חֵלֶק רְבִיעִי: אִידִילְיָה בְּצִדָּהּ שֶׁל אֶפּוֹפֵּיָה    🔗

סֵפֶר רִאשׁוֹן: מִקְצָת מִקּוֹרוֹת הַיָּמִים    🔗

א

שְׁנַת 1831 וּשְׁנַת 1832, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אַחֲרִית דָּבָר לַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי, מְסֻמָּנוֹת בְּדִבְרֵי יְמֵי עוֹלָם כְּעֵין תְּקוּפָה מֻפְלָאָה וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. הַלָּלוּ מִתְרוֹמְמוֹת מִבֵּין הָעִתִּים אֲשֶׁר מִלִּפְנֵיהֶן וַאֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיהֶן כִּשְׁנֵי שִׂיאֵי הָרִים גְּבוֹהִים. רוּחַ הִתְקוֹמְמוּת נֶאְדָּרָה צְמוּדָה לְפֶרֶק זְמָן זֶה, עֵת שֶׁכָּל מִינֵי בַּעֲלֵי עִיּוּן וּבַעֲלֵי הֲזָיָה נִלְהָבִים הָיוּ מְשַׂחֲקִים מִשְׂחַק כַּדּוּרִים בְּכָל סִדְרֵי הַחֶבְרָה, בִּתְנָאֵי הַקִּיּוּם שֶׁל הַצִּיוִילִיזַצְיָה, בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לַפְּרָט וּבְסִדְרֵי חֲלָקָיו הָעַתִּיקִים שֶׁל בִּנְיַן הַמַּמְלָכָה הַצָּרְפַתִּית. כָּל אֵלֶּה הָשְׁלְכוּ מִצַּד אֶל צַד – הַהִיסְטוֹרְיוֹנִים קוֹרְאִים לַצַּד הָאֶחָד “הִתְקַדְּמוּת” וְלַשֵּׁנִי “נְסִיגָה לְאָחוֹר” – וְרַק לִפְרָקִים יֵשׁ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם לָרֶדֶת אֶל הָאֶמְצַע, הוּא מְקוֹם הָאֱמֶת, וְלִהְיוֹת מוּטָלִים שָׁם בִּמְנוּחָה.

פֶּרֶק זְמָן זֶה, הָרָאוּי לְזִכָּרוֹן, מִסְתַּמֵּן לְפִי גְבוּלוֹת בְּרוּרִים וְהוּא מְרֻחָק לְמַדַּי מִתְּקוּפָתֵנוּ, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לָנוּ כְּבָר עַכְשָׁו לְתָאֵר אוֹתוֹ לְפִי סִמָּנָיו הַמֻּבְהָקִים בְּיוֹתֵר.

הֵם לֹא הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין לְרוּחָהּ שֶׁל הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, וְעַל כֵּן הִתְנַגְּדוּ לְכָל תְּבִיעַת חֹפֶשׁ שֶׁבָּאָה מִצַּד הָאֻמָּה. אַנְשֵׁי בֵּית בּוּרְבּוֹן הֶאֱמִינוּ, כִּי הַכֹּחַ בְּיָדָם לְשַׁעְבֵּד אֵת כָּל הָעָם לִרְצוֹנָם; בָּנֶיהָ וּמַעֲרִיצֶיהָ שֶׁל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכוּת הָיוּ בְּטוּחִים, כִּי יַעַמְדוּ אֵיתָן בַּחֲלִיפוֹת הָעִתִּים אַךְ וְרַק מִפְּנֵי שֶׁבֵּית בּוּרְבּוֹן מְסַמֵּל אֶת הֶעָבָר. וְאוּלָם טָעוּת גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּיָדָם; סִדְרֵי הַחֶבְרָה שֶׁל הַצָּרְפַתִּים יָצְאוּ מִשָּׁרְשֵׁי הָאֻמָּה וְלֹא מִתַּחַת לְכִסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל בֵּית בּוּרְבּוֹן.

בְּכָל קוֹרוֹת יְמֵי עוֹלָם אֵין לִמְצֹא מוֹשְׁלִים אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם טָחוּ כֹּה מֵרְאוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים וְאֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הַטָּבוּעַ בַּמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה. מֵאָז וּמֵעוֹלָם לֹא קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי שִׁלְטוֹן שֶׁל מַטָּה, אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ מִשְׁפַּט הַמְּלָכִים, יִתְבַּע לְעַצְמוֹ

בִּיהִירוּת כָּזֹאת גְּדוֹלוֹת בִּפְנֵי שִׁלְטוֹן שֶׁל מַעְלָה.

דֵּעָה מְשֻׁבָּשָׁה זוֹ, רַבַּת הַהַכְרָעָה, הִיא שֶׁגָּרְמָה לָהֶם לַבּוּרְבּוֹנִים שֶׁיִּשְׁלְחוּ אֶת יָדָם לְרָעָה בְּאוֹתָן הַזְּכֻוּיֹות, קְרִי הַהֲנָחוֹת, שֶׁנִּתְּנוּ “בְּחֶסֶד” בִּשְׁנַת 1814. הַדְּבָרִים נִקְרְאוּ בִּפִיהֶם בְּשֵׁם הֲנָחוֹת אוֹ פְּרִיצוּת גָּדֵר שֶׁל מִתְקוֹמְמִים, וְאוּלָם אֵלּוּ לֹא הָיוּ בֶּאֱמֶת אֶלָּא זְכֻוּיֹות שֶׁהָאֻמָּה רָכְשָׁה לְעַצְמָהּ בְּמִלְחָמָה כְּשֵׁרָה.

הַמַּלְכוּת הָחוֹזֶרֶת לְיָשְׁנָהּ, כְּשֶׁרָאֲתָה לְעַצְמָהּ שְׁעַת כּשֶׁר, נֶחְפְּזָה פִּתְאֹם לְהַחֲלִיט דָּבָר וְנִסְּתָה לְחוֹלֵל מַהְפֵּכָה בַּמְּדִינָה, – בְּסָמְכָהּ עַל הַנִּצָּחוֹן, כִּבְיָכֹל, שֶׁנִּצְּחָה אֶת בּוֹנַפַּרְט וְעַל הַחִּבָּה שֶׁנִּרְאֲתָה לָהּ מִצַּד עַם הָאָרֶץ. יוֹם אֶחָד נִתְיַצְּבָה בִּפְנֵי צָרְפַת כְּשֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בִּזְכֻיּוֹתָיו שֶׁל הַכְּלָל וְשֶׁל הַפְּרָט וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לְקַפֵּחַ אֶת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל הָאֻמָּה וְאֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁל הָאֶזְרָח.

זֶה פֵּרוּשָׁן שֶׁל פְּקֻדּוֹת יוּלִי הַיְדוּעוֹת לְשֵׁם. דָּבָר זֶה גָרַם לָהּ לַמַּלְכוּת הַחוֹזֶרֶת שֶׁתֻּדַּח מִכִּסְאָהּ. מַפַּלְתָּם שֶׁל הַבּוּרְבּוֹנִים אֵרְעָה לִהְיוֹת בִּתְנָאִים הַכּוֹפִים לְהִשְׁתּוֹמְמוּת כָּל אִישׁ מֵבִין בְּדִבְרֵי הַיָּמִים; אֲבָל הִשְׁתּוֹמְמוּת זוֹ אֵינָה חָלָה עַל הַבּוּרְבּוֹנִים, כִּי אִם עַל הָאֻמָּה. הַלָּלוּ וִתְּרוּ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה בְּצוּרָה מְעוֹרֶרֶת כָּבוֹד, אֲבָל לֹא הָיָה בּוֹ בְּוִתּוּר זֶה מִשּׁוּם גַּדְלוּת וְהוּא לֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו רשֶׁם חָזָק; לֹא הָיָה בּוֹ לֹא מִקֹּר הָרוּחַ הַמְעוֹרֵר זְוָעָה שֶׁל שַׁרְל הָרִאשׁוֹן מֶלֶךְ אַנְגְּלִיָּה וְלֹא מִצְּרִיחַת הַנֶּשֶׁר שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן.

הַבּוּרְבּוֹנִים פָּרְשׁוּ סְתָם לְקֶרֶן זָוִית, מִבְּלִי שֶׁהֵבִינוּ לְהוֹד גַּדְלוּתָם שֶׁל אֲסוֹנָם. הֲלֹא שַׁרְל הָעֲשִׂירִי, אֲשֶׁר בִּהְיתוֹ בַּדֶּרֶךְ לְשֶׁרְבּוּרְג צִוָּה לְשַׁנּוֹת אֶת צוּרָתוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן מְרֻבָּע עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה עָגֹל, הֶרְאָה אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר כָּפוּת לְמִנְהֲגֵי הֶחָצֵר מֵאֲשֶׁר נוֹטֶה לְהִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן הַמַּלְכוּת. קַטְנוּת מֹחִין זוֹ הֶעֱצִיבָה אֶת רוּחַ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָגוּ חִבָּה לְאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשֶׁיָּדְעוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת חֲשִׁיבוּת מִשְׁפַּחְתּוֹ מִבְּחִינַת דִּבְרֵי הַיָּמִים. וְאוּלָם הָעָם הָיָה רָאוּי בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁיִּשְׁתּוֹמְמוּ לְהִתְנַהֲגוּתוֹ.

הָאֻמָּה, שֶׁנִּתְקְפָה לְפֶתַע פִּתְאֹם בְּלֹא מִשְׁפָּט עַל יְדֵי הַמַּלְכוּת, הִרְגִּישָׁה בְּכֹחָהּ כִּי הוּא רַב מִדַּי, וְלָכֵן לֹא יָצְאָה מִגֶּדֶר מְנוּחָתָהּ וְלֹא רָאֲתָה צֹרֶךְ לְעַצְמָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת חֲמָתָהּ. הִיא הֵגֵנָּה עַל עַצְמָהּ, הִתְנַהֲגָה בִּמְתִינוּת, הֵשִׁיבָה אֶת הַדְּבָרִים אֶל כַּנָּם מִדֵּי הֲשִׁיבָהּ לַחֹק אֶת שִׁלְטוֹנוֹ וּמִדֵּי הַחֲזִירָהּ אֶת הַבּוּרְבּוֹנִים לְגָלוּתָם; וְהִיא הִסְתַּפְּקָה – וְרָאוּי לְהִצְטַעֵר עַל כָּךְ! – בְּנִצָּחוֹן זֶה בִּלְבָד. הִיא נָהֲגָה מִדַּת רַחֲמִים בַּמֵּלֶךְ הַזָּקֵן שַׁרְל הָעֲשִׂירִי וּבִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. לֹא פְּלוֹנִי וְלֹא אַלְמוֹנִי, כִּי אִם צָרְפַת, כָּל צָרְפַת כֻּלָּהּ, כָּל אֶרֶץ צָרְפַת הַמְנַצַּחַת וּשְׁכוּרַת הַנִּצָּחוֹן כְּאִלּוּ חָרְתָה עַל לִבָּהּ אֶת הַמִּלִּים אֲשֶׁר רָשַׁם גִּילוֹם דּוּ וֶר לְאַחֲרֵי יוֹם הַבָּרִיקַדּוֹת: “אֵלֶּה הַמְלַחֲכִים פִּנְכָּה גַם פֹּה וְגַם שָׁם, כְּאוֹתָן הַצִּפֳּרִים הַמְרַצְּדוֹת מִבַּד אֶל בַּד, וְכָל כַּוָּנָתָם אֵינָהּ אֶלָּא לְהַשִּׂיג עשֶׁר וּמִשְׂרוֹת, הֵם הַמְסֻגָּלִים לִנְהֹג חֻצְפָּה בִּגְדוֹלֵי עוֹלָם שֶׁיָּרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם; וְאוּלָם אָנֹכִי נוֹתֵן אֶל לִבִּי אֶת גּוֹרַל מַלְכִּי, בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁרוּי בְּאָסוֹן וּבְצָעַר.”

לַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי קָמוּ מִיָּד אוֹהֲבִים וְאוֹיְבִים בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל, הַלָּלוּ קִדְּמוּ אֶת פָּנֶיהָ בְּהִתְלַהֲבוּת גִּיל וְהַלָּלוּ שִׁלְּחוּ אוֹתָהּ בִּמְאֵרָה לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. נְסִיכֵי אֶרֶץ עָצְמוּ מִתְּחִלָּה אֶת עֵינֵיהֶם, כְּיַנְשׁוּפִים בִּפְנֵי אַדְמוּמִית הַבֹּקֶר, וּלְבַסּוֹף חָזְרוּ וּפָתְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהָטִיל בָּהֶן מֶבָּטֵי אִיּוּם. פַּחַד מוּבָן, כַּעַס רָאוּי לִסְלִיחָה! כִּי הֲלֹא מַהְפֵּכָה מֻפְלָאָה זוֹ בָּאָה לָעוֹלָם בְּלִי מִלְחָמָה רְאוּיָה לִשְׁמָהּ! הֲלֹא הַמֶּלֶךְ הַמְנֻצָּחַ נָקֵל בְּעֵינֶיהָ גַּם מִקְּרֹא לוֹ אוֹיֵב וּמִשְּׁפֹךְ אֶת דָּמוֹ! מִדַּת רַחֲמִים זוֹ, שֶׁאָחֲזָה בָּהּ הַמַּהְפֵּכָה, הָיְתָה לִצְנִינִים בְּעֵינֵי הֶעָרִיצִים אֲשֶׁר טוֹב הָיָה לָהֶם אִלּוּ גָרַם הַחֹפֶשׁ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁיֵּצֵא לוֹ שֵׁם רַע בָּעוֹלָם. וּבֵינָתַיִם לֹא נִלְחַם בָּהּ אִישׁ, לֹא בְּגָלוּי וְלֹא בַּסֵּתֶר. גַּם אֵלֶּה שֶׁהֶעֱמִידוּ פָּנִים זוֹעֲמִים בְּיוֹתֵר לֹא הוֹצִיאוּ אֶת הָעֻבְדָּה מִידֵי חֶזְקָתָהּ, כִּי לֵב הָאָדָם, לַמְרוֹת יֵצֶר הָאָנֹכִיּוּת וְלַמְרוֹת הָרֹגֶז יִרְחַשׁ בַּמִּסְתָּרִים כָּבוֹד לְכָל מְאֹרָע שֶׁנִּכַּר בּוֹ שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל כֹּחַ הַבָּא מִגָּבֹהַּ.

בְּמַהְפֵּכַת יוּלִי נִצַּח הַצֶּדֶק אֶת הַמַּעֲשִׂים הַקַּיָּמִים, וַהֲרֵי זֶה נִצָּחוֹן נֶהְדָּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

בָּזֶה כָּלוּל שֵׁם הַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה, מִתּוֹךְ כָּךְ נִתְגַּלְגְּלָה מִדַּת הָרַחֲמִים עַל הָאוֹיֵב הַמְנֻצָּח. הַצֶּדֶק אֵינוֹ רוֹאֶה בִּשְׁעַת נִצְחוֹנוֹ צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַכְּפִיָּה.

אָדָם, שֶׁהַצֶּדֶק מְשַׁמֵּשׁ קַו לְמַעֲשָׂיו, חֲזָקָה שֶׁיִּתְנַהֵג גַּם לְפִי חֻקֵּי הַמּוּסָר וְהָאֱמֶת. סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת לוֹ לַצֶּדֶק שֶׁאֵין הַתִּפְאֶרֶת וְהַטָּהֳרָה מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. הַדָּבָר הַקַּיָּם, גַּם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה נָחוּץ בְּיוֹתֵר וְגַם בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי הַדּוֹר רוֹאִים אוֹתוֹ כֻּלּוֹ זַכַּאי, הֲרֵי זֶה דַרְכּוֹ לְהִשָּׁחֵת וְלַהֲפֹךְ יוֹצֵא-דֹפֶן וּמִפְלֶצֶת, – אִם אֵין לוֹ יְסוֹד קִיּוּם אַחֵר חוּץ מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ וְאִם אֵין בּוֹ מִן הַצֶּדֶק לְגַמְרֵי אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רַק מְעַט מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת. מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת אֵיזוֹ צוּרָה שֶׁל כִּעוּר לוֹבֶשֶׁת הָעֻבְדָּה לִפְעָמִים, לְאַחַר שֶׁהִיא מַגִּיעָה לְעֵינֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים – יֵלֵךְ; וְיִקְרָא מַה שֶׁכָּתַב מַקִּיאַוֶּלִי. הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה רָשָׁע מֵזִיד לְפִי טֶבַע כִּשְׁרוֹנוֹ, לֹא הָיָה יְלִיד תָּפְתֶּה אוֹ סוֹפֵר נִקְלֶה וַחֲסַר אֹפִי, הוּא רַק לִמֵּד סַנֵּגוֹרְיָה עַל הָעֻבְדָּה. וְלֹא עַל הָעֻבְדָּה שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה בְּיָמָיו בְּאִיטַלְיָה בִּלְבָד, כִּי אִם עַל זוֹ שֶׁשָּׁלְטָה בַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ-עֶשְׂרֵה בְּכָל אֵרָפָּה כֻּלָּהּ. לְפִי מִדַּת הַמּוּסָר שֶׁל הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה נִרְאֵית הָעֻבְדָּה הַזֹּאת כְּמַעֲשֶׂה תּוֹעֵבָה, וְכֵן הַדָּבָר בֶּאֱמֶת.

מִיּוֹם הֱיוֹת מַמְלָכוֹת בָּעוֹלָם לֹא חָדְלָה הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת שֶׁבֵּין הַצֶּדֶק וְהָעֻבְדָּה. עַל הַחֲכָמִים מוּטָל הַדָּבָר לְבַעֵר מִלְחֶמֶת שְׁנַיִם זוֹ מִן הָאָרֶץ, לַעֲשׂוֹת אֶת הָאִידֵיאָה הַטְּהוֹרָה וְאֶת הַמְּצִיאוּת מְזִיגָה אַחַת, וְלִדְאֹג לְכָךְ שֶׁהַצֶּדֶק וְהָעֻבְדָּה יִזּוֹנוּ זֶה מִזּוֹ בְּדֶרֶך שָׁלוֹם.

ב

אוּלָם בְּצִדָּם שֶׁל הַחֲכָמִים מִשְׁתַּתְּפִים גַּם הָעֲרוּמִים בַּעֲבוֹדַת הַבִּנְיָן שֶׁל הַמַּמְלָכָה, וְהַלָּלוּ מַטְרוֹתֵיהֶם אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי.

הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1830 נֶעֶצְרָה מִיָּד בְּאֶמְצַע דַּרְכָּהּ.

אַנְשֵׁי הָעָרְמָה זֶה דַרְכָּם לַעֲשׂוֹת לַמַּהְפֵּכָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת לְפִי מְגַמָּה יְדוּעָה, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים תּוֹשָׁבֵי הַחוֹף לַתַּנִּין אֲשֶׁר הוּקָא אֶל שְׂפַת הַיָּם: הֵם עוֹרְפִים אוֹתָהּ. אֶצְלָם מְקֻבָּל הַדָּבָר, כִּי לְאַחַר מַהְפֵּכָה הַנִּגְמֶרֶת בְּנִצָּחוֹן מָלֵא יֵשׁ לִדְאֹג בְּעִקָּר לְמֶמְשָׁלָה חֲזָקָה. וְאוּלָם מָה הִיא מֶמְשָׁלָה חֲזָקָה בְּעֶצֶם וּבִידֵי מִי הִיא בָּאָה לָעוֹלָם? כָּאן מַתְחִיל הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַחֲכָמִים וּבֵין אַנְשֵׁי הָעָרְמָה. הֲיֵשׁ לַמְנַצֵּחַ הַזְּכוּת לְהַרְכִּיב לְרֹאשׁוֹ אֶת שַׁלִּיטָיו וְאֶת צוּרַת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁעָלְתָה בִּרְצוֹנוֹ? וְאוּלָם אַנְשֵׁי הָעָרְמָה כּוֹפְרִים בְּכָךְ. סַכָּנָה בָּאָה לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁהַצֶּדֶק מֵרִים רֹאשׁ יוֹתֵר מִדַּי, וְלָכֵן מִן הַדִּין הוּא שֶׁהַצֶּדֶק יִשְׁתַּעְבֵּד לְבִטְחוֹן הַמַּמְלָכָה. לְאַחַר שֶׁהַחֹפֶשׁ נִצַּח, מִצְוָה לִקְבֹּעַ מֶמְשָׁלָה חֲזָקָה. אֲבָל לֹא מֶמְשָׁלָה הַמּוֹסֶרֶת לִידֵי הָאֲסַפְסוּף שְׁכוּר הַנִּצָּחוֹן אֶת זְכֻיּוֹתָיו אֲשֶׁר קָנָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא מֶמְשָׁלָה מְתוּנָה הַיּוֹדַעַת לְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּין הַזְּכֻיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת וּבֵין תְּבִיעוֹתֵיהֶם שֶׁל פּוֹרְצֵי הַסְּיָגִים, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי לְטוֹבַת הָעָם יִשָּׁאֲרוּ הַזְּכֻיּוֹת

הַיְתֵרוֹת בְּתָקְפָּן. אַנְשֵׁי הָעָרְמָה מַעֲלִים מִיָּד עַל דַּעְתָּם כִּי עֲלֵיהֶם לְהוֹשִׁיב בַּמֶּמְשָׁלָה אֲנָשִׁים בְּנֵי מַעֲמַד הָרְכוּשׁ, אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים לִשְׁקֹל אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְאֵינָם נִגְרַרִים עַל נְקַלָּה אַחֲרֵי הַזֶּרֶם. טוֹב בְּיוֹתֵר לְיַסֵּד בֵּית מַלְכוּת, וְאוּלָם לֹא כָּל מִשְׁפָּחָה מְקִימָה חִישׁ מַהֵר דּוֹר שֶׁל מְלָכִים.

מַעֲמַד הָרְכוּשׁ גֵּרַשׁ אֶת הַמַּחֲזִיקִים בַּנּוֹשָׁנוֹת מִמְּקוֹמוֹת הַשִּׁלְטוֹן; מִכָּאן וְאֵילָךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר צֹרֶךְ לַעֲצֹר בְּעַד הַיְסוֹדוֹת הַמִּתְנַוְּנִים שֶׁבַּמַּעֲמָד הַתַּחְתּוֹן. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפַת הַזְּמָן אֲשֶׁר מִשְּׁנַת 1830 וְעַד שְׁנַת 1848 חָל קִפָּאוֹן בַּפּוֹלִיטִיקָה הַמִּתְקַדֶּמֶת שֶׁל מַעֲמַד הָרְכוּשׁ; אַנְשֵׁי הָעָרְמָה מָצְאוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהִתְאִים לְמַטְרָתָם וְגָרַם לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הַיְשָׁנוֹת וְגַם יַשְׁאִירוּ בְּתָקְפָּן אֶת הַתִּקְווֹת לֶעָתִיד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִישׁ זֶה הָיָה נֵצֶר מִגֶּזַע מַלְכוּת! – הֲלֹא הוּא לוּאִי פִילִיףּ לְבֵית אוֹרְלֵאַן.

מָאתַיִם עֶשְׂרִים וְאֶחָד צִיר בָּחֲרוּ אֶת לוּאִי פִילִיףּ לְמֶלֶךְ. לַאפָיֶט הוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת מַעֲשֶׂה הַהַכְתָּרָה וְהוּא שֶׁקָּרָא בְּאוֹתוֹ מַעְמָד אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַחֲדָשָׁה בְּשֵׁם “הָרֶפּוּבְלִיקָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר”. מְקוֹם הַהַכְתָּרָה שֶׁל מַלְכֵי צָרְפַת נֶעֱקַר אֵפוֹא מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶׁר בְּרֵימְס וְנִקְבַּע בְּבֵית מוֹעֲצַת הָעִיר שֶׁל פָּרִיס.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים, לְאַחַר שֶׁאַנְשֵׁי הָעָרְמָה גָמְרוּ אֶת עֲבוֹדָתָם, וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר, כִּי הַלָּלוּ הֵרֵעוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּם. הֵם לֹא צֵרְפוּ לְחֶשְׁבּוֹנָם אֶת הַצֶּדֶק הַמֻּחְלָט. מִדַּת הַצֶּדֶק הֵרִימָה קוֹל מֶחָאָה, וְאוּלָם לְפִי שָׁעָה הִיא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל הַבָּמָה, כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לְמִלְחָמָה אֲיֻמָּה עוֹד יוֹתֵר.

ג

כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל מַהְפֵּכָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה בְּחֶזְקַת הַיָּד וּבוֹחֶרֶת מִן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. מִשְׁפָּט זֶה מִתְאַמֵּת גַּם בְּיַחַס לַמַּהְפֵּכָה הַמְּתוּנָה וְהַמֻּתְעֵית שֶׁל שְׁנַת 1830. הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר נִבְחַר עַל יָדָהּ, הָיָה טוֹב מִן הַמְּלוּכָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת. לוּאִי פִילִיףּ הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר מְעַטִּים כָּמוֹהוּ.

הוּא הָיָה מְחוֹנָן כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הָאָדָם, וּלְעֻמַּת רֹב הַטּוֹב שֶׁפָּעַל כָּל יָמָיו לֹא נֶחֶשְׁבוּ בִּמְאוּמָה כַּמָּה מִתְּכוּנוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת שֶׁהָיוּ מְצוּיוֹת אֶצְלוֹ בְּתוֹרַת פְּרָט. הוּא הָיָה בַּעַל הַשְׂכָּלָה גְבוֹהָה וּבַעַל אֹמֶץ לֵב – הֶרְאָה גְבוּרָה בְּתוֹרַת גֵּנֵרַל בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁעַל יַד וַלְמִי וְיַ’מַףּ וְעָמַד בִּפְנֵי שְׁמוֹנֶה הַתְקָפוֹת מִצַּד מְרַצְּחֵי מֶלֶךְ; בִּימֵי מַלְכוּתוֹ נִלְחַם כְּנֶגֶד רוּחַ הַבְּיוּרוֹקְרָטִיּוּת שֶׁל “פַּטְפְּטָנֵי הַחֹק” – כָּךְ קָרָא לַקַּטֵּגוֹרִים הַמְכַהֲנִים בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַת מַלְכוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִגִּיעַ עֹנֶשׁ הַמָּוֶת לִידֵי בִּטּוּל כִּמְעַט, וְהַגַּרְדֹּם לֹא הוּקַם מֵחָדָשׁ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁבָּאוּ עַל הַמֶּלֶךְ בִּכְפִיָּה. אֶת הַנִּצָּחוֹן הַזֶּה נָחַל קָזִימִיר פֶרְיֶה, “אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה” בָּא כֹּחוֹ שֶׁל מַעֲמַד הָרְכוּשׁ. קַטְנוּת הַלֵּב הַגַּסָּה שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה נִצְּחָה אֶת הַמֶּלֶךְ הַנָּדִיב.

לוּאי פִילִיףּ, לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ נָסִיךְ, נִלְחַם לְשֵׁם הָעִקָּר הַקּוֹבֵעַ אֶת שִׁוְיוֹן הָאֶזְרָחִים בַּמְּדִינָה, נָשָׂא בְּחֻבּוֹ אֶת הַסְּתִירָה שֶׁבֵּין הַמַּהְפֵּכָה וּבֵין הַתְּנוּעָה לַהֲקָמַת הַנּוֹשָׁנוֹת וְהָיָה נוֹטֶה לְיַסֵּד מֶמְשָׁלָה מִתְנַגֶּדֶת לַמַּהְפֵּכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נִמְנָה עַל הַמּוֹרְדִים – וְכָל זֶה שִׁמֵּשׁ בִּשְׁנַת 1830 לְהַצְלָחָתוֹ. מֵעוֹלָם לֹא נִסְתַּגֵּל אִישׁ יוֹתֵר לִמְאֹרָע, מֵעוֹלָם לֹא נִתְמַזְּגוּ הַשְּׁנַיִם יַחַד בְּיֶתֶר שְׁלֵמוּת. וְחוּץ מִזֶּה גָרְמָה לוֹ גָלוּתוֹ שֶׁיְּהֵא נֶחְשָׁב רָאוּי לִמְלוּכָה. הוּא הָיָה מֻכְרָח לִנְדֹּד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, חַי בַּעֲנִיּוּת וְהִרְוִיחַ אֶת לַחְמוֹ עַל יְדֵי עֲבוֹדָה. הוּא הוֹרָה בָּעִיר רַיכֶנָאוּ אֶת תּוֹרַת הַחֶשְׁבּוֹן, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁאֲחוֹתוֹ הִתְעַסְּקָה בִּמְלֶאכֶת הָרִקְמָה וְהַתְּפִירָה.

קוֹרוֹת חַיִּים אֵלֶּה, שֶׁעָבְרוּ עַל נָסִיךְ, הִלְהִיבוּ אֶת מַעֲמַד בַּעֲלֵי הָרְכוּשׁ. לוּאִי פִילִיףּ גַּם נָתַץ בִּידֵי עַצְמוֹ אֶת כְּלוּב הַבַּרְזֶל הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּבֵית הַמִּנְזָר מוֹ-סֶן-מִישֶׁל, זֶה הַכְּלוּב אֲשֶׁר הוּקַם עַל יְדֵי לוּאִי הָאַחַד-עָשָׂר וְשִׁמֵּשׁ מְקוֹם כֶּלֶא גַם לְאַסִּירָיו שֶׁל לוּאִי הַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר. הוּא הָיָה אָח לְנֶשֶׁק לְדֻמּוּרְיֶה, רֵעַ לְלַאפָיֶט, חָבֵר לְכַת הַיַּעֲקֹבִיִּים, מִירַבּוֹ דָפַק לוֹ עַל שִׁכְמוֹ כְּאִישׁ קָרוֹב, וְדַנְטוֹן הָיָה מְכַנֶּה אוֹתוֹ בִּשְׁעַת שִׂיחָה בְּשֵׁם “אִישִׁי הַצָּעִיר!” בִּשְׁנַת 1783 הָיָה נוֹכָח – מִדֵּי שִׁבְתּוֹ בְּתָא אָפֵל וּשְׁמוֹ הָאָדוֹן לְבֵית שַׁרְטְר – בִּשְׁעַת בֵּרוּר מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל “הֶעָרִיץ הַמִּסְכֵּן”, הוּא לוּאִי הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר. הַמָּהְפֵּכָה אֲשֶׁר הֵיטִיבָה לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֶׂיהָ בְּהַשְׁמִידָהּ אֶת הַמַּלְכוּת עַל יְדֵי הֲמָתַת הַמֶּלֶךְ וּבְהַעֲבִירָהּ מִן הָעוֹלָם אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַמַּלְכוּת גַּם יַחַד, אַף גַּם הַגִּלּוּי הַנֶּאְדָּר שֶׁל רְצוֹן הָעָם אֲשֶׁר אֵרַע לִהְיוֹת בִּשְׁעַת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט – אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם כָּפוּ עַל לוּאִי פִילִיףּ רשֶׁם אַדִּיר, וְכֵיוָן שֶׁלּוּאִי הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר לֹא אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ בָּא כֹּחָהּ שֶׁל הַמַּלְכוּת – לָכֵן הָגָה לוּאי פִילִיףּ כָּל יָמָיו יִרְאָה קְדוֹשָׁה לְמִשְׁפַּט הַצֶּדֶק שֶׁל הָעָם, זֶה הַנָּקִי מִשֶּׁמֶץ פְּנִיָּה כְּמִשְׁפַּט אֱלֹהִים.

וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁלּוּאִי פִילִיףּ נִשְׁפַּט עַל יְדֵי רַבִּים בְּחֹמֶר הַדִּין וְרַבִּים הִטּוּ אֶת מִשְׁפָּטוֹ בְּעַוְלָה, הֲרֵי יִסְתַּבֵּר מֵאֵלָיו אִם יָקוּם אִישׁ וִילַמֵּד עָלָיו סַנֵּגוֹרְיָה, אִישׁ אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ יֵחָשֵׁב עַכְשָׁו כְּמֵת בְּעוֹלַם הַפּוֹלִיטִיקָה וַאֲשֶׁר הִכִּיר אֶת הַמֶּלֶךְ הַזֶּה פָּנִים אֶל פָּנִים. וְלֹא יַחְשְׁדוּ בִּי כִּי עֵדוּתִי בָּאָה מִתּוֹךְ פְּנִיָּה. הַמֵּתִים רַשָּׁאִים לְהַשְׁפִּיעַ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ תִּשְׁבָּחוֹת וְתַנְחוּמִים.

ד

הָיָה צֹרֶךְ בְּכָךְ לְתָאֵר אֶת הַיְחָסִים הַפּוֹלִיטִיִּים שֶׁל הַזְּמָן הַהוּא, מֵאַחַר שֶׁעַל דֶּרֶךְ סִפּוּרֵנוּ נִזְדַּמֵּן לָנוּ מְאֹרָע טְרַגִּי שֶׁאֵרַע בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמַלְכוּת לוּאִי פִילִיףּ.

מַעֲלַת הַמְּלָכִים נִתְּנָה לְלוּאִי פִילִיףּ לְלֹא כָּל כְּפִיָּה מִצִּדּוֹ. לֹא הוּא בְּעַצְמוֹ שָׂם אֶת הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; הוּא גַם לֹא שָׁלַח אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת. הִיא נִזְדַּמְּנָה לוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ, לְאַחַר שֶׁנִּתְעָה לְהַאֲמִין בְּכָל לִבּוֹ כִּי הָאֲנָשִׁים הַמַּמְלִיכִים אוֹתוֹ עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּצֶדֶק וְכִי חוֹבָה הִיא לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְאוּלָם כְּשֵׁם שֶׁלּוּאִי פִילִיףּ הֶאֱמִין מִתּוֹךְ ישֶׁר כִּי כִּסֵּא הַמְּלוּכָה שַׁיָּךְ לוֹ לְפִי הַדִּין, כֵּן יָשְׁרָה גַם אֱמוּנָתָהּ שֶׁל מִפְלֶגֶת הַדֵּמוֹקְרָטִים אֲשֶׁר אָמְרָה כִּי לָהּ הַזְּכוּת לְמָאֵן בְּמֶלֶךְ. מִשּׁוּם כָּךְ אָנוּ חוֹשְׁבִים, כִּי אֵין לְחַיֵּב לֹא אֶת הַמֶּלֶךְ וְלֹא אֶת מִפְלֶגֶת הַדֵּמוֹקְרָטִים וְאֵין לִרְאוֹת אוֹתָם אֲשֵׁמִים בְּמִלְחֲמוֹת הַמַּעֲמָדוֹת שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בַּיָּמִים הָהֵם בְּכָל מוֹרָאֵיהֶן. הַהִתְנַגְּשׁוּת שֶׁבֵּין דֵּעוֹת דּוֹמָה לַהִתְנַגְּשׁוּת שֶׁבֵּין כֹּחוֹת הַטֶּבַע. הָאוֹקְיָנוֹס שָׂם סִתְרָה עַל הַמַּיִם, הַסַּעַר תּוֹבֵעַ אֶת זְכוּת הָאֲוִיר; הַמֶּלֶךְ מֵגֵן עַל הַמַּלְכוּת, מִפְלֶגֶת הַדֵּמוֹקְרָטִים מְקַיֶּמֶת אֵת זְכֻיּוֹת הָעָם; הַיַּחֲסִי, כְּלוֹמַר הַמַּלְכוּת, מֵגֵן עַל עַצְמוֹ בִּפְנֵי הַמָּחְלָט, הִיא הָרֶפּוּבְלִיקָה; בִּשְׁעַת סִכְסוּךְ כָּזֶה גְזֵרָה הִיא עַל הַצִּבּוּר שֶׁיִּתְנַסֶּה בְּפֻרְעָנֻיּוֹת קָשׁוֹת.

אֲבָל צָרוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן אֶלָּא לְשַׁעְתָּן, מַצְמִיחוֹת לְאַחַר זְמָן אֶת הַיְשׁוּעָה, וְאָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לְגַנּוֹת אֶת הַלּוֹחֲמִים; בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי אַחַת מִשְּׁתֵּי הַמִּפְלַגּוֹת שׁוֹגָה בְּשָׁוְא, כֵּיוָן שֶׁהַצֶּדֶק אֵינוֹ מְשַׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ גַם לָרֶפּוּבְלִיקָה וְגַם לַמַּלְכוּת, אֶלָּא נִמְצָא כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּת אֶחָת; וְאוּלָם אַף הַטּוֹעִים הֵם יְשָׁרִים בֶּאֱמוּנָתָם. יוֹצֵא אֵפוֹא, כִּי סִכְסוּכִים כָּאֵלֶּה בָּאִים לָעוֹלָם בְּאַשְׁמַת הַגּוֹרָל, וְלֹא בְּאַשְׁמָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

הָבָה נְסַיֵּם אֶת הַוִּכּוּחַ הַזֶּה.

מֶמְשֶׁלֶת שְׁנַת 1830 רָאֲתָה חַיִּים קָשִׁים מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. נִגְזַר עָלֶיהָ גְזֵרָה לְהַתְחִיל מִיָּד בְּמִלְחָמָה וּלְהָגֵן עַל קִיּוּמָהּ.

מִתְנַגְּדֶיהָ הִגְדִּילוּ אֵיבָה מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ; מִתְּחִלָּה רָבוּ אֵלֶיהָ בַּסֵּתֶר וּלְבַסּוֹף בְּגָלוּי. הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי, שֶׁמַּלְכֵי אֲרָצוֹת זָרוֹת לֹא הִטּוּ אֵלֶיהָ חֶסֶד רַב, נִדְרְשָׁה בְּצָרְפַת לְכַמָּה פָּנִים.

בְּכָל תְּקוּפָה שֶׁל מַהְפֵּכָה מְצוּיִים אֲנָשִׁים הַמַּפְלִיגִים כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם, וְהַלָּלוּ הֵם מַעֲרִיצָיו שֶׁל סֵדֶר הַמְּדִינָה הַיָּשָׁן.

כַּמָּה מִמִּפְלְגוֹת הַיָּמִין, אֵלֶּה הָרוֹאוֹת אֶת הַמַּלְכוּת כִּנְתוּנָה בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, קָבְעוּ לְעַצְמָן דֵּעָה לֵאמֹר: מֵאַחַר שֶׁכָּל הַמַּהְפֵּכוֹת אֵינָן בָּאוֹת לָעוֹלָם אֶלָּא עַל יְסוֹד שֶׁל זְכוּת הַמֶּרֶד, הֲרֵי מִן הַדִּין הוּא שֶׁמֻּתָּר לְהִתְקוֹמֵם לְסֵדֶר הַדְּבָרִים הַנִּקְבָּע עַל יְדֵי מַהְפֵּכָה.

שָׁוְא הַדָּבָר! בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כָּזֶה לֹא הָעָם הוּא הַמּוֹרֵד, כִּי אִם הַמֶּלֶךְ. מַהְפֵּכָה אֵינָה דּוֹמָה כְּלָל לְמֶרֶד. כָּל מַהְפֵּכָה נִצְדֶּקֶת, כֵּיוָן שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת סִיּוּם טִבְעִי לְשַׁלְשֶׁלֶת אֲרֻכָּה שֶׁל מְאֹרָעוֹת, וּצְדָקָה זוֹ קַיֶּמֶת גַּם לְאַחַר שֶׁמּוֹרְדֵי שֶׁקֶר מְנַבְּלִים אוֹתָהּ וּמְמִיטִים עָלֶיהָ קָלוֹן. הַמַּהְפֵּכוֹת אֵינָן יְצִירֵי כַּפַּיִם שֶׁל הַמִּקְרֶה, אֶלָּא דְבָרִים הַבָּאִים מִתּוֹךְ הֶכְרַח, וְזֶה עֶרְכָּן שֶׁהֵן מְשִׁיבוֹת אֶת הָאָדָם מִדֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר אֶל דֶּרֵךְ הַנְּכֹחָה וְהָאֱמֶת.

וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר, כִּי מִפְלְגוֹת הַיָּמִין, הַנִּגְרָרוֹת אַחֲרֵי הַמַּלְכוּת הַקּוֹדֶמֶת, תָּקְפוּ אֶת הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי בְּכָל הַחֲרִיפוּת הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ נִמּוּקֵי שֶׁקֶר. דְּבָרִים שֶׁבְּשֶׁקֶר יְסוֹדָם זֶה דַרְכָּם לְשַׁמֵּשׁ כְּלֵי נֶשֶׁק מֻבְחָרִים, וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָר הַיָּשָׁן הִשְׂכִּילוּ לְהִתְנַפֵּל עַל הַמֶּמְשָׁלָה בִּמְקוֹם הַלִּקּוּי שֶׁלָּהּ, בְּהוֹקִיעָם אֶת חֶטְאָהּ אֲשֶׁר חָטְאָה לַהִגָּיוֹן. הֵם בָּאּו וְשָׁאֲלוּ: מָה רָאֲתָה הַמַּהְפֵּכָה לְהַמְלִיךְ עָלֶיהָ מֶלֶךְ?

קְרִיאַת מִלְחָמָה זוֹ נִשְׁמְעָה גַם מִפִּי אַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָר הָרֶפּוּבְלִיקָנִי; אֲבָל הַלָּלוּ הָיוּ נֶאֱמָנִים לְשִׁטָּתָם. הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי עָשְׂתָה רְמִיָּה וּמָנְעָה מֵאֵת הָעָם אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְלָכֵן צָדְקָה מִפְלֶגֶת הַדֵּמוֹקְרָטִים בְּהוֹכִיחָהּ אֶת הַמַּהְפֵּכָה עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

מִצַּד הַפּוֹלִיטִיקָה הַחִיצוֹנִית נֶעֶשְׂתָה הָאָרֶץ, עַל יְדֵי הַמַּלְכוּת שֶׁקָּנְתָה לְעַצְמָהּ, תְּלוּיָה בִּרְצוֹנָן שֶׁל יֶתֶר הַמֶּמְשָׁלוֹת הָאַדִּירוֹת; אוּלָם בְּחַיֶּיהָ הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הָאָרֶץ רַבּוּ הַשְּׁאֵלוֹת הַמְחַכּוֹת לְפִתְרוֹנָן: הַדַּלּוּת הָרַבָּה בְּקֶרֶב הָעָם, עֶסְקֵי שְׂכַר הָעֲבוֹדָה, הַחִנּוּךְ, חֻקֵּי הָעֳנָשִׁים, בָּתֵּי הַבּשֶׁת, הַתְּנוּעָה לְשִׁחְרוּר הַנָּשִׁים, הַתַּעֲשִׂיָּה, הַצַּרְכָּנוּת, חֲלֻקַּת הַהוֹן הַלְּאֻמִּי, מִסְחָר וְקִנְיָן, כְּסָפִים וְאַשְׁרַאי. – כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ נֶעֶרְמוּ לְמִגְדָּל גָּבֹהַּ אֲשֶׁר עָמַד לְהִתְמוֹטֵט וּלְהַפִּיל גַּם אֶת הַבִּנְיָן הַמַּמְלַכְתִּי.

אַנְשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה הָגוּ אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם, וְאוּלָם הַקַּרְקַע אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לָהֶם מְקוֹם עֲבוֹדָה, הוּא הָעָם הַמִּזְדַּעְזֵעַ מִתְּנוּעוֹת מֶרֶד, רָעַד תַּחְתֵּיהֶם וְנִשְׁמַט מִתַּחַת רַגְלֵיהֶם. יְחִידִים, וְגַם חֲבוּרוֹת וְכִתּוֹת, הָיוּ עוֹסְקִים בְּשָׁלוֹם בְּבֵרוּר יְסוֹדִי שֶׁל שְׁאֵלוֹת הַחֶבְרָה, כְּשֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּשַׁלְוָתָם כְּאוֹתָם הַחַצָּבִים הַחוֹצְבִים נְקָבוֹת בְּהָרֵי גַעַשׁ וְאֵינָם פּוֹסְקִים מֵעֲבוֹדָתָם גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָהָר מִזְדַּעְזֵעַ וְהַלּוֹעַ מֵקִיא אֶת אִשּׁוֹ!

רַבִּים הַקְּרוּיִים סוֹצִיָּלִיסְטִים, הֵטִילוּ עַל הַמִּפְלַגּוֹת הַמְּדִינִיּוֹת אֶת בֵּרוּר הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר זְכֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֶזְרְחֵי הַמְּדִינָה, וְהֵם עַצְמָם נִפְנוּ לַעֲבֹד לְשֵׁם הַצְלָחָתוֹ וְאָשְׁרוֹ שֶׁל הָאָדָם.

הֵם שִׁוּוּ עַל הַצַּד הַחָמְרִי שֶׁל הַחַיִּים – כְּגוֹן עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, חֲרשֶׁת וּמִסְחָר – מֵעֵין רוֹמְמוּת שֶׁל דָּת, נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בְּבֵרוּרָן שֶׁל שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת, בָּהֶן גַּם הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר זְכוּת הַקִּיּוּם שֶׁל עֹנֶשׁ הַמָּוֶת וְשֶׁל הַמִּלְחָמָה, וּכְמוֹ כֵן נָתְנוּ אֶת לִבָּם לְבָרֵר אֶת הַזְּכֻיּוֹת אֲשֶׁר לַנָּשִׁים וְלַיְלָדִים – מִחוּץ לִזְכֻיּוֹת הָאָדָם שֶׁהֻכְרְזוּ עַל יְדֵי הָרֶפּוּבְלִיקָה הַצָּרְפַתִּית.

וְאוּלָם מֵאַחַר שֶׁבֵּינָתַיִם נִתְפַּקְּחוּ הָעַמִּים וְהַיְחִידִים שֶׁבַּצִּבּוּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהִתְחִילוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ, לְפִיכָךְ אֵין מִן הַצֹּרֶךְ לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים עַל הָעִנְיָנִים הָאֲמוּרִים. הַשַּׁתְּפָנִים, שֶׁאָחֲזוּ בְּתוֹרַת-שָׁוְא, הֶאֱמִינוּ כִּי יַעֲלֶה בְּיָדָם לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. עֲמַל נְדִיבִים הָרָאוּי לְשֶׁבַח נִרְאָה בַּיָּמִים הָהֵם מִצַּד הַסּוֹצִיָּלִיסְטִים, אֵלֶּה שֶׁחָזוּ מֵרֹאשׁ אֶת דַּרְכָּם הָאֲרֻכָּה פַּרְסָה אַגַּב פַּרְסָה, כָּל תָּכְנִיתָם נִכְלְלָה כֻּלָּהּ בִּקְרִיאָה מְעוֹרֶרֶת אַחַת: הַרְבּוּ אֶת תּוֹצַרְתְּכֶם וְחַלְּקוּ אוֹתָהּ חֲלֻקָּה נְכוֹנָה – בָּזֶה תַּגְדִּילוּ אֶת כֹּחַ צָרְפַת בַּחֹמֶר וּבָרוּחַ!

מִיּוֹם לְיוֹם הָלַךְ וְגָדַל הַפֵּרוּד שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעָם; לוּאִי פִילִיףּ הִרְגִּישׁ כִּי צוּק הַסֶּלַע, הַמְּשַׁמֵּשׁ מְקוֹם עֶמְדָּה לְרַגְלָיו, הוֹלֵךְ וּמַשִּׁיר פֵּרוּרִים אֲבָל אֵינוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת אָבָק פּוֹרֵחַ; הֲלֹא גְאוֹן צָרְפַת עָלָה בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.

עַל פְּנֵי הָאֹפֶק עָלְתָה סוּפָה. עֲנָנָה עֲצוּמָה לְהַפְלִיא, שֶׁהָלְכָה וְגָדְלָה בִּמְהִירוּת רַבָּה, הֵטִילָה אֶת צִלָּהּ הַקּוֹדֵר עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים, הַדְּבָרִים וְהַמֻּשָּׂגִים. כִּי הֲרֵי זַעַם נוֹשָׁן וְהִתְלַהֲבוּת רַעֲנַנָּה קָשְׁרוּ יַחַד קֶשֶׁר לַהֲרֹס אֶת הַקַּיָּם! הֲמוֹן עִנְיָנִים שֶׁבְּמִקְצוֹעַ הַכַּלְכָּלָה, הַחֶבְרָה וְהַפּוֹלִיטִיקָה הַחִיצוֹנִית, תָּבְעוּ אֶת פִּתְרוֹנָם, וּכְבָר הֻרְגַּשׁ מֵרֹאשׁ כָּל הָעֹז שֶׁל הַהִתְפּוֹצְצוּת הָעֲתִידָה לָבוֹא, בְּאֵין כֹּחַ עוֹד לַעֲצֹר בַּעֲדָהּ.

כָּזֶה הָיָה הַמַּצָּב בְּצָרְפַת בִּתְחִלַּת שְׁנַת 1832 –כְּעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ אַחֲרֵי הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי.

ה

קָרוֹב לְסוֹפוֹ שֶׁל אַפְּרִיל נַעֲשָׂה הַמַּצָּב גָּרוּעַ בְּיוֹתֵר. תַּאֲוַת הַמֶּרֶד הִגִּיעָה לִידֵי נְקֻדַּת הָרְתִיחָה. מִשְּׁנַת 1830 וְאֵילָךְ נִסּוּ כְּבָר הַמִּתְקוֹמְמִים כַּמָּה פְּעָמִים לָצֵאת לִקְרָב, אוּלָם הַמְּרִידוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה דֻכְּאוּ עַל נְקַלָּה. אֲבָל עַכְשָׁו יָדְעוּ הַכֹּל בְּוַדָּאוּת, כִּי עוֹמֶדֶת לְהִתְחוֹלֵל הִתְקוֹמְמוּת גְּדוֹלָה. עֵינֵי כָּל צָרְפַת הָיוּ תְּלוּיוֹת בְּפָרִיס, וּפָרִיס תָּלְתָה אֶת עֵינֶיהָ בְּפַרְוַר סֶן-אַנְטוּאַן.

בְּפַרְוַר פּוֹעֲלִים זֶה גָבְרָה הִתְרַגְּשׁוּת הָרוּחוֹת בְּמִדָּה יְתֵרָה. בְּבָתֵּי הַמַּרְזֵחַ שֶׁבִּרְחוֹב דֶּה-שָׁרוֹן הִתְנַהֲלוּ וִכּוּחִים סוֹעֲרִים וְרַבֵּי עֵרֶךְ. כָּאן דָּנוּ בְּכָל כֹּבֶד רֹאשׁ בַּדָּבָר, אִם לְהִלָּחֵם אוֹ לְהִמָּנַע מִמִּלְחָמָה. בְּכַמָּה חֲדָרִים מֻצְנָעִים הִשְׁבִּיעוּ אֶת הַפּוֹעֲלִים לֵאמֹר, כִּי בְּהִשָׁמַע הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן הַקּוֹרֵא לִקְרָב עֲלֵיהֶם לְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה בְּלִי לִמְנוֹת אֶת מִסְפַּר אוֹיְבֵיהֶם.

כְּמוֹ כֵן קָרְאוּ שָׁם בְּצִבּוּר חוֹבְרוֹת הַסְּפוּגוֹת רוּחַ שֶׁל “מַהְפֵּכָה”. “הֵם שָׁפְכוּ עַל הַמֶּמְשָׁלָה קִתּוֹן שֶׁל גִּדּוּף וְלִגְלוּג”, מְעִידָה הַרְצָאָה חֲשָׁאִית אַחַת שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה.

שָׁם נִתְּנוּ לְהִשָּׁמַע דְּבָרִים מֵעֵין אֵלֶּה:" אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמַּנְהִיגִים. אִישׁ כָּמוֹנִי יְקַבֵּל אֶת בְּשׂוֹרַת הַמֶּרֶד שְׁעָתַיִם לִפְנֵי הַהַתְחָלָה." – פּוֹעֵל אֶחָד אָמַר: “חֲבוּרָתֵנוּ הִיא בַּת שְׁלשׁ מֵאוֹת אִישׁ. אִם כָּל אֶחָד יָבִיא אֶת תְּרוּמָתוֹ עֲשָׂרָה סוּ, נֶאֱסֹף שְׁלשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים פְרַנְק וְנִתֵּן אֶת הַכֶּסֶף בַּאֲבַק שְׂרֵפָה וּבְכַדּוּרִים”. – וְהִנֵּה דְבָרָיו שֶׁל פּוֹעֵל אַחֵר: “נִמְנַע מִמֶּנִּי לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי, מִשּׁוּם שֶׁנִּטַּל עָלַי לְהַתְקִין תַּרְמִילֵי כַּדּוּרִים”. פַּעַם בְּפַעַם הָיוּ בָּאִים לְכָאן אֲנָשִׁים “לְבוּשִׁים כְּהֹגֶן”, “הִתְנַהֲגוּ בַּחֲשִׁיבוּת”, לָחֲצוּ יָד לַנֶּחְשָׁבִים שֶׁבַּפּוֹעֲלִים אַגַּב סֵבֶר פָּנִים שֶׁל מְפַקְּדִים, וְנִסְתַּלְּקוּ לָהֶם לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ זְמָן מוּעָט. רַבִּים הָיוּ בָּתֵּי הָאַכְסַנְיָה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לָהֶם מְקוֹמוֹת פְּגִישָׁה, וְאוּלָם הֵם מָנְעוּ אֶת עַצְמָם מִמְּסֹר דְּבָרִים שֶׁבְּסוֹד בִּפְנֵי זָרִים.

וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ מְסַדְּרִים אֶת הָאֲסֵפוֹת הָאֵלֶּה בִּתְדִירוּת, בְּיָמִים קְבוּעִים. בְּכַמָּה אֲסֵפוֹת לֹא נִרְאוּ אֶלָּא פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל שְׁמוֹנָה אוֹ עֲשָׂרָה מְבַקְּרִים הַחוֹזְרִים וּבָאִים בִּקְבִיעוּת. פְּעָמִים נִתְּנָה רְשׁוּת כְּנִיסָה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא, וּבְמִקְרֶה כָּזֶה נִתְמַלֵּא הָאוּלָם עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהַקָּהָל הָיָה שָׁרוּי בַּעֲמִידָה. הַלָּלוּ בָּאוּ רַק מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת, וְהַלָּלוּ סָרוּ אֶל הָאוּלָם לְאַחַר שֶׁנִּתְקְלוּ בּוֹ עַל דַּרְכָּם. וּכְמוֹ בִּתְקוּפַת הַמַּהְפֵּכָה הַגְּדוֹלָה כֵּן נָהֲרוּ גַם עַכְשָׁו לָאֲסֵפוֹת נָשִׁים חֲדוּרוֹת אַהֲבַת הַמּוֹלֶדֶת, וְהָיוּ נִתְלוֹת בִּצַוְּארֵיהֶם שֶׁל חֲסִידֵי הַמַּהְפֵּכָה הַחֲדָשִׁים.

בְּפֻמְבִּיּוּת גְּמוּרָה הָיוּ מַקְרִיאִים אֶת תָּכְנִיּוֹתֶיהָ הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה וְעוֹרְרוּ לַעֲמֹד בִּגְבוּרָה בַּקְּרָב הֶעָתִיד לִפְרֹץ.

כַּמָּה מִן הַנּוֹאֲמִים דִּבְּרוּ בְּעַזּוּת בִּלְתִּי מְצוּיָה וְעוֹרְרוּ מִשּׁוּם כָּךְ אִי-אֵמוּן. בְּיוֹם רְבִיעִי לְאַפְּרִיל שְׁנַת 1832 עָלָה אָדָם אֶחָד עַל זִיז שֶׁבְּפִנַּת רְחוֹב סֶנְט-מַרְגָּרִיט וְקָרָא בְּקוֹל: “אֲנִי קוֹמוּנִיסְט!” וּבֵין יֶתֶר דְּבָרָיו אָמַר: “הָלְאָה הָרְכוּשׁ הַפְּרָטִי! מִתְנַגְּדֵי הַמֶּמְשָׁלָה הֵם מוּגֵי לֵב וְנוֹטִים כָּל הַזְּמָן לִבְגִידָה. הֵם מַעֲמִידִים פָּנִים כְּחוֹבְבֵי מַהְפֵּכָה וְכָל כַּוָּנָתָם אֵינָהּ אֶלָּא לִמְצֹא חֵן, עִקַּר רְצוֹנָם לָתֵת תֹּקֶף לְתָכְנִיּוֹתֵיהֶם. הַלָּלוּ נוֹטִים בְּעֶצֶם הַדָּבָר לְמִשְׁטָר שֶׁל מַלְכוּת וְאֵינָם עוֹבְדִים כְּלָל בֶּאֱמוּנָה אֶת הַמַּהְפֵּכָה. שִׁמְעוּ זֹאת, פּוֹעֲלִים, וְגוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חוֹבְבֵי הָרֶפּוּבְלִיקָה!”

“בְּלוֹם אֶת פִּיךָ, מְרַגֵּל!” קָרָא אֵלָיו אֶחָד מִקְּהַל הַשּׁוֹמְעִים וְגָרַם לְכָךְ שֶׁהַנְּאוּם יִפָּסֵק. “הָעוֹמְדִים בָּרֹאשׁ”, זֶה שְׁמָם הַמְקֻבָּל בְּחוּגֵי הַפּוֹעֲלִים, הָיוּ כְּמִסְתַּתְּרִים. אָמְרוּ עֲלֵיהֶם, כִּי הֵם מִתְכַּנְּסִים לַאֲסֵפוֹת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-אֵיסְטַשׁ. אִישׁ אֶחָד יָדוּעַ בְּשֵׁם אוֹגוּסְט, – מְנַהֲלָהּ שֶׁל אֲגֻדַּת הַחַיָּטִים לְעֶזְרַת-גּוֹמְלִים וּבַעַל דִּירָה בִּרְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר – הָיָה מְקֻבָּל כִּמְתַוֵּךְ בֵּין רָאשֵׁי הַמֶּרֶד וּבֵין הַפַּרְוָר סֶן-אַנְטוּאַן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא יָצְאוּ כָּל הַזְּמָן שְׁמוֹתֵיהֶם מִכְּלָל סוֹד, וּמֵעוֹלָם לֹא הֵזִימָה אַף עֻבְדָּה בְּרוּרָה אַחַת אֶת הַתְּשׁוּבָה הַיְּהִירָה שֶׁנָּתַן לְאַחַר זְמָן אַחַד הַנֶּאֱשָׁמִים בִּפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “מִי הָיָה הַמַּנְהִיג שֶׁלְּךָ?” וְהוּא הֵשִׁיב:“לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הוֹדֵיתִי בְּשׁוּם מַנְהִיג!”

כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹרְרוּ חֲשָׁד לֹא שִׁמְּשׁוּ בְּכָל זֹאת הוֹכָחָה מַמָּשִׁית. אוּלָם נִזְדַּמְּנוּ אָז גַּם עֵדֻיּוֹת חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר.

נִמְצְאוּ, לְמָשָׁל, קְרָעִים שֶׁל מִכְתָּב כָּזֶה: "הַוַּעַד מֻכְרָח לִשְׁקֹד עַל הַדָּבָר וּלְעַכֵּב בִּידֵי הָאֲגֻדּוֹת… מִלְּצָרֵף אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים מִתּוֹךְ הַפְּלֻגּוֹת.

נ. ב. נוֹדַע לָנוּ, כִּי חָרַשׁ-נֶשֶׁק אֶחָד שֶׁבִּרְחוֹב פוֹבּוּר פּוּאַסוֹנְיֶר אוֹצֵר אִתּוֹ כְּחֲמֵשֶׁת אוֹ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים קְנֵה רוֹבֶה. בִּרְשׁוּת הַפְּלֻגָּה אֵין נֶשֶׁק לְגַמְרֵי."

סָמוּךְ לְקֶרַע-מִכְתָּב זֶה הָיָה מֻנָּח קֶרַע שֵׁנִי, חָשׁוּב עוֹד יוֹתֵר, וְהוּא שֶׁגָּרַם לְבַעַל הַמְּצִיאָה כִּי יַרְאֶה אֶת הַמִּכְתָּבִים לִשְׁכֵנוֹ. זֹאת הָיְתָה רְשִׁימָה שֶׁכָּלְלָה שְׁמוֹת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר חִלְּקוּ לָהֶם נֶשֶׁק וְצָרְכֵי יְרִיָּה. רַק לְאַחַר זְמָן הִכִּירוּ בַּדָּבָר, כִּי רְשִׁימָה זוֹ כָּלְלָה אֵת כָּל הַפְּלֻגּוֹת שֶׁל “הַחֶבְרָה לִזְכֻיּוֹת הָאָדָם” שֶׁנִּמְצְאוּ בָּרֹבַע הָרְבִיעִי, וְחוּץ מִזֶּה גַם שְׁמוֹתֵיהֶם וּכָתְבוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל רָאשֵׁי הַפְּלֻגּוֹת.

בַּחֲנֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל רוֹכְלִים הֻדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת כָּאֵלֶּה:

מְלַחַת……12 אֻנְצָה.

גָּפְרִית……2 אֻנְצָה.

פֶּחָמִים…..2.5 אֻנְצָה.

מַיִם………2 אֻנְצָה.

מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי בַּחֲנֻיּוֹת מִסּוּג זֶה אֶפְשָׁר הָיָה לִקְנוֹת כָּל מִינֵי חֳמָרִים.

יוֹם אֶחָד נוֹדַע לַמֶּמְשָׁלָה, כִּי לְפוֹעֲלֵי הַפַּרְוָרִים חִלְּקוּ כְּלֵי נֶשֶׁק וְכַמּוּת שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף כַּדּוּרִים, שָׁבוּעַ לְאַחַר כָּךְ נִמְסְרוּ בְּאֹפֶן כָּזֶה עוֹד שְׁלשִׁים אֶלֶף כַּדּוּרִים. וּמַפְלִיא הַדָּבָר, כִּי הַבַּלֶּשֶׁת לֹא הִצְלִיחָה לְהַחֲרִים גַּם חֵלֶק מִכָּל הַנֶּשֶׁק הַזֶּה. בְּמִכְתָּב אֶחָד, שֶׁנָּפַל לִידֵי הַבַּלֶּשֶׁת, הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר:" לֹא רָחוֹק הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ יָקוּמוּ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת שְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ אוֹהֲבֵי מוֹלֶדֶת וְיֵצְאוּ כֻּלָּם חֲמוּשִׁים לַקְּרָב."

הַהֲכָנוֹת לְשֵׁם הַמֶּרֶד יָצְאוּ לְגַמְרֵי מִכְּלָל סוֹד, וְהַפּוֹעֲלִים הָיוּ נִדְרָשִׁים לִפְרָקִים לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה תְּמִימָה: “וּבְכֵן, מַה נִשְׁמַע בִּדְבַר הַמֶּרֶד שֶׁלָּכֶם?”

הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ מִצַּד הַשּׁוֹאֲלִים בְּשַׁלְוַת רוּחַ גְּמוּרָה, וְהָיָה דוֹמֶה כִּי פְּלוֹנִי שׁוֹאֵל לִשְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי.

אֶחָד הַחֶנְוָנִים אָמַר פַּעַם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אַתֶּם מִתְכּוֹנְנִים לְהַתְחִיל בְּקָרוֹב בְּמַעֲשִׂים. לִפְנֵי חֹדֶשׁ יָמִים הָיָה מִסְפַּרְכֶם חֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, עַכְשָׁו גָּדַל הַמַּחֲנֶה שֶׁלָּכֶם וְעָלָה לְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ.” וּבְצֵרוּף לָזֶה הִצִּיעַ לְאִישׁ שִׂיחָתוֹ שֶׁיִּקְנֶה אֶצְלוֹ קְנֵה-רוֹבֶה בְּמִקָּח זוֹל.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְקַדַּחַת הַמֶּרֶד פָּשְׁטָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְלֹא פָּסְחָה עַל שׁוּם חֵלֶק שֶׁל פָּרִיס אוֹ שֶׁל צָרְפַת.

רִשְׁתָּן שֶׁל הָאֲגֻדּוֹת הַחֲשָׁאִיּוֹת הִתְפַּשְׁטָה עַל פְּנֵי כָּל הַמְּדִינָה, כְּאוֹתָן מַחֲלוֹת הַקַּדַּחַת הַנִּגְרָרוֹת דֶּרֶךְ כָּל חֶלְקֵי הַגּוּף. מִתּוֹךְ הַבְּרִית שֶׁל “יְדִידֵי הָעָם”, שֶׁפָּעֲלָה גַם בְּגָלוּי וְגַם בַּסֵּתֶר, יָצְאָה “הַחֶבְרָה לִזְכֻיּוֹת הָאָדָם”, זוֹ שֶׁחִבְּרָה אֶת תַּזְכִּירֶיהָ בַּנֻּסָּח הַיָּשָׁן שֶׁל הָרֶפּוּבְלִיקָאִים: “בְּחֹדֶשׁ פְלוּבְיוֹז, שְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְחֶשְׁבּוֹן הַשָּׁנִים שֶׁל הָרֶפּוּבְלִיקָה”. בְּרִית סְתָרִים זוֹ לֹא עָבְרָה מִן הָעוֹלָם גַּם לְאַחַר שֶׁכַּמָּה מֵחֲבֵרֶיהָ נִתְחַיְּבוּ עֳנָשִׁין, וְהִיא שֶׁנָּהֲגָה לְכַנּוֹת אֶת פְּלֻגּוֹתֶיהָ בַּשֵּׁמוֹת הַנִּשְׁמָעִים כְּסִמְלֵי מֶרֶד: פְּלֻגַּת הָרְמָחִיםּ, פְּלֻגַּת רוֹצְחֵי הַמֶּלֶךְ, פְּלֻגַּת הַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לִקְרָב, פְּלֻגַּת הָאֶבְיוֹנִים, פְּלֻגַּת רוֹבֶּסְפְּיֶר, פְּלֻגַּת הַשִּׁוְיוֹן, וְכַדּוֹמֶה לְכָךְ.

“הַחֶבְרָה לִזְכֻיּוֹת הָאָדָם” הוֹלִידָה אֶת “הַחֶבְרָה לִפְעֻלּוֹת”. הַלָּלוּ הָיוּ קִצְרֵי רוּחַ שֶׁנִּפְרְדוּ מֵעַל חַבְרֵיהֶם וְהֵחִישׁוּ אֶת דַּרְכָּם. בְּאֹפֶן כָּזֶה בָּאוּ לָעוֹלָם כַּמָּה וְכַמָּה אֲגֻדּוֹת סְתָרִים, וּמֵאֵלֶּה כְּדַּאי לְהַזְכִּיר כָּאן אֶת “הַצָּבָא שֶׁל הַבַּסְטִילְיָה”. חֲבֵרֶיהָ שֶׁל אֲגֻדָּה זוֹ הָיוּ מְאֻרְגָּנִים כְּאַנְשֵׁי צָבָא, וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אַרְבָּעָה, שָׂרֵי עֲשָׂרָה, שָׂרֵי עֶשְׂרִים וְשָׂרֵי אַרְבָּעִים. וְרַק כָּל חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שֶׁבָּהֶם הִכִּירוּ הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי.

בְּרֹבַע הַסְּטוּדֶנְטִים גָּבְרָה הַהִתְרַגְּשׁוּת לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים. בֵּית קָפֶה אֶחָד שֶׁבִּרְחוֹב סֶן-הִיאַצִינְתְּ וּבֵית הקָּפֶה “שִׁבְעַת הַבִּילַרְדִּים”, שֶׁנִּמְצָא בִּרְחוֹב מַתּוֹרִין-סֶן-יַ’ק, שְׁנֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ מְקוֹמוֹת כִּנּוּס לַסְּטוּדֶנְטִים, יְדִידֵי הָאַלֶּף-בֵּית קָבְעוּ אֶת אֲסֵפוֹתֵיהֶם בְּבֵית הַקָּפֶה מוּזֶן וּכְמוֹ כֵן, כְּפִי שֶׁסֻּפַּר כְּבָר מִקֹּדֶם, בְּבֵית אֹכֶל אֶחָד מְכֻנֶּה קוֹרִינְתְּ אֲשֶׁר בִּרְחוֹב מוֹנְדִיטוּר. הַיְשִׁיבוֹת הָאֵלֶּה סֻדְּרוּ בַּחַשָׁאי. וְאוּלָם אֲסֵפוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ מִתּוֹךְ פֻּמְבִּיּוּת גְּמוּרָה וְהַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ שָׁם הָיוּ גְלוּיִים בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה.

הַתַּעֲמוּלָה חָדְרָה גַם לְמַחֲנוֹת הַצָּבָא, כְּפִי שֶׁהוֹכִיחוּ לְאַחַר זְמָן הַמְּרִידוֹת אֲשֶׁר בְּבֶלְפוֹר, לוּנֶוִיל וְאֶפִּינַל. הַמּוֹרְדִים קִוּוּ לְעֶזְרָה מִצַּד הַגְּדוּד הַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, הַחֲמִשִּׁי, הַשְּמִינִי, הַשְּׁלשִׁים וְשִׁבְעָה, וּכְמוֹ כֵן מִצַּד הַגְּדוּד הָעֶשְׂרִים. בְּבוּרגוּנְדִיָּה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב נִקְבַּע הַמִּנְהָג לִנְטֹעַ אֶת “עֵץ הַחֹפֶשׁ”, הוּא מוֹט גָּבוֹהַּ שֶׁחָבְשׁוּ לְרֹאשׁוֹ אֶת מִצְנֶפֶת הַחֹפֶשׁ.

הִתְרַגְּשׁוּת כְּלָלִית זוֹ גָבְרָה בְּיוֹתֵר, כְּפִי שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה, בְּפַרְוַר סֶן-אַנְטוּאַן.

תּוֹשָׁבָיו הַנִּלְהָבִים וְאַמִּיצֵי הַלֵּב שֶׁל הַפַּרְוָר הָעַתִּיק הַזֶּה, הַדּוֹמֶה לְקֵן שֶׁל נְמָלִים, הָיוּ נִרְגָּזִים מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵרֹב תַּאֲוָה לַתְּמוּרוֹת. אוּלָם לַמְרוֹת כָּל הַהֲכָנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם הַמֶּרֶד, נָהֲגָה הָעֲבוֹדָה כְּמִנְהָגָהּ. וְקָשֶׁה לְתָאֵר כַּמָּה מַעֲשִׂים סוֹעֲרִים וּמְמִיטֵי אָסוֹן הָלְכוּ וְהִתְחוֹלְלוּ כָּאן בַּיָּמִים הָהֵם. הָרֹבַע הַזֶּה אוֹצֵר בַּעֲלִיּוֹת הַגַּגּוֹת אֶת הָעֹנִי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וּבֵין הָאֻמְלָלִים יֶשְׁנָם רַבִּים הַמְחוֹנָנִים כֹּחַ תְּבוּנָה רָב.

שׁוּם קִיצוֹנִיּוּת אֵינָהּ מְסֻכֶּנֶת יוֹתֵר מִמִּדּוֹת הַקִּיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הָעֹנִי וְהַתְּבוּנָה הַכּוֹרְתוֹת בֵּינֵיהֶן בְּרִית.

בִּשְׁנַת 1793 שָׁלַח הַפַּרְוָר סֶן-אַנְטוּאַן חֲלִיפוֹת הַחוּצָה לִגְיוֹנִים שֶׁל פְּרָאִים וּלְהָקוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים – הַכֹּל לְפִי הָאִידֵאָה הַשּׁוֹלֶטֶת בַּלְּבָבוֹת, אִם טוֹבָה וְאִם רָעָה, אִם מְקוֹרָהּ בְּקַנָּאוּת אוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת טְהוֹרָה.

לַהֲקוֹת פְּרָאִים. כִּי מֶה הָיָה לָהֶם לָאֲנָשִׁים עִקְּשֵׁי הַלֵּב הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הִתְנַפְּלוּ עַל פָּרִיס הַיְשָׁנָה כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים סְחָבוֹת וְנִשְׁקָם בַּיָּד, הוּא הָרֹמַח אוֹ אֶגְרוֹף הַבַּרְזֶל? הֵם רָצוּ לְהַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ אֶת הַכְּפִיָּה לְכָל סוּגֶיהָ וְאֶת הֶעָרִיצוּת לְכָל צוּרוֹתֶיהָ; הֵם בִּקְּשׁוּ עֲבוֹדָה לְכָל אָדָם, הוֹרָאָה לַיֶּלֶד, יַחַס אֱנוֹשִׁי יוֹתֵר לְרִפְיוֹן כֹּחָן שֶׁל הַנָּשִׁים; חֹפֶשׁ, שִׁוְיוֹן, אַחֲוָה, לֶחֶם לְכָל הָרְעֵבִים וְחַיִּים שֶׁל הִתְקַדְּמוּת. אָמְנָם כֵּן, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַנִּרְגָּזִים עַד הַיְסוֹד בָּם, הָיוּ פְּרָאִים, וְאוּלָם הֵם לֹא הָיוּ אֶלָּא פְּרָאִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הַתַּרְבּוּת.

בְּצַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה – אֲשֶׁר אָמְנָם אֲיֻמִּים הֵם, אֲבָל אֲיֻמִּים לְשֵׁם הַטּוֹב – יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים מִסּוּג אַחֵר, אֵלֶּה הַלְּבוּשִׁים מַדִּים וּמְקֻשָּׁטִים בְּאוֹתוֹת כָּבוֹד, לְרַגְלֵיהֶם גַּרְבֵּי מֶשִׁי וּלְכוֹבְעֵיהֶם נוֹצוֹת צְחוֹר, נַעֲלֵי יְדֵיהֶם צְהֻבּוֹת וְנַעֲלֵי רַגְלֵיהֶם עֲשׂוּיוֹת לַכָּה, יָדָם תִּשָּׁעֵן אֶל מִסְעַד הַכִּסֵּא הַמְרֻפָּד סַמֶּט אוֹ אֶל כַּרְכֹּב הַקָּמִין הֶעָשׂוּי בְּרוֹנְזָה – וְהֵם הָאוֹמְרִים כִּי טוֹב לְהַחֲזִיק בַּנּוֹשָׁנוֹת, בְּסִדְרֵי יְמֵי הַבֵּינַיִם, בַּמַּלְכוּת אֲשֶׁר בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, בְּקַנָּאוּת הַדָּת, בְּבַעֲרוּת, בְּעַבְדוּת, בְּעֹנֶשׁ הַמָּוֶת וּבַמִּלְחָמָה. אִלּוּ נִצְטָרַכְנוּ לְהַכְרִיעַ בֵּין הַפְּרָאִים אֲשֶׁר לַצִּיוִילִיזַצְיָה וּבֵין אַנְשֵׁי הַתַּרְבּוּת אֲשֶׁר לַבַּרְבָּרִיּוּת, הָיִינוּ מַכְרִיעִים לְטוֹבַת הַפְּרָאִים.

ו

סָמוּךְ לִזְמָן זֶה הִתְקִין אַנְי’וֹלְרָא מֵעֵין הַעֲרָכָה חֲשָׁאִית לְשֵׁם הַדְּבָרִים הַמִּתְרַגְּשִׁים לָבוֹא. יוֹם אֶחָד נִתְכַּנְּסוּ הַכֹּל לְמוֹעֵצָה בְּבֵית הַקָּפֶה מוּזֶן, וְאָז נָשָׂא אַנְי’וֹלְרָא אֶת מִדַּבְּרוֹתָיו שֶׁתִּבֵּל אוֹתָן בְּהַשְׁוָאוֹת סְתוּמוֹת בְּמִקְצָת אֲבָל גְּבוֹהוֹת בִּמְאֹד.

"כַּדַּאי הַדָּבָר שֶׁנַּכִּיר לְנָכוֹן אֶת מַצָּבֵנוּ וְנֵדַע אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נוּכַל לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. רוֹצֶה אַתָּה לְהַתְקִין לְךָ צָבָא, הֲרֵי טוֹב שֶׁתַּרְבֶּה לִמְשֹׁךְ אֵלֶיךָ אֲנָשִׁים מֵאֲשֶׁר תַּמְעִיט. כַּמָּה גָדוֹל מִסְפַּר אֲנָשֵׁינוּ? אָסוּר לִדְחוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת. מִן הַצֹּרֶךְ לְהָבִיא הַיּוֹם אֶת הָעִנְיָן לִידֵי גְמָר. קוֹרְפֵירַק, אַתָּה תָּבִיא בְּמִסְפָּר אֶת הַתַּלְמִידִים שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר לְהַנְדָּסָה. הַיּוֹם הַזֶּה, רְבִיעִי בַּשָּׁבוּעַ, מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם יוֹם שִׁמּוּרִים לְטִיּוּלִים, וְאַתָּה, פֵיאִי, תִּפְקֹד אֶת סְבִיבוֹת גְּלַסְיֶר. קוֹמְפֶר הִתְחַיֵּב בְּפָנַי לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת בִּסְבִיבוֹת פִּיקְפוּי, מָקוֹם שֶׁמָּצוּי חֹמֶר טוֹב. בָּהוֹרֶל יִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל כִּכַּר אֶסְטְרַפַּד. פְּרוּבֵר, דַּע לְךָ כִּי הִתְלַהֲבוּתָם שֶׁל הַבּוֹנִים הוֹלֶכֶת וְרָפָה, וְלָכֵן תִּצְטָרֵךְ לָשִׂים אֶת עֵינֶיךָ עַל הַתָּא שֶׁבִּרְחוֹב גְּרֶנֶל-סֶן-הוֹנוֹרֶה.

י’וֹלִי יְבַקֵּר בְּבֵית הַמַּרְפֵּא וְיִבְדֹּק אֶת הַדֹּפֶק בְּמַחְלְקַת הָרְפוּאָה. לֶגְל יֵלֵךְ אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט וִידַבֵּר עַל לֵב הַסְּגָנִים. אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לַעֲשׂוֹת בִּסְבִיבוֹת קוּרְגוּנְד."

“וּבָזֹאת תַּמָּה הַמְּלָאכָה,” הִבִּיעַ קוֹרְפֵירַק סְבָרָא.

“חַס וְחָלִילָה!”

“וְכִי מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד?”

“אֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לְהַשְׁגִּיחַ עַל סְבִיבוֹת שַׁעַר מֶן,” הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא.

הוּא נִפְנָה רֶגַע אֶחָד וְחָזַר מִיָּד לִדְבָרָיו: “בִּסְבִיבָה זוֹ מִתְגּוֹרְרִים בְּמִסְפָּר רַב בַּעֲלֵי תַּעֲשִׂיָּה שֶׁבְּמִקְצוֹעַ הַשַּׁיִשׁ, כְּמוֹ כֵן פַּסָּלִים וְצַיָּרִים. הַלָּלוּ נוֹחִים לְהִתְלַהֵב, אֲבָל דַּרְכָּם לְהָפִיג מַהֵר אֶת הִתְלַהֲבוּתָם. לִבָּם נָתוּן לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים. הַדָּבָר נָחוּץ מְאֹד שֶׁאֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וִידַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים כְּבוּשִׁים. הֵם קָבְעוּ לְעַצְמָם מְקוֹם פְּגִישָׁה אֵצֶל רוֹשְׁפֵי, מִשָּׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה עַד שָׁעָה אֶחָת. מִקֹּדֶם שִׁעַרְתִּי, כִּי חֲבֵרֵנוּ הַמְבֻלְבָּל מָרִיּוּס יְלַבֶּה מֵחָדָשׁ אֶת הָאֵשׁ הַזֹּאת, אֲבָל זֶה כַּמָּה זְמָן שֶׁפָּנָיו לֹא נִרְאוּ בְּתוֹכֵנוּ. נָחוּץ לִי אֵפוֹא אִישׁ אַחֵר שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה בַּסְּבִיבָה הָאֲמוּרָה, וְאוּלָם אָפְסוּ הָאֲנָשִׁים.”

“וְכִי אָנֹכִי אֵינֶנִּי בָּא בַּחֶשְׁבּוֹן?” שָׁאַל גְּרַנְטֶר. “הַאַתָּה תַּחֲלֹק לֶקַח לְרֶפּוּבְלִיקָאִים? הַאַתָּה תְּדַבֵּר בְּשֵׁם עִקָּרִים כְּדֵי לְלַבּוֹת אֵשׁ הִתְלַהֲבוּת בִּלְבָבוֹת קָרִים?”

“וּמַדּוּעַ לֹא אֶעֱשֶׂה כָּזֹאת?”

“וְכִי כָּשֵׁר אַתָּה לְאֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא? הֲלֹא לְבָבְךָ רֵיק מִכָּל אֱמוּנָה!”

“אַדְּרַבָּה, אֲנִי מַאֲמִין בָּךְ.”

“שְׁמַע נָא, גְּרַנְטֶר, הֲתֹאבֶה לַעֲשׂוֹת לִי נַחַת רוּחַ?”

“הִנְנִי לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֶיךָ.”

"אֲבַקֶּשְׁךָ אֵפוֹא שֶׁלֹּא תִּשְׁלַח אֶת יָדְךָ

בְּעִנְיָנֵינוּ, שַׁלְשֵׁל יַיִן לִגְרוֹנְךָ וְהַרְבֵּה בִּתְנוּמוֹת

לְמַעַן הָפִיג אֶת שִׁכְרוֹנֶךָ."

“אֵינְךָ אֶלָּא כְּפוּי טוֹבָה, אַנְי’וֹלְרָא!”

“הַאֻמְנָם מְסֻגָּל אַתָּה לָלֶכֶת לְשַׁעַר מֶן? הַאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר?” “בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי עָלוּל לְהַגִּיעַ לְבֵית הַקָּפֶה רוֹשְׁפֵי, לְשֵׁם זֶה אֵין לִי אֶלָּא לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ רְחוֹב גְּרֶד, לַעֲבֹר אֶת כִּכַּר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ, לִנְטוֹת הַצִּדָּה אֶל רְחוֹב הַנָּסִיךְ, לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכִּי לְאֹרֶךְ רְחוֹב וָגִ’ירַר עַד מֵעֵבֶר לְבֵית מִנְזַר הַקָּרְמֶלִיטִים, לְהַפְלִיג לִרְחוֹב אָסָה וּמִשָּׁם לִרְחוֹב שֶׁרְשׁ-מִידִי, הָלֹךְ וְעָבֹר עַל פְּנֵי כָּל רְחוֹב וְיֵי-טוּלֶרִי וְעַל פְּנֵי כָּל כְּבִישׁ מֶן עַד שֶׁאָבוֹא אֶל הַשַּׁעַר וְאַגִּיעַ לְבַסּוֹף אֶל בֵּית הַקָּפֶה רוֹשְׁפֵי. אָנֹכִי וְהַמַּגָּפַיִם אֲשֶׁר עַל רַגְלַי נַגִּיעַ עַד לְתַכְלִית זוֹ.”

“הֲמַכִּיר אַתָּה בְּמִקְצָת אֶת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם?” “לֹא בְּמִדָּה יְתֵרָה, אֶלָּא שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בֵּינֵינוּ בִּלְשׁוֹן אָתָּה.”

“מַה יִהְיוּ דְבָרֵיךָ אֲלֵיהֶם?”

“מוּבָן מֵאֵלָיו, אֲנִי אֶשָּׂא אֶת מִדַּבְּרוֹתַי עַל רוֹבֶּסְפְּיֶר וְעַל דַּנְטוֹן וְעַל עִקָּרֵי הַחֹפֶשׁ.”

“הַאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת זֹאת?”

“הֶחֱלַטְתִּי וְאֶעֱשֶׂנָּה.”

אַנְי’וֹלְרָא הָיָה כִּמְהַרְהֵר בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע קָצָר, וְאַחַר כָּךְ הִתְנַעֵר כְּאָדָם שֶׁהִשְׁלִים אֶל נַפְשׁוֹ. “יְהִי כָּךְ, גְּרַנְטֶר, אֲנִי מַרְהִיב עֹז בְּנַפְשִׁי לְנַסּוֹת דָּבָר עַל יָדֶךָ. מָנוּי וְגָמוּר שֶׁתֵּלֵךְ אֶל שַׁעַר מֶן.”

גְּרַנְטֶר נִסְתַּלֵּק לוֹ וְחָזַר לְאַחַר חֲמִשָּׁה רְגָעִים, מֵאַחַר שֶׁבֵּית דִּירָתוֹ נִמְצָא קָרוֹב לְבֵית הַקָּפֶה מוּסֶן. הוּא לָבַשׁ בְּביתוֹ חָזִיָּה אַ לַא רוֹבֶּסְפְּיֶר. “אָדֹם!” קָרָא בְּקוֹל מִדֵּי הִכָּנְסוֹ וְתָלָה עֵינַיִם עַזּוֹת בְּפָנָיו שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא. לְאַחַר זֶה הֵנִיף בְּחֶזְקַת הַיָּד אֶת שְׁנֵי קְצוֹת הֶחָזִיָּה הָאֲדֻמִּים כְּשָׁנִי, לָחַץ אֶת הַקְּצָווֹת אֶל לִבּוֹ וְלָחַשׁ לוֹ לְאַנְי’וֹלְרָא עַל אָזְנוֹ: “אַל תִּירָא וְאַל תִּפְחַד!”

וּבָזֹאת חָבַשׁ מִתּוֹךְ תְּנוּעַת הַחְלָטָה אֶת כּוֹבָעוֹ לְרֹאשׁוֹ, וְיָצָא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ.

אוֹתוֹ זְמָן, כְּשֶׁנִּכְנַס אַנְי’וֹלְרָא אֶל הָאוּלָם הַמָּלֵא עָשָׁן שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה רוֹשְׁפֵי, הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן מֵעַל מִגְדַּל הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבִּרחוֹב וָגִ’ירַר אֶת הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אַנְי’וֹלְרָא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו, הִנִּיחַ לָהָּ לַדֶּלֶת שֶׁתִּסָּגֵר מֵאַחֲרָיו וְהֵעִיף אֶת עֵינָיו עַל פְּנֵי הָאוּלָם הַמָּלֵא אוֹרְחִים וְקוֹדֵר מִעָשָׁן.

מִיָּד קָלְטָה אָזְנוֹ מִתּוֹךְ הָרַעַשׁ קוֹל אֶחָד, וְסָמוּךְ לָזֶה קוֹלוֹ שֶׁל גְּרַנְטֶר שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל הָרִאשׁוֹן.

נוֹשֵׂא הַבְּשׂוֹרָה הֶחָרוּץ שִׂחֵק אוֹתָהּ שָׁעָה מִשְׂחָק שֶׁל דּוֹמִינוֹ, וְכָל הַתַּעֲמוּלָה שֶׁמִּצִּדּוֹ נִצְטַמְצְמָה בֶּחָזִיָּה הָאֲדֻמָּה.

סֵפֶר שֵנִי: אֶפּוֹנִין    🔗

א

לְאַחַר שֶיָּ’בֶר יָצָא מִבֵּית קָרְבּוֹ וְהָיָה עוֹמֵד לְשַלֵּחַ אֶת אַסִּירָיו בְּשָׁלֹש עֲגָלוֹת – מִיָּד יָצָא גַם מָרִיּוּס בַּחֲשַׁאי מִן הַבַּיִת וְהִתְכּוֹנֵן – בְּשָעָה תֵּשַע בָּעֶרֶב, בְּעֶרֶךְ – לָלֶכֶת אֶל קוֹרְפֵירַק. הַלָּז לֹא שָמַר אְֶמוּנִים לְרֹבַע הַסְּטוּדֶנְטִים וְיָצָא “מִתּוֹךְ נִמּוּקִים פּוֹלִיטִיִּים” לָגוּר בִּרְחוֹב וֶרֶרִי. כִּי סְבִיבָה זוֹ הָיְתָה אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַצְּפוּיִים לְהִתְקוֹמְמוּת. מָרִיּוּס אָמַר לְקוֹרְפֵירַק: “בִּרְצוֹנִי לָלוּן אֶצְלְךָ הַלָּיְלָה.” קוֹרְפֵירַק נָטַל אֶחָד מִשְּנֵי הַמִּזְרָנִים שֶבְּמִטָּתוֹ, הִנִּיחַ אֶת זֶה עַל הָרִצְפָּה וְהִפְטִיר: “הֲרֵי לָךְ!”

לְמָחֲרַת הַבֹּקֶר בַּשָּעָה הַשְּבִיעִית חָזַר מָרִיּוּס לְבֵית קָרְבּוֹ, סִלֵּק אֶת שְֹכַר הַדִּירָה וְאֶת כָּל מַה שֶהָיָה חַיָּב לִמְנַהֶלֶת הַבַּיִת, מָסַר לְבַעַל עֶגְלַת-יָד לְהוֹבָלָה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ וְאֶת הַמִּטָּה, אֶת הַשֻּׁלְחָן, אֶת הַשִּׁדָּה וְאֶת שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת, וְנִסְתַּלֵּק לוֹ בְּלִי שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו אֶת כְּתָבְתּוֹ הַחֲדָשָׁה. וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר כִּי יָ’בֶר, בְּשׁוּבוֹ לְעֵת הַצָּהֳרַיִם לְמַעַן חֲקֹר מִפִּי מָרִיוּס אֶת דְּבַר הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל, לֹא מָצָא בַּבַּיִת אֶלָּא אֶת מָרַת בּוּרְגוֹן שֶׁקִּדְּמָה אֶת פָּנָיו בְּדִבְרֵי בְּשֹוֹרָה:

“הַלָּז עָקַר אֶת דִּירָתוֹ!”

מְנַהֶלֶת הַבַּיִת לֹא פִּקְפְּקָה כְּלָל, כִּי מָרִיּוּס הוּא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמָם שֶׁל הָעֲבַרְיָנִים הָאֲסוּרִים. “מִי מִלֵּל כָּזֹאת! הֲרֵי עֶלֶם זֶה הָיָה צָנוּעַ כְּיַלְדָּה קְטַנָּה!”

שְׁנֵי נִמּוּקִים הִמְרִיצוּ אֶת מָרִיּוּס לַעֲקִירַת דִּירָה זוֹ שֶׁבְּחִפָּזוֹן. רֵאשִׁית כֹּל הָיָה לוֹ לְתוֹעֵבָה בַּיִת זֶה שֶׁבּוֹ נִתְגַּלְּתָה בְּכָל שִׁקּוּצֶיהָ אַחַת מִתּוֹצְאוֹתָיו הַמְּאוּסוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמִּשְׁטָר הַחֶבְרָתִי וְשֶׁנִתְגַּלָּה בּוֹ הֶעָנִי הָרָשָׁע, זֶה הַמֵּנִיחַ אֶת הַדַּעַת בְּמִדָּה פְּחוּתָה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשִׁיר וְרָשָע. וְשֵׁנִית – הוּא לֹא רָצָה לְהָעִיד בַּמִּשְׁפָּט לְחוֹבַת תֵּנַרְדְּיֶה.

יָ’בֶר הָיָה סוֹבֵר, כִּי אוֹתוֹ אִישׁ צָעִיר, שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ אֶת שְׁמוֹ, בָּא לִידֵי יִרְאָה וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, וְאוּלַי לֹא הָיָה כְּלָל בְּבֵיתוֹ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הַיָּדוּעַ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מֵעֲשֹוֹת חְַקִירָה וּדְרִישָׁה, אֲבָל לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לִמְצוֹא אֶת דִּירָתוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל מָרִיוּס.

עָבַר חֹדֶשׁ אֶחָד וְאַחֲרָיו שֵׁנִי, וּמָרִיוּס הוֹסִיף לְהִתְגּוֹרֵר בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק. עוֹרֵךְ דִּין אֶחָד, אוֹרֵחַ קָבוּעַ בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, סִפֵּר לוֹ, כִּי תֵּנַרְדְּיֶה כָּלוּא בְּמִּשְׁמָר חָמוּר. מִכָּאן וְאֵילָךְ נָהַג מָרִיּוּס לִשְׁלֹחַ בִּכָל יוֹם שֵׁנִי בַּשָּבוּעַ חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים עַל שֵׁם תֵּנַרְדְּיֶה, עַל פִּי לִשְׁכַּת הַפְּקִידִים שֶׁל בֵּית הַכֶּלֶא לַא-פוֹרְס. הוּא לָקַח אֶת הַכֶּסֶף בְּהַלְוָאָה מֵאֵת יְדִידוֹ קוֹרְפֵירַק; וְזֶה הָיָה כֶּסֶף הַמִּלְוֶה הָרִאשׁוֹן שֶבְּחַיָּיו.

מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי מָרִיּוּס הָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר גָּדוֹל. כִּי הִנֵּה רֶגַע אֶחָד חָזְרוּ עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, זוֹ שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ, וְאֶת הָאִישׁ הַבָּא בַּיָּמִים, שֶׁנִּרְאָה לִהְיוֹת אֲבִי הָעַלְמָה, וְאוּלָם בִּן-רֶגַע שָׁבוּ שְׁנֵי הַזָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מֵהֶם עֵרֶךְ לְחַיָּיו, וְנֶעֶלְמוּ כִּצְלָלִים הַמִּתְנַדְּפִים לִבְלִי הַשְׁאֵר שָֹרִיד. אַף קֹרְטוֹב אֶחָד שֶׁל אֱמֶת וְשֶׁל יְדִיעָה בְּרוּרָה! נִבְצַר מִמֶּנּוּ גַם לָדוּן בַּדָּבָר בְּדֶרֶךְ הַשְׁעָרָה! מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא יָדַע אְַפִילוּ לְכַנּוֹת אֶת הָעַלְמָה הַצְּעִירָה בְּשֵׁם. עַל כָּל פָּנִים, הִיא חָדְלָה לִהְיוֹת “אוּרְסוּלָה”, כְּפִי שֶׁכִּנָּה אוֹתָהּ קֹדֶם.

וְהַשֵּׁם “עֶפְרוֹנִית” אֵינוֹ אֶלָּא שֵם-לְוָי. וּמָה הַדֵּעָה שֶיִּקְבַּע לְעַצְּמוֹ בִּדְבַר הַזָּקֵן? הַאִם זֶה מִשְׁתַּמֵּט בֶּאֱמֶת מִפְּנֵי הַבַּלֶּשֶׁת? וּפִתְאֹם נִזְכַּר בַּפּוֹעֵל לְבֶן-הַשְֹּעָרוֹת שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ פַּעַם עַל יַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הָאִינְוָלִידִים. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי אוֹתוֹ פּוֹעֵל וּמַר לַבְּלַן לֹא הָיוּ אֶלָּא אִישׁ אֶחָד. יוֹצֵא אֵפוֹא, כִּי הַלָּז שִׁנָּה אֶת מַלְבּוּשָׁיו כְּדֵי לְהִתְחַפֵּשֹ. מַדּוּעַ לֹא צָעַק אוֹתוֹ אִישׁ נְטוּל-שֵׁם לְעֶזְרָה? מָה הַדָּבָר שֶׁהִמְרִיץ אוֹתוֹ לְהִסְתַּלֵּק בַּחֲשַׁאי? הַאָב הוּא לַנַּעֲרָה אוֹ לֹא? הַאִם הוּא בֶּאֱמֶת מַכִּירוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה, אוֹ שֶׁמָּא לֹא אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה מַה שֶׁאָמַר אֶלָּא בְּטָעוּת? כָּל אֵלֶּה חִידוֹת לְלֹא פִּתְרוֹנִים. מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי כָל הַסְּפֵקוֹת הַלָּלוּ שֶׁמִּתּוֹךְ חֲשָׁד לֹא נָגְעוּ לְרָעָה כְּלָל בַּחֲמוּדוֹתֶיהָ שֶׁל בְּחִירַת לְבָבוֹ. מָה רַע עָנְיוֹ בְּגַשְּׁשׁוֹ בְּמַחֲשַׁכִּים וְלִבּוֹ יְקוֹד! הָאַהֲבָה הִמְרִיצָה אוֹתוֹ לְהָחִישׁ אֶת צְעָדָיו, נָתְנָה לוֹ צַו שֶׁיּוֹסִיף לָלֶכֶת. וְהוּא לֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. חַיָּיו הִתְחִילוּ יוֹרְדִים בַּמִּדְרוֹן, וְהוּא שָׁב לָדַעַת אֶת הָעֹנִי וְאֶת הַמַּחְסֹר, בִּהְיוֹתוֹ מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדָה.

רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת הִרְעִיפָה תַּנְחוּמִים עַל לִבּוֹ: הִיא הֵשִׁיבָה לוֹ אַהֲבָה. עֵינֶיהָ הֵעִידוּ עַל כָּךְ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: בְּרֶגַע זֶה יָעוּפוּ עָדַי מַחְשְׁבוֹתֶיהָ כְּצִירִים שְׁלוּחִים!

הֲזָיָה זוֹ עוֹרְרָה פַּעַם בְּפַעַם אֶת אֹמֶץ רוּחוֹ וְנָתְנָה בְּלִבּוֹ תִּקְוָה מְעוֹדֶדֶת. בְּשָׁעוֹת כָּאֵלֶּה, לְעֵת עֶרֶב בְּיִחוּד, כְּשֶׁתָּקְפוּ עָלָיו חֲלוֹמוֹת וְיָגוֹן, הָיָה רוֹשֵׁם בְּמַחְבֶּרֶת אֶת רַעְיוֹנוֹתָיו הַנּוֹבְעִים מִמְּקוֹר הַמְּקוֹרוֹת שֶׁל הַטָּהֲרָה וְהַהֲזָיָה. הוּא הֶחֱלִיף כֹּחַ בְּהַקְדִּישׁוֹ לָהּ דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב.

אֵין לַחְשֹׁב כִּי הוּא הָיָה בִּבְחִינַת אָדָם שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ יִשּׁוּב הַדָּעַת. לְהֶפֶךְ. אָמְנָם נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ כִּשְׁרוֹן הָעֲבוֹדָה וְהוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל עוֹד לְאַמֵּץ אֶת כּחוֹ לְשֵׁם מַטָּרָה בְּרוּרָה, אֲבָל כֹּחַ הַשּׁוֹפֵט שֶׁבּוֹ דָן עַל הַדְּבָרִים מִבְּחִינָה צְרוּפָה וּנְכוֹנָה יוֹתֵר מֵאְַשֶׁר בִּשְׁאָר הַיָּמִים.

הַנֶּפֶשׁ, הַנְּתוּנָה לְאַהֲבָה וּלְיִסּוּרִים, עוֹלָה לִשְׁכֹּן עַל שִֹיא הַשְּׁלֵמוּת. הָאִישׁ הָעוֹלֶה בְּמַעֲלֶה הָרְחוֹב סֶן-יַ’ן וְעוֹשֶֹה אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה לְצַד שְֹמֹאל, דֶּרֶךְ הַשְֹּדֵרָה הַפְּנִימִית שֶׁהָיְתָה כָּאן לְפָנִים, עַד לִרְחוֹב סַנְטֶה וָהָלְאָה מִזֶּה לִגְלַסְיֶר, יְגַלֶּה לְבַסּוֹף, לֹא הַרְחֵק מִנַּחַל גּוּבְלֶן הַקָּטֹן, כִּבְרַת שָׂדֶה הַמִּצְטַיֶּנֶת לְטוֹב מִכָּל אֵזוֹר הַשְֹדֵרוֹת שֶׁל פָּרִיס.

הַמָּקוֹם הוּא נוֹף חֲמוּדוֹת, כַּר דֶּשֶׁא יָרֹק הַמְשַׁמֵּשׁ תְּחוּם לַלְּבָנִים הַתְּלוּיִים לְשֵׁם יִבּוּשׁ; כָּאן עוֹמֵד בֵּית אִכָּרִים עַתִּיק בֶּן תְּקוּפָתוֹ שֶׁל לוּאִי הַשְּׁלֹשָה-עָשָֹר, וְלַבַּיִת כֹּתֶרֶת-גַּג גְּבוֹהָה וַעֲלִיּוֹת מְשֻנּוֹת-צוּרָה; אֲגַמֵּי מַיִם מֻקָּפִים צַפְצָפוֹת גְּבֹהוֹת; בִּקְצֵה הַנּוֹף מִזְדַּקְפִים בִּנְיָנֶיהָ הַגְּדוֹלִים שֶׁל עִיר פָּרִיס וּבַמֶּרְחָק יְתֹאֲרוּ שִֹרְטוּטֵי-הַדְּמוּת הַצְּרוּפִים שֶׁל נוֹטְר-דַּם, הַמָּקוֹם יָפֶה לִרַאֲוָה, וְעַל כֵּן הוּא רֵיק מֵאָדָם.

יוֹם אֶחָד הָיָה מָרִיּוּס מְטַיֵּל בִּבְדִידוּת כְּדַרְכּוֹ וְנִזְדַּמֵּן בְּמִקְרֶה לַסְּבִיבָה הַזֹּאת. בְּאֹרַח פֶּלֶא עָבַר עוֹד אִיש אֶחָד עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה. וּמָרִיּוּס, שֶׁהִרְגִּישׁ בְּקִסְמֵי הַנּוֹף לַמְרוֹת שֵׁהָיָה מְפֻזַּר הַנֶּפֶשׁ, שָׁאַל אֵצֶל הָאִיש:

“מַה שֵׁם הַמָּקוֹם?”

“שְֹדֵה הָעֶפְרוֹנִי. בַּמָּקוֹם הַזְֶּה הָרַג אוּלְבַּךְ אֶת בַּת הָרוֹעִים מֵיבְרִי.” לְאַחַר שֶׁקָּלְטָה אָזְנוֹ אֶת הַמִּלָּה עֶפְרוֹנִי לֹא הוֹסִיף מָרִיּוּס לִשְׁמֹעַ דָּבָר. מִלָּה אַחַת, קְצָרָה וּרְגִילָה, פְּעָמִים יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְהָטִיל קִפָּאוֹן בְּמֹחוֹ שֶׁל בַּעַל הֲזָיָה. הָעֶפְרוֹנִית! בִּשְׁעַת הִרְהוּרִים וּמָרָה שְׁחוֹרָה הָיָה מָרִיּוּס מְכַנֶּה כָּךְ אֶת זוֹ שֶׁנִּקְרָאָה קֹדֶם בְּשֵׁם אוּרְסוּלָה. “דָּבָר נִפְלָא!” הִפְלִיט כְּנָבוֹךְ, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת הַלָּקוּי הַמָּצוּי אֵצֶל אָדָם הַסָּח שִֹיחָה חֲשָׁאִית עִם נַפְשׁוֹ; “הִנֵּה הַשָּֽׂדֶה אֲשֶׁר לַנַּעֲרָה. בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֶמְצָא אֶת מְעוֹנָהּ.”

ב

יָ’בֶר לֹא עָשָֹה בְּבֵית קָרְבּוֹ אֶלָּא אֶת חֲצִי מְלַאכְתּוֹ. חוּץ מִן הַשָּׁבוּי, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּוַדַּאי טֶרֶף הָגוּן לְגַבֵּי הַמִּשְׁטָרָה, הֲרֵי לֹא אָסְרָה זוֹ גַם אֶת מוֹנְפַּרְנַס.

הָיוּ מֻכְרָחִים לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּתְפְּסוּ אֶת “בְּכוֹר הַשָֹּטָן הַנֶּחְמָד” בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת. וּמַעֲשֶֹה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: מוֹנְפַּרְנַס שִׁדֵּל בִּדְבָרִים אֶת אֶפּוֹנִין, שֶׁעָמְדָה עַל הַמִּשְׁמָר תַּחַת הָעֵצִים שֶׁבַּשְֹּדֵרָה, וּפִתָּה אוֹתָהּ שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרָיו. שִֹחֵק לוֹ מַזָּלוֹ וְהוּא נִצַּל מִכַּף הַבַּלֶּשֶׁת.

יָ’בֶר הִצְלִיחַ לִתְפֹּס “שֵׁנִית” אֵת אֶפּוֹנִין, אֲבָל דָּבָר זֶה שִׁמֵּשׁ לוֹ רַק חֲצִי נֶחָמָה. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בִּזְמַן הַנְּסִיעָה מִבֵּית קָרְבּוֹ לְבֵית הַסֹּהַר לַא-פוֹרְס אֵרַע הַדָּבָר, כִּי אֶחָד מִן הָאֲסוּרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר – קְלַקְסוֹ – “הָיָה כְּלֹא הָיָה.”

אִישׁ לֹא הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר הַמְּאֹרָע. אֵין זֹאת כִּי נַעֲשָֹה כָּאן מַעֲשֶֹה כְּשָׁפִים אוֹ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה שִׁתְּפָה אֶת עַצְמָהּ בְּעִנְיָן זֶה. הֲיֵשׁ לְהַנִּיחַ כִּי אוֹתוֹ בַּר-נַשׁ מֻפְלָא הָיָה קָרוֹב וּמוֹדָע גַּם לָעֲבַרְיָנִים וְגַם לָאֲנָשִׁים מִקֶּרֶב הַבַּלֶשֶׁת? עָרְמָתוֹ שֶׁל נָבָל זֶה הֵעִידָה בּוֹ עַל כָּל פָּנִים, כִּי הָיָה מְסֻגָּל לְשַׁמֵּשׁ גַּם בַּלָשׁ חָרוּץ. יָ’בֶר לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ אָמְנָם מֵעוֹלָם בְּעוֹזְרִים מִסּוּג זֶה, אֲבָל הוּא הִכִּיר הֵיטֵב אֶת אְַנָשָׁיו וְלֹא תָּמַהּ בְּיוֹתֵר עַל הַבְּרִיחָה הַמַּפְלִיאָה.

מָרִיוּס, “עוֹרֵךְ דִּין אְֶוִילִי זֶה שֶׁהִגִּיעַ בְּוַדַּאי לִידֵי פַּחַד,” לֹא נֶחְשָׁב בְּיוֹתֵר בְּעֵינֵי יָ’בֶר.

הִתְחִילָה חֲקִירָה וּדְרִישָׁה.

הַשּׁוֹפֵט מָצָא לְנָכוֹן לְשַׁחְרֵר אֵת אֶחָד מֵחֲבוּרַת הָעֲבַרְיָנִים מִמַּאֲסָר חָמוּר, בְּקַוּוֹתוֹ כִּי אוֹתוֹ בֶּן-חוֹרִין יְהֵא מַרְבֶּה לַהַג וִיגַלֶּה אֶת סוֹדוֹתֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ. נִבְחַר לְכָךְ מִי שנִּקְרָא בְּרוּי’וֹן, אֶרֶךְ הַשְֹּעָרוֹת, הָאִישׁ שֶׁמָּרִיוּס שָׁמַע בַּסֵּתֶר אֶת דְּבָרָיו בִּרְחוֹב פְטִי-בַּנְקְיֶה. הַלָּז בַּר-נַשׁ צָעִיר וּפִקֵּחַ שֶׁבִּגְלַל הַבָּעַת הַתְּמִימוּת וְהַצַּעַר שֶׁבְּפָנָיו נִרְאָה לַשּׁוֹפֵט כְּמַתְאִים לַתְּעוּדָה הָאֲמוּרָה, הֻתַּר לוֹ לְטַיֵּל בַּחֲצַר בֵּית הַסֹּהַר בְּחֶבְרַת שְׁאָר הָאַסִּירִים, אֶלָּא שֶׁהָיָה נָתוּן תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ לְהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת.

וְאוּלָם פּוֹשֵׁעַ רָאוּי לִשְׁמוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵק מֵעֲבוֹדָתוֹ גַם בְּבֵית הַסֹּהַר. בְּרוּי’וֹן הָיָה בַּמַּאֲסָר כְּאִישׁ נִדְהָם. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת הָיָה מַצְמִיד אֶת מֶבָּטוֹ הַקּוֹפֵא אֶל רְשִׁימַת הַמְּחִירִים שֶׁל הַמּוֹזֵג וְהִקִּישׁ בְּשִׁנָּיו כְּחוֹלֵה קַדַּחַת, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתוֹ לְמַחְלְקֵת הַחוֹלִים.

יוֹם אֶחָד, בַּמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר שְׁנַת 1832, נוֹדַע הַדָּבָר כִּי בְּרוּי’וֹן אוֹהֵב הַתְּנוּמוֹת הוֹצִיא לַפֹּעַל, עַל יְדֵי פְּקִידֵי בֵּית הַסֹּהַר, שְׁלֹשָה דִבְרֵי שְׁלִיחוּת שֶׁנַּעֲשֹוּ בִּשְׁמָם שֶׁל שְׁלֹשָה אַסִּירִים שׁוֹנִים וְעָלוּ בְּסַךְ הַכֹּל לַחֲמִשִּׁים סוּ, – דְּמֵי הוֹצָאוֹת מְרֻבִּים כָּל כָּךְ שֶׁמְּפַקֵּד הַפְּלֻגָּה נִתְעוֹרֵר עַל הַדָּבָר.

נֶעֶשְֹתָה חֲקִירָה וּדְרִישָׁה, נִבְדְּקָה רְשִׁימַת הַמְּחִירִים הַתְּלוּיָה בַּחֲדַר הַיְשִׁיבָה שֶׁל הָאַסִּירִים וְנִמְצָא הַדָּבָר, כִּי בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת, שֶלְּשָׁם נִשְׁלְחוּ הַשְּׁלִיחִים, הִתְגּוֹרְרוּ שְׁלֹשָה פּוֹשְׁעִים מְסֻכָּנִים, הֲלֹא הֵם קְרוּיְדֶנְיֶה הַמְּכֻנֶּה בִּיצָרוֹ, גְלוֹרְיֵיז וּבַר קָרוֹס. נִתְעוֹרְרָה הַהַשְׁעָרָה, כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שִׁמְּשׁוּ עוֹזְרִים לַחֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים הַיְדוּעָה בְּשֵׁם פַּטְרוֹן מִינֶט, זוֹ שֶׁשְּׁנַיִם מֵחֲשׁוּבֵי אֲנָשֶׁיהָ, בַּבֶּה וְגֵילְמֶה, נִתְפְּסוּ כְּבָר לְבֵית הַסֹּהַר. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי בַּמִּכְתָּבִים, שֶׁנִּמְסְרוּ עַל יְדֵי בְּרוּי’וֹן, נִמְצְאוּ רְמָזִים בְּנוֹגֵעַ לְאֵיזֶה “עֵסֶק” חָדָשׁ. וְכֵיוָן שֶׁנּוֹסְפוּ עוֹד רְאָיוֹת אֲחֵרוֹת, שָֹמָה הַבַּלֶּשֶׁת אֶת שְׁלֹשֶת הָעֲבַרְיָנִים הָאֵלֶּה בַמִּשְׁמָר וְחָשְׁבָה שֶׁהֵפֵרָה בָזֶה אֶת תָּכְנִיתוֹ שֶׁל בְּרוּי’וֹן.

פַּעַם אַחַת, כְּשָׁבוּעַ לְאַחַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה, רָאָה אַחַד הַמַּשְׁגִּיחִים, מִדֵּי הַבִּיטוֹ בְּעַד הַצֹּהַר, אֵיךְ שֶׁבְּרוּי’וֹן יוֹשֵׁב בְּמִטָּתוֹ וְעוֹסֵק בִּכְתִיבָה. הַפָּקִיד בָּא לְאוּלָם הַמִּטּוֹת, בְּרוּי’וֹן נֶעֱנַשׁ לְהִכָּלֵא אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת בְּתָא בּוֹדֵד, וְאוּלָם הַמִּכְתָּב עַצְמוֹ לֹא הִגִּיעַ לִידֵי הַבַּלֶשֶׁת.

וְאוּלָם לְמָחֳרַת הַיּוֹם נִזְרְקָה פִּתְקָה מְגֹלָלָה בְּכַדּוּר לֶחֶם מֵעַל לְבִנְיָן בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת וְעָפָה מֵחֲצַר שַׁרְלְמַן אֶל חֲצַר סֶן-בֶּרְנַר, זוֹ הַמְכֻנָּה בְּפִי הָעֲבַרְיָנִים בְּשֵׁם גֹּב הָאֲרָיוֹת. הַמִּכְתָּב לֹא נָפַל לִידֵי מַשְׁגִּיחַ אוֹ בּוֹגֵד, אֶלָּא נִתְגַּלְגֵּל בִּשְׁלֵמוּתוֹ לִידֵי הַמְקַבֵּל, הוּא בַּבֶּה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אֶחָד מֵאַרְבַּעַת מַנְהִיגֶיהָ שֶׁל חֲבוּרַת פַּטְרוֹן מִינֶט, אַף עַל פִּי שֶׁבַּבֶּה זֶה הָיָה כָּלוּא בְּמַאֲסָר חָמוּר.

בַּפִּתְקָה הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר: " בַּבֶּה, בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה מִזְדַּמֵּן עֵסֶק. גַּן וּשְֹבָכָה." לַמְרוֹת כָּל הַחִפּוּשִֹים עָלָה בִּידֵי בַּבֶּה לְהַמְצִיא אֶת הַפִּתְקָה לִידֵי יְדִידָתוֹ הַטּוֹבָה הַכְּלוּאָה בְּבֵית הַסֹּהַר סַלְפֶּטְרְיֶר. זוֹ שָׁלְחָה מִצִּדָּה אֶת הַפִּתְקָה אֶל אַחַת מִמַּכָּרוֹתֶיהָ שֶׁשְּׁמָהּ מַנְיוֹן, אִשָּׁה חֲשׁוּדָה בְּעֵינֵי הַבַּלֶּשֶׁת שֶׁלֹּא נִתְפְּסָה עֲדַיִן לְבֵית הַסֹּהַר.

מַנְיוֹן זוֹ הָיוּ לָהּ יְחָסִים לְצַד מִשְפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה, – עַל טִיבָם שֶׁל הַיְחָסִים הָאֵלֶּה עוֹד נְדַבֵּר בִּמְרוּצַת סִפּוּרֵנוּ – וְלָכֵן עָלָה בְּיָדָהּ לְסַדֵּר בְּעֶזְרַת אֶפּוֹנִין דֶּרֶךְ שֶׁל חִבּוּר תְּמִידִי בֵּין שְׁנֵי בָּתֵּי הַכֶּלֶא סַלְפֶּטְרְיֶר וּמַדְלוֹנֶט.

סָמוּךְ לִזְמָן זֶה נִשְׁתַּחְרְרוּ שְׁתֵּי בְּנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה, אֶפּוֹנִין וְאַזֶּלְמָה, מִבֵּית הָאֲסוּרִים מַדְלוֹנֶט, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ רְאָיוֹת לְהוֹכִיחַ כִּי הֵן הִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲשֵֹה הַפֶּשַׁע.

כְּשֶׁיָּצְאָה אֶפּוֹנִין לְחַפֵּשֹ נִתְקְלָה עַל יַד שַׁעַר בֵּית הָאֲסוּרִים בְּמַנְיוֹן, וְזוֹ מָסְרָה לְיָדָהּ אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל בְּרוּי’וֹן וְהִטִּילָה עָלֶיהָ לְהַתְחִיל בִּפְעֻלּוֹת לְשֵׁם הָ“עֵסֶק”.

לְפִיכָךְ קָמָה אֶפּוֹנִין וְהָלְכָה לִרְחוֹב פְּלוּמֶה, מָצְאָה אֶת הַשְֹּבָכָה וְאֶת הַגַּן, הִתְבּוֹנְנָה הֵיטֵב בַּבַּיִת וְהֵבִיאָה כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים לְמָרַת מַנְיוֹן, הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בִּרְחוֹב קְלוֹשְׁפֶרְס, צְנִימָה אַחַת, וּמָרַת מַנְיוֹן הִמְצִיאָה אַחַר כָּךְ אֶת הַצְּנִימָה לִידֵי אֲהוּבָתוֹ שֶׁל בַּבֶּה. הַצְּנִימָה פֵּרוּשָׁהּ בִּלְשׁוֹן הַסְּמָלִים שֶׁל הַפּוֹשְׁעִים לֵאמֹר: “הַדָּבָר אֵינֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָרוּת”.

וְהִנֵּה לֹא עָבְרוּ מֵאָז שְמוֹנָה יָמִים תְּמִימִים וּבַבֶּה וּבְרוּי’וֹן נִזְדַּמְּנוּ יַחַד בַּחֲצַר בֵּית הַכֶּלֶא לַא-פוֹרְס, כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּבָלִים בִּידֵי בַּלָּשִׁים, – הָאֶחָד אֶל חוֹקֵר הַדִּין, וְהַשֵּׁנִי עַל פִּי מִקְרֶה חֲזָרָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, – וְאָז שָׁאַל בְּרוּי’וֹן: “רְחוֹב פ.?” וְעַל זֶה עָנָה לוֹ בַּבֶּה: “צְנִימָה!”

כָּךְ נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים, וּמַעֲשֵֹה הַפֶּשַׁע אֲשֶׁר הָרָה בְּרוּי’וֹן לֹא יָצָא לַפֹּעַל. וְאוּלָם לַדָּבָר הָיוּ תּוֹצָאוֹת אֲחֵרוֹת, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא חָזָה אוֹתָן מֵרֹאשׁ.

ג

מָרִיּוּס מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִכָּל בִּקּוּרִים; וְאוּלָם לִפְרָקִים הָיָה פּוֹגֵשׁ בְּמַר מַבֶּף. בָּהּ בָּעֵת שֶׁמָּרִיּוּס יָרַד לְאַט לְאַט אֶל תַּחְתִּיּוֹת הָעֹנִי חֲשֹוּכוֹת הָאוֹר, הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יִשְׁמַע הָאָדָם מֵעַל לְרֹאשׁוֹ אֶת מְחוֹל הַמְאֻשָׁרִים, הָלַךְ גַּם מַבֶּף הָלֹךְ וָרֶדֶת בַּמִּדְרוֹן.

סֵפֶר “הַצְּמָחִים שֶׁל קוֹטְרֶה” לֹא מָצָא לוֹ עוֹד קוֹנִים לְגַמְרֵי. הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסָּה מַבֶּף לְגַדֵּל אֶת צֶמַח הָאֲנִיל בְּגַן בֵּיתוֹ שֶׁבְּאוֹסְטֶרְלִיץ, בְּמָקוֹם שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לֹא שָׁפַע בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה, נִגְמְרוּ לְלֹא הַצְלָחָה. לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְגַדֵּל כָּאן אֶלָּא צְמָחִים אֲחָדִים יִקְרֵי מְצִיאוּת, מִסּוּג אֵלֶּה שֶׁטּוֹבִים לָהֶם הַצֵּל וְהָרְטִיבוּת.

וְאוּלָם הוּא לֹא אָמַר נוֹאָשׁ, אֶלָּא הִשְׁתַּדֵּל שֶיַּקְנוּ לוֹ בְּ“גַן הַצְּמָחִים” אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קָרְקַע שְׁרוּיָה בַּחַמָּה וְהִתְכּוֹנֵן לְהַמְשִׁיךְ שָׁם אֶת נִסְיוֹנוֹתָיו וּלְשַׁלֵּם אֶת הַהוֹצָאוֹת מִכִּיסוֹ. לְשֵׁם כָּךְ הֵבִיא אֶת לוּחוֹת הַפִּתּוּחִים הָעֲשֹוּיִם נְחשֶׁת אֶל בֵּית הַמִּלְוֶה. הוּא לֹא צָחַק עוֹד כְּיֶלֶד, כְּפִי שֶׁהָיָה רָגִיל לְפָנִים, אֶלָּא הָלַךְ קְדוֹרַנִּית וְהִדִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵאוֹרְחִים, וְטוֹב עָשָֹה מָרִיּוּס שֶׁנִּמְנַע מִבַּקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה. פְּעָמִים, בְּלֶכֶת מַבֶּף אֶל “גַּן הַצְּמָחִים”, הָיוּ הַשְּׁנַיִם נִפְגָּשִׁים יַחַד עַל פְּנֵי שְֹדֵרַת בֵּית הַחוֹלִים. בִּשְׁעַת פְּגִישָׁה נִמְנְעוּ שְׁנֵיהֶם מֵהִכָּנֵס בְּשִֹיחָה, וְרַק הֵנִיעוּ זֶה לָזֶה רֹאשָׁם מִתּוֹךְ עַצְבוּת. זֶה כֹּחוֹ שֶׁל הָעֹנִי לְהַשְׁבִּית בְּרִית יְדִידִים!

מַבֶּף לֹא עָסַק עַכְשָׁו אֶלָּא בִּסְפָרָיו וּבְגַנּוֹ וּבְצֶמַח הָאֲנִיל שֶׁלּוֹ. בָּזֶה רָאָה אֶת כָּל חַיָּיו. צִמְחֵי הָאֲנִיל, לִכְשֶׁיַּעֲלוּ וִיָנוּבוּ, יִגְרְרוּ אַחֲרֵיהֶם עֹשֶׁר, חָשַׁב מַבֶּף בְּנַפְשׁוֹ. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה זוֹ אֶפְדֶּה אֶת לוּחוֹת הַנְּחשֶׁת, אֶעֱשֶֹה פִּרְסוּם הָגוּן לְסֵפֶר הַצְּמָחִים וְאֶקְנֶה לִי – יָדוּעַ לִי הֵיכָן זֶה נִמְכָּר – הַעְתָּקָה אַחַת שֶׁל הַחִבּוּר “הַנְּסִיעָה בָּאֲנִיּוֹת” אֲשֶׁר נִכְתַּב עַל יְדֵי פִּיֶר מֶדְלִין וְנִדְפַּס עַל פִּתּוּחֵי עֵץ בִּשְׁנַת 1559. – אֶלָּא שֶׁלְּעֵת עַתָּה טִפֵּל מַבֶּף כָּל הַיּוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ שֶׁבְּגַן הַצְּמָחִים וּלְעֵת עֶרֶב חָזַר הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת גַּנּוֹ וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּסְפָרָיו הָעַתִּיקִים. הוּא הָיָה אָז כְּבֶן שְׁמוֹנִים שָׁנָה.

