(לזכר ידידי הערירי)
בשנת תרל"ט בערך נפגשתי עם אברהם בנימין סום במוסקבה, והיה אז כבן חמש עשרה. אביו ר' יעקב היה מקפוסט (פלך מוהילוב), חסיד נלהב, יושב תמיד על התורה ועל העבודה, והמפרנסת היתה אשתו שעסקה באפית לחם. אין צורך לומר שאברהם לא ראה מותרות, וביחוד בימי ילדותו.
נפגשנו והוא נעשה כרוך אחרי, וגם אנכי אהבתיו והכנסתיו אל פרוזדור ההשכלה: למדתיו שפת רוסיה ודקדוקה. הוא הלך והתפתח ורכש לו ידיעות הגונות וחשב גם לעמוד בבחינת הגמנסיה הרוסית, אבל סוף סוף משך ידו מזה. התנועה הלאומית הציונית השפיעה עליו, ולבו נמשך לציון. מטבעו היה אברהם ענו, לא נראה באספות, וגם כשהשתתף באיזה אספה, היה רק שומע מה שאחרים מדברים, אבל מה שהחליט בלבו זה קיים, והוא הקדימני לבוא לארץ־ישראל, כמעט בשבע שנים: היינו בשנת תרנ“ח או קרוב לזה עלה לארץ־ישראל, מבלי חשוב מה יהיה שם עמו ואיך ימצא לחמו. רוצה הוא לשבת בא”י ויעבור עליו מה.
אבל הוא מצא בא"י מה שבקש. הוא נתקבל למורה בבית הספר בגדרה ועבד שם יותר מעשרים שנה. והוא היה מורה לא רק מפני ההכרח, אלא מפני שאהב את ההוראה, הוא בקש בכל לבו למסור לתלמידיו את ידיעותיו (בין הידיעות הכלליות הצטיין ביחוד במתימטיקה) ואת אהבתו הטהורה לארץ ישראל ולתרבות הישראלית.
ובבקשו להרבות את ידיעות התלמידים יסד בגדרה ספריה הגונה ותמיד השתדל להגדילה לטובת כל בני המושבה וביחוד לטובת תלמידיו. הוא היה מחליף עמי מכתבים ופעם שלח לי מתנה – מכתב אלי מאחד מתלמידיו הקטנים – הוא מר עמרם חזנוב, שקבל את ראשית ידיעותיו מאברהם סום.
מגדרה עבר לפני אחת עשרה שנה לתל־אביב ונתקבל למורה לבית הספר לבנות בהנהלת מר י. יחיאלי, וגם פה התמסר בכל לבו ונפשו להוראה. בהפסקות היה משוחח עם התלמידות שנגשו אליו לשאול איזה דבר שלא היה מובן להן כל צרכו. ולפעמים היו באות אחר השיעורים אל דירתו ושם היה מסביר להן בהסברה יותר רחבה מה שהיה נחוץ להסביר להן. סוף דבר: הוא היה תמיד מורה באהבה, במסירות ובהבנה עמוקה בתורת ההדרכה הפדגוגית. ואעפ"י שהיה תמיד איש חלש (ומשום כך לא נשא אשה) היה עובד חרוץ בהוראה בלי ליאות. את התלמידות העניות היה תומך מכספו וגם בזמן שלמדו אחר־כך בסמינר למורות.
בשנת תרפ“ג קרה לאברהם סום אסון גדול: תלמידה מצוינת שלו, הילדה לאה סטופניקר, נעקרה בעקב מצב הוריה מארץ ישראל ונסעה לאמריקה, ועל אי הדמעות, יצאה נפשה הטהורה. על הדבר הזה לא יכול אברהם להתנחם, והוא הוציא לזכרה “קומץ עלים”. שבו באו רשימות המנוחה ז”ל ורשימות חברותיה מה שכתבו על אודותיה. הקובץ הקטן הזה “קומץ עלים” פנינה יקרה בתוך מחרוזת ספרותנו האלגית. וה' אברהם סום לא ציין על השער שהוא המוציא לאור, אבל אנו הקרובים אליו ידענו.
והנה אחרי מחלה ממושכה בי“א אב תר”ץ הלך למנוחות.
את הכסף שהשאיר אחריו הקדיש (מאתים וארבעים לא"י) לקרן הקיימת לישראל וחמשים לא“י לספריה של בית־הספר לבנות, וכן את הספריה הפרטית שלו. תנצב”ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.