בעצם עמידתו במערכת הבנין והיצירה, הלך מאתנו שלמה יפה, בן החמשים וחמש, ולא נפגש אתו עוד בעולם־החיים.

נולד בתרנ“ד (1894) בגרודנה לאביו אברהם, אחיהם של הציונים הידועים בצלאל וליב יפה. למד ב”חדר", ואחר כך בגמנסיה. בשנת 1912 שהה כמה חדשים בארץ־ישראל.

לאחר השתלמותו באוניברסיטה הצרפתית (נאנסי), ובבית־הספר הגבוה לחקלאות במוסקבה, הוכתר בתואר אינג’ינר־אגרונום. בגמר חוק־ למודיו החל לעבוד בענף מסחרי במזרח הרחוק (סיביר, סין, יאפאן). בשבתו בוולאדיבוסטוק שעל שפת האוקינוס השקט לא הצטמצם במסחר בלבד, כי־אם חרג למרחב של העבודה הצבורית. בראשית פעולתו נבחר לועד העירוני הציוני, והיה מעורכי השבועון הציוני ברוסית “סיביר־פלשתינה”.

נתחבב בחוגי הציונים בכל רחבי המזרח הרחוק, ושטחי פעולתו הצבורית הלכו והסתעפו. אך העבודה הציונית בגולה בלבד לא סיפקה אותו, והוא בא לידי הכרה שבתרומות בלבד לא תיבנה הארץ, אלא בעליה ובהגשמה עצמית.

בשנת 1920 יצא ש. יפה את רוסיה, ועלה לארץ בפעם השניה, בלוית רעיתו הרופאה, והתישב בתל־אביב. צעיר היה ומלא מרץ ושאיפות לעבוד ולפעול בשטח החיים הצבוריים. תל־אביב היתה אז בראשית בנינה, מספר הבתים – 200, מספר החדרים – 1563, והאוכלוסיה היתה בת 2084. סמוך לבואו רכש לו מגרש על גבעת־חול במרחק מן “המרכז” של אז. עם הווסד חברת “הבונה” על־ידי המנוח י. ל. גולדברג וחבריו, הצטרף ש. יפה לעבודת החברה והשתתף בהקמת הבתים הראשונים בערבה ובישימון (כיום – רחוב אלנבי, בין הרחובות המלך ג’ורג' וטשרניחובסקי). הוא גם היה מבוני הבתים הראשונים ברחובות הנקראים כיום: ביאליק ואידלסון. ביתו של שלמה יפה הוקם בקרן ביאליק־אידלסון.

איש מעשה היה שלמה יפה בכל מהותו. כבר אז הבין, שלשם יצירת קשר חי של המסחר והתעשיה, התרבות והאמנות עם העולם הרחב, יש צורך לערוך תערוכות כלליות של תוצרת הארץ. בראש וראשונה יסד, יחד עם חבריו א. יבזרוב וא. אידלסון, את החברה “מסחר ותעשיה”, ולאחר זמן־מה פתחו שלשתם את התערוכה הראשונה בארץ, שבה ייצגו את תוצרת הארץ של העיר והכפר.

במרוצת הזמן הרחיבו את המסגרת הארצית ופתחו “יריד המזרח” בהשתתפות עשרות ארצות ומדינות, אשר הציגו את תוצרתן בביתנים מיוחדים. בתערוכות ביקרו מאות אלפים איש.

“יריד המזרח” סייע במידה ניכרת להידוק הקשרים בין נציגי היבוא והיצוא, ועל־ידי כך נוצר קשר חי ומתמיד בין הארצות השכנות והמדינות הרחוקות. שלמה יפה וחבריו היו מיוצרי התנועה הגדולה למען תוצרת הארץ.

החבורה הפעילה אירגנה כמה פעמים תערוכות מתוצרת הארץ לא רק בתל אביב, כי אם גם בארצות־הברית, בצרפת, באוסטריה, בתורכיה, בפולין ועוד. הרוח החיה בכל התעמולה היה תמיד – שלמה יפה.

החברה הוציאה לאור במשך מספר שנים דו־שבועון בשם “מסחר ותעשיה”, אשר בו נידונו במלוא היקפן בעיות המסחר והתעשיה, היצוא והיבוא, פיתוח תוצרת הארץ והפצתה בכל ארצות תבל. החבורה הוציאה כלי־מבטא “כל ארץ־ישראל”, שנפוץ הרבה בחוגי הכלכלה בארצנו ומחוצה לה.

שלמה יפה השתתף באופן פעיל בכמה מוסדות ישוביים, כמו: “תור”, חברה לפיתוח התיירות בארץ; בית־דין לעניני מסחר על־יד מחלקת העבודה הממשלתית; שימש חבר בית־הדין העליון של התאחדות בעלי תעשית היהלומים; יו"ר ההנהלה של “קרדיט למלאכה”; חבר במועצת בנק “זרובבל”; חבר בועדים העירוניים של הקרן הקיימת וקרן היסוד; חבר המועצה של “שוחרי האוניברסיטה העברית”; מן המייסדים הראשונים של גן־החיות בתל־אביב וגזבר־הכבוד של המפעל; חבר ותיק במיסדר “בני־ברית” – בלשכת “שער־ציון”.

אל הבונים החפשים הצטרף שלמה יפה סמוך לבואו לארץ. היה ממייסדי לשכת “חירם”, ושימש בה כמזכיר וכמפקח ראשון.

איש רעים להתרועע, והיה מאיר פנים לכל. לא חס על זמנו וטירחתו, אם פנה אליו מישהו לעזרה ולעצה.

ידיו תמיד מלאות עבודה צבורית, ואת מיטב זמנו ומרצו הקדיש לחברה ולצבור.

נפטר בתל“אביב בכ“ג סיון תש”ט (20.6.1949).

חיים יפים ואינטנסיביים חי שלמה יפה את חייו – למען הזולת, למען הטוב, למען העם והאדם.