הָיֹה הָיְתָה דְרוֹר בִּירוּשָׁלַיִם; וְעָלְתָה הַדְּרוֹר הַהִיא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָמְדָה בֵּין עֶפָאֵי1 עֵץ הֲדָס וְשָׁרָה שִׁירָה נְעִימָה, וְנֶאֶסְפוּ יְלָדִים רַבִּים סָבִיב לָעֵץ וְשָׁמְעוּ אֶל הָרִנָּה. אָז תָּספָּר לָהֶם הַדְּרוֹר ספורי־פלא2 מֵאַרְצוֹת הַפְּלָאוֹת: על אדות שׁוּלַמִּית הַיָּפָה הַיּוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים, עַל אֹדוֹת אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה הַשֹּׁבְרוֹת צִמְאוֹנָן בִּנְהָר פִישׁוֹן, עַל אוֹדוֹת עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת אֲשֶׁר בְּגַן הָעֶדֶן וְעַל אוֹדוֹת צִפֳּרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁם יְקנֵּנוּ. וַאֲשֶׁר פְּנֵי יְלָדִים לָמוֹ; וְשָׁמְעוּ הַנְּעָרִים אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה בְּעֹנֶג רוּחַ וַעֲלִיצוּת נֶפֶשׁ, וְנָתְנוּ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם מְלֹא כַף זֵרְעוֹנִים לַדְּרוֹר, וְאָכְלָה וְשָׂבְעָה וּבֵרְכָה אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַיְלָדִים.
וְאוּלָם לוּ גַם לֹא נָתְנוּ הַיְלָדִים אֶת זַרְעוֹנֵיהֶם לַדְּרוֹר, גַם אָז לֹא חָדְלָה מִצַפְצֵף וּמִסַּפֵּר אֶת סִפּוּרֶיהָ, כִּי אֹהֶבֶת הִיא יְלָדִים תְּמִימִים; וְהָיָה כַאֲשֶׁר שְׁאֵלוּהָ הַצִּפֳּרִים לֵאמֹר: “מַדּוּעַ אַתְּ פֹּשֶׁקֶת שְׂפָתַיִךְ כָּל הַיּוֹם לַשָׁוְא?”
תִּשְׁתּוֹמֵם הַדְּרוֹר: “לַשָׁוְא? יַלְדֵי חֶמֶד מַקְשִׁיבִים לְקוֹלִי, וְאַתֶּם אוֹמְרִים – לַשָׁוְא?”
וְכַאֲשֶׁר הוֹאִיל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. לֹא נָחָה הַדְּרוֹר וְלֹא שָׁקָטָה; וּמִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב נָשְׁאָה בְחַרְטֻמָּהּ מַיִם וְטִיט וְגוּשִׁי3 עָפָר, וַתַּעֲזֹר לַבּוֹנִים בִּמְלָאכָת הַמִּקְדָּשׁ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר לָעַגוּ לָהּ צִפֳּרֵי הַיַּעַר וְאָמְרוּ אֵלֶיהָ: “לַשָׁוְא תִּיגְעִי תַעַמְלִי כָּל הַיָּמִים, וּמַעֲשֵׂה הַבִּנְיָן לֹא יִקְרָא עַל שְׁמֵךְ”; וְעָנְתָה הַדְּרוֹר וְאָמְרָה: “לֹא לְמַעַן כְּבוֹד שְׁמִי וְלֹא לְמַעַן מְצֹא תְהִלָּה אֲנִי עֲמֵלָה, כִּי אִם לְמַעַן הָעֲבוֹדָה וְהַבִּנְיָן”.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר מָלְאוּ פּי הַצִּפֳּרִים שְׁחוֹק ויֹּאמְרו: “בְּבִנְיָן אַבְנֵי גָזִית אשר אָרְכּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה – מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף מִסְפַּר חַרְטֻמִּים נֹשְׂאִי טִיט?” –
וְעָנְתָה הַדְרוֹר וְאָמְרָה: “עֲשׂוֹת טוֹב מַצְעָר טוֹב מִבְּלִי עֲשׂוֹת מְאוּם”.
וּמִיּוֹם לְיוֹם יֵלְכוּ וְיִשֶׁלְמוּ כָּתְלוֹת הַבִּנְיָן וּמִיוֹם לְיוֹם יֵלֵך וְיִשְׁלַם בְּנְיַן הַדְּרוֹר. עוֹד שְׁדֵרָה אַחַת – אַבְנֵי גָזִית – עוֹד חַרְטוֹם דְּרור מָלֵא טִיט; וּבְיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ נִגְמַר4 גַּם בִּנְיַן הַדְרוֹר, בִּנְיָן יָפֶה וָטוֹב, אַךְ קָטֹן וְצַר, כְּפִי עֶרֶךְ הַדְּרוֹר.
