¹

המכתבים הללו נכתבו ע“י אנשי שם שישבו במצרים ובארץ ישראל, אישים מפורסמים בתולדות ישראל. מוצאם מן ה”גניזה" הקהירית והם נמצאים עתה ברשותו של ה' יעקב מוצרי [ז“ל] בקהירא. הכתב הראשון מוצאו מבית דינו של הנגיד הידוע ר' יצחק הכהן ן' שולאל (מסומן A. 47). בין החתומים עליו נמצא את ר' יעקב בירב, החכם המפורסם הידוע בקשר עם נסיונו לחדש את הסמיכה. המכתב השני (מסומן L. 162) הוא מאת החכם המפורסם ר' דוד ן' אבי זמרה (הרדב"א), ראש רבני מצרים. השלישי הוא מאת האר”י ז“ל (מסומן A. 68), והרביעי הוא מאת החכם ר' אברהם מונסון, אחד מחכמי קהירא החשובים (מסומן M C L. 54). בכל המכתבים הללו יש צד שוה: כלם עוסקים בעניני מסחר ובמילי דעלמא. גדולי ישראל אלה שעסקו בחיי עולם עסקו גם בחיי שעה. לא על הרבנות היתה פרנסתם כי אם על המסחר. כך נהגו באותו זמן גם חכמים אחרים, כגון מהר”י בירב, מהר"מ גלאנטי ועוד.

 

א. לתולדות הנגיד ר' יצחק הכהן שולאל    🔗

הכתב הזה יש בו כמה פרטים מלאי ענין. הנגיד ר“י שולאל “נשבע וקבל עליו נזירות שמשון שר' אברהם תלמיד לא ישא ויתן בכסף ובזהב… כל זמן שאדונינו הנגיד יר”ה בדאר אלצ’רב”. דאר אלצ’רב הוא בית יציקת המטבעות², ומכאן שהנגיד היה הממונה על בית המטבע ומילא את אותו התפקיד שמילא אחריו השלחני הידוע ר' אברהם קאשטרו. מטבעות הזהב אשר יצק ר“י שולאל היו מקראות על שמו, ובשו”ת הרלב“ח סי' צ”ח נזכרו פעמים אחדות “פרחים שולאליים”³. מסחרו של ר' אברהם תלמיד בכסף וזהב לא היה לרצונו של הנגיד ולכן נשבע וקבל עליו נזירות למנעו מזה ואפילו בעל כרחו. ר“י שולאל היה רגיל לקבל עליו נזירות שמשון, ומקרה מעין זה אנו מוצאים בשו”ת ר' אליהו מזרחי סי' נ' – נ“א: “ראה ראיתי את האגרת השלוחה מבית דינו של הנגיד כמחר”ר יצחק שלטל (צ"ל: שלאל)… ומעשה שהיה כך היה: שראובן נדר ואמר הריני נזיר שמשון אם יהיה שמעון דיין ואותו ראובן נגיד ויש בידו יכולת למנוע שמעון מלהיות דיין ואחר זה בקש הנגיד למנות דיין אחר תחת שמעון ולא מצא, ונתחרט על הנדר שנדר, ונתקבצו כל החכמים שבמצרים כדי לבקש היתר לאותו נדר…”⁴

