א. מכתב רב שמואל בר חפני    🔗

מן המכתב הזה הגיע אלינו, כנראה, רק אפס קצהו. לפי העניינים שעליהם דן הגאון במכתבו יש לשער שהמכתב היה ארוך ביותר, מעין אגרת רב שרירא הידועה. והן הגאון רצה במכתבו זה להראות לשואלים את כחו ואיילותו בתורת ה' ואת “ההפרש בינו ובין זולתו” (עמ' רפה, שו' א), היינו רב שרירא שהיה גאון פומבדיתא באותה שעה. כדי להראות את יתרון כחו על גאון גדול ומפורסם זה וודאי שהיה רב שמואל זקוק לדבר בהרחבה על כמה וכמה שאלות הנוגעות לחקירת המשנה והתלמוד.

במכתבו זה הציב רב שמואל לעצמו מטרה כפולה: א. “להסליל דרכי החכמים בתלמודם”, ולהורות לשואלים את דרישתם; ב. להודיעם את “כבוד חכמי התלמוד הנמצאים” כיום ולעניין את השואלים במצבם החמרי הקשה של חכמי הישיבה הבבלית (עמ' רפג, שו' 26־24). בסלילת דרכי החכמים בתלמודם עסק רב שמואל במדה מרובה, ולשם זה חיבר את חיבורו החשוב “מבוא התלמוד”. מן הקטעים של הספר הזה הנמצאים באוספי הגניזה אפשר לראות שהיה זה חיבור חשוב בכמות ובאיכות, חיבור מקיף וכולל. אין כל ספק שבמבואו דן גם באותן שאלות שהוא דן עליהם במכתב שלפנינו. אין אנו יודעים אם המבוא קדם לאגרת זו או שהאגרת קדמה. אולי אפשר יהיה להשיב על שאלה זו אחרי שיתפרסמו קטעי ספר המבוא. אפשר שאף המבוא לתלמוד נכתב כתשובה לשואלים על שאלותיהם, ואולי נשלח אף הוא, כאגרת רב שרירא, לחכמי קירואן או לחכמי קהילה אחרת באפריקה הצפונית. הרי בסוף מכתבנו מציע הגאון לשואליו: “אם יש את נפשכם או את נפש מקצת [מכם] לפתור לכם כתב מכתבי נביאי ייי' או לפרש לו מסכת מן המשנה או מן התלמוד יואל להודיעני, כי אז נמהר לעשות חפצו”. יש לשער שאמנם קיבל הגאון בקשות מסוג זה, וכידוע היה רב שמואל מן המצטיינים ביותר בפוריותם. על חיבוריו המרובים בפרשנות המקרא, בהלכה ובפילוסופיא הדתית שנפרטו ע"י הרכבי בספר תולדותיו, יש להוסיף עוד את אלה שמציאותם נודעה לנו בעשרות השנים האחרונות מרשימות־הספרים העתיקות שנתפרסמו מתוך “הגניזה” וממקורות ספרותיים אחרים¹.

המכתב “נכתב בחדש אלול שנת רצ”ו“. ואולם קריאת שלש האותיות של פרט השנה אינה בטוחה, כי יש במקום הזה נקב בכ”י, ולא נשתיירו מהן אלא שרידים. רשב“ח נתמנה לגאון בסורא בשנות התשעים של המאה העשירית², אבל נראים הדברים שלפני זה עמד בראש ישיבה משלו, יותר נכון בראש קבוצת חכמים בפומבדיתא שלא קיבלו עליהם את מרותו של רב שרירא. הקרע שבא בישיבת פומבדיתא בזמן רב נחמיה ורב אהרן ן' סארג’אדו נמשך כמה שנים גם לאחר עלותו של רב שרירא על כסא הגאונות במקום רב אהרן שאצלו שימש מקודם כאב הישיבה. רב שמואל בן חפני אחיו של רב נחמיה ששימש אצלו כאב הישיבה, ריכז סביבו אחרי פטירת דודו רב נחמיה את אותם החכמים שהתנגדו מקודם לרב אהרן ולרב שרירא, עמד בראשם ודאג לכל מחסורם³. הגיע אלינו חלק ממכתב שכתב בתמוז שנת רפ”ח (=ד“א תשל”ז, 977)⁴, ובו הוא מדבר על גודל המצוקה שבה נתונים “החכמים שלנו” ומזכיר את “הזקנים האוהבים שלנו”. מן הנדבות המתקבלות “בשם זולתנו”, היינו רב שרירא שהוא קורא אותו “אחד החכמים המתכנה בשררות”, לא קיבלה קבוצת החכמים שהוא עומד בראשה כלום, ועל כן הוא מבקש מאת מקבלי המכתב שישלחו לו את נדבותיהם ונדבות אנשי מקומם וגם יפנו אליו בשאלות. כיון שכך אין כל קושי לקיים את זמנו של כתיבת המכתב שלפנינו בשנת רצ“ו, כפי מה שמראים השרידים, היינו בש' ד”א תשמ"ה (985).

שהמכתב הוא לרב שמואל – אפשר להחליט בלי כל ספק, גם בסקירה ראשונה. כל שורה שבו מעידה על כך. אף החתימה בסופו “ברית שלום” נהוגה רק אצל רב שמואל, שהיה כהן, ואצל בנו ר' ישראל⁵. גם הדברים החריפים מאד שבהם משתמש הכותב ביחס לאגדה: “ואלה – ההלכות – הם הסולת ודברי ההגדות פסולת… ואלה הם יין העסיס וזולתם שמרי רסיס” (עמ' רפג, שו' 22–24) מתאימים לגישה הרציונליסטית של רב שמואל⁶.

