עד שנת תרע“ט לא השתמשו בארץ ברואי־חשבונות מוסמכים, וכל המקצוע הזה היה זר. ראובן קסלמן היה אחד הראשונים, אשר הביא את המוסדות והמפעלים הקיימים בארץ־ישראל לידי הכרת הנחיצות, והיעילות בבקורת שיטתית של ספרי־החשבונות. כיום אין עוד מוסד כספי, מסחרי ותעשׂיתי בארץ, שהחשבונות, התקציב והמאזן השנתי שלו אינם מבוקרים בתמידות ע”י מבקר ורואה־חשבונות מוסמך.

ראובן קסלמן נולד באודיסה בתמוז תרמ"א (1881). גמר בית־ספר תיכוני למסחר, ואחר כך עבד בהנהלת חשבונות.

בשנת 1901 עזב את אודיסה ויצא לארצות־הברית. בזמן הראשון עברו עליו, כעל כל המהגרים בבואם לארץ חדשה, “שבעה מדורי גיהינום”: היה מוכר עתונים בניו־יורק, עבד כפועל יומי בנמל ובבתי־חרושת שונים, ובקושי השתכר למחיתו מכל העבודות המפרכות את הגוף שעסק בהן.

כשבאה אליו רעיתו בת־שבע מאודיסה, מצא לו ר. קסלמן מקום לעבוד בהנהלת חשבונות, בשעות היום, ובערבים למד במכון לאלקטרוטכניקה. תוך עבודתו, שהפיקה רצון נותניה, הוזמן כמנהל חשבונות בבית־חרושת להלבשה. עם זה השתלם בבית־ספר גבוה למבקרי חשבונות, והוסמך (בשנת 1911) כ“מבקר חשבונות מוסמך” “C.P.A.”

מלבד עבודתו המקצועית, עבד כעסקן צבורי בהסתדרות הציונית.

בראש הועד הציוני בניו־יורק עמד בשנת 1914 השופט העליון לואיס ברנדייס, ור. קסלמן, שעבד בהסתדרות הציונית כעסקן מתנדב, הוזמן כמבקר־חשבונות ראשי של הועד הציוני בניו־יורק.

בראשית מלחמת־העולם הראשונה נתארגנה באמריקה עזרה מהירה ליהודי ארץ־ישראל, שהקשר ‘’שלהם עם אירופה ואמריקה נפסק לגמרי. הבנק אנגלו־פלשתינה, שמרכזו היה בלונדון, נסגר בארץ כמוסד של ארץ אויבת, וכל בעלי הפקדונות נשארו מחוסרי אמצעים כספיים. גם המלאי של מיצרכי מזון, הלבשה והנעלה, הוחרמו על־ידי השלטונות הצבאיים התורכיים. יהודי אמריקה נחלצו איפוא, לעזרת הישוב העברי בארץ, שהיה צפוי לסכנת רעב וכליה. בראש וראשונה שלחו באניה “וולקאן” זהב, מזון, רפואות ובגדים. עם זה נקט הציר היהודי של ארצות־ הברית בקושטא, הנרי מורגנטאו, גם אמצעים מדיניים לשם הקלת המשבר והטבת יחסה של הרשות התורכית אל הישוב היהודי.

ר. קסלמן לקח חלק פעיל בארגון העזרה המהירה מארצות־הברית לישוב היהודי בארץ, וגם ליהודים בארצות הלוחמות.

בשנת 1917 היה קסלמן ציר בקונגרס היהודי שנתכנס בניו־יורק, והשתתף בביצוע כמה תכניות חשובות להקלת מצבם של יהודי ארץ־ישראל.

