¹

כתב־היד מס' 223 בספריה הלאומית והאוניברסיטאית, שתאור קצר ממנו ניתן ע“י ד”ר יואל ברשימת כה“י שפרסם, מכיל קובץ גדול וחשוב של שאלות ותשובות ופסקים מחכמים שונים. רובם חיו במחציתה הראשונה של המאה הט”ז וקצתם במאה הט“ו. כתה”י מורכב מכמה וכמה קונטרסים מכתיבות שונות, שלוקטו מקובצים שונים, ועל כן יש בו כמה פגיניציות, וזוהי גם הסבה שקצת תשובות הן כפולות. תשובות אחדות כתובות וחתומות בעצם ידי מחבריהן, ואחת מהן חתומה ע“י הרדב”ז בעצם ידו (דף 139^b). לעתים קרובות חסרים דפים בתחלת הקונטרס או בסופו ואמצעו, ובמקום אחד גם נחתכו בסכין. יש איפוא כמה תשובות קטועות שיש עוד צורך לברר מי הוא בעליהן. אני נותן כאן רשימת החכמים בעלי התשובות והפסקים והיא תעיד על חשיבותו של הקובץ. רובם הם מגדולי הדורות וראשי המדברים.

אברהם די בוטון², יד א.

אברהם טריבש צרפתי³ ש ב, שז א, שיב ב, שיח ב.

אברהם ירושלמי⁴ יא א, יב א, יג א, יד א, כ ב, רמה ב.

אברהם סיראלוו, סז ב, רסג א.

אליהו הלוי ב"ר בנימין הלוי, ו א.

אליהו קפסאלי, שכז ב⁵.

אליעזר ב"ר שלמה ן' יסר (?) הריקנאטי, רב א.

בנימין ב"ר יואב ממונצי אלצינו, שלט א.

בנימין ב"ר מאיר הלוי אשכנזי⁶, סז ב, רסד ב, רפ ב, רפב, קמג ב, רפח ב.

דוד בן אבי זמרה, מט ב, קלט ב, קמג ב, רע א⁷.

דוד בן באן בנשת, לז א.

דוד ב"ר בנימין הלוי אשכנזי, רצב, ב.

חיים ב"ר יעקב עובדיה, כ ב, נד ב, רג א־ב, רסג א, רפט ב.

יהודה בן יעקב צרפתי, רג ב.

יהודה מסיר ליאון, שלח ב, שלט א.

יוסף ב"ר שלמה טיטאצאק, נד א, קלב ב, קלג ב, קנה א.

יוסף קארו, שט א, שטז א.

יוסף קולון, כג ב⁸.

יחיאל ב"ר משה זכש מקשטלץ (ר' יחיאל אשכנזי), כג א, קפז א.

יחיאל ב"ר עזריאל טרבוט, רב ב.

יעקב בירב, כד א⁹, כד ב, לב ב, ש ב.

יעקב ן' נחמיאש, רסז ב.

יעקב ב"ר שמואל סמוט, רסז כ.

יעקב פאפו, רה א.

יעקב צרפתי, רג א.

יצחק אבוהב, יז א, יט א.

יצחק ב"ר שמואל אדרבי, רסד א. רסז ב.

יצחק ב"ר צדיק ן' לב, מ ב, סג א, קיא א.

לוי בן חביב, קצג ב.

מאיר אשכנזי (=מא), רכב א, רכד א, שכה א, שכח א, שכט א־ב, שלא א.

מנחם ב"ר פרץ טרבוט, רא א.

מרדכי מטלון, רסג ב.

משה אלמושנינו, רסג ב.

משה חנן ב"ר פרחיה חנן, ריב ב.

משה די שיגוביא, רעח ב.

מתתיה ב"ר נתן, קפו א.

מתתיה תמר, י א.

נסים בן באן בנשת, טו ב.

שלמה הכהן, כח א.

שמואל אלמושנינו, לד א, רג א־ב.

שמואל טיטאצאק, סז ב, רפ ב.

שמואל הלוי ן' חכים, צד א, קז א¹⁰, קיד א, קכט ב.

שמואל הלוי¹¹, כג ב, מא א, פט א, רלט ב¹², רנג ב.

שמואל די מדינה, רסג ב, רסז א.

