹּהֵן. מִירְיֶל קִבֵּל מֵאֵת הַמֶּמְשָׁלָה מַשְׂכֹּרֶת שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף פְרַנְק. הַסְּכוּם נִתְחַלֵּק לְהוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת, לְפִי

הָרְשִׁימָה הָעֲרוּכָה בִּידֵי הַהֶגְמוֹן עַצְמוֹ:

הוֹצָאוֹת לְכַלְכָּלַת בֵּיתִי

לַסֶּמִינַר הַקָּטֹן 1,500 פְרַנְק

לְחֶבֶר הַמִּסְיוֹנֶרִים 100 "

לַנְּזִירִים בְּמוֹנְדִּידְיֶה 100 "

לַסֶּמִינָר בְּפָרִיס, לַמַּטִּיפִים הַמִּתְכּוֹנְנִים

לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ 200 "

לְחֶבֶר הַנְּזִירִים עַל שֵׁם הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה 150 "

לְמוֹסְדוֹת הַדָּת בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה 100 "

לַאֲגֻדּוֹת הַנָּשִׁים הַמַּגִּישׁוֹת עֶזְרָה לְיוֹלְדוֹת 300 "

לָאֲגֻדָּה בְּאַרְל, מִחוּץ לַחֶשְׁבּוֹן 50 "

לְשִׁפּוּר בָּתֵּי הָאֲסוּרִים 400 "

לִתְמִיכָה וּלְפִדְיוֹן בִּשְׁבִיל אַסִּירִים 500 "

לְשִׁחְרוּר בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחָה הָאֲסוּרִים

בִּגְלַל חוֹבוֹת 1,000 "

הוֹסָפָה לְמַשְׂכֹּרֶת הַמּוֹרִים הָעֲנִיִּים

אֲשֶׁר בִּמְחוֹז הָאֶפַּרְכִיָּה 2,000 "

תְּמִיכָה לְמַחְסָן הַתְּבוּאָה בִּמְחוֹז

הָאַלְפִּים הָעִלִּיִּים 100 "

לַאֲגֻדַּת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּדִין, מַנּוֹסְק

וְסִיסְטְרוֹן, לְשֵׁם תַּלְמוּד תּוֹרָה

לִבְנוֹת עֲנִיִּים 1,500 "

נְדָבוֹת לַעֲנִיִּים 6,000 "

לְהוֹצָאוֹתַי הַפְּרָטִיּוֹת 1,000 "

_____________

סַךְ הַכֹּל 15,000 פְרַנְק

אֶת סֵדֶר הַהוֹצָאוֹת הַזֶּה לְ“כַלְכָּלַת הַבַּיִת” לֹא שִׁנָּה מִירְיֶל בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמָן אֲשֶׁר יָשַׁב עַל כִּסֵּא הַהֶגְמוֹן בְּדִין.

עַל תַּקָּנָה זוֹ שָׁמְרָה גַם הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין, בְּלִי לְעוֹרֵר נֶגְדָּהּ גַּם מֶחָאָה קַלָּה. רַק הַמְשָׁרֶתֶת, מָרַת מַגְלוּאַר, הָיְתָה כְּמִתְאוֹנֶנֶת בְּמִקְצָת. סְכוּם שֶׁל אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק הָיָה צָרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי הַנָּשִׁים וּבִשְׁבִיל הָאָדוֹן הַזָּקֵן, וְכֹהֵן מִן הַכְּפָר כְּשֶׁהָיָה בָּא לְדִין, הָיָה הַהֶגְמוֹן מִתְחַכֵּם לְקַיֵּם בּוֹ בְּכָבוֹד הַכְנָסַת אוֹרְחִים – בִּזְכוּת מִדַּת הַצִּמְצוּם הַגְּדוֹלָה שֶׁל מָרַת מַגְלוּאַר וּבִזְכוּת כַּלְכָּלַת הַבַּיִת הֶחָרוּצָה שֶׁל הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין. בְּאַחַד הַיָּמִים – זֶה הָיָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּעֶרֶךְ לְבוֹאוֹ לְדִין – קָרָא הַהֶגְמוֹן וְאָמַר:

“הַהַכְנָסוֹת שֶׁלִּי אֵינָן מַסְפִּיקוֹת כְּלָל וּכְלָל!” “וְאֵין כָּל פֶּלֶא בַּדָּבָר!” קָרְאָה מָרַת מַגְלוּאַר. “לוּ לְמִצְעָר הִשְׁתַּדֵּל הוֹד כְּהֻנָּתוֹ לְקַבֵּל מֵאֵת פְּקִידוּת הַדֶפַּרְטַמֶּנְט אֶת הַכְּסָפִים שֶׁחַיָּבִים לוֹ לְצָרְכֵי מֶרְכָּבָה וְהוֹצְאוֹת נְסִיעָה. הַהֶגְמוֹנִים הַקּוֹדְמִים כֻּלָּם נָהֲגוּ כָּךְ!”

“בֶּאֱמֶת, הַצֶּדֶק אִתָּךְ, מָרַת מַגְלוּאַר,” הִסְכִּים הַהֶגְמוֹן לִדְבָרֶיהָ וְהִגִּישׁ בַּקָּשָׁה לְהַנְהָלַת הָעִיר, וְהִיא הִקְצִיבָה לוֹ לְפִי הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת שְׁלשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְק. בְּעֶרֶב אוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר הַתַּקְצִיב, הֵכִין הַהֶגְמוֹן רְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן חֲדָשָׁה וּמָסַר אוֹתָהּ לַאֲחוֹתוֹ. וְזֶה סֵדֶר הָרְשִׁימָה:

הוֹצָאוֹת לְמֶרְכָּבָה וְהוֹצְאוֹת נְסִיעָה

לְסַפֵּק מָרָק לַחוֹלִים בְּבַיִת הַמַּרְפֵּא 1,500 פְרַנְק

לַאֲגֻדַּת הַנָּשִׁים בְּאַרְל 250 "

לַאֲגֻדַּת הַנָּשִׁים בִּדְרוֹגִינְיַן 250 "

בִּשְׁבִיל יְלָדִים אֲסוּפִים 500 "

בִּשְׁבִיל יְתוֹמִים 500 "

_____________

סַךְ הַכֹּל 3,000 פְרַנְק

כָּזֶה הָיָה הַתַּקְצִיב שֶׁל מִירְיֵל. מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַהַכְנָסוֹת הַבִּלְתִּי יְשָׁרוֹת, כְּגוֹן תַּשְׁלוּמִים בְּעַד דְּרָשׁוֹת וַחַנֻכַּת בָּתֵּי כְּנֶסֶת, תַּשְׁלוּמִים בְּעַד חַתֻנּוֹת וְכַדּוֹמֵה, – הָיָה הַהֶגְמוֹן תּוֹבֵעַ אֶת הַכְּסָפִים הָאֵלֶּה בְּיֶתֶר עֹז מִן הָעֲשִׁירִים וְהָיָה מוֹצִיא אוֹתָם עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה לְטוֹבַת הָעֲנִיִּים.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהַהֶגְמוֹן הִתְחִיל לְקַבֵּל כְסָפִים רַבִּים לִצְדַקָה. בַּעֲלֵי נְכָסִים וְאֶבְיוֹנִים – אֵלֶּה וְאֵלֶּה דָרְשׁוּ לְפִתְחוֹ שֶׁל מִירְיֶל. מֵהֶם בָּאוּ לִמְסֹר לוֹ אֶת כַּסְפָּם לְשֵׁם דְּבַר מִצְוָה, וּמֵהֶם הָיוּ נִכְנָסִים לְקַבֵּל כֶּסֶף עֶזְרָה.

וְרֶגֶשׁ הַתּוֹדָה שֶׁל הָעָם יָדַע אָמְנָם לִבְחֹר שֵׁם רַב-כַּוָּנָה מִבֵּין הַשֵּׁמוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר הַהֶגְמוֹן, לְפִי הַמִּנְהָג, הָיָה רוֹשֵׁם מִתַּחַת לְכָל פְּקֻדָּה וְאִגֶּרֶת כְּהֻנָּה. דַּלַת הָעָם כִּנּוּ אוֹתוֹ פָּשׁוּט בְּשֵׁם בְּיֶנְוֶנוּ, לֵאמֹר: בָּרוּךְ הַבָּא. הוּא עַצְמוֹ הָיָה מְרֻצֶּה בַּשֵּׁם הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ. “הַשֵּׁם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. הוּא מַפְחִית מִן הַגַּאֲוָה הַצְּמוּדָה אֶל שֵׁם הַתֹּאַר הוֹד כְּהֻנָּה”.

ג

אָמְנָם הֵמִיר הַהֶגְמוֹן אֶת מֵרְכַּבְתּוֹ בְּכַסְפֵּי צְדָקָה, אֲבָל לַמְרוֹת זֶה סָבַב בְּחָרִיצוּת אֶת מְקוֹמוֹת הָאֶפַּרְכִיָּה וְנָשָׂא הַרְבֵּה בְּטִרְדּוֹת הַדֶּרֶךְ.

הָאֶפַּרְכִיָּה שֶׁל דִּין הִיא חֵבֵל אֶרֶץ אֲשֶׁר מִישׁוֹרִים מְעַטִּים לוֹ וַהֲרָרָיו מְרֻבִּים, וְחוּץ מִזֶּה הַכְּבִישִׁים כִּמְעַט שֶׁאֵינָם מְצוּיִים שָׁם. הִיא כּוֹלֵלֵת 32 כְּנֵסִיּוֹת לְכֹהֲנִים, 41 בָּתֵּי תְּפִלָּה לִכְמָרִים וְעוֹד 285 “מִנְיָנִים” קְטַנִּים. לֹא מְעַט כֹּחַ עֲבוֹדָה הָיָה דָּרוּשׁ כְּדֵי לְפַקֵּחַ עַל כָּל אֵלֶּה, אֲבָל הַהֶגְמוֹן שֶׁלָּנוּ הִצְלִיחַ בָּזֶה. הוּא הָלַךְ בְּרֶגֶל, כְּשֶׁהַמָּקוֹם הַדָּרוּשׁ הָיָה קָרוֹב; בִּמְחוֹזוֹת מִישׁוֹר נָסַע בְּכִרְכָּרָה קַלָּה, בֶּהָרִים הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי פִּרְדָּה. הַנָּשִׁים הַשְּׁתַּיִם הָיוּ נִלְווֹת אֵלָיו רַק בְּמִקְרֶה שֶׁל נְסִיעָה קַלָּה.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מַגִּיעַ, אַגַּב נְסִיעַת סִבּוּב זוֹ, הָיָה מִתְיַחֵס בְּחֶסֵד וּבִמְאוֹר-פָּנִים אֶל הָאֲנָשִׁים הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, וּבִדְרָשׁוֹתָיו הָיָה, עַל פִּי רֹב, מְשׂוֹחֵחַ בְּנֹעַם, כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. הוּא לֹא אָהַב לְהַרְחִיק מְשָׁלִים וְאַסְמַכְתּוֹת. לְעֻמַּת זֶה הָיָה רָגִיל לְעוֹרֵר בְּנֵי מָקוֹם אֶחָד שֶׁיִּקְחוּ לָהֶם לְמוֹפֵת בְּנֵי מָקוֹם אַחֵר, הַנִּמְצָא בִּשְׁכֵנוּת. כְּשֶׁרָאָה פֹּה אוֹ שָׁם אֶת הַתּוֹשָׁבִים מַקְשִׁיחִים אֶת לִבָּם מֵאֶבְיוֹנִים, יִסֵּר אוֹתָם, עַל פִּי רֹב, בְּאֹפֶן כָּזֶה: “קְחוּ לְמוֹפֵת אֶת אַנְשֵׁי בְּרִיאַנְסוֹן. הֵם הִתִּירוּ לְכָל הָעֲנִיִּים, הָאַלְמָנוֹת וְהַיְתוֹמִים לְהַקְדִּים שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי הָאֲחֵרִים אֶת קְצִיר הַשָּׁחָת שֶׁלָּהֶם, אַף מְתַקְּנִים הֵם לָאֵלֶּה אֶת בָּתֵּיהֶם הָרְעוּעִים חִנָּם אֵין כָּסֶף. וְאָמְנָם בִּשְׂכַר זֶה חוֹפֶפֶת בִּרְכַּת אֱלֹהִים עַל אַרְצָם, כִּי זֶה מֵאָה שָׁנָה לֹא קָרָה שָׁם כָּל מִקְרֵה רֵצַח”.

כָּכָה דִבֵּר אֶל הָאֲנָשִׁים, כְּאָב נוֹתֵן לֶקַח אֲשֶׁר דְּבָרָיו נִכְנָסִים אֶל הַלֵּב. כְּשֶׁלֹּא יָדַע לָתֵת דֻּגְמָא לַשּׁוֹמְעִים, הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְשָׁלִים וְהֵרִים עַל נֵס אֶת הָעִקָּר. הוּא לֹא הָיָה מַרְבֶּה בְּדַרְכֵי דִבּוּר שֶׁל נוֹאֵם, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה דִבֵּר בְּלָשׁוֹן מְתָאֶרֶת, כְּאֶחָד קָדוֹשׁ אֲשֶׁר דְּבָרָיו יוֹצְאִים מִן הַלֵּב וְנִכְנָסִים אֶל הַלֵּב.

ד

הוּא הָיָה מְשׂוֹחֵחַ עִם הַבְּרִיּוֹת בְּחֶסֶד וּמִתּוֹךְ רוּחַ טוֹבָה. הוּא הִתְאִים אֶת עַצְמוֹ אֶל שִׂכְלָן שֶׁל שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חָיוּ אִתּוֹ יָחַד. צְחוֹק מִטוּב לֵב הָיָה מָצוּי אֶצְלוֹ כְּמוֹ אֵצֶל נַעַר רַךְ בְּשָׁנִים.

הָיְתָה לוֹ שְׁאֵרַת-בָּשָׂר אַחַת, לֹא קְרוֹבָה בְּיוֹתֵר, וְזוֹ הִרְגִּילָה אֶת עַצְמָהּ לְסַפֵּר מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בְּפָנָיו עַל דְּבַר הַ“תִּקְווֹת” שֶׁרוֹאִים לְעַצְמָם כָּל שְׁלשֶׁת בָּנֶיהָ. הַצָּעִיר בֵּינֵיהֶם קִוָּה לְקַבֵּל מֵאֵת דּוֹדָה זְקֵנָה הַכְנָסָה שְׁנָתִית בִּסְכוּם שֶׁל מֵאָה אֶלֶף פְרַנְק; הַשֵּׁנִי הָיָה צָפוּי לָרֶשֶׁת אֶת תֹּאַר הַהֶרְצוֹג מִצַּד הַדּוֹד; הַבְּכוֹר רָאָה אֶת עַצְמוֹ יוֹרֵשׁ לְכִסֵּא הַכְּהֻנָּה שֶׁל אָבִיו הַזָּקֵן. הַהֶגְמוֹן הָיָה מַקְשִׁיב לְלַהַג הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הָאֵם הַחַנּוּנָה אַגַּב דּוּמִיָּה רַבָּה. אוּלָם פַּעַם אַחַת קָרָה, כִּי הוּא שָׁקַע לְגַמְרֵי בְּרַעְיוֹנוֹתָיו בּוֹ בַּזְּמָן אֲשֶׁר הָרוֹזֶנֶת נָאֲמָה בַּאֲרִיכוּת עַל דְּבַר מִשְׁפַּט הַיְרֻשּׁוֹת וְעַל הַ“תִּקְווֹת” הַנִּשְׁקָפוֹת לְבָנֶיהָ. וּפִתְאֹם הִפְסִיקָה מִתּוֹךְ

קֹצֶר רוּחַ אֶת דְּבָרֶיהָ וְשָׁאֲלָה כְּנִרְגֶּזֶת: "אֲבָל בַּמֶּה

אַתָּה מְהַרְהֵר עַכְשָׁו, דּוֹדִי?"

“בְּפִתְגָּם מְיֻחָד בְּמִינוֹ,” עָנָה הַלָּז, “הוּא נִמְצָא בִּסְפָרָיו שֶׁל אוֹגוּסְטִינוּס הַקָּדוֹשׁ, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה: שִׂימוּ תִּקְוַתְכֶם בָּאֶחָד, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ דָבָר.”

כִּילִיד פְּרוֹבַנְס עָלָה בְּיָדוֹ לִלְמֹד עַל נְקַלָּה אֶת כָּל נוּסְחֲאוֹת הַלָּשׁוֹן הַשְּׁגוּרִים בְּפִי הַתּוֹשָׁבִים בִּדְרוֹם צָרְפַת. הַדָּבָר מָצָא חֵן מְאֹד בְּעֵינֵי בְּנֵי הָעָם הַפָּשׁוּט, וּבִזְכוּת זֶה גַם הִצְלִיחַ הַהֶגְמוֹן לְקָרֵב אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל שִׂכְלָם שֶׁל כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים. הוּא הָיָה אִישׁ מוֹדָע גַּם בַּצְּרִיף הַדַּל וְגַם בְּקֶרֶב תּוֹשָׁבֵי הֶהָרִים. הוּא דִבֵּר עִם כָּל אָדָם בִּלְשׁוֹנוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ מָצְאוּ הֶגְיוֹנוֹתָיו מְסִלּוֹת אֶל כָּל הַלְּבָבוֹת.

מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא בְּחִפָּזוֹן גְּזָר-דִּין שֶׁל חוֹבָה, אֶלָּא, לְהֶפֵךְ, עִיֵּן וְהָפַךְ בִּתְנָאֵי כָּל מִקְרֶה. הָיָה נוֹהֵג לֵאמֹר: “קֹדֶם כֹּל, עָלֵינוּ לִבְדֹּק אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֵׁר לִמְלֹא אָרְכָּהּ עָבַר הֶעָוֹן.”

הוּא הָיָה קוֹרֵא לְעַצְמוֹ דֶּרֶךְ הֲלָצָה בְּשֵׁם “בַּעַל תְּשׁוּבָה”, וְעַל כֵּן לֹא נָהַג מֵעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין וְנָתַן אֶת לִקְחוֹ בְּרוּחַ תְּמִימָה, בְּלִי לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְחוֹ קְמָטִים קְמָטִים, כְּדֶרֶךְ אֵלֶּה הַמִּתְרָאִים כְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים. אֶת דֵּעוֹתָיו אֶפְשָׁר הָיָה לִכְלֹל בִּדְבָרִים מֵעֵין אֵלֶּה:

“הָאָדָם הוּא נֶפֶשׁ אֲשֶׁר נִתַּן לָהּ בָּשָׂר לִלְבוּשׁ. הַבָּשָׂר הַזֶּה הוּא גַּם מַעֲמָסָה וְגַם מִכְשׁוֹל עָוֹן. הָאָדָם נוֹשֵׂא אֶת הַבָּשָׂר וְנִכְנָע לְחֶפְצוֹ.”

“אִישׁ קָדוֹשׁ הוּא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, הָאִישׁ הַיָּשָׁר הוּא דָבָר שֶׁבִּרְגִילוּת. הַעֲווּ, עָשׂוּ סָרָה וַחֲטָאָה, אַךְ הֱיוּ יְשָׁרִים.”

“הָאָדָם מְצֻוֶּה לְמַעֵט בְּחֵטְא כְּכָל הָאֶפְשָׁר. רַק מַלְאַךְ אֱלֹהִים יִשָּׂא אֶת נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת נָקִי לְגַמְרֵי מֵעָוֹן. הַכֹּל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כָּפוּף לַחֵטְא. כְּשֵׁם שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יְכֹלִים לְנַתֵּק אֶת רַגְלֵינוּ מֵעַל הָאָרֶץ, כָּךְ אֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לְהִנָּצֵל מִן הַחֵטְא.”

כְּשֶׁשָּׁמַע בְּנֵי אָדָם צוֹעֲקִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת אוֹ כְּשֶׁרָאָה הֲמוֹן עָם מַרְשִׁיעַ דְּבַר-מָה בְּהַחְלָטַת-חִפָּזוֹן, הָיָה רָגִיל לְהַפְטִיר בְּלַעַג: “מֻבְטָחְנִי כִּי יֵשׁ בָּזֶה חֵטְא וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאֵלֶּה הוּא חוֹטֵא. כִּי לוּלֵא כֵן לֹא הָיוּ הַחֲנֵפִים מְמַהֲרִים לְהָרִים אֶת קוֹלָם כְּנֶגֶד הַהַחֲלָטוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק מֵעֲלֵיהֶם כָּל חֲשָׁד.”

הוּא הִתְיַחֵס בְּאֹרֶךְ רוּחַ אֶל הָעֲנִיִּים וְאֶל הַנָּשִׁים, אֵלֶּה אֲשֶׁר נִטַל עֲלֵיהֶם לָשֵׂאת אֶת סֵבֶל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית. “אֵלֶּה הֵם הַגּוֹרְמִים לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים, שֶׁל הַחַלָּשִׁים וְהַמְשָׁרְתִים, שֶׁל הָאֶבְיוֹנִים וְהַנִּבְעָרִים –: הַבְּעָלִים וְהַהוֹרִים, הָאֲדוֹנִים וְהַחֲזָקִים, הָעֲשִׁירִים וְהַמְלֻמָּדִים.”

וְגַם זֹאת: “לַמְּדוּ דַעַת אֶת הַבּוּרִים, עַד כַּמָּה שֶׁיֶּדְכֶם מַגַּעַת; חֵטְא חָטְאָה הַחֶבְרָה שֶׁלֹּא סִדְרָה חִנּוּךְ פֻּמְבִּי לְלֹא תַּשְׁלוּם. עַל רֹאשָׁה תָּחוּל הָאַחֲרָיוּת לַחֹשֵׁךְ אֲשֶׁר הִיא יָצְרָה אוֹתוֹ. הַחֵטְא אוֹרֵב לַנֶּפֶשׁ הַשְּׁקוּעָה בְּחֶשְׁכַת הַלָּיִל. לֹא הַפּוֹשֵׁעַ הוּא הָאָשֵׁם, כִּי אִם זֵה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַלָּיִל.” מִזֶּה נִרְאֶה, כִּי דֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת הָיְתָה לוֹ בִּתְפִיסַת הַדְּבָרִים.

פֹּה הַמָּקוֹם לְסַפֵּר עַל דְּבַר מְאֹרָע מַעֲצִיב אֲשֶׁר קָרָה בְּדִין. אִישׁ אֶחָד נָדוֹן שָׁם לַמָּוֵת בִּגְלַל מַעֲשֵׂה רֶצַח, אִישׁ מִסְכֵּן שֶׁלֹּא הָיָה מַשְׂכִּיל בְּיוֹתֵר אֲבָל לֹא הָיָה גַּם בּוּר גָּמוּר, וְהָיָה מַרְוִיחַ אֶת לַחְמוֹ בָּזֶה שֶׁבִּימֵי הַשּׁוּק הָיָה מְשַׁמֵּשׁ סוֹפֵר וּמֻקְיוֹן. יוֹם לִפְנֵי מִיתַת בֵּית דִּין נָפַל הַכֹּמֶר שֶׁל בֵּית הָאֲסוּרִים לַמִּשְׁכָּב, וְכֵיוָן שֶׁכֹּהֵן דָּת הָיָה דָבָר שֶׁבְּהֶכְרָח שָׁלְחוּ לִקְרֹא לְכֹהֵן הָעִיר. אֲבָל הַלָּז מֵאֵן לָלֶכֶת וְלֹא בּוֹשׁ, כְּפִי שֶׁמְּסַפְּרִים, לְהַרְאוֹת אֶת סֵרוּבוֹ בְּגָלוּי: “אֲנִי מוֹנֵעַ אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי מִטַּפֵּל בְּאוֹתוֹ בַּר-נַשׁ. חוּץ מִזֶּה אֲנִי בְּעַצְמִי אֵינֶנִּי בְּקַו הַבְּרִיאוּת וְכָל הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ עֵסֶק שֶׁלִּי.” דִּבְרֵי הַכֹּהֵן נִמְסְרוּ לַהֶגְמוֹן, וְהוּא אָמַר: “הָאָדוֹן הַכֹּהֵן צָדַק בִּדְבָרָיו. הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ עֵסֶק שֶׁלּוֹ, אֲבָל זֶהוּ עֵסֶק בִּשְׁבִילִי.”

וְהוּא הָלַךְ אָמְנָם תֵּכֶף וּמִיָּד לְבֵית הָאֲסוּרִים וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּכְנִיסוּ אוֹתוֹ אֶל תָּא הַכֶּלֶא שֶׁל אוֹתוֹ “בַּר-נַשׁ”, פָּנָה אֶל הָאַסִּיר בִּדְבָרִים כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ, לָחַץ אֶת יָדוֹ וְדִבֵּר אֵלָיו. הוּא שָׁהָה אֶצְלוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, מָנַע אֶת עַצְמוֹ מֵאֲכִילָה וּמִשְּׁתִיָּה וּמִשֵּׁנָה, נָשָׂא תְּפִלָּה לֵאלֹהִים בְּעַד נִשְׁמַת הַנָּדוֹן לְמִיתָה וְהָיָה מְעוֹרֵר אֶת הָאֻמְלָל לְהַרְהֵר בִּתְשׁוּעַת הַנֶּפֶשׁ. הוּא דִּבֵּר אֵלָיו כְּדַבֵּר אָב אֶל בְּנוֹ, כְּאָח אֶל אָחִיו, כְּאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ; הוּא שָׁב לִהְיוֹת הֶגְמוֹן רַק בִּזְמַן שֶׁאָצַל לוֹ בְּרָכוֹת.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם, כְּשֶׁהַפּוֹשֵׁעַ הַמִּסְכֵּן נִלְקַח לַגַּרְדֹּם, הָיָה הַהֶגְמוֹן בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. הוּא הָלַךְ לְיַד הַנָּדוֹן לְמִיתָה, וַהֲמוֹן הָעָם רָאוּהוּ צוֹעֵד בַּמְּעִיל הַסָּגֹל לְצַד הַפּוֹשֵׁעַ הָאָסוּר בַּחֲבָלִים. הוּא עָלָה יַחַד עִם הַלָּז אֶל הַקָּרוֹן, עָלָה אִתּוֹ יַחַד אֶל הַגַּרְדֹּם. הַיּוֹצֵא לַהֶרֶג, שֶׁיּוֹם לִפְנֵי זֶה הָיָה מְדֻכָּא וּמְיֹאָשׁ, נִרְאָה בְּרֶגַע זֶה שָׁקֵט. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי נַפְשׁוֹ מָצְאָה פְּדוּת וְעוֹד מְעַט תִּתְרוֹמֵם אֶל אֱלֹהֶיהָ. הַהֶגְמוֹן חִבֵּק אוֹתוֹ וְאָמַר אֵלָיו בְּרֶגַע שֶׁחֶרֶב הַתַּלְיָן הָיְתָה תְּלוּיָה עַל צַוָּארוֹ: “מִי שֶׁבְּנֵי אָדָם נָטְלוּ אֶת חַיָּיו זֶה יָקוּם לִתְחִיָּה בִּידֵי שָׁמַיִם; מִי שֶׁאֶחָיו גֵּרְשׁוּהוּ זֶה יִמְצָא אֶת אָבִיו. שָׂא תְּפִלָּה, הַאֲמֵן, הִכָּנֵס לְחַיֵּי עוֹלָם: אָבִיךָ חַי וְהוּא יְקַבֵּל אֶת פָּנֶיךָ.” כְּשֶׁיָּרַד מִן הַגַּרְדֹּם הָיָה דְּבַר-מָה בְּעֵינָיו, אֲשֶׁר לְמַרְאֵהוּ נִרְתַּע הֶהָמוֹן אֲחוֹרַנִּית בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד.

הַמְּאֹרָע הַזֶּה זִעֲזַע עַד מְאֹד אֶת נֶפֶשׁ הַהֶגְמוֹן, וְיָמִים רַבִּים עָבְרוּ עַד שֶׁרֹשֶׁם הַדָּבָר הִתְחִיל נִמְחֶה מִלְּבָבוֹ. אוּלָם בְּעֵינֵי כֹּל הָיָה לְאוֹת הַדָּבָר, כִּי מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ נִמְנַע הַהֶגְמוֹן מֵעֲבֹר עַל פְּנֵי מְקוֹם הַגַּרְדֹּם.

ה

בֵּית מְגוּרָיו הָיְתָה לוֹ, חוּץ מִקּוֹמַת תַּחְתִּיִּים, רַק קוֹמָה אַחַת עֶלְיוֹנָה. שְׁלשָׁה חֲדָרִים לְמַטָּה וּשְׁלשֶׁת חַדְרֵי שֵׁנָה לְמַעְלָה, וְעַל גַּבָּם עֲלִיַּת הַגָּג.

מֵאַחֲרֵי הַבַּיִת הָיָה גַן שֶׁהֵכִיל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה “שְׁבָטִים” מְרֻבָּעִים. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הִתְגּוֹרְרוּ בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, לְמַטָּה הָיְתָה דִּירַת הַהֵגְמוֹן. בֵּית הַמִּרְקַחַת שֶׁלְּעָבָר, בִּנְיָן עוֹמֵד בַּגָּן וְנִשְׁעָן אֶל הַבַּיִת הָרָאשִׁי, הֵכִיל עַכְשָׁו אֶת הַמִּטְבָּח וְאֶת הַמַּחְסָן. בַּגַּן נִמְצְאָה גַם רֶפֶת, וּבָהּ מָצְאוּ לָהֶן מָקוֹם שְׁתֵּי הַפָּרוֹת שֶׁל הַהֶגְמוֹן. אִם הַפָּרוֹת נָתְנוּ חָלָב בְּשֶׁפַע אוֹ בְּצִמְצוּם – בֹּקֶר בֹּקֶר כְּסִדְרוֹ הָיָה הַהֶגְמוֹן שׁוֹלֵחַ אֶת מַחֲצִית הֶחָלָב אֶל בֵּית הַחוֹלִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר: “זֶה הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן.”

חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ הָיָה דֵי רְחַב-יָדַיִם, וְקָשֵׁה הָיָה לְהַחֲזִיק בּוֹ חֲמִימוּת עַל יְדֵי הַסָּקָה. וְכֵיוָן שֶׁעֲצֵי הַסָּקָה עוֹלִים בְּדִין בְּיֹקֶר רַב, עָלָה בְּמֹחוֹ הָרַעְיוֹן לַעֲשׂוֹת בָּרֶפֶת מְחִיצָה שֶׁל נְסָרִים. בְּתוֹךְ הַדִּיר הַזֶּה, שֶׁהוּא קָרָא לוֹ בְּשֵׁם אוּלָם הַחֹרֶף, הָיָה מְבַלֶּה אֶת הָעֶרֶב בִּזְמַן שֵׁהַקֹּר הָיָה גָדוֹל.

חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַהֶגְמוֹן הָיָה פָּשׁוּט עַד מְאֹד: דֶּלֶת זְכוּכִית הַפּוֹנָה אֶל הַגַּן; מִנֶּגֶד לָהּ הַיָּצִיעַ: מִטַּת בַּרְזֶל שֶׁל בֵּית חוֹלִים וְעַל גַּבָּהּ חֻפָּה מִבַּד יָרוֹק; לְיַד הַמִּטָּה, מֵאַחֲרֵי וִילוֹן, תַּשְׁמִישֵׁי טוּאַלֶּטָה שׁוֹנִים, הַמְּסַפְּרִים עַל דְּבַר הֶרְגְּלֵי חֵרוּת שֶׁל אִישׁ הַמַּעֲמָד הָעֶלְיוֹן לְשֶׁעָבָר; שְׁתֵּי דְלָתוֹת, אַחַת לְיַד הַתַּנּוּר וְהַשְּׁנִיָּה פּוֹנָה לַחֲדַר הַתְּפִלָּה; אֲרוֹן סְפָרִים גָּדוֹל; תַּנּוּר עָשׂוּי עֵץ וְצָבוּעַ כְּמַרְאֵה שַׁיִשׁ, לַתַּנּוּר שְׁנֵי אַגַּנֵּי בַּרְזֶל אֲשֶׁר עַל פִּי רֹב לֹא בָּעֲרָה בָּהֶם אֵשׁ. לֹא רָחוֹק מִדֶּלֶת הַזְּכוּכִית שֻׁלְחָן רְחַב יָדַיִם וְעָלָיו קֶסֶת מְלֵאָה דְיוֹ, נְיָרוֹת וּסְפָרִים עָבֵי-כֶּרֶס מְפֻזָּרִים לְלֹא סֵדֶר. לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן כִּסֵּא הַקַּשׁ. לְיַד הַמִּטָּה “עַמּוּד” תְּפִלָּה, שֶׁעָבַר הֵנָּה מֵחֲדַר הַתְּפִלָּה.

עַל הַחַלּוֹן הָיָה תָּלוּי וִילוֹן עָשׂוּי מֵאָרִיג צֶמֶר עָבֶה, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן נִתְיַשֵּׁן זֶה כָּל כָּךְ, עַד כִּי מָרַת מַגְלוּאַר רָאֲתָה הֶכְרָח לְעַצְמָהּ לָשִׂים לוֹ תֶּפֶר בָּאֶמְצַע, כְּדֵי לִהְיוֹת פְּטוּרָה מִלִּקְנוֹת וִילוֹן חָדָשׁ. הַתֶּפֶר הָיָה עָשׂוּי בִּדְמוּת צְלָב, וְהַהֶגְמוֹן הָיָה מַרְאֶה עָלָיו מִזְּמָן לִזְמָן וְהָיָה אוֹמֵר, כִּי זֶה נָאֶה מְאֹד.

עִם כָּל זֶה צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, כִּי מֵעָשְׁרוֹ בֶּעָבָר נִשְׁאֲרוּ לוֹ שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל כְּלֵי שֻׁלְחָן וְכַף אַחַת גְּדוֹלָה לִשְׁאֹב מָרָק; כֻּלָּם הָיוּ עֲשׂוּיִים כֶּסֶף וּמָרַת מַגְלוּאַר זָנָה בָּהֶם יוֹם יוֹם אֶת עֵינֶיהָ. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנֵנוּ לְתָאֵר אֶת הַהֶגְמוֹן תֵּאוּר נֶאֱמָן, עַל כֵּן עָלֵינוּ עוֹד לְהַזְכִּיר כִּי פַּעַם אַחַת הִתְוַדָּה וְאָמַר: “קָשֶׁה יִהְיֶה לִי אִם יִהְיֶה הֶכְרָח בַּדָּבָר לְוַתֵּר עַל כְּלֵי הַכָּסֶף.”

חוּץ מִכְּלֵי הַשֻּׁלְחָן הָאֵלֶּה הָיָה לוֹ עוֹד קִנְיָן אֶחָד, אֲשֶׁר נָפַל לוֹ בִּירֻשָּׁה מִדּוֹדָה זְקֵנָה – שְׁתֵּי מְנוֹרוֹת עֲשׂוּיוֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה. לַמְּנוֹרוֹת נִתְּנוּ שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה, וְעַל פִּי רֹב הִתְנוֹסְסוּ לְתִפְאֶרֶת עַל גַּבֵּי כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר. בְּשָׁעָה שֶׁאוֹרֵחַ הָיָה סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָן הַהֶגְמוֹן, הָיְתָה מָרַת מַגְלוּאַר מַעֲלָה אֶת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת וּמַעֲמִידָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן הָאֹכֶל.

בְּעֶצֶם חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַבִּישׁוּף, מֵעַל לַיָּצִיעַ, נִמְצָא אֲרוֹן קִיר קָטֹן, וּבְתוֹכוֹ הָיְתָה מָרַת מַגְלוּאַר מַטְמִינָה בְּכָל עֶרֶב אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף וְסוֹגֶרֶת אֶת הָאָרוֹן עַל מַסְגֵּר. מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִתּוֹךְ הַמַּנְעוּל.

הַגַּן, שֶׁמַּרְאֵהוּ נִשְׁחַת עַל יְדֵי הַבִּנְיָנִים הַמְכֹעָרִים, הָיָה מְחֻלָּק לְאַרְבַּע שְׂדֵרוֹת שֶׁהִתְחַבְּרוּ יַחַד בְּאֶמְצַע הַגַּן, לְיַד בּוֹר שֶׁל זֶבֶל. שְׂדֵרָה אַחֶרֶת הִקִּיפָה אֶת הַגַּן וְנִמְשְׁכָה סָבִיב לְאֹרֶךְ הַחוֹמָה. הַמְּסִלּוֹת הָאֵלֶּה סָגְרוּ עַל אַרְבָּעָה מְרֻבָּעִים, שֶׁהָיוּ מֻקָּפִים עֲצֵי אֶשְׁכְּרוֹעַ. שְׁלשָׁה מֵהֶם שִׁמְּשׁוּ לְמָרַת מַגְלוּאַר לְשֵׁם גִּדּוּל יְרָקוֹת, בָּעֲרוּגָה הָרְבִיעִית גִּדֵּל הַהֶגְמוֹן פְּרָחִים. כְּשֶׁמָרַת מַגְלוּאַר הוֹכִיחָה פַּעַם אֶת הַהֶגְמוֹן עַל דְּבַר הַפְּרָחִים שֶׁהוּא שׁוֹתֵל בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְגַּדֵּל חַסָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת – עָנָה וְאָמַר לָהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “גַּם בַּיָּפֶה יֵשׁ תּוֹעֶלֶת, כְּמוֹ בַּדְּבָרִים הַמּוֹעִילִים.” וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה: “וְאוּלַי תּוֹעֶלֶת יוֹתֵר רַבָּה.”

הָעֲרוּגָה הַזֹּאת הֶעֱסִיקָה אֶת הַהֶגְמוֹן כִּמְעַט בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֶעֱסִיקוּ אוֹתוֹ סְפָרָיו. הוּא עָבַד בָּהּ כְּשָׁעָה אוֹ כִּשְׁעָתַיִם בַּיּוֹם, הָיָה מְנַכֵּשׁ אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים, זוֹמֵר אֶת הַצְּמָחִים, חוֹפֵר גּוּמוֹת בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס אֶת הַשְּׁתִילִים וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. אֲבָל אֶת הָרְמָשִׂים לֹא הָיָה מַשְׁמִיד בְּמִדָּה רְאוּיָה שֶׁל חָרִיצוּת, כְּפִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה גַּנָּן מֻמְחֶה.

לֹא הָיְתָה דֶּלֶת בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִסְגְּרָה עַל מַנְעוּל. הַדֶּלֶת שֶׁל חֲדַר הָאֹכֶל, הַפּוֹנָה אֵל מִגְרַשׁ הַכְּנֵסִיָּה, הָיְתָה קֹדֶם לָכֵן מְצֻפָּה מַנְעוּלִים וּבְרִיחִים, כִּדְמוּת דֶּלֶת שֶׁל בֵּית אֲסוּרִים. הַהֶגְמוֹן צִוָּה לְהָסִיר אֶת כָּל חֲרֹשֶׁת הַבַּרְזֶל הַזֹּאת, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה הָיְתָה הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת עַל כַּף הַמַּנְעוּל בִּלְבָד. פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, עוֹבֵר דֶּרֶךְ, הָיָה יָכֹל לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ בְּלִי מֵשִׂים. דֶּלֶת לְלֹא-מַנְעוּל זוֹ שִׁמְּשָׁה בַּזְּמַן הָרִאשׁוֹן לִשְׁתֵּי הַנָּשִׁים עִנְיָן שֶׁל דְּאָגָה רַבָּה, וְאוּלָם הַהֶגְמוֹן אָמַר לָהֵן: “תַּקְנוּ לָכֶן בְּרִיחִים לַדְּלָתוֹת, אִם רְצוֹנְכֶן בְּכָךְ.” סוֹף סוֹף נִרְגְּעָה רוּחַ הַנָּשִׁים, אוֹ הֵן הִסְתִּירוּ, לְכָל הַפָּחוֹת, אֶת דַּאֲגָתָן. רַק אֶת מָרַת מַגְלוּאַר הָיָה תּוֹקֵף מִזְּמָן לִזְמָן פָּחַד. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן בְּעִנְיָן זֶה מִתְחַוֶּרֶת מִתּוֹךְ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁרָשַׁם בְּשׁוּלֵי דַף שֶׁל סֵפֶר מִכְּתָבֵי הַקֹּדֶשׁ: “הִנֵּה בָּזֶה כָּלוּל הַהֶבְדֵּל: הָרוֹפֵא אָסוּר לוֹ לִנְעֹל אֶת דַּלְתּוֹ, הַכֹּהֵן מְצֻוֵּה לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתּוֹ לִרְוָחָה.”

הוּא הָיָה מַבִּיעַ בְּרָצוֹן אֶת הַהַנָּחָה, כִּי יֵשׁ מִדָּה שֶׁל גְּבוּרָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ מִדָּה שֶׁל גְּבוּרָה לְקָצִין בִּצְבָא הַפָּרָשִׁים; וְאוּלָם גְּבוּרַת הַכֹּהֵן דַּרְכָּהּ בְּנָחַת.

ו

אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר כָּאן מְאֹרָע אֶחָד, הַמֵּעִיד בְּאֹפֶן בָּרוּר בְּיוֹתֵר עַל תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַהֶגְמוֹן מִדִּין.

אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁמַד חֶבֶר הַשּׁוֹדְדִים, זֶה שֶׁגַּסְפַּר בֶּה הָיָה לוֹ לְרֹאשׁ וַאֲשֶׁר שִׁבֵּשׁ אֶת הַדְּרָכִים בַּעֲרוּצֵי הֵהָרִים אֲשֶׁר לְיַד אַליוּל, בָּרְחוּ הַשְּׂרִידִים בְּהַנְהָלַת אֵחָד הַמְכֻנֶּה קְרַוַּט אֶל בֵּין הֶהָרִים. זְמָן יָדוּעַ הִסְתַּתֵּר הַלָּז בְּחֶבֶל אֶרֶץ נִיצָה, אַחַר כָּךְ עָלָה בְּיָדוֹ לַחְדֹּר לְפִימוֹנְט, וּמִשָּׁם עָבַר שׁוּב לְצָרְפַת וְהוֹפִיעַ בִּסְבִיבוֹת בַּרְסֶלוֹנַט. הוּא הִתְחַבֵּא בִּמְעָרוֹת הָהָר הַמְּכֻנֶּה “עֹל-הַנֶּשֶׁר”, וּמִשָּׁם הִרְחִיק לָלֶכֶת דֶּרֶךְ הַנְּקָרוֹת שֶׁל אוֹבַי וְשֶׁל אוֹבַיֵּט עַד לְאֶמְבּוּרְן. וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִצִּיג רֵיקָם אֶת חֲדַר הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בַּכְּנֵסִיָּה.

מַעֲשֵׂי הַשֹּׁד הִפִּילוּ פַּחַד בְּכָל חֶבֶל הָאָרֶץ הַהִיא. אֲבָל לַשָּׁוְא רָדְפוּ הַשּׁוֹטְרִים אַחֲרֵי הַשּׁוֹדֵד: הוּא הִצְלִיחַ תָּמִיד לְהִמָּלֵט מִפְּנֵיהֶם, וּפְעָמִים לֹא נִבְעַת גַּם מִפְּנֵי תִּגְרָה. וְהִנֵּה בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעַ הַהֶגְמוֹן, בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ לְשַׁסְטֶלַר, אֶל מְחוֹז הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה רָמָה יַד הַשּׁוֹדֵד. רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים הוֹפִיעַ אֶצְלוֹ וְיָעַץ לוֹ לָשׁוּב מִן הַדֶּרֶךְ. גַּם מִשְׁמָר שֶׁל שׁוֹטְרִים לֹא עָרַב בִּטָּחוֹן גָּמוּר. עַל יְדֵי כָּךְ רַק מְסַכְּנִים לְלֹא תּוֹעֶלֶת אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל הַבַּלָּשִׁים הַמִּסְכֵּנִים.

“אָמְנָם יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ בְּלִי מִשְׁמָר,” עָנָה הַהֶגְמוֹן. “אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה כָּךְ, הוֹד כְּהֻנָּתוֹ.” “אָמַרְתִּי וְאֶעֱשֶׂנָּה – אֲנִי מְוַתֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּבְעוֹד שָׁעָה אֵצֵא לַדֶּרֶךְ.”

“הַאִם בֶּאֱמֶת יַחְשֹׁב הוֹד כְּהֻנָּתוֹ לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת כָּל כָּךְ?”

“בֶּאֱמֶת.”

“וִיחִידִי?”

“אֲנִי לְבַדִּי.”

“הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, הוּא לֹא יַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה.”

“בֵּין הֶהָרִים,” הוֹאִיל הַהֶגְמוֹן לְבָאֵר, “נִמְצֵאת קְהִלָּה אַחַת קְטַנָּה וְדַלָּה, אֲשֶׁר לֹא בִּקַּרְתִּי אוֹתָהּ זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים. אֲנָשֵׁיהָ הֵם יְדִידַי מֵאָז, הֵם רוֹעִים יְשָׁרִים וְטוֹבֵי רוּחַ, יוֹדְעִים לְהָכִין שְׂרוֹכֵי צִבְעוֹנִין מִצֶּמֶר וּמְנַּגְנִים נִגּוּנֵי הָרִים עַל הֶחָלִיל. הֵם תְּאֵבִים לִשְׁמֹעַ דְּבַר אֱלֹהִים. מַה יַפְטִירוּ אֵלֶּה אַחֲרֵי הֶגְמוֹן אֲשֶׁר אֲחָזָהוּ חִיל וָפָחַד? מַה יֹאמְרוּ אִם אֶמְנַע אֶת עַצְמִי מִבּוֹא אֲלֵיהֶם?”

“הַאִם שָׁכַח הוֹד כְּהֻנָּתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי שׁוֹדְדִים אוֹרְבִים בַּדָּרֶךְ?” “דָּבָר נָכוֹן הוּא עוֹשֶׂה, בְּהַזְכִּירוֹ לִי אֶת אֵלֶּה. יִתָּכֵן הַדָּבָר כִּי אֶפְגַּע בָּהֶם. דְּבַר אֱלֹהִים נָחוּץ גַּם לְשׁוֹדְדִים.”

“הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שֹׁד.” “הֲלֹא אֵין לִי דָבָר.” “הֵם יִרְצְחוּ אֶת כְּבוֹדוֹ!” “לֹא יִתָּכֵן! לַהֲרֹג כֹּהֵן הַלּוֹחֵשׁ אֶת תְּפִלּוֹתָיו? מַה יִתֵּן לָהֶם הַדָּבָר?”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, יֶחְדַּל נָא מִן הַנְּסִיעָה הַזֹּאת! הוּא מְסַכֵּן בָּזֶה אֶת חַיָּיו!”> “רַק זֶה וְלֹא יוֹתֵר? אֲנִי מִתְהַלֵּךְ עַל אֲדָמוֹת לֹא לְמַעַן חַיַּי, כִּי אִם לְמַעַן נְצוֹר אֶת נַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים אִתִּי יָחַד.”

הוּא יָצָא לַדֶּרֶךְ בְּלִי כָּל מִשְׁמָר, רַק בְּלִוְיַת נַעַר קָטֹן אֲשֶׁר הִתְנַדֵּב לַנְחוֹת אוֹתוֹ בַּדָּרֶךְ.

הוּא רָכַב עַל פִּרְדָּה בֵּין הֶהָרִים, לֹא פָּגַע בְּשׁוּם אִישׁ וְהִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל הָרוֹעִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ. הוּא יָשַׁב אִתָּם אַרְבָּעָה-עָשָׂר יוֹם, כְּשֶׁהוּא טוֹרֵחַ כָּל הַזְּמָן לְמַלֵּא אַחֲרֵי עִנְיְנֵי כְּהֻנָּתוֹ. זְמָן קָצָר לִפְנֵי צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לַעֲרֹךְ עוֹד תְּפִלַּת הוֹדָיָה אַחַת, וְהוּא פָּנָה בְּעִנְיָן זֶה בִּדְבָרִים אֵל כֹּמֶר הַכְּפָר. אֲבָל אוֹי וַאֲבוֹי! אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג אִצְטְלָא שֶׁל הֶגְמוֹן.

“אַף עַל פִּי כֵן, אִישִׁי הַכֹּהֵן,” אָמַר הַהֶגְמוֹן, “אֲנַחְנוּ נַכְרִיז עַל הַתְּפִלָּה. נַשִּׂיג בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא אֵת הַדָּרוּשׁ לָנוּ.”

חִפְּשׂוּ וּבָדְקוּ בְּכָל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה, אֲבָל כָּל מַלְבּוּשֵׁי-הַכָּבוֹד, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱסֹף בַּקְּהִלּוֹת הַדַּלּוֹת הָאֵלֶּה, לֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְבוּשׁ הַהוֹגֵן אֶת הַחַזָּן שֶׁל בֵּית כְּנֶסֶת גָּדוֹל. וּבְעוֹד הַמְּבוּכָה גְדוֹלָה, הוֹפִיעוּ פִּתְאֹם שְׁנֵי פָּרָשִׁים זָרִים לְיַד בֵּית הַכֹּהֵן, מָסְרוּ אַרְגָּז עַל שֵׁם כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן וְנֶעֶלְמוּ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ. בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז מָצְאוּ מְעִיל כְּהֻנָּה עָשׂוּי רִקְמַת זָהָב, מִצְנֶפֶת הֶגְמוֹן מְשֻׁבֶּצֶת יַהֲלֹמִים, צְלָב גָּדוֹל שֶׁל הֶגְמוֹן, מַטֵּה כְּהֻנָּה יָקָר וּבִגְדֵי קְדֻשָּׁה אֲחֵרִים, בִּכְלָל כָּל אוֹתָם הַחֲפָצִים שֶׁנִּגְנְבוּ מִתּוֹךְ הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶׁר בְּאֶמְבְּרוּן.

בָּאַרְגָּז מָצְאוּ גַם פִּתְקָה, וְעָלֶיהָ הָיָה כָּתוּב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “מֵאֵת קְרַוַּט לִכְבוֹד הַהֶגְמוֹן בְּיֶנְוֶנוּ.”

“הֲכִי לֹא אָמַרְתִּי כִּי הַכֹּל יִהְיֶה כַּשּׁוּרָה?” צָהַל הַהֶגְמוֹן לְנִצְחוֹנוֹ. “מִי שֵׁדַּי לוֹ בְּבִגְדֵי כֹּמֶר מְקַבֵּל עַל יְדֵי שָׁמַיִם אֶת מְעִיל הַהֶגְמוֹן הַגָּדוֹל.” “עַל יְדֵי שָׁמַיִם אוֹ עַל יְדֵי הַשָּׂטָן,” עָנָה הַכֹּמֶר בַּהֲלָצָה וְסִיֵּם בִּמְנוֹד רֹאשׁ.

הַהֶגְמוֹן הִבִּיט אֶל הַכֹּמֶר בָּעֵינַיִם מְפִיקוֹת בִּטָּחוֹן, וְחָזַר וְהִטְעִים אֶת דְבָרָיו: “עַל יְדֵי שָׁמָיִם.”

הַמְּאֹרָע הַזֶּה עוֹרֵר הִתְעַנְיְנוּת רַבָּה בֵּין אַנְשֵׁי שַׁסְטֶלַר וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָבַר הַהֶגְמוֹן בַּדֶּרֶךְ בְּשׁוּבוֹ.

כְּשֶׁשָּׁב לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת אֲחוֹתוֹ וְהִיא הִטִּיפָה לוֹ תּוֹכַחַת אַהֲבָה, אָמַר לָהּ כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: “אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה, אָסוּר לוֹ לְכֹהֵן לִהְיוֹת זָהִיר מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. מַה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לַחֲבֵרוֹ אַף הוּא בִּידֵי שָׁמָיִם. נִסְתַּפֵּק אֵפוֹא בָּזֶה, שֶׁנִּתְחַנֵּן אֶל אֱלֹהִים בְּשָׁעָה שֶׁצְּפוּיָה לָנוּ סַכָּנָה. לֹא בְּעַד עַצְמֵנוּ נִתְפַּלֵּל, אֶלָּא נְבַקֵּשׁ שֶׁהַבְּרִיּוֹת לֹא יָבוֹאוּ עַל יָדֵינוּ לִדְבַר עֲבֵרָה.”

סֵפֶר שֵׁנִי הַחֵטְא    🔗

א

בְּאַחַד הַיָּמִים לִתְחִלַּת אוֹקְטָבֶּר שֶׁל שְׁנַת 1815, כְּשָׁעָה אַחַת לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, נִכְנַס אִישׁ עוֹבֵר-אֹרַח לָעִיר הַקְּטַנָּה דִּין. הַזָּר הָיָה בֶּן-אָדָם גּוּץ וְחָזָק וּמַרְאֵהוּ כְּבֶן אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ אוֹ כְּבֶן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. מִצְחַת הָעוֹר אֲשֶׁר לְכוֹבָעוֹ הִסְתִּירָה אֶת פָּנָיו הַשְּׁזוּפִים וְהַמְכֻסִּים זֵעָה. מִבַּעַד לְכֻתָּנְתּוֹ הַגַּסָּה הַצְּהֻבָּה, שֶׁהָיְתָה מְאֻחָה לְמַעְלָה עַל יְדֵי לוּלָאָה קְטַנָּה שֶׁל כֶּסֶף, נִגְלָה הַחוּצָה חָזֵהוּ הַמְכֻסֶּה שְׂעָרוֹת. לְצַוָּארוֹ הָיְתָה עֲנוּדָה עֲנִיבָה קְשׁוּרָה בְּלִי סֵדֶר, מִכְנָסָיו הַמְדֻלְדָּלִים הָיוּ מִבַּד כָּחֹל, מְעִילוֹ הַיָּשָׁן וְהָאָפוֹר הָיָה בָּלֶה וְקָרוּעַ וּבִמְקוֹם הַמַּרְפֵּק הִתְנוֹסֵס טְלַאי תָּפוּר בְּחוּטִים גַּסִּים, עַל גַּבּוֹ נָשָׂא הָאִישׁ יַלְקוּט חָדָשׁ לְגַמְרֵי, מָלֵא וְגָדוּשׁ וּמְסֻגָּר כַּהֲלָכָה, בְּיָדוֹ הָיָה מַטֵּה עֵץ אַדִּיר וְעַל רַגְלָיו נַעֲלַיִם מְסֻמָּרוֹת לְלֹא גַּרְבָּיִם. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הָיוּ גְזוּזוֹת לְמִשְׁעִי, וּלְעֻמַּת זֶה הָיָה זְקָנוֹ מְגֻדָּל מְאֹד.

אִישׁ לֹא הִכִּיר אֶת הַנּוֹדֵד הַעָיֵף הַזֶּה, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה אָבָק מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ. מֵאַיִן בָּא הָאִישׁ? מִדָּרוֹם, יִתָּכֵן כִּי מֵעֶצֶם שְׂפַת הַיָּם. מִשֶּׁהִגִּיעַ לְקֶרֶן רְחוֹב פוּאַשְׁבֶּר שָׂם הָאִישׁ אֶת פָּנָיו שְׂמֹאלָה וּפָנָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר. הוּא נִכְנַס פְּנִימָה, וְאַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה הוֹפִיעַ שׁוּב בַּחוּץ. סָמוּךְ לַדֶּלֶת יָשַׁב בַּלָשׁ עַל גַּב סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן. הַנּוֹדֵד שֶׁלָּנוּ הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וְנָתַן לַבַּלָּשׁ שָׁלוֹם בְּהַכְנָעָה.

הַלָּז הִסְתַּכֵּל בּוֹ, בְּלִי לְהַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם, שָׁלַח אַחֲרָיו אֶת מֶבָּטוֹ וְנִכְנַס לְבַסּוֹף אֵל בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר.

בָּעֵת הַהִיא נִמְצְאָה בְּדִין אַכְסַנְיָה מְצֻיֶּנֶת מְאֹד שֶׁנִּקְרְאָה בְּשֵׁם “אֵל הַצְּלָב”, וּבְעָלֶיהָ, יַ’קִּין לָבָר, הָיָה קְרוֹבוֹ שֶׁל אוֹתוֹ לָבָר מִגְּרֶנוֹבְל אֲשֶׁר נַפּוֹלְיוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בָּחַר לָגוּר אֶצְלוֹ, תַּחַת לָשִׂים אֶת מִשְׁכָּבוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁטָרָה. לָבָר זֶה אָצַל מֵהוֹדוֹ גַם עַל לָבָר אֲשֶׁר בְּדִין הַקְּטַנָּה.

לְעֵבֶר הָאַכְסַנְיָה הַזֹּאת, הַטּוֹבָה בְּכָל הָעִיר, שָׂם הַנּוֹדֵד שֶׁלָּנוּ אֶת פְּעָמָיו. הוּא נִכְנַס לַחֲדַר הַמִּטְבָּח דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל הָרְחוֹב. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ כָּל הַכִּירַיִם וְכָל תַּנּוּרֵי הַמַּאֲפֶה עוֹשִׂים אֶת פְּעֻלָּתָם, וְעַל הָאָח בָּעֲרָה אֵשׁ נִלְהָבָה.

כְּשֶׁשָּׁמַע בַּעַל הָאַכְסַנְיָה אֶת קוֹל הַדֶּלֶת עַל צִירֶיהָ וְאֶת קוֹל צְעָדָיו שֶׁל הָאִישׁ הַנִּכְנָס, שָׁאַל אֶת הָאוֹרֵחַ בְּלִי לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשׁוֹ: “מַה חֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי?”

“אֲרֻחַת עֶרֶב וּמְקוֹם לִינָה.”

“אֵין לְךָ קַל מִזֶּה,” עָנָה בַּעַל הָאַכְסַנְיָה. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ, בָּחַן בְּעֵינָיו אֶת הָאוֹרֵחַ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ וְתִקֵּן אֶת תְּשׁוּבָתוֹ עַל יְדֵי הוֹסָפָה קַלָּה: “וּמִי הַמְּשַׁלֵּם!”

הַזָּר הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיס מְעִילוֹ אַרְנַק עוֹר גָּדוֹל, וְעָנָה: “יֵשׁ לִי כֶּסֶף.”

“אִם כָּךְ, אֲנִי מוּכָן לְשָׁרֵת.” הָאִישׁ הֶחֱזִיר אֶת הָאַרְנָק לְתוֹךְ כִּיס מְעִילוֹ, הֵסִיר מֵעַל גַּבּוֹ אֶת הַיַּלְקוּט וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ סָמוּךְ לַדֶּלֶת, וּבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מַטֵּהוּ מִיָּדוֹ יָשַׁב עַל גַּבֵּי סַפְסָל נָמוּךְ לִפְנֵי הָאָח. דִּין נִמְצֵאת בֵּין הֶהָרִים, וְהַלֵּילוֹת קָרִים שָׁם בְּאוֹקְטָבֶּר.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּבַעַל הָאַכְסַנְיָה, בִּפְנוֹתוֹ לְכָאן וּלְכָאן כְּמִתְעַסֵּק, הִסְתַּכֵּל בָּאוֹרֵחַ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

“הֲיַגִּישׁוּ עוֹד מְעַט אֶת אֲרֻחַת הָעָרֶב?” שָׁאַל הַלָּז.

“תֵּכֶף וּמִיָּד!” עָנָה בַּעַל הַבַּיִת.

בִּזְמַן שֶׁהָאוֹרֵחַ יֵשֵׁב וְהִתְחַמֵּם לְיַד הָאָח, הוֹצִיא בַּעַל הַבַּיִת בַּסֵּתֶר עִפָּרוֹן מִתּוֹךְ כִּיסוֹ, קֶרַע פִּסַּת נְיָר חֲלָקָה מִשּׁוּלֵי עִתּוֹן יָשָׁן, שֶׁהִתְגּוֹלֵל עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן קָטֹן אֲשֵׁר עַל יַד הַחַלּוֹן, רָשַׁם עַל פִּסַּת הַנְּיָר שְׁתַּיִם שָׁלשׁ שׁוּרוֹת וּמָסַר אֶת הַפִּתְקָה לַנַּעַר הַמְּשָׁרֵת, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶצְלוֹ בַּמִּטְבָּח. הוּא לָחַשׁ לָזֶה מִלִּים אֲחָדוֹת בְּאָזְנוֹ, וּמִיָּד נֶחְפַּז הַנַּעַר לָצֵאת מִן הַבַּיִת וַיָּרָץ אֶל בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר.

הָאוֹרֵחַ לֹא הִבְחִין כְּלָל בְּכָל מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כַּעֲבֹר זְמָן קָצָר חָזַר וְשָׁאַל: “הֲיַגִּישׁוּ עוֹד מְעַט אֶת אֲרֻחַת הָעָרֶב?” וּבַעַל הַבַּיִת עָנָה כְּמוֹ קֹדֶם: “תֵּכֶף וּמִיָּד!”

מִיָּד לְאַחֲרֵי זֶה שָׁב הַנַּעַר הַמְּשָׁרֵת וּבְיָדוֹ פִּסַּת הַנְּיָר. בַּעַל הַבַּיִת פָּרַשׂ אֶת הַפִּתְקָה. הוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה וְשָׁלַח מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים אֶת מֶבָּטוֹ לַחֲלַל הָאֲוִיר. אַחַר כָּךְ נִגַּשׁ אֶל הָאוֹרֵחַ, שֶׁנִּרְאָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת.

“יְדִידִי, אֵינֶנִּי יָכֹל לָתֵת לְךָ מִקְלָט בְּבֵיתִי.” הָאוֹרֵחַ קָפַץ מֵעַל מוֹשָׁבוֹ.

“מַדּוּעַ? הַחוֹשֵׁשׁ אַתָּה לְכֶסֶף הַתַּשְׁלוּמִים? הַאִם עָלַי לְשַׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף בְּהֶקְדֵּם? הֲלֹא אָמַרְתִּי, כִּי יֵשׁ כֶּסֶף בְּיָדִי!”

“לֹא מִטַּעַם זֶה.”

“אִם כֵּן מַה סִבַּת הַדָּבָר?”

“אָמְנָם יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף…”

“בְּוַדַּאי,” אִמֵּת הַזָּר.

“אֲבָל אֵין לִי חֶדֶר בִּשְׁבִילֶךָ.”

“אִם כֵּן יִתֵּן לִי לִישׁוֹן בָּאֻרָוָה.”

“הַדָּבָר אֵינֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת.”

“מַדּוּעַ?”

“יַעַן כִּי הַסּוּסִים תּוֹפְסִים אֶת הָאֻרָוָה עַד אֶפֶס מָקוֹם.”

הַזָּר צָנַח שׁוּב עַל מְקוֹמוֹ.

“אֲנִי נִמְצָא בְּאַכְסַנְיָה וַאֲנִי רָעַב, וְלָכֵן אֶשָּׁאֵר פֹּה.”

בְּרֶגַע זֶה גָחֵן אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר בַּהַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת, אֲשֶׁר לְשִׁמְעָה נִתְכַּוֵּץ הַזָּר מִפַּחַד: “לֶךְ לְךָ!”

הַזָּר הֵסֵב אֶת עַצְמוֹ בְּחִפָּזוֹן, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו לַעֲנוֹת דָּבָר הִבִּיט אֵלָיו בַּעַל הָאַכְסַנְיָה בְּעֵינַיִם עַזּוֹת וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל לוֹחֵשׁ: “הֲלֹא נֶחְדַּל מִדִּבּוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ. הַאַגִּיד לְךָ מִי אַתָּה? יַ’ן וַלְיַ’ן. וּמַה מַעֲשֶׂיךָ? זֶה עַכְשָׁו נֶחְקַר הַדָּבָר עַל יָדִי בְּבֵית מוֹעֲצַת הָעִיר. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה לִקְרֹא?”

וּבְדַבְּרוֹ הוֹשִׁיט לַזָּר אֶת הַפִּתְקָה, זוֹ שֶׁעָשְׂתָה חֲלִיפוֹת אֶת דַּרְכָּהּ בֵּין בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר וּבֵין בֵּית הָאַכְסַנְיָה. בִּסְקִירָה קַלָּה קָרָא הָאוֹרֵחַ אֶת הַפִּתְקָה. כַּעֲבֹר רֶגַע קָצָר הוֹסִיף בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר:

“חֹק לִי הַדָּבָר מֵעוֹלָם לְהִתְנַהֵג עִם כָּל אָדָם בְּנִמּוּס. לֶךְ לְךָ!”

הַזָּר הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ, אַחֲרֵי כֵן הֵרִים אֶת הַיַּלְקוּט מֵעַל הָאָרֶץ וְנִסְתַּלֵּק מִן הַבַּיִת.

הוּא הָלַךְ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב הָרָאשִׁי. הֲלִיכָה סְתָם, בְּלִי כָּל מַטָּרָה, קָרוֹב לְשׁוּרַת הַבָּתִּים, כְּאָדָם אֲשֶׁר זֶה לֹא כְּבָר הִשְׁפִּילוּ אֶת כְּבוֹדוֹ וְרוּחוֹ רָעָה עָלָיו. הוּא לֹא פָּנָה לְאָחוֹר אַף פַּעַם אֶחָת. אִלּוּ עָשָׂה כָּזֹאת הָיָה רוֹאֶה אֶת בַּעַל הָאַכְסַנְיָה וְכָל אוֹרְחָיו וּכְמוֹ כֵן סְתָם אֲנָשִׁים עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אַחֲרָיו וּמַחֲלִיפִים בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים אַגַּב הִתְרַגְּשׁוּת.

הָאִישׁ נִסָּה לְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּבֵית אַכְסַנְיָה פָּשׁוּט יוֹתֵר; לְבַעַל הַבַּיִת הָיוּ כְּבָר יְדִיעוֹת בְּעִנְיָן זֶה, וְהוּא פָּגַשׁ אֶת הַזָּר בְּקוֹל מְצַוֶּה: “לֵךְ לְדַרְכֶּךָ!”

הַזָּר הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְעָנָה בְּקוֹל רָפֶה: “אִם כֵּן יָדוּעַ לְךָ…” “אָמְנָם כֵּן.”

“בַּעַל הָאַכְסַנְיָה הָאַחֶרֶת לֹא נָתַן לִי לְהִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ.” “כְּמוֹ כֵן יְגָרְשׁוּ אוֹתְךָ מִכָּאן.” “וּלְאָן אֵפוֹא אֶפְנֶה וְאֵלֵךְ?” “לְמָקוֹם אַחֵר.”

הַזָּר לָקַח אֶת מַטֵּהוּ וְאֶת הַיַּלְקוּט וַיַּעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. בְּצֵאתוֹ הַחוּצָה זָרְקוּ אַחֲרָיו אֲבָנִים יְלָדִים אֲחָדִים, שֶׁכַּנִּרְאֶה אָרְבוּ לוֹ מִקֹּדֶם וְהָיוּ מַמְתִּינִים לוֹ כָּל הַזְּמָן בַּחוּץ. הוּא הֵרִים עֲלֵיהֶם אֶת מַטֵּהוּ. הַיְלָדִים נִפְזְרוּ לְכָל רוּחַ כְּלַהֲקַת צִפֳּרִים נִפְחָדוֹת. הוּא עָבַר עַל יַד בֵּית אֲסוּרִים. עַל יַד הַדֶּלֶת הָיְתָה תְּלוּיָה שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מְחֻבֶּרֶת בְּקָצֶהָ אֶל פַּעֲמוֹן. הוּא מָשַׁךְ בַּפַּעֲמוֹן.

“אֲדוֹנִי הַשּׁוֹמֵר,” הִתְחַנֵּן הָאִישׁ מִדֵּי הֲסִירוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ בְּהַכְנָעָה, “הֲלֹא יֵיטִיב עִמָּדִי וְיֶאֱסֹף אוֹתִי הַלַּיְלָה אֶל הַבָּיִת?”

נִשְׁמַע קוֹל מַעֲנֶה:

“בֵּית אֲסוּרִים אֵינֶנּוּ מְלוֹן אוֹרְחִים. צָרִיךְ שֶׁיַּאַסְרוּ אוֹתְךָ קֹדֶם, אַחֲרֵי כֵן יִתְּנוּ לְךָ לָבוֹא.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ יָרַד הָאֶשְׁנָב הַקָּטֹן.

הַנּוֹדֵד פָּנָה לָלֶכֶת הָלְאָה; הוּא נִסָּה אֶת מַזָּלוֹ אֵצֶל אֶחָד מִן הָאִכָּרִים אוֹ בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אוֹתָהּ שָׁעָה בְּחוּג מִשְׁפַּחְתּוֹ וְחַלּוֹנוֹת בֵּיתוֹ מוּאָרִים. הָאִישׁ דָּפַק דְּפִיקָה קַלָּה. בַּעַל הַבַּיִת נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת, אֲבָל בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַבָּא קִדֵּם פָּנָיו בִּצְעָקָה: “הֲכִי אַתָּה הָאִישׁ, אֲשֶׁר…?”

וְהוּא נָסוֹג בִּזְהִירוּת אֲחוֹרַנִּית וְתָפַס אֶת הָרוֹבֶה שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל הַקִּיר.

“רָאוּי אַתָּה שֶׁאֶשְׁלַח כַּדּוּר לְרֹאשֶׁךָ!” הַזָּר הָלַךְ הָלְאָה. בְּגַן אֶחָד, לֹא רָחוֹק מִן הָרְחוֹב, רָאוּ עֵינָיו צְרִיף נָמוּךְ שֶׁל עֵץ, שֶׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּאַחַת הַמְּלוּנוֹת שֶׁמְּקִימִים לָהֶם פּוֹעֲלֵי הַכְּבִישִׁים. הוּא נִדְחַק פְּנִימָה וְהִתְמַתַּח עַל מַצַּע הַקַּשׁ הָרַךְ; עַכְשָׁו יַעֲצֹר כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת סֵבֶל הָרָעָב, אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיג מָקוֹם לִמְנוּחָה וּלְשֵׁנָה. אֲבָל לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּמֵאֵצֶל הַדֶּלֶת נִשְׁמַע קוֹל כֶּלֶב נוֹהֵם. בְּיָדוֹ עָלָה לְהִפָּטֵר מִן הַכֶּלֶב; אֲבָל שׁוּב אֲפָפָהוּ לֵיל גֶּשֶׁם. הוּא צָנַח תַּחְתָּיו עַל אַחַת הָאֲבָנִים.

“גַּם גּוֹרַל הַכֶּלֶב טוֹב מִגּוֹרָלִי.” הַגֶּשֶׁם הִכְרִיחַ אוֹתוֹ לָשׁוּב אֶל הָעִיר; אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִמְצֹא לְמִצְעָר מַחֲסֶה בְּשַׁעַר שֶׁל בָּיִת. בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי רַחֲבַת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה צָנַח בְּלִי כֹּחַ עַל סַפְסָל שֶׁל אָבֶן.

בְּרֶגַע זֶה יָצְאָה גְבֶרֶת זְקֵנָה אַחַת מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְרָאֲתָה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹבֵץ שָׁם בָּאֲפֵלָה.

“מַה לְךָ שָׁם, יְדִידִי?”

הוּא הֶחֱזִיר בְּהִתְרַגְּשׁוּת: “הֲלֹא עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת, גְּבֶרֶת טוֹבָה, אֲנִי שׁוֹכֵב לִישׁוֹן.” “עַל הַסַּפְסָל הַזֶּה?” “בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיִיתִי יָשֵׁן עַל מִזְרָן שֶׁל עֵץ, אִם כֵּן אֲנִי יָכֹל לִישׁוֹן פַּעַם אַחַת גַּם עַל מִזְרָן שֶׁל אָבֶן.” “הֶעָבַדְתָּ בַּצָּבָא?”

“אָמְנָם כֵּן, גְּבֶרֶת טוֹבָה.” “מַדּוּעַ אֵינְךָ סָר לִמְלוֹן אוֹרְחִים?” “יַעַן כִּי אֵין לִי כָּסֶף.”

“לְצַעֲרִי יֵשׁ לִי בְּכִיסִי רַק אַרְבָּעָה סוּ. קַח לָךְ.” “רַב תּוֹדוֹת, גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה.” “הֲלֹא לֹא יִתָּכֵן כִּי תִּשָּׁאֵר כָּל הַלַּיְלָה תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. אַתָּה רָעַב וְקוֹפֵא מִקֹּר. הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים וּפוֹתְחִים דֶּלֶת לְגֵר שֶׁכְּמוֹתֶךָ.” “דָּפַקְתִּי עַל כָּל הַדְּלָתוֹת.” “וְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר?”

“מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת גֹּרַשְׁתִּי בְּחֶרְפָּה.” הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה נָגְעָה בְּיָדָהּ עַל זְרוֹעַ הָאִישׁ וְהֶרְאֲתָה לוֹ בַּיִת קָטֹן וְנָמוּךְ שֶׁעָמַד מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַרְחָבָה, לְיַד אַרְמוֹן הַהֶגְמוֹן. “הֲנִסִּיתָ לִדְפֹּק גַּם עַל דֶּלֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר שָׁם מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי?” “לֹא.”

“אִם כֵּן לֵךְ וְדָפַקְתָּ שָׁם עַל הַדֶּלֶת.”

ב

אוֹתוֹ עֶרֶב נִשְׁאַר הַהֶגְמוֹן שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּחַדְרוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מִן הַטִּיּוּל בָּעִיר. הוּא עָסַק בַּזְּמָן הַהוּא בִּכְתִיבַת חִבּוּר גָּדוֹל עַל אֹדוֹת הַחוֹבוֹת, וַחֲבָל שֶׁהַסֵּפֶר לֹא בָּא לִידֵי גְמָר.

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת הָיָה עֲדַיִן שָׁקוּעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה כּוֹתֵב בְּמַצָּב בִּלְתִּי נוֹחַ, כְּשֶׁסֵּפֶר גָּדוֹל מֻנָּח פָּתוּחַ עַל בִּרְכָּיו וְהוּא רוֹשֵׁם רְשִׁימוֹת עַל פִּסּוֹת נְיָר קְטַנּוֹת. מָרַת מַגְלוּאַר נִכְנְסָה בְּרֶגַע זֶה לְחַדְרוֹ, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ אֲרוֹן הַקִּיר. בְּהַבְחִינוֹ כִּי הַשֻּׁלְחָן כְּבָר עָרוּךְ וּבְחָשְׁשׁוֹ שֶׁאֲחוֹתוֹ מְחַכָּה לוֹ, מִהֵר הַהֶגְמוֹן לִסְגֹּר אֶת הַסֵּפֶר, קָם מֵעִם הַשֻּׁלְחָן וְיָצָא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל. זֶה הָיָה חֶדֶר מְרֻבָּע עִם אָח לְהַבְעִיר אֵשׁ, דַּלְתּוֹ אֶל הָרְחוֹב וְחַלּוֹנוֹ הָאֶחָד פּוֹנֶה אֶל הַגָּן.

מָרַת מַגְלוּאַר כְּבָר עָרְכָה בֶּאֱמֶת אֶת הַשֻּׁלְחָן, וּמִדֵּי הִתְעַסְּקָה כֹּה וָכֹה בַּחֶדֶר הֶחֱלִיפָה דְּבָרִים עִם הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין.

בָּרֶגַע שֶׁדָּרַךְ הַהֶגְמוֹן עַל סַף הַחֶדֶר, נָסַבּוּ דְבָרֶיהָ הַנִּלְהָבִים עַל אוֹתוֹ עִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁהָיָה חָבִיב עָלֶיהָ וַאֲדוֹנֶיהָ הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִשְׁמֹעַ בְּסַבְלָנוּת אֶת הַמְדֻבָּר עָלָיו, – הֲלֹא הוּא הָעִנְיָן בִּדְבַר כַּף הַמַּנְעוּל. כִּי שְׁמוּעוֹת רָעוֹת בְּיוֹתֵר הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁקָּנְתָה בַּשּׁוּק צָרְכֵי מָזוֹן לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב. סִפְּרוּ כִּי אִישׁ פּוֹחֵז, אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ מְסֻכָּן, הִגִּיעַ לְכָאן וְהוּא מִסְתּוֹבֵב בְּרֶגַע זֶה הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ הָעִיר. וַחֲבָל שֶׁהַמִּשְׁטָרָה אֵינֶנָּהּ מְמַלְּאָה אֶת חוֹבָתָהּ, כִּי הֲלֹא יָדוּעַ הַדָּבָר שֶׁהַמּוֹשֵׁל וְרֹאשׁ הָעִיר אֵינָם חַיִּים זֶה עִם זֶה בְּשָׁלוֹם, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ רוֹצִים שֶׁתֶּאֱרַע תַּקָּלָה בָּעִיר. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶם מוֹצֵא הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְהַטִּיל אֶת הָאַשְׁמָה עַל חֲבֵרוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם נָבוֹן לִדְאֹג בְּעַצְמוֹ לִשְׁמִירָה מְעֻלָּה. רֵאשִׁית כֹּל, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִסְגֹּר אֶת בֵּיתוֹ, לָשִׂים מַנְעוּל וּבָרִיחַ וְלִדְאֹג בִּכְלָל לִסְגִירַת הַדְּלָתוֹת.

מָרַת מַגְלוּאַר הִטְעִימָה בְּהַדְגָּשָׁה רַבָּה אֶת הַמִּלָּה דְלָתוֹת; אֲבָל הַהֶגְמוֹן יָשַׁב לְיַד הָאָח וְהָיָה מִתְחַמֵּם; נוֹסָף לָזֶה הָיָה לִבּוֹ נָתוּן לְהִרְהוּרִים אֲחֵרִים. עַל כֵּן לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּיוֹתֵר בָּרֶמֶז הַנִּמְרָץ שֶׁל מָרַת מַגְלוּאַר. בְּרֶגַע זֶה הִתְעָרְבָה הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין בַּשִּׂיחָה.

“אָחִי חֲבִיבִי, הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶׁסִּפְּרָה מָרַת מַגְלוּאַר?” “בְּמִקְצָת שָׁמַעְתִּי,” הֶחֱזִיר וְהִפְנָה אֶת פָּנָיו הַמְּאִירִים כְּלַפֵּי הָעַלְמָה הַזְּקֵנָה. “סַפְּרִי נָא גוּפוֹ שֶׁל דָּבָר. מַה הִיא הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה הַנִּשְׁקֶפֶת לָנוּ?” מָרַת מַגְלוּאַר הִתְחִילָה אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבַחֲזָרָה שְׁנִיָּה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה יוֹתֵר נוֹרָא מֵאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה וְהַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹרָא מִזֶּה שֶׁסִּפְּרוּ לָהּ בַּחוּץ. הַנּוֹדֵד הַזָּר נֶהְפַּך וְהָיָה לְ“בַר נַשׁ אֲשֶׁר פָּנָיו כִּפְנֵי רוֹצֵחַ”.

“אָכֵן נוֹרָאוֹת תְּסַפֵּרִי!” הֵעִיר הַהֶגְמוֹן. “אָמְנָם כֵּן, הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם. מֻבְטָחְנִי כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה יִקְרֶה אָסוֹן. וַאֲנִי בְּטוּחָה, וּכְמוֹ כֵן בְּטוּחָה הָעַלְמָה הַנִּכְבָּדָה…” “אֵין אֲנִי בְּטוּחָה בְּשׁוּם דָּבָר,” הִפְסִיקָה הָעַלְמָה אֶת דְּבָרֶיהָ. “מַה שֶׁאָחִי עוֹשֶׂה הוּא טוֹב וְנָכוֹן.”

אֲבָל מָרַת מַגְלוּאַר לֹא שָׂמָה כְּלָל לֵב לָעִרְעוּר. “דַּעְתֵּנוּ הִיא עַל כֵּן, כִּי הַבַּיִת אֵין לוֹ כָּל אֶמְצָעִי שְׁמִירָה וְאִם הוֹד כְּהֻנָּתוֹ יַרְשֶׁה אָבִיא הֵנָּה אֶת הַמַּסְגֵּר פַּאוּלִין מוּזְבוֹאַ וַאֲצַוֵּהוּ לְהַתְקִין אֶת הַבְּרִיחִים הַיְשָׁנִים, וְעוֹד…”

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמְעָה דְפִיקָה חֲזָקָה עַל הַדֶּלֶת. “יָבוֹא!” קָרָא הַהֶגְמוֹן.

ג

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּרַעַשׁ, לְכָל מְלֹא רָחְבָּהּ, וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס הַזָּר, הַנּוֹדֵד, זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר רְאִינוּהוּ תּוֹעֶה וּמְבַקֵּשׁ לִמְצֹא מַחֲסֶה לְרֹאשׁוֹ.

הוּא נִכְנַס פְּנִימָה, צָעַד צַעַד אֶחָד לְפָנִים וְנִשְׁאַר עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ, וְאֶת הַדֶּלֶת לֹא סָגַר אַחֲרָיו. וּבְעָמְדוֹ כָּךְ, הַיַּלְקוּט עַל שֶׁכֶם, הַמַּטֶּה בַּיָּד וּפָנָיו הָאַמִּיצִים וְהַנִּזְעָפִים מוּאָרִים בְּאֵשׁ הָאָח, הָיָה מַרְאֵה הָאִישׁ נוֹרָא וְאָיֹם.

מָרַת מַגְלוּאַר לֹא הָיָה לָהּ אֲפִילוּ דֵי כֹּחַ לְהוֹצִיא קוֹל צְעָקָה, וְהִיא עָמְדָה קְפוּאָה עַל מְקוֹמָהּ וּפִיהָ פָּעוּר.

הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין הִפְנְתָה אֶת עַצְמָהּ לִרְאוֹת בַּזָּר הַנִּכְנָס. הִיא הִתְחַלְחֲלָה מִפַּחַד, אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הִפְנְתָה בַּלָּאט אֶת פָּנֶיהָ לְעֵבֶר הָאָח, בִּמְקוֹם שֶׁיָּשַׁב אָחִיהָ, וּלְאַט לְאַט שָׁבוּ אֵלֶיהָ מְנוּחָתָהּ וּמְאוֹר פָּנֶיהָ.

הַהֶגְמוֹן בָּחַן בִּמְנוּחָה אֶת הָאוֹרֵחַ. וּבָרֶגַע אֲשֶׁר פָּתַח אֶת פִּיו כְּדֵי לִשְׁאֹל אֶת הַזָּר לְחֶפְצוֹ, נִשְׁעַן הַלָּז בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל מַטֵּהוּ, הֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו עַל פְּנֵי אִישׁ הַשֵּׂיבָה וְעַל פְּנֵי שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, וְהִתְחִיל מְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, בְּלִי לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּכָּנֵס אִתּוֹ הַהֶגְמוֹן בִּדְבָרִים.

“כָּךְ וְכָךְ הוּא הַדָּבָר. שְׁמִי הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן. אַסִּיר מְשֻׁחְרָר שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פָּרֶךְ. תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלִּיתִי בְּבַנְיוֹ. לְפָנַי אַרְבָּעָה יָמִים הוּצֵאתִי לַחָפְשִׁי, וְעַכְשָׁו מְגַמַּת פָּנַי לְפוֹנְטַרְלְיֶה, זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נוֹעַד לִי. זֶה אַרְבָּעָה יָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ אֶת דַּרְכִּי, מֵעִיר טוּלוֹן וְעַד הֵנָּה. הַיּוֹם עָבַרְתִּי בְּרֶגֶל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטְרִים. הָעֶרֶב בָּאתִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וּבְדַעְתִּי הָיָה לָסוּר לִמְלוֹן אוֹרְחִים, אֲבָל לֹא נָתְנוּ לִי מִקְלָט, בִּגְלַל תְּעוּדַת הַדֶּרֶךְ הַצְּהֻבָּה אֲשֶׁר הֶרְאֵיתִי בַּבֵית מוֹעֲצַת הָעִיר. אֲנִי מְצֻוֶה לַעֲשׂוֹת כָּךְ. אַחַר כָּךְ נִסִּיתִי לָבוֹא לְבֵית מָלוֹן אַחֵר. וְשׁוּב אוֹתוֹ הַדָּבָר: צֵא מִפֹּה. אַף אֶחָד לֹא נָתַן לִי לְהִשָּׁאֵר. אָז הָלַכְתִּי לְבֵית הָאֲסוּרִים. הַשּׁוֹמֵר לֹא פָּתַח לִי שָׁעַר. נִדְחַקְתִּי לְתוֹךְ מְאוּרַת כְּלָבִים. וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַכֶּלֶב וְנָשַׁךְ לִי וְגֵרֵשׁ אוֹתִי, כְּאִלּוּ הָיָה בֶּן-אָדָם. הָלַכְתִּי לְכָל אֲשֶׁר נְשָׂאוּנִי רַגְלַי וְאָמַרְתִּי לָלוּן תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמָיִם. אֲבָל הַשָּׁמַיִם הָיוּ בִּלְתִּי-נִרְאִים, עֲנָנִים כְּבֵדִים רָבְצוּ עֲלֵיהֶם, וְאָנֹכִי דִמִּיתִי כִּי יֵרֵד גֶּשֶׁם. שַׁבְתִּי הָעִירָה, וְחָפַצְתִּי לְבַקֵּשׁ מְקוֹם מָבוֹא בְּשַׁעַר שֶׁל בָּיִת. עַל הָרְחָבָה לֹא רָחוֹק מִפֹּה הִתְמַתַּחְתִּי עַל גַּב סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן. אָז עָבְרָה אִשָּׁה עַל פָּנַי, הֶרְאֲתָה לִי עַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאָמְרָה לִי: לֵךְ וּדְפֹק שָׁם. וְכָךְ עָשִׂיתִי. מַה טִיבוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה? הַאִם בֵּית מָלוֹן הוּא? יֵשׁ לִי כֶּסֶף. מֵאָה וְתִשְׁעָה פְרַנְקִים וַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ. הַסְּכוּם אֲשֶׁר הִרְוַחְתִּי בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּעָבְדִי עֲבוֹדַת אַסִּיר. אֲנִי יָכֹל לְשַׁלֵם בְּעַד כֹּל אֲשֶׁר יִנָּתֵן לִי. אֵין דָּבָר, הֲלֹא יֵשׁ לִי כֶּסֶף. אֲנִי עָיֵף מְאֹד, אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטְרִים, וַאֲנִי רָעֵב. הֲמֻתָּר לִי לְהִשָּׁאֵר כָּאן?”

“מָרַת מַגְלוּאַר,” אָמַר הַהֶגְמוֹן, “עוֹד סֵדֶר כֵּלִים אֶחָד עַל הַשֻּׁלְחָן!” הַנּוֹדֵד צָעַד שְׁלשָׁה צְעָדִים אֶל עֵבֶר הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר דָּלְקָה עַל הַשֻּׁלְחָן. “לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר,” הִתְחִיל לְדַבֵּר שׁוּב, “אֲדוֹנִי בְּוַדַּאי לֹא תָּפַס הֵיטֵב אֶת דְּבָרַי. הִנְנִי אַסִּיר שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וַאֲנִי בָּא מִבַּנְיוֹ,” הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ גִּלְיוֹן נְיָר גָּדוֹל שֶׁהָיָה מְקֻפָּל.

“הִנֵּה הִיא תְּעוּדָתִי,” וְהוּא פָּרַשׂ אֶת הַגִּלָּיוֹן. "תְּעוּדָה צְהֻבָּה. בְּכַוָּנָה נָתְנוּ לִי כָּזֹאת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְשׁוּנִי לָבוֹא בִּקְהַל אֲנָשִׁים. הֲרוֹצֶה אֲדוֹנִי לִקְרֹא בָּהּ? הֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרֹא. לָמַדְתִּי בְּבַנְיוֹ אֶת הַקְּרִיאָה. שָׁם קַיָּם בֵּית-סֵפֶר, וּמִי שֶׁרוֹצֶה יָכֹל לְבַקֵּר שָׁם. הִנֵּה פֹּה יֵשׁ לִקְרֹא. “יַ’ן וַלְיַ’ן, אַסִּיר מְשֻׁחְרָר מִבֵּית הַכֶּלֶא, מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ…” אֲבָל בָּזֶה הֲלֹא אֵין לְךָ עִנְיָן, הַכֹּל אֶחָד לְךָ אֵיפֹה נוֹלַדְתִּי… “יָשַׁב תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבַנְיוֹ. חָמֵשׁ שָׁנִים עַל גְּנֵבָה דֶּרֶךְ פְּרִיצָה, אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַל אַרְבָּעָה נִסְיוֹנוֹת לִבְרִיחָה. טִפּוּס מְסֻכָּן מְאֹד.” זֶהוּ! עַכְשָׁו אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל. כֻּלָּם כְּאֶחָד גֵּרְשׁוּ אוֹתִי.

הֲרוֹצֶה אֲדוֹנִי לֶאֱסֹף אוֹתִי? הַאִם מְלוֹן אוֹרְחִים הוּא הַבַּית הַזֶּה? הֲיִתְּנוּ לִי פֹּה לֶאֱכֹל וְלָלוּן הַלָּיְלָה? הֲיֵשׁ פֹּה אֻרָוָה?"

“מָרַת מַגְלוּאַר, תִּפְרֹשׂ נָא סָדִין נָקִי עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר בַּקֻּבָּה.” מָרַת מַגְלוּאַר עָזְבָה אֶת הַחֶדֶר, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת אֲדוֹנֶיהָ. “מַר וַלְיַ’ן, יֵשֵׁב נָא וְיִתְחַמֵּם. עוֹד מְעַט יַגִּישׁוּ אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב, וּבִשְׁעַת הָאֹכֶל יַצִּיעוּ לוֹ אֶת הַמִּטָּה.”

הַנָּע וָנָד תָּפַס עַכְשָׁו. עַל פָּנָיו, אֲשֶׁר שָׁכְנָה עֲלֵיהֶם כָּל הַזְּמָן עַנְנַת זַעַף, הוֹפִיעוּ פִּתְאֹם בְּמִדָּה אֲשֶׁר לֹא תְּתֹאַר תִּמָּהוֹן וְשֶׂפֶק וְשִׂמְחָה. הוּא דִבֵּר כִּמְטֹרָף, כְּאִלּוּ יָצָא מִדַּעְתּוֹ, וְהַמִּלִּים יָצְאוּ דְחוּפוֹת מִפִּיו:

“בֶּאֱמֶת! אֲדוֹנִי מַתִּיר לִי לְהִשָּׁאֵר כָּאן! אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אוֹתִי כְּלָל? אֶת מִי שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ? הוּא כִּנָּה אוֹתִי ‘מַר וַלְיַ’ן’. וְלֹא בִּלְשׁוֹן אַתָּה? סוּר מִפֹּה, אַתָּה בֶּן-כְּלָבִים! כָּךְ הָיוּ מְדַבְּרִים אֵלַי תָּמִיד. הָיִיתִי בָּטוּחַ, כִּי יְגָרְשֵׁנִי מֵעַל פָּנָיו. עַל כֵּן גַּם הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי מִי וּמָה אָנִי. וּבְכֵן אֲקַבֵּל מַה-שֶׁהוּא לֶאֱכֹל! וְאַף מִטָּה יָכִינוּ לִי, עִם מִזְרָן וְעִם סָדִין, כִּלְכָל יֶתֶר הָאֲנָשִׁים! מִטָּה! בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמִטָּה! הוּא לֹא אָמַר, כִּי אֵלֵךְ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתִי. אֲנָשִׁים טוֹבִים אַתֶּם. אַךְ כֶּסֶף אָמְנָם יֵשׁ לִי. אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁלֵּם בִּשְׁלֵמוּת. סְלִיחָה, אֲדוֹנִי בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, מַה שְׁמוֹ כִּי אֵדַע? אֲנִי אֲשַׁלֵּם כְּפִי שֶׁיָּשִׂים עָלַי. אֲדוֹנִי אִישׁ הָגוּן, הֲלֹא בַּעַל אַכְסַנְיָה הוּא אֲדוֹנִי, וְכִי לֹא כָּךְ?”

“אָנֹכִי כֹּהֵן, וְזֶה בֵּיתִי.” “כֹּהֵן! כֹּהֵן טוֹב וְיָשָׁר! וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל אֶצְלִי כֶּסֶף תַּשְׁלוּמִים? אֲדוֹנִי בְּוַדַּאי הַכֹּהֵן שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לָרְחוֹב? הֵן בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ! שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתִי, רַק עַכְשָׁו הִבְחַנְתִּי בַּמִּצְנֶפֶת הַקְּטַנָּה.”

מִדֵּי דַבְּרוֹ הֶעֱמִיד בַּפִּנָּה אֶת הַיַּלְקוּט וְאֶת הַמַּטֶּה, הִכְנִיס שׁוּב לְתוֹךְ כִּיסוֹ אֶת תְּעוּדַת הַדֵּרֶךְ וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא. הָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בַּחֲבִיבוּת. הוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“בַּעַל לֵב טוֹב הוּא, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, הוּא לֹא הִתְיַחֵס אֵלַי בְּבוּז. דָּבָר נִפְלָא הוּא לִרְאוֹת כֹּהֵן עוֹשֶׂה טוֹב שֶׁכְּמוֹתוֹ! וּבְכֵן אֵין לוֹ כָּל צֹרֶךְ בַּכֶּסֶף שֶׁלִּי?”

“לֹא וָלֹא. שְׁמֹר לְךָ אֶת כַּסְפֵּךָ. אֵיזֶה סְכוּם יֵשׁ לָךְ? דּוֹמֶה לִי שֶׁאָמַרְתָּ, כִּי יֵשׁ לְךָ מֵאָה וְתִשְׁעָה פְרַנְקִים?”

“וְעוֹד חֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ!”

“מֵאָה וְתִשְׁעָה פְרַנְקִים וַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ. וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן הִרְוַחְתָּ אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה?”

“תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה!”

“תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה!”

אֲנָחָה כְּבֵדָה פָּרְצָה מִלֵּב הַהֶגְמוֹן. הַזָּר הוֹסִיף לְדַבֵּר: "כָּל כַּסְפִּי עוֹד נִמְצָא אֶצְלִי בִּשְׁלֵמוּת. בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה יָמִים הוֹצֵאתִי רַק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה סוּ, וְזֶהוּ כֶּסֶף לְחוּד שֶׁהִרְוַחְתִּי בִּגְרַס. שָׁם פֵּרְקוּ עֶגְלוֹת מַשָּׂא וַאֲנִי עָזַרְתִּי לַפּוֹעֲלִים. כֵּיוָן שֶׁאֲדוֹנִי הוּא כֹּהֵן כַּדַּאי לְסַפֵּר לוֹ, כִּי גַם כֹּמֶר הָיָה לָנוּ בְּבֵית הַסֹּהַר. וּפַעַם אַחַת רָאוּ עֵינַי גַּם הֶגְמוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. אִישׁ כֹּהֵן כָּזֶה שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם הוֹד מַעֲלַת כְּהֻנָּתוֹ. הוּא בָּא מִמַּרְסִלְיָה. זֶהוּ מִין כֹּהֵן עֶלְיוֹן שֶׁכְּמָרִים רַבִּים כְּפוּפִים לוֹ. יִסְלַח נָא, אֵינֶנִּי מְבָאֵר לְנָכוֹן. אֲבָל אִישׁ כָּמוֹנִי אֵין לוֹ הֲבָנָה רַבָּה בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה! – הוּא הִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר בְּאֵמְצַע בַּנְיוֹ, שָׁם הֵכִינוּ מִזְבֵּחַ.

אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מְסֻדָּרִים בְּצוּרָה שֶׁל שְׁלשׁ-צְלָעוֹת, לְמוּלֵנוּ הַתּוֹתָחִים עִם הַפְּתִילָה הַמְבֹעֵרֶת. לֹא רָאִינוּ הֵיטֵב, כִּי עָמַדְנוּ יוֹתֵר מִדַּי מֵרָחוֹק. וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ אַף לֹא הֵבִין מַה שֶׁזֶּה דִּבֵּר."

בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹרֵחַ הָיָה מְדַבֵּר הִתְרוֹמֵם הַהֶגְמוֹן מִמְּקוֹמוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה פְּתוּחָה כָּל הַזְּמָן.

בְּרֶגַע זֶה נִכְנְסָה גַם מָרַת מַגְלוּאַר וּבְיָדָהּ כְּלֵי הַשֻּׁלְחָן הַנּוֹסָפִים. “קָרוֹב לָאָח, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר!” צִוָּה הַהֶגְמוֹן. וּבִפְנוֹתוֹ אֶל אוֹרְחוֹ: “בַּלֵּילוֹת נוֹשֶׁבֶת רוּחַ קָרָה מִן הָאַלְפִּים. קַר לְךָ בְּוַדַּאי, מַר וַלְיַ’ן?” מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, כְּשֶׁהַהֶגְמוֹן הוֹצִיא מִפִּיו בְּקוֹל נָעִים אֶת מִלַּת הַנִּמּוּס “מַר”, הָיָה אוֹר מִשְׁתַּפֵּךְ עַל פָּנָיו שֶׁל הָאֻמְלָל. צִלְצוּל הַמִּלָּה הַזֹּאת יֵשׁ לוֹ קֶסֶם מְיֻחָד לְגַבֵּי אַסִּיר, וְהַדָּבָר דּוֹמֶה לְכוֹס מַיִם שֶׁמַּגִּישִׁים לְאִישׁ מִתְעַלֵּף בַּצָּמָא.

“הַמְּנוֹרָה אֵינֶנָּהּ דּוֹלֶקֶת כְּהֹגֶן,” הֵעִיר פִּתְאֹם הַהֶגְמוֹן. מָרַת מַגְלוּאַר הֵבִינָה אֶת הָרֶמֶז, הֵבִיאָה מֵחֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הוֹד כְּהֻנָּתוֹ אֶת שְׁתֵּי מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן,” אָמַר הָאוֹרֵחַ, “הוּא אִישׁ טוֹב בֶּאֱמֶת, אֵינֶנִּי מָאוּס בְּעֵינָיו. הוּא מַדְלִיק לִכְבוֹדִי אֶת הַנֵּרוֹת הַיָּפִים, אֲבָל אֲנִי הֲלֹא הִגַּדְתִּי לוֹ בְּפֵרוּשׁ מֵאַיִן אֲנִי בָּא וְאֵיזֶה בֶּן-אָדָם עָלוּב אָנֹכִי.”

הַהֶגְמוֹן, שֶׁיָּשַׁב סָמוּךְ אֶצְלוֹ, נָגַע בַּלָּאט עַל יָדוֹ. "רַשַּׁאי הָיִיתָ לְהַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת דְּבַר מוֹצָאֶךָ. הַבַּיִת הַזֶּה אֵינֶנּוּ קִנְיָן שֶׁלִּי, הוּא שַׁיָּךְ לַכְּנֵסִיָּה.

הָרוֹצָה לְהִכָּנֵס הֵנָּה לֹא לִשְׁמוֹ הוּא נִשְׁאָל, כִּי אִם לְצַעֲרוֹ. אִם תָּכְפוּ עָלֶיךָ יִסּוּרִים, אִם רָעֵב וְצָמֵא אַתָּה, הִנְּךָ אוֹרֵחַ רָצוּי. וְאַל תִּתֵּן לִי תּוֹדָה, אַל תַּגִּיד כִּי אָסַפְתִּי אוֹתְךָ אֶל בֵּיתִי. לְשׁוּם אִישׁ אֵין תְּפִיסַת מָקוֹם בַּבַּיִת הַזֶּה, חוּץ מֵאֵלֶּה הַמְּבַקְּשִׁים מְקוֹם מִקְלָט. אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אַתָּה, אִישׁ עוֹבֵר דֶּרֶךְ, יֵשׁ לְךָ זְכוּת לַחֲסוֹת בַּבַּיִת הַזֶּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אָנֹכִי. יֵשׁ לְךָ חֵלֶק בְּכָל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כָּאן. אֵיזֶה צֹרֶךְ יֵשׁ לִי בִּשְׁמֶךָ? מִלְּבַד זֶה הֲרֵי שִׁמְךָ הָיָה יָדוּעַ לִי לִפְנֵי שֶׁהִגַּדְתָּ לִי."

“הַאֻמְנָם? אֲדוֹנִי יָדַע אֶת שְׁמִי אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לִי?”

“כֵּן, אֲנִי קוֹרֵא לְךָ אָחִי.”

“יִשְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן”, קָרָא הָאוֹרַח,

“רָעֵב הָיִיתִי עַד מְאֹד בְּהִכָּנְסִי הֵנָּה, אֲבָל הוּא אִישׁ טוֹב כָּל כָּךְ – אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה סִבַּת הַדָּבָר, אַךְ חָדַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת רַעֲבוֹנִי.”

הַהֶגְמוֹן הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְשָׁאַל:

“הַרְבֵּה רָעוֹת עָבְרוּ עָלֶיךָ בְּוַדַּאי?”

“דַּי וְהוֹתֵר! הַחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה, כַּדּוּר הָרוֹבֶה בָּרֶגֶל, לוּחַ עֵץ לְמִשְׁכָּב, חֹם, קֹר, עֲבוֹדַת פֶּרֵךְ, חֲבִיטוֹת הַמֵּקֵל, שַׁלְשְׁלָאוֹת כְּפוּלוֹת בִּגְלַל עֲבֵרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, תָּא שֶׁל יָחִיד בִּגְלַל עַזּוּת פָּנִים כָּל שֶׁהִיא. אֵין מְסִירִים אֶת הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת גַּם בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹפֵל חוֹלֶה לְמִשְׁכָּב. לִכְלָבִים, גַּם לִכְלָבִים טוֹב יוֹתֵר. בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בֶּן אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים אָנֹכִי הַיּוֹם, וּלְבַסּוֹף אוֹתָהּ תְּעוּדַת הַדֶּרֶךְ הַצְּהֻבָּה. כָּךְ הוּא הַדָּבָר.”

“אָמְנָם כֵּן, הִנְּךָ בָּא מֵעֵמֶק הַבָּכָא. שְׁמַע אֵת אֲשֵׁר אַגִּיד לָךְ. בָּעוֹלָם הַבָּא תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה בִּגְלַל הַדְּמָעוֹת שֶׁל חוֹטֵא אֶחָד בַּעַל תְּשׁוּבָה יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר בִּגְלַל מַחְלְצוֹת הַטֹּהַר שֶׁל מֵאָה צַדִּיקִים. אִם יָצָאתָ מִכּוּר הָעִנּוּיִים כְּשֶׁלִּבְּךָ נוֹטֵר לַבְּרִיּוֹת כַּעַס וְשִׂנְאָה, רָאוּי אַתָּה שֶׁיָּנוּדוּ לְךָ; אֲבָל אִם מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הֵן לְטוֹבָה, לְחֶסֶד וּלְשָׁלוֹם, אֵין אִישׁ טוֹב בְּקִרְבֵּנוּ אֲשֶׁר יִדְמֶה לָךְ.”

בֵּינָתַיִם הִגִּישָׁה מָרַת מַגְלוּאַר אֶת הָאֹכֶל. מָרָק מְבֻשָּׁל מִמַּיִם, מִשֶּׁמֶן, מִלֶּחֶם וּמִמֶּלַח; מְעַט שׁוּמָן, חֲתִיכַת בְּשַׂר כֶּבֶשׂ, תְּאֵנִים, גְּבִינָה טְרִיָּה וְכִכָּר גְּדוֹלָה שֶׁל לֶחֶם שִׁפּוֹן. חוּץ מִזֶּה הוֹסִיפָה עַל דַּעַת עַצְמָהּ בַּקְבּוּק יַיִן יָשָׁן.

לְמַרְאֵה הַיַּיִן חָלְפָה פִּתְאֹם עַל פָּנָיו שֶׁל הַהֶגְמוֹן אוֹתָהּ הַבָּעָה שֶׁל נַחַת, הָרְגִילָה אֵצֶל אֲנָשִׁים הַנֶּהֱנִים לְקַיֵּם הַכְנָסַת אוֹרְחִים. “נָסֵב אֶל הַשֻׁלְחָן!” הִכְרִיז בְּעַלִּיזוּת. הוּא הִזְמִין אֶת הַנִּדַּח לָשֶׁבֶת עַל יַד יְמִינוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְגַבֵּי כָּל אוֹרֵחַ וְאוֹרֵחַ, וְהָעַלְמָה בַּפְּטִיסְטִין יָשְׁבָה בִּמְנוּחָה עַל יַד שְׂמֹאלוֹ, וְכָל סִמָּן שֶׁל מְבוּכָה לֹא נִרְאָה עַל פָּנֶיהָ.

אָז קָרָא הַהֶגְמוֹן אֶת בִּרְכַּת הַשֻּׁלְחָן וְחִלֵּק, כְּפִי הַמִּנְהָג, בְּעֶצֶם יָדוֹ אֶת הַמָּרָק לַמְּסֻבִּים. הָאוֹרֵחַ הִתְנַפֵּל בְּתַאֲוָה רַבָּה עַל צַלַּחְתּוֹ.

פִּתְאֹם הֵעִיר הַהֶגְמוֹן: “דּוֹמֶנִי, שֶׁחָסֵר דְּבַר-מָה עַל הַשֻּׁלְחָן.” בֶּאֱמֶת שָׂמָה מָרַת מַגְלוּאַר עַל שֻׁלְחָן הָאֹכֶל רַק סְדָרִים שֶׁל כֵּלִים נְחוּצִים בְּיוֹתֵר. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאוֹרֵחַ הָיָה סוֹעֵד אֵצֶל הַהֶגְמוֹן הָיָה דָבָר מְקֻבָּל, כִּי יָשִׂימוּ עַל הַשֻּׁלְחָן לְשֵׁם הִדּוּר אֶת כָּל שֵׁשֶׁת הַסְּדָרִים שֶׁל כְּלֵי הַכָּסֶף. בְּבַיִת זֶה, אֲשֶׁר הָעֲנִיּוּת נֶחְשְׁבָה בּוֹ לְדָבָר שֶׁבִּצְדָקָה, הָיָה נָעִים לִרְאוֹת גַּאֲוָה תְּמִימָה זוֹ, הַמִּתְפָּאֶרֶת בְּחֶפְצֵי מוֹתָרוֹת רְגִילִים.

מָרַת מַגְלוּאַר הֵבִינָה אֶת הַכַּוָּנָה הַמְרֻמֶּזֶת בִּדְבָרָיו שֶׁל הַהֶגְמוֹן וְיָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַחֶדֶר. כַּעֲבֹר רֶגַע הִבְרִיקוּ לְתִפְאֶרֶת עַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן גַּם שְׁלשֶׁת הַסְּדָרִים הַנּוֹתָרִים שֶׁל כְּלֵי הַכָּסֶף.

ד

בְּמֶשֶׁךְ הַסְּעֻדָּה נָגַע הַהֶגְמוֹן בִּדְבָרִים בְּעִנְיַן הֶעָתִיד שֶׁל וַלְיַ’ן. נִתְחַוֵּר לוֹ, כִּי הַלָּז הוֹלֵךְ לְפוֹנְטַרְלְיֶה עַל פִּי תְּעוּדַת דֶּרֶךְ שֶׁל אֹנֶס. הַהֶגְמוֹן סִפֵּר בְּלֵב גָּלוּי דְּבָרִים מִקּוֹרוֹת חַיָּיו. “הִנְּךָ הוֹלֵךְ לְחֶבֶל אֶרֵץ מְבֹרֶכֶת. בִּזְמַן הַמַּהְפֵּכָה הִגִּיעָה מִשְׁפַּחְתִּי לִידֵי דִלְדוּל, וַאֲנִי נִמְלַטְתִּי אָז בָּרִאשׁוֹנָה לִפְרַנְשְׁ-קוֹנְטֵה, בִּמְקוֹם שֶׁפִּרְנַסְתִּי אֵת עַצְמִי מִיגִיעַ כַּפָּי. קִבַּלְתִּי עָלַי אֶת גּוֹרָלִי מֵרָצוֹן וְאַף מָצָאתִי עֲבוֹדָה. בַּמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ בְּרֵרָה בִּידֵי כָּל אָדָם. שָׁם מְצוּיוֹת טְחָנוֹת לִנְיָר, בָּתִּים לְעִבּוּד עוֹרוֹת, בָּתֵּי מִשְׂרְפוֹת לְיַיִן שָׂרוּף, בָּתֵּי-בַּד, בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת לִשְׁעוֹנִים, פַבְּרִיקָאוֹת לִכְלֵי נְחֹשֶׁת וּכְלֵי פְלָדָה, לְכָל הַפָּחוֹת עֶשְׂרִים בֵּית יְצִיקָה לְבַרְזֶל, מֵהֶם אַרְבָּעָה גְדוֹלִים מְאֹד, אֵלֶּה שֶׁבְּלוֹד, שָׁטִילִיוֹן, אוֹדִינְקוֹ וּבֶר.”

אֲחוֹתוֹ נִכְנְסָה בִּדְבָרִים: “הֲלֹא יֵשׁ לָנוּ קְרוֹבִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, כֵּן לְמָשָׁל הָאָדוֹן דֶּה-לוֹסְנֵה, הַקָּצִין בִּצְבָא שׁוֹמְרַי הַסָּף.”

"נָכוֹן מְאֹד, אֲבָל כָּל זֶה שַׁיָּךְ לַזְּמָן אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמַּהְפֵּכָה. בִּשְׁנַת 1793 לֹא הָיָה כָּל עֵרֶךְ לִקְרוֹבִים, כָּל אָדָם הָיָה מֻכְרָח לְהִשָּׁעֵן עַל עַצְמוֹ וְעַל כֹּחַ יָדָיו. אֲנִי הִתְפַּרְנַסְתִּי מִיגִיעַ כַּפָּי. בִּסְבִיבוֹת פוֹנְטַרְלְיֶה, הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה עַכְשָׁו, מַר וַלְיַ’ן, אַתָּה מוֹצֵא בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת, כְּגוֹן בָּתֵּי מְלָאכָה לְמַעֲשֵׂה חָלָב, הַמִּתְנַהֲלִים בְּנַחַת, כְּמוֹ בִּימֵי אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ. אַחֲרֵי כֵן בֵּאַר הַהֶגְמוֹן לְאוֹרְחוֹ אֶת סִדְרֵיהֶם שֶׁל בָּתֵּי הַמְּלָאכָה הָאֵלֶּה לִגְבִינָה, הִגִּיד לוֹ מַה שָׁם הָעֲבוֹדָה וְעִנְיַן הַמְּכִירָה. בָּזֶה נִתְכַּוֵּן הַהֶגְמוֹן לְתָאֵר לִפְנֵי אוֹרְחוֹ אֶת הֶעָתִיד בִּצְבָעִים יוֹתֵר מְשַׂמְּחִים, לֹא כְּפִי שֶׁהֶעָתִיד הַזֶּה הָיָה עָלוּל לְהִתְיַצֵּב לְנֶגֶד עֵינָיו אַחֲרֵי יְמֵי חֻפְשׁוֹ הָרִאשׁוֹנִים. וְהַדָּבָר הַזֶּה הִצְלִיחַ בְּיַד הַהֶגְמוֹן עַד מְהֵרָה. עַל הַזָּר יָרְדָה רוּחַ טוֹבָה, וְהוּא הִשְׂכִּיל בְּוַדַּאי לְהָבִין, כִּי הַהֶגְמוֹן רָצָה לִרְמֹז לוֹ בְּאֵיזֶה אֹפֶן יוּכַל לִיצֹר לְעַצְמוֹ מַעֲמָד בַּחַיִּים עַל יְדֵי עֲבוֹדָה. אֲבָל מִיָּד לְאַחַר גְּמָר סְעֻדָּה הִתְחִילוּ הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הָאִישׁ לָתֵת אֶת אוֹתוֹתֵיהֶן, וְהוּא יָשַׁב בְּלִי הַרְאוֹת כִּמְעַט כָּל סִמָּן שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת.

רַק הִבְחִין הַהֶגְמוֹן בַּדָּבָר, מִיָּד קָרָא אֶת בִּרְכַּת הַהוֹדָיָה וּפָנָה אַחֲרֵי כָּךְ לְוַלְיַ’ן:

“אַתָּה נִכְסָף בְּוַדַּאי אֶל מִטָּתֶךָ.” שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הֵבִינוּ עַל נְקַלָּה אֶת הָרְמִיזָה, נִקּוּ חִישׁ מַהֵר אֶת הַשֻּׁלְחָן וּפָרְשׁוּ לְחַדְרֵיהֶן אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה.

ה

אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַד הַהֶגְמוֹן מֵעִם אֲחוֹתוֹ בְּבִרְכַּת לַיְלָה, לָקַח מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת אַחַת הַמְּנוֹרוֹת, הוֹשִׁיט אֶת הַשְּׁנִיָּה לָאוֹרֵחַ, וְאָמַר: “עַכְשָׁו, מַר וַלְיַ’ן, אָבִיא אוֹתְךָ לְחַדְרֶךָ.” סֵדֶר כָּזֶה הָיָה לַחֲדָרִים: כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַחֲדַר הַתְּפִלָּה וְלַקֻּבָּה הָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲבֹר דֶּרֶךְ חֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הַהֶגְמוֹן.

מִדֵּי עָבְרָם דֶּרֶךְ הַחֶדֶר הַזֶּה נִרְאֲתָה לָהֶם מָרַת מַגְלוּאַר, כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְהַכְנִיס אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף לְתוֹךְ אֲרוֹן הַקִּיר אֲשֶׁר מֵעַל לִמְרַאֲשׁוֹתֵי הַמִּשְׁכָּב שֶׁל

הַהֶגְמוֹן. זֶה הָיָה טִפּוּלָהּ הָאַחֲרוֹן בָּעֶרֶב, לִפְנֵי לֶכְתָּהּ לִישֹׁן.

“שֵׁנָה טוֹבָה,” קָרָא הַהֶגְמוֹן, “מָחָר בַּבֹּקֶר לִפְנֵי צֵאתְךָ עוֹד תְּקַבֵּל כּוֹס חָלָב טָרִי.”

“תּוֹדָה, אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר,” עָנָה הָאוֹרֵחַ. מִלּוֹת הַשָּׁלוֹם הָאֵלֶּה רַק יָצְאוּ מִפִּיו, וְהִנֵּה תָּקְפָה אוֹתוֹ פִּתְאֹם הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה. הֶהָיָה בָּזֶה מֵעֵין אַזְהָרָה, אוֹ מֵעֵין אִיּוּם? הַהֵסִית אוֹתוֹ יֵצֶר-לֵב, שֶׁלֹּא הָיָה בָּרוּר לוֹ לְעַצְמוֹ? הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְפֶתַע פִּתְאֹם, שִׁלֵּב אֶת יָדָיו, הִסְתַּכֵּל בְּעֵינֵי זַעַם בָּאִישׁ הַשָּׂב, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ מִקְלָט, וְקָרָא בְּקוֹל זוֹעֵף:

“הִנֵּה כֵּן, הוּא הִקְצִיעַ לִי בֶּאֱמֶת חֶדֶר סָמוּךְ כָּל כָּךְ לַחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ?”

הוּא עָצַר בִּדְבָרָיו, מִגְּרוֹנוֹ נִתְגַּלְגֵּל קוֹל צְחוֹק גָּדוֹל, שֶׁהָיָה בּוֹ מִשּׁוּם אֵימָה, וְהוֹסִיף לְדַבֵּר:

“הַאִם הִתְיַשֵּׁב אֲדוֹנִי הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ? כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ, כִּי אֵינֶנִּי שׁוֹדֵד וְרוֹצֵחַ?”

הַהֶגְמוֹן הֵשִׁיב: “כָּל זֶה הוּא בִּידֵי שָׁמָיִם.” וּבְאָמְרוֹ כָּזֹאת כּוֹנֵן שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יָדוֹ הַיְמָנִית לְמַעְלָה, וּמִדֵּי הֲנִיעוֹ אֶת שְׂפָתָיו, כְּלוֹחֵשׁ תְּפִלָּה אוֹ כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, בֵּרַךְ אֶת הָאוֹרֵחַ, אֲשֶׁר לֹא הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לִבְרָכָה. אַחַר כָּךְ פָּנָה וְהָלַךְ אֶל חַדְרוֹ, בְּלִי לְהַפְנוֹת אֶת עַצְמוֹ וּבְלִי לְהַבִּיט אֲחוֹרַנִּית.

בִּזְמָן שֶׁנִּמְצָא דַיָּר בַּקֻּבָּה, הָיוּ עוֹשִׂים מְחִיצָה לַמִּזְבֵּחַ עַל יְדֵי וִילוֹן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל פְּנֵי כָּל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב. לִפְנֵי וִילוֹן זֶה כָּרַע עַכְשָׁו הַהֶגְמוֹן עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הִתְהַלֵּךְ הַהֶגְמוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה בַּגָּן, וְהָיָה נָתוּן כֻּלּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּתִּפְאֶרֶת הָרוֹמֵמָה לְאֵין חֵקֶר, זוֹ אֲשֶׁר בּוֹרֵא הָעוֹלָם יַעֲבִיר בַּלֵּילוֹת לִפְנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ שֵׁנָה לְעֵינֵיהֶם.

מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָאוֹרֵחַ, הִנֵּה הָיָה זֶה עָיֵף וְיָגֵעַ כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִילוּ בַּסָּדִין הֶחָדָשׁ וְהַנָּקִי. הוּא כִּבָּה אֶת הָאוֹר בִּנְשִׁיבָה מִן הָאַף, כְּדֶרֶךְ הָאַסִּירִים, צָנַח עַל הַמִּטָּה כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ כָּל בְּגָדָיו וְשָׁקַע מִיָּד בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה.

שְׁעַת חֲצוֹת צִלְצְלָה בִּזְמַן שֶׁיָּצָא הַהֶגְמוֹן מִן הַגַּן וְנִכְנַס אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ.

ו

כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵקִיץ יַ’ן וַלְיַ’ן מִשְּׁנָתוֹ. יַ’ן וַלְיַ’ן נוֹלַד בְּמִשְׁפַּחַת אִכָּרִים בִּמָחוֹז לַהּ בְרִי. בְּיַלְדוּתוֹ לֹא לָמַד לִקְרֹא בְּסֵפֶר. בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל הַבַּגְרוּת הִתְעַסֵּק בְּפַבְרוֹל בִּמְלָאכָה שֶׁל זוֹמֵר עֵצִים. שֵׁם אִמּוֹ הָיָה יַ’נֶה מַטְיֶה, וּלְאָבִיו קָרְאוּ בְּשֵׁם י’וֹן וַלְיַ’ן אוֹ וְלַיַ’ן.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה רָגִיל לִשְׁגוֹת בְּהִרְהוּרִים, כְּדֶרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּטִּבְעָם הֵם נְתוּנִים לְרִגְשׁוֹת אַהֲבָה, וְלַמְרוֹת זֶה לֹא נָטָה לְעַצְבוּת, אִם כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה בְּמִקְצָת רָפֶה וַחֲסַר תְּנוּעָה. עוֹד בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד מֵתוּ עָלָיו הוֹרָיו. מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ נִשְׁאָרָה רַק אָחוֹת אַחַת, גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים, אִשָּׁה אַלְמָנָה וְאֵם לְשִׁבְעָה יְלָדִים. אָחוֹת זוֹ גִדְּלָה אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן וְכִלְכְּלָה אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר בַּעְלָהּ הָיָה חָי. אֲבָל הָאִישׁ מֵת בִּהְיוֹת גְּדוֹל הַיְלָדִים בֶּן שְׁמוֹנֵה וְהַקָּטֹן בֵּינֵיהֶם בֶּן שָׁנָה אֶחָת. עַכְשָׁו נַעֲשָׂה יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, לַאֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה, וְהָיָה מְכַלְכֵּל אֶת אֲחוֹתוֹ. הוּא רָאָה לְעַצְמוֹ חוֹבָה זוֹ כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו, וְהָיָה בָּא אֲפִילוּ לִידֵי כַּעַס בִּזְמָן שֶׁהָיוּ מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל טוּב לִבּוֹ. כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו שְׁנוֹת נְעוּרָיו בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁשְּׂכָרָהּ מוּעָט. בְּחֶבְרַת “יְדִידָה טוֹבָה” לֹא רָאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם.

בַּעֲבוֹדַת זוֹמֵר עֵצִים הִרְוִיחַ שְׁמוֹנָה-עָשָׂר סוּ לְיוֹם; בִּמְרוּצַת הַזְּמָן עָבַד גַּם עֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת, הָיָה קוֹצֵר, עוֹזֵר, רוֹעֶה, מְשָׁרֵת. הוּא לֹא חָשַׂךְ עָמָל מִנַּפְשׁוֹ, וַאֲחוֹתוֹ אַף הִיא עָבְדָה כְּפִי כֹּחָהּ – אֲבָל לֹא דָבָר קַל הוּא לְגַדֵּל שִׁבְעָה יְלָדִים. הַמִּשְׁפָּחָה הָאֻמְלָלָה הָלְכָה וְנִדַּלְדְּלָה מִיּוֹם לְיוֹם. וְהִנֵּה אֵרַע הַדָּבָר, כִּי חֹרֶף קָשֶׁה יָרַד לָעוֹלָם וְיַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה שָׁרוּי בְּלִי עֲבוֹדָה. לַמִּשְׁפָּחָה לֹא הָיָה לֶחֶם, לֹא הָיָה מַמָּשׁ לֶחֶם לֶאֱכֹל. וּבַבַּיִת שִׁבְעָה יְלָדִים!

בְּאַחַד הָעֲרָבִים הִתְכּוֹנֵן הָאוֹפֶה אֲשֶׁר בְּרַחֲבַת בֵּית הַתְּפִלָּה, מוֹבֶר אִיזַבּוֹ, לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכַּב הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה שָׁמַע פִּתְאֹם קוֹל רַעַשׁ חָזָק אֲשֶׁר בָּא מֵעֵבֶר חַלּוֹן הָרַאֲוָה שֶׁלַּחֲנוּתוֹ, הַסָּרוּג בִּשְׂכָבָה שֶׁל בַּרְזֶל. הוּא הִגִּיעַ לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה תּוֹךְ כְּדֵי לִרְאוֹת יָד שֶׁל בֶּן אָדָם מוּשָׁטָה דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה אֲשֶׁר בַּשְּׂבָכָה וּבְלוּחַ הַזְּכוּכִית וּמוֹצִיאָה הַחוּצָה כִּכַּר לָחֶם. אִיזַבּוֹ הִשְׂתָּעֵר מִיָּד הַחוּצָה, רָדַף אַחֲרֵי הַגַּנָּב אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָנוּס, וְגַם עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ. אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם הִשְׁלִיךְ הָאִישׁ מִיָּדוֹ, אֲבָל זְרוֹעוֹ הָיְתָה עוֹד מְגֹאֶלֶת בְּדָם. זֶה הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן.

הַמִּקְרֶה אֵרַע בִּשְׁנַת 1795. יַ’ן וַלְיַ’ן עָמַד לַמִּשְׁפָּט עַל עֲוֹן גְּנֵבַת לַיְלָה בְּצֵרוּף עָשִׂיַּת פִּרְצָה בְּבֵית מוֹשַׁב אֲנָשִׁים. בִּרְשׁוּתוֹ נִמְצָא רוֹבֶה שֶׁיָּדַע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּאֹפֶן מְצֻיָּן, כִּי הָיָה רָגִיל לָצוּד צַיִד בִּגְנֵבָה, וְהַדָּבָר הַזֶּה גָּרַם לוֹ רָעָה רַבָּה. אֵלֶּה הַצָּדִים צַיִד בְּאִסּוּר בְּדִין הוּא שֶׁיִּהְיוּ חֲשׁוּדִים בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. גּוֹנֵב הַצַּיִד, כְּמוֹ מַעֲבִיר הַמֶּכֶס, הוּא אִישׁ עֲמִיתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד.

בְּכָל זֹאת מַפְרִידָה תְּהוֹם עֲמֻקָּה בֵּין כָּל אֵלֶּה גַּם יַחַד וּבֵין הָרוֹצֵחַ אֲשֶׁר בֵּעָרִים. גּוֹנֵב הַצַּיִד מִתְלוֹנֵן בַּיַּעַר. מַעֲבִיר הַמֶּכֶס נִמְצָא בֵּין הֵהָרִים אוֹ עַל פְּנֵי הַיָּם. אוּלָם בֶּעָרִים, בְּמָקוֹם שֵׁמְצוּיוֹת מִדּוֹת מָשְׁחָתוֹת, עָלוּל הָאָדָם לִשְׁאֹף לְדַם רֵעֵהוּ; בֶּהָרִים, עַל

פְּנֵי הַיָּם וּבַיַּעַר הוּא עָלוּל לִהְיוֹת סָר וּמִתְבּוֹדֵד, אֲבָל אֵינוֹ מְאַבֵּד לְגַמְרֵי אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים.

יַ’ן וַלְיַ’ן יָצָא חַיָּב בְּדִינוֹ. לְפִי פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים בְּסֵפֶר הַחֻקִּים אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא לוֹ צַד שֶׁל זְכוּת. יַ’ן וַלְיַ’ן נִדּוֹן לְחָמֵשׁ שָׁנִים עֲבוֹדַת פָּרֶךְ. בְּיוֹם 22 לְחֹדֶשׁ אַפְּרִיל שְׁנַת 1796 הִכְרִיזוּ בְּפָרִיס עַל דְּבַר הַנִּצָּחוֹן אֲשֶׁר נִצַּח לְיַד מוֹנְטֶנוֹט רֹאשׁ הַגֵּנֵרַלִּים, זֶה אֲשֶׁר נִקְרָא עוֹד אָז בַּשֵּׁם בּוּאֶנוּ-פַּרְטֶה; בְּאוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ הִתְקַשְּׁרָה בְּבֵית הַסֹּהַר בִּיסֶטְר שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה שֶׁל אֲסִירִים הַיּוֹצְאִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וּלְתוֹכָהּ הִכְנִיסוּ גַּם אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן. הוּא יָשַׁב עַל הָאָרֶץ כְּכָל יֶתֶר הָאַסִּירִים. דּוֹמֶה הָיָה, כִּי הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ בָּרוּר אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לוֹ; הוּא רַק הִרְגִּישׁ, כִּי הַדָּבָר נוֹרָא וְאָיֹם. יָכֹל הֱיוֹת, כִּי בֵּין מַחְשְׁבוֹתָיו הָעֲמוּמוֹת, שֶׁהִסְתּוֹבְבוּ בְּמֹחוֹ הַנִּבְעָר וְהַדַּל, הָיְתָה מַחֲשָׁבָה אַחַת צְלוּלָה בְּיוֹתֵר, לֵאמֹר, כִּי מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, אֲשֶׁר בָּהּ מָדְדוּ לוֹ, עוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל. בִּזְמַן שֶׁעַל יְדֵי הַכָּאוֹת חֲזָקוֹת שֶׁל פַּטִּישׁ הִכְנִיסוּ לוֹ עַל עָרְפּוֹ אֶת הַיָּתֵד לְתוֹךְ שַׁלְשֶׁלֶת הַבַּרְזֶל, בָּכָה בְּכִי רַב כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁמַע קוֹל דְּבָרָיו, וְרַק מִזְּמָן לִזְּמָן הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּרִים מְקֻטָּעִים: “הָיִיתִי זוֹמֵר עֵצִים בְּפַבְרוֹל. דָּאַגְתִּי לְלֶחֶם בִּשְׁבִיל שִׁבְעָה יְלָדִים.”

הוּא נִשְׁלַח לְטוּלוֹן, וְאַחֲרֵי נְסִיעָה שֶׁל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יָמִים הִגִּיעַ לְשָׁם כְּשֶׁהוּא מוּבָל בְּקָרוֹן וְשַׁלְשֶׁלֶת הַבַּרְזֶל עַל צַוָּארוֹ. פֹּה הִלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ אֶת הַחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה, וְכָל חַיָּיו הַקּוֹדְמִים, וְגַם שְׁמוֹ אֲשֵׁר נִקְרָא בּוֹ לְפָנִים, נִמְחוּ וַיִּהְיוּ כְּלֹא הָיוּ: הוּא חָדַל לִהְיוֹת יַ’ן וַלְיַ’ן וַיְהִי לְמִסְפָּר 24,601. אַרְבַּע פְּעָמִים נִסָּה יַ’ן וַלְיַ’ן לִבְרֹחַ; וְכָל פַּעַם נִתְפַּס לְאַחֲרֵי יָמִים מוּעָטִים. עַל עֲוֹן נִסְיוֹנוֹת הַבְּרִיחָה הָאֵלֶּה נִדּוֹן לְאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה נוֹסָפוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת פָּרֶךְ. בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר שְׁנַת 1815 הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֹּהַר, בִּמְקוֹם שָׁם נִכְלָא בִּשְׁנַת 1796 עַל עֲוֹן אֲשֶׁר פּוֹצֵץ זְגוּגִית חַלּוֹן וְעַל כִּכַּר לֶחֶם אֲשֶׁר גָּנָב.

יַ’ן וַלְיַ’ן עָבַר אֶת סַף בֵּית הַסֹּהַר כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה בְּכִי רַב וּלְבָבוֹ מָלֵא יֵאוּשׁ; בְּצֵאתוֹ מִשָּׁם נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת אִישׁ קָשֶׁה וְנִזְעָם.

מָה הִתְחוֹלֵל בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹ?

ז

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא רָכַשׁ לוֹ הַשְׂכָּלָה; אֲבָל הוּא גַם לֹא נִמְנָה בֵּין פְּתָאִים. הוּא חוֹנַן מִטִּבְעוֹ בְּאוֹר הַתְּבוּנָה. עַל יְדֵי הָאָסוֹן הָלַךְ הָאוֹר הַזֶּה הָלֹךְ וְחָזָק. הַמַּכּוֹת בְּמַקֵּל הַחוֹבְלִים, הָאֲזִקִּים, הָעִנּוּיִים שֶׁל תָּא הָאַסִּירִים, עֲמַל לֹא-אֱנוֹשׁ, הַיָּצוּעַ הַקָּשֶׁה בַּלֵּילוֹת – כָּל אֵלֶּה הִכְרִיחוּ אוֹתוֹ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת.

אַחֲרֵי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה יָצָא לוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ כְּלָל אִישׁ חַף מִפֶּשַׁע אֲשֶׁר גִּלְגְּלוּ עָלָיו עֹנֶשׁ עַל לֹא-דָבָר. הוּא הוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הִגְדִישׁ אֶת הַסְּאָה, כִּי עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה. יָכֹל הֱיוֹת, כִּי לֹא הָיוּ קוֹפְצִים יָד מִתֵּת לוֹ אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם, אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶת זֶה כִּנְדָבָה. הָיָה יָכֹל לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ אֶת זֶה כְּמַתַּת-יָד, אוֹ עַד שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר בִּיגִיעַ כַּפָּיו. מַה שֶׁאוֹמְרִים, כִּי אֵין הָרָעֵב יָכֹל לְחַכּוֹת, גַּם זֶה אֵינוֹ נִמּוּק מַסְפִּיק. כִּי רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יְמוֹת הָרָעֵב בְּרַעֲבוֹנוֹ. עַל כֵּן הָיָה עָלָיו לְהִזְדַּיֵּן בְּסַבְלָנוּת, מַה שֶׁהָיָה נָכוֹן בְּיוֹתֵר גַּם מִצַּד טוֹבַת הַיְלָדִים. הוּא עָשָׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת בְּהִתְקוֹמְמוֹ לַבְּרִיּוֹת וּבְתִתּוֹ לְדִמְיוֹן כּוֹזֵב לְהַשְׁלוֹת אוֹתוֹ, כִּי הוּא עָלוּל לְהִוָּשַׁע עַל יְדֵי גְנֵבָה.

עִם זֶה הוֹסִיף לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ, אִם הוּא לְבַדּוֹ אָשֵׁם בָּאָסוֹן אֲשֶׁר בָּא עָלָיו. אִם אֵין כָּל תְּמִיהָה בַּדָּבָר כִּי לְאִישׁ עוֹבֵד כָּמוֹהוּ הָיָה מַחְסוֹר בַּעֲבוֹדָה, כִּי לְאִישׁ חָרוּץ כָּמוֹהוּ הָיָה מַחְסוֹר בְּלֶחֶם. וְעוֹד שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת. אִם לְאַחֵר הַמַּעֲשֵׂה, כְּשֶׁהוּא נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְהוֹדָה עַל עֲוֹנוֹ, לֹא נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ חָמוּר יוֹתֵר מִדָּי? הַאִם הַחֹק לֹא הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה מִצַּד הָעֹנֶשׁ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מִצִּדּוֹ הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה פֶּשַׁע? הַאִם הָעֹנֶשׁ הַקָּשֶׁה יוֹתֵר מִדַּי לֹא בִּטֵּל אֶת הַחֵטְא וְלֹא שִׁנָּה אֶת יַחַס הַצְּדָדִים, לֵאמֹר, כִּי הַכֹּחַ אֲשֶׁר חָרַץ אֶת הַמִּשְׁפָּט נִהְיָה עַכְשָׁו כְּעוֹבֵר עֲבֵרָה, וְזֶה אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר נֶחֱרַץ עָלָיו הַמִּשְׁפָּט הָפַךְ לִהְיוֹת הֶעָשׁוּק וְהַנּוֹשֵׂא פְּעֻלָּה? הַאִם סוֹף סוֹף לֹא הָפַךְ הָעֹנֶשׁ, כְּשֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו אֶת תּוֹסֶפֶת הָעֳנָשִׁין בִּגְלַל הַנִּסְיוֹנוֹת לִבְרִיחָה, לִהְיוֹת כְּעֵין הִתְנַפְּלוּת מִצַּד הֶחָזָק עַל הַחַלָּשׁ. הַאִם אֵין לִרְאוֹת בָּזֶה מַעֲשֵׂה פֶּשַׁע אֲשֶׁר אָרַך תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה? אַחֲרֵי שֶׁעִיֵּן בַּשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַן עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה, חָרַץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ עַל הַחֶבְרָה. לְפִי פְּסָק דִּינוֹ יָצָא, כִּי הַחֶבְרָה אֲשֵׁמָה בָּזֶה, שֶׁהוּא נֶהְפַּךְ לָהּ לְאוֹיֵב. הוּא הֵטִיל עָלֶיהָ אֶת הָאַחֲרָיוּת לְגוֹרָלוֹ הָרַע וְדִבֵּר לְעַצְמוֹ, כִּי הוּא אוּלַי לֹא יְפַקְפֵּק מִלִּדְרֹשׁ מִמֶּנָּה בְּאַחַד הַיָּמִים דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. הוּא הִכְרִיז בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ, כִּי אֵין שִׁוּוּי מִשְׁקָל בֵּין הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר גָּרַם הוּא וּבֵין הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר גָּרְמוּ לוֹ אֲחֵרִים. לְבַסּוֹף יָצָא לוֹ סַךְ-הַכֹּל, כִּי הוּא אָמְנָם הָיָה רָאוּי לְעֹנֶשׁ, אֶלָּא שֶׁגָּרְמוּ לוֹ עִוּוּת הַדִּין.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְמַרְמֵר. הַחֶבְרָה גָרְמָה לוֹ רַק רָעוֹת. הִיא הִפְנְתָה אֵלָיו אֶת פָּנֶיהָ רַק לְמַעַן הַבִּיעַ אֶת קִצְפָּהּ, רַק לְמַעַן שְׁפֹךְ עָלָיו אֵת אֲשֶׁר נִקְרָא בְּפִיהָ בְּשֵׁם “מִשְׁפַּט צֶדֶק”. בְּמִלְחֶמֶת אָסוֹן זוֹ הָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בְּנֶשֶׁק הָאֵיבָה בִּלְבָד. הוּא הֶחְלִיט, כִּי בִּזְמָן שִׁבְתּוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים יְחַדֵּד אֶת הַנֶּשֶׁק הַזֶּה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר וּבְצֵאתוֹ יִקָּחֶנּוּ אִתּוֹ אֶל הָעוֹלָם.

בְּטוּלוֹן הָיָה קַיָּם בֵּית-סֵפֶר, שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּת הַנְּזִירִים מְפִיצֵי הַהַשְׂכָּלָה, וְשָׁם הָיוּ מַקְנִים לָאַסִּירִים, שֶׁהִבִּיעוּ אֶת חֶפְצָם לִלְמֹד, יְדִיעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּלִּמּוּדִים. יַ’ן וַלְיַ’ן יָשַׁב עַל סַפְסַל הַלִּמּוּדִים, וּבִהְיוֹתוֹ בְּגִיל שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה לָמַד קְרִיאָה וּכְתִיבָה וְחֶשְׁבּוֹן. הָיְתָה לוֹ הַרְגָּשָׁה, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר יַגְבִּיר אֶת שִׂכְלוֹ כֵּן יַגְבִּיר גַּם אֶת אֵיבָתוֹ.

רַק חֲבָל הָיָה שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן תָּבַע לְמִשְׁפָּט לֹא אֶת הַחֶבְרָה בִּלְבָד, זוֹ שֶׁהֵמִיטָה עָלָיו אֶת אֲסוֹנוֹ; הוּא תָּבַע לְמִשְׁפָּט וְחִיֵּב גַּם אֶת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה. זוֹ אֲשֶׁר יָדָהּ יָצְרָה אֶת הַחֶבְרָה.

וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה הַשָּׁנָה שֶׁל עַבְדוּת וְיִסּוּרִים, צָעַד יַ’ן וַלְיַ’ן עַל דֶּרֶךְ הַהַכָּרָה גַּם לְפָנִים וְגַם לְאָחוֹר. מִן הָעֵבֶר הָאֶחָד בָּקַע הָאוֹר אֶל נַפְשׁוֹ, מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי חָדְרָה אֶל נַפְשׁוֹ הָאֲפֵלָה.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה מִטִּבְעוֹ אָדָם לֹא רָע. הוּא הָיָה עוֹד טוֹב בְּבוֹאוֹ אֶל בֵּית הָאֲסוּרִים. פֹּה הוֹצִיא גְזָר דִּין לְחוֹבָה לֹא רַק עַל הַחֶבְרָה, כִּי אִם גַּם הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא הִרְגִּישׁ, כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ. הַיְתֹאַר הַדָּבָר, כִּי טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם יִשְׁתַּנֶּה שִׁנּוּי גָּמוּר, עַד הַיְסוֹד בּוֹ? הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר, כִּי הָאָדָם, אֲשֶׁר הִנֵּהוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אֱלֹהִים, וְהִנֵּהוּ טוֹב מִטֶּבַע בְּרִיָּתוֹ, יִהְיֶה עָלוּל לְהֵעָשׂוֹת יְצוּר מָשְׁחָת עַל יְדֵי פְּעֻלָּתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים? הֲיֵשׁ נֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יְהַבְהֵב בָּהּ זִיק אַחֲרוֹן, הַאִם לֹא הִבְהֵב גַּם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן זִיק כָּזֶה, חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְסָד מֵרוּחַ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחַ הָרַע לְכַבּוֹת אוֹתוֹ עַד תֻּמּוֹ?

רוּחוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְהַלֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה, וְחֹשֶׁךְ זֶה כִּסָּה בְּצָעִיף גַּם אֶת אֲסוֹנוֹ וְגַם אֶת שִׂנְאָתוֹ. רַק מִזְּמָן לִזְמָן, בְּהִתְעוֹרֵר לְפֶתַע פִּתְאֹם בְּקִרְבּוֹ הַקֶּצֶף בְּכָל עֻזּוֹ אוֹ מִדֵּי הִתְרַגֵּשׁ עָלָיו מִבַּחוּץ אָסוֹן חָדָשׁ, הָיָה אוֹר מִתְלַקֵּחַ בְּנַפְשׁוֹ, וְהוּא הָיָה רוֹאֶה אֶת כָּל הַמּוֹרָאוֹת שֶׁל הַדֶּרֶךְ הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לָלֶכֶת בָּהּ עַל אֲדָמוֹת.

וּבִכְבוֹת הָאוֹר הָיָה לֵיל אֲפֵלָה עוֹטֵף אוֹתוֹ שׁוּב, וְהוּא חָדַל לְהַכִּיר אֶת מַצָּבוֹ.

סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת יֵשׁ לָהֶם לָעֳנָשִׁין הָאַכְזָרִים, אֵלֶּה שֶׁהַנֶּעֱנָשׁ הוּא לְגַבֵּיהֶם בִּבְחִינַת בְּהֵמָה, כִּי הֵם עוֹשִׂים אֶת הָאָדָם קֵהֶה וּמְטֻמְטָם, הוֹפְכִים אוֹתוֹ לְסָכָל וּלְפֶרֶא אָדָם, וְיֵשׁ גַּם שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה עַל יָדָם לְחַיָּה טוֹרֶפֶת. רְאָיָה לַדָּבָר מְשַׁמְּשִׁים אַרְבַּעַת הַנִּסְיוֹנוֹת לִבְרִיחָה שֶׁעָשָׂה יַ’ן וַלְיַ’ן.

בְּכֹחַ הַגּוּף עָלָה עַל כָּל חֲבֵרָיו לָאָסוֹן. הוּא הָיָה מְסֻגָּל לְהָרִים מַשָּׂא כָּבֵד עַד מְאֹד, וּמִבְּחִינָה זוֹ הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה וְהַרְבֵּה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה בִּשְׁבִילוֹ הָיְתָה זְרִיזוּת הַגּוּף שֶׁלּוֹ. כְּמִשְׂחָק הָיָה לוֹ הַדָּבָר לְטַפֵּס עַל פְּנֵי קִיר זָקוּף וְלִמְצֹא מִשְׁעָן לְרַגְלָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֲחֵרִים הָיוּ רוֹאִים רַק גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ. הוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְהִצְלִיחַ לְטַפֵּס בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁל בַּיִת עַד לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, עַל יְדֵי זֶה שֶׁהֵבִיא אֶת שְׁרִירַי הַגַּב וְהַבִּרְכַּיִם לִידֵי מְתִיחָה וְהִשְׁעִין אֶת עֲקֵבָיו וְאֶת אַרְכּוּבוֹת הַזְּרוֹעוֹת בְּתוֹךְ שְׁקַעֲרוּרוֹת לֹא עֲמֻקּוֹת אֲשֶׁר בָּאָבֶן. כָּכָה עָלָה בְּיָדוֹ פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְהַגִּיעַ עַד לַגַּג שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר.

הוּא הָיָה מְמַעֵט בְּדִבּוּר, וּצְחוֹק נִשְׁמַע מִפִּיו לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. רַק הִתְרַגְּשׁוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל יָכְלָה לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי צְחוֹק; אֲבָל בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיוּ מְדַמִּים לִשְׁמֹעַ בַּת-קוֹל שֶׁל צְחוֹק שֵׁדִים מְעוֹרֵר זְוָעָה. בִּזְמָן רָגִיל הָיָה מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אָדָם הָרוֹאֶה בְּדִמְיוֹנוֹ חָזוּת אֲיֻמָּה.

וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר בֶּאֱמֶת.

מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה מַפְסִיק לְפֶתַע פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה וְהָיָה שׁוֹקֵעַ בְּהִרְהוּרִים. שִׂכְלוֹ הִתְקוֹמֵם בְּקִרְבּוֹ, זֶה שִׂכְלוֹ אֲשֶׁר בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הִגִּיעַ לִידֵי בַּגְרוּת וְגַם נִתְמַעֵט מִבְּחִינַת הַבְּהִירוּת. כָּל אֲשֶׁר נִתְרַגֵּשׁ עָלָיו נִרְאָה לוֹ כְּמַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים, מַה שֶׁנִּמְצָא מִסְּבִיבוֹ נִרְאָה לוֹ כְּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי. הוּא חָשַׁב בִּלְבָבוֹ: “כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם.” הוּא הִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב בִּדְמוּת הַשּׁוֹמֵר שֶׁנִּרְאָה לוֹ כְּעֵין עֶצֶם מְרַפְרֵף – וּפִתְאֹם נִתְּכוּ עָלָיו מַכּוֹת מִיַּד הָ“עֶצֶם” הַמְרַפְרֵף הַזֶּה.

הַטֶּבַע הַגָּלוּי לָעֵינַיִם כִּמְעַט שֶׁלֹּא הָיָה קַיָּם בִּשְׁבִילוֹ. הוּא לֹא הִכִּיר אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת יְמֵי הַקַּיִץ וְאַף לֹא יָדַע אֶת הַשָּׁמַיִם הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים. נַפְשׁוֹ נִשְּׂאָה בְּמָקוֹם לֹא-כָּאן, בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה – מִסְּבִיבוֹ הָיוּ רַק דִּמְדּוּמִים. עַל הַחְלָטוֹתָיו עָבְרוּ בָּזוֹ אַחַר זוֹ שָׁלשׁ תְּקוּפוֹת: מַחֲשָׁבָה, רָצוֹן, עַקְשָׁנוּת. הַנִּמּוּקִים שֶׁלּוֹ הָיוּ קֶצֶף, מְרִירוּת, הִתְקוֹמְמוּת לְכָל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, לְרַבּוֹת גַּם הַטּוֹבִים, הַחַפִּים מִפֶּשַׁע וְהַיְשָׁרִים – אִם יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה בַּמְּצִיאוּת. רֵאשִׁית וְאַחֲרִית לְכָל מַחֲשָׁבָה הָיְתָה אֶצְלוֹ הַשִּׂנְאָה לַחֹק שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי בְּנֵי אָדָם; הַשִּׂנְאָה הַזֹּאת, אִם לֹא יִתְרַחֵשׁ דָּבָר הַמְּעַכֵּב בַּעֲדָהּ, סוֹפָהּ לְקַבֵּל צוּרָה שֶׁל שִׂנְאָה כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם בִּכְלָל, וְסוֹף סוֹף הִיא עֲלוּלָה לִשְׁפֹּךְ אֶת זַעֲמָהּ עַל כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה חַיָּה בְּאַפּוֹ.

נָכוֹן הָיָה רָשׁוּם בִּתְעוּדַת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ: אָדָם מְסֻכָּן מְאֹד. אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה תְּמִימוֹת לֹא נֶחְשַׁב יַ’ן וַלְיַ’ן בָּעוֹלָם לְבֶן אָדָם וְלֹא נָהֲגוּ בּוֹ מִשְׁפַּט אָדָם.

ח

כְּשֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן לָצֵאת מִבֵּית הָאֲסוּרִים, כְּשֶׁקָּלְטָה אָזְנוֹ אֶת הַמִּלִּים הַמּוּזָרוֹת: “חָפְשִׁי אַתָּה לְנַפְשֶׁךָ!” הִרְעִידָה אֶת לִבּוֹ הַרְגָּשַׁת אֹשֶׁר אֲשֶׁר לֹא תְּתֹאַר בְּמִלִּים, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי סוֹף סוֹף חָדְרָה לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ קֶרֶן אוֹרָה מְעוֹרֶרֶת לְחַיִּים. אֲבָל קֶרֶן הָאוֹר הֶחֱוִירָה כַּעֲבֹר זְמָן מוּעָט. הָרַעְיוֹן בִּדְבַר הַחֹפֶשׁ הִרְנִין אֶת לִבּוֹ, דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי חַיִּים חֲדָשִׁים מִתְרַחֲשִׁים לָבוֹא. אֲבָל הוּא הִבְחִין קַל מְהֵרָה מַה טִיבוֹ שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר תִּלָּוֶה אֵלָיו תְּעוּדַת דֶּרֶךְ צְהֻבָּה.

אֶת הַיְדִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת קִבֵּל עוֹד בְּבֵית הַסֹּהַר. לְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו הִגִּיעַ כֶּסֶף הַחִסָּכוֹן שֶׁלּוֹ לִסְכוּם שֶׁל מֵאָה וְשִׁבְעִים פְרַנְק. הוּא שָׁכַח אָמְנָם לְהַפְחִית אֶת יְמֵי הַשַּׁבָּתוֹת וְהַחַגִּים, וְהֶפְרֵשׁ זֶה הִצְטָרֵף לִסְכוּם שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְרַנְקִים בְּעֵרֶךְ. אוּלָם בְּכָל אֹפֶן הִכְנִיסוּ לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן עוֹד כַּמָּה נִכְיוֹנוֹת אֲחֵרִים, וְלַסּוֹף קִבֵּל בִּמְזֻמָּנִים רַק מֵאָה וְתִשְׁעָה פְרַנְקִים וַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ.

הוּא לֹא תָּפַשׂ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה וְהָיָה סוֹבֵר כִּי עָשׂוּ לוֹ עָוֶל, אוֹ, אִם לְדַבֵּר בְּלִי עֲקִיפִין, כִּי סוֹבְבוּ אוֹתוֹ בִּרְמִיָּה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים נִזְדַּמֵּן לוֹ לִפְגֹּשׁ בִּגְרַס קְבוּצָה שֶׁל פּוֹעֲלִים, שֶׁפֵּרְקוּ לְיַד בֵּית מַרְזֵחַ חֲבִילוֹת שֶׁל סְחוֹרָה. אַף אוֹתוֹ צֵרְפוּ לָעֲבוֹדָה. נוֹתֵן הָעֲבוֹדָה הָיָה מְרֻצֶּה בַּפּוֹעֵל הָעוֹשֶׂה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, אֲבָל בְּדִיקָה שֶׁל שׁוֹטְרִים, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה שָׁם בִּמְרוּצַת הַיּוֹם קָבְעָה אֶת הָעֻבְדָּה, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן הוּא אַסִּיר מְשֻׁחְרָר. בִּמְקוֹם שְׁלשִׁים סוּ, כְּפִי שֶׁקִּבְּלוּ יֶתֶר הַפּוֹעֲלִים, שִׁלְּמוּ לוֹ רַק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר. כְּשֶׁהֵרִים קוֹל מֶחָאָה, קִבֵּל תְּשׁוּבָה:

“לְאֶחָד שֶׁכְּמוֹתְךָ דַּי גַּם בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר.”

גַּם בַּמִּקְרֶה הַזֶּה רַשַּׁאי הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ מְרֻמֶּה. אוֹתָהּ כִּכַּר הַלֶּחֶם, שֶׁהוּא לָקַח בִּגְנֵבָה בִּשְׁבִיל יְלָדִים רְעֵבִים, הָיָה מְחִירָהּ פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ.

ט

כְּשֶׁהִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר עַל מִגְדַּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה, הֵקִיץ יַ’ן מִשְּׁנָתוֹ. הוּא הִתְעוֹרֵר מִפְּנֵי שֶׁהַמִּטָּה הָיְתָה טוֹבָה בְּיוֹתֵר. שְׁנָתוֹ אָרְכָה קְצָת יוֹתֵר מֵאַרְבַּע שָׁעוֹת. הוּא לֹא הִרְגִּישׁ יוֹתֵר בְּעַיְפוּת הַגּוּף. טִבְעוֹ לֹא הָיָה בְּכָךְ לָתֵת הַרְבֵּה זְמָן לִתְנוּמוֹת. הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהִפְנָה אֶת מֶבָּטָיו הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה אֲשֶׁר מִסָּבִיב, אַחֲרֵי כֵן עָצַם שׁוּב אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְהֵרָדֵם שׁוּב. אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ, וְהוּא בָּא לִידֵי הִרְהוּרִים.

הוּא נִמְצָא בְּמַצַּב רוּחַ שֶׁל אָדָם שֶׁלִּבּוֹ פָּנוּי רַק לְמַחֲשָׁבוֹת נְבוּכוֹת. מֹחוֹ מָלֵא הֶמְיָה מְטֹרֶפֶת. אֲבָל בֵּין הֲמוֹן הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁהֶעֱסִיקוּ אֶת רוּחוֹ

הַנִּרְגֶּשֶׁת, הָיָה רַעְיוֹן אֶחָד שָׁב בִּתְמִידוּת וְתוֹפֵס מָקוֹם בָּרֹאשׁ. זֶה הָיָה זִכְרוֹן-דָּבָר עַל אֹדוֹת שֵׁשֶׁת סְדָרִים שֶׁל כְּלֵי שֻׁלְחָן עֲשׂוּיִים כֶּסֶף וְכַף כֶּסֶף גְּדוֹלָה, כָּל הַכֵּלִים שֶׁהֵבִיאָה מָרַת מַגְלוּאַר אֶל הַשֻּׁלְחָן.

כְּלֵי הַכֶּסֶף הָאֵלֶּה הִפְרִיעוּ כָּל הַזְּמָן אֶת מְנוּחָתוֹ. הֵם נִמְצְאוּ בְּקֵרוּב מָקוֹם סָמוּךְ עַל יָדוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהוּא עָבַר דֶּרֶךְ הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ, הִכְנִיסָה אוֹתָם הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה לְתוֹךְ הָאָרוֹן אֲשֶׁר בַּקִּיר, מֵעַל לִמְרַאֲשׁוֹתֵי הַמִּטָּה. הוּא צִיֵּן לְעַצְמוֹ בְּדִיּוּק אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָרוֹן הַזֶּה. מִיָּמִין, מִצַּד חֲדַר הָאֹכֶל. כֶּסֶף מִקְשָׁה, עַתִּיק. אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּעַד זֶה מָאתַיִם פְרַנְק, לְכָל הַפָּחוֹת.

כְּשָׁעָה שְׁלֵמָה הִסְתּוֹבְבוּ רַעְיוֹנוֹתָיו כֹּה וָכֹה, מִשּׁוּם שֶׁטָּרַח קְצָת לְהָטִיל מָרוּת בַּיֵּצֶר הָרָע. כְּשֶׁהִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית פָּקַח שׁוּב אֶת עֵינָיו, הִתְנָעֵר, גִּשֵּׁשׁ לִמְצֹא אֶת הַיַּלְקוּט, שֶׁהִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּפִנַּת הַקֻּבָּה, וְנִשְׁאַר שׁוֹהֶה בִּישִׁיבָה עַל גַּב הַמִּטָּה.

הוּא לֹא יָכֹל לְהִפָּטֵר מִן הָרַעְיוֹן הַמֵּבִישׁ. יִתָּכֵן, כִּי הָיָה נִשְׁאָר לְלֹא תְּנוּעָה עַל מְקוֹמוֹ עַד אוֹר הַבֹּקֶר, לוּלֵא הַשָּׁעוֹן שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל צִלְצוּל. הוּא כְּאִלּוּ דִמָּה לִשְׁמֹעַ קוֹל מְצַוֶּה: “לְפָנִים!”

הוּא קָם, נִתְעַכֵּב עוֹד רֶגַע אֶחָד וְהָיָה כְּמַקְשִׁיב. בַּבַּיִת שָׁלְטָה דְמָמָה גְמוּרָה. עַכְשָׁו הִתְקָרֵב בִּצְעָדִים מְדוּדִים אֶל הַחַלּוֹן וּבָדַק אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. הַחַלּוֹן, הַפּוֹנֶה אֶל הַגַּן, לֹא הָיָה מְסֻיָּג וְהָיָה סָגוּר עַל נְקַלָּה רַק עַל כַּף הַמַּנְעוּל בִּלְבָד, כַּנָּהוּג בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם. הוּא פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע סָגַר אוֹתוֹ שׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁזֶּרֶם רוּחַ קַר חָדַר פִּתְאֹם לְתוֹךְ הֶחָדֶר.

אַחֲרֵי הַבְּדִיקָה עָקַר אֶת עַצְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַגַּב הַחֲלָטָה, שָׁב בַּחֲזָרָה אֶל הַקֻּבָּה, חִפֵּשׂ כֹּה וָכֹה בְּתוֹךְ הַיַּלְקוּט, הוֹצִיא מִשָּׁם אֵיזֶה חֵפֶץ וְהִנִּיחוֹ עַל הַמִּטָּה, הִכְנִיס אֶת נְעָלָיו לְתוֹךְ אֶחָד מִכִּיסֵי בִּגְדוֹ, סָגַר שׁוּב אֶת הַיַּלְקוּט וְהֶעֱמִיס אוֹתוֹ עַל שִׁכְמוֹ, חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ אֶת מִצְנַפְתּוֹ בְּהוֹרִידוֹ אֶת מִצְחָתָהּ עַל עֵינָיו, נִגַּשׁ כִּמְגַשֵּׁשׁ אֶל הַפִּנָּה שֶׁשָּׁם הָיָה מָעֳמָד מַטֵּהוּ, לְקָחוֹ מִשָּׁם וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ לְיַד הַחַלּוֹן, אַחַר כָּךְ נִגַּשׁ שׁוּב אֶל הַמִּטָּה וְלָקַח בְּיָדוֹ בִּתְנוּעָה שֶׁל הַחֲלָטָה אֶת הַחֵפֶץ שֶׁהִנִּיחַ שָׁם מִקֹּדֶם. מַרְאֵה הַחֵפֶץ הָיָה כִּמְטִיל בַּרְזֶל לֹא גָדוֹל, שֶׁבְּקָצֵהוּ הָאֶחָד הוּא הוֹלֵךְ וָצַר כִּדְמוּת חֲנִית.

בַּחֹשֶׁךְ קָשֶׁה הָיָה לְנַחֵשׁ אֶת אֹפֶן הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל מְטִיל הַבַּרְזֶל. לְאוֹר הַיּוֹם אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, כִּי זֶהוּ אֶחָד מִכְּלֵי הַמְּלָאכָה שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם הַכּוֹרִים בֶּהָרִים. הַקָּצֶה הַצַּר מְשַׁמֵּשׁ כְּעֵין מַקְדֵּחַ שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ לְבֵין הַסְּלָעִים וּמְפוֹרְרִים עַל יָדוֹ אֶת הָאָבֶן. בָּעֲבוֹדָה מִסּוּג זֶה מְטַפְּלִים גַּם הָאַסִּירִים שֶׁבְּטוּלוֹן. הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הַהֶגְמוֹן הָיְתָה הַפְּתוּחָה כִּמְעָט. מִירֶל לֹא סָגַר אוֹתָהּ. יַ’ן וַלְיַ’ן שָׂם אֶת פְּעָמָיו לְעֵבֶר הַדֶּלֶת.

י

יַ’ן וַלְיַ’ן הִטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ. אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. הוּא לָחַץ עַל הַדֶּלֶת.

בִּקְצֵה הָאֶצְבַּע, לְאַט לְאַט, חֶרֶשׁ וּבִזְהִירוּת כְּמוֹ חָתוּל. הַדֶּלֶת הִתְנוֹעֲעָה עַל יְדֵי הַלַּחַץ, וְנָסוֹגָה בְּלִי רַעַשׁ לְאָחוֹר. בַּפֶּתַח הָיָה דֵי מָקוֹם לַעֲבֹר, אֲבָל מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת עָמַד שֻׁלְחָן קָטֹן וְגָדַר אֶת הַדָּרֶךְ.

יַ’ן וַלְיַ’ן רָאָה הֵיטֵב אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁבַּדָּבָר. נָחוּץ הָיָה בְּכָל אֹפֶן לְהַרְחִיב אֶת מְקוֹם הַכְּנִיסָה. הוּא לֹא פִּקְפֵּק הַרְבֵּה וְלָחַץ עוֹד פַּעַם עַל הַדֶּלֶת, בְּיֶתֶר כֹּחַ מֵאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אֶחָד מִצִּירֵי הַדֶּלֶת, בִּלְתִּי מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן, הִשְׁמִיעַ הַפַּעַם קוֹל חֲרִיקָה.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִבְהַל. קוֹל הַשָּׁאוֹן הִרְעִים עַל אָזְנוֹ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא, כְּקוֹל הַשּׁוֹפָר אֲשֶׁר לְיוֹם הַדִּין הָאַחֲרוֹן.

הוּא נִשְׁאַר תָּקוּעַ בִּמְקוֹמוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד מִפָּחַד. הַדָּם הָלַם בְּרַקּוֹתָיו. מַדּוּעַ לֹא הִרְעִיד הָרַעַשׁ הָאָיֹם אֶת כָּל הַבַּיִת עַד הַיְסוֹד בּוֹ? אֲנָשִׁים יְמַהֲרוּ לְעֶזְרָה – אַנְשֵׁי הַבַּלֶּשֶׁת – הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ אִישׁ אוֹבֵד.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַדְּמָמָה שָׁלְטָה כְּמִקֹּדֶם. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה יוֹתֵר לִרְוָחָה.

הַסַּכָּנָה הָרִאשׁוֹנָה חָלְפָה, אֲבָל כָּל קְרָבָיו עוֹד הָמוּ. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו. הוּא הֶחְלִיט לְהָבִיא אֶת הָעִנְיָן לִידֵי גְּמָר. הוּא צָעַד צַעַד אֶחָד לְפָנִים וְנִמְצָא עוֹמֵד בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

וְעַל סַף חַיָּיו הַחֲדָשִׁים עָבַר יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת הַעֲבֵרָה הָרִאשׁוֹנָה, גָּנַב שְׁאֵרִית אַחֲרוֹנָה שֶׁל כְּלֵי כֶּסֶף מֵאֵת אִישׁ מֵטִיבוֹ טְהוֹר הַנֶּפֶשׁ וּצְלוּל הַדָּעַת. עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם קֹשִׁי, כֵּיוָן שֶׁהָאָרוֹן לֹא הָיָה סָגוּר עַל מַסְגֵּר.

הַהֶגְמוֹן לֹא הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר יַ’ן וַלְיַ’ן עַל יָדוֹ הָיָה אוֹר יָרֵחַ שָׁפוּךְ עַל פָּנָיו, כְּעֵין הַזֹּהַר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי צַדִּיקִים. הַגַּנָּב יָצָא מֵחֲדַר הַהֶגְמוֹן, פָּתַח בְּחַדְרוֹ הוּא בְּחָזְקָה אֶת הַחַלּוֹן, תָּפַס אֶת מַטֵּהוּ, קָפַץ מֵעַל לְמִסְעַד הַחַלּוֹן, הִכְנִיס אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף לְתוֹךְ הַיַּלְקוּט, זָרַק הַצִּדָּה אֶת הַסַּל, עָבַר אֶת הַגַּן בִּמְרוּצָה, קָפַץ כְּנָמֵר עַל פְּנֵי חוֹמַת הַגָּדֵר וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ.

יא

עִם הָנֵץ הַחַמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהַהֶגְמוֹן הִתְהַלֵּךְ בְּגַנּוֹ לְשֵׁם טִיּוּל, נִגְּשָׁה אֵלָיו מָרַת מַגְלוּאַר בְּחִפָּזוֹן וּפָנֶיהָ מַבִּיעִים דִּכְדּוּךְ נָפֶשׁ.

“הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, אוּלַי יוֹדֵעַ כְּבוֹדוֹ הֵיכָן הוּא הַסַּל עִם כְּלֵי הַכָּסֶף?” “יוֹדֵעַ אָנֹכִי,” אָמַר הַהֶגְמוֹן.

“תְּהִלָּה לָאֵל וּלְכָל קְדוֹשָׁיו! לֹא יָדַעְתִּי לְאָן זֶה נֶעְלָם.” הַהֶגְמוֹן מָצָא אֶת הַסַּל עַל פְּנֵי אַחַת הָעֲרוּגוֹת, וְעַכְשָׁו מָסַר אוֹתוֹ לִידֵי הַמְּשָׁרֶתֶת.

“אֲבָל הֵיכָן הֵם כְּלֵי הַכֶּסֶף?” “וּבְכֵן, אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף תְּחַפְּשִׂי? אַף אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן הֵם אֵלֶּה.” “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, גָּנֹב נִגְנָבוּ! הָאִישׁ הַזָּר גָּנַב אוֹתָם!” הַזְּקֵנָה הַזְּרִיזָה נֶחְפְּזָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק לַחֲדַר הַתְּפִלָּה וְלַקֻּבָּה, וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע שָׁבָה וְעָמְדָה לְיַד אֲדוֹנֶיהָ.

“הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, הָאִישׁ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ! וּכְלֵי הַכֶּסֶף נִגְנָבוּ.” תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נָפַל מֶבָּטָהּ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת בַּגָּן, בִּמְקוֹם שֶׁחָסְרָה אֶבֶן בְּכַרְכֹּב הַחוֹמָה שֶׁל הַגָּדֵר.

“הִנֵּה כָּאן, יִרְאֶה נָא בְּעֵינָיו! כָּאן קָפַץ וְעָבַר, לְעֵבֶר רְחוֹב קוֹשְׁפִילִיֶה! אֲבוֹי, מַעֲשֵׂה תּוֹעֵבָה שֶׁכָּזֶה!”

הַהֶגְמוֹן שָׁהָה עוֹד רֶגַע אֶחָד בִּשְׁתִיקָה; אַחֲרֵי כֵן תָּלָה אֶת עֵינָיו הַמַּבִּיעוֹת מַחֲשָׁבָה בְּפָנֶיהָ שֶׁל מָרַת מַגְלוּאַר, וְאָמַר:

“וְכִי הָיוּ כְּלֵי הַכֶּסֶף קִנְיָן שֶׁלָּנוּ?”

מִפִּיהָ שֶׁל מָרַת מַגְלוּאַר נֶעֶתְּקוּ מִלִּים. “מָרַת מַגְלוּאַר, בַּכֶּסֶף הֶחֱזַקְתִּי בְּלִי זְכוּת, אַף זְמָן רַב יוֹתֵר מִדַּי הָיָה שָׁמוּר בְּיָדִי! הוּא קִנְיָנָם שֶׁל הָעֲנִיִּים. אוֹרְחֵנוּ הוּא בְּלִי סָפֵק אִישׁ עָנִי.” “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! הֵן לֹא לְמַעֲנִי אֲנִי דּוֹאֶגֶת וְלֹא לְמַעַן הָעַלְמָה הַנִּכְבָּדָה. לָנוּ אֵין הֶבְדֵּל בַּדָּבָר. אוּלָם הוֹד כְּהֻנָּתוֹ! אֵיךְ לְהַתְקִין עַכְשָׁו סְעֻדָּה בִּשְׁבִיל הוֹד כְּהֻנָּתוֹ?”

הַהֶגְמוֹן הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּתִמָּהוֹן. “וְכִי אֵין לְהַשִּׂיג כְּלֵי שֻׁלְחָן עֲשׂוּיִים בְּדִיל?” לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהוּא הָיָה מֵסֵב לִסְעֻדַּת בֹּקֶר אֶל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן עַצְמוֹ שֵׁיָּשַׁב אֵלָיו אֶמֶשׁ יַ’ן וַלְיַ’ן, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲחוֹתוֹ יָשְׁבָה בְּלִי דַבֵּר דָּבָר וּמָרַת מַגְלוּאַר הָיְתָה כְּנוֹהֶמֶת, הֵעִיר הוּא מִתּוֹךְ נַחַת-רוּחַ, כִּי אֵין לוֹ צֹרֵךְ כְּלָל לֹא בְּכַף וְלֹא בְּמַזְלֵג, וְיִהְיוּ עֲשׂוּיִים אֲפִילוּ מֵעֵץ, כִּי גַם בְּלִי זֶה הוּא יָכֹל לְהַשְׁרוֹת אֶת פִּתּוֹ בֶּחָלָב.

“הֲיִתָּכֵן דָּבָר שֶׁכָּזֶה!” נָהֲמָה מָרַת מַגְלוּאַר, בְּטַפְּלָהּ כֹּה וָכֹה בַּחֶדֶר. “לָתֵת מִקְלָט בַּבַּיִת לְבַר-נַשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ! וְתוֹךְ כְּדֵי אַרְבַּע אַמּוֹת! לְאָשְׁרֵנוּ הִסְתַּפֵּק בִּגְנֵבָה. נוֹרָא וְאָיֹם! אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מַה שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִתְרַחֵשׁ!”

אוֹתוֹ רֶגַע הָיוּ הַהֶגְמוֹן וַאֲחוֹתוֹ מִתְכַּוְּנִים לָקוּם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק בַּדָּלֶת.

“יָבוֹא!” קָרָא הַהֶגְמוֹן. נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הוֹפִיעוּ עַל הַסָּף. שְׁלשָׁה מֵהֶם הָיוּ אַנְשֵׁי בַּלֶּשֶׁת, וְהֵם אָחֲזוּ אֶת הָרְבִיעִי, אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן, בְּעָרְפּוֹ. בֵּינֵיהֶם הָיָה גַם שַׂר עֲשָׂרָה. הַלָּז נִגַּשׁ קָרוֹב יוֹתֵר וּבֵרֵךְ אֶת הַהֶגְמוֹן בְּנִמּוּס צְבָאִי.

“הוֹד כְּהֻנָּתוֹ…” פָּתַח הָאִישׁ.

יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁנִּרְאָה נִזְעָם וּמְדֻכָּא, הִשְׁתָּאָה מְאֹד לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הוֹד כְּהֻנָּתוֹ! וּבְכֵן, לֹא כֹּמֶר הוּא כְּלָל!”

“שְׁתוֹק!” גָּעַר בּוֹ אֶחָד מִן הַבַּלָּשִׁים.

בֵּינָתַיִם קָם הַהֶגְמוֹן מֵעַל מְקוֹמוֹ וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית לְאִישׁ זָקֵן כָּמוֹהוּ. “הִנֵּה חָזַרְתָּ וּבָאתָ!” פָּנָה אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן בִּדְבָרִים. “אֲנִי שָׂמֵחַ לִרְאוֹתְךָ. אֲבָל שְׁמַע נָא, יְדִידִי, הֲלֹא גַם אֶת הַמְּנוֹרוֹת נָתַתִּי לְךָ בְּמַתָּנָה. אַף הֵן עֲשׂוּיוֹת כֶּסֶף וּמְחִירָן לֹא פָּחוֹת מִמָּאתַיִם פְרַנְק. לָמָּה לֹא לָקַחְתָּ גַּם אֶת אֵלֶּה, כְּשֵׁם שֶׁלָּקַחְתָּ אֶת כְּלֵי הַשֻּׁלְחָן?” יַ’ן וַלְיַ’ן פָּקַח אֶת עֵינָיו לִרְוָחָה וְהִסְתַּכֵּל בַּהֶגְמוֹן הַנִּכְבָּד מִתּוֹךְ רְגָשׁוֹת שֶׁאֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים.

“וּבְכֵן, הוֹד כְּהֻנָּתוֹ, מַה שֵׁהָאִישׁ אָמַר לָנוּ הֵם דְּבָרִים כְּהֵוְיָתָם? הוּא נִקְרָה לָנוּ עַל דַּרְכֵּנוּ. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאָדָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה. עָצַרְנוּ אוֹתוֹ וּבָדַקְנוּ אֶת חֲפָצָיו. וְהִנֵּה נִמְצְאוּ אֶצְלוֹ כְּלֵי הַכֶּסֶף הָאֵלֶּה.”

“וְהוּא הִגִּיד לְךָ,” נִכְנַס הַהֶגְמוֹן בִּדְבָרִים, “שֶׁכֹּהֵן אֶחָד זָקֵן, שֶׁנָּתַן לוֹ מִקְלַט לַיְלָה, נָתַן לוֹ גַם אֶת אֵלֶּה בְּמַתָּנָה? הַדָּבָר בָּרוּר. וְאַתָּה הֵבֵאתָ אוֹתוֹ הֵנָּה? כֵּן, כֵּן! אוּלָם טָעוּת הָיְתָה מִצִּדֶּךָ.”

“וּבְכֵן אֶפְשָׁר לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ?”

“בְּלִי כָּל פִּקְפּוּק!”

הַבַּלָּשִׁים הִרְפּוּ מִיַּ’ן וַלְיַ’ן, וְהוּא נָסוֹג צַעַד אֶחָד אֲחוֹרַנִּית. “מֻתָּר לִי בֶּאֱמֶת לָלֶכֶת לְדַרְכִּי?” אָמַר בְּקוֹל חָסֵר כָּל צִלְצוּל, כִּמְדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה. “וְכִי טָחוּ אָזְנֶיךָ מִשְּׁמֹעַ? מַשְׁמָע שֶׁאַתָּה יָכֹל לָלֶכֶת,” אִשֵּׁר אַחַד הַבַּלָּשִׁים.

“יְדִידִי,” הִתְחִיל שׁוּב הַהֶגְמוֹן, “הִנֵּה הֵן לְפָנֶיךָ. בְּלֶכְתְּךָ קַח אִתְּךָ גַּם אֶת הַמְּנוֹרוֹת.” הוּא הֵסִיר אֶת הַמְּנוֹרוֹת מֵעַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר וּמָסַר אוֹתָן לִידֵי יַ’ן וַלְיַ’ן. אוֹתָהּ שָׁעָה הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים וְלֹא הִבִּיעוּ כָּל הִתְנַגְּדוּת לֹא עַל יְדֵי דִבּוּר וְלֹא עַל יְדֵי תְּנוּעָה וְלֹא עַל יְדֵי מֶבַּט עָיִן. רַעַד הִרְחִיף אֶת כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. הוּא לָקַח בְּלִי דַעַת אֶת הַמְּנוֹרוֹת וּמֶבָּטָיו תָּעוּ מִסָּבִיב. “וְעַכְשָׁו לֵךְ לְדַרְכְּךָ בְּשָׁלוֹם!” קָרָא הַהֶגְמוֹן, “וְעוֹד דָּבָר. בְּשׁוּבְךָ הֵנָּה תֵּדַע, כִּי אֵינְךָ מְחֻיָּב לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַגָּן. הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל הָרְחוֹב סְגוּרָה גַם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה עַל כַּף הַמַּנְעוּל בִּלְבָד.”

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַבַּלָּשִׁים אָמַר אֲלֵיהֶם: “רַבּוֹתַי, עַכְשָׁו מֻתָּר לָכֶם לָלֶכֶת.” הַבַּלָּשִׁים נִסְתַּלְּקוּ מִן הַבָּיִת.

יַ’ן וַלְיַ’ן עָמַד בִּמְקוֹמוֹ, וְהָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא קָרוֹב לְהִתְעַלֵּף. הַהֶגְמוֹן נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ בְּלַחַשׁ: “אַל תִּשְׁכַּח, אַל תִּשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ מַה שֶׁהִבְטַחְתָּ לִי, כִּי בְּעֶזְרַת הַכֶּסֶף הַזֶּה תִּהְיֶה לְאָדָם יָשָׁר.”

יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁלֹּא זָכַר כָּל דְּבַר הַבְטָחָה מִצִּדּוֹ, לֹא יָדַע מַה לַעֲנוֹת. הַהֶגְמוֹן דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו בְּהַטְעָמָה רַבָּה. עַכְשָׁו הוֹסִיף לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת נָפֶשׁ:

“אָחִי הֶחָבִיב, יַ’ן וַלְיַ’ן, מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה אֵין לַכֹּחַ הָרַע שְׁלִיטָה עָלֶיךָ, וְהִנְּךָ כָּפוּף לַטּוֹב. בָּזֶה קָנִיתִי לִי אֶת נַפְשֶׁךָ, הוֹצֵאתִי אוֹתָהּ מִידֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְקִדַּשְׁתִּיהָ לִפְנֵי אֱלֹהִים.”

יב

יַ’ן וַלְיַ’ן יָצָא בְּחִפָּזוֹן מִן הָעִיר, כְּאִלּוּ מִהֲרוּ אַחֲרָיו רוֹדְפִים, וְהָלַךְ בְּמֶרְחָב הַשָּׂדֶה, בַּדְּרָכִים וּבִנְתִיבוֹת אֲשֵׁר הִזְמִין לְרַגְלָיו הַמִּקְרֵה, בְּלִי לְהַרְגִּישׁ כִּי הוּא שָׁב מִדַּי רֶגַע עַל עִקְּבוֹתָיו. בְּאֹפֶן זֶה נָע וְנָד מִן הַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם, בְּלִי לְהָבִיא אֹכֶל אֶל פִּיו וּבְלִי לְהַרְגִּישׁ בָּרָעָב. הוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לָתֵת מַעֲנֶה אִלּוּ נִשְׁאַל לְהַגִּיד, אִם נָגַע הַדָּבָר עַד לִבּוֹ אוֹ גָּרַם לוֹ עֶלְבּוֹן. מִזְּמָן לִזְמָן תָּקַף אוֹתוֹ רֶגֵשׁ שֶׁל רֹךְ, אֲבָל הוּא נִלְחַם בָּרֶגֶשׁ הַזֶּה מִתּוֹךְ קְשִׁי לֵב שֶׁנַּעֲשָׂה אֶצְלוֹ הֶרְגֵּל בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. פִּתְאֹם נִתְרוֹפְפוּ דֵעוֹתָיו, שֶׁהוּא הִקְנָה לְעַצְמוֹ מִתּוֹךְ הָאָסוֹן וּמִתּוֹךְ עִוּוּת הַדִּין שֶׁנִּגְרְמָה לוֹ בַּחַיִּים, נִתְרוֹפֵף גַּם הָרָצוֹן הַתַּקִּיף וְהַזּוֹעֵם שֶׁבָּחַר לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע. עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁגַּם צְרוֹרֵי הָאֲבָנִים הַקְּטַנִּים הֶאֱרִיכוּ אֶת צִלְלֵיהֶם, נִמְצָא יַ’ן וַלְיַ’ן יוֹשֵׁב תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים, בַּעֲרָבָה שׁוֹמְמָה וְרַחֲבַת יָדָיִם. בָּאֹפֶק נִרְאוּ רַק הָרֵי הָאַלְפִּים. מִסָּבִיב לֹא נִגְלָה לָעַיִן אַף מִגְדָּל שֶׁל בֵּית תְּפִלָּה אֶחָד. אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהוּא יָשַׁב כָּאן וְהִתְקוֹטֵט בְּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעוֹת, קָלְטָה אָזְנוֹ פִּתְאֹם קוֹל זִמְרָה עַלִּיזָה.

לְצַד הַדֶּרֶךְ הִתְקָרֵב נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר, אֶחָד מִילִידֵי סָבוֹיָה שֶׁהָלַךְ בְּחֶבְרַת הַמְלַוִּים הָרְגִילִים – הַמַּרְמוּטָה וְתֵבַת הַזִּמְרָה. הַהֵלֶךְ הָיָה שַׁיָּךְ לְאוֹתוֹ סוּג הַנְּעָרִים הָעַלִּיזִים וְטוֹבֵי הַמֶּזֶג, הַנּוֹדְדִים מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת.

הַנַּעַר, בְּלִי חֲדֹל לְזַמֵּר, הִפְסִיק מִזְּמָן לִזְמָן אֶת מַהֲלָכוֹ וְשִׂחֵק בְּמִשְׂחָק הָעֲצָמוֹת, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ לְשֵׁם זֶה בְּמַטְבְּעוֹת כֶּסֶף אֲחָדוֹת, שֶׁהָיוּ כַּנִּרְאֶה כָּל רְכוּשׁוֹ. בֵּין הַמַּטְבְּעוֹת הָיְתָה גַּם אַחַת בַּת שְׁנֵי פְרַנְקִים.

הַקָּטֹן עָצַר מִלֶּכֶת לְיַד שִׂיחַ הָעֵץ, בְּלִי לְהַבְחִין בְּיַ’ן וַלְיַ’ן, וְהִתְחִיל שׁוּב זוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, שֶׁעַד עַכְשָׁו הָיָה קוֹלֵט אוֹתָן בִּזְרִיזוּת עַל גַּב הַצַּד הָאֲחוֹרִי שֶׁל כַּף הַיָּד.

אֲבָל הַפַּעַם נִשְׁמְטָה מִיָּדוֹ הַמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים וְהָלְכָה וְנִתְגַּלְגְּלָה עַד לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם יַ’ן וַלְיַ’ן. הַלָּז כִּסָּה עָלֶיהָ בְּכַף רַגְלוֹ.

בֵּין כָּךְ וְהַנַּעַר הוֹלִיךְ אֶת עֵינָיו אַחֲרֵי הַמַּטְבֵּעַ וְרָאָה אֶת מְקוֹם נִפְלָהּ.

הוּא הִתְקָרֵב אֶל הַמָּקוֹם דֶּרֶךְ הֲלִיכָה יְשָׁרָה, בְּלִי לְהַרְאוֹת עַל פָּנָיו כָּל אוֹתוֹת תִּמָּהוֹן.

בֶּן-סָבוֹיָה הַקָּטֹן הִבִּיעַ בַּקָּשָׁה מִתּוֹךְ אֵמוּן טוֹב שֶׁל יְלָדִים, זֶה הָאֵמוּן הַנּוֹבֵעַ כְּאֶחָד גַּם מִתְּמִימוּת וְגַם מִזֶּה שֶׁאֵין הַיֶּלֶד מַכִּיר בְּטִבְעָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים: “אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁלִּי, בְּבַקָּשָׁה.” “מַה שְׁמֵךָ?” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן.

“גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן.”

“שָׂא אֶת רַגְלֶיךָ וָלֵךְ!”

“יָשִׁיב לִי אֶת שְׁנֵי הפְרַנְקִים.”

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וְלֹא עָנָה כְּלוּם.

הַקָּטֹן הִתְחִיל שׁוּב:

“שְׁנֵי הַפְרַנְקִים שֶׁלִּי!”

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הֵרִים אֶת עֵינָיו.

“אֶת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים שֶׁלִּי! אֶת כַּסְפִי! אֶת כַּסְפִי!” צָעַק הַנַּעַר שׁוּב.

דּוֹמֶה הָיָה, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ כְּלָל.

“אֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת כַּסְפִי!”

הַקָּטֹן הִתְחִיל בּוֹכֶה. יַ’ן וַלְיַ’ן הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְלֹא מָשׁ בְּכָל זֹאת מִמְּקוֹמוֹ. עֵינָיו הָיוּ דְלוּחוֹת. הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּנַּעַר כְּמִשְׁתּוֹמֵם, שָׁלַח אֶת יָדוֹ לִתְפֹּס אֶת מַטֵּהוּ וְצָעַק בְּקוֹל אָיֹם: “מִי זֶה?”

“אָנֹכִי!” עָנָה הַנָּעַר. “אָנֹכִי, גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן. זֶה אֲנִי, זֶה אָנֹכִי! בְּבַקָּשָׁה, יָשִׁיב לִי אֶת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים שֶׁלִּי! יָסִיר, בְּבַקָּשָׁה, אֶת כַּף רַגְלוֹ!”

עַכְשָׁו נִתְמַלֵּא הַקָּטֹן חֵמָה וְהִתְחִיל כִּמְעַט מְאַיֵּם: “הֲיָסִיר סוֹף סוֹף אֶת כַּף רַגְלוֹ? אַחַת, שְׁתָּיִם! יָסִיר אֶת כַּף הָרֶגֶל!”

“מָה הַדָּבָר!” הֵרִים הַפַּעַם יַ’ן וַלְיַ’ן קוֹל צְעָקָה וְהִתְרוֹמֵם פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ. “עֲדַיִן לֹא הִתְרַחַקְתָּ מִכָּאן? הֲתִפְנֶה לְדַרְכְּךָ אוֹ לֹא?”

הַנַּעַר הִבִּיט בּוֹ בְּפַחַד וְכָל יְצוּרֵי גֵווֹ רָעָדוּ. עוֹד רֶגַע אֶחָד שָׁהָה הַנַּעַר כְּקוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ, אַחַר כָּךְ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וַיָּנָס כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל מִן הַמָּקוֹם.

שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת נִשְׁאַר יַ’ן וַלְיַ’ן עַל מְקוֹמוֹ בְּלִי הָנִיד אֵבֶר. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו; הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי תָּקְפָה אוֹתוֹ קַדָּחַת. לְפֶתַע פִּתְאֹם עָבְרָה צְמַרְמֹרֶת בְּכָל גּוּפוֹ. הַלַּיְלָה, לֵיל אוֹקְטָבֶּר, שָׁלַח בּוֹ אֶת קָרָתוֹ.

הוּא גָחַן לְהָרִים אֶת מַטֵּהוּ, וְהִבְחִין בַּמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים שֶׁהִתְנוֹצְצָה בַּחוֹל. לְמַרְאֵה הַמַּטְבֵּעַ נִתְחַלְחַל יַ’ן וַלְיַ’ן כְּאִלּוּ הִכָּהוּ זֵרֶם שֶׁל חַשְׁמַל. – “וְכִי מַה זֶה?” רָטַן מִבֵּין שִׁנָּיו וְנָסוֹג שְׁלשָׁה צְעָדִים אֲחוֹרַנִּית, אֲבָל מִיָּד נִצְמַד אֶל מְקוֹמוֹ וְלֹא הָיָה יָכֹל לְהָסִיר אֶת עֵינָיו מִן הַמָּקוֹם שֶׁכַּף רַגְלוֹ עָמְדָה שָׁם מִקֹּדֶם, כְּאִלּוּ אוֹתוֹ חֵפֶץ, שֶׁנִּצְנֵץ שָׁם בָּאֲפֵלָה, הָיְתָה עַיִן שֶׁתָּלְתָה בּוֹ אֵת מֶבָּטָהּ.

כְּעָבָר רְגָעִים אֲחָדִים הִתְנַפֵּל עַל מַטְבֵּעַ הַכֶּסֶף כְּאָדָם שֶׁאָחֲזָה אוֹתוֹ עֲוִית, תָּפַס אֶת הַמַּטְבֵּעַ אַגַּב חֲטִיפָה, הִתְרוֹמֵם אַחַר כָּךְ בִּתְנוּעָה מְהִירָה וְהִתְחִיל שׁוֹלֵחַ מֶבָּטֵי אֵימָה לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרָבָה, כְּאַיָּל נִפְחָד הַמְבַקֵּשׁ מְקוֹם מִפְלָט.

“אֲבוֹי!” נִפְלְטָה קְרִיאָה מִפִּיו, וְהוּא פָּנָה לָלֶכֶת בִּצְעָדִים מְהִירִים לְעֵבֶר הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם נֶעְלַם הַנַּעַר הַקָּטֹן. אַחֲרֵי עָבְרוֹ כִּשְׁלשִׁים צְעָדִים הִפְסִיק אֶת מַהֲלָכוֹ וְהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב, וְשׁוּב לֹא רָאָה כְּלוּם.

“גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן, גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן!” קָרָא עַכְשָׁו יַ’ן וַלְיַ’ן בְּכָל כֹּחַ גְּרוֹנוֹ.

אֲבָל כָּל מַעֲנֶה לֹא בָּא. קוֹלוֹ אָבַד לְלֹא הֵד בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל וְהָרֵיק. וְהוּא פָּנָה שׁוּב לָלֶכֶת, הֵחִישׁ אֶת מַהֲלָכוֹ דֶּרֶךְ רִיצָה, נִשְׁאַר מִזְּמָן לִזְמָן עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְשָׁלַח לְתוֹךְ מֶרְחַב הַיְשִׁימוֹן קוֹל אָיֹם הַמַּבִּיעַ אֵימָה: “גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן! גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן!”

לְבַסּוֹף פָּגַשׁ בְּכֹמֶר אֶחָד, שֶׁבָּא לִקְרָאתוֹ בִּרְכִיבָה. יַ’ן וַלְיַ’ן נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, אֶפְשָׁר נִפְגַּשׁ לוֹ נַעַר בַּדָּרֶךְ? נַעַר קָטֹן, הַנּוֹשֵׂא אִתּוֹ תֵּבַת זִמְרָה, וּמַכִּירִים בּוֹ שֶׁהוּא בֶּן סָבוֹיָה?”

“לֹא,” עָנָה הַכֹּהֵן.

“נַעַר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם גֶּ’רְוֶה?”

“לֹא רָאִיתִי שׁוּם אִישׁ. וְאֵלֶּה הַבָּאִים מִסָּבוֹיָה הֵם רַק עוֹבְרֵי דֶרֶךְ בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ.”

וַלְיַ’ן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁנֵי שְׁטָרוֹת כֶּסֶף, בְּנֵי חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים כָּל אֶחָד, וּמָסַר אוֹתָם לִידֵי הַכֹּהֵן.

“אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר, יִקַּח נָא מִיָּדִי אֶת הַכֶּסֶף וִיחַלֵּק אוֹתוֹ לַעֲנִיִּים.” יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹצִיא בִּתְנוּעָה חֲזָקָה מִכִּיסוֹ עוֹד שְׁנֵי שְׁטָרוֹת כֶּסֶף כָּרִאשׁוֹנִים, וּמָסַר אוֹתָם לַכֹּהֵן.

“צְדָקָה לַעֲנִיִּים!”

וְאַחֲרֵי זֶה צָעַק כִּמְשֻׁגָּע: “יְצַוֶּה הָאָדוֹן הַכֹּמֶר לָשִׂים אוֹתִי בְּבֵית הָאֲסוּרִים. גַּנָּב אָנֹכִי!” הַכֹּהֵן הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ וְנִסְתַּלֵּק בְּפַחַד גָּדוֹל מִן הַמָּקוֹם. יַ’ן וַלְיַ’ן הִמְשִׁיךְ בְּחִפָּזוֹן אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ בָּהּ מִקֹּדֶם. לְבַסּוֹף עָצַר אֶת מַהֲלָכוֹ לְיַד פָּרָשַׁת דְּרָכִים. הוּא הִפְנָה הֵנָּה וָהֵנָּה אֶת מֶבָּטָיו לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְהֵרִים אֶת קוֹלוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה: “גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן! גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן! גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן!” קוֹלוֹ נָמוֹג בָּעֲרָפֶל, בְּלִי לְעוֹרֵר גַּם הֵד. אָז קָרָא שׁוּב, אֲבָל קוֹלוֹ הָיָה הַפַּעַם רָפֶה וַחֲסֵר כָּל צִלְצוּל כִּמְעַט: “גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן!” בָּזֶה כִּלָּה אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ; רַגְלָיו מָעֲדוּ פִּתְאֹם תַּחְתָּיו, כְּאִלּוּ אֵיזֹה יָד נַעֲלָמָה דִכְּאָה אוֹתוֹ לְפֶתַע פִּתְאֹם לָאָרֶץ תַּחַת הַכֹּבֶד שֶׁל מוּסַר כִּלְיוֹתָיו; הוּא צָנַח בְּאֵין אוֹנִים עַל אַחַת הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת, כְּשֶׁאֶגְרוֹפָיו מְכֻנָּסִים לְתוֹךְ שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּפָנָיו מוּרָדוֹת עַל בִּרְכָּיו, וְקָרָא בְּקוֹל: “אָדָם עָלוּב אָנֹכִי!”

כְּמוֹ מִתּוֹךְ כְּפִיָּה הִרְהֵר בַּדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הַהֶגְמוֹן, וּכְנֶגֶד מִדָּה אֱלֹהִית זוֹ שֶׁל מְחִילָה הֶעֱמִיד בַּמַּעֲרָכָה אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה, זוֹ הַמְּשַׁמֶּשֶׁת בְּלִבֵּנוּ כְּעֵין חוֹמַת מָגֵן בִּשְׁבִיל הָרָע. הוּא כְּאִלּוּ הִכִּיר לָדַעַת, כִּי מַעֲשֵׂה הַמְּחִילָה מִצַּד הַהֶגְמוֹן עָלוּל לְרוֹפֵף אֶת יְסוֹד הָרַע שֶׁבְּקִרְבּוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כָּל דָּבָר עַד הֵנָּה. יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה בָּטוּחַ, כִּי הִגִּיעַ הָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ לְנִצָּחוֹן אוֹ לְמַפָּלָה, וְכִי עַכְשָׁו יִפְרֹץ הַקְּרָב הָעַז וְהָאַחֲרוֹן בֵּין הָרַע אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ הוּא וּבֵין הַטּוֹב אֲשֶׁר לְאוֹתוֹ הָאִישׁ.

דָּבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר – אַף כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת זֶה לְנָכוֹן, – כִּי הוּא נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת אִישׁ אַחֵר, כִּי הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה בְּקִרְבּוֹ וְהָרֹשֶׁם אֲשֶׁר נִטְבַּע בְּנַפְשׁוֹ לֹא יִמָּחֶה כְּבָר מִמֶּנָּה לְעוֹלָם. בְּמַצַּב רוּחַ זֶה נִפְגַּשׁ לוֹ בְּדַרְכּוֹ גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן, וְהוּא גָּזַל מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים. בְּעֶצֶם לֹא יָדַע גַּם הוּא לְהַגִּיד מַדּוּעַ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר. הַאִם הָיָה בָּזֶה מֵעֵין הַשְׁפָּעָה אַחֲרוֹנָה, מֵעֵין מִלְחֶמֶת מָגֵן אַחֲרוֹנָה מִצַּד הַנְּטִיּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, אֵלֶּה אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים? בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, כִּי לֹא הוּא בְּעַצְמוֹ גָּזַל אֶת הַמַּטְבֵּעַ, לֹא הָאָדָם כִּי אִם הַחַיָּה הָרָעָה אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ. הִיא, שֶׁטִּבְעָהּ וְהֶרְגְּלָה בְּכָךְ, הִצִּיגָה אֶת כַּף רַגְלָהּ עַל גַּב הַמַּטְבֵּעַ, בָּהּ בְּשָׁעָה אֲשֶׁר הָ“אֲנִי” שֶׁלּוֹ, הַנָּבוֹן יוֹתֵר, נִלְחַם מִתּוֹךְ מְצוּקָה עִם הָרַעֲיוֹנוֹת הַחֲדָשִׁים. וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ הָ“אֲנִי” הַטּוֹב וְרָאָה אֶת אֲשֶׁר חוֹלְלָה יַד הַחַיָּה, הִתְפַּלֵּץ יַ’ן וַלְיַ’ן וּמִשְּׂפָתָיו הִתְמַלְּטָה קְרִיאַת אֵימָה.

כִּי הֲלֹא בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה, וְרַק מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ הָיְתָה נְתוּנָה בַּמַּצָּב הַמְיֻחָד הַזֶּה, יָצָא הַדָּבָר כִּי הוּא סֵרַב לְהָשִׁיב לַנַּעֵר אֶת כַּסְפּוֹ, וּבָזֶה הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר כְּדֻגְמָתוֹ לֹא הָיָה מְסֻגָּל עוֹד לַעֲשׂוֹת.

אִם כֹּה וְאִם כֹּה – אוּלָם הַמַּעֲשֵׂה הָרַע הָאַחֲרוֹן הִשְׁפִּיעַ עָלָיו הַשְׁפָּעָה מָחְלֶטֶת. הָרֹשֶׁם הִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ אֶל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ וְטִאטֵא אוֹתוֹ בְּחָזְקָה, הִבְדִּיל בֵּין הַחֹשֶׁךְ וּבֵין הָאוֹר. הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּנַפְשׁוֹ, אִם אֶפְשָׁר לֵאמֹר כָּךְ, פָּנִים אֶל פָּנִים; אוּלָם מִיָּד תָּקְפָה אוֹתוֹ חַלְחָלָה מִדַּי הוֹפִיעַ לְעֵינָיו מִתּוֹךְ מֵעֲמָקִים לְאֵין חֵקֶר כְּעֵין דְּמוּת שֶׁל אוֹר, שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה חָשַׁב אוֹתָהּ לְאוֹר הַבָּא מִלַּפִּיד. וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב רָאָה וְהִנֵּה הָאוֹר מְקַבֵּל צוּרָה שֶׁל בֶּן-אָדָם, וְהוּא הִכִּיר אֶת הַהֶגְמוֹן. וְהִנֵּה הִתְחִיל הַכֹּחַ הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ לְהַשְׁווֹת אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים הָאֶחָד לְיַד רֵעֵהוּ, אֶת הַהֶגְמוֹן וְאֶת יַ’ן וַלְיַ’ן, וּלְאַט לְאַט, בְּכֹחַ הַסְּגֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת לְרִגְעֵי הִתְלַהֲבוּת כָּאֵלֶּה, הָלְכָה וְגָדְלָה דְמוּתוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן וְהִזְהִירָה בְּנֹגַהּ פְּלָאִים, וְיַחַד עִם זֶה הָלַךְ מִי שֶׁהָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן הָלֹךְ וְקָטֹן, הָלֹךְ וְחָוֹר, וְנָמוֹג לְבַסּוֹף לְגַמְרֵי.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצוּ דְמָעוֹת מֵעֵינֵי יַ’ן וַלְיַ’ן. הוּא שָׁפַךְ דְּמָעוֹת חַמּוֹת וְהִתְיַפַּח כְּאִשָּׁה חַלָּשָׁה, כְּיֶלֶד אֲשֶׁר נָפַל עָלָיו פָּחַד.

וּבִבְכוֹתוֹ הָלַךְ הָאוֹר בְּמֹחוֹ הָלֹךְ וְגָדֹל. הוּא הִשְׁקִיף עַל פְּנֵי חַיָּיו וְרֶגֶשׁ שֶׁל זְוָעָה תָּקַף אוֹתוֹ; דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית הֵטִילָה עָלָיו אֵימָה. בְּכָל זֹאת הִמְתִּיק אוֹר שֶׁל חֶסֶד אֶת הַמּוֹרָאִים הָאֵלֶּה: דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא רוֹאֶה אֶת הַשָּׂטָן הוֹלֵךְ וְנָמוֹג בְּתוֹךְ הַזֹּהַר הַיּוֹצֵא מִגַּן הָעֵדֶן.

כַּמָּה שָׁעוֹת הוֹסִיף יַ’ן וַלְיַ’ן לִגְעוֹת בִּבְכִי, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה אַחֲרֵי כֵן וּמָה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ בָּהּ – כָּל זֶה נִשְׁאַר סוֹד כָּמוּס לְעוֹלָמִים. אֶפְשָׁר לְצַיֵּן רַק דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: אוֹתוֹ לַיְלָה רָאָה אַחַד הָעֶגְלוֹנִים, שֶׁבָּא בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית אַחֲרֵי חֲצוֹת מִגְּרֶנוֹבְל לְדִין, דְּמוּת אָדָם לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן, וְהָאִישׁ כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִתְפַּלֵּל.

סֵפֵר שְׁלִישִׁי בְּיָדַיִם רָעוֹת    🔗

א

בָּרֶבַע הָרִאשׁוֹן לַמֵּאָה שֵׁאֲנַחְנוּ מוֹנים הִתְקַיֵּם בְּמוֹנְטְפֶרְמִי לְיַד פָּרִיס בֵּית אַכְסַנְיָה, שֶׁבַּזְּמָן הַזֶּה אֵינֶנּוּ כְּבָר בַּמְּצִיאוּת. שֵׁם הַבְּעָלִים, אִישׁ וְאּשָּׁה, הָיָה תֵּנַרְדְּיֶה. הַבַּיִת נִמְצָא בְּסִמְטָה אֲשֶׁר עַל שֵׁם בּוּלַנְגֶּ’ה. מֵעַל לַדֶּלֶת הִתְנוֹסֵס לוּחַ שֶׁהָיָה מְחֻבָּר אֶל קִיר הַחוֹמָה. עַל הַלּוּחַ הָיָה מְצֻיָּר דְּבַר-מָה מֵעֵין בֶּן-אָדָם הַנּוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ בֶּן-אָדָם שֵׁנִי, וְאוֹתוֹ בֶּן-אָדָם שֵׁנִי הָיָה מְקֻשָּׁט בְּכִתְפוֹת שְׂרָד שֶׁל גֵּנֵרַל; כִּתְמֵי צֶבַע אֲדֻמִּים שִׁמְּשׁוּ צִיּוּר שֶׁל דָּם; כָּל הַשְּׁאָר הָיָה עָשָׁן, וְכָל הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ בָּאָה, כַּנִּרְאֶה, לְצַיֵּר שְׂדֵה מִלְחָמָה. מִתַּחַת אֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֹא אֶת הַכְּתֹבֶת: הַסֶּרְגַּ’נְט שֶׁל וָטֶרְלוֹ.

עַל יַד בֵּית אַכְסַנְיָה זֶה עָמַד הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל עֲגָלָה עֲנָקִית; נִרְאָה צִיר גָּדוֹל עָשׂוּי בַּרְזֶל, בְּתוֹכוֹ הָיָה תָּחוּב מוֹט כָּבֵד וְלַמּוֹט הָיוּ מְחֻבָּרִים אוֹפַנִּים בְּנֵי גֹדֶל בִּלְתִּי שָׁכִיחַ. הַכֹּל בְּיַחַד הָיָה כָּבֵד מְאֹד וּמְשֻׁנֶּה בְּמַרְאֵהוּ, וְדוֹמֶה לְכַן שֶׁל תּוֹתָח עֲנָקִי.

הַחֹמֶר, שֶׁדָּבַק בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן אֶל הָאוֹפַנִּים וְאֶל חֶלְקֵיהֶן, אֶל הַצִּיר וְאֶל הַמּוֹט, התְעַבָּה לִשְׂכָבָה צְהֻבָּה וּמְאוּסָה. קָשֶׁה הָיָה כִּמְעַט לְהַכִּיר אֶת הָעֵץ מִתַּחַת לָרֶפֵשׁ וְאֶת הַבַּרְזֶל מִתַּחַת לַחֲלֻדָּה. מִן הַצִּיר וּלְמַטָּה הָיְתָה תְּלוּיָה שַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל כַּבִּירָה עַד מְאֹד. הִיא יָצְאָה מִידֵי שִׁמּוּשׁ-בְּרֵאשִׁית שֶׁלָּהּ וְשִׁמְּשָׁה בְּאַחַד הָעֲרָבִים בָּאָבִיב לשְׁנַת 1818 נַדְנֵדָה לִשְׁתֵּי יִלָדוֹת נֶחְמָדוֹת, שֶׁאַחַת הָיְתָה בַּת שְׁתַּיִם וְהַשְׁנִיָּה בַּת שָׁלשׁ.

שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁהָיוּ לְבוּשׁוֹת בְּחֵן וּבְתִלְבָּשְׁתָּן הָיָה בְּמִקְצָת גַּם מִן הַהִדּוּר, נָהֲרוּ עַכְשָׁו מִגִּיל; עֵינֵיהֶן הִתְנוֹצְצוּ בְּחֶדְוַת נִצָּחוֹן וּצְחוֹק הָיָה זָרוּעַ עַל לְחָיֵיהֶן הָרַעֲנַנּוֹת. בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִכָּאן יָשְׁבָה עַל מִפְתַּן בֵּית הָאַכְסַנְיָה גַם הָאֵם, אִשָּׁה שֵׁבְּחִיצוֹנִיּוּתָהּ לֹא הָיָה כְּלָל מִן הַנְּעִימוּת, אֶלָּא שְׁבְּרֶגַע זֶה יָכֹל מַרְאֶהָ לִנְגֹּעַ עַד הַלֵּב. הִיא נִדְנְדָה אֶת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת בְּעֶזְרַת חוּט אָרֹךְ, וְהִתְבּוֹנְנָה בִּדְאָגָה לִתְנוּעוֹתֵיהֶן שֶׁל הַפְּעוֹטוֹת מִתּוֹךְ אוֹתָהּ הַבָּעַת הַפָּנִים שֶׁל הָאִמּוֹת, שֶׁהִיא בְּמִקְצָת שָׁמַיְמִית וּבְמִקְצָת בֶּהֱמִית.

בְּהוֹסִיפָהּ לְנַדְנֵד כֹּה וָכֹה אֶת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת, שָׁרָה הָאֵם בְּקוֹל לֹא נָכוֹן זֶמֶר אֶחָד שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בַּיָּמִים הָהֵם. וּבִהְיוֹתָהּ נְתוּנָה לְעִנְיָנָהּ לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בֵּינָתַיִם בָּרְחוֹב.

הִיא לֹא הִסְפִּיקָה עוֹד לִגְמֹר אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַזֶּמֶר, וְהִנֵּה יָצָא מִי-שֶׁהוּא הַחוּצָה. וּמִיָּד נִשְׁמַע סָמוּךְ עַל אָזְנָהּ קוֹל בֶּן-אָדָם שֶׁאָמַר אֵלֶיהָ: “שְׁתֵּי יַלְדוֹתַיִךְ הֵן נֶחְמָדוֹת, גְּבִרְתִּי.” הָאֵם הוֹסִיפָה לְזַמֵּר, אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע נִפְנְתָה לְהַבִּיט. בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶּנָּה עָמְדָה אִשָּׁה, שֶׁהֶחֱזִיקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ יַלְדָּה. חוּץ מִזֶּה הָיְתָה עֲמוּסָה עַל שְׁכֶם הָאִשָּׁה חֲבִילַת דֶּרֶךְ גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה.

הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאִשָּׁה, בְּגִיל מִשְּׁנָתַיִם עַד שָׁלשׁ, הָיְתָה יִצוּר נֶחְמָד לְהַפְלִיא. גַּם מִבְּחִינַת הַתִּלְבּשֶׁת יָכְלָה הַיַּלְדָּה לַעֲמֹד בִּפְנֵי פְּעוֹטוֹת אֲחֵרוֹת. לְעֻמַּת זֶה נִרְאֲתָה הָאִשָּׁה שְׁרוּיָה בְּדַלּוּת וּבְצָעַר. הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה כְּפוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתָּהּ לָשׁוּב אֶל חַיֵּי אִכָּרִים. לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ הָיְתָה צְעִירָה, וְאוּלַי גַּם טוֹבַת מַרְאֶה, אוּלָם בְּמִקְרֶה כָּזֶה תִּלְבָּשְׁתָּהּ הַדַּלָּה הִיא שֶׁהֶעֱלִימָה מִן הָעַיִן אֶת יְפִי גִזְרָתָהּ. שְׂעַר רֹאשָׁהּ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הַחוּצָה רַק תַּלְתַּל אֶחָד צָהֹב, נִרְאֶה, הָיָה עָבֶה וְשׁוֹפֵעַ, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁרָחַק מִמֶּנָּה הָרַעְיוֹן לְהִתְהַדֵּר אֲפִילוּ בִּפְאֵר זֶה הַנִּתָּן מִידֵי הַטֶּבַע, סִמָּן לַדָּבָר שֶׁהִיא הִסְתִּירָה כִּמְעַט אֶת כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ מִתַּחַת לְצָנִיף חֲסַר-חֵן שֶׁל נְזִירָה, שֶׁהָיָה מְהֻדָּק הֵיטֵב אֶל רֹאשָׁהּ וּמְקֻשָּׁר מִתַּחַת לְסַנְטֵרָהּ. שִׁנַּיִם יָפוֹת שֶׁל אָדָם מִתְגַּלּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צוֹחֵק; אֲבָל אֵצֶל הָאִשָּׁה הַזָּרָה לֹא הָיְתָה כָּל נְטִיָּה לְשִׂמְחָה. לְהֵפֶךְ, עֵינֶיהָ הֵעִידוּ בָּהּ, כִּי הִיא שָׁפְכָה דְמָעוֹת לִפְנֵי זְמָן לֹא רָב. כְּמוֹ כֵן הָיוּ פָּנֶיהָ חִוְרִים, מַרְאֶהָ הָיָה כְּמַרְאֵה בֶּן-אָדָם חוֹלֶה וְיָגֵעַ. אֶת הַיַּלְדָּה הֵינִיקָה, כַּנִּרְאֶה, בְּעַצְמָהּ, מִשּׁוּם שֶׁאֹפֶן הַהַבָּטָה שֶׁהִבִּיטָה בַּיַּלְדָּה הַנִּרְדֶּמֶת, הֵעִיד עַל זֶה.

שְׁמָהּ הָיָה פַנְטִין; לְקוֹרוֹת חַיֶּיהָ הָיָה כְּעֵין חֵן פִּיּוּטִי. לִפְנֵי זְמַן-מָה קָרָה הַדָּבָר, כִּי אַרְבָּעָה בַּחוּרִים, שֶׁעָסְקוּ בְּפָרִיס בְּלִמּוּדִים אוֹ שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ שָׁם סְתָם לִרְצוֹנָם, קָשְׁרוּ יַחַד קֶשֶׁר שֶׁל רֵעוּת עִם אַרְבַּע עֲלָמוֹת בְּנוֹת חֵן, וְיִסְּדוּ כְּעֵין “רְבִיעִיָּה” כְּפוּלָה. שְׁמוֹנַת הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים הָיוּ נִפְגָּשִׁים יַחַד יוֹם יוֹם: בִּמְקוֹמוֹת הַשַּׁעֲשׁוּעִים, בְּבָתֵּי הָאֹכֶל, בַּתֵּאַטְרוֹן וּבִנְסִיעוֹת מחוּץ לָעִיר. פַנְטִין הָיְתָה הַנֶּחְמָדָה בְּיוֹתֵר, כִּי חוּץ מִסְגֻּלּוֹת הַגּוּף הָיָה עוֹד דְּבַר-מָה שֶׁצִּיֵּן אוֹתָהּ לְטוֹב בֵּין שָׁלשׁ רֵעוֹתֶיהָ, שֶׁהִתְגּוֹרְרָה אִתָּן יַחַד; הִיא דָמְתָה בְּיוֹתֵר לְנַעֲרָה טְהוֹרַת נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר אַהֲבָתָהּ נֶאֱמָנָה.

לְפִי טֶבַע הַדְּבָרִים הָיָה “זִוּוּג” כָּפוּל-אַרְבַּע זֶה עָתִיד לְהִתְפּוֹרֵר בְּיוֹם מִן הַיָּמִים; הַ“צַּד” שֶׁל הַבַּחוּרִים סִדֵּר אֶת עִנְיַן הַפְּרֵדָה בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, שֶׁשִּׁמְּשָׁה לוֹ בְּוַדַּאִי חֹמֶר לְגַאֲוָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם אֶחָד, אַחֲרֵי נְסִיעַת תַּעֲנוּגִים מִחוּץ לָעִיר, כִּנְּסוּ הַבַּחוּרִים אֶת רֵעוֹתֵיהֶם בְּחֶדֶר שֶׁל בֵּית אֹכֶל, צִוּוּ לָהֶן הַמְתָּנָה וְהִבְטִיחוּ לָהֵן לְמַּלְּאוֹת אֶת הַהַפְתָּעָה “הַגְּדוֹלָה”, זוֹ שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים וּמְבַשְּׂרִים אוֹתָהּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן. כַּעֲבֹר שָׁעָה קִבֵּל הַ“צַּד” שֶׁל הַבַּחוּרוֹת מִכְתָּב, שֶׁבּוֹ הִכְרִיזוּ אַרְבַּעַת הַחֲבֵרִים בְּשֻּׁתָּפוּת עַל דְּבָר הַפְסָקַת הַיְחָסִים, מִתּוֹךְ נִמּוּק שֶׁבָּאָה הַשָּׁעָה לִבְחֹר לְעַצְמָם אֹרַח-חַיִּים שֶׁל בְּעָלִים בְּעַמָּם.

אַרְבַּע הַגְּבִירוֹת הַצְּעִירוֹת נָתְנוּ אָמְנָם אֶת קוֹלָן בִּצְחוֹק; אֲבָל פַנְטִין נִפְרְדָה מִיָּד לְאַחֲרֵי זֶה מֵעַל חַבְרוֹתֶיהָ, שָׁבָה הַבַּיְתָה וְהִתְיַפְּחָה שָׁם בְּבֶכִי. אַהֲבָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה תַּמָּה לִגְוֹעַ.

וְהִנֵּה הִיא נִצֶּבֶת כָּאן עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, כֻּלָּהּ דְּמוּת עֹנִי, עֲמוּסָה דְאָגָה לְגוֹרָלָהּ וּלְגוֹרַל הַיַּלְדָּה.

אַחֲרֵי נָסְעָהּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ בִּמְחִיר אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת, הִגִּיעָה לְעֵת הַצָּהֳרַיִם אֶל הַסִּמְטָה בּוּלַנְגֶ’ה אֲשֶׁר בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי.

בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרָה לִפְנֵי בֵּית הָאַכְסַנְיָה שֶׁל מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, נִמְשְׁכוּ עֵינֵיהָ שֶׁל הַנּוֹדֶדֶת הַמִּסְכֵּנָה אַחֲרֵי שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁהִתְנַדְנְדוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בַּהֲנָאָה רַבָּה עַל גַּב הַנַּדְנֵדָה מְשֻׁנַּת הַצּוּרָה, וְהִיא הִפְסִיקָה אֶת מַהֲלָכָהּ כְּדֵי לָזוּן אֶת עֵינֶיהָ בְּחֶדְוָתָן שֶׁל הַפְּעוֹטוֹת.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁקֶּסֶם רַב לָהֶם לְהַשְׁפִּיעַ עַל הָאָדָם. כָּךְ הִתְפַּעֲלָה עַכְשָׁו גַּם פַנְטִין לְמַרְאֵה שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת, וּלְבָבָהּ, לֵב אֵם, הִתְעַנֵּג עַד מְאֹד לַמַּחֲזֶה הַנֶּחְמָד.

הִיא הִתְבּוֹנְנָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה בִּפְנֵי הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים, שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ, כַּנִּרְאֶה, בְּגַן עֲדָנִים, וְנִדְמֶה הָיָה לָהּ כִּי מֵעַל לַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית הָאַכְסַנְיָה מִתְגַּלּוֹת לְעֵינֶיהָ הַמִּלִּים, אֲשֶׁר רָשְׁמָה שָׁם, כִּבְיָכֹל, יַד הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה: “פֹּה מְקוֹם גַּן הָעֵדֶן.”

“מַה נֶחְמָדוֹת הֵן שְׁתֵּי הַפְּעוֹטוֹת!” לְבָבָם שֶׁל הַיְּצוּרִים הַגַּסִּים בְּיוֹתֵר נַעֲשָׂה רַךְ בְּמִקְצָת בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת פְּרִי בִּטְנָם. זוֹ, שֶׁנֶּאֶמְרוּ אֵלֶיהָ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ, הֵשִׁיבָה תּוֹדָה, וְהִזְמִינָה אֶת הָאִשָּׁה הַזָּרָה לְהִשָּׁעֵן עַל הַסַּפְסָל, וְהִיא עַצְמָהּ נִשְׁאֲרָה בֵּין כֹּה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּפְתָּן.

“שְׁמִי תֵּנַרְדְּיֶה. בֵּית אַכְסַנְיָה זֶה שַׁיָּךְ לָנוּ,” אָמְרָה וְהִמְשִׁיכָה לְרַנֵּן חֶרֶשׁ אֶת הַזָּמֶר. מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הָיְתָה אֲדֻמַּת שֵׂעָר, בַּעֲלַת בָּשָׂר לְמַעְלָה מִן הַמִּדָּה וּבַעֲלַת גִּזְרָה עָבָה, בְּקִצּוּר, אִשָּׁה הֲגוּנָה בִּשְׁבִיל אִישׁ צָבָא, וּבְמַשְׁמָעוּתָהּ הַפְּחוּתָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה. יַחַד עִם זֶה הָיָה אָפְיָהּ נוֹטֶה לְהִתְהַדְּרוּת, דָּבָר שֵׁבָּא לָהּ עַל יְדֵי קְרִיאָה מַתְמֶדֶת בְּסִפְרֵי רוֹמָנִים. הִיא הָיְתָה עוֹד אִשָּׁה צְעִירָה, כְּבַת שְׁלשִׁים לְכָל הַיּוֹתֵר. אִלּוּ עָמְדָה זְקוּפָה לְכָל מְלֹא קוֹמָתָהּ, יִתָּכֵן הַדָּבָר כִּי הַזָּרָה הָיְתָה נִבְהֶלֶת וּמִסְתַּלֶּקֶת לְמַרְאֵה הַדְּמוּת הָעֲנָקִית, זוֹ שֶׁיָּכְלָה לְשַׁמֵּשׁ מַחֲזֶה יְקַר-מְצִיאוּת בְּאֹהֶל שַׁעֲשׁוּעִים שֶׁמְּקִימִים בַּיְרִידִים, וְהַרְבֵּה מִן הַדְּבָרִים, שֶׁנִּקְרוּ אַחֲרֵי כֵן, לֹא הָיוּ בָּאִים בְּאֹפֶן כָּזֶה לְעוֹלָם.