כה"י הוא מטושטש וקרוע בכמה מקומות ובקושי רב הצלתי מה שהצלתי. מי יתן וימצא החלק הראשון של מכתב חשוב זה.

[כ"י קנטבריגיא 15. 38 T.S.]

• • • • • • • • • • • •

בעליית חנינא בן חזקיה בן גרון⁷ כשעלו לבקרו ואמרו בתלמוד אמ' ליה אביי לרב יוסף אילו תנן הני דאמרנן או דילמא ואילו תנן והני⁸ דבענן למימר ואמרו בסוף השמועה שמע מינה אילו⁹ תנן שמע מינה וכמו ששנינו¹⁰ סוכה מדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה ונחלקו רב ושמואל שאמר רב חדא קא תאני [סוכה] מדובללת שצילתה מרובה מחמתה ואמר שמואל תרתי קא תאני סוכה מדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה וגם [?] זה כמו ששנינו¹¹ שור שמועד למינו אינו מועד ל[שאינ]ו מינו ואמרנו בתלמוד איתמר רב זביד אמ' ואינו מועד תנן רב פפא אמ' אינו מועד תנן רב זביד אמ' ואינו מועד תנן הא סתמא האוי מועד רב פפא אמ' א[ינו מו]עד [תנן] סתמא לא האוי מועד וזה כמו ששנינו¹² מפני ש[הנפח קשה] למשוי¹³ וא[מרו] בתלמוד איתמר אביי אמ' קשה כמשוי תנן ראבא [אמ‘] ק[ש]ה למשוי [תנן] וכמה מן החלוקים בלשונותם במשניות º כמו ששנינו¹⁴ כאיז[ה צד] מעברין את [הערים ואמרו] בתלמוד רב ושמואל חד תאני מאברין וחד תאנ[י מעב]רין מא[ן דתאני מאברין] איבר איבר מאן דתאני מ[עבר]ין כאשה עוברה ואמ’ ר' יוחנן ששה[?] ימים ישבתי אצל אושעיה ברבי [ולא] למדתי [מ]מ[נו] אילא דבר אחד במ[שנתנו כאיז]ה צד מאבירין את הערים באלף וכמוהו שנינו¹⁵ משילין [פירות] דרך ארוב[ה ביום טוב ואמרו] בתלמוד תוב רב יהודה ורב נתן בר הוש[עיה]¹⁶ חד [תאני] משילין וחד תאני משחילין אמ' מר זוטרא מאן דתאני משילין לא [משתבש ומאן דתני משחילין לא משתבש] מאן דתאני משילין לא משתבש דכתיב [כי ישל זיתך ומאן דתאני משחילין לא משתבש] דתנן השחול והכסול איזה הוא שחול כל שנשמטה יריכו כסול כל שא[חד מירכותיו] גבוהה אמ' רב נחמן בר יצחק מאן דתאני משירין לא משתבש ומא[ן דתאני משחירין] לא משתבש ומאן דתאני מנשירין לא משתבש. [מאן דתאני משירין לא משתבש] דתנן ר' ישמעאל אומ' נזיר לא יחוף באדמה מפ[ני שמשיר את הש]ער [מאן דתאני] משחירין לא משתבש [דתנן] השחור והזוג של ספרים שנחלקו הרי [אלו טמאין ומאן] דתאני מנשירין לא משתבש דתנן איזה זה הוא הלקט הנושר בשע[ת] הקצירה [וכן שנינו בפרק הגוזל] עצים¹⁷ הגוזל שדה ונטלוה מסיקין ואם מכת מדינה ואמ' רב נחמן בר יצחק מ[אן דתאני] מסיקין לא משתבש ומאן דתאני מציקין לא מ[שתבש מאן] דתאני מסיקין [לא] משתבש דכת' יירש הצלצל ומתרגמינן יחסנינה סק[אה ומאן דתאני מציקין לא] משתבש דכת' במצור ובמצוק [וכן שנינו¹⁸ החליל חמשה וששה זהו] החליל של בית השאובה ואמ' איתמר רב יהודה [ורב עינא חד תאני] שאובה¹⁹ וחד תאני חשובה אמ' מר זוטרא מאן דתאני שאובה [לא משתבש דכת‘] ושאבתם מים בששון ואמ’ רב נחמן בר יצחק²⁰ מאן דתאני [חשובה לא משתבש] מצוה חשובה [היא] ובאה מששת ימי בראשית. ומהם… מפור… תירוצא[?] היו אומרים לתנא תני כן וכן כמה ששני[נו]²¹ על הרובד ה[רביעי שבהיכל] והקשו בתלמוד ואמרו שבהיכל והכתיב וכל אדם לא יהיה באה[ל מועד] ואמרנן אמ' רב יהודה תני של היכל. וכמוהו שנינו²² והניח את [ד]מ[ו על כן הזהב שבהיכל]… כן… ובתלמוד… שני שבהיכל²³ ושנינו עוד²⁴ והחזנין מקבלין [מהן וסודרין] [אותן] על גג האצטבה ואמרנו בתלמוד²⁵ תאני תנא קמי[ה דרב יהודה על גג] אמ' ליה וכי ליבשן הוא צריך תני על גב האצטבא וש… תא[ני תנא קמיה] דרב יהודה²⁶ הפודה את בנו בתוך שלשים יום פדוי אמליה²⁷ שמואל אמ' [אין בנו פדוי] ואת אמרת בנו פדוי תני אין בנו פדוי ולכן אמרנו במ[קו]מות רבים… חסורי [מ]ח[סר]א וה[כי קאת] אני. וגם היו חוקרים לש[ון] המשנה ההוא כפשוטה… כמו ששנינו²⁸ אור ארבעה עשר… [וח]קרו לשון אור ואמרו מאי אור רב חונא אמ' נגהי רב יהודה אמ' לילי… רב חונא חקר לשון אור כפשוטו שהוא כנוגה ורב יהודה חקרו והוציאו לכינויו וכל אחד מהם הביא ראיה לדבריו מן המקרא ומן המשנה. והיו רבותינו חכמי התלמוד חוקרים לשון המשנה על פנים אחרים ומתקנין אותה כאשר שנינו²⁹ כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחיב³⁰ בחליפיו ואמרנו בתלמוד כל הנעשה דמים ב[אחר³¹ מאי] ניהו מטבע והקשו ואמרו שמעת מינה מטבע נעשה חליפין ופירקו ואמ' אמ' רב יהודה הכי קאמ' כל הנישום דמים באחר. וכן שנינו³² כל מצות ה[בן] על האב ואמ' רב יהודה… כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבים ונש[ים] פטורות [ושנינו] עוד כל מצות האב על הבן ואמ' רב יהודה הכי קאמ' כל מצות האב המוטלות על הבן לעשות לאביו אחד האנשים ואחד נשים חייבין. וגם