כפי שנשאתי אותה בקראווין במסע הבחירות
בשנת 1911
ידידים נכבדים!
בטוח אני, שתרשו לי בימים סואנים אלה מבחינה פוליטית, כאשר נחוץ לשלוח לבית הנבחרים אנשים שנלחמים על נכסי האנושות הקדושים ביותר, לומר לכם כמה מילים על מה שקדוש לנו יותר מכול, מה שממלא את קרבי כל הבוחרים וכל המועמדים לבחירה, ומה שהוגדר יפה כל כך כבר ברומא העתיקה בכתובת מעל פונדקי העיר במילים “מלא את כרסך”. אבל אם אתם מביטים סביבכם, אתם מבחינים בתופעה העגומה, שכיום מזייפים את כל מה ששייך למצרכי החיים, כך שבאחת הישיבות של בית הנבחרים הקודם היה נאלץ הציר הדלמטי, האב ביאנקיני, לקרוא בעת הדיון על תקציב הצבא: “טעמו יין דלמציה אמיתי!”
האיש הטוב הזה קרא כך מתוך שינה, מפני שמאוחר יותר התבטא בגילוי לב גמור, שחלם על יין מזויף. וטבעי לחלוטין, שחלם בבית הנבחרים את חלום הבלהות, מכיוון שבתור נציג העם עליו לתת את הדעת על המינימום הקיומי של בוחריו, שבא לידי ביטוי במילים: “אדם אינו חייב לאכול הרבה, אך מה שיאכל, שיהיה טעים ואמיתי!”
ואולם למרבה הצער, לעתים רחוקות בלבד נמצא מצרך, השייך לדברי מזון, בטיבו האמיתי, ולרוב הוא מעורב במיני תחליפים פחותי ערך ממנו.
הסוחרים נהנים הנאה שטנית, כאשר הם יכולים לערבב משהו לתוך דברי המזון.
הכרתי בעל מכולת שהיה אובד עצות, מפני שזייף את הכול חוץ מאפונה יבשה, ולכן ערבב בה צלפים, כדי לרמות את הקונים לפחות בדרך זו.
סופו של סוחר אחר אחוז אותה התאווה היה טראגי. תחילה מכר קמח. לתוך הקמח ערבב גבס, ראשית כול מפני שכך נהגו כולם, ושנית מפני שגבס זול פי עשרה מקמח.
פעם נתגלה הזיוף על ידי הרשות, וכאשר הדבר חזר על עצמו, איבד אותו סוחר את הרישיון לחנות המזון. מכיוון שפיתח אהדה לגבס, פתח אותו סוחר בית מסחר סיטונאי לגבס. העסקים היו טובים, אבל המאזנים השנתיים הראו רווח הולך ופוחת בהתמדה עד שפעל בהפסד. ולמה? מפני שמרוב הרגל ערבב עתה קמח לתוך הגבס. הוא לא היה מסוגל להתגבר על עצמו והיה מוכרח לזייף לפחות את הגבס. העסק הלך והידרדר עד שסוחר הגבס האומלל שם קץ לחייו בירייה אחרי שביומו האחרון ערבב לתוך הגבס חמישה שקי קפה.
המנהג המגונה הזה עבר גם לבוחרים. התשוקה לזיוף דברי מזון גרמה לאותה התופעה המעציבה, שקיימים בוחרים מזויפים ורשימות בוחרים מזויפות.
אני מכיר חנווני, שלא ידע, אחרי שזייף את כל דברי המזון שבחנות שלו, מה עוד לזייף ולכן הלך ושם בקלפי פתק הצבעה מזויף.
מסיבות אלו חייבים לפעול בכל מקום ובכל עת נגד הונאת הציבור ולו רק מתוך דאגה לטוהר הבחירות.
זכור לי, שפעם הכנו אצלנו בבית בצק לכופתאות, ואחרי ששמנו אותן במים רותחים כדי שיתבשלו, הוצאנו כעבור חצי שעה פרוטומת גבס של היידוק1, פסלון של האבליצ’ק2 וראש של בטהובן.
פפריקה מזייפים, כידוע, באבקת לבֵנים.
פעם בישלנו גולאש בפפריקה וכאשר הורדנו אותו מהאש, היה הסיר מלא לבני בניין.
פלפל מזייפים בגרגירי טיליה. עוזרתו של סבא, בשעה שאכלנו אצלו ארוחת צהריים, שפכה שלא בכוונה מרק בגינה, ובתוך המרק שנשפך לאדמה היה גם גרגיר פלפל. איש לא שם לב לכך, אבל כיום עומד במקום, שבו נדחס גרגיר הפלפל לתוך האדמה, עץ טיליה קטן ויפה.
יכולתי להוסיף ולהביא לידיעתכם מקרים דומים רבים. מה הייתם, למשל, אומרים, אילו נוכחתם לדעת לפתע, שמתוך הקפה בקופסת הקפה נבטה בהעדרכם שעועית?
ומוטב שלא לדבר על האוכל המוגש במסעדות.
בעיירה קטנה הזמנתי צלי ארנבת, כפי שהוא הופיע בתפריט. שעה ארוכה לא הוגש לי דבר, ואז שאלתי את בתו הקטנה של בעל המסעדה, מה קורה עם הארנבת.
“החתול ברח לנו למרתף,” ענתה הילדה.
מסיבות אלו, קהל נכבד, מן ההכרח שבית הנבחרים לעתיד יגן על קיבות הבוחרים; אוי לאומה, השולחת לבית הנבחרים חנוונים!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.