(פתיחה לפיליטונים קטנים בשם זה)
פינה זו, שאנו מבקשים ליחד בעתוננו כפעם בפעם, אינה “פינת צחוק ושעשועים” במובן המקובל בעתונות של גויים. לא למהתלות ובדיחות יוקדשו טורים מעטים אלה מיום ליום (ואף על פי שגם במהתלות ובדיחות אין לזלזל, חלילה, וגדולה בדיחה, המקרבת את הלבבות), אלא הכוונה היא כאן קצת “עליונה” יותר וגם קצת “עמוקה” יותר. ולפיכך יתבררו ויתלבנו הדברים מיד, למען ירוץ הקורא ברשימות הבאות וידע את אשר לפניו.
ב“פנים שוחקות” אנו מבינים מעין משהו מן המושג הקדמון של “סבר פנים יפות”. ודוֹק נא ותראה איזה צירוף נפלא של שלש מלים עבריות כאן! לא שפניך, הקורא או הקוראה, חייבות להיות יפות, חלילה. יכול אתה להיות בעל פנים לא יפות כלל, ויכול אתה להיות, כלשונם, נאה או כָעוּר. אבל ההסבר של פניך – כלומר אותן הפנים, שאתה נושא אותן לראווה ברחוב, לפני אלה הבאים לקראתך, לפני מכריך־חבריך, לפנַי ולפנָיו, ולפניהם ולפניהן, חייב להיות יפה. זאת אומרת: בחדרי־חדרים, בביתך, או בבתי־נפשך, אין פניך, אולי, שוחקות כלל; אבל אני איני רשאי, ואתה אינך צריך כלל, לשתף אותי מיד בחומרות פניך עם חומרות נפשך. את הרצינות היבשה, ואפילו האמת שלך, החותכת־הנוקבת אולי חדרי לבך, שמור למענך. ואילו למעני שמור נא, במטותא ממך, את השחוק, את החיוך ואת הסברת הפנים היפות. ובאמריקה מודבקות כתובות־פלאים כאלה ברכבות־המסע העיליות והתחתיות, שבהן כתוב מפורוש, כאזהרה לבריות: שמור על החיוך! “Keep Smiling”. איזה רעיון נשגב!
ואני הייתי מחליף תיכף ומיד, עוד היום או מחר, אותן הכתובות שברכבות שלנו ובאוטובוסים – הכתובות החמורות והכבדות, מעין “עברי, דבר עברית!” או אפילו “אל תקנה תוצרת גרמנית!” בכתובת נפלאה זו: “שמור נא את החיוך בפניך!” או: “חייך נא כמעט!” או: “אל תזרוק פנים רצינות כל־כך בחברך!”
ובעיני רוחי רואה אני את השינוי הגדול, שהיה בא ונופל פתאום לתוך חיינו הרציניים כל־כך, הכבדים כל כך, החמורים כל־כך ללא אור של מבט־עין מחייך, צוחק, מסביר עצמו, ומעורר עם זה – נס בתוך נס – גם את החיוך השני, את השלישי ואת הרביעי ואת החמישי ואת העשירי ואת המאה. והאם לא נפלא על כל הנפלאות הוא לראות (אם בעל־דמיון אתה, דמה נא את הדבר בעיני רוחך!) רחוב שלם מחייך, עיר שלמה מחייכת – כרך צוהל משמחה!
וכאשר תעמיק בדבר תראה פתאום ותבין לשמחת לבבך, שאפשרי הוא הדבר הזה, שבידך הוא, שאתה יכול עוד היום ומחר להוציאו לפועל. והיינו הך. על כל אותם הענינים, שאתה מביט בעיני תוגה וצער ואֵבל ויסורים, משום שכך לימדו אותך האחרים, האבלים, מחמירי־הפנים, אתה יכול להביט מתוך פנים שוחקות, מתוך חיוך, וביחוד מתוך בת־חיוך של הבנה וסליחה – זו המדרגה הנעלה ביותר של “הפנים השוחקות”.
וכמה תשמח אז וכמה תגיל בך נפשך לראותך אז מביט על כל אותן השאלות המדאיגות, הפרובלימות, או הבעיות הכבדות, מגבוה, ממרום אותה נקודה, ששם אפשר כבר לסלוח את הכל; ממרום ההבנה שבחיוך הפילוסופי – זו נקודת־הגובה של נפש האדם בתוך סבך החיים הנפתל, בחינת: יושב בשמים ישחק…
וזו היא בערך מטרתה של פינה זו בעתוננו, שקראנו לה “בפנים שוחקות” מתוך כוונה ברורה זו: על אף כל חומרות־החיים, על אף כל הפרובלימות הכבדות, שמשתרגות ובאות עלינו חדשות לבקרים – הדו"ח של פרנטש, חוק האריסים, הקונגרס הבא (ספינה זו ללא קברניט, שסירות־“וויקינגים” של מפלגות ממפלגות שונות חותרות כיום לקראתה על מנת להתנפל עליה מכל עבריה), – על אף כל אלה אומרים אנחנו לחנך את הקורא להביט על הכל, ואם גם לא לאורך כל היום כולו, הנה לפחות בשעה שיתיחד עם פנה דלה זו שלנו – להביט על הכל בפנים שוחקות, בחיוך סלחני, שממנו נבוא אולי לידי תוצאות גדולות ונפלאות בחיינו: נַקהה במעט או בהרבה את העוקץ החד־החד הזה, שהולך מיום ליום ומתחדד בחיינו, מימין ומשמאל, ונתחיל אז אולי להבין שוב האחד את השני, היא האפשרות האחת, שעשויה להביא את האדם גם לידי סליחת־חטאים, כמאמרו של אותו גוי גדול, וגיטה שמו: “אם אנו מבינים איש אחיו, לא נשנא עוד האחד את השני לעולם”. וההבנה הזאת יכולה לבוא רק בדרך האחת והיחידה הזאת: אל נזרוק מרה בחיינו, כי מרים הם כבר כלענה גם בלאו הכי; אל נא נצא איש לקראת אחיו מזוינים בדעות הקיצוניות שלנו; ובעיקר: נשובה ונסביר נא פנים איש לאחיו! נשמור נא על הדבר היקר האחד, שיכול להיות משותף ומשתף את הבריות – נשמור על החיוך ועל הפנים השוחקות.
ומתוך הפנים השוחקות נבוא אז לידי כך, שבמקום לשלול כל הימים ולתַנוֹת השכם והערב בקינים והגה והי על על מה שאנו מפסידים, מאבדים וכו' – נתחיל לחייב ולראות שלא דלוֹנוּ כל־כך, שהיש הולך וגדל, שאנו הולכים ומכים שורש, שאנו פורחים ומשגשגים כאן, בשעה שכל העולם כולו נרקב עוד השורש.
ואז – ראה נא, קוראי היקר, עד היכן הבאתיך! – ואז נוכל להגיע לעוד משהו עיקר בחיינו: לחנך לנו את המאמין ביֵש זה שלנו ולחנך לנו את הדור החדש על החיוּבים והגדולים, שנטיף לפניו עליהם. כי רק על החיוב יש לבנות ולא על השלילה ועל ההרס.
הנה משחקים לפנינו כיום החיים בארץ: אחים גולים, אחים יקרים, שבים אלינו מכל כנפות הארץ; בשורות טובות מרחפות ככרוזים משיחיים על קרקע זה היקר שלנו – הבה ונצא נא לקראתם בפנים שוחקות –
כן, בפנים שוחקות…
[תרצ"ד]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.