א    🔗

דברי ימיה של האוטופיה כדברי ימיו של האדם התרבותי. היא בת־לוייה לו ומורה דרכו. מעולם לא נפסקה יצירתה. וכל עוד האדם איננו מרוצה מן הקיים ושואף לגדולות ולחדשות – היא לא תיפסק. ביחוד יפה כוחה של האוטופיה בתקופות נסערות, שבהן מתהווים שידוד־מערכות ושינוי־ערכים. אין איפוא תימה, שדורנו הוא דור של אוטופיות, אף על פי שהן שונות תכלית השוני מקודמותיהן.

בדוק ותמצא: כל אוטופיות־המופת משמשות בבוּאה לדור שבו נוצרו ולמדינה שמתוכה צמחו. חותמן חותם המשבר. וכשם שמשורר, היוצר אידיליות, אינו מעיד בזה על עצמו, שהוא חי חיי־רועים שקטים ונעלסים, כך אין כותב־אוטופיה אדם שלאנן, מדושן עונג ורואה אך טוב בחייו. מוחלפת השיטה: אין אדם יוצר אוּטופיה אלא אם כן נכשל תחילה ב“טופיה”, לפי ביטויו של גוסטאב לנדאואר בספרו “המהפכה”. רק מי ששתה את שיקויי־המרורים של החברה הקיימת ועבר באש ובמים, יכול להגיע לידי הארה עליונה וליצור אוטופיה. מי שאינו יודע טעם של נגע, מהיכן ירגיש טעם של עונג? אפר ההווה מביא לידי פאר העתיד. האוטופיה היא “השבת הגדול” לאחר ימי החורף הארוכים והצוננים. לחיקה של שבת זו נמלטים יגיעי־רוח ועיפי־חולין.

מבחינה זו עניין מיוחד ומחודש בימינו לאוּטופיה של פראנסיס בייקון – “אטלנטיס החדש”. אמנם זוהי אוטופיה קטועה, אוטופיה שלא נשלמה, וחוקרים לא קבעו את מקומה בכותל־המזרח ויש שמיעטו את דמותה; אך הערכה זו היתה מוטעית. שכן בסיועה אתה עומד על טיבם של חלומות האנושות מלשעבר ועל צורת ההתגשמות בהווה. באוטופיה זו חקוקות לא רק תולדות חייו הפרטיים של בייקון וניכרים שיטתו ומחקריו ומשתקף אופי המדינה והסדרים שהיו קיימים בימיו; אלא היא בחינת “מעשה אבות סימן לבנים”, חזות לדורות הבאים.

בייקון כתב את האוטופיה שלו בשלהי חייו, בשנת 1623, לאחר שכבר שבע כבוד ומכאוב, השכלה ודעת, חלומות ומפח־נפש, והיא נתפרסמה רק לאחר מותו. ואף על פי שמבחינה ספרותית אין היא מוכתרת באותן המעלות ששאר יצירותיו מצויינות בהן, הרי יש לה רבותא בכך שהיא נתחברה בהיותו מודח כאיש מדיני, שרוי בבדידות ובמצוקה פנימית ולקוי בבריאותו. אפשר איפוא לראותה כחשבון־הנפש, כתמצית השקפותיו וכנסיון נועז להגשים את יעודו כנביא השיטה המדעית הכל־יכולה, אי־שם במקום אידיאלי, ב“אטלנטיס החדש”.

שמה של אוטופיה זו לקוח, כידוע, מן המיתוס של אפלטון, הנזכר ב“תימיאוס” וב“קריטיאס”. שם מסופר, כי לפני הרבה שנים היה אי אחד ב“איזור גאדס”, שהיה גדול מכל אסיה, ובו פרחה תרבות גדולה והאנשים חיו חיי אושר. אולם מחמת זוועות ורעש־אדמה שהתרגשו עליו, שקע האי בים עם כל אוצרות התרבות והקנינים ולא נודע כי באו אל קרבו. האוטופיה “אטלנטיס החדש” באה איפוא להחזיר למין האנושי, אותה ארץ השרויה בזיו האושר, השפע והצדק.