להנגיד ר“י שולאל היה דין ודברים עם ר' אברהם תלמיד עוד כעשר שנים ויותר אחרי זה, שכך כותב הרלב”ח בתשובתו סי' צ“ה שנכתבה בשנת רפ”ז: “ובדין אחד לבד פסקתי שלא בהסכמתם (של אפוטרופסי היתום בן הנגיד), אני והחכמים השלמים שנבררנו לדיינים, והוא בדין של החכם כה”ר אברהם תלמיד, והיה יכולת בידינו בדבר הזה, יען כי בחיי הנגיד ז“ל נבררנו לדיינים”. מדברי הרלב“ח נראה שהיה ר' אברהם ת”ח חשוב. הוא היה ספרדי שעזב את ספרד זמן מועט לפני הגירוש ובא לנאפולי. שם עזר בכספו להמדפיס ר' יהושע שלמה שונצינו להדפיס את המשנה עם פירוש הרמב“ם. ובסוף סדר קדשים כתב המדפיס: “נברך ה' אשר יעצנו חזקנו ואמצנו להתחיל ולהשלים מלאכת החבור הגדול הלזה מהמשניות משתא סדרי משנה עם פירושם להרמב”ם ז”ל, אשר אולם נעשה בעזר והתעוררות איש די רוח אלהין קדישין ביה, אב בתורה אב בחכמה, השלם הח“ר אברהם תלמיד ספרדי יצ”ו, כי אמץ כח להעשותו בדפוס למען זכות בו את הרבים… ועמו נשתתפו בהוצאה הרבה הזאת הנדיב וחשוב כמ“ר יוסף אבן פיסו ספרדי בעל בריתי יצ”ו ואנכי הצעיר זעירא דמן חבריא יהושע שלמה איש שונצינו בעל המלאכה הזאת, והיתה השלמתו יום ג' י“א לחודש אייר רנ”ב לאלף הששי פה נאפולי…". מאיטליא בא ר' אברהם למצרים. משפחת תלמיד היתה משפחה חשובה ואחרי הגירוש התישבה בקושטא, וממנה יצא הנגיד האחרון במצרים, ר' יעקב בן חיים תלמיד⁵.

מן התעודה הזו אנו רואים גם שבשנת רע“ג היה כבר ר”י בירב חבר בבית דינו של הנגיד. יתר האנשים הנזכרים כאן אינם ידועים לי לפי שעה ממקורות אחרם.

טופס הכתב

“ביום שלישי ששה ועשרים ימים לחדש טבת שנת הרע”ג העיד כר' אברהם די בראדא לפני בית דינו של אדוננו הנגיד יר“ה, שהשבועה שנשבע אדוננו הנגיד יר”ה בענין כר' אברהם תלמיד היתה בזה האופן, שהוא נשבע וקבל עליו נזירות שמשון שר' אברהם תלמיד לא ישא ויתן בכסף ובזהב עם שום אדם בעולם וגם לא יגע בשום כסף וזהב כל זמן שאדוננו הנגיד יר“ה בדאר אלצ’רב, [ושמע] ממנו שאמר בעת שנשבע שיש בידו יכולת להכריח ר' אברהם תלמיד על זה”.

בו ביום הנז' לעיל העיד כר' שמואל אבצרור “שכשנשבע אדוננו הנגיד יר”ה על ענין כר' אברהם תלמיד היתה בזה האופן שהוא נשבע כמה שבועות, ובכלל השבועות קבל עליו נזירות שמשון שלא ישא ויתן כר' אברהם תלמיד הנז' בכסף ובזהב עם שום אדם בעולם לאמר בין שהוא מעלם דאר אלצ’רב⁶ יכול להכריחו על זה ולמנעו לו ולכיוצא בו. וכן העיד כר' משה ן' סהל בו ביום כעדות כר' שמואל הנז' אות באות תיבה בתיבה.

יעקב בירב נסים ביבא".

“ביום חמישי שמונה ועשרים לחדש טבת שנת אתתכ”ד לשטרות העיד כר' יוסף ואינה, שבליל מוצאי שבת כשנשבע אדוננו הנגיד יר“ה על ענין כר' אברהם תלמיד, שמתחלה קבל עליו החכם שלא ישא ויתן עמו, אחר זה קבל עליו נזירות שמשון שלא ישא ויתן בכסף ובזהב כר' אברהם הנז' עם שום אדם בעולם ושבשעת שבועת אדוננו הנגיד יר”ה כן אמר על מנת כן אני נודר ונשבע… שאני זוכר תנאי ראש השנה⁷ בענין ביטול נדרים".