היו מוסיפין מילין לתקן עניני לשונות המשנה כאשר שנינו וכן היתומים לא יפרעו אילא בשבועה ותירצו ואמרו³³ וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אילא בשבועה. והיו אומרים על מקצת המשניות זאת אומרת כן וכן כאשר שנינו במסכת כריתות³⁴ ר' יהודה³⁵ אומ' אם היתה שבת והוציאו בשבת חיב אמרו לו אינו השם ואמרו בתלמוד ותפו[ק ל]י משום הוצאה ביום הכפורים אמ' אפרם³⁶ זאת אומרת יש עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים ואמרנו בסוף השמועה הא דרב אפרם ברותא היא, ועוד שנינו³⁷ מוליך מזונותיה למקום שאמה ואמרנו בתלמוד³⁸ אמ' רב חיסדא זאת אומרת בת אצל האם, והיו חוקרים לשונות המשנה גם על פנים אחרים כאשר אמרו בתחלת תלמוד מסכת עירובין תנן התם סוכה שגבוהה מעשרים אמה פסולה מאי [שנא גבי] סוכה תאני פסולה ומאי שנא גבי מבוי תאני ימעט ואמרו בתחלת תלמוד סוכה… לאלה. וגם אמרו בתחלת תלמוד סדר מועד תנן התם שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטמאה שתים שהן ארבע יציאות השבת שתים שהן ארבע מראות נגעים שתים שהן ארבע מאי שנא הכא דתאני שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ומאי שנא התם [דתאני שתים שהן אר]בע ותוב לא. וגם אמרו בתחלת תלמוד קידושין מאי ש[נא] הכא ד[תאני האשה נקנית] ומאי שנא התם דתאני האיש מקדש. וגם היו מבארים זמני המשנה כאשר שנינו³⁹ ולמה צרכו לכך שפעם אחת עלה מאור לבנה ודימו שהאיר השחר ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה והורידו כהן גדול לבית הטבילה ואמרו בתלמוד אימת אולימא בשאר ימות השנה לא סגיא בלא כהן גדול ואילא ביום הכיפורים מאור הלבנה מי איכא הכא קא אמ' וביום הכפורים כי אמ' ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה. ולו חפצנו לכתוב כל אופני דרכי רבותינו חכמי התלמוד על דברי חכמי המשנה היו יריעות הרבה ומה תכיל אגרת לחקוק בה כל אלו ומה ישא נשתון לחקור כל זאת אבל כתבנו דוגמאות להז… בהם אחינו חכמתם ולומר אותם לתלמידיהם. ועתה אל יכבד אליכם עול כתבנו זה ואל יעצם מ… ואף על פי כי היו ראשונינו הגאונים הקדושים מצעם בעדן נוהגים לכתוב מכתביהם דברי הגדות וריצויים ופיתויים לרצותכם להתנדב ולפתותכם להנדב אכן אנחנו סללנו דרכים אחרות לכתוב הלכות ושמועות ואלה הם הסולת ודברי ההגדות פסולת וגם אלה הם הדגן וזולתן נעגן ואלה הם יין העסיס וזולתם שמרי רסיס ואף כי כתבנו אלה לכמה ענינים. הראשון להסליל דרכי החכמים בתלמודם ולהורותכם דרישתם. והשני להודיעכם כבוד חכמי התלמוד הנמצאים ויש לכם להצליחכם ועוצם צרכם כי הם כעינים לכם דכת‘⁴⁰ עינים הייתי לעור וג’ וגם הם דומים לאב לכם לחקור ריביכם. ככת‘⁴¹ אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו והם מורים אתכם ומאירים עיניכם ומבארים עיניניכם ולכן לא יכנפו עוד ככת’⁴² ולא יכנף עוד מוריך וג' וגם כן דומים לשמש להגיה לכם ויי’י לא יביא שמשכם ולא יאסף ירחיכם כאשר הבטיח ואמר⁴³ לא יבא עוד שמשך וג' ואם אתם היום תלמידים מחר תהיו מלמדים [וחשובים הם לפנינו חכמי] מדינתכם ובשכל שאלותיכם הבאות לפנינו יצא שמעם בחכמה והשכל וכל יופי ככת‘⁴⁴ ויצא לך שם בגוים ביפיך וג’ והם הם המעמידים אתכם על נדבות אחי גם ה… וה… ים… המזכים אתכם והמרבים שכרכם ככת' הנה י’י אלהים⁴⁵ בחזק י[בא וג‘… ] ה..דים לכם…תו צדקות והצופנים בם ש… ככת’⁴⁶ יצפן לישרים תו[שיה וכת‘] מה רב טובך וג’ והם הבונים לכם… ארצות ומשכנות–ככת‘⁴⁷ ובנו חרבות עו[לם שוממות] ראשונים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור והם המתקנים להוליך [אתכם] ולהדריככם בדרכים ישרים ככת’⁴⁸ והולכתי עורים וג' ולכן… כם כבודם ונזהירכם עתה קודם לקחת מפיהם תורה ככת‘⁴⁹ קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך וללקוט… ובדלחי עניניהם ופטדות מעלותיהם ככת’⁵⁰ יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכת‘⁵¹ לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה וקחו מוסרם ואל כסף ככת’⁵² קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר כי הם המזהירים… [והמ]ורים לכם והמאירים דרכיכם ככת‘⁵³ והמשכילים יזהירו וגו’ והם ידברו בלשון [יי’י אלהינו] ובלשונות המתנבאים ככת'⁵⁴ בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממנו והם המזכירים [?] אתכם עני החכמים ודחקם ולחצם והנוגשים מכם נדבות כי הם שותפי… ל…ותם ואף כי ננעלו שערי מחיתם מן המקומות האלה בשוממותם ונשארו… נפשותם כיתומים אשר נתיתמו מאבותם ונותרו כסוכה בכרם… ונפ[תחו] להם שערי רחמים מאתכם ולא נסגרו דלתות חסדיכם