ב    🔗

וזוהי תמצית סיפורו של בייקון באוטופיה שלו: ספינה, שפניה מועדות מפּאָרו ליפאן ושהיו בה חמישים ואחד נוסעים, נתקפה ע“י סערה עזה ונקלעה אל האי, שתושביו קוראים לו בֶּנְשָלֵם. אנשי הספינה הטרופה נשאלו ע”י תושבי האי קודם כל אם הם נוצרים, ורק לאחר שהשיבו בחיוּב ונשבעו, שאינם שודדי־ים, הוגש להם למאכל פרי, הדומה לתפוח־זהב, המשמש אמצעי כנגד מחלות מידבקות. הם הורשו לשהות באי ששה שבועות. האנגלים רצו להעניק לפקידים מתת־כסף, אך הם דחו אותה, לתמהונם הרב של הג’נטלמנים. שום איש אינו רוצה לקבל תשלום כפול. twice paid היא מלת גנאי כלפי אלה, המקבלים משכורתם מקופת המדינה וגם תשלום באורח פרטי. על סדרי המדינה בכללם אין אנו שומעים אלא מעט מאוד. אך תושבי האי מספרים, שקיימים אצלם חוקים הנועלים דלת בפני זרים; שהנסיעה באניות היתה לפני שלושת אלפים שנה גדולה מאשר עכשיו; וכן אנו שומעים – דבר, שאינו נרמז כלל בשום יצירה אחרת מסוג זה, – שישנם באי יהודים. והמספר מתוודע אל אחד היהודים, שאין בו כל שנאה לנוצרים; ומתוארת חגיגה, שנערכה על חשבון המדינה, לכבוד מי שיש לו שלושים צאצאים שהם למעלה מבני שלוש שנים וכולם חיים.

אולם כל אלה אינם אלא דברים של מה בכך לעומת תיאור “בית האוצר למדעים”, שנוסד בידי שלמה, זה המחוקק שחי במדינת־האי לפני תשע־עשרה מאות שנה. בצבעים חיים מצוּייר בית האוצר הזה, ומתוארים מוסדותיו אגפיו, מיתקניו, תפקידיו ומנהיגיו. זהו מעין אקדמיה, או נכון יותר: מזיגה של מיסדר ואקדמיה. מטרתו של אותו בית־שלמה חקירת כל יש וכל נוצר והכרת הסיבות והתנועות הסודיות של כל הדברים. מכון נפלא זה כולל מספר רב של מוסדות ממעל לאדמה ומתחת לה, שפירוטם הדמיוני מביאנו לידי הפלאה. הכל, הכל צריך להחקר, מה שבמכרות ההרים ומה שבמעמקי האדמה. מה שבגנים ומה שבימים. שם יש אפילו מין מגדל־עופל, ומעליו עורכים תצפיות שקודות על פני מרחקי־עולם מופלגים. ומעבדות רבות הותקנו שם לבדיקות מיקרוסקופיות, ביחוד לבדיקת הדם, מכונים לבדיקת הצליל, הריחות וכו'. גם תפקידיהם של חברי המוסדות האלה מחולקים בתבונה רבה. זהו איפוא מרכז עליון למדע, שעדיין לא היה כמותו בשום מקום. כל מה שראוי לידיעה, נאגר בכל הארצות ומובא לכאן. לשם כך נשלחים לחוץ לארץ אחת לשתים־עשרה שנה שתי אניות ובכל אניה שלושה מחכמי האי, הנקראים merchants of lights (קוני האור). הללו צריכים להביא משם ידיעות, מכשירים, ספרים וכיוצא באלה, אולם אין שליחי מצווה אלה משלמים כלום בעד מטמוני הידיעה, הספרים והמכשירים, שהם נוטלים ממדינות אחרות, אין הם מגלים לאחרים שום דבר משלהם. בימינו אין התנהגות זו מעוררת כל תמהון. כל מדינה שומרת את סודותיה האטומיים מכל משמר, אך עושה הרבה כדי לשאוב את סודותיה של מדינה אחרת. אולם המוזר הוא, שכפיון־טובה זה קיים באי אוּטופי, הדוגל בהוּמאניזם ובאוּניברסאליזם.

ויש במכון חלוקת עבודה דקה מן הדקה. מדעי הטבע הם כאן יסוד כל דעת, ואילוּ מדעי־הרוח אינם נחשבים, כמו בשיטתו של בייקון בכלל, ואינם תופסים מקום ניכר. תכלית כל מדע איננה מציאת האמת, אלא רכישת כוח ושלטון. “דעת כוח היא” – אימרה זו נטבעה בידי בייקון, ומרחפת מעל לשיטתו והיא אבן־שתיה באוּטופיה שלו. הוא האמין, כי המדע והדעת, לכשיוצברו בבתי אוצר וייעשוּ קנין האנושות, יש בכוחם לפתור כל הבעיות החברתיות ולהביא רווחה ואושר לאדם.

