כאשר חילופי האויר תוכפים וההבדל בטמפרטוּרה בין היום והלילה נעשה גדול יותר, אנו עומדים בפרק ההתקרויות.

מה טיבה של ההתקררות? וראשית כל: האם מחלה רצינית היא?

אמנם, אם נמוד את ההתקררות בקנה־המידה של התמותה אין זו מחלה רצינית, או מסוכנת, אבל יש גם קני־מידה אחרים. התקררות רגילה עלוּלה לגרור אחריה סיבוך קשה, והעיקר: כמה רכוש לאומי יורד לטמיון ע"י איבוד ימי־עבודה בגללה? במובן זה ההתקררות היא אחת המחלות הקשות ביותר, כי בסיכומה הכללי היא גורמת להפסד של מאות אלפי ימי־עבודה.

להלכה אין “דבר פשוט” זה ידוע עדיין על בוריו, אך למעשה אנו יכולים לציין שלושה גורמים עיקריים: א) הגורם האינפקציוני, ב) הגורם האקלימי, ג) הרגישוּת.

בימים הראשונים לתקוּפה של גילוּי תורת החיידקים ראוּ את הסיבה לכל מחלה באיזה חיידק נסתר. גם בהתקררוּיות השונות רצוּ למצוא חיידק. מפורסם הוּא החיידק של פפייפר בשפעת. ברם. גם חיידק תלוּי במזל. לא רבוּ הימים והכירו שאין זו האמת כולה, אם גם מידה גדולה של אמת יש בתורה זו. כל התקררות היא בעצם מחלה מידבקת, אבל אין פירוש הדבר הזה, שאם נפגשת עם חולה נזלת, עליך מהר ולברוח מפּניו… אדם מבוּגר בריא ובלתי־מפונק אין לו לחשוש מפני הידבקות מהירה. יש עוד גורמים אחרים שבלעדיהם אין החיידק יכול להזיק כלל. אמנם, בתינוק יש ויש להיזהר, ביחוד בתקופת מגיפה. ומדוע בתקוּפת מגיפה דוקא? כי התקררוּת נגרמת ע"י חיידקים שונים השוכנים ברוּבם תמיד באדם הבריא, אלא שבתקוּפות ידוּעות הם מתגבּרים וארסיוּתם גדלה. חיידק זה שבימים כתיקנם אין בו כדי להזיק גם לתינוק, הופך לארץ מסוּכּן בתקוּפת אֶפּידמיה.

* * *

השינויים האקלימיים משפיעים מצד אחד על התגברות החיידקים ותוקפניותם, ומצד שני הם מכשירים את הגוף לקליטת המחלה. לא החום האַבּסוֹלוּטי ולא הקור האַבּסוֹלוּטי מכריעים כאן, אלא המעבר ממצב אחד למשנהו. משוּם זה שכיחים אצלנוּ מקרי־התקררוּיות גם באמצע הקיץ הלוהט ובימי החמסין. ושוּב: לא המעבר מקיצוניות אחת לשניה – מחום גדול לקור גדול – הוּא המכריע כאן, אלא דוקא השינויים הקלים בכמה מעלות חום. יכול אדם להתקרר לפעמים בקיץ ממקלחת רגילה, לעומת זה – אדם שישב באמבטיה חמה, יצא ממנה ויתקלח בקרים, אין זו סיבה להתקררוּת. להיפך. דבר זה שומר על האדם מהתקררות, כי אחד הגורמים האקלימיים העיקריים הוא הרוח. אם התחמם הגוף והוא רטוב, הרי כל רוח קרירה גורמת להתנדפות מהירה של הזיעה עוד בטרם הספיק הגוף להתגונן מפני הקירוּר הדם הנוזל בכלי־הדם שעל פני שטח העור, והתנדפות זו היא הגורמת להתקררות. אדם שיצא מאמבטיה חמה וטרם הספיק להתנגב כראוּי וּלפתע נשבה עליו רוּח קרה – נתון לסכּנת התקררוּת אוּלם הסכנה תמעט אם לאחר האמבטיה החמה יתקלח בקרים, כי אז יספיקו כלי־הדם להתכווץ. המים הקרים משמשים כעין אזהרה לגוף שיאחז בכל אמצעי השמירה הדרושים בפני התנדפוּת המים. ראינו, איפוא, כי מים קרים אחרי מים חמים אינם מזיקים. אויר קר אחרי מים חמים עלוּל להזיק. ולא זו בלבד: גם אויר חם על גוּף רטוב חם יכול להזיק, אם מהירות הרוּח היא גדולה (התקררות בימי חמסין). מכאן, שמיד לאחר הרחיצה צריך להתנגב, כדי שהגוף יהיה יבש.

מי שנוטה להצטננות, ייטיב לעשות אם ישתמש במקלחת קרה אחרי אמבטיה חמה – כאמצעי עזר. המפחד – יכול לקרר את מי המקלחת בהדרגה. למקלחת הקרה יש גם השפעה מעודדת מצויינת על כל הגוּף, כי היא מרחיקה את העייפות שנגרמה ע"י האמבטיה החמה (מי שמשתמש באמבטיה חמה כבאמצעי מרגיע, מיישן לפני השינה – אינו צריך להתקלח בקרים).

