(אגדה)

לפני המלאך, הממונה על אוצר הנשמות, עמדה נשמה אחת כולה מאירה כספּיר.

המלאך הסתכל בה בעונג רב, והיא הביטה אליו בשמחה ובעליצות של תינוק.

— דרושה את לי, יקרה. — אמר המלאך. — שם במעמקי התבל, על הכוכב הנקרא ארץ, עתידה עכשיו גויה להולד. הרוצה את לרדת שמה ולהכנס אל תוך גויה זו?

— ארד — ענתה הנשמה, ובת צחוק האירה את פניה האצילים.

— לשם סקרנות? — אמר המלאך בשחוק.

— לא – ענתה הנשמה — רצה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים, וגם אני רוצה לעזור את השפלים, את העלובים, להשתתף בצרתם, לעודדם, לרוממם.

— תמימה, אינך יודעת מה מחכה לך שם… — אמר המלאך בפנים של אימה. — צריך אני להזהירך מראש.

— ומה?

— פה כל מלאכי מעלה מתענגים על יפיך. טהורה את, קדושה. ושם… עכשיו… נסיונות גדולים עתידים לך. שם שדים מחללים ושטן מרקד. דור רע וחוטא שם עכשיו. ומי יודע אם לא תמשכי גם את אל המחול הפראי ותזדהמי ותתלכלכי. ואז אבכה על גורלך, מה אבכה. אולי יותר טוב, שתמתיני עד שיהיה הדור צדיק, ואז תרדי ותתענגי שם לראות איך ישפוך ה' רוחו על כל בשר, וכל העולם ימלא חדוה.

— איני יראה מפני כל שד, וכל רפש לא ידבק בי — ענתה הנשמה בבטחה.

— אולי, אבל בכל אופן מלחמה גדולה עתידה להיות נגדך שם. הרבה אויבים קשים יערכו עליך מלחמה. תמיד ישימו על דרכך מכשולים.

— מלחמה בעד הצדק והיושר, יפה מאוד — קראה הנשמה בשמחה, במחאה כף. — אני אוהבת את המלחמה. נעים לי ללכת בין חרבות שלופות, בין חצים מעופפים בבטחה ועוז, כי ה' מגן לי, והאמת והצדק סוככים עלי.

— אילו היתה המלחמה גלויה ודרכה ידועה – אמר המלאך, ועיניו הבהירות נתערפלו. – אבל זאת היא הצרה, שלאמת דרך אחת ולשקר דרכים אין מספר. את תצא למלחמה בצדק וביושר, והם יסתתרו, יארבו לך, ולא תוכלי להזהר מפניהם. מהמארב יירו בך וימיתוך…

— ימיתוני? – התפלאה הנשמה. — האפשר להמית נשמה?

– אמנם לא את הנשמה, אבל את הגויה שתבואי לשכון בה.

– אז אכנס לגויה אחרת.

ומבלי חכות למענה, פרשה הנשמה את כנפיה הזכות ותעף מטה.

וברגע ההוא נשמעה הפעיה הראשונה של תינוק שנולד.