עֶרֶב קַיִץ הָיָה. יָשַׁב חֶזְקִי, בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת,

בַּגִּנָּה הַסְּמוּכָה לְבֵיתָם וְשָׁמַע אֶת חֲבֵרוֹ מְסַפֵּר עַל דְּבַר

עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שֶׁבִּהְיוֹת הַמַּבּוּל הָיוּ כַפּוֹת רַגְלָיו

עוֹמְדוֹת עַל הָאָרֶץ, וְרֹאשׁוֹ נָתוּן בַּשָּׁמַיִם, וְהָיוּ מֵי

הַמַּבּוּל מַגִיעִים עַד צַוָּארוֹ – עֲנָק הָיָה!

חָלַם חֶזְקִי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּשְׁנָתוֹ עַל

דְּבַר עוֹג זֶה, וּכְשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה

אֲרֻכָּה-אֲרֻכָּה מִלְּבּוֹ.

עַל מָה הִתְפַּלֵּל חֶזְקִי?

הִנֵּה עַל זֹאת הִתְפַּלֵּל:

"רְצוֹנִי שֶׁאֵעָשֶׂה עֲנָק גַּם אָנִי! לֹא אֶת

הַמַּבּוּל אֲנִי יָרֵא, יוֹדֵעַ אָנֹכִי שֶׁאִם נָתַן אֱלֹהִים אֶת

הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – לֹא יֵרֵד עוֹד הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ;

וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִלָּחֵם בְּעוֹג זֶה. אֵין אָנֹכִי

אֹהֵב מִלְחָמוֹת וּקְרָבוֹת כָּל עִקָּר, חַי אָנֹכִי עִם חֲבֵרַי

בְּשָׁלוֹם. אֵינִי רוֹצֶה גַם כֵּן לִגְדֹּל בִּכְדֵי שֶׁיִהְיוּ לִי

מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים וְכִיסִים עֲמֻקִּים בְּצִדָּם – לָאו, לָאו!

רְצוֹנִי לִהְיוֹת בֶּן-עֲנָקִים בִּכְדֵי שֶׁיְהֵא רֹאשִׁי נָעוּץ קְצָת

בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, לְהִסְתַּכֵּל קִמְעָה לְיָמִין וּשְׂמֹאל

וְלִרְאוֹת מַה שָּׁם יֵשׁ…

מַה שָּׁם יֵשׁ? גַּם עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שָׁם כְּמְעַט

אֵת הַכֹּל, אֶת כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

שְׁקוּפָה הִיא, וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁמְּאִירָה לִי הַלְּבָנָה, אֲנִי

מוֹנֶה אֶת הַכּוֹכָבִים אֶחָד-אֶחָד; אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהִנְנִי טוֹעֶה

בְּכָל פַּעַם בַּמִּסְפָּר, מִשּׁוּם שֶׁהֵמָּה מְמַצְמְצִים וְצוֹחֲקִים

לִי, אֵלֶּה הַכּוֹכָבִים, וּמְבַלְבְּלִים תָּמִיד אֶת דַּעְתִּי.

מִכֵּיוָן שֶׁאֶגְדַּל כְּאוֹתוֹ עוֹג, אֶתֵּן אֶת

רֹאשִׁי בַּשָּׁמַיִם וְאֶרְאֶה אֶת כָּל אֵלֶּה מִקָּרוֹב, עַיִן

בְּעַיִן. לֹא אֶקַּח כְּלוּם, לֹא אֶגְנֹב וְלֹא אָשִׂים בְּכֶלְיִי, אִם

יִזְדַּמֵּן לִי מַלְאָכִי – הֲרֵי כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ מַלְאָכו

בָּרָקִיעַ, וַהֲרֵי גַם מַלְאָכִי, מַלְאָכוֹ שֶׁל חֶזְקִי, בְּוַדַּאי

מִתְעוֹפֵף בֵּין הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לִי,

אֲבַקְשׁוֹ שֶׁיִּתְלשׁ לִי כּוֹכָבִים אֲחָדִים מִתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

וְיִתְּנֵם לִי בְּמַתָּנָה, וְכָכָה רַבִּים הֵם שָׁם וְלֹא יְהֵא

הַדָּבָר נִכָּר… וְאוּלָם בְּעַצְמִי לֹא אֶקַּח כְּלוּם! מִי יִתֵּן

וְגָדַלְתִּי הַיּוֹם הַזֶּה כְּאוֹתוֹ עוֹג!"

אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל יָצָא חֶזְקֵי מִן הַבַּיִת. יָרֵא

הָיָה שֶׁמָּא יֵרוֹם פִּתְאֹם וְיִתְחַבֵּט בְּקוֹרוֹת הַסִּפּוּן וְלָכֵן

מִהֵר וְיָצָא אֶל הַשָּׂדֶה. בַּשָּׂדֶה – שָׁם יֵשׁ מֶרְחָב וָרֹם,

שָׁם אֶפְשָׁר לוֹ לְחֶזְקִי לַעֲלוֹת מַעְלָה-מָעְלָה וּלְהַרְקִיעַ אֶל

הַשְׁחָקִים.

עָמַד חֶזְקִי בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִתְחִיל מַמְתִּין

לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיֵּרֶד וְיִטְפַּח לוֹ בְּגַבּוֹ

וְיִקְרָא לוֹ: גְּדַל, חֶזְקִי, גְּדָל!

חִכָּה שָׁעָה וַעֲדַיִן הוּא קָטָן כְּמוֹ שֶׁהָיָה,

חִכָּה עוֹד שָׁעָה וְנָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה: אֲהָהּ! עוֹד הַשָּׁמַיִם

רְחוֹקִים וְנַעֲלָמִים מִמֶּנּוּ, חִכָּה שָׁעָה שְׁלִישִׁית –

הִתְעוֹפְפָה אֵלָיו צִפֹּרֶת-כְּרָמִים לְבָנָה, יָשְׁבָה עַל רֹאשׁוֹ

וְקָרְאָה: שָׁלוֹם לְךָ, חוּשָׁם!

– לא חוּשָׁם אָנֹכִי, אֲנִי חֶזְקִי! – עָנָה חֶזְקִי

בְּכַעַס וְהֵנִיעַ תַּלְתַּלָּיו לְגָרֵשׁ אֶת הַצִּפֹּרֶת מֵעַל

רֹאשׁוֹ.

הִתְעוֹפְפָה הַצִּפֹּרֶת סָבִיב-סָבִיב לוֹ וְקָרְאָה:

– אִם לֹא חוּשָׁם אַתָּה, וְאוּלָם טִפֵּשׁ אַתָּה כְּחוּשָׁם!

רָדַף אַחֲרֶיהָ חֶזְקִי וְלֹא יָכֹל לְתָפְשָׂהּ, קַלָּה

הָיְתָה מִמֶּנּוּ. נִתְקַנֵּא בָּהּ חֶזְקִי מִתּוֹךְ רִיצָה,

שֶׁכְּנָפַיִם לָהּ לַצִּפּרֶת, כְּנָפַיִם צְחוֹרוֹת, וְשֶׁהִיא עָפָה אֶל

כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, וְלֹא רָדַף עוֹד אַחֲרֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, אֶלָּא

רָץ אַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אֶת נִיעַ וְנִיד הַכְּנָפַיִם, כֵּיצַד הִיא

מְקַפֶּלֶת אוֹתָן וְכֵיצַד הִיא פּוֹרֶשֶׂת אוֹתָן שׁוּב. עָפָה לָהּ

הַצִּפֹּרֶת, בָּאָה בֵּין עֲלֵי שִׂיחַ אֶחָד וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי

חֶזְקִי. כָּרַע שָׁם גַּם חֶזְקִי תַּחַת הָאִילָן שֶׁעָמַד עַל יָדוֹ,

שָׁכַב וְנִרְדָּם, כִּי עָיֵף הָיָה, הוּא אַךְ נִרְדָּם, וְהַצִּפֹּרֶת

יָצְאָה מִמַּחֲבוֹאָהּ וְיָשְׁבָה שׁוּב עַל רֹאשׁ חֶזְקִי. לֹא

הִרְגִּישׁ בָּהּ חֶזְקִי, כִּי חֲלוֹמוֹ הָיָה מְרַחֵף כְּבָר לְנֶגֶד

עֵינָיו, וּבַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה אֲוִירוֹן יָרַד וְנָח לְרַגְלָיו.