ועוד גורם חשוב: הטמפרטורה השונה בחלקי הגוף השונים. אפשר בנקל להתקרר באמבטיה חמה, אם זו אינה מלאה והאויר בחדר־הרחצה הוּא קר. חלק הגוף השרוּי במים חמים – כלי הדם מתרחבים בו, והחלק העליון של הגוף הנמצא באויר קר – כלי הדם צריכים להתכווץ בו. לעומת זה, אם הגוף כולו מכוסה, למשל, בשמיכה – מותר לו להימצא באויר קר מאד. שוב הוכחה שלא החום והקור האבסולוטי מכריעים, אלא ערבוב התחומים, המעברים השונים, והעיקר – הקומבינציה של מים חמים (או זיעה חמה) עם אויר קר. גם הצירוף: אויר קר אחרי אויר חם, מזיק. כשאדם מפונק מתהלך בסתיו כמו שהורגל בקיץ, מתחמם בשמש ומזיע, הרי לאחר שקיעת השמש והצטננות האויר, הוּא עלוּל להתקרר, אם לא ילבש בגד חם לשם הגנה על הגוּף אוּלם גם בחורף, כשהטמפרטוּרה של האויר היא יציבה ואין בה שינוּיים גדולים, יכול אדם להתקרר אם יצא מחדר מחומם ביותר, או אם התלבש בבגדים חמים יותר מדי. הבגד החם לא רק גורם להזעה (ואת תפקידה של הזיעה החמה בהתקררוּת כבר ראינוּ לעיל), אלא הוא גם מפנק ומעדן את הגוּף ונוטל מכושר־תגובתו בשעת סכנת התקררות. כאן הגענו לגורם נוסף אחד, חשוּב לא מעט, והוּא מצב רוּח. אדם בריא ורענן שהמישחק ההדדי של אברי גוּפו הוא הרמוני, יכול לצאת מאויר חם לאויר קר, לקפּוץ למים קרים ולהלך בבגדים קלים בגשם ובבוץ, ושום דבר לא יזיק לו. תגובתו מהירה, כוחות־הגנתו מלאים. הוּא מסוגל להתאים את עצמו בן רגע למצב החדש. ולהפך: אדם עיף, מרוּשל, מדוּכא ועצוּב – תגוּבתו איטית, וכל רוח מצוּיה מפילה אותו למשכב.

* * *

הרגישוּת היא צוּרת תגוּבה של הגוּף על גורמים מסוּיימים. דוּגמה אחת: מיליוני אנשים אוכלים ביצים להנאתם, ואחד מני אלף, כשהוּא רק טועם כזית של ביצה, מיד הוּא לוקה בפריחה על הגוּף, שקוראים לה “סרפדת”, הרגישוּת היא פרי הפינוּק.

אשר לגורם האינפקציוני, הרי יש להיזהר מהדבקות ע"י אדם אחר רק בתקופת מגיפה, שאז ביקורים באסיפות, בקולנוע, ואפילו ישיבה באוטובוס יכולים לגרום לאינפקציה. התפרצוּת מגיפה תלוּיה במידה רבה ממדרגת התרבוּת ההיגיאֶנית של הארץ. עשרים אנשים הנוסעים באוטובוּס ציבורי קשה עליהם להיזהר, אך להחולה האחד שביניהם קל לשמור על בריאוּתם של שאר האנשים ולכסות את פיו במטפחת בשעת השעול והעיטוּש וכדומה. זהירוּת מיוחדת דרוּשה ביחס לתינוקות.

גם בהזדמנות זו יש להריע על המנהג בבתי התינוקות בקיבוּצים, שההורים באים אל הילדים על מנת להשתעשע עמם ולהשכיבם לישון. בית בית תינוקות יש בו, נניח, 30 ילדים, זוכה באופן כזה לביקוּר של 60 עד 100 איש ביום. דבר זה בודאי שאינו משמש תריס בפני התפּשטוּת מחלות…

את הגורם האַקלימי אין בידנוּ לשנות, אבל יש ביכלתנוּ, לסַגל את עצמנו לאקלים ע"י הלבשה מתאימה, על הרגלים שתהיינה יבשות, נשימה באף ולא בפה (האף מחמם את האויר ומטהרוֹ מאָבק לפני כניסתו לשבילי הנשימה).

עיקר ההסתגלוּת היא במלחמה בגורם השלישי – הרגישוּת.

ראינו, שהרגישוּת שונה היא אצל בני האדם. אם אתה צפוּי להתקררוּת מכל רוּח מצויה, הרי לא תועיל אם תיזהר מפני כל רוּח. להיפך, עליך להתרגל בהדרגה לרוּח ולאויר קר עד גבוּל ידוע, שגם הוּא אינדיבידוּאלי לכל אדם ולכל גיל וכדומה. יש להתגבר על הקור בחוּץ ע"י תנועה והרגלת העור לַתגוּבה מהירה. שפשוּף העור במים קרים וניגוּב חזק אחריו הוא אחד האמצעים לכך. אין גם להסיח את הדעת משאר הגורמים המסייעים, כמו: עייפוּת, חוסר שינה, מצב־תזונה ירוד, דכאון וכו'. יש המאמינים בהשפעתם הטובה של הויטאמינים על עמידת הגוף בפני התקררות. ארצנוּ עשירה בפירות ובירקות. נלמד להשתמש בתפריטנו יותר בתפוזים, באשכוליות, בעגבניות ובמיציהם.

זהירות והתגברוּת, חינוּך עצמי ושמירה גם על הזולת; הכרת גבול היכולת העצמית – אלה הם הדברים היכולים במידה רבה לשמור על כל אחד מהתקררות ומנטיה להתקרר.

1939