הָאִשָּׁה הַזָּרָה סִפְּרָה אֶת קוֹרוֹתֶיהָ, כְּשֶׁהִיא מַעֲלִימָה פְּרָטִים אֲחָדִים מִן הַמְּצִיאוּת.

לְפִי מַעֲמָדָהּ הִיא פּוֹעֶלֶת; בַּעְלָהּ שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי; לֹא יָכְלָה לִמְצֹא עֲבוֹדָה בְּפָרִיס וְהָלְכָה לְחַפֵּשׂ אֵיזֹה הִתְעַסְּקוּת בִּמְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ; הִיא יָצְאָה הַבֹּקֶר מִפָּרִיס לָלֶכֶת בְּרֶגֶל, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מֻכְרָחָה לָשֵׂאת אֶת הַיַּלְדָּה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ לָכֵן בָּאָה לִידֵי עֲיֵפוּת וְיָשְׁבָה בַּעֲגָלָה הַהוֹלֵכֶת לְוִילְמוֹמְבֶר; אֶת הַדֶּרֶךְ מִוִּילְמוֹמְבֶר לְמוֹנְטְפֶרְמִי עָבְרָה בְּרָגֶל. תּוֹךְ כְּדֵי סִפּוּרָהּ הֶעְתִּירָה בְּכָל חֹם נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת עַל הַיַּלְדָּה, וְזוֹ הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ. מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הִתִּירָה אֶת הַמּוֹסֵרוֹת מִיַּלְדוֹתֶיהָ, הֵסִירָה אֶת הַפְּעוֹטוֹת מֵעַל הַנַּדְנֵדָה, וְאָמְרָה: “הִנֵּה כָּךְ, עַכְשָׁו תְּשַׂחֲקוּ שְׁלָשְׁתְּכֶן יָחַד!” הָאֵמוּן מָצוּי בְּגִיל זֶה, וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מְעַטִּים וּשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת בְּנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה וְאִתָּן יַחַד הַחֲבֵרָה הַשְּׁרוּיָה בַּהֲנָאָה רַבָּה חָפְרוּ כֻּלָּן יַחַד בְּמֶרֶץ רַב חוֹרִים בַּחוֹל. בֵּינָתַיִם הִמְשִׁיכוּ שְׁתֵּי הָאִמּוֹת אֶת שִׂיחָתָן הַקּוֹדֶמֶת.

“מַה שֵׁם הַפְּעוֹטָה שֶׁלָּךְ?” “קוֹזֶט.” שְׁמָהּ הַנָּכוֹן שֶׁל הַיַּלְדָּה הָיָה אֵיפְרַזִיָּה, אֲבָל הָאֵם שִׁנְּתָה אֶת הַשֵּׁם אֵיפְרַזִיָּה לְקוֹזֶט, בְּהִשְׁתַּמְּשָׁהּ בַּהַרְגָּשָׁה הַלְּשׁוֹנִית הַנְּכוֹנָה הַמְיֻחֶדֶת לְאִמּוֹת וְלַהֲמוֹן הָעָם. “בַּת כַּמָּה שָׁנִים הִיא?” “בְּקָרוֹב יִמְלְאוּ לָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים.” “בְּגִיל כָּזֶה הִיא גַם הַבְּכִירָה שֶׁלִּי. הַבִּיטִי וּרְאִי: מַה מְמַהֲרִים הַיְלָדִים לְהִתְקַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם בִּידִידוּת!” הִכְרִיזָה אִמָּא תֵּנַרְדְּיֶה. “אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב, כִּי אֵלֶּה הֵן שָׁלשׁ אֲחָיוֹת.”

הֶעָרָה זוֹ נָפְלָה כְּעֵין זִיק אֵשׁ. וְאֵלָיו, כַּנִּרְאֶה, חִכְּתָה הָאֵם הָאַחֶרֶת. הִיא תָּפְסָה אֶת יָדָהּ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה, הִבִּיטָה אֵלֶיהָ עַיִן אֶל עַיִן, וְשָׁאֲלָה:

“הֲתַסְכִּימִי לְהַחֲזִיק אֶצְלֵךְ זְמָן יָדוּעַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי?”

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה עָנְתָה בִּתְנוּעָה שֶׁל תִּמָּהוֹן, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ הָיָה לֹא הֵן וְלֹא לָאו.

“תָּבִינִי נָא, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לָקַחַת אִתִּי לְפִי שָׁעָה אֵת הַיַּלְדָּה. כָּךְ לֹא אֲקַבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן עֲבוֹדָה. אֱלֹהִים נָחַנִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. רָאִיתִי אֶת יַלְדוֹתַיִךְ הַנֶּחְמָדוֹת, שֶׁאֵין כְּמוֹהֶן לְנִקָּיוֹן וַעֲלִיצוּת, וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. אָמַרְתִּי לִלְבָבִי: הִנֵּה אֵם טוֹבָה. וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי הוֹלֶכֶת לֹא לְיָמִים רַבִּים. הֲתַסְכִּימִי אֵפוֹא לְהַחֲזִיק אֶצְלֵךְ אֶת הַפְּעוֹטָה שֶׁלִּי עַד שׁוּבִי הֵנָּה?” “הָעִנְיָן דּוֹרֵשׁ שִׁקּוּל דַּעַת,” הִבִּיעָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת דַּעְתָּהּ. “אֲנִי אֲשַׁלֵּם שִׁשָּׁה פְרַנְקִים לְחֹדֶשׁ.” בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע מֵעֵבֶר הַבַּיִת קוֹלוֹ שֶׁל גֶּבֶר: “לֹא פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה פְרַנְקִים, וּלְשַׁלֵּם בְּהֶקְדֵּם בְּעַד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.” “שֵׁשׁ פְּעָמים שִׁבְעָה הֵם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם,” עָשְׂתָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.

“יְהִי כָּךְ,” אָמְרָה הַזָּרָה.

“וְחוּץ מִזֵּה חֲמִשָּׁה-עָשָׂר פְרַנְק לְהוֹצָאוֹת ראשׁוֹנוֹת.” “סַךְ הַכֹּל חֲמִשִּׁים וְשׁבְעָה פְרַנְקִים,” חָזְרָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ.

“אֲנִי אֲשַׁלֵּם אֶת הַסְּכוּם הַזֵּה,” אָמְרָה פַנְטִין. “רַק אֶשְׂתַּכֵּר בִּמְקוֹם מוֹלַדְתִּי מְעַט כּסֵף, אָשׁוּב הֵנָּה וְאֵקַּח מִיֵּדְכֶם אֶת אוֹצָרִי הַנֶּחְמָד.” מִן הַבַּיִת נשְׁמַע שׁוּב קוֹל קוֹרֵא: “לַפְּעוֹטָה יֵשׁ בְּוַדַּאי דֵּי הַלְבָּשָׁה?” “בַּעְלִי!” הוֹאִילָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה לְבָאֵר. “מוּבָן מֵעַצְמוֹ, שֵׁיּשׁ לָהּ הַלְבָּשָׁה. סְבוּרָה הָייתִי מִיָּד, שֶׁזֶּהוּ בַּעְלֵךְ. כָּל דָּבָר עַד כְּדֵי תְּרֵיסָר, וְהַשְּׂמָלוֹת עֲשׂוּיוֹת מֶשִׁי. כְּדֵרֵךְ עַלְמָה כְּבוּדָה. כָּל זֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן אֵצְלִי, בְּתוֹךְ הַיַּלְקוּט.”

“עָלַיִךְ לְהַעֲנִיק אֶת כָּל זֶה לַיַּלְדָּה!” הוֹסִיף הָאִישׁ לְהַכְרִיז. “מוּבָן מֵעַצְמוֹ, הַיַּלְדָּה תְּקַבֵּל אֶת חֲפָצֶיהָ.” בְּרֵגַע זֵה יָצָא בַּעַל הַבַּיִת מִמַּחֲבוֹאוֹ. “עַכְשָׁו נָחָה דַעְתּי.”

הָעֵסֶק בָּא בְּאֹפֶן כָּזֶה לידֵי גְמָר. פַנְטִין נִשְׁאֲרָה לְלִינַת לַיִלָה בָּאַכְסַנְיָה, הכְנִיסָה אֶת כֵּסֶף הַתַּשְׁלוּמִים וְיָצְאָה לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר לְדַרְכָּהּ, כְּשֶׁהִיא טְעוּנָה עַל גַּבָּהּ יַלְקוּט שֶׁנִצְטַמֵּק בְּמִדָּה הֲגוּנָה. יְצִיאָה לְדֶרֶךְ כָּזֹאת לֹא קָשֶׁה לְהַחֲלִיט עָלֶיהָ, אֲבָל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי יֵאוּשׁ.

אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה פָּגְשָׁה בַּדֶּרֶךְ אֶת פַנְטִין, שֶׁיָּצְאָה מִן הַמָּקוֹם בְּלִי הַיַּלְדָּה. הָאִשָּׁה סִפְּרָה: “לִפְנֵי זְמָן מוּעָט רָאִיתִי בָּרְחוֹב אִשָּׁה בּוֹכִיָּה, הַמַּחֲזֶה הָיָה קוֹרֵעַ לֵב.”

כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקָה אִמָּהּ שֶׁל קוֹזֶט, אָמַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה לְאִשְׁתּוֹ: “עַכְשָׁו אֲנִי יָכֹל לְשַׁלֵּם אֶת הַמֵּאָה וַעֲשָׂרָה פְרַנְקִים, שֶׁזְּמַן פִּרְעוֹנָם חָל מָחָר. עוֹד חֲסֵרִים לִי חֲמִשִּׁים פְרַנְק. הָיָה קָרוֹב לָזֶה שֶׁשְּׁטָר הַחוֹב יִדָּחֶה, וְשֶׁשְּׁלִיחַ בֵּית דִּין יֵרֵד עַל רֹאשֵׁנוּ. יָפֶה מָשַׁכְתְּ אֶת הָעַכְבָּר הַקָּטֹן אֶל הַפַּח.”

“בְּלִּי שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי לְכָךְ,” עָנְתָה הָאִשָּׁה.

ב

מִסְכֵּן הָיָה עַכְבָּר קָטֹן זֶה, שֶׁנִּלְכַּד אֶצְלָם בַּפָּח! אֲבָל הֶחָתוּל יִשְׂמַח גַּם בְּמָצְאוֹ צַיִד דַּל. מֶה הָיָה טִיבָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? הֵם הָיוּ שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ סוּג תַּעֲרֹבֶת שֶׁל אֲנָשִׁים, שֶּׁנִּבְלָלִים בְּתוֹכוֹ עֲנִיִּים נִבְעָרִים שֶׁנִּתְעַשְּׁרוּ וַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם. סוּג חֶבְרָה זֶה תּוֹפֵס מָקוֹם בַּתָּוֶךְ בֵּין הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי וּבֵין הֲמוֹן הָעָם, וְהוּא לָקוּי בְּחֶסְרוֹנוֹת אֲחָדִים שֶׁל הֲמוֹן הָעָם וְנָגוּעַ בְּכָל מוּמֵי הַנֶּפֶשׁ כִּמְעַט שֶׁל הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי, בְּלִי שֶׁמְּצוּיוֹת אֶצְלוֹ נְטִיּוֹת הַלֵּב הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַפּוֹעֵל וּבְלִי שֶׁתֵּרָאֶה אֶצְלוֹ הַתְּשׁוּקָה לְסֵדֶר, זוֹ הַמְּצַיֶּנֶת אֶת מַעֲמַד בַּעֲלֵי הָרְכוּשׁ שֶׁבַּחֶבְרָה.

הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה הָיוּ אֲנָשִׁים בִּלְתִּי מְפֻתָּחִים מִטִּבְעָם, וּבְכֹחַ שֶׁל תַּאֲוָה רָעָה הָיוּ עֲלוּלִים לַעֲשׂוֹת פְּשָׁעִים נוֹרָאִים עַד לִמְאֹד. בָּאִשָּׁה גָּבְרוּ יוֹתֵר הַסִּכְלוּת וְהָרִשְׁעוּת, הָאִישׁ הִצְטַיֵּן כְּנָבָל וְרַמַּאי. שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהַגִּיעַ בְּמַעֲשִׂים רָעִים לִידֵי מִדָּה גְדוֹלָה שֶׁל שְׁלֵמוּת.

הָאִישׁ נִרְאָה לְמִי שֵׁיּוֹדֵעַ אֶת חָכְמַת הַפַּרְצוּף כִּדְמוּת בִּלְתִּי נְעִימָה עַד מְאֹד. יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר מִטְּבִיעַת עַיִן רִאשׁוֹנָה הֵם נִרְאִים כַּחֲשׁוּדִים, וַחֲשָׁד זֶה פּוֹנֶה גַם לְפָנִים וְגַם לְאָחוֹר, מִתְיַחֵס גַּם עַל עֲבָרָם וְגַם עַל עֲתִידָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

הָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה, אִם לָתֵת אֵמוּן בִּדְבָרָיו, עָבַד לְפָנִים בַּצָּבָא וְהִגִּיעַ עַד לְמַעֲלַת שַׂר עֲשָׂרָה. לְפִי דְבָרָיו, הִצְטַיֵּן אֲפִילוּ בְּמִּדָּה לֹא רְגִילָה בַּמִּלְחָמָה שֶׁל שְׁנַת 1815; אוּלָם בְּמֶשֶׁךְ סִפּוּרֵנוּ יִתְבָּרֵר, אֵיךְ שֶׁהַדָּבָר הָיָה בַּמְצִיאוּת. אֶחָד מִמַּעֲשֵׂי גְבוּרָתוֹ בַּמִּלְחָמָה הָיָה מְתֹאָר עַל גַּב הַשֶּׁלֶט הַתָּלוּי מֵעַל לַדֶּלֶת. הוּא בְּעַצְמוֹ צִיֵּר אֶת הַתְּמוּנָה, כִּי הָיְתָה לוֹ קְצָת הֲבָנָה בְּכָל דָּבָר וְדָבָר; אֲבָל אֶת הַכֹּל הָיָה עוֹשֶׂה בְּאֹפֶן גָּרוּעַ.

מַה לְהַגִּיד עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה? חִיצוֹנִיּוּת דּוֹחָה; יָדְעָה לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל עֲקֶרֶת הַבַּיִת, בְּעִנְיְנֵי רוּחַ הִגִּיעָה לְמַדְרֵגָה שֶׁל קְרִיאָה בְּרוֹמָנים מֵעֵין זֶה הַמְּכֻנֶּה בְּשֵׁם “הַנְּפָשׁוֹת הַצְּמֵאוֹת לְאַהֲבָה מִקֶּרֶב הַנָּשִׁים הַשּׁוֹעֲרוֹת אֲשֶׁר בְּפָרִיס”. בִּנְטִיָּה לִדְבָרִים שְׁפָלִים, אַף גַּם לדְבָרִים שֶׁהֵם בְּגֶדֶר עָוֹן פְּלִילִי, הָיְתָה מַתְאִימָה לְאָפְיוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ.

ג

שִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ בִּלבָד אֵינָהּ מַסְפִּיקָה לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְבַצֵּר לוֹ מַעֲמָד בַּחַיִּים; עֵסֶק הָאַכְסַנְיָה הָלַךְ וְרַע מִיּוֹם לְיוֹם.

בִּסְכוּם חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה הַפְרַנְקִים, שֶׁהִכְנִיסָה פַנְטִין, עָלָה בִּידֵי מַר תֵּנַרְדְּיֶה לְסַדֵּר אֶת הַפֵּרָעוֹן, וּשְׁטָר הַחוֹב לֹא נִדְחָה. בַּחֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחֲרֵי זֶה הָיָה אֶצְלָם שׁוּב חֶסְרוֹן בְּכֶסֶף, וְאָז נָתְנָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּעֵרָבוֹן אֶת הַהַלְבָּשָׁה שֶׁל קוֹזֶט וְקִבְּלָה תְּמוּרַת זוֹ שִׁשִּׁים פְרַנְק. וּכְשֶׁיָּצָא גַם הַכֶּסֶף הַזֶּה, הִתְחִילוּ אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה מַרְגִּילִים אֶת עַצְמָם לַחְשֹׁב, כִּי הֵם מַחֲזִיקִים אֶת הַיַּלְדָּה בְּבֵיתָם מִתּוֹךְ חָסֶד. וְכֵיוָן שֶׁהַיַּלְדָּה נִשְׁאֲרָה לְלֹא הַלְבָּשָׁה, הִתְחִילוּ מַלְבִּישִׁים אוֹתָהּ שְׂמָלוֹת וְכֻתֳּנוֹת שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל הַפְּעוֹטוֹת תֵּנַרְדְּיֶה, כְּלוֹמַר, בִּסְמַרְטוּטִים. הִיא נְזוֹנָה בַּשְּׁיָרִים שֶׁל הָאֲחֵרִים, יוֹתֵר טוֹב בְּמִקְצָת מִן הַכֶּלֶב וְיוֹתֵר גָּרוּעַ מֵאֲשֶׁר הֶחָתוּל.

אֵם הַיַּלְדָּה, שֶׁמָּצְאָה לְעַצְמָהּ מְקוֹם עֲבוֹדָה בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, עָרְכָה אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, אֲחֵרִים הָיוּ עוֹרְכִים בִּשְׁבִילָהּ בְּכָל חֹדֶשׁ מִכְתָּב לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, וּבְכָל פַּעַם הָיְתָה הָאֵם מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיּוֹדִיעוּ לָהּ עַל דְּבָר שְׁלוֹם בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה. הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה תָּמִיד בְּנוּסָח אֶחָד: “קוֹזֶט הִיא בְּקַו הַבְּרִיאוּת.”

כַּעֲבֹר מַחֲצִית הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שָׁלְחָה הָאֵם שִׁבְעָה פְרַנְקִים, דְּמֵי תַּשְׁלוּם בְּעַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וְהוֹסִיפָה בִּכְלָל לְדַיֵּק בְּמִשְׁלֹחַ הַכְּסָפִים. אֲבָל עוֹד לֹא עָבְרָה הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וּמַר תֵּנַרְדְּיֶה הוֹצִיא בְּאַחַד הַיָּמִים תְּלוּנָה מִפִּיו: כֶּסֶף עָלוּב, סְכוּם שֶׁל שִׁבְעָה פְרַנְקִים! וְהוּא דָרַשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר פְרַנְק. הָאֵם, שֶׁפִּתּוּ אוֹתָהּ לְהַאֲמִין כִּי הַיַּלְדָּה נִמְצֵאת בְּטוֹב וּמִתְפַּתַּחַת יָפֶה, הִסְכִּימָה לַדְּרִישָׁה וְשִׁלְּמָה אֶת הַכָּסֶף. עַל קוֹזֶט הַקְּטַנָּה נִגְזַר לִהְיוֹת גְּדֵלָה בְּגֵיהִנֹּם; הִיא שִׁמְּשָׁה כְּעֵין מוֹרִיד-הַבָּרָק לְכָל מַצַּב רוּחַ רַע שֶׁל אִמָּהּ אוֹמַנְתָּהּ הַגַּסָּה. זוֹ הֶעֱנִיקָה אֶת דִּבְרֵי הַחִבָּה וְאֶת הַנְּשִׁיקוֹת לְיַלְדוֹתֶיהָ בִּלְבָד, וְאֵלֶּה אַף הֵן יָדְעוּ לְפִי הֲבָנָתָן לְהַבְדִּיל לְרַע אֶת אֲחוֹתָן יְלִידַת הַחוּץ. הַקְּרִיאָה הַמְּבֹהֶלֶת בָּרוֹמָנִים מִצַּד הָאֵם גָּרְמָה לְכָךְ, כִּי לִשְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת תֵּנַרְדְּיֶה נָקְבוּ שֵׁמוֹת נוֹרָאִים: לְאַחַת אֶפּוֹנִין וְלַשְּׁנִיָּה אַזֶּלְמָה.

חָלְפָה שָׁנָה אַחַת וְאַחֲרֶיהָ גַם שָׁנָה שְׁנִיָּה. בַּכְּפָר הָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְשִׂיחִים: “אֲנָשִׁים הֲגוּנִים הֵם אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה. הֵם עַצְמָם שְׁרוּיִים בַּעֲנִיּוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן נָתְנוּ מִקְלָט בְּבֵיתָם לְיַלְדָּה מִסְכֵּנָה, שֶׁהֶעֱמִיסוּ עֲלֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם.”

מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מְשַׁעֲרִים, כִּי קוֹזֶט הַקְּטַנָּה נִשְׁכְּחָה מִלֵּב אִמָּהּ. בֵּינָתַיִם וְהָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה, שֶׁנּוֹדַע לוֹ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא כִּי הַפְּעוֹטָה נוֹלְדָה לֹא בִּקְדֻשַּׁת הַנְּשׂוּאִין וְכִי הָאֵם מִשְׁתַּדֶּלֶת בִּשְׁבִיל כָּךְ לְהַעְלִים אֶת מְצִיאוּת הַיַּלְדָּה, הִתְחִיל דּוֹרֵשׁ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר פְרַנְק דְּמֵי תַּשְׁלוּמִים לְחֹדֶשׁ. הוּא טָעַן, כִּי הַקְּטַנָּה גְּדֵלָה מִיּוֹם לְיוֹם וְדָרוּשׁ עַכְשָׁו לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ בְּשֶׁפַע. “אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּךְ שֶׁאֲנִי אֶסְבֹּל נֶזֶק לְשֵׁם עִנְיָנַיִךְ שֶׁאַתְּ מַסְתִּירָה מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, בְּבֹקֶר לֹא עָבֹת אֶמְצָאֵךְ גַּם מָצֹא וְאַשְׁלִיךְ לְרַגְלַיִך אֶת בַּת הַשִּׁקּוּצִים.” גַּם אֶת הַהוֹסָפָה הַזֹּאת הִסְכִּימָה הָאֵם לְשַׁלֵּם. הַתִּינוֹקֶת הָלְכָה וְגָדְלָה מִשָׁנָּה לְשָׁנָה, וְיַחַד עִם זֶה גָדְלוּ גַם מְצוּקוֹתֶיהָ. קוֹזֶט הָיְתָה מֻכְרָחָה לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי שְׁלִיחוּת, לְטַאטֵא בַּחֲדָרִים, בֶּחָצֵר וּבָרְחוֹב, לְנַקּוֹת אֶת הַכֵּלִים, וְהָיוּ מַכְרִיחִים אוֹתָהּ אֲפִילוּ לָשֵׂאת מַשָּׂא. אַנְשֵׁי בֵּית תֵּנַרְדְּיֶה רָאוּ אֶת עַצְמָם גַּם קֹדֶם רַשָּׁאִים לִנְהֹג כָּךְ בַּיַּלְדָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אַחֲרֵי שֶׁהָאֵם, שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, חָדְלָה לְדַיֵּק בַּתַּשְׁלוּמִים.

הָעָוֶּל הוֹלִיד אֵצֶל הַיַּלְדָּה נְטִיָּה לְהִתְקוֹטֵט. הַחַיִּים הָרָעִים עָשׂוּ אוֹתָהּ לִמְכֹעָרֶת. לֹא נִפְגְּמוּ רַק עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת בִּלְבָד, אֲבָל קָשֵׁה הָיָה לְהַבִּיט לְתוֹךְ הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה מִבְּלִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר כְּאֵב בַּלֵּב.

מֶה עָלוּב הָיָה מַרְאֵה הַיַּלְדָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא מָלְאוּ לָהּ שֵׁשׁ שָׁנִים, כְּשֶׁהָיְתָה רוֹעֶדֶת בְּיוֹם חֹרֶף מִקֹּר, עַל בְּשָׂרָהּ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת שֶׁל שִׂמְלַת בַּד, בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת דְּמָעוֹת, וּבִשְׁתֵּי יָדֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת, הַקְּפוּאוֹת מִקֹּר, הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמַטְאֲטֵא כַּבִּיר.

בְּכָל הַסְּבִיבָה קָרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם עֶפְרוֹנִית. הֲמוֹן הָעָם נָקַב אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה לַיְצוּר הַנִּפְחָד וְהַבַּיְשָׁנִי, שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן לְהַשְׁכָּמַת בֹּקֶר בַּבַּיִת וּבְכָל הַכְּפָר כֻּלּוֹ, וְשֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִפְגּשׁ אוֹתוֹ עִם הָנֵץ הַשַּׁחַר בָּרְחוֹב אוֹ בַּשָׂדֶה. הָאֵם לֹא הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַכִּיר אֶת בִּתָּהּ.

סֵפֶר רְביעִי עַל פִּי תְּהוֹם    🔗

א

פַנְטִין הִמְשִׁיכָה אֶת דַּרְכָּהּ, אַחֲרֵי שֶׁהִפְקִידָה אֶת הַיַּלְדָּה בְּיַד מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, וְהִגִּיעָה לְבַסּוֹף עַד לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאָה פַנְטִין לָגוּר בְּפָרִיס. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם שִׁנּוּי גָּדוֹל. בִּזְמַן שֶׁפַנְטִין הָלְכָה וְנִשְׁתַּקְּעָה בִּמְצוּלַת הָעֹנִי, עָלָה מְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִגְדֻלָּה.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הִתְחוֹלְלָה מַהְפֵּכָה בַּתַּעֲשִׂיָּה הַמְּקוֹמִית, וְחִדּוּשׁ כָּזֶה הוּא מְאֹרָע גָּדוֹל בִּמְקוֹם יִשּׁוּב קָטֹן.

מֵאָז וּמֵעוֹלָם הִתְעַסְּקוּ הַתּוֹשָׁבִים בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם בַּעֲשִׂיַּת כְּלֵי זְכוּכִית פְּשׁוּטִים, לְפִי דֻגְמַת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּאַנְגְּלִיָּה וּבְאַשְׁכְּנַז, אֲבָל לֹא רָאוּ בְּרָכָה רַבָּה בַּעֲבוֹדָתָם, כֵּיוָן שֶׁהֶחֳמָרִים הַגָּלְמִיִּים עָלוּ בְּיֹקֶר רַב וְקָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד בַּהִתְחָרוּת. אֲבָל בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן חָל שִׁנּוּי מֻחְלָט בַּעֲבוֹדַת הָעֲשִׂיָּה שֶׁל כְּלֵי זְכוּכִית מִן הַסּוּג הַזֶּה. בְּסוֹפָהּ שֶׁל שְׁנַת 1815 הִגִּיעַ לְשָׁם אִישׁ נָכְרִי וְהנְהיג בַּתַּעֲשִׂיָּה אֶת הַלַּכָּה שֶׁל הַגּוּמִי בִּמְקוֹם הַשְּׂרָף, וְהֵמִיר אֶת וָוֵי הַפַּח הַמְּרַתְּקִים אֲשֶׁר עַל הַצְּמִידִים בְּוָוִים שֶׁדַּי לָהֶם בְּחִבּוּר בִּלְבָד. שִׁנּוּיִים קַלִּים אֵלֶּה גָרְמוּ לְמַהְפֵּכָה בַּתַּעֲשׂיָּה הַמְּקוֹמִית.

הִתְחִילוּ מוֹצִיאִים פָּחוֹת לָחֳמָרִים גָּלְמִיִּים, וְעַל יְדֵי כָּךְ עָלָה, רֵאשִׁית כֹּל, מְחִיר הָעֲבוֹדָה, דָּבָר שֶׁהָיָה לִבְרָכָה לְתוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם; שֵׁנִית, עָלָה גַם טִיב הַתּוֹצֶרֶת, וּמִזֶּה צָמְחָה טוֹבָה לַקּוֹנִים; שְׁלִישִׁית, הַסְּחוֹרָה נִמְכְּרָה בִּמְחִיר קָטֹן יוֹתֵר וְהִכְנִיסָה לְבַעַל הַתַּעֲשִׂיָּה רְוָחִים פִּי שְׁלשָׁה.

לֹא עָבְרוּ שָׁלשׁ שָׁנִים וְהָאִישׁ מַכְנִיס הַחִדּוּשִׁים נִתְעַשֵּׁר, וְזֶה הָיָה טוֹב; אוּלָם בִּגְלָלוֹ נִתְעַשְּׁרוּ גַם תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם, וְזֶה הָיָה טוֹב עוֹד יוֹתֵר. הָאִישׁ הָיָה נָכְרִי בְּכָל הַפֶּלֶךְ. לֹא יָדְעוּ מֵאַיִן הוּא בָּא; גַּם לֹא יָדְעוּ לְהַגִּיד הַרְבֵּה בִּדְבַר סוֹד הַצְלָחָתוֹ.

הָיוּ מְסַפְּרִים, כִּי בְּהַגִּיעַ הָאִישׁ אֶל הָעִיר הָיָה בְּכִיסוֹ כֶּסֶף לֹא רַב, לְכָל הַיּוֹתֵר מֵאוֹת פְרַנְקִים אֲחָדוֹת.

יְסוֹד לְכָל הַצְלָחָתוֹ וּלְהַצְלָחַת כָּל הָעִיר נַעֲשָׂה אֵפוֹא הָרְכוּשׁ הַדַּל הַזֶּה, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְשֵׁם רַעְיוֹן מְחֻכָּם וְיָדַע לְהַגְדִּיל אוֹתוֹ עַל יְדֵי סֵדֶר וּתְבוּנָה.

כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם הָיָה נִרְאֶה, לְפִי הַהַלְבָּשָׁה וּלְפִי עֲמִידַת הַגּוּף וּלְפִי הַדִּבּוּר, כְּאַחַד הַפּוֹעֲלִים.

וְאַף זֹאת סִפְּרוּ, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם – הַדָּבָר הָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּחֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר – כְּשֶׁנִּכְנַס הָאִישׁ בַּחֲשַׁאי אֶל הָעִיר, הַיַּלְקוּט עַל שִׁכְמוֹ וְהַמַּטֶּה הֶעָבֶה בְּיָדוֹ, הָיָה בֵּית מוֹעֲצַת הָעִיר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. הַנָּכְרִי פָּרַץ לְתוֹךְ הַבַּיִת הַבּוֹעֵר, הֶעֱמִיד אֶת חַיָּיו בְּסַּכָּנָה וְהִצִּיל שְׁנֵי יְלָדים קְטַנִּים, בָּנָיו שֶׁל קְצִין הַבַּלֶּשֶׁת, וּבִגְלַל זֶה נִמְנְעוּ אָז מִשְׁאֹל אוֹתוֹ לִתְעוּדַת הַדָּרֶךְ. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִתְפַּרְסֵם גַּם שְׁמוֹ. קָרְאוּ לוֹ אַבָּא מַדְלֶן.

ב

אַבָּא מַדְלֶן הָיָה כְּבֶן חֲמִשִּׁים, אִישׁ בַּעַל מֶזֶג טוֹב וּמַרְאֵהוּ כְּחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת. רַק אֶת זֶה בִּלְבָד יָדְעוּ לְהַגִּיד עַל אֹדוֹתָיו.

בִּזְכוּת אֹפֶן הָעֲשִׂיָה הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא הִנְהִיג בַּתַּעֲשִׂיָּה שֶׁל כְּלֵי הַזְּכוּכִית, נֶעֶשְׂתָה מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם מְקוֹם מִסְחָר חָשׁוּב. מִסְּפָרַד, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַהְלְכִים לַסְּחוֹרוֹת הָאֵלֶּה, הָיוּ מַגִּיעוֹת שָׁנָה שָׁנָה הַזְמָנוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם נִכְנְסָה בְּמִקְצָת גַּם בִּגְבוּלָן שֶׁל לָנְדּוֹן וּבֶרְלִין. עוֹד בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה לְקִיּוּם הָעֵסֶק נָתְנוּ הָרְוָחִים הַגְּדוֹלִים לְאַבָּא מַדְלֶן אֶת הַיְכֹלֶת לְהָקִים בֵּית חֲרשֶׁת גָּדוֹל, שֶׁהֵכִיל שְׁנֵי בָּתֵּי מְלָאכָה מְרֻוָּחִים. כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ מַחֲסוֹר יָכֹל הָיָה לָבוֹא לְשָׁם מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן שֶׁיִּמְצָא עֲבוֹדָה וָלֶחֶם. כִּי מֵאֵת הָאֲנָשִׁים דָּרַשׁ אַבָּא מַדְלֶן רַק רָצוֹן טוֹב, מֵאֵת הַנָּשִׁים רַק טָהֳרַת הַמִּדּוֹת, וּמִכֻּלָּם יַחַד רַק ישֶׁר בִּלְבָד. הוּא סִדֵּר בֵּית מְלָאכָה לִגְבָרִים לְבַד וּבֵית מְלָאכָה לְנָשִׁים לְבַד, וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה בָּזֶה לְהָסִיר כָּל מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ הַנָּשִׁים וְהָעֲלָמוֹת הַצְּעִירוֹת. עַל טָהֳרַת הַמִּדּוֹת הָיָה רָגִיל לְהַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן פְּקוּחָה. בִּכְלָל נַעֲשָׂה אַבָּא מַדְלֶן בְּכָל הַסְּבִיבָה הַהִיא לְסֵמֶל הַטּוֹב שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה. לִפְנֵי בּוֹאוֹ הָיָה הַכֹּל יָרוּד; עַכְשָׁו הָיְתָה¹ מֻרְגֶּשֶׁת בַּכֹּל הַבְּרָכָה הַחָמְרִית וְהָרוּחָנִית הַנֶּאֱצֶלֶת מִן הָעֲבוֹדָה, בַּכֹּל הָיְתָה מֻרְגֶּשֶׁת הַלְמוּת הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים. גַּם אֵצֶל הֶעָנִי שֶׁבָּעֲנִיִּים הָיְתָה מְצוּיָה הַפְּרוּטָה, גַּם לְאֹהֶל דַּל שֶׁבְּדַלִּים חָדְרָה עַכְשָׁו קֶרֶן אוֹר שֶׁל שִׂמְחָה.

בְּתוֹךְ כָּל הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת, שֶׁהוּא שִׁמֵּשׁ לָהּ סִבָּה וְקֹטֶב, רָכַשׁ לוֹ אַבָּא מַדְלֶן, כְּפִי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר, הוֹן גָּדוֹל, אֲבָל מְעַנְיֵן הַדָּבָר כִּי דַאֲגַת הַמָּמוֹן לֹא תָּפְסָה אֶצְלוֹ, לְפִי הַנִּרְאֶה, אֶת הַמָּקוֹם הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר. כָּל אֶחָד רָאָה, כִּי הוּא דָאַג לַאֲחֵרִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְעַצְמוֹ. בִּשְׁנַת 1820 הָיָה יָדוּעַ, כִּי בְּבֵית הַבַּנְק שֶׁל לַאפִיט שָׁמוּר לִזְכוּתוֹ שֶׁל אַבָּא מַדְלֶן סְכוּם שֶׁל שְׁלשִׁים וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְק, אֲבָל לִפְנֵי שֶׁצָּבַר אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה הוֹצִיא מִילְיוֹן שָׁלֵם לְצָרְכֵי הָעִיר וּלְטוֹבַת הָעֲנִיִּים.

בֵּית הַחוֹלִים לֹא הָיָה מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ: אַבָּא מַדְלֶן נָדַב עֶשֶׂר מִטּוֹת חֲדָשׁוֹת. מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם נֶחֱלֶקֶת לְעִיר עִלִּית וּלְעִיר תַּחְתִּית. בְּשֶׁפֶל הָעִיר הַזֶּה, שֶׁשָּׁם נִמְצָא גַם בֵּיתוֹ, הָיָה קַיָּם רַק בֵּית סֵפֶר אֶחָד יְחִידִי, שֶׁהִסְתּוֹפֵף בְּבִנְיָן עָלוּב הַדּוֹמֶה לְמַפֹּלֶת. הוּא בָּנָה בְּכַסְפּוֹ שְׁנֵי בָּתֵּי סֵפֶר חֲדָשִׁים, אֶחָד לִילָדִים וְאֶחָד לִילָדוֹת. כְּמוֹ כֵן יִסֵּד בְּכַסְפּוֹ בֵּית מָכוֹן לְתִינוֹקוֹת, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ בַּיָּמִים הָהֵם בְּכָל אֶרֶץ צָרְפַת, וּפָתַח קֻפַּת עֶזְרָה לְפוֹעֲלִים זְקֵנִים וּלְאֵלֶּה שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּלְתִּי מֻכְשָׁרִים לַעֲבוֹדָה. כְּשֶׁצָּמַח יִשׁוּב חָדָשׁ מִסָּבִיב לְבֵית הַחֲרשֶׁת שֶׁלּוֹ וְהַרְבֵּה מִשְׁפָּחוֹת עֲנִיּוֹת קָבְעוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה מוֹשָׁבָן, נוֹסַד שָׁם עַל יָדוֹ בֵּית מִרְקַחַת לְמַתַּן רְפוּאוֹת חִנָּם.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַפְטירִים אַחֲרָיו: “הִנֵּה בַּעַל עָרְמָה, הָרוֹצֶה לְהִתְעַשֵּׁר!” אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁבָּאָה הָעֲשִׁירוּת עַל הָעִיר לִפְנֵי שֶׁבָּאָה עַל אַבָּא מַדְלֶן, גִּלּוּ מְבִינֵי דָבָר סוֹד חָדָשׁ וְהִתְחִילוּ מְרַנְנִים, כִּי הָאִישׁ הוּא רוֹדֵף כָּבוֹד. לְדֵעָה זוֹ הָיָה אָמְנָם יְסוֹד חָשׁוּב, מִשׁוּם שֶׁמַּדְלֶן הָיָה יְרֵא אֱלֹהִים וְהָיָה הולֵךְ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הַנֶּעֱרֶכֶת לִפְנֵי צִבּוּר לֹא גָדוֹל.

בֵּינָתַיִם וּבְבֹקֶר לֹא עָבֹת אֶחָד שְׁנַת 1819 פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי בְּשִׂים לֵב לִפְעֻלּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל אַבָּא מַדְלֶן לְטוֹבַת הַתּוֹשָׁבִים, הִצִּיעַ הַמּוֹשֵׁל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְמַנּוֹת אוֹתוֹ לְרֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה הִקִּיפָה אֶת מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם מִן הַקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה. בַּשְּׁמוּעָה הָיָה אָמְנָם דְּבַר אֱמֶת. כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הֵבִיא עִתּוֹן הַמֶּמְשָׁלָה אֶת הַיְדִיעָה, כִּי מַדְלֶן נִתְמַנָּה לְרֹאש הָעִיר. אֲבָל הָאִישׁ דָּחָה אֶת הִתְמַנּוּת הַכָּבוֹד.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה עַצְמָהּ הִצִּיעַ מַדְלֶן בַּתַּעֲרוּכָה לִמְלָאכָה וְאֻמָּנוּת סוּגֵי תּוֹצֶרֶת חֲדָשִׁים שֶׁנַעֲשׂוּ לְפִי הַמְצָאוֹתָיו, וּבְהֶתְאֵם לַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל וַעַד הַשּׁוֹפְטִים אֲשֵׁר לְיַד הַתַּעֲרוּכָה, מִנָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּמְצִיא לְאַבִּיר בְּלִגְיוֹן הַכָּבוֹד. שׁוּב הִתְרַגְּשׁוּת בָּעִיר וְשׁוּב צִפִּיָּה. “כָּךְ הַדָּבָר! כָּל מְגַמָּתוֹ הָיְתָה לְקַבֵּל אֶת צְלָב הַכָּבוֹד!” אֲבָל מַדְלֵן דָּחָה גַּם אֶת הַצְּלָב. אִישׁ חִידוֹת! וְאוּלָם הַמַּעֲמִיקִים חֲקֹר יָדְעוּ לְתָרֵץ אֶת הַתְּמִיהָה וְהָיוּ אוֹמְרִים: “הָאִישׁ שׁוֹאֵף לִגְדוֹלוֹת!”

וְכָךְ רָאִינוּ, כִּי הָעִיר חִיְּבָה לוֹ תּוֹדָה עַל דְּבָרִים רַבִּים וְהָעֲנִיִּים חִיְּבוּ לוֹ תּוֹדָה עַל הַכֹּל; הוּא הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת לְתוֹעֶלֶת הַצִּבּוּר, עַד שֶׁהִתְחִילוּ סוֹף סוֹף לְחַלֵּק לוֹ אוֹתוֹת כָּבוֹד, הִרְבָּה לְהֵיטִיב עַד שֶׁכָּל לֵב רָחַשׁ לוֹ אַהֲבָה; בִּפְרָט הֶעֱרִיצוּ אוֹתוֹ הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָבְדוּ אֶצְלוֹ, וְהוּא קִבּל אֶת הַכָּבוֹד מִצִּדָּם בְּמִין כֹּבֶד-רֹאשׁ שֶׁל עַצְבוּת. כְּשֶׁבָּא לידֵי עֲשִׁירוּת, הִתְחִילוּ הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם וּלְכַנּוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם “אָדוֹן” מַדְלֶן; הַפּוֹעֲלִים וְהַיְלָדִים לֹא פָּסְקוּ, כַּמּוּבָן, מִלִּקְרֹא לוֹ אַבָּא מַדְלֶן, וְהַכִּנּוּי הַזֶּה הָיָה לוֹ לְרָצוֹן רָב. בַּעֲלוֹתוֹ מַעְלָה מָעְלָה בִּשְׁלַבֵּי הַהַצְלָחָה הִתְחִילוּ נוֹהֲרִים אֵלָיו מִכְתְּבֵי הַזְמָנָה. “הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים” הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ חֶבְרָתָם; אֲבָל הוּא סֵרַב לְהִשָּׁמַע גַּם לַהַזְמָנוֹת הָאֵלֶּה.

הָעוֹלָם הַמְחֻכָּם יָדַע גַּם הַפַּעַם לִמְצוֹא תֵּרוּץ לְהִתְנַהֲגוּת זוֹ: הָאִישׁ הוּא נִבְעָר מִדַּעַת, אֵין לוֹ כָּל חֵלֶק בַּהַשְׂכָּלָה.

וְאוּלָם בִּשְׁנַת 1820, כְּשֶׁמָּלְאוּ חָמֵשׁ שָׁנִים לְבוֹאוֹ, נַעֲשׂוּ פְּעֻלּוֹתָיו לְטוֹבַת הָעִיר דָּבָר גָּלוּי לְכָל עַיִן, וְדַעַת הַצִּבּוּר בְּרֻבָּהּ הִבִּיעָה לוֹ רָצוֹן רַב, וְאָז מִנָּה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוּב לְרֹאשׁ הָעִיר. הוּא דָחָה גַּם הַפַּעַם אֶת הַהִתְמַנּוּת, אֲבָל הַמּוֹשֵׁל לֹא קִבֵּל אֶת סֵרוּבוֹ, מִשְׁלַחַת כָּבוֹד בָּאָה אֵלָיו הַבַּיְתָה, בַּחוּצוֹת נִקְהֲלוּ עָלָיו אֲנָשִׁים וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לְקַבֵּל אֶת הַמּשְׂרָה. וְהוּא הִסְכּים סוֹף סוֹף.

הִנֵּה כִּי כֵן עָלָה הָאִישׁ בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלישׁית. מִקֹּדֵם אַבָּא מַדְלֶן, אַחֲרֵי כֵן אָדוֹן מַדְלֶן, וּלְבַסּוֹף “הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר.”

ג

לַמְרוֹת כָּל זֶה הָיָה אַבָּא מַדְלֶן כְּמִקֹּדֶם אָדָם פָּשׁוּט וְצָנוּעַ. שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה, עֵינַיִם מַבִּיטוֹת מִתּוֹךְ כֹּבֶד-רֹאשׁ, פָּנִים שְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ וְהַבָּעַת פָּנִים שֶׁל אָדָם הַשָּׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. הוּא הָיָה לָבוּשׁ עַל פִּי רֹב מְעִיל עָשׂוּי מֵאָרִיג שָׁחוֹר, מְעִיל אָרֹךְ הַנִּסְגָּר עַל כַּפְתּוֹרָיו עַד לְקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן. חַי בִּבְדִידוּת, חוּץ מִמַּגָּע וּמַשָּׂא עִם הַבְּרִיּוֹת שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַמִּשְׂרָה שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר. הָאֲנָשִׁים, שֶׁנִּכְנַס אִתָּם בְּשִׂיחָה, לֹא הָיוּ מְרֻבִּים. הוּא מִהֵר לְהִסְתַּלֵּק בְּנִמּוּס מֵאֵלֶּה שֶׁהִקְדִּימוּ לוֹ שָׁלוֹם אוֹ שֶׁצִּמְצֵם אֶת הַשִּׂיחָה עַד לְדִבּוּרִים מְעַטִּים, הָיָה מִצְטַחֵק כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פָּטוּר מִדִּבּוּרִים וְנָתַן מַתְּנוֹת כֶּסֶף כְּדֵי לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּהִצְטַחֵק.

גַּם לִסְעֹד הָיָה נוֹהֵג בִּיחִידוּת, אֶלָּא שֶׁעָסַק תּוֹךְ כְּדֵי זֶה בִּקְרִיאָה. אֹסֶף סְפָרָיו הָיָה מִן הַמֻּבְחָר, וְהוּא הֶחֱשִׁיב הַרְבֵּה אֶת הַסְּפָרִים, אֵלֶּה הַיְדִידִים הַשְּׁקֵטִים וְהַנֶּאֱמָנִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם. כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׁרוֹ הַמִּתְרַבֶּה גָרַם לוֹ פְּנַאי, כֵּן הִשְׁתַּדֵּל בְּחָרִיצוּת רַבָּה לִקְנוֹת הַשְׂכָּלָה יְתֵרָה. הִתְאַמְּצוּתוֹ זוֹ פָּעֲלָה גַם עַל אֹפֶן דִּבּוּרוֹ, וּמִשָּׁנָה לְשָׁנָה הִתְנַהֲלָה לְשׁוֹנוֹ בְּיוֹתֵר נִמּוּס, יוֹתֵר צֶחָה וַעֲדִינָה.

בִּשְׁעַת טִיּוּלָיו הַקְּצָרִים בַּסְּבִיבָה הָיָה חָבִיב עָלָיו הָרוֹבֶה, אֲבָל הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד. אוּלָם כְּשֶׁקָּרָה בְּכָל זֹאת מִקְרֶה כָּזֶה, קָלַע אֶל הַמַּטָּרָה בְּדִיּוּק הֶעָלוּל לְעוֹרֵר פָּחַד. מֵעוֹלָם לֹא הֵמִית חַיָּה שֶׁאֵינֶנָּה מַזִּיקָה וְלֹא הֵמִית צִפּוֹר קְטַנָּה.

אִם כִּי לֹא הָיָה אִישׁ צָעִיר, בְּכָל זֹאת סִפְּרוּ עָלָיו כִּי כֹּחַ הַגּוּף שֶׁלּוֹ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. הוּא הֶרְאָה בְּכָל אֹפֶן בְּרָצוֹן אֶת כֹּחוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְהָחִישׁ עֶזְרָה, לְהָקִים סוּס שֶׁמָּעַד וְנָפַל, לַחֲלֹץ עֲגָלָה תְּקוּעָה בָּרֶפֶשׁ, לִתְפֹּס פַּר מִתְגָּעֵשׁ בְּקַרְנָיו. רוּחוֹ הַטּוֹבָה נָתְנָה אֶת אוֹתוֹתֶיהָ גַם בָּזֶה שֶׁמִּדֵּי צֵאתוֹ אֶל הָרְחוֹב הָיָה מְמַלֵּא אֵת כִּיסוֹ מַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת וְהָיָה שָׁב מִדֵּי פַּעַם רֵיקָם הַבָּיְתָה. הַיְלָדִים לְבוּשֵׁי הַקְּרָעִים שֶׁבַּכְּפָרִים רָצוּ אַחֲרָיו מִתּוֹךְ הֲמֻלַּת חֵדְוָה וְהָיוּ מְרַקְּדִים מִסְּבִיבוֹ כַּיַתּוּשִׁים הַלָּלוּ.

כְּשֶׁרָאָה דֶלֶת שֵׁל בֵּית תְּפִלָּה עֲטוּפָה שְׁחוֹרים, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּהִכָּנֵס פְּנִימָה; הוּא הָלַךְ בְּחֵשֶׁק לְהַלְוָיַת הַמֵּת כְּשֵׁם שֵׁאֲחֵרִים הוֹלְכִים לַחֲגִיגַת הַטְּבִילָה.

הוּא הָיָה חָבִיב וְקוֹדֵר. עַל כֵּן הָיוּ הָאֲנָשים הַפְּשׁוּטים אוֹמְרִים עָלָיו: “אֵינֵנּוּ לוֹבֵשׁ גַּאֲוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר! אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף רָב!”

הָיוּ שֵאָמְרוּ, כִּי חִידָה כְּמוּסָה אתּוֹ; הֵן לֹא יִתֵּן לְאִישׁ לַעֲבֹר אֶת מִפְתַּן חַדְרוֹ! סִפְּרוּ כְּמוֹ כֵן בְּלַחַשׁ, כִּי הוּא אָצַר אֵצֵל הַשֻּׁלְחָנִי לַאפִיט “כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת” לְפִקָּדוֹן, וְאַף הִתְנָה תְּנַאי מְפֹרָשׁ כִּי יִמְסְרוּ לוֹ אֶת כַּסְפּוֹ בְּבַת אַחַת וּבְכָל רֵגַע שֶׁיִּדְרשׁ. וּבְכֵן אֵין לוֹ לָאָדוֹן מַדְלֶן אֶלָּא לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּשְׂרָד שֵׁל לַאפִיט, שָׂם יַחְתֹּם עַל כְּתָב קַבָּלָה ויקַבֵּל בְּמֵשֶׁךְ עֲשָׂרָה רְגָעִים אֵת הוֹנוֹ הָעוֹלֶה לִשְׁנַיִם, שְׁלשָׁה מִילְיוֹנִים. אֲבָל בַּמְּצִיאוּת פָּחַת הַסְּכוּם הַזֶּה עַד לִשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אוֹ עַד לְאַרְבָּעִים אֶלֶף פְרַנְק.

ד

בִּתְחִלַּת שְׁנַת 1821 בָּאָה בְּעִתּוֹנִים הַיְדִיעָה עַל דְּבַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן מִירְיֶל מִדִּין, שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ בִּשְׁנַת שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם לְחָיָּיו. שָׁכְחוּ לְהַזְכִּיר, כִּי בְּמֶשֵׁךְ שׁנוֹת חַיָּיו הָאַחֲרוֹנוֹת הָיָה הַהֶגְמוֹן עִוֵּר עֵינַיִם, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִים עִם גּוֹרָלוֹ בִּזְכוּת זֶה שֶׁאֲחוֹתוֹ נִמְצְאָה בְּקִרְבָתוֹ.

מִגַּן הָעֵדֶן הָאָפֵל עָבַר הַהֶגְמוֹן בִּיֶנְוֶנוּ אֶל גַן הָעֵדֵן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְכָאן. מִיָּד לְאַחַר שֶׁנִּתְפַּרְסְמָה בָּעִתּוֹן הַמְּקוֹמִי שׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם הַיְדִיעָה בִּדְבַר מוֹתוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן, עָטָה מַדְלֵן בִּגְדֵי אֵבֶל. וְעוֹד פְּרָט אֶחָד בְּחַיָּיו נִרְאָה כְּמוֹ פֶּלֵא עַד מְאֹד: כָּל נַעַר בֶּן סָבוֹיָה שֶׁהִגִּיעַ לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, הָיָה הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר מַזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ לשְׁמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ מַתְּנַת כָּסֶף. הַנְּעָרִים מִסָּבוֹיָה סִפְּרוּ אלֶּה לְאֵלֶּה אֶת הַדָּבָר, וְהִתְחִילוּ בָּאִים בְּהָמוֹן לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם.

ה

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים בָּא הַקֵּץ לְכָל סִמָּנֵי הָאֵיבָה. לְפִי אוֹתוֹ חֹק הַטֶּבַע, כִּבְיָכֹל, הַגּוֹזֵר עַל כָּל הָעוֹלִים מִשִּׁפְלוּת לִגְדֻלָּה, יָרְדוּ בָּעֵת הָרִאשׁוֹנָה גַם עַל מַדְלֶן נְבָלָה וְדִבָּה, אַחֲרֵי כֵן רָפְתָה הַשִּׂנְאָה וְנֶהְפְּכָה לְלַעַג וּלְקִנְאָה, וְלָאַחֲרוֹנָה אָפְסָה הָאֵיבָה לְגַמְרֵי וּבִמְקוֹמָהּ בָּא רֶגֶשׁ הוֹקָרָה כְּלָלִי וּמֻחְלָט שֶׁהָיָה נוֹבֵעַ מִן הַלְּבָבוֹת.

בְּכָל הָעִיר וְהַסְּבִיבָה נִמְצָא רַק אִישׁ אֶחָד יְחִידִי אֲשֶׁר לֹא נִתְפַּס לַדֵּעָה הַכְּלָלִית וְנָטַר אֵיבָה לְמַדְלֶן עַל אַף כָּל מַעֲשָׂיו, כְּאִלּוּ רֶגֶשׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע חֲנִינָה אִנֵּס אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לִהְיוֹת כָּל הַיָּמִים עֵר וְרַגָּז.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי בִּהְיוֹת מַדְלֶן מְהַלֵּךְ בְּשַׁלְוָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת בָּרְחוֹב וְעוֹבְרִים וְשָׁבִים מַקְדִּימִים לוֹ בְּכָבוֹד שָׁלוֹם, הָיָה בֶּן-אָדָם אֶחָד גְּבַהּ-קוֹמָה מַפְנֶה פִּתְאם אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת בְּלֶכְתּוֹ וְהָיָה מַבִּיט אַחֲרָיו עַד שֶׁנֶּעְלַם. הָאִישׁ, לָבוּשׁ מְעִיל אָפוֹר כְּעֵין הַבַּרְזֶל, בְּיָדוֹ מַקַּל-טִיּוּל עָבֶה וּלְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע אֲשֶׁר קְצוֹתָיו מוּרָדִים, הָיָה רָגִיל בְּמִקְרֶה כָּזֶה לְשַׁלֵּב אֶת יָדָיו וְלִדְחֹק בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה אֶת הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחֹטֶם, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ רָצָה לְהַגִּיד: “מִי אֵפוֹא הָאִישׁ הַזֶּה? הֲלֹא הַכֵּר הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ לְפָנִים. בְּכָל אֹפֶן, לֹא הוּא יָטִיל אָבָק בְּעֵינָי.” הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁפַּרְצוּפוֹ הִבִּיעַ כֹּבֶד-רֹאשׁ בְּמִדָּה מַפְחִידָה, הָיָה שַׁיָּךְ לְאֵלֶּה שֶׁמְּעוֹרְרִים הִתְעַנְיְנוּת אֵצֶל בֶּן-אָדָם בַּעַל הִסְתַּכְּלוּת. שְׁמוֹ הָיָה יָ’בֶר, עַל פִּי אֻמָּנוּתוֹ שׁוֹטֵר.

הוּא שִׁמֵּש בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם בַּמִּשְׂרָה הַקָּשָׁה, אַךְ רַבַּת הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁל פָּקִיד מְפַקֵּחַ בַּמִּשְׁטָרָה. הוּא לֹא הָיָה עֵד-רְאִיָּה לַתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַצְלָחַת מַדְלֶן בַּתַּעֲשִׂיָּה.

לֹא מְעַטִּים הֵם הַשּׁוֹטְרִים אֲשֶׁר לְפַרְצוּפָם אֲרֵשֶׁת מְיֻחֶדֶת, מִין הַבָּעָה שֶׁל שִׁלְטוֹן בְּיַחַד עִם שִׁפְלוּת. פַּרְצוּף כָּזֶה הָיָה גַם לְיָ’בֶר, אֶלָּא שֶׁעַל פָּנָיו לֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת הַשִּפְלוּת.

הַדַּעַת נוֹתֶנֶת, שֶׁאִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת לְנֶפֶשׁ הָאָדָם, הָיוּ מְגַלִּים חִדּוּשׁ מֻפְלָא, לֵאמֹר, כִּי כָל יָחִיד וְיָחִיד מִקֶּרֶב בְּנֵי הָאָדָם מַתְאִים לְטִפּוּס יָדוּעַ בְּמַמְלֶכֶת הַחַיּוֹת.

הָאִכָּרִים בְּאַסְטוֹרְיָה מַאֲמִינִים, כִּי בֵּין הַוְּלָדוֹת שֶׁל הַזְּאֵבָה נִמְצָא תָּמִיד אֶחָד כֶּלֶב. הַזְּאֵבָה מְמִיתָה אוֹתוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵּן יִטְרֹף אֵת גּוּרֵיהָ. אִם נְתָאֵר לָנוּ כֶּלֶב כָּזֶה שֶׁנּוֹלַד לִזְאֵבָה וְהַטֶּבַע חָלָק לוֹ פַּרְצוּף שֶׁל בֶּן-אָדָם, אָז יֵצֵא לָנוּ יָ’בֶר. יָ’בֶר נוֹלַד בְּבֵית הַכֶּלֶא, בִּזְמַן שֶׁאָבִיו הָיָה אָסוּר בְּבֵית הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. מִשֶּׁנִּתְבַּגֵּר גָּמְלָה בְּקִרְבּוֹ הַהַכָּרָה, כִּי הוּא נִמְצָא מִחוּץ לַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית. גַּם אֶת זֶה הִכִּיר לָדַעַת, כִּי הַחֶבְרָה מַרְחִיקָה מֵעָלֶיהָ בִּתְמִידוּת שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל אֲנָשִׁים: אֶת הַנִּלְחָמִים בָּהּ וְאֶת הַמְּגִנִּים עָלֶיהָ. בְּיָדוֹ הָיְתָה אֵפוֹא רַק בְּרֵרָה אַחַת – לְהתְחַבֵּר אֶל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּעֲמָדוֹת הָאֵלֶּה, אַךְ מִכּיוָן שֶׁהָיָה תְּמִים-דֶּרֶךְ מִטֶּבַע וּמַקְפִּיד עַל עִקָּרֵי מוּסָר חֲמוּרים, וּמִכֵּיוָן שֶׁנָּטַר אֵיבַת מָוֶת לָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא מִקִּרְבּוֹ, לָכֵן נַעֲשָׂה לְשׁוֹטֵר. עָלָה בִּמְהִירוּת בְּמִשְׂרָתוֹ, וְּכֶבן אַרְבָּעִים הָיָה למְפַקֵּחַ. בִּהִיוֹתוֹ אִישׁ צָעִיר הָפְקַד חֲלִיפוֹת לְשַׁמֵּשׁ בְּבָתֵּי הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ אֲשֶׁר בַּדָּרוֹם.

עַל פַּרְצוּף הָאָדָם שֶׁל יָ’בֶר נִמְצָא חֹטֶם בַּעַל קָצֶה סְגַלְגַּל וּשְׁתֵּי נְחִירַיִם עֲמֻקּוֹת, וּלְעֵבֶר הַנְּחִירַיִם הָאֵלֶּה הָיָה מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה זְקַן-לְסָתוֹת כַּבִּיר בְּגָדְלוֹ. מִי שֶׁרָאָה אוֹתָם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נִפְחַד לְמַרְאֵה יַעַר-הַזָּקָן הַזֶּה וּלְמַרְאֵה מְעָרוֹת הַנְּחִירַיִם הָאֵלֶּה. כְּשֶׁיָּ’בֶר הָיָה נוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, – וְהוּא צָחַק פַעַם בִּשְׁמִטָּה וְעוֹרֵר תָּמִיד אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים רֶגֶשׁ שֶׁל זְוָעָה – הָיוּ נִפְתָּחוֹת הַשְּׂפָתַיִם הַדַּקּוֹת וְנִתְּנוּ לְהֵרָאוֹת לֹא רַק הַשִּׁנַּיִם כִּי אִם גַּם בְּשַׂר הַחֲנִיכַים, וְעַל יְדֵי כָּךְ הָיָה מִתְהַוֶּה מִסָּבִיב לַחֹטֶם קֶמֶט שֶׁהַבָּעָתוֹ כֻּלָּהּ זָעַם. עַל פִּי רֹב, הָיָה לוֹ אֵפוֹא טִפּוּס הַפַּרְצוּף שֶׁל כֶּלֵב הַדּוֹג, וּבִזְמַן שֶׁהָיָה צוֹחֵק – טִפּוּס שֶׁל נָמֵר. גֻּלְגָּלְתּוֹ הָיְתָה קְטַנָּה, עַצְמוֹת הַלְסָתוֹת אַמִּיצוֹת, שַׂעֲרוֹתָיו כִּסּוּ עַל מִצְחוֹ וְהִרְחִיקוּ בְּגִדּוּלָן עַד לְגַבּוֹת הָעֵינָיִם. תּוֹסִיף לָזֶה קְמָטִים בִּלְתִּי פּוֹסְקִים בַּתְּחוּם שֶׁבֵּין הַגַּבּוֹת, עֵינַיִם שֶׁקָּשֶׁה לְהַבְחִין בָּהֶן, פֶּה מְהֻדָּק וְהַבָּעַת-שְׂרָרָה נִזְעָמֶת.

אֶת אָפְיוֹ שֶׁל הָאישׁ הַזֶּה קָבְעוּ שְׁנֵי רְגָשׁוֹת פְּשׁוּטִים מְאֹד, שֶׁבְּעֶצֶם הֵם גַּם מְשֻׁבָּחִים מְאֹד, אֲבָל הָאִישׁ הִפְרִיז עֲלֵיהֶם וּבָא כִּמְעַט לִידֵי נִגּוּדָם: הַעֲרָצָה כְּלַפֵּי הַשִּׁלְטוֹן וְשִׂנְאָה כְּלַפֵּי מֶרֶד מִכָּל הַמִּינִים. לְ“מֶרֶד” נֶחְשְׁבָה בְּעֵינָיו כָּל הֶעָזַת פָּנִים קַלָּה כְּנֶגֶד הַחֻקִּים וּכְנֶגֶד הַצִּוּוּיִם שֶׁל הַשִּׁלְטוֹן. הוּא הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר: “אֵין פָּקִיד עוֹשֶׂה מְעֻוָּת. הַשּׁוֹפֵט צַדִּיק בְּכָל עֵת.”

יָ’בֶר, כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֵׁהוּא, נִדְמָה לִהְיוֹת אָדָם שֶׁתַּפְקִידוֹ לְרַגֵּל. הַכַּת הַחֵבְרָתִית שֵׁעַל שֵׁם יוֹסֵף דֵּה-מֵסְטֶר, זוֹ שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם הָיְתָה מְסַפֵּקֶת לָעתּוֹנִים הַנֶּאֱמָנִים לַמַּלְכוּת מִין תּוֹרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מַעֲשֵׂי בְּרֵאשׁית, הִיא הָיְתָה עֲלוּלָה לְכַנּוֹת אֶת יָ’בֶר בְּשֵׁם סֵמֶל. לֹא רָאוּ אֵצְלוֹ אֶת מִצְחוֹ וְאֶת עֵינָיו, לֹא רָאוּ אֶת הַסַּנְטֵר וְאֶת הַיָּדַיִם וְאֶת מַקְלוֹ אֲשֶׁר בַּיָּד, הַכֹּל הָיָה נִסְתָּר מִן הָעָיִן. אֲבָל בָּרֵגַע הַנָּכוֹן הָיוּ כָּל אֵלֶּה יוֹצְאִים מִתּוֹךְ טִשְׁטוּשָׁם כְּמוֹ מִן הַמַּאֲרָב, וְהָיוּ מוֹפִיעִים בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה מֵצַח צַר וְחַד בִּקְצוֹתָיו, זוּג עֵינַיִם מְעוֹרֵר פְּחָדִים, סַנְטֵר מֵפִיק זַעַם וְכֹחַ רָצוֹן, שְׁתֵּי יָדַיִם אֲיֻמּוֹת וְאַלָּה נוֹרָאָה.

אַחֲרֵי כָּל זֶה יִהְיֶה קַל לְהָבִין, כִּי יָ’בֶר נַעֲשָׂה לִמְחִתָּה לְכָל פּוֹחֵז וָרֵיק, לְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם כִּי הֵם הוֹלְכִים “חֲשֵׁכִים”. הַזְכָּרַת שְׁמוֹ בִּלְבַד הִסְפִּיקָה שֶׁיַּהַפְכוּ כָּל אֵלֶּה אֶת עָרְפָּם לָנוּס; הֵם נִהְיוּ לִנְצִיבֵי אֶבֶן בְּשָׁעָה שֶׁבִּצְבֵּץ לִפְנֵיהֶם פִּתְאֹם פַּרְצוּפוֹ שֶׁל יָ’בֶר.

כָּזֶה הָיָה טֶבַע הָאִישׁ שֶׁאָרַב כָּל הַיָּמִים לְמַדְלֶן בְּעֵינָיו הַחוֹשְׁבוֹת. בְּוַדַּאי שֶׁמַּדְלֶן הִבְחִין בָּזֶה, אֲבָל הַדָּבָר, כַּנִּרְאֶה, לֹא נֶחֱשַׁב בְּיוֹתֵר בְּעֵינָיו.

לְפִי הֶעָרוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁנִּפְלְטוּ מִפִּי יָ’בֶר, אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת טִבְעִית לְמֶחֱצָה, הַמְיֻחֶדֶת לִבְנֵי סוּגוֹ, הִתְחַקָּה גַם עַל עֲבָרוֹ שֶׁל אַבָּא מַדְלֶן. הָיוּ לוֹ, כַּנִּרְאֶה, יְדִיעוֹת, וְהוּא דִּבֵּר בִּרְמָזִים עַל אֹדוֹת פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי שֶׁחָקַר בְּמָקוֹם יָדוּעַ בִּדְבַר מִשְׁפָּחָה יְדוּעָה שֶׁנֶּעֶלְמוּ עִקְּבוֹתֶיהָ. פַּעַם אַחַת הִפְלִיט מִפִּיו, כְּאָדָם הַמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “דּוֹמֶנִי שֶׁעַכְשָׁו נִפְתְּרָה לִי הַחִידָה.” שְׁלשָׁה יָמִים אַחֲרֵי זֶה הָיָה שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הַקַּו, שֶׁחָשַׁב אוֹתוֹ לְנָכוֹן, נִפְסַק, כַּנִּרְאֶה, בָּאֶמְצַע.

דּוֹמֶה שֶׁיָּ’בֶר נָבוֹךְ בְּמִקְצָת כְּשֶׁרָאָה אֶת מַדְלֶן וְהִנֵּה לֹא נִגְרַע כְּלוּם מִמְּנוּחָתוֹ וּמַרְאֵהוּ כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ כְּלָל בַּדָּבָר.

אַף עַל פִּי כֵן נִרְאָה בְּאַחַד הַיָּמִים כְּאִלּוּ מַדְלֶן שָׂם לֵב לְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל יָ’בֶר. וְכָךְ נִזְדַּמֵּן הַדָּבָר.

ו

בֹּקֶר אֶחָד נִקְרָה מַדְלֶן לַעֲבוֹר בִּרְחוֹב בִּלְתִּי מְרֻצָּף שֶׁל הָעִיר. פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הַמֻלָּה וּבְמֶרְחָק לֹא רַב רָאוּ עֵינָיו כְּנֻפְיָה שֶׁל אֲנָשִׁים. הוּא מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הַמָּקוֹם. וְהִנֵּה מַה שֶׁאֵרַע: סוּס מָעַד וְנָפַל, וְהָעֶגְלוֹן, אִישׁ זָקֵן שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן, נִשְׁתַּטַּח מִתַּחַת לַעֲגָלָה. פוֹשְׁלֶבַן זֶה הָיָה הָאֶחָד מִן הַמְּעַטִּים אֲשֶׁר צָרְרוּ אֶת מַדְלֶן. בִּתְקוּפַת הַזְּמָן שֶׁמַּדְלֶן הִגִּיעַ לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם הָיָה פוֹשְׁלֶבַן, לְשֶׁעָבַר לַבְלָר בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, מְנַהֵל עֵסֶק שֶׁהָלַךְ וְרַע מִיּוֹם לְיוֹם. שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן הָיָה הָאִישׁ עֵד רְאִיָּה לְהַצְלָחָתוֹ שֶׁל מַדְלֶן, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁמַּצָּבוֹ הוּא הָלַךְ וְנֶהֱרַס. זֶה הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי קִנְאָה, וּבְכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ הִתְאַמֵּץ לִגְרֹם הֶפְסֵד לְמַדְלֶן. לְבַסּוֹף הִגִּיעַ² הָאִישׁ לִידֵי פְּשִׁיטַת רֶגֶל, וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כְּלוּם חוּץ מִסּוּס וַעֲגָלָה וְלֹא הָיָה גַם בַּעַל מִשְׁפָּחָה, אָחַז בִּמְלֶאכֶת הָעֶגְלוֹנוּת. לַסּוּס נִשְׁבְּרוּ שְׁתֵּי רַגְלָיו, וּמִן הַנִּמְנָע הָיָה לְהָקִים אוֹתוֹ. הַזָּקֵן נִתְגַּלְגֵּל אֶל בֵּין הָאוֹפַנִּים, וּנְפִילָתוֹ הַגְּרוּעָה גָרְמָה לוֹ שֶׁהָעֲגָלָה, הַטְּעוּנָה מַשָּׂא לָרֹב, לָחֲצָה עָלָיו בְּכָל מְלֹא כָּבְדָהּ. הַמִּסְכֵּן נֶאֱנַק. נִסּוּ לְהוֹצִיא אוֹתוֹ וְלֹא הִצְלִיחוּ, וְנִשְׁאַר אֵפוֹא רַק אֶמְצָעִי אֶחָד לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו – לְהָרִים אֶת הָעֲגָלָה. יָ’בֶר, שֶׁהִגִּיעַ בְּעוֹד מוֹעֵד אֶל מְקוֹם הָאָסוֹן, שָׁלַח עַל כֵּן אֲנָשִׁים לְהָבִיא מְכוֹנַת תְּנוּפָה.

בְּרֶגַע זֶה נִגַּשׁ הֵנָּה מַדְלֶן. כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב פִּנוּ לוֹ מָקוֹם מִתּוֹךְ יִרְאַת כָּבוֹד.

“הַצִּילוּ-נָא! הַצִּילוּ!” יִלֵּל פוֹשְׁלֶבַן. “חוּסוּ עַל זָקֵן אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי!” מַדְלֶן פָּנָה אֶל הַנִּצָּבִים וְשָׁאַל: “הֲיֵשׁ כָּאן מְכוֹנַת תְּנוּפָה?” “שָׁלְחוּ לְהָבִיא מְכוֹנָה כָּזֹאת,” עָנָה אִישׁ אִכָּר. “כַּמָּה זְמַן יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר?”

“הַדֶּרֶךְ לֹא רְחוֹקָה, מִכָּאן עַד פְלָשׁוֹ; אֲבָל זְמָן שֶׁל רֶבַע שָׁעָה יַעֲבֹר בְּכָל אֹפֶן.”

“רֶבַע שָׁעָה!” קָרָא מַדְלֶן כְּמִתְפַּלֵּץ.

יוֹם לִפְנֵי זֶה יָרַד גֶּשֶׁם וְרִכֵּךְ אֶת הַקַּרְקַע, הָעֲגָלָה שָׁקְעָה בְּלִי הֶרֶף בָּאֲדָמָה וְלָחֲצָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל חֲזֵה הַזָּקֵן.

“מִן הַנִּמְנָע הוּא לְחַכּוֹת רֶבַע שָׁעָה!” פָּתַח מַדְלֶן שֵׁנִית. “שִׂימוּ לֵב לִדְבָרַי. מִתַּחַת לַעֲגָלָה יֵשׁ עוֹד דֵּי מָקוֹם, כְּדֵי שׁאישׁ אֶחָד יַגִּיעַ לְשָׁם בִּזְחִילָה וְיַגְבִּיהַּ בְּגַבּוֹ אֶת הָעֲגָלָה. רַק לַחֲצִי רֶגַע אֶחָד, תּוֹךְ כְּדֵי זֶה אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהוֹצִיא אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן. הֲיִמָּצֵא בֵּינֵיכֶם אֶחָד אֲשֶׁר גַּבּוֹ חָזָק וּלְבָבוֹ אַמִּיץ? הוּא יְקַבֵּל בִּשְׂכָרוֹ חֲמִשָּׁה לוּאִידוֹרִים!” אִישׁ לֹא זָע.

“עֲשָׂרָה לוּאִידוֹרִים!” הִכְרִיז מַדְלֶן. “הֵחָלְצוּ!” קָרָא מַדְלֶן עוֹד פָּעַם: “עֶשְׂרִים לוּאִידוֹר!” אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב.

“אֹמֶץ רוּחַ לֹא יֶחְסַר לָהֶם!” קָרָא פִּתְאֹם אַחַד הַנִּצָּבִים. מַדְלֶן נִפְנָה לִרְאוֹת וְהִכִּיר אֶת יָ’בֶר.

“כֹּחַ יֶחְסַר לָהֶם. רַק אִישׁ אֲשֶׁר כֹּחַ מִפְלֶצֶת לוֹ יוּכַל לְהַגְבִּיהַּ בְּגַבּוֹ אֶת הָעֲגָלָה הַזֹּאת.”

בְּדַבְּרוֹ כָּזֹאת הֵעִיף בְּמַדְלֶן מֶבָּט חוֹקֵר, וְחָזַר לְדַבֵּר אַגַּב הַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת: “אָדוֹן מַדְלֶן, בְּחַיַּי הִכַּרְתִּי רַק אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מְסֻגָּל לְהַרְאוֹת כֹּחַ אַדִּיר כָּזֶה.” מַדְלֶן הִתְחַלְחַל, וְאָז הוֹסִיף יָ’בֶר בְּקוֹל מְרֻשָּׁל, בְּלִי לִגְרֹעַ עַיִן מִמַּדְלֶן: “הָאִישׁ הָיָה אָסִּיר שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פָּרֶךְ.” “אָ!” הִפְטִיר מַדְלֶן. “הוּא נִמְצָא בְּטוּלוֹן.” פְּנֵי מַדְלֶן הֶחֱוִירוּ:

בֵּינָתַיִם טָבְעָה הָעֲגָלָה עוֹד יוֹתֵר, וְהַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן נֶאֱנַק וְצָעַק: “אֲנִי נֶחֱנָק! עַצְמוֹתַי נִשְׁבָּרוֹת! אֶת מְכוֹנַת הַתְּנוּפָה! א, עֲשׂוּ מַה שֶׁתַּעֲשׂוּ” אוֹ – יָה!" מַדְלֶן הֵעִיף שׁוּב אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב. אִישׁ מֵהַנִּצָּבִים לֹא זָעוֹ וְיָ’בֶר חָזַר עַל דְּבָרָיו: “בְּחַיַּי הִכַּרְתִּי רַק אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה עָלוּל לְשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם מְכוֹנַת תְּנוּפָה.”

“אָפְסוּ כֹּחוֹתַי!” יִלֵּל הַזָּקֵן. מַדְלֶן הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, נִתְקַל בְּמֶבָּטוֹ שֶׁל יָ’בֶר שֶׁתָּלָה בּוֹ עֵינֵי פֶּרֶס, הִבִּיט חֲלִיפוֹת בַּכַּפְרִים שֶׁלֹּא זָזוּ מִמְּקוֹמָם, וּצְחוֹק עָגוּם הוֹפִיעַ עַל פָּנָיו. בִּדְמָמָה כָּרַע אַחַר כָּךְ עַל בִּרְכָּיו, וּבְלִי לָתֵת לִקְהַל הָרוֹאִים שְׁהוּת לְהַשְׁמִיעַ קוֹל דָּחַק אֶת עַצְמוֹ אֵל תַּחַת הָעֲגָלָה. הִגִּיעַ רֶגַע חֲרָדוֹת.

פַּעֲמַיִם נִסָּה מַדְלֶן לְהַקְרִיב אֶת בִּרְכָּיו אֶל מַרְפְּקֵי הַזְּרוֹעוֹת; הַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן בְּעַצְמוֹ אָמַר: “אָדוֹן מַדְלֶן, הַדָּבָר הוּא מִן הַנִּמְנָע. יִסְתַּלֵּק מִכָּאן, וְאַל יִהְיֶה אַףּ הוּא לִמְכִתָּה!”

מַדְלֶן לֹא עָנָה דָבָר. מִתּוֹךְ הַקָּהָל נִשְׁמְעוּ גְנִיחוֹת חֲרָדָה. הָאוֹפַנִּים שָׁקְעוּ כְּבָר בָּאֲדָמָה בְּמִדָּה כָּזֹאת שֶׁקָּשֶׁה הָיָה כִּמְעַט גַּם לְמַדְלֶן לְהֵחָלֵץ מִתַּחַת לַעֲגָלָה. לְפֶתַע פִּתְאֹם רָעַד הַנֵּטֶל הָאָיֹם, הָעֲגָלָה עָלְתָה לְאַט לְאַט אֶל מַעְלָה וְהָאוֹפַנִּים נֶחְלְצוּ לְמֶחֱצָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.

הִזְדָּרְזוּ!" הִשְׁמִיעַ מַדְלֶן קוֹל גְּנִיחָה רָפָה. הָאֲנָשִׁים נִגְּשׁוּ לַעֲזֹר. הַדֻּגְמָה הַטּוֹבָה עוֹרְרָה אֵצֶל כֻּלָּם אֶת הַכֹּחַ וְאֶת אֹמֶץ הַלֵּב. עֲשָׂרָה זוּגוֹת יָדַיִם הֵרִימוּ אֶת הָעֲגָלָה. הַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן נִצַּל מִמָּוֶת.

מַדְלֶן הִתְנַעֵר לָקוּם. הוּא הָיָה חִוֵּר כְּמת, אַף עַל פִּי שֶׁנָּזְלָה מֵעָלָיו הַזֵּעָה. בְּגָדָיו הָיוּ קְרוּעִים וּמְכֻסִּים רָפֶשׁ. בֶּכִי הִקִּיף אֶת כָּל הַקָּהָל. הַנִּפְדֶּה מִמָּוֶת נָשַׁק אֶת בִּרְכָּיו וְקָרָא לוֹ בְּשֵׁם אֵל מוֹשִׁיעַ. וְאוּלָם מֵעַל פָּנָיו שֶׁל מַדְלֶן נִשְׁקְפָה אֲרֶשֶׁת שֶׁאֵין לְתָאֵר, דּוֹמָה כְּאַחַת לְצַעַר גָּדוֹל וּלְקוֹרַת רוּחַ עֶלְיוֹנָה, בְּשָׁעָה שֶׁהֵעִיף מֶבָּט שָׁקֵט בְּיָ’בֶר, זֶה שֶׁלֹּא פָּסַק מִלְּהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

ז

בִּשְׁעַת הַנְּפִילָה נָקְעָה אֵצֶל פוֹשְׁלֶבַן עֶצֶם הַבֶּרֶךְ. אַבָּא מַדְלֶן צִוָּה לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים, אֶל זֶה שֶׁהוּא הֵקִים לְיַד בֵּית הַחֲרשֶׁת שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל הַפּוֹעֲלִים. לְמָחֳרָת הַבֹּקֶר מָצָא הַזָּקֵן עַל שֻׁלְחַן הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ שְׁטָר בֶּן אֶלֶף פְרַנְק בְּצֵרוּף פִּתְקָה קְטַנָּה: “בָּזֶה קָנִיתִי לִי מֵאִתְּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָעֲגָלָה.” הֶעָרָה: הָעֲגָלָה נִשְׁבְּרָה לִשְׁנַיִם, הַסּוּס נֶהֱרָג. – פוֹשְׁלֶבַן הִבְרִיא, אֲבָל עֶצֶם הַבֶּרֶךְ לֹא שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ. בְּעֶזְרַת הָאֲחָיוֹת הָרַחֲמָנִיּוֹת וּבְעֶזְרַת יְדִידוֹ הַכֹּמֶר הִמְצִיא מַדְלֶן לַזָּקֵן מִשְׂרָה שֶׁל גַּנָּן לְיַד מִנְזַר נָשִׁים אֲשֶׁר בָּרֹבַע סֶן-אַנְטוּאַן בְּפָרִיס.

מְאֹרָע זֶה נִתְרַחֵשׁ זְמַן קָצָר לִפְנֵי שֶׁמַּדְלֶן נִתְמַנָּה לְרֹאשׁ הָעִיר. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ יָ’בֶר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חוֹגֵר מַחֲגֹרֶת, לְאוֹת מִשְׂרָתוֹ הַנִּכְבָּדָה, אָחֲזָה אוֹתוֹ חַלְחָלָה. מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה הִתְחִיל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵהִפָּגֵשׁ בּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהֻכְרַח לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו דֶּרֶךְ חוֹבָה, אָז דִּבֵּר אֵלָיו בְּיִרְאַת כָּבוֹד גְּמוּרָה.

הַמַּצָּב הַחָמְרִי הַטּוֹב, אֲשֶׁר הָעִיר מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם הִגִּיעָה אֵלָיו בִּזְכוּת אַבָּא מַדְלֶן, נָתַן אֶת אוֹתוֹתָיו לֹא רַק בְּכַמָּה וְכַמָּה הוֹכָחוֹת גְּלוּיוֹת לָעַיִן, אֶלָּא עוֹד גַּם בְּהוֹפָעָה אַחַת רַבַּת עֶרֶךְ, אֲשֶׁר לֹא רַבִּים שָׂמוּ אֵלֶיהָ לֵב.

מִזְּמָן שֶׁנִּמְצְאָה בְּכָל הַמְּחוֹז עֲבוֹדָה בְּשֶּׁפַע וְהַתּוֹשָׁבִים הִתְחִילוּ מַרְוִיחִים אֶת פַּרְנָסָתָם עַל נְקַלָּה, הֻפְחְתוּ בִּתְמִידוּת הַהוֹצָאוֹת לִגְבִיַּת הַמִּסִּים. הַהַפְחָתָה הִגִּיעָה לְבַסּוֹף בִּמְחוֹז מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם לְרֶבַע הַהוֹצָאוֹת הַקּוֹדְמוֹת, וּמִינִיסְטֶר הַכְּסָפִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם, דֶּה-וִילְיֶל, רָאָה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לְהַצִּיג אֶת הַמְּחוֹז הַזֶּה לְמוֹפֵת לְכָל מְחוֹזוֹת הַמְּדִינָה הָאֲחֵרִים, לְמַעַן יִרְאוּ וְיַעֲשׂוּ כָּמוֹהוּ.

בְּמִדָּה כָּזֹאת הָיָה מַצַּב הַדְּבָרִים טוֹב בִּזְמַן אֲשֶׁר פַנְטִין שָׁבָה לְעִיר מוֹלַדְתָּהּ. אִישׁ לֹא זָכַר אוֹתָהּ. לָאָשְׁרָהּ מָצְאָה אֶת בֵּית הַחֲרשֶׁת שֶׁל מַדְלֶן פָּתוּחַ לְפָנֶיהָ. הִיא בִּקְּשָׁה שָׁם עֲבוֹדָה וְקִבְּלָה מְקוֹם פּוֹעֶלֶת בְּבֵית הַמְּלָאכָה לְנָשִׁים. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה בִּשְׁבִילָהּ חֲדָשָׁה בְּהַחְלֵט, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה לָכֵן לֹא הָיָה גַם שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, אֲבָל הָרְוָחִים הִסְפִּיקוּ לָהּ לְכַלְכֵּל אֶת נַפְשָׁהּ.

ח

רָאֲתָה פַנְטִין שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתָּהּ לְהַרְוִיחַ אֶת לַחְמָהּ, וְאֶבֶן נָגֹלָּה מֵעַל לִבָּהּ. מָה גְדוֹלָה תְּשׁוּעַת אֱלֹהִים! הִיא עָבְדָה בְּחֵשֶׁק כְּמוֹ לְפָנִים. קָנְתָה מַרְאָה, נֶהֶנְתָה שׁוּב לִרְאוֹת אֵת אֲרֶשֶׁת הָעֲלוּמִים אֲשֶׁר בְּפָנֶיהָ, אֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ הַצָּהֹב וְאֶת שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת. שָׁכְחָה רַבּוֹת, מֹחָהּ הָיָה עָסוּק כִּמְעַט רַק בְּבִתָּהּ קוֹזֶט וּבְהַשְׁעָרוֹת עַל דְּבַר עָתִיד בָּהִיר; בְּקִצּוּר, רָאֲתָה אֵת עַצְמָהּ כִּמְעַט מְאֻשֶּׁרֶת. הִיא שָכְרָה חֶדֶר קָטֹן וְקָנְתָה רָהִיטִים בְּהַקָּפָה.

כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ להוֹכִיחַ כּי הִיא נְשׂוּאַת בַּעַל, נִמְנְעָה מִלָּשֵׂאת עַל לְשׁוֹנָהּ אֵת זֵכֶר בִּתָּהּ.

בֵּין כֹּה הִתְחִילוּ בְּבֵית הַמְּלָאכָה דָנִים בָּזֵה שֵׁהיא “מַכְתִּיבָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִכְתָּבִים” וּבָזֶה שֵׁהִיא “מִתְגַּנְדֶּרֶת”; וְהִיא שִׁמְּשָׁה מֵאָז וָהָלְאָה נוֹשֵׂא לִדְבָרִים בְּטֵלִים. חוּץ מִזֵּה קִנְּאוּ בָּהּ רַבּוֹת מֵרֵעוֹתֶיהָ, הַמְכֻנּוֹת, “טוֹבוֹת”, בִּגְלַל שְׂעָרָהּ הַצָּהֹב וּבִגְלַל שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת. חָקְרוּ וּמָצְאוּ, כּי הִיא כּוֹתֶבֵת פַּעֲמַיִם בְּחֹדֵשׁ, לְכָל הַפָּחוֹת, לְאִישׁ אֵחָד יְחִידִי, וְכִי אוֹתוֹ אִישׁ הוּא מַר תֵּנַרְדְּיֶה, בַּעַל אַכְסַנְיָה בְּמוֹנְטְפֵרְמֵי. סוֹבְבוּ בַּחֲקִירוֹת גַּם אֶת לַבְלַר הַקָּהָל, זֶה שֵׁבְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, וְלֹא הִסְפִּיק אוֹתוֹ זָקֵן שׁוֹטֶה לְהַכְנִיס כּוֹסוֹת יַיִן אֲחָדוֹת, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת. בְּקִצּוּר: נוֹדַע הַדָּבָר, כִּי פַנְטִין הִיא אֵם לְיַלְדָּה. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב – נִמְצְאָה גַם אִשָּׁה הֲגוּנָה שֶׁנָּסְעָה לְמוֹנְטְפֶרְמֵי, שַׁמְעָה דְבָרִים מִפִּי מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, וְשָׁבָה הַבַּיְתָה בְּנִצָּחוֹן: “הַדָּבָר עָלָה לִי בִּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה פְרַנְקִים, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הָעִנְיָן כַּהֲלָכָה! בְּעֵינַי רָאִיתִי אֶת הַיַּלְדָּה!”

בַּעֲלַת הַגְּבוּרָה הַזֹּאת הָיְתָה מָרַת וִיקְטוֹרְנְיֶן, אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ מְמֻנָּה לְפַקֵּחַ עַל טֹהַר הַמִּדּוֹת שֶׁל הַצִּבּוּר. הִיא הָיְתָה בַּת חֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ, אֲבָל כֵּעוּרָהּ הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמֻּתָּר לָהּ לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ. הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת, אַף כִּי לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר, הָיְתָה אַף הִיא לְפָנִים צְעִירָה לְיָמִים וְנִשְּׂאָה בִּשְׁנַת 1793 לְאִישׁ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם נָזִיר בַּבְּרִית שֶׁל הַבֶּרְנַרְדִּינִים וְעָבַר אַחַר כָּךְ מִן הַמִּנְזָר אֶל אַנְשֵׁי הַמַּהְפֵּכָה הַקִּיצוֹנִיִּים. בִּזְמַן שִׁיבַת הַמַּלְכוּת הִתְחַסְּדָה הָאִשָּׁה בְּעִנְיְנֵי דָת בְּמִדָּה כָּזֹאת, שֶׁהַכְּמָרִים מָחֲלוּ לָהּ אֶת הַחֵטְא שֶׁחָטְאָה בְּהִנָּשְׂאָהּ לְנָזִיר. מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ תּוֹדָה הִקְדִּישָׁה מָרַת וִיקְטוֹרְנְיֶן, לְפִי דְבָרֶיהָ, בַּצַּוָּאָה אֶת כָּל הוֹנָהּ לִבְרִית הַנְּזִירִים.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר פַנְטִין עָבְדָה בְּבֵית הַחֲרשֶׁת כְּשָׁנָה, בְּעֶרֶךְ, מָסְרָה לָהּ הַמְּפַקַּחַת בְּבֹקֶר לֹא עָבֹת אֶחָד חֲמִשִּׁים פְרַנְק בְּשֵׁם הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר, וְאָמְרָה לָהּ כִּי בַּעַל הַבַּיִת צִוָּה לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה מֵעַתָּה וָהָלְאָה עֲבוֹדָה.

הוֹדָעַת פִּטּוּרִין זוֹ הִגִּיעָה אוֹתָהּ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ עַצְמוֹ שֶׁבּוֹ נִדְרְשָׁה לְשַׁלֵּם לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה חֲמִשָּׁה-עָשָׂר פְרַנְק בִּמְקוֹם עֲשָׂרָה. פַנְטִין הָיְתָה כַּהֲלוּמַת רָעַם. הִיא לֹא יָכְלָה לָצֵאת מִן הָעִיר, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת שְׂכַר דִּירָה וְעוֹד לֹא שִׁלְּמָה אֶת דְּמֵי הָרָהִיטִים. חֲמִשִּׁים פְרַנְק לֹא הִסְפִּיקוּ לְסִלּוּק כָּל הַחוֹבוֹת. הִיא נִסְּתָה עַל כֵּן לְהַרְבּוֹת בְּהַפְצָרוֹת, אֲבָל הַמְפַקַּחַת הוֹדִיעָה לָהּ בְּפֵרוּשׁ, כּי עָלֵיהָ לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמְּלָאכָה. הִיא הָלְכָה הַבַּיְתָה מְדֻכָּאָה עַל יְדֵי בּוּשָׁה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל יְדֵי יאוּשׁ. סוֹדָהּ נִגְלָה בַּקָּהָל.

הִיא הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָהּ חַסְרַת אוֹנִים מִלְּהִתְקוֹמֵם לַאֲסוֹנָהּ. יָעֲצוּ לָהּ לְבַקֵּשׁ אֵת פְּנֵי רֹאשׁ הָעִיר בְּעַצְמוֹ, אֲבָל הִיא לֹא הֵעֵזָּה לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר נָתַן לָהּ חֲמִשּׁים פְרַנְק מִפְּנֵי שֵׁהוּא אִישׁ טוֹב, הוּא מָנַע מִמֶּנָּה עֲבוֹדָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָשָׂה דָבָר כְּמִשְׁפָּטוֹ. הִיא קִבְּלָה בְּהַכְנָעָה אֶת גְּזָר הַדִּין.

ט

מַדְלֶן לֹא יָדַע אַף רֶמֶז שֶׁל דָּבָר מִכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה. הַמְפַקַּחַת, בְּתוּלָה זְקֵנָה שֶׁבָּאָה אֵלָיו לְפִי הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר, הָיְתָה אִישִׁיּוּת נִכְבָּדָה מְאֹד, בַּעֲלַת מֶרֶץ, עוֹשָׂה נְכֹחָה, כְּשֵׁרָה וִישָׁרָה וְגַם בַּעֲלַת לֵב טוֹב, אֲבָל הִיא יָדְעָה רַק לְחוֹנֵן בְּמַתַּת יָד, וְלֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהָבִין וְלִסְלֹחַ, בַּבְּתוּלָה הַזֹּאת נָתַן מַדְלֶן אֵמוּן בְּמַה שֵׁנּוֹגֵעַ לְכָל הָעִנְיָנִים.

אֶת הַסְּכוּם חֲמִשִּׁים פְרַנְק לָקְחָה הַמְּפַקַּחַת מִקֶּרֶן שֶׁמָּסַר לְיָדָהּ מַדְלֶן, וַאֲשֶׁר בִּכְסָפֶיהָ יָכְלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלִי לִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בִּדבַר הַהוֹצָאוֹת.

פַנְטִין חָזְרָה מִתְּחִלָּה אַחֲרֵי מִשְׂרָה, אֲבָל לֹא נִמְצָא אִישׁ שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָהּ. הִיא נִשְׁאָרָה בָּעִיר. הַחֶנְוָנִי, שֶׁמִּיָּדוֹ קִבְּלָה אֶת הָרָהִיטִים הַדַּלִּים, אִיֵּם עָלֶיהָ כִּי יִדְרש לֶאֱסֹר אוֹתָהּ בְּמִקְרֶה שֶׁהִיא תַּעֲזֹב אֶת הָעִיר. בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לוֹ שְׂכַר דִּירָה, אָמַר לָהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “נַעֲרָה צְעִירָה וְיָפָה כָּמוֹךְ אֵין לָהּ קשִׁי לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹתֶיהָ.”

בַּזְּמָן הָרִאשׁוֹן תָּפְרָה כֻּתֳּנוֹת לְחַיָּלִים, וְהִשְׂתַּכְּרָה בָּזֶה לְיוֹם שְׁנֵים-עָשָׂר סוּ, שֶׁעֲשָׂרָה מֵהֶם הָיְתָה צְרִיכָה לְהוֹצִיא לְתַשְׁלוּמִים בְּעַד הַיַּלְדָּה. מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אֵחֲרָה עַכְשָׁו בַּתַּשְׁלוּמִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִשָּׁלֵחַ לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה.

נִמְצְאָה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, זוֹ שֶׁהֶעֶלְתָה לָהּ מִדֵּי עֶרֶב אֵשׁ בְּנֵר הַחֵלֶב, וְחִלְּקָה לָהּ לֶקַח בְּתוֹרַת הַדַּלּוּת. אוּלָם מִי שֶׁלָּמַד לָדַעַת כֵּיצַד לְהִתְכַּלְכֵּל בְּצִמְצוּם, אֵינוֹ תּוֹפֵס עֲדַיִן כֵּיצַד לְהִתְקַיֵּם בְּחֹסֶר כֹּל.

אִלּוּ נִמְצְאָה הַיַּלְדָּה בְּקִרְבָתָהּ הָיָה לָהּ הַדָּבָר לְמִחְיַת נָפֶשׁ. אֲבָל הַאִם מֻתָּר לָהּ לִגְרֹם לַיַלְדָּה שֶׁתִּסְבֹּל מַחֲסוֹר? וּמֵאַיִן תִּקַּח כֶּסֶף לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב? הֲיַעֲלֶה בְּיָדָהּ לֶאֱסֹף כֶּסֶף לְהוֹצְאוֹת הַדֶּרֶךְ? בַּזְּמַן הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְפַנְטִין מֵחֲמַת בּוּשָׁה לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ הַחוּצָה.

מִדֵּי עָבְרָהּ בִּרְחוֹבָהּ שֵׁל עִיר הָיְתָה מַרְגִּישָׁה, כִּי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים נִפְנִים לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וּמְרַמְּזִים עָלֶיהָ בְּאֶצְבַּע. כָּל אֶחָד תָּלָה בָּהּ אֶת עֵינָיו וְאִישׁ לֹא הִקְדִּים לָהּ שָׁלוֹם.

הִיא הָיְתָה מֻכְרָחָה אֵפוֹא, מֵאֹנֶס אוֹ מֵרָצוֹן, לְהַשְׁלִים עִם הַבּוּז אֲשֶׁר סָבַב אוֹתָהּ, כְּשֵׁם שֶׁלָּמְדָה מֵהֶכְרַח לָשֵׂאת אֶת סֵבֶל הַמַּחֲסוֹר. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן נַעֲשָׂה לָהּ אָמְנָם הַדָּבָר הֶרְגֵּל. אַחֲרֵי שְׁנַיִם שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שִׁחְרְרָה אֶת עַצְמָהּ מִידֵי הַבּוּשָׁה וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹב כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר.

הֶעָמָל הַקָּשֶׁה הִזִּיק לִבְרִיאוּתָהּ שֶׁל פַנְטִין; תָּקַף אוֹתָהּ שִׁעוּל, וְהַמַּחֲלָה הָלְכָה וְהִתְגַּבְּרָה. “אֶחֱזִי בְּיָדַי וְרָאִית עַד כַּמָּה הֵן חַמּוֹת!” כָּכָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִפְרָקִים אֶל חֲבֶרְתָּהּ לְדִירָה.

אֲבָל מִדֵּי בֹּקֶר, כְּשֶׁמַּסְרֵק יָשָׁן וְשָׁבוּר הָיָה חוֹצֶה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, הַנָּאוֹת וְרַכּוֹת כַּמֶשִׁי הָרַךְ, הָיָה נִטְפָּל אֵלֶיהָ בַּחֲשַׁאי רֶגֶשׁ שֶׁל חֶדְוָה.

י

הַפִּטּוּרִין נִתְּנוּ לָהּ בְּסוֹפָהּ שֵׁל תְּקוּפַת הַחֹרֵף; הַקַּיִץ הָלַךְ וְעָבַר. אַךְ אֵת מְקוֹמוֹ יָרַשׁ שׁוּב הַחֹרֶף. הַיָּמִים קְצָרִים, הָעֲבוֹדָה מְעַטָּה. בַּחרֶף אין חֲמִימוּת, אֵין אוֹר. עֵת הַצָּהֳרַיִם אֵינָהּ בַּמְּציאוּת. אֵין הַמֶּרְחָק רַב בֵּין הַבֹּקֶר וּבֵין הָעֶרֵב, הָעוֹלָם שָׁרוּי בָּעֲרָפֶל, הַחַלּוֹנוֹת מְכֻסּים קֶרַח אוֹ מְכֻסִּים בִּידֵי אָדָם וְאֵין הָעֵינַיִם נִזוֹנוֹת הַרְבֵּה זְמָן מאוֹר הַיּוֹם.

הִיא נִשְׁתַּקְּעָה, כַּמּוּבָן, עוֹד יוֹתֵר בְּחוֹבוֹת. אֲנְשֵי תֵּנַרְדְּיֶה הוֹדִיעוּ בְּמִכְתָּב, כִּי לְקוֹזֶט יֵשׁ צֹרֶךְ בְּשִׂמְלָה. כָּל אותוֹ הַיּוֹם לֹא הִנִּיחָה אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה מִתּוֹךְ כַּף יָדָהּ. הִיא הִרְהֲרָה, הִתְיַשְּׁבָה בַּדָּבָר, הָיְתָה כְּנוֹאֶשֶׁת. בָּעֶרֶב שָׂמָה פְּעָמֶיהָ אֶל הַסַּפָּר אֲשֶׁר בְּפִנַּת הָרְחוֹב הַקְּרוֹבָה; הִיא הוֹצִיאָה אֶת הַמַּסְרֵק מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ, וְהַשְׂעָרוֹת גָּלְשׁוּ בְּכָל תִּפְאַרְתָּן עַד לְמָתְנֶיהָ.

“שְׂעָרוֹת יָפוֹת!” קָרָא הַסַּפָּר. “כַּמָּה תִּתֵּן לִי בִּמְחִירָן?” “עֲשָׂרָה פְרַנְקִים.” “טוב הַדָּבָר.”

הִיא קָנְתָה בַּכֶּסֶף הַזֶּה שִׂמְלַת-יַלְדָּה עֲשׂוּיָה טְרִיקוֹ, וְשָׁלְחָה אוֹתָהּ לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה.

חֲמָתָם שֶׁל אֵלֶּה עָלְתָה בְּמִדָּה לֹא קְטַנָּה. בִּרְצוֹנָם הָיָה לְקַבֵּל כָּסֶף. הֵם נָתְנוּ אֶת הַשִּׂמְלָה לְאֶפּוֹנִין שֶׁלָּהֶם, וְעֶפְרוֹנִית הַמִּסְכֵּנָה הוֹסִיפָה לִסְבֹּל אֶת הַיִּסּוּרֵים שֶׁל תְּקוּפַת הַחֹרֵף.

פַנְטִין הִרְהֲרָה בְּקִרְבָּהּ: הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי אֵינָהּ סוֹבֶלֶת עוֹד מִקֹּר. בִּמְחִיר שַׂעֲרוֹתַי הִלְבַּשְׁתִּיהָ. מֵעַתָּה חָבְשָׁה פַנְטִין לְרֹאשָׁהּ כִּפָּה עֲגֻלָּה, כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַגְּזוּזוֹת, וְאַף כָּךְ עוֹד נִשְׁאַר לָהּ חֵן לְמַדַּי.

אֲבָל בְּקֶרֶב לְבָבָהּ הִתְחוֹלֵל שִׁנּוּי. יָמִים רַבִּים הֶעֱרִיצָה אַף הִיא אֶת אַבָּא מַדְלֶן, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱרִיצוּ אוֹתוֹ הָאֲחֵרִים; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהִגִּידָה לְעַצְמָהּ בִּתְמִידוּת, כִּי הוּא גָזַל מִמֶּנָּה אֵת לֶחֶם חֻקָּהּ וְהוּא גָרַם לָהּ אֶת אֲסוֹנָהּ, עַל כֵּן הִתְרַגְּלָה לִשְׂנֹא גַם אוֹתוֹ, לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּיִחוּד.

סוֹף סוֹף כָּרְתָה פַנְטִין בְּרִית אָהֲבָה אֵת אַחַד הַגְּבָרִים, אִישׁ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, אִישׁ שֵׁלֹּא נֶחְשַׁב בְּיוֹתֵר בְּעֵינֶיהָ, אֲבָל בִּרְצוֹנָהּ הָיָה לְהַכְעִיס עַל יְדֵי כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת. מְאַהֲבָהּ הָיָה בֶּן אָדָם לֹא-יֻצְלָח אֲשֶׁר חִלֵּק לָהּ מַהֲלֻמּוֹת וְעָזַב אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ אַחֲרֵי זְמָן קָצָר.

אֲבָל הִיא אָהֲבָה אֶת יַלְדָּתָהּ, וְיוֹתֵר שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ נֶעֶשְׂתָה יְרוּדָה וּמִסְּבִיבָהּ גָּדְלָה הַקַּדְרוּת, יוֹתֵר הִזְהִירָה בְּקִרְבָּהּ הַדְּמוּת הַנֶּחְמָדָה שֶׁל כְּרוּבָהּ הַקָּטֹן. שִׁעוּלָהּ לֹא נִתְמַעֵט וְזֵעָה כִּסְּתָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת גַּבָּהּ. הַמַּחֲסוֹר וְהַיִּסּוּרִים הָלְכוּ וְגָדְלוּ בִּתְמִידוּת. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהִגִּיעוּ מִכְּתָבִים מִן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, אֲשֵׁר הַיַּלְדָּה נִמְצְאָה בֵּין צִפָּרְנֵיהֶן. הַיַּלְדָּה הִיא חוֹלָה, כִּבְיָכֹל, נְחוּצִים אַרְבָּעִים פְרַנְק כְּדֵי לְמַלֵּט אֶת נַפְשָׁהּ מִמָּוֶת.

הַגּוֹרָל הֵחִישׁ לִקְרַאת פַנְטִין אֶת אֲסוֹנָהּ. הִיא שָׁבָה לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר; אַחַר כָּךְ הִתְהַלְּכָה בְּלִי מַטָּרָה בַּחוּצוֹת וְנָתְנָה מִדֵּי פַּעַם אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק.

בְּעָבְרָהּ עַל פְּנֵי הַרְחָבָה נִתְגַּלָּה לְעֵינֶיהָ הֲמוֹן אָדָם רַב שֶׁהִתְגּוֹדֵד לְיַד עֲגָלָה שֶׁל רוֹכֵל. עַל הָעֲגָלָה עָמַד בֶּן אָדָם לָבוּשׁ אֲדֻמִּים וְנָאַם נְאוּם. זֶה הָיָה מִין רוֹפֵא-אֱלִיל שֶׁהָיָה מַצִּיעַ לַקָּהָל לִמְכִירָה כָּל מִינֵי שִׁנַּיִם מְלָאכוּתִיּוֹת, אֲבָקוֹת וְשִׁקּוּיֵי סַמִּים.

פַנְטִין הִתְעָרְבָה בֵּין הֶהָמוֹן וְצָחֲקָה כַּאֲחֵרִים לְדִבְרֵי הַנּוֹאֵם. עוֹקֵר הַשִּׁנַּיִם קָרָא אֵלֶיהָ: “שִׁמְעִי נָא, אַתְּ בַּת הַחֵן, אם תִּמְכְּרִי לִי אֶת שְׁתֵּי הַשִּׁנַּיִם הַחוֹתְכוֹת מִן הָעֶלְיוֹנוֹת וְנָתַתִּי לָךְ בִּמְחִיר כָּל אַחַת נַפּוֹלְיוֹנְדוֹר שָלֵם.” “נְבָלָה כָּזֹאת!” הִתְמַרְמְרָה פַנְטִין.

“שְנֵי נַפּוֹלְיוֹנְדוֹרִים!” נָהֲמָה עַל יָדָהּ זְקֵנָה חַסְרַת שִׁנַּיִם. “זוֹ יֵשׁ לָהּ הַצְלָחָה!” פַנְטִין נִסְתַּלְקָה מִן הַמָּקוֹם בִּמְרוּצָה. בַּבַּיִת שָׁאֲלָה אֶת פִּי שְׁכֶנָתָּהּ מַרְגָּרֵט: “מַה הִיא קַדַּחַת הָאַדֶּמֶת? הֲמַכִּירָה אַתְּ כָּזֹאת?” “בְּוַדַּאי! יֵשׁ מַחֲלָה כָּזֹאת.” “וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּהַרְבֵּה רְפוּאוֹת?” “הַרְבֵּה מְאֹד!” “זֹאת הִיא מַחֲלַת יְלָדִים?” “מַחֲלַת יְלָדִים בְּעִקָּר.” “אֶפְשָׁר לָמוּת בַּמַּחֲלָה הַזֹּאת?” “אֵין לַךְ קַל מִזֶּה!” הִבִּיעָה מַרְגָּרֵט אֶת דַּעְתָּהּ.

אַרְבָּעִים פְרַנְק! קוֹזֶט היא³ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי; קוֹזֶט הִיא נֶחָמָתָהּ הַיְחִידָה בַּחַיִּים. אָסוּר לָהּ לְקוֹזֶט שֶׁתָּמוּת. וּכְשֶׁפָּנָה הַיּוֹם לַעֲרֹב יָצְאָה מִן הַבָּיִת. עוֹשֵׂה הָרְפוּאוֹת קָרָא אַחֲרֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא בָּרְחָה, וְאָמַר כִּי מֻתָּר לָהּ לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר, וְכִי בָּעֶרֶב יְחַכֶּה לְבוֹאָהּ בָּאַכְסַנְיָה “אֳנִיַּת הַכֶּסֶף.” נוֹרָא הַדָּבָר מֵעֲשׂוֹתוֹ – אֲבָל אָסוּר לָהּ לְקוֹזֶט שֶׁתָּמוּת!

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר הָיְתָה עוֹד פַנְטִין מְאַחֶרֶת לשֵׁבֶת אֶל זְנַב הַנֵּר הַדּוֹעֵךְ. בִּן-לַיְלָה קָפְצוּ עָלֶיהָ עֶשֶׂר שָׁנִים יִתֵרוֹת. הַשְּׁכֵנָה סָרָה אֵלֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁהֵן עָבְדוּ שְׁתֵּיהֶן בְּחֶדֶר אֶחָד לְשֵׁם קִמּוּץ בַּמָּאוֹר.

“אֵל אֱלֹהִים, חוּס וְרַחֵם!” קָרְאָה מַרְגָּרֶט. “מַה-לָךְ, פַנְטִין?” “לֹא-כְּלוּם. בְּרִיאָה אָנֹכִי. קוֹזֶט שֵׁלִּי לֹא תָּמוּת בַּמַּחֲלָה הָאֲרוּרָה מֵחֹסֶר רְפוּאוֹת.” וְתוֹךְ כְּדֵי דְבָרֶיהָ הֶרְאֲתָה לִשְׁכֶנְתָּהּ עַל שְׁנֵי הנַפּוֹלְיוֹנְדוֹרִים, שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן. “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲלֹא יֵשׁ לָךְ כָּאן רְכוּשׁ עָצוּם? מֵהֵיכָן בָּאוּ אֵלַיִךְ מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב הָאֵלֶּה?” “קִבַּלְתִּי אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁהֵן,” עָנְתָה פַנְטִין. וְעַל פָּנֶיהָ נִרְאָה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה צְחוֹק מְגֹאָל בְּדָם. קְצוֹת הַפֶּה הָיוּ מְלֻחְלָחִים אֶצְלָהּ בְּרֹק אֲדַמְדַּם וּבַמַּלְתְּעָה הָעֶלְיוֹנָה הִשְׁחִיר חוֹר. שְׁתֵּי הַשִּׁנַּיִם הָעֶלְיוֹנוֹת נֶעֶקְרוּ מִפִּיהָ.

הִיא שָׁלְחָה אֶת הַכֶּסֶף לְמוֹנְטְפֶרְמֵי. אֲבָל בְּעֶצֶם לֹא הָיְתָה קוֹזֶט חוֹלָה כְּלָל, זֹאת הָיְתָה הַמְצָאָה סְתָם מִצַּד מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל כָּסֶף.

חַיֶּיהָ שֶׁל פַנְטִין הָיוּ שְׁבוּרִים. הִיא וִתְּרָה מֵהֶכְרַח עַל חַדְרָהּ הַקָּטֹן וְעָבְרָה לָגוּר בַּעֲלִיַּת גָּג. רָהִיטֶיהָ נִלְקְחוּ מִמֶּנָּה. הִיא נֶעֶשְׂתָה רַשְׁלָנִית, חָדְלָה לְהִתְעַנְיֵן בִּדְבָרִים, חָדְלָה לַעֲשׂוֹת אֶת בְּגָדֶיהָ – הִיא יָרְדָה לִשְׁפַל הַמַּדְרֵגָּה. וְעַל כָּל אֵלֶּה הָיוּ כָּל רְוָחֶיהָ תִּשְׁעָה סוּ לְיוֹם, מְחִיר עֲבוֹדַת תְּפִירָה קָשָׁה בְּמֶשֶׁךְ שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁעָה! לָאַחֲרוֹנָה הוֹדִיעַ לָהּ תֵּנַרְדְּיֶה בֶּן הַבְּלִיַּעַל, כִּי הוּא בְּטוּב לִבּוֹ דָחָה אָמְנָם אֶת הַדָּבָר יָמִים רַבִּים, אֲבָל עַכְשָׁו אֵין לָהּ אֶלָּא לְהַמְצִיא מִיָּד לְיָדוֹ מֵאָה פְרַנְק; שֶׁאִם לֹא כֵּן יִשְׁלַח אֶת קוֹזֶט מִבֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לֹא הֵחֱלִימָה עֲדַיִן לְגַמְרֵי לְאַחֲרֵי הַמַּחֲלָה, וְלֹא יֹאבֶה כְּלָל לָדַעַת מַה שֶׁתְּהֵא עָלֶיהָ בְּצִנַּת הַחֹרֶף; הוּא לֹא יִתְרַעֵם בְּיוֹתֵר אִם זוֹ תִּפַּח אֶת נַפְשָׁהּ."

“בְּאֹפֶן כָּזֶה אֵין לִי אֶלָּא לִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאֵרִית הָאַחֲרוֹנָה.” וְהָאֻמְלָלָה הִפְקִירָה אֶת עַצְמָהּ לַבּשֶׁת.

יא

כִּשְׁמוֹנָה אוֹ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּתְחִלַּת יָנוּאַר שְׁנַת 1823, עָשָׂה לְעַצְמוֹ הוֹלֵךְ בָּטֵל אֶחָד שַׁעֲשׁוּעִים וְהִתְעַלֵּל בְּאִשָּׁה שֵׁהָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת לְיַד בֵּית הַקָּפֶה שֶׁל הָאוֹפִיצֵרִים, כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה שִׂמְלַת נֶשֶׁף וּכְשֵׁפְּרָחִים קְלוּעִים בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ. אוֹתוֹ טַרְזָן הָיָה מְעַשֵּׁן, כַּמּוּבָן, מִשּׁוּם שֶׁמִּנְהַג הָעִשּׁוּן נַעֲשָׂה בַּיָּמִים הָהֵם הֵרְגֵּל לְרַבִּים.

מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁעָבְרָה הַנַּעֲרָה עַל יָדוֹ, הָיָה הָאִישׁ שׁוֹלֵחַ אַחֲרֶיהָ עַב-עָשָׁן מִפִּי הַסִּיגָרָה וְהָיָה מֵציק לָהּ בְּמַהֲתַלּוֹת, שֶׁנֶּחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו לְדִבְרֵי חָכְמָה וְשַׁעֲשׁוּעִים: “אָמְנָם בַּעֲלַת בְּעוּר אַתְּ! הֲלֹא פִּיךְ הוּא חֲסַר שִׁנַּיִם!” וְעוֹד כָּאֵלֶּה. שֵׁם הָאָדוֹן הַזֶּה הָיָה בַּמַּטַּבּוּאַ. זוֹ, שֶׁהָיְתָה קָרְבָּן לְרִשְׁעוּתוֹ, גִּשְׁשָׁה הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג וְלֹא שָׂמָה כְּלָל אֵלָיו אֶת לִבָּהּ. אַךְ הַמִּתְעַלֵּל בָּא לִידֵי כַּעַס, כְּשֵׁלֹּא פָּעַל כְּלוּם בְּמַהֲתַלּוֹתָיו. הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרֶגַע שֶׁל כּשֵׁר, מִדֵּי הֲפֹךְ אֵלָיו הַנַּעֲרָה עֹרֶף, הָלַךְ בַּחֲשַׁאי בְּעִקְּבוֹתֶיהָ וְהָיָה עוֹצֵר בְּעַד צְחוֹקוֹ שֶׁלֹּא יִתְפָּרֵץ, כָּפַף אֶת עַצְמוֹ לָאָרֶץ, קִמֵּץ מְלֹא חָפְנוֹ שֵלֵג וְהִכְניס אֵת זֶה אֶל פִּי הַשִּׂמְלָה, לְבֵין כּתְפוֹתֶיהָ הַחֲשׂוּפוֹת שֶׁל הַנַּעֲרָה. זוֹ הִשְׁמִיעָה קוֹל זַעַם, הפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ וְהִשְׂתָּעֲרָה כּנְמֵרָה עַל אוֹיְבָהּ, רִסְּקָה אֵת פָּנָיו בּצפָּרְנֵיהָ וְשָׁפְכָה עָלָיו קתּוֹן שֶׁל זִלְזוּלִים גַּסִּים בְּיוֹתֵר.

לְקוֹל הַהֲמֻלָּה יָצְאוּ הָאוֹפיצֵרים מִבּית הַקָּפֵה, הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים עָמְדוּ מִלֶּכֶת, וְכַעֲבר רֵגַע כְּבָר הִתְעַנֵּג הֲמוֹן עָם רַב עַל הַמַּחֲזֶה הַמָּאוּס. הָרוֹאִים מָחֲאוּ כַּף, עוֹרְרוּ אֶת הַמְּדָנִים וְהִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּחֵפֶץ לֵב.

פִּתְאֹם חָצָה אִישׁ זְקוּף קוֹמָה בִּצְעָדִים מְהִירִים את חוּג הרוֹאִים, תָּפַס אֶת הָאִשָּׁה בְּשִׂמְלָתָהּ הַמְלֻכְלָכָה וּפָקַד עָלֶיהָ:

“בּוֹאִי נָא אִתִּי.”

הִיא הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ. זַעֲקַת הַזַּעַם נֶאֶלְמָה כְּהֶרֶף עַיִן עַל שְׂפָתֶיהָ. עֵינֶיהָ הִבִּיטוּ בְּלִי נִיד, פָּנֶיהָ חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת וְכָל גֵוָּהּ רָעַד מִפָּחַד. הִיא הִכִּירָה בָּאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנֶיהָ אֶת יָ’בֶר.

וְהָאִישׁ בֶּן הַחֶבְרָה הָעַלִּיזָה מִהֵר לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם.

יב

יָ’בֶר סִלֵּק הַצִּדָּה אֶת הָרוֹאִים בַּמַּחֲזֶה, אָחַז אֶת דַּרְכּוֹ בִּצְעָדִים מְהִירִים לְעֵבֶר מִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה, שֶׁנִּמְצָא בִּקְצֵה הַמִּגְרָשׁ, וְהוֹלִיךְ אַחֲרָיו אֶת הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה. זוֹ נִמְשְׁכָה אַחֲרָיו כִּמְכוֹנָה. כִּמְאַסֵּף לָהֶם הִתְנַהֵל מַחֲנֶה רַב שֶׁל אֲנָשִׁים, שֶׁהִמְטִירוּ בְּדִיחוֹת עַל רֹאשׁ הָאֻמְלָלָה.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל בֵּית הַמִּשְׁטָרָה, נִכְנַס יָ’בֶר לְתוֹךְ חֶדֶר שֶׁתִּקְרָתוֹ נְמוּכָה, הִכְנִיס אִתּוֹ אֶת פַנְטִין וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת, – לְצַעֲרָם הַגָּדוֹל שֶׁל הַבַּטְלָנִים שֶׁהִתְחִילוּ מִתְרוֹמְמִים עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלֵיהֶם, מוֹשְׁכִים בְּצַוְּארֵיהֶם, זוֹקְפִים אֶת עֵינֵיהֶם, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ תִּקְוַת שָׁוְא שֶׁיִּרְאוּ דֶּרֶךְ זְכוּכִית הַדֶּלֶת דְּבַר-מָה מִן הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים.

כְּשֶׁנִּסְגְּרָה אַחֲרֵיהֶם הַדֶּלֵת, כָּרְעָה פַנְטִין בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַחֶדֶר וְרָבְצָה שָׁם כִּדְמוּת כָּלֶב. יָ’בֶר יָשַׁב עַל כִּסֵּא, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר וְהִתְחִיל כּוֹתֵב. הוּא יָשַׁב מִתּוֹךְ מְנוּחָה גְמוּרָה; בְּפָנָיו הַמַּבִּיעִים מַחֲשָׁבָה לֹא הָיָה נִכָּר כָּל סִמָּן שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת. אַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה נַפְשׁוֹ נְתוּנָה כֻּלָּהּ בְּשָׁעָה זוֹ לְעִנְיָן אַחֵר בַּעַל עֶרֶךְ רַב עַד מְאֹד. בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁל מִשְׁפָּט וְעָלָיו הָיָה לְהוֹצִיא אֶת פְּסָק הַדִּין. אֲבָל יוֹתֵר שֶׁהוּא חָקַר אֶת הָעִנְיָן לְכָל פְּרָטָיו, יוֹתֵר הִתְקוֹמֵם בְּקִרְבּוֹ רֶגֶשׁ הַמּוּסָר. עַל הַחֶבְרָה, בִּדְמוּת אִישׁ בַּעַל נְכָסִים וּבַעַל זְכוּת בְּחִירָה, הוּרְמָה זֶה עַכְשָׁו יָד, הָשְׁלְכוּ עָלֶיהָ שִׁקּוּצִים, וְהַפּוֹשַׁעַת הִיא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מִן הַיִּשּׁוּב וְשֶׁאֵין הַחֹק מֵגֵן עָלֶיהָ. זוֹנָה נִתְעָבָה הֵעֵזָּה לְהִתְנַקֵּשׁ בְּאִישׁ הַשַּׁיָּךְ לַמַּעֲמָד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַחֶבְרָה. הוּא הָיָה עֵד רְאִיָּה לַדָּבָר.

כְּשֶׁגָּמַר אֵת כְּתִיבָתוֹ מָסַר אֵת הַגִּלָּיוֹן לִידֵי הַסֶּרְגַּ’נְט וְאָמַר לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “קַח אִתְּךְ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים וְהוֹלֵךְ אֶת זוֹ אֶל חֲדַר הַתְּפִיסָה.” וּכְשֶׁנִּפְנָה אֶל פַנְטִין אָמַר: “עָלַיִךְ לִהְיוֹת אֲסוּרָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.”

פַּחַד נָפַל עַל הָאֻמְלָלָה. “שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל תְּפִיסָה, וַאֲני השְׁתַּכַּרְתִּי לְיוֹם רַק שִׁבְעָה סוּ! וּמִי יִדְאַג לְקוֹזֵט שֶׁלִּי? אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּחַ, עוֹד זָקוּף עַל חֶשְׁבּוֹנִי חוֹב שֵׁל מֵאָה פְרַנְק!”

תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הִתְקָרְבָה פַנְטִין אֵלָיו בִּזְחִילָה עַל פְּנֵי רִצְפַּת הָאֶבֶן הַמְּזֹהֶמֶת, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וְדִבְּרָה אֵלָיו תַּחֲנוּנִים:

“יָחוּס וִירַחֵם, אָדוֹן יָ’בֵר! בֶּאֱמוּנָה, לֹא בְּאַשְׁמָתִי יָצָא הַדָּבָר. הוּא יָכֹל לְהִוָּכַח בָּזֶה, אִלּוּ הָיָה עֵד רְאִיָּה מֵרֵאשִׁית הָעִנְיָן. נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל קֹדֶשׁ, כִּי אֵין בִּי כָּל חֵטְא. הָאָדוֹן הַהוּא, שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּירָה אוֹתוֹ, הִשְׁלִיךְ שֶׁלֶג עַל כְּתֵפַי. הַאִם זֶה דָבָר מֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ שֶׁלֶג עַל כְּתֵפֶיהָ שֶׁל אַחַת מִשֶּׁלָּנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מְהַלְּכוֹת בָּרְחוֹב בִּמְנוּחָה גְמוּרָה, בְּלִי לִפְגֹּעַ בְּשׁוּם אִישׁ? אָז נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי מִתּוֹךְ כָּעַס. רָציתִי עוֹד לְהַגִּיד, אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּחַ, כִּי חוֹלָה אָנֹכִי. וְשָׁעָה אֲרֻכָּה לִפְנֵי זֶה הוּא הִשְׁלִיךְ עָלַי שִׁקּוּצִים: ‘אַתְּ מְכֹעֶרֶת! אֵין לָךְ שִׁנַּיִם!’ לֹא נָקַפְתִּי אֵצְבַּע. חָשַׁבְתִּי לִי – הָאָדוֹן רוֹצֶה לְהִתְבַּדֵּחַ קְצָת, וְלֹא עָנִיתִי כְּלוּם, אָז לָקַח וְהִכְנִיס שֶׁלֵג לְבֵין כְּתֵפַי. יֵיטִיב נָא, אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּחַ! וְכִי מִכָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה לֹא נשְׁאַר אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְהָעִיד כִּי סִפַּרְתִּי דְבָרים כְּהֶוְיָתָם? אוּלַי הִגְדַּשְׁתִּי אֶת הַסְּאָה כְּשֶׁבָּאתִי לִידֵי כַּעַס גָּדוֹל. אֲבָל בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֵין אָדָם שׁוֹלט בְּרוּחוֹ. מְאַבְּדִים אֵת הַשֵּׂכֵל הַיָּשָׁר.”

וְדַעְתָּהּ הִתְחִילָה מִתְבַּלְבֶּלֶת עָלֶיהָ. הִיא סִפְּרָה לְיָ’בֶר עַל אֹדוֹת הַיַּלְדָּה, דִּבְּרָה בְּאָזְנָיו עַל מַצָּבָהּ הָרַע, עַל הָרְוָחִים הַדַּלִּים, עַל הַמַּחְסוֹר, עַל מַחֲלָתָהּ, עַל שְׁכוֹל הַחַיִּים הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא. אֲבָל כָּל דְּבָרֶיהָ גַם יַחַד לֹא הָיוּ מְסֻגְּלִים לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלֵב הַבַּלָּשׁ וְהַקַּנַּאי הַזֵּה, שֶׁלֹּא יָדַע בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אֵת הַהֲלָכוֹת וְאֶת הוֹרְאוֹת הַפְּקִידוּת בִּלְבָד. אַף דָּבָר פָּשׁוּט זֶה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא הִרְשׁיעַ מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּהוֹציאוֹ פְּסָק דִּין בְּלִי חֲקִירָה מֻקְדֵּמֶת, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ הֵן לֹא הָיָה נוֹכָח בּזְמַן שֶׁאוֹתוֹ בַּמַּטַּבּוּאַ הִלְבִּין אֶת פְּנֵי הַנַּעֲרָה בִּדְבָרִים וּבְמַעֲשִׂים. וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי אֲשֵׁר פַנְטִין גִּלְתָה אֶת אָזְנוֹ, הָיָה מְחֻיָּב, כַּמּוּבָן, לַעֲרֹךְ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהִתְכַּוְּצָה פַנְטִין עַל מְקוֹמָהּ וְגוּפָהּ הָיָה מַרְעִיד מִזְּמָן לִזְמָן מִיבָבָה עֲצוּמָה, כְּשֶׁעֵינֵיהָ נִסְתַּמְּאוּ מִדְּמָעוֹת, חָזָהּ נֵחְשַׂף וְהִיא סָפְקָה כַּפַּיִם, כְּשֶׁכָּל רֶגַע פָּרַץ מִחָזָהּ שִׁעוּל יָבֵשׁ וְקָצָר וְהִיא הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר בְּזַעֲקַת שֶׁבֶר אֶת כָּל עֲנִיָהּ, – אוֹתָהּ שָׁעָה כְּאִלּוּ נֶאֱצַל עַל הָאֻמְלָלָה מֵעִנוּיֶיהָ הַגְּדוֹלִים זֹהַר עֶלְיוֹן וְנִפְלָא. בְּרֶגַע זֶה שָׁב אֶל פַנְטִין יָפְיָהּ אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְפָנִים. אֲבָל כַּמָּה שֶׁהִיא הֶעְתִּירָה בְּהַכְנָעָה נְשִׁיקוֹת עַל כְּנַף בִּגְדוֹ שֶׁל הַבַּלָּשׁ, נמְנַע מִמֶּנָּה הַדָּבָר בְכָל זֹאת לְעוֹרֵר רֶגֶשׁ בְּלֵב הָאֶבֶן אֲשֶׁר לָאִישׁ הַזֶּה.

“מַהֲרִי וְקוּמִי! שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרַיִךְ. הַהִגִּיעוּ לִידֵי גְמָר? עַכְשָׁו הָלְאָה מכָּאן! אַתְּ תִּכָּלְאִי לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְאַף בּוֹרֵא הָעוֹלָם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכֹל עַכְשָׁו לְהַפְחית מֵהֶם כְּלוּם.”

“יָחוּס וִירַחֵם!”

יָ’בֶר פָּנָה אֵלֵיהָ עֹרֶף, וְהַשּׁוֹטְרִים תָּפְסוּ אוֹתָהּ בִּזרוֹעוֹתֶיהָ. אֲבָל מִלִּפְנֵי זְמָן לֹא רַב עָמַד בַּפֶּתַח בֶּן-אָדָם, שֶׁנִּגַּשׁ הֶנָּה בַּחֲשַׁאי וְהָיָה עֵד שְׁמִיעָה לְתַחֲנוּנֶיהָ שֵׁל פַנְטִין.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁתָּפְסוּ בָּהּ הַשּׁוֹטְרִים כְּדֵי לְהָרִים אוֹתָהּ בְּכֹחַ, יָצָא הָאישׁ מִמַּחֲבוֹאֵי הַצֵּל וְאָמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“שְׁהוּת רֶגַע, בְּבַקָּשָׁה.”

יָ’בֶר רָאָה בְּעֵינָיו אֶת אַבָּא מַדְלֶן. הוּא בֵּרַךְ אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם אַגַּב הַבָּעַת פָּנִים נִזְעָמָה. “יִסְלַח נָא, הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר…” הַמִּלִּים “הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר” חוֹלְלוּ בְּנַפְשָׁהּ שֶׁל פַנְטִין פְּעֻלָּה מוּזָרָה. הִיא הִתְנַעֲרָה פִּתְאֹם בְּבַת אַחַת מֵעַל הָרִצְפָּה, כִּדְמוּת רוּחַ בַּלָּהוֹת הָעוֹלָה קַל-מְהֵרָה מִקֶּרֶב הָאֲדָמָה, סִלְּקָה הַצִּדָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת הַשּׁוֹטְרִים, נִגְּשָׁה אֶל מַדְלֶן, בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְעַכֵּב בַּעֲדָהּ, הֵעִיפָה בּוֹ עֵינֵי זַעַף וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה:

“וּבְכֵן אַתָּה הוּא הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר!”

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק וְיָרְקָה בְּפָנָיו שֶׁל מַדְלֶן. מַדְלֶן נִגֵּב אֵת פָּנָיו וְאָמַר: “הַמְּפַקֵּחַ יָ’בֶר! יוֹצִיא-נָא אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לַחָפְשִׁי!” לְיָ’בֶר נִדְמָה רֶגַע אֶחָד, כִּי הוּא קָרוֹב לְטֵרוּף הַדָּעַת. לֹא, הוּא לֹא הָיָה מֵעֵז לִרְאוֹת אֲפִילוּ בַּחֲלוֹם, כִּי דָבָר כָּזֶה הוּא בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת! אישׁ חָשׁוּב מִן הָרָשׁוּת מְקַבֵּל עֶלְבּוֹן קָשֶׁה וְהַדָּבָר נִגְמַר בְּלֹא כְּלוּם! גַּם עַל פַנְטִין פָּעֲלוּ דְבָרָיו שֵׁל רֹאשׁ הָעִיר בְּאֹפֶן לֹא פָּחוֹת נִמְרָץ. הִיא שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ מִסָּבִיב לְצִנּוֹר הַתַּנּוּר, כִּמְפַחֶדֶת לְהִתְמוֹטֵט, הֵעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְדִבְּרָה חֶרֶשׁ אֶל נַפְשָׁהּ: “לַחָפְשִׁי! מֻתָּר לי לָלֶכֶת! אֵין גּוֹזְרִים עָלַי לְהִכָּלֵא בְּבֵית הָאֲסוּרִים. מִי הִגִּיד כָּזֹאת? הֵן כָּזֹאת לֹא יִתָּכֵן. אֲנִי טָעִיתִי בַּשְׁמִיעָה. אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם מְגֻנֶּה הַמְּכֻנֶּה רֹאשׁ-הָעִיר, בְּוַדַּאי שֵׁלֹּא הוּא הִגִּיד כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָדוֹן יָ’בֶר הַטּוֹב וְהֶחָבִיב, הַאִם מִפִּיו שָׁמַעְתִּי כִּי יוֹצִיאוּ אוֹתִי לַחָפְשִׁי? אֲנִי אַסְבִּיר לוֹ אֶת הַדָּבָר, וְאָז יַרְשֶׁה לִי בְּלִי סָפֵק לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. יָשִׂים אֶל לֵב, אוֹתוֹ זָקֵן אַשְׁמַאי, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ רֹאשׁ הָעִיר, הוּא הָאָשֵׁם בְּכָל הָעִנְיָן מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. יְשַׁעֵר נָא בְּנַפְשׁוֹ, אָדוֹן יָ’בֶר. הוּא גֵרַשׁ אוֹתִי מִבֵּית הַחֲרשֶׁת, בִּגְלַל אֲשֵׁר אֲסַפְסוּף שֵׁל בְּנֵי בְּלִיַּעַל הוֹצִיאוּ עָלַי שֵׁם רָע. אָדוֹן יָ’בֶר, הוּא אָמַר שֶׁמֻּתָּר לִי לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן, וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר? יַעֲשֶׂה חֲקִירָה וּדְרִישָׁה, יִשְׁאַל אֶת פִּי בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת עַכְשָׁו שְׂכַר-דִּירָה בְּדִיּוּק; הַבְּרִיּוֹת יָעִידוּ בִּי, כִּי אִשָּׁה יִשְׁרַת דֶּרֶךְ אָנֹכִי.”

מַדְלֶן הִקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ בִּתְשׂוּמֶת לֵב רַבָּה. בְּעוֹדָהּ מְדַבֶּרֶת הִכְנִיס הוּא אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס בִּגְדוֹ, הוֹצִיא אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף וּפָתַח אוֹתוֹ. הָאַרְנָק הָיָה רֵיק, וְהוּא חָזַר וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס. לְאַחֲרֵי זֶה פָּנָה אֶל פַנְטִין בִּשְׁאֵלָה:

“כַּמָּה כֶּסֶף אַתְּ חַיֶּבֶת, לְפִי דְבָרַיִךְ?”

כָּל הַזְּמַן הָיְתָה פַנְטִין מַבִּיטָה אֶל יָ’בֶר בִּלְבָד, עַכְשָׁו נִפְנְתָה כְּלַפֵּי מַדְלֶן וְהֶחֱזִירָה דְבָרִים:

“מִי זֶה הַמְּדַבֵּר אֵלָי!”

וּמִיָּד הִפְטִירָה כְּלַפֵּי הַשּׁוֹטְרִים: “וּבְכֵן הֲיִיתֶם כֻּלְּכֶם עֵדִים לַדָּבָר, כְּשֶׁיָּרַקְתִּי בְּפָנָיו? אִי לְךָ, זָקֵן מְנֻוָּל, הֵבֵאתָ אֶת עַצְמְךָ לְכָאן בִּכְדֵי לְהָטִיל עָלַי מוֹרָא. אֲבָל מִפָּנֶיךָ אֵינֶנִּי יְרֵאָה. רַק אָדוֹן יָ’בֶר לְבַדּוֹ נוֹתֵן עָלַי מוֹרָא, אָדוֹן יָ’בֶר הַטּוֹב וְהֶחָבִיב.”

וְהִיא הוֹסִיפָה לָתֵת אֶת שִׂיחָהּ, כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ עָנְיָהּ הַגָּדוֹל, זֶה הֶעֹנִי שֶׁנִּתַּן לָהּ בְּמִדָּה גְּדוֹלָה מִכְּדֵי אֳפִי הַיַּלְדוּת שֶׁלָּהּ. אָמְנָם כֵּן, הִיא הִרְחִיקָה בִּדְבָרֶיהָ עַד כְּדֵי לְשַׁלֵּם סְלִיחָה וּמְחִילָה בְּעַד מַעֲשֶׂה הַבְּדִיחָה שֶׁל הַפּוֹחֵז הַגַּס. הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי הוֹלְלוֹת כָּאֵלֶּה – וְאֵין הַדָּבָר נוֹרָא כָּל כָּךְ!

“וְחוּץ מִכָּל אֵלֶּה, הֲלֹא כְּבָר אָמַרְתִּי, כִּי בְּרִיאוּתִי רוֹפְפָה בְּמִקְצָת, הַשִּׁעוּל תָּקַף אוֹתִי. יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה, כְּאִלּוּ בַּרְזֶל מְלֻבָּן לוֹחֵץ פֹּה לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הֶחָזֶה, וְאַף הָרוֹפֵא אָמַר כִּי עָלַי לִדְאֹג מְאֹד לִבְרִיאוּתִי. יִגַּע נָא בְּיָדוֹ. כָּךְ. עַכְשָׁו הוּא מַבְחִין בַּמָּקוֹם הַזֶּה.”

דִּמְעוֹתֶיהָ פָּסְקוּ בֵּינָתַיִם, וּדְבָרֶיהָ הָיוּ כִּשְׂפַת חֲלָקוֹת, כְּשֶׁהִיא שָׂמָה עַל חָזָהּ הַלָּבָן וְהָרַךְ אֶת כַּף יָדוֹ הַגַּסָּה וְהָרְחָבָה שֶׁל יָ’בֶר. “רַבּוֹתַי, הָאָדוֹן הַמְּפַקֵּחַ אָמַר, כִּי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת לְכָל אֲשֶׁר אֶרְצֶה. וּבְכֵן אֲנִי מִסְתַּלֶּקֶת.”

הִנֵּה הִיא שָׂמָה כְּבָר אֶת יָדָהּ עַל כַּף הַמַּנְעוּל, עוֹד צַעַד אֶחָד וְרַגְלָהּ תַּעֲמֹד בַּחוּץ.

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן עָמַד יָ’בֶר דּוֹמֵם, רֹאשׁוֹ הָיָה מוּרָד וּמַרְאֵהוּ כְּמֻכֵּה קִפָּאוֹן.

קוֹל הַשָּׁאוֹן שֶׁנִּגְרַם עַל יְדֵי כַּף הַמַּנְעוּל עוֹרֵר אוֹתוֹ מִקִּפְאוֹנוֹ. הוּא נִזְדַּקֵּף וְעַל פָּנָיו הוֹפִיעָה אֲרֶשֶׁת שֶׁל מְפַקֵּד: “הַסֶּרְגַּ’נְט, הַאֵין עֵינֵיךָ רוֹאוֹת כִּי הַזּוֹנָה מִסְתַּלֶּקֶת מִכָּאן? מִי זֶה נָתַן פְּקֻדָּה, שֶׁמֻּתָּר לָהּ לְהִסְתַּלֵּק?”

“אָנֹכִי!” אָמַר מַדְלֶן.

פַנְטִין נִתְכַּוְּצָה מִפַּחַד, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנָהּ קוֹלוֹ שֶׁל יָ’בֶר, וְהִיא שָׁמְטָה מִיָּדָהּ אֶת כַּף הַמַּנְעוּל כְּגַנָּב שֶׁנִּתְפַּס. כְּשֶׁבָּאָה אַחַר כָּךְ תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל מַדְלֶן, הִפְנְתָה פַנְטִין אֶת עַצְמָהּ לְצִדּוֹ שֶׁל זֶה, וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע וָהָלְאָה הֵעִיפָה חֲלִיפוֹת אֶת עֵינֶיהָ בְּיָ’בֶר וּבְמַדְלֶן, הַכֹּל לְפִי הַמְדַבֵּר. הַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ, כִּי יָ’בֶר נִמְצָא בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה. כִּי לוּלֵא כֵן לֹא הָיָה מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְהָרִים קוֹל מְצַוֶּה עַל הַסֶרְגַּ’נְט, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רֹאשׁ הָעִיר נָתַן פְּקֻדָּה לְשַׁחְרֵר אֶת פַנְטִין מִן הַמַּאֲסָר. הַאִם גָּדְלָה מְבוּכָתוֹ כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא שָׁכַח כִּי רֹאשׁ הָעִיר עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ? אוֹ אוּלַי הִגִּיד לְנַפְשׁוֹ בִּפְנֵי הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה, כִּי עָלָיו לְהַחֲלִיט הַחֲלָטָה גְדוֹלָה, כִּי בָּאָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל הַפָּקִיד הַקָּטֹן לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַגָּבֹהַּ, וְכִי הוּא בְּעַצְמוֹ, יָ’בֶר, מְשַׁמֵּשׁ בְּרֶגַע זֶה סֵמֶל לַסֵּדֶר, לַחֹק, לַמּוּסָר, לַמֶּמְשָׁלָה וּלְכָל הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ?

כְּשֶׁמַּדְלֶן הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלָּה “אָנֹכִי”, נִפְנָה אֵלָיו יָ’בֶר בְּפָנִים קָרִים וּבְעֵינַיִם מְפִיקוֹת יֵאוּשׁ, וְהֵעֵז לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא עָשָׂה מֵעוֹלָם – לְהִתְנַגֵּד לַפָּקִיד הָעוֹלֶה עָלָיו בְּמַעֲלַת הַמִּשְׂרָה. “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, זֶה לֹא יִתָּכֵן!”

“מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?”

“הַפְּרוּצָה הַזֹּאת גָּרְמָה עֶלְבּוֹן לְאִישׁ נִכְבָּד.”

“הַמְפַקֵּחֵ יָ’בֶר,” עָנָה מַדְלֶן בִּמְנוּחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים שֶׁל אָדָם הַמְדַבֵּר אֶל חֲבֵרוֹ, “תִּשְׁמַע נָא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָלַי לְהַגִּיד לָךְ. בֶּן-חַיִל אַתָּה, וְאֵין אֲנִי נִרְתָּע מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ לְהַסְבִּיר לְךָ דְבָרִים. הִנֵּה הַמְּאֹרָע כְּהֶוְיָתוֹ. בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה עָבַרְתִּי בּוֹ בַּמָּקוֹם בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה אָסַרְתָּ אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת וְחָקַרְתִּי מִפִּי אֲנָשִׁים שֶׁמָּצָאתִי בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם הָיָה הַמַּתְחִיל בַּדָּבָר, וּמִן הַדִּין הָיְתָה הַמִּשְׁטָרָה צְרִיכָה לֶאֱסֹר אוֹתוֹ.”

יָ’בֶר עָנָה: “הָעֲלוּבָה חֵרְפָה וְגִדְּפָה אֶת כְּבוֹד רֹאשׁ הָעִיר.” “זֶה עִנְיָן פְּרָטִי שֶׁלִּי.” “אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִכְּבוֹד רֹאשׁ הָעִיר, הָעֶלְבּוֹן אֵינֶנּוּ עִנְיָן פְּרָטִי, הוּא שַׁיָּךְ לַמִּשְׁפָּט.”

“הַמְפַקֵּחַ יָ’בֶר,” עָנָה מַדְלֶן, “הַמִּשְׁפָּט הַגָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ נִמְצָא בִּרְשׁוּת הַלֵּב. אֲנִי שָׁמַעְתִּי לְדִבְרֵי הָאִשָּׁה וַאֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשַׂי בְּכַוָּנָה גְמוּרָה.”

“וְאָנֹכִי, אֲדוֹני רֹאשׁ הָעִיר, לא אוּכַל לְהָבִין מַה פֵּרוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֵּה.” “יהֵא כָּךְ. בְּאֹפֶן כָּזֶה עָלֵיךָ לְצַיֵּת פָּשׁוּט לִפְקֻדָּתִי.” “אֲני מְצַיּת לחוֹבָתִי, וְחוֹבָה זוֹ גוֹזֶרֶת לָשִׂים אֶת הַפְּרוּצָה הַזֹּאת בַּמִּשְׁמָר לְשׁשָּׁה חֳדָשִׁים.”

מַדְלֶן עָנָה בְּשַׁלְוַת רוּחַ: “תָּשׂים זֹאת זִכָּרוֹן לְפָנֵיךָ, זוֹ לֹא תֵּשֵׁב בַּמִּשְׁמָר אַף יוֹם אֶחָד.” כְּשֵׁנֶּחְרְצָה הַהַכְרָעָה הַזֹּאת, עָרַב יָ’בֶר אֶת לִבּוֹ לְהָעִיף עַיִן בְּרֹאשׁ הָעִיר וּלְסָרֵב לוֹ בִּדְבָרִים:

“אֲני מֻכְרָח לעַרְעֵר עַל זֵה, עַד כַּמָּה שֶׁקָּשֶׁה לִי הַדָּבָר. זאת לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי, אֲבָל כְּבוֹד רֹאשׁ הָעִיר בְּטוּבוֹ יַרְשֵׁה לי לְצַיֵּן, שֵׁאינֶנִּי יוֹצֵא מִחוּץ לִגְבוּל מִשְׂרָתִי. אַף אָנֹכִי דָן עַל הַמְּאֹרָע כְּהֶוְיָתוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל כְּבוֹד רֹאשׁ הָעִיר. הָיִיתִי בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֵׂה וְרָאִיתִי בְּעֵינַי אֵיךְ שֶׁהַפְּרוּצָה הַזֹּאת גָּרְמָה לָאָדוֹן בַּמַּטַּבּוּאַ עֶלְבּוֹן עַל יְדֵי הֲרָמַת יָד, וְהָאָדוֹן בַּמַּטַּבּוּאַ הוּא בַּעַל זְכוּת בְּחִירָה וְלוֹ שַׁיָּךְ הַבַּיִת הַיָּפֶה, בֶּן שָׁלשׁ הַקּוֹמוֹת, הַבָּנוּי מֵאַבְנֵי גָזִית וְעוֹמֵד בְּפִנַּת רְחוֹב הַטִּיּוּל. כַּמָּה דְבָרִים מְשֻׁנִּים בָּאִים לָעוֹלָם! אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, הַמְּאֹרָע שַׁיָּךְ לִפְקֻדַּת הַמִּשְׁטָרָה הַמְפַקַּחַת, כְּלוֹמַר, לִפְקֻדָּתִי, וַאֲנִי אָשִׂים אֵת הָאִשָּׁה בַּמִּשְׁמָר.”

אָז שִׁלֵּב מַדְלֶן אֶת יָדָיו וְעָנָה בְּקוֹל מְפַקֵּד, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא שָׁמַע אִישׁ מִפִּיו מֵעוֹלָם: “הַמְּאֹרָע שַׁיָּךְ לִרְשׁוּת הַמִּשְׁטָרָה הָעִירוֹנִית. לְפִי הַסְּעִיפִים 9, 11, 15 וּלְפִי הַסְּעִיף 66 שֶׁל סֵדֶר הַמִּשְׁפָּט הַפְּלִילִי הַדָּבָר מָסוּר לרְשׁוּתִי, וַאֲנִי נוֹתֵן בָּזֶה פְּקֻדָּה לְשַׁחְרֵר אֶת הָאִשָּׁה מִן הַמַּאֲסָר.” אֲבָל יָ’בֶר נִסָּה עוֹד פַּעַם אַחֲרוֹנָה לָתֵת תֹּקֶף לְדַעְתּוֹ. “אוּלָם אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר…”

“אֲנִי מַעֲלֶה לְפָנֶיךָ זִכְרוֹן הַסְּעִיף 81 שֶׁל הַחֹק מִיּוֹם 13 לְדֵצֶמְבֶּר שְׁנַת 1799, אֲשֶׁר בּוֹ יְדֻבַּר עַל אֹדוֹת גְּזֵרַת מַאֲסָר מִתּוֹךְ שְרִירוּת לֵב.”

“יַרְשֶׁה נָא, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר…”

“אַל תּוֹסִיף דַּבּר!”

“אַף עַל פִּי כֵן…”

“צֵא מִכָּאן!”

יָ’בֶר קִבֵּל אֶת הַמַּכָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה, כְּדֶרֶךְ אִישׁ צָבָא רוּסִי. הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּהַכְנָעָה וְיָצָא מֵאֵת הֶחָדֶר.

פַנְטִין סָרָה הַצִּדָּה, כְּדֵי לְפַנּוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְהִבִּיטָה אֵלָיו בְּתִמָּהוֹן לִבְלי גְבוּל.

אַף היא הָיְתָה כְּאָדָם אֲשֶׁר אָבְדוּ כָּל עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. שְׁנֵי כֹּחוֹת מִתְנַגְּדִים נִלְחֲמוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוּרָהּ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם בְּחֵרוּתָהּ, בְּחַיֶּיהָ וּבְחַיֵּי יַלְדָּתָהּ, נִלְחֲמוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, הָאֶחָד לְמַעַן הַפִּיל אוֹתָהּ לְתוֹךְ מַאְפֵּלְיָה, הַשֵּׁנִי לְמַעַן הָבִיא אוֹתָהּ אֶל הָאוֹר. בְּעֵינֶיהָ הָיָה הָאֶחָד מֵהֶם הַשָּׂטָן, הַשֵּׁנִי הָיָה בְּעֵינֶיהָ הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל. הַמַּלְאָךְ נִצַּח אֶת הַשָּׂטָן, וְהִיא רָעֲדָה בְּכָל גּוּפָהּ מִדֵּי עֲלוֹת עַל לִבָּהּ הָרַעְיוֹן, כִּי הִיא שָׂטְמָה דַוְקָא אֵת זֶה, אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר קָרָא לָהּ דְּרוֹר, אֶת רֹאשׁ הָעִיר אֲשֶׁר, לְפִי דַעְתָּהּ, הָיָה הַגּוֹרֵם לְכָל אֲסוֹנָהּ. הוּא הוּא אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתָהּ. אֵיךְ היא נִתְפְּסָה לְטָעוּת כָּזֹאת? הַאִם דַּעְתָּהּ לֹא הָיְתָה צְלוּלָה עָלֶיהָ? אָמְנָם כּן, קָרוֹב לְוַדַּאִי כִּי הִיא לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה בְּרוּחָהּ. אוּלָם עַכְשָׁו הִקְשִׁיבָה קֶשֵׁב רַב, וּלְכָל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי מַדְלֵן נִדְמָה לָהּ כִּי בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ הוֹלֵכֶת וּנְמוֹגָה הַחֲשֵׁכָה הַנִּתְעָבָה שֵׁל הַשִּׂנְאָה, וְכִי הַשִּׂמְחָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה שָׁבוֹת לִשְׁכֹּן בְּקֶרֶב לְבָבָהּ.

אַחֲרֵי שֶׁיָּ’בֶר נִסְתַּלֵּק מִן הַחֵדֵר, נִפְנָה אֵלֶיהָ מַדְלֶן וְאָמַר לָהּ בְּקוֹל מָתוּן, כְּאָדָם הַמִּתְאַמֵּץ לְהַסְתִּיר אֶת דִּמְעוֹתָיו: “שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרַיךְ עַד תֻּמָּם. מָה שֶׁסִּפַּרְתְּ לֹא הָיָה יָדוּעַ לִי אַף בְּמִקְצָת. אֲנִי מַאֲמִין, כִּי כָל זֵה הוּא אֱמֶת. אַף אֶת זֶה לֹא יָדַעְתִּי, שֵׁפִּטְרוּ אוֹתָךְ מִבֵּית הַחֲרשֵׁת. וְלָמָּה לֹא דָּרַשְׁתְּ אֵלַי? אֲנִי אֵפְרַע אֵת חוֹבוֹתַיךְ וְאָבִיא אֵלַיךְ אֶת הַיַּלְדָּה, כְּמוֹ כן תּוּכְלִי אַתְּ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ. השָׁאֲרִי כָּאן, אוֹ סְעִי לָךְ לְפָרִיס אוֹ לְמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לְפָנַיךְ. אֲנִי מִתְחַיֵּב לְכַלְכֵּל גַּם אוֹתָךְ וְגַם אֶת הַיַּלְדָּה. אֵינֵךְ מֻכְרָחָה לַעֲבֹד, אִם אֵין רְצוֹנֵךְ בְּכָךְ. כָּל הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לָךְ תְּקַבְּלִי מֵעַתָּה וָהָלְאָה מִיָּדִי. תָּשׁוּבִי לִהְיוֹת הֲגוּנָה וּבַת חַיִל, אם יַעֲמֹד לָךְ עוֹד הַפַּעַם מַזָּלֵךְ. וְאַף גַּם זֹאת – אַגִּיד אֶת זֶה בְּלִי שְׁהוּת – אִם כָּךְ הָיָה כְּמוֹ שֶׁיּוֹצֵא מִדְּבָרַיךְ, וַאֲנִי אֵינִי מְפַקְפֵּק בָּזֶה כְּלָל, – מֵעוֹלָם לֹא חָדַלתָּ להְיוֹת בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּרְצוּיָה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. מִסְכֵּנָה שֶׁכְּמוֹתָךְ!”

זֶה הָיָה יוֹתֵר מִכְּפִי הַשָּׂגָתָהּ שֵׁל פַנְטִין הַמִּסְכּנָה. הִיא הִבִּיטָה אֶל אִישׁ מַצִּילָהּ בְּעֵינַיִם תּוֹעוֹת, הַמְּעֻלָּפוֹת בִּדְמָעוֹת, וְכָל הַזְּמַן רַק הִתְיַפְּחָה: “אוֹיָה! אוֹיָה!” תּוֹךְ כְּדֵי זֶה רָפוּ בִּרְכֶּיהָ וְהִיא צָנְחָה לְרַגְלֵי מַדְלֶן, וְלפְנֵי שֵׁזֶּה הִסְפִּיק לְעַכֵּב⁴ בַּעֲדָהּ אָחֲזָה בְּכַף יָדוֹ וְהִצְמִידָה אֵלֶיהָ אֶת שְׂפָתֶיהָ.

סֵפֶר חֲמִשִּׁי יָ’בֶר    🔗

א

מַדְלֶן צִוָּה לְהָבִיא אֶת פַנְטִין אֶל בֵּית הַחוֹלִים, אֶל זֶה שֶׁהוּא הִתְקִין בְּבֵיתוֹ הַפְּרָטִי. הוּא מָסַר אֶת הַחוֹלָה לְהַשְׁגָּחָתָן שֶׁל הָאֲחָיוֹת שֶׁהִשְׁכִּיבוּ אוֹתָהּ בְּמִטָּה. אֶת פַנְטִין תָּקֵף חֹם קַדַּחַת, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן בַּלַּיְלָה הָיְתָה דַּעְתָּהּ מְבֻלְבֶּלֶת עָלֶיהָ, אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה אָחֲזָה אוֹתָהּ תַּרְדֵּמָה.

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁהֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ, קָלְטָה אָזְנָהּ קוֹל נְשִׁימָה שָׁל בֶּן-אָדָם סָמוּךְ לְמִטָּתָהּ; הִיא הֵרִימָה אֶת הַמָּסָךְ וְרָאֲתָה אֶת מַדְלֶן עוֹמֵד בְּקֵרוּב מְקוֹם. פָּנָיו הֱיוּ נְטוּיִים אֶל הַקִּיר וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּבֶן אָדָם עָסוּק בִּתְפִלָּה.

בְּעֵינֵי פַנְטִין הָיָה מַדְלֶן עַכְשָׁו כְּעֵין יְצוּר נַעֲלֶה, דְּמוּת זֹהַר אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ אֲרֶשֶׁת מַחֲשָׁבָה. לְבַסּוֹף שָׁאֲלָה בִּרְתֵת:

“בַּמֶּה כְּבוֹדוֹ עָסוּק?”

בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה לֹא סָר מַדְלֶן מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִמְתִּין לְרֶגַע הַיְקִיצָה שֶׁל פַנְטִין. עַכְשָׁו אָחַז בְּיָדָהּ, בָּדַק אֶת הַדֹּפֶק וְאָמַר:

“מָה הַהַרְגָּשָׁה?”

“יָשַׁנְתִּי. הוּטַב לִי, כִּמְדֻמֶּה.”

בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה וְהַבֹּקֶר הִסְפִּיק מַדְלֶן לֶאֱסֹף יְדִיעוֹת עַל אֹדוֹת פַנְטִין. עַכְשָׁו הָיָה הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, הוּא הִכִּיר לָדַעַת אֶת כָּל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֶיהָ.

הוּא דִבֵּר עַל לִבָּהּ דִּבְרֵי נִחוּמִים. וְהִיא מִצִּדָּהּ הִצְטַחֲקָה כְּנֶגְדּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּפִיהָ חָסְרוּ שִׁנַּיִם, לֹא הָיְתָה בַּת-צְחוֹקָהּ מְכֹעֶרֶת כְּלָל.

עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה עָרַךְ יָ’בֶר מִכְתָּב, שֶׁמָּסַר אוֹתוֹ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בְּבֵית הַדֹּאַר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. וְזֶה הָיָה נוּסַח הַכְּתֹבֶת: לְמַר שָׁבוּלְיֶה, הַמַּזְכִּיר שֶׁל הַמּוֹשֵׁל, פָּרִיס. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר, שֶׁאֵרַע בְּמִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה, כְּבָר עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם, לָכֵן הֶאֱמִינָה מְנַהֶלֶת הַדֹּאַר, וְכֵן הֶאֱמִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁנִּמְצְאוּ בִּשְׁעַת מְסִירַת הַמִּכְתָּב הַנּוֹעָד לְפָרִיס, כִּי יָ’בֶר שָׁלַח בַּקָּשַׁת פִּטּוּרִין.

מַדְלֶן נֶחְפַּז לַעֲרֹךְ מִכְתָּב אֶל מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה. הוּא שָׁלַח לָהֶם שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק, בִּמְקוֹם הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁאֵלֶּה תָּבְעוּ מֵאֵת פַנְטִין, וְכָתַב שֶׁהוּא מְסַלֵּק לָהֶם בָּזֶה אֶת הַחוֹב וּמְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדָּה לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, בִּמְקוֹם שֶׁהָאֵם הַחוֹלָה מְחַכָּה לְבוֹאָהּ.

מַר תֵּנַרְדְּיֶה הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן. “בְּ’שֶׁקֶץ' יְלָדִים זֶה אֲנַחְנוּ נַחֲזִיק וְלֹא נַרְפֶּה מִמֶּנּוּ. הָעֶפְרוֹנִית תֵּהָפֵך לִהְיוֹת פָּרָה חוֹלֶבֶת. אֲנִי מֵבִין יָפֶה מְאֹד אֶת פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בְּוַדַּאי נִמְצָא אֵיזֶה שׁוֹטֶה שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּאִמָּהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה.”

הוּא הֵשִׁיב מִלְחָמָה בִּרְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן עֲרוּכָה כַּהֲלָכָה, שֶׁעַל פִּיהָ הָיָה זָקוּף אֶצְלוֹ חוֹב בִּסְכוּם חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. הָרְשִׁימָה כָּלְלָה בֵּין הַשְּׁאָר שְׁנֵי סְעִיפִים שֶׁל הוֹצָאוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָטִיל בָּהֶם כָּל דֹּפִי, וְאֵלֶּה הֵם: שְׁתֵּי קַבָּלוֹת, אַחַת שֶׁל רוֹפֵא וְאַחַת שֶׁל בַּעַל בֵּית מִרְקַחַת, שֶׁלְּפִיהֶן סִלֵּק תֵּנַרְדְּיֶה סְכוּם שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק – בִּמְחִיר רְפוּאוֹת וְעֶזְרַת רוֹפֵא שֶׁנִּצְטָרְכוּ לָהֶן אֶפּוֹנִין וְאַזֶּלְמָה מִדֵּי שָׁכְבָן יָמִים רַבִּים עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. כִּי קוֹזֶט, כְּפִי שֶׁסֻּפַּר לְמַעְלָה, לֹא נָפְלָה כְּלָל לְמִשְׁכָּב. כָּל הָעִנְיָן הָיָה כָּלוּל בְּזִיּוּף הַשֵּׁם. – בִּקְצֵה רְשִׁימַת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הֶעֱלָה תֵּנַרְדְּיֶה בִּכְתָב: קִבַּלְתִּי עַד לְחֶשְׁבּוֹן שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק.

מַדְלֶן הוֹסִיף לִשְׁלֹחַ שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק חֲדָשִׁים, וְכָתַב: “הָבִיאוּ חִישׁ מַהֵר אֶת קוֹזֶט.”

“חֲזִיז וָרַעַם!” קָרָא מַר תֵּנַרְדְּיֶה. “אֶת הַיַּלְדָּה לֹא נוֹצִיא בְּשׁוּם אֹפֶן מִתַּחַת יָדֵינוּ.”

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה לֹא נִתְחַזְּקָה יוֹתֵר בְּרִיאוּתָהּ שֶׁל פַנְטִין. הִיא הוֹסִיפָה לִשְׁכַּב בְּבֵית הַחוֹלִים.

לְכַתְּחִלָּה לֹא קִבְּלוּ הָאֲחָיוֹת הָרַחֲמָנִיּוֹת אֶת הַ“פְּרוּצָה” בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אֲבָל לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְהָעֲנָוָה וְהָרֹךְ שֶׁל פַנְטִין הָפְכוּ אֶת לִבָּן שֶׁל אֵלֶּה לְטוֹבָה. יוֹתֵר מִכֹּל נָגְעוּ עַד הַלֵּב גַּעְגּוּעֶיהָ הַגְּדוֹלִים עַל בִּתָּהּ. הִיא אָמְרָה פַּעַם, כְּשֶׁדַּעְתָּהּ הָיְתָה מְבֻלְבֶּלֶת עָלֶיהָ מֵחֹם: “אֲנִי נִמְנֵיתִי בֵּין חַטָּאִים, אֲבָל כְּשֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בִּתִּי יִהְיֶה לִי הַדָּבָר סִמָּן, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם מָחֲלוּ לִי אֶת עֲוֹנוֹתָי!”

מַדְלֶן בָּא אֵלֶיהָ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפָעַם: “מָתַי תָּבוֹא הֵנָּה קוֹזֶט שֶׁלִּי?” “אוּלַי מָחָר בַּבֹּקֵר”, הָיָה מַפְטִיר לָהּ לִתְשׁוּבָה. וּפְנֵי הָאֵם הֱיוּ נוֹהֲרִים מִגִּיל. “אֲנִי אֶהְיֶה מְאֻשָּׁרָה לְאֵין קֵץ כְּשֶׁאֵרְאֶה אֶת פְּנֵי בִּתִּי!”

אֲרוּכָתָהּ לֹא בָּאָה בִּמְהֵרָה. לְהֶפֶךְ, נִדְמֶה הָיָה כִּי בְּרִיאוּתָהּ מִתְרוֹפֶפֶת מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ. פְּנֵי הָרוֹפֵא הָיוּ זוֹעֲפִים.

“מַה מַצָּבָהּ?” שָׁאַל אוֹתוֹ מַדְלֵן. “דּוֹמֶה שֶׁהִיא אֵם לְיַלְדָּה וְיֵשׁ בִּרְצוֹנָהּ לִרְאוֹת אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת?” “כֵּן הַדָּבָר.”

“וּבְכֵן יְמַהֵר לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדָּה.” מַדְלֶן הִתְחַלְחֵל.

“מָה אָמַר הָרוֹפֵא?” חָקְרָה פַנְטִין לָדָעַת. “הוּא אָמַר, כִּי עָלֵינוּ לְמַהֵר וּלְהָבִיא הֵנָּה אֶת הַיַּלְדָּה. זֶה יָבִיא לָךְ רְפוּאָה שְׁלֵמָה.” “נְכוֹנִים מְאֹד דְּבָרָיו. אֲבָל מִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִים אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה לְהַחֲזִיק אֶצְלָם אֶת קוֹזֶט?” “אֲנִי אֶשְׁלַח לְשָׁם שְׁלִיחַ”, אָמַר לְבַסּוֹף אַבָּא מַדְלֶן. “וּבִשְׁעַת הַדְּחָק אָקוּם וְאֶסַּע בְּעַצְמִי.” אֲבָל בֵּינָתַיִם עָרַךְ עוֹד מִכְתָּב אֶחָד בִשְׁמָהּ שֶׁל פַנְטִין, וְנָתַן לְזוֹ לַחְתֹּם עָלָיו:

"הָאָדוֹן תֵּנַרְדְּיֶה!

“יִמְסֹר נָא אֶת קוֹזֶט לִידֵי הַמּוֹסֵר כְתָב זֶה. אֶת כֶּסֶף הַהוֹצָאוֹת יְקַבֵּל בִּשְׁלֵמוּת. פַנְטִין.”

אוּלָם בֵּינָתַיִם אֵרַע מִקְרֶה אֶחָד רַב חֲשִׁיבוּת עַד מְאֹד. אָדָם מְפַסֵּל בְּחָרִיצוּת רַבָּה אֶת אֶבֶן הַשַּׁיִשׁ שֶׁל גּוֹרָלוֹ, אַף עַל פִּי כֵן מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא בַּשַּׁיִשׁ חֲלִיפוֹת הָעוֹרֵק הַשָּׁחוֹר שֶׁל הָאָסוֹן.

ב

בֹּקֶר אֶחָד הָיָה מַדְלֶן עָסוּק בְּסִדּוּר עִנְיָנִים תְּכוּפִים, שֶׁהוּא נִטְפַּל אֲלֵיהֶם בְּכַוָּנָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוּכָן בְּכָל עֵת וְשָׁעָה לִנְסֹעַ לְמוֹטְנְפֶרְמֵי, וְהִנֵּה הֻגַּד לוֹ פִּתְאֹם, כִּי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. מֵאוֹתוֹ מְאֹרָע שֶׁבְּמִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה וְאֵילָךְ הָיָה יָ’בֶר מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תָּמִיד, וּמַדְלֶן לֹא רָאָה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת אַף פַּעַם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה.

“הוּא מִתְבַּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס.” מַדְלֶן נִשְׁאַר יוֹשַׁב עַל יַד הָאָח וְהִמְשִׁיךְ לִרְשֹׁם הֶעָרוֹת בְּשׁוּלֵי גִּלְיוֹנוֹת שֶׁכָּלְלוּ פְּרוֹטוֹקוֹלִים שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה הַמְפַקַּחַת בִּדְבַר עֲבֵרוֹת שׁוֹנוֹת. הוּא הוֹסִיף לַעֲבֹד בִּמְנוּחָה.

יָ’בֶר הִשְׁתַּחֲוָה בְּיִרְאָת כָּבוֹד, אֲבָל הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר לֹא נִפְנָה אֲפִילוּ לְהַבִּיט אֵלָיו. יָ’בֶר צָעַד צְעָדִים אֲחָדִים לְפָנִים, אֲבָל לֹא הִפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה. אִלּוּ נִמְצָא אִישׁ בָּקִי בְּחָכְמַת הַפַּרְצוּף שֶׁהִכִּיר הֵיטֵב אֶת אָפְיוֹ שֶׁל יָ’בֶר, שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב וּבְמֶשֶׁךְ זְמָן רַב אֶל פֶּרֶא אָדָם זֶה הַשּׁוֹקֵד עַל תִּקּוּן הָעוֹלָם, אֶל מְרַגֵּל זֶה שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר-שֶׁקֶר, אֶל שׁוֹטֵר חֶרֶשׁ זֶה אֲשֵׁר נַפְשׁוֹ תְּמִימָה; אִלּוּ יָדַע הָאִישׁ הַזֶּה אֵת הַטִּינָא הַקָּשָׁה אֲשֵׁר יָ’בֶר נוֹטֵר בְּמִסְתְּרֵי לְבָבוֹ אֵל מַדְלָן, אִלּוּ הָיָה יָדוּעַ לוֹ הַסִּכְסוּךְ שֶׁפָּרַץ בֵּין יָ’בֶר וּבֵין מַדְלָן בִּגְלַל פַנְטִין, – וְלוּ רָאָה הָאִישׁ הַזֶּה עַכְשָׁו אֶת פָּנָיו שֶׁל יָ’בֶר, הָיָה תּוֹהֶה וְשׁוֹאֵל: “מַה קָרָה לוֹ לְבֶן אָדָם זֶה?” מִי שֶׁהִכִּיר אֶת יַשְׁרוּתוֹ, אֶת נַפְשׁוֹ הַשְּׁלֵמָה, אֶת טִבְעוֹ הַכָּשֵׁר, אֶת מִצְחוֹ-נְחוּשָׁה וְאֶת לְבָבוֹ הַקָּשֶׁה, – הָיָה רוֹאֶה לְנָכוֹן, כִּי יָ’בֶר נִמְצָא לְאַחֲרֵי סְעָרָה עֲצוּמָה שֶׁהִרְתִּיחָה אֶת כָּל קְרָבָיו. עַל פָּנָיו הַפְּשׁוּטִים, הַקָּשִׁים כַּשַּׁיִשׁ, הָיְתָה פְּרוּשָׂה עַצֶּבֶת קוֹדֶרֶת. עֲמִידָתוֹ הָיְתָה כֻּלָהּ עֹז, כְּדֶרֶךְ הַהַכְנָעָה הַמְחֻבֶּרֶת אֶל אֹמֶץ הָרוּחַ.

לְבַסּוֹף הִנִּיחַ רֹאשׁ הָעִיר אֶת הָעֵט מִיָּדוֹ וְהִפְנָה אֶת עַצְמוֹ בְּמִקְצָת אֶל הָאוֹרַח: “וּבְכֵן, מַה חֶפְצְךָ, יָ’בֶר? מַה חֲדָשׁוֹת?” יָ’בֶר שָׁתַק רֶגַע אֶחָד, כְּאָדָם הַמְּקַבֵּץ אֶת פִּזּוּרֵי מַחְשְׁבוֹתָיו. “פֶּשַׁע כָּבֵד, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר.” “מָה הַדָּבָר?”

“פָּקִיד מִמַּדְרֵגָה נְמוּכָה לֹא עָשָׂה אֶת חוֹבָתוֹ וּמָנַע יִרְאַת-כָּבוֹד מֵאֵת אִישׁ שְׂרָרָה עֶלְיוֹן. וְהִנֵּה זֶה בָּאתִי לְהוֹדִיעַ עַל זֶה, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְצֻוָּה לְפִי חוֹבַת מִשְׂרָתִי.”

“מִי הוּא הַפָּקִיד הַזֶּה?” “אָנֹכִי.”

“וּמִי הוּא הַפָּקִיד הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְאוֹנֵן עָלֶיךָ?” “כְּבוֹדוֹ, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר.”

בְּרֶגַע זֶה הִתְנַעֵר מַדְלֶן מֵעַל כִּסְּאוֹ הָרָחָב וְעָמַד בְּקוֹמָה זְקוּפָה, בְּעוֹד אֲשֶׁר יָ’בֶר הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר כְּשֶׁעֵינָיו מוּרָדוֹת וְכָל דְּמוּתוֹ מַבִּיעָה כֹּבֶד רֹאשׁ: “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, אֲנִי מְבַקֵּשׁ בָּזֶה לְפַטֵּר אוֹתִי מִמִּשְׂרָתִי. כְּבוֹדוֹ יָשִׁיב לִי עַל זֶה שֶׁמּוּטָב לִי לְבַקֵּשׁ פִּטּוּרִין בִּכְתָב, אֲבָל אֵינִי מִסְתַּפֵּק בָּזֶה, אֵלֶּה הֵם פִּטּוּרִין מִתּוֹךְ כָּבוֹד. אֲנִי פָּשַׁעְתִּי וַאֲנִי רָאוּי לְעֹנֶשׁ. מוּטָב שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתִי בְּחֶרְפָּה וּבִנְזִיפָה. אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, כְּבוֹדוֹ נָהַג בִּי קֹדֶם קַפְּדָנוּת יְתֵרָה, בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָאוּי לְכָךְ; יַעַנְשֵׁנִי עַכְשָׁו כָּרָאוּי, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ חֵטְא בְּיָדִי.” “אֲבָל לְשֵׁם מָה? מָה הוּא הַחֵטְא שֶׁחָטָאתָ כְּנֶגְדִּי? אַתָּה מַאֲשִׁים אֶת עַצְמְךָ וְרוֹצֶה לַעֲזוֹב אֶת מִשְׂרָתֶךָ…”

“אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיְפַטְּרוּנִי…” “טוֹב הַדָּבָר, יְהִי כָּךְ. אֲבָל אֵין מֹחִי תּוֹפֵס אֶת זֶה.” “אֲנִי אֲבָאֵר לְךָ אֶת הָעִנְיָן, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר.” יָ’בֶר נֶאֱנַח אֲנָחָה כְּבֵדָה.

“אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, לִפְנֵי שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת כָּעַסְתִּי עַל כְּבוֹדוֹ בִּגְלַל אוֹתָהּ הָרִיבָה וְהִלְשַׁנְתִּי עָלֶיךָ.”

“הִלְשַׁנְתָּ?”

“שָׁלַחְתִּי כְּתָב מַלְשִׁינוּת אֶל לִשְׁכַּת רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר בְּפָרִיס.” מַדְלֶן הָיָה רָגִיל לְמַעֵט בִּצְחוֹק כְּמוֹ יָ’בֶר, אֲבָל הַפַּעַם נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. “מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי, רֹאשׁ הָעִיר, הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְהַסִּיג אֶת גְּבוּל הַמִּשְׁטָרָה?” “הִלְשַׁנְתִּי עָלֶיךָ כְּעַל אַסִּיר שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.” חִוְרוֹן מָוֶת כִּסָּה אֶת פָּנָיו שֶׁל מַדְלֵן. יָ’בֶר, אֲשֶׁר לֹא הָרִים אֶת עֵינָיו, הוֹסִיף לְדַבֵּר: “דִּמִּיתִי שֶׁיֵּשׁ יְסוֹד לַדָּבָר. זֶה כְּבָר בִּלְבֵּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֶת מֹחִי. דִּמְיוֹן חִיצוֹנִי, כֹּחַ הַגּוּף הֶעָצוּם שֶׁל כְּבוֹדוֹ, זֶה שֶׁכְּבוֹדוֹ מֵיטִיב כָּל כָּךְ לִירוֹת בְּרוֹבֶה, הַהֶרְגֵּל שֶׁיֵּשׁ לִכְבוֹדוֹ לִמְשֹׁךְ בְּרֶגֶל אַחַת בִּשְׁעַת הֲלִיכָה, הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה שֶׁעָרַךְ כְּבוֹדוֹ בְּפַבְרוֹל וְעוֹד דְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה טִיבָם! הַכֹּל הֲבַל הֲבָלִים! אֲבָל בְּמֹחִי נִקְבַּע בְּבַת אַחַת הָרַעְיוֹן, כִּי כְבוֹדוֹ הוּא אוֹתוֹ בֶּן אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן…”

“אוֹתוֹ בֶּן אָדָם… מַה שְׁמוֹ?”

“יַ’ן וַלְיַ’ן. אֲסִיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, שֶׁרְאִיתִיו לִפְנֵי עֶשְׂרִים שנה בְּטוּלוֹן. הָיִיתִי אָז סְגָן-מְפַקֵּחַ. אַחֲרַי שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר מִבֵּית הַכֶּלֶא עוֹד גָּנַב אוֹתוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן, לְפִי הַמְסֻפָּר, חֲפָצִים שׁוֹנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל הֶגְמוֹן אֶחָד וְגָזַל מִנַּעַר אֶחָד בֶּן-סָבוֹיָה אֶת כַּסְפוֹ. זֶה שְׁמוֹנָה שָׁנִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו וְכָל הַחִפּוּשִׂים אַחֲרָיו הֵם לַשָּׁוְא. וְהִנֵּה נִצִנֵץ דָּבָר בְּמֹחִי… בְּקִצּוּר, לֹא הִתְגַּבַּרְתִּי עַל יִצְרִי וְהִלְשַׁנְתִּי עָלֶיךָ.”

מַדְלֶן, שֶׁהוֹצִיא בֵּינָתַיִם שׁוּב אֶת חַבִילַת הַנְּיָרוֹת, שָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט לְגַמְרֵי:

“וּמָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבַּלְתָּ?”

“רֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר.”

“וּבְכֵן, מֶה הָיְיתָה הַתְּשׁוּבָה?”

“הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ הֵם הֵם שֶׁצָּדְקוּ.”

“לְאָשְׁרְךָ אַתָּה מוֹדֶה בָּזֶה.”

“מֻכְרָח אֲנִי לַהוֹדוֹת בָּזֶה, מִשּׁוּם שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן הַנָּכוֹן נִתְפַּס שׁוּב וְהוּשַׁב בְּבֵית הַכֶּלֶא.” הַגִּלָּיוֹן שֶׁהֶחֱזִיק מַדְלֵן אוֹתוֹ רֶגַע בְּיָדוֹ נִשְׁמַט לָאָרֶץ; מַדְלֶן הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, הֵעִיף בִּפְנֵי יָ’בֶר מֶבָּט עָז וְשָׁאַל אַגַּב הַטְעָמַת קוֹל מוּזָרָה: “כְּלוֹמַר?” “הִנֵּה הֵם הַדְּבָרִים כְּהֵוְיָתַם, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הֵעִיר. בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַמְכַנֻּה אאִי-לַה-הוֹ-קְלוֹשֵׁה הִתְגוֹרֵר בָּר-נָשׁ אֶחָד, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם שַׁמְפַּטְיֵה. אָדָם עָלוּב שֶׁחַי בְּדַלּוּת. לִפְנֵי כַּמָּה זְמָן, בַּסְּתָו שֶׁעָבַר, נִתְפַּס אַבָּא שַׁמְפַּטְיֵה זֶה לְבֵית הָאֲסוּרִים. הוּא גָּנַב תַּפּוּחִים אֵצֶל… אֵינֶנִּי זוֹכֵר עוֹד אֶת שְׁמוֹ שֶׁל בַּעַל הַגְּנֵבָה. בְּמִלִּים קְצָרוֹת: מַעֲשֶׂה גְנֵבָה, פְּרִיצָה אֶל מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, וְהַשְׁחָתַת עֵץ. אוֹסְרִים אֶת שַׁמְפַּטְיֵה שֶׁלָּנוּ וּמוֹצְאִים אֶצְלוֹ עָנָף שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְעֵץ הַתַּפּוּחַ. שָׂמִים אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה בְּבֵית הַכֶּלֶא. עַד כָּאן אֵין הָעִנְיָן הַזֶּה שַׁיָּךְ אֶלָּא לְמִשְׁפַּט הַמִּשְׁטָרָה. אֲבָל בֵּינָתַיִם אֵרַע דָּבָר אֶחָד מְעַנְיֵן מְאֹד. בֵּית הַתְּפִיסָה הָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם רָעוּעַ מְאֹד, וְחוֹקֵר הַדִּין מְצַוֶּה לְהַעֲבִיר אֶת שַׁמְפַּטְיֵה לְבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בְּאָרָא. וְהִנֵּה בְּבֵּית הַסֹּהַר שֶׁל אָרָא נִמְצָא אוֹתוֹ זְמָן מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, בֶּן אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ בְּרֶוֶה, שֶׁבִּגְלַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה הָיָה מְמֻנֶּה לְפַקַּח עַל הַחֲדָרִים. וּבְרֶוֶה זֶה, כְּשֶׁהִסְפִּיק רַק לְהָעִיף עַיִן בְּשַׁמְפַּטְיֵה, נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּקְרִיאָה: ‘בָּרוּךְ הַבָּא, אֶת זֶה אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב! הָרִימָה אֵלַי אֶת עֵינֶיךָ, יְדִידִי הַטּוֹב! אַתָּה הִנְּךָ יַ’ן וַלְיַ’ן.’ – ‘יַ’ן וַלְיַ’ן? מִי זֶה וְאֵי-זֶה הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן?’ שׁוֹאֵל שַׁמְפַּטְיֵה וּמִתְחַפֵּשׂ כְּאָדָם מִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. ‘אַל תַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמְךָ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל’, אוֹמֵר בְּרֶוֶה. ‘אַתָּה הִנְּךָ יַ’ן וַלְיַ’ן וְאַתָּה יָשַׁבְתָּ בְּבוֹר הַכֶּלֶא בְּטוּלוֹן. לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה יָשַׁבְנוּ שָׁם יָחַד.’ – יְדִידֵנוּ שַׁמְפַּטְיֵה מַכְחִישׁ אֶת זֶה. הַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ! אוּלָם חוֹקְרִים אֶת הָעִנְיָן עַד הַיְסוֹד בּוֹ וּבָאִים לִידֵי תּוֹצָאוֹת אֵלֶּה: שַׁמְפַּטְיֵה הִתְעַסֵּק לִפְנֵי שְׁלשִׁים שָׁנָה בַּעֲבוֹדָה שֶׁל זוֹמֵר עֵצִים וְהִתְגוֹרֵר בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, עַל פִּי רֹב בְּפַבְרוֹל. אֲבָל מִתְּקוּפָה זוֹ וָהָלְאָה אֵין לִמְצֹא אֶת עִקְּבוֹתָיו, וְרַק אַחֲרֵי כַּמָּה זְמָן מוֹצְאִים אֶת הָאִישׁ שׁוּב בְּחֶבֶל הָאָרֶץ שֶׁל אוֹבֶרְן, לְאַחֲרֵי זֶה בְּפָרִיס, בִּמְקוֹם שֶׁהוּא – לְפִי דְבָרָיו – הִתְעַסֵּק בַּעֲשִׂיַּת עֲגָלוֹת וְהָיְתָה לוֹ בַּת שֶׁהִתְפַּרְנְסָה מֵעֲבוֹדַת כְּבִיסָה; אֲבָל אֵין הוֹכָחָה כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם נְכוֹנִים. לְבַסּוֹף הוּא נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ, עַכְשָׁו נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה: בַּמֶּה הִתְעַסֵּק יַ’ן וַלְיַ’ן לִפְנֵי שֶׁנָּדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ? אַף הוּא הָיָה זוֹמֵר עֵצִים. בְּאֵיזֶה מָקוֹם? בְּפַבְרוֹל. וְעוֹד פְּרָט אֶחָד. אוֹתוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁמְּדֻבָּר עָלָיו נִקְרָא לְפִי שֵׁם הַטְּבִילָה יַ’ן, וְאִמּוֹ נִקְרְאָה לְפִי שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ מַטְיֶה. וּבְכֵן הֲלֹא טִבְעִי הוּא הַדָּבָר לְשַׁעֵר, כִּי לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר קָרָא הָאִישׁ לְעַצְמוֹ עַל שֵׁם אִמּוֹ יַ’ן מַטְיֶה, כְּדֵי לִמְחוֹת אֶת עִקְּבוֹתָיו. הוּא בָּא לָשֶׁבֶת בְּפֶלֶךְ אוֹבֶרְן. בַּמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ מְבַטְּאִים יַ’ן כְּמוֹ שַׁן, הַבְּרִיּוֹת מְכַנִּים אוֹתוֹ שָׁם שַׁן מַטְיֶה. הוּא מַקְשִׁיב לִדְבָרַי, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, הֲלֹא כֵּן? עוֹשִׂים חֲקִירָה וּדְרִישָׁה בְּפַבְרוֹל. מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן אֵינֶנָּהּ עוֹד בַּמְּצִיאוּת. וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ לְהַגִּיד לְאָן נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתֶיהָ. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר רָחוֹק מֵאִתָּנוּ שְׁלשִׁים שָׁנָה, עַל כֵּן אֵין גַּם לִמְצוֹא בְּפַבְרוֹל אָדָם שֶׁהִכִּיר פָּנִים אֶל פָּנִים אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן. עַכְשָׁו מַעֲבִירִים אֶת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה לְטּוּלוֹן. חוּץ מֵאוֹתוֹ בְּרֶוֵה נִמְצָאִים כַּיּוֹם הַזֶּה עוֹד שְׁנַיִם שֶׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן. אַסִּירִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם הֵם קוֹשְׁפַּא וְשֶׁנִילִדְּיֶה. מְבִיאִים אֶת אֵלֶּה מִטּוּלוֹן וּמַצִּיגִים לִפְנֵיהֶם אֶת זֶה שֶׁמְּכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ שַׁמְפַּטְיֵה. הֵם אֵינָם מְפַקְפְּקִים אַף רֶגַע אֶחָד בַּדָבָר. הֵם, כְּמוֹ בְּרֶוֶה, אוֹמְרִים בְּהַחְלֵט, כִּי הָאִישׁ הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן. אוֹתוֹ גִּיל הַשָּׁנִים, אוֹתָהּ קוֹמַת הַגּוּף, אוֹתָם רָשְׁמֵי הַפָּנִים, בְּקִצּוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ. בַּזְּמָן הַהוּא גַּם נִתְקַבֵּל כְּתָב הַמַּלְשִׁינוּת שֶׁלִּי בַּמִּשְׁטָרָה שֶׁל פָּרִיס. כּוֹתְבִים לִי לִתְשׁוּבָה, כִּי אֵינֶנִּי מַרְאֶה פִּקְּחוּת יְתֵרָה, מִשּׁוּם שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן נִמְצָא כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בְּאָרָא וְעָתִיד לַעֲמֹד לַמִּשְׁפָּט. כְּבוֹדוֹ יָבִין מֵעַצְמוֹ, כִּי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד. עָרַכְתִּי מִכְתָּב אֶל חוֹקֵר הַדִּין. הַלָּזֶה קוֹרֵא לִי לָבוֹא, מַצִּיגִים לְפָנַי אֶת שַׁמְפַּטְיֵה…”

“וּמֶה הָיָה?” נִכְנַס מַדְלֶן לִדְבַרָיו. יָ’בֶר הוֹסִיף לְדַבֵּר, וּפָנָיו הִבִּיעוּ כְּמִקֹּדֶם גַּם עַגְמוּת וְגַם אֹמֶץ. “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, הָאֱמֶת אֵינָהּ נִכְזֶבֶת, אַף אָנֹכִי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ.” “הַהִכַּרְתָּ אוֹתוֹ לְנָכוֹן?” שָׁאַל מַדְלֶן בְּקוֹל חֲרִישִׁי עַד מְאֹד. יָ’בֶר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, כְּאָדָם שֶׁדְּבַר מָה בָּרִי לוֹ וְהוּא מִצְטַעֵר מְאֹד עַל הַבָּרִי הַזֶּה, וְעָנָה:

“בְּוַדַּאי שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ לְנָכוֹן!”

הוּא נִשְׁתַּקַּע בְּהִרְהוּרִים וְאֶצְבְּעוֹתָיו, בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ בָּזָה, טִפְּלוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בַּנְּסֹרֵת הַדַּקָּה שֶׁנִּמְצְאָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּתוֹךְ כְּלִי קָטֹן שֶׁל קַשׁ. וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל שׁוּב:

“וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן הַנָּכוֹן, אֵינֶנִּי תּוֹפֵס אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָבוֹא לִידֵי טָעוּת גַּסָּה כָּזֹאת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר.”

הָאִישׁ, הָרָגִיל לְהִתְנַהֵג בְּגַאֲוָה, הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת בְּקוֹל שֶׁל תַּחֲנוּנִים. אַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה עֲמִידָתוֹ גַּם עַכְשָׁו מְפִיקָה פַּשְׁטוּת וְכָבוֹד. וְאוּלָם מַדְלֶן עָנָה עַל זֶה רַק בִּשְׁאֵלָה חֲטוּפָה: “וְאוֹתוֹ הָאִישׁ מָה אָמָר?”

“כֵּן, הָעִנְיָן הוּא חָמוּר מְאֹד. אִם הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן, אָז לְפָנֵינוּ פּוֹשֵׁעַ חוֹזֵר לְסוּרוֹ. כְּשֶׁנַּעַר קָטֹן מְטַפֵּס וְעוֹבֵר מֵעַל לְחוֹמָה שֶׁל גַּן, מְשַׁבֵּר עֲנָפִים וְשָׂם תַּפּוּחִים בְּכִיסוֹ – אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה שׁוֹבְבוּת; אֲבָל אִם יַעֲשֵׂה כַּדָּבָר הַזֶּה אַסִּיר לְשֶׁעָבָר שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הֲרֵי לְפָנֵינוּ עֲבֵרָה חֲמוּרָה. וְזֶה שֶׁעָבַר אוֹתָהּ יִכָּלֵא לְכָל יְמֵי חַיָּיו לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. וְחוּץ מִזֶּה יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי יָבִיאוּ אוֹתוֹ בְּמִשְׁפָּט גַּם עַל גְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל מֵאֵת נַעַר בֶּן סָבוֹיָה. לֹא יִהְיֶה אֵפוֹא כָּל פֶּלֶא בַּדָּבָר, אִם הָאִישׁ יַעֲמֹד בְּכָל כֹּחוֹ עַל נַפְשׁוֹ וְיָרִים קוֹל צְעָקָה גְדוֹלָה. וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר? אֲבָל יְדִידֵנוּ יַ’ן וַלְיַ’ן אֵינֶנּוּ טִפֵּשׁ בְּמִדָּה כָּזֹאת. הוּא אֵינֶנּוּ מִתְנַגֵּד, אֵינֶנּוּ מַכְחִישׁ אֶת הַדָּבָר. הוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאוֹמֵר: “אֲנִי הִנְנִי שַׁמְפַּטְיֵה, וְאֵין לִי מַה לְהַגִּיד יוֹתֵר.” זֶהוּ מַעֲשֵׂה פִּקְחוּת. אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, יֶשְׁנָּן בְּעַיִן הוֹכָחוֹת מַסְפִּיקוֹת. אוֹתוֹ זָקֵן אַשְׁמַאי כָּל הָעֵדִים הִכִּירוּ אוֹתוֹ, וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי יֵצֵאֵ חַיֵּב בַּמִּשְׁפָּט. הָעִנְיָן יָבֹא לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים הַמֻשְׁבָּעִים בְּאָרָא, וְאָנֹכִי נִקְרֵאתִי לְהָעִיד בַּמִּשְׁפָּט.”

מַדְלֶן נִפְנָה בֵּינָתַיִם שׁוּב כְּלַפֵּי שֻׁלְחָן הָעֲבוֹדָה, הוֹצִיא אֶת חֲבִילַת הַנְּיָרוֹת, דִּפְדַּף לְכָאן וּלְכָאן, עִיֵּן דֶּרֶךְ קְרִיאָה וְהָיָה מַעֲלֶה דִבְרֵי כְּתָב בְּיָד חָרוּצָה. עַכְשָׁו הֵסֵב עוֹד פַּעַם אֶת פָּנָיו לְצַד יָ’בֶר, וְאָמַר: “דַּי בָּזֶה, יָ’בֶר. בְּעֶצֶם הַדָּבָר, אֵין הָעִנְיָן נוֹגֵעַ לִי בְּהַרְבֵּה. אֲנַחְנוּ מְאַבְּדִים אֶת זְמַנֵּנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ דַי עֲבוֹדָה לְטַפֵּל בָּהּ. תָּסוּר תֵּכֶף וּמִיָּד אֶל הָאֵשֵׁת מָרַת בּוּזַפְיֶה. זוֹ מוֹכֶרֶת הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֲנוּת בְּפִנַּת הָרְחוֹב סַן-סוֹלְב. תִּמְסֹר לָהּ, כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר שֶׁהִיא תַּגִּישׁ כְּתָב קֻבְלָנָא בָּעִנְיָן שֶׁל פְּיֶר שֶׁזְלוֹן. פֶּרֶא אָדָם זֶה עָבַר לִפְנֵי זְמָן קָצָר בְּעֶגְלָתוֹ בְּבַת אַחַת עַל הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה הַזֹּאת וְעַל הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ, וְהוּא רָאוּי לְעֹנֶשׁ. אַחַר כָּךְ תָּסוּר אֶל הָאָדוֹן שַׁרְסֶלַי, זֶה שֶׁגָּר בִּרְחוֹב מִוֹנְטְר-דֵּה-שַׁמְפִּינִי. אֲבָל הִנֵּה זֹאת שָׁכַחְתִּי, אֵימָתַי אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ?”

“דּוֹמֶנִי שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי לִכְבוֹדוֹ, כִּי הַמִּשְׁפָּט עוֹמֵד לְהִתְבָּרֵר מָחָר, וְכִי הָעֶרֶב אֲנִי עָתִיד לָצֵאת בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר.”

“כַּמָּה זְמָן יִמָּשֵׁךְ הַמִּשְׁפָּט?”

“יוֹם אֶחָד, לְכָל הַיּוֹתֵר. פְּסָק הַדִּין יֵצֵא בַּלַּיְלָה, לְכָל הַמְאֻחָר; לֹא אֲחַכֶּה לִפְסָק הַדִּין, וְאֶסְתַּלֵּק תֵּכֶף לְאַחֵר שֶׁיִּגְבוּ אֶת עֵדוּתִי.” “מְצֻיָּן!” הִפְטִיר מַדְלֶן, וְרָמַז לְיָ’בֶר בִּתְנוּעַת יָדוֹ שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִסְתַּלֵּק.

אֲבָל יָ’בֶר לֹא נִפְנָה מִמְּקוֹמוֹ. “סְלִיחָה, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר…” “מַה לְךָ עוֹד?” שָׁאַל מַדְלֶן. “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, אֲנִי מֻכְרָח לְהַזְכִּיר אֶת הַדָּבָר לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ. – אֲנִי עוֹמֵד לְקַבֵּל פְּטוּרִין.” מַדְלֶן הִתְרוֹמֵם מֵעַל מְקוֹמוֹ. “אֲנִי חוֹזֵר עַל דְּבָרַי – הָעִנְיָן הַזֶּה שִׁיֵּךְ לִי בִּלְבָד.” אֲבָל יָ’בֶר, שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ לֹא נָסוֹגָה כָּל הַזְּמָן מִדַּרְכָּהּ, הִתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר וְהִצִּיעַ שׁוּב אֶת כָּל נִמּוּקָיו. מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ דִּבְּרָה בְּעֶצֶם הָאֱמוּנָה שֶׁל הַמְּשָׁרֵת הַקַּנַּאי הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הָרָשׁוּת. בְּשָׁעָה זוֹ נִמְצָא חֵטְא בְּיָדוֹ, וּבְשָׁעָה זוֹ עָלָיו לְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ. הוּא גָמַר כָּךְ אֶת בֵּאוּרָיו:

“אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, מִתּוֹעֶלֶת הַפְּקִידוּת הוּא הַדָּבָר כְּשֶׁקּוֹבְעִים כָּל דֻּגְמָא לְמוֹפֵת. עַל כֵּן אֲנִי מַצִּיעַ לְהַעֲבִיר אֶת מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ.”

אֹפֶן הַדִּבּוּר, שֶׁהָיָה בּוֹ גַם מִן הַהַכְנָעָה וְגַם מִן הַגַּאֲוָה, הַיֵּאוּשׁ וְהַבִּטָּחוֹן שֶׁנִּשְׁמְעוּ כְּאֶחָד מִתּוֹךְ כָּל דְבָרָיו – כָּל זֶה הִטְבִּיעַ עַל הַקָּדוֹשׁ הַמּוּזָר הַזֶּה כְּעֵין חוֹתָם שֶׁל גַּדְלוּת נֶפֶשׁ נְכוֹנָה. “נְעַיֵּן בַּדָּבָר,” אָמַר מַדְלֶן וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ. יָ’בֶר נָסוֹג אֲחוֹרַנִּית וְעָנָה אַגַּב סֵרוּב קָשֶׁה: “יִסְלַח נָא, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, דָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן. רֹאשׁ הָעִיר אָסוּר לוֹ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ שֶׁל מַלְשִׁין.”

תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הֵחֱוָה קִדָּה עֲמֻקָּהּ וְכוֹנֵן אֶת פְּעָמָיו לְצַד הַדֶּלֶת. “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, אֲנִי אֲמַלֵּא אֶת חוֹבַת מִשְׁמַרְתִּי עַד שֶׁיְּמַנּוּ אַחֵר בִּמְקוֹמִי.”

הוּא נִסְתַּלֵּק, וּמַדְלֵן הִקְשִׁיב מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים אֶל שְׁאוֹן צַעֲדוֹ הַבָּטוּחַ וְהָאַמִּיץ, שֶׁהָלַךְ וְנָמוֹג לְאַט לְאַט עַל פְּנֵי הַפְּרוֹזְדּוֹר.

סֵפֶר שִׁשִּׁי עִנְיַן שַׁמְפַּטְיֵה    🔗

א

הַמְּאֹרָעוֹת, אֲשֶׁר יְסֻפַּר עֲלֵיהֶם לְמַטָּה, לֹא נוֹדְעוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם; אֲבָל גַּם הַמְּעַט שֶׁנּוֹדַע בַּקָּהָל הִשְׁאִיר לְיָמִים רַבִּים רֹשֶׁם חָזָק.

אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ יָ’בֶר, הָלַךְ מַדְלֶן, כָּרָגִיל, בַּצָּהֳרַיִם לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי פַנְטִין בְּבֵית הַחוֹלִים.

בְּטֶרֶם יִכָּנֵס פְּנִימָה שָׁאַל לִרְאוֹת אֶת הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה. שְׁתֵּי הַנְּזִירוֹת שֶׁמִּלְאוּ אֶת הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁל מַדְלֶן הָיוּ שַׁיָּכוֹת גַּם הֵן, כְּכָל הָאֲחָיוֹת הָרַחֲמָנִיּוֹת בִּכְלָל, לְחֵבֵר הַנְּזִירִים שֶׁעַל שֵׁם לַצַּרוּס הַקָּדוֹשׁ, וּשְׁמוֹתֵיהֶן הָיוּ הָאָחוֹת פֵּרְפֵּטוּאַ וְהָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה.

פֵּרְפֵּטוּאַ הָיְתָה בַּת אִכָּרִים מְצוּיָה שֶׁלֹּא נִגְרַע כְּלוּם מִפַּשְׁטוּתָהּ. הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה הָיְתָה זַכָּה כְּפֶסֶל שֶׁל שַׁעֲוָה, וְהַהַבְדֵּל בֵּינָהּ וּבֵין פֵּרְפֵּטוּאַ הָיָה כַּהַבְדֵּל שֶׁבֵּין נֵר וּבֵין פְּתִילָה שֶׁל חֵלֶב. עַל יָדָהּ הָיוּ נִזְכָּרִים בְּתֵאוּר-הַדְּבָרִים הַחֲגִיגִי, שֶׁבּוֹ עָרַךְ וִינְצֶנְץ הַקָּדוֹשׁ מִפָּאוּלָה דְמוּת רַחֲמָנִיָּה מָשְׁלֶמֶת, אוֹתוֹ הַתֵּאוּר אֲשֶׁר בּוֹ בָּאוּ לִידֵי בִּטּוּי גַּם הָעַבְדוּת הַקָּשָׁה וְגַם הַחֵרוּת אֲשֶׁר לְחַיֵּי הָאָחוֹת הָרַחֲמָנִיָּה. הָאִידֵאַל הַזֶּה נִתְגַּשֵּׁם בָּאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה כְּדָבָר שֶׁבַּמְּצִיאוּת. אִישׁ לֹא יָדַע לְהַגִּיד כַּמָּה הָיוּ שְׁנוֹת חַיֶּיהָ. הִיא הָיְתָה עֲדִינָה וּבַעֲלַת מִדּוֹת יְשָׁרוֹת מֵאֵין כָּמוֹהָ, הַשְׂכָּלָתָהּ הָיְתָה נַעֲלָה וְאַהֲבַת הָאֱמֶת אֶצְלָהּ גְּדוֹלָה מְאֹד. לַמְרוֹת רוּחָהּ הַנּוֹחָה הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת גַּם לְתַקִּיפוּת. דִּבּוּרָהּ הָיָה קָרוֹב לִשְׁתִיקָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הוֹצִיאָה דְבָרִים מִפִּיהָ רַק לְשֵׁם נְחִיצוּת יְתֵרָה, וְקוֹל דְּבָרֶיהָ הָיָה כֹּה רַךְ וְכֹה נָעִים שֶׁיָּכֹל לִמְצֹא חֵן אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים לֹא רַק לְיַד כִּסֵּא הַוִּדּוּיִים, כִּי אִם גַּם בְּאוּלָם הַמִּשְׁתֶּה. הִיא הָיְתָה רְגִילָה לִדְבָרִים דַּקִּים, אַךְ הַצֶּמֶר הֶעָבָה שֶׁל שִׂמְלָתָהּ הָיָה טוֹב בְּעֵינֶיהָ. פְּרָט אֶחָד כַּדַּאי שֶׁיַּזְכִּירוּ אוֹתוֹ לְבָד. הִיא לֹא שִׁקְרָה מִיָּמֶיהָ, אַף פַּעַם לֹא הֵבִיא אוֹתָהּ אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא לְשַׁקֵּר, מֵעוֹלָם לֹא הִגִּידָה דָבָר שֶׁלֹּא הָיָה כֻּלּוֹ אֱמֶת, אֱמֶת גְּמוּרָה וּמָחְלֶטֶת: הַתְּכוּנָה הַזֹּאת סִמְּנָה אֶת הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה יוֹתֵר מִכֹּל. הִיא שִׁמְּשָׁה סִמָּן עִקָּרִי לְמִדּוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת. עַל כֵּן גַּם הִזְהִירוּ פָּנֶיהָ מִטֹהֵר וָזֹךְ. עַל כֵּן גַּם נִשְׁקַף הַטֹּהַר הַזֶּה גַם מֵעֵינֶיהָ וּמֵעַל שְׂפָתֶיהָ. רֶגֶשׁ הַמּוּסָר בְּנַפְשָׁהּ לֹא נִכְתַּם בְּשׁוּם אָבָק וּבְשׁוּם זֻהֲמָה.

הַנַּעֲרָה הַחֲסִידָה דָבְקָה לְאַהֲבָה בְּפַנְטִין, מִפְּנֵי שֶׁהִרְגִּישָׁה, כַּנִּרְאֶה, כִּי נַפְשָׁהּ שֶׁל זוֹ הִיא טְהוֹרָה בַּמִּסְתָּרִים, וְהִיא בְּעִקָּר סָעֲדָה אוֹתָהּ בְּמַחֲלָתָהּ.

לָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה זוֹ אָמַר עַכְשָׁו מַדְלֶן בְּאֵין שׁוֹמֵעַ, כִּי הוּא מַפְקִיד בְּיָדָהּ אֶת פַנְטִין הַחוֹלָה; כַּעֲבֹר זְמָן נִזְכְּרָה סִמְפְּלִיצִיָה כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֶמְרוּ בְּהַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת.

וְאַחַר כָּךְ נִגַּשׁ מַדְלֶן אֶל מִטָּתָהּ שֶׁל פַנְטִין. זוֹ הָיְתָה מְצַפָּה בְּכָל יוֹם לִקְרַאת בּוֹאוֹ שֶׁל מַדְלֶן. “יֵשׁ לִי חַיִּים רַק בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדוֹן רֹאשׁ-הָעִיר נִמְצָא בְּקִרְבָתִי,” הָיְתָה רְגִילָה לֵאמֹר. בְּבֹקֶר זֶה גָבַר אֶצְלָהּ, בְּמִקְרֶה, חֹם הַקַּדָּחַת. הִיא שָׁאֲלָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת מַדְלֶן:

“אֵיפֹה הִיא קוֹזֶט.”

הוּא הִצְטַחֵק וְעָנָה:

“עוֹד מְעַט וְהִיא תָּבוֹא.”

לְיַד פַנְטִין לֹא שִׁנָּה מַדְלֶן גַּם הַפַּעַם מִמִּנְהָגוֹ בְּכָל יוֹם. הוּא בִּקֵּשׁ בְּאֹפֶן נִמְרָץ מִכָּל הַמְּשָׁרְתִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַחוֹלִים, שֶׁיְּטַפְּלוּ בֶּאֱמוּנָה בְּפַנְטִין וְשֶׁיִּדְאֲגוּ לְכָל מַחֲסוֹרָהּ. רֶגַע אֶחָד כִּסְּתָה קַדְרוּת אֶת פָּנָיו, וְהָעוֹמְדִים עָלָיו הִבְחִינוּ בְּכָךְ. אֲבָל הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהַדָּבָר נִגְרַם עַל יְדֵי זֶה שֶׁהָרוֹפֵא לָחַשׁ לוֹ אוֹתוֹ רֶגַע עַל אֹזֶן: “קִצָּהּ הוֹלַךְ וְקָרֵב.”

מִכָּאן שָׁב אֶל בֵּית הָעִירִיָּה, וְשׁוֹמֵר הַבַּיִת הִבְחִין בַּדָּבָר אֵיךְ שֶׁהוּא הִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ עִיּוּן בְּמַפַּת הַדֹּאַר שֶׁל אֶרֶץ צָרְפַת, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה עַל אַחַד הַקִּירוֹת בַּחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ. אַחֵר כָּךְ רָשַׁם בְּעִפָּרוֹן עַל פִּסַּת נְיָר מִסְפָּרִים אֲחָדִים.

ב

מִבֵּית הָעִירִיָּה שָׂם פְּעָמָיו אֶל קְצֵה הָעִיר, בִּמְקוֹם שֶׁהִתְגוֹרֵר הָאֻמָּן סְקוֹפְלֶר, אִישׁ מִיּוֹצְאֵי פְלַנְדְּרִיָּה, שֶׁהָיָה מַשְׂכִּיר סוּסִים וַעֲגָלוֹת. הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵל בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ עָבְרָה בִּרְחוֹב רֵיק מֵאָדָם, בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן. כֹּמֶר זֶה יָצָא לוֹ שֵׁם טוֹב כְּאָדָם טוֹב וְנִכְבָּד עַד מְאֹד וּכְאָדָם בַּעַל בֵּינָהּ יְתֵרָה, וּבְנֵי הַקְּהִלָּה הֱיוּ מַרְבִּים לָבוֹא אֵלָיו וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בְּרָצוֹן בַּעֲצָתוֹ. רַק רֶגַע אֶחָד שֶׁהָה מַדְלֶן כִּמְפַקְפֵּק לְיַד פֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן, אֲבָל מִיָּד נִסְתַּלֵּק וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּכְנַס מַדְלֶן לְבֵית הַמְּלָאכָה הָיָה סְקוֹפְלֶר מְתַקֵּן כְּלִי רִתְמָה. “הָאֻמָּן סְקוֹפְלֶר, הֲיִּמָּצֵא אֶצְלְךָ סוּס מְשֻׁבָּח?” “אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר,” אָמַר הָאִישׁ מִיּוֹצְאֵי פְלַנְדְּרִיָּה, “חַזָקָה עַל הַסּוּסִים שֶׁלִּי שֶׁהֵם מְשֻׁבָּחִים.”

“סוּס שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹר בְּיוֹם אֶחָד דֶּרֶךְ שֶׁל עֶשְׂרִים מִיל?” “חֲזִיז וָרַעַם! עֶשְׂרִים מִיל?” “כֵּן. כְּשֶׁהוּא רָתוּם לַעֲגָלָה קַלָּה.” “וְכַמָּה זְמָן יִנָּתֵן לוֹ אַחַר כָּךְ לִמְנוּחָה?” “בְּמִקְרֶה שֶׁל הֶכְרַח עַל הַסּוּס לָרוּץ הָלְאָה לְמָחֳרָת הַיּוֹם.” “וְלַעֲבֹר שׁוּב מִדָּה שֶׁל מֶרְחָק דּוֹמָה לָזוֹ?” “כֵּן.”

“לְכָל הָרוּחוֹת! כְּלוֹמַר, עֶשְׂרִים מִיל?” מַדְלֶן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַפִּתְקָה אֲשֶׁר רָשַׁם עָלֶיהָ אֶת הַמִּסְפָּרִים. “הִנֵּה לְפָנֶיךָ,” אָמַר מַדְלֶן. “סַךְ הַכֹּל תִּשְׁעָה-עָשָׂר מִיל וָחֵצִי, אֲבָל מוּטָב שֶׁנִּקְבַּע מִלְּכַתְּחִלָּה עֶשְׂרִים מִיל.”

וְהִנֵּה הִתְחִיל מַשָּׂא וּמַתָּן מְמֻשָּׁךְ, דְּבָרִים לְכָאן וּלְכָאן, שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וְהַעֲמָדַת תְּנָאִים שׁוֹנִים.

סוֹף סוֹף נִתְּנָה לְמַדְלֶן אֶפְשָׁרוּת לְמַלֵּא אֶת הַתְּבִיעָה וּלְסַלֵק בְּהֶקְדֵּם כֶּסֶף שְׂכִירוּת שֶׁל שְׁנֵי יָמִים.

“שְׁמוֹר הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנֵךְ כִּי עָלֶיךָ לָבוֹא אֵלַי מָחָר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה אַרְבַּע וָחֵצִי בְּדִיּוּק,” אָמַר מַדְלֶן וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

כַּעֲבֹר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה רְגָעִים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְנִכְנַס שׁוּב רֹאשׁ הָעִיר. פָּנָיו הֱיוּ כְּמִקֹּדֶם שְׁקֵטִים וּמַבִּיעִים מַחֲשָׁבָה.

“מַר סְקוֹפְלֶר,” אָמַר כְּשׁוֹאֵל, “כַּמָּה מְחִיר הַסּוּס שֶׁלְּךָ בְּצֵרוּף עֲגָלָה?” “הֲיֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לִקְנוֹת אוֹתָם מִמֶּנִּי?” “לֹא, רַק לְשֵׁם בִּטָּחוֹן עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁיָּבוֹא. אַתָּה תָּשִׁיב לִי אֶת כַּסְפֵּי כְּשֶׁאָשׁוּב מִן הַדֶּרֶךְ. וּבְכֵן, כַּמָּה מְחִיר הַסּוּס בְּצֵרוּף הָעֲגָלָה?” “חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר.” “הֵא לָךְ.”

תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הִנִּיחַ מַדְלֶן עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁטָר שֶׁל כֶּסֶף, יָצָא מִן הַבַּיִת וּפָנָיו לֹא נִרְאוּ עוֹד. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הִצְטַעֵר הָאֻמָּן סְקוֹפְלֶר הַרְבֵּה מְאֹד עַל שֶׁלֹּא קָבַע אֶת הַמְּחִיר אֶלֶף פְרַנְק. מִלְּבַד זֶה הָיָה מְחִיר הַסּוּס בְּצֵרוּף הָעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ לְכָל הַיּוֹתֵר שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. תֵּכֶף וּמִיָּד לְאַחֲרֵי הַמְּאֹרָע קָרָא אֵלָיו הָאִישׁ מִפְלַנְדְּרִיָּה אֶת אִשְׁתּוֹ, סִפֵּר לָהּ עַל דְּבַר הַבִּקּוּר הַמּוּזָר, חִשֵּׁב אֶת מִדּוֹת הַמֶּרְחָק שֶׁל הַדְּרָכִים וּמָצָא, כִּי רֹאשׁ הָעִיר מִתְכּוֹנֵן לָצֵאת מָחָר בַּבֹּקֶר לְאָרָא.

בֵּינָתַיִם שָׁב מַדְלֶן הַבָּיְתָה. הוּא עָשָׂה קְפַנְדַּרְיָה גְדוֹלָה מְאֹד, כְּאִלּוּ פָּחַד שֶׁמָּא יָבוֹא לְמַרְאֵה בֵּיתוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן לִידֵי נִסָּיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה. בַּבֵּיִת הִתְיַחֵד וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל דָּבָר זֶה לֹא הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם הַפְלָאָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה רָגִיל לַעֲלוֹת בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת עַל מִשְׁכָּבוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹמֵר, שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה גַם אֶת הַשֵּׁרוּת בְּמֶשֶׁק הַבַּיִת שֶׁל מַדְלֶן, הִבְחִינָה בַּדָּבָר כִּי הָאוֹר כָּבָה בְּחַדְרוֹ בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי. וְהִיא אָמְרָה כְּשׁוֹאֶלֶת לַגִּזְבָּר, שֶׁשָּׁב בְּמִקְרֶה אוֹתָהּ שָׁעָה הַבַּיְתָה:

“הֲיֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ כִּי כְּבוֹד רֹאשׁ הָעִיר אֵינֶנּוּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת? מַרְאֵהוּ הָיָה הָעֶרֶב מוּזָר מְאֹד.” חַדְרוֹ שֶׁל הַגִּזְבָּר נִמְצָא מִתַּחַת לְחַדְרוֹ שֶׁל מַדְלֶן, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה כִּמְעַט לֹא יָשֵׁן הַגִּזְבָּר בִּמְנוּחָה לְרַגְלֵי קוֹל הַשָּׁאוֹן שֶׁהִגִּיעַ מֵחַדְרוֹ שֶׁל מַדְלֶן. אֲבָל הוּא שָׁקַע מִדַּי פַּעַם בְּתַרְדֵּמָה, וְלֹא שָׂם לֵב לַחְקֹר אֶת סִבַּת הַשָּׁאוֹן.

ג

הַקּוֹרֵא כְּבָר הֵבִין בְּוַדַּאי מֵעַצְמוֹ, כִּי מַדְלֶן הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן וְלֹא אַחֵר. הַמִּקְרֶה אֵצֶל הַהֶגְמוֹן מִדִּין וְהָעִנְיָן הַמִּסְתּוֹרִי שֶׁל גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן עָשׂוּ אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן לְאִישׁ חָדָשׁ. כָּל מַהוּתוֹ נִזְדַּכְּכָה, טָבְלָה בְּזִיו.

בְּיָדוֹ עָלָה לְהִסְתַּתֵּר, הוּא מָכַר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁל הַהֶגְמוֹן, חוּץ מִן הַמְּנוֹרוֹת שֶׁשָּׁמַר אוֹתָן לְזִכָּרוֹן, הָלַךְ בַּחֲשַׁאי מֵעִיר לְעִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ למוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, בִּמְקוֹם שֶׁהוּא כּוֹנֵן לְעַצְמוֹ מַעֲמָד חַיִּים בָּטוּחַ. כָּאן הָיָה מְאֻשָּׁר לְהַרְגִּישׁ, כִּי עַל יְדֵי חַיֵּי הַבִּטָּחוֹן וְהַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הוּא חַי בַּהֹוֶה נִמְחוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ חַיָּיו הָאֲיֻמִּים אֲשֶׁר בֶּעָבָר, כָּאן שִׁעַשְׁעָה אוֹתוֹ הַתִּקְוָה כִּי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִהְיוֹת נִסְתָּר וְהוּא יוּכַל לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו בִּקְדֻשָּׁה.

שְׁנֵי הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ צְמוּדִים יַחַד בְּרוּחוֹ לִבְלִי הִפָּרֵד. הֵם תָּבְעוּ מִמֶּנּוּ בְּתֹקֶף אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ, וְהֵם הֵם שֶׁהִתְווּ לוֹ דֶרֶךְ גַּם לִפְעֻלָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר. עַל פִּי רֹב שָׂרַר שָׁלוֹם בֵּין שְׁנֵי הָעִקָּרִים הָאֵלֶּה. אֲבָל פְּעָמִים קָרָה הַדָּבָר, כִּי פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מִלְחָמָה. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיָה הָאִישׁ, אֲשֶׁר כָּל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם יָדְעָה אוֹתוֹ בְּשֵׁם אָדוֹן מַדְלֶן, מַקְרִיב בְּלִי כָּל פִּקְפּוּק אֶת הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַיָּיו לְטוֹבַת הַשֵּׁנִי, הָיָה מַקְרִיב אֶת הַבִּטָּחוֹן לְשֵׁם מִדַּת הַחֲסִידוּת. הִנֵּה כָּךְ שָׁמַר לְזִכָּרוֹן אֶת הַמְּנוֹרוֹת שֶׁל הַהֶגְמוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד הַזְּהִירוּת וּמִצַּד הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר אָסוּר הָיָה לַעֲשׂוֹת כְּדָבָר הַזֶּה. הוּא לָבַשׁ אֲבֵלוּת אַחֲרֵי מוֹת אִישׁ מֵיטִיבוֹ, הָיָה מַזְמִין אֶל בֵּיתוֹ אֶת כָּל הַנְּעָרִים הַבָּאִים מִסָּבוֹיָה, חָקַר וְדָרַשׁ בְּפַבְרוֹל בִּדְבַר מִשְׁפָּחוֹת יְדוּעוֹת וְהִצִּיל אֶת חַיָּיו שֶׁל פוֹשְׁלֵבַן הַזָּקֵן, לַמְרוֹת רִמְזֵי הַחֲשָׁד מִצַּד יָ’בֶר. כְּכָל הַחֲכָמִים, הַחֲסִידִים וְהַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם גָּמַר אַף הוּא בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי הִתְחַיְּבֻיּוֹת הָאָדָם כְּלַפֵּי עַצְמוֹ אֵינָן קוֹדְמוֹת בְּמַעֲלָה.

אֲבָל עַד עַכְשָׁו לֹא נִזְדַּמֵּן עוֹד מִקְרֶה חָמוּר כָּזֶה, שֶׁהֶעֱמִיד בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה אֶת רֶגֶשׁ הַמּוּסָר אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ בָּזֶה בְּרֵאשִׁית דְּבָרָיו שֶׁל יָ’בֶר, וְהַרְגָּשָׁתוֹ הָעֲמוּמָה הָלְכָה וְהִתְמִידָה בְּנַפְשׁוֹ. קִפָּאוֹן שֶׁל זְוָעָה יָרַד עָלָיו בָּרֶגַע אֲשֶׁר הַשֵּׁם יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁהוּרַד אֶל קֶבֶר, צָף וְעָלָה לְפָנָיו בַּהִזְדַּמְּנוּת כֹּה מוּזָרָה. וּבְעוֹד הוּא מַקְשִׁיב לִדְבָרָיו שֶׁל יָ’בֶר תָּקְפָה עָלָיו הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי הוּא מֻכְרָח לְמַהֵר לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ לִידֵי הַמִּשְׁפָּט, לְשַׁחְרֵר אֶת שַׁמְפַּטְיֵה מִבֵּית הַכֶּלֶא וְלָבוֹא בִּמְקוֹמוֹ.

הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִכְאוֹרָה, כִּי גַם תַּחַת שׁוֹאָה נִתְעָבָה כָּזֹאת לֹא הָיָה מַדְלָן עָלוּל לְפַקְפֵּק אַף רֶגַע אֶחָד וְהָיָה נָכוֹן לִקְפֹּץ בְּרוּחַ שְׁקֵטָה אֶל הַתְּהוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה דֶרֶךְ אֶל הַשָּׁמַיִם, – אִם נָשִׂים אֶל לֵב אֶת הַשְׁפָּעַת דְבָרָיו שֶׁל הַהֶגְמוֹן הֶחָסִיד, אֶת הַתְּקוּפָה הַאֲרֻכָּה שֶׁעָבְרָה עַל מַדְלֶן מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה וְעַנְוְתָנוּת וְאֶת רֶגֶשׁ הַחֲרָטָה הַמֻּפְלָא שֶׁקִּנֵּן עָמוֹק בִּלְבָבוֹ. אֲבָל כַּמָּה שֶׁהַשְׁעָרָה כָּזֹאת יָפָה כְּשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ, אֵין בָּהּ בְּכָל זֹאת קֹרְטוֹב שֶׁל אֱמֶת, זוֹ הָאֱמֶת אֲשֶׁר הִיא לְבַדָּהּ קַו לִנְתִיבֵנוּ. חֵפֶץ הַקִּיּוּם הוּא הוּא אֲשֶׁר יָדוֹ הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה עַל הָעֶלְיוֹנָה.

כָּל הַיּוֹם עָבַר עָלָיו בְּמַצַּב רוּחַ כָּזֶה. בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ סַעַר מִשְׁתּוֹלֵל, עַל פָּנָיו מַסְוֶה שֶׁל שֶׁקֶט גָּמוּר – וְכָל תַּחְבּוּלוֹתָיו אֲשֶׁר יָצְאוּ מִיָּדוֹ לֹא סָגְרוּ בְּפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ גַּם לַצַּד הָאֶחָד וְגַם לַצַּד הַשֵּׁנִי. אֶת הַנְּסִיעָה לְאָרָא רָאָה מַדְלֶן כְּמִין דָּבָר שֶׁעָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ, וּבְלִי לָבוֹא לִידֵי הַחְלָטָה בִּדְבַר הַנְּסִיעָה הַזֹּאת, אָמַר לְנַפְשׁוֹ, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ לְפַחֵד מֵאֵיזֶה חֲשָׁד שֶׁהוּא, עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ הָרְשׁוּת לִהְיוֹת נוֹכָח בִּשְׁעַת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט. וְהוּא הָלַךְ וְהִזְמִין עֲגָלָה אֵצֶל סְקוֹפְלֶר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל מוּכָן בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרוֹ עָלָה בְּיָדוֹ לְרַכֵּז אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. מַצַּב הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ נִמְצָא לְאַחַר עִיּוּן מְרֻבֶּה נוֹרָא וְאָיֹם בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, וּלְמַחֲשָׁבָהּ זוֹ קָפַץ מֵעַל מְקוֹמוֹ וְהִבְרִיחַ, מִטַּעַם בִּלְתִּי מוּבָן לוֹ לְעַצְמוֹ, אֶת הַדֶּלֶת. הוּא כְּאִלּוּ הִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִכָּנֵס דָּבָר בִּלְתִּי צָפוּי. הוּא סָגַר עַל עַצְמוֹ בִּפְנֵי פֻּרְעָנוּת חֲדָשָׁה.

הוּא כִּבָּה אֶת הַנֵּר. בְּנַפְשׁוֹ הִלְּכוּ מוֹרָאִים. הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא הָדַף הַחוּצָה נִכְנַס שׁוּב; הַדָּבָר, שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לְהַכּוֹת בְּסַנְוֵרִים הִבִּיט עַכְשָׁו אֵלָיו עַיִן מוּל עַיִן: רֶגֶשׁ הַמּוּסָר אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ – אֱלֹהִים.

בֵּינָתַיִם הִשְׁלָה אֶת נַפְשׁוֹ בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים עַל יְדֵי הוֹנָאַת דַּעַת מַרְגִּיעָהּ; דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא נִמְצָא בִּיחִידוּת וְכָל רַע לֹא יְאֻנֶּה לוֹ עַכְשָׁו. לְאַחַר שֶׁהִבְרִיחַ אֶת הַדֶּלֶת רָאָה אֶת עַצְמוֹ בָּטוּחַ מִפְּנֵי הִתְנַפְּלוּת; לְאַחַר שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּר דִּמָּה לִהְיוֹת נִסְתָּר מֵעֵין רוֹאִים.

בְּנַפְשׁוֹ הִתְחוֹלֵל הַסָּעַר. מֹחוֹ נַעֲשָׂה בִּלְתִּי מֻכְשָׁר לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף הָרַעְיוֹנוֹת; הַלָּלוּ נִשְּׂאוּ כְּגַלִּים הַנִּסְעָרִים בָּרוּחַ, וְהוּא לָחַץ בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ, כְּמִתְכַּוֵּן לַעֲצֹר בַּעֲדָם שֶׁלֹּא יְמַהֲרוּ לִבְרֹחַ.

אֲבָל לְאַט לְאַט הִתְחִילוּ מַחֲשָׁבוֹת בּוֹדְדוֹת מוֹפִיעוֹת בְּמֹחוֹ בִּבְהִירוּת יְתֵרָה. רֵאשִׁית כֹּל מַדְלֶן הַגִּיד לְעַצְמוֹ, כִּי בְּיָדוֹ הַיְכֹלֶת הַגְּמוּרָה לְהַטּוֹת אֶת הַדְּבָרִים לְפִי חֶפְצוֹ.

לַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת גָּדְלָה הִשְׁתּוֹמְמוּתוֹ עוֹד יוֹתֵר. חוּץ מִן הָאֱמוּנָה בֵּאלֹהִים, שֶׁהָיְתָה תַּכְלִית כָּל מַעֲשָׂיו, הָיוּ כָּל פְּעֻלּוֹתָיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה מְכֻוָּנוֹת רַק לְדָבָר אֶחָד, – לְכְרוֹת בּוֹר וְלִקְבֹּר שָׁם אֶת שְׁמוֹ. אֶת הַפַּחַד הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר גָּרַם לוֹ הָרַעְיוֹן, כִּי בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים עָלוּל הַשֵּׁם הַזֶּה לְהַגִּיעַ לְאָזְנָיו.

וְעַכְשָׁו הִתְחִיל גַּם מַצָּבוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְבַּהֵר לְנֶגֶד עֵינָיו. הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּמֵקִיץ מִתַּרְדֵּמָה, וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ כִּי רַק עַכְשָׁו הִבְחִין בַּדָּבָר וְרָאָה אֶת הַתְּהוֹם שֶׁאָרְבָה לְרַגְלָיו. בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר שָׁתָה כַּלַּיִל עַל נַפְשׁוֹ, הִבְחִין וְרָאָה עַכְשָׁו בָּרוּר אֶת הַזָּר, אֶת הַפְּלוֹנִי הָאַלְמוֹנִי, אֶת זֶה אֲשֶׁר הָיָה חֲלִיפָתוֹ בִּידֵי הַגּוֹרָל וְנִתְגַּלְגֵּל בִּמְקוֹמוֹ לְתוֹךְ הַתְּהוֹם. לַגּוֹרָל הָיָה דָּרוּשׁ קָרְבָּן. וְאֶחָד הָיָה לוֹ הַדָּבָר אִם לְהַקְרִיב אוֹתוֹ, אֶת מַדְלֶן בְּעַצְמוֹ, אוֹ לְהָבִיא לוֹ אִישׁ מִשְׁנֵה לוֹ לְקָרְבָּן.

וּבְכֵן הוּא רַק מְצֻוֵּה לִבְלִי לְהַפְרִיעַ אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים. לָרַעְיוֹן הַזֶּה נִתְפַּכְּחָה רוּחוֹ לְגַמְרֵי, וְהוּא גִּלָּה לְעַצְמוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: מְקוֹמוֹ בְּבֵית הַכֶּלֶא נַעֲשָׂה פָּנוּי, וְעַכְשָׁו – אִם הוּא יִרְצֶה וְאִם הוּא לֹא יִרְצֶה – עָתִיד הַמָּקוֹם הַזֶּה לְקַבֵּל אֶת אַסִּירוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲשֵׂה הַגְּזֵלָה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּגֶ’רְוֶה הַקָּטֹן צוֹעֵק לִנְקָמָה. וְאִם הוּא יַשְׁאִיר אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁהֵם, יֵלֵךְ הָאִישׁ, אֲשֶׁר הִנֵּהוּ מִשְׁנֶה לוֹ, וְיֵשֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים.

כָּל הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהָיָה בּוֹ מִן הַמֻּפְלָא וּמִן הַכָּפִיָּה בְּמִדָּה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, הוֹלִיד בְּקִרְבּוֹ הַרְגָּשָׁה הַמִּתְרַחֶשֶׁת בְּחַיֵּי אָדָם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, מִין פִּרְכּוּס שֶׁל רֶגֶשׁ הַמּוּסָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַלַּעַג, מִן הַחֶדְוָה וּמִן הַיֵּאוּשׁ וְשֶׁאֶפְשָׁר לְכַנּוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם צְחוֹק הַנֶּפֶשׁ.

הוּא נֶחְפַּז וְהִדְלִיק שׁוּב אֶת הַנֵּר. “מַדּוּעַ אֲנִי מְפַחֵד כָּל כָּךְ?” דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. “מָה צֹרֶךְ יֵשׁ לִי לְהַרְבּוֹת בְּמַחֲשָׁבוֹת? אֲנִי נִצַּלְתִּי. לְיָ’בֶר הֲלֹא יֵשׁ עַכְשָׁו יַ’ן וַלְיַ’ן מִשֶּׁלּוֹ, הוּא לְבַדּוֹ מָצָא אוֹתוֹ, אָנֹכִי לֹא עָזַרְתִּי לוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכִי נָקַפְתִּי אֶצְבַּע כְּנֶגֶד אוֹתוֹ שַׁמְפַּטְיֵה-וַלְיַ’ן? יַד הַהַשְׁגָּחָה הָיְתָה בָּזֶה. מַה כָּל הָעִנְיָן נוֹגֵעַ לִי? עַל מָה אֲנִי גוֹזֵל מִנַּפְשִׁי אֶת הָאֹשֶׁר וְאֶת הַשֶּׁקֶט! הֲלֹא כָּךְ נִגְזַר מִן הַשָּׁמַיִם – וְאֵיךְ אֲנִי יָכֹל לְהִתְקוֹמֵם לֵאלֹהִים אֲשֶׁר לוֹ הָעֹז וְהַכֹּחַ? וְעַל מָה נָתַן לִי אֱלֹהִים עַכְשָׁו מִבְטָח? – לְמַעַן אֶעֱשֶׂה אֶת הַטּוֹב, לְמַעַן אֶהְיֶה בְּאַחַד הַיָּמִים לְמוֹפֵת נֶחְמָד וּמְעוֹדֵד, לְמַעַן יַכִּירוּ סוֹף סוֹף הָאֲנָשִׁים, כִּי גַּם תְּשׁוּבָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ בְּכֹחָן לְהַנְחִיל אֹשֶׁר לָאָדָם! וּבְכֵן גָּמוּר הַדָּבָר, אֶעֱמֹד מֵרָחוֹק וֵאלֹהִים יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ.”

הוּא דִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַעֲמַקֵּי לְבָבוֹ, וְאַחֲרֵי זֶה הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְחִיל מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הֶחָדֶר.

“וּבְכֵן,” הִתְחִיל שׁוּב, “אֵין לִי בָּזֶה עֵסֶק יוֹתֵר, הַכֹּל מָנוּי וְגָמוּר.” אוּלָם רֶגֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה לֹא תָּקַף אוֹתוֹ. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְהוּא חָזַר לְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא מַקְשִׁיב תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֶל הַמִּלִּים שֶׁהָיָה בּוֹחֵר לָהֶן בְּרָצוֹן שְׁתִיקָה יָפָה. הֲלֹא רָדָה בּוֹ בְּלִי חֲנִינָה אוֹתוֹ הַכֹּחַ הַמִּסְתּוֹרִי אֲשֶׁר פָּקַד עָלָיו לַהְגּוֹת אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו.

הוּא חָקַר בְּרֶגַע זֶה לָדַעַת, מַה מַשְׁמָעוּת יֵשׁ בְּעֶצֶם לְהַחְלָטָה זוֹ שֶׁנִּתְקַּבְּלָה עַכְשָׁו עַל יָדוֹ; וְהוּא הוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כִּי אָכֵן נְבָלָה הִיא: “לַעֲמֹד מֵרָחוֹק לְמַהֲלַךְ הַדְּבָרִים וּלְהִמָּנַע מֵהִתְקוֹמֵם לִרְצוֹן אֱלֹהִים,” כִּי אֵין זֹאת אֶלָּא מְשׁוּגָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מִפָּנֶיהָ. לִגְרֹם עַל יְדֵי שְׁתִיקָה שֶׁיֵּצֵא לְפֹעַל דְּבֵר הַמִּשְׁגֶּה שֶׁל הַגּוֹרָל וְשֶׁל הָאֲנָשִׁים – בְּקִצּוּר, לְהִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁוֹ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל! זֶהוּ מַעֲשֶׂה חֵטְא שָׁפָל, הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ מֹרֶךְ לֵב וְנַעֲשֶׂה בְּעְרְמָה, חֵטְא עָלוּב הַמְּעוֹרֵר זְוָעָה!

הוּא גֵרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת מֵעַל פָּנָיו. וְכִי מֶה הָיְתָה “כַּוָּנָתוֹ” בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה? הַאִם רָצָה לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל מְחִיר, בְּכָל מְחִיר שֶׁיִּהְיֶה? הָאֵין לְנֶגֶד עֵינָיו מַטָּרָה נִשְׂגָּבָה יוֹתֵר? לֹא אֶת חַיַּי הַגּוּף הוּא נִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל, כִּי אִם אֶת חַיַּי הַנֶּפֶשׁ, רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת יָשָׁר, לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וּלְהַרְבּוֹת צְדָקָה. לָזֶה שָׁאַף כָּל הַיָּמִים וְכַדָּבָר הַזֶּה צִוָּה אוֹתוֹ גַם הַהֶגְמוֹן. הֲיִהְיֶה לְרוֹצֵחַ? כִּי הֲלֹא בַּמּוּבָן הַמּוּסָרִי הוּא גוֹרֵם אֶת הַמָּוֶת לְבֶן אָדָם אֻמְלָל, אֶת הַמָּוֶת לְלֹא חֲנִינָה שֶׁמְּכַנִּים אוֹתוֹ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ! וּמִצַּד שֵׁנִי, לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט, לְהַצִּיל אֶת הָאִישׁ הָעוֹמֵד לִהְיוֹת קָרְבָּן לִשְׁגִיאָה אֲיֻמָּה, לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שׁוּב אֶת הַשֵּׁם הַנָּכוֹן, לָשׁוּב וְלִהְיוֹת יַ’ן וַלְיַ’ן, כְּפִי שֶׁמְּצַוֶּה רֶגֶשׁ הַחוֹבָה – לָזֶה יֵאָמֵר בֶּאֱמֶת: קוּם לִתְחִיָּה גְמוּרָה וְכַסּוֹת עַל הָאֲבַדּוֹן. מַה שֶׁיָּבִיא עָלָיו לְמַרְאִית עַיִן אֶת הַכִּלָּיוֹן יַעֲמֹד לוֹ בְּפֹעַל מַמָּשׁ כְּהַצָּלָה, הִנֵּה זֶה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת! הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי רוּחוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן מַשְׁקִיף עָלָיו, כִּי מֵעַתָּה וָהָלְאָה תּוֹעֵבָה הוּא לוֹ רֹאשׁ הָעִיר מַדְלֶן עַל כָּל מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, וּלְהֶפֶךְ, יַ’ן וַלְיַ’ן, הָאַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עָתִיד לִהְיוֹת בְּעֵינָיו טָהוֹר וְרָאוּי לְכָבוֹד; הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הָאֲנָשִׁים רוֹאִים לַמֻּסְוֶה וְהַהֶגְמוֹן יִרְאֶה לְפָנָיו הַנְּכוֹנִים; כִּי הָאֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים בְּחַיָּיו וְהַהֶגְמוֹן צוֹפֶה לְנַפְשׁוֹ. וּבְכֵן הָיָה צֹרֶךְ בַּדָּבָר לָבוֹא לְאָרָא לַחֲלֹץ מֵרָעָה אֶת זֶה שֶׁמְּכַנִּים אוֹתוֹ בְּטָעוּת יַ’ן וַלְיַ’ן וְלִמְסֹר בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן הַנָּכוֹן. אֲבוֹי! זֹאת הָיְתָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ קָשָׁה בְּיוֹתֵר, זֶה הָיָה נִצָּחוֹן מְרֻבֵּה בְּיִסּוּרִים, הַצַּעַד הָאַחֲרוֹן בְּדַרְכּוֹ, אֲבָל לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה בַּדָּבָר.

“יְהִי כָּךְ,” אָמַר לְעַצְמוֹ. “הַדָּבָר מֻחְלָט! אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת חוֹבָתִי, אֲנִי אַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ.” אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת הָאֵלֶּה הוֹצִיא מִפִּיו בְּקוֹל רָם, בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר.

הוּא נָטַל אֶת סִפְרִי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, עִיֵּן בָּהֶם וְהֵבִיא בַּכֹּל סֵדֶר. אַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ הֲמוֹן שְׁטָרֵי חוֹב לְתוֹךְ הָאֵשׁ, כָּל מִינֵי הִתְחַיְּבֻיּוֹת שֶׁל בַּעֲלִי חוֹבוֹת קְטַנִּים. כְּשֶׁגָּמַר אֶת זֶה לָקַח וְעָרַךְ מִכְתָּב, שָׂם אוֹתוֹ בְּמַעֲטָפָה וְרָשַׁם עַל זוֹ אֶת הַכְּתֹבֶת: לְמַר לַאפִיט, שֻׁלְחָנִי, רְחוֹב דְּ’אַרְטוּאַ, פָּרִיס.

לְבַסּוֹף הוֹצִיא מֵעַמּוּד הַכְּתִיבָה שֶׁלֹּו אֶת תִּיק הַכֶּסֶף וְאֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע, זוֹ שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה בִּשְׁעַת הַבְּחִירוֹת.

לוּ הִסְתַּכֵּל בּוֹ מִי שֶׁהוּא בְּרֶגַע זֶה וְרָאָה אֶת פָּנָיו הַמְּפִיקִים כֹּבֶד-רֹאשׁ גָּמוּר, לֹא הָיָה עָלוּל לְשַׁעֵר, כִּי דְבַר מָה מִתְרַחֵשׁ בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ פְּנִימָה. רַעְיוֹנוֹתָיו עוֹד לֹא סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהּ מִקֹּדֶם. עוֹד גַּם עַכְשָׁו עָמַד לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ הַצָּו הָרָשׁוּם בְּאוֹתִיּוֹת אוֹר מַזְהִירוֹת: “הָלֹךְ תֵּלֵךְ! תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת, תִּמְסֹר אֶת עַצְמְךָ בְּיַד הַמִּשְׁפָּט!” כְּמוֹ כֵן רָאָה עַכְשָׁו רְאִיָּה נְכוֹנָה אֶת שְׁנֵי הָעִקָּרִים שֶׁהִתְווּ עַד הַיּוֹם הָזֶה אֶת דֶּרֶךְ חַיָּיו. הוּא רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַלָּלוּ צוּרָה מוּחָשִׁית: אֶת מַאֲמַצָיו שֶׁעָשָׂה לְהַסְתִּיר אֶת שְׁמוֹ וְאֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּהּ קִדֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הִכִּיר לָדַעַת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי יֵשׁ הַבְדֵּל גָּמוּר בֵּינֵיהֶם; הֵבִין, כִּי אֶחָד מִן הָעִקָּרִים הָאֵלֶּה בְּהֵכְרַח שֶׁיִּהְיֶה טוֹב בִּתְמִידוּת, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַשֵּׁנִי עָלוּל לְהַטּוֹת לְדֶרֶךְ הַחֵטְא. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הָאֶחָד מֵהֶם בָּא מִמְּקוֹר הָאוֹר וְהַשֵּׁנִי יְסוֹדוֹ בַּחֹשֶׁךְ. הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה עָרְכוּ בֵּינֵיהֶם מִלְחָמָה, וְהוּא הָיָה עֵד רְאִיָּה לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת.

הַמַּחֲזֶה עוֹרֵר בּוֹ זְוָעָה, אֲבָל הָיָה נִדְמֶה לוֹ, כִּי הַנִּצָּחוֹן יִהְיֶה לְצַד הַטּוֹב. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הִגִּיעַ עַכְשָׁו לְפָרָשַׁת הַדְּרָכִים הַשְּׁנִיָּה אֲשֶׁר לְגוֹרָלוֹ הַגָּלוּי לָעַיִן וַאֲשֶׁר לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ הַנִּסְתָּרִים. אִם הַפְּגִישָׁה שֶׁפָּגַשׁ בַּהֶגְמוֹן שִׁמְּשָׁה צִיּוּן לִתְקוּפַת חַיָּיו הָרִאשׁוֹנָה, הִנֵּה עַכְשָׁו עָתִיד שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל שַׁמְפַּטְיֵה לְהַתְווֹת לוֹ הַתְחָלָה לִתְקוּפַת חַיָּיו הַשְּׁנִיָּה. אַחֲרֵי הַמַּשְׁבֵּר הַקָּשֶׁה בָּא הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל.

רֶגַע אֶחָד שִׁעֲשַׁע אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן, כִּי בְּמָסְרוֹ אֶת עַצְמוֹ בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט יִתָּכֵן שֶׁיָּבִיאוּ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה מִצִּדּוֹ, אֶת חַיָּיו בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁהָיוּ מְרֻבִּים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה שֶׁהֵבִיא לְעִיר מְגוּרָיו וְיִגְמְלוּ לוֹ חֶסֶד תַּחַת לִשְׁפֹּט אוֹתוֹ לְפִי הַחֹק.

אוּלָם הַתִּקְוָה הַזֹּאת נָמוֹגָה כְּהֵרֶף עַיִן, וּמִתּוֹךְ בַּת-צְחוֹק שֶׁל מְרִירוּת הֶעֱלָה עַל זִכְרוֹנוֹ אֶת הַדָּבָר, כִּי בִּגְלַל גְּזֵלָה שֶׁל אַרְבָּעִים סוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו שֵׁם שֶׁל פּוֹשֵׁעַ הַחוֹזֵר לְסוּרוֹ. הַמִּקְרֶה הַזֶּה יְצֹרַף בְּוַדַּאי אֶל הַמִּשְׁפָּט, וְאָז יִהְיֶה דִינוֹ, לְפִי פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים שֶׁל הַחֹק, לְהֵעָנֵשׁ בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית. מִשּׁוּם כָּךְ הִשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גֵו כָּל תִּקְוָה

כִּוֹזְבָה, הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּבִקֵּשׁ בְּמָקוֹם לֹא-כָּאן תַּנְחוּמִים וְאֹמֶץ לְנַפְשׁוֹ. הוּא הִגִּיד לְעַצְמוֹ, כִּי עָלָיו לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ. אִם הוּא יִשָּׁאֵר עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ – אָז יִגְרֹם הַחֵטְא פְּחִיתוּת עֵרֶךְ לְמַצָּבוֹ בַּחֶבְרָה, לְמַעֲשָׂיו, לַכָּבוֹד שֶׁחוֹלְקִים לוֹ הַבְּרִיּוֹת – וַאֲפִילוּ לְמִדּוֹתיו הַטּוֹבוֹת.

הוּא רָעַד מִקֹּר. הֶעֱלָה אֵשׁ עַל הָאָח. אֲבָל לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן – מִזֶּה הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהוּא נִשְׁקַע שׁוּב בְּשִׁמָּמוֹן רֵיק מִכָּל מַחֲשָׁבָה. וְרַק בְּדֵי עָמָל רַב עָלָה בְּיָדוֹ לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנוֹ אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר הֶעֱסִיק אֶת מֹחוֹ לִפְנֵי חֲצוֹת הַלָּיְלָה.

“הִנֵּה זֶה הַדָּבָר,” אָמַר לְנַפְשׁוֹ, “אֲנִי הֶחֱלַטְתִּי לִמְסֹר אֶת עַצְמִי בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט.” פִּתְאֹם נִזְכַּר בְּפַנְטִין. “כֵּן, אֲבָל זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?” הָרַעְיוֹן הַזֶּה גָרַם לְמַשְׁבֵּר חָדָשׁ. הוּא פָּעַל כְּקַו אוֹר הַנּוֹפֵל לְפֶתַע פִּתְאֹם וּמְשַׁנֶּה לְגַמְרֵי אֶת מַרְאֵה הַדְּבָרִים.

"הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת? הֲלֹא כָּל הַזְּמָן חָשַׁבְתִּי רַק עַל אֹדוֹת עַצְמִי, שָׁקַלְתִּי אֶת הָעִנְיָן רַק לְפִי אַוַּת נַפְשִׁי. בִּרְצוֹתִי לֹא אֶפְצֶה פֶּה וּבִרְצוֹתִי אַלְשִׁין עַל עַצְמִי, כְּחֶפְצִי אֲבַקֵּשׁ מִבְטָח לְחַיַּי אוֹ אַצִּיל אֶת נַפְשִׁי. מַדּוּעַ לֹא חָשַׁבְתִּי עַל אֹדוֹת אֲנָשִׁים אֲחֵרִים? עַל אֹדוֹת הָעִיר, עַל אֹדוֹת הַמְּחוֹז? אֲנִי יָצַרְתִּי כָּאן אֶת הָעֲבוֹדָה, אֲנִי נוֹתֵן לֶחֶם לַתּוֹשָׁבִים. הַשֶּׁפַע, הַתְּנוּעָה – כָּל זֶה הוּא מַעֲשֵׂה יָדַי! אִם אֲנִי אָשׁוּב לְבֵית הָאֲסוּרִים יִשָּׁאֲרוּ כָּאן כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּגוּף בְּלִי נֶפֶשׁ, הַכֹּל יֵלֵךְ לְאִבּוּד.

וְאוֹתָהּ הַיַּלְדָּה שֶׁבְּדַעְתִּי הָיָה לְהָבִיא אוֹתָהּ אֶל אִמָּהּ! וְכִי אֵין אֲנִי נוֹשֵׂא כָּל אַחֲרָיוּת בְּנוֹגֵעַ אֵלֶיהָ, וַאֲנִי הֲלֹא הָאָשֵׁם בְּכָל אֲסוֹנָהּ? מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָהּ אִם אָנֹכִי אֲאַבֵּד אֶת עַצְמִי מִן הָעוֹלָם? הָאֵם תָּמוּת וְהַיַּלְדָּה תִּהְיֶה צְפוּיָה לְכָל רָע. אִם אֶמְסֹר אֶת עַצְמִי אֶהְיֶה אָנֹכִי הַגּוֹרֵם לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אוּלָם אִם לֹא אַלְשִׁין עַל עַצְמִי – מָה יִהְיֶה בְּמִקְרֶה זֶה?"

הוּא עָשָׂה הַפְסָקָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁאַל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת; רֶגַע אֶחָד הָיָה כִּמְפַקְפֵּק וְגֵווֹ רָעַד; אֲבָל הַדָּבָר לֹא נִמְשַׁךְ הַרְבֵּה זְמָן. הוּא חָזַר וְעָנָה בְּשַׁלְוַת רוּחַ גְּמוּרָה:

“אָמְנָם כֵּן, בְּמִקְרֶה זֶה יַגִּיעַ שַׁמְפַּטְיֵה בְּכָל אֹפֶן לְבֵית הָאֲסוּרִים, אֲבָל מַדּוּעַ, לְכָל הָרוּחוֹת, עָשָׂה מַעֲשֵׂה גְנֵבָה? הוּא הַגַּנָּב. אָנֹכִי אֶשָּׁאֵר כָּאן וְאַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת מִפְעַל יָדַי. בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים אֶאֱסֹף עֲשָׂרָה מִילְיוֹנִים. לְעַצְמִי לֹא אֶקַּח כְּלוּם. הַמַּצָּב בָּעִיר הוֹלֵךְ וְטוֹב בִּתְמִידוּת; צוֹמְחִים עַנְפֵי כַּלְכָּלָה חֲדָשִׁים, וּבֵין אֵלֶּה יֵשׁ הַשְׁפָּעַת גּוֹמְלִין; צָצִים בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת חֲדָשִׁים; עֹשֶׁר נִשְׁקָף לַהֲמוֹן מִשְׁפָּחוֹת, לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. הַיִּשּׁוּב הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה; כְּפָרִים צָצוּ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר נִמְצְאוּ לְפָנִים רַק חַוּוֹת בּוֹדְדוֹת; חַוּוֹת יָצִיצוּ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עַכְשָׁו רַק שְׁמָמָה; הַדַּלּוֹת תַּחֲלֹף מִן הָעוֹלָם וְיַחַד אִתָּהּ יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם הַבַּטָּלָה, הַבֹּשֶׁת, הַגְּנֵבוֹת וְהָרְצִיחוֹת, כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, כָּל הֶחָטָאִים. וּבְכֵן, אִם אֲנִי אֶשָּׁאֵר, יִהְיֶה בְּיָדִי לְהָבִיא עַל הָאֵם וְעַל הַיַּלְדָּה, וְעַל כָּל הַמָּחוֹז כֻּלּוֹ עָתִיד שֶׁל אֹשֶׁר. הֲיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר לִשְׁקֹל אֵיזֶה בַּר-נַשׁ בָּא בַּיָּמִים, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ לִחְיוֹת אֶלָּא שָׁנִים מוּעָטוֹת וְשֶׁחַיָּיו לֹא יִהְיוּ מָרִים בְּיוֹתֵר גַּם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּנֶגֶד הָמוֹן רַב שֶׁל אִמּוֹת, נָשִׁים וָטָף!”

הוּא הִטִּיף לְעַצְמוֹ דְבָרִים מִתּוֹךְ חֹם שֶׁל רַגְשָׁנוּת חוֹלָנִית. “הָלְאָה! עַכְשָׁו נָחוּץ כִּי הַהַחְלָטָה תָּבִיא לִידֵי תּוֹצָאוֹת שֶׁל מַמָּשׁ. עוֹד קַיָּמִים חוּטִים אֲחָדִים שֶׁאֲנִי קָשׁוּר עַל יָדָם בְּיַ’ן וַלְיַ’ן! אֲנִי מֻכְרָח לִקְרֹעַ אוֹתָם! בְּחֶדֶר זֶה עַצְמוֹ יֵשְׁנָם חֲפָצִים אֲחָדִים הַגּוֹלְלִים עָלַי אַשְׁמָה, עֵדִים אִלְמִים לְהָעִיד בִּי! נָחוּץ לְהַשְׁמִיד אוֹתָם!”

הוּא הִכְנִיס אֶת הַיָּד לְתוֹךְ כִּיסוֹ, הוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק, לָקַח מִתּוֹכוֹ מַפְתֵּחַ קָטֹן וּפֶתַח בּוֹ אֶת דַּלְתּוֹ שֶׁל אָרוֹן נִסְתָּר בְּתוֹךְ הַקִּיר. בְּתוֹךְ הָאָרוֹן נִמְצְאוּ רַק בְּלוֹיֵי בְּגָדִים אֲחָדִים, חֲלוּק בַּד כָּחֹל, זוּגוֹת אֲחָדִים שֶׁל מִכְנָסַיִם, יַלְקוּט-דֶּרֶךְ יָשָׁן וּמַטֶּה עָבֶה הַמְצֻפֶּה מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו בְּבַרְזֶל. זֹאת הָיְתָה חֲלִיפַת הַבְּגָדִים הַיְּשָׁנָה אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּדִין בִּשְׁנַת 1815.

הוּא שָׁמַר עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַר עַל הַמְּנוֹרוֹת, לְאוֹת זִכָּרוֹן לְמוֹצָא חַיָּיו הַחֲדָשִׁים. בְּרֶגַע זֶה הֵעִיף בִּגְנֵבָה מֶבָּט כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת, כְּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא תִּפָּתַח לַמְרוֹת הַבָּרִיחַ הַסּוֹגֵר עָלֶיהָ; אַחַר כָּךְ גָּרַף אֶת הַכֹּל בְּחִפָּזוֹן לַעֲרֵמָה אַחַת, בְּלִי לְהָעִיף אַף מֶבָּט קַל בְּכָל הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים סִכֵּן אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם, וּלְבַסּוֹף הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֹּל לְתוֹךְ הָאֵשׁ.

הוּא שָׁב וְסָגַר אֶת הָאָרוֹן אֲשֶׁר בַּקִּיר, הִסִּיעַ לְשָׁם אֶת אֶחָד מִכְּלֵי הָרָהִיטִים הַכְּבֵדִים וְכִסָּה בּוֹ לְשֵׁם זְהִירוּת עַל מְקוֹם הָאָרוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּחֲבוֹא הָיָה עַכְשָׁו רֵיק מִכָּל דָּבָר.

כַּעֲבֹר רֶגַע קָצָר הִתְרוֹמְמָה שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ אֲדֻמָּה וְהֵאִירָה אֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר מִנֶּגֶד. כָּל הַחֲפָצִים בָּעֲרוּ בָּאֵשׁ. מַטֵּה הָעֵץ הֶעָבָה הִשְׁמִיעַ קוֹל רַעַשׁ וְגִצִּים עָפוּ מִמֶּנּוּ עַד לְאֶמְצַע הֶחָדֶר.

לְאַחַר שֶׁנִּשְׂרַף הַיַּלְקוּט וְאִתּוֹ כָּל בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ, נִרְאָה בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הָאֵפֶר דְּבַר-מָה מַבְרִיק, מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף, אוֹתָהּ מַטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי פְרַנְקִים, כַּנִּרְאֶה, שֶׁנִּלְקְחָה בִּגְזֵלָה מֵאֵת הַנַּעַר מִסָּבוֹיָה.

פִּתְאֹם נִתְלָה מֶבָּטוֹ בִּשְׁנֵי מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף שֶׁהִבְהֲבוּ בְּנִצְנוּץ כֵּהָה בִּנְפֹל עֲלֵיהֶם הָאוֹר מִן הָאֵשׁ.

עֲמֹד! אָמַר לְעַצְמוֹ. יֵשׁ בְּכֹחוֹ שֶׁל זֶה לְהָבִיא כִּלָּיוֹן עַל יַ’ן וַלְיַ’ן. אַף זֶה מֻכְרָח לַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם.

הָאֵשׁ עַל הָאָח הָיְתָה גְּדוֹלָה לְמַדַּי, וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַתִּיךְ בְּתוֹכָהּ אֶת הַמְּנוֹרוֹת לְעִסָּה אַחַת חַסְרַת צוּרָה.

הוּא כְּרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחַמֵּם רֶגַע אֶחָד מוּל הָאֵשׁ, וְהַדָּבָר הַזֶּה גָרַם לוֹ נְעִימוּת. “יַ’ן וַלְיַ’ן! יַ’ן וַלְיַ’ן!” וְהוּא הִקְשִׁיב מִתּוֹךְ זְוָעָה לַקּוֹל הַקּוֹרֵא. “טוֹב וְנָכוֹן! עֲשֵׂה וְגַם תּוּכַל!” הוֹסִיף הַקּוֹל לִקְרֹא. “גְּמֹר אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ! הַעֲבֵר מִן הָעוֹלָם אֶת הַמַּזְכֶּרֶת הַזֹּאת! מְחֵה אֶת זֵכֶר הַהֶגְמוֹן! שְׁכַח הַכֹּל! הָבִיא כְּלָיָה עַל שַׁמְפַּטְיֵה! טוֹב עַד מְאֹד! הַדָּבָר מֻחְלָט בְּתַכְלִית הַהֶחְלֵט, שָׁרִיר וְקַיָּם! הָאִישׁ הַזָּקֵן, הַחַף מִפֶּשַׁע, זֶה אֲשֶׁר שִׁמְךָ גָרַם לוֹ אֶת כָּל אֲסוֹנוֹ, זֶה אֲשֶׁר שִׁמְךָ רוֹבֵץ עָלָיו כְּחֵטְא, הוּא יֵצֵא חַיָּב בִּמְקוֹמְךָ, הוּא יְבַלֶּה אֶת שְׁאֵרִית יָמָיו בְּצָרָה וּבְעֹנִי! מַה יָפֶה הַדָּבָר! אַתָּה הֱיֵה גַּם לְהַבָּא הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר, הֱיֵה חָבֵר נִכְבָּד וּמְכֻבָּד בַּחֶבְרָה הַהֲגוּנָה, הַעֲשֵׁר אֶת הָעִיר, כַּלְכֵּל אֶת הָעֲנִיִּים, גַדֵּל אֶת הַיְתוֹמִים, הֱיֵה מְאֻשָּׁר, מָלֵא מִדּוֹת טוֹבוֹת וְנַעֲרָץ! בְּעוֹד אֲשֶׁר אַתָּה תִּרְאֵה כָּאן בְּזֹהַר וּבִשְׂמָחוֹת, יִשָּׂא בַּעֲבוּרְךָ אִישׁ אַחֵר בְּחֶרְפָּה אֶת הַחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה, יִמְשֹׁךְ בַּאֲזִקִּים הַנְּכוֹנִים לְרַגְלֶיךָ! אֲבוֹי לְךָ, אִישׁ עָלוּב!”

וְאַחֲרַי הַפְסָקָה קְצָרָה: “יַ’ן וַלְיַ’ן! מִסְּבִיבְךָ יֶהֱמוּ הֲמוֹן קוֹלוֹת רַבִּים, אֲשֶׁר יְאַשְּׁרוּךָ וִיבָרְכוּ אוֹתְךָ, וְרַק קוֹל אֶחָד יְחִידִי, אֲשֶׁר לֹא יַגִּיעַ לְאֹזֶן כָּל אִישׁ, הוּא יְקַלֵּל אוֹתְךָ בַּחֹשֶׁךְ וּבַמִּסְתָּרִים! שְׁמַע עַכְשָׁו, הֶעָלוּב: כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָחוּלוּ עַל רֹאשְׁךָ לֹא יָבוֹאוּ בְּשַׁעַר הַשָּׁמַיִם, וְרַק הַקְּלָלָה בִּלְבָד תַּגִּיעַ עַד לְכִסֵּא הַכָּבוֹד!”

הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁהָיָה רָפֶה מִתְּחִלָּה, יָצָא מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי לְבָבוֹ וְהָלַךְ וְגָבַר לְאַט לְאַט בְּמִדָּה כָּזֹאת, שֶׁהוּא דִּמָּה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ בָּאֹזֶן מַמָּשׁ. “הֲיֵשׁ כָּאן מִי שֶׁהוּא?” שָׁאַל בְּקוֹל.

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק שֶׁל חֲסֵר-דֵּעַ. “מַה מִשְׁתַּטֶּה אָנֹכִי! הֲלֹא מִן הַנִּמְנָע הַדָּבָר שֶׁיִּמָּצֵא כָּאן מִי הוּא.” בְּכָל זֹאת נִמְצָא מִי שֶׁהוּא אֶחָד בַּחֶדֶר, אֶחָד אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּהוּ עֵינֵי אָדָם. הוּא הֶעֱמִיד אֶת הַמְּנוֹרוֹת עַל גַּב כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר, וְהִתְחִיל שׁוּב מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הֶחָדֶר.

תְּנוּעוֹת הַגּוּף גָּרְמוּ לוֹ טוֹבָה וְיַחַד עִם זֶה מָסְכוּ עָלָיו כְּעֵין שִׁכָּרוֹן. אֲבָל עַכְשָׁו הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו שְׁתֵּי הַבְּרֵרוֹת גַּם יַחַד אֵימָה בְּמִדָּה אֶחָת. מַה נוֹרָא הַמִּקְרֶה הַזֶּה! נָחוּץ הָיָה דַּוְקָא שֶׁיּוֹפִיעַ אוֹתוֹ שַׁמְפַּטְיֵה וְשֶׁיְּגוֹלְלוּ עָלָיו אַשְׁמַת זָרִים! מַה מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר שֶׁאוֹתָהּ תְּרוּפָה עַצְמָהּ, שֶׁשִּׁמְשָׁה מִתְּחִלָּה בְּיַד הַהַשְׁגָּחָה לְהַצָּלָתוֹ, הִיא הִיא שֶׁגָּרְמָה לְבַסּוֹף לְמַפַּלְתּוֹ!

הוּא תֵּאֵר רֶגַע אֶחָד בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת עֲתִידוֹ. אֵל אֱלֹהִים! כַּמָּה דְבָרִים נוֹרָאִים יִתְגַּלְגְּלוּ עָלָיו, כְּשֶׁיִּמְסֹר אֶת עַצְמוֹ בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט! מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ לְאֵין חֵקֶר הָלַךְ וּמָנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶת זֶה שֶׁעָלָיו לְהַשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גֵווֹ וְאֶת זֶה שֶׁעָלָיו לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ. הוּא הֶלְאָה אֶת מֹחוֹ בְּלִי הֲפוּגוֹת, אֲבָל מֵעַל פָּנָיו לֹא חָלְפָה הַשְּׁאֵלָה הָאֲיֻמָּה: אִם לְהִשָּׁאֵר בַּמְּרוֹמִים וְלָרֶדֶת עַל יְדֵי כָּךְ אֶל שֵׁדֵי שַׁחַת, אוֹ לָשׁוּב אֶל הַתֹּפֶת לְמַעַן הֱיוֹת שָׁם לִכְרוּב שָׁמָיִם.

מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, אֵל אֱלֹהִים! מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת! הַסַּעַר שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, שָׁרַק בְּעָמָל רַב עָלָה בְּיָדוֹ לְהִמָּלֵט מִפָּנָיו, הִתְחוֹלֵל שׁוּב. בְּמַחְשְׁבוֹתָיו בָּאָה עַרְבּוּבְיָה.

גַּם חֻלְשַׁת הַגּוּף הִתְרַגְּשָׁה עָלָיו עַכְשָׁו. הוּא נִסָּה בְּכָל זֹאת מִזְּמָן לִזְמָן לִגְבּר עַל חֻלְשָׁתוֹ וּלְהַשְׁלִיט אֶת עַצְמוֹ שׁוּב עַל רַעְיוֹנוֹתָיו. וּכְדֵי לָבוֹא לִידֵי הַחְלָטָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ חֲרָטָה, רָצָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר עִנְּתָה בְּלִי הֶרֶף אֶת מֹחוֹ: הֲיִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ אוֹ יִהְיֶה כְּמַחֲרִישׁ? אֲבָל הוּא לֹא בֵּרֵר לְעַצְמוֹ כְּלוּם. נִתְחַוֵּר לוֹ רַק דָּבָר אֶחָד: אִם כֹּה יַעֲשֶׂה וְאִם יַעֲשֶׂה אַחֶרֶת – חֵלֶק אֶחָד מִן הָ“אֲנִי” שֶׁלּוֹ בְּהֵכְרַח שֶׁיָּמוּת, גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לְשַׁנּוֹת!

אֲבוֹי! הוּא הִתְחִיל שׁוּב פּוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי הַסְּעִפִּים. מִתּוֹךְ עִנּוּיִים כָּאֵלֶּה נִלְחַם הָאֻמְלָל עִם סְפֵקוֹתָיו.

ד

צִלְצְלָה הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהוּא הִתְהַלֵּךְ כְּבָר חָמֵשׁ שָׁעוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הֶחָדֶר. לְבַסּוֹף צָנַח עַל כִּסֵּא וְשָׁקַע בְּתַרְדֵּמָה.

הוּא רָאָה חֲלוֹם, וּכְדֶרֶךְ רֹב הַחֲלוֹמוֹת הָיְתָה גַּם בֵּין חֲלוֹמוֹ זֶה וּבֵין מַצַּב הַדְּבָרִים שֶׁבַּמְּצִיאוּת רַק נְגִיעָה קַלָּה, אִם כִּי מַפְחִידָה, אֲבָל הוּא פָּעַל עָלָיו פְּעֻלָּה נִמְרָצָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא רָשַׁם אוֹתוֹ בַּסֵּפֶר. סִפּוּר הַמַּעֲשֵׂה הַזֶּה נִתְגַּלָּה בֵּין שְׁאָר כְּתָבָיו שֶׁנִּמְצְאוּ לְאַחַר כָּךְ; עַל הַמַּעֲטָפָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיָה נָתוּן כְּתָב הַיָּד, הָיוּ רְשׁוּמוֹת הַמִּלִּים: הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַמְתִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא.

הַחֲלוֹם הָיָה מְזַעֲזֵעַ. הָיָה סֵמֶל לַבְּדִידוּת הָאֲיֻמָּה שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר הֶחֱלִיט אָמְנָם לְהַשְׁמִיד אֶת חַיָּיו לְמַעַן הַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. אֲבָל עוֹד לֹא יָדַע מְאוּמָה בִּדְבַר הַהַחְלָטָה הַזֹּאת. הוּא אָחַז אֶת דַּרְכּוֹ בְּמָקוֹם נָמוּךְ – וְהַכֹּל מִסְּבִיבוֹ הָיָה אָפוֹר. גַּם הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲפוֹרִים; הוּא הִגִּיעַ לִכְפָר אֶחָד, הַכְּפָר רָחַב וְנָסַב עַד שֶׁהָיָה לִכְרָךְ. הוּא נִכְנַס לְכָל בַּיִת וּלְכָל גַּן, וּבְכָל מָקוֹם עָמַד אִישׁ שֶׁהוּא פָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה: מַה נִמְצָא כָּאן? בְּאֵיזֶה מָקוֹם עוֹמְדוֹת רַגְלֵי? אֲבָל אִישׁ לֹא עָנָה לוֹ עַל דְּבָרָיו.

וְהָלְאָה מְסֻפָּר הַדָּבָר מִלָּה בְּמִלָּה: "אָז יָצָאתִי מִן הָעִיר וְהָלַכְתִּי בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת. "כַּעֲבֹר רֶגַע נִפְנֵיתִי לְאָחוֹר וְרָאִיתִי הָמוֹן עָצוּם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי. הִכַּרְתִּי כִּי אֵלֶּה הֵם אוֹתָם הָאֲנָשִׁים עַצְמָם שֶׁרָאִיתִי בָּעִיר. לְכֻלָּם הָיוּ פָּנִים מְשֻׁנִּים עַד מְאֹד. הֵם לֹא נֶחְפְּזוּ בְּדַרְכָּם לְמַרְאִית עַיִן, אַף עַל פִּי כֵן מִהֲרוּ לָלֶכֶת לְפָנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אָנֹכִי. הֵם לֹא הִשְׁמִיעוּ קוֹל שָׁאוֹן בְּלֶכְתָּם. עַד-מְהֵרָה הִשִּׂיגוּ אוֹתִי הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהִקִּיפוּ עָלַי מֵעֲבָרִים. לְכָל הָעֵדָה הָיוּ פָּנִים כְּעֵין הָאֲדָמָה. אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁרְאִיתִיו לָרִאשׁוֹנָה בָּעִיר

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֶת דְּבָרַי, פָּנָה וְאָמַר אֵלַי: “לְאָן תֹּאחַז דַּרְכֶּךָ? הַאִם לֹא תֵּדַע כִּי מַתָּ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים?” פָּתַחְתִּי אֶת פִּי לְהָשִׁיב לוֹ דְבָרִים, וּבְרֶגַע זֶה רָאִיתִי כִּי מִסְּבִיבִי אֵין אִישׁ". הוּא הֵקִיץ מִן הַתַּרְדֵּמָה. קָרַת קֶרַח תָּקְפָה אוֹתוֹ. רוּחַ בֹּקֶר נִדְנְדָה אֶת דַּלְתוֹת הַחַלּוֹן שֶׁנִּשְׁאֲרוּ פְּתוּחוֹת. הָאֵשׁ כָּבְתָה עַל הָאָח, הַנֵּר הָיָה קָרוֹב לִדְעֹך. מִסָּבִיב שָׂרַר עוֹד אֹפֶל הַלָּיְלָה. הוּא הִבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְרָאָה לְמַטָּה בָּרְחוֹב שְׁנֵי נְגֹהוֹת כְּכוֹכָבִים. כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל יָפֶה הִבְחִין בַּעֲגָלָה קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה רְתוּמָה לְסוּס לָבָן. מָה עִנְיָנָם שֶׁל אֵלֶּה לְכָאן? מִי זֶה בָּא אֵלַי בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת כָּזֹאת?

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ. “מִי דוֹפֵק?”

הוּא שָׁמַע אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַשּׁוֹעֶרֶת הַזְּקֵנָה. “אָנֹכִי, הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר.”

“מָה הַדָּבָר?” “הָעֲגָלָה כָּאן, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ.” “מָה עִנְיָן הָעֲגָלָה בְּכָאן?” “וְכִי לֹא הִזְמִין כְּבוֹדוֹ שׁוּם עֲגָלָה?” “לֹא!”

“הָעֶגְלוֹן אוֹמֵר, כִּי נִשְׁלַח לְכָאן.” “אֵיזֶה עֶגְלוֹן?”

“הָעֶגְלוֹן שֶׁל מַר סְקוֹפְלֶר.” “מַר סְקוֹפְלֶר?”

הוּא נִבְעַת לַשֵּׁם הַזֶּה כְּאִלּוּ חָלַף עַל פָּנָיו בָּרָק. אִלּוּ רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּרֶגַע זֶה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, הָיְתָה מִתְחַלְחֱלֶת מֵאֵימָה. הִשְׂתָּרְרָה דּוּמִיָּה מְמֻשָּׁכָה. “נָכוֹן הַדָּבָר. עוֹד מְעַט וְאָבוֹא.”

ה

עֶגְלוֹת הַדֹּאַר, שֶׁהוֹלִיכוּ בַּיָּמִים הָהֵם הֵנָּה וָשׁוֹב אֶת הַמִּכְתָּבִים בֵּין אָרָא וּבֵין מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, הָיְתָה לָהֶן מִימֵי תְּקוּפַת נַפּוֹלְיוֹן וְאֵילָךְ צוּרָה שֶׁל כִּרְכָּרוֹת בַּעֲלוֹת שְׁנֵי אוֹפַנִּים, מְרֻפָּדוֹת מִבִּפְנִים בְּעוֹר צְהַבְהַב וְיוֹשְׁבוֹת עַל קְפִיצִים; בְּכָל עֲגָלָה נִמְצְאוּ רַק שְׁנֵי מְקוֹמוֹת יְשִׁיבָה, אֶחָד בִּשְׁבִיל הַ“מְשֻׁלָּח” וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הַנּוֹסֵעַ. תִּיק הַמִּשְׁלֹחַ, עָשׂוּי בִּדְמוּת אַרְגָּז אָרֹך בְּיוֹתֵר, הָיָה נָתוּן בִּקְצֵה הָעֲגָלָה מֵאָחוֹר, וּשְׁנֵיהֶם, הָעֲגָלָה וְהָאַרְגָּז, הָיוּ עֲשׂוּיִים עֵץ אֶחָד. הָאַרְגָּז הָיָה מָשׁוּחַ בְּצֶבַע שָׁחוֹר. הַכִּרְכָּרָה – בְּצֶבַע צָהֹב. הָעֲגָלוֹת נִרְאוּ מְעֻקָּמוֹת וְחַסְרוֹת כָּל תֹּאַר. אוּלָם דֶּרֶךְ נְסִיעָתָן הָיְתָה מְהִירָה מְאֹד. מִשְׁלֹחַ הַמִּכְתָּבִים שֶׁיָּצָא מֵאָרָא בַּשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם “מְשֻׁלַּח” הַדֹּאַר מִפָּרִיס, הִגִּיעַ לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם לִפְנֵי מְלֹאת הַשָּׁעָה הַחֲמִשִׁית בַּבֹּקֶר.

בַּלַּיְלָה הַהוּא הִתְנַגְּשָׁה בְּחָזְקָה עֶגְלַת דֹּאַר, שֶׁהָלְכָה לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, בַּעֲגָלָה אַחַת קְטַנָּה שֶׁבָּאָה מִן הַצָּד שֶׁכְּנֶגֶד וְשֶׁיָּשַׁב בְּתוֹכָהּ רַק נוֹסֵעַ אֶחָד מְעֻטָּף בִּמְעִיל. דְּבֵר הַהִתְנַגְּשׁוּת אֵרַע בִּמְקוֹם עִקּוּלוֹ שֶׁל רְחוֹב בָּרֶגַע שֶׁעֶגְלַת הַדֹּאַר נִכְנְסָה לִתְחוּמָהּ שֶׁל הָעִיר. הָרַכָּב קָרָא אֶל הָאִישׁ, כִּי יַעֲמֹד מִנְּסֹעַ; אֲבָל הַלָּז אָחַז אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה אַגַּב שְׁעָטָה מְהִירָה.

“אָכֵן לָזֶה אֵין הַשָּׁעָה פְּנוּיָה!” הֵעִיר הָרַכָּב. הַנּוֹסֵעַ הַנֶּחְפָּז הַזֶּה הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ עַצְמוֹ שֶׁתֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה אֶת מִלְחַמְתּוֹ הָאֲיֻמָּה עִם נַפְשׁוֹ. לְאָן מְגַמַּת דַּרְכּוֹ? הוּא לֹא יָכֹל לַעֲנוֹת עַל זֶה תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה. לָמָּה הוּא נֶחְפָּז כָּל כָּךְ? אַף הוּא לֹא יָדַע לְבָאֵר אֶת זֹאת. הֲכִי נָסַע בְּלִי כָּל מַטָּרָה? לְאָן? אֵין סָפֵק כִּי עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ לְאָרָא; אֲבָל יָכֹל גַּם לִהְיוֹת, כִּי נָסַע לְאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר. מִזְּמָן לִזְמָן הִכִּיר הָאִישׁ בָּזֶה, וְהָיָה תּוֹקֵף אוֹתוֹ פָּחַד. הוּא אָץ לְתוֹךְ הֶעָתִיד הָאָפֵל כְּמוֹ לְתוֹךְ תְּהוֹם.

כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם נִמְצָא הַנּוֹסֵעַ בְּמֶרְחַב שָׂדֶה; הָעִיר מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם רָחֲקָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָלְכוּ וְהִלְבִּינוּ. מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה רוֹאֶה אֶת אַחַד הַבָּתִּים, שֶׁאֵינָם מְצוּיִים בְּמִסְפָּר רַב בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְהָיָה מְהַרְהֵר בְּנַפְשׁוֹ: הַלָּלוּ רַשָּׁאִים לְהִתְעַנֵּג עַל רֹב שֵׁנָה!

קוֹל הַדְּפִיקָה שֶׁל פַּרְסוֹת הַסּוּס, צִלְצוּלֵי הַמְּצִלָּה, קִשְׁקוּשׁ הָאוֹפַנִים – כָּל הַקּוֹלוֹת הַחַדְגּוֹנִים הָאֵלֶּה, הַיּוֹרְדִים בְּנֹעַם וּבְנַחַת עַל אֹזֶן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו, חָדְרוּ לְאָזְנָיו כַּהֲמֻלָּה מְזַעְזַעַת אֶת הַנֶּפֶשׁ.

הַיּוֹם כְּבָר הֵאִיר לְגַמְרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהַנּוֹסֵעַ נִכְנַס לְהֶסְדִּין. הוּא עָמַד לְיַד בֵּית אַכְסַנְיָה, כְּדֵי לָתֵת לַסּוּס מִסְפּוֹא וּמָנוֹחַ.

הַסּוּס, כְּפִי שֶׁהִגִּיד סְקוֹפְלֶר לְנָכוֹן, הָיָה בֶּן הַגֶּזַע הַבּוּלוֹנִי, זֶה שֶׁמְּצוּיִים אֶצְלוֹ חֶסְרוֹנוֹת יְדוּעִים, כְּגוֹן רֹאשׁ גָּדוֹל וּבֶטֶן רְחָבָה; לְעֻמַּת זֶה הָיוּ לוֹ לַסּוּס חָזֶה רָחָב וְגַב חָזָק, רַגְלָיו הָיוּ כְּחוּשׁוֹת וּזְקוּפוֹת וּטְלָפָיו מוּצָקִים; סוּסֵי הַגֶּזַע הַזֶּה הֵם לְלֹא תֹּאַר וּלְלֹא הָדָר, אֲבָל הֵם בְּרִיאִים וְאַמִּיצִים. הַבְּהֵמָה הַהֲגוּנָה עָבְרָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁעָתַיִם אֶת חֲמֵשֶׁת הַמִּילִים, וְעַל גַּבָּה לֹא נִרְאֲתָה אַף טִפַּת זֵעָה אֶחָת.

בִּשְׁעַת הַמְּנוּחָה נִשְׁאַר מַדְלֶן יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה, כֵּיוָן שֶׁדָּחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה. פִּתְאֹם גִּלָּה לוֹ אֶחָד מִמְּשָׁרְתֵי הֶחָצֵר, שֶׁנָּתַן מִסְפּוֹא לַסּוּס, כִּי הָאוֹפָן הַשְּׂמָאלִי אֲשֵׁר מִצַּד הָעֲגָלָה הַקִּדְמִי לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ אַף רֶבַע שָׁעָה תָּמִים. הָאוֹפָן הָיָה רָעוּעַ בְּמִדָּה גְּדוֹלָה מְאֹד. מַדְלֶן נִסָּה בְּכָל יְכָלְתּוֹ לְהוֹצִיא לְפֹעַל אֶת הַתִּקּוּן בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר כְּכָל הָאֶפְשֶׁר. וְאוּלָם לְעוֹשֵׂה הָעֲגָלוֹת הָיָה דָּרוּשׁ לְשֵׁם הַתִּקּוּן הַזֶּה זְמָן שֶׁל יוֹם תָּמִים, גַּם אוֹפַנִים לִמְכִירָה לֹא הָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ, בְּכָל הַמָּקוֹם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג לִשְׂכִירָה עֲגָלָה אוֹ סוּס רִכְבָּה. אֶת מַדְלֶן תָּקְפָה פִּתְאֹם חֶדְוָה רַבָּה. אֵין זֹאת כִּי אִם יַד הַהַשְׁגָּחָה בַּדָּבָר. הִיא גָרְמָה שֶׁתִּתְקַלְקֵל הַכִּרְכָּרָה הַקְּטַנָּה וְשֶׁדְּבַר הַנְּסִיעָה לֹא יָבוֹא לִידֵי גְמָר. הוּא לֹא שָׂם אֶת לִבּוֹ לָרְמִיזָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁשָּׁלְחָה לוֹ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה; נִסָּה כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְהָסִיר אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים מֵעַל דֶּרֶךְ נְסִיעָתוֹ, הִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה בְּיֹשֶׁר וּבָאֱמוּנָה; בְּקִצּוּר, הוּא פָּטוּר לְגַמְרֵי מִמּוּסַר כְּלָיוֹת. הַדָּבָר לֹא יִהְיֶה תָּלוּי בּוֹ, אִם הַנְּסִיעָה לֹא תָּבוֹא לִידֵי גְמָר. כָּךְ נִגְזַר בִּידֵי שָׁמָיִם.

אִלּוּ הֶחֱלִיף מַדְלֶן דְּבָרִים עִם עוֹשֵׂה הָעֲגָלוֹת בְּאַחַד הַחֲדָרִים אֲשֶׁר בְּבֵית הָאַכְסַנְיָה, לֹא הָיוּ עֵדֵי שְׁמִיעָה לַדָּבָר וּמַהֲלַךְ הַמְּאֹרָעוֹת הָיָה אָז אַחֵר לְגַמְרֵי. וְאוּלָם מַדְלֶן וְעוֹשֵׂה הָעֲגָלוֹת עָמְדוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בָּרְחוֹב, וּבְשָׁעָה שֶׁאִישׁ נָכְרִי מַצִּיעַ שְׁאֵלָה נִמְצָאִים תָּמִיד סַקְרָנִים הָאוֹהֲבִים לְהַטּוֹת אֹזֶן. גַּם בְּמִקְרֶה זֶה נִקְהֲלוּ מִסָּבִיב לַשְּׁנַיִם הָמוֹן רַב שֶׁל אֲנָשִׁים. וּמֵאֲחוֹרֵי הַקָּהָל עָמַד גַּם נַעַר קָטֹן שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ אִישׁ. הַנַּעַר קָלַט אֶת דִּבְרֵי הַשִּׂיחָה וְנִסְתַּלֵּק פִּתְאֹם בִּמְרוּצָה מִן הַמָּקוֹם.

מִיָּד לְאַחֲרֵי זֶה, כְּשֶׁמַּדְלֶן קַבֵּל כְּבָר הַחְלָטָה וְהָיָה נָכוֹן לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ, שָׁב הַנַּעַר בְּלִוְיַת אִשָּׁה זְקֵנָה.

“אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד,” פָּתְחָה הַזְּקֵנָה, “הַנַּעַר סִפֵּר לִי, כִּי כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה לִשְׂכֹּר עֲגָלָה קְטַנָּה.” לְשֵׁמַע הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁנּוֹהֵג בָּהּ יֶלֶד קָטֹן, כִּסְּתָה אֶת מִצְחוֹ זֵעַת אֵימָה. נִדְמֶה לוֹ כִּי הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַיָּד אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ. עוֹד מְעַט וְהִיא תֵּרֵד עָלָיו כְּבָרִאשׁוֹנָה.

“כֵּן הַדָּבָר, גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה,” הֶחֱזִיר מַדְלֶן. “נְחוּצָה לִי עֲגָלָה קְטַנָּה. וְאוּלָם,” הוֹסִיף בְּחִפָּזוֹן, “אֵין לְהַשִּׂיג כָּאן שׁוּם עֲגָלָה.” “אֲבָל אֶצְלִי יִמְצָא כְּבוֹדוֹ אֶת הַדָּרוּשׁ,” עָנְתָה הַזְּקֵנָה. פַּחַד נָפַל עַל מַדְלֶן. הִנֵּה שׁוּב אָחֲזָה בּוֹ יָד הַגּוֹרָל. וּבָאֱמֶת נִמְצְאָה תַּחַת יַד הַזְּקֵנָה מִין עֲגָלָה לֹא-גְדוֹלָה, שֶׁעָמְדָה אֲצוּרָה בְּתוֹךְ צְרִיף. עֲגָלָה זוֹ לֹא הָיְתָה אָמְנָם לְגַמְרֵי בְּקַו הַשְּׁלֵמוּת, אֲבָל אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאַרְגָּז הַיָּשָׁן, בַּעַל שְׁנֵי הָאוֹפַנִים, וּלְהַגִּיעַ עַל יָדוֹ עַד לְאָרָא.

הוּא שִׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר אֲשֶׁר נָתְנוּ עָלָיו, הִפְקִיד אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ הַקּוֹדֶמֶת אֵצֶל עוֹשֵׂה הָעֲגָלוֹת עַד לַזְּמָן שֶׁיָּשׁוּב וְיִדְרְשֶׁנָּה מִיָּדוֹ, רָתַם אֶת סוּסוֹ לָעֲגָלָה הַחֲדָשָׁה, עָלָה עַל הָעֲגָלָה וְהִפְלִיג לְדַרְכּוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקָה הָעֲגָלָה

מִמְּקוֹמָהּ, הוֹדָה מַדְלֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הָרַעְיוֹן בִּדְבַר הַפְסָקַת הַנְּסִיעָה גָרַם לוֹ קוֹרַת רוּחַ יְדוּעָה. הוּא הִרְהֵר עַכְשָׁו בָּזֶה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ דּוֹמֶה לְרֹגֶז, וְהֶחֱלִיט בְּנַפְשׁוֹ, כִּי הַשִּׂמְחָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ מִקֹּדֶם הָיְתָה תְּפֵלָה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב לָצֵאת מִן הַכְּפָר שָׁמַע פִּתְאֹם מֵאַחֲרָיו קוֹל קוֹרֵא: “עֲמֹד! עֲמֹד!” הוּא עָצַר כְּהֶרֶף עַיִן בַּסּוּס וּמִתּוֹךְ תְּנוּעַת עֲוִית מְהִירָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְעַצְמוֹ כְּעֵין טוֹבָה מִן הָאִחוּר שֶׁבָּא בַּנְּסִיעָה. זֶה הָיָה אוֹתוֹ הַנַּעַר שֶׁהֵבִיא אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. “אֲדוֹנִי, אָנֹכִי הִמְצֵאתִי לוֹ קֹדֵם אֶת הָעֲגָלָה.” “וּבְכֵן?”

“לֹא קִבַּלְתִּי מִכְּבוֹדוֹ כְּלוּם בְּעַד זֶה.” הוּא, שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה תָּמִיד פְּתוּחָה, רָאָה עַכְשָׁו בִּדְרִישָׁה זוֹ כְּעֵין חֻצְפָּה וַאֲפִילוּ כְּעֵין שִׁפְלוּת.

“וּבְכֵן אַתָּה שֶׁעָשִׂיתָ אֶת זֹאת? לֹא אֶתֵּן לְךָ וְלֹא כְּלוּם, רֵיקָא שֶׁכְּמוֹתָךְ.” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה הֵרִים אֶת הַשּׁוֹט וְהֵרִיץ אֶת סוּסוֹ בִּשְׁעָטָה מְהִירָה בְּיוֹתֵר. הוּא הוֹסִיף לִנְסֹעַ הָלְאָה, אֲבָל הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְקֻלְקֶלֶת, לְאַחַר הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד זֶה לֹא כְּבָר, וְעָלְתָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הֶהָרָה.

רַק כַּעֲבֹר אַרְבַּע שָׁעוֹת הִגִּיעַ לְסֶן-פּוֹל. הוּא סָר אֶל בֵּית הָאַכְסַנְיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ עַל דַּרְכּוֹ וְצִוָּה לָתֵת מִסְפּוֹא לַסּוּס. אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסָה בַּעֲלַת הַבַּיִת אֶל הָאֻרָוָה וְשָׁאֲלָה אֶצְלוֹ: “הָאֵין אֲדוֹנִי רוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית?” “נָכוֹן עַד מְאֹד! – תַּאֲבוֹנִי גְּדוֹל מִנְּשׂא.” מְשָׁרֶתֶת בַּעֲלַת גּוּף עָבֶה עָרְכָה בִּמְהִירוּת אֶת הַשֻּׁלְחָן. הוּא הִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ.

“אָכֵן בָּזֶה חָשְׁקָה נַפְשִׁי,” הִרְהֵר בְּלִבּוֹ. כְּשֶׁהִגִּישׁוּ לוֹ אֶת הָאֹכֶל בָּצַע בְּתַאֲוָה שׁוֹקֵקָה מִן הַלֶּחֶם, בָּלַע לְגִימָה אַחַת וְחָזַר וְהִנִּיחַ בַּלָּאט אֶת הַלֶּחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן.

“מַדּוּעַ זֶה הַלֶּחֶם מַר כָּל כָּךְ בְּטַעְמוֹ?” פָּנָה בִּשְׁאֵלָה אֶל עֶגְלוֹן אֶחָד שֶׁסָּעַד בְּתַאֲוָה רַבָּה אֵצֶל שֻׁלְחָן אַחֵר. אוּלָם הָעֶגְלוֹן הָיָה בֶּן חוּץ-לָאָרֶץ וְלֹא הֵבִין אֶת דְבָרָיו.

הוּא קָם וְחָזַר אֶל סוּסוֹ שֶׁעָמַד בָּאֻרְוָה. כַּעֲבֹר שָׁעָה הִרְחִיק כְּבָר לִנְסֹעַ מִסֶּן-פּוֹל וָהָלְאָה וְעָמַד לְהִכָּנֵס לְטִנְק, הַמָּקוֹם הָרָחוֹק מֵאָרָא רַק חֲמִשָּׁה מִילִים.

וְאוּלָם הָעֲגָלָה הַיְשָׁנָה לֹא עָצְרָה כֹּחַ בַּדְּרָכִים הַמְקֻלְקָלוֹת, וְאַחַת הַיְתֵדוֹת נִשְׁבְּרָה פִּתְאֹם לְרַגְלֵי דְחִיפָה אַחַת חֲזָקָה. הֵם הִתְקִינוּ יָתֵד עֲרָאִית מִשּׂוּכָה שֶׁל עֵץ, וְכֵיוָן שֶׁהַסּוּס נָח בֵּינָתַיִם עָלָה בְּיָדָם אַחַר כָּךְ לִדְהֹר הָלְאָה בִּמְהִירוּת רַבָּה. חוּץ מִזֶּה נֶעֶשְׂתָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּדֶּרֶךְ עֲבוֹדָה שֶׁל כְּבִישׁ, וְזֶה הִמְרִיץ אֶת מַדְלֶן לַעֲשׂוֹת בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ עֲקִיפִין אֲרֻכִּים. הַקֹּר הִתְגַּבֵּר, הָעֲרָפֶל הָלַךְ וְהִתְעַבָּה. וְהוּא הִרְהֵר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אָרֹךְ שֶׁעָבַר עָלָיו בְּדִין – אֲזַי לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

מֵרָחוֹק הִגִּיעַ קוֹל דְּפִיקָה שֶׁל שְׁעוֹן מִגְדָּל. “כַּמָּה שָׁעוֹת מַשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן?” שָׁאַל אֵצֶל הָעֶגְלוֹן. “שֶׁבַע שָׁעוֹת, אֲדוֹנִי. בְּשָׁעָה שְׁמוֹנָה נַגִּיעַ לְאָרָא. עָלֵינוּ לַעֲבֹר לֹא יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה מִילִים.” וְרַק עַכְשָׁו עָלָה עַל דַּעְתּוֹ – וְהוּא תָּמַהּ עַל שֶׁלֹּא חָשַׁב קֹדֶם בַּדָּבָר – כִּי כָל עֲמָלוֹ אוּלַי יֵצֵא לַשָּׁוְא; כִּי הוּא לֹא יָדַע בְּעֶצֶם אֶת הַשָּׁעָה שֶׁנִּקְבְּעָה לְבֵרוּר הַמִּשְׁפָּט; כִּי אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה אִוֶּלֶת מִצִּדּוֹ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ סְתָם, בְּלִי לַחְקֹר מִקֹּדֶם אִם יֵשׁ גַּם טַעַם בְּכָל הַנְּסִיעָה הַזֹּאת. אַחַר כָּךְ חָקַר וְחִשֵּׁב, וּלְבַסּוֹף בָּא לִידֵי מַסְקָנָה, כִּי יַגִּיעַ לְאָרָא לְאַחַר שֶׁהַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה גָמוּר.

הָעֶגְלוֹן הֵאִיץ עוֹד יוֹתֵר בַּסּוּסִים. הֵם עָבְרוּ אֶת הַנָּהָר וְהַמָּקוֹם מוֹן-סֶן-אֶלוֹי נִשְׁאַר מֵאַחֲרֵיהֶם. הַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

ו

בֵּינָתַיִם רָחֲצָה נַפְשָׁה שֶׁל פַנְטִין בִּנְהַר עֲדָנִים. הַלַּיְלָה עָבַר עָלֶיהָ בִּנְדוּדִים. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ הָרוֹפֵא, נִמְצְאָה בְּמַצָּב שֶׁל הֲזָיָה. פְּנֵי הָרוֹפֵא קָדְרוּ, וְהוּא בִּקֵּשׁ שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁיָּשׁוּב הָאָדוֹן מַדְלֶן.

כָּל הַזְּמָן עַד הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה דַעְתָּהּ עֲכוּרָה עָלֶיהָ, הִיא דִבְּרָה רַק מְעַט, וְעֵינֶיהָ שָׁקְעוּ עָמֹק בְּחוֹרֵיהֶן וּמֶבָּטָן קָפָא. עֵינֶיהָ כָּבוּ כִּמְעַט, אֲבָל מִזְּמָן לִזְמָן הִתְלַקְּחוּ וְהִזְהִירוּ כַּכּוֹכָבִים, כְּאִלּוּ זֹהַר עֶלְיוֹן חָדַר לְתוֹכָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ וְנָמוֹג מִסְּבִיבָהּ אוֹר הָאֲדָמָה.

מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁשָּׁאֲלָה הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה לִשְׁלוֹמָהּ, הָיְתָה עוֹנָה: “טוֹב לִי; אֲבָל רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן מַדְלֶן.”

בְּשָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בָּא הָרוֹפֵא שׁוּב, רָשַׁם רְפוּאוֹת אֲחָדוֹת, חָקַר לָדַעַת אִם נִרְאָה הָאָדוֹן מַדְלֶן בְּאוּלָם הַחוֹלִים, וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ.

מַדְלֶן הָיָה רָגִיל לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלָה בְּשָׁעָה שָׁלשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. כַּחֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי שָׁלשׁ סָרָה הַמְּנוּחָה מִפַנְטִין. בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים רֶגַע שָׁאֲלָה עֶשֶׂר פְּעָמִים אֶת הַנְּזִירָה: “כַּמָּה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו, הָאָחוֹת?” לְבַסּוֹף הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית. לְקוֹל הַצִּלְצוּל הַשְּׁלִישִׁי הִתְנַעֲרָה פַנְטִין מִמְּקוֹמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַזְּמָן לֹא יָכְלָה מֵחֻלְשָׁה לְהָנִיד אֵבֶר, שִׁלְּבָה בִּתְנוּעַת עֲוִית אֶת יָדֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת וְהַצְּהֻבּוֹת, וּלְאָזְנַי הַנְּזִירָה הִגִּיעָה בְּרֶגַע זֶה אֲנָחָה מְמֻשָּׁכָה, כְּאִלּוּ רָצְתָה הַחוֹלָה לָגֹל מֵעַל חָזֶהָ מַשָּׂא כָּבֵד. תּוֹךְ כְּדֵי זֶה נִפְנְתָה הַצִּדָּה וְנָעֲצָה אֶת עֵינֶיהָ בַּדֶּלֶת.

וְכָךְ יָשְׁבָה, מִבְּלִי לְהָנִיד אֵבֶר, מִבְּלִי לִשְׁאֹף רוּחַ כִּמְעַט וְעֵינֶיהָ הָיוּ תְּלוּיוֹת כָּל הַזְּמַן בַּדֶּלֶת. הָאָחוֹת לֹא מָצְאָה עֹז בִּלְבָבָהּ לִפְנוֹת אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים. וְהִנֵּה הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן רֶבַע שָׁעָה, וּפַנְטִין הוֹרִידָה שׁוּב אֶת רֹאשָׁהּ עַל הַכָּר. הָאָחוֹת שָׁמְעָה בְּדַבֵּר הַחוֹלָה חֶרֶשׁ אֶל נַפְשָׁהּ, מִדַּי הַשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית: “הוּא הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא הַיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁמָּחָר אֲנִי מִסְתַּלֶּקֶת מִכָּאן.”

אַף הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה הִשְׁתּוֹמְמָה עַל הַדָּבָר שֶׁמַּדְלֶן נִמְנַע מִבּוֹא. הִיא שָׁלְחָה אֶת אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת לַחְקֹר אֵצֶל אֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר. הַמְשָׁרֶתֶת שָׁבָה כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים וְסִפְּרָה אֶת דְּבָרֶיהָ לָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה, בְּעוֹד אֲשֶׁר פַנְטִין שָׁכְבָה לָהּ בְּלִי נִיד וְנִרְאֲתָה כִּשְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ: הָאָדוֹן רֹאשׁ-הָעִיר נָסַע הַבֹּקֶר בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית, יָצָא לַדֶּרֶךְ לְבַדּוֹ, בְּלִי עֶגְלוֹן. וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ לְאָן. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי הוּא נָסַע לְאָרָא; אֲחֵרִים מְסַפְּרִים בְּוַדָּאוּת, כִּי פָּגְשׁוּ בּוֹ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָעוֹלָה לְפָרִיס. בְּצֵאתוֹ לֹא הָיָה שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַיָּמִים, הֶרְאָה חֲבִיבוּת יְתֵרָה וְצִוָּה רַק דָּבָר אֶחָד לְאֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר – שֶׁלֹּא יְחַכּוּ הַלַּיְלָה לְבוֹאוֹ.

וּבְעוֹד אֲשֶׁר שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶן דְּבָרִים בְּלַחַשׁ, כָּרְעָה פַנְטִין עַל מִשְׁכָּבָה מִתּוֹךְ אוֹתָהּ הִתְרַגְּשׁוּת הַמִּתְעוֹרֶרֶת לִפְעָמִים אֵצֶל חוֹלִים יְדוּעִים גַּם בָּרְגָעִים שֶׁלִּפְנֵי הַמָּוֶת, יָדֶיהָ הַקְּפוּצוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל הַכַּר, רֹאשָׁהּ הָיָה נָתוּן בֵּין שְׁנֵי חֲצָאֵי הַמָּסָךְ וְאָזְנֶיהָ הֱיוּ נְטוּיוֹת לִשְׁמֹעַ. פִּתְאֹם נָתְנָה קוֹלָהּ בִּצְעָקָה: “הֲלֹא דִבַּרְתֶּן בְּרֶגַע זֶה עַל אֹדוֹת הָאָדוֹן מַדְלֶן! מַדּוּעַ אַתֶּן מִתְלַחֲשׁוֹת? מֶה הָיָה לוֹ? מַדּוּעַ אֵינֶנּוּ בָּא?”

צִלְצוּל קוֹלָהּ הָיָה מָהִיר וְגַס כָּל כָּךְ, שֶׁשְּׁתֵּי הַנָּשִׁים הֶאֱמִינוּ לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹ שֶׁל גֶּבֶר וְנָפְנוּ בְּפַחַד לַאֲחוֹרֵיהֶן.

“וּבְכֵן עֲנוּ עַל מַה שֶׁשָּׁאַלְתִּי!” צָעֲקָה פַנְטִין. “אֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר אָמְרָה לִי, כִּי הוּא לֹא יוּכַל הַיּוֹם לָבוֹא.” “הֵרָגְעִי נָא, תִּינוֹקֶת שֶׁכְּמוֹתָךְ!” דִּבְּרָה הָאָחוֹת עַל לִבָּהּ. “שׁוּבִי וְשִׁכְבִי בִּמְנוּחָה.” אֲבָל פַנְטִין הוֹסִיפָה לִכְרֹעַ בַּמִּטָּה, וְהֵרִימָה קוֹל מֵטִיל מָרוּת וּמַבִּיעַ פְּחָדִים כְּאֶחָד: “אֵינוֹ יָכֹל לָבוֹא? מַדּוּעַ אֵינוֹ יָכֹל לָבוֹא? לָכֶן יְדוּעָה הַסִּבָּה. בְּרֶגַע זֶה דִבַּרְתֶּן בֵּינֵיכֶן בַּחֲשָׁאי. אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת אֶת זֹאת.” הַמְשָׁרֶתֶת לָחֲשָׁה בְּחִפָּזוֹן עַל אֹזֶן הַנְּזִירָה: “תַּגִּידִי לָהּ שֶׁהוּא עָסוּק בִּישִׁיבָה שֶׁל נִבְחֲרֵי הָעִירִיָּה.”

אַדְמוּמִית קַלָּה כִּסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה; הֲלֹא הַמְשָׁרֶתֶת חָשְׁדָה בָּהּ, שֶׁהִיא עֲלוּלָה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ דָּבָר שֶׁקֶר. הָאַדְמוּמִית חָלְפָה חִישׁ מַהֵר, וְאַגַּב מַבָּט שֶׁל רַחֲמִים אָמְרָה הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה: “הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּדֶּרֶךְ.”

פַנְטִין הִתְנַעֲרָה וְיָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ בַּמִּטָּה. עֵינֶיהָ הִתְנוֹצְצוּ. חֶדְוָה לְאֵין גְּבוּל נִשְׁקְפָה מֵעַל כָּל יְצוּרֵי פָּנֶיהָ הַקּוֹדְרִים.

“הוּא נִמְצָא בַּדֶּרֶךְ!” פָּרְצָה מִפִּיהָ קְרִיאַת גִּיל. “הוּא יָבִיא לִי אֶת קוֹזֶט!” תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ הַשְּׁלוּבוֹת כְּלַפֵּי מָרוֹם, וְהִתְחִילָה לוֹחֶשֶׁת תְּפִלָּה. וְאַחֲרַי כֵן אָמְרָה: “הָאָחוֹת, מֵעַכְשָׁו אֶשְׁמַע בְּקוֹלֵךְ וְאָשׁוּב וְאֶשְׁכַּב וְאֶעֱשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר תְּצַוִּינִי. זֶה לֹא כְּבָר הָיִיתִי מְאוּסָה מְאֹד, סִלְחִי נָא, אָחוֹת טוֹבָה. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי שְׂמֵחָה בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעַר! יֵשׁ אֱלֹהִים טוֹב בַּשָּׁמַיִם, הָאָדוֹן מַדְלֶן הוּא אִישׁ טוֹב. הוּא יָבִיא לִי אֶת קוֹזֶט.”

הִיא אָסְפָה אֶת רַגְלֶיהָ, סִיְּעָה בִּידֵי הַנְּזִירָה לְהַנִּיחַ אֶת הַכַּר כְּדֵי תִּקּוּנוֹ וְנָשְׁקָה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהָ אֶת הַצְּלָב הַקָּטֹן, שֶׁהָיָה תָּלוּי לְצַוְּארֵהּ וְשֶׁהִיא קִבְּלָה אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה מֵאֵת הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה. “חֲבִיבָה,” אָמְרָה לָהּ הָאָחוֹת דְּבָרִים כְּבוּשִׁים, “שִׁכְבִי עַכְשָׁו בְּשֶׁקֶט וּמִנְעִי אֶת עַצְמֵךְ מִדִּבּוּרִים.”

פַנְטִין שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ לֶאֱחֹז בְּיַד הָאָחוֹת, וְזוֹ, כְּשֶׁהִרְגִישָׁה בְּמַגַּע הַיָּד הָרְטֻבָּה, נֵעוֹרוּ בְּלִבָּהּ רַחֲמִים עַזִּים עַד לִכְאֵב. “הוּא יָצָא הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר לְפָרִיס. הֲתִזְכְּרִי עוֹד אֵיךְ שֶׁאָמַר לִי אֶתְמוֹל, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבַּרְתִּי עַל אֹדוֹת קוֹזֶט: עוֹד מְעַט! עוֹד מְעַט! הוּא מִתְכַּוֵּן לְהָבִיא אֶת קוֹזֶט לְפֶתַע פִּתְאֹם! הֲלֹא רָאִית, הָיִיתִי צְרִיכָה לַחְתֹּם עַל מִכְתָּב עָרוּךְ לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, וּבַמִּכְתָּב כָּתוּב שֶׁיּוֹצִיאוּ מִתַּחַת יָדָם אֶת הַיַּלְדָּה. הֵם מֻכְרָחִים לְצַיֵּת לָזֶה, וְכִי לֹא כָּךְ? עַכְשָׁו יִמְסְרוּ אֶת הַיַּלְדָּה. הֲלֹא הֵם קִבְּלוּ אֶת כָּל הַמַּגִּיעַ לָהֶם. הָאָחוֹת, אֲנִי שְׂמֵחָה בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעַר; יָפֶה עָשָׂה הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר שֶׁטָּרַח וְנָסַע, הֲנָכוֹן הַדָּבָר כִּי בְּחוּץ שׂוֹרֵר קֹר גָּדוֹל? הֲלָבַשׁ, לְכָל הַפָּחוֹת, מְעִיל? מָחָר יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ, וְכִי לֹא כָּךְ? מָחָר יִהְיֶה לִי יוֹם-טוֹב. הָאָחוֹת, מָחָר יָשׁוּב הוּא הֵנָּה וְיַחַד אִתּוֹ קוֹזֶט. מָה רַב הַדֶּרֶךְ מִכָּאן עַד לְמוֹנְטְפֵרְמִי?”

הָאָחוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כָּל מֻשָּׂג בִּדְּבַר מִדַּת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אָמְרָה: “קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהוּא יָשׁוּב מָחָר.” “מָחָר! מָחָר!” קָרְאָה פַנְטִין בַּעֲלִיצוּת, “מָחָר אָשׁוּב וְאֵרְאֶה אוֹתָהּ. אָחוֹת טוֹבָה וְנִפְלָאָה שֶׁכְּמוֹתָךְ, מַחֲלָתִי עָבְרָה לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם. הָיִיתִי יְכֹלָה לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת, אִלּוּ צִוּוּ לִי אֶת הַדָּבָר.”

בָּא הָרוֹפֵא; הוּא הִשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת פַנְטִין הַמִּסְתַּכֶּלֶת בּוֹ בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת. הִיא הִגִּידָה לוֹ אֶת דְּבַר אָשְׁרָהּ הַגָּדוֹל, לֵאמֹר, כִּי רֹאשׁ הָעִיר הַטּוֹב בָּאֲנָשִׁים יָבִיא אֵלֶיהָ מָחָר אֶת יַלְדָּתָהּ קוֹזֶט. הָרוֹפֵא קִבֵּל בִּלְחִישָׁה בֵּאוּרִים מֵאֵת הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצִיָה. אַחֲרֵי זֶה בָּדַק אֶת הַחוֹלָה. בְּצֵאתוֹ לָלֶכֶת אָמַר אֶל הָאָחוֹת, אַחֲרֵי שֶׁמָּסַר לָהּ אֶת פְּקֻדּוֹתָיו:

“הַמַּצָּב הוּטַב בְּמִקְצָת. אִלּוּ גָרַם הַמַּזָּל וְרֹאשׁ הָעִיר הָיָה מֵבִיא אִתּוֹ בְּשׁוּבוֹ אֶת הַיַּלְדָּה – הָיָה קָשֶׁה לְנַבֵּא סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר! אָדָם מִשְׁתּוֹמֵם לִפְעָמִים עַל מַשְׁבֵּר שֶׁבָּא בַּמַּחֲלָה, וְלֹא פַּעַם יִקְרֶה, שֶׁחֶדְוָה גְדוֹלָה שׁוֹבֶרֶת פִּתְאֹם אֶת כֹּחָהּ שֶׁל מַחֲלָה. אָמְנָם יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ דָבְקָה הַמַּחֲלָה בְּאֶחָד מֵאַבְרֵי הַגּוּף וְעָשְׂתָה כְּבָר שַׁמּוֹת רַבּוֹת; וְאוּלָם גּוּף הָאָדָם הוּא עִנְיָן שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ הַרְבֵּה סוֹדוֹת. אוּלַי יַעֲלֶה סוֹף סוֹף בְּיָדֵינוּ לְהַצִּיל אוֹתָהּ מִכַּף הַמָּוֶת.”

ז

כְּשֶׁהִגִּיעַ מַדְלֶן לְאָרָא – וְהַשָּׁעָה הָיְתָה אָז קְרוֹבָה לִשְׁמוֹנֶה – נוֹכַח מִיָּד לָדַעַת, כִּי לְמָחֳרָת הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה סוּסוֹ מְסֻגָּל לָצֵאת לַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. מִשּׁוּם כָּךְ מָסַר פְּקֻדָּה מַתְאִימָה בְּנוֹגֵעַ לְשִׁיבַת הַסּוּס, וְאַף הִצְלִיחַ לִשְׂכֹּר לְעַצְמוֹ מָקוֹם בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר הָעֲתִידָה לָצֵאת רִאשׁוֹנָה לַדֶּרֶךְ.

“אֲדוֹנִי,” תָּבַע מִמֶּנּוּ הַפָּקִיד, “עָלָיו לָבוֹא בְּשָׁעָה מְדֻיֶּקֶת. הָעֲגָלָה יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּאַחַת בַּלַּיְלָה, בְּדִיּוּק.”

אַחֲרֵי שֶׁסִּדֵּר אֶת הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה פָּנָה מַדְלֶן וְהָלַךְ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁהָעִיר הָיְתָה זָרָה לוֹ לְגַמְרֵי, לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהוּא נִתְעָה לְתוֹךְ עַרְבּוּבְיָה שֶׁל רְחוֹבוֹת צָרִים. לְבַסּוֹף הִרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ, עַל כָּל פָּנִים מִתּוֹךְ זְהִירוּת יְתֵרָה, לִפְנוֹת בִּשְׁאֵלָה אֶל בֶּן אָדָם שֶׁבָּא לִקְרָאתוֹ וּבְרֹאשׁ מַקְלוֹ פַּנָּס מֵאִיר:

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, אֵיזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ לְבֵית הַמִּשְׁפָּט?” “אֲדוֹנִי הוּא נָכְרִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה,” עָנָה הַנִּשְׁאָל, שֶׁנִּרְאָה כְּאִישׁ בָּא בַּיָּמִים, “יִצְטָרֵף אֵלָי. אֲנִי אוֹחֵז אֶת דַּרְכִּי לְאוֹתָהּ הַסְּבִיבָה שֶׁשָּׁם נִמְצָא בֵּית הַמִּשְׁפָּט.”

בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָה הֵעִיר הַמְּנַהֵל שֶׁל מַדְלֶן אַגַּב שִׂיחָה: “אִם יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לִהְיוֹת נוֹכָח בִּזְמַן בֵּרוּר שֶׁל מִשְׁפָּט, הֲרֵי הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת כְּבָר בְּמִקְצָת, יְשִׁיבוֹת בֵּית הַדִּין נִגְמָרוֹת תָּמִיד בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית.” כְּשֶׁעָמְדָה רַגְלָם עַל מִגְרָשׁ רְחַב יָדַיִם הֶרְאָה הָאִישׁ עַל אַרְבָּעָה חַלּוֹנוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ מוּאָרִים בְּאַחַד הַבָּתִּים:

“הַפְלֵא וָפֶלֶא! אֵין זֹאת כִּי אִם הַמַּזָּל שִׂחֵק לוֹ, אֲדוֹנִי. אֵלֶּה הֵם אַרְבַּעַת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הָאוּלָם אֲשֶׁר בּוֹ קוֹבֵעַ אֶת יְשִׁיבוֹתָיו בֵּית-הַדִּין שֶׁל הַמֻּשְׁבָּעִים. נִרְאֶה, שֶׁבֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט נִמְשָׁךְ הַפַּעַם הַרְבֵּה זְמָן, וְלָכֵן קָבְעוּ יְשִׁיבַת לָיְלָה. הַאִם אֲדוֹנִי הוּא אַחֵד הָעֵדִים?”

מַדְלֶן עָנָה: “אֲנִי לֹא בָּאתִי הֵנָּה לְשֵׁם מִשְׁפָּט. יֵשׁ לִי רַק לִשְׁאֹל בַּעֲצַת עוֹרֵךְ דִּין.” “זֶהוּ עִנְיָן אַחֵר. הֲרוֹאֶה אֲדוֹנִי אֶת הַדֶּלֶת אֲשֶׁר עַל יָדָהּ עוֹמֵד אִישׁ צָבָא עַל הַמִּשְׁמָר? שָׁם יֵלֵךְ וְיַעֲלֶה שָׁם בַּמַּדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת.” מַדְלֶן הֵשִׁיב לָאִישׁ תּוֹדָה וְהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ הַלָּז. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהוּא נוֹכַח, כִּי הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ הוּא בָּא אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, עוֹד בֵּרוּרוֹ הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ. אַךְ הָאוּלָם נִסְגַּר כְּבָר בִּפְנֵי הַקָּהָל, כֵּיוָן שֶׁהָאוּלָם הָיָה מָלֵא כְּבָר מִפֶּה לָפֶה. הַמְשָׁרֵת שֶׁל בֵּית-הַדִּין, שֶׁבֵּאַר לוֹ אֶת הָעִנְיָן, הוֹסִיף

וְאָמַר אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה: “אָמְנָם מֵאֲחוֹרֵי הַכִּסֵּא שֶׁל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים יֵשׁ עוֹד מְקוֹמוֹת פְּנוּיִים, אָבֵל אֶת אֵלֶּה מוֹסֵר רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים לִרְשׁוּתָם שֶׁל פְּקִידִים גְּבוֹהִים.”

וּכְשֶׁגָּמַר לְדַבֵּר הָפַךְ עֹרֶף לָאִישׁ הַזָּר. מַדְלֶן פָּנָה לָלֶכֶת דֶּרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן לְעֵבֶר הַמַּדְרֵגוֹת, וּלְיַד הַמִּסְעָד נִשְׁאַר שׁוֹהֶה עַל עָמְדוֹ. הוּא שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים, אֲבָל אֵלֶּה לֹא הָיוּ דּוֹמִים לְהִרְהוּרִים שֶׁל אָדָם הַשּׁוֹקֵל אֶת עִנְיָנָיו וּמִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ.

הַמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר הִתְחִילָה לִפְנֵי יוֹם בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ עוֹד לֹא הִגִּיעָה לִידֵי קִצָּהּ; אֶלָּא שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע קִבְּלָה הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת צוּרָה חֲדָשָׁה. לְפֶתַע פִּתְאֹם הִתִּיר אֶת מְעִילוֹ, הוֹצִיא תִּיק שֶׁל כִּיס, לָקַח מִתּוֹכוֹ עִפָּרוֹן, תָּלַשׁ דַּף שֶׁל נְיָר וְרָשַׁם עָלָיו אֶת הַדְּבָרִים: מַדְלֶן, רֹאשׁ הָעִיר במוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. אַחַר כָּךְ הִתְרוֹמֵם שׁוּב בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת, דָּחַק אֶת עַצְמוֹ עַד לַמָּקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם הַמְשָׁרֵת שֶׁל בֵּית-הַדִּין, וּפָקַד עָלָיו בְּקוֹל נָגִיד: “מְסֹר אֶת זֶה לִידֵי רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים.”

הַמְשָׁרֵת לָקַח אֶת הַפִּתְקָה, הֵעִיף בָּהּ אֶת עֵינָיו וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

ח

רֹאשׁ הָעִיר מַדְלֶן הָיָה בְּמִדָּה יְדוּעָה אִישׁ

מְפֻרְסָם. מִקֹּדֵם מָלְאָה תְּהִלָּתוֹ כָּל הַסְּבִיבָה שֶׁל הָעִיר בּוּלוֹן, אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה בִּדְבַר מִזְגּוֹ הַטּוֹב וְחָרִיצוּתוֹ גַם לַפְּלָכִים הַקְּרוֹבִים. חוּץ מִן הַזְּכוּת שֶׁהוּא קָנָה לְעַצְמוֹ בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, הַמְשַׁמֵּשׁ רִאשׁוֹן בַּסְּבִיבָה עַל יְדֵי זֶה שֶׁהֵבִיא שָׁם אֶת תַּעֲשִׂיַּת הַזְּכוּכִית לִידֵי פְּרִיחָה, הִנֵּה לֹא הָיְתָה אַף קְהִלָּה אַחַת, בֵּין כָּל מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת הַקְּהִלּוֹת הַנִּמְנוֹת עַל מְחוֹז מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, שֶׁלֹּא הָיְתָה חַיֶּבֶת לוֹ תּוֹדָה עַל אֵיזוֹ טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁהִיא. בְּכַסְפוֹ וּבָאַשְׁרַאי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ נִתְקַיֵּם, לְמָשָׁל, בֵּית הַחֲרֹשֶת לְאֶרֶג מַלְמָלָה אֲשֶׁר בָּעִיר בּוּלוֹן, כְּמוֹ כֵן בֵּית הַמַּטְוֶה לְפִשְׁתִּים בָּעִיר פְרֵוַן וּבֵית חֲרֹשֶת לְבַד עוֹבֵד בְּכֹחַ הַמַּיִם אֲשֶׁר בָּעִיר בּוֹבְּר-סוּר-קַנְשׁ. בְּכָל מָקוֹם הָיוּ מַזְכִּירִים אֶת שְׁמוֹ בְּכָבוֹד גְּדוֹל. הֶעָרִים אָרָא וְדוּא קִנְּאוּ בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם בִּגְלַל רֹאשׁ הָעִיר אֲשֶׁר נָפַל בְּחֶלְקָהּ.

אוֹתוֹ יוֹעֵץ לְמִשְׁפָּטִים, שֶׁנִּתְמַנָּה לִהְיוֹת רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים לְמֶשֶׁךְ יְשִׁיבוֹת בֵּית-דִּין שֶׁבְּאָרָא, הִכִּיר אַף הוּא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ אֲשֵׁר כֻּלָּם כִּבְּדוּהוּ וְהֶעֱרִיצוּהוּ בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. לָכֵן כְּשֶׁפָּתַח שְׁלִיחַ בֵּית-הַדִּין בַּלָּאט אֶת הַדֶּלֶת, גָּחֵן מֵאַחֲרֵי הַכִּסֵּא שֶׁל יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ וּמָסַר לִידֵי רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים אֶת הַפִּתְקָה הָאֲמוּרָה בְּצֵרוּף מִלִּים אֲחָדוֹת: “הָאִישׁ מְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לִהְיוֹת נוֹכָח בִּשְׁעַת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט” – נִעֲנַע רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים בְּרֹאשׁוֹ אַחַת וּשְׁתַּיִם, כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁל יִרְאַת כָּבוֹד, שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הָעֵט, רָשַׁם מִלִּים אֲחָדוֹת עַל הַפִּתְקָה שֶׁהֻגְּשָׁה לוֹ וְהֵשִׁיב אֶת זוֹ לִידֵי שְׁלִיחַ בֵּית-הַדִּין אַגַּב הוֹסָפַת דִּבְרֵי צִוּוּי: “אֱמֹר לִכְבוֹד רֹאשׁ הָעִיר, שֶׁהוּא מִתְבַּקֵּשׁ לָבוֹא.”

מַדְלֶן הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם מֵהֲמוֹן מַחְשְׁבוֹתָיו. “הֲיוֹאִיל אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר לָשִׂים לִי כָּבוֹד וְלָלֶכֶת אַחֲרָי?” אוֹתוֹ שְׁלִיחַ בֵּית-דִּין עַצְמוֹ, שֶׁפָּנָה לוֹ קֹדֶם עֹרֶף, הִשְׁתַּחֲוָה עַכְשָׁו לְפָנָיו אַרְצָה וּמָסַר לְיָדוֹ אֶת הַפִּתְקָה. מַדְלֶן פָּרַשׂ אֶת הַפִּתְקָה וְקָרָא מֵעָלֶיהָ אֶת הַמִּלִּים: “יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ לְבֵית הַדִּין שֶׁל מֻשְׁבָּעִים מְבָרֵךְ אֶת פְּנֵי רֹאשׁ הָעִיר בְּיִרְאַת כָּבוֹד.”

וְהוּא הָלַךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ שֶׁל בֵּית-הַדִּין. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִמְצָא לְבַדּוֹ בְּלִשְׁכָּה מִוּאָרָה בְּאוֹר שֶׁל שְׁנֵי נֵרוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁהַקִּירוֹת הָיוּ מְצֻפִּים לוּחוֹת וְעַל הַכֹּל הָיְתָה שְׁרוּיָה רוּחַ שֶׁל קַפְּדָנוּת. מֵאָזְנָיו לֹא נִמְחָה עוֹד הֵד הַמִּלִּים אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ הַשָּׁלִיחַ שֶׁל בֵּית-הַדִּין: “כְּבוֹדוֹ נִמְצָא עַכְשָׁו בַּחֲדַר הַהִתְיָעֲצוּת. אֵין לוֹ אֶלָּא לְהָרִים אֶת כַּף הַמַּנְעוּל שֶׁל דֶּלֶת זוֹ, מִיָּד יַעַמְדוּ רַגְלָיו בְּאוּלָם הַמִּשְׁפָּט, מֵאַחֲרֵי הַכִּסֵּא שֶׁל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים.” לְזֵכֶר הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הָיָה צָמוּד בְּמֹחוֹ גַם זֵכֶר לֹא בָּרוּר בִּדְבַר מַדְרֵגוֹת צָרוֹת וּמִסְדְּרוֹנִים אֲפֵלִים, שֶׁהוּא עָבַר בָּהֶם לִפְנֵי רְגָעִים מְעַטִּים.

בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לֹא בָּא כָּל אֹכֶל אֶל פִּיו, אֲבָל הוּא לֹא הִרְגִישׁ לֹא רָעָב וְלֹא עֲיֵפוּת, וְהָיָה בִּכְלָל רֵיק מִכָּל הַרְגָּשָׁה. בֵּינָתַיִם הָיָה הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא כְּתָב פְּקֻדָּה, שֶׁהָיָה תָּלוּי בְּמִסְגֶּרֶת עַל אַחַד הַקִּירוֹת; הַכְּתָב יָצָא לִפְנֵי שָׁנִים מִמִּינִיסְטֶרְיוֹן שֶׁל תְּקוּפַת הָאֵימָה, וּבוֹ הוֹדִיעַ הַמִּינִיסְטֶר שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם, יַ’ן נִיקוֹלָא פַשׁ, לְכָל הַקְּהִלּוֹת אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמִּינִיסְטְרִים וְחַבְרֵי בֵּית הַנִּבְחָרִים שֶׁנִּכְלְאוּ לְפִי פְּקֻדָּתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים. דּוֹמֶה הָיָה, כִּי הַדָּבָר מָשַׁךְ אֶת לִבּוֹ – וְאוּלָם אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הִרְהוּרָיו נְתוּנִים רַק לְפַנְטִין וּלְקוֹזֶט.

הָאָסוֹן שֶׁבָּא עָלָיו הֵבִיא גַּם עֲלֵיהֶן כִּלָּיוֹן. וְשׁוּב הִגִּיעַ לוֹ רֶגַע שֶׁל חֻלְשַׁת הַדַּעַת. הַאִם הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר, הֶכְרַח גָּמוּר? הוּא נִפְנָה לְעֵבֶר הַדֶּלֶת אֲשֶׁר בָּהּ נִכְנַס לַלִּשְׁכָּה, נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל יָדָהּ, נָעַץ בָּהּ אֶת עֵינָיו, נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הִרְהוּרִים, רָצָה לְהִכָּנֵס בְּמַחֲשָׁבוֹת. הֲיִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ?

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם עִיֵּן בְּלִי הֶרֶף בַּדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הִגִּיעַ לִידֵי הַחְלָטָה. עַכְשָׁו הוֹסִיף לִשְׁמֹעַ עוֹד רַק אֶת הַקּוֹל הָעוֹלֶה מִמַּעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ: הַדָּבָר מֻכְרָח לִהְיוֹת!

רֹאשׁוֹ צָנַח עַל לִבּוֹ. הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת, לְאַט לְאַט, כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ תַּחַת נֵטֶל הַיִּסּוּרִים.

רֵאשִׁית כֹּל נָפַל מֶבָּטוֹ עַל כַּף הַמַּנְעוּל שֶׁל הַדֶּלֶת, הַפּוֹנָה אֶל אוּלָם הַשּׁוֹפְטִים, וְזוֹ הִבְהֲבָה כְּנֶגְדּוֹ כְּכוֹכָב מְבַשֵּׂר אָסוֹן. הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ כְּכֶבֶשׁ הַמַּבִּיט לְתוֹךְ עֵינֵי הַנָּמֵר. כַּף הַמַּנְעוּל מָשְׁכָה אוֹתוֹ כְּמוֹ בְּכֹחַ קְסָמִים, וְהוּא צָעַד לִקְרָאתָהּ.

לְבַסּוֹף, מִבְּלִי לָדַעַת אֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, נִמְצָא עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת, שָׁלַח אֶת יָדוֹ בִּתְנוּעַת עֲוִית אֶל כַּף הַמַּנְעוּל וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת. וְהִנֵּה עָמַד בְּאוּלָם הַמִּשְׁפָּט.

ט

מַדְלֶן צָעַד צְעָדִים אֲחָדִים לְפָנִים, סָגַר אַחֲרָיו מֵאֵלָיו אֶת הַדֶּלֶת וְנִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ, כְּדֵי לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הָאוּלָם.

הָאוּלָם הָיָה רְחַב יָדַיִם וּמוּאָר בְּאוֹר דַּל, וַחֲלִיפוֹת הִשְׂתָּרְרוּ בּוֹ שֶׁאוֹן וּדְמָמָה; כְּמֶלֶךְ אֶבְיוֹן זוֹעֵם יָשַׁב פֹּה הַמִּשְׁפָּט לַכִּסֵּא בְּקֶרֶב עַמּוֹ. בִּקְצֵה הָאוּלָם הָאֶחָד, בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד מַדְלֶן, נָפוֹצוּ הַשּׁוֹפְטִים הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי שְׂרָד; בִּקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי הִסְתּוֹפֵף הָאֲסַפְסוּף הַלָּבוּשׁ קְרָעִים; פֹּה וָשָׁם עוֹרְכֵי דִין אַגַּב עֲמִידוֹת שׁוֹנוֹת; נוֹסָף עַל כָּל אֵלֶּה חַיָּלֵי מִשְׁמָר שֶׁפְּנֵיהֶם גַּסִּים וּמַבִּיעִים יַשְׁרוּת לֵב; צִפּוּי קִירוֹת יָשָׁן וּמְכֻסֶּה כְּתָמִים; תִּקְרָה מְגֹאֶלֶת; שֻׁלְחָנוֹת אֲחָדִים מְרֻפָּדִים בְּבַד יָרוֹק שֶׁנִּצְטַהֵב מֵרֹב יָמִים; עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת מְאִירִים נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב מִתּוֹךְ מְנוֹרוֹת נְחֹשֶׁת; הָאוֹר דַּל, דַּלִּים גַּם הַקִּשּׁוּטִים, וְעַל כָּל אֵלֶּה מוֹלֵךְ בִּגְאוֹן רוֹמְמוּת זוֹעֵם – הַחֹק אֲשֶׁר נוֹצָר בִּידֵי אָדָם. אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לְמַדְלֶן. כָּל הָעֵינַיִם הָיוּ נְטוּיוֹת לְעֵבֶר נְקֻדָּה אַחַת, לְסַפְסָל אֶחָד שֶׁעָמַד לְיַד דֶּלֶת צָרָה, מִצַּד שְׂמֹאל לְכִסְאוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים. עַל הַסַּפְסָל הַזֶּה, שֶׁהָיָה מוּאָר בְּאוֹרָם שֶׁל כַּמָּה נֵרוֹת חֵלֶב, יָשַׁב בֶּן אָדָם וּמִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ בַּלָשִׁים. זֶה הָיָה “אוֹתוֹ” הָאִישׁ.

מַדְלֶן רָאָה אוֹתוֹ, בְּלִי שֶׁהִצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. לְמַדְלֶן הָיָה דוֹמֶה, כִּי הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ לְאַחַר שֶׁקָּפְצָה עָלָיו זִקְנָה, הַפָּנִים לֹא הָיוּ אָמְנָם דּוֹמִים לְפָנָיו בְּיוֹתֵר, אֲבָל אוֹתָהּ צוּרָה מַמָּשׁ שֶׁל תְּנוּעוֹת הַגּוּף, אוֹתָהּ הַקּוֹמָה, אוֹתָן הַשְּׂעָרוֹת הַזְּקוּפוֹת, אוֹתוֹ מֶבָּט מְבֹהָל וּפָרוּעַ בְּעֵינַיִם, וְאוֹתָהּ חֻלְצָה עַצְמָהּ. בְּקִצּוּר, הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּמַרְאֵהוּ אֲשֶׁר הָיָה לוֹ בְּדִין, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ תּוֹעֶה וּלְבָבוֹ הָיָה מָלֵא שִׂנְאָה.

חֲרָדָה אָחֲזָה אוֹתוֹ מִדֵּי חָשְׁבוֹ, כִּי גַּם הוּא עָלוּל לְקַבֵּל צוּרָה כָּזֹאת. הָאִישׁ נִרְאָה לְפִי מַרְאֵהוּ כְּבֶן שִׁשִּׁים שָׁנָה. כְּמוֹ כֵן נִרְאָה גַס, מְטֻמְטָם וּפַחְדָּן. כְּשֶׁנִּכְנַס מַדְלֶן לָאוּלָם פִּנּוּ לוֹ רַבִּים

מָקוֹם לָשֶׁבֶת. יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, הֵבִין, כַּנִּרְאֶה, עַל פִּי הַשְׁעָרָה כִּי הָאִישׁ הַבָּא הוּא רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בְּקִדָּה. הַקַּטֵגוֹר, שֶׁנִּפְגַּשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמַדְלֶן לְרַגְלֵי עִנְיְנֵי מִשְׂרָתוֹ, הִכִּיר אוֹתוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה אַף הוּא כְּנֶגְדּוֹ. מַדְלֶן לֹא הִבְחִין כִּמְעַט בְּכָל אֵלֶּה. הֵן הוּא הָיָה הוֹזֶה בְּהָקִיץ וְהַמַּחֲזֶה בָּאוּלָם לָקַח עַכְשָׁו אֶת כָּל לִבּוֹ.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו בְּרֶגַע זֶה, הָיוּ יְדוּעִים לוֹ מִכְּבָר. עֲבָרוֹ הַנִּתְעָב קָם לְפָנָיו לִתְחִיָּה. הַתְּהוֹם מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים פָּעֲרָה אֵת לוֹעָהּ שֵׁנִית.

הוּא נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, עָצַם אֶת עֵינָיו וְקָרָא בְּמֵעֲמַקֵי לְבָבוֹ: “לְעוֹלָם לֹא!” מַה נוֹרָא הַדָּבָר: שְׁמוֹ נִשָּׂא עַל שְׂפָתַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהָאִישׁ הַנּוֹעָד הוּא אַחֵר. בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט הִתְקָרֵב אֶל קִצּוֹ. הַסַּנֵּגוֹר שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם כְּבָר נָשָׂא אֶת נְאוּמוֹ. הוּא בָּחַר לוֹ אֹפֶן הֲגָנָה שׁוֹנָה מִזֶּה שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם עַצְמוֹ. הַלָּזֶה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, בֶּן בְּלִי בַּיִת, בֶּן אָדָם בַּעַל מֹחַ רוֹפֵף שֶׁהִזְקִין בְּמַצָּבוֹ הֶעָלוּב. כָּל הַזְּמַן נִשְׁמְעָה מִפִּיו רַק טַעֲנָה אַחַת: אֵינֶנִּי יַ’ן וַלְיַ’ן, שְׁמִי הוּא שַׁמְפַּטְיֵה.

הוּא יָשַׁב כְּאִישׁ חֲסַר דֵּעַ בְּקֶרֶב כָּל הָאוֹיְבִים הַמְרֻבִּים הָאֵלֶּה, שֶׁהֶעֱרִימוּ לַעֲרֹךְ נֶגְדּוֹ מִלְחָמָה בְּמַחֲנוֹת כְּבֵדִים שֶׁל נִמּוּקִים, יָשַׁב כְּזָר בֵּין הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ לְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו. בֵּינָתַיִם נִשְׁקְפָה לוֹ סַכָּנָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד, נִתְרַבּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַסְּבָרוֹת שֶׁהִכְרִיעוּ אֵת הַכַּף לְרָעָתוֹ, וְכָל הַקָּהָל הָיָה עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת גְּזָר הַדִּין הַנּוֹרָא. הֵן לֹא רַק עֹנֶשׁ שֶׁל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ צָפוּי לוֹ אִם יַכְרִיעוּ אֶת שְׁאֵלַת הַזֶּהוּת לְרָעָתוֹ וְיוֹצִיאוּ פְּסָק דִּין לְחוֹבָה בָּעִנְיָן שֶׁל גֶ’רְוֶה, אֶלָּא לֹא מִן הַנִּמְנָע הוּא גַם הַדָּבָר, שֶׁיּוֹצִיאוּ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. בַּמֶּה לְבָאֵר סוֹף סוֹף אֶת טִמְטוּם הַמֹּחַ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה? הַאִם הָיָה לוֹ הָעִנְיָן מְחֻוָּר יוֹתֵר מִדַּי, אוֹ הוּא לֹא הִשִּׂיג אוֹתוֹ כְּלָל וּכְלָל? עַל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה עָנוּ אֲנָשִׁים מִבֵּין הַקָּהָל תְּשׁוּבוֹת שׁוֹנוֹת, וּכְמוֹ כֵן לֹא הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, בְּדֵעָה אַחַת גַּם הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים. הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הָיָה מְיֻחָד בְּמִינוֹ לֹא רַק בְּאֵימַת הָעִנְיָן, כִּי אִם גַּם בְּחִידוֹת לְלֹא פִּתְרוֹנִים; מַחֲזֵה הַתּוּגָה הָלַךְ וְהִתְפַּתֵּחַ לֹא רַק בְּאֹפֶן מַבְהִיל, כִּי אִם גַּם בְּאֹפֶן לֹא בָּרוּר.

הַסַּנֵּגוֹר הִרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר עַל אֹדוֹת גְּנֵבַת הַתַּפּוּחִים וְהֶרְאָה לָדַעַת, כִּי אֵין הוֹכָחָה מַמָּשִׁית לְמַעֲשֵׂה הַגְּנֵבָה הַזֹּאת. אֶת הַנֶּאֱשָׁם – הוּא בְּתוֹרַת סַנֵּגוֹר קָרָא לוֹ מִתּוֹךְ כַּוָּנָה רְצוּיָה בְּשֵׁם שַׁמְפַּטְיֵה – לֹא רָאָה אִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁפָּרַץ, כִּבְיָכֹל, לְתוֹךְ הַגָּן. אָמְנָם נִמְצָא אֶצְלוֹ הֶעָנָף, אֲבָל, לְפִי דְבָרָיו, הָיָה הֶעָנָף מוּנָח עַל הָאָרֶץ וְהוּא, פָּשׁוּט, הֵרִים אוֹתוֹ. מַה יָכֹל לְהוֹכִיחַ לָנוּ אֶת הַהֶפֶךְ מִזֶּה? אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי הַגַּנָּב הִשְׁלִיךְ אֶת הֶעָנָף מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הַגַּן – אֲבָל אֵין דָּבָר מוֹכִיחַ, כִּי הַגַּנָּב הַזֶּה הָיָה שַׁמְפַּטְיֵה. כָּאן עָשָׂה הַסַּנֵּגוֹר מַעֲשֶׂה נוֹרָא בָּזֶה שֶׁהִסְגִּיר אֶת הַנֶּאֱשָׁם בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט. וְכֹה הָיוּ דְבָרָיו: מַה יָכֹל לְהוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי אוֹתוֹ גַנָּב הוּא שַׁמְפַּטְיֵה? הַהוֹכָחָה הַיְּחִידָה הִיא זוֹ שֶׁהוּא עָבַד לְשֶׁעָבַר עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. הַסַּנֵּגוֹר לֹא הִכְחִישׁ אֶת הַדָּבָר. וְאַף הוּא רָאָה בָּזֶה, לְצַעֲרוֹ, מֵעֵין עֻבְדָּה מְסֻיֶּמֶת. הֵן הַנֶּאֱשָׁם יָשַׁב בִּקְבִיעוּת בְּפַבְרוֹל וְהִתְעַסֵּק שָׁם בַּעֲבוֹדַת זוֹמֵר-עֵצִים; כְּמוֹ כֵן קַל מְאֹד לְשַׁעַר, כִּי הַשֵּׁם שַׁמְפַּטְיֵה אֵינוֹ אֶלָּא גִלְגּוּלוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יַ’ן מַטְיֶה; כָּל זֶה נָכוֹן; וְהִנֵּה גַם נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה עֵדִים הַמְּעִידִים בְּוַדָּאוּת, כִּי שַׁמְפַּטְיֵה אֵינוֹ אֶלָּא יַ’ן וַלְיַ’ן, מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ; כְּנֶגֶד הַהוֹכָחוֹת וגְבִיּוֹת הָעֵדוּת יָכֹל הוּא, הַסַּנֵּגוֹר, לְהָבִיא רַק רְאָיָה אַחַת וִיחִידָה – אֶת הַהַכְחָשָׁה הַגְּמוּרָה מִצַּד הַנֶּאֱשָׁם. אָנוּ מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת שֶׁטַּעֲנָתוֹ שֶׁל זֶה עֲלוּלָה לָבוֹא מִתּוֹךְ פְּנִיָּה. אֲבָל אִם גַּם נַנִּיחַ כִּי שַׁמְפַּטְיֵה הוּא אוֹתוֹ אַסִּיר לְשֶׁעָבַר שֶׁשְּׁמוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן, אֵיךְ לְהוֹכִיחַ בָּזֶה כִּי הוּא גָנַב אֶת הַתַּפּוּחִים? כָּל עִנְיַן הַגְּנֵבָה אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשְׁעָרָה. בְּכָל אֹפֶן הוּא, הַסַּנֵּגוֹר, מֻכְרָח לְהוֹדוֹת, כִּי הַנֶּאֱשָׁם אָחַז בְּמִדַּת הֲגָנָה שֶׁאֵין כֹּחָהּ יָפֶה. הַלָז מַכְחִישׁ בְּעַקְשָׁנוּת אֶת הַכֹּל, גַּם אֵת דְּבַר הַגְּנֵבָה וְגַם אֵת דְּבַר הֱיוֹתוֹ לְשֶׁעָבַר אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פָּרֵךְ. אִלּוּ נָתַן הוֹדָאָה עַל הָעֻבְדָּה הָאַחֲרוֹנָה, הָיָה יָכֹל לְקַוּוֹת שֶׁהַשּׁוֹפְטִים יָדוּנוּ אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת; הוּא מִצִּדּוֹ גַּם יָעַץ לוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה; אֲבָל הַנֶּאֱשָׁם לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְצַיֵּת, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁב שֶׁיְּזַכּוּ אוֹתוֹ בַּדִּין לְגַמְרֵי אִם לֹא יְהֵא מוֹדֶה בִּכְלוּם. הַדָּבָר הַזֶּה אֵינֶנּוּ נָכוֹן; אֲבָל הַאִם אֵין מִדַּת הַהַשָּׂגָה הַדַּלָּה שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם יוֹצֵאת לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת? הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת אֲשֶׁר בִּלָּה בְּבֵית הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וּשְׁנוֹת הַמְּצוּקָה שֶׁלְּאַחַר כָּךְ עָשׂוּ אֶת הָאֻמְלָל לִמְטֻמְטָם, הוֹרִידוּ אוֹתוֹ לְמַדְרֵגָה שֶׁל בְּהֵמָה, וְכַיוֹצֵא בָּזֶה, וְכַיוֹצֵא בָּזֶה. הַנֶּאֱשָׁם אֵינוֹ מֵגֵן עַל עַצְמוֹ בְּהַצְלָחָה; אֲבָל הַאִם עַל יְסוֹד זֶה אֶפְשָׁר לְהַרְשִׁיעַ אוֹתוֹ בְּדִינוֹ? מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְעַנְיֵן גֶ’רְוֶה, אֵין הוּא, הַסַּנֵּגוֹר, מְעַיֵּן בּוֹ כָּל עִקָּר, מִפְּנֵי שֶׁהָעִנְיָן אֵינוֹ שִׁיֵּךְ לַמִּשְׁפָּט הַזֶּה. אֶת נְאוּמוֹ סִיֵּם הַסַּנֵּגוֹר בְּבַקָּשָׁה נִמְרָצָה כְּלַפֵּי הַמֻּשְׁבָּעִים וּכְלַפֵּי בֵּית הַמִּשְׁפָּט – שֶׁאִם תִּהְיֶה בְּעֵינֵיהֶם הַזֶּהוּת שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן מוּכָחָה לְגַמְרֵי, יָטִילוּ נָא עָלָיו עֹנֶשׁ מֵעָנְשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לְבַעַל עֲבֵרָה רָגִיל, וְאַל יִשְׁפְּטוּ אוֹתוֹ מִשְׁפָּט אָיֹם שֶׁל פּוֹשֵׁעַ הַחוֹזֵר לְסוּרוֹ.

עַכְשָׁו פָּתַח הַקַּטֵּגוֹר וְסָתַר אֶת דִּבְרֵי הַסַּנֵּגוֹר בִּנְאוּם שֶׁהָיָה נִמְרָץ וּמָלֵא מִתִּפְאֶרֶת הַמְּלִיצָה, כְּדֶרֶךְ נְאוּמֵיהֶם שֶׁל כָּל הַקַּטֵּגוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.

הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קַלָּה לְפָנָיו, וְהָעִנְיָן הָיָה בְּעֵינָיו בָּרוּר עַד מְאֹד. אֵצֶל הָאִישׁ מָצְאוּ אֶת הֶעָנָף שֶׁנִּלְקַח בִּגְנֵבָה; מוּכָח אֵפוֹא, שֶׁהַנֶּאֱשָׁם הוּא הַגַּנָּב. אַסְמַכְתָּא לְדֵעָה זוֹ יְכֹלִים לְשַׁמֵּשׁ, כְּפִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֻכְרָח לְהוֹדוֹת, הֶרְגְּלֵי הַחַיִּים וְהַמַּעֲמָד הַחֶבְרָתִי שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם. וּבֵינָתַיִם הִנֵּה נִמְצְאוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ אַרְבָּעָה עֵדִים, הָאֶחָד שׁוֹטֵר יְשַׁר-דֶּרֶךְ וְעַל יָדוֹ שְׁלשָׁה אַסִּירִים מִבֵּית הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְכֻלָּם מְעִידִים כִּי הַנֶּאֱשָׁם אֵינוֹ אֶלָּא מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. אַחֲרֵי שֶׁהִרְחִיב הַקַּטֵּגוֹר אֶת הַדִּבּוּר עַל הַפְּרָט הַזֶּה, תָּלָה אֶת דְּבָרָיו בְּאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן וְחָרַץ עָלֶיהָ מִשְׁפָּט כָּזֶה: “מִפְלֶצֶת נִתְעָבָה אֲשֶׁר כַּדּוֹמֶה לָהּ לֹא הוֹלִידָה מֵעוֹלָם גַּם שְׁאוֹל תַּחְתִּיָה.” וְעוֹד וְעוֹד.

י

יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ פָּקַד עַל הַנֶּאֱשָׁם לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ וּפָנָה אֵלָיו בַּשְּׁאֵלָה הַמְקֻבֶּלֶת: “הֲיֵשׁ לְךָ דְבָרִים לִזְכוּתֶךָ?”

הָאִישׁ עָמַד עַל עָמְדוֹ, סוֹבֵב בְּיָדוֹ לְכָאן וּלְכָאן אֶת כִּפַּת הָרֹאשׁ הַמְזֹהֶמֶת, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ אָטַם אֶת אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ.

יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ חָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ. הַפַּעַם נִקְלְטוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנַי הַנֶּאֱשָׁם. הָיָה נִרְאֶה, כִּי הוּא תָּפַס עַכְשָׁו אֶת הָעִנְיָן, תְּנוּעוֹתָיו נַעֲשׂוּ דוֹמוֹת לִתְנוּעוֹת בָּן אָדָם הַמֵּקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, הוּא הוֹלֵךְ אֶת עֵינָיו לְכָל הַצְּדָדִים, הִסְתַּכֵּל חֲלִיפוֹת בַּקָּהָל, בְּאַנְשֵׁי הַבַּלֶּשֶׁת, בְּעוֹרֵךְ הַדִּין שֶׁהֵגֵן עָלָיו, בַּמֻּשְׁבָּעִים וּבְחֶבֶר הַשּׁוֹפְטִים, הֵטִיל אֶת אֶגְרוֹפוֹ הֶעָצוּם עַל שְׂפַת הַמִּסְעָד אֲשֶׁר לְיַד סַפְסַל מוֹשָׁבוֹ, הֵעִיף שׁוּב אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב, תָּלָה לְבַסּוֹף אֶת מֶבָּטוֹ בַּקַּטֵּגוֹר וּפָתַח בִּדְבָרִים. הַמִּלִּים פָּרְצוּ מִפִּיו בְּכֹחַ גָּדוֹל וּמִתּוֹךְ הַכָּרָה עֲצוּמָה, וְהָיָה דּוֹמֶה כִּי הֵן נִקְהֲלוּ כֻּלָן יַחַד עַל שְׂפָתָיו לְמַעַן יֵצְאוּ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת לָאֲוִיר הָעוֹלָם. "יֵשׁ לִי לְהַגִּיד, כִּי עָסַקְתִּי בְּפָרִיס

בַּעֲבוֹדָה שֶׁל עוֹשֵׂה עֲגָלוֹת, רָצִיתִי לוֹמַר אֵצֶל מַר בָּלוּ. הָעֲבוֹדָה הִיא קָשָׁה. מְלַאכְתָּם שֶׁל עוֹשֵׂי עֲגָלוֹת נַעֲשֵׂית מִחוּץ לַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁמְּלָאכָה זוֹ צְרִיכָה לְמָקוֹם רְחַב יָדָיִם. בַּחֹרֶף מֵצִיק הַקֹּר כָּל כָּךְ שֶׁמֻּכְרָחִים לְטַפֵּחַ בִּזְרוֹעַ עַל גַּב זְרוֹעַ לְשֵׁם חֲמִימוּת, אֲבָל הָאֻמָּנִים אֵינָם מַבִּיטִים עַל הַדָּבָר בְּעַיִן יָפָה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גוֹזֵל הַרְבֵּה זְמָן. לְטַפֵּל בְּבַרְזֶל בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּיִם קָפְאוּ עַל הָאָרֶץ לְקֶרַח, הֲרֵי לְךָ דָבָר בִּלְתִּי נָעִים עַד כְּדֵי תֵּעוּב. כְּגוֹן זֶה עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם חִישׁ מַהֵר לִכְלִי נִפְסָד. עַל יְדֵי כָּךְ הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל הָאָדָם בְּעוֹדֶנּוּ בְּמֵיטַב שְׁנוֹתָיו. אָדָם הִגִּיעַ לְגִיל שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּכְבָר גָּמַר אֶת כָּל מַעֲשָׂיו. אָנֹכִי לֹא הִסְתַּלַּקְתִּי לִפְנֵי חֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ, וְהַדָּבָר עָלָה לִי בְּעָמָל רַב. וְיֵשׁ לֵאמֹר שֶׁגַּם הַפּוֹעֲלִים הֵם אֲנָשִׁים רָעִים. אִם אֶחָד יָצָא מִכְּלָל בַּחוּרִים הֲרֵי הֵם מְקַנְטְרִים אוֹתוֹ כָּל הַיּוֹם: סְמַרְטוּט יָשָׁן! שִׁכּוֹר זָקֵן! אָנֹכִי הָיִיתִי מִשְׂתַּכֵּר סַךְ הַכֹּל שְׁלשִׁים סוּ לְיוֹם; אֶת שְׂכַר עֲבוֹדָתִי הִפְחִיתוּ כְּכָל הָאֶפְשֶׁר, מִשּׁוּם שֶׁבַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה הֵפִיקוּ תּוֹעֶלֶת מִזֶּה שֶׁאֲנִי אִישׁ בָּא בַּיָּמִים. בִּתִּי עָבְדָה כְּכוֹבֶסֶת וְאַף לָהּ הָיוּ אֵיזוֹ רְוַחִים, וְיָכֹלְנוּ בַּיָּמִים הָהֵם לְהִתְפַּרְנֵס בְּצִמְצוּם. אֶלָּא שֶׁגַּם בִּתִּי עָבְדָה בְּפֶרֶךְ: מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב טְבִילָה בְּמַיִם עַד הַבִּרְכַּיִם, גַּם בַּגֶּשֶׁם וְגַם בַּשֶּׁלֶג וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ סוֹעֶרֶת; וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁבְּחוּץ קֹר שֶׁל קֶרַח – אֵין מַפְסִיקִים אֶת הַכְּבִיסָה. מִי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ קוֹפֵא מִקֹּר עַד לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת. הִיא עָבְדָה גַּם בְּבֵית הַכְּבִיסָה הַמְכֻנֶּה “הַיְלָדִים הָאֲדֻמִּים”, בְּמָקוֹם שֶׁמְּסֻדָּרִים צִנּוֹרוֹת הַמּוֹלִיכִים מָיִם. כָּאן אֵין הָעֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית בַּחוּץ וְאֵין הַקֹּר מֵבִיא לִידֵי סֵבֶל, אֲבָל יֶשְׁנָהּ כָּאן הַצָּרָה שֶׁל קִיטוֹר הַמַּיִם, הַמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינָיִם. בְּשֵׁבַע בָּעֶרֶב שָׁבָה תָּמִיד הַבַּיְתָה וְעָלְתָה בְּלִי שְׁהוּת עַל מִשְׁכָּבָהּ, מִשּׁוּם שֶׁגָּבְרָה עָלֶיהָ הָעֲיֵפוּת. בַּעֲלָהּ חָלַק לָהּ מַהֲלֻמּוֹת. הִיא מֵתָה. חֶלְקֵנוּ בַּחַיִּים לֹא הָיָה דָשֵׁן בְּיוֹתֵר. הִיא לֹא הָלְכָה לְרִקּוּדִים וְהָיְתָה תָּמִיד כְּנֶאֱלָמָה. זָכוּר עוֹד לְפָנַי לַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁלֹּא בָּא אֹכֶל אֶל פִּינוּ וְהִיא הֵטִילָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁמוֹנֶה אֶל הַמִּטָּה. אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם. אֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת. יְכֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת חֲקִירָה וּדְרִישָׁה. אָמְנָם כֵּן, רֹאשׁ-חֲמוֹר אָנֹכִי. פָּרִיס דּוֹמָה לְתֵל שֶׁל נְמָלִים. הֲיִמָּצֵא שָׁם אִישׁ הַמַּכִּיר אֶת אַבָּא שַׁמְפַּטְיֶה? וְאוּלָם אֶפְשָׁר לִפְנוֹת אֶל מַר בָּלוּ. וּמִחוּץ לָזֶה אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתֶּם תּוֹבְעִים מִמֶּנִּי."

הוּא נֶאֱלַם וְנִשְׁאַר עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא אֶת נְאוּמוֹ הָיָה קוֹלוֹ חָזָק וְנִחָר, קָשֶׁה וְצָרוּד, הַבָּעַת דְּבָרָיו הָיְתָה תְּמִימָה, נִרְגָּזָה וּמְחֻצֶּפֶת. אִמְרוֹתָיו, שֶׁהוּא זָרַק אוֹתָן, כִּבְיָכֹל, מִפִּיו בְּאַקְרַאי, יָרְדוּ מֵעַל שְׂפָתָיו לְסֵרוּגִין, וְהוּא הִשְׁתַּדֵּל לָתֵת לָהֶן תֹּקֶף עַל יְדֵי תְּנוּעוֹת דּוֹמוֹת לִתְנוּעוֹתָיו שֶׁל חוֹטֵב עֵצִים. כְּשֶׁגָּמַר אֶת דְּבָרָיו הִתְחִילוּ הַשּׁוֹמְעִים צוֹחֲקִים. הוּא לֹא הֵבִין עַל מָה צָחֲקוּ הָאֲנָשִׁים, וְנָתַן אַף הוּא אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

לְאִישׁ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת הָיָה בַּמַּחֲזֶה הַזֶּה מִן הַזְּוָעָה. רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים, אִישׁ זָהִיר וּבַעַל עַיִן טוֹבָה, פָּנָה אֶל הַמֻּשְׁבָּעִים וְהֶעֱלָה עַל זִכְרוֹנָם אֶת הַדָּבָר, כִּי אוֹתוֹ בָּלוּ, עוֹשֵׂה עֲגָלוֹת, אֲשֶׁר הַנֶּאֱשָׁם מְצַיֵּן אוֹתוֹ כְּבַעַל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ לְשֶׁעָבַר, הֻזְמַן לְהָעִיד אֲבָל לֹא הוֹפִיעַ בַּמִּשְׁפָּט. נִמְסְרָה עָלָיו הוֹדָעָה כְּעַל נֶעֱלָם וְגַם עָלוּ בַּתֹּהוּ כָּל הַחִפּוּשִׂים שֶׁעָשׂוּ לִמְצֹא אֶת עִקְּבותיו. אַחֲרֵי כֵן פָּנָה רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים כְּלַפֵּי הַנֶּאֱשָׁם: “אַתָּה נִמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל אָדָם שֶׁרָאוּי לוֹ לְהִתְיַשֵּׁב הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ. הַרְבֵּה דְּבָרִים מְעִידִים לְחוֹבָתְךָ, וְזֶה יָכֹל לִגְרֹם לִידֵי תּוֹצָאוֹת רָעוֹת בְּיוֹתֵר. וּבְכֵן אֲנִי מֵעִיר אֶת אָזְנְךָ, הַנֶּאֱשָׁם, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, כִּי עָלֶיךָ לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת בְּרוּרוֹת עַל שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ: הֶעָלִיתָ בְּחוֹמַת הַגַּן שֶׁל פְּיֶרוֹן, שָׁבַרְתָּ אֶת הֶעָנָף מִן הָעֵץ וְגָנַבְתָּ לְעַצְמְךָ אֶת הַתַּפּוּחִים – הַמְּאַשֵּׁר אַתָּה אוֹ שׁוֹלֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? שֵׁנִית: הַאַתָּה הִנְּךָ יַ’ן וַלְיַ’ן, אַסִּיר שֶׁשֻּׁחְרֵר מֵעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אוֹ לֹא?”

הַנֶּאֱשָׁם הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּאָדָם הַמֵּבִין הֵיטֵב אֶת כַּוֶּנַת הַשּׁוֹאֵל. הוּא פָּנָה אֶל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְהִתְחִיל:

“בִּכְלָל…”, וְנִסְתַּכֵּל תּוֹךְ כְּדֵי זֶה בְּכִפַּת הָרֹאשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וּבַתִּקְרָה אֲשֶׁר מִלְמַעְלָה, וְלֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר.

“הַנֶּאֱשָׁם,” פָּתַח הַקַּטֵּגוֹר בְּקוֹל מַבִּיעַ קַפְּדָנוּת, “עָלֶיךָ לֶאֱסֹף אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, עוֹד לֹא עָנִיתָ כְּלוּם עַל הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר הִצִּיעוּ לְפָנֶיךָ. מְבוּכַת הַנֶּפֶשׁ תִּגְרֹם לְךָ שֶׁתֵּצֵא חַיָּב בַּדִּין. הַדָּבָר בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כִּי אֵינְךָ נִקְרָא בְּשֵׁם שַׁמְפַּטְיֶה אֶלָּא הִנְּךָ בְּעֶצֶם יַ’ן וַלְיַ’ן, לְשֶׁעָבַר אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ; כִּי בַּזְּמָן הָרִאשׁוֹן קָרָאתָ לְעַצְמְךָ עַל שֵׁם אִמְךָ מַטְיֶה וְהִתְגּוֹרַרְתָּ בְּפֶלֶךְ אוֹבֶרְן, וְכִי נוֹלַדְתָּ בְּפַבְרוֹל וְהִתְעַסַּקְתָּ שָׁם בַּעֲבוֹדָה שֶׁל זוֹמֵר עֵצִים. כְּמוֹ כֵן בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כִּי אַתָּה גָּנַבְתָּ תַּפּוּחִים בְּשֵׁלִים מִן הַגַּן הַשַּׁיָּךְ לִפְיֶרוֹן. הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים יֵדְעוּ לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט נָכוֹן.”

הַנֶּאֱשָׁם, שֶׁצָּנַח בֵּינָתַיִם עַל מְקוֹמוֹ, הִזְדַּקֵּף תּוֹךְ כְּדֵי זֶה וְהֶחֱזִיר כְּלַפֵּי הַקַּטֵּגוֹר: "כְּבוֹדוֹ הוּא אִישׁ רַע עַד מְאֹד! הַפַּעַם הִנֵּה אֹמַר לוֹ מַה שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנִי לְהַגִּיד. מִקֹּדֶם הָיָה לִי קָשֶׁה לִמְצֹא אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת. לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם מַעֲשֵׂה גְנֵבָה. לֹא בְּכָל יוֹם יֵשׁ לְאָדָם כָּמוֹנִי לֶחֶם לָשֹבַע. בָּאתִי לְכָאן מִן הָאִי. אוֹתוֹ זְמָן יָרַד גֶּשֶׁם כַּהֲלָכָה, פְּנֵי הָאֲדָמָה הָיוּ צְהֻבִּים לְגַמְרֵי, הֶהָרִים נָזְלוּ זִרְמֵי מַיִם; הֵצִיצוּ רַק רָאשֵׁיהֶם שֶׁל קְנֵי הָעֵשֶׂב. וְהִנֵּה מָצָאתִי עַל הָאָרֶץ עָנָף אֶחָד שָׁבוּר, וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא יִגְרֹם לִי טֹרַח מְרֻבֶּה. זֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים אֲנִי כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר וּמְטַלְטְלִים אוֹתִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מִחוּץ לְכָךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלוּם. וְעַכְשָׁו מְטִילִים עָלַי כָּל מִינֵי חֲשָׁדִים וְאוֹמְרִים לִי: תַּן תְּשׁוּבָה! אֲנִי לֹא גָנַבְתִּי; רָאִיתִי מְצִיאָה עַל הָאָרֶץ וַהֲרִימוֹתִי אוֹתָהּ. הַדְּבָרִים נָסַבּוּ כָּאן

עַל יַ’ן וַלְיַ’ן וְעַל יַ’ן מַטְיֶה. אָנֹכִי הָיִיתִי עָסוּק בַּעֲבוֹדָה אֵצֶל הָאֻמָּן בָּלוּ, זֶה שֶׁגָּר בִּשְׂדֵרוֹת בֵּית הַחוֹלִים. שְׁמִי שַׁמְפַּטְיֶה. אָכֵן חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אַתֶּם, אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵיכֶם הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נוֹלַדְתִּי. אֲנִי בְּעַצְמִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹם מוֹלַדְתִּי. לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁמְּקוֹם לֵדָתוֹ יִהְיֶה בַּבַּיִת אוֹ בְּדִירַת מוֹשָׁב. הוֹרֵי הָיוּ מְבַלִּים אֶת יְמֵיהֶם בִּנְדוּדִים. אֲבָל בִּכְלָל אֵין הַדָּבָר מְחֻוָּר לִי כָּל צָרְכּוֹ. כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיוּ מְכַנִּים אוֹתִי בְּשֵׁם “פָּעוֹט”, עַכְשָׁו קוֹרְאִים לִי בְּשֵׁם “זָקֵן”. אֵלֶּה הֵם שְׁמוֹת-הַטְּבִילָה שֶׁלִּי. הָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לְהַאֲמִין אוֹ לִבְלִי לְהַאֲמִין. מוּבָן שֶׁנִּמְצֵאתִי פַּעַם גַּם בְּאוֹבֶרְן וְגַם בְּפַבְרוֹל. אֲבָל מָה חֲשִׁיבוּת בַּדָּבָר? וְכִי מִן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם יוֹשֵׁב בְּאוֹבֶרְן וּבְפַבְרוֹל וְלֹא

יִהְיֶה אַף עַל פִּי כֵן אַסִּיר שֶׁנָּדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ? אֲנִי אוֹמֵר בְּהֶחְלֵט, כִּי לֹא גָנַבְתִּי מְאוּמָה וְכִי שְׁמִי הוּא אַבָּא שַׁמְפַּטְיֶה. הָיִיתִי עָסוּק בַּעֲבוֹדָה אֵצֶל מַר בָּלוּ וְהָיְתָה לִי דִּירָה קְבוּעָה. הַנִּיחוּ לִי עַכְשָׁו וְחִדְלוּ לָכֶם מִן הַשְּׁטוּת הַזֹּאת! לָמָה הִתְנַפַּלְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלֵי, כְּאִלּוּ בָּא לָעוֹלָם בּוּלְמוֹס שֶׁל טֵרוּף הַדָּעַת?"> הַקַּטֵּגוֹר, שֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ, פָּנָה בְּרֶגַע זֶה אֶל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים:

“אֲדוֹנִי יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ, כֵּיוָן שֶׁהַנֶּאֱשָׁם מַכְחִישׁ אֶת הַכֹּל בִּטְעָנוֹת מְבֻלְבָּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן גַּם עָרְמָה – לָכֵן אֲנַחְנוּ מַצִּיעִים לִגְבּוֹת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עֵדוּת מִפִּי הָאֲסִירִים בְּרֶוֶה, קוֹשְׁפַּאי וְשֶׁנִילְדֶה וּכְמוֹ כֵן מִפִּי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר, וְלִשְׁאֹל אוֹתָם אִם הֵם מַכִּירִים שֶׁהַנֶּאֱשָׁם הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן, לְשֶׁעָבָר אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.”

“אֲנִי מַפְנֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ, אֲדוֹנִי הַקַּטֵּגוֹר, לָעֻבְדָּה, כִּי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר יָצָא מִן הָעִיר מִיָּד לְאַחֲרֵי שֶׁגָּבוּ מִפִּיו אֶת עֵדוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁעִנְיְנֵי מִשְׂרָתוֹ הִמְרִיצוּ אוֹתוֹ לָלֶכֶת אֶל מְחוֹז אַחֵר. נָתַנּוּ לוֹ רְשׁוּת לָצֵאת, אַחֲרֵי שֶׁגַּם הָאָדוֹן הַקַּטֵּגוֹר וְגַם הָאָדוֹן הַסַּנֵּגוֹר נָתְנוּ לְכָךְ אֶת הַסְכָּמָתָם.”

אָז נִקְרְאָה מֵעַל הַכְּתָב עֵדוּתוֹ שֶׁל יָ’בֶר, שֶׁהָיוּ מְנוּיִים בָּהּ כָּל הַפְּרָטִים הַמְעוֹרְרִים חֲשָׁד וְשֶׁבְּסוֹפָה בָּאוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה: “אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ בְּוַדָּאוּת.” אַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ לִקְרֹא אֶת הַהוֹדָעָה הַמְפֹרֶטֶת הַזֹּאת, שֶׁפְּעֻלָּתָהּ הָיְתָה חֲזָקָה, כַּנִּרְאֶה, עַל הַקָּהָל וְעַל הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים, סִיֵּם הַקַּטֵּגוֹר אֶת נְאוּמוֹ בְּהַצָּעָה לִגְבּוֹת עוֹד הַפַּעַם עֵדוּת מִפִּי שְׁלשֶׁת הָעֵדִים בְּרֶוֶה, שֶׁנִילְדֶה וְקוֹשְׁפַּאי.

כַּעֲבֹר זְמָן קָצָר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לַחֲדַר הָעֵדִים. שְׁלִיחַ בֵּית-הַדִּין הִכְנִיס אֶת הָאַסִּיר בְּרֶוֶה בְּלִוְיַת בַּלָּשׁ.

בְּרֶוֶה לָבַשׁ לִבְשָׂרוֹ חֻלְצָה אֲפוֹרָה-שְׁחוֹרָה, כְּדֶרֶךְ הָאַסִּירִים בְּבָתֵּי הַסֹּהַר הַמֶּרְכָּזִיִּים. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, וּלְפִי פַּרְצוּפוֹ הָיָה דּוֹמֶה

לְתַגָּר וּלְרַמַּאי כְּאֶחָד. בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שֶׁהֻחְזֵר לְשָׁם בִּגְלַל עֲוֹנוֹתָיו הַחֲדָשִׁים, נִתְמַנָּה לִהְיוֹת מְפַקֵּחַ עַל הַחֲדָרִים. עָלָיו גָּמְרוּ הַפְּקִידִים אֶת הַהַלֵּל, כִּי הָיָ מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ מֵבִיא תּוֹעֶלֶת, וְאַף הַכֹּהֵן ה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ בִּגְלַל צִדְקָתוֹ בְּעִנְיְנֵי דָת.

“בְּרֶוֶה,” פָּתַח רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים, “לְפִי הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּחֱרַץ עָלֶיךָ אַתָּה מְשׁוֹלָל זְכֻיּוֹת שֶׁל כָּבוֹד, וְעַל כֵּן אֵינְךָ יָכֹל לְקַבֵּל עָלֶיךָ שְׁבוּעָה.”

בְּרֶוֶה הוֹרִיד אֶת עֵינָיו. “אַף עַל פִּי כֵן – אִם רְצוֹן אֱלֹהִים בְּכָךְ – עָלוּל גַּם אָדָם, שֶׁהוֹצִיא עָלָיו הַחֹק גְּזָר דִּין שֶׁל חוֹבָה, לִהְיוֹת כָּפוּף לִרְגָשׁוֹת שֶׁל יֹשֶׁר וְכָבוֹד. לְרִגְשׁוֹת הַיֹּשֶׁר הָאֵלֶּה אֲנִי פּוֹנֶה בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְהַמַּכְרִיעַ. לִדְבָרֶיךָ יֵשׁ עֶרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד, עוֹד הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיָדְךָ לַחֲזֹר מִמַּה שֶׁאָמַרְתָּ, אִם דּוֹמֶה לְךָ שֶׁטָּעִיתָ. – הַנֶּאֱשָׁם, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ. בְּרֶוֶה, הִתְבּוֹנֵן בַּנֶּאֱשָׁם וַעֲנֵה לָנוּ עַל הַשְּׁאֵלָה, אִם בָּאֱמֶת וּלְנָכוֹן אַתָּה רוֹאֶה בָּאִישׁ הַזֶּה אֶת מִי שֶׁהָיָה חֲבֵרְךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִים יַ’ן וַלְיַ’ן.”

בְּרֶוֶה הִסְתַּכֵּל בַּנֶּאֱשָׁם וְנִפְנָה כְּלַפֵּי הַשּׁוֹפְטִים. “כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ. אָנֹכִי הָיִיתִי רִאשׁוֹן לְהַכִּיר אוֹתוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד גַּם עַכְשָׁו עַל דַּעְתִּי הַקּוֹדֶמֶת. הָאִישׁ הַזֶּה הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן, מִי שֶׁהָיָה כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר בְּטוּלוֹן מִשְּׁנַת 1796 עַד שְׁנַת 1815. אֲנִי נִשְׁתַּחְרַרְתִּי שָׁנָה אַחַת לְאַחַר שִׁחְרוּרוֹ. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה.”

“אֶת הַשֵּׁנִי!” – נָתַן רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים צַו. “הַנֶּאֱשָׁם, תּוֹסִיף לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ!”

עַכְשָׁו נִגַּשׁ לְהָעִיד שֶׁנִילְדֶה, זֶה שֶׁחֻלְצָה אֲדֻמָּה וְכִפַּת רֹאשׁ יְרוֹקָה הֵעִידוּ בּוֹ, כִּי הוּא נָדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית. זֶה הָיָה אִישׁ כְּבֵן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, בַּעַל קוֹמָה קְטַנָּה וְגוּף חַלָּשׁ וּמָהִיר, פָּנָיו מָלְאוּ קְמָטִים וְעוֹר פָּנָיו הָיָה צָהֹב. בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן הָיָה נִרְגָּשׁ וְעַז רוּחַ.

רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים אָמַר לוֹ, בְּעֵרֶךְ, אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר מִקֹּדֶם לִבְרֶוֶה, הֵעִיר אֶת אָזְנוֹ עַל הַצֹּרֶךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ, וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְבַסּוֹף אִם הוּא מַכִּיר אֶת הַנֶּאֱשָׁם.

שֶׁנִילְדֶה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. “מָה הַשְּׁאֵלָה! וְכִי מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת שֶׁלֹּא אַכִּיר אוֹתוֹ? לֹא לְחִנָּם הָיִינוּ חָמֵשׁ שָׁנִים אֲסוּרִים יַחַד לְשַׁלְשֶׁלֶת אֶחָת. אֱמֹר לִי, יְשִׁישִׁי, הַכּוֹעֵס אַתָּה עָלַי?”

“אֶת הַשְּׁלִישִׁי!” – צַוֵּה רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים. עַכְשָׁו הִכְנִיס שְׁלִיחַ בֵּית-הַדִּין אֶת קוֹשְׁפַּאי. גַּם הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִילְדֶה, הָיָה מִן הַנְּדוֹנִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית וּלְבוּשׁוֹ הָיָה אָדֹם. לְפִי מוֹצָאוֹ הָיָה אִכָּר מִסְּבִיבוֹת לוּרְד, רָעָה אֶת הַמִּקְנֶה בְּהָרֵי הַפִּירֵנַאִים וְנִתְחַבֵּר לְבַסּוֹף אֶל שׁוֹדְדִים. מַרְאֵהוּ הָיָה לֹא פָּחוֹת פָּרוּעַ מֵאֲשֶׁר מַרְאֵה הַנֶּאֱשָׁם וְהָיָה מְטֻמְטָם בְּמִדָּה גְדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר. הוּא הָיָה שַׁיָּךְ לְסוּג הָאֻמְלָלִים אֲשֶׁר הַטֶּבַע יוֹצֵר אוֹתָם בְּצֶלֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְהַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית מַשְׁלִימָה בָּהֶם אֶת מִפְעָלָהּ וְעוֹשָׂה אוֹתָם לְאַסִּירִים עוֹבְדִים עֲבוֹדַת פָּרֶךְ.

רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים נָשָׂא שׁוּב אֶת מִדְבְּרוֹתָיו הָרוֹמְמוֹת וְהִצִּיעַ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֶת הַשְּׁאֵלָה הַיְדוּעָה.

קוֹשְׁפַּאי עָנָה בְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף:

“זֶהוּ יַ’ן וַלְיַ’ן! סִמָּן לַדָּבָר שֶׁהָיִינוּ קוֹרְאִים לוֹ מְכוֹנַת תְּנוּפָה, עַל שֵׁם כֹּחוֹ הַכַּבִּיר.” אַחֲרֵי כָּל אַחַת מִן הָעֵדֻיּוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁנֶּאֶמְרוּ, כַּנִּרְאֶה, עַל יְדֵי בַּעֲלֵיהֶן בֶּאֱמוּנָה וּבְתָם לֵב, הָיְתָה עוֹבֶרֶת בַּקָּהָל הֲמֻלַּת שְׂפָתַיִם, שֶׁבִּשְּׂרָה רַק רַע לַנֶּאֱשָׁם. מִצִּדּוֹ הִקְשִׁיב הַנֶּאֱשָׁם לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַגַּב הַבָּעָה מַתְמִידָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. עַכְשָׁו פָּנָה אֵלָיו רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “הַנֶּאֱשָׁם, הֲיֵשׁ לְךָ לַעֲנוֹת דָּבָר?”

“אֲנִי עוֹנֶה: הַפְלֵא וָפֶלֶא!” אֲנָשִׁים מִבֵּין הַקָּהָל נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּדְבָרִים. הָיָה גָלוּי לָעַיִן, כִּי לַנֶּאֱשָׁם אֵין תַּקָּנָה.

רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים הוֹדִיעַ, כִּי הַוִּכּוּחִים בָּאוּ אֶל קִצָּם. מֵאֵצֶל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל רָם: “בְּרֶוֶה! שֶׁנִילְדֶה! קוֹשְׁפַּאי! הִבִּיטוּ הֵנָּה!” כָּל הָאֲנָשִׁים, שֶׁאָזְנָם קָלְטָה אֶת הַקְּרִיאָה, נִזְדַּעַזְעוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל הַסָּפוּג אֵימָה וְיִסּוּרִים לְאֵין קֵץ. כָּל הָעֵינַיִם נִפְנוּ אֶל הָאִישׁ הַקּוֹרֵא. וְהִנֵּה עָמַד כָּאן בֶּן-אָדָם אֲשֶׁר יָשַׁב עַד הֵנָּה בֵּין הַקָּהָל הֶחָשׁוּב וְנִגַּשׁ עַכְשָׁו עַד לְאֶמְצַע הָאוּלָם. רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים, הַקַּטֵּגוֹר, בַּמַּטַּבּוּאַ וְעֶשְׂרִים אִישׁ שׁוֹנִים הִכִּירוּ אוֹתוֹ. וְכֻלָּם כְּאֶחָד נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּקְרִיאָה: “הָאָדוֹן מַדְלֶן!”

יא

זֶה הָיָה מַדְלֶן. הַמְּנוֹרָה שֶׁל סוֹפֵר הַמִּשְׁפָּט הֵפִיצָה עַל פָּנָיו אֶת אוֹרָהּ. כּוֹבָעוֹ הָיָה נָתוּן בְּיָדוֹ. מַלְבּוּשָׁיו לֹא הָיוּ פְּרוּעִים, מְעִילוֹ הָיָה פָּרוּף כַּהֲלָכָה. הוּא הָיָה חִוֵּר מְאֹד וְרָעַד בְּמִקְצָת. לְשַׂעֲרוֹתָיו הָיָה מַרְאֶה אָפוֹר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִכְנַס לְאָרָא, עַכְשָׁו הָפַךְ מַרְאֵהֶן לָבָן.

הַהִתְרַגְּשׁוּת הִגִּיעָה לִמְרוֹם שִׂיאָהּ, אֲבָל אִישׁ לֹא הֵבִין עוֹד לָדַעַת אֶת הָעֶרֶךְ וְאֶת הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל הַמְּאֹרָע. הַצְּעָקָה זִעַזְעָה אֶת הַלְּבָבוֹת, אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה עָמַד שָׁקֵט כָּל כָּךְ, שֶׁכָּל אֶחָד שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ: מִי זֶה וְאֵיזֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַקְּרִיאָה?

אֲבָל מַצָּב זֶה לְלֹא הַכְרָעָה נִמְשַׁךְ רַק רֶגַע קָצָר. עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְהַקַּטֵּגוֹר לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהֶם וְעוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ הַבַּלָּשִׁים וּשְׁלִיחִי בֵּית-הַדִּין לְהָנִיד יָד אוֹ רֶגֶל – וּמַדְלֶן כְּבָר הִתְקָרֵב אֶל הָעֵדִים וּפָנָה אֲלֵיהֶם בִּשְׁאֵלָה: “הַאֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתִי?”

כָּל שְׁלשֶׁת הָעֵדִים הֶחֱרִישׁוּ וְהֵנִיעוּ רֹאשָׁם לְאוֹת שְׁלִילָה. קוֹשְׁפַּאי עָנָה בִּדְחִילָה בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם צְבָאִית. וְהִנֵּה נִפְנָה מַדְלֶן אֶל הַמֻּשְׁבָּעִים וְאֶל הַשּׁוֹפְטִים וְאָמַר:

“רַבּוֹתַי הַמֻּשְׁבָּעִים, הוֹצִיאוּ אֶת הַנֶּאֱשָׁם לַחָפְשִׁי! אָנֹכִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים! אָנֹכִי יַ’ן וַלְיַ’ן!”

הָאֲנָשִׁים חָדְלוּ לִנְשֹׁם. בָּאוּלָם שָׂרְרָה דִמְמַת קֶבֶר. וְאוּלָם פָּנָיו שֶׁל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים הִבִּיעוּ אוֹתָהּ שָׁעָה חֶמְלָה. הוּא שָׁלַח רְמִיזָה כְּלַפֵּי הַקַּטֵּגוֹר וְהִגִּיד מִלִּים אֲחָדוֹת בְּלַחַשׁ לַמֻּשְׁבָּעִים. תּוֹךְ כְּדֵי זֶה פָּנָה כְּלַפֵּי הַקָּהָל וְשָׁאַל בְּרֶמֶז גָּלוּי:

“אֶפְשָׁר שֶׁנִּמְצָא כָּאן רוֹפֵא?”

אַחֲרֵי רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים פָּתַח הַקַּטֵּגוֹר בִּדְבָרִים: “רַבּוֹתַי הַמֻּשְׁבָּעִים, הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד בְּמִינוֹ, שֶׁהִפְרִיעַ לְפֶתַע פִּתְאֹם אֶת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט, מְעוֹרֵר בִּלְבַב כֻּלָּנוּ מִין רֶגֶשׁ שֶׁבְּנוֹגֵעַ אֵלָיו הַדִּבּוּרִים הֵם מְיֻתָּרִים. אַתֶּם כֻּלְּכֶם מַכִּירִים, לְכָל הַפָּחוֹת מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, אֶת הָאָדוֹן מַדְלֶן הַנִּכְבָּד, רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. אִם נִמְצָא בֵּינֵיכֶם רוֹפֵא אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ בִּשְׁמִי וּבְשֵׁם כְּבוֹד רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים, כִּי יוֹאִיל לְהַגִּישׁ עֶזְרָה לָאָדוֹן מַדְלֶן וְיָבִיא אוֹתוֹ לִמְעוֹנוֹ.”

מַדְלֶן לֹא נָתַן לַקַּטֵּגוֹר לָשֵׂאת אֶת מִדְבְּרוֹתָיו עַד תֻּמָּם, אֶלָּא נִכְנַס לִדְבָרָיו וּמָסַר מוֹדָעָה בְּנַחַת וּבְאֹמֶץ גַּם יָחַד:

"אָנֹכִי מֵשִׁיב לוֹ תּוֹדָה, אֲדוֹנִי הַקַּטֵּגוֹר, אוּלָם שׁוּם מַחֲלָה לֹא תָּקְפָה אוֹתִי, – כְּפִי שֶׁאוֹכִיחַ לָכֶם תֵּכֶף וּמִיָּד. לֹא רָחוֹק הָיָה מִכֶּם הַדָּבָר שֶׁתִּגְרְמוּ לִשְׁגִיאָה חֲמוּרָה. הוֹצִיאוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לַחָפְשִׁי. אֲנִי חַיֵּב לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי הוּא הָאַסִּיר שֶׁנָּדוֹן לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָנֹכִי לְבַדִּי יוֹדֵעַ אֶת הַדְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם, וַאֲסַפֵּר לָכֶם דִּבְרֵי אֱמֶת. אֱלֹהִים יַשְׁקִיף עָלַי בְּרֶגַע זֶה מִשָּׁמַיִם, וְזֹאת הִיא כָּל נֶחָמָתִי. עַכְשָׁו קָחוּנִי לְבֵית הָאֲסוּרִים. וְאַף עַל פִּי כֵן עָשִׂיתִי כָּל מָה שֶׁהָיָה בִּידֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת. שֵׁם מְזֻיָּף שִׁמֵּשׁ לִי מַחֲבוֹאִים, קָנִיתִי לִי עֹשֶׁר, הָיִיתִי לְרֹאשׁ-עִיר. רָצִיתִי לִהְיוֹת אִישׁ יָשָׁר וּמְכֻבָּד. אוּלָם הַדָּבָר אֵינֶנּוּ, כַּנִּרְאֶה, בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת. לֹא אוּכַל, לְצַעֲרִי, לְבָאֵר לָכֶם אֶת הָעִנְיָן מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְלֹא אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל קוֹרוֹת חַיֵּי, אוּלָם יָבוֹא יוֹם וִידַעְתֶּם אֶת הַכֹּל. אָמְנָם כֵּן, גָּנַבְתִּי מֵאֵת הוֹד כְּהֻנָּתוֹ הַהֶגְמוֹן, גָּזַלְתִּי מֵאֵת גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן. אֱמֶת וְנָכוֹן, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן הוּא עֲבַרְיָן מְסֻכָּן עַד מְאֹד.

יָכֹל הֱיוֹת, כִּי לֹא הוּא לְבַדּוֹ אָשֵׁם בַּכֹּל. שְׁמָעוּנִי וְאַגִּידָה לָכֶם, רַבּוֹתַי הַשּׁוֹפְטִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אִישׁ כָּמוֹנִי יְחַוֶּה דֵעַ לַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וִיחַלֵּק בִּינָה לַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְאוּלָם זֹאת דְּעוּ לָכֶם, כִּי הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר נִסִּיתִי כָּל הַיָּמִים לָגֹל מֵעָלֵי, גּוֹרֶמֶת רַק רָעוֹת. בֵּית הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מַרְבֶּה בָּעוֹלָם אַסִּירִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. שִׂימוּ לֵב לַדָּבָר הַזֶּה, אִם רְצוֹנְכֶם בְּכָךְ. לְפָנִים הָיִיתִי כַּפְרִי עָנִי וְנִבְעָר, כְּעֵין הֶדְיוֹט גָּמוּר; וְאוּלָם בְּבֵית הַסֹּהַר הָיִיתִי לְאִישׁ אַחֵר. הַשּׁוֹטֶה נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת אָדָם שֶׁסּוּרוֹ רַע, בְּבוּל הָעֵץ נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת. לְבַסּוֹף הִצִּילוּנִי סְלִיחָה וְטוּב לֵב, לְאַחַר שֶׁמִּדַּת הַדִּין הִשְׁחִיתָה אֶת נַפְשִׁי. קָשֶׁה לָכֶם לְהָבִין אֶת דְּבָרַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. וְאוּלָם אַתֶּם יְכֹלִים לִמְצֹא בְּאֵפֶר הַתַּנּוּר אֲשֶׁר בְּבֵיתִי אֶת הַמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים, שֶׁגָּזַלְתִּי לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים מֵאֵת גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן. אֵין לִי עוֹד מַה לְהַגִּיד. קָחוּנִי לְבֵית הָאֲסוּרִים. בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי הַקַּטֵּגוֹר, הוּא מְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ וּמְהַרְהֵר: אֵין זֹאת כִּי נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. הוּא אֵינֶנּוּ נוֹתֵן אֵמוּן בִּדְבָרָי."

אֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת הַבָּעַת דְּבָרָיו שֶׁל מַדְלֶן, הַבָּעָה נוּגָה שֶׁהָיָה בָּהּ כְּאֶחָד גַּם מִן הַיֵּאוּשׁ וְגַם מִטּוּב הַלֵּב.

תּוֹךְ כְּדֵי זֶה נִפְנָה מַדְלֶן כְּלַפֵּי שְׁלשֶׁת הָאַסִּירִים: “הִנֵּה אָנֹכִי מַכִּיר אֶתְכֶם! בְּרֶוֶה, הֲלֹא תִּזְכֹּר…” הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל שׁוּב: "הֲלֹא תִּזְכֹּר, בְּרֶוֶה, שֶׁהָיוּ לְךָ פַּעַם כְּתֵפִיּוֹת וְצִיּוּר שֶׁל מְרֻבָּעִים עֲלֵיהֶן, דּוֹמֶה לְדַף שֶׁל שַׁחְמַט?

בְּרֶוֶה הִתְחַלְחֵל מִתִּמָּהוֹן, וַאֲחוּז אֵימָה בָּחַן בְּעֵינָיו אֶת הָאִישׁ הַמְּדַבֵּר אֵלָיו. וְאוּלָם מַדְלֶן הוֹסִיף בֵּינָתַיִם:

“שֶׁנִילְדֶה, הַמְכֻנֶּה הַכּוֹפֵר, עַל גַּב שִׁכְמְךָ הַיְמָנִית יֵשׁ לִרְאוֹת צַלְּקוֹת-כְּוִיָּה עֲמֻקּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים שָׁכַבְתָּ עַל מַחֲבַת מְלֵאָה גֶחָלִים, כְּדֵי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת צוּרָתָן שֶׁל שָׁלשׁ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנֶּחְרְתוּ בִּבְשָׂרְךָ עַל יְדֵי לִבּוּן שֶׁל אֵשׁ, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדֶיךָ, וְהָאוֹתִיּוֹת נִשְׁאֲרוּ כְּצוּרָתָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עֲנֵה, אִם נְכוֹנִים דְּבָרַי?”

“אֱמֶת וְנָכוֹן!” קִיֵּם שֶׁנִילְדֶה אֶת הַדְּבָרִים. עַכְשָׁו פָּנָה מַדְלֶן אֶל קוֹשְׁפַּאי: “קוֹשְׁפַּאי, בִּזְרוֹעֲךָ הַשְּׂמָאלִית, סָמוּךְ לַמָּקוֹם שֶׁמַקִּיזִים לְךָ דָם, רְשׁוּמָה כְּתֹבֶת תַּאֲרִיךְ, שֶׁנֶּחְרְתָה בְּצֶבַע כָּחֹל בְּעֶזְרַת אֲבַק-שְׂרֵפָה, וְזֶה הוּא הַתַּאֲרִיךְ: 1 לְמַרְס 1815, הוּא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָלָה הַקֵּיסָר נַפּוֹלְיוֹן עַל הַחוֹף בְּקֵן. הַפְשֵׁל אֶת שַׁרְוֻלְךָ לְמַעְלָה.”

קוֹשְׁפַּאי חָשַׂף אֶת זְרוֹעוֹ, וּכְרֶגַע נִצְמְדוּ כָּל הָעֵינַיִם אֶל הַזְּרוֹעַ הַחֲשׂוּפָה. הַכְּתֹּבֶת נִמְצְאָה בֶּאֱמֶת בִּמְקוֹמָהּ.

הָאִישׁ הָאֻמְלָל נִפְנָה עַכְשָׁו אֶל הַקָּהָל וְאֶל הַשּׁוֹפְטִים אַגַּב בַּת-צְחוֹק מַבִּיעָה כְּאַחַת גַּם נִצָּחוֹן וְגַם יֵאוּשׁ; לְמַרְאֵה בַּת הַצְּחוֹק הַזֹּאת תָּקֵף כְּאֵב עַז אֶת לֵב הָרוֹאִים.

“הִנְּכֶם רוֹאִים אֵפוֹא, כִּי אָנֹכִי יַ’ן וַלְיַ’ן.” הָאוּלָם הֵכִיל בְּרֶגַע זֶה לֹא שׁוֹפְטִים, לֹא תּוֹבְעִים וְלֹא שׁוֹטְרִים. אִישׁ לֹא הִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת דְּבַר חוֹבָה. לֹא הִתְחִילוּ בְּשׁוּם חֲקִירָה, לֹא נִמְצָא שׁוּם פָּקִיד שֶׁיִּתְעָרֵב בַּדָּבָר. כָּךְ הוּא טִבְעוֹ שֶׁל הַנִּשְׂגָּב שֶׁהוּא שׁוֹבֶה אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת. אֶפְשָׁר שָׁאַף אֶחָד לֹא יָדַע לְהָבִין בָּרוּר אֶת רַחֲשֵׁי לְבָבוֹ; אֲבָל כָּל אִישׁ וְאִישׁ הִרְגִּישׁ, כִּי נַפְשׁוֹ הֻכְּתָה בְּאוֹר גָּדוֹל עַד לְסַנְוֵרִים.

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְפַקְפֵּק בַּדָּבָר, כִּי הָאִישׁ הָעוֹמֵד כָּאן הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן. עַל יְדֵי הוֹפָעָתוֹ נָפַל אוֹר עַל הָעִנְיָן, שֶׁהָיָה עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן חָתוּל בָּעֲרָפֶל. בְּמֹחַ הָאֲנָשִׁים הִבְרִיק אוֹר בִּינָה לִרְאוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַפָּשׁוּט וְהַנִּשְׂגָּב גַּם יַחַד שֶׁל בֶּן-אָדָם הַמַּסְגִּיר אֶת עַצְמוֹ בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא בִּמְקוֹמוֹ אִישׁ נָקִי מֵעָוֹן. לְעֻמַּת עִקַּר-דָּבָר זֶה לֹא הָיָה כָּל עֶרֶךְ לְכָל מִינֵי פִּקְפּוּקִים וּפְרָטֵי-דָבָר.

הָרֹשֶׁם הַזֶּה חָלַף וְעָבַר עַד-מְהֵרָה, אֲבָל בְּרֶגַע הֱיוֹתוֹ הָיָה כֹּחוֹ רַב עַד מְאֹד. “אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַפְרִיעַ עוֹד אֶת מַהֲלַךְ הַמִּשְׁפָּט,” הִמְשִׁיךְ יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת דְבָרָיו. “אֲנִי מִסְתַּלֵּק מִכָּאן, כֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי נִלְקָח לְבֵית הָאֲסוּרִים. יֵשׁ לִי לְסַדֵּר עוֹד כַּמָּה דְבָרִים. הָאָדוֹן הַקַּטֵּגוֹר יוֹדֵעַ אֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ; הוּא יוּכַל לֶאֱסֹר אוֹתִי בְּכָל רֶגַע שֶׁיִּרְצֶה.”

וּבָזֹאת פָּנָה לָלֶכֶת לְעֵבֶר הַדֶּלֶת. אִישׁ לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, אִישׁ לֹא שָׁלַח יָד לְעַכֵּב אוֹתוֹ. הָעוֹמְדִים פִּנּוּ לוֹ דֶרֶךְ. בְּמַרְאֵהוּ הָיָה דְבַר-מָה מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן, דְּבַר-מָה אֲשֶׁר הֶהָמוֹן נִרְתַּע בְּפָנָיו בְּיִרְאַת כָּבוֹד. הוּא נִסְתַּלֵּק לְאַט לְאָט. לֹא נוֹדַע מִי פָּתַח לְפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל הוּא מָצָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה בְּשָׁעָה שֶׁהִתְקָרֵב אֶל הַפֶּתַח. כָּאן הֵסֵב אֶת פָּנָיו וְאָמַר: “אֲדוֹנִי הַקַּטֵּגוֹר, אֲנִי נָכוֹן לִפְקֻדָּתוֹ.” וְאַחַר כָּךְ כְּלַפֵּי הַקָּהָל: “אַתֶּם, הַנִּצָּבִים פֹּה, כֻּלְּכֶם תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, כִּי אָנֹכִי רָאוּי לְחֶמְלָה, וְכִי לֹא כָּךְ? אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו בַּדָּבָר שֶׁהָיִיתִי קָרוֹב לַעֲשׂוֹת. הֲרֵי אֲנִי בְּעֵינַי כְּמִי שֶׁרָאוּי לְעוֹרֵר קִנְאָה. אַף עַל פִּי כֵן מוּטָב הָיָה לוּ לֹא בָּאוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָעוֹלָם.”

הוּא יָצָא הַחוּצָה, וְשׁוּב נִמְצָא אֶחָד בִּלְתִּי-נוֹדָע אֲשֶׁר סָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת. מִי שֶׁמְקַיֵּם דָּבָר גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב מֻבְטָח בְּיָדוֹ, שֶׁיִּמָצְאוּ לוֹ תָּמִיד עוֹזְרִים נֶאֱמָנִים.

לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְהַמֻּשְׁבָּעִים מָצְאוּ אֶת שַׁמְפַּטְיֶה נָקִי מִכָּל עָוֹן וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִיָּד לַחָפְשִׁי. תִּמְהוֹנוֹ גָדֵל עַכְשָׁו שִׁבְעָתַיִם; כָּל הָעוֹלָם נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּאֶחָד שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, וְהוּא לֹא יָדַע אִם הַדְּבָרִים עָבְרוּ עָלָיו בְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם.

סֵפֶר שְׁבִיעִי לְאַחַר מַעֲשֶׂה    🔗

א

הַשַּׁחַר עָלָה עַל הָאָרֶץ. בַּלַּיְלָה הָיְתָה פַנְטִין אֲחוּזַת קַדַּחַת וְהַשֵּׁנָה נָדְדָה מֵעֵינֶיהָ, אֲבָל כָּל הַזְּמָן אֲפָפוּהָ תְּמוּנוֹת עָתִיד וְהִנְעִימוּ אֶת רוּחָהּ; לִפְנוֹת בֹּקֶר שָׁקְעָה סוֹף סוֹף בְּתַרְדֵּמָה. הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה, שֶׁשָּׁמְרָה אֶת מִטַּת הַחוֹלָה, קָמָה לְהָכִין שִׁקּוּי חָדָשׁ. לְפֶתַע פִּתְאֹם הֵסֵבָּה אֶת רֹאשָׁהּ הַצִּדָּה וּמִפִּיהָ פָּרְצָה צְעָקָה. עַל יָדָהּ עָמַד מַדְלֶן. הוּא נִכְנַס בְּלִי לְעוֹרֵר כָּל שָׁאוֹן.

“אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר!”

“מַה שְׁלוֹם הַמִּסְכֵּנָה?”

“עַכְשָׁו הוּטַב הַמַּצָּב בְּמִקְצָת. וְאוּלָם אֲנַחְנוּ דָאַגְנוּ הַרְבֵּה מְאֹד לִשְׁלוֹמָהּ.” הִיא סִפְּרָה לוֹ מַה שֶׁקָּרָה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן. יוֹם קֹדֶם גָּבְרָה מְאֹד מַחֲלָתָהּ שֶׁל פַנְטִין; עַכְשָׁו הוּטַב לַחוֹלָה בְּמִקְצָת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַאֲמִינָה כִּי הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר יָצָא לַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדָּה מִמּוֹנְטְפֶרְמֵי.

“כָּךְ נוֹחַ בְּיוֹתֵר,” הֶחֱזִיר מַדְלֶן. “יָפֶה עָשִׂית שֶׁלֹּא הֲנִיאוֹת אוֹתָהּ מֵהַאֲמִין בָּזֶה.”

“אָמְנָם כֵּן. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיִּתְחַוֵּר לָהּ כִּי הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר שָׁב מִדַּרְכּוֹ וְלֹא הֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַיַּלְדָּה – מַה נַעֲשֶׂה לָהּ אָז לְפַנְטִין?” הוּא הִרְהֵר רֶגַע אֶחָד בַּדָּבָר. “אֱלֹהִים יִשְׁלַח לָנוּ אֶת עֲצָתוֹ.” “אֲבָל לְשַׁקֵּר הֵן לֹא יִתָּכֵן בְּשׁוּם פָּנִים,” הֶחֱזִירָה הָאָחוֹת בְּלָחַשׁ. בֵּינָתַיִם גָּדְלָה הַבְּהִירוּת בַּחֶדֶר וְאוֹר הַיּוֹם הֵישִׁיר לָרֶדֶת עַל פָּנָיו שֶׁל מַדְלֶן. אוֹתוֹ רֶגַע הֵרִימָה הָאָחוֹת בְּלִי מֵשִׂים אֶת עֵינֶיהָ.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר! מַה זֶה הָיָה לוֹ כִּי שְׂעָרוֹ הָפַךְ כֻּלּוֹ לָבָן?”

“לָבָן?” חָזַר מַדְלֶן עַל דִּבְרֵי הָאָחוֹת. בֵּין חֲפָצֶיהָ שֶׁל הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה לֹא נִמְצְאָה שׁוּם מַרְאָה. בִּשְׁבִיל כָּךְ הוֹצִיאָה מַרְאָה מִתּוֹךְ כְּלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָרוֹפֵא, וּמָסְרָה אֶת זוֹ לִידֵי מַדְלֶן. הַלָּז הִבִּיט רֶגַע אֶל בָּבוּאָתוֹ וְהִפְטִיר: “דָּבָר שֶׁכָּזֶה!”

אֲבָל אֲמִירָתוֹ הָיְתָה קַלָּה בְּיוֹתֵר, כְּאֵלּוּ הִרְהֵר אוֹתוֹ רֶגַע בְּעִנְיָן אַחֵר. הָאָחוֹת הֵבִינָה עַל פִּי הַשְׁעָרָה, כִּי נָפַל הַפַּעַם דָּבָר אָיֹם וְנוֹרָא; וְלַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת עָבַר קֹר אֵימָה בִּבְשָׂרָהּ.

“הַאוּכֵל לִרְאוֹת עַכְשָׁו אֶת פָּנֶיהָ?” שָׁאַל בֵּינָתַיִם מַדְלֵן. “הַאִם לֹא יִשְׁלַח הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר לְהָבִיא הֵנָּה אֶת הַיַּלְדָּה?” חָקְרָה הָאָחוֹת כִּמְפַחֶדֶת. “כֵּן, אֲבָל לָזֶה דָּרוּשׁ זְמָן שֶׁל שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יָמִים.” “אִם הִיא לֹא תִּרְאֶה אֶת כְּבוֹדוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה, אָז לֹא תֵּדַע מְאוּמָה גַּם בִּדְבַר שׁוּבוֹ. כָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִמָּנַע מִשָּׁקֶר.”

מַדְלֶן הִרְהֵר רֶגַע אֶחָד בַּדָּבָר, וְאָמַר אַחַר כָּךְ בְּקוֹל פּוֹסֵק וְשָׁקֵט גַּם יַחַד: “לֹא יִתָּכֵן, אָחוֹת חֲבִיבָה, אֲנִי מֻכְרָח לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. אַחַר כָּךְ אוּלַי לֹא תִּהְיֶה שַׁעְתִּי פְּנוּיָה לָזֶה.”

הַנְּזִירָה כְּאִלּוּ לֹא קָלְטָה כְּלָל אֶת הַמִּלָּה הַסּוֹדִית וְהַמּוּזָרָה “אוּלַי”. וְעָנְתָה בְּקוֹל נָמוּךְ יוֹתֵר וְאַגַּב עֵינַיִם מוּרָדוֹת: “הִיא יְשֵׁנָה, אֲבָל הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר יָכֹל לְהִכָּנֵס.” וּבָזֹאת נִכְנֵס לְחַדְרָהּ שֶׁל פַנְטִין וְסִלֵּק לִצְדָדִין אֶת הַמָּסָךְ שֶׁעַל פְּנֵי הַמִּטָּה. פַנְטִין יָשְׁנָה. הִיא נָשְׁמָה בְּקוֹל שָׁאוֹן חֲרִישִׁי. זֶה קוֹל הַנְּשִׁימָה הַמְיֻחָד לְחוֹלֵי רֵאוֹת וּמֵטִיל אֵימָה עַל הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְרִים בַּלֵּילוֹת אֶת מִטּוֹת הַחוֹלִים. עַפְעַפֶּיהָ הָאֲרֻכִּים וְהַבְּהִירִים, שֶׁרַק הֵם בִּלְבָד נִשְׁאֲרוּ לָהּ מִימֵי בְּתוּלֶיהָ מִכָּל יְפִי נְעוּרֶיהָ, רָעֲדוּ בְּלִי הֲפוּגוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מוּרָדִים עַל הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת.

מַדְלֶן שֶׁהָה רְגָעִים אֲחָדִים דּוּמָם לְיַד הַמִּטָּה וְהִבִּיט חֲלִיפוֹת אֶל הַחוֹלָה וְאֶל דְּמוּת הַצְּלָב אֲשֶׁר עַל הַקִּיר, – כְּדֶרֶךְ שֶׁעָמַד לִפְנֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא בָּרִאשׁוֹנָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי פַנְטִין בִּמְקוֹם מִקְלָטָהּ הֶחָדָשׁ. שְׁנֵיהֶם הָיוּ עַכְשָׁו בְּמַצָּב דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁלִּפְנֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים: הִיא יָשְׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ הוּא עָמַד בִּתְפִלָּה. אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם הָיָה שְׂעַר רֹאשׁוֹ אָפוֹר וְעַכְשָׁו הָפַךְ לָבָן.

הָאָחוֹת נִשְׁאֲרָה מִחוּץ לֶחָדֶר. וְאַף עַל פִּי כֵן שָׂם אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו, כְּאֵלּוּ נִמְצָא מִי שֶׁהוּא בַּחֶדֶר וְהוּא הִזְהִיר אֶת הַלָּז עַל הַשְּׁתִיקָה.

בְּרֶגַע זֶה פָּתְחָה פַנְטִין אֶת עֵינֶיהָ וְשָׁאֲלָה אַגַּב בַּת צְחוֹק מַבִּיעָה מְנוּחָה:

“וְהֵיכָן הִיא קוֹזֶט?”

ב

כָּל תִּמָּהוֹן לֹא נִכַּר בָּהּ. הִיא הָיְתָה כְּאָדָם אֲשֶׁר שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה. כְּשֶׁהוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת “הֵיכָן הִיא קוֹזֶט” נִשְׁמַע בְּקוֹלָהּ בִּטָּחוֹן רָב כָּל כָּךְ, שֶׁמַּדְלֶן לֹא מָצָא מִלִּים לְמַעֲנֶה. “יָדַעְתִּי שֶׁכְּבוֹדוֹ הוּא כָּאן. יָשַׁנְתִּי אֶת שְׁנָתִי וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת פָּנָיו. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה לֹא פָּסְקוּ עֵינַי מֵהַבִּיט אַחֲרָיו. הוּא הָיָה עָטוּף כֻּלּוֹ זֹהַר שְׁחָקִים וּמִסָּבִיב לוֹ רִחֲפוּ יְצוּרִים בִּדְמוּת כְּרוּבֵי שָׁמָיִם.”

הוּא תָּלָה אֶת עֵינָיו בִּדְמוּת הַצְּלָב אֲשֶׁר עַל הַקִּיר. “וְאוּלָם יַגִּיד נָא לִי הֵיכָן הִיא קוֹזֶט?” חָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ. “הֵיכָן הִיא קוֹזֶט? לָמָּה לֹא הִשְׁכַּבְתֶּם אוֹתָהּ בְּמִטָּתִי לִפְנֵי שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מִשֵּׁנָה?” הוּא גִמְגֵּם בְּלִי מֵשִׂים וְהִתְאַמֵּץ לִמְצֹא מִלִּים; לְאָשְׁרוֹ נִכְנַס הָרוֹפֵא תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶל הַחֶדֶר וְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִמְּבוּכָתוֹ:

“הֵרָגְעִי, יַלְדָּתִי! בִּתֵּךְ כְּבָר בָּאָה.”

עֵינֶיהָ שֶׁל פַנְטִין הִבְרִיקוּ וְאוֹרָן עָבַר גַּם אֶל הַפָּנִים. הִיא שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ.

“הוֹ, הָבִיאוּ אוֹתָהּ הֵנָּה!” “לֹא, הַדָּבָר הוּא מִן הַנִּמְנָע לְעֵת עַתָּה. הַקַּדַּחַת לֹא סָרָה עוֹד מִמֵּךְ לְגַמְרֵי. רֵאשִׁית כֹּל, עָלַיִךְ לִהְיוֹת בְּרִיאָה.”

הִיא הִפְסִיקָה אֶת דְבָרָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת: “הֲלֹא בְּרִיאָה אָנֹכִי! כַּמָּה בֶּן הָאָדָם הַזֶּה חֲסַר תְּבוּנָה! הָבוּ לִי אֶת יַלְדָּתִי, הַהֲבִינוֹתֶם אוֹ לֹא?”

“הַבִּיטִי וּרְאִי כַּמָּה תָּקְפָה אוֹתָךְ הַהִתְרַגְּשׁוּת! כָּל עוֹד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה מַצָּבֵךְ זֶה לְטוֹב לֹא אַרְשֶׁה לָךְ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַיַּלְדָּה. לֹא דַי בָּזֶה שֶׁהַיַּלְדָּה תִּמָּצֵא בְּקִרְבָתֵךְ; הָעִקָּר הוּא שֶׁאַתְּ תִּחְיִי לְשֵׁם הַיַּלְדָּה. רַק אֶרְאֶה שֶׁאַתְּ מִתְנַהֶגֶת בִּתְבוּנָה, מִיָּד אָבִיא אֵלַיִךְ בְּיָדַי אֶת הַיַּלְדָּה.”

פְּנֵי הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה נָפְלוּ. “בְּכָל לִבִּי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. לְפָנִים לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהוֹצִיא מִפִּי דִבּוּרִים כָּאֵלֶּה; אֲבָל הָאָסוֹן פָּגַע בִּי בְּמִדָּה קָשָׁה כָּל כָּךְ, שֶׁלְּעִתִּים קְרוֹבוֹת דַּעְתִּי מִתְבַּלְבֶּלֶת עָלַי בִּשְׁעַת הַדִּבּוּר. אֲנִי מְבִינָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְהִתְרַגְּשׁוּת, וַאֲנִי מוּכָנָה לְחַכּוֹת כָּל זְמַן שֶׁיְּצַוֶּה עָלַי. אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי אֶרְאֶה עוֹד אֹשֶׁר בַּחַיִּים. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה רִחֵף לִפְנֵי עֵינַי רַק לֹבֶן וְרָאִיתִי רַק אֲנָשִׁים הַמִּצְטַחֲקִים כְּנֶגְדִּי. בְּשָׁעָה שֶׁיִּמְצָא אֶת זֶה לְנָכוֹן, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, יָבִיא אֵלַי אֶת קוֹזֶט שֶׁלִּי. הַקַּדַּחַת נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי, וַאֲנִי בְּרִיאָה; אֲנִי מַרְגִּישָׁה כִּי שַׁבְתִּי לְאֵיתָנִי.”

מַדְלֶן יָשַׁב בֵּינָתַיִם עַל כִּסֵּא שֶׁעָמַד לְיַד הַמִּטָּה. הִיא נִפְנְתָה לְצִדּוֹ, כְּדֵי לְהַחֲלִיף אִתּוֹ דְבָרִים, וְהָיָה נִרְאֶה לָעַיִן כִּי הִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לִהְיוֹת שְׁקֵטָה וּ“מְנֻמֶּסֶת”, כְּפִי שֶׁבְּעַצְמָהּ קָרְאָה לָזֶה. הֵן מִסִּבַּת הַמַּחֲלָה נִרְאֲתָה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ חַלָּשָׁה כְּיַלְדָּה קְטַנָּה. אַף עַל פִּי כֵן הִמְטִירָה עַל מַדְלֶן הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת, וְרָצְתָה לָדַעַת עַל יְדֵי כָּךְ כָּל פְּרָט וּפְרָט הַנּוֹגֵעַ לְקוֹזֶט.

הוּא אָחַז בְּיָדָהּ: “קוֹזֶט הִיא יַלְדָּה יָפָה. הִיא בְּרִיאָה וְעַלִּיזָה. וְאוּלָם עַכְשָׁו דְּרוּשָׁה לָךְ מְנוּחָה. אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּהִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. אִסְפִי כְּמוֹ כֵן אֶת יָדַיִךְ אֶל הַמִּטָּה, מִשּׁוּם שֶׁדֶּרֶךְ שְׁכִיבָה זוֹ מַרְבָּה אֶת הַשִּׁעוּל.”

וּבֶאֱמֶת תָּקֵף אוֹתָהּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּמֶשֶׁךְ הַשִּׂיחָה שִׁעוּל חָזָק. פַנְטִין לֹא הִתְאוֹנְנָה. הִיא הוֹסִיפָה לְפַטְפֵּט וְחִישׁ מַהֵר הֵסֵבָּה, כַּמּוּבָן, אֶת דְּבָרֶיהָ עַל הַחַיִּים אֲשֶׁר הִיא וְקוֹזֶט יִחְיוּ יַחַד בֶּעָתִיד; מַה יָפֶה יִהְיֶה לִחְיוֹת בַּגַּן הַקָּטֹן! – עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שְׁנָתַיִם – כֵּן, בְּעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים תַּגִּיעַ קוֹזֶט לְגִיל שֶׁל “בַּת מִצְוָה”. וְהִיא נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק.

לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁתַּתְּקָה. הִיא נֶאֱלְמָה מִדַּבֵּר, חָדְלָה לִנְשֹׁם; הִיא נִשְׁעֲנָה עַל צִדָּהּ בַּמִּטָּה, כְּשֶׁכְּתֵפֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת חֲשׂוּפוֹת לְמֶחֱצָה; פָּנֶיהָ, אֲשֶׁר הִזְהִירוּ לִפְנֵי רֶגַע מֵעֹנֶג, נַעֲשׂוּ עַכְשָׁו אֲפוֹרִים כְּעֵין הָאֲדָמָה, וְעֵינֶיהָ הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָה הִבִּיטוּ בְּמֶבָּט מָלֵא פְּחָדִים אֶל קְצֵה הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, פַנְטִין, מֶה הָיָה לָךְ פִּתְאֹם?” קָרָא מַדְלֶן. הִיא לֹא עָנְתָה, לֹא הֶעֱבִירָה אֶת עֵינֶיהָ מִמְּקוֹם מֶבָּטָן, הִיא רַק נָגְעָה בְּכַף יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹ וְרָמְזָה לוֹ בְּיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה כִּי יָסֵב אֶת פָּנָיו. הוּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו וְרָאָה – אֶת יָ’בֶר.

ג

וְהִנֵּה מַה שֶׁאֵרַע. מַדְלֶן יָצָא מֵאוּלָם הַמִּשְׁפָּט בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲצִית הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרַי חֲצוֹת הַלָּיְלָה. הוּא הִגִּיעַ לָאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ בַּזְּמָן הַנָּכוֹן וְהִסְפִּיק לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר. רְגָעִים מְעַטִּים לִפְנֵי הַשָּׁעָה הַשִּׁישִּׁית נִכְנֵס לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, וּמַעֲשֵׂהוּ הָרִאשׁוֹן הָיָה לִמְסֹר לְשֵׁם מִשְׁלֹחַ אֶת הַמִּכְתָּב הַנּוֹעָד לַשֻּׁלְחֵנִי לַאפִיט. אַחֲרֵי זֶה שָׂם אֶת פְּעָמָיו לְאוּלָם הַחוֹלִים, בִּכְדֵי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי פַנְטִין.

וְאוּלָם רַק הִסְפִּיק מַדְלֶן לְהִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ אוּלָם הַמִּשְׁפָּט – וְהַקַּטֵּגוֹר אָסַף אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו וּפָתַח בִּדְבָרִים. הוּא הִבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ עַל הַמַּחֲלָה שֶׁתָּקְפָה פִּתְאֹם אֶת רֹאשׁ הָעִיר הַנִּכְבָּד שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, הִטְעִים כִּי עַל יְדֵי הַדָּבָר שֶׁנָּפַל בִּשְׁעַת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט לֹא זָזָה דַעְתּוֹ אַף כָּל שֶׁהוּא מִמְּקוֹמָהּ, וְדָרַשׁ לְחַיֵּב בַּמִּשְׁפָּט אֶת שַׁמְפַּטְיֶה, מִי שֶׁהִנֵּהוּ יַ’ן וַלְיַ’ן הַנָּכוֹן. אֶלָּא שֶׁעַקְשָׁנוּת זוֹ נִרְאֲתָה עַכְשָׁו בְּעֵינֵי רֹב הַמֻּשְׁבָּעִים כְּבִלְתִּי מְיֻסֶּדֶת, וְאַחֲרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן קָצָר הָחְלַט הַדָּבָר לְשַׁחְרֵר אֶת שַׁמְפַּטְיֶה מִכָּל אַשְׁמָה. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַקַּטֵּגוֹר תָּבַע לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מִין יַ’ן וַלְיַ’ן שֵׁהוּא. וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּט מִיָּדוֹ שַׁמְפַּטְיֶה הֶחֱלִיט לָשִׂים אֶת פָּנָיו בְּמַדְלֵן.

תֵּכֶף לְאַחַר שֶׁזִּכּוּ אֶת שַׁמְפַּטְיֶה קָרָא הַקַּטֵּגוֹר לְרֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְנִתְיַחֵד אִתּוֹ בְּחֶדֶר מְיֻחַד. הֵם נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בֵּינֵיהֶם עַל דְּבַר הַנְּחִיצוּת לָשִׂים אֶת רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם בְּמַאֲסָר. לְאַחַר שֶׁעָבַר הָרֹשֵׁם הָרִאשׁוֹן נִמְנַע גַּם רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים מִלְּעַרְעֵר עַל הַצָּעָה זוֹ. וּלְשֵׁם אֱמֶת גְּמוּרָה: רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים הָיָה אָמְנָם בֶּן אָדָם הָגוּן וְאִישׁ בַּעַל הַבְחָנָה, אֲבָל הָיָה כְּמוֹ כֵן נֶאֱמָן עַד מְאֹד לַמַּלְכוּת, וְהַדָּבָר נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּעֵין גִּדּוּף כְּשֶׁשָּׁמַע מִפִּי מַדְלֶן אֶת הַמִּלִּים “הַקֵּיסָר נַפּוֹלְיוֹן” בִּמְקוֹם “בּוֹנַפַּרְט”. וּבְכֵן נֶעֶרְכָה פְּקֻדַּת מַאֲסָר, וְהַקַּטֵּגוֹר צִוָּה לְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְיֻחַד אֶל יָ’בֶר. זֶה שֶׁנִּסְתַּלֵּק, כַּיָּדוּעַ, מִיָּד לְאַחַר שֶׁגָּבוּ עֵדוּת מִפִּיו, וְהָלַךְ לָשׁוּב לְמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁיָּ’בֶר קָם מֵעַל מִטָּתוֹ נִכְנַס גַּם הַשָּׁלִיחַ וְהֵבִיא אֶת הַפְּקֻדָּה לֶאֱסֹר אֶת מַדְלֶן וּלְהַסְגִּיר אוֹתוֹ בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט. הַמֵּבִיא אֶת הַפְּקֻדָּה הָיָה אַף הוּא שׁוֹטֵר רָגִיל, וּבְמִלִּים מְעַטּוֹת בֵּאַר לְיָ’בֶר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נָפַל בִּשְׁעַת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט. בִּפְקֻדַּת הַמַּאֲסָר, שֶׁנֶּחְתְּמָה בְּיַד הַקַּטֵּגוֹר, הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר: “מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר נִדְרָשׁ בָּזֶה לְהָבִיא לְבֵית הַסֹּהַר אֶת רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, אֲשֶׁר הֻכֵּר הַיּוֹם בִּישִׁיבַת בֵּין הַדִּין לִהְיוֹת יַ’ן וַלְיַ’ן, מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.”

קָשֶׁה הָיָה לְהַגִּיד מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל יָ’בֶר, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ רַגְלָיו בַּמִּסְדְּרוֹן שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּמוֹ תָּמִיד, עַל פָּנָיו הַקָּרִים הָיְיתָה פְּרוּשָׂה מְנוּחָה, וּבַמַּדְרֵגוֹת עָלָה כְּמוֹ תָּמִיד מִתּוֹךְ זְהִירוּת וְכֹבֶד רֹאשׁ. אֲבָל הָאֲנָשִׁים שֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ הַכָּרָה שְׁלֵמָה הָיוּ מִזְדַּעַזְעִים לְמַרְאֵהוּ. הַגַּע בְּעַצְמֵךְ: הַפְּרִיפָה שֶׁל צַוְּארוֹנוֹ נִשְׁמְטָה מִמְּקוֹמָהּ הַנָּכוֹן אֲשֶׁר עַל הָעֹרֶף וְנִתְקְעָה לְיַד הָאֹזֶן הַשְּׂמָאלִית! פְּרָט זֶה שֶׁבַּהַלְבָּשָׁה הֶרְאָה לָדַעַת, כִּי בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל יָ’בֶר הִתְחוֹלֵל סַעַר אַדִּיר.

הוּא לָקַח אִתּוֹ מִן הַמִּשְׁמָר הַקָּרוֹב שַׂר עֲשָׂרָה אֶחָד וְאַרְבָּעָה בַּלָּשִׁים, הִשְׁאִיר אֶת מְלַוָּיו בֶּחָצֵר וּבִקֵּשׁ מֵאֵת מְשָׁרֶתֶת הַבַּיִת לְהַנְחוֹת אוֹתוֹ עַד לְחַדְרָהּ שֶׁל פַנְטִין. הַמְשָׁרֶתֶת לֹא חָשְׁשָׁה לְשׁוּם דָּבָר, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בַּבַּיִת הַזֶּה גַּם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁקָם בַּיָּד.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמָחוֹז חֶפְצוֹ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנַס בַּחֲשַׁאי, כְּדֶרֶךְ אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה אוֹ כְּדֶרֶךְ מְרַגֵּל.

בְּעֶצֶם הַדָּבָר לֹא נִכְנַס לְתוֹךְ הַחֶדֶר פְּנִימָה. הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל הַסַּף, כּוֹבָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית נְתוּנָה בְּתוֹךְ הַמְּעִיל הַסָּגוּר עַד לְקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן. בְּתוֹךְ מַרְפֵּק הַיָּד הָיְתָה נְתוּנָה גֻלַּת הָעֹפֶרֶת שֶׁל מַטֵּהוּ הַכַּבִּיר, וְהַמַּטֶּה בְּעַצְמוֹ הָיָה חָבוּי מֵעֵבֶר לְגַבּוֹ שֶׁל יָ’בֶר.

כָּךְ שָׁהָה יָ’בֶר רֶגַע אֶחָד, בְּעֶרֶךְ, וְאִישׁ לֹא הִבְחִין בַּעֲמִידָתוֹ. אֲבָל לְפֶתַע פִּתְאֹם הֵרִימָה פַנְטִין אֶת רֹאשָׁהּ, רָאֲתָה אוֹתוֹ עוֹמֵד וְהֶרְאֲתָה גַם לְמַדְלֶן. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁרֹאשׁ הָעִיר נָשָׂא אֵלָיו אֶת עֵינָיו, הָיְיתָה הַבָּעַת פָּנָיו שֶׁל יָ’בֶר מְפִיקָה אֵימִים. בְּפַרְצוּפוֹ הָיָה דוֹמֶה לְמַלְאַךְ חַבָּלָה הַמְקַבֵּל שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נוֹאֵשׁ מִמֶּנּוּ.

הַבִּטָּחוֹן בַּדָּבָר, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן נָפַל סוֹף סוֹף בְּרִשְׁתּוֹ, גָּרַם לְכָךְ שֶׁכָּל רִגְשׁוֹתָיו נִגְלוּ כֻּלָּם הַחוּצָה. רֶגֶשׁ הַסִּפּוּק נִתְגַּלָּה בַּעֲמִידָתוֹ הַגֵּאֶה, וְכָל הַתִּעוּב וְהַכִּעוּר שֶׁל הַנִּצָּחוֹן הָאַכְזָרִי נִרְאָה רוֹבֵץ עַל פְּנֵי מִצְחוֹ הֵצָּר.

יָ’בֶר הָיָה מְאֻשָּׁר כְּאִלּוּ נִפְתְּחוּ לְפָנָיו שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם. בְּמִדָּה יְדוּעָה הָיָה בָּטוּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא דָן בָּזֶה בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי הוּא הוּא הַמְּסַמֵּל אֶת הַצֶּדֶק וְאֶת הַבְּחִינָה וְאֶת הָאֱמֶת, בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁהַסְּגֻלוֹת הָאֵלֶּה אוֹיְבוֹת אֶת הָרָע.

הַיֹּשֵׁר, הַנֶּאֱמָנוּת וּמִדַּת הַחוֹבָה הֵן תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ הָעֲלוּלוֹת לְקַבֵּל צוּרָה נִתְעָבָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִתְעוֹת לְדֶרֶךְ לֹא נְכוֹנָה, אֲבָל גַּם בְּמִקְרֶה כָּזֶה עוֹד נִכָּרִים בָּהֶן בְּמִקְצָת הַסִּמָּנִים שֶׁל הַגָּדוֹל וְהַמְרוֹמָם. יָ’בֶר הָיָה רָאוּי לִמְנוֹד רֹאשׁ, כְּכָל אִישׁ נִבְעָר הַנּוֹחֵל נִצָּחוֹן וּמְגַלֶּה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה לְכָל עַיִן, עַד כַּמָּה הַטּוֹב עָלוּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי.

ד

פַנְטִין לֹא רָאֲתָה אֶת יָ’בֶר מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁרֹאשׁ הָעִיר הִצִּיל אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. עַכְשָׁו, כְּשֶׁהוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ לְפֶתַע פִּתְאֹם, הִתְעוֹרֵר מֵאֵלָיו הָרַעְיוֹן בְּמֹחָהּ הָאָנוּשׁ וְהַחַלָּשׁ, כִּי הַלָּז לֹא בָּא אֶלָּא לָקַחַת אוֹתָהּ. הִיא הִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ וְצָעֲקָה בְּקוֹל מָלֵא פְּחָדִים:

“הָאָדוֹן מַדְלֶן, יַצִּילֵנִי נָא מִיָּדוֹ!” יַ’ן וַלְיַ’ן – מֵעַתָּה וָהָלְאָה נִקְרָא לוֹ רַק בְּשֵׁם זֶה – הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְהִגִּיד לְפַנְטִין בְּקוֹל רַךְ בְּיוֹתֵר:

“הֱיִי נָא בְּטוּחָה וּשְׁקֵטָה. הוּא לֹא בָּא הֵנָּה בִּגְלָלֵךְ.” תּוֹךְ כְּדֵי זֶה פָּנָה וְאָמַר אֶל יָ’בֶר: “אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה.” “חִישׁ מַהֵר, הָרִימָה פְּעָמֶיךָ!” נָהַם יָ’בֶר. הוּא לֹא הִתְנַהֵג כְּדֶרֶךְ הָרָגִיל, לֹא הִקְדִּים לְבָאֵר אֶת מַטְרַת בּוֹאוֹ וְלֹא הֶרְאָה אֶת פְּקֻדַּת הַמַּאֲסָר. בְּעֵינָיו הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן אוֹיֵב מוּזָר וְקָשֶׁה, מִין גִּבּוֹר מְחַבֵּל אֲשֶׁר הוּא, יָ’בֶר, נִלְחַם אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת וְלֹא יָכֹל לְהַכְרִיעַ אוֹתוֹ.

בִּשְׁבִיל כָּךְ נִמְנַע הַפַּעַם מִתַּת בֵּאוּרִים הַגּוֹזְלִים זְמָן, וְרַק הִרְעִים בְּקוֹלוֹ: “חִישׁ מַהֵר, הָרִימָה פְּעָמֶיךָ!”

אֲבָל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא צָעַד אַף צַעַד אֶחָד לְפָנִים, אֶלָּא הֵעִיף בֵּיַ’ן וַלְיַ’ן מֶבָּט שֶׁל חַיָּה טוֹרֶפֶת, זֶה מֶבָּטוֹ שֶׁהָיָה נוֹעֵץ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֻמְלָלִים שֶׁל עֳנִי-הַחַיִּים, וְהָיָה מוֹשֵׁךְ אוֹתָם עַל יְדֵי כָּךְ לְרִשְׁתּוֹ כְּמוֹ בְּכֹחַ קְסָמִים.

פַנְטִין פָּקְחָה שׁוּב אֶת עֵינֶיהָ בָּרֶגַע אֲשֶׁר יָ’בֶר הִשְׁמִיעַ אֶת צַעֲקָתוֹ. וְאוּלָם הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר נִמְצָא עֲדַיִן בָּחֶדֶר, וְלֹא הָיְתָה לָהּ אֵפוֹא שׁוּם סִבָּה לְפַחֵד. יָ’בֶר הִתְקָרֵב עַכְשָׁו עַד לְאֶמְצַע הַחֶדֶר וְאָמַר: “הֲתֵלֵךְ כְּרֶגַע?”

הָאֻמְלָלָה הֵעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ מִסָּבִיב. חוּץ מֵרֹאשׁ הָעִיר וְהַנְּזִירָה לֹא נִמְצָא שׁוּם אִישׁ בֶּחָדֶר. לְמִי אֵפוֹא פָּנָה יָ’בֶר בִּלְשׁוֹן נוֹכָח כְּמוֹ לְאַחַד הָרֵיקִים? אֵין זֹאת כִּי אִם נִתְכַּוֵּן לִפְנוֹת אֵלֶיהָ. כָּל גּוּפָהּ רָעַד.

וּבְרֶגַע זֶה נִגְלָה לְעֵינֶיהָ מַחֲזֶה מוּזָר וְנוֹרָא: הַשּׁוֹטֵר הַמְרַגֵּל אָחַז בְּעָרְפּוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר, וְהָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְּהַכְנָעָה. הַדָּבָר הָיָה בְּעֵינֶיהָ כְּאִלּוּ הִתְמוֹטְטוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל.

“אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר!” פָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּיהָ. יָ’בֶר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק-זְוָעָה: “רֹאשׁ הָעִיר הָלַךְ לַאֲבַדּוֹן!”

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נִסָּה לִפְרֹק אֶת הַיָּד אֲשֶׁר נִחֲתָה בְּמַפְרַקְתּוֹ, וְרַק אָמַר: “יָ’בֶר!”

“עָלֶיךָ לְכֵנוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּחַ.” “אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּחַ, יֵשׁ לִי לְדַבֵּר אִתְּךָ דְבָרִים אֲחָדִים בִּיחִידוּת.” “בְּקוֹל רָם! דַּבֵּר בְּקוֹל רָם! אֵין מְדַבְּרִים אֵלַי אֶלָּא בְּקוֹל רָם!”

וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן הִשְׁפִּיל אֶת קוֹלוֹ עוֹד יוֹתֵר: “אֲנִי רוֹצֶה לִפְנוֹת אֵלֵיךָ בְּבַקָּשָׁה.” “הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי עָלֶיךָ לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם!” “אֲבָל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין אִישׁ אַחֵר יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתָם.” “אַחַת הִיא לִי! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ כְּלָל!”

יַ’ן וַלְיַ’ן נִפְנָה אֵלָיו וְאָמַר בְּחִפָּזוֹן וּבְקוֹל חֲרִישִׁי עַד מְאֹד: “תֵּן לִי אַרְכָּא לִשְׁלשָׁה יָמִים! רַק שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהָבִיא הֵנָּה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה הַזֹּאת. אַתָּה יָכֹל לְלַוּוֹת אוֹתִי, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ.”

“אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי בַּהֲלָצָה!” הֵרִים יָ’בֶר קוֹל צְעָקָה. “דַּע לְךָ, עַד עַכְשָׁו לֹא הָיִיתָ בְּעֵינַי כְּשׁוֹטֶה! רוֹצֶה אַתָּה אַרְכָּא לִשְׁלשָׁה יָמִים כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּט. וְעוֹד אֲמַתְלָה בְּפִיךָ, כִּי נָחוּץ לְךָ לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדָּה!”

עַל פַנְטִין נָפְלָה אֵימָה. “לְהָבִיא אֵת בִּתִּי! הִיא אֵינֶנָּהּ אֵפוֹא כָּאן? הָאָחוֹת, הֵיכָן הִיא קוֹזֵט? הָאָדוֹן מַדְלֶן! אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר!”

יָ’בֶר רָקַע בְּרַגְלוֹ בָּאָרֶץ. “אַף זוֹ מַתְחִילָה עַכְשָׁו בְּשֶׁלָּהּ! שִׂימִי מַחְסוֹם לְפִיךְ, בַּת בְּלִיַּעַל! הֵא לְךָ מְדִינָה חֲדָשָׁה, בְּמָקוֹם שֶׁאַסִּירִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מִתְמַנִים לִהְיוֹת רָאשֵׁי עָרִים וְנוֹהֲגִים בִּפְרוּצוֹת מִנְהָג שֶׁל בְּנוֹת רוֹזְנִים.”> הוּא הֵעִיף בְּפַנְטִין מַבָּט תַּקִּיף, חָפַן בְּאֶגְרוֹפוֹ בְּיֶתֶר גַּסּוּת עוֹד מֵאֲשֶׁר קֹדֶם אֶת מִטְפַּחַת הַצַּוָּאר וְאֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֶת הַצַּוָּארוֹן שֶׁל הָאַסִּיר, וְאַחַר כָּךְ אָמַר:

“אֵין לָנוּ עֵסֶק כָּאן לֹא בָּאָדוֹן מַדְלֶן וְלֹא בָּאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר. עֲסוּקִים אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּאֵחָד גַּנָב וְשׁוֹדֵד אֲשֶׁר שְׁמוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן. אֶת זֶה אֲנִי אוֹלִיךְ עַכְשָׁו לְבֵית הָאֲסוּרִים. הֲמוּבָן לָךְ הַדָּבָר?”

פַנְטִין תָּמְכָה זְרוֹעוֹתֶיהָ בַּמִּטָּה וְהִתְנַעֲרָה בְּבֶהָלָה מִמְּקוֹמָהּ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָעֲצָה אֶת עֵינֶיהָ חֲלִיפוֹת בְּיַ’ן וַלְיַ’ן, בֵּיָ’בֶר וּבַנְּזִירָה; הִיא פָּתְחָה אֶת פִּיהָ לְשֵׁם דִּבּוּר, אֲבָל מִגְּרוֹנָהּ פָּרַץ רַק כְּעֵין חִרְחוּר, פָּשְׂקָה אֶת שִׁנֶּיהָ, פֵּרְשָׂה אֶת כַּפֶּיהָ בַּחֲרָדָה רַבָּה, הֶעֱבִירָה מִסְּבִיבָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ הַפְּתוּחוֹת וְצָנְחָה לְבַסּוֹף בַּחֲזָרָה עַל הַכָּר. רֹאשָׁה הֻכָּה אַגַּב זֶה מַכָּה רַבָּה בְּדֹפֶן הַמִּטָּה וְצָנַח לוֹ עַל הֶחָזֶה. הִיא נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ.

יַ’ן וַלְיַ’ן תָּפַס אֶת יָדוֹ שֶׁל יָ’בֶר, וּבְלִי עָמָל רַב הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר. “הוּא הוּא שֶׁגָּרַם בְּמוֹתָהּ!” קָרָא יַ’ן וַלְיַ’ן. “הֲתִגְמֹר בִּמְהֵרָה אֶת עֲסָקֶיךָ?” עָנָה יָ’בֶר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. “אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר מַחְכִּים בֶּחָצֵר. מַהֵר וּבוֹא, וְאִם לֹא וְיָדַעְתָּ אֶת אֶגְרוֹפִי.”

בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַחֶדֶר עָמְדָה מִטַּת בַּרְזֶל רְעוּעָה, שֶׁהָיְתָה הֲרוּסָה כִּמְעַט לְגַמְרֵי, אִם כִּי שִׁמְּשָׁה עוֹד בַּלֵּילוֹת מְקוֹם מִשְׁכָּב לָאֲחָיוֹת. יַ’ן וַלְיַ’ן הִפְנָה עַכְשָׁו אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הַמִּטָּה הַזֹּאת, הוֹצִיא כְּהֶרֶף עַיִן מִמְּקוֹמוֹ אֶת אַחַד הַמּוֹטוֹת בִּמְרַאֲשׁוֹתֵי הַמִּטָּה שֶׁהָיָה רָפוּי גַם קֹדֶם, וְנָעַץ מֶבָּט חַד בְּעֵינָיו שֶׁל יָ’בֶר. הַלָּז מָצָא טוֹב לְפָנָיו לָסֶגֶת מִיָּד אָחוֹר וּלְחַזֵּק אֶת עֲמִידָתוֹ לְיַד הַדֶּלֶת.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְיַ’ן וַלְיַ’ן, בְּהַחֲזִיקוֹ אֶת מוֹט הַבַּרְזֶל בְּכַף יָדוֹ הַקְּמוּצָה, נִגַּשׁ בִּצְעָדִים מְדוּדִים אֶל מִטָּתָהּ שֶׁל פַנְטִין.

כָּאן הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר בְּקוֹל חֲרִישִׁי, אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כִּמְעַט לָאֹזֶן:

“מוּטָב לְךָ שֶׁלֹּא תִּגַּע בִּי עַכְשָׁו.”

יָ’בֶר נִתְחַלְחַל. רֶגַע אֶחָד עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַבְהִיל אֶת אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הֲלֹא הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן יָכֹל לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. הוּא לֹא זָז אֵפוֹא מִמְּקוֹמוֹ, סָמַךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְהִצְמִיד אֶת עֵינָיו אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן.

ויַ’ן וַלְיַ’ן מִצִּדּוֹ תָּמַךְ אֶת מַרְפֵּק יָדוֹ עַל גֻּלַּת הַמִּטָּה וְאֶת מִצְחוֹ תָּמַךְ בְּכַף יָדוֹ. וְכָךְ הִתְבּוֹנֵן דּוּמָם בְּפַנְטִין הַמֵּתָה. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים רַבִּים וּפָנָיו הִבִּיעוּ רַק חָמְלָה לְאֵין קֵץ. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים גָּחֵן אֶל הַמֵּתָה וְהִתְחִיל מְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּקוֹל חֲרִישִׁי.

מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִגִּיד לָהּ? אֹזֶן לֹא שָׁמְעָה אֶת דְבָרָיו. וְאוּלַי שָׁמְעָה הַמֵּתָה? אֲבָל דָּבָר אֶחָד נַעֲלֶה מִכָּל סָפֵק, כִּי הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה חָזְרָה וְסִפְּרָה כַּמָּה פְּעָמִים אֵיךְ שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁגָּחֵן יַ’ן וַלְיַ’ן אֶל פַנְטִין, עָלְתָה בַּת צְחוֹק שֶׁל אֹשֶׁר עַל שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת שֶׁל הַמֵּתָה.

לְאַחַר זֶה אָחַז יַ’ן וַלְיַ’ן בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת רֹאשָׁה שֶׁל פַנְטִין וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת עַל הַכַּר. כְּמוֹ כֵן קָשַׁר אֶת פִּי כֻּתַּנְתָּהּ וְהִכְנִיס אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מִתַּחַת לְכִפַּת הָרֹאשׁ. לְבַסּוֹף עָצַם אֶת עֵינֶיהָ.

כִּכְלוֹת הַכֹּל כָּרַע יַ’ן וַלְיַ’ן עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הַמֵּתָה, הֵרִים בַּלָּאט אֶת יָדָהּ וְאָצַל לָהּ נְשִׁיקָה.

וְאָז הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר אֶל יָ’בֶר: “עַכְשָׁו עֲשֵׂה בִּי כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.”

ה

יָ’בֶר הִכְנִיס אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן אֶל בֵּית הַסֹּהַר הָעִירוֹנִי. הַיְדִיעָה, כִּי מַדְלֶן הוּשַׂם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, עוֹרְרָה בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם תִּמָּהוֹן לְאֵין קֵץ וְגָרְמָה לְהִתְרַגְּשׁוּת כְּלָלִית. לְצַעֲרֵנוּ הַגָּדוֹל אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְצַיֵּן, כִּי כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד עָזְבוּ אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְכִי כָּךְ עָלְתָה לוֹ לְיַ’ן וַלְיַ’ן רַק מִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם אַסִּיר. בְּכָל אֹפֶן, הַמְּאֹרָע לֹא נוֹדַע עוֹד לְכָל פְּרָטָיו. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא פָּסְקוּ בָּעִיר שִׂיחוֹת דִּבָּה בִּדְבַר הַנֶּאֱסָר.

גְּבֶרֶת אַחַת זְקֵנָה, נֶאֱמָנָה לַמַּלְכוּת, חָרְצָה מִשְׁפָּט נָבוֹן כָּזֶה:> “אֵינֶנִּי מִצְטַעֶרֶת הַרְבֵּה עַל הַדָּבָר. הֵן מִזֶּה יֵצֵא מוּסַר הַשְׂכֵּל לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ שֶׁל בּוֹנַפַּרְט!” כָּךְ נֶעְלַם מֵעִיר מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם אוֹתוֹ יְצִיר הַדִּמְיוֹן שֶׁקָּרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם מַדְלֶן. בְּכָל הָעִיר נִמְצְאוּ רַק שְׁלשָׁה אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְרוּ אֶת זִכְרוֹ בֶּאֱמוּנָה. אַחַת מֵהַנְּפָשׁוֹת הָאֵלֶּה הָיְתָה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נִהֲלָה אֶת מֶשֵׁק בֵּיתוֹ.

