¹

לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הַבְכוֹר – נָדָב וְשָׁם אָחִיו – אֲמַצְיָהוּ וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָנִים; וְאוּלָם גַם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׁר. וַיְהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַם בְּלֶחֶם צַר²; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרוּחָה דֵי הַשְׁבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחַנֻכָּה, לֹא הִשִׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת גַלְגְּלוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר מָחַל³ עַל חָלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלָה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי גַּלְגְלוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לְשָׁנָה הַבָּאָה”.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עִקֵשׁ וְסַרְבָּן⁴ וַיָּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיִּבְךְ כָּל הַיוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי קוֹל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חֲמֵשׁ קְשִׂיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׁבָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם שְׁעוֹרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן גַּלְגָּלוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַם לְגַעַת בַּגַּלְגְלוֹן. כִּי יָדַע, אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיוֹם, בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֵרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ⁵. – אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַגַּלְגְּלוֹן. וַיִּקְחָהוּ בֵּין אֶצְבָּעוֹתָיו. וַיִּסְבְבֵהוּ עַל הַשֻׁלְּחָן. הַגַּלְגְלוֹן הָלַךְ מִקְצֵה הַשֻׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ, וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיְּסָב בַּמָּחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת גַּלְגְּלוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתַן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבוֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלָכֶת. אָז סָר הַגַּלְגְּלוּן אל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵד עַל הַמִּפְתָן. אֲמַצְיָהוּ מִהֵר לִפְתֹחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת: אִם רַב כֹּחַ גַּלְגְּלוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְתִּי הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַגַּלְגְּלוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן וַיִּבְרַח הַחוּצָה וַיֵּלֶךְ – הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לָרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים וַיִרְדְּפוּ אַחֲרָיו.

הַגִּלְגְּלוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אַךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶעְלָם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ⁶. בְּזִכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְשִׂיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים – וְאָמַצְיָהוּ הִתְמַרְמֵר בַּבֶּכִי, וַיִּזְעֲק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?”

וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וּבוֹכִים וַיִּפְגְשׁוּ בְשָׁפָן; וַיִפֶן נָדָב אֵלָיו וַיֹּאמַר:

שָׁפָן שְׁפָנִי!

אוּלַי גַּלְגְּלוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ?

אוּלַי בַּיַעַר

בַּשָּׂדֶה וְהַר

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב, וַיֹּאמַר:

לֹא גַּלְגָּלוֹן יָדַעְתִּי. לא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי: אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים

רָאִיתִי מַתְהַפֵּךְ בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ⁷. וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמוֹר אֶת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בְּרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַשׂ וְרֹעַ לֵב, וַיִּבְּהֵל מִפָּנָיו, וַיִּבְרַח. –

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׁפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמָּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לַלֶּחֶם, כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”. וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: " גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?" הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְקָעוֹת; וַיִשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיַּרְאוּ אַיָּלָה.

וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ:

אָנָא, אַיַלְתִּי,

יָפָתִי תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

גַּלְגְּלוֹנִי הַשֹּׁבֵב –

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב –

אוּלַי יָדַעַתּ.

וַתַּעַן הָאִילָה וַתֹּאמַר:

גַלְגְּלוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי,

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלֹשָׁה

מִכֶם אֶדְרֹשָׁה;