וְכַאֲשֶׁר יָרְדוּ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לִרְאוֹת בְּבִנְיָן שְׁלֹמֹה – וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם בִּנְיַן הַדְּרוֹר מִכָּל הַבִּנְיָן, וְגַם אָמְרוּ, כִּי לוּלֵא שֶׁהָיָה קָטֹן וְצַר וְלוּלֵא שֶׁהָיָה מְקוֹמוֹ תַּחַת הַמַּרְזָב5, כִּי אָז הָיָה כְּדַאי וְהָגוּן6 לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אך יַעַן כִּי קָטָן וְצַר הוּא וּמְקוֹמוֹ תַּחַת הַמַּרְזֵב כִּי עַל כֵּן נָתְנוּ לַדְרוֹר הַהִיא לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בִּנְיָנָהּ.
וַתֵּשֶׁב הַדְּרוֹר בְּתוֹךְ קִנָּה; וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ הַלְוִיִם עַל הַדוּכָן7 אֶת שִׁירַת הַיּוֹם, אָז צִפְצְפָה גַם הַדְּרוֹר אֶת שִׁירָתָהּ, וְבַאֲשֶׁר בֵּרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם, עָנְתָה הַדְּרוֹר “אָמֵן!”. וְהִתְאַסְפוּ הַיְּלָדִים אֶל כֹּהֲנָם הַקָּטֹן אֲשֶׁר בַּקֵּן וְהִגִּישׁוּ לוֹ מִנְחַת הַבֹּקֶר: מְלֹא כַף זֵרְעוֹנִים גְּדוֹלִים כַּכּוֹכָבִים, וְצִפְצְפָה לָהֶם סִפּוּרִי נִפְלָאוֹת, אֲשֶׁר בִּלְבָנוֹן, וַאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַחֲוִילָה, וְעַל אֹדוֹת הַיְלָדִים בְּנֵי מְאַת שָׁנָה. אֲשֶׁר בְּלוּן הָעִיר.
וַתְּחִי שָׁם הַדְּרוֹר יָמִים רַבִּים, וַתֵּרֶא בְנֵי בָנִים לְעֵץ הַהֲדַס אֲשֶׁר קִנְנָה בֵּין עֲפָאָיו לְפָנִים, וַתּוֹלֶד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְדַרְכֵי הָאָבוֹת יָרְשׁוּ הַבָּנִים. וַתֹּאהַבְנָה הַדְּרוֹרִים הַצְעִירוֹת אֶת הַיְלָדִים אַהֲבַת תְּמִימִים וְיִשְׁרֵי לֵב.
רָאֲתָה זֹאת הַשְׁמָמִית, וַתְּקַנֵּא בַּדְרוֹר, וַתֹּאמַר: "הָבָה אֶאֱרֹג לִי גַם אֲנִי מִקּוּרַי8 מִזְבֵּחַ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, וַאֲכַהֵן שָׁם, וְהִקְרִיבוּ לִי הַיְלָדִים מִנְחָה וָנֶסֶךְ דָם זְבוּבִים; וְאוּלָם הַשְׁמָמִית הַגּאֵיוֹנִית9 לֹא בָחֲרָה לָהּ מָקוֹם בְּאַחַת הַפִּנוֹת. כִּי אִם תָּקְעָה אֶת הַשְּׁתִי 10 עַל הַכַּפֹּרֶת, וַתִּקְשְׁרֵהוּ אֶל הַמְּנוֹרָה, וּמִשָּׁם – אֶל הַפָּרֹכֶת, וַתֶַּאֱרֹג לָהּ קֵן מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת. וַתִּשֶׁב שָׁם, וַתְּחַכָּה לַקָּרְבָּנוֹת. יָמִים רַבִּים יָשְׁבָה שָׁם הַשְּׂמָמִית, וְלֹא רָאָהּ אִישׁ. כִּי לֹא יָבֹא כָל זָר אֶל מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת בִּלְתִּי אִם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה.
הַשְּׂמָמִית רַעֲבָה, וַיָּבֹא רָזוֹן בַּעֲצָמֶיהָ; אָז עָזְבָה אֶת מְקוֹמָהּ, וַתֵּצֵא אֶל הֶחָצֵר, וַתֶּאֱרֹג שָׁם אֶת קוֹרֶיהָ; אַךְ בַּרְאוֹת הַיְלָדִים אֶת הָאֶרֶג, וַיִּקְרְאוּ בִשְׁאָט נֶפֶשׁ11 : “רֶשֶׁת! מַלְכֹּדָה12 !” וַיַּעֲלוּ עַל זִכְרוֹנָם זְבוּבִים נִלְכָּדִים בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ, וַיִּתְיַצְבוּ אֶל לִבָּם. – וְאַחַד הַיְלָדִים, וְהוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ וַיֹּאמַר: “אִם כִּי לֹא אוּכַל לְהַצִיל בְּיָדִי אֶת כָּל הַזְּבוּבִים מִכָּל קוּרִי עַכָּבִישׁ שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא אֶמְנָע בְּכָל זֹאת מִלְּבָעֵר אֶת הָרַע, כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדִי” – וּבְדַבְּרוֹ הֵרִים אֶת מַקְלוֹ, וַיִּקְרַע אֶת הָאָרֶג.