בָּעֶרֶב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנֶּאֱסַר בּוֹ מַדְלֶן, יָשְׁבָה זְקֵנָה הֲגוּנָה זוֹ בְּדִירָתָהּ וְהִיא עֲדַיִן מֻכַּת תִּמָּהוֹן וְהִרְהוּרֵי לִבָּהּ נוּגִים עַד מְאֹד. בֵּית הַחֲרֹשֶׁת נִשְׁאַר סָגוּר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, הַשַּׁעַר נִסְגַּר עַל בָּרֵיחַ, הָרְחוֹב נִתְרוֹקֵן מֵאָדָם. בַּבַּיִת נִמְצְאוּ רַק שְׁתֵּי הַנְּזִירוֹת, הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה וְהָאָחוֹת פֶּרְפֶּטוּאַ, שֶׁשָּׁמְרוּ עַל מִטַּת הַמֵּתָה.

מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל קָמָה הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה מִמְּקוֹמָהּ, כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הָיָה מַדְלֶן רָגִיל לָשׁוּב הַבַּיְתָה, הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ אַחַת הַמְּגֵרוֹת אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל דֶּלֶת חַדְרוֹ, וְלָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁהָיְתָה מְאִירָה בְּחַדְרוֹ בָּעֲרָבִים; הִיא תָּלְתָה אַחַר כָּךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ עַל מַסְמֵר, בְּמָקוֹם יָדוּעַ לְמַדְלֶן, וְהִצִּיגָה סָמוּךְ לָזֶה אֶת הַמְּנוֹרָה, כְּאִלּוּ חִכְּתָה בֶּאֱמֶת שֶׁדַּיָּרָהּ יָשׁוּב הָעֶרֶב הַבָּיְתָה. כְּשֶׁכִּלְּתָה אֶת מַעֲשֶׂיהָ הָלְכָה וְיָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ וְנִשְׁתַּקְּעָה בְּהִרְהוּרִים. רַק לְאַחַר שְׁעָתַיִם הִתְנַעֲרָה מִמַּצָּבָהּ

וְאָמְרָה אֶל נַפְשָׁהּ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵיךְ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁתָּלִיתִי אֶת מַפְתֵּחַ חַדְרוֹ עַל הַמַּסְמֵר?”> בְּרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהוֹפִיעָה יָד שְׁלוּחָה. וְהַיָּד לָקְחָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאֶת הַמְּנוֹרָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר בְּשַׁלְהֶבֶת נֵר הַחֵלֶב שֶׁל הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה.

הַזְּקֵנָה יָדְעָה לְמִי הַיָּד הַזֹּאת, לְמֵי הַזְּרוֹעַ וְשַׁרְוֻל הַמְּעִיל. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים לֹא הָיָה הַדִּבֵּר בְּפִיהָ. הִיא נֶאֶלְמָה מִתּוֹךְ חֲרָדָה גְדוֹלָה – כְּפִי שֶׁסִּפְּרָה בְּעַצְמָהּ לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה.

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר,” קָרְאָה הַזְּקֵנָה, “סָבוּרְנִי שֶׁכְּבוֹדוֹ נִמְצָא…” “רָצִית לְהַגִּיד בְּבֵית הָאֲסוּרִים. נָכוֹן הַדָּבָר, הָיִיתִי נִמְצָא שָׁם עַד עַכְשָׁו. אֶלָּא שֶׁעָקַרְתִּי מוֹט בַּרְזֶל מִשְּׂבָכָה שֶׁעַל גַּבֵּי חַלּוֹן, יָרַדְתִּי בְּדֶרֶךְ הַגַּג וְעַכְשָׁו הִנֵּה הִגַּעְתִּי לְכָאן. אֲנִי אֶכָּנֵס לְחַדְרִי וְאוֹתָךְ אֲבַקֵּשׁ לִקְרֹא לִי אֶת הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה.” הוּא לֹא צִוָּה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר בְּנוֹגֵעַ לַזְּהִירוּת. אֵין זֹאת כִּי הָיָה בָּטוּחַ, כִּי הַזְּקֵנָה תֵּדַע לִשְׁמֹר עָלָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ. לֹא נִתְחַוֵּר אֵיךְ עָלָה בְּיָדוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הֶחָצֵר, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁדֶּלֶת הַכְּנִיסָה הָיְתָה סְגוּרָה עַל בָּרִיחַ.

הוּא עָלָה אֵפוֹא בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת אֶל חַדְרוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַעְלָה הִצִּיג אֶת הַמְּנוֹרָה עַל אַחַד הַשְּׁלַבִּים הַתַּחְתּוֹנִיִּים. פָּתַח בַּלָּאט אֶת הַדֶּלֶת, סָגַר מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה אֶת הַחַלּוֹן וְאֶת הַתְּרִיס. וְכִכְלוֹת כָּל אֵלֶּה הִכְנִיס אֶת הַמְּנוֹרָה לְתוֹךְ הֶחָדֶר.

מַעֲשֵׂה זְהִירוּת זֶה הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם הֶכְרַח, כֵּיוָן שֶׁמִּן הָרְחוֹב אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בְּחַלּוֹן חַדְרוֹ.

הוּא הֵעִיף עַכְשָׁו אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב. כָּל זֵכֶר לֹא נִשְׁאַר עוֹד לְאוֹתָהּ הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁהוּא חוֹלֵל לִפְנֵי יוֹמַיִם בְּחַדְרוֹ.

רַק אֶת שְׁתֵּי טַבְּעוֹת הַבַּרְזֶל וְאֶת הַמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים, שֶׁפָּנֶיהָ נַעֲשׂוּ שְׁחוֹרִים עַל יְדֵי הָאֵשׁ, הוֹצִיאָה הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה מִתּוֹךְ הָאֵפֶר וְשָׂמָה אוֹתָן מְצֻחְצָחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן.

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹצִיא גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר וְרָשַׁם עָלָיו אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: “אֵלֶּה הֵן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵטָה מִן הַמַּטָּה שֶׁלִּי וְזֹאת הִיא הַמַּטְבֵּעַ בַּת שְׁנֵי הַפְרַנְקִים שֶׁגָּזַלְתִּי מֵאֵת גֶּ’רְוֶה הַקָּטֹן וַאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי עַל אֹדוֹתֶיהָ בִּישִׁיבַת בֵּית הַמִּשְׁפָּט”. עַל גִּלְיוֹן נְיָר זֶה שָׂם אֶת הַטַּבָּעוֹת וְאֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהֵנִיחַ אַחַר כָּךְ אֶת הַכֹּל יַחַד בְּמָקוֹם גָּלוּי לָעָיִן.

לְבַסּוֹף הוֹצִיא מִתּוֹךְ הָאָרוֹן כֻּתֹּנֶת יְשָׁנָה, קָרַע אוֹתָהּ לִשְׁנֵי גְזָרִים וְעָטַף בָּהֶם אֶת שְׁתֵּי הַמְּנוֹרוֹת, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁהִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה זוֹ בְּלִי חִפָּזוֹן וּמִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ גְּמוּרָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְאוֹכַל כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן פַּת לֶחֶם שְׁחוֹרָה – בְּוַדַּאִי לֶחֶם שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר שֶׁהִכְנִיס לְכִיסוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרִיחָה.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק פַּעַם וּשְׁתַּיִם עַל הַדֶּלֶת. הוּא עָנָה: “יָבוֹא!” נִכְנְסָה הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה. פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים, עֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְהַמְּנוֹרָה רָעֲדָה עַד מְאֹד בְּכַף יָדָהּ. עַל יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַמְּאֹרָעוֹת הָאַחֲרוֹנִים הָפְכָה הַנְּזִירָה לִהְיוֹת אִשָּׁה וְעֵינֶיהָ זָלְגוּ כְּבָר דְּמָעוֹת.

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹסִיף וְרָשַׁם שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת עַל גִּלְיוֹן נְיָר שֵׁנִי, וּמָסַר אֶת הַפִּתְקָה לַנְּזִירָה: “הָאָחוֹת הַנִּכְבָּדָה, תִּמְסֹר נָא אֶת הַפִּתְקָה הַזֹּאת לִידֵי הָאָדוֹן הַכֹּהֵן.” גִּלְיוֹן הַנְּיָר לֹא הָיָה מְקֻפָּל, וְהִיא הֵעִיפָה בּוֹ רֶגַע אֶת מֶבַּט עֵינֶיהָ. “מֻתָּר לָךְ לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב!” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן. הִיא קָרְאָה מֵעַל הַגִּלָּיוֹן: “אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת כְּבוֹד כְּהֻנָּתוֹ לָקַחַת לְיָדוֹ בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן אֶת כָּל הָרְכוּשׁ שֶׁאֲנִי מַשְׁאִיר כָּאן וְיִתֵּן מִזֶּה אֶת דְּמֵי הַהוֹצָאוֹת לְבֵרוּר הַמִּשְׁפָּט שֶׁלִּי וְאֵת הוֹצְאוֹת הַקְּבוּרָה שֶׁל הָאִשָּׁה מָרַת פַנְטִין שֶׁהָלְכָה הַיּוֹם לְעוֹלָמָהּ. הַמּוֹתָר יְשַׁמֵּשׁ צְדָקָה לַעֲנִיִּים.”

“אוּלַי רוֹצֶה הָאָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר לְהָעִיף עוֹד פַּעַם עַיִן בִּפְנֵי הַנִּפְטָרָה?”

“לֹא!” עָנָה יַ’ן וַלְיַ’ן. “הַמִּשְׁטָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי. הַדָּבָר יִגְרֹם טֹרַח רַב לַזְּקֵנָהּ, אִם יַאַסְרוּנִי בַּחֶדֶר הַזֶּה.”

לֹא הִסְפִּיק יַ’ן וַלְיַ’ן לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת קוֹל שָׁאוֹן גָּדוֹל. עַל הַשְּׁלַבִּים הָלְכוּ וְהָלְמוּ צְעָדִים כְּבֵדִים, וְהַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה הֵרִימָה שָׁם קוֹל חוֹדֵר כְּכֹל אֲשֶׁר הָיָה בִּיכָלְתָּהּ:

“אֲנִי נִשְׁבָּע בְּכָל קֹדֶשׁ כִּי אִישׁ לֹא הָיָה כָּאן בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם וְכָל הָעֶרֶב. וְאַף אָנֹכִי לֹא יָצָאתִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה מִן הַבָּיִת.”

“אֲבָל הֲלֹא אוֹר בַּחֶדֶר,” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל גֶּבֶר, וּשְׁנֵיהֶם הִכִּירוּ כִּי יָ’בֶר הוּא הַמְדַבֵּר. דֶּלֶת הַחֶדֶר הָיְתָה מְתֻקֶּנֶת בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁבִּשְׁעַת הִפָּתְחָהּ שִׁמְּשָׁה מְחִיצָה לְקֶרֶן הַזָּוִית אֲשֶׁר מִצַּד יָמִין. בַּפִּנָּה הַזֹּאת הִתְיַצֵּב עַכְשָׁו יַ’ן וַלְיַ’ן.

הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה צָנְחָה עַל בִּרְכֶּיהָ לְיַד הַשֻּׁלְחָן. בְּרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְיָ’בֶר נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר; אוֹתוֹ זְמָן הָיוּ אֲנָשִׁים מִתְלַחֲשִׁים עַל הַמַּדְרֵגוֹת וְהָיָה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ קוֹל דִּבּוּרָהּ הָרָם שֶׁל הַזְּקֵנָה. הַנְּזִירָה לֹא הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ. הִיא כָּרְעָה בִּתְפִלָּה. הַחֶדֶר הָיָה מוּאָר בְּאוֹר דַּל.

יָ’בֶר נִשְׁאַר עוֹמֵד נִבְהָל וּמִשְׁתָּאֶה כְּשֶׁרָאָה אֶת הַנְּזִירָה. יִרְאַת הַכָּבוֹד בִּפְנֵי כָּל שְׂרָרָה הָיְתָה הַתְּכוּנָה הַיְסוֹדִית בְּאָפְיוֹ שֶׁל יָ’בֶר. מוּבָן מֵעַצְמוֹ, כִּי הַשְּׂרָרָה שֶׁל הַדָּת הָיְתָה בְעֵינָיו נַעֲלָה עַל כָּל הָאֲחֵרוֹת; הוּא הֶחֱזִיק בְּעִקְּרֵי הַדָּת בְּדַיְקָנוּת. בְּעֵינָיו הָיָה כָּל כֹּהֵן בָּא-כֹּחָהּ שֶׁל הַבִּינָה הַיְתֵרָה, שֶׁלֹּא יְתֹאַר אֶצְלָהּ כָּל מִשְׁגֶּה; כָּל נְזִירָה הָיְתָה בְּעֵינָיו יְצוּר נַעֲלֶה מֵעַל כָּל חֵטְא.

כְּשֶׁרָאָה אֶת הָאָחוֹת עָלָה בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב תֵּכֶף וּמִיָּד עַל עִקְּבוֹתָיו. אֲבָל לְעֻמַּת תְּנוּעַת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הִתְעוֹרְרָה בְּקִרְבּוֹ תְּנוּעָה מִתְנַגֶּדֶת, זוֹ שֶׁמְּקוֹרָה הָיָה בְּרֶגֶשׁ הַחוֹבָה. הוּא נִשְׁאַר אֵפוֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְגָמַר בְּדַעְתּוֹ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ שְׁאֵלַת דְּבָרִים.

הוּא עָמַד לִפְנֵי הָאָחוֹת סִמְפְּלִיצְיָה, זוֹ שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא עָבַר צֵל שֶׁל שֶׁקֶר עַל דַּל שְׂפָתֶיהָ. יָ’בֶר יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּלְבָבוֹ רָחַשׁ לַנְּזִירָה יִרְאַת כָּבוֹד יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל.

“הָאָחוֹת הַנִּכְבָּדָה, הַאִם הִיא יְחִידָה כָּאן בֶּחָדֶר?” רֶגַע הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. “כֵּן!” עָנְתָה הָאָחוֹת הָרַחֲמָנִיָּה בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְהֵרִימָה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה אֶת עֵינֶיהָ. “וְהִיא לֹא רָאֲתָה אֵפוֹא כָּאן – תִּסְלַח לִי אֶת הַטֹּרַח שֶׁאֲנִי גוֹרֵם לָהּ בָּזֶה. – אֶת מִי שֶׁנִּקְרָא יַ’ן וַלְיַ’ן, אִישׁ שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְנִרְדָּף עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַמִּשְׁטָרָה?”

הָאָחוֹת אָמְרָה: “לֹא!”

הִיא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ פַּעֲמִים דְּבַר שֶׁקֶר, בָּזֶה אַחַר זֶה, בְּחִפָּזוֹן, כָּאָדָם הַמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ. “אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בְּהַכְנָעָה,” אָמַר יָ’בֶר וְנִסְתַּלֵּק אַגַּב קִדָּה עֲמֻקָּה. אַתְּ, הָאָחוֹת הַחֲסִידָה, שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ כְּבָר מִיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאת מֵאֶרֶץ הַחַיִּים! אַתְּ עָלִית אֶל מַמְלֶכֶת הָאוֹר, שַׁבְתְּ אֶל אַחְיוֹתַיִךְ הַבְּתוּלוֹת וְאֶל אַחַיִךְ כְּרוּבֵי אֱלֹהִים. מִי יִתֵּן וְלֹא יִהְיֶה לָךְ דְּבַר הַשֶּׁקֶר הַזֶּה לְמִכְשׁוֹל עֲוֹן בְּגַּן הָעֵדֶן!

כַּעֲבֹר שָׁעָה יָצָא הֵלֶךְ אֶחָד מִמּוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם וְצָעַד בְּאֹפֶל הַלַּיְלָה וּבָעֲרָפֶל בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְפָרִיס.

הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן. בַּעֲלֵי עֲגָלוֹת סִפְּרוּ אַחַר כָּךְ, כִּי הוּא נָשָׂא צְרוֹר חֲפָצִים עַל שִׁכְמוֹ וְהָיָה לָבוּשׁ חָלוּק.

עוֹד מִלִּים אֲחָדוֹת בִּדְבַר פַנְטִין, מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת. אֵם אַחַת לְכֻלָּנוּ, הִיא הָאֲדָמָה. אֶל חֵיק הָאֵם הַזֹּאת שָׁבָה גַם פַנְטִין. הַכֹּהֵן רָאָה לְעַצְמוֹ זְכוּת – וְאוּלַי הָיָה הַצֶּדֶק אִתּוֹ – לְהַרְבּוֹת כְּכָל הָאֶפְשֶׁר צְדָקָה לַעֲנִיִּים מִכֶּסֶף הַפִּקָּדוֹן שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. וְכִי לְמִי הָיָה הַדָּבָר נוֹגֵעַ? אִישׁ אַסִּיר שֶׁנָּדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְאִשָּׁה פְּרוּצָה שֶׁנִּמְכְּרָה לַבֹּשֶׁת. מְסִבָּה זֹאת סִדֵּר אֶת קְבוּרָתָהּ שֶׁל פַנְטִין בְּפַשְׁטוּת יְתֵרָה וּמָצָא לְנָכוֹן לְהָבִיא אֶת עַצְמוֹת הַנִּפְטָרָה אֶל קֶבֶר מְשֻׁתָּף.

וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר, כִּי פַנְטִין מָצְאָה לָהּ מְקוֹם מְנוּחָה לְיַד הַגָּדֵר שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם הַנִּתָּן בְּלֹא מְחִיר, מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵינוֹ קַנְיָן שֶׁל שׁוּם אִישׁ, מְקוֹם קֶבֶר מְשֻׁתָּף לְדַלַּת הָעָם, אֲשֶׁר לְתוֹכוֹ מַשְׁלִיכִים גּוּפוֹת רַבִּים בְּבַת אַחַת וּבְעַרְבּוּבְיָה גְמוּרָה. גַּם פַנְטִין הָשְׁכְּבָה בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה עַל עַצְמוֹת מֵת אֶחָד מֵרַבִּים, וַעֲפָרָהּ הִתְעָרֵב בַּעֲפָרָם שֶׁל נִפְטָרִים אֲחֵרִים.

 

חֵלֶק שֵׁנִי קוֹזֶט    🔗

סֵפֶר רִאשׁוֹן אוֹרִיּוֹן    🔗

א

יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְפַּס שׁוּב לְבֵית הָאֲסוּרִים. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְהַאֲרִיךְ אַגַּב סִפּוּר הַפְּרָטִים הַנִּתְעָבִים שֶׁל הָעִנְיָן הַזֶּה – יָבֹאוּ כָּאן לִידֵי הֶעְתֵּק שְׁנֵי מַאֲמָרִים לְקוּחִים מִן הַעִתּוֹנוּת שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם.

הָרְשִׁימָה הָרִאשׁוֹנָה לְקוּחָה מִתּוֹךְ גִּלָיוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן “הַדֶּגֶל הַלָּבָן” מִיּוֹם 25 לְיוּלִי שְׁנַת 1823.

“לִפְנֵי זְמָן קָצָר נַעֲשָׂה אַחַד הַמְּחוֹזוֹת שֶׁל פַּה-דֶה-קַלֶּה מְקוֹם חִזָּיוֹן לִמְאֹרָע יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. אִישׁ אֶחָד בְּשֵׁם מַדְלֶן, נָכְרִי בְּכָל הַפֶּלֶךְ, הִנְהִיג בַּמָּקוֹם הַנִּזְכָּר שִׁטַּת עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה וְהֵרִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת אֶת הַתַּעֲשִׂיָּה הַמְּקוֹמִית שֶׁל כְּלֵי זְכוּכִית פְּשׁוּטִים לִידֵי מַדְרֵגָה שֶׁל פְּרִיחָה. עַל יְדֵי כָּךְ צָבַר הוֹן בְּעַצְמוֹ וְהֵבִיא עֹשֶׁר, כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדוֹת, גַּם לְכָל הַיִּשּׁוּב אֲשֶׁר בַּמְּחוֹז. כִּגְמוּל עַל פָּעֳלוֹ הַטּוֹב נִתְמַנָּה הָאִישׁ לָרֹאשׁ הָעִיר שֶׁל הַמָּקוֹם. עַכְשָׁו עֶמְדָה הַמִּשְׁטָרָה עַל הַדָּבָר, כִּי מַדְלֶן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם יַ’ן וַלְיַ’ן, וְכִי הוּא נִשְׁפַּט בַּעֲוֹן גְּנֵבָה וְיָצָא חַיָּב בִּשְׁנַת 1796. יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְפַּס אֵפוֹא שׁוּב לְבַנְיוֹ. כְּפִי הַמְסֻפָּר, הִצְלִיחַ זְמָן קָצָר לִפְנֵי שֶׁנֶּאֱסַר לְקַבֵּל לְיָדוֹ סְכוּם שֶׁל חֲצִי מִילְיוֹן, שֶׁהָיָה שָׁמוּר עַל שְׁמוֹ בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי לַאפִיט. מוֹסְרִים כְּדָבָר וַדַּאי, שֶׁאֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה הִרְוִיחַ בַּעֲסָקָיו בִּיֹשֶׁר גָּמוּר. אוּלָם לֹא נִתְבָּרֵר הֵיכָן הִסְתִּיר יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת כַּסְפוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּתְפַּס.”

הַמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי, הַמְפֹרָשׁ יוֹתֵר, נִדְפַּס בָּ“עִתּוֹן שֶׁל פָּרִיס” מִיּוֹם הַתַּאֲרִיךְ הַנִּזְכָּר:

"אִישׁ אַסִּיר לְשֶׁעָבַר, מְכֻנֶּה יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁנָּדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְנִשְׁתַּחְרֵר אַחַר כָּךְ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, הָעְמַד זֶה לֹא כְּבָר לַמִּשְׁפָּט בְּפֶלֶךְ דֶּה-וַר אַגַּב הִשְׁתַּלְשְׁלוּת דְּבָרִים יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל.

בֶּן-בְּלִיַּעַל זֶה הִצְלִיחַ לְהִסְתַּתֵּר מִן הָעַיִן הָרוֹאָה-כֹּל שֶׁל הַבַּלֶּשֶׁת. הוּא קָרָא לְעַצְמוֹ בְּשֵׁם מְזֻיָּף וְהֵבִיא אֶת הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁנִּתְמַנָּה רֹאשׁ-עִיר בְּאַחַת הֶעָרִים הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל צָרְפַת. פֹּה הָיוּ לוֹ גַם עֲסָקִים גְּדוֹלִים. הוּא לָקַח לוֹ לְפִלֶּגֶשׁ אִשָּׁה פְּרוּצָה אַחַת, שֶׁנָּפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב פַּחַד בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לֶאֱסֹר אוֹתוֹ. וְנָבָל זֶה, הַמְחֹנָן כֹּחַ עֲנָקִים, הִצְלִיחַ בְּעֶזְרַת תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת לִבְרֹחַ מִבֵּית הַסֹּהַר, אוּלָם כַּעֲבֹר שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים נִתְפַּס שֵׁנִית, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת עַל הַדִּילִיגַ’נְס כְּדֵי לִנְסֹעַ לְמוֹנְטְפֶרְמֵי (בְּפֶלֶךְ סֶן-אֶ-אוֹאַז). אוֹמְרִים, כִּי בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה הַיָּמִים, שֶׁבָּהֶם הִתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי, הִסְפִּיק לְקַבֵּל לְיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, שֶׁהִשְׁלִישׁ קֹדֶם בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן אֵצֶל אֶחָד מִן הַשֻּׁלְחָנִים שֶׁלָּנוּ הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ אוֹמְדִים אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק. מִתּוֹךְ כְּתָב הָאַשְׁמָה אֶפְשָׁר לִלְמֹד, כִּי הוּא טָמַן אֶת הַכֶּסֶף בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, בְּמָקוֹם יָדוּעַ רַק לוֹ לְבַדּוֹ, וּבִידֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת לֹא עָלֶה הַדָּבָר לְעַקֵּל אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה. בְּכָל אֹפֶן, בַּיָּמִים הָאֵלֶּה עָמַד יַ’ן וַלְיַ’ן לְמִשְׁפָּט בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הַמֻּשְׁבָּעִים אֲשֶׁר בְּפֶלֶךְ דֶּה-וַר, וְנֶאֱשַׁם בָּזֶה, שֶׁהִתְנַפֵּל לְמַטְרַת שֹׁד עַל נַעַר אֶחָד בֶּן-סָבוֹיָה וְלִסְטֵם אוֹתוֹ.

הַנֶּאֱשָׁם וִתֵּר עַל זְכוּתוֹ וְלֹא הֵגֵן עַל עַצְמוֹ. לְפִי כְּתָב הָאַשְׁמָה הוּכַח בְּהַחְלֵט, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹצִיא לְפֹעַל אֶת מַעֲשֵׂה הַשֹּׁד הַנִּזְכָּר בְּחֵבְרַת אֲנָשִׁים אֲחָדִים וְכִי הָיָה חָבֵר לַאֲגֻדָּה שֶׁל שׁוֹדְדִים. בְּהֵתְאֵם לָזֶה נֵחֵרַץ עַל יַ’ן וַלְיַ’ן מִשְׁפַּט מָוֶת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִמְצָא עֲוֹנוֹ. הַפּוֹשֵׁעַ סֵרַב לְעַרְעֵר עַל הַמִּשְׁפָּט. הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל בְּרֹב חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל לָתֵת לוֹ חֲנִינָה וּלְהָמִיר אֶת עֹנֶשׁ הַמָּוֶת בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית, וְלָכֵן הֶעֱבִירוּ אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן תֵּכֶף וּמִיָּד לְבַנְיוֹ אֲשֶׁר בְּטוּלוֹן."

כֵּיוָן שֶׁהוּכַח, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה הוֹלֵךְ בִּקְבִיעוּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְמָן שִׁבְתּוֹ בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, לָכֵן רָמְזוּ עִתּוֹנִים אֲחָדִים, בֵּינֵיהֶם גַּם “עִתּוֹן הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה,” כִּי אֶת הַחֲנִינָה הַזֹּאת צָרִיךְ לִרְאוֹת כְּעֵין נִצָּחוֹן שֶׁל “כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ.”

לְיַ’ן וַלְיַ’ן נִתַּן בְּבֵית הַסֹּהַר מִסְפָּר חָדָשׁ. הוּא נִקְרָא עַכְשָׁו: מִסְפָּר 9430.

דֶּרֶךְ אַגַּב: מִיּוֹם שֶׁנֶּעֱלַם מַדְלֶן, הָלַךְ וְנֶעְלַם גַּם הַשֶּׁפַע אֲשֶׁר בִּמְחוֹז מְגוּרָיו; נִתְקַיֵּם הַדָּבָר אֲשֶׁר מַדְלֶן חָזָה מֵרֹאשׁ בְּאוֹתוֹ לֵיל הַמּוֹרָאִים שֶׁתֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה; כְּשֶׁהוּא נֶעְדַּר, נֶעֶדְרָה אִתּוֹ יַחַד גַּם הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אוֹתָהּ הַחֲטִיבָה כֻּלָּהּ. מִיָּד לְאַחַר מַפַּלְתּוֹ הִתְחִיל כָּל אֶחָד חוֹטֵף אֶת חֶלְקוֹ לַהֲנָאָתוֹ, וִיצִירָתוֹ הַגְּדוֹלָה נִתְפּוֹרְרָה לַהֲמוֹן חַלָקִים קְטַנִּים. בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת הַנֶּהְדָּר שֶׁל מַדְלֶן שָׁבְתָה הָעֲבוֹדָה וְהַפּוֹעֲלִים נִתְפַּזְּרוּ לְכָל רוּחַ. הַתַּעֲשִׂיָּה נִתְמַעֲטָה דְמוּתָהּ וְנֶעֶשְׂתָה כְּלִי שִׁמּוּשׁ בִּידֵי תַּגָּרִים, בִּמְקוֹם לְשַׁמֵּשׁ מְקוֹר שֶׁפַע לְטוֹבַת הַכְּלָל. מִן הָרִכּוּז לֹא נִשְׁאַר כָּל זֵכֶר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִתְנַהֵג בְּמִדָּה שֶׁל הִתְחָרוּת עַקְשָׁנִית. קֹדֶם הָיָה מַדְלֶן כְּעֵין שַׁלִּיט עֶלְיוֹן וְהָיָה מְפַקֵּחַ עַל הַכֹּל מִנְּקֻדַּת רְאוּת אַחַת יְחִידָה; וְאוּלָם אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאִרְגּוּן הֶחָזָק הַקּוֹדֵם יָרְשָׁה עַכְשָׁו מִלְחֶמֶת אִישׁ בְּאָחִיו, אִישׁ אֵת רֵעֵהוּ שָׂנֵא וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ קִנֵּא, בְּעוֹד אֲשֶׁר לְפָנִים, בִּזְמַנּוֹ שֶׁל הָאִישׁ אֲשֶׁר חִדֵּשׁ אֶת דְּמוּת הַתַּעֲשִׂיָּה, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּמִדָּה שָׁוָה.

הָעֻבְדָּה, כִּי אִישׁ אֶחָד חָרוּץ נַעֲשָׂה מִרְמָס לָרַגְלַיִם, גָּרְמָה הֶפְסֵד גַּם לְכָל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ. לֹא עָבְרוּ אַרְבַּע שָׁנִים תְּמִימוֹת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ נִפְתְּרָה שְׁאֵלַת הַזֶּהוּת שֶׁל מַדְלֶן-יַ’ן וַלְיַ’ן לְטוֹבַת בַּנְיוֹ – וּכְבָר עָלוּ פִּי שְׁנַיִם הַהוֹצָאוֹת לִגְבִיַּת הַמִּסִּים בַּמְּחוֹז מוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, וְהַמִּינִיסְטֶר דֶּה-וִילְיֶל אִשֵּׁר אֶת הָעֻבְדָּה הַזֹּאת בְּבֵית הַנִּבְחָרִים בְּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר שְׁנַת 1827.

ב

בָּעִיר מוֹנְטְפֶרְמֵי וּבִסְבִיבוֹתֶיהָ קַיֶמֶת אַגָּדָה אַחַת, אֲשֶׁר עֶרְכָּהּ וְחִנָּהּ יַעֲלוּ בְּעֵינֵינוּ פִּי-כַּמָּה אִם נָשִׂים אֶל לֵב, כִּי מְצִיאוּתָהּ שֶׁל אַגָּדָה בִּסְבִיבוֹתֶיהָ הַקְּרוֹבוֹת שֶׁל פָּרִיס הִיא דָבָר בִּלְתִּי שָׁכִיחַ, כִּמְצִיאוּתָהּ שֶׁל צֶמַח הָאֲהָלוֹת בְּסִבִּירְיָה. לְפִי הָאַגָּדָה הַזֹּאת, מְשַׁמֵּשׁ הַיַּעַר אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת מְקוֹם-בְּחִירָה לַשָּׂטָן הַטּוֹמֵן שָׁם אֶת אוֹצְרוֹתָיו. מִפִּי נָשִׁים חֲשׁוּבוֹת מְיֻסָּד סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, כִּי בִּמְקוֹמוֹת סְתָרִים מְרֻחָקִים שֶׁבַּיַּעַר וּבִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים אֶפְשָׁר לְעִתִּים לֹא רְחוֹקוֹת לִפְגֹּשׁ בְּבַר-נַשׁ שָׁחוֹר, וּבַר-נַשׁ זֶה, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּבַעַל-עֲגָלָה אוֹ כְּחוֹטֵב עֵצִים, אֵינוֹ חוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת, אֶלָּא נוֹשֵׂא בְּמִצְחוֹ שְׁתֵּי קַרְנַיִם כַּבִּירוֹת עַד מְאֹד. בְּרֹב הַמִּקְרִים מִתְכּוֹנֵן בֶּן-אָדָם זֶה לַחְפֹּר בּוֹר בָּאֲדָמָה. בִּשְׁלשָׁה דְרָכִים יָכֹל אָדָם לְהוֹצִיא לְעַצְמוֹ תּוֹעֶלֶת מִפְּגִישָׁה כָּזֹאת. דֶּרֶךְ רִאשׁוֹנָה הִיא לָגֶשֶׁת אֶל הָאִישׁ וּלְהִכָּנֵס אִתּוֹ בִּדְבָרִים. בְּמִקְרֶה זֶה מִתְגַּלֶּה לִפְנֵי הָעֵינַיִם כַּפְרִי פָּשׁוּט בְּתַכְלִית. דְּמוּתוֹ הִיא שְׁחוֹרָה רַק מִסִּבַּת הַדִּמְדּוּמִים. מַעֲשֵׂה הַחֲפִירָה שֶׁמִּצִּדּוֹ הוּא רַק דָּבָר שֶׁבְּדִמְיוֹן. הוּא אֵינוֹ אֶלָּא קוֹצֵר שָׁחָת לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, הַקַּרְנַיִם שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֵן הַשִּׁנַּיִם שֶׁל קִלְשׁוֹן הַזֶּבֶל הַנָּתוּן עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל הָאִישׁ וּמִזְדַּקֵּר מֵעַל לְרֹאשׁוֹ. מִי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ פְּגִישָׁה כָּזֹאת מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הַקְּרוֹבִים. דֶּרֶךְ שְׁנִיָּה הִיא לְהִתְבּוֹנֵן מִן הַצַּד עַד שֶׁאוֹתוֹ בַּר-נַשׁ יִגְמֹר אֶת חֲפִירַת הַבּוֹר וְיֵלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ; מִיָּד לְאַחַר זֶה אַתָּה נִגָּשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶל הַמָּקוֹם, פּוֹתֵחַ אֶת הַבּוֹר וּמוֹצִיא לְעַצְמְךָ אֶת הָאוֹצָר, אֲשֶׁר מְצִיאוּתוֹ הִיא בְּמִקְרֶה כָּזֶה דָבָר שֶׁבְּוַדָּאוּת. מִי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה זוֹ חֲזָקָה עָלָיו שֶׁיִּשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו כַּעֲבֹר אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת, לְכָל הַמְאֻחָר. דֶּרֶךְ שְׁלִישִׁית הִיא: הִמָּנַע מֵהִכָּנֵס בִּדְבָרִים עִם הָאָדָם הַשָּׁחוֹר, הִמָּנַע מֵהִתְבּוֹנָן אֵלָיו וְשָׂא אֶת רַגְלֶיךָ וְהִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ. בְּמִקְרֶה זֶה הַמָּוֶת בָּא עַל הָאָדָם בִּמְרוּצַת שָׁנָה אֶחָת. אֲנָשִׁים עַזֵּי נֶפֶשׁ בִּמְאֹד מְאֹד פָּתְחוּ כַּמָּה וְכַמָּה בּוֹרוֹת אֲשֶׁר חָפַר הָאָדָם הַשָּׁחוֹר. אֲבָל תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר הָיוּ דַלּוֹת עֶרֶךְ כִּמְעַט תָּמִיד. אָדָם עוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת – בַּלַּיְלָה, כַּמּוּבָן, – וּכְשֶׁהַדָּבָר מַצְלִיחַ סוֹף סוֹף בְּיָדוֹ וְהוּא נִתְקָל בְּאוֹצָר – הֲרֵי כָּל הַמְּצִיאָה הִיא סַךְ הַכֹּל פְּרוּטָה שֶׁל נְחֹשֶׁת אוֹ, לְכָל הַיּוֹתֵר, מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף. לְעִתִּים רוֹאֶה לְפָנָיו מוֹצֵא הָאוֹצָר רַק אֶבֶן אוֹ שֶׁלֶד אוֹ פֶּגֵר, וְיֵשׁ גַּם שֶׁהַמְּצִיאָה הִיא דְמוּת שֶׁל שֵׁד מְקֻפֶּלֶת פִּי אַרְבָּעָה.

וְהִנֵּה זְמָן קָצָר לְאַחַר שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה מְשׁוֹטֵט, לְפִי דִבְרֵי הַקַּטֵּגוֹר, בִּסְבִיבוֹתֶיהָ שֶׁל מוֹנְטְפֶרְמֵי, הִתְחִילוּ הַבְּרִיּוֹת שָׂמִים אֶת דַּעְתָּם עַל הַדָּבָר שֶׁפּוֹעֵל אֶחָד זָקֵן הוֹלֵךְ וּמְבַלֶּה בַּיַּעַר זְמָן רַב יוֹתֵר מִדָּי. הַפּוֹעַל, שֶׁהִתְעַסֵּק בָּעֲבוֹדָה שֶׁל רִצּוּף כְּבִישִׁים, נִקְרָא בְּשֵׁם בּוּלַטְרוּאֶל וְהָיָה מִתּוֹשָׁבֵי אוֹתוֹ הַכְּפָר. הוּא הָיָה כָּפוּף לְהַשְׁגָּחַת הַמִּשְׁטָרָה. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מָצָא בְּשׁוּם מָקוֹם עֲבוֹדָה קָבְעָה לוֹ הַנְהָלַת הַמִּשְׁטָרָה עֲבוֹדַת חוֹפֵר עַל הַכְּבִישׁ אֲשֶׁר בֵּין גַּנְיֵי וּבֵין לַנְיֵי.

כָּל תּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה הִבִּיטוּ עַל בּוּלַטְרוּאֶל זֶה בְּעַיִן חוֹשֶׁדֶת. אָמְרוּ עָלָיו כִּי הוּא מְנֻמָּס יוֹתֵר מִדַּי וְכִי עַנְוְתָנוּתוֹ עוֹבֶרֶת אֶת הַגְּבוּל הָרָגִיל. מִנְהָגוֹ הָיָה לְהָסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ בִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּבִפְנֵי הַבַּלָּשִׁים לָבַשׁ חֲרָדוֹת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ הֶרְאָה לָהֶם חֲבִיבוּת יוֹצֵאת מִגֶּדֶר הָרָגִיל. בְּכָל אֹפֶן הַדָּבָר בָּרוּר, כִּי בַּר-נַשׁ זֶה הִתְרָעָה אֶל שׁוֹדְדִים וּמִדַּרְכּוֹ הָיָה לֶאֱרֹב לַאֲנָשִׁים יְשָׁרִים הָעוֹבְרִים לְעֵת עֶרֶב בַּיָּעַר. רַק עֻבְדָּה אַחַת יָצְאָה לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת: הוּא הָיָה שׁוֹתֶה שִׁכּוֹר.

וְהִנֵּה מַה שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לִכְאוֹרָה בְּנוֹגֵעַ לְבוּלַטְרוּאֶל: בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל שָׁב בְּהֶקְדֵם מִן הָעֲבוֹדָה, וְהָיָה יוֹצֵא מִיָּד אֶל הַיַּעַר כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אִתּוֹ אֶת הָאֵת. לְעֵת עֶרֶב הָיוּ פּוֹגְשִׁים בּוֹ עַל פְּנֵי מַעֲרֶה נִדָּח אוֹ בְּתוֹךְ מַעֲבֵה יַעַר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ בּוֹ לַעֲבוֹר, וְהָיָה נִרְאֶה לָעַיִן כִּי הוּא עָסוּק בְּחִפּוּשִׂים. לִפְרָקִים הָיוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חוֹפֵר בּוֹרוֹת. נָשִׁים, שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָהֶן פְּגִישָׁה כָּזֹאת, הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתָּן מִתְּחִלָּה שֶׁלִּפְנֵיהֶן עוֹמֵד אַשְׁמְדַי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּלְבַסּוֹף, כְּשֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ – לֹא פָּג פַּחְדָּן בְּכָל זֹאת אַף בִּמְּעָט.

כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר כֻּלָּם הֶאֱמִינוּ, כִּי בּוּלַטְרוּאֶל רָאָה אֶת פְּנֵי הַשָּׂטָן, וְכָל הַקָּהָל שָׁאַל רַק שְׁאֵלָה אַחַת: אִם בּוּלַטְרוּאֶל יִזְכֶּה בָּאוֹצָר אוֹ הַשָּׂטָן יִזְכֶּה בִּמְגַלֵּה הָאוֹצָרוֹת.

וְאוּלָם סוֹף סוֹף חָדַל בּוּלַטְרוּאֶל מֵעֲסָקָיו הַטְּמִירִים שֶׁבַּיַּעַר, וְנִפְנָה שׁוּב לַעֲבוֹדַת הַכְּבִישׁ הָרְגִילָה. לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְכָל הָעִנְיָן נִשְׁכָּח מִלֵּב הַבְּרִיּוֹת.

בַּכְּפָר נִמְצְאוּ רַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת דַּעְתָּם בְּיוֹתֵר לַדָּבָר הַזֶּה. הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה הַמְרַגֵּל-כֹּל תֵּנַרְדְּיֶה, וְהַשֵּׁנִי, הַמּוֹרֶה שֶׁבַּכְּפָר, שֶׁהָיָה נוֹחַ לוֹ אִלּוּ יִסְּרוּ אֶת חוֹפֵר הָאוֹצָרוֹת הַמִּסְכֵּן בְּעַקְרַבִּים עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת סוֹדוֹ. וְאוּלָם בּוּלַטְרוּאֶל שָׂם מַחֲסוֹם לְפִיו. וּמִכֵּיוָן שֶׁחָמַד אֶת הַיַּיִן הֲרֵי הָיָה הַדָּבָר בָּטוּחַ, שֶׁסּוֹף סוֹף יוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ דְבָרִים. בּוּלַטְרוּאֶל רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ, כִּי בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן מַרְבִּים לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ יַיִן בְּלֹא מְחִיר. אֲבָל הוּא הָיָה שִׁכּוֹר מְלֻמָּד בְּנִסָּיוֹן שֶׁיָּדַע לְהַרְבּוֹת בִּשְׁתִיָּה וּלְמַעֵט בְּדִבּוּרִים. וּשְׁנֵי הַנְּבָלִים הִצְלִיחוּ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ רַק מְעַט מִזְּעֵיר – כִּי הוּא רָאָה אָדָם נִכְנָס אֶל הַיַּעַר וּבְיָדוֹ חֲבִילָה אוֹ מִזְוָדָה, וּלְבַסּוֹף יָצָא אוֹתוֹ בֶּן אָדָם מִן הַיַּעַר וְנֶעְלַם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. בּוּלַטְרוּאֶל, לְפִי דְבָרָיו, הָיָה מְפַקְפֵּק זְמָן רַב עַד שֶׁהֶחֱלִיט לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת הַזָּר. אֲבָל הוּא לֹא מָצָא אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ בְּשׁוּם מָקוֹם. בּוּלַטְרוּאֶל הוֹדָה אָמְנָם, כִּי הָאִישׁ הוּא אֶחָד מִמַּכִּירָיו, כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר, אֲבָל הוּא לֹא קָרָא בִּשְׁמוֹ, לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַגִּיד אֶת הַשֵּׁם.

כַּעֲבֹר זְמָן קָצָר נִשְׁכַּח זֵכֶר הָאוֹצָר שֶׁל בּוּלַטְרוּאֶל מִן הָעוֹלָם, וְתֵּנַרְדְּיֶה הִכָּהוּ לִבּוֹ עַל הַפַּזְרָנוּת. מוֹנְטְפֶרְמֵי שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ. הַשָּׂטָן נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם.

ג

בְּסוֹף אוֹקְטָבֶּר, בְּעֶרֶךְ, שֶׁל שְׁנַת 1823 נִכְנְסָה “אוֹרִיּוֹן” לְתוֹךְ הַנָּמֵל שֶׁל טוּלוֹן. הָאֳנִיָּה הַזֹּאת הָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם שַׁיֶּכֶת לַצִּי שֶׁל הַיָּם הַתִּיכוֹן, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים נֶעֶשְׂתָה בֵּית סֵפֶר לְמַלָּחִים וְנִמְצְאָה בִּקְבִיעוּת בִּנְמֵלָהּ שֶׁל בְּרֶסְט.

שְׁנַת 1823 מְסַמֶּנֶת כְּעֵין תְּקוּפָה, הִיא הַתְּקוּפָה אֲשֶׁר אַנְשֵׁי הָרֵסְטוֹרַצְיָה בְּצָרְפַת קָרְאוּ עָלֶיהָ אֶת שֵׁם הַמִּלְחָמָה בִּסְפָרַד.> הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, שֶׁכָּל עִקָּרָהּ הָיָה לְמַגֵּר אֶת הַחֹפֶשׁ וְשֶׁהֻכְרְזָה עַל יְדֵי הַבּוּרְבּוֹנִים שֶׁל צָרְפַת כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲחֵיהֶם הַבּוּרְבּוֹנִים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד, עָלְתָה לְצָרְפַת בְּדָם לֹא רַב, כֵּיוָן שֶׁאוֹיְבֶיהָ לֹא נִלְחֲמוּ בְּשׁוּם מָקוֹם בְּעַקְשָׁנוּת גְּדוֹלָה, מֵעֵטִים נָחֲלוּ בִּגְלָלָהּ כָּבוֹד, אַף אִישׁ לֹא נָחַל בִּגְלָלָהּ שֵׁם תְּהִלָּה, וְרַבִּים שָׁבוּ מִמֶּנָּה בְּבֹשֶׁת פָּנִים. וּכְשֵׁם שֶׁאַנְשֵׁי הַצָּבָא הָיוּ כְּמִתְרַעֲמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חָשְׁדוּ כִּי הַגֵּנֵרַלִּים וּמְפַקְדֵי הַמִּבְצָרִים שֶׁבִּסְפָרַד קִבְּלוּ שֹׁחַד מֵאֵת הַמֶּמְשָׁלָה הַצָּרְפַתִּית, כָּךְ הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּתַרְעֹמֶת גַּם מִפְלֶגֶת הַדֵּמוֹקְרַטִּים אֲשֶׁר בְּצָרְפַת. כָּל מַטְרָתָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהָבִיא עַם שׁוֹכֵן עַל גְּבוּלוֹת צָרְפַת בְּעֻלּוֹ שֶׁל אַחַד הֶעָרִיצִים.

הַמִּלְחָמָה שֶׁל שְׁנַת 1823 הֵמִיטָה שׁוֹאָה עַל הַבּוּרְבּוֹנִים. הֵם הִסְתַּיְּעוּ בָּהּ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁיֵּשׁ פְּעֻלָּה גְדוֹלָה לְכֹחַ הַכְּפִיָּה, וְעַל יְדֵי כָּךְ נֶעֶשְׂתָה אֶצְלָם רְגִילָה פּוֹלִיטִיקָה רַבַּת נַפְתּוּלִים. בִּשְׁנַת 1830 הִתְבָּרְכוּ בִּלְבָבָם כִּי יַעֲלֶה בְּיָדָם לְכּוֹנֵן בְּנָקֵל בְּצָרְפַת אֶת שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ הַבִּלְתִּי מֻגְבָּל, קַל וָחֹמֶר מִסְּפָרַד שֶׁשָּׁם נַעֲשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֶזְרַת צָרְפַת. אָבְדַן הַמַּלְכוּת שֵׁל שְׁנַת 1830 נָבַט אֵפוֹא מִתּוֹךְ הַגַּרְעִין שֶׁנִּזְרַע בִּשְׁנַת 1823.

וְעַכְשָׁו נָשׁוּב אֵל עִנְיֵן “אוֹרִיּוֹן.” הָאֳנִיָּה הַזֹּאת, כְּפִי שֶׁנִּזְכַּר כְּבָר לְמַעְלָה, הָיְתָה כְּלוּלָה בַּצִּי הַצָּרְפַתִּי שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט בַּיָּם הַתִּיכוֹן כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁהַצָּבָא הַצָּרְפַתִּי נִלְחַם עַל אַדְמַת סְפָרַד.

דָּבָר רָגִיל הוּא שֶׁאֳנִיַּת מִלְחָמָה מְעוֹרֶרֶת תְּשׂוּמֵת לֵב בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ נָמֵל. הֵן אֳנִיָּה כָּזֹאת הִיא כַּבִּירָה לְמַרְאָה, וַהֲמוֹן הָעָם אוֹהֵב לָזוּן אֶת הָעֵינַיִם בִּדְבָרִים כַּבִּירִים. מִכָּאן הֲמוֹן הַסַּקְרָנִים הַמִּתְאַסְּפִים בְּמִקְרֶה כָּזֶה בַּנָּמֵל וּמַבִּיעִים הִתְפַּעֲלוּת לְמַרְאֵה מְכוֹנוֹת הַמִּלְחָמָה הַמֻּפְלָאוֹת. מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב, הָיָה נֶאֱסָף בַּנָמֵל קָהָל גָּדוֹל שֶׁל הוֹלְכֵי בָּטַל וּפוֹשְׂקֵי שְׂפָתַיִם, וְהָאֲסַפְסוּף הַזֶּה, שֶׁהִצְטַפֵּף בָּרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים וְעַל גַּבֵּי הַסֶּכֶר, כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהִסְתַּכֵּל בָּאֳנִיָּה “אוֹרִיּוֹן.”

זֶה כְּבָר הָיְתָה הָאֳנִיָּה טְעוּנָה תִּקּוּן. מִסָּבִיב לַמַּסָּד נֶעֶרְמוּ בִּמְרוּצַת הַיָּמִים נִדְבָּכִים גְּבוֹהִים שֶׁל קוּנְכִיּוֹת, וְהַנֵּטֶל הַזֶּה פָּגַם לֹא מְעַט בִּמְהִירוּת הַהֲלִיכָה שֶׁל הָאֳנִיָּה. לְשֵׁם הֲסָרָתָם הֶעֱלוּ אֶת הַסְּפִינָה עַל הַיַּבָּשָׁה לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהֵסִירוּ אֶת הַקּוּנְכִיּוֹת נִפְגַּם הַשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַסַּד הַסְּפִינָה. סוֹף דָּבָר הָיָה כִּי נִתְהַוָּה סֶדֶק בָּאֳנִיָּה. וְחוּץ מִזֶּה גָרְמָה סוּפָה עַזָּה אַחַת נְזָקִים שׁוֹנִים בִּכְלֵי הָאֳנִיָּה. הַתִּקּוּן נַעֲשָׂה אֵפוֹא דָּבָר שֶׁבְּהֶכְרַח, וּלְמַטָּרָה זוֹ הֵשִׁיבוּ אֶת הָאֳנִיָּה אֶל נְמֵלָהּ שֶׁל טוּלוֹן.

כָּאן הִשְׁלִיכָה עֹגֶן מִנֶּגֶד לְבֵית הַנֶּשֶׁק. “הַפְּנִים” הָיָה, כַּנִּרְאֶה, שָׁלֵם לְגַמְרֵי מִצַּד יָמִין, רַק פֹּה וְשָׁם פָּתְחוּ פְּתָחִים בַּצִּפּוּי כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אֲוִיר.

וְהִנֵּה בְּבֹקֶר אֶחָד עָבַר כָּאן לִפְנֵי הֲמוֹן אֲנָשִׁים מֵחֲזֶה אֲשֶׁר הִרְעִישׁ אֶת הַלְּבָבוֹת.> אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמַּלָּחִים קוֹבְעִים בִּמְקוֹמָם אֶת הַמִּפְרָשִׂים. וְאֵחָד מֵהֶם, מַלַּח הַתֹּרֶן, שֶׁהָיָה עָלָיו לִקְשֹׁר אֶת מִפְרַשׂ הַתֹּרֶן הָעִקָּרִי אֲשֶׁר מִצַּד יָמִין שֶׁל הַסְּפִינָה, אָבַד לוֹ פִּתְאֹם שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל. הוּא הִתְמוֹטֵט וְהִתְחִיל נִשְׁמָט וְיוֹרֵד, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה וְיָדָיו שְׁלוּחוֹת בָּאֲוִיר, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱחַז בְּדֶרֶךְ נְפִילָתוֹ בְּאֶחָד מִן הַחֲבָלִים שֶׁל הַתֹּרֶן וְנִשְׁאַר תָּלוּי בְּגֹבַהּ מַבְהִיל מֵעַל לַמַּיִם, כְּשֶׁהוּא מְטֻלְטָל לְכָאן וּלְכָאן עַל יְדֵי הַחֶבֶל הַמִּתְנוֹדֵד בְּחָזְקָה.

אִלּוּ רָצָה מִי-שֶׁהוּא לְהָחִישׁ לוֹ עֶזְרָה, הָיָה מְסַכֵּן בָּזֶה אֶת חַיָּיו הוּא בְּעַצְמוֹ, וּבֵין הַמַּלָּחִים שֶׁהָיוּ טִירוֹנִים בַּעֲבוֹדַת הַצָּבָא, לֹא נִמְצָא אַף אֶחָד בַּעַל אֹמֶץ-רוּחַ בְּמִדָּה כָּזֹאת. אֲבָל לְאַט לְאַט הָלְכוּ כֹּחוֹתָיו שֶׁל הַמַּלָּח הַתָּלוּי הָלֹךְ וּפָחֹת, דָּבָר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר רַק לְפִי תְּנוּעוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁפָּנָיו לֹא נִרְאוּ לְעֵינֵי הָרוֹאִים. כָּל נִסָּיוֹן, שֶׁהוּא נִסָּה לְטַפֵּס וּלְהִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה, נִגְמַר תָּמִיד בְּלֹא כְּלוּם, וְרַק הַחֶבֶל הִתְחִיל מִדַּי פַּעַם מִתְנוֹדֵד בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. הָרוֹאִים נָתְנוּ כְּבָר אֶת דַּעְתָּם עַל הַדָּבָר, כִּי אֵין סוֹפוֹ שֶׁל זֶה אֶלָּא לְהִשָּׁמֵט בְּקָרוֹב מִמְּקוֹם הַתְּלִיָּה, וְרַבִּים כְּבָר הֵסִירוּ אֶת עֵינֵיהֶם מִנֶּגֶד, לְבַל יִרְאוּ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא.

פִּתְאֹם נִגְלָה לָעַיִן אִישׁ אֶחָד, שֶׁהִתְחִיל מְטַפֵּס בַּתֹּרֶן בִּמְהִירוּת שֶׁל חֲתוּל נְמֵרִים. הָאִישׁ הָיָה לָבוּשׁ אֲדֻמִּים, סִמָּן שֶׁהָיָה אַחַד הָאֲסִירִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ כּוֹבַע יָרוֹק, סִמָּן שֶׁנָּדוֹן לְמַאֲסָר עוֹלָמִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לִמְרוֹם הַתֹּרֶן נָשְׂאָה הָרוּחַ אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, וְאָז נִרְאוּ שַׂעֲרוֹתָיו הַלְּבָנוֹת. וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר בָּאֱמֶת, שֶׁלְּמַרְאֵה הָאָסוֹן, כְּשֶׁכָּל הַמַּלָּחִים עָמְדוּ מִסְתַּכְּלִים וְרוֹעֲדִים מִפַּחַד, פָּנָה אַסִּיר אֶחָד, שֶׁנִּשְׁלַח לָאֳנִיָּה לְשֵׁם עֲבוֹדָה, וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּצִין שֶׁיַּרְשֶׁה לוֹ לְסַכֵּן אֶת חַיָּיו לְשֵׁם הֵצָּלַת הַמַּלָּח. הָאַסִּיר קִבֵּל אֶת הָרִשְׁיוֹן הַמְבֻקָּשׁ, סִלֵּק בְּהַכָּאַת קֻרְנָס אַחַת אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת מֵעַל רַגְלָיו, הִזְדַּיֵּן בְּחֶבֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס בְּמוֹט הַתֹּרֶן.

רֶגַע אֶחָד נִשְׁאַר הַמְטַפֵּס שׁוֹהֶה עַל הַתֹּרֶן וּבָחַן בְּעֵינָיו אֶת הַמּוֹט. הָרֶגַע הַקָּצָר, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁהָרוּחַ הָיְתָה מְנַדְנֶדֶת לְכָאן וּלְכָאן אֶת הַמַּלָּח הַתָּלוּי בָּאֲוִיר, אָרַךְ כַּנֵּצַח לְאֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ לְמַטָּה וְהִסְתַּכְּלוּ בַּמַּחֲזֶה. לְבַסּוֹף הֵרִים הָאַסִּיר אֶת עֵינָיו כְּלַפֵּי מָרוֹם וְצָעַד צַעַד אֶחָד לְפָנִים. הָרוֹאִים הֵשִׁיבוּ אֶת רוּחָם. עַכְשָׁו הִתְרוֹמֵם לְאֹרֶךְ הַמּוֹט עַד שֶׁהִגִּיעַ לְרֹאשׁוֹ, שָׁם קָשַׁר אֶת הַחֶבֶל בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד, וְאֶת קְצֵה הַחֶבֶל הַשֵּׁנִי שִׁלְשֵׁל כְּלַפֵּי מָטָּה. לְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל מִשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד בְּעַצְמוֹ בַּחֶבֶל הַזֶּה, וּלְמַרְאֵהוּ הִזְדַּעַזְעוּ הָרוֹאִים עוֹד יוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁמֵּעַכְשָׁו הָיוּ שְׁנַיִם תְּלוּיִים עַל פִּי תְּהוֹם.

הָאַסִּיר קָשַׁר אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לַמַּלָּח וְהוֹסִיף בְּעַצְמוֹ לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת הַחֶבֶל, בָּהּ בָּעֵת שֶׁבְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה עָשָׂה אֶת מְלֶאכֶת הַהַצָּלָה. וְאָז טִפֵּס וְעָלָה שׁוּב עַד לַמּוֹט שֶׁל הַתֹּרֶן וְהֶעֱלָה אֵלָיו אַחַר כָּךְ אֶת הַמַּלָּח הַקָּשׁוּר בַּחֶבֶל, לָקַח אֶת זֶה בִּזְרוֹעוֹתָיו וְנָשָׂא אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַמּוֹט עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַתֹּרֶן, וְשָׁם מָסַר אֶת הַמַּלָּח לִידֵי חֲבֵרָיו.

בְּרֶגַע זֶה פָּרְצוּ מִפִּי הֶהָמוֹן תְּרוּעוֹת רָצוֹן; מְפַקְחֵי בֵּית הַסֹּהַר שֶׁנִּזְדַּקְּנוּ בַּעֲבוֹדָתָם הוֹרִידוּ דְמָעוֹת. הַנָּשִׁים שֶׁעַל הַחוֹף חִבְּקוּ זוֹ אֶת זוֹ וְכָל הַקָּהָל, מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל חֲנִינָה הַדּוֹרֵשׁ אֶת סִפּוּקוֹ, תָּבַע בְּחָזְקָה אֶת שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל הָאַסִּיר.

הַלָּז הִתְכּוֹנֵן בֵּינָתַיִם לָרֶדֶת לְמָטָּה. כְּדֵי לְהָחִישׁ אֶת הַיְרִידָה שִׁלְשֵׁל אֶת עַצְמוֹ בַּחֲבָלִים וְאָחַז אַחַר כָּךְ אֶת דַּרְכּוֹ עַל פְּנֵי אֶחָד מִמּוֹטוֹת הַתְּרָנִים. רֶגַע אֶחָד הָיוּ הָרוֹאִים חֲרֵדִים לְגוֹרָלוֹ; הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא קָרוֹב לְהִתְמוֹטֵט. פִּתְאֹם נָתַן כָּל הֶהָמוֹן אֶת קוֹלוֹ בְּצַעֲקַת חֲרָדָה: הָאַסִּיר נָפַל אֶל הַיָּם.

בִּנְפִילָה זוֹ הָיָה מִשּׁוּם סַכָּנָה גְדוֹלָה. לְיַד הָ“אוֹרִיּוֹן” עָגְנָה עוֹד פְרֶגַטָּה אַחַת בְּשֵׁם “אַלְגֶּ’צִירָס,” וְהָאֻמְלָל נָפַל הַיָּמָּה בִּמְקוֹם-הַבֵּינַיִם שֶׁל שְׁתֵּי הָאֳנִיּוֹת הָאֵלֶּה. אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁשׁ, שֶׁהוּא יִתְגַּלְגֵּל אֶל תַּחַת לְגוּפָהּ שֶׁל אַחַת מִשְּׁתֵּי הָאֳנִיּוֹת. אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים נִזְדָּרְזוּ וְקָפְצוּ לְתוֹךְ סִירָה. הֶהָמוֹן הִלְהִיב אוֹתָם בִּקְרִיאוֹתָיו. אֲבָל הָאַסִּיר שֶׁנֶּעֱלַם לֹא הוֹסִיף לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּלְאַחֵר שֶׁחִפְּשׂוּ אוֹתוֹ כַּמָּה חִפּוּשִׂים עַל יְדֵי מוֹטוֹת וְעַל יְדֵי צוֹלְלִים, לֹא הֶעֱלוּ אֲפִילוּ אֶת גּוּפוֹ.

בָּ“עִתּוֹן שֶׁל טוּלוֹן” הָיָה כָּתוּב כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: “טוּלֹון, 17 לְנוֹבֶמְבֶּר 1823. אַסִּיר אֶחָד, שֶׁעָבַד בָּאֳנִיָּה “אוֹרִיּוֹן,” טָבַע אֵתְמוֹל בַּיָּם לְאַחַר שֶׁהִצִּיל אֶת חַיָּיו שֶׁל אַחַד הַמַּלָּחִים. גּוּף הַנִּטְבָּע לֹא נִמְשָׁה מִתּוֹךְ הַמָּיִם. מְשַׁעֲרִים כִּי הוּא צָף וְנִכְנַס לְבֵין הָעַמּוּדִים שֶׁל בֵּית הַנֶּשֶׁק. הָאַסִּיר הַזֶּה הָיָה מְסֻמָּן בְּסֵפֶר הָרְשֻׁמּוֹת בְּמִסְפַּר 9430, וּשְׁמוֹ הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן.”

סֵפֶר שֵׁנִי הַהַבְטָחָה שֶׁנִּתְקַיְּמָה    🔗

א

מוֹנְטְפֶרְמֵי נִמְצֵאת בֵּין לִיבְרִי וּבֵין שֶׁל, וְהִיא בְּנוּיָה עַל הַשָּׂפָה הַדְּרוֹמִית שֶׁל הָרָמָה הַגְּבוֹהָה הַמַּבְדִּילָה בֵּין אוּרַן וּבֵין נְהַר הַמַּרְנָה. בִּשְׁנַת 1823 נִמְצְאוּ בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי אֲנָשִׁים אֲמִידִים וּבָתֵּי שָׂדֶה לְבָנִים הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ. בְּעֶצֶם לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא כְּפָר הַשּׁוֹכֵן בְּקֶרֶב הַיָּעַר. אָמְנָם פֹּה וְשָׁם נִרְאוּ בְּמִסְפָּר לֹא רַב בָּתֵּי חֶמֶד בְּנֵי הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, וּלְאֵלֶּה הָיְתָה צוּרָה נַעֲלָה בִּגְלַל גְּזוֹזְטְרָאוֹת הַבַּרְזֶל הָעֲשׂוּיוֹת בָּאֳמָנוּת רַבָּה וּבִגְלַל הַחַלּוֹנוֹת הָרְחָבִים. אֲבָל לַמְרוֹת זֶה הָיְתָה לְמוֹנְטְפֶרְמֵי רַק דְּמוּת שֶׁל כְּפָר בִּלְבָד, הַמָּקוֹם הָיָה שָׁקֵט וְנֶחְמָד אֲבָל פָּרוּשׁ מִן הָעוֹלָם, אֶחָד מִמְּקוֹמוֹת הַיִּשׁוּב שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת שָׁם בְּזוֹל וּבְנַחַת גַּם יָחַד. רַק הַמַּיִם נִמְצְאוּ שָׁם בְּצִמְצוּם, מִפְּנֵי גָבְהָהּ שֶׁל הָרָמָה.

אֶת הַמַּיִם הָיוּ מְבִיאִים מִמֶּרְחָק רַב לְמַדָּי. מִקְצֵה הַכְּפָר הָאֶחָד, זֶה הַפּוֹנֶה לְעֵבֶר גַּנְיִי, הָיוּ מוֹלִיכִים מַיִם מִן הַבְּרֵכוֹת הַנֶּחְמָדוֹת אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הַיַּעַר; אֵלֶּה שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי, מִסָּבִיב לְבֵית הַתְּפִלָּה וְעַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְשֶׁל, רָאוּ צֹרֶךְ לְעַצְמָם לְהַרְחִיק לֶכֶת עַד לְמַעְיָן אֶחָד קָטֹן הַנִּמְצָא לְיַד הַכְּבִישׁ הָעוֹלֶה לְשֶׁל, דֶּרֶךְ הֲלִיכָה שֶׁל רֶבַע שָׁעָה. דְּבַר הוֹבָאַת הַמַּיִם הֵטִיל תָּמִיד אֵימָה עַל קוֹזֶט הַקְּטַנָּה זוֹ שֶׁהוֹסִיפָה לְהִסְתּוֹפֵף בְּבֵיתָם שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה גַם לְאַחַר שֶׁהָאֵם חָדְלָה מִלְּשַׁלֵּם בַּעֲבוּרָה דְּמֵי מְזוֹנוֹת. אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה מָצְאוּ לְטוֹב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיְצוּר הַמִּסְכֵּן לְצָרְכֵי עֲבוֹדוֹת הַבָּיִת. בֵּין הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהָיוּ מוּטָלוֹת עָלֶיהָ נִמְנָה גַם דְּבַר הוֹבָאַת מַיִם בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה לְכָל מֶשֶׁק הַמִּשְׁפָּחָה. הַפְּעוֹטָה שָׂמָה אָמְנָם כָּל הַיּוֹם אֶת עֵינָהּ עַל הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִכְלוּ בַּבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מְפַחֶדֶת מְאֹד לָלֶכֶת לְעֵת הַלַּיְלָה אֶל הַמַּעְיָן.

בִּשְׁנַת 1823 רָבְתָה הַשִּׂמְחָה בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי בַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי חַג הַלֵּדָה. מוּקְיוֹנִים מִפָּרִיס וְהָמוֹן רַב שֶׁל רוֹכְלִים הֵקִימוּ לָהֶם אֹהָלִים בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי. בַּכְּפָר הַשָּׁקֵט גָּדְלָה עַל יְדֵי כָּךְ הַתְּנוּעָה וּבָתִּי הַמַּרְזֵחַ הָיוּ מְלֵאִים אוֹרְחִים זָרִים.

בְּלֵיל חַג הַלֵּדָה יָשְׁבוּ כַּמָּה עֶגְלוֹנִים וְרוֹכְלִים לְיַד שֻׁלְחָן מוּאָר בְּנֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב וְהָיוּ מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם עַל הַכּוֹס. הָאִשָּׁה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה שָׂמָה אֶת עֵינֶיהָ עַל הַתַּבְשִׁילִים לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב, שֶׁעָמְדוּ לְהִתְבַּשֵּׁל עַל הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עַל הָאָח, וּבַעְלָה נָשָׂא וְנָתַן אוֹתָהּ שָׁעָה עִם אוֹרְחָיו בִּדְבַר הֲלִיכוֹת הַמְּדִינָה וּבִדְבַר עֶסְקֵי מִקָּח וּמִמְכָּר.

קוֹזֶט נִמְצְאָה בִּמְקוֹמָהּ הַקָּבוּעַ, כְּלוֹמַר, מֵאֲחוֹרֵי הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר בַּמִּטְבָּח. לִבְשָׂרָהּ הָיוּ קִרְעֵי שְׂמָלוֹת וְעַל רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת סַנְדָּלִים שֶׁל עֵץ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָרְגָה לְאוֹר הָאָח פֻּזְמְקָאוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לַצְּעִירָה בִּבְנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה.

מֵעַל לָאָח הָיְתָה תְּלוּיָה רְצוּעָה עַל גַּב מַסְמֵר. עַל הַהֲמֻלָּה שֶׁהֵקִימוּ הָאוֹרְחִים, גָּבַר מִזְּמָן לִזְמָן קוֹל צְרִיחָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁנִּמְצָא, כַּנִּרְאֶה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּבָּיִת. זֶה הָיָה נַעַר קָטֹן, שֶׁמָּרַת תֵּנַרְדְּיֶה הִבִיאָה אוֹתוֹ מַתָּנָה לְבַעְלָהּ לִפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים. הִיא לֹא רִחֲמָה בְּיֹוֵתר אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה. וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, כְּשֶׁהָאָב תֵּנַרְדְּיֶה שָׁלַח לָהּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה כִּי “בְּנָהּ” נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי, הָיְתָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה עוֹנָה בִּדְבָרִים גַּסִּים:

“אֵין דָבָר! אַל יִגְרֹם לִי זֶה טֹרַח מְרֻבֶּה – אֵין לִי צֹרֶךְ בְּכָךְ!”

ב

תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה אִישׁ קְטַן קוֹמָה וְדַל גּוּף, רָזֶה וְחִוֵּר, וּלְפִי מַרְאֵהוּ דָמָה לְאִישׁ יְדוּעַ חֹלִי, אֲבָל עַל צַד הָאֱמֶת הָיָה בָּרִיא בְּתַכְלִית הַבְּרִיאוּת. הוּא רִמָּה אֵפוֹא אֶת הַבְּרִיּוֹת גַּם בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ. מַר תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה רָגִיל לְהִצְטַחֵק לְשֵׁם זְהִירוּת, וְנָהַג בְּנִמּוּס כְּלַפֵּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וַאֲפִילוּ כְּלַפֵּי הֶעָנִי שֶׁהוּא, תֵּנַרְדְּיֶה, סֵרַב לְהַעֲנִיק לוֹ מַתְּנַת יָד. מִתּוֹךְ עֵינָיו נִשְׁקַף דְּבַר-מָה מִטֶּבַע הַנְּמִיָּה, וְהַבָּעַת פָּנָיו גָּרְמָה לְכָךְ שֶׁאֲנָשִׁים טִפְּשִׁים חָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְסוֹפֵר בְּעַמּוֹ. חָבִיב הָיָה עָלָיו הַדָּבָר לְהִתְפָּאֵר בִּפְנֵי עֶגְלוֹנִים עַל אֹדוֹת כֹּחוֹ הָרַב בִּשְׁתִיָּה, וְשׁוּם אִישׁ לֹא הִצְלִיחַ בֶּאֱמֶת לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי מַצָּב שֶׁל שִׁכְרוּת. לְשֵׁם עִשּׁוּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּקְנֵה מִקְטֶרֶת אָרֹךְ. הוּא לָבַשׁ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, חָלוּק עַל גַּבֵּי מְעִיל שָׁחוֹר שֶׁנִּתְיַשֵּׁן מֵרֹב יָמִים, אָהַב לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ מַשְׂכִּיל, שֶׁנְּהִירוֹת לוֹ סִפְרוּת וּפִילוֹסוֹפְיָה, וּכְדֵי שֶׁדָּבָר זֶה יִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת הָיָה מַרְבֶּה לְהַזְכִּיר פְּסוּקִים מִוּוֹלְטֶר, מֵרַאינַל וּמִפַרְנִי, וּמַה שֶׁמֻּפְלָא בְּיוֹתֵר – גַּם מִתּוֹךְ סְפָרָיו שֶׁל אוֹגוּסְטִין הַקָּדוֹשׁ. מוּבָן כִּי לְשֵׁם עַצְמוֹ נִמְצְאָה אֶצְלוֹ הַשְׁקָפַת עוֹלָם מְיֻחֶדֶת, שֶׁהָיְתָה מְיֻסֶּדֶת עַל חָמְרִיּוּת. בְּקִצּוּר, זֶה הָיָה נָבָל הַמִּתְחַפֵּשׂ בְּמַסְוֶה שֶׁל פִּילוֹסוֹף. לְפִי דְבָרָיו, עָבַד בַּצָּבָא, וְלֹא הָיָה חוֹשֵׂךְ מִלִּים לְסַפֵּר בִּפְרָטֵי פְּרָטִים מַה שֶׁאֵרַע לוֹ בְּיוֹם הַמִּלְחָמָה אֵצֶל וָטֶרְלוֹ, כְּשֶׁהוּא – אוֹתָהּ שָׁעָה סֶרְגַּ’נְט, כִּבְיָכֹל, שֶׁל הַגְּדוּד הַשִּׁשִּׁי אוֹ הַשְּׁבִיעִי לְחֵיל הַפָּרָשִׁים, – עָמַד יְחִידִי בַּמַּעֲרָכָה כְּנֶגֶד פְּלֻגָּה שְׁלֵמָה שֶׁל פָּרָשִׁים שְׁחוֹרִים מֵחֵיל הַפְּרוּסִים, וְהִצִּיל אַחַר כָּךְ מִתּוֹךְ גֶּשֶׁם הַכַּדּוּרִים אֶת אַחַד הַגֵּנֵרַלִּים שֶׁנִּפְצַע פְּצָעִים קָשִׁים. עַל סֶמֶךְ מְאֹרָע זֶה תָּלָה אַחַר כָּךְ אֶת שֶׁלֶט הַצִּבְעוֹנִין אֲשֶׁר מֵעַל לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְקָרָא לְבֵית הָאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ בְּשֵׁם “הַסֶּרְגַּ’נְט שֶׁל וָטֶרְלוֹ”.

אֲבָל עַל צַד הָאֱמֶת הָיָה בֶּן הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה פְלֶמִי שֶׁמּוֹלַדְתּוֹ הָיְתָה הָעִיר לִיל; בְּפָרִיס הֶעֱמִיד פָּנִים כְּצָרְפַתִּי, בָּהּ בָּעֵת שֶׁבָּעִיר בְּרוּסֶל שָׂם אֶת עַצְמוֹ בֶּלְגִּי, וּבִזְמַן הַמִּלְחָמָה שֶׁל וָטֶרְלוֹ הָיָה מִתְנַהֵל בְּחֶבְרַת אִשְׁתּוֹ כְּרוֹכֵל לְיַד מַחֲנוֹת הַצָּבָא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל חֲלִיפוֹת אֶל מַחֲנֵה הַמְנַצְּחִים, וְהָיָה גוֹנֵב וְשָׂם בְּכֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ. אַחַר הַצְּבוֹעִים אֲשֶׁר עַל שְׂדוֹת הַמִּלְחָמָה. כְּתֹם הַקְּרָב שֶׁל וָטֶרְלוֹ הִתְגַּנֵּב בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה וְזָחַל עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם רַבּוּ הַחֲלָלִים בְּיוֹתֵר, הֲלֹא הִיא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְגֶ’נֵף.

וּפִתְאֹם נִשְׁאַר תָּקוּעַ בִּמְקוֹמוֹ.

בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים רָאָה לְפָנָיו יָד שֶׁל בֶּן אָדָם, שֶׁהִתְנוֹעֲעָה בְּאוֹר הַיָּרֵחַ. עַל אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁל יָד זוֹ הִתְנוֹצְצָה טַבַּעַת. הַשּׁוֹדֵד גָּחַן לָאָרֶץ, וּלְאַחַר רֶגַע, כְּשֶׁהוּא שָׁב וְהִזְדַּקֵּר, נֶעֶלְמָה הַטַּבַּעַת מֵעַל אֶצְבַּע הַיָּד. הוּא לֹא הִזְדַּקֵּף, כַּמּוּבָן, לְכֹל מְלֹא קוֹמָתוֹ. נָכוֹן יוֹתֵר לְהַגִּיד, כִּי כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְנִשְׁעַן עַל הָאָרֶץ בִּשְׁתֵּי הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל שְׁתֵּי יָדָיו, בְּעוֹד אֲשֶׁר גּוּפוֹ נִזְדַּקֵּר בַּאֲלַכְסוֹן, רֹאשׁוֹ הוּרַם מֵעַל לַדֶּרֶךְ וְעֵינָיו תָּעוּ לִרְאוֹת בַּמֶּרְחַקִּים. מִטֶּבַע הַתַּנִּים הוּא שֶׁיֵּלְכוּ עַל אַרְבַּע רַגְלָיִם.

סוֹף סוֹף הֶחֱלִיט בְּנַפְשׁוֹ לָקוּם עַל רַגְלָיו. וּפִתְאֹם הִתְחִילוּ כָּל עַצְמוֹתָיו רוֹחֲפוֹת מִפָּחַד. מִי-שֶׁהוּא תָּפַס אוֹתוֹ מֵאָחוֹר בְּיָד חֲזָקָה. הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְאָחוֹר; וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה נִקְמְצָה כַּף הַיָּד הַפְּתוּחָה וְתָפְסָה אַגַּב תְּנוּעַת עֲוִית אֶת כְּנַף בִּגְדוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד.

אִישׁ יָשָׁר בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה נִבְהָל; וְאוּלָם זֶה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. “אֵין זֶה אֶלָּא הַמֵּת. אִלּוּ הָיָה זֶה בַּלָּשׁ הָיָה הָעִנְיָן חָמוּר יוֹתֵר”. אֲבָל מִיָּד רָפְתָה הָיָּד שֶׁהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְצָנְחָה בְּאֵין אוֹנִים לְמָטָּה. “הִנֵּה כָּךְ!” – קָרָא הַנָּבָל. “הַעוֹד הַמֵּת בַּחַיִּים? הָבַה נַחְקֹר אֶת הַדָּבָר בְּכָל הָעִיּוּן.”

הוּא גָחַן שׁוּב כְּלַפֵּי מַטָּה, עָשָׂה חִפּוּשׂ בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הַחֲלָלִים וְהִרְחִיק לִצְדָדִים אֶת הַגּוּפוֹת שֶׁחָסְמוּ בְּפָנָיו אֶת הַמָּקוֹם; תָּפַס אֶת הַיָּד וְאֶת הַזְּרוֹעַ, הוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ, סָחַב כְּדֵי צְעָדִים אֲחָדִים אֶת גּוּף הָאִישׁ אֲשֶׁר מֵת אוֹ, לְכָל הַפָּחוֹת, הִתְעַלֵּף מִפְּצָעָיו. הַלָּז הָיָה קָצִין מִמַּדְרֵגָה גְבוֹהָה שֶׁל חֵיל הַקּוֹרָסִירִים, וְהָיוּ לוֹ פְּתִילֵי כְּתֵפַיִם שֶׁל זָהָב. הַקּוֹבַע לֹא הָיָה חָבוּשׁ עוֹד לְרֹאשׁוֹ, וּפָנָיו הָיוּ רְסוּקִים מִפֶּצַע שׁוֹתֵת דָּם. מִקְרֵה הַצְלָחָה גָרַם שֶׁגּוּפוֹת חֲלָלִים אֲחָדִים נִזְדַּקְּרוּ וְקֵרוּ עַל גַּבּוֹ כְּעֵין גַּג, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִצַּל מִמָּוֶת שֶׁל חֲנִיקָה.

עַל שִׁרְיוֹן הַמְּעִיל הִתְנוֹסֵס צְלָב הַכֶּסֶף שֶׁל לִגְיוֹן הַכָּבוֹד. בֶּן הַבְּלִיַּעַל אוֹתוֹ נִתֵּק. אַחַר כָּךְ בָּדַק אֶת כִּיסֵי הַמִּכְנָסַיִם שֶׁל הַקָּצִין, נִתְקַל בְּשָׁעוֹן וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ לִרְשׁוּת עַצְמוֹ. בְּדִיקָה שְׁנִיָּה נֶעֶשְׂתָה בְּכִיסֵי הֶחָזִיָּה. הוּא מָצָא אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף וְזָכָה גַם בָּזֶה. אוֹתוֹ רֶגַע, בְּעוֹדֶנּוּ מֵחִישׁ עֶזְרָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ לַפָּצוּעַ, פָּקַח הַלָּז אֶת עֵינָיו וְאָמַר בְּקוֹל רָפֶה:

“תּוֹדָה רַבָּה!”

תְּנוּעוֹת- הַיָּדַיִם הַחֲזָקוֹת שֶׁל הַנָּבָל, צִנַּת הַלַּיְלָה וְזֶרֶם חָדָשׁ שֶׁל אֲוִיר רַעֲנָן – כָּל אֵלֶּה גָרְמוּ שֶׁהַפָּצוּעַ הִתְעוֹרֵר לְחַיִּים.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה זָקַף הַשּׁוֹדֵד אֶת רֹאשׁוֹ. מֵעַל פְּנֵי הָעֲרָבָה נִשְׁמַע קוֹל שַׁעֲטַת צְעָדִים וְהָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי פְּלֻגַּת מִשְׁמָר הוֹלֶכֶת וּבָאָה.

הַקָּצִין פָּתַח שׁוּב וְקוֹלוֹ הָיָה עֲדַיִן רָפֶה: “מִי נִצַּח בַּמַּעֲרָכָה הָאַחֲרוֹנָה?” “הָאַנְגְּלִים,” –עָנָה הַנָּבָל.

“תְּחַפֵּשׂ אֶצְלִי בְּכִיסֵי הַבְּגָדִים. תִּמְצָא שָׁם שָׁעוֹן וְאַרְנָק שֶׁל כֶּסֶף וְתִקַּח לְעַצְמְךָ אֶת אֵלֶּה בְּמַתָּנָה.”

כָּל זֵה הָיָה בִּבְחִינַת דָּבָר שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה, וְאוּלָם הַגַּנָּב עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כִּמְחַפֵּשׂ. “לֹא מָצָאתִי כְּלוּם.” “וּבְכֵן לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַכֹּל בִּגְנֵבָה. אֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּךְ.” הַצְּעָדִים הִתְקָרְבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

“מִתְקָרְבִים לְכָאן אֲנָשִׁים,” אָמַר הַפּוֹחֵז וְרָצָה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם.

הַקָּצִין הוֹסִיף וְאָמַר בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ: “אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי מִמָּוֶת; מִי אָתָּה?” הַצָּבוּעַ רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לִנְהֹג בְּחִפָּזוֹן. “כַּאֲדוֹנִי שַׁיָּךְ גַּם אֲנִי לְחֵיל הַצָּבָא הַצָּרְפַתִּי. וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת מִכָּאן. אִם יִמְצְאוּ אוֹתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה יָרֹה אִיָּרֶה. אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת חַיֵּי אֲדוֹנִי מִמָּוֶת, אֲבָל מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין לוֹ אֶלָּא לְהֵעָזֵר בִּידֵי עַצְמוֹ.”

“מַה שְׁמֶךָ?” סֶרְגַּ’נְט תֵּנַרְדְּיֶה." “הַשֵּׁם הַזֶּה לֹא יִמַּח מִזִּכְרוֹנִי,” אָמַר הַקָּצִין בְּתוֹרַת נֵדֶר, “וְאַף אַתָּה שְׁמֹר אֵת שְׁמִי בְּזִכְרוֹנְךָ – קוֹרְאִים לִי פוֹנְטְמֶרְסִי.” וְכָךְ נִקְבְּעָה בְּמֹחוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה הַדֵּעָה, כִּי הוּא הִצִּיל חַיֵּי אָדָם מִמָּוֶת.

בַּכֶּסֶף שֶׁהִכְנִיס לוֹ “שְׁלַל הַמִּלְחָמָה,” כּוֹנֵן לְעַצְמוֹ בֵּית מַרְזֵחַ בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי. אֲבָל כָּל הַחֲפָצִים שֶׁהָיוּ גְנוּבִים אִתּוֹ, כְּגוֹן אַרְנַק הַכֶּסֶף, שְׁעוֹן הַכִּיס, הַטַּבַּעַת וּצְלָב הַכֶּסֶף, כָּל אֵלֶּה יַחַד לֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי רְכוּשׁ בֶּן קַיָּמָא. תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה מִטִּבְעוֹ אִישׁ צָבוּעַ, בַּעַל חֵךְ וּבַעַל כֶּרֶס תְּאֵבָה לִבְלִי דַי, וְהָיָה כְּמוֹ כֵן עָצֵל וְעָרוּם. כַּדַּאי לְהַכִּיר מַה שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה קִבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּתוֹרַת חוֹבָה שֶׁל בַּעַל אַכְסַנְיָה וְאֵיךְ שֶׁלִּמֵּד דָּבָר זֶה גוּפוֹ גַם לְאִשְׁתּוֹ. “מֵחוֹבָתוֹ שֶׁל בַּעַל אַכְסַנְיָה,” רָטַן יוֹם אֶחָד בָּחֳרִי אַף עַל אֹזֶן אִשְׁתּוֹ, “לְהוֹצִיא כֶּסֶף מִידֵי אִישׁ, שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ אוֹתוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, תְּמוּרַת אֹכֶל וּמַשְׁקֶה, תְּמוּרַת שֵׁנָה, אוֹר וָחֹם, תְּמוּרַת סְדִינִים מְזֹהָמִים, פַּרְעֻשִּׁים וְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת; מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לְהַפְחִית בְּדֶרֶךְ שֶׁל נִמּוּס אֶת הָאַרְנָקִים הַכְּבֵדִים וּלְהוֹצִיא אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה מִתּוֹךְ אַרְנָקִים קַלִּים; צָרִיךְ לָתֵת כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּמְחִיר כֶּסֶף – אֶת הַזְּכוּת לְהַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן, לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ אוֹ לִסְגֹּר, אֶת הַזְּכוּת לָשֶׁבֶת לְיַד הָאָח, עַל הַכִּסֵּא אוֹ עַל הַשְּׁרַפְרָף, הָאוֹרֵחַ צָרִיךְ לְשַׁלֵם אֲפִילוּ אֶת מְחִיר-הַזְּבוּבִים הַנִּצוֹדִים בְּפִי כַּלְבּוֹ”.

וּבְעוֹד הָאִישׁ נוֹתֵן אֵת דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי עֲשִׁירוּת – הָיָה מַסִּיחַ אֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְגַמְרֵי מִבַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת, לֹא הֶעֱלָה כָּל דְּאָגָה עַל לִבּוֹ וְהִתְמַכֵּר כֻּלּוֹ לְחַיֵּי הָרָגַע.

קוֹזֶט הַקְּטַנָּה בָּאָה אֵפוֹא בַּמּוּעָקָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁדֵי שַׁחַת כָּאֵלֶּה, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ נִלְחֲצָה בֵּין הַקִּיר וּבֵין הַדָּלֶת. הֵם לָחֲצוּ אוֹתָהּ, כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לְפִי דַרְכּוֹ. הַמַּהֲלֻמּוֹת בָּאוּ לָהּ מִידֵי הָאִשָּׁה; כְּשֶׁהִמְרִיצוּ אוֹתָהּ לָלֶכֶת יְחֵפָה בַּחֹרֶף, הֲרֵי זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִצַּד הַבָּעַל. אַף קֹרְטוֹב שֶׁל חֶמְלָה, גַּם בִּזְמַן שֶׁתְּלָאוֹת הַקְּטַנָּה גָבְרוּ לִבְלִי נְשׂוֹא. בְּבִיתָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה הִגִּיעַ הָאִידֵאַל שֶׁל הֶעָרִיצוּת לִידֵי שְׁלֵמוּת.

ג

בְּעֶרֶב חַג הַלֵּדָה הָיָה עֵסֶק רַב בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, וּלְעֵת הַלַּיְלָה נִקְבְּצוּ אוֹרְחִים בְּמִסְפָּר גָּדוֹל. בֵּינָתַיִם נִתְרוֹקְנוּ הֶחָבִיּוֹת, וְקוֹזֶט הַקְּטַנָּה הָיְתָה מֻכְרָחָה אֵפוֹא לָלֶכֶת עוֹד פַּעַם בֶּאֱשׁוּן לַיְלָה אֶל הַמַּעְיָן וּלְהָבִיא מִשָּׁם מַיִם; אַחַד הָאוֹרְחִים בָּא בְּסוּסוֹ, וְהָיָה צֹרֶךְ, כַּמּוּבָן, לְהַשְׁקוֹת אֵת הַסּוּס. לְאַחַר הוֹבָאַת הַמַּיִם הָיָה עָלֶיהָ לְהָבִיא תֵּכֶף וּמִיָּד גַּם לֶחֶם, וּלְשֵׁם זֶה נָתַן מַר תֵּנַרְדְּיֶה לְכִיסָהּ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר סוּ.

קוֹזֶט פָּחֲדָה מִפְּנֵי הַיַּעַר הָאָפֵל, וְגַם לְאַחַר שֶׁעָמְדוּ רַגְלֶיהָ בַּחוּץ עוֹד הִתְמַהְמְהָה מִלָּצֵאת לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה.

בָּרִאשׁוֹנָה הִתְיַצְּבָה לְיַד חֲנוּת, מִנֶּגֶד לְבֵית הַמַּרְזֵחַ, וְהִבִּיטָה כְּמִשְׁתָּאָה אֶל בֻּבָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה לָהּ מַמָּשׁ צוּרָה שֶׁל גְּבֶרֶת; הִיא הִשְׁתּוֹמְמָה כָּל כָּךְ לְמַרְאֵהָ הַיָּפֶה, שֶׁשָּׁכְחָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוּטָל עָלֶיהָ. וּפִתְאֹם הֵשִׁיבָה אוֹתָהּ אֶל הַמְּצִיאוּת קוֹלָהּ הַנִּזְעָם שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה: “אֵיךְ! עַצְלָנִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ, עֲדַיִן לֹא זַזְתְּ מִן הַמָּקוֹם? הֲיִי אֵפוֹא נְכוֹנָה! אֲלַמֵּד אוֹתָךְ לְהָרִים רָגֶל! יַגִּיד נַא מִי שֶׁהוּא אִם זוֹ פְּטוּרָה מֵעֲבוֹדָה! בֶּאֱמוּנָה, בַּת בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתָהּ!” מִיָּד נָשְׂאָה קוֹזֶט אֶת הַדְּלִי וְנִסְתַּלְּקָה מִן הַמָּקוֹם בְּכל כֹּחַ רַגְלֶיהָ.

ד

בֵּית הָאַכְסַנְיָה שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה נִמְצָא בְּאוֹתוֹ חֵלֶק הַכְּפָר הַסּוֹבֵב אֶת בֵּית הַתְּפִלָּה, וְלָכֵן הָיְתָה קוֹזֶט צְרִיכָה לָלֶכֶת אֶל הַמַּעְיָן שֶׁבַּיַּעַר בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְשֶׁל.

שׁוּם צְרִיף מִצְּרִיפֵי הַחֲנֻיּוֹת לֹא מָשַׁךְ עוֹד אֶת עֵינֶיהָ. לְכַתְּחִלָּה, כָּל זְמַן שֶׁהִיא הָלְכָה עַל פְּנֵי רְחוֹב בּוּלָנְגֶּ’ה וּבִסְבִיבוֹת בֵּית הַתְּפִלָּה, הָיָה נוֹפֵל עַל דַּרְכָּהּ הָאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הַצְּרִיפִים, אֲבָל שִׂמְחָתָהּ נִסְתַּלְּקָה עַד-מְהֵרָה. כַּעֲבֹר זְמָן לֹא רַב נִשְׁתַּלֵּט חֹשֶׁךְ מִסְּבִיבָהּ וְנָפַל עָלֶיהָ פָּחַד. וְאוּלָם הַיַּלְדָּה נִלְחֲמָה בְּכָל עֹז לִבָּהּ בְּרֶגֶשׁ הַפַּחַד: הִיא הֵנִיעָה בְּלִי הֶרֶף אֶת בֵּית הַיָּד שֶׁל הַדְּלִי וְהוֹלִידָה עַל יְדֵי כָּךְ קוֹל רַעַשׁ, שֶׁלִּוָּה אוֹתָהּ עַל דַּרְכָּהּ.

כְּכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיקָה לָלֶכֶת, כֵּן הָלַךְ הַחשֵׁךְ הָלֹךְ וְגָדֹל. בָּרְחוֹב לֹא נִרְאֲתָה אַף נֶפֶשׁ חַיָּה. רַק פַּעַם עָבְרָה עָלֶיהָ זְקֵנָה אַחַת שֶׁעָמְדָה רֶגַע מִלֶּכֶת וּמִלְמְלָה אֶל נַפְשָׁהּ:" מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הֲלִיכָה זוֹ אֵצֵל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁכְּמוֹתָהּ?" אֲבָל מִיָּד הִכִּירָה אֶת קוֹזֶט וְקָרְאָה בְּקוֹל:" הֲלֹא זֹאת הִיא עֶפְרוֹנִית!"

וְכָךְ הָיְתָה הַקְּטַנָּה מְהַלֶּכֶת דֶּרֶךְ סְבָךְ שֶׁל רְחוֹבוֹת פְּתַלְתֻּלִּים וְשׁוֹמְמִים, שֶׁרַבִּים כְּמוֹתָם בִּקְצֵה הַצַּד הַזֶּה שֶׁל כְּפָר מוֹנְטְפֶרְמֵי כְּכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיקָה בַּדֶּרֶךְ כֵּן הִקְטִינָה אֶת צְעָדֶיהָ. וְהִיא פָּסְקָה לְגַמְרֵי לָלֶכֶת כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל קְצֵה הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן. הִיא רָצְתָה לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתֶיהָ וּלְסַפֵּר אֲמַתְלָה, כִּי אָפְסוּ הַמַּיִם בַּמַּעְיָן. אֲבָל מִיָּד קָם וְנִתְיַצֵּב כְּנֶגְדָּהּ פַּרְצוּפוֹ שֶׁל מַר תֵּנַרְדְּיֶה כְּשֶׁהוּא מָלֵא חֵמָה, וְאָז הֵרִימָה אֶת רַגְלֶיהָ וְרָצָה הָלְאָה, הָלְאָה דֶרֶךְ הַיַּעַר הָאָפֵל לְעֵבֶר הַמַּעְיָן. אַךְ כַּעֲבֹר זְמָן מוּעָט הִקְטִינָה שׁוּב אֶת צְעָדֶיהָ; וּמִכָּאן וְאֵילָךְ צָעֲדָה בְּרֶגֶל עֲיֵפָה מְאֹד דֶּרֶךְ יַעַר מָלֵא חשֵׁךְ וּפְחָדִים, וְסוֹף סוֹף הִגִּיעָה עַד הַמַּעְיָן, לֹא שָׁהֲתָה לְשֵׁם מְנוּחָה; אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שׁוּם דָּבַר בַּחשֶׁךְ, אֲבָל הִיא הִכִּירָה אֶת הַמָּקוֹם בְּדִיּוּק גָּמוּר. הִיא שָׁלְחָה אֵפוֹא כִּמְגַשֵּׁשֵׁת אֶת יָדָהּ הַשְּׂמָאלִית, עַד שֶׁנִּתְקְלָה בְּעֵץ אַלּוֹן שֶׁנּוֹפוֹ נָטוּי עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אָחֲזָה בְּאַחַד הָעֲנָפִים, גָּחֲנָה כְּלַפֵּי מַטָּה וְשִׁלְשְׁלָה אֶת הַדְּלִי. הַהִתְרַגְּשׁוּת הִגְדִּילָה אֶת כֹּחָהּ פִּי שְׁלשָׁה, אֲבָל כְּשֶׁהַיַּלְדָּה הִרְכִּינָה אֵת עַצְמָהּ לִשְׁאֹב מַיִם שָׁכְחָה לִנְהֹג זְהִירוּת בְּכִיס הַסִּנָּר שֵׁלָּה, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נָפְלָּה הַמַּטְבֵּעַ בַּת חֲמִשָּׁה-עָשָׂר הַסּוּ לְתוֹךְ הַמַּעְיָן. קוֹזֶט לֹא רָאֲתָה וְלֹא שָׁמְעָה דָּבָר, הִיא הוֹצִיאָה אֵת הַדְּלִי הַמָּלֵא עַל גְּדוֹתָיו כִּמְעַט וְהִצִּיגָה אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ.

הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁאֵין לָהּ כֹּחַ לָלֵכֶת הָלְאָה וְיָשְׁבָה בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב. רָאֲתָה כּוֹכָב בַּעַל צוּרָה גְדוֹלָה וְנִפְחֲדָה מְאֹד לְמַרְאֵהוּ. וְהָעֲנָנִים הַשְּׁחוֹרִים נִרְאוּ כְּעָשָׁן. אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מֻכְרָחָה לַחֲזֹר. רַעְיוֹן אֶחָד מִלֵּא אֶת מֹחָהּ: לָרוּץ, לָרוּץ – בְּכָל כֹּחַ רַגְלֶיהָ. הַבָּיְתָה! וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נִתְקַל מֶבָּטָהּ בַּדְּלִי, וְהַפַּחַד מִפְּנֵי מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה גָבַר בָּהּ שׁוּב עַל כָּל רִגְשׁוֹתֶיהָ. הִיא תָּפְסָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ אֶת בֵּית הַיָּד שֶׁל הַדְּלִי וְהִתְכּוֹנְנָה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

הִיא עָבְרָה כָּךְ כִּתְרֵיסַר צְעָדִים, אֲבָל הַדְּלִי הָיָה מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו וְהִכְבִּיד עָלֶיהָ כְּמַשָּׂא גָדוֹל מִנְּשׂוֹא; הִיא הָיְתָה מֻכְרָחָה לְהַשְׁמִיט אוֹתוֹ מִתּוֹךְ יָדֶיהָ. לְאַחֲרֵי שְׁהוּת שֶׁל רְגָעִים אֲחָדִים נֶעֶקְרָה שׁוּב מִמְּקוֹמָהּ. הַדְּלִי הַכָּבֵד גָּרַם שֶׁזְּרוֹעוֹתֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת נַעֲשׂוּ דְרוּכוֹת בְּמִדָּה גְדוֹלָה מְאֹד. לְמַגַּע בֵּית הַיָּד שֶׁל הַדְּלִי, הֶעָשׂוּי בַּרְזֶל, קָפְאוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָרְטֻבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִקֹּר, וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, כְּשֶׁשִּׁלְשְׁלָה אֶת הַדְּלִי לָאָרֶץ, הָיוּ הַמַּיִם נִתָּזִים מִתּוֹךְ הַדְּלִי וּמַרְטִיבִים אֶת רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת. וְכָל זֶה הִתְחוֹלֵל בְּקֶרֶב הַיַּעַר, בֶּאֱשׁוּן לַיְלָה, בִּתְקוּפַת הַחֹרֶף, לְלֹא עַיִן רוֹאָה, וּבְכָל הַצָּרָה הַזֹּאת הָיְתָה יַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה שָׁנִים! רַק אֱלֹהִים לְבַדּוֹ הִשְׁקִיף עַל הַמַּחֲזֶה הַמַּעֲצִיב.

מִתְּשִׁישׁוּת הַכֹּחוֹת לֹא נוֹתְרָה בָּהּ כָּל נְשָׁמָה כִּמְעַט, וְהִיא לֹא הִגִּיעָה אֲפִילוּ לְסוֹפָהּ שֶׁל דֶּרֶךְ הַיָּעַר.

לְיַד עֵץ עַרְמוֹן אֶחָד, שֶׁהָיָה יָדוּעַ לָהּ הֵיטֵב, שָׁהֲתָה לְבַסּוֹף שָׁעָה אֲרֻכָּה לְמַדַּי, כְּדֵי לָתֵת לְרַגְלֶיהָ מְנוּחָה שְׁלֵמָה, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְיָצְאָה לְדַרְכָּהּ כְּשֶׁרוּחָהּ אַמִּיצָה בְּקִרְבָּהּ. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה הַיְצוּר הַמִּסְכֵּן וְהַמְעֻנֶּה נֶאֱנָק מִזְּמָן לִזְמָן בְּקוֹל סָפוּג יִסּוּרִים:" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!" אוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישָׁה לְפֶתַע פִּתְאֹם, כִּי הַדְּלִי הוּקַל מֵעָלֶיהָ. יָדוֹ שֶׁל בֶּן-אָדָם, שֶׁנִּרְאֲתָה בְּעֵינֶיהָ כְּיַד עֲנָקִים, אָחֲזָה בַּדְּלִי וְשִׁתְּפָה אֶת עַצְמָהּ בַּמַּשָּׂא. קוֹזֶט נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ. עַל יָדָהּ הָלַךְ בֶּן אָדָם, שֶׁבָּא מִצַּד הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר מֵאָחוֹר.

הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית מִתְעוֹרֶרֶת תָּמִיד בָּאָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ עַל דַּרְכּוֹ דָבָר זָר. קוֹזֶט הַקְּטַנָּה אָמְרָה בְּרֶגַע זֶה לְנַפְשָׁהּ, כִּי הִיא יְכֹלָה לִהְיוֹת שְׁקֵטָה מִפָּחַד.

ה

בַּצָּהֳרַיִם שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, עֶרֶב חַג הַלֵּדָה, הָיָה בֶּן אָדָם אֶחָד מְשׁוֹטֵט בַּחֵלֶק הַשּׁוֹמֵם שֶׁל שְׂדֵרַת בֵּית הַחוֹלִים אֲשֶׁר בְּפָרִיס, וְהָיָה נִרְאֶה כִּי הוּא מְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ דִירָה. הוּא פָּנָה מִלְּכַתְּחִלָּה לַבָּתִּים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר שֶׁל רֹבַע הָעִיר הַדַּל הַזֶּה, הַמְכֻנֶּה סֶן-מַרְסוֹ.

בְּמֶשֶׁךְ סִפּוּרֵנוּ יִתְבָּרֵר, כִּי אוֹתוֹ בֶּן אָדָם שָׂכַר בֶּאֱמֶת דִּירָה בְּחֵלֶק נִדָּח זֶה שֶׁל הָעִיר פָּרִיס.

לְפִי מַלְבּוּשָׁיו, וּכְמוֹ כֵן לְפִי דְמוּת מַרְאֵהוּ, הִתְאִים הָאִישׁ הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה לְסוּג הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּי לִכַנּוֹת אוֹתָם בְּשֵׁם “אֶבְיוֹנִים הֲגוּנִים”, שֶׁמְּאַחֲדִים לַחֲטִיבָה אַחַת עֲנִיּוּת שְׁלֵמָה וְנִקָּיוֹן נַעֲלֶה וּמְעוֹרְרִים עַל יְדֵי כָּךְ רֶגֶשׁ כָּבוֹד מֻפְלָג בְּלֵב אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי בִּינָה יְתֵרָה. אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי הָאִישׁ שִׁמֵּשׁ לְפָנִים מוֹרֵה יְלָדִים בְּבֵית מִשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת וְשָׁב בְּיַחַד עִם הַגּוֹלִים לְאֶרֶץ צָרְפַת. שַׂעֲרוֹתָיו הַמַּלְבִּינוֹת, מִצְחוֹ הֶחָרוּשׁ קְמָטִים קְמָטִים, שְׂפָתָיו אֲשֶׁר צִבְעָן הָיָה כְּעֵין הֶעָפָר, הַבָּעַת הַלֵּאוּת וְהַבְּחִילָה, שֶׁדָּבְקָה אֶל כָּל רָשְׁמֵי פָּנָיו, – כָּל אֵלֶּה עוֹרְרוּ אֶת הַהַשְׁעָרָה כִּי הָאִישׁ הוּא כְּבֶן שִׁשִּׁים וְיוֹתֵר. מִנִּבְכֵי עֵינָיו נִשְׁקְפָה אֲרֶשֶׁת מְנוּחָה שֶׁל נֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר מָלְאָה סְאַת יִסּוּרֶיהָ. בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית נָשָׂא חֲבִילָה שֶׁהָיְתָה אֲרוּזָה בְּמִטְפַּחַת שֶׁל כִּיס. יַד יְמִינוֹ נִשְׁעֲנָה עַל מַקֵּל שֶׁנִכְרַת, כַּנִּרְאֶה, מִתּוֹךְ מְשׂוּכָה, אוֹתוֹ מַקֵּל נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁעָשׂוּ אֶת צוּרָתוֹ כַּהֲלָכָה, וּמַרְאֵהוּ הָיָה נָאֶה כִּמְעַט; סִדּוּר הַקְּשָׁרִים שֶׁבָּעֵץ הֵעִיד עַל טַעַם אֳמָנוּתִי, וְהַלַּכָּה הָאֲדֻמָּה, שֶׁנּוֹעֲדָה לְשַׁוּוֹת עַל הָעֵץ כְּעֵין מַרְאֵה אַלְמֻגִּים, לֹא יָצְאָה מְלַאכְתָּהּ לְבַטָּלָה. עַל צַד הָאֱמֶת הָיָה זֶה מַטֵּה חוֹבְלִים נוֹרָא, אֲבָל לְמַרְאִית עַיִן הָיְתָה לוֹ צוּרָה שֶׁל מַקֵּל לְטִיּוּל.

בִּשְׂדֵרַת בֵּית הַחוֹלִים אֵין עוֹבְרִים וְשָׁבִים מְרֻבִּים, וּבַחֹרֶף הֵם מְעַטִּים שָׁם בְּיוֹתֵר. אֲבָל הָאִישׁ הַזָּר נִרְתַּע הַצִּדָּה כִּמְבֹהָל גַּם בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים אֲשֶׁר פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ.

טִבְעִי הַדָּבָר, כִּי דַוְקָא אֵימָה יְתֵרָה זוֹ עוֹרְרָה בְּיוֹתֵר אֶת חֲשָׁדָם שֶׁל פְּלֻגּוֹת הַמִּשְׁטָרָה, וְאוּלָם הַזָּר יָדַע הֵיטֵב מְאֹד לְהַסְתִּיר אֶת עִקְּבוֹתָיו מֵעֵינֵי הַשּׁוֹטְרִים.

אַף בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּחַג הַלֵּדָה, הָיוּ רוֹדְפִים הוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹתָיו וְהַרְבֵּה זְמָן עָבַר עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְהֵעָלֵם מֵעֵינֵיהֶם. בְּשָׁעָה אַרְבַּע וָרֶבַע, כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ הִתְחִיל כְּבָר מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, נִמְצָא הָאִישׁ בַּמָּבוֹא הַסָּתוּם הַנִּקְרָא בְּשֵׁם פְלַנְשֶׁט. וּמִשָּׁם יָצָא לִרְחוֹב דְּ’אֶטֶן, מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בַּיָּמִים הָהֵם בֵּית-דֹּאַר. לִפְנֵי הַפֶּתַח עָמְדָה עֶגְלַת דִּילִיגַ’נְס, לָצֵאת לְלַנְיִי, וְכַמָּה נוֹסְעִים טִפְּסוּ אוֹתוֹ רֶגַע בִּשְׁלַבֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁעוֹלִים בָּהֶם אֶל מִכְסֵה הָעֲגָלָה.

“הֲיֵשׁ עוֹד מָקוֹם פָּנוּי?” – שָׁאַל הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ מְעִיל צָהֹב אֶת הָעֶגְלוֹן.

“רַק מָקוֹם אֶחָד יְחִידִי, כָּאן עַל יָדִי”. “טוֹב הַדָּבָר. הָכֵן אֶת הַמָּקוֹם בִּשְׁבִילִי.” “עֲלֵה וָשֵׁב!”

אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסִּיעַ אֶת הָעֲגָלָה בָּחַן הָעֶגְלוֹן בְּעֵינָיו אֶת הַצְּרוֹר הַדַּל וְאֶת מַלְבּוּשָׁיו הַפְּשׁוּטִים שֶׁל הַנּוֹסֵעַ, וּלְאַחֲרֵי הַבְּדִיקָה מָצָא לְנָכוֹן לִתְבֹּעַ בְּהֶקְדֵּם אֶת דְּמֵי הַנְּסִיעָה. “הַרוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ עַד לַנְיִי?” שָׁאַל הָעֶגְלוֹן. “כֵּן.”

הָעֲגָלָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. מִשֶּׁיָּצְאוּ מִתְּחוּם הָעִיר נִסָּה הָעֶגְלוֹן לְהִכָּנֵס בִּדְבָרִים עִם הַנּוֹסֵעַ אֲשֶׁר עַל יָדוֹ. אֲבָל הַלָּז עָנָה פַּעַם בְּפַעַם רַק מִלִּים סְפוּרוֹת, וְהָעֶגְלוֹן הָיָה מֻכְרָח אֵפוֹא לְמַלֵּא אֶת סִפּוּקוֹ בְּצִפְצוּף שְׂפָתַיִם וּבְדִבְרֵי גִדּוּפִים שֶׁהִמְטִיר עַל רָאשֵׁי סוּסָיו.

לִפְנוֹת עֶרֶב, בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֶרֶךְ, הִגִּיעַ הַדִּילִיגַ’נְס לְשֶׁל, וְהָעֶגְלוֹן, כְּדֵי לָתֵת מָנוֹחַ לַסּוּסִים, קָבַע מְקוֹם חֲנִיָּה לְיַד בֵּית הָאַכְסַנְיָה שֶׁנִּמְצָא בַּבִּנְיָן, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְפָנִים מִנְזָר מַלְכוּתִי. “כָּאן אֲנִי יוֹרֵד מִן הָעֲגָלָה!” הִפְלִיט הַנּוֹסֵעַ בַּעַל הַמְּעִיל הַצָּהֹב. וְהוּא אָסַף אֶת מַטֵּהוּ וְאֶת צְרוֹרוֹ, קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם.

הוּא לֹא נִכְנַס אֶל בֵּית הָאַכְסַנְיָה, וְאַף לְאַחֲרֵי כָּךְ, כְּשֶׁהִפְלִיגָה הָעֲגָלָה לְדַרְכָּהּ הָעוֹלָה לְלַנְיִי, לֹא נִרְאָה הָאִישׁ עַל פְּנֵי הָרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַכְּפָר.

הָעֶגְלוֹן פָּנָה וְאָמַר אֶל הַנּוֹסְעִים אֲשֶׁר בִּפְנִים הָעֲגָלָה: “זֵה אֵינֵנּוּ מִבְּנֵי הַמָּקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינִי מַכִּיר אוֹתוֹ. לְפִי מַרְאֵהוּ הוּא דַל שֶׁבְּדַלִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹצִיא כֶּסֵף לְבַטָּלָה; כָּל הַבָּתִּים סְגוּרִים כְּבָר, וְהוּא נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנַס לְבֵית הָאַכְסַנְיָה. דּוֹמֶה הַדָּבָר כִּי הָאֲדָמָה פָּצְתָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתוֹ.”

הַנּוֹסֵעַ לֹא יָרַד חַיִּים שְׁאוֹלָה, אֶלָּא עָבַר בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶת הָרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַכְּפָר, וּבְהַגִּיעוֹ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה נָטָה אֶל הַשְּׁבִיל הַשְּׂמָאלִי הַמּוֹלִיךְ דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת אֶל מוֹנְטְפֶרְמֵי. הָאִישׁ לֹא הָיָה אֵפוֹא זָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

אַף מִכָּאן וְאֵילָךְ עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁמִּתְלַכְּדִים שָׁם יַחַד הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְמוֹנְטְפֶרְמֵי וְהַכְּבִישׁ הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בֵּין קַנְיִי וּבֵין לַנְיִי, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל צְעָדִים שֶׁל אֲנָשִׁים מִתְקָרְבִים, וְאָז מִהֵר וְנִתְחַבֵּא בְּאַחַת הַתְּעָלוֹת וְחִכָּה שָׁם עַד שֶׁעָבְרוּ הָאֲנָשִׁים וְנֶעֱלָמוּ. מַעֲשֵׂה זְהִירוּת זֶה לֹא הָיָה בּוֹ כִּמְעַט שׁוּם צֹרֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לֵיל דֵּצֶמְבֶּר כְּבַד חשֶׁךְ בִּמְאֹד מְאֹד.

בַּמָּקוֹם הַזֶּה מַתְחִיל הַקַּרְקַע לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל הַזָּר לֹא הוֹסִיף לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְ מוֹנְטְפֶרְמֵי, אֶלָּא נָטָה הַצִּדָּה וְעָבַר בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי שָׂדוֹת וּמְגַמַּת פָּנָיו אֶל הַיָּעַר.

רַק מִכָּאן וָהָלְאָה נַעֲשׂוּ צְעָדָיו קְצוּבִים יוֹתֵר, וְהוּא הִתְחִיל שָׂם אֶת עֵינָיו עַל כָּל עֵץ וָעֵץ, כְּאִלּוּ הַלָּלוּ שִׁמְּשׁוּ לוֹ צִיּוּנִים לְדֶרֶךְ הַיְדוּעָה לוֹ לְבַדּוֹ. פַּעַם אַחַת נִשְׁאַר עוֹמֵד כְּתוֹהֶה וּמְפַקְפֵּק, אֲבָל מִיָּד מָצָא אֶת דַּרְכּוֹ הַנְּכוֹנָה וְהִגִּיעַ אֶל מַעֲרֵה יַעַר, בִּמְקוֹם שֶׁנִּמְצְאָה עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל אֲבָנִים. הוּא נִגַּשׁ בִּמְהִירוּת אֶל גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה, בָּחַן אַף אוֹתוֹ בְּעִיּוּן רַב, כְּאִלּוּ הֵבִיא בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֶת הָאֲבָנִים בְּמִסְפָּר וְרָצָה עַכְשָׁו לָדַעַת אִם לֹא תֶּחְסַר מֵהֶן אַף אֶחָת. קָרוֹב לַגַּל עָמַד עֵץ רְחַב-גֶּזַע שֶׁרַבּוּ בּוֹ בְּלִיטוֹת, אֵלּוּ הַיַּבָּלוֹת הָעוֹלוֹת בְּגוּף הַצּוֹמֵחַ. הָאִישׁ הִתְיַצֵּב עַכְשָׁו לְצַד הָעֵץ, הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל פְּנֵי הַקְּלִפָּה וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִבְדֹּק אֶת הַבְּלִיטוֹת.

זֶה הָיָה עֵץ אַלּוֹן, וּמִנֶּגֶד לוֹ עָמַד עֵץ עַרְמוֹן שֶׁחֵלֶק מִקְּלִפָּתוֹ יָרַד מֵחֲמַת רִקָּבוֹן וְעַל הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְלַף הָיָה מְכֻסֶּה לוּחַ שֶׁל אָבָץ. הָאִישׁ שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל לוּחַ הָאָבָץ הַזֶּה וּבָדַק גַּם אוֹתוֹ בְּמִשּׁוּשׁ, בְּהִתְרוֹמְמוֹ עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו.

לְבַסּוֹף הִכָּה בְּרַגְלָיו בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים עַל פְּנֵי שֶׁטַח הַקַּרְקַע שֶׁבֵּין הָעֵץ וּבֵין גַּל הָאֲבָנִים, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַכִּיר אִם חָפְרוּ כָּאן בָּאֲדָמָה לִפְנֵי זְמָן לֹא רָב.

וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר גַּם אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת כִּוֵּן הָאִישׁ אֶת דַּרְכּוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת דֶּרֶךְ הַיָּעַר. הָאִישׁ הַזֶּה נָטַל מִידֵי קוֹזֶט אֶת דְּלִי הַמָּיִם. קוֹזֶט לֹא נִפְחֲדָה אֵפוֹא מִפְּנֵי הַזָּר. “זֶהוּ מַשָּׂא לֹא לְפִי כֹּחֵךְ, יַלְדָּתִי,” אָמַר הָאִישׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּבְקוֹל חֲרִישִׁי.

קוֹזֶט נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ וְהֶחֱזִירָה: “נָכוֹן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַטּוֹב!” “הָבָה וְאֶשָּׂאֶנּוּ אָנֹכִי לְבַדִּי.” קוֹזֶט הִרְפְּתָה מִן הַדְּלִי, וְהַזָּר נָטַל אוֹתוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ לְצַד קוֹזֶט.

“אָכֵן זֶהוּ מַשָּׂא כָּבֵד בֶּאֱמֶת!” אָמַר הָאִישׁ כִּמְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו לְנַפְשׁוֹ. “בַּת כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ, הַפְּעוֹטָה?”

“בַּת שְׁמוֹנֶה שָׁנִים”. מֵהֵיכָן אַתְּ בָּאָה עִם הַדְּלִי?" מִן הַמַּעְיָן שֶׁבַּיָּעַר." “וְכַמָּה רְחוֹקָה עוֹד הַדֶּרֶךְ לְפָנָיִךְ?” “דֶּרֶךְ כְּדֵי רֶבַע שָׁעָה, לְכָל הַפָּחוֹת.”

הַזָּר הֶחֱרִישׁ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁאַל: “הַאֵין לָךְ אֵם?”

“בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי אֵם מֵעוֹלָם.”

הָאִישׁ עָמַד מִלֶּכֶת, הִשְׁמִיט אֶת הַדְּלִי מִיָּדָיו, כָּפַף אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה וּבְהַנִּיחוֹ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל כְּתֵפֶיהָ הִתְאַמֵּץ לִבְחֹן בַּאֲפֵלָה אֶת רָשְׁמֵי פָּנֶיהָ.

“מַה שְׁמֵךְ?”

“קוֹזֶט”.

לָאוֹר הַחִוֵּר שֶׁל שְׁמֵי הַלַּיְלָה בָּחַן הַזָּר אֶת פָּנֶיהָ הַדַּלִּים וְהַכְּחוּשִׁים שֶׁל קוֹזֶט, הֵסִיר אַחֲרֵי כֵן אֶת יָדָיו מֵעַל שִׁכְמָהּ, חָזַר וְנָטַל אֶת הַדְּלִי וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה.

“אֵיפֹה הוּא בֵּיתֵךְ, הַפְּעוֹטָה?” פָּתַח שׁוּב כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים. “בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי, אֶפְשָׁר שֶׁאֲדוֹנִי מַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.” “וְזֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְשָׁם?” “כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.”

“וְכִי מִי זֶה שָׁלַח אוֹתָךְ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּזֹאת אֶל הַיַּעַר לְהָבִיא מַיִם?” “מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה.”

הַזָּר פָּנָה בִּשְׁאֵלָה אֶל הַיַּלְדָּה, וְאַגַב זֶה רָעַד קוֹלוֹ בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הִתְכַּוֵּן לִכְאוֹרָה לְהַחֲסִיר מִקּוֹלוֹ כָּל הַבָּעָה: “מִי הִיא הָאִשָּׁה הַזֹּאת?”

“זֹאת הִיא הָאִשָּׁה שֶׁאֶצְלָהּ אֲנִי מְשָׁרֶתֶת. יֵשׁ לָהּ בֵּית אַכְסַנְיָה.” “בֵּית אַכְסַנְיָה? טוֹב אֵפוֹא, אֲנִי אָסוּר שָׁמָּה לְלִינַת לָיְלָה. הוֹלִיכִי אוֹתִי לְשָׁם.” “אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים,” הוֹאִילָה הַיַּלְדָּה לְבָאֵר. מִזְּמָן לִזְמָן בָּחֲנָה אוֹתוֹ הַיַּלְדָּה בְּעֵינֶיהָ. בְּקִרְבַת הָאִישׁ הַזֶּה רָחַשׁ לְבָבָהּ רֶגֶשׁ שֶׁל תִּקְוָה וְחֶדְוָה, אִם כִּי הִיא לֹא יָדְעָה בְּעַצְמָהּ לְהַבִּיעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּמִלִּים.

הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ לְמַעֲשֶׂיהָ יוֹם יוֹם. “אֲנִי עֲסוּקָה בַּעֲבוֹדָה.” מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעָרֶב?" הַיַּלְדָּה נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ שֶׁהִתְנוֹצְצוּ מִדְּמָעוֹת, וְהֶחֱזִירָה: “כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.”

אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה פָּתְחָה הַיַּלְדָּה שׁוּב בִּדְבָרִים:

“פְּעָמִים, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹתְנִים לִי רְשׁוּת לְאַחַר גְּמָר עֲבוֹדָה, אֲנִי עוֹשָׂה לִי גַם שַׁעֲשׁוּעִים.” “כֵּיצַד?” “כְּכֹל אֲשֶׁר אוּכָל, אֵין לִי שׁוּם צַעֲצוּעִים. יֵשׁ לִי רַק חֶרֶב אַחַת עֲשׂוּיָה בְּדִיל. הִנֵּה כָּזֶה אָרְכָּהּ,” וְהִיא הֶרְאֲתָה אֶת קְטֹן אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

“וְחֶרֶב זוֹ גַם אֵינֶנָּה חַדָּה, וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר?” “אַדְּרַבָּה, אֶפְשָׁר לַחְתֹּךְ בָּהּ יְרָקוֹת וְגַם זְבוּבִים.” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נִכְנְסוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר לְשָׁם הוֹלִיכָה קוֹזֶט אֶת הַזָּר. בְּדַרְכָּם עָבְרוּ גַם עַל פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל הַנַּחְתֹּם, אֲבָל הַקְּטַנָּה שָׁכְחָה לְהִכָּנֵס שָׁמָּה וְלָקַחַת אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר צִוּוּ אוֹתָהּ לְהָבִיא.

“וְכִי נַעֲשֶׂה כָּאן יָרִיד?” “לֹא, עַכְשָׁו חַג הַלֵּדָה.”

וְאוּלָם בְּעָמְדָם קָרוֹב לְבֵית הָאַכְסַנְיָה נָגְעָה קוֹזֶט עַל זְרוֹעַ הָאִישׁ נְגִיעָה קַלָּה שֶׁל פָּחַד. “אֲדוֹנִי הַטּוֹב…” מַה לָךְ, יַלְדָּתִי?" “הִנֵּה אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֶל הַבָּיִת.” “וּמַה בְּכָךְ?”

“אוּלַי יִמְסֹר לְיָדִי אֶת דְּלִי הַמָּיִם?” “לְשֵׁם מָה?” כָּךְ, הָאִשָּׁה תְּחַלֵּק לִי מַהֲלֻמּוֹת כְּשֶׁתִּרְאֶה כִּי לֹא הֵבֵאתִי אֶת דְּלִי הַמַּיִם בִּידֵי עַצְמִי."

הוּא מָסַר לְיָדֶיהָ אֶת הַדְּלִי, וְאַחֲרֵי רְגָעִים מְעַטִּים עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לִפְנֵי בֵּית הָאַכְסַנְיָה.

ו

קוֹזֶט הֵעִיפָה עוֹד מֶבָּט אֶחָד מִן הַצַּד לְעֵבֶר הַבֻּבָּה שֶׁבַּחֲנוּת, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ דָּפְקָה עַל הַדָּלֶת. זוֹ נִפְתְּחָה מִיָּד, וּמָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הוֹפִיעָה בַּפֶּתַח כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה נֵר בְּיָדָהּ.

“הִנֵּה חָזַרְתְּ סוֹף סוֹף, בַּת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁכְּמוֹתָךְ! אָמְנָם שָׁעָה אֲרֻכָּה לְמַדַּי הוֹצֵאת לְלֹא כְּלוּם! הַגִּידִי נָא, אֵיפֹה הָיִית מְשׁוֹטֶטֶת כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן?” “הִנֵּה אוֹרֵחַ כָּאן,” הֶחֱזִירָה קוֹזֶט כְּשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת מִפַּחַד, " הוּא רוֹצֶה לָלוּן פֹּה הַלָּיְלָה." בִּן-רֶגַע הֶעֶלְתָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה עַל פַּרְצוּפָהּ הַבָּעָה שֶׁל סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. “אוֹרֵחַ?” חָקְרָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “אָמְנָם כֵּן!” עָנָה הַזָּר כְּשֶׁהוּא מֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ. אֵין דַּרְכָּם שֶׁל אוֹרְחִים בַּעֲלֵי כֶּסֶף לִנְהֹג מִדָּה גְדוֹלָה שֶׁל דֶּרֶךְ-אֶרֶץ. מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה שָׁלְחָה מֶבָּט בּוֹחֵן עַל פְּנֵי מַלְבּוּשָׁיו וּצְרוֹרוֹ הַדַּל שֶׁל הָאוֹרֵחַ וְלֹא רָאֲתָה לְעַצְמָהּ אַחַר כָּךְ צֹרֶךְ לָשִׂים מַסְוֶה עַל פָּנֶיהָ.

“בֶּן-אָדָם, הִכָּנֵס הַבָּיְתָה.” הָאִישׁ נִכְנַס פְּנִימָה. מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הֵעִיפָה בּוֹ בַּשְּׁנִיָּה מֶבָּט בּוֹחֵן, וְשָׁלְחָה אֶת עֵינֶיהָ בְּעִקָּר אֶל מְעִילוֹ הַבָּלוּי וְאֶל כּוֹבָעוֹ הַמְדֻלְדָּל בְּמִקְצָת; וּלְבַסּוֹף, אַגַּב מְנוֹד רֹאשׁ וַעֲקִימַת חֹטֶם וּקְרִיצַת עֵינַיִם, הִבִּיטָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶל בַּעְלָהּ שֶׁהָיָה סוֹבֵא עֲדַיִן בְּחֶבְרַת הָעֶגְלוֹנִים.

בַּעֲלָה שָׁלַח לָהּ רְמִיזָה: דַּל שֶׁבְּדַלִּים. וְאָז נִפְנְתָה הָאִשָּׁה שׁוּב אֶל הָאוֹרֵחַ וְהִגִּידָה לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“אָנֹכִי מִצְטַעֶרֶת עַל כָּךְ, רְחִימַאי, אֲבָל אֵין שׁוּם חֶדֶר פָּנוּי בַּבָּיִת.” “תַּקְצִיעַ לִי פִּנָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, עַל הָאָרֶץ אוֹ בָּאֻרָוָה. אֲנִי אֲשַׁלֵּם בְּעַד זֶה כְּמוֹ בְּעַד חֶדֶר מְיֻחָד.”

“שְׁנֵי פְרַנְקִים.” “אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם.”

“שְׁנֵי פְרַנְקִים!” אָמַר אַחַד הָעֶגְלוֹנִים בְּלַחַש לְמָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “הֲלֹא בְּעַד חֶדֶר מְיֻחָד מְשַׁלְּמִים רַק פְרַנְק אֶחָד!”

“הַלָּזֶה יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם!” הֶחֱזִירָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בַּחֲשַׁאי. “לְקַבְּצָנִים אֲנִי מַעֲלָה אֶת הַמְּחִיר עַד לִשְׁנֵי פְרַנְקִים!”

"יָפֶה דִבַּרְתְּ, " הוֹסִיף הַבַּעַל נֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ, כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ. “אוֹרְחִים כְּעֵין אֵלֶּה מְבִיאִים קִלְקוּל לְבַעַל הַבָּיִת.”

בֵּינָתַיִם הִנִּיחַ הָאוֹרֵחַ אֶת מַקְלוֹ וְאֶת צְרוֹרוֹ עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים וְנָטַל לְעַצְמוֹ מָקוֹם לְיַד שֻׁלְחָן, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוֹזֶט נִפְנְתָה לְשָׁרֵת לְפָנָיו בְּאַהֲבָה וּבְחָרִיצוּת וְהִגִּישָׁה לוֹ בַּקְבּוּק יַיִן וָכוֹס. אֶת דְּלִי הַמַּיִם הוֹצִיא הָרוֹכֵל בְּעַצְמוֹ אֶל הָאֻרְוָה לְשֵׁם הַשְׁקָאַת סוּסוֹ, וְקוֹזֶט הָלְכָה וְיָשְׁבָה בִּמְקוָֹמּה הָרָגִיל וְהָיְתָה עֲסוּקָה בִּסְרִיגָה.

הָאוֹרֵחַ טָעַם רַק כָּל שֶׁהוּא מִן הַיַּיִן אֲשֶׁר מָזַג לְעַצְמוֹ, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹחֵן אֶת קוֹזֶט בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת חֶמְלָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.

הַיַּלְדָּה הָיְתָה מְכֹעֶרֶת. בְּחַיִים טוֹבִים יוֹתֵר הָיוּ פָּנֶיהָ שֶׁל הַפְּעוֹטָה נִרְאִים בְּוַדַּאי יָפִים. וְאוּלָם עֵינֶיהָ הֵעִידוּ עַל דְּמָעוֹת שֶׁנִּשְׁפְּכוּ לָרֹב וּמִקְצוֹת שְׂפָתֶיהָ נִשְׁקַף פַּחַד-תָּמִיד. לְבוּשָׁה הָיָה כֻּלּוֹ קְרָעִים, בַּקַּיִץ הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר חֶמְלָה וּבַחֹרֶף הָיָה בְּמַרְאֵהוּ כְּדֵי לְעוֹרֵר תִּמָּהוֹן שֶׁל זְוָעָה. שִׂמְלָתָהּ לֹא הָיְתָה אֶלָּא סְמַרְטוּט בָּלוּי שֶׁל בַּד, וְאַף חוּט שֶׁל צֶמֶר לֹא עָלָה עַל בְּשָׂרָהּ. פֹּה וְשָׁם נִשְׁקַף עוֹד בְּשָׂרָהּ מִבַּעַד לִבְלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת, וְאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם אֶת הַצַּלָּקוֹת כְּעֵין הַחוּם וְאֶת הַמַּכּוֹת וְהַחַבּוּרוֹת שֶׁשִּׁמְּשׁוּ סִמָּנִים לְמַהֲלֻמּוֹת יָדֶיהָ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. רַגְלֶיהָ הַדַּקּוֹת אָדְמוּ מִקֹּר. כָּל אֹפֶן הִתְנַהֲגוּתָהּ, כָּל תְּנוּעוֹתֶיהָ וְאֹפֶן דִּבּוּרָהּ, שְׁתִיקָתָהּ וּמֶבָּטֵי עֵינֶיהָ – הַכֹּל יַחַד הֵעִיד עֵדוּת נֶאֱמָנָה, כִּי כָּל חַיָּיו שֶׁל הַיְצוּר הַזֶּה עָבְרוּ עָלָיו מִתּוֹךְ פַּחַד בִּלְתִּי פּוֹסֵק. הָאִישׁ בַּעַל הַמְּעִיל הַכָּתֹם לֹא גָרַע כָּל הַזְּמָן עַיִן מִקּוֹזֶט. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה:

“אֲבָל הֵיכָן הִיא כִּכַּר הַלֶּחֶם שֶׁנִּצְטַוֵּית לְהָבִיא.” דְּבַר הַלֶּחֶם נִשְׁכַּח מִלֵּב הַיַּלְדָּה לְגַמְרֵי, וְהִיא נִסְּתָה לְהִסְתַּיֵּעַ בְּאֶמְצָעִי הַהַצָּלָה הָרָגִיל אֵצֶל כָּל הַיְלָדִים שֶׁמְּטִילִים עֲלֵיהֶם אֵימָה יְתֵרָה. הִיא אַחֲזָה בַּשָּׁקֶר.

“חֲנוּתוֹ שֶׁל הַנַּחְתֹּם הָיְתָה סְגוּרָה כְּבָר.” “הָיִית צְרִיכָה אֵפוֹא לִדְפֹּק עַל הַדָּלֶת.” “עָשִׂיתִי כָּךְ.”

“וּמֶה הָיָה?” “הוּא לֹא פָּתַח לִי”. “מָחָר אֶחְקֹר אֵצֶל הַנַּחְתֹּם לָדַעַת אִם אֱמֶת הַדָּבָר, וְאִם שֶׁקֶר בְּפִיךְ תְּקַבְּלִי מִיָּדִי עֹנֶשׁ כָּרָאוּי. וּלְעֵת עַתָּה תְּנִי לִי חֲזָרָה אֶת חֲמִשָּׁה-עָשָׂר הַסּוּ.” קוֹזֶט שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ לְתוֹךְ הַכִּיס, וּכְהֶרֶף עַיִן כִּסָּה חִוְרוֹן מָוֶת אֶת פָּנֶיהָ. מַטְבֵּעַ הַכֶּסֶף לֹא הָיְתָה וְלֹא נִמְצְאָה.

“מַה זֹאת? הַאִם אָטְמוּ אָזְנַיִךְ מִשְּׁמֹעַ?” קוֹזֶט מָשְׁכָה אֶת כִּיסָהּ לְכָאן וּלְכָאן, אֲבָל הַכֶּסֶף הָיָה כְּלֹא הָיָה. מַה זֶה הָיָה לָהּ לְמַטְבֵּעַ זוֹ שֶׁנֶּעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה? כָּל גּוּפָהּ נִקְפָּא אַגַּב אֵימָה. “וְכִי אָבַד לָךְ הַכֶּסֶף וְאֵינֶנּוּ?” נֶאֶנְקָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “אוֹ שֶׁמָּא אַתְּ רוֹצָה לִזְכּוֹת בּוֹ לְשֵׁם עַצְמֵךְ?”

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נָטְלָה אֶת הָרְצוּעָה, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בַּפִּנָּה מֵעַל גַּב הָאָח.

לְקוֹזֶט שָׁבוּ כֹּחוֹתֶיהָ עַד כְּדֵי שֶׁיָּכְלָה לְהָרִים קוֹל צְעָקָה: “עֲשִׂי אִתִּי חֶסֶד! עֲשִׂי אִתִּי חֶסֶד! אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה!”

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הֵרִימָה אֶת הָרְצוּעָה. בֵּינָתַיִם וְהָאִישׁ בַּעַל הַמְּעִיל הַכָּתֹם שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס הֶחָזִיָּה שֶׁלּוֹ, בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ מִי-שֶׁהוּא בְּכָךְ. יֶתֶר הָאוֹרְחִים הָיוּ עֲסוּקִים בִּשְׁתִיָּה וּבְשִׂיחָה, הַלָּלוּ שִׂחֲקוּ בִּקְלָפִים וְלֹא שָׂמוּ לֵב כְּלָל לְמַה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יָדָם.

קוֹזֶט נִלְחֲצָה בְּמוֹרָא גָדוֹל לְתוֹךְ הַפִּנָּה אֲשֶׁר לְיַד הָאָח. “תּוֹאִיל נָא לִסְלֹחַ, גְּבִרְתִּי,” פָּתַח עַכְשָׁו הַזָּר, “בּוֹ בָּרֶגַע רָאִיתִי שֶׁדְּבַר מָה נָפַל מִכִּיסָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה, כְּעֵין דָּבָר עָגֹל. אוּלַי זֹאת הִיא הַמַּטְבֵּעַ הָאֲבוּדָה”.

וּבְדַבְּרוֹ גָחַן הָאִישׁ לָאָרֶץ וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כִּמְחַפֵּשׂ. “נָכוֹן הַדָּבָר! הִנֵּה הַמַּטְבֵּעַ!” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה מָסַר מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף לְיָדֶיהָ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “אָמְנָם כֵּן, זֹאת הִיא הַמַּטְבֵּעַ!” חָרְצָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת מִשְׁפָּטָהּ. אֲבָל הִיא שָׂמָה בְּכִיסָהּ מַטְבֵּעַ בַּת עֶשְׂרִים סוּ; הַדָּבָר הֵבִיא לָהּ רֶוַח, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא רָאֲתָה הֶכְרַח לְעַצְמָהּ לְעוֹרֵר סְפֵקוֹת. אֶלָּא שֶׁבְּכָל זֹאת שָׁלְחָה כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה מֶבָּט שֶׁכֻּלּוֹ זַעַם, וְסִיְּמָה בְּהַתְרָאַת אֵימָה:" שִׂימִי אֶת דַּעְתֵּךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁנֶה הַדָּבָר!"

קוֹזֶט חָזְרָה וְלָקְחָה בַּחֲשַׁאי אֶת מְקוֹמָהּ מֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן, וְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁהָיוּ צְמוּדוֹת אֶל אִישׁ מַצִּילָהּ, מָלְאוּ אוֹתוֹ רֶגַע אֲרֶשֶׁת חֲדָשָׁה.

“אוּלַי הוּא רוֹצֶה לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ?” שָׁאֲלָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת הַזָּר. הָאִישׁ נִרְאָה כְּשָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים רַבִּים וְלֹא הֶחֱזִיר שׁוּם דָּבָר. מַה טִיבוֹ שֶׁל בֶּן-אָדָם זֶה? שָׁקְלָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּדַעְתָּהּ. קַבְּצָן בִּמְחִילָה, עָנִי בְּתַכְלִית הָעֲנִיּוּת שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לִמְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. כַּדַּאי לָדַעַת אִם אֲקַבֵּל מִיּדוֹ לְכָל הַפָּחוֹת אֶת שְׂכַר הַלִּינָה. מַזָּלִי הָיָה שֶׁזֶּה הֵרִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ מֵעַל הָאָרֶץ וְלֹא שָׂם אוֹתָהּ בְּצַלַּחְתּוֹ.

בֵּינָתַיִם וְאֶפּוֹנִין וְאַזֶּלְמָה נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ אַחַד הַפְּתָחִים שֶׁבַּחֶדֶר. שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת גָּדְלוּ לְתִפְאֶרֶת, וְהָרוֹאֶה חָשַׁב אוֹתָן לֹא לְצֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל כַּפְרִים, כִּי אִם לִבְנוֹת טִפּוּחִים שֶׁבָּעִיר. הֵן הָיוּ נֶחְמָדוֹת לְמַעְלָה מִכָּל תְּהִלָּה, הָאַחַת בְּמִקְלְעוֹת-שֵׂעָר בְּהִירוֹת כְּעֵין עַרְמוֹן-חוּם וְהַשְּׁנִיָּה בְּצַמּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת. שְׁתֵּיהֶן הָיוּ טוֹבוֹת מַרְאֶה, מְטֻפָּחוֹת בְּנִקָּיוֹן, שְׁתֵּיהֶן הֵפִיקוּ בְּרִיאוּת וְגִיל וּמַרְאֵיהֶן שִׂמַּח אֶת לֵב הָרוֹאִים.

“כֵּיצַד, שׁוּב בָּאתֶן לְכָאן?” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָטְלָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ לְחֵיקָהּ, הֶחֱלִיקָה לָהֶן בְּלִי הֲפוּגוֹת עַל שַׂעֲרוֹתֵיהֶן, קָשְׁרָה לָהֶן שׁוּב קִשּׁוּרִים שֶׁהֻתְּרוּ, וְהִצִּיגָה אוֹתָן לְבַסּוֹף עַל הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת הַיָּד, אַגַּב אוֹתָהּ תְּנוּעָה גַסָּה וּבִלְתִּי מְסֻכֶּנֶת הַמְּצוּיָה אֵצֶל כָּל הָאִמָּהוֹת.

שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת אִוּוּ לָהֵן מָקוֹם לָשֵׁבֶת לְיַד הָאָח וְהָיוּ הוֹלְכוֹת וּמְשַׂחֲקוֹת בַּבֻּבָּה, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוֹזֶט נָשְׂאָה אֲלֵיהֶן מִזְּמָן לִזְמָן אֶת עֵינֶיהָ הָעֲגוּמוֹת וְשָׁכְחָה אַגַּב זֶה אֶת הַגֵּרֶב הָעוֹמֵד לִסְרִיגָה.

לְאַחַר זְמָן קָצָר זָנְחוּ שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת אֶת הַבֻּבָּה וְעָטְפוּ אֵת הֶחָתוּל בִּסְמַרְטוּט, וְעַל יְדֵי כָּךְ יָצְאָה לָהֵן בֻּבָּה דוֹמָה בַּכֹּל לְתִינוֹק, בֻּבָּה חַיָּה שֶׁנָּתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה. הָרֶגַע הַזֶּה שִׁמֵּשׁ לְקוֹזֶט הִזְדַּמְּנוּת נָאָה; הִיא נִדְחֲקָה בַּחֲשַׁאי, בְּלִי שֶׁהִשְׁגִּיחוּ בָּהּ, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, תָּפְסָה בַּבֻּבָּה שֶׁנֶעֶשְׂתָה הַפְקֵר וְעָשְׂתָה לְעַצְמָהּ שַׁעֲשׁוּעִים. אֲבָל הַדָּבָר לֹא נִמְשַׁךְ הַרְבֵּה זְמָן, אַחַת מִבְּנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה רָאֲתָה אֶת קוֹזֶט מְשַׂחֶקֶת בַּבֻּבָּה. הִיא נִגְּשָׁה אֶל אִמָּהּ וּמָשְׁכָה אוֹתָהּ בְּשִׂמְלָתָהּ.

וְהִיא הֶרְאֲתָה לְאִמָּהּ אֶת קוֹזֶט, זוֹ שֶׁמֵּרֹב הִתְפַּעֲלוּת לֹא רָאֲתָה וְלֹא שָׁמְעָה כְּלוּם.

עַל פָּנֶיהָ שֶׁל הַמִּרְשַׁעַת הִסְתַּמְּנָה חֲמַת זָעַם. קוֹזֶט הִתִּירָה לְעַצְמָהּ חֻצְפָּה וְנָטְלָה אֶת בֻּבָּתָן שֶׁל “הָעֲלָמוֹת,” אֶת הַבֻּבָּה הַשַּׁיֶּכֶת לִבְנוֹת אֲדוֹנֶיהָ. “קוֹזֶט!” צָרְחָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּזָעַם.

הַיַּלְדָּה הָאֻמְלָלָה הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת הַבֻּבָּה אַגַּב יִרְאַת כָּבוֹד, וּבְלִי לְהָסֵב מִנֶּגֶד הַבֻּבָּה אֶת עֵינֶיהָ סָפְקָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ הַשְּׁלוּבוֹת מִתּוֹךְ הַעֲוָיָה יְדוּעָה שֶׁל יְלָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְזַעֲזֵעַ אֶת הַנָּפֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ עָשְׂתָה דָבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא עָשְׂתָה בְּמַשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הַמְּרֻבֶּה בַּאֲסוֹנוֹת, דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְרַם לָהּ לֹא עַל יְדֵי הַפְּחָדִים שֶׁבַּיַּעַר, לֹא עַל יְדֵי הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל דְּלִי הַמַּיִם וְלֹא עַל יְדֵי אָבְדַן הַכֶּסֶף: — הִיא בָּכְתָה, הִתְיַפְּחָה בַּבֶּכִי.

“מַה קָרָה?” שָׁאַל הַזָּר בְּהִתְרוֹמְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ. “הֲלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת!” הֶחֱזִירָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּהַרְאוֹתָהּ לוֹ אֶת הַבֻּבָּה. “אֵינֶנִּי מֵבִין!” “בַּת אַשְׁפַּתּוֹת זוֹ הִרְהִיבָה בְּנַפְשָׁהּ לָשִׂים יָד עַל הַבֻּבָּה שֶׁל הַיְלָדוֹת!” “יֵשׁ הַמַּרְעִישִׁים עוֹלָם מָלֵא בִּגְלַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ!” אָמַר הָאוֹרֵחַ דֶּרֶךְ לִגְלוּג. “מָה הֶפְסֵד בַּדָּבָר אִם הִיא תְּשַׂחֵק בַּבֻּבָּה?” “בַּת-גֹּעַל זוֹ שָׁלְחָה אֶל הַבֻּבָּה אֶת יָדֶיהָ הַמְזֹהָמוֹת!” צָרְחָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אַגַּב הִתְמַרְמְרוּת עַזָּה.

עַכְשָׁו הֵרִימָה קוֹזֶט אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי גָדוֹל עוֹד יוֹתֵר. “הֵאָלְמִי דֹם!” נָתְנָה עָלֶיהָ מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּקוֹלָהּ. בְּרֶגַע זֶה פָּתַח הַזָּר אֶת הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל הָרְחוֹב, וְיָצָא הַחוּצָה. מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה מִהֲרָה לַעֲשׂוֹת אֶת חֶפְצָהּ עִם הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹרֵחַ. הִיא נָגְחָה בְּרַגְלָהּ אֶת קוֹזֶט נְגִיחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וּמִיָּד הִשְׁמִיעָה הַיַּלְדָּה קוֹל יִלָלָה עֲצוּמָה.

וְאוּלָם כְּהֶרֶף עַיִן נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שׁוּב, וְהָאוֹרֵחַ נִכְנַס הַחַדְרָה כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת בֻּבַּת הַפְּלָאִים, זוֹ שֶׁכָּל יַלְדֵי הַכְּפָר הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הוּא הִצִּיג אֶת הַבֻּבָּה לִפְנֵי קוֹזֶט

וְאָמַר:

“הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת זוֹ בְּמַתָּנָה!” הוּא הִבְחִין אֵפוֹא לַמְרוֹת הֶסַּח הַדַּעַת שֶׁלּוֹ, בְּאוֹתוֹ צְרִיף מוּאָר לְהַפְלִיא שֶׁהִתְנוֹסֵס עַל יַד בֵּית הָאַכְסַנְיָה.

קוֹזֶט נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ, הִסְתַּכְּלָה בָּאִישׁ הַזָּר, שֶׁנָּתַן לָהּ אֶת בֻּבַּת הַפְּלָאִים לְמַתָּנָה, בְּיִרְאַת כָּבוֹד הָעוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל, וְחָזְרָה וְהִסְתַּכְּלָה חֲלִיפוֹת בָּאִישׁ וּבַבֻּבָּה. אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה נִרְתַּעַת לְאַט לְאַט לְאָחוֹר וְנִסְתַּתְּרָה לְבַסּוֹף מֵאֲחוֹרֵי הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הַמִּטְבָּח, בַּפִּנָּה הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר שֶׁבַּחֶדֶר. הִיא לֹא הִשְׁמִיעָה עוֹד קוֹל בְּכִי, חָדְלָה לְהַשְׁמִיעַ אֶת אַנְקוֹתֶיהָ; הִיא לֹא הֵעֵזָּה כִּמְעַט לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ.

זֶה הָיָה מְאֹרָע יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, וְכֻלָּם מָצְאוּ עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ וְנַעֲשׂוּ סַקְרָנִים לַדָּבָר. קוֹזֶט בָּאָה וְשָׁאֲלָה, אִם מֻתָּר לָהּ לְקַבֵּל אֶת הַבֻּבָּה בְּמַתָּנָה, וְהָרְשׁוּת אָמְנָם נִתְּנָה לָהּ בְּחֵסֶד.

הַקְּטַנָּה הִתְבּוֹנְנָה בְּבֻבַּת הַפְּלָאִים בְּמִין יִרְאַת שָׁמָיִם. עֵינֶיהָ נִתְמַלְּאוּ לְאַט לְאַט זֹהַר רַב, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּרָקִיעַ לְעֵת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ. אֶת לִבָּהּ הִרְהִיבוּ בְּרֶגַע זֶה רְגָשׁוֹת מַרְנִינִים, כְּאִלּוּ הִמְלִיכוּ אוֹתָהּ לְמַלְכָּה עַל כָּל אֶרֶץ צָרְפַת.

נִדְמֶה הָיָה לָהּ, כִּי בָּרֶגַע שֶׁהִיא תָּשִׂים יָד עַל הַבֻּבָּה תַּמְלִיט זוֹ כְּנֶגְדָּהּ בְּרֹק.

וְאוּלָם סוֹף סוֹף נִצַּח כֹּחַ הַקֶּסֶם שֶׁיָּצָא מֵאֵת הַבֻּבָּה. הִיא נִגְּשָׁה אֶל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה וְשָׁאֲלָה כְּנִפְחֶדֶת:

“הֲמֻתָּר לִי?”

אֵין לָשׁוֹן אֲשֶׁר תּוּכַל לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת הָרְגָשׁוֹת אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ בְּלוּלִים מֵעַל פָּנֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה – אֶת הַיֵאוּשׁ, הַשַּׁמָּה וְהַהִתְפַּעֲלוּת. “בּוַדַּאי!” חָרְצָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “הַבֻּבָּה הִיא שַׁלָּךְ, הֲלֹא קִבַּלְתְּ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה מִידֵי הָאָדוֹן.”

“הֲכָךְ הוּא הַדָּבָר בֶּאֱמֶת? הַאֻמְנָם אֲדוֹנִי נוֹתֵן לִי בְּמַתָּנָה בֻּבָּה נָאָה זוֹ שֶׁבְּצוּרַת גְּבֵרֶת?” הָאִישׁ הַזָּר דְּמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינָיו וְהוּא לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. הוּא רַק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה וְשָׂם אֶת יַד הַבֻּבָּה בְּתוֹךְ כַּף הַיָּד שֶׁל קוֹזֶט.

“אֲנִי אֶקְרָא לָהּ בְּשֵׁם קַטְרִין,” הִפְטִירָה הַיַּלְדָּה. הַמַּרְאֵה הָיָה מְיֻחָד בְּמִינוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּלְדָּה הַלְּבוּשָׁה קְרָעִים חִבְּקָה בְּיָדֶיהָ אֶת הַשִׂמְלָה הַוְּרֻדָּה, הַמְקֻשֶּׁטֶת בִּסְרָטִים נָאִים. “הֲמֻתָּר לִי לְהַצִּיג אוֹתָהּ עַל הַכִּסֵּא?” שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה רְשׁוּת מִפִּיהָ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “בְּוַדַּאי, חֲבִיבָה שֶׁלִּי!”

עַכְשָׁו נָשְׂאוּ אֶפּוֹנִין וְאַזֶּלְמָה אֶת עֵינֵיהֶן אֶל קוֹזֶט וְהִבִּיטוּ אֵלֶיהָ כִּמְקַנְּאוֹת.

קוֹזֶט הוֹשִׁיבָה אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלָּהּ עַל הַכִּסֵּא, כָּרְעָה לְפָנֶיהָ עַל הָאָרֶץ וְהָיְתָה מִשְׁתָּאָה אֵלֶיהָ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.

“הֲלֹא תְּשַׂחֲקִי בַּבֻּבָּה!” עוֹרֵר אוֹתָהּ הָאִישׁ הַזָּר. " הֵאָח, אֲנִי עוֹד אֲשַׂחֵק בָּהּ!" מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה שָׂטְמָה עַכְשָׁו לְמַעְלָה מִכָּל שִׁעוּר וּמִדָּה אֶת הָאִישׁ הָאוֹרֵחַ, זֶה הַנָּכְרִי אֲשֶׁר נִרְאָה לִהְיוֹת שָׁלוּחַ מֵאֵת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה כְּדֵי לְהֵיטִיב לְקוֹזֶט הַמִּסְכְּנָה. הִיא נָתְנָה צַו לְיַלְדוֹתֶיהָ שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ לִישׁוֹן, וּבִקְשָׁה “רְשׁוּת” מֵאֵת הָאוֹרֵחַ לְהַשְׁכִּיב גַּם אֶת קוֹזֶט בַּמִּטָּה. “הַיַּלְדָּה הִסְתַּגְּפָה הַיּוֹם לְמַדָּי!” אָמְרָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּסֵבֶר פָּנִים טוֹבוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נִסְתַּלְּקָה קוֹזֶט לִישׁוֹן כְּשֶׁהִיא חוֹבֶקֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת קַטְרִין.

כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁעוֹת, לְאַחַר שֶׁהָאוֹרְחִים עָלוּ כֻּלָּם עַל מִשְׁכָּבָם, פָּנָה מַר תֵּנַרְדְּיֶה אֶל הַזָּר וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

“הֲיוֹאִיל אֲדוֹנִי לַעֲלוֹת עַל יְצוּעוֹ?” אִלּוּ שָׁאַל: “הֲיֵלֵךְ לִישׁוֹן?” הָיְתָה נֻסְחָה זוֹ פְּשׁוּטָה יוֹתֵר מִדַּי, הָיְתָה דוֹמָה יוֹתֵר מִדַּי לְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַנֻּסְחָה הָאַחֶרֶת, הָאוֹמֶרֶת כָּבוֹד, יוֹצֵאת מִמֶּנָּה הַשְׁפָּעַת-רָזִים לְטוֹבַת בַּעַל הָאַכְסַנְיָה וְעַל יְדֵי כָּךְ עוֹלִים הַמְּחִירִים הַנִּלְקָחִים בִּשְׂכַר הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

“אָמְנָם כֵּן!” הִפְטִיר הָאוֹרֵחַ, “דְּבָרָיו נְכוֹנִים, בֶּאֱמֶת. אֵיפֹה הִיא הָאֻרְוָה?”

“אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, אֲדוֹנִי, לְהַנְחוֹת אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ,” הִפְטִיר מַר תֵּנַרְדְּיֶה בְּבַת צְחוֹק נָאָה.

הָאוֹרֵחַ נָטַל אֶת צְרוֹרוֹ וְאֶת מַטֵּהוּ, וּמַר תֵּנַרְדְּיֶה, שֶׁנָּטַל אֶת הַנֵּר, הִכְנִיס אֶת הַלָּז לְחֶדֶר מְהֻדָּר שֶׁבַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. הָרָהִיטִים הָיוּ עֲשׂוּיִם כָּאן עֵץ אָדֹם וְעַל פְּנֵי הַמִּטָּה, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה בְּצוּרַת סִירָה, יָרַד מָסָךְ מְהֻדָּר.

הָאוֹרֵחַ הִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה הַחָדֶר. “זֹאת הַמִּטָּה שֶׁעֲשִׂינוּ לְיוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ,” בֵּאַר בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, “אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי יְשֵׁנִים בְּחֶדֶר אַחֵר. חֶדֶר זֶה מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק בְּמִקְרֶה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.”

“וּמָה הַדָּבָר הַזֶּה?” חָקַר הָאוֹרֵחַ לָדַעַת בְּהַרְאוֹתוֹ עַל פַּעֲמוֹן זְכוּכִית, שֶׁמִּתַּחְתָּיו הָיְתָה נְתוּנָה עֲטֶרֶת-רֹאשׁ עֲשׂוּיִה חוּטֵי כֶּסֶף וּמְקֻשֶּׁטֶת בִּפְרָחִים שֶׁל תַּפּוּחַ הַזָּהָב. הָעֲטָרָה נִרְאֲתָה כְּקִשּׁוּט-רֹאשׁ שֶׁל אִשָּׁה.

“זֶה הוּא כּוֹבַע הַכְּלוּלוֹת שֶׁל אִשְׁתִּי.” וְאוּלָם לְמַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁקֶר בְּפִי בַּעַל הָאַכְסַנְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁלָּקַח אֶת הַבַּיִת בַּחֲכִירָה נִמְצָא הַחֶדֶר בְּמַצָּבוֹ שֶׁל עַכְשָׁו, וְכָל מַעֲרֶכֶת הַכֵּלִים עָבְרָה לִרְשׁוּת תֵּנַרְדְּיֶה בִּמְחִיר כֶּסֶף.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהִפְנָה הָאוֹרֵחַ אֶת עַצְמוֹ, לֹא נִמְצָא עוֹד בַּעַל הַבַּיִת בֶּחָדֶר. מַר תֵּנַרְדְּיֶה יָצָא בְּעַנְוְתָנוּת וּבַחֲשַׁאי, וְאַף לֹא בֵּרַךְ אֶת הָאוֹרֵחַ לִמְנוּחַת לָיְלָה.

כְּשֶׁנִּכְנַס מַר תֵּנַרְדְּיֶה לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִא שׁוֹכֶבֶת עַל מִשְׁכָּבָהּ וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה עוֹד אֶת שְׁנָתָהּ. לְקוֹל צְעָדָיו נִפְנְתָה אֵלָיו הָאִשָּׁה וְאָמְרָה:

“הֲתֵדַע מַה שֶׁאֹמַר לָךְ? מָחָר אֲגָרֵשׁ אֶת קוֹזֶט מִן הַבָּיִת!” “הַאֻמְנָם?” הֶחֱזִיר הַבַּעַל אַגַּב רוּחַ שְׁקֵטָה. הָאוֹרֵחַ אַף הוּא שָׂם אֶת צְרוֹרוֹ וְאֶת מַטֵּהוּ בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הֶחָדֶר. אַחַר כָּךְ צָנַח עַל כִּסֵּא וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן יָשַׁב וְהִבִּיט לְפָנָיו מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים. לְבַסּוֹף חָלַץ אֶת נְעָלָיו, לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַנֵּר הָאֶחָד וְכִבָּה אֶת הַנֵּר הַשֵּׁנִי, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בִּדְחִיפַת יָד, יָצָא אֶל הַמִּסְדְּרוֹן וְסִיֵּר בְּעֵינָיו אֶת הַמָּקוֹם. עַכְשָׁו פָּנָה וְעָלָה בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת. כָּאן קָלְטָה אָזְנוֹ שָׁאוֹן חֲרִישִׁי שֶׁל קוֹל נְשִׁימָה הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּלָּאט, וְהוּא הָלַךְ בְּעִקְּבוֹת הַקּוֹל הַזֶּה. וּפִתְאֹם נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו כְּעֵין חֵדֶר קָטֹן בַּעַל שְׁלשָׁה קִירוֹת, שֶׁהָיָה נָתוּן בֵּין קִיר הַבַּיִת וּבֵין הַמַּדְרֵגוֹת, וּבְחֵדֶר זֶה – בֵּינוֹת לְסַלִּים עַתִּיקִים וּכְלֵי שֻׁלְחָן שְׁבוּרִים, בְּתוֹךְ זֻהֲמָה וְאָבָק וְקוּרֵי עַכְּבִישִׁים – רָאָה כְּעֵין מִטָּה עוֹמֶדֶת, כְּלוֹמַר מִזְרָן בָּלוּי הָיָה שָׁטוּחַ עַל הָאָרֶץ וְעַל פָּנָיו פְּרוּשָׂה שְׂמִיכָה קְרוּעָה. עַל “מִטָּה” זוֹ יָשְׁנָה קוֹזֶט כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה כָּל בְּגָדֶיהָ, כְּמִנְהָגָהּ תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלֹט בָּהּ הַקֹּר פָּחוֹת.

הִיא חִבְּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת הַבֻּבָּה, זוֹ שֶׁעֵינֶיהָ הִתְנוֹצְצוּ בָּאֲפֵלָה. מִזְּמָן לִזְמָן נֶאֶנְקָה הַיַּלְדָּה כְּמוֹ לִפְנֵי יְקִיצָה, וּלְכָל אֲנָחָה וַאֲנָחָה לָחֲצָה אֶת הַבֻּבָּה בְּיֶתֶר עֹז אֶל לִבָּהּ.

הָאִישׁ הַזָּר הָיָה מוּכָן כְּבָר לְהִסְתַּלֵּק, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע נִתְקְלוּ עֵינָיו בִּדְבַר-מָה שֶׁנִּמְצָא בְּפִנָּה מְרֻחָקָה, בַּמָּקוֹם הָאָפֵל בְּיוֹתֵר שֶׁעַל הָאָח. הוּא הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב; זֶה הָיָה סַנְדָּל שֶׁל עֵץ, סַנְדָּל עֵץ גַּס וְנִתְעָב. קוֹזֶט הִטְמִינָה אַף הִיא אֶת הַסַּנְדָּל שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ הָאָח, מִשּׁוּם שֶׁגַּם לָהּ הָיָה בִּטְחוֹן הַחֶסֶד שֶׁל הַיְלָדִים, זֶה הַבִּטָּחוֹן שֶׁקַּל לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ לִפְרָקִים, אֲבָל קָשֶׁה לַעֲקֹר אוֹתוֹ מִן הַלֵּב.

יֵשׁ דְּבַר-מָה נִשְׂגָּב וְלוֹקֵחַ לֵב בְּגִיל הַתִּקְוָה, כְּשֶׁהוּא מָצוּי אֵצֶל יַלְדָּה שֶׁלֹּא טָעֲמָה בְּחַיֶּיהָ אֶלָּא יֵאוּשׁ בִּלְבָד.

בְּסַנְדָּל הָעֵץ שֶׁל קוֹזֶט לֹא נִמְצָא, כַּמּוּבָן, שׁוּם דָּבָר. הַזָּר שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ, וְהִטְמִין לוּאִידוֹר בְּתוֹךְ סַנְדָּל הָעֵץ שֶׁל הַיַּלְדָּה. וְאַחַר כָּךְ שָׁב בַּחֲשַׁאי אֶל חַדְרוֹ.

ז

כִּשְׁעָתַיִם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָשַׁב מַר תֵּנַרְדְּיֶה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים וְהָיָה עוֹרֵךְ רְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן עַל שֵׁם הָאָדוֹן בַּעַל הַמְּעִיל הַכָּתֹם. לְבַסּוֹף יָצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ יְצִירָה נִפְלָאָה זוֹ שֶׁלְּמַטָּה:

רְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ שֶׁבַּחֶדֶר מִסְפָּר 1.

אֲרֻחַת עֶרֶב……………………….. 3 פְרַנְקִים

חֵדֶר……………………………….. 10 פְרַנְקִים

נֵרוֹת שַׁעֲוָה………………………… 5 פְרַנְקִים

הַסָּקָה………………………………. 5 פְרַנְקִים

שֵׁרוּת………………………………… 1 פְרַנְקִים

---

סַךְ הַכֹּל 23 פְרַנְקִים

“עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה פְרַנְקִים!” נָתְנָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת קוֹלָהּ בִּקְרִיאַת גִּיל, שֶׁנִּשְׁמַע בָּהּ גַּם מְעַט מֵהִסּוּס הַדָּעַת.

אַף מַר תֵּנַרְדְּיֶה עַצְמוֹ לֹא הָיָה מְרֻצֶּה לְגַמְרֵי מִמַּעֲשֶׂה יָדָיו – דָּבָר הַשָּׁכִיחַ אֵצֶל כָּל הָאֳמָנִים בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן.

“מֵילָא!” הִבִּיעַ זֶה אֶת דַּעְתּוֹ כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו. “אֵינְךָ אֶלָּא צוֹדֵק, בַּעֲלִי!” אָמְרָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה תּוֹךְ כְּדֵי הִזָּכְרָהּ בַּמַּתָּנָה שֶׁקִּבְּלָה קוֹזֶט. “מֻתָּר לָנוּ לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה, אֲבָל חוֹשַׁשְׁנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכֹחוֹ לְשַׁלֵּם.”

מַר תֵּנַרְדְּיֶה הִצְטַחֵק כְּמִנְהָגוֹ בִּקְרִירוּת רוּחַ, וְהֶחְזִיר: “הוּא לֹא יְסָרֵב. זִכְרִי וְאַל תִּשְׁכְּחִי כִּי חוֹבוֹתַי עוֹלִים לְאֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק!” וְהוּא הָלַךְ וְיָשַׁב כִּמְהַרְהֵר עַל יַד הָאָח, וְנָטָה אֶת רַגְלָיו לְשֵׁם חֲמִימוּת עַל גַּב הָאֵפֶר הָעוֹמֵם.

“וְעוֹד דָּבָר!” פָּתְחָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה שׁוּב. “מָנוּי וְגָמוּר אֶצְלִי לִשְׁלֹחַ הַיּוֹם אֶת קוֹזֶט לְכָל הָרוּחוֹת. בַּת בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתָהּ!”

מַר תֵּנַרְדְּיֶה נָתַן שְׁהוּת לְאִשְׁתּוֹ לִגְמֹר אֶת דְּבָרֶיהָ, מִלֵּא אֶת מִקְטַרְתּוֹ וְאָמַר: “עָלַיִךְ לִמְסֹר לְיָדוֹ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן!” וְהוּא נִסְתַּלֵּק מִיָּד מִן הֶחָדֶר. בּוֹ בָרֶגַע נִכְנַס הַזָּר אֶל חֲדַר הָאוֹרְחִים. מִיָּד שָׁב גַּם בַּעַל הָאַכְסַנְיָה עַל עִקְּבוֹתָיו וְהִתְיַצֵּב בְּפֶתַח הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, וּבְעָמְדוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה נִרְאֶה רַק לְעֵינֵי אִשְׁתּוֹ. הָאִישׁ בַּעַל הַמְּעִיל הַכָּתֹם הֶחֱזִיק כְּבָר בְּיָדוֹ אֶת מַטֵּהוּ וְאֶת צְרוֹר חֲפָצָיו.

“הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר!” אָמְרָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. “וְכִי יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּלֵּק?” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָפְכָה וְהָפְכָה כִּנְבוֹכָה אֶת רְשִׁימַת הַחֶשְׁבּוֹן. הַפַּעַם נִטְפַּל אֵלֶיהָ מוּסַר כְּלָיוֹת, בְּנִגּוּד גָּמוּר לְהֶרְגְּלָהּ כָּל הַיָּמִים. לֹא קַל הָיָה בְּעֵינֶיהָ לְהַגִּישׁ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הָאָיֹם לְבֶן אָדָם הַנִּרְאֶה כְּרָעֵב לְפַת לֶחֶם.

וְאוּלָם הַזָּר הָיָה כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ מִתּוֹךְ הֶסַּח הַדַּעַת אַחֲרֵי הִרְהוּרֵי לִבּוֹ וְהוּא הֶחֱזִיר לְבַעֲלַת הַבַּיִת:

“אָמְנָם כֵּן, אֲנִי יוֹצֵא לַדָּרֶךְ.” “וּבְכֵן לֹא הָיוּ לוֹ כְּלָל שׁוּם עֲסָקִים בְּמוֹנְטְפֶרְמִי?” “לֹא, אֲנִי הָיִיתִי כָּאן רַק עוֹבֵר אֹרַח. – כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם, גְּבִרְתִּי בַּעֲלַת הַבַּיִת?” בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה מָסְרָה זוֹ לְיָדוֹ אֶת רְשִׁימַת הַחֶשְׁבּוֹן. הוּא פָּרַשׂ אֶת הַנְּיָר וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּעֵינָיו, אֲבָל כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ מַחְשְׁבוֹתָיו נְתוּנוֹת בְּרֶגַע זֶה לִדְבָרִים אֲחֵרִים.

" גְּבִרְתִּי בַּעֲלַת הַבַּיִת, וְכִי אַתֶּם עוֹשִׂים עֲסָקִים טוֹבִים בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי?" “לֹא טוֹבִים וְלֹא רָעִים,” הֶחֱזִירָה הָאִשָּׁה

כְּשֶׁהִיא תְּמֵהָה מְאֹד עַל זֶה שֶׁעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן עָבַר בְּלִי כָּל עִכּוּבִים.

“שְׁנוֹת מְצוּקָה הֵן הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה, אֲדוֹנִי!” הוֹסִיפָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה תַּאֲנִיָּה, " וּבִסְבִיבוֹתֵינוּ אֵין אֲדוֹנִים אֲמִידִים בְּמִסְפָּר רָב. וּלְעֻמַּת זֶה הַהוֹצָאוֹת הֵן גְּדוֹלוֹת עַד מְאֹד. הַיַּלְדָּה, לְמָשָׁל, עוֹלָה לָנוּ בְּדָמִים מְרֻבִּים."

“אֵיזוֹ יַלְדָּה?”

“הֲלֹא זוֹ הַיְדוּעָה לוֹ, קוֹזֶט, הָעֶפְרוֹנִית.” “אָמְנָם כֵּן!” הִפְטִיר הָאוֹרֵחַ. “יָבִין נָא לְדַעְתִּי, אֲדוֹנִי, אֵין אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים מַתְּנַת יָד מֵהַבְּרִיּוֹת, אֲבָל אֵין גַּם בִּיכָלְתֵּנוּ לָתֵת מַתְּנַת יָד לַאֲחֵרִים. רְוָחִים כִּמְעַט שֶׁאֵינָם וְכֶסֶף הַהוֹצָאוֹת אֵין לֹו שִׁעוּר. וְאַף הַיְלָדוֹת שֶׁלִּי – הַחֲזָקָתָן עוֹלָה בְּדָמִים מְרֻבִּים. בְּרָצוֹן רַב הָיִיתִי מְפַטֶּרֶת אֶת עַצְמִי מִדְּאֹג לְיַלְדֵיהֶם שֶׁל זָרִים.”

הָאוֹרֵחַ שָׁאַל כְּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר, אֲבָל אוֹתוֹ רֶגַע בָּגַד בּוֹ קוֹלוֹ וְנִשְׁמַע כְּרוֹעֵד:

" וּמֶה הָיָה אִלּוּ בָּא מִי-שֶׁהוּא לְפָרֵק מֵעָלַיִךְ אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה?" “אֶת מִי, אֶת קוֹזֶט?” “אֶת זוֹ, כַּמּוּבָן.” “יִקַּח נָא אֶת זוֹ מִיָּדֵינוּ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד! יַעֲשֵׂה בָּהּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו, וֵאלֹהִים יְשַׁלֵּם לוֹ כִּגְמוּלוֹ וְתַעֲמֹד לוֹ הַזְּכוּת הַזֹּאת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וָעֶד!”

“אֲנִי מַסְכִּים לְכָךְ.” “בֶּאֱמֶת? אֲדוֹנִי מַסְכִּים לָקַחַת אֶת הַיַּלְדָּה מִיָּדֵינוּ?” “הִיא תֵּלֵךְ אִתִּי.”

" קוֹזֶט!" נָתְנָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה בְּקוֹלָהּ. “וְאוּלָם מִקֹּדֶם אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. כַּמָּה אֲנִי חַיָּב?” הוּא הֵעִיף מֶבָּט מָהִיר בִּרְשִׁימַת הַחֶשְׁבּוֹן, וְהִתְנוֹדֵד בְּלִי מֵשִׂים מִתִּמָּהוֹן.

“עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה פְרַנְקִים!”

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה, שֶׁהִסְפִּיקָה בֵּינָתַיִם לְהָכִין אֶת עַצְמָהּ לִקְרַאת הָרֶגַע הַזֶּה, הֶחֱזִירָה בְּעֹז רוּחַ:

“אָמְנָם כֵּן! עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה פְרַנְקִים!” הָאוֹרֵחַ הִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן חֲמִשָּׁה שְׁטָרוֹת כֶּסֶף, חֲמִשָׁה פְרַנְקִים כָּל אֶחָד, וְאָמַר: “תָּבִיא הֵנָּה אֶת הַיַּלְדָּה!”

אוֹתוֹ רֶגַע עָבַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה אֶת מִפְתַּן הַחֶדֶר וְהִשְׁמִיעַ דְּבָרִים: " הָאוֹרֵחַ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה סוּ!" “כֵּיצַד, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה סוּ!” קָרְאָה אִשְׁתּוֹ בְּתִמָּהוֹן. “מְחִיר הַחֶדֶר עֶשְׂרִים סוּ,” אָמַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה אַגַּב רוּחַ שְׁקֵטָה, "וְשִׁשָּׁה סוּ בִּמְחִיר אֲרֻחַת הָעָרֶב. וּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַיַּלְדָּה – הֲרֵי נַחֲלִיף עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים בְּעִנְיָן זֶה. אִשְׁתִּי, מוּטָב שֶׁתַּשְׁאִירִי אוֹתָנוּ לְבַדֵּנוּ.

לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם הִצִּיעַ מַר תֵּנַרְדְּיֶה כִּסֵּא לָאוֹרֵחַ. הַלָּז יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, בְּעוֹד אֲשֶׁר בַּעַל הָאַכְסַנְיָה נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְהֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁל פַּשְׁטוּת וְטוּב לֵב.

“רַק דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לְךָ, אֲדוֹנִי, – כִּי אָהַבְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה אַהֲבַת נָפֶשׁ.” הַזָּר הִבִּיט אֵלָיו בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת: “אֵיזוֹ יַלְדָּה?”

מַר תֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר: "הַדָּבָר הוּא מוּזָר, לִכְאוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁאָדָם נִקְשָׁר אֶל יְצוּר כָּזֶה בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה. בְּשֶׁלְּמָה הַכֶּסֶף הַזֶּה מֻנָּח כָּאן? בְּבַקָּשָׁה, יַחֲזִיר אֶת הַשְּׁטָרוֹת לְכִיסוֹ. הַתִּינוֹק קָנָה לוֹ מָקוֹם נֶאֱמָן בִּלְבָבִי. “אֵיזֶה תִּינוֹק?”

" הֲלֹא יָדוּעַ, קוֹזֶט שֶׁלָּנוּ." וְהוּא פָּתַח וְדִבֵּר אֲרֻכּוֹת בִּדְבַר הָאַהֲבָה אֲשֶׁר יִרְחַשׁ לִבּוֹ לַיַּלְדָּה הַמִּסְכְּנָה, וּלְאַחַר שֶׁגִּבֵּב כַּמָּה וְכַמָּה מְלִיצוֹת סִיֵּם וְאָמַר: “אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַיַּלְדָּה. גַּם אִשְׁתִּי אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתִּי יֵשׁ לָהּ נְטִיָּה לְהִתְרַגְּשׁוּת. אֲנַחְנוּ קְשׁוּרִים אֵלֶיהָ בְּפֹעַל מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶל בְּשָׂרֵנוּ וְדָמֵנוּ.”

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁאָרַךְ הַנְּאוּם, לֹא זָז מֶבָּטוֹ הַבּוֹחֵן שֶׁל הָאוֹרֵחַ מִתּוֹךְ עֵינָיו שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

“נוֹסָף לָזֶה – וְלָזֹאת אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ סְלִיחָה וּמְחִילָה גְמוּרָה – אֵין אָדָם נוֹהֵג לִמְסֹר אֶת תִּינוֹקוֹ לִידֵי אִישׁ זָר בְּלִי טַעֲנוֹת וּמַעֲנוֹת. אָמְנָם אֵין זֶה מִן הַנִּמְנָע כִּי הַדָּבָר יְשַׁמֵּשׁ טוֹבָה לַיַּלְדָּה, אֲדוֹנִי הוּא אִישׁ עָשִׁיר וְאֵין אֶצְלִי שׁוּם סָפֵק כִּי אֲדוֹנִי הוּא גַם אָדָם טוֹב, וְאוּלָם– כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם בְּחֶזְקַת הַשְׁעָרָה. נַנִּיחַ אֵפוֹא, שֶׁאֲנִי מַסְכִּים לִשְׁלֹחַ אֶת הַיַּלְדָּה מֵעַל פָּנַי, אֲבָל גַּם בְּמִקְרֶה זֶה אֶרְצֶה לָדַעַת מִי הוּא הָאִישׁ הַמְּקַבֵּל אוֹתָהּ מִיָּדִי, כְּדֵי שֶׁמִּזְּמָן לִזְמָן אוּכַל לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ וּכְדֵי שֶׁגַּם הַיַּלְדָּה תֵּדַע, כִּי אָבִיהָ הַטּוֹב הָאוֹמֵן אוֹתָהּ עוֹדֶנּוּ קַיָּם וְהוּא דוֹאֵג וְשׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמָהּ כָּל הַיָּמִים.”

הַזָּר פָּתַח וְאָמַר בְּלָשׁוֹן שֶׁל דִּיּוּק וְהַטְעָמָה, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה לֹא גָרַע אֶת עֵינָיו מֵעַל פָּנָיו שֶׁל בַּעַל הַדָּבָר:

" מַר תֵּנַרְדְּיֶה, אֵין אָדָם נוֹהֵג לָקַחַת אִתּוֹ תְּעוּדַת מַסָּע, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ קְצָרָה כְּעֵין זוֹ שֶׁבֵּין פָּרִיס וּמוֹנְטְפֶרְמֵי. אִם אֲנִי אֶקַּח אִתִּי אֶת קוֹזֶט, אָז אָבִיא בָּזֶה אֶת הַדָּבָר לִידֵי תַּכְלִית הַגְּמָר. הוּא לֹא יְקַבֵּל שׁוּם יְדִיעָה בִּדְבַר שְׁמִי, בִּדְבַר מְקוֹם מְגוּרַי, לֹא יֵדַע אֵיפֹה מְקוֹם הַיַּלְדָּה, וּרְצוֹנִי הוּא שֶׁהַיַּלְדָּה לֹא תָּשׁוּב לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו עַד הָעוֹלָם. אֲנִי אַפְרִיד בֵּינֵיכֶם וְהִיא תָּקוּם וְתֵלֵךְ. הֲרוֹצֶה הוּא בְּכָךְ, כֵן אוֹ לָאו?" כְּשֵׁם שֶׁמַּלְאָכִים וְשֵׁדִים יוֹדְעִים לְפִי סִמָּנִים מְיֻחָדִים לְהַכִּיר, שֶׁהֵם עוֹמְדִים בִּפְנֵי אֱלָהוּת עֶלְיוֹנָה, כָּךְ הִבְחִין גַּם מַר תֵּנַרְדְּיֶה בְּכֹחַ תְּפִיסָתוֹ הַמְּהִירָה, כִּי הַפַּעַם נִזְדַּמֵּן לוֹ בַּעַל דָּבָר נָבוֹן וְחָרוּץ. בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הָעֶרֶב שֶׁל אֶתְמוֹל, בִּהְיוֹתוֹ סוֹבֵא בְּחֶבְרַת הָעֶגְלוֹנִים, בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹלֵחַ אֶת עֲשַׁן הַמִּקְטֶרֶת וְנוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁירִים שֶׁל נִבּוּל פֶּה, – לֹא גָרַע מַר תֵּנַרְדְּיֶה אֶת עֵינָיו מִן הָאוֹרֵחַ הַזָּר וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה-יָפֶה. מֵעֵינָיו לֹא נֶעְלַם הַדָּבָר שֶׁהַזָּר הִרְבָּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּקוֹזֶט. בְּשֶׁלְּמָה שָׂם אֶת לִבּוֹ בְּמִדָּה כָּזוֹ אֶל הַיַּלְדָּה? מַה טִיבוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם זֶה? לָמָה הוּא לוֹבֵשׁ בְּגָדִים עֲלוּבִים כָּאֵלֶּה, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַכֶּסֶף לֹא יֶחְסַר בְּכִיסוֹ? הוּא לֹא יָדַע לִמְצֹא פִּתְרוֹן לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה וּמִשּׁוּם כָּךְ בָּא לִידֵי רֹגֶז. מִן הַנִּמְנָע הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי הָאִישׁ הוּא אָבִיהָ שֶׁל קוֹזֶט. יָכֹל הֱיוֹת שֶׁהוּא אָבִיהָ זְקֵנָהּ שֶׁל קוֹזֶט? אֲבָל אִם כָּךְ, לָמָּה לֹא הִתְוַדַּע הָאִישׁ תֵּכֶף וּמִיָּד לְבוֹאוֹ? כָּל אָדָם מִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם אֶת הַזְּכוּת שֶׁבְּיָדוֹ. וּבְכֵן מִסְתַּבֵּר הַדָּבָר, כִּי אֵין לוֹ לָזֶה שׁוּם זְכוּת וּתְבִיעָה בְּנוֹגֵעַ לְקוֹזֶט. אֲבָל בְּאֹפֶן כָּזֶה יֵשׁ לִשְׁאֹל: מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל כָּל הָעִנְיָן? מַר תֵּנַרְדְּיֶה הָפַךְ וְהָפַךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה הַשְׁעָרוֹת, אֲבָל אַף אַחַת מֵהֶן לֹא נִתְקַבְּלָה עַל לִבּוֹ. אִם כֹּה וְאִם כֹּה – בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִכְנַס בִּדְבָרִים עִם הָאוֹרֵחַ הֶאֱמִין מַר תֵּנַרְדְּיֶה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי בַּדָּבָר צָפוּן סוֹד וְכִי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַזָּר הוּא לִהְיוֹת נִרְאֶה כְּאִישׁ שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר. מִשּׁוּם כָּךְ חָשַׁב מַר תֵּנַרְדְּיֶה שֶׁיָּדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אֲבָל בִּטְחוֹנוֹ נִתְרוֹפֵף בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְנַגְּדוֹ עָמַד כְּנֶגְדּוֹ בְּתַקִּיפוּת וּבְשָׁעָה שֶׁכָּל הָעִנְיָן קִבֵּל צוּרָה רְגִילָה עַד מְאֹד. אֶלָּא שֶׁמַּר תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה מִסּוּג הָאֲנָשִׁים הַתּוֹפְסִים כְּהֶרֶף עַיִן אֶת הַמַּצָּב שֶׁהֵם נְתוּנִים בּוֹ, וְעַל כֵּן אָחַז בְּרֶגַע אֶחָד בִּדְבַר הַחְלָטָה.

“אֲדוֹנִי, אֲנִי דוֹרֵשׁ אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק!” אָמַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה. הַזָּר הוֹצִיא מֵאֶחָד מִכִּיסָיו תִּיק עַתִּיק בֶּן צֶבַע שָׁחוֹר, וְהִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁלשָׁה שְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף. וְאַחַר כָּךְ, בְּעוֹדֶנּוּ מַחֲזִיק אֶת הַכֶּסֶף בְּבֹהֶן הַיָּד הָרְחָבָה, אָמַר אֶל בַּעַל הַבַּיִת: “יָבִיא הֵנָּה אֶת קוֹזֶט.” אוֹתוֹ בֹּקֶר, אַגַּב יְקִיצָה, הִבִּיטָה קוֹזֶט לְתוֹךְ סַנְדַּל הַנַּעַל שֶׁלָּהּ וּמָצְאָה שָׁם אֶת מַטְבֵּעַ הַזָּהָב. הִיא הֻכְּתָה כִּמְעַט בְּסַנְוֵרִים. הָאֹשֶׁר, אֲשֶׁר הֶרְאָה לָהּ פָּנִים, נָסַךְ עָלֶיהָ שִׁכָּרוֹן. הִיא לֹא יָדְעָה מַה טִיבוֹ שֶׁל שֶׁקֶל זָהָב; לֹא רָאֲתָה מֵעֵין זֶה מִיָּמֶיהָ! הִיא הִטְמִינָה אֶת הַמְּצִיאָה בְּכִיס שִׂמְלָתָהּ אַגַּב חִפָּזוֹן רַב, כְּאִלּוּ זוֹ בָּאָה לְיָדָהּ בִּגְנֵבָה. שְׁנֵי הַחֲפָצִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, הַבֻּבָּה וְשֶׁקֶל הַזָּהָב, הָיוּ בְּעֵינֶיהָ כִּדְבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַמְּצִיאוּת. הֵם הוֹלִידוּ בְּקִרְבָּהּ כְּעֵין רֶגֶשׁ שֶׁל פָּחַד. רַק הָאִישׁ הַזָּר בִּלְבָד לֹא עוֹרֵר בָּהּ רֶגֶשׁ דּוֹמֶה לָזֶה; לְהֶפֶךְ, הִיא נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת נַפְשָׁה בְּאֵמוּן וּבְבִטָּחוֹן. הִיא לֹא נִתְיָרְאָה עַכְשָׁו בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה, לִשְׁכוֹל חַיֶּיהָ בָּא עַכְשָׁו הַקֵּץ.

וְהִנֵּה רָאֲתָה פִּתְאֹם אֶת מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת אֵלֶיהָ, אֲבָל הַסְּטִירָה אוֹ הַבְּעִיטָה, שֶׁהִיא הִתְכּוֹנְנָה לְקַבֵּל מִיָּד זוֹ, לֹא נִתְרַחֲשׁוּ הַפָּעַם.

" קוֹזֶט, מַהֲרִי וָבוֹאִי!" וּלְאַחַר רֶגַע עָמְדָה הַיַּלְדָּה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזָּר. הַלָּז הִתִּיר אֶת הַצְּרוֹר שֶׁשִּׁמֵּשׁ לוֹ צֵידָה לַדָּרֶךְ. צְרוֹר זֶה הֵכִיל שִׂמְלַת-יַלְדָּה עֲשׂוּיָה צֶמֶר, סִנָּר אֶחָד, מְעִיל עָשׂוּי קְטִיפָה, שִׂמְלָה תַּחְתּוֹנִית אַחַת, מִטְפַּחַת רְחָבָה, גַּרְבֵּי צֶמֶר וְנַעֲלַיִם, בְּקִצּוּר – הַלְבָּשָׁה שְׁלֵמָה וּגְמוּרָה בִּשְׁבִיל יַלְדָּה בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. וְעוֹד זֹאת: כָּל הַחֲפָצִים הָיוּ בְּנֵי צֶבַע שָׁחוֹר.

“קְחִי אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה, יַלְדָּתִי, וְלִבְשִׁי אוֹתָם חִישׁ מַהֵר.” אוֹתוֹ בֹּקֶר רָאוּ אֲנָשִׁים שֶׁהִשְׁכִּימוּ לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת בֵּיתָם, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הָרְחוֹב הָרָאשִׁי הוֹלֵךְ וְצוֹעֵד בֶּן-אָדָם מְלֻבָּשׁ כְּאַחַד הָעֲנִיִּים, וְהוּא מוֹלִיךְ בְּיָדוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה הַלְּבוּשָׁה שְׁחוֹרִים וְחוֹבֶקֶת בֻּבָּה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. אִישׁ לֹא הִכִּיר אֶת הַהֵלֶךְ, וְרַבִּים לֹא הִכִּירוּ גַם אֶת קוֹזֶט, כֵּיוָן שֶׁלֹּא לָבְשָׁה קְרָעִים לִבְשָׂרָהּ.

וְקוֹזֶט יָצְאָה לָלֶכֶת לַמֶּרְחַקִּים. מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלָיו אָרְחָה בַּדֶּרֶךְ? אָנָה הָיוּ פָּנֶיהָ מוּעָדוֹת? הִיא לֹא יָדְעָה מִכָּל זֶה שֶׁמֶץ דָּבָר. הִיא רַק הֵבִינָה לָדַעַת, כִּי בֵּית תֵּנַרְדְּיֶה נִשְׁאַר מִמֶּנָּה וָהָלְאָה. אִישׁ לֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת הַדֶּרֶךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִיא מִצִּדָּה לֹא נָטְלָה מִשּׁוּם אִישׁ אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה. יְצוּר עָלּוב וָרַךְ, שֶׁלֹּא נִתְפַּתְּחָה אֶצְלוֹ הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית לְאַהֲבָה! הִיא אָחֲזָה אֶת דַּרְכָּהּ עַל יַד הָאִישׁ הַזָּר, כְּשֶׁעֵינֶיהָ הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָה נְשׂוּאוֹת אֶל עָל וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ. הָיָה דוֹמֶה לָהּ כְּאִלּוּ הוֹלִיךְ אוֹתָהּ בַּיָּד הָאֵל הָרַחֲמָן וְהַטּוֹב.

ח

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה, כְּמִנְהָגָהּ כָּל הַיָּמִים, הִנִּיחָה לְבַעְלָהּ שֶׁיְּכַלֶּה אֶת מַעֲשָׂיו. הִיא הִתְכּוֹנְנָה לִקְרַאת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. לְאַחַר שֶׁהָאוֹרֵחַ נִסְתַּלֵּק עִם קוֹזֶט, הִשְׁהָה מַר תֵּנַרְדְּיֶה אֶת עַצְמוֹ כְּרֶבַע שָׁעָה שָׁלֵם עַד שֶׁהִפְנָה לְבַסּוֹף אֶת אִשְׁתּוֹ הַצִּדָּה וְהֶרְאָה לָהּ אֶת אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הַפְרַנְקִים.

“וְלֹא יוֹתֵר?” – שָׁאֲלָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִיּוֹם נְשׂוּאֶיהָ הִרְהִיבָה הָאִשָּׁה עֹז בְּנַפְשָׁהּ לְהַשְׁמִיעַ לְבַעְלָהּ אִמְרֵי בִּקֹּרֵת. הַחֵץ פָּגַע בַּמַּטָּרָה.

“הַצֶּדֶק אִתָּךְ,” הֶחֱזִיר הַבַּעַל. “רֹאשׁ חֲמוֹר אָנֹכִי. הַגִּישִׁי לִי אֶת כּוֹבָעִי.” הוּא תָּקַע אֶת שְׁלשֶׁת שְׁטָרוֹת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ כִּיסוֹ, וְיָצָא לָלֶכֶת בְּחִפָּזוֹן רַב עַד מְאֹד, אֲבָל הוּא נִתְעָה מִתְּחִלָּה וּפָנָה לָלֶכֶת לְצַד יָמִין. לְבַסּוֹף נִזְדַּמְּנָה לוֹ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לְאַחַר שֶׁחָקַר וְדָרַשׁ אֵצֶל כַּמָּה מִשְׁכֵנָיו. הוּא שָׁב אֵפוֹא עַל עִקְּבוֹתָיו וּמִהֵר לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַהוֹלְכִים.

הָאִישׁ בַּעַל הַמְּעִיל הַכָּתֹם הוּא עָשִׁיר עָצוּם וּמִתְחַפֵּשׂ כְּעָנִי, הִרְהֵר מַר תֵּנַרְדְּיֶה בְּדַעְתּוֹ, וְאוּלָם אָנֹכִי הֲרֵינִי בְּהֵמָה בְּצוּרַת חֲמוֹר. לְכַתְּחִלָּה נָתַן הָאִישׁ פְרַנְק אֶחָד, אַחַר כָּךְ חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים, אַחֲרֵי זֶה חֲמִשִּׁים, וּלְבַסּוֹף אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. וְהַכֹּל נִתַּן בְּיָד פְּתוּחָה וְלֹא הָיָה הֶבְדֵּל בֵּין נְתִינָה לִנְתִינָה. בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מוֹצִיא מִיָּדוֹ גַם חֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֶלֶף פְרַנְק. אֲבָל עוֹד נִתְרָאֶה אִתּוֹ פָּנִים.

גַּם זֶה הוּא דָבָר מְשֻׁנֶּה שֶׁהָאִישׁ הֶחֱזִיק אֶצְלוֹ מִן הַמּוּכָן חֲלִיפַת בְּגָדִים בִּשְׁבִיל הַיַּלְדָּה. אֵין זֶה אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ סוֹד בַּדָּבָר, וּמִי שֶׁמְּגַלֵּה סוֹדוֹתֵיהֶם שֶׁל עֲשִׁירִים בְּדִין הוּא שֶׁיָּבוֹא עַל שְׂכָרוֹ. אָכֵן אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי שׁוֹטֶה מֻפְלָג!

מִי שֶׁיּוֹצֵא מִחוּץ לְמוֹנְטְפֶרְמֵי וּמַגִּיעַ לְפָרָשַׁת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְלִיבְרִי, הֲרֵי הוּא יָכֹל לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ עַד לְמֶרְחָק גָּדוֹל. מַר תֵּנַרְדְּיֶה לֹא מָצָא אֶת הָאִישׁ הַזָּר בְּשׁוּם מָקוֹם. הוּא נִסָּה שׁוּב לִשְׁאֹל פִּי עוֹבְרִים וְשָׁבִים, אֲבָל אַגַּב חֲקִירָה וּדְרִישָׁה זוֹ עָבַר הַרְבֵּה זְמָן. לְבַסּוֹף קִבֵּל יְדִיעָה בְּרוּרָה, כִּי הַשְּׁנַיִם פָּנוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְגַנְיִי. עַכְשָׁו יָצָא לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת.

לִפֵתַע פִּתְאֹם עָמַד מִלֶּכֶת וְטָפַח בְּידוֹ עַל מִצְחוֹ, כְּאָדָם שֶׁשָּׁכַח אֶת הָעִקָּר וְיֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו.

“הָיִיתִי צָרִיךְ לָקַחַת אִתִּי אֶת הָרוֹבֶה!” הַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן, הַלָּלוּ יַסְפִּיקוּ בֵּינָתַיִם לְהֵעָלֵם. וְהוּא שָׁב וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּחִפָּזוֹן, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ בַּנִּצָּחוֹן וּמְזֻיָּן בִּטְבִיעַת עַיִן כְּאוֹתוֹ שׁוּעָל שֶׁבָּא לְאַפּוֹ רֵיחָם שֶׁל מַחֲנֵה קוֹרְאִים. וְהוּא לֹא נִתְעָה אָמְנָם בַּשָּׁוְא. לְאַחַר שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי הַבְּרֵכוֹת וְאָחַז אֶת דַּרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ שֶׁל מַעֲרֵה הַיַּעַר, זֶה שֶׁמִּיָּמִין לַשְּׂדֵרָה הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם בֶּלְוְיוּ, נִתְגַּלְּתָה פִּתְאֹם לְעֵינָיו מִתַּחַת לְאַחַד הַשִּׂיחִים דְּמוּת שֶׁל כּוֹבַע, שֶׁעוֹרְרָה אֶת דַּעְתּוֹ לְהַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת.

וּבֶאֱמֶת יָשְׁבוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם יַחַד הָאִישׁ הַזָּר וְהַיַּלְדָּה, שֶׁנִּתְיַגְּעוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַהֲלִיכָה וְנִצְטָרְכוּ לִמְנוּחָה.

“יִסְלַח נָא אֲדוֹנִי כְּרֹב חַסְדּוֹ”, פָּתַח מַר תֵּנַרְדְּיֶה כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, “אֲנִי מֵשִׁיב לוֹ בָּזֶה אֶת הָאֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק שֶׁנָּתַן לִי קֹדֶם”. וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה הוֹשִׁיט לַזָּר אֶת שְׁלשֶׁת שְׁטָרוֹת הַכֶּסֶף.

הַלָּז נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַמְדַבֵּר אֵלָיו. “מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?”

מַר תֵּנַרְדְּיֶה הֶחֱזִיר בְּצוּרַת דִּבּוּר מְנֻמֶּסֶת: “הִנֵּה כָּזֶה הוּא פֵּרוּשָׁם שֶׁל הַדְּבָרִים: בִּרְצוֹנִי לְהָשִׁיב אֵלַי אֶת קוֹזֶט.”

קוֹזֶט נִתְחַלְחֲלָה וְנִלְחֲצָה בְּכָל כֹּחָהּ אֶל אִישׁ מָגִנָּהּ. הַלָּז נָעַץ מֶבָּט חוֹדֵר בִּפְנֵי אוֹיְבוֹ. "אֲדוֹנִי– רוֹצֶה – לְהָשִׁיב– אֵלָיו – אֶת קוֹזֶט?, אָמַר הָאִישׁ וְהִטְעִים כָּל מִלָּה לְבָד. “אָמְנָם כָּך הוּא הַדָּבָר. בְּעֶצֶם אֵינֶנִּי רַשַּׁאי כְּלָל לִמְסֹר אֶת הַיַּלְדָּה לִרְשׁוּתוֹ. אֲנִי בֶּן אָדָם שׁוֹמֵר אֱמוּנִים. מֻתָּר לִי לִמְסֹר אֶת הַיַּלְדָּה רַק לְמִי שֶׁיָּבִיא לִי כְּתָב הַרְשָׁאָה מֵאֵת הָאֵם. הַדָּבָר הֲלֹא בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם.”

חֶרֶשׁ שָׁלַח הַזָּר אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס בִּגְדוֹ, וְהוֹצִיא אֶת תִּיק הַכֶּסֶף הַיָּדוּעַ מִכְּבָר לְמַר תֵּנַרְדְּיֶה.

בַּעַל הָאַכְסַנְיָה נִתְחַלְחֵל מִחֶדְוָה. הֵידָד! אָמַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה לְנַפְשׁוֹ. אֵין זֹאת כִּי אִם הוּא מִתְכּוֹנֵן לִקְנוֹת אֶת לִבִּי בְּכֶסֶף.

הָאִישׁ הֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב לִפְנֵי שֶׁפָּתַח אֶת תִּיק הַכֶּסֶף. כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלָה הָעַיִן לִרְאוֹת לֹא נִרְאֲתָה נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל הַמָּקוֹם. לְאַחַר שֶׁנּוֹכַח בְּכָךְ, נָטַל הַזָּר וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ לֹא שְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף, כְּפִי שֶׁשִׁעֵר מַר תֵּנַרְדְּיֶה, אֶלָּא גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר שֶׁפָּרַשׂ אוֹתוֹ לִפְנֵי עֵינָיו שֶׁל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה. “יָפֶה דִבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי. קְרָא אֶת הַכָּתוּב כָּאן.”

זֶה הָיָה הַמִּכְתָּב שֶׁנֶּחְתַּם בִּידֵי פַנְטִין וְשֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי מַר תֵּנַרְדְּיֶה מִתְבַּקֵּשׁ לִמְסֹר אֶת קוֹזֶט לִידֵי הַמוכ"ז*.⁵ “הֲמַכִּיר אַתָּה אֶת כְּתָב הַחֲתִימָה?” שָׁאַל הַזָּר. רָחֲקָה עֵצָה מִמַּר תֵּנַרְדְּיֶה. וּשְׁנֵי דְבָרִים גָּרְמוּ לוֹ כַּעַס בְּרֶגַע זֶה. רֵאשׁיִת חָרָה לוֹ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַמְקֻוֶּה שֶׁלֹּא בָּא לְיָדוֹ, וְשֵׁנִית הִרְגִּיז אוֹתוֹ מִתְנַגְּדוֹ אֲשֶׁר חָזַק מִמֶּנּוּ.

“חֲתִימַת יָד זוֹ נִזְדַּיְּפָה בְּאֹפֶן לֹא רַע,” אָמַר מַר תֵּנַרְדְּיֶה בִּנְהִימַת שְׂפָתַיִם. “מֵילָא, יְהִי כָּךְ!”

אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְהִשְׂתָּעֵר בְּכָל חֲמַת כֹּחוֹ עַל תִּיק הַכֶּסֶף שֶׁל מִתְנַגְּדוֹ.

“טוֹב הַדָּבָר. נַנִּיחַ שֶׁעַד כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר. אֲבָל בַּמִּכְתָּב נֶאֱמַר כְּמוֹ כֵן כִּי יָשִׁיבוּ לִי אֶת דְּמֵי הַהוֹצָאוֹת.”

מַר תֵּנַרְדְּיֶה, בְּחֹדֶשׁ יָנוּאַר הִגִּיעַ סְכוּם הַחוֹב מִצַּד הָאֵם לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים פְרַנְק; מֵאֵת אֲדוֹנִי נִתְקַבְּלָה בְּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר רְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן שֶׁעַל פִּיהָ הִגִּיעַ סְכוּם הָחוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. בְּסוֹפוֹ שֶׁל פֶבְּרוּאַר נִשְׁלְחוּ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק וּבִתְחִילַת מֶרְץ קִבֵּל אֲדוֹנִי שְׁלשׁ מֵאוֹת פְרַנְק נוֹסָפִים. מֵאוֹתוֹ יוֹם עָבְרוּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים וְנִצְטַבֵּר בֵּינָתַיִם חוֹב חָדָשׁ בִּסְכוּם מֵאָה וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה פְרַנְקִים, בְּחֶשְׁבּוֹן חֲמִשָּׁה-עָשָׂר פְרַנְק לְחֹדֶשׁ. כֵּיוָן שֶׁהוּא קִבֵּל קֹדֶם מֵאָה פְרַנְק מִחוּץ לַחֶשְׁבּוֹן, יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּבִיעָה עַל סְכוּם שֶׁל שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה פְרַנְק. וַאֲנִי נָתַתִּי לוֹ קֹדֶם אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק."

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מַר תֵּנַרְדְּיֶה זוֹעֵף בְּרוּחוֹ כִּזְאֵב שֶׁנִּלְכַּד בַּמּוֹקֵשׁ. הוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אֵין זֶה אֶלָּא בְּכוֹר שָׂטָן! וְהוּא עָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה הַזְּאֵב הַנִּלְכָּד– עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כִּמְרַסֵּק אֶת הַפַּח. הֲלֹא נִסָּה כְּבָר פַּעַם לִפְעֹל בְּחֻצְפָּה וְהַדָּבָר הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

"אֲדוֹנִי הֲלֹא-יָדוּעַ לִי, " אָמַר בְּקוֹל שֶׁל הַחְלָטָה וּכְשֶׁהוּא סָר מִדֶּרֶךְ הַדִּבּוּר הַנִּמוּסּיִ, “הוּא יִתֵּן עַל יָדִי שְׁלשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְקִים, וְאִם לָאו אָשִׁיב אֶת קוֹזֶט אֶל בֵּיתִי.”

“בּוֹאִי וְנֵלְכָה, קוֹזֶט!” אָמַר הַזָּר וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶל הַיַּלְדָּה, בְּעוֹד הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת יְמִינוֹ לְהָרִים אֶת מַטֵּהוּ מֵעַל הָאָרֶץ. מַר תֵּנַרְדְּיֶה רָאָה בְּאֹפֶן בָּרוּר מְאֹד כִּי הָאַלָּה הִיא כַּבִּירָה בְּגָדְלָהּ וְכִי הַמָּקוֹם רֵיק לְגַמְרֵי מֵאָדָם, עַל כֵּן עָמַד כְּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן וְהִבִּיט דּוּמָם אַחֲרֵי הַהוֹלְכִים.

הוּא הִתְבּוֹנֵן לִכְתֵפָיו הָרְחָבוֹת וּלְאֶגְרוֹפָיו הַכַּבִּירִים שֶׁל בַּעַל-הַדָּבָר, וּכְנֶגֶד זֶה הִסְתַּכֵּל בִּזְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת הוּא עַצְמוֹ וּבְיָדָיו הָרָזוֹת הַחֲסֵרוֹת בָּשָׂר. – “מָנוּי וְגָמוּר שֶׁאֲנִי שׁוֹטֶה בֶּן שׁוֹטֶה, כֵּיוָן שֶׁיָּצָאתִי לָצוּד צַיִד וְלֹא לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת הָרוֹבֶה.”

אַף עַל פִּי כֵן לֹא נוֹאַשׁ עוֹד לְגַמְרֵי מִצֵּידוֹ; הוּא שָׁמַר צַעֲדֵי הַשְּׁנַיִם מִמֶּרְחָק גָּדוֹל.

הַזָּר הוֹלִיךְ אֶת קוֹזֶט בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְלִיבְרִי וּלְבוֹנְדִי. הוּא הָלַךְ בְּרֹאשׁ מוּרָד, מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאָדָם הַשָּׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וּבְעַצְבוּת, וְאֶת דַּרְכּוֹ עָשָׂה בְּאִטִּיּוּת רַבָּה מְאֹד. צָרִיךְ לְהוֹסִיף, כִּי הַדָּבָר הָיָה בִּתְקוּפַת הַחֹרֶף, בִּזְמַן שֶׁהָעֵצִים עוֹמְדִים חֲשׂוּפִים מֵעָלִים, וּבִשְׁבִיל כָּךְ יָכֹל הָיָה מַר תֵּנַרְדְּיֶה לֶאֱרֹב לַהוֹלְכִים מִמֶּרְחָק גָּדוֹל. אֲבָל הַזָּר נִפְנָה מִזְּמָן לִזְמָן לְאָחוֹר וְהִבְחִין סוֹף סוֹף בְּמַר תֵּנַרְדְּיֶה. מִיָּד נִדְחֲקוּ הוּא וְקוֹזֶט לְתוֹךְ הַסְּבָךְ שֶׁל הַיַּעַר, וְכָאן עָלָה בְּיָדָם עַל נְקַלָּה לְהֵעָלֵם מִן הָעָיִן.

מַר תֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, וּבִמְקוֹם מַעֲבֶה אֶחָד שֶׁבַּיַּעַר נִפְנָה הָאִישׁ הַזָּר לַאֲחוֹרָיו וְהִבְחִין בְּבַעַל הָאַכְסַנְיָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ אוֹתָהּ שָׁעָה לְהִסְתַּתֵּר. הָאִישׁ נָשָׂא אֶל מַר תֵּנַרְדְּיֶה עֵינַיִם מְפִיקוֹת דְּאָגָה רַבָּה, הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. אַף בַּעַל הָאַכְסַנְיָה צָעַד הָלְאָה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. כָּכָה עָבְרוּ בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה מֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת מֶטֶר. וּפִתְאֹם נִפְנָה הָאִישׁ הַזָּר שׁוּב לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת רוֹדְפוֹ, אֲבָל הַפַּעַם שָׁלַח לִקְרָאתוֹ מֶבָּט אָיֹם כָּל כָּךְ, שֶׁמַּר תֵּנַרְדְּיֶה הֶחֱלִיט בְּנַפְשׁוֹ כִּי אֵין כָּל תּוֹעֶלֶת, כִּבְיָכֹל, בְּכָל הָרְדִיפָה הַזֹּאת, וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

ט

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נִסְפָּה בַּיָּם. בְּשָׁעָה שֶׁנָּפַל אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַיָּם לֹא הָיוּ נְחֻשְׁתַּיִם לְרַגְלָיו. הוּא יָכֹל אֵפוֹא לְהַגִּיעַ עַל נְקַלָּה בִּשְׂחִיָּה אֶל אַחַת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹגְנוֹת בַּנָּמֵל, כָּאן טִפֵּס וְעָלָה לְתוֹךְ סִירָה קְשׁוּרָה אֶל הַסְּפִינָה וְנִסְתַּתֵּר שָׁם עַד לְעֵת עָרֶב. וְאָז הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בִּשְׂחִיָּה וְעָלָה עַל הַיַּבָּשָׁה בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִכֵּף בְּרוּן. הוּא הִשִּׂיג כָּאן לְעַצְמוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַחְסוֹר בְּכֶסֶף. אֶת הַמִּקָּח הַזֶּה הוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל בְּבֵית מַרְזֵחַ אֶחָד קָרוֹב לְבַלַּגְיֶה, בִּמְקוֹם שֶׁבַּעַל הַבַּיִת הִתְעַסֵּק כִּלְאַחַר יָד בְּעֵסֶק מַרְבֶּה רְוָחִים זֶה לְרַחְוָתָם וּלְתוֹעַלְתָּם שֶׁל הָאַסִּירִים הַנִּמְלָטִים מִבֵּית הַסֹּהַר לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. מֵעַכְשָׁו הִתְחִיל יַ’ן וַלְיַ’ן, כְּכָל הַבּוֹרְחִים הָאֻמְלָלִים, נוֹדֵד בִּנְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת הָרְחוֹקוֹת מִדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה הוֹלֵךְ וְחוֹדֵר לְתוֹךְ לֵב הָאָרֶץ. לְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְפָרִיס, וְרֵאשִׁית דַּאֲגָתוֹ הָיְתָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשִּׂיג חֲלִיפַת בְּגָדִים שֶׁל אֲבֵלוֹת בִּשְׁבִיל יַלְדָּה כְּבַת שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וְגַם לִשְׂכֹּר לְעַצְמוֹ דִירָה. אַחַר כָּךְ יָצָא וְנָסַע לְמוֹנְטְפֶרְמֵי. לְאָשְׁרוֹ נֶחְשַׁב בֵּין הַמֵּתִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה הִגְדִּיל עוֹד יוֹתֵר אֶת הַחשֶׁךְ אֲשֶׁר שָׁת עָלָיו מִסָּבִיב. בְּפָרִיס נִתְגַּלְגֵּל לְיָדוֹ גִלָּיוֹן שֶׁל עִתּוֹן וְשָׁם הָיָה מְתֹאָר דְּבַר מוֹתוֹ מִתּוֹךְ טְבִיעָה בַּיָּם. עַל יְדֵי כָּךְ בָּטְלָה דַאֲגָתוֹ בְּמִדָּה מְרֻבָּה וְרוּחוֹ נִרְגְּעָה בְּמִקְצָת, הָיָה דוֹמֶה כִּמְעַט כְּאִלּוּ הוּא מֵת בֶּאֱמֶת.

בָּעֶרֶב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁבּוֹ הִצִּיל יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת קוֹזֶט מִצִּפָּרְנֶיהָ שֶׁל מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, הִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם לְפָרִיס. הוּא שָׂכַר עֲגָלָה וְנָסַע בָּהּ עַד לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה שֶׁל בֵּית מִצְפֵּה הַכּוֹכָבִים. מִשָּׁם נָדְדוּ שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ הֲמוֹן סִמְטָאוֹת עַד שֶׁבָּאוּ לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים.

יוֹם זֶה עָבַר עַל קוֹזֶט מִתּוֹךְ הַרְבֵּה חִדּוּשִׁים וְגָרַם לִמְאֹרָעוֹת רַבִּים בְּחַיֶּיהָ. הֵם הָיוּ מֻכְרָחִים לְבַקֵּשׁ לָהֶם מְקוֹמוֹת סְתָרִים מֵאֲחוֹרֵי גְדֵרוֹת, וְהָיוּ עוֹרְכִים שָׁם לְעַצְמָם סְעֻדָּה בְּלֶחֶם וּגְבִינָה שֶׁקָּנוּ בְּבָתֵּי אַכְסַנְיָה הַמְרֻחָקִים מִדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, הֵם עָלוּ וְיָרְדוּ מִדִּילִיגַ’נְס אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ וְגַם עָבְרוּ כַּמָּה מֶרְחַקִּים בָּרֶגֶל. קוֹזֶט לֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ קוֹל תְּלוּנָה, אֲבָל הָיְתָה עֲיֵפָה עַד מְאֹד. לְבַסּוֹף הֻכְרַח לָשֵׂאת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְהִיא שָׁקְעָה בְּשֵׁנָה כְּשֶׁרֹאשָׁהּ צוֹנֵחַ עַל כְּתֵפָיו וְיָדֶיהָ אוֹחֲזוֹת אֶת קַטְרִין הַבֻּבָּה.

סֵפֶר שְׁלִישִׁי הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ    🔗

א

אָדָם שֶׁהָיָה מַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהַרְחִיק לֶכֶת, בִּתְקוּפַת הַזְּמָן שֶׁל שְׁנַת 1823 בְּעֵרֵךְ, עַד לִסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַנִּדָּח שֶׁל בֵּית הַזִּקּוּק לִמְלַחַת, הָיָה מַגִּיעַ, בַּעֲלוֹתוֹ בְּמַעֲלֵה הַשְּׂדֵרָה עַד לְשַׁעַר אִיטַלִיָה, מִלַצֶה שֶׁל כְּרָךְ פָּרִיס, בִּמָקוֹם שֶׁהָעִיר, כִּבְיָכֹל, הוֹלֶכֶת לְאַט לְאַט הָלֹךְ וְנָמוֹג. הַמָּקוֹם לֹא הָיָה אָמְנָם שׁוֹמֵם לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁפֹּה וְשָׁם נִרְאוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים; הָיוּ קַיָּמִים כְּבָר רְחוֹבוֹת וּבָתִּים; עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת, שֶׁהָיוּ מַדְשִׁיאִים עֲשָׂבִים, נִמְשְׁכוּ מְסִילוֹת עֲמֻקּוֹת כְּעֵין הַמְּסִלּוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת; לַמָּקוֹם לֹא הָיְתָה צוּרָה שֶׁל כְּפָר, שֶׁכֵּן הָיוּ הַבָּתִּים גְבֹהִים בְּיוֹתֵר. בְּכָל אֹפֶן, בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל פָּרִיס הָיָה אָדָם עָלוּל לִהְיוֹת מִתְיָרֵא בַּלֵּילוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַיַּעַר, וְיוֹמָם הָיָה אָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כָּאן כְּמוֹ בְּבֵית קְבָרוֹת.

כָּל הַסְּבִיבָה הַזֹּאת שֶׁקְּרְאָה בְּשֵׁם הָרֹבַע שֶׁל שׁוּק הַסּוּסִים וְהִנֵּה בַּמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם בְּיוֹתֵר שֶׁל רֹבַע הָעִיר הַזֶּה, בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִן הָרְחוֹב וִין-סֶן-מַרְסֶל, עָמַד, בֵּין חוֹמוֹתַיִם שֶׁל גַּן, בַּיִת אֶחָד שֶׁהָיָה דוֹמֶה בְּגָדְלוֹ לְאַחַד הַצְּרִיפִים אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיָה רְחַב יָדַיִם כְּבֵית כְּנֵסִיָּה גָדוֹל. סִבַּת הַדָּבָר הוּא, שֶׁחֵלֶק הַבַּיִת הַפּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב הָיָה צַר עַד מְאֹד, וּלְכַתְּחִלָּה נִתְגַּלְּתָה לָעַיִן רַק צוּרָה שֶׁל דֶּלֶת אַחַת וְחַלּוֹן אֶחָד יְחִידִי. נוֹסָף לָזֶה הָיָה הַבַּיִת בַּעַל קוֹמָה אַחַת בִּלְבָד.

אוֹתָהּ דֶּלֶת הָיְתָה חֲבוּרָה כֻּלָּהּ קְרָשִׁים שֶׁאָכַל אוֹתָם הָרִקָּבוֹן, וְהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה קִיּוּם עָלוּב אֶלָּא בִּזְכוּתָן שֶׁל כַּמָּה כְּלוּנְסָאוֹת בִּלְתִּי מְהֻקְצָעוֹת שֶׁנִּקְבְּעוּ לְרָחְבָּהּ. הַנִּכְנָס בַּדֶּלֶת נִתְקָל מִיָּד בְּמַדְרֵגוֹת זְקוּפוֹת וּגְבוֹהוֹת. מֵעַל לְפֶתַח הַכְּנִיסָה נִרְאָה קֶרֶשׁ דַּק, וּבַקֶּרֶשׁ הָיָה קָבוּעַ אֶשְׁנָב בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשׁ שֶׁהָיְתָה לוֹ רְבִידָה עֲשׂוּיָה מִסְּמַרְטוּטִים מְאֻבָּקִים בְּיוֹתֵר.

בַּמַּדְרֵגוֹת הַלָּלוּ הָיוּ מַגִּיעִים לְמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ, שֶׁמִּשְּׁנֵי עֲבָרָיו נִמְשְׁכוּ בְּשׁוּרָה חֲדָרִים שׁוֹנִים בְּגָדְלָם וּמֻכְשָׁרִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לְדִירַת אָדָם. מֵחַלּוֹנוֹת הַחֲדָרִים נִתְגַּלָּה הַמַּרְאֶה הַמַּשְׁמִים שֶׁל רֹבַע עִיר מְשׁוֹלָל כָּל יֹפִי וְעוֹמֵד לִפְנֵי גְמָר בִּנְיָנוֹ. תּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה הַהִיא כִּנּוּ אֶת הַבַּיִת עַל שֵׁם בְּעָלָיו לְשֶׁעָבָר, וְהָיוּ קוֹרְאִים לוֹ: הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ.

ב

לְיַד הַבַּיִת הַזֶּה עָמַד יַ’ן וַלְיַ’ן מִלָּכֶת. הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס בִּגְדוֹ, נָטַל מִשָּׁם מַפְתֵּחַ, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִתְחִיל מִתְרוֹמֵם בַּמַּדְרֵגוֹת. מִשֶּׁהִגִּיעַ לַמָּרוֹם נִכְנַס עִם קוֹזֶט לְאַחַד הַחֲדָרִים שֶׁהָיָה רְחַב יָדַיִם כִּמְעַט; רָהִיטִים שִׁמְּשׁוּ בַּחֶדֶר מִזְרָן אֶחָד, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָאָרֶץ, שֻׁלְחָן אֶחָד וְכִסְאוֹת אֲחָדִים; חוּץ מֵאֵלֶּה עָמַד בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַחֶדֶר תַּנּוּר שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁבָּעֲרָה בּוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה אֵשׁ גְּדוֹלָה. בִּקְצֵה הַחֶדֶר עָמְדָה מִטָּה קְלוּעָה. יַ’ן וַלְיַ’ן הִשְׁכִּיב אֶת קוֹזֶט בַּמִּטָּה, וְהַיַּלְדָּה לֹא נִתְעוֹרְרָה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה מִשְּׁנָתָהּ.

אַחַר כָּךְ הִבְעִיר אֵשׁ וְהִדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁעָמַד מוּכָן עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּקוֹזֶט בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת רַחֲמִים רַבִּים וְטוּב לֵב לִבְלִי שִׁעוּר וּגְבוּל. וְהַיַּלְדָּה הוֹסִיפָה לִישֹׁן בִּמְנוּחָה. יַ’ן וַלְיַ’ן שָׁחָה וְנָשַׁק אֶת יָדָה שֶׁל הַיַּלְדָּה הַיְשֵׁנָה, כַּדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה לִפְנֵי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּנַשְׁקוֹ אֶת יָדָהּ שֶׁל פַנְטִין הַשְּׁקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה. הַשַּׁחַר עָלָה כְּבָר עַל הָאָרֶץ. פִּתְאֹם עָבְרָה עֶגְלַת-מַשָּׂא כְּבֵדָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, וְהִרְעִידָה אֶת הַבַּיִת עַד הַיְסוֹד בּוֹ.

“הִנְנִי כְּרֶגַע, כְּרֶגַע, בַּעֲלַת הַבַּיִת!” נָתְנָה קוֹזֶט קוֹל אֵימָה, צָנְחָה בְּחִפָּזוֹן מֵעַל הַמִּטָּה וְשָׁלְחָה אֶת יָדָהּ כְּלַפֵּי קֶרֶן זָוִית אַחַת שֶׁל הַחֶדֶר, בְּעוֹד אֲשֶׁר שְׁנָתָהּ לֹא סָרָה עוֹד מֵעָלֶיהָ.

“הַמַּטְאֲטֵא! הֵיכָן הוּא הַמַּטְאֲטֵא!” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְתְּחוּ עֵינֶיהָ לְגַמְרֵי, וְהִיא הִבְחִינָה בְּיַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁהִצְטַחֵק כְּנֶגְדָּהּ בִּנְעִימוּת.

