¹

המכתבים שאני מפרסם בזה לקוחים מכת“י הנמצא באוצר הספרים של קהלת פראג וצלום ממנו נמצא במכון לחקר השירה העברית מיסודו של רש”ז שוקן² ממנו פרסמתי כבר (לעיל) ארבעת מכתבים מאת רבנו נסים גירונדי ז“ל. יש בו כתבים ומכתבים שיצאו מעטם של חכמי ספרד שחיו בסוף המאה הי”ד ובמאה הט“ו, כגון ר' שלמה דאפיירה, דון וידאל בנבנישתי בן לביא, ר' משה עבאסי. כתבים מעלי לר' אברהם ביבאגו ועוד ועוד, ומעטם של גדולי קושטא ושאלוניקי במאה הט”ז. ולא באתי לפרוט כאן את כולם, אך אזכיר את ה“כתבים מהחכם ה”ר דוד בנבנשתי ז“ל” לר' יוסף טאיטאצאק, להשר ר' משה המון ולר' לוי בן חביב (הרלב"ח), מר' אלעזר השמעוני לר' משה קפסאלי, כתבים מר' משה המון שנשלחו לגדולי שאלוניקי, מר' דוד אלטאביב, ר' יהודה בן באנבנשת להשר המרומם ר' יוסף בן באנבנשת ועוד ועוד.

הקובץ כולו סודר כנראה בשאלוניקי בשנות השבעים של המאה הט“ז ע”י אחד מחוג חובבי השירה והמליצה שהתקיים אז בעיר זו של חכמים וסופרים. מטעם זה אין בו מכתבים מאישים שחיו אחרי זמן זה. מן הקובץ החשוב הזה אני מרים תרומה קטנה, מכתבים אחדים שיש להם ערך ידוע מצד תוכנם ומצד האישים כותביהם או שנשלחו אליהם.

א. מכתב אלעזר השמעוני לר' משה קפסאלי    🔗

ר' משה קפסאלי, שהיה רב ראשי ליהודי תורכיה (מקודם ביזנטיה) קרוב לחמשים שנה, נהג את נשיאותו ברמה. מן המכתב שלפנינו אנו רואים שעד ימיו האחרונים לקח חלק פעיל לא רק במה שנעשה בעיר הבירה, בקושטא מקום מושבו כי אם גם בקהלות אחרות. ר“מ קפסאלי ששימש כבר במשרתו בשנת רי”ג, כשנכבשה קושטא ע“י התורכים, נפטר בשנת רנ”ו או רנ"ז, ומכתב זה נשלח אליו זמן מה לפני פטירתו.

כותב המכתב, ר' אלעזר ב“ר שמעון אשכנזי, נחשב בזמנו לאחד מראשי הרבנים בשאלוניקי. מקודם היה רב לעדה האשכנזית אשר שם, ואח”כ גם לק“ק קאטאלון, והיה מכובד ביותר גם על הספרדים³. כמה תקנות נתקנו על ידו לטובת הקהלה, ושום דבר חשוב לא נעשה בלי הסכמתו והשתתפותו. והנה הביאו מוציאי דבה את דבתו רעה לפני ר”מ קפאסאלי (פרטי הענין אינם ידועים), והוא צוה עליו שלא יסדר גיטין ובכל עניני המשפט לא ידון יחידי⁴ רק יצרף אליו את החכם ר' יהודה בנבנשתי. ר' יהודה היה אחד מראשוני הראשונים מבין חכמי הספרדים שבאו להתישב בשאלוניקי אחרי הגרוש, ובא לשם בסוף שנת רנ“ב או בשנת רנ”ג. הוא הביא עמו הון רב ואסף לו אוצר ספרים יקר מאד. סופרים מובהקים היו מאוכלי שולחנו ימים רבים והעתיקו בשבילו את ספרי התלמוד וספרי הראשונים. אביו היה השר ר' אברהם בנבנשתי, ודון יהודה “נתגדל בחצרי המלכים ובטירותיהם”.

