הַשֶּׁמֶשׁ הַשְׁכִּים בַּיוֹם הַהוּא לָצֵאת עַל הָרָקִיעַ הַבָּהִיר; וְאוּלָם גַם פְּתַחְיָהוּ הַנַּעַר וְאִבְצָן אָחִיו לֹא אַחֲרוּ לָקוּם מעל מִטָּתָם, וּבְחִפָּזוֹן רַחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת פְּנֵיהֶם, וַיְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹדִים, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם – וְהִנָּם נְכוֹנִים לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”¹ כִּי חַג לַנְעָרִים הַיּוֹם; חַג ‘ל"ג בָּעֹמֶר’. הַיּוֹם יֵצְאוּ כָּל נַעֲרֵי הַחֶדֶר אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר, מְקוֹם אֲשֶׁר צִפֳּרִים יָפוֹת אֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהַצְלָצַל² יוֹצֵא בְמָחוֹל; שָׁם גַם יַעַר נֶחְמָד הַצּוֹפֶה בַּיְאֹר וְרוֹאֶה שָׁם יַעַר נֶחְמָד כָּמֹהוּ; וּבַיַּעַר עֵצִים גְּבוֹהִים, גְּבוֹהִים מְאֹד; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נְעָרִים עַזֵי נֶפֶשׁ יִמְצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לַעֲלוֹת עַד צַמְּרוֹת³ הָעֵצִים הָהֵם; וּמַה נְעִימִים וְנֶחְמָדִים פְּנֵי הַנַּעַר מֵרֹאשׁ הָעֵץ! כְּאִלּוּ גָדַל וְיָצָא מִן הָעֳפָאִים! וְאוּלָם מָה אָיוֹם וְנוֹרָא לַעֲמוֹד בְּגֹבַהּ אֲשֶׁר כָּזֶה מֵעַל לַיִאֹר!

כֵּן גַּם נָעִים גַּם נוֹרָא לָבֹא בַּעֲבִי הַיַעַר מְקוֹם הַצְּלָלִים, שָׁם חַיוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת; שָׁמָּה יָבֹאוּ רַק נְעָרִים אַבִּירֵי־הַלֵּב.

וְאוּלָם גַּם לַנְעָרִים רַכִּי־הַלֵּב יֵשׁ עִנְיָן רַב לַעֲנוֹת בּוֹ⁴: הוּא יִמְצָא עֹנֶג רַב בְּשָׁכְבוֹ בָדָד עַל שְׂפַת הַיְאֹר, לִשְׁמֹעַ הֶמְיַת הַגַּלִּים אֶל הַצִּפֳּרִים, וְרַחֲשִֵׁי הַצִפֳּרִים אֶל הַגַּלִים, וְלִסְפֹר אֶת הַקְמָטִים⁵ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְאֹר. חַג גָּדוֹל לִנְעָרִים הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל כֵּן הִשְׁכִּימוּ הַנְעָרִים לָקוּם, וְאִמָּם הֶעֱנִיקָה⁶ לָהֶם מִפְּרִי הַחַג: בֵּיצָה וְכַעַךְ⁷ וְצִמּוּקִים וַיִּזְדַיְּנוּ בִקְשָׁתוֹת וּבִקְנֵי רֹבֶה, וַיְמַהֲרוּ לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.

– יוֹם בָּהִיר הוּא בַּשְׁחָקִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ בְחִפָּזוֹן, וַיּוֹסֶף לִצְעוֹד פְּסִיעָה גַסָּה⁸ וַיֹּאמֶר: – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא יֶעֱנַן⁹ הַיּוֹם, וְלֹא יְחֻלַּל חַגֵּנוּ!" “אָמֵן!” עָנָה אָחִיו הַקָּטֹן – וַיִּכָּרֵךְ אַחֲרֵי פְתַחְיָהוּ. – אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ. הַאֵין זֹאת, אִבְצן? – הֲלֹא? – עָנָה אִבְצָן.

אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאַחִים הַחַדְרָה, רָאוּ, כִּי יֵשׁ נְעָרִים חָרֻצִים מֵהֶם, וּמַחֲצִית חֲבֵרֵיהֶם כְּבָר נָאֶסְפוּ וְעָמְדוּ הָכֵן, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ בְּגָאֲוָה ויַרְא לַּנְעָרִים כִּי מַנְעָלָיו רְטֻבִּים, כִּי הִשְׁכִּים לָבֹא עֵת שִׁכְבַת הַטַּל עוֹד לֹא עָלְתָה מִן הָאָרֶץ; וַיִהְיוּ רַבִּים אֲשֶׁר קִנְאוּ בוֹ, כִּי לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם שָׁכְבַת הַטָּל. –

וְכַעֲבוֹר זְמַן קָט, וַיָּבֹאוּ גַם יֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיִּשְׁנוּ לָהֶם אֶת פִּרְקָם. וְאַחֲרֵי כֵן בֵּאֵר לָהֶם הַמּוֹרֶה אֶת קְדֻשַׁת הַיּוֹם לְנַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, לִפְנֵי מָאוֹת בַּשָּׁנִים, מֵת הַתַּנָא הַגָּדוֹל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי וְכִי עַל כֵּן אֹכְלִים פֵּירוֹת וְכָל דָּבָר עָגוֹל, כִּי כָל בְּנֵי הַחַיִּים מִתְגַלְגְלִים וְהוֹלְכִים כַּבֵּיצָה מִן הָעֶרֶשׂ אֲלֵי קָבֶר;

וְזֶה הָאוֹת, כִּי גַם בַּגְּדוֹלִים, כְּבֶן יוֹחָאִי שָׁלַט הַמָּוֶת. כֵּן גַם בְּאֵר לָהֶם, כִּי עֵת יֶחֶטְאוּ הָאֲנָשִׁים לֵאלֹהִים, וַיִתְעוֹרְרוּ מֵי הַיָּם לָצֵאת עַל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וְעֲבֵי שָׁמַיִם יִתְאַסְפוּ לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַךְ אָז יַרְאֶה אֱלֹהִים לַיָּם וְלֶעָבִים אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – אוֹת הִבְּרִית וְהַשְׁבוּעָה. אֲשֶׁר נִשְׁבַע לְנֹחַ, לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. – וּבִימֵי הַתַּנָא הַגָּדוֹל בֶּן־יוֹחַאי הָיוּ כָל אַנְשֵׁי דוֹרוֹ צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, וּלְזֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה יִשְׂאוּ הַנְעָרִים קְשָׁתוֹת עַל מָתְנֵיהֶם.

אַךְ אִבְצָן לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. אִבְצָן נָתַן עֵינָיו בַּבֵּיצָה, אֲשֶׁר נָתְנָה אִמּוֹ לְאָחִיו, וְהִנֵּה הִיא גְדוֹלָה מִן הַבֵּיצָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ. “בַּבֵּיצָה יֵשׁ חֶלְבּון¹⁰ וְחֶלְמוֹן¹¹ דִמָּה אִבְצָן בְּלִבּוֹ: בַּבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה גַם הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גְדוֹלִים”. וַיָּבֹא רַעְיוֹן לֹא טָהוֹר בִּלְבָבוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בִֵּיצָתוֹ בְּבֵיצָת אָחִיו. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה לוֹ בְּנָקֵל, כִּי פְּנֵי כָל הַנְעָרִים הָיוּ מֻסַבִּים אֶל מוֹרָם, וַיִּגַּשׁ בַּלָּט אֶל צְרוֹר אָחִיו, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶת הַבֵּיצָה, וַיָּשֶׂם אֶת בֵּיצָתוֹ בַּצְרוֹר אָחִיו, אַךְ אָז נִדְמֶה לוֹ, כִּי בֵּיצָתוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה וְכִי בֵיצַת אָחִיו – הַקְּטַנָה, וַיְמַהֵר לְהָשִׁיב את הַגְּנֵבָה אֶל מְקוֹמָהּ וְלָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם כְּמוֹ קֶסֶם הָיָה בַבֵּיצוֹת, כִּי הַבֵּיצָה, אֲשֶׁר הֵנִיחַ בִּצְרוֹר אָחִיו, הָיְתָה גְדוֹלָה בְעֵינָיו וְהַבֵּיצָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּקְטַנָּה.

