קשה לי מאד להשלים עם המציאות המרה, שלא אזכה עוד למפגש בעולם־החיים עם הדמות האצילה והנעלה של ידידי היקר משה עוזיאלי, שנקטף בלא עת.
מיום דרוך כף־רגלו על אדמת המולדת בשנת 1921 נפגשתי אתו. לפני עמד איש נמוך־קומה, חי וזריז בתנועותיו, ציוני מכף־רגל ועד ראש, אידיאליסטן אמיתי בעל הכרה, נאמן לתורתם של ראשוני התנועה – ציונות לשמה, בלי שום תוספת ותערובת. עם זה – איש רעים, מעורב עם הבריות, עדין נפש, כולו למען הזולת, למען הצבור והעם.
במשך עשרים וחמש שנים רצופות היינו נפגשים לעתים קרובות באסיפות פומביות ובישיבות מצומצמות, וכל שיחה או פגישה היתה לרוב מכוונת לביסוס מפעל צבורי קיים, או לבירור תכנית על מפעל העתיד להווסד. מעולם לא שמעתיו מדבר על עצמו ועל חייו הפרטיים. בדרך כלל לא שח שיחה בטלה לשם שיחה, אלא תמיד ל“ענין”, תמיד למטרה, תמיד לענינים שבעשיה, לדברים שיש בהם ממשות של איזה פועל־יוצא.
ענותן וצנוע בכל הליכותיו, נחבא־אל־הכלים, וגם נושא־כלים. לא נדחק מעולם אל כסא־הכבוד, בשום מקום לא הבליט אישיותו, בעל משמעת וצייתן לדיעותיהם של גדולים וטובים, אם כי היתה לו דעה משלו, דעות מוצקות ותקיפות בעניני חברה וצבור, ובשעת הצורך ידע להגן עליהן.
משה עוזיאלי היה בעל השכלה גבוהה, השכלה משפטית, אבל לא עשה את השכלתו זו קרדום לחפור בה, ורק מועטים ידעו שהוא בעל רמה תרבותית גבוהה ומשכיל בכל דרכיו, כי על־כן איש עממי היה והתהלך עם פשוטי־עם כאחד מהם. הדבר המשותף עם הרבים היה – הציונות הכללית, העממית.
רבות וענפות היו פעולותיו, אך מתוך שנעשו בצניעות ובענוה ובלי להכריז עליהן, נקראו רבות מהן על שמות אחרים או שנשכח העושה. אציין בזה רק קווים מעטים לדמותו של משה עוזיאלי, אשר כל מחשבותיו היו מרוכזות יומם ולילה בתכניות לביסוס יסודות הציונות הכללית, אשר ראה אותה כתנועה העומדת מעל למפלגות, תנועה עממית השומרת על הציונות המקורית בראשיתה של אבות התנועה. ואם הגיעה הציונות הכללית לממדים רחבים, והתבססה מכל הבחינות, הרי זה בהרבה תודות לשקדנותו ולפעלתנותו של משה עוזיאלי, אשר במשך שנים רבות היה מראשי התנועה וממכווני דרכה. והרי כמה מראשי פעולותיו של משה עוזיאלי, לביסוס התנועה הזאת:
א) עוזיאלי היה ממיסדי הקרן להקמת בנין, אשר ישמש מועדון ובית־כנוסים לברית הציונים הכלליים,
ב) עוזיאלי דאג לפתיחת ספריה מתאימה במועדון הציונים, וטרח הרבה לפיתוח פעולה תרבותית במועדון.
ג) הוא דאג ליצירת קרן להלוואות בתנאים נוחים לחברי המפלגה, כדי לקשרם וללכדם בחיי יום־יום ולהגביר זיקתם למפלגה.
