איש העליה השניה דוב קיסילוב נולד ברוסיה בתרמ“ה. עלה לארץ בתרס”ט, צעיר לימים ושופע עלומים והתלהבות, נכנס לשורת השומרים, שבראשה עמד אברהם שפירא בפתח־תקוה. דוב קיסילוב היה שומר במושבה, בכרמים ובפרדסים, מתוך הכרה שהוא ממלא תפקיד לאומי בשמרו על רכוש יהודי ומגן על כבוד עמו. במשך זמן קצר נתחבב על חבריו ומכריו, וראש השמירה אברהם שפירא ציין מפעם לפעם לשבח את השומר הצעיר דוב קיסילוב, שהיה אז בן 21–22, והציגו למופת לאחרים.

בפתח־תקוה היתה בימים ההם שמירה מעורבת (היינו: של יהודים וערבים), ודוב קיסילוב עבר לאחר זמךמה לראשון־לציון והצטרף לארגון השומר העברי. כאן היתה הרגשתו טובה יותר, שהוא מסייע בהגשמת שמירה עברית טהורה. במדותיו הנאות ובמסירותו שימש תמיד סמל יפה לחבריו.

צנוע בטבעו ובורח מן הפרסום, אף כובש את כחו וגבורתו לעת הצורך. נפצע פעם פצע קשה בעת השמירה, אך מיד לאחר שהחלים שב לעבודתו וסיכן שוב את חייו כמה וכמה פעמים בשדה השמירה.

דוב קיסילוב היה קשור לארץ בכל נפשו, אך לאחר שנשא אשה היה נאלץ מפני מצבו החמרי לצאת לארגנטינה. הוא יצא את הארץ בשנת 1913, על מנת לשוב לאחר שנה־שנתים. ובינתים פרצה מלחמת־העולם, וד. קיסילוב נשאר בבואנוס־איירס כתשע שנים.

בבואו לארגנטינה, עבד תחילה בכל מיני עבודות קשות ופשוטות, כגון: סבלות, הובלה, נקוי רחובות וכו', ורק לאחר שרכש לו את הלשון הספרדית התחיל עוסק במסחר, והצליח במסחרו וביסס את מעמדו החמרי. אך עצמו געגועיו אל הארץ ובפרט דאג לחנוך שלשת ילדיו שנולדו לו על אדמת נכר, ורצה לתת חנוך עברי־לאומי מלא. קם וחיסל את עסקיו המבוססים בארגנטינה ועלה שנית לארץ בשנת 1923, על מנת שלא לעזבה עוד.

סכום הכסף שהביא אתו הספיק לו להקים בית בתל־אביב, כן התקין לו ליד ביתו משק זעיר: גינת ירקות, רפת עם פרה גזעית, לול עופות. ד. קיסילוב טיפח באהבה את משק הבית, ואמר להראות דוגמה של משק חקלאי זעיר בתוך־תוכה של תל־אביב. והמשק הזעיר הזה נתן אפשרות קיום לו ולבני משפחתו בת שש הנפשות.

את ילדיו הכניס ד. קיסילוב לבתי־הספר בתל־אביב, והיה מאושר ושמח שנתן אף את חלקו הקטן בבנין העיר העברית הראשונה ובפרט שמח על חנוך ילדיו על טהרת העברית וברוח הלאומית.

ד. קיסילוב היה אדם משכיל, וקורא ספרים בכמה לשונות: אנגלית. ספרדית, רוסית ואידיש. היה גם מפרסם בקביעות מכתבים מארץ־ישראל בעתונים הציוניים שיצאו לאור בבואנוס־איירס ובסאלוניקי – באידיש ובספרדית. מכתביו היו מעוררים ענין רב בין קוראי העתונים.

ד. קיסילוב לא היה עסקן צבורי לפי המושגים המקובלים, אך היה עוקב בשמחה אחרי התקדמות העבודה הישובית לענפיה – אם העבודה החקלאית ואם התעשיה והמסחר, ואם כבושים תרבותיים, כגון החייאת הלשון. וכשם שהיה צוהל לקראת כל כיבוש והישג חדש, כך היה כואב את כאב עמו בעת צרה. כחרד על כבוד ישראל מאז ומתמיד התמרמר הרבה מאד על מאורעות־הדמים של אב תרפ“ט ובפרט התקומם לדו”חות של הועדות הבריטיות שהיו נשלחות לארץ מפעם לפעם לחקור מאורעות וסכסוכים ולהסיק מסקנות ברוח מסוימת, כגון: ועדת שאו, המומחה סימפסון, תכנית הפיתוח של פרנטש ועוד.

בשנותיו האחרונות היה סובל ד. קיסילוב ממחלת־הלב, ואין ספק שגם המאורעות הפוליטיים שהקדירו מפעם לפעם את שמי התכלת של ארצנו היפה, השפיעו לרעה על מצב בריאותו, והוסיפו כאב על דאבה.

בין כתלי בית־החולים העירוני “הדסה” בתל־אביב, שכב ממושכות על ערש דווי, במכאובים קשים ובענויים גופניים.

במשך כל זמן חליו לא עזבתו הכרתו הברורה, ולא המחלה הנואשת היתה שיחתו כל הימים, אלא עניני הישוב והמצב המדיני, ודאג לעתידו של הישוב לא פחות משדאג לאשתו ולילדיו, שאהבם והיה קשור בהם בכל נפשו.

ניצוץ־אור במחלתו הקשה היתה לדוב קיסילוב התחלת העליה החמישית לארץ, לאחר הפסקה מסוימת של העליה, עקב המאורעות ו“הספרים הלבנים”. אך לבו לא החזיק עוד כח ובה' תמוז תשי"ב (28.6.32) השיב את רוחו למקורה.