שמואל בן יצחק סבע¹³, קמז ב, קנב א, קנג א.

שם טוב ארואשטרי (?) ממונישטיריו, קנז ב.

תם ן' יחייא, ז א, כא א¹⁴.

כאמור יש עוד כמה תשובות מקוטעות שלא נתבררו עוד בעליהן. קצת תשובות נדפסו בשו“ת אבקת רוכל לר”י קארו, תימת ישרים, הרלב"ח ועוד, אבל רובן עוד לא נדפס, ויש מהן חשובות מאד. אני מוציא מקובץ זה דברים אחדים שיש בהם ענין מבחינות שונות.

א. הכתב הראשון הוא המכתב ששלח החכם הידוע ר' יהודה מסיר ליאון “אל גדולי האומה נכבדי העדה לימודי ה' אשר בפיורינצה וזולתה מגליל טוסקאנה”. המכתב נמצא בדף שלח ע“א. ואחריו בא “כתב אחר, גם [כן] לו, יעד אל הקהלה המתוארת”, הוא הכתב המתחיל “שמעוני רבותי לא כוננתי משטח חרמים”, שנדפס ע”י ר' דור פראנקל בס' “דברי ריבות בשערים” (הוסיאטן תרס"ב) סי' ב' ואחריו באה “תשובת הכתבים אשר שלח החכם הכולל תפארת החכמים כמהר"ר בנימין יזיי"א בכמ"ר יואב זצ"ל ממונצי אלצינו” ¹⁵, הנדפסת בדברי ריבות שם סי' ג, ובכת“י שלנו חסר סופה. בכתה”י שהיה בידי ר“ד פראנקל היה גם הכתב שלנו, אלא ש”מטעם הכמוס עמדו" לא הדפיסו, ובינתים (כמו שהודיע לי ר"ד פראנקל במכתב פרטי) נשרף כתב־היד בימי המלחמה כשנכנסו חילות הרוסים לחוסיאטין.

המכתב הזה אין בו זמן, אבל נראה שנכתב בשנת רט“ו (5־1454), באותה שנה שבה כתב גם את יתר מכתביו לקהל פיורינציה, כי בסופו של הכתב המתחיל “שמעוני רבותי” כתוב בכת”י שלנו: “נאם העבד הקטן האוהב והנאמן יהודה עבדכם משתחוה אפים המכונה מסי' ליאון י"ח טבת רט"ו”, אך בדפוס נשמט הזמן. גם בתשובתו של ר' בנימין, שנכתבה ביום ו' אפריל רט“ו, יש רמזים ברורים לכתב שלנו שבו משיג ר' יהודה הלוי על הרלב”ג: “אמנם ידעתי כי אם נבזה כמוני היה מכריז לבדו ומקלל את הרבים מהחכמים השלמים בכל חכמה הנמשכים לרלב"ג וזולתו מן החכמים היו מכריזים עלי כסיל מרים קלון… ואולי על כדומה עליו אז”ל: חציפותא אפי' כלפי שמיא מעליא (צ"ל מהניא)"¹⁶.

המכתב ערוך בעיקרו נגד שיטתו של הרלב“ג בענין ההשגחה האלהית ושאלת הידיעה והבחירה, שעליה מרחיב הרלב”ג את הדבור בספרו מלחמת השם מאמר ג' ומסכם את דעתו בקצור בפירושו על התורה פר' וירא. ר“י מסיר ליאון רואה בשיטתו של הרלב”ג “הריסת חומות הדת” ודבריו הם “מינות גמור לכל בעל דת”. באותו זמן עצמו בערך נלחם ר' יהודה עם דעותיו של הרב“ג גם בשאלות פילוסופיות אחרות. בשנת רי”ד (1454) חבר את פירושו לס' המופת¹⁷ ושם הוא מנהל עם הרלב"ג, שאמנם אין הוא קורא אותו בשמו כי אם “החכם בעיניו”, פולמוס חריף¹⁸. אולם יש במכתב זה גם דברים ערוכים נגד המקובלים “אשר העמיקו שיחתו בריבוי השמות והתארים עד אשר לא יוכלו להמלט מיחס הגשמיות… ובחשכה יתהלכו. וכבר החטיאו אלה כונת ראשוני החכמה ההיא”. לדעתו “רבים נטו מן הדרך הישר מצד מיעוט האמונה, כאשר הענין בקצת הפילוסופים, ואנשים אחרים נפלו במכמורת הכזבים מצד רוב ההאמנה, כאשר תעשינה נפשות קצת המקובלים”, והוא ממצע דעותיו ושוקלם במשקולת התורה והנבואה ובמאזני השכל.