בגמר מלחמת־העולם עזב מר ר. קסלמן את ניו־יורק, ועלה לארץ בערב סוכות תרע“ט (1919). באותו זמן באו לארץ חברי “ועד הצירים” מ. אוסישקין, לוין־אפשטיין, ד”ר אידר ואחרים. המשרד הראשי של ועד־הצירים היה בתל־אביב ור. קסלמן הוזמן מיד כמבקר ראשי במשרדי ועד־הצירים. הוא הנהיג את הנהלת החשבונות המשוכללת ואת שיטת הקצרנות (סטינוגרפיה), וכל הענינים המשרדיים התנהלו בפיקוחו. בכל עבודתו היו ניכרים נסיונו הרב וידיעתו את המקצוע לפי השיטות המשוכללות ביותר. קסלמן היה גם משתתף בישיבות “ועד הצירים”, שבהן נידונו בעיות כלכליות ומדיניות של הישוב העברי בארץ. בישיבות אלו היו משתתפים: ד“ר ח. וייצמן, מ. מ. אוסישקין, ד”ר י. אידר, לוין־אפשטיין, מ. דיזנגוף, י. ל. גולדברג, מ. שיינקין, ז. ד. ליבונטין, ד“ר פול, ד”ר עליאש ועסקנים חשובים אחרים. בשנת 1920 היה ממארגני ההגנה, יחד עם פ. רוטנברג, ז. ז’בוטינסקי, מ. אוסישקין, א. רופין, ר. סברדלוב ואחרים. במרוצת הזמן הוזמן ר. קסלמן על־ידי הנציב העליון הראשון, סיר הרברט סמואל, כמנהל־חשבונות ראשי במשרדי ממשלת ארץ־ישראל. בשנות עבודתו בממשלה העריכו הכל את הכשרתו ונאמנותו.

בגמר זמן נציבותו של הרברט סמואל ושובו ללונדון, במלאת חמש שנים לכהונתו, עזב ר. קסלמן את עבודתו בממשלה, ופתח משרד פרטי בירושלים, ואחר כך גם סניפים בתל־אביב ובחיפה, ונתפרסם בכל הארץ כמבקר־חשבונות ממדרגה ראשונה. הוא היה גם מבקר־החשבונות המוסמך הראשון בעירית תל־אביב.

בין השאר התנדב לארגן בקורת שיטתית בהנהלת החשבונות באוניברסיטה העברית בירושלים.

כעסקן צבורי הקדיש הרבה מזמנו וממרצו ל“הדסה”, לחנוך עוורים ולכמה מוסדות אחרים בירושלים. ר. קסלמן היה מראשוני הבונים והמתישבים בשכונה תלפיות בירושלים. ביתו היה פתוח לרווחה, והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. איש־תרבות בכל הליכותיו, היה גם חבר מיסדר “בני ברית” בירושלים, חבר מיסדר הבונים החפשיים, ובשנות 1938–1939 נשיא לשכת,'מצפה" בירושלים.

בשנת תרצ“ב (1932) הוציא לאור ר. קסלמן ספר מקצועי “עקרוני בקורת החשבונות” (הוצאת ספרים “מצפה”, תל־אביב) עם מבוא מאת מר א. ז. הופיין – מנהל ראשי של אפ”ק אז. במבואו לספר כותב הופיין בין השאר: “יש לקוות, שעם התקדמותם והתפתחותם של המפעלים הכספיים, המסחריים והתעשיתיים, יורגש הצורך בעצות מומחים בכל עניני חשבונות במידה יותר רחבה, והמקצוע יורם בארץ הזאת לכל הפחות לגובה, שאליו הגיע כבר לפני הרבה שנים בארצות יותר מפותחות. האסקיזה הקצרה של העקרונות היסודיים בבקורת החשבונות, שמר קסלמן חיבר, הנה תרומת־עט רצויה להרחבתה של ידיעת עניני חשבון בין הצבור בכלל ובין רואי ומנהלי חשבונות בפרט”… ר. קסלמן חיבר גם ספר בעברית ובאנגלית על השופט לואיס ברנדייס, שבמחיצתו עבד בהסתדרות הציונית באמריקה.

רעיתו של קסלמן, בת שבע, שעמדה לימינו במשך ארבעים שנה – אף היא עסקנית מובהקת ב“הדסה”, “ויצ”ו" ובהסתדרות נשים עבריות, יחד עם הנריטה סולד.

בעצם עמידתו במערכת העבודה, חלה ר. קסלמן במחלת־גרון ממארת ולא נרפא ממנה. בח' באדר תש"ב נפטר ונטמן בבית־העלמין בהר הזיתים בירושלים – החלוץ להנהלת־חשבונות מוסמכת בארץ, הציוני הנאמן והאדם המצוין.