אַרְנֶבֶת וְשׁוּעָל גָּרוּ בַּיַּעַר, שְׁכֵנִים הָיוּ. הַשּׁוּעָל בָּנָה לוֹ דִּירָה נָאָה, כֻּלָּהּ עֲשׂוּיָה קֶרַח, מַבְהִיקָה בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. וְהָאַרְנֶבֶת – דִּירָתָהּ הָיְתָה קְטַנָּה וְצָרָה.
הֱיֵה הַשּׁוּעָל לוֹעֵג לָאַרְנֶבֶת וּמַרְגִּיז אוֹתָהּ:
– בֵּיתִי מָלֵא אוֹר וּבֵיתֵךְ – כַּלַּיְלָה שָׁחוֹר!
אַךְ הִנֵּה בָּא הַקַּיִץ. בֵּית הַקֶּרַח שֶׁל הַשּׁוּעָל נָמֵס וְהָיָה לְמַיִם. אָז בָּא הַשּׁוּעָל אֶל הָאַרְנֶבֶת וְהֵחֵל מִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת, טוֹבָה אַתְּ מְאֹד, תְּנִי לִי לָבוֹא אֶל חֲצֵרֵךְ לְפָחוֹת.
– לֹא, שׁוּעָל, לֹא אֶתֵּן. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי תָּמִיד?
אַךְ הַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן וְהָאַרְנֶבֶת נָתְנָה לוֹ לִשְׁכַּב בֶּחָצֵר.
עָבַר יוֹם אֶחָד וְהַשּׁוּעָל שׁוּב מְבַקֵּשׁ:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת, טוֹבָה אַתְּ מְאֹד, תְּנִי לִי לָבוֹא אֶל בֵּיתֵךְ לְפָחוֹת.
– לֹא, שׁוּעָל, לֹא אֶתֵּן. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי?
הוֹסִיף הַשּׁוּעָל לְבַקֵּשׁ וְהָאַרְנֶבֶת נָתְנָה לוֹ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ.
יוֹשֵׁב לוֹ הַשּׁוּעָל עַל הַסַּפְסָל וְהָאַרְנֶבֶת עַל הַסַּפָּה.
קָם הַשּׁוּעָל וְאָמַר:
– אַרְנֶבֶת, אַרְנֶבֶת קַלַּת־הָרַגְלַיִם תְּנִי גַם לִי לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה.
– לֹא, לֹא אֶתֵּן, שׁוּעָל. לָמָּה הִרְגַּזְתָּ אוֹתִי?
אַךְ הַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וְהָאַרְנֶבֶת הִסְכִּימָה.
עָבַר עוֹד יוֹם אֶחָד וְהִנֵּה הֵחֵל הַשּׁוּעָל לִצְעֹק:
– לְכִי לָךְ מִכָּאן, אַרְנֶבֶת, לְכִי לָךְ מִכָּאן! – וְכָךְ גֵרֵשׁ אוֹתָהּ.
יוֹשֶׁבֶת לָהּ הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה וְאֶת דִּמְעוֹתֶיהָ בְּכַפָהּ הִיא מוֹחָה.
רְאוּ אוֹתָהּ הַכְּלָבִים וְשָׁאֲלוּ:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? – אָמְרָה – הָיָה לִי בַּיִת קָט וְלַשּׁוּעָל – בֵּית־קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם. בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת, – אָמְרוּ הַכְּלָבִים – הִנֵּה נְגָרֵשׁ אֶת הַשּׁוּעָל מִבֵּיתֵךְ.
נִגְּשׁוּ הַכְּלָבִים אֵל הַדֶּלֶת:
– הַב־הַב־הָב! צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן!
– וְהַשּׁוּעָל קוֹרֵא:
– הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק – אֶת עַצְמוֹתֵיכֶם אֲפָרֵק!
נִבְהֲלוּ הַכְּלָבִים וּבָרְחוּ. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה וְאֶת דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה.
רָאָה אוֹתָהּ הַזְּאֵב וְשָׁאַל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? הָיָה לִי בַּיִת וְלַשּׁוּעָל – בֵּית־קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם.
בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם הוּא קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. הִנֵּה אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ.
נִגַּשׁ הַזְּאֵב אֶל הַדֶּלֶת: – אוּה־אוּה־אוּה, צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן. – וְהַשּׁוּעָל שׁוֹמֵעַ וְקוֹרֵא: – הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק,
אֶת עַצְמוֹתֶיךָ אֲרַסֵּק. – נִבְהַל הַזְּאֵב וּבָרַח. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה, דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה.
רָאָה אוֹתָהּ הַדֹּב וְשָׁאַל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה? – אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת – הָיָה לִי בַּיִת קָט וְלַשּׁוּעָל – בֵּית קֶרַח. בָּא הַקַּיִץ וּבֵיתוֹ הָיָה לְמַיִם. בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַשּׁוּעָל כָּל הַיּוֹם וּבְבֵיתִי נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם. פִּתְאֹם הוּא קָם – וְגֵרֵשׁ אוֹתִי מִשָּׁם.
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. הִנֵּה אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ.
– לֹא תְּגָרְשֵׁהוּ, דֻּבִּי־דֹב. הַכְּלָבִים נִסּוּ – וְלֹא יָכְלוּ, הַזְּאֵב נִסָּה – וְלֹא יָכֹל. וְגַם אַתָּה לֹא תוּכַל לְגָרֵשׁ אֶת הַשּׁוּעָל.
– לֹא, גָּרֵשׁ אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ. נִכְנַס הַדֹּב לַחֶדֶר:
– בּוּ־בּוּ־בּוּ! צֵא, שׁוּעָל, צֵא מִכָּאן!
– וְהַשּׁוּעָל קוֹרֵא:
– הִנֵּה אֶקְפֹּץ וַאֲזַנֵּק, אֶת עַצְמוֹתֶיךָ אֲפָרֵק!
נִבְהַל הַדֹּב וּבָרַח. בּוֹכָה הָאַרְנֶבֶת וּבוֹכָה, דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָה
עָבַר הַתַּרְנְגֹל:
– מַדּוּעַ בּוֹכָה אַתְּ, אַרְנֶבֶת?
סִפְּרָה הָאַרְנֶבֶת לַתַּרְנְגֹל אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הַשּׁוּעָל.
וְהַתַּרְנְגֹל אוֹמֵר לָהּ:
– אַל תִּבְכִּי, אַרְנֶבֶת. אֲנִי אֲגָרֵשׁ אוֹתוֹ
– לֹא, תַּרְנְגֹלִי הַטּוֹב. לֹא תְגָרְשׁוֹ. הַכְּלָבִים נִסּוּ – וְלֹא יָכְלוּ. נִסָּה הַזְּאֵב, נִסָּה הַדֹּב – וְלֹא יָכְלוּ. וְגַם אַתָּה לֹא תוּכַל.
לֹא, אֲנִי אוּכַל!
וְהַתַּרְנְגֹל נִכְנַס לַחֶדֶר וְקָרָא: – קוּ־קוּ־רִי־קוּ! לִי יֵשׁ מַקּוֹר, כַּרְבָּלְתִּי – מַשּׂוֹר, בָּרַגְלַיִם – צִפָּרְנַיִם, בִּכְנָפַי – מַגָּל. בְּרַח לְךָ, שׁוּעָל!
– אֲנִי הוֹלֵךְ! – קָרָא הַשּׁוּעָל.
וְהַתַּרְנְגֹל חוֹזֵר:
– קוּ־קוּ־רִי־קוּ! לִי יֵשׁ מַקּוֹר, כַּרְבָּלְתִּי – מַשּׂוֹר! בָּרַגְלַיִם – צִפָּרְנַיִם, בִּכְנָפַי – מַגָּל. בְּרַח לְךָ, שׁוּעָל… נִבְהַל הַשּׁוּעָל וּבָרַח.
וְהָאַרְנֶבֶת עִם הַתַּרְנְגֹל נִכְנְסוּ לַדִּירָה וּמֵאָז הֵם חַיִּים בָּהּ יַחַד בְּשָׁלוֹם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.