ב. חשיבות רבה יש לתשובת רבי יחיאל בכמר משה זכש מקשטלץ, או ר' יחיאל אשכנזי. אף היא באה שתי פעמים בקובץ שלנו, בדפים כ“א ב' – כ”ג ב' ובדפים קפ“ז א' (“מצאתי מכה”ר יחיאל האשכנזי נר“ו”) – קפ”ט א‘, וסופה חסר. הוא נושא ונתון בענין חרם דגמ"ה על נשואי שתי נשים ואסף חומר עצום בענין זה. ר’ יחיאל כתב תשובתו בירושלם בשנת שכ“ה, והוא הוא ר' יחיאל אשכנזי איש ירושלם שחבר ס' היכל ה' (ויניציא חש"ד). ל”ו שנה לפני זה, ז. א. בשנת רפ“ט; היה בגליל אשטרייך, אח”כ היה בשאלוניקי¹⁹. נראה שזמן מה היה גם בצפת (עי' שו“ת המבי”ט ח“א סי' פ”א). מזכיר הוא את מורו הגאון זלמוני. בנו ר' שמעון קאשטליץ היה מרבני מצרים וחבר כמה תשובות ונפטר בשנת שמ“ה (עי' עליו שה"ג בערכו). ר”י סמברי כותב עליו, “שהיה כ”ו דור לר“י בן זכאי ועסק בחכמת הקבלה וחבר פירוש על מגלת אסתר וקרא שמו מגלת סתרים וחבר שו”ת", ומוסר פרטים מענינים מצואתו (סדה“ח I 159, ועיי”ש גם 162).

יש בקובץ שלנו עוד כמה תשובות וכתבים שהיה כדאי שיראו אור אבל אין כאן המקום לזה. לא יכולתי גם למַצות את כל הפרטים החשובים לתולדות חכמים שונים ולתולדות הספרות כדי שלא להאריך יותר מדי. אולם חושבני שבמה שאני מפרסם כאן יש בו די כדי להפנות אל הקובץ החשוב הזה את תשומת לבם של החכמים העוסקים בתקופה זו.

 

