לִפְנוֹת עֶרֶב קָרְסָה¹ הַכִּבְשָׂה לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַשָּׁרָב וְחֹם הַיּוֹם; לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ, כִּי נָתְנָה לַסֵּפֶל אֶת מְנַת חֶלְבָּהּ, גַּם תַּעַר וּמִסְפָּרַיִם לֹא יַעַבְרוּ עוֹד עָלֶיהָ, כִּי הִקְדִּימָה בַּשָּׁנָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת צֶמֶר, וַיַּקְדֵם גַּם הָרוֹעֶה לְגָזְזָהּ. עַתָּה חָפְשִׁית הִנֶּהָ מִמַּשָּׂא חֹלְבִים² וְגֹזְזִים, וּבִמְנוּחַת הָעֲמֵלִים לְטוֹבַת אֲחֵרִים הִיא כוֹרַעַת עַל הָאָרֶץ, וּלְפָנֶיהָ שֶׂה רַךְ וְשׁוֹבָב – מִתְעַתֵּד³ בְּכָל פַּעַם לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ וּלְחַדֵּשׁ רִקּוּדָיו; אַךְ עָצוּר הִנֵּהוּ בְּסִפּוּרֵי אִמּוֹ וְשִׂיחוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר תְּסַפֵּר בְּאָזְנָיִי. וְהַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא סִפּוּרֵי בַדִּים⁴ הֵם כִּי, אִם סִפּוּר חַיֵּי כִבְשָׂה זְקֵנָה קוֹרוֹתֶיהָ, וּתְלָאוֹתֶיהָ וּבְכָל, זֹאת קֶסֶם נָעִים בַּסִּפּוּרִים הָהֵם וְחֵן, נַעֲלֶה נָסוּךְ עֲלֵיהֶם. יֵשׁ אֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ הַסִּפּוּרִים רִגְשֵׁי עֹז וַעֲלִיצוּת נֶפֶשׁ בְּלֵב הַשֶּׂה, וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ פַחַד בְּקִרְבּוֹ, אַךְ בְּכָל זֹאת יֵעָנֶה לְאַט לְאָט, יַעֲזֹב מְשׁוּבָתוֹ, וְיֵט אָזְנוֹ לְסִפּוּרֵי אִמּוֹ. עוֹד פַּעַם תָּלֹק הָאֵם בִּלְשׁוֹנָהּ אֶת שְׂיֶהָ הַשּׁוֹבֵב: “שָׁבָה, לֹא לְמָּד! תִּגְעַר בּוֹ בִּנְעִימָה, שְׁבָה וְאַל תַּפְרִיעַ אֶת שְׁלוֹם הָעֵדֶר! שְׁבָה וְאֶגְמוֹר בְּאָזְנֶיךָ אֶת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר הַחִלּוֹתִי אֶתְמוֹל לְסַדֵּר, אַךְ רְאֵה מְנוּחָה כִּי טוֹבָה לִכְבָשִׂים תְּמִימִים!” –

הַשֶּׂה הַשּׁוֹבֵב קוֹרֵס⁵ לִפְנֵי אִמּוֹ, וְעוֹצֵר בְּעַד נְשִׁימוֹתָיו, לִבְלִי תַּפְרַעְנָה אֶת שִׂיחוֹת אִמּוֹ; הַכֶּלֶב שׁוֹכֵב בְּצַד הָעֵדֶר וְאָזְנָיו גַּם הוּא קַשֻּׁבוֹת לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָהּ, וְאַךְ פָּנָיו פּוֹנִים מִמֶּנָּה וָהָלְאָה, כִּי הֵן שַׂר וְשֹׁטֵר הוּא בָּעֵדֶר, וְלֹא נָאֶה לְשַׂר וְשֹׁטֵר בָּעֵדֶר לִשְׁמֹעַ הֲבָלִים מִפִּי כִבְשָׂה פְּתַיָּה, אֲשֶׁר דְּבַר סִפּוּרָהּ הוּא יְמֵי חַיֶּיהָ, וִימֵי חַיֶּיהָ – אָסוֹן, מַחְסוֹר, עוֹנִי וָפַחַד: פֶּן יֵרַךְ לְבָבוֹ, וְאֵיךְ יֵאוֹת לְרַךְ לֵב לִנְשׂוֹא מִשְׂרָה?