וכזה העיד החכם כמה"ר יעקב בי ברב והוסיף ששמע⁸.

“בו ביום הנז' העיר הנעלה כר' יוסף די מדינה איך היה במעמד בה… ששמע מאדוננו הנגיד יר”ה שנשבע ונדר נזירות שמשון שכר' אברהם תלמיד לא ישא ויתן בכסף ובזהב כלל, ושהיה זוכר תנאי ביטול נדרים של ראש השנה ועם כל זה נדר".

 

ב. מכתב מאת הרב ר' דוד ן' אבי זמרה (הרדב"ז)    🔗

כידוע היה הרדב“ז עשיר מופלג. האגדה מספרת שמצא בתוך ביתו מטמון גדול כמה אלפים דינרי זהב (עי' קורא הדורות לר"ד קונפורטי). כרבים אחרים מגדולי אותו זמן, מהר”י בירבי, מהר"מ גלאנטי ועוד, עסק אף הוא במסחר ולא נהנה מן הרבנות. אך על פעולותיו המסחריות ידענו רק מעט מאד. בתשובותיו הוא מראה אמנם בקיאות מרובה בעניני מסחר, אבל על מסחרו הפרטי הוא מרמז רק בתשובה אחת⁹. אולם במכתב שלפנינו הוא מתגלה כסוחר גדול המתחרה עם סוחרי ויניציאה. מסחרו היה בסיטונות בתבואה ובעורות, ובודאי גם בכמה סחורות אחרות. לרגל עסקיו הוא בא בדברים עם פקידי הממשלה החשובים ומשא ומתן יש לו עם סוחרים לא־יהודים. מוכר הוא פולים לסוחרי ויניציאה ומשתדל שלא “יותן רשות לטעון פולים לערלים” רק אם הם קונים אותם מהחברה שהוא מעונין בה, כדי שלא “יתלמדו הערלים לקנות ראשונה”, ז. א. בלי תיווך הסוחרים היהודים.

יש לשער, שהמכתב נשלח מקהירא, עיר מושבו של הרדב“ז, לאלכסנדריא עיר הנמל שמשם יוצאות הספינות, והוא נותן הוראות איזו סחורות יש לטעון על הספינות. אך אחר כך חזר המכתב באיזה אופן שהוא לקהירא ונמצא ב”גניזה" הידועה. לפני מונח צילומו של המכתב. מצדו האחד הוא קרוע קצת, ושמו של מקבלו חסר. לצערנו חסר גם פרט השנה. אולם את זמנו נוכל אולי לקבוע מזה, שהוא מזכיר את אברהים פחה ששימש משנה למלך (הוא הסולטאן סולימאן) ונציב מצרים. כידוע היה אברהים באשה חביבו של סולימאן ונשלח על ידו לשמש נציב במצרים בשנת 1525, אבל לא נשאר שם רק ירחים אחדים.

המכתב גופו נכתב ע“י מזכירו של הרדב”ז והוא חתם עליו רק את שמו¹⁰.

