וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָנוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה: “עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ… וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה, וּמֻת בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָה!”

וְלֹא אֵחַר מֹשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הָהָר כַּאֲשֶׁר צֻוָּה; כִּי יָדַע אֶת דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר בְּטֶרֶם יָשִׁיב רוּחוֹ לָאֵל¹ לֹא יוּכַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְלָבֹא אֶל אֶרֶץ הַתְּאֵנִים וְהָרִמּוֹנִים; וְאֶל הָאָרֶץ הַהִיא הֲלֹא יְחַכּוּ הַיְּלָדִים זֶה אַרְבָּעִים שַׁנָה; וְהַיְּלָדִים כְּבָר הָיוּ לַאֲנָשִׁים; וְרַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים מֵתוּ, וַיַּבְטִיחוּ לְיַלְדֵיהֶם תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכָל פְּרִי חֶמֶד בָּאָרֶץ הַהִיא. עַתָּה בָּאָה הָעֵת; עַתָּה מִהֵר מֹשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הָהָר וּלְהֵאָסֵף אֶל עַמָּיו² לְמַעַן יְמַהֲרוּ הָאָבוֹת לָתֵת לַיְלָדִים אֶת הַבְטָחָתָם. – וְעַל רֹאשׁ הַפִּסְגָה עֹמֵד זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה: רוּחוֹת הַמִּדְבָּר נֶעְצְרוּ בְדַרְכָּם; צִפֳּרֵי רְנָנִים, אֲשֶׁר פַָּתְחוּ אֶת פִּיהֶן לְשִׁיר שִׁירַת הַבֹּקֶר – נֶאֶלְמוּ פִתְאֹם; נָמֵר³ הַמִּדְבָּר, בְּכָרְעוֹ עַל טַרְפוֹ פָּעַר פֶּה לְפָרֵק⁴ עַצְמוֹת שְׁלָלוֹ – וַיַּעֲמֹד נִקְשֶׁה, וְלוֹעוֹ⁵ פָּתוּחַ; גַּם הַשֶּׂה הָאֻמְלָל, אֲשֶׁר הִתְנוֹדֵד וַיְפַרְפַר⁶ בֵּין צִפָּרְנֵי הַנָּמֵר – הִפְסִיק אֶת אֶנְקוֹתָיו וַיָּדֹם; הַנֶּשֶׁר פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו לָעוּף – וְלֹא אֲסָפָן, וַיְהִי תָּלוּי בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

מִבֵּין מִפְלְשֵׁי⁷ עָבִים יָצָא הָרַעַם – וַיַּעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ, וְהָרֵי נְבוֹ חֹרֵב וְחֶרְמוֹן מַבִּיטִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, מִשְׁתָּאִים וּמִתְלַחֲשִׁים בִּדְמָמָה. וַיֵּדַע הַמִּדְבָּר כִּי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא הָרֶגַע הַזֶּה, וְכִי גְדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מִתְכּוֹנְנוֹת הַפַּעַם לִהְיוֹת בָּאָרֶץ.

“הֲיָבֹא אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם אַרְצָה לָקַחַת לוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל?” –חָרַד הַר סִינַי.

"אִם יֵרֵד אֱלֹהִים שֵׁנִית לָתֵת תּוֹרָה חֲדָשָׁה, וְלִכְרוֹת בְּרִית חֲדָשָׁה עִם אַחַד

הָעַמִּים?" – חָקְרוּ הָרֵי אֲרָרָט.

וְרַק הַר נְבוֹ הוּא אֲשֶׁר יָדַע כִּי קָדוֹשׁ הָרֶגַע, בַּאֲשֶׁר הוּא הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּי הָאִישׁ הַגָּדוֹל.