עֶרֶב אֶחָד נִתְגַּלָּה לוֹ מַחֲזֶה פֶּלִאי. הוּא יָשַׁב אוֹתָהּ שָׁעָה בַּגַּן וְהָיָה שָׁרוּי בִּקְרִיאָה עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם; שְׁנֵי חִבּוּרִים עַתִּיקִים – הָאֶחָד שְׁמוֹ “דֶּמוֹנִים” וְהַשֵּׁנִי שְׁמוֹ “שֵׁדִים וּמַזִּיקִים” – גָּרְמוּ לוֹ שֶׁיִּתְמַסֵּר לִקְרִיאָה זוֹ. עַכְשָׁו סָקַר כְּדוֹאֵג אֶת פְּרָחָיו, בְּיִחוּד אֶת שׁוֹשַׁנַּת הָאַלְפִּים הַנֶּהְדָּרָה שֶׁשִּׁמְּשָׁה לוֹ בַּת שַׁעֲשׁוּעִים. זֶה אַרְבָּעָה יָמִים לֹא יָרְדָה אַף טִפַּת גֶּשֶׁם, וְאַף הַיּוֹם לֹא נִרְאָה סִמָּן שֶׁל עֲנָנִים בַּשָּׁמָיִם. סוֹכֶנֶת הַבַּיִת הָיְתָה מוּטֶלֶת עַל עֶרֶשֹ דְּוָי; אַף עַל פִּי כֵן נִגַּשׁ מַבֶּף אֶל הַבְּאֵר, אֶלָּא שֶׁכֹּחוֹ לֹא הָיָה אִתּוֹ לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

“אַבָּא מַבֶּף!” נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹלוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם. “הֲרוֹצֶה הוּא שֶׁאָבוֹא וְאַשְׁקֶה אֶת גַּנּוֹ?” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל אִוְשָׁה, כְּאִלּוּ עֹפֶר אַיָּלִים נִדְחַק לָבוֹא בִּמְשֹוּכַת גַּן, וּמִבֵּין הַשִֹּיחִים יָצְאָה אִשָּׁה בַּעֲלַת דְּמוּת גְּבוֹהָה שֶׁהוֹפִיעָה בְּאוֹר הַדִּמְדּוּמִים כִּיצוּר שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה. הִיא נִתְיַצְּבָה לְפָנָיו וְנִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְּהֶעָזָה.

וְלֹא הִסְפִּיק אַבָּא מַבֶּף, שֶׁהָיָה קַל לְהִפָּחֵד וּלְהִבָּהֵל, לָתֵת מַעֲנֶה, עַד שֶׁהַדְּמוּת הֶעֶלְתָה אֶת הַדְּלִי מִתּוֹךְ הַבְּאֵר וְיָצְקָה מַיִם עַל עֲרוּגַת הַפְּרָחִים. הִיא שָׁאֲבָה מַיִם בְּזוֹ אַחַר זוֹ וְהִשְׁקְתָה אֶת כָּל הַגָּן. לְקוֹל הַמָּיִם הַיּוֹרְדִים עַל הַצְּמָחִים רָחַב לִבּוֹ שֶׁל אַבָּא מַבֶּף.

עַכְשָׁו, חָשַׁב בְּנַפְשׁוֹ, שְׁרוּיָה שׁוֹשַׁנַּת הָאַלְפִּים בְּכָל אָשְׁרָהּ.

לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה אֶת עְַבוֹדָתָהּ, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ אַבָּא מַבֶּף וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשָׁהּ. “אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי. כִּכְרוּב שָׁמַיִם אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁהֲרֵי אַתְּ מְטַפֶּלֶת בִּפְרָחִים.” “אֵין זֶה נָכוֹן כְּלָל. בַּת הַשָֹּטָן אָנֹכִי, אֶלָּא שֶלְּגַבֵּי שֶׁלִּי אֵין הֶבְדֵּל בַּדָּבָר.”

הַיָּשִׁישׁ הוֹסִיף לְדַבֵּר, מִבְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי הַתְּשׁוּבָה: “חֲבָל שֶׁאֲנִי מְסְִכֵּן וִשָׁרוּי בַּעֲנִיּוּת וְאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁלֵּם לָךְ כִּגְמוּלֵךְ!”

“אַדְרַבָּה, יֵשׁ בְּיָדוֹ לִגְרֹם לִי טוֹבַת הֲנָאָה.”

“כֵּיצַד?”

“יַגִּיד לִי הֵיכָן גָּר הָאָדוֹן מָרִיּוּס.”

הַזָּקֵן לֹא תָּפַס אֶת דְּבָרֶיהָ.

“מַה טִיבוֹ שֶׁל מָרִיּוּס זֶה?”

הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו הַכֵּהוֹת וְהָיָה כְּתָר אַחֲרֵי דָבָר נֶעְלָם. “אִישׁ צָעִיר לְיָמִים שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לְפָנִים לָבוֹא לְבֵית אֲדוֹנִי.” תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ עָמַד אַבָּא מַבֶּף וְהָיָה מְחַטֵּט בְּזִכְרוֹנוֹ. “נָכוֹן הַדָּבָר, עַכְשָׁו יָדַעְתִּי לְמִי אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת. חַכִּי מְעַט קָט! הָאָדוֹן מָרִיּוּס… הַבָּרוֹן מָרִיּוּס לְבֵית פוֹנְטְמֶרְסִי… דּוֹמֶה שֶׁהוּא גָר… וְאוּלָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעֶצֶם הֵיכָן זֶה גָר…”

הוּא הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ וְהֵשִׁיב לִמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן אֶת אַחַד הַעֲנָפִים אֲשֶׁר לְשִֹיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים. “שִֹימִי לֵב, עַכְשָׁו הֶעֱלֵיתִי אֶת הַדָּבָר בַּזִּכָּרוֹן. הַלָּז מְהַלֵּךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת דֶּרֶךְ הַשְֹּדֵרָה וְעוֹשֶֹה אֶת דַּרְכּוֹ לְצַד הַגְּלַסְיֶר. רְחוֹב קְרוּל-בַּרְבְּ. שְֹדֵה הָעֶפְרוֹנִי. שִֹימִי אֶת פָּנַיִךְ שָׁמָּה, גְּבִרְתִּי, וְתִמְצְאִי אוֹתוֹ עַל נְקַלָּה.”

וּכְשֶׁהֵרִים מַבֶּף אֶת רֹאשׁוֹ לֹא נִמְצָא עוֹד אִישׁ בְּקִרְבָתוֹ. הָעַלְמָה הַצְּעִירָה נִסְתַּלְּקָה מִן הַמָּקוֹם. מַבֶּף הָיָה כְּנִפְחָד בְּמִקְצָת.

“בֶּאֱמוּנָה, לוּלֵא גַן זֶה הַסָּפוּג מַיִם הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי לֹא הָיְתָה כָּאן אֶלָּא אַחַת הָרוּחוֹת.”

ד

מָרִיּוּס יָשַׁב לְעֵת בֹּקֶר אֶל הַשֻּׁלְחָן וְכִוֵּן אֶת לִבּוֹ לִכְתִיבָה. בַּזְּמָן הַהוּא נִצְטָרֵךְ לְתַרְגֵּם לְצָרְפָתִּית אֶת וִכּוּחַ הַמְּדָנִים הַיָדוּעַ שֶׁבֵּין גַּנְס וְסַוִּינְאִי. הוּא נָטַל אֵפוֹא אֶת חִבּוּרוֹ שֶׁל גַּנְס, חָזַר וְנָטַל אֶת חִבּוּרוֹ שֶׁל סַוִּינְאִי, קָרָא אַרְבַּע שׁוּרוֹת, נִסָּה לְתַרְגֵּם אַחַת מֵאֵלֶּה, אֲבָל הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁמֹּחוֹ הָיָה נָתוּן לְדִבְרֵי הֶבֶל, וְלֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן עַד שֶׁקָּם מִכִּסְאוֹ.

“אֵלֵךְ וַאֲטַיֵּל קְצָת, כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ עָלַי רוּחַ טוֹבָה,” אָמַר מָרִיּוּס לְנַפְשׁוֹ וְיָצָא לָלֶכֶת אֶל שְֹדֵה הָעֶפְרוֹנִי.

בַּחוּץ נִשְׁתַּקַּע עוֹד יוֹתֵר בְּהִרְהוּרֵי הֶבֶל וְנִשְׁתַּכַּח מִלִבּוֹ עִנְיַן גַּנְס וְסַוִּינְאִי. לְאַחַר שֶׁחָזַר הַבַּיְתָה נִסָּה לְטַפֵּל שׁוּב בַּעֲבוֹדָתוֹ, אֲבָל לֹא הֶעֱלָה בְּיָדוֹ וְלֹא כְּלוּם. לַשָּׁוְא עָמַל לְאַחֵה אֶת הַקּוּרִים הַמְטֹרָפִים שֶׁבְּמֹחוֹ! וּלְבַסּוֹף גָּמַר אֹמֶר: “מָחָר אֶמְנַע אֶת עַצְמִי מִטִּיּוּל. זֶה מְעַכֵּב בְּיָדִי מִלַּעֲבֹד,” וְכָךְ – הָלַךְ כָּל יוֹם לְטַיֵּל.

שְֹדֵה הָעֶפְרוֹנִי שִׁמֵּשׁ לוֹ מְקוֹם קֶבַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר דִּירָתוֹ שֶׁל קוֹרְפִירַק. כְּתָבְתּוֹ הַנְּכוֹנָה הָיָה לָהּ נֻסָּח כָּזֶה: שְֹדֵרַת סַנְטֶה, הָעֵץ הַשְּׁבִיעִי אֲשֶׁר מִקְצֵה הָרְחוֹב קְרוּל-בַּרְבְּ.

אוֹתוֹ יוֹם הָיָה שֵׁנִי בַּשָּׁבוּעַ, וְלָכֵן נָטַל בְּהַלְוָאָה מֵאֵת קוֹרְפֵירַק אֶת חֲמֵשֶׁת הַפְרַנְקִים הַמְיֻעָדִים לְשֵׁם תֵּנַרְדְּיֶה, אַךְ אָמַר בְּלִבּוֹ לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְבֵית הַסֹּהַר לְאַחַר גְּמָר טִיּוּל.

וְאוּלָם אוֹתוֹ בֹּקֶר סִלֵּק מָרִיּוּס אֶת עַצְמוֹ מֵאֵצֶל הָאִילָן הַשְּׁבִיעִי וְקָבַע לוֹ מָקוֹם עַל חוֹמַת הַגָּדֵר אֲשֶׁר לְיַד הַנַּחַל הַקָּטֹן. מַחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ נְתוּנוֹת “לָהּ”.

אַךְ הַהֲזָיָה לֹא הִשְֹבִּיעָה אוֹתוֹ הַפַּעַם נָחַת. מוּסַר כִּלְיוֹתָיו עִנָּה אוֹתוֹ עַל דְּבַר הָעַצְלוּת אֲשֶׁר תּוֹסִיף לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּהּ וְעַל הָעֹנִי אֲשֶׁר הֶחְשִׁיךְ אֶת עוֹלָמוֹ וְשָׁדַד אֶת תִּקְוָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.

וּפִתְאֹם, בְּעוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב קוֹדֵר וּמַשְׁמִים, הִגִּיעַ לְאָזְנוֹ קוֹל שֶׁהָיָה יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב:

“הִנֵּה הוּא כָּאן!”

הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו וְהִכִּיר אֶת הַמִּסְכֵּנָה אֲשֶׁר סָרָה בְּאַחַד הַבְּקָרִים לְחַדְרוֹ, אֶת אֶפּוֹנִין הַבְּכִירָה שֶׁבִּבְנוֹת תֵּנַרְדְּיֶה; כִּי הוּא הִכִּיר עַכְשָׁו גַּם אֶת שְׁמָהּ. וּרְאֵה פֶּלֶא: הַנַּעֲרָה נִרְאֲתָה עֲנִיָּה יוֹתֵר וְגַם יְפַת פָּנִים יוֹתֵר מִשֶּׁהָיְתָה, וּשְׁתֵּי הַתְּמוּרוֹת הָאֵלֶּה גַם יַחַד הֵן בִּבְחִינַת דָּבָר בִּלְתִּי רָגִיל לְגַבֵּי נַעֲרָה כָּמוֹהָ. הִיא הָלְכָה יְחֵפָה וּלְבוּשַׁת קְרָעִים כְּמוֹ לְפָנִים, אֶלָּא שֶׁקִּרְעֵי בְּגָדֶיהָ הוֹסִיפוּ מֵאָז לְהִתְקַיֵּם עוֹד שְׁנֵי חֳדָשִׁים. קוֹלָהּ הָיָה צָרוּד כְּמִקֹּדֶם, מִצְחָהּ חָרוּשׁ קְמָטִים כְּשֶׁהָיָה, מֶבַּט עֵינֶיהָ נוֹעָז וּמִתְחַלֵּף כְּמוֹ לְפָנִים. אֲבָל הַפַּעַם נִצְטָרְפָה לְפָנֶיהָ הַבָּעָה שֶׁל הִסּוּס וַחֲרָדָה, זוֹ הַנֶּאֱצֶלֶת עַל אָדָם מִתּוֹךְ יְשִׁיבָה שֶׁבְּבֵית הַכֶּלֶא.

בְּשַֹעֲרוֹתֶיהָ נִרְאוּ שִׁבְרֵי קָנִים שֶׁל קַשׁ וְשַׁחַת, הִיא יָשְׁנָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת שְׁנַת הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ אַחַת הָרְפָתִים.

וְלַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה הָיָה מַרְאֶהָ נָאֶה. אָכֵן זֶה כֹּחָם שֶׁל הַנְּעוּרִים הָעוֹמְדִים גַּם בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁל הָעֹנִי!

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנַּעֲרָה הִתְיַצְּבָה לִפְנֵי מָרִיּוּס וּבְפָנֶיהָ הַחִוְרִים נִסְתַּמֵּן קַו שֶׁל שִֹמְחָה, דְּבַר-מָה הַדּוֹמֶה לְבַת-צְחוֹק. עָבְרוּ כַּמָּה רְגָעִים עַד שֶׁשָּׁבוּ הַמִּלִּים בְּפִיהָ.

“סוֹף סוֹף מְצָאתִיו, אֲדוֹנִי! אַבָּא מַבֶּף הִגִּיד לִי דְבָרִים נְכוֹנִים. מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר אִתּוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא לָסוּר אֶל הַשְֹּדֵרָה הַזֹּאת. אִלּוּ יָדַע אֲדוֹנִי כַּמָּה חִפּוּשִֹים חִפַּשְֹתִיו!”

מָרִיּוּס לֹא הֶחֱזִיר דָּבָר.

“הָהּ, הֲרֵי כֻּתָּנְתּוֹ קְרוּעָה לִשְׁנָיִם. חוֹבָה עָלַי לְתַקֵּן אֶת זוֹ בִּשְׁעַת הִזְדַּמְּנוּת.” בְּעוֹדָהּ מְדַבֶּרֶת הָלַךְ וְנִסְתַּמֵּן בְּפָנֶיהָ מַשֶּׁהוּ מֵעַצְבוּת עֲמֻקָּה, וּפִתְאֹם נִדְחֲפוּ מִפִּיהָ דִבְרֵי שְׁאֵלָה:

“דּוֹמֶה שֶׁאֵינוֹ שָֹמֵחַ כְּלָל לִרְאוֹת אֶת פָּנָי?”

מָרִיּוּס נִשְׁאַר שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה, וְאַף הִיא נֶאֶלְמָה דֹם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם קָרְאָה בְּקוֹל:

“אִלּוּ חָפַצְתִּי יָכֹלְתִּי לִכְפּוֹת אוֹתוֹ לְשִֹמְחָה!”

“כֵּיצַד?” שָׁאַל מָרִיּוּס. “וְכִי לְמָה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ?” “הֲרֵי כָּאן הוֹכָחָה בְּרוּרָה! קֹדֶם הָיָה נוֹהֵג לְדַבֵּר אֵלַי בִּלְשׁוֹן אַתְּ.”

“יְהִי כָּךְ, לְמָה הִתְכַּוַּנְתְּ בִּדְבָרַיִךְ?”

הִיא נָשְׁכָה אֶת שְֹפָתָהּ וְהִתְאַפְּקָה רֶגַע מִדַּבֵּר, וְהָיָה דוֹמֶה כִּי מִלְחָמָה לָהּ בַּמִּסְתָּרִים עִם נַפְשָׁהּ.

“מֵילָא! מַרְאֵהוּ מֵעִיד בּוֹ כִּי הוּא שָׁרוּי בְּצַעַר, וַאֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּשִֹמְחָה. יִדֹּר בְּפָנַי נֶדֶר שֶיִּהְיֶה שָֹמֵחַ. חָפַצְתִּי שֶׁאֶשְׁמַע מִפִּיו דְּבָרִים מְפֹרָשִׁים: הֲרֵי אֲנִי מְאֻשָּׁר! יַעֲלֶה נָא בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁאָמַר לִי פַּעַם – כִּי הוּא מוּכָן לָתֵת לִי אֵת כָּל מַה שֶׁאֶשְׁאַל….”

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ. וְאוּלָם הַגִּידִי נָא אֶת דְבָרָיִךְ!” הִיא הֵצִיצָה לְתוֹךְ הַלֹּבֶן שֶׁבְּעֵינָיו וְאָמְרָה: “יְדוּעָה לִי הַכְּתֹבֶת.”

אַדְמוּמִית עָלְתָה בְּפָנָיו שֶׁל מָרִיּוּס. כָּל דָּמוֹ זָרַם לְתוֹךְ לִבּוֹ.

“מַה טִיבָהּ שֶׁל כְּתֹבֶת זוֹ?”

“אוֹתָהּ כְּתֹבֶת שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי עָלֶיהָ מִפִּי אֲדוֹנִי, הַכְּתֹבֶת… שֶׁל הָעַלְמָה.” וְהִיא נֶאֶנְחָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה מִדֵּי הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת אַחֲרוֹנֵי דְבָרֶיהָ. מָרִיּוּס קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְתָפַס אֶת יָדָהּ כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ סוֹעֵר בְּחֶדְוָה.

"הוֹבִילִינִי נָא אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה! תֵּכֶף וּמִיָּד!

מַה שְׁמָהּ? הִנְנִי מוּכָן לָתֵת לָךְ אֵת כָּל מַה שֶׁתְּבַקְּשִׁי!

אַיֵּה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ?"

“הָבָה וְנֵלֵךְ יָחַד. שֵׁם הָרְחוֹב וּמִסְפַּר הַבַּיִת אֵינָם שְׁמוּרִים הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנִי; הַמָּקוֹם רָחוֹק מְאֹד מִכָּאן. וְאוּלָם אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַבַּיִת וַאֲנִי מוּכָנָה לְהוֹלִיךְ אֶת כְּבוֹדוֹ לְשָם.”

הִיא שָׁמְטָה אֶת יָדָהּ מִתּוֹךְ כַּף יָדוֹ. “הָהּ, כַּמָּה גְדוֹלָה שִֹמְחָתוֹ!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל נוֹגֵעַ עַד הַנֶּפֶשׁ, וְאוּלָם מָרִיּוּס הָיָה כְּלֹא שׁוֹמֵעַ.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם תָּפַס לָהּ לְאֶפּוֹנִין בִּזְרוֹעָהּ מִתּוֹךְ תְּנוּעָה מְהִירָה, וְקָרָא בְּקוֹל:

“הִשָּׁבְעִי לִי…”

“הֲמֻטָּל עָלַי לְהִשָּׁבֵעַ?” וְהִיא נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק. “נִדְרִי נֶדֶר, אֶפּוֹנִין, קַיְּמִי אֶת הַדָּבָר בִּשְׁבוּעָה – כִּי לֹא תְּגַלִּי אֶת הַכְּתֹבֶת הַזֹּאת לְאָבִיךְ!”

הִיא נִפְנְתָה אֵלָיו וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ הִשְׁתּוֹמְמוּת לְאֵין קֵץ. “אֶפּוֹנִין! מֵהֵיכָן יָדוּעַ לְךָ כִּי שְׁמִי הוּא אֶפּוֹנִין?” “נִדְרִי נֵדֶר כִּי תִּשְׁמְרִי לַעֲשֹוֹת אֶת דְּבָרִי!”

וְאוּלָם הִיא הָיְתָה כְּלֹא שׁוֹמָעַת.

“יָפֶה עָשִֹית שֶׁקָּרָאת לִי בְּשֵׁם אֶפּוֹנִין!”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אָנָא הִשָׁבְעִי לִי כִּי לֹא תְּגַלִּי אֶת דְּבַר הַכְּתֹבֶת לְאָבִיךְ!” “לְאָבִי? מַשְׁמָע שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לְאָבִי! אַל תְּהֵא חוֹשֵׁשׁ לְכָךְ. אָבִי דָר עַכְשָׁו בְּבֵית בָּרִיחַ וּדְלָתַיִם. וְכִי מְצֻוָּה אָנֹכִי לָשִֹים לֵב לְאָבִי!”

“וְלָמָה אַתְּ מְסָרֶבֶת לְהוֹצִיא מִפִּיךְ הַבְטָחָה בְּרוּרָה?” “אָנָּא הַנַּח לִי!” אָמְרָה מִתּוֹךְ שֶׁפַע שֶׁל צְחוֹק. “טוֹב הַדָּבָר, אֲנִי מְקַבֶּלֶת עַל עַצְמִי אֶת הַדָּבָר בְּנֶדֶר וּבִשְׁבוּעָה! אַחַת הִיא לִי. אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה לְאָבִי אֶת דְּבַר הַכְּתֹבֶת. וְנִגְמַר הָעִנְיָן. הֲנָחָה דַעְתְּךָ עַכְשָׁו?”

“אַל תְּגַלִּי אֶת הַדָּבָר לְשׁוּם אִישׁ.”

“לְשׁוּם אִישׁ.”

“וּבְכֵן הָבָה וְנֵלֵךְ שָׁמָּה.”

“עוֹד מְעַט וְנֵלֵךְ.”

“תֵּכֵף וּמִיָּד.”

“הִנְנוּ וְהָלַכְנוּ. – מָה רַבָּה שִֹמְחָתוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם זֶה!”

לְאַחַר שֶׁהֵם עָבְרוּ צְעָדִים אֲחָדִים עָמְדָה הַנַּעֲרָה מִלֶּכֶת וְאָמְרָה לְבֶן לִוְיָתָהּ: “אַל תְּהֵא כָּרוּךְ אַחֲרַי כָּל כָּךְ. מוּטָב שֶׁתְּפַגֵּר קְצָת. אִישׁ צָעִיר מְהֻגָּן כָּמוֹךָ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת בְּלִוְיַת אַחַת מִבְּנוֹת סוּגִי.” וּלְאַחַר שֶׁהִרְחִיקָה לָלֶכֶת עוֹד עֲשָֹרָה צְעָדִים הִפְסִיקָה שׁוּב אֶת מַהֲלָכָהּ וְשָׁלְחָה אֶל מָרִיּוּס, אֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלֶיהָ, דְּבָרִים מִן הַצַּד, מִבְּלִי לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת רֹאשָׁהּ:

“הֲרֵי זָכוּר עוֹד לְפָנָיו מַה שֶׁאָמַר לִי בְּתוֹרַת הַבְטָחָה?” מָרִיּוּס שָׁלַח אֵת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְהוֹצִיא אֵת כָּל כֶּסֶף קִנְיָנוֹ, לֵאמֹר אֶת חֲמֵשֶׁת הַפְרַנְקִים הַמְּיֻעָדִים לְהִנָּתֵן לְתֵנַרְדְּיֶה, וְשִׁלְשֵׁל אוֹתָם לְתוֹךְ יָדָהּ שֶׁל אֶפּוֹנִין.

וְאוּלָם זוֹ פִּזְּרָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְגָרְמָה לָהּ לַמַּטְבֵּעַ שֶׁתִּשָּׁמֵט לָאָרֶץ. “לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לְקַבֵּל מִיָּדוֹ כֶּסֶף,” הִפְטִירָה הַנַּעֲרָה אַגַּב פָּנִים נִזְעָמִים.

סֵפֶר שְׁלִישִׁי: בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה    🔗

א

בְּאֶמְצַע הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה קָרָה הַמִּקְרֶה כִּי אִישׁ נָשִֹיא שֶׁל אַחַד הַפַּרְלַמֶּנְטִים לָקַח לוֹ פִּלֶּגֶשׁ וְרָצָה לִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד, הוֹאִיל וּבַיָּמִים הָהֵם נָהֲגוּ הָאֲצִילִים לְהִתְהַדֵּר לְעֵינֵי כֹּל בַּקְּדֵשׁוֹת אֲשֶׁר אִתָּם, וְאַנְשֵׁי מַעֲמַד הָאֶזְרָחִים הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַצְפִּין אֶת פִּלַּגְשֵׁיהֶם מֵעֵין רוֹאִים. הוּא הָלַךְ אֵפוֹא לָתוּר אַחֲרֵי מַחֲבוֹאִים וּבָנָה לוֹ בַּיִת קָטֹן בִּרְחוֹב רֵיק מֵאָדָם שֶבְּפַרְוַר סֶן-גֶ’רְמֶן, הוּא רְחוֹב פְּלוּמֶה אֲשֶׁר נִקְרָא בַּיָּמִים הָהֵם בְּשֵׁם בְּלוֹמֶה.

הַבַּיִת נִבְנָה בְּצוּרַת בִּיתָן בֶּן קוֹמָה אֶחָת. שְׁנֵי חֲדָרִים לְמַטָּה וּשְׁתֵּי עֲלִיּוֹת בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, לְמַטָּה הַמִּטְבָּח וּלְמַעְלָה חֲדַר הַבּוּדוּאַר, בַּמָּרוֹם עֲלִיַּת גַּג וְלִפְנֵי הַבַּיִת, לְצַד הָרְחוֹב, גַּן גָּדוֹל מְסֻיָּג בִּשְֹבָכָה אֲרֻכָּה. הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים לֹא רָאוּ אֶלָּא אֶת אֵלֶּה בִּלְבַד; וְאוּלָם מֵאַחֲרֵי הַבַּיִת הִשְֹתָּרְעָה חָצֵר צָרָה וּבִקְצֵה הֶחָצֵר עָמַד עוֹד בִּנְיָן אֶחָד קָטֹן שֶׁהֵכִיל רַק שְׁנֵי חֲדָרִים. לְבַיִת זֶה, מִצַּד אָחוֹר, הָיְתָה דֶלֶת מֻצְנַעַת הַנִּסְגֶּרֶת עַל מַנְעוּל מַעֲשֵֹה סוֹד, וְדֶלֶת זוֹ הוֹלִיכָה אֶל מָבוֹא מְרֻצָּף וַחֲסַר תִּקְרָה שֶׁנִּמְשָׁךְ בֵּין שְׁתֵּי חוֹמוֹת קִיר. אוֹתָהּ דֶּרֶךְ חֲשָׁאִית, שֶׁיַּד אֳמָן חָרוּץ הִשְֹכִּילָה לְהַסְתִּירָהּ מֵעֵין רוֹאִים, הִתְפַּתְּלָה כֹּה וָכֹה בֵּין גַּנִּים וְשָֹדוֹת וְנִסְתַּיְמָה לְבַסּוֹף לְיַד דֶּלֶת שְׁנִיָּה, אַף הִיא מֻצְנַעַת וְנִסְגֶּרֶת עַל מַנְעוּל מַעֲשֶֹה סוֹד; כָּאן, כְּמַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֶטֶר מִן הַבִּיתָן, הָיָה מָקוֹם לָצֵאת אֶל רְחוֹב בָּבֶל הַשָּׁרוּי בְּשֶׁקֶט.

אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה נְשִֹיא הַפַּרְלַמֶּנְט מִתְגַּנֵּב לָבוֹא, וְאִישׁ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי מַטָּרָה אַחַת לוֹ לְבַעַל הַבַּיִת גַּם בְּלֶכְתּוֹ לִרְחוֹב פְּלוּמֶה וְגַם בַּעֲשֹוֹתוֹ אֶת דַּרְכּוֹ לִרְחוֹב בָּבֶל. הָאִישׁ הַפִּקֵּחַ קָנָה בָּזוֹ אַחַר זוֹ, לְפִי תָּכְנִית מְחֻכֶּמֶת, כַּמָּה חֶלְקוֹת אֲדָמָה, וּלְבַסּוֹף עָלָה בְּיָדוֹ לְסוֹלֵל בְּאֹפֶן כָּמוּס עַל אַדְמָתוֹ דֶרֶךְ סְתָרִים הַמְחַבֶּרֶת שְׁנֵי רְחוֹבוֹת. לְאַחַר זְמָן מָכַר חֲלָקִים חֲלָקִים אֶת הַקַּרְקַע הַגּוֹבֵל אֶת הַמָּבוֹא, וּבַעֲלֵי הַמִּגְרָשִׁים שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים חָשְׁבוּ לְתֻמָּם כִּי הַקִּיר הָעוֹבֵר עַל יָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קִיר הַמְּסַמֵּן אֶת הַגְּבוּל, וּדְבַר הַמָּבוֹא נֶעְלַם לְגַמְרֵי.

פַּעַם הִגִּיעַ אֶחָד מִבְּעָלָיו שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה לִידֵי שְׁמִיטַת כְּסָפִים. מִשְׁנַת 1810 וְאֵילָךְ הָיְתָה תְּלוּיָה כָּאן פִּתְקָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת כְּתָב, וּבָהּ הוֹדָעָה בִּדְבַר הַבַּיִת הָעוֹמֵד לְהִמָּכֵר אוֹ לְהִשָֹּכֵר.

בְּסוֹפָהּ שֶׁל תְּקוּפַת הָרֵסְטוֹרַצְיָה נֶעֶלְמָה הַפִּתְקָה וְנִפְתְּחוּ הַתְּרִיסִים שֶׁבַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. אֶל הַבַּיִת בָּאוּ דַיָּרִים. עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹנוֹת נִתְלוּ וִילָאוֹת קְצָרִים, סִמָּן לַדָּבָר שֶׁאִשָּׁה קָבְעָה כָּאן אֶת דִּירָתָהּ.

וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶֹה: בְּאוֹקְטָבֶּר שְׁנַת 1829 בָּא הֵנָּה אִישׁ אֶחָד בָּא בַּיָּמִים וְשָֹכַר אֶת הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁהוּא, לֵאמֹר בְּצֵרוּף הַבִּנְיָן הָאֲחוֹרִי וְהַמָּבוֹא. הַדָּבָר לֹא שִׁמֵּשׁ חֹמֶר לְשִֹיחָה בְּפִי הַשְּׁכֵנִים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ כָּאן שְׁכֵנִים כְּלָל.

הַדַּיָּר הֶחָדָשׁ צִוָּה לְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת וְקָבַע כָּאן בַּחֲשַׁאי אֶת דִּירָתוֹ, הוּא וְנַעֲרָה צְעִירָה וּמְשָׁרֶתֶת אֶחָת. הַדָּבָר לֹא שִׁמֵּשׁ עִנְיָן לְשִֹיחָה, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ כָּאן שְׁכֵנִים.

דַּיָּר צָנוּעַ זֶה הָיָה יַ’ן וַלְיַן, הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הָיְתָה קוֹזֶט. הַמְּשָׁרֶתֶת, שֶׁנִּקְרְאָה בְּשֵׁם טוּסֶן, נִצְּלָה עַל יְדֵי יַ’ן וַלְיַ’ן מֵעֹנִי וּמֵחֹלִי; טוּסֶן זוֹ הִצְטַיְּנָה בְּשָׁלֹשׁ סְגֻלּוֹת יְקָרוֹת, וְהֵן הֵן שֶׁהֵבִיאוּ אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן לִידֵי כָּךְ שֶׁיִּתֵּן לָהּ מִשְֹרָה בְּבֵיתוֹ: הִיא עָמְדָה בְּגִיל הַזִּקְנָה, הָיְתָה קַרְתָּנִית וְגִמְגְּמָה בִּשְׁעַת דִּבּוּרָהּ. הוּא נוֹדַע לָהּ בְּשֵׁם פוֹשְׁלֶבַן, אִישׁ הַחַי עַל רִבִּית.

מַדּוּעַ עָזַב יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת הַמִּנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ? מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵרַע? לֹא אֵרַע שׁוּם דָּבָר. הוּא הָיָה כִּמְאֻשָּׁר בְּתוֹךְ הַמִּנְזָר, אַף גַּם רָצָה בְּכָל מְאֹדוֹ לְסַיֵּם אֶת חַיָּיו בְּגַן שָׁקֵט זֶה הַמֻקָּף מַעֲבָרִים בְּחוֹמַת הַמָּגֵן שֶׁל הַמִּנְזָר. וְאוּלָם בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הִתְחִיל מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר אִם הוּא רַשַּׁאי לְהָטִיל עַל קוֹזֶט אֶת שִעְבּוּד הַמִּנְזָר, וְאִם לֹא חוֹבָה הִיא לוֹ לָתֵת לְקוֹזֶט אֶת הַחַיִּים וּלְשַׁמֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ מַדְרִיךְ וּמָגֵן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תּוֹכִיחֶנּוּ הַנַּעֲרָה עַל כָּךְ בְּאַחַד הַיָּמִים וְאוּלַי גַּם תִּטֹּר לוֹ אֵיבָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר סָגַר בְּפָנֶיהָ אֵת דֶּרֶךְ הַחַיִּים. וְהוּא גָמַר בְּדַעְתּוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמִּנְזָר.

אֶפְשָׁר הָיָה לְהַנִּיחַ, כִּי חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁל הֶסְגֵּר מִחוּץ לַחַיִּים, סִלְּקוּ אֶת הַסַּכָּנוֹת לְגַמְרֵי אוֹ הִפְחִיתוּ אוֹתָן. עַכְשָׁו הֻתַּר לוֹ לִשְׁכֹּחַ כָּל פַּחַד וְלָבוֹא בֵּין אֲנָשִׁים. הוּא עַצְמוֹ נִזְדַּקֵּן וּמַצַּב הַדְּבָרִים נִשְׁתַּנָּה מִשֶּׁהָיָה. מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכִּיר אוֹתוֹ עַכְשָׁו? בַּמִּקְרֶה הָרַע בְּיוֹתֵר לֹא יְהֵא צָפוּי לְסַכָּנָה אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, וְלֹא טוֹב יַעֲשֶֹה אִם יִגְזֹר עַל קוֹזֶט גְּזֵרַת מִנְזָר אַךְ וְרַק מִשּׁוּם הֱיוֹתוֹ לְפָנִים עוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּבַנְיוֹ. וְאוּלָם רֵאשִׁית כֹּל צָרִיךְ לְבַכֵּר אֶת הַחוֹבָה עַל פְּנֵי הַחֲשָׁשׁוֹת הַנּוֹלָדִים מִתּוֹךְ פְּנִיָּה. וְחוּץ מִזֶּה הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִנְהֹג זְהִירוּת וּלְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשָֹיו בְּחָכְמָה.

בֵּינָתַיִם נִתְרַחֲשָׁה לוֹ שְׁעַת כּשֶׁר שֶׁשִּׁמְּשָׁה אֲמַתְלָה טוֹבָה, אִלּוּ רָצָה עַכְשָׁו לַעֲזֹב אֶת הַמִּנְזָר. הַסָּבָא פוֹשְׁלֶבַן – הוּא אָחִיו – נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְיַצֵּב לִפְנֵי כְּבוֹד מַעֲלָתָהּ מְנַהֶלֶת הַמִּנְזָר וּבֵאַר לָהּ כִּי יָרַשׁ מֵאָחִיו יְרֻשָּׁה הֲגוּנָה וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לִחְיוֹת מֵעַכְשָׁו חַיֵּי מְנוּחָה לְלֹא עֲבוֹדָה; וּלְפִיכָךְ הוּא רוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מִמִּשְֹרָתוֹ שֶׁבַּמִּנְזָר וְלָקַחַת אִתּוֹ אֶת בִּתּוֹ. וְהִנֵּה, לְאַחַר שֶׁקּוֹזֶט מָנְעָה אֶת עַצְמָהּ מִבּוֹא בִּבְרִית הַנְּזִירוֹת, אֵין הַדָּבָר הוֹגֵן שֶׁיֵּחָשְׁבוּ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ וְחִנּוּכָהּ כְּמַתְּנַת חִנָּם; וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ בְּהַכְנָעָה אֶת הָאֵם הָרוֹמְמָה שֶׁתַּרְשֶׁה לוֹ לְהַכְנִיס לְטוֹבַת הַחֶבֶר סְכוּם שֶׁל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְק, בְּתוֹרַת פִּצּוּיִים בְּעַד חֲמֵשֶׁת שְׁנוֹת הַטִּפּוּל שֶׁעָבְרוּ כָּאן עַל קוֹזֶט.

וְכָךְ נִסְתַּלֵּק יַ’ן וַלְיַ’ן מִן הַמִּנְזָר, מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁרוּי כָּל יָמָיו בִּתְפִלּוֹת.

בְּצֵאתוֹ מִן הַמִּנְזָר נָשָֹא בְּעַצְמוֹ אֶת הַמֶּלְתָּחָה הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶׁאֶת מַפְתֵּחָהּ לֹא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אַף לְרֶגַע, וְהָיָה מְמָאֵן לִמְסֹר אוֹתָהּ לִידֵי סַבָּל. מֶלְתָּחָה קְטַנָּה זוֹ עוֹרְרָה תָּמִיד אֶת סַקְרָנוּתָהּ הָרַבָּה שֶׁל קוֹזֶט עַל יְדֵי רֵיחַ הַבֹּשֶֹם הַנּוֹדֵף מִתּוֹכָהּ.

כָּאן מָקוֹם לְהַקְדִּים וּלְסַפֵּר, כִּי מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ לֹא סִלֵּק יַ’ן וַלְיַ’ן מֵאֶצְלוֹ אֶת הַמֶּלְתָּחָה. עַל כָּל פָּנִים לֹא הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן פָּטוּר מִדְאָגוֹת, לְאַחַר שֶׁחָזַר אֶל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

וּלְפִיכָךְ נִרְאָה דָבָר בְּעִתּוֹ אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁנִּמְצָא לוֹ בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה וְהָיָה רָאוּי לְשַׁמֵּשׁ דִּירָה מֻצְנָעַת. וְעוֹד טוֹבָה אַחַת נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ עַל יְדֵי זֶה שֶׁקִּבֵּל עַכְשָׁו עַל פִּי דִין אֶת הַשֵּׁם אוּלְטִיס פוֹשְלֶבַן.

מִחוּץ לְכָךְ שָֹכַר לְעַצְמוֹ בְּפָרִיס עוֹד שְׁתֵּי דִירוֹת אֲחֵרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה תָּמִיד לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת בְּרֹבַע מְיֻחָד שֶׁל הָעִיר וּכְדֵי שֶׁיוּכַל לִמְצֹא מִפְלָט בְּכָל שָׁעָה שֶׁל סַכָּנָה וְלֹא יְהֵא צָפוּי לְשׁוֹאַת פִּתְאֹם, כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ לוֹ נֵס וְהוּא נִצַּל בְּאֹרַח פֶּלֶא מִידֵי יָ’בֶר. הַלָּלוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא דִירוֹת קְטַנּוֹת וְדַלּוֹת, וְנִמְצְאוּ בִּשְׁנֵי חֶלְקֵי עִיר הָרְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מֶרְחָק רָב.

מִכָּאן וְאֵילָךְ הִתְגּוֹרֵר יַ’ן וַלְיַ’ן חֲלִיפוֹת בִּרְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה וּבִרְחוֹב אוּאֶ, כְּשֶׁהוּא מְבַלֶּה פַּעַם בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הַדִּירוֹת הָאֵלֶּה זְמָן שֶׁל אַרְבָּעָה עַד שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת וּמְצָרֵף אֵלָיו רַק אֶת קוֹזֶט וְלֹא אֶת מָרַת טוּסֶן. בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה הָיָה מוֹסֵר אֶת הַהַשְׁגָּחָה עַל הַדִּירָה לִידֵי שַׁמַּשׁ הַבַּיִת וְהָיָה שָֹם אֶת עַצְמוֹ כְּבַעַל הוֹן הַיּוֹשֵׁב יְשִׁיבַת קֶבַע מִחוּץ לְפָרִיס וְנוֹטֵל לְעַצְמוֹ מָעוֹן אַרְעִי גַּם בָּעִיר. נָדִיב שֶׁבִּנְדִיבִים זֶה עָשָֹה עַצְמוֹ בְּבַת אַחַת דַּיָּר בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁבְּפָרִיס, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּשִֹיגֶנּוּ יַד הַבַּלֶּשֶׁת.

ב

וְאוּלָם רֹב הַיָּמִים הִתְגּוֹרֵר יַ’ן וַלְיַ’ן בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה, וְשָׁם קָבַע לְעַצְמוֹ סֵדֶר דִּירָה כָּזֶה: קוֹזֶט הִתְגּוֹרְרָה בַּבִּיתָן עִם הַמְשָׁרֶתֶת. הִיא לָקְחָה לִרְשׁוּתָהּ אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה רְחַב הַיָּדַיִם, שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁט בְּלוּחוֹת רְאִי קְבוּעִים בֵּין עַמּוּדִים, אֶת הָאוּלָם הַמְתֻקָּן בְּטַפִּיטִים וּבְכִסְאוֹת רְחָבִים, זֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשַׁעְתּוֹ לִנְשִֹיא הַפַּרְלַמֶּנְט, וּכְמוֹ כֵן אֶת הַגָּן. לַחֲדַר הַשֵּׁנָה הִתְקִין יַ’ן וַלְיַ’ן סֵדֶר רָהִיטִים שֶׁהֵעִיד בְּמִקְצָת עַל מוֹתָרוֹת. אָרוֹן מָלֵא סְפָרִים מְכֹרָכִים בִּכְרִיכוֹת יְקָרוֹת, תִּיק לְצָרְכֵי כְּתִבָה, שֻׁלְחַן עֲבוֹדָה מְצֻפֶּה צֶדֶף, כְּלֵי רְחִיצָה עֲשֹוּיִים חַרְסִינָה יַפּוֹנִית – אֵת כָּל אֵלֶּה הֵבִיא יַ’ן וַלְיַ’ן לַחֶדֶר הַזֶּה. הוּא עַצְמוֹ קָבַע אֶת דִּירָתוֹ בַּבַּיִת הָקָּטֹן וְהַדַּל שֶׁמֵּאָחוֹר, זֶה שֶׁלֹּא הֻסַּק מֵעוֹלָם וְלֹא הֵכִיל אֶלָּא מִטָּה קְלוּעָה בְּצֵרוּף מִזְרָן, שֻׁלְחָן עָשֹוּי עֵץ בִּלְתִּי צָבוּעַ, שְׁנֵי כִּסְאוֹת קַשׁ, כַּד לְמַיִם, סְפָרִים אֲחָדִים קְבוּעִים עַל גַּב מַדָּף וְאוֹתָהּ מֶלְתָּחָה קְטַנָּה שֶׁנּוֹדְעָה לָהּ חִבָּה יְתֵרָה. הוּא סָעַד עַל שֻׁלְחָנָהּ שֶׁל קוֹזֶט וְהִנְהִיג שֶׁיַעֲלוּ לוֹ פַּת קִבָּר לְכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה. הוּא אָמַר לְמָרַת טוּסֶן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסָה לְשָׁרֵת אֶצְלוֹ: “הָעַלְמָה הִיא נְגִידַת הַבָּיִת.” “וְכֵיצַד אֲדוֹנִי?” שָׁאֲלָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. “מְעַט לִי לִהְיוֹת בַּעַל הַבַּיִת, אָנֹכִי הִנְנִי הָאָב.”

קוֹזֶט לָמְדָה בַּמִּנְזָר לָדַעַת אֶת הַנְהָגַת הַבַּיִת, וְהִיא שֶׁכִּלְכְּלָה עַכְשָׁו אֶת הוֹצְאוֹת הַמֶּשֶׁק. יוֹם יוֹם הָלַךְ אִתָּהּ יַ’ן וַלְיַ’ן לְטַיֵּל כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵר, עַל פִּי רֹב, לָלֶכֶת אֶל הַגַּן הַלּוּכְּסֶמְבּוּרְגִי וְאוֹהֵב לִשְׁהוֹת בְּאַחַת הַשְֹּדֵרוֹת הַנִּדָּחוֹת בְּיוֹתֵר. בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשָׁבוּעַ נָהֲגוּ שְׁנֵיהֶם לָלֶכֶת לִתְפִלָּה, וּמְקוֹם תְּפִלָּה שִׁמֵּשׁ לָהֶם תָּמִיד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-יַ’ק דּוּ-הוֹ-פַּא, מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ רָחוֹק מְאֹד מִבֵּיתָם. וְכֵיוָן שֶׁרֹבַע זֶה הוּא מוֹשַׁב עֲנִיִּים, הִרְבָּה יַ’ן וַלְיַ’ן לְחַלֵּק נְדָבוֹת, וּפוֹשְׁטֵי יָד הָיוּ מַקִּיפִים אוֹתוֹ בַּהֲמוֹנֵיהֶם מִדֵּי צֵאתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת; דָּבָר זֶה גָרַם לוֹ לְתֵּנַרְדְּיֶה

שֶׁיִּשְׁלַח אֶת מִכְתַּב הַבַּקָּשָׁה עַל שֵׁם “הָאָדוֹן הַנָּדִיב אֲשֶׁר לְיַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-יַ’ק דּוּ-הוֹ-פַּא.” אִישׁ זָר לֹא עָבַר מֵעוֹלָם אֶת סַף בֵּיתָם.

כְּאֶחָד הַנֶּהֱנֶה מִנְּיָרוֹת הָעֶרֶךְ שֶׁל הַמַּמְלָכָה הָיָה פוֹשְׁלֶבַן מְחֻיָּב לְשָׁרֵת בִּצְבָא הַמִּשְׁמָר הַלְּאֻמִּי. הָרָשׁוּת נָהֲגָה בְּהַצְבָּאָה זוֹ דִיּוּק מְרֻבֶּה כָּל כָּךְ שֶׁרָשְׁמָה פִּקּוּדִים גַּם בְּבֵית הַמִּנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ. אָמְנָם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר הִסְתּוֹפֵף לְפָנִים בְּבֵית מִקְדָּשׁ זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מִבְצָר מְסֻגָּר, נֶחְשַׁב בְּעֵינֵי פְּקִידוּת קְהִלָּתוֹ לְאִישׁ נִכְבָּד הָרָאוּי לְמַלֵּא אֶת חוֹבַת הַמִּשְׁמָר.

שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים בְּשָׁנָה הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מַעֲלֶה עַל עַצְמוֹ אֶת בִּגְדֵי הַשְּׁרָד וְהוֹלֵךְ לְשָׁרֵת בַּצָּבָא; הוּא עָשָֹה אֶת זֶה בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, שֶׁהֲרֵי נִתְּנָה לוֹ כָּאן רְשׁוּת לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְהִדַּמּוֹת עַל יְדֵי הִתְחַפְּשֹוּת זוֹ לְאֶזְרְחֵי הָאָרֶץ הַהֲגוּנִים, בְּלִי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת דְּמוּת עַצְמוֹ.

אָמְנָם הוּא הִגִּיעַ כְּבָר לְגִיל שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנָה וְיָצָא לְפִי הַחֹק מִכְּלָל חוֹבַת צָבָא, אַף עַל פִּי כֵן, נִמְנַע מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְכוּת הַנִּתֶּנֶת לוֹ וְלֹא הֶעְלִים אֶת עַצְמוֹ מֵעֵינֵי רֹאשׁ פְּלֻגָּתוֹ. הוּא הָיָה נְטוּל מַעֲמָד בְּתוֹרַת אֶזְרָח וְהִסְתִּיר אֶת שְׁמוֹ, אֶת זֶהוּתוֹ, אֶת גִּיל שְׁנוֹתָיו, אֶת הַכֹּל; הוּא שִׁמֵּשׁ, כָּאָמוּר, מִתְנַדֵּב בִּצְבָא-הַמִּשְׁמָר הַלְּאֻמִּי. הוּא לֹא שָׁאַף אֶלָּא לִהְיוֹת דּוֹמֶה לִפְלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי מִבֵּין מְשַׁלְּמֵי הַמִּסִּים. בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת-הַנֶּפֶשׁ הַמּוּסָרִית הָיְתָה הַתַּכְלִית הָרְצוּיָה בְּעֵינָיו מַדְרֵגַת הַמַּלְאָכִים, וְאוּלָם מִבְּחִינַת הַשְּׁלֵמוּת הַחִיצוֹנִית לֹא רָצָה לְהִדַּמּוֹת אֶלָּא לְאַחַד הָאֶזְרָחִים. בְּצֵאתוֹ הַחוּצָה בְּלִוְיַת קוֹזֶט הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מִתְלַבֵּשׁ בְּאֹפֶן הָגוּן וְהָרוֹאִים חֲשָׁבוּהוּ לְקָצִין שֶׁיָּצָא בְּדִימוּס. וְאוּלָם בְּצֵאתוֹ לְבַדּוֹ אֶל הָרְחוֹב, דָּבָר שֶׁאֵרַע עַל הָרֹב בַּלֵּילוֹת, לָבַשׁ חֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם שֶׁל פּוֹעֲלִים וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת אֲשֶׁר כִּסְּתָה עַל פָּנָיו.

מַה גָרַם לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּךְ – הַזְּהִירוּת אוֹ הָעַנְוְתָנוּת? שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה גַם יָחַד. קוֹזֶט לֹא הִבְחִינָה כִּמְעַט בִּהֶרְגְּלָיו הַמְיֻחָדִים שֶׁל אָבִיהָ, כֵּיוָן שֶׁהִתְרַגְּלָה לִרְאוֹת בְּקִרְבַת אָבִיהָ כַּמָּה דְבָרִים מַפְלִיאִים וּלְהִתְנַסּוֹת בְּקִרְבָתוֹ בִּכְמוֹ אֵלֶּה; וּמָרַת טוּסֶן, שֶׁהֶעֱרִיצָה אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, רָאֲתָה אֵת כָּל מַעֲשָֹיו כִּנְכֹחִים וִישָׁרִים. “הֲרֵי זֶה בַּר-נַשׁ מוּזָר!” הִבִּיעַ פַּעַם הַקַּצָּב אֶת דַּעְתּוֹ בְּפָנֶיהָ. “אַ-חַד הַקְּ-קְ-דוֹשִׁים!”

הֶחֱזִירָה מָרַת טוּסֶן. גַּם יַ’ן וַלְיַן, גַּם קוֹזֶט וְגַם מָרַת טוּסֶן – כְּלָּם נִמְנְעוּ מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל רְחוֹב פְּלוּמֶה, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַשְֹּבָכָה לֹא יָכֹל לְהַעֲלוֹת בְּנָקֵל עַל דַּעְתּוֹ, כִּי הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶם כָּאן דִּירָה קְבוּעָה. יַ’ן וַלְיַ’ן הִנִּיחַ לָהּ לְדֶלֶת זוֹ שֶׁתְּהֵא תָּמִיד מְסֻגֶּרֶת וְהִנִּיחַ אֶת הַגַּן שֶׁיִּשָּׁאֵר בּוּר, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת לֹא יִמְשֹׁךְ עָלָיו אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וְאוּלָם הוּא טָעָה, כַּנִּרְאֶה, בְּדָבָר זֶה.

ג

הָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ גַן זֶה, שֶׁנּוֹעַד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לְשַׁמֵּשׁ מַחֲבוֹאִים לְהוֹלְלוּת שֶׁל פְּרִיצוּת, פָּשַׁט צוּרָה וְהִתְחִיל שׁוֹמֵר בִּתְחוּמוֹ רָזִים שֶׁבִּצְנִיעוּת.

עַכְשָׁו הִסְתּוֹפֵף בִּישִׁימוֹן חֲמוּדוֹת זֶה יְצוּר טָהוֹר אֲשֶׁר פְָּתַח אֶת לִבּוֹ לִקְרִאת הָאַהֲבָה.> קוֹזֶט יָצְאָה מִבֵּית הַמִּנְזָר בְּעוֹדָהּ יַלְדָּה כִּמְעַט, בַּת אַרְבַּע-עֶשְֹרֵה הָיְתָה בַּזְּמָן הַהוּא, לֵאמֹר, נַעֲרָה רַכָּה הָרְחוֹקָה מִבַּגְרוּת; וְהִיא כֻּלָּהּ, חוּץ מֵעֵינֶיהָ, הָיְתָה מְכֹעֶרֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָפָה; לֹא מְאוּסָה, כִּי אִם חַסְרַת חֵן, דַּלַּת גּוּף, פְּתַיָּה וְעַזַּת פָּנִים כְּאֶחָת.

הִיא קִבְּלָה חִנּוּךְ מְסֻיָּם, לֵאמֹר – לִמְּדוּהָ עִקָּרֵי דָת וְיִרְאַת שָׁמַיִם גְּמוּרָה; וְחוּץ מִזֶּה גַם דִּבְרֵי יְמֵי עוֹלָם בְּנֻסַּח הַמִּנְזָר; כְּתִיבַת הָאָרֶץ, דִּקְדּוּק, מִקְצָת נְגִינָה, כָּאן נִסְתַּיְּמוּ יְדִיעוֹתֶיהָ וְהִנִּיחוּ מָקוֹם לְבַעֲרוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, הִיא הַבַּעֲרוּת הַמַּשְׁוָה חֵן עַל נְעָרוֹת צְעִירוֹת וַעֲלוּלָה כְּמוֹ כֵן לְהָבִיא אוֹתָן לִידֵי סַכָּנָה. טוֹב לָהֶן לַנְּעָרוֹת כְּשֶׁמְּבִיאִים אוֹתָן לִידֵי פְּקִיחוּת הַדַּעַת בְּהַדְרָגָה וּבִזְהִירוּת. אוּלָם הַדְרָכָה זוֹ רַק הָאֵם תֵּיטִיב לַעֲשֹוֹת אוֹתָהּ מִתּוֹךְ רֶגֶש, וְקוֹזֶט הָיְתָה יְתוֹמָה מֵאֵם. וְהִנֵּה לְיַ’ן וַלְיַ’ן לֹא חָסְרוּ אָמְנָם הַשְּׁקִידָה וְהָעֲדִינוּת; אוּלָם הוּא לֹא הָיָה אֶלָּא אִישׁ בָּא בַּיָּמִים אֲשֶׁר לֹא הִכִּיר אֶת הַחַיִּים מִן הַצַּד הַזֶּה.

כְּשֶׁיָּצְאָה קוֹזֶט מִבֵּית הַמִּנְזָר הָיָה בְּעֵינֶיהָ הַבַּיִת שֶׁבִּרְחוֹב פִּלוּמֶה לְמַעְלָה מִכָּל נֹעַם. בַּיִת זֶה שִׁמֵּשׁ כְּעֵין הֶמְשֵׁךְ לַבְּדִידוּת וּכְעֵין הַתְחָלָה לְחֵרוּת; הַגַּן הָיָה נָעוּל, וְאוּלָם הַנּוֹף נִתְגַּלָּה בִּשְׁלַל הֲדָרוֹ וְרִוָּה אֶת הַחוּשִׁים עַד לִידֵי שִׁכָּרוֹן. הַהֲזָיָה לֹא נִשְׁתַּנְּתָה מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּנְזָר, אֲבָל נוֹסְפוּ גְבָרִים עוּלֵי יָמִים כְּצִלְלֵי לְוָי; הַשְֹּבָכָה עָמְדָה כִּמְחִיצָה, אֲבָל מֵעֵבֶר לָהּ הָיָה הָרְחוֹב.

מִלְּבַד זֹאת אָהֲבָה קוֹזֶט אֶת אָבִיהָ בְּכָל נַפְשָׁהּ וּבְכָל מְאֹדָהּ, הָגְתָה לוֹ בְּלִבָּהּ חִבָּה תְּמִימָה שֶׁל יְלָדִים וְרָאֲתָה אוֹתוֹ מִשּׁוּם כָּךְ כְּבֶן לְוָיָה טוֹב וְנָעִים. כְּבָר סֻפַּר קֹדֶם עַל הָאָדוֹן מַדְלֶן כִּי הוּא שָׁגָה הַרְבֵּה בִּסְפָרִים, יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַהֶרְגֵּל הַזֶּה וְנַעֲשָֹה עַל יְדֵי כָּךְ מֻכְשָׁר לִקְבֹּעַ אֶת דְּבָרָיו בְּמִשְׁטָר נָאֶה וְלִמְשֹׁךְ אֶת לֵב הַשּׁוֹמֵעַ. כִּי עַל כֵּן הָיְתָה מְצוּיָה אֶצְלוֹ מִדָּה מֻצְנַעַת שֶׁל חָכְמַת דִּבּוּר וְרִבּוּי הַשָֹּגָה, זוֹ שֶׁמּוֹלִידָהּ הוּא הַשֵּׂכֶל הַמִּתְפַּתֵּחַ מִתּוֹךְ חֵרוּת. מִימֵי הֶעָבָר נִשְׁאֲרָה לוֹ חָרִיפוּת כְּדֵי לְתַבֵּל בָּהּ אֶת הַמֶּתֶק שֶׁבְּמִזְגּוֹ; דְּבָרָיו לָבְשׁוּ פְּעָמִים צוּרָה קָשָׁה, וְאוּלָם כְּנֶגֶד זֶה הָיָה לְבָבוֹ טוֹב. מִשּׁוּם כָּךְ הִטְּתָה לוֹ קוֹזֶט תָּמִיד אֹזֶן קַשֶּׁבֶת, מִדֵּי שִׁבְתָּהּ עַל יָדוֹ עַל הַסַּפְסַל שֶׁבַּגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי, הִיא מְעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ מִסָּבִיב וְהוּא מְסַפֵּר לָהּ דְּבָרִים שְׁאוּבִים מִן הַסְּפָרִים וּמִן הַחַיִּים וּמְבָאֵר לָהּ עִנְיָנִים שׁוֹנִים עַד לִידֵי תַּכְלִיתָם.

הִיא מָצְאָה לְעֵת עַתָּה אֶת סִפּוּקָהּ בְּחֶבְרַת הָאִישׁ הַפָּשׁוּט הַזֶּה, כְּשֵׁם שֶׁהַגַּן הַגָּדֵל פֶּרַע שִׁמֵּשׁ לָהּ עוֹלָם מָלֵא. מִדֵּי רָדְפָהּ בִּמְשׁוּבָה אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים וְאַחַר כָּךְ שָׁבָה וּמִתְקָרֶבֶת אֵלָיו כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ, – נֶחְשַׁב לָהּ הַדָּבָר כְּמַתְּנַת אשֶׁר אִם נָשַׁק לָהּ עַל מִצְחָהּ.

מִתּוֹךְ אַהֲבָתָהּ שֶׁאָהֲבָה אֶת הַזָּקֵן הַטּוֹב קָשֶׁה הָיָה לְקוֹזֶט לְהִסְתַּלֵּק מֵעַל פָּנָיו. הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ מְאֻשֶּׁרֶת אֶלָּא בְּקִרְבַת יַן וַלְיַ’ן. כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא הִתְגּוֹרֵר בַּבִּיתָן וְלֹא הָיָה מַרְבֶּה לָבוֹא אֶל הַגַּן מָצְאָה קוֹזֶט קוֹרַת רוּחַ בֶּחָצֵר הַנִּדַּחַת וּבַבַּיִת הַנִּדָּח דַּל הָרָהִיטִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאוּלָם בֵּיתָהּ הַנֶּהְדָּר. בִּגְלַל זֶה הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן פְּעָמִים מַתְרִיס כְּנֶגְדָּהּ דִּבְרֵי גְּעָרָה, אִם כִּי בְּעֹמֶק נֶפֶשׁ לֹא הָיָה אֶלָּא נֶהֱנֶה: “לְכִי וְשׁוּבִי לָךְ אֶל מְעוֹנֵךְ וְהַנִּיחִינִי הַפַּעַם לְבַדִּי!”

וְאַף הִיא מִצִּדָּהּ פְּעָמִים יִסְּרָה אוֹתוֹ בְּדִבְרֵי נֹעַם, אַגַּב חֵן נָאֶה זֶה שֶׁהַבַּת מַעֲלָה עַל עַצְמָהּ בִּפְנֵי אָבִיהָ. וּכְדֵי שֶׁקּוֹזֶט לֹא תִּצְטָרֵךְ לְהִתְכַּלְכֵּל בְּפַת קִבָּר, כְּפִי שֶׁהִיא אִיְּמָה עָלָיו, לָקַח גַּם הוּא לַסְּעֻדָּה פַּת חִטִּים.

קוֹזֶט הִרְהֲרָה רַבּוֹת בִּדְבַר אִמָּהּ. וְאוּלָם מֵאַחַר שֶׁמְּחַנְּכֶיהָ בַּמִּנְזָר לִמְּדוּ אוֹתָהּ כִּמְעַט לְהַאֲמִין, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ אֵם מֵעוֹלָם, לָכֵן דִּבְּרָה פְּעָמִים אֶל נַפְשָׁהּ, מִדֵּי הַבִּיטָהּ בִּפְנֵי יַ’ן וַלְיַ’ן הַמְּפִיקִים טוּב לֵב: יִתָּכֵן שֶׁאִישׁ זֶה הוּא אִמִּי!> יַ’ןַ וַלְיַ’ן לֹא הוֹסִיף עַכְשָׁו לְסַפֵּר לָהּ עַל אֹדוֹת אִמָּה, כְּפִי שֶׁהָיָה רָגִיל לַעֲשֹוֹת בִּימֵי יַלְדּוּתָהּ שֶׁל קוֹזֶט. הֶהָיְתָה זוֹ זְהִירוּת מִצִּדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְכַסּוֹת בְּמַשָּׁאוֹן אֶת שְׁמָהּ שֶׁל פַנְטִין? אוֹ שֶׁמָּא גָרְמָה לְכָךְ יִרְאַת הַכָּבוֹד בִּפְנֵי הַמֵּתָה?

בְּכָל אֹפֶן, כְּעֵין אֵימָה קְדוֹשָׁה מָנְעָה אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן מִלְּעוֹרֵר אֶת קוֹזֶט שֶתַּחְשֹׁב עַל אֹדוֹת אִמָּהּ וּמִלְּצָרֵף אוֹתָהּ כְּצַד שְׁלִישִׁי לְגוֹרַל הַמֵּתָה. נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא רוֹאֶה מִזְּמָן לִזְמָן בָּאֲפֵלָה אֶצְבַּע הַמְצַוָּה עַל הַשְּׁתִיקָה. הַאִם רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה שֶׁל פַנְטִין, שֶׁהָיָה גָדוֹל מְאֹד אֶצְלָהּ בְּחַיֶּיהָ וְלֹא נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה אֶלָּא עַל יְדֵי כְּפִיָּה, נִתְעוֹרֵר לְאַחַר מוֹתָהּ וְהָיָה שׁוֹמֵר עַל שְׁלוֹם הַבַּת שֶׁלֹא יִשָּׁבֵת?

יוֹם אֶחָד אָמְרָה קוֹזֶט: “אַבָּא, הַלַּיְלָה רָאִיתִי בַּחֲלוֹם אֶת אִמִּי. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי כְּנָפַיִם גְּדוֹלוֹת. בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה בָּהּ בְּחַיֶּיהָ מִן הַקְּדֻשָּׁה.”

“כֵּן דִּבַּרְתִּ, שֶׁהֲרֵי הִיא נִסְתַּגְּפָה בְּהַרְבֵּה יִסּוּרִים.” בִּכְלָל, רָאָה יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת עַצְמוֹ כִּמְאֻשָּׁר. כָּל מָה שֶׁבָּא מִצַּד קוֹזֶט לְהוֹכִיחַ לוֹ כִּי הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, אַהֲבָה הַמְיֻעֶדֶת רַק לוֹ בִּלְבָד, אוֹתָהּ דֶּרֶךְ חִבָּה, לְמָשָׁל, שֶׁהִיא הִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהּ כְּדֵי לְהִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעוֹ בִּשְׁעַת הַטִּיּוּלִים, – כָּל זֶה גָרַם לוֹ עֹנֶג לְאֵין קֵץ. בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה הָיָה הַמִּסְכֵּן רוֹעֵד מֵחֶדְוַת עֲדָנִים וּמַשְׁלֶה אֶת נַפְשׁוֹ לְהַאֲמִין, כִּי אָשְׁרוֹ זֶה עָתִיד לִהְיוֹת שָׁמוּר בְּיָדוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. הוּא אָמַר לְנַפְשׁוֹ כִּי כָל הָעִנּוּיִים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו אֵינָם שְׁקוּלִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַגְּמוּל הַזֶּה, וּבְעֹמֶק לְבָבוֹ נָשָֹא תּוֹדָה לֵאלֹהִים עַל דְּבַר אֲשֶׁר מִנָּה לוֹ לְאִישׁ עָלוּב כָּמוֹהוּ לִהְיוֹת אָהוּב עַל יְדֵי יְצוּר זַךְ מִפֶּשַׁע.

ד

יוֹם אֶחָד נִסְתַּכְּלָה קוֹזֶט בְּלִי מֵשִֹים בַּמַּרְאָה וְרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ לְתִמְהוֹנָהּ יָפָה לְמַדָּי. גִּלּוּי זֶה, שֶׁבָּא לָהּ לָרִאשׁוֹנָה גָּרַם לָהּ הִתְרַגְּשׁוּת מְשֻׁנָּה, שֶׁהֲרֵי עַד לְאוֹתוֹ יוֹם לֹא חָשְׁבָה כְּלָל מַחֲשָׁבוֹת בִּדְבַר מַרְאֶהָ הַחִיצוֹנִי. כְּשֶּׁנִּזְדַּמֵּן לָהּ קֹדֶם לְהִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאָה לֹא נִתְכַּוְּנָה לִבְדֹּק אֶת פָּנֶיהָ מִצַּד הַיֹּפִי שֶׁבָּהֶם. וְגַם הַגֵּד הִגִּידוּ לָהּ תָּמִיד, כִּי הִיא מְכֹעֶרֶת. רַק יַ’ן וַלְיַ’ן לְבַדּוֹ הִתְנַגֵּד לְדֵעָה זו, אֲבָל דְּבָרָיו לֹא הָיוּ נִמְרָצִים בְּיוֹתֵר. וְאוּלָם עַכְשָׁו חָל בֶּאֱמֶת שִׁנּוּי נִכָּר בְּמַרְאֶהָ הַחִיצוֹנִי וְכָפָה אוֹתָהּ לְהַאֲמִין בְּמַה שֶׁעֵינֶיהָ רוֹאוֹת. אָמְנָם הִיא לֹא נָתְנָה עֵרֶךְ רַב לִפְלֵטַת הַפֶּה שֶׁל אַחַד הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים אֲשֶׁר נִקְלְטָה בְּאָזְנָהּ בִּשְׁעַת טִיּוּל; וְאוּלָם יוֹם אֶחָד, בִּהְיוֹתָהּ בַּגַּן, נִזְדַּמֵּן לָהּ סוֹף סוֹף לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מוּסַבִּים עַל אֹדוֹתֶיהָ שֶׁאָמְרָה הַזְּקֵנָה טוּסֶן אֶל אָבִיהָ: “הֲשָֹם אֶת לִבּוֹ עַל הָעַלְמָה הַהוֹלֶכֶת וְיָפָה מִיּוֹם לְיוֹם?” דִּבְרֵי הַתְּשׁוּבָה לֹא הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ, וְאוּלָם דִּבּוּר הַפֶּה שֶׁל מָרַת טוּסֶן הָמַם אוֹתָהּ כְּמַכַּת חַשְׁמַל. הִיא יָצְאָה בְּחִפָּזוֹן מִן הַגַּן וְעָלְתָה אֶל חַדְרָהּ, נִגְּשָׁה כְּמִשְֹתָּעֶרֶת אֶל הַמַּרְאָה, שֶׁלֹּא הִסְתַּכְּלָה בָּהּ זֶה שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים, וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּקְרִיאַת חֶדְוָה.

הִיא רָאֲתָה הֶכְרַח לְעַצְמָהּ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחֲרֵי הַזְּקֵנָה טוּסֶן וְאַחֲרֵי הַמַּרְאָה. גִּזְרָתָהּ הִתְפַּתְּחָה בְּאֹפֶן נֶחְמָד, עוֹרָהּ נַעֲשָֹה צַח וְלָבָן, לְשַֹעְַרוֹתֶיהָ נוֹסַף בָּרָק נֶהְדָּר, מֶבַּט עֵינֶיהָ הִבְהִיר וְנַעֲשָֹה עַלִּיז מִשֶּׁהָיָה. וְכָךְ לָמְדָה בִּן-רֶגַע לְהַכִּיר אֶת יָפְיָהּ. אָמְנָם כֵּן, אֲנָשִׁים מִן הַצַּד כְּבָר עָמְדוּ עַל הַדָּבָר. מָרַת טוּסֶן אָמְרָה כָּזֹאת בְּפֵרוּשׁ. אוֹתוֹ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי שֶׁבָּרְחוֹב לֹא הִתְכַּוֵּן בִּדְבָרָיו אֶלָּא אֵלֶיהָ. הַדָּבָר יָצָא מִכְּלָל פִּקְפּוּק. הִיא חָזְרָה בִּמְהִירוּת אֶל הַגַּן וְהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּאשֶׁר וּבְגַאֲוָה כְּבַת מְלָכִים. הִיא שָׁמְעָה בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת שִׁירַת הַצִּפֳּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלְטָה תְּקוּפַת חֹרֶף, וְדִמְּתָה לִרְאוֹת אֶת הַפְּרָחִים בְּגִדּוּלָם.

יַ’ן וַלְיַ’ן מִצִּדּוֹ הִרְגִּישׁ עָקַת לֵב מוּזָרָה מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת פָּנֶיהָ הַנֶּחְמָדִים שֶׁל קוֹזֶט וְהִנֵּה הֵם הוֹלְכִים וְנָאִים מִיּוֹם לְיוֹם. אֲנָשִׁים זָרִים הִתְפַּלְּאוּ וְנֶהֱנוּ לִרְאוֹת אֶת זֹאת, וְלוֹ לְעַצְמוֹ גָרַם הַדָּבָר יִסּוּרִים קָשִׁים. הוּא הִתְיָרֵא שֶׁמָּא יְבַלַּע הַשִּׁנּוּי הַזֶּה אֶת אָשְׁרוֹ. הוּא, הָאִישׁ אֲשֶׁר לָמַד לָדַעַת אֵת כָּל הָעִנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם וְאֲשֶׁר פְּצָעָיו שָׁתְתוּ עוֹד דָּם, הָאִישׁ שֶׁהָיָה צָפוּי בְּכָל רֶגַע לִפּוֹל בִּידֵי הַמִּשְׁפָּט וְלַעֲטוֹת קָלוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּל עָוֹן בַּהֲלִיכוֹתָיו – הָאִישׁ הַזֶּה סָלַח וּמָחַל עַל הַכֹּל, וְלֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא דָבָר אֶחָד גַּם מִן הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וְגַם מִבְּנֵי הָאָדָם, גַּם מִן הַחֻקִּים וְגַם מִן הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, – שֶׁיְּהֵא נֶאֱהָב עַל יִדֵי קוֹזֶט.

וְאוּלָם עַכְשָׁו הָיָה שָׁרוּי בְּיִרְאָה. אָמְנָם הוּא לֹא יָדַע בָּרוּר מַה כֹּחַ יָפְיָהּ שֶׁל אִשָּׁה; אֲבָל רֶגֶשׁ סָתוּם הִגִּיד לוֹ כִּי אָשְׁרוֹ צָפוּי לְסַכָּנָה.

מָה רַב יָפְיָהּ! אוּלָם מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי? הִרְהֵר יַ’ן וַלְיַ’ן בְּדַעְתּוֹ.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּתְגַּלּוּ כַּמָּה שִׁנּוּיִים בְּאָפְיָהּ שֶׁל קוֹזֶט. לְאַחַר שֶׁעָמְדָה עַל הַחִדּוּשׁ הַנָּעִים, מִיָּד הִתְחִילָה מְטַפֶּלֶת יוֹתֵר בְּתִלְבָּשְׁתָּהּ. הִיא נִזְכְּרָה בַּדְּבָרִים שֶׁשָּׁמְעָה בָּרְחוֹב מִפִּי אוֹתוֹ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי: “זוֹ נָאָה, אֲבָל לְבוּשָׁהּ תָּפֵל!” דִּבּוּר זֶה, מִין בַּת קוֹל שֶׁל אוּרִים וְתֻמִּים, עוֹרֵר בְּקִרְבָּהּ אֶת תַּאֲוַת הַהִתְקַשְּׁטוּת, הִיא אַחַת מִשְּׁתֵּי הַתַּאֲווֹת הַפּוֹרְשֹוֹת אֶת מֶמְּשַׁלְתָּן עַל כָּל חַיֶּיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. כִּי תַּאֲוָה שְׁנִיָּה לָאִשָּׁה הִיא הָאַהֲבָה. וּלְאַחַר שֶׁהִבְחִינָה בְּיָפְיָהּ הָלַךְ גַּם טֶבַע הַנָּשִׁים שֶׁבָּהּ הָלֹךְ וְהִתְפַּתֵּחַ בִּמְהִירוּת רַבָּה. שִֹמְלוֹת צֶמֶר הָיוּ לָהּ לְתוֹעֵבָה, הַקְּטִיפָה גָרְמָה לָהּ עַכְשָׁו בּשֶׁת פָּנִים. וְכֵיוָן שֶׁאָבִיהָ מִלֵּא תָּמִיד אֵת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיהָ, עָלָה בְּיָדָהּ לִלְמֹד בִּזְמָן קָצָר עַל בֻּרְיָהּ אֶת חָכְמַת הַתִּלְבּשֶׁת, הִיא הַחָכְמָה הַמְצַיֶּנֶת אֶת בְּנוֹת פָּרִיס עַל פְּנֵי כָּל הַנָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם.

לֹא עָבַר חֹדֶשׁ יָמִים וְקוֹזֶט הַיּוֹשֶׁבֶת בִּנְוֵה הַיְשִׁימוֹן עָשְֹתָה בְּהַצְלָחָה וְהָפְכָה לִהְיוֹת לֹא רַק אַחַת הַיְפֵהפִיּוֹת, כִּי אִם גַּם אַחַת הַנָּשִׁים הַמְהֻדָּרוֹת מְאֹד שֶבְּפָרִיס – וּמִדָּה אַחֲרוֹנָה זוֹ עֶרְכָּהּ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר.

יוֹם אֶחָד, עִם גְּמָר שֶׁל טִיּוּל פָּנָה אֵלֶיהָ יַ’ן וַלְיַ’ן וְשָׁאַל אֶצְלָהּ: “הַגִּידִי נָא לִי, הַאִם הוֹצֵאת לְגַמְרֵי מִכְּלָל שִׁמּוּשׁ אֶת תִּלְבָּשְׁתֵּךְ הַיְשָׁנָה?”

קוֹזֶט הֵעִיפָה מֶבַּט בּוּז בַּקּוֹלָב, זֶה שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים עָלָיו חֶלְקֵי הַתִּלְבּשֶׁת הַמָּחֳרֶמֶת. “הֲלִבְלוֹיֵי סְחָבוֹת אֵלֶּה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? וְכִי לְמָה יִסְכְּנוּ עוֹד, אַבָּא? אֲנִי מְסָרֶבֶת לְכָךְ, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲפָצִים כְּגוֹן אֵלֶּה לְשֵׁם לְבוּשׁ. קֻפָּה זוֹ אִם אֶחְבְּשֶׁנָּה לְרֹאשִׁי הֲרֵי אֲנִי עֲתִידָה לְקַבֵּל צוּרָה שֶׁל דַּחְלִיל.”

יַ’ן וַלְיַ’ן נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה. מִכָּאן וְאֵילָךְ שָֹם יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת לִבּוֹ גַם עַל זֹאת שֶׁקּוֹזֶט לֹא הָיְתָה עַכְשָׁו מְצוּיָה בְּבֵיתָּהּ כְּמוֹ לְפָנִים וְכִי גָבְרָה אֶצְלָהּ תַּאֲוַת הַטִּיּוּלִים. כִּי מַה יִסְכְּנוּ פָּנִים נָאִים וְתִלְבּשֶׁת חֲמוּדָה בְּאֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַעֲבִיר אוֹתָם עַל פְּנֵי רוֹאִים?

מִלְּבַד זֹאת הָיָה נִרְאֶה לוֹ כִּי קוֹזֶט הִמְעִיטָה לְבַלּוֹת אֶת זְמַנָּהּ בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית. הִיא הֶעֱדִיפָה עַכְשָׁו אֶת הַגַּן וּמָצְאָה חֵפֶץ בְּטִיּוּלִים שֶׁעָרְכָה לְאֹרֶךְ הַשְֹּבָכָה. לְעֻמַּת זֶה נִמְנַע יַ’ן וַלְיַ’ן מֵהַצִּיג אֶת רַגְלוֹ בַּגַּן וְהוֹסִיף לְהִסְתּוֹפֵף בֶּחָצֵר, דֻּגְמַת הַכָּלֶב.

עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהִכִּירָה בְּיָפְיָהּ, נִטַּל מִקּוֹזֶט אוֹתו חֵן מְיֻחָד הַשּׁוֹרֶה עַל הַנְּעָרוֹת שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת אֶת עַצְמָן בְּמַעֲלָה זוֹ. הִיא הָפְכָה לִהְיוֹת יְפֵהפִיָּה, לָבְשָׁה צוּרָה שֶׁל אִשָּׁה מְהֻדֶּרֶת, אוּלָם הִיא קָנְתָה אֶת גַּאֲוָתָהּ וְנָתְנָה בִּמְחִיר זוֹ אֶת מְנוּחָתוֹ וְאָשְׁרוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִקְרָא בְּפִיהָ בְּשֵׁם אָב וַאֲשֶׁר גָּמַל עָלֶיהָ כָּל חֲסָדָיו.

הַאֻמְנָם נִשְׁאַר צִיץ פּוֹרֵחַ זֶה בְּכָל תֻּמּוֹ?

ה

קוֹזֶט הַשְּׁרוּיָה בִּפְרִישׁוּת אָצְרָה בְּקִרְבָּהּ, דֻּגְמַת מָרִיּוּס הַפָּרוּשׁ, אֵת כָּל אוֹתוֹ חֹמֶר הַדְּלֵקָה אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ לְחוֹלֵל תַּבְעֵרַת אַהֲבָה גְדוֹלָה. הַגּוֹרָל, בְּסַבְלָנוּתוֹ הַחֲשָׁאִית אֲשֶׁר אֵין מִמֶּנָּה מִפְלָט, גָּרַם לָהֶם לְעוּלֵי יָמִים אֵלֶּה, הַמְּלֵאִים אֶת חַשְׁמַל הַמַּאֲוַיִים הֲרֵה הַסַּעַר, שֶׁיּוֹסִיפוּ לְהִתְקָרֵב אִישׁ אֶל רְעוּתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְנַפְשׁוֹתָם נָשְׁקוּ בְּמֶבַּט עַיִן וְאַהֲבָתָם פָּרְצָה לָצֵאת לָעוֹלָם, – כְּאוֹתוֹ הַבָּרָק הַיּוֹצֵא בִּיעָף מִתּוֹךְ שְׁנֵי עֲנָנִים הַמִּתְלַכְּדִים לְאֶחָד.

אוֹתוֹ זְמָן שֶׁקּוֹזֶט, בְּלִי שֶׁהִכִּירָה בְּכָךְ, עָצְרָה כֹּחַ לְהַחֲרִיד בְּמֶבַּט עֵינָהּ אֶת מְנוּחַת נַפְשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, – לֹא יָדַע מָרִיּוּס כִּי גַם מֶבָּטוֹ עָלוּל לִפְעֹל עַל קוֹזֶט פְּעֻלָּה דוֹמָה לְזוֹ, טוֹבָה וְרָעָה כְּאֵחָת.

זֶה יָמִים רַבִּים הִבִּיטָה אֵלָיו וְהִתְבּוֹנְנָה בּוֹ לְפִי דֶרֶךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל הַנְּעָרוֹת, לֵאמֹר, מִדֵּי הֲסִבָּהּ אֶת עֵינֶיהָ לְצַד אַחֵר. עוֹד מָרִיּוּס רוֹאֶה אוֹתָהּ כִּמְכֹעֶרֶת וְהִיא הִבְחִינָה כְּבָר לִרְאוֹת אוֹתוֹ כְּאִישׁ צָעִיר יְפֵה הַתֹּאַר. וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא שָֹם אֵלֶיהָ אֶת לִבּוֹ לֹא נִרְתְּעָה אַף הִיא מִמְּנוּחָתָהּ. בֹּקֶר אֶחָד נִמְשְׁכָה שׁוּב לָשִֹים אֶת עֵינֶיהָ בַּצָּעִיר הַזָּר, זֶה שֶׁלֹּא שָׁעָה אֵלֶיהָ קֹדֶם לְגַמְרֵי וְעַכְשָׁו שִׁנָּה מִמִּנְהָגוֹ וְהִתְחִיל תָּר אַחֲרֶיהָ בְּעֵינָיו; וְאוּלָם תְּשֹוּמֶת הַלֵּב שֶׁמִּצִּדּוֹ לֹא הָיְתָה בְּעֵינֶיהָ כְּדָבָר הַגּוֹרֵם קוֹרַת רוּחַ. אַדְּרַבָּה, הִיא קָצְפָה קֶצֶף עַל הָעֶלֶם הַגֵּא וְהָיְתָה מוּכָנָה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ מִלְחָמָה.

עַכְשָׁו, חָשְׁבָה קוֹזֶט אַגַּב חֶדְוָה שֶׁל תִּינוֹקֶת, אוּכַל לִנְקֹם בּוֹ אֶת נִקְמָתִי. הִיא הִכִּירָה לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָמְדָה כָּל צָרְכָּהּ עַל הַדָּבָר, כִּי יָפְיָהּ עָלוּל לְשַׁמֵּשׁ בְּיָדָהּ כְּלִי נָשֶׁק. הַנָּשִׁים מְשַֹחֲקוֹת בְּיָפְיָן כְּאוֹתוֹ תִּינוֹק הַמְשַֹחֵק בְּסַכִּין, וְסוֹפָן שֶׁהֵן מְטִילוֹת פְּצָעִים בְּגוּפָן.

אוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁעָבְרָה קוֹזֶט בְּלִוְיַת יַ’ן וַלְיַ’ן עַל פְּנֵי מָרִיּוּס הַיּוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסַל, הֶעֱבִיר מֶבָּטָהּ אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר עַל דַּעְתּוֹ וְהִיא עַצְמָהּ הָיְתָה כַּאֲחוּזַת חֲרָדָה. הוּא הִשְׁתַּעֲשַׁע בְּתִקְווֹת נְעִימוֹת וְהִיא הָיְתָה כִּמְפַחֶדֶת. מִכָּאן וְאֵילָךְ אָהֲבוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶת זוֹ אַהֲבָה עַזָּה.

רִגְשָׁהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִטְפַּל אֵלֶיהָ הָיָה כְּעֵין עַצְבוּת עֲמֻקָּה. הִיא הָיְתָה כְּזָרָה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ. הָ“אֲנִי”הַקּוֹדֵם שֶׁלָּהּ, הֶעָשֹוּי שִׁוְיוֹן רוּחַ וַעֲלִיצוּת, נָמוֹג בִּיקוֹד הָאַהֲבָה. כְּאוֹתוֹ שֶׁלֶג הַנָּמֵס מִקַּרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

הַתְּמִימוּת וְהָעַגְבָנוּת נוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּמַעֲלָתָן הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, וְכָךְ הִסְבִּירָה גַם קוֹזֶט בְּגָלוּי אֶת פָּנֶיהָ לְמָרִיּוּס.

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ קָצְרָה רוּחָהּ מֵחַכּוֹת עַד שֶׁתַּגִּיעַ שַׁעְתָּהּ לָצֵאת לְטִיּוּל בְּלִוְיַת יַ’ן וַלְיַ’ן. לְאַחַר שֶרָאֲתָה אֶת מָרִיּוּס הָיְתָה כִּמְאֻשֶּׁרֶת בְּתַכְלִית הָאשֶׁר, וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ שֶׁאֵין בְּפִיהָ אֶלָּא דְבַר אֱמֶת גָּמוּר מִדֵּי הַסְבִּירָהּ לְיַ’ן וַלְיַ’ן, כִּי הַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי הוּא בְּכָל זֹאת אַחַד הַנָּאִים שֶׁבַּגַּנִּים.

ו

בְּכָל מַצָּב חַיִּים הָאָדָם נֶעֱזָר בִּנְטִיָּה טִבְעִית שֶׁבְּלִבּוֹ. אִמֵּנוּ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, הִיא הַטֶּבַע הַנִּצְחִית, בִּשְֹּרָה גַם לְיַ’ן וַלְיַ’ן מְיֻדָּעֵנוּ אֶת דְּבַר מְצִיאוּתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס. יַ’ן וַלְיַ’ן נִזְדַּעְזַע עַד תְּהוֹם נַפְשׁוֹ. הוּא לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע כְּלוּם, אַף עַל פִּי כֵן הֵעִיף בְּעַקְשָׁנוּת אֶת עֵינָיו בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר הִקִּיפָה אוֹתוֹ מִסָּבִיב, כְּאִלּוּ דִמָּה לִרְאוֹת חֲשֵׁכָה זוֹ כְּשֶׁהִיא בּוֹנָה מִצַּד אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְהוֹרֶסֶת מִצַּד שֵׁנִי יְשָׁנוֹת. מָרִיּוּס, שֶׁאַף הוּא קִבֵּל אַזְהָרָה וְאַף הוּא נִתְבַּשֵֹּר – לְפִי חֹק אֱלֹהִי מָלֵא חָכְמָה – מִפִּי הָאֵם-הַטֶּבַע, מָנַע אֶת עַצְמוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל מֵהֵרָאוֹת לְעֵינֵי “הָאָב”. אַף עַל פִּי כֵן, הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן רוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. מָרִיּוּס לֹא נִרְאָה כְּלָל וּכְלָל כְּאָדָם הַמִּתְנַהֵג לְתֻמּוֹ. הוּא אָחַז גַּם בִּזְהִירוּת מְעוֹרֶרֶת חֲשָׁד וְגַם בְּעַזּוּת תְּפֵלָה.

וּלְבַסּוֹף לֹא הוֹסִיף עוֹד לְשׁוֹטֵט בְּקִרְבַת הַנַּעֲרָה, כְּפִי שֶׁהָיָה נוֹהֵג קֹדֶם. הוּא הָיָה יוֹשֵׁב מֵרָחוֹק כְּנֶקְסָם, אוֹחֵז סֵפֶר בְּיָדוֹ וְעוֹשֶֹה אֶת עַצְמוֹ קוֹרֵא. בְּשֶׁלְּמָה עָשָֹה כָּךְ? קֹדֶם נָהַג לָבוֹא אֶל הַגַּן, בְּמַלְבּוּשֵׁי הַחֹל, עַכְשָׁו הֶעֱלָה יוֹם יוֹם עַל עַצְמוֹ אֶת חֲלִיפַת בְּגָדָיו הַחֲדָשָׁה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִתְקִין לוֹ שֵׂעָר מְסֻלְסָל, עִקֵּם אֶת עֵינָיו בְּאֹפֶן מְגֻחָךְ, הֶעֱלָה כְּסָיוֹת עַל כַּפּוֹת יָדָיו; בְּקִצּוּר, הָאִישׁ הַצָּעִיר הָיָה לְמוֹרַת רוּחַ לְיַ’ן וַלְיַ’ן.

מִצַּד קוֹזֶט לֹא בָּא כָּל רֶמֶז, רִגְשׁוֹתֶיהָ לֹא הֹיוּ בְּרוּרִים לָהּ בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן, חָשָׁה בְּלִבָּהּ כִּי מִן הָרָאוּי הוּא לִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִסָּה לְהַכְשִׁיל אֶת מָרִיּוּס בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים. הוּא בָּא בְּשָׁעָה אַחֶרֶת אֶל הַגַּן, בָּחַר לוֹ סַפְסָל אַחֵר לִמְקוֹם יְשִׁיבָה, הִנִּיחַ מִתּוֹךְ שִׁכְחָה אֶת מִטְפַּחַת הַכִּיס, הִשְׁאִיר אֶת קוֹזֶט בַּבַּיִת, וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הָיָה מָרִיּוּס עוֹשֶֹה לוֹ נַחַת רוּחַ לְיַ’ן וַלְיַ’ן וּמְאַמֵּת אֶת חֲשָׁדָיו. קוֹזֶט, לְהֶפֶךְ, לֹא זָזָה כִּמְלֹא נִימָה מִשִּׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ וּמֵהֶסַח הַדַּעַת שֶׁנָּטְלָה לְעַצְמָהּ לְמַרְאִית עַיִן, וְיַ’ן וַלְיַ’ן הֶעֱלָה סוֹף סוֹף בְּדַעְתּוֹ, כִּי הַבָּחוּר הָאֱוִילִי הוּא שֶׁנִּגְרַר אַחֲרֵי קוֹזֶט וְהִיא מִצִּדָּהּ לֹא תָּשִֹים אֵלָיו אֶת לִבָּהּ אַף בְּמִקְצָת.

הוּא לֹא פָּסַק מִלָּבוֹא אֶל הַגַּן לְשֵׁם טִיּוּל, מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָצָה לְשַׁנּוֹת מִסֵּדֶר הַחַיִּים הַמְקֻבָּל בְּיָדוֹ, אֲבָל בְּשָׁעָה זוֹ, הַטּוֹבָה לְזוּג הַנֶּאֱהָבִים, כְּשֶׁקּוֹזֶט שָׁלְחָה אֶת מְאוֹר פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מָרִיּוּס וְהַלָּז לֹא רָאָה דָבָר חוּץ מִפַּרְצוּפָהּ הַנֶּחְמָד וְהַנָּעִים – הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מִתְבּוֹנֵן אֶל מָרִיּוּס בְּעֵינַיִם יוֹקְדוֹת מֵחֵמָה. הוּא אֲשֶׁר הֶאֱמִין כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד עַד עוֹלָם לְהַגִּיעַ לִידֵי רֶגֶשׁ שֶׁל רִשְׁעוּת, הִרְגִּישׁ עַכְשָׁו כִּי הַזַּעַם וְהַשִּׂנְאָה מִתְעוֹרְרִים לִתְחִיָּה בִּלְבָבוֹ.

פּוֹחֵז זֶה לְשֵׁם מָה הוּא בָּא לְכָאן? לָמָּה יִתְהַלֵּךְ סָבִיב כְּמִתְגַּנֵּב, לָמָּה יִתְהַלֵּךְ כִּמְרַגֵּל? מַה חֶפְצוֹ? עִנְיַן עֲגָבִים, כַּמּוּבָן, רַק זֶה וְלֹא יוֹתֵר. וְאָנֹכִי, הֲרֵי אָנֹכִי הָיִיתִי מִתְּחִלָּה אַחַד הָעֲלוּבִים שֶׁבָּעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת הָעֹנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה; הַזִּקְנָה קָפְצָה עָלַי בְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי קֹדֶם לְכָךְ נְעוּרִים; כָּל חַיַּי הָיִיתִי שָׁרוּי בְּלִי הוֹרִים, בְּלִי רֵעִים, בְּלִי אִשָּׁה וּבְלִי יְלָדִים; רַךְ הָיִיתִי לְגַבֵּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר גָּרְמוּ לִי עִנּוּיִים וְטוֹב לְגַבֵּי הָרְשָׁעִים; לַמְרוֹת הַכֹּל שַׁבְתִּי לִהְיוֹת אָדָם הוֹלֵךְ יָשָׁר, חָזַרְתִּי בִּי מֵעֲוֹונוֹתַי וְסָלַחְתִּי לְאוֹיבָי. וְעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁבָּאתִי עַל שְֹכָרִי וַהֲרֵינִי קָרוֹב לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי, נִגְזַר עָלַי לְאַבֵּד אֶת כָֹּל מַה שֶׁרָכַשְׁתִּי לִי בְּעָמָל רַב

מִדַּי, לְאַבֵּד אֶת קוֹזֶט, אֶת חַיַּי וְאֶת אָשְׁרִי, וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁבָּחוּר אֱוִילִי אֶחָד בָּא לְגַן צִבּוּרִי וְהִתְבּוֹנֵן שָׁם אֶל בְּתוּלָה!

וּמָרִיּוּס הוֹסִיף לְהִתְנַהֵג כְּאִוַּלְתּוֹ. הוּא הָלַךְ אַחֲרֵי קוֹזֶט בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹ חָזְרָה בְּלִוְיַת אָבִיהָ אֶל בֵּיתָהּ שֶׁבִּרְחוֹב אוֹאֶ. אַחַר כָּךְ עָרַךְ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה אֵצֶל הַשּׁוֹעֵר וְהַלָּז מִצִּדּוֹ סִפֵּר אֶת הַדָּבָר לְיַ’ן וַלְיַ’ן; לְמָחֳרַת הַיּוֹם הֵטִיל יַ’ן וַלְיַ’ן בְּרוֹדְפוֹ הַטַּרְחָן מֶבַּט עַיִן, וְהַלָּז הֵבִין אֶת הָרֶמֶז שֶׁבְּמֶבָּט זֶה.

הַזָּקֵן וִתֵּר עַל דִּירָה זוֹ וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמַן הָיָה עוֹקֵר אֶת רַגְלָיו מִן הַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי. וְאוּלָם כְּשֶׁרָאָה אֶת קוֹזֶט שְׁרוּיָה בִּשְׁתִיקָה וּבְעַצְבוּת עָשָֹה שׁוּב מַעֲשֵׂה נִסָּיוֹן. הוּא שָׁאַל: “הֲרוֹצָה אַתְּ שֶׁנֵּלֵךְ יַחַד לַגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי?” “כֵּן!” עָנְתָה הַנַּעֲרָה וּפָנֶיהָ אוֹרוּ מִגִּיל. הֵם הָלְכוּ אֶל הַגַּן, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ כְּבָר שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים מִיּוֹם שֶׁחָדְלוּ מִטִּיּוּלֵיהֶם, לֹא נִרְאָה וְלֹא נִמְצָא שָׁם הָאִישׁ מָרִיּוּס.

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם חָזַר יַ’ן וַלְיַ’ן וְשָׁאַל: “הֲנֵלֵךְ גַּם הַיּוֹם לְטַיֵּל בַּגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי?” “לֹא!” עָנְתָה קוֹזֶט בְּקוֹל הַמַּבִּיעַ גַּם עַצְבוּת וְגַם עֱנוּת לֵב. עַצְבוּתָהּ שֶׁל קוֹזֶט הָיְתָה לְמוֹרַת רוּחַ לְיַ’ן וַלְיַ’ן וֶעֱנוּת לִבָּהּ גָּרְמָהּ לוֹ שֶׁיִּתְעַצֵּב. מַה גָבְרוּ עָלָיו עַכְשָׁו גַּעְגּוּעָיו בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּנְזָר; הוּא וִתֵּר עַל גַּן הָעֵדֶן שֶׁל הַמְּנוּחָה, לֹא וִתֵּר אֶלָּא לְשֵׁם קוֹזֶט, וְהִיא – עֵינָיו הָרוֹאוֹת בְּכָךְ – כְּבָר הִתְחִילָה בּוֹגֶדֶת בּוֹ מֵעַכְשָׁו. גַּם הִיא בָּגְדָה בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָיָה לָהּ אָב טוֹב וּמֵטִיב.

וְאוּלָם הוּא לֹא גִלָּה לְעֵינֵי קוֹזֶט אַף מִקְצָת מֵחֲרָטָה זוֹ. הוּא נִרְאָה לָהּ תָּמִיד שָׁרוּי בְּנַחַת-רוּחַ וּמַסְבִּיר פָּנִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנָּהַג בָּהּ עַכְשָׁו מִדָּה יְתֵרָה שֶׁל טוּב לֵב וְאַהֲבַת אָב; וְאִם נִכַּר בּוֹ סִמָּן הַמֵּעִיד עַל שִׁנּוּי שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, הֲרֵי הָיְתָה זוֹ תּוֹסֶפֶת הַחֶסֶד וְהַנְּדִיבוּת שֶׁמִצִּדּוֹ.

קוֹזֶט הִתְאַבְּלָה עַל הַזָּר; כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם נַעֲשֹוּ בְּעֵינֶיהָ כְּחַסְרֵי עִנְיָן, וְהִיא הָלְכָה קְדוֹרַנִּית וּפְזוּרַת נָפֶשׁ, וְאוּלָם אַף הִיא לֹא גִלְּתָה כְּלוּם לְיַ’ן וַלְיַ’ן מֵרִגְשׁוֹתֶיהָ.

אֶלָּא שֶׁגַּם חִוְרוֹן פָּנֶיהָ בִּלְבָד גָּרַם לְיַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיְּהֵא שָׁרוּי בִּדְאָגָה; אֲבָל מִדֵּי פַּעַם כְּשֶׁשָּׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ, הָיְתָה קוֹזֶט מַחֲזִירָה: “לֹא כְּלוּם.”

בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, כֵּיוָן שֶׁהִכִּירָה, כִּי גַם הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, הָיְתָה מַצִּיעָה לוֹ מִצִּדָּהּ אֶת הַשְּׁאֵלָה:

“וּמָה אַתָּה, אַבָּא? הַאִם הַכֹּל אֶצְלְךָ כַּשּׁוּרָה?” וְקִבְּלָה תָּמִיד תְּשׁוּבָה אֶחָת: “אָנֹכִי? הִנְנִי בְּקַו הַשָּׁלוֹם!” שְׁנֵי יְצוּרֵי אָדָם אֵלֶּה, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה בְּאַהֲבַת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה וְהָיוּ מְסוּרִים בְּכָל מְאֹדָם הָאֶחָד לָאֶחָד, סָבְלוּ עַכְשָׁו עִנּוּיִים מִדֵּי שִׁבְתָּם יָחַד. כָּל אֶחָד סָבַל בְּאַשְׁמַת חֲבֵרוֹ, בְּלִי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ, בְּלִי לְהִתְרַגֵּז עַל כָּךְ וּכְשֶׁהוּא מִצְטַחֵק בִּמְאוֹר פָּנִים. וְאוּלָם צַעֲרוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה גָדוֹל יוֹתֵר.

סֵפֶר רְבִיעִי: עֶזְרָה שֶׁל מַטָּה הַהוֹפֶכֶת לִהְיוֹת עֶזְרָה שֶׁל מַעְלָה    🔗

א

וְכָךְ עָלְתָה לָהֶם לָאֵלֶּה שֶׁחַיֵּיהֶם נַעֲשׂוּ עֲגוּמִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הֵם הֵפִיגוּ עַכְשָׁו אֶת יְגוֹנָם רַק בְּדָבָר אֶחָד – וְדָבָר זֶה גָרַם לָהֶם קֹדֶם אֹשֶר – בְּחַלְּקָם לֶחֶם לָרְעֵבִים וּמַלְבּוּשִׁים לַקּוֹפְאִים מִקֹּר, וּבְבַקְּרָם בְּבָתֵּי עֲנִיִּים. יַ’ן וַלְיַ’ן וְאִתּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת גַּם קוֹזֶט, הָיוּ מַשְׁרִים עַל עַצְמָם מִקְצָת מֵחֶדְוַת לִבָּם הַקּוֹדֶמֶת.

בֹּקֶר אֶחָד, לְמָחֳרַת יוֹם הַבִּקּוּר שֶׁבְּבֵית מִשְׁפַּחַת י’וֹנְדְּרֶט הָעֲנִיָּה, בָּא יַ’ן וַלְיַ’ן אֶל הַבִּיתָן. פָּנָיו שָׁקְטוּ כְּמוֹ תָּמִיד וְאוּלָם בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית הָיָה לוֹ פֶּצַע גָּדוֹל, מַמְאִיר וַאֲחוּז דַּלֶּקֶת, שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין כְּוִיָּה וְשֶׁעַל מוֹצָאוֹ יָדַע יַ’ן וַלְיַ’ן לְסַפֵּר דְּבָרִים מִתְקַבְּלִים עַל הַדָּעַת. מִתּוֹךְ כָּךְ חָלָה יַ’ן וַלְיַ’ן בְּקַדַּחַת אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת וְלֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה.

הוּא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁאֹל בַּעֲצַת רוֹפֵא. וּבְעֵת שֶׁקּוֹזֶט הִרְבְּתָה לְהַפְצִיר בּוֹ בִּגְלַל עִנְיָן זֶה, הָיָה עוֹנֶה: “קִרְאִי לְרוֹפֵא הַכְּלָבִים!”

בֹּקֶר וָעֶרֶב חָבְשָׁה לוֹ קוֹזֶט אֶת פִּצְעוֹ, וּמִדֵּי טַפְּלָהּ בּוֹ הֶרְאֲתָה אֶת עַצְמָהּ כֹּה מוּכָנָה לְהֵיטִיב, כֹּה שְׂמֵחָה לְהַגִּישׁ עֶזְרָה, שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן מָצָא שׁוּב אֶת חֶדְוַת חַיָּיו וְהִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת חֲשָׁדָיו וְאֶת פְּחָדָיו. לִפְרָקִים, מִדֵּי הִסְתַּכְּלוֹ בְּקוֹזֶט הָיָה אוֹמֵר: “כַּמָּה נַחַת-רוּחַ גּוֹרֵם פֶּצַע כָּזֶה לְאָדָם!”

עַכְשָׁו, בִּהְיוֹת אָבִיהָ חוֹלֶה, הָיְתָה גַם קוֹזֶט מְבַלָּה פָּחוֹת זְמָן בַּבִּיתָן וְהִרְבְּתָה לִשְׁהוֹת בַּבַּיִת הַקָּטֹן וּבֶחָצֵר שֶׁמֵּאָחוֹר. הִיא נִמְצְאָה כָּל הַיּוֹם כִּמְעַט בְּחֶבְרַת יַ’ן וַלְיַ’ן וְהָיְתָה קוֹרְאָה לְפָנָיו מִתּוֹךְ תֵּאוּרֵי מַסָּע, אֵלּוּ הַסְּפָרִים הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר. יַ’ן וַלְיַ’ן כְּאִלּוּ קָם לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

הַרְגָּשַׁת אָשְׁרוֹ חָזְקָה עָלָיו כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר אֶצְלוֹ אֶלָּא רשֶׁם יָפֶה מִפְּגִישָׁה בִּלְתִּי צְפוּיָה זוֹ שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה. הֲלֹא עִקַּר הַדָּבָר הָיָה שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְהִמָּלֵט וּלְהַעֲלִים אֶת עִקְּבוֹתָיו. וְרַק רֶגֶשׁ שֶׁל רַחֲמִים בִּלְבָד גָּרַם לוֹ שֶׁיּוֹסִיף לְהַרְהֵר בָּעֲלוּבִים הַלָּלוּ.

בִּהְיוֹתָהּ בַּמִּנְזָר לָמְדָה קוֹזֶט מִפִּי הָאָחוֹת סַנְקְטָה מֶבְטִילְדָה אֶת תּוֹרַת הַנְּגִינָה וְהַזִּמְרָה. קוֹלָהּ הָיָה נָעִים כְּקוֹל הָעֶפְרוֹנִי בָּעֲרָבָה, אַךְ הִבִּיעַ יוֹתֵר הֶמְיַת נֶפֶשׁ, וּפַעַם בְּפַעַם לְעֵת עֶרֶב הָיְתָה קוֹזֶט שָׁרָה לַפָּצוּעַ שִׁירֵי עַצְבוּת שֶׁהָיוּ גוֹרְמִים לוֹ חֶדְוַת לֵב.

רָאֲתָה קוֹזֶט כִּי הוּקַל לוֹ לְאָבִיהָ מִמַּחֲלָתוֹ וְכִי רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו יוֹתֵר – וְנִטְפַּל אֵלֶיהָ רֶגֶשׁ שֶׁל נַחַת שֶׁהִיא עַצְמָהּ גַּם לֹא הִכִּירָה בּוֹ; כִּי רֶגֶשׁ זֶה בָּא לָהּ בְּהַדְרָגָה וּבַדֶּרֶךְ הַטִּבְעִי. חוּץ מִזֶּה הָיְתָה אָז בָּעוֹלָם תְּקוּפַת חֹדֶשׁ מַרְס, הַיָּמִים הָלְכוּ הָלֹךְ וְאָרֹךְ וְהַחֹרֶף הָלַךְ וְקָרַב אֶל קִצּוֹ, הוּא הַחֹרֶף אֲשֶׁר בְּלֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ יִשָּׂא אִתּוֹ גַם מְעַט מֵעָגְמַת חַיֵּינוּ; וְהִנֵּה נִכְנַס אַפְּרִיל, הַחֹדֶשׁ הַמְשַׁמֵּשׁ דִּמְדּוּמֵי שַׁחַר לַקַּיִץ, אַפְּרִיל הַצּוֹנֵן בְּכָל מוֹצָאֵי בֹּקֶר וְצַח כִּתְקוּפַת הַיַּלְדוּת, אִם כִּי נוֹטֶה בְּמִקְצָת לִבְכִי כְּכָל רַךְ נוֹלָד. אוֹר הָאָבִיב, הַזָּרוּעַ בְּחֹדֶשׁ זֶה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, עַל פְּנֵי עָבִים, עֵצִים, עֲרָבוֹת וּפְרָחִים, נִתָּז גַּם לְלֵב הָאָדָם וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ זֹהַר.

צְעִירָה לְיָמִים יוֹתֵר מִדַּי הָיְתָה קוֹזֶט מֵהַרְחִיק מֵעַל עַצְמָהּ אֶת חֶדְוַת הָאָבִיב הַקְּרוֹבָה לָהּ לְפִי טִבְעָהּ. מְעַט מְעַט, בְּלִי שֶׁהִכִּירָה בְּכָךְ, נִסְתַּלְּקָה מֵעָלֶיהָ רוּחָהּ הַקּוֹדֶרֶת. בְּחֹדֶשׁ זִיו יַחְדֹּר אוֹר רַב-נְגֹהוֹת לְתוֹךְ הַלְּבָבוֹת, כְּשֵׁם שֶׁבַּצָּהֳרַיִם יִתְכַּנֵּס אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְתוֹךְ הַמַּרְתְּפִים. פְּעָמִים, בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית וְעִם גְּמָר אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁהִצְלִיחָה קוֹזֶט לְהוֹצִיא אֶת אָבִיהָ אֶל הַגַּן לְשֵׁם טִיּוּל שֶׁל רֶבַע שָׁעָה וְהָיְתָה מוֹלִיכָה אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת הַפְּתוּחוֹת בְּתָמְכָהּ בְּיָדוֹ הַפְּצוּעָה, – לֹא יָדְעָה הִיא בְּעַצְמָהּ כִּי מִדֵּי רֶגַע פָּרַץ הַצְּחוֹק מִפִּיהָ וְכִי נִטְפְּלָה אֵלֶיהָ הַרְגָּשָׁה שֶׁל אשֶׁר.

וְיַ’ן וַלְיַ’ן, שִׁכּוֹר מֵחֶדְוָה, רָאָה כִּי הִיא שָׁבָה לִהְיוֹת וְרֻדַּת פָּנים וְעַלִּיזָה כְּשֶׁהָיָתָה. “הֲרֵי שֶׁפֶּצַע מַמְאִיר כָּזֶה עָלוּל לִגְרֹם לְכַמָּה דְבָרִים!” חָזַר יַ’ן וַלְיַ’ן לְהַרְהֵר בִּלְבָבוֹ וְהָיָה מַכִּיר תּוֹדָה לְמִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה.

לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁנִּרְפְּאָה זרוֹעוֹ, הִתְחִיל שׁוּב בְּטִיּוּלֵי הַבְּדִידוּת שֶׁלּוֹ, אֵלּוּ שֶׁנָּהַג לַעֲשׂוֹת אוֹתָם בִּשְּׁעוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

וְאוּלָם טָעוּת הִיא לַחְשֹׁב, כִּי אָדָם יָכֹל לְטַיֵּל בְּמָקוֹם נִדָּח שֶׁבִּסְבִיבוֹת פָּרִיס וְלִהְיוֹת צָפוּן שָׁם מִכָּל פָּחַד.

ב

גַּם יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת בְּאֵין מַפְרִיעַ אֶת טִיּוּלָיו שֶׁבָּעֲרָבִים. עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל הַכְּפָר אוֹסְטֶרְלִיץ, חָשׁ בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה כִּי מִי שֶׁהוּא מִתְחַקֶּה עַל עִקְּבוֹתָיו. הוּא נַעֲשָׂה זָהִיר, אֲבָל לֹא הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו. עַל יַד הַגַּן שֶׁל הַזָּקֵן מַבֶּף הִתְנַפֵּל עָלָיו בֶּן אָדָם אֶחָד מֵאָחוֹר. שְׁנֵי אֲנָשִׁים הִתְגַּלְגְּלוּ עַל הָאָרֵץ כִּפְקַעַת אַחַת, וְאוּלָם לְמַטָּה רָבַץ הַשּׁוֹדֵד הַמְנֻצָּח, כְּשֶׁהוּא נֶאֱנָק וּמִתְפַּתֵּל וְחָזֵהוּ נִלְחָץ תַּחַת בֶּרֶךְ קָשָׁה כְּ שׁ. זֶה הָיָה מוֹנְפַּרְנַס, אִישׁ גַּאֲוָתָם שֶׁל עֲבַרְיְנֵי פָּרִיס.

לְבַסּוֹף הִנִּיחַ לוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן לְאוֹתוֹ עֲבַרְיָן שֶׁיָקוּם עַל רַגְלָיו, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ; בְּיָדוֹ הָאַחַת הֶחֱזִיק כַּאֲסוּרוֹת אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל הַלָּז, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד הִתְחִיל לְהוֹכִיחַ לוֹ בִּדְבָרִים גַּסִּים אַךְ נִמְרָצִים עַד כַּמָּה יִקְשׁוּ עָלָיו הַחַיִּים בֶּעָתִיד אִם יִמְאַס בַּעֲבוֹדָה וְיִשְׁלַח אֶת יָדוֹ בִּגְנֵבָה וּבְרֶצַח וּבְשֹׁד. וְהוּא סִיֵּם אֶת תּוֹכַחַת הַמּוּסָר בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה: "עֶלֶם מִסְכֵּן, אַתָּה נִתְעֵיתָ בְּדֶרֶךְ רָעָה, הַפַּחַד מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה יִהְיֶה לְךְ לְמוֹקֵשׁ.

הַאֲמֵן לִי, אֵין עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדַת הַגַּנָּב וְאֵין עֲמַל פֶּרֶךְ קָשֶׁה מִן הַבַּטָּלָה. הַחַיִּים קָשִׁים לִבְנֵי בְּלִיַּעַל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. וְעַכְשָׁו לֵךְ לְדַרְכְּךָ וּשְׁקֹל בְּדַעְתְּךָ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ. דֶּרֶךְ אַגַּב, מָה הַדָּבָר שֶׁחָפַצְתָּ לְהוֹצִיא מִיָּדִי? הַאִם אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף? הֲרֵי לָךְ!"

הוּא נָתַן לְיַדוֹ אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הַשּׁוֹדֵד שָׁקַל אֶת הָאַרְנָק עַל כַּף יָדוֹ, מִהֵר לָשִׂים אוֹתוֹ בְּכִיסוֹ, כְּדָבָר שֶׁבָּא בִּגְנֵבָה, וְהִבִּיט אַחֲרֵי הַזָּר בָּעֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת.

וְאוּלָם כָּל אוֹתוֹ הַמְּאֹרָע הָיָה לוֹ עֵד רְאִיָּה. גַּבְרוֹשׁ הַקָּטֹן הָיָה מִתְחַבֵּא בַּסִּבָךְ שֶׁל הַמְּשׂוּכָה, זוֹ הַמַּקִּיפָה אֶת גַּנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן מַבֶּף. הוּא בָּא הֵנָּה כְּדֵי לִקְטֹף תַּפּוּחִים בַּגַּן, אֲבָל נִמְנַע מֵחֶפְצוֹ לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֶת הַזָּקֵן מֵסִיחַ אֶת עָנְיוֹ! וְאוּלָם עַכְשָׁו הִתְגַּנֵּב וְנִגַּשׁ מֵאָחוֹר אֶל מוֹנְפַּרְנַס, שֶׁהָיָה עוֹד עוֹמֵד וְשׁוֹהֶה בְּהִרְהוּרָיו, הוֹצִיא בִּן-רֶגַע אֶת הָאַרְנָק מִכִּיסוֹ שֶׁל הַלָּז וְחָזַר מִיָּד אֶל מַחֲבוֹאוֹ שֶׁבַּמְּשׂוּכָה.

לְגַבְרוֹשׁ הַקָּטֹן הָיָה רַק מְעַט מִתְּכוּנוֹת הוֹרָיו; הוּא לֹא הָיָה דוֹמֶה לִבְנֵי מִשְׁפַּחַת תֵּנַרְדְּיֶה. הוּא שָׁמַע קֹדֶם אֶת תַּאֲנִיַּת הַזָּקֵן, וְעַכְשָׁו גָּמַר אֹמֶר לְהַגִּישׁ עֶזְרָה. קָם וְזָרַק אֶת הָאַרְנָק מֵעֵבֶר לַמְּשׂוּכָה וּבָרַח כְּחֵץ מִקֶּשֶת מִן הַמָּקוֹם.

הַזָּקֵן הִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הָרַעַשׁ, הִבְחִין בָּאַרְנָק, מָצָא כֶּסֶף וְזָהָב. “מֵאַיִן”?

“מְצִיאָה מִן הַשָּׁמַיִם!” הִבִּיעָה סוֹכֶנֶת הַבַּיִת הַזְּקֵנָה אֶת דַּעְתָּהּ.

 

סֵפֶר חֲמִשִּׁי: הַתְחָלָה רָעָה וְגֶמֶר טוֹב    🔗

א

לְאַחַר אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים נִדְמָה כּאלּוּ הִשְׁכִּיחָה קוֹזֶט אֶת צַעֲרָהּ מִלִּבָּהּ. הַטֶּבַע וְהָאָבִיב, נְּעוּרֶיהָ וְאַהֲבָתָהּ לְאָבִיהָ, זִמְרַת הַצִּפֳּרִים הַנַּעֲלָסָה וַהֲדַר הַצְּבָעִים אֲשֶׁר לַפְּרָחִים – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ לְנַפְשָׁהּ הַצְּעִירָה נְטָפִים נְטָפִים, דְבַר-מָה דוֹמֶה לְשִׁכְחָה. הַאֻמְנָם כָּבְתָה הָאֵשׁ עַד תֹּם? אוֹ אוּלַי הוֹסִיפָה לְהַבְהֵב מִתַּחַת לָאֵפֶר?> יוֹם אֶחָד נִפְנְתָה פִּתְאֹם לְהַרְהֵר בְּמָרִיּוּס.

הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לְהִשְׁתַּכֵּחַ מִלִּבִּי לְגַמְרֵי! אָמְרָה קוֹזֶט לְנַפְשָׁהּ.

אוֹתוֹ שָׁבוּעַ נִזְדַּמֵּן לָהּ לִרְאוֹת קָצִין יְפֵה-תֹּאַר מִצְּבָא הַפָּרָשִׁים שֶׁעָבַר עַל יַד הַגָּן. גִּזְרָה דַּקָּה, בִּגְדֵי שְׂרָד עֲשׂוּיִים לְנוֹי, לְחָיַיִם פּוֹרְחוֹת בְּאַדְמוּמִית, חֶרֶב נְעוּצָה מִתַּחַת לַזְּרוֹעַ, שָׂפָם מִתְפַּתֵּל בְּגָאוֹן אֶל עָל, – סֵמֶל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל שַׂר חֲמִשִּׁים וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה שְׂעָרוֹת בְּהִירוֹת, עֵינֵי תְּכֵלֶת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, פַּרְצוּף עָגֹל, מִתְיַפֶּה, עַז מֵצַח וְנָאֶה; הַנִּגּוּד הַגָּמוּר אֵפוֹא לְמָרִיּוּס. קוֹזֶט שִׁעֲרָה בְּדַעְתָּהּ, כִּי הַקָּצִין שַׁיָּךְ לִגְדוּד פָּרָשֵׁי הַכִּידוֹנִים הַחוֹנֶה בַּקְּסַרְקְטִין שֶׁבִּרְחוֹב בָּבֶל.

לְמָחֳרָת הַיּוֹם רָאֲתָה אוֹתוֹ שׁוּב מִדֵּי עָבְרוֹ וְצִיְּנָה לְעַצְמָהּ אֶת שְׁעַת הַמְּאֹרָע. מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ הָיָה הַקָּצִין עוֹבֵר – בְּמִקְרֶה? – יוֹם יוֹם עַל פְּנֵי הַבִּיתָן. לֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן וְגַם חֲבֵרָיו עָמְדוּ עַל הַדָּבָר, כִּי בִּתְחוּם הַגַּן “הַשָּׁרוּי בַּעֲזוּבָה”, מֵעֵבֶר לַסּוֹרֵג הַמְכֹעָר הֶעָשׂוּי בְּטַעַם הָרוֹקוֹקוֹ, שׁוֹכֶנֶת נַעֲרָה יָפָה לְמַדַּי הַמּוֹפִיעָה תָּמִיד בַּגַּן מִדֵּי עֲבֹר שָׁם הַקָּצִין יְפֵה-הַתֹּאַר תֵּאוֹדוּל גִּ’ילְנוֹרְמַן.

“אֱמָר נָא, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל הַקְּטַנָּה הַשּׁוֹלַחַת אֵלֶיךָ תָּמִיד מֶבָּטֵי אַהֲבָה?” “הֲיַסְפִּיקוּ לִי עִתּוֹתַי אִם אַשְׁגִּיחַ בְּכָל נַעֲרָה וְנַעֲרָה אֲשֶׁר תַּבִּיט אַחֲרָי?” הֶחֱזִיר שַׂר הַחֲמִשִּׁים.

כָּל זֶה אֵרַע בְּדִיּוּק בִּזְמַן שֶׁנֵּר חַיָּיו שֶׁל מָרְיּוּס הָלַךְ וּפָחַת, וּמָרִיּוּס לֹא הִתְאַוָּה אֶלָּא שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲרָה לִפְנֵי מוֹתוֹ. אִלּוּ נִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ, אִלּוּ רָאָה אֶת קוֹזֶט שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהִיא מְחוֹנֶנֶת בִּתְשׂוּמֶת לִבָּהּ אֵת אֶחָד מִקְּצִינֵי הַצָּבָא, בְּוַדָּאִי שֶׁהָיָה נִשְׁאָר כְּאִלֵּם מִבְּלִי לִפְצוֹת פֶּה וְהָיָה כּוֹרֵעַ תַּחְתָּיו בְּלִי רוּחַ חַיִּים.

מֶה הָיָה צָפוּן בַּיָּמִים הָהֵם בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ שֶׁל קוֹזֶט? אַהֲבָה שֶׁנִּפְחֲתָה אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּקְּעָה בְּתַרְדֵּמָה; יָם אֲשֶׁר פָּנָיו צְלוּלִים וּמַזְהִירִים, אֶמְצָעִיתוֹ דְלוּחָה וּמְצוּלַת תְּהוֹמוֹ שְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה גְּמוּרָה. רַק חֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל יָם זֶה שִׁמֵּשׁ אַסְפַּקְלַרְיָה לִדְמוּתוֹ שֶׁל הַקָּצִין יְפֵה הַתֹּאַר. הַהוֹסִיף עוֹד אַחַד הַזִּכְרוֹנוֹת לְהִסְתּוֹפֵף בְּמַעֲמַקִּים? לֹא מִן הַנִּמְנָע הָיָה הַדָּבָר! וְאוּלָם גַּם קוֹזֶט עַצְמָהּ לֹא יָדְעָה אֶת זֹאת. בֵּינָתַיִם נִתְרַחֵשׁ מִקְרֶה אֶחָד מוּזָר.

ב

בַּמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל חֹדֶשׁ אַפְּרִיל הִפְלִיג יַ’ן וַלְיַ’ן לַדָּרֶךְ. נְסִיעוֹת כָּאֵלֶּה הָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת לִפְרָקִים אֲרֻכִּים, וְהָיָה שׁוֹהֶה בַּדֶּרֶךְ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, לְכָל הַיּוֹתֵר. אֶת מְקוֹם לֶכְתּוֹ לֹא יָדַע אִישׁ, לֹא יָדְעָה גַם קוֹזֶט. לִנְסִיעוֹתָיו הַקְּצָרוֹת הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן מַפְלִיג, עַל פִּי רֹב, בִּזְמַן שֶׁהַכֶּסֶף תַּם בַּבָּיִת.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִמְצָא אֵפוֹא בַּדָּרֶךְ. הוּא אָמַר כִּי יָשׁוּב כַּעֲבֹר שְׁלשָׁה יָמִים. לְעֵת הָעֶרֶב נִמְצְאָה קוֹזֶט לְבַדָּהּ בַּחֲדַר הָאוּלָם. כְּדֵי לְהָפִיג אֶת שִׁמְמוֹנָהּ פָּתְחָה אֶת הַמַּפּוּחִית וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בְּשִׁיר, כְּשֶׁהִיא מְלַוָּה אֶת עַצְמָהּ בִּנְגִינָה וּבְכַלּוֹתָהּ לְזַמֵּר נִשְׁאֲרָה שׁוֹהָה בִּמְקוֹמָהּ עַל יַד הַמַּפּוּחִית, וּלְבָבָהּ מָלֵא הֲמוֹן הִרְהוּרִים.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם נִדְמָה לָהּ, כִּי הִיא שׁוֹמַעַת צְעָדָיו שֶׁל בֶּן-אָדָם הַמִּתְהַלֵּךְ בַּגָּן. מִן הַנִּמְנָע הָיָה לַחְשֹׁב כִּי זֶה אָבִיהָ, מֵאַחַר שֶׁהַלָּז הָיָה בַּדָּרֶךְ. אַף לֹא מָרַת טוּסֶן, שֶׁשָּׁכְבָה כְּבָר בְּמִטָּתָהּ. הָיְתָה כְּבָר הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָּעָרֶב.

הִיא מִהֲרָה לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת לְחַדְרָהּ וְדֶרֶךְ צֹהַר קָטֹן, שֶׁבְּאַחַד הַתְּרִיסִים, הִשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי הַגָּן. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּרֵחַ עָמַד בְּמִלּוּאוֹ וִהָיָה אוֹר כְּמוֹ בַּיּוֹם, בְּכָל זֹאת לֹא הִבְחִינָה בְּשׁוּם בֶּן אָדָם.