גַם הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הָרוֹעֶה, כָּרָה⁶ לוֹ אֹזֶן וַיִּמָּשֵׁךְ אַחַר הַסִּפּוּר וְלִרְגָעִים יִסַּב רֹאשׁוֹ לְמוּל פְּנֵי הַכִּבְשָׂה וּפָנָיו וְעֵינָיו יַעֲנוּ בוֹ, כִּי לוּלֵא רוּחַ הָעַצְלָה אֲשֶׁר בּוֹ, כִּי עַתָּה קָם עַל רַגְלָיו וַיִּקְרַב אֶל הַמְּסַפֶּרֶת.

הָאַיִל עָבַר בֵּין הָעֵדֶר, וַיְנַגַּח אֶת אֵלֶּה הַכְּבָשׂוֹת הַחֲשׁוּדוֹת⁷ כְּצַעֲקָנִיּוֹת, וַיְחַלֵּק לְכָל אַחַת וְאַחַת נְגִיחָה יְתֵרָה, לְבַל יְאֻלַּץ אַחֲרֵי כֵן לְהַפְסִיק אֶת שְׁמִיעָתוֹ, עֵת תַּפְרַעְנָה הֵנָּה בְּצַעֲקָתָן אֶת הַסִּפּוּר – וַיִּקְרָא “הַס!”, וַיֵּשֶׁב גַּם הוּא לִשְׁמוֹעַ.

וְהַכִּבְשָׂה מְסַפֶּרֶת; וְאוּלָם הִיא אֵינֶנָּה גוֹמֶרֶת אֶת סִפּוּרָהּ אֲשֶׁר הֵחֵלָּה אֶתְמוֹל, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָה לַשֶּׂה, כִי אִם מַתְחֶלֶת לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ מֵרֹאשׁוֹ עוֹד הַפַּעַם; כִּי זֶה דֶרֶךְ הַדַּבְּרָנִיּוֹת⁸ לִשְׁנוֹת דָּבָר גַּם עַד עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא תָקוֹץ נַפְשָׁן בּוֹ. –

וְהַכִּבְשָׂה מְסַפֶּרֶת:

בַּיָּמִים הָהֵם – וַאֲנִי שֶׂה תָמִים, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי וּמְלַחֵךְ לָשֹׂבַע גַּם עַלֵּה יֶרֶק, כִּי כְבָר נָמָלוּ לִי שִׁנַּיִם. עֵמֶק מַרְעִיתֵנוּ הָיָה כַּר נִרְחָב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת, וּבְחֵיקוֹ גָר נַחַל מַיִם טְהוֹרִים. שְׁדֵי אִמִּי בֹּרְכוּ וְלֹא יָדְעוּ חֹסֶר, וּבְכָל עֵת שֶׁמִּשְׁמַשְׁתִּי⁹ בָהֶן מָצָאתִי בָהֶן חָלָב; חֲלִיל רוֹעֵנוּ שָׁר רַק שְׂמָחוֹת וָגִיל, וּבְכֵן לֹא יָדַעְתִּי רָעָה, וּמֵרֹב טוֹבָה קָפַצְתִּי וְדָלַגְתִּי עַל הַמֶּרְחָב בְּחֶבְרַת רֵעַי…

כָּמֹנִי – עַתָּה, מְשַׁסֵּעַ¹⁰ הַשֶּׂה – אֶת דִּבְרֵי אִמּוֹ… כָּמֹךָ – עַתָּה, וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר מִמְּךָ, עָנְתָה הַכִּבְשָׂה בַּאֲנָחָה: כִּי הַיָּמִים הָהֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, אָז לֹא הִרְבְּתָה הַמַּחֲרֵשָׁה לַהֲפֹךְ עִמְקֵי דֶּשֶׁא לָרְגָעִים, וְאוּלָם הַס וְאַל תַּפְרִיעֵנִי!