א. מכתב ר' יהודה מסיר ליאון לנכבדי פיורינציה    🔗

אמ' האוהב הנאמן, קראהו ה' לעבד לעבוד עבודת זאת חקת התורה המפוארת ולשמור משמרת, בהתדפק ניצוצות ההנהנה האלית²⁰ והצוואות התוריות להאיר אל עבר פני, ואני בהיכל קדשי משתאה מחריש לדעת אנא פונה השלימות האנושי. והנה נוסעים אנחנו בקצת הדברים אל מקום לא שזפתו עין ההשגחה מבוא אל תכלית המכוון ואתעצב אל לבי. ואני היום עתה באתי משדי תפוחי זהב ההשג[ה] במשכיות כסף הכשרונות, ובידי נצר מטעי שמירת המצוות והחוקים למועדים שתולים בבית ה‘, גם לקחתי מצמרת הארז החכמה העליונה, ושכלתי אני גם שניהם כאחד על הר גבוה ותלול להרים מכשול המרות המגונות והדעות הכוזבות מדרך, והיה זה מסילה אמיתית ליראי ה’ ולחושבי שמו וחיים הם למוצאיהם. אמנם לא כן ידמה לבבכם כי גבה לבי ורמו עיני והניעתני לזה בקשת השררה וההתנשאות, חלילה לי. גם לא הרשעתי את הצדיק במאמרי או חשדתי כשרים, כי הנזהר יתענג בדומיהו והאחד איננו נפשע מקרית עז בספורי שגיאות מי יבין. ומי יאמר זכיתי את לבבי גם אנכי טהרתי מחטאתי מקרוב ושבעתי עולות הפחיתיות וחלב מריאי התענוג המדמה, וקראתי על יצורי: אני חטא העם הזה חטאה גדולה. ויהיו דברי אלה קרובים למשכילים ובששון ובשמחה ישיגון, כי יסכימו למה שבנפשם מנקיות המחשבה והמפעל, ושוגגים ילמדו לקח. ואנכי קנא קנאתי לה' אלהי ישראל מאשר ראיתי מרכזם יוצא מכונת התורה התמימה, ופשטה כתונת החרדה והפחד לקרא אחריה ומַחשבי לא ירא מדהרת אבירים. אמרתי כי מה שאמר רלב“ג וירא תועלת י”ז²¹ ובסוף הפרשה תועלת החמישי הוא דבר נפלא ההריסה ומפיל חומות הדת ומחשיך מאורי [הדעת] ואוי ואבוי ואללי למי שנכשל בו, ומה שקיים הדעת ההוא בשלישי מהספר מ“י²² הוא מבואר הטעות והזיוף. והנה יעדתי להתיר זה הספק בחיבורי אם יגזור ה' בחיים, ואסתור דבריו מדברי התורה והנביאים ומדברי חז”ל ומדרכי ההגיון ומהפלוסופים האלהי‘, ומכונת הרב המורה פ’ כ' וכ"א מהחלק השלישי. לכן השמרו לכם פן יפתה לבב א' מן האנשים לשמוע בקולו, כי זהו מינות גמור לכל בעל דת. וכבר הכרזתי עליו בישיבת טרוישי²³ וקצת מישיבות אלימאנייא לכבוד הבורא ית‘, כי יראתי פן יעבור בה נקשה ורעב ויקח מפריו ויאכל ולא ידע כי בנפשו הוא, ולולא היה זה ענין אלהי החרשתי לכבודו ואצפנהו בסכת מחשבותי מריב לשונות. גם כי יצעק וישוע המתפלל ויחייב המיצוע בינו לבין הבורא הוא שקר ודבר סרה, וזה מבואר מאד מעיקרי הדת. לכן סורו מעל אהלי אנשים רבים מהמקובלים אשר העמיקו שיחתו ברבוי השמות והתארים בראום בלבם עד לא יוכלו להמלט מיחס הגשמיות וההשתנות והרבוי וזולתם בבורא ית’ לפי כונתם החסרה, ובחשכה יתהלכו, וכבר החטיאו אלה כונת ראשוני החכמה ההיא אשר מצאתי שרשיהם מסכימים אל הדעות האפלטניות במקצת אשר בהן מן הערבות מה שלא יעלם למשכילים. והנה אנחנו מאלמים אלמי הדברים המקבלים מחכמי התלמוד וזולתם שהתחייב בערכנו לשמוע דבריהם, ולא נשעננו על משענת קנה רצוץ, כי אם גבר השיבוש בעניינים המופתים ובחכמות אשר יקבלו ההאמתה התמימה עד השגבנו בהם הלא מצער היא. הנתמה אם מלאו האנשים האלה הספרים מהזיוף וכלים רקים מהשלימות לא ימעיטו, ואם חשבו בה' דבר זולתו מה שיראו פשטי דבריהם והיה אמיתי וצודק הוא מבואר שלא נחלק עליהם מזה הצד. וכאשר השיבונו אל לבבינו כי רבים נטו מן הדרך הישר מצד מיעוט האמונה, כאשר הענין בקצת הפילוסופים, ואנשים אחרים נפלו במכמורת הכזבים מצד רוב ההאמנה, כאשר תעשינה נפשות קצת המקבלים²⁴, אמרתי בסורם אל תבוא נפשי, ומצענו דעותינו ושקלנום במשקולת התורה והנבואה ובמאזני השכל לקרא כלם בשם ה‘. והנה כתבתי בספר²⁵ אחר עניינים תלמודיים אשר ראיתי בקצת המקומות לא החזיקו בכנף בגדיהם כמשפט, ופשט המנהג המכוער בגלילות ואם הם דברים גדולי הפרסום. אם ידעַתם ויש אתכם שונה בזולת הדרך הכתוב בו עשו ממנו העתקות והיו לכם למשמרת על הארון מבחוץ במסמרים תקועים על שתי כתפותיו לזכרון. וכבר הוצאתי זאת הגזרה ופרסמתי אותה בגליל למרקא ואברוצ’י²⁶ ולפולייא וארץ דגן²⁷ וסביבות רומא למען ישמרו לעשות את חוקי ה’ ואת תורותיו, ואל ישיא אתכם המנהג לבלתי שמוע את דברי הספר הזה, כי כהנה וכהנה רבו המנהגות החסרו' עתקו גם גברו חיל, והביטו אל צור הוצבו ממנו הספורים ההם אשר גבלו ראשונים בנחלה התלמודית ואנכי לא הריתי את העם הזה. ואם את משפטי תמאסו מצד חלשת המזהיר, כי הוא נתעב ונאלח ועול ימים ובדרכי המעלות הולך ערירי, ותמאנו ומריתם לא תקום ולא תהיה עצתו, ונעשה כן גם אנו כשלמים וכן רבים לא שמעו לזה ולא הטו את אזנם, האלהים כי לא אל הפשע והחטאת כי אם למקוה ישראל אשר כרת אתנו ברית בחורב לאמר שמעו מצותי ותחי נפשכם. וכי יאספו אלי כל בני לוי²⁸ ויערכו אתי מלחמה ויקראו בקול גדול, הלא ר‘²⁹ זה המעלה פניני הידיעות מים העמוקות ונשא בחבורים יקרים כספירים וגבה מאד, הוא המרביץ מסתורי התורה לכל עם הארץ, אמנם ידעתי כי כן אלא שזה חייבני להפליא בביטול הדעת ההוא יותר ולהרחיק אותו מלבית האנשים פן ימשכו אחריו לתעצומו ורומו, כי עלה לשמי החקירות שיאו, והוא לא יצלח במקום הזה, ומי בעל משפטיו יגש אלי, ואם ימצא בי ענין בלתי מיוסר על סיפורי הנביאים או שיהיה מופת על סותרו וחטאתי לה’ ואומרה אשר נואלתי וישר העויתי. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