“הִנֵּה כָּךְ! בֹּקֶר טוֹב!”

מִטֶּבַע הַיְלָדִים לָבוֹא עַל נְקַלָּה בְּסוֹד הָאשֶׁר וְהַחֶדְוָה. קוֹזֶט נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה אֶת קַטְרִין הַבֻּבָּה, וְתוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָק הִמְטִירָה הַיַּלְדָּה עַל יַ’ן וַלְיַ’ן הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת. הֵיכָן הִיא נִמְצֵאת עַכְשָׁו? הַאִם פָּרִיס הִיא כְּרָךְ גָּדוֹל? הַאִם מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה לֹא תּוֹסִיף לָבוֹא הֵנָּה? וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. לְפֶתַע פִּתְאֹם הֶעֱבִירָה אֶת עֵינֶיהָ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וְקָרְאָה בְּקוֹל מַבִּיעַ גִּיל: “מַה נָאֶה וְנֶחְמָד!”

חֲדַר מְגוּרֶיהָ הָיָה נִתְעָב לְמַרְאֶה, אֲבָל מָרוּת הֶעָרִיצִים לֹא הָיְתָה עוֹד עָלֶיהָ. “הַאֵלֵךְ לְטַאְטֵא אֶת הַחֶדֶר?” נִפְלְטָה פַּעַם שְׁאֵלָה מִפִּיהָ. “שַׂחֲקִי!” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן.

ג

בֹקֶר אֶחָד עָמַד יַ’ן וַלְיַ’ן שׁוּב לְיַד מִטָּתָהּ שֶׁל קוֹזֶט וְהָיָה מְצַפֶּה דוּמָם לְרֶגַע הַיְקִיצָה שֶׁל הַיַּלְדָּה.

דְבַר-מָה חָדָשׁ הָלַךְ וְחָדַר עַכְשָׁו לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. לִבּוֹ לֹא רָחַשׁ מֵעוֹלָם אַהֲבָה לְשׁוּם יְצוּר אָדָם. מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לְחַיָּיו נַעֲשָׂה יַ’ן וַלְיַ’ן אָדָם עֲרִירִי עַל אֲדָמוֹת. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָב אוֹ חָתָן, בְּיָמָיו לֹא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה וְלֹא קָנָה לוֹ חָבֵר. בְּבֵית הַסֹּהַר הָפַךְ טִבְעוֹ לִהְיוֹת רַע, הוּא נַעֲשָׂה אָדָם עָגוּם וְצָנוּעַ וְגָבְרוּ בּוֹ הַבַּעֲרוּת וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת. אֲחוֹתוֹ וְכָל מִשְׁפַּחְתָּהּ נִמְחוּ כִּמְעַט כָּלִיל מִזִּכְרוֹנוֹ.

הוּא שָׁב בַּשְּׁנִיָּה אֶל חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ הַנִּסְתָּרִים וּבָזֶה הִסְתַּמֵּן הַשִּׁנּוּי הַכַּבִּיר שֶׁחָל בָּ“אֲנִי” הַמּוּסָרִי שֶׁלּוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בְּחַיָּיו. הַהֶגְמוֹן הֶרְאָה לוֹ אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַשּׁוֹפַעַת אוֹר שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת; עַכְשָׁו הֵנֵץ בִּלְבָבוֹ זִיו הַבֹּקֶר שֶׁל הָאַהֲבָה. קוֹזֶט, מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּדָּבָר, הָפְכָה אַף הִיא לִהְיוֹת אַחֶרֶת. אִמָּהּ עָזְבָה אוֹתָהּ בְּעוֹדֶנָּה יַלְדָּה רַכָּה עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן לֹא שָׁמְרָה קוֹזֶט בְּזִכְרוֹנָהּ שׁוּם דָּבָר בְּנוֹגֵעַ לָאֵם. וְאָז הִגִּיעוּ לַיַּלְדָּה יָמִים אֲשֶׁר הִיא בִּקְּשָׁה אֲנָשִׁים לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם אֶת אַהֲבָתָהּ, דֻּגְמַת הַגֶּפֶן הַמְטַפֶּסֶת עַל כָּל מִשְׁעָן. אֲבָל הַבְּרִיּוֹת דָּחוּ אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיִם. עַכְשָׁו, בִּמְלֹאת לָהּ רַק שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, נִגַּע כְּבָר הַקֹּר אֶת לִבָּהּ הַקָּטֹן. לֹא בְּאַשְׁמָתָהּ נִהְיָה הַדָּבָר. מִטִּבְעָהּ לֹא הָיְתָה חֲסֵרָה אֶת הַסְּגֻלָּה לְקַבֵּל אַהֲבָה וְלִגְמֹל אַהֲבָה. מִשּׁוּם כָּךְ רָחַשׁ לִבָּהּ מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְאֵילָךְ חִבָּה לְאִישׁ מַצִּילָהּ, וּמֵאָז לֹא הוֹסִיפָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ כְּאִישׁ זָקֵן. פָּנָיו נִרְאוּ בְּעֵינֶיהָ יָפוֹת, כְּשֵׁם שֶׁהִיא הִכְרִיזָה עַל חֲדַר מְגוּרָיו הֶעָלוּב שֶׁהוּא נֶחְמָד לְמַרְאֶה.

הַטֶּבַע הִפְרִיד בֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי תְּהוֹם רַבָּה – יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה בֶּן חֲמִשִּׁים וָתֵשַׁע שָׁנִים וְקוֹזֶט הָיְתָה בַּת שְׁמוֹנֶה – אֲבָל הַגּוֹרָל גָּשַׁר גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּתִי זוֹ וְהֵבִיא לִידֵי הִתְחַבְּרוּת אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹנִים לְפִי שְׁנוֹתֵיהֶם וְדוֹמִים זֶה לְזוֹ לְפִי אֲסוֹנָם. מִתּוֹךְ נְטִיָּה טִבְעִית תָּבְעָה קוֹזֶט לְעַצְמָה אָב, וְיַ’ן וַלְיַ’ן מִצִּדּוֹ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עַל יֶלֶד.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִשְׂכִּיל לִמְצֹא מְקוֹם מִפְלָט בָּטוּחַ; הָיָה לוֹ יְסוֹד לְקַוּוֹת, כִּי הוּא יָכֹל לִחְיוֹת כָּאן שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן.

אַחֲרֵי שֶׁרָאָה אֶת קוֹזֶט וְאַחֲרֵי שֶׁהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הִכִּיר יַ’ן וַלְיַ’ן לָדַעַת כִּי בְּחַיֵּי נַפְשׁוֹ חָלָה לִהְיוֹת מַהְפֵּכָה גְמוּרָה. הָאַהֲבָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ הֵקִיצָה לְחַיִּים וְהִתְמַכְּרָה כֻּלָּהּ לַיַּלְדָּה. רַק בְּחַדְרוֹ בִּלְבָד הָיָה הַחַלּוֹן פּוֹנֶה יָשָׁר אֶל הַשְּׂדֵרָה; וְכִיוָן שֶׁמֵּעֵבֶר הָרְחוֹב לֹא עָמַד כָּל בֵּית-דִּירָה, לֹא הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יָשִׂים מִי-שֶׁהוּא עַיִן עַל הֲלִיכוֹתָיו.

הַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבַּיִת, שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת צְרִיף, שִׁמְּשָׁה מִין דִּיר לְגַנָּנִים וּלִמְגַדְּלֵי יְרָקוֹת. שֶׁטַח הַבַּיִת הַזֶּה לֹא הָיָה מְחֻבָּר כְּלָל אֶל הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, מְקוֹם דִּירָתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. כָּאן נִמְצְאוּ עוֹד כַּמָּה דִירוֹת וַחֲדָרִים, אֲבָל רַק בְּמָעוֹן אֶחָד יְחִידִי יָשְׁבָה בְּתוֹרַת דַּיֶּרֶת אִשָּׁה אַחַת זְקֵנָה, שֶׁהִשְׁגִּיחָה עַל כַּלְכָּלַת בֵּיתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

סְגָנִית זוֹ שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת הִשְׂכִּירָה לְיַ’ן וַלְיַ’ן אֶת הַחֶדֶר בְּעֶרֶב חַג הַמּוֹלָד. הוּא הִתְוַדַּע אֵלֶיהָ כְּאִישׁ בַּעַל הוֹן לְשֶׁעָבָר, שֶׁנִּתְרוֹשֵׁשׁ עַל יְדֵי הַפְחָתַת עֶרְכָּם שֶׁל שׁטָרוֹת הַחוֹב הַמַּמְלַכְתִּי בִּסְפָרַד, וְהִגִּיד לָהּ כִּי נֶכְדָּתוֹ עֲתִידָה לָגוּר אִתּוֹ יָחַד. הוּא שִׁלֵּם בְּהֶקְדֵּם שְׂכַר דִּירָה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּמִלֵּא אֶת יַד הַזְּקֵנָה לִקְנוֹת רָהִיטִים בִּשְׁבִיל הַחֶדֶר הַגָּדוֹל וַחֲדַר הַלִּשְׁכָּה, צִוָּה אוֹתָהּ לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וּלְהַשְׁגִּיחַ בִּכְלָל שֶׁהַדִּירָה תִּהְיֶה מְתֻקֶּנֶת לְכָל עֵת שֶׁהוּא יָבוֹא לָגוּר בָּהּ.

שָׁבוּעַ עָבַר אַחֲרֵי שָׁבוּעַ, וְהַשְּׁנַיִם רָאוּ חַיֵּי אשֶׁר בִּמְעוֹנָם הַדַּל. מִדֵּי בֹּקֶר הָיְתָה קוֹזֶט מִתְנַעֶרֶת לָקוּם עִם הָנֵץ הַחַמָּה וְכָל הַיּוֹם הָיָה פִּיהָ מָלֵא צְחוֹק וּדְבָרִים; הִיא שָׁרָה וְהִתְעַלְּסָה כְּצִפּוֹר שָׁמָיִם.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְחִיל מְלַמֵּד אוֹתָהּ אֶת הָאָלֶף-בֵּית. יֵשׁ אֲשֶׁר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד הָיָה שָׁב בְּדִמְיוֹנוֹ אֶל יְמֵי הֶעָבָר, אֶל הַזְּמָן אֲשֶׁר לָמַד בְּבַנְיוֹ אֶת חָכְמַת הַקְּרִיאָה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַרְשִׁיעַ בְּיֶתֶר עֹז. וְהִנֵּה עַכְשָׁו נִתְגַּלְגְּלָה הַמַּחֲשָׁבָה הַהִיא בְּמַעֲשֶׂה אַחֵר לְגַמְרֵי! עַכְשָׁו הוּא נַעֲשָׂה מְלַמְּדָהּ שֶׁל תִּינוֹקֶת. אַגַּב הִרְהוּר זֶה הָיָה הָאָסִיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מִצְטַחֵק מִדֵּי פַּעַם בְּבַת צְחוֹק סְפוּגַת זִיו.

חַיָּיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן כְּאִלּוּ נִצְטַמְצְמוּ עַכְשָׁו בִּשְׁנֵי דְבָרִים: הוּא לִמֵּד אֶת קוֹזֶט דַּעַת וְהִרְבָּה לָהּ שַׁעֲשׁוּעִים. נוֹסָף עַל אֵלֶּה הָיָה מְסַפֵּר לַיַּלְדָּה סִפּוּרִים עַל אֹדוֹת אִמָּהּ וְחִנֵּךְ אוֹתָהּ בִּתְפִלּוֹת. הִיא קָרְאָה לוֹ “אָבִי”, וְלֹא יָדְעָה לְכַנּוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל בְּקוֹזֶט הַמַּלְבִּישָׁה וּמַפְשִׁיטָה חֲלִיפוֹת אֶת הַבֻּבָּה, וְהָיָה מַאֲזִין תּוֹךְ כְּדֵי זֶה לְלַהַג הַגִּיל הַשּׁוֹטֵף מִפִּי הַיַּלְדָּה. חַיָּיו נִתְמַלְּאוּ עַכְשָׁו עִנְיָן. בְּנֵי הָאָדָם נִרְאוּ בְּעֵינָיו טוֹבִים וִישָׁרִים, הוּא לֹא קָבַל בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת וְגַם רָצוּי הָיָה לְפָנָיו לְהַגִּיעַ לִידֵי זִקְנָה מֻפְלֶגֶת, כֵּיוָן שֶׁקּוֹזֶט חָלְקָה לוֹ אַהֲבָה. הֲלֹא עֲתִידָה הַיַּלְדָּה לְהַנְעִים לוֹ אֶת הַחַיִּים בֶּעָתִיד.

ד

יַ’ן וַלְיַ’ן קָבַע לְעַצְמוֹ מִנְהָג שֶׁל זְהִירוּת וְלֹא יָצָא יוֹמָם מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה. מִדֵּי עֶרֶב הָיָה מְטַיֵּל בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם, פְּעָמִים בִּיחִידוּת וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר בְּחֶבְרַת קוֹזֶט, וּבִשְׁעַת טִיּוּל הָיָה מַפְלִיג לְתוֹךְ הַמְּבוֹאוֹת הַנִּדָּחִים אֲשֶׁר מִצִּדִּי הַשְּׂדֵרָה הַגְּדוֹלָה. לְבֵית הַתְּפִלָּה – הוּא בִּכֵּר אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶׁר עַל שֵׁם מֶדַר הַקָּדוֹשׁ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה נִמְצָא בְּקֵרוּב מָקוֹם – הָיָה הוֹלֵךְ לְעֵת הָעָרֶב. כְּשֶׁיָּצָא לָלֶכֶת לְבַדּוֹ וְלֹא לָקַח אִתּוֹ אֶת קוֹזֶט, הָיְתָה זוֹ נִשְׁאֶרֶת אֵצֶל הַזְּקֵנָה; אֲבָל הַיַּלְדָּה אַהֲבָה בְּיוֹתֵר לְהִמָּצֵא עַל יָדוֹ, וּלְמַעֲנוֹ הָיְתָה נְכוֹנָה לְוַתֵּר בְּרָצוֹן גַּם עַל הַשִּׂיחוֹת הַנֶּאֱמָנוֹת שֶׁבְּחֶבְרַת קַטְרִין. בְּשִׁבְתָּם יַחַד הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן רָגִיל לְהַחֲזִיק אֶת הַיַּלְדָּה בְּיָדָהּ וּלְהַחֲלִיף אִתָּהּ דְּבָרִים.

מוּבָן מֵעַצְמוֹ, כִּי חַיִּים כָּאֵלֶּה גָרְמוּ לַיַּלְדָּה שֶׁתְּהֵא נוֹטָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַעֲלִיצוּת. הַזְּקֵנָה דָאֲגָה לְמֶשֶׁק הַבַּיִת, הֵכִינָה אֶת הַתַּבְשִׁילִים וְקָנְתָה מִן הַשּׁוּק כָּל הַדָּרוּשׁ בִּשְׁבִיל יַ’ן וַלְיַ’ן.

הֵם חָיוּ בְּצִמְצוּם; בְּנוֹגֵעַ לְהַסָּקָה בִּלְבָד הָיוּ נוֹהֲגִים בְּיָד רְחָבָה, אֲבָל בִּשְׁאָר כַּלְכָּלַת הַבַּיִת הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט שֶׁבְּמוּעָט. הָרָהִיטִים נִשְׁאֲרוּ בְּעֵינָם כְּפִי שֶׁנִּקְנוּ עַל יְדֵי הַזְּקֵנָה; רַק אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית, אֲשֵׁר בֵּין חַדְרוֹ וּבֵין חַדְרָהּ הַקָּטֹן שֶׁל קוֹזֶט, הֶחֱלִיף יַ’ן וַלְיַ’ן בְּדֵלֵת אֲטוּמָה.

הוּא הוֹסִיף עוֹד לִלְבּשׁ אֶת מְעִילוֹ בֶּן צֶבַע הַכָּתֹם וְאֶת הַמִּכְנָסַיִם הַקְּצָרִים הַשְּׁחוֹרִים, וְהָיָה חוֹבֵשׁ עוֹד לְרֹאשׁוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ הַיָּשָׁן. בָּרְחוֹב הָיָה מַרְאֵהוּ כְּאִישׁ עָנִי, וְלֹא פַּעַם קָרָה שֶׁאִישׁ בַּעַל רַחֲמִים תָּקַע לְתוֹךְ יָדוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁל נְחשֶׁת לְשֵׁם צְדָקָה. הוּא הָיָה מְקַבֵּל אֶת מַתְּנַת הַיָּד וּמֵשִׁיב תּוֹדָה אַגַּב קִדָּה עֲמֻקָּה. אֲבָל יֵשׁ שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ נִזְדַּמֵּן עַל דַּרְכּוֹ עָנִי מַמָּשׁ שֶׁהוֹשִׁיט יָד לִנְדָבָה; וְאָז הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב, לִרְאוֹת אִם אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, מִתְקָרֵב בְּצַעֲדֵי חֵרֶשׁ אֶל הַמִּסְכֵּן וְתוֹקֵעַ לְיָדוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁל נְחשֶׁת אוֹ שֶׁל כֶּסֶף, וְאַחַר כָּךְ הָיָה מִסְתַּלֵּק בְּחִפָּזוֹן מִן הַמָּקוֹם. אֲבָל תַּקָּלָה אַחַת הָיְתָה כְּרוּכָה בַּדָּבָר: הוּא נִתְפַּרְסֵם עַל יְדֵי כָּךְ בְּכָל הַסְּבִיבָה הַהִיא בְּתוֹרַת “קַבְּצָן הַמְחַלֵּק צְדָקָה לָעֲנִיִּים”.

עַל עִלָּה זוֹ, שֶׁעָשְׂתָה אוֹתוֹ לְחָשׁוּד בְּמִקְצָת, נוֹסְפוּ עַד מְהֵרָה כַּמָּה סִבּוֹת אֲחֵרוֹת.

אִלּוּ גַם הִתְקִין יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ בְּחָכְמָה וּבִזְהִירוּת יְתֵרָה, לֹא הָיָה יָכֹל לְהַעֲבִיר אוֹתָן מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא מַעֲשֵׂי יוֹם יוֹם,פְּשׁוּטִים וּמוּבָנִים מֵעַצְמָם, שֶׁנִּגְרְמוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד מִתּוֹךְ הֶכְרַח הַמַּצָּב, וְרַק אֲנָשִׁים הוֹלְכֵי בָּטֵל וְחַשְׁדָּנִים יִחֲסוּ לַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כַּוָּנוֹת זָרוֹת וּמְעוֹרְרוֹת חֲשָׁד. כָּךְ קָרָה,לְמָשָׁל, שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת הַזְּקֵנָה, שֶׁהָיְתָה נוֹטָה מִטִבְעָה לְנִרְגָּנוּת וּלְקִנְאָה, רָאֲתָה פַּעַם אַחַת אֵיךְ שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן פָּרַם תֶּפֶר בִּמְעִילוֹ וְהוֹצִיא מִן הַחוֹר שְׁטָר כֶּסֶף בֶּן אֶלֶף פְרַנְק.

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים נִזְדַּמֵּן לַזְּקֵנָה הַמִּקְרֶה שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן יָצָא אֶל הַמִּסְדְּרוֹן לַחְטֹב עֵצִים וְלֹא זָכַר לִסְגֹּר אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ. הִיא הִשְׁתַּמְּשָׁה בָּזֶה וּבָדְקָה בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת מְעִילוֹ שֶׁל הַשָּכֵן. הַזְּקֵנָה הָפְכָה וְהָפְכָה בַּבֶּגֶד וְנוֹכְחָה לְבַסּוֹף, כִּי בַּחֹצֶן וּבְבָתֵּי הַשֶּׁחִי טְמוּנוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל נְיָר; חוּץ מִזֶּה מָצְאָה בַּכִּיסִים מְחָטִים וְחוּטִים וְזוּג מִסְפָּרַיִם, הִיא מָצְאָה שָׁם גַּם סַכִּין גְּדוֹלָה וְהַרְבֵּה קַפְלֵטִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים. כָּל אֵלֶּה עוֹרְרוּ בָּהּ, כַּמּוּבָן, הַשְׁעָרוֹת רַבּוֹת בְּמִסְפָּר וַאֲיֻמּוֹת עַד מְאֹד.

ה

בְּמֶרְחָק לֹא גָדוֹל מִבֵּית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַל שֵׁם מֶדַר הַקָּדוֹשׁ קָבַע לוֹ קַבְּצָן אֶחָד מָקוֹם עַל אַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁל בְּאֵר סְתוּמָה, שֶׁשִּׁמְּשָׁה פַּעַם לְצָרְכֵי הַצִּבּוּר; יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה נוֹהֵג לָתֵת לוֹ מִזְּמָן לִזְמָן מַתְּנַת יָד וְלִפְרָקִים הָיָה נִכְנַס אִתּוֹ בִּדְבָרִים. בְּנֵי תַּחֲרוּתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים עַל אוֹתוֹ קַבְּצָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּשֵׁרוּת הַמִּשְׁטָרָה. הַלָּז הָיָה זָקֵן בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, שַׁמָּשׁ בְּבֵית הַתְּפִלָּה לְשֵׁעָבָר, וְהָיָה לוֹחֵשׁ תָּמִיד תְּפִלּוֹת.

עֶרֶב אֵחָד, כְּשֶׁעָבַר כָּאן יַ’ן וַלְיַ’ן לְבַדּוֹ בְּלִי קוֹזֶט, יָשַׁב הַקַּבְּצָן בִּמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ הַפַּנָּס שֶׁזֶּה אַךְ הֻדְלַק. יַ’ן וַלְיַ’ן נִגַּשׁ אֵלָיו וְתָקַע לְיָדוֹ מַתְּנַת כֶּסֶף. הַקַּבְּצָן נָשָׂא אֶת עֵינָיו וּבָחַן אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן בְּמֶבָּט חוֹדֵר, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה חָזַר וְצָנַח עַל מְקוֹמוֹ. יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְחַלְחֵל, כְּאִלּוּ חָלַף בָּרָק עַל פָּנָיו. נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא שָׁב וְרוֹאֶה פַּרְצוּף אָיֹם שֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים, וְהוּא נִבְעַת כְּמִי שֶׁנִּתְקָל בְּלִי מֵשִׂים בְּנָמֵר. יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ וּלְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, פָּחַד לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם וְהָיָה גַם מִתְיָרֵא לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁב הַקַּבְּצָן בְּרֹאשׁ מוּרָד וְלֹא הָיָה, כַּנִּרְאֶה, מַשְׁגִּיחַ יוֹתֵר בְּיַ’ן וַלְיַ’ן. אֶפְשָׁר שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן נִשְׁמַר בְּרֶגַע זֶה מֵהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ טִבְעִי, מִתּוֹךְ חֵפֶץ הַקִּיּוּם הַנָּטוּעַ בְּלֵב אָדָם. וְאוּלָם הוּא נִרְגַּע לְאַט לְאַט בִּרְאוֹתוֹ כִּי הַקַּבְּצָן אֵינוֹ שׁוֹנֶה בְּמַרְאֵהוּ מִבְּכָל הַיָּמִים, כִּי דְמוּת גּוּפוֹ לֹא נִשְׁתַּנְּתָה וְהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים כְּמוֹ תָּמִיד.

“הֲבָלִים! דִּמְיוֹן כּוֹזֵב! הַדָּבָר אֵינֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאֵפְשָׁרוּת!” אֲבָל נַפְשׁוֹ נִזְדַּעַזִעָה הַפַּעַם עַד הַתְּהוֹם, וְהָרשֶׁם אָרֹךְ הַרְבֵּה זְמָן. אוֹתוֹ לַיְלָה, כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמְהַרְהֵר בְּמַה שֵׁאֵרַע לוֹ, הִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ עַל זֵה שֵׁלֹּא פָּנָה אֶל הַקַּבְּצָן בִּדְבָרִים וְלֹא הִמְרִיץ אוֹתוֹ לְהָרִים שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ. בָּעֶרֶב שֶׁלְּמָחֳרַת הַיּוֹם שָׁב וְהָלַךְ אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. הוּא מָצָא אֵת הַקַּבְּצָן יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ כָּרָגִיל. “עֶרֶב טוֹב, יְדִידִי!” – פָּנָה וְאָמַר אֵלָיו יַ’ן וַלְיַ’ן בְּקוֹל נִמְרָץ וְנָתַן לְיָדוֹ סוּ אֶחָד. הַקַּבְּצָן הִזְדַּקֵּף וְהֵשִׁיב בְּקוֹל מַבִּיעַ תַּאֲנִיָּה:" רַב תּוֹדוֹת, אֲדוֹנִי הַטּוֹב!" – זֶה הָיָה הַשָּׁמָּשׁ הַיָּדוּעַ.

יַ’ן וַלְיַ’ן שָׁב אֶל מְנוּחָתוֹ וְהָיָה הוֹלֵךְ וְלוֹעֵג לְעַצְמוֹ:" תָּם אֲנִי וְלֹא אֵדַע בְּאֵיזֶה אֹפֶן דִּמִּיתִי לִרְאוֹת בָּאִישׁ הַזֶּה אֶת יָ’בֶר!" כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים – הַדָּבָר קָרָה בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, בְּעֶרֶךְ – הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ וְקוֹזֶט קָרְאָה לְפָנָיו מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר תֵּבָה אַחֲרֵי תֵּבָה, וּפִתְאֹם שָׁמַע שֶׁנִּפְתְּחָה דֶלֶת הַכְּנִיסָה שֶׁל הַבָּיִת. יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְעוֹרֵר עַל כָּךְ. הַזְּקֵנָה, הַדַּיֶּרֶה הַיְחִידָה בַּבַּיִת חוּץ מִמֶּנּוּ, עָלְתָה עַל מִשְׁכָּבָהּ בִּתְחִלַּת הַלָּיְלָה. יַ’ן וַלְיַ’ן רָמַז לְקוֹזֶט שֶׁתִּתְאַפֵּק מֵהָקִים קוֹל רַעַשׁ וְהִטָּה אֶת אָזְנוֹ לְקוֹל צְעָדָיו שֶׁל בֶּן-אָדָם שֶׁהָלַךְ וְהִתְרוֹמֵם בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת. אֵלּוּ הָיוּ צְעָדִים כְּבֵדִים, וּמִי שֶׁצָּעַד כָּךְ הָיָה בְּוַדַּאי גֶּבֶר; יַ’ן וַלְיַ’ן כִּבָּה אֶת הַנֵּר וְאָמַר לְקוֹזֶט בְּלַחַשׁ: “גְּשִׁי דוּמָם כְּכֹל אֲשֶׁר תּוּכְלִי אֶל הַמִּטָּה!” וּבְעוֹד הוּא נוֹשֵׁק לָהּ עַל מִצְחָהּ נֶאְלַם פִּתְאֹם קוֹל הַצְּעָדִים, וְיַ’ן וַלְיַ’ן נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כְּשֵׁהוּא פּוֹנֶה עֹרֶף אֶל הַדֶּלֶת וּמִתְאַפֵּק מִנְּשֹׁם וּמֵהָנִיד יָד אוֹ רָגֵל. לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁאָרְכָה הַדְּמָמָה כַּמָּה רְגָעִים, נִפְנָה יַ’ן וַלְיַ’ן בַּחֲשַׁאי, הִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל וְהִבְחִין בִּרְצוּעָה שֶׁל אוֹר. אֵין זֹאת כִּי אִם מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת עָמַד מִי שֶׁהוּא וְהֶחֱזִיק נֵר בַּיָּד וְשָׁהָה מִתּוֹךְ הַקְשָׁבָה.

לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים נֶעְלַם הָאוֹרֵב מִבְּלִי שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן שָׁמַע אֶת קוֹל צְעָדָיו בְּלֶכְתּוֹ. הָאִישׁ שֶׁמֵּעֵבֶר לַדֶּלֶת הִתְהַלֵּךְ אֵפוֹא חֲלוּץ נַעֲלָיִם. יַ’ן וַלְיַ’ן עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ כָּל בְּגָדָיו, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו.

בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁגָּבְרָה עָלָיו הָעֲיֵפוּת וְהוּא הִתְחִיל מְנַמְנֵם, עוֹרְרָה אוֹתוֹ פִּתְאֹם שְׁרִיקַת דֶּלֶת שֶׁנִּשְׁמְעָה מֵעֵבֶר הַמִּסְדְּרוֹן הָאַחֵר, וְאוֹתוֹ רֶגַע קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹלָם שֶׁל אוֹתָם הַצְּעָדִים מַמָּשׁ שֶׁשָּׁמַע בָּעֶרֶב הַקּוֹדֵם. הוּא צָנַח בְּחִפָּזוֹן מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְהֵצִיץ בְּעַד הַחוֹר הַגָּדוֹל לְמַדַּי שֶׁל הַמַּנְעוּל. וְהִנֵּה הִבְחִין בְּבֶן-אָדָם שֶׁעָבַר הַפַּעַם בִּצְעָדִים מְהִירִים עַל פְּנֵי חַדְרוֹ וְלֹא עָמַד מִלָּכֶת. בַּמִּסְדְּרוֹן הָיָה הָאוֹר עוֹד מוּעָט מִכְּדֵי הַבְחִין בְּפָנָיו שֶׁל הָאִישׁ; אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַלָּז הִגִּיעַ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת נָפַל עָלָיו הָאוֹר הַבָּא מִן הַחוּץ וְקוֹמָתוֹ הִסְתַּמְּנָה בְּכָל דְמוּתָהּ; יַ’ן וַלְיַ’ן רָאָה אֶת הָאִישׁ מִגַּבּוֹ. זֶה הָיָה בֶּן אָדָם גְּבַהּ קוֹמָה, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ מְעִיל אָרֹךְ וְהֶחֱזִיק אַלָּה בְּבֵית זְרוֹעוֹ. עָרְפּוֹ הָיָה כַּבִּיר מְאֹד וְהָיָה דוֹמֶה לְעָרְפּוֹ שֶׁל יָ’בֶר.

יַ’ן וַלְיַ’ן יָדַע לִנְהֹג דֵּי זְהִירוּת וְלֹא הִשְׁקִיף אַחֲרֵי הָאִישׁ מִבַּעַד לַחַלּוֹן.> בַּבֹּקֶר בָּאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת לְטַאְטֵא אֶת הַחֶדֶר, וְיַ’ן וַלְיַ’ן בָּחַן אוֹתָהּ תּוֹךְ כְּדֵי זֶה בְּעֵינָיו; לְבַסּוֹף פָּנְתָה אֵלָיו הָאִשָּׁה בִּשְׁאֵלָה: “אֶמֶשׁ נִתְעוֹרֵר אֲדוֹנִי בְּוַדַּאי כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לְבֵיתֵנוּ?” “נָכוֹן הַדָּבָר!” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן כְּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר. “מִי זֶה בָּא?”

“זֶהוּ הַדַּיָּר הֶחָדָשׁ, הַתּוֹפֵס עַכְשָׁו דִּירָה בְּבֵיתֵנוּ.” “מַה שְׁמוֹ?” “אֵינֶנִי זוֹכֶרֶת אֶת שְׁמוֹ בְּדִיּוּק. דּוּמוֹן אוֹ דוֹמוֹן. כַּדּוֹמֶה לָזֶה.” “מַה מַעֲשֵׂהוּ?”

הַזְּקֵנָה הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינֶיהָ הָעֲרוּמוֹת, וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָה לוֹ דְבָרִים:

“הוּא חַי עַל רְוָחִים, כַּאֲדוֹנִי”. אֶפְשָׁר שֵׁהַזְּקֵנָה לֹא הִכְנִיסָה בִּדְבָרֶיהָ שׁוּם כַּוָּנָה נִסְתֶּרֶת, אֲבָל יַ’ן וַלְיַ’ן חָשַׁד בָּהּ אוֹתוֹ רֶגַע, כִּי הִיא חוֹרֶשֶׁת עָלָיו מְזִמָּה.

לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַזְּקֵנָה מֵחַדְרוֹ לָקַח יַ’ן וַלְיַ’ן מֵאָה פְרַנְק כֶּסֶף, שֶׁהָיוּ שְׁמוּרִים אִתּוֹ בָּאָרוֹן, סִדֵּר אֶת הַמַּטְבְּעֹות לִצְרוֹר עָגֹל וְשָׂם אֶת זֶה בְּכִיסוֹ. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהַר לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ בַּחֲשַֹאי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע הַדָּבָר בְּאָזְנֵי אִישׁ בַּבַּית, נִשְׁמְטָה בְּכָל זֹאת מִתּוֹךְ יָדוֹ מַטְבֵּעַ בַּת חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים וְהִתְגּוֹלְלָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל פְּנֵי רִצְפַּת הָאָבֶן.

בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה יָצָא מִבֵּיתוֹ הַחוּצָה וּבְעָמְדוֹ בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה סִיֵּר בְּעֵינָיו אֶת כָּל הַמָּקוֹם מִסָּבִיב. הוּא לֹא רָאָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה. הַשְּׂדֵרוֹת הָיוּ רֵיקוֹת מֵאָדָם. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מִן הַנִּמְנָע כִּי מִי שֵׁהוּא יָשַׁב בַּמַּאֲרָב מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים.

וְהוּא שָׁב וְעָלָה לְדִירָתוֹ, אָחַז לָהּ לְקוֹזֶט בְּיָדָהּ וְנִסְתַּלֵּק אִתָּהּ יַחַד מִן הַבָּיִת.

סֵפֶר רְבִיעִי מְרַגְּלֵי חֶרֶשׁ    🔗

א

יַ’ן וַלְיַ’ן נָטָה מִיָּד מִן הַשְּׂדֵרָה אֶל הָרְחוֹבוֹת שֶׁמִּן הַצַּד, וְהָיָה עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּקַו בִּלְתִּי יָשָׁר; מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה מַרְחִיק לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֵין אִישׁ רוֹדֵף אַחֲרָיו. גַּם הַצְּבִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַחְבּוּלַת הָעָרְמָה הַזֹּאת לְמַעַן הַתְעוֹת אֶת רוֹדְפָיו; בָּרִאשׁוֹנָה הוּא מְכוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְצַד אֶחָד, אַחַר כָּךְ הוּא פּוֹנֶה לַצַּד הַשֵּׁנִי וּמְהַלֵּךְ כַּמָּה זְמָן עַל פְּנֵי קַרְקַע הַשּׁוֹמֵר אֶת רָשְׁמֵי צְעָדָיו. זֶה גוֹרֵם, כִּי גַם הַצַּיָּד וְגַם הַכְּלָבִים אֵינָם יוֹדְעִים לְהַכִּיר כָּרָאוּי לְאֵיזֶה צַד שֶׁל הַדֶּרֶךְ פָּנָה הַצְּבִי בָּאַחֲרוֹנָה. לָזֶה יֵאָמֵר: הַצְּבִי שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו בִּרְמִיָּה.

הַיָּרֵחַ עָמַד בְּמִלּוּאוֹ, וְהַדָּבָר הַזֶּה שִׁמֵּשׁ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. כֵּיוָן שֶׁהַיָּרֵחַ עָמַד עוֹד בְּשִׁפּוּלֵי רָקִיעַ, לָכֵן הָיוּ הַבָּתִּים שֶׁבְּכַמָּה רְחוֹבוֹת מְטִילִים צֵל אָרֹךְ לְצַד הָאֶחָד, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב הָיָה נִרְאֶה עַל יְדֵי כָּךְ מוּאָר בְּאוֹר בָּהִיר בְּיוֹתֵר. יַ’ן וַלְיַ’ן בָּחַר, כַּמּוּבָן, לָלֶכֶת מִן הַצַּד שֶׁשָּׁם שָׂרְרָה אֲפֵלָה, וְהָיָה יָכֹל לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד.

יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּתּוֹךְ זֶה לֹא הִשְׁגִּיחַ כָּרָאוּי בִּמְקוֹמוֹת הַצֵּל. אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעַ לַסִּמְטָאוֹת אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָרְחוֹב דֶה-פוֹלִיבוֹ, נַעֲשָׂה לוֹ הַדָּבָר בָּרִי, כִּי אֵין אִישׁ אוֹרֵב אַחֲרָיו.

קוֹזֶט הָיְתָה מְהַלֶּכֶת לְצִדּוֹ בְּלִי לִפְנוֹת אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹת. הִיא הָיְתָה מִטִּבְעָהּ יְצוּר מְקַבֵּל הַשְׁפָּעָה הַמּוּכָן לְהַשְׁלִים אֶל כָּל דָּבָר, וְעַכְשָׁו רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בְּטוּחָה מִפַּחַד כְּשֶׁהֶחֱזִיקָה בְּיַד אָבִיהָ. כְּקוֹזֶט לֹא יָדַע גַּם יַ’ן וַלְיַ’ן לְאָן הוּא הוֹלֵךְ. כְּשֶׁם שֶׁהִיא הִשְׁלִיכָה אֶת כָּל יְהָבָהּ עָלָיו, כֵּן שָׂם הוּא אֶת כָּל תִּקְוָתוֹ בֵּאלֹהִים. הָיָה דוֹמֶה לוֹ, כִּי מִי-שֶׁהוּא גָדוֹל וְנִסְתָּר מַחֲזִיק בְּיָדוֹ וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ בַּדָּרֶךְ. אָכֵן הוּא גַם לֹא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה גְמוּרָה, כִּי דוֹמוֹן וְיָ’בֶר הֵם שֵׁמוֹת שֶׁל אִישׁ אֶחָד. הֲלֹא הוּא נֶחְשַׁב בְּאֹפֶן מָחְלָט בֵּין הַמֵּתִים! אָמְנָם בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֵרְעוּ כַּמָּה דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְעוֹרֵר חֲשָׁד. יַ’ן וַלְיַ’ן הֶחֱלִיט בְּדַעְתּוֹ לִבְלִי לָשׁוּב עוֹד אֶל הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ. קֹדֶם כֹּל, בִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ מְקוֹם מִפְלָט, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשָׂה חַיַּת הַשָּׂדֶה, בְּשָׁעָה שֶׁמַחֲרִידִים אוֹתָהּ מִמְּאוּרָתָהּ, אֶלָּא שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִמְצֹא בְּקֶרֶב הַיָּמִים דִּירָה חֲדָשָׁה. יַ’ן וַלְיַ’ן עָבַר בְּרֹבַע הָעִיר מוּפְטָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הַכֹּל הָיָה כְּבָר שָׁקוּעַ בְּשַׁלְוַת תַּרְדֵּמָה. פֹּה שׁוֹלְטִים עוֹד בְּפֹעַל מַמָּשׁ כַּמָּה מִנְהָגִים שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם. אָמְנָם הָיוּ קַיָּמִים כָּאן בָּתֵּי מָלוֹן, אֲבָל יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נִפְנָה אַף לְאֶחָד מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּם לֹא טוֹבוּ בְּעֵינָיו. הֲרֵי הוּא חָשַׁב בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר, כִּי עָלָה בְּיָדוֹ לְהִמָּלֵט מֵעֵין כָּל רוֹדֵף.

כְּשֶׁהִשְׁמִיעַ שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל שֶׁל בֵּית הַתְּפִלָּה סֶן-אֶטִיֶן-דּוּ-מוֹן אֶת הַשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה, עָבַר יַ’ן וַלְיַ’ן עַל פְּנֵי הַבַּיִת מִסְפָּר 14 בִּרְחוֹב פוֹנְטוּאַז, בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא מִשְׂרָד שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה. הוּא פָּנָה בְּלִי מֵשִׂים עוֹד פַּעַם לְאָחוֹר וְהִבְחִין בְּאֹפֶן בָּרוּר, לְאוֹר הַפַּנָּס, בִּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ מִקָּרוֹב בְּעִקְּבוֹתָיו וְעָבְרוּ בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה עַל יַד הַפַּנָּס. אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה נִכְנַס אֶל הַבָּיִת. הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ בָּרֹאשׁ נִרְאָה בְּעֵינֵי יַ’ן וַלְיַ’ן חָשׁוּד עַד מְאֹד.

“בּוֹאִי וְנֵלְכָה, יַלְדָּתִי!” אָמַר אֶל קוֹזֶט וְנִסְתַּלֵּק בְּחִפָּזוֹן מֵרְחוֹב פוֹנְטוּאַז. הוּא עָשָׂה עֲקִיפִין, הָלַךְ בְּהֶקֵּף מִסָּבִיב לְ“פָלוּשׁ הָאָבוֹת”, שֶׁהָיָה סָגוּר לְעֵת הַלַּיְלָה, עָבַר אֶת רְחוֹב אֶפֶּה-דֶה-בּוּאַ וְאֶת רְחוֹב דֶּה-לְ’אַרְבַּלֶּט וְנִפְנָה לְבַסּוֹף לִרְחוֹב דֶּה-פּוֹסְט.

מִשֶּׁהִגִּיעַ לְפִנַּת רְחוֹב זוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה זָרוּעַ אוֹר הַיָּרֵחַ הַבָּהִיר, נִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ מָבוֹא שֶׁל שָׁעַר. הוּא שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ, כִּי אִם יִקְרֶה הַדָּבָר וּשְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים יוֹסִיפוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, אָז יֵיטִיב לִרְאוֹת אוֹתָם בִּזְמַן שֶׁיַּעַבְרוּ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַמּוּאָר בְּאוֹרוֹ הָרַב שֶׁל הַיָּרֵחַ.

וְלֹא עָבְרוּ בֶּאֱמֶת כִּשְׁלשָׁה רְגָעִים עַד שֶׁהִבְחִין יַ’ן וַלְיַ’ן בְּרוֹדְפָיו. מִסְפָּרָם הִגִּיעַ עַכְשָׁו לְאַרְבָּעָה, וְכָל אַרְבַּעְתָּם גְּדוֹלֵי קוֹמָה, מְעִילֵיהֶם כְּעֵין הַחוּם יוֹרְדִים לָהֶם עַד לְמַטָּה מִבִּרְכֵּיהֶם, לְרָאשֵׁי כֻּלָּם כּוֹבָעִים עֲגֻלִּים וְכֻלָּם מְזֻיָּנִים בְּמַטּוֹת כַּבִּירִים.

הֵם עָמְדוּ מִלֶּכֶת בְּאֶמְצַע הַכִּכַּר וְהִתְיַצְּבוּ אֵלֶּה לְנֹכַח אֵלֶּה, כְּמִתְכַּוְּנִים לְהִוָּעֵץ יָחַד. הֵם נִרְאוּ כִּמְפַקְפְּקִים. הַמַּנְהִיג פָּנָה אֶל חֲבֵרָיו וְהֵרְאָה לְצַד הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שָׁמָּה הָלַךְ יַ’ן וַלְיַ’ן בֶּאֱמֶת; אִישׁ אַחֵר מִן הַחֲבוּרָה הֵרְאָה לְצַד הַדֶּרֶךְ שֶׁמִּנֶּגֶד, וְהָיָה כְּאֶחָד שֶׁדַּעְתּוֹ תַּקִּיפָה בְּמִקְצָת. וְהִנֵּה הָפַךְ הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן פִּתְאֹם אֶת פָּנָיו וְעָמַד כְּנֶגֶד אוֹר הַיָּרֵחַ, וְאוֹתוֹ הָרֶגַע הִכִּיר בּוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת יָ’בֶר.

ב

יַ’ן וַלְיַ’ן נִפְטַר אֵפוֹא מִכָּל הַפִּקְפּוּקִים, דָּבָר שֶׁלֹּא אֵרַע, לְאָשְׁרוֹ, גַּם לָאֲנָשִׁים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו.

הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה לְטוֹבָתוֹ וְהוֹצִיא תּוֹעֶלֶת מִזְּמַנּוֹ, בְּעוֹד אֲשֶׁר אֵלֶּה הוֹצִיאוּ אֶת זְמָנָם לְבַטָּלָה. הוּא מִהֵר לָצֵאת מִמְּבוֹא הַשַּׁעַר, עָבַר בְּחִפָּזוֹן לְאֹרֶךְ רְחוֹב דֶּה-פּוֹסְט וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ לְעֵבֶר הַגַּן הַבּוֹטָנִי. אֶת קוֹזֶט הִתְחִילָה תּוֹקֶפֶת עֲיֵפוּת וְהוּא הֻכְרַח לָשֵׂאת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו.

הוּא כּוֹנֵן אֶת צְעָדָיו בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה, חָלַף וְעָבַר עַל פְּנֵי בֵּית הַחֲרשֶׁת שֶׁל גּוֹפְלֶט וְאָחַז אֶת דַּרְכּוֹ לְאֹרֶךְ הַגַּן הַבּוֹטָנִי, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לִשְׂפַת נְהַר הַסֵּנָה. כָּאן נִפְנָה לְאָחוֹר. אֲבָל מִסָּבִיב לֹא נִרְאֲתָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה. הוּא הֵשִׁיב אֶת רוּחוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת בְּחִפָּזוֹן לְעֵבֶר הַגֶּשֶׁר שֶׁל אוֹסְטֶרְלִיץ.

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ עוֹד תּוֹבְעִים כָּאן תַּשְׁלוּם בְּעַד הָרְשׁוּת לַעֲבֹר גֶּשֶׁר. הוּא נָתַן אֶת כֶּסֶף תַּשְׁלוּמוֹ בְּלִי לְהָסֵב אֵלָיו אֶת עֵין הַשּׁוֹמֵר, אֲבָל לְצַעֲרוֹ לֹא עָבְרָה הַדֶּרֶךְ עַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר בְּשָׁלוֹם גָּמוּר. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה עֲגָלָה גְדוֹלָה אַחַת אוֹחֶזֶת אֶת דַּרְכָּהּ לְעֵבֶר הַשָּׂפָה הַיְמָנִית שֶׁל נְהַר הַסֵּנָה. מִקְרֵה זֶה שִׁמֵּשׁ לוֹ טוֹבָה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ יְכֹלֶת לַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ בְּצִלָּהּ שֶׁל הָעִגָלָה. מִשֶּׁהִגִּיעַ לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגֶּשֶׁר רָאָה לְפָנָיו, לְצַד יָמִין בְּמִקְצָת, קְבוּצָה שֶׁל חַדְרֵי דִירָה, שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל פְּנֵי שֶׁטַח רְחַב יָדַיִם הַמּוּאָר בְּאוֹר בָּהִיר. בְּלִי כָּל פִּקְפּוּק הֶחְלִיט לְכוֹנֵן שָׁמָּה אֶת צְעָדָיו. לֹא הָיָה אֶצְלוֹ כָּל סָפֵק כִּי רוֹדְפָיו נִתְעוּ מִנִּי אֹרַח, וְכִי כָּל סַכָּנָה לֹא הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ עַכְשָׁו. אָמְנָם אֶפְשָׁר הָיָה לְהַנִּיחַ, כִּי הַלָּלוּ מוֹסִיפִים עוֹד לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו; אֲבָל הֵם לֹא אָחֲזוּ אֶת דַּרְכָּם בְּעִקְּבוֹתָיו.

מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי נִמְשַׁךְ בֵּין שְׁתֵּי חוֹמוֹת רְחוֹב צַר וְאָפֵל. דֻּגְמָה שֶׁל רְחוֹב הַנָּאֶה לוֹ בְּיוֹתֵר; הוּא עָמַד לְהַפְלִיג לְאוֹתוֹ רְחוֹב וְנִפְנָה מִקֹּדֶם עוֹד פַּעַם לַאֲחוֹרָיו.

מִמְּקוֹם עָמְדוֹ הָיָה יָכֹל לִרְאוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר מִן הַקָּצֵה וְעַד הַקָּצֶה. וּכְשֶׁהִבִּיט הִבְחִין בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגֶּשֶׁר אֶת אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו. הַלָּלוּ מָצְאוּ בְּכָל זֹאת אֶת עִקְּבוֹתָיו! נִשְׁאֲרָה לוֹ עוֹד תִּקְוָה אֶחָת. אֶפְשָׁר שֶׁרוֹדְפָיו לֹא יַעַבְרוּ כְּלָל אֶת הַגֶּשֶׁר, יָכֹל לִהְיוֹת כִּי הֵם לֹא הִבְחִינוּ בּוֹ בְּלֶכְתּוֹ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַמּוּאָר וְהוּא נוֹשֵׂא אֵת קוֹזֶט בִּזְרוֹעוֹתָיו. הוּא שָׂם אֵפוֹא אֶת מִבְטָחוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה, אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת לָרְחוֹב הָאָפֵל.

ג

לְאַחַר שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן עָבַר מֶרְחָק שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת צַעַד, בְּעֵרֶךְ, הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר רְחוֹב שְׁמֶן-וֶר-סֶן-אַנְטוּאַן נִפְלָג לִשְׁנַיִם וְהוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ מִצַּד שְׂמֹאל בְּשֵׁם רְחוֹב פִיקְפוּ וּמִצַּד יָמִין בְּשֵׁם רְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ. הוּא הִפְלִיג בְּלִי פִּקְפּוּק לְתוֹךְ הָרְחוֹב אֲשֶׁר מִיָּמִין, מִשּׁוּם שֶׁהַדֶּרֶךְ הַזֹּאת מוֹלִיכָה אֶל שֶׁטַח רֵיק מִבִּנְיָנִים.

הֵם לֹא עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. קוֹזֶט הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּעֲיֵפוּת רַבָּה וְאָבִיהָ הָאוֹמֵן אוֹתָהּ הָיָה מֻכְרָח לָשֵׂאת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו. מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה פּוֹנֶה לְהַבִּיט לְאָחוֹר, וְסוֹף סוֹף נִרְגַּע בְּמִקְצָת לְאַחַר שֶׁנִּפְנָה כַּמָּה פְּעָמִים וְלֹא רָאָה שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד. וּפִתְאֹם הִבִּיט מֵאַחֲרָיו וְרָאָה כְּעֵין דָּבָר מִתְנוֹעֵעַ בָּאֲפֵלָה.

הוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ הֲלִיכָה דוֹמָה לְרִיצָה, וּבְלִבּוֹ עוֹד תִּקְוָה שֶׁיִּמְצָא אֵיזֶה רְחוֹב מִן הַצַּד וְיַצְלִיחַ לְהַתְעוֹת אֶת רוֹדְפָיו מִדַּרְכּוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לִקְצֵה רְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ נֶחְסְמָה בְּפָנָיו הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה עַל יְדֵי חוֹמַת בִּנְיָן, אֶלָּא שֶׁלְּרֹחַב הַדֶּרֶךְ נִמְשַׁךְ רְחוֹב לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. הוּא נִסְתַּכֵּל לְצַד יָמִין. חֵלֶק זֶה שֶׁל הָרְחוֹב, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ תָּפוּס עַל יְדֵי צְרִיפִים וּגְרָנוֹת, לֹא הָיָה אֶלָּא מָבוֹא סָתוּם הַיּוֹצֵא מֵרְחוֹב קוּל-דֶּה-שַׁק –גֶּ’נְרוֹ. נִרְאֲתָה בְּרוּרָה לְמַדַּי הַחוֹמָה הַלְּבָנָה וְרַבַּת הַמִּדָּה שֶׁחָסְמָה אֶת הַמָּבוֹא בְּקָצֵהוּ.

עַכְשָׁו נִפְנָה וְהִבִּיט לְצַד שְׂמֹאל. אוֹתוֹ רְחוֹב, הַסִּמְטָה, הַנִּקְרֵאת דּרוֹאַ-מוּר, הָיָה לוֹ מוֹצָא בְּקָצֵהוּ וְנִסְתַּיֵּם בִּרְחוֹב פִּיקְפוּ, שֶׁנִּזְכַּר כְּבָר מִקֹּדֶם; קָצֵהוּ הַשְּׂמָאלִי שֶׁל רְחוֹב זֶה שָׁב וְהִגִּיעַ לְשְׁמֶן-וֶר-סֶן-אַנְטוּאַן, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ מִיָּמִין הוֹלִיכָה אֶל הַשּׁוּק הַנִּקְרָא בְּשֵׁם לֶנוּאַר. כָּאן רָאָה לְפָנָיו הַנִּרְדָּף דֶּרֶך הַצָּלָה.

אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהוּא נִפְנָה לָלֶכֶת נִתְגַּלְּתָה פִּתְאֹם לְעֵינָיו, מִמֶּרְחָק שֶׁל מָאתַיִם צַעַד, בְּעֶרֶךְ, דְּמוּת נֶאֱלָמָה שֶׁדָּמְתָה לְפֶסֶל שָׁחוֹר וְהָיְתָה נִצֶּבֶת לִבְלִי נִיד בְּקֶרֶן הַזָּוִית שֶׁבֵּין הַסִּמְטָה דּרוֹאַ-מוּר וּבֵין רְחוֹב פִּיקְפוּ.

הוּא נִרְתַּע לְאָחוֹר. הַדֶּרֶךְ סָגְרָה עָלָיו אֵפוֹא מִכָּל הָעֲבָרִים. יַ’ן וַלְיַ’ן נָצוֹד כְּדָג בַּמִּכְמֹרֶת! הוּא הִבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם וּבְעֵינָיו יֵּאוּשׁ הַגָּמוּר.

ד

מִצַּד יָמִין שֶׁל הַסִּמְטָה דּרוֹאַ-מוּר נִמְשְׁכָה שׁוּרָה שֶׁל בָּתִּים עֲלוּבִים עַד לִתְחִלַּת רְחוֹב פִּיקְפוּ; מִצַּד שְׂמֹאל עָמַד בִּנְיָן גָּדוֹל, בָּנוּי בְּסִגְנוֹן קָשֶׁה וּמְחֻלָּק לְכַמָּה חֲלָקִים. חֶלְקֵי הַבִּנְיָן הָיוּ שׁוֹנִים בְּגָבְהָם; הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר, זֶה הַפּוֹנֶה לִרְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ, הָיָה גָבֹהַּ רַק כְּדֵי הַחוֹמָה הַמַּקֶּפֶת אוֹתוֹ. חוֹמָה זוֹ נִסְתַּיְּמָה בְּקֶרֶן זָוִית מְכֻנֶּסֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁם נִתְקָלִים זֶה בָּזוֹ רְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ וְהַסִּמְטָה דּרוֹאַ-מוּר. אֶת קֶרֶן הַזָּוִית הַמְכֻנֶּסֶת הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר הָיָה אֵפוֹא לִרְאוֹת מִשְּׁנֵי הָרְחוֹבוֹת הַנִּזְכָּרִים לְמָעְלָה. בְּפִנָה זוֹ נִרְאָה דָבָר דוֹמֶה לְדֶלֶת כַּבִּירָה, מִין לוּחַ מְצֹרָף מִקְּרָשִׁים מְאֻנָכִים וְעוֹמֵד בְּחִבּוּרֹו עַל יְדֵי בַּדֵּי בַּרְזֶל שְׁטוּחִים שֶׁהָיוּ נְתוּנִים לְרָחְבּוֹ. עַל יַד הַלּוּחַ נִמְצָא שַׁעַר בַּעַל גֹדֶל רָגִיל.

מֵעַל לַחוֹמָה, אֵצֶל הַפִּנָּה מַמָּשׁ, הָיוּ בּוֹלְטִים וְעוֹלִים עֲנָפָיו שֵׁל עֵץ תִּרְזָה, וְחֵלֶק הַחוֹמָה הַפּוֹנֶה אֶל רְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ הָיָה מְכֻסֶּה צִמְחֵי קִסּוּס. בְּרֶגַע זֶה שֶׁל סַכָּנָה גְדוֹלָה נִמְשַׁךְ לִבּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן אַחֲרֵי הַבִּנְיָן רַב-הַמִּדּוֹת שֶׁנִּרְאָה לוֹ רֵיק מִתּוֹשָׁבִים. הוּא הֵעִיף בּוֹ מֶבָּט מָהִיר וְגָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי הַצָּלָתוֹ תְּלוּיָה בָּזֶה אִם יַעֲלֶה בְיָדוֹ לַחְדֹּר לְתוֹךְ הַבִּנְיָן.

הוּא הִסְתַּכַּל בַּבִּנְיָן בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, אֲבָל לֹא מָצָא שׁוּם מָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם תִּפָּתַח לוֹ עֶזְרָה. נִתְכַּנֵּס שׁוּב לְקֶרֶן הַזָּוִית שֶׁל הַחוֹמָה וְהִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁעָרִים, אֲבָל מִיַּד מָצָא, כִּי הַשַּׁעַר הָאֶחָד חָזָק מֵהִשָּׁבֵר, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא כְּסוּת עַל פְּנֵי בִּנְיָן.

ה

אוֹתוֹ רֶגַע קָלְטָה אָזְנוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן קוֹל הֲמוּלָה, שֶׁהִגִּיעַ מִמֶּרְחָק לֹא רָב. הוּא הֵצִיץ בִּזְהִירוּת מֵאֵצֶל הַפִּנָּה וְרָאָה חֲבוּרָה בַּת שִׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה חַיָּלִים שֶׁפָּנוּ לְהִכָּנֵס לִרְחוֹב פּוֹלוֹנְסוֹ. הוּא רָאָה בְּעֵינָיו אֶת פִּגְיוֹנֵי הָרוֹבִים שֶׁהִתְנוֹצְצוּ בָּאוֹר הַבָּהִיר שֶׁל הַיָּרֵחַ.

הַפְּלֻגָּה, שֶׁבְּרֹאשָׁהּ רָאָה יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת דְּמוּתוֹ הַגְּבוֹהָה שֶׁל יָ’בֶר, עָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ בִּצְעָדִים לֹא מְהִירִים. הַחַיָּלִים וְאִתָּם שְׁלשָׁה שׁוֹטְרִים חִפְּשׂוּ מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה יְתֵרָה בִּמְבוֹאוֹת הַשְּׁעָרִים. בְּכָל הַפִּנּוֹת וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָעֲלוּלִים לְשַׁמֵּשׁ מַחֲבוֹאִים, וְהָיָה קָרוֹב לְשַׁעֵר כִּי הֵם יוֹצִיאוּ זְמָן שֶׁל רֶבַע שָׁעָה עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִמְקוֹם סִתְרוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. מְחִיצָה שֶׁל זְמָן כֹּה קָצָר עָמְדָה בֵּינוֹ וּבֵין הַתְּהוֹם, אֲשֶׁר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ לִבְלֹעַ אוֹתוֹ. הַפַּעַם הָיָה צָפוּי לֹא רַק לְמוֹרָאִים שֶׁל בַּנְיוֹ, כִּי אִם נִטַּל עָלָיו גַּם לְהִפָּרֵד מֵאֵת קוֹזֶט, וּמִבַּלְעָדֶיהָ נִרְאָה לוֹ הָעוֹלָם כְּבוֹר צַלְמָוֶת.

עוֹד נִשְׁאַר לוֹ רַק פֶּתַח תִּקְוָה אֶחָד לְהַצָּלָה: לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ הָרַב בִּמְלֵאכֵת הַטִּפּוּס וּלְהַגִּיעַ בְּדֶרֶךְ זוֹ מֵעֵבֶר לַחוֹמָה. הַדָּבָר לֹא הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁהַחוֹמָה לֹא גָבְהָה לְמַעְלָה מִשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה רֶגֶל, בְּעֶרֶךְ. הַפִּנָּה, לְצַד הַקָּצֶה הַצַּר שֶׁל הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל, נִתְמַלְּאָה, מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעְלָה בְּגֹבַהּ שֶׁל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, בְּקִיר מְעֶֻּבה בֶּן שָׁלשׁ צְלָעוֹת, – תַּקָּנָה שְׁכִיחָה מְאֹד בְּפָרִיס, שֶׁמַּטְרָתָהּ לְהָגֵן עַל הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יִזְדַּהֵם.

וְצָרִיךְ הָיָה עוֹד לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת קוֹזֶט מֵעֵבֶר לַחוֹמָה. וְאוּלָם בִּרְגָעִים שֶׁל סַכָּנָה גְדוֹלָה עַד לִמְאֹד יֵשׁ שֶׁאָדָם מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ כַּמָּה הַמְצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַצָּלָה, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בָּזֶה שֶׁהַשָּׁרוּי בַּסַּכָּנָה יוֹצִיא אוֹתָן אֶל הַפֹּעַל בְּאֹפֶן נָכוֹן. הָיָה נָחוּץ לוֹ חֶבֶל, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת קוֹזֶט בְּמַעֲלֵה הַחוֹמָה. מֵאַיִן יֻקַּח הַחֶבֶל הַזֶּה?

אוֹתוֹ רֶגַע נָפַל מֶבָּטוֹ עַל הַפַּנָּס שֶׁעָמַד בִּמְבוֹא גֶ’נְרוֹ הַסָּתוּם; הַפַּנָּס לֹא הָיָה דוֹלֵק כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר הַיָּרֵחַ.

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ הַפַּנָּסִים תְּלוּיִם בְּפָרִיס עַל פְּנֵי חֲבָלִים עָבִים שֶׁהָיוּ נְטוּיִים לְרֹחַב הָרְחוֹב, וְאֶת הַחֲבָלִים הָאֵלֶּה אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁלְשֵׁל לְמַטָּה עַל יְדֵי זֶה שֶׁהִתִּירוּ אֶת קְצֵהֶם הָאֶחָד מֵעַל הַסְּלִיל הַנָּתוּן בְּאָרוֹן סָגוּר.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִגִּיעַ בִּקְפִיצוֹת עֲנָקִים אֲחָדוֹת עַד לָאָרוֹן שֶׁנִּמְצָא מִתַּחַת לַפַּנָּס, שָׁבַר אֶת הַבָּרִיחַ בַּסַּכִּין הַחֲזָקָה שֶׁבְּיָדוֹ וּכְהֶרֶף עַיִן חָזַר אֶל קוֹזֶט.

עַכְשָׁו הִתְחִילָה הַיַּלְדָּה לִהְיוֹת שְׁרוּיָה בְּפַחַד, אֲבָל הִיא לֹא נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי, כְּדֶרֶךְ רֹב הַיְלָדִים, אֶלָּא מָשְׁכָה לוֹ לְיַ’ן וַלְיַ’ן בְּשַׁרְוֻלּוֹ וְלָחֲשָׁה לוֹ עַל אָזְנוֹ: "אַבָּא, אֲנִי מְפַחֶדֶת. מִי זֶה הוֹלֵךְ לְכָאן? כִּי עַל כֵּן נִתְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר קוֹל הַהֲמֻלָּה, שֶׁהֵקִימָה פְּלֻגַּת מִּשְׁמָר.

“הַסִּי! אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה הוֹלְכִים וּבָאִים לְכָאן!” הֶחֱזִיר הָאִישׁ מִתּוֹךְ אֵימָה.

קוֹזֶט מָלְאָה פְּחָדִים. "אַל תּוֹצִיאִי הֶגֶה מִפִּיךְ וְהַנִּיחִי לִי לַעֲשׂוֹת אֶת מְלָאכְתִּי. אִם תִּתְּנִי אֶת קוֹלֵךְ בִּצְעָקָה אוֹ בִּבְכִי – אָז תִּשְׁמַע מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה וְתָשׁוּב לָקַחַת אוֹתָךְ אֶל בֵּיתָהּ.

וְהִנֵּה הוּא הִתְחִיל מַתִּיר אֶת הַמִּטְפַּחַת הַכְּרוּכָה מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ, וּבַעֲשׂוֹתוֹ כָּזֹאת לֹא נֶחְפַּז וְגַם לֹא אִבֵּד אֶת זְמַנּוֹ לְבַטָּלָה, אֶלָּא הָיָה עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת, – אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הָיָה עָלוּל לִפּוֹל בִּידֵי פְּלֻגַּת הַמִּשְׁמָר שֶׁל יָ’בֶר. אֶת הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת כָּרַךְ מִתַּחַת לְבָתֵּי הַשֶּׁחִי שֶׁל הַיַּלְדָּה, קָשַׁר אַחַר כָּךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת אֶל קְצֵה הַחֶבֶל הָאֶחָד, שָׂם אֶת הַחֶבֶל מִקָּצֵהּו הַשֵּׁנִי בֵּין שִׁנָּיו, זָרַק אֶת נְעָלָיו וְאֶת פֻּזְמְקָאוֹתָיו מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, וּבְעָמְדוֹ עַל הַבְּלִיטָה הִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּחוֹמָה בְּכָל כֹּחוֹ וּבְבִטָּחוֹן גָּמוּר, כְּאִלּוּ הִתְרוֹמֵם מִשָׁלָב אֶחָד שֶׁל סֻלָּם אֶל מִשְׁנֵהוּ. לֹא עָבַר חֲצִי הָרֶגַע וְיַ’ן וַלְיַ’ן כָּפַף אֶת בִּרְכָּיו עַל גַּב הַחוֹמָה מִלְמָעְלָה.

קוֹזֶט הִתְבּוֹנְנָה אֶל מַעֲשֵׂהוּ, וּמֵרֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא הֵנִידָה אֵבֶר וְלֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ. גָּרַם לְכָךְ זִכְרָהּ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה.

לְפֶתַע פִּתְאֹם קָלְטָה אָזְנָהּ קוֹלוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁקָּרָא אֵלֶיהָ בַּחַשַׁאי: “הִתְיַצְּבִי סָמוּךְ אֶל הַחוֹמָה!” הִיא עָשְׂתָה כַמְּצֻוֶה. “אַל תְּדַבְּרִי דָבָר וְאַל תִּפְחָדִי!” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה עָלְתָה הַיַּלְדָּה בִּיעָף כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְלֹא הִסְפִּיקָה לְהִתְעַשֵּׁת עַד שֶׁנִּמְצְאָה בִּמְרוֹמָהּ שֶׁל הַחוֹמָה.

עַכְשָׁו הֶעֱמִיס יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת הַיַּלְדָּה עַל כְּתֵפָיו, תָּפַס אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, נִשְׁתַּטַּח עַל גַּב הָחוֹמָה כְּשֶׁבִּטְנוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה וְהָיָה הוֹלֵךְ וְזוֹחֵל עַד שֶׁהִגִּיעַ לִקְצֵה פִּנַּת הַחוֹמָה הַפְּנִימִית. כָּאן מָצָא מַה שֶׁשִּׁעֵר קֹדֶם בְּדַעְתּוֹ: בִּנְיָן אֶחָד שֶׁגַּגּוֹ הָלַךְ וְיָרַד בְּשִׁפּוּעַ עַד שֶׁהִגִּיעַ לָאָרֶץ כִּמְעַט, וְגַג זֶה, הַיּוֹרֵד מֵעֵבֶר הַחוֹמָה הַפְּנִימִי, הָיָה סָמוּךְ מְאֹד לְעֵץ הַתִּרְזָה.

הוּא לֹא הִסְפִּיק לָזוּז מִן הַחוֹמָה, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הֲמֻלָּה רַבָּה הַמְבַשֵּׂר כִּי פְּלֻגַּת הַמִּשְׁמָר הִגִּיעָה אֶל הַמָּקוֹם. יָ’בֶר הִרְעִים אֶת קוֹל פְּקֻדּוֹתָיו: "עֲשׂוּ חִפּוּשִׂים בַּמָּבוֹא הַסָּתוּם. בִּרְחוֹב פִּיקְפוּ וּבַסִּמְטָה דְרוֹאַ-מוּר עוֹמְדִים אֲנָשִׁים לְמִשְׁמָר. עֲרֻבָּתִי נְתוּנָה לָכֶם כִּי הוּא נִמְצָא בַּמָּבוֹא הַסָּתוּם. "כָּל הַחַיָּלִים יָצְאוּ דְחוּפִים לַמָּבוֹא הַסָּתוּם.

וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן, הַנּוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ אֶת קוֹזֶט, גָּלַשׁ תּוֹךְ כְּדֵי זֶה בְּשִׁפּוּעַ הַגַּג וְהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לְמָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם הָיָה יָכֹל לְהֵאָחֵז לָבֶטַח בְּעֵץ הַתִּרְזָה, וּבְדֶרֶךְ זוֹ קָפַץ וְיָרַד לָאָרֶץ. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֵרִימָה קוֹזֶט קוֹל שָׁאוֹן וְלֹא אֵרְעָה לָהּ כָּל תַּקָּלָה, וְאֵין לָדַעַת אִם כֹּחַ פַּחְדָּהּ הַגָּדוֹל גָּרַם לְכָךְ אוֹ שֶׁהִיא כִּלְכְּלָה אֶת מַעֲשֶׂיהָ בִּתְבוּנָה. רַק עַל כַּפּוֹת יָדֵיהָ נִשְׁאֲרוּ סִמָּנִים שֶׁל צַלָּקוֹת.

ו

יַ’ן וַלְיַ’ן נִמְצָא בְּתוֹךְ גַּן רְחַב יָדַיִם עַד מְאֹד, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם לְמַדַּי וּמְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר בְּמַרְאֵהוּ; מִין גַּן שֶׁרַק בְּלֵיל חֹרֶף הָיָה כַּדַּאי לָשִׂים עָלָיו עַיִן, שֶׁטַח מְרֻבָּע רְחַב יָדַיִם; בְּיַרְכְּתֵי הַשֶּׁטַח הַזֶּה הִשְׂתָּרְעָה שְׂדֵרָה שֶׁל צַפְצָפוֹת; בַּפִּנּוֹת צָמְחוּ אִילָנוֹת גְּבוֹהִים לְמַדַּי, הַמָּקוֹם בָּאֶמְצַע הָיָה חָשׂוּף וְשָׁם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת עֵץ בּוֹדֵד אֶחָד בַּעַל קוֹמָה, כַּמָּה עֲצֵי פְּרִי עֲקֻמֵּי גוּף, עֲרוּגוֹת שֶׁל יְרָקוֹת, עֲרוּגָה אַחַת מְגַדֶּלֶת אֲבַטִּיחִים צְהֻבִּים שֶׁכִּפּוֹת זְכוּכִית הִתְנוֹצְצוּ מֵעָלֶיהָ בְּאוֹר הַיָּרֵחַ, וְעוֹד גַּם בּוֹר שֶׁל שְׁכָפִין שֶׁנִּרְאָה כְּעַתִּיק יָמִים. פֹּה וְשָׁם עָמְדוּ סַפְסְלֵי אֶבֶן שֶׁעָלְתָה עֲלֵיהםֶ אַשֶּׁנֶת. לִשְׂדֵרוֹת הָעֵצִים, שֶׁנִּמְשְׁכוּ בְּקַו יָשָׁר, הָיְתָה מִסָּבִיב מִסְגֶּרֶת שֶׁל שִׂיחִים, וְאֶת הַקַּרְקַע בַּשְּׂדֵרוֹת כִּסּוּ פִּטְרִיּוֹת וַעֲשָׂבִים עַד אֶפֶס מָקוֹם. בְּקֵרוּב מָקוֹם לֹא רָאָה יַ’ן וַלְיַ’ן אֶלָּא אֵת הַבִּנְיָן, שֶׁמֵּעַל גַּגּוֹ יָרַד הוּא לָאָרֶץ, חוּץ מִזֶּה הִתְגּוֹלְלָה עַל הָאָרֶץ חֲבִילַת זְרָדִים וְעָמַד סָמוּךְ לַחוֹמָה פֶּסֶל חָצוּב מֵאֶבֶן, שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְקֻלְקֶלֶת בְּמִדָּה יְתֵרָה.

הַבִּנְיָן הָיָה מִין חֻרְבָּה רַבַּת חֲדָרִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, כַּנִּרְאֶה, מָקוֹם שֶׁל דִּיר. הַחֵלֶק הָרָאשִׁי שֶׁל הַבִּנְיָן, זֶה הַפּוֹנֶה לְסִמְטָה דְרוֹאַ-מוּר, הִתְעַקֵּם בְּמִקְצָת מִדֵּי הַגִּיעוֹ לְפִנַּת רְחוֹב פִּיקְפוּ, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְהַוֶּה לְצַד הֶחָצֵר מִין חָזִית כְּפוּלָה שֵׁשְּׁנֵי חֲלָקֶיהָ עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה בְּזָוִית יְשָׁרָה וְשֶׁמַּרְאֵיהֶם הָיָה מַבְהִיל עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר מַרְאֶהָ שֶׁל הֶחָזִית הַפּוֹנָה אֶל הַסִּמְטָה דְרוֹאַ-מוּר. כָּל הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ מְכֻסִּים בִּשְׂבָכוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְאַף בְּאֶחָד מֵהֶם לֹא הִגִּיהַּ שְׁבִיב אוֹר. בְּקוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נִרְאוּ דְוָדִים עֲשׂוּיִים לְמַיִם, שֶׁכְּמוֹתָם מַתְקִינִים בְּבָתֵּי הַסֹּהַר. רֵאשִׁית כֹּל, מָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת נְעָלָיו וְנָעַל אוֹתָן לְרַגְלָיו. אַחַר כָּךְ לָקַח אֶת קוֹזֶט וְנִכְנַס אִתָּהּ לַחֲדַר הַדִּיר. הַבּוֹרֵחַ מֵרוֹדְפָיו מְחַפֵּשׂ תָּמִיד מַחֲבוֹאִים מֵאַחֲרֵי מַחֲבוֹאִים. כָּכָה הִתְכַּנְסָה גַם קוֹזֶט כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלָה לִמְקוֹם סֵתֶר שֶׁבִּסְּתָרִים. מִשּׁוּם שֶׁזִּכְרָהּ שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה לֹא נִמְחָה עֲדַיִן מִלִּבָּהּ, הַיַּלְדָּה שֶׁגּוּפָהּ רָעַד בְּלִי הֲפוּגוֹת, נִלְחֲצָה אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן. מִן הָרְחוֹב הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם הַשָּׁאוֹן שֶׁהֵקִימָה פְּלֻגַּת הַמִּשְׁמָר, הַחַיָּלִים הִכּוּ בְּקַתֵּי הָרוֹבִים אֶל הָאֲבָנִים וְיָ’בֶר הָיָה פּוֹלֵט מִפִּיו קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת וּמִלִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין מֵרָחוֹק אֵת מַשְׁמָעוּתָן.

כַעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה הִתְחִיל קוֹל הַשָּׁאוֹן שֶׁמִּבַּחוּץ הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, בְּעוֹד אֲשֶׁר בַּבִּנְיָן הַגָּדוֹל וּבַגַּן הָיְתָה שׂוֹרֶרֶת כְּמִקֹּדֶם דּוּמִיָּה מוּזָרָה. לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמַע מִתּוֹךְ הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל קוֹל זִמְרָה, וְהַקוֹל הָיָה נָעִים וְלוֹקֵחַ לֵב בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁהַשָּׁאוֹן הַבָּא מִן הַחוּץ נִשְׁמַע בְּאָזְנֵי הַנִּרְדָּפִים כְּאָיֹם וְנוֹרָא. זֹאת הָיְתָה מַקְהֵלַת נָשִׁים שֶׁנָּתְנָה אֶת קוֹלָהּ בְּשִׁיר הִמְנוֹן, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּרוּבֵי שָׁמַיִם מְגָרְשִׁים מִפְּנֵיהֶם אֶת בְּנֵי הַשָּׂטָן.

קוֹזֶט וְיַ’ן וַלְיַ’ן כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם. הֵם לֹא הֵבִינוּ לְפֵשֶׁר הַחִזָּיוֹן הַזֶּה; הֵם לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה בִּדְבַר הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵם נִמְצָאִים שָׁם, אֲבָל הַגֶּבֶר הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְהַיַּלְדָּה הַחַפָּה מִפֶּשַׁע הִרְגִּישׁוּ שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד, כִּי עֲלֵיהֶם לִכְרֹעַ עַל בִּרְכֵּיהֶם.

לְבַסּוֹף נֶאְלַם קוֹל הַזִּמְרָה. יָכֹל הֱיוֹת כִּי הַדָּבָר נִמְשַׁךְ זְמָן רַב, אֲבָל יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּכָךְ. הַשָּׁעוֹת מְמַהֲרוֹת לָרוּץ בְּשָׁעָה שֶׁלֵב אָדָם נָתוּן לִתְפִלָּה.

וְשׁוּב הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה עֲמֻקָּה. רַק הֶעָלִים עַל הָעֵצִים וּקְנֵי הָעֲשָׂבִים הִתְנוֹעֲעוּ חֶרֶשׁ בָּרוּחַ.

ז

הִתְחִילָה מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ שֶׁלִּפְנוֹת בֹּקֶר וְהָיְתָה אֵפוֹא הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אוֹ הַשְּׁנִיָּה. קוֹזֶט הַמִּסְכֵּנָה נֶאֶלְמָה דֹם, וְיַ’ן וַלְיַ’ן חָשַׁב אוֹתָהּ לִישֵׁנָה, כֵּיוָן שֶׁהִיא נִשְׁנֲעָה אֵלָיו בְּרֹאשָׁהּ. אֲבָל כְּשֶׁגָּחַן וְנִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ רָאָה אֶת עֵינֶיהָ וְהִנֵּה הֵן פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה. הַיָּגוֹן הַכָּבֵד אֲשֶׁר נִשְׁקַף מֵעַל פָּנֶיהָ נָגַע עַד נַפְשׁוֹ.

וְנוֹסָף עַל זֶה לֹא פָּסְקָה הַיַּלְדָּה מִלִּרְעֹד בְּכָל גּוּפָהּ. “הֲגָבְרָה עָלַיִךְ הָעֲיֵפוּת?” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן. “הַקֹּר מֵצִיק לִי מְאֹד.” הַקַּרְקַע הָיָה רָטֹב, הַדִּיר פָּרוּץ לְכָל הַצְּדָדִים, הָרוּחַ הָלְכָה הָלֹךְ וְקָשָׁה מִרֶגַע לְרֶגַע. אָז הֵסִיר יַ’ן וַלְיַ’ן טוֹב הַלֵּב אֶת מְעִילוֹ מֵעָלָיו וְעָטַף אֶת קוֹזֶט.

“הַאֵינֵךְ מַרְגִּישָׁה עַכְשָׁו כָּל כָּךְ בַּקֹּר?” “וַדַּאי שֶׁכָּךְ, אַבָּא!” “טוֹב אֵפוֹא. חַכִּי פֹּה קְצָת. וַאֲנִי עוֹד מְעַט וְאָשׁוּב.” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה יָצָא מִן הַדִּיר הַחוּצָה וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ בַּחֲשַׁאי לְאֹרֶךְ הַבִּנְיָן הָרָאשִׁי, כְּשֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לִמְצֹא מְקוֹם מִקְלָט טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן. בְּעָבְרוֹ רָאָה כַּמָּה דְלָתוֹת, אֲבָל כֻּלָּן הָיוּ סְגוּרוֹת וְכָל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה הָיוּ מְכֻסּוֹת בְּשִׂבְכוֹת בַּרְזֶל חֲזָקוֹת.

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְקֶרֶן הַזָּוִית הַפְּנִימִית שֶׁל הַבִּנְיָן, הִבְחִין בְּשׁוּרָה שֶׁל חַלּוֹנוֹת מְקֻמָּרִים שֶׁהָיוּ מוּאָרִים בְּאוֹר קָלוּשׁ. הוּא הִתְרוֹמֵם עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו וּלְעֵינָיו נִתְגַּלָּה אוּלָם רְחַב יָדַיִם לְמַדַּי, שֶׁלּוּחוֹת אֶבֶן גְּדוֹלִים שִׁמְּשׁוּ לוֹ רִצְפָּה וְעַמּוּדִים רַבִּים תָּמְכוּ אֶת תִּקְרָתוֹ, וּבְתוֹךְ הָאוּלָם לֹא רָאָה יַ’ן וַלְיַ’ן אֶלָּא אוֹר רָפֶה וּצְלָלִים אֲרֻכִּים. לֹא נִשְׁמְעָה אַף אִוְשָׁה קַלָּה. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁאִמֵּץ אֶת עֵינָיו הִתְחִיל מַבְחִין בְּגוּף שֶׁל בֶּן-אָדָם מְכֻסֶּה בְּתַכְרִיךְ מֵתִים. הַגּוּף הָיָה סָרוּחַ עַל פְּנֵי אַבְנֵי הָרִצְפָּה כְּשֶׁפָּנָיו כְּלַפֵּי מַטָּה, בְּיָדָיו הַשְּׁלוּחוֹת תֵּאַר כְּעֵין דְּמוּת הַצְּלָב וְנִרְאָה חֲדַל תְּנוּעָה כְּפֶגֶר מֵת. בְּקֵרוּב מָקוֹם הִתְגּוֹלֵל מִין חֵפֶץ דּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לְנָחָשׁ, וְזֶה עוֹרֵר אֶת הַהַשְׁעָרָה, כִּי לְצַוָּארָהּ שֶׁל הַדְּמוּת הַנּוֹרָאָה כָּרוּךְ חֶבֶל. אֵימָה הֵטִילָה הַמַּחֲשָׁבָה בִּדְבַר הַמֵּת הַמִּתְגּוֹלֵל עַל הָרִצְפָּה, וְאוּלָם עוֹד יוֹתֵר הִבְעִית הָרַעְיוֹן, כִּי הַשּׁוֹכֵב שָׁם הוּא יְצוּר אָדָם חָי.

יַ’ן וַלְיַ’ן מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהַדְבִּיק אֶת מִצְחוֹ אֶל זְגוּגִית הַחַלּוֹן וְלִהְיוֹת אוֹרֵב בְּעֵינָיו עַד שֶׁיִּרְאֶה, אִם אוֹתוֹ גוּף יָנִיד בְּאֶחָד מֵאֲבָרָיו. וְאוּלָם עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְהַדְּמוּת הַמּוּטֶלֶת עַל הָאָרֶץ לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם הִכְרִיעָה אוֹתוֹ אֵימָה גְדוֹלָה, וְאָז נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְחָזַר בִּמְרוּצָה אֶל הַדִּיר.

הוּא שָׁב אֶל הַבִּנְיָן הָרָעוּעַ מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה וּפִיק בִּרְכַּיִם, מֵעַל גַּבּוֹ יָרְדוּ פַּלְגֵי זֵעָה.

מַה טִיבוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם הַזֶּה? הֲיֵאָמֵן כִּי בְּלֵב הַכְּרָךְ שֵׁל פָּרִיס יִמָּצֵא נְוֵה-קְבָרִים? אֵין זֶה אֶלָּא בַּיִת זָר וּמוּזָר, מָקוֹם אֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה הֵרִיעוּ לִקְרַאת יַ’ן וַלְיַ’ן קוֹלוֹת שֶׁל כְּרוּבֵי שָׁמַיִם וּבָאַחֲרוֹנָה נִגְלָה שָׁם לְנֶגֶד עֵינָיו הַשַּׁעַר הָאָיֹם אֲשֶׁר לַמָּוֶת!

ח

בֵּין כֹּה וָכֹה וְקוֹזֶט תָּמְכָה אֵת רֹאשָׁהּ אֶל אַחַת הָאֲבָנִים וְשָׁקְעָה בְּתַרְדֵּמָה. הוּא צָנַח וְיָשַׁב עַל יָדָהּ, וּלְמַרְאֵה הַיַּלְדָּה שָׁכַךְ לְאַט לְאַט הַסַּעַר אֲשֶׁר בְּרוּחוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף עָלָה בִּידֵי יַ’ן וַלְיַ’ן לְהַשְׁלִיט אֶת עַצְמוֹ שׁוּב עַל מַחְשְׁבוֹתָיו.

הוּא הִכִּיר עַכְשָׁו וְיָדַע אֶת הַדָּבָר, שֶׁהָיָה עָתִיד לְמַלֵּא מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֶת כָּל חַיָּיו: כָּל עוֹד שֶׁהַיַּלְדָּה תִּחְיֶה אִתּוֹ, כָּל עוֹד שֶׁהִיא תְּהֵא מְצוּיָה בְּקִרְבָתוֹ – לֹא יְהֵא הוּא חָסֵר אֶלָּא מַה שֶׁהִיא חֲסֵרָה, וְשׁוּם דָּבָר לֹא יָטִיל עָלָיו פַּחַד חוּץ מִזֶּה הֶעָלוּל לְשַׁמֵּשׁ סַכָּנָה לַיַּלְדָּה. גַּם עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁפָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ וּנְתָנוֹ לְקוֹזֶט כְּדֵי לְהָגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַקֹּר, לֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל כִּי אָחֲזָה אוֹתוֹ צִנָּה. וּבְעוֹד הוּא הוֹלֵךְ וּמְחַטֵּט בְּרוּחוֹ הָיְתָה אָזְנוֹ קוֹלֶטֶת מִזְּמָן לִזְמָן קוֹל שָׁאוֹן מוּזָר, כְּעֵין צִלְצוּל בָּרוּר וַחֲרִישִׁי גַם יַחַד, דּוֹמֶה לְקוֹל הַמְּצִלּוֹת הַנִּשְׁמָע בְּשָׁעָה שֶׁהַפָּרוֹת רוֹעוֹת בַּאֲפָר.

יַ’ן וַלְיַ’ן נָתַן סוֹף סוֹף אֶת דַעְתּוֹ עַל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה, וּכְשֶׁהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ הִבְחִין בְּבֶן אָדָם שֶׁנִּמְצָא בַּגָּן.

עַל פְּנֵי הָעֲרוּגָה שֶׁל הָאֲבַטִיחִים הַצְּהֻבִּים, בֵּינוֹת לְפַעֲמוֹנֵי הַזְּכוּכִית, הִתְהַלֵּךְ לְאִטּוֹ בֶּן-אָדָם הַדּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לְפִסֵּחַ, הָיָה מִזְדַּקֵּר וְגוֹחֵן חֲלִיפוֹת לָאָרֶץ. עָמַד פַּעַם בְּפַעַם מִלֶּכֶת וְכָל תְּנוּעוֹתָיו הָיוּ קְצוּבוֹת, כִּתְנוּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם הַהוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו דְּבַר-מָה אוֹ הוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׂ דְּבַר-מָה עַל הָאָרֶץ.

אֵימָה נָפְלָה עַל יַ’ן וַלְיַ’ן. מִקֹּדֶם רָחֲפוּ עַצְמוֹתָיו לְרַגְלֵי הַדּוּמִיָּה הָרַבָּה אֲשֶׁר בַּגַּן; עַכְשָׁו אָחֲזָה אוֹתוֹ חַלְחָלָה מִדֵּי רְאוֹתוֹ כִּי הוֹפִיעָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה נֶפֶשׁ חַיָּה.

קֹדֶם הָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹגֶה פְּחָדִים בִּגְלַל מוֹרָאִים שֶׁלֹּא הָיוּ קַיָּמִים אֶלָּא בַּדִּמְיוֹן, עַכְשָׁו הִבְעִית אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן בִּדְבַר הַמְּצִיאוּת. הֲלֹא אֶפְשָׁר שֶׁהַבַּלָּשִׁים לֹא נִסְתַּלְּקוּ עֲדַיִן מִכָּאן; בְּכָל אֹפֶן מִסְתַּבֵּר הַדָּבָר, כִּי יָ’בֶר שָׂם מֵאֲנָשָׁיו מִשְׁמָר בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם וְאִם יַבְחִין בּוֹ עַכְשָׁו אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁבַּגַּן, הֲרֵי יַחְשְׁבֶנּוּ בְּוַדַּאי לְגַנָּב וְיַסְגִּיר אוֹתוֹ לִידֵי הַבַּלָּשִׁים. מִכָּאן וְאִילָךְ נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל כָּל מַה שֶׁנַעֲשָׂה בַּחוּץ. מוּזָר הָיָה הַדָּבָר, כִּי קוֹל הַמְּצִלָּה הָלַךְ וְנִשְׁמַע לְפִי תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל הַהֵלֶךְ אֲשֶׁר בַּגָּן. מִדֵּי הִתְקָרֵב הָאִישׁ הָלַךְ קוֹל הַשָּׁאוֹן הָלֹךְ וְגָבֹר; בְּשׁוּבוֹ עַל עִקְּבוֹתָיו הָלַךְ וּפָחַת גַּם הַקּוֹל; כְּשֶׁעָשָׂה תְּנוּעָה חֲזָקָה בְּגוּפוֹ הָיָה עוֹלֶה מִיָּד קוֹל צִלְצוּל רָם, וּכְשֶׁעָמַד הָאִישׁ מִלֶּכֶת הָיָה קוֹל הַצִּלְצוּל פּוֹסֵק לְגַמְרֵי. בְּוַדַּאי שֶׁהַמְּצִלָּה הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת לְגוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם, כְּשֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה אֵצֶל אַיִל הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר אוֹ אֵצֶל פָּרָה. מַה פֵּרוּשׁ כָּל הַדָּבָר הַזֶּה?

וּבְעוֹדֶנּוּ נוֹתֵן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַחִידָה הַזֹּאת, נָגַע בְּלִי מֵשִׂים בְּיָדֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט. הֵן הָיוּ קָרוֹת כְּקֶרַח.

“אֵל אֱלֹהִים!” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן מִתּוֹךְ פַּחַד וְהוּא קָרָא בְּקוֹל חֲרִישִׁי: “קוֹזֶט!” הִיא לֹא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ. הוּא נִעֲנַע אֶת גּוּפָהּ בְּיָד חֲזָקָה. “הַאִם יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ?” עָבַר הִרְהוּר בְּקִרְבּוֹ, וְכָל גּוּפוֹ רָעַד תּוֹךְ כְּדֵי זֶה מִתּוֹך אֵימָה. קוֹזֶט שָׁכְבָה חִדְלַת תְּנוּעָה עַל הָאָרֶץ וּפָנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים. אֵיךְ יְנַסֶּה לְחַמֵּם אֶת בְּשָׂרָהּ? בַּמֶּה יוּכַל לְהָשִׁיב אוֹתָהּ לְחַיִּים? הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה דָחוּ עַכְשָׁו מִפְּנֵיהֶן אֶת כָּל הָעִנְיָנִים הָאֲחֵרִים. הָיָה הֶכְרַח לְהַעֲלוֹת אֶת קוֹזֶט עַל יָצוּעַ חַם וְלֹא לְהַשְׁהוֹת אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר מֵרֶבַע שָׁעָה.

וַאֲחוּז מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה פָּרַץ יַ’ן וַלְיַ’ן מִמַּחֲבוֹאוֹ, כְּשֶׁדַּעְתּוֹ מְבֹהֶלֶת עָלָיו מִתּוֹךְ אֵימָה גְדוֹלָה.

ט

הוּא הִגִּיעַ בִּקְפִיצוֹת אֲחָדוֹת אֶל נוֹשֵׂא-הַמְּצִלָּה, זֶה שֶׁעָמַד אוֹתוֹ רֶגַע כָּפוּף וְלֹא הִבְחִין בְּגֶשֶׁת אֵלָיו יַ’ן וַלְיַ’ן. “מֵאָה פְרַנְק” נָתַן יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה, וְהוֹשִׁיט לְמוּל הָאִישׁ אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה שָׁמוּר אִתּוֹ בְּצַלַּחַת בִּגְדוֹ.

הָאִישׁ מִהֵר וְנִזְדַּקֵּר וְתָלָה אֶת עֵינָיו בְּיַ’ן וַלְיַ’ן. “הוּא יְקַבֵּל מִיָּדִי מֵאָה פְרַנְק אִם יִתֵּן לִי מְקוֹם מִקְלָט לָלוּן שָׁם הַלַּיְלָה הַזֶּה!”

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר רְתֵת וְכֻלּוֹ אוֹמֵר פַּחַד – וּפִתְאֹם הֵאִיר אוֹר הַיָּרֵחַ אֶת פָּנָיו. “חֲזִיז וָרַעַם! אַבָּא מַדְלֶן!” קָרָא אִישׁ שִׂיחָתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה מוּכָן לִקְרַאת כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְאוּלָם לֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה דַּוְקָא מִפִּי הָאִישׁ הַבִּלְתִּי נוֹדָע וּבַמָּקוֹם הַזָּר הַזֶּה.

הָאִישׁ אֲשֶׁר הִכִּיר אוֹתוֹ הָיָה יָשִׁישׁ הוֹלֵךְ שָׁחוֹחַ מִשֵּׂיבָה, וְרַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית הָיְתָה עֲטוּפָה בִּמְקוֹם הַבֶּרֶךְ בִּרְצוּעָה שֶׁל עוֹר שֶׁנִּתְלָה עָלֶיהָ פַּעֲמוֹן. פָּנָיו הָיוּ שְׁרוּיִם בְּצֵל וְיַ’ן וַלְיַ’ן לֹא יָכֹל לְהַכִּיר אוֹתָם.

הַזָּקֵן הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וְאָמַר מִתּוֹךְ חֶרְדַּת גִּיל: “הֶאָח, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בְּאֵיזֶה אֹפֶן נִזְדַּמֵּן הוּא לְכָאן,אַבָּא מַדְלֶן? בְּשֵׁם אֱלֹהִים! אֵיךְ נִכְנַס הֵנָּה? דּוֹמֶה שֶׁיָּרַד מִשָּׁמָיִם! בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו, אִלּוּ הִגִּיעַ לְכָאן בֶּאֱמֶת מִן הַשָּׁמַיִם, לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶצְלִי כְּלָל בִּבְחִינַת תְּמִיהָה. אֲבָל מַה זָר וּמוּזָר מַרְאֵהוּ! בְּלִי מִטְפַּחַת הַצַּוָּאר, לְלֹא כּוֹבַע וּלְלֹא מְעִיל! בֶּאֱמוּנָה, אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ עָלוּל לְהִתְיָרֵא מִפָּנָיו. בְּלִי מְעִיל! אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חוּס וְרַחֵם! אֵין זֹאת כִּי אִם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן שֶׁבְּגַן הָעֵדֶן נִתְבַּלְבְּלָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם וְהֵם לֹא הִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר!”

שִׁפְעַת דְּבָרִים זוֹ הֵעִידָה לְמַדַּי עַל עַצְמָהּ שֶׁהִיא נֶאֶמְרָה מִתּוֹךְ תְּמִימוּת וּמֶזֶג טוֹב, וְיַ’ן וַלְיַ’ן הֵסִיר מֵעָלָיו כָּל פָּחַד.

וְהוּא שָׁאַל: "מִי הוּא אֲדוֹנִי וּמַה טִיבוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם הַזֶּה? " “אָכֵן הַדָּבָר הוּא כְּבָר לְמַעְלָה מִכָּל בְּחִינָה! הֲרֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהִשִּׂיג כָּאן מִשְׂרָה עַל יְדֵי הָעֶזְרָה מִצַּד כְּבוֹדוֹ, וְהַבַּיִת הַזֶּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ בְּמִשְׂרָתִי. וְכִי אֵין כְּבוֹדוֹ יוֹדֵעַ אוֹתִי?” “לֹא! וְכֵיצַד כְּבוֹדוֹ מַכִּיר אוֹתִי?”

“אֲדוֹנִי הִצִּיל אֶת חַיַּי מִמָּוֶת!” בְּרֶגַע זֶה נָסַבּוּ פָּנָיו מִצִּדָּם הָאֶחָד כְּנֶגֶד הַיָּרֵחַ, וְיַ’ן וַלְיַ’ן הִכִּיר אֶת הַזָּקֵן פוֹשְׁלֵבַן. “הַאֻמְנָם זֶה אַתָּה? אָכֵן עַכְשָׁו הִכַּרְתִּיךָ!” “אֲשֶׁר נָפַל בְּחֶלְקִי, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ!” רָטַן הַזָּקֵן לְנַפְשׁוֹ." “אֲבָל מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן עַכְשָׁו?” “פָּשׁוּט, אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְכַסֶּה אֶת הָאֲבַטִיחִים הַצְּהֻבִּים שֶׁלִּי!” וְאָמְנָם הַגַּנָּן הַזָּקֵן הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ כִּסּוּי שֶׁל קַשׁ, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לְכַסּוֹת בָּזֶה עַל פַּעֲמוֹן הַזְּכוּכִית וְעַל הָאֲבַטִיחַ הַצָּהֹב אֲשֶׁר מִתָּחַת. “אָמֹר אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: הֲרֵי הַשָּׁמַיִם הֵם בְּהִירִים וּבְוַדַּאי שֶׁהַקֹּר יֵלֵךְ וְיִגְדַּל. וְנָאֶה יִהְיֶה הַדָּבָר אִם אַכְנִיס אֶת הָאֲבַטִיחִים שֶׁלִּי לְתוֹךְ מְעִילֵיהֶם.”

“וְאַף גַּם כְּבוֹדוֹ,” נָתַן הַזָּקֵן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק הֲנָאָה, “הָיָה מְחֻיָּב לִלְבּשׁ מְעִיל! אֶלָּא שֶׁחִידָה לִי הַדָּבָר – אֵיךְ עָלָה בְּיָדוֹ לְהִכָּנֵס לְָכאן.” כֵּיוָן שֶׁהָאִישׁ הִכִּיר אוֹתוֹ, וְלוּ רַק לְפִי הַשֵּׁם מַדְלֶן, חָשַׁב יַ’ן וַלְיַ’ן לְנָכוֹן לְהִתְנַהֵג אַגַּב זְהִירוּת.

בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת הִתְחִיל מְגַבֵּב שְׁאֵלוֹת עַל גַּב שְׁאֵלוֹת. הָאֲנָשִׁים הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם אֶת תַּפְקִידֵיהֶם. הַזָּר, הַנִּכְנַס שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, תָּבַע דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מֵאֵת הָאַחֵר. “מַה פֵּשֶׁר הַפַּעֲמוֹן הַזֶּה שֶׁעַל גַּב בִּרְכֶּךָ?” “אָמְנָם כֵּן, זֶה מְשַׁמֵּשׁ לְהַבְרִיחַ מִפָּנַי אֶת הַבְּרִיּוֹת.” “מַה פֵּרוּשׁוּ שֶׁל דָּבַר?!” “אֲדוֹנִי, בַּבַּיִת הַזֶּה יוֹשְׁבוֹת רַק נָשִׁים בִּלְבַד, וּבֵינֵיהֶן הַרְבֵּה נְעָרוֹת צְעִירוֹת לְיָמִים. לְאֵלֶּה, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, אֲנִי עָלוּל לְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין סַכָּנָה. וּלְשֵׁם זֶה בָּא הַפַּעֲמוֹן. דְּבַר בּוֹאִי מִתְגַּלֶּה תָּמִיד, וְאֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מִפָּנַי בְּעוֹד מוֹעֵד.”

“מַה טִיבוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה?” “כָּךְ, סָבוּרְנִי שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ לַאֲדוֹנִי. הֲלֹא נִשְׁלַחְתִּי הֵנָּה לְפִי הַמְלָצָה מִצַּד כְּבוֹדוֹ; זֶהוּ הַמִּנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ.”

הַדָּבָר עָלָה עַכְשָׁו בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. הַמִּקְרֶה, כְּלוֹמַר הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, גָּרַם לִידֵי כָּךְ שֶׁהוּא יִתְגַּלְגֵּל אֶל אוֹתוֹ מִנְזָר דַּוְקָא שֶׁבְּרֹכַע סֶן-אַנְטוּאַן, הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִתְמַנָּה הַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן לִפְנֵי שְׁנָתַיִם לְמִשְׂרַת גַּנָּן, לְאַחַר שֶׁאֵרַע לוֹ אָסוֹן לְאוֹתוֹ זָקֵן וְהוּא נָפַל מִתַּחַת לָעֲגָלָה וְנִזַּק בְּעֶצֶם הַבֶּרֶךְ. “אֲנִי נִמְצָא אֵפוֹא בְּמִנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים וּכִמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. “וְאוּלָם, לְכָל הָרוּחוֹת, בְּאֵיזֶה אֹפֶן עָלָה בְּיָדוֹ סוֹף סוֹף לְהַגִּיעַ לְכָאן, אַבָּא מַדְלֶן? כְּבוֹדוֹ הִנֵּהוּ אָמְנָם כְּאַחַד הַקְּדוֹשִׁים, אַךְ גַּם הוּא הֲלֹא אֵינוֹ אֶלָּא גֶבֶר, וְעַם הַגְּבָרִים הוּא כָּאן בִּבְחִינַת בַּל יֵרָאֵה וּבַל יִמָּצֵא.”

“הִנֵּה אַתָּה יוֹשֵׁב כָּאן.” “רַק אָנֹכִי לְבַדִּי.”

“אֲנִי מֻכְרָח לְהִשָּׁאֵר כָּאן, יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה.” “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!”

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְקָרֵב אֶל הַזָּקֵן וְאָמַר אֵלָיו בְּקוֹל מַבִּיעַ כֹּבֶד רֹאשׁ גָּמוּר:

“אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן, לְפָנִים הִצַּלְתִּי אֶת חַיֶּיךָ מִמָּוֶת.” “עוֹד קֹדֶם לָכֵן הֶעֱלֵיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַל זִכְרוֹנִי,” עָנָה פוֹשְׁלֶבַן. “טוֹב מְאֹד. עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַתּוֹר גַּם לְךָ לְהָשִׁיב לִי כִּגְמוּלִי.” אֲחוּז רְעָדָה נִצְמַד פוֹשְׁלֶבַן אֶל שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, וְכַמָּה רְגָעִים עָבְרוּ עָלָיו עַל פוֹשְׁלֶבַן עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא דִבּוּר מִן הַפֶּה. “הוֹ, כַּמָּה אוֹדֶה לֵאלֹהִים אִם יְבִיאֵנִי לִידֵי כָּךְ שֶׁאוּכַל לְהָשִׁיב לַאֲדוֹנִי כִּגְמוּלוֹ אֲשֶׁר גָּמַל עָלָי. אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר, הִנְנִי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, זָקֵן עָלוּב שֶׁכְּמוֹתִי.”

עֵינָיו הִתְנוֹצְצוּ מִגִּיל וְכָל דְּמוּתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן נִרְאֲתָה כְּקוֹרֶנֶת מִזִּיו. “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם כָּךְ?” “הִנֵּה אֲבָאֵר לְךָ אֶת הַדָּבָר כַּהֲלָכָה. הֲלֹא יֵשׁ לְךָ חֶדֶר בִּרְשׁוּתֶךָ?” "שָׁם, מֵעֵבֶר לְבִנְיַן הַמִּנְזָר הָעַתִּיק, שֶׁיָּצָא מִכְּלָל שִׁמּוּשׁ עוֹמֵד הַצְּרִיף שֶׁאֲנִי גָר בּוֹ. – צְרִיף יָשׁן הַמִּסְתּוֹפֵף בְּקֶרֶן זָוִית בִּמְקוֹם שֶׁאֵין רֶגֶל אָדָם מְצוּיָה. הַדִּירָה הִיא בַּת שְׁלשָׁה חֲדָרִים. הַצְּרִיף נִמְצָא בְּפֹעַל מַמָּשׁ בַּמִּסְתָּרִים, וְיַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הִבְחִין בּוֹ כְּלָל. “טוֹב אֵפוֹא,וְעַכְשָׁו הִנְנִי פּוֹנֵה אֵלֶיךָ בְּבַקָּשָׁה כְּפוּלָה: אַל תְּסַפֵּר כְּלוּם לְשׁוּם אִישׁ מִמַּה שֶׁיָּדוּעַ לְךָ בְּנוֹגֵעַ אֵלַי, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל גַם אַתָּה לְהַכִּיר בְּעִנְיָן זֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁיָּדוּעַ לְךָ עַכְשָׁו.”

“כְּפִי שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, אֲדוֹנִי. בָּטוּחַ אֲנִי בּוֹ שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הֵם רְצוּיִים, וּכְבוֹדוֹ יָדוּעַ לִי מִכְּבָר כְּאִישׁ נָעִים וּבַעַל מֶזֶג טוֹב. וְחוּץ מִזֶּה, הֵן קִבַּלְתִּי אֶת הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת עַל יְדֵי הַמְלָצָה מִצַּד כְּבוֹדוֹ. הִנְנִי מוּכָן אֵפוֹא לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת פִּיו.”

“וּבְכֵן נִגְמַר הַדָּבָר. עַכְשָׁו בּוֹא אִתִּי וְנֵלֵכָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָקַחַת אֶת הַיַּלְדָּה.” “אֶת הַיַּלְדָּה? מָה הַפֵּרוּשׁ?” אֲבָל הוּא לֹא הוֹסִיף לַחְקֹר בַּדָּבָר וְהָלַךְ אַחֲרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן כְּלֶכֶת כֶּלֶב נֶאֱמָן אַחֲרֵי אֲדוֹנָיו. כַּעֲבֹר חֲצִי שָׁעָה הָיְתָה קוֹזֶט יְשֵׁנָה כְּבָר אֶת שְׁנָתָהּ בְּמִטָּתוֹ שֶׁל הַגַּנָּן הַזָּקֵן, לְאַחַר שֶׁשָּׁהֲתָה לְיַד הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַבּוֹעֶרֶת עַל הָאָח וְסָפְגָה לְתוֹךְ גּוּפָהּ חֹם-חַיִּים חָדָשׁ. יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְעַטֵּף שׁוּב בְּמִטְפַּחַת הַצַּוָּאר שֶׁלּוֹ וְלָבַשׁ שׁוּב אֶת מְעִילוֹ; נִמְצָא גַם הַכּוֹבַע שֶׁהָשְׁלַךְ מֵעֵבֶר לַחוֹמָה. פוֹשְׁלֶבַן הֵסִיר מֵעַל רַגְלוֹ אֶת רְצוּעַת הַבֶּרֶךְ נוֹשֵׂאת הַפַּעֲמוֹן, וְעַכְשָׁו הָיוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים מְסֻבִּים לְיַד הָאָח אֶל הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר פוֹשְׁלֶבַן עָרַךְ עָלָיו אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר – חֲתִיכַת גְּבִינָה, לֶחֶם שָׁחוֹר וּבַקְבּוּק יָיִן.

“וּבְכֶן אַבָּא מַדְלֶן,” פָּתַח וְאָמַר הַגַּנָּן הַזָּקֵן, כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ דֶרֶךְ חִבָּה עַל בִּרְכּוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ, “מִתְּחִלָּה הוּא לֹא הִכִּיר אוֹתִי כְּלָל. הוּא נוֹהֵג לִפְדוֹת בֶּן-אָדָם מִמָּוֶת וּלְהַשְׁכִּיחַ אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לְגַמְרֵי מִן הַלֵּב. אֵין זוֹ מִדָּה יָפָה, אֲדוֹנִי. אָדָם שֶׁכְּמוֹתִי שׁוֹמֵר כְּבוֹדוֹ בַּזִּכָּרוֹן! אֵין אֲדוֹנִי אֶלָּא כְּפוּי טוֹבָה!”

י

הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁלְעֵינֵינוּ נִתְגַּלָּה רַק הַצַּד הָאֶחָד שֶׁלָּהֶם, נִתְרַחֲשׁוּ וּבָאוּ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט עַד מְאֹד.

לְאַחַר שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן בָּרַח מִבֵּית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בְּמוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם, נָתְנָה הַבַּלֶּשֶׁת אֶת דַּעְתָּהּ עַל כָּך שֶׁהַבּוֹרֵחַ עָלוּל לְבַקֵּשׁ לוֹ מִפְלָט בַּכְּרָךְ שֶׁל פָּרִיס. יָ’בֶר נִקְרָא לָבוֹא לְפָרִיס כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת עִקְּבוֹתָיו שֶׁל מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁ-עִיר בְּמוֹנְטְרֵי, עַל-שְׂפַת-הַיָּם, וְהוּא שֶׁגָּרַם בְּהַרְבֵּה לָזֶה שֶׁהַבַּלֶּשֶׁת הִצְלִיחָה לְבַסּוֹף לֶאֱסֹר שׁוּב אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ גִּלָּה יָ’בֶר חָרִיצוּת וּתְבוּנָה בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁמַּזְכִּירָה שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם שַׁבּוֹיֶה, מָצָא לְנָחוּץ לְמַנּוֹת אוֹתוֹ לְאַחַת הַמִּשְׂרוֹת שֶׁבַּמִּשְׁטָרָה הַפָּרִיסָאִית. וְגַם בְּמִשְׂרָתוֹ הַחֲדָשָׁה יָדַע יָ’בֶר לִהְיוֹת אִישׁ מוֹעִיל בְּפָנִים שׁוֹנִים וּבְדֶרֶך שֶׁל כָּבוֹד – אִם שֵׁרוּת מִסּוּג זֶה רְאוּיָה בִּכְלָל שֶׁיְּצָרְפוּ אֵלֶיהָ אֶת הַמֻּשָּׂג כָּבוֹד.

הוּא לֹא זָכַר עוֹד אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן, עַד שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדוֹ גִלָּיוֹן שֶׁל עִתּוֹן בְּאַחַד הַיָּמִים שֶׁל חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר שְׁנַת 1823. הוּא קָרָא מַאֲמָר אֶחָד וְנִתְעוֹרֵר עַל הַשֵּׁם יַ’ן וַלְיַ’ן. זֹאת הָיְתָה הָרְשִׁימָה בִּדְבַר מוֹתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, וְיָ’בֶר הֶאֱמִין כִּי כָל זֶה אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁהַדְּבָרִים הָיוּ מְסֻפָּרִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל וַדָּאוּת גְּמוּרָה. וְרַק מַחֲשָׁבָה אַחַת עָבְרָה בְּמֹחוֹ: גַּם זוֹ לְטוֹבָה! הַלָּז לֹא יוֹסִיף עוֹד לִבְרֹחַ מִבֵּית הָאֲסוּרִים!

כַּעֲבֹר זְמָן קָצָר שָׁלְחָה הַמִּשְׁטָרָה הַכְּלָלִית שֶׁל פֶּלֶךְ סֶן-אֶ-אוּאַז לַמִּשְׁטָרָה שֶׁל פָּרִיס הוֹדָעָה בִּדְבַר גְּנֵבַת נֶפֶשׁ שֶׁאֵרְעָה בִּקְהִלַּת מוֹנְטְפֶרְמֵי. לֵאמֹר: אִישׁ בִּלְתִּי-נוֹדָע גָּנַב יַלְדָּה בַּת שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה, בְּעֶרֶךְ, מֵאֵת בַּעַל אַכְסַנְיָה אֶחָד שֶׁקִּבֵּל אֶת הַיַּלְדָּה מִידֵי אִמָּהּ. הַקְּטַנָּה נִקְרֵאת בְּשֵׁם קוֹזֶט, וְהִיא נוֹלְדָה מִחוּץ לַנְּשׂוּאִין לְאִשָּׁה אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ הָיָה פַנְטִין וְשֶׁמֵּתָה בְּבֵית חוֹלִים, – לֹא יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְלֹא יָדוּעַ בְּאֵיזֶה זְמָן. הוֹדָעָה זוֹ הִגִּיעָה גַם לְיָדָיו שֶׁל יָ’בֶר וְעוֹרְרָה אֶצְלוֹ כַּמָּה וְכַמָּה הִרְהוּרִים.

הַשֵּׁם פַנְטִין הָיָה יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב. הוּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל זֶה שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן נִתְפַּס עַל יְדֵי הַבַּלֶּשֶׁת בּוֹ בָּרֶגַע דַּוְקָא שֶׁהוּא הִתְכּוֹנֵן לָצֵאת לְמוֹנְטְפֶרְמֵי בְּעֶגְלַת הַדִּילִיגַ’נְס.

קֹדֶם לֹא הָיָה מְחֻוָּר הַדָּבָר – עַל שׁוּם מָה רָצָה יַ’ן וַלְיַ’ן לִנְסֹעַ לְמוֹנְטְפֶרְמֵי. עַכְשָׁו תָּפַס יָ’בֶר אֶת הָעִנְיָן. יַ’ן וַלְיַ’ן רָצָה לְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁל פַנְטִין. וְהִנֵּה אֵרַע מַעֲשֶׂה וְהַיַּלְדָּה נִגְנְבָה. הַאֵין בָּזֶה יָדוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן? וְאוּלָם הַלָּז הֲלֹא נֶחְשָׁב בֵּין הַמֵּתִים. – אַף עַל פִּי כֵן קָם יָ’בֶר וְנָסַע לְמוֹנְטְפֶרְמֵי.

הוּא חָשַׁב לִמְצֹא בַּמָּקוֹם הַזֶּה פִּתְרוֹנִים לַחִידָה, וַיְהִי לְהֶפֶךְ: כָּאן שָׁתוּ עַל הָעִנְיָן מַחֲשַׁכִּים לְאֵין מוֹצָא. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה תֵּנַרְדְּיֶה מַרְבִּים לַהַג, כְּדֵי לְהָפִיג אֶת כַּעֲסָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ פִּרְסְמוּ בָּרַבִּים מִקְצָת מִן הָאֱמֶת וְנָתְנוּ מָקוֹם לַהֲמוֹן סִפּוּרֵי בַּדִּים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם, הוּא הַסִּפּוּר בִּדְבַר גְנֵבַת הַנֶּפֶשׁ, נִתְפַּרְסֵם יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְנַעֲשָׂה יְסוֹד גַּם לְהוֹדָעָתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה. אֲבָל לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וּמַר תֵּנַרְדְּיֶה הֵבִין בְּעָרְמָתוֹ, כִּי אֵין אָדָם גּוֹרֵם טוֹבָה לְעַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁהוּא מְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַקַּטֵּגוֹר. הָיָה בָּרוּר, כִּי קֻבְלָנוֹת בִּדְבַר קוֹזֶט שֶׁנִּגְנְבָה יְעוֹרְרוּ, רֵאשִׁית כֹּל, אֶת הוֹד מַעֲלָתוֹ הַמִּשְׁפָּט לָשִׂים עַיִן בּוֹחֶנֶת בּוֹ בְּעַצְמוֹ, בְּמַר תֵּנַרְדְּיֶה, וּבְמַעֲשָׂיו הַנִּכָּרִים הֵיטֵב מִבְּחִינָה רִאשׁוֹנָה. אֵיךְ יְתָרֵץ, לְמָשָׁל, אֶת הַדָּבָר כִּי הוּא נֵאוֹת לְקַבֵּל אֶת הָאֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק? הוּא אָחַז אֵפוֹא בְּנֻסְחָא חֲדָשָׁה לְשֵׁם עִנְיַן " הַיַּלְדָּה שֶׁנִּגְנְבָה “. לֹא חָסְרָה, כַּמּוּבָן, תַּאֲנִיָּה, עַל הַיַּלְדָּה הַחֲבִיבָה שֶׁ”נִלְקְחָה" מִמֶּנּוּ בְּלֹא-עֵת. הוּא רָצָה בְּכָל מְאֹדוֹ, כִּבְיָכֹל, לְהַחֲזִיק אוֹתָהּ עוֹד בְּבֵיתוֹ כִּשְׁנָתַיִם אוֹ כְּשָׁלשׁ שָׁנִים; אֲבָל הָיָה מֻכְרָח לְוַתֵּר, לְאַחַר שֶׁבָּא אָבִיהָ זְקֵנָה וְהוֹצִיא אֶת הַפְּעוֹטָה מִיָּדוֹ. גַּם לְיָ’בֶר סֻפַּר הַדָבָר לְפִי הַגִּרְסָה הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת.

וְאוּלָם יָ’בֶר נִסָּה בְּכָל זֹאת שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת לְשֵׁם בֵּרוּר הָעִנְיָן: מַה שְׁמוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן, מַה מַעֲשֵׂהוּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. מַר תֵּנַרְדְּיֶה הִתְחַפֵּשׂ כְּאִישׁ מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וְנָתַן אֶת תְּשׁוּבוֹתָיו: “בַּעַל אֲחֻזָּה עָשִׁיר. רָאִיתִי בְּעֵינַי אֶת תְּעוּדַת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ. שְׁמוֹ הָיָה גִ’ילוֹם לַמְבּר, אִם לֹא יַטְעֵנִי זִכְרוֹנִי.” לַמְבֶּר הוּא שֵׁם רָגִיל שֶׁבָּרְגִילִים הַמָּצוּי אֵצֶל קַרְתָּנִים וְאֵין בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר חֲשָׁד, מִשּׁוּם כָּךְ חָזַר יָ’בֶר לְפָרִיס כְּשֶׁרוּחוֹ שְׁקֵטָה עָלָיו לְגַמְרֵי. יַ’ן וַלְיַ’ן מְנוּחָתוֹ בַּקֶּבֶר, הִרְהֵר יָ’בֶר בְּדַעְתּוֹ, וְאָנֹכִי שַׂמְתִּי אֶת עַצְמִי שׁוֹטֶה. וְהָיָה נוֹטֶה לְהַסִּיחַ שׁוּב אֶת הָעִנְיָן מִלִּבּוֹ, אֶלָּא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ מֶרְץ שְׁנַת 1824 הִתְחִילוּ מַגִּיעִים לְאָזְנָיו דִּבְרֵי שְׁמוּעוֹת בְּנוֹגֵעַ לְאִישׁ אֶחָד זָר וּמוּזָר הַמִּתְגּוֹרֵר בִּסְבִיבוֹת סֶן-מֶדַר וּמְכֻנֶּה בְּפִי כֹּל בְּשֵׁם “הַקַּבְּצָן הַמְחַלֵּק צְדָקָה”. אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם הָיָה, לְפִי הַמְסֻפָּר, בַּעַל-הוֹן הַחַי עַל רְוָחָיו, וּשְׁמוֹ לֹא נוֹדַע לְנָכוֹן. הָאִישׁ חַי בִּפְרִישׁוּת וּבְחֶבְרָתוֹ נִמְצֵאת רַק יַלְדָּה קְטַנָּה אַחַת, שֶׁאֵין לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אֶלָּא דָבָר אֶחָד – כִּי הִיא בָּאָה מִמּוֹנְטְפֶרְמֵי. מוֹנְטְפֶרְמֵי! שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה הֵבִיא עַל יָ’בֶר תִּמָּהוֹן וּמְבוּכָה. קַבְּצָן זָקֵן אֶחָד, שַׁמָּשׁ בְּבֵית תְּפִלָּה לְשֶׁעָבָר וְעַכְשָׁו נוֹשֵׂא מִשְׂרָה בַּמִּשְׁטָרָה, סִפֵּר לְיָ’בֶר כַּמָּה דְבָרִים נוֹסָפִים. אוֹתוֹ הָאִישׁ לוֹבֵשׁ מְעִיל בָּלֶה בַּעַל צֶבַע כָּתֹם, וּבֵין תִּפְרֵי הַמְּעִיל חֲבוּיִים לוֹ, כִּבְיָכֹל, שְׁטָרוֹת כֶּסֶף בִּסְכוּם שֶׁל כַּמָּה מִלְיוֹנִים. הַסִּפּוּר הַמֻּפְלָא עוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל יָ’בֶר, וּפַעַם אַחַת הִתְחַפֵּשׂ וְיָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הַקַּבְּצָן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִקָּרוֹב בְּבַעַל הַהוֹן הַפֶּלִאי.

“בַּעַל-הַדָּבָר הֶחָשׁוּד” הוֹפִיעַ אָמְנָם בַּמָּקוֹם וְהוֹשִׁיט מַתְּנַת-יָד לְיָ’בֶר הַמִּתְחַפֵּשׂ כְּקַבְּצָן. הַלָּז הִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה עֵינָיו בְּאוֹתָהּ מִדָּהּ עַצְמָה שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן פָּחַד אֶת פַּחְדּוֹ. נִדְמֶה הָיָה לוֹ לְיָ’בֶר כִּי הִכִּיר אֶת פָּנָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאַר מָקוֹם לְשַׁעֵר, כִּי הַחֲשֵׁכָה גָרְמָה כָּאן לְתַרְמִית עֵינָיִם. דְּבַר מוֹתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הֲלֹא נִקְבַּע כַּדָּת וְכַדִּין, אֵצֶל יָ’בֶר הָיָה הַדָּבָר בִּבְחִינַת מוּטָל בְּסָפֵק, וְאִישׁ-אֱמוּנִים זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הָיָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ בְּמִדָּה גְמוּרָה, לֹא הָיְתָה דַרְכּוֹ לִתְקֹעַ אֶת כַּפּוֹ בְּעָרְפּוֹ שֶׁל מִי-שֶׁהוּא. הוּא הָלַךְ אֵפוֹא בְּעִקְבוֹת הָאִישׁ הַזָּר עַד לְבֵיתוֹ שֶׁל מַר קָרְבּוֹ, וְחָקַר וְדָרַשׁ אֵצֶל הָאִשָּׁה הַמְמַלְּאָה מְקוֹמָה שֶׁל בַּעֲלַת הַבָּיִת. הַזְּקֵנָה אָמְרָה כִּי הַדְּבָרִים בְּנוֹגֵעַ לַמְּעִיל הֵם נְכוֹנִים, וְסִפְּרָה לְיָ’בֶר מַה שֶׁהֶעֶלְתָה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן בְּנוֹגֵעַ לְיַ’ן וַלְיַ’ן. בְּעֵינֶיהָ עַצְמָהּ רָאֲתָה אֶת הַשְּׁטָר בֶּן אֶלֶף פְרַנְק, בְּיָדֶיהָ עַצְמָהּ מִשְּׁשָׁה אֶת הַמְּעִיל! מִשּׁוּם כָּךְ שָׂכַר יָ’בֶר לְעַצְמוֹ חֶדֶר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָשִׂים עַיִן עַל יַ’ן וַלְיַ’ן, אֲבָל סוֹף דָּבָר הָיָה שֶׁלֹא הֶעֱלָה בְּיָדוֹ כְּלוּם.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם נִזְדַּמֵּן לָהּ לַזְּקֵנָה לִשְׁמֹעַ אֶת צִלְצוּלָהּ שֶׁל מַטְבֵּעַ הַכֶּסֶף, זוֹ שֶׁנִּשְׁמְטָה מִידֵי יַ’ן וַלְיַ’ן וְנָפְלָה לָאָרֶץ, וּמִיָּד הָלְכָה הַזְּקֵנָה וְסִפְּרָה אֶת הַדָּבָר לְיָ’בֶר, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה בְּטוּחָה כִּי דַיָּרָה מִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת הַבָּיִת. יָ’בֶר לָקַח מִיָּד שְׁנֵי אֲנָשִׁים, הִתְחַבֵּא יַחַד אִתָּם תַּחַת הָעֵצִים שֶׁבַּשְּׂדֵרָה וְהָיָה אוֹרֵב לְיַ’ן וַלְיַ’ן.

וְאוּלָם הוּא לֹא הוֹדִיעַ בְּפֵרוּשׁ בַּמִּשְׁטָרָה אֶת שֵׁם הָאִישׁ הָעוֹמֵד לִהְיוֹת נִתְפָּס עַל יָדוֹ. וּשְׁלשָׁה טְעָמִים הָיוּ לוֹ בְּהַעֲלָמָה זוֹ. רֵאשִׁית כֹּל, עַל יְדֵי פִּרְסוּם הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן עָלוּל לַעֲמֹד עַל הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ עַכְשָׁו; וְשֵׁנִית, תְּפִיסַת אָדָם שֶׁהִזְקִין בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְשֶׁנֶּחְשַׁב בֵּין הַמֵּתִים, נֶחְשְׁבָה לְדָבָר שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ, וְאֵין כָּל סָפֵק, כִּי הַבַּלָּשִׁים הַמְנֻסִּים שֶׁל פָּרִיס לֹא הָיוּ מְוַתְּרִים עַל כְּגוֹן זֶה לְטוֹבַת בַּלָּשׁ שֶׁבָּא מִקָּרוֹב.

אִם נְצָרֵף לָאֵלֶּה אֶת פִּקְפּוּקֵי יָ’בֶר בְּנוֹגֵעַ לְזֶהוּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, אָז נָבִין לְנָכוֹן, מַדּוּעַ הָיָה יָ’בֶר כְּשׁוֹהֶה וְלֹא אָסַר תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת בַּעַל-הַדָּבָר.

וְאַף גַּם זֹאת: יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁהָיָה דוֹאֵג וְחָרֵד לִשְׁלוֹם הַיַּלְדָּה וְשֶׁתָּפַס פִּתְאֹם הַחְלָטָה וְעָקַר אֶת דִּירָתוֹ, הִתְנַהֵג לִכְאוֹרָה כְּיָשִׁישׁ גָּמוּר, וְדָבָר מֵעֵין זֶה הָיָה עָלוּל לְהָבִיא לִידֵי טָעוּת אֲפִילוּ אֶת הַבַּלֶשֶׁת וְאֶת יָ’בֶר בְּרֹאשָׁהּ – וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת. וְעוֹד נִמּוּק אֶחָד: הֲלֹא יָכֹל לִהְיוֹת כִּי אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם, שֶׁהַבַּלֶּשֶׁת רָדְפָה אַחֲרָיו, לֹא הָיָה כְּלָל יַ’ן וַלְיַ’ן אֶלָּא עֲבַרְיָן מְסֻכָּן אַחֵר הַשַּׁיָּךְ לְחֶבֶר שׁוֹדְדִים. בְּמִקְרֶה זֶה הָיָה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ הַבַּלֶּשֶׁת לִפְנֵי הַזְּמָן הַנָּכוֹן.

יָ’בֶר לֹא יָצָא אֵפוֹא מִכְּלָל מְבוּכָה, עַד שֶׁאֵרַע דָּבָר בִּרְחוֹב פוֹנְטוּאַז וְיַ’ן וַלְיַ’ן הִפְנָה כְּנֶגְדּוֹ אֶת פָּנָיו. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אוֹר נוֹפֵל מִבֵּית מַרְזֵחַ אֶחָד וּפָנָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הִבְהִיקוּ בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁיָּ’בֶר הִרְחִיק מִדַּעְתּוֹ כָּל פִּקְפּוּק. אוּלָם כֵּיוָן שֶׁלֹא עָזְרוּ עַל יָדוֹ אֶלָּא שְׁנֵי אֲנָשִׁים, לָכֵן רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְצָרֵף אֶל מַחֲנֵהוּ בַּלָּשִׁים אֲחָדִים מִתַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה שֶׁבִּרְחוֹב פוֹנְטוּאַז.

יָ’בֶר גָּרַם לְעַצְמוֹ בִּטּוּל זְמָן גַּם כָּאן וְגַם עַל מִגְרַשׁ רוֹלֶן, בְּמָקוֹם שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו נוֹעֲצוּ בֵּינֵיהֶם יַחַד, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְעָה כִּמְעַט מִן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. אֲבָל יָ’בֶר תָּפַס עַד-מְהֵרָה אֶת הַהַשְׁעָרָה הַנְּכוֹנָה, לֵאמֹר: כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן יָשִׂים אֶת הַנָּהָר רֶוַח בֵּינוֹ וּבֵין הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו. חוּץ מִזֶּה שִׂחֵק לוֹ הַמַּזָּל וְעַל דַּרְכּוֹ נִזְדַּמְּנָה לוֹ פְּלֻגָּה שֶׁל חַיָּלִים.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁיָּדוֹ הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה מִכַּמָּה בְּחִינוֹת, נָטַל בְּתוֹרַת גְּמוּל לְגִימָה שֶׁל טַבַּק וְנָתַן לְתוֹךְ נְחִירֵי אַפּוֹ, וּכְמוֹ כֵן רָאָה לְעַצְמוֹ מֵרֹאשׁ חֶדְוַת-תֹּפֶת בָּזֶה שֶׁיִּתֵּן לְאִישׁ-צֵידוֹ לְשַׂחֵק לְפָנָיו.

קַל לְשַׁעֵר מַה גָדַל זַעְמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם הַמַּלְכֹּדֶת וּמָצָא אֶת זוֹ רֵיקָה מִכָּל צָיִד! עַל כָּל פָּנִים, הוּא לֹא אָמַר נוֹאָשׁ גַּם לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ נִתְעֶה בַּשָּׁוְא. יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הָיָה יָכֹל לְהַרְחִיק לָכֶת. יָ’בֶר עָשָׂה חִפּוּשִׂים בְּכָל הַסְּבִיבָה וְהֶעֱמִיד מִשְׁמָרוֹת בַּמְּקוֹמוֹת הָרְאוּיִם לְכָךְ. נְקֻדַּת אֲחִיזָה חֲשׁוּבָה שִׁמֵּשׁ לוֹ חֶבֶל הַפַּנָּס שֶׁנִּמְצָא גָזוּר. אֶלָּא שֶׁדָּבָר זֶה עַצְמוֹ גָרַם לוֹ גַם תַּעְתּוּעִים, כֵּיוָן שֶׁהִטָּה אֶת כָּל עִיּוּנוֹ לְצַד הַמָּבוֹא הַסָּתוּם. כָּאן נִמְשְׁכוּ חוֹמוֹת לֹא גְבוֹהוֹת בְּיוֹתֵר, מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת אֵלֶּה הִשְׁתַּטְּחוּ גִּנּוֹת רַחֲבוֹת יָדַיִם וָהָלְאָה הִשְׂתָּרְעוּ שְׂדוֹת בּוּר. אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר אֵפוֹא כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן אָחַז בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. אָמְנָם כֵּן, יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה נוֹפֵל בְּוַדַּאי בַּפַּח, אִלּוּ נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הָרַעְיוֹן הַזֶּה. מִשּׁוּם שֶׁיָּ’בֶר עָשָׂה חִפּוּשִׂים בְּכָל הַגַּנִּים וְהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה מִתוּךְ הַקְפָּדָה שֶׁל אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לִמְצֹא סִכָּה.

לִפְנוֹת בֹּקֶר הֶעֱמִיד יָ’בֶר מִשְׁמָר בֶּן שְׁנֵי בַּלָּשִׁים חָרוּצִים, וְהוּא עַצְמוֹ נִסְתַּלֵּק וְשָׁב אֶל תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה הַבּוּשָׁה אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ עַל דְּבַר אֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בּוֹ אֶחָד גַּנָּב וְרַמַּאי.

סֵפֶר חֲמִישִׁי בֵּית הַקְּבָרוֹת קוֹלֵט כָּל דָּבָר    🔗

א

קוֹזֶט יָשְׁנָה בַּמִּטָּה וְיַ’ן וַלְיַ’ן וּפוֹשְׁלֶבַן כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחָתָם, וְאָז הִשְׁתַּטְּחוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים עַל גַב עֲרֵמָה שֶׁל קַשׁ, לְאַחַר שֶׁלֹּא הָיְתָה עוֹד בַּבַּיִת שׁוּם מִטָּה. וְאוּלָם בָּרֶגַע שֶׁל עֲצִימַת עֵינַיִם חָזַר יַ’ן וַלְיַ’ן וְאָמַר: “אֲנִי מֻכְרָח לְהִשָּׁאֵר כָּאן, יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה!”

כָּל הַלַּיְלָה הִטְרִידוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה אֶת פוֹשְׁלֶבַן בֶּן הַחַיִל, וְאַף יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו עַד שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר.

הַדָּבָר הָיָה מֻחְזָק אֶצְלוֹ כְּוַדָּאוּת, כִּי הוּא וְקוֹזֶט יָמִיטוּ עַל עַצְמָם כִּלָּיוֹן בְּמִקְרֶה שֶׁיָּשׁוּבוּ הָעִירָה – לְאַחַר שֶׁיָּ’בֶר הִתְחִיל רוֹדֵף אַחֲרָיו. בֵּית הַמִּנְזָר הָיָה אָמְנָם מָקוֹם מְסֻכָּן מִכַּמָּה בְּחִינוֹת, אֲבָל מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב לְבִטָּחוֹן לֹא הָיָה בַּמְּצִיאוּת; מְסֻכָּן כֵּיצַד? מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּם יְצוּר מִמִּין הַגְּבָרִים לֹא הָיָה רַשַּׁאי לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ בִּתְחוּם הַמִּנְזָר, וְאם הוּא, יַ’ן וַלְיַ’ן, יִתָּפֵס כָּאן – הֲרֵי יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל בֵּית הָאֲסוּרִים; אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְךָ מָקוֹם שֶׁשָּׁם יִהְיֶה הַבּוֹרֵחַ בָּטוּחַ מִפַּחַד כְּמוֹ בְּבֵית הַמִּנְזָר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעַת אִישׁ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

גַּם עַל פוֹשְׁלֶבַן שָׁתוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא הִרְהוּרִים רַבִּים וְשׁוֹנִים. קֹדֶם כֹּל נַעֲשָׂה לוֹ מְחֻוָּר הַדָּבָר, כִּי הָעִנְיָן כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מְחֻוָּר כָּל עִקָּר. כֵּיצַד עָלָה בִּידֵי הָאָדוֹן מַדְלֶן לַעֲבֹר אֶת הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה? לֹא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת לְטַפֵּס וְלַעֲבֹר בַּחוֹמָה הַזֹּאת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַמְטַפֵּס הַמְצֻוֶּה לְהַחֲזִיק יַלְדָּה בֵּין זְרוֹעוֹתָיו. וְאִם כָּךְ, מֵהֵיכָן נִתְגַּלְגְּלּ שְׁנֵיהֶם לְכָאן? מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּא נִכְנַס לְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּנְזָר לֹא קִבֵּל פוֹשְׁלֶבַן שׁוּם יְדִיעוֹת מִמּוֹנְטְרֵי-עַל-שְׂפַת-הַיָּם. אַבָּא מַדְלֶן אַף הוּא לֹא נָטָה, כַּנִּרְאֶה, בְּכָל מְאֹדוֹ לָתֵת מַעֲנֶה לְיִ שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת, וְלֹא נָכוֹן הָיָה בִּכְלָל לְהָצִיק לְאִישׁ צַדִּיק בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה. אֶלָּא שֶׁלְפִי כַּמָּה רְמָזִים, שֶׁנִּשְׁקְפוּ לוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, הוֹצִיא הַגַּנָּן מַסְקָנוֹת, כִּי לְרַגְלֵי הַקִּפָּאוֹן שֶׁבָּא בַּמִּקָּח וּמִמְכָּר הִגִּיעַ אַבָּא מַדְלֶן לִידֵי פְּשִׁיטַת הָרֶגֶל וְנִמְצָא עַכְשָׁו בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי בַּעֲלֵי חוֹבוֹת; אוֹ, נֻסְחָה שְׁנִיָּה, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן לָקַח חֵלֶק בְּקֶשֶׁר חַשָּׁאִי שֶׁל מוֹרְדִים בַּמַּלְכוּת וְנִמְלַט עַכְשָׁו עַל נַפְשׁוֹ. וְהִנֵּה מַסְקָנָה אַחֲרוֹנָה זוֹ לֹא עוֹרְרָה כְּלָל אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל מְיֻדָּעֵנוּ פוֹשְׁלֶבַן. כֵּיוָן שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה נוֹטֶה אַחֲרֵי כַּת הַבּוֹנַפַּרְטִים.

בְּכָל אֹפֶן, כֵּיוָן שֶׁאַבָּא מַדְלֶן בָּחַר לוֹ אֶת בֵּית הַמִּנְזָר לִמְקוֹם מִקְלָט, הֲרֵי הַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ, כִּי הוּא יִרְצֶה לְהִשָּׁאֵר כָּאן גַּם לְהַבָּא. סָתוּם לְגַמְרֵי הוּא עִנְיַן הַיַּלְדָּה הַנִּגְרֶרֶת אַחֲרֵי אַבָּא מַדְלֶן. אֲבָל מַה תּוֹעֶלֶת לְהַלְאוֹת חִנָּם אֶת הַמֹּחַ. לְאַחַר כָּל הַהִרְהוּרִים נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּתָקְפּוֹ רַק דָּבָר אֶחָד, וְהוּא: כִּי הוּא, פוֹשְׁלֶבַן, נִצַּל מִמָּוֶת עַל יְדֵי אַבָּא מַדְלֶן. הָעֻבְדָּה הַזֹּאת הִיא הַמַּכְרִיעָה. פוֹשְׁלֶבַן סָח לְעַצְמוֹ: “עַכְשָׁו בָּא הַזְּמָן וְעָלַי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבִי, כָּאן יֵשׁ מָקוֹם, כִּי הָאָדוֹן אַבָּא מַדְלֶן בְּשַׁעְתּוֹ לֹא הָיָה פּוֹסֵחַ הַרְבֵּה זְמָן כָּל כָּךְ עַל שְׁתֵּי הַשְּׂעִפִּים, אֶלָּא תָּחַב אֶת עַצְמוֹ בְּלִי שְׁהוּת אֶל מִתַּחַת לָעֲגָלָה וְהִצִּיל אֶת חַיַּי מִמָּוֶת.”

אֲבָל נַנִּיחַ שֶׁהוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה גְנֵבָה – הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיִיתִי חַיָּב לָתֵת לוֹ מְקוֹם מִקְלָט? אָמְנָם כֵּן, לַמְרוֹת הַכֹּל. וְאִלּוּ הִנַּחְנוּ שֶׁהוּא רָצַח נֶפֶשׁ אָדָם? כֵּן, אֲפִילוּ בְּמִקְרֶה כָּזֶה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר.

אֲבָל אֵיךְ לְקַיֵּם דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ בִּבְחִינַת הָאֶפְשָׁרוּת? לְהַנִּיחַ אֶת הַבּוֹרֵחַ לְיָמִים רַבִּים בְּבֵית הַמִּנְזָר – הֱוֵה אוֹמֵר, לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת רַעְיוֹן הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר. וְאַף עַל פִּי כֵן נָטַל אוֹתוֹ זָקֵן מִסְכֵּן עַל עַצְמוֹ לִמְרֹד בַּחֻקָּה שֶׁל בֵּית הַמִּנְזָר, וְלֹא נֶעֱזַר לַעֲבוֹדָה זוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב וּבְכֹחַ הַמְּזִמָּה שֶׁל בֶּן אִכָּרִים. אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן אָחַז כָּל יָמָיו בְּמִדָּה שֶׁל אַהֲבַת עַצְמוֹ, וְלֹא זָז מִזּוֹ גַם לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁנוֹת שֵׂיבָה, אֲבָל הַפַּעַם יָפֶה הָיָה בְּעֵינָיו לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאָדָם הַגּוֹמֵל טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה; הוּא הִשְׂתָּעֵר עַכְשָׁו לִקְרַאת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדוֹ, וְהָיָה דוֹמֶה בָּזֶה לְאִישׁ מִתְעַטֵּף בְּצָמָא הַשּׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ אֶל כּוֹס יַיִן מְשֻׁבָּח וְחָדָשׁ לְגַמְרֵי בְּטַעֲמוֹ. הַסְּבִיבָה הָרוּחָנִית, שֶׁהוּא נִמְצָא בְּקִרְבָּהּ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, גָּרְמָה לְשִׁנּוּי עֲרָכִין בְּקֶרֶב נִשְׁמָתוֹ.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – פוֹשְׁלֶבַן שָׁמַר בְּנַפְשׁוֹ סְגֻלָּה אַחַת יְקָרָה, זוֹ שֶׁלֹּא נֶעֶקְרָה גַם עַל יְדֵי סַעֲרוֹת הַחַיִּים הָאֲיֻמּוֹת בְּיוֹתֵר: הוּא הָיָה אָדָם הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי רֶגֶשׁ הַלֵּב הָרִאשׁוֹן, וַאֲנָשִׁים מִסּוּג זֶה אֵינָם נַעֲשִׂים לְעוֹלָם רָעִים. הַלִּקּוּיִים שֶׁהָיוּ מְצוּיִים אֶצְלוֹ לֹא הֶעֱמִיקוּ לְהַשְׁחִית אֶת נַפְשׁוֹ.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הִתְנַעֵר פוֹשְׁלֶבַן מֵהֲמוֹן הִרְהוּרָיו, פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת מַדְלֶן הַשּׁוֹלֵחַ מֵעַל יְצוּעַ הַקַּשׁ מֶבָּטִים לְעֵבֶר קוֹזֶט. פוֹשְׁלֶבַן הִתְרוֹמֵם וְיָשַׁב עַל הַמִּשְׁכָּב וּפָתַח בִּדְבָרִים: “עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהִגַּעְתֶּם לְכָאן, צָרִיךְ לְעַיֵּן עוֹד בְּדָבָר אֶחָד: כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַשְׁהוֹת אֶת עַצְמְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה?”

הַשְּׁאֵלָה נִשְׁאֲלָה כַּהֲלָכָה, וְיַ’ן וַלְיַ’ן הִתְחִיל מִיָּד מְיַגֵּעַ אֶת מֹחוֹ. “תְּנַאי קוֹדֵם לַכֹּל,” אָמַר פוֹשְׁלֶבַן, “אָסוּר לָכֶם גַּם שְׁנֵיכֶם לָצֵאת מִפֶּתַח הַבַּיִת הַזֶּה הַחוּצָה. – כִּי בָּרֶגַע אֲשֶׁר תַּצִּיגוּ אֶת כַּף רַגְלְכֶם בַּגַּן נֹאבַד כֻּלָּנוּ יָחַד.” “אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר!” “הָאָדוֹן מַדְלֶן, כְּבוֹדוֹ הִגִּיעַ לְכָאן בְּשָׁעָה טוֹבָה, כְּלוֹמַר בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁלוֹם בַּמִּנְזָר; אַחַת מִן הַנְּזִירוֹת חוֹלָה בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא יָבוֹא עַכְשָׁו אֶל בֵּיתֵנוּ שׁוּם יְצוּר אָדָם. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הִיא קְרוֹבָה לָמוּת, וְהַלָּלוּ עוֹמְדוֹת יוֹם וָלַיְלָה בִּתְפִלָּה. בַּמִּנְזָר יָצְאוּ עַכְשָׁו הַדְּבָרִים מִגִּדְרָם. אוֹתָהּ נְזִירָה, הַמִּתְכּוֹנֶנֶת לָצֵאת מֵעֵמֶק הַבָּכָא, הִיא אַחַת הַקְּדוֹשׁוֹת. אָמְנָם כָּל אֵלֶּה שֶׁיֵּשְׁנָם אִתָּנוּ פֹּה הֵם בִּבְחִינַת קְדוֹשִׁים. אֲנִי נִבְדָּל מִן הַגְּבִירוֹת רַק בְּדָבָר אֶחָד – הַלָּלוּ רְגִילוֹת לֵאמֹר " הַתָּא שֶׁלָּנוּ”, וַאֲנִי רָגִיל לוֹמַר “הַדִּיר שֶׁלִּי”. עַכְשָׁו הֵן עוֹמְדוֹת בִתְפִלָּה בְּעַד הַגּוֹסֶסֶת, אַחַר כָּךְ יִתְפַּלְלוּ לְנִשְׁמַת הַנִּפְטֶרֶת. הַיּוֹם לֹא יַפְרִיעַ שׁוּם בֶּן-אָדָם אֶת מְנוּחָתֵנוּ; מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְיוֹם מָחָר – אֵין אֲנִי אַחֲרַאי לַדָּבָר."

“בְּכָל אֹפֶן,”פָּתַח יַ’ן וַלְיַ’ן בְּהֶעָרָה, " בֵּית מִשְׁכָּנֵנוּ נִמְצָא בִּמְקוֹם מַחֲבוֹאִים, מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת וָקִיר; גַּם עֵצִים עוֹלִים פֹּה וָשָׁם, וּמֵאֵצֶל בֵּית הַמִּנְזָר אֵין עַיִן מַשִּׂיגָה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתֵנוּ, וְגַם הַנְּזִירוֹת הֲלֹא אֵין דַּרְכָּן לָבוֹא הֵנָּה?"

“אֲבָל צָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי יֶשְׁנָן כָּאן גַּם חֲנִיכוֹת.” עוֹד הוּא מִתְכּוֹנֵן לָתֵת פֵּרוּשׁ לִדְבָרָיו, וְהִנֵּה הִרְעִים פִּתְאֹם קוֹל הַפַּעֲמוֹן. “הַנְּזִירָה נִסְתַּלְּקָה מִן הַחַיִּים,” אָמַר פוֹשְׁלֶבַן, “וְזֹאת הִיא הַלְוָיַת הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לַמֵּתִים.”

וְהוּא רָמַז לְיַ’ן וַלְיַ’ן לֵאמֹר: הַטֵּה אֹזֶן וּשְׁמָע. הַפַּעֲמוֹן נָתַן בַּשְּׁנִיָּה קוֹל הַלְמוּת. “הַדָּבָר הוּא כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, הָאָדוֹן מַדְלֶן. בְּכָל רֶגַע יִתֵּן הַפַּעֲמוֹן קוֹל צִלְצוּל אֶחָד, וְכָךְ יוֹסִיף הַפַּעֲמוֹן לְצַלְצֵל בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, עַד שֶׁיוֹצִיאוּ אֶת גּוּף הַמֵּתָה מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְעַכְשָׁו הָעִנְיָן הוּא כָּזֶה. הַחֲנִיכוֹת יֵשׁ שֶׁהֵן עֲסוּקוֹת בְּמִשְׂחָקִים. וְהִנֵּה דַי לוֹ לְכַדּוּר אֶחָד מִכַּדּוּרֶיהֶן שֶׁיִּקְפֹּץ וְיִתְגַּלְגֵּל לְצַד הַדִּיר שֶׁלִּי – וְכָל עֲדַת הַמְשַׂחֲקוֹת תִּשְׂתָּעֵר כְּהֶרֶף עַיִן עַל הַבַּיִת וְתַהֲפֹךְ בּוֹ כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ. אֵין דָּבָר זֶה מֻתָּר לָהֶן, אֲבָל כְּרוּבֵי שָׁמַיִם אֵלֶּה דַרְכָּן לְהִשְׁתּוֹבֵב כְּשֵׁדֵי שָׁחַת.” “לְמִי אַתָּה מִתְכַּוֵּן בִּדְבָרֶיךָ?” “הַכַּוָּנָה הִיא לַיְלָדוֹת הָרַכּוֹת בְּשָׁנִים. יַאֲמִין נָא אֲדוֹנִי לִדְבָרַי, הַלָּלוּ יְגַלּוּ סוֹף סוֹף אֶת מְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ וְיָרִימוּ קוֹל צְעָקָה:” הִנֵּה גֶבֶר!" אָמְנָם הַיּוֹם אֵין כָּל פַּחַד לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. אֵין הַיּוֹם הַשָּׁעוֹת הַקְּבוּעוֹת לַהַפְסָקָה. הַלָּלוּ עוֹמְדוֹת הַיּוֹם בִּתְפִלָּה מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעָרֶב. הִנֵּה! זוֹהִי הַלְוָיַת הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לַמֵּתִים."

“הִנֵּה כָּךְ, אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן. הַאֻמְנָם קַיָּם אֶצְלְכֶם כָּאן גַּם מוֹסָד לְחִנּוּךְ?” הָעִנְיָן נוֹגֵעַ בְּמִקְצָת גַּם לְקוֹזֶט, עָבַר הִרְהוּר בְּמֹחוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. “בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ,” הֶחֱזִיר פוֹשְׁלֶבַן. “אֵין לְשַׁעֵר כַּמָּה מְהוּמָה מְקִימוֹת הַיְלָדוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מִתְפָּרְצוֹת הַחוּצָה! עֵינָיו הָרוֹאוֹת. הָאָדוֹן מַדְלֶן, הַלָּלוּ הִצְמִידוּ לְגוּפִי פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל, כְּאִלּוּ הָיִיתִי חַיָּה טוֹרֶפֶת.”

יַ’ן וַלְיַ’ן הָלַךְ וְנִשְׁתַּקַּע בְּהִרְהוּרִים. בֵּית הַמִּנְזָר יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ לָנוּ מְקוֹם מִקְלָט טוֹב מֵאֵין כָּמוֹהוּ, חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ. “זֶה הַדָּבָר! אִלּוּ יָדַעְנוּ בְּאֵיזֶה אֹפֶן יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.” “לֹא כָּךְ,” הֶחֱזִיר פוֹשְׁלֶבַן, “עִקָּר הַקּשִׁי הוּא בָּזֶה שֶׁצָּרִיךְ לִמְצֹא דֶרֶךְ לְהִסְתַּלֵּק מִבֵּית הַמִּנְזָר.”

" לְהִסְתַּלֵּק?" שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן, וְגַל שֶׁל דָּם הֵצִיף אֶת לְבָבוֹ “בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ, הָאָדוֹן מַדְלֶן. אִם יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָשֶׁבֶת יָמִים רַבִּים בְּבֵית הַמִּנְזָר, הֲרֵי כְּבוֹדוֹ מֻכְרָח קֹדֶם כֹּל לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן.” הוּא הֶחֱרִישׁ עַד לְאַחַר שֶׁהִשְׁמִיעַ הַפַּעֲמוֹן קוֹל צִלְצוּל חָדָשׁ. וְאָז הִתְחִיל שׁוּב בִּדְבָרִים: יִמְנַע נָא אֶת עַצְמוֹ מֵהִתְגַּלּוֹת לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת בִּתְחוּם הַמָּקוֹם הַזֶּה. כִּי יִשְׁאָלוּהוּ תֵּכֶף

וּמִיָּד: מֵאַיִן אַתָּה בָּא?"

פִּתְאֹם פָּתַח פַּעֲמוֹן אַחֵר וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְצַלְצֵל לְפִי סֵדֶר קוֹלוֹת מְסֻבָּךְ לְמַדָּי. “הִנֵּה קוֹל הַצִּלְצוּל הַזֶּה,” הֵעִיר פוֹשְׁלֶבַן, “הוּא קוֹרֵא לִתְפִלָּה אֶת הָ”אִמָּהוֹת“. הַאֵין לוֹ יְכֹלֶת לָצֵאת מִכָּאן בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ עַצְמָהּ שֶׁבָּהּ הוּא נִכְנַס הֵנָּה? לֹא לְשֵׁם סַקְרָנוּת אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, אֲבָל יוֹאִיל נָא וְיַגִּיד לִי כֵּיצַד בָּא לִידֵי כְּנִיסָה?” “שְׁאֵלָה זוֹ אֵין בָּהּ צֹרֶךְ כְּלָל!” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן. “שַׁעֵר בְּדַעְתְּךָ כִּי נָפַלְתִּי מִן הַשָּׁמָיִם.” “אֵינֶנִּי מְפַקְפֵּק כְּלָל בַּדָּבָר! מְשַׁעֵר אָנֹכִי כִּי אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם נִתְאַוָּה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִקָּרוֹב, נָטַל וְהֶעֱלָה מִתְּחִלָּה אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכַף הַיָּד לָרָקִיעַ וְשָׁב וְהִפִּיל אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לָאָרֶץ. כַּוָּנָתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם הָיְתָה בָּזֶה לְהַכְנִיס אֶת כְּבוֹדוֹ לְתוֹךְ מִנְזָר שֶׁל גְּבָרִים, וְאוּלָם בְּטָעוּת נִזְדַּמֵּן לוֹ מָקוֹם אַחֵר. הִנֵּה קוֹל צִלְצוּל חָדָשׁ. זֶה נוֹתֵן אוֹת לַשּׁוֹעֵר כִּי יֵלֵךְ וְיִמְסֹר הוֹדָעָה בְּבֵית הַפְּקִידוּת וִיהֵא נִשְׁלָח הֵנָּה הָרוֹפֵא הַמְאַמֵּת אֶת מִקְרֵה הַמָּוֶת. כָּל זֶה שַׁיָּךְ לְסֵדֶר הַקְּבוּרָה. הָרוֹפְאִים אֵינָם חֲבִיבִים כָּאן עַל הַבְּרִיּוֹת. הַלָּלוּ שַׁיָּכִים לְסוּג הָאֲנָשִׁים הַנּוֹטִים לִכְפִירָה. הַפְּעוֹטָה שֶׁלּוֹ שְׁקוּעָה עוֹד בְּשֵׁנָה. מַה שְׁמָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה?” “קוֹזֶט.”

" כְּבוֹדוֹ הוּא הַסָּבָא שֶׁלָּהּ?" “כֵּן הַדָּבָר.”

“לֹא יִהְיֶה קשִׁי בַּדָּבָר לְהוֹצִיא אֶת זוֹ הַחוּצָה. אֲנִי אֵצֵא דֶרֶךְ דֶּלֶת מְיֻחֶדֶת אֶל הֶחָצֵר וְאֶקְרָא לְשׁוֹמֵר הַסַּף שֶׁיִּפְתַּח לִי אֶת הַשַּׁעַר. הַיַּלְדָּה תִּהְיֶה בַּסַּל הַגָּדוֹל שֶׁאֶשָׂא עַל שִׁכְמִי. אֵין זֶה דָבָר יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל כְּשֶׁאַבָּא פוֹשְׁלֶבַן יוֹצֵא הַחוּצָה וְהַסַּל הַגָּדוֹל עַל כְּתֵפוֹ. רַק צָרִיךְ שֶׁכְּבוֹדוֹ יְצַוֶּה עַל הַיַּלְדָּה כִּי תִּתְאַפֵּק מִלְּהָרִים קוֹל שָׁאוֹן, מִלְמַעְלָה נִכַסֶּה עָלֶיהָ בְּמִפְרָשׂ וְלֹא יִהְיֶה נִכָּר שׁוּם דָּבָר. מִשְּׁהִגַּעְתִּי לְכָךְ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכִּי לְאִשָּׁה מַכִּירָה אַחַת שֶׁגָּרָה בִּרְחוֹב שְׁמֶן-וֶר וְשֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁכִּין בְּבֵיתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה. וַאֲנִי מַעֲלֶה עַל דַּעַת הָאִשָּׁה כִּי הֵבֵאתִי אֵלֶיהָ שְׁאֵרַת בָּשָׂר שֶׁלִּי וְהִיא מְחֻיֶּבֶת לְקַיֵּם בָּזוֹ הַכְנָסַת אוֹרְחִים עַד לְמָחֳרַת הַיּוֹם. אַחַר כָּךְ תּוּכַל הַיַּלְדָּה לָשׁוּב הֵנָּה בְּלִוְיַת כְּבוֹדוֹ. כִּי זֹאת אָמַרְתִּי וַאֲקַיְּמֶנָּה לַעֲזֹר לִכְבוֹדוֹ שֶׁיִּכָּנֵס שׁוּב אֶל הַמִּנְזָר. רַק תָּם אֲנִי וְלֹא אֵדַע אֵיךְ לְסַדֵּר אֶת הַיְצִיאָה.”

יַ’ן וַלְיַ’ן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ כְּאָדָם חוֹשֵׁשׁ וּמְפַקְפֵּק. “עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי שׁוּם אָדָם. הֲלֹא תּוּכַל לְהוֹצִיא גַם אוֹתִי בַּסַּל שֶׁעַל כְּתֵפֶיךָ, כְּשֶׁתְּכַסֶּה עָלַי בַּמִּפְרָשׂ.”

פוֹשְׁלֶבַן הִתְחִיל מְגָרֵד אֶת תְּנוּךְ אָזְנוֹ בְּאֶצְבַּע צְרָדָה, סִמָּן שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה.

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁתַּנָּה שׁוּב צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִפְנְתָה דַעְתּוֹ שֶׁל פוֹשְׁלֶבַן לְצַד אַחֵר.

“הִנֵּה הָרוֹפֵא עוֹמֵד כְּבָר לְהִסְתַּלֵּק. הוּא בָּדַק אֶת הַבַּר-מִנָּן וְחָרַץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ:” הַכֹּל בְּסֵדֶר! זוֹ שָׁבְקָה חַיִּים לְכָל חַי." לְאַחַר שֶׁנִּתְקַבְּלָה מִידֵי הָרוֹפֵא תְּעוּדַת דֶּרֶךְ שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה בְּעוֹלָם הַנֵּצַח, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל גַּם מֵאֵת הַמִּשְׂרָד לְסִדּוּר קְבוּרוֹת אֶת אֲרוֹן הַמֵּת וְאֶת מִטַּת-הַקְּבוּרָה. חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל הַנִּפְטֶרֶת, הַשָּׁווֹת לָזוֹ בְּמַעֲלָה, מַכְנִיסוֹת אֶת הַגּוּף לְתוֹךְ הָאָרוֹן, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָנֹכִי נִקְרָא לָבוֹא כְּדֵי שֶׁאֶסְגֹּר אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן בְּמַסְמְרִים. מַנִּיחִים אֶת הַבַּר-מִנָּן בְּאוּלָם נְמוּךְ תִּקְרָה שֶׁבְּבֵית הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵין שׁוּם גֶּבֶר רַשַּׁאי לְהִכָּנֵס לְשָׁם, חוּץ מִן הָרוֹפֵא הַמְפַקֵּחַ עַל הַמֵּתִים. כִּי הֲרֵי אֶת עַצְמִי וְאֵת נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן אֵין אֲנִי רוֹאֶה בְּחֶזְקַת גְבָרִים. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֲנִי סוֹגֵר אֶת הָאָרוֹן בְּמַסְמְרִים וְשַׁמָּשִׁים מִמִּשְׂרַד הַקְּבוּרָה בָּאִים וּמוֹצִיאִים אֶת הָאָרוֹן." וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹל צִלְצוּל קוֹרֵעַ אָזְנָיִם. פוֹשְׁלֶבַן נֶחְפַּז לִמְצֹא אֶת רְצוּעַת הַבֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ וְכָרַךְ אֶת זוֹ לְרַגְלוֹ.

“אָנֹכִי הוּא הַקָּרוּא לָבוֹא עַכְשָׁו. מְנַהֶלֶת הַמִּנְזָר חֲפֵצָה לֵאמֹר לִי דָבָר. לַעֲזָאזֵל, הִנֵּה נִדְקַרְתִּי עַל יְדֵי וָוֶי הָאַבְזָם. הָאָדוֹן מַדְלֶן, אַל נָא יָקוּם מִמְּקוֹמוֹ, יֵשֵׁב תַּחְתָּיו וְיַמְתִּין עַד שֶׁאָנֹכִי אָשׁוּב. בַּמִּנְזָר אֵרַע דְּבַר-מָה חָדָשׁ.”

כַּעֲברֹ עֲשָׂרָה רֶגָעִים, לְכָל הַיּוֹתֵר, הִקִּישׁ פוֹשְׁלֶבַן בַּחֲשַׁאי עַל דֶּלֶת אַחַת, וּמִיָּד נִשְׁמַע מִבִּפְנִים קוֹל רַךְ אֲשֶׁר עָנָה: " לְעוֹלָם וָעֵד!"

הַדֶּלֶת הוֹלִיכָה לַחֲדַר הַלִּשְׁכָּה, שֶׁלְּשָׁם הָיָה הַגַּנָּן מְצֻוֶּה לָבוֹא לְשֵׁם עִנְיְנֵי מִשְׂרָתוֹ; בְּלִשְׁכָּה זוֹ, שֶׁנִּמְצְאָה בִּשְׁכֵנוּת שֶׁל אוּלָם הַקַּפִּיטֶל, יָשְׁבָה עַכְשָׁו מְנַהֶלֶת הַמִּנְזָר עַל הַכִּסֵּא הַיְחִידִי הַמָּצוּי בַּחֶדֶר. וְהָיְתָה מַמְתִּינָה לְפוֹשְׁלֶבַן.

ב

הַגַּנָּן הִקְדִּים לְאִמָּא אִינוֹסֵנְטִיָּה שָׁלוֹם אַגַּב יִרְאַת כָּבוֹד וְנִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מִפְתַּן הַדָּלֶת. הַמְנַהֶלֶת, שֶׁאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הֶחֱלִיקוּ אוֹתָהּ שָׁעָה עַל פְּנֵי זֵר הַשּׁוֹשַׁנִּים, קִדְּמָה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים: “אָ, אַבָּא פוֹבַן!”

בְּבֵית הַמִּנְזָר הָיוּ רְגִילִים לְכַנוּתֹ אֶת אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן בַּשֵּׁם הַמְקֻצָּר הַזֶּה. " אַבָּא פוֹבַן, אֲנִי קָרָאתִי לוֹ שֵׁיָּבוֹא…"

“הִנְנִי מוּכָן לְשָׁרֵת, אֵם רוֹמְמָה!”

“יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לְךָ דְבָרִים.”

“וְאַף אָנֹכִי,” נִכְנַס פוֹשְׁלֶבַן לְדִבְרֵי הַמְנַהֶלֶת אַגַּב הַבָּעָה שֶׁל קְרִירוּת שֶׁגָּרְמָה לוֹ בְּעַצְמוֹ פַּחַד גָּדוֹל, “יֵשׁ לִי לְהַגִּיד דְּבָרִים אֲחָדִים לָאֵם הָרוֹמְמָה.”

“הִנֵּה כָּךְ, הֲיֵשׁ לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי דָבָר?” “יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה!”

“טוֹב אֵפוֹא. דַבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ!” פוֹשְׁלֶבַן הַטּוֹב הָיָה שַׁיָּךְ לְאוֹתוֹ סוּג הַכַּפְרִים הַמְצֻיָּנִים בְּעַזּוּת פָּנִים. יֵשׁ מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל בַּעֲרוּת עֲרְמוּמִית אֲשֶׁר כֹּחַ וּמִמְשָׁל בְּיָדָהּ; אֵין הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגִים זְהִירוּת בִּפְנֵי בֶּן-אָדָם כָּזֶה, עַל כֵּן הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים אֵלָיו עַל נְקַלָּה. פוֹשְׁלֶבַן נִכְנַס לְשָׁרֵת בַּמִּנְזָר לִפְנֵי יוֹתֵר מִשְּׁנָתַיִם יָמִים, וְקָנָה לְאַט לְאַט אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת. הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּחַיִּים אֲשֶׁר בַּמִּנְזָר וְלָמַד לָדַעַת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַדִּינִים, אֲבָל לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ לְשֵׁם דְּבָרִים אֲסוּרִים. הוּא הִכִּיר אֶת חַיֵּי הַמִּנְזָר לְכָל סוֹדוֹתֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁלֹּא גִלָּה מִכָּל זֶה אַף שֶׁמֶץ דָּבָר. וְאַף חֶבֶר הַנְּזִירוֹת לֹא רָצָה לְסַלֵּק מֵעַל פָּנָיו אֶת פוֹשְׁלֶבַן. הַלָּז הָיָה זָקֵן, פִּסֵּחַ בְּרַגְלוֹ, עֵינָיו כָּבְדוּ מֵרְאוֹת וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם אָזְנָיו כָּבְדוּ בְּמִדַּת מָה מִשְּׁמֹעַ – כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לְשַׁמָּשׁ שֶׁל בֵּית מִנְזָר!

וְהִנֵּה בַּעַל עָרְמָה זֶה, שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ שֶׁאֵין לְוַתֵּר עָלָיו, הִתְחִיל עַכְשָׁו דּוֹרֵשׁ בְּאָזְנֵי הַמְנַהֶלֶת הָרוֹמְמָה שֶׁל בֵּית הַמִּנְזָר דְּרָשָׁה אֲרֻכָּה וּמְסֻלְסָלֶת. הוּא נָשָׂא מִדַּבְּרוֹתָיו עַל כִּלְיוֹן הַכֹּחַ הַבָּא לְעֵת זִקְנָה, עַל שְׁנוֹת הַשֵּׁרוּת הַנֶּחְשָׁבוֹת עַכְשָׁו לִכְפוּלוֹת, עַל הָעֲבוֹדָה הַהוֹלֶכֶת וְרַבָּה, עַל הַשֶּׁטַח הַגָּדוֹל שֶׁל הַגַּן, עַל זֶה שֶׁתָּקַף עָלָיו הַהֶכְרַח בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן וְגָרַם לוֹ לְמַעֵט בְּשֵׁנָה, וְעַל אוֹתָם הָאֲבַטִּיחִים הַצְּהֻבִּים שֶׁלִּשְׁמָם יָצָא אֶמֶשׁ הַחוּצָה וְהֶעֱלָה עַל גַּבָּם כְּסוּת. נְאוּמוֹ הִגִּיעַ לִידֵי נְקֻדַּת גֹּבַהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר כִּי יֵשׁ לוֹ אָח אֶחָד( תּוֹךְ כְּדֵי זֶה רָגְזָה מְנַהֶלֶת הַמִּנְזָר עַל מְקוֹמָהּ) שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר לִשְׁנוֹת זִקְנָה (הַמְנַהֶלֶת הִתְנַדְנְדָה עַל מְקוֹמָהּ כְּמִתְאוֹשֶׁשֶׁת), וְאוֹתוֹ אָח מוּכָן – אִם יִתְקַבֵּל הֶתֵּר עַל כָּךְ – לְהַעֲבִיר לְכָאן אֶת דִּירָתוֹ וּלְשַׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדָה. הָאָח שֶׁיְּדֻבָּר עָלָיו הוּא גַנָּן מְצֻיָּן, וְעָלוּל לְהוֹעִיל לַחֶבֶר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הוֹעִיל הוּא עַצְמוֹ, פוֹשְׁלֶבַן. וְאוּלָם אִם יִקְרֶה הַדָּבָר וְהַצָּעָתוֹ לֹא תִּמְצָא לָהּ אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת, אָז יִהְיֶה מֻכְרָח, אַף עַל פִּי שֶׁאָפְסוּ כֹּחוֹתָיו לְעֵת זִקְנָה, לְבַקֵּשׁ פִּטּוּרִין וְלַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמִּנְזָר. כַּדַּאי לְהַזְכִּיר, כִּי לְאוֹתוֹ אָח יֵשׁ גַּם נֶכְדָה אַחַת קְטַנָּה, וּבִרְצוֹנוֹ לִמְסֹר אוֹתָהּ לְבֵית הַנְּזִירוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּתְחַנֵּךְ בְּרוּחַ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַלְדָּה זוֹ אֵינָהּ עֲתִידָה לִהְיוֹת בִּרְבוֹת הַיָּמִים לִנְזִירָה מְהֻלָּלָה.

מִשֶּׁגָּמַר אֶת דְּבָרָיו, פָּסְקָה גַם הַמְנַהֶלֶת מִשְּׁלֹחַ אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּזֵר הַשּוֹשַׁנִּים וְאָמְרָה אֵלָיו דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה:

“הֲתוּכַל עוֹד הַיּוֹם לְהַשִּׂיג מְטִיל בַּרְזֶל חָזָק?”

“לְשֵׁם מָה?”

“לְשֵׁם מָנוֹף.”

“אָמְנָם כֵּן, אֵם רוֹמְמָה.”

וְהַמְנַהֶלֶת לֹא הוֹסִיפָה עוֹד לְדַבֵּר, אֶלָּא הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ וְיָצְאָה אֶל הָאוּלָם הַגּוֹבֵל אֶל חֲדַר הַלִּשְׁכָּה, הוּא אוּלָם הַקַּפִּיטֶל, אֲשֶׁר שָׁם, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, הִתְאַסְּפָה כְּבָר אוֹתָהּ שָׁעָה הַמּוֹעֵצָה וְהָיְתָה מַמְתִּינָה לְבוֹאָה שֶׁל הַמְנַהֶלֶת. פוֹשְׁלֶבַן נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.

ג

לְאַחַר רֶבַע שָׁעָה, בְּעֶרֶךְ, שָׁבָה הַמְנַהֶלֶת אֶל הַחֶדֶר וְיָשְׁבָה כְּמִקֹּדֶם עַל הַכִּסֵּא. כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הָיָה נָתוּן מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ לְהִרְהוּרֵי עַצְמוֹ, וּבֵינֵיהֶם הָלְכָה וְנִתְגַּלְגְּלָה שִׂיחָה שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲלֶה אוֹתָהּ כָּאן עַל הַגִּלָּיוֹן כְּצוּרָתָהּ וּכִלְשׁוֹנָהּ, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

“אַבָּא פוֹבַן?”

" אֵם רוֹמְמָה?"

“הֲרָגִיל אַתָּה אֵצֶל חֲדַר הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן?”

“יֵשׁ לִי מָקוֹם קָבוּעַ מֵאַחֲרֵי הַשְּׂבָכָה, וַאֲנִי מְשַׁתֵּף אֶת עַצְמִי עַל יְדֵי כָּךְ לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה.”

“דּוֹמָה אֲנִי שֶׁגַּם בַּמַּקְהֵלָה עָשִׂיתָ לֹא פַּעַם מְלָאכָה?”

“אָמְנָם כֵּן, כַּמָּה פְּעָמִים.”

“שָׁם נָחוּץ עַכְשָׁו לְהָרִים לוּחַ שֶׁל אָבֶן.” “הַכְּבֵדָה הִיא הָאֶבֶן?”

“זֶהוּ לוּחַ הָאֶבֶן הַגָּדוֹל אֲשֵׁר לְיַד הַמִּזְבֵּחַ.” “הֲזֹאת הִיא הָאֶבֶן הַמְכַסָּה עַל מְעָרַת הַקְּבָרִים?” “כֵּן הַדָּבָר.”

“וּבְכֵן אֵין הָעֲבוֹדָה קַלָּה בְּיוֹתֵר, וְרַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים יַחַד יַעֲשׂוּ וֹתָהּ.” “אִמָּא אַסְצֶנְזִיּוֹ יֵשׁ לָהּ כֹּחַ כְּאַחַד הַגְּבָרִים.” בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים הָיָה הַזָּקֵן מְסָרֵב לְקַבֵּל אִשָּׁה בְּתוֹר שֻׁתָּף לָעֲבוֹדָה, אֲבָל לְבַסּוֹף תָּקַף עָלָיו הַהֶכְרַח וְהוּא נָתַן אֶת הַסְכָּמָתוֹ. הֲרֵי כָּל טַעֲנוֹתָיו נִסְתַּתְּמוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוֹסִיפָה הַמְנַהֶלֶת וְאָמְרָה: “וְחוּץ מִזֶּה הֲלֹא נִמְצָא בְּיָדְךָ גַם מָנוֹף.” “דֶּלֶת דּוֹמָה לָזוֹ אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ רַק בְּמָנוֹף.” “פוֹבַן, אֲנַחְנוּ חֳשַׁבְנוּךָ לְאִישׁ נֶאֱמָן.” “אֲנִי מְחֻיָּב לְפִי מִשְׂרָתִי לְצַיֵּת וְלַעֲשׂוֹת כָּל עֲבוֹדָה אֲשֶׁר יַטִּילוּ עָלָי.” “מֵחוֹבָתְךָ גַּם לִשְׁמֹר סוֹד.”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ, אֵם רוֹמְמָה.”

“לְאַחַר שֶׁתִּפְתַּח אֶת פִּי הַגְּנִיזָה הַמְקֻמֶּרֶת…”

“אֶזְדָּרֵז וְאָשִׂים עָלָיו שׁוּב אֶת הַגּוֹלָל.”

“אָמְנָם כֵּן, אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם לָכֵן…”

“מָה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עוֹד?”

“עָלֶיךָ לְהוֹרִיד דְּבַר-מָה לְמָטָּה.”

הַשִּׂיחָה נִפְסְקָה לְרֶגַע. הַמְנַהֶלֶת הִבְלִיטָה אֶת שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה כְּלַפֵּי חוּץ, כִּמְהַסֵּסֶת בְּנוֹגֵעַ לְהֶמְשֵׁךְ דְּבָרִים, וְאוּלָם לְבַסּוֹף חָזְרָה וְאָמְרָה:

“אַבָּא פוֹבַן?” " אֵם רוֹמְמָה?"

"הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֵתָה עָלֵינוּ אַחַת הַנְּזִירוֹת?

“לֹא, הַדָּבָר כְּחָדָשׁ בְּעֵינָי.”

" אִמָּא קְרוּצִיפִיקְסִיּוֹ נִפְטְרָה הַיּוֹם עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר." הַמְנַהֶלֶת נֶאֶלְמָה לְרֶגַע, הֵנִיעָה אֶת שְׂפָתֶיהָ כְּמוֹ לְשֵׁם תְּפִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“לִפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים אֵרַע הַדָּבָר, כִּי גְּבֵרֵת אַחַת שֶׁנִּמְנְתָה עַל כַּת הַיֵּ’נִסֵנִיִּים⁶ – שְׁמָהּ הָיָה מַדַּם דֶּה-בֵטְהוּן – רָאֲתָה אתֶ אִמָּא קְרוּצִיפִיקְסִיּוֹ עוֹמֶדֶת בִּתְפִלָּה, וּמִיָּד חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה וְאָחֲזָה שׁוּב בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.” “אָמְנָם כֵּן, עַכְשָׁו אֲנִי מַבְחִין כִּי הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים לְשֵׁם נִפְטֶרֶת.” “הָאִמָּהוֹת הֵבִיאוּ אֶת גּוּף הַנִּפְטֶרֶת אֶל חֲדַר הַמֵּתִים, זֶה הַגּוֹבֵל אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה.”

“אֲנִי מַכִּיר אֶת הַחֶדֶר הַזֶּה.”

“אֵין שׁוּם גֶּבֶר רַשַֹּאי לְהִכָּנֵס לְשָׁם, חוּץ מִמֶּךָּ. שִׂים אֶת לִבְּךָ הֵיטֵב לִדְבָרָי.” בְּרֶגַע זֶה הִשְׁמִיעַ הַפַּעֲמוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית. בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְבָּרַךְ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ!" אָמְרָה הַמְנַהֶלֶת אֶת תְּפִלָּתָהּ.

“אָמֵן!” עָנָה פוֹשְׁלֶבַן.

הַמְנַהֶלֶת הֵנִיעָה כְּמִקֹּדֶם אֶת שְׂפָתֶיהָ בְּלַחַשׁ, וְאַחַר כָּךְ הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ וְאָמְרָה: “בְּחַיֶּיהָ הָיְתָה אִמָּא קְרוּצִיפִיקְסִיּוֹ מַחֲזִירָה חַטָּאִים לִתְשׁוּבָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הָעוֹלָם תַּעֲשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.”

“אַחֶרֶת לֹא תִּתָּכֵן!”

“אַבָּא פוֹבַן, מִצְוָה לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנָהּ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַנִּפְטֶרֶת.” אוֹתוֹ רֶגַע טִפְּלוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בַּכַּדּוּרִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בְּזֵר הַשּׁוֹשַׁנִּים, בְּעוֹד אֲשֶׁר פוֹשְׁלֶבַן הָיָה שָׁקוּעַ בִּשְׁתִיקָה.

“אֲנִי קָרָאתִי לַמּוֹעֵצָה כַּמָּה וְכַמָּה כְּמָרִים הָעוֹבְדִים בֶּאֱמוּנָה וּבְהַצְלָחָה בְּכֶרֶם אֲדֹנָי וְיֵשׁ לָהֶם בְּקִיאוּת גְּדוֹלָה בְּגוּפֵי הֲלָכוֹת הַנְּהוּגוֹת בְּבֵית מִנְזָר.”

" אֵם רוֹמְמָה, הָאֹזֶן מֵיטִיבָה כָּאן לִקְלֹט אֶת הַלְמוּת פַּעֲמוֹנֵי הַלְּוָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן."

“וְחוּץ מִזֶּה אֵין הַנִּפְטָרָה שֶׁלָּנוּ דוֹמָה לְנִפְטָרוֹת אֲחֵרוֹת, הִיא אַחַת הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.”

“כָּמוֹךְ, אֵם רוֹמְמָה.”

“בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה שִׁמֵּשׁ לָהּ אֲרוֹן מֵתִים מָקוֹם לְשֵׁנָה, וְהָרִשְׁיוֹן לְכָךְ נִתַּן לָהּ מִידֵי הוֹד רוֹמְמוּת קְדֻשָּׁתוֹ הָאַפִּיפְיוֹר פִּיּוּס הַתְּשִׁיעִי. – אַבָּא פוֹבַן?”

" אֵם רוֹמְמָה?"

" אַבָּא פוֹבַן, יֵשׁ הֶכְרַח בַּדָּבָר, כִּי אִמָּא קְרוּצִיפִיקְסִיּוֹ תָּבוֹא לִקְבוּרָה בְּאוֹתוֹ אֲרוֹן מֵתִים עַצְמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ לָהּ יָצוּעַ בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה." “מִצְוָה לַעֲשׂוֹת כָּךְ.”

“הַמָּוֶת אֵינוֹ אֶצְלָהּ אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ לַהֶרְגֵּל שֶׁבְּחַיֶּיהָ.” “וְאֵת דַּלְתּוֹ שֶׁל אֲרוֹן מֵתִים זֶה אֲנִי מְצֻוֶּה אֵפוֹא לִסְגֹּר בְּמַסְמְרִים?”

“כֵּן הַדָּבָר.”

“וְאֵין לָנוּ אֵפוֹא עֵסֶק בְּאוֹתוֹ אֲרוֹן מֵתִים שֶׁנִּשְׁלַח מֵאֵת מִשְׂרַד הַקְּבוּרָה.” “כִּדְבָרֶיךָ.”

“אֲנִי מוּכָן לְמַלֵּא אֶת מִצְוַת פִּיךְ, אֵם רוֹמְמָה.”

“אַרְבַּע הַנְּעָרוֹת, הַמְזַמְּרוֹת בִּיחִידוּת בְּמַקְהֵלָה, יַעַזְרוּ עַל יָדֶךָ.”

“לְשֵׁם סְגִירַת אֲרוֹן הַמֵּתָה? אֵין צֹרֶךְ שֶׁיַּעַזְרוּ עַל יָדִי בַּעֲבוֹדָה זוֹ.” “לֹא לְשֵׁם כָּךְ. אֲבָל הֵן יַעַזְרוּ לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹרִיד אֶת אֲרוֹן הַמֵּתָה לְמַטָּה.”

“לְמַטָּה?…”

“לְתוֹךְ הַגְּנִיזָה.”

“אֵיזוֹ גְנִיזָה?”

“הַגְּנִיזָה שֶׁמִּתַּחַת לַמִּזְבֵּחַ.”

פוֹשְׁלֶבַן נִרְתַּע לְאָחוֹר מִתִּמָּהוֹן.

“לְתוֹךְ גְּנִיזַת הַקְּבָרִים?”

“בִּמְטִיל הַבַּרְזֵל…”

“אָמְנָם כֵּן, אֲבָל…”

“בִּמְטִיל בַּרְזֵל זֶה, שֶׁתַּכְנִיסֶנּוּ לְתוֹךְ הַטַּבַּעַת, יַעֲלֶה בְּיָדְךָ לְהָרִים אֶת הָאֵבֶן.” “אֲבָל…”

“מִצְוָה לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַמֵּתָה. הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁנִּקְבְּרֶנָּה בִּגְנִיזַת הַקְּבָרִים שֶׁמִּתַּחַת לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנַּקְצִיעַ לָהּ לִמְנוּחוֹת עוֹלָמִים אֶת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ שֶׁשָּׁם הִתְפַּלְלָה בְּחַיֶּיהָ – כָּזֹאת הָיְתָה בַּקָּשָׁתָהּ הָאַחֲרוֹנָה וְהַנִּמְרָצָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאֵם קְרוּצִיפִיקְסִיּוֹ. וְעָלֵינוּ לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָה כִּדְבַר חֹק.” “וְאוּלָם עַל כְּגוֹן זֶה חָל אִסּוּר.”

“רַק בְּנֵי אָדָם הֵטִילוּ עַל כָּךְ אִסּוּר, וֵאלֹהִים מְצַוֶּה לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר.” “וְאִם יִוָּדַע הַדָּבָר?”

“אֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנוּךָ לְאִישׁ נֶאֱמָן.”

“הוֹ, אָנֹכִי אֵאָלֵם וְלֹא אֶפְתַּח פֶּה כָּאֶבֶן אֲשֶׁר בַּקִּיר.”

וְהוּא רָצָה לְנַסּוֹת בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה: “וְאוּלָם אֵם רוֹמְמָה, אֵם יְקָרָה, אֵיזֶה דָבָר מִצַּד הַוְּעָדָה הַמְפַקַּחַת עַל הַבְּרִיאוּת אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁטָרָה…”

“אֵין הָרָשׁוּת רַשָּׁאִית לְהָטִיל מָרוּת עַל מְשַׁמְּשֵׁי הָאֱמוּנָה!” וְהִיא הִתְחִילָה מַפְלִיגָה בִּרְאָיוֹת מִן הַפּוֹסְקִים וּמִגְּדוֹלֵי הַדָּת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ, כִּי הַצַּדִּיקִים מֻתָּר לָהֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתֵיהֶם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם רוֹצִים, וְכִי שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן אֵין כֹּחוֹ יָפֶה בְּבָתֵּי הַמִּנְזָר. מִדְּבָרֶיהָ יָצָא לָהּ, כִּי אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְפָנֶיהָ אֶלָּא לִקְבֹּר אֶת הַנְּזִירָה הַמֵּתָה בִּגְנִיזַת הַקְּבָרִים שֶׁמִּתַּחַת לַמִּזְבֵּחַ.

כָּאן הֵשִׁיבָה הַמְנַהֶלֶת רוּחַ וְאַחַר כָּךְ שָׁבָה לְנַסּוֹת דְּבָרִים אֶל פוֹשְׁלֶבַן: “הֲמוּכָן אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר?”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ, אֵם רוֹמְמָה.”

“וְרַשָּׁאִים אֲנַחְנוּ לִרְאוֹת אוֹתְךָ כָּמוּכָן וּמְזֻמָּן?”

“בְּלִי כָּל פִּקְפּוּק.”

“טוֹב הַדָּבָר!”

“אֲנִי מָסוּר לְבֵית הַמִּנְזָר לְכָל דָּבָר.” “וּבְכֵן מָנוּי וְגָמוּר: עָלֶיךָ מוּטָל לִסְגֹּר אֶת אֲרוֹן הַמֵּתָה. הַאֲחָיוֹת יִשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן, יַעַרְכוּ שָׁם אֶת הָאַזְכָּרָה וְאַחַר כָּךְ יָשׁוּבוּ כֻּלָּן אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל. בַּזְּמָן שֶׁבֵּין הַשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה וּבֵין חֲצוֹת תִּתְיַצֵּב שָׁם עַל מְקוֹמְךָ וּבְיָדְךָ מְטִיל הַבַּרְזֶל. וְאָז נוֹצִיא אֶת הָעִנְיָן לִפְעֻלּוֹת בְּשֶׁקֶט גָּמוּר. אַרְבַּעַת הַמְזַמְּרוֹת, הָאֵם אַסְצֶנְזִיּוֹ וְאַתָּה – רַק אֵלֶּה בִּלְבָד יְטַפְּלוּ בַּדָּבָר.”

“וְאוֹתָהּ אָחוֹת אֲשֶׁר לְיַד “עַמּוּד הַמִּשְׁפָּט”?”

“זוֹ לֹא תָּסֵב אֶת פָּנֶיהָ.”

“הֲלֹא אָזְנַיִם לָהּ לִשְׁמֹעַ.”

“הַלָּלוּ לֹא יִשְׁמְעוּ כְּלוּם. וְחוּץ מִזֶּה, מַה שֶׁיָּדוּעַ בְּבֵית הַמִּנְזָר אֵינוֹ עוֹבֵר אֶל הָעוֹלָם הַחֻלּוֹנִי.”

וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה לְרֶגַע.

“עָלֶיךָ לְהָסִיר אֶת הַמְּצִלָּה. אַל תִּשְׁמַע הָאָחוֹת אֲשֶׁר עַל יַד " עַמּוּד הַמִּשְׁפָּט " בְּבוֹאֶךָ.”

" אֵם רוֹמְמָה?"

“מַה בִּרְצוֹנְךָ, אַבָּא פוֹבַן?”

“הֶהָיָה כְּבָר הָרוֹפֵא וּבָדַק אֶת גּוּף הַמֵּתָה?”

“הוּא יָבוֹא הַיּוֹם בְּשָׁעָה אַרְבַּע. הָאוֹת לְכָךְ נִתַּן כְּבָר. וְכִי לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים?”

“אֲנִי שָׂם אֶת לִבִּי רַק לַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לִי לָבוֹא.”

“מַעֲשֶׂיךָ רְצוּיִים, אַבָּא פוֹבַן.”

“אֵם נִכְבָּדָה עַד מְאֹד, יִהְיֶה נָחוּץ לִי מָנוֹף שֶׁאָרְכּוֹ שֵׁשׁ רַגְלַיִם לְכָל הַפָּחוֹת.” “מֵאַיִן תִּקַּח לְךָ מָנוֹף כָּזֶה?”

“בְּמָקוֹם שֵׁיֵּשׁ מְחִיצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, שָׂם מְצוּיִים גַּם מְטִילִים. בַּגַּן יֶשְׁנָהּ עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל גְּרוּטָאוֹת בַּרְזֶל, וְשָׁם אֶמְצָא לִי בְּוַדַּאי מִין דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי שִׁמּוּשׁ.” “בִּשְׁלשָׁה רִבְעֵי שָׁעָה לִפְנֵי חֲצוֹת, בְּעֶרֶךְ. זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח.”

וּמִיָּד נִמְלְכָה בְּדַעְתָּהּ וְאָמְרָה: “אַף עַל פִּי כֵן, מוּטָב שֶׁתִּתְיַצֵּב עַל מְקוֹמְךָ לְיַד הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל בְּשָׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה בְּדִיּוּק. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה יַתְחִילוּ בִּתְפִלַּת הָאַשְׁכָּבָה, וְיֵשׁ הֶכְרַח בַּדָּבָר שֶׁרֶבַע שָׁעָה קֹדֶם לָכֵן יִהְיֶה הַכֹּל עָשׂוּי וְגָמוּר.”

“אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶׁהוּא בְּגֶדֶר יְכָלְתִּי, כְּדֵי שֶׁחֶבֶר הַנְּזִירוֹת הָרוֹמֵם יֵדַע עַד כַּמָּה אָנֹכִי שׁוֹקֵד עַל חוֹבָתִי. אֲנִי אֶסְגֹּר אֵפוֹא אֶת דַּלְתּוֹ שֶׁל אֲרוֹן הַמֵּתָה בְּמַסְמְרִים, אֶקַּח אִתִּי אֶת מְטִיל הַבַּרְזֶל וְאֶתְיַצֵּב בְּבֵית הַתְּפִלָּה הַקָטֹן בְּשָׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה בְּדִיּוּק, וְשָׁם יַעַמְדוּ לִי לְעֶזְרָה אַרְבַּע הַמְזַמְּרוֹת וְהָאֵם אֶסְצֶנְזִיּוֹ. אֵין סָפֵק כִּי שְׁנֵי גְבָרִים טוֹבִים לָזֶה יוֹתֵר. אֲבָל אֵין בְּרֵרָה! אֲנַחְנוּ נִפְתַּח אֵת הַגְּנִיזָה, נוֹרִיד לְמַטָּה אֵת אֲרוֹן הַמֵּתָה וְנָשׁוּב וּנְכַסֶּה אֵת הַמָּבוֹא. וְכָךְ לֹא יִוָּדַע לָרָשׁוּת אַף שֶׁמֶץ דָּבָר מִכָּל הַנַּעֲשָׂה. וּבָזֶה הֲלֹא יִגָּמֵר הַכֹּל, אֵם רוֹמֵמָה?” “לֹא.”

“וְכִי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עוֹד?”

“הִסַּחְתָּ מִדַּעְתְּךָ כִּי יֶשְׁנוֹ עוֹד אֲרוֹן מֵתִים רֵיק!”

שְׁנֵיהֶם נָתְנוּ אֵת דַּעְתָּם לְהַרְהֵר בַּדָּבָר.

“אַבָּא פוֹבַן, כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מִזֶּה?” “כְּשֶׁהוּא רֵיק?”

"אֵם רוֹמְמָה, אֲנִי אֶסְגֹּר בָּאוּלָם הַנָּמוּךְ אֶת

דַּלְתּוֹ שֶׁל אָרוֹן זֶה בְּמַסְמְרִים, וְאֶפְרֹשׂ עַל גַּבּוֹ אֶת תַּכְרִיךְ הַמֵּתִים."

“נַנִּיחַ שֶׁכָּךְ, אֲבָל מְשַׁמְּשֵׁי הַקְּבוּרָה הֲלֹא יַרְגִּישׁוּ תֵּכֶף וּמִיָּד כִּי הָאָרוֹן הוּא רֵיק.”

“אֲבָל לַעֲזָ––!” קָרָא פוֹשְׁלֶבַן וְלֹא גָמַר אֶת הַמִּלָּה הָאֲסוּרָה, מִכֵּיוָן שֶׁהַנְהַלֶתֶ נָתְנָה בּוֹ עֵינַיִם מוֹכִיחוֹת וְעָשְׂתָה בְּיָדָהּ אֶת אוֹת הַצְּלָב.

הַזָּקֵן נֶחְפַּז לִמְצֹא עֵצָה, כֵּיוָן שֶׁרָצָה לְהַשְׁכִּיחַ מִן הַלֵּב אֶת זֵכֶר הָאָלָה שֶׁנִּפְלְטָה מִפִּיו.

“אֵם רוֹמְמָה, אֲנִי אֲמַלֵּא אֶת אֲרוֹן הַמֵּתִים עָפָר. עַל יְדֵי כָּך יִכְבַּד מִשְׁקָלוֹ כְּאִלּוּ הָיָה בּוֹ גוּף שֶׁל בַּר מִנָּן.”

“אָכֵן צָדַקְתָּ. הָאָדָם לֻקַּח מֵעָפָר וְאֶל עָפָר יָשׁוּב. וּבָזֶה גָמַרְנוּ אֶת דְּבָרֵינוּ.”

עַכְשָׁו אוֹרוּ פָּנֶיהָ שֶׁל הַמְנַהֶלֶת, לְאַחַר שֶׁנִּרְאוּ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן כִּנְסוּכֵי דְאָגָה. הִיא סִלְּקָה מִלְּפָנֶיהָ אֶת פוֹשְׁלֶבַן בִּרְמִיזָה, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהַלָּז עָמַד כְּבָר עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר, קָרְאָה לוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ לָשׁוּב:

" פוֹשְׁלֶבַן, אַתָּה הִשְׂבַּעְתַּנִי רָצוֹן. מָחָר, לְאַחַר גְּמָר הַקְּבוּרָה, תַּצִּיג לְפָנַי אֶת אָחִיךָ וְאַף תֹּאמַר לוֹ, כִּי יָבִיא אִתּוֹ אֶת נֶכְדָּתוֹ".

ד

כֵּיוָן שֶׁפוֹשְׁלֶבַן הִרְהֵר בִּדְבָרִים רַבִּים וְכֵיוָן שֶׁהָיַה חוּץ מִזֶּה גַם פִּסֵּחַ בְּרַגְלוֹ, לָכֵן עָבַר זְמָן שֶׁל רֶבַע שָׁעָה עַד שֶׁהוּא חָזַר לְדִירָתוֹ. תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הֵקִיצָה קוֹזֶט מִשְּנָתָהּ וְתָפְסָה מְקוֹם יְשִׁיבָה לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל פוֹשְׁלֶבַן הֶרְאָה יַ’ן וַלְיַ’ן לְקוֹזֶט אֶת הַסַּל הַגָּדוֹל וְאָמַר לָהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“תְּנִי אֶת לִבֵּךְ לְמַה שֶׁאַגִּיד לָךְ, קוֹזֶט הַחֲבִיבָה שֶׁלִּי. אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לָצֵאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה, אֲבָל אַחַר כָּךְ נָשׁוּב הֵנָּה וְנִרְאֶה כָּאן חַיִּים טוֹבִים. הַגַּנָּן הַזָּקֵן וְטוֹב הַלֵּב יִשָּׂא אוֹתָךְ עַל גַּבּוֹ בַּסַּל הַגָּדוֹל וְיָבִיא אוֹתָךְ אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, שָׁם תַּמְתִּינִי לִי עַד שֶׁאָבוֹא אֵלָיִךְ. אֲנִי אָבוֹא לָקַחַת אוֹתָךְ מִשָּׁם. עֲשִׂי כְּפִי שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה אוֹתָךְ, אִם אֵין בִּרְצוֹנֵךְ לִהְיוֹת נְתוּנָה שׁוּב בִּידֵי אַנְשֵׁי תֵּנַרְדְּיֶה, וּרְאִי שֶׁלֹּא תְּעוֹרְרִי אַף שָׁאוֹן קַל שֶׁבְּקַלִּים!” קוֹזֶט הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ כִּמְבִינָה הֵיטֵב אֶת הַדָּבָּר.

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל צְעָדָיו שֶׁל פוֹשְׁלֶבַן, יַ’ן וַלְיַ’ן הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי הַנִּכְנָס:

“וּבְכֵן, מֶה חָדָשׁ?”

“נֶחְלַצְנוּ מִכָּל הַקֻּשְׁיוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן הַקֻּשְׁיוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָן. קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לְהַכְנִיס אֶת כְּבוֹדוֹ לְבֵית הַמִּנְזָר; אֲבָל מִתְּחִלָּה כְּבוֹדוֹ צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן, וְזֶהוּ הַדָּבָר הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר. בְּנֹוגֵעַ לַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה קַל מְאֹד לְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן, אִם הִיא תֵּדַע לָשִׂים מַחְסוֹם לְפִיהָ.”

“עֲרֻבָּתִי נְתוּנָה עַל כָּךְ.”

“וּמַה יַעֲשֶׂה כְּבוֹדוֹ?”

וְאַחֲרֵי שֶׁכָּבַשׁ רֶגַע אֶת דְּבָרָיו מִתּוֹךְ צַעַר, חָזַר פוֹשְׁלֶבַן וְקָרָא: “יֵיטִיב נָא עִמָּדִי וְיִסְתַּלֵּק מִכָּאן בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ נִכְנַס!” “דָּבָר זֶה הוּא בְּגֶדֶר הַנִּמְנָעוֹת!” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלִיַ’ן. " פוֹשְׁלֶבַן נָתַן אֵת קוֹלוֹ בִּנְהִימָה, וּדְבָרָיו הָיוּ מְכֻוָּנִים יוֹתֵר כְּלַפֵּי עַצְמוֹ מֵאֲשֶׁר כְּלַפֵּי יַ’ן וַלִיַ’ן:

“וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ גַּם לְדָבָר אַחֵר. אָמַרְתִּי לָהּ כִּי אֲמַלְּאֵהוּ בְּעָפָר, אֲבָל אֵין זֶה דוֹמֶה לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם. חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּטוֹב, הֶעָפָר יֵעָתֵק מִמְּקוֹמוֹ, יִתְנוֹדֵד לְכָאן וּלְכָאן, וּלְבַסּוֹף יַעַמְדוּ נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַל כָּל הָעִנְיָן. וְאָז יַגִּיעַ הַדָּבָר גַּם לְאָזְנֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת.”

יַ’ן וַלִיַ’ן בָּחַן הֵיטֵב בְּעֵינָיו אֶת פוֹשְׁלֶבַן, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב אוֹתוֹ בְּרֶגַע זֶה לְאִישׁ הַמְדַבֵּר מִתּוֹךְ הֲזָיָה.

וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁפוֹשְׁלֶבַן נָתַן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מְפֹרָט בִּדְבַר הַשִׂיחָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמְנַהֶלֶת, חָזַר יַ’ן וַלִיַ’ן וְשָׁאַל: “מַה טִיבוֹ שֶׁל אֲרוֹן מֵתִים זֶה הָעוֹמֵד רֵיק?” “כָּאן קָרָה דָבָר וְאַחַת הַנְּזִירוֹת הֵשִׁיבָה אֶת רוּחָהּ לֵאלֹהִים. הִנֵּה בָּא הָרוֹפֵא, בּוֹדֵק אֶת הַגּוּף וּמַחְלִיט דָּבָר: “אֱמֶת וְנָכוֹן, זוֹ הָלְכָה לְעוֹלָמָה”. מִיָּד שׁוֹלְחִים הֵנָּה עַל פִּי הַשִּׁלְטוֹנוֹת אָרוֹן שֶׁל מֵתִים, וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם עֲתִידִים לָבוֹא גַם הָעֲגָלָה וְנוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַבַּר-מִנָּן וּלְהוֹבִילוֹ לִקְבוּרוֹת. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֵלֶּה יַגִּיעוּ לְכָאן יַעֲמֹד הָאָרוֹן רֵיק עַל מֵתוֹ, כֵּיוָן שֶׁבֵּינָתַיִם יַנִּיחוּ אֶת הַנִּפְטֶרֶת בָּאָרוֹן שֶׁהִיא הֵכִינָה לְעַצְמָהּ בְּחַיֶּיהָ וְגַם יַחְצְבוּ לָהּ קֶבֶר בְּמקָוםֹ מְיֻחָּד”.

“וּבְכֵן עָלֶיךָ לָשִׂים מַה-שֶׁהוּא בָּאָרוֹן.”

“וְכִי מַה יִכָּנֵס לְשָׁם? גּוּף שֶׁל בַּר-מִנָּן אֵין בְּיָדִי.”

“וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּנֵס לְשָׁם אָדָם חַי?”

“מִי?”

“אָנֹכִי!”

פוֹשְׁלֶבַן קָפַץ מֵעַל כִּסְאוֹ, וְהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְפּוֹצְצָה מִתַּחְתָּיו פְּצָצָה.

" כְּבוֹדוֹ בְּעַצְמוֹ!"

“מַדּוּעַ לֹא?” שָׁאַל יַ’ן וַלִיַ’ן תּוֹךְ כְּדֵי בַּת-צְחוֹק, – דָּבָר שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת יְקַר מְצִיאוּת, כְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ לְעֵת הַחֹרֶף. “הֲלֹא מִקֹּדֶם הָיָה כְּבָר מְדֻבָּר בֵּינֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לְהָכִין בִּשְׁבִילִי סַל גָּדוֹל וּכְסוּת לְכַסּוֹת עַל הַסַּל מִלְמָעְלָה. וְהִנֵּה עַכְשָׁו נִזְדַּמֵּן לְיָדֵינוּ מַה שֶׁהָיָה דָרוּשׁ לָנוּ; הַהֶבְדֵּל הוּא בָּזֶה שֶׁהַסַּל עָשׂוּי עֵץ אֳרָנִים וְהַכְּסוּת הִיא תַּכְרִיךְ בַּעַל צֶבַע שָׁחוֹר.”

“אֶת אֲרוֹנָהּ שֶׁל נְזִירָה מֵתָה מְכַסִּים מִלְמַעְלָה בִּכְסוּת בַּעֲלַת צֶבַע לָבָן.”

“מֵילָא, תְּהִי כְּסוּת בַּעֲלַת צֶבַע לָבָן.”

“הוּא שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מִכָּל יֶתֶר בְּנֵי הָאָדָם, הָאָדוֹן מַדְלֶן.” “הֲלֹא חָפַצְנוּ בְּעִקָּר לְסַדֵּר אֶת עִנְיַן הַיְצִיאָה שֶׁלִּי, וְכִי לֹא כָּךְ? וְכָאן מָצָאנוּ דֶרֶךְ לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתֵּנוּ לִפְעֻלּוֹת. אֲבָל עָלֶיךָ לְבָאֵר לִי אֵת הַדָּבָר עַל אָפְנָיו, כְּדֵי שֶׁאֶקְנֶה לִי בְּקִיאוּת בְּכָל מַה שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה. הֵיכָן הוּא אֲרוֹן הַמֵּתִים?”

“הָרֵיק?”

“כֵּן.”

“לְמַטָּה, בַּחֲדַר הַמֵּתִים. הוּא מֻצָּב עַל שְׁנֵי כַּנִּים וְעַל גַּבּוֹ פָּרוּשׂ תַּכְרִיךְ שֶׁל קְבוּרָה.”

“מָה אָרְכּוֹ שֶׁל הָאָרוֹן?”

“שֵׁשׁ רַגְלַיִם.”

“מַה טִיבוֹ שֶׁל חֲדַר הַמֵּתִים?”

“זֶהוּ חֶדֶר הַנִּמְצָא בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה וְשֶׁחַלּוֹנוֹ הָאֶחָד, הַפּוֹנֶה אֶל הַגַּן, מְכֻסֶּה מִבִּפְנִים בִּשְׂבָכָה שֶׁל בַּרְזֶל וּמִבַּחוּץ יֵשׁ לוֹ תְּרִיס. לַחֶדֶר שְׁתֵּי דְלָתוֹת, הָאַחַת מֵהֶן מוֹלִיכָה אֶל בֵּית הַמִּנְזָר וְהַשְּׁנִיָּה אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה.”

“לְאֵיזֶה בֵּית כְּנֵסִיָּה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?”

“לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה הַפֻּמְבִּי, זֶה הַפּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב.”

“הַבְּיָדְךָ הַמַּפְתֵּחוֹת שֶׁלִּשְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת הַלָּלוּ?”

“לֹא. בְּיָדִי רַק מַפְתֵּחַ אֶחָד שֶׁל דֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל בֵּית הַמִּנְזָר. הַשֵּׁנִי הוּא בִּידֵי הַמְפַקֵּחַ.” “אֵימָתַי הוּא פּוֹתֵחַ דֶּלֶת זוֹ הַמּוֹלִיכָה אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה?” “הוּא עוֹמֵד לִפְתֹחַ אֶת הַדֶּלֶת רַק בְּשָׁעָה שֶׁיָּבוֹאוּ אַנְשֵׁי הַקְּבוּרָה לָקַחַת אֶת אֲרוֹן הַמֵּתָה. וּמִיָּד לְאַחַר זֶה יָשׁוּב וְיִסְגְּרֶנָּה עַל מַסְגֵּר.”

“מִי יִסְגֹּר אֶת אֲרוֹן הַמֵּתָה?”

“אָנֹכִי.”

“מִי יִפְרֹשׂ אֶת הַתַּכְרִיךְ עַל גַּב הָאָרוֹן?”

“אָנֹכִי.”

“הֲתִהְיֶה שָׁם לְבַדֶּךָ?”

“לְכָל גֶבֶר, חוּץ מִן הָרוֹפֵא, אֲסוּרָה דְרִיסַת רֶגֶל בְּאוּלָם הַמֵּתִים. יֵשׁ שָׁם אֲפִילוּ כְּתֹבֶת עַל הַקִּיר הַמַּכְרִיזָה עַל הָאִסּוּר הַזֶּה.” “הֲתוּכַל, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל יִהְיוּ יְשֵׁנִים בְּבֵית הַמִּנְזָר, לְהַחְבִּיאֵנִי בְּאוּלָם הַמֵּתִים?” “לֹא; אֲבָל זֹאת אוּכַל – לְהַחְבִּיא אֶת כְבוֹדוֹ בְּתָא קְרָשִׁים צַר וְאָפֵל הַפּוֹנֶה אֶל אוּלָם הַמֵּתִים. הַמָּקוֹם הוּא בֵּית-אוֹצָר לִכְלֵי הַקְּבוּרָה הַנִּמְצָאִים אֶצְלִי לְשֵׁם שִׁמּוּשׁ. אָנֹכִי לְבַדִּי יוֹצֵא וְנִכְנַס שָׁם, וּבְיָדִי הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלַּדָּלֶת.” “אֵימָתַי עוֹמֶדֶת לָבוֹא מָחָר עֶגְלַת הַקְּבוּרָה?” “בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, בְּעֶרֶךְ. סֵדֶר הַקְּבוּרָה נִקְבַּע לִהְיוֹת בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, בְּבֵית הַקְּבָרוֹת ווֹגִ’ירַר. הַמָּקוֹם רָחוֹק מִכָּאן לְמַדָּי.”

“אֲנִי אֶסְתַּתֵּר בְּתָא הַקְּרָשִׁים שֶׁהִזְכַּרְתָּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וּבְמֶשֶׁךְ יוֹם הַמָּחֳרָת עַד לִשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. וְאֶהְיֶה מֻכְרָח, כַּמּוּבָן, לְהִצְטַיֵּד בְּאֹכֶל.”

“אֲנִי אָבִיא לוֹ מְזוֹנוֹת.” “וּלְבַסּוֹף, בַּשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, תִּתְיַצֵּב שָׁם עַל מְקוֹמְךָ וְתִסְגֹּר עָלַי אֶת אֲרוֹן הַמֵּתִים.” פוֹשְׁלֶבַן נִרְתַּע לְאָחוֹר כְּשֶׁהוּא מְפָרֵךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו. “אֲבָל אֵין זוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת!” “אֲנִי מְבַקֵּשׁ זֹאת מִלְּפָנֶיךָ! הֲלֹא אֵין עָלֶיךָ אֶלָּא לִתְקֹעַ מַסְמְרִים אֲחָדִים בַּקֶּרֶשׁ!” מַה שֶׁפוֹשְׁלֶבַן לֹא הָיָה יָכֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, נֶחְשַׁב בְּעֵינֵי יַ’ן וַלִיַ’ן לְדָבָר פָּשׁוּט עַד מְאֹד. הוּא עָמַד כְּבָר בְּחַיָּיו בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים מֵאֵלֶּה.

לְאַחַר שֶׁפוֹשְׁלֶבַן הִבְלִיג בְּמִקְצָת עַל פַּחְדּוֹ, פָּנָה אֶל אִישׁ שִׁיחָתוֹ וְשָׁאַל: “וּמֵאַיִן יִקַּח שָׁם אֲוִיר לִנְשִׁימָה?”

“הַדָּבָר יַעֲלֶה בְּיָדִי בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא.”

“אֲנִי בָּא לִידֵי קֹצֶר נְשִׁימָה רַק מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה בִּלְבָד.”

“הֲלֹא בֵּין כֵּלֶיךָ נִמְצָא בְּוַדַּאי גַּם מַקְדֵּחַ. בָּזֶה תַּעֲשֶׂה נְקָבִים אֲחָדִים קְטַנֵּי-מִדָּה מֵעַל לִמְקוֹם הַפֶּה. וּכְמוֹ כֵן אֵינְךָ צָרִיךְ לִסְגֹּר אֶת צְמִיד הָאָרוֹן עַד גְּמִירָא.”

“נַנִּיחַ שֶׁכָּךְ! וְאִם יִקְרֶה מִקְרֶה וּכְבוֹדוֹ יַשְׁמִיעַ קוֹל שִׁעוּל אוֹ עִטּוּשׁ?” “בִּשְׁעַת סַכָּנָה כָּזֹאת אָדָם מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵהִשְתַּעֵל וּמֵהִתְעַטֵּשׁ. – אֵין מוֹצָא אַחֵר, אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן. עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד לִהְיוֹת נִתְפָּס, אִם לֹא תִּשָּׂאֵנִי מִכָּאן עֶגְלַת הַקְּבוּרָה.” “אָמְנָם אֵין תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת!”

יַ’ן וַלִיַ’ן הוֹסִיף וְאָמַר: “הַדָּבָר הַיְחִידִי הַמְעוֹרֵר אֶצְלִי חֲשָׁשׁוֹת הִיא הַשְּׁאֵלָה: כֵּיצַד יִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת?”

“עִנְיָן זֶה דַוְקָא הוּא קַל בְּעֵינַי בְּיוֹתֵר,” הוֹרָה פוֹשְׁלֶבַן אֶת דַּעְתּוֹ. “אֵין לוֹ לִכְבוֹדוֹ אֶלָּא לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת. מִכָּאן וְאִילָךְ עָלַי לִגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה וּלְהַעֲלוֹת אֶת כְּבוֹדוֹ מִבּוֹר הַקָּבֵר. הַקַּבְּרָן, הַמְכֻנֶּה אַבָּא מֶסְטְיֶן, הוּא אֶחָד מִידִידַי וּמִטִּבְעוֹ הוּא אוֹהֵב יַיִן יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר חוֹבֵב קְבָרִים. אֶת הַקַּבְּרָן אֲנִי אֲסַלֵּק אֵפוֹא הַצִּדָּה לִפְנֵי שֶׁיִּגְמֹר לְטַפֵּל בַּאֲרוֹן הַמֵּתִים. וְזֹאת הִיא תָּכְנִית הַדְּבָרִים. אֲנַחְנוּ נַגִּיעַ לְבֵית הַקְּבָרוֹת עִם דִּמְדוּמֵי הָעֵרֶב, כִּשְׁלשָׁה רִבְעֵי שָׁעָה לִפְנֵי סְגִירַת הַשְּׁעָרִים. הָעֲגָלָה עוֹשָׂה אֶת דַּרְכָּהּ עַד לִמְקוֹם הַקֵּבֵר מַמָּשׁ. אָנֹכִי מְהַלֵּךְ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן מֵאַחֲרֵי הָעֲגָלָה, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְצֻוֶּה עַל כָּךְ. וְאוּלָם אֲנִי נוֹשֵׂא אִתִּי בְּכִיסִי פַּטִּישׁ וְאִזְמֵל וּצְבָת. הָעֲגָלָה תַּגִּיעַ אֵפוֹא לִמְקוֹמָהּ. אַנְשֵׁי הַקְּבוּרָה יִכְרְכוּ חֶבֶל מִסָּבִיב לָאָרוֹן וִישַׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. הַכֹּמרֶ יַעֲרֹךְ אֶת סֵדֶר הַתְּפִלּוֹת, יְתָאֵר אֵת אוֹת הַצְּלָב, יִזְרֹק עַל הָאָרוֹן מַיִם קְדוֹשִׁים וְיִסְתַּלֵּק לוֹ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. וְהִנֵּה אֵין אִישׁ אִתִּי עוֹד חוּץ מֵאַבָּא מֶסְטְיֶן שֶׁאֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב מְאֹד אֶת הֲלִיכוֹתָיו. הַלָּז אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אוֹתָהּ שָׁעָה שִׁכּוֹר וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּמַצָּב שֶׁל פִּכְּחוּת. אִם לֹא סָבָא עֲדַיִן אֶת יֵינוֹ, אָז אַגִּיד לוֹ לֵאמֹר: “בּוֹא מַהֵר, בְּטֶרֶם שֶׁיִּסְגְּרוּ אֶת חֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת, וְנֵלֵךְ אֶל “הַבַּיִת אֲשֶׁר בַּפִּנָּה” וְנַכְנִיס לְגִימָה חַמָּה לְתוֹךְ הַקֵּבָה, שֶׁאִם לֹא כָּךְ עֲתִידִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ גַם יַחַד שֶׁתֹּאחֲזֵנוּ צִנָּה בָּאֲוִיר הַזֶּה הַטָּחוּב וְהַקַּר”. הוּא יֵלֵךְ אִתִּי אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וְיִהְיֶה סוֹבֵא בְּחִפָּזוֹן רַב, כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה תִּהְיֶה דְחוּקָה עָלֵינוּ, יַעֲבִיר דֶּרֶךְ גְּרוֹנוֹ מָנָה יָפָה שֶׁל מַשְׁקָאוֹת חָרִיפִים בְּיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁאָנֹכִי אֶהְיֶה הַמְשַׁלֵּם בְּעַד הַשְּׁתִיָּה, וְלֹא יַעַבְרוּ רְגָעִים מְעָטִים עַד שֶׁהוּא יִצְנַח בְּשִׁכְרוֹנוֹ מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, כָּל שֶׁכֵּן אִם צִנּוֹר הָעִכּוּל שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה רֵיק מִקֹּדֶם. כְּשֶׁאֶרְאֶנּוּ אָחוּז בְּחַבְלֵי הַשִּׁכְּרוּת אֲמַשֵּׁשׁ בְּכִיסֵי בְּגָדָיו וְאֶקַּח לִי אֶת תְּעוּדַת הַקַּבְּרָן שֶׁלּוֹ וְאֵלֵךְ וְאָשׁוּב בִּלְעָדָיו אֶל חֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת. וְאִם אֶמְצָאֵנּוּ כְּשֶׁהוּא לְאַחַר שְׁתִיָּה, אָז אַגִּיד לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:” אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה בִּמְקוֹמְךָ, לֵךְ שׁוּב הַבָּיְתָה. וּבְכֵן גַּם בְּאֹפֶן זֶה יַעֲלֶה בְּיָדִי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת כְּבוֹדוֹ מִתּוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּתִים."

יַ’ן וַלִיַ’ן הוֹשִׁיט לִקְרָאתוֹ אֶת יָדוֹ, וְהַזָּקֵן הַיָּשָׁר לָחַץ אוֹתָהּ מִתּוֹךְ אֵמוּן לֵב. “וּבְכֵן הַדָּבָר מָנוּי וְגָמוּר. מֻבְטָחְנִי שֶׁהַכֹּל יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.” “אִם רַק לֹא תֶּאֱרַע כָּל תַּקָּלָה!” נֶאֱנַח פוֹשְׁלֶבַן בְּקֶרֶב לִבּוֹ, “סַכָּנָה רַבָּה כְּרוּכָה בְּכָל הָעִנְיָן הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה.”

ה

הַדְּבָרִים נִשְׁתַּלְשְׁלוּ וּבָאוּ כְּפִי שֶׁחָזוּ אוֹתָם מֵרֹאשׁ. הַתַּקָּלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר פָּגְעָה בְּפוֹשְׁלֶבַן בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ אֶל חֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת וְקִבֵּל שָׁם יְדִיעָה מַרְעִישָׁה לֵאמֹר, כִּי אַבָּא מֶסְטְיֶן נִפְטַר בֵּינָתַיִם מִן הָעוֹלָם. בִּמְקוֹם יְדִידוֹ מִלֵּא עַכְשָׁו אֶת עֲבוֹדַת הַקַּבְּרָנוּת אִישׁ צָעִיר לְיָמִים, בְּעֶרֶךְ, שֶׁאָחַז בִּמְלָאכָה זוֹ מִתּוֹךְ הֶכְרָח.

הוּא לֹא נֵאוֹת לָלֶכֶת אָמְנָם אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ לְשֵׁם לְגִימָה, אֲבָל הַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן, שֶׁהָיָה אִישׁ פִּקֵּחַ לְמַדַּי וּבַעַל הַמְצָאוֹת, הִצְלִיחַ לְהַרְחִיק אוֹתוֹ מֵחֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמִיָּד נִפְנָה פוֹשְׁלֶבַן לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתוֹ – לֹא לְכַסּוֹת אֶת הַבּוֹר בְּגַל אֲדָמָה, כִּי אִם לִפְתֹּחַ אֶת אֲרוֹן הַמֵּתִים.

בֵּינָתַיִם וְיַ’ן וַלִיַ’ן הִתְבּוֹנֵן בְּרוּחַ שְׁקֵטָה לְגַמְרֵי לְמַהֲלַךְ הַמִּשְׂחָק שֶׁבּוֹ הָיָה תָּלוּי גּוֹרַל חַיָּיו. דּוֹמֶה שֶׁנִּטְפְּלָה אֵלָיו אוֹתָהּ שָׁעָה כְּעֵין מְנוּחַת קֶבֶר, וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ בִּלְתִּי מְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת הַסַּכָּנָה.

הוּא חָשׁ בַּדָּבָר כְּשֶׁהוּרַם הָאָרוֹן וְנִשָּׂא בְּיָדַיִם וְהָעֳבַר אַחַר כָּךְ בָּעֲגָלָה. הַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה לְאֵין קֵץ. הַעֲגָלָה נֶעֶצְרָה וְהִפְלִיגָה שׁוּב לְדַרְכָּהּ, אֲבָל מִיָּד חָזְרָה וְעָמְדָה תַּחְתֶּיהָ. יַ’ן וַלִיַ’ן הֵבִין כִּי הָעֲגָלָה עָמְדָה סָמוּךְ לַבּוֹר.

פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ יַ’ן וַלִיַ’ן כִּי הַמְקַבְּרִים הִתְחִילוּ מְטַפְּלִים בָּאָרוֹן, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה קָלְטָה אָזְנוֹ אִוְשָׁה שֶׁל דְּבַר-מָה הַמְגָרֵד אֶת דָּפְנוֹת הָעֵץ מִבַּחוּץ. אֵין זֹאת כִּי אִם כָּרְכוּ אוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לָאָרוֹן.

