אחת הרופאות הראשונות בארץ היתה ד"ר בת־שבע יוניס.

היא נולדה בכפר טרוטינה (ביסרביה) באחד בינואר 1880. בהיותה בת שמונה עברה עם הוריה לאודיסה, שם למדה בגימנסיה פרטית “ברקנהיימר”.

בד בבד עם הלימודים הכלליים למדה עברית אצל המורה והסופר העברי יהודה־ליב בן־דוד, מראשוני המדברים עברית בגולה ומיסדי אגודת “שפתנו אתנו” באודיסה, שבראשה עמדו שאול טשרניחובסקי, נחום סלושץ ויוסף קלוזנר.

עם גמר למודיה בגימנסיה יצאה לג’ניבה, ולאחר חמש שנות למודים גמרה שם את הפאקולטה לרפואה. לאחר שקיבלה תעודת־רופאה בג’ניבה, באה למוסקבה ועמדה בבחינות ממשלתיות בפאקולטה לרפואה, וכשעברה את כל הבחינות בהצלחה ניתנה לה רשות לעסוק ברפואה בסביבת מוסקבה. היא יכלה להסתדר ברוסיה, אולם עיניה היו נשואות לציון. באחד הימים בשנת 1908 עלתה לארץ.

בימים ההם היתה בארץ־ישראל כולה אשה רופאה יחידה, והיא ד“ר אלכסנדרה בלקינד, אשר גמרה את חוק למודיה, בשנת 1904, בג’ניבה. בלמדה באוניברסיטה היתה כמה שנים חברתה של הסטודנטית בת־שבע יוניס. עם בואה לארץ הלכה הרופאה הצעירה למושבת הבילו”יים לגדרה, ששם גרה אז אחותה אסתר ייבין עם בעלה ניסן ושלשת ילדיה הקטנים.

שנה תמימה עבדה ד“ר בת־שבע יוניס בגדרה כרופאה פרטית, ופתחה במושבה בית־מרקחת. ביפו ובמושבות היו אז רק רופאים בודדים שהיו נוסעים ממושבה למושבה לשם הגשת עזרה רפואית. בכל מקום היו החולים צובאים על דלתות חדר הרופא־האורח. בשנת 1909 מילאה ד”ר בת־שבע יוניס את מקומם של ד“ר יפה בחדרה ושל ד”ר מוסקוביץ ברחובות, בזמן העדרם לרגל צאתם לאירופה לשם השתלמות מקצועית.

בשנה השניה לבנין תל־אביב, בשבת 1910, היו בתל־אביב שני רופאים: ד“ר ח. חיסין וד”ר י. ל. פוחובסקי. ד"ר אלכסנדרה בלקינד גרה אז בבית גרמני (קפוס) בין תל־אביב והמושבה הגרמנית וילהלמה.

הרופאה הצעירה בת־שבע יוניס ביקרה בתל־אביב בראשית בנינה, ורכשה לה מגרש ברחוב השחר, על יד ביתו של מכרה וידידה מנחם שיינקין. בשנת 1910 הקימה על המגרש בית בן שתי קומות על חשבונה הפרטי, בלי כל הלוואות, שלא כיתר הבונים הראשונים. אז היה בית בת־שבע יוניס אחד הבתים המפוארים ביותר בתל־אביב, הן בחיצוניותו והן בפנימיותו. החדרים גדולים ורחבים, מלאים אור, ומן הגזוזטרה היפה נשקפו פני הים וכל העיר יפו. על יד הבית ניטעו עצי־נוי, פרחים ושושנים, כרי־דשא, אשר שיוו לבית צורה של חוילה נאה. החצר של הבית גבלה בחצר הגימנסיה “הרצליה”, והשכנה הטובה הפרישה רצועת אדמה ממגרשה לגימנסיה.

בשנים הראשונות עבדה כרופאה בבית־החולים היהודי ביפו מיסודו של שמעון רוקח, ועסקה בעת ובעונה אחת גם בעבודה רפואית פרטית.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשגויסו לצבא התורכי כל רופאי תל־אביב (ד“ר חיסין, ד”ר פוחובסקי וד"ד שרמן) היו שתיהן – ד“ר בלקינד וד”ר יוניס, הרופאות היחידות בתל־אביב, יפו והמושבות הסמוכות. בזמן הגירוש הגדול מתל־אביב ויפו, בערב פסח תרע“ז, ועד שחרור יהודה מן הצבא התורכי היתה ד”ר בת־שבע יוניס הרופאה היחידה, שטיפלה הרבה בכל הגולים שהשתכנו באורח זמני בפתח־תקוה ובכפר־סבא.

היא זכתה בשנת 1911 להיות מן המיסדות של הסתדרות הרופאים בארץ־ישראל, ובשנים הראשונות שימשה מזכירה בהתנדבות. בשנים הראשונות לבנין תל־אביב נבחרה ועדה סניטארית לשם השגחה על הנקיון בחצרות וברחובות. הועדה היתה בת ששה חברים: ד“ר א. חיסין, א. אתין, מ. עזריהו, ד”ר בת־שבע יוניס, ד"ר י. ל. פוחובסקי וכותב הטורים האלה. תל־אביב הקטנה של אז חולקה לשלשה אזורים סניטאריים, וחברי הועדה הטילו על עצמם את התפקיד לבקר שבוע־שבוע בכל החצרות והרחובות, ולפרקים נכנסו גם לתוך הבתים, וכל תושבי תל־אביב, בלא יוצא מן הכלל, צייתו לפקודות ולהוראות הסניטארים המתנדבים.

לפני מותה הקדישה את רכושה לקרן הקיימת, להסתדרות הרופאים ועוד למפעלים צבוריים אחרים.

ביום כ“א תמוז תש”ז (9.7.1947) שבקה חיים לכל חי, זכרה לא ימוש.