הִיא פָּתְחָה אַחֲרֵי כֵן אֶת הַחַלּוֹן. לְרַגְלֶיהָ נָח הַגַּן בְּשַׁלְוָתוֹ הָרְגִילָה. קוֹזֶט גָמְרָה בִּלְבָבָהּ כִּי הִיא נִתְעֲתָה בַּשָּׁוְא וְכִי לֹא הָיְתָה כָּאן אֶלָּא טָעוּת הַחוּשִׁים. וְהִיא הִסִּיחָה אֶת כָּל הָעִנְיָן מִלִּבָּהּ.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם יָצְאָה לִפְנוֹת עֶרֶב לְטַיֵּל בַּגָּן. גַּם הַפַּעַם, מִדֵּי הִתְהַלְכָהּ כֹּה וָכֹה בְּצַעֲדֵי אַט וְלִבָּהּ מָלֵי הֲמוֹן מַחֲשָׁבוֹת נְבוּכוֹת, נִדְמָה לָהּ כִּי הִיא שׁוֹמַעַת קוֹל אִוְשָׁה דוֹמָה לַקּוֹל שֶׁקָּלְטָה אָזְנָהּ יוֹם לִפְנֵי זֶה; אֲבָל הִיא הִשְׁקִיטָה אֶת נַפְשָׁהּ וְאַף שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד לֹא נִגְלָה לְעֵינֶיהָ.

לְבַסּוֹף יָצְאָה מִתּוֹךְ מַעֲבֵה הַשִּׂיחִים, וּבְלֶכְתָּהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הַפְּתוּחוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת אָמְרָה לַעֲבֹר עַל פְּנֵי חֶלְקַת דֶּשֶׁא קְטַנָּה. הַיָּרֵחַ, אֲשֶׁר עָלָה זֶה לֹא כְּבָר מֵאֲחוֹרֶיהָ, הֵטִיל בְּרֶגַע זֶה אֶת צִלָּהּ מִלְּפָנֶיהָ.

וּפִתְאֹם נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ קְפוּאָה מִפָּחַד.

עַל יַד צִלָּהּ הִיא רָאֲתָה עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב עוֹד צֵל אַחֵר, נוֹרָא וְאָיֹם, צִלּוֹ שֶׁל גֶּבֶר בַּעַל כּוֹבַע עָגֹל שֶׁנִּמְצָא בְּוַדַּאי בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמְּקוֹם עָמְדָהּ.

הִיא הָיְתָה כִּקְפוּאָה, וְאוּלָם מִיָּד חָזְרָה וְהִפְנְתָה אֶת עַצְמָהּ מִתּוֹךְ עֹז לֵב. אִישׁ לֹא נִרְאָה מִסָּבִיב – הַצֵּל נֶעְלַם. לְמָחֳרַת הַיּוֹם סִפְּרָה אֶת הַכֹּל לְאָבִיהָ

בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה חָזַר מִנְּסִיעָתוֹ. הוּא נִרְאֶה כְּנִטְרָד מֵחֲשָׁשׁוֹת, בְּכָל זֹאת אָמַר לָהּ: “כַּנִּרְאֶה, אֵין חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה לְכָל הָעִנְיָן.” וְאוּלָם בַּלֵּילוֹת הַקְּרוֹבִים שָׁמְעָה אֵיךְ שֶׁאָבִיהָ הוֹלֵךְ וּבוֹדֵק אֶת הַגַּן בְּקַפְּדָנוּת יְתֵרָה. הוּא לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו. וְקוֹזֶט שָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ לָדַעַת אִם אָבִיהָ שָׁרוּי בְּפַחַד וּמַה סִבַּת הַפַּחַד הַזֶּה. כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ נִתְנַסְּתָה בָּהֶם הָיוּ עֲלוּלִים לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי פַּחַד זֶה לֹא תָּמִיד הוּא מְשַׁמֵּשׁ סִמָּן לְאַשְׁמַת הַלֵּב.

ג

סָמוּךְ לְסוֹרֵג הַגַּן עָמַד סַפְסַל עֵץ אֶחָד נִבְדָּל מִן הָרְחוֹב וְחָבוּי מֵעֵינֵי סַקְרָנִים עַל יְדֵי אֵלַת הַמְּשׂוּכָה, אֲבָל עוֹבֵר וָשָׁב הָיָה יָכֹל לְהַשִּׂיג סַפְסָל זֶה בְּיָדוֹ דֶרֶךְ הַמְּשׂוּכָה. כָּאן לָקְחָה קוֹזֶט לְעַצְמָהּ מְקוֹם יְשִׁיבָה אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה. הִיא נִשְׁתַּקְּעָה בְּעַצְבוּת, אֲבָל לֹא יָדְעָה מַה גָרַם לְכָךְ. הִיא הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ, עָבְרָה כֹּה וָכֹה בַּגַּן וְחָזְרָה לְבַסּוֹף אֶל הַסַּפְסָל. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִתְכּוֹנְנָה לָשֶׁבֶת רָאֲתָה וְהִנֵּה עַל הַסַּפְסָל מֻנַּחַת אֶבֶן שֶׁלֹּא הָיְתָה קוֹדֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. יַד מִי הִנִּיחָה כָּאן אֶת הָאָבֶן?

מִי? – הִיא שָׁבָה וְרָצָה אֶל הַגַּן; לֹא הִבְחִינָה בְּשׁוּם דָּבָר בִּלְתִּי רָגִיל וְהֶחֱלִיטָה סוֹף סוֹף בְּדַעְתָּהּ, כִּי גַם אֶבֶן יֵשׁ שֶׁהִיא רְאוּיָה לִסְקִירָה. שָׂמָה אֶת צְעָדֶיהָ לְעֵבֶר הַסַּפְסָל – הָאֶבֶן הָיְתָה מֻנַּחַת עֲדַיִן בִּמְקוֹמָהּ. הִיא נִזְדַּעַזְעָה, אֲבָל הַסַּקְרָנוּת שֶׁלָּהּ גָּבְרָה חִישׁ מַהֵר עַל פַּחְדָּהּ. הִיא הֵרִימָה אֶת הָאֶבֶן – מִתַּחַת לָהּ הָיָה מֻנָּח מִכְתָּב. הַמַּעֲטָפָה – לְלֹא כְּתֹבֶת וּלְלֹא חוֹתָם. הִיא קָרְעָה אֶת סְגוֹר הַמִּכְתָּב וּמָצְאָה מַחְבֶּרֶת דַּקָּה שֶׁדַּפֶּיהָ הָיוּ מְסֻמָּנִים בְּמִסְפָּרִים וּמְכֻסִּים כְּתָב. לְמִי נוֹעֲדָה הַמַּחְבֶּרֶת הַזֹּאת? בְּוַדַּאי שֶׁרַק לָהּ, לְקוֹזֶט, מֵאַחַר שֶׁהַמַּחְבֶּרֶת הֻנְּחָה בִּמְקוֹם מוֹשָׁבָהּ.

הִיא עָלְתָה אֶל חַדְרָהּ וְיָשְׁבָה לִקְרֹא.

ד

כְּשֶׁמְּצַמְצְמִים עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּיצוּר אֶחָד, כְּשֶׁמַּעֲלִים יְצוּר אֶחָד יְחִידִי לְמַדְרֵגָה שֶׁל אֱלֹהוּת – לָזֶה יִקָּרֵא מִדַּת הָאַהֲבָה.

*

הָאַהֲבָה הִיא בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר כְּרוּבֵי שָׁמַיִם יִשְׂאוּ אֶל הַמַּזָּלוֹת.

*

מָה רַב הַיָּגוֹן הַבָּא עַל הָאָדָם בִּיגוֹן הָאַהֲבָה!

*

מָה רֵיק הַכֹּל בְּשָׁעָה שֶׁיִּרְחַק מִן הָאוֹהֵב יְצוּר הָאָדָם הַמְשַׁמֵּשׁ לוֹ עוֹלָם מָלֵא! אָמְנָם כֵּן, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ הִיא, כִּי הַיְצוּר הַנֶּאֱהָב הוֹפֵךְ לִהְיוֹת אֱלֹהוּת, וּבְוַדַּאי שֶׁהַיּוֹצֵר הָיָה עָלוּל לִרְחשׁ לְקִנְאָה, – לוּלֵא בָּרָא אֵת כָּל הָעֲצָמִים שֶׁבָּעוֹלָם לְתַכְלִית הַנֶּפֶשׁ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ לְתַכְלִית הָאַהֲבָה.

*

בַּת-צְחוֹק מִתְעַלֶּמֶת מֵאַחֲרֵי כּוֹבַע רְדִידִים וְצָעִיף כְּעֵין הַלִּילָךְ – וְהַנֶּפֶשׁ נִכְנֶסֶת לְהֵיכַל הַחֲלוֹמוֹת.

*

יֵשׁוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא מְצוּיָה מֵאַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים, אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ אֶת הַבּוֹרֵא. הָעֲצָמִים הֵם עֲכוּרִים, יְצוּרֵי הַחַיִּים הֵם בִּלְתִּי שְׁקוּפִים.

אָדָם נִקְרָא אוֹהֵב כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַיְצוּר הַנֶּאֱהָב שָׁקוּף.

*

יֵשׁ רַעְיוֹנוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת תְּפִלּוֹת. יֵשׁ רְגָעִים עֵת הַנֶּפֶשׁ תִּכְרַע עַל בִּרְכֶּיהָ, גַּם בִּהְיוֹת הַגּוּף שָׁרוּי בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא.

*

הַנֶּאֱהָבִים, אֲשֶׁר נִטַּל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת נִפְרָדִים, מַשְׁכִּיחִים מִלִּבָּם אֶת דְּבַר הַפְּרֵדָה עַל יְדֵי אַלְפֵי דִמְיוֹנוֹת הָאֲחוּזִים אַף הֵם בִּמְצִיאוּת מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלָּהֶם. כְּשֶׁמְּעַכְּבִים בְּיָדָם מֵהִתְרָאוֹת, כְּשֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לְהָרִיץ זֶה לָזוֹ מִכְתָּבִים – הֵם מוֹצְאִים הֲמוֹן אֶמְצָעִים שֶׁבְּצִנְעָה כְּדֵי לְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן. צִירִים שְׁלוּחִים מְשַׁמְּשִׁים לָהֶם שִׁירֵי הַצִּפֳּרִים, רֵיחַ הַפְּרָחִים, הַצְּחוֹק שֶׁל הַיְלָדִים, הָאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, אַנְחוֹת הָרוּחַ, נֹגַהּ הַכּוֹכָבִים, כָּל הַיְקוּם וּמְלוֹאוֹ. וּמַדּוּעַ לֹא יַעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה? כָּל מַה שֶׁבָּרָא אֱלֹהִים בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָּרָא אֶלָּא לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאַהֲבָה. הָאַהֲבָה כֹּחָהּ רַב אִתָּהּ כְּדֵי לְהָטִיל אֶת שְׁלִיחוּתָהּ עַל כָּל הַטֶּבַע כֻּלָּהּ.> הָאָבִיב! אִגֶּרֶת אַתָּה לִי אֲשֶׁר אֲרִיצֶנָּה אֵלֶיהָ.

*

הֶעָתִיד צָפוּן לַלֵּב עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַשֵּׂכֶל. הָאַהֲבָה לְבַדָּהּ יוֹדַעַת לְטַפֵּל בַּנֵּצַח וְיוֹדַעַת לְמַלֵּא אֶת חֲלָלוֹ; הַשֶּׁפַע הַבִּלְתִּי מֻגְבָּל רָאוּי הוּא שֶׁיְּהֵא מָצוּי אֵצֶל הָאֵין-סוֹף.

*

הָאַהֲבָה דוֹמָה לְפִי טִבְעָהּ לַנָּפֶשׁ. לְפִי מַהוּתָהּ הִנָּהּ גַּם הִיא נִיצוֹץ אֱלֹהִי, וְלֹא יָחוּל בָּהּ הֶפְסֵד, פִּלּוּג אוֹ חֲלוֹף. זֹאת הָאֵשׁ בְּקִרְבֵּנוּ אֲשֶׁר בַּת אַלְמָוֶת הִיא וְאֵין סוֹפִית, אֲשֶׁר דָּבָר לֹא יָקוּם עָלֶיהָ לְצַמְצֵם אוֹ לְכַבּוֹת אוֹתָהּ. אָדָם מַרְגִּישׁ אֶת יְקוֹדָהּ בְּמֹחַ עַצְמוֹתָיו וְרוֹאֶה אֶת זָהֳרָהּ בְּגָבְהֵי שְׁחָקִים.

*

הָאַהֲבָה! מַה יָגִילוּ הַשְּׁנַיִם לְהָבִין אִישׁ אֶת רְעוּתוֹ, לָתֵת לֵב תַּחַת לֵב, לְהַעֲמִיק רְאוֹת זֶה בְּנֶפֶשׁ זוֹ! הָאשֶׁר, הַאֵין זֹאת כִּי יָבוֹא יוֹם וַאֲנִי אַכִּיר אוֹתְךָ לָדַעַת? הֲלֹא יָבוֹא יוֹם וַאֲנִי אֶתְהַלֵּךְ אִתָּהּ בִּשְׂמָחוֹת בִּמְקוֹם שָׁם לֹא תִּשְׁעֶה אֵלֵינוּ אֹזֶן אָדָם וְלֹא תְּשׁוּרֵנוּ עֵין זָר? יֵשׁ אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גַם עַל הָאָדָם פְּעָמִים מִתְרַגְּשׁוֹת שְׁעוֹת חַיִּים אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן יֵדְעוּ רַק הַמַּלְאָכִים.

*

אֱלֹהִים יוֹדֵעַ רַק לְהַגְדִּיל אֶת אָשְׁרָם שֶׁל הַנֶּאֱהָבִים עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוּא מְחוֹנֵן אוֹתָם חַיִּים לִבְלִי סוֹף. אָמְנָם נֵצַח שֶׁכֻּלּוֹ אַהֲבָה, הַבָּא לְאַחֲרֵי חַיִּים שֶׁכֻּלָּם אַהֲבָה, הוּא בִּבְחִינַת עֲלִיָּה. אֲבָל אוֹתוֹ אשֶׁר לֹא יְתֹאָר, אֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ תִּשְׂבָּעֶנּוּ בְּאַהֲבָה כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁיֵּעֲשֶׂה חָזָק יוֹתֵר, גַּם אֱלֹהִים אֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. אֱלֹהִים הוּא תַּכְלִית כֹּל בַּשָּׁמַיִם, הָאַהֲבָה הִיא תַּכְלִית כֹּל לָאָדָם.

*

אַתָּה צוֹפֶה בְּכוֹכַב שָׁמַיִם מִשְּתֵּי בְּחִינוֹת, מִפְּאַת הֱיוֹתוֹ מַזְהִיר וּמִפְּאַת הֱיוֹתוֹ בִּלְתִּי נֶחְקָר. בְּקִרְבָתְך אַתָּה מוֹצֵא אוֹר אֲשֶׁר הִנֵּהוּ רַךְ יוֹתֵר וְחִידָה אֲשֶׁר סוֹדוֹתֶיהָ עֲמֻקִּים יוֹתֵר, הֲלֹא הִיא הָאִשָּׁה.

*

בְּנוֹגֵעַ לִתְנָאֵי חַיֵּינוּ הִנְנוּ תְּלוּיִם כֻּלָּנוּ בַּעֲצָמִים שׁוֹנִים. בִּלְעֲדֵיהֶם יֶחְסַר לָנוּ אֲוִיר לִנְשִׁימָה וַאֲנַחְנוּ נֶחֱנָקִים. נוֹרָא הוּא הַמָּוֶת הַבָּא לְרַגְלֵי חֹסֶר אַהֲבָה, זֶהוּ מַחֲנָק לַנָּפֶשׁ.

*

אִם הִצְלִיחָה הָאַהֲבָה לְהָבִיא שְׁנֵי יְצוּרִים לִידֵי אַחְדוּת שָׁמַיְמִית וּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי פָּתְרָה בָּזֶה אֶת חִידַת הַחַיִּים. מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין הַנֶּאֱהָבִים אֶלָּא שְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל גּוֹרָל אֶחָד, שְׁתֵּי אֶבְרוֹתָיו שֶׁל רוּחַ אֶחָת. אֱהָבוּ, רַחֵפוּ!

*

אוֹתוֹ יוֹם שֶׁרָאִיתָ אַחַת הַנָּשִׁים וְהִיא הָיְתָה בְּעֵינֶיךָ כִּדְמוּת קוֹרֶנֶת, – אָבֹד אָבַדְתָּ, כִּי נִתְפַּסְתָּ לָאַהֲבָה. אָז לֹא יִשָּׁאֵר לְךָ אֶלָּא דֶּרֶךְ הַצָּלָה אֶחָת: חֲשֹׁב וַחֲשֹׁב בָּהּ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהִיא תִּרְאֶה הֶכְרַח לְעַצְמָהּ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ.

*

מַה שֶׁהוּחַל בִּידֵי הָאַהֲבָה אֵין לוֹ גְמָר אֶלָּא בִּידֵי אֱלֹהִים.

*

הָאַהֲבָה הַנְּכוֹנָה זוֹ דַרְכָּהּ שֶׁהִיא חָשָׁה צַעַר וְחֶדְוָה עַל נַעַל-יָד אֲבוּדָה אוֹ מִטְפַּחַת-כִּיס הַחוֹזֶרֶת וְנִמְצֵאת לִבְעָלֶיהָ, וְאַף זוֹ דַרְכָּה לִדְרשׁ אֶל הַנֵּצַח בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת עַצְמָהּ קָרְבָּן אוֹ כְּשֶׁהִיא מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בְּתִקְוָה. הִיא נִבְרְאָה כְּאַחַת מִגְּדוֹלוֹת וּמִקְּטַנּוֹת שֶׁאֵין לָהֶן שִׁעוּר.

*

הַנִּבְחָר בֵּין הַמִּינֵרָלִים הִיא הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת, הַנִּבְחָר בֵּין הַצְּמָחִים הִיא הַמִּימוֹזָה דַּקַּת הַהַרְגָּשָׁה, וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם הָאוֹהֵב הוּא הַנִּבְחָר.

*

הָאַהֲבָה לֹא תֵּדַע שָׂבָע. הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאשֶׁר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה נִכְסָף לְתַעֲנוּגוֹת גַּן הָעֵדֶן; וּמִי שֶׁנִּמְצָא בְּגַן הָעֵדֶן רוֹצֶה לִנְחֹל אֶת הַשָּׁמָיִם. אַתֶּם הַיּוֹדְעִים אָהֲבָה, דְּעוּ לָכֶם כִּי כָל אֵלֶּה הֵם בָּאַהֲבָה. נַסּוּ נָא לִמְצֹא בָּהּ אֵת כָּל אֵלֶּה. דּוֹמָה הִיא הָאַהֲבָה לַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי מִדַּת הַהִסְתַּכְּלוּת, וְאוּלָם יֵשׁ לָהּ קִנְיָן נַעֲלֶה יוֹתֵר – הָעֹנֶג.

*

הַרְגִילָה הִיא עוֹד לָבוֹא לְגַן הַטִּיּוּל? לא. – בְּבֵית כְּנֶסֶת זֶה הִיא שׁוֹמַעַת אֶל תְּפִלַּת הַקֹּדֶשׁ, הַאַף אֵין זֹאת? עַכְשָׁו חָדְלָה לָבוֹא הֵנָּה. – הַאִם הִיא מִתְגּוֹרֶרֶת עוֹד בַּבַּיִת הַזֶּה? הִיא יָצְאָה לָגוּר בְּמָקוֹם אַחֵר. – לְאָן? הִיא לֹא הִגִּידָה אֶת הַדָּבָר.

מָה רַבִּים הַיִּסּוּרִים בִּזְמַן שֶׁאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַכְּתֹבֶת אֲשֶׁר לְנַפְשׁוֹ!

*

הָאַהֲבָה עוֹשָׂה מַעֲשֵׂי יַלְדוּת, שְׁאָר הַיְצָרִים מִתְבַּזִּים עַד לִידֵי קְטַנּוֹת. הַבּוּז לָהֶן לַתַּאֲווֹת הַמְּבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי קִטְנוּת, הַכָּבוֹד לָהֶן לְאֵלֶּה הָעוֹשׂוֹת אוֹתוֹ לְיֶלֶד!

*

וְכִי אֵין הַדָּבָר מוּזָר? לֵיל מַחֲשַׁכִּים סָגַר עָלַי מִסָּבִיב. יְצוּר הָאָדָם אֲשֶׁר נִסְתַּלֵּק מֵעַל פָּנַי לָקַח אִתּוֹ בְּלֶכְתּוֹ אֶת הַשָּׁמָיִם.

*

הָהּ, רַק זֹאת חָפַצְתִּי בַּנֵּצַח – כִּי נִשְׁכַּב יָד עַל יָד בְּבוֹר קֶבֶר אֶחָד, וְכִי נוֹשִׁיט פַּעַם בְּפַעַם זֶה לָזוֹ אֶצְבַּע מִן הַיָּד לְשֵׁם לִטּוּף אַהֲבָה!

*

אַתֶּם הָאֻמְלָלִים בָּאַהֲבָה, זֹאת עֲשׂוּ וְהַגְבִּירוּ אֶת אַהֲבַתְכֶם. מִי שֶׁאַהֲבָתוֹ מוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם קוֹנֶה לוֹ עַל יְדֵי כָּךְ חַיֵּי אַהֲבָה.

*

אֱהָבוּ. הַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה מְבִיאִים לִידֵי הִזְדַּכְּכוּת מִמַּדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה. תַּעֲנוּג נַעֲלֶה בְּצֵרוּף עִנּוּיֵי מָוֶת אֲיֻמִּים.

*

הָהּ, שְׂשׂוֹן הַצִּפֳּרִים! הַלָּלוּ פּוֹצְחוֹת בְּשִׁירָה מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קֵן!

*

הָאוֹהֵב שׁוֹאֵף אֶל קִרְבּוֹ בַּשָּׁמַיִם אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ גַּן הָעֵדֶן.

*

אָדָם, אֲשֶׁר הַרְגָּשָׁתוֹ עֲמֻקָּה וּתְבוּנָתוֹ תִּתְנַהֵל בְּחָכְמָה, עָלָיו לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים כְּפִי שֶׁהֵם נְתוּנִים מִידֵי הַבּוֹרֵא, לֵאמֹר, כְּנִסָּיוֹן מְמֻשָּׁךְ, כִּתְקוּפַת הֲכָנָה לֹא-מוּבָנָה אֲשֶׁר לְשֵׁם גּוֹרָל לֹא-נוֹדָע. גּוֹרָל זֶה, אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ הוּא בִּבְחִינַת אֱמֶת, רֵאשִׁיתוֹ נְעוּצָה לְגַבֵּי הָאָדָם בְּמַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה זוֹ הַמּוֹלִיכָה לְתוֹךְ בּוֹר הַקָּבֶר. רַק אָז יִנָּתֵן לוֹ לִרְאוֹת שֶׁמֶץ דָּבָר, רַק אָז יַתְחִיל לְנַחֵשׁ אֶת הַמֻּחְלָט. שִׂימוּ לִבְּכֶם לַמִּלָּה הַזֹּאת.

הַיְּצוּרִים הַחַיִּים רוֹאִים אֶת הָאֵין סוֹף; וְאוּלָם רַק לַמֵּתִים נִתַּן לִרְאוֹת אֶת הַמֻּחְלָט. בֵּינָתַיִם קְנוּ לָכֶם אַהֲבָה וְיִסּוּרִים, קַוּוּ וְהִסְתַּכְּלוּ. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא יָדַע לֶאֱהֹב אֶלָּא אֶת הַגּוּף, אֶת הַצּוּרוֹת, אֶת מַרְאֵה הַדְּבָרִים! מֵאִישׁ כָּזֶה יִגְזֹל הַמָּוֶת אֶת הַכֹּל. הִתְחַזְּקוּ לֶאֱהֹב אֶת הַנְּשָׁמוֹת, יָבוֹא יוֹם וְהֵן תָּשׁוֹבְנָה וְתִמָּצֶאנָה לָכֶם.

*

בָּרְחוֹב נִפְגַּשׁ לִי אִישׁ צָעִיר אֶחָד הַשָּׁרוּי בְּאַהֲבָה. הוּא חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע נוֹשָׁן, לָבַשׁ לִבְשָׂרוֹ מְעִיל בָּלוּי; בְּבִגְדוֹ נִרְאוּ חוֹרִים בִּמְקוֹם הַמַּרְפְּקִים; דֶּרֶךְ סֻלְיוֹת נְעָלָיו זָרְמוּ מַיִם וְדֶרֶךְ נַפְשׁוֹ נְגֹהוֹת שָׁמָיִם.

*

מַה שָׁפְרָה נַחֲלַת אָדָם אֲשֶׁר יִאָהֵב! נָעִים שִׁבְעָתַיִם הוּא גוֹרַל הָאָדָם אֲשֶׁר יֶאֱהַב! הַלֵּב מִתְמַלֵּא גְבוּרָה, כֻּלּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֲרוּזֵי שִׁירָה, הוּא מוֹצֵא אֶת תִּקּוּנוֹ רַק בַּיָּפֶה וּבַנִּשְׂגָּב. שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל לֹא תִּצְמַח בְּלֵב כָּזֶה, כְּשֵׁם שֶׁאֵין סִרְפָּד גָּדֵל עַל קַרְחוֹן. הַנֶּפֶשׁ, הַסְּגוּרָה בִּפְנֵי תַּאֲווֹת וּרְגָשׁוֹת שְׁפָלִים, הַנַּעֲלָה מֵהֲבָלִים, מִסִּכְלוּת, מִשֶּׁקֶר, מִשִּׂנְאָה, מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה – מְרַחֶפֶת בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵינָהּ חָשָׁה, כְּאוֹתָם שִׂיאֵי רוֹם אֲשֶׁר לֶהָרִים, אֶלָּא אֶת זַעֲזוּעֵי הַגּוֹרָל – אֵת הַזְּוָעוֹת.

*

אִלּוּ חָדַל אוֹהֵב מִן הָאַרֶץ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ אוֹסֶפֶת אֶת נָגְהָהּ.

ה

כְּשֶׁחָזְרָה קוֹזֶט לְמָחֳרַת הַיּוֹם וְקָרְאָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת, נִשְׁתַּקְּעָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּחֲלוֹמוֹת מְתוּקִים. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהִיא סִלְּקָה אֶת עֵינֶיהָ מֵעַל הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת, נִקְרָה עַל פָּנֶיהָ הַקָּצִין יְפֵה-הַתֹּאַר כְּשֶׁפָּנָיו עוֹטִים הַבָּעַת מְנַצֵּחַ. בְּמֹחָהּ שֶׁל קוֹזֶט עָבַר הִרְהוּר: בֶּן-אָדָם נִתְעָב!

הִיא הֶחֱזִיקָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת בְּיָדָהּ, עִלְעֲלָה, קָרְאָה, שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ וְהֵיטִיבָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהָבִין אֶת יְקַר עֶרְכּוֹ שֶׁל מַתָּן זֶה, שֶׁנּוֹתְנוֹ לֹא קָרָא עָלָיו אֶת שְׁמוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת הֲנָאָה. הֶעָלִים הָיוּ בְּיָדֶיהָ כִּרְכוּשׁ יְקַר-עֶרֶךְ.

וְאוּלָם מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּתַב אֶת הֶעָלִים הָאֵלֶּה? אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, הוּא! חָרְצָה מִיָּד מִשְׁפָּט. עַכְשָׁו שָׁב וְהָיָה אוֹר גַּם בְּרוּחָהּ. הִיא חָשָׁה חֶדְוָה שֶׁאֵין לְתָאֵר וְגַם מְצוּקַת לֵב אֲיֻמָּה. הוּא הָיָה אֵפוֹא כָּאן! יָדוֹ הִיא אֲשֶׁר הוּשְׁטָה מִבַּעַד לַשְּׂבָכָה! בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהִיא הִשְׁכִּיחָה אֶת זִכְרוֹ מִלִּבָּהּ, הָלַךְ הוּא וְחִפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ! אַךְ הַאֻמְנָם הִיא הִשְׁכִּיחָה אוֹתוֹ מִלִּבָּהּ? מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה! מָה רַבָּה הָיְתָה הָאִוֶּלֶת, אִם הִיא חִפְּאָה פַּעַם כָּזֹאת עַל עַצְמָהּ! הִיא שָׁמְרָה לוֹ כָּל הַיָּמִים אֶת אַהֲבָתָהּ. הָאֵשׁ הָיְתָה מְכֻסָּה, אֲבָל הוֹסִיפָה לְהַבְהֵב וְחָדְרָה לְתוֹךְ לִבָּהּ; וְאוּלָם עַכְשָׁו פָּרְצָה הָאֵשׁ שׁוּב וְהִתְלַקְּחָה לְשַׁלְהֶבֶת גְּדוֹלָה. הַמְּגִלָּה הָיְתָה בִּבְחִינַת נִיצוֹץ שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ נַפְשׁוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ נַפְשָׁהּ. הִיא חָרְתָה כָּל מִלָּה וּמִלָּה עַל לוּחַ לִבָּהּ. כֵּן, כֵּן! שַׁבְתִּי וְהִכַּרְתִּי אֶת הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה. אֵת כָּל זֶה קָרָאתִי כְּבָר לְפָנִים בְּעֵינָיו!

בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי שֶׁהוּא הֵבִיא לִי אֶת זֶה! חָזְרָה וְאָמְרָה בְּלִי הֶרֶף. וְעוֹד דָּבָר אֶחָד הָיָה אֶצְלָהּ בְּחֶזְקַת וַדָּאוּת – כִּי מַלְאָכִים טוֹבִים חָשׁוּ לְעֶזְרָתָהּ, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם חָשׁוּ לְעֶזְרָתָהּ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ. מַה יָפֶה כֹּחַ הָאַהֲבָה לְגַלּוֹת בַּכֹּל פָּנִים לְטוֹב! אוֹתָם מַלְאָכִים טוֹבִים לֹא הָיוּ אֶלָּא גַנָּבִים שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַחֲלִיף בֵּינֵיהֶם מִכְתָּבִים.

ו

כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב יָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן מִן הַבָּיִת. קוֹזֶט מִהֲרָה וְעָשְׂתָה לְשַׂעֲרוֹתֶיהָ תִּסְרֹקֶת נָאָה בְּיוֹתֵר וְהֶעֶלְתָה עַל עַצְמָהּ אֶת אַחַת הַשְּׂמָלוֹת, זוֹ שֶׁיָּצְאָה בִּשְׁגָגָה מֵאֵת הַתּוֹפֶרֶת בְּמַחְשׂוֹף גָּדוֹל יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַצַּוָּאר.

הַאִם הָיָה בְּדַעְתָּהּ לָצֵאת לְטִיּוּל? לֹא. הַאִם נִתְכַּוְּנָה לְקַבֵּל אוֹרֵחַ בְּבֵיתָהּ? גַּם כֵּן לֹא. עִם דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב יָצְאָה אֶל הַגָּן. מָרַת טוּסֶן הָיְתָה עֲסוּקָה בַּחֲדַר הַמִּטְבָּח הַפּוֹנֶה אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית.

הִיא כָּבְשָׁה לְעַצְמָהּ דֶּרֶךְ בִּסְבָךְ הַשִּׂיחִים וְנִגְּשָׁה אֶל הַסַּפְסָל.> הָאֶבֶן עֲדַיִן הָיְתָה מֻנַּחַת כָּאן.

הִיא קָנְתָה לְעַצְמָהּ יְשִׁיבָה וְהִנִּיחָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ הָעֲנֻגּוֹת וְהַלְּבָנוֹת עַל גַּבֵּי מַכְבֵּשׁ מִכְתָּבִים זֶה הַמְיֻחָד בְּמִינוֹ, כְּאִלּוּ רָצְתָה לִמְסֹר לוֹ תּוֹדָה וּלְחוֹנֵן אוֹתוֹ בִּלְטִיפוֹת.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם נִטְפְּלָה אֵלֶיהָ אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה סְתוּמָה הַמְבַשֶּׂרֶת לָנוּ אֶת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל בֶּן-אָדָם הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵינוּ.

הִיא נִפְנְתָה לְאָחוֹר וְקָפְצָה מֵעַל מְקוֹמָהּ. הוּא הוּא שֶׁעָמַד כָּאן. רֹאשׁוֹ הָיָה מְגֻלֶּה, פָּנָיו חִוְרִים וּמַרְאֵהוּ כְּאָדָם שְׂבַע צָעַר. לְאוֹר הַדִּמְדּוּמִים הַכֵּהֶה הֶחֱוִיר כְּעָפָר מִצְחוֹ הַיָּפֶה וְעֵינָיו עָטוּ צְלָלִים. עַל דְּמוּתוֹ הִתְעַלֵּם מַשֶּׁהוּ מִן הַמָּוֶת, וְאוּלָם מַשֶּׁהוּ זֶה פָּג בְּמִקְצָת עַל יְדֵי עֲנָוָה לְאֵין שִׁעוּר שֶׁנֶּאֶצְלָה מֵעַל רָשְׁמֵי פָּנָיו.

כּוֹבָעוֹ הָיָה מוּטָל בֵּין הַשִׂיחִים, בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמְּקוֹם עָמְדוֹ. קוֹזֶט, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה לְהִתְעַלְּפוּת, הִשְׁמִיעָה קוֹל צְעָקָה. הִיא נִרְתְּעָה אַט אַט לְאָחוֹר, כִּי נִמְשְׁכָה אֵלָיו בְּכֹחַ גָּדוֹל. וְהוּא מִצִּדּוֹ עָמַד לְלֹא תְּנוּעָה. קוֹזֶט רַק חָשָׁה אֶת מֶבָּטוֹ רַב הַיָּגוֹן בְּלִי שֶׁרָאֲתָה אֶת עֵינָיו. כְּשֶׁנִּרְתְּעָה לְאָחוֹר הוֹלִיכוּ אוֹתָהּ רַגְלֶיהָ עַד לְאַחַד הָעֵצִים וְהִיא נִשְׁעֲנָה עָלָיו. לוּלֵא כָּךְ הָיְתָה צוֹנַחַת לָאָרֶץ.

בְּרֶגַע זֶה הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ קוֹלוֹ, זֶה שֶׁהִיא לֹא שָׁמְעָה אוֹתוֹ מֵעוֹלָם. הוּא דִבֵּר בַּלָּאט וּבְדַבְּרוֹ לֹא הֶחֱרִישׁ קוֹלוֹ כִּמְעַט אֶת אִוְשַׁת הֶעָלִים: “תּוֹאִיל נָא לִסְלֹחַ לִי אֶת דְּבָר בּוֹאִי. לִבִּי חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר בְּקִרְבִּי, נִבְצַר מִמֶּנִּי לִחְיוֹת עוֹד כַּאֲשֶׁר חָיִיתִי. הַאִם הִיא קָרְאָה מָה שֶׁהִנַּחְתִּי כָּאן עַל הַסַּפְסָל? הֲתַכִּירֵנִי עוֹד בְּמִקְצָת? אַל נָא תִּפְחַד מִפָּנַי כָּל פָּחַד. אָנֹכִי בָּא הֵנָּה לְעֵת הָעֶרֶב; עֵין אִישׁ לֹא תִּרְאֵנִי. בְּבוֹאִי אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת עֵינַי אֶל חַלּוֹנוֹת חֲדָרֶיהָ וּמִתְהַלֵּךְ שֶׁפִי, לְבַל אַטִיל עָלֶיהָ כָּל בֶּהָלָה. לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר נִקְרֵיתִי לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרֶיהָ. גְּבִרְתִּי הִפְנְתָה אַת עַצְמָהּ, וְאָנֹכִי הִסְתַּלַּקְתִּי בִּמְרוּצָה. פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל זִמְרָתָהּ. כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים לִי גְבִרְתִּי, תַּרְשֶׁה נָא לִי אֵפוֹא לָבוֹא הֵנָּה. וּמַה גַם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לָמוּת בְּקָרוֹב. אִלּוּ יָדְעָה עַד כַּמָּה אֲהַבְתִּיהָ! תִּסְלַח נָא לִי עַל אֲשֶׁר הֵעַזְתִּי לְדַבֵּר אֵלֶיהָ דְבָרִים כָּאֵלֶּה. אֶפְשָׁר שֶׁאֵין דַּעְתָּהּ נוֹחָה מִזֶּה?”

“הָהּ, אִמִּי!” קָרְאָה קוֹזֶט וְהִתְעַלָּפָה. הוּא תָּפַשׂ אוֹתָהּ לְבֵין זְרוֹעוֹתָיו וְלָחַץ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה אֶל לִבּוֹ, בְּלִי שֶׁהִכִּיר בְּמַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. הוּא תָּמַךְ בָּהּ בְּעוֹד שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה נוֹטֶה לְהִתְמוטֵט.

הִיא נָטְלָה אֶת יָדוֹ וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל לוּחַ לִבָּהּ. הוּא הִרְגִּישׁ בִּכְתָב הַיָּד וּמִלְמֵל: “הַאֻמְנָם תֶּאֱהָבִינִי?” “הֵאָלֵם דֹּם! הֲלֹא יָדוּעַ לְך כִּי כֵן הַדָּבָר!” לָחֲשָׁה קוֹזֶט וְהִצְפִּינָה אֶת פָּנֶיהָ הַנְּסוּכִים בּוּשָׁה עַל חָזֵהוּ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר הַמְאֻשָּׁר עַד בְּלִי דָי. הוּא צָנַח עַל הַסַּפְסָל וְהִיא עַל יָדוֹ. הֵם לֹא יָכְלוּ לְהוֹסִיף עוֹד דַּבֵּר. הַכּוֹכָבִים הִתְחִילוּ מַגִּיהִים אֶת אוֹרָם. מִי הִצְמִיד אֶת שִׂפְתֵיהֶם עַד אֲשֶׁר נָשָׁקוּ? נְשִׁיקָה אֶחָת. וְזֶה הָיָה הַכֹּל.

הִיא לֹא הֶעֶלְתָה בְּדַעְתָּהּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ גִּלָּה אֶת מַחֲבוֹאָהּ וְנִכְנַס אֶל הַגָּן. הֲלֹא מְצִיאוּתוֹ כָּאן הָיְתָה דָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו. וִּפְתאֹם הִתְחִילוּ מְסִיחִים בֵּינֵיהֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים עַד נַפְשָׁם. הֵם הִרְבּוּ כָּל כָּךְ לִשְׁפֹּךְ לֵב לִפְנֵי לֵב, שֶׁכַּעֲבֹר שָׁעָה הֵתַמּוּ לְהַגִּיד אֶת הַכֹּל. הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מַה שְׁמוֹ?”

“מָרִיּוּס. וּמַה שְׁמָהּ?” “קוֹזֶט!”

סֵפֶר שִׁשִּׁי: שִׂמְחָה וָצָעַר    🔗

א

לְאַחַר שֶׁסָּקְרָה אֶפּוֹנִין דֶּרֶךְ הַסּוֹרֵג שֶׁבִּרְחוֹב פְּלוּמֶה וְהִכִּירָה לָדַעַת אֶת דַּיָּרָיו שֶׁל הַבַּיִת, הִשְׁתַּדְּלָה קֹדֶם שֶׁהַבִּרְיוֹנִים יַעַמְדוּ מֵרָחוֹק, וְאַחַר כָּךְ הוֹלִיכָה הֵנָּה אֶת מָרִיּוּס. הַלָּז, לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה יָמִים מֵרָחוֹק לִבְחִירַת לְבָבוֹ, חָדַר אֶל הַגַּן אֲשֶׁר לְבֵית קוֹזֶט.

כֵּיוָן שֶׁבָּרְחוֹב לֹא הָיוּ מְצוּיִים בְּיוֹתֵר עוֹבְרִים וְשָׁבִים וּמָרִיּוּס לֹא הִתְגַּנֵּב לָבוֹא אֶל הַגַּן אֶלָּא בַּלַּיְלָה, רָחֲקָה מִמֶּנּוּ הַסַּכָּנָה שֶׁיִּרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם.

מֵאוֹתָהּ שְׁעַת-אשֶׁר קְדוֹשָׁה וְאֵילָךְ, לְאַחַר שֶׁהַשְּׁנַיִם קִיְּמוּ אֶת אֵרוּסֵיהֶם בִּנְשִׁיקָה, הָיָה מָרִיּוּס בָּא מִדֵּי עֶרֶב בָּעָרֶב. אִלּוּ נָפְלָה קוֹזֶט בִּתְקוּפַת חַיֶּיהָ זוֹ בִּידֵי בֶּן-אָדָם בַּעַל מִדּוֹת מָשְׁחָתוֹת, כִּי אָז אָבֹד אָבָדָה.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ חֹדֶשׁ מַאי שֶׁל שְׁנַת 1832 הָיוּ שְׁנֵי יְצוּרֵי אָדָם תְּמִימִים וְחַפִּים מִפֶּשַׁע יוֹשְׁבִים לַיְלָה לַיְלָה בְּגַן גָדֵל פֶּרַע, כְּשֶׁהֵם שְׁטוּפִים רֵיחוֹת בֹּשֶׂם אֲשֶׁר מִתְקָן הָלַךְ וְגָדַל מִיּוֹם לְיוֹם, שִׁכּוֹרִים מֵעֶדְנַת שָׁמַיִם וְרוֹאִים זֶה אֶת זוֹ כִּיצוּרִים נַעֲלִים. בְּמַצָּב זֶה שֶׁל הָאַהֲבָה, עֵת שֶׁתַּאֲוַת הַחוּשִׁים נִרְתַּעַת לְאָחוֹר בִּפְנֵי כֹּחָהּ וּגְבוּרָתָהּ שֶׁל הַהֲזָיָה, הָיָה מָרִיּוּס מְסֻגָּל יוֹתֵר לְהִתְהַלֵּךְ עִם נָשִׁים שׁוֹנוֹת מֵאֲשֶׁר לְחַלֵּל אַף בִּמְעַט אֶת תֻּמָּהּ שֶׁל קוֹזֶט. פַּעַם אַחַת, בְּלֵיל יָרֵחַ בָּהִיר, גָּחֲנָה קוֹזֶט כְּלַפֵּי מַטָּה, כְּדֵי לְהָרִים מַשֶּׁהוּ מֵעַל הָאָרֶץ. אוֹתוֹ רֶגַע נִתְבַּדְּרָה שִׂמְלָתָהּ בְּמִקְצָת וְנִתְגַּלָּה קְצֵה חָזֶהָ; וְאוּלָם מָרִיּוּס הֵסֵב אֶת עֵינָיו.

דַּי הָיָה לָהֶם בָּזֶה שֶׁהֵם הֶעֱרִיצוּ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וְהֶאֱרִיכוּ בְּשִׂיחָה. כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת לַחַשׁ אֱמוּנִים זֶה שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָזוּת הַכֹּל.

טִבְעִי הָיָה הַדָּבָר, כִּי מָרִיּוּס כְּשֵׁם שֶׁאָהַב אוֹתָהּ אָהֲבַת נֶפֶשׁ כֵּן גַּם הֶעֱרִיץ אוֹתָהּ. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לְיָמִים, שֶׁרַק לִפְנֵי זְמָן מוּעָט יָצְאָה מִתּוֹךְ כָּתְלֵי הַמִּנְזָר, הָיְתָה בַּעֲלַת שֵׂכֶל חָרִיף, כֹּחַ שׁוֹפֵט וְהַרְגָּשָׁה דַּקָּה. בְּשִׂיחָתָהּ הַשּׁוֹטֶפֶת הָיָה מִן הַתְּבוּנָה, מִשְּׁאָר הָרוּחַ וּמִן הַתֹּכֶן. הַרְגָּשָׁתָן וְשִׂיחָתָן שֶׁל הַנָּשִׁים נוֹבְעוֹת מִתּוֹךְ יֵצֶר נֶאֱמָן וְעָדִין שֶׁבַּלֵּב.

הֵם נִפְלְאוּ הָאֶחָד בְּעֵינֵי הָאֶחָד כִּבְנֵי אֱלֹהִים. וְאוּלָם מֵאַחֲרֵיהֶם עָמַד הַחֹק הַנִּצְחִי בְּכָל תָּקְפּוֹ וְגָדְלו.

ב

נִדְהָמִים מֵאשֶׁר הֵם הוֹסִיפוּ לִחְיוֹת אֶת חַיֵּיהֶם כְּמוֹ בְּתוֹךְ חֲלוֹם. הֵם לֹא הֶעֱלוּ עַל לִבָּם אֶת דְּבָר הֶחֳלִירָע אֲשֶׁר הִתְהַלְּכָה בַּחֹדֶשׁ הַהוּא בְּפָרִיס. הֵם לא סִפְּרוּ זֶה לָזוֹ כִּמְעַט כְּלום מִמַּצָּבָם וּמִקּוֹרוֹת חַיֵּיהֶם, עַל כָּל פָּנִים, לֹא הַרְבֵּה מִלְּבַד שְׁמוֹתֵיהֶם. מָרִיּוּס הִגִּיד לְקוֹזֶט, כִּי הוֹרָיו אֵינָם עוֹד בַּחַיִּים, שְׁמוֹ הוּא מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי וְהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹרֵךְ-דִּין וּמִשׂתַּכֵּר לַחְמוֹ בַּעֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹבֵד אֵצֶל הַמּוֹצִיאִים-לָאוֹר, כִּי אָבִיו הָיָה שַׂר אֶלֶף וְאַחַד הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְכִי בֵּינוֹ בְּעַצְמוֹ וּבֵין אָבִיו זְקֵנוֹ הֶעָשִׁיר נָפְלָה קְטָטָה.

בְּדֶרֶךְ-אַגַּב גָּמוּר הִזְכִּיר גַּם אֶת דְּבָר הֱיוֹתוֹ רוֹזֵן; אֲבָל דָּבָר זֶה לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל קוֹזֶט כָּל רשֶׁם. לְמָרִיּוּס יֵשׁ תֹּאַר שֶׁל רוֹזֵן? שִׂכְלָהּ לֹא תָּפַס כְּלוּם בְּעִנְיָן זֶה.

בִּשְׁבִילָהּ הָיָה מָרִיּוּס רַק מָרִיּוּס. הִיא מִצִּדָּהּ הוֹדִיעָה לוֹ, כִּי הִתְחַנְּכָה בְּבֵית הַמִּנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ וְהִיא יְתוֹמָה מֵאֵם כָּמוֹהוּ, כִּי אָבִיהָ שְׁמוֹ פוֹשְׁלֶבַן וְהוּא אִישׁ טוֹב עַד מְאֹד; לָעֲנִיִּים יְחַלֵּק הַרְבֵּה צְדָקָה, וְאוּלָם בַּעַל הוֹן אֵינֶנּוּ וְהוּא מְחַסֵּר הַרְבֵּה מִנַּפְשׁוֹ כְּדֵי לְמַלֵּא אֵת כָּל מַחְסוֹרֶיהָ.

תָּקַף עָלָיו כָּל כָּךְ עַל מָרִיּוּס הַהֹוֶה רְוֵה הָעֲדָנִים, שֶׁקָּרָה לוֹ דְבַר פֶּלֶא וְנִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ הֶעָבָר, גַּם הֶעָבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר. גַּם זֶה לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיְּסַפֵּר לָהּ מַה שֶׁקָּרָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁאָבִיהָ נִמְשַׁךְ בְּעָרְמָה אֶל מְעוֹנוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה, אֵיךְ שֶׁהַלָּז הֵטִיל בְּעַצְמוֹ בְּגוּפוֹ אֵת פֶּצַע הַכְּוִיָּה וְאֵיךְ שֶׁעָשָׂה דָבָר מְשֻׁנֶּה וּבָרַח דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן מִפְּנֵי הַמִּשְׁטָרָה. אֵת כָּל זֶה הִשְׁכִּיחַ מָרִיּוּס מִלִּבּוֹ; הוּא לֹא זָכַר בָּעֶרֶב מַה שֶׁעָשָׂה בַּבֹּקֶר, הֵיכָן סָעַד אֶת לִבּוֹ לִסְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה, מִי נִכְנַס עִמּוֹ בְּשִׂיחָה; אָזְנָיו מָלְאוּ זְמִירוֹת וְאָטְמוּ מִשּׁוּם כָּךְ מִשְּׁמֹעַ דְּבָרִים אֲחֵרִים; הוּא לֹא חָשׁ בְּחַיָּיו אֶלָּא בִּזִמַן שֶׁנִּמְצָא בְּחֶבְרַת קוֹזֶט. כֵּיוָן שֶׁהוּא הִסְתּוֹפֵף תָּמִיד בַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁהָאָרֶץ נִשְׁכְּחָה מִלְּבָבוֹ. הֲרֵי תַּשׁ כֹּחַ נַפְשָׁם שֶׁל שְׁנֵיהֶם מִכֹּבֶד הַתַּעֲנוּגוֹת הָאֲוִירִיִּים.

הֵם לֹא חָקְרוּ לָדַעַת מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָם. הֵם הָיוּ בְּעֵינֵיהֶם כַּאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְתַכְלִית מַטְרָתָם. מוּזַר הַדָּבָר לִדְרשׁ מִן הָאַהֲבָה כִּי תּוֹלִיךְ לִקְרַאת מַטָּרָה!

ג

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא יָדַע שֶׁמֶץ דָּבָר מִכָּל הַנַּעֲשָׂה. קוֹזֶט, שֶׁמִּטִּבְעָהּ לֹא הָיְתָה נוֹטָה כָּל כָּךְ לַהֲזָיָה כְּמוֹ מָרִיּוּס, הִרְבְּתָה לְהַצְהִיל פָּנִים כְּנֶגֶד יַ’ן וַלְיַ’ן, וְדָבָר זֶה הִסְפִּיק שֶׁיִּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ מְאֻשָּׁר. מַחְשְׁבוֹתֶיהָ שֶׁנִּתְרַגְּשׁוּ עָלֶיהָ וְאַף גַּם דְּמוּתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, שֶׁהָיְתָה צְפוּנָה בְּלִבָּהּ, לֹא פָּגְמוּ וְלֹא כְּלוּם בַּטֹּהַר הַנַּעֲלֶה אֲשֶׁר לְמִצְחָהּ הַנָּאֶה וְהַזַּךְ. הֲלֹא בְּגִיל חַיִּים זֶה, שֶׁהִיא עָמְדָה בּוֹ עַכְשָׁו, רְגִילָה הַנַּעֲרָה הַתַּמָּה לָשֵׂאת אֶת אַהֲבָתָהּ כְּשֵׁם שֶׁכְּרוּב שָׁמַיִם נוֹשֵׂא אֶת פֶּרַח הַחֲבַצָּלֶת. יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה אֵפוֹא רָחוֹק מִדְּאָגָה. וְחוּץ מִזֶּה, הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים בִּזִמַן שֶׁשְּׁנֵי אוֹהֲבִים מְאֻחָדִים עַד כְּדֵי אַחְדוּת שְׁלֵמָה; עַל הַצַּד הַשְּׁלִישִׁי, זֶה הֶעָלוּל לְהַפְרִיעַ אוֹתָם וּלְהַשְׁבִּית אֶת אָשְׁרָם, קַל לְהַשְׁרוֹת סַנְוֵרִים גְּמוּרִים וּמְמֻשָּׁכִים עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת אֲחָדוֹת שֶׁבִּזְהִירוּת. מִשּׁוּם כָּךְ נִמְנְעָה קוֹזֶט כָּל הַזְּמָן מֵעַרְעֵר עַל מִצְווֹת פִּיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת אִתָּהּ לְטַיֵּל? טוֹב וְנָעִים, אַבָּא חֲבִיבִי. אֶפְשָׁר שֶׁרָצוּי לְפָנָיו לִשְׁהוֹת בַּבָּיִת? בְּרָצוֹן רָב! שֶׁמָּא הוּא רוֹצֶה לְבַלּוֹת אֶת הָעֶרֶב בְּדִירָתָהּ? הִיא תִּשְׂמַח מְאֹד לִכְגוֹן זֶה. בַּעֲרָבִים כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה מָרִיּוּס נִכְנָס אֶל הַגַּן אֶלָּא כַּעֲבֹר הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית, לְאַחַר שֶיַּ’ן וַלְיַ’ן הָיָה פּוֹרֵשׁ כְּדַרְכּוֹ אֶל בֵּית מְעוֹנוֹ הַקָּטֹן.

אֶת סַף הַבַּיִת לֹא עָבַר מָרִיּוּס מֵעוֹלָם. הוּא וקוֹזֶט הָיוּ רְגִילִים לְהִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ מִשְׁקָע אֶחָד שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַגְּלוּיוֹת, עַד שֶׁלּא שָׁלְטָה בָּהֶם עֵין רוֹאִים מִצַּד הָרְחוֹב. כָּאן קָנוּ לְעַצְמָם יְשִׁיבָה, וְלֹא פַּעַם קָרָה שֶׁבִּמְקוֹם שִׂיחָה מָצְאוּ לְעַצְמָם סִפּוּק בְּלַחֲצָם מִדֵּי שְׁנֵי רְגָעִים הָאֶחָד אֶת יַד הָאֶחָד וּבְשָׁלְחָם אֶת מֶבָּטֵי עֵינֵיהֶם אֶל בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים.

הַגַּן בִּמְלֹא אָרְכּוֹ הִפְרִיד בֵּינֵיהֶם וּבֵין הָרְחוֹב. כָּל פַּעַם וּפַעַם, בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ, הָיָה מָרִיּוּס מֵשִׁיב לִמְקוֹמוֹ אֶת הַמּוֹט הַמּוּצָא מִתּוֹךְ הַסּורֵג, וְכָךְ נִסְתַּלֵּק כָּל סִמָּן לְשִׁנּוּי נִכָּר.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, עַל פִּי רֹב, הָיָה הוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק. הַלָּז סִפֵּר אֶת הַדָּבָר לִידִידוֹ בָּהוֹרֶל:

“הֲיֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר? מָרִיּוּס הִתְחִיל עַכְשָׁו חוֹזֵר לַיְלָה לַיְלָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הַבָּיְתָה.” “דָּבָר יָדוּעַ,” הִפְטִיר בָּהוֹרֶל, “זֶה דַרְכָּם שֶׁל הַנְּזִירִים שֶׁקֻּפַּת שְׁרָצִים תְּלוּיָה לָהֶם מֵאַחֲרֵי גַבָּם.”

לִפְרָקִים הָיָה גַם בָּהוֹרֶל מְשַׁלֵּב אֶת יָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ, נוֹעֵץ מֶבָּט חָמוּר בְּמָרִיּוּס וּפוֹנֶה אֵלָיו בִּדְבָרִים כְּבוּשִׁים:

“אִישִׁי הַצָּעִיר לְיָמִים, הִתְנַהֲגוּתְך פְּרוּעָה לְשִׁמְצָה!” בֵּינָתַיִם הִתְרַגְּשׁוּ לָבוֹא מְאֹרָעוֹת רַבֵּי עֶרֶךְ. עֶרֶב אֶחָד הָיָה מָרִיּוּס, כְּפוּף רֹאשׁ כְּמוֹ תָּמִיד, מְהַלֵּךְ לְאֹרֶךְ שְׂדֵרַת הָאִינְוָלִידִים בְּדַרְכּוֹ לִמְקוֹם הַפְּגִישָׁה הָרָגִיל, וְהָיָה קָרוֹב אוֹתוֹ רֶגַע לָסֹב אֶל רְחוֹב פְּלוּמֶה, וּפִתְאֹם עֲצָרוֹ מִי-שֶׁהוּא בִּדְבָרִים.

“עֶרֶב טוֹב, אָדוֹן מָרִיּוּס!” הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה לְפָנָיו אֶת אֶפּוֹנִין. הַפְּגִישָׁה הִשְׁפִּיעָה עָלָיו רשֶׁם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. הַנַּעֲרָה נִשְׁכְּחָה מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, לְאַחַר שֶׁזּוֹ הוֹלִיכָה אוֹתוֹ יוֹם אֶחָד לִרְחוֹב פְּלוּמֶה. בְּעֶצֶם הָיְתָה הַנַּעֲרָה רְאוּיָה לְתוֹדָה מִצִּדּוֹ, כֵּיוָן שֶׁעָזְרָה לוֹ לְהַשִּׂיג אֶת אָשְׁרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה כְּמִצְטַעֵר עַל הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת.

“עֵינַי הָרוֹאוֹת אוֹתָהּ, מָרַת אֶפּוֹנִין!” הֶחֱזִיר לָהּ דְּבָרִים כְּשֶׁהוּא נָבוֹךְ בְּמִקְצָת. “לָמָה הוּא מְדַבֵּר אֵלַי שׁוּב בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר? מַה חֵטְא מָצָא בִּי?” “לֹא כְּלוּם,” עָנָה מָרִיּוּס.

בְּוַדַּאי שֶׁהוּא לֹא כָּעַס עָלֶיהָ. לְהֶפֶךְ. וְאוּלָם לִבּוֹ אָמַר לוֹ כִּי עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהָיָה מְדַבֵּר אֶל קוֹזֶט בִּלְשׁוֹן אַתְּ, אֵין לוֹ לְדַבֵּר אֶל אֶפּוֹנִין אֶלָּא בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר.

כֵּיוָן שֶׁמָרִיּוּס שָׁתַק הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה לְדַבֵּר: “יֹאמַר נָא, מַר…” וּמִיָּד הִפְסִיקָה אֶת דְּבָרֶיהָ. הִיא, אֲשֶׁר הָיְתָה תָּמִיד נוֹעָזָה וּרְחוֹקָה כָּל כָּךְ מֵהִסּוּס הַלֵּב, לֹא מָצְאָה עַכְשָׁו מִלִּים. לְבַסּוֹף נִסְּתָה עוֹד פַּעַם לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה, וּפָתְחָה בְּדִבּוּר:

“וּבְכֵן!” אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּתְּקָה שׁוּב וְהָיְתָה נִצֶּבֶת לִפְנֵי מָרִיּוּס כְּשֶׁעֵינֶיהָ מוּרָדוֹת. “לַיְלָה טוֹב, אָדוֹן מָרִיּוּס!” יָצָא דִּבּוּר אַחֲרוֹן מִפִּיהָ, וְהִיא פָּנְתָה עֹרֶף וְנִסְתַּלְּקָה לְדַרְכָּהּ.

ד

הַיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת הָיָה שְׁלִישִׁי לְיוּנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי לְיוּנִי שְׁנַת 1832, כִּי מֵעַכְשָׁו וְאֵילָךְ עָלֵינוּ לְסַמֵּן בְּכָל פַּעַם אֶת הַתַּאֲרִיךְ בְּיֶתֶר דִּיּוּק, הוֹאִיל וְנִתְרַגְּשׁוּ אָז לָבוֹא מְאֹרָעוֹת רַבֵּי עֵרֶךְ שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְהָמִיט עַל פָּרִיס סַכָּנָה גְדוֹלָה. וּבְכֵן, בָּעֶרֶב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם עָשָׂה מָרִיּוּס אֶת דַּרְכּוֹ הָרְגִילָה. לִבּוֹ, כָּרָגִיל, הָיָה מָלֵא עֲדָנִים, וּפִתְאֹם רָאָה בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה אֶת אֶפּוֹנִין שֶׁהָלְכָה וּבָאָה לִקְרָאתוֹ. יוֹמַיִם בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה? הַדָּבָר נִרְאָה לוֹ כְּיוֹתֵר מִדָּי. הוּא פָּנָה חִישׁ מַהֵר הַצִּדָה וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת לִרְחוֹב פְּלוּמֶה.

זֶה גָרַם לָהּ לְאֶפּוֹנִין שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרֵי מָרִיּוּס. דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא עָשְׂתָה עַד עַכְשָׁו. תָּמִיד שָׂמְחָה בְּחֶלְקָהּ כְּשֶׁפָּגְשָׁה בּוֹ בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה וְאַף גַּם לֹא אָרְבָה לוֹ עַל דַּרְכּוֹ.

הִיא הָלְכָה אֵפוֹא בְּעִקְּבוֹתָיו בְּלִי שֶׁהוּא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ. הִיא רָאֲתָה אֵיךְ שֶׁהֶעְתִּיק מִמְּקוֹמוֹ מוֹט אֶחָד מִן הַסּוֹרֵג וְנִכְנַס בַּחֲשַׁאי לְתוֹךְ הַגָּן.

“אָכֵן זֶה נִכְנַס פְּנִימָה!” הִיא נִגְּשָׁה עַד הַסּוֹרֵג וּבָדְקָה אֶת הַמּוֹטוֹת זֶה אַחֲרֵי זֶה עַד שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמּוֹט הַנֶּעְתָּק עַל יְדֵי מָרִיּוּס.

“מוּטָב שֶׁאַנִּיחַ אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא!” מִלְמְלָה מִתּוֹךְ עַצְבוּת. הִיא קָנְתָה לְעַצְמָהּ יְשִׁיבָה עַל גַּב רֹבֶד הַיְסוֹד שֶׁל הַסּוֹרֵג, לְיַד הַמּוֹט הָרוֹפֵף, כְּרוֹצָה לִשְׁמֹר עַל הַמּוֹט הַזֶּה. עַל פִּי מִקְרֶה הָיָה מָקוֹם זֶה בִּקְצֵה הַסּוֹרֵג, לְיַד חוֹמַת הַבַּיִת הַקָּרוֹב, וּבְפִנָּה זוֹ הָיְתָה אֶפּוֹנִין חֲבוּיָה הֵיטֵב מֵעֵינֵי רוֹאִים.

יוֹתֵר מִשָּׁעָה שְׁלֵמָה יָשְׁבָה כָּאן, כְּשֶׁהִיא קְפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ וּשְׁקוּעָה בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת. לְעֵת הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית שֶׁל לַיְלָה עָבַר אִישׁ זָקֵן אֶחָד, שֶׁהִתְאַחֵר בְּדַרְכּוֹ וְהָיָה נֶחְפַּז לְהִפָּטֵר מֵעַל פְּנֵי הַמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם וְיָדוּעַ לְשֵׁם רַע, וּמִדֵּי עָבְרוֹ כָּאן הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל כָּבוּשׁ וּמְאַיֵּם:

“עַכְשָׁו נַעֲשָׂה הַדָּבָר מְחֻוָּר עַל מֶה וְלָמָה הוּא חוֹזֵר עֶרֶב עֶרֶב לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשְּׂדֵרָה.” הַזָּקֵן הֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב, לֹא הִבְחִין בְּשׁוּם בֶּן אָדָם, הָיָה כִּמְהַסֵּס לִבְדֹּק אֶת הַפִּנָּה הַשְּׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה וְהִתְחִיל מִתְיָרֵא. הוּא נֶחְפַּז אֵפוֹא לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם, וְאַף גַּם הִשְׂכִּיל מְאֹד לַעֲשׂוֹת. כִּי לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים, הוֹלְכִים אִישׁ בַּעֲקֵב רֵעֵהוּ, חָלְפוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹמָה וְנִכְנְסוּ לִרְחוֹב פְּלוּמֶה.

הַלָּלוּ עָמְדוּ מִלֶּכֶת לְיַד הַסּוֹרֵג. “כָּאן!” אָמַר אֶחָד מֵהֶם בִּלְחִישָׁה. “הֲנִמְצָא כֶּלֶב בַּגָּן?” שָׁאַל שֵׁנִי. “דָּבָר זֶה אֵינוֹ יָדוּעַ לִי. עַל כָּל פָּנִים הֵבֵאתִי אִתִּי כֻּפְתָּה אַחַת, וּבָזוֹ נוּכַל לְהָטִיל עַל הַכֶּלֶב שְׁתִיקָה.”

“הֲיֵשׁ לְך דֶבֶק, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲקֹר מִמְּקוֹמָהּ אֶת אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת.” “כֵּן.”

“הַסּוֹרֵג הוּא עַתִּיק יָמִים,” אָמַר הַחֲמִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּקוֹל יוֹצֵא מִן הַבֶּטֶן. “הֲרֵי טוֹב יוֹתֵר!” הִבִּיעַ הַשֵּׁנִי אֶת דַּעְתּוֹ. “יִהְיֶה פָּחוֹת שָׁאוֹן בְּשָׁעָה שֶׁנָּנִיף עָלָיו אֶת הַמַּשּׂוֹר.”

הַשִּׁשִּׁי, שֶׁלֹּא הוֹצִיא עוֹד אַף מִלָּה אַחַת מִפִּיו, הִתְחִיל בּוֹדֵק אֶת הַסּוֹרֵג, כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה קֹדֶם אֶפּוֹנִין, וִהִגִּיעַ לְבַסּוֹף עַד הַמּוֹט שֶׁהֻסַּע מִמְּקוֹמוֹ עַל יְדֵי מָרִיּוּס. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהַלָּז עָמַד לִתְפֹּס בַּמּוֹט, הֵגִיחָה פִּתְאֹם יָד מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה, נָגְעָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הָאִישׁ, הִקִּישָׁה לוֹ עַל חָזֵהוּ, וְקול צָרוּד הִשְׁמִיעַ לֵאמֹר:

“הִזָּהֲרוּ, כְּלָבִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!” הָאִישׁ רָאָה לְפָנָיו נַעֲרָה חִוֶּרֶת פָּנִים. הוּא נִתְחַלְחַל עַד מְאֹד. פַּחְדּוֹ הָיָה דוֹמֶה לְפַחְדָּהּ שֶׁל חַיָּה רָעָה, עַל כָּךְ הֵעִיד פַּרְצוּפוֹ הָאָיֹם וְהַנִּתְעָב שֶׁבְּרֶגַע זֶה. הוּא נִרְתַּע לְאָחוֹר וּמִלְמֵל: “מִי הִיא הַלֵּזוּ?” “בִּתֶּך!”

כְּשֶׁיָּצְאָה אֶפּוֹנִין מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאָהּ נִגְּשׁוּ גַם חֲמֵשֶׁת הָאֲחֵרִים, לֵאמֹר: קְלַקְסוֹ, גֵּילְמֶהּ, בַּבֶּה, מוֹנְפַּרְנַס וּבְרוּי’וֹן, וְנִתְיַצְּבוּ עַל יַד תֵּנַרְדְּיֶה, בְּלִי רַעַשׁ, בְּלִי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, מִתּוֹךְ מְתִינוּת הַמְיֻחֶדֶת לְאַנְשֵׁי הַלָּיְלָה.

“מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה? מַה לָךְ כָּאן?” צָעַק תֵּנַרְדְּיֶה כְּכֹל שֶׁאֶפְשָׁר לִצְעֹק בִּלְחִישָׁה. “עַל מָה אַתְּ יוֹשֶׁבֶת כָּאן וּמַפְרִיעָה אוֹתָנוּ מֵעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתֵּנוּ?”

אֶפּוֹנִין נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק וְשִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ. “הִנְנִי כָּאן, אַבָּא רְחִימַאי, מִפְּנֵי שֶׁכָּאן אָנֹכִי. וְאַתֶּם מַה מַעֲשֵׂיכֶם כָּאן, לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כִּי הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵינֶנּוּ בִּבְחִינַת עֵסֶק? הַעֲנִיקָה לִי אֵפוֹא נְשִׁיקָה, אַבָּא רְחִימַאי. הֲרֵי זֶה יָמִים רַבִּים לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ! וּבְכֵן, יָצָאתָ שׁוּב לַחָפְשִׁי?”

תֵּנַרְדְּיֶה הִתְאַמֵּץ לְהֵחָלֵץ מֵחִבּוּקָהּ וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּנְהִימָה: “טוֹב אַף נָעִים. עַכְשָׁו הִסְתַּלְּקִי מִכָּאן.” וְאוּלָם אֶפּוֹנִין לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ וְהֵצִיקָה לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּלְטִיפוֹתֶיהָ.

“וְאוּלָם רְאֵה הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַבָּא רְחִימַאי, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לִידֵי כָּךְ? הֵיכָן הִיא אִמָּא, מַה שְׁלוֹמָהּ?”

“הַשְׁגִיחִי בְּמַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ וְהִסְתַּלְּקִי מִכָּאן.” “אֲבָל אֵין בִּרְצוֹנִי לָלֶכֶת עַכְשָׁו מִכָּאן,” אָמְרָה אֶפּוֹנִין בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁל תִּינוֹקֶת מְפֻנֶּקֶת הָעוֹמֶדֶת לְסָרֵב.

“הִנְּך מְשַׁלֵּחַ אוֹתִי מֵעַל פָּנֶיך, וַאֲנִי זֶה אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לֹא רְאִיתִיך וְלֹא הֶעֱנַקְתִּי לְך נְשִׁיקָה.”

וְהִיא חָזְרָה וְחִבְּקָה אֶת אָבִיהָ. “כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה נַעֲשָׂה לִי סוֹף סוֹף לְזָרָא!” קָרָא בַּבֶּה. “שִׂים קֵץ לַדָּבָר,” אָמַר גֵּילְמֶה. “הַחוֹטְפִים עֲלוּלִים לַעֲבֹר כָּאן בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע.”

“הֶאָח, הַאַתָּה זֶה, מַר בְּרוּי’וֹן?” קָרְאָה אֶפּוֹנִין. “עֶרֶב טוֹב, מַר בַּבֶּה. – עֶרֶב טוֹב, מַר קְלַקְסוֹ. – וְכִי לֹא הִכַּרְתַּנִי, מַר גֵּילְמֶה? הֲשָׁלוֹם, מוֹנְפַּרְנַס?”

“הֵם הִכִּירוּ אוֹתָךְ. עַכְשָׁו הֲיִי שָׁלוֹם. הִסְתַּלְּקִי מִכָּאן.” “עַכְשָׁו הַזְּמָן שֶׁשּׁוּעָלִים מִתְהַלְּכִים בַּחוּץ וְלֹא תַּרְנְגוֹלוֹת,” אָמַר מוֹנְפַּרְנַס. “הֲרֵי עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת כִּי יֵשׁ לָנוּ כָּאן עֲבוֹדָה,” הוֹסִיף בַּבֶּה דְבָרִים.

אֶפּוֹנִין תָּפְסָה אֶת יָדוֹ שֶׁל מוֹנְפַּרְנַס. “רְאִי שֶׁתִּתְנַהֲגִי בִּזְהִירוּת. עֲלוּלָה אַתְּ לְקַבֵּל שָׂרֶטֶת. יֵשׁ לִי סַכִּין חַדָּה בַּיָּד.”

“מוֹנְפַּרְנַס חֲבִיבִי, אָדָם צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹסֵר לָהֶם דְּבָר שְׁלִיחוּת. הֲרֵי בַּת אָבִי אָנֹכִי. מַר בַּבֶּה, מַר גֵּילְמֶה, אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי הֵנָּה כְּדֵי שֶׁאֲרַגֵּל אֶת הַמָּקוֹם וְאֵדַע אִם יֵשׁ כָּאן לַעֲשׂוֹת עֵסֶק.”

הִיא לֹא אָמְרָה “לִתְהוֹת עַל בַּעַל הַדָּבָר,” לֹא הִשְׁתַּמְּשָׁה עוֹד בִּלְשׁוֹן הַגַּנָּבִים. מִיּוֹם שֶׁהִכִּירָה לָדַעַת אֶת מָרִיּוּס הָיְתָה לָהּ בַּת-לָשׁוֹן נִתְעָבָה זוֹ לְזָרָא.

מוּזָר הָיָה לִרְאוֹת עַד כַּמָּה רַב כֹּחָהּ שֶׁל נַעֲרָה זוֹ לְהַשְׁפָּעָה. הִיא לֹא בִּטְּלָה אֶת רְצוֹנָהּ בִּפְנֵי שׁוּם אִישׁ.

הִיא כּוֹנְנָה אֶת צְעָדֶיהָ כְּלַפֵּי הַבִּרְיוֹנִים אַגַּב תַּקִּיפוּת פִּרְאִית וַאֲיֻמָּה וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק נִזְעָם:

“כֵּן, כֵּן! גַּם זֶה חָסֵר לִי שֶׁיְּהֵא לִבִּי נוֹקְפֵנִי מִפָּחַד! הֲרֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֶרְעַב הַקַּיִץ הַזֶּה לְלֶחֶם וּבַחֹרֶף אֶקְפָּא מִקֹּר. לִצְחוֹק לִי רָאשֵׁי חֲמוֹרִים אֵלּוּ שֶׁבֵּין הַגְּבָרִים, חוֹשְׁבִים הֵם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהָטִיל פַּחַד עַל רִיבָה שֶׁכָּמוֹנִי. וְכִי לָמָּה תְּהֵא רִיבָה מִשֶּׁלָנוּ נְתוּנָה לְפָחַד? אַף זֶה חָסֵר לָנוּ! וְכִי רַק מִטַּעַם זֶה שֶׁהַפְּתַיּוֹת הַלָּלוּ, כְּלוֹמַר רַעְיוֹתֵיכֶם, אוֹחֶזֶת אוֹתָן חַלְחָלָה לְכָל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיכֶם? אָנֹכִי לֹא אֶפְחַד מִשּׁוּם אִישׁ!”

אוֹתוֹ רֶגַע הֵטִילָה מֶבָּט עַז בִּפְנֵי תֵּנַרְדְּיֶה וְאָמְרָה: “אַף מִפָּנֶיךָ לֹא אֶפְחַד, אַבָּא.”

אַחֲרֵי כֵן בָּחֲנָה אֶת שְׁאָר הַבִּרְיוֹנִים בְּעֵינֶיהָ הַזְּעוּמוֹת וְהָרְווּיוֹת דָּם, וְהוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

"מַה לִי אִם יִמְצָאוּנִי מָחָר בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה

וַאֲנִי דְקוּרָה בְּשַׂכִּין אָבִי, אוֹ לְאַחַר זְמָן בִּנְהַר

הַסֵּינָה, בֵּין פִּגְרֵי כְּלָבִים וּפְקָקִים רְקוּבִים?"

הִיא הֻכְרְחָה לְהַפְסִיק אֶת דְּבָרֶיהָ, שִׁעוּל יָבֵשׁ

הֵצִיק לָהּ וּכְמוֹ בְּמַחֲנָק שָׁאֲפָה רוּחַ לְתוֹךְ חָזֶהָ הַצַּר

וְהָרָפֶה.

וְשׁוּב פָּתְחָה וְאָמְרָה: “רַק אָרִים קוֹל צְעָקָה וְיָבוֹאוּ הֵנָּה אֲנָשִׁים. אַתֶּם הִנְּכֶם שִׁשָּׁה בְּמִסְפָּר, אֲבָל הָעוֹמְדִים לַעֲזֹר לִי מִסְפָּרָם רַב יוֹתֵר.”

עַכְשָׁו נִגַּשׁ אֵלֶיהָ שׁוּב תֵּנַרְדְּיֶה. “סוּר מֵעַל פָּנַי!” נָתְנָה הַנַּעֲרָה אֶת קוֹלָהּ. הוּא עָמַד תַּחְתָּיו וְהִתְחִיל מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ דִּבְרֵי פִּיּוּס: “יְהֵא כָּךְ! אֲנִי אֶעֱמֹד מֵרָחוֹק וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תָּרִימִי אֶת קוֹלֵךְ. בַּת חֲבִיבָה שֶׁלִּי, וְכִי יֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לְהַפְרִיעַ אוֹתָנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ? וְכִי אֵין אָבִיךְ אָהוּב עָלַיִךְ עוֹד אַף מְעַט מִן הַמְּעָט?” “חֲדַל לְךָ מִדִּבְרֵי שְׁטוּת.”

“אֲבָל הֲלֹא חֲפֵצֵי חַיִּים אֲנַחְנוּ וּמֻכְרָחִים אָנוּ לְהַרְוִיחַ אֶת לַחְמֵנוּ.” “לֹא אִכְפַּת לִי אִם תִּפַּח רוּחֲכֶם.” אַחֲרֵי כֵן הָלְכָה וְיָשְׁבָה עַל רֹבֶד הַיְסוֹד שֶׁל הַסּוֹרֵג וְהִתְחִילָה פּוֹזֶמֶת שִׁיר מִזְמוֹר, כְּשֶׁרַגְלָהּ הָאַחַת רְכוּבָה עַל גַּב הַשְּׁנִיָּה, אֶחָד מִמַּרְפְּקֵי יָדֶיהָ נִשְׁעָן עַל בֶּרֶךְ הָרֶגֶל וְסַנְטְרָהּ נִשְׁעָן עַל כַּף הַיָּד, וּבָהּ בָּעֵת כַּף רַגְלָהּ מִתְנוֹדֶדֶת לְכָאן וּלְכָאן מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֵׁל שִׁוְיוֹן נָפֶשׁ. מִבַּעַד לְשִׂמְלָתָהּ הַקְּרוּעָה נִרְאוּ הָעֲצָמוֹת הַכְּחוּשׁוֹת אֲשֶׁר לְשִׁכְמָהּ. פַּנַס-הָרְחוֹב הַקָּרוֹב הֵאִיר אֶת פָּנֶיהָ. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְתָאֵר פַּרְצוּף אוֹמֵר הַחְלָטָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פַּרְצוּף זֶה.

הַבִּרְיוֹנִים הַנְּבוּכִים סָרוּ הַצִּדָּה לְמָקוֹם שָׁרוּי בָּאֲפֵלָה וְהָיוּ מִתְיָעֲצִים בֵּינֵיהֶם אַגַּב מְשִׁיכוֹת כְּתֵפַיִם וּתְנוּעוֹת שֶׁל חֵמָה עַזָּה, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָיְתָה אֶפּוֹנִין מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם בִּמְנוּחָה.

כֻּלָּם הִסְכִּימוּ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם בָּעֵסֶק, רַק בְּרוּי’וֹן, זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה נִשְׁמַעַת עַל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְהוּא שֶׁתִּכֵּן אֶת כָּל הָעֵסֶק הַזֶּה לַחֲבֵרָיו, נִשְׁאַר כָּל הַזְּמָן שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה. הוּא נִרְאָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. הוּא נִתְפַּרְסֵם מִכְּבָר כְּעָשׂוּי לִבְלִי חָת בְּמִדָּה שֵׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְהַדָּבָר הָיָה יָדוּעַ כִּי פַּעַם אַחַת עָשָׂה מַעֲשֵׂה גְנֵבָה בְּבֵית הַבַּלֶּשֶׁת רַק לְשֵׁם הִתְפָּאֲרוּת בִּלְבָד. וְחוּץ מִזֶּה הָיָה מְחַבֵּר שִׁירִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ גָּדַל עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵי חֲבֵרָיו עוֹד יוֹתֵר.

לְבַסּוֹף פָּנָה אֵלָיו בַּבֶּה בִּשְׁאֵלָה: “וְאַתָּה, בְּרוּי’וֹן, וְכִי אֵינְךָ אוֹמֵר וְלֹא כְּלוּם?” בְּרוּי’וֹן הָיָה עוֹד רֶגַע כְּמַחֲרִיש, נִדְנֵד וְנִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וּפָתח לְבַסּוֹף אֶת פִּיו לְדַבֵּר. “יְהֵא כָּךְ, הָבָה וְאַגִּיד לָכֶם מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָעִנְיָן הַזֶּה. הַבֹּקֶר רָאִיתִי בִּלֶכְתִּי שְׁנֵי אַנְקוֹרִים שֶׁהָיוּ נוֹשְׁכִים זֶה אֶת זֶה, הָעֶרֶב נִתְקַלְתִּי בְּבַת חַוָּה הַמְּרִימָה אַף הִיא קוֹל צְרִיחָה. אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינָי. עֲצָתִי הִיא שֶׁנַּעֲקֹר אֶת רַגְלֵינוּ מִכָּאן.”

הֵם נִסְתַּלְּקוּ מִן הַמָּקוֹם בְּלִי שְׁהוּת. רַק מוֹנְפַּרְנַס לְבַדּוֹ הִפְטִיר בִּנְהִימָה וְאָמַר: “חֲבָל. אִלּוּ כָּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵיכֶם הָיִיתִי נוֹטֵל מִמֶּנָּה אֶת נִשְׁמָתָהּ.” “אֵין חֶלְקִי בִּכְמוֹ אֵלֶּה,” הִשְׁמִיעַ בַּבֶּה אֶת דַעְתּוֹ. “אֲנִי אֵין דַּרְכִּי לִפְגֹּעַ בִּגְבִירוֹת.” מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִנַּת הָרְחוֹב עָמְדוּ תַּחְתָּם וְנִכְנְסוּ בְּשִׂיחַת דְּבָרִים סְתוּמָה וּמֻפְלָאָה:

“הֵיכָן נִישַׁן הַלַּיְלָה הַזֶּה?”

“מֵאַחֲרֵי פָּרִיס.”

“הֲיֵשׁ אִתְּךָ הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַסּוֹרֵג, תֵּנַרְדְּיֶה?”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ.”

אֶפּוֹנִין, שֶׁלֹּא גָרְעָה מֵהֶם אֶת עֵינֶיהָ, רָאֲתָה כְּשֶׁהֵם נֶעֶלְמוּ עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ בָּאוּ. הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְהָלְכָה חֶרֶשׁ לְיַד גְּדֵרוֹת גַּנִּים וּבָתִּים, וְהָיְתָה שׁוֹמֶרֶת אֶת צַעֲדֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעָה לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה. כָּאן פָּנוּ שֵׁשֶׁת הָאֲנָשִׁים לָלֶכֶת אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וְנֶעֶלְמוּ לְבַסּוֹף מֵעֵינֶיהָ בְּחֶשְׁכַת הַלָּיְלָה.

רֻבָּם שֶׁל הַבִּרְיוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא יָצְאוּ לַחָפְשִׁי אֶלָּא לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים; נִסְיוֹן בְּרִיחָה נוֹעָז וּמְסֻכָּן הִצְלִיחַ בְּיָדָם וְהֵם נִמְלְטוּ דֶרֶךְ גַּגּוֹ שֶׁל בֵּית הָאֲסוּרִים, עַכְשָׁו אָחֲזוּ שׁוּב בְּמַעֲשֵׂי שֹׁד וָרֶצַח. גְּרוּעִים מִן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבַּיַּעַר, שֶׁהַלָּלוּ אֵין דַּרְכָּן לִרְצֹחַ לַשָּׁוְא בִּזְמַן שֶׁבִּטְנָן מְלֵאָה.

ה

וּבְעוֹד אֲשֶׁר הַכַּלְבָּה בִּדְמות יְצוּר אָדָם שָׁמְרָה אֶת מִשְׁמַרְתָּהּ עַל יַד הַסּוֹרֵג וְשֵׁשֶׁת הַבִּרְיוֹנִים שָׁבוּ רֵיקָם עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם בְּפַחֲדָם מִפְּנֵי אַחַת הַנְּעָרוֹת, – נִמְצָא מָרִיּוּס בְּחֶבְרַת קוֹזֶט.

הַפַּעַם הָיָה מָרִיּוּס רָוֶה רֹךְ, אשֶׁר וַעֲדָנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תָּמִיד. וְאוּלָם קוֹזֶט הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּעַצְבוּת כְּבֵדָה. עֵינֶיהָ אָדְמוּ מִבֶּכִי.

זֹאת הָיְתָה לָהּ הָעֲנָנָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עָלְתָה וְהִקְדִּירָה אֶת אָשְׁרָהּ. “מַה קָרָה אוֹתָךְ?” שָׁאַל אוֹתָהּ מָרִיּוּס כְּשֶׁהִיא בָּאָה לִקְרָאתוֹ. הִיא יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל אֲשֶׁר לְיַד הַמַּדְרֵגוֹת הַגְּלוּיוֹת, וּבְעֵת שֶׁמָרִיּוּס תָּפַס מְקוֹם יְשִׁיבָה עַל יָדָהּ כְּשֶׁהוּא אֲחוּז רְעָדָה, פָּתְחָה קוֹזֶט וְסִפְּרָה: “הַבֹּקֶר אָמַר לִי אָבִי שֶׁאָכִין אֶת עַצְמִי לַדָּרֶךְ. הוּא עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת אֶת עֲסָקָיו וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּהְיֶה מֻכְרָחִים לַעֲזֹב אֶת פָּרִיס.”

מָרִיּוּס, שֶׁרָאָה אֶת קוֹזֶט כְּחֵלֶק מֵחַיָּיו וְהָיָה מַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי קָנָה לְעַצְמוֹ זְכוּת שְׁלִיטָה, נוֹכַח לְפֶתַע פִּתְאֹם כִּי קוֹזֶט אֵינֶנָּהּ כְּלָל בִּרְשׁוּתוֹ.

מִפִּיו נֶעְתְּקוּ מִלִּים. קוֹזֶט רַק הִרְגִּישָׁה כִּי יָדוֹ הָפְכָה קָרָה, וְהִיא שָׁאֲלָה כְּדוֹאֶגֶת:

“מַה לָךְ?”

הוּא עָנָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי כָּל כָּךְ שֶׁקּוֹזֶט לֹא שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו כִּמְעָט. “לֹא הֵבַנְתִּי מַה שֶׁאָמַרְתָּ! וּבְכֵן, הַבֹּקֶר הוֹדִיעַ לִי אָבִי, שֶׁאָכִין אֶת חֲפָצַי וְשֶׁאֶהְיֶה מוּכָנָה לַדֶּרֶךְ; הוּא אָמַר שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַלְּבָנִים שֶׁלּוֹ לְשֵׁם אֲרִיזָה. הֶכְרַח הוּא רוֹאֶה לְעַצְמוֹ לָצֵאת לַדָּרֶךְ. וְיֵשׁ צֹרֶךְ לִקְנוֹת בִּשְׁבִילִי מֶלְתָּחָה גְדוֹלָה וּמֶלְתָּחָה אַחַת קְטַנָּה בִּשְׁבִילוֹ. וְנָחוּץ שֶׁבְּעוֹד שָׁבוּעַ יִגָּמְרוּ כָּל הַהֲכָנוֹת. אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁנֵּצֵא לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה.”

“וְאוּלָם הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה מְאֹד. אֵימָתַי תֵּצְאִי לַדָּרֶךְ?” “הוּא לֹא הִגִּיד לִי אֶת זֹאת.” “וְאֵימָתַי אַתְּ עֲתִידָה לַחֲזֹר?” “הוּא לֹא הִגִּיד לִי גַם אֶת זֹאת.”

מָרִיּוּס הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר מִתּוֹךְ קְרִירוּת: “קוֹזֶט, הֲיֵשׁ בְּדַעְתָּהּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּנְּסִיעָה?” הִיא תָּלְתָה בּוֹ אֶת עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, הַמְּפִיקוֹת צַעַר רַב, וְעָנְתָה מִתּוֹךְ מְבוּכָה גְמוּרָה: “בְּאֵיזוֹ נְסִיעָה?”

“נְסִיעָה זוֹ לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה. הַיֵשׁ בְּדַעְתָּהּ לִנְסֹעַ?”

“לָמָה אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר?”

“אֲנִי שׁוֹאֵל אִם הִיא תִּסַּע יַחַד עִם אָבִיהָ?”

“וְכֵיצַד אוּכַל לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת?” אָמְרָה קוֹזֶט וּפָרְשָׂה אֶת כַּפֶּיהָ.

“הִיא תֵּצֵא אֵפוֹא מִכָּאן?”

“בִּזְמַן שֶׁאָבִי יֵצֵא לַדָּרֶךְ!”

“הִיא עֲתִידָה אֵפוֹא לָצֵאת מִכָּאן?”

קוֹזֶט תָּפְסָה אֶת יָדוֹ שֶׁל מָרִיּוּס וְלָחֲצָה אֶת זוֹ בְּלִי לַעֲנוֹת דָּבָר. “טוֹב,” אָמַר מָרִיּוּס; “כֵּיוָן שֶׁכָּךְ אֵלֵךְ לִי לְמָקוֹם אַחֵר.” “מַה פֵּרוּשׂ הַדָּבָר?”

“לֹא כְּלוּם.”

וּפִתְאֹם פָּתְחָה קוֹזֶט וְאָמְרָה: “סַע אַף אַתָּה לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה. אֲנִי אוֹדִיעַ לְךָ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי וְאַתָּה תִּמְצָאֵנִי שָׁם!” לָזֹאת הִתְרַגֵּז וְהִתְחִיל מְתָאֵר לְפָנֶיהָ אֶת הָעֹנִי שֶׁבְּחַיָּיו וְאֵיךְ שֶׁבְּגָדָיו עֲלוּבִים וְחוֹבוֹתָיו עֲצוּמִים.

“הַכֶּסֶף שֶׁבְּיָדִי אֵינוֹ מַסְפִּיק אֲפִילוּ כְּדֵי לְשַׁלֵּם מְחִיר תְּעוּדַת דָּרֶךְ!” “חִדְלִי לָךְ מִבְּכוֹת,” הוֹסִיף מָרִיּוּס לְדַבֵּר וְקוֹלוֹ הָיָה כְּעֵין לְטִיפָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הָעֲדִינָה עַד בְּלִי דָי. “הַגִּידִי נָא לִי, הֲתַעֲשִׂי זֹאת לְמַעֲנִי וְתִכְבְּשִׁי אֶת דִּמְעוֹתָיִךְ?”

“וְכִי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי?” שָׁאֲלָה קוֹזֶט. הוּא תָּפַס אֶת יָדָהּ.

“קוֹזֶט, מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי דָבָר לְאִישׁ בְּהֵן צִדְקִי, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מֵטִיל עָלַי חוֹבָה נוֹרָאָה בִּיוֹתֵר. חָשׁ אָנֹכִי, כִּי אָבִי נִמְצָא בְּקִרְבָתִי. שִׁמְעִי אֵפוֹא מַה שֶׁאַגִּיד לָךְ: בְּהֵן צִדְקִי, הַקָּדוֹשׁ מִכָּל קָדוֹשׁ, כִּי מוֹת אָמוּת אִם תִּסְעִי מִכָּאן. וְשִׁמְעִי עוֹד דָּבָר: אַל תְּחַכִּי לִי מָחָר.”

“מַדּוּעַ לֹא?”

“הֶכְרַח הוּא לָנוּ לְוַתֵּר עַל יוֹם אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁאוּלַי נִקְנֶה לָנוּ עַל יְדֵי כָּךְ אֶת שְׁאָר כָּל חַיֵּינוּ.”

וְהוּא הוֹסִיף בְּשָׂפָה רָפָה, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל זֶה לְוַתֵּר עַל הֶרְגְּלָיו, וּמֵעוֹלָם לֹא קִבֵּל אוֹרְחִים בְּבֵיתוֹ אֶלָּא בָּעָרֶב.”

“לְמִי אַתָּה מִתְכַּוֵּן?” שָׁאֲלָה קוֹזֶט.

“אָנֹכִי? הֲרֵי לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם.”

“בַּמֶּה תְּלוּיָה תִּקְוָתֶךָ?”

“הַמְתִּינִי עַד לְמָחֳרָתָיִם.”

“וְכִי רְצוֹנְךָ בְּכָךְ?”

“אָמְנָם כֵּן, קוֹזֶט.”

הִיא לָקְחָה אֶת רֹאשׁוֹ לְבֵין כַּפּוֹת יָדֶיהָ, בְּהִתְרוֹמְמָהּ עַל בְּהֹנוֹת רַגְלֶיהָ, וְהִשְׁתַּדְּלָה לִדְלוֹת פִּתְרוֹן דָּבָר מִתּוֹךְ עֵינָיו. וּמָרִיּוּס פָּתַח שׁוּב וְאָמַר:

“הִנֵּה זֶה עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי עָלַיִךְ לָדַעַת אֶת כְּתָבְתִּי; כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ? אֲנִי גָר בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל יְדִידִי הַיָּדוּעַ לְשֵׁם קוֹרְפֵירַק, רְחוֹב וֶרֶרִי, מִסְפָּר שִׁשָּׁה-עָשָׂר.” הוּא בָּדַק בְּכִיסָיו, הוֹצִיא אוֹלָר וְרָשַׁם בְּלַהַב הַסַּכִּין אֶת כְּתָבְתּוֹ עַל גַּבֵּי טִיחַ הַבָּיִת. בֵּין כֹּה וָכֹה וְקוֹזֶט חָזְרָה וְהָיְתָה מְצִיצָה לְתוֹךְ עֵינָיו. “גַּלֵּה לִי אֶת צְפוּנוֹתֶיךָ, מָרִיּוּס. הַגִּידָה נָא לִי אֶת זֹאת, כְּדֵי שֶׁתִּנְעַם עָלַי שְׁנָתִי הַלָּיְלָה.”

“הִנֵּה זֶה אֲשֶׁר אָנֹכִי חוֹשֵׁב: לֹא יִתָּכֵן כִּי מֵאֱלֹהִים יָצָא דְבַר פְּרֵדָתֵנוּ. הַמְתִּינִי עַל כֵּן לְבוֹאִי עַד לְמָחֳרָתָיִם.”

“אִם כָּךְ אֲנִי אֶהְיֶה מִתְפַּלֶּלֶת וְהוֹגָה בְּךָ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן, כְּדֵי תַּצְלִיחַ בְּמַעֲשֶׂיךָ.” וְהֵם נִתְכַּנְּסוּ נֶאֱלָמִים אִישׁ לִזְרוֹעוֹת רְעוּתוֹ, שְׁנֵיהֶם נְתוּנִים לְכֹחַ הַכּוֹפֶה שֶׁל רַעְיוֹן אֶחָד, נִמְשָׁכִים עַל יְדֵי הַזֶּרֶם הַחַשְׁמַלִּי הַמְאַחֵד בְּלִי הֶרֶף אֶת הַנֶּאֱהָבִים, תְּקוּפִים מִשִּׁכְרוֹן הַחוּשִׁים תּוֹךְ כְּדֵי צַעֲרָם, וְאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָם כִּי שִׂפְתֵיהֶם נִצְמְדוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ, בָּהּ בְּעֵת אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם הַמְּלֵאוֹת דְּמָעוֹת נִשְּׂאוּ לְהַבִּיט כְּלַפֵּי הַשָּׁמָיִם.

כְּשֶׁמָרִיּוּס יָצָא מִן הַגַּן נִמְצָא הָרְחוֹב כֻּלּוֹ רֵיק מֵאָדָם. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה גַם אֶפּוֹנִין הוֹלֶכֶת וְשׁוֹמֶרֶת אֶת צַעֲדֵי הַבִּרְיוֹנִים עַד לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה. וּבְעֵת אֲשֶׁר מָרִיּוּס סָמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל אַחַד הָעֵצִים וְהָיָה שָׁטוּף בְּהִרְהוּרֵי עֶצֶב, נִטְפַּל אֵלָיו רַעְיוֹן אֶחָד שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינָיו כִּמְשֻׁנֶּה וּכְדָבָר שֶׁמִּחוּץ לְכָל תִּקְוָה. זֶה הָיָה נִסָּיוֹן הַבָּא מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ.

ו

בָּעֵת הַהִיא מָלְאוּ לְאַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן תִּשְׁעִים שָׁנִים וְאֶחָת. הוּא גָר עִם בִּתּוֹ כְּמוֹ קֹדֶם בִּרְחוֹב פִי דוּ קַלְוֶר מִסְפַּר שִׁשָּׁה, בְּבֵיתוֹ הַפְּרָטִי הָעַתִּיק לְיָמִים. הוּא הָיָה אַחַד הַזְּקֵנִים מִן הַסּוּג הַמְשֻׁבָּח הַמַּחְכִּים לָמוּת אַגַּב קוֹמָה זְקוּפָה, הַנּוֹשְׂאִים אֶת סֵבֶל הַזִּקְנָה בְּלִי לִכְרֹעַ תַּחְתָּיו וְאֵינָם מַשְׁפִּילִים אֶת רֹאשָׁם גַּם בִּפְנֵי הַיִּסּוּרִים.

בֵּינָתַיִם הִתְחִילָה בִּתּוֹ מְסַפֶּרֶת עָלָיו בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן, כִּי נִרְאוּ בּוֹ סִמָּנֵי יְרִידָה. הוּא חָדַל מֵהַעֲנִיק סְטִירוֹת לֶחִי לִמְשָׁרֶתֶת הַבַּיִת וְלֹא נָהַם עַל בַּסְקֶה בְּקוֹל נוֹרָא כָּל כָּךְ, בִּשָׁעָה שֶׁזֶּה הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי הַמְתָּנָה. הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל יוּלִי לֹא עוֹרְרָה אֶת כַּעַסוֹ כִּמְעָט. זֶה אַרְבַּע שָׁנִים חִכָּה לְמָרִיּוּס, בִּהְיוֹתוֹ מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי בֶּן מַרְדוּת זֶה יִדְפֹּק הַיּוֹם אוֹ מָחָר עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ; וְאוּלָם עַכְשָׁו יֵשׁ שֶׁהָיָה תּוֹקֵף אוֹתוֹ בְּשָׁעוֹת שֶׁל מָרָה שְׁחוֹרָה רַעְיוֹן מֵבִישׁ מִסּוּג אַחֵר: אִם יַאַרְכוּ הַיָּמִים עַד לְבוֹאוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, כִּי אָז… לֹא הַמָּוֶת נִרְאָה לוֹ כְּאָיֹם, אֶלָּא דָבָר זֶה שֶׁבְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אֶת מָרִיּוּס עַד עוֹלָם.

מִן הַנִּמְנָע הָיָה לוֹ לְגִ’ילְנוֹרְמַן, וְאוּלַי רַק חָשַׁב אֶת הַדָּבָר לְנִמְנָע, שֶׁהוּא בְּתוֹרַת אָב זָקֵן יִתְקָרֵב בְּמִקְצָת אֶל נֶכְדּוֹ לְשֵׁם פִּיּוּס.

“אֶתֵּן אֶת נַפְשִׁי לְהוֹרְגִים וְלֹא אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!” הָיוּ דְבָרָיו הַנִּמְרָצִים. הוּא לֹא רָאָה כָּל עָוֶל בְּמַעֲשָׂיו, אֲבָל מַחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ נְתוּנוֹת לְמָרִיּוּס מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל רֹךְ וּמִתּוֹךְ יֵאוּשׁ נֶאֱלָם.

בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הָיְתָה תְּמוּנָה אַחַת תְּלוּיָה סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶנָּה מִיָּד לְאַחַר יְקִיצָה, וְעַל הַתְּמוּנָה מְתֹאֶרֶת בִּתּוֹ הָאַחֶרֶת, הַמֵּתָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פוֹנְטְמֶרְסִי, כְּפִי שֶׁהָיְתָה בְּעוֹדָהּ בַּת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הוּא הָיָה מַרְבֶּה לְהִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנָה, וּפַעַם אַחַת נִפְלְטָה מִפִּיו גַּם מֵמְרָא כָּזֹאת:

“סָבוּרְנִי שֶׁפָּנָיו דּוֹמִים לְפָנֶיהָ.”

מֵעוֹלָם לֹא אָהַב אִשָּׁה כְּפִי שֶׁאָהַב אֶת נֶכְדּוֹ.

אַף עַל פִּי כֵן אָסַר עַל בִּתּוֹ, כְּשֶׁזּוֹ הִתְחִילָה מְסַפֶּרֶת עַל מָרִיּוּס, לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת “בֶּן הָאָדָם חֲסַר הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ, הָרֵיק הַגַּאַוְתָן וּמָשְׁחַת הַמִּדּוֹת.” וּכְשֶׁהִתְחִילָה אַחֲרֵי כֵן הָעַלְמָה מָרַת גִּ’ילְנוֹרְמַן לְדַבֵּר טוֹבוֹת בִּשְׁאֵר בְּשָׂרָהּ, הוּא הַקָּצִין תֵּאוֹדוּל, נִתְעוֹרֵר אֶצְלוֹ הַכַּעַס הַשָּׁמוּר בְּלִבּוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים. הוּא הִשְׁתַּדֵּל לְהַרְאוֹת עַד כַּמָּה אִישׁ צָבָא זֶה הַשּׁוֹכֵן בְּאוּלַמִּים הוּא נִבְזֶה וּמְגֻחָךְ.

“אֶת קִשְׁקוּשׁ הַחֲרָבוֹת שֶׁבַּמִּלְחָמָה יֵשׁ לְהַעְדִּיף בְּכָל זֹאת עַל מִשְׁלַח יָדוֹ שֶׁל טַרְזָן רוֹדֵף רוּחַ כָּזֶה, הַגּוֹרֵר אֶת גְּדִילֵי חַרְבּוֹ עַל פְּנֵי מִרְצֶפֶת-אוּלָם צֶחָה. וְאִם רָאִית אֶחָד הַמִּתְיַמֵּר לְגִבּוֹר שֶׁבַּגִּבּוֹרִים וְהוּא מְהַדֵּק אֶת גִּזְרָתוֹ כְּאַחַת הַנָּשִׁים, אִם רָאִית אוֹתוֹ לוֹבֵשׁ מָחוֹךְ מִתַּחַת לַשִּׁרְיוֹן – הֲרֵי זֶה מְגֻחָךְ כִּפְלָיִם. הַטּוֹב שֶׁבַּגְּבָרִים מִתְרַחֵק כְּאֶחָד גַּם מֵהִתְפָּאֲרוּת וְגַם מֵעַנְוְתָנוּת שֶׁאֵינָהּ לִשְׁמָהּ. הַחֲזִיקִי בּוֹ בְּתֵאוֹדוּל שֶׁלָּךְ.”

וְכַמָּה שֶׁבִּתּוֹ חָזְרָה וְטָעֲנָה לְפָנָיו, כִּי אוֹתוֹ תֵּאוֹדוּל הוּא לוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר שֵׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, – גִּ’ילְנוֹרְמַן רָאָה אֶת עַצְמוֹ סָבָא וְלֹא זְקַן דּוֹדִים. לְגִ’ילְנוֹרְמַן, שֶׁהָיָה אִישׁ נָבוֹן וְדָן בְּשַׁעְתּוֹ עַל פִּי הַשְׁוָאוֹת, לֹא יָצָא בְּעֶצֶם מִזֶּה אֶלָּא דָבָר אֶחָד – שֶׁהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ בְּיֶתֶר עֹז עַל מָרִיּוּס. עֶרֶב אֶחָד – זֶה חָל בָּרְבִיעִי לְיוּנִי, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע גִּ’ילְנוֹרְמַן מִלְּצַוּוֹת כִּי יַסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר בְּמִדָּה הֲגוּנָה – פָּטַר אֶת בִּתּוֹ מִלְּפָנָיו וְזוֹ יָשְׁבָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ וְעָסְקָה בַּעֲבוֹדַת תְּפִירָה. הוּא נִמְצָא לְבַדּוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָה לְיַד הָאָח. מַחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ נְתוּנוֹת לְמָרִיּוּס, כָּרָגִיל. הֲיִתָּכֵן כִּי נֶכְדּוֹ יָשׁוּב לְפֶתַע פִּתְאֹם? הוּא רָצָה לְהִתְרַגֵּל בַּמַּחֲשָׁבָה, כִּי לֹא יוֹסִיף לִרְאוֹת אֶת “כְּבוֹד” נֶכְדּוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ. אֲבָל כָּל מַהוּתוֹ מֵאֲנָה לִרְאוֹת סִיּוּם כָּזֶה לַקְּטָטָה אֲשֶׁר נָפְלָה בֵּינֵיהֶם; הוּא אָהַב אֶת מָרִיּוּס אָהֲבָה עֲמֻקָּה מְאֹד, יוֹתֵר מִדֵּי שֶׁיּוּכַל לְוַתֵּר עַל הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה. הַאֻמְנָם לֹא יָשׁוּב עַד עוֹלָם? הָיָה גִ’ילְנוֹרְמַן חוֹזֵר כָּל פַּעַם וָפָעַם.

וּבְעוֹדוֹ יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, נִכְנַס מְשָׁרְתוֹ הַזָּקֵן בַּסְקֶה וְשָאַל אֶצְלוֹ: “הָאָדוֹן מָרִיּוּס מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי כְּבוֹדוֹ.” הַיָּשִׁישׁ קָם חִוֵּר עַל רַגְלָיו אַגַּב דְּחִיפָה חֲזָקָה, כְּגוּף שֶׁל מֵת שֶׁהוּקַם עַל יְדֵי זֶרֶם חַשְׁמַלִּי. כָּל דָּמוֹ שָׁטַף וּבָא לְתוֹךְ לִבּוֹ. הוּא גִמְגֵּם: “אֵיזֶה אָדוֹן מָרִיּוּס?” “לֹא יָדַעְתִּי,” עָנָה בַּסְקֶה אֲשֶׁר לִבּוֹ פָּג בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה אֲדוֹנָיו. “אָנֹכִי לֹא רְאִיתִיו. נִיקוֹלֶט הִיא שֶׁאָמְרָה לִי: אִישׁ צָעִיר אֶחָד מְבַקֵּשׁ לָבוֹא לִפְנֵי אֲדוֹנֵינוּ. תֵּלֵךְ וְתַגִּיד לוֹ, כִּי זֶה הָאָדוֹן מָרִיּוּס.”

אַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן גִּמְגֵּם בַּחֲשַׁאי: “בַּקְּשֵׁהוּ כִּי יָבוֹא לְפָנָי.” הוּא נִשְׁאַר בְּמַצַּב יְשִׁיבָתוֹ הַקּוֹדֵם, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מִתְנַדְנֵד וְהוֹלֵךְ וְעֵינָיו תְּלוּיוֹת בַּדָּלֶת. וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שׁוּב וְאִישׁ צָעִיר נִכְנַס הֶחָדְרָה. הַלָּז הָיָה מָרִיּוּס.

הוּא לֹא נִסְתַּלֵּק מֵאֵצֶל הַפֶּתַח, כְּאִלּוּ עָמַד וְחִכָּה שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ לָלֶכֶת הָלְאָה. אַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן, אוֹבֵד לֵב מִתִּמָּהוֹן וְחֶדְוָה, הָיָה רְגָעִים אֲחָדִים כְּמֻכֵּה אוֹר, כְּאִלּוּ נִגְלְתָה לְעֵינָיו דְּמוּת שֶׁכֻּלָּהּ זֹהַר. אָמְנָם כֵּן, זֶה הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ; זֶה הָיָה מָרִיּוּס שֶׁלּוֹ! סוֹף סוֹף! לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים! הוּא הֵעִיף בּוֹ מֶבָּט מָהִיר וְרָאָה, כִּי מָרִיּוּס הָפַךְ לִהְיוֹת אִישׁ יְפֵה תֹּאַר שֶׁעֲמִידָתוֹ יֵשׁ בָּהּ מִן הָאֲצִילוּת וְהַחֲשִׁיבוּת וְשֶׁחִיצוֹנִיּוּתוֹ מוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב. הַזָּקֵן נִתְאַוָּה לְחַבֵּק בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר הַנֶּחְמָד.

וְאוּלָם יוֹתֵר מִכֵּן גָדְלָה אֶצְלוֹ הַתְּשׁוּקָה לְהָקִים רָעַשׁ. “מַה דָרוּשׁ לְךָ כָּאן?” “מִי…” גַּם מָרִיּוּס לֹא הֵבִין, כִּי מוּטָב לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי רֶגֶשׁ הַלֵּב וּלְחַבֵּק אֶת הָאִישׁ הַחוֹלֶה. “מָה הֵבִיא אוֹתְךָ לְכָאן?”

“מַר…”

“הֲמוּכָן אַתָּה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה? הֲנוֹכַחְתָּ לָדַעַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ הָיוּ לֹא רְצוּיִים?”

“לֹא!”

“יְהֵא כָּךְ, אֲבָל מָה אַתָּה רוֹצֶה אֵפוֹא?” הִתְרַגֵּז הַזָּקֵן כְּשֶׁלִּבּוֹ מָלֵא צַעַר קָשֶׁה וָקֶצֶף. מָרִיּוּס שִׁלֵּב אֶת יָדָיו, צָעַד צַעַד אֶחָד לְפָנָיו וְאָמַר בְּקוֹל רָפֶה וְתוֹהֶה: “יְרַחֵם נָא עָלַי!” זֶה הָיָה בְּוַדַּאי מְסֻכָּן יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁמָרִיּוּס יָכֹל לֵאמֹר בְּמַצָּבוֹ שֶׁל עַכְשָׁו; וְאָבִיו זְקֵנוֹ יָצָא בֶּאֱמֶת מִיָּד מִגִּדְרוֹ וְהִתְחִיל עַל פִּי דַּרְכּוֹ הָרְגִילָה:

“רַחֲמִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ! אִישׁ צָעִיר מְבַקֵּשׁ אֵפוֹא רַחֲמִים מֵאֵת יָשִׁישׁ בֶּן תִּשְׁעִים וְאַחַת שָׁנָה. אַתָּה עוֹמֵד בִּתְחִלָּתָם שֶׁל הַחַיִּים וְאָנֹכִי בְּסוֹפָם. לְךָ נִשְׁקָף עָתִיד שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר; אָנֹכִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי כְּתוֹעֵה מַחֲשַׁכִּים. מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נְתוּנוֹת בְּוַדַּאי בְּלִי הֶרֶף לְאַהֲבָה, וּלְבַסּוֹף אַתָּה בָּא וְדוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי רַחֲמִים!” וְאַף עַל פִּי כֵן הֶרְאָה אֶת עַצְמוֹ עוֹד הַפַּעַם כְּמוּכָן לְהִתְפַּיֵּס. “אוּלָם הַגִּידָה לִי סוֹף סוֹף מַה בִּרְצוֹנֶךָ?”

אוּלָם מָרִיּוּס לֹא הֵבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַצְּפוּנָה בַּמִּלִּים הָאֵלֶּה, לֵאמֹר: בַּקֵּשׁ סְלִיחָה וְתֵן לִי שֶׁאֲחַבֵּק אוֹתָךְ. וְהוּא עָנָה קָשׁוֹת: “גָּלוּי וְיָדוּעַ לִי,” הֶחֱזִיר מָרִיּוּס, “כִּי אֵין אֲנִי לְרָצוֹן לְפָנָיו, אֲבָל אֵין אֲנִי רוֹצֶה אֶלָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָבָר אֶחָד, אַחֲרֵי כֵן אֵלַךְ לִי כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתִי.”

“אֵינְךָ אֶלָּא פֶּתִי!” אָמַר הַזָּקֵן. “מִי זֶה הִגִּיד לְךָ כִּי עָלֶיךָ לָלֶכֶת מִכָּאן?” גִּ’ילְנוֹרְמַן רָאָה לָדַעַת, כִּי מָרִיּוּס אֵינוֹ מַשִּׂיג בְּשׁוּם אֹפֶן אֶת הָעִנְיָן; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַזָּקֵן הָיָה מְבַטֵּא כָּל תְּנוּעַת נֶפֶשׁ וְכָל הַרְגָּשַׁת צַעַר בְּצוּרָה שֶׁל כַּעַס, שִׁלֵּב גַּם עַכְשָׁו אֶת יָדָיו כְּאוֹמֵר לִגְמֹר אֶת הָעִנְיָן בְּלִי כָּל שְׁהוּת:

“הָבָה נָבִיא אֶת הָעִנְיָן לִידֵי גְמָר,” אָמַר מִתּוֹךְ מְרִירוּת. “אָמַרְתָּ שֶׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִפְנוֹת אֵלַי בְּבַקָּשָׁה. מַה טִיבָהּ? דַּבֵּר וְאֶשְׁמַע!” “אָמַרְתִּי לְבַקֵּשׁ לִי רְשׁוּת לִנְשׂואִין,” נָתַן מָרִיּוּס אֶת מַעֲנֵהוּ, וְאוֹתוֹ רֶגַע הָיוּ פָּנָיו כִּפְנֵי אָדָם הֶעָלוּל בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע לִצְנֹחַ לְתוֹךְ פִּי תְּהוֹם.

גִּ’ילְנוֹרְמַן נִגַּשׁ עַד הַקָּמִין וְנִשְׁעַן עַל כַּרְכֻּבּוֹ. אַחַר פָּתַח וְאָמַר: “אַתָּה הֶחֱלַטְתָּ אֵפוֹא לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין! בְּגִיל שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה! וְעַכְשָׁו אֵינְךָ רוֹצֶה אֶלָּא לְקַבֵּל רְשׁוּת, לִמַלֵּא דְבַר נִמּוּס שֶׁמִּצַּד הַצּוּרָה! יוֹאִיל נָא לָשֶׁבֶת, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד! רוֹאֶה אֲנִי, אֲדוֹנִי, כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים שֶׁהָיִיתָ מְסֻלָּק מֵעַל פָּנַי עָלָה בְּיָדְךָ לְחוֹלֵל שׁוּב מַהְפֵּכָה. סָמוּךְ לְכָאן, בְּאַחַד הַבָּתִּים שֶׁבִּרְחוֹב סֶן-אַנְטוּאַן, אַתָּה יָכֹל לִרְאוֹת כַּדּוּר שֶׁל תּוֹתָח וְעָלָיו כְּתֹבֶת: 28 לְחֹדֶשׁ יוּלִי, שְׁנַת 1830. אַל נָא תְּחַסֵּר מִנַּפְשְׁךָ אֶת הָעֹנֶג הַזֶּה. הַדָּבָר מוֹשֵׁךְ אֶת הָעֵינַיִם, פִּי הוּא הַמְדַבֵּר אֵלֶיךָ. אָמְנָם כֵּן! חֲבֵרֶיךָ מוֹצִיאִים מִתַּחַת יְדֵיהֶם מַעֲשִׂים נָאִים! – וּבְכֵן, אַתָּה עוֹמֵד לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין? מִי הִיא בְּחִירַת לְבָבֶךָ? אִם תּוֹאִיל נָא בְּטוּבְךָ לְהַרְשׁוֹת לִי כִּי אֶשְׁאַל אוֹתְךָ כַּדָּבָר הַזֶּה!”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק, אֲבָל חָזַר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת לִדְבָרָיו בְּטֶרֶם יַסְפִּיק מָרִיּוּס לַעֲנוֹת דָּבָר: “וְכִי יֵשׁ בְּיָדְךָ לְפַרְנֵס אִשָּׁה? הַעוֹסֵק אַתָּה בִּתְמִידוּת בְּאֵיזוֹ עֲבוֹדָה שֶׁהִיא? אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁצָּבַרְתָּ הוֹן? כַּמָּה אַתָּה מַרְוִיחַ בְּתוֹרַת עוֹרֵךְ-דִּין?”

“לֹא כְּלוּם!” עָנָה מָרִיּוּס בְּקוֹל נִזְעָם כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁמְעוּ בּוֹ עֹז וְתַקִיפוּת.

"לֹא כְּלוּם! מַשְׁמָע, שֶׁאֵין לְךָ כְּלוּם חוּץ

מֵאוֹתָם אֶלֶף וּמָאתַיִם פְרַנְק שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל מִמֶּנִּי מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה?"

מָרִיּוּס לֹא עָנָה דָבָר.

“כָּךְ הַדָּבָר! אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת עֲשִׁירִים הַנַּעֲרָה?” “אֵין עָשְׁרָהּ גָּדוֹל מֵעָשְׁרִי.” “אֵיךְ? וְכִי אֵין לָהּ נְדוּנְיָה לְזוֹ?” “אָיִן.”

“וְתִקְוָה לֶעָתִיד?” “סָבוּר אֲנִי שֶׁאָיִן.” “לְלֹא כֻּתֹּנֶת לְעוֹרָהּ! וּמַה הוּא אָבִיהָ?” “לֹא יָדַעְתִּי.”

“וּמַה שְׁמָהּ?” “הָעַלְמָה פוֹשְׁלֶבַן.” הַזָּקֵן מָשַׁךְ אֶת כְּתֵפָיו מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל בּוּז. “אֲדוֹנִי מַר גִּ’ילְנוֹרְמַן!” קָרָא מָרִיּוּס בְּבֶהָלָה, לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת תִּקְוָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה. “אֲנִי בָּא לְפָנָיו בִּשְׁבוּעָה וּבְתַחֲנוּנִים, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בִּכְרִיעַת בִּרְכַּיִם כִּי יַרְשֶׁה לִי לָשֵֹאת אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה.”

הַזָּקֵן נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק-קַלָּסָה אָיֹם. “הִנֵּה כִּי כֵן! אָמֹר אָמַרְתָּ לְעַצְמְךָ: מִן הַהֶכְרַח הוּא שֶׁאֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אֶת פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ הֶדְיוֹט זָקֵן, שֶׁל אוֹתוֹ טִפֵּשׁ. חֲבָל שֶׁלֹּא מָלְאוּ לִי עֲדַיִן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים וְאֵינִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי! לוּלֵא כָּךְ הָיִיתִי מִתְכַּבֵּד לְהַגִּישׁ לוֹ לָזֶה בְּלִי שְׁהוּת גִּלְיוֹן שְׁאֵלוֹת שֶׁל הַנּוֹטָרְיוֹן! וְהָיִיתִי יָכֹל לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִי לְהִזָּקֵק אֵלָיו. מֵילָא, אֵין הַתַּקָּלָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ. אֵין לִי אֶלָּא לָבוֹא לְפָנָיו וּלְהַגִּיד לוֹ: דַּע לְךָ שֶׁאַתָּה מְחֻיָּב לָתֵת אֶת הַסְכָּמָתֶךָ. מוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁאוֹתוֹ זָקֵן עוֹבֵר וּבָטֵל יְצַיֵּת לְכָךְ. – וְאוּלָם טָעֹה טָעִיתָ בִּי, יְדִידִי הַטּוֹב: אֲנִי לֹא אֶתֵּן לְךָ הַרְשָׁאָה!”

“סָבָא!”

“לְעוֹלָם לֹא!”

לְפִי הַקּוֹל שֶׁבּוֹ הִבִּיעַ הַזָּקֵן אֶת סֵרוּבוֹ, הִכִּיר מָרִיּוּס לָדַעַת כִּי אָפְסָה מִמֶּנּוּ כָּל תִּקְוָה. הוּא נִסְתַּלֵּק לְאִטּוֹ כְּשֶׁהוּא כָּפוּף וְשָׁחוֹחַ. גִּ’ילְנוֹרְמַן הִבִּיט אַחֲרָיו בְּלֶכְתּוֹ, וְאוּלָם כְּשֶׁמָּרִיּוּס פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו לַעֲבֹר אֶת סַף הַחֶדֶר – קָם הַזָּקֵן פִּתְאֹם וְרָץ אַחֲרָיו, תָּפַס לוֹ בְּעָרְפּוֹ, מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּכֹחַ רַב לְאָחוֹר וְהוֹרִיד אוֹתוֹ עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת.

“הָבָה סַפֵּר לִי אֶת כָּל הָעִנְיָן.”

מִלָּה יְחִידָה זוֹ – “סָבָא” – שֶׁנִּפְלְטָה מִפִּי מָרִיּוּס, הִיא שֶׁחוֹלְלָה אֵת כָּל הַשִּׁנּוּי. מָרִיּוּס הִבִּיט אֵלָיו בְּלִי לִהָבִין פֵּשֶׁר דָּבָר. פַּרְצוּפוֹ קַל הַתְּנוּעָה שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן לֹא הִבִּיעַ בְּרֶגַע זֶה אֶלָּא הִתְרַצּוּת גַּסָּה שֶׁאֵין לְתָאֵר אוֹתָהּ בְּמִלִּים. הַזָּקֵן נַעֲנָה לִקּוֹל הַדָּם.

“מַהֵר וְסַפֵּר לִי אֵת כָּל קוֹרוֹת אַהֲבָתֶךָ, וְאַל תְּכַסֶּה מִמֶּנִּי דָבָר. בֶּאֱמוּנָה, בְּנֵי הַנֹּעַר הֵם לְקוּיִים בְּדַעְתָּם.”

“סָבָא!” פָּתַח וְאָמַר מָרִיּוּס שׁוּב. “הִנֵּה הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, קְרָא לִי בְּשֵׁם סָבָא. וְאָז יָבוֹא הַכֹּל עַל מְכוֹנוֹ!” קָרָא הַזָּקֵן וּפָנָיו קָרְנוּ מֵחֶדְוָה רַבָּה.

הוּא פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה, הוֹצִיא אַרְנָק מָלֵא כֶּסֶף וְהִנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן. “הֵא לְךָ מֵאָה לוּאִידוֹר; קְנֵה לְךָ כּוֹבַע.” “סָבָא, סָבָא רְחִימַאי, אִלּוּ יָדַעְתָּ כַּמָּה אֲהַבְתִּיהָ!”

וְהוּא פָּתַח וְסִפֵּר אֶת קוֹרוֹת אַהֲבָתוֹ. הוּא לֹא דִלֵּג עַל הַפְּרָטִים; כְּשֶׁהֶעֱלָה בְּסִפּוּרוֹ אֶת דְּבַר הַבַּיִת שֶׁבִּרְחוֹב פְּלוּמֶה הִקְשִׁיב הַזָּקֵן רַב קָשֶׁב. דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, הַקָּצִין תֵּאוֹדוּל, עָלוּ עַכְשָׁו בְּזִכְרוֹנוֹ.

"רְחוֹב פְּלוּמֶה, וְכִי לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ? הֵיכָן הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל רְחוֹב זֶה? וְכִי סָמוּךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין קְסַרְקְטִין שֶׁל חַיָּלִים? בְּוַדַּאִי שֶׁכָּךְ! עַכְשָׁו הַדָּבָר בָּרוּר לִי. תֵּאוֹדוּל בֶּן דּוֹדְךָ, פָּרָשׁ מִצְּבָא הַכִּידוֹנִים, סִפֵּר דָּבָר דּוֹמֶה לְכָךְ. הוּא סִפֵּר גַּם עַל אֹדוֹת הַנַּעֲרָה. בִּוַדָּאִי שֶׁכָּךְ, רְחוֹב פְּלוּמֶה, הוּא אֲשֶׁר נִקְרָא לְפָנִים רְחוֹב דֶּה-בְּלוֹמֶה. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי. אָזְנִי קָלְטָה שִׂיחָה בִּדְבַר הַנַּעֲרָה וּבִדְבַר הַגַּן הַמֻּקָּף סוֹרֵג. הַלָּז אָמַר עָלֶיהָ כִּי הִיא דוֹמָה מַמָּשׁ לְפַמֶּלָה. רוֹאֶה אֲנִי כִּי טַעְמְךָ רָאוּי לְשֶׁבַח. הַנַּעֲרָה הִיא, כַּנִּרְאֶה, – בַּת חֲמוּדוֹת.