עָמַד חֶזְקִי וְחִשֵּׁב: “עַד שֶׁאֵעָשֶׂה עֲנָק, אֵשֵׁב לִי בַּאֲוִירוֹן זֶה וְאֶתְנַשֵּׂא אִתּוֹ לְמָעְלָה”.

עָלָה חֶזְקִי עַל הָאֲוִירוֹן, הִתְחִיל הָאֲוִירוֹן

מְנַפְנֵף וּמְקַשְׁקֵשׁ בִּכְנָפָיו וְהִתְרוֹמֵם לַמָּרוֹם. עָמַד

חֶזְקִי בְּתוֹכוֹ וְשָׁר:

אָמַרְתִּי: אֶהְיֶה בֶּן-עֲנָקִים,

אֶתֵּן רֹאשִׁי לְבֵין הַשְּׁחָקִים.

אַבְקִיעַ דֶּרֶךְ לִי בֵּין עָבִים,

וְתַלְתַּלַּי בַּכּוֹכָבִים,

אֵרוֹם עַל כָּל שׁוּר וּמִגְדָּל –

אַךְ הַצִּפֹּרֶת אָז לִי סָחָה:

“סָכָל מַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְדָּל!”

כָּכָה סָחָה וּפָרָחָה…

וְעַתָּה רְאוּ: הֵן לֹא חִכִּיתִי

קָטָן הִנְנִי כְּשֶׁהָיִיתִי!

לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד כִּי אֶגְדָּל.

לוּ כַּצִּפֹּרֶת אֶהְיֶה קַל! –

אָטוּס מַעְלָה, לַמָּרוֹם,

גִּיל שָׁם, אוֹר שָׁם, זִיו וָרֹן.

עָמַד פִּתְאֹם חֶזְקִי וְהִפְסִיק שִׁירָתוֹ מִשּׁוּם

שֶׁהָאֲוִירוֹן, שֶׁהָיָה מְקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשָּׁעָה בִּכְנָפָיו, כְּבָר

הָיָה מַעְלָה-מָעְלָה, בְּתוֹךְ יָם הָאֲוִיר הַגָּדוֹל שֶׁאֵין לוֹ

רֵאשִׁית וְאַחֲרִית, הָיָה שָׁם הָאֲוִיר זַךְ וּמְזֻקָּק, אוּלָם

קָרִיר.

שָׂם חֶזְקִי אֶת יָדָיו בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו, הִשְׁקִיף

לְמַטָּה וְלֹא הִכִּיר אֶת עִירוֹ, וְלֹא אֶת הָרְחוֹבוֹת, וְלֹא אֶת

בֵּית אָבִיו, רַק אֶת בֵּית-הַמִּדְרָשׁ הִכִּיר וְגַם אֶת הָרַב הִכִּיר,

שֶׁיָּצָא מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְהִתְחִיל חֶזְקִי צוֹחֵק: הֶאָח, כַּמָּה

קָטָן הוּא רַבֵּנוּ! אִלְמָלֵא הַזָּקָן הַלָּבָן שֶׁבְּסַנְטְרוֹ

וְתוֹרָתוֹ שֶׁלָּמַד הָיִיתִי מִתְרוֹעֵעַ לוֹ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתּוֹ

בְּשַׁבָּת אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה.

רָאָה חֶזְקִי שֶׁהָאָרֶץ הוֹלֶכֶת וּמִתְעַלֶּמֶת

מֵעֵינָיו, עָמַד וְשָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: עַכְשָׁו לְאָן? לָרֶדֶת אוֹ

לְהִתְרוֹמֵם עוֹד? נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וְקָרָא: אֶל הֶעָבִים

הַקַּלִּים וְהָרַכִּים!

