בספר “היכלות רבתי”2 טמונים פסוקים וצירופי שמות יווניים בתעתיק עברי, שעדיין לא נחקרו כל צורכם. רצוני לבאר כאן שרידים יווניים אלה, שיש בהם להאיר את זיקתה של תורת המסתורין של “בעלי המרכבה” לדעות הגנוסטיים והמגיים, שכתביהם נמסרו בלשון היוונית.
א
בפרק יט, ג, מגלה ר' ישמעאל, ראש המדברים בסודות הצפייה המיסטורית, מה שעתיד לעלות לו לבעל המרכבה, לאחר שיעבור בשלום את חמשת ההיכלות ויגיע לפתח ההיכל השישי. לפני כל פתח ופתח של חמשת ההיכלות הראשונים חיכה לו מלאך הממונה על שמירת הסף ושאל אותו ל“חותמו”, כלומר: לסימן מיסטורי, ששימש לו כמין דרכון בעלייתו דרך ההיכלות. בעל המרכבה הראה למלאכים את החותם, והם הניחו לו לעבור את סף ההיכל ולהיכנס פנימה.
פגישתו של בעל המרכבה עם המלאך דומיאל, הממונה על פתח ההיכל השישי, תיאורה שונה מתיאוריהן של הפגישות עם שאר המלאכים. המלאך יושב לפני הפתח השישי על ספסל העשוי מאבן מזהירה (“ליתיק טהור”). מתנהל דו־שיח שדיבורו בשפה היוונית והוא נכתב באותיות עבריות3 בזה הלשון: “ארסטאן ומירא ארסטאן וכן פינן צמנש ערנה ה' אלקי ישראל”. כשנחליף את האותיות העבריות באותיות יווניות, נקבל משפט זה4 (1) ἀρίστην ἡμέρα<ν> (2) ἀρίστην? (3) φῆνον σημεῖον. εἰρήνη (4) … − וזה תרגומו העברי של המשפט:
(1) זה היום המעולה. – (2) זה ה? המעולה. − (3) הראה סימן. שלום. (4 )… מתברר שהמשפט היווני הוא המשכו של הסיפור העברי:
(1) דומיאל מברך את בעל המרכבה המתקרב אליו בדברי שלום נרגשים המביעים את שמחתו על הפגישה: “זהו היום המעולה” (להשלים: שלך שבו עלית למרום). הדפוס הרגיל של דרישת שלום ביוונית הוא ἀγαθὴν ἡμέραν וערך ההפלגה ἀρίστην מבליט את התרגשות המברך.
(2) בעל המרכבה מחזיר שלום למלאך דומיאל: “ארסטאן וכן”. לפי הנוסח של כתבי־היד צריך להעתיק את האותיות “וכן” בצורת εὐχῆν 5 ולתרגם: “זוהי התפילה המעולה”6, אבל מוטב לתקן תיקון קל ולגרוס במקום “וכן” – “<\ט> וכן”7. על־ידי השלמה של אות אחת מקבלים אנו נוסח אחר של ברכה, השגורה אף היא בפי היוונים: ἀρίστην τύχην8 − “זהו מזל מעולה”, ודבר זה יפה לברכת דומיאל ובא כמין תשובה על דרישת השלום של המלאך.
(3) לאחר חילופי הברכות שואל המלאך לדרכון המיסטורי: “הראה לי סימן”9*.
לאחר שדומיאל בדק את ה“חותם” ומצא אותו כשר, הוא מרמז לבעל המרכבה על־ידי אמירת “שלום” (“ערנה” – είρήνη) לסור אליו. פירוש זה מתאשר על־ידי המשכו של הטכסט העברי, שבו נאמר, שהמלאך מקבל את בעל המרכבה “בסבר פנים יפות”.
(4) המלים “ה' אלקי ישראל” באות אחר כל הטפסים היווניים שבספר היכלות. אין הן שייכות לגוף הסיפור, אלא ניתוספו על־ידי עורך הספר, שחשב את המלים היווניות לכינויי אל.