תעוּדת המכון המופלא הזה היא, בלשונו של בייקון, “לדעת את הסיבות ואת התנועות הסודיות של הדברים; להרחיב את הגבולות של ממלכת־האדם, לשם ביצוע כל הדברים שהם בגדר האפשר”. אולם לשם כך יש צורך לערוך ניסויים רבים, עדינים ומפורטים, כדי שאחר כך יסוכמו התוצאות בסך־הכל גדול ורב־משמעות, שיפענח את רזי הטבע. אז ימלוך האדם על הטבע, ישפוך עליו את ממשלתו, וייטב לו ב“אטלנטיס החדש” עד עולם.

אבל עד שישיג האדם את הסוד האחרון והמוחלט באמצעות מדעי־הטבע והניסויים, יושבים החכמים בבנשלם ומתמכרים לחקירותיהם העיוניות והשימושיות. הם חיים במונארכיה, שחוקה קבועה לה אשר ניתנה ע“י שלמה המלך. ישנם מעמדות ודירוגי־שכר ואנשים נבדלים זה מזה במלבושיהם המפוארים ובחיי מותרות. אולם תהליכי המחקר והניסוי סמויים מעין הבריות, ואם כי אורחים מתקבלים בעין יפה, הרי אין כמעט מגע ומשא עם ארצות־חוץ ואיסורים חמורים חלים על כניסת זרים. ובאותה שעה עצמה נעשים, כאמור לעיל, כל המאמצים לגלות מה שמתחדש אצל אחרים ולהכניס ל”בית שלמה" כל מה שהשיגו ארצות קרובות ורחוקות. לשם כך נשלחות משלחות סודיות, המבקרות לעתים מזומנות בכל ארץ תרבותית, ומביאות עמהן דינים וחשבונות מפורטים. דו“חות פנימיים וחיצוניים אלה מובאים ל”בית שלמה" ובו יושבים שבת־תחכמוני ועושים קטלוגיזאציה של הנסיונות וההישגים ומתוכם עולה שפע של פלאים מיטאלורגיים, ביוֹלוֹגיים, אסטרוֹנוֹמיים וכימיים, וכן מדהים השימוש המעשי במדע לשם עשׂיית עצמים חדשים ומכונות שונות ומשונות, שלא נודעו קודם לכן. כמעט שאין לך אמצאה או תגלית שלא הופיעו, במובלע או במפורש, במעבדות של “בית שלמה”: הפוֹנוֹגראף, המיקרוֹפוֹן, האוירון, הצוללת, הדיאגנוזה המיקרוֹסקוֹפית, קליטת גאזים ופליטתם, תוצרת סינתיטית, חמרי־נפץ, יהלומים מלאכותיים, תצפיות מזג־אויר וכיוצא באלה. ויש בו אמצאות שהן דמיוניות אף בימינו, והן נעוּצות בתפיסת־הטבע המוטעית, שהיתה רוֹוחת בימים ההם, כגון: תנועה בלתי נפסקת, ייצור מטעים בלא זרע, התקנת בעלי־חיים באויר וכן יצירתם מן הרקבון.

אולם המעניין ביותר הוא, שאין כאן כל זיקה בין התקדמות המדע והטכניקה ובין התמורה במיבנה החברתי וביחסים שבין אדם לחברו.

ג    🔗

האוטופּיה של בייקוֹן, אף על פי שאינה אלא קטע, והדמיון היוצר המשוקע בו מחוויר לעומת אוּטוֹפּיות מבהיקות אחרות – הרי היא השפיעה מתחילת ברייתה על העולם הרבה יותר מאוּטוֹפיוֹת אחרות. אמנם לא נבנו מושבות על יסודה, כדרך שבנו תלמידי אוֹאֶן וקאַבּה, אך אנשי המדע והטכניקה, הכובשים את העולם בהדרגה ובעקביוּת, נתבשמוּ מאוטופיה זו וניסוּ להגשים בצורות שונות את גרעיניה המדעיים.

שנה לאחר שנכתבה אוטופיה זו נוסדה ה־ académie francaise, אחריה הוקמה Royal Society בלונדון, וכן השפיעה זו על לייבניץ. שמואל הארטליב והמלומד הצ’כי קומניוס, שניהם הודו, שתכניתם המדעית הושפעה ע"י “אטלנטיס החדש”. וביחוּד רב חלקו בהשקפתם של האנציקלופדיסטים הצרפתים.