נָשָׂא אוֹתוֹ הָאֲוִירוֹן אֶל הֶעָבִים. וַיְהִי

כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֶל הֶעָבִים, הוֹשִׁיט לָהֶם חֶזְקִי אֶת יָדָיו, לֹא

לְשֵׁם אֲמִירַת “שָׁלוֹם”, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁחָפֵץ לְמַשֵּׁשׁ בָּם

קִמְעָא: מַה טִּיבָם שֶׁל אֵלֶּה? יָדַע חֶזְקִי שֶׁאֵלֶּה הֶעָבִים אֵין

לָהֶם רוּחַ-חַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם מַרְאֶה וְתֹאַר אֶחָד; הֲרֵי

הֵם פּוֹשְׁטִים צוּרָה וְלוֹבְשִׁים צוּרָה. רֶגַע – וְרֹאשָׁם הָפַךְ

וְנַעֲשָׂה זָנָב, הִנֵּה כְּרֵסָם נִתָּק מֵהֶם פִּתְאֹם וְשָׁט לוֹ

לְבַדּוֹ, בְּשַׁפְרִיר הַתְּכֵלֶת, כֶּרֶס וְלֹא יוֹתֵר; הִנֵּה דָבְקוּ

הָרַגְלַיִם זוֹ לְזוֹ, וּבְדָבְקָן לֹא הָיוּ עוֹד אֵלֶּה רַגְלַיִם,

אֶלָּא נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל הַזּוֹחֵל וּמְבַקֵּשׁ עָפָר לַאֲכִילָה. יָדַע

חֶזְקִי שֶׁעָבִים אֵלֶּה לֹא בַּעֲלֵי-חַיִּים הֵם וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת

יָדָיו כְּדֵי לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וְלָדַעַת מַה טִּיבָם.

וַיְהִי אַךְ הִתְפָּרֵץ הָאֲוִירוֹן לְבֵין הֶעָבִים –

וְעֵינֵי חֶזְקִי חָשְׁכוּ וְלֹא רָאוּ עוֹד כְּלוּם, נַעֲשָׂה צַר לוֹ

בִּגְרוֹנוֹ וְקָרָא: אֲהָהּ, אִמִּי, אִמִּי! הֲרֵינִי נֶחְנָק בֵּין

הֶעָבִים!

שָׁמְעוּ הֶעָבִים שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאִמּוֹ, נַעֲשׂוּ

כֻלָּם דּוֹמִים לְאִמּוֹ, לָבְשׁוּ כֻלָּם צוּרַת אִמּוֹ, מִטְפַּחְתָּהּ

עַל כָּתֵף, הוֹשִׁיטוּ לוֹ יָדַיִם לְבָנוֹת וְרַכּוֹת כִּידֵי אִמּוֹ

הַטּוֹבָה, אַךְ הוּא, חָזְקִי, הִשְׁתַּמֵּט מֵהֶן וְקָרָא: אֵם אַחַת

לי!

אֵם אַחַת לִי –

וְעַל אֶרֶץ הִיא!

הַרְפּוּנִי, עִזְבוּנִי,

אַל תְּחַבְּקוּנִי!

לֹא אֹהַב אִמָּהוֹת

בָּאֲוִיר נִשָּׂאוֹת.

גַּם לא אִמּוֹת הִנְּכֶן,

וְלא חֶזְקִי בִּנְכֶן;

כּי אֹהַב אֵם אַחַת,

עַל אֶרֶץ מִתַּחַת.

בְּרֶגַע זֶה שָׁאַף חֶזְקִי רוּחַ, כִּי הָאֲוִירוֹן

יָצָא מִמַּחֲנֵה הֶעָבִים וְעָלָה מָעְלָה. הָיָה שָׁם הָאֲוִיר יוֹתַר

צוֹנֵן, וְנַעֲשָׂה לוֹ קַר לְחֶזְקִי, זָקַף אֶת צַוְּארוֹן בִּגְדוֹ,

פָּרַף אֶת כָּל כַּפְתּוֹרָיו, שָׁם יָדָיו, זוֹ בְּשַׁרְווּלָהּ שֶׁל

זוֹ, וַעֲדַיִן הָיָה לוֹ קַר; אָז קָם וְקָרָא בְּקוֹלוֹ, קוֹל עַז: "אֶל

הַשֶּׁמֶשׁ! עַל הַשֶּׁמֶשׁ אֶמְצָא בְּכָל שָׁעָה גַחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת

לְהִתְחַמֵּם בָּהּ, וּבֵין כָּךְ אֶסְתַּכֵּל גַּם בְּפָנֶיהָ וְאֶרְאֶה

מַה טִּיבָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ זוֹ… אִם אַךְ לֹא תִהְיֶינָה אֶצְבְּעוֹתַי