פקודת ר“מ קפסאלי הסבה צער רב לר' אלעזר השמעוני, והוא רצה להתפטר לגמרי מן הרבנות, אלא “שהפצירו בו בעלי תריסין בהסכמת כל החכמים לדון ולהורות”. “כל חכמי העיר ופרנסיה” כתבו לר”מ קפסאלי להעיד על צדקתו של ר"א השמעוני, אולם הוא עמד על דעתו וכתב עליו מרורות, גם צוהו “לסור מעל אוהל ההנהגה הצבורית” “וללכת אל מקום המשפט”, הכונה כנראה שיבוא אליו לקושטא. ר' אלעזר היה מוכן ללכת אלא שראשי הקהלה עכבוהו, “להיות כל משאם עליו”, ולכן הוא מתנצל במכתבו זה על שלא הלך לקושטא. עם זה מכיר הוא את ערכו ומוכיח את קפסאלי על שלא חש לכבודו: “וכי כך עושים לבני לויה?”, “ואם היה מורנו יחיד בדור ברבנים שמא גם אני אחריו [יחיד] בתלמידים”.

מאז שלח ר“מ קפסאלי את פקודתו הראשונה עד זמן כתיבת מכתב זה עברו שלש שנים (“זה שלשה שנים הקיל כבודך את כבודי בענין הגיטין”), והיא נכתבה לא לפני שנת רנ”ג, זמן מה אחר שהתישב ר“י בנבנשתי בשאלוניקי; הוי אומר שמכתבו של רא”ה נכתב בשנת רנ“ו. רא”ה מזכיר גם את ישישותו של קפסאלי.

המכתב שימש כעין הקדמה למגלת ספר, שבה מציע הרא"ה את גוף הענין ומוכיח שמתנגדיו הוציאו עליו דבה. בין יתר דבריו הוא כותב: “הבט נא וראה את גוף המעשה איך היה ומול בית דינך אסדרנו כהלכתו”, אבל מסדר הקובץ שלפנינו היה מעונין רק במכתב המליצי, ואת יתר הדברים לא העתיק, וחבל על דאבדין.

אחרי המכתב באה תעודה קצרה מחכם בלתי ידוע לנו, ר' נתן בר לוי, שנשלחה כנראה לרמ“ק כדי להפוך את לבו לטובה על הרא”ה.

הרא“ה האריך ימים הרבה ונפטר בשנת ר”ץ, וסימן נתנו: והוא רמי“ם ישכון לפ”ק⁵. בי' אלול רפ“ט חתם יחד עם ר”י טאיטאצאק ועוד אחדים מחכמי שאלוניקי על הסכמה חשובה, “שלא יורשה שום אחד מבני ישראל להדפיס שום כתיבה בעולם בלתי רשות ששה תלמידי חכמים ממרביצי תורה בקהלות”⁶.

כתב אשר שלח הר' אלעזר השמעוני אל הרב הר' משה קאפסאלי היוני נר"ו.

