אחד מן העסקנים הפעילים והמפעילים היה בצלאל יפה מראשית התבגרותו ועד יומו האחרון.

נולד בז' תמוז תרכ"ח בגרודנה (פולין). אביו דוב היה בנו של הרב החובב־ציון הידוע ר' מרדכי גימפל יפה מרוזינוי, שניהל את הישיבה “דגל תורה” בכפר יהודיה, על יד פתח־תקוה.

חניך “ישיבה” וגם גימנסיה. מבית הוריו ירש את החבה העמוקה לציון, לעם ישראל ולתרבות העברית. בעיר־מגוריו גרודנה יסד חברת “מקראי תורה”, שהיתה קשורה עם ועד חובבי־ציון באודיסה ואף תמכה בבית־הספר לבנות ביפו. שנים מספר שימש מורשה של ועד “חובבי ציון” בגרודנה, ואסף תרומות חברים בשביל הועד. בשבתו בגרודנה יסד את ה“חדר המתוקן”, ואחר כך הניח את היסוד לקורסים פדגוגיים בעיר זו, אשר נתנו בהמשך הזמן את טובי המורים העברים ברוסיה, בפולין ובליטא.

בביתו של בצלאל יפה, בגרודנה, התרקמו כמה תכניות ופעולות ציוניות חשובות. בצלאל יפה הצטרף לתנועה הציונית בראשיתה, והיה ציר הקונגרסים הציונים הראשונים. הוא נתמנה למורשה ציוני של גליל גרודנה, והראה תמיד פעילות ערה ופוריה בכל שטחי העבודה המעשית והתרבותית. כמה שנים שימש חבר הועד הפועל הציוני והועד המרכזי לציוני רוסיה.

בשנת 1904 בא לארץ בפעם הראשונה, יחד עם מ. אוסישקין, ז. גלוסקין, א. דרויאנוב וח. אטינגר, ועזר הרבה בארגון הכנסיה הראשונה של הישוב בזכרון־יעקב. מארץ־ישראל נסע לקונגרס הציוני הששי שנתקיים בבאזל (שווייץ), בו הגיש ד"ר הרצל את הצעת אוגנדה.

בשנת 1906 יצא לבקור שני בארץ־ישראל אך לא שהה בה זמן רב, ונסע למצרים ללמוד שם את דרכי חקלאות־השלחין. לאחר שלש שנים, בא בפעם השלישית, בלווית רעיתו ובתו היחידה על מנת להשתקע בארץ, ומאז ועד יומו האחרון פעל ויצר בה בעיר ובמושבה. הוא יסד בארץ את חברת ההשקאה, שבנתה (1912) את תחנת־ההשקאה הראשונה מן הירקון – בבנין הראשון מבטון־ברזל. בשנת 1910 נתמנה למנהל חברת “גאולה” (לפניו שימש כמנהל “גאולה” – מאיר דיזנגוף). החברה שמה לה למטרה לעזור לגאולת הארץ על יסודות מסחריים, על־ידי רכישת קרקעות בעיר ובכפר, כדי למכרן לאחרים בריוח מינימאלי, וגם לעזור ליחידים ולקבוצות לרכוש קרקעות על אחריותה ובעזרתה הטכנית והכספית.

חברת “גאולה” גאלה שטחי־קרקע הגונים, הרחיבה את השטחים של המושבות הקיימות, גאלה קרקע בשביל ישובים חדשים, השתתפה גם ברכישת כמה חלקות לצורך הרחבת תחומי תל־אביב וחיפה. האדמה והמגרשים נמכרו לרוב בשעורים חלקיים ובתנאים נוחים, ועל־ידי כך עזרה “גאולה” למאות משפחות להתנחל בארץ.

“גאולה” עבדה גם בשותפות עם “חברת הכשרת הישוב לא”י" מיסודו של ד“ר א. רופין, והוציאה אל הפועל כמה קניות גם בשביל הקרן הקיימת לישראל. עם התחלת ההתישבות ב”אחוזת־בית" היה בצלאל יפה מראשוני מתישביה. כמה שנים היה חבר ועד תל־אביב ומילא כמה תפקידים חשובים. בעת ובעונה אחת היה פעיל מאד בשדה החנוך, מראשי חברת “קוהלת” להוצאת ספרי פדגוגיה ולימוד. היה גם מראשי הלוחמים נגד חברת “עזרה” והמגמות שלה להשלטת התרבות הגרמנית.

בתקופת המלחמה הראשונה (1914–1918) והגירוש ההמוני מתל־אביב–ויפו, גילה בצלאל יפה פעילות רבה, יחד עם ראש ועד תל־אביב מאיר דיזנגוף, בועד ההגירה ובועד המכולת. גם השתתף בהנהלת המשרד הארץ־ישראלי בפתח־תקוה ועמד לימינו של המנהל ד“ר י. טהון. בינואר 1918 היה בין ראשי המארגנים של האסיפה המכוננת ליסוד הועד הזמני ליהודי ארץ־ישראל, ועמד בראש ההנהלה המרכזית. בזמן הראשון השתתף במשא־ומתן עם השלטונות הבריטיים עד בוא ועד הצירים לא”י. בצלאל יפה היה מן המארגנים הראשיים של ועד הקהילה ליהודי יפו ותל־אביב ועמד בראשו עד יום מותו. הוא חידש את משפט־השלום העברי בתל־אביב, ושימש זמן ממושך אחד השופטים. הוא גם סייע לעתון “הארץ” בראשיתו.

בשנת 1920 הגדיל את פעולות חברת “גאולה” בקנה־מדה רחב, ביצע את רכישת “לב תל־אביב” ובנייתו. הרחיב את גבולות תל־אביב מערבה וצפונה. כיום קיימים שם הרחובות: שדרות־רוטשילד, אחד־העם, מונטיפיורי, טשרניחובסקי, ביאליק, הס, גאולה ועוד ועוד. ב. יפה תיכן תכניוֹת־ישוב רחבות־היקף ומרחיקות לכת בתל־אביב וסביבתה. שנים רבות שימש חבר הועד הלאומי, ולקח חלק פעיל בעוד כמה מוסדות ומפעלים ישוביים. ארבע שנים (תרס“ז–תרע”א) שימש נשיא בלשכת “שער־ציון” של מיסדר “בני־ברית”.

מטבעו היה צנוע ועניו בכל הליכותיו, וכל ימיו עבד מתוך התאמצות מוגברת, ובעצם עמידתו במערכת הבנין והיצירה נפסק פתיל חייו – בי“ז כסלו תרפ”ו, בהיותו בן 58.