אָז אַגִּיד לָכֶם שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: אִם נֹפֶת מַמְתַּקִים וְאִם לֶחֶם עֹנִי⁸ – אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרוּחָתִי, אֶתֵּן לְכִי"! אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. וְהַנְעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיִּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בַּבֶּכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקּוֹר לְהָצִיק, וַיִּבְךְּ – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִּרְעָב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ, כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבָּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבֹא פַחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בָּדָד בַּלַיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. – וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה, וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת⁹ בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיךָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם. וַיִּבְכּוּ מְאֹד; וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם, בָּנִים, וְאָחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם. כִּי אִם אֹבֶדֶת הֵן גַם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי, וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת¹⁰. וְגַם גַּלְגְּלוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִּתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה. וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן¹¹; שָׁם לָכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַם הַגַּלְגְּלוֹן, אַךְ הִזְהֲרוּ מִדַבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר¹² לַיְלָדִים אֹרֶב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם, אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו עָטוּף שְׁחוֹרִים, וְיוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ גַּלְגְּלוֹן טוֹב וְיָפֶה, וְהוּא קֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַגַּלְגְּלוּן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׁם אֶת עֵינָיו בַּגַּלְגְּלוֹן. וַיַּרְא כִּי אָמְנָם גַּלְגְּלוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו אַךְ ה“נוּן” וְהַ“גִימֶל” וְהַ“הַא” וְהַ“שִׁין” אֵינָם בֹּלְטִים מֵעַל צַלְעוֹתָיו¹³ וְעַל מְקוֹמָם - צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקֹּסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַּחְסֹם לְפִיו¹⁴ – וַאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לַקֹּרֵא: “הִנֵּה גַּלְגְּלוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר. וַיְמַהֲרוּ לעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים. וּמִשָׁם פָּנוּ יְמִינָה וַיִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמְּעָרָה. וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּרְאוּ מִגֶשֶׁת.

אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: “מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמֹנָה תִּמְצְאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַחֵד – אָז בְּלִי פַחַד הַמַּעֲרָה תָּבֹאוּ”. אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיוֹתָיו וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים וְהַשְּׁבִיעִי - קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאֻם, וַיָּבֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַבִּאָה, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו. וַיֶחֱרַד מְאֹד וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵׁשׁ בַּקִירוֹת כְּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׁבִיב אוֹר מִקִּיר הַיְמִינִי, וַיָבֶן כִּי שָׁם – פֶּתַח לָבֹא פְנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל וַתִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ¹⁵, וְקִירוֹתָיו – רְאִי¹⁶ מֻצָּק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בְּהִיר. בְתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס¹⁷ גָּבוֹהַּ. וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְעֵין הַקָּנִים, אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פֹּרֶשֶׂת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה וּבְפִי כָל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפָּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לַאֲבָנִים, כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וְאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “רֵישׁ”, תְּמוּנַת “וָיו”, תְּמוּנַת “תָּיו” – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת “חֵית” תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “כַּף” וּתְמוּנַת “הֵא” לְצֶלַע הַשֵּׁנִית, וּבִצְרֹף הָאוֹתִיוֹת הָאֵלֶּה וַיָאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה נִשְׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת. – עַל יְמִין הָאֻלָּם עָמַד שֻׁלְחָן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ. וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִשָׁא יוֹשֵֶׁב אִישׁ שִׂיבָה, וּמִמַּעל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שָׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ: יוֹחָנָן שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים מֵעַל הַשֻׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים. הֵא לְךָ גַלְגְּלוֹנָךְ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצְלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ. וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצְּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאָו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בוֹ אֶת טַעֲמוֹ; וְהַצְּלִיל לֹא יִכְלָה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים; וּלְךָ. יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוּן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ גַלְגְּלוּן זָהָב

טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפַיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכְבִּי מִמְּקוֹמו וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נְדָב, וַיֹּאמַר: “זֹאת לְךָ ‘תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה’ מֵאֵת בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצְּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ, וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: “הַעְצִימוּ עֵינֵיכֶם”!

וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם.

“פִּקְחוּ עֵינַיִם!” שָׁמְעוּ כּרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עֹמְדוֹת.

וַיָּבֹאוּ הַנְעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצְלִיל, כִּי בְדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַצְלִיל. וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסָר.

כֵּן גַּם שְָׂמַח נָדָב עַל גַּלְגְּלוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב – לא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לְטֻשָׁה¹⁸ אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר. עַד כִּי מָצָא חֵן גַם בְּעֵינֵי מְשַׂנְאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפִיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָה לִשְׁבוֹת.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הָיָה סָר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוּ מִן הַצְּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְהִי

עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְבַר נָדָב וְאֵת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה. אַךְ לַשָׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָל יַעַר וְכָל מְעָרָה.