ועינינו ועיניהם נשואות אליהם ותלכו בדרכי אבותיכם החסידים המרבים חסדים לכן אל י[מעט]ו בעיניכם חסדיכם אשר אתם עושים עמנו ועמם ואל נא תקטן בפניכם הלואת צורכם ככת‘⁵⁵ מלוה י’י ח[ונן דל וג’]… כם ענינכם… חכמיכם החשובים… אשר אתם דוא[גים למחיתם ומש]כילים בדבריהם נתיבותיכם ככת‘⁵⁶דרכיה דרכי נועם וג’ וזכרו[ם בעתות] חסדיכם ובעונות רחמיכם ויהמו נא רחמיכם עליהם [יאמר] אהינו לרחם עליכם כאשר הבטיח ואמר⁵⁷ ויחן י’י אותם וירחמם וג' וגם עתה באו אלינו נדבות נדיביכם והגיעו לפנינו חסדי חסידיכם וצוינו וחלקו אותם לכל חכמי הישיבה מבין עם תלמיד ואנחנו והם בירכנו אתכם ודרשנו מלפני אלהינו לשלם גמולכם להרבות שכרכם להגדיל פעולותיכם ולהושיעכם ככת‘⁵⁸ הנה יי’י השמיע אל קצה הארץ וג’ ומעתה והלאה זכרום על לבותיכם העלום וההנום והועילום כי לנפשותיכם הועילו ומעלה מעלה העלו. ובכן הטו אזניכם אלינו ושמעו דברינו ומילינו כי תחיונו ותחיו נפשותיכם ככת‘⁵⁹ הטו אזניכם ולכו אלי וג’ […להועילכ]ם כהועלת קטני משרתכם [?] ירב בע…יהם ויגדל לבותיהם ואשרי הקונה שכר גדול במתנה מעוטה ועושר רב במתן מעט וזאת היא הסחורה הגדולה והמסחר הרב. והגיעו שאילו[תיכם] לפנינו וצוינו וכתבו תשובותם כדת וכהלכה ותואילו לכתוב לפנינו שאילותיכם וכל ספיקותיכם מן המקרא והמשנה והתלמוד כי אז יבואונכם תשובתם כאות נפשותיכם ותהנו ⁶⁰ ותֵהִנו ותקחו ותתנו ובזאת תדעו כוחנו וההפרש בינינו ובין זולתנו ותדעו אילותינו בתורת י’י…ה זאת לכם לצדקה גדולה ולשם נכון עצום גם אם יש את נפשכם או את נפש מקצת [מכם] לפתור לכם כתב מכתבי נביאי יי’י או לפרש מסכת מן המשנה או מן התלמוד יואל להודיענו כי אז נמהר לעשות חפצו וייי' יכתוב שמכם בספר זכרון לפניו ככת‘⁶¹ אז נדברו יראי יי’י איש אל רעהו וגו’ ויי’י ימהר רצונכם וימין ושמאל יפרצכם ככת‘⁶² כי ימין ושמאל תפרוצי וג’ ושלומכם ירב. נכתב בחדש אלול שנת רצ"ו. ברית שלום.

ב. מכתב מחזקיה בן דוד, ראש הגולה וגאון פומבדיתא    🔗

מחזקיהו ראש הגולה, שנתמנה גם לראש ישיבת פומבדיתא אחרי פטירתו של רב האיי, הגיעו אלינו רק דברים מועטים. הוא שימש בגאונות עשרים שנה⁶³, אולם מכל התשובות שכתב במשך תקופה ארוכה זו הגיעה אלינו רק אחת, שהובאה בספר השטרות לר“י ברצלוני עמ' 87: “לאחר שנפטר רבי' האיי גאון זצ”ל לבית עולמו בגן עדן נשאל חזקיהו נשיא ישראל בהלכה זו”. מן המכתבים שכתב במשך ארבעים שנה ששימש בהן כראש גולה⁶⁴ הגיעו אלנו עד היום רק שלשה. האחד נתפרסם ע“י ד”ר א. ש. קמנצקי ב־REJ כרך נ“ה עמ' 51–53⁶⁵, ונכתב בשנת אשל”ב לשטרות (1021)⁶⁶, ומכאן שבאותו זמן שימש כבר ראש גולה. שנים אחרים, מקוטעים בהתחלה או בסוף, נתפרסמו ע“י פרופ' י. מאן בספרו Texts and Studies ח”א עמ' 181–184. אי לזאת חושבני שכדאי לפרסם את המכתב הזה השמור באוסף קטעי הגניזה שבקנטבריגיא.