נאום העבד הקטן האוהב הנאמן יהודה המכונה מסיר ליאון אל גדולי האומה נכבדי העדה לימודי ה' אשר בפיורינציה וזולתה מגליל טוסקאנה.

 

ב. מתשובת ר' יחיאל אשכנזי    🔗

…ולא אביא לשונו (של מהרי"ק) יען כי תשובות מהרי“ק מצויות בבית כל בר בי רב³⁰ זיל קרי וכו', ומעיד אני לשמים כשהייתי בגליל אשטרייך זה לי כמו ל”ו שנה שעל זאת התשובה (של מהרי"ק) סמכו חכמי אישטרייך³¹ ומעהר"ן ובתוכם החסיד ר“י אודין כורגו³² ז”ל ופסקו לכוף ליבם לחלוץ בעיר קארומינויה³³ שהיה זועק היבם הניחוני ליבם ואיבם…

… ומכאן נראה לעניות דעתי לנדות האשה הלוקחת איש אשכנזי שיש לו אשה אחרת, לפחות שלא במקום מצוה, ובלעדי הכי שמעתי מפי קדוש מורי הגאון זלמוני³⁴ ז“ל שהיה משבח להחכם הגדול מהר"י פולק ז”ל על שגזר נח“ש על מרת בת שבע מק”ק צוירמיר³⁵ שלא תנשא למהר“י כהן, שהיה לו אשה אחרת בציציליי³⁶, אע”פ שהיה הכהן ספרדי… והכהן הנ“ל בתוקף שרי המדינה לקח האשה הנ”ל… גם מתשובת אחרונים ר' חיים א“ז (= אור זרוע), שהיה ראש באשכנז ובתשובת ר' מנחם איזבורק³⁷, ומדבריו העתיקו חכמי אשכנז האחרונים בעל ה”ה³⁸ וחבריו, ומזכירים שמו רמ“מ ורממ”ץ³⁹, ועל פי תשובתו נתבטל באשכנז מיאון הבת⁴⁰, זה שנים רבות שלא מיאנה בת באשכנז מקום אשר דבר המלך מגיע, שכתב שנראה להמון כחוכא וטלולא שעל כן אין למאן בדורות אלו. וז“ל מהר”ם⁴¹ א“ז: השבתי על מי שנשא אשת חמיו שיגרשנה אע”פ שנתעברה מנו ואע“פ שהיה היכר שאינה חמותו וכו' עד ואפי' העובר על חר”ג יוציא כ“ש על דברי חז”ל. וז“ל הרמ”ם הנ“ל, שהיה אחר הר”ח א“ז: מי שעבר על חר”ג ונשא שתי נשים יגרש השניה ע"כ⁴²…