ד) הרבה פעל לרכישת קרקע להקמת מעונות משותפים לחברי המפלגה. לא נח ולא שקט עד שזכה לראות את בנין הבית המשותף הראשון של חברי המפלגה ליד “גן־מאיר”. בית משותף זה שימש אחר כך דוגמה לבתים משותפים אחרים של הציונים הכלליים.
ה) הוא היה מן המארגנים הראשונים של קופת־חולים לארגון הפקידים והעובדים לכל סוגיהם.
ו) עוזיאלי היה מיוזמי העתון “הבוקר” כלי־מבטאה של מפלגת הציונים הכלליים, ועשה הרבה להגדלת מספר מנוייו של העתון ולביסוסו החמרי.
ז) הרבה מזמנו וממרצו הקדיש לעריכת ה“סדר” הצבורי המסורתי בליל פסח במועדון הציונים הכלליים, ואף זה כדי ללכד את חברי המפלגה ולהנעים להם את חג־החירות בצבור ובחגיגיות.
ח) עוזיאלי ניסה ליצור קרן ספרותית להוצאת־ספרים ציונית בשם “אומה ומולדת” אך לאחר הוצאת כמה ספרים לא נמשך הנסיון.
ידיו היו מלאות תמיד עבודה צבורית, פעיל במגביות ישוביות, מתרים ותורם, מפרוטתו הדלה היה תורם לכל הקרנות הישוביות.
הייתי שואל לפעמים את עצמי: מנין שפע המרץ והחיוניות בגוף צנום זה, שנוסף לעבודה המשרדית המרובה כמזכיר ועד הקהלה, עבודה הכרוכה ברוגז עצבים, במאבק תמידי על תקציב, באיומי שביתות של עובדים שלא קבלו שכרם במועדו, ובכל מיני צרות אחרות, היה מוצא לו זמן ומרץ וסבלנות לעבודה צבורית מתנדבת בשטח זה ובשטח אחר? והדבר היה באמת לפלא בעיני ובעיני רבים.
מטבעו היה אופטימיסטן, התלהב מכל פעולה צבורית חדשה והלהיב גם אחרים. החבה העמוקה, האמונה ללא־חשבונות והמסירות ללא־גבול לכל קניני העם והישוב והתנועה הן שהפיחו בו בעוזיאלי רוח איתנה להתגבר על כל המעצורים והמכשולים וגם על חולשת הגוף, ולעבוד ולפעול עד יומו האחרון.
ולא מוות טבעי מת בבוא יומו, אלא בדרך בלתי־צפויה:
בסעודת נשואין, שבה נפגעו מאות אורחים מהרעלת מזון לא־טרי, היה גם עוזיאלי בין הנפגעים. אף כותב השורות היה בין “המחותנים המורעלים”, ושכב בבית־החולים העירוני “הדסה” סמוך לעוזיאלי. ביום החמישי למקרה האסון התקרב אלי משה עוזיאלי ולחש לי: “אל יאוש, צריך להתעודד ולהבריא לשם השתתפות בכנוס־הציונים הקרוב”, והוסיף: “בעוד יום־יומים אצא ודאי מבית־החולים. מצבי הוטב, ואני מאחל גם לך החלמה מהירה”. גם למחרת היום נכנס אלי לחדרי ואמר לי, שבדעתו להשתתף בכנוס, שבו ידונו ויחליטו בשאלת האיחוד עם “התאחדות הציונים”.
ואמנם כעבור ימים מספר יצא מבית־החולים, ואף השתתף בכנוס הציונים. דיבר בחום וברגש על הצורך באיחוד הפלגות בציונות. ותוך נאומו הנלהב, עמד לבו מדפוק…
כציוני חי משה עוזיאלי, כציוני מת. נשמתו יצאה בטהרה, תוך דבורו על איחוד וליכוד ואחוה. בן 57 היה במותו (נולד בתרמ“ט – 1888 במסטיסלאבל, פלך מוהילוב, רוסיה הלבנה. נפטר בתש”ו–1946 בתל־אביב).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.