המכתב חסר מעט בהתחלתו ואפשר להשלים בקירוב את החסר על פי שאר מכתביו. אף על פי שהתחלתו חסרה אין כל ספק שהוא לחזקיה ראש הגולה. בשור' 1 נזכר בנו דוד, שאותו הוא מזכיר גם במכתבו מש' של“ב והידוע לנו גם מכמה מקורות אחרים⁶⁷. בשו' 9 נזכר “דויד המלך אבינו”, מה שמוכיח שכותבו היה ראש גולה. זמנו של המכתב הוא “תמוז שנת שמ”ז” לשטרות (1036), היינו בהיותו עוד רק ראש גולה, כשנתיים לפני פטירתו של רב האיי.

בזה מתבארת גם העובדא שהוא מוסר למקבל המכתב שלום גם מאת [“ראשי שתי] הישיבות”. מעניין לציין שאף שלא נתמנה עוד לגאון הוא מבקש שמקבל המכתב יפנה אליו בשאלות שתתעוררנה אצלו בספרי הנביאים או בתלמוד בנוגע למצות או לדינים או מקרים שיתחדשו. משמע מכאן שחזקיהו השיב תשובות גם לפני שנתמנה לגאון, אף כי התשובה היחידה שהגיעה אלינו ממנו נכתבה “לאחר שנפטר רבי' האיי גאון”⁶⁸. אפשר שגם בזמנם של ראשי הגולה שקדמו לו פנו בשאלות לבית הדין הגדול של “באבא דמרואתא”, ביחוד מאותן קהילות שנמצאו ב“רשויותיו” של ראש הגולה, אם כי לפי שעה ידועות לנו רק תשובות דשדר צמח בר שלמה דיינא דבאבא דמרואתא.

מקבל המכתב שלנו היה “סנהדרא האדיר” (שו' 4), היינו “סנהדרא רבא”, או “חבר בסנהדרין גדולה”. בזמן שאנו עומדים בו ידועים לנו כמה חכמים ונכבדים בתואר זה, ועל כן לא נוכל להסתייע בסימן זה לשם בירור השאלה: למי ולהיכן נשלח.

[כ"י קנטבריגיא T.S 13/ 91]

… [שא שלומו]ת ממנו ומן דויד⁶⁹ חמודנו [ומראשי] [שתי]⁷⁰ הישיבות [ומ]כל הסנהדרין והחכמים [בני] שורות גדולות⁷¹ ובני שורות קטנות כי ברחמי שמים אנו שלום ומודים לצור ישענו ומרומם על כל ברכה ותהלה. מא יזידנא־לזמאן אלא מחבה לך א[יהא] אלשיך אלפאצל סנהדרא האדיר אטאל אללה בקאך ואדאם עזך וחראסתך ורגבה פי מודתך ושוקא אליך ואתגאהא אלי קרבך למא פיך מן אלכצאל אלגמילה ולטראיך אלחסנה ואלתורה אלתי קד תמיזת בה… מן כתיר מן אשכאלך ופקת במא קד רזקך אללה תבארך ותעאלי מן אלפצל פי עלומהא… ק מן אמתאלך פנחן למחבתך טאעה הקבה ומואלאתך אוליאה שביהא בקול דויד המלך אבינו עליו השלום ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם ונותר תקריבך ואלתכתר בך ללטף אכלאקך ולין עריכתך ואלענוה אלתי פיך כמא קאל אלחכים עלוהי אלסלם טוב שפל רוח את ענוים מחלק שלל את גאים וקאל אלחכמ' זכרם לברכה אמ' ר' יהושע בן לוי⁷² בא וראה כמה גדולים נמכי הרוח שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עלה שכר עלה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנ' זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנ' לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. וקד אבטת כתבך אדם אללה עזך ענא ואוחשנא תאכרהא ושגל קלבנא כתירא ונרגו אנך פי חרז אלסלאמה ואמורך גאריה על מא נותרה מן אלסדאד ואלצלאח ואן יכון עאיק כיר עאקך ען מכאתבתנא עלי אן מע עלמך באנסנא בכתבך וסרורנא בטיב כברך קד כאן יקתצי פצלך אן תגעל למכאתבתנא חטא פי אוקאת פראגך….. נשאטך ועלי כל חאל נחן נדין אותך לכף זכות ונאל עלי מא נעתקדה מן חסן אלניה ואכלאץ אל[מודה] עלי [מא] תסתאנפה מן אלמואצלה אלדאימה אלתי נותרהא פיגב אן תעתמד דלך ותסרנא בכתבך באכבארך וחואיגך ומהמאתך ומא יכטר לך מן אלשאלאת פי כתב אלנבואת או אקואל רבותינו זכרם לברכה אמא פי אלמצות או פי אלדינין או פי אלחואדת אלתי תטרק פאנא נסר בדלך כתירא ונק[דם] אנגאז מא תלתמסה מן גהתנא עלי מהמאת כתירה פאנבסט בדכר גמיע מא תחבוה מן כל מעני ולא תנקבץ ולא תחתשם פליס יתקל עלינא מן גהתך כלפה ולא נוקף לך גרץ לא נוכרה בל נסר בסואלאתך ותעגיל אלאגובה מתלך ואכתר וכמא קאל אלחכמ' יתיר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק ופי חק הזה בעצה פי אסתדעא מתלך מן אהל אלפצל ודוי אלוד אלי אלמואצלה בל אנת ענדנא ומנזלתך פי נפסנא… עלי מתל מא קאל אלולי עליה אלסלם⁷³ ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה ושלום הזקן החשוב ירבה לעד תמוז שנת שמ"ז ישועה⁷⁴