אָמְנָם לַיְלָה אֶחָד אֲנִי זֹכֶרֶת, וְהוּא הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לַלֵּילוֹת וְלַיָּמִים אֲשֶׁר יָדַעְנוּ בָהֶם פַּחַד: בְּעוֹדֶנּוּ הוֹזִים¹¹, שׁוֹכְבִים וְיוֹנְקִים חֲלֵב שָׁדַיִם בְּחֵיק אֵם – קָם פִּתְאֹם שָׁאוֹן בָּעֵדֶר, הַכְּלָבִים עוֹרְרוּ קוֹל נְבִיחָה – מְאֹד נוֹרָא, וְהָרוֹעֶה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, נִבְהָל וְנֶחְפַּז, קָם וַיָּרָץ בֵּין הָעֵדֶר, וְלֹא נִזְהַר מֵרְמֹס עַל רָאשֵׁינוּ, וּמֵהַפִּיל כְּבָשִׂים רַבִּים אַרְצָה, נוֹרָא הָיָה אָז מַרְאֵהוּ.

פִתְאֹם, הוֹי רַעַשׁ נוֹרָא! וְעִמּוֹ גַם בָּרָק מְעַוֵּר עֵינָיִם! הָרַעַם בַּשָּׁמַיִם הוּא? שָׁאַלְנוּ כֻלָּנוּ לְנַפְשֵׁנוּ.

וְאֶחָד מֵרֵעַי, וְהוּא הָיָה הֶחָכָם שֶׁבַּחֲבוּרָתֵנוּ¹² עָנָה וְאָמַר:

“הֵן לֵיל בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, עַד כִּי תוּכַל לִמְנוֹת מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים וַאֲנִי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי, כִּי יִירוּ בָנוּ הַשָּׁמַיִם חִצֵּי בְּרָק, בְּעוֹדָם מַרְאִים לָנוּ פָּנִים יָפוֹת. אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר קָצֹף יִקְצְפוּ עָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם, אַךְ אָז יִלְבְּשׁוּ קַדְרוּת מֵרֹאשׁ, וְיַרְאוּ לָנוּ פְּנֵי זַעַם – כִּי עַל כֵּן אֶחְשֹּׁב, כִּי לֹא רַעַם וְלֹא בָרָק הוּא”…

– נִצַּלְנוּ, נִצַּלְנוּ! נִחֲמוּ¹³ הָאִמָּהוֹת אֶת לִבּוֹתֵינוּ: הָרוֹעֶה יָרָה מִקְּנֵה הָרוֹבֶה¹⁴ אָז יָדַעְנוּ כִּי הָרַעַם אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ לֹא קוֹל שָׁמַיִם הָיָה וְהַחֲזִיזִים¹⁵ לֹא אוֹר שְׁחָקִים. לְאוֹר בֹּקֶר נוֹדַע לָנוּ, כִּי הָיָה זְאֵב בָּעֵדֶר, וְכִי טָרַף רַק כִּבְשָׂה אַחַת; וְכִי לוּלֵא הָרוֹעֶה שֶׁיָּרָה בוֹ, כִּי עַתָּה לֹא הָיְתָה פְּלַטָה לָעֵדֶר. כַּמָּה אָהַבְנוּ אָז אֶת הָרוֹעֶה!

לְשֵׁמַעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִדְחַק הַשֶּׂה תַּחַת בֶּטֶן אִמּוֹ, וְרַעַד עָבַר עַל עַצְמוֹתָיו וְהַאֵם הִבִּיטָה אֵלָיו בְּחֶמְלָה, וַתְּלַקְקֵהוּ, וַתָּקָם עַל רַגְלֶיהָ לַהֲנִיקוֹ, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