אגב, כדאי לברר כאן את הסבה שבגללה עזב הרדב“ז את ירושלם והתישב בסוף ימיו בצפת. ר' יצחק עקריש, שבהיותו במצרים ישב שנים רבות בבית הרדב”ז, מספר בהקדמת ספרו, המכיל שלשה פירושים על שיר השירים: “ובראותו עול אנשי הארץ בארץ הזאת (ירושלם) ורוב המסים המוטלים עליו לא נשא לשאת כל הרעה… וילך לצפת ת”ו“. ועל סמך זה כותב ר”א רבלין, “שבהיותו עשיר גדול תבעו ממנו פרנסי ירושלים חובת המסים, והוא חפץ לפטור עצמו בזכות תלמידי חכמים הפטורים ממס” (תולדות חכמי ירושלם, ח"א עמ' 73 הערה 2), וכך סברו גם אחרים, אבל באמת אין הדבר כך. להפך: כשבא הרדב“ז לירושלם מצא שמתנהגים בה על פי תקנה קדומה, שתלמידי החכמים משלמים רק חצי המס המוטל עליהם, וכיון שראה שיושבי ירושלם הם עניים בטל תקנה זו וצוה לקחת מת”ח מס שלם, ובודאי שלא הוציא את עצמו מן הכלל¹¹. את הדבר הזה נודע מתשובה אחת לר' יוסף ן' ציאח, שהיה בן זמנו של הרדב“ז ומראשי החכמים בירושלים¹², וכיון שהתשובה לא נדפסה וכולה מלאה ענין רב הנני מביא כאן את כל הפיסקא הנוגעת לעניננו: “ועיני ראו ולא זר בהיותי שליו בביתי ורענן בהיכלי בירשלם עיר הקודש תוב”ב נוה רבצי וארצי, אלי גוים ידרושו, ותושבי הארץ שם היו חפצים לקחת מס מהב”ת ( = מהבעלי תורה) לקיים ישוב העיר, יען היותם הולכים ומתמוטטים ומתמעטים, והייתי אני ואשר קדמוני מהחכמים, חלקם בחיים, קדושים אשר בארץ המה, מונעים בידם מעשות זאת לבלתי קחת כי אם חצי מס מהב“ת, אף אם יהיה מוכתב בפנקס המלך יר”ה, אשר מן הדין עליהם לפרוע כל המס הנהוג למלך, ס“מ היו פוטרים אותם מחצי המס שעליהם, לסבת הסכמה קדומה…מיוסדת להם שם על פי הנגיד החכם השלם כמה”ר יצחק כהן שלל נ“ע ובית דינו רבני מצרים… והסכימו עמהם רבני עיר ירושלם תוב”ב וחכמיה. והיו שומרים ההסכמה ההיא תמיד דור אחר דור… אחר כך בא החכם השלם הרב הכולל הגאון כמה“ר דוד ן' אבי זמרה נר”ו וראה שישוב העיר אז הוא מתמוטט ובה עם עני ודל ולכן בטלה וציוה לקחת מס שלם מכל א' מהב"ת אשר שם, ומאז והלאה חזרה ירושלם לאחור ולא לפנים…“. הסבה שבשבילה עזב הרדב”ז את ירושלם היתה, כנראה, מפני העלילות שהעליל עליו מושל העיר, כמו ששער כבר ר"ש רוזאנים (דברי ימי ישראל בתוגרמה ח"ב ע' 51).