וְעַל רֹאשׁ הַפִּסְגָה עֹמֵד זֶה הָאִישׁ משֶׁה, וּתְמוּנַת פָּנָיו נִשְׁקֶפֶת בְּיַם־סוּף הַשָּׁקֵט עַל מֵימָיו הַטְהוֹרִים וְהַבְּהִירִים

וַיִּרְגְשוּ הַדָּגִים – וַיֻּפַּח בְּאַפָּם רוּחַ חָדָשׁ, רוּחַ נָבוֹן, רוּחַ טָהוֹר, וַיּוֹשִׁיטוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ סְנַפִּיר⁸ וַיִּשְּׁבְעוּ לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת לְנֶצַח נְצָחִים. הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל פְּנֵי הַיָּם לְקַטֵּר מֵימָיו, לְקַשֵּׁר אֵדִים לֶעָנָן, לְמַעַן יָכִין כְּסוּת אֵבֶל וְנֹאד דְמָעוֹת לַשָּׁמַיִם, לִסְפֹּד לִבְחִיר אֱלֹהִים וְלִבְכּוֹתו.

וּמִנְטְפֵי מַיִם טְהוֹרִים וּשְׁקֻפִים נִקְשַׁר הֶעָנָן. וַיִּשְׂתָּרַע עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר נֹכַח הַיָּם.

וְצֵל תְּמוּנַת פְּנֵי מֹשֶׁה אֲשֶׁר בַּיָּם נֶחְקַק גַּם בֶּעָנָן, וַיֵּרָא בָּרוּחַ.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְאוֹנְנִים הִתְאַסְפוּ עַל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְעַל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וַיְרִיבוּ בָם לֵאמֹר: “הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת רוֹעֵנוּ, אֶת משֶׁה־הָאִיש”! כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בְנֵי

יִשְׂרָאֵל, כִּי יָעז מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְהָנִיף אֶת חֶרְמְשׁוֹ⁹ עַל הָאָדָם הַגָּדוֹל הַזֶּה; וַיֹּאמֵרוּ: “אַךְ מַסְתִּירִים הֵם אֶת מְקוֹמוֹ מֵאֵת יִשְׂרָאֵל!” וַיִּלּוֹנוּ עַל נְשִׂיאֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ לְרָגְמָם בָּאֲבָנִים

וּמִבְּלִי מֵשִׂים¹⁰ נָשָׂא כָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּרְא אֶת נְבִיאוּ – בֶּן

עַמְרָם בֵּין עָבֵי שְׁחָקִים.

“הִנֵּה – הִנּוֹ! קָרְאוּ בְּחֶרְדַת נָפֶשׁ: הִנֵּה רוֹעֵנוּ רֹכֵב עַל עָב קַל!”

“הִנֵּה הוּא מַבִּיט אֵלֵינוּ בְּעַיִן יָפָה! הָגוּ הַיְּלָדִים: יַבְטִיחַ לָנוּ שׁוֹשַׁנִים וּפְרִי חֶמֶד בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה”.

“הִנֵּה הוּא מְאַיֵּם¹¹ עָלֵינוּ! קָצֹף יִקְצֹף!” אָמְרוּ הַחוֹטְאִים וַיֶּחֱרָדוּ. אָז יָדַע יִשְׂרָאֵל, כִּי רוֹעוֹ הַמּוֹלִיכוֹ בַּמִּדְבָּר לֻקַּח מִמֶּנוּ, וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ.

וַתַּבַּט הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְנֵי הֶעָנָן, וַתֵּרֶא גַּם הִיא אֶת תְּמוּנַת פְּנֵי מֹשֶׁה, וַתִּתְאָו אֶת יָפְיוֹ, וְצֵל הַתְּמוּנָה נֶחְקַק גַּם בַּשָּׁמֶשׁ. –

וַיִּרְאוּ הַכּוֹכָבִים, וַיִּרְקְדוּ בַמַּעֲגָל סָבִיב לַשֶּׁמֶשׁ. וְכוֹכָבִים רְחוֹקִים, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, רָצוּ, עָפוּ וַיִּסְעוּ כָּל הַלַיְלָה, לְמַעַן הַבֵּט בִּפְנֵי מֹשֶׁה, אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶשׁ, וְנַפְשָׁם לֹא מָלְאָה מֵהַבִּיט נִפְלָאוֹת, עַד שֶׁיָצְאוּ בְהָמוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה.