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, דּוֹמֶה לִי שֶׁקָּצִין אֱוִילִי זֶה הָיָה חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ בְּמִקְצָת. אָמְנָם אֵין זֶה אֶלָּא דָבָר טָפֵל. הַלָּז אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיַּאֲמִינוּ לִדְבָרָיו בְּיוֹתֵר. הוּא אוֹהֵב לְהִתְפָּאֵר. מָרִיּוּס, כָּךְ הוּא סֵדֶר הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם צָעִיר כָּמוֹךָ יְהֵא נִתְפָּס לְאַהֲבָה. זֶה נָאֶה וְיָאֶה לְבֶן גִּילֶךָ. יְפַתּוּךָ עֶשְׂרִים בְּנוֹת חַוָּה וְאַל תִּתְפַּתֶּה לְרוֹבֶּסְפְּיֶר. וּבִדְבַר בְּחִירַת לְבָבְךָ – הֲרֵי אַתָּה מְשַׁחֵר אֶת פָּנֶיהָ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אָבִיהָ הַנִּכְבָּד. אַף זֶה הוּא דָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. בְּשַׁעְתִּי עָבְרוּ גַם עָלַי תְּלָאוֹת.

רַבּוֹת קָרוּנִי כָּאֵלֶּה. וַהֲתֵדַע מַה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת בְּמִקְרֶה כָּזֶה? אָדָם בָּא לַסָּבָא שֶׁלּוֹ, זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִטּוּב הַמֶּזֶג יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן, אַף יֵשׁ לוֹ בְּאַחַת הַמְּגֵרוֹת כַּמָּה צְרוֹרוֹת דַּרְכְּמוֹנִים מְיֻתָּרִים, וְאוֹמֵר לוֹ לְאוֹתוֹ סָבָא: ‘כָּזֶה וְכָזֶה הוּא מַצַּב הַדְּבָרִים’. וְהַסָּבָא אַף הוּא אוֹמֵר: ‘הַדָּבָר פָּשׁוּט מְאֹד. הֵא לְךָ, בַּחוּרִי שֶׁלִּי, מָאתַיִם פִּיסְטוֹלִים, קַבְּלֵם מִיָּדִי בְּתוֹרַת הַלְוָאָה, עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵם בְּאַחַד הַיָּמִים הָרְחוֹקִים לִידֵי נֶכְדֶּךָ. כָּךְ הַדָּבָר, עַכְשָׁו לֵךְ וְהֵיטִיבָה אֶת לִבֶּךָ’. זֶהוּ תִּקּוּנוֹ שֶׁל דָּבָר. הַהַבִינוֹתָ?"

מָרִיּוּס, שֵׁהָיָה לְאֶבֶן וְלֹא יָכֹל לְהַעֲלוֹת דִּבּוּר עַל שְׂפָתָיו, הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה. הַזָּקֵן צָחַק, מִצְמֵץ בְּעֵינָיו, סָטַר לוֹ לְמָרִיּוּס עַל בִּרְכּוֹ, הִבִּיט אֵלָיו מִתּוֹךְ עַרְמוּמִיּוּת וְאָמַר אַגַּב מְשִׁיכַת כְּתֵפַיִם הַמַּבִּיעָה וַתְּרָנוּת: “בָּחוּר אֱוִילִי שֶׁכְּמוֹתְךָ, הִשְׁתַּדֵּל לְהַנְחִיל לְעַצְמְךָ אֶת הַכֹּל בְּלִי שֶׁתִּצְטָרֵךְ לִנְשׂוּאִין.” מָרִיּוּס הֶחֱוִיר. הוּא לֹא תָּפַס עַד כְּדֵי הֲבָנָה אֶת נְאוּמוֹ הָאָרֹךְ שֶׁל הַסָּבָא. רְחוֹב פְּלוּמֶה, פַמֶּלָה, הַקְּסַרְקְטִין, הַפָּרָשׁ מִצְּבָא הַכִּידוֹנִים – כָּל אֵלֶּה עָבְרוּ לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ בְּלִי לְהִצְטָרֵף לִדְמוּת שְׁלֵמָה. הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְיַחֵס אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְקוֹזֶט, הִיא הַטְּהוֹרָה מִכָּל טֹהַר. אֵין זֹאת כִּי הַזָּקֵן סָח שִׂיחָה שֶׁל שְׁטוּת! אֲבָל הַלָּז סִיֵּם אֶת שְׁטֻיּוֹתָיו בְּעֶלְבּוֹן אָיֹם כְּלַפֵּי קוֹזֶט. מָרִיּוּס קָם מִמְּקוֹמוֹ, הֵרִים אֶת כּוֹבָעוֹ, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָאָרֶץ, וּפָנָה לָלֶכֶת בְּצַעֲדֵי אוֹן נְכוֹנִים לְעֵבֶר הַדָּלֶת. כָּאן עָמַד תַּחְתָּיו, הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְאָחוֹר, הֶחֱוָה קִדָּה עֲמֻקָּה בִּפְנֵי הַסָּבָא שֶׁלּוֹ, זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ בְּגָאוֹן וְאָמַר:

“לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים נִבֵּל כְּבוֹדוֹ אֶת שֵׁם אָבִי; הַיּוֹם הוּא מַשְׁלִיךְ שִׁקּוּצִים עַל זוֹ שֶׁעֲתִידָה לִהְיוֹת אִשְׁתִּי. מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא אֶזָּקֵק עוֹד לִכְבוֹדוֹ. שָׁלוֹם.”

אַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן הַנִּבְהָל פָּתַח אֶת פִּיו, פָּרַשׂ אֶת יָדָיו, נִסָּה לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ; אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהַשְׁמִיעַ דִּבּוּר אֶחָד נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת כְּבָר וּמָרִיּוּס הָיָה כְּלֹא הָיָה. סוֹף סוֹף קָפַץ הַזָּקֵן מִמְּקוֹמוֹ, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה וְנָתַן קוֹל צְעָקָה: “הוֹשִׁיעוּ נָא! הוֹשִׁיעוּ נָא!”

נִקְהֲלוּ עָלָיו בִּתּוֹ וּמְשָׁרְתֵי הַבָּיִת. “רוּצוּ אַחֲרָיו! הָשִׁיבוּ אוֹתוֹ הֵנָּה!” נֶאֱנַק הַזָּקֵן. “וְכִי מֶה עָשִׂיתִי לוֹ? דַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו! הוּא הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ! אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! הַפַּעַם לֹא יוֹסִיף עוֹד לָשׁוּב!”

וְהוּא רָץ אֶל הַחַלּוֹן וְגָחַן עַד חֲצִי גוּפוֹ הַחוּצָה, בַּסְקֶה וְנִיקוֹלֶט הֶחֱזִיקוּ בּוֹ מֵאָחוֹר וְהוּא הוֹלִיךְ אֶת קוֹלוֹ וְצָעַק: “מָרִיּוּס! מָרִיּוּס! מָרִיּוּס!” וְאוּלָם קוֹלוֹ לֹא הִגִּיעַ עוֹד לְאָזְנָיו שֶׁל מָרִיּוּס.

 

סֵפֶר שְׁבִיעִי: לְאָן?    🔗

א

אוֹתוֹ יוֹם, בְּשָׁעָה אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן יוֹשֵׁב בִּיחִידוּת בְּאֶחָד מִמְּקוֹמוֹת הַמִּדְרוֹן הַנִּדָּחִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר לַשָּׂדוֹת הַמַּרְסִיִּים. הוּא לָבַשׁ לִבְשָׂרוֹ אֶת מְעִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבַּד הָאֲפוֹרִים, וּלְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ אֶת הַמִּצְנֶפֶת בַּעֲלַת הַמִּצְחִיָּה הַרְחָבָה אֲשֶׁר הִסְתִּירָה לְמֶחֱצָה אֶת פָּנָיו.

בִּדְבַר קוֹזֶט רָאָה עַכְשָׁו אֶת עַצְמוֹ שָׁקֵט וּמְאֻשָּׁר, וְאוּלָם מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ צַעַר אֶחָד הִגִּיעוּ לוֹ כַּמָּה דְאָגוֹת אֲחֵרוֹת. יוֹם אֶחָד, בְּלֶכְתּוֹ לְשֵׁם טִיּוּל עַל פְּנֵי רְחוֹב הַשְּׂדֵרָה, נִפְגַּשׁ לוֹ עַל דַּרְכּוֹ הָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה, כַּמוּבָן בְּלִי שֶׁהַלָּז הִכִּיר אוֹתוֹ; וְאוּלָם מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ חָזַר וְרָאָה בְּעֵינָיו כַּמָּה פְּעָמִים אֶת תֵּנַרְדְּיֶה, וְהַדָּבָר נַעֲשָׂה מְחֻוָּר לוֹ כִּי הַלָּז מְשׁוֹטֵט בְּרֹבַע זֶה שֶׁל הָעִיר. דָּבָר זֶה גָרַם לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה גָדוֹל. מְצִיאוּתוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה שִׁמְּשָׁה לוֹ מָקוֹר לְכָל מִינֵי סַכָּנוֹת. וְחוּץ מִזֶּה לֹא הָיְתָה גַם פָּרִיס שְׁרוּיָה בִּמְנוּחָתָהּ הָרְגִילָה, וְהִתְרַגְּשׁוּת הָרוּחוֹת הַכְּלָלִית שֶׁמִּסִּבַּת הַפּוֹלִיטִיקָה הָיָה בָּהּ מִשּׁוּם סַכָּנָה לְגַבֵּי יַ’ן וַלְיַ’ן, כִּי הַבַּלֶּשֶׁת הָאֲחוּזָה זְרִיזוּת יְתֵרָה יָכְלָה בְּנָקֵל לֶאֱסֹר אוֹתוֹ מִדֵּי הִתְכַּוְּנָהּ לִתְפֹּס אֶת פְּלוֹנִי אוֹ אֶת אַלְמוֹנִי. הוּא גָמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּצֵא בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַקְּרוֹבִים לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה. הוּא חָשַׁב מִתּוֹךְ דְּאָגָה עַל הַקּשִׁי שֶׁבָּעִנְיָן, וּבְיִחוּד – אֵיךְ לְהַמְצִיא לְעַצְמוֹ תְּעוּדַת דָּרֶךְ.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – קָרָה עוֹד מִקְרֶה אֶחָד מוּזָר שֶׁהִכָּה אוֹתוֹ בְּתִמָּהוֹן וְהוֹגִיעַ אֶת מֹחוֹ. כִּי הִנֵּה בַּבֹּקֶר שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, מִדֵּי הִתְהַלְּכוֹ בַּגַּן לְשֵׁם טִיּוּל, הִבְחִין פִּתְאֹם בִּכְתֹבֶת מוּזָרָה, “רְחוֹב וֶרֶרִי, מִסְפָּר 16”, שֶׁנֶּחְרְתָה, כַּנִּרְאֶה, בְּחוֹמַת הַקִּיר עַל יְדֵי מַסְמֵר. הָיָה בָּרוּר כִּי כְּתֹבֶת זוֹ נִרְשְׁמָה עַל יְדֵי מִי-שֶׁהוּא רַק אֶמֶשׁ. הַאִם פֵּרוּשָׁה הִיא אַזְהָרָה שְׁלוּחָה אֵלָיו, אוֹ הוֹדָעָה שְׁלוּחָה לְמִי שֶׁהוּא אַחֵר? בְּכָל אֹפֶן בָּרוּר, כִּי זָרִים נִכְנְסוּ בַּחֲשַׁאִי לְתוֹךְ הַגַּן, וּבְעֻבְדָּה זוֹ תְּלוּיִים גַּם הַמִּקְרִים הָאֲחֵרִים שֶׁהֵטִילוּ לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים פַּחַד עַל קוֹזֶט. וּמִשּׁוּם כָּךְ גַם נִזְהַר מִלְּגַלּוֹת לְבִתּוֹ אֶת דְּבַר הַמִּקְרֶה הַזֶּה.

וּפִתְאֹם, בְּעוֹדוֹ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרֵי דְאָגָה, רָאָה צֵל מִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ וְהֵבִין כִּי מִי שֶׁהוּא עוֹמֵד מֵאֲחוֹרָיו עַל פְּנֵי הַמִּדְרוֹן. פִּתְקָה מְקֻפֶּלֶת אַרְבַּע נָשְׁרָה לְחֵיקוֹ, הוּא לָקַח אֶת הַפִּתְקָה, פָּרַשׂ אוֹתָהּ לִפְנֵי עֵינָיו וְקָרָא מֵעָלֶיהָ אֶת הַמִּלִּים שֶׁהָיוּ כְּתוּבוֹת עַל יְדֵי עִפָּרוֹן בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת: “עָלָיו לַעֲקֹר אֶת דִּירָתוֹ.”

יַ’ן וַלְיַ’ן קָפַץ מֵעַל מְקוֹמוֹ, אֲבָל הַצֵּל נֶעְלָם בֵּינָתַיִם, וּבְעֵת שֶׁהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב הִבְחִין יַ’ן וַלְיַ’ן בְּבָחוּר אֶחָד צָעִיר לְיָמִים שֶׁהָיָה לָבוּשׁ לִבְשָׂרוֹ חָלוּק אָפוֹר וּמִכְנְסֵי מַנְשֶׁסְטֶר כְּעֵין הַחוֹל, וְאוֹתוֹ בָּחוּר טִפֵּס מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הַגָּדֵּר וְקָפַץ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה אֲשֶׁר בַּשָּׂדוֹת הַמַּרְסִיִּים.

וּבְלֶכְתּוֹ לָשׁוּב הַבַּיְתָה הָיוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן נְתוּנוֹת גַּם לַמִּקְרֶה הֶחָדָשׁ הַזֶּה.

ב

מָרִיּוּס לֹא קִוָּה רַבּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אֶל גִּ’ילְנוֹרְמַן; לְאַחַר שֶׁחָזַר מִגִּ’ילְנוֹרְמַן נִשְׂתָּרֵר עָלָיו יֵאוּשׁ גָּמוּר.

מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי כָל רְמָזָיו שֶׁל גִּ’ילְנוֹרְמַן בִּדְבַר הַקָּצִין תֵּאוֹדוּל לֹא הִשְׁפִּיעוּ כָּל רשֶׁם עַל רוּחוֹ. הוּא לֹא הֶעֱלָה אֲפִילוּ עַל דַּעְתּוֹ לְסוֹבֵב אֶת קוֹזֶט בַּחֲשָׁדִים.

הוּא רָץ בָּרְחוֹבוֹת, כְּדֵי לְהָפִיג אֶת צַעֲרוֹ וּבִשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה הִפִּיל אֶת עַצְמוֹ עַל הַמִּזְרָן כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ כָּל בְּגָדָיו; כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ רָאָה כִּי בַּחֶדֶר נִמְצָאִים קוֹרְפֵירַק, אַנְי’וֹלְרָא, פֵיאִי וְקוֹמְפֶר.

קוֹרְפֵירַק שָׁאַל אֶצְלוֹ אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לָלֶכֶת אֶל הַלְּוָיָה שֶׁל הַגֵּנֵרַל לָמַרְק – וְאוּלָם הוּא לֹא הֵבִין אַף מִלָּה אֶחָת. זְמָן מוּעָט לְאַחֲרֵי לֶכְתָּם יָצָא אַף הוּא מִן הַבַּיִת, לְאַחַר שֶׁשָּׂם בְּכִיסָיו אֶת שְׁנֵי הָאֶקְדֹּחִים שֶׁקִּבֵּל מֵאֵת יָ’בֶר. הַלָּלוּ הָיוּ מְמֻלָּאִים בְּכַדּוּרִים. קָשֶׁה הָיָה לְהַגִּיד מָה הַמַּחֲשָׁבָה הַסְּתוּמָה אֲשֶׁר הִמְרִיצָה אוֹתוֹ לָקַחַת אִתּוֹ אֶת הָאֶקְדֹּחִים.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם תָּעָה בָּרְחוֹבוֹת מִבְּלִי לָדַעַת אֶת דַּרְכּוֹ; מִזְּמָן לִזְמָן יָרַד גֶּשֶׁם וְהוּא לֹא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ; הוּא גַם קָנָה לְעַצְמוֹ אֵצֶל נַחְתֹּם אֶחָד כִּכַּר לֶחֶם קְטַנָּה, טָמַן אֶת זוֹ בְּכִיסוֹ וְהִשְׁכִּיחָה מִלִּבּוֹ. אַחַר כָּךְ יָרַד וְרָחַץ בִּנְהַר הַסֵּינָה, אֲבָל הַדָּבָר נִשְׁאַר מִחוּץ לְהַכָּרָתוֹ. הַכֹּל בְּקִרְבּוֹ הָיָה כְּמֵת, חוּץ מֵרַעְיוֹן אֶחָד: קוֹזֶט – הָעֶרֶב בִּתֵשַׁע יִרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ.

בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הֲמֻלָּה מוּזָרָה. מַה קָרָה? – הַאִם פָּרְצָה מַהְפֵּכָה?

בְּתֵשַׁע בָּעֶרֶב עָמַד לִפְנֵי הַבַּיִת שֶׁבִּרְחוֹב פְּלוּמֶה. הוּא חָדַר אֶל הַגַּן, כְּפִי שֶׁעָשָׂה תָּמִיד. קוֹזֶט לֹא נִרְאֲתָה בְּשׁוּם מָקוֹם. נִגַּשׁ עַד הַמַּדְרֵגוֹת הַגְּלוּיוֹת – קוֹזֶט לֹא נִמְצְאָה גַם כָּאן. הִתְבּוֹנֵן אֶל הַבַּיִת: כָּל הַתְּרִיסִים שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת הָיוּ מוּגָפִים. חִפֵּשׂ אוֹתָהּ גַּם פֹּה וְגַם שָׁם וְהַכֹּל לַשָּׁוְא. וְאָז תָּקַף אוֹתוֹ אֹמֶץ לֵב שֶׁל שִׁגָּעוֹן, הוּא דָפַק בַּדֶּלֶת, בְּחָזְקָה, הָלֹךְ וְדָפֹק – קָרָא בְּקוֹל אֶת שְׁמָהּ. וְאוּלָם אִישׁ לֹא עָנָה לוֹ. זֶה הָיָה הַקֵּץ! הוּא יָשַׁב לוֹ עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת הַגְּלוּיוֹת, כְּשֶׁלִּבּוֹ מָלֵא עֶצֶב רַךְ וְעֹז שֶׁל הַחְלָטָה גְמוּרָה, אָצַל בְּעִמְקֵי נַפְשׁוֹ בְּרָכָה לַאֲהוּבָתוֹ וְגָמַר בְּדַעְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ אֶלָּא לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמָּוֶת, לְאַחַר שֶׁקוֹזֶט הָלְכָה וְאֵינֶנָּה.

פִּתְאֹם קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹל שֶׁבָּא, כַּנִּרְאֶה, מֵאֵצֶל הָרְחוֹב: “הָאָדוֹן מָרִיּוּס!” הוּא קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו “מַה קָרָה?”

“וְכִי זֶהוּ הָאָדוֹן מָרִיּוּס?” “כֵּן הַדָּבָר.”

“חֲבֵרָיו מְחַכִּים לְבוֹאוֹ עַל יַד הַבָּרִיקַדָּה בִּרְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי.” הַקּוֹל לֹא הָיָה זָר לְמָרִיּוּס לְגַמְרֵי. הוּא נִשְׁמַע צָרוּד וְגַס, כְּקוֹלָהּ שֶׁל יְדִידָתוֹ אֶפּוֹנִין. מָרִיּוּס רָץ לְעֵבֶר הַסּוֹרֵג, הֵטִיל הַצִּדָה אֶת הַמּוֹט הַנֶּעֱקָר, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַחוּצָה וְהִבְחִין בְּמִי-שֶׁהוּא שֶׁנֶּעְלַם בְּדִמְדּוּמֵי הָעֶרֶב וְהָיָה נִרְאֶה כְּעֶלֶם צָעִיר לְיָמִים.

ג

מַבֶּף, הַזָּקֵן הַמֻּמְחֶה לִצְמָחִים, תָּקַף אוֹתוֹ מוּסַר כִּלְיוֹתָיו וְהוּא לֹא רָצָה לֵהָנוֹת מֵאַרְנַק הַכֶּסֶף שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְרַגְלָיו וְהוּא לֹא יָדַע אֶת מוֹצָאוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ הָלַךְ וּמָסַר אֶת הַכֶּסֶף לִידֵי הַמִּשְׁטָרָה בְּתוֹרַת מְצִיאָה. וְאוּלָם דַּוְקָא עַכְשָׁו עָבַר וּבָטַל הַכֶּסֶף מַמָּשׁ מִן הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי שׁוּם אִישׁ לֹא בָּא לִדְרשׁ אֶת הַכֶּסֶף בְּתוֹרַת בַּעַל הָאֲבֵדָה.

מַבֶּף הָלַךְ וְנִדַּלְדֵּל מִיּוֹם לְיוֹם; נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁנִּסָּה לְגַדֵּל אֶת צֶמַח הָאֲנִיל עָלוּ בַּתֹּהוּ. הַנִּשְׁאָר מִסִּפְרוֹ “תּוֹרַת הַצְּמָחִים” נִמְכַּר לְבֵית מִסְחַר סְפָרִים בַּחֲצִי חִנָּם, וְעַכְשָׁו לֹא הָיוּ לוֹ עוֹד כָּל אֶמְצָעֵי עֶזְרָה. שֶׁהֲרֵי הוּא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִמְּכֹר אֶת שְׁאֵרִית סְפָרָיו הַיְקָרִים. וְאוּלָם לְבַסּוֹף הֻכְרַח לְהוֹצִיא לִמְכִירָה גַם אֶת אֵלֶּה, וְחֵלֶף יְקָר סְפָרִים לֹא נָתְנוּ לוֹ אֶלָּא מְחִיר שֶׁל סְעֻדַּת צָהֳרַיִם אֶחָת.

וְהִנֵּה נִשְׁאַר עוֹד בִּרְשׁוּתוֹ רַק סֵפֶר אֶחָד יְקָר עֶרֶךְ. מִדֵּי עֶרֶב, לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, הָיָה קוֹרֵא בְּסִפְרוֹ Diogenes Laertius. הוּא הָיָה בָּקִי בִּיוָנִית עַד כְּדֵי לְהָבִין וּלְהַעֲרִיךְ אֶת סְגֻלּוֹתָיו הַמְיֻחָדוֹת שֶׁל אוֹתוֹ חִבּוּר. זֹאת הָיְתָה לוֹ נַחַת רוּחַ יְחִידָה, וּבְכֹחָהּ נָשָׂא אֶת סִבְלוֹתָיו בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת עֹנִי.

יוֹם אֶחָד חָלְתָה אִמָּא פְּלוּטַרְךְ. יֵשׁ דָּבָר הָרַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חֹסֶר לֶחֶם; הֲלֹא הוּא הַמַּחְסוֹר בְּכֶסֶף בְּשָׁעָה שֶׁנָּחוּץ לִקְנוֹת סַמֵּי רְפוּאָה. עֶרֶב אֶחָד צִוָּה הָרוֹפֵא לְהָבִיא סַם רְפוּאָה הָעוֹלֶה בְּדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵיוָן שֶׁהַמַּחֲלָה נִתְחַזְּקָה הָיָה צֹרֶךְ גַּם לִשְׂכֹּר מְשַׁמֶּשֶׁת מְיֻחֶדֶת. בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים לֹא נִמְצָא דָבָר חוּץ מֵאֲשֶׁר הַחִבּוּר Diogenes Laertius.

הוּא שָׂם אֶת הַסֵּפֶר יְקַר הָעֶרֶךְ מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיוֹ וְהָלַךְ – הַדָּבָר הָיָה בָּרְבִיעִי לְיוּנִי שְׁנַת 1832 – לְבֵית מִסְחַר הַסְּפָרִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי רוֹיאַל אֲשֶׁר בְּשַׁעַר סֶן-יַ’ק, וְחָזַר מִשָּׁם כְּשֶׁמֵּאָה פְרַנְק בְּכִיסוֹ. הוּא הִנִּיחַ אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף עֵל שֻׁלְחַן הַלַּיְלָה שֶׁל סוֹכֶנֶת הַבַּיִת הַזְּקֵנָה, וּפָרַשׁ לְחַדְרוֹ בְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

לְמָחֳרָת, עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, נִמְצָא מַבֶּף יוֹשֵׁב עַל אֶבֶן מִתְגּוֹלֶלֶת שֶׁבְּגַנּוֹ וְשָׁהָה כָּךְ בִּמְקוֹמוֹ עַד לְעֵת הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁהוּא חֲדַל תְּנוּעָה, רֹאשׁוֹ מוּרָד וְעֵינָיו תְּלוּיוֹת בַּעֲרוּגוֹתָיו אֲשֶׁר גָּדְלוּ פֶּרַע. מִזְּמָן לִזְמָן יָרַד גֶּשֶׁם, אֲבָל הַיָּשִׁישׁ לֹא הִרְגִּישׁ, כַּנִּרְאֶה, בְּכָךְ. מִשֶּׁעָבְרָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם קָמָה הֲמֻלָּה גְדוֹלָה בְּפָרִיס. הָאֹזֶן דִּמְּתָה לִשְׁמֹעַ קוֹל יְרִיּוֹת שֶׁל כְּלֵי נֶשֶׁק וְקוֹל צְעָקוֹת פְּרוּעוֹת. הַזָּקֵן מַבֶּף זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׁאַל אֵצֶל גַּנָּן אֶחָד שֶׁעָבַר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם:

“מַה קָרָה?”

הַלָּז, כְּשֶׁהַמַּעְדֵּר עַל כְּתֵפוֹ, עָנָה מִתּוֹךְ מְנוּחַת נֶפֶשׁ גְּמוּרָה בּתַכְלִית:

“מְרִידָה.”

“כֵּיצַד? מְרִידָה?”

“כֵּן הַדָּבָר. אֵלֶּה מַכִּים אֶת אֵלֶּה.”

“עַל מָה וּמַדּוּעַ?”

“מִי יָבִין אֶת זֹאת.”

“בְּאֵיזֶה מָקוֹם?”

“לֹא רָחוֹק מִבֵּית אוֹצַר הַנָּשֶׁק.”

אַבָּא מַבֶּף שָׁב וְנִכְנַס הַבַּיְתָה, לָקַח אֶת כּוֹבָעוֹ, חִפֵּשׂ כִּנְטוּל-דַּעַת לִמְצֹא סֵפֶר, כְּדֵי לָשִׂים אֶת זֶה תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ אֲבָל לֹא מָצָא, כַּמּוּבָן, שׁוּם סֵפֶר וְהִפְלִיט מִפִּיו: “נָכוֹן הַדָּבָר!”

וְנִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם כְּשֶׁהוּא מַבִּיט סְבִיבוֹ בְּעֵינֵי טֵרוּף.

סֵפֶר שְׁמִינִי: יוֹם חֲמִישִׁי לְיוּנִי שְׁנַת 1832    🔗

א

בִּתְקוּפַת הָאָבִיב שֶׁל שְׁנַת 1832 הָיְתָה פָּרִיס מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִמְרִידָה, אַף עַל פִּי שֶׁמַּגֵּפַת הֶחֳלִירָע הִשְׁבִּיתָה זֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים אֶת מִרְצָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם וְהִשְׁכִּינָה בַּלְּבָבוֹת מֵעֵין מְנוּחָה תְּפֵלָה שֶׁל בֵּית קְבָרוֹת. עִיר שֶׁל כְּרָךְ דּוֹמָה לִכְלִי תּוֹתָח; בִּזְמָן שֶׁזִּיּוּנָהּ מָלֵא דַּיּוֹ בְּנִיצוֹץ אֶחָד לְחוֹלֵל אֶת הַיְרִיָּה, בְּחֹדֶשׁ יוּנִי שְׁנַת 1832 שִׁמֵּשׁ מוֹתוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל לָמַרְק מֵעֵין נִיצוֹץ כָּזֶה.

לָמַרְק הָיָה אִישׁ יָדוּעַ בָּרַבִּים וּבַעַל מֶרֶץ רָב. בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי תְּקוּפוֹת, בִּימֵי הַקֵּיסְרוּת וּבִימֵי הַמַּלְכוּת הַמִּתְחַדֶּשֶׁת, הִצְטַיֵּן בִּשְׁתֵּי מִדּוֹת הַגְּבוּרָה שֶׁהָיוּ דְּרוּשׁוֹת בַּיָּמִים הָהֵם לְאִישׁ בַּעַל חָרִיצוּת: הוּא הֶרְאָה אֹמֶץ לֵב גַּם עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְגַם עַל בָּמֵת הַנּוֹאֲמִים. כְּנוֹאֵם הָיָה מְחוֹנָן כִּשְׁרוֹן דִּבּוּר יוֹצֵא מֵהַכְּלָל, שֶׁאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵי הַשְׁפָּעָתוֹ. כְּמוֹ פוֹי, זֶה שֶׁקָּדַם לוֹ, הֵגֵן אַף הוּא עַל הַחֹפֶשׁ לְאַחַר שֶׁהִצְבִּיא אֶת הַחֲיָלוֹת בְּמֶרֶץ רָב. מוֹשָׁבוֹ בְּבֵית הַנִּבְחָרִים הָיָה בֵּין הַמְּתוּנִים וּבֵין הַשְּׂמֹאל הַקִּיצוֹנִי. הָעָם חִבֵּב אוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם כְּנֶגֶד הָרֵיאַקְצִיָּה וְעַל אֲשֶׁר סִכֵּן עַד מְאֹד אֶת עֲתִידוֹ, וְהָאֲסַפְסוּף חָלַק לוֹ כָּבוֹד בִּגְלַל אֲשֶׁר עָבַד בֶּאֱמוּנָה אֶת הַקֵּיסָר.

מִפְּנֵי מוֹתוֹ, שֶׁבָּא לוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת, נִבְהַל הֵעֵם כְּמוֹ מִפְּנֵי אֲבֵדָה וְהַמֶּמְשָׁלָה נִבְהֲלָה כְּמוֹ מִפְּנֵי דָבָר הֶעָלוּל לִגְרֹם לְמַהְפֵּכָה. כֻּלָּם הִתְאַבְּלוּ אֵפוֹא עַל הַמֵּת, וְהַנְּבוּאוֹת שֶׁנִּבְּאוּ נִתְקַיְּמוּ אַף הֵן. בָּרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ וּבַבֹּקֶר שֶׁל יוֹם חֲמִשִּׁי לַחֹדֶשׁ, הוּא הַזְּמָן שֶׁבּוֹ נִקְבְּעָה לִהְיוֹת הַלְוָיָתוֹ שֶׁל לָמַרְק, נִרְאָה בְּצוּרָה חֲשׁוּדָה הָרֹבַע סֶן-אַנְטוּאַן, זֶה שֶׁעַל פָּנָיו הָיְתָה עֲתִידָהּ לַעֲבֹר הַהַלְוָיָה. בְּרֶשֶׁת זוֹ שֶׁל רְחוֹבוֹת הַמְּלֵאִים הֲמוֹנֵי אָדָם נִשְׂתָּרְרָה מְהוּמָה גְדוֹלָה. כָּל אֶחָד נִזְדַּיֵּן בִּכְלִי נֶשֶׁק מִכָּל הַבָּא בְּיָדוֹ.

בַּחֲמִשִּׁי לְיוּנִי בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ חֲלִיפוֹת גֶּשֶׁם וְאוֹר שֶׁמֶשׁ, נִמְשְׁכָה הַלְוָיָתוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל לָמַרְק דֶּרֶךְ פָּרִיס, כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בְּכָל הַפְּאֵר הָרִשְׁמִי הַנָּהוּג בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, וְאִתָּהּ הוֹלֵךְ בְּכָל זֹאת מִשְׁמַר צָבָא גָדוֹל יוֹתֵר מִן הָרָגִיל. שְׁנֵי בַּטַּלְיוֹנִים אֲשֶׁר תֻּפֵּיהֶם מְעֻלָּפִים וְרוֹבֵיהֶם מֻשְׁפָּלִים, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נוֹשְׂאֵי חֶרֶב מִצָּבָא הַמִּשְׁמָר הַלְּאֻמִּי וְחֵיל הַתּוֹתָחִים שֶׁל הַמִּשְׁמָר הַלְּאֻמִּי – כָּל אֵלֶּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֲרוֹן הַמֵּת. אֶת הָעֲגָלָה אֲשֶׁר בָּהּ הָאָרוֹן הוֹבִילוּ אֲנָשִׁים צְעִירִים. סָמוּךְ לָעֲגָלָה הָלְכוּ קְצִינֵי צָבָא מִבֵּית הָאִינְוָלִידִים, כְּשֶׁהֵם נוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם עַנְפֵי עֵץ הַדַּפְנָה. אַחֲרֵיהֶם הָלַךְ הֲמוֹן אָדָם רַב אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר, הָמוֹן שָׁרוּי בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְרַב גְּוָנִים עַד לְהַפְלִיא: אַנְשֵׁי הַפְּלֻגּוֹת אֲשֶׁר לְחֶבְרַת יְדִידֵי הָעָם, תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה אֲשֶׁר בְּמַחְלְקַת הָרְפוּאָה וּבְמַחְלְקַת הַמִּשְׁפָּט, פְּלִיטִים מְדִינִיִּים מִכָּל אַרְצוֹת תֵּבֵל לְפִי דִגְלֵיהֶם הַלְּאֻמִּיִּים, יְלָדִים הַמְנַעַנְעִים בִּידֵיהֶם עַנְפֵי יֶרֶק, חוֹצְבֵי אֲבָנִים וְחָרָשֵׁי עֵצִים שֶׁשָּׁבְתוּ אָז בְּמִקְרֶה מֵעֲבוֹדָתָם, פּוֹעֲלֵי דְפוּס הַחוֹבְשִׁים לְרָאשֵׁיהֶם, כְּמִנְהָגָם, מִצְנָפוֹת שֶׁל נְיָר; הַמְלַוִּים הָלְכוּ שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, כֻּלָּם כִּמְעַט נוֹפְפוּ אַלּוֹת וְגַם חֲרָבוֹת, פָּרְעוּ אֶת סֵדֶר הֲלִיכָתָם וְהָיוּ נְתוּנִים בְּכָל זֹאת כֻּלָּם לִשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל רַעְיוֹן אֶחָד יְחִידִי. פְּעָמִים הָלְכוּ בְּעַרְבּוּבְיָה גְמוּרָה וּפְעָמִים נִסְתַּדְּרוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת. כַּמָּה קְבוּצוֹת בָּחֲרוּ לָהֶן מַנְהִיגִים; אֶחָד, שֶׁנָּשָׂא בְּגָלוּי שְׁנֵי אֶקְדֹּחִים, נִרְאָה כְּעוֹשֵׂה מִפְקָד לְמַחֲנֵהוּ הַקָּטֹן שֶׁעָבַר לְפָנָיו בְּשׁוּרוֹת.

הַמַּצָּב הָיָה בְּחֶזְקַת סַכָּנָה – הִתְנַגְּשֻׁיּוֹת עָמְדוּ לִפְרֹץ מִתּוֹךְ הֶכְרַח, כֵּיוָן שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה הֶעֱמִידָה חֲיָלוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַצְּפוּיִים לְסַכָּנָה. חוּץ מִזֶּה הָיָה צָבָא מוּכָן בְּבָתֵּי הַקְּסַרְקְטִין. בְּסַךְ הַכֹּל הֵכִינָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּפָרִיס ובִסְבִיבוֹתֶיהָ 54.000 אִישׁ צָבָא. מִי שֶׁמֵּגֵן עַל עַצְמוֹ בְּמִדָּה כָּזוֹ מִפְּנֵי הַתְקָפָה, הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁתִּפְרֹץ הִתְנַגְּשׁוּת.

הָאֲנָשִׁים נִקְהֲלוּ בַּבָּתִּים; נָשִׁים נְשׂוּאוֹת וְאִמָּהוֹת הָיוּ שְׁרוּיוֹת בְּאֵימָה וְיִלְלוּ: “אִלּוּ יָדַעְתִּי מַה קָרָהוּ, לָמָה הוּא בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא הַבָּיְתָה.” מֵרָחוֹק לֹא נִשְׁמַע אֶלָּא קוֹל שְׁאוֹנָן שֶׁל עֲגָלוֹת מְעַטּוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת וְעוֹבְרוֹת. לְיַד הַבָּתִּים עָמְדוּ וְנָתְנוּ אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כָּל שָׁאוֹן הַמַּגִּיעַ מִמֶּרְחַקִּים. “הַלָּלוּ הֵם פָּרָשִׁים!” “שָׁם תִּדְהַרְנָה עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת חָמְרֵי צָבָא!” הַשּׁוֹמְעִים הִבְחִינוּ בְּקוֹלוֹת הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁל הַתֻּפִּים, בִּתְרוּעוֹת הַחֲצוֹצְרוֹת, וְיוֹתֵר מִכֹּל – בְּהַלְמוּת הָרַעַם הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר לְפַעֲמוֹן הַמֶּרֶד, אֶלָּא שֶׁחִכּוּ לִירִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תּוֹתָח. וּלְאַחַר שֶׁנִּשְׁמְעָה יְרִיָּה זוֹ עָבְרוּ אֲנָשִׁים בִּמְרוּצָה וּבְפִיהֶם קְרִיאָה: “הִכָּנְסוּ לְבָתֵּיכֶם!” מִיָּד נִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הַבָּתִּים וְכָל דֶּלֶת נִסְגְּרָה עַל בָּרִיחַ. “מַה יִהְיֶה סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר!” עָבְרָה שְׁאֵלָה מִפֶּה לָפֶה. בְּקִצּוּר, מֵרֶגַע לְרֶגַע, כְּכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ הַלַּיְלָה הָלֹךְ וָרֶדֶת, נֶעֶשְׂתָה פָּרִיס סָרָה וְזוֹעֶפֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

ב

גְּדוּד שֶׁל מוֹרְדִים עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וּמַצְבִּיאָיו הָיוּ אַנְי’וֹלְרָא, קוֹמְפֶר, פֵיאִי, בָּהוֹרֶל וְיַ’ן פְּרוּבֶר. אַנְשֵׁי הַגְּדוּד הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּאֹפֶן טוֹב לְמַדֵּי. הֵם נָשְׂאוּ רוֹבֵי צַיִד, רוֹבִים קַלִּים וְאֶקְדֹּחִים.

הֶהָמוֹן, אֲשֶׁר לִוָּה אֶת הַגְּדוּד, הֵרִים קוֹל תְּשׁוּאוֹת מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם; עַל פִּי רֹב הָיוּ כָּאן תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, אֲנָשִׁים צְעִירִים שֶׁנִּמְנוּ עַל הָאֲגֻדָּה קוּגוֹרְד שֶׁבָּעִיר אֶה, פּוֹעֲלִים הַמְזֻיָּנִים בְּמַקְלוֹת וּבְפִגְיוֹנִים; אֲחָדִים הָיוּ לָהֶם אֶקְדֹּחִים בַּחֲגוֹרוֹת מִכְנְסֵיהֶם. בֵּין הַהוֹלְכִים נִרְאָה יָשִׁישׁ אֶחָד שֶׁלֹּא נָשָׂא כָּל נֶשֶׁק בַּיָּד. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, אַף עַל פִּי כֵן צָעַד בְּחִפָּזוֹן, שֶׁלֹּא לְפַגֵּר אַחֲרֵי הָאֲחֵרִים. גַּבְרוֹשׁ, שֶׁהָיָה בֵּין הַקָּהָל, כַּמּוּבָן, תָּמַהּ לְאוֹתוֹ זָקֵן וְדָרַשׁ בֵּאוּרִים:

“מִי יוֹדֵעַ מַה טִיבוֹ שֶׁל זֶה?”

“אֵין זֶה אֶלָּא זָקֵן,” הִבִּיעַ קוֹרְפֵירַק אֶת דַּעְתּוֹ.

הַזָּקֵן הָיָה מַבֶּף. בְּאֵיזֶה אֹפֶן נִתְגַּלְגֵּל אוֹתוֹ יָשִׁישׁ שָׁקֵט לְבֵין הַמּוֹרְדִים? הוּא יָצָא מִבֵּיתוֹ, לְאַחַר שֶׁמָּכַר אֶת הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּסְפָרָיו הַיְקָרִים וְהָלַךְ מֵרְחוֹב לִרְחוֹב בְּלִי מַטָּרָה, בְּלִי דַעַת לְאָן. הוּא יָדַע כִּי לֹא יוֹסִיף לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת.

בְּעֵת שֶׁצְּבָא הַפָּרָשִׁים תָּקַף אֶת הֶהָמוֹן נִמְצְאוּ אַנְי’וֹלְרָא וַחֲבֵרָיו עַל פְּנֵי שְׂדֵרַת בּוּרְדוֹן. הֵם רָצוּ דֶּרֶךְ רְחוֹב בַּסּוֹמְפְיֶר וּבְפִיהֶם קְרִיאָה: “אֶל הַנֶּשֶׁק!” וְהִנֵּה נִפְגַּשׁ לָהֶם עַל דַּרְכָּם אִישׁ זָקֵן אֶחָד שֶׁהָלַךְ וּבָא לִקְרָאתָם.

הֵם הִשְׁגִּיחוּ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָלַךְ בְּקַו לֹא יָשָׁר, כְּאָדָם שֶׁשָּׁתָה לְשָׁכְרָה. וְהוּא גַם נָשָׂא אֶת כּוֹבָעוֹ בַּיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד גֶּשֶׁם חָזָק. קוֹרְפֵירַק הִכִּיר כִּי זֶהוּ אַבָּא מַבֶּף אֲשֶׁר עַד בֵּיתוֹ הָיָה הוּא, קוֹרְפֵירַק, מְלַוֶּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת מָרִיּוּס. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע אֶת טִיבוֹ שֶׁל מְקַק סְפָרִים זֶה, הָאוֹהֵב שָׁלוֹם וְנוֹטֶה לְפַחְדָנוּת, הִשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹתוֹ בְּמָקוֹם זֶה, סָמוּךְ לַמְּהוּמָה הָרַבָּה, וְהוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְדִבֵּר עַל אָזְנוֹ: “מַר מַבֶּף, מוּטָב שֶׁיֵּלֵךְ וְיָשׁוּב לְבֵיתוֹ.” “מִפְּנֵי מָה?” “מְהוּמוֹת תִּהְיֶינָה כָּאן.” “נוֹחַ לִי בְּכָךְ.”

“חֲרָבוֹת יִתְנוֹפְפוּ וְרוֹבִים יִתְּנוּ יְרִיּוֹת, מַר מַבֶּף!”

“נוֹחַ לִי בְּכָךְ.”

“וְגַם תּוֹתָחִים.”

“נוֹחַ לִי בְּכָךְ. לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים?”

“אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לְהַפִּיל אֶת הַמֶּמְשָׁלָה לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה.”

“נוֹחַ לִי בְּכָךְ.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צֵרַף אֶת עַצְמוֹ אֶל הַהוֹלְכִים. מֵאָז וְאֵילָךְ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה אֶחָד. הוּא הָלַךְ בְּצַעֲדֵי אוֹן וְהָיָה מְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ מִדַּי הַצִּיעַ לוֹ אַחַד הַפּוֹעֲלִים שֶׁיִּשָּׁעֵן עַל יָדוֹ. מִלְּבַד זֶה הָלַךְ בְּרֹאשׁ הַהוֹלְכִים וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ נוֹטֶה לְשֵׁנָה, אִם כִּי צָעַד בְּעֹז.

אֵין זֹאת כִּי אִם עָשָׂה הַזָּקֵן חוֹזֶה עִם שֵׁדֵי שָׁחַת! חָשְׁבוּ תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּלִבָּם.> גַּם בֵּין אַנְשֵׁי הַגְּדוּד עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה כִּי אוֹתוֹ זָקֵן הוּא חֲבֵר הַקּוֹנְוֶנְט לְשֶׁעָבַר, אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁדָּנוּ בִּשְׁעָתָם אֶת הַמֶּלֶךְ לְמִיתָה.

וּפְנֵיהֶם שֶׁל הַהוֹלְכִים הָיוּ מוּעָדוֹת לְעֵבֶר בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-מֶרִי.

ג

הַגְּדוּד הָלַךְ וְגָדֵל מֵרֶגַע לְרֶגַע. בִּרְחוֹב דֶּה-בִּילֶט נִצְטָרֵף אֶל אַנְשֵׁי הַגְּדוּד בֶּן אָדָם אֶחָד גְּבַהּ קוֹמָה שֶׁזָּרְקָה בּוֹ כְּבָר שֵׂיבָה. קוֹרְפֵירַק, אַנְי’וֹלְרָא וְקוֹמְפֶר נָתְנוּ בּוֹ אֶת עֵינֵיהֶם מִשּׁוּם שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ מֶרֶץ וְעֹז לֵב, וְאוּלָם אִישׁ לֹא יָדַע מִי הוּא. גַּבְרוֹשׁ, שֶׁהָלַךְ בָּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה, נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּשְׁרִיקוֹת וּבִזְמִירוֹת וּבְצִפְצוּפִים וְהִרְבָּה כָּל כָּךְ לְהַכּוֹת בְּקַת אֶקְדֹּחוֹ – זֶה הָאֶקְדֹּחַ שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לְשִׁמּוּשׁ אַחֵר – עַל פְּנֵי תְּרִיסַי הַחַלּוֹנוֹת כְּדֵי לְהַפְחִיד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל כָּל הוֹלֵךְ וּבָא.

עַל פִּי מִקְרֶה נִזְדַּמֵּן לָהֶם לַעֲבֹר בִּרְחוֹב וֶרֶרִי, עַל פְּנֵי בֵּית דִּירָתוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק. “הִנֵּה שִׂחֵק לִי הַמִּקְרֶה,” אָמַר קוֹרְפֵירַק, “שָׁכַחְתִּי לָקַחַת אִתִּי אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף וְהַכּוֹבַע שֶׁלִּי אָבַד וְאֵינֶנּוּ.” הוּא נִפְרַד אֵפוֹא מֵעַל הַגְּדוּד וְעָלָה בִּסְעָרָה בַּמַּדְרֵגוֹת עַד לִמְעוֹנוֹ, שָׁם חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ אֶת הַכּוֹבַע הַיָּשָׁן וְשָׂם בְּכִיסוֹ אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף. מִלְּבַד זֶה לָקַח אִתּוֹ אַרְגָּז אֶחָד גָּדוֹל לְמַדַּי, שֶׁהָיָה חָבוּי מִתַּחַת לַלְּבָנִים הַמְזֻהָמִים, וּמִהֵר לָרֶדֶת הַחוּצָה. וְהִנֵּה קָרְאָה אֵלָיו הַשּׁוֹעֶרֶת וְאָמְרָה:

“אִישׁ אֶחָד מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.”

“מִי זֶה?”

“אֵין אֲנִי מַכִּירָה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה.”

“הֵיכָן הוּא?”

“בְּדִירָתוֹ.”

“יִקָּחֵהוּ הַשֵּׁד.”

“וְאוּלָם הַלָּז מְחַכֶּה לְמַר זֶה יוֹתֵר מִשָּׁעָה שְׁלֵמָה.” אוֹתוֹ רֶגַע יָצָא מֵחֲדַר מְעוֹנָהּ שֶׁל הַשּׁוֹעֶרֶת בָּחוּר צָעִיר, קְטַן קוֹמָה, חִוֵּר וְדַל בָּשָׂר, פָּנָיו הָיוּ מְכֻסִּים לְכָל מְלוֹאָם בַּהֲרוֹת קַיִץ, לִבְשָׂרוֹ לָבַשׁ חָלוּק בָּלוּי וְקָרוּעַ וּמִכְנְסֵי קְטִיפָה מְטֻלָּאִים, וּבְמַרְאֵהוּ דָמָה לְנַעֲרָה מִתְחַפֶּשֶׂת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאַחַד הַבַּחוּרִים. וְאוּלָם כְּשֶׁפָּתַח לְדַבֵּר לֹא הָיָה קוֹלוֹ דוֹמֶה אַף בְּמִקְצָת לְקוֹל אִשָּׁה.

“הַאוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי מָרִיּוּס?”

“הוּא אֵינֶנּוּ בַּבָּיִת.”

“הֲיָשׁוּב עוֹד הָעֶרֶב הַבָּיְתָה?”

“אֵין זֶה יָדוּעַ לִי. – אָנֹכִי מִצִּדִּי לֹא אָשׁוּב עוֹד הָעֶרֶב הַבָּיְתָה.”

הַבָּחוּר הִבִּיט אֵלָיו בְּמֶבָּט בּוֹחֵן וְשָׁאַל:

“מִפְּנֵי מָה?”

“מִפְּנֵי כָּךְ.”

“וְכִי לְאָן מַר הוֹלֵךְ?”

“וְלָמָּה תִּשְׁאַל?”

“הֲיִתֵּן לִי לָשֵׂאת אֶת הַמֶּלְתָּחָה שֶׁלּוֹ?”

“אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בָּרִיקַדָּה.”

“הֲיַרְשֵׁנִי לָלֶכֶת אִתּוֹ יָחַד?”

“אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ! הָרְחוֹב הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם וְרָץ לְהַדְבִּיק אֶת יְדִידָיו. מִשֶּׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם מָסַר לִידֵי אֶחָד מֵהֶם אֶת הָאַרְגָּז, וְרַק לְאַחַר זְמָן רָאָה וְיָדַע כִּי אוֹתוֹ בָּחוּר נִתְחַבֵּר אַף הוּא אֶל הַהוֹלְכִים.

גְּדוּד מְרֻבֶּה בַּאֲנָשִׁים אֵינוֹ מַגִּיעַ תָּמִיד אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁמָּה נִתְכַּוֵּן לָלֶכֶת מִלְּכַתְּחִלָּה. הַלָּלוּ הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-מֶרִי וָהָלְאָה וְהִגִּיעוּ לְבַסּוֹף, בְּלִי שֶׁיָּדְעוּ בְּעַצְמָם כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר, אֶל רְחוֹב סֶן-דֶּנִי.

 

סֵפֶר תְּשִׁיעִי: קוֹרִינְתְּ    🔗

א

מִצַּד יָמִין שֶׁל הָרְחוֹב הַנִּקְרָא עַכְשָׁו בְּשֵׁם רַמְבּוּטוֹ, מִנֶּגֶד לִרְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר, נִמְצְאוּ בַּיָּמִים הָהֵם רְחוֹב דֶּה-לַהּ שַׁנְוְרֶרִי וּבֵית הַמַּרְזֵחַ הַיָּדוּעַ לְשֵׁם קוֹרִינְתְּ.

כָּאן נִבְנְתָה בִּשְׁנַת 1832 בָּרִיקַדָּה, וְזוֹ הָיְתָה לְמִכְשׁוֹל לְרַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים הַנִּזְכָּרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

אָדָם יָכֹל לְתָאֵר לְעַצְמוֹ תֵּאוּר נֶאֱמָן לְמַדַּי שֶׁל קְבוּצוֹת הַבָּתִּים אֲשֶׁר עָמְדוּ לְפָנִים מִמּוּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-אֵיסְטַשׁ. לְשֵׁם זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לִרְאוֹת כְּעֵין N רוֹמָאִית קְבוּעָהּ בֵּין רְחוֹב סֶן-דֶּנִי וּבֵין בִּנְיַן הַשּׁוּק, קַוֶּיהָ הַזְּקוּפִים שֶׁל אוֹתָהּ N יְתָאֲרוּ אֶת רְחוֹב דֶּה לַהּ טְרוּ אַנְדְּרִי וְאֶת רְחוֹב דֶּהּ לַהּ שַׁנְוְרֶרִי, וְהַקַּו הַיְסוֹדִי יְתָאֵר אֶת רְחוֹב דֶּה לַהּ פְּטִיט טְרוּ אַנְדְּרִי. אֵת כָּל שִׁלשֶׁת קַוֶּיהָ שֶׁל זוֹ חָצָה רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר הָעַתִּיק, הַמְשֻׁפָּע וְהֶעָקֹם. כָּאן עָמְדוּ אֵפוֹא עַל שֶׁטַח גָּדוֹל מֵאָה קָנִים בְּעֶרֶךְ, שֶׁבַע קְבוּצוֹת בָּתִּים, שׁוֹנוֹת לְפִי גָדְלָן וְצוּרָתָן, וְהָיוּ כְּלוּאוֹת בֵּין בִּנְיַן הַשּׁוּק וּרְחוֹב סֶן-דֶּנִי מִצַּד אֶחָד וּבֵין רְחוֹב סִין וּרְחוֹב דֶּה פְרֶשֶׁר מִצַּד שֵׁנִי.

הַבָּתִּים הַלָּלוּ, שֶׁרֻבָּם הָיוּ בְּנֵי שְׁמוֹנָה קוֹמוֹת, נִמְצְאוּ כֻּלָּם בְּמַצָּב שֶׁל הִתְמוֹטְטוּת. הָרְחוֹבוֹת הָיוּ כִּסְדָקִים צָרִים. אֶת רֹב הַבָּתִּים תָּמְכוּ בְּקוֹרוֹת עֵץ שֶׁנִּקְבְּעוּ לְרֹחַב הָרְחוֹב. הַדִּירוֹת, לְרַבּוֹת גַּם הַחֲנֻיּוֹת, הָיוּ שְׁרוּיוֹת בָּאֲפֵלָה כְּמוֹ מַרְתְּפִים, בְּכָל מָקוֹם הִתְגּוֹלְלָה אַשְׁפָּה וְהַשְּׁכֻנָּה כֻּלָּהּ נִרְאֲתָה כְּקֵן שֶׁל דַּלּוּת.

וְהִנֵּה עַל יַד הַקָּצֶה, בְּמָקוֹם שֶׁרְחוֹב דֶּה לַהּ שַׁנְוְרֶרִי נַעֲשָׂה צַר בְּיוֹתֵר וְנִסְתַּיֵּם בִּרְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר, עָמַד בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁמִּיָּמִין בַּיִת אֶחָד שֶׁלֹּא גָּבַהּ כְּיֶתֶר הַבָּתִּים וְלֹא הָיָה אֶלָּא בֶּן שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וּבוֹ נִמְצְאָה הָאַכְסַנְיָה קוֹרִינְתְּ שֶׁנּוֹסְדָה לִפְנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

הַקּוֹמָה שֶׁמִּלְּמַטָּה הֵכִילָה אֶת הַמִּטְבָּח וְאֶת חֲדַר הָאוֹרְחִים בְּצֵרוּף שֻׁלְחַן הַמְּכִירָה; בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה נִמְצָא הָאוּלָם שֶׁשִּׁמֵּשׁ חֲדַר בִּילְיַרְד וַחֲדַר אֹכֶל; מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה הָיוּ עוֹלִים בְּמַדְרֵגַת לוּלִים עֲשׂוּיָה עֵץ; בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה נִמְצָאָה דִירָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְהָיוּ עוֹלִים אֵלֶיהָ בְּסֻלָּם שֶׁל מַדְרֵגוֹת דֶּרֶךְ דֶּלֶת מֻבְדֶּלֶת שֶׁבַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה; בַּעֲלִיַּת הַגַּן הָיוּ שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מְקוֹם דִּירָה לַמְשָׁרְתוֹת; מִתַּחַת לַחֲדַר הָאוֹרְחִים נִמְצָא הַמַּרְתֵּף אֲשֶׁר מַדְרֵגוֹת לוֹ וְדֶלֶת שְׁטוּחָה; כָּזֶה הָיָה לְכָל תָּאָיו וַחֲדָרָיו אוֹתוֹ בַּיִת מְפֻחָם, שֶׁאֲפִילוּ בַּיּוֹם הָיוּ מַדְלִיקִים בּוֹ אוֹר לְגָרֵשׁ אֶת הַחֲשֵׁכָה.

בֵּית הָאַכְסַנְיָה קוֹרִינְתְּ שִׁמֵּשׁ לְקוֹרְפֵירַק וַחֲבֵרָיו מְקוֹם פְּגִישָׁה אֶחָד מֵרַבִּים. גְּרַנְטֶר הוּא שֶׁמָּצָא אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ הַזֶּה, שֶׁסִּפֵּק לְאוֹרְחָיו לֹא רַק מַשְׁקָאוֹת כִּי אִם גַּם אֹכֶל.

בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁנִּקְרָא אַבָּא הוֹשְׁלוּף וְנִרְאָה כְּעֵין אָדָם גַּס, הָיָה חָבִיב עַל אוֹרְחָיו וּמֵת בִּשְׁנַת 1832. מִכָּאן וְאֵילָךְ נִמְצָא הָעֵסֶק בִּידֵי הָאַלְמָנָה, זוֹ שֶׁלֹּא חָדְלָה לְהִתְאַבֵּל עַל בַּעְלָהּ, בְּאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִתְאַוְּה לְנַחֵם אוֹתָהּ. הַמַּשְׁקָאוֹת וְהָאֹכֶל נַעֲשׂוּ עַכְשָׁו גְּרוּעִים מִכְּפִי שֶׁהָיוּ בִּזְמַנּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אַף עַל פִּי כֵן הוֹסִיפוּ קוֹרְפֵירַק וַחֲבֵרָיו לְבַקֵּר בְּבֵית הָאֹכֶל הַזֶּה – מִתּוֹךְ רַחֲמָנוּת, לְפִי דְבָרָיו שֶׁל לֶגְל.

ב

בְּיוֹם חֲמִישִׁי לְיוּנִי בַּבֹּקֶר הָלְכוּ לֶגְל וְי’וֹלִי, הַשְּׁנַיִם שֶׁנָּהֲגוּ שֻׁתָּפוּת בַּאֲכִילָה וּבְדִירָה וּבְכָל עִנְיְנַי הַחַיִּים, לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחוֹת הַבֹּקֶר בְּ“קוֹרִינְתְּ,” שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֹכֶל קָבוּעַ. לְאַחַר זְמָן מוּעָט שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ גַם גְּרַנְטֶר לָשֶׁבֶת אִתָּם יָחַד. וְאוּלָם בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַיְדִידִים הַשְּׁנַיִם לֹא לָקְחוּ לִסְעֻדָּתָם אֶלָּא בַּקְבּוּק יַיִן אֶחָד, עָשְׂתָה הַמֶּלְצָרִית כַּמִּנְהָג הַיָּשָׁן וְהִצִּיגָה לִפְנֵי גְרַנְטֶר שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים בְּבַת אֶחָת. לֹא הִסְפִּיק זֶה לְהָרִיק אֶל קִרְבּוֹ אֶת מַחֲצִית הַבַּקְבּוּק הָרִאשׁוֹן, עַד שֶׁהִתְחִיל נוֹאֵם בַּאֲרִיכוּת עַל דְּבַר הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁבַּחַיִּים וּבַטֶּבַע, עַל דְּבַר כָּל יְקָר הַנָּדוֹן לִהְיוֹת נִפְסָד וְכָלֶה בְּיַד הַמִּקְרֶה וְעַל דְּבַר עֶגְלַת הַמְּסִבּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַשּׁוֹקַעַת מִדַּי פַּעַם בְּפַעַם בְּתוֹךְ הַבֹּץ.

גְּרַנְטֶר רַק זֶה שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַבַּקְבּוּק הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה הֵגִיחַ מִתּוֹךְ חוֹר הַמַּדְרֵגוֹת נַעַר נְמוּךְ קוֹמָה עַד מְאֹד, שֶׁנִּרְאָה כְּבֶן עֶשֶׂר וּפָחוֹת, לְבוּשׁוֹ הָיָה קְרָעִים, פָּנָיו צְהֻבִּים וּמְפִיקִים עָרְמָה, עֵינָיו מַבְהִיקוֹת וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ רַב מְאֹד. הוּא הָיָה רָטֹב כֻּלּוֹ מִגֶּשֶׁם וְנִרְאָה כְּשׁוֹפֵעַ נַחַת רוּחַ.

הַנַּעַר לֹא חָקַר וְלֹא הִתְעַכֵּב, אֶלָּא פָּנָה בִּדְבָרִים אֶל לֶגְל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכִּיר, כַּנִּרְאֶה, אַף אֶחָד מִשְּׁלשֶׁת אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה: “וְכִי אֲדוֹנִי הוּא מַר לֶגְל?” “אָמְנָם כֵּן. מַה חֶפְצֶךָ?” “הִנֵּה זֶה הַדָּבָר. אִישׁ אֶחָד בְּהִיר שְׂעָרוֹת וּגְדָל-קוֹמָה אָמַר אֵלַי בִּרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה: ‘הֲיֶשְׁךָ מַכִּיר אֶת אִמָּא הוֹשְׁלוּף?’ ‘כֵּן’, עָנִיתִי, ‘רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי, אַלְמָנָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הוֹשְׁלוּף.’,לֵךְ שָׁמָּה', אָמַר הָאִישׁ. ‘שָׁם תִּמְצָא אֶת הָאָדוֹן לֶגְל. תֹּאמַר לוֹ:G. B. A.’ וְכִי אֵין זֶה דָבָר רָאוּי לִצְחוֹק? הַלָּז נָתַן לִי עֲשָׂרָה סוּ.” “י’וֹלִי, הַלְוֵה לִי עֲשָׂרָה סוּ,” אָמַר לֶגְל, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ לִגְרַנְטֶר: “הַלְוֵה לִי עֲשָׂרָה סוּ, גְּרַנְטֶר.”

כָּךְ יָצָא פְרַנְק שָׁלֵם, וְלֶגְל מָסַר אֶת הַכֶּסֶף לִידֵי הַנָּעַר. “מָה שְׁמֶךָ?” שָׁאַל לֶגְל אֶת הַנָּעַר. “נָבֶה. חֲבֵרוֹ שֶׁל גַּבְרוֹשׁ אָנֹכִי.”

“הִשָּׁאֵר אִתָּנוּ,” אָמַר לֶגְל. “שַׁתֵּף אֶת עַצְמְךָ לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר שֶׁלָּנוּ,” הוֹסִיף גְּרַנְטֶר. הַנַּעַר עָנָה:

"לֹא יִתָּכֵן. אֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בְּתַהֲלוּכַת הַהַלְוָיָה. מֵחוֹבָתִי לִקְרוֹא בְּקוֹל: ‘הָלְאָה פוֹלִינִיק!’ "

וְהוּא נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם לְאַחַר שֶׁהֶחֱוָה קִדָּה עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר.

“C–B–A,” אָמַר לֶגְל בַּחֲשַׁאי, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. “פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה – הַהַלְוָיָה שֶׁל לָמַרְק.”

“בְּהִיר הַשְּׂעָרוֹת וּגְדָל-הַקּוֹמָה,” הוֹסִיף גְּרַנְטֶר בֵּאוּרִים, “הֲרֵי זֶה אַנְי’וֹלְרָא.” “הֲנֵלֵךְ וְנִתְחַבֵּר אֵלָיו?” שָׁאַל לֶגְל. “גֶּשֶׁם בַּחוּץ,” הֶחֱזִיר י’וֹלִי. “קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי בִּשְׁבוּעָה לָבוֹא בָּאֵשׁ, אֲבָל לֹא בַּמָּיִם. אֵין אֲנִי רוֹצֶה לִגְרֹם לְעַצְמִי נַזֶּלֶת.” “אֲנִי אֶשָּׁאֵר כָּאן,” אָמַר גְּרַנְטֶר. “מוּטָב שֶׁאֶהְיֶה זָן אֶת עֵינַי בְּשֻׁלְחָן הַבִּילְיַרְד מֵאֲשֶׁר בְּהַלְוָיָה שֶׁל מֵת.”

“מָנִינוּ וְגָמַרְנוּ! לֹא נָזוּז מִכָּאן,” הִבִּיעַ לֶגְל הַחְלָטָה. “הָבָה, אַחִים, נָשִׂים אֶת עֵינֵינוּ בַּכּוֹס. שֶׁהֲרֵי אִם גַּם נַחְמִיץ אֶת שְׁעֵת הַהַלְוָיָה, נָבוֹא בְּעוֹד מוֹעֵד לָקַחַת חֵלֶק בַּתִּגְרוֹת.”

“אָמְנָם כֵּן, רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת בְּמַעֲמָד זֶה!” קָרָא י’וֹלִי. לֶגְל שִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו זוֹ בָּזוֹ.

“הַמַּדִּים שֶׁל שְׁנַת 1830 יִתָּפְרוּ אֵפוֹא שׁוּב. וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּכָךְ. הֵם קָצְרוּ מִשַּׁמֵּשׁ לְבוּשׁ לָעָם.” “עִנְיַן הַמַּהְפֵּכָה שֶׁלָּכֶם אֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד לְגַבֵּי שֶׁלִּי,” הִבִּיעַ גְּרַנְטֶר אֶת דַּעְתּוֹ, “הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁל עַכְשָׁו אֵינָהּ מְאוּסָה עָלֵי. כֶּתֶר חֲבוּשׁ מִצְנֶפֶת לַיְלָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם סַכָּנָה.” מִשֶּׁהִגִּיעָה שְׁעַת צָהֳרַיִם לֹא יָכֹל עוֹד גְּרַנְטֶר לְהִסְתַּפֵּק בְּיַיִן בִּלְבָד. כֵּיוָן שֶׁאֹפְּיוּם אוֹ חָשִׁישׁ לֹא נִזְדַּמְּנוּ לְיָדוֹ בְּרֶגַע זֶה, בִּקֵּשׁ לְהֵעָזֵר בְּמַשְׁקֶה מְרֻכָּז שֶׁהָיָה בּוֹ מִיַּיִן שָׂרוּף וּמֵאַבְּסִינְתְּ. הַשִּׁקּוּי הָעַז הַזֶּה הִשְׁבִּית כָּל צַעַר, אֲבָל גָּרַם לוֹ לִגְרַנְטֶר שֶׁיִּפֹּל בִּידֵי כֹּחוֹת הָרָשַׁע אֲשֶׁר לַלַּיְלָה, לָאֵימָה וְלַמָּוֶת.

גַּם הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים הָיוּ שְׁרוּיִים בְּשִׁכָּרוֹן, אֶלָּא שֶׁהִתְנַהֲגוּ כַּשּׁוּרָה וְלֶגְל גַּם הֶרְאָה אֶת עַצְמוֹ כְּשׁוֹלֵט בְּשִׂכְלוֹ. הוּא יָשַׁב עַל מִסְעַד הַחַלּוֹן, הָרוּחַ הַקְּרִירָה שׁוֹבְבָה אֶת נַפְשׁוֹ.

וּפְתִאֹם קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹל שָׁאוֹן שֶׁבָּא מֵאָחוֹר. אֲנָשִׁים הָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ בִּצְעָדִים נֶחְפָּזִים וּבָאֲוִיר נִשְּׂאָה צְעָקָה: “אֶל הַנֶּשֶׁק!” הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ וְרָאָה בִּרְחוֹב סֶן-דֶּנִי אֶת אַנְי’וֹלְרָא וַחֲבֵרָיו וְאֶת הֲמוֹן הַמְזֻיָּנִים הַנִּגְרָרִים אַחֲרֵיהֶם.

רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי לֹא הָיָה אָרֹךְ בְּיוֹתֵר. לֶגְל שָׂם אֵפוֹא אֶת כַּפּוֹת יָדָיו סָבִיב לְפִיו בְּצוּרַת שׁוֹפָר, וְקָרָא בְּקוֹל:

“שְׁמַע נָא, קוֹרְפֵירַק, שְׁמַע נָא!” קוֹרְפֵירַק עָמַד מִלֶּכֶת, הִבְחִין בְּלֶגְל, סָר כִּצְעָדִים אֲחָדִים הַצִּדָּה וְשָׁאַל: “מַה חֶפְצֶךָ?” וְתוֹךְ כְּדֵי שְׁאֵלָתוֹ זוֹ יָצְאָה הַשְּׁאֵלָה גַּם מִפִּי חֲבֵרוֹ לֶגְל: “לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?”

“יֵשׁ בְּדַעְתֵּנוּ לִבְנוֹת בָּרִיקַדָּה.” “וּבְכֵן אֵין לָכֶם אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר כָּאן. בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא תִּמְצְאוּ מָקוֹם נוֹחַ יוֹתֵר.” “הַצֶּדֶק אִתְּךָ.” קוֹרְפֵירַק נָתַן רֶמֶז וְאַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה הִתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי.

ג

אָמְנָם אוֹתוֹ מָקוֹם הָיָה נָאֶה מֵאֵין כָּמֹהוּ לְבִנְיַן בָּרִיקַדָּה. בֵּית הָאַכְסַנְיָה נִשְׁקַף עַל פְּנֵי כָּל הָרְחוֹב, אֶת רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר אֶפְשָׁר הָיָה לִסְתֹּם בְּנָקֵל גַּם מִצַּד יָמִין וְגַם מִצַּד שְׂמֹאל בְּאֹפֶן שֶׁהַמִּתְנַפְּלִים לֹא יוּכְלוּ לָבוֹא אֶלָּא דֶּרֶךְ רְחוֹב סֶן-דֶּנִי. לֶגְל גִּלָּה בְּעֵת שִׁכְרוֹנוֹ גְאוֹנִיּוּת שֶׁל מַצְבִּיא שֶׁגְּדוֹלָה מִמֶּנָּה לֹא הֶרְאָה בִּזְמַנּוֹ הֲנִיבַל צְלוּל דֵּעָה.

הֲמוֹן הַמְזֻיָּנִים, שֶׁהִתְפָּרְצוּ אֶל הָרְחוֹב, הֵטִילוּ בַּכֹּל אֵימָה. כָּל הָאֲנָשִׁים בָּרְחוּ, לֹא עָבַר רֶגַע קָצָר וְכָל הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת אֲשֶׁר מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וַאֲשֶׁר מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה נִסְגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וְעַל בָּרִיחַ וְנֶחְסְמוּ בְּכָל מַחְסוֹם. אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁגָּבְרָה עָלֶיהָ הָאֵימָה, תָּלְתָה בְּעֶזְרַת חֲבָלִים מִזְרָן עַל פְּנֵי חַלּוֹנָהּ, כְּדֵי שֶׁמִּזְרָן זֶה יְשַׁמֵּשׁ חֲצִיצָה בִּפְנֵי הַכַּדּוּרִים. רַק דַּלְתּוֹ שֶׁל בֵּית הָאַכְסַנְיָה נִשְׁאֲרָה פְּתוּחָה, פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי הַגְּדוּד תָּפְסוּ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה.

לֶגְל יֵרֵד מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ וְנָתַן שָׁלוֹם לְקוֹרְפֵירַק. בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים מְעַטִּים נֶעֶקְרוּ עֶשְׂרִים מוֹטוֹת בַּרְזֶל מִתּוֹךְ הַסְּרָגִים שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת וְהוּצְאוּ מִמְּקוֹמָם אַבְנֵי מַרְצֶפֶת עַל פְּנֵי שֶׁטַח שֶׁל עֲשָׂרָה קָנִים; עֲגָלָה כְּבֵדָה, שֶׁעָבְרָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, נֶהֶפְכָה עַל פָּנֶיהָ, שָׁלשׁ חָבִיוֹת מְלֵאוֹת סִיד, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטְעָן לָעֲגָלָה, כֻּסּוּ בַּהֲמוֹן אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, וּלְצִדָּן הָעָמְדוּ הֶחָבִיוֹת הָרֵיקוֹת אֲשֶׁר אַנְי’וֹלְרָא מָצָא בְּמַרְתְּפוֹ שֶׁל בֵּית הָאַכְסַנְיָה. פֵיאִי, צַיַּר מְנִיפוֹת שֶׁיָּדָיו עֲדִינוֹת, הֵקִים שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת מֵאַבְנֵי בִּנְיָן כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת שׁוּרַת הֶחָבִיוֹת. עַל גַּבֵּי הֶחָבִיוֹת הֻנְּחוּ קוֹרוֹת שֶׁנִּלְקְחוּ מֵעַל פְּנֵי הַבַּיִת הַקָּרוֹב. וּכְשֶׁעָמְדוּ לֶגְל וְקוֹרְפֵירַק לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר, הָיְתָה קַיֶּמֶת כְּבָר עַל פְּנֵי חֲצִי הָרְחוֹב חוֹמָה גְּבוֹהָה כְּקוֹמַת אִישׁ.

וְהִנֵּה נִקְרָה כָּאן לַעֲבֹר אוֹמְנִיבוּס רָתוּם לִשְׁנֵי סוּסִים לְבָנִים.

לֶגְל נֶחְפַּז לְשָׁם בְּטַפְּסוֹ וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, הִכְרִיחַ אֶת הָרַכָּב לַעֲצֹר בַּסּוּסִים וְאֶת הַנּוֹסְעִים לָרֶדֶת מֵעַל הָעֲגָלָה – אַגַּב זֶה תָּמַךְ אֶת הַגְּבִירוֹת בְּיָדוֹ, כְּדֶרֶךְ גֶּבֶר מְנֻמָּס – וּלְבַסּוֹף שִׁלַּח אֶת שַׁמַּשׁ הָאוֹמְנִיבוּס וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ בְּצֵרוּף הָעֲגָלָה.

הַסּוּסִים הֻתְּרוּ מֵרִסְנָם וְנִשְׁלְחוּ לָרוּץ בְּמוֹרַד רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר. הָאוֹמְנִיבוּס נֶהְפַּךְ עַל פָּנָיו וּמַעֲשֵׂה הַבָּרִיקַדָּה הָשְׁלֵם עַל יָדוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה גְרַנְטֶר יוֹשֵׁב עֲדַיִן בִּמְקוֹמוֹ וְעֵינוֹ בַּשִּׁקּוּי מַּדְהִים. אַנְי’וֹלְרָא, שֶׁעָמַד עַל גַּב הַבָּרִיקַדָּה וְהָרוֹבֶה בְּיָדוֹ, שָׁלַח דְּבָרִים מְרוֹם הַחַלּוֹן:

“גְּרַנְטֶר,” קָרָא אַנְי’וֹלְרָא, “קוּם וְלֵךְ מִפֹּה. הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא לַשִּׁכּוֹרִים מֵחֹפֶשׁ וְלֹא לְשִׁכּוֹרִים מִיָּיִן. אַתָּה מֵבִיא קָלוֹן עַל הַבָּרִיקַדָּה.” נְאוּם הַחֵמָה הַזֶּה פָּעַל עַל גְּרַנְטֶר פְּעֻלָּה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. שִׁכְרוֹנוֹ הָיָה פִּתְאֹם כְּלֹא הָיָה. הוּא צָנַח עַל מְקוֹמוֹ, הֵטִיל אֶת יָדָיו עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאֵצֶל הַחַלּוֹן, תָּלָה בְּאַנְי’וֹלְרָא אֶת עֵינָיו הַמְּפִיקוֹת עַנְוַת לֵב בִּלְתִּי רְגִילָה, וְאָמַר:

“הִנִּיחוּ לִי וְאִישַׁן כָּאן אֶת שְׁנָתִי.”

“לֵךְ וְיָשַׁנְתָּ בְּמָקוֹם אַחֵר?” קָרָא אַנְי’וֹלְרָא.

וְאוּלָם גְּרַנְטֶר הִשְׁהָה עָלָיו אֶת עֵינָיו הַמְּפִיקוֹת אַהֲבָה רַבָּה וְהֶחֱזִיר דְּבָרִים: “הַנִּיחוּ לִי וְאֶטְעַם טַעַם שֶׁל שֵׁנָה – בְּטֶרֶם אֵלֵךְ לִקְרַאת הַמָּוֶת.” מִרְצוֹ לֹא עָמַד לוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּמַצָּב שֶׁל עֵרוּת; לְאַחַר רֶגַע קַל נִשְׁתַּקַּע בְּשֵׁנָה.

ד

לְאַחַר זְמָן מוּעָט עָמְדָה הַבָּרִיקַדָּה בְּבִנְיָנָהּ הַגָּמוּר וְיָכְלָה, כַּנִּרְאֶה, לְשַׁמֵּשׁ מַחֲסֶה בָּטוּחַ; כֻּלָּם עָסְקוּ בָּעֲבוֹדָה, חִזְּקוּ כָּל בֶּדֶק, הוֹסִיפוּ לְהָבִיא אֲבָנִים. בָּאוּ לוֹחֲמִים חֲדָשִׁים, הֵבִיאוּ חָבִית מְלֵאָה אֲבַק שְׂרֵפָה וְסַל מָלֵא בַּקְבּוּקִים וְגַם וִיטְרִיּוֹל.

בְּהַשְׁגָּחָתָם שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא, קוֹמְפֶר וְקוֹרְפֵירַק הָלְכוּ וְנִבְנוּ עַכְשָׁו בְּבַת-אַחַת שְׁתֵּי בָּרִיקַדּוֹת. שְׁתֵּיהֶן חֻבְּרוּ אֶל בֵּית הָאַכְסַנְיָה וְגָבְלוּ זוֹ לְיַד זוֹ בְּצוּרָה שֶׁל קֶרֶן זָוִית יְשָׁרָה, בְּאֹפֶן שֶׁאַחַת מֵהֶן סָגְרָה אֶת רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי בִּמְקוֹם צֵאתוֹ לִרְחוֹב סִין וְהַשְּׁנִיָּה סָגְרָה אֶת רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר בִּמְקוֹם צֵאתוֹ אַף הוּא לִרְחוֹב סִין. רְחוֹב זֶה, שֶׁהָיָה קָצָר בְּיוֹתֵר, לֹא נִרְאוּ עַל פָּנָיו אֶלָּא אַבְנֵי מַרְצֶפֶת וְחָבִיוֹת.

בַּמִּטְבָּח הָיוּ פּוֹעֲלִים, מִן הַמֻּמְחִים לַדָּבָר, מְכִינִים צָרְכֵי יְרִיָּה; בַּעֲלַת הַבַּיִת וּשְׁתֵּי נַעֲרוֹתֶיהָ הֻכְרְחוּ לִמְרֹט פְּקִיעִים מִתּוֹךְ סְמַרְטוּטִים יְשָׁנִים.

הָאִישׁ גְּדָל-הַקּוֹמָה, זֶה שֶׁנִּצְטָרֵף אֶל הַגְּדוּד בִּרְחוֹב דֶּה בִּילֶט, עָשָׂה לְתוֹעֶלֶת הָעִנְיָן בְּעָזְרוֹ בְּבִנְיָן הַבָּרִיקַדָּה הַקְּטַנָּה. גַּבְרוֹשׁ, לְהֶפֶךְ, שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ לְבִנְיָן הַבָּרִיקַדָּה הַשְּׁנִיָּה. דּוֹמֶה כִּי נַעַר זֶה, הַמְשַׁמֵּשׁ מוֹפֵת לַנְּעָרִים הַמְּשׁוֹטְטִים שֶׁבְּחוּצוֹת פָּרִיס, רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּטוֹב; הוּא הֵפִיק בְּדִיחוּת וְהָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ אֵת כָּל הַקָּהָל. הוּא חִזֵּק אֶת רוּחַ הָאֲנָשִׁים וְגַם עָנָה לָהֶם דִּבְרֵי עַזּוּת; וְאוּלָם גַּם חֻצְפָּתוֹ לֹא עוֹרְרָה אֶלָּא צְחוֹק.

נִגְמְרוּ כָּל הַהֲכָנוֹת – עַכְשָׁו נִצְטַרְכוּ לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר. קוֹרְפֵירַק עָלָה וְעָמַד עַל שֻׁלְחָן וְחִלֵּק שְׁלשִׁים תַּרְמִילֵי יְרִיָּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

עַכְשָׁו מִלְּאוּ כֻּלָּם בְּצִבּוּר אֶת הָרוֹבִים הַשּׁוֹנִים, לְלֹא חִפָּזוֹן וּמִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁבְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. אַנְי’וֹלְרָא הֶעֱמִיד מִחוּץ לַבָּרִיקַדּוֹת שָׁלשׁ פְּלֻגּוֹת מִשְׁמָר, הָאַחַת בִּרְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי, הַשְּׁנִיָּה בִּרְחוֹב דֶּה-פְרֶשֶׁר, הַשְּׁלִישִׁית בִּרְחוֹב דֶּה-לַהּ פְּטִיט טְרוּאַנְדְּרִי.

מִכָּאן וְאֵילָךְ הִתְחִילוּ מְחַכִּים לָאוֹיְבִים מִתּוֹךְ מְנוּחָה וְהַחְלָטַת הַלֵּב.

ה

בַּמֶּה עָבַר עֲלֵיהֶם הַזְּמָן שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד בִּרְשׁוּתָם? בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּבָרִים הֵכִינוּ תַּרְמִילֵי יְרִיָּה וְהַנָּשִׁים מָרְטוּ פְּקִיעִים, בְּשָׁעָה שֶׁאִלְפָּס גָּדוֹל, הַמָּלֵא עַל גְּדוֹתָיו עוֹפֶרֶת וּבְדִיל מֻתָכִים, הֶעֱלָה עֲנַן קִיטוֹר מֵעַל גַּבֵּי מַחְתָּה מְלֵאָה גֶחָלִים, בְּשָׁעָה שֶׁהַזְּקִיפִים הִתְהַלְּכוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם כְּשֶׁרוֹבֵיהֶם בִּידֵיהֶם וְאַנְי’וֹלְרָא אֲשֶׁר לֹא יָדַע לֵאוּת הָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹחֵן אוֹתָם – אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ קוֹמְפֶר, קוֹרְפֵירַק, יַ’ן פְּרוּבֶר, פֵיאִי, לֶגְּל, י’וֹלִי, בָּהוֹרֶל וְעוֹד אֲחָדִים מֵחַבְרֵיהֶם הוֹלְכִים אִישׁ אֶל אָחִיו לְשֵׁם בִּקּוּר. כְּמוֹ בִּימֵי שְׁלוֹמָם בִּהְיוֹתָם תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְהָיוּ מַקְרִיאִים שִׁירֵי אַהֲבָה בִּפְנֵי הַמָּוֶת הַקָּרוֹב לָבוֹא.

בֵּינָתַיִם נִתְלָה עַל הַבָּרִיקַדָּה הַקְּטַנָּה פָּנָס שֶׁל נְיָר. עַל הַבָּרִיקַדָּה הַגְּדוֹלָה הוּשַׂם לַפִּיד שַׁעֲוָה בְּתוֹךְ בֵּית קִבּוּל דּוֹמֶה לִכְלוּב, שֶׁהָיָה עָשׂוּי אַבְנֵי מַרְצֶפֶת וּמְסֻגָּר מִשְּׁלשֶׁת צְדָדָיו בִּפְנֵי הָרוּחַ, וְאוֹתוֹ לַפִּיד הֵטִיל אוֹר צוֹרֵם עַל פְּנֵי הַדֶּגֶל הָאָדֹם בָּהּ בְּעֵת אֲשֶׁר הָרְחוֹב וְהַבָּרִיקַדּוֹת נִשְׁאֲרוּ עֲטוּיֵי אֲפֵלָה.

ו

הַלַּיְלָה יָרַד כְּבָר וְכָל אוֹיֵב לֹא קָרֵב עוֹד לָבוֹא. רַק קוֹלוֹת מְהוּמָה נִשְׁמְעוּ בְּעִרְבּוּב, מִזְּמָן לִזְמָן גַּם קוֹל רוֹבִים מְפַצְּחִים, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה קוֹל יְרִיּוֹת חָזָק וּמְמֻשָּׁךְ וְלֹא הִגִּיעַ אֶלָּא מִמֶּרְחָק רָב. אַרְכָּה זוֹ, שֶׁזְּמַנָּהּ נִמְשַׁךְ בְּיוֹתֵר, הֶרְאֲתָה לָדַעַת כִּי הַמֶּמְשָׁלָה אֵינָהּ דּוֹחֶקֶת אֶת הַשָּׁעָה וְכִי הִיא מַגְבִּירָה אֶת כֹּחוֹתֶיהָ. אֵלֶּה שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ לְהִתְנַפֵּל עַל הַחֲמִשִּׁים הָיָה מִסְפָּרָם שִׁשִּׁים אֶלֶף.

גַּבְרוֹשׁ, שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם, הִנִּיחַ פִּתְאֹם מִיָּדוֹ אֶת מְלֶאכֶת הַתַּרְמִילִים. הוּא תָּמַהּ לִרְאוֹת בֶּן אָדָם אֶחָד שֶׁבָּא דֶּרֶךְ רְחוֹב דֶּה בִּילֶט הַפָּתוּחַ וְנִכְנַס לְבֵית הָאַכְסַנְיָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַנַּעַר כִּמְפַקְפֵּק, וְאוּלָם מִיָּד יָדַע מִי הוּא הָאִישׁ הַנִּמְצָא בְּבֵית הָאַכְסַנְיָה. הוּא נִגַּשׁ אֶל אַנְי’וֹלְרָא וְלָחַשׁ לוֹ עַל אָזְנוֹ: “יָשִׂים נָא אֶת לִבּוֹ לְבֶן אָדָם זֶה שֶׁבַּפִּנָּה. הוּא אֶחָד מִן הַמַּלְשִׁינִים. בָּטוּחַ אֲנִי בְּכָךְ. לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם מָשַׁךְ אוֹתִי בִּשְׁתֵּי אָזְנַי מֵאֵצֶל אַחַת הַקְּשָׁתוֹת שֶׁל פוֹן-רוֹיַל.”

אַנְי’וֹלְרָא קָרָא לְאַרְבָּעָה פּוֹעֲלִים נוֹשְׂאֵי נֶשֶׁק וְאַמִּיצִים לְכֹחַ וְנִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר אֵלָיו יָשַׁב הָאִישׁ הֶחָשׁוּד.

“מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?” הַלָּז הֵישִׁיר אֶת מֶבָּטוֹ הַקּוֹפֵא כְּנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא, הֶחֱזִיר דְּבָרִים: “רוֹאֶה אֲנִי מָה טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר; יְהֵא כָּךְ.” “אַתָּה מְשַׁמֵּשׁ מַלְשִׁין בַּמִּשְׁטָרָה?” “הִנְנִי פָּקִיד.”

“מָה שְׁמֶךָ?”

“יָ’בֶר.”

לֹא הִסְפִּיק יָ’בֶר לְהָסֵב אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ לָאָרֶץ וַאֲסָרוּהוּ בַּחֲבָלִים וּבָדְקוּ אֶת כִּיסָיו. מָצְאוּ אֶצְלוֹ אֶת תְּעוּדַת מִשְׂרָתוֹ. אַחַר כָּךְ קְשָׁרוּהוּ אֶל עַמּוּד עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לְהָנִיעַ אֶת אֲבָרָיו. “עֲשָׂרָה רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁתַּתְחִיל הַהַתְקָפָה כְּלַפֵּי הַבָּרִיקַדָּה – יָרֹה תִּיָּרֶה, אֲדוֹנִי,” מָסַר אַנְי’וֹלְרָא מוֹדָעָה לָאַסִּיר בַּקּוֹל נִמְרָץ.

וְאַחַר כָּךְ פָּנָה כְּלַפֵּי גַבְרוֹשׁ: “וְאַתָּה לֵךְ וַעֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לָךְ.” “תֵּכֶף וּמִיָּד! וְאוּלָם הֲלֹא יִמְסֹר לְיָדִי אֶת רוֹבֵהוּ שֶׁל זֶה? טוֹבָה זוֹ שֶׁגָּמַלְתִּי לָכֶם רְאוּיָה הִיא לְשָׂכָר כָּל-שֶׁהוּא.” וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַן בִּרְכַּת שָׁלוֹם בְּנֻסַּח הַחַיָּלִים וְנִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם.

סֵפֶר עֲשִׂירִי" מָרִיּוּס בְּחֶבְרַת הַמִּתְקוֹמְמִים    🔗

א

הַקּוֹל, אֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנֵי מָרִיּוּס בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים וְקָרָא לוֹ לָלֶכֶת אֶל הַבָּרִיקַדָּה שֶׁבִּרְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי, הָיָה לוֹ כְּצִיר שָׁלוּחַ מֵאֵת הַגּוֹרָל. הוּא בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְהִנֵּה בָּאָה לְיָדוֹ הִזְדַּמְּנוּת כְּשֵׁרָה; הוּא דָפַק עַל שַׁעֲרֵי הַמָּוֶת, וְהִנֵּה זָרְקָה לוֹ יָד נַעֲלָמָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה. יֵאוּשׁוֹ לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַקְּרִיאָה הַזֹּאת; מָרִיּוּס יָצָא בְּחִפָּזוֹן מִתּוֹךְ הַגַּן וּשְׂפָתָיו הִבִּיעוּ אֹמֶר: “לְפָנִים!”

וּמִלְּבַד זֶה הֲלֹא הַמִּקְרֶה הֵבִיא לְיָדוֹ גַּם כְּלֵי נֶשֶׁק, הֵם הָאֶקְדֹּחִים אֲשֶׁר הִשְׁאִיל לוֹ יָ’בֶר! הוּא פָּנָה לָלֶכֶת מֵרְחוֹב פְּלוּמֶה וְהָלַךְ בִּצְעָדִים מְהִירִים לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה, עָבַר אֶת גֶּשֶׁר הָאִינְוָלִידִים וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת הָאֱלִיסֵיִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לִרְחוֹב דֶּה רִיבוֹלִי. כָּאן הָיָה הַכֹּל כְּמַעֲשֵׂה יוֹם יוֹם.

מָרִיּוּס עָבָר דֶּרֶךְ הַבִּנְיָן הַמְפֻלָּשׁ שֶׁל דָּלוֹרְס וְיָצָא לִרְחוֹב סֶנְט-הוֹנוֹרֶה. כָּאן הָיוּ הַחֲנֻיּוֹת סְגוּרוֹת. עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁל פֵּלֶּה-רוֹיַל חָנָה צְבָא פָּרָשִׁים.

לְיַד הַמִּזְרָקוֹת הַמְכֻנּוֹת בְּשֵׁם אַרְבֶּר-סֶק נִרְאוּ “כְּנֻפְיוֹת”, מִינֵי קְבוּצוֹת קְבוּעוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים חֲשׁוּדִים, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים הָיָה מַרְאֵיהֶם כְּגָלְמֵי קֶרַח עַל פְּנֵי מַיִם זוֹרְמִים.

בִּמְבוֹא רְחוֹב דֶּה פְּרוּבֶר נִצְטַפֵּף הֶהָמוֹן וַיְהִי לְנֵד אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לַחְדֹּר לְתוֹכוֹ. מִכָּאן וָהָלְאָה נִמְשְׁכָה דַרְכּוֹ עַל פְּנֵי רְחוֹבוֹת נִדָּחִים, שְׁרוּיִים בַּעֲלָטָה וְשׁוֹמְמִים מֵאָדָם. וְשׁוּב הוֹבִילוּ אוֹתוֹ רַגְלָיו לְאַחַת הַשְּׁכֻנּוֹת אֲשֶׁר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ נִרְאוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים.

הָעַיִן נִתְקְלָה בְּרוֹבִים מֻצָּגִים בְּצוּרָה שֶׁל פִּירָמִידוֹת, בְּפִגְיוֹנֵיהֶם שֶׁל רוֹבִים הַמִּתְנוֹעֲעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בְּחַיָּלִים הַחוֹנִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת. סַקְרָנִים לֹא פָּרְצוּ לָבוֹא עַד לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.

וְאוּלָם רְצוֹנוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, הַבָּא מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, לֹא נִרְתַּע לְאָחוֹר מִפְּנֵי מִכְשׁוֹלִים שֶׁמִּסּוּג זֶה. הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל מִינֵי דְרָכִים וְתַחְבּוּלוֹת וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. בִּסְבִיבָה זוֹ, הַשְּׁרוּיָה בְּזַעַם וּבִזְוָעָה, הוּא הִרְגִּישׁ כִּי הַכְּרָךְ הַגָּדוֹל מִתְכּוֹנֵן לְמִלְחָמָה מַכְרִיעָה.

ב

מִשֶּׁהִגִּיעַ לְבִנְיַן הַשּׁוּק רָאָה מָרִיּוּס וְהִנֵּה הַמָּקוֹם הוּא כָּאן שׁוֹמֵם וְדוֹמֵם עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּרְחוֹבוֹת הַסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה. הָיָה דּוֹמֶה כִּי הַמְּנוּחָה הַקָּרָה אֲשֶׁר לְקִבְרֵי הַמֵּתִים הִגִיחָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה וְנִשְׁתַּטְּחָה תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

וְאוּלָם עוֹד מְעַט וְאוֹר אֲדַמְדַּם נָפַל עַל פְּנֵי הַגַּגּוֹת הַגְּבוֹהִים; זֶה הָיָה הָאוֹר הָעוֹלֶה מִן הַלַּפִּיד אֲשֶׁר בָּעַר עַל הַבָּרִיקַדָּה לְיַד בֵּית הָאַכְסַנְיָה “קוֹרִינְתְּ”. מָרִיּוּס כּוֹנֵן אֶת צְעָדָיו לִקְרַאת הָאוֹר הַזֶּה; הוּא הִתְגַנֵּב וְעָבַר עַל פְּנֵי זְקִיפֵי הַמִּתְקוֹמְמִים בְּלִי שֶׁהִשְׁגִּיחוּ בּוֹ, וְהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. לְעֵינָיו נִגְלָה בֵּית הָאַכְסַנְיָה וְנִגְלוּ אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ וְהָרוֹבִים עַל בִּרְכֵּיהֶם.

הוּא צָנַח וְיָשַׁב עַל אַחַת הָאֲבָנִים וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְהַרְהֵר בְּאָבִיו, הוּא שַׂר הַגְּדוּד פוֹנְטְמֶרְסִי.

הִרְהוּרָיו הָיוּ נְתוּנִים גַּם לְקוֹזֶט, זוֹ שֶׁבְּוַדַאי יָצְאָה לַדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָמַר לָהּ בְּהֵן צִדְקוֹ כִּי יָמוּת אִם יִקְרֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. וְכִי לֹא בָּרוּר כִּי דְבַר מוֹתוֹ יִיטַב בְּעֵינֶיהָ?

הוּא סִלֵּק מֵעַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַפִּקְפּוּקִים; לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד הָיָה דְבַר הִלָּחֲמוֹ עַל צַד הַמִּתְקוֹמְמִים. הוּא שָׁקַל אֶת כָּל יִקְרוֹתָיו, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ עוֹד בַּחַיִּים, וְהַהַחְלָטָה שֶׁבִּלְבָבוֹ הִגִּיעָה לִידֵי חֹזֵק: טוֹב שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לָמוּת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

 

סֵפֶר אַחַד: - עָשָׂר מַעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה שֶׁל הַמְיֻאָשִׁים    🔗

א

עוֹד לֹא נִרְאָה כָּל אוֹיֵב. שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-מֶרִי הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית. אִישׁ לֹא פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר; הֵם רַק הִטּוּ אֶת אָזְנָם לִשְׁמֹעַ אִם קוֹל שָׁאוֹן לֹא יְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָם שֶׁל אַנְשַׁי הַצָּבָא.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל רַעֲנָן מִנֹּעַר אֲשֶׁר עָלָה מֵרְחוֹב סֶן-דֶּנִי וְיָרָה לְתוֹךְ דִּמְמַת הַלַּיְלָה הָאֲיֻמָּה אֶת פִּזְמוֹנוֹ הַנַּעֲלָס, זֶה שֶׁקְּרִיאַת תַּרְנְגֹל צוֹהֶלֶת בִּמְשׁוּבָה לִוְּתָה אוֹתוֹ כְּחָרוּז חוֹזֵר.

הַיְדִידִים הַשְּׁנַיִם לָחֲצוּ זֶה לָזֶה יָד. “גַּבְרוֹשׁ!” אָמַר אַנְי’וֹלְרָא. “הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ,” אָמַר קוֹמְפֶר. בְּרֶגַע זֶה עָלָה קוֹל צְעָדִים נֶחְפָּזִים; מִי-שֶׁהוּא טִפֵּס וְעָבַר עַל פְּנֵי הָאוֹמְנִיבוּס בִּזְרִיזוּת שֶׁל מוּקְיוֹן, וּמִיָּד רָאוּ אֶת גַּבְרוֹשׁ כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ וְיוֹרֵד לְמָטָּה.

“הָבוּ לִי אֶת הָרוֹבֶה!” קָרָא גַבְרוֹשׁ מִתּוֹךְ נְשִׁימָה כְּבֵדָה. “הַלָּלוּ הוֹלְכִים וּבָאִים!” כָּל חֵיל הַמַּצָּב שֶׁל הַבָּרִיקַדָּה הָיָה כְּאִלּוּ נָגַע בּוֹ זֶרֶם חַשְׁמַלִּי וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַנֶּשֶׁק. אַף גַּבְרוֹשׁ לָקַח אֶת הָרוֹבֶה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ קֹדֶם לְיָ’בֶר.

לְרַגְלֵי הַבָּרִיקַדָּה הַגְּדוֹלָה כָּרְעוּ אַרְבָּעִים וּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים מִן הַמִּתְקוֹמְמִים, בִּכְלָל זֶה אַנְי’וֹלְרָא, קוֹמְפֶר, קוֹרְפֵירַק, לֶגְל, י’וֹלִי, בָּהוֹרֶל וְגַבְרוֹשׁ, וְכֻלָּם נָתְנוּ אֶת רוֹבֵיהֶם הָעוֹמְדִים לִירוֹת לְבֵין אַבְנֵי הַכְּבִישׁ שֶׁהָיוּ עַל הַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבִּנְיָן כְּעֵין חוֹרִים לִירִיָּה. שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נִתְיַצְּבוּ עַל יַד חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל בֵּית הָאַכְסַנְיָה וּפֵיאִי הָיָה מַצְבִּיאָם.

עָבְרוּ עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים, וְאוּלָם מִיָּד עָלְתָה הֲמֻלָּה כְּבוּשָׁה אֲשֶׁר לַהֲמוֹן צְעָדִים כְּבֵדִים וְהָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְקָרֵב. לְבַסּוֹף נָדַם הַשָּׁאוֹן וְכָל אֹזֶן דִּמְּתָה לִשְׁמֹעַ קוֹל נְשִׁימָתָם שֶׁל הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בִּקְצֵה רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי. וְהִנֵּה הֵרִיעַ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה קוֹל עַז הַקּוֹרֵא: “מִי כָּאן?” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ קִשְׁקְשׁוּ רוֹבִים שֶׁסֻּלְּקוּ מֵעַל שֶׁכֶם.

אַנְי’וֹלְרָא הֶחֱזִיר בְּקוֹל עַז הַמַּבִּיעַ גַּאֲוָה:

“הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית!”

“יְרוּ!” רָעַם לְעֻמָּתוֹ קוֹל מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

בְּרַק אוֹר נָפַל עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, כְּאִלּוּ כִּבְשֵׁן אֵשׁ פָּתַח אֶת לוֹעוֹ לִרְגָעִים אֲחָדִים. וְאַחֲרֵי זֶה הִתְפּוֹצֵץ קוֹל אַדִּיר. הַכַּדּוּרִים עָפוּ בִּצְפִיפוּת מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁיְּצוּל הָאוֹמְנִיבוּס נִשְׁבַּר בְּחֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן וְהַדֶּגֶל נִשְׁמַט מִמְּקוֹמוֹ. אֵימָה לִפְּפָה בְּיָד קָרָה אֶת הַנִּתְקָפִים. אֲפִילוּ אַמִּיצֵי הַלֵּב שֶׁבָּהֶם נִרְתְּעוּ מִפָּחַד. נִרְאֶה הָיָה כִּי הָאוֹיְבִים מְרֻבִּים עַד כְּדֵי גְדוּד שָׁלֵם. “אַל תִּנְהֲגוּ בִּזְבּוּז בַּאֲבַק הַשְּׂרֵפָה, חֲבֵרִים.” קָרָא קוֹרְפֵירַק. “יְרוּ בָּהֶם לְאַחַר שֶׁיֵצְאוּ אֶל פְּנֵי הָרְחוֹב!.”

“וְאוּלָם רֵאשִׁית כֹּל,” אָמַר אַנְי’וֹלְרָא, “צָרִיךְ לְהָשִׁיב אֶת הַדֶּגֶל לִמְקוֹמוֹ.” הוּא הֵרִים אֶת הַדֶּגֶל אֲשֶׁר נָפַל עַל הָאָרֶץ לְרַגְלָיו.> “לְמִי אֹמֶץ לֵב?” בְּרֶגַע זֶה, כְּשֶׁהַחַיָּלִים כּוֹנְנוּ שׁוּב אֶת רוֹבֵיהֶם, הָיָה הָעוֹלֶה עַל הַבָּרִקַדָּה הוֹלֵךְ לִקְרַאת הַמָּוֶת הַנָּכוֹן, מִפְּנֵי סַכָּנָה כָּזוֹ נִרְתַּע גַּם הָאַמִּיץ שֶׁבָּאַמִּיצִים, וְגַם אַנְי’וֹלְרָא בְּעַצְמוֹ הָיָה כַּאֲחוּז חַלְחָלָה.> “הַאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ?”

ב

בְּרֶגַע זֶה נִרְאָה בְּפֶתַח בֵּית הָאַכְסַנְיָה אִישׁ זָקֵן אֶחָד – אַבָּא מַבֶּף. הוּא יָשַׁב עַד עַכְשָׁו דּוּמָם מֵאֲחוֹרֵי שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה; הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ אִישׁ אוֹבֵד וְלֹא חִכָּה אֶלָּא לַמָּוֶת שֶׁיָּבוֹא וְיָבִיא לוֹ שִׁכְחַת עוֹלָמִים. רַק הַתְּהוֹם הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה עוֹד לְפָנָיו.

הוּא נִגַּשׁ וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּגֶל בְּחָזְקָה מִידֵי אַנְי’וֹלְרָא, שֶׁנִּרְתַּע לְאָחוֹר מִתִּמָּהוֹן, וְאַחַר כָּךְ, בְּאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָעֵז לַעֲזֹר לוֹ אוֹ לְעַכֵּב בְּיָדוֹ, הִתְחִיל אוֹתוֹ זָקֵן בֶּן שְׁמוֹנִים עוֹלֶה לְאַט לְאַט בְּמַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן שֶׁהֻתְקְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַבָּרִקַדָּה, וּבְלֶכְתּוֹ הָיָה רֹאשׁוֹ מִתְנַדְנֵד אַךְ צְעָדָיו הָיוּ בְּטוּחִים. מִשֶּׁהִגִּיעַ לִמְרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת הֵנִיף הַיָּשִׁישׁ – שֶׁהָיָה בְּרֶגַע זֶה בְּעֵינֵי הַמִּתְקוֹמְמִים כִּדְמוּת גְּבוּרָה שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, כְּסֵמֶל הַהַגְשָׁמָה לַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1793 – אֶת הַדֶּגֶל הָאָדֹם, וְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַקְּרִיאָה: "תְּחִי

הַמַּהְפֵּכָה! תְּחִי הָרֶפּוּבְלִיקָה! אַחֲוָה! שִׁוְיוֹן

וָמָוֶת!"

מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי הִגִּיעַ אֶל הַמִּתְקוֹמְמִים הַקּוֹל הַמְּצַוֶּה לְהִתְפַּזֵּר. לְאַחַר זֶה נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז:

“הִסְתַּלְּקוּ מִכָּאן!”

“תְּחִי הָרֶפּוּבְלִיקָה!” קָרָא מַבֶּף וְנוֹפֵף אֶת הַדֶּגֶל מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת אֵין קֵץ.

“יְרוּ!” נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל אַדִּיר.

וּבַשְּׁנִיָּה הִתְפּוֹצֵץ שְׁגַר יְרִיּוֹת דּוֹמֶה לִירִיַּת תּוֹתָח. הַיָּשִׁישׁ נָפַל עַל בִּרְכָּיו, שָׁב וְהִתְרוֹמֵם וְצָנַח אַחֲרֵי כֵן לַאֲחוֹרָיו, כְּשֶׁיָּדָיו מְצֻלָּבוֹת וְהוּא נוֹפֵל לָאָרֶץ קְשֵׁה גוּף כְּקָרֶשׁ.

ג

עֵת שֶׁנָּטְלוּ אֶת גּוּפָתוֹ הַמֵּתָה שֶׁל מַבֶּף וְנָשְׂאוּ אוֹתָהּ לְבֵית הָאַכְסַנְיָה, הִבְחִין גַּבְרוֹשׁ פִּתְאֹם וְרָאָה כִּי הָאוֹיֵב מִתְגַּנֵּב לָגֶשֶׁת עַד הַבָּרִיקַדָּה. “הֱווּ זְהִירִים! הָאוֹיֵב בָּא!” קָרָא הַנַּעַר. כֻּלָּם שָׁבוּ וְהִשְׂתָּעֲרוּ בְּחִפָּזוֹן רַב מִתּוֹךְ בֵּית הָאַכְסַנְיָה. הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה, מֵאַחַר שֶׁנִּרְאוּ כְּבָר פִּגְיוֹנֵי רוֹבִים כְּשֶׁהֵם נִשָּׂאִים וּבָאִים כְּנֶגֶד הַבָּרִיקַדָּה. כַּמָּה חַיָּלִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה מִן הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי טִפְּסוּ וְעָלוּ עַל הָאוֹמְנִיבוּס, אֲחֵרִים דָּחֲקוּ אֶת רַגְלֵי גַּבְרוֹשׁ, שֶׁנִּרְתַּע מִפְּנֵיהֶם צַעַד צַעַד לְאָחוֹר, וְהִמְרִיצוּהוּ לָבוֹא בַּפִּרְצָה.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר; עוֹד דַּק אֶחָד וְהַבָּרִיקַדָּה הָיְתָה עֲלוּלָה לִפּוֹל בִּידֵי הָאוֹיְבִים. בָּהוֹרֶל הִשְׂתָּעֵר לִקְרַאת אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי וְהִפִּיל אוֹתוֹ חָלָל. הַשֵּׁנִי דָקַר אֶת בָּהוֹרֶל בְּפִגְיוֹן הָרוֹבֶה. אִישׁ אַחֵר מִן הַחַיָּלִים הִפִּיל אֶת קוֹרְפֵירַק, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא לְעֶזְרָה. הַמְגֻדָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם, הַדּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ מַמָּשׁ לַעֲנָק, נָטָה אֶת פִּגְיוֹן רוֹבֵהוּ וְהִתְנַפֵּל עַל גַּבְרוֹשׁ. הַנַּעַר לָקַח אֶת רוֹבֵהוּ שֶׁל יָ’בֶר לְבֵין זְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת, כּוֹנֵן בְּלִי פַּחַד אֶת הָרוֹבֶה כְּנֶגֶד הָעֲנָק וְיָרָה יְרִיָּה. אוּלָם אֲבוֹי! יָ’בֶר לֹא מִלֵּא אֶת רוֹבֵהוּ. אִישׁ הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְהָטִיל אֶת הַפִּגְיוֹן.

וְאוּלָם בְּטֶרֶם יִפְגַּע הַפִּגְיוֹן בְּגוּפוֹ שֶׁל גַּבְרוֹשׁ, וּכְלִי הַנֶּשֶׁק נִשְׁמַט כְּבָר מִידֵי הַחַיָּל. כַּדּוּר חָלַף אֶת מִצְחוֹ וְהוּא נָפַל לָאָרֶץ סָרוּחַ עַל גַּבּוֹ. גַּם אוֹתוֹ חַיָּל, שֶׁהֵבִיא אֶת קוֹרְפֵירַק בְּסַכָּנָה, כַּדּוּר פָּגַע בְּחָזֵהוּ וְהִפִּיל אוֹתוֹ חָלָל.

הַמַּצִּיל, שֶׁבָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת, הָיָה מָרִיּוּס.

ד

מָרִיּוּס הָיָה עַד רְאִיָּה לִתְחִלָּתָהּ שֶׁל תִּגְרָה זוֹ מִדַּי עָמְדוֹ בְּפִנַּת רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר וְהוּא מְפַקְפֵּק וְרוֹעֵד. אֲבָל הוּא לֹא יָכֹל לַעֲמֹד הַרְבֵּה זְמָן כְּנֶגֶד הַסְּחַרְחֹרֶת הַמּוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַתְּהוֹם. כְּשֶׁגָּדְלָה הַסַּכָּנָה, כְּשֶׁמּוֹתוֹ שֶׁל בָּהוֹרֶל קָרָא לִנְקָמָה וְקוֹלוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק קָרָא לְעֶזְרָה – הִתְנַפֵּל מָרִיּוּס לְבֵין הַנִּלְחָמִים כְּשֶׁאֶקְדֹּחוֹ בְּיָדוֹ, וְהִצִּיל אֶת גַּבְרוֹשׁ וְאֶת קוֹרְפֵירַק.

בֵּינָתַיִם וְהָמוֹן רַב מִן הַתּוֹקְפִים טִפֵּס וְעָלָה עַל הַבָּרִיקַדָּה, אֲבָל הַלָּלוּ לֹא הִרְהִיבוּ עֹז בְּנַפְשָׁם לִצְעֹד הָלְאָה וְלִקְפֹּץ לְמָטָּה. הֵם פָּחֲדוּ לְנַפְשָׁם מֵאוֹרֵב, מִפַּח יוֹקֵשׁ וּמִמְּזִמַּת מִלְחָמָה, וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמַבִּיטִים כְּלַפֵּי מַטָּה כְּאִלּוּ עָמְדוּ עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל גֹּב אֲרָיוֹת.

מָרִיּוּס הָיָה עַכְשָׁו מְחֻסַּר נֶשֶׁק, מְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיךְ מִיָּדוֹ אֶת שְׁנֵי הָאֶקְדֹּחִים, אֲבָל הוּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הֶחָבִית הַמְּלֵאָה אֲבַק שְׂרֵפָה שֶׁעָמְדָה בְּאוּלָם הָאוֹרְחִים. הוּא טִלְטֵל וְהוֹצִיא אֶת הֶחָבִית הַחוּצָה, כְּשֶׁהוּא מִתְעַלֵּם עַל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה בְּתוֹךְ עֲשַׁן הַיְרִיּוֹת, וְהִתְחַמֵּק לְהָבִיא אֶת הֶחָבִית עַד הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בָּעַר הַלַּפִּיד. וּבִכְדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה, לִפְנֵי שֶׁהֵרִיעַ שׁוּב קוֹל

הַפְּקֻדָּה “יְרוּ”!

הִרְעִים קוֹל אַדִּיר כְּלַפֵּי הַחַיָּלִים: “שׁוּבוּ לְאָחוֹר וְאִם לֹא אֲפוֹצֵץ אֶת הַכֹּל!” הוּא שָׁבַר אֶת מִכְסֵה הֶחָבִית וְהָיָה מַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַלַּפִּיד. “וְגַם אֶת עַצְמְךָ תְּרוֹצֵץ בְּהִתְפּוֹצְצוּת זוֹ,” קָרָא סֶרְגַּ’נְט אֶחָד “גַּם אֶת עַצְמִי אֲרוֹצֵץ – בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ!” עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְעַל הַבָּרִיקַדָּה לֹא נִשְׁאַר אַף אִישׁ אֶחָד.

הַתּוֹקְפִים נָסוּ מְנוּסָה מְבֹהֶלֶת עַד לִקְצֵה הָרְחוֹב, כְּשֶׁהֵם מַפְקִירִים אֶת מֵתֵיהֶם וְאֶת פְּצוּעֵיהֶם, וְנֶעֶלְמוּ בַּחֲשֵׁכָה. הַבָּרִיקַדָּה יָצְאָה מִכְּלָל סַכָּנָה.

ה

כֻּלָּם שָׁתוּ עַל מָרִיּוּס. קוֹרְפֵירַק נָפַל עַל צַוָּארָיו. “בְּבוֹאֲךָ הָיִיתָ לָנוּ לְאֹשֶׁר רַב,” קָרָא קוֹמְפֶר. “חֶרֶב חַדָּה הָיְתָה מֻנַּחַת עַל צַוָּארֵינוּ,” אָמַר לֶגְל. “לוּלֵא אַתָּה אָבָדְתִּי,” אָמַר קוֹרְפֵירַק. “לוּלֵא אֲדוֹנִי שֶׁעָמַד לִי הָיוּ הַלָּלוּ מְשַׁטִּים בִּי,” הֵעִיד גַּבְרוֹשׁ. מָרִיּוּס חָקַר לָדַעַת: “מִי הוּא מַנְהִיגְכֶם?” “אַתָּה הוּא מַנְהִיגֵנוּ!” הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא. וּפִתְאֹם נִתְגַּלָּה דָבָר מְצַעֵר שֶׁהִקְדִּיר אֶת שִׂמְחַת הָאֲנָשִׁים הַשְּׂמֵחִים לְשִׁחְרוּר הַבָּרִיקַדָּה. בִּשְׁעַת הַמִּפְקָד נֶעְדַּר אַחֵד הַחֲבֵרִים הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר וְהַנּוֹעָזִים, הֲלֹא הוּא יַ’ן פְּרוּבֶר. חִפְּשׂוּהוּ בֵּין הַפְּצוּעִים וּבֵין הַמֵּתִים וְלֹא מְצָאוּהוּ. הָיָה בָּרוּר אֵפוֹא שֶׁהוּא נִלְקַח בַּשֶּׁבִי.

“אֶחָד מִידִידֵינוּ נִמְצָא בֵּינֵיהֶם,” אָמַר קוֹמְפֶר לְאַנְי’וֹלְרָא, "וְאִתָּנוּ נִמְצָא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמָם

הֲרוֹצֶה אַתָּה בְּמוֹתוֹ שֶׁל הַמַּלְשִׁין?" “אָמְנָם כֵּן”, הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא, “אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה אֲנִי רוֹצֵה לִרְאוֹת אֶת פְּרוּבֶר בַּחַיִּים.” שִׂיחָה זוֹ הִתְנַהֲלָה בָּאוּלָם נְמוּךְ הַקּוֹמָה, לְיַד עַמּוּדוֹ שֶׁל יָ’בֶר.

“טוֹב הַדָּבָר,” חָזַר קוֹמְפֶר וְאָמַר, “וּבְכֵן אֲנִי אֶקְשֹׁר אֶת מִטְפַּחְתִּי לִקְצֵה הָרוֹבֶה שֶׁלִּי, אֵלֵךְ אֲלֵיהֶם כְּאִישׁ בֵּינַיִם וְאַצִּיעַ לָהֶם אֶת הַחִלּוּפִין.” “הַסְכַּת וּשְׁמָע!” קָרָא פִּתְאֹם אַנְי’וֹלְרָא וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל גַּב זְרוֹעוֹ שֶׁל קוֹמְפֶר. מִקְצֵה הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי הִגִּיעָה אִוְשָׁה מְעוֹרֶרֶת חֲשָׁד שֶׁהֵעִידָה כִּי מְטַפְּלִים שָׁם בְּרוֹבִים.

“תְּחִי צָרְפַת! יְחִי הֶעָתִיד!” עָלָה קוֹל שֶׁהִכִּירוּ בּוֹ כִּי הוּא קוֹלוֹ הָאַמִּיץ שֶׁל פְּרוּבֶר.

עָלָה בְּרַק אוֹר וְהִתְפּוֹצֵץ שְׁגַר יְרִיּוֹת. וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה.

הֵם הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בִּירִיָּה!" קָרָא קוֹמְפֶר.

אַנְי’וֹלְרָא נָתַן אֶת עֵינָיו בְּיָ’בֶר וְאָמַר:

“יְדִידֶיךָ חָרְצוּ עָלֶיךָ מִשְׁפַּט מָוֶת.”

ו

מָרִיּוּס שָׁמַע פִּתְאֹם כִּי מִי-שֶׁהוּא קָרָא בִּשְׁמוֹ. הוּא נִתְחַלְחַל מְאַחַר שֶׁהִכִּיר כִּי קוֹל זֶה עַצְמוֹ קָרָא אֵלָיו לִפְנֵי שְׁעָתַיִם, בְּעַד הַסּוֹרֵג אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה.

שִׁנּוּי אֶחָד הָיָה נִכָּר עַל כָּל פָּנִים בַּקּוֹל – הוּא נִשְׁמַע לָאֹזֶן כְּרָפֶה עַד מְאֹד. הוּא אָמַר לָלֶכֶת הָלְאָה, בְּחָשְׁבוֹ אֶת הַדָּבָר לְטָעוּת, לְתַרְמִית הַחוּשִׁים שֶׁבָּאָה לוֹ מִתּוֹךְ הַשְׁפָּעָתָם שֶׁל הַמְּאֹרָעוֹת הַמֻּפְלָאִים, אֲבָל הַקּוֹל חָזַר וְנִשְׁמַע בִּשְׁנִיָּה:

“הָאָדוֹן מָרִיּוּס!” עַכְשָׁו יָצָא הַדָּבָר מִכְּלָל סָפֵק; אָזְנוֹ קָלְטָה אֶת הַקּוֹל בָּרוּר מְאֹד. אֲבָל גַּם הַפַּעַם לֹא תָּפְסָה עֵינוֹ שׁוּם דָּבָר. “לְרַגְלֶיךָ, אֲדוֹנִי!” קָרָא הַקּוֹל. מָרִיּוּס גָּחַן לָאָרֶץ וְהִבְחִין בִּדְמוּת אָדָם שֶׁהִתְקָרְבָה אֵלָיו מִתּוֹךְ זְחִילָה. “וְכִי לֹא הִכַּרְתַּנִי?”

“לֹא.”

“אֶפּוֹנִין.”

מָרִיּוּס כָּרַע עַל בִּרְכָּיו. אָמְנָם כֵּן, זֹאת הָיְתָה אֶפּוֹנִין. “כֵּיצַד הִגַּעַתְּ לְכָאן? מַה לָךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה?” “אֲנִי הוֹלֶכֶת לָמוּת.”> לְדִבְרֵי הַתְּשׁוּבָה הָאֵלֶּה הִתְנַעֵר מָרִיּוּס מִשִּׁוְיוֹן נַפְשׁוֹ. "הַאִם נִפְצַעַתְּ? הַמְתִּינִי נָא רֶגַע, אֲנִי

אֶשָּׂאֵךְ אֶל הָאוּלָם. יָשִׂימוּ לָךְ תַּחְבֹּשֶׁת. וְכִי נִפְצַעַתְּ פֶּצַע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה? כֵּיצַד מֻתָּר לֶאֱחֹז בָּךְ שֶׁלֹּא לִגְרֹם לָךְ יִסּוּרִים? חוּשׁוּ נָא לְעֶזְרָה! לְעֶזְרָה! – אֵל אֱלֹהִים! וְאוּלָם מָה רָאִית לָבוֹא הֵנָּה?" וְהוּא נִסָּה לָשִׂים אֶת יָדוֹ מִתַּחַת לְגוּפָהּ, כְּדֵי לְהָרִים אוֹתָהּ מֵעַל הָאָרֶץ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִתְקַל בְּיָדָהּ, וְהִיא נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בְּצַעֲקַת כְּאֵב.

הַאִם גָּרַמְתִּי לָךְ כְּאֵב?"

“בְּמִקְצָת.”

“הֲרֵי זֶה לֹא נָגַעְתִּי אֶלָּא בְּיָדֵךְ.”

הִיא הֶרְאֲתָה לְמָרִיּוּס אֶת יָדָהּ, וְהַלָּז רָאָה בָּזוֹ כְּעֵין חוֹר כֵּהָה.

“מֶה הָיָה לָהּ לְיָדֵךְ?”

“כַּדּוּר חָלַף אוֹתָהּ.”

“אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר?”

“הַהִבְחַנְתָּ קֹדֶם בִּקְנֵה רוֹבֶה שֶׁהָיָה עָרוּךְ לִקְרַאת אֲדוֹנִי?”

“כֵּן, וְרָאִיתִי יָד עַל פִּי הָרוֹבֶה.”

“זֹאת הָיְתָה יָדִי.”

"מָה רָאִית לִשְׁטוּת זוֹ! וְאוּלָם אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֵין

בְּפֶצַע זֶה מִשּׁוּם סַכָּנָה. בּוֹאִי נָא אִתִּי וְיָשִׂימוּ לָךְ

תַּחְבֹּשֶׁת."

“הַכַּדּוּר,” נֶאֶנְקָה אֶפּוֹנִין, "פִּלַּח אֶת הַיָּד

וְיָצָא דֶרֶךְ הַגַּב. הֲרֵי זֶה יִהְיֶה לְלֹא כָּל תּוֹעֶלֶת אִם

תַּכְנִיסֵנִי לְתוֹךְ הַבָּיִת. שֵׁב כָּאן עַל הָאֶבֶן סָמוּךְ אֶצְלִי."

מָרִיּוּס עָשָׂה כִּרְצוֹנָהּ, וְהִיא הִנִּיחָה אֶת רֹאשָׁה בְּחֵיקוֹ וְאָמְרָה: “הִנֵּה כָּךְ, עַכְשָׁו אֲנִי שְׁרוּיָה בְּטוֹב. וְגַם הַכְּאֵב נִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי.”

הִיא נֶאֱלְמָה דֹם לְרֶגַע אֶחָד, אַחֲרֵי כֵן נִתְיַגְּעָה לְהָסֵב אֶת פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהֵצִיצָה בִּפְנֵי מָרִיּוּס.

“הָיִיתִי בְּעֵינֶיךָ כִּמְכֹעֶרֶת, וְכִי לֹא כָּךְ? – עַכְשָׁו גַּם אַתָּה אֵינְךָ אֶלָּא אִישׁ נָדוֹן לַמָּוֶת. אֵין אָדָם נִפְטָר מִכָּאן וְחַיָּיו בְּיָדוֹ. מַה נוֹרָא הַדָּבָר לַחְשֹׁב כִּי אָנֹכִי קְרָאתִיךָ לָבוֹא הֵנָּה! וְאוּלָם הֲלֹא חָפַצְתִּי שֶׁמּוֹתִי יַקְדִּים לָבוֹא לִפְנֵי מוֹתֶךָ. לְאַחַר שֶׁהַכַּדּוּר פִּלַּח אֶת גּוּפִי עָשִׂיתִי אֶת דַּרְכִּי לְכָאן בִּזְחִילָה וְהָיִיתִי מַמְתִּינָה לְבוֹאֶךְ. הוֹ, אִלּוּ יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה סָבַלְתִּי! אֶת חֲלוּקִי נָשַׁכְתִּי בְּשִׁנַּי מִגֹּדֶל הַכְּאֵב. וְאוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי שְׁרוּיָה בְּטוֹב. הֲתִזְכֹּר עוֹד אֶת הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּאתִי אֵלֶיךָ לְחַדְרְךָ וְהֶעֱמַדְתִּי אֶת פָּנַי כְּנֶגֶד הָרְאִי? וְאֵיךְ שֶׁבָּאתִי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ בְּפַעַם אַחֶרֶת, וְאַתָּה אָז בַּשְּׂדֵרָה, עַל פְּנֵי כִּכַּר הַדֶּשֶׁא? הַצִּפֳּרִים שָׁרוּ שִׁירִים עֲרֵבִים כָּל כָּךְ! מֵאָז לֹא עָבַר עוֹד הַרְבֵּה זְמָן. – הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה חֹם נָעִים, הַקֹּר לֹא עִנָּה אֶת הַגּוּף. הַעוֹדְךָ זוֹכֵר, הָאָדוֹן מָרִיּוּס? מַה מְאֻשָּׁרָה אָנֹכִי! עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לָמוּת שְׁנֵינוּ יָחַד.”

בְּדַבְּרָהּ אֶת דְּבָרֶיהָ הָיְתָה יָדָהּ מוּטֶלֶת עַל גַּב חָזֶהָ, וְהַדָּם הָיָה נִדְחָף וּבָא מִתּוֹךְ הֶחָזֶה כְּאוֹתוֹ יַיִן הַזּוֹרֵם דֶּרֶךְ מְקוֹם הַמְּגוּפָה.

מָרִיּוּס נִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הָאֻמְלָלָה מִתּוֹךְ רַחֲמִים רַבִּים. זוֹ קָרְאָה פִּתְאֹם: “אֲבוֹי לִי, הַדָּבָר מַתְחִיל שׁוּב. אֲנִי נֶחֱנֶקֶת.” בְּרֶגַע זֶה עָלָה קוֹלוֹ הַמְצַלְצֵל שֶׁל גַּבְרוֹשׁ. “הֲרֵי זֶה אָחִי! מוּטָב שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי. הוּא עָלוּל לְגַדֵּף וּלְחָרֵף אוֹתִי.” מָרִיּוּס עָשָׂה תְּנוּעָה שֶׁהִבִּיעָה הִשְׁתּוֹמְמוּת. “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תֵּלֵךְ מֵאִתִּי. הַדָּבָר לֹא יֶאֱרַךְ הַרְבֵּה זְמָן!” הִיא יָשְׁבָה זְקוּפָה כִּמְעַט, וְאוּלָם קוֹלָהּ נַעֲשָׂה רָפֶה וּמִפַּעַם לְפַעַם כָּבְדָה נְשִׁימָתָהּ כִּנְשִׁימַת גּוֹסֶסֶת. הִיא הִקְרִיבָה כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלָה אֶת פָּנֶיהָ לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, וּפָתְחָה פִּתְאֹם וְאָמְרָה: “אַף גַּם זֹאת. אֵינֶנִּי רוֹצָה לְרַמּוֹת אוֹתְךָ. בְּכִיסִי שָׁמוּר אִתִּי מִכְתָּב הַמְיֻעָד לַאֲדוֹנִי. אֶתְמוֹל בָּא לְיָדִי. הָיִיתִי צְרִיכָה לָשִׂים אוֹתוֹ בְּתֵבַת הַמִּכְתָּבִים. אוּלָם אֲנִי הֶחֱזַקְתִּי אוֹתוֹ אֶצְלִי. בְּוַדַּאי תִּתְקַצֵּף בִּי בְּעֵת שֶׁנִּתְרָאֶה פָּנִים בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעַכְשָׁו – גְּמֹל לִי בְּעַד כָּל עֲמָלִי. תַּן לִי הַבְטָחָה…”

הִיא נִשְׁתַּתְּקָה.

“תֵּן לִי הַבְטָחָה…”

“לֹא אֶמְנַע מִמֵּךְ דָּבָר!”

“לְאַחַר שֶׁאָמוּת תְּנַשְּׁקֵנִי נָא נְשִׁיקָה עַל מִצְחִי. אֲנִי אַרְגִּישׁ בִּנְשִׁיקָה זוֹ.” הִיא פָּקְחָה עוֹד פַּעַם אֶת עֵינֶיהָ וְהִפְטִירָה בִּלְחִישָׁה: “דּוֹמֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּמִקְצָת.”

ז

מָרִיּוּס קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁעָצַם אֶת עֵינֶיהָ וְנָשַׁק לָהּ לַמֵּתָה עַל מִצְחָה הַקַּר, נִכְנַס לַחֲדַר בֵּית הָאַכְסַנְיָה וְקָרָא אֶת הַכָּתוּב בַּמִּכְתָּב הַקָּצָר:

"מָרִיּוּס שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי! לְצַעֲרִי יָצְאָה הַחְלָטָה מֵאֵת אָבִי כִּי נֵצֵא לַדֶּרֶךְ בְּלִי שְׁהוּת. הָעֶרֶב נָבוֹא לָגוּר בִּרְחוֹב הוֹם אַרְמֶה מִסְפָּר 7. בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים נִהְיֶה בְּאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה.

4 לְיוּנִי.

הַנֶּאֱמָנָה לְךָ

קוֹזֶט".

אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה מָסְרָה קוֹזֶט לִידֵי בָּחוּר אֶחָד שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט עַל יַד הַגָּן. וְאוּלָם אוֹתוֹ בָּחוּר הָיָה – אֶפּוֹנִין. וְאַף הִיא, בִּהְיוֹתָהּ לְבוּשָׁה בִּגְדֵי גֶבֶר, יָעֲצָה לְיֵ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיַּעֲקֹר אֶת דִּירָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּטוּחָה כִּי כֹּחָהּ רַב לָהּ לְהָנִיא אֶת הַבִּרְיוֹנִים גַּם פַּעַם שְׁנִיָּה מֵהִתְנַפֵּל עַל הָאָדוֹן הַזָּקֵן. וּכְשֶׁהִיא שָׁמְעָה מִפִּי קוֹרְפֵירַק, כִּי חֶבֶר הַיְדִידִים עוֹמֵד לְשַׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּמִלְחֶמֶת הַבָּרִיקַדּוֹת, הֶעֶלְתָה מִיָּד בְּדַעְתָּהּ כִּי מָרִיּוּס, הַשָּׁרוּי בְּמַצַּב נֶפֶשׁ מְרֻסָּק, יְמַהֵר אַף הוּא לְמִלְחָמָה זוֹ שֶׁאֵין מִמֶּנָּה כָּל תִּקְוָה לְנִצָּחוֹן.

מָרִיּוּס הָלַךְ אַחֲרֵי הִרְהוּרָיו: כֵּיוָן שֶׁקוֹזֶט עֲתִידָהּ לָצֵאת לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה וְאָבִי זְקֵנִי מֵאֵן לָתֵת לִי הֶתֵּר-נִשּׂוּאִין – הֲרֵי נִפְתְּרָה הַשְּׁאֵלָה לַחֲלוּטִין. עַכְשָׁו לֹא הָיָה מְחֻיָּב לְמָלֵא אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים: רֵאשִׁית כֹּל, לִמְסֹר בִּרְכַּת פְּרֵדָה לְקוֹזֶט וְשֵׁנִית, לְהַצִּיל אֶת חַיַּי גַּבְרוֹשׁ.

הוּא קָרַע עָלֶה אֶחָד מִתּוֹךְ קֻנְטְרֵס שֶׁל כִּיס וְרָשַׁם עָלָיו בְּעִפָּרוֹן אֶת הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת: “הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלָּנוּ אֵינָם בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת. פָּנִיתִי בְּעִנְיָן זֶה לְאָבִי זְקֵנִי, וְהוּא מָנַע מִמֶּנִּי אֶת הָרִשְׁיוֹן. בָּאתִּי לְבֵיתֵךְ וְלֹא מְצָאתִיךְ. אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁנָּתַתִּי לֵךְ אֲנִי אֲקַיֵּם. אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת. בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעֵךְ מִכְתָּב זֶה כְּבָר תְּהֵא רוּחִי שְׁרוּיָה עַל יָדֵךְ וּמֵאֲצִילָה עָלַיִךְ אֶת בַּת צְחוֹקָהּ.”

הוּא קִפֵּל אֶת עֲלֵה הַנְּיָר וְרָשַׁם עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי אֶת הַכְּתֹבֶת. לְבַסּוֹף רָשַׁם עוֹד תּוֹסֶפֶת דְּבָרִים עַל הַצַּד הָרִאשׁוֹן:

“שְׁמִי הוּא מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי. יוֹאִילוּ נָא לְהָבִיא אֶת גּוּפִי הַמֵּת לְאָבִי זְקֵנִי, מַר גִּ’ילְנוֹרְמַן, רְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר, מִסְפָּר 6.” הוּא הֵשִׁיב אֶת הַקֻּנְטְרֵס לְכִיסוֹ וְקָרָא לְגַבְרוֹשׁ. “הַתּוֹאִיל לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?”

“מוּכָן וּמְזֻמָּן! עַבְדּוֹ אָנֹכִי בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי. לוּלֵא אֲדוֹנִי לֹא הָיִיתִי עַכְשָׁו חַי וְקַיָּם.”

“קַח מִיָּדִי אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. שִׂים מִיָּד אֶת פְּעָמֶיךָ לַדֶּרֶךְ וּמָחָר בַּבֹּקֶר תִּמְסְרֶנּוּ לִידֵי הָעַלְמָה קוֹזֶט פוֹשְׁלֶבַן, רְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה מִסְפָּר 7.”

הַנַּעַר הַנֶּאֱזָר בִּגְבוּרָה עָנָה: “כֵּן הַדָּבָר, וְאוּלָם בֵּינָתַיִם תִּלָּכֵד הַבָּרִיקַדָּה וַאֲנִי לֹא אֶהְיֶה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד.” “קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי הַמִּלְחָמָה לְשֵׁם הַבָּרִיקַדָּה תַּתְחִיל רַק לְעֵת בֹּקֶר וּשְׁעַת הַהַתְקָפָה לֹא תַּקְדִּים לָבוֹא לִפְנֵי צָהֳרַיִם שֶׁל יוֹם מָחָר.” “וְאִלּוּ אָמַרְתִּי לִדְחוֹת אֶת עִנְיַן הַמִּכְתָּב שֶׁל אֲדוֹנִי עַד לְמָחָר בַּבֹּקֶר?” “כִּי אָז הֶחֱמַצְתָּ אֶת הַשָּׁעָה. אוֹתוֹ זְמָן יִהְיוּ כְּבָר כָּל הַדְּרָכִים סְגוּרוֹת בְּפָנֵינוּ. אֵין לְךָ אֶלָּא לָצֵאת תֵּכֶף וּמִיָּד לַדֶּרֶךְ.”

גַּבְרוֹשׁ לֹא יָדַע לְהָשִׁיב דָּבָר וְהָיָה מְגָרֵד אֶת רֹאשׁוֹ. וּפִתְאֹם נִזְדָּרֵז לִתְפֹּס אֶת הַמִּכְתָּב וְאָמַר:

“יְהִי כֵּן! הַדָּבָר עוֹמֵד לְהֵעָשׂוֹת!” וְזֶה שֶׁעָלָה בְּמֹחוֹ:

“שְׁעַת חֲצוֹת עוֹד לֹא הִגִּיעָה, רְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה נִמְצָא בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִכָּאן, וְאִם אֲמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכִּי יַעֲלֶה בְּיָדִי לָשׁוּב הֵנָּה בְּעוֹד מוֹעֵד.”

סֵפֶר אַחַד: -עָשָׂר מַעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה שֶׁל הַמְיֻאָשִׁים    🔗

א

עוֹד לֹא נִרְאָה כָּל אוֹיֵב. שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן-מֶרִי הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית. אִישׁ לֹא פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר; הֵם רַק הִטּוּ אֶת אָזְנָם לִשְׁמֹעַ אִם קוֹל שָׁאוֹן לֹא יְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָם שֶׁל אַנְשַׁי הַצָּבָא.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל רַעֲנָן מִנֹּעַר אֲשֶׁר עָלָה מֵרְחוֹב סֶן-דֶּנִי וְיָרָה לְתוֹךְ דִּמְמַת הַלַּיְלָה הָאֲיֻמָּה אֶת פִּזְמוֹנוֹ הַנַּעֲלָס, זֶה שֶׁקְּרִיאַת תַּרְנְגֹל צוֹהֶלֶת בִּמְשׁוּבָה לִוְּתָה אוֹתוֹ כְּחָרוּז חוֹזֵר.

הַיְדִידִים הַשְּׁנַיִם לָחֲצוּ זֶה לָזֶה יָד. “גַּבְרוֹשׁ!” אָמַר אַנְי’וֹלְרָא. “הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ,” אָמַר קוֹמְפֶר. בְּרֶגַע זֶה עָלָה קוֹל צְעָדִים נֶחְפָּזִים; מִי-שֶׁהוּא טִפֵּס וְעָבַר עַל פְּנֵי הָאוֹמְנִיבוּס בִּזְרִיזוּת שֶׁל מוּקְיוֹן, וּמִיָּד רָאוּ אֶת גַּבְרוֹשׁ כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ וְיוֹרֵד לְמָטָּה.

“הָבוּ לִי אֶת הָרוֹבֶה!” קָרָא גַבְרוֹשׁ מִתּוֹךְ נְשִׁימָה כְּבֵדָה. “הַלָּלוּ הוֹלְכִים וּבָאִים!” כָּל חֵיל הַמַּצָּב שֶׁל הַבָּרִיקַדָּה הָיָה כְּאִלּוּ נָגַע בּוֹ זֶרֶם חַשְׁמַלִּי וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַנֶּשֶׁק. אַף גַּבְרוֹשׁ לָקַח אֶת הָרוֹבֶה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ קֹדֶם לְיָ’בֶר.

לְרַגְלֵי הַבָּרִיקַדָּה הַגְּדוֹלָה כָּרְעוּ אַרְבָּעִים וּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים מִן הַמִּתְקוֹמְמִים, בִּכְלָל זֶה אַנְי’וֹלְרָא, קוֹמְפֶר, קוֹרְפֵירַק, לֶגְל, י’וֹלִי, בָּהוֹרֶל וְגַבְרוֹשׁ, וְכֻלָּם נָתְנוּ אֶת רוֹבֵיהֶם הָעוֹמְדִים לִירוֹת לְבֵין אַבְנֵי הַכְּבִישׁ שֶׁהָיוּ עַל הַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבִּנְיָן כְּעֵין חוֹרִים לִירִיָּה. שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נִתְיַצְּבוּ עַל יַד חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל בֵּית הָאַכְסַנְיָה וּפֵיאִי הָיָה מַצְבִּיאָם.

עָבְרוּ עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים, וְאוּלָם מִיָּד עָלְתָה הֲמֻלָּה כְּבוּשָׁה אֲשֶׁר לַהֲמוֹן צְעָדִים כְּבֵדִים וְהָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְקָרֵב. לְבַסּוֹף נָדַם הַשָּׁאוֹן וְכָל אֹזֶן דִּמְּתָה לִשְׁמֹעַ קוֹל נְשִׁימָתָם שֶׁל הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בִּקְצֵה רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי. וְהִנֵּה הֵרִיעַ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה קוֹל עַז הַקּוֹרֵא: “מִי כָּאן?” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ קִשְׁקְשׁוּ רוֹבִים שֶׁסֻּלְּקוּ מֵעַל שֶׁכֶם.

אַנְי’וֹלְרָא הֶחֱזִיר בְּקוֹל עַז הַמַּבִּיעַ גַּאֲוָה: “הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית!”

“יְרוּ!” רָעַם לְעֻמָּתוֹ קוֹל מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. בְּרַק אוֹר נָפַל עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, כְּאִלּוּ כִּבְשֵׁן אֵשׁ פָּתַח אֶת לוֹעוֹ לִרְגָעִים אֲחָדִים. וְאַחֲרֵי זֶה הִתְפּוֹצֵץ קוֹל אַדִּיר. הַכַּדּוּרִים עָפוּ בִּצְפִיפוּת מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁיְּצוּל הָאוֹמְנִיבוּס נִשְׁבַּר בְּחֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן וְהַדֶּגֶל נִשְׁמַט מִמְּקוֹמוֹ. אֵימָה לִפְּפָה בְּיָד קָרָה אֶת הַנִּתְקָפִים. אֲפִילוּ אַמִּיצֵי הַלֵּב שֶׁבָּהֶם נִרְתְּעוּ מִפָּחַד. נִרְאֶה הָיָה כִּי הָאוֹיְבִים מְרֻבִּים עַד כְּדֵי גְדוּד שָׁלֵם. “אַל תִּנְהֲגוּ בִּזְבּוּז בַּאֲבַק הַשְּׂרֵפָה, חֲבֵרִים.” קָרָא קוֹרְפֵירַק. “יְרוּ בָּהֶם לְאַחַר שֶׁיֵצְאוּ אֶל פְּנֵי הָרְחוֹב!.”

“וְאוּלָם רֵאשִׁית כֹּל,” אָמַר אַנְי’וֹלְרָא, “צָרִיךְ לְהָשִׁיב אֶת הַדֶּגֶל לִמְקוֹמוֹ.” הוּא הֵרִים אֶת הַדֶּגֶל אֲשֶׁר נָפַל עַל הָאָרֶץ לְרַגְלָיו. “לְמִי אֹמֶץ לֵב?” בְּרֶגַע זֶה, כְּשֶׁהַחַיָּלִים כּוֹנְנוּ שׁוּב אֶת רוֹבֵיהֶם, הָיָה הָעוֹלֶה עַל הַבָּרִקַדָּה הוֹלֵךְ לִקְרַאת הַמָּוֶת הַנָּכוֹן, מִפְּנֵי סַכָּנָה כָּזוֹ נִרְתַּע גַּם הָאַמִּיץ שֶׁבָּאַמִּיצִים, וְגַם אַנְי’וֹלְרָא בְּעַצְמוֹ הָיָה כַּאֲחוּז חַלְחָלָה.

“הַאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ?”

ב

בְּרֶגַע זֶה נִרְאָה בְּפֶתַח בֵּית הָאַכְסַנְיָה אִישׁ זָקֵן אֶחָד – אַבָּא מַבֶּף. הוּא יָשַׁב עַד עַכְשָׁו דּוּמָם מֵאֲחוֹרֵי שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה; הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ אִישׁ אוֹבֵד וְלֹא חִכָּה אֶלָּא לַמָּוֶת שֶׁיָּבוֹא וְיָבִיא לוֹ שִׁכְחַת עוֹלָמִים. רַק הַתְּהוֹם הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה עוֹד לְפָנָיו.

הוּא נִגַּשׁ וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּגֶל בְּחָזְקָה מִידֵי אַנְי’וֹלְרָא, שֶׁנִּרְתַּע לְאָחוֹר מִתִּמָּהוֹן, וְאַחַר כָּךְ, בְּאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָעֵז לַעֲזֹר לוֹ אוֹ לְעַכֵּב בְּיָדוֹ, הִתְחִיל אוֹתוֹ זָקֵן בֶּן שְׁמוֹנִים עוֹלֶה לְאַט לְאַט בְּמַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן שֶׁהֻתְקְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַבָּרִקַדָּה, וּבְלֶכְתּוֹ הָיָה רֹאשׁוֹ מִתְנַדְנֵד אַךְ צְעָדָיו הָיוּ בְּטוּחִים.

מִשֶּׁהִגִּיעַ לִמְרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת הֵנִיף הַיָּשִׁישׁ – שֶׁהָיָה בְּרֶגַע זֶה בְּעֵינֵי הַמִּתְקוֹמְמִים כִּדְמוּת גְּבוּרָה שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, כְּסֵמֶל הַהַגְשָׁמָה לַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שְׁנַת 1793 – אֶת הַדֶּגֶל הָאָדֹם, וְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַקְּרִיאָה: “תְּחִי הַמַּהְפֵּכָה! תְּחִי הָרֶפּוּבְלִיקָה! אַחֲוָה! שִׁוְיוֹן וָמָוֶת!”

מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי הִגִּיעַ אֶל הַמִּתְקוֹמְמִים הַקּוֹל הַמְּצַוֶּה לְהִתְפַּזֵּר. לְאַחַר זֶה נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז:

“הִסְתַּלְּקוּ מִכָּאן!”

“תְּחִי הָרֶפּוּבְלִיקָה!” קָרָא מַבֶּף וְנוֹפֵף אֶת הַדֶּגֶל מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת אֵין קֵץ. “יְרוּ!” נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל אַדִּיר. וּבַשְּׁנִיָּה הִתְפּוֹצֵץ שְׁגַר יְרִיּוֹת דּוֹמֶה לִירִיַּת תּוֹתָח. הַיָּשִׁישׁ נָפַל עַל בִּרְכָּיו, שָׁב וְהִתְרוֹמֵם וְצָנַח אַחֲרֵי כֵן לַאֲחוֹרָיו, כְּשֶׁיָּדָיו מְצֻלָּבוֹת וְהוּא נוֹפֵל לָאָרֶץ קְשֵׁה גוּף כְּקָרֶשׁ.

ג

עֵת שֶׁנָּטְלוּ אֶת גּוּפָתוֹ הַמֵּתָה שֶׁל מַבֶּף וְנָשְׂאוּ אוֹתָהּ לְבֵית הָאַכְסַנְיָה, הִבְחִין גַּבְרוֹשׁ פִּתְאֹם וְרָאָה כִּי הָאוֹיֵב מִתְגַּנֵּב לָגֶשֶׁת עַד הַבָּרִיקַדָּה. “הֱווּ זְהִירִים! הָאוֹיֵב בָּא!” קָרָא הַנַּעַר. כֻּלָּם שָׁבוּ וְהִשְׂתָּעֲרוּ בְּחִפָּזוֹן רַב מִתּוֹךְ בֵּית הָאַכְסַנְיָה. הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה, מֵאַחַר שֶׁנִּרְאוּ כְּבָר פִּגְיוֹנֵי רוֹבִים כְּשֶׁהֵם נִשָּׂאִים וּבָאִים כְּנֶגֶד הַבָּרִיקַדָּה. כַּמָּה חַיָּלִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה מִן הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי טִפְּסוּ וְעָלוּ עַל הָאוֹמְנִיבוּס, אֲחֵרִים דָּחֲקוּ אֶת רַגְלֵי גַּבְרוֹשׁ, שֶׁנִּרְתַּע מִפְּנֵיהֶם צַעַד צַעַד לְאָחוֹר, וְהִמְרִיצוּהוּ לָבוֹא בַּפִּרְצָה.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר; עוֹד דַּק אֶחָד וְהַבָּרִיקַדָּה הָיְתָה עֲלוּלָה לִפּוֹל בִּידֵי הָאוֹיְבִים. בָּהוֹרֶל הִשְׂתָּעֵר לִקְרַאת אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי וְהִפִּיל אוֹתוֹ חָלָל. הַשֵּׁנִי דָקַר אֶת בָּהוֹרֶל בְּפִגְיוֹן הָרוֹבֶה. אִישׁ אַחֵר מִן הַחַיָּלִים הִפִּיל אֶת קוֹרְפֵירַק, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא לְעֶזְרָה. הַמְגֻדָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם, הַדּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ מַמָּשׁ לַעֲנָק, נָטָה אֶת פִּגְיוֹן רוֹבֵהוּ וְהִתְנַפֵּל עַל גַּבְרוֹשׁ. הַנַּעַר לָקַח אֶת רוֹבֵהוּ שֶׁל יָ’בֶר לְבֵין זְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת, כּוֹנֵן בְּלִי פַּחַד אֶת הָרוֹבֶה כְּנֶגֶד הָעֲנָק וְיָרָה יְרִיָּה. אוּלָם אֲבוֹי! יָ’בֶר לֹא מִלֵּא אֶת רוֹבֵהוּ. אִישׁ הַמִּשְׁמָר הָעִירוֹנִי שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְהָטִיל אֶת הַפִּגְיוֹן.

וְאוּלָם בְּטֶרֶם יִפְגַּע הַפִּגְיוֹן בְּגוּפוֹ שֶׁל גַּבְרוֹשׁ, וּכְלִי הַנֶּשֶׁק נִשְׁמַט כְּבָר מִידֵי הַחַיָּל. כַּדּוּר חָלַף אֶת מִצְחוֹ וְהוּא נָפַל לָאָרֶץ סָרוּחַ עַל גַּבּוֹ. גַּם אוֹתוֹ חַיָּל, שֶׁהֵבִיא אֶת קוֹרְפֵירַק בְּסַכָּנָה, כַּדּוּר פָּגַע בְּחָזֵהוּ וְהִפִּיל אוֹתוֹ חָלָל.

הַמַּצִּיל, שֶׁבָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת, הָיָה מָרִיּוּס.

ד

מָרִיּוּס הָיָה עַד רְאִיָּה לִתְחִלָּתָהּ שֶׁל תִּגְרָה זוֹ מִדַּי עָמְדוֹ בְּפִנַּת רְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר וְהוּא מְפַקְפֵּק וְרוֹעֵד. אֲבָל הוּא לֹא יָכֹל לַעֲמֹד הַרְבֵּה זְמָן כְּנֶגֶד הַסְּחַרְחֹרֶת הַמּוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַתְּהוֹם. כְּשֶׁגָּדְלָה הַסַּכָּנָה, כְּשֶׁמּוֹתוֹ שֶׁל בָּהוֹרֶל קָרָא לִנְקָמָה וְקוֹלוֹ שֶׁל קוֹרְפֵירַק קָרָא לְעֶזְרָה – הִתְנַפֵּל מָרִיּוּס לְבֵין הַנִּלְחָמִים כְּשֶׁאֶקְדֹּחוֹ בְּיָדוֹ, וְהִצִּיל אֶת גַּבְרוֹשׁ וְאֶת קוֹרְפֵירַק.

בֵּינָתַיִם וְהָמוֹן רַב מִן הַתּוֹקְפִים טִפֵּס וְעָלָה עַל הַבָּרִיקַדָּה, אֲבָל הַלָּלוּ לֹא הִרְהִיבוּ עֹז בְּנַפְשָׁם לִצְעֹד הָלְאָה וְלִקְפֹּץ לְמָטָּה. הֵם פָּחֲדוּ לְנַפְשָׁם מֵאוֹרֵב, מִפַּח יוֹקֵשׁ וּמִמְּזִמַּת מִלְחָמָה, וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמַבִּיטִים כְּלַפֵּי מַטָּה כְּאִלּוּ עָמְדוּ עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל גֹּב אֲרָיוֹת.

מָרִיּוּס הָיָה עַכְשָׁו מְחֻסַּר נֶשֶׁק, מְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיךְ מִיָּדוֹ אֶת שְׁנֵי הָאֶקְדֹּחִים, אֲבָל הוּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הֶחָבִית הַמְּלֵאָה אֲבַק שְׂרֵפָה שֶׁעָמְדָה בְּאוּלָם הָאוֹרְחִים. הוּא טִלְטֵל וְהוֹצִיא אֶת הֶחָבִית הַחוּצָה, כְּשֶׁהוּא מִתְעַלֵּם עַל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה בְּתוֹךְ עֲשַׁן הַיְרִיּוֹת, וְהִתְחַמֵּק לְהָבִיא אֶת הֶחָבִית עַד הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בָּעַר הַלַּפִּיד. וּבִכְדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה, לִפְנֵי שֶׁהֵרִיעַ שׁוּב קוֹל הַפְּקֻדָּה “יְרוּ”!

הִרְעִים קוֹל אַדִּיר כְּלַפֵּי הַחַיָּלִים: “שׁוּבוּ לְאָחוֹר וְאִם לֹא אֲפוֹצֵץ אֶת הַכֹּל!” הוּא שָׁבַר אֶת מִכְסֵה הֶחָבִית וְהָיָה מַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַלַּפִּיד. “וְגַם אֶת עַצְמְךָ תְּרוֹצֵץ בְּהִתְפּוֹצְצוּת זוֹ,” קָרָא סֶרְגַּ’נְט אֶחָד. “גַּם אֶת עַצְמִי אֲרוֹצֵץ – בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ!”

עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְעַל הַבָּרִיקַדָּה לֹא נִשְׁאַר אַף אִישׁ אֶחָד. הַתּוֹקְפִים נָסוּ מְנוּסָה מְבֹהֶלֶת עַד לִקְצֵה הָרְחוֹב, כְּשֶׁהֵם מַפְקִירִים אֶת מֵתֵיהֶם וְאֶת פְּצוּעֵיהֶם, וְנֶעֶלְמוּ בַּחֲשֵׁכָה.

הַבָּרִיקַדָּה יָצְאָה מִכְּלָל סַכָּנָה.

ה

כֻּלָּם שָׁתוּ עַל מָרִיּוּס. קוֹרְפֵירַק נָפַל עַל צַוָּארָיו. “בְּבוֹאֲךָ הָיִיתָ לָנוּ לְאֹשֶׁר רַב,” קָרָא קוֹמְפֶר. “חֶרֶב חַדָּה הָיְתָה מֻנַּחַת עַל צַוָּארֵינוּ,” אָמַר לֶגְל. “לוּלֵא אַתָּה אָבָדְתִּי,” אָמַר קוֹרְפֵירַק. “לוּלֵא אֲדוֹנִי שֶׁעָמַד לִי הָיוּ הַלָּלוּ מְשַׁטִּים בִּי,” הֵעִיד גַּבְרוֹשׁ.> מָרִיּוּס חָקַר לָדַעַת:

“מִי הוּא מַנְהִיגְכֶם?”

“אַתָּה הוּא מַנְהִיגֵנוּ!” הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא.

וּפִתְאֹם נִתְגַּלָּה דָבָר מְצַעֵר שֶׁהִקְדִּיר אֶת שִׂמְחַת הָאֲנָשִׁים הַשְּׂמֵחִים לְשִׁחְרוּר הַבָּרִיקַדָּה. בִּשְׁעַת הַמִּפְקָד נֶעְדַּר אַחֵד הַחֲבֵרִים הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר וְהַנּוֹעָזִים, הֲלֹא הוּא יַ’ן פְּרוּבֶר. חִפְּשׂוּהוּ בֵּין הַפְּצוּעִים וּבֵין הַמֵּתִים וְלֹא מְצָאוּהוּ. הָיָה בָּרוּר אֵפוֹא שֶׁהוּא נִלְקַח בַּשֶּׁבִי.

“אֶחָד מִידִידֵינוּ נִמְצָא בֵּינֵיהֶם,” אָמַר קוֹמְפֶר לְאַנְי’וֹלְרָא, “וְאִתָּנוּ נִמְצָא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמָם. הֲרוֹצֶה אַתָּה בְּמוֹתוֹ שֶׁל הַמַּלְשִׁין?”

“אָמְנָם כֵּן”, הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא, “אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה אֲנִי רוֹצֵה לִרְאוֹת אֶת פְּרוּבֶר בַּחַיִּים.” שִׂיחָה זוֹ הִתְנַהֲלָה בָּאוּלָם נְמוּךְ הַקּוֹמָה, לְיַד עַמּוּדוֹ שֶׁל יָ’בֶר. “טוֹב הַדָּבָר,” חָזַר קוֹמְפֶר וְאָמַר, “וּבְכֵן אֲנִי אֶקְשֹׁר אֶת מִטְפַּחְתִּי לִקְצֵה הָרוֹבֶה שֶׁלִּי, אֵלֵךְ אֲלֵיהֶם כְּאִישׁ בֵּינַיִם וְאַצִּיעַ לָהֶם אֶת הַחִלּוּפִין.” “הַסְכַּת וּשְׁמָע!” קָרָא פִּתְאֹם אַנְי’וֹלְרָא וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל גַּב זְרוֹעוֹ שֶׁל קוֹמְפֶר.

מִקְצֵה הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי הִגִּיעָה אִוְשָׁה מְעוֹרֶרֶת חֲשָׁד שֶׁהֵעִידָה כִּי מְטַפְּלִים שָׁם בְּרוֹבִים. “תְּחִי צָרְפַת! יְחִי הֶעָתִיד!” עָלָה קוֹל שֶׁהִכִּירוּ בּוֹ כִּי הוּא קוֹלוֹ הָאַמִּיץ שֶׁל פְּרוּבֶר. עָלָה בְּרַק אוֹר וְהִתְפּוֹצֵץ שְׁגַר יְרִיּוֹת. וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה.

הֵם הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בִּירִיָּה!" קָרָא קוֹמְפֶר. אַנְי’וֹלְרָא נָתַן אֶת עֵינָיו בְּיָ’בֶר וְאָמַר: “יְדִידֶיךָ חָרְצוּ עָלֶיךָ מִשְׁפַּט מָוֶת.”

סֵפֶר שְׁנֵים־עָשָׂר רְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה    🔗

בַּחֲמִישִׁי בְּיוּנִי בָּעֶרֶב עָבַר יַ’ן וַלְיַ’ן

וְאִתּוֹ קוֹזֶט וּמָרַת טוּסֶן לָגוּר בִּרְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה, בְּמָקוֹם

שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לְהִתְגַּלְגֵּל עָלָיו שׁוֹאָה.

לֹא בְּלִי שֶׁנִּסְּתָה לְהִתְנַגֵּד לְכָךְ יָצְאָה

קוֹזֶט אֶת הַבַּיִת שֶׁבִּרְחוֹב פְּלוּמֶה. זֹאת הָיְתָה הַפַּעַם

הָרִאשוֹנָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם גִּלָּה אֶת רְצוֹנוֹ הַמְיֻחָד,

הַמִּתְנַגֵּד לִרְצוֹן חֲבֵרוֹ, וְנִתְגַּלַּע בֵּינֵיהֶם נִגּוּד אִם

כִּי לֹא מִלְחָמָה, וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נִרְתַּע אַף בְּמִקְצָת

בִּפְנֵי טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט. הוּא חָשַׁב בְּוַדָּאוּת כִּי

רוֹדְפִים שׁוֹמְרִים אֶת עִקְּבוֹתָיו, וְלָכֵן הָיְתָה קוֹזֶט מֻכְרָחָה

לְהִכָּנַע.

וּבְכֵן עָבְרוּ לָגוּר בַּדִּירָה הַחֲדָשָׁה, כְּשֶׁכָּל

אֶחָד מֵהֶם נָתוּן לְמַחְשְׁבוֹתָיו בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁלֹא יָכֹל

לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּיו וְלֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל מַצַּב

נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי.

יַ’ן וַלְיַ’ן לָקַח אִתּוֹ אֶת מָרַת טוּסֶן, בְּחָשְׁבוֹ

כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לָשׁוּב אֶל הַבַּיִת שֶׁבִּרְחוֹב

פְּלוּמֶה.

כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ פְּטוּרִים בִּשְׁעַת הַיְצִיאָה עַד

כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר מִתְּשׂוּמֶת לֵב וּמִתְּשׂוּמֶת עַיִן, הִתְקִין יַ’ן

וַלְיַ’ן שֶׁיַּעַקְרוּ אֶת דִּירָתָם מִן הַבִּיתָן שֶׁבִּרְחוֹב

פְּלוּמֶה בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְפִיכָךְ הִסְפִּיק לָהּ

הַזְּמָן לְקוֹזֶט כְּדֵי שֶׁתִּכְתֹּב מִכְתָּב לְמָרִיּוּס. הֵם לֹא

הִגִּיעוּ לִרְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁיָּרְדָה

הַחֲשֵׁכָה.

דִּירָתָם הַחֲדָשָׁה נִמְצְאָה בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה

שֶׁבַּבִּנְיָן הָאֲחוֹרִי וְהֵכִילָה שְׁנֵי חַדְרֵי שֵׁנָה, אוּלָם־אֹכֶל

וַחֲדַר מִטְבָּח בְּצֵרוּף תָּא קָטֹן, שֶׁשִּׁמֵּשׁ מְקוֹם מִשְׁכָּב

לְמָרַת טוּסֶן. הַכֹּל הָיָה מְסֻדָּר כַּהֲלָכָה.

בַּדִּירָה הַחֲדָשָׁה רָאָה יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת עַצְמוֹ

שׁוּב שׁוֹכֵן לָבֶטַח. הוּא הִתְחִיל נוֹתֵן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הֶעָתִיד;

אַחַת הָיְתָה לוֹ אִם הוּא יֵשֵׁב בְּאַנְגְּלִיָּה אוֹ בְּצָרְפַת,

וּבִלְבָד שֶׁקּוֹזֶט יָשְׁבָה אִתּוֹ יָחַד. עַכְשָׁו חָדַל מִפַּקְפֵּק

בַּדָּבָר, אִם הוּא לְבַדּוֹ עָלוּל לְהָבִיא אשֶׁר לְקוֹזֶט. וְיוֹתֵר

מִזֶּה לֹא שָׁאַל לְעַצְמוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן מִן הַחַיִים.

וּבְעוֹדוֹ מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בַּחֶדֶר,

כְּשֶׁהוּא אָפוּף הֲזָיוֹת נְעִימוֹת, וְהִנֵּה נִתְקַל מֶבָּטוֹ פִּתְאֹם

בִּדְבַר־מָה זָר וּמוּזָר עַד מְאֹד.

מִתּוֹךְ הַמַּרְאָה, הַנְתוּנָה בַּאֲלַכְסוֹן עַל פְּנֵי אֲרוֹן הַכֵּלִים, נִשְׁקְפוּ לְעֵינָיו הַמִּלִים הָאֵלֶה:

"מָרִיוּס שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי!

לְצַעֲרִי יָצְאָה הַחְלָטָה מֵאֵת אָבִי, כִּי נֵצֵא

לַדֶּרֶךְ בְּלִי שְׁהוּת, הָעֶרֶב נָבוֹא לָגוּר בִּרְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה

מִסְפָּר 7. בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים נִהְיֶה בְּאֶרֶץ

אַנְגְּלִיָּה.

הַנֶּאֱמָנָה לְךָ

קוֹזֶט."

אֲחוּז פַּחַד קָפָא יַ’ן וַלְיַ’ן עַל מְקוֹמו.

מִשֶׁנִּכְנְסוּ לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה הִנִּיחָה קוֹזֶט

אֶת תִּיק הַכְּתִיבָה שֶׁלָהּ עַל גַּב אֲרוֹן הַכֵּלִים, לִפְנֵי

הַמַּרְאָה, וְלֹא לָקְחָה אוֹתוֹ מִשָּׁם. כְּמוֹ כֵן הָיָה מֻנָּח שָׁם

לְמַעְלָה אוֹתוֹ גִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר סוֹפֵג שֶׁקּוֹזֶט הִטְבִּיעָה בּוֹ

אֶת מִכְתָּבָה.

בַּמַּרְאָה נִשְׁקְפָה אֵפוֹא בָּבוּאַת הַמִּכְתָּב.

מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי הַתְּמוּנָה שֶׁבַּמַּרְאָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא

הֲפוּכָה, וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁקֹּדֶם כְּבָר הָטְבְּעוּ אוֹתִיוֹת

הַכְּתָב עַל פְּנֵי הַסּוֹפֵג בְּאֹפֶן הָפוּךְ, לָכֵן רָאֲתָה אוֹתָן

עַכְשָׁו הָעַיִן בְּצוּרָתָן הָרִאשׁוֹנָה וְהַנְּכוֹנָה.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְקָרֵב לְצַד הַמַּרְאָה וְקָרָא

בַּשְׁנִיָּה אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב, אֲבָל לא הֶאֱמִין בְּמַה שֶׁרָאוּ

עֵינָיו.

בִּרְכָּיו כָּשְׁלוּ, הַגִּלָּיוֹן נִשְׁמַט מִיָּדָיו

וְהוּא צָנַח עַל כִּסֵא שֶׁעָמַד עַל יַד אֲרוֹן הַכֵּלִים. אָכֵן חָשַׁךְ

עָלָיו עוֹלָמוֹ, קוֹזֶט עָרְכָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לִפְלוֹנִי

אַלְמוֹנִי. וּפִתְאֹם נִתְעוֹרֵר הָ“אֲנִי” הַקּוֹדֶם שֶׁלּוֹ וְנָתַן אֶת

קוֹלוֹ בְּשַׁאֲגַת חֵמָה, כְּאותו הָאַרְיֵה הַשּׁוֹאֵג בְּשָׁעָה

שֶׁרוֹצִים לְהוֹצִיא מִכְּלוּבוּ אֶת הַכֶּלֶב שֶׁנִּתַּן לוֹ

לְחָבֵר.

תַּקִיפוּתוֹ הַמּוּסָרִית שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא

נֻצְּחָה עַד עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַגּוֹרָל, עִם כָּל שֶׁגּוֹרָל זֶה

הֵמִיט עַל יַ’ן וַלְיַ’ן נִסְיונות רַבִּים וְקָשִׁים. הוּא הֶעֱמִיד

בְּסַכָּנָה אֶת חֵרוּתוֹ וְאֶת חַיָּיו, הַכֹּל אָבַד לוֹ, כָּל הָעֹנִי

שֶׁבָּעוֹלָם נִתְרַגֵּשׁ לָבוֹא עָלָיו, וּבְכָל זֹאת נִשְׁאַר אֵיתָן

וְנָקִי מִפְּנִיּוֹת כְּאֶחָד הַמִּתְעַנֶה עַל קִדוּשׁ הַשֵּׁם. וְאוּלָם

עַכְשָׁו נִרְאֲתָה יַשְׁרוּתוֹ כְּעוֹמֶדֶת לְהִתְמוֹטֵט, זוֹ יַשְׁרוּתוֹ

שֶׁהָדְפָה אָחוֹר כַּמָּה וְכַמָּה סְעָרוֹת.

כִּי הִנֵּה מִכָּל הָעִנּוּיִים, שֶׁגָּלַל עָלָיו

הַגּוֹרָל לְשֵׁם נִסָּיוֹן, כָּבְדָה עָלָיו בְּיוֹתֵר הַמְּצוּקָה

הַזֹּאת אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ דָחֲתָה אוֹתָהּ מֵעָלֶיהָ בְּכָל צַעֲרָה וּבְכָל

נִימֶיהָ. הֲלֹא עַכְשָׁו נִשְׁקְפָה לוֹ סַכָּנָה שֶׁיְּאַבֵּד אֶת

הַנֶּפֶשׁ הָאֲהוּבָה עָלָיו. אָמְנָם הוּא לֹא אָהַב אוֹתָהּ אֶלָּא

אַהֲבַת אָב בִּלְבָד, וְאוּלָם גַם לָהּ לֹא הָיָה אִישׁ אוֹהֵב אַחֵר

חוּץ מֵאָבִיהָ. עַכְשָׁו נִמְצָא לָהּ אִישׁ אַחֵר, הוּא, יַ’ן וַלְיַ’ן,

לֹא שִׁמֵשׁ לָהּ עַכְשָׁו אֶלָּא אָב בִּלְבָד, הוּא אֵינוֹ שָׁקוּל עוֹד

בְּעֵינֶיהָ כְּנֶגֶד הַכֹּל.

וּכְשֶׁנּוֹכַח יַ’ן וַלְיַ’ן לָדַעַת כִּי יָבוֹא יוֹם

וְקוֹזֶט תִּלָּקַח מֵעָלָיו, כִּי הִיא הִתְחִילָה כְּבָר נָמוֹגָה מֵעַל

פָּנָיו כְּמַיִם וּכְאֵד; כְּשֶׁנִּתְגַּלְתָה לְעֵינָיו הַהוֹכָחָה

הַמַּכְרִיעָה וְהֵעִידָה עַל קוֹזֶט, כִּי לִבָּהּ פּוֹנֶה לְאִישׁ אַחֵר,

– גָּדַל צַעֲרוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן עַד לִבְלִי נְשׂוא. הִנֵּה

הַתּוֹצָאָה הָאַחֲרוֹנָה לְכָל מַעֲשָׂיו הָרַבִּים אֲשֶׁר עָשָׂה!

וּכְשֶׁהֶעֱלָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת נֶחְשָׁב

בְּעֵינֵי קוֹזֶט וְכִי מְצִיאוּתוֹ תִּשָׁכַח כָּלִיל מִלִּבָּהּ –

הִתְקוֹמֵם בְּרֹב חֵמָה, כְּפִי שֶׁהִזְכַּרְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה, רֶגֶשׁ

הָאָנֹכִיוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ.

וּכְשֶׁהִבִּיט יַ’ן וַלְיַ’ן לְנַפְשׁוֹ רָאָה

בַּחֲדָרֶיהָ אֶת הַשִּׂנְאָה. כִּי הוּא הִכִּיר מִיָּד לָדַעַת מִידֵי

מִי בָּאָה לוֹ הַמַּכָּה. מִקְרִים מְיֻחָדִים, תַּאֲרִיכֵי זְמָן,

כַּמָּה פְּרָטִים מִתּוֹךְ הֲלִיכוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט, שֶׁעָלוּ עַכְשָׁו

בְּזִכְרוֹנוֹ – כָּל אֵלֶּה הֶרְאוּהוּ לָדַעַת, כִּי מְחַבֵּל אָשְׁרוֹ

אֵינוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הוֹלֵךְ בָּטֵל צָעִיר לְיָמִים שֶׁהָיָה עוֹבֵר

לְעֵינָיו בַּגַּן הַלוּקְסֶמְבּוּרְגִי.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ

בִּידֵי הָרֶגֶשׁ הַזֶּה, נִכְנְסָה מָרַת טוּסֶן אֶל הֶחָדֶר. הוּא אָמַר

אֵלֶיהָ:

“תּוֹאִילִי נָא לְהַגִּיד לִי הֵיכָן הוּא מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. וְכִי זֶה יָדוּעַ לָךְ?”

“מַה רְצוֹן אֲדוֹנִי, בְּבַקָּשָׁה?”

“הֲלֹא אַתְּ אָמַרְתְּ לִי קֹדֶם כִּי פָּרְצָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם מְרִידָה?”

“נָכוֹן הַדָּבָר! סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־מֶרִי.”

לְאַחַר חֲמִשָּׁה רְגָעִים יָשַׁב יַ’ן וַלְיַ’ן בַּחוּץ,

עַל אַחַת מִאַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁל הַכְּבִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לְיַד

בֵּיתוֹ, וְהָיָה נוֹתֵן אֶת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אֶל קוֹלוֹת מֶרְחַקִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה שָׂרְרָה כְּבָר אֲפֵלָה.

ב

יַ’ן וַלְיַ’ן הֶאֱרִיךְ לָשֶׁבֶת עַל גַּב הָאֶבֶן

וְקָפָא כְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים,

שֶׁלֹא הָיוּ מְרֻבִּים, לא הִשְׁגִּיחוּ בּוֹ. גַּם הָאִישׁ מַדְלִיק

הַפַּנָּסִים עָבַר עָלָיו בְּלִי לָתֵת בּוֹ עָיִן. הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל

בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַקָּרוֹב הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁעָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה.

וְאוּלָם כַּעֲבֹר זְמָן לֹא רַב הִתְחִילוּ נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת יְרִיָּה

שֶׁל רוֹבִים. יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְנַעֵר לָקוּם, אֲבָל מִיָּד חָזַר וְצָנַח

עַל מְקוֹמוֹ.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנוֹ קוֹל צְעָדִים. זֶה בָּא

גַבְרוֹשׁ. הַנַּעַר נִרְאָה כִּמְחַפֵּשׂ דְּבַר־מָה. הוּא הִבְחִין

בְּיַ’ן וַלְיַ’ן, אֲבָל לא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ כְּלָל. לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא

אֶת עֵינָיו לְהַבִּיט לְמַעְלָה חָזַר וְהִבִּיט לְמַטָּה, הִתְרוֹמֵם עַל

בְּהֹנוֹת רַגְלָיו, מִשֵּׁשׁ אֶת הַדְּלָתוֹת וְנוֹכַח כִּי כֻלָּן

כְּאַחַת הָיוּ סְגוּרוֹת עַל מַסְגֵּר וּבָרִיחַ וַחֲסוּמוֹת בְּכָל

מַחְסוֹם.

יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁעַד לְאוֹתוֹ רֶגַע לֹא הָיָה מְסֻגָּל

לִפְנוֹת בִּדְבָרִים לְשׁוּם בֶּן אָדָם וְלֹא יָכֹל אֲפִילוּ לַעֲנוֹת

דָּבָר לֹשְׁאֵלָה סְתָם, הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם כִּי הוּא נִמְשָׁךְ אֶל

הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן בְּכֹחַ שֶׁאֵין לַעֲמֹד נֶגְדּו.

“שְׁמַע נָא, הַפָּעוֹט,” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן, “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּאן? וְכִי צָרִיךְ אַתָּה לְאֵיזֶה דָבָר?”

“אַף אַתָּה פָּעוֹט,” הֱחִזיר גַּבְרוֹשׁ. “אָנֹכִי שָׁרוּי בְּרָעָב.”

יַ’ן וַלְיַ’ן שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְהוֹצִיא מַטְבֵּעַ בַּת חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים.

וְאוּלָם גַּבְרוֹשׁ, שֶׁלֹא יָכֹל לַעֲמֹד אוֹ לָשֶׁבֶת בְּמְנוּחָה אַף רֶגַע אֶחָד, הֵרִים אֶבֶן מֵעַל הָאָרֶץ.

"כָּאן אַתֶּם מַנִּיחִים עוֹד לַפַּנָּסִים שֶׁיִּהְיוּ

דוֹלְקִים. הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֵׂה וְאֵין לְהַתִּיר

אוֹתוֹ. הָבָה נִפְגֹּם בִּשְׁלֵמוּתָם שֶׁל אֵלֶּה."

וּבְאָמְרוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פִּלַּח אֶת אַחַד

הַפַּנָּסִים בָּאֶבֶן שֶׁיָּרָה וְהֵסֵב מְהוּמָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ,

שֶׁאַנְשֵׁי הַבַּיִת הַקָּרוֹב הֶעֱמִיקוּ לְהִתְחַבֵּא תַּחַת

הַשְּׂמִיכָה וְהֶעֱלוּ בְּזִכְרוֹנָם אֶת מוֹרְאוֹתֶיהָ שֶׁל שְׁנַת

1793.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִגַּשׁ אֶל גַּבְרוֹש.

“נַעַר מִסְכֵּן זֶה שָׁרוּי בְּרָעָב,” הִפְטִיר

בַּחֲשַׁאי וְהֵטִיל לְתוֹךְ יָדוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ בַּת חֲמֵשֶׁת

הַפְרַנְקִים.

גַּבְרוֹשׁ הֵרִים אֶת חָטְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתּוֹמֵם

עַד בְּלִי דַי עַל הַמַּטְבֵּעַ רַבַּת הָעֵרֶךְ. הוּא הִתְבּוֹנֵן בָּהּ

וְרָאָה כִּי הִיא עֲשׂוּיָה כֶּסֶף, וְהַדָּבָר נִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו.

אֶת מְצִיאוּתָן שֶׁל מַטְבְּעוֹת בְּנוֹת חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים יָדַע רַק

עַל פִּי הַשְּׁמוּעָה, וְעַכְשָׁו הָיָה שָׂמֵחַ לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת

אַחַת הַמַּטְבְּעוֹת הַנֶּחְשָׁבוֹת הָאֵלֶּה. פַּרְצוּף מַטְבֵּעַ זֶה,

חָשַׁב הַנַּעַר, רָאוּי הוּא שֶׁאֶתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּיֶתֶר

עִיּוּן.

הוּא הִסְתַּכֵּל בָּהּ זְמַן מָה מִתּוֹךְ כַּוָּנַת לֵב

דּוֹמְמָה. וְאוּלָם לְבַסּוֹף הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי יַ’ן

וַלְיַ’ן, הוֹשִׁיט אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְאָמַר בְּקוֹל שֶׁל אָדָם

הַמְכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ:

“הֲרֵי לֹא נָתַתָּ לִי, אֲדוֹנִי, מַטְבֵּעַ זוֹ כְּדֵי שֶׁאֶמְנַע אֶת עַצְמִי מִפּוֹצֵץ אֶת הַפַּנָּסִים?”

“רַשַּׁאי אַתָּה לְפוֹצֵץ כָּל מִינֵי דְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.”

“כְּבוֹדוֹ הוּא אִישׁ טוֹב,” פָּסַק גַבְרוֹשׁ אֶת דִּינוֹ וְטָמַן אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּכִיסוֹ.

וְהוֹסִיף וְשָׁאַל בְּיֶתֶר אֵמוּן:

"וְכִי דִירָתוֹ הִיא בִּרְחוֹב זֶה?

“כֵּן; כְּלַפֵּי מָה אַתָּה שׁוֹאֵל?”

“אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה לִי הֵיכָן הוּא הַבַּיִת מִסְפָּר שִׁבְעָה?”

“לְשֵׁם מָה דָרוּשׁ לְךְ אוֹתוֹ בַּיִת מִסְפָּר שִׁבְעָה?”

“אֵין מְגַלִים דָּבָר זֶה לְזָרִים.”

רַעְיוֹן חָלַף פִּתְאֹם בְּמֹחוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

“אֲנִי מְצַפֶּה לְמִכְתָּב. הַאִם לֹא אַתָּה הַמֵּבִיא?”

“לִכְבוֹדוֹ? לֹא בָּזֶה אָנוּ עוֹסְקִים! כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ אִשָּׁה.”

“הַמִּכְתָּב מְיֻעָד לָעַלְמָה קוֹזֶט.”

“קוֹזֶט? הְמְ, דּוֹמֶנִי שֶׁכָּךְ הוּא שְׁמָהּ.”

“כֵּן הַדָּבָר. תֵּן לִי אֵפוֹא אֶת הַמִּכְתָּב. אֲנִי אֶהְיֶה הַמְקַבֵּל.”

“אִם כָּךְ הֲרֵי יָדוּעַ לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי בָּא מִן הַבָּרִיקַדָּה?”

“מוּבָן מֵאֵלָיו.”

גַּבְרוֹשׁ שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס, הוֹצִיא

נְיָר מְקֻפָּל וְחָלַק לוֹ לָזֶה אֶת אוֹתוֹת הַכָּבוֹד הַנְהוּגִים

בַּצְבָא.

“הַכָּבוֹד לְאִגֶּרֶת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁיָּצְאָה מִלִּפְנֵי הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית.”

“הָבָה לִי אֶת הַמִּכְתָּב!”

גַּבְרוֹשׁ הָיָה עוֹד כִּמְהַסֵּס.

“בְּעֶצֶם נִרְאֶה לִי שֶׁכְּבוֹדוֹ הוּא אִישׁ רָאוּי לְאֵמוּן – הִנֵּה הַמִּכְתָּב!”.

“הֲדָרוּשׁ לִמְסֹר אֶת הַתְּשׁוּבָה עַל יַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־מֶרִי?” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן.

"לְגַמְרֵי לֹא. אִלוּ רָצָה לְהַגִּיעַ לְשָׁם הָיָה

מֻכְרָח לְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו ‘עַל עֵצִים וַאֲבָנִים’, כְּפִי פִּתְגַם

הֶהָמוֹן. הַמִּכְתָּב נִשְׁלַח מֵאֵצֶל הַבָּרִיקַדָּה וּלְשָׁם אֲנִי

חוֹזֵר עַכְשָׁו."

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָלַךְ גַּבְרוֹשׁ

אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, חָמַק לְדַרְכּוֹ. אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ דַּרְכּוֹ עָמַד

עוֹד לְנַפֵּץ פַּנָּסִים וּלְהָטִיל אֵימָה עַל בְּנֵי אָדָם

“הֲגוּנִים”.

ג

לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס יַ’ן וַלְיַ’ן לְדִירָתוֹ וְהֶעֱלָה

אוֹר בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת פָּרַשׂ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר לְנֶגֶד

עֵנָיו.

אָדָם הַשָּׁרוּי בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה אֵינוּ קוֹרֵא

אֶת הַכָּתוּב, אֶלָּא מִשְׁתַּדֵּל, כִּבְיָכֹל, לִמְצוֹת אֶת תֹּכֶן

הַכְּתָב בַּחֲטִיפָה אַחַת, מְדַלֵּג וּמַגִּיעַ אֶל הַגְּמָר, שָׁב בְּחִ

ו אֲחוֹרַנִית וְרוֹאֶה טוֹבָה לְעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא דוֹלֶה אֶת הָעִקָּר

אַגַּב עִיּוּן רִאשׁוֹן.

גַּם יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא קָרָא מִתְּחִלָּה בַּמִּכְתָּב אֶלָּא אֶת הַמִּלִים הָאֵלֶּה:

“אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת. בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעֵךְ מִכְתָּב זֶה כְּבָר תְּהֵא רוּחִי שְׁרוּיָה עַל יָדֵךְ.”

חֶדְוָה אֲיֻמָּה וּפְרוּעָה תָּקְפָה אוֹתוֹ. הִנֵּה בָּא

קֵץ לַדָּבָר יוֹתֵר מַהֵר מִשֶּׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר. אוֹתוֹ הָאִישׁ,

שֶׁעָמַד לוֹ לְשָׂטָן עַל דֶּרֶךְ אָשְׁרוֹ, קָם וְסָר הַצִּדָּה מֵרְצוֹן

עַצְמוֹ. הֲיִתָּכֵן שֶׁהוּא מְסֻלָּק כְּבָר בְּרֶגַע זֶה? לֹא. הַמָּוֶת

עוֹד לֹא לָקַח אוֹתוֹ.

וְאוּלָם כְּעֵין אֶבֶן נָגֹלָּה מֵעַל לִבּוֹ שֶׁל יַ’ן

וַלְיַ’ן. דַּיּוֹ שֶׁיַּסְתִּיר אֶת הַפִּתְקָה בְּכִיסוֹ, וְקוֹזֶט לֹא

תֵּדַע כָּל יָמֶיהָ מַה שֶׁעָלְתָה לוֹ לְאוֹתוֹ “הָאִישׁ”. אַשְׁרֵהוּ

שֶׁכָּךְ נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים!

אֲבָל הַשִּׂמְחָה הַנְּכוֹנָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ קוֹדֵר וְעָצוּב.

לְאַחַר שֶׁקָּרָא אֶת הַמִּכְתָּב יָרַד לְמַטָּה וְהֵעִיר אֶת הַשּׁוֹעֵר מִשְּׁנָתו.

כַּעֲבֹר שָׁעָה יָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן מִבֵּיתוֹ כְּשֶׁהוּא

לָבוּשׁ בִּגְדֵי שְׂרָד שֶׁל צְבָא הָאֶזְרָחִים וְנוֹשֵׂא אִתּוֹ אֶת

כְּלֵי נִשְׁקוֹ. הַשּׁוֹעֵר הִמְצִיא לוֹ אֵת יֶתֶר הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ

דְרוּשִׁים לְזִיּוּן שָׁלֵם. הוּא נָשָׂא אִתּוֹ רוֹבֶה מְמֻלָּא

לִירִיָּה וְאַמְתַּחַת מְלֵאָה תַּרְמִילֵי כַּדּוּרִים, וְכָךְ הָיָה

הוֹלֵךְ וְצוֹעֵד בַּדֶּרֶךְ אֶל בִּנְיַן הַשּׁוּק.

 

חֵלֶק חֲמִישִׁי יַ’ן וַלְיַ’ן    🔗

סֵפֶר רִאשׁוֹן: תִּגְרַת מִלְחָמָה בְּתוֹךְ חֶדֶר בֶּן אַרְבָּעָה קִירוֹת    🔗

א

לֹא הָיָה כָּל סָפֵק, כִּי אַנְשֵׁי הַבָּרִיקַדָּה

אֲשֶׁר לְיַד בֵּית הָאַכְסַנְיָה “קוֹרִינְתְּ” צְפוּיִים לִכְלָיָה.

וְאוּלָם בֵּין שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים אִישׁ אֵלֶּה לֹא הָיָה אַף

אֶחָד שֶׁהִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת מְקוֹם מִשְׁמַרְתּוֹ. בְּמֶשֶׁךְ

הַלַּיְלָה לֹא הָפְרְעָה מְנוּחָתָם, וְאוּלָם בַּבֹּקֶר עָמְדָה לָבוֹא

הַתְקָפַת תּוֹתָחִים וְהֵם כֻּלָּם הָיוּ עֲתִידִים לְקַיֵּם בְּמוֹתָם

אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם לֶאֱמוּנָה.

אַנְי’וֹלְרָא הָלַךְ לֶאֱסֹף יְדִיעוֹת, וּלְאַחַר שֶׁשָּׁב סִפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"כָּל הַצָּבָא, הַחוֹנֶה בְּפָרִיס, יִשְׁמַע לַעֲשׂוֹת

אֶת אֲשֶׁר יְצַוּוּ לוֹ מְפַקְדָיו. שְׁלִישׁ הַצָּבָא הַזֶּה עוֹמֵד

לְהִשְׂתָּעֵר עֲלֵיכֶם. וְחוּץ מִזֶּה גַם צְבָא הָאֶזְרָחִים.

הִכַּרְתִּי אֶת קוֹבְעֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַגְּדוּד הַחֲמִישִׁי וְאֶת

דְּגָלָיו שֶׁל הַלִּגְיוֹן הַשִּׁשִּׁי. הַהַתְקָפָה תַּתְחִיל בְּעוֹד

שָׁעָה. בִּדְבַר הָעָם אַגִּיד לָכֶם, כִּי אֶתְמוֹל הֶרְאָה סִמָּנֵי

עֵרוּת; הַיּוֹם הוּא שָׁרוּי בִּדְמָמָה. אָפְסָה אֵפוֹא תִּקְוַתְכֶם,

אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִהְיֶה לָכֶם עוֹד לְעֶזְרָה, כֻּלָּם עָזְבוּ

אֶתְכֶם."

כִּמְטַר סוּפָה הַנִּתָּךְ עַל נְחִיל דְּבוֹרִים כֵּן

יָרְדוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶה עַל דִּמְיוֹנוֹת הַשָּׁוְא אֲשֶׁר לְלוֹחֲמֵי

הַבָּרִיקַדָּה, וּשְׁתִיקָה יָרְדָה עַל כֻּלָּם. מִסָּבִיב נִשְׂתָּרְרָה

דְמָמָה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ מִתּוֹכָהּ אֶת מַשַּׁק כַּנְפֵי

הַמָּוֶת.

מִן הַקָּצֶה הַשָּׁרוּי בְּיֶתֶר אֲפֵלָה נִשְׁמַע קוֹל אִישׁ מְדַבֵּר:

"יְהֵא כָּךְ. הָבוּ וְנַגְבִּיהַּ אֶת הַבָּרִיקַדָּה עַד

לְעֶשְׂרִים רֶגֶל וְנִקָּבֵר כֻּלָּנוּ תַּחַת חָרְבוֹתֶיהָ. יִהְיוּ נָא

פְּגָרֵינוּ מֶחָאָה כְּנֶגֶד הֶעָרִיצוּת. אִם הָעָם נָטַשׁ אֶת מָגִנֵּי

הָרֶפּוּבְלִיקָה, נָקוּם אֲנַחְנוּ וְנוֹכִיחַ כִּי מָגִנֵּי

הָרֶפּוּבְלִיקָה לֹא עָזְבוּ אֶת הָעָם."

כֹּחַ הַחְלָטָה כַּבִּיר זֶה הָיָה, כִּבְיָכֹל, מְרַחֵף

בַּאֲוִירוֹ שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי לְיוּנִי שְׁנַת 1832. כִּי אוֹתָהּ שָׁעָה

עַצְמָהּ כִּמְעַט קִבְּלוּ הַחְלָטָה דוֹמָה לָזוֹ גַם לוֹחֲמֵי

הַבָּרִיקַדָּה אֲשֶׁר עַל יַד בֵּית הַכְּנֵסְיָּה סֶן־מֶרִי.

ב

כֻּלָּם רָצוּ לְהִשָּׁאֵר, וְעוֹד מֵנִיעַ אֶחָד הָיָה

בַּדָּבָר, מֵאַחַר שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַכְשָׁו מֵאֵצֶל

הַבָּרִיקַדָּה עָמַד לְהִתָּפֵס בִּידֵי אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַסּוֹגְרִים

אֶת הַדְּרָכִים וּלְהִיָּרוֹת בּוֹ בַּמָּקוֹם. וְאוּלָם אַנְי’וֹלְרָא

חָס מֵהַקְרִיב לַמָּוֶת אֲנָשִׁים יוֹתֵר מִכְּפִי הַצֹּרֶךְ. הָיָה דַי

בְּכָךְ אִלּוּ הֶרְאוּ שְׁלֹשִׁים אִישׁ אֶת גְּבוּרָתָם וְהֶעֱרוּ אֶת

נַפְשָׁם לָמוּת. הוּא רָמַז לוֹ לְקוֹמְפֶר שֶׁיִּגַּשׁ אֵלָיו וְהָלַךְ

אִתּוֹ אֶל הָאוּלָם שֶׁבַּקוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה, מִיָּד חָזְרוּ

שְׁנֵיהֶם וְהֵבִיאוּ אַרְבַּע חֲלִיפוֹת שֶׁל בִּגְדֵי שְׂרָד

שֶׁנֶּאֱסְפוּ עַל פִּי פְּקֻדָּתָם. הֵם הֵבִיאוּ גַם אֶת תַּשְׁמִישֵׁי

הָעוֹר וְאֶת הַקּוֹבָעִים.

וְאוּלָם גַּם עַכְשָׁו לֹא הִתְיַצֵּב אַף אִישׁ אֶחָד.

מְעֻנֵּה רָעָב וְקַדַּחַת, רֵיק מִכָּל תִּקְוָה, מְסֹעָר

מֵרְגָשׁוֹת עַזִּים שֶׁבָּעַזִּים וּמִנְּבוּאַת הַלֵּב הַמְנַבֵּא לוֹ

קֵץ קָרוֹב – הָיָה מָרִיּוּס אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹלֵךְ וְשׁוֹמֵעַ

בְּטִמְטוּם שֶׁל הֲזָיָה, זֶה הַבָּא לִפְנֵי הַכִּלָּיוֹן שֶׁאָדָם

מֵמִיט עַל עַצְמוֹ מֵרָצוֹן.

כַּמָּה הָיָה שְׁוֵה־נֶפֶשׁ לְכָל הַדְּבָרִים

שֶׁבָּעוֹלָם – וְהִתְחָרוּת נְדִיבִים זוֹ, שֶׁהִתְחִילָה בֵּין חֲבֵרָיו,

נָגְעָה עַד הַלֵּב כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא נִתְעוֹרֵר מִתַּרְדֵּמַת

נַפְשׁוֹ. אָמְנָם הוּא גָמַר אֹמֵר לָמוּת וְשׁוּם דָּבָר לֹא יְנִיאֶנּוּ

מֵחֶפְצוֹ, אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לוֹ לְהַצִּיל אֲחֵרִים מִכַּף

הַכִּלָּיון הַזֶּה.

“אַנְי’וֹלְרָא וְקוֹמְפֶר,” פָּתַח מָרִיוּס בְּקוֹל רָם,

"צָדְקוּ מְאֹד. נִמָּנַע נָא מִקָּרְבְּנוֹת חִנָּם! אַף אֲנִי סוֹבֵר

כְּמוֹתָם וְאוֹמֵר לָכֶם שֶׁעָלֵינוּ לְהָחִישׁ אֶת מֵעֲשֵׂינוּ. דִּבְרֵי

קוֹמְפֶר יִהְיוּ לָנוּ לְעֵינָיִם. יִתְיַצְּבוּ נָא כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר

אֵם לָהֶם אוֹ אָחוֹת, אוֹ אִשָּׁה אוֹ יֶלֶד!"

כְּלוּם לֹא הוֹעִיל; הֵם מֵאֲנוּ אוֹ הִתְבַּיְשׁוּ

לַעֲזֹב אֶת הָאֲחֵרִים לְנַפְשָׁם. לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁאַנִי’וֹלְרָא

פָּקַד עֲלֵיהֶם לִבְחֹר מִקִּרְבָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, בָּאוּ אֵלֶּה

וְנִתְיַצָּבוּ. אוּלָם לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע חֲלִיפוֹת שֶׁל בִּגְדֵי

שְׂרָד. וְכֵיוָן שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ לְהַחֲלִיט דָּבָר, לָכֵן הֵטִילוּ

עַל מָרִיּוּס אֶת פְּסַק הַדִּין בִּדְבַר הָאֶחָד הַמְחֻיָּב

לְהִשָּׁאֵר.

מָרִיּוּס שִׁעֵר מִקֹּדֶם שֶׁלֹא תְּשִּׂיגֶנּוּ עוֹד

כָּל הַרְגָּשָׁה חֲדָשָׁה. וְאוּלָם עַכְשָׁו, כְּשֶׁנִּטַּל עָלָיו לָתֵת

אֶת אַחַד הָאֲנָשִׁים לַמָּוֶת, פָּרַץ כָּל דָּמוֹ לְתוֹךְ לִבּוֹ. אִלוּ

יָכֹל לְהַחֲוִיר יוֹתֵר מִשֶׁהֶחֱוִיר כְּבָר, הָיָה מַגִּיעַ לִידֵי

כָּךְ בְּרֶגַע זֶה.

הוּא לֹא יָדַע לְהַחֲלִיט דָּבָר. וּפִתְאֹם יָרְדָה,

כִּמְצִיאָה מִן הַשָּׁמַיִם, חֲלִיפַת בִּגְדֵי שְׂרָד עַל אַרְבַּע

הַחֲלִיפוֹת הַקוֹדְמוֹת. לָאִישׁ הַחֲמִישִׁי קָמָה הַצָּלָה.

מָרִיוּס הֵרִים אֶת עֵינָיו וְרָאָה לְפָנָיו אֶת פוֹשְׁלֶבַן.

אֶפְשָׁר שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן הִתְחַקָּה קֹדֶם הֵיטֵב עַל

הַדֶּרֶךְ, אֶפְשָׁר שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְפִי הַרְגָּשָׁתוֹ

אוֹ לְפִי מִקְרֶה – הוּא בָּא בְּכָל אֹפֶן מֵרְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר

וּלְבוּשׁוֹ אֲשֶׁר לִצְבָא הָאֶזְרָחִים עָמַד לוֹ שֶׁלֹא

יְעַכְּבוּהוּ.

בְּרֶגַע בּוֹאוֹ לא הִבְחִין בּוֹ שׁוּם אִישׁ, כֵּיוָן

שֶׁכָּל הָעֵינַיִם הָיוּ תְּלוּיוֹת בַּחֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַיּוֹצְאִים

וּבְאַרְבַּע הַחֲלִיפוֹת. הוּא נַעֲשָׂה אֵפוֹא עֵד רְאִיָּה וְעֵד

שְׁמִיעָה לְכָל הָעִנְיָן, לְבַסּוֹף עָמַד וְהֵסִיר מֵעָלָיו בַּחֲשַׁאי

אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד.

עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהִבְחִינוּ בּוֹ, תָּקְפָה אֶת כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֵין לְתָאֵר בְּמִלִים.

“מִי הָאִישׁ הַזֶּה?” שָׁאַל לֶגֶל.

“אִישׁ הַמֵּבִיא הַצָּלָה לַאֲחֵרִים,” הֶחֱזִיר קוֹמְפֶר.

“אָנֹכִי מַכִּיר אוֹתוֹ!” אָמַר מָרִיוּס בְּקוֹל מְרוֹמָם.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שִׁמְּשׁוּ לְכֻלָּם עֲרֻבָּה נֶאֱמָנָה.

אַנְי’וֹלְרָא נִגַּשׁ אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן.

“בָּרוּךְ הַבָּא! הֲלֹא אֲדוֹנִי יָדַע כִּי כֻּלָּנוּ פֹּה נְתוּנִים לַמָּוֶת?”

יַ’ן וַלְיַ’ן נִמְנַע מֵעֲנוֹת דָּבָר, וּלְעֻמַּת זֶה

נִטְפַּל עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיל מִמָּוֶת וְשִׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת

הַהַלְבָּשָׁה.

ג

כִֵּיוָן שֶׁהַבָּרִיקַדָּה נִתְקְפָה עַל יְדֵי

תּוֹתָחִים הֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי הַקֵּץ קָרוֹב לָבוֹא.

תְּרוּפָה לַכַּדּוּרִים הַמְמֻלָּאִים שִׁמֵּשׁ אֶמְצָעִי הַצַּיִד,

לֵאמֹר, שֶׁהָיוּ צָדִים אֶת הַכַּדּוּרִים, כִּי הַיְרִיּוֹת הַחוֹזְרוֹת

חִבְּלוּ בַּאֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַיְרִיּוֹת הַיְשָׁרוֹת. בִּקְשׁוּ

מִזְרָנִים וְלֹא מָצְאוּ. רַק בִּמְרוֹם הַבַּיִת שֶׁלְיַד הַבָּרִיקַדָּה

מַמָּשׁ הָיָה מִזְרָן אֶחָד תָּלוּי וְיוֹרֵד עַל פְּנֵי חַלּוֹן.

עַד לְרֶגַע זֶה שָׁהָה יַ’ן וַלְיַ’ן בִּישִׁיבָה עַל

אַחַת הָאֲבָנִים וְלֹא שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר כִּמְעַט.

עַכְשָׁו קָרָא:

“הֲיִתֵּן לִי אֶחָד מִכֶּם רוֹבֶה בַּעַל קָנֶה כָּפוּל?” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן.

אַנְי’וּלְרָא, שֶׁזֶּה עַכְשָׁו מִלֵּא אֶת רוֹבֵהוּ, מָסַר אֶת הָלָּז לִידֵי יַ’ן וַלְיַ’ן.

יַ’ן וַלְיַ’ן כּוֹנֵן אֶת הָרוֹבֶה וְכַדּוּרוֹ פִּלַּח

אֶת הָאֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲבָלִים; מִיָּד לְאַחַר זֶה נִשְׁמְעָה גַם

הַיְרִיָה הַשְּׁנִיָּה וְהַמִּזְרָן נָפַל לָאָרֶץ.

“יִיַּשַׁר כֹּחַ!” קָרְאוּ כֻּלָּם. “הִנֵּה נִמְצָא לָנוּ מִזְרָן!”

"אָמְנָם כֵּן, אֲבָל בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים אִם

יֵלֵךְ אִישׁ וִיבִיאֶנּוּ!" אָמַר קוֹמְפֶר אַגַּב מְשִׁיכַת

כְּתֵפַיִם.

כִּי הִנֵּה הַמִּזְרָן נָפַל עַל יַד הַבָּרִיקַדָּה,

בֵּין הַצָּרִים וְהַנְּצוּרִים. שָׁקֵט אַךְ מְכַוֵּן אֶת מַעֲשֵׂהוּ רָץ

יַ’ן וַלְיַ’ן דֶּרֶךְ מְטַר הַכַּדּוּרִים, נָטַל אֶת הַמִּזְרָן וְהֵבִיא

אוֹתוֹ אֶל מֵעֵבֶר לַבָּרִיקַדָּה.

כָּאן קָבַע לַמִּזְרָן מָקוֹם שֶׁהָיָה חָבוּי מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל קַלָּעֵי התּוֹתָחִים.

הַיְרִיָּה הָעֲתִידָה לָבוֹא לֹא הֵטִילָה עַכְשָׁו אֵימָה.

לא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְלוֹעֵי הַתּוֹתָחִים

הֵרִיקוּ מִטְרוֹת כַּדּוּרִים. אֲבָל הַפַּעַם לֹא נִתְּזוּ הַכַּדּוּרִים

לְאָחוֹר. הֻשְּׂגָה בֶּאֱמֶת הַפְּעֻלָּה הָרְצוּיָה.

“אִישִׁי הָאֶזְרָח,” אָמַר אַנְי’וֹלְרָא לְיַ’ן וַלְיַ’ן, “הָרֶפּוּבְלִיקָה מַבִּיעָה לְךָ תּוֹדוֹת.”

ד

הַתּוֹקְפִים הוֹסִיפוּ לְהַמְטִיר יְרִיּוֹת אֵשׁ;

מַטְרָתָם הָיְתָה בָּזֶה לִגְרֹם לָהֶם לַמִּתְקוֹמְמִים שֶׁיוֹצִיאוּ אֶת

חָמְרֵי הַיְרִיָּה שֶׁלָּהֶם. וְאוּלָם אֲנִי’וּלְרָא פָּקַד עַל חֲבֵרָיו

שֶׁיְקַמְּצוּ בִּירִיּוֹת. וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר כִּי בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה

זְמָן לֹא בָּאָה אַף יְרִיָּה אַחַת מֵעֵבֶר הַבָּרִיקַדָּה.

קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי שְׁתִיקָה זו שֶׁמֵאֲחוֹרֵי

הַבְּרִיקַדָּה עוֹרְרָה לְבַסּוֹף דְאָגָה בְּלֵב הַתּוֹקְפִים. הֵם

חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יֵשׁ כָּאן תַּחְבּוּלַת מִלְחָמָה, וְרָאוּ צֹרֶךְ

לְעַצְמָם לָדַעַת מַה שֶׁנַּעֲשָׂה מֵעֵבֶר לְגַל הָאֲבָנִים. כִּי הִנֵּה

מֵעַל אַחַד הַגַּגּוֹת נִגְלָה פִּתְאֹם לְעֵינֵי הַמּוֹרְדִים קוֹבַע

נוֹצֵץ בַּשָּׁמֶשׁ. כָּאן יָשַׁב אֶחָד מִמְּכַבֵּי־אֵשׁ, כְּשֶׁגַּבּוֹ

נִשְׁעָן אֶל אֲרֻבַּת עָשָׁן וְהוּא שׁוֹלֵחַ אֶת עֵינָיו לָתוּר אֶת

שֶׁטַח הַהִתְבַּצְרוּת.

“אִישׁ צוֹפֶה בִּלְתִּי רָצוּי!” הִבִּיעַ אַנְי’וֹלְרָא אֶת דַּעְתּוֹ.

דוּמָם נָטַל יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת רוֹבֵהוּ שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ

וְכוֹנֵן אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הַצּוֹפֶה, וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע צָנַח הַקּוֹבַע

לְמַטָּה וְנָפַל בְּרַעַשׁ עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב. וְאוּלָם

הַכַּבַּאִי הַנִּבְהָל מִהֵר וְסִלֵּק אֶת עַצְמוֹ מִן הַמָּקוֹם.

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ אִישׁ צוֹפֶה אַחֵר, אֶחָד מִקְצִינֵי

הַצָּבָא. יַ’ן וַלְיַ’ן עָשָׂה לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לַהֶדְיוֹט

שֶׁבַּחַיָּלִים. הַקָּצִין לֹא הִתְנַהֵג בְּעַקְשָׁנוּת וְהִתְרַכֵּז

בִּנְסִיגָה לְאָחוֹר. הַפַּעַם תָּפְסוּ הַתּוֹקְפִים אֶת הָרֶמֶז הַדַּק

וְלֹא הוֹסִיפוּ לְהַטְרִיד אֶת הַמּוֹרְדִים עַל יְדֵי רִגּוּל.

“לָמָּה לֹא הֵמִית אֲדוֹנִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?” שָׁאַל לֶגְל אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן.

וְאוּלָם הַלָּז לא עָנָה לוֹ דָבָר.

“הוּא לֹא הֶחֱזִיר כְּלוּם לִשְׁאֵלָתִי,” אָמַר לֶגְל בַּחֲשַׁאי לְקוֹמְפֶר.

“הֲרֵי זֶה בֶּן אָדָם הָעוֹשֶׁה מַעֲשִׂים טוֹבִים עַל יְדֵי כַּדּוּרֵי רוֹבִים.”

ה

"הַתּוֹתָחִים הַשְּׁנַיִם יֵשׁ בָּהֶם עַכְשָׁו מִשּׁוּם

סַכָּנָה," קָרָא אַנִי’וֹלְרָא. "שִׁלְחוּ אֵשׁ בְּקַלָּעֵי

הַתּוֹתָחִים."

כֻּלָם הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְכָךְ

וְהִתְחִילוּ, לְאַחַר הַשְּׁתִיקָה הַמְמֻשָּׁכָה, מַמְטִירִים אֶת

יְרִיּוֹתֵיהֶם בְּחִפָּזוֹן וּבִזְרִיזוּת. הָרְחוֹב נִתְעַטֵּף בְּאֵד

כָּבֵד שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה, וּלְאַחַר שֶׁהַיּוֹרִים שָׁבוּ וְיָרוּ

שֶׁבַע או שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים הוּטְלוּ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים מִן

הַקַּלָּעִים עַל הָאָרֶץ. הַנִּשְׁאָרִים מִלְּאוּ בִּקְרִירוּת רוּחַ אֶת

חוֹבָתָם וְהוֹסִיפוּ לְשַׁמֵשׁ אֶת הַתּוֹתָחִים, וְאוּלָם בְּכָל זֹאת

לֹא הָיוּ הַיְרִיּוֹת תְּכוּפוֹת בְּמִקֹּדֶם.

“אֵין לְךָ דָבָר רָצוּי מִזֶּה,” הִסְבִּיר לֶגְל אֶת דַּעְתּוֹ.

וְאוּלָם אַנְי’וֹלְרָא הֵנִיעַ רֹאשׁ וְעָנָה:

"אִם הַדָּבָר הָרָצוּי הַזֶּה יֶאֱרַךְ עוֹד כְּרֶבַע

שָׁעָה, אָז לֹא יִשְּׁאֲרוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ עֲשָׂרָה תַּרְמִילֵי

כַּדּוּרִים תְּמִימִים!"

גַּבְרוֹשׁ הָיָה עֵד שְׁמִיעָה לִדְבָרָיו שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא.

הוּא נִכְנַס לְבֵית הָאַכְסַנְיָה וְנָטַל שָׁם סַל

הַמְשַׁמֵּשׁ לְבַקְבּוּקִים, אַחֲרֵי כֵן חָמַק וְעָבַר דֶּרֶךְ

הַפִּרְצָה וְהִתְחִיל מֵרִיק אַגָּב קְרִירוּת רוּחַ אֶת אַמְתְּחוֹת

הַכַּדּוּרִים אֲשֶׁר לְאַנְשֵׁי צְבָא הַמִּשְׁמָר הָמּוּמָתִים.

“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם?” שָׁאַל קוֹרְפֵירַק, הוּא הָרִאשׁון שֶׁהִבְחִין בַּנָּעַר.

גַּבְרוֹשׁ הֵעִיף בּוֹ מֶבָּט עַז וְהֶחֱזִיר:

“אֲנִי נוֹתֵן לְסַלִּי.”

“וּמַה תַּעֲשֶׂה לַכַּדוּרִים הַמִּתְפּוֹצְצִים?”

“מַה בְּכָךְ, אִישׁ בַּעַל נֶפֶשׁ אֵינוֹ מַפְנֶה אֶת דַּעְתּוֹ לְדֶלֶף כַּדּוּרִים כָּזֶה.”

,חֲזר לִמְקוֹמֶךְ!"

“תֵּכֶף וּמִיָּד!” עָנָה גַבְרוֹשׁ וּמִהֵר לָלֶכֶת הָלְאָה.

בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה נָפְלוּ כָּאן עֶשְׂרִים אִישׁ

הֲרוּגִים, אֲשֶׁר הִשְׁאִירָה אַחֲרֵיהָ פְּלֻגַּת הַחַיָּלִים

הַבּוֹרְחִים. גַּבְרוֹשׁ הָיָה יָכֹל אֵפוֹא לְקַוּוֹת, כִּי יַעֲלֶה

בְּיָדוֹ לֶאֱסֹף שָׁלָל רָב.

הָאֵד הַכָּבֵד שֶׁל אֲבַק הַשְׂרֵפָה שָׂם עָלָיו סֵתֶר מִכָּל הָעֲבָרִים.

וְאוּלָם בֵּין כֹּה וְכֹה וְהוּא הִרְחִיק לָלֶכֶת לְצַד

הָאוֹיְבִים; הַלָּלוּ הִבְחִינוּ בּוֹ וְהִתְחִיל מַמְטִירִים עָלָיו

יְרִיוֹת. אַחַד הַכַּדּוּרִים פָּגַע בְּגוּפוֹ שֶׁל הֶהָרוּג, זֶה

שֶׁגַּבְרוֹשׁ טִפֵּל בּוֹ לְשֵׁם לְקִיחַת הַכַּדּוּרִים.

“לַעֲזָאזֵל, חִדְלוּ לָכֶם לִשְׁלֹחַ כַּדּוּרֵי מָוֶת בִּפְגָרִים מֵתִים!”

הַכַּדוּר הַשֵּׁנִי הִתִּיז עַל יָדוֹ נִיצוֹצוֹת

מִתּוֹךְ אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת. הַשְּׁלִישִׁי הִפִּיל אֶת סַלּוֹ. הוּא

אָסַף שׁוּב כַּדוּרָיו וְהוֹסִיף לָלֶכֶת הָלְאָה.

וְהִנֵּה פָּגַע כַּדּוּר בָּעֵלֶף הַקָּטֹן. הוּא כָּרַע

תַּחְתָּיו לָאָרֶץ, אֲבָל הוּא אָסַף עוֹד פַּעַם אֶת כֹּחוֹתָיו,

וּמִדֵּי הֶיוֹתוֹ שׁוֹהֶה בִּישִׁיבָה נָתַן אֶת קוֹלוֹ לִקְרֹא וְלָשִׁיר

בְּאָזְנֵי הַחַיָּלִים שֶׁל צְבָא הַמִּשְׁמָר הַלְּאֻמִּי, שֶׁהָיוּ

יוֹרִים כְּנֶגְדּוֹ אֶת כַּדּוּרֵיהֶם:

"לָאָרֶץ אֵשֵׁב כָּאן וְאֶשְׁאַל:

מַה יְהִי בְּסוֹפִי עָתָּה?

אַךְ לֹא אִכְפַּת לִי! רַק אֶשְׁלַח

קוֹל עַז בָּכֶם…"

וְהִנֵּה אוֹתוֹ הַקַּלָּע בְּעַצְמוֹ שָׁלַח בּוֹ גַם

כַּדּוּר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּית אֶת הַדִּבּוּר מִפִּיו. הַנַּעַר הַקָּטֹן,

בֶּן חוּצוֹתֶיהָ שֶׁל פָּרִיס, נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ הַגְדוֹלָה.

ו

בְּשָׁעָה שֶׁגַּבְרוֹשׁ כָּרַע לָאָרֶץ הִשְׂתָּעֵר

מָרִיּוּס וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַבָּרִיקַדָּה. אַחֲרָיו יָצָא חִישׁ מַהֵר

גַּם קוֹמְפֶר. וְאוּלָם הֵם אֵחֲרוּ אֶת הַמוֹעֵד. גַּבְרוֹשׁ הָיָה

כְּבָר בֵּין הַמֵּתִים. מָרִיּוּס לֹא הֵבִיא בְּשׁוּבוֹ אֶלָּא פֶּגֶר

מֵת, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוֹמְפֶּר הִצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַסַּל הַמָּלֵא

תַּרְמִילֵי כַּדּוּרִים.

"אָבִיו עָשָׂה חֶסֶד עִם אָבִי וַאֲנִי הֲשִׁיבוֹתִי אֶת

הַגְּמוּל לַבֵּן, אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי לִי! תֵּנַרְדְּיֶה נָשָׂא אֶת

אָבִי מִשְּׂדֵה הַקֶּטֶל בְּעוֹדֶנּוּ חַי, וְאָנֹכִי לֹא הֵבֵאתִי אִתִּי

אֶלָּא גוּפוֹ שֶׁל מֵת."

כְּשֶׁחָזַר מֵעֵבֶר לַבָּרִיקַדָּה וְגוּפוֹ שֶׁל

גַּבְרוֹשׁ בֵּין זְרוֹעוֹתָיו – הָיוּ פָּנָיו שׁוֹתְתִים דָּם. כַּדּוּר

נָגַע נְגִיעָה קַלָּה בְּמִצְחוֹ בָּרֶגַע שֶׁהוּא גָחַן לָאָרֶץ כְּדֵי

לְהָרִים אֶת גּוּף הַנַּעַר הַמֵּת.

גַּבְרוֹשׁ הָשְׁכַּב עַל הַשֻּׁלְחָן עַל יַד מַבֶּף. מַפַּת הַשֻּׁלְחָן כִּסְּתָה עַל שְׁנֵיהֶם יָחַד.

כָּל אוֹתוֹ הַזְמָן הוֹסִיף יַ’ן וַלִיַ’ן לִשְׁהוֹת

בִּמְקוֹמוֹ בְּלִי הָנִיד אֵבֶר וּבְלִי לָשִׂים לֵב לְכָל אֲשֶׁר

מִסָּבִיב. וְגַם בְּגֶשֶׁת אֵלָיו קוֹמְפֶר, כְּדֵי לִמְסֹר לְיָדוֹ אֶת

חֲמִשָּׁה־הֶעָשָׂר תַּרְמִילֵי הַכַּדּוּרִים הָעוֹלִים בְּחֶלְקוֹ, לֹא

נַעֲנָה לוֹ אֶלָּא בִּמְנוֹד רֹאשׁ.

“הֲרֵי זֶה אָדָם מוּזָר מְאֹד!” אָמַר קוֹמְפֶר חֶרֶשׁ

לְאַנְי’וֹלְרָא, "הוּא מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו עַד לַבָּרִיקַדָּה וְאֵינוֹ

נִלְחָם בַּעֲדָהּ כְּלָל!"

“אֲבָל אֵין זֶה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ בְּכָל זֹאת מֵהָגֵן עָלֶיהָ,” הֶחֱזִיר אַנְי’וֹלְרָא.

“יֵשׁ גִּבּוֹרִים שֶׁהֵם מְיֻחָדִים בְּמִינָם,” אָמַר קוֹמְפֶר.

“אָמְנָם כֵּן,” נִכְנַס קוֹרְפֵירַק לְתוֹךְ דִּבְרֵי

קוֹמְפֶּר. "הָרֵי זֶה בֶּן סוּגוֹ שֶׁל אַבָּא מַבֶּף, אֶלָּא

שֶׁסִּגְנוֹנוֹ הוּא אַחֵר."

בִּזְמַן הַפְסָקָה אַחַת, שֶׁבָּאָה אַחֲרֵי הַתְקָפָה,

הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן מֵעַל הַמִּגְדָּל אֶת הַשָּׁעָה הַשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. עוֹד לֹא נָמוֹג הֵד הַהַלְמוּת הָאַחֲרוֹנָה וְאַנְי’וֹלְרָא קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְקָרָא בְּקוֹל אַדִּיר:

"שְׂאוּ מֵאַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת הַבַּיְתָה וְחַזְּקוּ

בָּהֶן מִסְעַד כָּל חַלּוֹן. מַחֲצִית אַנְשֵׁיכֶם תִּשָׁאֵר בַּחוּץ,

הַנִּשְׁאָרִים יִתְיַצְּבוּ עַל יַד הַחַלוֹנוֹת. אַל תְּאַבְּדוּ אַף

רֶגַע אֶחָד לְבַטָּלָה!"

כִּי הִנֵּה בִּקְצֵה הָרְחוֹב הָלְכָה וּבָאָה עַכְשָׁו

פְּלֻגָּה שֶׁל צְבָא הַסַּפֶּרִים כְּשֶׁאֲנָשֶׁיהָ מְזֻיָּנִים

בְּקַרְדֻּמֵּיהֶם וַעֲרוּכִים לַמִּלְחָמָה; תַּפְקִידָם הָיָה,

כַּנִּרְאֶה, לְהַחֲרִיב אֶת הַבָּרִיקַדָּה וּלְהַתְקִין עַל יְדֵי כָּךְ

אֶת הַהַתְקָפָה.

קָרְבָה לָבוֹא הַמִּלְחָמָה הַמַּכְרִיעָה, אַנְי’וּלְרָא אָמַר אֶל מָרִיּוּס:

"אֲנַחְנוּ הַשְׁנַיִם עוֹמְדִים בְּרֹאשׁ אֲנָשִֵינוּ.

אָנֹכִי אֶכָּנֵס פְּנִימָה וְאֶמְסֹר אֶת הַפְּקֻדּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת.

אַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּחוּץ."

וּלְאַחַר שֶׁהִתְקִין וְצִוָּה כִּי יִלָּחֲמוּ עַד תֹּם הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, פָּנָה וְאָמַר אֶל יָ’בֶר:

"לא הִסַּחְתִּי אֶת דַּעְתִּי מִמֶּךָּ. הָאִישׁ אֲשֶׁר

יִסְתַּלֵּק מִכָּאן לָאַחֲרוֹנָה," הוֹסִיף אַנְי’וֹלְרָא מִדֵּי

הַנִּיחוֹ אֶקְדֹּחַ עַל גַּב הַשֻּׁלְחָן, "יִירֶה כַּדּוּר

בְּגֻלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַמַּלְשִׁין."

“כָּאן?” שָׁאַל אִישׁ מִן הָאֲנָשִׁים.

,לא, פִּגְרוֹ לֹא יֵחַד בֵּין גּוּפוֹת מֵתֵינוּ.

אֶפְשָׁר לְטַפֵּס וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַבָּרִיקַדָּה הַקְּטַנָּה

שֶׁבִּרְחוֹב מוֹנְדֶטוֹר. זוֹ גָבְהָהּ רַק אַרְבַּע רֶגֶל. שָׁמָּה

יִלָּקַח וְשָׁם יְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ."

מְנוּחַת רוּחוֹ שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא בִּשְׁעַת הַדִּבּוּר

לֹא הָיְתָה גְדוֹלָה מִמְּנוּחַת רוּחוֹ שֶׁל יָ’בֶר בִּשְׁעַת

הַשְּׁמִיעָה.

וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה יָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן מִבֵּין הַשׁוּרוֹת וְאָמַר אֶל אָנִי’וֹלְרָא:

“הַאִם אֲדוֹנִי הוּא הַמְפַקֵד?”

“כֵּן הַדָּבָר.”

“הוּא הִבִּיעַ לִי קֹדֶם רַחֲשִׁי תּוֹדָה.”

"אָמְנָם כֵּן, הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָה בְּשֵׁם

הָרֶפּוּבְלִיקָה, פַּעֲמַיִם הָיְתָה הַצָּלָה לַבָּרִיקַדָּה, עַל יְדֵי

מָרִיּוּס פוֹנְטְמֶרְסִי וְעַל יְדֵי אֲדוֹנִי."

“הֲרָאוּי אָנֹכִי לְמַתַּן שָׂכָר, לְפִי דַעְתּו?”

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר.”

“אֲבַקֵשׁ אֵפוֹא כִּי יִתְּנוּ לִי אֶת שְׂכָרִי.”

“מָה הַשָׂכָר שֶׁהוּא מְבַקֵש?”

“אָנֹכִי רוֹצֶה לְהָמִית אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בִּירִיָּה.”

בְּרֶגַע זֶה הֵרִים יָ’בֶר אֶת עֵינָיו, הִכִּיר אֶת יַ’ן יַלְיַ’ן וְהִפְטִיר אַגַּב נִדְנוּד־אֲבָרִים קַל:

“הֲרֵי זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו.”

אַנִי’וֹלְרָא מִלֵּא תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶת אַחַד

הָרוֹבִים הַקַּלִּים. מִשֶּׁגָּמַר הֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב

וְשָׁאַל:

“הֲיֵשׁ מִי שֶׁיְּעַרְעֵר עַל כָּךְ? – הַמַּלְשִׁין נִמְסָר לִידֵי אֲדוֹנִי.”

וְאוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע הֵרִיעוּ הַחֲצוֹצְרוֹת

הַמְבַשְּׂרוֹת אֶת הַהַתְקָפָה וּמָרִיּוּס נָתַן בַּחוּץ אֶת

קוֹלוֹ:

“הֱווּ זְהִירִים! הִכּוֹנוּ!”

יָ’בֶר צָחַק בְּלִי קוֹל, כְּדֶרֶךְ הַצְּחוֹק הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאָמַר אֶל אַנְשֵׁי הַמֶּרֶד אַגַּב מֶבָּט עַז:

“אַתֶּם נְתוּנִים בְּכָל רַע כָּמוֹנִי!”

“צְאוּ כֻּלְכֶם הַחוּצָה!” נָתַן אַנְי’וּלְרָא צָו.

הַמּוֹרְדִים הִתְפָּרְצוּ הַחוּצָה, וְאוֹתוֹ רֶגַע הוֹסִיף יָ’בֶר וְשָׁלַח אַחֲרֵיהֶם בִּרְכַּת פְּרֵדָה:

“לְהִתְרָאוֹת בְּשָׁעָה קְרוֹבָה!”

ז

לְאַחַר שֶׁיַּן' וַלְיַ’ן נִשְׁאַר לְבַדּוֹ אֵצֶל

יָ’בֶר, קָם וְהִתִּיר אֶת הַחֶבֶל שֶׁהָיָה כָּרוּךְ מִסָּבִיב לְבִּטְנוֹ

שֶׁל יָ’בֶר וּמְקֻשֶּׁר תַּחַת הַשֻּׁלְחָן לְצֹמֶת קְשָׁרִים.

מִשֶּׁגָּמַר רָמַז לוֹ כִּי יָקוּם עַל רַגְלָיו.

יָ’בֶר צִיֵּת מִתּוֹךְ בַּת צְחוֹק שֶׁאֵין לְתָאֵר

בְּמִלִים, זוֹ בַּת צְחוֹקָהּ שֶׁל רָשׁוּת כְּפוּתָה הָרוֹצָה לְהַבְלִיט

אֶת יִתְרוֹן כֹּחָהּ.

יַן' וַלְיַ’ן, שֶׁהֶחֱזִיק אֶת אֶקְדֹּחוֹ בְּיָדוֹ

הַיְמָנִית, תָּפַס עַכְשָׁו בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶת הַחֶבֶל הַכָּרוּךְ

מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ שֶׁל יָ’בֶר, כְּאִלוּ רָצָה לְהוֹלִיךְ אַחֲרָיו

סוּס, וְהוֹצִיא אֶת הָאַסִּיר מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ; לְאַט לְאַט, מִשּׁוּם

שֶׁרַגְלֵי יָ’בֶר הָיוּ כְּפוּתוֹת וְהוּא לֹא צָעַד אֶלָא עָקֵב בְּצַד

אֲגֻדָּל.

וְכָךְ עָבְרוּ אֵת כָּל הַשֶּׁטַח שֶׁבֵּין הַמְּקוֹמוֹת

הַמְבֻצָּרִים וְאִישׁ לֹא הִבְחִין בָּהֶם, מֵאַחַר שֶׁהֵם צָעֲדוּ מִצַּד

גַּבָּם שֶׁל הַמּוֹרְדִים וְהַלָּלוּ הָיוּ מִתְבּוֹנְנִים מִתּוֹךְ

אִמּוּץ הַחוּשִׁים בְּמַעֲשִׂי אוֹיְבֵיהֶם.

רַק מָרִיּוּס לְבַדּוֹ, שֶׁעָמַד בִּקְצֵה הַבָּרִיקַדָּה הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, הִבְחִין בָּהֶם בְּעָבְרָם.

לְאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶם טִפְּסוּ וְעָבְרוּ עַל פְּנֵי

הַבָּרִיקַדָּה הַקְּטַנָּה נִמְצְאוּ עוֹמְדִים יְחִידִים בָּרְחוֹב. יַן'

וַלְיַ’ן נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, שָׂם אֶת אֶקְדֹּחוֹ תַּחַת

זְרוֹעוֹ וְתָלָה אֶת עֵינָיו בִּפְנֵי יָ’בֶר. מֶבָּטוֹ מִלָּל

בְּרוּרוֹת: “יָ’בֶר, אָנֹכִי הוּא הָעוֹמֵד לְפָנֶיך”

“כַּלֵּה בִּי אֶת חֲמָתֶךְ!” הֵחֱזִיר יָ’בֶר.

יַן' וַלְיַ’ן הוֹצִיא סַכִּין מִכִּיסוֹ וְהִזְקִיף אֶת לַהֲבָהּ.

“עַכְשָׁו אַתָּה עוֹשֶׂה כַּהֲלָכָה!” קָרָא יָ’בֶר, “סַכִּין בְּיָדֶךָ. הֲרֵי זֶה לְפִי טִיבֶךָ.”

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה לָקַח יַן' וַלְיַ’ן וְגָזַר

לִשְׁנַיִם אֶת כָּל הָאֲסוּרִים אֲשֶׁר עַל יָ’בֶר, אַחַר כָּךְ

נִזְדַּקֵף וְאָמַר:

“הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְהִסְתַּלֵּק.”

יָ’בֶר לֹא הָיָה בֶּן אָדָם נוֹחַ לְהִבָּהֵל, וְאוּלָם

הַפַּעַם גָּבְרָה עָלָיו יַד הַתִּמָּהוֹן. הוּא נִשְׁאַר שׁוֹהֶה

בִּמְקוֹמוֹ כְּשֶׁפִּיו פָּעוּר.

"קָשֶׁה לְהַאֲמִין כִּי אֶעֱזֹב אֶת הַבָּרִיקַדָּה

בְּעוֹדֶנִּי חָי. וְאִם בְּכָל זֹאת יַעֲלֶה בְּיָדִי לְהַצִּיל אֶת

חַיַּי, הֲרֵי אֲנִי מַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְזִכָּרוֹן כִּי אָנֹכִי מְכַנֶּה

אֶת עַצְמִי בְּשֵׁם פוֹשְׁלֶבַן וְגָר בִּרְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה בַּיִת

מִסְפָּר שִׁבְעָה."

יָ’בֶר עִקֵּם אֶת פָּנָיו מִתּוֹךְ הַעֲוָיָה שֶׁל נָמֵר

עַד שֶׁבִּקְצֵה פִיו נִפְתַּח כְּעֵין פֶּתַח, וּמִבֵּין שְׁפָתָיו יָצָא

קוֹל נְהִימָה:

“הִזָּהֵר נָא!”

“לֵךְ לְךָ לְדַרְכֵֶּךָ,” חָזַר יַן' וַלְיַ’ן עַל דְּבָרָיו.

“פוֹשְׁלֶבֵן, רְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה, וְכִי לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ?”

“מִסְפָּר שִׁבְעָה.”

“מִסְפָּר שִׁבְעָה,” חָזַר יָ’בֶר בַּחֲשַׁאי עַל הַדְּבָרִים.

הוּא סָגַר אֶת מְעִילוֹ עַל כַּפְתּוֹרָיו, סִלֵּק אֶת

כְּתֵפָיו לְאָחוֹר כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו קְלַסְתֵּר הַגּוּף שֶׁל

חַיָּל, פָּנָה עֹרֶף, שִׁלֵּב אֶת יָדָיו, מִדֵּי תָּמְכוֹ בְּאַחַת מֵהֶן

אֶת סַנְטֵרוֹ, וְהִתְחִיל צוֹעֵד לְעֵבֶר בִּנְיַן הַשׁוּק כְּשֶׁעֵינֵי

יַן' וַלְיַ’ן מַבִּיטוֹת אַחֲרָיו בְּלֶכְתּוֹ. וְאוּלָם לֹא הִסְפִּיק

יָ’בֶר לַעֲבֹר צְעָדִים אֲחָדִים עַד שֶׁהֵסֵב אֶת עַצְמוֹ וְקָרָא

בְּקוֹל:

“יֶחְדַּל נָא מִן הַשְׁטֻיּוֹת הָאֵלֶּה. הַמָּוֶת יִנְעַם לִי יוֹתֵר.”

הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע שֶׁחָדַל לְדַבֵּר אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן בִּלְשּׁוֹן אָתָּה.

“לֵךְ לְךָ לְדַרְכֶּךָ,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן.

יָ’בֶר נִסְתַּלֵּק לְאִטּוֹ מִן הַמָּקוֹם וְנָטָה לָסֹב אֶת פִּנַּת רְחוֹב פְרֶשֶּׁר.

לְאַחַר שֶׁיָּ’בֶר נֶעְלָם מֵעֵינָיו לָקַח יַ’ן וַלְיַ’ן

וְיָרָה בְּאֶקְדֹּחוֹ לַחֲלַל הָאֲוִיר, אַחֲרֵי כֵן חָזַר אֶל

הַבָּרִיקַדָּה וְאָמַר:

“הַדָּבָר נִגְמַר.”

וְאוּלָם מָרִיּוּס, שֶׁלֹּא רָאָה מִקֹּדֶם אֶת

הַמְרַגֵּל הַשָּׁבוּי, חָשַׁב וּמָצָא – תּוֹךְ כְּדֵי אוֹתוֹ מֶבָּט

מָהִיר שֶׁשָּׁלַח בִּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים עַל יָדוֹ – כִּי

הַשָּׁבוּי יָדוּעַ לוֹ מִכְּבָר הַיָּמִים; וַדַּאי שֶׁזֶּה הָיָה

הַמְפַקֵּחַ יָ’בֶר.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב אֶת סְפֵקוֹתָיו פָּנָה אֶל

אַנְי’וּלְרָא, לְאַחַר שֶׁהַלָּז חָזַר אֶל מְקוֹם מִשְׁמַרְתּוֹ אֲשֶׁר

בִּקְצֵה הַבָּרִיקַדָּּה הַשֵּׁנִי:

“אַנְי’וֹלְרָא!”

“מָה הַדָּבָר?”

“מַה שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בֶּן אָדָם?”

“אֵיזֶה בֶּן־אָדָם?”

“הַבַּלָּשׁ, הֲיָדַעְתָּ אֶת שְׁמוֹ?”

“כֵּן, הוּא הִגִּיד לָנוּ אֶת שְׁמוֹ.”

“וּבְכֵן, מָה הַשֵּׁם הַזֶּה?”

“יָ’בֶר.”

מָרִיּוּס נִתְחַלְחַל. אוּלָם תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה

עָלָה קוֹל יְרִיַּת הָאֶקְדֹחַ וְיַ’ן וַלְיַ’ן נִרְאָה

בְּשׁוּבוֹ.

צֵל קַו יָרַד בְּרֶגַע זֶה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס.

כִּי הוּא לֹא קָנָה עֲדַיִן לְעַצְמוֹ אֶת הַבַּגְרוּת שֶׁדַּרְכָּהּ

לְנַסּוֹת כָּל דָּבָר מִתְּחִלָּתוֹ וְאֵין דַּרְכָּהּ לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט

לְפִי מַרְאִית עַיִן רִאשׁוֹנָה. מִשׁוּם כָּךְ הָיָה גוֹרֵם תַּקָּלָה

לְעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים.

ח

פִּתְאֹם עָלָה קוֹל הַתֹּף הַקּוֹרֵא לְהַתְקָפָה.

הַפַּעַם הִתְפָּרְצָה הַהַתְקָפָה כְּרוּחַ סְעָרָה

אַדִּירָה. אֶמֶשׁ הִתְגַּנֵּב הָאוֹיֵב לָגֶשֶׁת בְּצַעֲדַת נְחָשִׁים.

הַיּוֹם, בִּהְיוֹת אוֹר בָּהִיר מִסָּבִיב, נִמְנַע מִמֶּנּוּ הַדָּבָר

לְהִתְנַפֵּל בַּסֵּתֶר, וְרַק הִסְתָּעֲרוּת מִלְחָמָה בִּלְבָד הָיְתָה

עֲלוּלָה לְהָבִיא אֶת הַנִּצָּחוֹן.

וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה בֶּאֱמֶת הִסְתָּעֲרוּת מִלְחָמָה

זוֹ; פְּלֻגָּה אַחֲרֵי פְּלֻגָּה הִתְנַפְּלָה לִתְקֹף אֶת

הַבָּרִיקַדָּה.

פְּלֻגָּה עֲצוּמָה שֶׁל חֵיל רַגְלִים, שֶׁשְׁתֵּי

פְּלֻגּוֹת אֲחֵרוֹת, מִצְּבָא הָאֶזְרָחִים וּמִן הַמִּשְׁמָר הַלְאֻמִּי,

הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ כְּדֵי רֶוַח אֶחָד, הִתְפָּרְצָה פִּתְאֹם בְּסַעֲרַת

קְרָב אֶל הָרְחוֹב, כְּשֶׁחֵיל הַסַּפֶּרִים הוֹלֵךְ לְפָנֶיהָ וְהַלְמוּת

הַתֻּפִים וּתְרוּעַת הַחֲצוֹצְרוֹת מְלַוּוֹת אֶת דַרְכָּהּ, וּבְלִי

שִׂים לֵב לְכַדּוּרֵי הָאוֹיֵב הִתְנַפְּלָה פְּלֻגָּה זוֹ עַל

הַבָּרִיקַדָּה בְּכֹחַ עָצוּם שֶׁל אֵיל בַּרְזֶל.

וְאוּלָם הַבָּרִיקַדָּה עָמְדָה בִּפְנֵי הַהַתְקָפָה.

הַמּוֹרְדִים קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי הַחַיָּלִים בְּאֵשׁ

יְרִיּוֹת חֲזָקָה. שִׁבֹּלֶת אֵשׁ שָׁטְפָה וְעָבְרָה עַל פְּנֵי

הַבָּרִיקַדָּה. הַלָּלוּ נִדְחֲקוּ לָבוֹא בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ,

שֶׁרֶגַע אֶחָד נִתְכַּסְּתָה הַבָּרִיקַדָּה בְּגַלֵּי אוֹיְבִים; אֲבָל

הִיא נִעֲרָה מֵעָלֶיהָ אֶת הַחַיָּלִים, כְּאַרְיֵה אֶת הַכְּלָבִים,

וְהַתּוֹקְפִים לא כָּבְשׁוּ אוֹתָהּ אֶלָּא בְּאוֹתוֹ קֶצֶף הַכּוֹבֵשׁ

אֶת הַצּוּר שֶׁבַּיָּם, זֶה הַצּוּר הַשָּׁב בִּן־רֶגַע לָשֵׂאת כְּלַפֵּי

מָרוֹם אֶת רֹאשׁוֹ הַשָּׁחוֹר וְהָאַדִּיר.

הַפְּלֻגָּה, שֶׁהֻכְרְחָה לָסֶגֶת אָחוֹר, נִדְחֲקָה

בִּצְפִיפוּת בְּתוֹךְ הָרְחוֹב כְּשֶּׁהִיא חֲסֵרָה מַחֲסֶה אֲבָל אֵינָהּ

יוֹדַעַת פַּחַד, וְהִתְחִילָה לְהַמְטִיר אֵשׁ יְרִיּות אֵימָה עַל

הַמּוֹרְדִים.

מָרִיּוּס, שֶׁלֹא פָּרַשׁ מִן הַמִּלְחָמָה אַף לְרֶגַע

אֶחָד, נִפְצַע בְּרֹאשׁוֹ בְּיִחוּד פְּצָעִים מְרֻבִּים כָּל כָּךְ,

שֶׁפָּנָיו לֹא נִכְּרוּ מֵרֹב דָּם. אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת כִּי

מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה עָטְפָה אֶת פָּנָיו.

עֶשֶׁר פְּעָמִים תָּקְפוּ הָאוֹיְבִים אֶת הַבָּרִיקַדָּה

וְגַם טִפְּסוּ וְעָלוּ עָלֶיהָ, אֲבָל לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָל זֹאת

לְכָבְשָׁהּ.

הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן קָרַב לָבוֹא. מִן הַהֶכְרַח הָיָה

לַעֲזֹב אֶת הַבָּרִיקַדָּה, וְהָרֹב חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת בִּדְבַר הַצָּלָה

וּבְרִיחָה. – לְאָן? רַק בִּפְנִים הַבַּיִת נִשְׁאַר עוֹד מָקוֹם אֲשֶׁר

לֹא הָיָה בּוֹ אָמְנָם מִשׁוּם הַצָּלָה, אֲבָל הָיָה בּוֹ כְּדֵי

לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַחֲרוֹנָה לְלֹא רַחֵם, מִלְחֶמֶת אִישׁ כְּנֶגֶד

אִישׁ.

כֹּחַ הַמַעֲשֶׂה שֶׁל אַנְי’וֹלְרָא הוּא שֶׁגָּרַם

לְכָךְ כִּי נְסִיגָה לְאָחוֹר זוֹ יָצְאָה לָפֹּעַל. כִֻּלָּם נָסוּ

לְתוֹךְ הַבַּיִת, וּלְאַחַר מִלְחָמָה אֲיֻמָּה שֶׁנִּלְחֲמוּ

בְּאוֹיְבֵיהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים עָלָה בְּיָדָם לִסְגֹּר וְלִגְדֹּר

מִבִּפְנִים אֶת הַשָּׁעַר. עַכְשָׁו הִתְחִיל הַמָּצוֹר אֲשֶׁר עַל

הַבָּיִת.

בְּעֵת הַנְסִיגָה נִשְׁאַר מָרִיּוּס בַּחוּץ. כַּדּוּר

הִכָּה אֶת עֶצֶם הַבָּרִיחַ שֶׁלּוֹ לִרְסִיסִים. הוּא חָשׁ עוֹד בְּכָךְ

כְּשֶׁנִּתְעַלְּפוּ חוּשָׁיו וְגוּפוֹ צָנַח לָאָרֶץ. וְאוּלָם אוֹתוֹ

רֶגַע מַמָּשׁ, כְּשֶׁעֵינָיו הָלְכוּ וְנֶעֶצְמוּ, חָשׁ דְּחִיפָה

חֲזָקָה, כְּאִלוּ תָּפְסָה בּוֹ יָד רַבַּת כֹּחַ, וְהַהִתְעַלְּפוּת

שֶׁבָּאָה עָלָיו לֹא הִשְׁאִירָה לוֹ כִּמְעַט זְמָן כְּדֵי לְהַעֲלוֹת

בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת קוֹזֶט וּלְהַגִּיד לְנַפְשׁוֹ כִּי הוּא נִלְקָח

בַּשְּׁבִי וְכִי הוּא עוֹמֵד לִהְיוֹת מוּמָת בִּירִיָּה.

אַנִי’וֹלְרָא, שֶׁלֹּא רָאָה אֶת מָרִיּוּס בֵּין הַנִּכְנָסִים, חָשַׁב אַף הוּא מַחֲשָׁבָה דוֹמָה לָזוֹ.

רַק אַנְי’וֹלְרָא לְבַדּוֹ הָיָה עוֹד כְּאִישׁ מִלְחָמָה

וְנִצַּב כְּנֶגֶד אוֹיְבָיו בְּאוּלָם הַבִּילְיַרְד שֶׁבַּקוֹמָה

הָעֶלְיוֹנָה; וְאוּלָם גַּם הוּא נַעֲשָׂה חֲסַר נֶשֶׁק, מְאַחַר שֶׁקַּת

הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ נֻפַּץ מֵרֹב הַכּוֹת עַל רָאשֵׁי הָאוֹיְבִים. אַף עַל

פִּי כֵן עָמַד גֵּאֶה וּמִצְטַחֵק בִּפְנֵי תַּלְיָנָיו. הָעָמְדָה

פְּלֻגָּה בַּת שְׁנֵים־עָשָׂר אִישׁ. נִהְיְתָה פִּתְאֹם דְּמָמָה רַבָּה.

דְּמָמָה זוֹ גָדְלָה כָּל כָּךְ, שֶׁהֵעִירָה אֶת גְּרַנְטֶר הַיָּשֵׁן

עוֹד בְּאֵין רוֹאִים שְׁנַת שִׁכּוֹר. הַלָּז קָפַץ מִמְקוֹמוֹ, רָאָה גַם

הֵבִין אֶת הַכֹּל, וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:

“תְּחִי הָרֶפּוּבְלִיקָה!”

הוּא חָזַר עַל קְרִיאָתוֹ, עָבַר בְּצַעֲדֵי אוֹן עַל

פְּנֵי הָאוּלָם וְנִתְיַצֵּב עַל יַד אַנְי’וּלְרָא, כְּנֶגֶד הָרוֹבִים

הַמּוּכָנִים לִירוֹת.

"הִנֵּה כָּךְ! עַכְשָׁו יֵשׁ בְּיֶדְכֶם לְסַלֵּק אֶת

הַשְּׁנַיִם עַל יְדֵי שְׁגַר יְרִיּוֹת אֶחָד!" קָרָא גְרַנְטֶר וּפָנָה

מִיָּד אֶל אַנְי’וֹלְרָא וְאָמַר אֵלָיו בְּקוֹל רַךְ:

“הֲתִתֵּן לִי רְשׁוּת לְכָךְ?”

אַנְי’וֹלְרָא לָחַץ אֶת כַּף יָדוֹ אַגַּב בַּת צְחוֹק.

לא הִסְפִּיק זֶה לְהִסְתַּלֵּק מֵאֵצֶל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַצָּו: “יְרוּ!”

אֲנִי’וֹלְרָא, שֶׁנִּחֲתוּ בּוֹ שְׁמוֹנָה כַּדּוּרִים,

עָמַד עוֹד נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר, כְּאִלוּ הָדְבַּק בְּמַסְמְרִים, וְרַק

רֹאשׁוֹ הָיָה יוֹרֵד כְּלַפֵּי מָטָה. גְּרַנְטֶר נֶחְבַּט בְּחָזְקָה

לָאָרֶץ וְנָפַל לְרַגְלֵי אַנִי’וֹלְרָא.

לְבַסּוֹף נִתְּנוּ לַמָּוֶת כָּל אֵלֶה שֶׁבִּקְשׁוּ לָהֶם מִפְלָט בַּעֲלִיַּת הַגָּג.

ט

מָרִיּוּס נִשְׁבָּה בֶּאֱמֶת, הוּא נַעֲשֶׂה שְׁבוּיוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא

בְּדָבָר אֶחָד – בְּהַעֲמִידוּ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל סַכָּנוֹתֶיהָ שֶׁל

מִלְחָמָה זוֹ. לוּלֵא הוּא הָיוּ הַפְּצוּעִים נַעֲשִׂים הֶפְקֵר

בְּשַׁעְתָּהּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַהַתְקָפָה. ואוּלָם הוֹדוֹת לְיַ’ן

וַלְיַ’ן, אֲשֶׁר הוֹפִיעַ בְּכָל מָקוֹם כִּשְׁלִיחָהּ שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה

הָעֶלְיוֹנָה, הוּרְמוּ הַפְּצוּעִים הַמִּתְגּוֹלְלִים בְּפִצְעֵיהֶם

הַקָּשִׁים עַל הָאָרֶץ, הוּבְאוּ אֶל הָאוּלָם שֶׁבְּקוֹמָה

הַתַּחְתּוֹנָה וְחֻבְּשׁוּ בְּתַחְבּשֶׁת. לְאַחַר כָּל אֵלֶּה,

כְּשֶׁנִּזְדַּמְנָה לוֹ שָׁעָה פְּנוּיָה, הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן נִטְפָּל

אֶל הַבָּרִיקַדָּה וּמְחַזֵּק אֶת הֲרִיסוֹתֶיהָ כְּכֹל יְכָלְתּוֹ.

וְאוּלָם הוּא לֹא הוֹצִיא אַף יְרִיָּה אֶחָת. לֹא עָשָׂה בִּכְלָל שׁוּם

מַעֲשֶׂה הַתְקָפָה, וַאֲפִילוּ שׁוּם דָּבָר הַדּוֹמֶה בְּמִקְצָת מִן

הַמִּקְצָת לִפְעֻלַּת הֲגָנָה. הוּא הִתְהַלֵּךְ דּוּמָם וְיָדוֹ לֹא

הֵחִישָׁה אֶלָּא עֶזְרָה.

כָּל עוֹד סָעַר מִסְבִיבוֹ הַקְּרָב הָאָיֹם הָיָה יַ’ן

וַלְיַ’ן כְּאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל אֶת מָרִיּוּס; וְאוּלָם בְּפֹעַל

מַמָּשׁ לֹא הֶעְלִים מִמֶנוּ אֶת עֵינָיו אַף לְרֶגַע. וְכָּךְ יָצָא

הַדָּבָר כִּי בִּנְפֹל מָרִיּוּס לָאָרֶץ פָּצוּעַ עַל יְדֵי כַּדוּר,

חָשׁ יַ’ן וַלְיַ’ן לְעֶזְרָתוֹ בִּמְהִירוּת שֶׁל נָמֵר וּנְשָׂאוֹ

לְמָקוֹם אַחֵר.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַתּוֹקְפִים נְתוּנִים בְּמִדָּה

כָּזוֹ לְאַנְי’וֹלְרָא וְלִשְׁבִירַת הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית הַמַּרְזֵחַ,

שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּיַ’ן וַלְיַ’ן וְהַלָּז הָיָה יָכֹל

לִנְטוֹת אֶל מֵעֵבֶר לְבֵית הַמַּרְזֵחַ כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת מָרִיּוּס

בִּזְרוֹעוֹתָיו.

הַבַּיִת שֶׁבַּפִּנָה הָיָה מְכֻנָּס לְתוֹךְ הָרְחוֹב

כְּאוֹתוֹ צוּק בּוֹלֵט שֶׁל הָר. לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָּא לַעֲבֹר

צְעָדִים אֲחָדִים כְּדֵי שֶׁיֵּעָלֵם לְגַמְרֵי מֵעֵין רוֹאִים. וְאוּלָם

כְּדֵי לְהַצִיל אֶת הַפָּצוּעַ וּלְהִמָּלֵט מִמָּקוֹם הַהֲרֵגָה הָיָה

נָחוּץ לְהָחִישׁ עֵצָה וְלִמְצֹא תֵּכֶף וּמִיָּד מְקוֹם

מַחֲבוֹאִים.

וְהוּא מָצָא דֶרֶךְ הַצָּלָה.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִבִּיט אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר מִלְפָנָיו,

הִבִּיט אֶל הַבָּרִיקַדָּה וְאֶל הָאָרֶץ, וּמֶבָּט יֵאוּשׁ זֶה הָיָה

חוֹדֵר כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לִנְקֹב חוֹר בַּבַּיִת אוֹ

בָּאֲדָמָה. וּפִתְאֹם רָאָה לְיַד הַבַּיִת סוֹרֵג בַּרְזֶל, עָשׂוּי

מוֹטוֹת חֲזָקִים וּמִדָּתוֹ כִּמְרֻבָּע בֶּן שְׁתֵּי רַגְלַיִם, שֶׁהָיָה

מֻנָּח שָׁטוּחַ עַל הָאָרֶץ תַּחַת עֲרֵמָה שֶׁל אַבְנֵי מַרְצֶפֶת

וְהָיָה סָמוּי מִשּׁוּם כָּךְ בְּמִקְצָת מִן הָעָיִן. מִסְגֶּרֶת

הָאֶבֶן, שֶׁשִּׁמְשָׁה לוֹ לְחִזּוּק, הָיְתָה הֲרוּסָה כְּבָר וּמִשׁוּם

כָּךְ נַעֲשָׂה הַסּוֹרֵג רוֹפֵף. מִבַּעַד לְמוֹטוֹת הַבַּרְזֶל נִרְאָה

פִּיו שֶׁל חוֹר אָפֵל, דּוֹמֶה לַאֲרֻבַּת עָשָׁן אוֹ לְפִי הֶחָלָל שֶׁל

בְּאֵר. יַ’ן וַלְיַ’ן רָץ אֵפוֹא אֶל מְקוֹם הַסּוֹרֵג לְאוֹרָהּ שֶׁל

מַחֲשָׁבָה אַחַת, זוֹ שֶׁנִּצְנְצָה בְּמֹחוֹ מִתּוֹךְ אֻמָּנוּתוֹ

הַיְשָׁנָה, אֻמָּנוּת אַסִּיר הַיּוֹדֵעַ לִבְרֹחַ מִבָּתֵּי כֶּלֶא. יַ’ן

וַלְיַ’ן לֹא נִצְטָרֵךְ אֶלָּא לִרְגָעִים מְעַטִּים כְּדֵי שֶׁיַּסִּיעַ

אֶת אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת הַצִּדָּה, יִגְבִּיהַ אֶת הַסּוֹרֵג, יָטִיל עַל

שִׁכְמוֹ אֶת מָרִיּוּס מְשֻׁתַּק הָאֲבָרִים וִישַׁלְשֵׁל אֶת עַצְמוֹ

בְּעֶזְרַת הַמַּרְפְּקִים וְהַבִּרְכַּיִם לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁלֹּא הָיָה,

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, עָמֹק בְּיוֹתֵר. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ

הוֹרִיד מֵעַל לְרֹאשׁוֹ אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁטוּחָה וְהַכְּבֵדָה בְּאֹפֶן

שֶׁזּוֹ, מִתּוֹךְ הַדְּחִיפָה הַחֲזָקָה, נִתְכַּסְתָה שׁוּב עַד חֶצְיָה

בְּאַבְנֵי הַמַּרְצְפֶת, וְהֶעֱמִיד לְבַסּוֹף אֶת רַגְלָיו עַל פְּנֵי

רַחְבָּה מְרֻצֶּפֶת אֲבָנִים חֲלָקוֹת, בְּעֹמֶק שֶׁל שְׁלֹשָׁה מֶטְרִים

מִתַּחַת לָאֲדָמָה.

מְקוֹם מַעֲמַקִים זֶה, שֶׁבּוֹ נִמְצָא יַ’ן וַלְיַ’ן

יַחַד עִם מָרִיּוּס הַשּׁוֹהֶה עֲדַיִן בְּעֶלְפּוֹנוֹ, הָיָה מֵעֵין

פְרוֹזְדוֹר אָרֹךְ שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה וְהָיָה שָׁרוּי בִּדְמָמָה

וּבְחֶשְׁכַת לָיְלָה.

כָּאן נִזְכַּר יַ’ן וַלְיַ’ן שׁוּב בְּאוֹתָהּ

הַרְגָּשָׁה שֶׁגָּבְרָה עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה עַל חוֹמַת

הַגָּדֶר וּמָצָא מִפְלָט בְּבֵית הַמִּנְזָר.

אָזְנָיו לֹא קָלְטוּ עַכְשָׁו אֶלָּא אִוְשָׁה קַלָּה

הַבָּאָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְאֶת הַהֵד הַכָּבוּשׁ אֲשֶׁר לְרַעַשׁ הַקְּרָב

הָאָיֹם.

* * *

סֵפֶר שֵׁנִי: בִּמְעֵי הַלִּוְיָתָן    🔗

א

יַ’ן וַלְיַ’ן נִמְצָא יַחַד עִם מָרִיּוּס הַפָּצוּעַ

וְהַמִּתְעַלֵּף בְּתוֹךְ תְּעָלַת הַשְּׁפָכִין שֶׁל פָּרִיס. בְּתוֹךְ

אֲפֵלָה גְמוּרָה כִּמְעַט, בְּלִי כָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל מְנוּחָה,

בַּאֲוִיר מַחֲנִיק, שֶׁלִּפְרָקִים הָיָה נַעֲשֶׂה בִּלְתִּי רָאוּי

כִּמְעַט לִנְשִׁימָה – בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן אָנוּס

לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ לְפִי סִמָּנִים בִּלְתִּי בְּרוּרִים עַד

שֶׁיֵּחָלֵץ מִן הַמְּעָרָה הַמְּלֵאָה סְחִי וָרָפֶשׁ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אוֹר יוֹם בָּהִיר. מָתַי יָשׁוּב

לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ? וְאוּלַי יִפֹּל לְתוֹךְ

אַחַד הַבּוֹרוֹת הַמְּלֵאִים בֹּץ, אוּלַי גַּם הוּא וְגַם אִישׁ צָעִיר

זֶה, שֶׁהוּא דוֹאֵג לְהַצָּלָתוֹ מִתּוֹךְ כְּפִיָה שֶׁבַּנֶפֶשׁ,

יִמְצְאוּ לָהֶם קֶבֶר מָאוּס וְנִשְׁכָּח מִתַּחַת לַכְּרָךְ שֶׁל

פָּרִיס?

וְאוּלָם לְאַחַר מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁנִּתְרַגְּשָׁה

עָלָיו אֶמֶשׁ, גָּבְרָה עַכְשָׁו הַחְלָטָה חֲדָשָׁה. וְכִי לֹא כָּפָה

אוֹתוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁיַּמְצִיא הַצָּלָה לְמָרִיּוּס לְמַעַן קוֹזֶט

שֶׁאָהֲבָה אוֹתוֹ וְתָלְתָה בּוֹ אֶת אָשְׁרָה? וְכִי לא יִגְרֹם מַעֲשֶׂה

זֶה עַצְמוֹ כִּי קוֹזֶט תֵּלֵךְ מֵאִתּוֹ לִבְלִי שׁוּב? אָמְנָם כֵּן,

אֲבָל קוֹזֶט תְּקַבֵּל אֶת אָשְׁרָה מִיָּדוֹ, הוּא יִמְסֹר לְיָדָה אֶת

הָאֹשֶׁר כְּמַתָּנָה, וַהֲרֵי זֶה הָיָה כָּל חֶפְצוֹ. הַיַּלְדָּה

יִצְרָהּ הֵסִית אוֹתָהּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לְאָשְׁרָהּ בַּסֵּתֶר, בְּלִי

שֶׁתְּצַפֶּה לְעֶזְרָתוֹ. וְהִנֵּה הוּא יָבִיא לָהּ אֶת הָאשֶׁר

הַזֶּה.

זֹאת הָיְתָה לוֹ יְגִיעָה עֲצוּמָה בִּהְיוֹתוֹ

מְגַשֵּׁשׁ וְהוֹלֵךְ דֶרֶךְ הַמְּבוֹאוֹת הַמְקֻמָּרִים הַשְּׁרוּיִים

בַּחשֶׁךְ וְדֶרֶךְ מִנְהֲרוֹת הַסִּרְחוֹן אֲשֶׁר לִתְעָלַת הַשְּׁפָכִין.

אוּלָם מֵחוֹבָתוֹ הָיָה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים

וּלְהַצִיל אֶת הַפָּצוּעַ. הוּא חָשַׁב אֶת דַּרְכּוֹ לְפִי כִּוּוּן

אֶחָד: כָּל זְמָן שֶׁהָלַךְ וְיָרַד הָיָה סוֹפוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לִנְהַר

הַסֵּינָה. שָׁם יַעַמְדוּ עַל דַּרְכּוֹ מַעֲצוֹרִים חֲדָשִׁים – אֲבָל

שָׁם יִמְצָא עַל כָּל פָּנִים אֲוִיר לִנְשִׁימָה.

ב

וְאוּלָם פִּתְאֹם תָּקְפָה אוֹתוֹ אֵימָה גְדוֹלָה;

לְנֶגֶד עֵינָיו הוֹפִיעַ צֵל רָפֶה. הוּא כָּרַע עַל בִּרְכָּיו

וְנִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר מִתּוֹךְ זְהִירוּת; אַנְשֵׁי בַּלֶּשֶׁת עָמְדוּ

שָׁם כְּמִתְיָעֲצִים. כִּי בְּיוֹם שִׁשִׁי לְיוּנִי נִתְּנָה פְּקֻדָּה

לְחַפֵּשׂ בְּכָל תְּעָלוֹת הַשְּׁפָכִין, מִתּוֹךְ שֶׁחָשְׁבוּ לִתְפֹּס

שָׁם אַנְשֵׁי מֶרֶד מִסֻכָּנִים.

אֶלָּא שֶׁהָיָה דוֹמֶה כִּי הַבַּלָּשִׁים בְּעַצְמָם לֹא

הִקְפִּידוּ בְּיוֹתֵר עַל מְלָאכָה נְמִבְזָה זוֹ; אֶחָד מֵהֶם שָׁלַח

יְרִיָּה אַחַת מִתּוֹךְ רוֹבֵהוּ, הַכַּדּוּר עָף לְאֹרֶךְ הַנִּקְבָּה

וְלֹא גָרַם כָּל נֶזֶק. לְאַחַר זֶה שָׁבוּ הַבַּלָּשִׁים עַל עִקְּבוֹתָם

וְקוֹל צַעֲדֵיהֶם הָלַךְ וְנָמוֹג לְאִטּוֹ; הַהֵד הֶחָזָק הָלַךְ הָלֹךְ

וְרָפֶה.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָלַךְ הָלְאָה בְּדַרְכּוֹ. מִן הַנִּמְנָע

הָיָה כִּמְעַט שֶׁיַּכִּיר עַל פִּי סִמָּנִים מַה חֵלֶק הָעִיר אֲשֶׁר

מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וּמָה הַמָּקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם בְּצֵאתוֹ.

וְאוּלָם אוֹתָהּ שָׁעָה דַוְקָא שֶׁבָּאָה עֲיֵפוּת

רִאשׁוֹנָה עַל גּוּפוֹ הַמּוּצָק וְהַמְחֻסָּן, גִּלָּה פִּתְאֹם דָּבָר

חָדָשׁ וְנַעֲשָׂה אֲחוּז זְוָעָה. רַגְלָיו דָּרְכוּ בַּחוֹל; הוּא הֵבִין

לְפֵשֶׁר הַחִזָּיוֹן הַזֶּה; סָמוּךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁקְעָה הָאֲדָמָה

תַּחְתֶּיהָ, הַבָּסִיס נִתְמוֹטֵט וְנֶהֱרַס, הָרֶפֶשׁ הִגִּיעַ עַד

לְמַעְלָה – וְאִישׁ שֶׁרָצָה לַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַמָּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה,

הָלַךְ לָמוּת בְּמַעֲמַקֵּי סְחִי וּמַדְמֵנָה

לְאַחַר זְמָן לא רָב הִתְחִיל הַקַּרְקַע הוֹלֵךְ

וּמַרְטִיב; אוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ עָלָה וְגָדַל גַּם הָרֶפֶשׁ מִתַּחַת

לְרַגְלָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

וּכְשֶׁעָלוּ הַמַּיִם עַד לְבֵית שֶׁחְיוֹ, נֶעֱשְׂתָה

הֲלִיכָתוֹ מְסֻכֶּנֶת מֵחֲשַׁשׁ נְפִילָה וְהוּא לֹא צָעַד אֶלָּא

בְּעָמָל רַב בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ הֶעָבֶה וְהֶעָמֹק. הוּא הוֹסִיף לָשֵׂאת

אֶת מָרִיּוּס עַל שִׁכְמוֹ וְדָרַךְ הָלְאָה מִתּוֹךְ יְגִיעָה שֶׁאֵין

לְתָאֵר; אוּלָם הוּא הָלַךְ וְשָׁקַע. וְהִנֵּה לֹא בָּלְטוּ עוֹד מֵעַל

הַמַּיִם אֶלָּא רֹאשׁוֹ וּשְׁתֵּי יָדָיו שֶׁהֶחֱזִיקוּ אֶת מָרִיּוּס

לְמָעְלָה.

לְבַסּוֹף הֻכְרַח לְהַטּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁאֹף רוּחַ; הוּא אִמֵץ אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו

מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, פָּסַע פְּסִיעָה גְדוֹלָה וְנִתְקַל בְּדְבַר־מָה

קָשֶׁה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִשְׁעָן לְרַגְלוֹ וּבֶאֱמֶת דָּחַק לוֹ לְיַ’ן

וַלְיַ’ן הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן.

הוּא הִטָּה אֶת גּוּפוֹ לְפָנִים, הִתְפַּתֵּל וְקָבַע

אֶת רַגְלָיו עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע לְאַחַר הִתְאַמְּצוּת כַּבִּירָה.

נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא פָּסַע פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה בַּדֶּרֶךְ

אֲשֶׁר בָּה יָשׁוּב וְיַעֲלֶה לְאֶרֶץ הַחַיִּים.

מְקוֹם מִשְׁעָן זֶה, שֶׁמָּצָא יַ’ן וַלְיַ’ן בְּרֶגַע

עָנְיוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָיָה חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרִצוּף

הַשָּׁקוּעַ; הוּא שָׁקַע תַּחְתָּיו, אֲבָל נִשְׁאַר בִּשְּׁלֵמוּתוֹ

וְהָיָה נָטוּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם כְּעֵין קֶרֶשׁ, אִם כִּי צוּרָתוֹ

הָיְתָה עֲקֻמָּה, שֶׁכֵּן רִצּוּפִים הָעֲשׂוּיִים כְּהֹגֶן מְהַוִּים עַל

פִּי רֹב בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה מֵעֵין צוּרָה שֶׁל קִמּוּר, וַעֲלוּלִים

לְהִתְקַיֵּם בִּשְּׁלֵמוּתָם הַרְבֵּה זְמָן. הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל

הָרִצּוּף שִׁמֵּשׁ אֵפוֹא מֵעֵין סוֹלְלָה, וּמֵאַחַר שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן

הִגִּיעַ לְכָאן הֲרֵי מָצָא לְעַצְמוֹ הָצָּלָה. הוּא הִתְרוֹמֵם עַל

פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הַמְשֻׁפָּע וּבְלֶכְתּוֹ כָּךְ הִגִּיעַ אֶל קָצֵהוּ

הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמָּקוֹם הַמְקֻלְקָל.

בְּרֶגַע עֲלוֹתוֹ מִן הַמַּיִם נִתְקַל בְּאֶבֶן וְנָפַל

עַל בִּרְכָּיו. עֲמִידַת גּוּף זוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּרְצוּיָה בְּיוֹתֵר,

וְהוּא שָׁהָה מִתּוֹךְ כְּרִיעָה לְמַעַן יִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁבַח

לֵאלֹהִים.

לְבַסּוֹף חָזַר וְעָמַד עַל רַגְלָיו כְּשֶׁצִּנַּת טַחַב

מַרְעִידָה אֶת עַצְמוֹתָיו, גַּבּוֹ כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂא הַגּוּף

הַגּוֹסֵס, כֻּלּוֹ נוֹזֵל רֶפֶשׁ מְעוֹרֵר בְּחִילָה וְנַפְשׁוֹ מְלֵאָה

עַל גְדוֹתֶיהָ אוֹר שָׁמָיִם.

ג

הוּא הִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת אֶת דַרְכּוֹ הָלְאָה.

דּוֹמֶה הָיָה שֶׁעֲזָבוּהוּ כֹּחוֹתָיו. מִדֵּי פַּעַם,

לְאַחַר צָעֲדוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה צְעָדִים, רָאָה הֶכְרַח

לְעַצְמוֹ לְהִשָּׁעֵן אֶל הַקִּיר וּלְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ. וְאוּלָם

רְצוֹנוֹ כָּפָה אוֹתוֹ לָלֶכֶת הָלְאָה.

מֵרָחוֹק נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו הַמוֹצָא, וְהוּא הֵחִישׁ

אֶת צְעָדָיו. וְאוּלָם לְיַד הַמּוֹצָא הֻכְרַח לְהַפְסִיק אֶת

הֲלִיכָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁסּוֹרֵג כָּבֵד סָגַר בְּפָנָיו אֶת

הַדָּרֶךְ.

הוּא נִסָּה אָמְנָם לְקַעֲקֵעַ אֶת הַשַּׁעַר, אֲבָל

שַׁעַר זֶה עָמַד גַּם בִּפְנֵי כֹּחוֹ הֶעָצוּם שֶׁל יַ’ן

וַלְיַ’ן.

כָּלוּ לוֹ כָּל הַקִּצִין. כָּל עֲמָלוֹ אָבַד בַּתֹּהוּ. הָעִנּוּיִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לֹא הֵבִיאוּ כָּל פֶּרִי.

הֵם נָצוֹדוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִכְמֹרֶת הַמָּוֶת, וּכְבָר

חָשׁ יַ’ן וַלְיַ’ן בַּמִּפְלֶצֶת הַמִּתְקְרֶבֶת אֲלֵיהֶם בִּזְחִילָה

מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה וּמִתְכּוֹנֶנֶת לִבְלֹעַ אֶת טַרְפָּהּ.

הוּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו מֵאֵצֶל הַסּוֹרֵג וְכִמְעַט

שֶׁכָּרַע תַּחְתָּיו עַל הַמַּרְצֶפֶת עַל יַד מָרִיּוּס הַשָּׁקוּעַ

עֲדַיִן בְּהִתְעַלְפוּת, וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לְבֵין בִּרְכָּיו.

קוֹזֶט הַמִּסְכֵּנָה!

ד

עוֹדֶנוּ יוֹשֵׁב כָּךְ כְּאִישׁ אוֹבֵד, וְהִנֵּה יָרְדָה

פִּתְאֹם יַד אָדָם עַל שִׁכְמוֹ וְקוֹל חֲרִישִׁי לָאַט מִלִּים עַל

אָזְנוֹ:

“שֻׁתָּפוּת לַחֲצָאִין!”

יַ’ן וַלְיַ’ן רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּחוֹלֵם חֲלוֹם,

שֶׁכֵּן לֹא קָלְטָה אָזְנוֹ כָּל אִוְשַׁת צְעָדִים. הוּא הֵרִים אֶת

עֵינָיו.

עַל יָדוֹ עָמַד אִישׁ.

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נִצְטָרֵךְ לְהַרְהֵר אַף רֶגַע אֶחָד

וּלְהִזָּקֵק לְכֹחַ הַזִּכָּרוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁפְּגִישָׁה זוֹ בָּאָה

לוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת, בְּכָל זֹאת הִכִּיר אֶת הָאִישׁ. זֶה הָיָה

תֵּנַרְדְּיֶה.

אַף שֶׁהוּא נִתְפַּס, כִּבְיָכֹל, לְפֶתַע פִּתְאֹם,

בְּכָל זֹאת הֵבִיא יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת עַצְמוֹ בִּן־רֶגַע לִידִי יִשּׁוּב

דַּעַת גָּמוּר, מֵאַחַר שֶׁנִּתְרַגֵּל בְּחַיָּיו לְכָל מִין שׁוֹאַת

פִּתְאֹם וּלְכָל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁאֵין לָהֶן תִּקוּן אֶלָּא

בִּפְעֻלָּה מְהִירָה. מִלְבַד זֶה הֲרֵי מַצָּבוֹ לֹא יָכֹל לְהֵעָשׂוֹת

גָרוּעַ מִכְּפִי שֶׁהָיָה.

נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה קְצָרָה.

תֵּנַרְדְּיֶה הֵטִיל כַּף שְׁטוּחָה עַל מִצְחוֹ,

הִתְאַמֵּץ גַּם כֹּה וְגַם כֹּה, אֲבָל לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהַכִּיר אֶת

הַפָּנִים הַמְכֻסִּים דָּם וָרָפֶשׁ. וְיַ’ן וַלְיַ’ן הֵבִין תֵּכֶף

וּמִיָּד כִּי הַלָּז אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתוֹ.

“מַשְׁמָע שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לָצֵאת מִכָּאן?”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ,” הִסְכִּים יַ’ן וַלְיַ’ן.

“וּבְכֵן – שֻׁתָּפוּת לַחֲצָאִין.”

“מַה פָּרוּשׁ הַדְּבָרִים?”

“זֶה נֶהֱרַג עַל יָדֶיךָ, וְכִי לֹא כָּךְ? וּבְיָדִי הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַשָּׁעַר.”

וּבְהַרְאוֹתוֹ לְצַד מָרִיּוּס הוֹסִיף וְאָמַר:

"אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ, אֲבָל אֲנִי מוּכָן לְחַלֵץ

אוֹתְךָ מִבֵּין הַמְּצָרִים, וְאַתָּה רְאֵה שֶׁתִּנְהַג בִּי מִנְהַג

חָבֵר."

עַכְשָׁו הִתְחִיל יַ’ן וַלְיַ’ן תּוֹפֵס אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבְּדִבְרֵי תֵּנַרְדְּיֶה. הַלָּז חֲשָׁבוֹ לְרוֹצֵחַ נָפֶשׁ.

"שְׁמַע נָא, יְדִידִי הַטוֹב; הֲרֵי אֵין לְהַעֲלוֹת עַל

הַדַּעַת כִּי עָרַפְתָּ אוֹתוֹ וְלֹא בָּדַקְתָּ אֶת כִּיסָיו. חַלֵּק

אִתִּי חֵלֶק כְּחֵלֶק וְאָז אֶפְתַּח לְךָ אֶת הַשָּׁעַר."

וּבְהַגִּידוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא לְמֶחֱצָה

מַפְתֵּחַ גְּדָל מִדָּה מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ הַקְּרוּעָה וְהַבְּלוּיָה,

וְאָמַר לְיַ’ן וַלְיַ’ן:

“הַבִּיטָה וּרְאֵה, כָּזֶה מַרְאֵה הַמַּפְתֵּחַ הַנּוֹתֵן דֶּרֶךְ לְמֶרְחֲבֵי הַחֹפֶשׁ.”

לְאַחַר זֶה שִׁלְשֵׁל אֶת אֶגְרוֹפוֹ לְתוֹךְ כִּיס

פְּנִימִי שֶׁבְּחֻלְצָתוֹ, הוֹצִיא מִשָּׁם חֶבֶל וְהֵנִיף אוֹתוֹ

כְּנֶגֶד יַ’ן וַלְיַ’ן.

"שְׁמַע נָא, גַּם אֶת הַחֶבֶל תְּקַבֵּל כְּהוֹסָפָה! אֶת

הָאֶבֶן תִּמְצָא בַּחוּץ. אֱמֹר נָא, יְדִידִי, כֵּיצַד עָלָה בְּיָדְךָ

לַעֲבֹר עַל פְּנֵי מַהֲמֹרֶת הַמַּדְמֵנָה? אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי

עֹז בְּנַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, לֶהֱוֵי גָלוּי וְיָדוּעַ

לְךָ, כִּי אֵין אַתָּה מֵפִיץ סְבִיבוֹתֵיךָ רֵיחַ נִיחוֹחַ."

כֵּיוָן שֶׁלֹא קִבֵּל כָּל מַעֲנֶה, פְּתַה וְאָמַר לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה:

"מֵילָא, אִם גַּם לֹא יָדַעְתִּי מִי אַתָּה – אֶת

טִיבְךָ אֲנִי יוֹדֵעַ עַל כָּל פָּנִים! הֶעֱבַרְתָּ מִן הָעוֹלָם אֶת

הָאָדוֹן הַזֶּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַטְמִין אוֹתוֹ. מִפְּנֵי

כָּךְ חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּנָהָר, זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם קְבוּרָה

נוֹחַ לְדִבְרֵי שְׁטוּת מִכָּל הַמִּינִים. אֲנִי מוּכָן לְסַיֵּעַ לְךָ

בְּעִנְיָן זֶה. אֲבָל אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לָבוֹא לִידֵי גְמָר; כַּמָּה

סְחוֹרָה הֶעֶבַרְתָּ לְיָדְךָ מִידֵי בַּעַל הָעֵסֶק הַזֶּה?"

יַ’ן וַלְיַ’ן שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסֵי בְּגָדָיו.

הוּא הָיָה רָגִיל לְהַחֲזִיק אֶצְלוֹ תָּמִיד כָּסֶף.

דָּבָר זֶה נַעֲשָׂה לוֹ הֶכְרַח, כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁיְּהֵא

מְחַכָּה כָּל הַיָּמִים לְפֻרְעָנֻיּוֹת. וְאוּלָם עַכְשָׁו רָאָה אֶת

עַצְמוֹ בִּמְבוּכָה. כִּי מִדֵּי לָבְשׁוֹ אֶמֶשׁ אֶת מַדֵּי הַשְּׂרָד

שָׁכַח, מִתּוֹךְ פִּזְרוֹן נֶפֶשׁ שֶׁבְּעַצְבוּת, לְהַעֲבִיר לְכִיסוֹ

אֶת הָאַרְנָק, וְעַכְשָׁו לֹא נִמְצָא בְּכִיס הֶחָזִיָּה שֶׁלּוֹ אֶלָּא

מְעַט כָּסֶף. הוּא הֵרִיק לְעֵינֵי תֵּנַרְדְיֶּה אֶת כִּיסוֹ עַל כָּל

הַזֻּהֲמָה שֶׁבּוֹ, וְהִנִּיחַ עַל זִיז הַסּוֹלְלָה לוּאִידוֹר אֶחָד,

שְׁתֵּי מַטְבְּעוֹת בְּנוֹת חֲמִשָּׁה פְרַנְקִים כָּל אַחַת וּכְחָמֵשׁ

אוֹ שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת בְּנוֹת שְׁתֵּי סוּ כָּל אֶחָת.

תֵּנַרְדְּיֶה הִפְשִׁיל אֶת שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל בּוּז.

"רוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לְיָדְךָ אֶלָּא עֵסֶק

בִּישׁ," הִפְטִיר תֵּנַרְדְּיֶה וְהִתְחִיל בּוֹדֵק בְּלִי בּוּשָׁה אֶת

כִּיסֵי בִּגְדֵיהֶם שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן וּמָרִיּוּס. וְיַ’ן וַלְיַ’ן לֹא

הִפְרִיעַ אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִצִּדּוֹ נִתְכַּוֵּן

בְּעִקָּר לְהַעֲמִיד אֶת גַּבּוֹ כְּנֶגֶד הָאוֹר. וְאוּלָם בְּשָׁעָה

שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה טִפֵּל בִּמְעִילוֹ שֶׁל מָרִיּוּס מָצָא עֵצָה

וְתַחְבּוּלָה – מֵאַחַר שֶׁהָיָה זָרִיז כְּמוּקְיוֹן אוֹחֵז עֵינַיִם –

לקְרֹעַ בְּדַל כָּנָף וּלְהַסְתִּיר אֶת זֶה תַּחַת חֻלְצָתוֹ בְּלִי

שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן יַרְגִישׁ בְּכָךְ. אֵין זֹאת כִּי אִם חָשַׁב

שֶׁחֲתִיכַת אֶרֶג זוֹ תַּעֲזֹר לוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים לְהַכִּיר שׁוּב

אֶת הָרוֹצֵחַ וְאֶת הַנִּרְצָח. וְאוּלָם הוא לא מָצָא כָּל שָׁלָל חָדָשׁ

חוּץ מֵאוֹתָם שְׁלֹשִׁים פְרַנְק שֶׁבָּאוּ קֹדֶם לְיָדוֹ.

"אָכֵן אֱמֶת הָיָה בְּפִיךָ; מִחוּץ לָזֶה לֹא הָיָה

בְּכִיסְכֶם כְּלוּם," הִבִּיעַ תֵּנַרְדְּיֶה אֶת דַּעְתּוֹ וְהִכְנִיס

מִתּוֹךְ שִׁכְחָה אֶת כָּל הַכֶּסֶף לְכִיסוֹ, בְּלִי לְהוֹתִיר אֶת

הַחֵצִי.

עַל כָּל פָּנִים הָיָה כִּמְהַסֵּס מִשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרָן

שֶׁל מַטְבְּעוֹת הַנְּחשֶׁת; וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשֵׁב הֵיטֵב

לָקַח גַּם אֶת אֵלֶּה.

לְאַחַר זֶה פָּתַח בִּזְהִירוּת מְרֻבָּה אֶת הַשַׁעַר לִפְנֵי יַ’ן וַלְיַ’ן.

ה

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹרִיד אֶת מָרִיּוּס לָאָרֶץ.

הַחֶלְאָה, הָאֲפֵלָה וְהַסַכָּנוֹת נִשְׁאֲרוּ

מֵאַחֲרָיו. שׁוּב הָיָה מִסְּבִיבוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה רַעֲנָן

וּמַבְרִיא. מִסָּבִיב שָׁלְטָה דְמָמָה רַבָּה, אֲבָל זוֹ הָיְתָה דִמְמַת

שְׁקִיעָה אֲשֶׁר בְּרָקִיעַ בָּהִיר. הַדִּמְדּוּמִים יָרְדוּ כְּבָר

לָעוֹלָם וְהַלַּיְלָה קָרֵב לָבוֹא, הוּא הַלַּיְלָה הַמְשַׁמֵּשׁ אָח

וְגוֹאֵל לְכָל הַיְצוּרִים אֲשֶׁר נַפְשָׁם חָשְׁקָה בַּאֲפֵלָה לְמַעַן

יוּכְלוּ לָצֵאת מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם.

לִרְגָעִים אֲחָדִים מָסַר יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת עַצְמוֹ

מֵרָצוֹן לִידִי קֶסֶם הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר קָסְמָה לוֹ הַמְּנוּחָה

הַנַּעֲלָה וְהַנְּעִימָה שֶׁבַּטֶבַע. אָמְנָם יֵשׁ בַּחַיִּים רִגְעֵי

שִׁכְחָה, רְגָעִים שֶׁהַיִּסּוּרִים פּוֹסְקִים מִלְּסַגֵּף אֶת

הָאֻמְלָלִים.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ כְּלַפִֵי מָרִיּוּס

וְנָטַף עַל פָּנָיו מִן הַמַּיִם שֶׁשָּׁאַב בְּכַף יָדוֹ מִן הַנָּהָר.

הַפָּצוּעַ לֹא הֵרִים אֶת רִיסִי עֵינָיו, אֲבָל נְשִׁימָתוֹ הָלְכָה

וּבָאָה דֶרֶךְ פִּיו הַפָּתוּחַ לְמֶחֱצָה.

רָצָה יַ’ן וַלְיַ’ן לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל אֶת כַּף יָדוֹ

בְּמֵי הַנָּהָר וְהִנֵּה יָרְדָה עָלָיו הַרְגָּשָׁה בִּלְתִּי נְעִימָה,

זוֹ הַהַרְגָּשָׁה הָאוֹפֶפֶת אוֹתָנוּ בְּרֶגַע שֶׁמִי־שֶׁהוּא עוֹמֵד

מֵאַחֲרֵי גַבֵּנוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא הִבְחַנּוּ עֲדַיִן

בִּמְצִיאוּתוֹ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה בֶּן־אָדָם עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי גַבּוֹ.

מֵאֲחוֹרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁכָּרַע עַל יַד מָרִיּוּס,

הָיָה נִצָּב בֶּן־אָדָם גְּבַהּ קוֹמָה וְלָבוּשׁ מְעִיל אָרֹך, בְּאַחַת

מִיָּדָיו הַשְּׁלוּבוֹת הֶחֱזִיק כַּף־הוֹרְגִים וְגֻלַּת הָעוֹפֶרֶת

שֶׁלָּהּ הָיְתָה גְלוּיָה לָעָיִן.

דְּמוּת נִזְעָמָה שֶׁאֲנָשִׁים תְּמִימִים הָיוּ

עֲלוּלִים לַחְשֹׁב אוֹתָהּ מִשּׁוּם הַדִּמְדוּמִים לְחֶזְיוֹן בַּלָּהָה,

וַאֲנָשִׁים מְתוּנִים בְּדַעְתָּם יָכְלוּ לַחְשׁב אוֹתָהּ מִשׁוּם כַּף

הַהוֹרְגִים לִדְמוּת שֶׁל רוֹצֵחַ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִכִּיר כִּי הָאִישׁ הוּא יָ’בֶר.

יָ’בֶר מִצִּדוֹ לֹא הִכִּיר אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן, כֵּיוָן

שֶׁהַלָּז, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה, נִרְאָה עַכְשָׁו

כְּאִישׁ אַחֵר. יָ’בֶר לא סִלֵּק אֶת יָדָיו הַשְּׁלוּבוֹת מִמְּקוֹמָן,

מִתּוֹךְ תְּנוּעָה בִּלְתִּי נִרְאֵית כִּמְעַט אִמֵּץ אֶל יָדוֹ בְּיֶתֶר

עֹז אֶת כַּף הַהוֹרְגִים וְשָׁאַל בִּמְנוּחָה שְׁאֵלָה קְצָרָה:

“מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?”

“אָנֹכִי.”

“מִי זֶה?”

" יַ’ן וַלְיַ’ן."

יָ’בֶר שָׂם אֶת כַּף הַהוֹרְגִים בֵּין שִׁנָּיו, כָּפַף

אֶת בִּרְכָּיו, הִטָּה אֶת חֲצִי גוּפוֹ הָעֶלְיוֹן לְפָנִים, הִנִּיחַ

אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הָעֲצוּמוֹת עַל כְּתֵפָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, עַד

שֶׁאֵלֶּה נִלְחֲצוּ כְּמוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵי בְּרָגִים, הִסְתַּכֵּל

בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת בְּיַ’ן וַלְיַ’ן וְהִכִּיר אוֹתוֹ. פַּרְצוּפֵיהֶם

נָגְעוּ כִּמְעַט זֶה בָּזֶה, עֵינֵי יָ’בֶר מָלְאוּ בָּרָק אָיֹם.

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הֵנִיד אֵבֶר מִדֵּי אֲחֹז בּוֹ יְדִי

יָ’בֶר, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה דוֹמֶה לְאַרְיֵה הַמַּנִּיחַ לְחֻלְדַּת

הַבָּר שֶׁתִּתְפְּשֶׂנּוּ.

“הַמְפַקֵּחַ יָ’בֶר,” פָּתַח יַ’ן וַלְיַ’ן וְאָמַר,

"אֲנִי מָסוּר לְשִׁלְטוֹנוֹ וְלֶהֱוֵי יָדוּעַ לוֹ כִּי מֵהַבֹּקֶר

וְאֵילָךְ רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּשָׁבוּי וְנָתוּן בִּידֵי כְּבוֹדוֹ.

כְּשֶׁמָּסַרְתִּי לוֹ אֶת כְּתָבְתִּי לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לִבְרֹחַ

מִפָּנָיו. יוֹלִיכֵנִי לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, אֲבָל יוֹאֶל נָא

לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִּי הָאֶחָת."

“בַּמֶּה הוּא מְטַפֵּל פֹּה וּמָה עִנְיָנוֹ שֶׁל בֶּן־אָדָם זֶה לְכָאן?”

הוּא מָנַע אֵפוֹא אֶת עַצְמוֹ גַם עַכְשָׁו מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ לְגַבֵּי יַ’ן וַלְיַ’ן בִּלְשׁוֹן אָתָּה.

יַ’ן וַלְיַ’ן עָנָה לוֹ דְבָרִים וְקוֹלוֹ כְּאִלוּ הוֹצִיא אֶת יָ’בֶר מִתּוֹךְ פִּזוּר נָפֶשׁ.

"זֶהוּ שֶׁרָצִיתִי לֵאמֹר לוֹ. יַעֲשֶׂה בִּי כַּטּוֹב

בְּעֵינָיו; וְאוּלָם יְסַיֵּע נָא בְּיָדִי עַד שֶׁאָבִיא אֶת הָאִישׁ

לְבֵיתוֹ. רַק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ."

הוּא חָזַר וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו, הוֹצִיא מִטְפַּחַת

כִּיס, שֶׁטְּבָלָה בְּמַיִם, וּמָחָה בָּהּ אֶת הַדָּם מֵעַל מִצְחוֹ שֶׁל

מָרִיּוּס.

“אִישׁ צָעִיר זֶה נִמְצָא עַל יַד הַבָּרִיקַדָּה,”

הִפְטִיר בְּשָׂפָה רָפָה, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ. "הֲרֵי זֶה הָאִישׁ

הַצָּעִיר שֶׁחֲבֵרָיו קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם מָרִיּוּס,"

יָ’בֶר, שֶׁהָיָה מְחוֹנָן כִּשְׁרוֹנוֹת מִצֻיָּנִים שֶׁל

מְרַגֵּל, שָׁת לִבּוֹ לְכָל דָּבָר, הִתְבּוֹנֵן לְכָל מַה שֶׁרָאוּ

עֵינָיו, הִטָּה אֹזֶן וְצִיֵּן לְעַצְמוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים; אִם כִּי

חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ נָדוֹן לְמִיתָה, בְּכָל זֹאת הִרְבָּה לְהִתְבּוֹנֵן

גַּם בְּרִגְעֵי חַיָּיו הָאַחֲרוֹנִים וְהָיָה הוֹלֵךְ וְקוֹבֵעַ

צִיּוּנִים בְּמֹחוֹ עַל עֶבְרֵי פִּי קָבֶר.

יָ’בֶר שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל מָרִיּוּס, כְּדֵי לִבְדֹק אֶת דָּפְקוֹ.

“הוּא פָּצוּעַ,” הִפְטִיר יַ’ן וַלְיַ’ן.

“הוּא מֵת,” נִכְנַס יָ’בֶר לִדְבְרֵי בֶּן שִׁיחָתו.

יַ’ן וַלְיַ’ן הֶחְזִיר:

“לֹא כָּךְ. עֲדַיִן לֹא מֵת.”

“מַשְׁמַע, שֶׁכְּבוֹדוֹ הֱבִיאָהוּ מֵאֵצֶל הַבָּרִיקַדָּה?” הִפְטִיר יָ’בֶר,

נִרְאֶה כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו קְפוּ עָלָיו בְּיוֹתֵר,

שֶׁלּוּלֵא כֵן הָיָה פּוֹנֶה לִדְרשׁ בֵּאוּרִים נוֹסָפִים בִּדְבַר

הַהֲלִיכָה הַמְסֻכֶּנֶת בְּדֶרֶךְ תְּעָלוֹת הַשְּׁפָכִין, וְהָיָה נוֹתֵן

כְּמוֹ כֵן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הֶעְדֵּר כָּל מַעֲנֶה מִצַד יַ’ן

וַלְיַ’ן.

אַף יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה כְּאִישׁ שֶׁנִּשְׂתָּרְרָה

עָלָיו מַחֲשָׁבָה יְחִידָה וּמְיֻחֶדֶת. הוּא פָּתַח שׁוּב

בִּדְבָרִים.

“מְקוֹם מְגוּרָיו הוּא בְּמָרֶה, רָחוֹב פִי דוּ־קַלְוֶר, בְּבֵיתוֹ שֶׁל סָבָא… הַשֵּׁם יָצָא מִזְכְרוֹנִי.”

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְחִיל מְחַפֵּשׂ בְּכִיסָיו שֶׁל

מָרִיּוּס, מָצָא אֶת קֻנְטְרֵס הַכִּיס, פְּתָחוּ בִּמְקוֹם הַדַּף

שֶׁשָּׁם רָשַׁם מָרִיּוּס אֶת דִּבְרֵי הַזִּכָּרוֹן וְהִגִּישׁוֹ

לְעֵינֵי יָ’בֶר.

בָּאֲוִיר רִפְרְפוּ עֲדַיִן שְׁיָרֵי אוֹר עַד כְּדֵי

שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֹא. מִלְּבַד זֶה הָיוּ עֵינֵי יָָ’בֶר דּוֹמוֹת

בְּמִקְצָת לְעֵינֵיהֶן שֶׁל צִפֳּרִי הַלַּיְלָה שֶׁהַזָּהֳרִית

מִתְנוֹצֶצֶת מִתּוֹכָן. הוּא קָרָא אֵפוֹא בְּלֹא עָמָל עַל בֻּרְיָם אֶת

הַדְּבָרִים הָרְשׁוּמִים בִּידֵי מָרִיּוּס, וְנָהַם מִבֵּין

שְׁפָתָיו:

“גִּ’ילְנוֹרְמָן, רְחוֹב פִי דוּ־קַלְוֶר, בַּיִת מִסְפָּר שִׁשָּׁה.”

וּמִיָּד הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא: עֶגְלוֹן!"

יָ’בֶר הִשְׁאִיר אֶצְלוֹ אֶת קֻנְטְרֶס הַכִּיס אֲשֶׁר לְמָרִיּוּס.

כַּעֲבֹר רֶגַע נִגְּשָׁה עֲגָלָה אֶל שְׂפַת הַמַּיִם,

מִיָּד הֵטִילוּ אֶת מָרִיּוּס בַּמָּדוֹר שֶׁמֵאָחוֹר וְיָ’בֶר תָּפַס

מָקוֹם יְשִׁיבָה עַל יַד יַ’ן וַלְיַ’ן.

הָעֶגְלוֹן הֵרִיץ אֶת סוּסָיו. הוּא יָדַע מִי הוּא יָ’בֶר.

ו

הַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ כְּבָר בְּעֵת שֶׁעָמְדָה הָעֲגָלָה לְיַד הַבַּיִת מִסְפַּר שִׁשָּׁה אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פִי־דוּ־קַלְוֶר.

כֻּלָּם יָשְׁנוּ כְּבָר, כִּי אַנְשֵׁי מָרֶה מַקְדִּימִים לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם, בְּיִחוּד בִּזְמַן שֶׁבָּעִיר מְצוּיוֹת מְהוּמוֹת. כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל פַּרְוָר נוֹשָׁן וְטוֹב מֶזֶג זֶה, שֶׁהוּא שׁוֹכֵב לִישֹׁן בִּזְמָן שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו פַּחַד מַהְפֵּכָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת לָבוֹא.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָעֶגְלוֹן וְיַ’ן וַלְי’ַן הוֹרִידוּ אֶת מָרִיּוּס מֵעַל הָעֲגְלָה, הָרִאשׁוֹן שָׂם אֶת יָדָיו תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל מָרִיּוּס וְהַשֵּׁנִי תָּפַס אֶת בִּרְכָּיו.

בְּעֵת הַהַעֲבָרָה הֵטִיל יַ’ן וַלְי’ַן אֶת יָדוֹ תַּחַת בְּגָדָיו שֶׁל הַפָּצוּעַ, הַקְּרוּעִים בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, בָּדַק אֶת מְקוֹם הֶחָזֶה וְנוֹכַח לָדַעַת כִּי הַלֵּב עוֹדֶנוּ דוֹפֵק. יֶתֶר עַל כֵּן, דְּפִיקוֹתָיו נַעֲשׂוּ פָּחות רְפוּיוֹת, כְּאִלוּ טִלְטוּל הָעֲגָלָה גָרַם לוֹ לַלֵּב שֶׁיִּגְבִּיר אֶת פְּעֻלָּתו. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ דִין וּדְבָרִים אֲרֻכִּים בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַשּׁוֹעֵר, אַחַר כָּךְ הֵעִיר הַשּׁוֹעֵר אֶת הַמְשָׁרֵת בַּסְקֶה, הַלָּז הֵעִיר אֶת נִיקוֹלֶט וְזוֹ הֵעִירָה אֶת הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמָן. אֶת הַסָּבָא לֹא הִפְרִיעוּ מִשְּׁנָתוֹ.

יַ’ן וַלְי’ַן וְהָעֶגְלוֹן הֶעֱלוּ אֶת מָרִיּוּס דֶּרֶךְ הַמַּדְרֵגוֹת וְהִשְׁכּיבוּ אוֹתוֹ עַל סַפָּה בַּחֲדַר הַכְּנִיסָה אֲשֶׁר לְמַר גִּ’ילְנוֹרְמַן, בַּסְקֶה הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָרוֹפֵא, נִיקוֹלֶט שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ לַאֲרוֹנוֹת הַלְּבָנִים, יָ’בֶר וְיַ’ן וַלְי’ַן יָרְדוּ מֵעַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת.

הֵם חָזְרוּ וְיָשְׁבוּ בָּעֲגָלָה וְהָעֶגְלוֹן חָזַר וְיָשַׁב עַל כַּנּוֹ. “הַמְפַקֵּחַ יָ’בֶר,” פָתַח יַ’ן וַלְי’ַן וְאָמַר, “יוֹאִיל נָא לַעֲשׂוֹת עוֹד פַּעַם אַחַת אֶת בַּקָּשָׁתִי.” “מָה הַדָּבָר?” שָׁאַל יָ’בֶר בְּקוֹל קָשֶׁה. “יַרְשֵׁנִי וְאֶכָּנֵס לְדִירָתִי לְרֶגַע אֶחָד. אַחֲרֵי כֵן יַעֲשֶׂה בִּי כָּטוֹב בְּעֵינָיו.”

יָ’בֶר הוֹרִיד בְּרֹב מַחֲשָׁבוֹת אֶת רֹאשׁוֹ עַל גַּב צַוְּארוֹן מְעִילוֹ, שָׁהָה זְמַן מָה בִּשְׁתִיקָה וְאַחַר כָּךְ הוֹרִיד אֶת לוּחַ הַזְּכוּכִית הַקִּדְמִי אֲשֶׁר לְמוֹשַׁב הַפְּנִים. “הָעֶגְלוֹן, רְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה מִסְפָּר שִׁבְעָה.”

ז

בְּמֶשֶׁךְ כָּל זְמַן הַנְּסִיעָה לֹא דִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם אַף מִלָּה אֶחָת. בְּשֶׁלְּמָה רָצָה יַ’ן וַלְי’ַן לָסוּר לְבֵיתוֹ? הוּא הִתְכַוֵּן לְהָבִיא לִידֵי גְמָר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת; רָצָה לְהָבִיא יְדִיעָה לְקוֹזֶט, לְהַגִּיד לָהּ כִּי מָרִיּוּס נִמְצָא בְּמָקוֹם זֶה וָזֶה, וְאוּלַי גַּם הִתְכַּוֵּן לִמְסֹר לָהּ כַּמָּה הוֹרָאוֹת בְּנוֹגֵעַ לְהִתְנַהֲגוּתָהּ, וְלָתֵת לָהּ אֶת צִוּוּיָיו הָאַחֲרוֹנִים. וּבְנוֹגֵעַ לוֹ, לוֹ בְּעַצְמוֹ, תַּם וְנִשְׁלַם הַכֹּל; הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל יָ’בֶר וְלֹא הִתְקוֹמֵם לְגוֹרָלוֹ. יָכֹל הֶיוֹת כִּי אִישׁ אַחֵר, אִלוּ נִמְצָא בְּמַצָּבוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְי’ַן, הָיָה רוֹאֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵעֵין סְמִיכוּת בֵּין הַחֶבֶל שֶׁנִּתַן לוֹ עַל יְדֵי תֵּנַרְדְּיֶה וּבֵין שִׁבְכוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁל בֵּית־סֹהַר פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, זֶה הֶעָתִיד לְשַׁמֵּשׁ לוֹ מְקוֹם מַאֲסָר; וְאוּלָם מִזְמַן שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ הַהֶגְמוֹן עַל דֶּרֶךְ חַיָּיו – וְחוֹבָה לָנוּ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד פַּעַם – הִתְחִיל יַ’ן וַלְי’ַן מְתָעֵב כָּל אִבּוּד נֶפֶשׁ, וְאִבּוּד נַפְשׁוֹ בִּכְלָל, וְתֵעוּב עָמֹק זֶה הָיָה נוֹבֵעַ אֶצְלוֹ מִתּוֹךְ נְטִיָּה דָתִית. אִבּוּד עַצְמו לָדַעַת הָיָה לְגַבֵּי יַ’ן וַלְי’ַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת.

בִּמְבוֹא רְחוֹב הוֹם־אַרְמֶה עָמַד הָעֶגְלוֹן מִנְּסֹע, כֵּיוָן שֶׁרְחוֹב זֶה הוּא צַר מִלְשַׁמֵּשׁ מָקוֹם מַעֲבָר לָעֲגָלוֹת. יָ’בֶר וְיַ’ן וַלְי’ַן יָרְדוּ מִן הָעֲגָלָה.

הָעֶגְלוֹן מָסַר בְּכָל הַהַכְנָעָה מוֹדָעָה לִמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה, לֵאמֹר, כִּי צִפּוּי הַצֶּמֶר אֲשֶׁר לַעֲגָלָה נִכְתַּם בְּדַם הַנִּרְצָח וְנִזְדָּהֵם בְּלִכְלוּךְ בְּגָדָיו שֶׁל הָרוֹצֵחַ.

כִּי כָּךְ פֵּרַשׁ הָעֶגְלוֹן לְעַצְמוֹ אֶת הַמְּאֹרָע בְּתוֹרַת עֵד רְאִיָּה. וּבְכֵן הוּא רוֹאֶה זְכוּת לְעַצְמוֹ לִדְרשׁ כִּי יְשַׁלְּמוּ לוֹ אֶת נִזְקוֹ. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת סֵפֶר תְּעוּדָתוֹ וְהִצִּיעַ בַּקָּשָׁה לִפְנֵי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה כִּי יוֹאִיל לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר בַּתְּעוּדָה.

יָ’בֶר דָּחָה מֵעַל פָּנָיו אֶת הַסֵּפֶר שֶׁהִגִישׁ לוֹ הָעֶגְלוֹן וְאָמַר כְּשׁוֹאֵל: “כַּמָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ בְּסַךְ הַכֹּל, מְחִיר הַצְפּוּי, עֲמִידַת הַשְׁהוּת וְהַנְסִיעָה?” “זְמַן הַנְּסִיעָה אָרַךְ שֶׁבַע שָׁעוֹת וְרֶבַע,” הֶחֱזִיר הָעֶגְלוֹן, “וְצִפּוּי הָעֲגָלָה הָיָה חָדָשׁ לְגַמְרֵי. בְּסַךְ הַכֹּל שְׁמוֹנִים פְרַנְק, אֲדוֹנִי הַמְפַקֵחַ.”

יָ’בֶר הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אַרְבָּעָה נַפּוֹלְיוֹנְדוֹרִים וְסִלֵּק מֵעַל פָּנָיו אֶת הָעֶגְלוֹן. יַ’ן וַלְיַ’ן שִׁעֵר בְּדַעְתּוֹ, כִּי יָ’בֶר מִתְכּוֹנֵן לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּרֶגֶל אֶל אַחַת מִשְׁתֵּי תַּחֲנוֹת הַמִּשְׁטָרָה הַקְּרוֹבוֹת, אֶל זוֹ הַיְדוּעָה בְּשֵׁם בְּלֵן־מַנְטוֹ אוֹ לַתַּחֲנָה שֶׁבְּבִנְיַן הָאַרְכִיבְיוֹן.

הֵם נִתְכַּנְסוּ לְתוֹךְ הָרְחוֹב הָרֵיק, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, מֵאָדָם, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָיָה יָ’בֶר מְהַלֵךְ מֵאַחֲרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן. מִשֶׁהִגִּיעוּ עַד הַבַּיִת מִסְפָּר שִׁבְעָה דָפַק יָ’בֶר עַל הַדָּלֶת. וּכְשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם אָמַר יָ’בֶר:

“הִנֵּה כָּךְ! יַעֲלֶה נָא עַכְשָׁו לְבֵיתוֹ!” וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף וְאָמַר אַגַּב הַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת, כְּאִלּוּ לֹא אָמַר אֶת דְּבָרָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ כְּפִיָה:

“אֲנִי אֲחַכֶּה לוֹ כָּאן לְמָטָּה.” יַ’ן וַלְיַ’ן תָּלָה אֶת עֵינָיו בִּפְנֵי יָ’בֶר. דֶּרֶךְ הִתְנַהֲגוּת זוֹ לֹא הִתְאִימָה אֶלָּא מְעַט מְאֹד לַהֲלִיכוֹתָיו הָרְגִילוֹת שֶׁל יָ’בֶר. וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁהֶחֱלִיט לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל נִסָּיוֹן שֶׁל בְּרִיחָה וּלְהָבִיא אֶת הָעִנְיָן לִידֵי גְמָר, לֹא יָכֹל לִתְמֹהּ בְּיוֹתֵר עַל הָאֵמוּן שֶׁהֶרְאָה לוֹ יָ’בֶר מִתּוֹךְ יְהִירוּת. הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בִּדְחִיפָה, קָרָא בְּקוֹל, תּוֹךְ כְּדֵי עָבְרוּ עַל יַד מְעוֹנוֹ שֶׁל הַשּׁוֹעֵר שֶׁשָׁכַב בְּמִטָּתוֹ: “זֶה אָנֹכִי!” וְהִתְחִיל מִתְרוֹמֵם בַּמַּדְרֵגוֹת.

מִשֶּׁהִגִּיעַ לַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה עָמַד מִלֶּכֶת. הַבָּא מִדֶּרֶךְ קָשָׁה נִכְסָף מְאֹד לִמְנוּחָה. חַלּוֹן הַפְּרוֹזְדוֹר, הֶעָשׂוּי לְהִשְׁתַּלְשֶׁל, הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה פָּתוּחַ עַל פִּי מִקְרֶה. כָּאן, כְּמוֹ בְּכַמָּה בָּתִּים יְשָׁנִים, נִשְׁקַף חַלּוֹן הַפְּרוֹזְדוֹר עַל פְּנֵי חוּץ וְדַרְכּוֹ הָיָה שׁוֹפֵעַ אוֹר הַיּוֹם אֶל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. וּבְעֵת שֶׁעָלָה יַ’ן וַלְיַ’ן הָיוּ הַמַּדְרֵגוֹת מוּאָרוֹת עַל יְדֵי אוֹר הַפַּנָּס, שֶׁעָמַד בַּחוּץ עַל יַד הַבַּיִת, וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּאוֹר אַחֵר שֶׁיָּאִיר אֶת מְבוֹא הַבָּיִת.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְיַצֵּב עַל יַד הַחַלוֹן – מִתּוֹךְ שֶׁרָצָה לִשְׁאֹף רוּחַ אוֹ סְתָם שֶׁלֹא מִדָּעַת. הוּא שִׁלְשֵׁל אֶת עַצְמוֹ הַחוּצָה וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הָרְחוֹב. רְחוֹב זֶה הָיָה קָטֹן בְּיוֹתֵר וְהַפַּנָּס הֵאִיר אוֹתוֹ מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה הִרְתִּיעַ יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן רָב; עַל פְּנֵי הָרְחוֹב לֹא נִרְאָה שׁוּם בֶּן אָדָם. יָ’בֶר נִסְתַּלֵּק לוֹ לְדַרְכּוֹ.

ח

בַּסְקֶה וְהַשׁוֹעֵר הֶעֱבִירוּ אֶת מָרִיּוּס, הַשׁוֹהֶה עֲדַיִן בְּעֶלְפּוֹנוֹ, מִן הַסַּפָּה אֶל הָאוּלָם. בֵּינָתַיִם בָּא גַם הָרוֹפֵא הַקָּרוּא, וְאַף הַדּוֹדָה גִ’ילְנוֹרְמַן יָרְדָה מִמִּטָּתָהּ.

הָעַלְמָה הַזְקֵנָה לֹא עָשְׂתָה כָּל מַעֲשֵׂה מוֹעִיל וְנֶאֶנְקָה וְיִלְלָה בְּלִי הֶרֶף: “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! אֵיכָה הָיְתָה כָּזֹאת!” “כָּל מַה שֶׁבַּבַּיִת יִתְכַּסֶה כִּתְמֵי דָם!” “יָדַעְנוּ אַף יָדַעְנוּ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה הָקֵץ!”

הָרוֹפֵא צִוּה שֶׁיִשְׁכִּיבוּ אֶת מָרִיּוּס פְּרַקְדָּן עַל הַמִּטָּה הַקְּלוּעָה, אַף בְּדַק וּמָצָא כִּי דָפְקוֹ שֶׁל מָרִיּוּס פּוֹעֵל עֲדַיִן וְכִי הַדָּם לֹא בָּא אֶלָּא מִנְּחִירִי הָאַף. כְּשֶׁהוֹרִידוּ מֵעַל מָרִיּוּס אֶת בְּגָדָיו, קָמָה הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן וְסִלְקָה אֶת עַצְמָהּ לְחֶדֶר אַחֵר וְעָמְדָה לְהִתְפַּלֵּל.

מְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר הָיוּ כַּנִּרְאֶה הַפְּצָעִים שֶׁבָּרֹאשׁ, שֶׁכֵּן אֵלֶּה גָרְמוּ בְּוַדַּאי לְבִטוּל הַחוּשִׁים הַקָּשֶׁה. אֲפִילוּ הַשֶּׁבֶר שֶׁבְּעֶצֶם הַבָּרִיחַ הָיָה קַל לְפִי הָעֵרֶךְ, רַק רִפּוּיוֹ שֶׁל זֶה הָיָה עָלוּל לְהִמָּשֵׁךְ הַרְבֵּה זְמָן.

בַּסְקֶה וְנִיקוֹלֶט גָּזְרוּ כֻּתָּנוֹת יְשָׁנוֹת וְהֵכִינוּ רְצוּעוֹת; נִיקוֹלֶט חִבְּרָה אֶת הָרְצוּעוֹת עַל יְדֵי תְּפִירָה וּבַסְקֶה גָלַל אוֹתָן סְבִיב עַצְמָן. כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ פְּקִיעִים, הֻכְרַח הָרוֹפֵא לַעֲצֹר אֶת הַדָּם עַל יְדֵי תַּחְבָּשׁוֹת שֶׁל מוֹךְ. עַל הַשֻּׁלְחן, שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה, דָּלְקוּ שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת וְהָיוּ מֻנָּחִים כְּלֵי מְנַתֵּחַ. הָרוֹפֵא רָחַץ אֶת פְּנֵי מָרִיּוּס וְאֵת שַׂעֲרוֹתָיו בְּמַיִם קָרִים, וּבִן רֶגַע הָפַךְ אָדֹם דְּלִי מָלֵא מָיִם.

בּוֹ בְָּרֶגַע שֶׁהָרוֹפֵא נִגֵב אֶת פָּנָיו שֶׁל הַפָּצוּעַ וְהֶעֱבִיר כִּמְרַפְרֵף אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הָרִיסִים הַמֻּפְשָׁלִים עֲדַיִן עַל גַבֵּי הָעֵינַיִם – נִפְתְּחָה דֶלֶת בִּקְצֵה הָאוּלָם וּבַפֶּתַח הוֹפִיעָה דְמוּת גְבֹהָה וְחִוֶּרֶת.

יְמֵי הַמֶּרֶד הַשְּׁנַיִם גָּרְמוּ לוֹ לְגִ’ילְנוֹרְמַן שֶׁיְהֵא שְׁרוּי כֻּלּוֹ בִּדְאָגָה וּבְרֹגֶז וּבְיִסּוּרִים, עַד שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה הַקּוֹדֶם מִתּוֹךְ נְדוּדֵי שֵׁנָה. אוּלָם שֵׁנָה שֶׁל זְקֵנִים רְפוּיָה הִיא, מִלְּבַד זֶה נִמְצָא חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ סָמוּךְ לַחֲדַר הָאוּלָם, אֵין פֶּלֶא אֵפוֹא כִּי הוּא נִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ לַמְרוֹת הַזְּהִירוּת מִצַּד אַנְשֵׁי הַבָּיִת. הוּא תָּמַהּ לִרְאוֹת אוֹר חוֹדֵר בְּעַד הַסֶּדֶק שֶׁבַּדֶּלֶת, מִשּׁוּם כָּךְ יָרַד מֵעַל מִטָּתוֹ וְהָלַךְ כִּמְגַשֵּׁשׁ לְצִדָּהּ שֶׁל דֶּלֶת זוֹ.

וְהִנֵּה עָמַד עַל הַסַּף, בְּיָדוֹ כַּף הַמַּנְעוּל שֶׁל הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, רֹאשׁוֹ הַמִּתְנוֹדֵד נָטוּי בְּמִקְצָת לְפָנִים, גֵּווֹ עָטוּף מְעִיל לַיְלָה לָבָן הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד לְלֹא קְפָלִים כְּתַכְרִיךְ שֶׁל מֵת, פָּנָיו נְסוּכִים תִּמָּהוֹן וְהוּא כֻּלּוֹ כִּיצִיר בַּלָּהוֹת הַצּוֹפֶה לְתוֹךְ קָבֶר.

וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו הַמִּשְׁכָּב וְהוּא רָאָה עַל פְּנֵי הַמִּזְרָן אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר הַמְכֻסֶּה כִּתְמֵי דָם וְחִוֵּר כְּשַׁעֲוָה, אֲשֶׁר עֵינָיו סְגוּרוֹת, פִּיו פָּתוּחַ, שְׁפָתָיו כְּעֵין הָאֲדָמָה, עַל גּוּפוֹ סִמָּנִים שֶׁל פְּצָעִים וְהוּא סָרוּחַ לִבְלִי נוֹעַ, עָרֹם מִבִּטְנוֹ וּלְמַעְלָה, בְּתוֹךְ אוֹר מַבְהִיק וְצוֹרֵם אֶת הָעֵינַיִם.

“מָרִיּוּס!” מִלְמַל גִ’ילְנוֹרְמַן. “אֲדוֹנִי,” פָּתַח בַּסְקֶה וְאָמַר, “זֶה עַכְשָׁו בָּאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְהֵבִיאוּ אֶת הָאָדוֹן מָרִיּוּס. הוּא לָקַח חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה עַל יַד בָּרִיקַדָּה וְגַם…” “וְגַם נֶהֱרַג!” קָרָא הַזָּקֵן מִתּוֹךְ זַעֲקַת שֶׁבֶר אֲיֻמָּה. “אֲבוֹי לְאוֹתוֹ בֶּן מַרְדוּת מֵבִישׁ!”

וְצַעֲרוֹ הָלַךְ וְגָבַר. “יָדֹעַ יָדַעְתָּ, כִּי אֵין לְךָ אֶלָּא לָבוֹא וְלוֹמַר ‘הִנֵּנִי’ – וְאַתָּה קוֹנֶה לְךָ אַדְנוּת בַּבַּיִת וַאֲנִי מְצַיֵּת לְךָ וְכָל חֶפְצְךָ יַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אוֹתוֹ זָקֵן שׁוֹטֶה הַנִּקְרָא סָבָא. דָּבָר זֶה הָיָה גָלוּי וְיָדוּעַ לְךָ, אֲבָל אָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ; ‘לֹא יִתָּכֵן, הַזָּקֵן הוּא מִן הַמַּחֲזִיקִים בַּמֶּלֶךְ, אֶמְנַע אֶת עַצְמִי מִבּוֹא אֵלָיו’. וְהִנֵּה קַמְתָּ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְהָלַכְתָּ לְהִיָּרוֹת עַל בָּרִיקַדָּה, מִתּוֹךְ נְקָמָה, מִתּוֹךְ זֶה שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְוַכַּחְנוּ בִּדְבַר הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַדֻּכֵּס שֶׁל בֶּרִי וְאָמַרְתִּי לְךָ מִקְצָת דְּבָרִים שֶׁלֹּא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ! הֲרֵי זוֹ גְנוּת מַמָּשׁ, לְפִי דַעְתִּי. וְכִי כֵּיצַד תִּשְׁכַּב וְתִישַׁן לָבֶטַח בְּמִטָּתְךָ, אִם הַלָּלוּ בָּאִים וּמְעִירִים אוֹתְךָ וְאוֹמְרִים לְךָ כִּי הוּא מֵת.”

אוֹתָהּ שָׁעָה חָשַׁב הָרוֹפֵא כִּי הַזָּקֵן זָקוּק לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַפָּצוּעַ. וְאוּלָם גִ’ילְנוּרְמַן הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּרֹב תְּשׁוּאוֹת, כְּדֶרֶךְ הַדִּבּוּר הָרָגִיל אֶצְלוֹ תָּמִיד, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִתְיַצֵב לִפְנֵי מִטַּת הַחוֹלֶה וַעֲמִידָתוֹ אוֹמֶרֶת אִיוּם:

“כֵּיוָן שֶׁהִקְשַׁחְתָּ אֶת לִבְּךָ וְהֵבֵאתָ עַל עַצְמְךָ מִיתָה עַל יְדֵי יְרִיָה, אַף אֲנִי אֶמְנַע אֶת עַצְמִי מֵהִצְטָעֵר עַל מוֹתֶךָ. הֲשָׁמַעְתָּ, רוֹצֵחַ נֶפֶשׁ שֶׁכְּמוֹתֶךָ?”

תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה, כְּשֶׁיָּצְאוּ הַדְּבָרִים מִפִּי הַזְקֵן, הֵרִים מָרִיּוּס לְאַט לְאַט אֶת רִיסֵי עֵינָיו וְהֶעֱמִיד בִּפְנֵי גִ’ילְנוּרְמַן אֶת מֶבָּטוֹ הֶעָטוּף עֲדַיִן תְּהִיַּת תַּרְדֵּמָה.

“מָרִיּוּס!” נָתַן הַזָּקֵן קוֹל צְעָקָה. “מָרִיּוּס, מָרִיּוּס רְחִימַאי! בֶּן יַקִּיר שֶׁלִּי! הִנֵּה פָּקַחְתָּ אֶת עֵינֶיךָ, שָׁלַחְתָּ בִּי אֶת מֶבְּטְךָ, הִנְּךָ חָי! רַב תּוֹדוֹת לָךְ!”

וְהוּא נָפַל מִתְעַלֵּף לָאָרֶץ.

* * *

סֵפֶר שְׁלִישִׁי: יָ’בֶר הֹגָה מִמְּסִלָּתוֹ    🔗

א

בִּזְמַן שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן הִתְרוֹמֵם בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, הָלַךְ יָ’בֶר וְנִסְתַּלֵּק בִּצְעָדִים מְדוּדִים. הוּא הָלַךְ, הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ יוֹרֵד עַל חָזֵהוּ וּכְשֶׁיָּדָיו – אַף הֵן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה – נְתוּנוֹת מֵאָחוֹר עַל גַּבּוֹ. מִשְּׁתֵּי עֲמִידוֹת הַגּוּף, שֶׁהָיוּ חֲבִיבוֹת עַל נַפּוֹלְיוֹן בְּשַׁעְתּוֹ, לֹא נָטַל יָ’בֶר לְעַצְמוֹ עַד עַכְשָׁו אֶלָּא זוֹ הַמְּשַׁמֶּשֶׁת סִמָּן לְכֹחַ הַחְלָטָה, לֵאמֹר אֶת צוּרַת הַיָּדַיִם הַשְּׁלוּבוֹת עַל גַּב הֶחָזֶה; עֲמִידַת הַגּוּף הַשְּׁנִיָּה, זוֹ שֶׁסִּמְּנָה יָדַיִם נְתוּנוֹת עַל הַגַּב וְהִיא מְעִידָה עַל מַצָּב שֶׁל פִּקְפּוּק, עַל חֹסֶר עֹז וְעַל חֹסֶר בִּטָּחוֹן לְגַבֵּי כֹּחוֹת עַצְמוֹ – אֶת עֲמִידַת הַגּוּף הַזֹּאת לֹא הִכִּיר יָ’בֶר. עַכְשָׁו נִשְׁתַּנָּה הַדָּבָר; עַכְשָׁו, מִדֵּי לֶכְתּוֹ לְאִטּוֹ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו, הֵעִידָה כָּל יֵשׁוּתוֹ עַל הִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה.

הוּא עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּכִוּוּן מְסֻיָּם. שֶׁכֵּן הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר עַד הַנָּהָר. אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ הָלְאָה לְאֹרֶךְ רְצִיף הַשָּׂפָה הַנִּקְרָא בְּשֵׁם דֶּס-אוּרְם, עָבַר עַל פְּנֵי מִגְרַשׁ גְּרֶב וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בִּקְצֵה הַגֶּשֶׁר נוֹטְר-דַּם, בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִתַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר עַל מִגְרַשׁ שַׁטְלֶה. בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בֵּין גֶּשֶׁר נוֹטְר-דַּם וְגֶשֶׁר אוֹ-שַׁנְג מִצַּד אֶחָד וּבֵין שְׂפַת הַבֻּרְסְקָאִים וּשְׂפַת הַפְּרָחִים מִצַּד שֵׁנִי, מְהַוֶּה נְהַר הַסֵּינָה מֵעֵין אֲגַם בֶּן אַרְבַּע צְלָעוֹת אֲשֶׁר זֶרֶם מֵימָיו חָזָק בְּיוֹתֵר.

חֵלֶק זֶה שֶׁל הַסֵּינָה מֵטִיל אֵימָה עַל הַסַּפָּנִים, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם מְהַוִּים כָּאן מַעַרְבָּלוֹת, כְּמִתְכַּוְּנוֹת לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ אֶת עַמּוּדַי הַגְּשָׁרִים. בַּמָּקוֹם הַזֶּה עֲלוּלִים לִטְבֹּעַ הַטּוֹבִים שֶׁבַּשַּׂחְיָנִים.

יָ’בֶר נִשְׁעַן בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל מִסְעַד הַגֶּשֶׁר, תָּמַךְ אֶת סַנְטֵרוֹ בְּיָדָיו וְשָׁקַע כֻּלּוֹ בְּהִרְהוּרִים, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָיוּ אֶצְבְּעוֹתָיו מְכַוְּצוֹת בְּחָזְקָה אֶת פְּאַת זְקָנוֹ כִּבְדַת הַשֵּׂעַר.

"דְּבַר-מָה חָדָשׁ הִתְחוֹלֵל בְּנַפְשׁוֹ. כְּעֵין מַהְפֵּכָה אוֹ מַשְׁבֵּר הוֹרֵס, וְעַכְשָׁו רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לִבְחֹן שׁוּב אֶת עֶצֶם מַחְשְׁבוֹתָיו וְאֶת עֶצֶם רִגְשׁוֹתָיו.

יָ’בֶר סָבַל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ גְּדוֹלִים. הוּא נִצֵּל מִכַּף הַמָּוֶת עַל יְדֵי פּוֹשֵׁעַ, רָאָה אֶת עַצְמוֹ בַּעַל חוֹב וְשִׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ; בְּנִגּוּד לְכָל רִגְשׁוֹתָיו הִתְהַלֵּךְ עִם אַסִּיר לְשֶׁעָבַר כְּמוֹ עִם אִישׁ הַדּוֹמֶה לוֹ וְשִׁלֵּם לוֹ טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה; מִפִּי בַּר-נַשׁ כָּזֶה קָלְטָה אָזְנוֹ אֶת דִּבּוּר הַהַצָּלָה: “מֻתָּר לְךָ לָלֶכֶת,” וּתְמוּרַת זֶה הֶחֱזִיר הוּא: “אַתָּה חָפְשִׁי לְנַפְשֶׁךָ!”. מִתּוֹךְ נִמּוּקִים פְּרָטִיִּים נִמְנַע מִקַּיֵּם אֶת חוֹבָתוֹ, וּמִתּוֹךְ הַנִּמּוּקִים הָאֵלֶּה נִתְגַּלָּה לוֹ עִקָּר מוּסָרִי הַמְּשַׁמֵּשׁ אַף הוּא לְטוֹבַת הַכְּלָל וַאֲשֶׁר הוּא אוּלַי גַּם נַעֲלֶה בְּיוֹתֵר; כָּל הַתַּהְפּוּכוֹת הָאֵלֶּה נִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁבַּמְּצִיאוּת וְנִתְרַגְּשׁוּ לָבוֹא דַוְקָא עָלָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִתְחוֹלְלָה הַמְּבוּכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּנַפְשׁוֹ.

כִּפְלִיאָה הָיָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן נָתַן לוֹ חֲנִינָה; וְתָמוּהַּ הַרְבֵּה יוֹתֵר הָיָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר שֶׁהוּא, יָ’בֶר, נָתַן חֲנִינָה לְיַ’ן וַלְיַ’ן.> הוּא הִגִּיעַ אֵפוֹא עַד לִידֵי כָּךְ! הוּא הִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבוֹ וְלֹא מָצָא אֶת דַּרְכּוֹ. וְכִי כֵּיצַד יִתְנַהֵג עַכְשָׁו! הֲיִמְסֹר אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן לִידֵי הַמִּשְׁפָּט? דָּבָר זֶה יִהְיֶה בִּבְחִינַת רִשְׁעוּת. הַיְשַׁלְּחֶנּוּ לַחָפְשִׁי? גַּם זֶה הוּא בְּנִגּוּד לְסֵדֶר הַדְּבָרִים. מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִן הַשְּׁתַּיִם הָאֵלֶּה – הוּא, יָ’בֶר, יְחַלֵּל בְּכָל אֹפֶן אֶת כְּבוֹד עַצְמוֹ. אִם כָּךְ יַחֲלִיט לַעֲשׂוֹת אוֹ אַחֶרֶת – לֹא יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא. הוּא עָמַד עַל פִּי תְּהוֹם וְלֹא יָכֹל לְדַלֵּג עָלֶיהָ. וְעוֹד דָּבָר אֶחָד הֵטִיל עָלָיו אֵימָה – הֲלֹא הוּא עִיּוּן הַדַּעַת שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ עַכְשָׁו צֹרֶךְ. זֶה תָּקְפָּן שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת הַמִּתְרוֹצְצוֹת בְּקִרְבּוֹ – גַּם הוּא בִּלְבָד גָּרַם לוֹ שֶׁיָּבוֹא לִידֵי הִרְהוּרִים. יְגִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה! דָּבָר זֶה מַה מְשֻׁנֶּה הוּא וּמַה מְצַעֵר!

אֵין מַחֲשָׁבָה נִטְפֶּלֶת אֶל הָאָדָם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ בְּמִדָּה כָּל-שֶׁהִיא, וְיָ’בֶר בָּא לִידֵי כַּעַס מִדַּי הַבְחִינוֹ בְּהִתְנַגְּדוּת זוֹ שֶׁבְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הֵעִיק כְּמַשָּׂא כָּבֵד עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל יָ’בֶר. אוֹתוֹ אִישׁ גָּרַם לוֹ בִּלְבּוּל הַדָּעַת. כָּל הָעִקָּרִים, אֲשֶׁר יָ’בֶר נִשְׁעַן עֲלֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, נָמוֹגוּ בִּפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה. נְדִיבוּת לִבּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁחוֹנַן בָּהּ אֶת רוֹדְפוֹ, רָמְסָה אֶת יָ’בֶר לֶעָפָר. עָלוּ בְּזִכְרוֹנוֹ כַּמָּה מַעֲשִׂים אֲחֵרִים שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לוֹ קֹדֶם כְּדִבְרֵי הֶבֶל וְכָזָב, וְאַף אֵלֶּה נִרְאוּ לוֹ עַכְשָׁו כִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ. מֵאַחֲרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן קָם וְנִתְיַצֵּב אָדוֹן מַדְלֶן, וּשְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת הַלָּלוּ נִתְאַחֲדוּ עַכְשָׁו לִדְמוּת אַחַת הַמְעוֹרֶרֶת כָּבוֹד.

הִנֵּה פּוֹשֵׁעַ הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי חֶסֶד. אִישׁ מִן הַנֶּעֱנָשִׁים עַל יְדֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְהוּא הֶרְאָה אֶת עַצְמוֹ בַּעַל רַחֲמִים, נוֹחַ לַבְּרִיּוֹת, רַב לְהוֹשִׁיעַ וּמַרְבֶּה אַהֲבָה. הוּא גָמַל טוֹבָה תַּחַת רָעָה וּסְלִיחָה תַּחַת שִׂנְאָה. הֶעֱדִיף אֶת הָרַחֲמִים עַל הַנְּקָמָה, הֶעֱדִיף אֶת מוֹתוֹ עַל מוֹת אוֹיְבוֹ. הִצִּיל אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בּוֹ, הָלַךְ לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו לְאַחַר שֶׁשָּׂבַע מַעֲשִׂים טוֹבִים וְהָיָה דּוֹמֶה לְמַלְאָךְ אֱלֹהִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְבֶן אָדָם! אָמְנָם כֵּן, יָ’בֶר הֻכְרַח לְהוֹדוֹת כִּי מִפְלֶצֶת כָּזֹאת יֶשְׁנָהּ בַּמְּצִיאוּת.

יָ’בֶר הֻכְרַח כְּמוֹ כֵן לְהוֹדוֹת כִּי הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ הַמּוּסָרִית שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא. הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הַזֶּה רָצָה לֶאֱסֹר אוֹתוֹ, וּבְכָל פַּעַם עָלָה קוֹל בְּנַפְשׁוֹ וְנָתַן צַו: אַל תָּהִין לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! וְיֵשׁ שֶׁהוּא שָׁמַע מִנַּפְשׁוֹ אַחֶרֶת: מַהֵר וַעֲשֵׂה! הַסְגִּירָה נָא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּילְךָ מִמָּוֶת וְאַחַר כָּךְ תְּצַוֶּה וְיָבִיאוּ לְךָ מַיִם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה פּוֹנְטִיּוּס פִּילַטּוּס, וְתִרְחַץ בְּנִקָּיוֹן אֶת צִפָּרְנַי הַנָּמֵר! מִכָּאן עָבְרָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לָדוּן בְּגוּף עַצְמוֹ, וּמִיָּד רָאָה אֶת עַצְמוֹ קָטֹן עַד מְאֹד לְעֻמַּת יַ’ן וַלְיַ’ן.

הוּא הִצְטַעֵר בְּיוֹתֵר עַל הַוַּדָּאוּת שֶׁנֶּעֶלְמָה מִמֶּנּוּ. סֵפֶר הַחֻקִּים נֶהֱפֵךְ בְּיָדוֹ לִכְלִי נֶשֶׁק פָּגוּם. עַכְשָׁו שָׂם אֶת לִבּוֹ לְכַמָּה דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינָה מוּסָרִית. הַלָּלוּ נֶעֶלְמוּ קֹדֶם מֵעֵינָיו וְעַכְשָׁו שָׁתוּ עָלָיו וְלֹא נִתְּנוּ לְהִדָּחוֹת. נִתְגַּלָּה לוֹ עוֹלַם מַחֲשָׁבָה חָדָשׁ וְהוּא הִכִּיר לָדַעַת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב וְאֶת גְּמוּלוֹ, אֶת הַהִתְמַכְּרוּת אֲשֶׁר לְשֵׁם מַטָּרָה נַעֲלָה, אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁמֵּרָצוֹן, אֶת הָרַחֲמִים וְאֶת הַסְּלִיחָה.

הוּא הֻכְרַח לְהוֹדוֹת, כִּי הַמִּדָּה שֶׁל טוּב-לֵב יֶשְׁנָהּ וְקַיֶּמֶת בְּפֹעַל מַמָּשׁ. הֲלֹא נִמְצָא בֶּן אָדָם אֲשֶׁר נֶעֱנַשׁ וְהָיָה טוֹב. וּכְמוֹ כֵן הוּא בְּעַצְמוֹ, כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר יְהֵא נִרְאֶה כְּמוּזָר. וְעַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד אֵפוֹא לְהֵעָשׂוֹת רָשָׁע.

הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ פַּחְדָן וְתָעֵב אֶת נַפְשׁוֹ. יָ’בֶר לֹא נִכְסַף לִהְיוֹת אָדָם בַּעַל מִדּוֹת נַעֲלוֹת, נְדִיב לֵב וַאֲצִיל רוּחַ. הוּא שָׁאַף רַק לְדָבָר אֶחָד – שֶׁלֹּא יְהֵא רָאוּי לִנְזִיפָה.

וְהִנֵּה קָרָהוּ מִקְרֶה וְהוּא סָרַח. נִפְלָא מִמֶּנּוּ הַדָּבָר לְהָבִין אֵיךְ עָשָׂה כָּזֹאת וְאֵיךְ הִגִּיעַ לִידֵי כָּךְ.

עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר אֶלָּא מְפַקֵּד אֶחָד – אֶת מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה הַמְמֻנֶּה עָלָיו. וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ לְעֵינָיו גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ – אֱלֹהִים. אֵיךְ יַצְדִּיק אֶת נַפְשׁוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים!

וּפִתְאֹם נַעֲשָׂה לוֹ בָּרוּר כִּי דְּבַר-מָה כָּמוּס מְרַחֵף עַל רֹאשׁוֹ. עַד עַכְשָׁו יָדַע רַק אֶת הַפְּקֻדָּה וְאֶת הַחֹק. עַכְשָׁו הִכִּיר לָדַעַת כִּי יֵשׁ קַו אַחֵר לִשְׁפֹּט אֶת הַדְּבָרִים – הֲלֹא הוּא הַחֹק הָאֱלהִי, הַחֹק אֲשֶׁר מְקוֹרוֹ בַּטּוֹב וּבַלֵּב.

הֶהָיָה בְּכֹחוֹ לָשֵׂאת אֶת הַנִּגּוּד הַזֶּה? – לֹא! יָ’בֶר סִלֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵאֵצֶל מִסְעַד הַגֶּשֶׁר וְהָלַךְ מִתּוֹךְ הַחֲלָטָה אֶל תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה שֶׁעַל מִגְרַשׁ שַׁטְלֶה.

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, הֶרְאָה אֶת תְּעוּדָתוֹ, קָנָה לְעַצְמוֹ יְשִׁיבָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן הַמּוּאָר בְּנֵר שֶׁל חֵלֶב, וְהִתְחִיל עוֹרֵךְ עַל גִּלָּיוֹן רִשְׁמִי “הַצָּעוֹת אֲחָדוֹת בְּנוֹגֵעַ לְשֵׁרוּת הַמִּשְׁטָרָה.” בְּכָךְ הִשְׁתַּדֵּל לִמְתֹּחַ בִּקֹּרֶת מְנֻמֶּקֶת עַל כַּמָּה דְבָרִים שֶׁבְּעִוּוּת דִּין, הַמַּמְשִׁיכִים אֶת קִיּוּמָם בַּמִּסְתָּרִים וְעַל כַּמָּה הוֹרָאוֹת לֹא נְכוֹנוֹת שֶׁבְּשֵׁרוּת הַמִּשְׁטָרָה. אֶת הַהַרְצָאָה הַזֹּאת, בְּצֵרוּף עֶשֶׂר הַצָּעוֹת מִשֶּׁלּוֹ, עָרַךְ יָ’בֶר בְּיָד בּוֹטַחַת וּבְישֶׁר כְּתִיבָה גָּמוּר, מִבְּלִי הַחֲסֵר אַף פְּסִיק אֶחָד וּמִתּוֹךְ שֶׁקֶט שֶׁבְּיִשּׁוּב הַדָּעַת. מִקְצֵה הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה הוֹסִיף יָ’בֶר וְרָשַׁם: יָ’בֶר,

מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה דַּרְגָּה א',

נִכְתַּב בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה שֶׁעַל מִגְרַשׁ שַׁטְלֶה.

בַּשְּׁבִיעִי לְיוּנִי 1832, בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּקֵרוּב.

וּבַזֹּאת סִפֵּג אֶת הַדְּיוֹ שֶׁעַל הַנְּיָר, קִפֵּל אֶת הַגִּלָּיוֹן בְּצוּרַת מִכְתָּב, סְגָרוֹ בְּמַדְבֶּקֶת וְרָשַׁם עַל צַד הַפָּנִים אֶת הַמִּלִּים: “הֶעָרוֹת לִפְקִידֵי הַהַנְהָלָה,” הִנִּיחַ אֶת הַמִּכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן וְיָצָא מֵחֲדַר הַפְּקִידוּת הַחוּצָה. דֶּלֶת הַזְּכוּכִית הַמְסֹרֶגֶת שָׁבָה וְנִסְגְּרָה מֵאַחֲרָיו.

הוּא שָׁב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם בָּא וְעָמַד לְיַד מִסְעַד הַגֶּשֶׁר, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ שֶׁשָּׁם עָמַד לִפְנֵי חֲצִי שָׁעָה.

יָ’בֶר שִׁרְבֵּב עוֹד יוֹתֵר אֶת רֹאשׁוֹ וְהִבִּיט כְּלַפֵּי מָטָּה. שְׁחוֹר אֶחָד כִּסָּה אֶת הַכֹּל וְרָשְׁמֵי הַדְּבָרִים הָיוּ מְטֻשְׁטָשִׁים לְגַמְרֵי. הָאֹזֶן קָלְטָה אָמְנָם אֶת הֲמֻלַּת הַקֶּצֶף; וְאוּלָם הַמַּיִם לֹא נִרְאוּ לָעָיִן. מִזְּמָן לִזְמָן הִבְהֵב בִּתְהוֹם הַמְּצוּלָה כְּעֵין בְּרַק אוֹר דַּק וּמִתְפַּתֵּל, שֶׁכֵּן גַּם בְּלַיְלָה אָפֵל בְּיוֹתֵר יֵשׁ שֶׁהַמַּיִם קוֹלְטִים אֵיזֶה אוֹר שֶׁהוּא וְנוֹשְׂאִים אוֹתוֹ הָלְאָה עַל פְּנֵי זִרְמָם. וּמִדֵּי הִמּוֹג בְּרַק אוֹר כָּזֶה הָיָה הַכֹּל שָׁב וְנֶעְלָם בַּחֹשֶׁךְ. נִדְמֶה הָיָה כִּי לְמַטָּה מַתְחִיל לְהִשְׂתָּרֵעַ מֶרְחַב הָאֵין-סוֹף; כִּי לֹא הַמַּיִם הֵם שָׁם, אֶלָּא דְבַר-מָה עָמֹק מִתְּהוֹם.

לְיַד לוֹעַ הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה עָמַד יָ’בֶר רְגָעִים אֲחָדִים בְּלִי נוֹעַ וְהִבִּיט אֶל הַבִּלְתִּי נִרְאֶה בְּמֶבָּט קוֹפֵא שֶׁהָיָה בּוֹ מֵעֵין כַּוָּנָה. הַמַּיִם הִשְׁמִיעוּ אֶת הֶמְיָתָם. פִּתְאֹם הֵסִיר יָ’בֶר אֶת כּוֹבָעוֹ וְהִנִּיחוֹ בִּקְצֵה חוֹמַת הַשָּׂפָה. וּמִקֵּץ רֶגַע אֶחָד עֶמְדָּה עַל מִסְעַד הַגֶּשֶׁר דְּמוּת גְּבֹהָה, שֶׁמְּאַחֵר בַּנֶּשֵׁף הָיָה עָלוּל לְדַמּוֹת אוֹתָהּ מֵרָחוֹק לִיצִיר דִּמְיוֹן, גָּחֲנָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שָׁבָה וְנִזְדַּקְּפָה וְהֵטִילָה אֶת עַצְמָהּ אַגַּב קְפִיצָה יְשָׁרָה אֶל הַתְּהוֹם; נִשְׁמְעָה אִוְשָׁה כְּבוּשָׁה, וְהָאֲפֵלָה לְבַדָּהּ יָדְעָה אֶת פִּרְפּוּרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁקַע בְּתוֹךְ הַמָּיִם.

סֵפֶר רְבִיעִי: הַסָּבָא וְהַנֶּכֶד    🔗

א

כֵּיוָן שֶׁבּוּלַטְרוּאֶל נִשְׁתַּכֵּר עַד כְּדֵי טֵרוּף הַדַּעַת וְלֹא לָקַח חֵלֶק בַּמַּעֲשֵׂה הַהִתְנַפְּלוּת שֶׁבְּדִירַת תֵּנַרְדְּיֶה, לָכֵן יָצָא מִן הָעִנְיָן בְּשֵׁן וָעָיִן. הוּא חָזַר וְנַעֲשָׂה שׁוֹמֵר דְּרָכִים וְהָיָה מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים יִתְגַּלֶּה לוֹ אוֹצָר גָּדוֹל.

הוּא חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְבַעַל נִסָּיוֹן בִּכְגוֹן זֶה. וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד, שָׁעָה קְצָרָה לִפְנֵי צֵאת הַשַּׁחַר, רָאוּ עֵינָיו בֶּאֱמֶת דְּמוּת שֶׁל אָדָם מְהַבְהֶבֶת מִבַּעַד לְעַנְפֵי הָעֵצִים. הָאִישׁ לֹא נִרְאֶה לוֹ אֶלָּא מִגַּבּוֹ, וְאוּלָם לַמְרוֹת הָאֲפֵלָה וְרִחוּק הַמָּקוֹם הָיָה בְּעֵינָיו כְּמֻכָּר.

מֵהֵיכָן זֶה בָּא? וַדַּאי שֶׁלֹּא מִמָּקוֹם רָחוֹק, שֶׁכֵּן אֵין לוֹ לֹא חֲפִיסָה וְלֹא חֲבִילָה. קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהוּא בָּא מִפָּרִיס. לְשֵׁם מַה נִתְגַּלְגֵּל לְיַעַר זֶה? וְלָמָּה זֶה בָּא דַּוְקָא בְּשָׁעָה מֻפְלָאָה זוֹ שֶׁעִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר? מָה הִמְרִיץ אוֹתוֹ לְכָךְ? וּבְמֹחוֹ שֶׁל בּוּלַטְרוּאֶל נַצְנַץ הָרַעְיוֹן בִּדְבַר הָאוֹצָר הַטָּמוּן בָּאֲדָמָה, וּלְאַחַר שֶׁאִמֵּץ קְצָת אֶת זִכְרוֹנוֹ הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ, כִּי לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת קָרָהוּ מִקְרֵה פְּגִישָׁה דּוֹמֶה לָזֶה, וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁאִישׁ-פְּגִישָׁתוֹ הַקּוֹדֶמֶת וְזֶה שֶׁל עַכְשָׁו אֵינָם אֶלָּא אִישׁ אֶחָד.

מִדֵּי חָשְׁבוֹ צָנַח רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ מִכֹּבֶד הָרַעְיוֹנוֹת וְדָבָר זֶה, שֶׁהִנֵּהוּ טִבְעִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ, לֹא הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם עָרְמָה יְתֵרָה. כִּי לְאַחַר שֶׁחָזַר וְהִבִּיט מִסָּבִיב לֹא רָאוּ עֵינָיו כְּלוּם. הָאִישׁ הַזָּר נֶעְלַם בְּדִמְדּוּמֵי הַיָּעַר.

בּוּלַטְרוּאֶל הָלַךְ אַחֲרֵי הַנֶּעְלָם, וּלְאַחַר שֶׁעָבַר כְּמֵאָה צְעָדִים הִתְחִיל מְסַיֵּעַ לוֹ אוֹר הַיּוֹם שֶׁהָלַךְ וְנִתְרַבָּה. עִקְּבוֹת רַגְלַיִם בִּמְקוֹמוֹת הַחוֹל, דְּשָׁאִים וִירַק עֵשֶׂב רְמוּסֵי-רֶגֶל, בַּדֵּי עֵץ רַכִּים שֶׁנִּכְפְּפוּ וְהֵם הוֹלְכִים וּמִזְדַּקְּרִים אַגַּב תְּנוּעַת חֵן – כָּל אֵלֶּה נִצְטָרְפוּ לְשַׁלְשֶׁלֶת עֲקֵבוֹת שֶׁהוֹרְתָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ. אֲבָל שַׁלְשֶׁלֶת זוֹ נֶעֶלְמָה בְּכָל זֹאת מֵעֵינָיו, וְהוּא אִבֵּד הַרְבֵּה זְמָן עַד שֶׁחָזַר וּמָצָא אוֹתָהּ. לְבַסּוֹף נִכְנַס לַעֲבִי הַיַּעַר וְהִגִּיעַ עַד לְגִבְעָה אֶחָת. וְהִנֵּה עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁטּוֹב לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל אַחַד הָעֵצִים. הוּא הָיָה גְמִישׁ אֲבָרִים, לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ זָקֵן. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הָיָה עֵץ גַּלְמוּשׁ אֶחָד גְּדָל-גֶּזַע. בּוּלַטְרוּאֶל טִפֵּס עַל הָעֵץ הַזֶּה וְהִתְרוֹמֵם לַעֲלוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל.

וְהִנֵּה נִמְצָא שֶׁהָרַעְיוֹן הָיָה טוֹב מְאֹד. כְּשֶׁסִּיֵּר בְּעֵינָיו אֶת מְקוֹם הַיְשִׁימוֹן הַמְכֻסֶּה בְּיוֹתֵר שִׂיחִים עֲבֻתִּים וּפְרוּעִים, הִבְחִין פִּתְאֹם בָּאִישׁ הַזָּר שֶׁעָמַד לְיַד מַעֲבֵה יַעַר אֶחָד הַמִּתְעַלֵּם מֵאַחֲרֵי עֵצִים גְּבוֹהִים. אַחֲרֵי כֵן נֶעֱלַם הָאִישׁ שׁוּב מֵעֵינָיו. מִתּוֹךְ חֶדְוַת חִפָּזוֹן יָרַד בּוּלַטְרוּאֶל מֵעַל הָעֵץ, אוֹ הִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ כִּמְעַט לָאָרֶץ. מְקוֹם הַמְּאוּרָה נִמְצָא. לֹא נִשְׁאַר אֵפוֹא אֶלָּא לִתְפֹּס אֶת הַשּׁוּעָל. קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁשָּׁם טָמוּן הָאוֹצָר הַנִּכְסָף.

לֹא עַל נְקַלָּה כָּבַשׁ לוֹ דֶּרֶךְ בִּסְבַךְ הָעֵצִים. רַק לְאַחַר אַרְבָּעִים רֶגַע הִגִּיעַ אֶל קָרַחַת הַיָּעַר. שׁוּם אִישׁ לֹא הָיָה כָּאן. בּוּלַטְרוּאֶל מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל תֵּל הָאֲבָנִים; הַתֵּל נִמְצָא עֲדַיִן בִּמְקוֹמוֹ וְעַל יָדוֹ נִרְאָה בּוֹר עָמֹק. וְהַבּוֹר הָיָה רֵיק. “גַּנָּב!” צָוַח בּוּלַטְרוּאֶל.

ב

לְבַסּוֹף, בַּשְּׁבִיעִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים בְּדִיּוּק מֵאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁהֵבִיאוּ אֶת מָרִיּוּס לְבֵית אָבִיו זְקֵנוֹ, הוֹדִיעַ הָרוֹפֵא כִּי הוּא יָכֹל לַעֲרֹב עַל רִפּוּיוֹ הַשָּׁלֵם. עַכְשָׁו הִתְחִילָה הַהַבְרָאָה. בֵּינָתַיִם נִצְטָרֵךְ מָרִיּוּס לִשְׁכַּב עוֹד שְׁנֵי חֳדָשִׁים בְּכֻרְסָה, כַּדִי לְהִמָּנַע מִכָּל תּוֹצָאוֹת רָעוֹת הָעֲלוּלוֹת לָבוֹא בְּשֶׁל הַשֶּׁבֶר שֶׁבְּעֶצֶם הַבָּרִיחַ. מַחֲלָה מְמֻשָּׁכָה זוֹ גָרְמָה לוֹ טוֹבָה, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ לֹא נִתְבַּע לְמִשְׁפָּט. יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַמֶּרֶד הַפְּצוּעִים לֹא הוּבָא בִּפְלִילִים.

אוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁהוֹדִיעַ הָרוֹפֵא כִּי מָרִיּוּס יָצָא מִגֶּדֶר סַכָּנָה, הָיָה הַדָּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַזָּקֵן עוֹמֵד לְהִשְׁתַּגֵּעַ מֵרֹב חֶדְוָה. הוּא נָתַן לַשּׁוֹעֵר שְׁלשָׁה לוּאִידוֹרִים בְּתוֹרַת מַתְּנַת-יָד. בָּעֶרֶב רָקַד בְּחַדְרוֹ אֶת רִקּוּד הַגָּווֹט וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר עֲגָבִים הַזָּכוּר אִתּוֹ מִימֵי נְעוּרָיו. לְאַחַר זֶה כָּרַע עַל אַחַד הַכִּסְּאוֹת, וּבַסְקֶה, שֶׁהִשְׁגִּיחַ בּוֹ בְּעַד הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, הֵעִיד כִּי הָאָדוֹן הַזָּקֵן עָמַד בִּתְפִלָּה.

עַד לְאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה גִ’ילְנוֹרְמַן מִן הַמַּאֲמִינִים הַוָּתִיקִים. עִם כָּל שִׁנּוּי לַהֲטָבָה, שֶׁנִּסְתַּמְּנָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הָיָה הַזָּקֵן כְּאוֹבֵד עֵצָה מֵרֹב רִגְשׁוֹתָיו וְהוֹצִיא אֶת חֶדְוָתוֹ הַחוּצָה אַגַּב תְּנוּעוֹת וּמַעֲשִׂים מְשֻׁנִּים. מֵרֹב חֶדְוָה הָפַךְ לִהְיוֹת מֵעֵין יֶלֶד נִכְבָּד.

הוּא נִתְיָרֵא לְהָטִיל עַל הַחוֹלֶה עֲיֵפוּת אוֹ שִׁמָּמוֹן, וּלְפִיכָךְ הָיָה קוֹנֶה לְעַצְמוֹ עֲמִידָה מֵאַחֲרֵי גַבּוֹ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ מִתּוֹךְ בַּת צְחוֹק. הוּא הָיָה מְרֻצֶּה, שָׂמֵחַ, מְאֻשָּׁר בְּתַכְלִית, מַסְבִּיר פָּנִים וּמָלֵא עֲלוּמִים. שְׂעָרוֹ הַלָּבָן הוֹסִיף לִוְיַת הָדָר נְעִימָה לְחֶדְוָה זוֹ הַמַּגִּיהָה אֶת פָּנָיו. הַחֵן שֶׁעַל פָּנִים מְקֻמָּטִים לוֹקֵחַ אֶת הַלֵּב כְּמוֹ אַדְמוּמִית הַבֹּקֶר.

מִשֶּׁפָּסְקָה אֵצֶל מָרִיּוּס הַהֲזָיָה לֹא הוֹסִיף גַּם לְהַעֲלוֹת עוֹד עַל שְׂפָתָיו אֶת שְׁמָהּ שֶׁל קוֹזֶט, וְאוּלָם הוּא לֹא חָדַל מֵחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתֶיהָ. לִפְרָקִים הִתְאַמֵּץ לְחַדֵּשׁ בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת שַׁלְשֶׁלֶת הַמְּאֹרָעוֹת מִימֵי מִלְחֶמֶת הַבָּרִיקַדּוֹת. אֲבָל הוּא לֹא רָאָה אֶת חֲבֵרָיו אֶלָּא בִּדְמוּת צְלָלִים מְטֻשְׁטָשִׁים; הוּא דָן הַרְבֵּה בְּדַעְתּוֹ עַל הַהִשְׁתַּתְּפוּת בַּמִּלְחָמָה מִצַּד פוֹשְׁלֶבַן שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא חִידָה.

הוּא לֹא יָדַע מִי הָיוּ מַצִּילָיו, וּמַה שֶׁנּוֹדַע לוֹ מִפִּי אֲחֵרִים לֹא הִסְבִּיר כְּלוּם. וּמִיָּד חָזְרוּ מַחְשְׁבוֹתָיו לְטַפֵּל בְּקוֹזֶט. בִּלְעָדֶיהָ לֹא יַמְשִׁיךְ אֶת חַיָּיו – הוּא נָדַר וְהוּא עָתִיד לְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ. הוּא לֹא נִתְפַּיֵּס וְלֹא הֵרַךְ הַרְבֵּה אֶת לִבּוֹ עַל יְדֵי הַלְּטִיפוֹת שֶׁמִּצַּד אָבִיו זְקֵנוֹ. מִשּׁוּם שֶׁקֹּדֶם כֹּל לֹא יָדַע לְהַכִּיר עַד כַּמָּה טוֹבָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן בְּכָל מִקְרֶה וּמִקְרֶה; וּמִצַּד שֵׁנִי הָיָה מֹחוֹ הָרָפוּי, שֶׁאוּלַי הָיָה עוֹד שָׁרוּי בְּקַדַּחַת, דָּן בְּאִי אֵמוּן אֶת אוֹתוֹת הָאַהֲבָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ אָבִיו זְקֵנוֹ, וְאֵלֶּה לֹא הָיוּ בְּעֵינֵי מָרִיּוּס אֶלָּא מַעֲשֵׂי עָרְמָה מְשֻׁנִּים שֶׁהַזָּקֵן מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי הַכְנָעָה. מִפְּנֵי כָּךְ לֹא יָצָא מָרִיּוּס מִידֵי קְרִירוּתוֹ, וְהַסָּבָא הַמִּסְכֵּן הוֹצִיא לָרִיק אֶת כָּל חִבָּתוֹ.

ג

יוֹם אֶחָד, בְּעוֹד הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן מְסַדֶּרֶת עַל פְּנֵי לוּחַ הַשַּׁיִשׁ שֶׁל הַשִּׁדָּה אֶת הַצְּלוֹחִיּוֹת וְאֶת בַּקְבּוּקֵי הָרְפוּאוֹת, עָמַד הַזָּקֵן כָּפוּף עַל גַּב מָרִיּוּס וְדִבֵּר עַל אָזְנוֹ דְבָרִים רַכִּים:

“שְׁמַע נָא, מָרִיּוּס חֲבִיבִי, בִּמְקוֹמְךָ הָיִיתִי מַרְבֶּה עַכְשָׁו בַּאֲכִילַת בָּשָׂר וְדָגִים. דַּג-סַנְדָּל צָלוּי מְשַׁמֵּשׁ מַאֲכָל יָפֶה לְמַבְרִיאִים. וְאוּלָם חוֹלֶה הָרוֹצֶה לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּקְצִיצוֹת הֲגוּנוֹת.”> מָרִיּוּס, שֶׁהִבְרִיא כִּמְעַט לְגַמְרֵי, אִמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו, זָקַף אֶת עַצְמוֹ אַגַּב יְשִׁיבָה, נָעַץ אֶת שְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו בַּסָּדִין, תָּלָה עֵינָיו בִּפְנֵי הַסָּבָא, הֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעַת זַעַם וְכֹבֶד רֹאשׁ וּפָתַח:

“לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת דְבָרָיו אֲנִי רוֹאֶה הֶכְרַח לְעַצְמִי לִמְסֹר לוֹ מוֹדָעָה.”

“לְמָשָׁל?” “אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין.” “מֵילָא, לִכְעֵין זֶה הָיִיתִי מוּכָן,” הֶחֱזִיר הַזָּקֵן וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק רָם.

“מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?”

“הֵן, הֵן, הַכַּוָּנָה לִקְרַאת בְּחִירַת לִבֶּךָ!”

יַד הַתִּמָּהוֹן גָּבְרָה עַל מָרִיּוּס, חַלְחָלָה אָחֲזָה בְּכָל אֲבָרָיו וְהוּא לֹא עָצַר כֹּחַ לְדַבֵּר. וְאוּלָם גִ’ילְנוֹרְמַן חָזַר וְאָמַר: "נָתֹן נִתֵּן לְךָ אֶת הַנַּעֲרָה, אֶת הַיָּפָה לְהַלֵּל, אֶת הַחֲמוּדָה מִכֹּל, אֶת הַקְּטַנָּה בַּנְּעָרוֹת. יוֹם יוֹם הִיא בָּאָה הֵנָּה בִּדְמוּת אָדוֹן בָּא בַּיָּמִים הַשּׁוֹאֵל לְמַצַּב בְּרִיאוּתֶךָ. מִיּוֹם שֶׁנִּפְצַעְתָּ אֵין זוֹ אֶלָּא בּוֹכִיָּה וּמְכִינָה פְּקִיעִים. אֲנִי חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי בִּדְבַר הַנַּעֲרָה. הִיא גָרָה בִּרְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה מִסְפָּר שִׁבְעָה. וּבְכֵן הִגַּעְנוּ עַכְשָׁו אֶל הָעִקָּר. אַתָּה רוֹצֶה אֵפוֹא לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין? טוֹב הַדָּבָר; כְּחֶפְצְךָ כֵּן יֵעָשֶׂה. וְאוּלָם תֵּן תּוֹדָה וֶאֱמֹר כִּי בִּיַּשְׁתָ אֶת עַצְמֶךָ. קֶשֶׁר קָשַׁרְתָּ עָלַי בַּחֲשָׁאי.

“מַה נָאֶה הַדָּבָר! אֲנִי אָמַרְתִּי לָתֵת לְךָ קְצִיצָה וְאַתָּה הֲסִבּוֹתָ אֶת פְּנֵי הָעִנְיָן וְאָמַרְתָּ: נָכוֹן הַדָּבָר, מִתּוֹךְ כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר כִּי עָלַי לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין. אָכֵן דֶּרֶךְ נָאֶה הִיא זוֹ לְאָדָם הָרוֹצֶה לְהָסֵב אֶת הַשִּׂיחָה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן! רָצִיתָ אֵפוֹא לְהִכָּנֵס בִּקְטָטָה? אִלּוּ יָדַעְתְּ עַד כַּמָּה הַסָּבָא שֶׁלְּךָ הוּא רַךְ לֵב! וּבְכֵן מַה תֹּאמַר לְשִׁנּוּי דְּבָרִים זֶה? וְעַכְשָׁו אַתָּה שָׁרוּי בְּכַעַס. וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר? הֲרֵי לֹא עָלָה עַל דַּעְתְּךָ כְּלָל שֶׁאָבִיךְ זְקֵנְךָ יְהֵא נָתוּן לְאִוֶּלֶת יוֹתֵר מִמֶּךָּ, וְעַכְשָׁו אַתָּה נִמְצָא שָׁרוּי בְּצַעַר עַל הַנְּאוּם הַיָּפֶה שֶׁהֲכִינוֹתָ וְהוּא לֹא בָּא לִידֵי אֲמִירָה, אוֹי לְעוֹרֵךְ דִּין שֶׁכְּמוֹתֶךָ! וְאוּלָם רָאוּי אַתָּה לְעֹנֶשׁ זֶה, בַּחוּרִי. אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן עַצְמִי; הַהֲבִינוֹתָ, חַרְגֹּל קָטֹן שֶׁלִּי? – הִנֵּה כָּךְ הָיָה הַדָּבָר, רָאִיתִי כִּי רַע אֲנִי בְּעֵינֶיךָ וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: הָבָה וְאֶמְצָא עֵצָה וְנֶהְפַּךְ עָלַי לֵב הַנַּעַר לְטוֹבָה. וְהִנֵּה הֶעֱלִיתִי פִּתְאֹם בְּדַעְתִּי כִּי קוֹזֶט הַקְּטַנָּה תָּבִיא לִי אֶת הַיְּשׁוּעָה. וְאֶצְלְךָ הָיָה מָנוּי וְגָמוּר, כִּי הַזָּקֵן יִתְרַעֵם וְיִתְרַגֵּז. לֹא, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי! חָשַׁבְתָּ שֶׁאֶשְׁאַג שְׁאָגָה גְדוֹלָה וְאָרִים אֶת מַקְלִי לְהַכּוֹת חֵרֶם אֶת פֶּרַח הַשּׁוֹשָׁן שֶׁלָּךְ. וְאָנֹכִי לֹא כֵּן! אֲנִי מְצַוֶּה חַיִּים לְקוֹזֶט וְלָאַהֲבָה! שָׂמֵחַ אֲנִי לִרְאוֹת בִּבְרִיתְכֶם הַמִּתְקַיֶּמֶת. הוֹאִילָה נָא אֵפוֹא, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד, וְהִכָּנֵס בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין. אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּכָל אֹשֶׁר, בַּחוּרִי!”

דְבָרָיו נִפְסְקוּ מִתּוֹךְ זֶרֶם דְּמָעוֹת. הוּא הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל מָרִיּוּס לְבֵין כַּפּוֹת יָדָיו, לְחָצוֹ אֶל חָזֵהוּ – וּשְׁנֵיהֶם יָרְדוּ בְּבֶכִי; אֶחָד מִן הַסִּמָּנִים הַמֻּבְהָקִים בְּיוֹתֵר לְהַרְגָּשַׁת אֹשֶׁר גְּדוֹלָה!

“סָבָא שֶׁלִּי!” קָרָא מָרִיּוּס בְּקוֹל. “נִמְצָא שֶׁלִּבְּךָ נֵהְפֵּךְ עָלַי לְטוֹבָה?” שָׁאַל הַיָּשִׁישׁ. מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֵין לְתָאֵר הָיוּ שְׁנֵיהֶם נְטוּלֵי דִבּוּר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים. לְבַסּוֹף אָמַר הַזָּקֵן מִתּוֹךְ גְּעִיַּת בֶּכִי:

“אָמְנָם כֵּן, עַכְשָׁו נָמֵס הַקֶּרַח וְאֵינֶנּוּ. הוּא קָרָא לִי בְּשֵׁם סָבָא.” מָרִיּוּס הוֹצִיא בַּלָּאט אֶת רֹאשׁוֹ מִבֵּין זְרוֹעוֹת הַזָּקֵן וְאָמַר: “שְׁמָעֵנִי נָא, סָבָא שֶׁלִּי, עַכְשָׁו, לְאַחֵר שֶׁהִגַּעְתִּי לִידֵי הַבְרָאָה שְׁלֵמָה, אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.”

“הִיא תָּבוֹא מָחָר.”

“לָמָּה לֹא תָּבוֹא הַיּוֹם?”

“יְהִי כָּךְ, אֶפְשָׁר גַּם הַיּוֹם.”

ד

קוֹזֶט וּמָרִיּוּס שָׁבוּ וְהִתְרָאוּ פָּנִים, וְאוּלָם פְּגִישָׁה חֲדָשָׁה זוֹ שֶׁבְּחוּג הַקְּרוֹבִים קָשְׁתָה עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה, וְהַרְבֵּה זְמָן עָבַר עַד שֶׁהַמְאֹרָשִׂים כָּבְשׁוּ אֶת בַּיְּשָׁנוּתָם וְהִתְחִילוּ מִתְמַכְּרִים לִלְטִיפוֹת שֶׁבְּחִבָּה רַכָּה וּצְנוּעָה.

פוֹשְׁלֶבַן עָמַד מִתּוֹךְ עַנְוְתָנוּת מִן הַצַּד וְלֹא אָמַר עֲדַיִן אַף דִּבּוּר אֶחָד. וְהִנֵּה פָּתְחָה הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן וְאָמְרָה דְבָרִים אֲחָדִים בְּנוֹגֵעַ לַסֵּפֶר הַיָּרֹק שֶׁהֶחֱזִיק פוֹשְׁלֶבַן מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִזְכַּר הַזָּקֵן גִּ’ילְנוֹרְמַן בַּתַּפְקִיד שֶׁהֵטִיל עַל עַצְמוֹ לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הַזֶּה. וּבָזֹאת הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי פוֹשְׁלֶבַן וּפָתַח אַגַּב הִשְׁתַּחֲוָיָה: “מַר טְרַנְשְׁלֶבַן…” אַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן לֹא עָשָׂה אֶת זֶה בְּזָדוֹן, אוּלָם מְצוּיָה הָיְתָה אֶצְלוֹ הַתְּכוּנָה הַמְּבִישָׁה שֶׁל אַנְשַׁי הַיַּחַשׂ שֶׁאֵינָם מְדַיְּקִים לָדַעַת אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

“מַר טְרַנְשְׁלֶבַן, אֲנִי מִתְכַּבֵּד לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ בְּשֵׁם נֶכְדִּי, הָרוֹזֵן מָרִיּוּס לְבֵית פוֹנְטְמֶרְסִי, כִּי יוֹאִיל לָתֵת לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.”

“מַר טְרַנְשְׁלֶבַן” הֶחֱוָה קִדָּה. “יֵשׁ לָנוּ אֵפוֹא הֶסְכֵּם מִכָּל הַצְּדָדִים,” אָמַר הַסָּבָא וְהִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי מָרִיּוּס וְקוֹזֶט, פֵּרַשׂ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לִבְרָכָה וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

“יְלָדַי, עַכְשָׁו מֻתָּר לָכֶם לִשְׁגוֹת בְּאַהֲבָה!”

הַשְּׁנַיִם נִשְׁמְעוּ מִיָּד לַאֲמִירָה רִאשׁוֹנָה זוֹ. בְּלִי עֲקִיפִין פָּתְחוּ בְּשִׂיחָה שׁוֹטֶפֶת. הֵם דִּבְּרוּ בַּחֲשַׁאי, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מָרִיּוּס שׁוֹכֵב בַּכֻּרְסָה כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹ, וְקוֹזֶט עָמְדָה עַל יָדוֹ.

גִּ’ילְנוֹרְמַן אָמַר לָהֶם דָּבָר בִּלְחִישָׁה: “דַּבְּרוּ זֶה אֶל זוֹ בִּלְשׁוֹן נוֹכָח. חִדְלוּ לָכֶם מִן הַבַּיְשָׁנוּת.” “פְּעוֹטָה זוֹ הִיא בַּת חֲמוּדוֹת. קוֹזֶט זוֹ שֶׁלָּקַחְתָּ לְעַצְמְךָ הִיא בֶּאֱמֶת יְצִיר לְמוֹפֵת שֶׁל הַטֶּבַע. חֲבָל שֵׁעָלָה בְּגוֹרָלָהּ לִהְיוֹת רַק אֵשֶׁת רוֹזֵן; הִיא רְאוּיָה לִהְיוֹת גַּם אֵשֶׁת מַרְקִיז. רְאֵה מַה נָאִים הֵם עַפְעַפֶּיהָ! יְלָדַי, חִרְתוּ זֹאת עַל לְבַבְכֶם, כִּי זְכִיתֶם שְׁנֵיכֶם בַּמֻּבְחָר! שְׁגוּ בְּאַהֲבָה עַד לִידֵי טֵרוּף הַדָּעַת. הָאַהֲבָה הִיא הָאִוֶּלֶת אֲשֶׁר לָאָדָם וְהַחָכְמָה אֲשֶׁר לֵאלֹהִים. וְאוּלָם יֵשׁ לְהִצְטַעֵר גַּם עַל רֹעַ מַזַּלְכֶם. בְּרֶגַע זֶה הֶעֱלֵיתִי בְּזִכְרוֹנִי, כִּי יוֹתֵר מִמַּחֲצִית הוֹנִי אֵינָהּ אֶלָּא הַשְׁקָעָה הַנּוֹתֶנֶת קִצְבָה שְׁנָתִית; כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי לֹא יֵרַע מַצַּבְכֶם בְּיוֹתֵר; אֲבָל לְאַחַר מוֹתִי, לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּעֶרֶךְ, תִּשָּׁאֲרוּ בְּלִי פְּרוּטָה, יְלָדִים מִסְכֵּנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם. הִנֵּה כֵּן הַדָּבָר, גְּבִרְתִּי הָרוֹזֶנֶת, יָבוֹא יוֹם וְשִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת וְהַנָּאוֹת תִּקְהֶינָה מֵרָעָב.”

כָּאן נִכְנֵס יַ’ן וַלְיַ’ן לְדִבְרֵי הַזָּקֵן: “לָעַלְמָה אוֹפְרָזִיָּה פוֹשְׁלֶבַן יִנָּתֵן מֹהַר סְכוּם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק.” עַד עַכְשָׁו לֹא צֶרַף יַ’ן וַלְיַ’ן לַשִּׂיחָה הַכְּלָלִית אַף מִלָּה אַחַת מִשֶּׁלוֹ; דּוֹמֶה הָיָה שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּסִבָּה הִסִּיחוּ לְגַמְרֵי אֶת דַּעְתָּם מִמְּצִיאוּתוֹ, וְהוּא עָמַד בְּלִי נוֹעַ מִן הַצַּד וְלֹא שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחַת הַמְּאֻשָּׁרִים.

“מִי זוֹ הָעַלְמָה אוֹפְרָזִיָּה פוֹשְׁלֶבַן?” שָׁאַל הַזָּקֵן מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן. “אָנֹכִי,” עָנְתָה קוֹזֶט. “שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק?” חָזַר וְשָׁאַל אַבָּא גִ’ילְנוֹרְמַן. “פָּחוֹת אַרְבָּעָה-עָשָׂר אוֹ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֶלֶף,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן וְהִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַחֲפִיסָה, זוֹ שֶׁנֶּחְשְׁבָה לְסֵפֶר בְּעֵינִי הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן. הוּא בְּעַצְמוֹ פָּתַח אֶת הַחֲפִיסָה; זוֹ הֵכִילָה גַל שֶׁל שְׁטָרוֹת כֶּסֶף. הַשְּׁטָרוֹת סֻדְּרוּ וְנִמְנוּ. נִמְצְאוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁטָרוֹת בֶּן אֶלֶף פְרַנְק כָּל אֶחָד, וּמֵאָה וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה שְׁטָרוֹת בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק כָּל אֶחָד. בְּסַךְ הַכֹּל: חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים פְרַנְק. “אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּקַבֵּל סֵפֶר כָּזֶה בְּתוֹרַת מַתָּנָה,” הִבִּיעַ גִּ’ילְנוֹרְמַן אֶת דַּעְתּוֹ. “חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים פְרַנְק!” מִלְמְלָה הַדּוֹדָה מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן רָב. “סְכוּם הָרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד, הָאַף אֵין זֹאת, הָעַלְמָה גִ’ילְנוֹרְמַן? בְּכוֹר שָׂטָן זֶה שֶׁשְּׁמוֹ מָרִיּוּס יָצָא לָצוּד אִידֵאַלִּים וּלְבַסּוֹף הֶעֱלָה בְּרִשְׁתּוֹ עַלְמָה נָאָה וּבַת עֲשִׁירִים!”

מָרִיּוּס וְקוֹזֶט מִצִּדָּם הִבִּיטוּ אוֹתָהּ שָׁעָה זֶה בִּפְנֵי זֶה, וְלֹא שָׁתוּ אֶת לִבָּם כִּמְעַט לְאוֹתוֹ דָבָר חֲסַר עֶרֶךְ שֶׁהִנִּיחַ יַ’ן וַלְיַ’ן עַל הַשֻּׁלְחָן.

ה

לְאַחַר שֶׁמָּסַר הוֹדָאָה מֵרָצוֹן בִּשְׁעַת מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל גּוֹנֵב הַפֵּרוֹת הַמִּסְכֵּן שַׁמְפַּטְיֶה וּלְאַחַר שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לִבְרֹחַ מִבֵּית הָאֲסוּרִים – נִמְלַט יַ’ן וַלְיַ’ן לְפָרִיס וְהִצְלִיחַ לְהוֹצִיא מֵאֵת הַשֻּׁלְחָנִי לַאפָיֶט אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הִרְוִיחַ בִּישֶׁר בְּעֵת הֱיוֹתוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם מַדְלֶן. כֵּיצַד יָכֹל יַ’ן וַלְיַ’ן לְהַסְתִּיר אֶת כַּסְפוֹ? הוּא פָּחַד שֶׁמָּא יִפֹּל שׁוּב בִּידֵי הַבַּלֶּשֶׁת – וַחֲשַׁשׁ זֶה הֵן נִתְקַיֵּם בֶּאֱמֶת לְאַחַר זְמָן מוּעָט – וּלְפִיכָךְ טָמַן אֶת כַּסְפּוֹ בַּיַּעַר שֶׁאֵצֶל מוֹנְטְפֶרְמֵי, בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא פוֹן בְּלַרְן.

בְּכָל נְסִיעוֹתָיו הַמְרֻבּוֹת לֹא הָיְתָה לְפָנָיו אֶלָּא מַטָּרָה אַחַת – לָקַחַת מִבֵּית אוֹצָר זֶה שֶׁבָּאֲדָמָה סְכוּם כֶּסֶף, בִּמְקוֹם הַכֶּסֶף הַקּוֹדֵם הַהוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ לִידֵי קִצּוֹ.

כְּשֶׁמָרִיּוּס הִתְחִיל מַבְרִיא, כְּשֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן הִכִּיר לָדַעַת מַה שֶׁעָתִיד לָבוֹא בַּזְּמָן הַקָּרוֹב – קָם זֶה וְהִפְרִישׁ מֵהוֹנוֹ חֲצִי מִילְיוֹן לְטוֹבַת אֲחֵרִים, וְלֹא הִשְׁאִיר לְעַצְמוֹ אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. אֶרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָבָר, חָשַׁב יַ’ן וַלְיַ’ן בְּלִבּוֹ.

מִן הָאַרְגָּז, שֶׁהֶעֱלָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, הוֹצִיא יַ’ן וַלְיַ’ן אֶת שְׁתֵּי הַמְּנוֹרוֹת שֶׁל הַהֶגְמוֹן וְהֶעֱמִיד אוֹתָן עַל כַּרְכֹּב הַקָּמִין.

אָמְנָם יַ’ן וַלְיַ’ן יָדַע עַכְשָׁו לְנָכוֹן, כִּי אֵין לוֹ לְפַחֵד עוֹד מִפְּנֵי יָ’בֶר. מִי שֶׁהוּא סִפֵּר בְּפָנָיו – וְהוּא בְּעַצְמוֹ קָרָא אַחַר כָּךְ אֶת הַיְדִיעָה הַזֹּאת בָּעִתּוֹן “מוֹנִיטֶר” – כִּי תַּחַת מַעְבָּרָה אַחַת שֶׁבַּנָּהָר, בֵּין גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים וּבֵין הַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ, נִמְצָא טָבוּעַ בְּמַיִם מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר. הַנִּטְבָּע, אִישׁ רָאוּי לְכָבוֹד בְּכָל הַמּוּבָנִים וְנֶחְשָׁב עַד מְאֹד בְּעֵינֵי הַמְמֻנִּים עָלָיו, הִשְׁאִיר אַחֲרָיו כְּתָב יָד הַמֵּעִיד עַל בְּעָלָיו שֶׁלָּקָה בְּמַחֲלַת רוּחַ וְשֶׁאִבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת. – נָכוֹן הַדָּבָר, חָשַׁב יַ’ן וַלְיַ’ן בְּלִבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי תָּפוּס בְּיָדוֹ וְהוּא פִּטְּרַנִי לְדַרְכִּי – מַשְׁמָע שֶׁלָּקְתָה דַּעְתּוֹ.