פְעָמִים מִסְפָּר הֶחֱלִיף הַנַּעַר אֶת הַבֵּיצוֹת, וְלִבּוֹ דָּפַק בּוֹ כְּלֵב גַּנָּב, וּבְהְיוֹתוֹ חָרֵד וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹת, נָפְלָה בֵּיצָתוֹ מִיָּדוֹ וַתִּשְׁבֵר, וַיִּשְׁפְכוּ הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גַּם יָחַד.

אָז רָאָה פְּתַחְיָהוּ אֶת אֲסוֹנוּ הָרַב כִּי בֵיצָה נִשְׁבָּרָה – בִּצְרוֹרוֹ, וַיִּשָׁבֵר גַּם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנַפְשׁוֹ נֶעֱצְבָה.

הַנְּעָרִים סַבּוּ אֶת פְּתַחְיָהוּ, וַיָּנוּדוּ לוֹ; וְרַבִּים הִבְטִיחוּ לוֹ, כִּי יִתְּנוּ לוֹ לאֱכוֹל עִמָּם בִּסְעוּדָתָם. אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא הִתְנַחֵם עַל בֵּיצָתוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּלִי חֶמְדָה אַחַר הַחֲבוּרָה.

וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל יֵלְכוּ הַנְּעָרִים מְחֻמָּשִׁים בִּקְשָׁתוֹת וְרֶמְחֵי עֵץ וּמְזוּיָנִים בְּמָזוֹן. וַיָּשִׁירוּ שִׁירִים, אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים – אֲשֶׁר נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאָרֻחָה – נוּגִים וְעֲצֵבֵי רוּחַ וְהֵם: פָּתַחְיָהוּ וְאִבְצָן. פָּתַחְיָהוּ נֶעֶצַב אֶל בֵּיצָתוֹ. וְאָבְצָן רָאָה דְמָעוֹת נֹשְׁרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֵי אָחִיו, וַיַּכֵּהוּ לְבָבוֹ – וְגַם אָמְנָם הִתְנַדֵּב לָתֵת אֶת בֵּיצָתוֹ וְאֶת כָּל אֲרוּחָתוֹ לְאָחִיו,לִבְלִי יוֹסִיף לִבְכּוֹת, אַךְ פְּתַחֲיָהוּ לֹא קִבֵּל מִמֶּנוּ.

הַנְּעָרִים יָצְאוּ אֶת הָעִיר, וַיָּבֹאוּ בְּקִרְבַת הַיַּעַר וְהַיְאֹר. וַיְהִי רוּחָם; וַיָּחֵלּוּ לְפַזֵז וּלְכַרְכֵּר מֵרֹב שִׂמְחָה. וְאַחַד הַנְּעָרִים קָרָא: “ראו, חֶבְרָה! שְׁמַיִם טְהוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ בָּהִיר! יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא יֵרָאוּ עָבִים עַל שָׁמֵינוּ הַיוֹם!”

“אָמֵן!” עָנוּ הַנְּעָרִים בְּקוֹל.