ב
בסוף הפרק הקודם (יח, ו) מתווכחים בעלי המרכבה על הוראת השם של מלאך דומיאל. אחד מהם שואל:
“וכי דומיאל שמו? והלא אביר גהידריהם שמו!… אמר ר' ישמעאל: כך אמר ר' נחוניא בן הקנה: בכל יום ויום בת קול יוצאת מערבות רקיע ומכריז ואומר10: בבית דין של מעלה כך אומרים: טעוס וברמן צהז פורי גש שגעשת [ה' אלקי ישראל]11. קרא אותו דומיאל על שמי. ומה אני רואה ומחריש, כך דומיאל”.
נעיין בראשונה במלים “אביר גהידריהם”. האותיות “אביר ג הידר” מקבילות ביוונית ל12 άήρ γἥ ῦδωρ ־, ויש להסיק מכאן שהאותיות הנותרות “יהם” אינן אלא שיבוש השם היווני של האלמנט הרביעי πữρ, ונראה למטה13 שיש אסמכתה להשערה זו.
שמות האלמנטים כלולים גם באותיות הטופס השני. החלק הראשון “טעוס”14 וברמן15 צהז16 פורי17 גש" מתפרש כהעתקה משובשת של המלים היווניות δεόϛ ούρανὢν,…πὒρ… γᾔϛρ. סוף המשפט היווני “שגעשת”, הוא ביוונית όιγή έόπι. ולפי זה כך הוראתו של משפט זה: “אלוהי השמים וכו' דממה היא”. אם נסמיך את המשפט היווני למשפטים העבריים, נקבל מסכת רעיונות רצופה: בבית־דין של מעלה מכריזים על תכונת הדממה של אלוהי השמים18*. המלאך דומיאל קיבל את שמו לפי תכונת אלוהיו: “מה אני רואה ומחריש, כך דומיאל”.
ג
משפט יווני הדומה לקודם צפון בפרק כ, ג של ספר ההיכלות. בעל המרכבה עומד על פתח ההיכל השביעי ומראה למלאכים השומרים על סף הפתח “בחותם גדול וכתר19 נורא טערס20 וברמש גיי הו בעשפטש [ה' אלקי ישראל]”21. המלים היווניות זו צורתן: δεόϛ ούρανόϛ22 γᾔ ό(ῷ?) δεόπόπηϛ (?)23משפט יווני זה מקולקל מאוד ואין בידנו לנקותו משיבושיו. הנומינאטיבוס ούρανόϛ צריך תיקון ויש לגרוס “וברמון”24. המעתיק לא הבין את הקשר הדקדוקי של חלקי המשפט וכתב מלה אחר מלה בלא שצירפן. מכל מקום ברור, שמשפט זה מחזיק כינויים יווניים כדוגמת המשפט המובא בסעיף ב.
ד
כינויי אלוהים יווניים הדומים לאלה שבמשפט הקודם יש למצוא גם במשפט יווני שנמסר בפרק יא. מלאך־הפנים מבקש מיתר המלאכים, הממונים על ההיכל השביעי, להגדיל שירה “לפני כסא כבודו של טוטרוסיאי נבובמר תצען [ה' אלקי ישראל]”. השם “טוטרוסיאי”, שהוא מצוי בספר ההיכלות ככנוי לאלוהים, מורכב מן המלה היוונית τετράς (“רביעיה”) ומהברת הסיום “יאי”, שכבר מצאנו אותה בכמה שמות של מלאכים, והיא מקבילה ל“אל”. ה־τετράς הזאת מתבארת, לפי דעת שלום, כהרכב של ארבע האותיות של שם הוויה.
פירוש האותיות “נבובמר תצען” הוא, כנראה: ζὢν25 έν ούρανὢ26 צירוף מלים זה מזכיר את המשפט המובא בסעיף ב: “טעוס וברמן צהז…” – θεό*ς ούρaνὢν ξη[ς]27. דבר ידוע הוא, שהכנוי ούραν*ὢ ξων έν ούρανὢ מצוי בכתבי היהודים המתייוונים28
ה
מן המשפט המובא בסעיף ב אפשר לראות, שבעל הספר היכלות רבתי השתמש בתרכובת של שמות האלמנטים היווניים, כדי לציין בה את שם המלאך דומיאל, לפיכך לא נתמה להרכבים כיוצא בהם לשמות של מלאכים אחרים. אתן כאן רשימת המלאכים ששמותיהם מורכבים משמות האלמנטים היווניים.