קוֹפְאוֹת, אֶמְשֹׁךְ מִמֶּנָּה קַרְנֵי זָהָב, אֶכְרֹךְ חוּט זָהָב חַם

זֶה עַל גַּבֵּי יָדִי כַּמָּה שֶׁאוּכַל נְשׂא וְאָבִיא הַבַּיְתָה

פְּקַעַת גְּדוֹלָה שֶׁל חוּטֵי קַרְנַיִם… אֶל הַשֶּׁמֶשׁ! אֶל

הַשָּׁמֶשׁ!"

אַךְ קָרַב הָאֲוִירוֹן אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, וְחֶזְקִי

הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו בָּרִאשׁוֹנָה אֶת מְעִילוֹ הַקָּטָן. כָּל-כָּךְ

נַעֲשָׂה לוֹ חַם. אַחַר-כָּךְ פָּשַׁט אֶת מִכְנָסָיו הַקְּצָרִים,

וְלָאַחֲרוֹנָה הֵסִיר מֵעָלָיו גַּם אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, כִּי הִתְחִיל

מֵזִיעַ הַרְבֵּה מְאֹד.

– מִפְּנֵי מִי אֶתְבַּיֵּשׁ כָּאן? בְּנֵי-אָדָם פֹּה

אֵינָם! – קָרָא חֶזְקִי, וְהוּא עֵירֹם כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ. וַיְהִי

כִּי הִבִּיט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא לְרֹב תִּמְהוֹנוֹ וּשְׂשׂוֹנוֹ,

מֵרָחוֹק-מֵרָחוֹק, מֵעַל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי כְּרוּבִים

קְטַנִּים, שְׁנֵיהֶם אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה, וְהֵמָּה דָאִים וְנַעֲלָמִים

אֶל עֵבֶר אַחֵר לְתוֹךְ הָאֵין-סוֹף.

– הִנֵּה גַם הֵמָּה עֲרֻמִּים! – קָרָא חֶזְקִי

בַּעֲלִיצוּת וְהִתְחִיל קוֹרֵא לָהֶם בְּקוֹל, שׁוֹרֵק לָהֶם

בִּשְׂפָתָיו, מוֹחֵא כָף, אֶלָּא שֶׁהַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים עָפוּ

לְעֵבֶר אַחֵר וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ בְּקָרְאוֹ אֲלֵיהֶם.

אָז הֶחֱזִיר חֶזְקִי אֶת פָּנָיו מִן הַכְּרוּבִים

וְהִנֵּה כְּפֶשַׂע בֵּינוֹ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ. חֶזְקִי הוֹשִׁיט אֶת

יָדָיו לַשֶּׁמֶשׁ לְחַבְּקוֹ, שְׂפָתָיו דָּבְקוּ זוֹ לְזוֹ לְנַשְּׁקוֹ;

וְאוּלָם בְּטֶרֶם קָרַב אֵלָיו קָם וְשָׁר לוֹ אָת הַשִּׁירָה

הַזֹּאת:

הוֹ, אָחִי הַשֶּׁמֶשׁ! אָחִי הַשֶּׁמֶשׁ, –

קְרָא אָח לִי גַם אָתָּה!

הֵן אַתָּה הוּא אָחִי מִלְמַעְלָה וְאָנֹכִי

אָחִיךָ מִלְמָטָּה.

אַתָּה הַמְבָרֵךְ אֶת תַּלְמֵי אַדְמָתִי,

מְחַמְּמָהּ וּמַפְרָהּ,

אַתָּה הַזּוֹרֵק לִי זָהָב בִתְרִיסַי,

צַפְרָא לְךָ, צַפְרָא!

כֹּה צַר לִי שֶׁאֵין לְךָ יָדַיִם לִלְחִיצָה,

לא צַוָּאר לְחַבֵּק;

תְּהֵא כְּרֵסְךָ בְּרוּכָה, הוֹ שִׁמְשִׁי, עַל כְּרֵסְךָ

הָבָה אֶתְרַפֵּק!