עָבַר לֵיל הַפְּחָדִים, וַאֲנַחְנוּ בָטַחְנוּ בְּחַסְדֵי הָרוֹעֶה וְכֹחַ יָדוֹ, וַנְּחִי בְּשָׁלוֹם. בְּאַחַד הַיָּמִים, וַיָּבֹא הָרוֹעֶה בָּעֵדֶר, וְעִמּוֹ אִישׁ עַב הַכָּרֶשׂ¹⁶, וְרֵיחַ דַּם נָדַף מִבְּגָדָיו. אָז קָמוּ הָאִמָּהוֹת פִּתְאֹם עַל רַגְלֵיהֶן, וַתֶּחֱרַדְנָה חֲרָדָה נוֹרָאָה וַתַּקְרֶאנָה לַשֵּׂיוֹת אֶל תַּחַת בִּטְנָן, וְלִבּוֹתֵיהֶן דֹּפְקִים בְּחָזְקָה, וְטַעַם חָלָבָן כְּטַעַם מֵי מְלֵחָה.

כְּטַעַם חֲלַבְךָ הַפַּעַם! קָרָא הַשֶּׂה! וּבְעֵינָיו תָּר¹⁷ אַחַר דֶּשֶׁא לַח לְהָפִיג אֶת הַמְּלֵחָה בְּפִיו. הַכִּבְשָׂה הַפְסִיקָה גַּם הַפַּעַם אֶת סִפּוּרָהּ, וַתָּתָר אַחֲרֵי דֶּשֶׁא דָּשֵׁן לִפְרִי בִטְנָה, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

הָרוֹעֶה וּבַעַל הַכֶּרֶשׂ הָעָבָה עָבְרוּ בֵּין הַכְּבָשִׂים, וַיַחֲרִידֵנוּ מֵעַל רִבְצֵנוּ וַאֲנַחְנוּ תְּמִימִים הָיִינוּ עִם הָרוֹעֶה: “כָּל עוֹד שֶׁהָרוֹעֶה אִתָּנוּ לֹא יִקְרֵנוּ רָע!” אָמַרְנוּ אֲנַחְנוּ הַצְּעִירִים, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר קַמְנוּ מֵעַל מְקוֹמֵנוּ, וַנָּחֵל לִרְקֹד, אָז אָחַז הַכֶּרֶשׂ הֶעָב בְּרֶגֶל רֵעַי, וְיִכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וְלֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּצְעַק רֵעִי בְּקוֹל יְלָלָה וַיִּקְרָא לְעֶזְרָה וְאָנֹכִי חַשְׁתִּי לְעֶזְרָתוֹ, וָאֶצְעַק גַּם אֲנִי עִמּוֹ, בְּתִקְוָתִי, כִּי יִשְׁמַע הָרוֹעֶה, וְיָבֹא לְהַצִּילֵנוּ, כַּאֲשֶׁר הִצִּילָנוּ אָז בְּלֵיל הַפְּחָדִים; אַךְ בּוֹ בְּרֶגַע אָחַז הָרוֹעֶה בְּרַגְלַי וּבְמֵיתָרִים כְּפָתַנִי¹⁸. מִפַּחַד פִּתְאֹם הִתְעַלַּפְתִּי¹⁹,וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וָאִיקַץ רַק אָז, עֵת הִתְגּוֹלַלְתִּי בֵּין אַחַי וְרֵעַי הַכְּפוּתִים²⁰ וְהָעֲמוּסִים עַל עֲגָלָה. מֵרֹאשׁ הִבַּטְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִשְׁתּוֹמְמִים, אַךְ בְּשָׁמְעֵנוּ אֶת יִלְלַת הָאִמָּהוֹת הַסּוֹבְבוֹת אֶת עֶגְלָתֵנוּ, הֲרִימוֹנוּ גַם אָנוּ קוֹל יְלָלָה וַנִּתְחַנֵּן אֶל הַכְּלָבִים; אַךְ הֵמָּה הָיוּ טְרוּדִים²¹ בְּנֵתַח בְּשַׂר נְבֵלָה, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ לִפְנֵיהֶם עַב-הַכֶּרֶשׂ!"