וְאָז יָרְדָה עָלָיו כְּעֵין הִתְעַלְּפוֹת הַחוּשִׁים. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי הַמְקַבְּרִים הוֹרִידוּ אֶת הָאָרוֹן בַּאֲלַכְסוֹן, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִשְׁתַּלְשֵׁל רֹאשׁוֹ שֶׁל יַ’ן וַלִיַ’ן קֹדֶם לְרַגְלָיו; אֲבָל מִיָּד שָׁב יַ’ן וַלִיַ’ן וְנִתְעוֹרֵר מִשִּׁכְחַת הַחוּשִׁים, לְאַחַר שֶׁהָאָרוֹן הִתְחִיל יוֹרֵד בְּאֹפֶן מְאֻזָּן וְעָמַד לְבַסּוֹף עַל קַרְקַע הַבּוֹר. פִּתְאֹם וּכְעֵין קֹר הִרְחִיף אֶת עַצְמוֹתָיו שֶׁל יַ’ן וַלִיַ’ן. לְאָזְנָיו חָדַר קוֹל רָם שֶׁל אִישׁ הַמְמַלֵּל בַּעֲצַלְתַּיִם פְּסוּקִים בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית, אַחַר כָּךְ קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹל צָלוּל שֶׁל תִּינוֹק עוֹנֶה וְאוֹמֵר: אָמֵן!"

נִתְעוֹרֵר קוֹל שָׁאוֹן שֶׁהִתְחִיל מִיָּד הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת וְנֶאֱלַם לְבַסּוֹף לְגַמְרֵי. עַכְשָׁו הֵם הוֹלְכִים וּמִסְתַּלְּקִים, עָבַר הִרְהוּר בְּמֹחוֹ, אָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי.

פִּתְאֹם הִתְפּוֹצֵץ עַל גַּבּוֹ קוֹל אַדִּיר הַדּוֹמֶה לְרָעַם. כִּמְלֹא מַעְדֵּר עָפָר נִחַת בָּאָרוֹן, וְאַחֲרָיו שֵׁנִי – וּשְׁלִישִׁי – וּרְבִיעִי. וְאָז יָרְדָה שַׁלְוָה, שַׁלְוָה גְמוּרָה אֲשֶׁר אֵין אִתָּה כָּל כְּאֵב. יֵשׁ דְּבָרִים וּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר יַכְרִיעוּ תַּחְתָּם גַּם אֶת הַגֶּבֶר הֶחָזָק בֵּין הַגְּבָרִים. יַ’ן וַלִיַ’ן נִתְעַלֵּף.

ו

פוֹשְׁלֶבַן, לְאַחַר שֶׁעָלָה סוֹף סוֹף בְּיִדוֹ לְהַרְחִיק אֶת הַקַּבְּרָן מֵחֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת, גָּחַן עַל גַּבֵּי הַבּוֹר וְקָרָא בְּקוֹל לֹא רָם בְּיוֹתֵר: " אַבָּא מַדְלֶן!" אֵין מַעֲנֶה.

פוֹשְׁלֶבַן נִבְהַל, יָרַד בִּקְפִיצָה לְתוֹךְ הַבּוֹר, כָּרַע לְיַד מְקוֹם מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אֲרוֹן הַמֵּתִים וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: " אַבָּא מַדְלֶן!" בָּאָרוֹן נִשְׁאַר הַכֹּל דּוּמָם. פוֹשְׁלֶבַן, שֶׁהָיָה רוֹעֵד כְּעָלֶה וְלֹא יָכֹל כִּמְעַט לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ מֵרֹב פַּחַד, נָטַל אֶת הָאִזְמֵל וְאֶת הַפַּטִּישׁ וְהֵסִיר אֶת הַצָּמִיד מֵעַל גַּבֵּי הָאָרוֹן. וְהִנֵּה נִתְגַּלְּתָה מִתּוֹךְ עֲלָטַת הָאֵימָה דְמוּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלִיַ’ן, שֶׁנָּח בַּאֲרוֹנוֹ לְלֹא תְּנוּעָה, בְּפָנִים חִוְרִים וְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַזָּקֵן סָמְרוּ מִפָּחַד. הוּא קָם עַל רַגְלָיו, אֲבָל מִיָּד שָׁב וְצָנַח בְּאֵין אוֹנִים אֶל כֹּתֶל הַבּוֹר וְהִבִּיט בִּדְמוּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלִיַ’ן כְּאוֹבֵד עֵצוֹת.

“הוּא נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ!” לָחַשׁ פוֹשְׁלֶבַן לְעַצְמוֹ, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נִזְדַּקֵּר, שִׁלֵּב אֶת יָדָיו אַגַּב תְּנוּעָה חֲזָקָה וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “כָּךְ דַּרְכִּי לְהוֹשִׁיעַ בְּנֵי אָדָם הַבּוֹטְחִים בְּעֶזְרָתִי!” וּבְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי גָדוֹל וְהִתְחִיל מֵפִיג אֶת צַעֲרוֹ בְּשִׂיחַת יָחִיד רַבַּת דְּבָרִים. כִּי טָעוּת בִּידֵי אֵלֶּה הָאוֹמְרִים, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְדַבֵּר בְּקוֹל אֶל נַפְשׁוֹ. מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה עָלוּל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר בְּקוֹל גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ. “כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאַתְנוּ מִידֵי אַבָּא מֶסְטְיֶן. עַל מָה וְלָמָּה נִפְטַר אֱוִיל זֶה מִן הָעוֹלָם? וְכִי הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ הַשָּׁבָץ דַּוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל כְּגוֹן זֶה? הוּא שֶׁהֵבִיא קֶרֶץ עַל אַבָּא מַדְלֶן. אַבָּא מַדְלֶן! – אֵין זֹאת כִּי הוּא מֵת מִיתָה גְמוּרָה. עַכְשָׁו מֻתָּר לְכַסּוֹת אֶת הַבּוֹר. תַּם וְנִשְׁלַם. – וְאוּלָם כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן לֹא הָיָה אֶלָּא מַעֲשֵׂה אִוֶּלֶת. וּמָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא לַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה לְיָדַי? לֹא יַעֲלֶה כְּלָל עַל הַדַּעַת שֶׁבֶּן אָדָם כְּגוֹן זֶה עָלוּל לָמוּת! נַפְשִׁי תֶּהֱמֶה בִּי מִדֵּי אֶזְכֹּר אֵיךְ שֶׁהוּא הֵרִים אֶת הָעֲגָלָה! – אַבָּא מַדְלֶן! הוּא מֵת בַּחֲנִיקָה. הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ הָאִישׁ הַמְצֻיָּן בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים. וְהַיַּלְדָּה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? מֵילָא, יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה, לֹא אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב הַבָּיְתָה. לֹא אָזוּז מִכָּאן. מַעֲשֵׂה הַטִּפְּשׁוּת הִתְחִיל בָּזֶה שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ בֵּית הַמִּנְזָר בְּדֶרֶךְ נֵס. מִן הַדִּין הוּא לְסַלֵּק מִכְּגוֹן זֶה אֶת הַיָּדַיִם, – אַבָּא מַדְלֶן! מַדְלֶן! אֲדוֹנִי רֹאשׁ הָעִיר! אֲנִי מְדַבֵּר עַל אֹזֶן לֹא שׁוֹמָעַת. אָכֵן יָדִי אֲנִי הֵמִיטָה עַל רֹאשׁוֹ אֶת הַצָּרָה הַזֹּאת!”

וְהוּא מָרַט מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. מֵרָחוֹק נִשְׁמַע שְׁאוֹן חֲרִיקָה חָזָק. שַׁעֲרֵי הַבַּרְזֶל נִסְגְּרוּ עַל מַסְגֵּר. אוֹתוֹ רֶגַע גָּחַן פוֹשְׁלֶבַן עוֹד הַפַּעַם עַל גַּבֵּי יַ’ן וַלִיַ’ן, אֲבָל מִיָּד נִרְתַּע וְקָפַץ לְאָחוֹר כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל בִּתְחוּם הַמָּקוֹם הַצַּר. יַ’ן וַלִיַ’ן פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי יְדִידוֹ הַטּוֹב. “הָיָה קָרוֹב לְכָךְ שֶׁתֹּאחֲזֵנִי שֵׁנָה.” וּבְדַבְּרוֹ הִתְנַעֵר וְיָשַׁב בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּתִים.

פוֹשְׁלֶבַן נָפַל עַל בִּרְכָּיו אַרְצָה: “אֵל רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת! – אָכֵן כְּבוֹדוֹ גָרַם לִי פַּחַד שֶׁאֵין לְשַׁעֵר! אֲנִי מוֹדֶה לוֹ, אָדוֹן מַדְלֶן!” יַ’ן וַלִיַ’ן לֹא נִמְצָא אֶלָּא בְּמַצָּב שֶׁל בִּטּוּל הַחוּשִׁים, הָאֲוִיר הַצַּח הֵשִׁיב אוֹתוֹ לִתְחִיָּה. “כְּבוֹדוֹ לֹא יָצָא אֵפוֹא מִכְּלָל הַחַיִּים! בֶּאֱמוּנָה, כְּגוֹן זֶה יִקָּרֵא אָדָם נָבוֹן! אָנֹכִי הִרְבֵּיתִי לִקְרֹא בְּקוֹל עַד שֶׁכְּבוֹדוֹ נִתְעוֹרֵר לִתְחִיָּה. כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת עֵינָיו אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: הֵא לְךָ עִנְיָן יָפֶה! אֵין זֹאת כִּי הוּא מֵת בַּחֲנִיקָה! אִלּוּ קָרָה הַדָּבָר הָיִיתִי לוֹקֶה בְּטֵרוּף הַדַּעַת וְהָיוּ מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית מְשֻׁגָּעִים! וְכִי מֶה הָיִיתִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ מִפִּי מוֹכֶרֶת הַיְרָקוֹת, אִלּוּ הֵבֵאתִי אֵלֶיהָ אֶת הַתִּינוֹקֶת לְשֵׁם מִחְיָה וְהוֹדַעְתִּי לָהּ כִּי אָבִיהָ זְקֵנָה שֶׁל זוֹ נֶחְשָׁב בֵּין הַמֵּתִים! כְּבוֹדוֹ נִמְצָא בַּחַיִּים. בֶּאֱמוּנָה, זֶהוּ הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר!”

“אֲנִי קוֹפֵא מִקֹּר!” נֶאֱנַק יַ’ן וַלִיַ’ן.

“אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן!” קָרָא פוֹשְׁלֶבַן. “אֲבָל קֹדֶם לְכָךְ יֵשׁ צֹרֶךְ בְּהַגְבָּרַת הַכֹּחוֹת!”

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא מִכִּיסוֹ בַּקְבּוּק מְעֻטָּף וְהוֹשִׁיט אוֹתוֹ לִידֵי יַ’ן וַלִיַ’ן. הָאֲוִיר הַצַּח הִתְחִיל בַּדָּבָר וְיֵין הַשָּׂרָף גָּמַר. יַ’ן וַלִיַ’ן נִתְעוֹרֵר לְגַמְרֵי לְחַיִּים. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ עָלָה מִתּוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּתִים וְעָזַר עַל יַד פוֹשְׁלֶבַן בִּשְׁעַת קְבִיעַת הַמַּסְמְרִים. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּשְׁנֵיהֶם עָלוּ מִתּוֹךְ הַבּוֹר. פוֹשְׁלֶבַן נָטַל בִּמְנוּחָה אֶת הָאֵת לְיָדוֹ, יַ’ן וַלִיַ’ן אָחַז בַּמַּעְדֵּר, וּשְׁנֵיהֶם יַחַד קָבְרוּ אֶת אֲרוֹן הַמֵּתִים הָרֵיק.

לְאַחַר שֶׁכִּסּוּ אֶת הַבּוֹר עַל גְּדוֹתָיו בְּעָפָר, פָּנָה פוֹשְׁלֶבַן אֶל יַ’ן וַלִיַ’ן וְאָמַר: “אֲנִי אֶקַּח אֶת הָאֵת; כְּבוֹדוֹ יִשָּׂא אֶת הַמַּעְדֵּר.”

בֵּינָתַיִם וְהָעֶרֶב הֶחְשִׁיךְ כְּבָר לְמַדָּי. יַ’ן וַלִיַ’ן נִתְקַשָּׁה בַּהֲלִיכָה. הוּא הָיָה מֻכְרָח לְהַבְלִיג עַל קָרַת הַמָּוֶת שֶׁבַּקֶּבֶר; בְּמוּבָן יָדוּעַ נִטַּל עָלָיו לְהָפִיג אֶת קַרְחוֹ הוּא עַצְמוֹ. “אֵין הַדָּבָר נוֹרָא בְּיוֹתֵר! עוֹד צְעָדִים אֲחָדִים וַאֲנִי שָׁב וּמְקַבֵּל אֶת כֹּחַ הַהֲלִיכָה.” הֵם חָזְרוּ בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָבְרָה קֹדֶם עֶגְלַת הַקְּבוּרָה. הַשּׁוֹעֵר יָדַע אֶת הַזָּקֵן פוֹשְׁלֶבַן, עַל כֵּן מָשַׁךְ בְּחֶבֶל הַשַּׁעַר וְנָתַן לָהֶם לָצֵאת. “הִנֵּה הַכֹּל הוֹלֵך לְמֵישָׁרִים!” הִצְהִיל פוֹשְׁלֶבַן אֶת קוֹלוֹ. “עַכְשָׁו, אַבָּא מַדְלֶן, אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת, כִּי הַמְצָאָתוֹ הָיְתָה אָמְנָם נִפְלָאָה בְּמִינָהּ!” הֵם עָבְרוּ דֶרֶךְ שַׁעַר ווֹגִ’ירַר וְאִישׁ לֹא כִּהָה בָּהֵם. בִּסְבִיבוֹת מָקוֹם שֶׁל חֲצַר בֵּית קְבָרוֹת הֲרֵי הַמַּעְדֵּר וְהָאֵת דּוֹמִים בְּעֶרְכָּם לִשְׁתֵּי תְּעוּדוֹת דָּרֶךְ.

ז

שָׁעָה לְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַלַּיְלָה לְגַמְרֵי, עָמְדוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְיַלְדָּה אַחַת בִּרְחוֹב פִּיקְפוּ הַקָּטֹן לְיַד הַבַּיִת הַמְסֻמָּן בְּמִסְפַּר 62. הַזָּקֵן שֶׁבֵּינֵיהֶם הֵרִים אֶת הַמַּכּוֹשׁ וְדָפַק עַל הַדֶּלֶת בְּיָד חֲזָקָה.

הַנִּצָּבִים הָיוּ פוֹשְׁלֶבַן, יַ’ן וַלִיַ’ן וְקוֹזֶט. שְׁנֵי הַזְּקֵנִים הוֹצִיאוּ אֶת קוֹזֶט מִדִּירָתָהּ שֶׁל מוֹכֶרֶת הַיְרָקוֹת, לְאַחַר שֶׁהַיַּלְדָּה הוּבְאָה לְשָׁם בַּסַּל יוֹם לִפְנֵי זֶה עַל יְדֵי פוֹשְׁלֶבַן. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ עָבְרוּ עַל קוֹזֶט מִתּוֹךְ עַצְבוּת רַבָּה, פַּחְדָּה גָּדַל עַד לְאֵין שִׁעוּר. הִיא לֹא הִגִּיעָה לִידֵי בְּכִי רַק מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּחַלְחָלָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, וְכָל הַזְּמָן לֹא אָכְלָה וְלֹא טָעֲמָה שֵׁנָה. בַּעֲלַת הַבַּיִת, הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַמֶּזֶג הַטּוֹב, הִקִּיפָה אֶת אוֹרְחָתָהּ בִּשְׁאֵלוֹת עַל דְּבַר הַנְּסִבּוֹת אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִידֵי חַיֵּי הָעֹנִי הָאֵלֶּה, אֲבָל הַקְּטַנָּה לֹא עָנְתָה אֶלָּא בְּמֶבָּטִים הַמְּפִיקִים עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ. קוֹזֶט לֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אַף חֲצִי דִבּוּר בְּנוֹגֵעַ לְמַה שֶׁרָאֲתָה וְשֶׁשָּׁמְעָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. הִיא הֵבִינָה כִּי מִתְרַחֶשֶׁת לָבוֹא סַכָּנָה וְיָדְעָה כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ צְרִיכָה “לְהִתְנַהֵג כְּהֹגֶן.” הַפַּחַד מְשַׁמֵּשׁ מַחְסוֹם לַפֶּה.

וְאוּלָם כְּשֶׁמִּתְגַּלָּה לְעֵינֶיהָ, יַ’ן וַלִיַ’ן, לְאַחַר צִפִּיַּת יָגוֹן כְּבֵדָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, נָתְנָה הַיַּלְדָּה אֶת קוֹלָהּ בְּצַעֲקַת גִּיל וְהֵעִידָה עַל יְדֵי כָּךְ עַל הַמְּצוּקוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר עָכְרוּ עַד הֵנָּה אֵת רוּחָהּ.

פוֹשְׁלֶבַן, שֶׁנֶּחְשָׁב בֵּין הַתּוֹשָׁבִים שֵׁל בֵּית הַמִּנְזָר, יָדַע גַּם אֶת מִלּוֹת-הַסִּמָּן וּבְכֹחָן פָּתַח כָּל דֶּלֵת וָדָלֶת.

הַשּׁוֹעֵר, שֶׁקִּבֵּל כְּבָר הוֹרָאוֹת בְּנוֹגֵעַ לָעִנְיָן פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה הַמְשַׁמֶּשֵׁת דֶּרֵךְ כְּנִיסָה לִמְשָׁרְתֵי בֵּית הַמִּנְזָר. בְּדֶלֶת זוֹ שֶׁהוֹלִיכָה מִן הֶחָצֵר אֶל הַגַּן וְנִמְצְאָה מִנֶּגֶד לִמְבוֹא הַשַּׁעַר, נִכְנְסוּ עַכְשָׁו שְׁלָשְׁלָּתם יַחַד וְהָלְכוּ אֶל חֲדַר הָלִשְׁכָּה, הוּא הַחֶדֶר שֶׁשָּׁם קִבֵּל פוֹשְׁלֶבַן יוֹם קֹדֶם לָזֶה הוֹרָאוֹת מֵאֵת הַמְנַהֶלֶת.

הַמְנַהֶלֶת נִמְצְאָה כְּבָר בַּחֶדֶר וְחִכְּתָה לַבָּאִים כְּשֶׁזֵּר הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּיָדָהּ. אַחַת הָאִמָּהוֹת, מֵאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זְכוּת דֵּעָה, עָמְדָה עֲטוּפַת צָעִיף עַל יַד הַמְנַהֶלֶת. נֵר חֵלֶב לֹא גָדוֹל בְּיוֹתֵר הֵאִיר אֶת הַחֶדֶר. הַמְנַהֶלֶת הִתְבּוֹנְנָה בְּיַ’ן וַלִיַ’ן בְּעִיּוּן רַב, כְּפִי שֶׁמְּסֻגָּלִים לְהִתְבּוֹנֵן רַק הָאֲנָשִׁים הַמַּשְׁפִּילִים עַל הָרֹב אֶת עֵינֵיהֶם לָאָרֶץ וְאֵינָם רוֹאִים לִכְאוֹרָה שׁוּם דָּבָר.

וּלְבַסּוֹף הִתְחִילָה הַמְנַהֶלֶת בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה:

“הַאַתָּה הִנְּךָ הָאָח?”

“אָמְנָם כֵּן, אֵם רוֹמְמָה!” עָנָה פוֹשְׁלֶבַן.

“מַה שְׁמֶךָ?”

“אוּלְטִים פוֹשְׁלֶבַן,” עָנָה שׁוּב פוֹשְׁלֶבַן.

לְפָנִים הָיָה לוֹ בֶּאֱמֶת אָח שֶׁנִּקְרָא בַּשֵׁם הַזֶּה.

“מַה מְקוֹם מוֹלַדְתֶּךָ?”

פוֹשְׁלֶבַן עָנָה:

“פִּיקְוִינְיִי אֲשֶׁר אֵצֵל אַמְיֶן.”

“בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה?”

“בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה”

“מַה מְלַאכְתֶּךָ?”

"מְלֶאכֶת גַּנָּן.

“הַהִנְּךָ נוֹצְרִי יְרֵא שָׁמַיִם?”

“כְּכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.”

“הַלְּךָ הַיַּלְדָּה הַזֹּאת?”

" אָמְנָם כֵּן, אֵם רוֹמְמָה."

“הַאִם אָבִיהָ אָתָּה?”

“אָבִיהָ זְקֵנָה.”

הָאֵם הַנִּצֶּבֶת הֵעִירָה בְּרֶגַע זֶה אֶת אֹזֶן הַמְנַהֶלֶת: “נִרְאֶה שֶׁהוּא עוֹנֶה דְבָרִים נְכוֹחִים.” וְעַד כָּאן לֹא פָּתַח יַ’ן וַלִיַ’ן אֲפִילוּ אֶת פִּיו לְדַבֵּר! תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְבּוֹנְנָה הַמְנַהֶלֶת בְּקוֹזֶט אַגַּב עִיּוּן רַב, וְאָמְרָה חֶרֶשׁ לָאֵם הָעוֹזֶרֶת עַל יָדָהּ: “זוֹ תִּהְיֶה מְכֹעֶרֶת כְּשֶׁתִּגְדַּל.” שְׁתֵּיהֶן הִתְיַצְּבוּ בְּפִנַּת הַחֶדֶר וְדָנוּ בֵּינֵיהֶן בַּחֲשַׁאי בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים, וּלְבַסּוֹף נִפְנְתָה הַמְנַהֶלֶת שׁוּב כְּלַפֵּי פוֹשְׁלֶבַן וְאָמְרָה: “אַבָּא פוֹבַן, שִׂים לִבְּךָ לְכָךְ שֶׁתִּמָּצֵא עוֹד רְצוּעַת בֶּרֶךְ אַחַת בְּצֵרוּף מְצִלָּה.” לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיוּ שְׁתֵּי מְצִלּוֹת מַשְׁמִיעוֹת אֶת קוֹלָן עַל פְּנֵי הַגַּן, וְהַנְּזִירוֹת לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמָן לְגַמְרֵי מֵהִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁנֵי הַגְּבָרִים שֶׁעָבְדוּ בְּמַעְדֵּר אִישׁ עַל יַד רֵעֵהוּ. הַמְּאֹרָע הָיָה אָמְנָם יְקַר-עֶרֶךְ מְאֹד, וְהוּא שֶׁגָּרַם כִּי פָּג גַּם כֹּחוֹ שֶׁל הַדִּין הַמְצַוֶּה עַל הַשְּׁתִיקָה. על כָּל פָּנִים הָיוּ דְבָרִים נִמְסָרִים מִפֶּה לָאֹזֶן:

“עוֹזֵר בָּא לַגַּנָּן. הוּא אָח לְאַבָּא פוֹשְׁלֶבַן.” בְּאֹפֶן כָּזֶה נִתְמַנָּה יַ’ן וַלִיַ’ן כַּהֲלָכָה לְגַנָּן בְּבֵית הַמִּנְזָר, וּשְׁמוֹ נִקְרָא שָׁם אוּלְטִים פוֹשְׁלֶבַן.

הַמְלָצָה טוֹבָה בְּיוֹתֵר שִׁמֵּשׁ לוֹ כִּעוּר הַפָּנִים שֶׁל קוֹזֶט. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַנִּיחַ כִּי יָבוֹא זְמָן וְהַיַּלְדָּה תִּיף לְמַרְאֶה, לָכֶן הִטְּתָה אֵלֶיהָ הַמְנַהֶלֶת מִיָּד אֶת חַסְדָּהּ וְאַף מְקוֹם חִנָּם נִתְפַּנָּה בְּבֵית הַלִּמּוּד בִּשְׁבִיל הַיַּלְדָּה. כִּי רַק בְּנוֹגֵעַ לִילָדוֹת מִסּוּג זֶה אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כִּי הֵן עֲתִידוֹת לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן נְזִירוּת. מַצָּבוֹ שֶׁל פוֹשְׁלֶבַן נַעֲשָׂה יוֹתֵר אֵיתָן בְּבֵית הַמִּנְזָר. הַכֹּל הָיוּ חַיָּבִים לוֹ תּוֹדָה. הַמְנַהֶלֶת סִפְּרָה, כַּמּוּבָן, אֶת הָעִנְיָן לַהֶגְמוֹן; הוּא הִלֵּל אוֹתָהּ עַל מַעֲשֶׂיהָ. הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם, וְהָאַפִּיפְיוֹר לִיאוֹ Ⅻ כָּתַב פַּעַם מֵרוֹמָא מִכְתָּב מְיֻחָד בִּדְבַר הָעִנְיָן הַזֶּה וְרָשַׁם בֵּין הַשְּׁאָר גַּם אֶת הַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ:" הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת כִּי בְּאַחַד הַמִּנְזָרִים שֶׁבְּפָרִיס מִסְתּוֹפֵף גַּנָּן אֶחָד הַמְצֻיָּן בְּיִרְאַת שָׁמַיִם גְּדוֹלָה וּשְׁמוֹ פוֹבַן." מִכָּל מָקוֹם לֹא חָדַר אַף שֵׁמֶץ דָּבָר מִכָּל הַתְּהִלּוֹת הָאֵלֶּה לְתוֹךְ נָוֵהוּ שֶׁל פוֹשְׁלֶבַן. הוּא הוֹסִיף לַעֲדֹּר וּלְהַרְכִּיב בַּגַּן וְלִדְאֹג לָאֲבַטִּיחִים הַצְּהֻבִּים שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים, וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי הוּא נֶחְשָׁב לְאֶחָד מְצֻיָּן בְּיִתְרוֹן הַמַּעֲלָה וּבַחֲסִידוּת.

ח

גַּם בְּבֵית הַמִּנְזָר נִמְנְעָה קוֹזֶט מִלְּגַלּוֹת שֶׁמֶץ דָּבָר מִכָּל סוֹדוֹתֶיהָ. מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁהִיא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ כְּנֶכְדָּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלִיַ’ן. הִיא לֹא יָדְעָה כְּלוּם וְלֹא יָכְלָה אֵפוֹא לְגַלּוֹת צְפוּנוֹת, אֶלָּא שֶׁבֵּין כָּךְ וְכָךְ הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת סוֹד.

כְּאַחַת הַחֲנִיכוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּנְזָר נִצְטָרְכָה גַם קוֹזֶט לִלְבּשׁ אֶת שִׂמְלַת הַשְּׂרָד שֶׁל מְכוֹן הַחִנּוּךְ. לְיַ’ן וַלִיַ’ן נִתְּנָה רְשׁוּת לְהַנִּיחַ לְמִשְׁמֶרֶת אֶת בְּגָדֶיהָ הַיְשָׁנִים. אֵלּוּ הָיוּ מַלְבּוּשֵׁי הָאֲבֵלוּת שֶׁיַּ’ן וַלִיַ’ן הֵבִיא אִתּוֹ בִּזְמַן בּוֹאוֹ אֶל הָאַכְסַנְיָה שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה. הוּא אָצַר אֶת כָּל חֵלְקֵי הַחֲלִיפָה הַזֹּאת לְתוֹךְ אַרְגָּז קָטֹן, זָרָה עֲלֵיהֶם כָּפוֹר וְסַמִּים אֲחֵרִים נוֹתְנֵי רֵיחַ, מֵאֵלֶּה הַמְּצוּיִים לָרֹב בְּבֵית הַמִּנְזָר, הֶחֱזִיק אֶצְלוֹ בִּתְמִידוּת אֶת מַפְתֵּחַ הָאַרְגָּז וְאֶת הָאַרְגָּז עַצְמוֹ הִצִּיג עַל כִּסֵּא סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ.

תַּחַת מַעֲשֵׂהוּ הַטּוֹב קִבֵּל אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן כַּמָּה מִדּוֹת שֶׁל תַּשְׁלוּמִין, חוּץ מִן הַתְּהִלָּה שֶׁבָּאָה עָלָיו כִּגְמוּל בְּאֵין יוֹדְעִים. הוּא נֶהֱנָה, רֵאשִׁית כֹּל, בִּזְמַן שֶׁטִּפֵּל בְּזִכְרוֹנוֹת הַנּוֹגְעִים לְאוֹתוֹ עִנְיָן; שֵׁנִית, לְאַחַר שֶׁנִּתַּן לוֹ אִישׁ עוֹזֵר עַל יָדוֹ, הָיָה עָלָיו לְמַלְּאוֹת מִדַּת עֲבוֹדָה פְּחוּתָה בְּהַרְבֵּה. וְעוֹד טוֹבַת הֲנָאָה אַחַת, גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה, נִגְרְמָה לוֹ עַל יְדֵי זֶה שֶׁאַבָּא מַדְלֶן קָבַע אֶצְלוֹ דִירָה. מֵעַכְשָׁו יָכֹל אַבָּא פוֹשְׁלֶבַן לְהָרִיחַ טַבַּק פִּי שְׁלשָׁה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם וּלְתַבֵּל אֶת הַהֲרָחָה בַּהֲנָאָה יְתֵרָה, כֵּיוָן שֶׁאַבָּא מַדְלֶן כִּלְכֵּל אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים בְּטַבַּק חִנָּם אֵין כָּסֶף.

הָאֲחָיוֹת לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשֵּׁם הַפְּרָטִי אוּלְטִים; הֵן קָרְאוּ לְיַ’ן וַלִיַ’ן בְּשֵׁם “פוֹבַן הַשֵּׁנִי.”

לְגַבֵּי יַ’ן וַלִיַ’ן הָיָה בֵּית הַמִּנְזָר דּוֹמֶה לְאִי מֻקָּף מִכָּל הָעֲבָרִים מְצוּלוֹת תְּהוֹם מְסֻכָּנוֹת. הַשֶּׁטַח אֲשֶׁר בֵּין אַרְבַּע חוֹמוֹת הַגַּן שִׁמֵּשׁ לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹם עוֹלָם מָלֵא. כָּאן נִגְלוּ הַשָּׁמַיִם לְעֵינָיו עַד כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת שַׁלְוָה עַל נַפְשׁוֹ, וְכָאן נִתְּנָה לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת קוֹזֶט וְלִהְיוֹת שָׁרוּי עַל יְדֵי כָּךְ בְּשִׂמְחָה.

הוּא הוֹסִיף לְהִסְתּוֹפֵף בַּדִּיר הַיָּשָׁן וְהָרָעוּעַ, זֶה שֶׁהָיָה קַיָּם עוֹד בִּשְׁנַת 1845, וְהָיָה אָנוּס עַל פִּי הַפְצְרוֹתָיו שֶׁל יְדִידוֹ הַיָּשָׁן לִבְחֹר לְעַצְמוֹ אֶת הַטּוֹב בֵּין שְׁלשֶׁת הַחֲדָרִים הַשּׁוֹמְמִים. יַ’ן וַלִיַ’ן עָבַר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בַּגַּן וְהָיָה אִישׁ לְהוֹעִיל. הֵן הוּא הָיָה זוֹמֵר עֵצִים לְפִי אֻמָּנוּת וּמְלֶאכֶת הַגַּנָּנוּת גָּרְמָה לוֹ עַכְשָׁו נַחַת רוּחַ. יְדִיעוֹתָיו וּצְפוּנוֹתָיו שִׁמְּשׁוּ לוֹ כָּאן לְתוֹעֶלֶת. הוּא הִשְׁבִּיחַ, לְמָשָׁל, כַּמָּה נִטְעֵי בָּר שֶׁבְּגַן הָעֵצִים וְהֵבִיא אוֹתָם לִידֵי כָּךְ שֶׁהִתְחִילוּ נוֹשְׂאִים פֵּרוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר. לְקוֹזֶט הָיָה מֻתָּר לִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ שָׁעָה אַחַת כָּל יוֹם וָיוֹם. הַיַּלְדָּה הַקְטַנָּה הִמְשִׁילָה אֶת הָאֲחָיוֹת לְעֻמַּת יַ’ן וַלִיַ’ן, שֶׁאֵלּוּ הָיוּ שְׁרוּיוֹת תָּמִיד בְּעַצְבוּת וּבִשְׁתִיקָה וְהַלָּז הֶרְאָה לָהּ חִבָּה יְתֵרָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוֹסִיפָה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ מְאֹד וְהָיְתָה מִזְדָּרֶזֶת תָּמִיד לְבַקֵּר אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ אֲשֶׁר בַּדִּיר, זֶה שֶׁיַּ’ן וַלִיַ’ן הָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּשָׁעָה כָּזֹאת כְּגַן עֵדֶן. וְכָךְ הָלְכָה רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ הָלֹךְ וְרָחָב וְהוּא הִתְחִיל תּוֹבֵעַ אֵת עַצְמוֹ לְרִגְשׁוֹת אשֶׁר לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת קוֹזֶט מְאֻשֶּׁרֶת עַל יָדוֹ. כִּי הִנֵּה לָמְדָה עַכְשָׁו קוֹזֶט לִצְחֹק וְהֵבִינָה בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁרָשְׁמֵי פָּנֶיהָ נִשְׁתַּנּוּ וְהָיוּ כַּחֲדָשִׁים. נִסְתַּלְּקָה אֲרֶשֶׁת הַשִּמָּמוֹן שֶׁהָיְתָה טְבוּעָה קֹדֶם בְּפָנֶיהָ. הַצְּחוֹק דּוֹמֶה לַשֶּׁמֶשׁ; הוּא מְגָרֵשׁ אֶת הַחֹרֶף מֵעַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

נִפְלָאוֹת דַּרְכֵי אֱלֹהִים; יְשִׁיבָתוֹ בְּבֵית הַמִּנְזָר, יַחַד עִם מִדַּת הָאַהֲבָה שֶׁחָלַק לְקוֹזֶט, גָּרְמָה לְכָךְ כִּי אוֹתוֹ תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִתְקִין הַהֶגְמוֹן לְיַ’ן וַלִיַ’ן, יְהֵא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר חֲיָלִים. דָּבָר יָדוּעַ הוּא כִּי מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב נִפְרָדִים לִצְדָדִין כַּמָּה שְׁבִילִים סְלוּלִים עַל יְדֵי הַשָּׂטָן, וְהַלָּלוּ מוֹלִיכִים אֶל הַגַּאֲוָה. יִתָּכֵן שֶׁגַּם יַ’ן וַלִיַ’ן, בְּשָׁעָה שֶׁהִצְעִידָה אוֹתוֹ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית הַמִּנְזָר אֲשֶׁר עַל שֵׁם פִיקְפוּ הַקָּטֹן, הָיָה קָרוֹב לְכָךְ שֶׁיֵּלֵךְ תּוֹעֶה בְּאַחַד הַשְּבִילִים הָאֵלֶּה. הוּא נִשְׁאַר בִּצְנִיעוּתוֹ כָּל זְמַן שֶׁהִמְשִׁיל עַל עַצְמוֹ מִן הַהֶגְמוֹן לְבַדּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּעֲשָׂיו הוּא עַצְמוֹ לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו בְּיוֹתֵר,וְאוּלָם בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הִתְחִיל מְלַמֵּד מִן הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים בְּקִרְבתו, וְדֶרֶך הַשְׁוָאָה זוֹ בְּהֶכְרַח שֶׁהָיְתָה מְבִיאָה אוֹתוֹ אֶל הַגַּאֲוָה. מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הָיָה חוֹזֶר בְּאֹפֶן זֵה לִשְׂנֹא אֵת בְּנֵי הָאָדָם?

אֲבָל מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה הַזֹּאת – לָשׁוּב וּלְהִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ תְּהוֹם הַשִּׂנְאָה – שָׁמַר עָלָיו בֵּית הַמִּנְזָר. בֵּית הַמִּנְזָר נַעֲשָׂה לוֹ כְּעֵין בֵּית אֲסוּרִים שֵׁנִי. בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁוָה אֶת חֲבֵרָיו לְיִסּוּרִים, שֶׁהָיוּ לְפָנִים אִתּוֹ יַחַד בְּבַנְיוֹ, אֶל יְצוּרֵי הָאָדָם שֶׁחָיוּ עַכְשָׁו בְּקִרְבָתוֹ, הֶעֱלָה בְּלִי מֵשִׂים בְּדַעְתּוֹ, כִּי אַסִּירֵי הַמִּנְזָר נְתוּנִים אַף הֵם בְּעֹל הַכְּפִיָּה. כִּי גַם שְׁמָם עָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם וְהֵם עַצְמָם הָפְכוּ לִהְיוֹת רַק סֵמֶל שֶׁל מִשְׁמַעַת בִּלְבָד, סֵמֶל שֶׁל הַכְנָעָה וּבִטּוּל הַיֵּשׁ.

הָיָה דָבָר שֶׁנֶּחְשַׁב בְּעֵינָיו רָאוּי לִתְשׂוּמֶת לֵב וְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת כְּרֶמֶז הַבָּא מֵאֵת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה – הֲלֹא הִיא הָעֻבְדָּה, כִּי דֶרֶךְ עֲלִיָּתוֹ בְּחוֹמַת בֵּית הַמִּנְזָר הַמְפָרֶכֶת וְרַבַּת הַסַּכָּנוֹת דָּמְתָה בַּכֹּל לְדֶרֶךְ הֶעָמָל שֶׁמִּלְּפָנִים, זוֹ אֲשֶׁר הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִמְּקוֹם הַסִּגּוּף הָרִאשׁוֹן וּלְהִכָּנֵס עַל יְדֵי כָּךְ לִמְקוֹם סִגּוּף שֵׁנִי. הַאֵין בָּזֶה מֵעֵין סֵמֶל לְכָל גּוֹרַל חַיָּיו?

אוֹתָן הַחוֹמוֹת, שֶׁהוּא רָאָה לְפָנִים מִסָּבִיב לִכְלוּב הַנְּמֵרִים, סָגְרוּ עַכְשָׁו עַל רְחֵלִים. מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן אֶל הַחִידָה הָרוֹמְמָה הַזֹּאת, הָיָה כָּל מַה שֶׁמִּחוּץ לָזֶה הוֹלֵךְ וּמִתְבַּטֵּל כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. בִּפְנֵי חִקְרֵי לֵב אֵלֶּה הָיְתָה הַיְּהִירוּת נָמוֹגָה לִבְלִי הַשְׁאִיר שָׂרִיד. הוּא הִרְבָּה לְהָצִיץ לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ, רָאָה אֶת עַצְמוֹ קַל בְּמַעֲלָה וְהָיָה שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. כָּל מַה שֶׁאֵרַע וְנִתְחַדֵּשׁ בְּחַיָּיו בְּמֶשֶׁךְ מַחֲצִית הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה – הַכֹּל יַחַד הוֹלִיךְ אוֹתוֹ חֲזָרָה אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר סָלַל לְפָנָיו הַהֶגְמוֹן הֶחָסִיד. הִנֵּה כָּךְ נִפְגַּשׁ בְּקוֹזֶט וְלָמַד עַל יָדָהּ לְהַכִּיר אֶת הָאַהֲבָה, נִקְרָה אֵל בֵּית הַמִּנְזָר וְלָמַד שָׁם אֶת מִדַּת הָעַנְוְתָנוּת.

בִּהְיוֹת דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב, וּבְאֵין אִישׁ בַּגַּן, יֵשׁ שֶׁהָיוּ רוֹאִים אֶת יַ’ן וַלִיַ’ן כּוֹרֵעַ בַּשְׂדֵרָה הָעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן, סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַחַלּוֹן שֶׁהָיָה מֵצִיץ דַּרְכּוֹ בְּלֵיל בּוֹאוֹ לְבֵית הַמִּנְזָר כְּדֵי לִרְאוֹת לְתוֹךְ הָאוּלָם. בְּמָקוֹם זֶה הָיָה מְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְפִלָּה, וְהָיָה דוֹמֶה שֶׁאֵין הוּא מֵעֵז לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה פְּנִימָה.

וְכָךְ נִתְרַחֵשׁ לוֹ בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה נֵס שֶׁל הַצָּלָה; בָּרִאשׁוֹנָה נִפְדָּה מִן הַסַּכָּנָה וְלֹא שָׁב לִהְיוֹת פּוֹשֵׁעַ; בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה נִגְאַל מִיִּסּוּרֵי הַגּוּף שֶׁעָמְדוּ לָבוֹא עָלָיו.

וּמִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה נִתְרַכֵּךְ לְבָבוֹ עַד תֹּם וְנַעֲשָׂה פָּנוּי יוֹתֵר וְיֹותֵר לְאַהֲבָה. וְכָךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים, וּבֵינָתַיִם הָלְכָה קוֹזֶט הָלֹךְ וְגָדֹל וַתְּהִי לְנַעֲרָה.

 

חֵלֶק שְׁלִישִׁי מָרִיּוּס    🔗

סֵפֶר רִאשׁוֹן גַּרְגֵּר אֶחָד שֶׁל פָּרִיס    🔗

א

שְׁמוֹנֶה אוֹ תֵּשַׁע שָׁנִים אַחֲרֵי הַמְּאֹרָעוֹת הַנִּזְכָּרִים נִרְאוּ בְּחוּצוֹת פָּרִיס, בִּסְבִיבוֹת שְׂדֵרַת הַהֵיכָל וּבִסְבִיבוֹת אַרְמוֹן-הַמַּיִם, פָּנִים חֲדָשׁוֹת שֶׁל נַעַר בֵּן אַחַת-עֶשְׂרֵה אוֹ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, שֶׁהָיָה עָלוּל לְשַׁמֵּשׁ טִפּוּס נָאֶה שֶׁל יֶלֶד מְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיס – לוּלֵא הָיָה לְבָבוֹ, לַמְרוֹת הַצְּחוֹק הַשּׁוֹרֶה בִּתְמִידוּת עַל שִׂפְתֵי הַנַּעַר, קֵן שֶׁל שְׁמָמָה וַאֲפֵלָה. הַנַּעַר לָבַשׁ אָמְנָם לִבְשָׂרוֹ מִכְנָסַיִם שֶׁל אִישׁ גָּדוֹל בְּשָׁנִים, אֲבָל הוּא לֹא קִבֵּל אֶת אֵלּוּ מַתָּנָה מֵאָבִיו. הוּא לָבַשׁ כְּמוֹ כֵן לִבְשָׂרוֹ חֻלְצָה שֶׁל נָשִׁים, אֲבָל זוֹ לֹא נִתְּנָה לוֹ מֵאֵת אִמּוֹ. אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים כִּסּוּ אֶת מַעֲרֻמָּיו. וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא הָיָה הַנַּעַר יָתוֹם מֵהוֹרָיו, אֶלָּא שֶׁאָבִיו לֹא דָאַג לוֹ וּבְעֵינֵי אִמּוֹ הָיָה הַנַּעַר כִּצְנִינִים.

הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן הַזֶּה רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּמַעֲלַת הַטּוֹב רַק בְּשָׁעָה שְׁיָּכֹל לְשׁוֹטֵט עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב; מִן הָאֲבָנִים הַקָּשׁוֹת נוֹדְעָה לוֹ חִבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מֵאֵת אִמּוֹ הַמַּקְשִׁיחָה מִמֶּנּוּ אֶת לִבָּהּ.

הוּא נִרְאָה חִוֵּר וְחוֹלָנִי, אֲבָל הָיָה מָלֵא חַיִּים, זָרִיז וְעַלִּיז. הִרְבָּה לָשִׁיר וּלְעוֹרֵר הֲמֻלָּה; נָהַג לִבְדֹּק אֶת אַבְנֵי הַתְּעָלוֹת: חָטַף בִּגְנֵבָה מִכָּל הַבָּא לְיָדוֹ, אֲבָל כָּל זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא בְּנַחַת וּבַהֲנָאָה, כְּדֶרֶךְ הַחֲתוּלוֹת וְהָאַנְקוֹרִים; הוּא צָחַק בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם רֵיקָא אוֹ עוֹשֵׂה תַּעֲלוּלִים. אֲבָל נִמְלָא חֵמָה בִּזְמַן שֶׁקָּרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם נָבָל. הוּא חַי לְלֹא בַּיִת. לְלֹא אָח מְבֹעֶרֶת. לֹא נִמְצָא אִישׁ אֲשֵׁר חָלַק לוֹ אַהֲבָה; אֲבָל הַנַּעַר הִתְעַלֵּס כָּל הַיָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ.

אֻמְלָלִים כָּאֵלֶּה, אִם הֵם מַגִּיעִים לִשְׁנוֹת בַּגְרוּת, סוֹפָם לִפּוֹל אֶל בֵּין אַבְנֵי הָרֵחַיִם שֶׁל מִשְׁטַר הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית וְלִהְיוֹת נִשְׁחָקִים לְעָפָר; כָּל עוֹד הֵם צְעִירִים לְיָמִים נָקֵל לָהֶם בְּיוֹתֵר לָבוֹא בְּאַחַד הַחוֹרִים וּלְהִטָּמֵן.

אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָיו הִקְשִׁיחוּ מִמֶּנּוּ אֶת לִבָּם, בְּכָל זֹאת לֹא נִמְנַע הַנַּעַר מֵהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ אֶת זֵכֶר אִמּוֹ, וּבַעֲשׂוֹתוֹ כָּזֹאת מִתְּקוּפָה לִתְקוּפָה פַּעַם לִשְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, הָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: הֲלֹא אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מַה שְׁלוֹמָהּ! וְאָז הָיָה מִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ הַשְּׂדֵרוֹת וְשָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר קָרְבּוֹ, זֶה הַבַּיִת הַמְּסֻמָּן בְּמִסְפָּרִים חֲמִשִּׁים וַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם.

אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁעַל פִּי רֹב הָיְתָה פִּתְקָה תְּלוּיָה לוֹ מִבַּחוּץ וּמְבַשֶּׂרֶת עַל דִּירוֹת הָעוֹמְדוֹת לִשְׂכִירָה, שִׁמֵּשׁ בִּתְקוּפַת זְמַן סִפּוּרֵנוּ מְקוֹם קְלִיטָה לְכַמָּה דַּיָּרִים, שֶׁנָּהֲגוּ מִנְהָג שֶׁל פָּרִיס וְלֹא נִכְנְסוּ אִישׁ עִם רֵעֵהוּ בְּשׁוּם מַשָּׂא וּמַתָּן. כֻּלָּם הָיוּ שַׁיָּכִים לְסוּג הָאֶבְיוֹנִים, זֶה סוּג הָאֲנָשִׁים הַמַּתְחִיל בְּדַלִּים שֶׁנִּמְצְאוּ לְפָנִים בְּמַעֲלַת הַחֶבְרָה וְגוֹמֵר בִּמְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת וּבִמְאַסֵּף הַסְּמַרְטוּטִים.

הַסְּגָנִית שֶׁהִשְׂתָּרְרָה כָּאן בִּזְמַנּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ וּמְקוֹמָהּ נִתַּן לְאַחֶרֶת דּוֹמָה לָהּ בַּכֹּל. הַזְּקֵנָה הָאַחֶרֶת נִקְרְאָה בְּשֵׁם מָרַת בּוּרְגוֹן, וּבְקוֹרוֹת חַיֶּיהָ לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר הָרָאוּי לִתְשׂוּמֶת לֵב.

הַדַּלָּה בְּיוֹתֵר בֵּין תּוֹשָׁבֵי הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ הָיְתָה מִשְׁפָּחָה אַחַת בַּת אַרְבַּע נְפָשׁוֹת, אָב וָאֵם וּשְׁתֵּי בָּנוֹת בּוֹגְרוֹת, שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ כֻּלָּן יַחַד בַּעֲלִיַּת גַּג אֶחָת.

הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת לֹא הִצְטַיְּנָה בְּשׁוּם דָּבָר, חוּץ מֵעֲנִיּוּתֵהּ הַיּוֹצֵאת מִן הַכְּלָל. הָאָב אָמַר כִּי הוּא נִקְרָא בְּשֵׁם י’וֹנְדְּרֶט. אַחַר כָּךְ, מִקְצֵה זְמַן-מָה לִכְנִיסָתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, פָּנָה י’וֹנְדְּרֶט אֶל מָרַת בּוּרְגוֹן וְאָמַר לָהּ: “אִמָּא בּוּרְגוֹן, אִם יִזְדַּמֵּן הַדָּבָר וּמִי-שֶׁהוּא יִדְרֹשׁ לְאִישׁ מִפּוֹלִין אוֹ מֵאִיטַלְיָה, אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁאַל הַדּוֹרֵשׁ לְאֶחָד בֶּן סְפָרַד – הֲרֵי אָנֹכִי הָאִישׁ הַנִּדְרָשׁ.”

זֹאת הָיְתָה אֵפוֹא מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַנַּעַר הָעַלִּיז אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ עַל אֹדוֹתָיו מִקֹּדֶם. הוּא סָר הֵנָּה וּמָצָא כָּאן דַּלּוּת יְתֵרָה וְלֹא מָצָא – מַה שֶׁרַע עוֹד יוֹתֵר – סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. “מֵאַיִן אַתָּה בָּא?” שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס. “מִן הָרְחוֹב.” וּמִיָּד לְאַחַר זֶה: “וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” וְהוּא עָנָה: “אֶל הָרְחוֹב!” מִפִּי אִמּוֹ הָיָה רָגִיל לִשְׁמֹעַ שְׁאֵלָה בְּנֻסָּח כָּזֶה: “מַה לְךָ כָּאן?” הַקָּטֹן הִתְרַגֵּל לִהְיוֹת חֲסַר אַהֲבָה כְּשֵׁם שֶׁהַצְּמָחִים הַגְּדֵלִים בְּמַרְתֵּף מִתְרַגְּלִים לִחְיוֹת בְּלִי אוֹר. הוּא לֹא עָמַד עַל הַחֶסְרוֹן. הַאֵם הֶעֱנִיקָה אַהֲבָה רַק לִבְנוֹתֶיהָ.

יֵשׁ לְהַזְכִּיר, כִּי בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה נִקְרָא הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן בְּשֵׁם גַּבְרוֹשׁ הַקָּטֹן. מֵאַיִן בָּא הַשֵּׁם גַּבְרוֹשׁ? הַאִם מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁשֵּׁם הָאָב הָיָה י’וֹנְדְּרֶט? חֲדַר הַדִּירָה שֶׁל מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט נִמְצָא בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן. סָמוּךְ לָזֶה הִתְגוֹרֵר בְּחַדְרוֹ אִישׁ צָעִיר אֶחָד עָנִי בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם מָרִיּוּס.

סֵפֶר שֵׁנִי אִישׁ מִזֶּרַע אֱמוּנִים    🔗

א

גִּ’ילְנוֹרְמַן הָיָה שַׁיָּךְ לְסוּג הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְצֻיָּנִים אֶלָּא בָּזֶה שֶׁהֵם שְׂבֵעִים יָמִים וְהֵם מְשַׁמְּשִׁים סֵמֶל לִתְקוּפָה אֲשֶׁר אָבְדָה בִּתְהוֹם נְשִׁיָּה. הוּא הָיָה הַטִּפּוּס הַנָּכוֹן לְאִישׁ בֶּן מַעֲמַד הַבֻּרְגָּנִים וּבֶן הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, זֶה הַמִּתְפָּאֵר עַל בֻּרְגָּנִיּוּתוֹ וְרוֹאֶה בָּהּ חָזוּת הַכֹּל – כְּשֵׁם שֶׁנּוֹהֵג לַעֲשׂוֹת הָרוֹזֵן הַדָּבֵק בְּמַעֲמַד הָאֲצִילִים. הוּא הִגִּיעַ לְמַעְלָה מִתִּשְׁעִים שָׁנָה, הָלַךְ קוֹמְמִיּוּת, דִּבֵּר בְּקוֹל רָם,, הֵיטִיב לִרְאוֹת, יֶדַע פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת שְׁתִיָּה, נֶהֱנָה מִסְעֻדָּה שְׁמֵנָה, בִּרְשׁוּתוֹ הָיוּ עֲדַיִן כָּל שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם הַשִּׁנַּיִם וְהוּא חָבַשׁ מִשְׁקָפַיִם רַק לִשְׁעַת הַקְּרִיאָה. הַזָּקֵן הָיָה בַּעַל מֶזֶג חַם, וְאוּלָם לְפִי דְבָרָיו גָּזַר עַל עַצְמוֹ לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים לְהַנֵּזְר מִנָּשִׁים. “מִשּׁוּם שֶׁאֵינִי בַּעַל הוֹן בְּמִדָּה הַדְּרוּשָׁה לְכָךְ. לוּלֵא יָרַדְתִּי מִנְּכָסַי הָיִיתִי עוֹשֶׂה אַחֶרֶת…” שְׁאֵרִית הוֹנוֹ הִכְנִיסָה לוֹ בָּאֱמֶת רַק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֶלֶף פְרַנְק לְשָׁנָה. כָּל יָמָיו נִמְצָא בָּרִיא וְחָזָק בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. מִטִּבְעוֹ הָיָה אָדָם שִׁטְחִי וְנוֹחַ לִכְעֹס. כָּל דָּבָר קָטֹן גָּרַם לוֹ שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חֵמָה, בִּפְרָט כְּשֶׁחָסְרָה כָּל סִבָּה לְכָךְ. בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, אִם פָּגַשׁ בְּהִתְנַגְּדוּת מִצַּד מִי שֶׁהוּא, תָּפַס אֶת הַמַּקֵּל וְחִלֵּק מַלְקוֹת לְפִי מִנְהַג הַיָּמִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר עָבָרוּ. הוּא חִלֵּק מַהֲלֻמּוֹת הֲגוּנוֹת לְבִתּוֹ, שֶׁהָיְתָה בִּתְקוּפַת הַזְּמָן הַהוּא כְּבַת חֲמִשִּׁים, וְלֹא הָיָה מִן הַנִּמְנָע שֶׁהוּא יָקוּם עָלֶיהָ וְיַלְקֶה אוֹתָהּ בִּרְצוּעָה, כְּפִי שֶׁמַּלְקִים תִּינוֹקוֹת. אֶת אֵלֶּה, שֶׁעָשׂוּ שֵׁרוּת בְּבֵיתוֹ, הִכָּה עַל הַלֶּחִי וְגִדֵּף אוֹתָם גִּדּוּפִים נִמְרָצִים. סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת הָיְתָה לוֹ לְהִתְנַהֵג בְּמִקְרִים רַבִּים מִתּוֹךְ חֹסֶר דְּאָגָה וּמְנוּחַת נֶפֶשׁ גְּמוּרָה. וְאוּלָם כָּל מִינֵי כִּשְׁלוֹנוֹת לֹא שִׁמְּשׁוּ לוֹ עִכּוּב לְאָדוֹן בָּא בַּיָּמִים זֶה מִלִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאָדָם פִּקֵּחַ שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. “אֵין זֶה דָבָר מוּטָּל בְּסָפֵק שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקִי מִדָּה יְתֵרָה שֶׁל חָרִיפוּת.” הוּא נָהַג לְתַבֵּל אֶת שִׂיחָתוֹ בְּמִלִּים שְׁנוּנוֹת וּפַעַם הָיָה שָׁרוּי בְּקוֹרַת רוּחַ גְּדוֹלָה כְּשֶׁחָרַץ מִשְׁפָּט וְאָמַר, כִּי הָרַקְדָנִיּוֹת שֶׁל הָאוֹפֵּרָה הַפָּרִיסָאִית הֵן בְּנוֹת-פְּרָאִים בַּעֲלוֹת חֵן הָאוֹכְלוֹת אֶת הוֹנָם וְלֹא אֶת בְּשָׂרָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

ב

הוּא הִתְגוֹרֵר בְּבֵיתוֹ הַפְּרָטִי, בַּיִת מִסְפָּר 6 בִּרְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר, בָּרֹבַע מָרֶה. חַדְרֵי דִירָתוֹ הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִמְשְׁכוּ מִצַּד הָרְחוֹב עַד לְצַד הֵגָּן. קִירוֹתֵיהֶם שֶׁל הַחֲדָרִים הָיוּ מְצֻפִּים בִּירִיעוֹת מְצֻיָּרוֹת שֶׁתֹּאֲרוּ עֲלֵיהֶן מַחֲזוֹת מֵחַיֵּי רוֹעִים. וְאוֹתָן הַתְּמוּנוֹת, שֶׁהָיוּ חֲקוּקוֹת בַּתִּקְרָה וּבְצִפּוּי הַקִּירוֹת, נִשְׁנוּ בִּזְעֵיר פָּנִים עַל מִכְסֵה הַכִּסְאוֹת. עַל פְּנֵי מִטָּתוֹ עָמַד חַיִץ סְפַרְדִי בַּעַל גֹּדֶל כַּבִּיר, שֶׁהָיוּ לוֹ תֵּשַׁע דְּפָנוֹת וְהָיָה מָשׁוּחַ בְּלַכָּה הַבָּאָה מִקּוֹרוֹמַנְדֶּל. עַל פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת נִתְלוּ לְשֵׁם קִשּׁוּט וִילָאוֹת שׁוֹפְעִים וַאֲרֻכִּים. וְאֵלֶּה דָמוּ בְּתִפְאַרְתָּם לְמָסַכִּים מַעֲשֵׂה רְבִידָה. מֵאֵצֶל הַחַלּוֹן הַקִּיצוֹנִי יָרְדוּ שְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה אוֹ חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת אֶל הַגָּן. חוּץ מֵחֲדַר הַסְּפָרִים, שֶׁנִּמְצָא עַל יַד חֲדַר הַשֵּׁנָה, הָיוּ לוֹ עוֹד לַזָּקֵן בּוּדוּאַר מְהֻדָּר מְאֹד, זֶה שֶׁצִּפּוּי קִירוֹתָיו, רַב הַפְּאֵר וְרָב הָאֳמָנוּת, נַעֲשָׂה בְּיָמָיו שֶׁל לוּדְוִיק הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר מִקְּנֵי קַשׁ דַּקִּים עַד מְאֹד עַל יְדֵי אַסִּירִים הָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. הַזָּקֵן יָדַע טַעַם בָּאֳמָנוּת הַצִּיּוּר, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנָה נָאָה מְאֹד, מַעֲשֶׂה יְדֵי י’וֹרְדֶן. וּתְמוּנָה זוֹ שֶׁהָרוֹאֶה בָּהּ חֲשָׁבָהּ לִמְצֻיֶּרֶת בְּיָד קַלָּה וּבִמְשִׁיכַת הַמַּכְחוֹל בִּלְבָד, נִטְבְּעוּ בָּהּ בְּעֶצֶם הֲמוֹן צֵרוּפֵי-צִיּוּר דַקִּים לְהַפְלִיא.

רַק בְּנוֹגֵעַ לְהַלְבָּשָׁה נַעֲשָׂה הַזָּקֵן בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְעַד יְמֵי שִׁלְטוֹן הַדִּירֶקְטוֹרְיוּם הָיָה הוֹלֵךְ וּמַתְקִין לְעַצְמוֹ מַלְבּוּשִׁים לְפִי הָאָפְנָה, כִּי עַד לְאוֹתוֹ זְמָן הָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ צָעִיר לְיָמִים.

ג

בִּהְיוֹתוֹ בֵּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה נִזְדַּמֵּן לוֹ עֶרֶב אֶחָד בְּבֵית הָאוֹפֵּרָה מִקְרֵה הַכָּבוֹד לִהְיוֹת מַטָּרָה לְחִצֵּי עֵינֵיהֶן שֶׁל שְׁתֵּי יְפֵהפִיּוֹת יְדוּעוֹת לְשֵׁם וּזְקֵנוֹת לְיָמִים, אֲשֶׁר שְׁמוֹתֵיהֶן הָיוּ קַמַּרְגּוּ וְסַלֶּה וְאֶת תְּהִלָּתָן שָׁר לְפָנִים וָלְטֶר בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. וְאָז בִּהְיוֹת הָאֵשׁ נִתֶּכֶת עָלָיו מִזֶּה וּמִזֶּה, נָסוֹג בִּגְבוּרָה לְאָחוֹר וְנִמְלַט אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל רַקְדָנִית אַחַת פְּעוֹטָה, שֶׁהָיְתָה אַף הִיא בַּת שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה וּשְׁמָהּ לֹא הָיָה יָדוּעַ בַּקָּהָל. אֶת דְּבַר הָאַהֲבָה הַזֹּאת הֶעֱלָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל זִכְרוֹנוֹ מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ יְתֵרָה, כְּשֵׁם שֶׁאָהַב בִּכְלָל לְתָאֵר לִפְנֵי שׁוֹמְעָיו אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת שֶׁנָּחַל בִּימֵי נְּעוּרָיו בִּזְכוּת יְפִי תָּאֳרוֹ וְהִדּוּר לְבוּשׁוֹ.

מִנְהָגוֹ הָיָה לִקְרוֹא לְכָל דָּבָר בִּשְׁמוֹ הַנָּכוֹן, בֵּין נָאֶה וּבֵין בִּלְתִּי נָאֶה, וְלֹא שָׂם רֶסֶן עַל דִּבּוּרוֹ גַּם בְּחֶבְרַת נָשִׁים. אֶת שִׂיחוֹתָיו הִרְבָּה לְתַבֵּל בְּנִבּוּל פֶּה וּבְדִבּוּרִים מְגֹאָלִים, כְּפִי מִנְהַג הַדּוֹר שֶׁבִּימֵי נְעוּרָיו, וְאֶת כָּל זֶה הָיָה עוֹשֶׂה בְּשֶׁקֶט רוּחַ גָּמוּר, כְּדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו. וְאָמְנָם מַפְלִיא הַדָּבָר, כִּי בְּסוֹפָה שֶׁל הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁלְטָה בַּפְּרוֹזָה גַּסּוּת עֲרֻמָּה מִכָּל לְבוּשׁ, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁבַּשִּׁירָה הָיוּ נוֹהֲגִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתֵאוּרִים מְרֻמָּזִים.

הַסַּנְדָּק שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן נִבָּא לוֹ לָזֶה שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת גָּאוֹן, וְעַל כֵּן נָקַב לוֹ שֵׁם פְּרָטִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵעֵין רֶמֶז לְגַדְלוּת, לֵאמֹר: לוּק-אֶסְפְּרִי⁷.

ד

בַּתְּקוּפָה שֶׁהוּא לָמַד בַּגִּמְנַסְיָה אֲשֶׁר בְּמוּלֶן, הִיא עִיר מוֹלַדְתּוֹ, זָכָה כַּמָּה פְּעָמִים לְפִרְסוּם, וּפַעַם אַחַת קָרָה הַדָּבָר, כִּי הַדֻּכֵּס מִנִּיבֶרְנֶה בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ עָנַד אֶת זָר הַכָּבוֹד לְרֹאשׁ הַנָּעַר. אֶת זֵכֶר הַכָּבוֹד הַזֶּה לֹא יָכְלוּ לְהַסִּיחַ מִלִּבּוֹ לֹא הָאֲסֵפָה הַמְּיַסֶּדֶת וְלֹא מוֹתוֹ שֶׁל לוּדְוִיק הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר, לֹא תְּקוּפַת הַמַּלְכוּת שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן וְלֹא שִׁיבָתָם שֶׁל הַבּוּרְבּוֹנִים.

גִּ’ילְנוֹרְמַן הָיָה מֵחֲסִידֵיהֶם הַנִּלְהָבִים שֶׁל בֵּית בּוּרְבּוֹן, וְהַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1789 הָיְתָה בְּעֵינָיו כִּצְנִינִים. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חָזַר וְתֵאֵר לִפְנֵי שׁוֹמְעָיו אֵיךְ שֶׁהִרְבָּה מְזִמּוֹת בִּתְקוּפַת הַמּוֹרָאִים כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַגַּרְדֹּם. אִם קָרָה דָבָר וְאַחַד הַצְּעִירִים הֵעֵז בְּמַעֲמָדוֹ לְהַזְכִּיר לְשֶׁבַח אֶת שִׁלְטוֹן הָרֶפּוּבְּלִיקָה, מִיָּד נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו מֵחֵמָה וְהוּא הִגִּיעַ קָרוֹב לְהִתְעַלְּפוּת. “תִּקְוָתִי תְּשַׁעַשְׁעֵנִי, כִּי לֹא אֶטְעַם עוֹד פַּעַם בְּחַיַּי אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל שְׁנַת 1789!” הָיָה מַפְטִיר בְּמִקְרֶה כָּזֶה. וּפְעָמִים הָיָה מוֹדִיעַ וּמַכְרִיז לִפְנֵי שׁוֹמְעָיו כִּי מָנוּי וְגָמוּר אֶצְלוֹ לְהַגִּיעַ לְגִיל שֶׁל מֵאָה שָׁנָה.

ה

גִּ’ילְנוֹרְמַן הֶחֱזִיק בְּבֵיתוֹ מְשָׁרֶתֶת אַחַת וְאִישׁ אֶחָד מְשָׁרֵת. עַל הַגְּבָרִים, שֶׁשֵּׁרְתוּ בְּבֵיתוֹ, קָרָא אֶת הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר לִגְלִילוֹת מוֹלַדְתָּם. אֶת הַמְּשָׁרֵת שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶצְלוֹ בָּאַחֲרוֹנָה, אִישׁ כְּבֵן חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שֶׁהָיָה כְּבַד גּוּף וּתְנוּעָה וְלֹא הִצְטַיֵּין כְּלָל וּכְלָל בְּרִיצַת רַגְלַיִם – אֶת הַמְּשָׁרֵת הַזֶּה דַוְקָא כִּנָּה הַזָּקֵן בְּשֵׁם בַּסְק, אַךְ וְרַק מִפְּנֵי שֶׁהַלָּז הָיָה יְלִיד בָּיוֹן. כָּל מְשָׁרֶתֶת קִבְּלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַשֵּׁם נִיקוֹלֶט. “נִקְבִי לִי אֶת מַשְׂכֻּרְתֵּךְ הֶחָדְשִׁית,” פָּנָה פַּעַם לְבַת חַיִל אַחַת שֶׁרָצְתָה לְהִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ בְּתוֹרַת מְשָׁרֶתֶת. “שְׁלשִׁים פְרַנְק,” – “מַה שְׁמֵךְ?” – “אוֹלִמְפִּיָּה.” – “אֲשַׁלֵּם לָךְ חֲמִשִּׁים פְרַנְק לְחֹדֶשׁ, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁשְּׁמֵךְ יִקָּרֵא נִיקוֹלֶט.” בְּעִנְיְנֵי כֶּסֶף הִתְנַהֵג בִּכְלָל בִּנְדִיבוּת, וּבָזֶה נִבְדַּל מֵאָחִיו הַמָּנוֹחַ, אִישׁ כֹּמֶר שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ לְשֵׁם צְדָקָה לָעֲנִיִּים רַק בְּמַטְבְּעוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלָל שִׁמּוּשׁ, וְקָנָה לוֹ בְּאֹפֵן כָּזֶה אֶת חֶלְקוֹ אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא בִּמְחִיר זוֹל. גִּ’ילְנוֹרְמַן שֶׁלָּנוּ, לְהֶפֵךְ, הָיָה מְפַזֵּר כֶּסֶף בְּיָד נְדִיבָה וּבְעַיִן טוֹבָה. מֻרְגָּל הָיָה בְּפִיו לוֹמַר, כִּי בְּכָל הָעִנְיָנִים צְרִיכִים הַבְּרִיּוֹת לִמְדֹּד לוֹ בְּאַמַּת מִדָּה שֶׁל רַחֲבוּת וּנְדִיבוּת, וַאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לְרַמּוֹת אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ גָּרַם לוֹ הַדָּבָר רֻגְזָה יְתֵרָה כְּשֶׁחִלֵּק פַּעַם עִם מִי-שֶׁהוּא יְרֻשָּׁה וְהַלָּז הִגְדִּיל אֶת חֶלְקוֹ עַל יְדֵי אוֹנָאָה גַסָּה וּגְלוּיָה לָעֵינַיִם: “לַעֲזָאזֵל, זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא כְּאַחַד הָרֵיקִים! בְּיָמֵינוּ הַכֹּל הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, לְרַבּוֹת גַּם הָרַמָּאִים. אִישׁ כָּמוֹנִי כַּדַּאי הוּא שֶׁיִּגְרְמוּ לוֹ אוֹנָאָה מִמִּין אַחֵר לְגַמְרֵי!”

ו

בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לְשִׁיבַת הַמַּלְכוּת שֶׁל בּוּרְבּוֹן הָיָה גִּ’ילְנוֹרְמַן עוֹד צָעִיר לְיָמִים בְּעֶרֶךְ – בִּשְׁנַת 1814 מָלְאוּ לוֹ שִׁבְעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים – וְהוּא הִתְגוֹרֵר בְּפֵרְוַר סֶן גֶּ’רְמֶן, בִּרְחוֹב סֶרְוַנְדּוֹנִי אֲשֶׁר לְיַד בֵּית הַתְּפִלָּה סֶן-סוּלְפִיס. רַק לְאַחֵר שֶׁפָּרַשׁ מִן הַחֶבְרָה וְהִגִּיעַ לְגִיל שֶׁל שְׁמוֹנִים, יָצָא לָגוּר בְּמָרֶה.

מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה קָפָא עַל הֶרְגְּלָיו. וְהֶרְגֵּל אֶחָד הָיָה לוֹ שֶׁנֶּחְשַׁב בְּעֵינָיו בְּיוֹתֵר וְהוּא לֹא זָז מִמֶּנּוּ אַף כִּמְלֹא נִימָא – לִסְגֹּר יוֹמָם אֶת דֶּלֶת בֵּיתוֹ וְלִבְלִי לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם בִּפְנֵי אוֹרְחִים, וַאֲפִילוּ בְּמִקְרֶה שֶׁל נְחִיצוּת יְתֵרָה. מִנְהָגוֹ הָיָה לִסְעֹד בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב, וּמֵאָז וְאֵילָךְ נִתְּנָה רְשׁוּת לְאוֹרְחָיו לָבוֹא לְפָנָיו. כָּךְ נָהֲגוּ בִּשְׁנוֹת הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, וְגִ’ילְנוֹרְמַן לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ נָבָל וְלָתֵת יוֹמָם דְּרִיסַת רֶגֶל בְּבֵיתוֹ לְמִי-שֶׁהוּא, יִהְיֶה מִי שֶׁהוּא, וַאֲפִילוּ הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

ז

גִּ’ילְנוֹרְמַן נָשָׂאּ פַּעֲמַיִם אִשָּׁה וְכָל אַחַת מִשְּׁתֵּי נָשָׁיו יָלְדָה לוֹ בַּת. שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאַחַת מֵהֶן הָיְתָה צְעִירָה מִן הַשְּׁנִיָּה בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, לֹא הָיוּ דוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ אֲפִילוּ בִּימֵי יַלְדוּתָן וְלֹא נִרְאוּ כַּאֲחָיוֹת לֹא לְפִי קְלַסְתֵּר פְּנֵיהֶן וְלֹא לְפִי אָפְיָן. הַצְּעִירָה, הַנּוֹטָה מִטִּבְעָהּ לִשְׁאִיפוֹת רָמוֹת וּלְדִמְיוֹנוֹת, לֹא נָתְנָה אֶת דַּעְתָּהּ אֶלָּא עַל פְּרָחִים, שִׁירָה וּנְגִינָה, נִשְּׂאָה תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ אֶל מְרוֹמִים וּמִקַּדְמַת נְעוּרֶיהָ הָיְתָה שׁוֹגָה בַּהֲזָיוֹת עַל דְּבַר אַחַד הַגִּבּוֹרִים שֶׁיָּבוֹא וְיִקָּחֶנָּה לְאִשָּׁה. הַבְּכִירָה אַף הִיא יָצְרָה לְעַצְמָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ תֹּאַר שֶׁל בֵּן זִוּוּג, אֶלָּא שֶׁהַלָּז הָיָה דְיוֹקָן שֶׁל קַבְּלָן צְבָאִי שָׁקֵט בְּרוּחוֹ וּמְסֻרְבָּל בְּגוּפוֹ, אִישׁ שֶׁאַמְתַּחַת כַּסְפּוֹ רְחָבָה מְאֹד וְשֶׁבֵּית הַקִּבּוּל בְּמֹחוֹ צַר בְּיוֹתֵר. הַצְּעִירָה נִשְּׂאָה אָמְנָם לְאִישׁ אֲשֶׁר הִתְאִים לְמַשָּׂא נַפְשָׁהּ, אֲבָל נִפְטְרָה מִן הָעוֹלָם בִּשְׁנַת הַשְּׁלשִׁים לְחַיֶּיהָ. הַבְּכִירָה לֹא הִגִּיעָה לִידֵי נְשׂוּאִין. הִיא הָפְכָה עַכְשָׁו לִהְיוֹת אֵשֶׁת מוּסָר זְקֵנָה שֶׁקָּשֶׁה לַעֲמֹד בִּמְחִיצָתָהּ, חָטְמָהּ הָיָה מְחֻדָּד מְאֹד וְשִׂכְלָהּ קֵהֶה בְּיוֹתֵר. הִיא הָיְתָה בַּיְשָׁנִית וּבַעֲלַת צְנִיעוּת עַד כְּדֵי לְעוֹרֵר זְוָעָה. דָּבָר אֶחָד שִׁמֵּשׁ לָהּ, לְמָשָׁל, זֵכֶר מְעוֹרֵר חַלְחָלָה – הֲלֹא הוּא קִשּׁוּר הַגֶּרֶב שֶׁלָּהּ שֶׁנִּגְלָה פַּעַם לְעֵינֵי אַחַד הַגְּבָרִים.

וְכִרְבוֹת שְׁנוֹתֶיהָ כֵּן הָלְכָה בַּיְשָׁנוּתָהּ הַקַּפְּדָנִית הָלֹךְ וְגָבֹר. הַחֹשֶׁן שֶׁעַל חָזֶהָ לֹא הָיָה מֵנִיחַ אֶת דַּעְתָּהּ בְּצִבְעוֹ הַכֵּהֶה וּמִדַּת גָּבְהוֹ. כִּי כָךְ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל אֵלֶּה הַמַּגְדִּישִׁים אֶת סְאַת הַצְּנִיעוּת – לְהָקִים מִשְׁמָר עַל מִשְׁמָר בִּזְמַן שֶׁאֵין אִישׁ צָר עַל הַמִּבְצָר. וְתָמוּהַּ הַדָּבָר שֶׁבִּפְרָט אֶחָד סָרָה מִן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה – בְּהַרְשׁוֹתָהּ בְּחֵפֶץ לֵב לְקָצִין אֶחָד מֵחֵיל הָרַגְלִים, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם תֵּאוֹדִיל וְנֶחְשַׁב לִשְׁאֵר בְּשָׂרָהּ, לְהַעֲנִיק לָהּ נְשִׁיקוֹת.

בְּכָל אֹפֶן יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן הֶפְסְדָהּ יָצָא בִּשְׂכָרָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר הָלְכָה וְגָדְלָה בְּשָׁנִים, וּבָזֶה דָמְתָה לְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁטִּבְעָם לִהְיוֹת נִפְעָלִים. יִצְרָהּ לֹא הָיָה רַע מֵעוֹלָם, כְּלוֹמַר, הִיא הָיְתָה כִּמְעַט בַּעֲלַת מֶזֶג טוֹב, וּמִכֵּיוָן שֶׁהַזִּקְנָה דַרְכָּהּ לְהַקְהוֹת אֶת כָּל הַבְּלִיטוֹת, לָכֵן הִגִּיעָה גַם הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן לִידֵי עַנְוְתָנוּת יְתֵרָה. כָּל עַצְמוּתָהּ הָיְתָה שְׁרוּיָה עַכְשָׁו בְּלִי יוֹדְעִים בְּמִין עֶצֶב שׁוֹמֵם, וְהָיָה דּוֹמֶה כִּי חַיֶּיהָ הֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִידֵי תִּמָּהוֹן גּוֹרֵם יִסּוּרִים, אֵלֶּה הַחַיִּים שֶׁהָלְכוּ וְקָרְבוּ לְקִצָּם בְּטֶרֶם שֶׁיַּתְחִילוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ.

הִיא נִהֲלָה אֶת הַמֶּשֶׁק בְּבֵית אָבִיהָ, כְּשֵׁם שֶׁהָעַלְמָה הַזְּקֵנָה מָרַת בַּפְּטִיסְטִין עָסְקָה בְּכַלְכָּלַת בֵּיתוֹ שֶׁל אָחִיהָ הַיָּשִׁישׁ הַהֶגְמוֹן בְּיֶנְוֶנוּ. חוּץ מֵאֵלֶּה נִלְוָה עַל הַמִּשְׁפָּחָה גַם נַעַר אֶחָד קָטֹן, שֶׁחָרֵד כָּל הַיָּמִים בִּפְנֵי גִ’ילְנוֹרְמַן וְהָיָה שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה מֵחֲמַת אֵימָה. גָּרְמָה לְכָךְ הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן, שֶׁלֹּא דִבֵּר אֶל הַנַּעַר אֶלָּא קָשׁוֹת וְהֵרִים עָלָיו לְעִתִּים תְּכוּפוֹת אֶת מַקְלוֹ: “גֶּשׁ הֵנָּה, שׁוֹבָב פָּרוּעַ שֶׁכְּמוֹתֶךָ! תֵּן מַעֲנֶה, רֵיקָא! הֲיֶשְׁךָ כָּאן, לֹא-יֻצְלָח שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” וְעִם זֶה אָהַב אֶת הַנַּעַר נֶכְדּוֹ אַהֲבָה גְדוֹלָה מְאֹד.

סֵפֶר שְׁלִישִׁי הַסָּבָא וְהַנֶּכֶד    🔗

א

בִּתְקוּפַת הַזְּמָן שֶׁל שְׁנַת 1817, בְּעֶרֶךְ, הָיָה גִ’ילְנוֹרְמַן רָגִיל לְבַלּוֹת פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַצָּהֳרַיִם בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָרוֹזֶנֶת לְבֵית ט., זוֹ שֶׁבַּעֲלָהּ שִׁמֵּשׁ בְּיָמָיו שֶׁל לוּאִי הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר צִיר בְּבֶרְלִין אֲבָל לֹא הִנִּיחַ אַחֲרָיו בְּמוֹתוֹ שׁוּם נְכָסִים. הָרוֹזֶנֶת בִּלְּתָה אֶת יָמֶיהָ הַרְחֵק מֵחֲצַר הַמַּלְכוּת שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינֶיהָ כִּמְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם מִקְלָט לְחֵבְרָה “מְעֹרֶבֶת” יוֹתֵר מִדַּי, וְחַיֶּיהָ עָבְרוּ עָלֶיהָ בִּבְדִידוּת-כָּבוֹד מִתּוֹךְ גַּאֲוָה וּמַחְסוֹר. אַף עַל פִּי כֵן נָהֲגָה לִפְתֹּחַ אֶת בֵּיתָהּ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ לִידִידִים אֲחָדִים, שֶׁהָיוּ נִקְהָלִים בִּטְרַקְלִינָהּ הַצָּנוּעַ וְנִתְאַחֲדוּ לְמִין מְסִבָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁכָּל אֶחָד מֵחֲבֵרֶיהָ הָיָה נֶאֱמָן לַמַּלְכוּת בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, נֶאֱמָן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ.

אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל מְסִבָּה זוֹ לֹא הָיוּ אֶלָּא נֶאֱנָחִים אוֹ מִתְמַרְמְרִים בְּשָׁעָה שֶׁנָּסַבָּה הַשִּׂיחָה עַל אֹדוֹת הַזְּמָן הֶחָדָשׁ אוֹ עַל חֻקַּת הַמְּדִינָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּרוּחַ הַחֹפֶשׁ, עַל אֹדוֹת מַעֲרִיצָיו שֶׁל בּוֹנַפַּרְט אוֹ עַל זֶה שֶׁנָּהֲגוּ לָתֵת אֶת אוֹת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר עַל שֵׁם הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה גַם לַאֲנָשִׁים מִן הַמַּעֲמָד הָאֶזְרָחִי, אוֹ כְּשֶׁנָּסַבָּה הַשִּׂיחָה עַל אֹדוֹת רוּחַ ה“יַּעֲקֹבִינִיזְם” הַמָּצוּי אֵצֶל הַמֶּלֶךְ לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר; וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה הָיוּ מְנַבְּאִים שָׁם לְעֵת שֶׁכֻּלָּהּ טוֹבָה, זוֹ שֶׁעֲתִידָהּ לָבוֹא בִּזְמַן שֶׁאָחִיו בֶּן הַחַיִל שֶׁל הַמֶּלֶךְ – הוּא הַנִּקְרָא אַחֲרֵי כֵן שַׁרְל הָעֲשִׂירִי – יַעֲלֵה עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת.

בְּמִדָּה שֶׁאַנְשֵׁי הַחוּג הַזֶּה הָיוּ נִמְנָעִים מִבּוֹא לִידֵי נְגִיעָה כָּל-שֶׁהִיא בְּיַחַס אֶל חֲסִידֵי הַמִּשְׁטָר הָרֶפּוּבְלִיקָנִי אוֹ בְּיַחַס אֶל מַעֲרִיצָיו שֶׁל בּוֹנַפַּרְט, בָּהּ בְּמִדָּה נָהֲגוּ וַתְּרָנוּת בְּנוֹגֵעַ לַאֲנָשִׁים בִּלְתִּי מְהֻגָּנִים שֶׁבְּתוֹךְ מִפְלַגְתָּם הֵם. בִּטְרַקְלִינָהּ שֶׁל הָרוֹזֶנֶת לְבֵית ט. הָיָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים, חוּץ מִגִּ’ילְנוֹרְמַן, הַגְּרַף לְבֵית לָמוֹט-וַלּוֹאַ, זֶה שֶׁחֶלְקוֹ הָיָה גָדוֹל בְּעִנְיַן הָרַמָּאוּת הַמְפֻרְסָם בְּנוֹגֵעַ לָרְבִיד הָאָבוּד, וְאוֹתוֹ גְרַף זָכָה לְכָךְ דַּוְקָא בִּגְלַל “פִּרְסוּמוֹ” וּבִגְלַל זֶה שֶׁנִּקְרָא עָלָיו הַשֵּׁם וַלּוֹאַ.

לְנִשְׁפֵי הַמִּשְׁתֶּה הָאֵלֶּה הָיָה גִ’ילְנוֹרְמַן הוֹלֵךְ עַל פִּי רֹב בְּחֶבְרַת בִּתּוֹ, וְהָיָה מְצָרֵף לַהֲלִיכָה גַם נַעַר אֶחָד יְפֵה תֹּאַר וְחַכְלִיל לְחָיַיִם, שֶׁנִּרְאָה כְּעוֹטֵה אֹשֶׁר וֶאֱמוּנִים וְגָרַם בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁהַמְּסֻבִּים יִקְרְאוּ חֲלִיפוֹת בְּקוֹל: “מַה יָפֶה הוּא הַנַּעַר! חֲבָל עַד מְאֹד! יֶלֶד מִסְכֵּן!” הַלָּלוּ הָיוּ נָדִים לוֹ לַנַּעַר בִּגְלַל זֶה שֶׁאָבִיו הָיָה הָאִישׁ הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם הַשּׁוֹדֵד מֵחֶבֶל לוֹאַר. אוֹתוֹ שׁוֹדֵד הָיָה חֲתָנוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן, וְהַלָּז נָהַג לְדַבֵּר עַל חֲתָנוֹ כְּעַל פְּסוּל הַמִּשְׁפָּחָה.

ב

הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם הַשּׁוֹדֵד מֵחֶבֶל לוֹאַר, הָיָה אֶחָד מִקְּצִינֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר בִּתְקוּפַת נַפּוֹלִיוֹן קָנוּ לְעַצְמָם גְּדֻלָּה רַק בְּסִבַּת אֹמֶץ רוּחָם בִּלְבָד. מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ בַּזְּמָן הַהוּא לִקְרֹא בְּסִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַצָּבָא, בְּתוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל מְפַקְּדִים שׁוֹנִים, בְּעִתּוֹן הַחַיָּלִים וּבַתַּזְכִּירִים שֶׁל הַמַּחֲנוֹת הַגְּדוֹלִים, – הוּא יִזְכֹּר בְּוַדַּאי גַּם אֶת הַשֵּׁם גּ’וֹרְג' פוֹנְטְמֶרְסִי. בִּנְעוּרָיו שִׁמֵּשׁ פוֹנְטְמֶרְסִי זֶה בַּגְּדוּד סֶנְטוֹן, הִשְׁתַּתֵּף בַּקְּרָבוֹת אֲשֶׁר נֶעֶרְכוּ לְיַד שְׁפַיאֶר, וֶרְמַיְזָה, נוֹיְשְׁטַדְט, טוֹרְקְהַים, אַלְצֵי וּמַיְנְץ, וְנֶחְשַׁב בִּזְמָן זֶה עַל הַמְאַסֵּף שֶׁתַּחַת פְּקֻדַּת הוּשַׁר. בְּאִיטַלְיָה נִתְמַנָּה לִסְגָן שֶׁל לֵיטֶנַנְט. בְּעַד פְּעֻלָּתוֹ בְּמִלְחֶמֶת אוֹיסְטֶרְלִיץ זָכָה לִצְלָב שֶׁל לִגְיוֹן הַכָּבוֹד.

מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה הוֹלֵךְ וְנִלְחָם בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת הַמְרֻבּוֹת שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם, נִלְוָה עַל נַפּוֹלְיוֹן בְּדַרְכּוֹ אֶל הָאֶלְבָּה וְנִלְחַם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְיַד וָטֶרְלוֹ, כְּשֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ מְפַקֵּד לִפְלֻגַּת חַיָּלִים רוֹכְבִים. בְּמִלְחָמָה זוֹ כָּבַשׁ אֶת דִּגְלוֹ שֶׁל גְּדוּד לוֹנְבּוּרְג, וּבִהְיוֹתוֹ פָּצוּעַ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵת דָּם נָשָׂא אֶת הַדֶּגֶל וְהִנִּיחוֹ לְרַגְלֵי הַקֵּיסָר. הַלָּז הֵרִיעַ לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה: “הֱיֵה לְפָנַי שַׂר אֶלֶף, רוֹזֵן, קָצִין שֶׁל לִגְיוֹן הַכָּבוֹד!” פוֹנְטְמֶרְסִי הֶחֱזִיר: “הִנְנִי מֵשִׁיב תּוֹדָה לְהוֹד מַלְכוּתוֹ בְּשֵׁם אִשְׁתִּי הָאַלְמָנָה.” שָׁעָה לְאַחַר כָּךְ נָפַל בַּמִּלְחָמָה אֲשֶׁר לְיַד אוֹהֵן.

נִתְרַחֵשׁ לוֹ כְּעֵין נֵס וּמְלַסְטֵם-פְּגָרִים אֶחָד לִסְטֵם אוֹתוֹ וְהִצִּילוֹ עַל יְדֵי כָּךְ מִמָּוֶת. הוּא הָלַךְ בְּעִקְבוֹת הַצָּבָא הַמְנֻצָּח, נִגְרַר מִתַּחֲנַת רְפוּאָה אַחַת לַשְּׁנִיָּה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף אֶל מְקוֹמוֹת הַחֲנִיָּה אֲשֶׁר עַל נְהַר לוֹאַר.

מַלְכוּת בּוּרְבּוֹן, שֶׁחָזְרָה לִגְדֻלָּה, הִפְחִיתָה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ עַד כְּדֵי קִצְבָה וְקָבְעָה לוֹ מָקוֹם בְּוֶרְנוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו הַשְׁגָּחָה מְעֻלָּה. הַמֶּלֶךְ לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר לֹא קִיֵּם אֶת דְּבַר הִתְמַנּוּתוֹ שֶׁל פוֹנְטְמֶרְסִי לְשַׂר-אֶלֶף, רוֹזֵן וְקָצִין לְלִגְיוֹן הַכָּבוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהִתְמַנּוּת זוֹ חָלָה בִּתְקוּפַת מְאַת הַיָּמִים. פוֹנְטְמֶרְסִי מִצִּדּוֹ לֹא הֶחֱמִיץ כָּל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ לַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ “שַׂר הָאֶלֶף הָרוֹזֵן פוֹנְטְמֶרְסִי”, וְלֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה בְּלִי לְהַצְמִיד אֶת אוֹת הַכָּבוֹד שֶׁל הַלִּגְיוֹן אֶל מְעִילוֹ הַכָּחֹל שֶׁנִּתְיַשֵּׁן, זֶה שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת מְעִיל יָחִיד. לְפִיכָךְ הִגִּיעָה לוֹ אַזְהָרָה מֵאֵת הַתּוֹבֵעַ הַכְּלָלִי לֵאמֹר, כִּי יִתְבְּעוּ אוֹתוֹ לְדִין אִם יוֹסִיף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹת הַכָּבוֹד בְּדֶרֶךְ הָאִסּוּר. פוֹנְטְמֶרְסִי עָנָה לְאִישׁ הַבֵּינַיִם אַגַּב בַּת צְחוֹק שֶׁל מְרִירוּת: “אֶפְשָׁר שֶׁאָנֹכִי שָׁכַחְתִּי לְהָבִין כֵּן בִּלְשׁוֹן אִמִּי, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֲדוֹנִי אֵינוֹ מַשִּׂיג כָּרָאוּי מָה הַמִּלָּה ‘אִסּוּר’ רוֹצָה לוֹמַר.”

הָעוֹבֵר בַּיָּמִים הָהֵם עַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר הַנֶּאְדָּר שֶׁל עִיר וֶרְנוֹן וְנִשְׁקָף אֶל מַעֲבַר הַגֶּשֶׁר וָהָלְאָה, הָיָה יָכֹל לִפְעָמִים לְהַבְחִין בְּבֵן אָדָם כְּבֵן חֲמִשִּׁים, רָעוּעַ לְמַדַּי בְּגוּפוֹ, שֶׁפָּנָיו שְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ וּפַרְצוּפוֹ מָשְׁחָת עַל יְדֵי צַלֶּקֶת רְחָבָה, וְאוֹתוֹ בֶּן אָדָם הַחוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת עוֹר, לוֹבֵשׁ בֶּגֶד אָרֹךְ אָפוֹר שֶׁצָּמוּד אֵלָיו אוֹת כָּבוֹד וְנוֹעֵל לְרַגְלָיו מִנְעֲלֵי עֵץ, נִרְאֶה עוֹמֵד בְּחֶלְקַת שָׂדֶה מְגֻדֶּרֶת אֲשֶׁר לְיַד נְהַר הַסֵּינָה וְעוֹבֵד בְּאֵת וּבְמַזְמֵרָה. הָאִישׁ, שֶׁהִתְגוֹרֵר כָּאן בְּחֶבְרַת אִשָּׁה סוֹכֶנֶת בֵּיתוֹ, קָנָה לוֹ שֵׁם תְּהִלָּה בִּגְלַל הַפְּרָחִים הַיָּפִים שֶׁגִּדֵּל בְּגַנּוֹ. כֹּחַ הַסַּבְלָנוּת וְהֶחָרִיצוּת וּמִדָּה שֶׁל הִסְתַּכְּלוּת זְהִירָה עָמְדוּ לוֹ לְהַשְׁלִים אֶת גִּדּוּלֵי הָאָרֶץ וּלְהַמְצִיא כַּמָּה מִינִים חֲדָשִׁים שֶׁל צִבְעוֹנִיּוֹת וְדַחְלִיּוֹת שֶׁהַטֶּבַע לֹא זָכַר לְגַדֵּל אוֹתָם. לְפִי מִזְגּוֹ הָיָה טוֹב וְנוֹחַ וְהָיָה בַּיְשָׁן עַד כְּדֵי הִסּוּס בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת. הוּא לֹא הִרְבָּה לְשׁוֹטֵט מִחוּץ לְבֵיתוֹ וְנִכְנַס בִּדְבָרִים רַק עִם הָעֲנִיִּים הַדּוֹפְקִים עַל דַּלְתּוֹ וְעִם הַכֹּמֶר הַזָּקֵן מַבֶּף, זֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ כֹּהֵן בִּמְקוֹם מְגוּרָיו. כָּזֹאת הָיְתָה בַּמְּצִיאוּת דְּמוּתוֹ הַנְּכוֹנָה שֶׁל “הַשּׁוֹדֵד מֵחֶבֶל לוֹאַר.”

כָּל רְכוּשׁ לֹא הָיָה לוֹ, חוּץ מִן הַקִּצְבָה הַדַּלָּה, וְהוּא יָגַע וְחִפֵּשׂ עַד שֶׁשָּׂכָר לְעַצְמוֹ אֶת קְטֹן-הַבָּתִּים אֲשֶׁר בָּעִיר וֶרְנוֹן. הוּא חַי כָּאן לְבַדּוֹ, כִּי אִשְׁתּוֹ, הִיא הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן אֲשֶׁר אָבִיהָ נְתָנָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן, מֵתָה עָלָיו בִּשְׁנַת 1815, וּבְנוֹ הַקָּטֹן, אֲשֶׁר נִשְׁאַר לוֹ מֵאִשְׁתּוֹ הַמֵּתָה, נִלְקַח לְבֵית הָאָב הַזָּקֵן. פוֹנְטְמֶרְסִי נָתַן אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁחוֹתְנוֹ אִיֵּם כִּי בְּאֹפֶן אַחֵר יַעֲבִיר אֶת הַנֶּכֶד מִנְּכָסָיו.

גִּ’ילְנוֹרְמַן מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מַשָּׂא וּמַתָּן בְּנוֹגֵעַ לַחֲתָנוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה בְּעֵינָיו אֵלָּא “שׁוֹדֵד”, וְאַף פוֹנְטְמֶרְסִי לֹא הָיָה מְכַנֶּה אֶת חוֹתְנוֹ אֶלָּא בְּשֵׁם זָקֵן עוֹבֵר וּבָטַל. גִּ’ילְנוֹרְמַן נִמְנַע מֵהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף, וְלֹא הִזְכִּירוֹ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְלַגְלֵג עַל מַעֲלַת “הָרוֹזְנוּת” שֶׁלּוֹ. שְׁנֵי הַצְּדָדִים הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם תְּנַאי מְפֹרָשׁ, כִּי פוֹנְטְמֶרְסִי לֹא יִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים וְלֹא יְנַסֶּה לָבוֹא אִתּוֹ בִּדְבָרִים. בְּעֵינֵי הַגִּ’ילְנוֹרְמַנִּים נֶחְשַׁב אָבִיו שֶׁל מָרִיּוּס כְּמִין מְצֹרָע.

מָרִיּוּס יָדַע כִּי יֵשׁ לוֹ אָב, אֲבָל חוּץ מִזֶּה לֹא יָדַע כִּמְעַט כְּלוּם בִּדְּבַר אָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּם אִישׁ לֹא סָח לוֹ עַל אֹדוֹת הַשֶּׂה הַנִּדַּח שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל יֶלֶד מְקַבֵּל אֶת מֻשָּׂגָיו מֵאֵת הַסְּבִיבָה שֶׁהוּא חַי בָּהּ, לָכֵן קָרָה הַדָּבָר כִּי כָל אוֹתָם מֶבָּטֵי הָעַיִן הַנִּשְׁלָחִים בִּגְנֵבָה וְכָל אוֹתָם הָרְמָזִים, שֶׁנִּפְלְטוּ מִן הַפֶּה בְּמַעֲמָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְשֶׁהָיָה צָפוּן בָּהֶם סוֹד הָעִנְיָנִים הַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, נִצְטַבְּרוּ לְבַסּוֹף בְּנֶפֶשׁ הַיֶּלֶד לַחֲטִיבָה שְׁלֵמָה וְגָרְמוּ לוֹ לְמָרִיּוּס שֶׁיִּטֹּר טִינָא לְאָבִיו.

וּבְעוֹד אֲשֶׁר מָרִיּוּס הָלַךְ וְנִתְבַּגֵּר מִתּוֹךְ רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, הָיָה שַׂר הָאֶלֶף קָם פַּעַם בְּחָדְשַׁיִם אוֹ בִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וּכְאַסִּיר הַבּוֹרֵחַ הָיָה הוֹלֵךְ בַּחֲשַׁאי לְפָרִיס, מְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הוֹלִיכָה הַדּוֹדָה גִ’ילְנוֹרְמַן אֶת מָרִיּוּס בְּנוֹ לִתְפִלַּת הַקֹּדֵשׁ וּבָא וּמִתְיַצֵּב בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-סוֹפְלִיס. כָּאן הָיָה מִסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי אַחֵד הָעַמּוּדִים וּמִתְבּוֹנֵן בִּבְנוֹ בְּלִי הָנִיד אֵבֶר וּבְלִי הָשִׁיב אֶת רוּחוֹ כִּמְעָט. וְאוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע לְמַרְאֶה רַק לְאַחַר זְמָן מְרֻבֶּה. וּלְעֵת עַתָּה הָיוּ הַסָּבָא וְהַדּוֹדָה מַתְקִינִים אֶת חִנּוּכוֹ; מֵאֵלֶּה נִבְצַר הַדָּבָר לְגַדֵּל אֶת מָרִיּוּס לְאִישׁ בֶּן-זְמַנּוֹ וּמָכְשָׁר לְחַיִּים, וְהֵם לֹא הוֹעִילוּ הַרְבֵּה גַם בָּזֶה שֶׁנָּתְנוּ לַנַּעֵר הָרַךְ מַהְלְכִים בְּקֶרָב אַנְשֵׁי חֶבְרָתָם. כִּי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ דָבְקוּ בִּתְקוּפַת זְמָן אֲשֶׁר הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. הֵם בִּקְּשׁוּ לְהִצָּמֵד בְּכָל גִּלּוּיֵי חַיֵּיהֶם אֶל הֶעָבָר וְהָיוּ מִתְכַּחֲשִׁים לַהֹוֶה. וַחֲבָל שֶׁגַּם שְׁאָר חִנּוּכוֹ שֶׁל מָרִיּוּס לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַחֲלִישׁ אֶת הָרְשָׁמִים שֶׁנִּגְרְמוּ לוֹ עַל יְדֵי הַסְּבִיבָה. לְאַחֵר שֶׁנִּבְצַר מֵאֵת הַדּוֹדָה גִ’ילְנוֹרְמַן לְהַקְנוֹת לוֹ עוֹד תּוֹרָה, נָטַל הַסָּבָא גִ’ילְנוֹרְמַן אֶת הַנַּעַר וּמְסָרוֹ לִידֵי פַּדְגּוֹג אֶחָד מְהֻגָּן וּבָא בַּשָּׁנִים, אִישׁ אֲשֶׁר הַשְׂכָּלָתוֹ הַתַּמָּה, הַלְּקוּחָה מִסִּפְרֵי הַמּוֹפֵת הַיְּשָׁנִים, לֹא נִכְתְּמָה כָּל-שֶׁהִיא עַל יְדֵי הַסִּפְרוּת וְהַמַּדָּע שֶׁל הַזְּמָן הֶחָדָשׁ. אַחֲרֵי כֵן בָא הַנַּעַר לִלְמֹד בַּגִּמְנַסְיָה וְנִפְנָה לְבַסּוֹף לְלִמּוּדֵי תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים. בְּאֹפֶן כָּזֶה נַעֲשָׂה חָסִיד נִלְהָב שֶׁל בֵּית הַמַּלְכוּת, נַעֲשָׂה דָבֵק בַּהֲזָיוֹת וּפָרוּשׁ מִן הַחַיִּים. הַסָּבָא שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁעֲלִיצוּתוֹ וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁל זֶה הָיוּ פְּסוּלוֹת בְּעֵינָיו, וּלְאָבִיו נָטַר מָרִיּוּס רֶגֶשׁ אֵיבָה.

ג

מָרִיּוּס גָּמַר אֶת לִמּוּדַיו בְּבֵית הַסֵּפֶר בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁגִּ’ילְנוֹרְמַן סִלֵּק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מַשָּׂא וּמַתָּן חֶבְרָתִי. הַזָּקֵן נִפְרַד מֵעַל הַפֵּרְוָר סֶן-גֶּ’רְמֶן וּמֵעַל הָרוֹזֶנֶת לְבֵית ט., וְעָבַר לָגוּר בְּבֵיתוֹ הַפְּרָטִי אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר.

בִּשְׁנַת 1827, בִּהְיוֹת מָרִיּוּס בֵּן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה, שָׁב הַנַּעַר בְּאַחַד הָעֲרָבִים הַבַּיְתָה וְרָאָה אֶת אָבִיו זְקֵנוֹ הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ וּמַחֲזִיק מִכְתָּב בְּיָדוֹ.

“מָרִיּוּס,” אָמַר גִּ’ילְנוֹרְמַן, “עָלֶיךָ לָצֵאת מָחָר לַדֶּרֶךְ וְלִנְסֹעַ לְוֶרְנוֹן.” “בְּשֶׁלְּמָה?” “כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אָבִיךָ.” מָרִיּוּס נִבְהַל. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי יָבוֹא יוֹם וְהוּא יִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר אֶל אָבִיו פָּנִים אֶל פָּנִים. הַבְּשׂוֹרָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי גִ’ילְנוֹרְמַן הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת עַד כְּדֵי צָעַר. אִלּוּ יָכֹל הָיָה מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הָרְאָיוֹן הַזֶּה.

הוּא הָיָה נִבְהָל וּמִשְׁתּוֹמֵם עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא פָּתַח אֶת פִּיו לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. וְאוּלָם הַזָּקֵן בֵּאַר לוֹ מֵאֵלָיו אֶת הָעִנְיָן: “הוּא כּוֹתֵב כִּי חָלָה מַחֲלָה אֲנוּשָׁה וְכִי הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ פָּנִים אֶל פָּנִים.” וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה הוֹסִיף הַזָּקֵן וְאָמַר: "צֵא מָחָר לַדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. בְּשָׁעָה שֵׁשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר. לְמָחֳרָת הַיּוֹם הִגִּיעַ מָרִיּוּס לְוֶרְנוֹן עִם דִּמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר וְשָׁאַל אֵצֶל פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה עַל דַּרְכּוֹ, לְבֵּית מְגוּרָיו שֶׁל “הָאָדוֹן” פוֹנְטְמֶרְסִי.

הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַבַּיִת הַנִּדְרָשׁ. הוּא מָשַׁךְ בַּפַּעֲמוֹן וְאִשָּׁה אַחַת פָּתְחָה לוֹ אֶת הַדֶּלֶת. “הַאוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן פוֹנְטְמֶרְסִי?” פָּתַח מָרִיּוּס בִּשְׁאֵלָה. הָאִשָּׁה לֹא עָנְתָה דָבָר. “וְכִי זֶה הַמָּקוֹם הַנִּדְרָשׁ לִי?” הָאִשָּׁה הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ כִּמְאַשֶּׁרֶת אֶת הַדָּבָר.> “הֲתוֹאִילִי לַהֲבִיאַנִי לְפָנָיו?” הָאִשָּׁה הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ לְאוֹת שְׁלִילָה. “אֲנִי הוּא בְּנוֹ. הוּא מְחַכֵּה לְבוֹאִי.” “אֵין הוּא מְחַכֶּה עוֹד,” עָנְתָה הָאִשָּׁה. מָרִיּוּס לֹא הִבְחִין אֶלָּא בְּרֶגַע זֶה כִּי הָאִשָּׁה שְׁרוּיָה בְּבֶכִי. הָאִשָּׁה רָמְזָה לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס בְּדֶלֶת נְמוּכָה.

מָרִיּוּס פָּתַח דֶּלֶת זוֹ וְנִמְצָא עוֹמֵד בְּחֶדֶר נָמוּךְ, בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה נֵר שֶׁל חֵלֶב דּוֹלֵק עַל הָאָח. בַּחֶדֶר נִמְצְאוּ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים; אֶחָד מֵאֵלֶּה עָמַד עַל רַגְלָיו, הַשֵּׁנִי כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהַשְּׁלִישִׁי, הַלָּבוּשׁ רַק כֻּתֹּנֶת, הָיָה סָרוּחַ לְכָל מְלֹא אָרְכּוֹ עַל אַבְנֵי הָרִצְפָּה. הָאִישׁ הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה הָיָה שַׂר הָאֶלֶף. מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים הָיָה הָאֶחָד הָרוֹפֵא וְהַשֵּׁנִי הַכֹּהֵן, וְזֶה הָאַחֲרוֹן עָרַךְ עַכְשָׁו תְּפִלָּה לְנִשְׁמַת הַנִּפְטָר. לִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים חָלָה שַׂר הָאֶלֶף בְּדַלֶּקֶת הַמֹּחַ. כְּשֶׁהֵצִיק לוֹ רֶגֶשׁ מְבַשֵּׂר רָעוֹת, נִזְדָּרֵז לַעֲרֹךְ מִכְתָּב לְגִ’ילְנוֹרְמַן וּבִקַּשׁ לִשְׁלֹחַ אֵלָיו אֶת מָרִיּוּס. מַצַּב הַחוֹלֶה הָלַךְ בֶּאֱמֶת הָלֹךְ וָרַע בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, וְאוֹר לְיוֹם בּוֹאוֹ שֶׁל מָרִיּוּס אֵרַע הַדָּבָר כִּי שַׂר הָאֶלֶף הִתְנַעֵר פִּתְאֹם מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, בִּתְקֹף עָלָיו טֵרוּף הַדַּעַת שֶׁל קַדַּחַת, וְקָרָא בְּקוֹל: “בְּנִי לֹא הִגִּיעַ עוֹד הֵנָּה. הִנְנִי וְהָלַכְתִּי לִקְרָאתוֹ.” וְלֹא עָבַר רֶגַע קָצָר עַד שֶׁהוּא נָפַל בַּחֲדַר הַפְּרוֹזְדוֹר לָאָרֶץ וְנָפַח אֶת נַפְשׁוֹ.

גַּם הָרוֹפֵא, גַּם הַכֹּהֵן וְגַם בְּנוֹ – כֻּלָּם אֵחֲרוּ מִן הַמּוֹעֵד. מָרִיּוּס הִתְבּוֹנֵן בַּנִּפְטָר, שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה כְּאַחַת. הִבִּיט חֲלִיפוֹת אֶל הָעֵינַיִם הַפְּקוּחוֹת וְהַקּוֹפְאוֹת, אֶל שַׂעֲרוֹת הַשֵּׂיבָה, אֶל הָאֲבָרִים הָאַמִּיצִים שֶׁנִּרְאוּ עֲלֵיהֶם סִמָּנֵי פְּצָעִים, אֶל הַצַּלֶּקֶת הָרְחָבָה אֲשֶׁר עַל הַפָּנִים הַמְּפִיקִים גְּבוּרָה, אֵלּוּ הַפָּנִים שֶׁנִּשְׁקְפָה מֵעֲלֵיהֶם גַּם אֲרֶשֶׁת שֶׁל טוּב-לֵב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה אָבִיו, בְּכָל זֹאת נִשְׁאַר מָרִיּוּס קַר רוּחַ וְהַדָּבָר לֹא נָגַע עַד לִבּוֹ.

שַׂר הָאֶלֶף לֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו כְּלוּם. בַּכְּתוּבִים מָצְאָה הַמְּשָׁרֶתֶת רַק פִּתְקָה אַחַת, שֶׁהָיוּ רְשׁוּמִים עָלֶיהָ הַדְּבָרִים הַבָּאִים: “לִבְנִי. – בִּשְׂדֵה הַקְּרָב שֶׁל וָטֶרְלוֹ הֶעֱלָה אוֹתִי הַקֵּיסָר לְמַעֲלַת רוֹזֵן. הוֹאִיל וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁל עַכְשָׁו מְעַרְעֶרֶת עַל תֹּאַר הַכָּבוֹד, שֶׁקָּנִיתִי לִי בְּדָם, לָכֵן אֲנִי מַבִּיעַ בָּזָה אֶת רְצוֹנִי שֶׁבְּנִי יִקְרָא אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה עַל עַצְמוֹ וְיַחֲזִיק בּוֹ כָּל הַיָּמִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁבְּנִי יִהְיֶה רָאוּי לְאוֹתוֹ תֹּאֵר הַכָּבוֹד.”

וְעַל הַפִּתְקָה הָיְתָה רְשׁוּמָה עוֹד תּוֹסֶפֶת דְּבָרִים זוֹ: "אַף גַּם בִּשְׂדֵה הַקְּרָב שֶׁל וָטֶרְלוֹ הִצִּיל אֶת חַיַּי מִמָּוֶת סֶרְגַּ’נְט אֶחָד הַנִּקְרָא בְּשֵׁם תֵּנַרְדִּיֵה. בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה, לְפִי הַיְדִיעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְיָדִי, מְשַׁמֵּשׁ בַּעַל אַכְסַנְיָה בִּכְפָר אֶחָד שֶׁלְּיַד פָּרִיס, בְּשֶׁל אוֹ בְּמוֹנְטְפֶרְמִי. וְאִם יִקְרֶה בְּאַחַד הַיָּמִים וּבְנִי יִזְדַּמֵּן לוֹ לִפְגֹּשׁ בְּאוֹתוֹ בֶּן-אָדָם, הֲרֵי רְצוֹנִי שֶׁיֵּיטִיב אִתּוֹ כְּכָל יְכָלְתּוֹ.

לֹא מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ הַעֲרָצָה בְּיַחַס לְאָבִיו, כִּי אִם מִתּוֹךְ יִרְאַת כָּבוֹד רְגִילָה, זוֹ הַמְּצוּיָה אֵצֶל כָּל בֶּן-אָדָם בְּיַחַס לִרְצוֹנוֹ שֶׁל מֵת, לָקַח מָרִיּוּס לְעַצְמוֹ אֵת הַפִּתְקָה וַיַּסְתִּירֵנָּה הֵיטֵב בְּכִיסוֹ.

מִיָּד לְאַחַר גְּמָר קְבוּרָה יָצָא מָרִיּוּס לָשׁוּב לְפָרִיס. שַׂר הָאֶלֶף נִשְׁכַּח מִלֵּב. אַף עַל פִּי כֵן עָנַד מָרִיּוּס לְכוֹבָעוֹ רְדִיד אֲבֵלוּת.

ד

מָרִיּוּס לֹא הִרְפָּה מִמִּנְהֲגֵי הַדָּת שֶׁהָיָה רָגִיל בָּהֶם בִּימֵי הַיַּלְדוּת. וְהִנֵּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶחָד, בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹמֵעַ אֶל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-סוֹפְלִיס, בְּאוֹתוֹ חֲדַר-תְּפִלָּה עַצְמוֹ שֶׁשָּׁמָּה הָיְתָה דוֹדָתוֹ מוֹלִיכָה אוֹתוֹ לְפָנִים, אֵרַע לוֹ למָרִיּוּס שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּמַצָּב שֶׁל הֶסַּח דַּעַת גָּמוּר. הוּא נָטַל לְשֵׁם כְּרִיעַת בִּרְכַּיִם אֶת אַחַד הַכִּסְּאוֹת שֶׁהָיְתָה לוֹ רְבִידַת קְטִיפָה וְשֶׁעַל מִשְׁעַנְתּוֹ נִרְאָה רָשׁוּם הַשֵּׁם “מַבֶּף, גַּבַּאי שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה.” וְאוּלָם תֵּכֶף לְהַתְחָלַת הַתְּפִלָּה נִגַּשׁ אֵלָיו אִישׁ בָּא בְּשָׁנִים וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, הַמָּקוֹם הַזֶּה שִׁיֵּךְ לִי.”

מָרִיּוּס נִזְדָּרֵז לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמוֹ, וְהָאִישׁ הַזָּקֵן קָבַע לְעַצְמוֹ יְשִׁיבָה עַל כִּסְאוֹ. לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הַתְּפִלָּה, נִפְנָה הַזָּקֵן שׁוּב אֶל מָרִיּוּס וְנִכְנַס אִתּוֹ בִּדְבָרִים: “אֲנִי מְבַקֵּשׁ בָּזֶה סְלִיחָה עַל הַהַפְרָעָה שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ מִקֹּדֶּם וְעַל זוֹ שֶׁאֲנִי גוֹרֵם לוֹ עַכְשָׁו; אֲבָל אֲנִי מְחֻיָּב לְבָאֵר לְפָנָיו אֶת אֹפֶן הִתְנַהֲגוּתִי.” “אוּלָם אֵין כָּל צֹרֶךְ בָּזֶה, אֲדוֹנִי!” “אַדְרַבָּא! אַדְרַבָּא! עָלָיו לָדַעַת, כִּי הַמָּקוֹם הַזֶּה נֶחְשָׁב בְּעֵינַי עַד מְאֹד. כָּאן הָיָה מְקוֹם עֲמִידָתוֹ שֶׁל אָב אֻמְלָל אֶחָד, שֶׁלֹּא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ בְּשׁוּם הִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה בָּא הֵנָּה בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים מִידֵּי חָדְשַׁיִם אוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. הַלָּז בָּא אֵפוֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּטֹן הוּבָא לְבֵית הַתְּפִלָּה. אוּלָם הַנַּעַר לֹא יָדַע לְשַׁעַר כְּלָל כִּי אָבִיו עוֹמֵד מֵאַחֲרָיו. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הָאָב מִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד זֶה וְהוֹרִיד פַּלְגֵי דְמָעוֹת לְמַרְאֵה בְּנוֹ אֲהוּבוֹ. אָנֹכִי הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה לַדָּבָר וְהִקְדַּשְׁתִּי לִי בְּמוּבָן יָדוּעַ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. טוֹב לִי לָשֶׁבֶת כָּאן מֵאֲשֶׁר בִּמְקוֹם כָּבוֹד אַחֵר, שֶׁאֲנִי יָכֹל לִתְבֹּעַ לְעַצְמִי כְּגַבַּאי בֵּית הַתְּפִלָּה. אָמְנָם הִכַּרְתִּי בְּמִקְצָת גַּם מִקָּרוֹב אֶת הַזָּקֵן הַמִּסְכֵּן הַזֶּה. חוֹתְנוֹ וְדוֹדָתוֹ הָעֲשִׁירָה הִכְרִיחוּ אוֹתוֹ לְבִלְתִּי רְאוֹת אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, שֶׁאִם לֹא כֵּן הָיוּ מַעֲבִירִים אֶת הַיֶּלֶד מִנְּכָסָיו. הוּא הֵבִיא אֵפוֹא אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁבְּנוֹ יַגִּיעַ בְּאַחַד הַיָּמִים לְעֹשֶׁר וּלְחַיִּים טוֹבִים. וְכָל זֶה לֹא נִגְרַם אֶלָּא עַל יְדֵי פֵּרוּד הַדֵּעוֹת בְּעִנְיָנִים פּוֹלִיטִיִּים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם שֶׁנִּלְחַם עַל יַד וָטֶרְלוֹ לֹא הָפַךְ מִשּׁוּם כָּךְ לִהְיוֹת מִפְלֶצֶת. אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה שַׂר אֶלֶף בַּצָּבָא שֶׁל בּוֹנַפַּרְט. עַכְשָׁו אֵינֶנּוּ עוֹד בַּחַיִּים. בְּמִקְרֶה יֵשׁ לִי אָח בְּוֶרְנוֹן, הִיא עִיר מְגוּרָיו שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף הַלָּז. שְׁמוֹ הָיָה פוֹנְטְמֶרְסִי, אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה. בְּפָנָיו הָיְתָה לוֹ צַלֶּקֶת עֲצוּמָה…” “פוֹנְטְמֶרְסִי?” שָׁאַל מָרִיּוּס וְהֶחֱוִיר. “כֵּן הַדָּבָר. וְכִי אֲדוֹנִי הִכִּיר אוֹתוֹ?” “הוּא הָיָה אָבִי!”

הַזָּקֵן, גַּבַּאי בֵּית הַתְּפִלָּה, קָרָא בְּמֹעַל יָדָיו: “וּבְכֵן אַתָּה, אֲדוֹנִי, הִנְּךָ אוֹתוֹ הַיֶּלֶד! שְׁמַע וְאַגִּיד לְךָ – אָבִיךָ אָמְנָם אָהַב אוֹתְךָ!” מָרִיּוּס שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹ מִתַּחַת לִזְרוֹעַ הַזָּקֵן וְלִוָּה אֶת הַלָּז עַד לְבֵיתוֹ. וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם פָּנָה וְאָמַר אֶל גִּ’ילְנוֹרְמַן: “אֲנִי וַאֲחָדִים מַרֵעַי נִדְבַּרְנוּ בֵּינֵינוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה לְשֵׁם צָיִד. אֲנִי מְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִסְתַּלֵּק לִשְׁלשָׁה יָמִים.”

“אֲפִילוּ אַרְבָּעָה יָמִים, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ. לֵךְ וְהֵיטֵב אֶת לִבֶּךָ!” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה קָרַץ בְּעֵינָיו כְּלַפֵּי בִּתּוֹ וְלָחַשׁ עַל אָזְנָהּ: “הַלָּז נִתְפַּס לִדְבַר אֲהָבִים!”

ה

מָרִיּוּס נִסְתַּלֵּק לִשְׁלשָׁה יָמִים, אַחַר כָּךְ שָׁב לְפָרִיס וְהָלַךְ בְּלִי שְׁהוּת אֶל בֵּית עֵקֶד הַסְּפָרִים אֲשֶׁר עַל יַד מַחְלְקַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה לְמַדָּעֵי הַמִּשְׁפָּטִים, וְשָׁם בִּקֵּשׁ שֶׁיַּגִּישׁוּ לוֹ אֶת קָבְצֵי הַגִּלְיוֹנוֹת שֶׁל הָעִתּוֹן “מוֹנִיטֶר” מִכַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים. הוּא הִתְעַמֵּק לַחְקֹר אֶת אֵלֶּה מִתּוֹךְ שְׁקִידָה רַבָּה, הָלֹךֹ וְקָרֹא אֶת כָּל סִפְרֵי הַקּוֹרוֹת בִּדְבַר תְּקוּפַת הָרֶפּוּבְּלִיקָה וּתְקוּפַת הַקֵּיסְרוּת, קָרָא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל נַפּוֹלִיוֹן וְנָטַל לְשֵׁם קְרִיאָה כָּל מִינֵי רְשֻׁמּוֹת, עִתּוֹנִים, הוֹדָעוֹת וּכְרוּזִים. לְאַחַר שֶׁנִּתְקַל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּשֵׁם אָבִיו, תָּקְפָה אוֹתוֹ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת קַדַּחַת שֶׁלֹּא נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים. וְאָז הָלַךְ וְשִׁחֵר אֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל כָּל הַגֵּנֵרַלִּים, שֶׁאָבִיו שִׁמֵּשׁ אֶצְלָם בִּזְמַן שֵׁשֵּׁרַת בַּצָּבָא, אַף בִּקֵּשׁ מֵאֵת הָאָב הַכֹּמֶר שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה מַה שֶּׁיָּדוּעַ לוֹ בִּדְבַר הֲלִיכוֹת אָבִיו בְּוֶרְנוֹן. בְּאֹפֶן כָּזֶה הִצְלִיחַ מָרִיּוּס לְשַׁוּוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִיו וּלְתָאֵר לְעַצְמוֹ אֶת הַמְּזִיגָה הַנֶּהְדָּרָה שֶׁל בֶּן אָדָם שֶׁמְּעֹרִים בּוֹ כְּאֶחָד גַּם אַרְיֵה וְגַם טָלֶה.

מָרִיּוּס הָיָה רוֹאֶה עַכְשָׁו אֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל הַגִּ’ילְנוֹרְמַנִּים רַק בִּשְׁעַת סְעֻדָּה, כֵּיוָן שֶׁהָעִנְיָנִים הַנִּזְכָּרִים גָּזְלוּ אֶת כָּל עִתּוֹתָיו וְהֶעֱסִיקוּ אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו; בְּכָל זְמָן אַחֵר לֹא נִמְצָא לְדוֹרְשָׁיו. הַדּוֹדָה הָיְתָה כְּנִרְגֶּנֶת, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַזָּקֵן חִיֵּךְ אַגַּב רְמִיזָה גְלוּיָה: “חֲזִיז וָרָעַם! הַלָּז נַעֲשָׂה לָהוּט לְאוֹתוֹ דָבָר!”

אָמְנָם מָרִיּוּס נַעֲשָׂה עַכְשָׁיו לָהוּט, אֲבָל גָּרְמָה לָזֶה הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אָהַב אֶת אָבִיו. בְּפֶרֶק זְמָן זֶה חָל גַּם שִׁנּוּי גָּמוּר בְּמַעֲרֶכֶת רַעְיוֹנוֹתָיו שֶׁל מָרִיּוּס, וְכָאן הַמָּקוֹם לְתָאֵר אֶת שִׁנּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזֶּה לְפִי הֶמְשְׁכָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ אוֹת וּמוֹפֵת לְרַבִּים מִבְּנֵי תְּקוּפָתֵנוּ. עַד עַכְשָׁו הִכִּיר רַק אֶת הַקֵּיסְרוּת אֲשֶׁר לָהּ הַחֶרֶב וְאֶת הָרֶפּוּבְלִיקָה אֲשֶׁר לָהּ הַגַּרְדֹּם. וְאוּלָם עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהֶעֱמִיק לַחְדֹּר לְתוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ וְהָיָה מְצַפֶּה לִמְצֹא שָׁם רַק חֲשֵׁכָה כְּבֵדָה בִּלְבָד, הִזְהִירוּ פִּתְאֹם לְנֶגְדּוֹ הֲמוֹן כּוֹכְבֵי נֹגַהּ, כְּעֵין מִירַבּוֹ, וֶרְנְיוֹ, סֶן-זִ’יסְט, רֹבֶּסְפְּיֶר, קַמִּיל דֶּמוּלֶן, דַּנְטוֹן, וְאַחֲרֵיהֶם הִתְרוֹמְמָה שֶׁמֶשׁ בִּדְמוּת נַפּוֹלְיוֹן. לְמַרְאֵה עוֹלַם הַפְּלָאוֹת, אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ עַכְשָׁו לְהִתְהַלֵּךְ בּוֹ וּלְחָקְרוֹ, נַעֲשָׂה עָלָיו רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר. וְאוּלָם לְאַחַר אֲשֶׁר הַהִשְׁתּוֹמְמוּת הָרִאשׁוֹנָה פִּנְּתָה אֶת מְקוֹמָהּ לִתְפִיסַת דְּבָרִים צְלוּלָה יוֹתֵר וּלְאַחַר שֶׁנִּתְחַדְּדָה יוֹתֵר רְאִיָּתוֹ הַשִּׂכְלִית, הָלְכוּ הֲמוֹנֵי הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל שְׁתֵּי הַתְּקוּפוֹת וְנִצְטַמַצְמְוּ לְנֶגֶד עֵינָיו לִשְׁנֵי מְאֹרָעוֹת כַּבִּירִים, עַד שֶׁהוּא הִכִּיר לְנָכוֹן כִּי עֶרְכָּה שֶׁל הָרֶפּוּבְלִיקָה הוּא בָּזֶה שֶׁהֲמוֹן עַם הָאָרֶץ חָזַר וְכָבַשׁ לְעַצְמוֹ אֶת זְכֻיּוֹת הָאֶזְרָחִים, וְהַקֵּיסְרוּת עָשְׂתָה אֶת שְׁלִיחוּתָהּ בָּזֶה שֶׁהִיא הֵפִיצָה אֶת תַּרְבּוּתָהּ שֶׁל צָרְפַת עַל פְּנֵי כָּל אֵרָפָּה. וְהוּא הֻכַרֵח לְהוֹדוֹת, כִּי כָל זֶה הָיָה לְטוֹבָה.

מָרִיּוּס נוֹכַח לָדַעַת, כִּי עַד הָרֶגַע הַהוּא נִבְצַר מִמֶּנּוּ לְהָבִין מַה תַּפְקִידָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּקוֹרוֹת הָעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁנִּבְצַר מִמֶּנּוּ לְהָבִין אֶת אָפְיוֹ שֶׁל אָבִיו. הֲלֹא לְפָנִים הוּא הֶאֱפִיל בְּעַצְמוֹ עַל רוּחוֹ עַל יְדֵי בַּעֲרוּת שֶׁבְּזָדוֹן. וְאוּלָם עַכְשָׁו עָלָה אוֹר בְּנַפְשׁוֹ; הוּא לָמַד לְהִשְׁתָּאוֹת וְלֶאֱהֹב. כְּכָל הַחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה לֹא יָדַע גַּם הוּא לִהְיוֹת מָתוּן; אַף עַל פִּי כֵן הִגִּיעַ לִידֵי הִתְקַדְּמוּת עֲצוּמָה.

אַנְשֵׁי מִשְׁפַּחְתּוֹ לֹא הִרְגִּישׁוּ בַּשִּׁנּוּי הַכַּבִּיר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמַחְשְׁבוֹתָיו. וּלְבַסּוֹף, כְּשֶׁתְּמוּרַת סֵתֶר זוֹ הִגִּיעָה לִידֵי קִצָּהּ, כְּשֵׁמָּרִיּוּס מָחָה מֵעַל עַצְמוֹ אֵת כָּל הַסִּמָּנִים שֶׁל אֲרִיסְטוֹקְרַט וְשֶׁל נֶאֱמָן לְמַלְכוּת קִיצוֹנִי, כְּשֵׁהוּא סִגֵּל לְעַצְמוֹ שִׁיטַת רַעְיוֹנוֹת הַמְּיַסֶּדֶת מִן הַקָּצֶה עַד הַקָּצֶה עַל תּוֹרַת הַמַּהְפֵּכָה וְהַשִּׁוְיוֹן וְאַף גַּם עַל תּוֹרַת הָרֶפּוּבְלִיקָה – פָּנָה מָרִיּוּס אֶל גַּלָּף אֳמָן אֶחָד וְהִזְמִין אֶצְלוֹ מֵאָה כַּרְטִיסֵי-בִּקּוּר עַל שֵׁם “הָרוֹזֵן מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי”.

לְמַעֲשֵׂהוּ זֶה גָרַם הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, שִׁנּוּי זֶה שֶׁלֹּא הִתְחִיל אֵצֶל מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי. וּבְסִבַּת תּוֹצָאָה אַחֶרֶת, שָׁאַף הִיא הָיְתָה נֶאֱמָנָה לְטֶבַע הַדְּבָרִים, הָלַךְ מָרִיּוּס וְנִתְרַחֵק מֵאֵת אָבִיו זְקֵנוֹ בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁהוּא נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי עוֹלָם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל אָבִיו, הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר נִלְחַם וְסָפַג יִסּוּרִים בִּגְלַל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. כְּבָר סִפַּרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי אָפְיוֹ שֶׁל הַזָּקֵן לֹא יָשַׁר בְּעֵינֵיֵ מָרִיּוּס, אֲבָל מִיּוֹם שֶׁנֶּחְלְקוּ דֵּעוֹתֵיהֶם הַפּוֹלִיטִיּוֹת הִתְחִילָה רוֹבֶצֶת בֵּינֵיהֶם כְּעֵין תְּהוֹם. מָרִיּוּס נָטַר אֵיבָה לַזָּקֵן עַל דְּבַר אֲשֶׁר הִתְיַצֵּב לְשָׂטָן וְהִפְרִיד בֵּין הָאָב וְהַבֵּן.

גִּ’ילְנוֹרְמַן הֶחֱזִיק וְלֹא הִרְפָּה מִדַּעְתּוֹ: הַבַּחוּרוֹת! אֲבָל גַּם חוּץ מִמֶּנּוּ לֹא הָיָה אִישׁ בַּמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יֵדַע בְּשֵׁלְּמָה מִסְתַּלֵּק מָרִיּוּס מִדֵי פַּעַם לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלשָׁה יָמִים. פַּעַם אַחַת קָם מָרִיּוּס וְנָסַע אֶל מוֹנְטְפֶרְמִי וְדָרַשׁ שָׁם, כְּפִי מִצְוַת אָבִיו, אַחֲרֵי הָאִישׁ תְּנַרְדְּיֵה, מִי שֶׁהָיָה סֵרְגַּ’נְט בַּצָּבָא וְעַכְשָׁו בַּעַל בֵּית אַכְסַנְיָה. כָּאן הֻגֵּד לוֹ, כִּי אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם הִגִּיעַ לִידֵי פְּשִׁיטַת רֶגֶל וְאֵין לָדַעַת מַה שֶׁהָיָה בְּסוֹפוֹ. חֲקִירָה וּדְרִישָׁה זוֹ גָזְלָה מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה יָמִים. “הוּא מִתְנַהֵג בָּאֱמֶת כְּאַחַד הָרֵיקִים!” הִפְטִיר הַזָּקֵן מִתּוֹךְ הֲנָאָה חֲשָׁאִית.

ו

בְבֵית גִּ’ילְנוֹרְמַן שָׂרְרָה הִתְרַגְּשׁוּת גְדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁמָּרִיּוּס בָּא שׁוּב לִפְנֵי הַזָּקֵן וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִסְתַּלֵּק לִזְמָן שֶׁל יָמִים אֲחָדִים, אַף גַּם הוֹסִיף וְהִגִּיד, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָצֵאת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לַדֶּרֶךְ. “מֻתָּר לֵךְ לְהִסְתַּלֵּק!” עָנָה הַזָּקֵן וְהוֹסִיף לְהַרְהֵר בְּדַעְתּוֹ: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! הַלָּז קָבַע לְעַצְמוֹ מְקוֹם לִינָה מִחוּץ לַבָּיִת!” וְאוּלָם הָעַלְמָה גִּ’ילְנוֹרְמַן, שֶׁתָּקְפָה עָלֶיהָ הַסַּקְרָנוּת, הָלְכָה לְהִתְיַחֵד בְּחַדְרָהּ וּמִדֵּי עֲלוֹתָהּ בַּמַּדְרֵגוֹת קָרְאָה וְאָמְרָה: “הַפַּעַם הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה! מִשְׁתָּאָה אֲנִי לָדַעַת אֶת מְקוֹם לֶכְתּוֹ!” אַף הִיא הָיְתָה מְשַׁעֶרֶת כִּי מָרִיּוּס נִתְפַּס לְמַעֲשֵׂה אֲהָבִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מִשּׁוּם עֲבֵרָה.

רֶגֶשׁ הַסַּקְרָנוּת הֵצִיק לָהּ מְאֹד, וְגַם מְלֶאכֶת הָרִקְמָה לֹא הֵבִיאָה מַרְגֹּעַ לְנַפְשָׁהּ. וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַחֶדֶר הוֹפִיעַ בֶּן דּוֹדָהּ, הַקָּצִין תֵּאוֹדוּל, וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת חַיָּלִים.

“הַאַתָּה זֶה תֵּאוֹדוּל? הוֹאִילָה נָא, אֵפוֹא, וְהַעֲנֵק לִי נְשִׁיקָה.” הוּא אָצַל לָהּ נְשִׁיקָה; וְהִיא נִתְיַצְבָה אַחַר כָּךְ לְיַד שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה. “תִּקְוָתִי תְּשַׁעַשְׁעֵנִי, כִּי הַפַּעַם הַזֹּאת תְּבַלֶּה אֶצְלֵנוּ שָׁבוּעַ יָמִים, לְכָל הַפָּחוֹת.” “דּוֹדָתִי, הָעֶרֶב אֲנִי יוֹצֵא שׁוּב לַדֶּרֶךְ!” “הִשָּׁאֵר כָּאן, תֵּאוֹדוּל הֶחָבִיב, רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ!” “נִכְסַפְתִּי לָשֶׁבֶת אִתְּכֶם, אֲבָל הַהֶכְרַח לֹא יְגֻנֶּה. הָעִנְיָן הוּא פָּשׁוּט מְאֹד. אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים לִמְקוֹם מַצָּבָה אַחֵר. מִמֶּלוּן לְקַיּוֹן. דַּרְכֵּנוּ עָבְרָה עַל פְּנֵי פָּרִיס, וְאָמֹר אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: הִנֵּה נִתְּנָה לְךָ בָּזֶה הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַדּוֹדָה!” “יִישֵּׁר כֹּחֶךָ! הֵא לְךָ אֶת גְּמוּלְךָ בְּעַד הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְתָּ!” וּבְדַבְּרָהּ נָתְנָה לְיָדוֹ עֲשָׂרָה לוּאִידוֹרִים. “כַּוָּנָתֵךְ לֵאמֹר בְּעַד הָעֹנֶג הַנִּשְׁקָף לִי, דּוֹדָתִי הַחֲבִיבָה!” הוּא חִבֵּק אוֹתָהּ בַּשְּׁנִיָּה, וְהַפַּעַם נִתְגַּלְגְּלָה עָלֶיהָ שִׂמְחָה וְהִיא הִרְגִּישָׁה בִּגְדִילֵי מְעִיל הַשְּׂרָד שֶׁל הַקָּצִין שֶׁגָּרְדוּ בְּמִקְצָת אֶת צַוָּארָהּ. “הַהוֹלֵךְ אַתָּה בִּרְכִיבָה בְּיַחַד עִם הַגְּדוּד שֶׁלָּךְ?” – שָׁאֲלָה הַדּוֹדָה אֶת הַקָּצִין. “לֹא, דּוֹדָתִי. נִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁיַּעֲלֵה בְּיָדִי לִרְאוֹת אֶת פָּנָיִךְ. בָּאתִי לְכָאן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתִּי חֻפְשָׁה. אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכִּי בְּעֶגְלַת דֹּאַר. וּמִכֵּיוָן שֶׁהִגַּעְנוּ לְכָךְ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אוֹתְךָ דָּבָר: הֲגַם בֶּן-דּוֹדִי מָרִיּוּס מִתְכּוֹנֵן עַכְשָׁו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ?” “מֵהֵיכָן נוֹדַע לְךָ הַדָּבָר?” “מִיָּד לְאַחַר שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן הָלַכְתִּי אֶל מִשְׂרַד הַדֹּאַר וְאָמַרְתִּי לָקַחַת לְעַצְמִי מָקוֹם עַל פְּנֵי מִכְסֵה הָעֲגָלָה, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּימַנִי אַחֵר. וְהִנֵּה אֶת שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בֶּן אָדָם רָאִיתִי רָשׁוּם בְּפִנְקַס הַדֹּאַר.” “מָה הַשֵּׁם שֶׁרָאִיתָ?” “מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי.”

“פּוֹחֵז שֶׁכְּמוֹתוֹ! אָמְנָם כֵּן. בֶּן דּוֹדְךָ אֵינֶנּוּ כָשֵׁר וְיָשָׁר כָּמוֹךָ. הַגַּע בְּעַצְמְךָ, עַכְשָׁו נִטַּל עָלָיו לְדַלְדֵּל אֶת לֵילוֹ בְּעֶגְלַת הַדִּילִיגַ’נְס!” “גְּזֵרָה זוֹ נִגְזְרָה גַּם עָלַי.” “אֵין הַדָּבָר דּוֹמֶה כְּלָל. אַתָּה אָנוּס לְכָךְ מִפְּנֵי הַחוֹבָה. וְאוּלָם זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא מַעֲשֵׂה הוֹלֵלוּת!”

“הֲיֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר!” וּפִתְאֹם נִתְרַחֵשׁ דָּבָר יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, דָּבָר אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ: בְּמֹחָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה גִ’ילְנוֹרְמַן צָץ רַעְיוֹן. הִיא שָׁאֲלָה אֶת תֵּאוֹדוּל: “הֲלֹא יָדוּעַ לֵךְ, כִּי בֶּן דּוֹדְךָ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם אֶת פָּנֶיךָ?” “אָמְנָם כֵּן. מֵעוֹדוֹ לֹא הוֹאִיל זֶה לָשִׂים אֵלַי אֶת לִבּוֹ.” “שְׁנֵיכֶם תִּסְעוּ אֵפוֹא יַחַד בְּעֶגְלַת דֹּאַר אֶחָת?” “מְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה עַל הַמִּכְסֶה, וַאֲנִי אֵשֵׁב בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה פְּנִימָה.”> “לְאָן מְגַמַּת הַמַּסָּע?” “לְלֶז-אַנְדְּלִי.”

“וְכִי מָרִיּוּס הוֹלֵךְ לְמָקוֹם זֶה?” “בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. אִם הוּא לֹא יִסְתַּלֵּק מִן הָעֲגָלָה בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, כְּפִי שֶׁאֶעֱשֶׂה גַּם אָנֹכִי. אֲנִי אֶסַּע עַד וֶרְנוֹן, וְשָׁם אֶעֱבֹר לְדִילִיגַ’נְס אַחֵר. בִּדְבַר מְגַמַּת נְסִיעָתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס אֵין לִי כָּל יְדִיעָה.”

“מָרִיּוּס! כַּמָּה מְכֹעָר הַשֵּׁם הַזֶּה! וּלְעֻמָּתוֹ מָה נָאֶה צִלְצוּל הַשֵּׁם תֵּאוֹדוּל! וְאוּלָם שְׁמַע וְאַגִּיד לְךָ דָבָר: עֲשֵׂה אִתָּנוּ חֶסֶד. לֵךְ לְכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ מָרִיּוּס וּרְאֵה לְאָן הוּא בָּא. הַדָּבָר יָקֵלַ עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּרִיּוּס לֹא רָאָה מִיָּמָיו אֶת פָּנֶיךָ. חֲקֹר וּמְצָא לְמִי הוּא מִתְחַבֵּר, וּכְתֹב לָנוּ עַל הַכֹּל בִּפְרוֹטְרוֹט. הַדָּבָר יִגְרֹם נַחַת רוּחַ לַזָּקֵן.”

עִנְיָן רָגִיל כָּזֶה לֹא הָיָה אָמְנָם טוֹב בְּיוֹתֵר בְּעֵינֵי תֵּאוֹדוּל; אֲבָל עֲשֵׂרֶת הַלּוּאִידוֹרִים הִשְׁפִּיעוּ עַל נַפְשׁוֹ הַשְׁפָּעָה נִמְרֶצֶת, וּמִכֵּיוָן שֶׁגַּם “הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא” הָיָה בְּעֵינָיו כְּדָבָר שֶׁבְּגֵדֶר הָאֶפְשָׁרוּת, לָכֵן נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְהֶחֱלִיט לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁלִיחוּת. “אֲנִי מוּכָן לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנֵךְ, דּוֹדָתִי הַחֲבִיבָה!” כְּשֶׁעָלָה מָרִיּוּס אוֹתוֹ עֶרֶב לָשֶׁבֶת בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כַּמּוּבָן, כִּי בָּעֲגָלָה נִמְצָא אִישׁ הַשּׁוֹמֵר אֶת צְעָדָיו. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְוֶרְנוֹן נִפְנָה תֵּאוֹדוּל שׁוּב לִשְׁלִיחוּתוֹ וְהִשְׁגִּיחַ בְּמָרִיּוּס הַיּוֹרֵד מִן הָעֲגָלָה. מִתּוֹךְ הִתְעַנְיְנוּת יְתֵרָה הִתְבּוֹנֵן בְּמָרִיּוּס כְּשֶׁהַלָּז נִגָּשׁ אֶל כַּפְרִית אַחַת, הַמּוֹכֶרֶת פְּרָחִים לְיַד הַתַּחֲנָה, וְקָנָה מִמֶּנָה אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים הַמֻּבְחָר בְּיוֹתֵר.

בִּפְרָט זֶה מָצָא הַמְּרַגֵּל הַמִּתְנַדֵּב עִנְיָן. מָרִיּוּס כוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. תֵּאוֹדוּל הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו כְּחוֹגֵג, וְהָיָה צוֹעֵד עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו עַד הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִתְעַלֵּם מָרִיּוּס מִן הָעָיִן.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁאַר תֵּאוֹדוּל תָּקוּעַ עַל מְקוֹמוֹ וְלֹא יָכֹל לְהָנִיד אֵבֶר מֵרֹב תִּמָּהוֹן. לְיַד בּוֹר קֶבֶר, בְּמָקוֹם שֶׁפִּזֵּר אֶת עֲלֵי הַפְּרָחִים, כָּרַע מָרִיּוּס עַל בִּרְכָּיו וְהִתְיַפַּח בִּבְכִי כְּשֶׁפָּנָיו חֲבוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדָיו. מְרַאֲשׁוֹתֵי הַקֶּבֶר, שֶׁלֹּא הָיוּ מְסֻמָּנִים אֶלָּא עַל יְדֵי תֵּל עָפָר גָּבֹהַּ יוֹתֵר, הָיָה תָּקוּעַ צְלָב שָׁחוֹר עָשׂוּי עֵץ וְעַל גַּבֵּי צְלָב זֶה נִרְאוּ רְשׁוּמוֹת בִּכְתָב לָבָן הַמִּלִּים הָאֵלֶּה: “שַׂר הָאֶלֶף הָרוֹזֵן פוֹנְטְמֶרְסִי.” זֹאת הָיְתָה הָ“אֲהוּבָה”.

ז

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר חָזַר מָרִיּוּס מִוֶּרְנוֹן, וּבְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה מִהֵר וְעָלָה אֶל חַדְרוֹ, הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת אַמְתַּחַת הַדֶּרֶךְ וְאֶת הַסֶּרֶט הַשָּׁחוֹר, שֶׁעָנַד לְצַוָּארוֹ, וְנִפְנָה לָלֶכֶת לַחֲדַר הָאַמְבַּטִּי, כְּדֵי לְהַחֲלִיף כֹּחַ אַחֲרֵי תְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ וְאַחֲרֵי שְׁנֵי הַלֵּילוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לְלֹא שֵׁנָה אַגַּב נְסִיעָה בַּדִּילִיגַ’נְס. גִּ’ילְנוֹרְמַן, שֶׁהָיָה רָגִיל לָקוּם עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר כְּדֶרֶךְ הַזְּקֵנִים הָעוֹמְדִים בִּבְרִיאוּת גּוּפָם, שָׁמַע אֶת קוֹל צְעָדָיו שֶׁל מָרִיּוּס מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת וּמִהֵר לַעֲלוֹת בְּכָל כֹּחַ רַגְלָיו לַחֲדַר הָעֲלִיָּה, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לְ“רוֹדֵף הָאֲהָבִים” וּלְהוֹצִיא מִפִּיו תְּשׁוּבוֹת עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים.

אֲבָל כֹּחַ מְהִירוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר עָלָה עַל כֹּחוֹ שֶׁל הַזָּקֵן בֵּן הַשְּׁמוֹנִים, וְאַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן, לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַחֶדֶר הָעֶלְיוֹן, לֹא מָצָא עוֹד אֵת הַצִּפּוֹר בִּכְלוּבָהּ.

לְעֻמַּת זֶה הָיוּ מֻנָּחִים עַל הַמִּטָּה הַמְסֻדֶּרֶת הַמְּעִיל וְהַסֶּרֶט הַשָּׁחוֹר. “הֵידָד! עַכְשָׁו יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהָסִיר אֶת הַלּוֹט מֵעַל פְּנֵי הַתַּעֲלוּמָה. עַכְשָׁו נִרְאֶה מָה הֵם הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹגֶה בָּהֶם. כָּאן הַפִּתְרוֹן לְחִידַת הַבָּחוּר שֶׁלָּנוּ, הָרוֹדֵף תַּעֲנוּגוֹת לֵילוֹת כַּיָּמִים. הִנֵּה מָצָאתִי אֶת הַתְּמוּנָה!”

כִּי הִנֵּה בִּקְצֵה הַסֶּרֶט הָיָה תָּלוּי תִּיק קָטֹן שֶׁל עוֹר וּלְפִי מַרְאֵהוּ נִרְאָה כְּעָשׂוּי לְשֵׁם תְּמוּנָה. הַזָּקֵן הִתְאַפֵּק מִפְּתֹחַ אֶת הַתִּיק הַקָּטֹן וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ כְּאֶחָד כַּאֲחוּז קֶסֶםֶ וְעֶצֶב וָרֹגֶז, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה דּוֹמֶה לְקַבְּצָן הַשּׁוֹאֵף אֶל אַפּוֹ רֵיחַ שֶׁל צְלִי מֻבְחָר הָעוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים. “פְּתַח-נָא, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַבָּא!” – הִפְצִירָה בּוֹ הָעַלְמָה הַזְּקֵנָה. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּפְתַּח הַתִּיק הַקָּטֹן, אַגַּב לְחִיצָה שֶׁלְּחָצוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּפִיץ, לֹא נִמְצָא בְּתוֹכוֹ אֶלָּא גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר מְקֻפָּל קִפּוּל זָהִיר. “מִכְתָּב שֶׁהִיא שָׁלְחָה אֵלָיו!” הִבִּיעַ גִּ’ילְנוֹרְמַן אֶת דַּעְתּוֹ וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. “יוֹדֵעַ אָנֹכִי מָה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה. מִכְתַּב אַהֲבָה.” “אַל נִתְמַהְמַהּ וְנִקְרָא אֶת הַכָּתוּב בּוֹ!” אָמְרָה הַדּוֹדָה וְחָבְשָׁה בְּחִפָּזוֹן אֶת מִשְׁקְפֶיהָ לְאַפָּהּ. הֵם פָּרְשׂוּ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר וְקָרְאוּ אֶת הַכָּתוּב בּוֹ: “לִבְנִי. – בִּשְׂדֵה הַקְּרָב שֶׁל וָטֶרְלוֹ הֶעֱלָה אוֹתִי הַקֵּיסָר לְמַעֲלַת רוֹזֵן. הוֹאִיל וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁל עַכְשָׁו מְעַרְעֶרֶת עַל תֹּאַר הַכָּבוֹד שֶׁקָּנִיתִי לִי בְּדָם, לָכֵן אֲנִי מַבִּיעַ בָּזָה אֶת רְצוֹנִי שֶׁבְּנִי יִקְרָא אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה עַל עַצְמוֹ וְיַחֲזִיק בּוֹ כָּל הַיָּמִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁבְּנִי יִהְיֶה רָאוּי לְאוֹתוֹ תֹּאֵר הַכָּבוֹד.”

אֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים מָה שֶׁהִרְגִּישׁוּ בְּרֶגַע זֶה הָאָב וְהַבַּת. לִבָּם נָמוֹג בְּקִרְבָּם כְּאִלּוּ נָשְׁבָה בָּהֶם רוּחַ קָרָה מִתּוֹךְ גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל מֵת. גִּ’ילְנוֹרְמַן הִפְלִיט בַּחֲשַׁאי כְּאָדָם הַמְּדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “אֵין זֹאת כִּי אִם בַּעַל-הַחֶרֶב כָּתַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.”

בְּרֶגַע זֶה נָשְׁרָה מִתּוֹךְ אַחַד הַכִּיסִים שֶׁבַּמְּעִיל חֲבִילָה קְטַנָּה הָאֲרוּזָה בִּנְיָר כָּחֹל; הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן הֵרִימָה אֶת זוֹ מֵעַל הָאָרֶץ וְהֵסִירָה אֶת הָעֲטִיפָה הַכְּחֻלָּה. הִיא מָצְאָה כָּאן אֶת כַּרְטִיסֵי הַבִּקּוּר שֶׁל מָרִיּוּס וּמָסְרָה אֶחָד מֵאֵלֶּה לִידֵי אָבִיהָ. הַלָּז קָרָא בְּקוֹל אֶת הַכָּתוּב: הָרוֹזֵן מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי. הַיָּשִׁישׁ צִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן. בָּאָה נִיקוֹלֶט. גִּ’ילְנוֹרְמַן נָטַל אֶת הַסֶּרֶט וְאֶת הַתִּיק הַקָּטֹן וְאֶת הַמְּעִיל, הִשְׁלִיךְ כֻּלָּם יַחַד לָאָרֶץ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְנָתַן קוֹל פְּקֻדָּה:

“הוֹצִיאִי אֶת בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הָאֵלֶּה!” תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ חָזַר מָרִיּוּס לְחַדְרוֹ. הוּא לֹא הִסְפִּיק עוֹד לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל סַף הַחֶדֶר, וּכְבָר הִבְחִין בַּזָּקֵן הָאוֹחֵז אֶת הַכַּרְטִיס בְּיָדוֹ. וְעוֹד רֶגַע כְּהֶרֶף עַיִן וְהַזָּקֵן נִפְנָה כְּבָר כְּלַפֵּי הַבָּא וְהֵטִיחַ כְּנֶגְדּוֹ מִתּוֹךְ לִגְלוּג דְּבָרִים קָשִׁים: “לֶהֱוֵי יָדוּעַ! לֶהֱוֵי יָדוּעַ! הִנֵּה הִגַּעְתָּ לְמַעֲלַת רוֹזֵן. בְּמַזָּל טוֹב! דָּבָר זֶה מַה פֵּרוּשׁוֹ?” מָרִיּוּס עָנָה אַגַּב אַדְמוּמִית קַלָּה שֶׁכִּסְּתָה אֶת פָּנָיו: “פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁאֲנִי בֵּן לְאָבִי.” גִּ’ילְנוֹרְמַן סִלֵּק מֵעַל עַצְמוֹ כָּל צְחוֹק וְנָתַן מַעֲנֶה בְּקוֹל קָשֶׁה: “אָנֹכִי אָבִיךְ!” “אָבִי,” עָנָה מָרִיּוּס כְּשֶׁפָּנָיו קוֹדְרִים וְעֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת לָאָרֶץ, “הָיָה אִישׁ צָנוּעַ וְגִבּוֹר חַיִל. אִישׁ אֲשֶׁר עָבַד בֶּאֱמוּנָה אֶת צָרְפַת וְאֶת הָרֶפּוּבְלִיקָה, בִּלָּה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים בְּמַחֲנוֹת הַצָּבָא, כָּבַשׁ בְּחַרְבּוֹ שְׁנֵי דְגָלִים וְנִפְצַע עֶשְׂרִים פַּעַם בַּמִּלְחָמוֹת. אִישׁ אֲשֵׁר מֵת עָנִי וְנִשְׁכַּח מִלֵּב-כֹּל וְהוּא אָהַב אַהֲבָה עַזָּה אֶת הַשְּׁנַיִם כְּפוּיֵי הַטּוֹבָה: אֶת מוֹלַדְתּוֹ וְאוֹתִי.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ לְמַעְלָה מִכֹּחַ הַסַּבְלָנוּת שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן. כְּשֶׁנֶּאֱמָרָה הַמִּלָּה רֶפּוּבְלִיקָה קָם מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְיַצֵּב בְּקוֹמָה זְקוּפָה. דְּבָרָיו שֶׁל מָרִיּוּס יָרְדוּ עָלָיו כִּנְשִׁיבַת הַמַּפּוּחַ הַמַּלְהִיטָה אֶת הַגֶּחָלִים. פָּנָיו הַקּוֹדְרִים נִתְכַּסּוּ בְּאַדְמוּמִית שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְגָבֹר. “מָרִיּוּס!” נָתַן הַזָּקֵן אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה. “לֹא יָדוּעַ לִי מֶה הָיָה טִיבוֹ שֶׁל אָבִיךָ, בֵּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת שֶׁכָּמוֹךָ! וְאֵין אֲנִי תָּאֵב לָדַעַת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין לִי צֹרֶךְ בִּידִיעָה זוֹ כְּלָל וּכְלָל! וְאוּלָם אַחַת יָדַעְתִּי – כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אֲסַפְסוּף בִּלְבָד! כֻּלָּם כְּאֶחָד הָיוּ בְּנֵי בְּלִיַּעַל, רוֹצְחִים, מוֹרְדִים, גַּנָּבִים. לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ – כֻּלָּם עַד אֶחָד. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִכַּרְתִּי. אֲבָל כֻּלָּם הָיוּ נְבָלִים. הֲיָרַדְתָּ לְסוֹף דַּעְתִּי, מָרִיּוּס?”

רוּחוֹ שֶׁל מָרִיּוּס הִתְלַקְּחָה בְּקִרְבּוֹ כְּאֵשׁ לֶהָבָה. הוּא הָיָה מְצֻוֶּה לַעֲשׂוֹת דְּבַר-מָה. עַל אָבִיו הָשְׁלְכוּ שִׁקּוּצִים וְגִדּוּפִים. וְאוּלָם – הַמְגַדֵּף הָיָה אָבִיו זְקֵנוֹ. אֵיךְ לִנְקֹם אֶת נִקְמַת הָאֶחָד בְּלִי לַעֲשׂוֹת רָעָה גְדוֹלָה לַשֵּׁנִי? הוּא לֹא יָכֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כִּי יִגְרֹם עֶלְבּוֹן לְאָבִיו זְקֵנוֹ. לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי יִמָּנַע מִנְּקֹם אֶת נִקְמַת אָבִיו.

לֹא יָכֹל מָרִיּוּס לִפְגֹעַ בַּזָּקֵן בְּעַצְמוֹ. עַל כֵּן קָם וְשָׁפַךְ אֶת חֲמָתוֹ עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָבִיו זְקֵנוֹ חָפֵץ בִּיקָרָם; כְּאָדָם שֶׁתָּקַף עָלָיו שִׁכְרוֹנוֹ כֵּן דָּרַךְ מָרִיּוּס אֶת עֻזּוֹ לִפְנֵי הוֹצִיאוֹ אֶת כֹּחוֹתָיו הַחוּצָה; הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו, תָּלָה מֶבָּט עַז בְּאָבִיו זְקֵנוֹ וְצָעַק בְּקוֹל אַדִּיר:

“הָלְאָה בֵּית הַבּוּרְבּוֹנִים וְהָלְאָה אוֹתוֹ חֲזִיר מְפֻטָּם לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר!” לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר נֶחְשַׁב בֵּין הַמֵּתִים זֶה אַרְבַּע שָׁנִים, אֲבָל בַּחֲמָתוֹ לֹא שָׂם מָרִיּוּס לֵב לַדָּבָר הַזֶּה. פָּנָיו שֶׁל הַזָּקֵן, שֶׁאַךְ זֶה הֶאְדִּימוּ כְּתוֹלַעַת שָׁנִי, הֶחֱוִירוּ בִּן-רֶגַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָתוֹ.

וְאוּלָם כְּהֶרֶף עַיִן נִזְדַּקֵּר הַזָּקֵן לְכָל מְלֹא קוֹמָתוֹ. נָטָה אֶת יָדוֹ כְּנֶגֶד מָרִיּוּס וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה, כְּשֶׁהוּא חִוֵּר וְרוֹעֵד וְכֻלּוֹ אָחוּז קֶצֶף נוֹרָא: “צֵא מִפֹּה!”

מָרִיּוּס נִסְתַּלֵּק תֵּכֶף וּמִיָּד מִן הַבָּיִת. לְמָחֳרָת הַיּוֹם פָּנָה גִ’ילְנוֹרְמַן אֶל בִּתּוֹ וְאָמַר אֵלֶיהָ: “תִּשְׁלַח נָא לְאוֹתוֹ בָּחוּר מְטֹרָף מִדֵּי חֲצִי שָׁנָה בְּשָׁנָה סְכוּם שֶׁל שִׁשִּׁים פִּיסְטוֹל, וְתִזָּהֵר נָא מֵהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ בְּאָזְנָי.” בְּקִרְבּוֹ עוֹד נִשְׁאֲרָה לְמִשְׁמֶרֶת מָנָה הֲגוּנָה שֶׁל חֵמָה, וְהוֹאִיל וְהוּא לֹא יָדַע כֵּיצַד לְכַלּוֹת אֶת הַחֵמָה הַזֹּאת, לָכֵן תָּפַס בְּיַחַס לְבִתּוֹ לְשׁוֹן נִסְתָּר וְהָיָה נוֹהֵג לְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּנֻסָּח זֶה בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וְיוֹתֵר.

סֵפֶר רְבִיעִי מְפִיצֵי הָאַלֶּף-בֵּית    🔗

א

גַּם בַּתְּקוּפָה הַהִיא, הַמְּצַיֶּנֶת לִכְאוֹרָה בְּרִפְיוֹן לֵבָב, נִתְגַּלּוּ כַּמָּה תְּנוּעוֹת שֶׁל מֶרֶד. הָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ רִחֲפָה שׁוּב בַּאֲוִיר רוּחַ הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1789 וְשֶׁל שְׁנַת 1792. הַדּוֹר הַצָּעִיר הִתְעַתֵּד בְּמוּבָן יָדוּעַ לְהָגִיחַ מִקְּלִפָּתוֹ. בְּנֵי אָדָם נִשְׁתַּנּוּ וְלֹא עָמְדוּ כָּרָאוּי עַל הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁכָּל זֶה נַעֲשָׂה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן. כָּל אָדָם נִרְתָּע צַעַד אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ וָהָלְאָה. וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר כִּי הַנֶּאֱמָנִים לַמַּלְכוּת הָפְכוּ לִהְיוֹת לִבֶּרַלִּים, וְהַלִּבֶּרַלִּים נִשְׁתַּנּוּ וְהָיוּ לִמְצַדְּדִים בִּזְכוּת הַשִּׁוְיוֹן הַכְּלָלִי.

מִפְלַגּוֹת אֲחֵרוֹת שָׁקְדוּ בְּיֶתֶר עֹז עַל שִׁיטָתָן, עָבְדוּ בֶּאֱמוּנָה לָעִקָּר שֶׁלָּהֶם וְלָבְשׁוּ קִנְאָה לְשֵׁם הַצֶּדֶק. הֵן הוֹקִירוּ אֶת הַמֻּחְלָט אַף גַּם הֵבִינוּ לָדַעַת, כִּי רַעְיוֹנוֹת נִשְׂגָּבִים אֵינָם הוֹפְכִים לִהְיוֹת מְצִיאוּת אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ שֶׁל זְמַנִּים אֲרֻכִּים; הַמֻּחְלָט, כֵּיוָן שֶׁהוּא חָסֵר תְּנוּעָה, גּוֹרֵם לָהּ לַתְּבוּנָה שֶׁתִּתְעַסֵּק בְּחַקְרָנוּת מָפְשֶׁטֶת הַמִּשְׂתָּרַעַת עַל פְּנֵי מֶרְחַקִּים בִּלְתִּי מֻגְבָּלִים. אֵין לְךָ דָבָר הַמְחַזֵּק אֶת הַנְּטִיָּה לַהֲזָיוֹת כְּעִקְּרֵי אֱמוּנָה. וְאֵין לְךָ דָבָר הַמְפַלֵּס נָתִיב לֶעָתִיד כְּמוֹ הַהֲזָיָה. הַיּוֹם דִּמְיוֹן, לְמָחֳרָת מְצִיאוּת שֶׁכֻּלָּהּ חַיִּים.

בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הָיוּ קַיָּמוֹת עֲדַיִן בְּצָרְפַת חֶבְרוֹת-סְתָרִים גְּדוֹלוֹת, כְּעֵין בְּרִית הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בְּאַשְׁכְּנַז וּכְעֵין בְּרִית הַקָּרַבּוֹנָרִיִּים אֲשֶׁר בְּאִיטַלְיָה; אַף עַל פִּי כֵן הִתְחִילוּ כְּבָר לַחְתֹּר מַחְתֶּרֶת מִתַּחַת לַבִּנְיָן הַמַּמְלַכְתִּי. בָּעִיר אָה נוֹסְדָה הָאֲגֻדָּה הַיְדוּעָה בְּשֵׁם קוֹגוֹרְד; בְּפָרִיס הִתְקַיְּמָה בֵּין שְׁאַר אֲגֻדּוֹת גַּם הַחֶבְרָה לְאַלֶּף-בֵּית, וְזוֹ הִתְכַּוְּנָה לִכְאוֹרָה רַק לְהָפִיץ הַשְׂכָּלָה בְּקֶרֶב הַקְּטַנִּים; אֲבָל בְּפֹעַל מַמָּשׁ הָיוּ אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל הַחֶבְרָה הַזֹּאת מַדְרִיכִים אֶת הַגְּדוֹלִים. כִּי כָל עִקַּר מַטְרָתָם שֶׁל הַחֲבֵרִים לֹא הָיָה אֶלָּא לְהָרִים אֶת הָעָם מִשִּׁפְלוּתוֹ.

הָאֲגֻדָּה הַחַשָּׁאִית הַזֹּאת, שֶׁמִּסְפֵּר חֲבֵרֶיהָ לֹא הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר, קָבְעָה אֶת אֲסֵפוֹתֶיהָ שֶׁבְּפָרִיס בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, הָאֶחָד מֵהֶם בֵּית הַמַּרְזֵחַ קוֹרִנְתְּ, בִּשְׁכֻנָּה שֶׁל פּוֹעֲלִים, לֵאמֹר, לֹא רָחוֹק מִבִּנְיַן הַשּׁוּק, וְהַשֵּׁנִי הָיָה בֵּית הַקָּפֶה מוּסֶן, לֹא רָחוֹק מִבִּנְיַן הַפַּנְתֵּאוֹן אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הַכִּכָּר סֶן-מִישֶׁל, לֵאמֹר, בַּשְּׁכֻנָּה שֶׁמִּתְגוֹרְרִים בָּהּ סְטוּדֶנְטִים בְּמִסְפָּר רָב.

מָקוֹם לַאֲסֵפוֹתֶיהָ שֶׁל הַחֶבְרָה לְאַלֶּף-בֵּית הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עַל פִּי רֹב הַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה מוּסֶן. חֶדֶר זֶה, שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין אוּלָם הַמְבַקְּרִים שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה נִמְשַׁךְ מָבוֹא אָרֹךְ, הָיוּ לוֹ שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת וְדֶלֶת-יְצִיאָה אַחַת שֶׁהוֹלִיכָה בְּמַדְרֵגוֹת-סְתָרִים אֶל הָרְחוֹב הַקָּטֹן הַנִּקְרָא בְּשֵׁם גְּרֵה. הַבָּאִים הֵנָּה דִבְּרוּ בְּקוֹל רָם עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים וּבַלַּחַשׁ – עַל דְּבָרִים כְּמוּסִים.

רֹב אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל אֲגֻדָּה זוֹ הָיוּ סְטוּדֶנְטִים. הַשְּׁאָר הָיוּ פּוֹעֲלִים. שְׁנֵי הַקִּבּוּצִים חָיוּ יַחַד בְּשָׁלוֹם וּבְאַחְדוּת. וְאֵלֶּה הֵם שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַחֲבֵרִים הַנֶּחְשָׁבִים בְּיוֹתֵר, שֵׁמוֹת אֲנָשִׁים שֶׁיָּדָם הָיְתָה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה בְּמַהֲלַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה: אַנְי’וֹלְרָא, קוֹמְפֶר, יַ’ן פִּרוּבֵר, פֵיאִי, קוֹרְפֵירַק, בַּהְאוֹרֶל, לֶגְל, י’וֹלִי וּגְרַנְטֶר.

ב

מָרִיּוּס יָשַׁב בַּעֲגָלָה שֶׁשָּׂכַר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ וְנָסַע לְאַט לְאַט דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל פָּרִיס; הוּא דָן בְּדַעְתּוֹ בִּדְבַר מְקוֹם דִּירָה. בְּעָבְרוֹ עַל פְּנִי כִּכַּר סֶן מִישֶׁל, וְהָעֲגָלָה מְשָׂרֶכֶת אָז אֶת דַּרְכָּהּ בִּמְתִינוּת יְתֵרָה, נִגַּשׁ פִּתְאֹם אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ בִּצְעָדִים מְהִירִים אִישׁ צָעִיר אֶחָד, שֶׁהָיָה שׁוֹהֶה קֹדֶם אַגַּב עֲמִידָה נוֹחָה לְיַד פֶּתַח הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה מוּסֶן. הָאִישׁ רָמַז בְּאֶצְבָּעוֹ עַל אַמְתַּחַת הַדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה לְמַדַּי, זוֹ שֶׁהָיָה רָשׁוּם עָלֶיהָ בְּאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת עֵינַיִם הַשֵּׁם שֶׁל הַבְּעָלִים, וְאָמַר לְמָרִיּוּס דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה:

“הָאָדוֹן מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי!”

הָעֶלֶם הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה נָתוּן עוֹד לְהִרְהוּרָיו, הֵרִים אֶת עֵינָיו וְצִוָּה לָרַכָּב שֶׁיַּעֲצֹר בָּעֲגָלָה: “מַה חֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי?” “הָאַתָּה הִנְּךָ הָאָדוֹן מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי?” “כֵּן הַדָּבָר!” “בִּקַּשְׁתִּי לִמְצֹא אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי.” “הַאֻמְנָם? אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ.” “גַּם אָנֹכִי לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. שְׁנֵינוּ מְבַקְּרִים אֶת שִׁעוּרָיו שֶׁל הַפְּרוֹפֵסוֹר בְּלוֹנְדוֹ וְאֵין אָנוּ מַכִּירִים זֶה אֶת זֶה. שְׁמִי הוּא לֶגְל. שִׁלְשׁוֹם קִפַּחְתָּ אֶת הַשִּׁעוּר.” “יִתָּכֵן הַדָּבָר.”

"הַדָּבָר הוּא אֶצְלִי בְּחֶזְקַת וַדָּאוּת. שִׁלְשׁוֹם הָיִיתִי נוֹכָח בְּמִקְרֶה בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר. וּבְכֵן: בְּלוֹנְדוֹ בָּא פִּתְאֹם לִידֵי הַמְצָאָה וְרָצָה לִפְקֹד אֶת תַּלְמִידָיו לְפִי שְׁמוֹתֵיהֶם. הֲלֹא יָדוּעַ לְךָ כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה נוֹכָח שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ – מוֹחֲקִים אֶת שְׁמוֹ מִן הָרְשִׁימָה וְשִׁשִּׁים פְרַנְק שֶׁל שְׂכַר לִמּוּד הוֹלְכִים לְאִבּוּד. בְּלוֹנְדוֹ מַתְחִיל מֵאוֹת פ. הַכֹּל מְצוּיִים בִּמְקוֹמָם, וְרַק עִם הַכְרָזַת הַשֵּׁם פוֹנְטְמֶרְסִי אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי חָס עַל בָּחוּר מְהֻגָּן זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם בְּחִינָה שַׁקְדָּן וְנַעַר לְמוֹפֵת, עַל כֵּן עָנִיתִי ‘הִנֵּנִי!’

בְּשָׁעָה שֶׁחָזַר הַפְּרוֹפֵסוֹר עַל שְׁאֵלָתוֹ. שִׁמְךָ לֹא נִמְחַק אֵפוֹא מִן הָרְשִׁימָה." “הֵטַבְתָּ, אֲדוֹנִי…” מִלְמֵל מָרִיּוּס. "וְיָצָאתִי בֶּאֱמֶת יְדֵי חוֹבָה. בְּלוֹנְדוֹ עוֹשֶׂה פִּתְאֹם קְפִיצָה לָאוֹת ל וְקוֹרֵא בְּשֵׁם לֶגְל. מוּבָן מֵעַצְמוֹ שֶׁאֲנִי עוֹנֶה ‘הִנֵּנִי!’ בְּלוֹנְדוֹ מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעַנְוְתָנוּת שֶׁל נָמֵר וְאוֹמֵר אֵלַי: ‘כֵּיוָן שֶׁהָיִיתָ כְּבָר פוֹנְטְמֶרְסִי אֵינְךָ יָכֹל עַכְשָׁו לִהְיוֹת לֶגְל…’ וְהוּא מוֹחֵק אֶת שְׁמִי מִן הָרְשִׁימָה.

“צַר לִי מְאֹד שֶׁגָּרַמְתִּי…” “וְאָנֹכִי מָלֵא הִתְפַּעֲלוּת לְרַגְלֵי הָעִנְיָן הַזֶּה,” הֶחֱזִיר לֶגְל מִתּוֹךְ צְחוֹק. “רַגְלַי עָמְדוּ כְּבָר בַּמִּדְרוֹן וְכִמְעַט שֶׁנִּגְזַר עָלַי לִהְיוֹת לְעוֹרֵךְ דִּין. הַמְּחִיקָה הִצִּילָה אוֹתִי מִגְּזֵרָה זוֹ. אֲנִי מְוַתֵּר עַל הַנְּאוּמִים הַיָּפִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהַנְחִיל נִצְחוֹנוֹת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט. וְכָל הָאֹשֶׁר הַזֶּה לֹא בָּא לִי אֶלָּא בִּגְלָלְךָ, הָאָדוֹן פוֹנְטְמֶרְסִי. מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי לְשֵׁם מְסִירַת תּוֹדָה אֵלֵךְ כְּחוֹגֵג וַאֲבַקֵּר אוֹתְךָ בְּבֵיתֶךָ. הֵיכָן הִיא דִּירָתֶךָ?”

“כָּאן, בַּעֲגָלָה זוֹ.” “אֵין זֹאת כִּי אִם יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת, כִּי הֲרֵי בְּעַד דִּירָה כָּזֹאת מְשַׁלְּמִים תִּשְׁעַת אֲלָפִים פְרַנְק לְשָׁנָה.” עוֹד לֶגְל מְדַבֵּר אֶת דְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהִנֵּה בָּא קוֹרְפֵירַק בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הַקָּפֶה.

מָרִיּוּס עָנָה בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל עַצְבוּת: “זֶה שְׁעָתַים שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּדִירָה זוֹ, וַאֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהִסְתַּלֵּק מִתּוֹכָהּ, אִם רַק אֶמְצָא לִי מְקוֹם מִקְלָט.” “מַר פוֹנְטְמֶרְסִי, בּוֹא אֵלַי וּקְבַע אֶצְלִי אֶת דִּירָתֶךָ.” “אָמְנָם לִי מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה,” נִכְנַס לֶגְל בִּדְבָרִים, “אֲבָל זוֹ צָרָה שֶׁאֲנִי מְחֻסֵּר דִּירָה.” “הָרַכָּב!” קָרָא קוֹרְפֵירַק וְעָלָה לָשֶׁבֶת בָּעֲגָלָה. “תּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל בֵּית הַמָּלוֹן פּוֹרְט-סֶן יַ’ק.”

וּכְבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּצָּהֳרַיִם קָבַע מָרִיּוּס לְעַצְמוֹ דִירָה בְּחֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק.

ג

לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וּפוֹנְטְמֶרְסִי נִקְשַׁר בַּעֲבוֹתוֹת יְדִידוּת אֶל קוֹרְפֵירַק. בְּנֵי הַנֹּעַר עֲלוּלִים לְהַבְלִיג עַל כָּל צַעַר הַבָּא לְיָדָם וּלְהִסְתַּגֵּל בְּנָקֵל לִתְנָאֵי חַיִּים חֲדָשִׁים. בְּחֶבְרַת קוֹרְפֵירַק טָעַם מָרִיּוּס טַעַם שֶׁל חֵרוּת, וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה חָדָשׁ בְּעֵינָיו לְגַמְרֵי. חֲבֵרוֹ מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִסַּקְרָנוּת וְלֹא נִסָּה לְהוֹצִיא מִפִּי מָרִיּוּס דְּבָרִים עַל אוֹדוֹת עֲבָרוֹ. בְּגִיל זֶה קוֹרֵא הָעֶלֶם מֵעַל פְּנֵי חֲבֵרוֹ כְּמוֹ מֵעַל הַסֵּפֶר הַפָּתוּחַ.

וְאוּלָם בְּבֹקָר לֹא עָבוֹת אֶחָד נִפְנָה אֵלָיו קוֹרְפֵירַק וְשָׁאַל בְּלִי כָּל הַקְדָּמוֹת: “הָבָה וְאֶשְׁאַל אוֹתְךָ דֶּרֶךְ אַגַּב, הֲיֵשׁ לְךָ דֵּעָה קְבוּעָה בְּעִנְיְנֵי הַפּוֹלִיטִיקָה?” “אַחֶרֶת לֹא תִּתָּכֵן!” הֶחֱזִיר מָרִיּוּס כְּשֶׁהוּא קָרוֹב כִּמְעַט לְהִתְרַעֵם עַל עֶלְבּוֹן. “בַּמֶּה אַתָּה מַאֲמִין?” “אֲנִי נֶאֱמָן לְבוֹנַפַּרְט וְלַדֶּמוֹקְרַטִּיוּת.” “הַאֻמְנָם! הֲרֵי זֶה גֶוֶן מְטֻשְׁטָשׁ לְמַדָּי!” לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָלַךְ קוֹרְפֵירַק לְבֵית הַקָּפֶה מוּסֶן וְהוֹלִיךְ אִתּוֹ גַּם אֶת מָרִיּוּס. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְשָׁם לָחַשׁ לוֹ קוֹרְפֵירַק עַל אֹזֶן: “שׂוּמָה עָלַי לְקָרֵב אוֹתְךָ אֶל עִנְיֵן הַמַּהְפֵּכָה,” וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה הִכְנִיסוֹ לַחֲדַר הָאֲסֵפוֹת שֶׁל חֶבְרַת הָאַלֶּף-בֵּית וְהִצִּיגוֹ לִפְנֵי הַחֲבֵרִים אַגַּב מְסִירַת מוֹדָעָה: “הֲרֵי חֲנִיךְ,” אֶלָּא שֶׁמָרִיּוּס לֹא הֵבִין אֶת פֵּרוּשׁ הַהוֹדָעָה הַזֹּאת.

בְּחוּג אֲנָשִׁים זֶה נִתְרַגְּשׁוּ לָבוֹא עַל מָרִיּוּס כָּל מִינֵי רְשָׁמִים חֲדָשִׁים. רֹאשׁוֹ נַעֲשָׂה עָלָיו סְחַרְחַר לְרַגְלֵי הֲמוֹן דֵּעוֹת, בַּעֲלוֹת תֹּכֶן חָדָשׁ וּמְשֻׁנֶּה, שֶׁנִּשְּׂאוּ סְבִיבוֹ בְּעַרְבּוּבְיָה וְגָרְמוּ לוֹ שֶׁיֵּצֵא עֲלֵיהֶן לַמִּלְחָמָה. לֹא פַּעַם קָרָה הַדָּבָר, כִּי הַדֵּעוֹת הַחֲדָשׁוֹת הֵבִיאוּ בִּמְהוּמָה אֶת אֱמוּנוֹתָיו הַקּוֹדְמוֹת, וּלְעִתּוֹת מְבוּכָה כָּאֵלֶּה הָיָה תּוֹהֶה הַרְבֵּה עַד שֶׁחָזַר לְתִקּוּנוֹ. הוּא הֶאֱמִין, בְּשָׁעָה שֶׁפָּרַשׁ מֵהַשְׁקָפוֹתָיו שֶׁל הַזָּקֵן וְנִגְרַר אַחֲרֵי דֵעוֹת אָבִיו, כִּי קָבַע לְעַצְמוֹ מַסְמְרוֹת; אֲבָל עַכְשָׁו נִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו סְפֵקוֹת, וְהוּא הִתְחִיל חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִתְחַדֵּשׁ עָלָיו שׁוּב עוֹלַם הַדֵּעוֹת.

דָּבָר אֶחָד הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכֹּל – שֶׁלֹּא מָצָא אֵצֶל יְדִידָיו הַנּוֹעָזִים שׁוּם אֲמִתִּיּוֹת מוּצָקוֹת לְמַדַּי וְנַעֲלוֹת עַל כָּל פִּקְפּוּק. הוּא בְּעַצְמוֹ נָהַג זְהִירוּת בְּמַחְשְׁבוֹתָיו וּבְרִגְשׁוֹתָיו, וְלֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא כִּי כַּמָּה דֵעוֹת מְחֻצָפוֹת שֶׁל עַכְשָׁו הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לִצְרֹם אֶת אָזְנוֹ.

וְעוֹד דָּבָר אֶחָד הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינָיו – שֶׁאַף אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁם הַכִּנּוּי “הַקֵּיסָר.” רַק יַ’ן פְּרוּבֶר בִּלְבָד הָיָה מוֹצִיא לִפְעָמִים מִפִּיו אֶת הַשֵּׁם נַפּוֹלְיוֹן; יֶתֶר אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה נָהֲגוּ, כְּדֶרֶךְ מַעֲרִיצֵיהֶם שֶׁל הַבּוּרְבּוֹנִים, לֵאמֹר פָּשׁוּט בּוֹנַפַּרְט וְאַחֵד מֵהֶם, אַנְי’וֹלְרָא, הָיָה מְבַטֵּא בּוּאוֹנַפַּרְטֶה.

ד

מָרִיּוּס הָיָה בָּא אֶל הַשִּׂיחוֹת הַנֶּעֱרָכוֹת עַל יְדֵי הַבַּחוּרִים הַלָּלוּ, וּפְעָמִים הָיָה גַם מְשַׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בַּוִּכּוּחִים; וְהִנֵּה אַחַת מִן הַשִּׂיחוֹת הָאֵלֶּה גָרְמָה לוֹ רֹשֶׁם בַּל יִמָּחֶה.

עֶרֶב אֶחָד נֶאֶסְפוּ שׁוּב לַחֲדַר הָאַכְסַנְיָה שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה מוּסֶן כִּמְעַט כָּל חַבְרֵי הָאֲגֻדָּה לְאַלֶּף-בֵּית, וְלִכְבוֹד הַנֶּשֶׁף הָיְתָה דּוֹלֶקֶת וּמְפִיצָה אוֹר חֲגִיגִי הַמְּנוֹרָה הַגְּדוֹלָה. הַתְּכוּנָה הָיְתָה רַבָּה מְאֹד; מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָנוֹת שׁוֹנִים יָשְׁבוּ הַנֶּאֱסָפִים קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת, וְהָיוּ שְׁטוּפִים בְּוִכּוּחִים בִּדְבַר עִנְיָנִים שׁוֹנִים. רַק מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה אֶחָד מְדַבֵּר וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים לִדְבָרָיו. מְאֹרְעוֹת-אֲהָבִים שִׁמְּשׁוּ בְּקֶרֶב הַקָּהָל הַזֶּה נוֹשְׂאֵי-שִׂיחָה רְצוּיִים, וּבְכָל פִּנּוֹת הַחֵדֶר שָׁטְפוּ סִפּוּרֵי הֲלָצָה שֶׁעוֹרְרוּ צְחוֹק רָב. אֲחָדִים מִן הַנֶּאֱסָפִים עָסְקוּ רַק בִּשְׁתִיָּה וְלֹא הָיוּ אֶלָּא מַקְשִׁיבִים.

קָצֵהוּ שֶׁל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת שִׁמֵּשׁ מָקוֹם יָחִיד לְוִכּוּחַ פּוֹלִיטִי. הָרַבִּים הֶעֱבִירוּ תַּחַת שֵׁבֶט הַבִּקֹּרֶת אֶת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁנִּתְּנָה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. קוֹמְפֶר יָצָא לְהָגֵן עָלֶיהָ, אֲבָל לֹא הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת, וּלְעֻמַּת זֶה הוֹצִיא כְּנֶגְדָּהּ קוֹרְפֵירַק אֶת כָּל כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ. לְשֵׁם חִזּוּק טַעֲנוֹתָיו הָיָה הַלָּז הוֹלֵךְ וְחוֹבֵט בָּאֲוִיר בְּטֹפֶס אֶחָד שֶׁל הַמַּחְבֶּרֶת הַיְדוּעָה לְשֵׁם אֲשֶׁר לְטוּקֶה, זוֹ שֶׁהֵכִילָה אֶת כְּתָבֵי הַתְּעוּדוֹת שֶׁל הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה הַחֲדָשָׁה.

“יַעֲשֶׂה לוֹ קוֹמְפֶר בְּנִמּוּקָיו כְּכֹל הָעוֹלֵה עַל רוּחוֹ, אֲבָל בָּרוּר כִּי קוֹנְסְטִיטוּצְיָה הַנִּתֶּנֶת בִּזְכוּת הַמֶּלֶךְ אֵינֶנָּהּ מְשַׁמֶּשֶׁת אֶמְצָעִי לְהַגְדִּיל אֶת הַתַּרְבּוּת. בַּמַּרְתֵּף אֲשֶׁר לְשִׁיטַת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה הוֹלְכִים הָעִקָּרִים הָלֹךְ וְנָבֹל. הָלְאָה הַסֵּרוּסִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּיַחַס לָאֱמֶת וְלַצֶּדֶק! הָלְאָה כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת הַנַּעֲשִׂים לְשֵׁם סַרְסָרוּת! כָּל תְּעוּדָה שֶׁל קוֹנְסְטִיטוּצְיָה הַנִּתֶּנֶת בִּזְכוּת הַמֶּלֶךְ מְכִילָה סָעִיף אֶחָד, אֲשֶׁר לְפִיו יָכֹל הַמֶּלֶךְ לַחֲזֹר בּוֹ וּלְבַטֵּל אֶת מַתְּנַת חַסְדּוֹ בְּכָל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה. קוֹנְסְטִיטוּצְיָה מִסּוּג זֶה אֵינָהּ אֶלָּא מַסְוֶה הַמְכַסֶּה עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. הָעָם הַמּוֹשִׁיט יָד לַחֻקָּה הַנִּתֶּנֶת לוֹ מֵאֵת אֲחֵרִים, מְבַטֵּל בָּזֶה אֶת חֵרוּתוֹ. רַק הַמִּשְׁפָּט הוּא סֵמֶל הַשְּׁלֵמוּת, רַק הַמִּשְׁפָּט בִּלְבָד. הָלְאָה הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה!”

אוֹתָהּ שָׁעָה, הוֹאִיל וְהַדָּבָר הָיָה בַּחֹרֶף, בָּעֲרוּ עַל הָאָח בּוּלֵי עֵץ אֲחָדִים. כָּאן הָיָה נִסָּיוֹן, וְקוֹרְפֵירַק לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה. הוּא מָעַךְ אֶת הַתְּעוּדָה הַצְּפוּיָה לְפֻרְעָנוּת וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ אֶל הָאֵשׁ. וְקוֹמְפֶר הִבִּיט בְּשַׁלְוַת רוּחַ שֶׁל פִּילוֹסוֹף אֶל הַמּוֹקֵד אֲשֶׁר נֶעֱרַךְ לִיצִירַת הַמּוֹפֵת שֶׁל לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר.

וְכָךְ הָיוּ הַבַּחוּרִים הַלָּלוּ, כְּטוֹב עֲלֵיהֶם רוּחָם בְּיוֹתֵר, מִתְנַגְּחִים זֶה עִם זֶה בְּדִבְרֵי הֲלָצָה, בְּהַמְצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִדָּה יְתֵרָה שֶׁל בְּדִיחוּת, בְּחִדּוּדִים עוֹקְצִים וּבְנִמּוּקִים מִן הַסּוּג הַטּוֹב וּמִן הַסּוּג הַגָּרוּעַ גַּם יַחַד, עַד שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאֹם נָחָה רוּחַ אַחֶרֶת עַל הַמְסֻבִּים וְהֵם הִתְחִילוּ מְשִׂיחִים בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

ה

בִּזְמַן שֶׁאִידֵיאוֹת מִתְנַגְּשׁוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ אֵין לָדַעַת מֵרֹאשׁ מַה יִהְיוּ רִשְׁפֵּיהֶן וּמָה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר לוֹ הַבָּרָק. אֲבָל הַמַּעֲבָר מֵעִנְיָן לְעִנְיָן הוּא תָּמִיד בִּלְתִּי צָפוּי וּבִלְתִּי אֶמְצָעִי. שִׂיחוֹת מִסּוּג זֶה דוֹמוֹת לְדַרְכֵי עֲקִיפִין שֶׁהָעוֹבֵר בָּהֶן רוֹאֶה כָּל הַזְּמָן מַחֲזוֹת חֲדָשִׁים.

עוֹד הַמְּהוּמָה רַבָּה בַּקָּהָל, וּפִתְאֹם עָמַד לֶגְל וְסִיֵּם אֶת נְאוּמוֹ שֶׁכְּנֶגֶד קוֹמְפֶר בַּדְּבָרִים הַבָּאִים:

“הַמִּלְחָמָה עַל יַד וָטֶרְלוֹ בְּיוֹם 17 לְיוּנִי.” לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַנְּסַבִּים עַל אֹדוֹת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הִתְנָעֵר מָרִיּוּס מִישִׁיבַת שְׁתִיקָה, סִלֵּק אֶת יָדוֹ מִתַּחַת לְסַנְטֵרוֹ וְתָלָה מֶבָּט בּוֹחֵן בִּפְנֵי הַמְדַבֵּר. “בֶּאֱמוּנָה,” קָרָא קוֹרְפֵירַק, “הַמִּסְפָּר שְׁמוֹנָה-עָשָׂר הוּא מְיֻחָד בְּמִינוֹ וְאוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי. מִן הַמִּסְפָּר הַזֶּה הָיוּ תּוֹצָאוֹת רַבּוֹת בְּחַיָּיו שֶׁל בּוֹנַפַּרְט. בְּיוֹם 18 לְחֹדֶשׁ בְּרוּמֶר הוּא נַעֲשָׂה לְשַׁלִּיט יְחִידִי, וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הַשִּׁלְטוֹן בָּא לוּאִי הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר וְלָקַח אֶת מְקוֹמוֹ. אוֹתוֹ הַמִּסְפָּר מְצַּיֵּן אֶת רֵאשִׁיתוֹ וְאֶת אַחֲרִיתוֹ שֶׁל בּוֹנַפַּרְט.” “וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר – אֶת חֶטְאוֹ הַגָּדוֹל וְאֶת הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר בָּא לוֹ כִּגְמוּל לְמַעֲשֵׂה יָדָיו,” הֵעִיר אֶת הֶעָרָתוֹ אַנְי’וֹלְרָא, זֶה שֶׁהָיָה שָׁרוּי עַד עַכְשָׁו בִּשְׁתִיקָה.

אֶת הַמִּלָּה “חֵטְא” לֹא יָכֹל מָרִיּוּס לָשֵׂאת. הוּא נִגַּשׁ אֶל מַפַּת צָרְפַת, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה עַל הַקִּיר, שָׂם אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל מָקוֹם הַמְצַיֵּן אֶת אַחַד הָאִיִּים, וְהִפְטִיר דְּבָרִים:

“הִנֵּה קוֹרְסִיקָה, הָאִי הַקָּטֹן אֲשֶׁר גָּרַם לָהּ לְצָרְפַת שֶׁתַּעֲלֵה לִגְדֻלָּה.” הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבְרוּ בָּאוּלָם כִּנְשִׁיבַת רוּחַ קָרָה. כָּל הַנֶּאֱסָפִים הִטּוּ אֹזֶן מִתּוֹךְ דְּמָמָה. כָּל אֶחָד הָרָגִישׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִזֶּה וִכּוּחַ מָלֵא עִנְיָן. וְאוּלָם אַנְי’וֹלְרָא, זֶה שֶׁעֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁלּוֹ לֹא נִפְנוּ לְשׁוּם אִישׁ וְהָיוּ מַבִּיטוֹת נִכְחָן לְתוֹךְ חֲלַל הַחֶדֶר, הִשְׁמִיעַ דְּבָרִים לְמַעֲנֶה בְּלִי לְהַשְׁגִּיחַ בְּמָרִיּוּס:

“גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל צָרְפַת אֵינֶנָּהּ תְּלוּיָה בְּקוֹרְסִיקָה. צָרְפַת הִיא רַבַּת עֶרֶךְ מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֶרֶץ צָרְפַת.” מָרִיּוּס לֹא הָיָה נוֹטֶה בְּרֶגַע זֶה לְוַתֵּר עַל דַּעְתּוֹ. הוּא נִפְנָה כְּלַפֵּי אַנְי’וֹלְרָא וּפָתַח בִּדְבָרִים נִלְהָבִים שֶׁיָּצְאוּ מִלִּבּוֹ: “שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, כִּי לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לְהָטִיל דֹּפִי בְּצָרְפַת. וְאָמְנָם לֹא הָיְתָה כָּזֹאת בִּדְבָרַי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי כִּי נַפּוֹלְיוֹן וְצָרְפַת הֵם חֲטִיבָה אֶחָת. וְעַכְשָׁו תְּנוּ לִי רְשׁוּת, רַבּוֹתַי, וַאֲחַוֶּה לִפְנֵיכֶם אֶת דַּעְתִּי בְּנוֹגֵעַ לָעִנְיָן הַזֶּה. גֵּר וְחָדָשׁ אֲנִי בֵּינֵיכֶם, אֲבָל מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת כִּי תְּמוּהִים אַתֶּם בְּעֵינָי. מָה הָרוּחַ אֲשֶׁר טִפְּחָה אֶתְכֶם? וּמִי אֲנִי בֵּינֵיכֶם? הָבָה נְדַבֵּר בֵּינֵינוּ עַל אֹדוֹת הַקֵּיסָר. אַתֶּם קוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם בּוּאוֹנַפַּרְטֶה, וָו שְׁרוּקָה כְּדֶרֶךְ מַעֲרִיצֵי הַבּוּרְבּוֹנִים. אַתֶּם דּוֹמִים בָּזֶה כִּמְעַט לְאָבִי זְקֵנִי, זֶה הַמְבַטֵּא אֶת הַשֵּׁם כְּדֵי לִגְלוּג לְפִי הַמִּבְטָא הָאִיטַלְקִי הַשָּׁלֵם. וְאַתֶּם הֲלֹא הֱיִיתֶם בְּעֵינַי כִּבְנֵי עֲלוּמִים. וּבְכֵן אֵפוֹא, לָמָה אַתֶּם מוֹצִיאִים אֶת מִדַּת הַהִתְלַהֲבוּת הַנְּטוּעָה בְּקִרְבְּכֶם? מָה הִשַּׂגְתֶּם בְּהִתְלַהֲבוּתְכֶם? וְכִי אֶת מִי אַתֶּם מַעֲרִיצִים, אִם לֹא אֶת הַקֵּיסָר? הַאִם כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הָאִישׁ הָאֶחָד הַזֶּה? אִם הוּא לֹא נִרְאָה לָכֶם בְּמַעֲלַת אָדָם גָּדוֹל, מִי הוּא אֵפוֹא הָאִישׁ אֲשֶׁר יִישֵׁר בְּעֵינֵיכֶם בְּגֹדֶל מַעֲלָתוֹ?”

כָּאן הִרְחִיב מָרִיּוּס אֶת הַדִּבּוּר עַל פָּעֳלוֹ וְעַל גָּדְלוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, מָנָה לְאֶחָד אֶחָד אֶת נִצְחוֹנוֹתָיו וְאֶת כִּבּוּשָׁיו, וּלְבַסּוֹף תָּקַף עָלָיו הַיֵּצֶר עַל מָרִיּוּס וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִקְרַאת דִּמְיוֹנוֹת.

"וְהִנֵּה לְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁמְעָה אֵרָפָּה הַנִּפְחֶדֶת קוֹל הֲמוֹן צָבָא גּוֹעֵשׁ לְמִלְחָמָה; תּוֹתָחִים הִתְגַּלְגְּלוּ בְּרַעַשׁ; מַחֲנוֹת פָּרָשִׁים גִּמְּאוּ אֶרֶץ כְּסוּפָה; קוֹל מְפַקְּדִים בַּמַּחֲנוֹת וְקוֹל תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת; כִּסְאוֹת נְסִיכִים רָעֲדוּ תַּחְתָּם; גְּבוּלוֹת עַמִּים נָסוֹגוּ אָחוֹר; הִנֵּה נִשְׁלְפָה חֶרֶב הָאַדִּירִים בְּקוֹל רַעַשׁ מִתַּעְרָהּ וְהָאִישׁ הִתְיַצֵּב הָכֵן בִּקְצֵה הָאֹפֶק. מִיָּדָיו וּמֵעֵינָיו הִתְמַלְּטוּ בְּרָקִים

[חסרים עמודים 432–431]

זֹאת חָשׁ אֶת עַצְמוֹ נֶאֱלָץ לִבְדֹּק אֶת הַכֹּל מֵחָדָשׁ, לְהוֹסִיף לֵקַח. לְהַרְחִיק לֵכֶת בְּדֶרֶךְ הַהַכָּרָה. וְאוּלָם לְאָן תַּנְחֶנּוּ הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת? הֲלֹא הוּא אֵינֶנּוּ מוֹדֵה לֹא בְּהַשְׁקָפוֹתָיו שֶׁל אָבִיו זְקֵנוֹ וְלֹא בְּהַשְׁקָפוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו; הַלָּז חוֹשֵׁב אוֹתוֹ לְאִישׁ קִיצוֹנִי וְאֵלֶּה רוֹאִים אוֹתוֹ כְּחוֹבֵב נוֹשָׁנוֹת. וּבְכֵן נִפְרַד מֵעַל שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת גַּם יַחַד. גַּם מֵעַל הַזְּקֵנִים וְגַם מֵעַל הַדּוֹר הַצָּעִיר. לְפִיכָךְ חָדַל מָרִיּוּס לְבַקֵּר בְּבֵית הַקָּפֶה מוּסֶן.

הַמְּבוּכָה, פְּרִי הַסְּפֵקוֹת, גָּרְמָה לוֹ לְמָרִיּוּס שֶׁלֹּא יִדְאַג כָּרָאוּי לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל הַחַיִּים הֶחָמְרִיִּים. וְאוּלָם אָדָם הַדּוֹחֶה אֶת הַמְּצִיאוּת מֵעַל פָּנָיו, מֻבְטַח לוֹ שֶׁיְּקַבֵּל עֹנֶשׁ עַל כָּךְ. וְגַם מָרִיּוּס שֶׁלָּנוּ בָּא סוֹף סוֹף בִּמְצוּקָה.

יוֹם אֶחָד נִכְנַס אֵלָיו בַּעַל הַדִּירָה וְאָמַר אֵלָיו: “אֲדוֹנִי. מַר קוֹרְפֵירַק נָתַן עָלֶיךָ אֶת הַמְלָצָתוֹ.” “כֵּן הַדָּבָר.” “אֶלָּא שֶׁבְּצֵרוּף לָזֶה רָצִיתִי לְקַבֵּל גַּם שְׂכַר דִּירָה.” “יְבַקֵּשׁ נָא בִּשְׁמִי אֶת קוֹרְפֵירַק שֶׁיָּסוּר אֵלָי.” כְּשֶׁנִּכְנַס קוֹרְפֵירַק נִסְתַּלֵּק בַּעַל הַבַּיִת וְהִשְׁאִיר אֶת שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם. מָרִיּוּס גִּלָה עַכְשָׁו לִפְנֵי חֲבֵרוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁהֶעֱלִים מִמֶּנּוּ קֹדֶם, לֵאמֹר, כִּי הוּא בּוֹדֵד, כִּבְיָכֹל, בִּמְלֹא תֵּבֵל וְאֵין לוֹ קְרוֹבִים אֲשֶׁר יִתְמְכוּ בּוֹ.

“וְכִי מַה יִהְיֶה בְּסוֹפֶךָ?” “אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ.” “וּמַה יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ?” “אַף זֹאת לֹא אֵדָע.” “הֲיֵשׁ לְךָ כֶּסֶף?” “חֲמִשָּׁה-עָשָׂר פְרַנְק.” “הֲמוּכָן אַתָּה לְקַבֵּל מִמֶּנִּי כֶּסֶף בַּהַלְוָאָה?” “לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה.”> “לֹא נִשְׁאַר לָנוּ אֵפוֹא אֶלָּא לְטַכֵּס עֵצָה.” תּוֹצְאוֹתֶיהָ שֶׁל הַהִתְיָעֲצוּת נִתְגַּלּוּ בָּזֶה שֶׁמָּרִיּוּס מָכַר אֶת עֹדֶף מַלְבּוּשָׁיו וְקִבֵּל בִּמְחִירָם עֶשְׂרִים פְרַנְק. שְׁעוֹן הַזָּהָב שֶׁלּוֹ נִמְכַּר בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה פְרַנְקִים, וְסַךְ הַכֹּל צָבַר מָרִיּוּס שְׁמוֹנִים פְרַנְק, בִּכְלָל זֶה חֲמִשָּׁה-הֶעָשָׂר שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ מִקֹּדֶם.

“אַתָּה מַסִּיחַ מִן הַלֵּב אֶת הַחוֹב הַזָּקוּף אֵצֶל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה!” חִוָּה קוֹרְפֵירַק אֶת דַּעְתּוֹ. “אָמְנָם צָדַקְתָּ!” בַּעַל הַבַּיִת נִזְדָּרֵז וְהֵבִיא אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה כִּי סְכוּם הַחוֹב עוֹלֶה לְשִׁבְעִים פְרַנְק.

“בְּחֶלְקִי יִשָּׁאֲרוּ עוֹד עֲשָׂרָה פְרַנְקִים!” הִפְטִיר מָרִיּוּס. וְאוּלָם קוֹרְפֵירַק נִפְנָה וְשָׁאַל אִם מָרִיּוּס יוֹדֵעַ אֶת הַלָּשׁוֹן הָאַנְגְּלִית אוֹ הַגֶּרְמָנִית. מָרִיּוּס עָנָה בִּשְׁלִילָה. “חֲבָל! אֶחָד מִמַּכִּירַי, מוֹצִיא-לָאוֹר לְפִי מְלַאכְתּוֹ, מוֹצִיא עַכְשָׁו לָאוֹר מִלּוֹן שִׁמּוּשִׁי, וְהָיִיתָ יָכֹל לְתַרְגֵּם בִּשְׁבִיל הַמִּלּוֹן הַזֶּה מַאֲמָרִים אַנְגְּלִים וְגֶרְמָנִים. עֲבוֹדָה זוֹ אֵין שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי פַּרְנְסָה בְּצִמְצוּם.”

“וּבְכֵן אֶלְמַד לָדַעַת אַנְגְּלִית וְגֶרְמָנִית.” “וְעַד שֶׁתַּגִּיעַ לְכָךְ?” “לְעֵת עַתָּה אֶתְפַּרְנֵס בַּכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְתִּי בִּמְחִיר הַבְּגָדִים וְהַשָּׁעוֹן – וְאוּלָם הֲרֵי שָׁכַחְתִּי שֶׁכָּל כַּסְפִּי אֵינוֹ עוֹלֶה אֶלָּא לַעֲשָׂרָה פְרַנְקִים.” “אוֹי וַאֲבוֹי! בְּמֶשֶׁךְ עוֹנַת הַלִּמּוּד שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָאַנְגְּלִית עָלֶיךָ לְהִתְכַּלְכֵּל בַּחֲמִשָּׁה פְרַנְקִים, וּסְכוּם שֶׁל חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים יִהְיֶה לְךָ גַּם לְעוֹנַת הַלִּמּוּד שֶׁל הַלָּשׁוֹן הַגֶּרְמָנִית. הֱוֵה אוֹמֵר: אוֹ שֶׁתְּמַהֵר כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת בְּדֶרֶךְ הַלִּמּוּדִים, אוֹ שֶׁתִּנְהַג בְּעַצְמְךָ צִמְצוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.”

וּבֵינָתַיִם הִצְלִיחָה גַּם הַדּוֹדָה גִ’ילְנוֹרְמַן, שֶׁהָיְתָה טוֹבַת לֵב מִטִּבְעָהּ, לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם דִּירָתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, וּבֹקֶר אֶחָד שָׁב מָרִיּוּס מִשִׁעוּרָיו וּמָצָא בְּחַדְרוֹ מִכְתָּב מֵאֵת הַדּוֹדָה וּבְצֵרוּף לַמִּכְתָּב – שִׁשִּׁים פִּיסְטוֹל, לֵאמֹר שֵׁשׁ מֵאוֹת פְרַנְק זָהָב, שֶׁהָיוּ אֲרוּזִים בְּתוֹךְ קֻפְסָה סְגוּרָה בְּחוֹתָם.

מָרִיּוּס הֶחֱזִיר לְדוֹדָתוֹ אֶת כָּל שְׁלשִׁים הַלּוּאִידוֹר הָאֵלֶּה, וְאַף הוֹדִיעַ לָהּ בְּמִכְתָּבוֹ, שֶׁהָיָה כָּתוּב בְּלָשׁוֹן שֶׁל נִמּוּס גָּמוּר, כִּי יֵשׁ לוֹ פַּרְנְסָה וְהוּא יָכֹל מֵעַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה כָּל רְכוּשׁוֹ לִשְׁלשָׁה פְרַנְקִים.> הַדּוֹדָה כִּחֲדָה לַסָּבָא וְלֹא הִגִּידָה לוֹ כִּי מָרִיּוּס מֵאֵן לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. הִיא חָשְׁשָׁה שֶׁמָּא יוֹסִיף הַזָּקֵן לְהִצְטַעֵר עַל כָּךְ. וְהַלָּז הֵן צִוָּה בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא יָעֵזוּ לְדַבֵּר בְּפָנָיו בִּדְבַר אוֹתוֹ “קֻנְדָּס מְטֹרָף”.> וְאוּלָם מָרִיּוּס, שֶׁלֹּא רָצָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּחוֹבוֹת, קָם וְעָקַר אֶת דִּירָתוֹ מִבֵּית הַמָּלוֹן פּוֹרְט-סֶן-יַ’ק.

סֵפֶר חֲמִישִׁי הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבָּאָסוֹן    🔗

א

וְהִנֵּה רָאָה מָרִיּוּס אֶת הָעֹנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. נִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ עָלָיו יָמִים לְלֹא לֶחֶם, לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה, עֲרָבִים לְלֹא מָאוֹר, קָרָה לְלֹא תַּנּוּר מֻסָּק, חֹסֶר עֲבוֹדָה, עָתִיד הַצָּפוּי לְלֹא שֶׁמֶץ תִּקְוָה, חוֹרִים בִּמְקוֹמוֹת הַמַּרְפֵּק שֶׁל הַמְּעִיל, בְּגָדִים בְּלוּיִים אֲשֶׁר הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָם נַעֲשֶׂה לְלַעַג וּלְקֶלֶס גַּם בְּעֵינֵי חֲבֵרָיו, עֲקִירָה בְּאֹנֶס מִתּוֹךְ הַמָּעוֹן בִּגְלַל שְׂכַר דִּירָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּלֵּם, דִּבּוּרִים גַּסִּים מִצַּד שׁוֹעֲרִים וּבַעֲלֵי בָּתִּים, עֶלְבּוֹנוֹת, הַכְנָעַת הַיֵּצֶר שֶׁל מִדַּת הַגַּאֲוָה, הָרָצוֹן לֶאֱחֹז בְּכָל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ מְהֻגֶּנֶת, רֶגֶשׁ שֶׁל בְּחִילָה בְּיַחַס לַחַיִּים, מְרִירוּת, יֵאוּשׁ. כָּל הַפֻּרְעָנֻיּוֹת הִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ בַּיָּמִים הָהֵם עַל מָרִיּוּס. וְאוּלָם כָּל הַקּוֹרוֹת הָאֵלֶּה שֶׁבְּאֹנֶס לֹא הָיוּ אֶלָּא כּוּר הַנִּסָּיוֹן הָאָיֹם וְהַנֶּהְדָּר גַּם יַחַד, זֶה אֲשֶׁר הַחַלָּשִׁים יֵצְאוּ מִקִּרְבּוֹ כִּנְבָלִים וְאַנְשֵׁי הַחַיִל יַעֲלוּ מִתּוֹכוֹ כְּגִבּוֹרִים. וּמָרִיּוּס עָמַד אַף הוּא בַּנִּסָּיוֹן. אָמְנָם הוּא הָיָה אָנוּס לְנַקּוֹת אֶת חַדְרוֹ בִּידֵי עַצְמוֹ, אַף גַּם בָּאוּ לוֹ יָמִים אֲשֶׁר הֵצִיק לוֹ הָרָעָב. וְאוּלָם אֶת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר דּוֹדָתוֹ שָׁלְחָה לוֹ הוֹסֵף וְשָׁלֹחַ, הָיָה מַחֲזִיר תָּמִיד לִבְעָלָיו. חֲלִיפַת הַבְּגָדִים הַשְּׁחוֹרִים, זוֹ שֶׁלָּבַשׁ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֵבֶל לְאָבִיו, הֶאֱרִיכָה עַל בְּשָׂרוֹ יָמִים רַבִּים לְמַעְלָה מֵעוֹנַת הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל חֲלִיפַת בְּגָדִים. אַחַר כָּךְ נָתַן לוֹ קוֹרְפֵירַק בְּמַתָּנָה מְעִיל יָשָׁן, וּמָרִיּוּס פָּנָה אֶל אֶחָד מִדַּלַּת הַחַיָּטִים וְצִוָּה לַהֲפֹךְ אֶת הַמְּעִיל עַל פָּנָיו. אֲבָל מֵעַכְשָׁו נַעֲשָׂה מָרִיּוּס אָנוּס שֶׁלֹּא לָצֵאת הַחוּצָה אֶלָּא עִם חֲשֵׁכָה, כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ מְעִיל הָיָה יָרוֹק לְפִי צִבְעוֹ וְרַק בַּלַּיְלָה הָיוּ פָּנָיו הוֹפְכִים שְׁחוֹרִים כְּפָנָיו שֶׁל מְעִיל הָאֲבֵלוּת.

לַמְרוֹת הַדַּחֲקוּת שֶׁלִּוְּתָה אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָמַד בְּכָל זֹאת בַּבְּחִינוֹת וְהֻכְנַס לְמַעֲמַד עוֹרְכֵי הַדִּין. כֵּיוָן שֶׁדִּירָתוֹ לֹא הָיְתָה לָהּ צוּרָה שֶׁל “חֶדֶר מְהֻגָּן, כַּיָּאֶה לְפִי הַחֹק”, עָשׂוּ בְּשֶׁקֶר וְהִגִּידוּ לָרָשׁוּת כִּי הוּא מִתְגוֹרֵר בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק, זֶה שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ גַּם אֹסֶף מָלֵא שֶׁל סִפְרֵי מִשְׁפָּטִים. גַּם אֶת מִכְתָּבָיו הָיָה מָרִיּוּס מְקַבֵּל לְפִי כְּתֹבֶת בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ גָּר קוֹרְפֵירַק.

כְּשֶׁהִגִּיעַ מָרִיּוּס לְמַעֲלַת עוֹרֵךְ דִּין, קָם וְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְאָבִיו זְקֵנוֹ בְּאֶמְצָעוּת מִכְתָּב שֶׁהָיָה עָרוּךְ בְּסִגְנוֹן כָּבוּשׁ, אֲבָל מְנֻמָּס וּמְהֻגָּן. גִּ’ילְנוֹרְמַן נָטַל אֶת הַמִּכְתָּב בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת, קָרָא אֶת הַכָּתוּב בּוֹ, קְרָעוֹ אַחַר כָּךְ לְאַרְבָּעָה קְרָעִים וְהִשְׁלִיכוֹ אֶל סַל הַנְּיָרוֹת. לְאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה יָמִים נִזְדַּמֵּן לָהּ לַדּוֹדָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַזָּקֵן מְדַבֵּר בְּקוֹל, סִמָּן שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה. הִיא נָתְנָה אֹזֶן וְהִקְשִׁיבָה:

“לוּלֵא הָיִיתָ אֱוִיל חֲסַר לֵב יָכֹלְתָּ לְהָבִין, כִּי אֵין רוֹזֵן עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ עוֹרֵךְ דִּין!”

ב

הַדַּחֲקוּת אֵינָהּ שׁוֹנָה בְּטִבְעָהּ מִכַּמָּה דְּבָרִים אֲחֵרִים. אַף הִיא נַעֲשֵׂית דָּבָר שֶׁבְּהֶרְגֵּל. וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן יֵשׁ שֶׁנִּטָּל עֻקְצָהּ. מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה אֵינָם רוֹאִים חַיִּים מְלֵאִים, כְּלוֹמַר, אֵינָם מְפַתְּחִים אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם אֶלָּא בְּמִדָּה זְעוּמָה מְאֹד, אֲבָל בְּכָל זֹאת יֵשׁ לָהֶם אֶפְשָׁרוּת לִחְיוֹת. סוֹף סוֹף עָבַר מָרִיּוּס הָלְאָה וְהַמָּקוֹם הַצַר בְּיוֹתֵר שֶׁבִּשְׁבִיל הַמְּצָרִים שֶׁלּוֹ נִשְׁאַר מֵאַחֲרָיו; הוּא הִגִּיעַ עַכְשָׁו לִידֵי כָּךְ שֶׁהִתְחִיל מִשְׂתַּכֵּר עַד כְּדֵי שְׁבַע מֵאוֹת פְרַנְק לְשָׁנָה, בִּזְכוּת כֹּחַ רְצוֹנוֹ הָרַב וְחָרִיצוּתוֹ הָרַבָּה עַד בְּלִי דָי. הוּא לָמַד לָדַעַת גֶּרְמָנִית וְאַנְגְּלִית וְהָיָה עוֹבֵד לְשֵׁם הוֹצָאוֹת סְפָרִים שׁוֹנוֹת, לְאַחַר שֶׁקּוֹרְפֵירַק קֵרַב אוֹתוֹ אֶל יְדִידוֹ הַמּוֹצִיא-לָאוֹר. הוּא עָרַךְ פְּרוֹסְפֵּקְטִים, תִּרְגֵּם מַאֲמָרִים מִתּוֹךְ עִתּוֹנִים, הִתְקִין הֶעָרוֹת לְהוֹצָאוֹת סְפָרִים, לִקֵּט מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים וְחִבֵּר רְשִׁימוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי שֵׁם, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. הָרְוָחִים, שֶׁהִכְנִיסוּ כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת כָּאֵלֶּה, הִסְפִּיקוּ לוֹ כְּדֵי פַּרְנְסָה בְּצִמְצוּם.

מָרִיּוּס הִתְגוֹרֵר בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר קָרְבּוֹ, וּבְשָׂכָר שֶׁל שְׁלשִׁים פְרַנְק לְשָׁנָה הָיָה תּוֹפֵס חֶדֶר חֲסַר תַּנּוּר שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בּוֹ אֶלָּא רָהִיטֵי דִירָה נְחוּצִים בְּיוֹתֵר. הָרָהִיטִים הָאֵלֶּה הָיוּ קִנְיַן כַּסְפּוֹ שֶׁל מָרִיּוּס. חוּץ מִזֶּה הָיְתָה הַסְּגָנִית שֶׁבַּבַּיִת מְקַבֶּלֶת מִיָּדוֹ שְׁלשָׁה פְרַנְקִים לְחֹדֶשׁ, וּבִשְׂכַר זֶה הָיְתָה מְפַקַּחַת עַל נִקְיוֹן חַדְרוֹ וּמְבִיאָה לוֹ מִדֵּי יוֹם בַּבֹּקֶר מָנָה שֶׁל חַמִין, בֵּיצָה טְרִיָּה וּפְרוּסַת לֶחֶם שֶׁמְּחִירָהּ סוּ אֶחָד. עֶרֶב עֶרֶב עָלְתָה לוֹ הָאֲרֻחָה בְּשִׁשָּׁה-עָשָׂר סוּ, אֲבָל זוֹ הָיְתָה מְשֻׁבַּחַת בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ לְמַדַּי וְגָרְמָה לוֹ שֶׁכֹּחוֹ לַעֲבוֹדָה לֹא יְדֻלְדַּל.

הוּא חָשׁ בְּקִרְבּוֹ כְּעֵין כֹּחַ נִסְתָּר, אֲשֶׁר עֹז לוֹ מִמֶּנּוּ לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם דֶּרֶךְ כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת הַקָּשִׁים. הַנֶּפֶשׁ הִיא מִשְׁעָן לַגּוּף, וּלְעִתּוֹת בַּצָּרָה יֵשׁ שֶׁהִיא מַגְבִּירָה אֶת כֹּחוֹתָיו בְּמִדָּה יְתֵרָה. הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ דּוֹמָה לַצִּפּוֹר אֲשֶׁר נִבְצָר מִמֶּנָּה לָשֵׂאת אֶת כְּלוּבָהּ.

בָּעֵת הַהִיא מָלְאוּ לְמָרִיּוּס עֶשְׂרִים שָׁנָה. עָבְרוּ אֵפוֹא שָׁלשׁ שָׁנִים מִיּוֹם אֲשֶׁר עָזַב אֶת בֵּית אָבִיו זְקֵנוֹ. בְּיַחֲסֵיהֶם לֹא חָל כָּל שִׁנּוּי. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ עַד כְּדֵי הִתְקָרְבוּת. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשֵּׁנִי.

בְּכָל אֹפֶן צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, כִּי מִבְּחִינָה אַחַת הִתְנַהֵג מָרִיּוּס שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה בְּיַחַס לְאָבִיו זְקֵנוֹ. הוּא חָשַׁב וּמָצָא שֶׁהַזָּקֵן לֹא אָהַב אוֹתוֹ מֵעוֹלָם. אֲבָל בְּמוּבָן זֶה הָיְתָה טָעוּת בִּידֵי מָרִיּוּס. יֵשׁ אָבוֹת שֶׁאֵין לִבָּם נָתוּן לִבְנֵיהֶם; אֲבָל קָשֶׁה לִמְצֹא אַף אָב זָקֵן אֶחָד הַמּוֹנֵעַ מֵאֵת נֶכְדּוֹ אַהֲבָה שֶׁבְּהַעֲרָצָה. גַּם גִּ’ילְנוֹרְמַן רָחַשׁ אַהֲבָה לְמָרִיּוּס, אֲבָל הוּא גִלָּה אֶת אַהֲבָתוֹ בְּאֹפֶן מְיֻחָד מִדֵּי הַעֲנִיקוֹ בְּיָד רְחָבָה לַאֲהוּבוֹ דִבְרֵי גִדּוּפִים וְגַם מַכּוֹת וּסְטִירוֹת. וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו, הִתְחִיל הַזָּקֵן חָשׁ, כִּי בִּלְבָבוֹ תִּשְׁכֹּן שִׁמְמַת צַלְמָוֶת. הוּא אָמְנָם צִוָּה בְּכָל תֹּקֶף שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּ בְּפָנָיו אֶת שֵׁם הַנֶּכֶד; אֲבָל בְּעֹמֶק לְבָבוֹ הִצְטַעֵר עַל הַמִּשְׁמַעַת שֶׁנָּהֲגוּ בִּדְבָרָיו. מִתְּחִלָּה קִוָּה עוֹד כִּי אוֹתוֹ בּוּאוֹנַפַּרְטִיסְמָן בֶּן כַּת הַיַּעֲקֹבִיִּים, מוֹרֵד וְאִישׁ דָּמִים, יַחֲזֹר בּוֹ סוֹף סוֹף וְיָשׁוּב הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ הַכְנָעָה. וְאוּלָם עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וְאוֹתוֹ “קֻנְדָּס מְטֹרָף” לֹא הֶרְאָה אֶת פָּנָיו כְּלָל – לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן. הֲלֹא בְּרֵרָה אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה בְּיָדִי, לֹא גֵרַשְׁתִּיו מֵעַל פָּנַי אֶלָּא בְּהֶכְרַח – הִרְהֵר גִּ’ילְנוֹרְמַן בְּלִבּוֹ; וּבַמִּסְתָּרִים נָתַן אֹמֶר לְנַפְשׁוֹ: הֲנָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת עוֹד פַּעַם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? עַקְשָׁנוּתוֹ נָתְנָה תֵּכֶף וּמִיָּד תְּשׁוּבָה: כֵּן הַדָּבָר! אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִעֲנַע אַגַּב עַצְבוּת בְּרֹאשׁ הַשֵּׂיבָה וְעָנָה לָאַחֲרוֹנָה: לֹא! הוּא לֹא חָקַר וְלֹא דָּרַשׁ אַף פַּעַם לָדַעַת דָּבָר עַל אֹדוֹת נֶכְדּוֹ, אַךְ הִרְהוּרָיו הָיוּ נְתוּנִים לָזֶה כָּל הַיָּמִים. הוּא פָּרַשׁ עַכְשָׁו לְגַמְרֵי מִכָּל חֵבֵרַת אֲנָשִׁים, וּכְמוֹ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָיָה נוֹטֶה גַּם עַכְשָׁו לִבְדִיחוּת וְנוֹחַ לִכְעֹס; אֶלָּא שֶׁבְּדִיחוּתוֹ הָיָה בָּהּ דְּבַר-מָה מֵאֹנֶס וּמֵעֲוִית הַנֶּפֶשׁ, וְקִצְפּוֹ הָפַךְ בִּמְהֵרָה לִהְיוֹת עַצְבוּת שֶׁכֻּלָּהּ רֹךְ וְחֻלְשָׁה. – “מִי יִתֵּן וְיָשׁוּב!” הָיָה הַזָּקֵן פּוֹלֵט לִפְעָמִים מִפִּיו, “וְקִבֵּל מִיָּדִי סְטִירַת לֶחִי הַגוּנָה!”