תרגום⁷⁵

.. הזמן אינו מרבה בנו אלא אהבתנו אליך הזקן המעולה, סנהדרא האדיר, ה' יאריך ימיך ויתמיד כבודך וישמרך, ותשוקה לידידותך וגעגועים אליך ונטיה לקרבתך בגלל מה שיש בך מן התכונות היפות והמדות הטובות והתורה אשר (בה) הנך מצטיין… מרבים מן הדומים לך, ועלית במה שחנן אותך הקדוש ברוך הוא משפע הידידות בה…. אנשים כמוך. ואנחנו אוהבים אותך בגלל אהבתך את עבודת הקב"ה והתרועעותך את חסידיו כמו אמר דויד המלך אבינו עליו השלום⁷⁶ ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם, והיינו רוצים לקרב אותך ולהתרבות⁷⁷ בך ליופי תכונותיך ונועם טבעך והענוה שבך כמו שאמר החכם עליו השלום⁷⁸ טוב שפל רוח את ענוים מחלק שלל את גאים ואמרו החכמים זכרם לברכה⁷⁹…

… [הנה] הפסקת לשלוח מכתביך אלינו – יתמיד ה' כבודך – והעציבנו איחורם והטריד לבנו מאד, והננו מקוים שאתה ברבות השלום ועניניך הם בדרך טובה ובסדר כמו שאנו רוצים ושיהיה זה עיכוב טוב שעיכב אותך מלכתוב לנו. ברם עם ידעך רגילותינו במכתביך וששוננו על ידיעותיך הטובות היה ראוי למעלתך שתקבע מזמנך הפנוי לכתוב אלינו… ועל כל פנים נדין אותך לכף זכות ונסמוך על הרצון הטוב והאהבה הטהורה שאנו בטוחים בהן שתתחיל בקשר תמידי שאנו רוצים בו, וראוי שתשים לבך לזה ותשמחנו ע"י כתיבת מה שנתחדש לך וצרכיך ועסקיך ומה שעלה בדעתך משאלות בספרי הנבואה או דברי רבותינו זכרם לברכה בנוגע למצות או לדינים או מקרים שיתחדשו ואנחנו נשמור על זה מאד ונקדים לעשות מה שתבקש מצדנו על טרדות רבות (אחרות). והרחב בהזכרת כל מה שאתה רוצה מכל ענין ואל תתאפק ואל תתביש, ולא תכבד עלינו כל טרחה שתבא מצדך ולא נדחה מילוי כל בקשה ולא נאחרנה אלא נשמח בשאלותיך ובהחשת התשובות כמוך ועוד יותר וכמו שאמרו החכמים יתיר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ובאמת זה מקצתו כדי למשוך אנשים כמוך מבעלי המדות ואנשי חמד להתקשר (אתנו) ולא עוד אלא שאתה בעינינו ומדרגתך בנפשנו כמו שאמר ידיד השם עליו השלום…

ג. שרידי מכתבים לגאון    🔗

דף אחד קרוע ומטושטש בכמה מקומות, שריד מקונטרס שהכיל טופסי אגרות של גאון או גאונים⁸⁰, ורק בקושי רב אפשר היה להציל ממנו מה שהצלתי. יש בו שבע שורות מסופו של מכתב אחד והתחלתו של מכתב שני, שנשלח לאבונצר יוסף בן חסן בר אחות בנדאר בן משה. אישים אלה אינם ידועים לנו לפי שעה ממקום אחר. מתוך שו' 17­16 בעמ' א נדע רק שבנדאר היה “ראש הקהל” בעיר מושבו, והיה כנראה אדם חשוב בזמנו ובמקומו, אחר שמקבל המכתב, אבונצר יוסף, מתייחס אחריו. מי הוא הגאון שכתבם? משו' 2, ו־17–18 בעמ' א' נראה שהכותב היה גאון בנו של גאון והבן מילא מקום אביו, מינויו לא עבר בלי מחלוקת: “[והחולק עלינו הוא] כקרח שהצה על משה ואין אדם סופנו ולא משגיח עליו” (שו' 2–3 בע"א). זקנו היה מר דוד (או דודאי) ראש כלה (ע"ב שו' 18). אך אחרי כל הסימנים האלה קשה עוד להשיב על השאלה: מי הוא הכותב?