חֶבְרַת הַשּׁוֹמְעִים הוֹרִידוּ דְמָעוֹת, וְאַךְ הַכֶּלֶב הִבְלִיג עַל סַעֲרַת רוּחוֹ, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שֵׁם הַכְּלָבִים יוֹצֵא מִפִּי הַמְּסַפֶּרֶת, חָשַׁב אֶת הַדָּבָר לְעֶלְבּוֹן²² לְנַפְשׁוֹ; וּבְפָנִים מָפְנִים מִן הַמְּסַפֶּרֶת וָהָלְאָה, הָמָה וְאָמַר: “פְּתַיָּה – כִּשְׂבָּה! אֶל הַכְּלָבִים קָרְאָה לְהַצִּילָה מִידֵי הָרוֹעֶה! הֵן לֹא את הָעֵדֶר יְשָׁרְתוּ הַכְּלָבִים, כִּי אִם אֶת הָרוֹעֶה!”

הַמְּסַפֶּרֶת עָנְתָה בַאֲנָחָה, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

רַבִּים מֵאִתָּנוּ, אֲשֶׁר בִּקְּרָם עָב הַכֶּרֶשׂ, וְעוֹרָם לֹא נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וַיִּקְרָא לָהֶם דְּרוֹר²³, וַיִּבְחַר לוֹ רַק מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר עוֹר תַּלְתַּלִים לָהֵם"… “הִנֵּה כִּי כֵן! שִׁסַּע הַחֲמוֹר דִּבְרֵי הַמְּסַפֶּרֶת: הָעוֹר הוּא תָמִיד בְּעוֹכְרֵינוּ, וַאֲנִי זֹכֵר – פַּעַם אַחַת הֶעֱמִיסוּ עָלַי מַשָּׂא כָבֵד מִנְּשֹּׂא, וְהַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ בִּצָּה וָרֶפֶשׁ, וָאֹמַר אֶל לִבִּי: “הָבָה – אֶכְרַע תַּחַת מַשָּׂאִי גַּם אִם שֶׁבַע יַכּוּנִי, לֹא אָקוּם מֵעַל מְקוֹמִי, וְרָאוּ בְעָלַי, כִּי לֹא אֶצְלַח עוֹד לַעֲבוֹדָה, וַעֲזָבֻנִי”. אַךְ כִּמְעַט שֶׁעָמְדָה לִּי עָרְמָתִי זֹאת, וַיֹּאמֶר הַמְחַמֵּר²⁴ לְנַעֲרוֹ: “שְׁלֹף סַכִּינָךְ, וְהִפְשַׁטְנוּ אֶת עוֹרוֹ! לָמָּה נַעַזְבֶנוּ – וְהוּא יִשְׁוֶה עוֹד מִסְפָּר קְשִׁיטוֹת²⁵!” אָז חָרַדְתִּי חֲרָדָה גְדוֹלָה, וָאָקוּם לְהַסִּיעַ בְּכָל כֹּחִי – הָעוֹר, הָעוֹר הוּא בְּעוֹכְרֵינוּ!”

וּמִכָּל חֶבְרַת הַשּׁוֹמְעִים לֹא הָיָה אִישׁ, אֲשֶׁר יָקוּם לְהַכְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי הַחֲמוֹר, וְגַם לֹא הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר יַסְכִּים אֶל דְּבָרָיו, וְיַחֲרִישׁוּ כֻלָּם; וַיְהִי לְאוֹת, כִּי לֹא גָלָה הַחֲמוֹר חֲדָשׁוֹת וְלֹא הִבִּיעַ חָכְמָה רָבָּה בִּדְבָרָיו.

וְהַכֶּלֶב הִבִּיט בִּתְלוּנָה אֶל הַחֲמוֹר, עַל אֲשֶׁר הִפְסִיק אֶת הָעִנְיַן, וּבְאוֹתוֹ הַמַּבָּט הָיָה כְּעֵין נְתִינַת רְשׁוּת²⁶ וּבַקָּשָׁה לַכִּבְשָׂה לְהוֹסִיף לְסַפֵּר. – עֶגְלָתֵנוּ נָסְעָה, הוֹסִיפָה הַמְסַפֶּרֶת, וַאֲנַחְנוּ נֶאֱנַקְנוּ²⁷, עַד כִּי בָאנוּ אֶל עִיר גְּדוֹלָה. שָׁם יָצְאוּ נְעָרִים רָבִּים לִקְרָאתֵנוּ, וּכְנִרְאֶה, שָׂמְחוּ לִקְרַאת בֹּאֵנוּ: וְאֶחָד הַנְּעָרִים שָׁר וְאָמַר:

שֵׂיִּי שַׂיָתִי! בֹּאִי בֵּית הוֹרָתִי! אֶגֹז אֶת צַמְרֵךְ, אָמֹץ חֲלַבֵךְ אֶלְחַץ אֶת זְנָבֵךְ, וְאַתְּ תָּשִׁירִי שִׁירֵךְ!

