ר' צבי פכטהולט – נצר ממשפחת רבנים, נולד בתרל“ה (1874) בדרוהוביץ' גליציה. במלאת לו חמש־עשרה שנה, בא מיפנה חשוב בחייו: הוא עזב את כתלי ה”ישיבה", ונכנס לבית־ספר טכני לשם לימוד מקצוע הבניה. הוא התמסר בכל שקדנותו והתמדתו ללימוד הבנאות. במלאת לו 24 שנה גמר את חוק למודיו, בתעודה של “בונה אחראי”. כבר אז החל הצעיר פכטהולט לשאוף להשתתפות בעבודה מעשית בארץ־ישראל.

באחת האסיפות הציוניות הכיר לראשונה את רפאל סופרמן (אחר כך מן המורים החשובים בגימנסיה “הרצליה” בתל־אביב), אשר הרצה אז בדרוהוביץ' על העבודה התרבותית והחנוכית בארץ־ישראל, והדברים נכנסו ללבו והגבירו בו את הרצון לעלות לארץ. עד עליתו היה פעיל בכל העבודות הציוניות: הפיץ שקלים, מכר מניות אוצר התישבות היהודים, חברת אנגלו־פלשתינה, בולי הקרן הקיימת לישראל, הפיץ חוברות תעמולה וכו'.

בשנת 1918 לקח חלק רב בועד ההצלה שנוסד על־ידי ה“ג’וינט” לשם הגשת סיוע לכל היהודים שסבלו קשה בתקופת המלחמה. באותו פרק־זמן היה יושב־ראש של ארגון בעלי המלאכה “יד־חרוצים” בעיר־מגוריו סאמבור, ועמד בראש הארגון הזה 11 שנה עד יום צאתו לארץ.

בגמר המלחמה חיסל צ. פכטהולט את עסקיו בסאמבור, ובשנת 1920 עלה לארץ עם משפחתו. לפי דבריו, היה זה היום המאושר בחייו אותו יום שבו דרכה כף רגלו בפעם הראשונה על אדמת המולדת. הוא התישב בתל־אביב, שהיתה אז בראשית בנינה, ורתם את עצמו לעגלה הצבורית.

בפרט התעניין בארגון החברה לבנין בתים, אשר נקראה אז (1921) חברת “מחוסרי דירות”. בראש החברה עמד הד"ר ח. בוגרשוב, ופכטהולט נבחר לועדת הבנין של החברה, אשר נקראה במרוצת הזמן שכונת “נורדיה” (על שם מכס נורדאו). הוא התנדב להשגיח על בנין עשרות הבתים הראשונים, ובעת ובעונה אחת הקים גם את ביתו ברחוב בוקי בן יגלי.

צבי פכטהולט נבחר למועצה הראשונה של עירית תל־אביב באפריל 1922, כנציג בעלי המלאכה, “עמך”.

בישיבות המועצה לא היה מדבר כמעט, אלא היה משתתף באופן פעיל בועדות, ובפרט בועדת הבנין. את כל התפקידים היה ממלא במסירות, בדייקנות ובנאמנות.

צ. פכטהולט זכה להבחר גם למועצת־העיר השניה, אשר כיהנה ממאי 1925 ועד דצמבר 1926. הוא לא רדף אחרי כסאות־כבוד ולא נדחק למזרח, אלא מעשיו הטובים, עירנותו וגישתו הכנה קרבוהו להרבה מוסדות, שנעשו חלק בלתי־נפרד מחייו.

נציין פה כמה מוסדות, שפכטהולט התאזרח בהם, ובכמה מהם שימש כחבר הנהלה או כיו“ר: במועצת הקהילה העברית ליהודי תל־אביב ויפו היה חבר במשך שמונה שנים; שנים רבות היה מכהן כשופט עירוני; חמש־עשרה שנה היה שופט ב”משפט השלום העברי“; היה ממיסדי בית־החולים לחולי־רוח, יחד עם דבורה כהנוביץ; היה חבר ההנהלה של אגודת “בנות ציון”, בחנוך מקצועי לבנות בתל־אביב; שנים רבות הוא חבר המועצה של מושב־הזקנים; יו”ר ועדת הבנין של בית־היתומים על־שם בלובשטיין מראשית הווסדו; יו“ר המועצה של הבנק למלאכה; נשיא הכבוד של “ארגון הקבלנים” בתל־אביב; נשיא הכבוד של קופת גמילות־חסדים על־שם אוסטרובסקי בשכונת “נורדיה”; ראש ועדת הבנין של בית־הכנסת הכללי ב”נורדיה“; מיסד ונשיא ההנהלה של בית־הכנסת הכללי ב”נורדיה“; מיסד ונשיא ההנהלה של בית־הכנסת “אהל־אברהם” ב”נורדיה“; אח ותיק ומסור בלשכת הבונים החפשים “כוכב”; ממיסדי בנק בעלי הבתים ויו”ר המועצה, ועוד ועוד.

בעל מזג טוב מטבעו, חביב ומעורב עם הבריות. אופטימי ומאמין, שארץ־ישראל תיבנה ותתבסס על־ידי הון יהודי ומרץ יהודי.

דברים אלה נכתבים בכסלו תש"ד, כשר' צבי פכטהולט הגיע לגיל שבעים, ועדיין הוא מלא מרץ, ער ופעיל. גם כיום אנו פוגשים את “הזקן הצעיר” באסיפות ובישיבות, מתעניין בכל המתרחש בעולמנו העברי.

באחד הימים אמר לי פכטהולט לפי תומו: “מי ידמה לי ומי ישוה לי? הרי כל ימי התפללתי, שאזכה לעבוד ולפעול בארץ־תחיתנו. באתי הנה לבנות ולהבנות בה, ובמיטב יכלתי מלאתי את חובתי בכל שטחי הבניה והיצירה, הריני מתגאה בזה, שגם אני הוספתי כמה נדבכים להקמת הבית הלאומי, המנחיל כבוד רב לעמנו ולארצנו”…