נראים הדברים שהכותב היה גאון סוראי, בע“ב משו' 15 הוא משתדל להוכיח ש”רשות חלח וח[בור וסבי]בותיהן המה נכללים בכלל… הרשות שלנו“. חלח היא חלואן⁸¹ (Hulwon) וחלואן היתה מרשויותיו של ראש הגולה, כמו שיספר לנו רב נתן הבבלי: “ויש לו מקום אחר הנקרא חלואן, בינו ובין בבל (=בגדאד) מהלך ה' ימים. ומקבל ממנו ק”נ זהובים בשנה” (סדר החכמים ח"ב עמ' 86)⁸². סמוך לזה מודיע לנו רב נתן: “כשימות ראש גלות כל הרשויות שלו ינתנו לראש ישיבת סורא”. ובכן היתה חלואן בזמנים שונים שבין מלכא למלכא ברשות ישיבת סורא. כשהיתה ישיבת סורא סגורה אחר פטירתו של רב סעדיה עברו רשויותיה, ולכל הפחות חלק מהן, לישיבת פומבדיתא. כשנפתחה סורא מחדש בראשותו של רב צמח צדק (בסוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים של המאה העשירית) הוחזרו לה רשויותיה, אבל נראה שביחס לקצתן נפלו חילוקי דעות בין שתי הישיבות, וכותב המכתב משתדל להוכיח שרשות חלח וחבור וסביבותיהן שייכות לישיבתו. אפשר גם כן שהסכסוך בענין זה היה לא עם הישיבה האחרת כי אם עם ראש הגולה. התעודות שנתגלו מן הגניזה מוכיחות ברור שראשות הגולה המשיכה את קיומה גם במחציתה השניה של המאה העשירית, אבל ברור שלא היתה השפעתם של ראשי הגולה שעמדו באותו זמן גדולה כזו של הראשונים, והם נכנעים יותר ויותר לפני גאוני הישיבות. יתכן שחלו גם הפסקות די ממושכות בין ראש גולה לראש גולה. כשנפתחה ישיבת סורא מחדש סיפחה אליה, או רצתה לספח, קצת רשויות שהיו שייכות לפנים לראש הגולה, ומכאן מקור לסכסוכים. ידועה המחלוקת בין עוקבא ראש הגולה ובין גאון פומבדיתא בדבר רשות כורוסאן.

זקנו של הכותב, דוד או דודאי ריש כלה, היה שליח הישיבה באותן רשויות והוא היה “מנהיג אתכם ועומד לכם בצרכי הרשות”. אחריו בא שליח אחר, ששמו מחוק, וכל [ימי] חייו היה פוקד אותנו בחקי הרשות“. ואחריו בא בן אחיו של הקודם, והוא נשלח כבר למשרתו ע”י הגאון כותב המכתב שהתנה עמו קודם יציאתו תנאים ידועים, אבל בזמנו נחלשה כבר זיקת אותם מקומות לישיבה “ונצטרכנו לכתוב אליכם כמה פעמים בדבר הזה ועמד הדבר… [עד אשר] נפטר לבית מנוחתו” (ע"ב שו' 23–24.

נראה ג“כ שהכותב מילא את מקום אביו תיכף אחרי פטירתו, או כעבור שנים מועטות אחרי זה, כמו שנראה משו' 17 בע”א: “ומאחרי גאון אבינו נוחו עדן אחזנו מנהגו לברכך וכו'”. ודברים אלה אינם הולמים את רב צמח צדק, ר“ש בן חפני ורב דוסא מגאוני סורא; אבות שני הראשונים לא היו גאונים, ובין גאונות רב סעדיה ורב דוסא מבדילים יותר משבעים שנה, קשה גם לייחסו לרב ישראל בן רשב”ח, כי לא ידוע לנו שהיתה לו מחלוקת בעלייתו על כסא הגאונות. אמנם לא ידענו אינה ראיה, אבל גם הסגנון הכללי של המכתב אינו הולמו, עד כמה שיש לדון מן המכתבים האחדים שהגיעו אלינו ממנו.

שבתי וראיתי שייתכן אולי לייחס את המכתבים לרב שרירא, ויש כאן זכר לדין ודברים שעברו בין ישיבת פומבדיתא, שהחזיקה ברשויות סורא במשך זמן סגירתה, ובין ראש הגולה שבאותו זמן. ראשי פומבדיתא השתדלו להוכיח שלכל הפחות חלק מרשויות סורא היה שייך באמת לישיבתם עוד מזמנים קדומים. לרב שרירא נאה לכתוב שהחולק עליו – רב נחמיה? – הוא כחולק על משה⁸³ ואין אדם סופנו ולא משגיח עליו. המכתב נשלח בזמן הראשון לגאונותו, או, מה שיותר מסתבר, עוד לפני שנתמנה לגאון אך עמד בראש קבוצה נכבדה של חכמי הישיבה ⁸⁴. כבר באותו זמן הריץ רש"ג וחברו רב נחשון מכתבים לקהלות שונות ⁸⁵ והודיעו להן על המצב בישיבה. אחד מאבות אבותיו של רב שרירא היה רב דודאי⁸⁶, ובאמרו “והיה זקננו” אינו מכוין לזקנו ממש כי אם אחד מאבות אבותיו⁸⁷. יש כמובן קושי בזה שבין רב דודאי הנז' ובין זמנו של רב שרירא מבדילים מאתים שנה, וכבר תמה זכות אבות שיסתייע ממנה.

יש במכתב זה עוד חידה אחת. בע“א שו' 12 כתוב: “מן [מו]לנא ר' אלחנן שנת ש”ה”, היינו שנת אלף ש“ה לשטרות. ר' אלחנן זה הוא לנכון ר' אלחנן בן רב שמריה, שעמד בחליפת שאלות ותשובות עם גאוני סורא ופומבדיתא שבזמנו, אבל איני יודע מה עניינו לכאן. יש איפוא במכתבים אלו כמה פרטים הטעונים בירור וליבון, ואולי יתבררו ע”י תעודות נוספות.

[כ"י קנטבריגיא 25⁸ ^F. S. 10 J.]