פרק כב, א(־ג): אביר29–זה30–יאי31: άήρ־γἥ –
פרק כב, א: אטרי–גי–אש32 (עיין כב, ג: אטרי־גי־אל): αιθήρ־γἥ η
פרק כא, א: זה42–פטר (לתקן: אטר?) – יאי: γἥ–αίθήρ
פרק גב, א:זה42־פנור33–יאי
פרק ל, ג: אביר–נה–וריר45–יאל
פרק ל, ג: נה־ורדיה45–יאל
בכל השמות ניכר המקור היווני, אף־על־פי־ שהצורה המקורית לא נשתמרה בכולם. רוב הסירוסים לא נגרמו על־ידי רשלנות המעתיקים, אלא נעשו בכוונה על־ידי מצרף השמות עצמו. דרך המחברים האלה היתה להחליף אותיות כדי לצרף שמות חדשים, והמנהג הזה ידוע יפה מתוך כתבי הקוסמים היווניים והעבריים, החורזים שלשלות ארוכות של שמות מתחלפים כאלה. לכן אין לתקן, אלא צריך להסתפק בקביעת המקור המשותף לשמות הללו, שכולם מבוססים על השמות של ארבעת האלמנטים היווניים.
נספח: ריגיון 🔗
היכלות רבתי, פרק ז, ג: “(אלהים) שוכן בריגיון גחלי להבה”; פרק יג, א: “בריגיון שמקיף34 סביב לכסא… ובשלהביות… ובאבק עשן”35.
פירוש הפסיקתא רבתי פרק כ (עמ' צז לפי הוצאת איש־שלום): “ריגיון נהר של אש”. פירסט (ולפיו קרויס)36 מפרשים “ריגיון” – ραχία, משברי גלים, שאון לים. אבל פירוש זה אינו מתקבל גם מצד המצב הגראפי גם לפי ביאור הפסיקתא.
אני מציע פירוש אחר: “ריגיון” – ρυάχιον, שטף של הר־געש. הצורה הרגילה של השם היווני היא: ρύαξ־χος (נגזר מן הפועל ρέω). מפורסמים היו נהרי אש היוצאים מן ההר אֶטנה בסיקיליה, שנקראו οί ρύαχες τἥς Αίτνας או δ ρύαξ37. ρυ άχιον, שהיא צורת הקטנה של ρύαξ, אמנם אינה נזכרת במילונים38, אבל בידוע שבלשון העממית של התקופה המאוחרת נדחו הצורות הרגילות מפני הדימינוטיבים בלא כל שינוי בהוראה.39
מבחינה אורתוגראפית יש להעיר שלוש הערות:
Χ=ג, השווה קרויס, א. סעיף 162: ראה “גסטרא” (ואף> “קסטרא”) – castra; “גורדיינה” (ואף > “קורדיינא”) – Χορδυήνη
υ־i: השווה, למשל: זיטוס - – ζύθος; דיו – δύο l" -; הידור –ῦδωρ; הימנון –
-ῦηνοςועוד.υ בוטאה כמו ια, ι = יו"ד: > אדרינוס – Αδριανός; אוקינוס – > Ωχεανός; ועוד.