מַה – מָה – מְאוּמָה… כֵּיצַד מְהוּמָה…

וְנַעַר אֶחָד עָנָה וְאָמַר, וּבְכַפָּיו מָחָא²⁸ לִגְמַר כָּל חֲרוּזָה²⁹ :

שֵׂיִּי שַׂיָתִי!

בֹּאִי בֵּית הוֹרָתִי

שָׁם עַל הָאָח

הַקְּדֵרָה רוֹתָחַת,

וְאֵשׁ בּוֹעֵרָה תָמִיד;

תִּיקַד שָׁם מִתַּחַת;

שָׁם חֵלֶב הַכְּבָשִׂים

בַּמְּנוֹרָה דֹלֶקֶת,

שָׁם גַּם בְּשַׂר הַשֵׂיּוֹת

הַקְּדֵרָה שׁוֹלֶקֶת;

וְהַקְּדֵרָה תֶּהֱמֶה:

בַּבַּיִת מְהוּמָה,

בַּיַעַר אַךְ אֵימָה,

וּבָעֵדֶר – דּוֹמָה! –

אַךְ בֵּין הַנְּעָרִים הָרָעִים הָיָה אֶחָד טוֹב תֹּאַר וִיפֵה עֵינַיִם, וַיָּשָׁר גַּם הוּא אֶת שִׁירוֹ וְיֹאמַר:

שֵׂיִּי שַׂיָתִי!

בֹּאִי אֶל בֵּית הוֹרָתִי!

אָח לִי שָׁם וְאָחוֹת;

שָׁם עֲבָדִים, שְׁפָחוֹת;

נַרְחִיצֵךְ, נַלְבִּישֵׁךְ,

נָחֹף אֶת רֹאשֵׁךְ.

עַרְשִׂי לָךְ הָרֶפֶת

נַשְׁקֵךְ, נַאֲכִילֵךְ

מִגְדָנִים וָנֹפֶת,

וְאַתְּ תָּשִׁירִי שִׁירֵךְ

מַה – מָה מְאוּמָה

מַה טּוֹבָה, נְעִימָה

וְאָמְנָם אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ לְהִנָּקֵם מִן הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים וְלִגְמוֹל טוֹב לַנַּעַר יְפֵה הָעֵינַיִם, כִּי נִשְׁבַּעְנוּ כֻלָּנוּ לְאַהֲבָה אֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה כָּל הַיָּמִים וְלִשְׂנֹא אֶת הַשּׁוֹבָבִים בְּכָל לְבָבֵנוּ; וְכַאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִּי, הֵבִין הַנַּעַר, וְיַעַן אָמֵן עַל שְׁבֻעָתֵנוּ, כִּי הִבִּיט אַחֲרֵינוּ בְּכָל אֹרֶךְ הָרְחוֹב וַיֵּצֶר לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאִתָּנוּ"…

וּכְמוֹ קֶסֶם הָיָה בְּסִפּוּר הַכִּבְשָׂה, כִּי בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, עֵת הִגִּיעָה הָאֵם בְּסִפּוּרָהּ לַנְּעָרִים וּלְשִׁרוֹתֵיהֶם – קָצָה³⁰ נֶפֶשׁ הַשֶּׂה הַשּׁוֹבֵב לִשְׁמֹעַ, וַיָּקָם לִרְקֹד וּלְהֵאָבֵק³¹ עִם רֵעָיו; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָסִיחַ³² אֶת אִמּוֹ לְעִנְיָן אַחֵר מֵעִנְיָנָיו וְשִׂיחוֹתָיו: אִמִּי! הַאֻמְנָם קְרָנַי קְטַנּוֹת מִשֶּׁל רֵעִי הַטָּלוּא? אִמִּי! הֲיֵשׁ אֲשֶׁר יִגְדְּלוּ צִפָּרְנַיִם לַשֶּׂה? לְשָׁוְא הִשְׁתִּיקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ, מְשָׁכַתְהוּ בְּאַהֲבָה וְחֵן – הַשֶּׂה לֹא יָסַף לִשְׁמֹעַ וְהָאֵם חָדְלָה מִסַּפֵּר. –