עת… אנחנו אדונים שלו והעבד לעול.. ל… אמת וגלוי שאנחנו אחרי גאון אבינו נוחו עדן ב… [והחולק עלינו הוא] כקרח שהצה על משה ואין אדם סופנו⁸⁸ ולא משגיח עליו. .. והשביתו את שמו ואת שם הבאים מכחו והיו לבני חיל ב….שנו ו[כתב שכתבנו] אליכם עשו לפיהו ובארו שלומכם וצרכיכם למען נשיש בשלומכם ונצוה [למלא] חפצכם ואנו מיחלים לתשובתיכם ולאחרית כל דבר ודבר שעשיתם בע.. .⁸⁹ וייי' יגלגל על ידיכם הטובות, מהרו התשובה מבלי עכבה ושלומ' וג'.

לאבונצר, יוסף ב חסן בר אחות בנדאר. לנכבד ואיש שכל, ההולך בתם בלי נכל, העוזר חכמים בכל יוכל, המנושא בשם טוב כבשם [המשוב]ה בישיבתנו והנדיב בעמנו פל‘, יחי[יהו המ]תנשא לכל לראש, וייטיב [רי]חו כתירוש, ויענהו כאתו ידרש, ויגביהו כברוש, ה’ יחייהו בנעימים ויתברך לעולמים… שלומות משלשות וג מן [מו]לנא ר אלחנן שנת שה מודיעים כי מימי קדם שמך ושמעך נקוב במעשים טובים ובמעבדים רצויים וכי יש בך יראת ייי' ו[חש] ועש לעשות רצון יוצרך ושת אותך להיטיב לכל יודעיך… ם… ישיגו חפצם לעצם הנדיבות [ה]טבועה בך ובישיבת…. לצור חיינו יתברך בברכות עצומות אחרי ברכת [הז]קן?? ח בנדאר ראש הקהל [יצרהו א]לוהנו ב מ ור' משה זכ לב⁹⁰ ומאחרי גאון אבינו נוחו עדן אחזנו מנהגו לברכך בשב[ת בשער] היש' במקום גאון אבינו נו[חו] עדן [וה]תחלנו לפרט שבחך ולתנות תעצומ[ות הוד]ך ולברכך בברכות סגולות וייי' יק[שיב] ויחזק [ויקיים כל ה]ברכות בך ישיתם [לעולמ]י עד כענין שנ' כי תשיתהו ברכות לעד וג‘… ל יך… באשמרות ראשנה לדרש שלומך כמו נהגו ראשי ישר’ ל[דרש בש]לום אבירי עמם וגדולי מקום מקום⁹¹ כמוך… לנצחם… ל… דר ולהודיע תשובותיהם למען תגדל השמחה ויועצמו פעולותיהם ומעשיהם והשנית להודיעך כי אהבתך היא קבועה בלבנו במדות המשובחות והמעולות המצואות⁹² בך שמקצתם פרטנו בכתב הזה וכי ברך נברכך בתדר⁹³ בקרב ישיבתנו… ן בפרקים ועצרו'⁹⁴ ומקהלותם ל. מטרף… לם

[עמ' ב‘]… ת עולם. והשלישית להודיעך… ה ומקימי מצות לא ימוש מתוך דוחק וגלו[ת] שא… [ואנו נדח]קים ונלחצים ומכים מפני כובד העול ועצם ההוצאה… ינו לפ[י] שאין לנו לא סחרה ולא כנענות⁹⁵ ולא פרקטיאות ולא… כולנו ומחיתנו מנדיבי ישראל אשר הם ראשונים בכל מקום [ומ]קום זרע אב המון שכת’ בעבורו נדיבי עמים נאספו וג' שתחלת [הנדיב]ים היה הוא וכל הבאים מאחריו מי שיש בהם נדיבות על שמו יק[ראו] ואתה יקירנו מ… שלאתו הצדיק ועל שתלו נשתלתה…⁹⁶ זכ לב נדיב [לב] וטוב עין בעמו והראשים ו[האלופי]ם [ה]נאות רבות היו להם מ[מנו] ואתה ישמרך צורך כמהו והנדיב[ות] קבועה בך וראוי עליך להתנדב לנו בכל שנה ושנה או ברוב עתים לפי טובת עינך ורוחב לבך ולא תעלים עין כי בגלל הדבר הזה שכר טוב וכפול ועצום תטול מיוצרך ותחיה נפשות עמלי תורה… קבות⁹⁷ פיך חיכונו⁹⁸ כענין שנ' ולוקח נפשות חכם… ובני ישיבת' ונצוה לכבדך עוד לברכך על שער היש' הגדולה ובכל ארץ [ויהיו תמי]ד הברכות נשלחות באסמיך ובכל משלח ידיך… מהר לדבר למען תמוהר מן השמים בגודל הברכות ובעצם הטובות והרביעית להודיעך כי רשות חלח וח[בור וסבי]בותיהן המה נכללים בכל[ל].. הרשות שלנו ובידו ל… חיות ח… הניה כי אם בראשים מ[נהי]גי דור דור רשות שלכם? חציה ל.. סכנה. והיה זקננו מר דו[דאי] ראש כלא בן… שליחנו? אצלכם מנהיג אתכם ועומד [ל]כם בצרכי הרשות⁹⁹… אבינו… בן חנניה¹⁰⁰ גאון זכ' לב' וכל [ימי] חייו היה פוקד אותנו בחקי הרשות… וא… עוד נהנינו ממנו ומאחריו נוחו עדן [בא] אליכם בן אחיו נוחם עדן והתנינו עמו קודם יציאתו שידרש מכם בי… ת בלבד והגיע.. לחק יניחו עד אשר נבחרה בי… רמה בנו ונצטרכנו לכתוב אליכם כמה פעמים בדבר הזה ועמד הדבר… נפטר לבית מנוחתו – –… והם בני בנו של ש… חולקים [אח]רי ש… אבינו נוחו עדן והגד לפנינו