בְּרְאוֹת הַשְּׂמָמִית, כִּי לַשָׁוְא תְּקַוֶּה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַיְלָדִים, וַתִּשָׁבַע לִצְרוֹר אֶת הַיְלָדִים וְלִשְׁנֹא אוֹתָם, וְאֶת הַשִּׂנְאָה הַזֹּאת הִנְחִילָה גַם לְבָנֶיהָ, וּבָנֶיהָ – לְדוֹר אַחֲרוֹן. – וְכַאֲשֶׁר שָׁלַח נְבוּכַדְנֶצַר אֵשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, חָרְדוּ הַדְּרוֹרִים מִתּוֹךְ קִנֵּיהֶן, וַיִּשְׂאוּ מַיִם בְּפִיהֶם לְכַבּוֹת אֶת הַדְלִיקָה; וְכַאֲשֶׁר רָאוּ זֹאת הַצִפֳּרִים וַתְּמַלֶאנָה שְׂחוֹק פִיהֶן לֵאמר: “אָכֵן חָסְרֵי דֵעָה הֵם בְּנֵי הַדְּרוֹר! אֵשׁ אֱלֹהִים מִתְלַקַחַת מִן הַמַּסַּד וְעַד הַטְּפָחוֹת13 וְהָם בְּחַרְטֻמֵיהֶם יֹאמְרוּ לְכָבּוֹת אֶת הַבְּעֵרָה!” וְעָנוּ הַדְּרוֹרִים וְאָמְרוּ: “עֲשׂוֹת טוֹב מִצְעָר טוֹב מִבְלִי עֲשׂוֹת מְאוּמָה. וְאִם אַךְ נַצְלִיחַ לְבָבוֹת גַּחֶלֶת אַחַת לֹא יַעֲלֶה עֲמָלֵנוּ בַּתֹּהוּ”; וְלֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ, וְלֹא חָדְלוּ מִכַּבּוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא נָחָה וְלֹא שְָׁקְטָה אִמָּם הַדְּרוֹר, וַתַּעֲזוֹר עַל יְדֵי הַבּוֹנִים.
וְאָמְנָם עֲמַל הַדְרוֹרִים לֹא עָלָה בַּתֹּהוּ, וּמִכָּל הַבְּנְיָן עָלְתָה בְיָדָם לְהַצִיל אֶת כּוֹתֵל הַמַּעֲרְבִי בְּבֵית הַמִּקְדָשׁ, וְהִנֵּהוּ עֹמֵד עַד הַיּוֹם עַל הַר הַמּוֹרִיָה.
וְהַשְּׂמָמִיוֹת נָשְׂאוּ אֵשׁ זָרָה בְּפִיהֶן. וַתּוֹסַפְנָה עַל אֵשׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם לְהַגְדִּיל הַבְּעֵרָה.
וְרַבִּים אֲשֶׁר לָעֲנוּ לָהֶן, וַיֹּאמְרוּ: “הֵן גַּם בִּלְעֲדֵיכֶן רַבָּה הַבְּעֵרָה, וּמַדּוּעַ זֶה תַּעֲמֹלְנָה לַשָׁוְא לְהָבִיא עוֹד אֵשׁ זָרָה?”
וְעָנְתָה הַשְּׂמָמִית וְאָמְרָה:
"נָעִים לִי מַעֲשֵׂה הָרַע וְהֶרֶס וְאַבְדָן14 רַק אָז - אִם יָדִי עָשֻׂהוּ!" עַל כֵּן יֶאֱהָבוּ הַיְלָדִים אֶת הַדְּרוֹרִים, וְעַל כֵּן גַם לְעָוֹן פְלִילִי15 יֵחָשֵׁב לַנַעַר, אֲשֶׁר יְהָרֵם קֵן דְרוֹר.
וְעַל כֵּן גַם שַׁקֵּץ יְשַׁקְצוּ הַיְלָדִים אֶת הַשְּׁמָמִיוֹת. וּבְכָל עֵת שֶׁיִמְצְאוּהָ מָעֹךְ יְמָעֲכוּ16 אוֹתָהּ בְּרֶגֶל או בָּאֶבֶן. – אָמוֹר אֹמְרִים, כִּי בְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – בַּתְּשִׁיעִי לְיֶרַח אָב, יוֹם שֶׁנִּשְׂרַף בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מִתְאַסְפוֹת דְּרוֹרִים רַבּוֹת סָבִיב לְכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי, וּמְחַכּוֹת כִּי יָבֹאוּ הַבּוֹנִים בִּמְלָאכֶת הַמִּקְדָשׁ. לְמַעַן תַּעֲזֹרְנָה גַם הֵן עַל יָדָם.
אַךְ הַבּוֹנִים טֶרֶם יָבֹאוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.