־־־־־־־־־־־־־

… ולתהלה(?) יצ“ו¹³ אחרי דרישת ובקשת שלומך נודיעך /…. חודשינו ומצבינו. כן נשמע ונתבשר מאצלכם אנ”ס¹⁴. והנה היום קבלנו / [ידיעה] מעניין שליחת השליח על עניין הדוגייאות¹⁵. כבר עשיתי כל אפשרותי / [ושלחנו] כתבים לשיטיליאש ליד כהה“ר אברהם אלקלה יצ”ו. והזהרנוהו ישלח רץ נחוץ / [בכדי להודיע] לאדון נר“ו¹⁶. ועוד שלחנו כתבים אחרים ע”י מחמד ג’יקאתו, וכ“ש¹⁷ כי בודאי /…. ביאת הדוגייאות קודם שידענו העניין הוא¹⁸. ובטחנו ברחמי שמים / [שהכל לטובה וכל] מאי ד[עבד]ן מן שמייא לטב¹⁹. הנה מעניין הוצאת הפולים / [ע”י הביניסייאנו]ש²⁰ כתבנו מאמרים לאמין ולשנג’זק²¹ בכל חיזוקי סופר לא יניחו לצ[את] / [מפה] אפי' גרג’יר. והנה הביניסייאנוש שולחים ב' עירוץ²² לבש“א יר”ה על העניין /…בם. באולי כותבים שהבאשא יר“ה ימכרם הפולים של אברהים²³ [באשא, לא ידעתי] אם מודיעים איך המלך יר”ה הרשם לקחת סך גדול מחנוני /…ה ואיך הוא אינו מניח לש‘²⁴ להוציא פולים לארצם. לכן הגביר / [השתדל להודע] אמיתת העניין ולתת סדר באופן לא [יוציאו] הפולים כי אם /…ן והייאזיג’י²⁵ כותבים ערץ’ לאמר איך לא יצאו מפה פולים ולא /…… הספינה שהלכה לג’רבה²⁶. ואין הנה פולים כי אם יותר משני אלפים חרדיבי²⁷ / [אשר נ]שארו מהפולים של אברהים באשה יר“ה. מהם נטענו קרוב לחציים באלו הספינות / [שבאו] הנה והשאר מוכן לטעון ומזומן באוצר של המעלם²⁸ נר”ו ולכן שירשו כדת / מה לעשות בטעון ובעומד ליטען. והנה אלו הפולים הם אשר מכרנו לביני[סייאנוש] / לניא²⁹. ועדיין הספינות מעוכבות הנה. ואשר באוצר הם הפולים אשר שלח הנה כה“ר / משה ן' שושן יצ”ו³⁰. באופן שצריך אתה הגביר להשתדל באופן שיוטענו אלו הפולים הנקראים / [ב]שם המשנה³¹ / יר"ה גם להשתדל באופן אם יוכן רשות לטעון פולים לערלים ל ³² … / כי אם מהחברה, כי יועיל מאוד לעתיד מבהווה. כי יתלמדו הערלים לקנות / ראשוֿונה³³. ואין להזהיר עוד אותך הגביר בזה. מעניין העורות אין קונה אפי' בפרוטה / הננו להשתדל כל יכלתינו. אין להאריך עוד כי אם בשלומך הגביר יפרה וישגה / כנפשך הברה וחשובה ונפש / דוד ן' אבי זמרה /³⁴.

י"ט לאלול הכותב משתחווה. ועניין הג’אמוסיא³⁵ הנה ג’ירונימו ממתין / אם ימצא ספינה לטוענם. והנני הנני לעשות / כל יכולתי רק שבהם עורות קטנים אם תגזור / אניחם. ואם תגזור אעשה בהם יכולתי ושלם.

 

ג. מכתב מאת האר"י כתוב בעצם ידו    🔗

תמונה 1

חשיבות מיוחדת יש למכתב הקצר הזה, אחרי שלא הגיע אלינו מהאר“י ז”ל שם דבר כתוב בכתב ידו, לא במילי דשמיא ולא במילי דעלמא, לא בנגלה ולא בנסתר. המכתב עוסק בעניני ממונות ומסחר. על עסקו של האר“י במסחר כבר ידענו ממקום אחר. ר' יהודה אריה מודינא כותב בספר “ארי נוהם” (הוצ' רג"ש ליבאוויטש ע' פ'): “ועוד אמר (ר' ידידיה גלאנטי) בשם החכם הנ”ל (ר' יעקב אבולאפיא “שהיה כרע כאח” להאר“י ז”ל), שהיה האר”י רוב היום מתעסק בסחורה, ושלשה ימים קודם מותו חשב חשבונותיו עם הכל ואמר להם: אם הוניתם אותי אני מוחל לכם, ואם יש אונאה בעדכם בואו ונשלם“. עדות זו מוסבת על זמן שבתו בצפת. ועל שעסק במסחר בזמן שבתו במצרים יש לנו עדות אחרת. ב־Revue des Etudes Juives, כרך נ”ז עמ' 281, הדפיס ווארמן שטר, שלפיו מכר האר“י ביום ג' ב' באלול שנת שי”ט כמות הגונה של פלפלין שהיו לו באלכסנדריא במחיר של מאה וחמשים פרחים זהב, אלא שעל אותו שטר מכר לא חתם הוא עצמו כי אם שני עדים.