אַךְ אִבְצָן לֹא מָצָא אֶת לְבָבוֹ לַעֲנוֹת “אָמֵן” עִמָּהֶם: “תְּפִלַּת גַּנָּב – תּוֹעֵבָה לֵאלֹהִים, אָמַר אֶל לִבּוֹ, אִם יִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים, יְהִי אוֹת, כִּי קָצֹף יִקְצֹף אֱלֹהִים עָלַי בְּשֶׁל דִּמְעַת אָחִי!” וַיֵּלֶךְ אַט, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשֵׁבוֹת. וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “אָמוֹר אֹמְרִים, כִּי יֵשׁ נָאד בִּידֵי אֱלֹהִים, וְאֶל הַנֹּאד הַהוּא תֵּאָסַפְנָה כָּל דִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲבָאָה גַם דִּמְעַת אָחִי שָׁמָּה?” – הוּא רָאָה כִּי הַדִּמְעָה לֹא עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה כִּי אִם נָזְלָה עַל הַלְּחִי וַתִּפֹּל אָרְצָה.

הַבְלַעַתָּה הָאֲדָמָה? –

אֲבָל הֵן כְּבָר אֵרֵר אֱלֹהִים אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בְּלְעָה דְּמֵי הָבֶל! כְּבָר יוֹדַעַת הָאֲדָמָה, כִּי אֵין לִבְלֹעַ דִּמְעַת אַחִים.

בֵּין כֹּה וְהַנְּעָרִים יָשְׁבוּ לִסְעוֹד אֶת סְעוּדָתָם – וְהִנֵּה רוּחַ קַר נָשַׁב מִצָּפוֹן, וַיִּנָשְׂאוּ קְוֻצּוֹת תַּלְתֵּלֵי הַנְּעָרִים בָּרוּחַ, וְקְוֻצוֹת תַּלְתַּלִי אִבְצָן טָפְחוּ¹² לוֹ עַל פָּנָיו וְעַל עֵינָיו. הַמּוֹרֶה עָמַד עַל רַגְלָיו, וַיַּבֵּט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּנַף אִישׁ נִרְאֲתָה בַּרָקִיעַ וַיִּקְרָא לַנְּעָרִים: “קוּמוּ וְנָשׁוּב הַבַּיְתָה, כִּי עוֹד מְעַט וּמָטָר סֹחֵף יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ!”.

הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ הַשָּׁמַיְמָה, וּבְלִבָּם הִתְלוֹנְנוּ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יֶחֱרַד לְכֶתֶם קָטֹן אֲשֶׁר כָּזֶה; אַךְ הַכֶּתֶם הַקָּטֹן הִשְׁתַּרְבַב וָרָב. וַיְכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הָרוּחַ הָיָה לְרוּחַ סַעַר וְעַמּוּדֵי־אָבָק הִתְאַבָּכוּ¹³ וַיָּסֹבּוּ בַּשָּׂדֶה כְּעֲנָקִים – בִּמְחוֹלוֹת; בָּרָק כְּקֶרֶץ עַיִן¹⁴ חָצָה אֶת הֶעָבִים, וְחִישׁ יָצָא הָרַעַם מִבֶּטֶן¹⁵ הַיַּעַר, וְלֹא הִגִּיעוּ הַנְּעָרִים עַד לְבֵיתָם, וּמָטָר סֹחַף נִתַךְ אָרְצָה, כַּאֲשֶׁר נִבָּא עֲלֵיהֶם מוֹרָם מֵרֹאשׁ.

הַנְּעָרִים נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם. כִּי חֻלַל יוֹם חַגָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם – אִבְצָן, אֲשֶׁר יִסְּרוּהוּ כִלְיוֹתָיו¹⁶ כִּי בְעוֹן בֵּיצָתוֹ יָצָא הַקֶצֶף עַל עֲדַת הַנְעָרִים הַתָּמִימִים וּמֵאָז וָהָלְאָה, בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר זָכְרוּ הַנְעָרִים בְּחֶדְרָם אֶת יוֹם חַנָּם הַמְחָלָל, וַיָּשִׂיחוּ בוֹ – נֶאֱנַח אִבְנָן. וַיַּעֲצֶב אֶל לִבּוֹ, וְנִטְפֵי דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו.