חלוץ רב־זכויות בתולדות הספורט הארצישראלי הוא צבי־אריה נשרי. עוד בשנת תרס"ח הניח את היסוד לארגון מורי ההתעמלות בבתי־הספר העבריים בארץ־ישראל.

הרבה מזמנו וממרצו הקדיש במשך ארבעים שנה ומעלה לפיתוח הספורט בערי ארץ־ישראל ומושבותיה.

צבי־אריה נשרי היה מן הדוגלים בסיסמה הידועה “נפש בריאה בגוף בריא”, וכל ימיו היה נאמן לשיטתו ולהשקפתו. הוא זכה לגדל בארץ אלפים ורבבות תלמידים, הממשיכים את קו־פעולתו בשטח הספורט ומגדילים ומרחיבים אותו. צבי־אריה נשרי הוא אבי ההתעמלות לא רק בגימנסיה העברית הראשונה “הרצליה”, כי אם כל בתי־הספר העממיים והתיכוניים בארץ.

מוצאו מאוקראינה – מפלך ייקטרינוסלאב. את האהבה לארץ־ישראל ולישראל ינק בבית אביו הסוחר – הציוני הותיק. כשבגר, גויס לצבא הרוסי וגמר בית־ספר צבאי לחובשים.

בראשית תרס"ה אנו מוצאים כבר את צ. א. אורלוב (אחר כך החליפו ל“נשרי”) בין הפועלים החקלאיים בכרמי אם־המושבות – פתח־תקוה. כשנתיים עסק בחקלאות וזמן־מה במלאכת הנגרות. עם הווסד מפלגת “הפועל הצעיר” היה מחבריה הראשונים, ששקדו על החדרת העבודה העברית בערי הארץ ומושבותיה.

בתרס“ז הוזמן כמורה להתעמלות לגימנסיה העברית ביפו, שנוסדה שנה אחת קודם לכן על־ידי הד”ר י. ל. מטמן־כהן, ומאז נעשה הראש וראשון במערכת ההתעמלות והספורט בעיר וגם בארץ.

לאחר שנה יצא לשווייץ, לשם השתלמות מקצועית באוניברסיטה בברן, ושם גמר את למודיו במחלקה לחנוך גופני. עם סיום חוק־למודיו חזר ליפו כמורה מוסמך להתעמלות, ומני אז הוא משמש כמורה ראשי להתעמלות בגימנסיה “הרצליה” ובבית־המדרש למורות וגננות על־שם הסופר לוינסקי.

צבי נשרי יסד את קבוצות המכבי בארץ־ישראל, ועמד בראשן שנים רבות. הוא שאירגן את קבוצות הצופים והיה מנהלן בשנים האחרונות. מפרק לפרק יצא לאירופה להשתלמות מקצועית בשעורים למורי התעמלות בדנמארק, שבדיה ושווייץ, ורכש לו נסיון רב בהלכה ובמעשה. מזמן לזמן היה מארגן חגיגות שנתיות להתעמלות למשתלמים ולמורים, חידש מונחי־ספורט רבים בעברית, שאושרו על־ידי ועדת־הלשון והופצו בכל בתי־הספר העבריים בארץ ו“התאזרחו” בכל האגודות לספורט והתעמלות. הוא גם פירסם שורת מאמרים על שעורי התעמלות בעתוני א"י: “הד־החנוך”, “דבר לילדים”, “מכבי” וכו' ואף חיבר במקצועות הספורט והחנוך הגופני כמה ספרים וחוברות. כגון: “שעורי התעמלות לבתי־ספר, לאגודות ולבית” (זה היה הספר הראשון בשנת 1913 במקצוע ההתעמלות בעברית, ואחת ממהדורותיו המתוקנות זכתה לפרס־כבוד של עירית תל־אביב לתרבות הגוף), “תרגילי סדר”, “הליכה וריצה לבתי־ספר ולאגודות”, “התעמלות ומשחקים לקטנים”, “מילון למונחי התעמלות” ועוד.

כשמפקד צבאות סוריה וארץ־ישראל, ג’מאל פחה, ביקר בשנת 1915 בגימנסיה “הרצליה” וראה את תרגילי ההתעמלות של כמה מאות מתלמידי הגימנסיה בהדרכתו של המורה צבי נשרי, התרשם מאד מן ההליכה בסך ומן התרגילים השונים, ואמר למנהל הגימנסיה הד“ר ב”צ מוסינזון: “אני רואה כאן פלוגות תלמידים הראויים לשמש צבא סדיר ומאוּמן היטב בשביל הצבא התורכי, ההולך לכבוש את תעלת סואץ”… הוא לחץ את ידי “המפקד” צבי נשרי, ואיחל לו התקדמוּת והצלחה.

בראשית מלחמת־העולם הראשונה התנדבו כשמונים מבוגרי הגימנסיה “הרצליה” משני המחזורים הראשונים של שנות 1913–1914 לצבא הלוחם של תורכיה. רובם נסעו לבית־הספר הצבאי לקצינים בקושטא לשם השתלמות צבאית. בהם היו דוב הוז, משה שרתוק (שרת), חיים קרופסקי (אריאב), פנחס ריקליס, אליעזר ליפסון, ואחרים.

עם גירוש יהודי תל־אביב ויפו בערב פסח תרע"ז (1917), הלך צבי נשרי ברגל, יחד עם מורי הגימנסיה “הרצליה” ותלמידיה, עד הגיעם לזכרון־יעקב. מחוסר חדרי־מגורים התפזרו המורים והתלמידים בזכרון־יעקב ובנותיה: שפיה, בת־שלמה וגבעת־עדה. צ. נשרי היה המקשר הראשי בין פלוגות המורים והתלמידים בכל תקופת הגירוש, שנמשכה מאפריל 1917 עד אוקטובר 1918. הוא גם טיפל הרבה במחנות המגורשים של יהודי תל־אביב ויפו, ששכנו באהלים ובצריפים בכפר־סבא, חדרה, זכרון־יעקב ובנותיה.

הוא עמד לימינו של ה“ריש גלותא” מאיר דיזנגוף, וסר למשמעתו בכל עת הצורך. נזכר אני בתקופה החמורה, כשהצבא התורכי צר על זכרון־יעקב וסביבתה בסוכות תרע"ח, בעת ששרה אהרונסון נאסרה על־ידי המיפקדה התורכית, שדרשה ממנה לגלות את עקבות חבריה מקבוצת “נילי”. ואז נפסק הקשר בין זכרון־יעקב ובנותיה. המורים והתלמידים ויתר המגורשים מתל־אביב ויפו נמצאו אותה שעה במצב קשה מאד, וצ. נשרי סיכן את חייו, ולאחר מאמצים מיוחדים בא לעזרת הסובלים ודאג למחיתם ולכלכלתם.

עם כיבוש צבאות הבריטים את שומרון, בתשרי, תרע"ט, שב צ. נשרי יחד המורים והתלמידים ויתר הגולים לתל־אביב.

גם בהגיעו לשנת השבעים לא נס ליחו, ועודנו ער ופעיל בכמה מפעלים ומשמש יו"ר בארגון מורי ההתעמלות, חבר מועצת־המכבי, חבר ועדת ההדרכה של המחלקה להכשרה גופנית של הועד הלאומי וחבר הועד הבוחן, חבר ועדת החנוך הגופני של מחלקת החנוך ועוד.

עדיין הוא ממשיך ללכת בקומה זקופה, בראש מורם ובצעדים בטוחים, ומשקיף מתוך סיפוק נפש על המוני תלמידיו, שאותם גידל וחינך על אדמת המולדת, והם “לא פשעו בו”. צבי נשרי אהוב ומכובד על חבריו המורים והתלמידים, כי אמנם הגדיל לעשות על רקע ההתעמלות והספורט.

אכן, נפש בריאה בגוף בריא!