את זמן כתיבת המכתב שלנו אין לקבוע. אנו מוצאים בו רק את היום ופרשת השבוע. אין לדעת גם אם כתבו בשעה שישב עוד במצרים או אחר שהתישב בצפת. יש לכאורה קצת רמז שנכתב בא“י, כי הנה הוא מבקש לדרוש בשלום דוניא בואינה, ובשו”ת רשד“ם ח' יו”ד סי' קע“ט אנו מוצאים, ש”מרת דוניא בואינא (דואיניא) בת אברהם טרוגאש נ“ע נפטרה לבית עולמה בצפת תוב”ב". מן המכתב יוצא ברור שאת המכתב כתב בשעה שלא היה בביתו. החכם מקבל המכתב – שלצערנו אין אנו יודעים את שמו – ישב לפי זה בצפת. המכתב נשלח על ידי רץ מיוחד. זה מוכיח שלא היה מרחק רב בין המקום שבו נכתב המכתב ובין מקומו של המקבל.

המכתב הוא מטושטש בקצת מקומות.

­­­­­­­­­­­­­­­__________

תמונה 2

אוצר התבונה ומבצר האמונה ממנו יתד ממנו פינה. ימלא ה' פיהו רינה הנבון וחכם..³⁶ נרו³⁷. אחרי פקודת השלום ורב התשוקה לח[זות]… במאור פניך אודיע לכת³⁸ איך / הגיעתני אגרתך הנוראה ובה גלית את אזני שנתת [את] המעות לגביר אחיך יצו ושלח אלי / וכן כתב אלי כהר ³⁹ יעקב אליקים⁴⁰ שנתן לו גם הוא מעות [ועד] עתה לא הגיעני דבר וזמן החם / עבר והגיע גבורת גשמים לכן מאד אחלה פני כ“ת שאם לא טען אל ישלח לי דבר כי הזמן / עבר כאשר כתבתי וגם אני לא אוכל להתעכב… לי… חוץ לביתי ועל כן גמרתי / לשלוח הרץ הזה וכן שמתי מאז בפי כהר חיים חכים⁴¹ [יצ]ו בלכתו שיתן כ”ת קצת מהמעו[ת] / לכה“ר שמעון לשלחם לי מעל [תו] תו”מ ו… [א]קדיש…ת עד לכתי. הנה… / בשמעי שקרובי כה“ר שמעון⁴² מצא אשה מצא טוב⁴³ יהי בסימן טוב לנו ולכל ישראל. לא אאריך כי אם / להעתיר לה' ירכיבך על במותי ההצלחה וישביעך ששון ושמחה כנפשך החכמה ונפש ע”ה⁴⁴ הצעיר ונא תֿנֿה שלמותי אל נות ביתך מבת⁴⁵ ואל / דוניא בואינה ובנך יצו וכל הנלוים עליך

יום ג' פ' גוי וקהל גוים יהיה ממך וכו'.

יצחק לוריא

ס"ט

על הגיליון: והנה לפי אשר הבנתי מכתב כת ששלח התבואה בכלל הכא למעלתך ואנכי / לא ידעתי אם כן הוא ישלח אלי פתקא באיזה ספינה בא ומאיזה / כלל ואם לא שלח אל⁴⁶ ישלח.