בְּרֶגַע זֶה נַעֲשָׂה בּוֹ בְּחֶזְקִי דָבָר נוֹרָא:

מִכֵּיוָן שֶׁדָּבַק בַּשֶּׁמֶשׁ, נִכְוָה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו,

בִּשְׂפָתָיו וּבִקְצֵה חָטְמוֹ. נִרְתַּע חֶזְקִי בִּצְעָקָה לְאָחוֹר

וְכִמְעַט שֶׁנָּפַל מִתּוֹךְ הָאֲוִירוֹן, אִלְמָלֵא הַמַּלְאָךְ

שֶׁהִתְעוֹפֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, אָחַז אֶת חֶזְקִי

בְּצִיצִית רֹאשׁו וְהִרְכִּיבוֹ שׁוּב עַל הַמְּכוֹנָה

בַּעֲלַת-הַכְּנָפַיִם.

הִתְחִיל חֶזְקִי נוֹפֵחַ וְנוֹשֵׁב בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת

יָדָיו שֶׁנִּצְרְבוּ, מוֹצִיא לָשׁוֹן אֲרֻכָּה וּמְלַקֵּק אֶת שְׂפָתָיו

וּקְצֵה חָטְמוֹ שֶׁנִּכְווּ גַם הֵם.

חָמַל עָלָיו הַמַּלְאָךְ שֶׁרָאָה בְּיִסּוּרָיו

וּבְמַכְאוֹבָיו הָרַבִּים וְאָמַר לוֹ: "לַשָּׁוְא אַתָּה נוֹפֵחַ

בִּפְצָעֶיךָ, חֶזְקִי, לא כָּל-כָּךְ מַהֵר תֵּרָפֶאנָה הַכְּוִיּוֹת

הַלָּלוּ".

הִתְחִיל חֶזְקִי בּוֹכֶה. טִפְטְפוּ דִמְעוֹתָיו

וְהִתְחִילוּ פְּצָעָיו צוֹרְבִים עוֹד יוֹתֵר. רָצָה לִמְחוֹת אֶת

דִּמְעוֹתָיו וְשָׁאַל אֶת הַמַּלְאָךְ: שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ

מִטְפַּחַת-הָאָף?

תָּמַהּ הַמַּלְאָךְ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מִטְפַּחַת-אַף מָהִי?

נָתַן עָלָיו חֶזְקִי, מִתּוֹךְ רֹגֶז, בְּקוֹלוֹ:

מִטְפַּחַת-אַף! מִטְפַּחַת-אַף! כְּלוּם אֵין מִטְפַּחַת-אַף בְּכָל

הַשָּׁמַיִם? אֶת הַדְּמָעוֹת אֲנִי רוֹצֶה לִמְחוֹת בִּמְקוֹם

הַפֶּצַע.

חָמַל עָלָיו הַמַּלְאָךְ וְאָמַר: אִם נִכְוֵיתָ בְּאֵשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – לֹא כָךְ אַתָּה נִרְפָּא.

הִתְאַפֵּק חֶזְקִי שֶׁלֹּא לִבְכּוֹת וְהִתְחַנֵּן מִלִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא?

– אֶל הַלְּבָנָה לֵךְ! הֲרֵי הִיא צוֹנֶנֶת,

וּבְצִנָּתָהּ זוֹ הִיא מְרַפְּאָה אֶת כְּוִיּוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, – עָנָה לוֹ

הַמַּלְאָךְ וְהִתְעוֹפֵף לוֹ הָלְאָה.

נָשָׂא חֶזְקִי אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה; “אֶל הַלְּבָנָה?…”

שָׁכַח חֶזְקִי בְּרֶגַע זֶה שֶׁהִנֵּהוּ בִּמְרוֹמֵי

הַשָּׁמַיִם, לְמַעְלָה גַם מִן הַלְּבָנָה, וְאוּלָם נִזְכַּר בָּזֶה

הָרֶגַע וְהִשְׁקִיף לְמַטָּה מִן הַשֶּׁמֶשׁ וַיַּרְא אוֹתָהּ, אֶת

הַלְּבָנָה, חִוֶּרֶת וּצְנוּעָה וְדוֹמְמָה בְּפִנַּת רָקִיעַ

נִדָּחָה!

