רבנו ראי"ה קוק הוציא קונטרס “התחיה השלמה או תחית הקודש”. הוא אינו יכול להסתפק בתחיה של חול בלבד, רוצה הוא שיחיה גם הקודש, או יותר נכון שהקודש יחיה את החול, ישפרהו ויעלהו.
לא אכחד, כי גם אנכי רוצה בזה, ובכן אנסה לחפש את הדרך…
במבואות מטונפים אין מהרהרים בדברי תורה, בשוק החיים שלנגד עינינו אי אפשר שתהיה הקדושה שורה.
אפשר היה בגולה, שיהודי יהיה יושב על יד חבית יי“ש, מוכר ממנה לנכרים ומזמן לזמן פונה לעיין ב”משניות", הפתוח לפניו, או גם בספר הזוהר, ועושה מחיצה בין חולי החולין שגופו שקוע בהם לרגלי פרנסתו הבזויה, השפלה והארורה, ובין האידיאות הרמות, הצפונות בתורתנו הקדושה, עד שכמעט לא הרגיש את ההתפלגות את הסתירה הנוראה שבין חיי החולין שלו ובין קודש האידיאות שביהדות. ורק לפרקים, היתה אנחה מתפרצת מלבו: שכינתא בגלותא, ווי ווי! ושוב חוזר לו למזיגה ולשאר העסקים, שתחילתם אונאה ותרמית וסופם עושק וגזל… ובתוך – תפלה בכונה, פרק בחובת הלבבות, במסילת ישרים, בתניא…
עכשיו אנו עומדים על פרשת דרכים. רוצים אנו לעזוב את חיי הגלות ואת טנופת הגלות ומבקשים תחיה, תחיה שלמה…
עכשיו עינינו נפקחו, עכשיו אנו רואים בעינים בהירות את הסתירה האיומה שבין חיי החול שלנו ובין חיי הקודש שלנו, ואנו מבקשים להסיר את הסתירה הזאת. ובפרט כשאנו באים לבנות בית חיינו בארצנו עלינו לפקח, שלא נשקע גם פה בטומאת הגלות…
נגיד נא גלוי את האמת המרה: בגולה היו חיינו בכלל מקולקלים. פרנסתנו היתה מבוססה על אונאה ותרמית: נניח – מתוך הכרח. הפועל רמה את האומן והאומן את הפועל ושניהם את הסוחר, והסוחר את שניהם. סרסרות, הפקעת שערים, רבית ורבית דרבית – אם גם על פי היתר עסקא, – צפיה לחורבן אחרים כדי להיבנות ממנו. וכל כך הורגלנו בזה עד שלא היינו מתפלאים בראותנו בבית המדרש מלוה ברבית יושב במזרח, מפקיע שערים נוחל שלישי ומפטיר, ורבנינו – כמובן היו יוצאים מן הכלל – מחניפים לפרנסים העשירים ההם מיראה.
ואם אנחנו כאן בארץ־ישראל נמשיך את טומאת החיים הגלותית, איזו תחית קודש יכולה להיות? איפה תחול הקדושה, אם הכל יהיה טמא ומזוהם?
רוצים אנו בתחיה, אנו, כל נושאי דגל הלאומיות וחבת ציון באמת, ובשביל שאנו רוצים בתחיה, אנו צריכים ראשית כל לעזוב את הפרנסות ה“קלות” שמהן התפרנסנו בגולה ולבסס את חיינו על העבודה הכשרה, פשוט, כמו שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל, בלי מנצלים ומנוצלים, בלי מרמים ומרומים, בלי נושכים ונשוכים. ואז, אנו בטוחים, יהיה מקום לקדוֹשה שתשרה בתוכנו, קדושה אמתית, הנובעת מתוך לב טהור וממלאה את הלב הטהור.
ויודע אני, כי הדבר הזה קשה הוא עד מאוד. קשה הוא לעם להשליך בפעם אחת את הרגלו, ובפרט אם מסביב הכל מתנגד לתחיתו האמתית. אבל אני נזכר מימרא ששמעתי מפי הרא“י קוק הנ”ל: "עז שבאומות הוא עם ישראל! מלפנים, בעת שמסביב לארץ־ישראל היו ממלכות אדירות עובדות אלילים, עמד לו לוי קטן ודל, בעל עינים נוצצות, עם כנור קטן על דוכנו בבית־המקדש ומנגן לו ושר לו בעוז ובודאות גמורה: “יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים, השתחוו לו כל אלהים!”
הן, הממלכות האדירות, אילי הכסף והצבא – יבושו, מובטח לו שיבושו, והוא הקטן והדל ינצח! איזו חוצפה!…
כך, רבנו היקר, אנו שומעים מעין זה גם עכשיו ממבשרי התחיה (אם הם לא מזכירים את שם ה' בשירתם החדשה, אבל אנו בטוחים, כי משירת התורה והנבואה היא נובעת), הקוראים לעולים: בנו ציון ובצדק וחיו במשפט וביושר! חדלו מפרנסותיכם ה“קלות” המשפילות אתכם, חדלו מרדוף אחרי מותרות ואוצרות זהב! אל תשימו לב אל כל ההדר החיצוני של העולם הגדול, אכול הרקבון והמגואל בדם ובגזל. הטהרו, יהודים, והסירו את האלילים מקרבכם! עבדו עבודה כשרה וחיו!
וקול מבשרי התחיה הלוך ילך וגדול, וחדר אל תוך הלבבות עד קצוי־ארץ ואיים רחוקים, והאלילים יחתו וינופצו מאליהם, ובני האדם יבושו מכל מעלליהם ורעים וחיו חיים טהורים, חיים אנושיים.
וכאשר תעבור הטומאה מן הארץ, תופיע הקדושה בכל גודל זהרה ותרומם את הנפש הזכה של העובד הישר, וידעו כל יושבי תבל, כי יש אלוהים בישראל.
קונטרס, תמוז תר"פ
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.