אולם רק עוור לא יראה, שאותו אי אוּטוֹפּי של בּייקוֹן נעשה מוּחשי שבעתיים בימינו. בשטחה של כל מעצמה גדולה יש עכשיו אי כזה ובו מעין “בית שלמה” מודרני, המצוייד בכל המכשירים והכלים שבעזרתם עורכים תצפּיות וניסויים כבירים בחומר אורגאני ובלתי אורגאני, וממצים את כוח־האמצאה האנושי מיצוּי אחר מיצוּי. וכוהני המדע הללו כפוּפים ל“מלך שלמה” ועושים כמצוותו, והם מסוגרים ותנועתם כבולה, והליכותיהם נבלשות. והישגיהם עטופים מסתורין, ורמת חייהם גבוהה, וכל מחסוריהם על ה“מלך שלמה”. ורבה התחרות בין יושבי האיים הללו, וגדולה הקנאה. מפקידה לפקידה מגיע רסיס מן הסוד הנעלם לקהל הרחב, בדמות אמצאה טכנית מופלאה, שפעולתה מטילה אימים ומופיעה כשליח של מלאך המוות, ששיגר כביכול, לעולם עינא בישא אחת מאלפי עיניו.

האוּטוֹפּיה של בייקון לא הושלמה על ידו, ולא נודע על שום מה לא השלים אותה. אך אפשר שלא נהא רחוקים מן האמת אם נגיד, שאוּטוֹפּיה כזאת אי־אפשר היה להשלים. שהרי מה יכול להיות סופה של מדינה, שמלוּמדיה הגאונים נוקבים ויורדים לתוך הטבע ושולפים ממנו את סודותיו, ומרבים אמצאות, ומצרפים צירופי יסודות שונים, ובוראים בריאוֹת־חומר חדשות, וממלאים את כל חללו של “אטלנטיס החדש” מכונות־פלאים, וכלי־יריה, ומטוסים וקליעים, ודברי־מותרות, ואף מאריכים ימי אדם, ומפשטים את קמטי זיקנתו? מה יתרון בכל אלה, ובמה ייבדל אי אוטופּי זה מאיים “טוֹפּיים” אחרים? האוטופּיה של בייקוֹן אחת דתה ליהפך בקרוב ל“טוֹפּיה”, למצב סטאטי, למשטר מדכדך. שכן “בית שלמה” מלא דעת הטבע וחכמת ההרכבה וההפרדה של החומר, אך אין בו חזון חברתי מוסרי ולא מידות “אוטופיות”, אלא המלומדים ספונים בהיכל המדע ונשמעים למלך ואין דעתם ושעתם נתונות לתיקון האדם מיסודו. אין אנו יודעים איך הרגישו את עצמם תושבי האי, שהרי לא כולם מלומדים ורק מתי־מספר עוסקים בגילוי סודות הטבע. אבל ניתנה לנו רשות להניח, שאילו נשלמה אוּטוֹפּיה זו של בּייקון תוך מיצוי מסקני של התוצאות, היינו רואים את תושבי “אטלנטיס החדש” נחנקים בשפע נכסיהם ובעתרת נוחיותם. מדינה אוּטוֹפּית כזו, שאין בה טיפוּח האישיות ולא אהבת הבריות, פשוטה כמשמעה, אלא מדע אפוּר וחמור, ותוצאות תהומיות של מדע כזה, ומלומדים משועבדים וכבולים – נידונה להסתאבות.

מן האוטופיה של בּייקוֹן מוליכה דרך ישרה לאוּטוֹפּיות של זמננו, המלאות סיוטי־לילה וביעותי־יום, פרי דמיונם של ואֶלס, האֶכּסליי, אורוול ואטקינס. אפשר שבּייקון היה עדיין בעל אמונה תמימה בכוחו הכל־יכול של המדע להאשיר חיי אדם, שלא כאחרונים, שכבר אבדה להם תמימות זו, והם רואים את אנשי המדע כמכשירים עוורים בידי שלטון יחיד או יחידים; שכן אנשי המדע עצמם יותר משהם מרגישים עצמם כמשחררים וגואלים, הם חשים מוסר כליות על שחכמתם נרתמת לכוחות ההרס והשמד. ברם ההבדל בין האוּטוֹפּיות שלפני המאה העשרים ובין אלוּ של המאה הזאת, הוא סוגיה בפני עצמה, שראוי לייחד עליה את הדיבוּר.

תשי"ח