ארמון הרוממות, איל היושר, תא הרוממות⁷, היכל היכולת, דביר השלמות, בירת הצדק והכשרון, טירת השווי והיתרון, ביתן המשור⁸, אולם המשפט, זה שלשה שנים הקיל כבודך את כבודי בענין הגטין, המעיט ערכי ואיפת חזקתי הקטין, ונפסקה הלכה בבית דינך וכלם מודים ומטיא לנקור לי כל עין ימין⁹ היא עין משפט¹⁰. והדת נתנה שלא אדון בהם יחידי רק בהצטרף החכם הר' יהודה בנבנשת, ותאמר יהודה יעלה¹¹ בגורלך להיות הוא לך ועמך בדבר המשפט¹². ואולי עלה בדעתך מורנו קצת ממה שאפשר שהסבירוך בעלי מחלוקת, אנשי מדין¹³, מספרי לשון הרע, אומרים שאיני כדאי להמנות במנין אלים שופטים בארץ¹⁴ ולכלכל דברי כמשפט. ולכבוד דברותיך וישישותך החרשתי, שמעתי חרפתי ושתקתי, וכמעט שעברתי מהם¹⁵ לגמרי לבלתי סור מן המצוה¹⁶ עד בוא דברי ימלא פי תוכחות ולשוני תדבר משפט, אלא שהפצירו בי בעלי תריסין בהסכמת כל החכמים לדון ולהורות כהם לעשות צדקה ומשפט. ועל כרחי שלא בטובתי נהגתי מאז בגטין וקדושין וחליצות מנהג מלך במשפט¹⁷ לבעבור תעמוד¹⁸ בקיום השלום ויושביה איש באחיו לא יתקוטטו והלכו במעגלי יושר ובתוך נתיבות משפט. וכל חכמי העיר ופרנסיה כתבו אמנה¹⁹ לכבודך להעיד על צדקתי ולסעדה במשפט, וכי גם אתה הוסיפה רבנותך שנית ידה ותגע על פי ברצפת²⁰ לפידה, ותכתוב עלי מרורות ואמרות מרות, ותצוני לסור מעל אהל ההנהגה הציבורית אשר בידי וללכת אל מקום המשפט, צר לי מאד אמרתי, השופט כל הארץ לא יעשה משפט²¹. הנה חס המקום על כבודן של בריות²² ואיך לא תחוס על כבוד מי שתורתו אומנותו ועל קדושת שמא יסבול מן²³ המות, הזאת חשבת למשפט. וכי כך עושים לבני לויה²⁴ אחר שהוחזקו, ולהם שם בגדולים אחר שהוחזקו כי היכי דלתרע חזקיה, והוסג אחר משפט. הכעוללים לא ראו אור, אור של תורה, יחשבו, או כנופלים טמוני חול וזלות לבני האדם, אשר דרך שלום לא ידעו ואין משפט. ידע מורנו ויראה כי גם עמנו מטה עוז מקל תפארה תרדה בו ידינו את כל הבא להטות מדין ולגזול משפט, ותושיה לא נדחה ממנו²⁵, וגם אני חנני אלהים השכל דעה וכלפי צפון אמרתו צרופה, שם שם לו חק ומשפט. ואם היה מורנו יחיד בדור ברבנים שמא גם אני אחריו בתלמידים²⁶ הבאים לחקור ממסך²⁷, ויכולני לעבור בסך לקחת מוסר השכל צדק ומשפט. אכן ישיב חרב אל נדנה, ועד לא יתקף רוגזיה לעיין שפיר בענינא, משש ימשש כלי הדרוש יפה יפה, בעין השכל החזק הוא הרפה, ואם חס ושלום שגיתי יסרני אך במשפט. גערתך מורנו הבהלתני, אמרתי: וכי זו תורה וזה שכרה²⁸, איה אלוהי המשפט, הברוב כח תריב עמדי כי תשימני למפגע לך, תודיעני המשפט. חי נפשי תורתך מורנו וחי נפש עבדך כי לולי שעכבוני ראשי הקהל מלכת, להיות כל משאם עלי, הנה הלכתי להפיק רצונך ולאור באור פני תורתך, ומשום יקרא דבי נשיאה עם כל חלשתי ותשות כחי מחמת המקרים המתמידים, למען לדעת את המשפט. אבל מה אעשה ורבים לוחמים לי, וגם החכמים לא רצו להזמינני על פום דיסקך²⁹ לרוב ענותנותם, היש נספה בלא משפט. הבט נא וראה גוף המעשה איך היה ומול בית דינך אסדרנו כהלכתו אערכה לפניו משפט. ואת עבדך, תמיד הנכנע תחת כפות רגליך כבוד תורתך המפוארה, אל תבוא במשפט.

האמת³⁰ עד לעצמה ואין צריך למפורסם ראיה, ואי לרווחא דמילתא אסתירו עלה רברבייא תו למאי מתבעי [a50] זעירא, לאו אורחיה דקולבא רעיא למתלי קולתיה בדוכתא דמוריא תלי ביה כלי זייניה³¹, דזלזולי כולי האי ביקריה לאו כל כמיניה. אבל רבוי רעים נצחוני והסריחוני³² להעיד רק בחשאי, כי להפטר בלא כלום איני רשאי, וקמי אוריתא דמר בקושטא קאמינא דהאי פלוני צי³³ דדליה מדדליה³⁴, ומשקה חיי לאחרים, זקן הוא בקנין חכמה³⁵ ויושב בישיבה כאבא אריכא³⁶ ושפיר עבד מאן דאלבישיה מרא לקריא ליה דינא³⁷ ואע"ג דרמו ביה רשיעי מומא, לאו משום הכי אדחי ליה מסטר חכימי ואנשין דשמיא, וכל המוסיף עליה מעלה וכבוד מאחר שהוא ראוי לה תבוא עליו ברכה, וכן יעשה רבנו בענותנותו, ותורתו תעלהו בקדש תכסהו בסמיכה³⁸, ולקיים כל דבר הן תוי,

נתן בר לוי.