עַל כֵּן יֵאָמֵר: “פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה”. –

וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב יִסֹּב הַשֶּׁמֶשׁ עַל תְּקוּפָתוֹ, יִסֹּב מִסָּבִיב לָאָרֶץ, וְיַבִּיט בַּיָּמִים וּבְאַשְׁדוֹת¹² הַנְחָלִים, וְיָחֹק צֶלֶם הַמּוֹפֵת בְּכֹל אֲשֶׁר יַבִּיט. וַיִּשְׁתּוּ הָעִוְרִים מִמֵּי הַיַמִּים, וַתָּארְנָה עֵינֵיהֶם, וַיַּרְאוּ אוֹר גָּדוֹל; וְהַחֵרְשִׁים פָּקְחוּ אָזְנַיִם, וַיִּשְׁמְעוּ זִמְרַת בְּנֵי אֵלִים. הֶעָרִיצִים¹³ והַגְאִיוֹנִים הִתְבּוֹשְׁשׁוּ מִפְּנֵי הָאֻמְלָלִים וְנִכְאֵי רוּחַ¹⁴; וְכָל פֶּה דוֹבֵר שָׁלוֹם, וְכָל לֵב וָקֶרֶב יֶאֱהַב מֵישָׁרִים, וְכָל רֶשַׁע וְזָדוֹן תַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. וַיֵּחָבְאוּ בְּתַחְתִּית הָרֵי חֹשֶׁךְ.

הַשָּׁמַיִם הִבִּיטוּ בְּמַבָּט תַּחֲנוּנִים בִּפְנֵי הָאָרֶץ, וַיִּצְחָקוּ צְחוֹק נִחֻמִּים וַיֹּאמֵרוּ:

“אָכֵן הֵטִיבָה הָאָרֶץ הַשּׁוֹבֵבָה אֶת דַרְכָּהּ! לְנֶצַח נְצָחִים וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים לֹא יִשְּׁמַע עוֹד קוֹל אֲנָחָה בֵּין הָרָרֶיהָ, וְלֹא תֵרָאֵה דִמְעָה עָלֶיהָ!” –

וְהַשָׂטָן – הוּא הַשָּׂטָן. הוּא הַיֵּצֶר הָרָע, הוּא גַם מַלְאָךְ הַמָּוֶת: הוּא יֵצֶר הָרַע הַמִּסְתַּתֵּר בְּחַדְרֵי לֵב הַיֶּלֶד, כַּאֲשֶׁר יִסְתַּתֵּר הַתּוֹלָע בְּלֵב הַתַּפּוּחַ, וִיסִיתֵהוּ לַעֲשׂוֹת עָוֶל, לִגְנֹב אֶת לֵב מוֹרִים, לְמָרֵר אֶת רוּחַ הוֹרִים, לְהוֹצִיא דִבָּה עַל רֵעֵהוּ, וְעוֹד חֲטָאִים וַאֲשְׁמוֹת כָּאֵלֶּה, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע הַנַּעַר בְּקוֹלוֹ – וְיֶחֱטָא, אָז יִמֶּץ יֵצֶר הָרַע אֶת דְּמֵי הַלְבָבוֹת, וְעָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם, כְּמִשְׁפָּט הַתּוֹלָעִים אֲשֶׁר בְּגַנֵּנוּ, אֲשֶׁר אַחֲרֵי אָכְלָם אֶת מִבְחַר הַיֶּרֶק יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם לָעוּף. אָז יָגִיחַ יֵצֶר הָרַע מִתּוֹךְ הַלֵב וְיַאֲבֵר¹⁵ הַשָּׁמַיְמָה; וְזֶה פֵּשֶׁר¹⁶ הַדָּבָר אֲשֶׁר לֵב הַחוֹטֵא נָבוּב¹⁷ וְנַפְשׁוֹ רֵיקָה. אָז יְשַׁנֶּה יֵצֶר הָרָע אֶת שְׁמוֹ, כִּי זֶה מִנְהַג כָּל נְלוֹזֵי דֶרֶךְ¹⁸ וּבְנֵי רִשְׁעָה לְשְׁנוֹת שְׁמָם בְּכָל פַּעַם. לֹא עוֹד “יֵצֶר הָרָע”, כִּי אִם “שָׂטָן” שְׁמוֹ וְעָלָה הַשָּׁמַיְמָה, וְהִשְׂטִין עַל הַחוֹטֵא הַמּוּסָת¹⁹ לְעוֹרֵר עָלָיו דִּין, וְהוֹצִיא אֶת מִשְׁפָּטוֹ לָמוּת, וְאַחֲרֵי כֵן יֵרֵד אַרְצָה לָקַחַת אֶת נֶפֶשׁ הַחוֹטֵא וּלְהוֹרִידָהּ שְׁאוֹלָה. אָז יְשַׁנָּה שֵׁנִית אֶת שְׁמוֹ: “מַלְאַךְ הַמָּוֶת” הִנֵּהוּ אָז. –