 

ד. מכתב מאת ר' אברהם מונסון    🔗

חכמים אחדים ידועים לנו בשם אברהם מונסון. הראשון, או הזקן, היה תלמיד ר' בצלאל אשכנזי והיה רב במצרים ואחר כך בקושטא. כמה מתשובותיו נכנסו בתוך קובצי תשובותיהם של גדולי הזמן ההוא, כגון הרשד“ם (עי' ה' אה“ע סי' קע”ה: נשאול נשאלתי מהחכם השלם כמה“ר אברהם מונצון נר”ו תושב מצרים..), מהריט”ץ, מהרש“ך ועוד. הוא חתום גם על מעשה בית־דין בשנת שס”ג (עי' שו“ת אהלי יעקב לר”י קאשטרו סי' קל"א). ר' אברהם מונסון השני חי במחציתה הראשונה של המאה הי“ח וחבר כמה ספרים ובאו ממנו תשובות בקובצי השו”ת של בני זמנו: ר' יונה נבון בס' נחפה בכסף ור' משה ישראל רב ברודוס בשו“ת משאת משה. ואולם ר' אברהם מונסון בעל המכתב שלנו, חי באמצע המאה הי”ז, והמכתב נכתב כנראה בין שנת ת' לשנת ת“ח. הוא מזכיר את ר' זרחיה גוטא כבן עירו, וידענו שר' זרחיה ישב בקהירא בשנות ת' – ת”ח (עי' פרומקין־רבלין, תולדות חכמי ירושלם, ח"ב עמ' 31). כן הוא מזכיר את ר' אברהם גדיליא, שבשנת ת"ח עזב את ארצות המזרח ובא לליוורנו, שבה ישב לפחות עשר שנים. בדרכו מירושלם לליוורנו ישב איפוא זמן ידוע בקהירא. כותב המכתב לא הגיע עוד לזקנה בשעת כתיבת מכתבו זה, שכן הוא מזכיר עוד את אביו בעודו בחיים בשעה זו.

מקבל המכתב, ר' דוד, היה כנראה חכם חשוב ושמש ברבנות באחת מקהלות מצרים, כנראה ברשיד, שכן ר"א מונסן מברך בשלום גם את “היושבים בצלו החונים על דגלו, דגל מחנהו הקדוש”. היו לו גם מתנגדים במקומו (“והאל הגדול ינשאהו וירוממהו על כל משנאיו”), ואבי ר' אברהם מונסון “מחלה פניו שיתנהג בשלום עם הבריות”. חוץ מהרבנות עסק ר' דוד גם במסחר, והמכתב כולו עוסק בעניני מסחר שונים.

­­­­­­____________

יום ב' כ' לחשון.

בעהי"ת⁴⁷.

גרם המעלות, ואוצר כל סגולות, אוצר כל כלי המדה, בכל מדה חמודה, אודם פטדה, ולכל דבר שבקדושה ידו הדה, החכם השלם כמהה“ר דוד נר”ו ביום⁴⁸ ואיים אמן.