ותלמיד המובהק מבעל תרומת הדשן חסיד ורב גדול במדינות פיהיים מהר"ר פנחס⁴³ בק“ק פרא”ק⁴⁴, שהיה לו אשת נעורים חכמה וחסידה מאד, והוא ורבים היו צריכים לה תדיר מרוב חכמתה ומעשיה הטובים, ובראותה שאינה בת בנים היא הסיתתהו להתגרש לש“ש, וגירשה ונשא אחרת, והיא בעצמה היתה מגדלת בני אשה אחרת, וכמעט בכל יום ויום היה הולך הרב אל פתח ביתה להתיעץ עמה ולפקח על עסקי יחידים ורבים, וידוע ורגלים לדבר שבעבור חרם ר”ג גרש אותה. ובימים ההם היה מעשה כזה מק“ק פאדבה בימי הגאון מהר”י מינץ זלה“ה שנתפשרו האיש והאשה בעבור תקנות ר”ג לגירושין, ואחר הגט כל ימיה נטלה פרס ערב ובקר מפת בג המגרש. הרי הבאתי לכם כל ראשי הדורות מארץ אשכנז מימי התוספות עד היום שכולם כתבו מחר“ג הלכה למעשה, ורבים מהם כתבו אפילו במקום מצוה. וכי תימא הני מילי לאשכנזים ובמקום שנהגו אבל ההולכים למקום שלא נהגו ולא נתפשט חר”ג ואין דעתם לחזור שרי, כדאיתא בפ' מקום שנהגו, ובפ“ק דחולין⁴⁵, לא דמי כדכתב ר”ן בתשובות⁴⁶ רבי‘⁴⁷ יהונתן הכהן ז"ל שפירש מס’ ערובין ברי“ף, והביא דבריו החכם ר' עובדי' מתלמידי מהר"יק⁴⁸ בתשובה שלי, שנשאל אם יש לחוש בא”י לחר“ג שגזר שלא לישא שתי נשים, הואיל והבעל הוא מארץ אשכנז ממקום שנתפשט שם חר”ג אע“פ שבאלו המלכיות לא נתפשטה התקנה הזאת. תשובה. נראה דיש לבעל לחוש לחר”ג אע“פ שבא להשתקע במלכיות אלו ואין דעתו לחזור למקומו… וכבר פסק רשב”א בתשובה דבחרם איסורא דאורייתא וכו' עד וזה כבר ביארו ר' יהונתן בפסחים במשנת וחכמים אומרים ביהודה… כל זה לשון רבי' יהונתן ז“ל עכ"ל מהר"ר החכם ר' עובדי', והוא התיר במקום מצוה… והרב הגדול מהר”ר אליה מזרחי וגם חכמים אחרים ז“ל מק"ק קושטאנטינה כתבו על ידי לק"ק אשכנזים מק"ק קושטאנטינה וז”ל: יען הגיע באזני שקצת מאשכנזים הוציאו קול שאני התרתי לאשכנזי שישא אחרת על אשתו מפני שהיא ראויה לו בזה וגם שאינה בת בנים ואני לא ידעתי מזה מאומה… וזכורני כי היום כמו ל“ו שנים כתבתי התר במקום מצוה למהר”ר גרשון בן פצו⁴⁹ והתרעם מהרר“י מינץ⁵⁰ עלי ואיך אוכל לעבור את פיו חלילה לי. נאם הטרוד והעלוב אליה מזרחי. וזה ר' גרשון בן פצה לקח אשה אחרת אע”פ שישב בקצרייה⁵¹ תחת ממשלת אדום מויניזייא, וראיתי בתשובות להגאון מרנא ורבנא יהודה מינץ ז“ל בריב הגדול מכהני ק”ק טורון⁵² וז"ל המוחרם גרשון בן פצה וכו'…

