כששה מיליון איש ואשה שכּלנוּ ועוד מעט וכבר שכחנו אותם, בין משום שצרותיהם של החיים משכּיחים את הכאב על המתים, ובין על שום שאנו רגילים לזלזל בכבוד המת. אם הקונגרס לא מצא לנכון לשלוח משלחת לכמה מקומות־השמדה־וגבורה – גיטו וארשה, אוֹשוויֶנצים, כדי להניח זר פרחים על הקברים הללו ולשם אמירת “קדיש” – כלום אין בזה משום זלזול במתינו הקדושים וברגשות בני־המשפּחה שנשארו בחיים? ואלה הם כמעט כל היהוּדים אשר נשארוּ לפליטה.
ביקרתי במחנה הריכוז בדאַכאַוֹ, ראיתי את חדרי הגאַז, את כיבשני האש ואת החצר אשר בה הסיתו כלבים רעים בנשים ובילדים, ואנשי ס. ס. עמדו מן הצד והביטו במחזה וגם הכריחו את שבוּיי המחנה להסתכל בזוועה זו. מיד עם הכניסה למחנה אתה רואה מצבת־זכרון פּשוטה, יפה, ועליה כתובת המציינת את השמדת מאות אלפים על־ידי הנאצים ועוד. כתובת זו חרוטה בארבע שפות: אנגלית, רוסית, פולנית וגרמנית; אין עליה אות עברית או סימן יהוּדי כלשהוּ.
בברגן־בלזן אין לראות סימן בכלל מהעבר האָיום: האנגלים מיהרוּ לשרוף את כל הצריפים ולא נשאר זכר מהם. הכל טוּשטש בכוונה או שלא בכוונה. גרמני חורש באדמה זו. מסתבר, כי יזכה ליבול טוב מאדמה דשנה הרווּיה דם־ קדוֹשינוּ.
בדרך שבין זלצבּוּרג ללינץ על יד בּאַד־אישל מצאתי ליד הכביש בית־קברות קטן עם מצבות מקרשים קטנים ועליהם מספּרים: “פּה נטמן מספר 35789”, בלי שם. האַנונימיוּת הזאת מזעזעת.
באושוויֶנצים מטפּלים הרוסים ומציבים שלטים: זרי פרחים וצלבים מסַמנים את המקומות המיוחדים לשם הוּבאוּ האנשים לתליה, ליריה ולמיתות משוּנות אחרות. הרוסים מתכוננים לסדר שם תערוכה תמידית של חפצים – מברשות־שינַים, נעלים וכד' של הנשרפים. גם פּה אין כל סימן יהודי, חוץ מאשר טלית אחת. אושוויֶנצים זו, שהיתה במשך שנים אחדות לזוועה בכל יהדות אירופּה (ההיסטוריון ידע, למשל, לספּר, כי ביוּני 1944 הוּבאוּ לשם 50 אלף יהוּדים מצרפת ונשרפוּ מיד), בה וּבבירקנאו השכנה אין סימן יהוּדי.
באַבּנזאָע, על־יד בּאַד אישל שבאוסטריה, הפך מחנה־הריכוז למחנה אונרר"א בשביל כמה אלפים יהודים, והמַשרפה – מקום האשפּה לכל המחנה.
ואחרון אחרון – גיטו וארשה, זה הגיטו שהיה כוּלו שלנוּ, על טהרת הקרבנות היהודים, בלי תערובת זרה; גיטו זה העושה רושם מחריד בחוּרבנו ובשממונו ובדממת־המוות השׂוֹררת באותו מקום, רק לאחר חיפוש רב תמצא אבן עלובה עם איזו כתובת… ללא זר פרחים – כמנהג המודרנים, וללא אוהל קדושים – כמנהג חסידים.
האם קשה למצוא איש או קבוצת־אנשים אשר יתנו מהונם את הדרוש להקמת מצבת־זכרון אמנותית, ראויה לשמה, בגיטו וארשה וגם במקומות אחרים? יהודי גרמניה לא יעשו זאת. אולם יהודי ארץ־ישראל, ארצות־הברית, אנגליה ואפריקה חייבים לחלוק את הכבוד האחרון לקדושינו בצורה הנאותה ביותר.
1947
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.