וּבְכָל לַיְלָה וְלַיְלָה תָּחֵל הַכִּשְׂבָּה אֶת סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבְכָל לַיְלָה תַּפְסִיק בְּאֶמְצָעוֹ³³, וְאֵין אִישׁ מֵהַשּׁוֹמְעִים יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר הָיָה לַכִּבְשָׂה בְּבֵית עַב הַכֶּרֶשׂ³⁴, וְאֵיךְ עָמְדָה לָהּ לָשׁוּב אֶל הָעֵדֶר. וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת, וְהַשֶּׂה שָׁכַב בְּחֵיק אִמּוֹ, וְלֹא הָלַךְ לִבּוֹ לֹא אַחֲרֵי סִפּוּרִים, אַף לֹא אַחֲרֵי שַׁעֲשֻׁעִים; כִּי קָרָא הַתַּרְנְגוֹל לְלֹא עֵת, וַיְהִי לְאוֹת, כִּי יָבֹא שִׁנּוּי וּתְמוּרָה; וְהַחֲמוֹר הִתְעַטֵּשׁ³⁵, לְאוֹת הַסְכָּמָה³⁶ לִקְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל; וּבְלֵב הַשֶּׂה בָּא יָגוֹן נוֹרָא, וַיִּישַׁן בֵּין שְׁדֵי אִמּוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה שֵׁיוֹת כְּפוּתִים³⁷, וּזְאֵב עַב הַכֶּרֶשׂ יִשְׁלַּח רְעָמִים וּבְרָקִים, וְהָרוֹעֶה לוֹטֵשׁ סַכִּינוֹ, וּפִתְאֹם יַרְגִּישׁ הַשֶּׂה לְחִיצָה בְּרַגְלוֹ, וּבַהֲקִיצוֹ וְהִנֵּה הוּא כָּפוּת עַל אַרְבַּעְתָּיו בֵּין יֶתֶר אֶחָיו עַל עֲגָלָה נוֹסַעַת הֵעִירָה.

אָז הֵבִין הַשֶּׂה, כִּי עַל דֶּרֶךְ אִמּוֹ צָעֲדָה רַגְלוֹ, וְיֵדַע מֵרֹאשׁ אֶת הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר יְקַדְּמוּ פָנָיו וְאֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה, אֲשֶׁר אָהֹב יֶאֱהְבְנוּ; אַךְ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ, כִּי לֹא שָׁמַע אֶת קֵץ הַסִּפּוּר, וְלֹא יָדַע אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ שָׁבָה אִמּוֹ הָעֶדְרָה, לְמַעַן יֵדַע גַם הוּא לָשּׁוּב.

וּבְבֹא הָעֲגָלָה הָעִירָה יָצְאוּ נְעָרִים לִקְרָאתוֹ וַיָּשִׁירוּ:

שֵׂיִּי – שֵׂיָתִי,

מַחֲמַדִּי, כִּשֶׂבָּתִי!

בֹּאִי בֵּית מַטְבֵּחַ!

שָׁם שֹׁחֵט – טֹבֵחַ!

חַדָּה הַמָּאֲכֶלֶת,

חַמָּה הַגַּחֶלֶת;

בְּשָׂרְךָ יִצָּלֶה,

עוֹרְךָ יִתָּלֶה;

כָּכָה יֵעָשֶׂה

לַשׁוֹבֵב הַשֶּׂה,

שֶׁלְּאִמּוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ

וּמֵאִמְרוֹת פִּיהָ

אָזְנוֹ מוֹנֵעַ! –