– אֶל הַלְּבָנָה! אֶל הַלְּבָנָה! – קָרָא חֶזְקִי

לָאֲוִירוֹן, וְאֶל הַשֶּׁמֶשׁ חָזַר וְאָמַר לוֹ: עֲדַיִן אֲנִי אוֹהֵב

אוֹתְךָ, הַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מֵרָחוֹק!

חָרָה לוֹ לַשֶּׁמֶשׁ עַל חֶזְקִי שֶׁהֶעֱלִיבוֹ,

נִתְאַדֵּם פִּי-שְׁנַיִם וְהִתְחִיל שׁוֹקֵעַ, וּבְרִדְתּוֹ שָׁלַח אֶת

כָּל הַשָּׁמַיִם בָּאֵשׁ. אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּעָבִים קַלִּים וּנְקִיִּים

אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ; וְאוּלָם אֶת חֶזְקִי לא הִשִּׂיגָה הַלֶּהָבָה.

חֶזְקִי כְּבָר יָרַד עַל הַלְּבָנָה הַצּוֹנֶנֶת, נָשְׁבָה עָלָיו

הַלְבָנָה בְּהֶבְלָהּ הַקָּרִיר, וְיָדָיו שָׁבוּ נִרְפְּאוּ

כְּבָרִאשׁוֹנָה. רַק צִפֹּרֶן אַחַת נָשְׁרָה מֵאֶצְבָּעוֹ, וְלֹא הָיָה

לוֹ צַר עַל הַצִּפֹּרֶן שֶׁאָבְדָה לוֹ, כִּי אָמַר חֶזְקִי כָּכָה: הֲרֵי

לִי סִימָן מֻבְהָק שֶׁהָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם. כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵית אַבָּא

וְאַגִּיד לוֹ: אֲנִי לָרָקִיעַ עָלִיתִי, בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָיִיתִי,

אֶת הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים רָאִיתִי וְעִם הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרִיתִי - אָז

לֹא יַאֲמִין לִי אָבִי. מָה אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי שֶׁשְּׁמִי חֶזְקִי?

אוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדִי וְאֶת אֶצְבָּעִי שָׁנָּשְׁרָה צִפָּרְנָהּ –

סִימָן מֻבְהָק, וּרְאָיָה לַדָּבָר!

בְּרֶגַע זֶה נִזְכַּר חֶזְקִי, שֶׁזֶּה רְגָעִים אֲחָדִים

שֶׁהִנֵּהוּ שׁוֹהֶה עַל הַלְּבָנָה וַעֲדַיִן לא שָׁר לָהּ אֶת שִׁירָהּ.

אָז הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ לַלְּבָנָה אַפַּיִם וְאָמַר: הַסְּלִיחָה!

כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ אָנֹכִי שֶׁנִּרְפֵּאתִי עַד שֵֶשָּׁכַחְתִּי לָשִׁיר

לָךְ אֶת שִׁירִי זֶה:

לְבָנָה חִוֶּרֶת,

לְבָנָה דוֹמֶמֶת,

בַּלַּיְלָה מַזְהֶרֶת,

בַּיּוֹם נֶעְלֶמֶת.

אֶת מִי אַתָּה יָרֵא,

יְרֵחִי הַדּוֹמֵם?

עֲלֵה גַם בַּבֹּקֶר,

וּזְרַח גַּם יוֹמָם!

הַפַּעַם לא כִלָה חֶזְקִי אֶת הַשִּׁיר, מִשּׁוּם

שֶׁנִּדְמָה לוֹ כִּי דְבַר-מָה תָּלוּי לוֹ בִּקְצֵה חָטְמוֹ, זֶה הָיָה

הַקְּרוּם הֶחָדָשׁ בִּמְקוֹם הַפֶּצַע שֶׁנִּתְרַפֵּא. בִּקֵּשׁ חֶזְקִי

אֶת הַלְּבָנָה: "הַרְאִינִי נָא אֶחָד מִנַּהֲרוֹתַיִךְ וּנְחָלַיִךְ

וְאֶסְתַּכֵּל בְּמֵימֵיהֶם וְאֶרְאֶה בָּהֶם אֶת חָטְמִי.

עָנְתָה לוֹ הַלְּבָנָה הָעֲצוּבָה: אֲהָהּ, כִּי יָבְשׁוּ מֵימַי!