וּבְעוֹד אֲשֶׁר הַיָּשִׁישׁ הָיָה שָׁרוּי בַּחֲרָטָה, מָצָא מָרִיּוּס קוֹרַת רוּחַ בְּפֵרוּד זֶה שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין אָבִיו זְקֵנוֹ. גַּם מָרִיּוּס, כְּדֶרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים, נִגְאַל מִידֵי הַמְּרִירוּת בְּתֹקֶף הַיִּסּוּרִים. הוּא רָחַשׁ עַכְשָׁו לְגִ’ילְנוֹרְמַן רַק רְגָשׁוֹת שֶׁל רֹךְ בִּלְבָד, אֲבָל הָיָה מָנוּי וְגָמוּר אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל שׁוּם דָּבַר מֵאֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵרַע לְאָבִיו רָעָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. עַד כְּדֵי כָּךְ פָּג עַכְשָׁו כֹּחָהּ שֶׁל הִתְמַרְמְרוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. וְחוּץ מִזֶּה נִטְפַּל אֵלָיו רֶגֶשׁ שֶׁל אֹשֶׁר לְזִכְרוֹן הַיִּסּוּרִים אֲשֶׁר נִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו בֶּעָבָר וּלְמַרְאֵה הַיִּסּוּרִים הַמּוֹסִיפִים לְהִתְרַגֵּשׁ עָלָיו גַּם בַּהֹוֶה. כִּי חַיֵּי הָעֹנִי נִרְאוּ בְּעֵינָיו כְּעֹנֶשׁ עַל חֵטְא שֶׁחָטָא וְלֹא נָהַג בְּאָבִיו כָּבוֹד וְאַהֲבָה. וּכְשֵׁם שֶׁאָבִיו נִלְחַם בִּגְבוּרָה מִלְחֶמֶת חֶרֶב, כֵּן נִטַּל גַּם עָלָיו לַעֲמֹד הָכֵן בְּמִלְחַמְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא נִלְחָם עִם הָעֹנִי. זוֹ וְלֹא אַחֶרֶת הָיְתָה מַשְׁמָעוּתָם שֶׁל דִּבְרֵי אָבִיו: “בְּנִי יְהֵא רָאוּי לְתֹאַר הַכָּבוֹד.”

וְאַף גַּם זֹאת. מָרִיּוּס הָיָה יֶלֶד בִּזְמַן שֶׁגֹּרַשׁ מֵעַל פְּנֵי אָבִיו זְקֵנוֹ; עַכְשָׁו הָפַךְ לִהְיוֹת אִישׁ בִּגְבוּרָתוֹ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ הִכִּיר בִּדְבַר הַתְּמוּרָה. כָּךְ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל עוּלֵי יָמִים בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁטּוֹבָה לָהֶם מִן הָעֲנִיּוּת הַמְעוֹרְרָה אֶת רְצוֹנָם לְהִתְאַמְּצוּת כַּבִּירָה וְאֶת נַפְשָׁם לִשְׁאִיפוֹת רָמוֹת.

וְהִנֵּה נִסְתַּיְּמָה אֶצְלוֹ בַּמּוּבָן הָרוּחָנִי תְּקוּפַת הַבַּחֲרוּת וְהִגִּיעָה לוֹ תְּקוּפַת הַבַּגְרוּת, וּמֵעַכְשָׁו יָכֹל מָרִיּוּס לָצוּר צוּרָה לְחַיָּיו. רְוַחִים נוֹסָפִים לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה, אִם הָרְוַחִים הָאֵלֶּה גָרְרוּ אַחֲרֵיהֶם עֲבוֹדָה יְתֵרָה. כָּאן נִפְתַּח לוֹ מָקוֹר חָדָשׁ לְחֻלְשָׁה, כֵּיוָן שֶׁהוּא נִתְאַוָּה בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת שָׁרוּי בַּהֲלָךְ נֶפֶשׁ אוֹ לְהִתְמַכֵּר לַהֲזָיָה, וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה עָלוּל מִיָּד לָבוֹא לִידֵי עַצְלוּת.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי אִישׁ רַב פְּעָלִים וּנְדִיב לֵב כָּמוֹהוּ לֹא כָּפַף אֶת עַצְמוֹ לְמַצַּב נֶפֶשׁ זֶה אֶלָּא לְשָׁעָה שֶׁל מַעֲבָר; מָרִיּוּס הָיָה מִתְנַעֵר מִיָּד לִפְעֻלּוֹת, אִלּוּ קָרָא לוֹ גוֹרָלוֹ שֶׁיֵּצֵא לְמִלְחָמָה.

מָרִיּוּס הָיָה פָּרוּשׁ כִּמְעַט לְגַמְרֵי מִן הַבְּרִיּוֹת. הוּא לֹא נִתְחַבֵּר לְאוֹתָהּ הָאֲגֻדָּה הַפּוֹלִיטִית אֲשֶׁר אַנְי’וֹלְרָא עָמַד בְּרֹאשָׁהּ, וְגָרְמוּ לְכָךְ גַּם הַבְּדִידוּת שֶׁנִּתְחַבְּבָה עָלָיו וְגַם בִּלְבּוּל הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁיְּדִידָיו הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה. הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים נִשְׁאֲרוּ אָמְנָם בִּבְחִינַת חֲבֵרִים וְהוֹשִׁיטוּ עֶזְרָה זֶה לָזֶה, בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה הַיְּכֹלֶת בְּיָדָם; אֲבָל בָּזֹאת נִצְטַמְצְמָה כָּל יְדִידוּתָם. לְמָרִיּוּס הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל רַק שְׁנֵי חֲבֵרִים, הָרִאשׁוֹן קוֹרְפֵירַק הַצָּעִיר וְהַשֵּׁנִי מַבֶּף הַגָּדוֹל בְּשָׁנִים. לַשֵּׁנִי נוֹדְעָה מִמָּרִיּוּס חִבָּה יְתֵרָה. הֲלֹא מַבֶּף זֶה גָרַם לוֹ לְמָרִיּוּס שֶׁיֵּיטִיב לָדַעַת וְלֶאֱהֹב אֶת אָבִיו וְשֶׁיֵּלֵךְ לִקְרַאת חַיִּים חֲדָשִׁים. “הוּא שֶׁרִפֵּא אוֹתִי מִן הַסַּנְוֵרִים אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת נַפְשִׁי,” הָיָה מָרִיּוּס רָגִיל לוֹמַר.

ג

מַבֶּף, כְּפִי שֶׁסֻּפַּר מִיָּד לְמָרִיּוּס בִּשְׁעַת פְּגִישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הִבְדִיל לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה שׁוּם הַשְׁקָפָה פּוֹלִיטִית. כֻּלָּן הָיוּ רְצוּיוֹת בְּעֵינָיו, אִם הַלָּלוּ הֵנִיחוּ לוֹ וְלֹא הִפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ. וְאוּלָם גַּם לְמַבֶּף הָיְתָה שְׁאִיפָה מִשֶּׁלּוֹ, וְהוּא הִתְלַהֵב לִשְׁמָהּ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר הִתְלַהֲבוּ אֲחֵרִים לְשֵׁם דֵּעוֹתֵיהֶם הַפּוֹלִיטִיּוֹת. הוּא הָיָה לָהוּט מְאֹד אַחֲרֵי צְמָחִים וּבְמִדָּה גְדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר הָיָה לָהוּט אַחֲרֵי סְפָרִים.

נִבְצֵר מִמֶּנּוּ לְהָבִין עַל מָה וְלָמָּה יִגְמְלוּ בְּנֵי הָאָדָם אֵלֶּה לָאֵלֶּה שִׂנְאָה בִּגְלַל דִּבְרֵי הֶבֶל כְּגוֹן חֻקּוֹת הַמְּדִינָה, מִשְׁפַּט הַשִּׁוְיוֹן, הַשִּׁלְטוֹן שֶׁבְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, הַמִּשְׁטָר הָרֶפּוּבְלִיקָנִי, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, בְּעוֹד אֲשֶׁר בִּמְלֹא עוֹלָם מְצוּיִים כָּל מִינֵי אַשֶּׁנֶת, עֲשָׂבִים, צְמָחִים וְשִׂיחִים שֶׁכַּדַאי לְהִשְׁתָּאוֹת לָהֶם, וּמִצַּד שֵׁנִי מְצוּיִים כָּל מִינֵי מְגִלּוֹת וּגְוִילֵי סְפָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לִגְרֹם הֲנָאָה. עִם זֶה הִשְׂכִּיל לִרְאוֹת תּוֹעֶלֶת בְּמַעֲשָׂיו; בְּכָל רִבּוּי הַסְּפָרִים, שֶׁעָמְדוּ לוֹ לְקַנְיָן, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִקְּרֹא בַּסְּפָרִים הָאֵלֶּה בְּעִיּוּן רַב; בְּטַפְּלוֹ בִּצְמָחִים בְּתוֹרַת מְלֻמָּד לֹא נִמְנַע מֵעֲסֹק בְּגַנָּנוּת. כְּשֶׁהִתְוַדַּע אֶל שַׂר הָאֶלֶף פוֹנְטְמֶרְסִי עָמַד וְנִקְשַׁר אֵל זֶה בִּידִידוּת גְּדוֹלָה, מִשּׁוּם שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם הָיָה עִנְיָן אֶחָד. מַבֶּף נִתְמַסֵּר לְגַדֵּל סוּגִים שֶׁל עֲצֵי-פְּרִי, כְּשֵׁם שֶׁפוֹנְטְמֶרְסִי גִדֵּל סוּגִים שֶׁל פְּרָחִים. הִנֵּה כֵּן הִצְלִיחַ מַבֶּף לִיצֹר מִין שֶׁל אַגָּסִים מְשֻׁבָּחִים עַד מְאֹד, שֶׁלֹּא הָיוּ פְּחוּתִים בְּעֶרְכָּם מִן הָאַגָּסִים הַגְּדֵלִים בְּסֶן-גֶּ’רְמֶן. וְהוּא הוּא שֶׁיָּצַר, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, גַּם אֶת הַמִּירַבֶּלָה שֶׁל אוֹקְטָבֶּר הַיְדוּעַה בְּטִיבָהּ. הוּא חִבֵּר וְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת “רְשִׁימַת הַצְּמָחִים הַמְּצוּיִים בִּסְבִיבוֹת קוֹטְרֵה” בְּצֵרוּף טַבְלָאוֹת מְצֻיָּרוֹת. וְאֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, שֶׁזָּכָה לְשֵׁם טוֹב, הָיָה הוֹלֵךְ וּמוֹכֵר בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵר בְּיָדוֹ אֶת פִּתּוּחִי הַנְּחֹשֶׁת הַשַּׁיָּכִים לְחִבּוּרוֹ. מִמְּעוֹנוֹ אֲשֶׁר בִּרְחוֹב מֶצְיֶר הָיוּ יוֹצְאִים יוֹם יוֹם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה אֶכְּסֵמְפְּלָרִים שֶׁל הַסֵּפֶר. וְכָל פַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה עַל הַמְּכִירָה הַזֹּאת, שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה כְּאַלְפַּיִם פְרַנְק וְיוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּיָדוֹ כְּסָפִים אֶלָּא בְּמִדָּה מְצֻמְצֶמֶת, עָלָה בְּכָל זֹאת בְּיָדוֹ לְכַנֵּס לִרְשׁוּתוֹ אֹסֵף מֻבְחָר שֶׁל סְפָרִים יִקְרֵי מְצִיאוּת. וְעָזְרוּ לוֹ בָּזֶה סַבְלָנוּתוֹ, הַמַּחְסוֹר שֶׁהֵטִיל עַל עַצְמוֹ וּמִדַּת הַהַתְמָדָה. הוּא לֹא נִרְאָה מֵעוֹלָם יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ כְּשֶׁאֵין סֵפֶר בְּיָדוֹ, וּבְשׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ יֵשׁ שֶׁהָיָה מֵבִיא אִתּוֹ שְׁנַיִם סְפָרִים. בְּאַרְבַּעַת חַדְרֵי דִירָתוֹ שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שִׁמְּשׁוּ קִשּׁוּטִים רַק אָסְפֵי צְמָחִים הַנְּתוּנִים בְּמִסְגָּרוֹת וְגִלּוּפֵי נְחֹשֶׁת מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם שֶׁל אֳמָנִים עַתִּיקִים. וּבְמִדָּה זוֹ נָטַר טִינָא לְכָל כְּלִי נֶשֶׁק לְמִינֵיהֶם, וְהָיָה מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ אֲפִילוּ מֵהִסְתַּכֵּל בָּהֶם.

בִּשְׁנַת 1830 בְּעֵרֶךְ מֵת עָלָיו אָחִיו, הוּא הַכֹּמֶר, וּלְאַחַר יָמִים לֹא מְרֻבִּים נֶהְפַּךְ הַגַּלְגַּל עַל מַבֶּף וּמַצָּבוֹ הַחָמְרִי הוּרַע בְּהַרְבֵּה. הַנּוֹטָרְיוֹן שֶׁלּוֹ הִגִּיעַ לִידֵי פְּשִׁיטַת רֶגֶל וְגָרַם לוֹ הֶפְסֵד בִּסְכוּם שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְרַנְק. נוֹסָף לָזֶה גָרְמָה הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי לְמַשְׁבֵּר בְּמִקְצֹעַ הַסְּפָרִים. וְאוּלָם בִּזְמַנִּים מְשֻׁבָּשִׁים אֵין לְךָ דָּבָר הַקָּשֶׁה לִמְכִירָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר סְפָרֶיהָ שֶׁל תּוֹרַת הַצְּמָחִים. גַּם לְסִפְרוֹ שֶׁל מַבֶּף “רְשִׁימוֹת הַצְּמָחִים שֶׁבִּסְבִיבוֹת קוֹטְרֶה” לֹא שָׁאַל וְלֹא דָרַשׁ אִישׁ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַפַּעֲמוֹן הַמְצַלְצֵל, הָיָה מַבֶּף מִתְנַעֵר מִמְּקוֹמוֹ, אֲבָל – אֲהָהּ! – עַל פִּי רֹב לֹא בָּא אֶלָּא הַשּׁוֹאֵב הַמֵּבִיא אֶת הַמָּיִם. – בְּקִצּוּר, יוֹם אֶחָד רָאָה מַבֶּף הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִדִּירָתוֹ, לְהִתְפַּטֵּר מִהְיוֹת גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֵסֶת, לְהִפָּרֵד מֵעַל בֵּית הַתְּפִלָּה סֶן-סוֹפְלִיס, לִמְכֹּר חֵלֶק מֵאָסְפֵי צְמָחָיו, בְּלִי לִנְגֹּע בִּסְפָרָיו שֶׁמַּעֲלָתָם הָיְתָה גְדוֹלָה בְּעֵינָיו יוֹתֵר, וְלִשְׂכֹּר לְעַצְמוֹ בַּיִת קָטֹן הַנִּמְצָא בִּרְחוֹב הַשְׂדֵרָה, מוֹנְפַּרְנַס. אֲבָל גַּם כָּאן הִתְגוֹרֵר רַק רֶבַע שָׁנָה וְלֹא יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁנִּבְצַר מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּם גַּם אֶת שְׂכַר הַדִּירָה הַזֹּאת.

הוּא אָסַף אֵפוֹא אֶת כָּל חֲפָצָיו, אֶת “רְשִׁימוֹת הַצְּמָחִים”, אֶת לוּחוֹת הַפִּתּוּחִים הָעֲשׂוּיִים נְחֹשֶׁת, אֶת אָסְפֵי הַצְּמָחִים וְאֶת הַסְּפָרִים, וְקָבַע לְעַצְמוֹ דִירָה בִּסְבִיבוֹת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת לִמְלַחַת, בְּאַחַד הַבָּתִּים הַפְּשׁוּטִים אֲשֶׁר בִּכְפָר אוֹסְטֶרְלִיץ, בַּיִת בֶּן שְׁלשָׁה חֲדָרִים בְּצֵרוּף גַּן יְרָקוֹת וּבְאֵר שֶׁעָלָה לוֹ בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים פְרַנְק לְשָׁנָה. חִלּוּף דִּירוֹת זֶה גָרַם לוֹ שֶׁיָּצָא רֵיק מִכָּל רָהִיטָיו, אֲבָל הוּא לֹא הִצְטַעֵר אַף בְּמִקְצָת עַל הָאֲבֵדָה הַזֹּאת. “קַבְּלִי תַּנְחוּמִים!” פָּנָה וְאָמַר אֶל סוֹכֶנֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּהִרְהוּרֵי עַצְבוּת. “הֲלֹא עוֹד נִשְׁאַר לָנוּ הָאֲנִיל!” כִּי מַבֶּף שָׁאַף כָּל יָמָיו שְׁאִיפָה גְדוֹלָה – לְגַדֵּל אֶת הָאֲנִיל בְּאַקְלִימָהּ שֶׁל צָרְפַת. רַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ מְבַקְּרִים בְּבֵיתוֹ שֶׁבִּכְפָר אוֹסְטֶרְלִיץ – אִישׁ מַכִּיר אֶחָד מוֹכֵר סְפָרִים, וּמָרִיּוּס.

ד

בְּעֵינֵי מָרִיּוּס מָצָא חֵן הָאִישׁ הַזָּקֵן הַזֶּה, שֶׁהָיָה מִתְבּוֹנֵן אַגַּב תִּמָּהוֹן בַּדֵּלוּת הַמִּתְקָרֶבֶת אֵלָיו לְאַט לְאַט, אֲבָל לֹא הִבְחִין עֲדַיִן בַּסַּכָּנָה הַקְּרוֹבָה וְלֹא נִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. מָרִיּוּס הָיָה מִזְדַּמֵּן לְבֵיתוֹ שֶׁל זֶה לְשֵׁם בִּקּוּר מַמָּשׁ, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוֹרְפֵירַק לֹא שִׁמֵּשׁ לוֹ שִׂיחָה אֶלָּא בְּאַקְרָאִי, בִּשְׁעַת פְּגִישָׁה שֶׁבָּרְחוֹב. וְאוּלָם בִּקּוּר כָּזֶה נִקְרָה לִהְיוֹת לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם לְחֹדֶשׁ, לְכָל הַיּוֹתֵר.

עַל פִּי רֹב רָאָה לְפָנָיו אֶת הַטִּיּוּלִים בַּשְּׂדֵרוֹת הָרְחוֹקוֹת כַּעֲדִיפִים יוֹתֵר. בִּשְׂדוֹת-מַרְס, לְמָשָׁל, אוֹ בַּשְּׂדֵרוֹת הָרֵיקוֹת מֵאָדָם אֲשֶׁר בְּגַן לוּקְסֶמְבּוּרְג.

תּוֹךְ כְּדֵי טִיּוּלִים אֵלֶּה מָצָא גַּם אֶת הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הַבַּיִת עוֹמֵד לְבָדָד וַחֲדָרָיו נִשְׂכָּרִים בְּזוֹל – קָם וְשָׂכַר לְעַצְמוֹ כָּאן דִּירָה. לְדַיָּרֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה נוֹדַע רַק בְּשֵׁם הָאָדוֹן מָרִיּוּס. אֲחָדִים מִמַּכִּירֵי אָבִיו וַחֲבֵרָיו לַמִּלְחָמָה בִּקְשׁוּ אֶת מָרִיּוּס, לְאַחַר שֶׁנִּתְוַדַּע אֲלֵיהֶם, שֶׁיְּבַקֵּר אוֹתָם בְּבֵיתָם. מָרִיּוּס לֹא נִסְתַּלֵּק מִן הַהַזְמָנוֹת הָאֵלֶּה. הֲלֹא בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְּנָה לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים עַל אֹדוֹת אָבִיו. וְכָךְ אֵרַע לוֹ לְבַקֵּר מִזְּמָן לִזְמָן אֶת הַגְּרַף פָיוֹל, אֶת הַגֵּנֵרַל בֶּלַוֶּן וְאֶת הַגֵּנֵרַל פְרִירְיוֹן. בִּטְרַקְלִינֵיהֶם שֶׁל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה בִּלּוּ אֶת הַזְּמָן בִּנְגִינָה וּבְרִקּוּדִים. לִכְבוֹד נִשְׁפֵי חֵשֶׁק מִסּוּג זֶה הָיָה מָרִיּוּס לוֹבֵשׁ אֵת בִּגְדֵי הַתִּפְאֶרֶת. אֲבָל הוּא הָלַךְ לִנְשָׁפִים כָּאֵלֶּה רַק בִּזְמַן שֶׁבַּחוּץ שָׁלַט קֹר קִפָּאוֹן, מִשּׁוּם שֶׁנִּבְצַר מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּם שְׂכַר נְסִיעָה בָּעֲגָלָה וּמִצַּד שֵׁנִי הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר שֶׁנְּעָלָיו יִהְיוּ מְצֻחְצָחוֹת לְמִשְׁעִי.

לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה הָיָה מָרִיּוּס שׁוֹגֶה בְּרֹב דִּמְיוֹנוֹת בִּדְבַר הֶעָתִיד וּבוֹנֶה מִגְדָּלִים בַּאֲוִיר. אִלּוּ יָכֹל מִי שֶׁהוּא לְהַבִּיט לְתוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, הָיָה מִשְׁתָּאֵה לִרְאוֹת אֶת זֹךְ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִּתַּן לְמָרִיּוּס לִשְׁגּוֹת בָּהֶם. בְּרַם בֶּן אָדָם נִכָּר לְפִי חֲלוֹמוֹתָיו-בְּהָקִיץ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְפִי רַעְיוֹנוֹתָיו. בִּזְמַן שֶׁכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּנוּ יוֹצֵר דִּמְיוֹנוֹת לְפֶתַע פִּתְאֹם, וְלוּ גַּם דִּמְיוֹנוֹת אַדִּירִים וְנַעֲלִים בְּיוֹתֵר, הֲרֵי רוּחֵנוּ טוֹבֵעַ אַף הוּא אֵת חוֹתָמוֹ הַמְיֻחָד בִּיצִירוֹת הַדִּמְיוֹן הַלָּלוּ, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לְפִי טִיבָם וּתְכוּנָתָם לְנַחֵשׁ וּלְהַכִּיר אֶת אָפְיֵנוּ הַנָּכוֹן, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמַּחֲשָׁבוֹת, אֵלֶּה שֶׁבֶּן אָדָם נוֹהֵג זְהִירוּת בִּשְׁעַת יְצִירָתָן וּמְחַבֵּר אוֹתָן אַחַת אֶל אַחַת לְפִי תָּכְנִית קְבוּעָה מֵרֹאשׁ.

בְּאֶמְצַע שְׁנַת 1831, בְּעֶרֶךְ, סִפְּרָה פַּעַם הַסְּגָנִית שֶׁבַּבַּיִת לְמָרִיּוּס, כִּי מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט הָעֲנִיָּה עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת נֶעֱקֶרֶת מִן הַדִּירָה בְּעַל כָּרְחָהּ. מָרִיּוּס, שֶׁהָיָה מְבַלֶּה כָּל יָמָיו מִחוּץ לַבַּיִת, לֹא יָדַע כִּמְעַט וְלֹא כְּלוּם בִּדְבַר שְׁכֵנָיו.

 

חלק שלישי מריוס    🔗

סֵפֶר שִׁשִּׁי פְּגִישָׁתָם שֶׁל שְׁנֵי כּוֹכָבִים    🔗

א

מָרִיּוּס הָיָה בִּתְקוּפַת הַזְּמָן הַהוּא אִישׁ צָעִיר

לְיָמִים וְנָאֶה בְּמַרְאֵהוּ, קוֹמָתוֹ בֵּינוֹנִית, שְׂעַר רֹאשׁוֹ

שָׁחוֹר וּמְגֻדָּל בְּשֶׁפַע, מִצְחוֹ נִשָּׂא וּמֵפִיק הַדְרַת בִּינָה,

נְחִירֵי אַפּוֹ רְחָבִים וּמְעִידִים עַל יֵצֶר נִלְהָב, דְּמוּתוֹ

אוֹמֶרֶת שַׁלְוָה גְמוּרָה וְתָם לֵבָב וְעַל פָּנָיו אֲרֵשֵׁת שֶׁל אָדָם

גֵּא וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת. עֵינָיו הָיוּ קְטַנּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן

נִשְׁקַף מִתּוֹכָן מֶבָּט נֵאְדָּר.

בִּימַי עָנְיוֹ הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר הִתְבּוֹנֵן

וְרָאָה, כִּי הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת לְיָמִים נִפְנוֹת לְהַבִּיט

אַחֲרָיו מִדֵּי עָבְרוֹ לִפְנֵיהֶן, וְדָבָר זֶה גָּרַם לוֹ שֶׁיִּבְרַח

וְיִסְתַּתֵּר כְּשֶׁהוּא מָלֵא כְּלִמָּה וָכָעַס. הוּא חָשַׁב

שֶׁהַלָּלוּ מִסְתַּכְּלוֹת בּוֹ בִּגְלַל בְּגָדָיו הַבְּלוּיִים

וּמִתְכַּוְּנוֹת לְהִתְקַלֵּס בּוֹ. אֲבָל הַנְּעָרוֹת לֹא הִבִּיטוּ

אַחֲרָיו אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶן וּדְמוּתוֹ נֶחְרְתָה

בְּזִכְרוֹנָן.

רִיב זֶה לְלֹא מִלִּים, שֶׁפָּרַץ בֵּינוֹ וּבֵין

הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת, עָשָׂה אוֹתוֹ לְבַיְשַׁן. הוּא לֹא בָּחַר אַף

בְּאַחַת מִן הַנְּעָרוֹת, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן יַחַד גָּרְמוּ לוֹ

שֶׁיִּבְרַח מִפְּנֵיהֶן וְכֵיוָן שֶׁלֹּא שָׁגָה לְגַמְרֵי בַּאֲהָבִים –

מִתּוֹךְ בַּעֲרוּת, כְּפִי שֶׁהָיָה אוֹמֵר קוֹרְפֵירַק.

“אַל תְּהֵא זָהִיר וְנִזְהָר בְּמִדָּה כָּזֹאת!” הָיָה

הַלָּז מַטִּיף לוֹ לִמּוּדִים, וְיֵשׁ שֶׁהִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם

בְּמִלִּים כָּאֵלֶּה:

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אֲהוּבִי נְזִירִי!”

וְאוּלָם מָרִיּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁתָּקְפָה עָלָיו בַּיְּשָׁנוּתוֹ, הָלַךְ בְּכָל זֹאת בְּדַרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת.

כִּי הִנֵּה זֶה שָׁנָה תְּמִימָה שֶׁמָּרִיּוּס הִתְחִיל

שָׂם אֶת לִבּוֹ לְזוּג אֲנָשִׁים, גֶּבֶר וְנַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים

מְאֹד, שֶׁהָיוּ נִפְגָּשִׁים לוֹ בִּשְׂדֵרָה אַחַת מְרֻחֶקֶת שֶׁבַּגַּן

הַלוּקְסֶמְבּוּרְגִי, סָמוּךְ לְבֵית הַסֵּפֶר לְגַנָּנִים, כְּשֶׁהֵם

יוֹשְׁבִים תָּמִיד עַל סַפְסָל אֶחָד קָבוּעַ, בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה

הַשּׁוֹמְמָה הַפּוֹנָה אֶל רְחוֹב דֶּה לְ’אוּאֶ, וְהֵם מְצוּיִים תָּמִיד

בִּמְקוֹמָם בְּבוֹא בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת שֵׁלָּנוּ לְטַיֵּל בַּשְּׂדֵרָה

הַזֹּאת שֶׁבַּגָּן. הָאִישׁ נִרְאָה לִהְיוֹת כְּבֶן שִׁשִּׁים שָׁנָה;

פָּנָיו הֵפִיקוּ עַצְבוּת וְכֹבֶד־רֹאשׁ; לְפִי יְצוּרֵי גֵווֹ,

הָאַמִּיצִים לְכֹחַ וְהַמְיֻגָּעִים גַּם יַחַד, נִרְאָה הָאִישׁ כְּמִי

שֶׁעָבַד בַּצָּבָא וְיָצָא בְּדִימוּס. הוּא לֹא נָהַג חֲבִיבוּת יְתֵרָה,

לַמְרוֹת זֶה שֶׁפָּנָיו הֵעִידוּ עַל טוּב לִבּוֹ הָרַב, וְלֹא הָיָה

מַשְׁהֶה בְּיוֹתֵר אֵת מֶבָּטוֹ עַל פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. מִכְנָסָיו

וּמְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן הָיוּ כְּחֻלִּים; לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ כּוֹבַע בַּעַל

שׁוּלַיִם רְחָבִים, וְכָל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה גַם יַחַד נִרְאוּ

כַּחֲדָשִׁים; עֲנִיבָתוֹ הָיְתָה שְׁחוֹרָה, כֻּתָּנְתּוֹ צְחוֹרָה

מִצְּחוֹר, אוּלָם עֲשׂוּיָה מִבַּד גַּס. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הִלְבִּינוּ

כַּשָּׁלֶג.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה נִרְאֲתָה כְּבַת שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה

אוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה. רְזוֹן גּוּפָהּ הָיָה גָדוֹל עַד לִידֵי כִּעוּר,

תְּנוּעוֹתֶיהָ חֲסֵרוֹת נֹעַם וּדְמוּתָהּ לְלֹא כָּל יְקָר; רַק עֵינֶיהָ

נוֹעֲדוּ לִכְאוֹרָה לִהְיוֹת יָפוֹת בִּרְבוֹת הַיָּמִים. וְאוּלָם לְעֵת

עַתָּה נִשְׁקַף מִתּוֹכָן מֶבָּט נוֹעָז לְלֹא כָּל נְעִימוּת.

שִׂמְלָתָהּ, הַתְּפוּרָה לְפִי גִזְרָה תְּפֵלָה, נֶעֶשְׂתָה מֵאָרִיג

צֶמֶר שָׁחוֹר וָגַס, מִין מַלְבּוּשׁ נוֹשָׁן וּקְצַר מִדָּה גַם יַחַד,

הַדּוֹמֶה לִכְלֵי הַלְבָּשָׁה הַנְּהוּגִים בְּבָתֵּי הַמִּנְזָר.

הַשְּׁנַיִם נִדְמוּ לִהְיוֹת אָב וּבִתּוֹ.

פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּחַן מָרִיּוּס

בְּעֵינָיו אֶת הַזָּקֵן וְשָׁלַח אֵת מֶבָּטָיו גַּם אֶל הַנַּעֲרָה

הַצְּעִירָה, וּמֵאָז וָהָלְאָה חָדַל לָשִׂים אֲלֵיהֶם אֶת לִבּוֹ.

וְהַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה מִצִּדָּם לֹא הִבְחִינוּ בּוֹ לִכְאוֹרָה

לְגַמְרֵי. הֵם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ,

וְדִבְרֵיהֶם נָסַבּוּ, כַּנִּרְאֶה, עַל עִנְיָנִים רְגִילִים. הַנַּעֲרָה

הַצְּעִירָה פִּטְפְּטָה בְּלִי הֶרֶף. הַזָּקֵן מִעֵט בְּדִבּוּרִים

וְשָׁלַח מִזְּמָן לִזְמָן כְּלַפֵּי הַנַּעֲרָה מַבָּט מֵפִיק אַהֲבַת

אָב.

מָרִיּוּס הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְטַיֵּל בְּאוֹתָהּ

שְׂדֵרָה בִּקְבִיעוּת. וְדַרְכּוֹ הָיְתָה לְהַתְחִיל אֶת טִיּוּלוֹ מִן

הַצַּד הַשֵּׁנִי, לָלֶכֶת לְכָל אֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי

סַפְסַל מוֹשָׁבָם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג. אַחַר כָּךְ הָיָה שָׁב עַל

עִקְּבוֹתָיו וּמַרְחִיק לֶכֶת בַּחֲזָרָה עַד לְמַעֲלֵה הַשְּׂדֵרָה.

בְּאֹפֶן כָּזֶה נִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבֹר חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים עַל

פְּנֵי סַפְסַל מוֹשָׁבָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם.

לַמְרוֹת שֶׁבְּנֵי הַזּוּג הָאָמוּר הִשְׁתַּדְּלוּ

לִבְלִי עוֹרֵר כָּל תְּשׂוּמֶת לֵב, וְאוּלַי דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ,

נִפְנוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם תַּלְמִידִים מְעַטִים שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר

לְגַנָּנִים, אֵלֶּה שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִפְעָמִים לְטַיֵּל כָּאן עִם

גְּמָר הַשִּׁעוּרִים. גַּם קוֹרְפֵירַק שָׁת אֲלֵיהֶם אֶת לִבּוֹ

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן, אֲבָל לְבַסּוֹף גָּמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי

הַנַּעֲרָה אֵינָהּ אֶלָּא מְכֹעֶרֶת בְּיוֹתֵר, וְנִזְהַר מֵאָז וָהָלְאָה

מְאֹד מֵהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. הוּא נָקַב לַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה כִּנּוּי

עַל פִּי שִׂמְלָתָהּ הַשְּׁחוֹרָה וְקָרָא לָהּ בְּשֵׁם הָעַלְמָה

לָנוּאַר, וְלַזָּקֵן נָתַן אֶת הַכִּנּוּי לַבְּלַן, עַל שֵׁם

שַׂעֲרוֹתָיו הַלְּבָנוֹת. וְכֵיוָן שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם

הַנְּכוֹנִים שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג, לָכֵן קָנוּ לָהֶם הַכִּנּוּיִים זְכוּת

קְבִיעוּת, וְהַתַּלְמִידִים וּכְמוֹ כֵן גַּם מָרִיּוּס לֹא כִּנּוּ אֶת

הַשְּׁנַיִם אֶלָּא בַּשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים.

וְנוֹחַ יִהְיֶה גַם לָנוּ אִם נִקְרָא אֶת הָאָדוֹן הַזָּקֵן בְּשֵׁם לַבְּלַן.

בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה הָיָה מָרִיּוּס פּוֹגֵשׁ

בָּהֶם בְּשָׁעָה קְבוּעָה, כָּל יוֹם וָיוֹם כִּמְעָט. הַזָּקֵן מָצָא חֵן

בְּעֵינָיו, אֲבָל הַנַּעֲרָה לֹא הָיְתָה מִסּוּג הַנְּעָרוֹת הַחֲבִיבוֹת

עָלָיו.

ב

בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה שִׁנָּה מָרִיּוּס מִמִּנְהָגוֹ

שֶׁנָּהַג לְטַיֵּל בְּגַן לוּקְסֶמְבּוּרְג, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עָבְרוּ

כְּסִדְרָם וְהוּא לֹא הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ בִּשְׂדֵרַת הַטִּיּוּל

הַחֲבִיבָה עָלָיו. וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים חָזַר לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

הַדָּבָר קָרָה בְּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד בַּקָּיִץ. הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר

הֵרִיעוּ בְּשִׁירֵי גִיל וּרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת שֶׁהָיָה סָפוּג זִיו

הַשֶּׁמֶשׁ – הֵעִירוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל מָרִיּוּס רִגְשׁוֹת

עֲדָנִים.

הוּא נֶחְפַּז וְהָלַךְ אֶל הַשְּׂדֵרָה “שֶׁלּוֹ”

וְרָאָה, מִדַּי הַגִּיעוֹ אֶל קָצֵהָ הַשֵּׁנִי שֶׁל אוֹתָהּ שְׂדֵרָה,

אֶת בְּנֵי הַזּוּג הַיְדוּעִים לוֹ כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָל

הַקָּבוּעַ. וְאוּלָם רַק הָאִישׁ לְבַדּוֹ נִשְׁאַר כְּפִי שֶׁהָיָה;

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה נִשְׁתַּנְּתָה שִׁנּוּי נִכָּר לְטוֹבָה. הִיא

גָדְלָה וְיָפְתָה, לִיצוּרֵי גֵוָהּ נִצְמַד כְּבָר מְעַט מֵאֲרֶשֶׁת

הַגּוּף שֶׁל אִשָּׁה, אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיָה נָסוּךְ עוֹד עֲלֵיהֶם

הַחֵן הַתָּמִים שֶׁל הַיַּלְדוּת. שַׂעֲרוֹת עַרְמוֹן יָפוֹת לְהַפְלִיא

שֶׁמְּהַבְהֵב מֵעֲלֵיהֶן זֹהַר הַזָּהָב, מֵצַח לָבָן צַח כְּשַׁיִשׁ,

לְחָיַיִם וְרֻדּוֹת כְּעֵין עֲלֵה הַשּׁוֹשָׁן, עוֹר שֶׁכֻּלּוֹ רֹךְ

וְיֹפִי, שְׂפָתַיִם שֶׁגִּזְרָתָן נֶחְמֶדֶת וְהֵן נִרְאוֹת לִהְיוֹת

מְיֻעָדוֹת מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן לְהִצְטַחֵק בִּנְעִימוּת וּלְדַבֵּר

בְּקוֹל עָרֵב. וּכְאִלּוּ לְשֵׁם תִּקּוּן שָׁלֵם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר

כְּלוּם לִדְמוּת גּוּף זוֹ הַקְּצוּבָה וּגְמוּרָה בְּיָפְיָהּ, לֹא הָיָה

אַפָּהּ חָטוּב לְמוֹפֵת כִּי אִם נָאֶה וְנֶחְמָד; לֹא יָשָׁר וְלֹא

מִתְעַקֵּם, אֶלָּא אַף מִן הָרְגִילִים בְּפָרִיס; כְּלוֹמַר, דְּבַר־מָה

דַק וְנָאֶה וּבִלְתִּי קָצוּב, דָּבָר הַמֵּבִיא אֶת הַצַּיָּרִים לִידֵי

יֵאוּשׁ וְגוֹרֵם לַפַּיְטָנִים הִתְרַגְּשׁוּת וָגִיל.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁמָרִיּוּס עָבַר עַל פְּנֵי

הַנַּעֲרָה, הָיוּ עֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ מָשְׁפָּלוֹת לָאָרֶץ וְהוּא לֹא

יָכֹל לִרְאוֹתָן. הוּא רָאָה רַק אֶת עַפְעַפֶּיהָ הָאֲרֻכִּים

וְהַצְּנוּעִים אֲשֶׁר צִבְעָם כֵּהֶה.

הִיא לֹא רַק גָּדְלָה בְּקוֹמָתָהּ, כִּי אִם גַּם

יָפְתָה בְּמַרְאֶהָ כְּשֵׁם שֶׁבִּתְקוּפַת אַפְּרִיל דַּי לְעֵצִים

מִסּוּג יָדוּעַ בִּשְׁלשָׁה יָמִים שֶׁיִּהְיוּ מִתְכַּסִּים בְּפִרְחֵי

לִבְלוּב, כָּךְ הִסְפִּיקָה הַנַּעֲרָה לְפַתֵּחַ בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה

חֳדָשִׁים אֶת יָפְיָהּ עַד לִידֵי שְׁלֵמוּת גְּמוּרָה. אַךְ לָהּ

הִגִּיעָה עַכְשָׁו תְּקוּפַת אַפְּרִיל שֶׁבְּחַיֶּיהָ.

וְחוּץ מִזֶּה לֹא הָיְתָה עוֹד הַנַּעֲרָה לְבוּשָׁה

כְּאַחַת הַתַּלְמִידוֹת בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר. בְּהַגִּיעַ הַיֹּפִי

הִגִּיעַ אִתּוֹ גַם הַטַּעַם הַטּוֹב. לְבוּשָׁהּ הֵעִיד בְּמִדָּה

יְדוּעָה עַל הִדּוּר פָּשׁוּט, יָקָר וְנִקְנֶה בְּאֶמְצָעִים מְעַטִּים.

שִׂמְלָתָהּ הָיְתָה עֲשׂוּיָה מֵאֵטוּן דַּמֶּשֶׂק שָׁחוֹר, אֵטוּן כָּזֶה

נַעֲשָׂה גַם מְעִילָהּ הַקָּצָר שֶׁעַל כְּתֵפֶיהָ, וְכוֹבָעָהּ הָיָה

עָשׂוּי רֶדֶד שָׁחוֹר. הַכְּסָיוֹת הַלְּבָנוֹת הִבְלִיטוּ אֶת יָדָהּ

הַדַּקָּה, זוֹ שֶׁהִשְׁתַּעַשְׁעָה בְּיָדִית הַשֵּׁן שֶׁל הַסּוֹכֵךְ,

וּמִבַּעַד לְנַעֲלֵי הַקִּשּׁוּרִים הָעֲשׂוּיוֹת מֶשִׁי תֹּאֲרָה כַּף

רֶגֶל קְטַנָּה שֶׁבִּקְטַנּוֹת. הָעוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ הִרְגִּישׁ, כִּי

מִכָּל תִּלְבָּשְׁתָּהּ נָדַף רֵיחַ חָרִיף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִטַּעַם

נְעוּרִים.

ג

יוֹם אֶחָד נָשְׁבָה רוּחַ צֶחָה וְהַשֶּׁמֶשׁ הֵפִיצָה

אוֹר נָעִים עַל פְּנֵי הַגַּן; אוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח מָרִיּוּס אֶת

סְגוֹר נַפְשׁוֹ בִּפְנֵי הַטֶּבַע וְהָיָה הוֹלֵךְ וְשׁוֹאֵף אֶל קִרְבּוֹ

אֶת קְסָמָיו, וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן לוֹ עוֹד פַּעַם לַעֲבֹר עַל פְּנֵי

הַסַּפְסָל הַיָּדוּעַ. גַּם עַכְשָׁו, כְּפִי שֶׁקָּרָה כְּבָר כַּמָּה

פְּעָמִים, הֵרִימָה הַנַּעֲרָה כְּנֶגְדּוֹ אֶת עֵינֶיהָ וּמֶבָּטֵיהֶם

נִפְגָּשׁוּ.

הַנַּעֲרָה הִתְבּוֹנְנָה בּוֹ בְּאֹפֶן מְיֻחָד

לְגַמְרֵי. מָרִיּוּס לֹא יָדַע לְהַגִּיד בַּמֶּה נִשְׁתַּנָּה עַכְשָׁו

מֶבָּטָהּ מִמֶּבָּטֶיהָ כָּל הַיָּמִים.

הִיא מִהֲרָה וְהִשְׁפִּילָה שׁוּב אֶת עֵינֶיהָ לָאָרֶץ,

וְהוּא עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. הַפַּעַם חָדַר מֶבָּטוֹ לֹא לְתוֹךְ

עֵינַיִם שְׁקֵטוֹת וּגְלוּיוֹת שֶׁל יַלְדָּה, כִּי אִם לְתוֹךְ תְּהוֹם

מְצוּלָה. דָּבָר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל הוּא שֶׁמֶּבָּט כָּזֶה לֹא יִגְרֹם

לִבְעֵרָה. וּמָרִיּוּס לֹא הָיָה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

אוֹתוֹ עֶרֶב חָזַר מָרִיּוּס אֶל דִּירָתוֹ

שֶׁבַּעֲלִיַּת הַגַּג וְהֵעִיף מֶבָּט בּוֹחֵן בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְהִנֵּה

נַעֲשָׂה לוֹ פִּתְאֹם מְחֻוָּר כִּי הוּא חָטָא חֵטְא בְּזֻהֲמָה,

בְּחֹסֶר טַעַם וּבִשְׁטוּת בְּלֶכְתּוֹ לְטַיֵּל בְּגַן לוּקְסֶמְבּוּרְג

וְהוּא לָבוּשׁ חֲלִיפַת בְּגָדִים שֶׁל חֹל, לְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע בָּלוּי

וּלְרַגְלָיו מַגָּפַיִם שֶׁל עֶגְלוֹן, הַמִּכְנָסַיִם נִשְׁחֲקוּ

פְּנֵיהֶם בִּמְקוֹם הַבִּרְכַּיִם וְהַמְּעִיל בַּעַל הַצֶּבַע הַשָּׁחוֹר

עָלָה עָלָיו בָּרָק אָפוֹר בִּמְקוֹמוֹת הַמַּרְפֵּק.

ד

לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בְּהַגִּיעַ הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה,

הוֹצִיא מָרִיּוּס מִתּוֹךְ הָאָרוֹן אֶת תִּלְבָּשְׁתּוֹ הַחֲדָשָׁה – אֵת

הַמְּעִיל וְאֶת הַמִּכְנָסַיִם, אֶת הַכּוֹבַע וְאֶת הַנַּעֲלַיִם,

הֶעֱלָה עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת הָאֵלֶּה, קָנָה

לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁתָּקְפָה עָלָיו רוּחַ שֶׁל פַּזְרָנוּת, זוּג כְּסָיוֹת

חֲדָשׁוֹת, וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָלֶכֶת לְעֵבֵר הֵגֵּן

הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי.

הוּא בַּדֶּרֶךְ וְקוֹרְפֵירַק נִרְאָה הוֹלֵךְ

לִקְרָאתוֹ, אֲבָל מָרִיּוּס עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת

חֲבֵרוֹ. הַלָּז סִפֵּר אַחַר כָּךְ לִידִידָיו: "זֶה לֹא כְּבָר

נִפְגְּשׁוּ לִי בַּדֶּרֶךְ חֲלִיפַת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וְכוֹבָעוֹ

הֶחָדָשׁ שֶׁל מָרִיּוּס, וְהָאִישׁ מָרִיּוּס בְּעַצְמוֹ הָיָה תָּקוּעַ

בְּתוֹךְ הַבְּגָדִים. יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי הוּא הָלַךְ לִבְחִינוֹת.

מַרְאֵהוּ הָיָה כְּשֶׁל שׁוֹטֶה גָמוּר."

מִשֶּׁהִגִּיעַ לַגַּן הִתְחִיל מָרִיּוּס מִתְהַלֵּךְ

מִסָּבִיב לְמִזְרְקוֹת הַמַּיִם וּמִסְתַּכֵּל בַּבַּרְבּוּרִים, אַחַר

כָּךְ הִתְבּוֹנֵן שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּפֶסֶל אֶחָד עַתִּיק יוֹמִין,

שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה מְחֻפֶּה בְּאַשֶּׁגֶת וּבְעֹבֶשׁ וְשֶׁאַחַת מִשּׁוֹקָיו

נֶעֶדְרָה לְגַמְרֵי.

כְּשֶׁנִּפְנָה אֶל הַשְּׂדֵרָה הִבְחִין וְרָאָה מִיָּד

בְּקָצֶהָ הַשֵּׁנִי אֶת הָאָדוֹן לַבְּלַן וְאֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה.

מִיָּד סָגַר אֶת מְעִילוֹ עַל כַּפְתּוֹרָיו עַד לִמְרוֹם הַצַּוָּאר,

מָשַׁךְ הֵיטֵב בַּמְּעִיל כְּדֵי שֶׁיֵּעָלְמוּ כָּל הַקְּפָלִים, נִפְנָה

לְהַבִּיט רֶגַע מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ בַּהִבְהוּב הַמִּתְעַלֵם עַל גַּב

הַמִּכְנָסַיִם וְכוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הַסַּפְסָל. בְּהִלּוּךְ זֶה

הָיָה דְבַר־מָה מֵהִלּוּכוֹ שֶׁל הַגִּבּוֹר הַצּוֹעֵד לִקְרַאת

נִצָּחוֹן.

וְאַגַּב זֶה עָשָׂה מָרִיּוּס אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו

כְּמַעֲשֵׂה מְכוֹנָה, וְרוּחוֹ הָיָה פָּנוּי לְהִרְהוּרִים רְגִילִים

שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם. מִשֶּׁהִתְקָרֵב אֶל הַסַּפְסָל מָשַׁךְ עוֹד

פַּעַם בִּמְעִילוֹ, כְּדֵי לְסַלֵּק אֶת הַקְּפָלִים, וְנָעַץ אֶת עֵינָיו

בִּפְנֵי הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה. רֶגַע אֶחָד נִדְמָה לוֹ, כִּי אוֹר

כְּחַלְחַל הוֹלֵךְ וְשׁוֹפֵעַ מֵעַל הַנַּעֲרָה וּמְמַלֵּא אֶת כָּל

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה.

כְּכֹל אֲשֶׁר הִתְקָרֵב כֵּן הָלְכוּ צְעָדָיו הָלֹךְ

וְקָטֹן, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, בְּעוֹדֶנּוּ רָחוֹק מִן הַסַּפְסָל, עָמַד

מִלֶּכֶת וְנִפְנָה לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו, וּבְעַצְמוֹ לֹא יָדַע מָה

הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיץ אוֹתוֹ לְכָךְ. הוּא לֹא יָדַע אֲפִילוּ כִּי

הִפְסִיק הַפַּעַם אֶת דַּרְכּוֹ בְּאֶמְצַע הַשְּׂדֵרָה.

הַנִּסָּיוֹן הַשֵּׁנִי הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ; הוּא כָּפָה

אֶת עַצְמוֹ לַהֲלִיכָה וְעָבַר עַל פְּנֵי הַסַּפְסָל כְּשֶׁהוּא זָקוּף

לִמְלֹא קוֹמָתוֹ, צַעֲדוֹ אֵיתָן וּפָנָיו מְכֻסִּים עַד תֹּם

בְּאַדְמוּמִית, אַךְ לֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהַבִּיט

לִצְדָדִין.

מָרִיּוּס שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו מִקְצֶה הַשְּׂדֵרָה

וְעָבַר עוֹד פַּעַם עַל פְּנֵי הַנַּעֲרָה הַיָּפָה. אַגַּב הֲלִיכָה זוֹ

שֶׁבַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הֶחְוִירוּ פָּנָיו עַד מְאֹד. אוֹתָהּ שָׁעָה

לֹא הָיָה שָׁרוּי כְּלַל בִּנְעִימוּת יְתֵרָה. מִדֵּי הִתְרַחֲקוֹ מִן

הַסַּפְסָל וָהָלְאָה עָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה

מוֹסִיפָה לְהַבִּיט אַחֲרָיו גַּם לְאַחֵר שֶׁפָּנָה לָהּ עֹרֶף,

וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה גָרַם לוֹ שֶׁהִתְחִיל מְהַלֵּךְ בִּצְעָדִים

בִּלְתִּי בְטוּחִים.

מֵעַכְשָׁו לֹא נִסָּה עוֹד לָלֶכֶת לִקְרַאת הַסַּפְסָל,

אֶלָּא יָשַׁב לָנוּחַ בְּאֶמְצַע הַשְּׂדֵרָה. מִדֵּי שִׁבְתּוֹ עַל

מְקוֹמוֹ סִכֵּן אֶת עַצְמוֹ וְהוֹלִיךְ אֶת מֶבָּטָיו לִצְדָדִין, וְתוֹךְ

כְּדֵי כָּךְ הִרְהֵר בַּמִּסְתָּרִים שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת

כִּי אוֹתָהּ עַלְמָה כְּבוּדָה, שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתוֹ בְּחַבְלֵי קֶסֶם עַל

יְדֵי שִׂמְלָתָהּ הַשְּׁחוֹרָה וְכוֹבָעָהּ הַצָּחוֹר – לֹא תִּתְפַּעֵל

אַף כָּל־שֶׁהוּא לְמַרְאֵה מִכְנָסָיו הַמְהֻדָּרִים וּלְמַרְאֵה מְעִילוֹ

הֶחָדָשׁ.

כַּעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וּמַרְאֵהוּ

הֵעִיד בּוֹ כִּי הוּא מִתְכּוֹנֵן שׁוּב לָרוּץ אֹרַח לְעֵבֶר הַסַּפְסָל

הַמְעֻטָּר, כִּבְיָכֹל, בְּנֹגַהּ אוֹר יְקָרוֹת. אַף עַל פִּי כֵן עָמַד

וְשָׁהָה וְאָמַר לְעַצְמוֹ, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְאַחֵר שָׁנָה

וּמֶחֱצָה, כִּי אוֹתוֹ אִישׁ נִכְבָּד, הַיּוֹשֵׁב יוֹם יוֹם עַל

הַסַּפְסָל בְּחֶבְרַת בִּתּוֹ, בְּוַדַּאִי שֶׁהִבְחִין בּוֹ וְחָשַׁב

אוֹתוֹ לְאִישׁ טַרְחָן הַמִּתְנַהֵג שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה.

וּכְמוֹ כֵן חָשׁ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּנַפְשׁוֹ,

כִּי לֹא דָבָר נָאֶה הוּא עוֹשֶׂה מִדַּי כַּנּוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ הַזָּר

בְּשֵׁם הַלִגְלוּג “אָדוֹן לַבְּלַן” – וַאֲפִילוּ רַק

בְּמַחֲשָׁבָה.

וּבָזֹאת פָּנָה עֹרֶף אֶל הַסַּפְסָל, מָקוֹם

שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם מַר לַבְּלַן וּבִתּוֹ, וְהָלַךְ וְחָזַר

הַבָּיְתָה.

ה

לְמָחֳרָת הַיּוֹם הִתְבּוֹנְנָה מָרַת בּוּרְגוֹן

וְרָאֲתָה לְתִמְהוֹנָהּ הַגָּדוֹל עַד מְאֹד, כִּי הָאָדוֹן מָרִיּוּס

לָבַשׁ שׁוּב אֶת חֲלִיפַת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים.

הוּא הָלַךְ עוֹד הַפַּעַם אֵל הַגַּן

הַלוּקְסֶמְבּוּרְגִי וְיָשַׁב לוֹ שׁוּב בְּאֶמְצַע הַשְּׂדֵרָה

הַיְדוּעַה. מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ רָאָה הֵיטֵב מְאֹד אֶת הַכּוֹבַע

הַלָּבָן וְאֶת הַשִּׂמְלָה הַשְּׁחוֹרָה, וְהָיָה מְדַמֶּה לִרְאוֹת

בְּיִחוּד אֶת הַנֹּגַהּ הַכְּחַלְחַל שֶׁמִּסָּבִיב לַסַּפְסָל. הוּא לֹא

זָע בֶּאֱמֶת מִמְּקוֹמוֹ, וְנִשְׁאַר שׁוֹהֶה בִּישִׁיבָה עַד

שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל נְעִילַת הַגָּן. לַבְּלַן וּבִתּוֹ לֹא

עָבְרוּ עַל פָּנָיו, וּלְפִיכָךְ הֶחְלִיט כִּי הֵם נִסְתַּלְּקוּ דֶרֶךְ

הַשַּׁעַר הַפּוֹנֶה אֶל רְחוֹב דֶה לְ’אוּאֶ.

וְכָךְ עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם. עַכְשָׁו הָיָה מָרִיּוּס

הוֹלֵךְ אֶל הַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי לֹא לְשֵׁם טִיּוּל, כִּי אִם

כְּדֵי לָשֶׁבֶת שָׁם בְּמָקוֹם אֶחָד קָבוּעַ – מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע

בְּעַצְמוֹ מַה תַּכְלִית הַדָּבָר. וּכְשֶׁיָּשַׁב לֹא נָע וְלֹא זָע

מִמְּקוֹמוֹ. וּמִדֵּי בֹּקֶר הֶעֱלָה עַל עַצְמוֹ אֶת חֲלִיפַת

הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְנַע מֵעֲבֹר בְּתַהֲלוּכַת

פְּאֵר עַל פְּנֵי יָפָתוֹ.

פַּעַם אָמְרָה בַּעֲלַת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ לְרַגֵּל

אַחֲרָיו, אֲבָל לֹא עָבְרוּ שְׁנֵי רְגָעִים עַד שֶׁהִיא רָאֲתָה הֶכְרַח

לְעַצְמָהּ לְהַפְסִיק אֶת מֵהֲלָכָה, לְאַחַר שֶׁמָּרִיּוּס הֵחִישׁ מְאֹד

אֶת צְעָדָיו – דָּחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה לִרְאוֹת מֵרָחוֹק אֶת הָעַלְמָה

הַצְּעִירָה יְפַת הַתֹּאַר הַיּוֹשֶׁבֶת בְּחֶבְרַת אָבִיהָ

הַנִּכְבָּד.

ו

יוֹם אֶחָד בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, יָשַׁב

מָרִיּוּס כָּרָגִיל עַל הַסַּפְסָל הַקָּבוּעַ וְהֶחֱזִיק סֵפֶר בְּיָדוֹ.

וּפִתְאֹם תָּקְפָה אוֹתוֹ בְּעָתָה. בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה נִקְרָה דָבָר

יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. לַבְּלַן וּבִתּוֹ הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל סַפְסַל

מוֹשָׁבָם, הַבַּת תָּמְכָה אֶת אָבִיהָ וּשְׁנֵיהֶם כּוֹנְנוּ אֶת

צַעֲדֵיהֶם הַקְּצוּבִים לְעֵבֶר הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יָשַׁב מָרִיּוּס.

הַלָּז כָּפָה אֶת עַצְמוֹ לְעַיֵּן בַּסֵּפֶר. שְׁכִינַת הַיֹּפִי הָלְכָה

הָלֹךְ וְהִתְקָרֵב אֵלָיו! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – עָבַר הִרְהוּר

בְּמֹחוֹ – לֹא יִהְיֶה סִפֵּק בְּיָדִי לְהַתְקִין לְעַצְמִי יְשִׁיבָה

הֲגוּנָה. וּכְבָר הִתְחִילָה אָזְנוֹ קוֹלֶטֶת אֶת הָאִוְשָׁה הַקַּלָּה

וְהַקְּצוּבָה אֲשֶׁר לִצְעָדֶיהָ. בְּרֶגַע זֶה הִשִּׂיא אוֹתוֹ

דִמְיוֹנוֹ לַחְשֹׁב, כִּי מַר לַבְּלַן נוֹעֵץ בּוֹ מֶבָּטִים אוֹמְרִים

חֵמָה. הַאִם יִפְנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים? הִרְהֵר מָרִיּוּס וְהוֹרִיד אֶת

רֹאשׁוֹ. וּכְשֶׁחָזַר וְזָקַף אֶת הָרֹאשׁ נִמְצְאוּ הַשְּׁנַיִם עַל

יָדוֹ מַמָּשׁ. מִדֵּי עָבְרָהּ הִבִּיטָה אֵלָיו הָעַלְמָה הַצְּעִירָה

בְּמֶבָּט עַז וְגָרְמָה לוֹ שֶׁתֹּאחֲזֶנּוּ חַלְחָלָה. הוּא חָשׁ

בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הִיא מַטִּיפָה לוֹ תּוֹכֵחָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר

בּוֹשֵׁשׁ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ

בִּרְצוֹנָהּ לְהַגִּיד: וּבְכֵן אָנֹכִי מֻכְרָחָה לִהְיוֹת

הַמַּתְחִילָה בַּדָּבָר! הַזֹּהַר הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ

הָעֲמֻקּוֹת כְּאִלּוּ הִכָּה אֶת מָרִיּוּס בְּסַנְוֵרִים.

הוּא הִבִּיט אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִיא נֶעֱלָמָה. וּמִיָּד

הִתְחִיל מִתְרוֹצֵץ בַּגַּן כְּאִישׁ שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ.

אַחַר כָּךְ הִתְיַצֵּב אָחוּז הִרְהוּרִים עַל יַד מְקוֹמָן שֶׁל

הַבְּתוּלוֹת הַבָּאוֹת עִם הַתִּינוֹקוֹת, וְכָל אַחַת מֵאֵלֶּה

הִתְפָּאֲרָה בִּלְבָבָהּ כִּי הוּא נִמְשָׁךְ אֵלֶיהָ בְּחַבְלֵי

אַהֲבָה.

לְבַסּוֹף יָצָא בְּחִפָּזוֹן מִן הַגַּן, כְּשֶׁהוּא

מְקַוֶּה בְּלִבּוֹ לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ בְּמִקְרֶה בְּאַחַד

הָרְחוֹבוֹת.

בִּמְקוֹם זֶה נִפְגַּשׁ לוֹ קוֹרְפֵירַק בִּמְבוֹא

הָעַמּוּדִים שֶׁל הָאוֹדֵאוֹן, וּמָרִיּוּס הִזְמִין אוֹתוֹ לִסְעֻדַּת

הַצָּהֳרָיִם. הֵם סָעֲדוּ אֵצֶל רוּסוֹ וְהוֹצִיאוּ שִׁשָּׁה פְרַנְקִים.

בִּשְׁעַת הַפַּרְפְּרָאוֹת שֶׁלְּאַחַר סְעֻדָּה שָׁאַל מָרִיּוּס אֵצֶל

קוֹרְפֵירַק: "הֲקָרָאתָ אֶת הָעִתּוֹן? מַה יָפֶה הוּא הַנְּאוּם

שֶׁנָּשָׂא אוֹדְרִי דֶה פּוּיְרָבוֹ!"

תָּקְפָה עָלָיו הָאַהֲבָה עַל מָרִיּוּס עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שׁוֹטֶה.

לְאַחַר גְמָר סְעֻדָּה פָּתַח מָרִיּוּס וְאָמַר: "בּוֹא

אִתִּי אֶל הַתֵּאַטְרוֹן. הַתַּשְׁלוּמִים עָלֵי." הֵם הָלְכוּ לְבַקֵּר

בַּתֵּאַטְרוֹן אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פּוֹרְט־סֶן־מַרְטִין וְזָנוּ אֶת

עֵינֵיהֶם בְּמִשְׂחָקוֹ שֶׁל הַמְשַׂחֵק הַמְהֻלָּל פְרֶדֶרִיק. מָרִיּוּס

שָׂבַע הֲנָאָה בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה.

אוֹתוֹ זְמָן נִמְצָא מָרִיּוּס בְּמַצַּב רוּחַ

שֶׁכֻּלּוֹ עֲדָנִים. הוּא מַצַּב הָרוּחַ הַמְּשַׁמֵּשׁ הַקְדָּמָה לְכָל

אַהֲבָה עַזָּה.

וְכָל זֶה נִגְרַם לוֹ עַל יְדֵי מֶבָּט אֶחָד יְחִידִי.

אָמְנָם כְּשֶׁהַפְּצָצָה מְמֻלָּאָה, גַּם גֵּץ אֶחָד מְאַחֵז בָּהּ אֶת הַשַּׁלְהָבֶת.

מָרִיּוּס עָמַד לְגוֹרָלוֹ. הוּא נַעֲשָׂה כָּפוּף

לָאַהֲבָה. מֵעַכְשָׁו הָיוּ חַיָּיו עֲתִידִים לָשׁוּט עַל פְּנֵי יָם

בִּלְתִּי נוֹדָע.

ז

כָּךְ עָבַר זְמָן שֶׁל חֹדֶשׁ יָמִים, לְכָל הַפָּחוֹת,

וּמָרִיּוּס הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם אֶל הַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי.

הוּא רָחַץ בְּיַם עֲדָנִים. הֲרֵי הַדָּבָר נַעֲשָׂה לוֹ מְחֻוָּר

עַכְשָׁו, כִּי אוֹתָהּ עַלְמָה צְעִירָה שָׂמָה בּוֹ אֶת עֵינֶיהָ.

מָרִיּוּס הִגְבִּיר לְאַט לְאַט אֶת אֹמֶץ לְבָבוֹ

וְהִתְחִיל מִתְקָרֵב אֶל הַסַּפְסָל הַיָּדוּעַ. וְאוּלָם גַּם עַכְשָׁו

מָנַע אֶת עַצְמוֹ מֵעֲבֹר עַל פְּנֵי הַסַּפְסָל וָהָלְאָה, קְצָת

מִשּׁוּם בַּיְּשָׁנוּת וּקְצָת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה. הוּא עָשָׂה

בִּמְזִמָּה וְהָיָה מִסְתַּתֵּר מֵעֵבֶר לְעֵצִים וּפָנִים שֶׁל

פְּסִילִים, וְכָל זֶה כְּדֵי לְהוֹפִיעַ לְעֵינֵי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה

וּלְהֵעָלֵם כְּכָל הָאֶפְשֶׁר מֵעֵינֵי הַזָּקֵן. פְּעָמִים עָמַד

וְשָׁהָה זְמָן שֶׁל חֲצִי שָׁעָה בְּצִלּוֹ שֶׁל אֶחָד לֵיאוֹנִידַס אוֹ

אֶחָד סְפַּרְטַקּוּס, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז סֵפֶר בְּיָדוֹ וְשׁוֹלֵחַ מֵעַל

הַסֵּפֶר אֶת מֵבָּטָיו הַשּׁוֹקְקִים לְעֵבֶר הַנַּעֲרָה, וְהָעַלְמָה

הַצְּעִירָה אַף הִיא מִצִּדָּהּ הָיְתָה מַפְנָה אֵלָיו אֶת פַּרְצוּפָהּ

הַנֶּחְמָד, וּבְשָׁעָה שֶׁדִּבְּרָה אֶת דְּבָרֶיהָ אֶל הַזָּקֵן

בִּמְנוּחָה גְמוּרָה וְאַגַּב סֵבֶר פָּנִים רָגִיל שֶׁבִּרְגִילִים –

שָׁלְחָה אֶל מָרִיּוּס מֶבָּטִים שֶׁכֻּלָּם רֹךְ וָחֶסֶד.

וְאוּלָם יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי הַזָּקֵן הִבְחִין סוֹף סוֹף

בְּמִקְצָת הָעִנְיָן, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל עַכְשָׁו עוֹזֵב בְּרֹב

הַמִּקְרִים אֶת מְקוֹמוֹ, מִדַּי רְאוֹתוֹ אֶת מָרִיּוּס, וְהָיָה הוֹלֵךְ

לְטַיֵּל אוֹ קוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ מָקוֹם בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה הַשֵּׁנִי,

עַל הַסַּפְסָל אֲשֶׁר עַל יַד פֶּסֶל הַגְּלַדִּיאָטוֹר, כְּאוֹמֵר

לְנַסּוֹת אֶת מָרִיּוּס הֲיֵלֵךְ אַחֲרָיו גַּם שָׁמָּה אוֹ לֹא.

מָרִיּוּס לֹא הֵבִין לַמְּזִמָּה וְהֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי מִכְשׁוֹל.

מֵעַכְשָׁו הִתְחִיל הָאָב מְמַעֵט בְּדַיְקָנוּת וְלֹא הָיָה בָּא

כְּמִקֹּדֶם יוֹם יוֹם בְּחֶבְרַת בִּתּוֹ. דָּבָר זֶה גָרַם לוֹ

לְמָרִיּוּס שֶׁיִּכָּשֵׁל בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה: הוּא לֹא הִשְׁהָה אֶת

עַצְמוֹ בַּגַּן בִּזְמַן שֶׁלַבְּלַן בָּא שָׁמָּה בִּיחִידוּת.

עֶרֶב אַחֵד, בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים, מָצָא מָרִיּוּס

עַל הַסַּפְסָל שֶׁיָּשְׁבוּ עָלָיו הָעַלְמָה הַצְּעִירָה וְאָבִיהָ,

מִטְפַּחַת כִּיס רְגִילָה בַּת צֶבַע לָבָן, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה בַּד

דַּק מִן הַדַּק וְהָיוּ רְקוּמִים בָּהּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת “אוּ. פ.”

כֵּיוָן שֶׁמָרִיּוּס לֹא יָדַע כְּלוּם בִּדְבַר בְּחִירַת לְבָבוֹ,

דָּרַשׁ אֶת שְׁתֵּי הָאוֹתָיוֹת הַנַּעֲרָצוֹת כְּמִין חֹמֶר מְיֻחָד

בְּמִינוֹ. “אוּ” לֹא יָכְלָה לְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא אוֹת הַתְחָלָה לְשֵׁם

פְּרָטִי. אוּרְסוּלָה! הוּא אָצַל נְשִׁיקוֹת לַמִּטְפַּחַת, סָפַג אֶת

רֵיחַ הָעֲדָנִים הַנּוֹדֵף מִמֶּנָּה, נָשָׂא אוֹתָהּ יוֹמָם כְּחוֹתָם

עַל לִבּוֹ, קָרוֹב לְעוֹר בְּשָׂרוֹ מַמָּשׁ, וּבַלַּיְלָה פָּרַשׂ

מִטְפַּחַת זוֹ עַל סְגוֹר שְׂפָתָיו. כָּל יֵשׁוּתָהּ נֶאֱצֶלֶת עָלַי

בְּלִי הֶרֶף מִתּוֹךְ הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת, הָיָה מְהַרְהֵר בִּפְנֵי

עַצְמוֹ.

וְאוּלָם אוֹתָהּ מִטְפַּחַת לֹא הָיְתָה אֶלָּא קִנְיָנוֹ

שֶׁל הַזָּקֵן, וְהַלָּז הִשְׁמִיט אוֹתָהּ לְתֻמּוֹ מִתּוֹךְ

כִּיסוֹ.

וְיָמִים רַבִּים לְאַחַר כָּךְ הָיָה מָרִיּוּס מַעֲנִיק

נְשִׁיקוֹת לְאֵין סְפֹרוֹת לְמִטְפַּחַת הַכִּיס אוֹ מַנִּיחַ אוֹתָהּ

כְּחוֹתָם עַל לוּחַ לִבּוֹ.

הַיַּלְדָּה הַנָּאָה לֹא הֵבִינָה מָה עִנְיַן

הַמִּשְׂחָק, וְשָׁלְחָה לְמָרִיּוּס רְמָזִים דַּקִּים מִן הַדַּקִּים,

כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים לֵב לְכָךְ.

כַּמָּה צְנִיעוּת! הִרְהֵר מָרִיּוּס בְּלִבּוֹ.

ח

רָאִינוּ אֵיךְ שֶׁנּוֹדַע לוֹ לְמָרִיּוּס – אוֹ אֵיךְ

שֶׁהוּא דִמָּה לִהְיוֹת יוֹדֵעַ – כִּי “הִיא” נִקְרֵאת בְּשֵׁם

“אוּרְסוּלָה”.

כִּרְבוֹת הָאַהֲבָה כֵּן תִּגְדַּל תְּשׁוּקָתָהּ.

לְאַחַר שֶׁפָּתַר אֶת חִידַת הַשֵּׁם רָאָה מָרִיּוּס אֶת עַצְמוֹ

כְּאִלּוּ נָחַל נִצָּחוֹן רָב. וּמִיָּד עָלָה בִּרְצוֹנוֹ לְגַלּוֹת אֶת

מְקוֹם מְגוּרֶיהָ.

הוּא נִכְשַׁל בִּשְׁגִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ

בְּעִקְּבוֹת מַר לַבְּלַן עַד לִשְּׂדֵרַת הַגְּלַדִּיאָטוֹר; וּשְׁגָגָה

שְׁנִיָּה הָיְתָה מִלְּפָנָיו שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שׁוֹהֶה בַּגַּן בִּזְמַן

שֶׁהַזָּקֵן נִזְדַּמֵּן לָבוֹא בִּיחִידוּת. עַכְשָׁו שָׁגָה בַּפַּעַם

הַשְּׁלִישִׁית – בָּזֶה שֶׁהָלַךְ כִּמְרַגֵּל אַחֲרֵי

“אוּרְסוּלָה”.

הַלָּלוּ הִתְגוֹרְרוּ בַּחֵלֶק הַשּׁוֹמֵם בְּיוֹתֵר שֶׁל

רְחוֹב דֶּה לְ’אוּאֶ בְּבַיִת אֶחָד פָּשׁוּט וְחָדָשׁ שֶׁהָיָה בַּעַל

שָׁלשׁ קוֹמוֹת.

פְּרִי הַצְלָחָתוֹ זֶה הָיָה גָדוֹל בְּעֵינָיו מְאֹד, וּמֵעַכְשָׁו רָצָה לִפְתֹּר גַּם אֶת סוֹד מוֹלַדְתָּהּ.

עֶרֶב אֶחָד, לְאַחַר שֶׁהָלַךְ בְּעִקְּבוֹתֵיהֵם עַד

לְבֵית מְעוֹנָם וְרָאָה אֶת שְׁנֵיהֶם בָּאִים בִּמְבוֹא הַשַּׁעַר,

נִכְנַס אַף הוּא אַחֲרֵיהֶם וְשָׁאַל אֵצֶל הַשּׁוֹעֵר בְּלִי כָּל

פַּחַד:

“אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁנִּכְנַס לְכָאן זֶה עַכְשָׁו, הֲרֵי הוּא מִתְגוֹרֵר בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה?”

“לֹא!” עָנָה הַשּׁוֹעֵר. “דִּירָתוֹ שֶׁל זֶה אֵינָהּ אֶלָּא בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית.”

“מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה?”

"בַּעַל כְּסָפִים הַחַי עַל רְוָחָיו. הוּא מְחַלֵּק

הַרְבֵּה צְדָקָה לָעֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב בֵּין

עֲשִׁירִים."

“מַה שְׁמוֹ?”

הַשּׁוֹעֵר הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי מָרִיּוּס בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת:

“וְכִי כְּבוֹדוֹ הוּא שׁוֹטֵר חֶרֶשׁ?”

מָרִיּוּס נִסְתַּלֵּק לוֹ בִּמְבוּכָה לְדַרְכּוֹ, אֲבָל

בְּעֶצֶם הַדָּבָר הָיָה מְרֻצֶּה: הוּא הֶעֱלָה חֲדָשׁוֹת

בְּיָדוֹ.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם שָׁהוּ לַבְּלַן וּבִתּוֹ בַּגַּן

הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי רַק שָׁעָה קַלָּה, וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּעוֹד

הַיּוֹם גָּדוֹל. מָרִיּוּס נִטְפַּל לָהֶם גַּם הַפַּעַם וְהָלַךְ

אַחֲרֵיהֶם עַד לִרְחוֹב דֵּה לְ’אוּאֶ. וְאוּלָם מִשֶּׁהִגִּיעוּ לִמְבוֹא

הַשַּׁעַר, שָׁלַח לַבְּלַן אֶת בִּתּוֹ לְפָנָיו וְהוּא עָצְמוּ

נִשְׁתָּהָה עַל יַד הַסַּף וְנִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי מָרִיּוּס בְּמֵבָּט

עַז.

וְכָךְ עָבְרוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לַבְּלַן וּבִתּוֹ לֹא

הוֹסִיפוּ לָבוֹא עוֹד אַל הַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי. מָרִיּוּס

הִרְבָּה לְשַׁעַר הַשְׁעָרוֹת גּוֹרְרוֹת תּוּגָה. אֶלָּא שֶׁלֹּא

הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לָשִׂים יוֹמָם עַיִן עַל הַבַּיִת. הוּא מָצָא

נֶחָמָה בָּזֶה שֶׁהִסְתַּכֵּל בַּלֵּילוֹת בָּאוֹר הָאֲדַמְדַּם

הַנִּשְׁקָף מִבְּעַד לַחַלּוֹנוֹת.

בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, כְּשֶׁעָמְדוּ רַגְלָיו

סָמוּךְ לַבַּיִת, לֹא נִרְאָה עוֹד אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת. – "הִנֵּה כָּךְ,

הַלָּלוּ לֹא הֶעֱלוּ עֲדַיִן אֶת הַמְּנוֹרָה," חָשַׁב בְּלִבּוֹ.

“וְשֵׁמָּא יָצְאוּ לְטַיֵּל?” הוּא שָׁהָה בַּמָּקוֹם עַד הֱיוֹת

הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית, שָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, שָׁעָה רִאשׁוֹנָה,

וּלְבַסּוֹף נִסְתַּלֵּק לְבֵיתוֹ כְּשֶׁלִּבּוֹ נָמֵס בְּקִרְבּוֹ.

אַף לְמָחֳרָת הַיּוֹם לֹא מָצָא אוֹתָם בַּגַּן וְלֹא רָאָה אוֹר וְהַדִּירָה נִרְאֲתָה כְּרֵיקָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ.

מָרִיּוּס חָקַר אֵצֶל הַשּׁוֹעֵר לָדַעַת מֶה הָיָה לוֹ לַדַּיָּר שֶׁל הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית.

“הַלָּז עָקַר אֶת דִּירָתוֹ.”

מָרִיּוּס לֹא עָצַר כֹּחַ כִּמְעַט לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו.

“וְהֵיכָן הִיא עַכְשָׁו דִּירָתוֹ?”

“דָּבָר זֶה אֵינוֹ יָדוּעַ לִי.”

“יוֹצֵא אֵפוֹא, שֶׁהַלָּז לֹא הִגִּיד לְאָן הוּא עוֹבֵר לָגוּר?”

בְּרֶגַע זֶה נִסְתַּכֵּל הַשּׁוֹעֵר בְּמָרִיּוּס וְהִכִּיר אוֹתוֹ.

“הֲרֵי הִכַּרְתֵּיךָ, אֲדוֹנִי שׁוֹטֵר הַחֶרֶשׁ!”

סֵפֶר שְׁבִיעִי בַּמַּחְתֶּרֶת

א

אֵין לְךָ מְלוּכָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבִים חוֹתְרִים

תַּחַת בִּנְיָנָהּ, וְהָאוֹיֵבִים יֵשׁ מֵהֶם שֶׁכַּוָּנָתָם לְטוֹבָה

וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁכַּוָּנָתָם לְרָעָה. הַמְּבוֹאוֹת הָאֵלֶּה שֶׁמִּתַּחַת

לָאֲדָמָה, שֶׁפְּעָמִים הֵם נוֹפְלִים תַּחְתֵּיהֶם מִכֹּבֶד

הַצִּיבִילִיזַצְיָה וּבְרֹב הַיָּמִים אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכִים עַל

פְּנֵיהֶם קָרֵי רוּחַ וּשְׁכוּחֵי דְאָגָה, יֵשׁ שֶׁהֵם נִמְצָאִים

בַּשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן וְיֵשׁ שֶׁמְּקוֹמָם בְּמַעֲמַקִּים. אוֹתָהּ

מַחְתֶּרֶת, לְמָשָׁל, שֶׁחָפְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁל

הָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה בַּמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, הָיְתָה גְלוּיָה

לָעַיִן כִּמְעָט. וְאוּלָם מְעָרַת הַקְּבָרִים, שֶׁשָּׁם מָצְאָה לָהּ

מָקוֹם עֲבוֹדַת הַקֹּדֵשׁ הָרִאשׁוֹנָה, שִׁמְּשָׁה מְעָרַת מַעֲמַקִּים

לֹא רַק מִתַּחַת לְאַדְמַת רוֹמָא, כִּי אִם גַּם מִתַּחַת לְתֵבֵל

רַבָּתִי.

מִתַּחַת לְבִנְיַן הַמְּלוּכָה, הַבִּנְיָן הַנֶּהֱדָר

וְהָרָעוּעַ מְאֹד בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, חוֹתְרִים כַּמָּה וְכַמָּה

סוּגֵי עוֹבְדִים: מַעֲרִיצֵי אֱמוּנוֹת חֲדָשׁוֹת, פִּילוֹסוֹפִים,

חַכְמֵי מְדִינָה, חֲסִידֵי הַסּוֹצִיאַלִּיוּת, חוֹבְבֵי מַהְפֵּכָה.

כְּלִי מְלַאכְתָּם הוּא לִפְעָמִים הָרַעְיוֹן, לִפְעָמִים הַמִּסְפָּר,

לִפְעָמִים הַמַּשְׂטֵמָה. יֵשׁ שֶׁהֵם מִתְחַבְּרִים אֵלֶּה לָאֵלֶּה,

בְּנֵי מַחְתֶּרֶת אַחַת נִשְׁעָנִים עַל עֶזְרָתָם שֶׁל בְּנֵי מַחְתֶּרֶת

שְׁנִיָּה. תּוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי הֲזָיָה יֵשׁ שֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת

יַחַד בַּמְּבוֹאוֹת הַמִּסְתָּעֲפִים לָרֹב עַד מְאֹד וְכוֹרְתוֹת

בֵּינֵיהֶן בְּרִית רֵעוּת. אֶחָד כְּרוּסוֹ מַשְׁאִיל אֶת מַעְדֵּרוֹ

לְאֶחָד כְּדִיאוֹגֶנֶס, וְהַלָּז מֵשִׁיב לוֹ גְמוּל וּמֵאִיר לְפָנָיו

בַּפַּנָס שֶׁבְּיָדוֹ. וְיֵשׁ גַּם שֶׁיִּקְרֶה כִּי הַלָּלוּ

מִתְנַפְּלִים הָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי כְּאוֹיֵבִים. אֲבָל שׁוּם דָּבָר

אֵינוֹ גּוֹרֵם דִּחוּי אוֹ הֶפְסֵק לִשְׁאִיפוֹתֵיהֶם, אֵלּוּ

הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלְּכֻלָּן תַּכְלִית מְשֻׁתֶּפֶת – לַהֲרֹס אֶת

הַבִּנְיָן אֲשֶׁר מֵעַל לָאֲדָמָה. כִּי הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלֶּה מַפְנוֹת

אֶת הַדֶּרֶךְ לֶעָתִיד.

כְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲמִיק לָרֶדֶת כֵּן יִקְשֶׁה עָלֶיךָ

לְהָבִין אֶת שְׁאִיפוֹתֵיהֶם וְאֶת מַטְרוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעוֹבְדִים, כֵּן

יַרְחִיקוּ הָעוֹבְדִים לָסוּר מֵאֵת כָּל דָּבָר טוֹב וּדְבַר תְּבוּנָה

וְכֵן יַגְדִּילוּ אֶת מוֹרָאֵיהֶם לְעֵינֵי הַחוֹקֵר. יֵשׁ מַעֲמַקִּים

אֲשֶׁר שָׁמָּה לֹא תַּגִּיעַ כְּלָל רוּחַ הַצִּיבִילִיזַצְיָה. אֶחָד

בֶּן תַּרְבּוּת אֵינוֹ יָכֹל כָּאן לִשְׁאֹף רוּחַ; כָּאן נִמְצָאִים

תְּנָאֵי חַיִּים הַמְּשַׁמְּשִׁים מָקוֹם נוֹחַ לְכָל מִינֵי יְצוּרֵי

מִפְלֶצֶת וְלִבְרִיּוֹת מָשְׁחָתוֹת.

בְּרֹאשׁ הַחוֹתְרִים, הָעוֹבְדִים לִפְלֻגּוֹתֵיהֶם

בַּנְּקֵבוֹת הַמְסֻדָּרוֹת אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ, נִמְצָא אֶחָד

פִּילוֹסוֹף הַשּׁוֹאֵב מִמְּקוֹר הַטּוֹב אוֹ מִמְּקוֹר הָרָע.

וְכַמָּה שֶׁהֵם נִפְרָדִים בְּדַרְכֵי עֲבוֹדָתָם, אֵלֶּה

חוֹפְרֵי הַמַּחְתֶּרֶת הָעוֹשִׂים לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאֵינָם מַכִּירִים

לִפְעָמִים זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי כֻּלָּם, בֵּין חֲכָמִים וּבֵין אֱוִילִים,

יֵשׁ לָהֶם חוֹתָם מְיֻחָד, סִמָּן שֶׁעַל פִּיו אֶפְשָׁר לְהַכִּיר

אוֹתָם: שִׂנְאַת הַבֶּצַע. מַרַט הָיָה נָקִי מִכָּל פְּנִיָּה עַצְמִית

כְּשֵׁם שֶׁהָיָה יְשׁוּ מִנַּצֶרֶת בְּשַׁעְתּוֹ.

וְאוּלָם מָצוּי עוֹד סִמָּן אֶחָד שֶׁעַל פִּיו אֶפְשָׁר

לְהַכִּיר אֶת מַהוּתָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם: יֵשׁ עֵינַיִם שֶׁמִּתּוֹכֶן

אוֹרֶבֶת חֶשְׁכַת הַשְּׁאוֹל. הַלָּלוּ הֵם הָרְשָׁעִים. גּוּרוּ לָכֶם

מִפְּנֵי אֵלֶּה וּפַחֲדוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם.

יֵשׁ מַעֲמַקִּים בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן אֲשֶׁר מֵהֶם וָהָלְאָה מַתְחִילָה אֲפֵלַת הַקֶּבֶר.

הִיא הָאֲפֵלָה הַמִּסְתַּיֶּמֶת בִּתְהוֹם הַתֹּפֶת.

ב

לַפְּנִיָּה הַטְּהוֹרָה מִדֹּפִי הֻצַּג גְּבוּל וְהִיא

נִרְתַּעַת לְאָחוֹר בִּפְנֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא; "יַעֲשֶׂה כָּל אֶחָד

לְנַפְשׁוֹ!" מְיַלֵּל כָּאן הַ“אֲנִי” אֶת יִלְלָתוֹ.

יְצוּרֵי הַזְּוָעָה, אֲשֶׁר יִתְהַלְּכוּ חֶרֶשׁ

בְּאַכְזָרִיּוּתָם בְּמֵעֲמַקֵּי מַעֲמַקִּים וּדְמוּת לָהֶם כִּצְלָלִים

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, אֵינָם עֲמֵלִים לְשֵׁם הַצְלָחַת הָאָדָם, כֵּיוָן

שֶׁהַצְלָחָה זוֹ רְחוֹקָה מֵהַשָּׂגָתָם לְגַמְרֵי; כָּל כַּוָּנָתָם הִיא

רַק לְמַלֵא אֶת רְצוֹן הַיֵּצֶר שֶׁבַּלֵּב. הֵם עוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדָתָם

בְּלִי יוֹדְעִים כִּמְעָט. שְׁתַּיִם אִמָּהוֹת לָהֶם, הַבַּעֲרוּת

וְהַדַּלּוּת. הַתַּאֲוָה הוֹלֶכֶת בְּרֹאשָׁם לְהַנְחוֹת אוֹתָם, הֵם

זוֹלְלִים בְּלִי רַחֵם כִּנְמֵרִים. מַה שֶׁרוֹמֵשׂ בִּקְצֵה

הַמַּעֲמַקִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן אֵינָהּ הַכְּמִיהָה

הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת לְמַשָּׂא נֶפֶשׁ מְרוֹמָם, כִּי אִם תַּאֲוַת

הַמֶּרֶד שֶׁל הַחֹמֶר.

תֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה אֶת אֶחָד מִן הַמְּבוֹאוֹת

הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבַּמַּחְתֵּרֶת, זֶה שֶׁל יְדִידֵי הָאַלֶּף בֵּית.

סְפִירָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מְקוֹם שְׁלִיטָה רַק לִשְׁאִיפוֹת נֶאֱצָלוֹת,

שֶׁאֵין בָּהֶן כָּל טֻמְאָה וְכָל דֹּפִי. אָמְנָם גַּם הָעוֹבְדִים

הָאֵלֶּה עֲלוּלִים לָבוֹא לִידֵי טָעוּת; וְאוּלָם הֵם רְאוּיִים לְכָבוֹד

גַּם בְּטָעוּתָם, כֵּיוָן שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם נַעֲשִׂים מִתּוֹךְ מְסִירוּת

נֶפֶשׁ וּגְבוּרָה וְעִקַּר שְׁאִיפָתָם הִיא הַצְלָחַת הָאָדָם.

עַכְשָׁו עָלֵינוּ לְטַפֵּל בִּמְבוֹאוֹת הַמַּחְתֶּרֶת הָעֲמֻקִּים יוֹתֵר, כְּלוֹמַר, בְּעוֹלַם הָעֲבַרְיָנִים.

תָּמִיד, עַד הַיּוֹם אֲשֵׁר בּוֹ תַּעֲבֹר הַבַּעֲרוּת

מִן הָאָרֶץ, הָיֹה תִּהְיֶה מִתַּחַת לַבִּנְיָן שֶׁל הַחֶבְרָה

הָאֱנוֹשִׁית מִין מְעָרָה הַמְּשַׁמֶּשֶׁת מְקוֹם מִקְלָט

לָרִשְׁעָה.

הַמְּעָרָה הַזֹּאת אוֹיֶבֶת אֵת כָּל אֲשֶׁר מִמַעַל

לָהּ. כָּאן שׁוֹלֶטֶת רַק שִׂנְאַת סַנְוֵרִים בִּלְבָד, הִיא הַשִּׂנְאָה

הַשּׁוֹפֶכֶת אֶת חֲמָתָהּ עַל כָּל דָּבָר וְאוֹמֶרֶת לְהַשְׁמִיד אֶת

הַכֹּל.

חֲפִירַת אוֹיְבִים זוֹ לֹא דַּי לָהּ שֶׁהִיא שׁוֹאֶפֶת

לַהֲרֹס כָּל מִשְׁטָר הַמְיֻסָּד עַל חֻקּוֹת הַמְּדִינָה אוֹ הַמּוּסָר;

הִיא חוֹתֶרֶת גַּם תַּחַת הַפִּילוֹסוֹפְיָה, הַמַּדָּע וְחֻקּוֹת

הַמִּשְׁפָּט וְאַף גַּם תַּחַת הָרַעְיוֹנוֹת אֲשֵׁר בִּשְׁמָם דּוֹגְלִים

הַפּוֹעֲלִים שֶׁבַּמַּחְתֶּרֶת הָעֶלְיוֹנָה. לָזוֹ קֹרָא בְּשֵׁמוֹת:

הַשֹּׁד, הַבֹּשֶׁת, הָרֶצַח; הִיא רוֹצָה לְהָשִׁיב אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ

וָבֹהוּ.

הַדְּיוֹטוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַמַּחְתֶּרֶת אֵינָן

חֲפֵצוֹת לַהֲרֹס אֶלָּא אֶת הַחֲפִירָה הַתַּחְתּוֹנָה. אֵלֶּה

הַפּוֹעֲלִים לְשֵׁם הַצְלָחַת הָאָדָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכָל

הָאֶמְצָעִים הַמְּצוּיִים בִּידֵיהֶם, כְּגוֹן שִׁפּוּר הַמַּצָּב

הַקַּיָּם מִצִּדּוֹ הַחָמְרִי וְהַרְחָבַת הַמַּחֲשָׁבָה הַמָּפְשֶׁטֶת,

אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה הַזֹּאת. הַשְׁמִידוּ אֶת

הַבַּעֲרוּת וְעַל יְדֵי כָּךְ יַעַבְרוּ הַפְּשָׁעִים מִן

הָעוֹלָם.

בְּנֵי הָאָדָם קֹרְצוּ כֻּלָּם מֵחֹמֶר אֶחָד. עַל פְּנֵי

הָאֲדָמָה, לְמִצְעָר, אֵין אַף יְצוּר אָדָם אֶחָד שֶׁיְּהֵא מְיֻעָד

מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לַעֲשׂוֹת רֶשַׁע. רַק הַבַּעֲרוּת הִיא הִיא

שֶׁבְּכֹחָהּ לְהַשְׁחִית אֶת הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה שֶׁבָּאָדָם וּלְכוֹנֵן

בִּמְקוֹמָהּ אֶת קֵן הָרִשְׁעוּת.

ג

מִשְּׁנַת 1815 עַד שְׁנַת 1830 הָיָה עוֹלַם

הָעֲבַרְיָנִים שֶׁבְּפָרִיס סָר לְמִשְׁמַעְתָּם שֶׁל אַרְבָּעָה

מַנְהִיגִים, וְאֵלּוּ הֵם: קְלַקְסוֹ, גֵּילְמֶה, בַּבֶּה

וּמוֹנְפַּרְנַס.

גֵּילְמֶה הָיָה עֲנָק שֶׁנִּתְעָה מִדֶּרֶךְ חַיָּיו.

דִּירָתוֹ הָיְתָה קְבוּעָהּ בִּתְעָלַת הַשְּׁפָכִין הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם

לְ’אַרְשׁ־מָרְיּוֹן, קוֹמָתוֹ גְבֹהָה שֵׁשׁ רַגְלַיִם, שְׁרִירָיו

חֲזָקִים כְּבַרְזֶל, גּוּפָתוֹ רְחָבָה עַד כְּדֵי שִׁעוּר עֲנָקִים

וּמֹחוֹ כְּמֹחַ הַצִּפּוֹר. הוּא הָיָה מְסֻגָּל לְהַכְנִיעַ בְּכֹחוֹ

הֶעָצוּם בְּנֵי שַׁחַץ; וְאוּלָם הוּא בָּחַר לִהְיוֹת בֶּן שַׁחַץ

כְּמוֹהֶם. מִתּוֹךְ עַצְלוּת נַעֲשָׂה רוֹצֵחַ עַל פִּי אֻמָּנוּתוֹ; –

מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי מַרְאֵהוּ הֵעִיד עֵדוּת נֶאֱמָנָה עַל

אַכְזְרִיּוּתוֹ וְעַל צִמְצוּם שִׂכְלוֹ: מִצְחוֹ צַר, צְדָעָיו רַחֲבֵי

מִדָּה וּמְכֻסִּים קְמָטִים, אִם כִּי הוּא לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְגִיל

הָאַרְבָּעִים, שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ קְצָרוֹת וּזְקוּפוֹת וּזְקָנוֹ גָדֵל

פֶּרַע. – יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי הִשְׁתַּתֵּף בְּרֶצַח הַמַּרְשַׁל בְּרוּן,

שֶׁקָּרָה בַּאֲוִינְיוֹן בִּשְׁנַת 1815, וְאַחֲרֵי מַעֲשֵׂה הַקְדָּמָה

זֶה הָלַךְ וְנַעֲשָׂה שׁוֹדֵד.

בְּנִגּוּד גָּמוּר לְגַסּוּת הַגּוּף שֶׁל גֵּילְמֶה

הָיָה רְזוֹן הַגּוּף הַמֻּחְלָט שֶׁל בַּבֶּה. הַלָּז שָׂם אֶת עַצְמוֹ

חִימָאִי. וְאוּלָם הוּא לֹא שִׁמֵּשׁ לְפָנִים אֶלָּא מוּקְיוֹן אֵצֶל

בּוֹבֶשׁ וְרוֹבִינוֹ וְהָיָה מִשְׁתַּתֵּף כִּמְשַׂחֵק בְּמַחֲזוֹת

שַׁעֲשׁוּעִים. טִפּוּס שֶׁל עֲבַרְיָן מַשְׂכִּיל, שֶׁאָהַב לִפְרָקִים

לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ בַּעַל רוּחַ יְתֵרָה וְלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת

גְּבֹהוֹת. הוּא חָזַר כְּרוֹכֵל עַל הַפְּתָחִים וְהָיָה מוֹכֵר

פְּסִילִים קְטַנִּים מַעֲשֵׂה גֶּבֶס. הִתְחָרָה בְּמִקְצָת גַּם

בְּרוֹפְאֵי הַשִּׁנַּיִם וְעָשָׂה אֶת מְלַאכְתָּם רְמִיָּה. לִפְנֵי

יָמִים רַבִּים הָיָה מְלַוֵּה תֵּאַטְרוֹן אַנָטוֹמִי אֶחָד לִמְקוֹמוֹת

הַיְרִידִים וּבִרְשׁוּתוֹ נִמְצָא צְרִיף בְּצֵרוּף חַצוֹצְרָה. כְּמוֹ

כֵן שֵׁלֵט־פִּרְסוּם נֶהְדָּר עַד מְאֹד: "בַּבֶּה. אֲמָן רוֹפְאֵי

הַשִּׁנַּיִם. חָבֵר לִמְכוֹנֵי מַדָּעִים שׁוֹנִים". לְפָנִים הָיוּ לוֹ

גַּם אִשָּׁה וְגַם בָּנִים, וְאוּלָם הַלָּלוּ אָבְדוּ מִמֶּנּוּ כַּאֲבֹד

לְאָדָם פִּנְקָס מִתּוֹךְ הַכִּיס.

לְפֶתַע פִּתְאֹם “אָבַד” לוֹ גַּם הַצְּרִיף, וְהוּא שָׂם אֶת פָּנָיו לְפָרִיס לְנַסּוֹת שָׁם אֶת מַזָּלוֹ.

קְלַקְסוֹ הָיָה בֵּן טִפּוּחִים לַלָּיְלָה. הוּא לֹא

פָּנָה אֶל עֲסָקָיו אֶלָּא עִם חֲשֵׁכָה. עִם עֶרֶב הֵגִיחַ

מִמְּאוּרָתוֹ, לִפְנוֹת בֹּקֶר שָׁב אֶל מַחֲבוֹאָיו שֶׁבַּמְּאוּרָה.

אִישׁ לֹא יָדַע אַיֵּה מְקוֹמוֹ שֶׁל חוֹר מַחֲבוֹאִים זֶה. גַּם

בָּאֲפֵלָה הָיָה מֵסֵב אֶת פָּנָיו, כְּשֶׁדִּבֵּר אַל אַנְשֵׁי סוֹדוֹ.

וְהֵעֱלָה מִיָּד עַל פָּנָיו מַסְוֶה, אִם הִכְנִיס מִי שֶׁהוּא

בְּמִקְרֵה נֵר דּוֹלֵק. הֲכִי נִקְרָא שְׁמוֹ בֶּאֱמֶת קְלַקְסוֹ? לֹא.

הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה אוֹמֵר: זֶה שְׁמִי אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לִי – "בֵּן

בְּלִי שֵׁם". הוּא חוֹנַן גַּם בְּכִשְׁרוֹן שֶׁל פִּיתּוֹם וְנִמְצָא

שׁוֹלֵט בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת בְּבַת אֶחָת.

הַנָּבָל הָאָיֹם בְּיוֹתֵר בֵּין כָּל הָאַרְבָּעָה הָיָה

מוֹנְפַּרְנַס. בָּחוּר צָעִיר לְיָמִים, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְגִיל

שֶׁל עֶשְׂרִים, בַּעַל קְלַסְתֵּר פָּנִים נָאֶה, שְׂפָתַיִם

חַכְלִילִיּוֹת כְּעֵין דֻּבְדְּבָנִים, שַׂעַרוֹת שְׁחוֹר וְעֵינַיִם

בְּהִירוֹת הַמַּפְלִיאוֹת בְּיָפְיָן. וְהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא חֵן

כְּאִשָּׁה

וְאַמִּיץ, אַף עַל פִּי כֵן, לְכֹחַ. וְעַל כָּל אֵלֶּה –

מָלֵא מִדּוֹת רָעוֹת כְּרִמּוֹן וּמוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָל הַפְּשַׁעִים

שֶׁבְּעוֹלָם. מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן הָיָה אָמְנָם בָּלוּי, אַךְ מְשֻׁבָּח

מְאֹד לְפִי טִיבוֹ. אוֹתָהּ מֻפְקֶרֶת רִאשׁוֹנָה שֶׁאָמְרָה לוֹ:

“הִנְּךָ בָּחוּר יְפֵה תֹּאַר!” הִיא הִיא שֶׁנָּטְעָה בְּנַפְשׁוֹ אֶת

זֶרַע הַרַע וּבִגְלָלָהּ פָּשַׁט צוּרָה שֶׁל הֵבֵל וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל

קַיִן. לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ בָּחוּר יְפֵה־תֹּאֵר תָּבַע אֶת

עַצְמוֹ גַם לְחַיִּים נָאִים, וְסִמָּן רִאשׁוֹן לְחַיִּים כָּאֵלֶּה הִיא

הַבַּטָּלָה. וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים עַד שֶׁמּוֹנְפַּרְנַס

נֶחְשַׁב לְאַחַד הַפּוֹחֲזִים הַמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר שֶׁבְּכָל כְּרָךְ

פָּרִיס. עַד לִשְׁנַת הַשְּׁמוֹנֵה־עֵשְׂרֵה עָשָׂה כְּבָר כַּמָּה

מַעֲשֵׂי רֶצַח לְשֵׁם שֹׁד. – עִם זֶה הָיָה תָּמִיד מְסַלְסֵל

בִּשְׂעָרוֹ וּמוֹשֵׁחַ אֵת רֹאשׁוֹ בְּתַמְרוּקִים. גִּזְרָתוֹ מְתוּחָה,

קִשּׁוּרִי עֲנִיבָתוֹ מַעֲשֵׂי יְדֵי אֳמָן, בְּכִיס בִּגְדוֹ מְטִיל

בַּרְזֶל שֶׁל הוֹרְגִים וּפֶרַח תָּקוּעַ לוֹ בְּחוֹר הַכַּפְתּוֹר!

כָּזֹאת הָיְתָה צוּרָתוֹ שֶׁל טַרְזָן זֶה הַשּׁוֹאֵף דָּמִים.

ד

אַרְבַּעַת הָעֲבַרְיָנִים הָאֵלֶּה הִתְחַבְּרוּ יַחַד

לִהְיוֹת מִין פְּרוֹטֵאוֹס אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ וּפוֹשֵׁט צוּרוֹת

וּמַטְעֶה אֶת הַשְׁגָּחַת הַמִּשְׁטָרָה מִן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. הֵם

נֶעֶזְרוּ אִישׁ בְּשֵׁם חֲבֵרוֹ וּבִמְזִמּוֹתָיו, הֵחִישׁוּ זֶה לָזֶה

הַצָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְדְּפוּ עַל יְדֵי אוֹיְבֵיהֶם, נִצְטַמְצְמוּ

פִּתְאֹם עַד כְּדֵי דְּמוּת שֶׁל בֶּן־אָדָם אֶחָד אוֹ הִתְרָאוּ

כְּרַבִּים בְּמִסְפָּרָם וְגָרְמוּ לִידֵי כָּךְ שֶׁבַּלָּשִׁים מְנֻסִּים

חָשְׁדוּ אוֹתָם לְחֶבֶר שׁוֹדְדִים גָּדוֹל.

בְּחוּגֵי הָעֲבַרְיָנִים שֶׁל פָּרִיס קָרְאוּ לַאֲגֻדָּה

זוֹ שֶׁל אַרְבַּעַת הַשּׁוֹדְדִים בְּשֵׁם פַּטְרוֹן־מִינֵט עַל שֵׁם

הַשָּׁעָה (הִיא שְׁעֵת דִּמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר) הַמַּבְרִיחָה אֶת

הָעֲבַרְיָנִים.

אַרְבַּעְתָּם לֹא הָיוּ מוֹפִיעִים מִרְצוֹנָם בֵּין

הַבְּרִיּוֹת וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הִתְהַלְּכוּ יוֹמָם בָּרְחוֹב.

לְאַחַר גְּמָר מַעֲשֵׂיהֶן הַמְתֹעָבִים הָיוּ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת

הָאֵלֶּה מִסְתַּלְּקוֹת לְשֵׁם שֵׁנָה לְכִבְשָׁנִים שֶׁל גֶּבֶס,

לְמַחְצְבוֹת אֲבָנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ הֶפְקֵר וּפְעָמִים גַּם לְתוֹךְ

תְּעָלוֹת הַשְּׁפָכִין.

סוּג זֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם מָצוּי מֵאָז וּמֵעוֹלָם,

וְכָל עוֹד שֶׁהַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית תַּעֲמֹד בִּתְכוּנָתָהּ, יַעַמְדוּ

גַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בִּתְכוּנָתָם.

מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, אִם בִּרְצוֹנֵנוּ לְגָרֵשׁ אֶת

צִלְלֵי הַלַּיְלָה הָאֵלֶּה? לְהָאִיר כְּנֶגְדָּם בָּאוֹר הַהַשְׂכָּלָה.

קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה עַל הַבַּעֲרוּת הַשּׁוֹלֶטֶת בַּשְּׁכָבוֹת

הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְאָז יִתַּמּוּ חַטָּאִים

מִן הָאָרֶץ.

 

סֵפֶר שְׁמִינִ יעֹנִי וָרֶשַׁע    🔗

א

עָבַר הַקַּיִץ, כָּלָה הַסְּתָו; הַחֹרֶף הִגִּיעַ

כְּבָר, וְאוּלָם גַּם לַבְּלַן וְגַם בִּתּוֹ לֹא הִצִּיגוּ אֶת כַּף

רַגְלָם בַּגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי. מָרִיּוּס, שֶׁלֹּא הִרְהֵר אֶלָּא

בִּקְלַסְתֵּר פָּנֶיהָ הַנְּעִימִים וְהָרַכִּים, בִּקֵּשׁ כָּל הַזְּמָן

לִמְצֹא אוֹתָהּ, חִפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ גַּם פֹּה וְגַם שָׁם, וְלֹא גִלָּה

אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ. הוּא לֹא הָיָה דוֹמֶה עוֹד לְאוֹתוֹ מָרִיּוּס בַּעַל

הַחֲלוֹמוֹת, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר לִבּוֹ נָכוֹן, יִצְרוֹ עַז וְדַעְתּוֹ

תַּקִּיפָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר עָמַד בִּפְנֵי גּוֹרָלוֹ בְּעַזּוּת מֵצַח

וְלֹא נִלְאָה מֵהַגוֹת בְּרוּחוֹ חֲלוֹמוֹת עָתִיד נֶאְדָּרִים. עַכְשָׁו

נִשְׁאַר לְלֹא כָּל מִשְׁעָן, כְּכֶלֶב אֲשֶׁר אָבְדוּ לוֹ בְּעָלָיו.

הוּא הִתְהַלֵּךְ קוֹדֵר בִּיגוֹנוֹ.

כִּלְיוֹתָיו יִסְּרוּ אוֹתוֹ עַכְשָׁו. עַל מָה

הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ כִּמְרַגֵּל? הֲלֹא גַם אָז אֻשַּׁרְתִּי אֹשֶׁר

גָּדוֹל – מִדַּי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ וּמִדֵּי רְאוֹת עֵינֶיהָ אֶת

פָּנַי. בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁלִּבָּהּ רָחַשׁ לִי אַהֲבָה. הָאֵין זֶה

הָעִקָּר? – הוּא לֹא גִלָּה לְקוֹרְפֵירַק אֶת צְפוּנוֹתָיו. וְאוּלָם

הַלָּז נִחֵשׁ בְּעַצְמוֹ אֶת הַדָּבָר וְהִקְדִּים לוֹ “מַזָּל טוֹב”

לְרַגְלֵי בּוֹאוֹ בִּבְרִית הָאַהֲבָה. וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה,

כְּשֶׁמָּרִיּוּס הָיָה שׁוֹהֶה בְּעֶצֶב, הוֹסִיף קוֹרְפֵירַק וְאָמַר:

"גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁהַחִלּוֹתָ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֶׂיךָ

כְּאַחַד הַשּׁוֹטִים. בּוֹא וְנֵלֵךְ יַחַד אֶל בֵּית

הַמִּשְׁתֶּה."

פַּעַם אַחַת, בְּחֹדָשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר, אֵרַע לוֹ

לְמָרִיּוּס שֶׁהִטָּה אֹזֶן לְהַפְצְרוֹתֵיהֶם שֶׁל קוֹרְפֵירַק, לֶגְל

וּגְרַנְטֶר וְהִסְכִּים לָלֶכֶת בְּחֵבְרָתָם אֶל נֶשֶׁף הַמְּחוֹלוֹת

אֲשֶׁר בְּסוֹ. הוּא שָׂם מִבְטָחוֹ בְּמֶזֶג הָאֲוִיר הַטּוֹב וְהָיָה

מְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת עַצְמוֹ בְּתִקְוָה לְאֵין שַׁחַר, לֵאמֹר כִּי יִמְצָא

אֶת הַנַּעֲרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי לֹא מָצָא שָׁם

אֶת הַפַּרְצוּף הַנֶּחְמָד. – "הֲלֹא כָּאן אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת כָּל

הַנָּשִׁים אֲשֶׁר אָבְדָה לָהֶן דֶּרֶךְ!" הִתְלוֹצֵץ גְרַנְטֶר

הַסַּפְקָן.

וּכְשֶׁנִּכְזְבָה תִּקְוָתוֹ נִסְתַּלֵּק מָרִיּוּס

לְבַדּוֹ, בְּלִי חֲבֵרָיו, וְהָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה יְחִידִי,

כְּשֶׁהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, רוּחוֹ שְׁרוּיָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל

קַדַּחַת וְעֵינָיו טָחוּ מִדְּמָעוֹת.

יוֹם אֶחָד נִזְדַּמְּנָה לוֹ פְּגִישָׁה שֶׁהִשְׁאִירָה

בְּנַפְשׁוֹ רֹשֶׁם מוּזָר. בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַנִּפְרָדִים

מִשְּׂדֵרַת הָאִינְוַלִּידִים נִפְגַּשׁ לוֹ בֶּן אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה

לָבוּשׁ כְּפוֹעֵל וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת בַּעֲלַת מִצְחָה רְחָבָה.

שַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל בֶּן־אָדָם זֶה הִלְבִּינוּ כַּשֶּׁלֶג, וְהֵן הֵן

שֶׁמָּשְׁכוּ בְּיָפְיָן אֶת מָרִיּוּס וְגָרְמוּ לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ

בְּעִקְּבוֹת הַזָּקֵן. הַלָּז הָיָה מְהַלֵּךְ לְאַט לְאַט, וְנִרְאָה

כְּשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲגוּמוֹת עַד לִידֵי שִׁכְחַת הַנָּפֶשׁ.

וְהִנֵּה דְבַר פֶּלֶא, מָרִיּוּס דִּמָּה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת

לַבְּלַן. אוֹתָן הַשְּׂעָרוֹת, אוֹתוֹ חִתּוּךְ הַפָּנִים, עַד כַּמָּה

שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בּוֹ מִתַּחַת לַמִּצְנֶפֶת. גַּם

בְּהִלּוּכוֹ הָיָה הָאִישׁ דּוֹמֶה לְלַבְּלַן, אֶלָּא שֶׁעֲמִידַת

הַגּוּף שֶׁלּוֹ הָיָה בָּהּ יוֹתֵר מִשּׁוּם עַצְבוּת. וְאוּלָם מֵהֵיכָן

לוֹ לָזֶה הַלְבָּשָׁה שֶׁל פּוֹעַל? מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? מַה גָרַם לוֹ

שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת מַלְבּוּשָׁיו וְיִתְחַפֵּשׂ בְּמִדָּה כָּזֹאת?

וּמִיָּד, לְאַחַר שֶׁהִתְנַעֵר מִן הָרֹשֶׁם הָרִאשׁוֹן, הֶחְלִיט

מָרִיּוּס בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַזָּקֵן וְלִרְאוֹת מַה דַרְכּוֹ.

אֶלָּא שֶׁלְּצַעֲרוֹ נִטְפַּל אֵלָיו רַעְיוֹן זֶה בְּאִחוּר זְמָן,

כֵּיוָן שֶׁהַזָּר נֶעֱלַם בֵּינָתַיִם וְעִקְּבוֹתָיו נֶעֱלָמוּ.

זֵכֶר הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת לֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים. וְאוּלָם אַחַר כָּךְ הִסִּיחַ אֶת הַדָּבָר

מִלִּבּוֹ. אֵין זֹאת כִּי אִם רָאִיתִי אִישׁ דּוֹמֶה לְלַבְּלַן! הָיָה

מָרִיּוּס מִתְנַחֵם.

ב

מָרִיּוּס הִתְגוֹרֵר כְּמִקֹּדֶם בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר

קָרְבּוֹ, וְגַם עַכְשָׁו לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַדַּיָּרִים

הָאֲחֵרִים.

אָמְנָם בִּתְקוּפַת הַזְּמָן הַהוּא לֹא נִמְצְאוּ

בְּאוֹתוֹ בַּיִת שׁוּם דַּיָּרִים אֲחֵרִים, חוּץ מִמָּרִיּוּס עַצְמוֹ

וּמִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט, הִיא הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁמָּרִיּוּס סִלֵּק אֶת

שְׂכַר הַדִּירָה שֶׁלָּהּ בְּלִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ קֹדֶם לְדַבֵּר פֶּה

אֶל פֶּה אֶל הָאָב אוֹ אֶל הָאֵם אוֹ אֶל אַחַת מִשְּׁתֵּי הַבָּנוֹת.

שְׁאָר הַדַּיָּרִים, אֵלּוּ עָקְרוּ אֶת דִּירָתָם, אֵלּוּ נִסְתַּלְּקוּ

מִן הָעוֹלָם וְאֵלּוּ הוּצְאוּ בְּעַל כָּרְחָם מִן הַבַּיִת.

יוֹם אַחֵד בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה

לְשָׁעָה קַלָּה – זֶה הָיָה שֵׁנִי לְפֶבְּרוּאַר, יוֹם שֶׁחָל בּוֹ חַג

הַנֵּרוֹת – לָבַשׁ מָרִיּוּס עֹז וְיָצָא מִתּוֹךְ הַסְגֵּר חַדְרוֹ.

הִתְחִילוּ מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב. הִגִּיעַ זְמַן

סְעֻדָּה וּמָרִיּוּס נִתְכַּוֵּן לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַמָּזוֹן.

מָרִיּוּס הָיָה הוֹלֵךְ וְצוֹעֵד לְאִטּוֹ בַּדֶּרֶךְ

הַמּוֹלִיכָה אֶל רְחוֹב סֶן־יַ’ק; הוּא שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהוֹרִיד

אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ.

לְפֶתַע פִּתְאֹם נֶחְבַּט בּוֹ מִי־שֶׁהוּא אַגַּב

מְרוּצָה; הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה שְׁתֵּי נְעָרוֹת לְבוּשׁוֹת

בְּלוֹיֵי בְּגָדִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּחִפָּזוֹן; אֵלּוּ בָּאוּ מִן

הַצָּד שֶׁכְּנֶגֶד וְלֹא נָתְנוּ בּוֹ כְּלָל אֶת עֵינֵיהֶן. מָרִיּוּס

הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ אֶת מִקְצָת דִּבְרֵיהֶן. הַבְּכִירָה אָמְרָה:

"לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַבְחִין בַּדָּבָר עַד שֶׁבָּאוּ

מְהִירֵי הָרַגְלַיִם. רַק כְּפֶשַׂע הָיָה בֵּינִי וּבֵין

הַתְּפִיסָה."

“וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי לִבְרֹחַ. לֹא יְאָמֵן כִּי מִהַרְתִּי לִבְרֹחַ כָּל כָּךְ!” עָנְתָה הַשְּׁנִיָּה.

מִתּוֹךְ שִׂיחָה זוֹ הֵבִין מָרִיּוּס רַק דָּבָר אֶחָד –

כִּי הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ עָמְדוּ לִהְיוֹת נִתְפָּסוֹת לִידֵי

הַבַּלֶּשֶׁת.

רֶגַע אֶחָד הוֹסִיף לְהַבִּיט אַחֲרֵיהֶן, וּלְבַסּוֹף נֶעֶלְמוּ מֵאַחֲרֵי הַעֵצִים.

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ רָאָה חֲבִילָה קְטַנָּה כְּעֵין

אָפוֹר מִתְגּוֹלֶלֶת לְרַגְלָיו עַל הָאָרֶץ. הוּא הֵרִים אֶת הַחֲבִילָה.

זֹאת הָיְתָה כְּעֵין מַעֲטָפָה לְמִכְתָּבִים, וּבְתוֹכָהּ הָיוּ

נְתוּנִים נְיָרוֹת שׁוֹנִים.

הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָתָן שֶׁל שְׁתֵּי הַמֻּפְקָרוֹת הַלָּלוּ!

עָבַר הִרְהוּר בְּמֹחוֹ. הוּא נִפְנֶה לַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, אֲבָל לֹא

עָלָה בְּיָדוֹ לִמְצֹא אֶת עִקִּבוֹתֵיהֶן. וְאָז נָתַן אֶת הַחֲבִילָה

לְתוֹךְ כִּיסוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ.

ג

אוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁפָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו לִפְנֵי

הַשֵּׁנָה, חָזַר וּמָצָא בְּלִי מֵשִׂים בְּכִיס מְעִילוֹ אֶת הַחֲבִילָה,

הִיא הַמְּצִיאָה שֶׁנִּתִגַּלְגְּלָה לְיָדוֹ בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה. הוּא

גָמַר בְּדַעְתּוֹ, כִּי חֲבִילָה זוֹ מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁיִּבְדֹּק

אוֹתָהּ. אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה יֵצְאוּ לוֹ הוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עַל פִּיהֵן

יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

הוּא פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה. זוֹ לֹא הָיְתָה סְגוּרָה

בְּחוֹתָם, וּבְתוֹכָהּ נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה מִכְתָּבִים, בִּלְתִּי

סְגוּרִים בְּחוֹתָם אַף הֵם. הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן נוֹעַד לִהְיוֹת

נִשְׁלָח עַל פִּי הַכְּתֹבֶת הַבָּאָה:

“הַמַּרְקִיזָה מָרַת דֶּה גְרוּשֶׁרַי, הַכִּכָּר שֶׁמִּמּוּל בֵּית הַנִּבְחָרִים, בַּיִת מִסְפָּר…”

מָרִיּוּס חָשַׁב וּמָצָא, כִּי מִכְתָּב שֶׁבָּא לְיָדוֹ פָּתוּחַ מֻתָּר לוֹ לִקְרֹא בּוֹ.

"הַגְּבֶרֶת הַמַּרְקִיזָה הַנְּדִיבָה!

מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים הִיא הִיא הַמְּשַׁמֶּשֶׁת

עֲבוֹתוֹת בַּל יִנָּתְקוּ לְשֵׁם חִזּוּק הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית.

יָגֹלּוּ נָא רַחֲמַיִךְ, גְּבִרְתִּי, וּשְׁעִי נָא בְּחֶמְלָה אֶל

אִישׁ אֻמְלָל אֶחָד יְלִיד סְפָרַד. הוּא הַגֶּבֶר רָאָה עֹנִי בִּגְלַל

אֲשֶׁר שָׁמַר אֱמוּנִים לְמַלְכּוֹ וְלָבַשׁ קִנְאָה קְדוֹשָׁה לְשֵׁם

הַמַּלְכוּת וְהָאֱמוּנָה, הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּהֲגִנּוֹ עַל הַצֶּדֶק

חֵרַף אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, יָצָא נָקִי מִכָּל נְכָסָיו וְהִגִּיעַ

כַּיּוֹם הַזֶּה לִידֵי מַצָּב שֶׁל עֹנִי וְחֹסֶר כֹּל. תִּקְוָתִי

תְּשַׁעַשְעְנֵי, כִּי גְּבִרְתִּי הָרוֹמְמָה תּוֹאִיל לְחוֹנֵן אוֹתִי

בִּתְמִיכַת כֶּסֶף לְמַעַן אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת קִיּוּמִי, קִיּוּם

עָלוּב זֶה שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל לוֹחֵם מַשְׂכִּיל וּמְכֻבָּד

אֲשֶׁר פְּצָעִים רַבִּים כָּל כָּךְ חָרְתוּ בִּבְשָׂרוֹ אֶת

אוֹתוֹתֵיהֶם. וְלִבִּי סָמוּךְ וּבָטוּחַ מֵרֹאשׁ בְּמִדַּה זוֹ שֶׁל

אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת, הַמְמַלְּאָה אֶת כָּל חַדְרֵי נַפְשֵׁךְ, גְבֶרֶת

מַרְקִיזָה נַעֲלָה. וּבְאוֹתוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת שֶׁאַתְּ

מְחוֹנֶנֶת בּוֹ אֶת הָאֻמָּה הַשְׁרוּיָה בַּאֲסוֹנָהּ הַגָּדוֹל. יְהִי

רָצוֹן שֶׁיִּמָּלְאוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתִי וְנַצִּיג

לָךְ צִיּוּן תּוֹדָה בְּלִבֵּנוּ.

וּבָזֶה, גְבֶרֶת מַרְקִיזָה נַעֲלָה, הִנְנִי בְּכָל רִגְשׁוֹת הַכָּבוֹד

דּוֹן אַלְוָרֶס

שַׂר־גְּדוּד בִּצְבָא הַפָּרָשִׁים שֶׁל סְפָרַד, אֶחָד

מִמַּעֲרִיצִי הַמַּלְכוּת שֶׁנִּמְלַט עַל נַפְשׁוֹ לְאֶרֶץ צָרְפַת,

נָסַע בָּאָרֶץ לְשֵׁם תּוֹעֶלֶת הַמּוֹלֶדֶת וְהָיָה אָנוּס לְהַפְסִיק

אֶת נְסִיעָתוֹ מֵחֹסֶר אֶמְצָעִים."

דִּירָתוֹ שֶׁל מַגִּישׁ הַבַּקָּשָׁה לֹא נִזְכְּרָה

כָּאן. מִשּׁוּם כָּךְ נָטַל מָרִיּוּס גַּם אֶת הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי,

שֶׁהָיָה עָרוּךְ עַל שֵׁם "הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת מָרַת מוֹנְבֶּרְנֵה,

רְחוֹב קַסֶּט, בַּיִת מִסְפָּר 9".

מֵעַל מִכְתָּב זֶה קָרָא מָרִיּוּס אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

"גְּבִרְתִּי הָרוֹזֶנֶת רַבַּת הַחֵסֵד!

הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה, הַמַּפִּילָה בָּזָה אֶת

תְּחִנָּתָהּ לְפָנַיִךְ, הִיא אֵם לְשִׁשָּׁה יְלָדִים אֲשֵׁר לַצָּעִיר

שֶׁבָּהֶם לֹא מָלְאו עֲדַיִן שְׁמוֹנָה יְרָחִים. לֹא שַׁבְתִּי עוֹד

לְאֵיתָנִי לְאַחַר הַלֵּדָה הָאַחֲרוֹנָה, וּבַעֲלִי עֲזָבַנִי לִפְנֵי

חֲמִשָּׁה יְרָחִים בְּחֹסֶר כָּל אֶמְצָעִים. הִנְנִי נִמְצֵאת כַּיּוֹם

בְּכָל רָע.

בְּשׂוּמִי אֶת כָּל תִּקְוָתִי בִּגְבִרְתִּי הָרוֹזֶנֶת רַבַּת הַחֶסֶד הִנְנִי בְּכָל רְגָשׁוֹת הַכָּבוֹד

הָאִשָּׁה מָרַת בַּלִּיצָר."

מָרִיּוּס נָטַל עַכְשָׁו אֶת הַמִּכְתָּב הַשְּׁלִישִׁי.

אַף זֶה הָיָה מִכְתַּב בַּקָּשָׁה וְהָיָה עָרוּךְ בְּזוֹ

הַלָּשׁוֹן:

"לִכְבוֹד מַר פָּבוּרְגְ’וֹ, בּוֹחֵר, בַּעַל בֵּית

מִסְחָר לְגַרְבַּיִם בְּסִיטוֹנוּת. רְחוֹב סֶן־דֶּנִי, קֶרֶן רְחוֹב

אוֹ־פֶר.

אֲנִי נוֹטֵל לְעַצְמִי רְשׁוּת לִפְנוֹת אֶל אֲדוֹנִי

בִּדְבָרִים וּלְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינָיו

וְיַטֶּה אֶת חַסְדּוֹ אֶל אַחַד הַסּוֹפְרִים שֶׁיְּצִירָתוֹ

הַדְּרָמָתִית נִמְצֵאת כַּיּוֹם בִּידֵי הַתֵּאַטְרוֹן הַצָּרְפָתִי.

נוֹשֵׂא הַדְּרָמָה לָקוּחַ מִן הַהִיסְטוֹרְיָה, וּמְקוֹם הָעֲלִילָה

הִיא אוֹבֶרְן בִּתְקוּפַת הַקֵּיסָרוּת. הַסִּגְנוֹן הוּא,

כִּמְדֻמֶּנִי, טִבְעִי, מְצֻמְצָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵינוֹ חָסֵר גַּם

סְגֻלּוֹת טוֹבוֹת. בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִמְצָאִים בַּדְּרָמָה גַם

שִׁירִים לְזִמְרָה. הַחֹמֶר, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַנִּלְעָג, מִן

הַנֶּחְשָׁב וּמִן הַמֻּפְלָא, מְשַׁמֵּשׁ בִּיצִירָה זוֹ אֶת רִבּוּי

הַטִּפּוּסִים, וְכָל הַתֹּכֶן הַמּוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב עַד מְאֹד כְּעֵין

רֵיחַ שֶׁל רוֹמַנְטִיּוּת נוֹדֵף מִמֶּנּוּ, לֵאמֹר שֶׁסְּבָךְ

הַמְּאֹרָעוֹת מָצָא לוֹ אֶת פִּתְרוֹנוֹ עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת

דְּבָרִים הַפּוֹעֶלֶת בְּאֹפֶן יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

הִצַּגְתִּי לִי לְמַטָּרָה עִקָּרִית לְמַלֵּא אֶת

תְּשׁוּקַת הָאָדָם שֶׁל יָמֵינוּ הַנִּכְסָף לָלֶכֶת לְרוּחַ הַזְּמָן,

לֵאמֹר, לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָפְנָה הַחֲדָשָׁה, הוּא נֵס־הָרוּחַ

שֶׁכֻּלּוֹ הֲפַכְפַּךְ וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ וּמִסְתּוֹבֵב לְכָל אֲשֶׁר

יַטֶּנּוּ הָרוּחַ.

לַמְרוֹת כָּל הַמַּעֲלוֹת הָאֵלֶּה יֵשׁ לִי הַיְסוֹד

לְפַחֵד, כִּי הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה שֶׁל הַסּוֹפְרִים הָעוֹמְדִים

בְּיִתְרוֹן הַמַּעֲלָה יַעֲשׂוּ אֶת פְּעֻלָתָן וְיִסְגְּרוּ בְּפָנַי

אֶת הַתֵּאַטְרוֹן, כִּי יְדוּעִים לִי הֵיטֵב הַמִּכְשׁוֹלִים

הַחוֹסְמִים אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַחֲדָשִׁים.

אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד מְאֹד מַר פָּבוֹרְג’וֹ, כְּרוּזוֹ

שֶׁהוֹצִיא בִּדְבָרִים צוֹדְקִים, בְּתוֹר דּוֹרֵשׁ טוֹב וּמַשְׂכִּיל

אֶל הַסּוֹפְרִים, נוֹתֵן לִי הָעֹז לִשְׁלֹחַ אֵלָיו אֶת בִּתִּי,

כַּדִי שֶׁיְּקַבֵּל מִיָּדָהּ תֵּאוּר נֶאֱמָן עַל מַצָּבֵנוּ הַדָּחוּק

בִּתְקוּפַת הַחֹרֶף הַזֶּה, בְּאֵין לָנוּ בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה

חָמְרִי מָזוֹן וְהַסָּקָה. בַּקָּשָׁתִי שֶׁבָּהּ אֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו

לְהַקְדִּישׁ לוֹ אֶת הַדְּרָמָה הַנִּמְצֵאת אֶצְלִי בַּכְּתוּבִים,

וּכְמוֹ כֵן אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִכְתֹּב, תּוֹכִיחַ לוֹ

עַד כַּמָּה אֲנִי חוֹשֵׁב לִי לְכָבוֹד לָצֵאת אֶל בָּמֵת הַסִּפְרוּת

בִּהְיוֹת אֲדוֹנִי מְשַׁמֵּשׁ לִי אִישׁ מָגֵן וּבִהְיוֹת שֵׁם אֲדוֹנִי

מְשַׁמֵּשׁ קִשּׁוּט לִיצִירוֹתָי. אִם יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לִתְרֹם

לְטוֹבָתִי תְּרוּמָה פְּחוּתַת עֶרֶךְ, מִיָּד אֶשְׁקֹד עַל הַדָּבָר

וַאֲחַבֵּר שִׁיר לִכְבוֹדוֹ, לְמַעַן הָשֵׁב לוֹ בָּזֶה אֶת רֹב

תּוֹדוֹתָי. אוֹתוֹ שִׁיר, שֶׁאֲחַבְּרֶנּוּ בִּשְׁלֵמוּת לְפִי מְלֶאכֶת

הַשִּׁירָה, יַגִּיעַ לִידֵי אֲדוֹנִי בְּמֻקְדָּם, בְּטֶרֶם שֶׁיְּהֵא

מְצֹרָף אֶל עֶצֶם הַדְּרָמָה וִישַׁמֵּשׁ דִּקְלוּם מֵעַל

הַבָּמָה.

וְהִנְנִי מְכַבְּדְכֶם כְּעֶרְכְּכֶם הָרָם, מַר פָּבוֹרְג’וֹ וְרַעְיָתוֹ.

גַּ’נְפְלוֹ, סוֹפֵר.

נ. ב. וְאִם גַּם יְחוֹנֵנִי בִּתְרוּמָה שֶׁל פְרַנְקִים – דַּיֵּנִי.

יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶת בִּתִּי

וְאֵינִי בָּא לְהִתְוַדַּע אֶל אֲדוֹנִי, וְאוּלָם סִבּוֹת חֲשׁוּבוֹת,

שֶׁמְּקוֹרָן בִּפְגָם שֶׁבַּהַלְבָּשָׁה, מוֹנְעוֹת אוֹתִי מִצֵאת

מִפֶּתַח בֵּיתִי הַחוּצָה."

וּלְבַסּוֹף פָּתַח מָרִיּוּס גַּם אֶת הַמִּכְתָּב

הָרְבִיעִי. עַל מַעֲטַפְתּוֹ שֶׁל זֶה הָיְתָה רְשׁוּמָה הַכְּתֹבֶת

הַבָּאָה: "לִכְבוֹד הָאָדוֹן הַקָּם עַל נְדִיבוֹת הַנִּמְנֶה עַל בֵּית

הַכְּנֵסִיָּה סֶן־יַ’ק־דּוּ־הוֹ־פַא."

גַּם מִכְתָּב זֶה, כְּמוֹ הַקּוֹדְמִים לוֹ, הָיָה רָצוּף

תְּחִנוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְאַף בּוֹ נִמְצְאוּ בְּמִסְפָּר רַב שִׁבּוּשִׁים

וּמִשְׁפְּטֵי לָשׁוֹן נִלְעָגִים, אֶלָּא שֶׁהַחוֹתֵם הָיָה כָּאן הָעֶבֶד

הַסָּר לְמִשְׁמַעַת “פ. פַבַנְטוּ, מְשַׂחֵק בַּתֵּאַטְרוֹן.”

מָרִיּוּס שָׁקַל אֶת הָעִנְיָן בְּדַעְתּוֹ: אַרְבָּעָה

מִכְתָּבִים שֶׁנֶּעֶרְכוּ עַל יְדֵי אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים שׁוֹנִים;

כְּתֹבֵת הַשּׁוֹלֵחַ אֵינָהּ מְצֹרֶפֶת לְשׁוּם מִכְתָּב, אֶלָּא שֶׁכָּל

אַרְבַּעַת הַמִּכְתָּבִים עֲרוּכִים בִּכְתָב־יָד אֶחָד, כֻּלָּם

כְּתוּבִים עַל נְיָר גַּס וּמַצְהִיב, כֻּלָּם דּוֹמִים לְפִי רֵיחַ

הַטַּבַּק הַנּוֹדֵף מֵהֶם; דּוֹן אַלְוָרֵס, הָאִשָּׁה מָרַת בַּלִּיצָר,

הַסּוֹפֵר גַ’נְפְלוֹ וְהַמְשַׂחֵק בַּתֵּאַטְרוֹן פַבַנְטוֹ – כֻּלָּם

הֵם, כַּנִּרְאֵה, מִסּוּג אֶחָד – רַמָּאִים.

לֹא הָיָה כַּדַּאי לְיַגֵּעַ אֶת הַמֹּחַ לְלֹא תּוֹעֶלֶת

וּלְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹן לַחִידָה. כָּל הַדָּבָר אֶפְשָׁר שֶׁנִּרְאָה

כְּמַעֲשֵׂה הֲלָצָה תָּפֵל, לוּלֵא נִתְגַּלְגֵּל כִּמְצִיאָה שֶׁבָּאָה

בְּהֶסַּח הַדָּעַת. מָרִיּוּס הָיָה שָׁרוּי בְּדֵי צַעַר וּלְפִיכָךְ

מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִקַּבֵּל בְּרָצוֹן אֲפִילוּ דְבַר־בְּדִיחָה שֶׁבָּא

מֵאֵת הַמִּקְרֶה, וְלֹא עוֹד אֵלָּא שֶׁנִּדְמָה לוֹ כִּי הַמִּכְתָּבִים

שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ לְיָדוֹ הֵם בִּבְחִינַת שְׂחוֹק מַכְאִיב לֵב.

וְחוּץ מִזֶּה לֹא הָיְתָה כָּל הוֹכָחָה לַדָּבָר, כִּי

הַמִּכְתָּבִים הֵם אֲבֵדָתָן שֶׁל הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ

לְמָרִיּוּס בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה. הוּא שָׁב וְהִכְנִיס אֵפוֹא אֶת

הַמִּכְתָּבִים לְתוֹךְ הַמַּעֲטָפָה, זָרַק אֶת הַחֲבִילָה לְקֶרֶן זָוִית

וְעָלֶה עַל מִטָּתוֹ.

בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁמָּרִיּוּס קָם מִשְּׁנָתוֹ

וְנִפְנָה לִסְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה, נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק חֶרֶשׁ עַל

הַדֶּלֶת.

כְּעָנִי וָרֵיק לֹא חָשַׁשׁ מָרִיּוּס לְהַשְׁאִיר אֶת

הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל, וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁיָּצָא

מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה, וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה מְשַׁנֶּה מִן

הַמִּנְהָג הַזֶּה – כְּשֶׁנִּפְנָה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ

סוֹבֶלֶת דִּחוּי.

וְהִנֵּה נִשְׁמַע שׁוּב הַקּוֹל הַדּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת, וְאַף הַפַּעַם הָיְתָה הַדְּפִיקָה חֲשָׁאִית מְאֹד.

“יָבוֹא!” קָרָא מָרִיּוּס.

מִי־שֶׁהוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת.

“מַה חֶפְצֵךְ, גְּבֶרֶת בּוּרְגוֹן?” קָרָא מָרִיּוּס

בְּלִי לְסַלֵּק אֶת עֵינָיו מֵעַל הַסְּפָרִים וּכְתָבֵי הַיָּד שֶׁהָיוּ

מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן.

לֹא הַגְּבֶרֶת בּוּרְגוֹן, אֶלָּא מִי־שֶׁהוּא אַחֵר עָנָה:

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי…”

הַקּוֹל הָיָה חָנוּק וְצָרוּד כְּקוֹל שִׁכּוֹר.

מָרִיּוּס נֶחְפַּז לְהַפְנוֹת אֶת עַצְמוֹ וְרָאָה וְהִנֵּה נַעֲרָה צְעִירָה עוֹמֶדֶת בְּקִרְבָתוֹ.

ד

עַל סַף הַחֶדֶר עָמְדָה נַעֲרָה רַכָּה מְאֹד בְּשָׁנִים.

אֶשְׁנַבָּהּ שֶׁל עֲלִיַּת הַגַּג נִמְצָא מִמּוּל הַדֶּלֶת, וְאוֹר

הַיּוֹם נִזְרַע כְּנֹגַהּ אָפוֹר עַל פְּנֵי דְמוּת הַגּוּף הַדַּל

וְהָרָזֶה, גּוּף בִּלְתִּי מְפֻתָּח שֶׁל נַעֲרָה שֶׁהָיְתָה לְבוּשָׁה

רַק כֻּתֹּנֶת וְשִׂמְלָה עָלֶיהָ. מִסָּבִיב לְגִזְרָתָהּ הָיָה כָּרוּךְ

פְּתִיל דַּק, כְּתֵפֶיהָ הַחַדּוֹת בָּלְטוּ כְּלַפֵּי מֵעְלָה, מֵעַל

פָּנֶיהָ נִשְׁקֵף חִוְרוֹן שַׁחֵפֵת, עֵינֶיהָ הַחֲסֵרוֹת כָּל בָּרָק

הִבִּיטוּ בְּעַזּוּת, וְהִיא כֻּלָּהּ נִרְאֲתָה כִּיצוּר שֶׁשֻּׁתְּפוּ

בּוֹ גַּם נֹעַר וְגַם זִקְנָה, כְּעֵין תַּעֲרֹבֶת שֶׁל רִפְיוֹן מְעוֹרֵר

חֶמְלָה וְשֶׁל גַּסּוּת מְעוֹרֶרֶת בְּחִילָה. – כָּזֹאת הָיְתָה

הַדְּמוּת שֶׁנִּתְיַצְּבָה לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל מָרִיּוּס.

הוּא הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ

רִגְשׁוֹת הִשְׁתּוֹמְמוּת וָפַחַד בְּאוֹתָהּ בִּרְיָה רְאוּיָה לְחֵמְלָה

הַדּוֹמָה לְמַרְאֵה בַּלָּהוֹת שֶׁבְּחֶזְיוֹן לַיְלָה יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר

לִיצוּר אָדָם.

הַמִּסְתַּכֵּל בַּנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הָיָה בָּא לִידֵי

צַעַר וּבֹשֶׁת פָּנִים יְתֵרִים כִּרְאוֹתוֹ, כִּי נַעֲרָה זוֹ לֹא

נוֹצְרָה מִלְּכַתְּחִלָּה לִהְיוֹת מְכֹעֶרֶת. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי

בִּימֵי הַיַּלְדוּת הָיָה מַרְאֵהָ נֶחְמָד. פָּנֶיהָ הֵעִידוּ כִּי חֵן

עֲלוּמֶיהָ נִלְחָם עֲדַיִן בַּזִּקְנָה הַמְנַוֵּלֵת, זוֹ שֶׁעָמְדָה

לִקְפֹּץ בְּלֹא עֵת עַל הַנַּעֲרָה הַחַיָּה חַיֵּי מַחְסוֹר וּפְרִיצוּת.

עַל פְּנֵי הַנַּעֲרָה בַּת הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה הָלְכָה וְגָוְעָה עַכְשָׁו

שְׁאֵרִית יֹפִי אַחֲרוֹנָה.

הַפַּרְצוּף לֹא הָיָה זָר לְגַמְרֵי בְּעֵינֵי מָרִיּוּס.

בְּזִכְרוֹנוֹ הִבְהֵב כְּעֵין זֵכֶר וְנִדְמָה לוֹ כִּי הוּא רָאָה

בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶת הַפָּנִים הָאֵלֶּה.

“מַה חֶפְצֵךְ, גְּבִרְתִּי?” שָׁאַל מָרִיּוּס.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לְיָמִים הֶחֱזִירָה בְּקוֹלָהּ הַפָּרוּעַ הַדּוֹמֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל שִׁכּוֹר.

“הִנֵּה הֵבֵאתִי לוֹ מִכְתָּב, הָאָדוֹן מָרִיּוּס”.

הִיא קָרְאָה לוֹ בִּשְׁמוֹ הַנָּכוֹן, וּלְפִיכָךְ לֹא

פִּקְפֵּק עוֹד בַּדָּבָר כִּי הַנַּעֲרָה הִתְכַּוְּנָה לִפְנוֹת

בִּדְבָרִים אֵלָיו מַמָּשׁ.

זוֹ לֹא הִמְתִּינָה עַד שֶׁבַּעַל הַבַּיִת

יְבַקְּשֶׁנָּה לָגֶשֶׁת סָמוּךְ אֵלָיו, אֶלָּא נֶעֶקְרָה מִמְּקוֹמָהּ

בְּלִי הִכָּלֵם וְהִתְחִילָה תָּרָה בְּעֵינֶיהָ סָבִיב בַּחֶדֶר אַגַּב

עַזּוּת מֵצַח שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְמָרִיּוּס צַעַר וּכְלִמָּה.

מָרִיּוּס הִבְחִין וְרָאָה, מִדַּי פָּתְחוֹ אֶת

הַמִּכְתָּב, כִּי אוֹתוֹ בּוּל הַדָּבֶק הַגָּדוֹל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ חוֹתָם

לַמִּכְתָּב, עֲדַיִן עֲקֵבוֹת שֶׁל לַחוּת שְׁמוּרִים עָלָיו. וּבְכֵן מִן

הַנִּמְנָע הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי הַשְּׁלִיחוּת הִגִּיעָה מִמֶּרְחָק רָב.

בַּמִּכְתָּב הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר:

"לִכְבוֹד שְׁכֵנִי הֶחָבִיב!

הִגִּיעַתְנִי הַיְדִיעָה בִּדְבַר הַטּוֹב שֶׁאֲדוֹנִי

הִשְׁפִּיעַ עָלַי, הֲלֹא הוּא תַּשְׁלוּם שְׂכַר הַדִּירָה שֶׁלִּי

שֶׁסִּלֵּק לִפְנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. יָחוּלוּ נָא בִּרְכוֹתַי עַל

רֹאשׁוֹ, אִישִׁי הַצָּעִיר לְיָמִים. בִּתִּי הַבְּכִירָה תַּגִּיד לוֹ

בְּמוֹ פִּיהָ אֶת דְּבַר הָרָעָב אֲשֶׁר עָטַף אוֹתָנוּ זֶה אַרְבָּעָה

יָמִים, וַאֲנַחְנוּ בַּבַּיִת אַרְבַּע נְפָשׁוֹת וְאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת

עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה לְגַמְרֵי יֵשׁ לִי יְסוֹד

לְקַוּוֹת, כִּי שִׂיחִי אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי לְפָנָיו יְעוֹרֵר אֶת

לִבּוֹ הַטּוֹב לְחֶמְלָה אֱנוֹשִׁית, לְמַעַן יִפְקַח עָלַי אֵת עֵינוֹ

לְטוֹבָה לְחוֹנֵן אוֹתִי בְּמַתְּנַת יָד כְּכֹל אֲשֶׁר יִיטַב

בְּעֵינָיו.

וְהִנְנִי מְכַבְּדוֹ בְּכָל הַכָּבוֹד הָרָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם חַיָּב לְכָל עוֹשֵׂי צְדָקָה.

י’וֹנְדְּרֶט.

נ. ב. בִּתִּי תִּשְׁמֹר לְמַלֵּא אֶת מִצְוֹת פִּיו, הָאָדוֹן מָרִיּוּס הֶחָבִיב."

הַמִּכְתָּב עָשָׂה אֶת פְּעֻלָּתוֹ כְּאוֹתוֹ נֵר

שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף. עַל יָדוֹ נִפְתְּרָה לוֹ

לְמָרִיּוּס גַּם חִידַת הַמִּקְרֶה שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל.

אִגֶּרֶת זוֹ הִגִּיעָה מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹר עַצְמוֹ

שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ אַרְבַּעַת הַמִּכְתָּבִים הַקּוֹדְמִים. כֻּלָּם

הָיוּ עֲשׂוּיִים מֵעוֹר אֶחָד – מִבְּחִינַת הַכְּתָב, הַסִּגְנוֹן,

הַכְּתִיב, הַנְּיָר וְרֵיחַ הַטַּבַּק הַנּוֹדֵף מִכֻּלָּם.

שַׂר הַגְּדוּד הַסְּפַרְדִי דוֹן אַלְוָרֶס, אֵם

הַבָּנִים הָאֻמְלָלָה מָרַת בַּלִּיצָר, מְחַבֵּר הַדְּרָמוֹת גַּ’נְפְלוֹ

וְהַמְּשַׂחֵק עַל הַבָּמָה הַזָּקֵן הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם פַּבַנְטוֹ –

כֻּלָּם יַחַד נִקְרְאוּ בְּשֵׁם י’וֹנְדְּרֶט, אִם לְהַנִּיחַ,

כַּמּוּבָן, כִּי י’וֹנְדְּרֶט הוּא בְּפֹעַל מַמָּשׁ י’וֹנְדְּרֶט.

מָרִיּוּס לֹא הִתְעַנְיֵן מֵעוֹלָם בְּדַיָּרֵי הַבַּיִת

שֶׁהִתְגוֹרְרוּ בִּשְׁכֵנוּתוֹ. וְכָל כָּךְ מָנַע אֶת עַצְמוֹ

מֵהַשְׁגִּיחַ בִּשְׁכֵנָיו, שֶׁאֵתְמוֹל לִפְנוֹת עֶרֶב נֶחְבַּט כִּמְעַט

בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה בִּשְׁתֵּי הַבָּנוֹת שֶׁל הַשָּׁכֵן וְהוּא לֹא

הִכִּיר אוֹתָן בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. הֲרֵי אֵין לְפַקְפֵּק כְּלָל כִּי

בְּנוֹת הַשָּׁכֵן הֵן הֵן שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לוֹ בָּרְחוֹב וְכִי אַחַת

מֵאֵלֶּה נִצֶּבֶת עַכְשָׁו לְפָנָיו וּמְעוֹרֵרֶת בּוֹ, חוּץ מֵרִגְשׁוֹת

בְּחִילָה וְחָמְלָה, גַּם זֵכֶר קַל לְמַה שֶׁהָיָה.

הַכֹּל נַעֲשָׂה לוֹ עַכְשָׁו מְחֻוָּר. שְׁכֵנוֹ

י’וֹנְדְּרֶט הָיָה עוֹרֵךְ מִכְתְּבֵי בַּקָּשָׁה, חוֹתֵם בְּשֵׁמוֹת

קְלוּטִים מִן הַדִּמְיוֹן וְשׁוֹלֵחַ אֶת הַמִּכְתָּבִים לִתְעוּדָתָן עַל

יְדֵי בְּנוֹתָיו, מִבְּלִי לַחֲשֹׁשׁ לְכָךְ שֶׁהַלָּלוּ צְפוּיוֹת

לְסַכָּנַת הִתְעַלְלוּת מִצַּד הַמְנַדְּבִים. הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת

שִׁמְּשׁוּ מְחִיר בַּמִּשְׂחָק שֶׁאֲבִיהֶן שִׂחֵק עִם הַגּוֹרָל.

הַנַּעֲרָה הִסְתּוֹבְבָה הֵנָּה וָהֵנָּה בַּחֶדֶר,

נָטְלָה כְּנוֹעָזָה כָּל מַה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדֶיהָ וְשָׁלְחָה אֶת

יָדָהּ גַּם אֶל אַחַד הַסְּפָרִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא!”

הִיא נָטְלָה אֶת הַסֵּפֶר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אַגַּב

תְּנוּעָה מְהִירָה, וְקָרְאָה מֵעָלָיו דַּי הֵיטֵב פְּסוּקִים

אֲחָדִים.

“וְאַף לִכְתֹּב אֲנִי יוֹדַעַת!” הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה

לְדַבֵּר. וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה הֵשִׁיבָה אֶת הַסֵּפֶר לִמְקוֹמוֹ, נָטְלָה

לְיָדָהּ עֵט וְאָמְרָה לְמָרִיּוּס כְּשׁוֹאֶלֶת:

“הֲרוֹצֶה הוּא לִרְאוֹת בְּכָךְ?”

וְלֹא הִסְפִּיק מָרִיּוּס לַעֲנוֹת לָהּ דְּבָרִים עַד

שֶׁהִיא הֶחֱזִיקָה בְּגִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר לָבָן, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל

הַשֻּׁלְחָן, וְהֶעֶלְתָה עָלָיו אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת:

“הִנֵּה בָּאוּ הַחוֹטְפִים.”

"בְּלִי כָּל שִׁבּוּשִׁים בַּכְּתִיב! יְעַיֵּן נָא

בָּזֶה. אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֲחוֹתִי וְאָנֹכִי.

בַּיָּמִים הָהֵם רָאִינוּ חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חַיֵּינוּ

עַכְשָׁו. אָז נִשְׁקַף לָנוּ עָתִיד אַחֵר, לֹא…"

וּבָזֹאת הִפְסִיקָה אֶת דְּבָרֶיהָ, תָּלְתָה אֶת

עֵינֶיהָ הַלֵּאוֹת בְּפָנָיו שֶׁל מָרִיּוּס, נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ

בִּצְחוֹק גָּדוֹל וְהִכְרִיזָה: “הֲבָלִים!” קוֹלָהּ הֵעִיד בָּהּ, כִּי

בְּנַפְשָׁהּ שׁוֹכֵן צַעַר קֵהֵה וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא מִשְׁתַּדֶּלֶת

לְהָפִיג אֶת צַעֲרָהּ עַל יְדֵי חֻצְפָּה.

נִרְאֶה הָיָה בָּרוּר שֶׁהִיא טוֹרַחַת לִמְצֹא חֵן

בְּעֵינֵי מָרִיּוּס; וְאוּלָם הַלָּז הִגִּיד לָהּ רַק דְּבָרִים אֲחָדִים

בְּסֵבֶר פָּנִים מְאִירִים, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה סָח לָהּ מִתּוֹךְ

קְרִירוּת שֶׁבְּכֹבֶד רֹאשׁ רָגִיל:

"גְּבִרְתִּי, חֲבִילָה נָפְלָה לְיָדִי, וַאֲנִי מְשַׁעֵר

כִּי הִיא שַׁיֶּכֶת לָךְ. אֲנִי מְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לְהָשִׁיב לָךְ אֶת

הָאֲבֵדָה."

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיט לְיָדָהּ אֶת הַמַּעֲטָפָה הָאוֹצֶרֶת אֶת אַרְבַּעַת הַמִּכְתָּבִים.

הִיא מָחַאָה כַּף בְּרַעַשׁ וְהִכְרִיזָה:

“אֲבֵדָה זוֹ יָגַעְנוּ לִמְצֹא אוֹתָהּ!”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ אֶל הַחֲבִילָה

אַגַּב תְּנוּעָה מְהִירָה וּבָדְקָה אֶת הַמִּכְתָּבִים מִתּוֹךְ

פִּטְפּוּט שֶׁבְּעַלִּיזוּת:

"לֹא יְאָמֵן עַד כַּמָּה הִרְבֵּינוּ בְּחִפּוּשִׁים,

אֲחוֹתִי וְאָנֹכִי! וְזוֹ לֹא נִתְגַּלְגְּלָה אֶלָּא לְיָדוֹ! בִּרְחוֹב

הַשְּׂדֵרָה, הֲלֹא כֵּן? אֵין זֹאת כִּי אִם נָשְׁרָה הַחֲבִילָה מִכִּיס

אֲחוֹתִי, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ רָצוֹת וְנֶחְפָּזוֹת מְאֹד. בַּבַּיִת

כִּחַדְנוּ וְאָמַרְנוּ כִּי מְסִירַת הַמִּכְתָּבִים נֶעֶשְׂתָה

כַּהֲלָכָה, אֶלָּא שֶׁיָּצָאנוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. וְהִנֵּה הֵם

נִתְגַּלְגְּלוּ שׁוּב לְיָדֵנוּ, הַמִּכְתָּבִים הָעֲלוּבִים הָאֵלֶּה.

וְאוּלָם כֵּיצַד הִכִּיר לָדַעַת כִּי אָנֹכִי הִנְנִי בַּעֲלַת

הַמִּכְתָּבִים? אָמְנָם כֵּן, לְפִי כְּתָב הַיָּד."

וּבְדַבְּרָהּ פָּתְחָה אֶת הַמִּכְתָּב הֶעָרוּךְ עַל

שֵׁם הָאִישׁ הַגּוֹמֵל חֲסָדִים אֲשֶׁר עַל יַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה

סֶן־יַ’ק־דּוּ־הוֹ־פֵא.

"וַי, הִנֵּה הוּא כָּאן, זֶה שֶׁעַל שֵׁם הַזָּקֵן

הַהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם לְהִתְפַּלֵּל. עַכְשָׁו הַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן

בְּדִיּוּק. מִיָּד אֵלֵךְ וְאֶמְסֹר לְיָדוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. אֶפְשָׁר

שֶׁאֲקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַתְּנַת כֶּסֶף, וְאָז נוּכַל לִקְנוֹת לָנוּ

אֹכֶל."

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִזְכִּירוּ לוֹ לְמָרִיּוּס אֶת עִנְיַן הַשְּׁלִיחוּת שֶׁל הַנַּעֲרָה.

הוּא בָּדַק אֶת כִּיסֵי הֶחָזִיָּה וְלֹא מָצָא שָׁם מְאוּמָה.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הוֹסִיפָה לְפַטְפֵּט,

וְכַנִּרְאֶה שֶׁמֹּחָהּ לֹא תָּפַס כְּלָל בְּרֶגַע זֶה כִּי מָרִיּוּס

נִמְצָא בַּחֶדֶר.

בֵּינָתַיִם עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל מָרִיּוּס לֶאֱסֹף

מִתּוֹךְ כָּל כִּיסֵי בְּגָדָיו גַם יַחַד סְכוּם שֶׁל חֲמִשָּׁה

פְרַנְקִים וְשִׁשָּׁה־עָשָׂר סוּ, הוּא כָּל רְכוּשׁ הַכֶּסֶף שֶׁנִּמְצָא

אוֹתוֹ רֶגַע בִּרְשׁוּתוֹ.

"אֵין דָּבָר, עַל כָּל פָּנִים יִשָּׁאֵר עוֹד בְּיָדִי

סְכוּם כֶּסֶף כְּדֵי תַּשְׁלוּם שֶׁל אֲרֻחַת עֶרֶב, מִכָּאן וְאֵילָךְ

הַדָּבָר יְהֵא צָרִיךְ עִיּוּן שׁוּב." הוּא הִשְׁאִיר אֵפוֹא בְּכִיסוֹ

אֶת שִׁשָּׁה־עָשָׂר הַסּוּ וְנָתַן לַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה אֶת חֲמֵשֶׁת

הַפְרַנְקִים.

"הֵידָד! יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה! חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים

מִקֵּן דַּלּוּת כָּזֶה! אָכֵן כָּךְ נוֹתְנִים בְּיָד נְדִיבָה! בָּחוּר

טוֹב שֶׁכְּמוֹתוֹ! הוּא מָצָא חֵן בְּעֵינַי, הָאָדוֹן מָרִיּוּס! הֵידָד!

שְׁנֵי יְמֵי שׂבַע בְּיַיִן, בְּבָשָׂר וּבְלֶחֶם. נֹאכַל עַד שֶׁיֵּצֵא

מֵאַפֵּנוּ! הֵידָד!"

הִיא נִפְרְדָה מִמָּרִיּוּס אַגַּב קִדָּה עֲמֻקָּה,

רָמְזָה לוֹ אַחַר כָּךְ בִּרְכַּת יְדִידוּת גַּם בִּתְנוּעַת יָד

וְנִפְנְתָה לָצֵאת מִתּוֹךְ אֲמִירַת דְּבָרִים:

“שָׁלוֹם, הָאָדוֹן מָרִיּוּס. אַף עַל פִּי כֵן אֵלֵךְ וְאֶחֱזֹר עוֹד אַחֲרֵי אוֹתוֹ זָקֵן.”

ה

בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת יָדַע

מָרִיּוּס אֶת הַמַּחְסוֹר בְּכָל צוּרוֹתָיו, וּפַעַם אַחַת הִגִּיעַ

אֲפִילּוּ לִידֵי כָּךְ שֶׁהָיָה כְּפֶשַׂע בֵּינוֹ וּבֵין מָוֶת מִתּוֹךְ

רָעָב; וְאוּלָם עַכְשָׁו נַעֲשָׂה לוֹ בָּרוּר כִּי מַה שֶׁעָבַר עָלָיו

לֹא הָיָה עֹנִי מַמָּשׁ. הָעֹנִי הַזֶּה לֹא נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו אֶלָּא

עַכְשָׁו.

הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר אָבְדָה לוֹ כָּל עֵצָה, אוֹחֵז בְּכָל

תַּחְבּוּלָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. אֲבוֹי לָהֶם לַחֵלְכָּאִים

שֵׁאִישׁ כָּזֶה שׁוֹלֵט בָּהֶם בְּתוֹרַת אָב אוֹ בַּעַל. הַלָּז מְנַצֵּל

בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה אֶת הַחֻלְשָׁה וְחֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁל הָאִשָּׁה

וְהַיַּלְדָּה וְכוֹפָה אֶת אֵלּוּ לְהִתְמַכֵּר לַבֹּשֵׁת.

מָרִיּוּס חָשׁ מוּסֵר כְּלָיוֹת עַל אֲשֵׁר לֹא שָׂם

קֹדֶם אֶת לִבּוֹ אֶל דַּלּוּתָם שֶׁל שְׁכֵנָיו. מֵעַכְשָׁו הִתְחִיל

מִתְאַוֶּה לְהָעִיף עַיִן עַל הַנַּעֲשֵׂה בַּמָּעוֹן הַזֶּה. הוּא

נִזְכַּר כִּי כַּמָּה פְּעָמִים קָלְטָה אָזְנוֹ דְבָרִים שֶׁהִגִּיעוּ

מֵאֵצֶל הַשְּׁכֵנִים. וּמִדֵּי הַבִּיטוֹ כְּתוֹהֶה אֵל מְחִיצַת הַקִּיר

נִתְגַּלָּה פִּתְאֹם לְעֵינָיו חוֹר בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשׁ, שֶׁנִּמְצָא

בְּמַעֲלֵה הַקִּיר, סָמוּךְ לַתִּקְרָה. בְּמָקוֹם אֶחָד לְבֵין

הַקּוֹרוֹת נָשַׁר הַטִּיחַ, וְאִישׁ עוֹמֵד עַל גַּב הַשִּׁדָּה הָיָה

יָכֹל לְהָצִיץ דֶּרֶךְ סֵדֶק זֶה וּלְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶׁנַּעֲשֶׂה

בַּחֲדַר דִּירָתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט. הַחֶמְלָה מֻתָּר לָהּ

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַקְרָנוּת, וְאִישׁ שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לְהָחִישׁ

עֶזְרָה לְאֻמְלָלִים רַשַּׁאי לְהִתְנַהֵג כִּמְרַגֵּל.

הוּא טִפֵּס וְעָלָה עַל גַּב הַשִּׁדָּה וְהֵצִיץ דֶּרֶךְ הַחוֹר אֶל חֲדַר הַדִּירָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים.

ו

הַכְּרָכִים, כְּמוֹ הַיּעָרוֹת, יֵשׁ לָהֶם בִּפְנֵי

עַצְמָם מְעָרוֹת הַמְּשַׁמְּשׁוֹת מְקוֹם מַחֲבוֹאִים לְכָל הַחַיָּה

הַמּוּעֶדֶת לְהַזִּיק. וְאוּלָם זַעְמָם שֶׁל הַמַּזִּיקִים,

הַמִּסְתּוֹפְפִים בִּכְרַכֵּי אָדָם, יֵשׁ בּוֹ דְבַר מָה מִן הַנּוּוּל

וְהַמְתֹעָב, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַזַּעַם שֶׁל טוֹרְפֵי הַיַּעַר נִרְאֶה

לָנוּ נִשְׂגָּב וּמוֹצֵא בְּעֵינֵינוּ חֵן.

גַּם חֶדֶר זֶה, שֶׁמָּרִיּוּס הֵצִיץ לְתוֹכוֹ עַכְשָׁו,

הָיָה אֶחָד מֵאוֹתָן מְאוּרוֹת הַיִּשּׁוּב הָאֱנוֹשִׁי הַגְּרוּעוֹת

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְעָרוֹת שֶׁל חַיּוֹת.

מָרִיּוּס חַי חַיֵּי עֹנִי וּמַרְאֶה חַדְרוֹ הֵעִיד עַל

דַּחֲקוּת; וְאוּלָם כְּשֵׁם שֶׁעֲנִיּוּתוֹ הִגִּיעָה לוֹ מִמָּקוֹר

טָהוֹר, כֵּן הָיְתָה הַטָּהֳרָה שְׁרוּיָה גַם בַּעֲלִיַּת הַגַּג

הַקְּטַנָּה שֶׁשִּׁמְשָׁה לוֹ דִּירָה. לְעֻמַּת זֶה נִרְאָה חֲדַר

הַדִּירָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים כִּמְאוּרַת כְּלָבִים שְׁרוּיָה בְּזֻהֲמָה.

מְעֻפֶּשֶׁת, עֲטוּפַת עֲלָטָה וּמְגֹאֶלֶת. בִּכְלָל רָהִיטִים לֹא בָּאוּ

כָּאן אֶלָּא כִּסֵּא אֶחָד שֶׁל קַשׁ, שֻׁלְחָן שֶׁעֲמִידָתוֹ רְפוּיָה,

מִקְצָת כְּלֵי סְעֻדָּה פְּגוּמִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר וּשְׁנֵי יְצוּעִים

עֲלוּבִים שֶׁהֻצְּגוּ מִזֶּה וּמִזֶּה בִּשְׁתֵּי פִּנּוֹת הַבַּיִת;

וְשׁוּם חַלּוֹן לֹא הָיָה בַּחֶדֶר, חוּץ מֵאוֹתוֹ אֶשְׁנָב בֵּן אַרְבַּע

הַשְּׁמָשׁוֹת הַקָּרוּעַ לְיַד הַסִּפּוּן וְהַמְּכֻסֶּה בְּקוּרֵי

עַכָּבִישׁ כְּמוֹ בְּוִילָאוֹת. אוֹר הַיּוֹם לֹא שָׁפַע דֶּרֶךְ צֹהַר

זֶה אֶלָּא עַד כְּדֵי שֶׁפַּרְצוּף אָדָם יְהֵא נִרְאֶה בַּחֶדֶר

כְּחֶזְיוֹן בַּלָּהוֹת. בַּכְּתָלִים נִרְאוּ סְדָקִים וְצַלָּקוֹת לְאֵין

מִסְפָּר, כְּמוֹ בְּגוּף אָדָם שֶׁנִּתְנַוְּנָה צוּרָתוֹ מְסִבַּת

מַחֲלָה מְאוּסָה. זֻהֲמָה זָבַת רִיר כִּסְּתָה עַל הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה

וְצִיּוּרִים מְתֹעָבִים נִשְׁקְפוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם.

בְּחַדְרוֹ שֶׁל מָרִיּוּס הָיָה הַקַּרְקַע מְכֻסֶּה

אַבְנֵי רִצְפָּה פְּגוּמוֹת; כָּאן לֹא נִרְאוּ שׁוּם קְרָשִׁים וְשׁוּם

אֲבָנִים: לֹא הָיָה דָבָר חוּץ מִשִּׁכְבַת הַגִּיר הָעֲרֻמָּה

וְהַתְּפֵלָה שֶׁמַּרְאֶהָ הָפַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים שָׁחוֹר. עַל פְּנֵי

קַרְקַע בִּלְתִּי חָלָק זֶה, אֲשֶׁר הָאֶבֶן כִּסְּתָה אוֹתוֹ כִּקְלִפָּה

וַאֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עָלָיו מַטְאֲטֵא, נִפְזְרוּ בְּלִי סֵדֶר,

כִּדְמוּת כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם אֲבָל פְּחוּתִים בְּיָפְיָם מִן

הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ – גַּרְבַּיִם יְשָׁנִים, סַנְדָּלִים

וּסְמַרְטוּטִים, אֶלָּא שֶׁבְּכָל זֹאת הָיָה כָּאן קָמִין, וּשְׂכַר

הַחֶדֶר עָלָה מִשּׁוּם כָּךְ לְשָׁנָה אַרְבָּעִים פְרַנְק. קָמִין זֶה

שִׁמֵּשׁ מְקוֹם אֹסֶף לְכָל מִינֵי דְבָרִים, כְּגוֹן מַחְתַּת גֶּחָלִים,

פָּרוּר שֶׁמְּבַשְּׁלִים בּוֹ בָּשָׂר, שִׁבְרֵי קְרָשִׁים, סְמַרְטוּטִים

שֶׁנִּתְלוּ עַל גַּבֵּי מַסְמְרִים, כְּלוּב אֶחָד, עֲרֵמַת אֵפֶר,

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – גַּם מְדוּרָה שֶׁל אֵשׁ. עַל גַּבֵּי אָח זוֹ

בָּעֲרוּ שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים עֲלוּבִים.

מְאוּרָה זוֹ נִרְאֲתָה אֲיֻמָּה בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי

הֱיוֹתָהּ רַחֲבַת יָדַיִם בִּמְאֹד מְאֹד. כָּאן הָיוּ מְצוּיִים

בְּלִיטוֹת וְזָוִיּוֹת, חוֹרֵי־אֹפֶל וּמְקוֹמוֹת גְּנִיזָה מְחֻיָּצִים.

פֹּה וְשָׁם נִתְעַקֵּל הַחֶדֶר בִּדְמוּת מִפְרַץ יָם אוֹ צוּק הָרִים.

לְפִיכָךְ נִתְקְלָה הָעַיִן בְּכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת סֵתֶר נִדָּחִים

שֶׁנִּרְאוּ לִהְיוֹת קוֹלְטִים בִּמְחִיצָתָם עַכְּבִישִׁים עֲנָקִים

וְתוֹלָעֵי מַרְתֵּף, וַאֲפִילוּ יְצוּרֵי שַׁחַץ מְשֻׁנִּים הַדּוֹמִים

לִבְנֵי אָדָם.

תְּמוּנָה אַחַת, מְצַיֶּרֶת בְּאֹפֶן גָּרוּעַ

וּמְתָאֶרֶת אֶת הַמִּלְחָמָה, וּבְצוּרָה שֶׁל סֵמֶל, הָיְתָה תְּלוּיָה

בֵּין הַגְּרוּטָאוֹת כִּסְחָבָה מַבְהִיקָה.

מִתַּחַת לִתְמוּנָה זוֹ עָמַד, נִשְׁעָן בַּאֲלַכְסוֹן

אֶל הַקִּיר, מִין שֻׁלְחָן שֶׁל עֵץ שֶׁמִּדַּת רָחְבּוֹ עָלְתָה עַל

מִדַּת גָּדְלוֹ, וּמִסְתַּבֵּר אֲפִילוּ שֶׁאוֹתוֹ שֻׁלְחָן לֹא הָיָה

אֶלָּא שֶׁלֶט שֶׁהַצַּד הַמְּצֻיָּר שֶׁלּוֹ פּוֹנֶה לְמַטָּה, שֶׁלֶט

קִיר שֶׁנִּקְבַּע כָּאן לְשָׁעָה, עַד בּוֹא מוֹעֵד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ

שׁוּב.

עַל יַד הַשֻּׁלְחָן, שֶׁנִּשְׁקְפוּ מֵעָלָיו לְעֵינֵי

מָרִיּוּס עֵט, דְּיוֹ וּנְיָר, יָשַׁב אִישׁ כְּבֵן שִׁשִּׁים, קְטַן

קוֹמָה, דַּל גּוּף וְחִוֵּר פָּנִים, דְּמוּת שֶׁל נָבָלָ מְתֹעַב

שֶׁעֵינָיו הָעַרְמוּמִיּוֹת מְפִיקוֹת רִשְׁעוּת וּמֶבָּטָן מִתְרוֹצֵץ

בְּלִי הֶרֶף.

אוֹתוֹ בֶּן אָדָם יָרַד לוֹ עַל חָזֵהוּ זְקַן שֵׂיבָה

אָרֹךְ. הוּא לָבַשׁ לִבְשָׂרוֹ כֻּתֹּנֶת שֶׁל אִשָּׁה, וּלְבוּשׁ זֶה לֹא

הִסְתִּיר אֶת מַעֲרֻמֵּי חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר וְאֶת זְרוֹעוֹתָיו

הַמְכֻסּוֹת שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה. מִתַּחַת לְכֻתָּנְתּוֹ נִשְׁקְפוּ

מִכְנָסַיִם זְרוּעִים רֶפֶשׁ וּבְרַגְלָיו נַעֲלַיִם קְרוּעוֹת

שֶׁמֵּחוֹרֵיהֶן הֵצִיצוּ הָאֶצְבָּעוֹת.

בְּפִיו הָיְתָה נְעוּצָה מִקְטֶרֶת וְהוּא הֶעֱלָה

עָשָׁן. בַּבַּיִת חָסֵר הַלֶּחֶם אֲבָל הַטַּבַּק לֹא אָזַל

עֲדָיִן.

הוּא עָסַק בִּכְתִיבָה. חִבֵּר בְּוַדַּאי מִכְתָּב חָדָשׁ.

בַּקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל הַשֻּׁלְחָן הָיָה מֻנָּח סֵפֶר

יָשָׁן בַּעַל תַּבְנִית שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר וּמְכֹרָךְ בִּכְרִיכָה

שֶׁצִּבְעָהּ אֲדַמְדַּם. בְּלִי סָפֵק – רוֹמָן שָׁאוּל מִבֵּית סְפָרִים.

מֵעַל הַכְּרִיכָה הִבְהִיק שַׁעַר הַסֵּפֶר בְּאוֹתִיוֹת מְאִירוֹת

עֵינַיִם: "אֱלֹהִים, הַמֶּלֶךְ, הַשֵּׁם הַטּוֹב וְהַנָּשִׁים. חִבֵּר

דּוּקְרֵי דּוּמִינִיל, שְׁנַת 1814."

הָאִישׁ דִּבֵּר בְּקוֹל רָם מִדֵּי עָסְקוֹ בִּכְתִיבָה.

הוּא שָׁפַךְ אֶת חֲמָתוֹ עַל אִי הַשִּׁוְיוֹן שֶׁבְּחַיִּים, זֶה

הַגּוֹרֵם לָעֲנִיִּים שֶׁתְּאֻנָּה לָהֶם עַוְלָה גַּם לְאַחֲרֵי מוֹתָם.

כָּאן פָּסַק מִלְּדַבֵּר, שֶׁהָה זְמָן בִּשְׁתִיקָה וְהִכָּה פִּתְאֹם

בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל גַּב הַשֻּׁלְחָן.

“הוֹ, לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי דָן אֶת הָעוֹלָם שֶׁיְּהֵא נִבְלָע בִּכְרֵסִי!”

וּלְיַד הַקָּמִין רָבְצָה אִשָּׁה בַּעֲלַת בָּשָׂר שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְשַׁעֵר אֶת שְׁנוֹתֶיהָ.

אַף הִיא לֹא לָבְשָׁה לִבְשָׂרָהּ אֶלָּא כֻּתֹּנֶת

וְשִׂמְלָה עָלֶיהָ, בְּצֵרוּף סִנָּר עָשׂוּי מִבַּד פָּשׁוּט שֶׁכִּסָּה

לַחֲצָאִין עַל הַשִּׂמְלָה הַזְּרוּעָה כֻּלָּהּ טְלָאִים נוֹשָׁנִים.

שְׂעָרוֹת מְאוּסוֹת הָיוּ לָהּ לָזוֹ, צְהֻבּוֹת אֲדֻמּוֹת לְפִי צִבְעָן

וּמַלְבִּינוֹת כְּבָר בְּמִקְצָת מִזִּקְנָה. וּפַעַם בְּפַעַם שָׁלְחָה

הָאִשָּׁה לְתוֹךְ שְׂעָרָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ הַמְזֹהָמוֹת

וְהַמְגֻדָּלוֹת.

עַל אַחַד הַיְצוּעִים יָשְׁבָה נַעֲרָה שֶׁנִּרְאֲתָה

לִסְקִירָה רִאשׁוֹנָה כְּיַלְדָּה בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה אוֹ

שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, וְאוּלָם לְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת יְתֵרָה הָיָה

הָרוֹאֶה נוֹטֶה יוֹתֵר לַחְשֹׁב אוֹתָהּ לְנַעֲרָה בַּת

אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה.

וְאַף גַּם זֹאת – בַּחֶדֶר לֹא נִרְאוּ כָּל סִמָּנִים

הַמְּעִידִים עַל דַּיָּרָיו כִּי הֵם שׁוֹלְחִים אֶת יָדָם בְּאֵיזוֹ

עֲבוֹדָה שֶׁהִיא כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר אֶת לַחְמָם. בְּאַחַת הַפִּנּוֹת

הָיוּ מֻנָּחִים כְּלֵי מְלָאכָה אֲחָדִים עֲשׂוּיִים בַּרְזֶל

וּמְעוֹרְרִים חֲשָׁד בְּמַרְאֵיהֶם. כָּאן שָׁלְטָה עַצְלוּת קֵהָהָ, זוֹ

הַנּוֹצֶרֶת מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וּמַקְדִּימָה לָבוֹא לִפְנֵי הַכְּלָיָה

הַגְּמוּרָה.

עָבְרוּ כַּמָּה רְגָעִים וּמָרִיּוּס הָיָה הוֹלֵךְ

וְסוֹקֵר אֶת חֲדַר הַדִּירָה הַתָּפֵל. אוֹתוֹ מָעוֹן נִרְאָהָ גָּרוּעַ

מִבּוֹר קֶבֶר, כֵּיוָן שֶׁכָּאן הָלַם דֹּפֶק הַחַיִּים.

ז

מָרִיּוּס, שֶׁלִּבּוֹ נִלְחַץ בְּקִרְבּוֹ, הִתְכּוֹנֵן

סוֹף סוֹף לָרֶדֶת מֵעַל פִּסְגַּת הַצּוֹפִים שֶׁלּוֹ, וְהִנֵּה לְפֶתַע

פִּתְאֹם עוֹרֵר קוֹל שָׁאוֹן אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ וּגָרַם לוֹ

שֶׁיּוֹסִיף לִשְׁהוֹת עַל מְקוֹמוֹ.

דַּלְתָּהּ שֶׁל עֲלִיַּת הַגַּג נִפְתְּחָה בְּרַעַשׁ, וְהַבַּת הַבְּכִירָה הִצִּיגָה אֶת כַּף רַגְלָהּ עַל הַמִּפְתָּן.

הַנַּעֲרָה נִכְנְסָה הַחַדְרָה, סָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת

הַדֶּלֶת אַגַּב דְּפִיקָה חֲזָקָה, עָמְדָה רֶגַע בְּלִי נוֹעַ כְּדֵי

לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ, אַחֲרֵי שֶׁעָשְׂתָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת דַּרְכָּהּ

בְּחִפָּזוֹן, וּלְבַסּוֹף הִכְרִיזָה בַּקּוֹל מְבַשֵּׂר:

“הוּא יָבוֹא!”

גַּם הָאָב וְגַם הָאִשָּׁה נִפְנוּ כְּלַפֵּי

הַמְדַבֶּרֶת; הָאָחוֹת הַצְּעִירָה לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה

מִמְּקוֹמָהּ.

“מִי?” שָׁאַל הָאָב.

“הָאָדוֹן אֲשֶׁר מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־יַ’ק.”

“אֵימָתַי יָבוֹא?”

“הוּא – עוֹמֵד לָבוֹא תֵּכֶף וּמִיָּד.”

“כֵּיצַד נוֹדַע לָךְ הַדָּבָר?”

"רָאִיתִי אֶת הָעֲגָלָה שֶׁבָּהּ הוּא נוֹסֵעַ,

וּמִקֹּדֶם חָרַתִּי בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל עֲגָלָה

זוֹ."

הָאִישׁ שָׁאַל עוֹד פַּעַם:

“הַבְּטוּחָה אַתְּ בָּאֱמֶת, כִּי הוּא עוֹמֵד לָבוֹא?”

“עוֹד מְעַט וְיִכָּנֵס.”

הוּא זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ. פָּנָיו הִבְהִיקוּ כִּפְנֵי אָדָם שֶׁנִּצְנַץ בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן נִפְלָא.

“הֲתִשְׁמְעִיִ, זוּגָתִי? בַּעַל הַנְּדִיבוֹת עוֹמֵד לָבוֹא. כַּבִּי אֶת הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח.”

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו כְּמִשְׁתּוֹמֶמֶתֶ וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָהּ.

מִיָּד שָׁלַח הָאָב אֶת יָדוֹ אֶל הַפָּארוּר וְזָרַק מַיִם עַל הָעֵצִים הַבּוֹעֲרִים.

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְנָה כְּלַפֵּי בִּתּוֹ הַבְּכִירָה:

“וְאַתְּ זֹאת תַּעֲשִׂי – נַפְּצִי אֶת הַכִּסֵּא.”

הַבַּת לֹא הֵבִינָה לְשֵׂכֵל דְּבָרָיו.

וְהִנֵּה תָּפַס הָאָב אֶת הַכִּסֵּא וְהִכָּה בַּעֲקֵבוֹ

עַל פְּנֵי לוּחַ הַקַּשׁ מַכֶּה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, שֶׁהָרֶגֶל שָׁקְעָה

בְּתוֹךְ חוֹר.

וּכְשֶׁהוֹצִיא אֶת כַּף רַגְלוֹ מִתּוֹךְ הַחוֹר פָּנָה אֶל בִּתּוֹ וְשָׁאַל אוֹתָהּ:

“הֲשׁוֹלֵט בַּחוּץ קֹר?”

“קֹר גָּדוֹל. יוֹרֵד שֶׁלֶג.”

בְּרֶגַע זֶה הִרְעִים הָאָב דְּבָרִים כְּנֶגֶד בִּתּוֹ הַצְּעִירָה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַיָּצוּעַ שֶׁלְּיַד הַחַלּוֹן:

"קוּמִי מֵעַל הַמִּטָּה, עַצְלָנִית שֶׁכְּמוֹתָךְ!

כְּהֶרֶף עַיִן! הַאֻמְנָם לֹא תִּצְלְחִי לִמְאוּמָה? נַפְּצִי אַחַת

הַשְּׁמָשׁוֹת!"

הַנַּעֲרָה קָפְצָה מֵעַל הַמִּטָּה כַּאֲחוּזַת חַלְחָלָה.

“שִׁבְרִי אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת!” נָתַן שׁוּב אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה.

הַנַּעֲרָה לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָהּ.

“וְכִי אָטְמוּ אָזְנַיִךְ מִשְּׁמֹעַ? הֲלֹא צִוִּיתִיךָ לְנַפֵּץ אֶת אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת!”

הַפַּחַד גָּרַם לָהּ לַנַּעֲרָה שֶׁתְּצַיֵּת

לַפְּקֻדָּה. הִיא הִתְרוֹמְמָה עַל בְּהֹנוֹת רַגְלֶיהָ וְהִכְּתָה

בְּאֶגְרוֹפָהּ עַל אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת. שִׁבְרֵי הַזְּגוּגִית נָפְלוּ

לָאָרֶץ בְּקוֹל צִלְצוּל חָזָק.

“עַכְשָׁו הַדָּבָר מְתֻקָּן.”

וְהוּא הֵעִיף אֶת עֵינָיו בְּעִיּוּן רַב עַל פְּנֵי כָּל הַחֶדֶר סָבִיב.

לְפִי הַבָּעַת פָּנָיו נִרְאָה הָאָב בְּרֶגַע זֶה

כְּאָדָם שֶׁהֶחְלִיט בְּלִבּוֹ עַל עִנְיָן חָשׁוּב עַד מְאֹד, כְּאֶחָד

הַשּׁוֹמֵר בְּחֻבּוֹ רַעְיוֹן נֶאְדָּר.

הָאֵם, שֶׁלֹּא הוֹצִיאָה עֲדַיִן הֶגֶה מִפִּיהָ, קָמָה

עַכְשָׁו מִמְּקוֹמָהּ וְשָׁאֲלָה בְּקוֹל קֵהֶה וְהוֹלֵךְ

לְאִטּוֹ:

“אִישִׁי הֶחָבִיב, מַה בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת?”

“לְכִי וְשִׁכְבִי בַּמִּטָּה!” נָתַן הָאִישׁ בְּקוֹלוֹ

פְּקֻדָּה שֶׁאֵין לְעַרְעֵר עָלֶיהָ. הָאִשָּׁה צִיְּתָה לוֹ בֶּאֱמֶת

וְהִפִּילָה אֶת עַצְמָהּ אַגַּב תְּנוּעָה כְּבֵדָה לְתוֹךְ

הַמִּטָּה.

מֵאַחַת הַפִּנּוֹת נִשְׁמַע בֵּינָתַיִם קוֹל מִתְיַפֵּחַ.

“מָה הַדָּבָר?” שָׁאַל הָאָב.

הַצְּעִירָה שֶׁבַּבָּנוֹת הוֹסִיפָה לִשְׁכַּב

תַּחְתֶּיהָ בְּאַפְלוּלִית הַפִּנָּה, וּבִמְקוֹם תְּשׁוּבָה הֵרִימָה

כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶת כַּף יָדָהּ הַשּׁוֹתֶתֶת דָּם. הִיא נִפְצְעָה עַל

יְדֵי שִׁבְרֵי הַזְּגוּגִית וְעָלְתָה עַל מִטָּתָהּ שֶׁל הָאֵם.

הָאֵם בָּאָה לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה:

"הֵא לְךָ פְּרִי מַעֲשֵׂי הַשְּׁטוּת הַבָּאִים

מִיָּדֶיךָ! הִנֵּה בִּגְלַל זְגוּגִית אֲרוּרָה זוֹ הִגִּיעָה הַיַּלְדָּה

הָעֲלוּבָה לִידֵי רִסּוּק הַיָּד."

“הֲרֵי טוֹב יוֹתֵר! בִּכְגוֹן זֶה רָצִיתִי!”

“מַדּוּעַ זֶה טוֹב יוֹתֵר?” הֶחֱזִירָה הָאֵם.

“הַסִּי!” הִרְעִים הָאִישׁ בְּקוֹלוֹ. “לֹא עֵת דְּבָרִים עַכְשָׁו!”

וּבְדַבְּרוֹ קָרַע חֲתִיכַת בַּד מִכְּתֹּנֶת הַנָּשִׁים

אֲשֶׁר עַל בְּשָׂרוֹ וְהֶעֱלָה בִּזְרִיזוּת תַּחְבֹּשֶׁת עַל יָדָהּ

הַפְּצוּעָה שֶׁל הַנַּעֲרָה.

לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת מַעֲשֵׂהוּ הִתְבּוֹנֵן בַּהֲנָאָה

בַּכֻּתֹּנֶת הַקְּרוּעָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. "הֲרֵי נוֹסְפָה גַּם

הַכֻּתֹּנֶת!" הִפְטִיר הָאִישׁ. "עַכְשָׁו יֵשׁ לְכָל זֶה צוּרָה מְעֻלָּה

בְּיוֹתֵר!"

הָרוּחַ נָשַׁב בִּשְׁרִיקָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַשָּׁבוּר וְהִתִּיז אֶת הַשֶּׁלֶג לְתוֹךְ הַבַּיִת.

הָאָב הֵעִיף שׁוּב אֶת עֵינָיו עַל פְּנֵי הַחֶדֶר,

כְּדֵי לִרְאוֹת אִם מִלֵּא אֶת הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת. הוּא מָצָא אָמְנָם

פְּגִימָה אַחַת שֶׁדָּרְשָׁה מִיָּדוֹ אֶת תִּקּוּנָהּ. וְהִנֵּה מַה

שֶׁעָשָׂה: הוּא נָטַל לְיָדוֹ מַעְדֵּר יָשָׁן וּפִזֵּר אֵפֶר עַל פְּנֵי

הָאוּדִים הַכְּבוּיִים עַד שֶׁכִּסָּה אוֹתָם לְגַמְרֵי.

עַכְשָׁו נָחָה דַעְתּוֹ לְגַמְרֵי. הוּא הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, נִשְׁעַן אֶל הַקָּמִין וְנָתַן אֹמֶר:

“אָמְנָם כֵּן, עַכְשָׁו אָנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַנַּדְבָן!”

ח

הַבַּת הַבְּכִירָה נִגְּשָׁה אֶל אָבִיהָ וְהִנִּיחָה אֶת כַּף יָדָהּ עַל כַּף הַיָּד שֶׁל הָאָב.

“מַשֶּׁשׁ נָא וּרְאֵה עַד כַּמָּה אֲנִי קְפוּאָה מִקֹּר,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה.

“הֲבָלִים!” הֶחֱזִיר הָאָב. “אָנֹכִי אָחוּז קֹר בְּמִדָּה גְדוֹלָה מִזּוֹ.”

“אָמְנָם כֵּן, תָּמִיד יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה!”

נִכְנְסָה הָאֵם בִּדְבָרִים מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל כַּעַס. "אֵין

דּוֹמֶה לְךָ גַּם לְגַבֵּי פֻּרְעָנֻיּוֹת!"

“הֵאָלְמִי דֹם!” קָרָא הָאִישׁ וְגָרַם לְאִשְׁתּוֹ עַל

יְדֵי מֶבַּט דֹּפִי שֶׁלֹּא תִּשְׁתּוֹקֵק עוֹד לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אַף

דִּבּוּר אֶחָד.

וְהִנֵּה נִשְׂתָּרְרָה בִּמְאוּרַת כְּלָבִים זוֹ דְמָמָה

שֶׁאָרְכָה כַּמָּה רְגָעִים. הַבַּת הַבְּכִירָה נִקְּתָה מִתּוֹךְ

שַׁלְוַת רוּחַ אֶת גְּלִימָתָהּ מִכִּתְמֶי הַזֻּהֲמָה. הַצְּעִירָה

שֶׁבַּבָּנוֹת הוֹסִיפָה לְהִתְיַפֵּחַ; הָאֵם לָחֲצָה אֶת הַיַּלְדָּה אֶל

לִבָּהּ, חִבְּקָה אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל זוֹ בֵּין שְׁתֵּי יָדֶיהָ וְהָיְתָה

מַעֲנִיקָה בְּלִי הֶרֶף נְשִׁיקוֹת לְיַלְדָּתָהּ הַמְּמָרֶרֶת

בְּבֶכִי.

"שִׁקְטֵי נָא וְהֵרָגְעִי, רוּחַ אַפִּי וְנִשְׁמָתִי;

אֵין זוֹ פֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. מִנְעִי נָא עֵינַיִךְ

מִבֶּכִי, אַתְּ תְּעוֹרְרִי בָּזָה אֶת כַּעְסוֹ שֶׁל אַבָּא."

“אַל תִּשְׁמְעִי בְּקוֹלָהּ!” קָרָא הָאָב. "לְהֵפֶךְ,

מָרְרִי בִּבְכִי וְהִתְיַפְּחִי כְּכָל אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינָיִךְ.

מִזֶּה נִשְׁקָף לָנוּ דָבָר טוֹב."

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ עוֹד הַפַּעַם כְּלַפֵּי בִּתּוֹ הַבְּכִירָה:

"לַעֲזָאזֵל, הַלָּז מִתְמַהְמֵהַּ מְאֹד לָבוֹא!

וְשֶׁמָּא לֹא יָבוֹא כְּלָל? אִם כָּךְ הֲרֵי יָצָא שֶׁכִּבִּיתִי אֶת

הָאֵשׁ לְלֹא שׁוּם צֹרֵךְ, כִּי לְחִנָּם קִלְקַלְתִּי אֶת הַכִּסֵּא,

קָרַעְתִּי אֵת כֻּתָּנְתִּי וְשָׁבַרְתִּי אֵת הַזְּגוּגִית!"

“וְגָרַמְתָּ לַיַּלְדָּה שֶׁתִּפְצַע אֶת יָדָהּ!” הַפְּטִירָה הָאֵם בִּנְהִימָה.

“לֵהֱוֵי יָדוּעַ לָכֶם,” הוֹסִיף הָאָב לְדַבֵּר, "כִּי

בִּמְאוּרָה אֲרוּרָה זוֹ שׂוֹרֵר קֹר בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. וּמַה

תְּהֵא עָלֵינוּ אִם דְּבַר־בּוֹאוֹ שֶׁל זֶה לֹא יִתְקַיֵּם? אוֹתוֹ

הָאִישׁ מְהַרְהֵר לוֹ בְּלִבּוֹ: אֵין רֵעַ בַּדָּבָר אִם הַלָּלוּ

יַמְתִּינוּ קְצָת; הֲלֹא לְשֵׁם כָּךְ הֵם קַיָּמִים בָּעוֹלָם! – וַאֲנִי

אֶת כַּסְפְּכֶם חָפַצְתִּי, בְּנֵי בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אֶת

הַכֶּסֶף! וְאוּלָם אֶת הַכֶּסֶף הֵם מוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ, כִּי הֵן

נוֹצִיא אוֹתוֹ לְשִׁכְרוּת, כִּבְיָכֹל, כִּי הֲרֵי אֵין אֲנַחְנוּ אֶלָּא

שִׁכּוֹרִים וְעַצְלָנִים! אֲבָל מִי הֵם וּמַה הָיְתָה הִתְנַהֲגוּתָם

לְפָנִים? בָּרוּר שֶׁהֵם הִתְנַהֲגוּ כְּרַמָּאִים, כִּי לוּלֵא כָּךְ לֹא

הָיוּ מַגִּיעִים לִידֵי עֲשִׁירוּת. וּמַדּוּעַ הוּא בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא,

אוֹתוֹ בַּעַל צְדָקָה זָקֵן וְגַס רוּחַ? הֲיָבוֹא סוֹף סוֹף? אֶפְשָׁר

שֶׁשִּׁכּוֹר זֶה הִסִּיחַ מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי אֶת מְקוֹם הַדִּירָה

שֶׁלָּנוּ, מוּכָן אֲנִי לְהִתְעָרֵב כִּי אוֹתוֹ בֶּן

אֲוִילִים…"

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל יָד מִתְדַּפֶּקֶת חֶרֶשׁ עַל

הַדֶּלֶת; הַנּוֹאֵם הַבּוֹעֵר בְּחֵמָה רָץ כְּהֶרֶף עַיִן לְעֵבֶר

הַדֶּלֶת, פָּתַח אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת שֶׁאֵין לְשַׁעַר וְקִדֵּם אֶת

פְּנֵי אוֹרְחוֹ בְּמַבָּטִים אוֹמְרִים הַכְנָעָה וּבְבַת צְחוֹק אוֹמֶרֶת

אֹשֶׁר.

"יִכָּנֵס נָא, אֲדוֹנִי! יוֹאֵל נָא לְהִכָּנֵס אֶל

הַחֶדֶר, אֲדוֹנִי הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּנּוּ וּמֵאֵת

בִּתּוֹ הָעַלְמָה הַנִּכְבָּדָה."

אִישׁ בָּא בַּיָּמִים וְנַעֲרָה רַכָּה בְּשָׁנִים הוֹפִיעוּ עַל סַף הֶחָדֶר.

אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת הָרְגָשׁוֹת אֲשֵׁר בָּאוּ

בְּרֶגַע זֶה עַל מָרִיּוּס, הָעוֹמֵד עֲדַיִן עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וְרוֹאֵה

אֶת פְּנֵי הַבָּאִים.

“הִיא” הִיא שֶׁעָמְדָה כָּאן!

בְּמַרְאֶהָ לֹא חָל כָּל שִׁנּוּי, וְרַק פָּנֶיהָ

הֶחְוִירוּ בְּמִקְצָת. פַּרְצוּפָהּ הַנֶּחְמָד הָיָה מְעֻטָּר בְּכוֹבַע

קְטִיפָה כְּעֵין סָגֹל וְגִזְרָתָהּ הִסְתַּתְּרָה בְּתוֹךְ פַּרְוָה

עֲשׂוּיָה מִמֶּשִׁי שָׁחוֹר.

הִיא בָּאָה בְּלִוְיַת מַר לַבְּלַן, הֶחֱזִיקָה

בְּיָדָהּ חֲבִילָה גְדוֹלָה לְמַדַּי וְהִנִּיחָה אֶת זוֹ עַל

הַשֻּׁלְחָן.

ט

הָאַפְלוּלִית שֶׁבַּעֲלִיַּת הַגָּג הָיְתָה מְרֻבָּה

כָּל כָּךְ שֶׁהָאוֹרְחִים לֹא רָאוּ בְּהִכָּנְסָם אֶלָּא דְּבָרִים

מְטֻשְׁטָשִׁים. לְעֻמַּת זֶה הֵיטִיבוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט

לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַבָּאִים, כֵּיוָן שֶׁעֵינֵיהֶם הָיוּ רְגִילוֹת

לְאוֹר הַדִּמְדּוּמִים.

“הוּא יִמְצָא בַּחֲבִילָה זוֹ,” אָמַר מַר לַבְּלַן אֶל

י’וֹנְדְּרֶט, "חֲלִיפוֹת בְּגָדִים חֲדָשִׁים, גַּרְבַּיִם וּשְׂמִיכוֹת

צֶמֶר."

"אֵין מִלִּים בִּלְשׁוֹנֵנוּ לִגְמֹל לָכֶם תּוֹדָה עַל

כָּל חַסְדֵיכֶם הָרַבִּים מִדָּי!" הֶחֱזִיר י’וֹנְדְּרֶט וְכָפַף אֶת

עַצְמוֹ אַגַּב קִדָּה עַד לָאָרֶץ. וְאוּלָם תּוֹךְ כְּדֵי זֶה, בְּעוֹד

הָאוֹרְחִים מְעִיפִים אֶת עֵינֵיהֶם עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, לָחַשׁ לְבִתּוֹ

עַל אָזְנָהּ:

"וְכִי לֹא אָמַרְתִּי כָּךְ מֵרֹאשׁ? סְמַרְטוּטִים וְלֹא

כֶּסֶף. – הַגִּידִי נָא, מָה הַשֵּׁם אֲשֶׁר חָתַמְתִּי בּוֹ אֶת

הַמִּכְתָּב הֶעָרוּךְ לְקַרְנַף זָקֵן זֶה?"

“פַבַנְטוֹ!”

מַזָּלוֹ הַטּוֹב גָּרַם לוֹ לְי’וֹנְדְּרֶט שֶׁיִּשְׁאַל

לִשְׁמוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד. כִּי תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה נִפְנָה אֵלָיו מַר

לַבְּלַן בִּדְבָרִים וּפָנָיו כִּפְנֵי אָדָם שׁוֹאֵל:

“אֲנִי רוֹאֶה כִּי מַצָּבוֹ בְּרֵעַ, מַר…”

“פַבַנְטוֹ!” נֶחְפַּז י’וֹנְדְּרֶט לְהַשְׁלִים אֶת הַשֵּׁם.

“אָמְנָם כֵּן, מַר פַבַנְטוֹ. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי.”

“פַבַנְטוֹ, מְשַׂחֵק בַּתֵּאַטְרוֹן, וְלֹא מִן הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר.”

וְהִנֵּה הִתְחִיל מְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַהַצְלָחָה

הָרַבָּה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ. מַר לַבְּלַן הֶרְאָה סַבְלָנוּת

גְּדוֹלָה בְּהַקְשִׁיבוֹ בִּמְּנוּחָה לְכָל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה,

מֵאַחַר שֶׁמִּסְּקִירָה רִאשׁוֹנָה אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, כִּי

“מְשַׂחֵק” זֶה אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא שֶׁקֶר וְכָזָב. בֵּין כֹּה

וְהָאִישׁ הֵסֵב אֶת הַדְּבָרִים וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְעוֹרֵר

תַּאֲנִיָּה:

"עַכְשָׁו יַבֶּט נָא וְיִרְאֶה, אֲדוֹנִי הָרַחוּם

וְהַחַנּוּן: בַּעַל הַבַּיִת גָּמַר אֹמֶר לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מָחָר,

בְּיוֹם רְבִיעִי לְפֶבְּרוּאַר, מִן הַדִּירָה. אִם לֹא יְסַלְּקוּ לוֹ

הָעֶרֶב אֶת שְׂכַר הַדִּירָה, נֻשְׁלַךְ מָחָר הַחוּצָה כָּל

אַרְבַּעְתֵּנוּ, גַּם אָנֹכִי, גַּם בִּתִּי הַבְּכִירָה, גַּם אִשְׁתִּי

הַחוֹלָה וְגַם הַצְּעִירָה בִּבְנוֹתַי, הַפְּצוּעָה פֶּצַע אָנוּשׁ,

וְנִתְגַּלְגֵּל כֻּלָּנוּ בָּרְחוֹב תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם,

מֻפְקָרִים לַגֶּשֶׁם וְלַשֶּׁלֶג. לְבַעַל הַבַּיִת מַגִּיעַ שְׂכַר

דִּירָה בְּעַד שָׁנָה שְׁלֵמָה. שִׁשִּׁים פְרַנְק!"

י’וֹנְדְּרֶט שִׁקֵּר. מִיּוֹם שֶׁמָּרִיּוּס סִלֵּק

בַּעֲבוּרוֹ אֶת שְׂכַר הַדִּירָה לֹא עָבְרוּ עוֹד שִׁשָּׁה

חֳדָשִׁים.

לַבְּלַן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַטְבֵּעַ בַּת חֲמִשָׁה פְרַנְקִים וְהֵטִיל אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.

“כֵּילַי שֶׁכְּמוֹתוֹ!” הִפְטִיר י’וֹנְדְּרֶט בְּלַחַשׁ

כְּלַפֵּי בִּתּוֹ. "מַה יוֹשִׁיעוּנִי חֲמִשָּׁה הַפְרַנְקִים שֶׁהִזִּיל

מִכִּיסוֹ. הַלָּלוּ לֹא יַסְפִּיקוּ אֲפִילוּ כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת

הַכִּסֵּא וּלְהַתְקִין מֵחָדָשׁ אֶת הַזְּגוּגִית. לְחִנָּם הִכְנַסְתִּי

אֶת עַצְמִי בְּעֹל שֶׁל הוֹצָאוֹת!"

לַבְּלַן הֵסִיר בֵּינָתַיִם מֵעָלָיו אֶת בִּגְדוֹ

הָעֶלְיוֹן בֶּן צֶבַע חוּם, זֶה שֶׁלָּבַשׁ עַל גַּב מְעִילוֹ הַכָּחֹל,

וְהֵטִיל אֶת הַבֶּגֶד עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא.

"מַר פַבַנְטוֹ, בְּרֶגַע זֶה אֵין לִי בְּכִיסִי אֶלָּא

חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים; אֲבָל אֲנִי אוֹלִיךְ אֶת בִּתִּי הַבַּיְתָה

וְאָשׁוּב הֵנָּה לְעֵת הָעֶרֶב. הֲלֹא מַר הִגִּיד לִי, כִּי הָעֶרֶב הוּא

מְחַיֵּב לְסַלֵּק אֶת שְׂכַר הַדִּירָה?"

י’וֹנְדְּרֶט נִזְדָּרֵז לַעֲנוֹת, וְאוֹתוֹ רֶגַע נִצְמְדָה אֶל פָּנָיו הַבָּעָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ:

"כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַטּוֹב וְהַנִּכְבָּד. אֲנִי

מְצֻוֶּה לִהְיוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בְּשָׁעָה שְׁמוֹנָה

בָּעֶרֶב."

“אֲנִי אֶהְיֶה כָּאן בְּשָׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֵרֶךְ וְאָבִיא לְמַר שִׁשִּׁים פְרַנְק.”

“מַצִּילִי וְאִישׁ חַסְדִּי!” קָרָא י’וֹנְדְּרֶט מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת גִּיל.

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה נִפְנָה כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ וְלָחַשׁ עַל אָזְנָהּ:

“שִׂימִי לִבֵּךְ וְהִסְתַּכְּלִי בּוֹ הֵיטֵב!”

לַבְּלַן, שֶׁהוֹשִׁיט בֵּינָתַיִם אֶת זְרוֹעוֹ לְבִתּוֹ, כּוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הַדֶּלֶת וְהִפְטִיר דְּבָרִים:

“וּבְכֵן, רַבּוֹתַי, הָעֶרֶב נִתְרָאֶה שֵׁנִית פָּנִים.”

“בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית?”

“בְּשָׁעָה שֵׁשׁ, בְּדִיּוּק.”

בְּרֶגַע זֶה הַבְּחִינָה הַבַּת הַבְּכִירָה בַּמְּעִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיָה מוּטָל עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא.

“אֲדוֹנִי, מַר שָׁכַח לָקַחַת אֶת בִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן.”

י’וֹנְדְּרֶט יָרָה בָּהּ מֵבָּט שֶׁכֻּלּוֹ חֵמָה

וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו בְּכֹחַ גָּדוֹל עַד מְאֹד, עַד לִידֵי נְקִיעַת

הָעֲצָמוֹת כִּמְעָט.

וְאוּלָם לַבְּלַן הֵסֵב אֶת פָּנָיו הַצּוֹחֲקִים וְאָמַר:

“לֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת הִשְׁאַרְתִּי כָּאן אֶת הַבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן. יְהֵא זֶה לְבוּשׁ לְאַבָּא שֶׁלָּךְ.”

“הוֹ, אֲדוֹנִי וְאִישׁ חַסְדִּי!” קָרָא י’וֹנְדְּרֶט.

"אִישִׁי הַנַּעֲלֶה, הַנָּדִיב הַקָּם עַל צְדָקוֹת, עֵינֵי יוֹרְדוֹת

פַּלְגֵי דְמָעוֹת מֵרֹב רִגְשׁוֹת תּוֹדָה. יַרְשֵׁנִי נָא לְלַוּוֹת

אוֹתוֹ עַד הָעֲגָלָה."

“אִם יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָצֵאת הַחוּצָה,” הֶחֱזִיר

לַבְּלַן, "אַל יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ מִלִּלְבֹּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן

הַזֶּה. בַּחוּץ שׂוֹרֵר קֹר גָּדוֹל עַד מְאֹד."

י’וֹנְדְּרֶט לֹא חִכָּה שֶׁיַּפְצִירוּ בּוֹ עוֹד

הַפַּעַם, אֶלָּא נִזְדָּרֵז לִלְבֹּשׁ לִבְשָׂרוֹ אֶת הַמְּעִיל

הַחוּם.

שְׁלָשְׁתָּם יָצְאוּ מִן הַבַּיִת, וְי’וֹנְדְּרֶט הָלַךְ בָּרֹאשׁ.

י

הַדֶּלֶת רַק נִסְגְּרָה מֵאַחֲרֵי הַהוֹלְכִים

וּמָרִיּוּס יָרַד מֵעַל הַשִּׁדָּה וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת

הַכּוֹבַע. הֲרֵי מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי דַּעְתּוֹ הָיְתָה פְּנוּיָה

עַכְשָׁו רַק לְרַעְיוֹן אֶחָד, לֵאמֹר, כִּי שׂוּמָה עָלָיו לָלֶכֶת

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר לָדַעַת אֶת מְקוֹם דִּירָתָהּ.

אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִתְכּוֹנֵן לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, הִתְחִיל

לִבּוֹ מְהַסֵּס בַּדָּבָר. הַמִּסְדְּרוֹן הָיָה אָרֹךְ, הַמַּדְרֵגוֹת

זְקוּפוֹת, הָאִישׁ י’וֹנְדְּרֶט מַרְבֶּה לַהַג עַד בְּלִי דַי, וְהָיָה

קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי מַר לַבְּלַן לֹא הִסְפִּיק עֲדַיִן לַעֲלוֹת עַל

הָעֲגָלָה. וְאִם יִקְרֶה הַמִּקְרֶה וּמַר לַבְּלַן יָסֵב אֶת פָּנָיו

בַּמִּסְדְּרוֹן אוֹ עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת וְיִרְאֶה אֶת מָרִיּוּס

בִּתְחוּמוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה, הֲרֵי מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי הָאִישׁ

יְחַפֵּשׂ וְגַם יִמְצָא תַּחְבּוּלָה כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו. מַה

לַעֲשׂוֹת? הֲיַמְתִּין קְצָת? הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ

תַּפְלִיג הָעֲגָלָה לְדַרְכָּהּ. לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁהִתְמַהְמַהּ

אֵיזֶה זְמָן כְּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, הֶחֱלִיט דָּבָר

בְּלִבּוֹ וְיָצָא מִן הַחֶדֶר.

שׁוּם אִישׁ לֹא נִרְאָה עוֹד גַּם בַּמִּסְדְּרוֹן וְגַם

עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. הוּא יָרַד בְּחִפָּזוֹן רַב וְקָפַץ הַחוּצָה

בְּעוֹד מוֹעֵד לִרְאוֹת עֲגָלָה שֶׁנָּטְתָה לִרְחוֹב פְטִי־בַּנְקִיֶה

וְהִפְלִיגָה לְצַד הֵעִיר.

מָרִיּוּס מִהֵר לָרוּץ אַחֲרֶיהָ כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לִקְצֶה הַשְּׂדֵרָה הִבְחִין כִּי הָעֲגָלָה מְחִישָׁה אֶת

דַּרְכָּהּ לְאֹרֶךְ רְחוֹב מוּפְטָר. הָעֲגָלָה הִרְחִיקָה כְּבָר

מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה מֶרְחָק רַב, וּמִן הַנִּמְנָע הָיָה לְשַׁעַר כִּי

יַעֲלֶה עוֹד בְּיָדוֹ לְהַדְבִּיק אוֹתָהּ. וְגַם אֶפְשָׁר הָיָה

לַחֲשֹׁשׁ כִּי מַר לַבְּלַן יַבְחִין בּוֹ וְיַכִּיר אוֹתוֹ. וְהִנֵּה

זִמֵּן לוֹ הַמִּקְרֶה עַל דַּרְכּוֹ כִּרְכָּרָה רֵיקָה מִנּוֹסְעִים,

שֶׁהָלְכָה וְהִתְקָרְבָה כְּנֶגְדּוֹ לְאֹרֶךְ רְחוֹב הַשְּׂדֵרָה.

“נְסִיעָה לְפִי הַזְּמָן!” קָרָא מָרִיּוּס אֶל הָרַכָּב, לְאַחַר שֶׁרָמַז לוֹ כִּי יַעֲמֹד מִנְּסֹעַ.

אוֹתָהּ שָׁעָה חָסְרָה לְמָרִיּוּס עֲנִיבַת הַצַּוָּאר.

לִבְשָׂרוֹ הָיָה לָבוּשׁ מְעִיל עֲבוֹדָה יָשָׁן וּבְכֻתָּנְתּוֹ נִרְאוּ

קְרָעִים בִּמְקוֹם הֶחָזֶה.

הָרַכָּב עָצַר בְּעֶגְלָתוֹ, מִצְמֵץ בְּעֵינָיו

וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית לַחֲלַל הָאֲוִיר, כְּשֶׁהוּא מֵטִיחַ

אֲגֻדָּל כְּלַפֵּי אֶצְבַּע.

“מָה הַדָּבָר?”

“יְסַלֵּק לִי אֶת הַכֶּסֶף מֵרֹאשׁ.”

בְּרֶגַע זֶה הֶעֱלָה מָרִיּוּס בְּזִכְרוֹנוֹ, כִּי יֵשׁ לוֹ בְּכִיסוֹ בְּסַךְ הַכֹּל שִׁשָּׁה־עָשָׂר סוּ.

“כַּמָּה כֶּסֶף?”

“אַרְבָּעִים סוּ.”

“אֲסַלֵּק לֵךְ כְּשֶׁאָשׁוּב הַבָּיְתָה.”

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה הִתְחִיל הָרַכָּב מְצַפְצֵף בְּזֶמֶר וְהֵרִים אֶת שׁוֹטוֹ עַל הַסּוּס.

מָרִיּוּס הִבִּיט אַחֲרֵי הַכִּרְכָּרָה כְּאִישׁ

שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל מְרִירוּת הֶעֱלָה

עַכְשָׁו בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת דְּבַר חֲמֵשֶׁת הַפְרַנְקִים שֶׁנָּתַן

הַבֹּקֶר בְּמַתָּנָה לַאֲסַפְסוּף אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם מוֹעִיל.

כְּשֶׁחָזַר הַבַּיְתָה וְהִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת,

נִזְדַּמֵּן לוֹ עוֹד לִרְאוֹת אֶת י’וֹנְדְּרֶט שֶׁעָמַד מֵעֵבֶר

הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשְּׂדֵרָה וְסָח אֶל עֲבַרְיָן אֶחָד הַיָּדוּעַ הֵיטֵב

לְמָרִיּוּס. הַלָּז הָיָה בִּיגְרֶנֵיי, אִישׁ שֶׁקָּנָה לוֹ כְּבָר

פִּרְסוּם בַּיָּמִים הָהֵם וְשֶׁעַל אֹדוֹתָיו שָׁמַע מָרִיּוּס דְּבָרִים

מִפִּי קוֹרְפֵירַק.

יא

רָצָה מָרִיּוּס לְהִכָּנֵס לַחֲדַר מְעוֹנוֹ וְהִנֵּה

רָאָה פִּתְאֹם מֵאַחֲרָיו אֶת בִּתּוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט, זוֹ

שֶׁלֹּא יָכֹל לִרְאוֹתָהּ בְּלִי שִׂנְאָה. הֲלֹא בְּיָדָהּ נִמְצְאוּ

אוֹתָם חֲמֵשֶׁת הַפְרַנְקִים שֶׁחֶסְרוֹנָם הֵמִיט עָלָיו שׁוֹאָה

גְדוֹלָה. הִיא גַם לֹא יָדְעָה לְהַגִּיד לוֹ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁל מַר

לַבְּלַן, כֵּיוָן שֶׁמִּכְתַּב הַבַּקָּשָׁה הָיָה עָרוּךְ עַל שֵׁם

"הָאָדוֹן הַנָּדִיב אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה

סֶן־יַ’ק־דּוּ־הוֹ־פֵא."

לְפִיכָךְ נִכְנֵס הַחַדְרָה בְּלִי לְהַשְׁגִּיחַ

בִּשְׁכֵנָתוֹ הַצְּעִירָה לְיָמִים; וְאוּלָם כְּשֶׁרָצָה לִסְגֹּר אֶת

הַדֶּלֶת הִרְגִּישׁ כְּעֵין הִתְנַגְּדוּת. הוּא הִתְבּוֹנֵן לִרְאוֹת

בַּנַּעֲשֶׂה וְקָרָא בְּקוֹל:

“מָה הַדָּבָר? מִי שָׁם?”

הָעַלְמָה י’וֹנְדְּרֶט הִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ לְמַעֲצֹר וְלֹא נָתְנָה לוֹ לִסְגֹּר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת.

“וְכִי אַתְּ, גְּבִרְתִּי, הָעוֹמֶדֶת כָּאן!” דִּבֵּר אֵלֶיהָ מָרִיּוּס קָשׁוֹת. “עוֹד פַּעַם? מַה חֶפְצֵךְ?”

הִיא נִרְאֲתָה כְּתוֹהָה בְּדַעְתָּהּ וְלֹא הִתְנַהֲגָה

בְּהֶעָזָה כְּמוֹ בַּבֹּקֶר, כֵּיוָן שֶׁהַפַּעַם לֹא נִכְנְסָה אַחֲרָיו

לְתוֹךְ הַחֶדֶר אֶלָּא נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת בַּמִּסְדְּרוֹן הַמָּלֵא

אַפְלוּלִית.

“הֲתוֹצִיאִי מִלִּים מִפִּיךְ, גְּבִרְתִּי? מַה חֶפְצֵךְ?”

בְּעֵינֶיהָ הָעֲכוּרוֹת נִצְנֵץ דְּבַר־מָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא הֵשִׁיבָה דְּבָרֶיהָ לְמָרִיּוּס:

“הַאָדוֹן מָרִיּוּס, רוֹאֶה אֲנִי כִּי הִנְּךָ שָׁרוּי בְּצַעַר. מָה אַתָּה חָסֵר?”

“אָנֹכִי? אֵינֶנִּי חָסֵר וְלֹא כְּלוּם.”

“אָמְנָם כֵּן!”

“לָאו, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ!”

“וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: כֵּן!”

“הַנִּיחִי לִי, גְּבִרְתִּי!”

מָרִיּוּס נִסָּה שׁוּב לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת.

וְהַנַּעֲרָה עָצְרָה שׁוּב בַּעֲדוֹ מֵהוֹצִּיא אֶת חֶפְצוֹ

לַפֹּעַל.

"יֵדַע, אֲדוֹנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי שֶׁלֹּא

כַּשּׁוּרָה. הַבֹּקֶר נַעֲנָה לִי בְּעַיִן יָפָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא

בְּעַצְמוֹ רָחוֹק מַעֲשִׁירוּת. יַרְאֶה לִי עוֹד הַפַּעַם סֵבֶר פָּנִים

יָפוֹת. קֹדֶם גָּרַם לִי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהִשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנִי,

יִפְנֶה אֵלַי גַּם עַכְשָׁו וְיֹאמַר לִי מָה הוּא חָסֵר. הֲרֵי אֲדוֹנִי

שָׁרוּי בְּצַעַר. פָּנָיו מְעִידִים עַל כָּךְ. וְאִם יְסַפֵּר לִי אֶת

הַדָּבָר שֶׁגָּרַם לוֹ יִסּוּרִים, אוּכַל גַּם לָלֶכֶת לְכָל אֲשֶׁר

יִשְׁלָחֵנִי וּלְדַבֵּר עִם מִי שֶׁיִּרְצֶה. יֵשׁ בָּעוֹלָם כַּמָּה

דְּבָרִים שֶׁמְּבִיאִים לָהֶם תַּקָּנָה בְּדֶרֶךְ כָּזֹאת. יְצַוֶּה לִי

אֵפוֹא אֲדוֹנִי וַאֲנִי אֲמַלֵּא אֶת פְּקֻדּוֹתָיו."

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הֶחֱטִיאוּ אֶת מַטְרָתָם.

“טוֹב הַדָּבָר. שִׁמְעִי וְאַגִּיד לָךְ…”

הִיא נִכְנְסָה לִדְבָרָיו וְנִיצוֹץ שֶׁל גִּיל הִבְהֵב בְּעֵינֶיהָ.

“כָּךְ נָאֶה לַעֲשׂוֹת. יְדַבֵּר אֵלַי בִּלְשׁוֹן אַתְּ. מוּטָב לִי בְּכָךְ.”

“הֲלֹא אַתְּ הֵבֵאת אֶל בֵּיתְכֶם אֶת הָאָדוֹן הַבָּא בַּיָּמִים וְאֶת בִּתּוֹ?”

“כֵּן הַדָּבָר.”

“הַיוֹדַעַת אַתְּ מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם?”

“לֹא.”

“וּבְכֵן חִקְרֵי וְדִרְשִׁי עַד שֶׁתֵּדְעִי אֶת הַדָּבָר.”

עֵינֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לָבְשׁוּ קַדְרוּת.

“הֲרוֹצֶה הוּא בְּכָךְ, אֲדוֹנִי?”

“כֵּן.”

“הֲמַכִּיר הוּא אֶת הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה?”

“לֹא.”

“מוּכָח מִכָּאן, כִּי הוּא אֵינוֹ מַכִּיר עֲדַיִן אֶת הָעַלְמָה הַיָּפָה אֶלָּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְוַדַּע אֵלֶיהָ.”

קְפִיצָה זוֹ, שֶׁמִּן “אֲדוֹנִים” וְעַד “הָעַלְמָה הַיָּפָה”, הֵעִידָה עַל מְרִירוּת הָאוֹמֶרֶת דָּרְשֵׁנִי.

“וּבְכֵן, הֲמוּכָנָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?”

“אֲדוֹנִי יַשִּׂיג מִיָּדִי אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁל הָעַלְמָה הַיָּפָה.”

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינַיִם בּוֹחַנוֹת.

“וּמַה יִהְיֶה שְׂכָרִי?”

“אֶתֵּן לָךְ כָּל מַה שֶׁתְּבַקְּשִׁי.”

“כָּל מַה שֶׁאֲבַקֵּשׁ?”

“כֵּן.”

“אֲדוֹנִי יַשִּׂיג מִיָּדִי אֶת הַכְּתֹבֶת.”

הִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ לָאָרֶץ וְסָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת אַגַּב תְּנוּעָה מְהִירָה.

מָרִיּוּס נִשְׁאַר שׁוּב לְבַדּוֹ.

הוּא צָנַח עַל אַחַד הַכִּסְּאוֹת וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְהַרְהֵר מִתּוֹךְ עַצֶּבֶת בִּמְאֹרָעוֹת הַיּוֹם.

וּפִתְאֹם נִתְבַּלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי שָׁמַע אֶת הַשָּׁכֵן מְדַבֵּר בְּקוֹל רָם:

“אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר כִּי אֵין לִי שׁוּם פִּקְפּוּק בַּדָּבָר. אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה.”

עַל אֹדוֹת מִי נָסַבּוּ דִבְרֵי י’וֹנְדְּרֶט?

הֲמִתְכַּוֵּן הוּא לְמַר לַבְּלַן, אָבִיהָ שֶׁל “אוּרְסוּלָה”?

מִסְתַּבֵּר אֵפוֹא, כִּי י’וֹנְדְּרֶט מַכִּיר אוֹתוֹ? אֶפְשָׁר

שֶׁתִּזְדַּמֵּן עַכְשָׁו שְׁעֵת הַכֹּשֶׁר לְגַלּוֹת אֶת הַלּוֹט

וְלָדַעַת דָּבָר עַל אֹדוֹת הָאִישׁ הַזָּר וּבִתּוֹ הַנֶּחְמָדָה! אֵל

אֱלֹהִים! מַה יִגְדַּל הָאֹשֶׁר!