ב. מכתב דון דוד ן' אלטאביב לר' יעקב בירב    🔗

על דון דוד אלטאביב, “החכם המעולה, השר הטפסר”, אנו יודעים מעט מאד³⁹ אחיו דון משה אלטאביב נזכר בשו“ת המבי”ט, ח“א סי' מ”ח, כאחד מנכבדי צפת שנתמנה אפוטרופוס על נכסי יתום אחד ולידו נמסרו סכומים הגונים. הוא היה גם ת“ח חשוב, כנראה מתשובת הרלב”ח סי' קי“ט. על התשובה הזאת רשום “לגביר דון משה יצ”ו”. רלב“ח נושא ונותן בדבריו של ר' משה ובסברותיו וכותב באמצע התשובה: “וכפי מה שאמר הרב רבינו משה ן' אלטאביב יצ”ו”. את פרט המריבה והקטטה שהיתה בין מהר“י בירב ובין הרלב”ח ור“מ אלטאביב אין אנו יודעים. ברור שאין לה שייכות עם ענין הסמיכה. שלשה אלה ישבו בא”י: בירב ואלטאביב בצפת ורלב“ח בירושלם. דון דוד אלטאביב ישב כנראה בשאלוניקי, ועל מעשיו של ר”י בירב “למד מפי השמועה”. מן המכתב אנו למדים, שבידי ר"י בירב היו עזבונות והקדשות לצרכי צדקה, “ועליו שמו כל ישראל ממונם וצדקתם”.

[118a] כתב אשר שלח הגביר החכם המעולה השר הטפסר דון דוד אלטאביב זלה“ה, להחכם השלם, רב סגנין על כל חכימי גלותינו, כמהר"ר יעקב בירב זלה”ה, על ענין המריבה והקטטה שהיה בינו ובין הגבירים רמים ונשאים בתורת אלהים, מיוחסין מיחסותא דבבל⁴⁰, החכם השלם, מעין המתגבר על כל החכמות רמות ונשאות, הוא גלי עמיקתא ומסתתרא ידע מה בחשוכא⁴¹, כמוהר"ר לוין חביב זלה“ה ועם הגביר נשא ומאוד נעלה, ראש היחס והמעלה, כמוהר"ר לוי משה אלטאביב זלה”ה. והמעולה הר' דון דוד ז"ל, לסייע לשני הרים הרמים והנשאים, מלאו לבו לכתוב לו כתב אחד, וכך אמר:

ימים רבים לישראל אשר בך אתפאר, והיה באחרית הימים ישאון קולם בבכי, נהמה כדובים כלנו וכיונים הגה נהגה⁴², כי מששנו את כל כלי חמדתינו ולא מצאנו לה בתולים, כי מי נדה לא זרק עליו כמוך היום, פרזלא מעורב בחסף טינא⁴³, מזא בן מזה ואפרך אפר מקלה⁴⁴, כי שמעתי למרחוק אותה עשיתה, מפי אנשים לא שקרו בבריתם יתנו עדיהם ויצדקו כי חרפת וגדפת והרימות קול, אומר ליין המשומר באשכול ממרא, להר' דון משה ן' אלטאביב דודי, גם הטחת כלפי מעלה על ראש בני עמנו, בני ציון היקרים וה' בראשם, לוית חן לראשנו, עזרנו בשם ד', הוא עזרה עלה מחוץ לארץ, בחר להסתופף בבית אלהי אברהם, החכם השלם כמה"ר יעקב⁴⁵ ן חביב, העל זה לא פקחת עיניך, ואם רצית לדבר חציך שנונים חמת תנינים ומרורות פתנים עם ראשי אלפי ישראל, דברי חכמים בנחת נשמעים ביניהם ובינך, ולא כאיש אשר אין בפיו תוכחות, נהמה כדובים ונהגה כיונים, כי אתה עשית את כל אלה. גם שמעה אזני ותבן להט צעקת העניים והאביונים מבקשים טרף לביתם כדי ספוקם ואין קול ואין עונה, כמו פתן חרש תאטם אזנך, יען וביען לא פנה אל רהבים ושטי כזב, ואשר⁴⁶ האיש אשר כך יתערב, כי אתה תתן לו יד ושם כשם הגדולים, הון ועושר בביתו, כי אתה שכתה בעדו⁴⁷ ועליך שמו כל ישראל ממונם וצדקתם, לא זממו עליך רעה וחשבו מחשבות⁴⁸, תורת אלקיו בקרבו, לא יטה משפט גר יתום ואלמנה, ולא למדו מפי השמועה כמוני היום הזה, לכן חכם לבב ואמיץ כח שמענה ועתה דע לך.