נִבְהַל חֶזְקִי, כִּי לֹא רַק לְהִסְתַּכֵּל הָיָה חָפֵץ,

אֶלָּא גַם לִשְׁתּוֹת וְגַם לֶאֱכֹל, עָמַד וְשָׁאַל בְּפַחַד: גַּם מַיִם

וְגַם לֶחֶם אֵין לָךְ?

הֵשִׁיבָה לוֹ הַלְּבָנָה הָעֲצוּבָה: אֲהָהּ, כִּי חָרְבוּ שְׂדוֹתַי וְהָרַי.

סָפַק חֶזְקִי כַּף וְקָרָא: שֶׁמָּא יֵשׁ לָךְ כָּאן

תַּפּוּחִים? תַּפּוּחַ טוֹב אִם יֵשׁ לִי – אֲנִי אוֹכְלוֹ וְשׁוֹבֵר בּוֹ

אֶת רַעֲבוֹנִי וְצִמְאוֹנִי גַם יָחַד.

הַלְּבָנָה חָוְרָה עוֹד יוֹתֵר וְעָנְתָה לְחֶזְקִי: אֲהָהּ, כִּי קָמַל כָּל עֵץ בִּי.

אָז קָפַץ חָזְקִי אֶל תּוֹךְ הָאֲוִירוֹן וְקָרָא:

אֲוִירוֹן, אֲוִירוֹן,

הוֹרִידֵנִי מִמָּרוֹם!

מַהֵר-מַהֵר, עוּף נָא עִמִּי,

הֲבִיאֵנִי אֶל בֵּית-אִמִּי.

עוּף נָא אַרְצָה, מַהֵר עוּף,

עַל הָאָרֶץ יֵשׁ כָּל טוּב!

חָלָב, חֶמְאָה, גְּבִינָה, בֵּיצִים,

יֵשׁ גַּם פֵּרוֹת עַל הָעֵצִים,

אֹכַל, אֶשְׁתֶּה וְאוֹדֶה אֵל,

אַחַר אִישַׁן כָּל הַלֵּיל.

גַּם לַגּוּף, גַּם לַנְּשָׁמָה -

אֵין טוֹב – בִּלְתִּי עַל אֲדָמָה.

אֲוִירוֹן, אֲוִירוֹן,

הוֹרִידֵנִי מִמָּרוֹם!

יָרַד אִתּוֹ הָאֲוִירוֹן לְמַטָּה, חִישׁ כַּבָּרָק

יָרַד. נַעֲשָׂה לוֹ קַר קְצָת, לְחֶזְקִי, מִתַּחַת לְחָזַהוּ, רָדְפוּ

אַחֲרָיו הָרוּחוֹת הַסּוֹעֲרוֹת וְנִתְלוּ גַם הֵן בָּאֲוִירוֹן

וְשָׁרְקוּ לוֹ בְּתוֹךְ אָזְנָיו. הָיָה לוֹ לְחֶזְקִי גַם קַר וְגַם

נָעִים, וְהִתְחִיל שׁוֹרֵק אַף הוּא. פִּתְאֹם רָבַץ הָאֲוִירוֹן לִפְנֵי

פֶּתַח בֵּיתוֹ. נִתְקַל סַנְטְרוֹ שֶׁל חֶזְקִי בְּמִפְתַּן הַדֶּלֶת,

נָקְשׁוּ שִׁנָּיו דָּא לְדָא, הָיָה קְצֵה לְשׁוֹנוֹ בְּאֶמְצַע וְנִזַּק

חֶזְקִי. וּכְשֶׁנִּזַּק הֵקִיץ, וּכְשֶׁהֵקִיץ לֹא כָאֲבָה עוֹד

לְשׁוֹנוֹ, כִּי רַק בַּחֲלוֹמוֹ נִזַּק. וְעַתָּה הִתְרוֹמֵם מֵעַל

הָעֵשֶׂב שֶׁבַּשָּׂדֶה וְרָץ מַהֵר-מַהֵר וּבְכָל כֹּחוֹתָיו הַבַּיְתָה,

כְּאִלּוּ שָׁב בֶּאֱמֶת מִשּׁוּט בַּשָּׁמָיִם.