-
תודתי נתונה לחברי ג. שלום, שעורר אותי לעסוק בפענוח השרידים היווניים ובפירושם שעה שבאה לידי הזכות להשתתף בסמינריון על ספר ההיכלות, שניהל בחורף תרצ"ט. בלא הדרכתו לא הייתי מצליח למצוא מה שמצאתי. ↩
-
ילינק, בית המדרש, כרך ג, עמ‘ 83−108, והעתק משובש של טכסט זה אצל אייזנשטיין, אוצר מדרשים, עמ’ 111−122. הוצאה לפי כתב־יד אחר אצל ורטהיימר, ירושלים 1889. בידי מר שלום נמצא צילום של כתב־היד החשוב מספריית בית־המדרש לרבנים דאמריקה שבניו־יורק, מס' 828. ↩
-
צריך לומר, שאין כל ודאות בהפרדת האותיות לפי הנוסחים של כתבי־היד, מפני שהמעתיקים לא הבינו את משמעותם של הטפסים היווניים. ↩
-
M. Schwab, Vocabulaire del lwangélologie, Paris 1897, עמ‘ 13 ולפיו S. Krauss, Lrhnwörter, עמ’ 429, מפרשים את צירופי האותיות האלו כדלקמן: άρίστην ήμέρα(ν) [άρίστην] χανάβινον σεμνόν, είρήνη ומתרגמים: “ב(!) יום הטוב הזה ל_!) שלד (!!) הנשגב (!) הזה שלום”. שוואב הצליח אמנם לפענח את שורשיהן של שלוש המלים הראשונות ואת המלה האחרונה, אך נכשל כישלון גמור בביאור ההמשך, כיוון שלא ראה שהאקוסאטיבוס של התואר άρίστην המקום השני צריך השלמה על־ידי שם הבא באקוסאטיבוס, והוא מעוטף באותיות “וכן”. ↩
-
כתיב מונופתונגי (*υ) במקום דיפתונגי ( (ευ שכיח באורתוגראפיה היוונית העממית; התאמה זו מראה על שיווי פוניטי. כך אפשר לבאר את צורת הטראנסקריפציה: “וכן” −εὐζήν*. ↩
-
להשלים: שעל־ידיה עלית, שהרי התפילה היא המנחילה לבעל המרכבה את עלייתו לפני פתח ההיכל השישי. ↩
-
אני מודה לחברי מ. שובה על הצעת התיקון הזה; על־ידי כך הצליח לברר, למי משני המשוחחים מכוונות המלים היווניות. ↩
-
ברכה זו באה ברגיל באבלאטיבוס: άγαθᾕ πύζῃ, אבל ה־ casus obliqui יצאו מכלל שימוש בשפת העם המאוחרת ונשאר האקוסאטיבוס המקבל את תפקידיהן של שאר היחסות. אגב, המנהג להשיב על ברכה על־ידי חזרה על מלה אחת של דברי המברך ולהוסיף מלה חדשה, אמפאתית יותר, מצוי בין דוברי השפות השמיות. ↩
-
* בכתב־היד נמסר: “פינן צמנש”. באותיות “צמנש” טמון השם ὀηµεἽον. ג. שלום מציע לתקן “צמנש” –, “צמיין” ומביא את הפירוש הבא: “התיקון צמייון במקום צמנש מובן מבחינת הכתיב הנמצא בכתב־היד שלפנינו. נ‘ במקום יי וש’ במקום‘ון’ נמצאות, למשל, בפורמולה היוונית בפרק כ,ג. שם אנו קוראים: ‘וברמש גייה’. ‘וברמש’ אינו אלא וברמן (עיין למטה סעיף ג). בכתב־יד ניו־יורק כתוב כאן ‘וברמט’, והרי ט' אינו אלא צירוף של ו”ו ונו“ן בכתיבה הנוהגת שם. ובמקום ‘גייה’ נמצא בכתב־יד ניו־יורק השיבוש ‘גנה’, המוכיח שהמעבר מ‘נ’ ל‘יי’ אפשרי כאן”. ↩
-
דברי בת־קול נפתחים כאן ומסתיימים במלה “דומיאל”. ↩
-
עיין סוף סעיף א של המאמר הזה. ↩
-
אביר ,άήρ = טראנסקריפציה נהוגה בארץ־ישראל, כפי שהורה לי הרב שאול ליברמן. עיין ירושלמי כפשוטו, כרך א, עמ' 221, המביא דוגמות לכך. ↩
-
הערה 15. ↩
-
בכתב־היד נמסר: “טעום” וצריך לתקן “טעוס”. השווה את התחלת המשפט היווני המובא בסעיף ג,“טארס”, שצריך אף הוא תיקון זה. עיין עוד פרק א, א, ופרק ב, ב: “טעצש (=δεόζ) אלהי ישראל”. חוסר הקביעות שבכתיבת מלה זו משמש מופת חותך לכך, שמחברו של ספר ההיכלות העתיק את הטפסים היווניים לפי צלילם ולא לפי הכללים האורתוגראפיים. עיין למעלה, הערה 13. ↩