ג. מכתב ר' יהודה בנבנשת לר' יוסף בנבנשת    🔗

מכתב זה מלא ענין מצד ההרפתקאות אשר עברו על הכותב ומצד סגנונו. ממנו אנו למדים פרטים מענינים על דרכי הנסיעה באותם הזמנים ועל הסכנות שארבו לנוסעים בים וביבשה.

[114a] כתב אשר שלח הנבון הר' יאודה בן באנבנשת לשר המרומם הנבון הר' יוסף באנבנשת נר"ו.

מלכי צדק מלך שלם, הצניף הטהור על ראשנו, מעטה תהילתנו, כבודי ומרים ראשי נר"ו.

זה ימים רבים לוחמים לי מרום, הכוכבים ממסילותם יסולו עלי דרכם, ילפתו אורחותם לדחות פעמי מרעה אל רעה ומדחי אל דחי, ועתה [114^b] נפשי יבשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, מצוקי הרפתקי מעמקי מים הזדונים אשר עברו עלי, כי אם את כל דאגי הים⁴⁹ יאסף אדירים משברי ים לעלותם על פי לא ידעתי ספורות. מי ימלל גבורות, ונפלאותיו אשר עשה להצילנו מתהום רבה, וממים עזים נתיבה, כי מהיום אשר כתבתי לאדון מחוף לימני (למנוס, Lemnos) לא הונח לנו משינוי עתים וחילוף זמנים, סובב סובב הולך הרוח, מפרק הרים ומשבר סלעים, רוח סועה ומסער, וישבנו בחוף לימני תשעה ימים, וכשחשבנו לנוח ביום צרה לעלות דרך גבולנו, ללכת אל מקום החפץ, לעת ערב והנה בלהה, ארבע רוחי שמיא מגחן לימה רבה אחת מקצה [מזה] ואחת מקשה⁵⁰ מזה, והלכנו כל היום וכל הלילה, אחת הנה ואחת הנה, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, ויחנו למחסה ולמסתור בתחתית ההר של בבא כורנוש (בורנוש? Burnie, Burnise) עד כורינוס בל יתמוכו חבלים והיתדות ינתקו כהנתק פתיל הנעורת ומרגשת הים, ובליל ראש חודש שבט ואניה חשבה להשבר כשבר נבל יוצרים, ואפילו שיחמול וירחם אלהים עלינו בטבע האפשרות וישליכנו הים אל היבשה לא ינום ולא ימלט ממנו שריד ופליט, שהיו שבעים שוללים וחברי גנבים עומדים על מצפה לשלול שלל ולבוז בז, ומלקוח צדיק לא ימלט, ואנחנו לא נושענו, כי נמכרנו לעבדים, ואין לאל ידינו להושיע מיד מרעים ומרגשת פועלי און, לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט שכנה דומה נפשנו, ולא אביט אדם עוד עם יושבי חלד, ונתן בלב חובלי ומנהיגי הספינה לנסוע אל אי האחרת שהיתה קרובה בתוך עשרים מיל, ולקחו שני מרבדים ועשו וילון אחד, והלכו לרוח הים והים הולך וסוער, כי פרשו הנס ונעשה קרעים קרעים, ירא וישקיף ה' מן שמים, ולא תקום צרה פעמים וברחמיו וכרוב⁵¹ חסדיו ירח מנחה ועתר הקטורת המורח לאפו ישוב חרון אפו וחמתו, ולא נראה רע עוד. ומפה בקשו לישב בשלום ללכת דרך היבשה לטיריא, שהוא מהלך ארבעה ימים, כי נפל עליהם אימתה ופחד משאון ימים ושאון גליהם ורכים, וגם כדי להרויח במכס, שמצאו יהודי המכונה יצחק צרפתי בעל המכס, והיה מוחל להם חצי המכס אם יטענו פה המשאות, והאלים חשב לצור צעדינו מלכת כי חפץ לטלטלנו טלטלה גבר והוליכנו נעים ונדים בהרים [115a] ובגבעות ככוס חרבות כי נתננו לבוא בעיר אשר לא נמצאו סוסים, והאל ישלח עזרו מקדש, ונצא מפה מאי מר מדלי (בטורקית Müdülyn, ביונית Mytiline) כשיצא פורים ב“ה. אחת שאלתי מאת האדון אותה אבקש שיאמר לאמי מב”ת שנכנסתי בשלום אל עיר תחנותי אל עיר רודאש, ואל ידע⁵² מהצרות סבבוני רבת צררוני, כי היא נפשה מרה לה על פרידתי, מאין אבקש לה מנחמים, דבר על לבה דברים טובים נחומים. לכל הנלוים בצל קורת אדוני, לקרובים אליו, הנאהבים והנעימים, תשפות שלום, תחלק להם אמרים איש איש לפי מעלתו וכפי מידתו, בפרט לתפארת האדם הנעלה הר' שלמה יצ"ו רב שלומות אלומות תסובנה ותשתחוינה לעומת אדרתו, ואני תפילה אעתיר לאלוהים עליון, עיני למטה ולבי למעלה, שלמכון ישגא והשיבני והראני אותך ואת נות צדקך, לראות בטובת בחירך הבן יקיר אחי יפת הגדול, ורוב שלום עד בלי ירח, ואל דודאי חשקך נתנו ריח, ובאהבתך שואף וזורח. נאום היותא מבאר שבע והולך בחיל וברעדה, נוסע מהר שפר וחונה בחרדה, מחוי קידה קדם מריה.