וזה כמו ל' שנה איך ימיני⁵³ הלך מק“ק שאלוניקי לשם שהם נוהגים חר”ג, וכן היינו נוהגים עד שבא הוישל מק"ק קראקוב על פני על אפי ועל חמתי ולקח אשה על אשתו ועבירה גוררת עבירה שנשתמד פעמים בסבת לקיחת האשה ההיא זולת העבירות האחרות, ואז הוחל השלך אמת ארצה. הרי נתברר שהר“ג הוא עד כי יבא שילה ואינו תלוי ברצון האשה, ובמקום מצוה, ונוהג אפי' בת”ח כמו החה“ג בן פצה הנ”ל ואצ“ל מהר”ר פנחס אב ב"ד פראג… ומ“מ כל אותם שנשאו ב' נשים במדינות הללו מהאשכנזים כל אותם מצאו עילה באשתו זה בכה וזה בכה עד שמצא עזר ומשענת ומקלו יגיד לו⁵⁴. ולשמע אוזן גם פה ירושלים תוב"ב… לקח אשכנזי א' אשה על אשתו בעילה רבתי ואעפ”כ פגע בקטלנית ולא האריך ימים… וגם במצרים בא צורבא מרבנן ממשפחת ר"ם ויפ"ה⁵⁵ והניח אשתו עגונה בארץ אדום ולא נשמר מהנחש… ולקח אשה במצרים… ואלמנותיו לו תבכנה⁵⁶. וכן אירע ג“כ בן ר"י פולק ז"ל בירושלם תוב"ב⁵⁷ ומ”מ בלי עילה, במרר ובמעל, כמו שעשה עתה פריץ א' בצפת וכחדש אכל חלקה וגרשה, לא נהייתה…

ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם תוב“ב שנת השכ”ח לפ"ק פרש' מי לה' אלי.

נאם הטרוד ועלוב ומר הצעיר יחיאל בכמר משה זכ“ש ולה”ה מקשטלץ.

במאמרי זה עוד לא נתמצה כל החומר החשוב שיש בקובץ זה בשביל ההיסטוריה ותולדות הספרות, ואני מקוה לחזור אליו בהזדמנות אחרת. כאן אני מוסיף רק פרט מענין מתשובותיו של ר' שמואל בר' משה הלוי. בסוף תשובתו הארוכה בענין הקראים, שהרדב“ז נושא ונותן בה בתשובתו הידועה⁵⁸, הוא כותב: “ובכל כיוצא בהלכות אלו שהן רופפות מצד מערער או מערערים מעשה רב והמנהג עמוד בכל התלמוד, ומסורת בידינו מפי סופרים ומפי ספרים כי בסוף מחזור רס”ז שבו קהל גדול מהקראין לדת האמת במצרים על ידי הנגיד רבנו אברהם החסיד בנו של הרמב”ם ז“ל⁵⁹ ועוד היום ידועות המשפחות ההן במצרים, מהם כהנים וישראלים מיוחסים, ולא היה אדם שפצה פה עליהם, אדרבה נתחתנו בגדולי קהלת מצרים הרבנים, כי גם [הם] היו אנשים עשירים וחשובים ויודעי ספר. האמת כי מורי הרב הנגיד רבינו כמוהר"ר יהונתן הכהן שלאל זלה"ה כשמתה אשתו הראשונה אחות הנגיד כמהר"ר יצחק הכהן שלאל ז"ל שדכו לו בתולה אחת כהנת עשירה ומיוחסת מאותן המשפחות ולא אבה לקחתה, והגידו לי מתי סודו בסוד שהיה חושש לה משום חללות ולא פרשו לי, ואני הייתי רך בשנים ולא היה לי לב לשאול ממנו ז”ל פתרון הדבר אם היה מצד היותה ממשפחת קראין או שמא אחר שחזרו לדת האמת אירע איזה ספק חללות במשפחתה שהו כהנים. ומ“מ למדנו מדבריו ז”ל שלא היה חושש להם לממזרות או עבדות שהם מפסולי קהל אלא לחללות שהוא מפסולי כהונה“. ר' שמואל היה איפוא תלמידו של ר' יהונתן. שנגיד זה היה ת”ח חשוב ידענו מתשובתו אשר בשו"ת “זקן אהרן” סי' א‘⁶⁰, אבל כמדומני שלא נודכ עד היום שהיה גיסו של הנגיד ר’ יצחק שלאל. ההיסטוריונים רושמים רק שר' יצחק היה בן אחיו של ר' יהונתן.