וַיְהִי בִּרְאוֹת הַשָׂטָן כִּי חָדְלוּ בְנֵי הָאָדָם מִשְׁמַע בְּקוֹלוֹ, וְלֹא יָסְפוּ לַחֲטֹא,

וַיֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו; וְעוֹד רָעָה מִזֹאת: בְּרִדְתּוֹ פַעַם אַחַת אֶל יַרְכְּתֵי שְׁאוֹל, לֹא יָכוֹל עוֹד לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי צִירֵי דַלְתוֹת שְׁאוֹל הֶעֱלוּ חֲלוּדָה²⁰, בְּאֵין יוֹצֵא וְנִכְנָס וְלֹא יָכְלוּ לְהִפָּתֵחַ. אָז שָׁת הַנֹּכֵל עֲצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וַיִּתְמֹדֵד, וַיָּגִיחַ מִבְּעַד לַסְּדָקִים²¹, וַיִּלְבַּשׁ אַדֶרֶת שֵׂעָר, וַיָּבֹא בֵּין הָאֲנָשִׁים, וַיִּתְחַפֵּשׂ וַיָּבֹא אֶל בֵּית אֶחָד מִבְּנֵי הֶהָמוֹן. וַיִּדְכֶּא וַיָּשׁוּחַ, וּבִלְשׁוֹן חֲנֵפִים עָנָה וְאָמַר:

"רְאֵה זֶה אִישׁ צַדִיק וּתְמִים דֶרֶךְ! מָצָאתָ חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, וּלְאוֹת וּלְמוֹפֵת

חָקֵק בִּבְאֵרְךָ, אֲשֶׁר בַּחֲצַרְךָ, אֶת תְּמוּנַת פְּנֵי משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים!"

וְעָנָה אִישׁ הֶהָמוֹן וְאָמַר: “בִּי אֲדֹנִי! תְּמוּנָה אֲשֶׁר כָּזֹאת תִּרְאֶה גַם בִּבְאֵר שְׁכֵנִי, וּבִבְאֵרוֹת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם!”

אָז יַעֲנֶה הַשָׂטָן בִּדְבָרִים רַכִּים מִשָׁמֶן: “אֲבָל אִישׁ עָנָו! הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר לִשְׁכֵנְךָ אַךְ צֵל הוּא, צֵל שְׁלִישִׁי לַתְמוּנַת בְּאֵרְךָ אֲשֶׁר נֶחְקְקָה בַּיָּרֵחַ, וּמִשָּׁם גָנְבוּ בֶּאֱרוֹת כָּל שְׁכֵנֶיךָ!”

כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבֶּר אֶל הַשֵּׁנִי וְאֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְכָזֹאת דִּבֶּר גַם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ מִבְּנֵי הֶהָמוֹן בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; וְהֵמָּה הֶאֱמִינוּ בוֹ, כִּי נָקֵל לָאִישׁ לְהַאֲמִין לָאֹמֵר: “צַדִּיק וְיָשָׁר אַתָּה!” וְעוֹד נָקֵל לוֹ מִזֶּה לְהַאֲמִין כִּי חֲבֵרָיו – הָרְשָׁעִים.