הוּא טִפֵּס וְעָלָה בִּמְהִירוּת עַל הַשִּׁדָּה וְהִתְיַצֵּב שׁוּב עַל הַמִּשְׁמָר לְיַד הַחוֹר.

יב

אֵצֶל הַשָּׁכֵן נִרְאָה הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה, אֶלָּא

שֶׁהָאִשָּׁה וּבִתָּהּ פָּתְחוּ בֵּינָתַיִם אֶת הַחֲבִילָה וְהֶעֱלוּ עַל

גֵּוָן אֶת חֲלִיפוֹת הַצֶּמֶר וְהַגַּרְבַּיִם שֶׁהוֹצִיאוּ מִתּוֹכָהּ.

כְּמוֹ כֵן הָיְתָה כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּי הַמִּטּוֹת מְכֻסָּה

בִּשְׂמִיכָה חֲדָשָׁה.

הָיָה נִכַּר כִּי י’וֹנְדְּרֶט חָזַר הַבַּיְתָה לִפְנֵי

זְמָן לֹא רַב, כֵּיוָן שֶׁהִרְבָּה בִּגְנִיחוֹת לְאַחַר הֲלִיכַת

חִפָּזוֹן שֶׁבַּאֲוִיר צַח. אִשְׁתּוֹ פָּנְתָה אֵלָיו

בִּשְׁאֵלָה:

“הַאֻמְנָם! הַבָּרוּר לְךָ הַדָּבָר?”

"בָּרוּר בְּתַכְלִית! מֵאוֹתוֹ יוֹם עָבְרוּ שְׁמוֹנֶה

שָׁנִים, אֲבָל אֲנִי לֹא הִתְמַהְמַהְתִּי מֵהֵכִּיר אוֹתוֹ תֵּכֶף

וּמִיָּד. וְכִי אַתְּ לֹא הִכַּרְתְּ מִיָּד עַל פִּי טְבִיעַת עֵין מִי

הוּא הָעוֹמֵד לְפָנַיִךְ?"

“לֹא.”

"אָנֹכִי הֲלֹא הַגֵּד הִגַּדְתִּי לָךְ: הִתְבּוֹנְנִי

וּרְאִי! יֵשׁ דִּמְיוֹן גָּמוּר בְּקוֹמַת הַגּוּף, בַּפַּרְצוּף

שֶׁנִּשְׁתַּנָּה אַךְ מְעַט בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים, כִּי הֲרֵי יֵשׁ

אֲנָשִׁים שֶׁאֵין הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עֲלֵיהֶם – וְיֵשׁ דִּמְיוֹן

גָּמוּר גַּם בַּקּוֹל. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו מַלְבּוּשָׁיו נָאִים יוֹתֵר.

וְאוּלָם חַכֵּה מְעַט קָט, זָקֵן אַשְׁמַאי וְאִישׁ חִידוֹת, מִיָּדִי

נְכוֹנִים לְךָ שִׁלּוּמִים!"

כָּאן נִפְסְקוּ אִמְרוֹתָיו וְהוּא הִשְׂתָּעֵר בִּגְעָרָה עַל בְּנוֹתָיו:

“מַהֲרוּ וְהִסְתַּלְּקוּ מִן הַבָּיִת. – מִתְפַּלֵּא אָנֹכִי כֵּיצַד נֶעֱלַם מִמֵּךְ כָּל אוֹתוֹ הַדָּבָר.”

הָאֵם נִסְּתָה אֵלָיו שְׁאֵלָה מִתּוֹךְ מֹרֵךְ לֵב:

“וְכִי יְכֹלָה זוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַבַּיִת כְּשֶׁיָּדָהּ דְּווּיָה?”

“הָאֲוִיר הַצַּח יָבִיא לָהּ מָזוֹר. – הִסְתַּלְּקוּ לָכֵן מִן הַבָּיִת!”

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְפַקְפֵּק בַּדָּבָר כִּי

י’וֹנְדְּרֶט שִׁיֵּךְ לְסוּג הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עַל דַּעְתָּם

בְּכָל תֹּקֶף. הַבָּנוֹת יָצְאוּ מִן הַבָּיִת.

וְאוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהַלָּלוּ נִפְנוּ לַעֲבֹר

אֶת סַף הַחֶדֶר, עָצַר הָאָב בַּבַּת הַבְּכִירָה וְאָמַר אֵלֶיהָ אַגַּב

הַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת:

“עֲלֵיכֶן לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּשָׁעָה חָמֵשׁ בְּדִיּוּק. שְׁתֵּיכֶן גַּם יָחַד. יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכָךְ.”

מָרִיּוּס הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן עַכְשָׁו בְּיֶתֶר עִיּוּן.

י’וֹנְדְּרֶט, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּחֵבְרַת

אִשְׁתּוֹ, הִתְהַלֵּךְ דּוּמָם עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, הָלֹךְ הֵנָּה וָשׁוֹב

כִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וּפִתְאֹם הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ

כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ, שִׁלֵּב אֶת יָדָיו וְהִכְרִיז:

“שְׁמָעִינִי וְאַגִּיד לֵךְ עוֹד דָּבָר. רִיבָה זוֹ…”

“וּבְכֵן מַה כַּוָּנָתְךָ לְהַגִּיד בִּדְבַר הָרִיבָה?”

מָרִיּוּס יָדַע בְּבֵרוּר, כִּי הַשִּׂיחָה נָסַבָּה

כָּאן עַל אֹדוֹת “בְּחִירַת לְבָבוֹ” וְהוּא הִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב,

כְּאִלּוּ חַיָּיו הָיוּ תְּלוּיִים בְּדִבְרֵי הַשִּׂיחָה.

וְאוּלָם י’וֹנְדְּרֶט גָּחֵן אֶל אִשְׁתּוֹ וְלָחַשׁ לָהּ

דְּבַר־מָה עַל אָזְנָהּ. וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע שָׁב וְהִזְדַּקֵּף

וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם:

“מַשְׁמָע שֶׁזּוֹ הִיא.”

“וְכִי זוֹ הִיא?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

אֵין לְתָאֵר אֵיךְ שֶׁהִיא הִטְעִימָה אֶת הַמִּלָּה

“זוֹ”. פַּרְצוּפָהּ הִבִּיעַ בְּבַת אַחַת תִּמָּהוֹן, זַעַם, מַשְׂטֵמָה

וָקֶצֶף. הָאִשָּׁה הַמְסֻרְבֶּלֶת בָּשָׂר, שֶׁלִּפְנֵי רֶגַע הָיְתָה

קְרוֹבָה לִתְנוּמָה, הִגִּיעָה פִּתְאֹם לִידֵי עֵרוּת גְּמוּרָה

וּמַרְאֶהָ נַעֲשָׂה מְתֹעָב וְנוֹרָא כְּאֶחָד.

“כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא יִתָּכֵן!” קָרְאָה הָאִשָּׁה

בְּקוֹל. "וּמַה נוֹרָא לַחְשֹׁב כִּי בְּנוֹתַי יְחֵפוֹת וּלְעוֹרָן אֵין

שִׂמְלָה! כֵּיצַד! פַּרְוָה עֲשׂוּיָה אַטְלַס, כּוֹבַע שֶׁל קְטִיפָה,

נַעֲלֵי מֶשִׁי וְכָל מַה שֶׁהַלֵּב חוֹמֵד! לְבוּשׁ שֶׁמְּחִירוֹ מָאתַיִם

פְרַנְק, לְכָל הַפָּחוֹת. לְמַרְאִית עַיִן אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב אוֹתָהּ

כְּאַחַת מֵרוּם הַמַּעֲלָה. הַדָּבָר אֵינוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת.

אֵינְךָ אֶלָּא טוֹעֶה! הָאַחֶרֶת הָיְתָה מְכֹעֶרֶת בְּתַכְלִית

הַכִּעוּר, וְזוֹ שֶׁל עַכְשָׁו אֵין פָּנֶיהָ רָעִים כְּלָל! לֹא זֹאת

הִיא!"

“אֲבָל זֹאת הִיא בֶּאֱמֶת. עוֹד תִּרְאִי וְתִוָּכֵחִי!”

אַחֲרֵי יֶתֶר־חִזּוּק זֶה, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר כָּל מָקוֹם

לְוִכּוּחִים, הִפְנְתָה הָאִשָּׁה אֶת פָּנֶיהָ הָרְחָבִים וְהָאֲדֻמִּים

כְּנֶגֶד הַתִּקְרָה. אוֹתוֹ רֶגַע רָאָה אוֹתָהּ מָרִיּוּס מְשׁוּלָה

לִנְמֵרָה טוֹרֶפֶת עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּעְלָהּ.

"כֵּיצַד! בַּת שִׁקּוּצִים נָאָה זוֹ, שֶׁסָּקְרָה אֶת

בְּנוֹתַי מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ, וְאוֹתָהּ בַּת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל

הַיָּמִים הָהֵם – אֵינָן בָּעֶצֶם אֶלָּא אֶחָת! לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי

קוֹרַעַת אוֹתָהּ לִגְזָרִים!"

לְאַחַר רֶגַע שֶׁל דְּמָמָה נִגַּשׁ י’וֹנְדְּרֶט וְעָמַד עַל יַד אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁיָּדָיו שְׁלוּבוֹת.

“הַאוֹסִיף וַאֲגַלֶּה לָךְ עוֹד דָּבָר?”

“מַה תַּגִּיד?”

“עַכְשָׁו קָרוֹב אָשְׁרִי לָבוֹא.”

הָאִשָּׁה בָּחֲנָה אוֹתוֹ בְּמֶבָּטָהּ, כְּאִלּוּ חָשְׁשָׁה שֶׁמָּא נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ לְפֶתַע פִּתְאֹם.

וְאוּלָם הוּא הוֹסִיף וְהִגִּיד:

"בְּשֵׁם כָּל מַרְעִין בִּישִׁין! הַקֵּץ לְשִׁיר זֶמֶר

זֶה הַמְתַנֶּה אֶת סִבְלוּת הַמִּסְכֵּן! לְזָרָא הָיָה לִי הַמִּשְׂחָק

הַתָּפֵל. חָפַצְתִּי גַם אָנֹכִי כִּי אֶזְכֶּה פַּעַם בִּסְעֻדָּה

שְׁמֵנָה וּבִשְׁתִיָּה כַּדָּת, כִּי אֶתְעַנֵּג עַל שֵׁנָה כְּאַוַּת

נַפְשִׁי וְאֶהְיֶה פָּטוּר מִכָּל עֲבוֹדָה, וְכִי יְהִי לִי כֶּסֶף מְלֹא

חָפְנַיִם!"

“לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן בִּדְבָרֶיךָ?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

הוּא הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, מִצְמֵץ בְּעֵינָיו וְהֵרִים אֶת

קוֹלוֹ כְּאוֹתוֹ כָּרוֹז שֶׁל הַשּׁוּק בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה

לְהִסְתַּיֵּעַ בְּ“נִמּוּק מַדָּעִי:”

“אַתְּ שׁוֹאֶלֶת לַכַּוָּנָה שֶׁבִּדְבָרַי? תְּנִי אֹזֶן וּשְׁמָעִי.”

“הַס!” אָמְרָה מָרַת י’וֹנְדְּרֶט בְּלַחַשׁ. "אַל תָּרַם

אֶת קוֹלְךָ בְּמִדָּה כָּזוֹ, אִם יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לְהַגִּיד לִי

דְבָרִים שֶׁאֵינָם יָפִים לְאָזְנֵי זָרִים."

"אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! מִי יָכֹל לִהְיוֹת עֵד־שְׁמִיעָה

לִדְבָרֵינוּ? הַאִם הַשָּׁכֵן? זֶה עַכְשָׁו רְאִיתִיו מִסְתַּלֵּק מִן

הַבָּיִת. עַל כָּל פָּנִים אוֹתוֹ בָּחוּר שׁוֹטֶה בֵּין בְּיָדוֹ

לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים. וְחוּץ מִזֶּה הֲלֹא אָמַרְתִּי לֵךְ, כִּי

אֵינֶנּוּ בַּבָּיִת."

אַף עַל פִּי כֵן הִשְׁפִּיל י’וֹנְדְּרֶט בְּלִי מֵשִׂים

אֶת קוֹלוֹ, אֶלָּא שֶׁדִּבּוּרוֹ לֹא נַעֲשָׂה בְּכָל זֹאת חַשָּׁאִי

מִכְּדֵי תְּפִיסַת אָזְנוֹ שֶׁל מָרִיּוּס. וְדָבָר אֶחָד עָמַד לוֹ

לַמַּקְשִׁיב לְטוֹבָה, וְהוּא מַצַּע הַשֶּׁלֶג שֶׁכִּסָּה אֶת רְחוֹב

הַשְּׂדֵרָה וְהָיָה מֵפִיג אֶת רַעַשׁ הָעֲגָלוֹת.

וְאֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהִגִּיעוּ לְאָזְנַי מָרִיּוּס:

"אוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁבָּעֲשִׁירִים יִפֹּל הָעֶרֶב

בְּיָדֵינוּ. יָעַדְתִּי לִי כְּבָר אֶת הָאֲנָשִׁים הַמַּתְאִימִים

לְכָךְ. בַּשָׁעָה הַשִּׁשִּׁית אֵין הַשָּׁכֵן מָצוּי בַּבַּיִת, וְאַף

מָרַת בּוּרְגוֹן הָלְכָה הַיּוֹם הָעִירָה לַעֲסָקֶיהָ. הַנְּעָרוֹת

יַעַמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר וְגַם אַתְּ תַּעַזְרִי עַל יָדֵינוּ. אֶלָּא

שֶׁהַלָּז לֹא יִתְנַגֵּד וִימַלֵּא אֶת סִפּוּקֵנוּ."

“וּמַה תַּעֲשׂוּ אִם הוּא יְסָרֵב וְלֹא יִמְסֹר לָכֶם אֶת כַּסְפוֹ?”

“אָז נִשְׁבֹּר אֶת מַפְרַקְתּוֹ!” עָנָה הָאִישׁ וְצָחַק, וּלְשֵׁמַעַ הַצְּחוֹק הַזֶּה אָחֲזָה אֶת מָרִיּוּס חַלְחָלָה.

אַחַר כָּךְ הוֹצִיא י’וֹנְדְּרֶט מִתּוֹךְ אֲרוֹן קִיר מִצְנֶפֶת יְשָׁנָה, וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

"עַכְשָׁו אֲנִי מִסְתַּלֵּק מִן הַבָּיִת. אֲנִי רוֹאֶה

הֶכְרַח לְצָרֵף עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים. יָדַעְתִּי שְׁנֵי בַּחוּרִים

אַנְשֵׁי חַיִל הָרְאוּיִים שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת יָדָם לָעֲבוֹדָה. לֹא

אֶשְׁהֶה בַּחוּץ הַרְבֵּה זְמָן. וְאַתְּ תַּשְׁגִּיחִי בֵּינָתַיִם עַל

הַבָּיִת."

וְהוּא שָׁהָה רֶגַע עַל עָמְדוֹ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה,

כְּשֶׁיָּדָיו נְתוּנוֹת בְּתוֹךְ כִּיסֵי מִכְנָסָיו, וְאַחַר כָּךְ קָרָא

וְאָמַר:

"הִנֵּה זֹאת אַגִּיד לָךְ – מַזָּלִי הַטּוֹב גָּרַם לִי

שֶׁהוּא לֹא הִכִּיר אוֹתִי, אִלּוּ הִכִּירַנִי לֹא הָיָה שָׁב הֵנָּה,

כַּמּוּבָן, וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ יוֹצְאִים בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. וְעַל

כָּל זֶה אֵינִי חַיָּב תּוֹדָה אֶלָּא לִזְקָנִי, הוּא זְקַן הַסְּגֻלָּה

שֶׁלִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵהוֹד הָרוֹמַנְטִיּוּת."

וְהוּא צָחַק שׁוּב בְּלָעַג.

“אֵין זֶה אֶלָּא מֶזֶג אֲוִיר נוֹרָא!” הוֹסִיף לְדַבֵּר

כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל סוּפַת הַשֶּׁלֶג הַמִּתְחוֹלֶלֶת

בַּחוּץ.

וּמִיָּד סָגַר אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן עַל כַּפְתּוֹרָיו וְאָמַר:

"אוֹתוֹ זָקֵן אַשְׁמַאי גָּרַם לִי נַחַת רוּחַ מְרֻבָּה

בָּזֶה שֶׁהִשְׁאִיר כָּאן אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן. כִּי לוּלֵא כֵן לֹא

יָכֹלְתִּי לָצֵאת מִן הַבַּיִת וְכָל הַמַּלְקוֹחַ הֶעָתִיד לָבוֹא לֹא

הָיָה מִתְקַיֵּם בְּיָדֵינוּ. הֲרֵי לִפְעָמִים תְּלוּיִים כַּמָּה

עִנְיָנִים גְּדוֹלִים בְּדָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ."

וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת דְבָרָיו הוֹרִיד אֶת כּוֹבָעוֹ עַל מִצְחוֹ וְנִסְתַּלֵּק מִן הַבָּיִת.

וְאוּלָם לְאַחַר רְגָעִים מְעַטִּים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת

שׁוּב וּבַפֶּתַח נִרְאָה פַּרְצוּף־הַטּוֹרְפִים שֶׁלּוֹ הַמֵּפִיק

תְּבוּנָה.

“נִשְׁכַּח מִלִּבִּי דָבָר אֶחָד. קְנִי לָךְ פֵּחָמִים.”

וּבְדַבְּרוֹ זָרַק לְחֵיק אִשְׁתּוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ בַּת חֲמֵשֶׁת הַפְרַנְקִים שֶׁקִּבֵּל מִידֵי בַּעַל הַצְּדָקָה.

“כַּמָּה?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

“שְׁנֵי קַבִּים.”

“זֶה עוֹלֶה שְׁלשִׁים סוּ. בִּשְׁאָר הַכֶּסֶף אֶקְנֶה דְּבַר־מָה לֶאֱכֹל.”

“לַאֲבַדּוֹן!”

“וְכִי לָמָּה זֶה אָסוּר?”

“אַל תּוֹצִיאִי אֶת הַכֶּסֶף. אַף אָנֹכִי יֵשׁ לִי צֹרֶךְ בִּקְנִיָּה אֶחָת.”

“מָה אַתָּה רוֹצֶה לִקְנוֹת?”

“מַשֶּׁהוּ.”

“כַּמָּה כֶּסֶף דָּרוּשׁ לְךָ לְשֵׁם כָּךְ?”

“הֲיֵשׁ כָּאן בִּסְבִיבָתֵנוּ חֲנוּת שֶׁל בַּרְזֶל?”

“בִּרְחוֹב מוּפְטָר.”

“נָכוֹן מְאֹד, בְּפִנַּת הָרְחוֹב; יָדַעְתִּי מִכְּבָר אֶת הַחֲנוּת הַזֹּאת.”

“וְאוּלָם הַגִּידָה נָא אֵפוֹא, כַּמָּה כֶּסֶף דָּרוּשׁ לְךָ לְשֵׁם הַקְּנִיָּה שֶׁלָּךְ.”

“כִּשְׁנַיִם אוֹ כִּשְׁלשָׁה פְרַנְקִים.”

“הַשְּׁאָר לֹא יַסְפִּיק לַאֲרֻחַת עֶרֶב.”

“הַיּוֹם אֵין מַשְׁגִּיחִים בַּאֲרֻחַת הָעֶרֶב. עוֹסְקִים אֲנַחְנוּ בְּדָבָר חָשׁוּב יוֹתֵר.”

“כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, יַקִּירִי.”

הַפַּעַם יָצָא י’וֹנְדְּרֶט לִבְלִי שׁוּב, וּמָרִיּוּס

שָׁמַע אֵיךְ שֶׁהוּא עָבַר בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי הַמִּסְדְּרוֹן

וְיָרַד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת.

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע מֵעַל הַמִּגְדָּל הַקָּרוֹב קוֹל הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.

יג

מָרִיּוּס הָיָה בָּחוּר רַב פְּעָלִים וּבַעַל אֹפִי

חָזָק. אַף כִּי אָהַב לִשְׁגּוֹת בְּדִמְיוֹנוֹת. הֶרְגְּלֵי הַחַיִּים,

שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ מִתּוֹךְ בְּדִידוּת, גָּרְמוּ לוֹ שֶׁיְּהֵא קַל

לְרַחֵם בְּכָל לִבּוֹ וְשֶׁיְּהֵא בְּמִדָּה זוֹ קָשֶׁה לְהִתְרַגֵּז;

אֲבָל מִתְּכוּנָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת – לְהִתְעוֹרֵר בְּקֶצֶף עַל כָּל

שִׁפְלוּת נֶפֶשׁ – לֹא נִגְרַע מְאוּם גַּם עַכְשָׁו. הוּא הָיָה רַב

חֶסֶד כְּאַחַד הַבְּרַהְמָנִים וְקַפְּדָן כְּשׁוֹפֵט. תָּבַע אֶת עַצְמוֹ

לְרַחֵם עַל הַצָּב, אֲבָל אֶת הַנָּחָשׁ הַצִּפְעוֹנִי רָמַס בְּרַגְלוֹ.

וּלְפִיכָךְ חָרַץ בְּלִבּוֹ מִשְׁפָּט גַּם בִּדְבַר מִשְׁפַּחַת

י’וֹנְדְּרֶט: יֵשׁ צֹרֶךְ לְמַגֵּר אֶת זְרוֹעָם שֶׁל בְּנֵי הָאֲסַפְסוּף

הָאֵלֶּה. סַכָּנָה גְדוֹלָה נִשְׁקְפָה לְאָבִיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר

מָרִיּוּס אֲהֵבָהּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְלֹא הָיָה מִן הַנִּמְנָע כִּי

אָרְבָה סַכָּנָה גַּם לַנַּעֲרָה עַצְמָהּ, וְלָכֵן גָּמַר מָרִיּוּס

אֹמֶר לְסַכֵּל אֶת עֲצָתוֹ הַמְסַכֶּנֶת שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט.

עָבַר זְמַן מָה לְאַחַר שֶׁהָאִישׁ נִסְתַּלֵּק מִן

הַבַּיִת, וּמָרִיּוּס הוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן בָּאִשָּׁה, זוֹ שֶׁהוֹצִיאָה

מֵאַחַת הַפִּנּוֹת מְכוֹנַת בִּשּׁוּל וְהִתְחִילָה מְטַפֶּלֶת בִּכְלִי

הַבַּרְזֶל הַיָּשָׁן.

הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה זוֹ

שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ וְיָרַד מֵעַל הַשִּׁדָּה, כְּשֶׁהוּא מוֹנֵעַ אֶת

עַצְמוֹ כְּכָל הָאֶפְשֶׁר מֵהָקִים קוֹל שֶׁאוֹן.

וְאוּלָם מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? אִי אֶפְשָׁר הָיָה

לְהַזְהִיר אֶת הַצְּפוּיִים לְסַכָּנָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא יָדַע אֶת

מְקוֹם מְעוֹנָם. הַיְּחַכֶּה בָּעֶרֶב לְיַד פֶּתַח הַבַּיִת לְבוֹאו שֶׁל

מַר לַבְּלַן? אִם כָּךְ יַעֲשֶׂה יַבְחִינוּ בּוֹ י’וֹנְדְּרֶט

וּמְרֵעָיו, וְהַלָּלוּ יְכֹלִים בְּנָקֵל לְהָפֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי

הֲרֵי הַמָּקוֹם רֵיק מֵעוֹבְרִים וְשָׁבִים וּמִתְנַגְּדָיו חֲזָקִים

יוֹתֵר. וְאוּלָם לְאָשְׁרוֹ נִשְׁאֲרָה עוֹד דֶּרֶךְ אַחַת לְהַצִּיל אֶת

לַבְּלַן, וְגַם זְמָן לֹא חָסַר לוֹ לְמָרִיּוּס כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת

הַדָּבָר לְפֹעַל.

מָרִיּוּס לָבַשׁ אֵפוֹא אֶת מְעִיל הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ,

כָּרַךְ מִטְפַּחַת לְצַוָּארוֹ, חָבַשׁ אֶת הַכּוֹבַע וְיָצָא מֵאֵת

הַחֶדֶר מִצְעֲדֵי חֶרֶשׁ, כְּאָדָם הַפּוֹסֵעַ יָחֵף עַל פְּנֵי

הָעֵשֶׂב.

וְחוּץ מִזֶּה – אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה מָרַת

י’וֹנְדְּרֶט מַרְעִישָׁה עֲדַיִן אֶת כְּלִי הַבַּרְזֶל

שֶׁבְּיָדָהּ.

מָרִיּוּס יָצָא הַחוּצָה וְכוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הָרְחוֹב דּוּ־פְטִי־בַּנְקְיֶה.

הוּא הִגִּיעַ עַד לְאֶמְצַע הָרְחוֹב, זֶה שֶׁמִּצִּדּוֹ

הָאֶחָד נִמְשְׁכָה גֶדֶר אֲבָנִים נְמוּכָה, וְהָיָה פּוֹסֵעַ בַּחֲשַׁאי

עַל פְּנֵי מַצַּע הַשֶּׁלֶג, וּפִתְאֹם קָלְטָה אָזְנוֹ מִקָּרוֹב קוֹלוֹת

אֲנָשִׁים. הוּא הִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב, אֲבָל לֹא רָאָה שׁוּם אִישׁ,

וּלְפִיכָךְ כָּפַף אֶת עַצְמוֹ עַל גַּב הַחוֹמָה. וְהִנֵּה רָאָה

בֶּאֱמֶת שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁיָּשְׁבוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחוֹמָה

וְהָיוּ עֲסוּקִים בְּשִׂיחָה.

“לְאַחַר שֶׁפַּטְרוֹן מִינֶט שָׁלַח בָּזֶה אֶת יָדוֹ,”

אָמַר הָאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם שֶׁהָיָה נִכָּר עַל פִּי שְׂעַר רֹאשׁוֹ

הַמְגֻדָּל בְּשֶׁפַע, "אֵין לַחֲשֹׁשׁ שֶׁהָעִנְיָן לֹא יַעֲלֶה

יָפֶה."

“וְכִי כָּךְ אַתָּה סָבוּר?” הֶחֱזִיר הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה

חָבוּשׁ תַּרְבּוּשׁ וּזְקָנוֹ יָרַד עַל פִּי מִדּוֹתָיו.

"בְּחֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד יִפְּלוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק, וּבְמִקְרֵה

שֶׁל תַּקָּלָה חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים, אוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְכָל

הַיּוֹתֵר."

הָעַבְדְּקָן עָנָה כִּמְהַסֵּס:

“הֲרֵי זֶה הוֹן עָצוּם! כְּסָפִים כְּגוֹן אֵלֶּה אֵין מוֹצִיאִים מִידֵי אָדָם אֶלָּא מֵאֹנֶס.”

“עַל דִּבְרָתִי, אֵין לַחֲשֹׁשׁ כְּלָל וּכְלָל לְתַקָּלָה. אַבָּא פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי יַמְצִיא לָנוּ עֲגָלָה.”

וּבָזֹאת נָסַבָּה שִׂיחָתָם עַל אֹדוֹת מֶלוֹדְרָמָה

אַחַת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נוֹכְחוּ אֶמֶשׁ בְּהַצָּגָתָהּ בַּתֵּאַטְרוֹן

לְשַׁעֲשׁוּעִים."

מָרִיּוּס פָּנָה לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ.

הוּא דִמָּה לִרְאוֹת כְּעֵין קֶשֶׁר בֵּין הָרְמָזִים

הַסְּתוּמִים שֶׁל שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הַלָּלוּ, שֶׁמַּרְאֵהֶם מוּזָר

וּמְעוֹרֵר זְוָעָה, וּבֵין תָּכְנִית הַפֶּשַׁע אֲשֶׁר

לְי’וֹנְדְּרֶט.

הוּא כּוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הַפַּרְוָה

סֶן־מַרְסוֹ. וּבַחֲנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה עַל דַּרְכּוֹ

שָׁאַל לְמִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר. כָּאן אָמְרוּ

שֶׁיֵּלֵךְ לִרְחוֹב דֶּה־פוֹנְטוּאַז בַּיִת מִסְפָּר 14.

מָרִיּוּס פָּנָה לָלֶכֶת לְעֵבֵר הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֻגַּד לוֹ.

כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבֹר עַל פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל

אוֹפֶה קָנָה לֶחֶם בִּשְׁנֵי סוּ וְאָכַל אוֹתוֹ בּוֹ בַּמָּקוֹם, כֵּיוָן

שֶׁשִּׁעֵר מֵרֹאשׁוֹ כִּי יִהְיֶה מֻכְרָח הַיּוֹם לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ

מִסְּעֻדַּת צָהֳרַיִם רְגִילָה.

בַּדֶּרֶךְ הָלַךְ וְלִמֵּד זְכוּת עַל הַהַשְׁגָּחָה

הָעֶלְיוֹנָה. הוּא הִגִּיד לְעַצְמוֹ כִּי לוּלֵא נָתַן אֶת חֲמֵשֶׁת

הַפְרַנְקִים לְבִתּוֹ שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט הָיָה נוֹסֵעַ לִפְנֵי

הַצָּהֳרַיִם בְּעִקְּבוֹת לַבְּלַן, וְאִלּוּ קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא

הָיָה גוֹנֵב אֶת סוֹדוֹ שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט וְלֹא הָיָה יָכֹל לַעֲצֹר

בְּעַד הָרָעָה אֲשֶׁר זָמַם הָאִישׁ הַזֶּה לַעֲשׂוֹת.

יד

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בַּיִת מִסְפָּר 14 שֶׁבִּרְחוֹב

דֶּה־פוֹנְטוּאַז, שָׁאַל מָרִיּוּס לְמִשְׂרָדָהּ שֶׁל

הַמִּשְׁטָרָה.

“מְנַהֵל הַמִּשְׁטָרָה אֵינֶנּוּ כָּאן עַכְשָׁו,”

הֵשִׁיב לוֹ אַחַד מִפְּקִידֵי הַמִּשְׂרָד, "אֲבָל אֲדוֹנִי יָכֹל

לִפְנוֹת בִּדְבָרִים אֶל הַמְּפַקֵּחַ הַמְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל

הַמְנַהֵל. הַאִם הָעִנְיָן תָּכוּף?"

“כֵּן!” עָנָה מָרִיּוּס.

הַפָּקִיד הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל

מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה. מֵאֲחוֹרֵי מְחִיצַת סֹרֶג עָמַד כָּאן בֶּן

אָדָם בַּעַל קוֹמָה גְבוֹהָה, כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן אֶל תַּנּוּר

וּמַחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת שְׁנֵי חָצְנֵי מְעִילוֹ, מְעִיל

רְכִיבָה אֶרֶךְ הַמִּדָּה. לָאִישׁ הַזֶּה הָיָה פַּרְצוּף מְרֻבָּע,

שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת הֵעִידוּ עַל מִרְצוֹ, פֵּאוֹת זְקָנוֹ קָדְרוּ

בְּשֶׁפַע שַׂעֲרוֹתֵיהֶן וְעֵינָיו הִבִּיטוּ בְּמֶבָּט חוֹדֵר, מֶבָּט

אֲשֶׁר יֵאָמַר עָלָיו כִּי הוּא בּוֹחֵן וּבוֹדֵק.

הַמְפַקֵּחַ נִרְאָה לִהְיוֹת אִישׁ חַבָּלָה וְאִישׁ

מְסֻכָּן לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר י’וֹנְדְּרֶט. אָדָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ

כֶּלֶב הַדּוֹג עַל דַּרְכּוֹ, מִתְיָרֵא לִפְעָמִים לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִתְקָל בִּזְאֵב.

“מַה חֶפְצוֹ?” שֶׁאַל הַמְּפַקֵּחַ בִּקְצָרָה, בְּלִי לְתַבֵּל אֶת דְבָרָיו בְּשׁוּם אִמְרוֹת נִמּוּס.

“יֵשׁ לִי לִמְסֹר עִנְיָן אֶחָד הַמְחַיֵּב שֶׁיַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ בְּסוֹד.”

“יַגִּיד אֶת דְּבָרָיו.”

“וְגַם מְחַיֵּב שֶׁיְּטַפְּלוּ בּוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד.”

“וּבְכֵן יְמַהֵר לְהַגִּיד אֶת דְּבָרָיו.”

בֶּן אָדָם זֶה, הַשָּׁקֵט וְהַגַּס כְּאֶחָד, עוֹרֵר גַּם

פַּחַד וְגַם אֵמוּן. מָרִיּוּס סִפֵּר לוֹ אֵפוֹא לִפְרָטֵי פְּרָטִים אֶת

הַדָּבָר אֲשֵׁר זָמַם י’וֹנְדְּרֶט לַעֲשׂוֹת. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁצִּיֵּן

אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָתִיד מַעֲשֵׂה הַפֶּשַׁע לָצֵאת לַפֹּעַל, הַלֹּא

הוּא הַבַּיִת שֶׁל מַר קָרְבּוֹ הַמְסֻמָּן בְּמִסְפָּרִים 52 – 50

בִּשְׂדֵרַת בֵּית הַחוֹלִים, זָקַף מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה אֶת רֹאשׁוֹ

וְשָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט:

“וּבְכֵן, זֶהוּ אוֹתוֹ הַחֶדֶר הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן?”

“נָכוֹן מְאֹד. הַאִם אֲדוֹנִי מַכִּיר אֶת הַבַּיִת הַזֶּה?”

מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה שֶׁהָה רֶגַע אֶחָד בִּדְמָמָה

וְאַחַר כָּךְ הֵשִׁיב דְּבָרוֹ, כְּשֶׁהוּא מַגִּישׁ אֶת עֲקֵב רַגְלוֹ

אֶל פִּי הַתַּנּוּר לְשֵׁם חֲמִימוּת:

“מוּבָן מֵאֵלָיו.”

וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

“אֵין סָפֵק כִּי ‘פַּטְרוֹן מִינֶט’ הוּא שֻׁתָּף לְעֵסֶק זֶה.”

“הֲרֵי אָזְנִי קָלְטָה אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה!” נִכְנֵס מָרִיּוּס לִדְבָרָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת.

וְהוּא סִפֵּר לִמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה אֶת דִּבְרֵי

הַשִּׂיחָה אֲשֶׁר שָׁמַע בְּעָמְדוֹ לְיַד גֶּדֶר הָאֲבָנִים בִּרְחוֹב

פְטי־בַּנְקִיֶה.

"הָאֶחָד הַמְגַדֵּל בְּלוֹרִית הוּא בְּוַדַּאי

בְּרִוּי’וֹן וְהַשֵּׁנִי, הָעַבְדְּקָן, הוּא דְמִי־לִיאַר, הַמְכֻנֶּה

מִילְיַרְדַּיִם."

וְהוּא הוֹרִיד שׁוּב אֶת עַפְעַפֵּי עֵינָיו וְשָׁקַע בְּהִרְהוּרִים.

"וְאוֹתוֹ אַבָּא פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי הֲרֵי אֲנִי יָכֹל

לְהַגִּיד מִי הוּא בְּעֵרֶךְ. וְהִנֵּה נִתְרַחֲשָׁה לִי תַּקָּלָה!

הָאֵשׁ אָכְלָה אֶת קְצוֹת מְעִילֵי. הַתַּנּוּרִים מֻסָּקִים תָּמִיד

לְמַעְלָה מִן הַמִּדָּה. הַבַּיִת הַמְסֻמָּן בְּמִסְפָּרִים 52 – 50,

הָיָה שַׁיָּךְ לְפָנִים לְמַר קָרְבּוֹ. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדַּיָּר

הַזֶּה. אֵין אַתָּה יָכֹל לְהִתְחַבֵּא שָׁם בְּלִי שֶׁיַּבְחִינוּ בְּךָ

עֵינֵי רוֹאִים. בְּמִקְרֶה כָּזֶה יַפְסִיקוּ הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ

פָּשׁוּט אֶת מִשְׂחָקָם. עַנְוְתָנִים הֵם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה! אֵינָם

אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק בְּפֻמְבִּי. הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת אֵינֶנָּהּ טוֹבָה.

יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִשְׁמֹעַ קֹדֶם אֶת נְגִינָתָם וְאַחַר כָּךְ אַכְרִיחַ

אוֹתָם לָצֵאת בְּמָחוֹל לְפָנָי."

לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַמּוֹנוֹלוֹג נִפְנָה הַמְּפַקֵּחַ

אֶל מָרִיּוּס, הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת וְהִצִּיעַ לוֹ

שְׁאֵלָה:

“הֲיֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁאֲדוֹנִי יְהֵא מִתְיָרֵא?”

“מִפְּנֵי מִי?”

“מִפְּנֵי הַבִּרְיוֹנִים?”

"לֹא אֵתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מִתְיָרֵא

מִפְּנֵי אֲדוֹנִי!" עָנָה מָרִיּוּס עַזּוֹת, מֵאַחַר שֶׁמְּפַקֵּחַ

הַמִּשְׁטָרָה נִרְאֶה בְּעֵינָיו כְּאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק

בְּנִמּוּס.

הַלָּז נָעַץ בּוֹ בְּיֶתֶר עֹז אֶת מֶבָּטוֹ הַבּוֹחַן

וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל נִמְרָץ הַמַּבִּיעַ הִתְרוֹמְמוּת

רוּחַ:

"אֲדוֹנִי הֵעִיד בִּדְבָרָיו עַל עַצְמוֹ כִּי הוּא אִישׁ

יָשָׁר וּבַעַל רוּחַ אַמִּיצָה. אַמִּיץ הַלֵּב אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִפְּנֵי

הָעֲבַרְיָנִים וְאִישׁ יָשָׁר אֵין לִבּוֹ מְהַסֵּס בִּפְנֵי

הָרָשׁוּת."

“נָכוֹן מְאֹד!” הִפְסִיקוֹ מָרִיּוּס בִּדְבָרִים. “וְאוּלָם מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדוֹנִי חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת?”

“הַדַּיָּרִים שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה יֵשׁ לָהֶם לְכָל אֶחָד מַפְתֵּחַ מְיֻחָד. הֲלֹא גַם לַאֲדוֹנִי יֵשׁ מַפְתֵּחַ?”

“כֵּן הַדָּבָר.”

“הַאִם הַמַּפְתֵּחַ נִמְצָא עַכְשָׁו בְּכִיס אֲדוֹנִי?”

“כֵּן.”

“יִמְסֹר נָא אֶת זֶה לְיָדִי.”

מָרִיּוּס הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר

לְדֶלֶת בֵּיתוֹ וְנָתַן אוֹתוֹ לִמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה אַגַּב מְסִירַת

דְּבָרִים:

"אִם לַעֲצָתִי יִשְׁמַע – עָלָיו לְהָבִיא לִמְקוֹם

הַמַּעֲשֶׂה אַנְשֵׁי חַיִל אַמִּיצִים לְכֹחַ וְרַבִּים

בְּמִסְפָּרָם."

מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָרָה מֵבָּט שֵׁל גַּאֲוָה

וְהוֹרָה אֶת מָרִיּוּס לְהָבִין, כִּי אֵין לוֹ חֵפֶץ בַּעֲצַת זָרִים;

אַחַר־כָּךְ הִכְנִיס בְּבַת אַחַת אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הָאַמִּיצוֹת

לְתוֹךְ שְׁנֵי הַכִּיסִים רַחֲבֵי הַמִּדָּה אֲשֶׁר לִמְעִילוֹ וְהוֹצִיא

מִשָּׁם שְׁנֵי אֶקְדֹּחִים בַּעֲלֵי צוּרָה קְטַנָּה. הוּא הוֹשִׁיט אֶת

אֵלֶּה לְמָרִיּוּס וְאָמַר לוֹ בְּקוֹל מָהִיר וְנִמְרָץ:

"יִקַּח אֶת הָאֶקְדֹּחִים מִיָּדִי וְיָשִׂים אוֹתָם

בְּכִיסוֹ. וְעַכְשָׁו יֵלֵךְ וְיָשׁוּב הַבָּיְתָה. עָלָיו לְהִתְחַבֵּא

בְּחַדְרוֹ. נָחוּץ שֶׁכָּל אֶחָד יַחְשֹׁב, כִּי אַתָּה אֵינְךָ

בַּבָּיִת. כָּל אֶקְדֹּחַ וְאֶקְדֹּחַ מְמֻלָּא בִּשְׁנֵי כַּדּוּרִים.

אֲדוֹנִי יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר לְיַד הַחוֹר אֲשֶׁר בַּקִּיר

וְיִתְבּוֹנֵן לְמַה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵצֶל שְׁכֵנָיו. יַמְתִּין קְצָת,

לְאַחַר שֶׁהַבִּרְיוֹנִים יַגִּיעוּ לִמְקוֹם הַמַּעֲשֵׂה, וִיחַכֶּה עַד

שֶׁהַלָּלוּ יַתְחִילוּ לְטַפֵּל בְּעִסְקֵיהֶם, וּבְעֵת שֶׁיְּשַׁעֵר כִּי

הִגִּיעַ הַזְּמָן לְהַתְחִיל בִּפְעֻלָּה, מִיָּד יִירֶה יְרִיָּה אֶחָת.

יָשִׂים לֵב שֶׁהַיְּרִיָּה לֹא תָּבוֹא לִפְנֵי זְמַנָּהּ. לְכָל

הַשְּׁאָר אֶדְאַג אָנֹכִי. יְרִיָּה אַחַת מֵאֶקְדֹּחַ, לַחֲלַל הָאֲוִיר,

כְּנֶגֶד הַתִּקְרָה אוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וִיהֵא זָהִיר

וְנִזְהָר שֶׁהַיְּרִיָּה לֹא תָּבוֹא בְּמֻקְדָּם. עָלָיו לְהַמְתִּין עַד

שֶׁהַדָּבָר יַגִּיעַ לִידֵי תְּחִלָּתוֹ. הֲרֵי אֲדוֹנִי הוּא עוֹרֵךְ

דִּין וְיוֹדֵעַ אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה."

מָרִיּוּס לָקַח מִידֵי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה אֶת הָאֶקְדֹּחִים וְשָׂם אוֹתָם בְּאַמְתַּחַת מְעִילוֹ.

"אֵלּוּ בּוֹלְטִים וְיוֹצְאִים וְיֵשׁ בָּהֶם לִמְשֹׁךְ

אֶת הָעֵינַיִם," אָמַר הַמְּפַקֵּחַ. "מוּטָב שֶׁיָּשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ

כִּיסֵי הַמִּכְנָסַיִם."

מָרִיּוּס עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

“הִנֵּה כָּךְ,” הוֹסִיף הַמְּפַקֵּחַ לְדַבֵּר, "עַכְשָׁו

אָסוּר לָנוּ לְאַבֵּד אַף רֶגַע אֶחָד מִזְּמַנֵּנוּ. כַּמָּה הַשָּׁעָה?

שְׁתַּיִם וָחֵצִי. וְהָעִנְיָן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בַּשָּׁעָה

הַשְּׁבִיעִית, בְּעֵרֶךְ?"

“בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית.”

"אִם כָּךְ הֲרֵי יֵשׁ לִי זְמָן רַק לְפִי הַצֹּרֶךְ,

וְלֹא יוֹתֵר. אַל יִשְׁכַּח מַהַ שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ: פִּיף־פַּף! לִירוֹת

יְרִיָּה אֶחָת!"

“יְהֵא נָא סָמוּךְ וּבָטוּחַ!”

מָרִיּוּס שָׂם כְּבָר אֶת יָדוֹ עַל כַּף הַמַּנְעוּל שֶׁל הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה נִמְלַךְ הַמְּפַקֵּחַ וְקָרָא אַחֲרָיו:

"וְעוֹד דָּבָר! אִם יִהְיֶה לוֹ צֹרֶךְ לִפְנוֹת אֵלַי

בִּדְבָרִים לִפְנֵי הַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא לָבוֹא אוֹ

לִשְׁלֹחַ אֶת מִי שֶׁהוּא לְכָאן. וְיִשְׁאַל נָא לִמְפַקֵּחַ

הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר."

טו

רְגָעִים אֲחָדִים אַחֲרֵי כֵן, בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית

בְּעֶרֶךְ, עָבַר קוֹרְפֵירַק בְּמִקְרֶה בְּלִוְיַת יְדִידוֹ לֶגְל

דֶּרֶךְ רְחוֹב מוּפְטָר. פִּתְאֹם הִבְחִין לֶגְל בְּמָרִיּוּס הַהוֹלֵךְ

וּמִתְקָרֵב לְצַד הַשָּׁעַר.

“הַבִּיטָה וּרְאֵה! הִנֵּה מָרִיּוּס יְדִידֵנוּ!”

“אֲנִי הִבְחַנְתִּי בּוֹ כְּבָר,” הֶחֱזִיר קוֹרְפֵירַק. “מוּטָב לָנוּ לִבְלִי לַעֲצֹר בּוֹ.”

“מִשּׁוּם מָה?”

“הוּא טָרוּד.”

“בַּמֶּה?”

“הִסְתַּכֵּל בּוֹ וּרְאֵה מַה מַרְאֵה פָּנָיו!”

“לְמָה אַתָּה מִתִכַּוֵּן?”

“מַרְאֵהוּ כִּמְרַגֵּל חֶרֶשׁ.”

“נָכוֹן עַד מְאֹד,” הֶחֱזִיר לֶגְל.

“הַבִּיטָה וּרְאֵה מַה מוּזָרוֹת הֵן עֵינָיו!”

“וְאוּלָם אַחֲרֵי מִי הוּא מְרַגֵּל, לְדַעְתֶּךָ?”

“נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא כָּרוּך אַחֲרֵי בְּחִירַת לִבּוֹ.”

“נַנִּיחַ שֶׁכָּךְ, אֶלָּא שֶׁעַל פְּנֵי כָּל הָרְחוֹב אֵין לִרְאוֹת אַף בַּת חַוָּה אֶחָת.”

קוֹרְפֵירַק הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מִסָּבִיב, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם הִכְרִיז:

“אַלְלַי, הַלָּז מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו אַחֲרֵי אַחַד הַגְּבָרִים!”

כְּעֶשְׂרִים צְעָדִים לִפְנֵי מָרִיּוּס הָיָה מְהַלֵּךְ

בֶּאֱמֶת בֶּן אָדָם הֶחָבוּשׁ מִצְנֶפֶת לְרֹאשׁוֹ, וּמֵאָחוֹר אֶפְשָׁר

הָיָה לְהַכִּיר כִּי הוּא בַּעַל זָקָן לָבָן.

הָאִישׁ הָיָה לָבוּשׁ בֶּגֶד עֶלְיוֹן, שֶׁנִּרְאָה

חָדָשׁ לְגַמְרֵי וְגָדוֹל מִכְּדֵי שִׁעוּר הַגּוּף שֶׁל בְּעָלָיו,

וְלִבְשָׂרוֹ לָבַשׁ זוּג מִכְנָסַיִם קְרוּעִים שֶׁהִשְׁחִירוּ

מֵרֶפֶשׁ.

לֶגְל נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק גָּדוֹל.

“בֶּן אָדָם זֶה מַה טִיבוֹ, לְדַעְתֶּךָ?”

“אִישׁ פַּיְטָן,” הֶחֱזִיר קוֹרְפֵירַק, "הַפַּיְטָנִים

יֵשׁ שֶׁהֵם לוֹבְשִׁים מִצַּד אֶחָד מִכְנָסַיִם שֶׁהֱקִיאָם

הַסְּמַרְטוּטָר, וּמִצַּד שֵׁנִי הֵם לוֹבְשִׁים לִבְשָׂרָם בְּגָדִים

עֶלְיוֹנִים מִן הַמִּין הַמְשֻׁבָּח."

“אוּלַי נֵלֵךְ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי מָרִיּוּס וְנַחְקֹר לָדַעַת מַה מְחוֹז חֶפְצוֹ?”

“אֵין לְךָ רַעְיוֹן מְשֻׁנֶּה מִזֶּה – לְכַתֵּת אֶת הָרַגְלַיִם בְּעִקְבוֹת גֶּבֶר הַמְּרַגֵּל אַחֲרֵי גֶבֶר!”

וְהֵם פָּנוּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם.

י’וֹנְדְּרֶט לֹא הֵעֱלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ כִּי יֵשׁ

מִי־שֶׁהוּא הַשּׁוֹמֵר אֶת עִקְּבוֹתָיו. מִתְּחִלָּה הָלַךְ וְנִכְנַס

לְאַחַד הַבָּתִּים הַחֲשׁוּדִים שֶׁבִּרְחוֹב גְּרַסְיֶז, וְלֹא שֶׁהָה

שָׁם אֶלָּא כְּרֶבַע שָׁעָה. מָרִיּוּס רָאָה בְּעֵינָיו אֵיךְ

שֶׁיּ’וֹנְדְּרֶט קָנָה בַּחֲנוּת שֶׁל סְחוֹרוֹת בַּרְזֶל מִין חֵפֶץ

וְהִסְתִּירוֹ מִיָּד מִתַּחַת לִמְעִילוֹ; אוֹתוֹ חֵפֶץ הָיָה מַפְסֶלֶת

בַּעֲלַת מִדָּה גְדוֹלָה. וְאוּלָם מָרִיּוּס סִלֵּק אֶת עַצְמוֹ מִלֶּכֶת

אַחֲרֵי הָעֲבַרְיָן, לְאַחַר שֶׁהַלָּז נָטָה אֶל רְחוֹב

פְטִי־בַּנְקְיֶה. הוּא לֹא רָאָה אֵיךְ שֶׁי’וֹנְדְּרֶט הִתְבּוֹנֵן

סְבִיבוֹ מִתּוֹךְ זְהִירוּת, לְמַעַן רְאוֹת אִם אֵין אִישׁ שׁוֹמֵר אֶת

צְעָדָיו, עָמַד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בְּעֶרֶךְ, שֶׁשָּׁם קָלַט מָרִיּוּס

בַּצָּהֳרַיִם אֶת דִּבְרַי הַשִּׂיחָה שֶׁל שְׁנֵי הַבִּרְיוֹנִים, טִפֵּס

וְעָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל גֵּדֶר הָאֲבָנִים וְנֶעְלַם מִן

הָעָיִן.

אֵל מִגְרָשׁ פָּנוּי זֶה, שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵעֵבֶר הַגָּדֵר

וְהָלְאָה, סָמְכָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל בַּר־נַשׁ אֶחָד מְפֻרְסָם

לִגְנַאי, אִישׁ מַשְׂכִּיר עֲגָלוֹת שֶׁהִגִּיעַ לִידֵי פְּשִׁיטַת רֶגֶל

וְהָיָה שׁוֹמֵר עוֹד בַּדִּיר שֶׁלּוֹ עֲגָלוֹת אֲחָדוֹת.

מָרִיּוּס גָּמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי אֵין טוֹב לְפָנָיו

מֵאֲשֵׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְמַן הֵעָדְרוֹ שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט וְלָשׁוּב

הַבָּיְתָה. וְהַשָּׁעָה הָיְתָה דְחוּקָה לוֹ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ.

מָרַת בּוּרְגוֹן נָהֲגָה לִסְגֹּר אֶת הַבַּיִת, מִדֵּי צֵאתָהּ עֶרֶב

עֶרֶב לַעֲבוֹדָתָהּ, וְעַכְשָׁו הָיָה מָרִיּוּס אָנוּס לָשׁוּב בְּעוֹד

מוֹעֵד הַבַּיְתָה, כֵּיוָן שֶׁאֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלּוֹ מָסַר לִידֵי

מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה.

מָרִיּוּס הִסְפִּיק לְאָשְׁרוֹ לָשׁוּב לִפְנֵי נְעִילַת

הַבָּיִת. הוּא הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת, כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד

עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו, חָמַק וְעָבַר בַּמִּסְדְּרוֹן לְאֹרֶךְ הַקִּיר

וְהָלַךְ בַּחֲשַׁאי לְצַד חַדְרוֹ. מִדֵּי עָבְרוֹ עַל פְּנֵי אַחַד

הַחֲדָרִים הַפְּנוּיִים, שָׁמָרַת בּוּרְגוֹן לֹא הָיְתָה נוֹהֶגֶת

לִסְגֹּר אוֹתָם, הִבְחִין וְרָאָה אֶת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל אַרְבָּעָה

גְבָרִים שֶׁלֹּא הוּאֲרוּ אֶלָּא בְּאוֹר הַיּוֹם הַקָּלוּשׁ. וְהוֹאִיל

וְהוּא בְּעַצְמוֹ נִזְהַר מֵהִגָּלוֹת לְעֵין רוֹאִים, לָכֵן מָנַע אֶת

עַצְמוֹ מֵהִתְבּוֹנֵן בַּבִּרְיוֹנִים הַלָּלוּ עַד כְּדֵי הַבְחָנָה

גְמוּרָה, וְנֶחְפַּז לְהִכָּנֵס בַּחֲשַׁאי לְחַדְרוֹ. וְהוּא שָׁב

אָמְנָם בִּכְדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה. כִּי בְּעוֹד רֶגַע שָׁמַע אֵיךְ

שֶׁמָּרַת בּוּרְגוֹן יָצְאָה מִן הַבַּיִת וְסָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת

הַדֶּלֶת.

טז

מָרִיּוּס צָנַח וְיָשַׁב עַל הַמִּטָּה. הָיָה כַּחֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית, בְּעֶרֶךְ. זְמָן

שֶׁל חֲצִי שָׁעָה הִבְדִּיל עוֹד אֵפוֹא בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּאֹרָע הַמִּתְרַחֵשׁ לָבוֹא. הַלְמוּת

דָּפְקוֹ חָזְקָה כָּל כָּךְ שֶׁהוּא שָׁמַע אוֹתָהּ הֵיטֵב מְאֹד, כְּשֵׁם שֶׁשּׁוֹמְעִים בַּחֲשֵׁכָה אֶת

קוֹל הַתִּקְתּוּק שֶׁל שְׁעוֹן הַכִּיס. הוּא לֹא פָּחַד בֶּאֱמֶת, אֲבָל מִתּוֹךְ צִפִּיָּה

לִקְרַאת הַמְּאֹרָעוֹת הַמַּכְרִיעִים הָיָה לְבָבוֹ הוֹלֵךְ וְנִלְחַץ בְּקִרְבּוֹ. וְחוּץ מִזֵּה נִטְפְּלָה אֵלָיו

הַהַרְגָּשָׁה – זוֹ הַמְּצוּיָה תָּמִיד בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְרַחֲשִׁים מִקְרֵי חַיִּים גְּדוֹלִים –

לֵאמֹר, כִּי כָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם בִּישׁ, וּכְשֶׁרָצָה לַעֲמֹד שׁוּב עַל הַמְּצִיאוּת,

הָיָה מֻכְרָח לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָיו לְתוֹךְ כִּיסָיו וּלְמַשֵּׁשׁ אֶת אֶקְדֹּחֵי הַפְּלָדָה הַקָּרִים.

בֵּין כֹּה וְהַשֶּׁלֶג חָדַל לָרֶדֶת וְהַיָּרֵחַ, אֲשֶׁר הִגִּיהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבַּעַד לְעַרְפִלֵּי הָעֶרֶב,

שִׁתֵּף אֶת נָגְהוֹ לַזֹּהַר הָעוֹלֵה מֵעַל מַצַּע הַשֶּׁלֶג וּמִלֵּא אֶת הַחֶדֶר הַקָּטֹן בְּאוֹר דִּמְדּוּמִים.

בַּחֲדַר מְעוֹנָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט הָיָה אוֹר. מִבְּעַד הַחוֹר אֲשֶׁר בַּקִּיר

חָדַר לְעֵינֵי מָרִיּוּס נֹגַהּ אֲדַמְדַּם, שֶׁהֶעֱלָה בַּדִּמְיוֹן אֶת צֶבַע הַדָּם.

הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁלֹּא נֵר שֶׁל חֵלֶב הִשְׁפִּיעַ אֶת הָאוֹר הַזֶּה. וּמִחוּץ לְכָךְ

הָיָה חֲדַר הַשְּׁכֵנִים שָׁרוּי בְּדִמְמַת קָבֶר.

מָרִיּוּס חָלַץ חֶרֶשׁ אֶת נְעָלָיו וְהִכְנִיס אוֹתָן מִתַּחַת לַמִּטָּה.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים. וּפִתְאֹם חָרְקָה הַדֶּלֶת עַל צִירֶיהָ, מִי שֶׁהוּא

הִתְרוֹמֵם בִּצְעָדִים כְּבֵדִים עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת וְעָבַר לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן; י’וֹנְדְּרֶט שָׁב הַבָּיְתָה.

"הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים. אוּלָם רַגְלַי קָפְאוּ מִקֹּר. טוֹב וְנָאֶה, רוֹאֶה אֲנִי כִּי

הִתְקַשַּׁטְתְּ בְּמֵיטַב מַלְבּוּשָׁיִךְ. לְשֵׁם הָעִנְיָן דָּרוּשׁ שֶׁתִּהְיֶה לָךְ צוּרָה שֶׁל אִשָּׁה הֲגוּנָה."

“הַכֹּל כַּהֲלָכָה, כִּמְעַט שֶׁאֲנִי יְכֹלָה לָצֵאת אֵל מְרוֹמֵי קָרֶת!”

“סָבוּר אֲנִי שֶׁלֹּא תַּסִּיחִי מִלִּבֵּךְ שׁוּם דָּבָר, וְכָל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ יְהֵא עָשׂוּי כְּתִקּוּנוֹ?”

הֱיֵה סָמוּךְ וּבָטוּחַ."

“רְצוֹנִי לוֹמַר…” הִתְחִיל י’וֹנְדְּרֶט בִּבֵאוּרִים, אֶלָּא שֶׁהִפְסִיק וְלֹא כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו.

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שָׁמַע מָרִיּוּס אֵיךְ שֶׁהַלָּז הִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן חַפֶץ כָּבֵד, כַּנִּרְאֶה – אֶת הַמַּפְסֶלֶת.

“הַגִּידִי לִי, הַסְּעַדְתֶּם אֶת לִבְּכֶם?”

“כֵּן,” הֶחֱזִירָה הָאֵם, “עָרַכְנוּ סְעֻדָּה טוֹבָה בִּשְׁלשָׁה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מְלוּחִים.”

“מֵילָא, מָחָר תִּנָּתֵן לָכֶן כֵּרָה שְׁמֵנָה, מִן הַצָּלִי שֶׁל בַּר-אַוָּזִים וְעַד מַעֲדַנִּים אֲחֵרִים. נַעֲרֹךְ לָנוּ סְעֻדָּה כְּיַד הַמֶּלֶךְ!”

וְהוּא הִשְׁפִּיל אֶת קוֹלוֹ וְהוֹסִיף:

“הַפַּח מוּכָן. הַחֲתוּלִים מְזֻמָּנִים.”

וּבְקוֹל נָמוּךְ עוֹד יוֹתֵר:

“שִׂימִי אֶת זֶה עַל הָאֵשׁ.”

מִיָּד שָׁמַע מָרִיּוּס קוֹל רַעַשׁ, כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמַּנִּיחִים כְּלִי בַּרְזֶל עַל גֶּחָלִים.

“הֲמָשַׁחַתְּ אֶת הַדְּלָתוֹת בְּחֵלֶב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּ קוֹל חֲרִיקָה?”

הִמְשִׁיךְ י’וֹנְדְּרֶט אֶת שְׁאֵלוֹתָיו.

“כֵּן!” הֶחֱזִירָה הָאֵם.

“כַּמָּה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?”

“עוֹד מְעַט וְתַגִּיעַ הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּית.”

“לְכָל הָרוּחוֹת. אִם כָּךְ הֲרֵי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִנְהֹג חִפָּזוֹן. גְּשׁוּ הֵנָּה, נַעֲרוֹתַי, וּתְנוּ אֹזֶן לַאֲשֶׁר אַגִּיד לָכֶן.”

נִשְׁמַע קוֹל אֲנָשִׁים מִתְלַחֲשִׁים. אַחַר כָּךְ הֵרִים י’וֹנְדְּרֶט שׁוּב אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר:

“הֲנִסְתַּלְּקָה מָרַת בּוּרְגוֹן מִן הַבָּיִת?”

“כֵּן,” אָמְרָה הָאֵם.

“הֲיוֹדַעַת אַתְּ לְנָכוֹן כִּי אֵין אִישׁ בַּחֲדַר הַשָּׁכֵן?”

“הַלָּז לֹא הָיָה כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת, וּלְעֵת זוֹ הוּא רָגִיל לְהִסְתַּלֵּק לְבֵית הָאֹכֶל.”

"אַף עַל פִּי כֵן, לֹא לְמוֹתָר יִהְיֶה לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אִם הוּא נִמְצָא בְּחַדְרוֹ.

שִׁמְעִי-נָא, קְחִי אֶת הַנֵּר וּלְכִי רְאִי אִם הָאִישׁ אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת בַּבָּיִת."

מָרִיּוּס כָּרַע עַל יָדָיו וְעַל בִּרְכָּיו וְנִתְכַּנֵּס מִתַּחַת לַמִּטָּה כְּשֶׁהוּא זוֹחֵל עַל אַרְבַּע.

הוּא רַק הִסְפִּיק לְהִסְתַּתֵּר בִּמְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ, וְהִנֵּה נִגְלָה לְעֵינָיו אוֹר הַחוֹדֵר מִבְּעַד הַחֲרַכִּים שֶׁבַּדָּלֶת.

“אַבָּא!” נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, “הָאִישׁ אֵינֶנּוּ בַּבָּיִת.”

מָרִיּוּס הִכִּיר לְפִי הַקּוֹל כִּי הַבַּת הַבְּכִירָה הִיא הַקּוֹרֵאת.

“הֲנִכְנַסְתְּ פְּנִימָה?” שָׁאַל הָאָב.

“לֹא, אֲבָל הֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ נָעוּץ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל.”

“אַף עַל פִּי כֵן הִכָּנְסִי פְּנִימָה,” קָרָא הָאָב.

נִפְתְּחָה הַדֵּלֶת וְמָרִיּוּס רָאָה שֶׁהַבְּכִירָה בַּבַּנוֹת נִכְנְסָה הַחַדְרָה כְּשֶׁהִיא

נוֹשֵׂאת נֵר בְּיָדָהּ. הִיא הֵישִׁירָה לָלֶכֶת לְעֵבֶר הַמִּטָּה, וּמָרִיּוּס הָיָה

שָׁרוּי רֶגַע אֶחָד בְּאֵימַת זְוָעָה. וְאוּלָם הִיא לֹא נִפְנְתָה אֶלָּא לְהִסְתַּכֵּל בָּרְאִי

הַתָּלוּי עַל הַקִּיר, וּמִדֵּי הַחֲלִיקָה בְּכַף יָדָהּ עַל שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ

בְּשִׁיר-זֶמֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׁגוּר בַּיָּמִים הָהֵם בְּפִי הַבְּרִיּוֹת:

עַל אַהֲבָתֵנוּ זוּ קָמֵלָה

בְּלֹא-עֵת בִּדְמִי יָמֶיהָ –

אֲנִי לָנֵצַח אֶתְאַבְּלָה.

“לְשֵׁם מָה אַתְּ שׁוֹהָה שָׁם?”

“אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת תַּחַת הַמִּטָּה וְתַחַת שְׁאָר הָרָהִיטִים שֶׁבַּחֵדֶר,” שָׁלְחָה הַנַּעֲרָה

מַעֲנֶה לְאָבִיהָ וְהָיְתָה מִתְיַפָּה תּוֹךְ כְּדֵי זֶה כְּנֶגֶד הָרְאִי.

“שַׁטְיָה שֶׁכְּמוֹתָךְ, הֲתִזְדָּרְזִי לָבוֹא אוֹ לֹא? אָסוּר לַנוּ לְהוֹצִיא זְמָן לְבַטָּלָה!”

עוֹד הַבָּטָה אַחַת כְּנֶגֶד הָרְאִי – וְהַנַּעֲרָה נִסְתַּלְּקָה מִן הַחֶדֶר כְּשֶׁהִיא מְגִיפָהּ אַחֲרֶיהָ אֶת הַדָּלֶת.

כַּעֲבֹר רֶגַע אֶחָד שָׁמַע מָרִיּוּס אֶת קוֹל צַעֲדֵיהֶן שֶׁל הַנְּעָרוֹת הָעוֹבְרוֹת לְאֹרֶךְ

הַמִּסְדְּרוֹן, וְאֶת קוֹלוֹ שֶׁל י’וֹנְדְּרֶט אֲשֶׁר קָרָא אַחֲרֵי הַהוֹלְכוֹת: "הַשְׁגִּיחוּ

נָא הֵיטֵב! הָאַחַת לְיַד הַשַּׁעַר וְהַשְּׁנִיָּה בְּפִנַּת רְחוֹב פְטִי-בַּנְקְיֶה. וְאַף רֶגַע אֶחָד

אַל תַּעֲלִימוּ אֶת עֵינֵיכֶן מִדֵּלֶת הַבָּיִת. וְאִם תִּרְאוּ דְבַר-מָה מְעוֹרֵר חֲשָׁד –

הָרִימוּ אֶת רַגְלֵיכֶן וְשׁוּבוּ חִישׁ מַהֵר הַבָּיְתָה. מַפְתֵּחַ הַבַּיִת הוּא בִּיֵדְכֶן."

“הֲרֵי לָךְ תַּעֲנוּג נִפְלָא,” מִלְמְלָה הַבַּת הַבְּכִירָה כְּנִרְגֶּנֶת, “לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר כְּשֶׁרַגְלַיִךְ הַיְחֵפוֹת דּוֹרְכוֹת בַּשָּׁלֶג.”

“מָחָר אַעֲלֶה עַל רַגְלֵיכֶן נַעֲלֵי שָׁנִי!”

יז

עַכְשָׁו נִרְאָה לוֹ לְמָרִיּוּס, כִּי הִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ לַעֲלוֹת שׁוּב עַל בָּמַת הַצּוֹפִים

שֶׁלּוֹ. בִּזְרִיזוּת יְמֵי נְעוּרָיו הַקּוֹדְמִים טִפֵּס וְעָלָה חִישׁ מַהֵר לְמַעְלָה וְהִתְחִיל מֵצִיץ דֶּרֶךְ הַחוֹר.

הוּא מָצָא מִיָּד פֵּשֶׁר דָּבָר לְאוֹתוֹ אוֹר אֲדַמְדַּם שֶׁנִּרְאָה קֹדֶם תָּמוּהַּ בְּעֵינָיו.

בְּפָמוֹט מְעֻטָּף יַרְקָן הָיָה דוֹלֵק נֵר שֶׁל חֵלֵב, אֲבָל לֹא נֵר זֶה הוּא שֶׁהֵאִיר

בְּעֶצֶם אֶת הֶחָדֶר. הָאוֹר הָאֲדַמְדַּם שָׁפַע בְּעִקָּר מִתּוֹךְ קְדֵרָה מְלֵאָה גֶחָלִים,

שֶׁעַל אִשָּׁהּ הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמַלְבִּינָה מַפְסֶלֶת הַבַּרְזֶל. בַּפִּנָה לְיַד הַדֶּלֶת נֶעֶרְמוּ

לַעֲרֵמָה כַּמָּה כְּלֵי מְלָאכָה עֲשׂוּיִים בַּרְזֶל וַחֲבִילָה שֶׁל חֲבָלִים. “וְעוֹד דָּבָר!”

קָרָא י’וֹנְדְּרֶט. "הַקֹּר יִגְרֹם לוֹ שֶׁיָּבוֹא הֵנָּה בַּעֲגָלָה. הַדְלִיקִי אֶת הַפַּנָּס

וּרְדִי לְמַטָּה כְּשֶׁפַּנָּס דּוֹלֵק זֶה בְּיָדֵךְ. שָׁם תְּחַכִּי עַד שֶׁתִּשְׁמְעִי אֶת קוֹל הָעֲגָלָה הַמִּתְקָרֶבֶת,

וְאָז תִּפְתְּחִי מִיָּד אֶת הַדֶּלֶת, תַּעַבְרִי לְהָאִיר לְפָנָיו אֶת הַדֵּרֶךְ עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת

וְעַל פְּנֵי הַמִּסְדְּרוֹן, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהַלָּז יִכָּנֵס לְכָאן, תֵּרְדִי שׁוּב בְּחִפָּזוֹן

לְמַטָּה וּתְשַׁלְּמִי לָעֶגְלוֹן אֶת דְּמֵי הַנְּסִיעָה, כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם."

“אֲבָל הַכֶּסֶף הַזֵּה מֵאַיִן יֻקַּח?”

י’וֹנְדְּרֶט שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ אַמְתַּחַת הַמִּכְנָסַיִם וְהוֹשִׁיט לְאִשְׁתּוֹ מַטְבֵּעַ בַּת חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים.

“מֵהֵיכָן נִתְגַּלְגֵּל כֶּסֶף זֶה לְיָדֵךָ?”

“נִדְבַת יָד שֶׁנִּתְקַבְּלָה הַבֹּקֶר מֵאֵת הַשָּׁכֵן, – וְיֵשׁ לָנוּ עוֹד צֹרֶךְ בִּשְׁנֵי כִּסְאוֹת.”

“לְשֵׁם מָה?”

“לִמְקוֹמוֹת יְשִׁיבָה.”

מָרִיּוּס הִרְגִּישׁ צְמַרְמֹרֶת קָרָה בְּגַבּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם יוֹצְאִים מִפִּי מָרַת י’וֹנְדְּרֶט:

“מֵילָא, אֵלֵךְ וְאָבִיא שְׁנֵי כִּסְאוֹת מֵחֲדַר הַשָּׁכֵן.”

וּמִיָּד פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה.

לְמָרִיּוּס לֹא הִסְפִּיקָה הָעֵת פָּשׁוּט כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד מֵעַל הַשִּׁדָּה וְיִתְחַבֵּא תַּחַת הַמִּטָּה.

“קְחִי אִתָּךְ אֶת הַנֵּר!” קָרָא י’וֹנְדְּרֶט אַחֲרֵי הַהוֹלֶכֶת.

“אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ, שְׁתֵּי יָדַי צְרִיכוֹת לִהְיוֹת פְּנוּיוֹת. וְחוּץ מִזֶּה, הֲלֹא הַיָּרֵחַ מֵאִיר עַכְשָׁיו לְמַדָּי.”

וּבוֹ בָּרֶגַע גַּם שָׁמַע מָרִיּוּס אֵיךְ שֶׁגִּשְּׁשָׁה הָאִשָּׁה לִמְצֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאֵיךְ

שֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת. הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל הַשִּׁדָּה כִּמְסֻמָּר מִפַּחַד אֶל מְקוֹמוֹ.

לְאָשְׁרוֹ הָיָה אוֹר הַיָּרֵחַ זָרוּעַ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר הַקָּטֹן דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ הַקִּירוֹת

שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שְׁרוּיִם בְּצֵל. וְהִנֵּה בְּתוֹךְ רְצוּעַת צֵל כָּזוֹ עָמַד עַכְשָׁו מָרִיּוּס,

וּמָרַת י’וֹנְדְּרֶט לֹא הִבְחִינָה בּוֹ מִדֵּי הִכָּנְסָהּ. הִיא נָטְלָה אֶת שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת הַיְחִידִים,

כָּל רְכוּשׁ הַכִּסְאוֹת שֶׁל מָרִיּוּס, וְנִסְתַּלְּקָה מִן הַחֶדֶר כְּשֶׁהִיא מְגִיפָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה.

“הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת!” שָׁמַע מָרִיּוּס דְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּי מָרַת י’וֹנְדְּרֶט.

“וַהֲרֵי הַפַּנָּס! הִזְדָּרְזִי וּרְדִי לְמָטָּה.”

הִיא מִהֲרָה לְצַיֵּת, וּבַעֲלָה נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.

הַלָּז הִצִּיג אֶת הַכִּסְאוֹת אֶל יַד הַשֻּׁלְחָן, הָאֶחָד לְמוּל הַשֵּׁנִי, הָפַךְ לְצִדָּהּ הַשֵּׁנִי

אֶת הַמַּפְסֶלֶת הַמִּתְלַבֶּנֶת בִּיקוֹד הַגֶּחָלִים, הֵעֵמִיד מְחִיצָה בִּפְנֵי הַקָּמִין

וְהִסְתִּיר מֵאֲחוֹרֶיהָ אֶת קְדֵרַת הָאֵשׁ, נִטְפַּל לְבַסּוֹף אֶל צְרוֹר הַחֲבָלִים וְהָיָה

כִּמְחַפֵּשׂ שָׁם דְּבַר-מָה. עַכְשָׁו הִתְבּוֹנֵן מָרִיּוּס וְרָאָה שָׁם סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים

מְצֻיָּן בְּמִינוֹ, שֵׁהָיוּ לוֹ שְׁלַבִּים עֲשׂוּיִים עֵץ וּשְׁתֵּי מִחַבְּרוֹת חֲזָקוֹת מְאֹד מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו.

אוֹתוֹ סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים וְכַמָּה כְּלִי בַּרְזֶל גְּדוֹלִים לְמַדַּי לֹא הָיוּ כָּאן בְּנִמְצָא בַּבֹּקֶר,

וְהָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהֵם הוּבְאוּ הֵנָּה אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בִּזְמַן שֶׁמָּרִיּוּס נֶעְדַּר מִן הַבָּיִת.

כְּלִי מְלָאכָה שֶׁל חָרַשׁ בַּרְזֶל! עָבַר הִרְהוּר בְּמֹחוֹ שֶׁל מָרִיּוּס. וְאִלּוּ הִכִּיר

יוֹתֵר אֶת אֻמָּנוּתָם שֶׁל הַגַּנָּבִים הָיָה יוֹדֵעַ, כִּי הַכֵּלִים הָאֲמוּרִים הֵם מִסְפָּרַיִם וּמַפְתְּחוֹת.

הַקָּמִין וְהַשֻּׁלְחָן, בְּצֵרוּף שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת, נִשְׁקְפוּ כְּנֶגֶד הַחוֹר שֶׁמָּרִיּוּס הֵצִיץ

בַּעֲדוֹ, לְאַחַר שֶׁקְּדֵרַת הָאֵשׁ סֻלְּקָה לִמְקוֹם מַחֲבוֹאִים, לֹא הוּאַר עַכְשָׁו הַחֶדֶר אֶלָּא בְּנֵר הַחֵלֶב בִּלְבָד.

בֵּינָתַיִם וְי’וֹנְדְּרֶט הָיָה הוֹלֵךְ וּמְצַפְצֵף בִּשְׂפָתָיו, סִמָּן כִּי נִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו הִרְהוּרִים

רַבִּים. מָרִיּוּס הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה אֵיךְ שֶׁהַלָּז הֶעֱלָה מִזְּמָן לִזְמָן קַדְרוּת עַל מִצְחוֹ

וְהוֹלִיךְ חֲלִיפוֹת אֶת יָדָיו לְכָאן וּלְכָאן, כְּאָדָם הַמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת.

פִּתְאֹם, לְאַחַר שֶׁסָּח שִׂיחָה אַחַת כָּזוֹ אֶל נַפְשׁוֹ, פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה, הוֹצִיא מִשָּׁם מַאֲכֶלֶת אֲרֻכָּה,

הַמְשַׁמֶּשֶׁת כְּלִי מִטְבָּח, וּבָחַן אֶת חֻדָּהּ עַל פְּנֵי צִפָּרְנָהּ שֶׁל בֹּהֶן הַיָּד. לְבַסּוֹף

הֵשִׁיב אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִמְקוֹמָה וְסָגַר שׁוּב אֶת הַמְּגֵרָה.

מָרִיּוּס אַף הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הָאֶקְדֹּחַ אֲשֶׁר בְּכִיס הַמִּכְנָסַיִם הַיְמָנִי,

הוֹצִיא אֶת הָאֶקְדֹּחַ הָאֶחָד הַזֶּה וְכוֹנֵן אֶת הַהֶדֶק.

בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה עוֹרֵר קוֹל רַעַשׁ קָצָר וְנוֹקֵב.

י’וֹנְדְּרֶט קָפַץ כִּמְבֹהָל מֵעַל מְקוֹמוֹ וְקָרָא בְּקוֹל:

“מִי זֶה שָׁם?”

מָרִיּוּס הִתְאַפֵּק מֵהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ. י’וֹנְדְּרֶט הָיָה רֶגַע אֶחָד כְּמַקְשִׁיב קֶשֶׁב, וּלְבַסּוֹף נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק:

“שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתִי! אֵין זֹאת כִּי אִם הַקִּיר הִשְׁמִיעַ קוֹל נֵפֶץ!” וּמָרִיּוּס לֹא הִנִּיחַ אֶת הָאֶקְדֹּחַ מִיָּדוֹ.

יח

פִּתְאֹם רָעֲדוּ הַזְּגוּגִיּוֹת שֶׁבַּחַלּוֹן לְקוֹל הַפַּעֲמוֹן שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת צִלְצוּלוֹ שֵׁשׁ

פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ. י’וֹנְדְּרֶט הִטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ, כְּשֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַצִּלְצוּלִים

וּמֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כְּשֶׁנִּשְׁמַע הַצִּלְצוּל הַשִּׁשִּׁי הֵיטִיב י’וֹנְדְּרֶט

אֶת אוֹר הַנֵּר בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, הִתְחִיל מְהַלֵּךְ הֵנָּה וָשׁוֹב עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, הִטָּה

כְּמַקְשִׁיב אֶת אָזְנוֹ לְעֵבֶר הַמִּסְדְּרוֹן, פָּנָה שׁוּב לְהִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וְחָזַר עוֹד פַּעַם לְהַקְשִׁיב. לְבַסּוֹף קָרָא בְּקוֹל:

“מִי יִתֵּן וָבָא!” וְצָנַח שׁוּב עַל כִּסְאוֹ.

הוּא רַק שָׁב לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמוֹ, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה פִּתְאֹם הַדָּלֶת. מָרַת י’וֹנְדְּרֶט

הִיא שֵׁפָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, וּמִדֵּי עָמְדָהּ בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן נִרְאוּ פָּנֶיהָ לְאוֹר

הַפַּנָּס כְּשֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים מֵהַעֲוָיָה תְּפֵלָה הָאוֹמֶרֶת חֲבִיבוּת.

“בְּבַקָּשָׁה מִכְּבוֹדוֹ, יִכָּנֵס נָא!” הִפְצִירָה הָאִשָּׁה.

“יִכָּנֵס נָא, אֲדוֹנִי וְאִישׁ חַסְדִּי!” שִׁתֵּף י’וֹנְדְּרֶט אֶת עַצְמוֹ לַהַפְצָרוֹת וְנִזְדָּרֵז לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל מְקוֹמוֹ.

בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ נִדְמָה מַר לַבְּלַן כְּשָׁרוּי בְּשַׁלְוַת רוּחַ נְעִימָה, וְהַבָּעַת פָּנִים זוֹ שִׁוְּתָה הַדְרַת כָּבוֹד יְתֵרָה עַל מַרְאֵהוּ.

“מַר פַבַנְטוֹ,” אָמַר מַר לַבְּלַן מִדֵּי הַנִּיחוֹ אַרְבָּעָה לוּאִידוֹרִים עַל הַשֻּׁלְחָן,

“בָּזֶה יְסַלֵּק אֶת שְׂכַר הַדִּירָה וִימַלֵּא אֶת הַהִצְטָרְכֻיּוֹת שֶׁאֵינָן בְּגֶדֶר דִּחוּי. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַבָּאִים נוֹסִיף לְעַיֵּן בַּדָּבָר.”

“אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם לוֹ כִּגְמוּלוֹ, אֲדוֹנִי רַב הַחֵסֵד וְהַנְּדִיבוֹת!” הֶחֱזִיר י’וֹנְדְּרֶט,

נִגַּשׁ תּוֹךְ כְּדֵי זֶה אֶל אִשְׁתּוֹ וְלָחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ:

“הִזְדָּרְזִי לָתֵת פִּטּוּרִין לָעֶגְלוֹן!”

הָאִשָּׁה נִסְתַּלְּקָה מִן הַחֶדֵר, בְּעֵת אֲשֵׁר בַּעְלָהּ הֶעֱנִיק לָאוֹרֵחַ קִדּוֹת עַל קִדּוֹת

וְהִפְצִיר בּוֹ לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, וְאוּלָם הִיא שָׁבָה מִיָּד וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ בְּלַחַשׁ:

“הַדָּבָר נִגְמַר.”

עַל פְּנֵי הָרְחוֹב הָיָה פָּרוּשׂ מַצָּע רַךְ שֶׁל שֶׁלֶג, וְעַל כֵּן לֹא נִשְׁמַע קּוֹל הָעֲגָלָה גַם בְּבוֹאָהּ וְגַם בְּהִסְתַּלְּקָהּ.

בֵּינָתַיִם וּמַר לַבְּלַן נָטַל לוֹ מָקוֹם לָשֶׁבֶת עַל יַד הַשֻּׁלְחָן, וְי’וֹנְדְּרֶט צָנַח עַל הַכִּסֵּא שֶׁמִּנֶּגֶד.

מָרִיּוּס הָיָה כַּאֲחוּז זְוָעָה, אֲבָל לֹא יָדַע כָּל פָּחַד. הוּא רַק לָחַץ בְּיֶתֶר עֹז

אֶת הָאֶקְדֹּחַ שֶׁבְּיָדוֹ וְהִרְהֵר בְּלִבּוֹ: הֲרֵי אֲנִי יָכֹל לְעַכֵּב בְּיָדוֹ שֶׁל עָלוּב זֶה

בְּכָל רֶגַע שֶׁאֶרְצֶה. הוּא נִרְגַּע כְּמוֹ כֵן מִדֵּי חָשְׁבוֹ, כִּי הַבַּלָּשִׁים בְּוַדַּאי שֶׁהֵם

נִמְצָאִים כְּבָר בְּקִרְבַת הַבַּיִת וְהֵם עוֹמְדִים לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר מִיָּד לְאַחַר שֶׁיִּתֵּן אֶת הַסִּמָּן הַמְדֻבָּר.

וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה רָחַשׁ לִבּוֹ תִּקְוָה, כִּי מִתּוֹךְ תִּגְרָה זוֹ הָעוֹמֶדֶת לְהִתְפָּרֵץ

בֵּין י’וֹנְדְּרֶט וּבֵין לַבְּלַן, עָלוּל לְהַגִּיהַּ שְׁבִיב אוֹר אֲשֶׁר יְפָרֵשׁ לוֹ כַּמָּה דְבָרִים בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָנוֹ הַסָּתוּם.

יט

לַבְּלַן אַךְ זֶה יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, וּכְבָר הִפְנָה אֶת מֶבָּטוֹ לְצַד הַמִּטּוֹת.

“מַה שְׁלוֹם בִּתּוֹ הַצְּעִירָה וּזְרוֹעָהּ הַפְּצוּעָה?” שָׁאַל הָאוֹרֵחַ.

“לְצַעֲרִי, לֹא אֲבַשֵּׂר טוֹבוֹת בְּעִנְיָן זֶה,” הֶחֱזִיר י’וֹנְדְּרֶט וְהֶעֱלָה עַל פָּנָיו

בַּת צְחוֹק הַמַּבִּיעָה גַם צַעַר וְגַם תּוֹדָה. "אֲחוֹתָהּ הוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל בֵּית הַמַּרְפֵּא,

כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהּ שָׁם תַּחְבּשֶׁת, שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת לַחֲזֹר בְּעוֹד שָׁעָה קַלָּה."

“רוֹאֶה אֲנִי אֶת מָרַת פַבַנְטוֹ כְּאִלּוּ הוּטַב לָהּ בְּמִקְצָת,” הוֹסִיף לַבְּלַן לְדַבֵּר,

מִדֵּי הִתְבּוֹנְנוֹ בִּגְבֶרֶת מְפַרְכֶּסֶת זוֹ שֶׁעָמְדָה בֵּינוֹ וּבֵין הַדֶּלֶת כְּנֶאְפֶּדֶת אֵימָה.

“הִיא חוֹלָה אֲנוּשָׁה,” הֶחֱזִיר י’וֹנְדְּרֶט. "אֶלָּא שֶׁהִיא מְחוֹנֶנֶת בְּרוּחַ אַמִּיצָה

וּמְצוּיִים אֶצְלָהּ כֹּחַ וְסַבְלָנוּת בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר."

“לִבְּךָ יֶהְגֶּה לִי תָּמִיד רַק טוֹבוֹת, י’וֹנְדְּרֶט,” עִרְעֲרָה מָרַת י’וֹנְדְּרֶט וְהִסְבִּירָה

פָּנִים מַנְעִימֵי חֹנֶף, כְּדֶרֶךְ מִפְלֶצֶת הַמְדַבֶּרֶת חֲלָקוֹת.

“י’וֹנְדְּרֶט?” הִתְפַּלֵּא לַבְּלַן, “דּוֹמֶנִי שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הוּא פַבַנְטוֹ?”

“פַבַנְטוֹ הַמְכֻנֶּה י’וֹנְדְּרֶט!” נֶחְפַּז הָאִישׁ לְפָרֵשׁ אֶת הָעִנְיָן. “אַף אָנֹכִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁם לְוָי, כְּרַבִּים מִבֵּין הַמְשַׂחֲקִים עַל הַבָּמָה.”

וּלְאַחַר שֶׁמָּשַׁךְ בַּסֵּתֶר בִּכְתֵפָיו וְשָׁלַח בָּזֶה סִמָּן לְאִשְׁתּוֹ לְיַסֵּר אוֹתָהּ עַל רֹעַ מַעֲלָלָהּ –

הִתְחִיל י’וֹנְדְּרֶט מַפְלִיג בְּדִבְרֵי חִבָּה וְהִתְפַּעֲלוּת וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר עַל אֹדוֹת בְּרִית הָאֲהָבִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אִשְׁתּוֹ וְעַל הַפְּגָעִים אֲשֶׁר נִתְגַּלְגְּלוּ עָלָיו בַּחַיִּים.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁי’וֹנְדְּרֶט נָתַן אֶת אִמְרוֹתָיו הַמְטֹרָפוֹת וְלֹא נֶעֱזַר אֶלָּא בְּפִקְחוּתוֹ

הָעַרְמוּמִית הַטְּבוּעָה תָּמִיד בְּפָנָיו, הִפְנָה מָרִיּוּס אֶת מֶבָּטוֹ הַצִּדָּה וְהִבְחִין

בְּבֶן-אָדָם שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו כְּחָדָשׁ. הָאִישׁ נִכְנַס בְּצַעֲדֵי חֵרֵשׁ וְלֹא מָשַׁךְ עָלָיו

אֶת עֵינֵי מָרִיּוּס בְּהִכָּנְסוֹ. הוּא הָיָה לָבוּשׁ מִקְטֹרֶן סָרוּג, שֶׁהָיָה יָשָׁן וּבָלוּי,

מְחֻתָּךְ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּמְכֻסֶּה כְּתָמִים, כְּמוֹ כֵן מִכְנָסַיִם עֲשׂוּיִים אֲרִיג מַנְשֶׁסְטֶר

וְגַם גַּרְבַּיִם, אֲבָל כֻּתֹּנֵת לֹא הָיְתָה לְעוֹרוֹ; צַוָּארוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו, שֶׁנִּרְאֲתָה

מֵעֲלֵיהֶן כְּתֹבֶת קַעֲקַע, הָיוּ חֲשׂוּפוֹת וּפָנָיו הָיוּ מְשׁוּחִים בְּצֶבַע כֵּהֶה. הוּא יָשַׁב

עַל הַמִּטָּה, סָמוּךְ לַדֶּלֶת, כְּשֶׁיָּדָיו שְׁלוּבוֹת עַל חָזֵהוּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מִסְתַּתֵּר

מֵאֲחוֹרֵי מָרַת י’וֹנְדְּרֶט לֹא הִבְחִינָה בּוֹ הָעַיִן אֶלָּא בְּקשִׁי.

וְאוּלָם אוֹתוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁבָּאינְסְטינְקְט, זֵה שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל מֶבַּט

הָאָדָם וְאַף הִשְׁפִּיעַ עַכְשָׁו עַל מָרִיּוּס וְהִמְרִיץ אוֹתוֹ לִהַפְנוֹת אֶת עֵינָיו,

הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ גַם לִלַבְּלַן שֶׁיַּפְנֶה מִיָּד אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא הֶעֱלָה בְּלִי מֵשִׂים עַל פָּנָיו כְּעֵין הַבָּעָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת, וְהַבָּעָה זוֹ לֹא נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי י’וֹנְדְּרֶט.

"אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי מִשְׁתָּאֶה בְּוַדַּאי לִרְאוֹת עַד כַּמָּה נָאֶה לִי אוֹתוֹ בֶּגֶד עֶלְיוֹן שֶׁקִּבַּלְתִּי

בְּמַתָּנָה מֵאֵת כְּבוֹדוֹ!" הִפְטִיר י’וֹנְדְּרֶט כְּשֶׁהוּא סוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ נַחַת רוּחַ גְּמוּרָה.

“אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר, הַבֶּגֶד הוֹלֵם אוֹתִי בִּמְאֹד מְאֹד.”

“מִי הוּא הָאִישׁ הַלָּז?” חָקַר לַבְּלַן לָדַעַת.

“אִישׁ מִן הַשְּׁכֵנִים.”

אִישׁ שָׁכֵן זֶה נִרְאָה מוּזָר מְאֹד. וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁבְּפַרְוַר סֶן-מַרְסוֹ מְצוּיִים

כַּמָּה וְכַמָּה בָּתֵּי חֲרשֶׁת לְתוֹצֶרֶת הַחִימִיָּה וּרְגִילִים כָּאן פּוֹעֲלִים שֶׁפַּרְצוּפָם שָׁחוֹר,

לָכֵן קִבֵּל, כַּנִּרְאֶה, לַבְּלַן אֶת הַתְּשׁוּבָה מִפִּי י’וֹנְדְּרֶט כְּדָבָר הַמֵּנִיחַ אֶת הַדַּעַת, וְחָזַר וְהוֹסִיף עַל דְּבָרָיו:

“יִסְלַח נָא, מַר פַבַנְטוֹ, וְכִי מָה אָמַר קֹדֶם לָכֵן?”

“הִנֵּה מַה שֶׁאָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד וְרַב הַחֶסֶד,” הֶחֱזִיר י’וֹנְדְּרֶט וְהֵישִׁיר

אֶת מֶבָּטוֹ הַמַּבִּיעַ רֹךְ כְּנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל לַבְּלַן, כְּאוֹתוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ הַמַּקְסִים

אֶת טַרְפּוֹ, “אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מוּכָן לְהַצִּיעַ תְּמוּנָה לִמְכִירָה.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִשְׁמַע מֵאֵצֶל הַדֶּלֶת קוֹל שָׁאוֹן קַל. עוֹד אִישׁ אֶחָד נִכְנַס הַחַדְרָה

וְיָשַׁב עַל הַמִּטָּה מֵאֲחוֹרֵי מָרַת י’וֹנְדְּרֶט. אַף זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל זֶה הָיוּ חֲשׂוּפוֹת וּפָנָיו מְשׁוּחִים בִּשְׁחוֹר שֶׁל דְּיוֹ אוֹ פִּיחַ.

וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁהָאִישׁ לֹא הֵקִים בְּרֶגַע כְּנִיסָתוֹ אֶלָּא שָׁאוֹן קַל שֶׁבָּקַלִּים,

בְּכָל זֹאת עָמַד לַבְּלַן עַל הַדָּבָר וְהִבְחִין מִיָּד בָּאוֹרֵחַ הַחָדָשׁ.

“אַל יָשִׂים לֵב, אֲדוֹנִי,” שָׁלַח י’וֹנְדְּרֶט שׁוּב אֶת לְשׁוֹנוֹ. "הַלָּלוּ הֵם אֲנָשִׁים

מִקֶּרֶב הַשְּׁכֵנִים שֶׁבַּבָּיִת. עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַתְּמוּנָה."

הוּא הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ עַד הַלּוּחַ הַנִּשְׁעָן אֶל הַקִּיר וְהָפַךְ אוֹתוֹ עַל פָּנָיו.

אוֹתוֹ חֵפֶץ שִׁמֵּשׁ כַּנִּרְאֶה מֵעֵין תְּמוּנָה, וְאוּלָם מָרִיּוּס, עַד כַּמָּה שֶׁהוּא יָכֹל

לְהַכִּיר לְפִי מַרְאֵה עֵינָיו, לֹא רָאָה אֶלָּא כִּתְמֵי צְבָעִים צוֹרְמִים אֶת הָעַיִן,

מִין דָּבָר הַמַּעֲלֵה בַּזִּכָּרוֹן אֶת הַשְּׁלָטִים הַתְּלוּיִים בְּיוֹם הַיָּרִיד לְפִתְחֵיהֶם שֶׁל צְרִיפֵי הָרוֹכְלִים.

“מַה טִיבוֹ שֶׁל זֶה?”

“תְּמוּנָה מַעֲשֶׂה יְדֵי אֳמָן,” הִבְטִיחַ י’וֹנְדְּרֶט בְּהֵן צִדְקוֹ, "תְּמוּנָה רַבַּת עֶרֶךְ הַיְקָרָה

לִי מִכָּל יִקָר. כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, רַק אֲסוֹנִי הוּא שֵׁגָּרַם לִי כִּי עָמַדְתִּי לִמְכֹּר אוֹתָהּ."

לַבְּלַן, אִם בְּמִקְרֶה וְאִם מִתּוֹךְ חֲשָׁד, הִתְחִיל שׁוּב שׁוֹלֵחַ אֶת מֶבָּטָיו לִקְצֵה הֶחָדֶר.

עַכְשָׁו נִמְצְאוּ כָּאן אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים; שְׁלשָׁה מֵהֶם יָשְׁבוּ עַל גַּב הַמִּטָּה וְהָרְבִיעִי

עָמַד לְיַד הַדֶּלֶת, כָּל הָאַרְבָּעָה זְרוֹעוֹתֵיהֶם חֲשׂוּפוֹת וּפַרְצוּפֵיהֶם שְׁחוֹרִים.

אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נָעַל לְרַגְלָיו נַעֲלַיִם אוֹ מַגָּפַיִם.

י’וֹנְדְּרֶט הִבְחִין בַּדָּבָר, כִּי לַבְּלַן אֵינוֹ מֵסִיר אֶת עֵינָיו מֵעַל הָאוֹרְחִים הַחֲשׁוּדִים.

"הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֵם עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים; עַל כֵּן פְּנֵיהֶם נִרְאִים שְׁחוֹרִים כָּל כָּךְ.

אַל נָא יָשִׂים לֵב. יִתְבּוֹנֵן נָא בַּתְּמוּנָה וִיעוֹרֵר אֶת רַחֲמָיו עַל הַגֶּבֶר אֲשֶׁר

יָדַע עֹנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. אֵין אֲנִי שׁוֹאֵף לְקַבֵּל דָּמִים מְרֻבִּים בִּמְחִיר הַתְּמוּנָה. וְכִי כַּמָּה הִיא שָׁוָה בְּעֵינָיו?"

לַבְּלַן בָּחַן בְּמֶבָּט עַז אֶת פְּנֵי י’וֹנְדְּרֶט וְהֶחֱזִיר: “אֵין זֶה אֶלָּא שֶׁלֶט שֶׁל בֵּית מַרְזֵחַ, הוּא שָׁוֶה בְּסַךְ הַכֹּל שְׁלשָׁה פְרַנְקִים.”

י’וֹנְדְּרֶט עָנָה בִּנְעִימוּת: “הֲיֵשׁ בְּרֵגַע זֶה כֶּסֶף לַאֲדוֹנִי? אֲנִי מַסְכִּים לִמְכֹּר לוֹ אֶת הַתְּמוּנָה בִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְק.”

לַבְּלַן הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, הִשְׁעִין אֶת עַצְמוֹ אֶל הַקִּיר וְהֵעִיף מֶבָּט בּוֹחֵן עַל

פְּנֵי הֶחָדֶר. מִשְּׂמֹאלוֹ, לְצַד הַחַלּוֹן, רָאָה לַבְּלַן אֶת י’וֹנְדְּרֶט, מִימִינוֹ, לְצַד הַדֶּלֶת,

אֶת מָרַת י’וֹנְדְּרֶט וְאֶת אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הַשְּׁחוֹרִים, אֵלֶּה שֶׁיָּשְׁבוּ כִּקְפוּאִים עַל מְקוֹמָם וְכַנִּרְאֶה לֹא הָיוּ מַשְׁגִיחִים בּוֹ כְּלָל.

וְאוּלָם י’וֹנְדְּרֶט הִתְחִיל שׁוּב נוֹתֵן אֶת אִמְרוֹתָיו בְּקוֹלוֹ הַמְתַנֶּה נְכָאִים.

הוּא צֵרַף לָזֶה גַם הַבָּעַת עֵינַיִם מוּזָרָה, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָכֹל עַכְשָׁו לְעוֹרֵר

אֵצֶל לַבְּלַן אֶת הַהַשְׁעָרָה, כִּי הָאִישׁ הִגִּיעַ לִידֵי טֵרוּף הַדַּעַת מִתּוֹךְ עֹנִי.

"אִם יְמָאֵן אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד לִקְנוֹת מִיָּדִי אֶת הַתְּמוּנָה, לֹא תִּשָּׁאֵר לְפָנַי דֶרֶךְ

אַחֶרֶת אֶלָּא לִקְפֹּץ אֶל מְצוּלַת הַמַּיִם וְלָשִׂים קֵץ לְחַיָּי."

וְשׁוּב הִתְחִילוּ זוֹרְמוֹת מִפִּיו אִמְרוֹת כָּזָב, אֶלָא שֶׁהַפַּעַם אָטַם, כַּנִּרְאֶה, הַנָּדִיב רַב הַחֶסֶד אֶת אָזְנָיו מִשְׁמֹעַ אוֹתָן.

וּמִדֵּי דַבְּרוֹ לֹא הִשְׁגִּיחַ בִּלַבְּלַן, אֲשֶׁר נָעַץ בּוֹ עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת, אֶלָּא שָׁלַח

אֶת מֶבָּטוֹ לְעֵבֶר הַדָּלֶת. מָרִיּוּס הֶעֱבִיר חֲלִיפוֹת אֶת עֵינָיו מִן הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי.

לַבְּלַן הָיָה, כַּנִּראֶה, תּוֹהֶה וְשׁוֹאֵל אֵת נַפְשׁוֹ: הַאִם נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ שֶׁל בֶּן-אָדָם

זֶה? הִרְהוּר זֶה נִטְפַּל אֵלָיו לְאַחַר שֶׁיּ’וֹנְדְּרֶט הֶעֱלָה בְּפִיו יְלֵל תַּחֲנוּנִים

מְמֻשָּׁךְ וְחָזַר פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל מֵימְרָא אַחַת:" אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְפָנַי אֶלָּא הַמָּוֶת מִתּוֹךְ טְבִיעָה."

וְאוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם נִדְלְקָה אֵשׁ זָרָה בְּעֵינָיו הָעֲמוּמוֹת; אִישׁ גּוּץ זֶה נִזְדַּקֵּף

לְכָל מְלֹא קוֹמָתוֹ, נִגַּשׁ אֶל לַבְּלַן וְהִרְעִים כְּנֶגְדּוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל:

“יַכִּיר-נָא מִי אָנֹכִי!”

כ

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה פִּתְאֹם וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנְסוּ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים, כֻּלָּם לְבוּשִׁים

חֲלוּקֵי בַּד כְּחֻלִּים וְעוֹטִים עַל פְּנֵיהֶם מַסְוֵי-נְיָר שְׁחוֹרִים. הָאֶחָד בֵּינֵיהֶם

הָיָה אִישׁ דַּל בָּשָׂר וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אַלָּה אֲרֻכָּה הַמְסֻמֶּרֶת בְּבַרְזֶל. הַשֵּׁנִי,

גָּדוֹל בְּגוּפוֹ כְּאַחַד הָעֲנָקִים, הָיָה מְזֻיָּן בְּגַרְזֶן אָרֹךְ. הַשְּׁלִישִׁי, בַּר-נַשׁ מְגֻשָּׁם

שֶׁהָיָה פָּחוֹת צָנוּם מֵאֲשֶׁר הָרִאשׁוֹן וְלֹא גַס כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַשֵּׁנִי, הֶחֱזִיק בְּכַף יָדוֹ הַקְּמוּצָה מַפְתֵּחַ בַּעַל גֹּדֶל עָצוּם.

י’וֹנְדְּרֶט הִמְתִּין, כַּנִּרְאֶה, לִכְנִיסָתָם שֶׁל שְׁלשֶׁת הַבִּרְיוֹנִים הָאֵלֶּה.

וְהוּא נִכְנַס תֵּכֶף וּמִיָּד בְּשִׂיחָה עִם הָאִישׁ בַּעַל הָאַלָּה, זֶה שֶׁהָיָה צָנוּם בְּגוּפוֹ.

“הֲנִגְמַר הַכֹּל?” שָׁאַל י’וֹנְדְּרֶט.

“כֵּן,” עָנָה הַצָּנוּם.

“וְהֵיכָן הוּא מוֹנְפַּרְנַס?”

“טַרְזָן זֶה מְבַלֶּה אֶת עִתּוֹ בְּחֶבְרַת בִּתְּךָ וּמַרְבֶּה לַהַג עַל אָזְנָהּ.”

“אֵיזוֹ מֵהֶן?”

“הַבְּכִירָה?”

“הַעוֹמֵדֵת עֲגָלָה לְיַד הַבָּיִת?”

“כֵּן.”

“הֲמוּכָנָה הִיא עֲגָלָה זוֹ?”

“כֵּן הַדָּבָר. וְהִיא רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים אַמִּיצִים.”

“הָעֲגָלָה נִתְיַצְּבָה בַּמָּקוֹם שֶׁסִּמַּנְתִּי לְכָךְ?”

“כֵּן.”

“טוֹב הַדָּבָר!” הִפְטִיר י’וֹנְדְּרֶט.

לַבְּלַן הָיָה חִוֵּר מְאֹד. הוּא עָמַד, כַּנִּרְאֶה, עַל מַצָּבוֹ הַמְסֻכָּן, אֲבָל מִדֵּי הֱיוֹתוֹ

מַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ לְכָאן וּלְכָאן, אַגַּב תְּנוּעוֹת מְתוּנוֹת וּכְאָדָם הַמִּשְׁתּוֹמֵם,

לֹא נִכְּרוּ עַל פָּנָיו כָּל אוֹתוֹת פָּחַד. הוּא נִרְתַּע לְאָחוֹר, כְּשֶׁהַשֻּׁלְחָן מְשַׁמֵּשׁ לוֹ

סוֹלְלָה בַּת זְמַנָּהּ, וְלֹא הָיָה לוֹ עוֹד מַרְאֵהוּ הַקּוֹדֵם, מַרְאֵה זָקֵן רָגִיל. עַכְשָׁו הָיְתָה

עֲמִידָתוֹ כַּעֲמִידַת לוּדָר מוּכָן לִקְרָב, כַּף יָדוֹ הָעֲצוּמָה לָחֲצָה אֶת מִסְעַד הַכִּסֵּא וְהַבָּעַת פָּנָיו אֵימָה.

אִישׁ שֵׂיבָה זֶה, שֶׁהִתְיַצֵּב בְּכָל עֹז וּגְבוּרָה לְנֶגֶד הַסַּכָּנָה הָאֲיֻמָּה הָיָה שַׁיָּךְ, כַּנִּרְאֵה,

לְסוּג הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֹמֶץ הַלֵּב הוּא לְגַבֵּיהֶם רָגִיל וּמוּבָן מֵאֵלָיו כְּמוֹ טוּב הַלֵּב,

וּמָרִיּוּס הִתְגָּאָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּכָךְ. הֲרֵי אָבִיהָ שֶׁל בְּחִירַת לִבֵּנוּ אֵינוֹ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵינוּ כְּאִישׁ זָר.

שְׁלשָׁה מֵאַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם כִּי הֵם עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים, שָׁלְחוּ אֶת

יְדֵיהֶם אֶל עֲרֵמַת כְּלֵי הַבַּרְזֶל וּבָחֲרוּ לָהֶם כָּל אֶחָד אֶת נִשְׁקוֹ, הָאֶחָד נָטַל מִסְפָּרַיִם

הַמְּשַׁמְּשִׁים לִגְזֹר אֶת הַפַּח, הַשֵּׁנִי לָקַח צְבָת, הַשְּׁלִישִׁי פַּטִּישׁ, וְכֻלָּם נִתְיַצְּבוּ מִתּוֹךְ

שְׁתִיקָה לְרֹחַב הַדָּלֶת. הָרְבִיעִי, זָקֵן בַּעַל שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה, נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ,

אֶלָּא שֶׁהִתְנַעֵר מִקִּפְאוֹנוֹ וּפָקַח אֶת עֵינָיו. עַל יָדוֹ יָשְׁבָה עַכְשָׁו מָרַת י’וֹנְדְּרֶט.

מָרִיּוּס חָשַׁב עַכְשָׁו לְנָכוֹן, כִּי לֹא יַעַבְרוּ רִגְעֵי מִסְפָּר עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר,

וְהוּא הֵנִיף כְּבָר אֵת הָאֶקְדֹּחַ, הֶעֱלָה אֶת יָדוֹ עַל גַּב הַהֶדֶק וְכוֹנֵן אֶת פִּי הָאֶקְדֹּחַ כְּלַפֵּי הַתִּקְרָה וּלְעֵבֶר הַמִּסְדְּרוֹן.

י’וֹנְדְּרֶט, לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בֵּינוֹ וּבֵין נוֹשֵׂא הָאַלָּה, נִפְנָה

שׁוּב כְּלַפֵּי לַבְּלַן וְחָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ, כְּשֶׁהוּא מַשְׁמִיעַ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶת צְחוֹקוֹ הַמְיֻחָד – צְחוֹק כָּבוּשׁ וְאָיֹם הַמִּתְגַּלְגֵּל לְאִטּוֹ:

“וּבְכֵן אֵין אֲדוֹנִי מַכִּיר אוֹתִי?”

לַבְּלַן הֵעִיף בּוֹ מֶבָּט עַז וְהֶחֱזִיר: “לֹא!”

בְּרֶגַע זֶה נִגַּשׁ י’וֹנְדְּרֶט עַד הַשֻּׁלְחָן, גָּחַן אַגַּב יָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל פְּנֵי נֵר הַחֵלֶב,

כְּשֶׁפַּרְצוּף הַטּוֹרֵף שֶׁלּוֹ, הַמִּתְעַוֵַּת מִזַּעַם, נוֹגֵעַ כִּמְעַט בְּפָנָיו הַשְּׁקֵטִים שֶׁל לַבְּלַן, וְהִרְעִים בְּקוֹלוֹ:

"לֹא פַבַנְטוֹ אָנֹכִי! לֹא י’וֹנְדְּרֶט אָנֹכִי! שְׁמִי הוּא תֵּנַרְדְּיֶה! אָנֹכִי הָאִישׁ שֶׁהָיָה

לוֹ בֵּית מַרְזֵחַ בְּמוֹנְטְפֶרְמֵי. הַהֵבִין לְשֵׂכֶל מִלַּי? תֵּנַרְדְּיֶה! הֲיַכִּרֵנִי עַכְשָׁו?"

אַדְמוּמִית קַלָּה, בִּלְתִּי נִרְאֵית כִּמְעַט לָעַיִן, כִּסְּתָה אֶת מִצְחוֹ שֶׁל לַבְּלַן,

וְאוּלָם קוֹלוֹ לֹא רָעַד וְלֹא עָלָה מִדֵּי עֲנוֹתוֹ מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחוֹ הָרְגִילָה:

“לֹא הִכַּרְתִּיו עֲדָיִן.”

דִּבְרֵי הַמַּעֲנֶה הָאֵלֶּה לֹא נִקְלְטוּ יוֹתֵר בְּאָזְנֵי מָרִיּוּס. הוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ סַר וְזָעֵף,

אֲבוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת כִּמְעַט, קָפוּא כָּאָבֶן. כְּשֶׁשָּמַע מִפִּי י’וֹנְדְּרֶט אֶת הַמִּלִּים: “שְׁמִי הוּא תֵּנַרְדְּיֶה!”

אָחֲזָה אוֹתוֹ חַלְחָלָה וְהוּא נִשְׁעַן אֶל הַקִּיר, כְּאִלּוּ מַאֲכֶלֶת חָלְפָה אֶת לִבּוֹ.

תּוֹךְ כְּדֵי זֶה הִתְחִילָה שׁוֹקַעַת לְאִטָּהּ זְרוֹעוֹ, שֶׁעָמְדָה לְחוֹלֵל אֶת הַיְרִיָּה,

וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁיּ’וֹנְדְּרֶט חָזַר עַל דְּבָרָיו: “הַהֵבִין לְשֵׂכֶל מִלַּי? תֵּנַרְדְּיֶה!” נִשְׁמַט

הָאֶקְדֹּחַ כִּמְעַט מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הָרָפוֹת שֶׁל מָרִיּוּס. לֹא לַבְּלַן נִזְדַּעְזַע לִשְׁמֹעַ

אֶת הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּי י’וֹנְדְּרֶט, אֶלָּא נַפְשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס הִיא שֶׁנִּתְחַלְחֲלָה

עַד הַיְסוֹד בָּהּ. הַשֵּׁם הַזֶּה הָיָה רַב עֶרֶךְ בְּעֵינָיו מִכַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת. הוּא שִׁמֵּשׁ לְ

מָרִיּוּס פֻּלְחָן הַקָּשׁוּר בְּאַלְפֵי נִימֵי נֶפֶשׁ אֵל זֵכֶר אָבִיו הַנַּעֲלֵה. וְעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁמָּצָא

אֶת הַמְבֻקָּשׁ וְהַנִּכְסָף זֶה יָמִים רַבִּים, נִתְגַּלָּה הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁלִּשְׁמוֹ הָיָה מָרִיּוּס

מוּכָן לְהַקְרִיב כָּל קָרְבָּן, כְּאֶחָד עֲבַרְיָן, כְּפוֹשֵׁעַ וְנָבָל הָעוֹמֵד, כַּנִּרְאֶה,

לְהִתְנַקֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וְלִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ בָּרֶצַח. וּבְמִי הוּא מִתְנַקֵּשׁ? אֵל אֱלֹהִים!

אָכֵן צְחוֹק זָדוֹן עָשָׂה לוֹ הַגּוֹרָל! וְלוֹ נִתַּן עַכְשָׁו לִבְחֹר אַחַת מִשְּׁתֵּי הָרָעוֹת הָאֲיֻמּוֹת:

אוֹ שֶׁיִּמְסֹר אֶת מַצִּילוֹ שֶׁל אָבִיו לִידֵי הַתַּלְיָן, אוֹ שֶׁיַּסְגִּיר לַמָּוֶת אֶת אָבִיהָ שֶׁל

הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל חֹם לִבּוֹ. וְאֵין דֵּי שְׁהוּת לְעַיֵּן בַּדָּבָר מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדָּעַת!

בִּרְכָּיו כָּשְׁלוּ, כִּנְכוֹנוֹת לִמְעֹד תַּחְתָּיו, וְהוּא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ קָרוֹב לְהִתְעַלְּפוּת.

אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְרוֹצֵץ תֵּנַרְדְּיֶה מִתּוֹךְ הוֹלְלוּת פֶּרֶא כֹּה וָכֹה מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן.

לְפֶתַע פִּתְאֹם תָּפַס בְּיָדוֹ אֶת הַפָּמוֹט וְהֵטִיחַ אוֹתוֹ כְּלַפֵּי כַּרְכֹּב הַקָּמִין בְּכֹחַ גָּדוֹל,

עַד שֶׁהַפְּתִילָה כָּבְתָה כִּמְעַט וּנְפוּצוֹת הַחֵלֶב הַנָּמֵס נִתְּזוּ אֶל הַקִּיר . וּמִיָּד נִפְנָה כְּלַפֵּי לַבְּלַן וְהִתְרִיז כְּנֶגְדּוֹ דִבְרֵי לִגְלוּג:

“אָבַדְתָּ, אֲדוֹנִי! אֵין לְךָ מָנוֹס! נִלְכַּדְתָּ בַּפָּח!”

וְהוּא חָזַר וְהִתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָשׁוֹב עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וְהֵרִיעַ כִּמְנַצֵּחַ וּכְשָׂמֵחַ לְאֵיד:

"הֲרֵי נִזְדַּמַּנְתָּ שׁוּב עַל דַּרְכִּי, אֲדוֹנִי בַּעַל הַצְּדָקָה, אִישׁ הַמִּילְיוֹנִים הַמִּתְלַבֵּשׁ

בִּמְעִיל בָּלוּי, הָאִישׁ הַנּוֹתֵן בֻּבּוֹת בְּמַתָּנָה! זָקֵן שׁוֹטֶה! וּבְכֵן לֹא הִכַּרְתָּ אוֹתִי כְּלָל?

חַס וְחָלִילָה, אֵינְךָ כְּלָל אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲשֶׁר לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, בְּלֵיל חַג הַמּוֹלָד שְׁנַת 1823, נִזְדַּמֵּן לְמוֹנְטְפֶרְמֵי וְהִתְאַכְסֵן בְּבֵית הַמָּלוֹן שֶׁלִּי!

לֹא אַתָּה, אֲדוֹנִי, הוֹצֵאתָ מִבֵּיתִי וְהוֹלַכְתָּ אַחֲרֶיךָ אֶת הַיַּלְדָּה, בַּת פַנְטִין,

שֶׁנִּקְרְאָה בְּשֵׁם עֶפְרוֹנִית! לֹא הָיִיתָ לָבוּשׁ כְּלָל מְעִיל צָהֹב! חַס וְחָלִילָה!

וְלֹא נִמְצְאָה בְּיָדְךָ שׁוּם חֲבִילָה שֶׁל בְּגָדִים, כְּעֵין זוֹ שֶׁהֵבֵאתָ זֶה עַכְשָׁו!

וְכִי לֹא כָּךְ, זוּגָתִי, הַאֵין זֹאת עַקְשָׁנוּת מִצִּדּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן בַּעַל צְדָקָה

וּבַעַל מֶזֶג טוֹב – לְהָבִיא חֲבִילוֹת לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא בָּא? הַאִם אוֹרֵג פֻּזְמְקָאוֹת אַתָּה,

אֲדוֹנִי אִישׁ הַמִּילְיוֹנִים, כִּי תְּחַלֵּק בֵּין הַבְּרִיּוֹת בְּגָדִים יְשָׁנִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִמְכִירָה?

בֶּאֱמוּנָה, אֵין זֶה אֶלָּא עַיִט צָבוּעַ! וּבְכֵן, אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי כְּלָל, אֲדוֹנִי?

דַּיֵּנִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ; הִכַּרְתִּיךָ תֵּכֶף וּמִיָּד לְאַחַר שֶׁהֵצַצְתִּי בְּפַרְצוּפֶךָ.

הָבָה וְאַרְאֶה לְךָ עַכְשָׁו כִּי לֹא תָּמִיד יִנָּקֶה עוֹשֵׂה תַּעֲלוּלִים כָּמוֹךָ, הַמַּעֲרִים

לָבוֹא לְבָתֵּי זָרִים כְּשֶׁהוּא מִתְחַפֵּשׂ בְּבִגְדֵי עֲנִיִּים, הַמִּתְרָאֶה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים

כְּבַעַל צְדָקָה וּמְשַׁבֵּר אֶת מַטֵּה לַחְמָם וּמֵרִים עֲלֵיהֶם בַּיַּעַר אֵת הָאַלָּה לְהַכּוֹתָם.

וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם כִּפּוּרִים לְגַבֵּי הָאֲנָשִׁים, שֶׁיָּרְדוּ בֵּינָתַיִם לְשֶׁפֶל הַמַּדְרֵגָה,

כְּשֶׁמְּפַיְּסִים אוֹתָם לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה בְּבֶגֶד עֶלְיוֹן רְחַב מִדָּה יוֹתֵר מִדַּי וּבִשְׁתֵּי שְׂמִיכוֹת עֲלוּבוֹת! אִי לְךָ, זָקֵן אַשְׁמַאי, גּוֹנֵב יְלָדִים שֶׁכְּמוֹתֶךָ!"

הוּא נִשְׁתַּתֵּק, וְרֶגַע אֶחָד נִרְאָה כְּאָדָם הַמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. זַעְמוֹ הָיָה פִּתְאֹם כְּלֹא הָיָה,

כְּאוֹתוֹ נְהַר הָרוֹהְן אֲשֶׁר יִתְכַּנֵּס בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת אֶל מִתַּחַת לָאֲדָמָה

וְיִזְרֹם לוֹ שָׁם הָלְאָה לְדַרְכּוֹ. אֶלָּא שֶׁהוּא צֵרַף עוֹד סִיּוּם לְמוֹנוֹלוֹג זֶה בְּהַכּוֹתוֹ

בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וּבַהֲרִימוֹ שׁוּב אֶת קוֹלוֹ:

“וְזֶה הַפַּרְצוּף הַמֵּעִיד עַל תְּמִימוּת וּמֶזֶג טוֹב!”

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל לַבְּלַן: "אָז הִתְעַלַּלְתָּ בִּי, אֲדוֹנִי! אַתָּה וְלֹא אַחֵר הָיִיָת בְּעוֹכְרָי. לֹא הוֹצֵאתָ אֶלָּא

אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק וְקִבַּלְתָּ לְיָדְךָ אֶת הַיַּלְדָּה, בַּת עֲשִׁירִים בְּוַדַּאי,

שֶׁשִּׁמְּשָׁה לִי מָקוֹר לְהַכְנָסָה הֲגוּנָה וְשֶׁהָיִיתִי צָפוּי לְקַבֵּל עַל יָדָהּ בֶּעָתִיד

כְּסָפִים מְרֻבִּים עוֹד יוֹתֵר, עַד כְּדֵי לִחְיוֹת חַיֵּי רְוָחָה. מִמֶּנָּה נִשְׁקְפָה לִי

הַתִּקְוָה לָבוֹא עַל שְׂכָרִי חֵלֵף כָּל הַהֶפְסְדִים וְחֵלֶף הַהוֹן הָרַב שֶׁהוֹצֵאתִי

לְבַטָּלָה עַל יְדֵי עֵסֵק הָאַכְסַנְיָה. זָרִים עָרְכוּ בְּבֵיתִי מִשְׁתָּאוֹת וְהִלּוּלִים,

וַאֲנִי בְּעַצְמִי בָּאתִי עַד כִּכַּר לֶחֶם. הַלְוַאי וְכָל יֵינָם אֲשֶׁר סָבְאוּ אֶצְלִי יֵהָפֵךְ

לִהְיוֹת רֹאשׁ פְּתָנִים! וְאוּלָם לֹא בָּזֶה אָנוּ עוֹסְקִים עַכְשָׁו. אָכֵן תֵּן תּוֹדָה עַל הָאֱמֶת,

הֲלֹא לִצְחוֹק הָיִיתִי בְּעֵינֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּלַּקְתָּ וְהוֹלַכְתָּ אַחֲרֶיךָ אֶת הָעֶפְרוֹנִית?

הָיִיתָ מְזֻיָּן בְּאַלָּה וְאַמִּיץ לְכֹחַ מִמֶּנִּי. וְאוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי יָכֹל לִמְדֹּד לְךָ מִדָּה

כְּנֶגֶד מִדָּה. בְּשָׁעָה זוֹ יָדִי עַל הָעֶלְיוֹנָה וְאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹקַשְׁתָּ וְנִלְכַּדְתָּ

בַּפָּח. בֶּאֱמוּנָה, אֵין כַּדָּבָר הַזֶּה לִצְחוֹק! מַה קַל הָיָה לְסוֹבֵב אוֹתוֹ בְּרַמָּאוּת!

סִפַּרְתִּי לוֹ בְּדוּתָא, לֵאמֹר כִּי הִנְנִי מְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה וְכִי בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלִּי דוֹחֵק

שֶׁיְּסַלְּקוּ לוֹ מָחָר אֶת שְׂכַר הַדִּירָה. בְּרַם שׁוֹטֶה מֻפְלָג זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי יוֹם הַפֵּרָעוֹן

לִשְׂכַר דִּירָה הוּא הַשְּׁמִינִי לְחֹדֶשׁ יָנוּאַר וְלֹא הַיּוֹם הָרְבִיעִי לְחֹדֶשׁ פֵבְּרוּאַר.

וְאַרְבָּעָה לוּאִידוֹרִים נָתַן לִי רַמַּאי זָקֵן זֶה, כִּי לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לְבַזְבֵּז סְכוּם מָלֵא

שֶׁל מֵאָה פְרַנְק. וְהוּא הֶאֱמִין אֱמוּנַת אֹמֶן כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי מִתְרַפֵּס לְפָנָיו.

הַדָּבָר הִגִּיעַ לִידֵי בְּדִיחוּת מַמָּשׁ! וּבְקֶרֶב לִבִּי הָיִיתִי מְהַרְהֵר: בְּכוֹר שָׂטָן שֶׁכְּמוֹתֶךָ!

עַכְשָׁו אֲנִי מְחַוֵּה לְךָ קִדּוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת; וְאוּלָם הָעֶרֶב אֶצְלֶה אוֹתְךָ חַי עַל גֶּחָלֵיךָ."

כָּאן נִסְתַּתְּמוּ דְבָרָיו, הוּא הִגִּיעַ לִידֵי קֹצֶר נְשִׁימָה וְחָזֵהוּ הַצַּר עָלָה וְיָרַד כְּמַפּוּחַ.

וְאוּלָם בְּעֵינָיו נִצְנְצָה עֲדַיִן הַשִּׂמְחָה-לָאֵיד שֶׁל הָאִישׁ הַחַלָּשׁ וְהָאַכְזָרִי

וּמוּג-הַלֵּב אֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן לוֹ סוֹף סוֹף לְהַכְרִיעַ תַּחְתָּיו אֶת הָאוֹיֵב הֶחָזָק מִמֶּנּוּ,

זוֹ הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַתַּן אֲשֵׁר עָלְתָה לוֹ לְשַׁסֵּעַ פַּר גֹּוֵעַ וַחֲסַר מָגֵן וְלִשְׂבֹּעַ נְעִימוּת לְמַרְאֵה הָעִנּוּיִים שֶׁל טַרְפּוֹ.

לַבְּלַן לֹא הִפְסִיקוֹ בִּדְבָרִים, אֶלָּא פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר לְאַחַר שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה נִשְׁתַּתֵּק מֵאֵלָיו.

"דְּבָרֶיךָ הֵם כְּחִידוֹת בְּעֵינָי. כָּל הָעִנְיָן הוּא מֻטְעֶה. אֵינֶנִּי בַּעַל הוֹן כְּלָל

וְאֵין בִּי אַף מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת מֵאִישׁ בַּעַל מִילְיוֹנִים. אֵין אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ כְּלָל. בְּטָעוּת נֶחְשַׁבְתִּי בְּעֵינֶיךָ לְאִישׁ אַחֵר."

“חֲדַל לְךָ מִדִּבְרֵי הֶבֶל!” צָרַח תֵּנַרְדְּיֶה. "אַתָּה נֶהֱנֶה, כַּנִּרְאֶה, מִבְּדִיחָה תְּפֵלָה

שֶׁכָּזוֹ. אֲבָל אִם כָּךְ, אֵינְךָ אֶלָּא טוֹעֶה, אִישִׁי וּזְקֵנִי. וּבְכֵן, אֲדוֹנִי, אֵין אַתָּה

יָכֹל לְהַכִּירֵנִי? אֵין אַתָּה מַכִּיר בִּי כָּל עִקָּר?"

“יִסְלַח נָא, מַר תֵּנַרְדְּיֶה,” הֶחֱזִיר לַבְּלַן בְּלָשׁוֹן שֶׁל נִמּוּס, שֶׁלְּגַבֵּי מַצָּבוֹ

הַמְסֻכָּן שֶׁל לַבְּלַן הָיָה בּוֹ בְּנִמּוּס זֶה גַם מִן הַמֻפְלָא וְגַם מִן הַגַּדְלוּת. “אֲנִי מַכִּיר בּוֹ כִּי הוּא עֲבַרְיָן.”

כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ לְפִי הַנִּסָּיוֹן, כִּי אֲנָשִׁים נִקְלִים בְּיוֹתֵר נוֹטִים בְּמִקְרִים יְדוּעִים

לְהָגֵן עַל כְּבוֹדָם מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה. לְשֵׁמַע הַמִּלָּה “עֲבַרְיָן” קָפְצָה

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה מֵעַל הַמִּטָּה, וְהָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה תָּפַס אֶת הַכִּסֵּא וּפוֹרֵר אוֹתוֹ כִּמְעַט

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. “שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ!” גָּעַר הָאִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִפְנָה אֶל לַבְּלַן וְחָזַר לְדִבּוּרוֹ:

"עֲבַרְיָן? אָמְנָם כֵּן, מַכִּיר אֲנִי וְיוֹדֵעַ הֵיטֵב כִּי הָעֲשִׁירִים רְגִילִים לְכַנּוֹת

אוֹתָנוּ בַּשֵּׁם הַזֶּה. וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לִידֵי פְּשִׁיטַת רֶגֶל וְנִגְזַר עָלַי לְהִסְתַּתֵּר

וְלִהְיוֹת חֲסַר לֶחֶם וָכֶסֶף – הֲרֵי אֵין אֲנִי אֶלָּא עֲבַרְיָן! זֶה שְׁלשָׁה יָמִים לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּי;

מוּכָח מִכָּאן, שֶׁאֲנִי עֲבַרְיָן! אָמְנָם כֵּן. לָכֶם הַתַּנּוּרִים הַמֻּסָּקִים, הַנַּעֲלַיִם הַשְּׁלֵמוֹת,

הַמְּעִילִים הַמְרֻפָּדִים בְּמֹךְ; אַתֶּם מִסְתּוֹפְפִים בְּבָתֵּי גָזִית, מַאֲכַלְכֶם אַרְדָּה,

הָאַסְפַּרְגּוּס עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַנְכֶם בְּחֹדֶשׁ יָנוּאַר, כְּשֶׁמְּחִירוֹ אַרְבָּעִים פְרַנְק הַחֲבִילָה הָאֶחָת.

וּבָזֹאת תָּבוֹאוּ אֶל מְאוּרוֹתֵינוּ וְתַכְרִיזוּ עָלֵינוּ כִּי אֵין אֲנַחְנוּ אֶלָּא עֲבַרְיָנִים!

וְאוּלָם דְּעוּ לָכֶם כִּי סוֹפְכֶם לִהְיוֹת לָנוּ לְבָרוֹת, חִדְלֵי אִישִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!

הֲלֹא תִּזְכֹּר, אִישִׁי בַּעַל הַמִּילְיוֹנִים, כִּי לְפָנִים הָיִיתִי אָדָם הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן;

נִמְנֵיתִי בֵּין הַבּוֹחֲרִים, נִקְרֵאתִי אֶזְרָח; וּמִי יוֹדֵעַ אִם אַתָּה הִגַּעְתָּ לִידֵי כָּךְ!"

וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה צָעַד כְּצַעַד אֶחָד לְעֵבֶר הָאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים לְיַד הַדֶּלֶת, וְקָרָא אֲלֵיהֶם בַּחֲמַת קִצְפּוֹ:

“הִתְבּוֹנְנוּ וְתִמְהוּ אֵיךְ שֶׁהָאֶחָד בָּא לְבֵיתִי וּמְבַזֶּה אוֹתִי בִּלְשׁוֹנוֹ כְּאֶת הַפָּחוֹת בֵּין הַסַּנְדְּלָרִים!”

וּלְאַחַר שֶׁדְּבָרָיו הוּא עַצְמוֹ הִגְדִּילוּ אֶת סַעֲרַת קִצְפּוֹ, חָזַר וְנָתַן אֶת מִדְבְּרוֹתָיו:

"וְאַף זֹאת לָדַעַת, אֲדוֹנִי הַקָּם עַל נְדִיבוֹת, כִּי אֵין אֲנִי שַׁיָּךְ, כָּמוֹךָ, לְסוּג הָאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר שְׁמָם טָמוּן בַּחשֶׁךְ! לֹא בֶּן בְּלִי שֵׁם אָנֹכִי וְאַין אֲנִי גוֹנֵב נְפָשׁוֹת. לִשֶׁעָבָר

הָיִיתִי חַיָּל בַּצָּבָא הַצָּרְפַתִּי וּזְכוּתִי עָמְדָה לִי לְקַבֵּל אוֹת כָּבוֹד. הִשְׁתַּתַּפְתִּי

בַּמִּלְחָמָה שֶׁעַל יַד וָטֶרְלוֹ, הִצַּלְתִּי בְּמוֹ יָדִי אֵת אַחַד הַגֵּנֵרַלִּים, אִישׁ רוֹזֵן בֵּין רוֹזְנִים,

הוּא הִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ, אֲבָל קוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מִסְכֵּן הָיָה נָמוּךְ כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי

בְּשֵׁם זֶה כָּרָאוּי. שָׁמַעְתִּי רַק אֶת הַמִּלָּה ‘תּוֹדָה’. הַלְוַאי וְהָיִיתִי שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ

בִּמְקוֹם זֶה אֶת שְׁמוֹ. הָיִיתִי יָכֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, אִלּוּ יְדַעְתִּיו בְּשֵׁם.

הַתְּמוּנָה הַהִיא, מַעֲשֵׂה יְדֵי הַצַּיָּר דָּוִד מִבְּרוּסֶל הָעִיר, הַיְדַעְתֶּם מַה שֶׁמְּצֻיָּר עָלֶיהָ?

אָנֹכִי! הַצַּיָּר דָּוִד רָאָה אֶת הַמְּאֹרָע כְּדָבָר הָרָאוּי לְהִשָּׁאֵר לְזִכְרוֹן עוֹלָמִים.

הוּא צִיֵּר אֶת דְּמוּתִי כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפַי אֶת הַגֵּנֵרַל וּמִסָּבִיב לִי גֶשֶׁם שׁוֹטֵף שֶׁל כַּדּוּרִים.

הֲרֵי זֶה מִקְרֶה יָדוּעַ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים. וְאוּלָם אוֹתוֹ גֵנֵרַל לֹא שִׁלֵּם לִי כִּגְמוּלִי.

אַף הוּא לֹא הָיָה טוֹב מִן הָאֲחֵרִים. וְאוּלָם עַכְשָׁו, אֲדוֹנִי, לְאַחַר שֶׁהִטְרַחְתִּי

אֶת עַצְמִי וְסִפַּרְתִּי לְךָ כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים, מוּטָב שֶׁנָּבִיא אֶת הָעִנְיָן לִידֵי גְמָר.

וּבְכֵן נָחוּץ לִי כֶּסֶף, הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה כֶּסֶף. וְאִם לֹא הֲרֵינִי נִשְׁבָּע – תִּפַּח רוּחִי אִם לֹא אֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתֶּךָ."

מְצוּקַת נַפְשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס רָפְתָה מִמֶּנּוּ בְּמִקְצָת. פִּקְפּוּקוֹ הָאַחֲרוֹן הָיָה כְּלֹא הָיָה.

אוֹתוֹ בֶּן-אָדָם הָיָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ הָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה אֲשֶׁר נִזְכַּר בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף פוֹנְטְמֶרְסִי.

מָרִיּוּס נִתְחַלְחֵל לְשֵׁמַע דִּבְרֵי נְזִיפָה כְּנֶגֶד אָבִיו, נְזִיפָה זוֹ שֶׁאַף הוּא הָיָה מוּכָן לִפְנֵי רֶגַע לָתֵת לָהּ חִזּוּק.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ גָּדְלָה מְבוּכָתוֹ עוֹד יוֹתֵר. וְאוּלָם מַה שֶׁרָאָה וְשָׁמַע מִצַּד תֵּנַרְדְּיֶה –

הַדִּבּוּרִים, תְּנוּעוֹת הַפָּנִים, מֶבָּטֵי הָעֵינַיִם, חֲמַת הַקֶּצֶף אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה מַעֲצוֹר,

אוֹתָהּ הַתַּעֲרֹבֶת הָעֲשׂוּיָה רַהַב וְשִׁפְלוּת נֶפֶשׁ, יְהִירוּת וְקַטְנוּת הַלֵּב, אוֹתוֹ עֵרֶב

רַב שֶׁל תְּלוּנוֹת אֲשֶׁר יְסוֹדָן בְּצֶדֶק וְהַרְגָּשׁוֹת אֲשֶׁר אֵין לָהֶן כָּל יְסוֹד – כָּל אֵלֶּה

גָרְמוּ לוֹ לְמָרִיּוּס הַצָּעִיר שֶׁיְּקַבֵּל רשֶׁם מְרֻבֵּה צְדָדִים: הוּא נִרְתַּע מִפְּנֵיהֶם בְּפַחַד כְּמוֹ מִפְּנֵי הָרִשְׁעָה וְהֵם נָגְעוּ עַד לִבּוֹ כְּמוֹ דִבְרֵי אֱמֶת.

מָרִיּוּס יָכֹל עַכְשָׁו לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַ“תְּמוּנָה”, כֵּיוָן שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה לֹא עָמַד עוֹד

כְּחוֹצֵץ בֵּינָהּ וּבֵין הַחוֹר שֶׁבַּקִּיר. אַף הוּא רָאָה כִּי מִתּוֹךְ כִּתְמֵי הַצֶּבַע שֶׁעַל הַבַּד

אֶפְשָׁר לְהַכִּיר מַעֲרֶכֶת מִלְחָמָה, עֲנַן הַקִּיטוֹר שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה וּדְמוּתוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם אֶחָד

הַנּוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו בֶּן אָדָם שֵׁנִי. הַמַּרְאֶה הַזֶּה נָסַךְ עַל מָרִיּוּס כְּעֵין שִׁכָּרוֹן, כִּבְיָכֹל; דָּמוֹ הָלַם בְּרַקּוֹתָיו, עַל אָזְנָיו הִתְפּוֹצֵץ רַעַם הַתּוֹתָחִים

וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ כִּי אָבִיו סוֹקֵר אוֹתוֹ מֵעַל הַבַּד.

וְתֵּנַרְדְּיֶה לְאַחַר שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְהִנָּפֵשׁ קְצָת, תָּלָה בִּפְנֵי לַבְּלַן אֶת עֵינָיו הַמְּלֵאוֹת יְקוֹד חֵמָה, וּפָלַט מִפִּיו בְּקוֹל נָמוּךְ:

“הֲיֵשׁ בְּפִיךָ לְהַגִּיד דְּבָרִים לִפְנֵי שֶׁנִּגְזֹר אוֹתְךָ לִגְזָרִים?”

לַבְּלַן לֹא עָנָה דָבָר.

“אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְכֶם לִגְזֹר עֵצִים, הֲרֵי אָנֹכִי הָאִישׁ הַדָּרוּשׁ לָכֶם!” הִתְלוֹצֵץ

הָאִישׁ נוֹשֵׂא הַגַּרְזֶן כְּשֶׁהוּא נִצָּב בַּמִּסְדְּרוֹן וּמְגַלֶּה בַּפֶּתַח אֶת פַּרְצוּפוֹ הַנִּתְעָב

בַּעַל מַרְאֵה הֶעָפָר וְאֶת פִּיו הַמָּלֵא מַלְתְּעוֹת אֵימָה.

“לָמָה הֲסִירוֹתָ אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנֶיךָ?” הִתְרִיז כְּנֶגְדּוֹ תֵּנַרְדְּיֶה דִבְרֵי גְעָרָה.

“מִשּׁוּם שֶׁחָפַצְתִּי לָתֵת אֶת קוֹלִי בִּצְחוֹק,” עָנָה הַלָּז.

זֶה זְמַן-מָה רָאָה לַבְּלַן וּבָחַן הֵיטֵב אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה, לְאַחַר

שֶׁהַלָּז הֻכָּה מִתּוֹךְ קִצְפּוֹ בְּסַנְוֵרִים וּבְשִׁכָּרוֹן וְהָיָה מִתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָשׁוֹב בְּלִי לָשִׂים אֶת לִבּוֹ

בְּיוֹתֵר לְאִישׁ חֶרְמוֹ. כִּי הֲלֹא הוּשַׂם מִשְׁמָר עַל הַדֶּלֶת וְאִישׁ אֶחָד חֲסַר אוֹנִים הָיָה מָסוּר

בִּידֵיהֶם שֶׁל שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר, כִּי תֵּנַרְדְּיֶה פָּנָה עֹרֶף לְלַבְּלַן בָּרֶגַע שֶׁגָּעַר בָּאִישׁ נוֹשֵׂא הַגַּרְזֶן.

לַבְּלַן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, דָּחָה מִפָּנָיו בְּרַגְלוֹ אֶת הַכִּסֵּא, דָּחָה בְּיָדוֹ אֶת הַשֻּׁלְחָן,

וּבִן רֶגַע, לִפְנֵי שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה הִסְפִּיק לְהַפְנוֹת אֶת עַצְמוֹ, קָפַץ בִּזְרִיזוּת בִּלְתִּי רְגִילָה

וְהִגִּיעַ אֶל הַחַלּוֹן. בְּמֶשֶׁךְ שְׁנִיָּה אַחַת הִסְפִּיק לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן, לְטַפֵּס

עַל הַמִּסְעָד וּלְהוֹצִיא אֶת רַגְלוֹ הַחוּצָה. כִּמְעַט שֶׁהָיָה בַּחוּץ, וְהִנֵּה תָּפְסוּ בּוֹ

שְׁלשָׁה זוּגוֹת יָדַיִם אַמִּיצוֹת וְסָחֲבוּ אוֹתוֹ חֲזָרָה לְתוֹךְ מְאוּרַת הַשּׁוֹדְדִים.

אֵלֶּה שֶׁהִשְׂתָּעֲרוּ עָלָיו הָיוּ שְׁלשֶׁת “עוֹשֵׂי הַתַּנּוּרִים”. נִצְטָרְפָה גַם מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה וְתָפְסָה בִּשְׂעַר רֹאשׁוֹ.

בִּשְׁעַת הַמְּהוּמָה נִבְהֲלוּ לָבוֹא מִן הַמִּסְדְּרוֹן גַּם שְׁאָר הַבִּרְיוֹנִים. אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁיָּשַׁב

עַל הַמִּטָּה וְהָיָה נִרְאֶה כְּשָׁרוּי בְּשִׁכָּרוֹן, הִתְרוֹמֵם אַף הוּא מִמְּקוֹמוֹ וְנִגַּשׁ בְּרַגְלַיִם

כּוֹשְׁלוֹת לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה כְּשֶׁהוּא מְנוֹפֵף בְּיָדוֹ פַּטִּישׁ גָּדוֹל.

אֶחָד מֵעוֹשֵׂי הַתַּנּוּרִים, זֶה שֶׁפַּרְצוּפוֹ הַמְפֻחָם הוּאַר עַל יְדֵי נֵר הַחֵלֶב וּמָרִיּוּס הִכִּיר

בּוֹ אֶת בִּיגְרֶנַי, הֵנִיף אַף הוּא עַל לַבְּלַן מוֹט בַּרְזֶל הַמְזֻיָּן מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו

בִּשְׁנֵי כַּדּוּרֵי עוֹפֶרֶת. לַמַּחֲזֶה הַזֵּה פָּקַע כֹּחוֹ שֶׁל מָרִיּוּס.

“אָנָּא סְלַח לִי, אָבִי!” קָרָא בְּעִמְקֵי נַפְשׁוֹ וְהֶעֱלָה אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל הַהֶדֶק שֶׁל

הָאֶקְדֹּחַ. וְאוּלָם תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה, כְּשֶׁרָצָה לִירוֹת בָּאֶקְדֹּחַ, שָׁמַע דְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּי תֵּנַרְדְּיֶה: “אַל תִּגְּעוּ בּוֹ לְרָעָה!”

נִסְיוֹן הַהַצָּלָה הַמְיֻאָשׁ מִצַּד אִישׁ חֵרְמוֹ לֹא הוֹסִיף לְהַרְגִּיז אֶת תֵּנַרְדְּיֶה,

אֶלָּא, לְהֵפֵךְ, הִרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ. בְּאָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה שִׁמְּשׁוּ בְּלִיל אֶחָד

הָרִשְׁעוּת וְהָעַרְמוּמִיּוּת. הוּא לֹא כָּלָא אֶת רִשְׁעוּתוֹ כָּל זְמַן שֶׁהַשָּׁבוּי שֶׁבְּיָדוֹ

הָיָה כָּפוּף לוֹ לְגַמְרֵי. אֲבָל לְאַחַר שֶׁהַלָּז הִתְחִיל לְהַרְאוֹת כֹּחַ הִתְנַגְּדוּת – קָפְצָה פִּתְאֹם בִּינָה עַל תֵּנַרְדְּיֶה.

“אַל תִּגְּעוּ בּוֹ לְרָעָה!” חָזַר תֵּנַרְדְּיֶה עַל דְּבָרָיו. וְהוּא בָּא מִיָּד עַל שְׂכָרוֹ

בִּגְלַל מִדַּת הִסְתַּפְּקוּת זוֹ שֵׁמִּצִּדּוֹ, אַף כִּי עֶצֶם הַשָּׂכָר הַזֵּה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ,

כַּמּוּבָן. שִׁנּוּי זֶה שֵׁחָל בְּמַצַּב הַדְּבָרִים גָּרַם לוֹ לְמָרִיּוּס שֶׁיִּדְחֶה אֵת עִנְיַן הַיְרִיָּה.

לֹא מִן הַנִּמְנָע הָיָה כִּי יִתְרַחֵשׁ דְּבַר-מָה חָדָשׁ אֲשֶׁר יְשַׁמֵּשׁ לוֹ תְּרִיס בִּפְנֵי

הַבְּרֵרָה הָאֲיֻמָּה – אִם לְהוֹצִיא לְהוֹרֵג אֶת אָבִיהָ שֶׁל אוּרְסוּלָה אוֹ לְהָבִיא כִּלָּיוֹן עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיל מִמָּוֶת אֶת שַׂר הָאֶלֶף.

מֵעֵבֶר הַקִּיר הִתְחוֹלְלָה בֵּינָתַיִם תִּגְרָה נוֹרָאָה. הַבִּרְיוֹן לְבֶן-הַשְּׂעָרוֹת נִרְתַּע

בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת לִאֵמְצַע הַחֶדֵר, לְאַחַר שֶׁמַּכַּת אֶגְרוֹף חֲזָקָה הָלְמָה אֵת חָזֶהוּ.

בּוֹ בָּרֵגַע הִפִּיל לַבְּלַן עוֹד שְׁנַיִם מִבֵּין הַשּׁוֹדְדִים וְנָעַץ בְּבִטְנָם אֶת בִּרְכָּיו,

עַד שֶׁהַלָּלוּ נֶאֶנְקוּ כְּנִלְחָצִים תַּחַת אֵבֶן שֵׁל רֵחַיִם. וְאוּלָם אַרְבַּעַת הַמִּתְנַפְּלִים

הָאֲחֵרִים תָּפְסוּ לוֹ לַזָּקֵן בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבְעָרְפּוֹ וְלָחֲצוּ עָלָיו כְּדֵי לְהַפִּיל אוֹתוֹ עַל

גַּב הַשְּׁנַיִם הַמְכֻנִּים עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים. וּבְמַצָּב זֶה, כְּשֶׁהִכְנִיעַ אֲחָדִים מִירִיבָיו

וְהוּא בְּעַצְמוֹ הִשְׁתּוֹחַח מֵעֹצֵם יָדָם שֶׁל שְׁאָר הַבִּרְיוֹנִים, נֶעְלַם לַבְּלַן לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת אוֹיְבָיו, כַּחֲזִיר הַבָּר בְּתוֹךְ לְהָקָה שֶׁל כַּלְבֵי צָיִד.

סוֹף סוֹף עָלָה בְּיָדָם לִסְחֹב אוֹתוֹ עַד הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה וּלְהַחֲזִיק בּוֹ כָּאן בְּכָל עֹז.

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אַף הִיא לֹא הוֹצִיאָה עוֹד אֶת צִפָּרְנֶיהָ מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָיו.

“סוּרִי הַצִּדָּה!” הִשְׁמִיעַ בַּעְלָהּ כְּנֶגְדָּהּ דִּבְרֵי גְעָרָה. “הֲרֵי תֵּצְאִי מִזֶּה בְּשִׂמְלָה קְרוּעָה!”

הִיא נִשְׁמְעָה לִדְבַר הַפְּקֻדָּה, אֲבָל כְּאוֹתָהּ זְאֵבָה הַמְצַיֶּתֶת לַזְּאֵב עָשְׂתָה אַף הִיא אֶת רְצוֹן בַּעְלָהּ אַגַּב נְהִימָה.

“בִּדְקוּ אֶת כִּיסָיו!” פָּקַד תֵּנַרְדְּיֶה.

מִכָּאן וְאֵילָךְ מָנַע לַבְּלַן אֶת עַצְמוֹ, כַּנִּרְאֶה, מִכָּל מַעֲשֵׂה הִתְנַגְּדוּת. הַבִּרְיוֹנִים

בָּדְקוּ אֶת כִּיסָיו, אֲבָל הֵם לֹא מָצְאוּ כְּלוּם חוּץ מֵאַרְנַק עוֹר, שֶׁהֵכִיל שִׁשָּׁה פְרַנְקִים, וּמִטְפַּחַת שֶׁל כִּיס.

תֵּנַרְדְּיֶה נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַמִּטְפָּחַת.

“הֲיִתָּכֵן? הַאֵין תִּיק הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ?” תָּמַהּ תֵּנַרְדְּיֶה.

“וְאֵין לוֹ גַם שָׁעוֹן,” הוֹדִיעַ אֶחָד מֵאֵלֶּה הַמְכֻנִּים “עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים.”

“אֵין הַדָּבָר מוּטָל בְּסָפֵק כְּלָל,” הִפְטִיר בְּקוֹל יוֹצֵא מִן הַבֶּטֶן הָאִישׁ לְבוּשׁ

הַמַּסְוֶה שֶׁהָיָה מְזֻיָּן בְּמַפְתֵּחַ, “זָקֵן זֶה הוּא בְּכוֹר שָׂטָן.”

תֵּנַרְדְּיֶה סָר הַצִּדָּה, הֵרִים צְרוֹר שֶׁל חֲבָלִים וְזָרַק אוֹתוֹ אֶל אֲנָשָׁיו. “קִשְּׁרוּהוּ אֶל כַּרְעֵי הַמִּטָּה.”

בּוֹ בָּרֶגַע הִבְחִין בַּזָּקֵן שֶׁהָיָה מוּטָל עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ וְכָל רוּחַ חַיִּים לֹא נִרְאָה בּוֹ.

“וְכִי בּוּלַטְרוּאֶל נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ?” שָׁאַל תֵּנַרְדְּיֶה.

“לֹא, הוּא אֵינוֹ אֶלָּא שִׁכּוֹר,” הֶחֱזִיר בִּיגְרֶנַי.

“הָטִילוּ אוֹתוֹ לְקֶרֶן זָוִית!” נָתַן תֵּנַרְדְּיֶה צָו.

שְׁנַיִם מִן הַמְכֻנִּים “עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים” גִּלְגְּלוּ אֶת הַשִּׁכּוֹר עַל יְדֵי בְּעִיטוֹת רֶגֶל עַד לַעֲרֵמָה שֶׁל כְּלֵי הַבַּרְזֶל.

“לָמָה הִקְהַלְתָּ אֲנָשִׁים בְּמִסְפָּר רַב כָּזֶה, בַּבֶּה?” שָׁאַל תֵּנַרְדְּיֶה חֶרֶשׁ אֶת הָאִישׁ נוֹשֵׂא הָאַלָּה. “לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּכָךְ.”

“מִסְתַּבֵּר, אַף אֵלּוּ נִתְאַוּוּ לְהִתְחַבֵּר אֵלֵינוּ, בִּתְקוּפַת רָזוֹן זוֹ שֶׁבַּשָּׁנָה אֵין לִמְצֹא שׁוּם עֵסֶק.”

בֵּין כֹּה וְהַבִּרְיוֹנִים נָטְלוּ אֶת לַבְּלַן, שֶׁמָּנַע אֶת עַצְמוֹ עַכְשָׁו מִכָּל הִתְנַגְּדוּת,

וְקָשְׁרוּ אֶת רַגְלָיו אֶל אַחַת מִכַּרְעֵי הָעֵץ שֶׁל הַמִּטָּה, סָמוּךְ בְּיוֹתֵר אֶל הַקָּמִין.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר מַעֲשֵׂה הַכְּפִיתָה, נָטַל תֵּנַרְדְּיֶה לְעַצְמוֹ כִּסֵּא וְיָשַׁב מִנֶּגֶד לְלַבְּלַן.

פָּנָיו נִשְׁתַּנּוּ תַּכְלִית שִׁנּוּי; בִּמְקוֹם הָרַגְזָנוּת הַפְּרוּעָה – שַׁלְוָה שֶׁבְּעַרְמוּמִיּוּת.

מָרִיּוּס הִשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּרָה הַזֹּאת, הַמַּתְמִיהָה עַד כְּדֵי זְוָעָה, וְהוּא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת נָמֵר בְּתוֹרַת סַנֵּגוֹר.

“אֲדוֹנִי,” פָּתַח תֵּנַרְדְּיֶה בִּדְבָרִים, אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם לָכֵן רָמַז לַבִּרְיוֹנִים שֶׁיַּרְפּוּ מִלַּבְּלַן.

“סוּרוּ מְעַט הַצִּדָּה וַאֲנִי אֲדַבֵּר פֹּה עִם הָאָדוֹן.”

כָּל הַקָּהָל נָסוֹג אָחוֹר עַד הַדָּלֶת.

"אֲדוֹנִי, לֹא דָבָר נָכוֹן עָשִׂיתָ בְּנַסּוֹתְךָ לִקְפֹּץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. יָכֹלְתָּ לִגְרֹם לְעַצְמְךָ

פֵּרוּק רַגְלָיִם. וְאוּלָם עַכְשָׁו, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, נְשׂוֹחֵחַ קְצָת מִתּוֹךְ מְנוּחַת

דַּעַת גְּמוּרָה. קֹדֶם כּלֹ, רוֹצֶה אֲנִי לִמְסֹר לְךָ דָבָר אֶחָד, שֶׁיָּצָא לִי מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת:

אַתָּה, אֲדוֹנִי, לֹא הוֹצֵאתָ מִפִּיךָ כָּל הַזְּמָן אַף צְעָקָה אֵחָת."

תֵּנַרְדְּיֶה דִבֵּר דְּבָרִים נְכוֹנִים. עֻבְדָּה זוֹ הָיָה בָּהּ בְּכָל אֹפֶן כְּדֵי לְהַפְלִיא,

אֶלָּא שֶׁמָּרִיּוּס הַשָּׁרוּי בִּמְבוּכָה לֹא שָׂם אֶת לִבּוֹ לְכָךְ. תֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר:

"שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, לֹא הָיִיתִי מִתְעוֹרֵר עַל כָּךְ אִלּוּ צָעַקְתָּ לְעֶזְרָה.

אָדָם הַנִּמְצָא בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים חֲשׁוּדִים מִן הַדִּין הוּא שֶׁיְּהֵא צוֹעֵק חָמָס.

אִלּוּ אָחַזְתָּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ לֹא הָיִינוּ מוֹחִים בְּיָדְךָ, וְלֹא הָיִינוּ אֲפִילוּ כּוֹפְתִים אוֹתָךְ.

וְכָל זֶה מִתּוֹךְ טַעַם פָּשׁוּט מְאֹד. חֶדֶר זֶה שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בּוֹ הוּא כְּעֵין חָלָל סָתוּם.

הֲרֵי יִתְרוֹנוֹ הַיְחִידִי שֵׁל הַחֶדֶר, אֲבָל אֵין לְזַלְזֵל בְּיִתְרוֹן זֶה. אִם יִתְפּוֹצֵץ

כָּאן רַעַם הַיְרִיָּה שֵׁל תּוֹתָח, יִשָּׁמַע הַקּוֹל בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַקְּרוֹבָה כְּקוֹל הַשִּׁכּוֹר

הַנּוֹחֵר בִּשְׁנָתוֹ. דִּירָתִי יֵשׁ לָהּ אֵפוֹא צַד טוֹב. בְּקִצּוּר, אַתָּה לֹא צָעַקְתָּ

לְעֶזְרָה וְגַם זוֹ לְטוֹבָה. קַבֵּל אֶת רַחֲשֵׁי תּוֹדָתִי וּשְׁמַע מַה שֶׁהֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי מִתּוֹךְ

הָעִנְיָן הַזֶּה. הַגֶּד נָא לִי, יְדִידִי הַטּוֹב, מִי הוּא הַמְמַהֵר לָבוֹא בְּשָׁעָה שֶֹנִּשְׁמָע קוֹל קוֹרֵא לְעֶזְרָה?

אֵין זֹאת כִּי אִם הַמִּשְׁטָרָה, וְאַחֲרֵי הַמִּשְׁטָרָה שְׁלִיחֵי בֵּית הַדִּין. וּבְכֵן, גַּם לְךָ כְּמוֹ לָנוּ רָצוּי הַדָּבָר שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תְּהֵא מְסֻלֶּקֶת מִכָּל הָעִנְיָן.

יוֹצֵא, כְּפִי שֶׁשִּׁעַרְתִּי זֶה כְּבָר, כִּי מֵעִנְיָנְךָ הוּא לְכַסּוֹת עַל אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא. גַּם לָנוּ יֵשׁ עִנְיָן בִּכְגוֹן זֶה. מַשְׁמָע, שֶׁנִּתְּנָה כָּאן אֶפְשָׁרוּת לָבוֹא לִידֵי פְּשָׁרָה."

מִדֵּי דַבְּרוֹ, נָעַץ בִּפְנֵי הַשָּׁבוּי מֶבָּט חוֹדֵר, כְּאִלּוּ רָצָה לִבְחֹן אֵת נֶפֶשׁ הָאִישׁ

עַד הַיְסוֹד בָּהּ. שְׂפַת דִּבּוּרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֻקְּתָה עוֹד לְגַמְרֵי מֵחֻצְפָּה וּמֵעַרְמוּמִיּוּת,

נִשְׁתַּבְּחָה עַכְשָׁו בְּמִדָּה יְתֵרָה, וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר כִּי עָלוּב זֶה, שֶׁלִּפְנֵי רֶגַע

הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאַחַד הָרֵיקִים שֶׁבַּבִּרְיוֹנִים, שָׁמַע לְפָנִים לֶקַח בְּבֵית מִדְרָשׁ לִכְמָרִים.

שְׁתִיקָה זוֹ, שֶׁהַשָּׁבוּי חָמַד לְעַצְמוֹ עַל אַף הַסַּכָּנָה הַנִּשְׁקֶפֶת לְחַיָּיו, וְכֹחַ

זֶה שֶׁהֶרְאָה בְּהִתְגַּבְּרוֹ עַל הַיֵּצֶר הֶחָזָק שֶׁל שְׁמִירַת הַקִּיּוּם, – הֵסֵבּוּ לְבַסּוֹף

גַּם אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ שֶׁל מָרִיּוּס וְגָרְמוּ לוֹ רשֶׁם מְצַעֵר.

הַסְּבָרָא הַנְּכוֹנָה, שֶׁנִּשְׁמְעָה מִפִּי תֵּנַרְדְּיֶה, הִגְדִּילָה עוֹד לְגַבֵּי מָרִיּוּס אֶת הַסְּתוּמוֹת

שֶׁמִּסָּבִיב לְאִישִׁיוּתוֹ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל לַבְּלַן. וְאוּלָם לַבְּלַן, מִחוּץ לְטִיבוֹ בְּתוֹרַת אָדָם,

יָדַע לִהְיוֹת שָׁרוּי בִּמְנוּחַת נֶפֶשׁ מֵאֵין כָּמוֹהָ, – לַמְרוֹת זֶה שֶׁהָיָה אָסוּר בַּחֲבָלִים,

שָׁבוּי בֵּין רוֹצְחֵי נְפָשׁוֹת אֵלֶּה וְהַסַּכָּנָה שֶׁבְּמַצָּבוֹ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע

וּמְנוּחָתוֹ זוֹ לֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ גַם בְּשָׁעָה שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה נָהַג מְתִינוּת. לְפִיכָךְ

הִשְׁתָּאָה מָרִיּוּס בְּעַל כָּרְחוֹ לְשַׁלְוַת רוּחַ זוֹ שֶׁל הָאַסִּיר אֲשֶׁר הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְעוֹרֵר כָּבוֹד.

עַכְשָׁו כְּשֶׁנִּזְדַּמְּנָה לִהְיוֹת הַפְסָקָה, נִגַּשׁ תֵּנַרְדְּיֶה אֶל הַקָּמִין אַגַּב אֲרֶשֶׁת

פָּנִים שֶׁאֵינָהּ אוֹמֶרֶת כְּלוּם וְהִסִּיעַ אֶת הַמְּחִיצָה לְצַד הַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה; מִתּוֹךְ כָּךְ

נִגְלְתָה לְעֵינֵי הַשָּׁבוּי אוֹתָהּ מַפְסֶלֶת מְלֻבֶּנֶת אֲשֶׁר בִּקְדֵרַת הַגֶּחָלִים. וְתֵּנַרְדְּיֶה חָזַר לִמְקוֹמוֹ שֶׁעַל יַד לַבְּלַן.

“נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ,” אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה. "לֹא מִן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁנָּבוֹא לִידֵי פְּשָׁרָה.

מוּטָב שֶׁנִּגְמֹר אֶת הָעִנְיָן בְּשָׁלוֹם. חֵטְא חָטָאתִי בָּזֶה שֶׁלֹּא הִתְגַּבַּרְתִּי עַל יִצְרִי.

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי אֵיךְ הִגַּעְתִּי לִידֵי שְׁטוּת כָּזוֹ; מוֹדֶה אֲנִי שֶׁהִגְדַּשְׁתִּי

אֶת הַסְּאָה יוֹתֵר מִדָי. בֵּין יֶתֶר הַדְּבָרִים – הוֹאִיל וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, הִנְּךָ עָשִׁיר מֻפְלָג –

אָמַרְתִּי כִּי יֵשׁ לִי צֹרֶךְ בְּכֶסֶף, בְּהַרְבֵּה וְהַרְבֵּה כֶּסֵף. לֹא מֵחָכְמָה אָמַרְתִּי כָּזֹאת.

אֵל אֱלֹהִים, אִם אַתָּה מֻפְלָג בְּעָשְׁרְךָ, מַשְׁמָע, שֶׁיֵּשׁ גַּם לְךָ כְּמוֹ לַאֲחֵרִים

כַּמָּה הִצְטָרְכֻיּוֹת שֶׁאַתָּה חַיָּב בְּהוֹצְאוֹתֵיהֶן. אֵין אֲנִי רוֹצֶה לִגְזֹל מִמְּךָ אֶת הַפְּרוּטָה

הָאַחֲרוֹנָה. אֵין אֲנִי אַכְזָר. אֵינֶנִּי שַׁיָּךְ לְסוּג הָאֲנָשִׁים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים לָרַע בַּהִזְדַּמְּנוּת

הַטּוֹבָה שֶׁבָּאָה לְיָדָם עַד כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמָם לִצְחוֹק. וּכְדֵי לְהַרְאוֹת לְךָ,

אֲדוֹנִי, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר – אֲנִי מוּכָן לְהִתְנַהֵג אִתְּךָ בְּוַתְּרָנוּת

וּלְהָבִיא קָרְבָּן מִצִּדִּי. אֵינִי דוֹרֵשׁ עַכְשָׁו אֶלָּא מָאתַיִם אֶלֶף פְרַנְק."

לַבְּלַן מָנַע אֶת עַצְמוֹ מֵעֲנוֹת שׁוּם דָּבָר, וְתֵּנַרְדְּיֶה חָזַר לִדְבָרָיו:

"עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אֲדוֹנִי, כִּי אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מִדַּת הוֹנְךָ מָה הִיא,

אֲבָל בָּטוּחַ אָנֹכִי כִּי יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף דַּי וְהוֹתֵר וְכִי הַיְכֹלֶת בְּיָדְךָ לְהַעֲנִיק לְאִישׁ

מְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה סְכוּם שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף פְרַנְק. הָעֵסֶק שָׁוֶה בְּכָל אֹפֶן מָאתַיִם אֶלֶף פְרַנְק.

וְזֹאת אֶעֱרֹב לְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי לְאַחַר שֶׁתְּסַלֵּק אֶת הַסְּכוּם הַפָּעוֹט הַזֶּה יָבוֹא הַכֹּל

עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם, וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא יִגְרְמוּ לְךָ שׁוּם אִי-נְעִימוּת.

כְּנֶגֶד זֶה אַתָּה יָכֹל לִטְעֹן כִּי אֵין כְּרֶגַע בְּכִיסְךָ סְכוּם שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף פְרַנְק.

בְּרַם אֵין אֲנִי דוֹרֵשׁ שֶׁתְּשַׁלֵּם לִי אֶת הַכֶּסֶף בִּמְזֻמָּן מִיָּד לְיָד. אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ,

אֲדוֹנִי, אֶלָּא שֶׁתּוֹאִיל לְהַעֲלוֹת בִּכְתָב עַל הַגִּלָּיוֹן אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַגִּיד לְךָ בְּמוֹ פִּי."

כָּאן נִשְׁתַּתֵּק תֵּנַרְדְּיֶה לְרֶגַע וְחָזַר מִיָּד לִדְבָרָיו, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת

וּמַעֲלֶה עַל שְׂפָתָיו בַּת צְחוֹק הָעֲלוּלָה לְעוֹרֵר קִנְאָה בְּלִבּוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָאִינְקְוִיזִיצְיָה:

“וְזֹאת לָדַעַת, כִּי אִם תִּטְעַן שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ בָּעֵט, לֹא יִהְיֶה כֹּחָהּ שֶׁל טַעֲנָה זוֹ יָפֶה.”

וּבְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הִקְרִיב אֶל לַבְּלַן אֶת הַשֻּׁלְחָן, הוֹצִיא מִתּוֹךְ הַמְּגֵרָה קֶסֶת וָעֵט

וְגִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר וְהִשְׁאִיר מְגֵרָה זוֹ פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה עַד שֶׁנִּגְלְתָה הַמַּאֲכֶלֶת אֲרֻכַּת הַמִּדָּה.

“קוּם וּכְתֹב, אֲדוֹנִי!” אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה מִדֵּי פָּרְשׂוֹ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר לִפְנֵי לַבְּלַן.

הַשָּׁבוּי הִפְסִיק סוֹף סוֹף אֶת שְׁתִיקָתוֹ.

אֵיךְ אוּכַל לִכְתֹּב? הֲלֹא יָדַי אֲסוּרוֹת."

“אָמְנָם כֵּן! אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, הַצֶּדֶק אִתָּךְ.”

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל בִּיגְרֵנַי:

“הַתֵּר אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית מִמּוֹסְרוֹתֶיהָ.”

בִּיגְרֵנַי עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּה תֵּנַרְדְּיֶה. אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה יָדוֹ הַיְמָנִית

שֶׁל הַשָּׁבוּי, הִטְבִּיל תֵּנַרְדְּיֶה אֶת הָעֵט בִּדְיוֹ וְהִגִּישׁ אוֹתָה לְאַסִּירוֹ.

"בִּין הֵיטֵב, אֲדוֹנִי, וְתֵדַע כִּי יָדֵנוּ מוֹשֶׁלֶת בְּךָ מִמְשָׁל בְּלִי מְצָרִים, כִּי אֵין כֹּחַ

בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְךָ לְעֶזְרָה וְכִי אֲנַחְנוּ נִצְטָעֵר מְאֹד אִם נִהְיֶה אֲנוּסִים

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֶמְצָעִים קָשִׁים. אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת שִׁמְךָ וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיךָ;

וְאוּלָם לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ כִּי תִּשָּׁאֵר אִתָּנוּ אָסוּר עַד שׁוּב הַשָּׁלִיחַ הַמּוֹלִיךְ אֶת הַמִּכְתָּב. וְעַכְשָׁו תּוֹאִיל נָא בְּטוּבְךָ לִכְתֹּב."

“מָה?” שָׁאַל הָאַסִּיר.

"מַה שֶׁאֹמַר לָךְ.

“בִּתִּי הָאֲהוּבָה…”

הָאַסִּיר נִבְהַל וְתָלָה אֵת עֵינָיו בִּפְנֵי תֵּנַרְדְּיֶה.

“מוּטָב שֶׁתִּכְתֹּב: בִּתִּי הַיְקָרָה!”

לַבְּלַן נִשְׁמַע לַפְּקֻדָּה, וְתֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“בּוֹאִי לַמָּקוֹם הַמְיֻעָד. – הֲלֹא רָגִיל אַתָּה, אֲדוֹנִי, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ בִּלְשׁוֹן נוֹכָח?”

“אֶל מִי?” שָׁאַל לַבְּלַן.

“כַּוָּנָתִי לַתִּינוֹקֶת, כְּלוֹמַר הָעֶפְרוֹנִית.”

לַבְּלַן הֶחֱזִיר בְּלִי כָּל הִתְרַגְּשׁוּת:

“כְּחִידוֹת לִי דְבָרֶיךָ.”

"אֲבָל תּוֹסִיף נָא לִכְתֹּב: בּוֹאִי לַמָּקוֹם הַמְיֻעָד. יֵשׁ לִי לְדַבֵּר אִתָּךְ עַל עִנְיָן אֶחָד.

הַמּוֹסֶרֶת אֶת הַמִּכְתָּב תּוֹלִיךְ אוֹתָךְ עַד הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם אֲנִי נִמְצָא. בּוֹאִי וְאַל תַּעֲלִי עַל לִבֵּךְ כָּל פָּחַד.

"לֹא כָּךְ! תּוֹאִיל נָא לִמְחוֹק אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת. מִשְׁפָּט זֶה יֵשׁ בּוֹ כְּעֵין רֶמֶז

לִדְבָרִים שֶׁאֵינָם כְּתִקּוּנָם, וּמִכָּאן עָלוּל לָצֵאת חֲשָׁד."

לַבְּלַן מָחַק אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן.

“תּוֹאִיל נָא עַכְשָׁו לַחְתֹּם. מַה שִׁמְךָ, אֲדוֹנִי?”

וְאוּלָם הָאַסִּיר הִנִּיחַ אֶת הָעֵט מִתּוֹךְ יָדוֹ וְאָמַר כְּשׁוֹאֵל:

“לְמִי נוֹעַד הַמִּכְתָּב הַזֶּה?”

“הֲרֵי יָדוּעַ לָךְ. לְאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת. כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ מִקֹּדֶם.”

הָיָה דָבָר שֶׁבְּגָלוּי, כִּי תֵּנַרְדְּיֶה מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִקְּרוֹא בְּפֵרוּשׁ בְּשֵׁם הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר

עָלֶיהָ נָסַבּוּ הַדְּבָרִים, פִּקְחוּתוֹ עָמְדָה לוֹ לִנְהֹג זְהִירוּת וְלִבְלִי לְהָבִיא אֶת מְרֵעָיו בְּסוֹד עִנְיָנָיו.

תּוֹאִיל נָא אֵפוֹא לַחְתֹּם, מַה שִׁמְךָ, אֲדוֹנִי?"

“אוּרְבֵּן פַבְר!”

בִּזְרִיזוּת, כְּאוֹתוֹ חָתוּל הָרוֹצֵה לִתְפֹּס אֶת הָעַכְבָּר, שָׁלַח תֵּנַרְדְּיֶה אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ

וְהוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת שֶׁל לַבְּלַן שֶׁעָבְרָה קֹדֶם לְיָדוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ לִמְצֹא אֶת הַצִּיּוּנִים,

הָרְגִילִים לִהְיוֹת בִּכְלֵי לָבָן, וּפָרַשׂ אֶת הַמִּטְפַּחַת כְּנֶגֶד הָאוֹר.

“כֵּן הַדָּבָר. אוּ פ. אוּרְבֶּן פַבְר. וּבְכֵן, חֲתֹם נָא, אֲדוֹנִי בְּשֵׁם אוּ. פ.” הָאַסִּיר עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

"וְעַכְשָׁו תַּעֲרֹךְ אֶת הַכְּתֹבֵת. יָדוּעַ לִי, אֲדוֹנִי, כִּי בֵּית מְגוּרֶיךָ נִמְצָא בַּסְּבִיבָה

הַזֹּאת, לֹא רָחוֹק מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-יַ’ק; הֲרֵי בְּכָל יוֹם אַתָּה בָּא לְשָׁם לְהִתְפַּלֵּל.

בְּרַם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה רְחוֹב אַתָּה גָר. רָאִיתִי בֵּינָתַיִם כִּי אַתָּה מַשִּׂיג הֵיטֵב אֶת מַהוּת מַצָּבֶךָ.

יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי כְּשֵׁם שֶׁלֹּא זִיַּפְתָּ אֶת הַשֵּׁם כֵּן לֹא תְּזַיֵּף אֶת הַכְּתֹבֶת."

הָאַסִּיר שָׁהָה רֶגַע אֶחָד תְּפוּשׂ-מַחֲשָׁבוֹת, אַחֲרֵי כֵן נָטַל אֶת הָעֵט וְרָשַׁם:

“לִכְבוֹד הָעַלְמָה פַבְר, לְפִי הַכְּתֹבֶת שֶׁל מַר אוּרְבֶּן פַבְר, רְחוֹב סֶן-דּוֹמִינִיק דַּ’אֵנְפֶר מִסְפָּר 17.”

תֵּנַרְדְּיֶה שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַמִּכְתָּב בִּמְהִירוּת שֶׁל קַדָּחַת.

“אִשְׁתִּי!” קָרָא בְּקוֹל.

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה נִגְּשָׁה אֵלָיו.

“הִנֵּה הַמִּכְתָּב. הֲלֹא תֵּדְעִי אֵת אֲשֶׁר עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת. הָעֲגָלָה עוֹמֶדֶת כְּבָר לְיַד הַבָּיִת. קוּמִי לְכִי בְּלִי שְׁהוּת וּמַהֲרִי לָשׁוּב.”

“וְאַתָּה,” פָּנָה אֶל הָאִישׁ נוֹשֵׂא הַגַּרְזֶן, "יָכֹל לְלַוּוֹת אֶת אִשְׁתִּי, כֵּיוָן שֶׁבֵּין כָּךְ

הֲסִירוֹתָ כְּבָר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנֶיךָ. צֵא הַחוּצָה וְשֵׁב בָּעֲגָלָה. הֲלֹא תִּזְכֹּר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָמְדָה הָעֲגָלָה?"

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ!” הֶחֱזִיר הָאִישׁ, הִצִּיג בְּקֶרֶן זָוִית אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁבְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְהִלָּווֹת עַל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה.

“הִזָּהֲרִי רֵאשִׁית כֹּל וְהַשְׁגִּיחִי שֶׁלֹּא יֹאבַד הַמִּכְתָּב מִיָּדֵךְ!” קָרָא תֵּנַרְדְּיֶה בְּאָזְנֵי הַהוֹלֶכֶת.

“הֲרֵי אַתְּ מוֹלִיכָה בְּיָדֵךְ מָאתַיִם אֶלֶף פְרַנְק, שִׂימִי אֶת לִבֵּךְ לְכָךְ!”

“הֱיֵה סָמוּךְ וּבָטוּחַ. הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ עַל לוּחַ לִבִּי.”

תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע נִשְׁמַע מִבַּחוּץ קוֹל שׁוֹט מַצְלִיף, וְהַקּוֹל הִתְרַחֵק בִּמְהִירוּת עַד שֶׁנֶּעְלַם לְגַמְרֵי.

“טוֹב מְאֹד!” מִלְמֵל תֵּנַרְדְּיֶה. "הַלָּלוּ עוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם בִּמְהִירוּת יְתֵרָה.

אִם כָּךְ, הֲרֵי הִיא עֲתִידָה לַחֲזֹר לְאַחַר שְׁלשָׁה רִבְעֵי שָׁעָה."

אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב לוֹ עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר הִצִּיג לְיַד הָאָח, שִׁלֵּב אֵת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְהוֹשִׁיט אֶת רַגְלָיו כְּנֶגֶד הָאֵשׁ.

בַּחֶדֶר לֹא נִמְצְאוּ עַכְשָׁו אֶלָּא תֵּנַרְדְּיֶה וְהַשָּׁבוּי וַחֲמִשָּׁה מִן הַבִּרְיוֹנִים. הַלָּלוּ

הָיוּ כִּנְסוּכֵי תַּרְדֵּמָה וּמְטֻמְטְמֵי חוּשִׁים: מַרְאֵהֶם הֵעִיד בָּהֶם כִּי הֵם רְגִילִים לַעֲשׂוֹת

מַעֲשֵׂה פֶּשַׁע כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים כָּל מַעֲשֵׂה מְלָאכָה, – מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ

גְּמוּרָה, בְּלִי כַּעַס וּבְלִי רַחֲמִים, בַּאֲדִישׁוּת וּבְשִׁעֲמוּם. הֵם הִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם

לְקֶרֶן זָוִית אַחַת כִּבְנֵי בָּקָר וְהָיוּ שְׁרוּיִים בִּשְׁתִיקָה. תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה מְחַמֵּם

אֶת רַגְלָיו לְיַד הָאָח וְהַשָּׁבוּי שָׁב לִהְיוֹת שָׁלֵו כְּמִקֹּדֶם. עַכְשָׁו נִשְׂתָּרְרָה

כָּאן דְּמָמָה מְעִיקָה, לְאַחַר הַמְּהוּמָה הַפְּרוּעָה שֶׁמִּלְּאָה אֶת הַחֶדֶר רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי כֵן.

הַנֵּר, שֶׁנִּתְלְלָה עָלָיו גַּבְשׁוּשִׁית חֵלֶב גְּדוֹלָה, לֹא הֵאִיר אֵת הַחֶדֶר אֶלָּא בְּאוֹר

קָלוּשׁ; הַגֶּחָלִים נָפְחוּ אֶת אִשָּׁן וְעַל פְּנֵי הַקִּירוֹת הִשְׂתָּרְגוּ צִלְלֵי אֵימָה.

כָּל שָׁאוֹן לֹא הִפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה, חוּץ מִקּוֹל הַנְּשִׁיָמה הַשַּׁאֲנָן שֶׁל הַזָּקֵן הַיָּשֵׁן שְׁנַת שִׁכּוֹר.

אֵצֶל מָרִיּוּס גָּדְלָה בֵּינָתַיִם חֶרְדַּת הַלֵּב עוֹד יוֹתֵר. כִּי הֲרֵי הַסְּבָךְ שֶׁבַּחִידָה

גָדַל עַכְשָׁו מִשֶּׁהָיָה. מִי הִיא הַלֵּזוּ אֲשֶׁר קֹרָא לָהּ בְּשֵׁם “תִּינוֹקֶת” וּבְשֵׁם “עֶפְרוֹנִית?”

הַאִם אוּרְסוּלָה, זוֹ שֶׁאַהֲבָה נַפְשׁוֹ? הַשָּׁבוּי לֹא הֶרְאָה כָּל סִמָּן שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת מִדֵּי

שָׁמְעוֹ אֶת שְׁמָהּ נִשָּׂא עַל שְׂפָתַיִם. וּמִצַּד שֵׁנִי נִמְצָא עַכְשָׁו פֵּשֶׁר דָּבָר לְרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת “אוּ. פ.”

אוּרְסוּלָה לֹא נִקְרְאָה עוֹד בְּשֵׁם אוּרְסוּלָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמָן נִזְדַּמֵּן לוֹ רַק הַפִּתְרוֹן הָאֶחָד הַזֶּה.

הוּא נִשְׁאַר אֵפוֹא עַל בָּמַת הַצּוֹפִים שֶׁלּוֹ כְּאָסוּר בְּחַבְלֵי קֶסֶם, בִּלְתִּי מְסֻגָּל כִּמְעַט

לִתְנוּעָה אוֹ לְהַחְלָטָה קְבוּעָה מֵרֹאשׁ, וְהָיָה מְצַפֶּה לִרְאוֹת אִם לֹא יֶאֱרַע דְּבַר-מָה שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים תַּכְלִית שִׁנּוּי.

בְּכָל אֹפֶן, הִרְהֵר מָרִיּוּס בְּדַעְתּוֹ, אֲחַכֶּה וְאֶרְאֶה אִם הַשֵּׁם “עֶפְרוֹנִית” הָיָה מְכֻוָן לְעַלְמָה

זוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי הֲרֵי מָרַתּ תֵּנַרְדְּיֶה עֲתִידָה לְהָבִיא אוֹתָהּ הֵנָּה. בְּמִקְרֶה זֶה אֵדַע

אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת. אָז אֶשְׁתַּדֵּל לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ, וְאִם גַּם יַעֲלֶה הַדָּבָר בִּמְחִיר חַיָּי.

וְכָךְ עָבַר כַּחֲצִי שָׁעָה וְהָיְתָה דְּמָמָה רַבָּה. וְאוּלָם אוֹתוֹ זְמָן דִּמָּה מָרִיּוּס לִשְׁמֹעַ קוֹל אִוְשָׁה חֲשָׁאִית הַמַּגִּיעָה מֵאֵצֶל הַשָּׁבוּי.

לְפֶתַע פִּתְאֹם אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה לְלַבְּלַן:

“מַר פַבְר, מוּטָב שֶׁאַגִּיד לְךָ תֵּכֶף וּמִיָּד אֵיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵי גְמָר הָעִנְיָנִים שֶׁלָּנוּ.”

הָיְתָה בָּזֶה מֵעֵין פְּתִיחָה לְבֵרוּר דְּבָרִים חָשׁוּב, וּמָרִיּוּס הִטָּה אֶת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ.

"אִשְׁתִּי עוֹד מְעַט וְתָשׁוּב. אֵינְךָ צָרִיךְ לְסַבְלָנוּת אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים.

סוֹבֵר אָנֹכִי, אֲדוֹנִי, כִּי הָעֶפְרוֹנִית שַׁיֶּכֶת לְךָ בֶּאֱמֶת כְּבַת וַאֲנִי חוֹשֵׁב כִּי טֶבַע הַדְּבָרִים

מְחַיֵּב שֶׁתִּחְיוּ שְׁנֵיכֶם יָחַד. וְאוּלָם שְׁמַע וְאַגִּיד לָךְ. אִשְׁתִּי תִּמְסֹר לְיָדָהּ

אֶת הַמִּכְתָּב וְתוֹלִיךְ אוֹתָהּ אַחֲרֶיהָ. מִשּׁוּם כָּךְ הֲרֵי אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי כִּי תַּעֲשֶׂה אֶת בְּגָדֶיהָ,

כְּדֵי שֶׁהָעַלְמָה לֹא תְּפַקְפֵּק מִלָּלֶכֶת אִתָּהּ. הַלָּלוּ יֵשְׁבוּ אֵפוֹא יַחַד בַּעֲגָלָה

וּמַכִּירִי יֵשֵׁב מֵאֲחוֹרֵיהֶן. לְיַד שַׁעַר שֶׁל בַּיִת אֶחָד תְּחַכֶּה לָהֶם מֶרְכָּבָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי

סוּסִים מְשֻׁבָּחִים. מַכִּירִי וְהָעַלְמָה יַעַבְרוּ לְמֶרְכָּבָה זוֹ, וְאִשְׁתִּי תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

בָּעֲגָלָה הַקּוֹדֶמֶת. לָעַלְמָה לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע, הִיא רַק תִּכָּלֵא זְמַן-מָה בִּמְקוֹם סֵתֶר

וְתֵצֵא לַחָפְשִׁי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה, אֲדוֹנִי, תִּמְסֹר לְיָדִי אֶת מָאתַיִם אֶלֶף הַפְרַנְק.

אֲבָל אִם תְּעוֹרֵר אֶת הַמִּשְׁטָרָה לֶאֱסֹר אוֹתִי, אָז יָקוּם מַכִּירִי עַל הָעֶפְרוֹנִית

וְהָרַג אוֹתָהּ נָפֶשׁ. הִנֵּה כָּךְ! אָמַרְתִּי לְהוֹדִיעֲךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה."

הַשָּׁבוּי לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה אֶחָד. וְאוּלָם תֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה:

"הָעִנְיָן, כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הוּא פָּשׁוּט מְאֹד. לֹא יֶאֱרַע כָּל דָּבָר רַע, אִם אַתָּה

בְּעַצְמְךָ לֹא תִּגְרֹם לִידֵי כָּךְ. – וּבְכֵן, עָתִיד אֲנִי לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ מִיָּד לְאַחַר

שֶׁאִשְׁתִּי תָּשׁוּב וְתוֹדִיעַ לִי כִּי הָעֶפְרוֹנִית יָצְאָה לְדַרְכָּה."

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְחִיל מָרִיּוּס הַנִּפְחָד מַעֲבִיר בְּדִמְיוֹנוֹ תְּמוּנוֹת

מִתְּמוּנוֹת זְוָעָה. הָעַלְמָה הַצְּעִירָה לֹא תֵּצֵא אֵפוֹא לַחָפְשִׁי, וְזוֹ שֶׁאַהֲבָה נַפְשׁוֹ –

כִּי הֲרֵי הָעֶפְרוֹנִית וְהַנַּעֲרָה הָעוֹמֶדֶת לִהְיוֹת שְׁבוּיָה אֵינָן בְּוַדַּאי אֶלָּא אַחַת –

תִּמָּסֵר לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל שׁוֹדֵד וְרַצְחָן! מַה לַעֲשׂוֹת? לִירוֹת אֶת הַיְרִיָּה? אִם כָּךְ יַעֲשֶׂה הֲלֹא יָמִיט בְּיָדָיו אֶת הָרָעָה עַל רֹאשָׁהּ!

לְפֶתַע פִּתְאֹם הָפְרְעָה דִמְמַת הַזְּוָעָה, שֶׁנִּשְׂתָּרְרָה שׁוּב בַּחֶדֶר, עַל יְדֵי נְקִישַׁת הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית,

וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע הִתְפַּרְצָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶל הַחֶדֶר כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת וְסוֹעֶרֶת בַּחֲמָתָהּ:

“הַכְּתֹבֶת לֹא הָיְתָה נְכוֹנָה!” צָוְחָה הָאִשָּׁה וְסָפְקָה עַל שׁוֹקֶיהָ.

וְהִנֵּה נִכְנַס הַחַדְרָה גַם הַבִּרְיוֹן, שֶׁלִּוָּה אֶת מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה עַל דַּרְכָּהּ, וְשָׁלַח מִיָּד אֶת יָדוֹ אֶל הַגַּרְזֶן.

“כֵּיצַד אָמַרְתָּ?” שָׁאַל תֵּנַרְדְּיֶה.

“בִּרְחוֹב סֶן-דּוֹמִינִיק מִסְפָּר 17 אֵין כְּלָל דַּיָּר בְּשֵׁן אוּרְבֶּן פַבְר!”

מֵרֹב כַּעַס נִבְצַר מִמֶּנָּה לְדַבֵּר וְהִיא נֶאֶלְמָה דֹם בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע קָצָר. אַחֲרֵי כֵן חָזְרָה לִדְבָרֶיהָ:

"שְׁמָעֵנִי, תֵּנַרְדְּיֶה, הַזָּקֵן הוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוֹלָל. הַבִּיטָה וּרְאֵה, כָּל זֶה הִגִּיעֲךָ

מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרֵי מִזְגְּךָ הַטּוֹב! אָנֹכִי הָיִיתִי מַקְהָה קֹדֶם כֹּל אֶת שִׁנָּיו,

וְאִלּוּ הִשְׁמִיעַ קוֹל – הָיִיתִי צוֹלָה אוֹתוֹ חַי עַל גֵּחָלָיו. אָמְנָם יָכֹלְתִּי לִכְפּוֹת

אוֹתוֹ שֶׁיַּגִּיד לִי אַיֵּה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה וְהֵיכָן חָבוּי כַּסְפּוֹ.

נְטִיָּה כָּזֹאת הָיוּ הָעִנְיָנִים מְקַבְּלִים מִיָּדִי! הֲרֵי אֵין זוֹ אֶלָּא אֱמֶת גְּמוּרָה

מַה שֶׁאוֹמְרִים עַל הַגְּבָרִים כִּי שִׂכְלָם דַּל מִשֵׂכֶל הַנָּשִׁים! בַּבַּיִת מִסְפָּר 17 שֶׁבִּרְחוֹב סֶן-דּוֹמִינִיק אֵין שׁוּם דַּיָּר שֶׁשְּׁמוֹ פַבְר!"

מָרִיּוּס שָׁאַף רוּחַ לִרְוָחָה. הִיא, אוּרְסוּלָה, אוֹ הָעֶפְרוֹנִית, יָצְאָה מִכְּלָל סַכָּנָה,

וְתֵנַרְדְּיֶה, בְּעוֹד אִשְׁתּוֹ סוֹעֶרֶת בַּחֲמָתָהּ וּפוֹלֶטֶת דִּבְרֵי חֲרָפוֹת, עָלָה וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן, נִעֲנַע מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה בְּרַגְלוֹ הַיְמָנִית וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כִּמְהַרְהֵר בִּקְדֵרַת הַגֶּחָלִים.

לְבַסּוֹף אָמַר בְּקוֹל זוֹעֵם כְּשֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת דְּבָרָיו בְּהַטְעָמָה מְעוֹרֶרֶת זְוָעָה:

“וְכִי מָה אָמַרְתָּ לְהַרְוִיחַ, כִּבְיָכֹל, עַל יְדֵי זֶה שֶׁמָּסַרְתָּ כְּתֹבֶת בִּלְתִּי נְכוֹנָה?”

“אָמַרְתִּי לְהַרְוִיחַ זְמָן!” קָרָא הַשָּׁבוּי.

וּבוֹ בָּרֶגַע הוּא גַם נִעֵר מֵעָלָיו אֶת הָעֲבוֹתִים שֶׁהָיָה אָסוּר בָּהֶם. רַק רַגְלוֹ הָאַחַת נִשְׁאֲרָה קְשׁוּרָה אֶל אַחַת מִכַּרְעֵי הַמִּטָּה.

וּבְטֶרֶם יַסְפִּיקוּ שִׁבְעַת הָאֲנָשִׁים לְהִתְעַשֵּׁת וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו, שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל

קְדֵרַת הָאֵשׁ וְגָרַם לָהֵם לַאֲסַפְסוּף הַשּׁוֹדְדִים שֶׁיֵּרָתְעוּ מִיָּד בְּבֶהָלָה עַד לִקְצֵה

הֵחָדֵר. הַשָּׁבוּי בַּעַל כֹּחַ הָעֲנָקִים נַעֲשָׂה מֵעַכְשָׁו מְזֻיָּן בְּנֵשֵׁק, הִיא הַמַּפְסֶלֶת הַמְלֻבֶּנֶת בָּאֵשׁ שֶׁנּוֹפֵף אוֹתוֹ מֵעַל לרֹאשׁוֹ.

אַגַּב הַחֲקִירָה הַמִּשְׁפָּטִית, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה לְאַחַר זְמָן בַּבַּית הַנִּקְרָא עַל שֵׁם מַר קָרְבּוֹ,

מָצְאוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל נְחשֶׁת מְבֻקַּעַת לִמְלֹא אָרְכָּהּ וּמַשּׂוֹר פָּעוֹט עָשׂוּי פְּלָדָה כְּחֻלָּה.

הַנְּדוֹנִים לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ יֵשׁ לָהֶם עַל פִּי רֹב מַכְשִׁיר זֶה מִן הַמוּכָן, אוֹ הֵם מַתְקִינִים

לְעַצְמָם כְּעֵין זֶה בְּבֵית הָאֲסוּרִים. מִתְּחִלָּה הֵם מְבַקְּעִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וּלְצֹרֶךְ זֶה

יֵשׁ בְּיָדָם לִפְעָמִים רַק סַכִּין יְשָׁנָה וּפְסוּלָה, אַחֲרֵי כֵן הֵם נוֹקְבִים נֵקֶב בַּמַּטְבֵּעַ

עַד כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ קָפִיץ שֶׁל שָׁעוֹן, לְבַסּוֹף יֵאַחֲזוּ בִּסְלִיל אֶת קְצוֹת הַמַּטְבֵּעַ וִיחַבְּרוּ לְאֶחָד אֶת שְׁנֵי חֲלָקֶיהָ.

קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי הַשָּׁבוּי הִסְתִּיר אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּכַף יָדוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהַבִּרְיוֹנִים

בָּדְקוּ אֶת כִּיסָיו, אַחֲרֵי כֵן הִפְרִיד אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם עַל יְדֵי הֲסָרַת הַסְּלִיל וְגָזַר בַּמַּשּׂוֹר

הַפָּעוֹט אֶת אֲסוּרָיו. מִכָּאן קוֹל הָאִוְשָׁה שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנֵי מָרִיּוּס וְאוֹתָן הַתְּנוּעוֹת הַקַּלּוֹת מְאֹד שֶׁעָשָׂה הַשָּׁבוּי בְּגוּפוֹ.

וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא לְהַרְכִּין אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁהַשּׁוֹדְדִים לֹא יַבְחִינוּ בְּמַעֲשֵׂהוּ, לָכֵן לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לִגְזֹר אֶת עֲבוֹתֵי הָאֲסוּרִים מֵעַל רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית.

לְאַחַר שֶׁרָפְתָה בְּמִקְצָת הַבְּעָתָה הָרִאשׁוֹנָה מֵעַל הַבִּרְיוֹנִים, פָּנָה בִּיגְרֶנַי אֶל תֵּנַרְדְּיֶה וְאָמַר:

“יְהֵא לִבְּךָ שָׁקֵט וּבָטוּחַ. הוּא לֹא יְנַתֵּק אֶת אֲסוּרָיו. עֲדַיִן רַגְלוֹ הָאַחַת כְּפוּתָה וַחֲבָלִים אֵלּוּ אָנֹכִי קָשַׁרְתִּי אוֹתָם.”

בְּרֶגַע זֶה הֵרִים הַשָּׁבוּי אֵת קוֹלוֹ.

"חַיַּי אֵינָם נֶחְשָׁבִים בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁאָגֵן עֲלֵיהֶם בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחִי, וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ

כִּי יַעֲלֶה בְּיֶדְכֶם לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לְהַגִּיד אוֹ לִכְתֹּב מַשֶּׁהוּ נֶגֶד רְצוֹנִי, הֲרֵי – הַבִּיטוּ וּרְאוּ!"

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִפְשִׁיל אֶת שַׁרְוֻל מְעִילוֹ וְהִנִּיחַ אֶת הַמַּפְסֶלֶת הַמְּלֻבֶּנֶת כְּנֶגֶד זְרוֹעוֹ הַשְׂמָאלִית.

הַבָּשָׂר הַנִּשְׂרָף הִשְׁמִיעַ קוֹל שְׁרִיקָה וְרֵיחַ נוֹרָא מִלֵּא אֶת כָּל הֶחָדֶר. מָרִיּוּס

נִרְתַּע מִמְּקוֹמוֹ וְהַבִּרְיוֹנִים אַף הֵם הָיוּ כַּאֲחוּזֵי זְוָעָה, וְאוּלָם הַזָּקֵן הַמֻּפְלָא לֹא הֶעֱלָה

כִּמְעַט עַל פָּנָיו כָּל עֲוִית בְּהָצִיק לוֹ הַכְּאֵב הָאָיֹם, וְאַגַּב עֲמִידָה נֶהְדָּרָה תָּלָה בְּתֵּנַרְדְּיֶה אֶת עֵינָיו הַנְּקִיּוֹת מִשִּׂנְאָה וּמַבִּיעוֹת שַׁלְוָה גְמוּרָה.

“עֲלוּבִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!” נָתַן עֲלֵיהֶם בְּרֶגַע זֶה אֶת קוֹלוֹ, “אַל לָכֶם לְהִתְיָרֵא מִפָּנַי יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי מִתְיָרֵא מִפְּנֵיכֶם!”

וּכְשֶׁהִגִּיד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתֵּק אֶת הַמַּפְסֶלֶת מֵעַל הַפֶּצַע וְזָרַק אוֹתָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, זֶה שֶׁנִּשְׁאַר כָּל הַזְּמָן פָּתוּחַ.

“כָּךְ! עַכְשָׁו עָשׂוּ בִּי כְּחֶפְצְכֶם!”

“תִּפְשׂוּהוּ!” פָּקַד תֵּנַרְדְּיֶה.

שְׁנַיִם מִן הַבִּרְיוֹנִים הֵטִילוּ יָדָם עַל שִׁכְמוֹ וְהַשְּׁלִישִׁי, הַפִּיתוֹם נוֹשֵׂא הַמַּסְוֶה,

אָחַז כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַשָּׁבוּי

בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַלָּז יַרְאֶה הִתְנַגְּדוּת קַלָּה בְּיוֹתֵר.

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שָׁמַע מָרִיּוּס אֵת דִּבְרֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים בֵּינֵיהֶם לְמַטָּה, מִתַּחַת לִמְקוֹם עָמְדוֹ.

“עַכְשָׁו אֵין לָנוּ בְּרֵרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא…”

“לְהָרְגוֹ נָפֶשׁ.”

“נָכוֹן מְאֹד.”

בַּעֲלֵי הַשִּׂיחָה הָיוּ מַר תֵּנַרְדְּיֶה וְאִשְׁתּוֹ שֶׁהִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנוֹתֵיהֶם. עַכְשָׁו

נִגַּשׁ תֵּנַרְדְּיֶה בַּלָּאט אֶל הַשֻּׁלְחָן, פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה וְהוֹצִיא אֶת הַמַּאֲכֶלֶת.

נִכְזְבָה אֵפוֹא תִּקְוָתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס אֲשֶׁר קִוָּה לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה לְהַצִּיל אֶת הַשָּׁבוּי

בְּלִי לִמְעֹל בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁל אָבִיו. וּפִתְאֹם, מִדֵּי עָמְדוֹ אוֹבֵד חוּשִׁים מִפַּחַד

וְהוּא מֵעִיף בְּלִי מֵשִׂים אֵת עֵינָיו לִצְדָדִין, רָאָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא אֶת גִּלְיוֹן

הַנְּיָר הַלָּבָן שֶׁנִּמְצָא הַבֹּקֶר בִּידֵי הַבְּכִירָה שֶׁבִּבְנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה וַאֲשֶׁר עָלָיו

רָשְׁמָה בְּאוֹתָיוֹת מְאִירוֹת עֵינַיִם אֶת הַמִּלִּים: “הִנֵּה בָּאוּ הַחוֹטְפִים!”

כְּעֵין בְּרַק אוֹר חָלַף בְּמֹחוֹ. הוּא כָּרַע עַל גַּב הַשִּׁדָּה, נָטַל בְּיָדוֹ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר, גִּלָלוֹ

מִסָּבִיב לְפֵרוּר שֶׁל גִּיר, שֶׁנִּתֵּק מֵעַל הַקִּיר, וְדֶרֶךְ הַחוֹר הֵטִיל אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ.

מַעֲשֵׂהוּ זֶה נַעֲשָׂה כְּדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה. תֵּנַרְדְּיֶה, לְאַחַר שֶׁהָיָה מְהַסֵּס בְּמִקְצָת,

כָּבַשׁ אֶת חֲשָׁשׁוֹתָיו אוֹ אֶת מוּסַר כִּלְיוֹתָיו וְכוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לָגֶשֶׁת אֶל הַשָּׁבוּי. וּפִתְאֹם נָתְנָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אֶת קוֹלָהּ:

הִנֵּה נָפַל מַשֵּׁהוּ לְתוֹךְ הֶחָדֶר!"

“מַה נָפַל?” שָׁאַל הָאִישׁ.

הִיא מִהֲרָה לָגֶשֶׁת לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. הֵרִימָה אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לִידֵי בַּעְלָהּ.

“כֵּיצַד הִגִּיעַ זֶה לְכָאן?” חָקַר תֵּנַרְדְּיֶה לָדָעַת.

“מַשְׁמַע שֶׁדֶּרֶךְ הַחַלּוֹן!”

“בְּעֵינַי רָאִיתִי כְּשֶׁזֶּה יָרַד לְכָאן!” קִיֵּם בִּיגְרֶנַי אֶת הַדָּבָר בְּעֵדוּת פִּיו.

תֵּנַרְדְּיֶה פָּרַשׂ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר וְנָתַן אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הָאוֹר.

“כְּתָב יָדָהּ שֶׁל אֶפּוֹנִין. לְכָל הָרוּחוֹת!”

הוּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי רְמִיזָה וְהֶרְאָה לָהּ אֶת הַכָּתוּב.

אַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּקוֹל כָּבוּשׁ:

“הָבִיאוּ חִישׁ מַהֵר אֶת סֻלַּם הַחֲבָלִים. אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְהִסְתַּלֵּק!”

“וְלֹא נַעֲרֹף מִקֹּדֶם אֶת בַּר-נַשׁ זֶה?” שָׁאֲלָה מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה.

“הַזְּמָן לֹא יַסְפִּיק לָנוּ לְכָךְ.”

“בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ נֵצֵא מִכָּאן?” חָקַר בִּיגְרֶנַי.

דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. אֶפּוֹנִין הֲרֵי הִשְׁלִיכָה מִכָּאן אֶת הָאֶבֶן. מַשְׁמַע שֶׁמִּצַּד זֶה אֵין מִשְׁמָר עַל הַבָּיִת."

הַפִּיתוֹם לְבוּשׁ הַמַּסְוֶה הֵטִיל אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁבְּיָדוֹ עַל הָרִצְפָּה, הֵרִים אֶת זְרוֹעוֹתָיו

וּמָחָא שָׁלשׁ פְּעָמִים כַּף אֵל כַּף בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. לְאַחַר שֶׁנִּתַּן הָאוֹת הַזֶּה

הִרְפּוּ כָּל הַבִּרְיוֹנִים מִן הַשָּׁבוּי, חִבְּרוּ אֶת הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל הַסֻּלָּם אֶל הַחַלּוֹן

וְשִׁלְשְׁלוּ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הַחוּצָה. אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִשְׁגִּיחַ הַשָּׁבוּי בַּנַּעֲשָׂה מִסָּבִיב וְהָיָה נִרְאֶה כְּהוֹזֶה אוֹ כְּעוֹמֵד בִּתְפִלָּה.

“אִם כֵּן, בּוֹאִי וְנֵלֵכָה!” קָרָא מַר תֵּנַרְדְּיֶה לְאִשְׁתּוֹ לְאַחַר שֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן לִבְרִיחָה, וְתוֹךְ כְּדֵי זֶה מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הַחַלּוֹן.

וְאוּלָם הוּא אַךְ שִׁלְשֵׁל אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת הַחוּצָה, וְהִנֵּה בִּיגְרֶנַי אוֹחֵז בְּעָרְפּוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד.

“מָה רָאִיתָ לִשְׁטוּת זוֹ, אִישׁ תְּכָכִים שֶׁכְּמוֹתֶךָ! אֲנַחְנוּ קוֹדְמִים לָךְ!”

“אָמְנָם כֵּן, אֲנַחְנוּ קוֹדְמִים לִבְרִיחָה!” עָנוּ הַבִּרְיוֹנִים אַחֲרָיו.

“אִי לָכֶם שֶׁאַתֶּם מִתְנַהֲגִים כִּילָדִים!” הִפְטִיר תֵּנַרְדְּיֶה. “בְּאֹפֶן כָּזֶה אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לְהוֹצִיא אֶת זְמַנֵּנוּ לְבַטָּלָה.”

“כֵּן הַדָּבָר, הָבָה וְנַפִּיל גּוֹרָל לְמִי זְכוּת הַקְּדִימָה בִּשְׁעַת הַבְּרִיחָה,” אָמַר אֶחָד מִן הַבִּרְיוֹנִים.

תֵּנַרְדְּיֶה הִתְמַרְמֵר מִתּוֹךְ מְחָאָה: "רַבּוֹתַי, הֲנִטְרְפָה עֲלֵיכֶם דַּעְתְּכֶם?

וְכִי רוֹצִים אַתֶּם לְהַפִּיל גּוֹרָלוֹת? וְאוּלָם לְשֵׁם כָּךְ הֲלֹא נְחוּצִים לָנוּ גִבְעוֹלֵי קַשׁ, וְשֶׁמָּא אֵין אַתֶּם חוֹשְׁשִׁים לְגַמְרֵי לְבִטּוּל זְמָן וּבִרְצוֹנְכֶם לְסַדֵּר שֶׁכָּל אֶחָד

מֵאִתָּנוּ יִרְשֹׁם אֶת שְׁמוֹ בִּכְתָב נָקִי וְשֶׁנִּטְרֹף אֶת הַפִּתְקָאוֹת בְּכוֹבַע?"

“הֲמֻתָּר לְהַצִּיעַ לָכֶם, רַבּוֹתַי, אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלִּי?”

עַל הַסַּף עָמַד יָ’בֶר כְּשֶׁהוּא מִצְטַחֵק וּמַחֲזִיק אֶת כּוֹבָעוֹ בְּיָדוֹ הַשְּׁלוּחָה.

כא

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה שָׂם יָ’בֶר אֶת אֲנָשָׁיו בְּמַאֲרָב וְהוּא עַצְמוֹ נִסְתַּתֵּר תַּחַת הָעֵצִים

שֶׁבִּרְחוֹב בַּרְיֶר דֶּה-גוֹבְּלֶן, הוּא הָרְחוֹב הַמִּסְתַּיֵּם בַּשְּׂדֵרָה מִנֶּגֶד לַבַּית שֶׁל מַר קָרְבּוֹ,

וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן מִכָּאן לְכָל הַנַּעֲשֶׂה. הוּא רָצָה לֶאֱסֹר קֹדֶם כֹּל אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה, אֲבָל רַק אִזֵּלְמָה בִּלְבָד הִיא שֶׁנָּפְלָה לְיָדוֹ.

אֶפּוֹנִין, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמְּקוֹם מִשְׁמַרְתָּהּ, נִמְלְטָה מִפָּנָיו. אַחֲרֵי כֵן הָיָה מְצַפֵּה לַסִמָּן הַמְיֻעָד,

עַד שֶׁלְּבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ. הֲרֵי יָ’בֶר לֹא פִּקְפֵּק כְּלָל כִּי בְּבֵית קָרְבּוֹ

מִתְחוֹלֵל דָּבָר בִּלְתִּי רָגִיל וְכִי שָׁם עָלוּל לִפּוֹל בְּחֵלְקוֹ מַלְקוֹחַ רַב –

מֵאַחַר שֶׁרָאָה אֶת הָעֲגָלָה וְרָאָה אֵיךְ שֶׁכַּמָּה עֲבַרְיָנִים מִן הַיְדוּעִים לוֹ נִכְנָסִים

בַּחֲשַׁאי לְתוֹךְ הַבָּיִת. מִפְּנֵי כָּךְ גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לְהַתְחִיל בִּפְעֻלּוֹת וּלִבְלִי חַכּוֹת עַד בּוֹא הַיְרִיָּה.

כְּשֶׁהוֹפִיעַ יָ’בֶר נֶחְפְּזוּ הַבִּרְיוֹנִים לִתְפֹּס אֶת כְּלֵי נִשְׁקָם, שֶׁזֶּה אַךְ הִנִּיחוּם

מִיָּדָם וּפִזְּרוּם בְּכָל פִּנּוֹת הַחֶדֵר. וְנִצְטַפְּפוּ כֻּלָּם לַחֲבוּרָה אַחַת הָעֲרוּכָה לִקְרָב.

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה אַף הִיא נוֹפְפָה אֶבֶן חוּצוֹת גְּדוֹלָה שֶׁשִּׁמְּשָׁה לִבְנוֹתֶיהָ מֵעֵין שְׁרַפְרָף.

יָ’בֶר חָזַר וְחָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ לְרֹאשׁוֹ וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַחֶדֶר פְּנִימָה כְּשֶׁיָּדָיו שְׁלוּבוֹת עַל חָזֵהוּ,

מַטֵּהוּ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ וּפִגְיוֹנוֹ בְּתוֹךְ הַנְּדָן.

“אַל נָא תֵּחָפְזוּ!” קָרָא יָ’בֶר. "לֹא דֶרֶךְ הַחַלּוֹן, כִּי אִם יְצִיאָה מַמָּשׁ דֶּרֶךְ הַדָּלֶת.

הֲלִיכָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ סַכָּנָה פָּחוֹת. אַתֶּם מִסְפַּרְכֶם שִׁבְעָה וַאֲנַחְנוּ מִסְפָּרֵנוּ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר.

כַּדַּאי שֶׁנִּמְנַע אֶת עַצְמֵנוּ מִכָּל קְטָטָה מַחְפִּירָה.

בִּיגְרֶנַי הוֹצִיא אֶקְדֹּחַ מִתַּחַת לַחֲלוּקוֹ, תָּקַע אֶת זֶה לְיָדוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה וְלָחַשׁ לוֹ עַל אָזְנוֹ:

“הֲרֵי זֶה יָ’בֶר, אֵין אֲנִי מֵעֵז לִירוֹת בוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה תָּעֵז?”

“כַּמּוּבָן!” עָנָה תֵּנַרְדְּיֶה וְכוֹנֵן אֶת הָאֶקְדֹּחַ כְּנֶגֶד יָ’בֶר.

וְאוּלָם הַלָּז, שֶׁלֹּא הָיָה רָחוֹק מִתֵּנַרְדְּיֶה אֶלָּא כִּשְׁלשָׁה צְעָדִים, סָקַר אוֹתוֹ בְּמֶבָּט עַז וְאָמַר לוֹ בְּקוֹל שָׁקֵט:

“חֲדַל לְךָ מִזֶּה; קְנֵה הַיְרִיָּה שֶׁלְּךָ לֹא יַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בֵּין כָּךְ וָכָךְ.”

תֵּנַרְדְּיֶה לָחַץ עַל הַהֶדֶק, אֲבָל הָאֶקְדֹּחַ לֹא עָשָׂה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ.

“עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת!” הִפְטִיר יָ’בֶר.

בְּרֶגַע זֶה הִשְׁלִיךְ בִּיגְרֶנַי אֶת כְּלֵי-הַהֶרֶג שֶׁבְּיָדוֹ לְרַגְלֵי יָ’בֶר.

“אַתָּה אֵינְךָ אֶלָּא אַשְׁמְדַי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! אֲנִי נִכְנָע בְּפָנֶיךָ!”

“וְאַתֶּם מָה?” שָׁאַל יָ’בֶר אֶת הָאֲחֵרִים.

“אַף אֲנַחְנוּ כֵּן!” עָנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.

“יָפֶה עֲשִׂיתֶם, יְלָדִים. חָזִיתִי מֵרֹאשׁ שֶׁאַתֶּם עֲתִידִים לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן מְהֻגָּן.”

“רַק בַּקָּשָׁה אַחַת לִי,” אָמַר בִּיגְרֶנַי, “שֶׁלֹּא יִמְנְעוּ מִמֶּנִּי אֶת הַטַּבַּק.”

“מֻבְטָח לָךְ!” הֶחֱזִיר יָ’בֶר.

“נִגְמַר הַדָּבָר! וְעַכְשָׁו הוֹאִילוּ נָא לְהִכָּנֵס הֵנָּה!” קָרָא אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאַחֲרָיו.

גְּדוּד שֶׁל בַּלָּשִׁים מְזֻיָּנִים הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ הַחֶדֶר וְאָסַר אֶת הַבִּרְיוֹנִים. "שִׂימוּ לְכָל

אֶחָד מֵהֶם אֲזִקִּים עַל הַיָּדַיִם!" נָתַן יָ’בֶר קוֹל פְּקֻדָּה.

“תּוֹאִילוּ נָא לָגֶשֶׁת הֵנָּה, אִם יַעֲמֹד לָכֶם אֹמֶץ לִבְּכֶם!” נִשְׁמַע קוֹל שֵׁלֹּא יָצָא

מִפִּי גֶבֶר אֲבָל לֹא הָיָה דוֹמֶה כְּלָל לְקוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה.

הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה, זוֹ שֶׁנִּתְיַּצְּבָה בַּפִּנָּה עַל יַד הַחַלּוֹן וְעָמְדָה

עַל הַמִּשְׁמָר לְהָגֵן עַל בַּעְלָהּ. הִיא נוֹפְפָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל לְרֹאשָׁהּ וּמַרְאֶהָ הָיָה כְּאַחַת מִבְּנוֹת הָעֲנָקִים.

הַבַּלָּשִׁים נִרְתְּעוּ לְאָחוֹר, וּמָרַת תֵּנַרְדְּיֵה הֵטִילָה מֶבָּטֵי בּוּז בַּבִּרְיוֹנִים שֶׁמָּסְרוּ אֶת עַצְמָם לִכְפִיתָה.

“מוּגֵי לֵב שֶׁכְּמוֹתָם?”

וְאוּלָם יָ’בֶר הֶעֱלָה בַּת צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו וְנִגַּשׁ עַד לְאֶמְצַע הַחֶדֶר, עַד הַמָּקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו נָסוֹגוּ מִשָּׁם לִפְנֵי רָגַע.

“אַל תִּגַּשׁ אֵלַי, וְאִם לֹא אֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתֶּךָ!”

"אָכֵן דּוֹמָה אַתְּ לְאַחַד הַגְּרֵנַדֵּרִים! שְׁמָעִינִי, אִמָּא, אַתְּ מְשׁוּלָה לְגֶבֶר לְפִי הַזָּקָן,

וְאוּלָם אֲנִי מָשׁוּל לְאִשָּׁה לְפִי הַצִּפָּרְנַיִם!" אָמַר יָ’בֶר וְהוֹסִיף לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה פָּשְׂקָה אֶת רַגְלֶיהָ, כָּפְפָה אֶת עַצְמָהּ לְאָחוֹר וְהִשְׁלִיכָה בְּסַעֲרַת

חֵמָה אֶת הָאֶבֶן בְּיָ’בֶר. הַלָּז גָּחַן לָאָרֶץ. הָאֶבֶן עָבְרָה בִּיעָף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ,

נִרְתְּעָה מֵאֵצֶל הַקִּיר וְנָפְלָה בַּחֲזָרָה לְרַגְלֵי יָ’בֶר.

וּבוֹ בָּרֶגַע הִסְפִּיק כְּבָר יָ’בֶר לְהָטִיל אֶת אַחַת מִיָּדָיו הָעֲצוּמוֹת עַל שִׁכְמָהּ

שֶׁל מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה וּלְהָטִיל אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ. “אֲזִקִּים!” נָתַן יָ’בֶר קוֹל פְּקֻדָּה.

הַבַּלָּשִׁים נִבְהֲלוּ לָשׁוּב מִן הַמִּסְדְּרוֹן, וְלֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל יָ’בֶר.

מָרַת תֵּנַרְדְּיֶה סָקְרָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ אֶת הָאֲזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶיהָ וְעַל יְדֵי בַּעְלָהּ, וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ כְּנֶאֱנֶקֶת:

“אוֹי לִבְנוֹתַי!”

“הַלָּלוּ נִמְצָאוֹת בַּחֲדַר הַבִּטָּחוֹן!” הֶחֱזִיר יָ’בֶר.

בֵּינָתַיִם מָצְאוּ הַבַּלָּשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶת הַשִּׁכּוֹר הַנִּרְדָּם, וְהִתְחִילוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. הוּא הֵקִיץ וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּגִמְגּוּם:

“הֲכִי נִגְמַר כְּבָר הַכֹּל, י’וֹנְדְּרֶט?”

“אָמְנָם כֵּן!” עָנָה יָ’בֶר כְּטוֹב עָלָיו רוּחוֹ.

אַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֶל שֵׁשֶׁת הַבִּרְיוֹנִים שֶׁעָמְדוּ כְּפוּתִים זֶה בְּצַד זֶה:

“אַל תָּסִירוּ אֶת הַמַּסְווֹת מֵעַל פְּנֵיכֶם!” פָּקַד עַל נוֹשְׂאֵי הַמַּסֵּכוֹת. וּמִדֵּי בָּחֲנוֹ

אוֹתָם בְּעֵינָיו, כִּפְרִידְרִיךְ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה מְפַקֵּד בְּשַׁעְתּוֹ אֶת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ,

אָמַר אֶל הַשְּׁלשָׁה הַמְכֻנִּים “עוֹשֵׂי תַּנּוּרִים”:

“עֶרֶב טוֹב, בִּיגְרֶנַי. עֶרֶב טוֹב, בְּרוּי’וֹן. עֶרֶב טוֹב, מִילְיַרְדַּיִם.”

וְאֶל הָאִישׁ הַנּוֹשֵׂא אֶת גַּרְזֶן הַטַּבָּחִים:

“עֶרֶב טוֹב, גֵּילְמֶה.”

לָאִישׁ בַּעַל הָאַלָּה:

“עֶרֶב טוֹב, בַּבֶּה.”

וְאֶל הָאִישׁ הַמְּדַבֵּר מִבִּטְנוֹ:

“שָׁלוֹם לְךָ, קְלַקְסוֹ.”

עַכְשָׁו הִבְחִין יָ’בֶר בִּשְׁבוּיָם שֶׁל הַבִּרְיוֹנִים, זֶה שֶׁמִּזְּמַן כְּנִיסַת הַבַּלָּשִׁים וְאֵילָךְ לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו וְשָׁהָה בִּמְקוֹמוֹ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מוּרָד לָאָרֶץ.

“הַתִּירוּ אֶת מוֹסְרוֹתָיו שֶׁל הָאָדוֹן הַזֶּה וְאַל תַּנִּיחוּ לְשׁוּם אִישׁ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן!”

לְאַחַר זֶה נִתְעַטֵּף הוֹד וְנִשְׂגָּבוֹת וְיָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, שֵׁעֲדַיִן עָמְדוּ עָלָיו הַנֵּר וּכְלִי הַדְּיוֹ, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר וְהִתְחִיל עוֹרֵךְ פְּרוֹטוֹקוֹל.

הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו לְאַחַר שֶׁרָשַׁם שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת.

“הָבִיאוּ הֵנָּה אֶת הָאִישׁ שֶׁנִּמְצָא כָּפוּת בִּרְשׁוּתָם שֶׁל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה.”

הַבַּלָּשִׁים הֵעִיפוּ אֶת עֵינֵיהֶם מִסָּבִיב כִּמְחַפְּשִׂים אֶת הָאִישׁ. “וּבְכֵן הֵיכָן הוּא הַלָּז?”

הַשָּׁבוּי נֶעְלַם.

אוֹתוֹ זְמָן, כְּשֶׁהַבַּלָּשִׁים הִתִּירוּ אֶת מוֹסְרוֹתָיו, הִשְׁתַּמֵּשׁ הַשָּׁבוּי בַּמְּהוּמָה

וּבָאַפְלוּלִית שֶׁבַּחֶדֶר וְשִׁלְשֵׁל אֶת עַצְמוֹ דֶרֶךְ הַחַלּוֹן.

סֻלַּם הַחֲבָלִים הִתְנוֹדֵד עוֹד לְכָאן וּלְכָאן, אֲבָל בַּחוּץ לֹא נִרְאָה שׁוּם אִישׁ.

“לְכָל הָרוּחוֹת!” רָטַן יָ’בֶר. “קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם נִמְלַט מִיָּדִי!”