ו

הַנְּשׂוּאִין נִקְבְּעוּ לִהְיוֹת בְּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר שֵׁבַּשָּׁנָה הַבָּאָה. הָרוֹפֵא לֹא עִרְעֵר עַל הַחְלָטָה זוֹ. יַ’ן וַלְיַ’ן הִגְדִּיל פְּעֻלָּה וְהִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר כָּל מִכְשׁוֹל וְכָל אֶבֶן נֶגֶף מֵעַל דֶּרֶךְ אָשְׁרָה שֶׁל קוֹזֶט יַקִּירָתוֹ. וְהוּא הִתְעַסֵּק בְּעִנְיָנִים הַלָּלוּ מִתּוֹךְ שְׁקִידָה וְגַם מִתּוֹךְ חֶדְוָה, כַּנִּרְאֶה – מַמָּשׁ כְּמוֹ קוֹזֶט.

בִּזְכוּת זֶה שֶׁהוּא שִׁמֵּשׁ לְפָנִים בְּתוֹרַת רֹאשׁ-עִיר, יָדַע עַכְשָׁו אֶת אֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִשְּׁאֵלָה מְסֻבָּכָה, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הִכִּיר בִּמְצִיאוּתָהּ – לֵאמֹר אֵיךְ לְסַדֵּר אֶת כְּתָב הַיַּחַשׂ עַל שֵׁם קוֹזֶט. אָסוּר הָיָה לְהַגִּיד אֶת פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹתֶיהָ הַנְּכוֹנָה שֶׁל קוֹזֶט, מִשּׁוּם שֶׁדָּבָר זֶה הָיָה עָלוּל לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת עִנְיַן הַנְּשׂוּאִין.

יַ’ן וַלְיַ’ן מָצָא תִּקּוּן לְתַקָּלָה זוֹ. הוּא בָּדָה מִלִּבּוֹ שֵׁם מִשְׁפָּחָה שֶׁכָּל אֲנָשֶׁיהָ פַּסּוּ מִן הַחַיִּים, וּבָזֶה בִּטֵּל מִלְּכַתְּחִלָּה אֶת סַכָּנַת הַתְּבִיעוֹת וְהָעִרְעוּרִים. לְפִי כְּתָב הַיַּחַשׂ הָיְתָה קוֹזֶט יְתוֹמָה מֵהוֹרֶיהָ וְלֹא הָיוּ לָהּ אַחִים וַאֲחָיוֹת; וְלֹא הוּא נֶחְשָׁב לְאָבִיהָ, כִּי אִם פוֹשְׁלֶבַן אַחֵר.

שְׁנֵי אַחִים בְּשֵׁם פוֹשְׁלֶבַן שִׁמְּשׁוּ לְפָנִים גַּנָּבִים בְּבֵּית הַמִּנְזָר פְּטִי-פִּיקְפוּ: מִשָּׁם נִדְרְשׁוּ יְדִיעוֹת וְנִתְקַבְּלוּ תְּשׁוּבוֹת רְצוּיוֹת עַד מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה, כַּנִּרְאֶה, לְפַקְפֵּק בַּאֲמִתּוּתָן. הַנְּזִירוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאוֹת בְּיוֹתֵר בְּעִנְיְנֵי אֲבָהוּת וְגַם לֹא רָאוּ צֹרֶךְ לְעַצְמָן לְהִתְחַקּוֹת עַל כְּגוֹן זֶה, לֹא יָדְעוּ בְּעֶצֶם מֵעוֹלָם מִי מִן הַשְּׁנַיִם הַנִּקְרָאִים פוֹשְׁלֶבַן הוּא אָבִיהָ שֶׁל קוֹזֶט. הֵן אָמְרוּ דְבָרִים הָרְצוּיִים לְשׁוֹאֲלֵיהֶן אַף נָתְנוּ תְּשׁוּבוֹת בְּרָצוֹן רָב.

אַחֲרֵי כֵן נֶעֶרְכָה פָּרָשַׁת דְּבָרִים אֵצֶל הַנּוֹטַרְיוֹן, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַתְּעוּדוֹת הַחֲסֵרוֹת, וּלְבַסּוֹף קָבַע הַחֹק לְקוֹזֶט אֶת הַשֵּׁם “הָעַלְמָה אוֹפְרָזִיָּה פוֹשְׁלֶבַן”, יְתוֹמָה מֵאָב וּמֵאֵם. מִלְּבַד זֶה הֶעֱלָה יַ’ן וַלְיַ’ן בְּתַחְבּוּלוֹתָיו שֶׁיְּמַנּוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם פוֹשְׁלֶבַן לְאֶפָּטְרָפְּסָה שֶׁל קוֹזֶט וְשֶׁיְּמַנּוּ אֶת גִּ’ילְנוֹרְמַן כְּצַד שֵׁנִי בְּאֶפָּטְרָפְּסוּת זוֹ.

עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּעַת הָאֲלָפִים פְרַנְק נֶאֱמַר, כִּי הֵם כֶּסֶף עִזָּבוֹן אֲשֶׁר הוֹרִישׁ אַחֲרָיו בְּמוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד בְּעִלוּם שֵׁם. לְכַתְּחִלָּה הִגִּיעַ הָעִזָּבוֹן לִסְכוּם שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֲלָפִים פְרַנְק; אֲבָל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְרַנְק יָצְאוּ לְצָרְכֵי הָעַלְמָה אוֹפְרָזִיָּה, וּמֵהֶם חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים לְתַשְׁלוּם דְּמֵי יְשִׁיבָה בַּמִּנְזָר. עִזָּבוֹן זֶה, שֶׁהָפְקַד בְּיַד אִישׁ אֱמוּנִים, עוֹמֵד לְהִמָּסֵר לִידֵי קוֹזֶט כְּשֶׁתַּגִּיעַ לִשְׁנוֹת בַּגְרוּת אוֹ מִשֶּׁתִּכָּנֵס בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין.

הַדָּבָר לֹא נִתְקַל בְּשׁוּם מִכְשׁוֹל, מִשּׁוּם שֶׁגַּם הָרָשׁוּת מְמַהֶרֶת לָתֵת אֵמוּן בְּהוֹדָעָה שֶׁעִנְיְנָה הוּא רְכוּשׁ גָּדוֹל.

בְּאֹפֶן זֶה הִכִּירָה קוֹזֶט סוֹף סוֹף לָדַעַת, כִּי אֵינֶנָּהּ בִּתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים קָרְאָה לוֹ בְּשֵׁם אָב. הוּא הָיָה רַק קְרוֹבָה בִּלְבָד וְלֹא הָיָה מֵעוֹלָם אָבִיהָ! אִלּוּ קָרָה הַדָּבָר קֹדֶם הָיָה מֵבִיא אוֹתָהּ לִידֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ – עַכְשָׁו, כְּשֶׁגָּבַר עָלֶיהָ אשֶׁר נְעוּרֶיהָ, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה וָהָלְאָה הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁמַר עַל חַיֶּיהָ וְעַל חִנוּכָהּ וְגַם מָסַר לְיָדָהּ הוֹן רָב. מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיוּ נְתוּנוֹת לְאִישׁ אַחֵר.

אוּלָם הִיא הוֹסִיפָה לְכַנּוֹת אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן בְּשֵׁם “אַבָּא”. מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי לְבָבָהּ סָר מֵעָלָיו בְּמִקְצָת מִפְּנֵי הַחִבָּה הָרַבָּה שֶׁנּוֹדְעָה לָהּ מִמִּשְׁפַּחַת אֲרוּסָהּ.

ז

קוֹזֶט הָלְכָה יוֹם יוֹם לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַחוֹלֶה הַמַּבְרִיא, וְטִבְעִי הָיָה הַדָּבָר כִּי פוֹשְׁלֶבַן לִוָּה אוֹתָהּ עַל דַּרְכָּהּ. מָרִיּוּס יָדַע אֵפוֹא כִּי כָל בִּקּוּר מִצַּד פוֹשְׁלֶבַן הוּא תְּנַאי מֻקְדָּם לְהוֹפָעַת קוֹזֶט, וְלָכֵן הִשְׁלִים עִם הַבִּקּוּרִים הָאֵלֶּה. וְהִנֵּה יֵשׁ שֶׁהַשְּׁנַיִם הָיוּ בָּאִים לִידֵי שִׂיחָה מְפֹרֶטֶת בְּמִקְצָת, כְּשֶׁהֵם נוֹגְעִים בִּזְהִירוּת וְכִלְאַחַר יָד בִּשְׁאֵלוֹת הַחֶבְרָה וְהַמְּדִינָה וּמְדַיְּנִים בָּהֶן רַק מִבְּחִינַת גּוֹרְמִים לַהֲרָמַת הָעֹשֶׁר הַכְּלָלִי בַּמְּדִינָה. אָמְנָם בְּכַמָּה דְבָרִים קְטַנִּים הָיָה פוֹשְׁלֶבַן נוֹפֵל מֵאִישׁ הַחֶבְרָה, אֲבָל כֹּחוֹ הָיָה עָדִיף בִּשְׁאֵלוֹת הַחַיִּים וְהַמּוּסָר. וְעוֹד יִתְרוֹן נוֹסָף הָיָה לוֹ שֶׁהוּא דִבֵּר בְּלָשׁוֹן טוֹבָה וְנִבְחֶרֶת.

שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שָׁאַל מָרִיּוּס אֶת עַצְמוֹ בִּדְבַר הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁנָּהַג בּוֹ, בְּמָרִיּוּס, מִדַּת רָצוֹן וּקְרִירוּת. לִפְרָקִים הָיָה מְטַפֵּל בְּזִכְרוֹנוֹתָיו מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק. בְּזִכְרוֹנוֹ הָיָה מָקוֹם פָּרוּץ, מֵעֵין חוֹר אוֹ תְּהוֹם, וְגָרְמָה לְכָךְ מַחֲלָתוֹ הָאֲנוּשָׁה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. הוּא נָקַב אֶת שְׁמוֹת חֲבֵרָיו וְשָׁאַל אֶת עַצְמוֹ אִם קוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁבַּמְּצִיאוּת. הֵיכָן הֵם חֲבֵרָיו? – הַאִם כֻּלָּם פַּסּוּ מִן הַחַיִּים? הַאִם פוֹשְׁלֶבַן הוּא בֶּאֱמֶת אוֹתוֹ הַלּוֹחֵם שֶׁעַל יָד הַבָּרִיקַדָּה, זֶה שֶׁעָמַד בְּלִי חָת מֵאַחֲרֵי נֵד הָאֲבָנִים וְהֵחִישׁ יְשׁוּעָה וְהֵצָּלָה? אֵצֶל שְׁנֵי אֵלֶּה הָיְתָה מְצוּיָה מִדָּה שֶׁל הִתְרַחֲקוּת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִמְנַע מָרִיּוּס מִשְּׁאֹל אֶצְלוֹ שְׁאֵלוֹת.

רַק פַּעַם אַחַת בִּלְבָד נִסָּה מָרִיּוּס לַחְקֹר אֶת הַסְּתוּמוֹת הָאֵלֶּה. הוּא הֶעֱלָה בִּשְׁעַת שִׂיחָה אֶת שְׁמוֹ שֶׁל רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי וְצֵרַף לְכָךְ דְּבָרִים, בְּהַיְשִׁירוֹ לְהַבִּיט בִּפְנֵי פוֹשְׁלֶבַן:

“הֲלֹא אֲדוֹנִי מַכִּיר אֶת הָרְחוֹב הַזֶּה?”

“אֵיזֶה רְחוֹב?”

“רְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי?”

“מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי שֵׁם רְחוֹב כָּזֶה!” עָנָה פוֹשְׁלֶבַן כָּאָדָם הָרָחוֹק מִכָּל מְבוּכָה. כֵּיוָן שֶׁהַתְּשׁוּבָה נָסַבָּה עַל שֵׁם הָרְחוֹב וְלֹא עַל הָרְחוֹב כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, נִמְצָא שֶׁמָּרִיּוּס יִחֵס לָהּ חֲשִׁיבוּת שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה.

מִכָּאן אֲנִי רוֹאֶה, חָשַׁב מָרִיּוּס בְּלִבּוֹ, כִּי כָל זֶה לֹא נִבְרָא אֶלָּא בַּחֲלוֹמִי. טָעוּת הַחוּשִׁים וְלֹא יוֹתֵר. בְּוַדַּאי שֶׁרָאִיתִי בֶּן-אָדָם דּוֹמֶה לוֹ בְּמַרְאֵהוּ. מַר פוֹשְׁלֶבַן לֹא הָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד.

ח

כַּמָּה הָיָה מָרִיּוּס מְאֻשָּׁר בְּאַהֲבָתוֹ וּבְכָל זֹאת לֹא סִלֵּק מִמֹּחוֹ מִקְצָת רַעְיוֹנוֹת מִסּוּג אַחֵר. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן שֶׁנַּעֲשׂוּ הַהֲכָנוֹת לְיוֹם הַחֲתֻנָּה הָיָה מָרִיּוּס אוֹסֵף יְדִיעוֹת מִתּוֹךְ עָמָל וְהַקְפָּדָה, בְּחֶפְצוֹ לַחְקֹר לָדַעַת אֶת מְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה וּמִי הוּא הָאִישׁ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִתּוֹךְ מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה וֶהֱבִיאוֹ לְבֵית אָבִיו זְקֵנוֹ. תֵּנַרְדְּיֶה נֶחְשַׁב לְשׁוֹדֵד בְּעֵינֵי כָּל אִישׁ וָאִישׁ, אֲבָל לֹא בְּעֵינֵי מָרִיּוּס, כֵּיוָן שֶׁהַלָּז לֹא יָדַע כִּי אָבִיו לֹא הָיָה חַיָּב כְּלָל תּוֹדָה לְאוֹתוֹ צָבוֹעַ שֶׁבִּשְׂדֵה הַמִּלְחָמָה.

וְאוּלָם תֵּנַרְדְּיֶה, שֶׁנָּדוֹן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לְמִיתָה עַל עֲוֹן הִתְנַפְּלוּת לְשֵׁם מַעֲשֵׂה שֹׁד, נִמְנַע כַּמּוּבָן מִבּוֹא בַּיּוֹם בֵּין אֲנָשִׁים.

אָמְנָם מָרִיּוּס הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הָעֶגְלוֹן שֶׁהוֹבִיל אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶל בֵּית אָבִיו זְקֵנוֹ, אֲבָל מַה שֶׁהַלָּז סִפֵּר בְּתוֹרַת עֵד רְאִיָּה לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַתְּמִיהוֹת.

הַדָּבָר הָיָה בִּבְחִינַת חִידָה לְלֹא פִּתְרוֹנִים.

הוּא סָח אֶת יְגִיעוֹתָיו לְקוֹזֶט וּלְיַ’ן וַלְיַ’ן, וְגַם דִּבֵּר עַל זֶה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: “וְלֹא פַּעַם אַחַת, כִּי אִם עֶשְׂרִים פַּעַם סִכֵּן הָאִישׁ אֶת חַיָּיו. עַל כָּל צַעַד וָצַעַד אַרְבָה לוֹ סַכָּנָה. דַּיֵּנוּ שֶׁנִּזְכֹּר אֶת הָעֻבְדָּה, כִּי הוּא נָפַל מִיָּד בִּידֵי הַבַּלֶּשֶׁת כְּשֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ תְּעָלַת הַשְּׁפָכִין. הִנֵּה אֵת כָּל הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלֶּה גָמַל עָלַי הָאִישׁ הַזֶּה, אֲדוֹנִי מַר פוֹשְׁלֶבַן. וְהוּא הֵן לֹא קִוָּה לְתַשְׁלוּם שָׂכָר, כִּי מַה יָכֹל לָתֵת לוֹ אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַמֶּרֶד לְאַחַר הַמַּפָּלָה? הָהּ, אִלּוּ הָיָה מָסוּר לְיָדִי הוֹנָהּ שֶׁל קוֹזֶט, אוֹתָן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק…”

“הֲרֵי הַכֶּסֶף הַזֶּה מָסוּר לִרְשׁוּתֶךָ,” הִפְסִיקוֹ יַ’ן וַלְיַ’ן בַּדְּבָרִים. “אִם כָּךְ הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לָתֵת אֵת כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה, וּבִלְבָד שֶׁאָשׁוּב וְאֶמְצָא אֶת הָאִישׁ!”

וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא עָנָה דָבָר.> הָעִוֵּר מַבִּיט בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אַף עַל פִּי כֵן שׂוֹרֶרֶת אֲפֵלָה מִסְּבִיבוֹ.

סֵפֶר חֲמִישִׁי: לֵיל נְדוּדִים    🔗

א

חַג הַכְּלוּלוֹת נַעֲשָׂה בְּיוֹם שִׁשָּׁה-עָשָׂר לְפֶבְּרוּאַר שְׁנַת 1833. עַל פִּי מִקְרֶה חָל יוֹם זֶה סָמוּךְ לְלֵיל סְעֻדַּת הַהַפְסָקָה.

“לֵיל סְעֻדַּת הַהַפְסָקָה!” קָרָא הַסָּבָא. “גַּם זוֹ לְטוֹבָה. פִּתְגָּם נוֹשָׁן אֶחָד אוֹמֵר, כִּי אֵלֶּה הַבָּאִים בְּיוֹם זֶה בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין מֻבְטָח לָהֶם שֶׁלֹּא יְגַדְּלוּ בָּנִים כְּפוּיֵי טוֹבָה. אַל נַחְשֹׁשׁ אֵפוֹא לַדָּבָר וְנִקְבַּע לָנוּ אֶת הַיּוֹם הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. וְאוּלַי יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ, מָרִיּוּס, לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר?”

“חַס וְחָלִילָה!” נֶחְפַּז הֶחָתָן לַעֲנוֹת. “נָחֹג אֵפוֹא אֶת חַגֵּנוּ!” סִיֵּם הַזָּקֵן אֶת דְבָרָיו. לְרַגְלִי מַעֲשֵׂה רִצוּף שֶׁבָּרְחוֹב הֻכְרְחוּ לִנְסֹעַ אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה דֶרֶךְ הַשְּׂדֵרָה – נָסֹעַ וְעָבֹר דֶּרֶךְ הַתַּהֲלוּכָה וְהַמֶּרְכָּבוֹת הַמְּלֵאוֹת אֲנָשִׁים מִתְחַפְּשִׂים, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נִרְאָה אַף פַּרְצוּף אֶחָד לְלֹא מַסְוֵה-צִבְעוֹנִין. בְּמִקְרֶה נִזְדַּמֵּן לָהֶם לִרְאוֹת – בְּעֶגְלַת מִתְחַפְּשִׂים אַחַת שֶׁבָּאָה מִן הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד וְעָבְרָה סָמוּךְ לְמֶרְכֶּבֶת הַחֲתֻנָּה – בֶּן-אָדָם אֶחָד לָבוּשׁ מַסְוֶה מוּזָר שֶׁל מֻקְיוֹן. אִישׁ לֹא יָכֹל לְהַכִּיר אוֹתוֹ בִּלְבוּשׁ הַמַּסְוֶה.

וְלָכֵן נֶהֱנָה הַמִּתְחַפֵּשׂ מֵחֵרוּת גְּמוּרָה; זֶה הָיָה תֵּנַרְדְּיֶה. עַל יָדוֹ יָשְׁבָה בִּתּוֹ אַזֶּלְמָה, זוֹ הַיְחִידָה שֶׁנִּשְׁאָרָה בַּחַיִּים, כִּי גַם אִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה לְעוֹלָמָהּ.

תֵּנַרְדְּיֶה הִכִּיר אֶת “הַזָּקֵן” וְאֶת קוֹזֶט, וְגַם אֶת מָרִיּוּס שֶׁיָּשַׁב בַּמֶּרְכָּבָה הַשְּׁנִיָּה. הַצָּבוֹעַ קָלַט מִיָּד אֶת רֵיחַ הָעֲקֵבוֹת וְהִתְחִיל רוֹדֵף אַחֲרֵי טַרְפּוֹ.

ב

הַכַּלָּה דָמְתָה לְסֵמֶל הַחֶמְדָּה וְהַהִדּוּר. כֵּיוָן שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן פָּצַע אֶת יָדוֹ וּזְרוֹעוֹ הָיְתָה תְּלוּיָה בְּקִשּׁוּרִים, נַעֲשָׂה גִ’ילְנוֹרְמַן שׁוֹשְׁבִינָהּ שֶׁל הַכַּלָּה. יַ’ן וַלְיַ’ן הָלַךְ מֵאַחֲרֵי כֻּלָּם כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וּפָנָיו עוֹטִים בַּת-צְחוֹק.

לְאַחֵר שֶׁמִּלְּאוּ אֶת כָּל הַצִּוּוּיִים נַעֲשָׂה בְּרֹב פְּאֵר הַטֶּכֶס הַנָּהוּג, וּכְשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה עָשׂוּ מִשְׁתֶּה גָדוֹל.

קוֹזֶט נִפְנְתָה לְשׂוֹחֵחַ עִם יַ’ן וַלְיַ’ן וְחָזְרָה וּמָצְאָה אֶת אֲרֶשֶׁת הַדִּבּוּר הָרַךְ, זוֹ שֶׁשִּׁמְשָׁה לְפָנִים מְקוֹר אֹשֶׁר לְיַ’ן וַלְיַ’ן.

הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁבֵּין קְרוּאָיו נִמְנוּ רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחֶבְרָה הַיְשָׁנָה, הָיָה קָרוֹב לְהַתְחָלָה. קוֹזֶט נִגְּשָׁה שֵׁנִית אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן.

“אַבָּא רְחִימַאי, הֲשָׂבַעְתָּ רָצוֹן?”

“כֵּן,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן, “הִנְנִי שְׂבַע רָצוֹן.”

“אִם כָּךְ, תֵּן אֶת קוֹלְךָ בִּצְחוֹק!”

וְיַ’ן וַלְיַ’ן נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

לְאַחֵר רְגָעִים מְעַטִּים הִכְרִיז בַּסְקֶה, כִּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לִסְעֻדָּה. הַקְּרוּאִים, וּבְרֹאשָׁם גִּ’ילְנוֹרְמַן וְקוֹזֶט, שָׂמוּ פְּנֵיהֶם לָלֶכֶת לְאוּלָם הַמִּשְׁתֶּה וְתָפְסוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם עַל יַד הַשֻּׁלְחָן לְפִי סֵדֶר קָבוּעַ מֵרֹאשׁ. מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל לְמוֹשַׁב הַכַּלָּה עָמְדוּ שְׁנֵי כִּסְאוֹת רְחָבִם, הָאֶחָד בִּשְׁבִיל גִּ’ילְנוֹרְמַן וְהַשֵּׁנִי בִּשְׁבִיל יַ’ן וַלְיַ’ן. גִּ’ילְנוֹרְמַן יָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ; וְאוּלָם הַכִּסֵּא הַשֵּׁנִי נִשְׁאַר רֵיק.

גִּ’ילְנוֹרְמַן שָׁאַל אֵצֶל בַּסְקֶה:

“שֶׁמָּא יָדַעְתָּ הֵיכָן הוּא ‘מַר פוֹשְׁלֶבַן’?”

“אָמְנָם כֵּן, הָאָדוֹן גִּ’ילְנוֹרְמַן,” הֶחֱזִיר

בַּסְקֶה. "מַר פוֹשְׁלֶבַן אָמַר לִי שֶׁאֹמַר לַאֲדוֹנִי, כִּי הוּא חָשׁ

בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וְאֵינוֹ יָכֹל לָשֶׁבֶת אֶל שֻׁלְחָן הַסְּעֻדָּה

בְּחֶבְרַת הָרוֹזֶן וְהָרוֹזֶנֶת. הוּא בִּקֵּשׁ אֵפוֹא סְלִיחָה וְאָמַר

כִּי יָבוֹא שׁוּב מָחָר בַּבֹּקֶר. זֶה עַכְשָׁו יָצָא מִכָּאן."

אִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ כִּי הַזָּקֵן הַמִּתְבּוֹדֵד

וְהַמּוּזָר נֶעְדַּר מִן הַמִּשְׁתֶּה. אֲפִילּוּ קוֹזֶט הִסִּיחָה

מִמֶּנּוּ אֶת דַּעְתָּהּ – שֶׁכֵּן נִמְצָא עַל יָדָהּ מָרִיּוּס.

ג

לְאָן הָלַךְ יַ’ן וַלְיַ’ן? רְגָעִים אֲחָדִים הִקְשִׁיב יַ’ן וַלְיַ’ן בַּחוּץ אֶל הַנְּגִינָה הַנִּשֵּׂאת וּבָאָה דֶרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים, אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ וְחָזַר לְדִירָתוֹ. הַדִּירָה הָיְתָה רֵיקָה מֵאָדָם, כִּי גַם סוֹכֶנֶת הַבַּיִת יָצְאָה וְהָלְכָה אַחֲרֵי קוֹזֶט. בַּחֲדָרִים שָׂרַר אִי-סֵדֶר, הַמִּטּוֹת הָיוּ פְּרוּעוֹת, הָאֲרוֹנוֹת עָמְדוּ פְּתוּחִים. רַק בְּחַדְרוֹ הָיְתָה עֲרוּכָה הַמִּטָּה.

הוּא הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַקִּשּׁוּרִים וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיָדוֹ הַיְמָנִית כְּמוֹ בְּיָד בְּרִיאָה לְגַמְרֵי. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה וְהִבְחִין בְּאוֹתָהּ מֶלְתָּחָה קְטַנָּה שֶׁלֹּא מְסָרָהּ מֵעוֹלָם לִידֵי אָדָם אַחֵר וְשֶׁבִּגְלָלָהּ הָיְתָה קוֹזֶט מְקַנְּאָה אוֹתוֹ קִנְאָה גְדוֹלָה.

בְּיוֹם רְבִיעִי לְיוּנִי, כְּשֶׁבָּא לָגוּר בִּרְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה, הִצִּיג אֶת הַמֶּלְתָּחָה עַל גַּב שֻׁלְחָן קָטֹן שֵׁמְּרַאֲשׁוֹתֵי הַמִּטָּה. וְהִנֵּה אֶל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטֹן הַזֶּה הוּא נִגַּשׁ עַכְשָׁו מִתּוֹךְ מִקְצָת הִתְרַגְּשׁוּת, הוֹצִיא מַפְתֵּחַ מִכִּיסוֹ וּפָתַח אֶת הַמֶּלְתָּחָה.

הוּא הוֹצִיא לְאַט לְאַט אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט, אֵלּוּ שֶׁלָּבְשָׁה לִבְשָׂרָה לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים בְּיוֹם צֵאתָהּ אֶת מוֹנְטְפֶרְמֵי; בָּרִאשׁוֹנָה הוֹצִיא אֶת הַשִּׂמְלָה הַשְּׁחוֹרָה, אַחַר כָּךְ אֶת הָרְדִיד הַשָּׁחוֹר, אֶת נַעֲלֵי הַיַּלְדָּה הַהֲגוּנוֹת, אֶת הַחֻלְצָה הֶעָבָה וְאֶת הַגַּרְבַּיִם הַשְּׁחוֹרִים. הוּא, יַ’ן וַלְיַ’ן, סִלֵּק מֵעָלֶיהָ אֶת בְּלוֹיַי הַסְּחָבוֹת וְהֶעֱלָה עַל בְּשָׂרָה אֶת חֲלִיפַת בִּגְדֵי הָאֵבֶל. מָה אֻשְּׁרָה הָאֵם בְּקִבְרָהּ מִדֵּי רְאוֹתָהּ אֶת בִּתָּהּ מִתְאַבֶּלֶת עָלֶיהָ, וּבְיִחוּד מִדֵּי רְאוֹתָהּ אֶת בִּתָּהּ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים חַמִּים.

הוּא עָרַךְ בְּסֵדֶר אֶת חֶפְצֵי הַהַלְבָּשָׁה הַקְּטַנִּים, הִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת. בַּזְּמָן הַהוּא הוֹלִיכָה אִתָּה קוֹזֶט בֻּבָּה גְדוֹלָה, בְּכִיסָהּ נִמְצְאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב.

וְהִנֵּה צָנַח עַל הַמִּטָּה רֹאשׁוֹ הַלָּבָן, הַמְעֻטָּר הַדְרַת כָּבוֹד. לִבּוֹ הָאַמִּיץ וּשְׂבַע הַיָּמִים נָמוֹג בְּקִרְבּוֹ מֵעֶצֶב וּמִצַּעַר. פָּנָיו נִכְבְּשׁוּ בַּעֲרֵמַת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט – וְאִלּוּ הִתְרוֹמֵם מִי-שֶׁהוּא בְּרֶגַע זֶה בְּמַעֲלֵה הַשְּׁלַבִּים הָיָה שׁוֹמֵעַ גְּעִיַּת בֶּכִי אֲיֻמָּה.

הוּא נִלְחַם אֶת מִלְחַמְתּוֹ, זוֹ הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר כָּבְדָה עָלָיו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַד לִבְלִי נְשׂא: הֲגַם הוּא יָכֹל לִזְכּוֹת בְּאֹשֶׁר, אוֹ הָאֹשֶׁר שָׁמוּר רַק לַאֲחֵרִים? הוּא שָׁהָה לְיַד הַמִּטָּה מִתּוֹךְ כְּרִיעַת בִּרְכַּיִם עַד שֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר – וּזְרוֹעוֹתָיו שְׁלוּחוֹת לְפָנָיו בְּצוּרַת צְלָב. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּמֵת; וְאוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם נִרְעַד מִתּוֹךְ עֲוִית וְנָשַׁק אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט. בָּזֶה הֶרְאָה כִּי עוֹדֶנּוּ חָי.

מִי רָאָה אֶת הַדָּבָר, וַהֲרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן נִמְצָא בִּיחִידוּת וְאִישׁ לֹא הָיָה אִתּוֹ בֶּחָדֶר? מִי שֶׁמְּרַחֵף בַּחֲשֵׁכָה, רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה – הוּא רָאָה אֶת הַדָּבָר.

סֵפֶר שִׁשִּׁי: הַטִּפָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר לְכוֹס הַיְגוֹנִים    🔗

א

לְמָחֳרָת הָלַךְ יַ’ן וַלְיַ’ן בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם אֶל מָרִיּוּס. הוּא בִּקֵּשׁ אֶת בַּסְקֶה שֶׁיּוֹדִיעַ לַאֲדוֹנָיו, כִּי מִי-שֶׁהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתּוֹ בִּיחִידוּת.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַדֶּלֶת נִפְתָּחָה. מָרִיּוּס נִכְנַס הַחַדְרָה כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד גֵּא וְזָקוּף, פִּיו טוֹבֵל בְּבַת-צְחוֹק, פָּנָיו שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה וּמֶבָּטוֹ מַבִּיעַ חֶדְוַת נִצָּחוֹן. גַּם עָלָיו עָבָר הַלַּיְלָה לְלֹא שֵׁנָה.

“הִנֵּה זֶה אָבִי!” קָרָא מָרִיּוּס מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן. “אוֹתוֹ בַּר נַשׁ אֱוִילִי, הָאִישׁ בַּסְקֶה, בָּא לְפָנַי בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת!… אֲבָל כְּבוֹדוֹ הִקְדִּים בְּמִקְצָת לָבוֹא. הַשָּׁעָה הִיא רַק שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וָחֵצִי. קוֹזֶט לֹא הֵקִיצָה עֲדַיִן מִשְּׁנָתָהּ.”

הַשֵּׁם “אָבִי”, שֶׁבּוֹ כִּנָּה מָרִיּוּס אֶת פוֹשְׁלֶבַן, שִׁמֵּשׁ סִמָּן לְאֹשֶׁר שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ, נָטְרוּ כְּעֵין טִינָה הָאֶחָד לַשֵּׁנִי וּבְיַחֲסֵיהֶם נִתְגַּלּוּ תָּמִיד כְּפִיָּה וּקְרִירוּת. וְאוּלָם עַכְשָׁו עָלָה אָשְׁרוֹ לְמַעֲלָה גְבֹהָה כָּל כָּךְ שֶׁנִּשְׁכְּחָה כָּל הַטִּינָה שֶׁבַּלֵּב, וּמַר פוֹשְׁלֶבַן הָיָה לוֹ לְאָב כְּשֵׁם שֶׁהָיָה אָב לְקוֹזֶט.

הוּא לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָה, אֶלָּא הוֹסִיף לְדַבֵּר מִתּוֹךְ פַּטְפְּטָנוּת הַמְּצוּיָה בִּשְׁעַת הִתְלַהֲבוּת שֶׁל שִׂמְחָה:

“מְאֹד מְאֹד אֶשְׂמַח לְבוֹאוֹ! כַּמָּה הִצְטָעַרְתִּי, אַבָּא, אֶמֶשׁ עַל הֵעָדֶרְךָ בַּמִּשְׁתֶּה! מַה שְׁלוֹם יָדְךָ הַחוֹלָה? הַהוּקַל לָךְ?”

וּמְרֻצֶּה בַּתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבֵּל מֵאֵת עַצְמוֹ הוֹסִיף לְבָאֵר לְיַ’ן וַלְיַ’ן עַד כַּמָּה זֶה קָנָה לוֹ אֵת כָּל הַלְּבָבוֹת לְאַהֲבָה. הוּא הֶאֱרִיךְ בַּדִּבּוּר וְהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לִידֵי גְּמָר כָּזֶה:

“כְּבוֹדוֹ קָנָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְהֵפִיק מִמֶּנּוּ רָצוֹן רָב. הֲיוֹדֵעַ כְּבוֹדוֹ אֶת מִשְׂחַק הַוִּיסְט? אִם כָּךְ, הֲרֵי הוּא עָתִיד לְהָבִיא אֶת זְקֵנִי לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת. יוֹאֵל נָא לְהוֹלִיךְ אֶת קוֹזֶט לְטִיּוּלִים בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁאָנֹכִי עָסוּק בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט; וְיֵלֵךְ אִתָּהּ שְׁלוּב זְרוֹעַ, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג לְפָנִים בְּלֶכְתּוֹ אִתָּהּ לְטַיֵּל בַּגַּן הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי. רוֹצִים אֲנַחְנוּ לְהַשְׁרוֹת שִׂמְחָה עַל חַיֵּינוּ, וְעָלָיו לְשַׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּאָשְׁרֵנוּ. יִזְכֹּר, אָבִי, וְאַל יִשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! הֲלֹא יִסְעַד אִתָּנוּ הַיּוֹם אֶת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר?”

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן,” עָנָה יַ’ן וַלְיַ’ן, “יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לָךְ: לְשֶׁעָבָר הָיִיתִי אַסִּיר נָדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.”

כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ קוֹלוֹת חֲזָקִים מִדַּי, שֶׁאֵינָם נִתְפָּסִים עַל יְדֵי הָאֹזֶן, כָּךְ הֻצַּג גְּבוּל גַּם לְשֵׂכֶל הָאָדָם וּמִמֶּנּוּ וָהָלְאָה תֶּחְדַּל הַתְּפִיסָה. מָרִיּוּס לֹא קָלַט כְּלָל אֶת הַמִּלִּים: “לְשֶׁעָבָר הָיִיתִי אַסִּיר נָדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.”

וּפִתְאֹם הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה כִּי אִישׁ שִׂיחָתוֹ הוּא קוֹדֵר בִּיגוֹנוֹ. גָּבְרוּ עָלָיו הִרְהוּרֵי אָשְׁרוֹ וְהוּא לֹא רָאָה עַד לְרֶגַע זֶה כַּמָּה גָדוֹל חִוְרוֹן פָּנָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִתִּיר אֶת הַמִּטְפַּחַת הַשְּׁחוֹרָה מֵעַל זְרוֹעוֹ הַיְּמָנִית, הֵסִיר אֶת מַעֲטֵה הַבַּד הֶחָבוּשׁ לְיָדוֹ, חָשַׂף אֶת בֹּהֶן הַיָּד וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְעֵינֵי מָרִיּוּס.

“יָדִי לֹא חָלְתָה כְּלָל.” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן. מָרִיּוּס נָתַן עֵינוֹ בְּבֹהֶן הַיָּד. זוֹ נִרְאֲתָה בְּרִיאָה.

יַ’ן וַלְיַ’ן חָזַר וְדִבֵּר: “הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר שֶׁאֶמְנַע אֶת עַצְמִי מֵחֲתֹם עַל הַתְּעוּדוֹת. בָּדִיתִי אֶת עִנְיַן הַפֶּצַע כְּדֵי שֶׁלֹּא אָבִיא אֶת עַצְמִי לִידֵי זִיּוּף. לֹא אֶגְרֹם לִכְתֻבַּת הַנְּשׂוּאִין שֶׁלָּכֶם שֶׁיְּבֻטַּל כֹּחָהּ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לְהָטִיל שׁוּם חֲתִימַת יָד.”

“מַה זֶה רוֹצֶה לוֹמַר?” מִלְמֵל מָרִיּוּס. “זֶה רוֹצֶה לוֹמַר,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן, “כִּי לְפָנִים הָיִיתִי אָסוּר בְּבֵית כֶּלֶא לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.” “דְּבָרֶיךָ יְבִיאוּנִי לִידֵי טֵרוּף הַדָּעַת!” קָרָא מָרִיּוּס בְּקוֹל מָלֵא פְּחָדִים. “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן, “אֲנִי הָיִיתִי אַסִּיר בְּמֶשֶׁךְ תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בַּעֲוֹן גְּנֵבָה. אַחַר כָּךְ נִגְזַר דִּינִי שֶׁאֶעֱבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ עוֹלָמִית. עוֹד הַפַּעַם בַּעֲוֹן גְּנֵבָה. לֵאמֹר, מִקְרֶה שֶׁל פּוֹשֵׁעַ חוֹזֵר לְסוּרוֹ. וְעַכְשָׁו הִנְנִי אַסִּיר בּוֹרֵחַ.”

כַּמָּה שֶׁמָּרִיּוּס סֵרַב לְהוֹדוֹת בַּמְּצִיאוּת וְכַמָּה שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲמִין בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה לָעַיִן – סוֹף סוֹף הֻכְרֵחַ לַהוֹדוֹת עַל

הָאֱמֶת. הוּא הִתְחִיל תּוֹפֵס אֶת הָעִנְיָן, וְכָרָגִיל בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה – תָּפַס יוֹתֵר מִדָּי. רַעְיוֹן נִתְעָב עָבַר בְּמֹחוֹ וְהֵטִיל עָלָיו זְוָעָה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר; נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי אָסוֹן גָּדוֹל.

“יַגִּיד נָא אֶת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהִיא!” קָרָא מָרִיּוּס, “יַגִּיד אֶת הַכֹּל! הֲרֵי קוֹזֶט הִיא בִּתּוֹ!” וְהוּא נִרְתַּע כִּמְלֹא צְעָדִים אֲחָדִים לְאָחוֹר מִתּוֹךְ תְּנוּעָה הַמְּעִידָה עַל רֶגֶשׁ שֶׁל תִּעוּב גָּדוֹל לְאֵין שִׁעוּר.

יַ’ן וַלְיַ’ן נִזְדַּקֵּף מִתּוֹךְ גַּאֲוַת-הוֹד וְקוֹמָתוֹ כְּאִלּוּ גָבְהָה מִן הָרָגִיל. “מִן הַהֶכְרַח הוּא שֶׁאֲדוֹנִי יִתֵּן בְּעִנְיָן זֶה אֵמוּן גָּמוּר בִּדְבָרַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִישׁ כָּמוֹנִי הוּא פָּסוּל לִשְׁבוּעָה לְפִי הַחֹק…”

כָּאן הִפְסִיק אֶת דְּבָרָיו; וּמִיָּד חָזַר וְאָמַר בְּהַחְלֵט נֶאְדָּר, כְּשֶׁהוּא מְחַתֵּךְ אֶת הַהֲבָרוֹת בִּמְתִינוּת וּמִתּוֹךְ הַטְעָמָה:

“הֲלֹא יַאֲמִין לִדְבָרַי. הַאָב אָנֹכִי לְקוֹזֶט? לֹא, בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן פוֹנְטְמֶרְסִי. אָנֹכִי בֶּן אִכָּרִים יְלִיד פַבְרוֹל. הָיִיתִי חַי עַל עֲבוֹדָתִי כְּזוֹמֵר עֵצִים. שְׁמִי הוּא לֹא פוֹשְׁלֶבַן, כִּי אִם יַ’ן וַלְיַ’ן. אֵין בֵּינִי וּבֵין קוֹזֶט שׁוּם קִרְבַת מִשְׁפָּחָה. יָשׁוּב אֵפוֹא לִמְנוּחָתוֹ.”

מָרִיּוּס מִלְמֵל: “מִי יוֹכִיחַ לִי…” “אָנֹכִי. דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי מְעִידִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם אֱמֶת.” מָרִיּוּס נִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו. הַלָּז נִרְאָה כָּאָדָם עָצוּב וְשָׁקֵט בְּרוּחוֹ. מִי שֶׁיֵּשׁ שַׁלְוָה כָּזוֹ בַּעֲמִידָתוֹ אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשֶּׁקֶר. הַהַרְגָּשָׁה הֵעִידָה, כִּי מִתּוֹךְ קֹר הַקְּבָרִים הַזֶּה לֹא יֵצֵא שׁוּם דָּבָר חוּץ מִן הָאֱמֶת.

“אֲנִי מַאֲמִין לִדְבָרָיו,” אָמַר מָרִיּוּס. יַ’ן וַלְיַ’ן הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ רָצָה לִרְמֹז כִּי שָׂם לֵב לְהוֹדָעָתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס, וּמִיָּד הוֹסִיף וְאָמַר:

“מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא תּוֹסִיף עוֹד קוֹזֶט לִתְפֹּס מָקוֹם בְּחַיַּי; מֵעַכְשָׁו חָדַלְנוּ לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים לְדֶרֶךְ אֶחָת. בַּיָּמִים הַבָּאִים אֶהְיֶה מְסֻלָּק מֵחוּג עִנְיָנֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט. הִיא הַגְּבֶרֶת לְבֵית פוֹנְטְמֶרְסִי. וְהִנֵּה בְּנוֹגֵעַ לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַפְרַנְקִים לֹא הִגִּיד אֲדוֹנִי דָבָר; וְאוּלָם אֲנִי אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְמַחְשְׁבוֹתָיו. אָנֹכִי צָפַנְתִּי אֶת הַכֶּסֶף לְקוֹזֶט. אֵין זֶה מִן הָעִנְיָן לַחְקֹר עַל דְּבַר מוֹצָא הַכֶּסֶף. אֲנִי מוֹצִיא אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדָי. בָּזֶה יָצָאתִי יְדֵי חוֹבָתִי. וּכְדֵי שֶׁהֲשָׁבַת הַכֶּסֶף תֵּעָשֶׂה כַּהֲלָכָה – אֲנִי מוֹדִיעַ אֶת שְׁמִי הַנָּכוֹן. אַף זֶה הוּא עִנְיָן הַנּוֹגֵעַ רַק לִי לְעַצְמִי. אֲנִי צָרִיךְ שֶׁאֲדוֹנִי יֵדַע מִי אָנֹכִי.”

וְיַ’ן וַלְיַ’ן הֵצִיץ לְתוֹךְ עֵינֵי מָרִיּוּס. הַהִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁנִּגְרְמָה לוֹ לְמָרִיּוּס עַל יְדֵי הוֹדָעָתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן, לֹא נָתְנָה לוֹ לֶאֱסֹף אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. אָכֵן יֵשׁ שֶׁהַגּוֹרָל מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ אֶת סַעֲרוֹתָיו הַשָּׂמוֹת אֶת נַפְשֵׁנוּ כַּמֶּרְקָחָה.

“וְאוּלָם לְשֵׁם מָה הוּא מְגַלֶּה לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? סוֹדוֹ הָיָה יָכֹל לְהִשָּׁאֵר כָּמוּס אִתּוֹ. אִישׁ לֹא הֵעִיד בּוֹ אֶת עֲוֹנוֹ, אַף לֹא נִשְׁקְפָה לוֹ כָּל סַכָּנָה שֶׁיִּתָּפֵס שׁוּב לְבֵית הַסֹּהַר. אֵין זֹאת כִּי אִם דְּבַר מָה הִמְרִיץ אוֹתוֹ לָבוֹא לְפָנַי בְּגִלּוּי סוֹדוֹת. יוֹסִיף נָא לְדַבֵּר. רוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא הִגִּיד עֲדַיִן אֶת הַכֹּל. מָה הִמְרִיץ אוֹתוֹ לָבוֹא בְּהוֹדָעָה זוֹ? אֵיזוֹ תַּכְלִית הָיְתָה לְנֶגֶד עֵינָיו?”

"אָמְנָם כֵּן, נִמּוּק מוּזָר הָיָה בַּדָּבָר. הַיֹּשֶׁר הֱבִיאַנִי לִידֵי כָּךְ. וְזֹאת עָלָיו לָדַעַת כִּי כָל אֲסוֹנִי אֵינוֹ אֶלָּא בָּזֶה שֶׁחוּט אֶחָד יֵשׁ בְּלִבִּי וְהוּא מַחֲזִיק בִּי. כֹּחָם שֶׁל חוּטִים כָּאֵלֶּה גָדוֹל בִּימֵי הַזִּקְנָה בְּיִחוּד. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְסַלֵּק אֶת הַחוּט הַזֶּה, לְנַתֵּק אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם, לְהַתִּיר אוֹ לִגְזֹר אֶת הַקֶּשֶׁר, לָקוּם וְלָלֶכֶת לַמֶּרְחַקִּים – כִּי אָז נִצַּלְתִּי וְלֹא הָיִיתִי צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹעַ מִכָּאן. וְכִי אֵין דִּילִיגַ’נְסִים בִּרְחוֹב בּוּלֹוי? הָיִיתִי צָרִיךְ לוֹמַר, כִּי לְאַחֵר שֶׁרָאִיתִי בְּאָשְׁרְכֶם מֻתָּר לִי לָקוּם וְלִנְסֹעַ. אָמְנָם נִסִּיתִי לְנַתֵּק אֶת הַחוּט, שָׁלַחְתִּי בּוֹ אֶת יָדִי, וְאוּלָם כֹּחוֹ עָמַד לוֹ וְהוּא לֹא נִתַּק לִשְׁנַיִם, רַק לִבִּי נִתַּר אַחֲרֵי הַחוּט. וּבָזֹאת נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, כִּי לֹא אוּכַל לִרְאוֹת חַיִּים בְּמָקוֹם אַחֵר.

אֲדוֹנִי שָׁאַל אוֹתִי עַל מָה וְלָמָּה פָּתַחְתִּי בִּדְבָרִים? אִישׁ לֹא הֵעִיד בִּי אֶת עֲוֹנִי וְאֵין אִישׁ רוֹדֵף אַחֲרֵי. כָּאֵלֶּה הָיוּ דְבָרָיו. אֲבָל לֹא כֵן הַדָּבָר. יֵשׁ מִי שֶׁמֵּעִיד בִּי אֶת עֲוֹנִי וְרוֹדֵף אַחֲרָי. מִי זֶה וְאֵיזֶה הָאִישׁ? אָנֹכִי בְּעַצְמִי! אֲנִי בְּעַצְמִי סָגַרְתִּי אֶת דַּרְכִּי, לִרְצוֹנִי אֵלֵךְ וְאֶצְעַד לִקְרַאת הָאֲבַדּוֹן. וְאוּלָם מִי שֶׁנִּתְפַּס לַאֲסוּרֵי עַצְמוֹ שׁוּב אֵין לוֹ מִפְלָט עֲדֵי עוֹלָם."

הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְתָפַס בִּכְנַף מְעִילוֹ. “יִסְתַּכֵּל נָא בְּיָד זוֹ,” הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו, “עֵינָיו הָרוֹאוֹת כִּי יָדִי תָּפְסָה אֶת הָאָרִיג בְּחֶזְקָה וְאֵין זֶה עָלוּל לְהִשָּׁמֵט מִתּוֹכָהּ. וְאוּלָם הַמּוּסָר שֶׁבַּלֵּב עוֹצֵר בָּאָדָם בְּכֹחַ עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל. וְזֹאת לָדַעַת, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִידֵי אשֶׁר, אָסוּר לוֹ שֶׁיֵּדַע אֶת הַחוֹבָה; שֶׁאִם לֹא כֵּן עֲתִידָה הַחוֹבָה לָבוֹא לְפָנָיו בִּתְבִיעוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִמָּלֵא. זוֹ מְטִילָה לִכְאוֹרָה עֹנֶשׁ עַל הַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְאוּלָם לֹא כָּךְ הַדָּבָר! הִיא מְשַׁלֶּמֶת שָׂכָר לְכָל דּוֹרְשָׁהּ, כִּי בְּתֹפֶת זוֹ אֲשֶׁר תָּכִין לָאָדָם מְרַחֶפֶת רוּחַ אֱלֹהִים.”

הוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּלִי שֶׁשִּׁנָּה אֶת קוֹלוֹ הַחוֹתֵךְ כְּאִזְמֵל אֶת נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵעַ:

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, לִכְאוֹרָה זֶה דָּבָר שֶׁבְּהֶבֶל, אַף עַל פִּי כֵן אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁאֲנִי אָדָם יָשָׁר. בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מִתְבַּזֶּה לְעֵינֵי אֲדוֹנִי אֲנִי מַגְדִּיל אֶת כְּבוֹדִי בְּעֵינֵי עַצְמִי. לֹא פַּעַם נִמְצֵאתִי בְּמַצָּב כָּזֶה; אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הִגַּעְתִּי לִידֵי עִנּוּיִים כָּאֵלֶּה וְאַף לֹא לִידֵי דוֹמִים לָהֶם. אָמְנָם כֵּן, אִישׁ יָשָׁר אָנֹכִי. הָיִיתִי מְאַבֵּד אֶת יָשְׁרִי אִלּוּ הוֹסִיף אֲדוֹנִי, בֶּהֱיוֹתוֹ מְרֻמֶּה עַל יָדִי, לַחֲלֹק לִי כָּבוֹד; עַכְשָׁו יָשְׁרִי עוֹמֵד בְּעֵינוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֲנִי בָּזוּי בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי. מַזָּלִי הָרַע גָּרַם לִי שֶׁכָּל יָמַי אֶהְיֶה נוֹטֵל מִן הַבְּרִיּוֹת כָּבוֹד גָּנוּב, וְכָבוֹד זֶה גוֹרֵם לִי עֶלְבּוֹן וָצָעַר. אִם בִּרְצוֹנִי לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי בְּמַעֲלַת הָאָדָם, הֲרֵי אֵין לִי תַּקָּנָה אֶלָּא לִהְיוֹת נִקְלֶה בְּעֵינֵי אֲחֵרִים. אָז אֲנִי מִתְנַעֵר וְזוֹקֵף אֶת קוֹמָתִי. אָנֹכִי הִנְנִי פּוֹשֵׁעַ הַמְצַיֵּת לְמוּסַר כִּלְיוֹתָיו. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי כִּי דְבָרַי אֵינָם מִתְקַבְּלִים עַל הַדַּעַת; אֲבָל אֵין אֲנִי יָכֹל לְשַׁנּוֹת כְּלוּם: כָּךְ הוּא הַדָּבָר בְּפֹעַל מַמָּשׁ. הִטַּלְתִּי עַל עַצְמִי חוֹבוֹת וַאֲנִי מְקַיֵּם אוֹתָן בְּיָדַי. פְּעָמִים אָדָם נוֹתֵן מִתּוֹךְ הֶכְרַח אֵיזוֹ הַבְטָחָה שֶׁהִיא לְאִישׁ מַצִּילוֹ, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּמִקְרֶה עַל דַּרְכּוֹ וְגָמָל לוֹ טוֹבָה, וְהַבְטָחוֹת כָּאֵלֶּה יֵשׁ לָהֶן תֹּקֶף. רַבּוֹת קָרוּנִי בְּחַיַּי, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן.”

כָּאן הִפְסִיק יַ’ן וַלְיַ’ן שׁוּב אֶת דְבָרָיו. הוּא בָּלַע בְּעָמָל אֶת רֻקּוֹ, כְּאִלּוּ הִשְׁאִירוּ הַמִּלִּים בְּפִיו טַעַם לִפְגָם, וְחָזַר לְדַבֵּר:

“רַשַּׁאי הָיָה פוֹשְׁלֶבַן לְהַקְנוֹת לִי אֶת שְׁמוֹ, וְאוּלָם לִי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם הַזֶּה, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן. חָשַׁבְתִּי מְעַט מַחֲשָׁבוֹת בְּחַיַּי וְקָרָאתִי הַרְבֵּה בִּסְפָרִים וַאֲדוֹנִי הִכִּיר בְּוַדַּאי לָדַעַת, כִּי יָכֹלְתִּי גַּם יָכֹל לִקְבֹּעַ מִשְׁפָּט שֶׁל דִּבּוּר כַּהֲלָכָה. מִיָּמַי שָׁאַפְתִּי לְהָבִין בִּדְבָרִים וּבַעֲמַל עַצְמִי רָכַשְׁתִּי לִי מִקְצָת מִידִיעוֹת הַחָכְמָה. נִרְאֶה לִי אֵפוֹא שֶׁגְּנַאי הוּא לְאָדָם שֶׁיְּהֵא גוֹנֵב שֵׁם וְקוֹנֶה לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי כָּךְ הַסְתֵּר פָּנִים. מוּטָב לִי שֶׁאֶהְיֶה סוֹבֵל כָּל מִינֵי יִסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שׁוֹתֵת דָּם וְיוֹרֵד בִּבֶכִי, קוֹרֵעַ אֶת עוֹר בְּשָׂרִי בְּצִפָּרְנֵי יָדַי, מִתְעַוֵּת לֵילוֹת עַל לֵילוֹת מִכְּאֵב וּמְכַלֶּה אֶת נַפְשִׁי וְאֶת בְּשָׂרִי – וּבִלְבָד שֶׁלֹּא אֶתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב אֲנָשִׁים יְשָׁרִים כְּסֵמֶל חַי שֶׁל זִיּוּף. מִשּׁוּם כָּךְ בָּאתִי אֶל אֲדוֹנִי וְגִלִּיתִי לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.”

עוֹד פַּעַם הֵשִׁיב אֶת רוּחוֹ וְסִיֵּם אֶת דְּבָרָיו בַּמִּלִּים הָאֵלֶּה: “אָמְנָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים גָּנַבְתִּי פַּעַם אַחַת לֶחֶם כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת רַעֲבוֹנִי; עַכְשָׁו אֵינִי רוֹצֶה לִגְנֹב שֵׁם כְּדֵי לִחְיוֹת.”

“כְּדֵי לִחְיוֹת?” נִכְנַס מָרִיּוּס לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “הֲלֹא הַחַיִּים אֵינָם תְּלוּיִים בַּשֵּׁם?” “אָכֵן יֵשׁ כַּוָּנָה נְכוֹנָה בִּדְבָרַי,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן כְּשֶׁהוּא מֵרִים וּמוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ פְּעָמִים אֲחָדוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ.

נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. יַ’ן וַלְיַ’ן הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָשׁוֹב עַל פְּנֵי הֶחָדֶר, נִתְיַצֵּב לְבַסּוֹף לִפְנֵי הַמַּרְאָה וְשָׁהָה מִתּוֹךְ עֲמִידַת קִפָּאוֹן וּמִדֵּי הַבִּיטוֹ אֶל הַמַּרְאָה, בְּלִי שֶׁיִּרְאָה בָּבוּאַת דְּמוּתוֹ, פָּתַח וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ כְּסִיוּם לְשִׂיחָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ: “כַּמָּה הוּקַל עַכְשָׁו לְלִבִּי!”

מָרִיּוּס נִגַּשׁ אֵלָיו וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ. וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בִּלְחִיצַת יָד זוֹ. לְמָרִיּוּס הָיָה דּוֹמֶה שֶׁהוּא מַעֲנִיק אֶת לְחִיצָתוֹ לַחֲתִיכָה שֶׁל שָׁיִשׁ.

“לַאֲבִי זְקֵנִי יֵשׁ יְדִידִים בַּעֲלֵי הַשְׁפָּעָה גְדוֹלָה,” אָמַר מָרִיּוּס, “וּבְהִשְׁתַּדְּלוּתָם שֶׁל אֵלֶּה כְּבוֹדוֹ עָלוּל לְקַבֵּל חֲנִינָה.”

“אֵין צֹרֶךְ בַּדָּבָר,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן. “אֲנִי נֶחְשָׁב בֵּין הַמֵּתִים וְדַי בְּכָךְ. הַמֵּתִים אֵינָם כְּפוּפִים לְהַשְׁגָּחַת הַבַּלֶּשֶׁת. הַלָּלוּ אֵין אִישׁ מַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתָם. הַמָּוֶת כֹּחוֹ יָפֶה כְּכֹחַ הַחֲנִינָה.”

בְּרֶגַע זֶה נִכְנְסָה קוֹזֶט אֶל הֶחָדֶר. “רוֹאָה אֲנִי שֶׁאַתֶּם עֲסוּקִים בְּשִׂיחָה עַל דְּבַר עִנְיְנֵי מְדִינִיּוּת. אֶפְשָׁר שֶׁתִּכָּנְסוּ לְחַדְרִי?”

יַ’ן וַלְיַ’ן נִתְחַלְחַל. “הִנֵּה מְצָאתִיכֶם בַּעֲוֹנְכֶם,” אָמְרָה קוֹזֶט. “מִבַּעַד לַדֶּלֶת שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִי פוֹשְׁלֶבַן אוֹמֵר: ‘מוּסַר כִּלְיוֹתַי… הַחוֹבָה…’ אֵין זֹאת כִּי אִם דִּבַּרְתֶּם בְּעִנְיְנֵי מְדִינִיּוּת. הֲרֵינִי אוֹסֶרֶת עֲלֵיכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אִי לָכֶם שֶׁלְּמָחֳרָת יוֹם הַכְּלוּלוֹת אַתֶּם מַרְבִּים שִׂיחָה עַל עִנְיְנַי מְדִינָה וְעַל דְּבָרִים לִמּוּדִיִּים. רוֹאֶה אֲנִי בְּכָךְ עֶלְבּוֹן לְעַצְמִי.”

“טָעוּת הִיא בְּיָדֵךְ,” הִתְנַצֵּל מָרִיּוּס. “נוֹשֵׂא שִׂיחָתֵנוּ לֹא הָיָה אֶלָּא עִנְיָן שֶׁל עֵסֶק. לֵאמֹר, הִתְוַכַּחְנוּ עַל דְּבַר הַשְׁקָעָה טוֹבָה בְּיוֹתֵר לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַפְרַנְקִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּיָדֵךְ.”

הִיא הִתְבּוֹנְנָה אֶל בָּבוּאָתָהּ, שֶׁהֵצִיצָה כְּנֶגְדָּהּ כֻּלָּהּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מִתּוֹךְ מַרְאָה גְדוֹלָה, וְאָמְרָה לְפֶתַע פִּתְאֹם בַּעֲלִיצוּת רַבָּה עַד מְאֹד:

“לְפָנִים הָיָה מֶלֶךְ וְלַמֶּלֶךְ הָיְתָה מַלְכָּה. הוֹ, כַּמָּה מְאֻשָׁרָה אָנֹכִי!” אַחֲרֵי כֵן נִפְנְתָה אַגַּב קִדָּה לְצִדָּם שֶׁל מָרִיּוּס וְיַ’ן וַלְיַ’ן וְאָמְרָה אֲלֵיהֶם: “הִנֵּה כָּךְ! עַכְשָׁו אֶשְׁהֶה בְּחֶבְרַתְכֶם וְאַנְעִים לִי מְנוּחָה בְּתוֹךְ כֻּרְסָה. בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה נִסְעַד אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, וּלְעֵת עַתָּה הַרְבּוּ לָכֶם שִׂיחָה כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם. יָדַעְתִּי שֶׁשִּׂיחַת גְּבָרִים הִיא בְּגֶדֶר הֶכְרַח, וַאֲנִי נוֹדֶרֶת נֶדֶר שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ אֶתְכֶם.”

הִיא נִכְנְסָה עִם מָרִיּוּס בְּוִכּוּחַ הִתּוּלִי, כִּי רָצְתָה לִשְׁמֹעַ אֶל שִׂיחָתָם שֶׁל הַגְּבָרִים. “עַל מָה וְלָמָּה, אַבָּא, לֹא הֶעֱנַקְתָּ לִי עֲדַיִן נְשִׁיקָה? לָמָּה תַּעֲמֹד מֵרָחוֹק כְּאִלֵּם וְלֹא תָּבוֹא לְעֵזֶר לִי? אֵיךְ נָפַל בְּחֶלְקִי אָב כָּמוֹךָ? הֲלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת כִּי אִשָּׁה אֻמְלָלָה אָנֹכִי. בַּעֲלִי מְחַלֵּק לִי מַהֲלֻמּוֹת. אַל תַּחֲמֵץ רֶגַע, גְּשָׁה וְהַעֲנֵק לִי נְשִׁיקָה!” יַ’ן וַלְיַ’ן נִגַּשׁ אֵלֶיהָ.

קוֹזֶט הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מָרִיּוּס וְאָמְרָה: “וְאַתָּה כְּזָר לִי נֶחְשַׁבְתָּ.” וְהִיא הֶעֱמִידָה אֶת מִצְחָהּ כְּנֶגֶד יַ’ן וַלְיַ’ן. וְאוּלָם כְּשֶׁעָמַד עַל יָדָהּ נִרְתְּעָה פִּתְאֹם לְאָחוֹר. “אַבָּא, פָּנֶיךָ חִוְרִים. וְכִי גָבַר עָלֶיךָ כָּל כָּךְ הַכְּאֵב שֶׁבְּיָדֶךָ?” “יָדִי שָׁבָה כְּבָר לְקַו הַבְּרִיאוּת.”> וְשׁוּב הֶעֱמִידָה כְּנֶגְדּוֹ אֶת מִצְחָהּ הַזַּךְ כְּמֵצַח הַכְּרוּבִים וְיַ’ן וַלְיַ’ן אָצַל לָהּ נְשִׁיקָה. “הַעֲלֵה בַּת-צְחוֹק עַל פָּנֶיךָ.”

יַ’ן וַלְיַ’ן עָשָׂה כְּחֶפְצָהּ. הוּא הִצְטַחֵק בְּפָנִים שֶׁל אֵימָה כְּרוּחַ בַּלָּהוֹת. וְקוֹזֶט מָשְׁכָה אֶת כְּתֵפֶיהָ אַגַּב תְּנוּעַת חֵן וְהֵצִיצָה כְּנֶגֶד מָרִיּוּס כְּמִתְרַעֶמֶת. בְּרֶגַע זֶה כְּאִלּוּ נִתְפְּסוּ שְׁנֵיהֶם לְכֹחַ מוֹשֵׁךְ חַשְׁמַלִּי שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בְּתֹקֶף אֵיתָנִים.

“אֲהַבְתִּיךְ!” קָרָא מָרִיּוּס.

“הֶעֱרַצְתִּיךָ!” הֶחֱזִירָה קוֹזֶט.

וְהֵם נָפְלוּ אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת רְעוּתוֹ. “עַכְשָׁו,” אָמְרָה קוֹזֶט מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ כָּבוּשׁ שֶׁל נִצָּחוֹן, כְּשֶׁהִיא מַתְקִינָה כְּסִדְרוֹ אֵת אַחַד הַקְּפָלִים שֶׁבְּשִׂמְלַת הַבֹּקֶר שֶׁלָּהּ, “אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר כָּאן.”

“לֹא וָלֹא, חֶמְדַּת לִבִּי, דָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת,” אָמַר מָרִיּוּס כְּמִתְחַנֵּן. “יֵשׁ לָנוּ עִנְיָן לְשׂוֹחֵחַ בּוֹ.”

"הֲרֵי לָךְ! אֲדוֹנִי וְאִישִׁי מַעֲלֶה עַכְשָׁו עַל עַצְמוֹ אֶת גַּבְרוּתוֹ. יְהֵא כָּךְ. אֲנִי מִסְתַּלֶּקֶת. וְאַתָּה, אַבָּא, לֹא עָמַדְתָּ לִי לְעֵזֶר בִּשְׁעַת צָרָה. עַכְשָׁו אֶהְיֶה מַמְתִּינָה עַד שֶׁתָּבוֹאוּ אֵלַי. יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בְּאֵין אֲנִי אִתְּכֶם יָבוֹא הַשִּׁעְמוּם לִשְׁרוֹת עֲלֵיכֶם. אֲנִי מִסְתַּלֶּקֶת, וּגְמוּלְכֶם יָשׁוּב עַל רֹאשְׁכֶם.

קוֹזֶט יָצְאָה מִן הֶחָדֶר. וְאוּלָם בְּעוֹד שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת הֵצִיץ שׁוּב פַּרְצוּפָהּ הָרַעֲנָן וְהַוָּרֹד מִבֵּין שְׁנֵי צַלְעֵי הַדֶּלֶת, וְהִיא הִשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ:

“אֲנִי שְׁרוּיָה בְּחֵמָה.”

וְהִיא נֶעֶלְמָה שׁוּב. יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה כְּאִישׁ אֲשֶׁר עוֹד מְעַט יַעַזְבוּהוּ כֹּחוֹתָיו. וּמָרִיּוּס, שֶׁזֶּה שָׁעָה שְׁלֵמָה הִסְתַּגֵּל מֵהֶכְרַח לִרְאוֹת אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן כְּמִי שֶׁהָיָה אַסִּיר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְגַם הִתְחִיל מַבְחִין בִּתְהוֹם זוֹ הָרוֹבֶצֶת מֵעַכְשָׁו בֵּינֵיהֶם – הִפְטִיר דְּבָרִים מִתּוֹךְ מִדַּת רַחֲמִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מְלֵאָה דַי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה:

“רוֹאֶה אֲנִי חוֹבָה לְעַצְמִי לְהַזְכִּיר בְּמִלִּים אֲחָדוֹת אֶת עִנְיַן הַכֶּסֶף, זֶה שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁמַר עָלָיו בֶּאֱמוּנָה רַבָּה כָּל כָּךְ לְטוֹבַת קוֹזֶט. הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה יֹשֶׁר הָרָאוּי לְמַתַּן שָׂכָר. יְצַיֵּן בְּעַצְמוֹ אֶת הַסְּכוּם וְאַל יְהֵא חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה. כְּבוֹדוֹ יְקַבֵּל כַּמָּה שֶׁיִּדְרֹשׁ.”

“אֲנִי מוֹדֶה לוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן בְּקוֹל רַךְ. הֵם הוֹסִיפוּ לָדוּן בְּנוֹגֵעַ לָזֶה אֵיךְ לִיצֹר אֶפְשָׁרוּת לְיַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיְּהֵא רוֹאֶה אֶת פְּנֵי קוֹזֶט. יַ’ן וַלְיַ’ן אָמַר שֶׁיָּבוֹא רַק לְעֵת עֶרֶב בִּלְבָד, וּמָרִיּוּס הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ, אִם כִּי לֹא מִתּוֹךְ רָצוֹן רָב.

“יוֹאֵל נָא לָבוֹא מִדַּי עֶרֶב בָּעֶרֶב,” אָמַר מָרִיּוּס. “קוֹזֶט תְּהֵא נְכוֹנָה לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו.” “מָה רַבּוּ חֲסָדָיו, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן,” בָּאָה תְּשׁוּבָה מִצַּד יַ’ן וַלְיַ’ן. מָרִיּוּס הֶחֱוָה קִדָּה, הָאֹשֶׁר לִוָּה אֶת הַיֵּאוּשׁ עַד הַדֶּלֶת, וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים נִפְרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

ב

מָרִיּוּס לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת. עַכְשָׁו הֵבִין עַל שׁוּם מָה הָיְתָה טִינָה בְּלִבּוֹ לְבֶן לִוְיָתָהּ שֶׁל קוֹזֶט. דְּבַר-מָה סָתוּם הָיָה צָמוּד לְיֵשׁוּתוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם זֶה, וּמָרִיּוּס נִזְהַר תָּמִיד מִפָּנָיו מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה טִבְעִית. הַחֶרְפָּה הָאֲיֻמָּה הִיא הִיא פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַחִידָה. הָאָדוֹן פוֹשְׁלֶבַן הָיָה לְפָנִים אַסִּיר נָדוֹן לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.

אָדָם מְטֻפָּל בְּאֹשֶׁר שֶׁגִּלָּה תַּעֲלוּמָה כָּזוֹ לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁמָּצָא עַקְרָב בְּקֵן שֶׁל יוֹנִים. הֲנִגְזְרָה מֵעַכְשָׁו שְׁכֵנוּת זוֹ עַל אָשְׁרָם שֶׁל מָרִיּוּס וְקוֹזֶט? הָאֵין לְשַׁנּוֹת אֶת הַדָּבָר? הַמֻּכְרָחִים הֵם לִסְבֹּל אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וִיהִי מָה?

וִכִי מָרִיּוּס, בְּיוֹם לָקְחוֹ אִשָּׁה, נָשָׂא לוֹ גַם אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה לְפָנִים אַסִּיר עוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ? אֶל הַטִּינָה שֶׁבַּלֵּב, זוֹ שֶׁמָּרִיּוּס נָטַר קֹדֶם לְמִי שֶׁנִּקְרָא פוֹשְׁלֶבַן וְהָפַךְ לִהְיוֹת יַ’ן וַלְיַ’ן, נִצְמַד עַכְשָׁו גַּם רֶגֶשׁ שֶׁל תִּעוּב.

תּוֹךְ כְּדֵי רֶגֶשׁ הַתִּעוּב הַזֶּה הִתְקַיְּמָה גַּם מִדָּה זְעוּמָה שֶׁל רַחֲמִים וְלֹא חָסְרָה גַּם הִתְפַּלְּאוּת כָּל שֶׁהִיא.

אִישׁ גַּנָב זֶה, גַּנָב חוֹזֵר לְסוּרוֹ, מָסַר לְיָדוֹ אֶת כֶּסֶף הַפִּקָּדוֹן. וּסְכוּם הַכֶּסֶף לֹא קָטֹן! שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק. אִישׁ מִלְּבַדּוֹ לֹא יָדַע עַל דְּבַר מְצִיאוּת הַכֶּסֶף. הוּא יָכֹל לְהַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל בְּכִיסוֹ, וְהוּא לֹא כֵּן עָשָׂה וְהֶחֱזִיר אֶת הַפִּקָּדוֹן.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי בָּאִישׁ הַזֶּה הָטְבְּעָה מִדַּת יֹשֶׁר עֲצוּמָה, שֶׁלּוּלֵא כֵן לֹא הָיָה מַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה עַל יְדֵי וִדּוּיוֹ.

וְאוּלָם – מָרִיּוּס הֶעֱלָה בְּזִכְרוֹנוֹ גַּם אֶת זֶה שֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן בָּרַח מִפְּנֵי הַבַּלֶּשֶׁת בִּשְׁעַת הַהִתְנַפְּלוּת מִצַּד י’וֹנְדְּרֶט. וּלְשֵׁם מָה בָּא לִמְקוֹם הַבָּרִיקַדָּה? – יַ’ן וַלְיַ’ן הֵמִית בִּירִיָּה אֶת מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר. מָרִיּוּס רָאָה בְּעֵינָיו אֵיךְ שֶׁזֶּה הוֹלִיךְ אֶת הַשָּׁבוּי לְתוֹךְ הָרְחוֹב הַצַּר.

וּמַה פֵּרוּשׁ הַיְחָסִים שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין קוֹזֶט? מָרִיּוּס לֹא יָדַע לְבָאֵר לְעַצְמוֹ אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה וְהוּא קִבֵּל בְּתוֹרַת נֶחָמָה אֶת הַהַסְבָּרָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּרֹב אֱמוּנִים, לֵאמֹר, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן אֵינֶנּוּ קָרוֹב קִרְבַת מִשְׁפָּחָה לְקוֹזֶט.

מָרִיּוּס לֹא נִשְׁתַּנָּה מִכְּפִי שֶׁהָיָה בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ; אַף שְׁאֵלָה אַחַת מִכָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה לֹא נִפְתְּרָה עַל יָדוֹ, וְהוּא בְּכָל זֹאת דָּן אֶת דִּינוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם. גָּבַר עָלָיו רֶגֶשׁ שֶׁל תִּעוּב וּבְצִדּוֹ שֶׁל רֶגֶשׁ זֶה גַם יִרְאַת כְּבוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִכִּיר לָדַעַת, כְּפִי שֶׁרָמַזְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה, כִּי אִישׁ זֶה נוֹצֵר בְּנַפְשׁוֹ נִיצוֹץ קָדוֹשׁ.

מָרִיּוּס לֹא בָּא לְהִלָּחֵם עַל הַבָּרִיקַדָּה אֶלָּא מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ; בְּעֶצֶם הַדָּבָר הָיָה שַׁיָּךְ לְמַעֲמַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתָּם עָשָׂה מִלְחָמָה. וְאִלּוּ שָׁאַל מָרִיּוּס אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיְּתָרֵץ לוֹ אֶת דְּבַר בְּרִיחָתוֹ בִּשְׁעַת הַהִתְנַפְּלוּת בְּבֵית י’וֹנְדְּרֶט – כֵּיצַד הָיָה רואה אָז אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנִּתֶּנֶת לוֹ: וְכִי מֶה הָיָה בְּסוֹפָה שֶׁל קוֹזֶט לוּלֵא בָּרַחְתִּי? – וְאוּלָם מָרִיּוּס לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ לִידֵי רַעְיוֹן זֶה. וְכָל אוֹתוֹ שִׁקּוּל הַדַּעַת לֹא הֵבִיא אֶת מָרִיּוּס אֶלָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּרְאֶה בְּעַיִן רָעָה אֶת בִּקּוּרָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן.

סֵפֶר שְׁבִיעִי: הַלַּיְלָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא    🔗

א

לְמָחֳרָת דָּפַק יַ’ן וַלְיַ’ן בִּתִחִלַּת הַלַּיְלָה עַל הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית גִ’ילְנוֹרְמַן. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לוֹ עַל יְדֵי בַּסְקֶה.

בַּסְקֶה לֹא הִמְתִּין לְיַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיִּגַּשׁ אֵלָיו, אֶלָּא פָּנָה אֵלָיו מִיָּד בִּדְבָרִים: “הָאָדוֹן הָרוֹזֵן אָמַר לִי שֶׁאֶשְׁאַל אֶת כְּבוֹדוֹ, אִם יַעֲלֶה לְמַעְלָה אוֹ יִשָּׁאֵר לְמָטָּה?”

“אֲנִי אֶשָּׁאֵר לְמַטָּה,” עָנָה יַ’ן וַלְיַ’ן.

בַּסְקֶה, שֶׁלֹּא הֶחֱסִיר אָמְנָם מִמִּדַּת הַנִּמּוּס, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לַחֶדֶר הַנָּמוּךְ וְאָמַר: “אֲנִי אוֹדִיעַ אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ לַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת.”

חֶדֶר זֶה, שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן נִכְנַס לְתוֹכוֹ, הָיָה מְקֻמָּר וְטָחוּב וְשִׁמֵּשׁ לְעֵת מְצוֹא בֵּית אוֹצָר דּוֹמֶה לְמַרְתֵּף. הוּא נִשְׁקַף עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, רִצְפָּתוֹ הָיְתָה עֲשׂוּיָה לוּחוֹת-אֶבֶן אֲדֻמִּים וְאוֹרוֹ הָיָה בָּא בְּמִדָּה מְצֻמְצֶמֶת דֶּרֶךְ חַלּוֹן אֶחָד הַמְסֹרָג בִּקְנֵי בַּרְזֶל. אוֹתוֹ חֶדֶר לֹא הָיָה מִסּוּג הַחֲדָרִים הַכְּפוּפִים לִמְנַקֵּה הָאָבָק וְלַמַּטְאֲטֵא. כְּמוֹ כֵן לֹא הָיָה מִי שֶׁהוּא יוֹרֵד כָּאן לְחַיֵּי הָעַכְּבִישִׁים. עַל פְּנֵי הַחַלּוֹן הִתְנוֹסֵס אֵטוּן מְהֻדָּר וּמְלֻכְלָךְ, שֶׁפִּגְרֵי זְבוּבִים הָיוּ זְרוּעִים עָלָיו לְשֵׁם קִשּׁוּט. בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁבְּחֶדֶר צַר וְנָמוּךְ זֶה נֶעֶרְמוּ לַעֲרֵמָה בַּקְבּוּקִים רֵיקִים. הַטִּיחַ הַכָּתֹם שֶׁעַל הַקִּירוֹת נִתְפּוֹרֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְהִשִּׁיר אֶת שְׁבָרָיו לָאָרֶץ. בִּקְצֵה הַחֶדֶר נִרְאָה אַרְגַּז עֵץ צָבוּעַ בְּצֶבַע שָׁחוֹר וְעוֹטֶה טַבְלָה צָרָה לְמִכְסֶה. בְּתוֹךְ אַרְגָּז זֶה הָיְתָה מְבֹעֶרֶת אֵשׁ; שִׁעֲרוּ כַּנִּרְאֶה מִקֹּדֶם, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן יָשׁוּב וְיוֹדִיעַ שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר לְמָטָּה.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ. זֶה כַּמָּה יָמִים לֹא הֵבִיא אֹכֶל לְפִיו וְלֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו. הוּא צָנַח בְּלִי כֹּחַ לְתוֹךְ אַחַת הַכֻּרְסוֹת שֶׁבֶּחָדֶר.

בַּסְקֶה חָזַר וְנִכְנַס, הֶעֱמִיד נֵר דּוֹלֵק עַל כַּרְכֹּב הַקָּמִין וְנִסְתַּלֵּק לוֹ שׁוּב. יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁרֹאשׁוֹ צָנַח לוֹ עַל חָזֵהוּ, לֹא הִרְגִּישׁ גַּם בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁל בַּסְקֶה וְגַם בַּנֵּר הַדּוֹלֵק.

וּפִתְאֹם הִתְנָעֵר וְקָפַץ מִמְּקוֹמוֹ. מֵאַחֲרָיו עָמְדָה קוֹזֶט. הוּא לֹא הִרְגִּישׁ בִּכְנִיסָתָהּ, אֲבָל דְּבַר מָה בְּנַפְשׁוֹ אָמַר לוֹ, כִּי הִיא נִמְצֵאת בֶּחָדֶר.

הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ וְהִתְבּוֹנֵן בְּקוֹזֶט. זוֹ יָפְתָה לְהַלֵּל. וְאוּלָם כְּשֶׁהִפְלִיא אוֹתוֹ מֶבָּטָהּ הֶעָמֹק לֹא הָיָה זֶה יְפִי הָעֵינַיִם, כִּי אִם הַנֶּפֶשׁ הַנִּשְׁקֶפֶת מִתּוֹךְ הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה.

“אַבָּא,” קָרְאָה קוֹזֶט, “יָדֹעַ יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נוֹטֶה מִטִּבְעֲךָ לְזָרוּת, וְאוּלָם לֹא חָשַׁבְתִּי וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁאַתָּה עָלוּל לֶאֱחֹז בְּהַמְצָאָה כְּעֵין זוֹ. לֹא יְאָמֵן כִּי יְסֻפָּר! מָרִיּוּס אָמַר לִי כִּי רְצוֹנְךָ הָיָה בְּכָךְ שֶׁאֲקַבֵּל אֶת פָּנֶיךָ בַּחֶדֶר הַזֶּה.”

“נָכוֹן הַדָּבָר. רְצוֹנִי הָיָה בְּכָךְ.” “יָדַעְתִּי כִּי אֶשְׁמַע תְּשׁוּבָה זוֹ מִפִּיךָ. יְהִי כָּךְ. וְאוּלָם יְהֵא יָדוּעַ לְךָ, כִּי אוֹרִיד עָלֶיךָ תּוֹכַחַת מוּסָר. וַהֲרֵינִי מַתְחִילָה. אַבָּא, הָבָה לִי נְשִׁיקָה.” וְהִיא הִגִּישָׁה לוֹ אֶת לֶחְיָהּ.

וְאוּלָם יַ’ן וַלְיַ’ן עָמַד בְּלִי נוֹעַ. “מְעִידָה אָנֹכִי כִּי אֵין אַתָּה זָע מִמְּקוֹמֶךָ. אֲבָל סָלַחְתִּי לְךָ גַּם סָלֹחַ. הֲלֹא נֶאֱמַר בְּסֵפֶר הַבְּרִית: ‘הַגִּישָׁה אֶת לֶחְיְךָ הַשְּׁנִיָּה’. הֵא לָךְ!” וְהִיא הִגִּישָׁה לוֹ אֶת לֶחְיָהּ הַשְּׁנִיָּה.

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא נָע וְלֹא זָע. דּוֹמֶה הָיָה כִּי רַגְלָיו הֻדְבְּקוּ בְּמַסְמְרִים אֶל הָרִצְפָּה. “רוֹאָה אָנֹכִי כִּי הַמַּצָּב נַעֲשָׂה חָמוּר יוֹתֵר. וְכִי מָה הֲרֵעוֹתִי לַעֲשׂוֹת לָךְ? אֲנִי מוֹדִיעָה בְּגָלוּי כִּי בָּאתִי לִידֵי כָּעַס. אַתָּה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתִי. שַׁתֵּף אֶת עַצְמְךָ הַיּוֹם לִסְעֻדָּתֵנוּ.” “סָעַדְתִּי כְּבָר.”

“לֹא נָכוֹן הַדָּבָר. אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵאֵת מַר גִ’ילְנוֹרְמַן שֶׁיָּטִיל בְּךָ נְזִיפָה. הַסָּבָא לֹא נוֹצַר אֶלָּא לְשֵׁם זֶה שֶׁיְּיַסֵּר אֶת הָאָב, נִסְתַּלֵּק מִכָּאן. בּוֹא וְנַעֲלֶה לְמָעְלָה. בְּלִי שְׁהוּת!”

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר.”

קוֹזֶט הִצִּיעָה עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה שְׁאֵלוֹת, אֲבָל תְּשׁוּבוֹתָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הָיוּ לָהּ כִּדְבָרִים סְתוּמִים. הוּא רָאָה כִּי רִגְשָׁהּ עוֹדֶנּוּ חַי בְּקִרְבָּהּ, וְאוּלָם הִיא נֶעֶשְׂתָה כְּבָר שֻׁתֶּפֶת לְמִשְׁפַּחַת בַּעְלָהּ, אִם כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ לֹא הִכִּירָה בְּכָךְ. הִיא דִּבְּרָה אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן בִּלְשׁוֹן “אַבָּא”, אֲבָל לֹא הָיְתָה לָהּ עוֹד נְעִימַת הַקּוֹל שֶׁל הַבַּת. וּכְמוֹ כֵן לֹא הֵבִינָה קוֹזֶט אֶת הַדְּרִישָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁמִּצַּד יַ’ן וַלְיַ’ן, לֵאמֹר, כִּי הִיא תִּקְרָא לוֹ בְּשֵׁם מַר יַ’ן. הִיא הֶחֱזִירָה דִבְרֵי הֲלָצָה.

וּפִתְאֹם יָרַד עָלֶיהָ כֹּבֶד-רֹאשׁ. “שֶׁמָּא אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי בִּגְלַל זֶה שֶׁהִגַּעְתִּי לִידֵי אֹשֶׁר?” הַתְּמִימוּת פְּעָמִים חוֹדֶרֶת בְּלִי יוֹדְעִים לְתוֹךְ מַעֲמַקִּים. אַף שְׁאֵלָה זוֹ, שֶׁיָּצְאָה מִפִּי קוֹזֶט לְלֹא כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת, גָּרְמָה לוֹ לְיַ’ן וַלְיַ’ן כְּאֵב גָּדוֹל. רָצְתָה קוֹזֶט לִשְׂרֹט שָׂרֶטֶת עַל לִבּוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן וְרִטְּשָׁה לֵב זֶה לִגְזָרִים. הוּא הֶחֱוִיר וְשָׁהָה זְמַן מָה בִּשְׁתִיקָה. אַחֲרֵי כֵן פֶּתַח וְאָמַר מִתּוֹךְ נְעִימַת קוֹל מֻפְלָאָה וְהָיָה כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

"אָשְׁרָהּ הָיָה לִי לְמַטָּרָה אַחַת בַּחַיִּים.

עַכְשָׁו נָקִי אָנֹכִי לִפְנֵי אֱלֹהִים. קוֹזֶט, עַכְשָׁו שֶׁהִגַּעַתְּ לִידֵי אֹשֶׁר, הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לְהִסְתַּלֵּק." “הֵידָד! הִנֵּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי בִּלְשׁוֹן ‘אַתְּ’!” קָרְאָה קוֹזֶט וְנָפְלָה עַל צַוָּארוֹ.

הוּא לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב רִגְשׁוֹת רֹךְ וְאִמֵּץ אוֹתָהּ אֶל חָזֵהוּ. נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּמְעַט, כִּי הִיא שָׁבָה וְהָיְתָה כֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ. “תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא!” קָרְאָה קוֹזֶט. יַ’ן וַלְיַ’ן עָמַד לִכְרֹעַ תַּחַת גַּעְגּוּעֵי הַצָּעַר. הוּא חִלֵּץ אֶת עַצְמוֹ לְאִטּוֹ מִבֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל קוֹזֶט וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַכּוֹבַע. “מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?” שָׁאֲלָה קוֹזֶט.

יַ’ן וַלְיַ’ן הֶחֱזִיר: “אֲנִי מִסְתַּלֵּק, גְּבִרְתִּי הָרוֹזֶנֶת, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ מַמְתִּינִים לְשׁוּבָהּ.” וּכְשֶׁעָמַד עַל הַסַּף הוֹסִיף וְאָמַר: “אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַל גְּבִרְתִּי בִּלְשׁוֹן אַתְּ. תּוֹאֶל-נָא לְהַגִּיד לְבַעֲלָהּ הַנִּכְבָּד, כִּי הַדָּבָר לֹא יִשָּׁנֶה. תִּסְלַח נָא עַל כָּךְ.” יַ’ן וַלְיַ’ן הָלַךְ לוֹ וְהִשְׁאִיר אֶת קוֹזֶט כְּשֶׁהִיא מִשְׁתּוֹמֶמֶת לְאֵין קֵץ עַל הַפְּרֵדָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת.

ב

בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה הִמְשִׁיךְ אֶת הַבִּקּוּרִים הָאֵלֶּה, וְאוּלָם הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ מִיּוֹם לְיוֹם פְּגוּמִים בְּטַעְמָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הוּא הָיָה בִּלְתִּי מוּבָן, כֵּיוָן שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע כִּי הוּא נָתַן הַבְטָחָה לְמָרִיּוּס שֶׁיַּרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מֵעַל קוֹזֶט.

לְשׁוֹן “אַתְּ” שֶׁנִּתְבַּטְּלָה, הַיְשִׁיבָה בִּשְׁעַת הַבִּקּוּר, הַדִּבּוּר בְּנֻסַּח “גְּבִרְתִּי הָרוֹזֶנֶת” וּבְנֻסַּח “מַר יַ’ן” – כָּל אֵלֶּה גָּרְמוּ לָהּ לְקוֹזֶט שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן הָפַךְ לִהְיוֹת בְּעֵינֶיהָ אִישׁ אַחֵר. עֲמָלוֹ שֶׁעָמַל לִדְחוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו – נִגְמֵר בְּהַצְלָחָה. קוֹזֶט הִגְבִּירָה מִפַּעַם לְפַעַם אֶת חֶדְוָתָהּ וְהִקְטִינָה אֶת מִדַּת הָרֹךְ. יוֹם אֶחָד אָמְרָה לוֹ פִּתְאֹם: “לְפָנִים הוּא הָיָה אָבִי, עַכְשָׁו חָדַל מִהְיוֹת לִי לְאָב; אַחֲרֵי כֵן נֶחְשַׁב לִי כְּדוֹד, וְגַם זֶה חָלַף וְאֵינֶנּוּ; לְפָנִים נִקְרָא בְּשֵׁם אָדוֹן פוֹשְׁלֶבַן, עַכְשָׁו הָפַךְ לִהְיוֹת מַר יַ’ן. מִי הוּא בְּעֶצֶם, כִּי אֵדָע? כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם כִּתְפֵלִים בְּעֵינָי. לוּלֵא יָדַעְתִּי כַּמָּה הוּא טוֹב וּמֵטִיב – הָיִיתִי מְפַחֶדֶת מִפָּנָיו.”

הוּא לֹא עָקַר אֶת דִּירָתוֹ מֵרְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה, כֵּיוָן שֶׁקָּשְׁתָה עָלָיו פְּרֵדַת הַסְּבִיבָה שֶׁשָּׁם נִמְצָא בֵּית קוֹזֶט.

יוֹם אֶחָד נִכְשְׁלָה קוֹזֶט בִּלְשׁוֹנָהּ וְתָפְסָה לְשׁוֹן אַבָּא. הַחֶדְוָה עָלְתָה כְּאוֹר עַל פְּנֵי יַ’ן וַלְיַ’ן הַזָּקֵן. הוּא הֶעֱמִיד אוֹתָהּ עַל טָעוּתָהּ: “תּוֹאֶל-נָא לֵאמֹר יַ’ן.”

“אָמְנָם כֵּן!” קָרְאָה קוֹזֶט וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק, “מַר יַ’ן!” – “עַכְשָׁו תָּפְסָה לָשׁוֹן נְכוֹנָה,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן וְהֵסֵב אֶת פָּנָיו הַצִּדָּה, כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תִּרְאֶה אוֹתוֹ מוֹחֶה דִמְעָה מֵעֵינָיו.

ג

זֹאת הָיְתָה לָהֶם הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְעוֹרֵר אֶת רֹךְ הַלֵּב הַנּוֹשָׁן; עַכְשָׁו פָּג הָרֹךְ הַזֶּה לְגַמְרֵי. אָפְסָה קִרְבַת הַיְחָסִים, חָדְלָה כָּל נְשִׁיקָה וְלֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד הַמִּלִּים “אַבָּא יָקָר.” וְהִנֵּה הוּא רָאָה אֶת פְּרִי רְצוֹנוֹ וַעֲמָלוֹ וְהֻכְרַח לְסַלֵּק מֵעַל פָּנָיו אֶחָד אֶחָד אֶת הַהֶרְגֵּלִים הַיְקָרִים לוֹ בְּיוֹתֵר, אַף נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה שֶׁיְּהֵא מְאַבֵּד אֶת קוֹזֶט מְעַט מְעַט לְאַחַר שֶׁזּוֹ אָבְדָה לוֹ קֹדֶם כֻּלָּהּ בְּבַת-אֶחָת.

עַכְשָׁו הָיָה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כִּמְאֻשָּׁר אִם רַק יָכֹל לִרְאוֹת יוֹם יוֹם אֶת פְּנֵי קוֹזֶט לְשָׁעָה קַלָּה. כָּל חַיָּיו נִתְרַכְּזוּ בַּשָּׁעָה הָאַחַת הַזֹּאת. דַּרְכּוֹ הָיְתָה לָשֶׁבֶת עַל יָדָהּ וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מְסַפֵּר אִתָּהּ עַל יְמַי הֶעָבָר, עַל יַלְדוּתָהּ, עַל בֵּית הַמִּנְזָר וְעַל יְדִידוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם.

יוֹם אֶחָד מִן הַיָּמִים הַנָּאִים בְּיוֹתֵר שֶׁבְּאַפְּרִיל, כְּשֶׁהַקַּיִץ נִרְאָה עוֹמֵד בְּעֵינוֹ עַל חֻמּוֹ וְעַל תִּפְאַרְתּוֹ רַבַּת הַגְּוָנִים, הוֹצִיאוּ מָרִיּוּס וְקוֹזֶט אֶל הַפֹּעַל מַחֲשָׁבָה אַחַת שֶׁהָגוּ בָּהּ זֶה יָמִים רַבִּים, לֵאמֹר, הֵם הָלְכוּ לְבַקֵּר בַּגַּן אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פְּלוּמֶה. כֵּיוָן שֶׁשְּׁטָר הַשְּׂכִירוּת אֲשֶׁר לַבַּיִת לֹא נִגְמַר עֲדַיִן זְמַנּוֹ, לָכֵן יָכְלוּ מָרִיּוּס וְקוֹזֶט לְהִתְהַלֵּךְ בַּגַּן בְּאֵין מַפְרִיעַ. וְאָמְנָם הֵם הִתְהַלְּכוּ כָּאן כְּאַוַּת נַפְשָׁם וְהִשְׁכִּיחוּ מִלִּבָּם אֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. אוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁבָּא יַ’ן וַלְיַ’ן בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה לִרְחוֹב פִי-דוֹ קַלְוֶר, אָמַר לוֹ בַּסְקֶה: “הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת וְהָאָדוֹן הָרוֹזֵן יָצְאוּ לְטַיֵּל וְלֹא שָׁבוּ עֲדַיִן.”

יַ’ן וַלְיַ’ן צָנַח בִּשְׁתִיקָה עַל כִּסֵּא וְחִכָּה שָׁעָה אֲרֻכָּה. קוֹזֶט בּוֹשְׁשָׁה לָשׁוּב. הוּא נִתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

קוֹזֶט הִתְפַּעֲלָה כָּל כָּךְ מִטִּיּוּל זֶה שֶׁ“בְּגַנָּהּ” וְשָׂמְחָה כָּל כָּךְ לְאוֹתוֹ “יוֹם תָּמִים שֶׁעָבַר עָלֶיהָ בִּתְחוּם עֲבָרָהּ,” שֶׁלְּמָחֳרָת לֹא סָחָה אֶלָּא בְּדָבָר זֶה. הִיא שָׁכְחָה לְגַמְרֵי כִּי עָבַר עָלֶיהָ יוֹם לְלֹא רְאוֹת אֶת פְּנֵי יַ’ן וַלְיַ’ן.

“אֵיךְ הִגִּיעָה לְשָׁם?” שָׁאַל יַ’ן וַלְיַ’ן.

“בְּרָגֶל.”

“וְאֵיךְ שָׁבָה?”

“בַּעֲגָלָה.”

“לָמָּה אֵין לַגְּבֶרֶת עֲגָלָה מִשֶּׁלָּהּ? דְּמֵי הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל מֶרְכָּבָה נָאָה לֹא יַעֲלוּ לְחֹדֶשׁ אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. וְהַגְּבֶרֶת הֲלֹא עֲשִׁירָה.” “אֵין דַּעְתִּי נְתוּנָה לְכָךְ,” הֶחֱזִירָה קוֹזֶט. “וְכַדּוֹמֶה לָזֶה הוּא עִנְיֵן טוּסֶן. זוֹ עָזְבָה אֶת מִשְׂרָתָהּ וְהַגְּבֶרֶת לֹא שָׂכְרָה אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ. מַה סִבַּת הַדָּבָר?”

“דַּי לִי בְּנִיקוֹלֶט.”

“וְאוּלָם נַעֲרָה סוֹכֶנֶת הֲלֹא תִּסְכֹּן לַגְּבֶרֶת?”

“וְכִי לֹא דַי לִי בְּמָרִיּוּס?”

“גְּבִרְתִּי הָיְתָה צְרִיכָה לִרְכֹּשׁ לָהּ בַּיִת מִשֶּׁלָּהּ, לְהַעֲמִיד מְשָׁרְתִים, לְהַחֲזִיק בְּבֵיתָהּ מֶרְכָּבָה, לִשְׂכֹּר בִּקְבִיעוּת תָּא מְיֻחַד בַּתֵּאַטְרוֹן, אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יָדָהּ תִּקְצַר מֵהַשִּׂיגוֹ. לָמָּה תִּמְנַע אֶת עַצְמָהּ מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעָשְׁרָהּ? הָעֹשֶׁר הוּא תּוֹסֶפֶת נָאָה לְאֹשֶׁר הָאַהֲבָה.”

קוֹזֶט לֹא עָנְתָה דָבָר. אִם רָצָה יַ’ן וַלְיַ’ן לְהַאֲרִיךְ אֶת בִּקּוּרוֹ הָיָה מַתְחִיל – כְּדֵי שֶׁקּוֹזֶט לֹא תִּפְנֶה לְהַבִּיט אֶל הַשָּׁעוֹן – לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת מָרִיּוּס וּלְהַכְרִיז עָלָיו כְּעַל אִישׁ יְפֵה תֹּאַר, בַּעַל אֹפִי שֶׁל אֲצִילוּת, אַמִּיץ הָרוּחַ, אֳמָן הַדִּבּוּר וּבַעַל מֶזֶג טוֹב. זֶה גָרַר אַחֲרָיו הוֹסָפוֹת דְּבָרִים מִצַּד קוֹזֶט וְיַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה יָכֹל לְהַתְחִיל אֶת הָעִנְיָן שׁוּב, כִּי הַמִּלָּה מָרִיּוּס שִׁמְּשָׁה לָהֶם כְּעֵין מַעְיָן מִתְגַּבֵּר; כְּמִסְפַּר אוֹתְיוֹת שְׁמוֹ כֵּן מִסְפַּר הַכְּרָכִים שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִכְתֹּב עַל מָרִיּוּס. תַּחְבּוּלָה זוֹ הוֹעִילָה לוֹ לְיַ’ן וַלְיַ’ן שֶׁיְּהֵא מַאֲרִיךְ בְּבִקּוּרָיו. מִדֵּי שִׁבְתּוֹ עַל יַד קוֹזֶט וּמִדֵּי שָׁכְחוֹ אֶת עָנְיוֹ בְּחֶבְרָתָהּ הָיָה כְּאִישׁ מְאֻשָּׁר לְאֵין קֵץ וּכְאִישׁ אֲשֶׁר הוּקַל לוֹ מִפִּצְעֵי לִבּוֹ. – וְלֹא פַּעַם רָאָה בַּסְקֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לִתְבֹּעַ אֶת קוֹזֶט:

“הָאָדוֹן גִ’ילְנוֹרְמַן מְבַקֵּשׁ לְהוֹדִיעַ לַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת, כִּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לִסְעֻדָּה.” תָּמִיד, לְאַחַר בִּקּוּרִים כָּאֵלֶּה, הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן חוֹזֵר הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ הִרְהוּרֵי עֶצֶב. בֵּינָתַיִם הָלְכוּ הָלֹךְ וָרַב הַסִּמָּנִים הָרָעִים שֶׁהֵעִידוּ עַל יַ’ן וַלְיַ’ן כִּי חָדַל לִהְיוֹת אוֹרֵחַ רָצוּי בְּבֵית גִ’ילְנוֹרְמַן. יוֹם אֶחָד לֹא הִסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר בַּחֶדֶר שֶׁשָּׁם הִתְרָאָה פָּנִים עִם קוֹזֶט. לְמָחֳרָת הָיָה אָמְנָם הַתַּנּוּר מֻסָּק, אֲבָל הַכֻּרְסוֹת הַשְּׁתַּיִם הָעָמְדוּ לְיַד הַקִּיר אֲשֶׁר מִנֶּגֶד לַקָּמִין.

לְמָחֳרָתַיִם חָסְרוּ הַכֻּרְסוֹת בַּחֶדֶר. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיַּ’ן וַלְיַ’ן קָם מִמְּקוֹמוֹ לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ, אָמְרָה קוֹזֶט: “אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי מִפִּי בַּעְלִי דָבָר מוּזָר בִּמְאֹד מְאֹד.” “מָה הַדָּבָר?”

“בַּעְלִי אָמַר לִי: ‘יֵשׁ לָנוּ הַכְנָסָה שְׁנָתִית בִּסְכוּם שְׁלשִׁים אֶלֶף פְרַנְק. עֶשְׂרִים וְשִׁבְעֵת אֲלָפִים מַכְנִיס לָנוּ כֶּסֶף הוֹנֵךְ, שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אֲנִי מְקַבֵּל מֵאֵת זְקֵנִי’. עַל זֶה עָנִיתִי לוֹ: ‘בְּסַךְ הַכֹּל שְׁלשִׁים אֶלֶף פְרַנְק’. אָז הוֹסִיף וְאָמַר: ‘הֲתִמְצְאִי עֹז בְּנַפְשֵׁךְ לְהִסְתַּפֵּק בִּשְׁלֹשֶׁת הָאֲלָפִים דְּמֵי הַכְנָסָתִי?’ אָנֹכִי עָנִיתִי: ‘אָמְנָם כֵּן, הָיִיתִי מִסְתַּפֶּקֶת בְּלֹא כְּלוּם וּבִלְבָד שֶׁאֶרְאֶה אִתְּךָ חַיִּים’. לְבַסּוֹף שָׁאַלְתִּי אֶצְלוֹ: ‘לְשֵׁם מָה בָּאוּ דְּבָרֶיךָ?’ ‘לְהַגְדִּיל תּוֹרָה’, עָנָה לִי בַּעְלִי.”

יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא מָצָא מִלִּים לַעֲנוֹת. קוֹזֶט הָיְתָה מְצַפָּה, כַּנִּרְאֶה, שֶׁהוּא יְבָאֵר לָהּ אֶת הַדָּבָר בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא; וְאוּלָם הוּא שָׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה זְעוּמָה. הוּא הָלַךְ הַבַּיְתָה וּמַחְשְׁבוֹתָיו גָּבְרוּ עָלָיו כָּל כָּךְ, שֶׁמִּתְּחִלָּה נִכְנַס עַל פִּי טָעוּת לְבַיִת זָר שֶׁבִּשְׁכֵנוּת בֵּיתוֹ.

הֵצִיקוּ לוֹ כָּל מִינֵי הַשְׁעָרוֹת. הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמָּרִיּוּס מְפַקְפֵּק בְּכַשְׁרוּתָם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַפְרַנְקִים. מִי יוֹדֵעַ אִם אֵינֶנּוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁהַכֶּסֶף בָּא מִמָּקוֹר לֹא טָהוֹר, אֶפְשָׁר שֶׁחָקַר וּמָצָא כִּי הַכֶּסֶף בָּא מִיָּדוֹ, מִיַּד יַ’ן וַלְיַ’ן.

לְמָחֳרָת לֹא נִמְצָא שׁוּם כִּסֵּא בֶּחָדֶר. קוֹזֶט, שֶׁדָּאֲגָה רַק מְעַט לְמֶשֶׁק הַבַּיִת, לֹא יָדְעָה לְאָן נֶעֶלְמוּ הַכִּסְּאוֹת וְרָאֲתָה אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן “הַמּוּזָר” כְּאָשֵׁם בַּדָּבָר. הַפַּעַם נִמְשְׁכָה שִׂיחָתָם רַק זְמָן קָצָר.

“שָׁלוֹם,” מִלְמֵל יַ’ן וַלְיַ’ן.

הוּא נִמְנַע מִלֵּאמֹר: “שָׁלוֹם, קוֹזֶט.” וְאוּלָם הוּא לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לֵאמֹר: “שָׁלוֹם, הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת.” "יַ’ן וַלְיַ’ן נִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ יָגוֹן כָּבֵד. הַפַּעַם הֵבִין לְחֶפְצָם שֶׁל אַנְשַׁי הַבָּיִת. לְמָחֳרָת נִמְנַע מִבּוֹא. קוֹזֶט לֹא נִתְעוֹרְרָה עַל כָּךְ אֶלָּא לְעֵת עֶרֶב. “מַר יַ’ן,” אָמְרָה קוֹזֶט, “לֹא בָּא הַיּוֹם לְבֵיתֵנוּ.” הַדָּבָר גָּרַם לָהּ כְּעֵין צָעַר. וְאוּלָם הִיא לֹא הִשְׁגִּיחָה בְּכָךְ, וּנְשִׁיקָה אַחַת מִפִּי מָרִיּוּס שֶׁלָּהּ הֶעֱבִירָה אוֹתָהּ עַל-נְקַלָּה לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים. וְהוּא לֹא בָּא גַם בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרֵי זֶה.

קוֹזֶט לֹא נִתְעוֹרְרָה עַל הַדָּבָר וְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה עָבְרוּ עָלֶיהָ כָּרָגִיל, רַק בַּהֲקִיצָהּ מִשְּׁנָתָהּ שָׁבוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ לְטַפֵּל בְּעִנְיָן זֶה. הֲלֹא אָשְׁרָהּ גָּבַר עָלֶיהָ עַד מְאֹד! הִיא מִהֲרָה וְשָׁלְחָה אֶת נִיקוֹלֶט אֶל מַר יַ’ן וּבִקְּשָׁה לִשְׁאֹל אִם הוּא חוֹלֶה וּמַדּוּעַ לֹא בָּא אֶתְמוֹל. וְנִיקוֹלֶט אָמְנָם הֵבִיאָה תְּשׁוּבָה מֵאֵת מַר יַ’ן. הַלָּז הֵשִׁיב כִּי אֵינֶנּוּ חוֹלֶה, אֶלָּא שֶׁהוּא נָתוּן בְּיוֹתֵר לַעֲסָקָיו וּמִתְכּוֹנֵן לִנְסִיעָה שֶׁתֶּאֱרַךְ כַּמָּה זְמָן. וְאַף הוֹסִיף שֶׁלֹּא בִּקֵּר בְּבֵיתָם “גַּם תְּמוֹל וְגַם שִׁלְשׁוֹם”.

ד

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים שֶׁמֵּחֹדֶשׁ מַאי וְעַד חֹדֶשׁ יוּלִי שְׁנַת 1833 הָיָה זָקֵן אֶחָד בְּפָרִיס הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם מֵרְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה עַד רְחוֹב סֶן-דֶּנִי. כָּאן הָיָה הַזָּקֵן מְהַלֵּךְ לְאִטּוֹ, רֹאשׁוֹ הָיָה נָטוּי לְפָנִים וְעֵינָיו תְּלוּיוֹת כָּל הַזְּמָן בְּמָקוֹם אֶחָד, הוּא פִּנַּת רְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר, כְּאֵלּוּ הוּא רוֹאֶה שָׁם זִיו וְתִפְאֶרֶת. כְּכָל אֲשֶׁר הִתְקָרֵב לְאוֹתוֹ רְחוֹב כֵּן נָהֲרוּ עֵינָיו מֵחַדּוּת נָפַשׁ; פָּנָיו הֵעִידוּ עַל רְגָשׁוֹת הָרַךְ הַנֵּעוֹרִים בְּלִבּוֹ, שְׂפָתָיו נָעוּ לְאִטָּן, כְּדוֹבְבוֹת דִּבְרֵי שִׂיחָה כְּלַפֵּי מֵי-שֶׁהוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה, עַל פִּיו נִתְלְתָה בַּת-צְחוֹק וְהוּא הִתְאַמֵּץ לְהַקְטִין אֶת צְעָדָיו כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל. וּמִשֶּׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לִרְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר – עָמַד מִלֶּכֶת, הִתְחִיל מְרַטֵּט, הִטָּה אֶת גּוּפוֹ לְפָנִים מִתּוֹךְ הִסּוּס שֶׁבְּעַצְבוּת, הֵעִיף אֶת מֶבָּטוֹ מֵעַל פְּנֵי בֵּית הַפִּנָּה וָהָלְאָה כְּדֵי לְהָצִיץ לְתוֹךְ הָרְחוֹב, וְאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁקַף מִתּוֹךְ מֶבָּטוֹ הַנֶּעֱצָב דְּבַר-מָה דוֹמֶה לְגַעְגּוּעִים עַל תִּפְאֶרֶת רְחוֹקָה אוֹ דּוֹמָה לְבָבוּאַת הָאוֹר אֲשֶׁר לְגַן עֵדֶן אָבוּד. מֵעֵינָיו נָטְפוּ דְמָעוֹת. הַזָּקֵן חָשׁ אֶת טַעְמָן הַמָּר. וְכָךְ הָיָה שׁוֹהֶה כַּמָּה רְגָעִים כְּשֶׁהוּא קוֹפֵא עַל עָמְדוֹ כְּאֶבֶן; אַחֲרֵי כֵן הָיָה חוֹזֵר בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּא וּלְפִי קֶצֶב הַהֲלִיכָה הַקּוֹדֵם, וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיק לָלֶכֶת כֵּן הָלַךְ מֶבָּטוֹ הָלֹךְ וְכָבֹה.

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים חָדַל הָאִישׁ מִגֶּשֶׁת עַד עֶצֶם רְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר; הוּא לֹא הִרְחִיק לָלֶכֶת אֶלָּא מְעַט אוֹ הַרְבֵּה לְתוֹךְ רְחוֹב סֶן-לוּאִי. יוֹם אֶחָד עָמַד מִלֶּכֶת בִּקְצֵה רְחוֹב קולְטוּר-סֶנְט-קַטְרִין וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו לְהַבִּיט מֵרָחוֹק אֶל רְחוֹב פִי-דוּ-קַלְוֶר. לְבַסּוֹף הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, כְּמִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, וְחָזַר הַבָּיְתָה.

מִיּוֹם לַיּוֹם קָצְרָה דֶּרֶךְ שִׁיבָתוֹ, כִּקְטֹן תְּנוּעוֹת הַמְטֻלְטֶלֶת אֲשֶׁר לְשָּׁעוֹן הוֹלֵךְ וְגֹוֵעַ. עֵינָיו כָּבוּ; אוֹר הַחֶדְוָה לֹא הָיָה לָהֶן עוֹד, וְאוּלָם גַּם מְקוֹר דִּמְעוֹתֵיהֶן יָבֵשׁ. הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים בָּרְחוֹב הָיוּ מִתְקַלְּסִים בּוֹ.

סֵפֶר שְׁמִינִי: מִן הַלַּיְלָה אֶל הָאוֹר    🔗

א

הָאֹשֶׁר יֵשׁ בּוֹ דְּבַר-מָה נוֹרָא! אֵין כָּמֹהוּ גוֹרֵם חִישׁ מַהֵר סִפּוּק לָאָדָם. מִשֶּׁהִגַּעְתָּ אֶל מַטְרַת הַחַיִּים הַכּוֹזְבָה, לֵאמֹר, אֶל הָאֹשֶׁר, אַתָּה שׁוֹכֵחַ עַל-נְקַלָּה אֶת הַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה שֶׁל הַחַיִּים, לֵאמֹר אֶת הַחוֹבָה.

בְּכָל זֹאת יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי מִי שֶׁיָּבוֹא לְחַיֵּב אֶת מָרִיּוּס לֹא יְהֵא אֶלָּא טוֹעֶה.> כְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה, כִּי מָרִיּוּס לֹא הִצִּיעַ לִפְנֵי חֲתֻנָּתוֹ שׁוּם שְׁאֵלוֹת לְמַר פוֹשְׁלֶבַן. וְכִי גַּם אַחֲרֵי כֵן לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לַחְקֹר דָּבָר מִפִּי יַ’ן וַלְיַ’ן. הוּא הִתְחָרֵט עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁלַט בְּיִצְרוֹ וְנָתַן לְיַ’ן וַלְיַ’ן הַבְטָחָה נִמְהָרָה, וּבְלִי הֶרֶף הָיָה מָרִיּוּס מוֹכִיחַ וְאוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ, כִּי לֹא נָכוֹן עָשָׂה בְּוַתְּרוֹ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ לַיֵּאוּשׁ. הוּא הִסְתַּפֵּק אֵפוֹא רַק בָּזֶה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיק לְאַט לְאַט אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן וּלְהָסִיר מֵאַחֲרָיו כְּכֹל הָאֶפְשֶׁר אֶת לִבָּהּ שֶׁל קוֹזֶט. הוּא הֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ מִבְּחִינָה יְדוּעַה בֵּין יַ’ן וַלְיַ’ן וּבֵין קוֹזֶט וְהָיָה בָּטוּחַ מֵרֹאשׁ, כִּי קוֹזֶט לֹא תַּרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן וְגַם תַּסִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת דַּעְתָּהּ. וּבְיָדוֹ עָלָה בֶּאֱמֶת לֹא רַק לְהָטִיל צֵל עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן הַחֲרוּתָה בְּנֶפֶשׁ קוֹזֶט, כִּי אִם גַּם לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַדְּמוּת הַזֹּאת.

מָרִיּוּס לֹא עָשָׂה בָּזֶה אֶלָּא דָבָר שֶׁהָיָה לְפִי דַּעְתּוֹ מִן הַהֶכְרַח וּמִן הַיֹּשֶׁר. וּבְשָׁעָה שֶׁמָּרִיּוּס עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה – לֹא בְּאַכְזָרִיּוּת וְאַף לֹא בְּחֻלְשָׁה – כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן, הֶאֱמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי מַעֲשֵׂהוּ בְּצֶדֶק – מִתּוֹךְ נִמּוּקִים מַכְרִיעִים שֶׁכְּבָר דַּנּוּ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וְגַם מִתּוֹךְ נִמּוּקִים אֲחֵרִים שֶׁהַקּוֹרֵא עוֹד יַעֲמֹד עֲלֵיהֶם לְהָלָן. כָּךְ, לְמָשָׁל, נִתְוַדַּע בְּמִקְרֶה לְרַגְלֵי מִשְׁפָּט אֶחָד אֶל מִי שֶׁהָיָה מְנַהֵל סְפָרִים בְּבֵית הַשֻּׁלְחָנִי לַאפָיֶט, וּבְהִזְדַּמְּנוּת זוֹ נוֹדְעוּ לוֹ דֶרֶךְ אַגַּב כַּמָּה דְבָרִים מוּזָרִים, שֶׁלֹּא רָצָה לַחְקֹר עַד תַּכְלִיתָם – כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת אִמְרַת פִּיו. בַּיָּמִים הָהֵם הֶאֱמִין מָרִיּוּס בְּלֵב שָׁלֵם, כִּי הוּא מְחֻיָּב לְמָלֵא חוֹבָה קְדוֹשָׁה, לֵאמֹר, לְהָשִׁיב אֶת שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַפְרַנְק לִידֵי אִישׁ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי שֶׁהוּא, מָרִיּוּס, חִפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת.

וּבֵינָתַיִם הִדִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַכֶּסֶף הַזֶּה. קוֹזֶט מִצִּדָּהּ לֹא יָדְעָה דָבָר מִכָּל הַסּוֹדוֹת הָאֵלֶּה; אֲבָל גַּם הִיא אֵינָהּ רְאוּיָה שֶׁיָּטִילוּ עָלֶיהָ אַשְׁמָה. הִיא וּמָרִיּוּס נִמְשְׁכוּ זֶה לָזוֹ בְּכֹחַ שֶׁאֵין לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ, וְכֹחַ מוֹשֵׁךְ זֶה גָרַם לָהּ שֶׁתַּעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל – בְּלִי מֵשִׁים וּכְמַעֲשֵׂה מְכוֹנָה כִּמְעַט – לְפִי רְצוֹנוֹ שֶׁל מָרִיּוּס וְשֶׁתְּקַיֵּם אֶת כָּל חֶפְצוֹ הָעַז בְּנוֹגֵעַ לְ“מַר יַ’ן”. וְכֹה עִצְּבָה קוֹזֶט אֶת עַצְמָהּ לְפִי דְמוּתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס – בְּלִי דַעַת וּבְלִי שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְתוֹכֵחָה עַל כָּךְ – שֶׁכָּל צֵל אֲשֶׁר עָלָה עַל רוּחוֹ הִקְדִּיר גַּם אֶת רוּחָהּ.

אַף עַל פִּי כֵן, אֵין לָנוּ לְהַפְלִיג בְּדֵעָה זוֹ יוֹתֵר מִדַּי. שִׁכְחָה זוֹ שֶׁנָּהֲגָה קוֹזֶט בְּיַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הָיְתָה לְפִי טִבְעָהּ אֶלָּא שִׁטְחִית. יוֹתֵר מִשֶּׁהָיְתָה כְּפוּיַת טוֹבָה הָיְתָה נִמְהָרָה בְּמַעֲשֶׂיהָ וְקַלָּה בְּדַעְתָּהּ. הִיא אָהֲבָה בְּעֶצֶם אַהֲבָה רַבָּה אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְאָב בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים. וְאוּלָם אַהֲבָתָהּ שֶׁאָהֲבָה אֶת בַּעְלָהּ גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר, וְדָבָר זֶה הֵטִיל מִרְמָה בְּמֹאזְנֵי לִבָּהּ בְּהַכְרִיעוֹ אֶת הַכַּף לְצַד אֶחָד.

וְיֵשׁ שֶׁקּוֹזֶט עוֹרְרָה שִׂיחָה בִּדְבַר יַ’ן וַלְיַ’ן וְהָיְתָה מַבִּיעָה אֶת תִּמְהוֹנָהּ. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיָה מָרִיּוּס מַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ וְאוֹמֵר: “סָבוּרְנִי שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָא עַכְשָׁו בְּפָרִיס. הֲלֹא הוּא הִתְכּוֹנֵן לָצֵאת לַדָּרֶךְ.”

מָרִיּוּס הֵסִיר אֵפוֹא בְּמֵשֶׁךְ הַזְּמָן אֶת לֵב קוֹזֶט מֵאַחֲרֵי יַ’ן וַלְיַ’ן, וְקוֹזֶט לֹא הִתְנַגְּדָה לְכָךְ. יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי אוֹתוֹ דָבָר הַמְקֻבָּל בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם כְּפִיַּת הַטּוֹבָה מִצַּד הַיְלָדִים, אֵינוֹ רָאוּי כְּלָל בְּמִקְרִים רַבִּים שֶׁיְּגַנּוּ אוֹתוֹ בְּמִדָּה יְתֵרָה. מִדָּה זוֹ שֶׁל כְּפִיַּת טוֹבָה הִיא קַלְקָלָה הַבָּאָה מִן הַטֶּבַע. כְּבָר אָמַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַטֶּבַע זֶה דַרְכּוֹ לְהַבִּיט נִכְחוֹ. הַטֶּבַע מְחַלֵּק אֶת יְצוּרֵי הָאָדָם לִשְׁנֵי סוּגִים – לְהוֹלְכִים וּלְבָאִים. בְּנֵי הַנֹּעַר נוֹטִים לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הַחֶדְוָה, תְּאֵבִים לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם חַגִּים יִנְהָרוּ וְהָאַהֲבָה תִּתֵּן שָׁם אֶת רְמָזֶיהָ. הַזְּקֵנִים זֶה דַרְכָּם לָלֶכֶת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקֵּץ. שְׁנֵי הַצְּדָדִים אֵינָם מִתְרַחֲקִים אָמְנָם אֵלֶּה מֵעַל אֵלֶּה עַד גְּמִירָא, אֲבָל גַּם הַקֶּשֶׁר הַמְאַחֵד אוֹתָם אֵינוֹ אַמִּיץ עוֹד בְּיוֹתֵר. בְּנֵי הָעֲלוּמִים חָשִׁים בַּקְּרִירוּת הַמְּפִיגָה אֶת חֹם הַחַיִּים, הַזְּקֵנִים חָשִׁים בַּקֹּר הָעוֹלֶה מִן הַקָּבֶר. אַל נַדוּן אֵפוֹא אֶת הַיְלָדִים הַמִּסְכֵּנִים לְכַף חוֹבָה.

ב

יוֹם אֶחָד יָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן אֶל הָרְחוֹב, צָעַד צְעָדִים אֲחָדִים וְקָבַע לְעַצְמוֹ מְקוֹם יְשִׁיבָה עַל אַחַת מֵאַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁל הַכְּבִישׁ, הִיא הָאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ אוֹתוֹ לַיְלָה, אוֹר לְיוֹם 6 לְיוּנִי, כְּשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ גַבְרוֹשׁ. הוּא שָׁהָה כָּאן בִּישִׁיבָה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים, אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא מִמְּקוֹמוֹ וְשָׁב וְעָלָה לִמְעוֹנוֹ. זֹאת הָיְתָה הַתְּנוּעָה הָאַחֲרוֹנָה לַמְטֻלְטֶלֶת. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לֹא יָצָא יַ’ן וַלְיַ’ן מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יָרַד מֵעַל מִטָּתוֹ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה חוֹלֶה. הוּא לֹא צִיֵּת לְאֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר, שֶׁטִּפְּלָה בּוֹ וְהָפְכָה אֶת מִשְׁכָּבוֹ, וְלֹא קִבֵּל שׁוּם אֹכֶל. וְאוּלָם מַיִם הָיָה נוֹתֵן אֶל פִּיו.

שָׁבוּעַ יָמִים לֹא יָרַד יַ’ן וַלְיַ’ן מֵעַל מִטָּתוֹ. וְהִנֵּה קָרָה הַמִּקְרֶה וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר פָּגְשָׁה בְּרוֹפֵא אֶחָד הַמִּתְגוֹרֵר בְּאוֹתָהּ הַסְּבִיבָה, וְהִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ בְּשֵׁם עַצְמָהּ שֶׁיָּבוֹא לִרְאוֹת אֶת הַחוֹלֶה. וּכְשֶׁחָזַר הָרוֹפֵא וְיָרַד לְמַטָּה פָּנְתָה אֵלָיו אֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר בִּשְׁאֵלַת דְּבָרִים: “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, מַה דַעְתּוֹ בִּדְבַר הַחוֹלֶה?”

“מַצָּבוֹ רַע לְמַדַּי.”

“מַה מַחֲלָתוֹ?”

“מַחֲלָתוֹ קָשָׁה וְאֵינֶנָּהּ מַחֲלָה כְּלָל. נִרְאֶה שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנּוּ בֶּן אָדָם שֶׁהָיָה אָהוּב עָלָיו. כְּבָר רָאִינוּ אֲנָשִׁים שֶׁיְּגוֹן לֵב מֵעֵין זֶה הוֹרִידָם לְבוֹר קָבֶר.”

“וּמָה הִגִּיד לוֹ הַחוֹלֶה?”

“כִּי אֵינֶנּוּ חוֹלֶה כְּלָל.”

“הֲיָבוֹא עוֹד פַּעַם לִרְאוֹת אֶת הַחוֹלֶה?”

“אָמְנָם כֵּן,” עָנָה הָרוֹפֵא. “אוּלָם מוּטָב הָיָה אִלּוּ בָּא אַחֵר בִּמְקוֹמִי.”

ג

עֶרֶב אֶחָד לֹא יָכֹל יַ’ן וַלְיַ’ן לְהִשָּׁעֵן עַל מַרְפְּקוֹ אֶלָּא בְּקֹשִׁי; הוּא מִשֵּׁשׁ לִמְצֹא אֶת הַדֹּפֶק וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ; נְשִׁימָתוֹ קָצְרָה וְהָיְתָה נִפְסֶקֶת מִזְּמָן לִזְמָן לְגַמְרֵי; הוּא רָאָה בָּרוּר, כִּי חֻלְשָׁתוֹ גָבְרָה עָלָיו עַכְשָׁו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַיָּמִים. תָּקְפָה עָלָיו הַמַּחֲשָׁבָה בִּדְבַר הַמָּוֶת הַקָּרוֹב, וְהוּא אָסַף אֵת כָּל כֹּחוֹתָיו, הִתְחַזֵּק וְיָשַׁב עַל הַמִּטָּה וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו. לְבוּשׁוֹ שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ הָיְתָה חֲלִיפַת בְּגָדִים יְשָׁנִים מִסּוּג מַלְבּוּשֵׁי הַפּוֹעֲלִים. מִיּוֹם שֶׁחָדַל לְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ שִׁמְּשָׁה לוֹ חֲלִיפָה זוֹ לְבוּשׁ תָּמִיד.

מִזְּמָן שֶׁנִּשְׁאַר יְחִידִי עָמְדָה מִטָּתוֹ בַּחֲדַר הַכְּנִיסָה, כִּי רָצָה לְצַמְצֵם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת מְקוֹמוֹ בַּדִּירָה הַשּׁוֹמְמָה.

הוּא פָּתַח אֶת הַמֶּלְתָּחָה הַקְּטַנָּה וְהוֹצִיא אֶת הַשְּׂמָלוֹת שֶׁל קוֹזֶט, כְּדֵי לְהַנִּיחָן עַל הַמִּטָּה. הַמְּנוֹרוֹת שֶׁל הַהֶגְמוֹן עָמְדוּ עַל כַּרְכֹּב הַקָּמִין בַּמָּקוֹם הָרָגִיל. הוּא הוֹצִיא מִתּוֹךְ מְגֵרָה שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה וְנָתַן אוֹתָם לְתוֹךְ הַמְּנוֹרוֹת. וְאָז הִדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת, אִם כִּי הָיָה עֲדַיִן אוֹר יוֹם.

כָּל צַעַד, שֶׁהוּא צָעַד מִכְּלִי רָהִיטִים אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי, גָּרַם לוֹ עֲיֵפוּת שֶׁאֵין לְשַׁעַר וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לָשֶׁבֶת. לֹא עֲיֵפוּת רְגִילָה הָיְתָה זֹאת, כִּי אִם שְׁאֵרִית מְעַטָּה שֶׁל תְּנוּעוֹת שֶׁהָיוּ, שֶׁל הִתִאַמְּצֻיּוֹת כַּבִּירוֹת שֶׁעָבְרוּ לִבְלִי שׁוּב.

כִּסֵּא אֶחָד, שֶׁצָּנַח עָלָיו לְשֵׁם יְשִׁיבָה, עָמַד עַל יַד הַמַּרְאָה שֶׁמִּמֶּנָּה נִפְתְּחָה לוֹ הָרָעָה, הִיא הַמַּרְאָה אֲשֶׁר בָּהּ רָאָה אֶת בָּבוּאַת כְּתָב יָדָהּ שֶׁל קוֹזֶט. עַכְשָׁו הִבִּיט בַּמַּרְאָה וְלֹא הִכִּיר אֶת דְּמוּת עַצְמוֹ. הוּא נִרְאָה כְּזָקֵן בֶּן שְׁמוֹנִים; וְקֹדֶם לִנְשׂוּאָיו שֶׁל מָרִיּוּס לֹא נִרְאָה אֶלָּא כְּבֶן חֲמִשִּׁים וּפָחוֹת; שָׁנָה יְחִידָה זוֹ הָיְתָה לוֹ אֵפוֹא כִּשְׁלשִׁים שָׁנָה. הַקֶּמֶט שֶׁבְּמִצְחוֹ לֹא נֶחֱרַת עַל יְדֵי הַשֵּׂיבָה, זֶה שִׁמֵּשׁ רַק סִמָּן כִּי הַמָּוֶת נָעַץ כָּאן בְּלִי רַחֲמִים אֶת צִפָּרְנוֹ; הוּא הִבִּיט לְתוֹךְ הֶחָלָל הָרֵיק בְּמֶבָּט מָלֵא תּוֹכֵחָה, כְּאִלּוּ נִמְצָא כָּאן מִי שֶׁהוּא שֶׁגָּרַם לוֹ אֶת רֹעַ מַזָּלוֹ.

הַיֵּאוּשׁ הִכְרִיעַ אֶת יַ’ן וַלְיַ’ן וְנָעַץ בּוֹ אֶת צִפָּרְנָיו. בֵּינָתַיִם יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה. בִּיגִיעָה רַבָּה גֵרַר וְהִסִּיעַ עַד הַקָּמִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הַכֻּרְסָה הַיְשָׁנָה וְהֵכִין קֶסֶת וּדְיוֹ וּנְיָר.

יְגִיעָה זוֹ הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי הִתְעַלְּפוּת. לְאַחַר שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ חוּשָׁיו תָּקַף אוֹתוֹ צִמָּאוֹן. כֹּחוֹ לֹא הִסְפִּיק לוֹ לְהָרִים אֶת כַּד הַמַּיִם, מִשּׁוּם כָּךְ הִטָּה בְּעָמָל רַב אֶת הַכַּד אֶל פִּיו וְשָׁתָה מִן הַמָּיִם.

אַחֲרֵי כֵן, בְּאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו, הֵסֵב אֶת עַצְמוֹ אַגַּב יְשִׁיבָה לְעֵבֶר הַמִּטָּה וְהִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בְּשִׂמְלַת-הַיַּלְדָּה הַשְּׁחוֹרָה וּבִשְׁאָר הַחֲפָצִים הַיְקָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ לְזִכָּרוֹן.

קֹר שֶׁל קַדַּחַת תָּקַף אוֹתוֹ לְפֶתַע פִּתְאֹם וּבִלְבֵּל עָלָיו אֶת הִסְתַּכְּלוּתוֹ. הַקֵּץ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְאֵין שְׁהוּת בְּיָדוֹ לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר. יָדוֹ רָעֲדָה בְּחָזְקָה מִדֵּי יָגְעוֹ לְהַעֲלוֹת עַל הַגִּלָּיוֹן אֶת הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת:

"קוֹזֶט, אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת בִּרְכָּתִי. וַאֲנִי רוֹצֶה לְבָרֵר לָךְ אֶת הָעִנְיָן. בְּצֶדֶק עָשָׂה בַּעֲלֵךְ כְּשֶׁרָמַז לִי כִּי עָלַי לְהִסְתַּלֵּק מִבֵּיתְכֶם; אַף עַל פִּי כֵן כַּמָּה דְבָרִים הַמְקֻבָּלִים בְּיָדוֹ אֵינָם אֶלָּא טָעוּת. אֶלָּא שֶׁבְּצֶדֶק עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ כְּאִישׁ טוֹב. דִּבְקִי בּוֹ בְּכָל לִבֵּךְ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים אַחֲרֵי מוֹתִי. וְאַף הוּא, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, יֶאֱהַב נָא אֶת יַלְדָּתִי, הַיְקָרָה לִי מִכָּל יְקָר. קוֹזֶט, הַמִּכְתָּב הַזֶּה יִשָּׁאֵר לְמִשְׁמֶרֶת; וַאֲנִי הִנֵּה זֹאת חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לָךְ. מִתּוֹךְ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת יָצָא לָךְ דְּבַר אֱמֶת, אִם רַק כֹּחִי יִהְיֶה אִתִּי לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַמִּסְפָּרִים הַדְּרוּשִׁים. רְאִי אֵפוֹא וּדְעִי כִּי הַכֶּסֶף הוּא כֻּלּוֹ שֶׁלָּךְ וְשׁוּם אִישׁ אַחֵר אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכֶּסֶף הַזֶּה. וְאֵלֶּה הֵם פְּרָטֵי הַדָּבָר: הַיֶּ’ט הַלָּבָן מוּבָא מִנּוֹרְבֶגְיָה, הַשָּׁחוֹר מֵאַנְגְּלִיָּה, אֶת הַסְּחוֹרָה מַעֲשֵׂה זְכוּכִית שְׁחוֹרָה מְבִיאִים מִגֶּרְמַנְיָה. סְחוֹרוֹת מַעֲשֶׂה יֶ’ט מִשְׁקָלָן קַל בְּיוֹתֵר, טִיבָן מְשֻׁבָּח וּמְחִירָן גָּדוֹל. גַּם בְּצָרְפַת אֶפְשָׁר לְהָכִין אֶת הַסְּחוֹרוֹת הָאֵלֶּה כְּמַעֲשֶׂה חִקּוּי כְּשֵׁם שֶׁמְּחַקִּים וּמְכִינִים אוֹתָן

בְּגֶרְמַנְיָה. עֲבוֹדָה זוֹ אֵינָהּ מַצְרִיכָה אֶלָּא סְדָן קָטֹן, בֶּן שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מְרֻבָּעוֹת, וּמְנוֹרַת סְפִּירִיטוּס כְּדֵי לְרַכֵּך אֶת הָעִסָּה. לְפָנִים הָיוּ מְכִינִים אֶת הָעִסָּה מִשָּׂרָף וּמִפִּיחַ הַגֹּפֶר וְלִטְרָה אַחַת עָלְתָה בְּאַרְבָּעָה פְרַנְקִים.

אֲנִי חָקַרְתִּי וּמָצָאתִי, כִּי בִּמְקוֹם אֵלֶּה אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלַכָּה שֶׁל צֶמֶג וּבְטֶרְפֶּנְטִין. עִסָּה כָּזֹאת עוֹלָה רַק בִּפְרַנְק וָחֵצִי כָּל לִטְרָה וְטִיבָהּ מְשֻׁבָּח יוֹתֵר. אֶת הַפְּרָפוֹת עוֹשִׂים מִזְּכוּכִית שֶׁצִּבְעָהּ סָגֹל, וּמַדְבִּיקִים אוֹתָן אֶל מִסְגֶּרֶת בַּרְזֶל שְׁחוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת הָעִסָּה הָאֲמוּרָה. הֶכְרַח הוּא לְהַעֲלוֹת זְכוּכִית בַּת צֶבַע סָגֹל עַל חֲפָצִים עֲשׂוּיִים בַּרְזֶל וּזְכוּכִית שְׁחוֹרָה עַל חֲפָצִים עֲשׂוּיִים זָהָב. בִּסְפָרַד נִמְכֶּרֶת סְחוֹרָה זוֹ בְּכַמּוּת רַבָּה. סְחוֹרוֹת מַעֲשֵׂה יֶ’ט הֵן תַּאֲוַת נַפְשָׁם שֶׁל הַסְּפַרְדִים…"

כָּאן הִפְסִיק אֶת כְּתִיבָתוֹ, הָעֵט נָשַׁר מִיָּדוֹ וְהוּא גָּעָה בִּבְכִי גָדוֹל. אַחֲרֵי כֵן תָּמַךְ הַמִּסְכֵּן אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שְׁתֵּי יָדָיו וְנִשְׁתַּקַּע בְּהִרְהוּרֵי עָצֶב. “אַלְלַי!” צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ וְרַק הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ שָׁמַע אֶת זַעֲקַת הַשֶּׁבֶר הַזֹּאת. “הַקֵּץ הִנֵּה זֶה בָּא. לֹא אוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. הִיא הָיְתָה לִי לְקֶרֶן אוֹרָה בַּחַיִּים. עוֹד מְעַט וּבְלָעַנִי הַלַּיְלָה וּבְטֶרֶם אֵלֵךְ לֹא אֶרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ. הַמָּוֶת אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב לִמְאוּמָה, וְאוּלָם מַה נוֹרָא לִי הַדָּבָר לָמוּת בְּעֵת אֲשֶׁר הִיא אֵינֶנָּהּ אִתִּי. אִלּוּ נִמְצְאָה עַל יָדִי הָיְתָה מְאִירָה לִי אֶת פָּנֶיהָ וּמְדַבֶּרֶת אֵלַי אֶת דְּבָרֶיהָ. כָּל זֶה עָבַר לִבְלִי שׁוּב, עָבַר וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵד בְּעוֹלָמִי, אֵלִי! אֲנִי לֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.” בְּרֶגַע זֶה דָפְקָה יָד עַל הַדֶּלֶת.

ד

אוֹתוֹ יוֹם, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר – אוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁמָּרִיּוּס קָם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן לְאַחַר גְּמָר סְעֻדָּה וּפָרַשׁ לַחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ, כְּדֵי לְעַיֵּן בִּנְיָרוֹתָיו, – מָסַר לְיָדוֹ בַּסְקֶה מִכְתָּב אֶחָד תּוֹךְ כְּדֵי אֲמִירַת דְּבָרִים: “בַּעַל הַמִּכְתָּב מְחַכֶּה בַּחֲדַר הַכְּנִיסָה.”

קוֹזֶט שִׁלְּבָה אֶת יָדָהּ מִתַּחַת לִזְרוֹעַ הַזָּקֵן וְיָצְאָה אִתּוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה לְטַיֵּל בַּגָּן. מִכְתָּב, כְּמוֹ בֶּן אָדָם, מַרְאֵהוּ עָלוּל לְהָעִיד בּוֹ עַל הֲמוֹנִיּוּתוֹ. מִכְתָּב שֶׁנְּיָרוֹ גַס וְקִפּוּלוֹ לֹא נַעֲשָׂה כַּהֲלָכָה – יֵשׁ שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹאֲסִים בּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי טְבִיעַת עַיִן רִאשׁוֹנָה. הַמִּכְתָּב, שֶׁבַּסְקֶה מָסַר לִידֵי מָרִיּוּס, הָיָה אַף הוּא שִׁיֵּךְ לַסּוּג הֶאָמוּר. מָרִיּוּס הִתְבּוֹנֵן בַּנְּיָר וּבִכְתָב הַיָּד; רֵיחַ הַטַּבַּק הֶחָרִיף, שֶׁנָּדַף מִן הַמִּכְתָּב, עוֹרֵר בּוֹ זִכְרוֹנוֹת – מְעָרַת הַפָּרִיצִים אֲשֶׁר לְי’וֹנְדְּרֶט קָמָה וְנִתְיַצְּבָה שׁוּב לְנֶגֶד עֵינָיו.

נְסִבָּה מוּזָרָה שֶׁיָּצְאָה מֵאֵת הַמִּקְרֶה! אֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּבָרִים, שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לִמְצֹא, נִזְדַּמֵּן לְפֶתַע פִּתְאֹם לְיָדוֹ מֵאֵלָיו. מָרִיּוּס קָרָא אֶת הַכָּתוּב בַּמִּכְתָּב:

"אִלּוּ חוֹנַנְתִּי מֵאֵת הָעֶצֶם הָעֶלְיוֹן כִּשְׁרוֹנוֹת הַדְּרוּשִׁים לְכָךְ, כִּי אָז יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת הָרוֹזֵן תֵּנַרְדְּ, חָבֵר בִּמְכוֹן הַמַּדָּעִים (הָאֲקָדֶמְיָה לְמַדָּע), אוּלָם לֹא הָרוֹזֵן תֵּנַרְדְּ אָנֹכִי. אֵין אֲנִי אֶלָּא קָרוּא בְּשֵׁם דּוֹמֶה לָזֶה, וּמְאֹד אֶשְׂמַח אִם זִכָּרוֹן זֶה יְשַׁמֵּשׁ לוֹ מֵלִיץ טוֹב לְעוֹרֵר אֶת חַסְדוֹ הַטּוֹב. נִדְבַת יָדוֹ, שֶׁבָּהּ יוֹאִיל לְחוֹנֵן אוֹתִי, תָּבִיא טוֹבָה לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים. יֵשׁ אִתִּי סוֹד כָּמוּס וְהוּא נוֹגֵעַ לְבַר-נַשׁ אֶחָד, נוֹגֵעַ גַּם לַאֲדוֹנִי. הַסּוֹד הַזֶּה עוֹמֵד לְהִמָּכֵר לִרְשׁוּת אֲדוֹנִי. הוֹאִיל וַאֲנִי מִתְכַּבֵּד לִגְמֹל לַאֲדוֹנִי אֶת שֵׁרוּתִי בְּכָל הַהַכְנָעָה, אֲלַמֵּד אֶת כְּבוֹדוֹ תַּחְבּוּלָה אַחַת וְעַל פִּיהָ יוּכַל לְגָרֵשׁ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ הַמְּכֻבֶּדֶת אֶת בַּר-נַשׁ זֶה

שֶׁהִזְכַּרְתִּי, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל לְכָל הַכָּבוֹד, כֵּיוָן שֶׁהַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת הִיא מִמִּשְׁפַּחַת מְיֻחָסִים. לֹא יִתָּכֵן שֶׁבַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וּפוֹשֵׁעַ יוֹסִיפוּ לָגוּר בִּכְפִיפָה אַחַת, שֶׁכַּן סוֹף הַקַּלְקָלָה לָבוֹא.

הִנְנִי בַּחֲדַר הַכְּנִיסָה וּמְחַכֶּה לִפְקֻדּוֹת אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן. בְּרִגְשֵׁי כָּבוֹד עֲמֻקִּים

תֵּנַרְדְּ."

חֲתִימַת הַשֵּׁם לֹא הָיָה בָּהּ מִשּׁוּם זִיּוּף גָּמוּר; הַחוֹתֵם רַק הֶחֱסִיר אוֹתָיוֹת אֲחָדוֹת. וְאוּלָם סִגְנוֹן-הַמְּלִיצָה הַמְגֻבָּב וְהַמְסֻבָּךְ וְהַכְּתִיב הַמְּיֻחָד בְּמִינוֹ שֶׁל הַמִּכְתָּב אִמְּתוּ אֶת הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל מָרִיּוּס. כָּל הַסִּמָּנִים הֵעִידוּ עֵדוּת אַחַת נֶאֱמָנָה.

מָרִיּוּס פָּתַח אַחַת מִמְּגֵרוֹת הַשֻּׁלְחָן, הוֹצִיא שְׁטָרוֹת כֶּסֶף אֲחָדִים וּנְתָנָם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, שָׁב וְסָגַר אֶת הַמְּגֵרָה וְצִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן. בַּסְקֶה הוֹפִיעַ עַל מִפְתַּן הֶחָדֶר. מָרִיּוּס רָמַז לוֹ וְהוּא הִכְנִיס אֶת הָאוֹרֵחַ. מָרִיּוּס רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הָאִישׁ הוּא זָר לוֹ לְגַמְרֵי. הָאוֹרֵחַ הָיָה אִישׁ זָקֵן בַּעַל שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת.

אַפּוֹ הָיָה גַס; סַנְטְרוֹ חָבוּי מִתַּחַת לְמִטְפַּחַת הַצַּוָּאר; מִשְׁקָפַיִם יְרוֹקִים וְסוֹכֵך גָּדוֹל עָשׂוּי טַפְתָּה; שְׂעָרוֹת חֲלָקוֹת יוֹרְדוֹת עַל הַמֵּצַח, דֻּגְמַת הַקַּפְלֵטִים שֶׁחוֹבְשִׁים עֶגְלוֹנֵיהֶם שֶׁל הָאֲדוֹנִים הַמְיֻחָסִים בְּאַנְגְּלִיָּה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ; בִּגְדֵי שְׁחוֹר בְּלוּיִים עַד מְאֹד אַךְ נְקִיִּים. צְרוֹר גָּדוֹל שֶׁל בְּרֶלוֹקִים הֵעִיד עַל מְצִיאוּת שָׁעוֹן. בְּיָדוֹ הֶחֱזִיק הָאִישׁ כּוֹבַע יָשָׁן. הוּא הָלַךְ שְׁחוֹחַ וְנִתְעַקֵּם בְּיוֹתֵר בָּרֶגַע שֶׁהֶחֱוָה קִדָּה.

עַיִן רוֹאָה הִכִּירָה תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי הַמְּעִיל הָרָחָב מִדַּי, הַסָּגוּר אָמְנָם עַל כַּפְתּוֹרָיו, לֹא נוֹעַד מִתְּחִלַּת תְּפִירָתוֹ בִּשְׁבִיל הָאִישׁ הַזֶּה. אִלּוּ הָיָה מָרִיּוּס בָּקִי יוֹתֵר בְּמִסְתָּרֶיהָ שֶׁל פָּרִיס, כִּי אָז הִכִּיר אֶת טִיב בְּגָדָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ, שֶׁהֻכְנַס זֶה עַכְשָׁו הַחַדְרָה עַל יְדֵי בַּסְקֶה, וְהָיָה יוֹדֵעַ כִּי אֵלֶּה הֵם בִּגְדֵי אִישׁ מְדִינַאי שֶׁנִּלְקְחוּ בְּהַקָּפָה מֵאֵת “מַלְבִּישׁ הָעֲרֻמִּים”. אוֹתוֹ “מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים” הָיְתָה לוֹ חֲנוּת לְהַלְוָאַת בְּגָדִים בִּרְחוֹב בֶּאַנְטְרֵאִי, וְכָל הָרַמָּאִים שֶׁבְּפָרִיס הָיוּ בָּאִים לְכָאן לִבְחֹר לָהֶם בְּגָדִים לְפִי צֹרֶךְ מְלַאכְתָּם. חֲלִיפַת בְּגָדִים זוֹ, שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה נָטַל לְעַצְמוֹ לְשֵׁם הַבִּקּוּר, הָיָה לָהּ סִמּוּן כָּזֶה: מְדִינַאי, צִיר הַמַּמְלָכָה לְשֶׁעָבָר.

רוּחַ רָעָה יָרְדָה עַל מָרִיּוּס, כְּשֶׁרָאָה אֶת הָאִישׁ הַזָּר הַזֶּה. בְּמִלִּים קְצָרוֹת שָׁאַל לְחֶפְצוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ.

הַלָּז, כְּשֶׁבָּא לַעֲנוֹת, עִקֵּם אֶת שְׂפָתָיו בִּצְחוֹק, עַד שֶׁעָלְתָה הָעֲוָיָה עַל פַּרְצוּפוֹ:

“לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין, כִּי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי עַד הֵנָּה וְלֹא נִפְגַּשְׁתִּי עִם אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן בְּאַחַת הַמְּסִבּוֹת שֶׁל הַחֶבְרָה הָעֶלְיוֹנָה. בָּטוּחַ אֲנִי בִּטָּחוֹן גָּמוּר, כִּי לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הִתְוַדַּעְתִּי אֶל כְּבוֹדוֹ אֵצֶל הַנְּסִיכָה לְבֵית בַּגְרָטִיּוֹן וּבְבֵית הוֹד מַעֲלָתוֹ הַוִּיקוֹנְט דַּמְבְּרֵי, אֶחָד מִשּׁוֹעֵי צָרְפַת.”

אֵצֶל הָרַמָּאִים מְקֻבָּל הַדָּבָר כְּטַכְסִיס מְשֻׁבָּח – לִנְהֹג בְּאָדָם זָר מִנְהָג שֶׁל מַכָּר. הַמִּבְטָא הַבָּא מִן הַחֹטֶם אֲשֶׁר לַזָּר לֹא הָיָה דוֹמֶה אַף כָּל שֶׁהוּא לַקּוֹל הַקָּשֶׁה וְהַשָּׁנוּן שֶׁמָּרִיּוּס קִוָּה לִשְׁמֹעַ. אָבְדָה דֵעָה מִמָּרִיּוּס וְהוּא לֹא יָדַע מָה שֶׁלְּפָנָיו.

“לֹא יָדַעְתִּי גַּם אֶת הַנְּסִיכָה בַּגְרָטִיּוֹן וְגַם אֶת הַוִּיקוֹנְט דַּמְבְּרֵי,” אָמַר מָרִיּוּס. “מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי בְּבֵיתָם.”

הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה גַּסָּה. וְאוּלָם הַצַּד הַשֵּׁנִי לֹא הִרְפָּה עַל-נְקַלָּה מִנִּמּוּסוֹ הַטּוֹב. “נִרְאֶה אֵפוֹא שֶׁרָאִיתִי אֶת אֲדוֹנִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל שַׁטּוֹבְּרִיאַן. אֲנִי רוֹאֶה אֶת שַׁטּוֹבְּרִיאַן כְּאֶחָד מִמַּכָּרַי הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר. יְדִידִי תֵּנַרְדְּ, הָיָה זֶה אוֹמֵר לִי, שֶׁמָּא נִטְעַם יַחַד לְגִימָה אֶחָת?”

עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָרִיּוּס נִסְתַּמְּנָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַבָּעָה חֲמוּרָה: “מִיָּמַי לֹא הָיָה לִי הַכָּבוֹד לִהְיוֹת אוֹרֵחַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל שַׁטּוֹבְּרִיאַן. נְדַבֵּר דְּבָרִים קְצָרִים. מַה חֶפְצוֹ?”

לַדְּבָרִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה לֹא הֶחֱזִיר הַזָּר אֶלָּא הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה מִן הָרִאשׁוֹנָה.

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, יוֹאֶל-נָא לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי. בַּאֲמֵרִיקָה, עַל גְּבוּל פָּנָמָה, יֵשׁ כְּפָר אֶחָד וּשְׁמוֹ לַהּ יוֹיאָ. כְּפָר זֶה כֻּלּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּיִת אֶחָד גָּדוֹל וּמְרֻבָּע. בַּיִת בֶּן שָׁלשׁ קוֹמוֹת הַבָּנוּי לְבֵנִים וְדוֹמֶה בְּפֹעַל מַמָּשׁ לְמִבְצָר. אֵין אִישׁ יָכֹל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבִּנְיָן הַזֶּה. בַּכְּפָר יוֹשְׁבִים שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אִישׁ. וְלָמָה הִתְקִינוּ אֶת כָּל אֶמְצָעֵי הַזְּהִירוּת הָאֵלֶּה? מִשּׁוּם שֶׁמַּצַּב הַבִּטָּחוֹן פָּרוּעַ בִּמְדִינָה זוֹ עַד לְאֵין שִׁעוּר; הַתּוֹשָׁבִים הֵם כֻּלָּם אוֹכְלֵי אָדָם. וְלָמָה הוֹאִילוּ בְּנֵי אָדָם לָלֶכֶת אֶל הַמְּדִינָה הַהִיא? מִשּׁוּם שֶׁהָאָרֶץ הִיא רַבַּת עֹשֶׁר לְאֵין שִׁעוּר: שָׁם יִמָּצֵא הַזָּהָב הַטּוֹב.”

“מַה כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” שָׁאַל מָרִיּוּס כְּאָדָם שֶׁהִגִּיעַ לִידֵי קֹצֶר רוּחַ. “רָצִיתִי לְהַגִּיד, כִּי אֲנִי מְדִינַאי מִסּוּג הַנֶּחְשָׁלִים שֶׁנַּפְשׁוֹ קָצָה בְּכָל הֲמוֹן חַיֵּי הַתַּרְבּוּת. וְרוֹצָה אֲנִי לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלִי בְּקֶרֶב הַפְּרָאִים.” “וּבְכֵן?”

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, מִדַּת הָאָנֹכִיּוּת הִיא הַחֹק הַשּׁוֹלֵט בָּעוֹלָם. תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ הִיא תַּכְלִיתָם שֶׁל מַעֲשַׂי הָאָדָם, הַכֶּסֶף הוּא הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם.”

“יוֹאֵל נָא לְדַבֵּר עַל עֶצֶם הַדָּבָר.” “בִּרְצוֹנִי לְהַגֵּר אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא לַהּ יוֹיאָ. מִשְׁפַּחְתִּי הִיא בַּת שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. יֵשׁ לִי אִשָּׁה וְיֵשׁ לִי בַּת, נַעֲרָה יָפָה מְאֹד. הַנְּסִיעָה הָרְחוֹקָה, הָעוֹלָה בְּדָמִים מְרֻבִּים, מַצְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה כֶּסֶף בְּיָדִי.”

“מַה לִי וְלַדָּבָר הַזֶּה?” שָׁאַל מָרִיּוּס. הַזָּר שִׁרְבֵּב אֶת צַוָּארוֹ מִבַּעַד הַמִּטְפַּחַת אַגַּב תְּנוּעָה דוֹמָה לִתְנוּעַת הָעַיִט, וּבַת צְחוֹקוֹ נֶעֶשְׂתָה גְלוּיָה עוֹד יוֹתֵר כְּשֵׁהֶחֱזִיר דְּבָרִים:

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, וְכִי לֹא קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁמָּסַרְתִּי לְיָדוֹ?”

שְׁאֵלָה זוֹ כִּוְּנָה אֶל הָאֱמֶת כִּמְעָט. מָרִיּוּס לֹא תָּפַס כְּלָל אֶת תֹּכֶן הַמִּכְתָּב, כֵּיוָן שֶׁהוּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל כְּתָב הַיָּד בְּעִקָּר.

“יוֹאֶל נָא לְהַרְצוֹת לְפָנַי אֶת הָעִנְיָן.” הַזָּר הִכְנִיס אֶת יָדָיו לְתוֹךְ כִּיסָיו, זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ בְּלִי לְיַשֵּׁר אֶת גַּבּוֹ וְהֶחֱזִיר דְּבָרִים, כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ אֶל מָרִיּוּס מֶבָּט בּוֹחֵן מִבַּעַד לַמִּשְׁקָפַיִם הַיְרוֹקִים.

“טוֹב מְאֹד, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן. הִנֵּה הִגַּעְתִּי אֶל עֶצֶם הַדָּבָר. יֵשׁ אִתִּי דְּבַר סוֹד וַאֲנִי מַצִּיעַ אוֹתוֹ לִמְכִירָה.”

“הַדָּבָר נוֹגֵעַ לִי?”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ!”

“מַהוּ הַסּוֹד?”

בֵּינָתַיִם נִסְתַּכֵּל מָרִיּוּס בְּאוֹרְחוֹ בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת יוֹתֵר. “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, בְּבֵיתוֹ מִסְתּוֹפֵף בֶּן אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא גַזְלָן וְרוֹצֵחַ.” מָרִיּוּס נִתְחַלְחַל. “בְּבֵיתִי? לֹא נָכוֹן הַדָּבָר,” עָנָה מָרִיּוּס. הַזָּר קִנַּח אֶת כּוֹבָעוֹ בְּמַרְפֵּק הַיָּד מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ גְּמוּרָה וְהִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו: “גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ. יָשִׂים אֶל לֵב, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, בִּדְבָרַי לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְמַעֲשֵׂי פֶּשַׁע שֶׁעָבַר זְמַנָּם, אֵלֶּה שֶׁלְּפִי הַחֹק חָלָה עֲלֵיהֶם שְׁמִטַּת שָׁנִים וְשֶׁתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עֲלֵיהֶם לִפְנֵי אֱלֹהִים. הַמְדֻבָּר אֵינוֹ מְכֻוָּן אֶלָּא לְמַעֲשִׂים שֶׁנִּקְרוּ לִהְיוֹת בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן. וְאוּלָם אֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרַי. בֶּן אָדָם זֶה, שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלָיו, נָטַל לְעַצְמוֹ שֵׁם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְעַל יְדֵי כָּךְ רָכַשׁ לוֹ אֵמוּן וְנַעֲשָׂה כְּעֵין בֶּן-בַּיִת בְּחוּג מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי. וַאֲנִי אֲגַלֶּה לַאֲדוֹנִי אֶת שְׁמוֹ הַנָּכוֹן שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה. חִנָּם אֵין כָּסֶף.”

“הָבָה אֶשְׁמַע.”

“שְׁמוֹ הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן.”

“יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ.”

“וּכְמוֹ כֵן אַגִּיד לָאֲדוֹנִי חִנָּם אֵין כֵּסֵף מַה טִיבוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם זֶה.” “אֶשְׁמַע אֵפוֹא.”

“הוּא הָיָה לְפָנִים אַסִּיר עוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.”

“יָדַעְתִּי אֶת זֹאת.”

“סוֹד זֶה לֹא נִתְגַּלָּה לַאֲדוֹנִי אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדָּבָר מִפִּי.” “לֹא כָּךְ הַדָּבָר, אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זֹאת גַּם קֹדֶם.” נְעִימַת הַקּוֹל שֶׁל מָרִיּוּס שֶׁנִּשְׁמַע בָּהּ קֹר-רוּחַ, הַפִּסְקָא “אֲנִי יָדַעְתִּי” שֶׁחָזַר עָלֶיהָ בָּזוֹ אַחַר זוֹ, דִּבּוּרוֹ הַקָּצָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְעוֹדֵד אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי – כָּל אֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הָאוֹרֵחַ לִידֵי הִתְרַגְּזוּת. הוּא שָׁלַח בִּגְנֵבָה מֶבָּט מָלֵא חֵמָה כְּלַפֵּי מָרִיּוּס, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד חָזַר וְכָבַשׁ אֶת מֶבָּטוֹ. אַף עַל פִּי כֵן, לַמְרוֹת הַמְּהִירוּת שֶׁבַּדָּבָר, הִבְחִין מָרִיּוּס בְּמֶבָּט זֶה וְגַם הִכִּיר אוֹתוֹ.

הַזָּר הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו מִתּוֹךְ בַּת-צְחוֹק: “אֵינֶנִּי מֵעֵז לְהַכְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי אֲדוֹנִי. וְאוּלָם דָּבָר זֶה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד עַכְשָׁו לַאֲדוֹנִי אֵינוֹ יָדוּעַ אֶלָּא לִי לְבַדִּי. הָעִנְיָן נוֹגֵעַ לִרְכוּשָׁהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת. זֶהוּ סוֹד בַּעַל חֲשִׁיבוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל. הוּא עוֹמֵד לִמְכִירָה. לָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מַצִּיעַ אֶת הַדָּבָר לִפְנֵי אֲדוֹנִי. עֶשְׂרִים אֶלֶף פְרַנְק.”

“גַּם אָנֹכִי יוֹדֵעַ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה,” בָּאָה תְּשׁוּבָה מִצַּד מָרִיּוּס. הָרַמַּאי רָאָה הֶכְרַח בַּדָּבָר לְהַקְטִין אֶת מִדַּת דְּרִישָׁתוֹ. “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אֲנִי מַסְכִּים לְקַבֵּל מֵאִתּוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְרַנְק.”

“אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר, כִּי סוֹדוֹ אֵינֶנּוּ אֶצְלִי בְּגֶדֶר סוֹד. כָּל זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ לִי.” עֵינֵי הָאִישׁ יָרוּ שׁוּב בְּרָקִים. וְהוּא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא: “וְאוּלָם הַיּוֹם לֹא בָּא עוֹד כָּל אֹכֶל אֶל פִּי. וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, כִּי סוֹדִי זֶה הַכָּמוּס אִתִּי הוּא חֲשִׁיבוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל. יִתֵּן לִי עֶשְׂרִים פְרַנְק.”

מָרִיּוּס נִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. “אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת סוֹדוֹ הֶחָשׁוּב הַזֶּה, כְּשֵׁם שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם יַ’ן וַלְיַ’ן וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת שְׁמוֹ.”

“אֵין בָּזֶה כָּל קֹשִׁי, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן. הִתְכַּבַּדְתִּי וְרָשַׁמְתִּי אֶת שְׁמִי שֶׁיִּהְיֶה לְעֵינֵי אֲדוֹנִי, וְגַם הַגֵּד הִגַּדְתִּי בְּפִי. תֵּנַרְדְּ –” “– דְּיֶה?”

“מָה?”

“תֵּנַרְדְּיֶה?”

“תֵּנַרְדְּיֶה זֶה מָה עִנְיָנוֹ לְכָאן?” בִּשְׁעַת סַכָּנָה הַקִּפּוֹד זוֹקֵף אֶת זִיפָיו, הַחִפּוּשִׁית עוֹשָׂה אֶת עַצְמָהּ כְּמֵתָה וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא עוֹרְכִים מַעֲרָכָה בְּצוּרַת מְרֻבָּע. תֵּנַרְדְּיֶה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. אַחֲרֵי כֵן הַסִּיר בְּאֶצְבְּעוֹתָיו גַּרְגֵּר אָבָק מֵעַל שַׁרְוֻלּוֹ.

וּמָרִיּוּס הוֹסִיף וְאָמַר: “וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בְּשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, לְמָשָׁל: הַפּוֹעֵל י’וֹנְדְּרֶט, הַמְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה פַבַנְטּוֹ, הַמְשׁוֹרֵר גַּ’נְפוֹלוֹ, הַסְּפַרְדִי דוֹן אַלְוָרֶס וְהָאִשָּׁה מָרַת בַּלִּיזָר.”

הָאִשָּׁה מָרַת –?"

“וְקֹדֶם הֶחֱזִיק בֵּית מַרְזֵחַ בִּכְּפָר מוֹנְטְפֶרְמֵי.” “בֵּית מַרְזֵחַ? מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בַּעַל בֵּית מַרְזֵחַ.” “וַאֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר, כִּי שְׁמוֹ הוּא תֵּנַרְדְּיֶה.”

“וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם.” “וּלְבַסּוֹף אַגִּיד לוֹ כִּי אֵינוֹ אֶלָּא נָבָל. יוֹאֵל נָא לְקַבֵּל!” מָרִיּוּס שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַכִּיס, הוֹצִיא שְׁטָר כֶּסֶף בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק וֶהֱטִילוֹ בִּפְנֵי הָאוֹרֵחַ. “תּוֹדָה רַבָּה! סְלִיחָה! חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק! אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן!” נִבְהָל וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמִשְׁתַּחֲוֶה בָּזוֹ אַחַר זוֹ תָּפַס הָאוֹרֵחַ אֶת שְׁטָר הַכֶּסֶף וּבָחֵן אוֹתוֹ בְּעֵינָיו.

“חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק!” חָזַר עַל דְּבָרָיו כְּשֶׁהוּא נִרְגָּשׁ עַד מְאֹד מִתִּמָּהוֹן. וּבַחֲשַׁאי מִלְמֵל וְאָמַר: “לֹא מִן הַמְזֻיָּפִים! – כָּבוֹד וִיקָר לְכֶסֶף כָּזֶה!”

וּפִתְאֹם הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר: “לֹא אִכְפַּת לִי! מוּטָב שֶׁנְּסַדֵּר עִנְיָנֵינוּ מִתּוֹךְ הַרְחָבַת הַדָּעַת.” וְאוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהוֹרִיד בִּמְהִירוּת-קוֹפִים אֶת הַקַּפְלֵט מֵעַל רֹאשׁוֹ, הֵסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וְהוֹצִיא מִנְּחִירָיו אֶת שְׁנֵי הַסְּלִילִים, שֶׁתַּכְלִית שִׁמּוּשָׁם נִתְפָּרֵשׁ כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁבַּסֵּפֶר – הָיָה נִרְאֶה כִּי הוּא מוֹרִיד אֶת פַּרְצוּפוֹ דֻגְמַת אָדָם הַמּוֹרִיד אֶת כּוֹבָעוֹ. עֵינָיו הִבְרִיקוּ עַכְשָׁו בְּיֶתֶר עֹז; נִגְלָה לָעַיִן מִצְחוֹ הַמְעֻקָּם, הַנָּגוּעַ בְּחַבּוּרוֹת וְחָרוּשׁ קְמָטִים מְאוּסִים; אַפּוֹ נַעֲשָׂה חַד וּמְחֻדָּד כְּמַקּוֹר הַצִּפּוֹר; שׁוּב יָצָא לְאוֹר עוֹלָם חִתּוּךְ הַפָּנִים הַמַּבִּיעַ פִּרְאוּת וּפִקְחוּת אֲשֶׁר לְטוֹרֵף מִמִּין הָאָדָם.

“כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ עָלוּל לִטְעוֹת,” אָמַר בְּקוֹל צָלוּל, בְּלִי לְחַטֵּם בְּחָטְמוֹ. “אֲנִי תֵּנַרְדְּיֶה.”

וְהוּא יִשֵּׁר אֶת גַּבּוֹ הַמְעֻקָּם. תֵּנַרְדְּיֶה חָשַׁב, כִּי בְּעֶצֶם מַשָּׂא וּמַתָּן זֶה שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין מָרִיּוּס לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל. אָמְנָם אָכַף עָלָיו הַהֶכְרַח וְהוּא נָסוֹג אָחוֹר, וִתֵּר עַל עֶמְדָּה אַחַת וְשִׁנָּה אֶת הַתָּכְנִית, אֲבָל בְּעִקַּר הַדָּבָר לֹא הִפְסִיד עֲדַיִן כְּלוּם וּבְכִיסוֹ הָיָה מֻנָּח כֶּסֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק. מִלְּבַד זֶה הָיָה לוֹ לְהַגִּיד עוֹד דָּבָר אֶחָד מַכְרִיעַ, וְהוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה גְמוּרָה, כִּי יָכֹל לַעֲמֹד גַּם בִּפְנֵי מִתְנַגֵּד הַמְּצֻיָּן בְּכָל מִינֵי יְדִיעוֹת וְאֶמְצָעִים דֻּגְמַת הָרוֹזֵן פוֹנְטְמֶרְסִי.

מָרִיּוּס מִצִּדּוֹ הִתְחִיל תּוֹהֶה עַל מַצָּב הַדְּבָרִים. הִנֵּה נִזְדַּמֵּן לוֹ סוֹף סוֹף הָאִישׁ תֵּנַרְדְּיֶה לְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה חִפּוּשִׂים, וְהוּא יָכֹל לְקַיֵּם אֶת הַחוֹבָה אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ שַׂר הָאֶלֶף פוֹנְטְמֶרְסִי. אָמְנָם חָרָה לוֹ עַל זֶה שֶׁאוֹתוֹ גִּבּוֹר חִיֵּב אֵיזוֹ תּוֹדָה שֶׁהִיא לְאַחַד הַנְּבָלִים וְעַל זֶה שֶׁהִתְחַיְּבוּת אָבִיו לֹא בָּאָה לִידֵי פֵּרָעוֹן בִּזְמַנָּהּ. מִתּוֹךְ כָּל סְבָךְ הָרַעְיוֹנוֹת וְהַהַרְגָּשׁוֹת, שֶׁגָּרַם לוֹ תֵּנַרְדְּיֶה, יָצְאָה לוֹ כְּעֵין הַשְׁעָרָה, לֵאמֹר, כִּי הוּא מְחֻיָּב לִנְקֹם אֶת אֲסוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף אֲשֶׁר נִצֵּל מִמָּוֶת עַל יְדֵי אִישׁ נָבָל. אֲבָל מָרִיּוּס הָיָה בְּכָל אֹפֶן מְרֻצֶּה. כִּי הֲרֵי סוֹף סוֹף יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְשַׁחְרֵר אֶת רוּחַ הַמֵּת מִידֵי בַּעַל הַחוֹב הַנִּקְלֶה.

וּבְצֵרוּף לְחוֹבָה זוֹ הָיְתָה לוֹ עוֹד חוֹבָה אַחֶרֶת – לְבָרֵר לְעַצְמוֹ מַה מְקוֹר מוֹצָאוֹ שֶׁל רְכוּשׁ קוֹזֶט. הִזְדַּמְּנוּת זוֹ שֶׁבְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כְּשֵׁרָה לְכָךְ. אֶפְשָׁר שֶׁתֵּנַרְדְּיֶה יֵשׁ לוֹ אֵיזוֹ יְדִיעָה בְּעִנְיָן זֶה. אוּלַי יִהְיֶה לוֹ מִן הַתּוֹעֶלֶת אִם יַחְקֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה חֵקֶר נָפֶשׁ. וְכָךְ הִתְחִיל.

וּבֵינָתַיִם טָמַן תֵּנַרְדְּיֶה בְּכִיסוֹ אֶת שְׁטָר הַכֶּסֶף אֲשֶׁר “לֹא מִן הַמְזֻיָּפִים”, וְהִבִּיט בִּפְנֵי מָרִיּוּס כָּאָדָם הַמִּתְרַגֵּשׁ מֵרֹךְ.

מָרִיּוּס הִפְסִיק אֶת הַדְּמָמָה. “תֵּנַרְדְּיֶה, הִנֵּה הִגַּדְתִּי לוֹ אֶת שְׁמוֹ הַנָּכוֹן. שֶׁמָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁאַגִּיד לוֹ גַּם אֶת דְּבַר הַסּוֹד שֶׁהוּא מִתְכּוֹנֵן לְגַלּוֹת לִי? אַף אֲנִי אָסַפְתִּי יְדִיעוֹת, וְעוֹד מְעַט וְהוּא יָבִין בְּעַצְמוֹ כִּי אֲנִי בָּקִי בְּטִיב הָעִנְיָנִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. אַף אֲנִי אוֹמֵר, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן הוּא רַמַּאי וְרוֹצֵחַ. רַמַּאי הוּא עַל שׁוּם זֶה שֶׁנָּטַל לְעַצְמוֹ בְּרַמָּאוּת אֶת הוֹנוֹ שֶׁל בַּעַל תַּעֲשִׂיָּה אֶחָד עָשִׁיר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם מַדְלֶן. רוֹצֵחַ הוּא עַל שׁוּם זֶה שֶׁרָצַח אֶת מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר.”

“דְבָרָיו הֵם כִּסְתוּמִים בְּעֵינַי,” בָּאָה תְּשׁוּבָה מִצַּד תֵּנַרְדְּיֶה. "הָבָה אֲבָאֵר לוֹ אֶת הָעִנְיָן בְּיֶתֶר אֲרִיכוּת. יָשִׂים לֵב לִדְבָרַי. בְּאַחַד הַמְּחוֹזוֹת שֶׁבְּפֶלֶךְ פַּה-דֶה-קַלֶףּ הִתְגוֹרֵר בִּתְקוּפַת שְׁנַת 1822 אִישׁ אֶחָד שֶׁנִּתְבַּע פַּעַם לְמִשְׁפָּט וְאַחַר כָּךְ, בְּנָטְלוֹ לְעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם מַדְּלֶן, חָזַר לְמוּטָב וְעָלָה שׁוּב בְּמַעֲלוֹת הַחַיִּים. הָאִישׁ הָפַךְ לִהְיוֹת צַדִּיק תָּמִים – בַּמּוּבָן הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמִּלָּה הַזֹּאת. הוּא גָרַם לְהִתְפַּתְּחוּתוֹ שֶׁל סוּג תַּעֲשִׂיָּה אֶחָד, לֵאמֹר, תַּעֲשִׂיַּת כְּלֵי הַזְּכוּכִית הַשְּׁחוֹרִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵבִיא שֶׁפַע שֶׁל פַּרְנָסָה לְעִיר שְׁלֵמָה. וְאַף הוּא בְּעַצְמוֹ צָבַר הוֹן בְּעֵסֶק זֶה, אֶלָּא שֶׁעָשְׁרוֹ בָּא לוֹ בְּלִי מֵשִׂים, כְּדָבָר הַבָּא דֶּרֶךְ אַגַּב.

הוּא נַעֲשָׂה לַאֲבִיהֶם שֶׁל הָעֲנִיִּים. יִסֵּד בָּתֵּי חוֹלִים וּבָתֵּי סֵפֶר, הָלַךְ לְבַקֵּר חוֹלִים, חִלֵּק מֹהַר לִנְעָרוֹת עֲנִיּוֹת, תָּמַךְ אַלְמָנוֹת וְכִלְכֵּל יְתוֹמִים; הוּא נַעֲשָׂה מֵעֵין אֶפּוֹטְרָפוֹס לְכָל הַמָּקוֹם. הוּא וִתֵּר עַל הַצְּלָב שֶׁל לִגְיוֹן הַכָּבוֹד וְנִתְמַנָּה לְרֹאשׁ הָעִיר. וְאוּלָם לְאַסִּיר מְשֻׁחְרָר אֶחָד, שֶׁעָבַד לְפָנִים עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיָה יָדוּעַ כִּי מַדְלֶן זֶה נִתְחַיֵּב בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁלִילַת-כָּבוֹד, וְהִנֵּה קָם הָאַסִּיר וְהִלְשִׁין עָלָיו וְהָלַךְ אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁמַּדְלֶן הוּשַׂם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, אֶל הַשֻּׁלְחָנִי לַפָאיֶט שֶׁבְּפָרִיס – דַּבֵּר זֶה נוֹדַע לִי מִפִּי הַגִּזְבָּר בְּעַצְמוֹ – וְהִצְלִיחַ לְקַבֵּל עַל יְדֵי חֲתִימַת יָד מְזֻיֶּפֶת סְכוּם לְמַעְלָה מֵחֲצִי מִילְיוֹן פְרַנְק שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְמַדְלֶן. אוֹתוֹ הָאַסִּיר, שֶׁשָּׁלַח אֶת יָדוֹ בְּכַסְפוֹ שֶׁל מַדְלֶן, הוּא יַ’ן וַלְיַ’ן. וְגַם בְּנוֹגֵעַ לָעֻבְדָּה הָאַחֶרֶת אֵין הוּא יָכֹל לְהוֹדִיעֵנִי שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ. יַ’ן וַלְיַ’ן שָׁלַח יָד בִּמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה יָ’בֶר וְהָרַג אוֹתוֹ. אָנֹכִי, הָאִישׁ הַמְדַבֵּר אֵלָיו, הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה לַדָּבָר."

תֵּנַרְדְּיֶה הֵעִיף במָרִיּוּס מֶבָּט אוֹמֵר גַּאֲוָה, כְּאִישׁ מְנֻצָּח שֶׁשָּׁב וְקִבֵּל לְיַדוֹ אֶת הַנִּצָּחוֹן וְכָבַשׁ בַּחֲזָרָה בְּרֶגַע אֶחָד אֵת כָּל הַקַּרְקַע שֶׁהִפְסִיד קֹדֶם. “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לֹא בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.” וְהוּא צֵרַף לַמִּלִּים הָאֵלֶּה הַטְעָמָה שֶׁבְּנִצָּחוֹן מִדֵּי סוֹבְבוֹ אֶת צְרוֹר הַבְּרֶלוֹקִים בִּדְמוּת

עִגּוּל.

“כֵּיצַד? וְכִי הוּא מַכְחִישׁ אֶת דְּבָרַי? אֵין אֵלֶּה אֶלָּא עֻבְדוֹת.” “אֵין אֵלֶּה אֶלָּא דְבָרִים מְדֻמִּים. הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק קוֹדְמִים לַכֹּל. לְמוֹרַת רוּחַ לִי הַדָּבָר כְּשֶׁמַּאֲשִׁימִים אִישׁ עַל לֹא עָוֹן. אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הָרַג אֶת יָ’בֶר.”

“הִנֵּה חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְתִּי! – הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה?” “עִקָּר רִאשׁוֹן לִדְבָרַי: הוּא לֹא גָנַב אֶת כַּסְפוֹ שֶׁל מַדְלֶן, שָׁכַן יַ’ן וַלְיַ’ן בְּעַצְמוֹ הוּא מַדְלֶן.” “מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?” “וְהִנֵּה עִקָּר שֵׁנִי: יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא הָרַג אֶת יָ’בֶר, שֶׁכֵּן יָ’בֶר עָשָׂה בְּעַצְמוֹ אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת.”

“מַה הוּא רוֹצֶה בָּזֶה לֵאמֹר?” “כִּי יָ’בֶר אִבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת.” “יָבִיא לִי רְאָיָה כִּי דְבָרָיו הֵם אֱמֶת!” – קְרָא מָרִיּוּס מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. תֵּנַרְדְּיֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר וְהָיָה מוֹנֶה אֶת דְּבָרָיו כְּמִי שֶׁקּוֹרֵא בְּקֶצֶב חָרוּז שֶׁל מְשׁוֹרֵר עַתִּיק.

“מְפַ-קֵּ-חַ הַ-מִּשְׁ-טָ-רָה יָ'-בֶר נִמְ-שָׁה טָ-בוּ-עַ מִתַּ-חֵת לְמַעְ-בָּ-רָה אַחַת, בְּמָ-קוֹם אֲשֶׁר עַל יַד גֶּ-שֶׁר הֵחֵלְ-פָנִים.”

“הוֹכָחוֹת! יָבִיא הוֹכָחוֹת!” תֵּנַרְדְּיֶה הוֹצִיא מִן הַכִּיס אֲשֶׁר בְּצַד מְעִילוֹ מַעֲטָפָה גְדוֹלָה בַּת צֶבַע אָפוֹר, שֶׁהֵכִילָה כַּנִּרְאֶה כַּמָּה גִּלְיוֹנוֹת מְקֻפָּלִים וְשׁוֹנִים בְּגָדְלָם. “יֵשׁ לִי כָּל הַתְּעוּדוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְעַנְיָן זֶה,” אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה בְּנַחַת. “שְׁתֵּי עֻבְדוֹת וּלְעֻמָּתָן תְּעוּדוֹת שְׁתַּיִם,” הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו וְהֶרְאָה לְמָרִיּוּס מֵרָחוֹק שְׁנֵי גִלְיוֹנוֹת שֶׁל עִתּוֹן פְּרוּשִׂים לִמְלֹא אָרְכָּם.

שְׁנֵי גִלְיוֹנוֹת הָעִתּוֹנִים הָאֵלֶּה יְדוּעִים מִכְּבָר לַקּוֹרֵא. בְּאֶחָד מֵהֶם, גִּלָּיוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן “הַדֶּגֶל הַלָּבָן” מִיּוֹם 25 לְיוּנִי 1823, נִמְצְאָה הַהוֹדָעָה שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר, כִּי יַ’ן וַלְיַ’ן וּמַדְלֶן הֵם אִישׁ אֶחָד. בַּשֵּׁנִי, בְּגִלָּיוֹן שֶׁל “הַיּוֹעֵץ” מִיּוֹם 15 יוּנִי שְׁנַת 1833, נִמְצְאָה רְשִׁימָה אַחַת שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר, כִּי יָ’בֶר אִבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, וְכִי בְּהַרְצָאָתוֹ שֶׁעַל שֵׁם מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה סִפֵּר, אֵיךְ שֶׁנָּפַל לְיַד הַמּוֹרְדִים בִּרְחוֹב שַׁנְוְרֶרִי וְאֵיךְ שֶׁאַחַד הַמּוֹרְדִים עָשָׂה אִתּוֹ חֶסֶד, יָרָה בַּאֲוִיר מִתּוֹךְ אֶקְדֹחוֹ הַמָּלֵא כַּדּוּרִים וְשִׁלַּח אוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן לַחָפְשִׁי.

מָרִיּוּס קָרָא אֶת הָרְשִׁימוֹת הָאֵלֶּה. הַתַּאֲרִיכִים וְגַם הַתְּעוּדוֹת בִּכְלָל נִרְאוּ לִהְיוֹת נְכוֹנִים בְּתַכְלִית; הֲלֹא שְׁנֵי גִּלְיוֹנוֹת הָעִתּוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא נִדְפְּסוּ לְשֵׁם זֶה שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ הוֹכָחוֹת לִדְבָרָיו שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה; הָרְשִׁימָה שֶׁבָּעִתּוֹן “הַיּוֹעֵץ” לֹא הָיְתָה אֶלָּא הוֹדָעָה רִשְׁמִית מֵאֵת הַפְּקִידוּת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה. מָרִיּוּס לֹא יָכֹל לְפַקְפֵּק בַּאֲמִתּוּתָם. אֵין זֹאת כִּי אִם הַגִּזְבָּר מָסַר לוֹ יְדִיעוֹת בִּלְתִּי נְכוֹנוֹת וְהוּא בְּעַצְמוֹ טָעוּת הָיְתָה בְּיָדוֹ. סָר הָעֲרָפֶל מֵעַל עֲבָרוֹ שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן וְהָאִישׁ עָמַד כֻּלּוֹ זַכַּאי. מָרִיּוּס לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וּמִפִּיו פָּרְצוּ דִבְרֵי חֶדְוָה:

“אִם כָּךְ, הֲרֵי רָאוּי הָאֻמְלָל שֶׁיַּעֲרִיצוּ אוֹתוֹ בְּלִי קֵץ! לוֹ שַׁיָּךְ בֶּאֱמֶת כָּל אוֹתוֹ הַהוֹן. הוּא הָיָה אָב רַחוּם לְחֶבֶל אֶרֶץ שָׁלֵם, הוּא הָיָה מַצִּילוֹ שֶׁל יָ’בֶר. יַ’ן וַלְיַ’ן הוּא אִישׁ קָדוֹשׁ וְאַחַד הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ!”

“לֹא אִישׁ קָדוֹשׁ וְלֹא אִישׁ גִּבּוֹר,” אָמַר תֵּנַרְדְּיֶה. “הוּא גַזְלָן וְרוֹצֵחַ. מוּטָב שֶׁנִּשָּׁאֵר קָרֵי רוּחַ.”

“שׁוּב הוּא בָּא בְּשֶׁלּוֹ?”

“אֲנִי בָּא עֲדַיִן בְּשֶׁלִּי. יַ’ן וַלְיַ’ן לֹא גָזַל אֶת כַּסְפּוֹ שֶׁל מַדְלֶן, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא גַזְלָן; הוּא לֹא הָרַג אֶת יָ’בֶר, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹצֵחַ.” “הַאֻמְנָם הוּא מִתְכַּוֵּן בִּדְבָרָיו,” שָׁאַל מָרִיּוּס, “לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂה גְנֵבָה עָלוּב שֶׁמִּלִּפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה, זֶה שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן כִּפֵּר עָלָיו אַחַר כָּךְ, כְּפִי שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הָעִתּוֹנִים שֶׁהֶרְאָה לִי, בְּחַיִּים מְלֵאִים תְּשׁוּבָה, עַנְוְתָּנוּת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים?”

“בְּפֵרוּשׁ אָמַרְתִּי מַעֲשֵׂי שֹׁד וָרֶצַח. וְשׁוּב אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר, כִּי לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי אֶלָּא לְמַעֲשֵׂי הֹוֶה. דָּבָר זֶה, שֶׁאֲנִי בָּא לְגַלּוֹת לוֹ, לֹא נוֹדַע עֲדַיִן לְשׁוּם אִישׁ. וְיָכֹל הֱיוֹת כִּי בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ יָבִין אֲדוֹנִי לָדַעַת עַל שׁוּם מָה עָשָׂה יַ’ן וַלְיַ’ן בְּעָרְמָה וְהֶעֱבִיר אֶת כָּל הוֹנוֹ לִידֵי הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת. קָרָאתִי לָזֶה מַעֲשֵׂה עָרְמָה, מִשּׁוּם שֶׁרַק פּוֹשֵׁעַ עָרוּם מְסֻגָּל לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בִּגְנֵבָה לְתוֹךְ מִשְׁפָּחָה נִכְבָּדָה וּלְהַקְנוֹת לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי כָּךְ בִּטָּחוֹן וְחַיִּים טוֹבִים.”

“רָאוּי הוּא שֶׁאַפְסִיק כָּאן אֶת דְּבָרָיו,” אָמַר מָרִיּוּס. “אֲבָל יוֹסֶף-נָא לְדַבֵּר.” “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אֲנִי אֲגַלֶּה לוֹ אֶת הַכֹּל וְהַדָּבָר יִהְיֶה מָסוּר בְּיָדוֹ לָתֵת אֶת שְׂכָרִי כְּפִי רְאוֹת עֵינָיו. סוֹד זֶה, שֶׁאֲנִי בָּא לְגַלּוֹת לוֹ, רָאוּי הוּא שֶׁיְּשַׁלְּמוּ כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת בִּמְחִירוֹ. וְשֶׁמָּא יִשְׁאַל אֲדוֹנִי: לָמָּה לֹא פָּנִיתָ אֶל יַ’ן וַלְיַ’ן? הֵסִבָּה הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹד. יָדַעְתִּי שֶׁהוּא סִלֵּק מִיָּדָיו אֶת כָּל הוֹנוֹ וּמְסָרוֹ לִידֵי אֲדוֹנִי, וְגַם אָמַרְתִּי שֶׁפִּקְּחוּת הָיְתָה זוֹ מִצִּדּוֹ; וְאוּלָם הוּא נַעֲשָׂה עָנִי שֶׁבָּעֲנִיִּים וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לָתֵת לִי מְאוּמָה, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי מִצְטָרֵךְ לְכֶסֶף לְשֵׁם נְסִיעָה זוֹ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִנְסֹעַ לְלַהּ יוֹיאָ, לָכֵן בִּכַּרְתִּי אֶת אֲדוֹנִי הֶעָשִׁיר בַּכֹּל עַל פְּנֵי יַ’ן וַלְיַ’ן הֶעָנִי וְאֵין לוֹ כֹּל. כְּעֵין עֲיֵפוּת תָּקְפָה אוֹתִי; בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי אֶקְבַּע לִי מָקוֹם לָשָׁבֶת.”

מָרִיּוּס יָשַׁב וְרָמַז לוֹ לְתֵנַרְדְּיֶה שֶׁיֵּשֵׁב אַף הוּא. “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, בְּיוֹם 6 לְיוּנִי 1832, כְּלוֹמַר, לִפְנֵי שָׁנָה אַחַת בְּעֶרֶךְ, בִּזְמַן הַמֶּרֶד – נִמְצָא אָדָם אֶחָד בְּתוֹךְ תְּעָלַת הַשְּׁפָכִין הַגְּדוֹלָה, סָמוּךְ לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הַתְּעָלָה שׁוֹפֶכֶת אֶת מֵימֶיהָ אֶל נְהַר הַסֵּינָה, בֵּין גֶּשֶׁר הָאִינְוָלָדִים וּבֵין גֶּשֶׁר יֶנָה.”

כָּאן הִקְרִיב מָרִיּוּס פִּתְאֹם אֶת כִּסְאוֹ אֶל הַכִּסֵּא שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה. הַלָּז הִבְחִין בִּתְנוּעָה זוֹ, וְהִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו בִּמְתִינוּת שֶׁל נוֹאֵם הַיּוֹדֵעַ מְאֹד, כִּי שׁוֹמְעָיו וּמִתְנַגְּדָיו שָׂמִים אֶת אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

"אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁלֹּא נִמּוּקִים פּוֹלִיטִיִּים, כִּי אִם סִבּוֹת אֲחֵרוֹת הִמְרִיצוּהוּ לְהִסְתַּתֵּר, קָבַע אֶת מִשְׁכָּבוֹ בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה וְהָיָה שׁוֹמֵר בְּיָדוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַדֶּלֶת. הַדָּבָר קָרָה, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, בְּיוֹם שִׁשִּׁי לְיוּנִי וּבַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּעֶרֶךְ. הָאִישׁ שָׁמַע פִּתְאֹם קוֹל רַעַשׁ עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַתְּעָלָה. הַמַּעֲשֶׂה נִמְצָא סָמוּךְ לְדֶלֶת הַיְצִיאָה. לְאוֹר הַיּוֹם, שֶׁחָדַר בְּמִקְצָת דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת, הִכִּיר הָאִישׁ אֶת הַזָּר וְגַם רָאָה כִּי הוּא נָשָׂא דְבַר-מָה עַל שִׁכְמוֹ, שֶׁכֵּן הָלַךְ שְׁחוֹחַ. וְהִנֵּה הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ שְׁחוֹחַ הָיָה לְשֶׁעָבָר אַסִּיר עוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עַל שִׁכְמוֹ הָיָה גוּף שֶׁל מֵת. לֹא הָיָה כָּל סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי הַמִּקְרֶה הוּא מִקְרֶה שֶׁל רֶצַח. וּמוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי בְּצֵרוּף לָזֶה קָרָה גַם מַעֲשֵׂה שֹׁד. הָאִישׁ שֶׁדִּבַּרְנוּ בּוֹ רָצָה אֵפוֹא לְהַשְׁלִיךְ אֶת הֶהָרוּג לְתוֹךְ הַנָּהָר. וְעוֹד דָּבָר אֶחָד שֶׁכַּדַּאי לָשִׂים לֵב אֵלָיו.

הַפּוֹשֵׁעַ, שֶׁעָבַר מֶרְחָק רַב בַּתְּעָלָה, לֹא הִגִּיעַ לְדֶלֶת הַיְצִיאָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי בּוֹר מַדְמֵנָה נוֹרָא, בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַשְׁלִיךְ אֶת גּוּף הַמֵּת. וְהוּא לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לְבוֹסֵס אֶת בּוֹר הַמַּדְמֵנָה, דָּבָר שֶׁעָלָה לוֹ בְּוַדַּאי בִּיגִיעָה רַבָּה מְאֹד; אֵין לְךָ סַכָּנַת מָוֶת גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וַאֲנִי הָבִין לֹא אוּכַל אֵיךְ עָלָה בְּיָדוֹ לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם."

מָרִיּוּס הוֹסִיף וְהִקְרִיב אֶת כִּסְאוֹ אֶל הַכִּסֵּא שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה, וְהַלָּז הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ וְשָׁאַף רוּחַ לִרְוָחָה.

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, תְּעָלַת שְׁפָכִין אֵינָהּ דּוֹמָה כְּלָל לַשָּׂדוֹת הַמַּרְסִיִּים. אָדָם חָסֵר שָׁם הַכֹּל, וַאֲפִילוּ מָקוֹם הוּא חָסֵר. כְּשֶׁהוֹלְכִים שָׁם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, בְּהֶכְרַח שֶׁהֵם נִתְקָלִים זֶה בָּזֶה. וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת. הַשְּׁנַיִם רָאוּ הֶכְרַח לְעַצְמָם לִפְתֹּחַ בַּאֲמִירַת שָׁלוֹם זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְהַדָּבָר לֹא גָרַם לָהֶם נַחַת רוּחַ יְתֵרָה. הָאוֹרֵחַ אָמַר לָאִישׁ הַשֵּׁנִי: ‘עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה שֶׁעַל שִׁכְמִי; אֲנִי מֻכְרָח לָצֵאת; בְּיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ, הוֹאִילָה וּתְנֵהוּ לִי.’ הָאַסִּיר הָיָה בֶּן אָדָם בַּעַל כֹּחַ עֲנָקִים. מִן הַנִּמְנָע הָיָה לְסָרֵב לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן פָּתַח בַּעַל הַמַּפְתֵּחַ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, רַק כְּדֵי לְהַרְוִיחַ זְמָן. הוּא הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַמֵּת, אֲבָל עֵינָיו לֹא רָאוּ אֶלָּא אִישׁ צָעִיר לָבוּשׁ בְּגָדִים הֲגוּנִים שֶׁצּוּרָתוֹ נִפְסְלָה עַל יְדֵי הַדָּם. אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהָיוּ חִלּוּפֵי דְבָרִים בֵּינוֹ וּבֵין הַשֵּׁנִי, מָצָא הָאִישׁ הִזְדַּמְּנוּת וּזְמָן כָּשֵׁר וְקָרַע קֶרַע מִכְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל הֶהָרוּג בְּלִי שֶׁהָרוֹצֵחַ הִרְגִישׁ בְּכָךְ. מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה אֶת זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ דְבַר הוֹכָחָה, מֵעֵין אֶמְצָעִי שֶׁיְּאַפְשֵׁר לוֹ לְעֵת מְצוֹא לְהוֹסִיף חֲקֹר אֶת מַהֲלַךְ הָעִנְיָן וּלְהוֹכִיחַ אֶת אַשְׁמַת הָרוֹצֵחַ. הָאִישׁ טָמַן בְּכִיסוֹ אֶת בְּדַל-הַכָּנָף אֲשֶׁר קָרַע מֵעַל הַמְּעִיל. אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, הוֹצִיא הַחוּצָה אֶת הָרוֹצֵחַ וְאֶת מַשָּׂאוֹ, חָזַר וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת וּמִהֵר לְהִסְתַּלֵּק מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁכֵּן הוּא לֹא רָצָה לִרְאוֹת מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ דָבָר וּבְעִקָּר לֹא רָצָה לִהְיוֹת בְּמַעֲמָד הָרוֹצֵחַ הַמִּתְכּוֹנֵן לְהַשְׁלִיךְ אֶת הֶהָרוּג לְתוֹךְ הַנָּהָר. הָאִישׁ שֶׁנָּשָׂא אֶת גּוּף הַמֵּת הָיָה יַ’ן וַלְיַ’ן; הָאִישׁ בַּעַל הַמַּפְתֵּחַ מְדַבֵּר בְּרֶגַע זֶה פָּנִים אֶל פָּנִים עִם אֲדוֹנִי; וְאוֹתָהּ חֲתִיכַת הָאָרִיג…”

וּכְסִיּוּם לִדְבָרָיו הוֹצִיא תֵּנַרְדְּיֶה מִכִּיסוֹ חֲתִיכַת אָרִיג שְׁחוֹרָה וְנִכְתֶּמֶת מִדָּם, הֶחֱזִיק בָּהּ מִשְּׁנֵי קְצוֹתֶיהָ מִזֶּה וּמִזֶּה בָּאֶצְבַּע וּבַבֹּהֶן וְהֵרִים אוֹתָהּ כְּלַפֵּי עָל עַד לְגֹבַהּ עֵינָיו.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמָרִיּוּס קָם מִמְּקוֹמוֹ; פָּנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת, נְשִׁימָתוֹ פָּסְקָה, עֵינָיו נִצְמְדוּ אֶל חֲתִיכַת הָאָרִיג הַשְּׁחוֹרָה וְהוּא צָעַד אֲחוֹרַנִּית לְעֵבֶר הַקִּיר. בְּלִי דַבֵּר דָּבָר וּבְלִי לִגְרֹעַ עַיִן מֵעַל הַמַּטְלִית, שָׁלַח אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית לְאָחוֹר וּמִשֵּׁשׁ לִמְצֹא אֶת מַפְתֵּחַ הַמַּנְעוּל שֶׁהָיָה נָעוּץ בַּאֲרוֹן הַקִּיר אֲשֶׁר לְיַד הַקָּמִין. הוּא מָצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ, פָּתַח אֶת אֲרוֹן הַקִּיר, הִכְנִיס לְשָׁם אֶת זְרוֹעוֹ בְּלִי רְאוֹת וְהִבִּיט בְּמֶּבָּט קוֹפֵא אֶל הַמַּטְלִית שֶׁבְּיַד תֵּנַרְדְּיֶה.

וּבֵינָתַיִם הָיָה תֵּנַרְדְּיֶה הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף דְּבָרִים: “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, מִתּוֹךְ כַּמָּה נִמּוּקִים מְבֻסָּסִים אֲנִי מְשַׁעֵר, כִּי הַנִּרְצָח הָיָה אִישׁ נָכְרִי, צָעִיר לְיָמִים וּבֶן עֲשִׁירִים, שֶׁיַ’ן וַלְיַ’ן מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּעָרְמָה לִמְקוֹם סֵתֶר וּמָצָא אֶצְלוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל.” “אוֹתוֹ אִישׁ צָעִיר הָיִיתִי אָנֹכִי וְכָאן הוּא הַמְּעִיל!” קָרָא מָרִיּוּס וְהִשְׁלִיךְ לָאָרֶץ מְעִיל יָשָׁן בֶּן צֶבַע שָׁחוֹר שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה כִּתְמֵי דָם. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ חָטַף מָרִיּוּס אֶת הַמַּטְלִית מִיַּד תֵּנַרְדְּיֶה, גָּחֵן לָאָרֶץ וְהִקְרִיב אֶת חֲתִיכַת הָאָרִיג אֶל כְּנַף הַמְּעִיל הַשְּׁסוּעָה.

הַקְּרָעִים הִתְאִימוּ הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי בְּדִיּוּק גָּמוּר. תֵּנַרְדְּיֶה הָיָה כִּמְאֻבָּן, בְּרֹאשׁוֹ עָבַר הִרְהוּר: עוֹד מְעַט וַאֲנִי מָט לִנְפֹּל. מָרִיּוּס קָם מֵעַל הָאָרֶץ וְהָיָה רוֹעֵד כֻּלּוֹ מֵהִתְרַגְּשׁוּת, אָחוּז כֻּלּוֹ יֵאוּשׁ וְחוֹגֵג אֶת נִצְחוֹנוֹ.

הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ, נִגַּשׁ בְּסַעֲרַת חֵמָה אֶל תֵּנַרְדְּיֶה וְהוֹשִׁיט כְּנֶגְדּוֹ אֶת אֶגְרוֹפוֹ הַמָּלֵא שְׁטָרוֹת כֶּסֶף בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּבְנֵי אֶלֶף פְרַנְק, הוֹשֵׁט וְהַקְרֵב אֶגְרוֹף זֶה עַד כְּדֵי לִנְגֹּעַ כִּמְעַט בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל תֵּנַרְדְּיֶה.

“אֵינוֹ אֶלָּא אִישׁ נָבָל! שַׁקְרָן, מַלְשִׁין, רַמַּאי. הוּא בָּא לְהַרְשִׁיעַ אֶת הָאִישׁ וְנִמְצָא מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת; רָצָה לְהָמִיט עָלָיו שׁוֹאָה וְגָרַם לוֹ שֶׁיִּתְעַלֶּה יוֹתֵר. אֲדוֹנִי – הוּא הַגַּנָּב! אֲדוֹנִי – הוּא הָרוֹצֵחַ! עֵינַי, מַר תֵּנַרְדְּיֶה י’וֹנְדְּרֶט, רָאוּ אוֹתוֹ בִּמְעָרַת הַפָּרִיצִים שֶׁקֶּבַע לְעַצְמוֹ בְּבֵית קָרְבּוֹ. מַעֲשָׂיו גְּלוּיִים לִי בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁאוּכַל לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי בֵּית הַמַּרְדּוּת וְגַם לִידֵי מִיתַת בֵּין דִּין. הֵא אֶלֶף פְרַנְק, כֶּלֶב שֶׁבִּכְלָבִים!” וְהוּא זָרַק לוֹ לְתֵנַרְדְּיֶה שְׁטָר בֶּן אֶלֶף פְרַנְק. "כֵּן דִּבַּרְתִּי, מַר י’וֹנְדְּרֶט תֵּנַרְדְּיֶה,

אִישׁ נִקְלֶה וּבֶן בְּלִיַּעַל! יְשַׁמֵּשׁ לוֹ דָבָר זֶה לֶקַח טוֹב, מוֹכֵר סוֹדוֹת וּמְרַגֵּל עָלוּב שֶׁכְּמוֹתוֹ! הֲרֵי לוֹ עוֹד חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְרַנְק, וְיוֹאֶל נָא לְהִסְתַּלֵּק תֵּכֶף וּמִיָּד מִבֵּיתִי. – לוּלֵא זָכַרְתִּי אֶת וָטֶרְלוֹ – – הָיִיתִי תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ לְמִשְׂחָק אַחֵר."

“וָטֶרְלוֹ?” מִלְמֵל תֵּנַרְדְּיֶה וְשָׂם בְּכִיסוֹ אֶת שְׁטָר הַכֶּסֶף בֶּן חֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת, לְאַחַר שֶׁטָּמַן בְּכִיסוֹ אֶת הַשְּׁטָר בֶּן הָאֶלֶף.

“אָמְנָם כֵּן, אִישִׁי הָרוֹצֵחַ, בַּמִּלְחָמָה שֶׁלְּיַד וָטֶרְלוֹ הִצִּיל אֲדוֹנִי אֶת חַיָּיו שֶׁל שַׂר אֶלֶף אֶחָד…”

“אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת חַיָּיו שֶׁל גֵּנֵרַל,” הֶחֱזִיר תֵּנַרְדְּיֶה וְזָקַף אֶת רֹאשׁוֹ. “זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא שַׂר אֶלֶף,” עָנָה מָרִיּוּס אַגַּב הִתְרַגְּשׁוּת. “בַּעֲבוּר גֵּנֵרַל לֹא הָיִיתִי מְשַׁלֵּם אַף פְּרוּטָה אֶחָת. אֲדוֹנִי בָּא הֵנָּה כְּשֶׁלִּבּוֹ מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. וְקֻפָּה שֶׁל מַעֲשַׂי פֶּשַׁע תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו. מוּטָב שֶׁיֵּצֵא מִפָּרִיס! יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ! יִרְאֶה שָׁם חַיִּים טוֹבִים! אֲנִי אֶשְׂמַח אִם הוּא יַצְלִיחַ בִּדְרָכָיו. אוֹי לִכְלִי מָלֵא נְבָלָה שֶׁכְּמוֹתוֹ! הֲרֵי לוֹ עוֹד שְׁלשֶׁת אֲלָפִים פְרַנְק. מָחָר יֵלֵךְ וְיַפְלִיג עִם בִּתּוֹ בָּאֳנִיָּה הַיּוֹצֵאת לַאֲמֵרִיקָה, שֶׁכֵּן אִשְׁתּוֹ מֵתָה עָלָיו זֶה כְּבָר. שַׁקְרָן נִתְעָב שֶׁכְּמוֹתוֹ. אֲנִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו עַד שֶׁיַּפְלִיג לִמְדִינַת הַיָּם, אִישִׁי הַשּׁוֹדֵד, וּבִשְׁעַת צֵאתוֹ אֶמְסֹר לְיָדוֹ עוֹד עֶשְׂרִים אֶלֶף פְרַנְק. יוֹאֶל-נָא לְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ תְּלִיָּה בְּמָקוֹם אַחֵר!”

“אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן,” הֶחֱזִיר תֵּנַרְדְּיֶה וְהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָהּ, “אַסִּיר תּוֹדָה אֶהְיֶה לַאֲדוֹנִי כָּל הַיָּמִים!”

הוּא נִסְתַּלֵּק הַחוּצָה, כֻּלּוֹ מִשְׁתָּאֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם לְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל מָרִיּוּס וּמָלֵא בְּכָל זֹאת הִתְפַּעֲלוּת בִּגְלַל הַסּוּפָה אֲשֶׁר נִתְּכָה עָלָיו בִּדְמוּת שְׁטָרוֹת שֶׁל בֵּית הָאוֹצָר. – יוֹמַיִם לְאַחֲרֵי הַמְּאֹרָע הַמְסֻפָּר יָרַד תֵּנַרְדְּיֶה בְּשֵׁם בָּדוּי בָּאֳנִיָּה הַמַּפְלִיגָה לַאֲמֵרִיקָה, אִתּוֹ בִּתּוֹ אַזֶּלְמָה וּבְכִיסוֹ שְׁטָר הַמְחָאָה בֶּן עֶשְׂרִים אֶלֶף פְרַנְק. בְּכַסְפּוֹ, שֶׁקִּבֵּל מַתָּנָה מֵאֵת מָרִיּוּס, עָשָׂה תֵּנַרְדְּיֶה עֵסֶק לְעַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה סוֹחֵר עֲבָדִים.

תֵּנַרְדְּיֶה אַךְ זֶה יָצָא וּמָרִיּוּס רָץ אֶל הַגַּן, בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹזֶט הִמְשִׁיכָה עֲדַיִן אֶת טִיּוּלָהּ. “קוֹזֶט! קוֹזֶט!” קָרָא מָרִיּוּס בְּקוֹל. “מַהֲרִי וּבוֹאִי אִתִּי! אֲנַחְנוּ נִסַּע עַכְשָׁו. בַּסְקֶה, לֵךְ וְהַזְמֵן עֲגָלָה! קוֹזֶט, בּוֹאִי-נָא אִתִּי. אֵל אֱלֹהִים! אֵל אֱלֹהִים! הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּילֵנִי מִכַּף הַמָּוֶת. אַל נְאַבֵּד אַף רֶגַע אֶחָד לְבַטָּלָה. קְחִי אֶת רְדִידֵךְ לְהִתְעַטֵּף בּוֹ.”

קוֹזֵט אָמְרָה בְּלִבָּהּ כִּי מָרִיּוּס נִשְׁתַּטָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מִלְּאָה אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. מָרִיּוּס לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ וְהָיָה מֻכְרָח לָשִׂים את יָדוֹ על חָזֵהוּ, כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת הַלְמוּת הַלֵּב הַסּוֹעָרֶת. הוּא הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בִּצְעָדִים רְחָבִים וְיָדוֹ חִבְּקָה אֶת קוֹזֶט:

“אוֹי לִי וְאוֹי לְנַפְשִׁי!” מִלְלוּ שְׂפָתָיו. הִתְרַגְּשׁוּתוֹ עָבְרָה כָּל גְּבוּל. לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ עַכְשָׁו מַה נַעֲלֶה וּמָה אֻמְלָל הוּא הָאִישׁ יַ’ן וַלְיַ’ן וּמַה גָדוֹל הוּא בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁאֵין כְּמוֹהֶם לְגַדְלוּת, לַעֲדִינוּת וְלֶעֱנוּת הַלֵּב. אַסִּיר בֵּית הַמַּרְדּוּת לְשֶׁעָבָר לָבַשׁ צוּרָה שֶׁל צַדִּיק תָּמִים, וּמְאוֹר פָּנָיו הַנַּעֲלַיִם הִכָּה אֶת מָרִיּוּס בְּסַנְוֵרִים. מָרִיּוּס לֹא הֵבִין בָּרוּר אֶת אֲשֶׁר חָזָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ, אֲבָל יָדֹעַ יָדַע כִּי הַדָּבָר הוּא גָדוֹל.

לֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד וְהָעֲגָלָה נִגְּשָׁה וְעָמְדָה עַל יַד הַבָּיִת. “הָעֶגְלוֹן, רְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה מִסְפָּר שִׁבְעָה.” “מַה טּוֹב וּמַה נֶחְמָד!” קָרְאָה קוֹזֶט. "רְחוֹב הוֹם-אַרְמֶה! וַאֲנִי לֹא עָרַבְתִּי עוֹד אֶת לִבִּי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ

בְּעִנְיָן זֶה. עַכְשָׁו נָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת מַר יַ’ן." "אֶת אָבִיךְ, קוֹזֶט. קִרְאִי לוֹ בְּשֵׁם אַבָּא. רָאוּי הוּא עַכְשָׁו לָזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַיָּמִים. שִׁמְעִי, קוֹזֶט, עַכְשָׁו אֲנִי יָכֹל לְתָאֵר לְעַצְמִי כֵּיצַד נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים. אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אוֹתוֹ הַמִּכְתָּב, שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָךְ עַל יְדֵי גַבְרוֹשׁ, לֹא הִגִּיעַ מֵעוֹלָם לְיָדֵךְ. דּוֹמֶה שֶׁהַמִּכְתָּב נָפַל לְיָדוֹ. הִנֵּה כָּךְ, קוֹזֶט, הוּא הָלַךְ בְּוַדַּאי אֶל הַבָּרִיקַדָּה כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל אוֹתִי, וּכְדַרְכּוֹ לִהְיוֹת רַב לְהוֹשִׁיעַ בְּכָל מָקוֹם כֵּן הָיָה גַם כָּאן וְהִצִּיל בְּלִי מֵשִׂים גַּם אֶת חַיַּי יָ’בֶר. הוּא הִצִּיל אוֹתִי מִכַּף הַכִּלָּיוֹן לְמַעַן יְבִיאֵנִי אֵלַיִךְ כְּשַׁי. הוּא נְשָׂאַנִי עַל כְּתֵפָיו דֶּרֶךְ תְּעָלוֹת הַשְּׁפָכִין הַנִּתְעָבוֹת. אֵל אֱלֹהִים, הֲלֹא הָיִיתִי כְּפוּי טוֹבָה בְּמִדָּה מַבְהִילָה! קוֹזֶט, לְפָנִים הָיָה הוּא לָךְ כְּמַלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְאַחֲרֵי כֵן נָתַן אֶת עֵינוֹ עָלַי לִשְׁמֹר אוֹתִי מֵרָע. הֲלֹא תָּשִׂימִי אֶל לֵב, קוֹזֶט, הוּא הֻכְרַח לַעֲבֹר בְּתוֹךְ בּוֹר מַדְמֵנָה, בּוֹ הָיָה יָכֹל לִטְבֹּעַ, וְאַף עַל פִּי כֵן הֶעֱבִיר אוֹתִי בְּשָׁלוֹם דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה! וְאוּלָם מֵעַכְשָׁו יֵשֵׁב אִתָּנוּ יַחַד כָּל הַיָּמִים. אִלּוּ יָדַעְתִּי לְמִצְעָר שֶׁנִּמְצָאֶנּוּ בְּבֵיתוֹ!

בַּיָּמִים הַבָּאִים לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ וְאַשְׁפִּיעַ עַל אָדָם נִכְבָּד זֶה רֹב טוֹבָה וְאַהֲבָה. אָמְנָם כֵּן, קוֹזֶט, כָּךְ הָיָה בְּוַדַּאי מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים. גַּבְרוֹשׁ מָסַר לְיָדוֹ אֶת מִכְתָּבִי שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֵלָיִךְ. הָעִנְיָן נִתְבָּרֵר לִי עַכְשָׁו."

ה

יַ’ן וַלְיַ’ן הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל שָׁאוֹן מֵאֵצֶל הַדֶּלֶת.

“יִכָּנֵס!” הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְהַזּוּג הַצָּעִיר הוֹפִיעַ. קוֹזֶט מִהֲרָה לְהִכָּנֵס הַחַדְרָה וּמָרִיּוּס נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל הַסַּף וְנִשְׁעַן אֶל מְזוּזַת הַדֶּלֶת. “קוֹזֶט!” קָרָא יַ’ן וַלְיַ’ן וְהִתְנַעֵר לָקוּם מֵעַל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ כְּשֶׁיָּדָיו הָרוֹעֲדוֹת פְּרוּשׂוֹת לְפָנָיו, מַרְאֵהוּ כְּנִדְכָּא, פָּנָיו חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת וְעֵינָיו מַזְהִירוֹת מֵחֶדְוָה.

קוֹזֶט לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת וְנָפְלָה לְבֵין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל יַ’ן וַלְיַ’ן. “אַבָּא!” קָרְאָה קוֹזֶט.

יַ’ן וַלְיַ’ן הָיָה כְּנָבוֹךְ וּמִלְמֵל: “קוֹזֶט! הִיא בְּעַצְמָהּ, הַגְּבֶרֶת הָרוֹזֶנֶת! הַאַתְּ זֹאת, קוֹזֶט? אֵל אֱלֹהִים!” וּכְשֶׁסָּגְרָה עָלָיו קוֹזֶט אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ קָרָא בְּקוֹל: “אָכֵן אַתְּ בְּעַצְמֵךְ כָּאן, אַתְּ בְּעַצְמֵךְ! אֵין זֹאת כִּי אִם סָלַחַתְּ לִי!” מָרִיּוּס, שֶׁהָיָה מֻכְרָח לְהַשְׁפִּיל אֶת רִיסֵי עֵינָיו כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת דִּמְעוֹתָיו, הִתְקָרֵב מְעַט וְהוֹצִיא מִבֵּין שְׂפָתָיו הַמְּכֻוָּצוֹת דִּבּוּר כָּבוּשׁ: “אַבָּא!” “וְגַם כְּבוֹדוֹ סָלַח לִי?” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן.

מָרִיּוּס לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, וְיַ’ן וַלְיַ’ן חָזַר וְאָמַר: “אֲנִי מוֹדֶה לוֹ!” קוֹזֶט הֵטִילָה אֶת רְדִידָהּ וְאֶת כּוֹבָעָהּ עַל הַמִּטָּה. “אָסִירָה נָא אֶת אֵלֶּה! קָשָׁה עָלַי הַתְּנוּעָה.” הִיא יָשְׁבָה בְּחֵיק הַיָּשִׁישׁ, הֶחֱלִיקָה לוֹ אֶת שְׂעָרוֹתָיו מֵעַל מִצְחוֹ וְהֶעֱנִיקָה לוֹ נְשִׁיקָה. “מָה רַבָּה אִוַּלְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם,” מִלְמֵל יַ’ן וַלְיַ’ן. “אָמַרְתִּי כִּי לֹא אָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. יְשַׁעֵר נָא בְּנַפְשׁוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁדָּפְקָה יָד עַל הַדֶּלֶת, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: הַכֹּל נִגְמֵר. הִנֵּה שִׂמְלָתָהּ מִימֵי הַיַּלְדוּת, וַאֲנִי הָאֻמְלָל לֹא אָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה הָיוּ בְּלִבִּי בְּעֵת שֶׁעֲלִיתֶם בְּמַעֲלֵה הַשְּׁלַבִּים. הוֹ, אֲנִי הָיִיתִי אֻמְלָל לְמַדַּי. אָמְנָם הֶכְרַח הָיָה לִי הַדָּבָר שֶׁאֶרְאֶה מִזְּמָן לִזְמָן אֶת פְּנֵי קוֹזֶט.”

וְקוֹזֶט נָזְפָה בּוֹ: “רֹעַ לֵב הָיָה זֶה מִצִּדְּךָ כְּשֶׁעָקַרְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ מִבֵּיתֵנוּ! הֵיכָן הָיִיתָ כָּל הַזְּמָן? מַדּוּעַ שָׁהִיתָ יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ בַּדָרֶךְ? קֹדֶם לֹא אָרְכוּ נְסִיעוֹתֶיךָ יוֹתֵר מִשְּׁלשֶׁת יָמִים. שָׁלַחְתִּי אֶת נִיקוֹלֶט לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר, וְתָמִיד הֵבִיאָה לִי תְּשׁוּבָה אַחַת: הָאִישׁ יָצָא לַדָּרֶךְ! אִי לְךָ, אָב מְגֻנֶּה שֶׁכְּמוֹתֶךָ! הוּא הָיָה חוֹלֶה וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ. גֵּשׁ הֵנָּה, מָרִיּוּס, מַשֵּׁשׁ אֶת יָדוֹ וּרְאֵה כַּמָּה קָרָה הִיא!”

“אָכֵן שַׁבְתֶּם לִרְאוֹת אֶת פָּנֵי! אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אוֹת לִי הַדָּבָר כִּי חַנַּנִי וְסָלַח לִי,” חָזַר וְאָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן.

כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ הַמִּלִּים “וְסָלַח לִי” פָּרְצוּ הַחוּצָה הֲמוֹן רִגְשׁוֹתָיו שֶׁל מָרִיּוּס, שֶׁמִּלְאוּ אֶת לִבּוֹ עַד לִבְלִי הָכִיל.

“הֲשָׁמַעַתְּ, קוֹזֶט? הֲרָאִית כֵּיצַד הוּא תָּפַס אֶת הַדָּבָר? הוּא מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּנִּי. וַהֲתֵדְעִי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה אִתִּי? הוּא הִצִּיל אֶת חַיַּי מִמָּוֶת. וְיוֹתֵר מִזּוֹ. הוּא הֱבִיאַנִי אֵלָיִךְ. וְחַיָּיו לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה. זֶה הָאִישׁ וְזוֹ דְמוּתוֹ. וְהוּא פּוֹנֶה אֶל אִישׁ כְּפוּי טוֹבָה וּמָהִיר לִשְׁכֹּחַ וּקְשֵׁה לֵב כָּמוֹנִי, וְאוֹמֵר: אַסִּיר תּוֹדָה אָנֹכִי לַאֲדוֹנִי! קוֹזֶט! אִם יוֹם יוֹם אֶכְרַע לְפָנָיו עַל בִּרְכַּי – גַּם אָז לֹא תִּהְיֶה כַּפָּרָתִי שְׁלֵמָה. הוּא סִכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ בְּמִלְחֶמֶת הַבָּרִיקַדָּה וְהָלַךְ דֶּרֶךְ תְּעָלוֹת הַשְּׁפָכִין, וְכָל זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעֲנִי. אֵצֶל הָאִישׁ הַזֶּה מְצוּיָה כָּל מִדָּה טוֹבָה שֶׁבְּאֹמֶץ רוּחַ, חֲסִידוּת, כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר וְיִרְאַת שָׁמָיִם. הוּא שָׁלֵם בְּמִדּוֹתָיו כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים!”

“הַס! הָס!” הִפְטִיר יַ’ן וַלְיַ’ן בְּקוֹל חֲרִישִׁי עַד מְאֹד. “לָמָּה יְדַבֵּר אֲדוֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” “וְאַף מַר מִצִּדּוֹ,” קָרָא מָרִיּוּס אַגַּב הִתְמַרְמְרוּת שֶׁהֵעִידָה עַל הִשְׁתּוֹמְמוּת וְיִרְאַת כָּבוֹד, “לָמָּה מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִדְּבָרִים? אַף מַר אָשֵׁם בְּמִקְצָת. מִנְהָג הָיָה בְּיָדוֹ לְהַצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם וְלִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד. אָמְנָם כֵּן, רָעָה גְדוֹלָה מִזּוֹ רָאִיתִי אֵצֶל מַר. הוּא בָּא בַּאֲמַתְלָה, כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְוַדּוֹת, וּמוֹצִיא לַעֵז עַל עַצְמוֹ. דָּבָר כָּזֶה הוּא מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה מֵאֵין כָּמוֹהוּ!”

“לֹא הִגַּדְתִּי אֶלָּא דִבְרֵי אֱמֶת.” “לֹא כֵּן; מִי שֶׁבָּא לְהַגִּיד דְּבַר אֱמֶת חוֹבָה הִיא לוֹ שֶׁיַּגִּיד אֶת דְּבַר הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּתוֹ. לָמָּה כִּחֵד וְלֹא הִגִּיד כִּי הוּא מַדְלֶן? מַר הִצִּיל אֶת חַיַּי יָ’בֶר. וְאַף אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הֶעְלִים לְגַמְרֵי. אָנֹכִי חִיֵּב לוֹ תּוֹדָה עַל הַצָּלַת חַיֵּי, וְהוּא לֹא סִפֵּר לִי עַל אֹדוֹת זֶה מְאוּמָה.”

“אִלּוּ סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, כִּי אָז הֻכְרַחְתִּי לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּבֵיתוֹ. וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁזָּקֵן כְּמוֹתִי לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִכְשׁוֹל עַל דֶּרֶךְ אָשְׁרְכֶם. אֲבָל כָּל זֶה פָּגַע בִּי בְּאֹפֶן קָשֶׁה. מִיּוֹם שֶׁפָּרַשְׁתִּי מֵעַל קוֹזֶט הָלַךְ וְנִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי כֹּחַ הַחַיִּים.”

קוֹזֶט דִּבְּרָה אֵלָיו דִבְרֵי חִבָּה: “עַכְשָׁו לֹא יִהְיֶה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה אַבָּא. אֲנַחְנוּ לֹא נַעֲזֹב אוֹתְךָ כָּאן. אַתָּה מֻכְרָח לָלֶכֶת מִיָּד לְבֵיתֵנוּ. תִּשְׂמַח לִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר הַנָּאֶה שֶׁיִּחַדְנוּ לְךָ לְדִירָה. וְאַף חֵלֶק מִן הַגֵּן נַקְצִיעַ לְךָ, אַתָּה תּוּכַל לְעַבֵּד אוֹתוֹ בִּידֵי עַצְמְךָ וַאֲנַחְנוּ נִתְחָרֶה בֵּינֵינוּ וְנִרְאֶה תּוּת-שָׂדֶה שֶׁל מִי טוֹב יוֹתֵר. וְדַע לְךָ, כִּי אֲנִי עֲתִידָה לְמַלְּאוֹת אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ וְכִי גַּם אַתָּה תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי.”

יַ’ן וַלְיַ’ן הֶאֱזִין לִדְבָרֶיהָ בְּלִי לִשְׁמֹעַ אוֹתָם. הוּא שָׂם אֶת לִבּוֹ לְצִלְצוּל קוֹלָהּ הַנָּעִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְכַוָּנַת דְּבָרֶיהָ; בְּעֵינָיו עָלְתָה דִמְעָה כְּבֵדָה, אַחַת הַדְּמָעוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם פְּנִינֵי הַיָּגוֹן אֲשֶׁר לַנָּפֶשׁ. הוּא מִלְמֵל בְּלַחַשׁ:

“הַפַּעַם יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן: הִיא שָׁבָה אֵלָי.”

“אַבָּא רְחִימַאי!” קָרְאָה קוֹזֶט.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו:

“בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה טוֹב וְנָעִים אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָשֶׁבֶת יָחַד. הַגַּן שֶׁלָּכֶם מָלֵא הֲמוֹן צִפֳּרִים. הָיִיתִי יוֹצֵא לְטַיֵּל בְּחֶבְרַת קוֹזֶט. מַה נָעִים לְהִתְחַבֵּר אֶל אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּחֶדְוָה, הַשּׁוֹאֲלִים אִישׁ לִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ, הַנִּפְגָּשִׁים יַחַד בְּתוֹךְ הַגָּן. אֶפְשָׁר לְהִזְדַּמֵּן יַחַד מִבְּעוֹד בֹּקֶר. כָּל אֶחָד יְעַבֵּד חֶלְקַת גַּן מִשֶּׁלּוֹ. הִיא תַּאֲכִילֵנִי אֶת תּוּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר תְּגַדֵּל, וְאָנֹכִי אֶקְטֹף לָהּ אֶת הַשּׁוֹשַׁנִים אֲשֶׁר בְּגַנִּי. אָמְנָם כֵּן, כָּל זֶה הָיָה טוֹב וְנָעִים. וְאוּלָם…”

הוּא פָּסַק מִלְּדַבֵּר, וּמִיָּד חָזַר וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ עַד מְאֹד: “חֲבָל!”

הַדִּמְעָה לֹא נָטְפָה מֵעֵינָיו, יַ’ן וַלְיַ’ן כָּבַשׁ אוֹתָהּ וְהֶעֱלָה בִּמְקוֹמָהּ בַּת-צְחוֹק. קוֹזֶט לָקְחָה אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל הַיָּשִׁישׁ וְכִסְּתָה עֲלֵיהֶן בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ. “אֵל אֱלֹהִים!” קָרְאָה קוֹזֶט. “יָדֶיךָ נַעֲשׂוּ קָרוֹת עוֹד יוֹתֵר! הַאֻמְנָם חוֹלֶה אַתָּה? הֶחָשׁ אַתָּה מַכְאוֹבִים?”

“לֹא חוֹלֶה אָנֹכִי,” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן, “שָׁלוֹם לִי וְטוֹב לִי. וְאוּלָם…” הוּא נִשְׁתַּתֵּק.

“וְאוּלָם מָה אַתָּה חָסֵר?”

“עוֹד הַלַּיְלָה אָמוּת.”

קוֹזֶט וּמָרִיּוּס נִבְהֲלוּ לִשְׁמֹעַ. “יָמוּת?” קָרָא מָרִיּוּס. “כֵּן, אֲבָל אֵין בָּזֶה כָּל רַע,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן. הוּא שָׁאַף רוּחַ אַגַּב בַּת-צְחוֹק וְאָמַר: “קוֹזֶט. זֶה עַכְשָׁו דִּבַּרְתְּ אֵלַי אֶת דְּבָרַיִךְ, הוֹסִיפִי נָא וְדַבְּרִי עוֹד, דַּבְּרִי נָא לְמַעַן אֶשְׁמַע אֶת קוֹלֵךְ.”

מָרִיּוּס הִבִּיט אֶל הַיָּשִׁישׁ כְּשֶׁהוּא קָפוּא מִפָּחַד. קוֹזֶט הִשְׁמִיעָה זְעָקָה קוֹרַעַת לֵב. “אַבָּא, אַבָּא רְחִימַאי, הָיֹה לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת; עוֹד תַּאֲרִיךְ יָמִים. דַּע לְךָ, כִּי רְצוֹנִי הוּא שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים!”

יַ’ן וַלְיַ’ן הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְנִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת אַהֲבָה. “עוֹד רַב כֹּחוֹ לִחְיוֹת,” קָרָא מָרִיּוּס. “כֵּיצַד עָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי אָדָם עָלוּל לָמוּת בִּן רֶגַע? הוּא חַי בְּצַעַר; מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא יוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. אֲבַקֵּשׁ שֶׁיִּמְחַל לִי, עַל בִּרְכַּי אֶכְרַע וַאֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה. חָיֹה יִחְיֶה וְלֹא יָמוּת. אִתָּנוּ יַחַד יֵשֵׁב וְיַאֲרִיךְ יָמִים. נָשׁוּב כֻּלָּנוּ יַחַד לְבֵיתֵנוּ. אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ נִשְׁתַּדֵּל מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בְּכָל כֹּחֵנוּ כִּי יִרְאֶה חַיֵּי אֹשֶׁר.”

“הֲרֵי שָׁמַעְתָּ, אַבָּא,” אָמְרָה קוֹזֶט כְּשֶׁהִיא נְמוֹגָה מִדְּמָעוֹת. מָרִיּוּס אָמַר כִּי לֹא תָּמוּת."

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹסִיף עוֹד לְהִצְטַחֵק.

“אִלּוּ נַעֲשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה וַאֲדוֹנִי הָרוֹזֵן הָיָה קוֹבֵעַ לִי שׁוּב מָקוֹם בְּבֵיתוֹ, הֲרֵי גַּם אָז לֹא הָיִיתִי מְשַׁנֶּה אֶת דְּמוּת עַצְמִי. זֶה לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה. אֱלֹהִים יָעַץ אֶת עֲצַת שְׁנֵינוּ וְהוּא לֹא יְבַטֵּל אֶת רְצוֹנוֹ; טוֹב הַדָּבָר שֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מֵאִתְּכֶם. הַמָּוֶת מְיַשֵּׁר אֶת כָּל הַהֲדוּרִים. אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת צְרָכֵינוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ. גְּזֵרָה הִיא בְּוַדַּאי שֶׁנַּפְשְׁכֶם תִּרְוֶה עֲדָנִים וְשֶׁאָנֹכִי, אִישׁ לְלֹא תּוֹעֶלֶת, אֶסְתַּלֵּק עַכְשָׁו מִן הָעוֹלָם. שִׂימוּ אֶת דְּבָרַי עַל לִבְּכֶם, יְלָדַי. חָשׁ אָנֹכִי כִּי קִצִּי קָרֵב.”

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל שָׁאוֹן מֵאֵצֶל הַדֶּלֶת. בָּא הָרוֹפֵא. “שָׁלוֹם בּוֹאוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, וְשָׁלוֹם לוֹ מֵאִתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן. “אֵלֶּה הֵם יְלָדַי הַמִּסְכְּנִים.”

מָרִיּוּס נִגַּשׁ אֶל הָרוֹפֵא וְלֹא אָמַר אֶלָּא דִּבּוּר אֶחָד: “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא?” אֲבָל כְּשֶׁבִּטֵּא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמְעָה בְּקוֹלוֹ שְׁאֵלָה מְפֹרֶטֶת. הָרוֹפֵא עָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה בְּמַבָּט עַיִן רַב רֶמֶז. “גַּם בִּזְמַן שֶׁמַּהֲלַךְ הַדְּבָרִים אֵינוֹ לְפִי רְצוֹנֵנוּ,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן, “אֵין אֲנַחְנוּ רַשָּׁאִים לָבוֹא בְּמִשְׁפָּט עִם הָאֱלֹהִים.”

נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. הַיָּגוֹן הִקְדִּיר אֶת רוּחַ כֻּלָּם. הָרוֹפֵא בָּחַן אֶת דָּפְקוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. “לָהּ אֵפוֹא הָיָה זָקוּק!” מִלְמֵל הָרוֹפֵא וְשָׁלַח כְּלַפֵּי קוֹזֶט וּמָרִיּוּס מֶבָּט מָלֵא רְמָזִים.

וְהוּא לָחַשׁ, בְּגַחֲנוֹ אֶל מָרִיּוּס: “אֵחַרְנוּ מִן הַמּוֹעֵד!”

יַ’ן וַלְיַ’ן, שֶׁלֹּא גָרַע כִּמְעַט עַיִן מִקּוֹזֶט, הִבִּיט אֶל הָרוֹפֵא וְאֶל מָרִיּוּס מִתּוֹךְ שַׁלְוַת נֶפֶשׁ זַכָּה. מִפִּיו הִתְמַלְּטוּ לְאִטָּן הַמִּלִּים:

“הַמָּוֶת אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב לִמְאוּמָה; נוֹרָא וְאָיֹם הוּא הֵעָדְרָם שֶׁל חַיִּים.” וּפִתְאֹם הִתְנַשֵּׂא מֵעַל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ. חִדּוּשׁ כֹּחוֹת זֶה שֶׁבַּגּוּף פְּעָמִים מְשַׁמֵּשׁ סִמָּן לְהַתְחָלַת הַגְּסִיסָה. הוּא נִגַּשׁ בִּצְעָדִים מְאֻשָּׁשִׁים אֶל הַקִּיר, דָּחָה הַצִּדָּה אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת מָרִיּוּס שֶׁרָצוּ לִתְמֹךְ בּוֹ, הוֹרִיד בִּתְנוּעָה חֲזָקָה אֶת הַצְּלָב הַקָּטֹן מֵעַל הַקִּיר וְשָׁב אֶל כִּסְאוֹ מִתּוֹךְ הֲלִיכָה שֶׁל אָדָם בָּרִיא בְּגוּפוֹ.

וּמִיָּד שָׁקַע חָזֵהוּ, רֹאשׁוֹ הִתְנוֹדֵד וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, שֶׁנָּחוּ עַל בִּרְכָּיו, נִתְקְעוּ לְתוֹךְ אֲרִיג הַמִּכְנָסַיִם.

חָלְפָה הִתְעַלְּפוּת רְפוּיָה זוֹ וְיַ’ן וַלְיַ’ן חִדֵּשׁ מְעַט אֶת כֹּחוֹתָיו, הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, כְּרוֹצֶה לְנַעֵר מֵעָלָיו אֶת חֶשְׁכַת הַמָּוֶת, וְנַעֲשָׂה כִּמְעַט שׁוּב שָׁלֵם בְּשִׂכְלוֹ. הוּא מָשַׁךְ בְּשַׁרְוֻלָּהּ שֶׁל קוֹזֶט וְאָצַל לוֹ נְשִׁיקָה.

“הוּא הִתְעוֹרֵר שׁוּב לְחַיִּים, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא!” קָרָא מָרִיּוּס. “נַפְשְׁכֶם יְשָׁרָה גַם שְׁנֵיכֶם,” אָמַר יַ’ן וַלְיַ’ן. “הָבָה אַגִּיד לָכֶם מַה שֶׁגָּרַם לִי צָעַר. אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, הִצְטַעַרְתִּי עַל זֶה שֶׁהוּא מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ מִן הַכֶּסֶף. וַהֲרֵי זֶה הוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. אֲבָאֵר לָכֶם אֵיךְ שֶׁנִּצְטָרְפוּ הָעִנְיָנִים; וַהֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ שָׂמַחְתִּי מְאֹד לְבוֹאֲכֶם. אֶת הַיֶּ’ט הַשָּׁחוֹר מְבִיאִים מֵאַנְגְלִיָה, אֶת הַלָּבָן מִנּוֹרְוֶגְיָה. בֵּאַרְתִּי אֶת הַכֹּל בְּמִכְתָּבִי שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לָכֶם. בְּנוֹגֵעַ לַצְּמִידִים הֶעֱלֵיתִי לְפִי הַמְצָאָה שֶׁלִּי, כִּי בִּמְקוֹם וָוֵי פַּח מְרֻתָּקִים עַל יְדֵי רַתּוֹק אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּוָוִים נִדְבָּקִים. רְאוּ אֵפוֹא כִּי הוֹנָהּ שֶׁל קוֹזֶט – שֶׁלָּהּ הוּא בְּפֹעַל מַמָּשׁ. בֵּאַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדָּבָר לִפְרָטָיו כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתְּכֶם.”

בֵּינָתַיִם נִכְנְסָה גַּם אֵשֶׁת הַשּׁוֹעֵר וְהֵצִיצָה אֶל הַחֶדֶר דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה. הָרוֹפֵא רָמַז לָהּ שֶׁתֵּלֵךְ, אַף עַל פִּי כֵן הִסְפִּיקָה אִשָּׁה טוֹבָה זוֹ לְהַצִּיעַ אֶת שְׁאֵלָתָהּ לִפְנֵי הַגּוֹסֵס:

“הֲטוֹב בְּעֵינָיו כִּי אֵלֵךְ וְאֶקְרָא לְכֹהֵן?”

“הַכֹּהֵן כְּבָר בָּא!” הֶחֱזִיר יַ’ן וַלְיַ’ן וְרָמַז

בְּאֶצְבָּעוֹ לִנְקֻדָּה אַחַת שֶׁמֵּעַל לְרֹאשׁוֹ, מָקוֹם שָׁם רִחֲפָה בְּוַדַּאי רוּחוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן.

קוֹזֶט הִתְקִינָה לוֹ בְּיָד רַכָּה כַּר מִתַּחַת לְגַבּוֹ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הוֹסִיף לְדַבֵּר: “אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ שֶׁיָּסִיר כָּל חֲשַׁשׁ מִלִּבּוֹ. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַפְרַנְק הֵם בֶּאֱמֶת קִנְיָנָה שֶׁל קוֹזֶט. חַיַּי יִהְיוּ כַּאֲבוּדִים אִם תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף. הִצְלַחְנוּ לְהָכִין אֶת הַסְּחוֹרוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּצוּרָה מְתֻקֶּנֶת מְאֹד. יָכֹלְנוּ לְהִתְחָרוֹת בְּתַעֲשִׂיַּת בֶּרְלִין. אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִתְחָרוֹת בַּזְּכוּכִית הַשְּׁחוֹרָה הַבָּאָה מִגֶּרְמַנְיָה. סֵדֶר שָׁלֵם שֶׁל פְּנִינִים, שֶׁמִּסְפָּרָם מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע, אֵינוֹ עוֹלֶה אֶלָּא שְׁלשָׁה פְרַנְקִים.” אָדָם יָקָר לָנוּ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת אֲנַחְנוּ נוֹעֲצִים בּוֹ בְּכֹחַ אֶת עֵינֵינוּ, כְּאוֹמְרִים לְהָשִׁיב אוֹתוֹ עַל יְדֵי כָּךְ אֶל הַחַיִּים. נֶאֱלָמִים מִפַּחַד, מְיֹאָשִׁים וּמַרְעִידִים עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם לְיַד הַגּוֹסֵס וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ בְּיַד רְעוּתוֹ.

יַ’ן וַלְיַ’ן הִגִּיעַ לְאַט לְאַט לִידֵי אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת. נְשִׁימָתוֹ נִטְרְפָה וְנִפְסָקָה פַּעַם בְּפַעַם עַל יְדֵי חִרְחוּר הַגְּסִיסָה. זְרוֹעוֹ לֹא נִרְתְּעָה אֶלָּא בְּקֹשִׁי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵרַגְלָיו נִטַּל כָּל כֹּחַ הַתְּנוּעָה, וּבִשְׁעַת גְּסִיסָה זוֹ אֲשֶׁר לְגוּפוֹ עָלְתָה כָּל רוֹמְמוּת נַפְשׁוֹ וְהוֹפִיעָה עַל פְּנֵי מִצְחוֹ. בְּעֵינָיו נִרְאָה כְּבָר הָאוֹר אֲשֶׁר לֹא מֵעוֹלָם זֶה.

פָּנָיו הָיוּ כְּעֵין הֶעָפָר וְהָיוּ שְׁרוּיִים בְּבַת-צְחוֹק. הַחַיִּים כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ מֵהֶם, וְאוּלָם דְּבַר-מָה אֲשֵׁר לֹא מֵעוֹלָם זֶה שָׁכַן עֲלֵיהֶם כָּבוֹד. נְשִׁימָתוֹ פָּסְקָה, אֲבָל מֵעֵינָיו קָרַן אוֹר עֶלְיוֹן.

הוּא רָמַז לְקוֹזֶט וּלְמָרִיּוּס שֶׁיִּקְרְבוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו – בְּוַדַּאי שֶׁהִגִּיעַ הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה – וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם בְּקוֹל רָפֶה עַד מְאֹד, כְּאִלּוּ קִיר חוֹמָה הִפְרִיד כְּבָר בֵּינוֹ וּבֵינֵיהֶם.

“קִרְבִי נָא לָגֶשֶׁת, קִרְבוּ שְׁנֵיכֶם לָגֶשֶׁת אֵלָי, מַה טוֹב הוּא מוֹתִי! אַף אַתְּ, קוֹזֶט, אוֹהֶבֶת אוֹתִי. יָדֹעַ יָדַעְתִּי תָּמִיד, כִּי זְקֵנֵךְ הַטּוֹב חָבִיב עָלָיִךְ. חֲבִיבוּת הִיא זוֹ מִצִּדֵּךְ שֶׁתָּמַכְתְּ אֶת גַּבִּי בַּכָּר! הַגִּידִי לִי, הֲלֹא תְּבַכִּי מְעַט אֶת מוֹתִי? אַל תַּרְבִּי בְּבֶכִי. רְצוֹנִי הוּא שֶׁלֹּא תָּבִיאִי אֶת עַצְמֵךְ לִידֵי צַעַר גָּדוֹל. רְאוּ שִׂמְחָה בְּחַיֵּיכֶם. וְשָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לָכֶם, כִּי פְּרִיפוֹת לְלֹא וָוִים הָיוּ מְבִיאוֹת רְוַחִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר. סֵדֶר שָׁלֵם, כְּלוֹמַר שְׁנֵים-עָשָׂר תְּרֵיסָר, עָלָה לְעוֹשֶׂהָ בָּעֲשָׂרָה פְרַנְקִים וְנִמְכֵּר בְּשִׁשִּׁים פְרַנְק. זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת עֵסֶק שׁוֹפֵעַ רְוַחִים. אַל יִתְפַּלֵּא אֵפוֹא, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן, שֶׁצָּבַרְתִּי בְּעֵסֶק זֶה סְכוּם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק. הֲרֵי זֶה הוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיֹשֶׁר. מֻתָּר לָכֶם אֵפוֹא לֵהָנוֹת מֵעָשְׁרְכֶם בְּלִי שׁוּם חֲשָׁשׁ. עָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר הָיָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת. יְלָדַי הַחֲבִיבִים, זִכְרוּ נָא כִּי אִישׁ עָנִי אָנֹכִי, כְּרוּ לִי קֶבֶר בְּקֶרֶן זָוִית וְהַעֲמִידוּ עַל הַקֶּבֶר אֶבֶן לְצִיּוּן. כָּזֶה הוּא רְצוֹנִי. אַל תַּחְרְתוּ עַל אֶבֶן הַמַּצֵּבָה כָּל שֵׁם. נַפְשִׁי תִּשְׂמַח אִם קוֹזֶט תָּבוֹא לְעִתִּים לְבַקֵּר בִּמְקוֹם קְבוּרָתִי. וְכֵן גַּם הוּא, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן. אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת כִּי לֹא תָּמִיד רָחַשׁ לִבִּי לַאֲדוֹנִי רַחֲשֵׁי יְדִידוּת; אֲבַקֵּשׁ שֶׁיִּמְחַל לִי עַל זֶה. עַכְשָׁו נֶחְשַׁבְתֶּם בְּעֵינַי לְנֶפֶשׁ אֶחָת. אֲנִי מוֹדֶה לוֹ מִקֶּרֶב לֵב. רוֹאֶה אָנֹכִי כִּי הֵבִיא אֹשֶׁר לְקוֹזֶט. וְהִנֵּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֲגַלֶּה לָךְ אֶת שֵׁם אִמֵּךְ. שְׁמָהּ הָיָה פַנְטִין. יְהִי נָא לָךְ הַשֵּׁם הַזֶּה לְמִשְׁמֶרֶת, יַלְדָּתִי! כִּרְעִי עַל בִּרְכַּיִךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּעֲלֶה הַשֵּׁם הַזֶּה עַל שְׂפָתַיִךְ. אִמֵּךְ סָבְלָה הַרְבֵּה יִסּוּרִים. וְאָהֲבָה אוֹתָךְ אַהֲבָה רַבָּה. סְאַת אֲסוֹנָהּ גָּדְלָה בְּמִדָּה שֶׁגְּדוֹלָה סְאַת אָשְׁרֵךְ. יְלָדַי, עֲלָטָה נוֹפֶלֶת עַל עֵינָי; עוֹד לִי לְהַגִּיד לָכֶם דְבָרִים אֲחָדִים; אֲבָל אֵין רַע אִם אֶחְדַּל מֵאֵלֶּה. שִׁמְרוּ בְּמִקְצָת אֶת זִכְרִי. יַלְדֵי אֹשֶׁר אַתֶּם. לֹא אֵדַע אֵת אֲשֶׁר הָיָה לִי; אֲנִי רוֹאֶה אוֹר קִרְבוּ וּגְשׁוּ אֵלָי. אֲנִי מֵת מִתּוֹךְ רָצוֹן. כֹּפוּ אֶת רָאשֵׁיכֶם הַיְקָרִים וְאָשִׂים עֲלֵיהֶם אֶת יָדָי.”

מָרִיּוּס וְקוֹזֶט נָפְלוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם הֲלוּמֵי צַעַר וְכָל אֶחָד מֵהֶם הִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל כַּף יָדוֹ הָאַחַת שֶׁל הַגּוֹסֵס. הַיָּדַיִם הַנְּדִיבוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מוּטָלוֹת לְלֹא רוּחַ חַיִּים.

וְהוּא יָשַׁב נִשְׁעָן אֶל הַכִּסֵּא וְאוֹר הַמְּנוֹרוֹת הַשְּׁתַּיִם נָפַל עָלָיו; פָּנָיו הַלְּבָנִים הָיוּ מוּסַבִּים כְּלַפֵּי עָל; הוּא הִנִּיחַ לָהֶם לְמָרִיּוּס וּלְקוֹזֶט שֶׁיְּנַשְּׁקוּ אֶת יָדָיו; הוּא נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ. אַף כּוֹכָב אֶחָד לֹא הִגִּיהַּ אֶת חֶשְׁכַת הַלָּיְלָה. אֵין זֹאת כִּי אִם עָמַד בַּחוּץ אַחַד הַמַּלְאָכִים פְּרוּשׂ כְּנָפַיִם וְחִכָּה לַנְּשָׁמָה.

ז

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת פֶּר לַשֶׁז, סָמוּךְ לַקֶּבֶר הַמְשֻׁתָּף וְהַרְחֵק מִן הָרֹבַע הַמְהֻדָּר שֶׁל עִיר הַקְּבָרִים, בִּמְקוֹם שֶׁפְּאֵר טַרְזָנִים מֻצָּג לְרַאֲוָה בִּפְנֵי הַנֵּצַח – עוֹמֶדֶת לָהּ אֶבֶן מַצֵּבָה אַחַת לְיַד קִיר

הַחוֹמָה הַיָּשָׁן, מִתַּחַת לְעֵץ גָּבוֹהַּ אֲשֶׁר רוּחוֹת יִתְהַלְּכוּ עַל פָּנָיו וְיַבְּלִית וְאַשֶּׁנֶת יְכַסּוּ אֶת גִּזְעוֹ. גַּם מַצֵּבָה זוֹ, כְּיֶתֶר הַמַּצֵּבוֹת, שֶׁן הַזְּמָן הָיְתָה בָּהּ לְרָעָה וְהִיא נִתְכַּסְּתָה בְּעֹבֶשׁ וּבְלִשְׁלֶשֶׁת. הַמַּיִם מַעֲלִים עָלֶיהָ יְרֹקֶת, הָאֲוִיר מַשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ. שְׁבִיל לֹא יַגִּיעַ עָדֶיהָ, אַף מְעַטִּים הֵם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יֹאבוּ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, שֶׁכֵּן עֲשָׂבִים גְּבוֹהִים עוֹלִים בְּכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה. בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְפִיצָה אֶת אוֹרָהּ יְשׁוֹטְטוּ שָׁם הַלְּטָאוֹת. מִסָּבִיב יָנוּעוּ בָּרוּחַ הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר לִשְׂעוֹרַת הַבָּר. בְּעֵת הָאָבִיב יַרְעִיפוּ עִשְׂבּוֹנִיּוֹת אֶת שִׁירָתָן מֵעַל הָעֵץ.

הַמַּצֵּבָה הִיא כֻּלָּהּ אֶבֶן חֲלָקָה. הַלּוֹטֵשׁ לֹא הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ אֶלָּא רְאוּיָה לִתְעוּדָתָהּ, וּמָדַד לָהּ מִדּוֹת רֹחַב וָאֹרֶךְ רַק דֵּי כַּסּוֹת עַל הַמֵּת.

אֵין כָּל שֵׁם חָרוּת עַל הַמַּצֵּבָה. אָמְנָם לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים חָרְתָה יָד נַעֲלָמָה חֲרוּזֵי שִׁיר אֲחָדִים עַל הָאֶבֶן, וַחֲרוּזִים אֵלּוּ הַגֶּשֶׁם וְהָאָבָק מָחוּ אוֹתָם וּבְוַדַּאי שֶׁנִּטַּשְׁטְשׁוּ כְּבָר עַד תֻּמָּם:

אֲשֶׁר יָנוּחַ פֹּה בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ הַגּוֹרָל רִדֵּף אוֹתוֹ בַּהֲמוֹן עִנּוּיִים קָשִׁים, וְהוּא חֲלִיפוֹת קָם וְכָבַשׁ לוֹ בַּחַיִּים מַדּוּחֵי אָשְׁרוֹ הַחֲדָשִׁים. אַךְ עֵת בִּתְהוֹם הַנְשִׁיָּה שֶׁמֶשׁ חַיָּיו צָלָל – הַגּוֹרָל, זֶה הַצָּר אָז הִפִּיל אוֹתוֹ חָלָל.