אָז מָלֵא לֵב אִישׁ עַל רֵעֵהוּ עָבְרָה וְזָעַם וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְכַאֲשֶׁר הִשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר לצֵאת מַאָהֳלִיהֶם, לֹא בֵּרַךְ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּבִרְכַּת הַבֹּקֶר, כִּי אִם עָמַד לְחָרֵף וּלְגַדֵף אֶת תְּמוּנַת בְּאֵר שְׁכֵנוֹ, וּלְכַנּוֹתָה בְּשֵׁם צֵל וֶאֱלִיל²², וּלְשַׁבֵּחַ וּלְקַלֵּס אֶת הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר בִּבְאֵרוֹ.

וּמֵחִלוּל קֹדֶשׁ יָצְאוּ לְרִיבוֹת שְׂפָתַיִם, וּמֵרִיבוֹת שְׂפָתַיִם – לְמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹף. אִישׁ אִישׁ נִלְחַם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְלִכְבוֹד תְּמוּנָתוֹ, עַד שֶׁקָּם אִישׁ עַל אָחִיו וּרְצָחוֹ נָפֶשׁ.

וְהַדָּמִים הַנִּשְׁפָּכִים בָּאוּ בַּיַמִּים וַיַּעְכְּרוּ הַמַּיִם, וַתִּסְתֵּר הַתְּמוּנָה.

וַתִּרְבֶּינָה הָאֲנָחות מִיּוֹם לְיוֹם, וַתִּהְיֶינָה לְרוּחוֹת סַעַר, וַיִּצְרְרוּ אֶת הַדְּמָעוֹת לַעֲנָנִים שְׁחוֹרִים. וַיְכַסּוּ פְנֵי שֶׁמֶשׁ – וַתַּעֲלַם הַתְּמוּנָה. – אָז שָׁבוּ הָעִוְרִים לְקַדְמָתָם, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים לֹא שָׁמְעוּ דָבָר, וְתוֹעֵי רוּחַ לֹא מָצְאוּ דָּרֶךְ.

כֵּן הָיָה הַדָּבָר אָז וְכֵן הֹוֶה עַתָּה, וְכֵן יִהְיֶה בְּכָל הָעִתִּים וְעֵת יִשָּׂא הָאָדָם אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה. וְיַבִּיט תְּמוּנַת אִישׁ הָאֱלֹהִים – אָז יִרְחַשׁ לִבּוֹ דָבָר טוֹב וְאַהֲבַת חָסֶד; אָז יַעֲבֹר רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וְטָהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְנִרְאֲתָה הַתְּמוּנָה בַּיַמִּים וּבַנְהָרוֹת וּבְכָל מִשְׁקַע מָיִם²³, וּפָקְחוּ הָעִוְרִים עֵינַיִם, וְשָׁמְעוּ הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר, וְתֹעֵי־רוּחַ יֵדְעוּ בִינָה. –

וּבְבֹא רוּחַ קִנְאָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְעָבַר רוּחַ תֹעָה עַל הָעָם לֵאמֹר: לִי הַתְּמוּנָה הַזֹּאת וְלֹא לָךְ. אָז יֵצֵא הָרוּחַ מִתַּחַת לְהָרֵי חֹשֶׁךְ וְהָיָה לְרוּחַ שִׁכָּרוֹן בְּלֵב הָאֲנָשִׁים, וְקָמוּ אִישׁ עַל אָחִיו. אָז תִּהְיֶינָה הָאֲנָחוֹת לְרוּחַ סַעַר, וְצָרְרוּ אֶת הַדְמָעוֹת לַעֲנָנִים. וְנִסְתְּרָה הַתְּמוּנָה בַּיַמִּים וּבִנְהָרוֹת, וְשָׁבוּ הָעִוְרִים לְקַדְמָתָם, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים לֹא הִשְׁמַעְנָה, וְתֹעִי רוּחַ לֹא יִמְצְאוּ דָרֶךְ.