אד“ש⁴⁹ זאת מגדת ומבשרת כי שלם אהלינו כיריעות שלמה, מלך שהשלום / שלו יעשה שלום לו וליושבים בצלו, החונים על דגלו, דגל מחנהו הקדוש, / קדוש יאמר לו, חיים עד העולם אמן. הנה אודיעך אדוני, איך הלכתי להחכם / השלם דודו נר”ו ודברתי עמו על אודות אותו הדבר, והשיב לי שנמתין עד / סוף זה החדש, בעהי“ת הכל יהיה טוב. ושואל מן האדון שלמען ה' תשתדל לשלוח / בסוף זה החדש ששה כיסים כל כל פנים, ובעהי”ת בשלחם יראה טוב גדול, / והאל הגדול ינשאהו וירוממהו על כל משנאיו. וכשתכתוב לדודך איזה כתב / תכתבהו ברור, שיקראו אותו כל אדם, ולא תכתבהו חצי כתב⁵⁰. ויודע לך / שעומאר ברייאה הלך למחניכם לכן למען⁵¹ תעשו לו כבוד ביותר ותלבנו / [פנ]ים לו⁵². והגיענו כתב..ך אומר שלקחתי וואלינסאס⁵³ מה“ר פארדו ומזולתו / עבור שנים ועשרים. והנה אודיעך אדוני באש”ת⁵⁴. שלא יש עמי זולתי חמשה / וארבעים, שנים מהם חמלאס⁵⁵ ע“י כה”ר יהודה אלחאמי⁵⁶ נשאר עמי גימלת / הכל⁵⁷ שלשה וארבעים, ואיני יודע לא חכם פארדו לא זולתו, והחמשה אמות / ג’וך מנויש⁵⁸ אמת הוא שישנם עמי, אמנם לא לקחתי כי אם כחמשה / עשר כלכים⁵⁹. עוד אודיעך שהייתי בבית הקאצ’י עסכראני, והנבון נשא / ונעלה כהה“ר יום טוב נבארו, ופגענו השופט של רשיד⁶⁰ ההולך לכם ושאל / ממנו על ענין אנשי העיר, ודברנו עליך יותר מדאי, ואמר לנו בעהי”ת / בקרוב יבוא לכם כתב ממנו איך אהבתיו אהבה עזה. ולכן תקדים / בשלומו ותלך לו כ“ת / תראה טוב ממנו בעהי”ת / שהשופט הקאצ’י ע…⁶¹ פניו עליך למען כה“ר [י]ום טוב נ”ר. / עוד אודיעך אדוני שאתה כתבת ששלחת / עם אחיך שמונה אלפים מוידי‘⁶² כסף ושלחו / אחריו, ואמר להם שלא נתתה לו כלום, / ואמר להם אולי שלחם עם אברהם מונסון ושלחו / אחרי ואמרתי להם שלא נתן לי כלום, / לכן למען ה’ תשלחם במהרה עם הבא / ראשון כי חרה להם מאד, ודברתי להם מענין / כה“ר יצחק ן' היני ואמרו לי שלקחום בפאן ועדן לא נמכר ולא לקחו אותו / כי אם להנאתך ולטובתך להציל לך מעותיך / ממנו ותשלח להם לומר איך לא / שלחתם עמי השמונה אלפים מאידי' / כסף. עוד אודיעך שהחכם / השלם כמהה”ר זרחיה גוטא⁶³ נר“ו לא / ⁶⁴ מאד על שלא שלחת לו כתב ביחוד / דברי שלום לאמר לו. עוד אודיעך / שהכר⁶⁵ אברהם גדילייא⁶⁶ נר”ו שואל ממנו / העשרה כסיס של ציכי⁶⁷ במהרה אותו / הדבר שדברת עמו הוא עשוי. / ולמען ה' אל נא תמנע מלכתוב / לנו כפעם בפעם את כל הנעשה / ותשלח לי העשרה חמלאס, והכ“ר / יהודה פידרוזה מז[כיר] בשלום / האדון במאד מאד, ואם תצטרך איזה שירות / תגזר אומר ויקם לך. ואדוני אבי נר”ו מתפקד / בשלום האדון, ומחלה פניו שיתנהג בשלום / רב עם הבריות, ואני מפני שהייתי טרוד / בעהי“ת בעסקיו לא יכולתי לעשות לו הכובעים / של בניו וה… ולה”ר יהודה האמי ולכ“ר חיים / קורייסי ולכ”ר משה ולכל דורשי שלומנו שלום / והשלום ממני אברהם מונסן.

אדונינו החכם השלם מורינו הרב כמוהה“ר אברהם סכנדרי⁶⁸ / נר”ו מתפקד בשלומו מאד, ונתתי לו הסמארה⁶⁹ / והשל“ל רודא⁷⁰ נר”ו, ובעהי"ת בקרוב נתראה פנים בפנים, / והג’לבי⁷¹, והכהייא⁷² וכל בני ביתו מתפקדים בשלומו / במאד מאד, ולפי שיש לנו הרבה אוהבים / לא כתבתי הדברים בבירור, ולהיות / שהמוביל נחוץ⁷³ לא הארכתי.