בבית הד“ר אברהם ברוך (רוזנשטיין), מורה ראשי למתימטיקה ופיסיקה בגמנסיה “הרצליה” בתל־אביב, פגשתי בשנת תרע”ב את אחיו הצעיר דוב רוזנשטיין, שעלה אותה שנה מוורשה.

בן 23 היה אז דוב רוזנשטיין, בחור נאה, גבה קומה, בעל פנים מפיקים מרץ והחלטיות.

סמוך לבואו נכנס כחבר בהסתדרות הפקידים, אשר מרכזה היה בתל־אביב, ואני עמדתי אז בראש הועד של הסתדרות זו. ראיתי לפני צעיר משכיל ובעל הכשרה מקצועית, ועל־פי המלצתי נתקבל כפקיד לבנק אנגלו־פלשתינה ביפו.

השכלתו, כשרונותיו, חריצותו ותפיסתו המהירה סללו לפניו את הדרך לעליה מהירה משלב אל שלב. הנהלת הבנק החשיבה את סגולותיו, והוא עלה לדרגת הפקידים הגבוהים.

דוב רוזנשטיין לא הסתפק בעבודתו הפקידותית ושאף גם לעבודה צבורית. ראשית פעולתו הצבורית היתה בחוגי הספורטאים העברים. מסר הרבה מזמנו ל“מכבי”, וכמה שנים היה חבר הועד. כן נכנס כחבר להסתדרות “המכבים הקדמונים” ואף שם היה מן החברים הפעילים. היה גם חבר הועד של הספריה “שער־ציון” ביפו, בתקופה שמנהל הספריה היה הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, ואחר כך עמד בראש הועד עם ברוך הוז.

בתקופת הגירוש הכללי מתל־אביב, באביב תרע"ז (אפריל 1917), נתרוקנה השכונה מתושביה, ורק מנין צעירים בעלי אומץ־לב וגבורה נפשית, התנדבו לשמור על הרכוש של תל־אביב. בין מארגני השמירה היו: סעדיה שושני, המורה לציור אלדמע, בוגר הגמנסיה “הרצליה” אולשנסקי (כיום: השופט העליון אולשן), אליהו גולומב, דוב רוזנשטיין, ואחרים.

בגמר מלחמת־העמים הראשונה, הוזמן דוב רוזנשטיין כמזכיר כללי של הסיוע האמריקני ליד ועד הצירים בשביל ארץ־ישראל וסוריה, והתמסר בכל מרצו לתפקיד חשוב זה, אף מילא אותו בנאמנות ובכשרון – בשנות 1918–1921. כן עמד כמה שנים בראש בתי־התבשיל בירושלים מיסודו של נתן שטראוס, ועם זה ניהל גם את יתר המוסדות בארץ שנתמכו על־ידי הנדיב הזה.

בשנים 1921–1933 שימש מנהל בקופת־מלוה מרכזית ובנק להלוואות של הסיוע האמריקני.

לאחר שרכש לו נסיון רב בהנהלת בנקים, ניסה את מזלו ופתח בשנת 1933 בירושלים בנק חדש בשם “שלמה המלך” שהתקיים שבע שנים. אולם ההצלחה לא האירה פנים למפעל כספי זה, ורוזנשטיין נאבק קשה על קיומו עד שירד לגמרי מנכסיו. היו כמה גורמים קשים לכך, ובהם – שנות המשבר בתקופת מאורעות הדמים של שנות 1936–1939, וכן מלחמת־העמים השניה שפרצה בספטמבר 1939.

לאחר שהפסיד את כל הונו, אשר צבר תוך עשרות שנים, עסק במקצוע של רואה־חשבונות מוסמך בכמה מפעלים כלכליים בארצנו. אגב: הוא גם היה בין המיסדים הראשונים של ארגון רואי־חשבון מוסמכים, וכמה שנים היה חבר הועד המרכזי של הארגון הזה.

דוב רוזנשטיין נולד בנובי־דבור (מחוז וורשא) במאי 1888. למד בבית־ספר למסחר בוורשה, ואחר כך למד מסחר ומשפטים באוניברסיטאות ווינא, לוזאן ופאריס. מלבד עברית שלט יפה בכמה לשונות: פולנית, גרמנית, צרפתית ואנגלית.

בהיותו תלמיד האוניברסיטה בלוזאן, היה בין מיסדי האגודה האקדימאית “התקוה” ומזכיר הועד.

שנים רבות היה חבר מסור במיסדר “בני ברית” בירושלים, וגם השתייך למסדר “הבנאים החפשים” והיה נשיא בלשכה “הר ציון” בירושלים.

עד יומו האחרון עסק במקצועו וגם בעסקנות צבורית. בליל שבת, אור לכ“ה מרחשון תש”ט, נפטר מהתקפת־לב.

במותו הסתלק אחד מן הכחות הפעילים של הישוב, עסקן צבורי בכל נימי נפשו.