ד. מכתב ר' בנימין הלוי לר' יוסף ן' לב    🔗

ר' בנימין ב“ר מאיר הלוי אשכנזי, יליד נירנברג, היה אחד מחכמי שאלוניקי החשובים. מקודם היה רב העדה האשכנזית בסופיא, ואחר כך השתקע בשאלוניקי, ועמד בראש העדה האשכנזית הגדולה אשר שם. חביב ומכובד היה גם על ראשי הספרדים בקושטא ושאלוניקי ונמנה בין ידידיו של השר הרופא ר' משה המון. בשעת צרה לקהלת שאלוניקי, אחרי השרפה הגדולה בשנת ש”ה, הלך בשליחות הקהלה להתיצב לפני השולטן ולהשתדל לטובתה. בשנת שט“ו־שט”ז הדפיס את המחזור האשכנזי הגדול.

החכם המפורסם ר' יוסף ן' לב שבע בשאלוניקי הרבה כעס ורוגז מתקיפי הקהלה, כי מעודו לא נשא פנים לשום אדם ובתקיפות רבה עמד על דעתו ורבים נלחמו כנגדו. ואחר שבנו ר' דוד, ת“ח מופלג, נהרג בליל חשך ולא נודע מי הכהו החליט ר' יוסף לעזוב את שאלוניקי ולהתישב בקושטא. הוא עבר לשם בשנת ש”ה או ש“ו ונתמנה לעמוד בראש הישיבה שנוסדה ע”י הגברת חנה גראציא וחתנה דון יוסף נשיא.

מן המכתב שלפנינו נראה, שהיחסים הטובים שהיו בין שני החכמים האלה בשבתם יחד בשלוניקי נתקלקלו במקצת בזמן האחרון, לפני צאתו של מהריב“ל לקושטא, גם לא נפגשו ולא באו בדברים זה עם זה, והמכתב נשלח זמן מה לאחרי צאתו של מהריב”ל לקושטא, כדי לפייסו. ר' בנימין מביע את צערו על שעזב מהריב“ל את שאלוניקי: “ולבי יהגה אי מה זאת עשה אלהים לנו לתת כזאת בלב המלך, מלך ישראל וגואלו, האדון המרומם יר”ה לעלות נר מצותך מעל ראשנו”. ושואל: “מתי תשוב תחיינו לשכון כבוד בארצנו”? “כי תאמר בלבבך מדוע באתם ותשלחוני בארצכם? הן אמת ידעת כי כל יושבי זאת העיר ושוכני סביבותיה על כפים ישאוך”. מרמז הוא לאיזה מאורע, שלא נתפרש לנו, שנתן מקום להריב“ל לקבול על יחסו של ר' בנימין אליו, והוא מתנצל: השמים עדי וסהדי כל לא במרד ובמעל התהלכתי בכל אשר התהלכתי… אלא שנטרפה השעה ולא יכולתי לדחקה. עם זה מביע הוא את שמחתו על המנוחה ועל הנחלה שזכה לה ר' יוסף בבית דון יוסף נשיא, “ששולחנו גדול משלהם”. ונראה שגם ר' בנימין סייע להתמנות זו: “ויברך ה' אותך לרגלי”. רוצה הוא לחדש את האהבה ולהחזיר עטרת החבה ליושנה, ורוצה שלא יחשוב ריב”ל כי מבקש הוא דבר קטן או גדול לטובת עצמו, כי יש לו רב ובתוך עמו הוא יושב.