-
החילופים בין אותיות־השטף מ־נ פונטיים הם; השווה, למשל: Ιόπανία – אספמיא; עיין למעלה, הערה 12. ↩
-
האותיות “צהז” קשות לפירוש. בטופבס היווני המובא בסעיף ד מופיעה המלה ζὤν באותו המקום, ושמא אין האותיות “צהז” אלא טראנסקריפציה של ζᾔς – “אתה חי”. ↩
-
“פורי” מראה על πὔρ, אבל הברת הסיום משובשת. ר‘ במקום כ’ שבנדפס (“פוכי”) נמצאת בכתב־יד ניו־יורק. ↩
-
*השווה את הכינוי המצוי בספר ההיכלות על ה' היושב ב“היכל דממה” (למשל פרק ג, סוף הלכה א). ↩
-
עיין אבות דרבי נתן, פרק יב, בסוף: “אשתמש בתגא”, וראה דברי ג. שלום, Enc. Jud., s. v. Kabbalah עמ' 641. ↩
-
עיין למעלה, הערה 12. ↩
-
עיין למעלה, סעיף א, 4. ↩
-
עיין למעלה, הערה 13. ↩
-
המלה “בעשפטש” כנראה משובשת, וצריך לקרוא: “דעשפשט”. עיין למטה, הערה 36. ↩
-
* יש לתקן “וברמש” – “וברמון”. השיבוש הגראפי פשוט. ↩
-
θεός ξὢν הוא כינוי שכיח של אלוהי ישראל; עיין, למשל, חשמונאים ב טו, ד: έστιν δ Κύρioς ξων αύτος εν ούςανω δύναστης.:תצ" = ξ מראה שוב (עיין למעלה, הערה 26) על טראנסקריפציה פוניטית. ↩
-
אני מציע לתקן את המלה “נבובמר” ולגרוס “נוברמו”. ראינו למעלה (הערה 27) שמחבר הספר מחליף “נ” ב“מ”, וכאן ערבב לחלוטין את סדר האותיות. ↩
-
עיין למעלה הערה 28. ↩
-
לא הצלחתי לפענח את שרידי המשפט שבפרק כב, ב: “אנטורוס רבו הגדול יאפימילש נתמרצע [ה' אלקי ישראל]”, שאף הם מחזיקים בלי ספק מלים יווניות. האותיות “נתמרצע” מזכירות את המשפט הנזכר בסעיף ד (“נבובמר תצען”), ושמא אינן אלא העתקה משובשת של אותו הטוֹפס. שובה מתקן “אנטורוס” ל“אנוטריס” – ανωτερος (העליון); הקומפאראטיבוס בא בלשון המאוחרת לעתים תכופות במקום הסופרלאטיבוס. ↩
-
אביר –άήρ; עיין למעלה הערה 24 ↩
-
ז–ג מתחלפות לעתים קרובות, ונראה שרוב השמות של המלאכים הנפתחים בז' הם שמות של מלאכי אלמנטים. ↩
-
הברת הסיום “־יאי” מקבילה ל“אל”. ↩
-
אפשר שהמלה “אש” היא תרגום או שיבוש שך המלה πύρ. השווה סעיף א. ↩
-
“פנור”, “וריר”, “ורדיה” הן כנראה החלפות במתכוון של המלים ύδωρ, πνρ, לפי מנהג הסופרים האלה. יתכן גם ש“פנור” היא תרכובת של ρπύ + נור; עיין פרק כב, ג: “נורפיאל”. ↩
-
בנדפס “מוקף”, וצריך לקרוא לפי כתב־יד ניו־יורק: “כריגיון שמקיף”. ↩
-
היכלות רבתי, פרק ב, ה, בנדפס: “מרגיון המתגבר מפי משרתים”, וצריך לקרוא, לפי כתב־יד: “מניגיון”. ↩
-
b211.Krauss, Lehnwörter, p. 578; Fűrst, Glossar־Hebr., p. ↩
-
דיודורוס, ה, 6, 3; סטראבון, ו, 2, 3, עמ' 269; אפלטון, פיידון, 111e; תוקידידס, ג, 116, 1; Lycurg., c. Leoc., 95; ועוד. ↩
-
Acta Thomae, p. 280,7, לפי הוצאת Thilo, הוא תיקון לא מוצלח של הנוסח הנמסר. ↩
-
* אני מחזיק טובה לחברי פרופ' ר. קבנר, שהבאיר את עיני גם בביליוגראפיה וגם בענינים הנוגעים לתולדות גרמניה בימי הביניים. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.