כתב אשר שלח החכם השלם הר' בנימין הלוי זלה"ה⁵³ להחכם השלם הר' יוסף ן' לב נר"ו

רב יוסף סיני ורבה, עוקר הרים ואבא⁵⁴, רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם האלוף כמוהר“ר נר”ו יהי שלום בחילו.

אם ימלא העבים גשם⁵⁵ המריבות והאיבות – על הארץ יריקו יציקו מי המרים המאררים המה מי מריבה, להפר את האהבה בין אחים, ואם כל הנחלים נהרים יאורים ימים וכל מעינים יקבצו יקוו אל מקום אחד ויגרשו מימיהם רפש⁵⁶ הרכילות וטיט הסכסוך, בשבת אחים גם יחד בשלום ובהשקט, לא יוכלו לכבות את האהבה, עטרות משולבות קצובות וחצובות בקירות הלבבות, ולא יעצור הגשם⁵⁷, גשם הקטטות והמחלוקות, לרכוב רעים אהובים במרכבת המשנה שלום וריעות בכל מקום ובכל זמן, בין בפני הבית מלא זבחי ריב⁵⁸, בין שלא בפני הבית, רק לשטף מים רבים⁵⁹, ובילדי נכריות הזמן ישפיקו⁶⁰, יפיקו רצון שוכני בחגוי סלע⁶¹, המחלוקות, בפיהם ירצו להיות נראים כאויבים בשעת כעסם, שם שם לו איש העדר שפתים יום או יומים, מן השפה ולחוץ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, והדבר אין בהם⁶². אבל דברים⁶³ שכל לא יעדרון ולא יחסרון כל ימי משך הזרע, [113^b] גם שנאתם גם קנאתם בלב ולב ידברו. אף רוחם בקרבם המה יגיעון, יום יום ידרשון בשלום איש את רעהו, יפטירו בשפתי פתחי הלב, יניעו לשון לבם בקרבם ומלבם יוציאו מלין, רק שפתותיהם לא נעות וקולם לא ישמע, לא יהגו בגרונם. ואם בשצף קצף הסתירו פניהם ולא קרב זה אל זה הנה לבבם לא יכנף⁶⁴, ולא יסתר. גם לא יכלו התר אגודות האהבה ואחוה, ולא כפנים לפנים לב האדם לאדם שהיא תלויה בלב תשגא תמיד, ובכל עת יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור. ותקראנה אותי כאלה, כי זרע הזמן שחרות ותחרות והמריבה והקטגוריה ימצא לבנות צרעת הסכסוך עד כי נסתר איש מאת רעהו ואין פנינו אלינו כתמול שלשום ולא יכלו לשונינו דבר לשלום. הנה לשלום כמוני כמוך כדברים המסורים ללב אין בינינו לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, ואני תמיד עמך בכל לב. גם אתה אלופי ידעת אחזת ביד ימיני ולא תשנא את אחיך בלבבך. על כן קדמתי פניך, פני אלים⁶⁵, בשתי אותיות זעירות אלה במה שאין הפה יכולה לספּר. לך אמר לבי בלשוני עט סופר מהיר ימהר לדבר צחות בצחצחות נפשך⁶⁶ והיתה אמונת עטי לפה ולמלץ לבי בקרבי כאשר יאמר משל הקדמוני: הקולמוס הוא לשון הלב⁶⁷. ולא יהגה אי מה⁶⁸ זאת עשה אלים לנו⁶⁹ לתת כזאת בלב המלך, מלך ישראל וגואלו, האדון המרומם יר"ה לעלות נר מצותך מעל ראשנו, ונפשנו היבשה קותה אל ה' קו לקו קו לקו, מתי תשוב תחיינו לשכון כבוד בארצנו, ותלמדנו ודעה דרך תבונות תודיענו. כי תאמר בלבבך מדוע באתם ותשלחוני מארצכם. הן אמת ידעת כי כל יושבי זאת העיר ושוכני סביבותיה על כפים ישאוך, והם תוכו לרגליך.